1. Hebrew Bible, Micah, 1.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 635| 1.7. "וְכָל־פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ וְכָל־אֶתְנַנֶּיהָ יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל־עֲצַבֶּיהָ אָשִׂים שְׁמָמָה כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד־אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ׃", | 1.7. "And all her graven images shall be beaten to pieces, And all her hires shall be burned with fire, And all her idols will I lay desolate; For of the hire of a harlot hath she gathered them, And unto the hire of a harlot shall they return.", |
|
2. Hebrew Bible, Genesis, 2.14 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •johannine community •johannine community, schismatics/secessionists Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 288| 2.14. "וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת׃", | 2.14. "And the name of the third river is Tigris; that is it which goeth toward the east of Asshur. And the fourth river is the Euphrates.", |
|
3. Hebrew Bible, Deuteronomy, 23.19 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 635| 23.19. "לֹא־תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְכָל־נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ גַּם־שְׁנֵיהֶם׃", | 23.19. "Thou shalt not bring the hire of a harlot, or the price of a dog, into the house of the LORD thy God for any vow; for even both these are an abomination unto the LORD thy God. .", |
|
4. Hebrew Bible, Psalms, 2.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •johannine community •johannine community, schismatics/secessionists Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 264| 2.7. "אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃", | 2.7. "I will tell of the decree: The LORD said unto me: 'Thou art My son, this day have I begotten thee.", |
|
5. Hebrew Bible, Jeremiah, 31.31-31.34 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Despotis and Lohr (2022), Religious and Philosophical Conversion in the Ancient Mediterranean Traditions, 51| 31.31. "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃", 31.32. "לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם־יְהוָה׃", 31.33. "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם־יְהוָה נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם׃", 31.34. "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת־יְהוָה כִּי־כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם נְאֻם־יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֺנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר־עוֹד׃", | 31.31. "Behold, the days come, saith the LORD, that I will make a new covet with the house of Israel, and with the house of Judah;", 31.32. "not according to the covet that I made with their fathers in the day that I took them by the hand to bring them out of the land of Egypt; forasmuch as they broke My covet, although I was a lord over them, saith the LORD.", 31.33. "But this is the covet that I will make with the house of Israel after those days, saith the LORD, I will put My law in their inward parts, and in their heart will I write it; and I will be their God, and they shall be My people;", 31.34. "and they shall teach no more every man his neighbour, and every man his brother, saying: ‘Know the LORD’; for they shall all know Me, from the least of them unto the greatest of them, saith the LORD; for I will forgive their iniquity, and their sin will I remember no more.", |
|
6. Hebrew Bible, Isaiah, 42.1 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •johannine community •johannine community, schismatics/secessionists Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 264| 42.1. "הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ־בּוֹ בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא׃", 42.1. "שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם׃", | 42.1. "Behold My servant, whom I uphold; Mine elect, in whom My soul delighteth; I have put My spirit upon him, He shall make the right to go forth to the nations.", |
|
| 7. New Testament, 3 John, 14, 13 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 262 |
8. New Testament, 1 John, 2.18-2.19, 2.22-2.23, 2.27, 4.1-4.6, 5.6 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community •johannine community, schismatics/secessionists •johannine community, school Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 262, 263, 268, 271| 2.18. Παιδία, ἐσχάτη ὥρα ἐστίν, καὶ καθὼς ἠκούσατε ὅτι ἀντίχριστος ἔρχεται, καὶ νῦν ἀντίχριστοι πολλοὶ γεγόνασιν· ὅθεν γινώσκομεν ὅτι ἐσχάτη ὥρα ἐστίν. 2.19. ἐξ ἡμῶν ἐξῆλθαν, ἀλλʼ οὐκ ἦσαν ἐξ ἡμῶν· εἰ γὰρ ἐξ ἡμῶν ἦσαν, μεμενήκεισαν ἂν μεθʼ ἡμῶν· ἀλλʼ ἵνα φανερωθῶσιν ὅτι οὐκ εἰσὶν πάντες ἐξ ἡμῶν. 2.22. Τίς ἐστιν ὁ ψεύστης εἰ μὴ ὁ ἀρνούμενος ὅτι Ἰησοῦς οὐκ ἔστιν ὁ χριστός; οὗτός ἐστιν ὁ ἀντίχριστος, ὁ ἀρνούμενος τὸν πατέρα καὶ τὸν υἱόν. 2.23. πᾶς ὁ ἀρνούμενος τὸν υἱὸν οὐδὲ τὸν πατέρα ἔχει· ὁ ὁμολογῶν τὸν υἱὸν καὶ τὸν πατέρα ἔχει. 2.27. καὶ ὑμεῖς τὸ χρίσμα ὃ ἐλάβετε ἀπʼ αὐτοῦ μένει ἐν ὑμῖν, καὶ οὐ χρείαν ἔχετε ἵνα τις διδάσκῃ ὑμᾶς· ἀλλʼ ὡς τὸ αὐτοῦ χρίσμα διδάσκει ὑμᾶς περὶ πάντων, καὶ ἀληθές ἐστιν καὶ οὐκ ἔστιν ψεῦδος, καὶ καθὼς ἐδίδαξεν ὑμᾶς, μένετε ἐν αὐτῷ. 4.1. Ἀγαπητοί, μὴ παντὶ πνεύματι πιστεύετε, ἀλλὰ δοκιμάζετε τὰ πνεύματα εἰ ἐκ τοῦ θεοῦ ἐστίν, ὅτι πολλοὶ ψευδοπροφῆται ἐξεληλύθασιν εἰς τὸν κόσμον. 4.2. Ἐν τούτῳ γινώσκετε τὸ πνεῦμα τοῦ θεοῦ· πᾶν πνεῦμα ὃ ὁμολογεῖ Ἰησοῦν Χριστὸν ἐν σαρκὶ ἐληλυθότα ἐκ τοῦ θεοῦ ἐστίν, 4.3. καὶ πᾶν πνεῦμα ὃ μὴ ὁμολογεῖ τὸν Ἰησοῦν ἐκ τοῦ θεοῦ οὐκ ἔστιν· καὶ τοῦτό ἐστιν τὸ τοῦ ἀντιχρίστου, ὃ ἀκηκόατε ὅτι ἔρχεται, καὶ νῦν ἐν τῷ κόσμῳ ἐστὶν ἤδη. 4.4. Ὑμεῖς ἐκ τοῦ θεοῦ ἐστέ, τεκνία, καὶ νενικήκατε αὐτούς, ὅτι μείζων ἐστὶν ὁ ἐν ὑμῖν ἢ ὁ ἐν τῷ κόσμῳ· αὐτοὶ ἐκ τοῦ κόσμου εἰσίν· 4.5. διὰ τοῦτο ἐκ τοῦ κόσμου λαλοῦσιν καὶ ὁ κόσμος αὐτῶν ἀκούεὶ. 4.6. ἡμεῖς ἐκ τοῦ θεοῦ ἐσμέν· ὁ γινώσκων τὸν θεὸν ἀκούει ἡμῶν, ὃς οὐκ ἔστιν ἐκ τοῦ θεοῦ οὐκ ἀκούει ἡμῶν. ἐκ τούτου γινώσκομεν τὸ πνεῦμα τῆς ἀληθείας καὶ τὸ πνεῦμα τῆς πλάνης. 5.6. Οὗτός ἐστιν ὁ ἐλθὼν διʼ ὕδατος καὶ αἵματος, Ἰησοῦς Χριστός· οὐκ ἐν τῷ ὕδατι μόνον ἀλλʼ ἐν τῷ ὕδατι καὶ ἐν τῷ αἵματι· καὶ τὸ πνεῦμά ἐστιν τὸ μαρτυροῦν, ὅτι τὸ πνεῦμά ἐστιν ἡ | 2.18. Little children, these are the end times, and as you heard that the Antichrist is coming, even now many antichrists have arisen. By this we know that it is the end times. 2.19. They went out from us, but they didn't belong to us; for if they had belonged to us, they would have continued with us. But they left, that they might be revealed that none of them belong to us. 2.22. Who is the liar but he who denies that Jesus is the Christ? This is the Antichrist, he who denies the Father and the Son. 2.23. Whoever denies the Son, the same doesn't have the Father. He who confesses the Son has the Father also. 2.27. As for you, the anointing which you received from him remains in you, and you don't need for anyone to teach you. But as his anointing teaches you concerning all things, and is true, and is no lie, and even as it taught you, you will remain in him. 4.1. Beloved, don't believe every spirit, but test the spirits, whether they are of God, because many false prophets have gone out into the world. 4.2. By this you know the Spirit of God: every spirit who confesses that Jesus Christ has come in the flesh is of God, 4.3. and every spirit who doesn't confess that Jesus Christ has come in the flesh is not of God, and this is the spirit of the antichrist, of whom you have heard that it comes. Now it is in the world already. 4.4. You are of God, little children, and have overcome them; because greater is he who is in you than he who is in the world. 4.5. They are of the world. Therefore they speak of the world, and the world hears them. 4.6. We are of God. He who knows God listens to us. He who is not of God doesn't listen to us. By this we know the spirit of truth, and the spirit of error. 5.6. This is he who came by water and blood, Jesus Christ; not with the water only, but with the water and the blood. |
|
| 9. New Testament, 2 John, 12, 9, 7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 263 |
10. Mishnah, Eduyot, 7.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 660| 7.7. "הֵם הֵעִידוּ עַל אֲרוּכוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים, שֶׁהֵן טְמֵאוֹת. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. הֵם הֵעִידוּ עַל תַּנּוּר שֶׁחִתְּכוֹ חֻלְיוֹת וְנָתַן חֹל בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא, שֶׁהוּא טָמֵא. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. הֵם הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בְּכָל אֲדָר. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עַד הַפּוּרִים. הֵם הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִים אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנָאי. וּמַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָלַךְ לִטֹּל רְשׁוּת מֵהֶגְמוֹן בְּסוּרְיָא וְשָׁהָה לָבֹא, וְעִבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנַאי לִכְשֶׁיִּרְצֶה רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וּכְשֶׁבָּא אָמַר רוֹצֶה אָנִי, וְנִמְצֵאת הַשָּׁנָה מְעֻבָּרֶת: \n", | 7.7. "They testified concerning the boards of bakers, that they are impure (they can receive impurity), whereas Rabbi Eliezer declares them pure (unable to receive impurity). They testified concerning an oven which was cut into rings and sand was put between the rings that it is impure (can receive impurity), whereas Rabbi Eliezer declares it pure (unable to receive impurity). They testified that the year may be intercalated throughout the whole of Adar, whereas they used to say: only until Purim. They testified that the year may be intercalated conditionally. There was such a case with Rabban Gamaliel who went to receive permission from the governor in Syria and he delayed in coming back; and they intercalated the year on condition that rabban gamaliel should approve; and when he came back he said: I approve, and the year was intercalated.", |
|
11. New Testament, Acts, 7.1, 7.11-7.15, 8.17, 8.44-8.59, 10.34, 18.13, 19.11-19.19 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Despotis and Lohr (2022), Religious and Philosophical Conversion in the Ancient Mediterranean Traditions, 51; Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 277| 7.1. Εἶπεν δὲ ὁ ἀρχιερεύς Εἰ ταῦτα οὕτως ἔχει; 7.11. ἦλθεν δὲ λιμὸς ἐφʼ ὅλην τὴν Αἴγυπτον καὶΧαναὰν καὶ θλίψις μεγάλη, καὶ οὐχ ηὕρισκον χορτάσματα οἱ πατέρες ἡμῶν· 7.12. ἀκούσας δὲ Ἰακὼβ ὄντα σιτία εἰς Αἴγυπτον ἐξαπέστειλεν τοὺς πατέρας ἡμῶν πρῶτον· 7.13. καὶ ἐν τῷ δευτέρῳ ἐγνωρίσθη Ἰωσὴφ τοῖς ἀδελφοῖς αὐτοῦ, καὶ φανερὸν ἐγένετο τῷ Φαραὼ τὸ γένος Ἰωσήφ. 7.14. ἀποστείλας δὲ Ἰωσὴφ μετεκαλέσατο Ἰακὼβ τὸν πατέρα αὐτοῦ καὶ πᾶσαν τὴν συγγένειαν ἐν ψυχαῖς ἑβδομήκοντα πέντε, 7.15. κατέβη δὲ Ἰακὼβ [εἰς Αἴγυπτον]. καὶ ἐτελεύτησεν αὐτὸς καὶ οἱ πατέρες ἡμῶν, 8.17. τότε ἐπετίθεσαν τὰς χεῖρας ἐπʼ αὐτούς, καὶ ἐλάμβανον πνεῦμα ἅγιον. 10.34. ἀνοίξας δὲ Πέτρος τὸ στόμα εἶπεν Ἐπʼ ἀληθείας καταλαμβάνομαι ὅτι οὐκ ἔστιν προσωπολήμπτης ὁ θεός, 18.13. λέγοντες ὅτι Παρὰ τὸν νόμον ἀναπείθει οὗτος τοὺς ἀνθρώπους σέβεσθαι τὸν θεόν. 19.11. Δυνάμεις τε οὐ τὰς τυχούσας ὁ θεὸς ἐποίει διὰ τῶν χειρῶν Παύλου, 19.12. ὥστε καὶ ἐπὶ τοὺς ἀσθενοῦντας ἀποφέρεσθαι ἀπὸ τοῦ χρωτὸς αὐτοῦ σουδάρια ἢ σιμικίνθια καὶ ἀπαλλάσσεσθαι ἀπʼ αὐτῶν τὰς νόσους, τά τε πνεύματα τὰ πονηρὰ ἐκπορεύεσθαι. 19.13. Ἐπεχείρησαν δέ τινες καὶ τῶν περιερχομένων Ἰουδαίων ἐξορκισ̀τῶν ὀνομάζειν ἐπὶ τοὺς ἔχοντας τὰ πνεύματα τὰ πονηρὰ τὸ ὄνομα τοῦ κυρίου Ἰησοῦ λέγοντες Ὁρκίζω ὑμᾶς τὸν Ἰησοῦν ὃν Παῦλος κηρύσσει. 19.14. ἦσαν δέ τινος Σκευᾶ Ἰουδαίου ἀρχιερέως ἑπτὰ υἱοὶ τοῦτο ποιοῦντες. 19.15. ἀποκριθὲν δὲ τὸ πνεῦμα τὸ πονηρὸν εἶπεν αὐτοῖς Τὸν [μὲν] Ἰησοῦν γινώσκω καὶ τὸν Παῦλον ἐπίσταμαι, ὑμεῖς δὲ τίνες ἐστέ; 19.16. καὶ ἐφαλόμενος ὁ ἄνθρωπος ἐπʼ αὐτοὺς ἐν ᾧ ἦν τὸ πνεῦμα τὸ πονηρὸν κατακυριεύσας ἀμφοτέρων ἴσχυσεν κατʼ αὐτῶν, ὥστε γυμνοὺς καὶ τετραυματισμένους ἐκφυγεῖν ἐκ τοῦ οἴκου ἐκείνου. 19.17. τοῦτο δὲ ἐγένετο γνωστὸν πᾶσιν Ἰουδαίοις τε καὶ Ἕλλησιν τοῖς κατοικοῦσιν τὴν Ἔφεσον, καὶ ἐπέπεσεν φόβος ἐπὶ πάντας αὐτούς, καὶ ἐμεγαλύνετο τὸ ὄνομα τοῦ κυρίου Ἰησοῦ. 19.18. πολλοί τε τῶν πεπιστευκότων ἤρχοντο ἐξομολογούμενοι καὶ ἀναγγέλλοντες τὰς πράξεις αὐτῶν, 19.19. ἱκανοὶ δὲ τῶν τὰ περίεργα πραξάντων συνενέγκαντες τὰς βίβλους κατέκαιον ἐνώπιον πάντων· καὶ συνεψήφισαν τὰς τιμὰς αὐτῶν καὶ εὗρον ἀργυρίου μυριάδας πέντε. | 7.1. The high priest said, "Are these things so?" 7.11. Now a famine came over all the land of Egypt and Canaan, and great affliction. Our fathers found no food. 7.12. But when Jacob heard that there was grain in Egypt, he sent out our fathers the first time. 7.13. On the second time Joseph was made known to his brothers, and Joseph's race was revealed to Pharaoh. 7.14. Joseph sent, and summoned Jacob, his father, and all his relatives, seventy-five souls. 7.15. Jacob went down into Egypt, and he died, himself and our fathers, 8.17. Then they laid their hands on them, and they received the Holy Spirit. 10.34. Peter opened his mouth and said, "Truly I perceive that God doesn't show favoritism; 18.13. saying, "This man persuades men to worship God contrary to the law." 19.11. God worked special miracles by the hands of Paul, 19.12. so that even handkerchiefs or aprons were carried away from his body to the sick, and the evil spirits went out. 19.13. But some of the itinerant Jews, exorcists, took on themselves to name over those who had the evil spirits the name of the Lord Jesus, saying, "We adjure you by Jesus whom Paul preaches." 19.14. There were seven sons of one Sceva, a Jewish chief priest, who did this. 19.15. The evil spirit answered, "Jesus I know, and Paul I know, but who are you?" 19.16. The man in whom the evil spirit was leaped on them, and overpowered them, and prevailed against them, so that they fled out of that house naked and wounded. 19.17. This became known to all, both Jews and Greeks, who lived at Ephesus. Fear fell on them all, and the name of the Lord Jesus was magnified. 19.18. Many also of those who had believed came, confessing, and declaring their deeds. 19.19. Many of those who practiced magical arts brought their books together and burned them in the sight of all. They counted the price of them, and found it fifty thousand pieces of silver. |
|
12. New Testament, Luke, 1.1-1.4, 3.22, 5.10, 6.2 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Iricinschi et al. (2013), Beyond the Gnostic Gospels: Studies Building on the Work of Elaine Pagels, 361; Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 264, 274; Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 313, 659| 1.1. ΕΠΕΙΔΗΠΕΡ ΠΟΛΛΟΙ ἐπεχείρησαν ἀνατάξασθαι διήγησιν περὶ τῶν πεπληροφορημένων ἐν ἡμῖν πραγμάτων, 1.2. καθὼς παρέδοσαν ἡμῖν οἱ ἀπʼ ἀρχῆς αὐτόπται καὶ ὑπηρέται γενόμενοι τοῦ λόγου, 1.3. ἔδοξε κἀμοὶ παρηκολουθηκότι ἄνωθεν πᾶσιν ἀκριβῶς καθεξῆς σοι γράψαι, κράτιστε Θεόφιλε, 1.4. ἵνα ἐπιγνῷς περὶ ὧν κατηχήθης λόγων τὴν ἀσφάλειαν. 3.22. καὶ καταβῆναι τὸ πνεῦμα τὸ ἅγιον σωματικῷ εἴδει ὡς περιστερὰν ἐπʼ αὐτόν, καὶ φωνὴν ἐξ οὐρανοῦ γενέσθαι Σὺ εἶ ὁ υἱός μου ὁ ἀγαπητός, ἐν σοὶ εὐδόκησα. 5.10. ὁμοίως δὲ καὶ Ἰάκωβον καὶ Ἰωάνην υἱοὺς Ζεβεδαίου, οἳ ἦσαν κοινωνοὶ τῷ Σίμωνι. καὶ εἶπεν πρὸς τὸν Σίμωνα Ἰησοῦς Μὴ φοβοῦ· ἀπὸ τοῦ νῦν ἀνθρώπους ἔσῃ ζωγρῶν. 6.2. τινὲς δὲ τῶν Φαρισαίων εἶπαν Τί ποιεῖτε ὃ οὐκ ἔξεστιν τοῖς σάββασιν; | 1.1. Since many have undertaken to set in order a narrative concerning those matters which have been fulfilled among us, 1.2. even as those who from the beginning were eyewitnesses and ministers of the word delivered them to us, 1.3. it seemed good to me also, having traced the course of all things accurately from the first, to write to you in order, most excellent Theophilus; 1.4. that you might know the certainty concerning the things in which you were instructed. 3.22. and the Holy Spirit descended in a bodily form as a dove on him; and a voice came out of the sky, saying "You are my beloved Son. In you I am well pleased." 5.10. and so also were James and John, sons of Zebedee, who were partners with Simon. Jesus said to Simon, "Don't be afraid. From now on you will be catching people alive." 6.2. But some of the Pharisees said to them, "Why do you do that which is not lawful to do on the Sabbath day?" |
|
13. New Testament, Mark, 1.10-1.11, 1.19, 2.9, 7.15-7.19, 9.5, 10.35-10.41, 14.1, 14.3 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 264, 274; Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 532, 635| 1.10. καὶ εὐθὺς ἀναβαίνων ἐκ τοῦ ὕδατος εἶδεν σχιζομένους τοὺς οὐρανοὺς καὶ τὸ πνεῦμα ὡς περιστερὰν καταβαῖνον εἰς αὐτόν· 1.11. καὶ φωνὴ [ἐγένετο] ἐκ τῶν οὐρανῶν Σὺ εἶ ὁ υἱός μου ὁ ἀγαπητός, ἐν σοὶ εὐδόκησα. 1.19. Καὶ προβὰς ὀλίγον εἶδεν Ἰάκωβον τὸν τοῦ Ζεβεδαίου καὶ Ἰωάνην τὸν ἀδελφὸν αὐτοῦ, καὶ αὐτοὺς ἐν τῷ πλοίῳ καταρτίζοντας τὰ δίκτυα, 2.9. τί ἐστιν εὐκοπώτερον, εἰπεῖν τῷ παραλυτικῷ Ἀφίενταί σου αἱ ἁμαρτίαι, ἢ εἰπεῖν Ἐγείρου [καὶ] ἆρον τὸν κράβαττόν σου καὶ περιπάτει; 7.15. οὐδὲν ἔστιν ἔξωθεν τοῦ ἀνθρώπου εἰσπορευόμενον εἰς αὐτὸν ὃ δύναται κοινῶσαι αὐτόν· ἀλλὰ τὰ ἐκ τοῦ ἀνθρώπου ἐκπορευόμενά ἐστιν τὰ κοινοῦντα τὸν ἄνθρωπον. 7.16. 7.17. Καὶ ὅτε εἰσῆλθεν εἰς οἶκον ἀπὸ τοῦ ὄχλου, ἐπηρώτων αὐτὸν οἱ μαθηταὶ αὐτοῦ τὴν παραβολήν. 7.18. καὶ λέγει αὐτοῖς Οὕτως καὶ ὑμεῖς ἀσύνετοί ἐστε; οὐ νοεῖτε ὅτι πᾶν τὸ ἔξωθεν εἰσπορευόμενον εἰς τὸν ἄνθρωπον οὐ δύναται αὐτὸν κοινῶσαι, 7.19. ὅτι οὐκ εἰσπορεύεται αὐτοῦ εἰς τὴν καρδίαν ἀλλʼ εἰς τὴν κοιλίαν, καὶ εἰς τὸν ἀφεδρῶνα ἐκπορεύεται; —καθαρίζων πάντα τὰ βρώματα. 9.5. καὶ ἀποκριθεὶς ὁ Πέτρος λέγει τῷ Ἰησοῦ Ῥαββεί, καλόν ἐστιν ἡμᾶς ὧδε εἶναι, καὶ ποιήσωμεν τρεῖς σκηνάς, σοὶ μίαν καὶ Μωυσεῖ μίαν καὶ Ἠλείᾳ μίαν. 10.35. Καὶ προσπορεύονται αὐτῷ Ἰάκωβος καὶ Ἰωάνης οἱ [δύο] υἱοὶ Ζεβεδαίου λέγοντες αὐτῷ Διδάσκαλε, θέλομεν ἵνα ὃ ἐὰν αἰτήσωμέν σε ποιήσῃς ἡμῖν. 10.36. ὁ δὲ εἶπεν αὐτοῖς Τί θέλετε ποιήσω ὑμῖν; 10.37. οἱ δὲ εἶπαν αὐτῷ Δὸς ἡμῖν ἵνα εἷς σου ἐκ δεξιῶν καὶ εἷς ἐξ ἀριστερῶν καθίσωμεν ἐν τῇ δόξῃ σου. 10.38. ὁ δὲ Ἰησοῦς εἶπεν αὐτοῖς Οὐκ οἴδατε τί αἰτεῖσθε· δύνασθε πιεῖν τὸ ποτήριον ὃ ἐγὼ πίνω, ἢ τὸ βάπτισμα ὃ ἐγὼ βαπτίζομαι βαπτισθῆναι; 10.39. οἱ δὲ εἶπαν αὐτῷ Δυνάμεθα. ὁ δὲ Ἰησοῦς εἶπεν αὐτοῖς Τὸ ποτήριον ὃ ἐγὼ πίνω πίεσθε καὶ τὸ βάπτισμα ὃ ἐγὼ βαπτίζομαι βαπτισθήσεσθε, 10.40. τὸ δὲ καθίσαι ἐκ δεξιῶν μου ἢ ἐξ εὐωνύμων οὐκ ἔστιν ἐμὸν δοῦναι, ἀλλʼ οἷς ἡτοίμασται. 10.41. καὶ ἀκούσαντες οἱ δέκα ἤρξαντο ἀγανακτεῖν περὶ Ἰακώβου καὶ Ἰωάνου. 14.1. ΗΝ ΔΕ ΤΟ ΠΑΣΧΑ καὶ τὰ ἄζυμα μετὰ δύο ἡμέρας. Καὶ ἐζήτουν οἱ ἀρχιερεῖς καὶ οἱ γραμματεῖς πῶς αὐτὸν ἐν δόλῳ κρατήσαντες ἀποκτείνωσιν, 14.3. Καὶ ὄντος αὐτοῦ ἐν Βηθανίᾳ ἐν τῇ οἰκίᾳ Σίμωνος τοῦ λεπροῦ κατακειμένου αὐτοῦ ἦλθεν γυνὴ ἔχουσα ἀλάβαστρον μύρου νάρδου πιστικῆς πολυτελοῦς συντρίψασα τὴν ἀλάβαστρον κατέχεεν αὐτοῦ τῆς κεφαλῆς. | 1.10. Immediately coming up from the water, he saw the heavens parting, and the Spirit descending on him like a dove. 1.11. A voice came out of the sky, "You are my beloved Son, in whom I am well pleased." 1.19. Going on a little further from there, he saw James the son of Zebedee, and John, his brother, who were also in the boat mending the nets. 2.9. Which is easier, to tell the paralytic, 'Your sins are forgiven;' or to say, 'Arise, and take up your bed, and walk?' 7.15. There is nothing from outside of the man, that going into him can defile him; but the things which proceed out of the man are those that defile the man. 7.16. If anyone has ears to hear, let him hear!" 7.17. When he had entered into a house away from the multitude, his disciples asked him about the parable. 7.18. He said to them, "Are you thus without understanding also? Don't you perceive that whatever goes into the man from outside can't defile him, 7.19. because it doesn't go into his heart, but into his stomach, then into the latrine, thus making all foods clean?" 9.5. Peter answered Jesus, "Rabbi, it is good for us to be here. Let's make three tents: one for you, one for Moses, and one for Elijah." 10.35. James and John, the sons of Zebedee, came near to him, saying, "Teacher, we want you to do for us whatever we will ask." 10.36. He said to them, "What do you want me to do for you?" 10.37. They said to him, "Grant to us that we may sit, one at your right hand, and one at your left hand, in your glory." 10.38. But Jesus said to them, "You don't know what you are asking. Are you able to drink the cup that I drink, and to be baptized with the baptism that I am baptized with?" 10.39. They said to him, "We are able."Jesus said to them, "You shall indeed drink the cup that I drink, and you shall be baptized with the baptism that I am baptized with; 10.40. but to sit at my right hand and at my left hand is not mine to give, but for whom it has been prepared." 10.41. When the ten heard it, they began to be indigt towards James and John. 14.1. It was now two days before the feast of the Passover and the unleavened bread, and the chief priests and the scribes sought how they might sieze him by deception, and kill him. 14.3. While he was at Bethany, in the house of Simon the leper, as he sat at the table, a woman came having an alabaster jar of ointment of pure nard -- very costly. She broke the jar, and poured it over his head. |
|
14. New Testament, Matthew, 3.16, 4.21, 15.11, 15.17, 23.8 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community •johannine community, schismatics/secessionists Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 264, 274; Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 635, 660| 3.16. βαπτισθεὶς δὲ ὁ Ἰησοῦς εὐθὺς ἀνέβη ἀπὸ τοῦ ὕδατος· 4.21. Καὶ προβὰς ἐκεῖθεν εἶδεν ἄλλους δύο ἀδελφούς, Ἰάκωβον τὸν τοῦ Ζεβεδαίου καὶ Ἰωάνην τὸν ἀδελφὸν αὐτοῦ, ἐν τῷ πλοίῳ μετὰ Ζεβεδαίου τοῦ πατρὸς αὐτῶν καταρτίζοντας τὰ δίκτυα αὐτῶν, καὶ ἐκάλεσεν αὐτούς. 15.11. οὐ τὸ εἰσερχόμενον εἰς τὸ στόμα κοινοῖ τὸν ἄνθρωπον, ἀλλὰ τὸ ἐκπορευόμενον ἐκ τοῦ στόματος τοῦτο κοινοῖ τὸν ἄνθρωπον. 15.17. οὐ νοεῖτε ὅτι πᾶν τὸ εἰσπορευόμενον εἰς τὸ στόμα εἰς τὴν κοιλίαν χωρεῖ καὶ εἰς ἀφεδρῶνα ἐκβάλλεται; 23.8. ὑμεῖς δὲ μὴ κληθῆτε Ῥαββεί, εἷς γάρ ἐστιν ὑμῶν ὁ διδάσκαλος, πάντες δὲ ὑμεῖς ἀδελφοί ἐστε· | 3.16. Jesus, when he was baptized, went up directly from the water: and behold, the heavens were opened to him. He saw the Spirit of God descending as a dove, and coming on him. 4.21. Going on from there, he saw two other brothers, James the son of Zebedee, and John his brother, in the boat with Zebedee their father, mending their nets. He called them. 15.11. That which enters into the mouth doesn't defile the man; but that which proceeds out of the mouth, this defiles the man." 15.17. Don't you understand that whatever goes into the mouth passes into the belly, and then out of the body? 23.8. But don't you be called 'Rabbi,' for one is your teacher, the Christ, and all of you are brothers. |
|
| 15. Tosefta, Sotah, 15.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 660 |
16. Tosefta, Parah, 2.2 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 635| 2.2. "כל עבודות שחייבין עליהן במוקדשין פסולה בפרה. נכנסה לרבקה ודשה עם אמה ועול פוסל לעבודה שלא לעבודה נפדית על כל פסול מתה תפדה שחטה תפדה מצא אחרת נאה הימנה תפדה שחטה על גבי מערכתה אינה נפדית עולמית אם מתרומת הלשכה היתה באה דמיה נופלין לתרומת הלשכה.", | |
|
| 17. Tosefta, Makkot, 2.16 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 660 |
| 18. Tosefta, Hulin, 2.19-2.24 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 532 |
19. Tosefta, Avodah Zarah, 3.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 660| 3.5. "לעולם מלין את העובד כוכבים לשם גר ועובד כוכבים לא ימול את ישראל מפני שחשודין על הנפשות דברי ר\"מ וחכ\"א עובד כוכבים מל את ישראל בזמן שאחרים עומדין על גביו בינו לבינו אסור מפני שחשודין על הנפשות. ישראל מל את הכותי וכותי לא ימול את ישראל מפני שהן מלין לשם הר גריזים דברי ר' יהודה אמר לו ר' יוסי היכן מצינו מילה בתורה שאינה לשם ברית אלא ימול לשם הר גריזים עד שתצא נפשו ומוכרין להם ונותנין להם מתנת חנם במה דברים אמורין בזמן שאינו מכירו או שהיה עובר ממקום למקום אבל אם היה שכנו או אוהבו הרי זה מותר שאינו אלא כמוכרו לו. כתוב אומר לא תכרות להם ברית ולא תחנם אם ללמד על הברית הרי ברית אמור אלא למה נאמר לא תחנם מלמד שאין נותנין להם מתנת חנם. ", | |
|
20. New Testament, John, None (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Despotis and Lohr (2022), Religious and Philosophical Conversion in the Ancient Mediterranean Traditions, 51; Iricinschi et al. (2013), Beyond the Gnostic Gospels: Studies Building on the Work of Elaine Pagels, 361; Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 173, 262, 263, 264, 265, 268, 270, 271, 274, 275, 277, 279; Tite (2009), Valentinian Ethics and Paraenetic Discourse: Determining the Social Function of Moral Exhortation in Valentinian Christianity, 23; Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 310, 313, 532, 623, 624, 635| 1.1. ΕΝ ΑΡΧΗ ἦν ὁ λόγος, καὶ ὁ λόγος ἦν πρὸς τὸν θεόν, καὶ θεὸς ἦν ὁ λόγος. 1.2. Οὗτος ἦν ἐν ἀρχῇ πρὸς τὸν θεόν. 1.3. πάντα διʼ αὐτοῦ ἐγένετο, καὶ χωρὶς αὐτοῦ ἐγένετο οὐδὲ ἕν. 1.4. ὃ γέγονεν ἐν αὐτῷ ζωὴ ἦν, καὶ ἡ ζωὴ ἦν τὸ φῶς τῶν ἀνθρώπων· 1.5. καὶ τὸ φῶς ἐν τῇ σκοτίᾳ φαίνει, καὶ ἡ σκοτία αὐτὸ οὐ κατέλαβεν. 1.6. Ἐγένετο ἄνθρωπος ἀπεσταλμένος παρὰ θεοῦ, ὄνομα αὐτῷ Ἰωάνης· 1.7. οὗτος ἦλθεν εἰς μαρτυρίαν, ἵνα μαρτυρήσῃ περὶ τοῦ φωτός, ἵνα πάντες πιστεύσωσιν διʼ αὐτοῦ. 1.8. οὐκ ἦν ἐκεῖνος τὸ φῶς, ἀλλʼ ἵνα μαρτυρήσῃ περὶ τοῦ φωτός. 1.9. Ἦν τὸ φῶς τὸ ἀληθινὸν ὃ φωτίζει πάντα ἄνθρωπον ἐρχόμενον εἰς τὸν κόσμον. 1.10. ἐν τῷ κόσμῳ ἦν, καὶ ὁ κόσμος διʼ αὐτοῦ ἐγένετο, καὶ ὁ κόσμος αὐτὸν οὐκ ἔγνω. 1.11. Εἰς τὰ ἴδια ἦλθεν, καὶ οἱ ἴδιοι αὐτὸν οὐ παρέλαβον. 1.12. ὅσοι δὲ ἔλαβον αὐτόν, ἔδωκεν αὐτοῖς ἐξουσίαν τέκνα θεοῦ γενέσθαι, τοῖς πιστεύουσιν εἰς τὸ ὄνομα αὐτοῦ, 1.13. οἳ οὐκ ἐξ αἱμάτων οὐδὲ ἐκ θελήματος σαρκὸς οὐδὲ ἐκ θελήματος ἀνδρὸς ἀλλʼ ἐκ θεοῦ ἐγεννήθησαν. 1.14. Καὶ ὁ λόγος σὰρξ ἐγένετο καὶ ἐσκήνωσεν ἐν ἡμῖν, καὶ ἐθεασάμεθα τὴν δόξαν αὐτοῦ, δόξαν ὡς μονογενοῦς παρὰ πατρός, πλήρης χάριτος καὶ ἀληθείας·?̔ 1.15. Ἰωάνης μαρτυρεῖ περὶ αὐτοῦ καὶ κέκραγεν λέγων — οὗτος ἦν ὁ εἰπών — Ὁ ὀπίσω μου ἐρχόμενος ἔμπροσθέν μου γέγονεν, ὅτι πρῶτός μου ἦν·̓ 1.16. ὅτι ἐκ τοῦ πληρώματος αὐτοῦ ἡμεῖς πάντες ἐλάβομεν, καὶ χάριν ἀντὶ χάριτος· 1.17. ὅτι ὁ νόμος διὰ Μωυσέως ἐδόθη, ἡ χάρις καὶ ἡ ἀλήθεια διὰ Ἰησοῦ Χριστοῦ ἐγένετο. 1.18. θεὸν οὐδεὶς ἑώρακεν πώποτε· μονογενὴς θεὸς ὁ ὢν εἰς τὸν κόλπον τοῦ πατρὸς ἐκεῖνος ἐξηγήσατο. 1.19. Καὶ αὕτη ἐστὶν ἡ μαρτυρία τοῦ Ἰωάνου ὅτε ἀπέστειλαν πρὸς αὐτὸν οἱ Ἰουδαῖοι ἐξ Ἰεροσολύμων ἱερεῖς καὶ Λευείτας ἵνα ἐρωτήσωσιν αὐτόν Σὺ τίς εἶ; 1.29. Τῇ ἐπαύριον βλέπει τὸν Ἰησοῦν ἐρχόμενον πρὸς αὐτόν, καὶ λέγει Ἴδε ὁ ἀμνὸς τοῦ θεοῦ ὁ αἴρων τὴν ἁμαρτίαν τοῦ κόσμου. 1.30. οὗτός ἐστιν ὑπὲρ οὗ ἐγὼ εἶπον Ὀπίσω μου ἔρχεται ἀνὴρ ὃς ἔμπροσθέν μου γέγονεν, ὅτι πρῶτός μου ἦν· 1.31. κἀγὼ οὐκ ᾔδειν αὐτόν, ἀλλʼ ἵνα φανερωθῇ τῷ Ἰσραὴλ διὰ τοῦτο ἦλθον ἐγὼ ἐν ὕδατι βαπτίζων. 1.32. Καὶ ἐμαρτύρησεν Ἰωάνης λέγων ὅτι Τεθέαμαι τὸ πνεῦμα καταβαῖνον ὡς περιστερὰν ἐξ οὐρανοῦ, καὶ ἔμεινεν ἐπʼ αὐτόν· 1.33. κἀγὼ οὐκ ᾔδειν αὐτόν, ἀλλʼ ὁ πέμψας με βαπτίζειν ἐν ὕδατι ἐκεῖνός μοι εἶπεν Ἐφʼ ὃν ἂν ἴδῃς τὸ πνεῦμα καταβαῖνον καὶ μένον ἐπʼ αὐτόν, οὗτός ἐστιν ὁ βαπτίζων ἐν πνεύματι ἁγίῳ· 1.34. κἀγὼ ἑώρακα, καὶ μεμαρτύρηκα ὅτι οὗτός ἐστιν ὁ υἱὸς τοῦ θεοῦ. 1.35. Τῇ ἐπαύριον πάλιν ἱστήκει Ἰωάνης καὶ ἐκ τῶν μαθητῶν αὐτοῦ δύο, 1.36. καὶ ἐμβλέψας τῷ Ἰησοῦ περιπατοῦντι λέγει Ἴδε ὁ ἀμνὸς τοῦ θεοῦ. 1.37. καὶ ἤκουσαν οἱ δύο μαθηταὶ αὐτοῦ λαλοῦντος καὶ ἠκολούθησαν τῷ Ἰησοῦ. 1.38. στραφεὶς δὲ ὁ Ἰησοῦς καὶ θεασάμενος αὐτοὺς ἀκολουθοῦντας λέγει αὐτοῖς Τί ζητεῖτε; οἱ δὲ εἶπαν αὐτῷ Ῥαββεί, ?̔ὃ λέγεται μεθερμηνευόμενον Διδάσκαλε?̓ ποῦ μένεις; 1.39. λέγει αὐτοῖς Ἔρχεσθε καὶ ὄψεσθε. ἦλθαν οὖν καὶ εἶδαν ποῦ μένει, καὶ παρʼ αὐτῷ ἔμειναν τὴν ἡμέραν ἐκείνην· ὥρα ἦν ὡς δεκάτη. 1.40. Ἦν Ἀνδρέας ὁ ἀδελφὸς Σίμωνος Πέτρου εἷς ἐκ τῶν δύο τῶν ἀκουσάντων παρὰ Ἰωάνου καὶ ἀκολουθησάντων αὐτῷ· 1.41. εὑρίσκει οὗτος πρῶτον τὸν ἀδελφὸν τὸν ἴδιον Σίμωνα καὶ λέγει αὐτῷ Εὑρήκαμεν τὸν Μεσσίαν ?̔ὅ ἐστιν μεθερμηνευόμενον Χριστός̓. 1.42. ἤγαγεν αὐτὸν πρὸς τὸν Ἰησοῦν. ἐμβλέψας αὐτῷ ὁ Ἰησοῦς εἶπεν Σὺ εἶ Σίμων ὁ υἱὸς Ἰωάνου, σὺ κληθήσῃ Κηφᾶς?̔ὃ ἑρμηνεύεται Πέτρος̓. 2.1. Καὶ τῇ ἡμέρᾳ τῇ τρίτῃ γάμος ἐγένετο ἐν Κανὰ τῆς Γαλιλαίας, καὶ ἦν ἡ μήτηρ τοῦ Ἰησοῦ ἐκεῖ· 2.4. καὶ λέγει αὐτῇ ὁ Ἰησοῦς Τί ἐμοὶ καὶ σοί, γύναι; οὔπω ἥκει ἡ ὥρα μου. 2.12. ΜΕΤΑ ΤΟΥΤΟ κατέβη εἰς Καφαρναοὺμ αὐτὸς καὶ ἡ μήτηρ αὐτοῦ καὶ οἱ ἀδελφοὶ καὶ οἱ μαθηταὶ αὐτοῦ, καὶ ἐκεῖ ἔμειναν οὐ πολλὰς ἡμέρας. 3.16. Οὕτως γὰρ ἠγάπησεν ὁ θεὸς τὸν κόσμον ὥστε τὸν υἱὸν τὸν μονογενῆ ἔδωκεν, ἵνα πᾶς ὁ πιστεύων εἰς αὐτὸν μὴ ἀπόληται ἀλλὰ ἔχῃ ζωὴν αἰώνιον. 3.18. ὁ πιστεύων εἰς αὐτὸν οὐ κρίνεται. ὁ μὴ πιστεύων ἤδη κέκριται, ὅτι μὴ πεπίστευκεν εἰς τὸ ὄνομα τοῦ μονογενοῦς υἱοῦ τοῦ θεοῦ. 3.29. ὁ ἔχων τὴν νύμφην νυμφίος ἐστίν· ὁ δὲ φίλος τοῦ νυμφίου, ὁ ἑστηκὼς καὶ ἀκούων αὐτοῦ, χαρᾷ χαίρει διὰ τὴν φωνὴν τοῦ νυμφίου. αὕτη οὖν ἡ χαρὰ ἡ ἐμὴ πεπλήρωται. 4.10. ἀπεκρίθη Ἰησοῦς καὶ εἶπεν αὐτῇ Εἰ ᾔδεις τὴν δωρεὰν τοῦ θεοῦ καὶ τίς ἐστιν ὁ λέγων σοι Δός μοι πεῖν, σὺ ἂν ᾔτησας αὐτὸν καὶ ἔδωκεν ἄν σοι ὕδωρ ζῶν. 4.11. λέγει αὐτῷ Κύριε, οὔτε ἄντλημα ἔχεις καὶ τὸ φρέαρ ἐστὶν βαθύ· πόθεν οὖν ἔχεις τὸ ὕδωρ τὸ ζῶν; 4.22. ὑμεῖς προσκυνεῖτε ὃ οὐκ οἴδατε, ἡμεῖς προσκυνοῦμεν ὃ οἴδαμεν, ὅτι ἡ σωτηρία ἐκ τῶν Ἰουδαίων ἐστίν· 4.24. πνεῦμα ὁ θεός, καὶ τοὺς προσκυνοῦντας αὐτὸν ἐν πνεύματι καὶ ἀληθείᾳ δεῖ προσκυνεῖν. 5.8. λέγει αὐτῷ ὁ Ἰησοῦς Ἔγειρε ἆρον τὸν κράβαττόν σου καὶ περιπάτει. 5.15. ἀπῆλθεν ὁ ἄνθρωπος καὶ εἶπεν τοῖς Ἰουδαίοις ὅτι Ἰησοῦς ἐστὶν ὁ ποιήσας αὐτὸν ὑγιῆ. 5.16. καὶ διὰ τοῦτο ἐδίωκον οἱ Ἰουδαῖοι τὸν Ἰησοῦν ὅτι ταῦτα ἐποίει ἐν σαββάτῳ. 5.17. ὁ δὲ ἀπεκρίνατο αὐτοῖς Ὁ πατήρ μου ἕως ἄρτι ἐργάζεται, κἀγὼ ἐργάζομαι. 5.18. διὰ τοῦτο οὖν μᾶλλον ἐζήτουν αὐτὸν οἱ Ἰουδαῖοι ἀποκτεῖναι ὅτι οὐ μόνον ἔλυε τὸ σάββατον ἀλλὰ καὶ πατέρα ἴδιον ἔλεγε τὸν θεόν, ἴσον ἑαυτὸν ποιῶν τῷ θεῷ. 5.45. μὴ δοκεῖτε ὅτι ἐγὼ κατηγορήσω ὑμῶν πρὸς τὸν πατέρα· ἔστιν ὁ κατηγορῶν ὑμῶν Μωυσῆς, εἰς ὃν ὑμεῖς ἠλπίκατε. 5.46. εἰ γὰρ ἐπιστεύετε Μωυσεῖ, ἐπιστεύετε ἂν ἐμοί, περὶ γὰρ ἐμοῦ ἐκεῖνος ἔγραψεν. 6.32. εἶπεν οὖν αὐτοῖς ὁ Ἰησοῦς Ἀμὴν ἀμὴν λέγω ὑμῖν, οὐ Μωυσῆς ἔδωκεν ὑμῖν τὸν ἄρτον ἐκ τοῦ οὐρανοῦ, ἀλλʼ ὁ πατήρ μου δίδωσιν ὑμῖν τὸν ἄρτον ἐκ τοῦ οὐρανοῦ τὸν ἀληθινόν· 6.46. οὐχ ὅτι τὸν πατέρα ἑώρακέν τις εἰ μὴ ὁ ὢν παρὰ [τοῦ] θεοῦ, οὗτος ἑώρακεν τὸν πατέρα. 6.66. Ἐκ τούτου πολλοὶ ἐκ τῶν μαθητῶν αὐτοῦ ἀπῆλθον εἰς τὰ ὀπίσω καὶ οὐκέτι μετʼ αὐτοῦ περιεπάτουν. 6.71. ἔλεγεν δὲ τὸν Ἰούδαν Σίμωνος Ἰσκαριώτου· οὗτος γὰρ ἔμελλεν παραδιδόναι αὐτόν, εἷς ἐκ τῶν δώδεκα. 7.22. διὰ τοῦτο Μωυσῆς δέδωκεν ὑμῖν τὴν περιτομήν, — οὐχ ὅτι ἐκ τοῦ Μωυσέως ἐστὶν ἀλλʼ ἐκ τῶν πατέρων, — καὶ [ἐν] σαββάτῳ περιτέμνετε ἄνθρωπον. 7.23. εἰ περιτομὴν λαμβάνει [ὁ] ἄνθρωπος ἐν σαββάτῳ ἵνα μὴ λυθῇ ὁ νόμος Μωυσέως, ἐμοὶ χολᾶτε ὅτι ὅλον ἄνθρωπον ὑγιῆ ἐποίησα ἐν σαββάτῳ; 8.12. Πάλιν οὖν αὐτοῖς ἐλάλησεν [ὁ] Ἰησοῦς λέγων Ἐγώ εἰμι τὸ φῶς τοῦ κόσμου· ὁ ἀκολουθῶν μοι οὐ μὴ περιπατήσῃ ἐν τῇ σκοτίᾳ, ἀλλʼ ἕξει τὸ φῶς τῆς ζωῆς. 8.22. ἔλεγον οὖν οἰ Ἰουδαῖοι Μήτι ἀποκτενεῖ ἑαυτὸν ὅτι λέγει Ὅπου ἐγὼ ὑπάγω ὑμεῖς οὐ δύνασθε ἐλθεῖν; 8.23. καὶ ἔλεγεν αὐτοῖς Ὑμεῖς ἐκ τῶν κάτω ἐστέ, ἐγὼ ἐκ τῶν ἄνω εἰμί· ὑμεῖς ἐκ τούτου τοῦ κόσμου ἐστέ, ἐγὼ οὐκ εἰμὶ ἐκ τοῦ κόσμου τούτου. 8.24. εἶπον οὖν ὑμῖν ὅτι ἀποθανεῖσθε ἐν ταῖς ἁμαρτίαις ὑμῶν· ἐὰν γὰρ μὴ πιστεύσητε ὅτι ἐγώ εἰμι, ἀποθανεῖσθε ἐν ταῖς ἁμαρτίαις ὑμῶν. 8.25. ἔλεγον οὖν αὐτῷ Σὺ τίς εἶ; εἶπεν αὐτοῖς [ὁ] Ἰησοῦς Τὴν ἀρχὴν ὅτι καὶ λαλῶ ὑμῖν; 8.26. πολλὰ ἔχω περὶ ὑμῶν λαλεῖν καὶ κρίνειν· ἀλλʼ ὁ πέμψας με ἀληθής ἐστιν, κἀγὼ ἃ ἤκουσα παρʼ αὐτοῦ ταῦτα λαλῶ εἰς τὸν κόσμον. 8.27. οὐκ ἔγνωσαν ὅτι τὸν πατέρα αὐτοῖς ἔλεγεν. 8.28. εἶπεν οὖν ὁ Ἰησοῦς Ὅταν ὑψώσητε τὸν υἱὸν τοῦ ἀνθρώπου, τότε γνώσεσθε ὅτι ἐγώ εἰμι, καὶ ἀπʼ ἐμαυτοῦ ποιῶ οὐδέν, ἀλλὰ καθὼς ἐδίδαξέν με ὁ πατὴρ ταῦτα λαλῶ. 8.29. καὶ ὁ πέμψας με μετʼ ἐμοῦ ἐστίν· οὐκ ἀφῆκέν με μόνον, ὅτι ἐγὼ τὰ ἀρεστὰ αὐτῷ ποιῶ πάντοτε. 8.30. Ταῦτα αὐτοῦ λαλοῦντος πολλοὶ ἐπίστευσαν εἰς αὐτόν. 8.31. Ἔλεγεν οὖν ὁ Ἰησοῦς πρὸς τοὺς πεπιστευκότας αὐτῷ Ἰουδαίους Ἐὰν ὑμεῖς μείνητε ἐν τῷ λόγῳ τῷ ἐμῷ, ἀληθῶς μαθηταί μού ἐστε, 8.32. καὶ γνώσεσθε τὴν ἀλήθειαν, καὶ ἡ ἀλήθεια ἐλευθερώσει ὑμᾶς. 8.33. ἀπεκρίθησαν πρὸς αὐτόν Σπέρμα Ἀβραάμ ἐσμεν καὶ οὐδενὶ δεδουλεύκαμεν πώποτε· πῶς σὺ λέγεις ὅτι Ἐλεύθεροι γενήσεσθε; 8.34. ἀπεκρίθη αὐτοῖς [ὁ] Ἰησοῦς Ἀμὴν ἀμὴν λέγω ὑμῖν ὅτι πᾶς ὁ ποιῶν τὴν ἁμαρτίαν δοῦλός ἐστιν [τῆς ἁμαρτίας]· 8.35. ὁ δὲ δοῦλος οὐ μένει ἐν τῇ οἰκίᾳ εἰς τὸν αἰῶνα· ὁ υἱὸς μένει εἰς τὸν αἰῶνα. 8.36. ἐὰν οὖν ὁ υἱὸς ὑμᾶς ἐλευθερώσῃ, ὄντως ἐλεύθεροι ἔσεσθε. 8.37. οἶδα ὅτι σπέρμα Ἀβραάμ ἐστε· ἀλλὰ ζητεῖτέ με ἀποκτεῖναι, ὅτι ὁ λόγος ὁ ἐμὸς οὐ χωρεῖ ἐν ὑμῖν. 8.38. ἃ ἐγὼ ἑώρακα παρὰ τῷ πατρὶ λαλῶ· καὶ ὑμεῖς οὖν ἃ ἠκούσατε παρὰ τοῦ πατρὸς ποιεῖτε. 8.39. ἀπεκρίθησαν καὶ εἶπαν αὐτῷ Ὁ πατὴρ ἡμῶν Ἀβραάμ ἐστιν. λέγει αὐτοῖς [ὁ] Ἰησοῦς Εἰ τέκνα τοῦ Ἀβραάμ ἐστε, τὰ ἔργα τοῦ Ἀβραὰμ ποιεῖτε· 8.40. νῦν δὲ ζητεῖτέ με ἀποκτεῖναι, ἄνθρωπον ὃς τὴν ἀλήθειαν ὑμῖν λελάληκα ἣν ἤκουσα παρὰ τοῦ θεοῦ· τοῦτο Ἀβραὰμ οὐκ ἐποίησεν. 8.41. ὑμεῖς ποιεῖτε τὰ ἔργα τοῦ πατρὸς ὑμῶν. εἶπαν αὐτῷ Ἡμεῖς ἐκ πορνείας οὐκ ἐγεννήθημεν· ἕνα πατέρα ἔχομεν τὸν θεόν. 8.42. εἶπεν αὐτοῖς [ὁ] Ἰησοῦς Εἰ ὁ θεὸς πατὴρ ὑμῶν ἦν ἠγαπᾶτε ἂν ἐμέ, ἐγὼ γὰρ ἐκ τοῦ θεοῦ ἐξῆλθον καὶ ἥκω· οὐδὲ γὰρ ἀπʼ ἐμαυτοῦ ἐλήλυθα, ἀλλʼ ἐκεῖνός με ἀπέστειλεν. 8.43. διὰ τί τὴν λαλιὰν τὴν ἐμήν οὐ γινώσκετε; ὅτι οὐ δύνασθε ἀκούειν τὸν λόγον τὸν ἐμόν. 8.44. ὑμεῖς ἐκ τοῦ πατρὸς τοῦ διαβόλου ἐστὲ καὶ τὰς ἐπιθυμίας τοῦ πατρὸς ὑμῶν θέλετε ποιεῖν. ἐκεῖνος ἀνθρωποκτόνος ἦν ἀπʼ ἀρχῆς, καὶ ἐν τῇ ἀληθείᾳ οὐκ ἔστηκεν, ὅτι οὐκ ἔστιν ἀλήθεια ἐν αὐτῷ. ὅταν λαλῇ τὸ ψεῦδος, ἐκ τῶν ἰδίων λαλεῖ, ὅτι ψεύστης ἐστὶν καὶ ὁ πατὴρ αὐτοῦ. 8.45. ἐγὼ δὲ ὅτι τὴν ἀλήθειαν λέγω, οὐ πιστεύετέ μοι. 8.46. τίς ἐξ ὑμῶν ἐλέγχει με περὶ ἁμαρτίας; εἰ ἀλήθειαν λέγω, διὰ τί ὑμεῖς οὐ πιστεύετέ μοι; 8.47. ὁ ὢν ἐκ τοῦ θεοῦ τὰ ῥήματα τοῦ θεοῦ ἀκούει· διὰ τοῦτο ὑμεῖς οὐκ ἀκούετε ὅτι ἐκ τοῦ θεοῦ οὐκ ἐστέ. 8.48. ἀπεκρίθησαν οἱ Ἰουδαῖοι καὶ εἶπαν αὐτῷ Οὐ καλῶς λέγομεν ἡμεῖς ὅτι Σαμαρείτης εἶ σὺ καὶ δαιμόνιον ἔχεις; 8.49. ἀπεκρίθη Ἰησοῦς Ἐγὼ δαιμόνιον οὐκ ἔχω, ἀλλὰ τιμῶ τὸν πατέρα μου, καὶ ὑμεῖς ἀτιμάζετέ με. 8.50. ἐγὼ δὲ οὐ ζητῶ τὴν δόξαν μου· ἔστιν ὁ ζητῶν καὶ κρίνων. 8.51. Ἀμὴν ἀμὴν λέγω ὑμῖν, ἐάν τις τὸν ἐμὸν λόγον τηρήσῃ, θάνατον οὐ μὴ θεωρήσῃ εἰς τὸν αἰῶνα. 8.52. εἶπαν αὐτῷ οἱ Ἰουδαῖοι Νῦν ἐγνώκαμεν ὅτι δαιμόνιον ἔχεις. Ἀβραὰμ ἀπέθανεν καὶ οἱ προφῆται, καὶ σὺ λέγεις Ἐάν τις τὸν λόγον μου τηρήσῃ, οὐ μὴ γεύσηται θανάτου εἰς τὸν αἰῶνα· 8.53. μὴ σὺ μείζων εἶ τοῦ πατρὸς ἡμῶν Ἀβραάμ, ὅστις ἀπέθανεν; καὶ οἱ προφῆται ἀπέθανον· τίνα σεαυτὸν ποιεῖς; 8.54. ἀπεκρίθη Ἰησοῦς Ἐὰν ἐγὼ δοξάσω ἐμαυτόν, ἡ δόξα μου οὐδέν ἐστιν· ἔστιν ὁ πατήρ μου ὁ δοξάζων με, ὃν ὑμεῖς λέγετε ὅτι θεὸς ὑμῶν ἐστίν, 8.55. καὶ οὐκ ἐγνώκατε αὐτόν, ἐγὼ δὲ οἶδα αὐτόν· κἂν εἴπω ὅτι οὐκ οἶδα αὐτόν, ἔσομαι ὅμοιος ὑμῖν ψεύστης· ἀλλὰ οἶδα αὐτὸν καὶ τὸν λόγον αὐτοῦ τηρῶ. 8.56. Ἀβραὰμ ὁ πατὴρ ὑμῶν ἠγαλλιάσατο ἵνα ἴδῃ τὴν ἡμέραν τὴν ἐμήν, καὶ εἶδεν καὶ ἐχάρη. 8.57. εἶπαν οὖν οἱ Ἰουδαῖοι πρὸς αὐτόν Πεντήκοντα ἔτη οὔπω ἔχεις καὶ Ἀβραὰμ ἑώρακας; 8.58. εἶπεν αὐτοῖς Ἰησοῦς Ἀμὴν ἀμὴν λέγω ὑμῖν, πρὶν Ἀβραὰμ γενέσθαι ἐγὼ εἰμί. 8.59. ἦραν οὖν λίθους ἵνα βάλωσιν ἐπʼ αὐτόν· Ἰησοῦς δὲ ἐκρύβη καὶ ἐξῆλθεν ἐκ τοῦ ἱεροῦ. 9.22. ταῦτα εἶπαν οἱ γονεῖς αὐτοῦ ὅτι ἐφοβοῦντο τοὺς Ἰουδαίους, ἤδη γὰρ συνετέθειντο οἱ Ἰουδαῖοι ἵνα ἐάν τις αὐτὸν ὁμολογήσῃ Χριστόν, ἀποσυνάγωγος γένηται. 10.30. ἐγὼ καὶ ὁ πατὴρ ἕν ἐσμεν. 10.31. Ἐβάστασαν πάλιν λίθους οἱ Ἰουδαῖοι ἵνα λιθάσωσιν αὐτόν. 10.32. ἀπεκρίθη αὐτοῖς ὁ Ἰησοῦς Πολλὰ ἔργα ἔδειξα ὑμῖν καλὰ ἐκ τοῦ πατρός· διὰ ποῖον αὐτῶν ἔργον ἐμὲ λιθάζετε; 10.33. ἀπεκρίθησαν αὐτῷ οἱ Ἰουδαῖοι Περὶ καλοῦ ἔργου οὐ λιθάζομέν σε ἀλλὰ περὶ βλασφημίας, καὶ ὅτι σὺ ἄνθρωπος ὢν ποιεῖς σεαυτὸν θεόν. 12.1. Ὁ οὖν Ἰησοῦς πρὸ ἓξ ἡμερῶν τοῦ πάσχα ἦλθεν εἰς Βηθανίαν, ὅπου ἦν Λάζαρος, ὃν ἤγειρεν ἐκ νεκρῶν Ἰησοῦς. 12.3. ἡ οὖν Μαριὰμ λαβοῦσα λίτραν μύρου νάρδου πιστικῆς πολυτίμου ἤλειψεν τοὺς πόδας [τοῦ] Ἰησοῦ καὶ ἐξέμαξεν ταῖς θριξὶν αὐτῆς τοὺς πόδας αὐτοῦ· ἡ δὲ οἰκία ἐπληρώθη ἐκ τῆς ὀσμῆς τοῦ μύρου. 12.4. λέγει [δὲ] Ἰούδας ὁ Ἰσκαριώτης εἷς τῶν μαθητῶν αὐτοῦ, ὁ μέλλων αὐτὸν παραδιδόναι 12.42. Ὅμως μέντοι καὶ ἐκ τῶν ἀρχόντων πολλοὶ ἐπίστευσαν εἰς αὐτόν, ἀλλὰ διὰ τοὺς Φαρισαίους οὐχ ὡμολόγουν ἵνα μὴ ἀποσυνάγωγοι γένωνται, 13.23. ἦν ἀνακείμενος εἷς ἐκ τῶν μαθητῶν αὐτοῦ ἐν τῷ κόλπῳ τοῦ Ἰησοῦ, ὃν ἠγάπα [ὁ] Ἰησοῦς· 13.24. νεύει οὖν τούτῳ Σίμων Πέτρος καὶ λέγει αὐτῷ Εἰπὲ τίς ἐστιν περὶ οὗ λέγει. 13.25. ἀναπεσὼν ἐκεῖνος οὕτως ἐπὶ τὸ στῆθος τοῦ Ἰησοῦ λέγει αὐτῷ Κύριε, τίς ἐστιν; 14.31. ἀλλʼ ἵνα γνῷ ὁ κόσμος ὅτι ἀγαπῶ τὸν πατέρα, καὶ καθὼς ἐντολὴν ἔδωκέν μοι ὁ πατὴρ οὕτως ποιῶ. Ἐγείρεσθε, ἄγωμεν ἐντεῦθεν. 16.2. ἀποσυναγώγους ποιήσουσιν ὑμᾶς· ἀλλʼ ἔρχεται ὥρα ἵνα πᾶς ὁ ἀποκτείνας [ὑμᾶς] δόξῃ λατρείαν προσφέρειν τῷ θεῷ. 18.15. Ἠκολούθει δὲ τῷ Ἰησοῦ Σίμων Πέτρος καὶ ἄλλος μαθητής. ὁ δὲ μαθητὴς ἐκεῖνος ἦν γνωστὸς τῷ ἀρχιερεῖ, καὶ συνεισῆλθεν τῷ Ἰησοῦ εἰς τὴν αὐλὴν τοῦ ἀρχιερέως, 18.16. ὁ δὲ Πέτρος ἱστήκει πρὸς τῇ θύρᾳ ἔξω. ἐξῆλθεν οὖν ὁ μαθητὴς ὁ ἄλλος ὁ γνωστὸς τοῦ ἀρχιερέως καὶ εἶπεν τῇ θυρωρῷ καὶ εἰσήγαγεν τὸν Πέτρον. 19.34. ἀλλʼ εἷς τῶν στρατιωτῶν λόγχῃ αὐτοῦ τὴν πλευρὰν ἔνυξεν, καὶ ἐξῆλθεν εὐθὺς αἷμα καὶ ὕδωρ. 20.2. τρέχει οὖν καὶ ἔρχεται πρὸς Σίμωνα Πέτρον καὶ πρὸς τὸν ἄλλον μαθητὴν ὃν ἐφίλει ὁ Ἰησοῦς, καὶ λέγει αὐτοῖς Ἦραν τὸν κύριον ἐκ τοῦ μνημείου, καὶ οὐκ οἴδαμεν ποῦ ἔθηκαν αὐτόν. 20.3. Ἐξῆλθεν οὖν ὁ Πέτρος καὶ ὁ ἄλλος μαθητής, καὶ ἤρχοντο εἰς τὸ μνημεῖον. 20.4. ἔτρεχον δὲ οἱ δύο ὁμοῦ· καὶ ὁ ἄλλος μαθητὴς προέδραμεν τάχειον τοῦ Πέτρου καὶ ἦλθεν πρῶτος εἰς τὸ μνημεῖον, 20.5. καὶ παρακύψας βλέπει κείμενα τὰ ὀθόνια, οὐ μέντοι εἰσῆλθεν. 20.6. ἔρχεται οὖν καὶ Σίμων Πέτρος ἀκολουθῶν αὐτῷ, καὶ εἰσῆλθεν εἰς τὸ μνημεῖον· 20.7. καὶ θεωρεῖ τὰ ὀθόνια κείμενα, καὶ τὸ σουδάριον, ὃ ἦν ἐπὶ τῆς κεφαλῆς αὐτοῦ, οὐ μετὰ τῶν ὀθονίων κείμενον ἀλλὰ χωρὶς ἐντετυλιγμένον εἰς ἕνα τόπον· 20.8. τότε οὖν εἰσῆλθεν καὶ ὁ ἄλλος μαθητὴς ὁ ἐλθὼν πρῶτος εἰς τὸ μνημεῖον, καὶ εἶδεν καὶ ἐπίστευσεν· 20.30. Πολλὰ μὲν οὖν καὶ ἄλλα σημεῖα ἐποίησεν ὁ Ἰησοῦς ἐνώπιον τῶν μαθητῶν, ἃ οὐκ ἔστιν γεγραμμένα ἐν τῷ 21.2. Ἦσαν ὁμοῦ Σίμων Πέτρος καὶ Θωμᾶς ὁ λεγόμενος Δίδυμος καὶ Ναθαναὴλ ὁ ἀπὸ Κανὰ τῆς Γαλιλαίας καὶ οἱ τοῦ Ζεβεδαίου καὶ ἄλλοι ἐκ τῶν μαθητῶν αὐτοῦ δύο. 21.19. τοῦτο δὲ εἶπεν σημαίνων ποίῳ θανάτῳ δοξάσει τὸν θεόν. καὶ τοῦτο εἰπὼν λέγει αὐτῷ Ἀκολούθει μοι. 21.22. λέγει αὐτῷ ὁ Ἰησοῦς Ἐὰν αὐτὸν θέλω μένειν ἕως ἔρχομαι, τί πρὸς σέ; σύ μοι ἀκολούθει. 21.23. Ἐξῆλθεν οὖν οὗτος ὁ λόγος εἰς τοὺς ἀδελφοὺς ὅτι ὁ μαθητὴς ἐκεῖνος οὐκ ἀποθνήσκει. οὐκ εἶπεν δὲ αὐτῷ ὁ Ἰησοῦς ὅτι οὐκ ἀποθνήσκει, ἀλλʼ Ἐὰν αὐτὸν θέλω μένειν ἕως ἔρχομαι, τί πρὸς σέ; 21.24. Οὗτός ἐστιν ὁ μαθητὴς ὁ μαρτυρῶν περὶ τούτων καὶ ὁ γράψας ταῦτα, καὶ οἴδαμεν ὅτι ἀληθὴς αὐτοῦ ἡ μαρτυρία ἐστίν. | 1.1. In the beginning was the Word, and the Word was with God, and the Word was God. 1.2. The same was in the beginning with God. 1.3. All things were made through him. Without him was not anything made that has been made. 1.4. In him was life, and the life was the light of men. 1.5. The light shines in the darkness, and the darkness hasn't overcome it. 1.6. There came a man, sent from God, whose name was John. 1.7. The same came as a witness, that he might testify about the light, that all might believe through him. 1.8. He was not the light, but was sent that he might testify about the light. 1.9. The true light that enlightens everyone was coming into the world. 1.10. He was in the world, and the world was made through him, and the world didn't recognize him. 1.11. He came to his own, and those who were his own didn't receive him. 1.12. But as many as received him, to them he gave the right to become God's children, to those who believe in his name: 1.13. who were born not of blood, nor of the will of the flesh, nor of the will of man, but of God. 1.14. The Word became flesh, and lived among us. We saw his glory, such glory as of the one and only Son of the Father, full of grace and truth. 1.15. John testified about him. He cried out, saying, "This was he of whom I said, 'He who comes after me has surpassed me, for he was before me.'" 1.16. From his fullness we all received grace upon grace. 1.17. For the law was given through Moses. Grace and truth came through Jesus Christ. 1.18. No one has seen God at any time. The one and only Son, who is in the bosom of the Father, he has declared him. 1.19. This is John's testimony, when the Jews sent priests and Levites from Jerusalem to ask him, "Who are you?" 1.29. The next day, he saw Jesus coming to him, and said, "Behold, the Lamb of God, who takes away the sin of the world! 1.30. This is he of whom I said, 'After me comes a man who is preferred before me, for he was before me.' 1.31. I didn't know him, but for this reason I came baptizing in water: that he would be revealed to Israel." 1.32. John testified, saying, "I have seen the Spirit descending like a dove out of heaven, and it remained on him. 1.33. I didn't recognize him, but he who sent me to baptize in water, he said to me, 'On whomever you will see the Spirit descending, and remaining on him, the same is he who baptizes in the Holy Spirit.' 1.34. I have seen, and have testified that this is the Son of God." 1.35. Again, the next day, John was standing with two of his disciples, 1.36. and he looked at Jesus as he walked, and said, "Behold, the Lamb of God!" 1.37. The two disciples heard him speak, and they followed Jesus. 1.38. Jesus turned, and saw them following, and said to them, "What are you looking for?"They said to him, "Rabbi" (which is to say, being interpreted, Teacher), "where are you staying?" 1.39. He said to them, "Come, and see."They came and saw where he was staying, and they stayed with him that day. It was about the tenth hour. 1.40. One of the two who heard John, and followed him, was Andrew, Simon Peter's brother. 1.41. He first found his own brother, Simon, and said to him, "We have found the Messiah!" (which is, being interpreted, Christ). 1.42. He brought him to Jesus. Jesus looked at him, and said, "You are Simon the son of Jonah. You shall be called Cephas" (which is by interpretation, Peter). 2.1. The third day, there was a marriage in Cana of Galilee. Jesus' mother was there. 2.4. Jesus said to her, "Woman, what does that have to do with you and me? My hour has not yet come." 2.12. After this, he went down to Capernaum, he, and his mother, his brothers, and his disciples; and they stayed there a few days. 3.16. For God so loved the world, that he gave his one and only Son, that whoever believes in him should not perish, but have eternal life. 3.18. He who believes in him is not judged. He who doesn't believe has been judged already, because he has not believed in the name of the only born Son of God. 3.29. He who has the bride is the bridegroom; but the friend of the bridegroom, who stands and hears him, rejoices greatly because of the bridegroom's voice. This, my joy, therefore is made full. 4.10. Jesus answered her, "If you knew the gift of God, and who it is who says to you, 'Give me a drink,' you would have asked him, and he would have given you living water." 4.11. The woman said to him, "Sir, you have nothing to draw with, and the well is deep. From where then have you that living water? 4.22. You worship that which you don't know. We worship that which we know; for salvation is from the Jews. 4.24. God is spirit, and those who worship him must worship in spirit and truth." 5.8. Jesus said to him, "Arise, take up your mat, and walk." 5.15. The man went away, and told the Jews that it was Jesus who had made him well. 5.16. For this cause the Jews persecuted Jesus, and sought to kill him, because he did these things on the Sabbath. 5.17. But Jesus answered them, "My Father is still working, so I am working, too." 5.18. For this cause therefore the Jews sought all the more to kill him, because he not only broke the Sabbath, but also called God his own Father, making himself equal with God. 5.45. "Don't think that I will accuse you to the Father. There is one who accuses you, even Moses, on whom you have set your hope. 5.46. For if you believed Moses, you would believe me; for he wrote about me. 6.32. Jesus therefore said to them, "Most assuredly, I tell you, it wasn't Moses who gave you the bread out of heaven, but my Father gives you the true bread out of heaven. 6.46. Not that anyone has seen the Father, except he who is from God. He has seen the Father. 6.66. At this, many of his disciples went back, and walked no more with him. 6.71. Now he spoke of Judas, the son of Simon Iscariot, for it was he who would betray him, being one of the twelve. 7.22. Moses has given you circumcision (not that it is of Moses, but of the fathers), and on the Sabbath you circumcise a boy. 7.23. If a boy receives circumcision on the Sabbath, that the law of Moses may not be broken, are you angry with me, because I made a man every bit whole on the Sabbath? 8.12. Again, therefore, Jesus spoke to them, saying, "I am the light of the world. He who follows me will not walk in the darkness, but will have the light of life." 8.22. The Jews therefore said, "Will he kill himself, that he says, 'Where I am going, you can't come?'" 8.23. He said to them, "You are from beneath. I am from above. You are of this world. I am not of this world. 8.24. I said therefore to you that you will die in your sins; for unless you believe that I am he, you will die in your sins." 8.25. They said therefore to him, "Who are you?"Jesus said to them, "Just what I have been saying to you from the beginning. 8.26. I have many things to speak and to judge concerning you. However he who sent me is true; and the things which I heard from him, these I say to the world." 8.27. They didn't understand that he spoke to them about the Father. 8.28. Jesus therefore said to them, "When you have lifted up the Son of Man, then you will know that I am he, and I do nothing of myself, but as my Father taught me, I say these things. 8.29. He who sent me is with me. The Father hasn't left me alone, for I always do the things that are pleasing to him." 8.30. As he spoke these things, many believed in him. 8.31. Jesus therefore said to those Jews who had believed him, "If you remain in my word, then you are truly my disciples. 8.32. You will know the truth, and the truth will make you free." 8.33. They answered him, "We are Abraham's seed, and have never been in bondage to anyone. How do you say, 'You will be made free?'" 8.34. Jesus answered them, "Most assuredly I tell you, everyone who commits sin is the bondservant of sin. 8.35. A bondservant doesn't live in the house forever. A son remains forever. 8.36. If therefore the Son makes you free, you will be free indeed. 8.37. I know that you are Abraham's seed, yet you seek to kill me, because my word finds no place in you. 8.38. I say the things which I have seen with my Father; and you also do the things which you have seen with your father." 8.39. They answered him, "Our father is Abraham."Jesus said to them, "If you were Abraham's children, you would do the works of Abraham. 8.40. But now you seek to kill me, a man who has told you the truth, which I heard from God. Abraham didn't do this. 8.41. You do the works of your father."They said to him, "We were not born of sexual immorality. We have one Father, God." 8.42. Therefore Jesus said to them, "If God were your Father, you would love me, for I came out and have come from God. For I haven't come of myself, but he sent me. 8.43. Why don't you understand my speech? Because you can't hear my word. 8.44. You are of your Father, the devil, and you want to do the desires of your father. He was a murderer from the beginning, and doesn't stand in the truth, because there is no truth in him. When he speaks a lie, he speaks on his own; for he is a liar, and the father of it. 8.45. But because I tell the truth, you don't believe me. 8.46. Which of you convicts me of sin? If I tell the truth, why do you not believe me? 8.47. He who is of God hears the words of God. For this cause you don't hear, because you are not of God." 8.48. Then the Jews answered him, "Don't we say well that you are a Samaritan, and have a demon?" 8.49. Jesus answered, "I don't have a demon, but I honor my Father, and you dishonor me. 8.50. But I don't seek my own glory. There is one who seeks and judges. 8.51. Most assuredly, I tell you, if a person keeps my word, he will never see death." 8.52. Then the Jews said to him, "Now we know that you have a demon. Abraham died, and the prophets; and you say, 'If a man keeps my word, he will never taste of death.' 8.53. Are you greater than our father, Abraham, who died? The prophets died. Who do you make yourself out to be?" 8.54. Jesus answered, "If I glorify myself, my glory is nothing. It is my Father who glorifies me, of whom you say that he is our God. 8.55. You have not known him, but I know him. If I said, 'I don't know him,' I would be like you, a liar. But I know him, and keep his word. 8.56. Your father Abraham rejoiced to see my day. He saw it, and was glad." 8.57. The Jews therefore said to him, "You are not yet fifty years old, and have you seen Abraham?" 8.58. Jesus said to them, "Most assuredly, I tell you, before Abraham came into existence, I AM." 8.59. Therefore they took up stones to throw at him, but Jesus was hidden, and went out of the temple, having gone through the midst of them, and so passed by. 9.22. His parents said these things because they feared the Jews; for the Jews had already agreed that if any man would confess him as Christ, he would be put out of the synagogue. 10.30. I and the Father are one." 10.31. Therefore Jews took up stones again to stone him. 10.32. Jesus answered them, "I have shown you many good works from my Father. For which of those works do you stone me?" 10.33. The Jews answered him, "We don't stone you for a good work, but for blasphemy: because you, being a man, make yourself God." 12.1. Then six days before the Passover, Jesus came to Bethany, where Lazarus was, who had been dead, whom he raised from the dead. 12.3. Mary, therefore, took a pound of ointment of pure nard, very precious, and anointed the feet of Jesus, and wiped his feet with her hair. The house was filled with the fragrance of the ointment. 12.4. Then Judas Iscariot, Simon's son, one of his disciples, who would betray him, said, 12.42. Nevertheless even of the rulers many believed in him, but because of the Pharisees they didn't confess it, so that they wouldn't be put out of the synagogue, 13.23. One of his disciples, whom Jesus loved, was at the table, leaning against Jesus' breast. 13.24. Simon Peter therefore beckoned to him, and said to him, "Tell us who it is of whom he speaks." 13.25. He, leaning back, as he was, on Jesus' breast, asked him, "Lord, who is it?" 14.31. But that the world may know that I love the Father, and as the Father commanded me, even so I do. Arise, let us go from here. 16.2. They will put you out of the synagogues. Yes, the time comes that whoever kills you will think that he offers service to God. 18.15. Simon Peter followed Jesus, as did another disciple. Now that disciple was known to the high priest, and entered in with Jesus into the court of the high priest; 18.16. but Peter was standing at the door outside. So the other disciple, who was known to the high priest, went out and spoke to her who kept the door, and brought in Peter. 19.34. However one of the soldiers pierced his side with a spear, and immediately blood and water came out. 20.2. Therefore she ran and came to Simon Peter, and to the other disciple whom Jesus loved, and said to them, "They have taken away the Lord out of the tomb, and we don't know where they have laid him!" 20.3. Therefore Peter and the other disciple went out, and they went toward the tomb. 20.4. They both ran together. The other disciple outran Peter, and came to the tomb first. 20.5. Stooping and looking in, he saw the linen cloths lying, yet he didn't enter in. 20.6. Then Simon Peter came, following him, and entered into the tomb. He saw the linen cloths lying, 20.7. and the cloth that had been on his head, not lying with the linen cloths, but rolled up in a place by itself. 20.8. So then the other disciple who came first to the tomb also entered in, and he saw and believed. 20.30. Therefore Jesus did many other signs in the presence of his disciples, which are not written in this book; 21.2. Simon Peter, Thomas called Didymus, Nathanael of Cana in Galilee, and the sons of Zebedee, and two others of his disciples were together. 21.19. Now he said this, signifying by what kind of death he would glorify God. When he had said this, he said to him, "Follow me." 21.22. Jesus said to him, "If I desire that he stay until I come, what is that to you? You follow me." 21.23. This saying therefore went out among the brothers, that this disciple wouldn't die. Yet Jesus didn't say to him that he wouldn't die, but, "If I desire that he stay until I come, what is that to you?" 21.24. This is the disciple who testifies about these things, and wrote these things. We know that his witness is true. |
|
21. Mishnah, Parah, 2.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 635| 2.3. "יוֹצֵא דֹפֶן וְאֶתְנָן וּמְחִיר, פְּסוּלָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג), לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ, וְאֵין זוֹ בָאָה לַבָּיִת. כָּל הַמּוּמִים הַפּוֹסְלִים בַּמֻּקְדָּשִׁים, פּוֹסְלִים בַּפָּרָה. רָכַב עָלֶיהָ, נִשְׁעַן עָלֶיהָ, נִתְלָה בִזְנָבָהּ, עָבַר בָּהּ אֶת הַנָּהָר, קִפֵּל עָלֶיהָ אֶת הַמּוֹסֵרָה, נָתַן טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ, פְּסוּלָה. אֲבָל קְשָׁרָהּ בַּמּוֹסֵרָה, עָשָׂה לָהּ סַנְדָּל בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַחֲלִיק, פָּרַס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִים, כְּשֵׁרָה. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא לְצָרְכָּהּ, כְּשֵׁרָה. לְצֹרֶךְ אַחֵר, פְּסוּלָה: \n", | 2.3. "One that is born from the side, the hire of a harlot or the price of a dog is invalid. Rabbi Eliezer says that it is valid, as it says, \"You shall not bring the hire of a harlot or the price of a dog into the house of the Lord your God,\" (Deuteronomy 23:19) and this was not brought into the house. All blemishes that cause consecrated animals to be invalid cause also the [red] cow to be invalid. If one had ridden on it, leaned on it, hung on its tail, crossed a river by its help, doubled up its leading rope, or put one's cloak on it, it is invalid. But if one had only tied it up by its leading rope or made for it a sandal to prevent it from slipping or spread one's cloak on it because of flies, it is valid. This is the general rule: wherever anything is done for its own sake, it remains valid; but if for the sake of another, it becomes invalid.", |
|
| 22. Tertullian, Prescription Against Heretics, 30 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community, schismatics/secessionists Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 286 |
| 23. Justin, Dialogue With Trypho, 88.8 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community •johannine community, schismatics/secessionists Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 264 |
| 24. Anon., Mekhilta Derabbi Yishmael, 303 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 312 |
| 25. Hippolytus, Against Noetus, 5.9.18-5.9.22, 5.13.9, 5.16.1 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community •johannine community, schismatics/secessionists Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 288 |
| 26. Hippolytus, Refutation of All Heresies, 5.9.18-5.9.22, 5.13.9, 5.16.1 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community •johannine community, schismatics/secessionists Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 288 |
| 27. Irenaeus, Refutation of All Heresies, 1.11.1, 1.21.5, 1.26.1, 1.30.3, 1.30.6-1.30.15, 1.31.3, 3.3.4, 3.4.3, 3.11.1, 5.9.18-5.9.22, 5.13.9, 5.16.1, 5.33.4 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community, schismatics/secessionists •johannine community Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 264, 265, 270, 286, 288 |
28. Anon., Genesis Rabba, 10.3, 28.3, 78.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 660| 10.3. כֵּיצַד בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁתֵּי פְּקָעִיּוֹת, אַחַת שֶׁל אֵשׁ וְאַחַת שֶׁל שֶׁלֶג, וּפְתָכָן זֶה בָּזֶה וּמֵהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, אַרְבַּע, לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם. רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר, שֵׁשׁ, אַרְבַּע לְאַרְבַּע רוּחוֹת, וְאַחַת מִלְּמַעְלָן וְאַחַת מִלְּמַטָּן. אַדְרַיָּינוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאֲלֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנַנְיָא, אֲמַר לֵיהּ כֵּיצַד בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ. אָמַר לֵיהּ כְּהַהוּא דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא. אָמַר לֵיהּ אֶפְשָׁר כֵּן, אֶתְמְהָא. הִכְנִיסוֹ לְבַיִת קָטָן, אָמַר לֵיהּ, פְּשֹׁט יָדֶךָ לְמִזְרָח וּלְמַעֲרָב לְצָפוֹן וּלְדָרוֹם. אָמַר לֵיהּ, כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. 28.3. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ אִסְטְרוֹבִּלִּין שֶׁל רֵחַיִּים נִמְחֶה. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן נִמְחֶה. כַּד דָּרְשָׁה רַבִּי יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי בְּצִבּוּרָא וְלֹא קִבְּלוּ מִינֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אָמַר אֲפִלּוּ לוּז שֶׁל שִׁדְרָה, שֶׁמִּמֶּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, נִמְחָה. אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲמַר לֵיהּ אַיְתִיתֵיהּ לְיָדִי וַאֲנָא מוֹדַע לָךְ, טָחֲנוֹ בָּרֵחַיִם וְלֹא נִטְחַן, שְׂרָפוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ בְּמַיִם וְלֹא נִמְחֶה, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן וְהִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא חָסַר כְּלוּם. 78.1. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר (בראשית לב, כז), כְּתִיב (איכה ג, כג): חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא עַל שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּכָל בֹּקֶר וָבֹקֶר אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְהַחֲיוֹת לָנוּ אֶת הַמֵּתִים. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי מִמַּה שֶּׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּבוֹקְרָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְגָאֳלֵנוּ. רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר לְעוֹלָם אֵין כַּת שֶׁל מַעְלָה מְקַלֶּסֶת וְשׁוֹנָה אֶלָּא בְּכָל יוֹם בּוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשָׁה וְהֵן אוֹמְרִים שִׁירָה חֲדָשָׁה לְפָנָיו וְהוֹלְכִין לָהֶם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֵשַׁבְתִּי אֶת רַבִּי חֶלְבּוֹ וְהָא כְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, וְהִגִּיעַ זְמַנִּי לוֹמַר שִׁירָה, אָמַר לִי חָנוֹקָא סְבַרְתְּ לְמֶחֶנְקֵנִי, אֲמָרִית מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, אָמַר לִי זֶה מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל שֶׁהֵן שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה, דְּכוּלָּא מִתְחַלְּפִין וְאִינוּן לָא מִתְחַלְּפִין. אַנְדְּרִיָּנוֹס שְׁחִיק טְמַיָּא שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אָמַר לוֹ, אַתֶּם אוֹמְרִים אֵין כַּת שֶׁל מַעְלָה מְקַלֶּסֶת וְשׁוֹנָה, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשִׁים וְהֵן אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָיו וְהוֹלְכִין לָהֶן, אֲמַר לֵיהּ, הֵין. אֲמַר לֵיהּ וּלְאָן אִינוּן אָזְלִין, אָמַר מִן הָן דְּאִתְבָּרְיָן. אֲמַר לֵיהּ וּמִן אָן הֵן אִתְבָּרְיָן, אֲמַר לֵיהּ מִן נְהַר דִּינוּר. אֲמַר לֵיהּ וּמָה עֵסֶק דִּנְהַר דִּינוּר, אֲמַר לֵיהּ כַּהֲדֵין יַרְדְּנָא דְּלָא פָסֵיק לָא בִימָמָא וְלָא בְלֵילְיָא. אֲמַר לֵיהּ וּמִן אָן הוּא אָתֵי, אָמַר לֵיהּ מִן זֵיעָתְהוֹן דְּחַיָּתָא דְּאִינוּן מְזִיעִין מִן טְעִינוּן כּוּרְסַיָּא דְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲמַר לֵיהּ סוּנְקַתֶּדְרוֹן שֶׁלּוֹ וְהָא הָדֵין יַרְדְּנָא מְהַלֵּךְ בִּימָמָא וְלֵית הוּא מְהַלֵּךְ בְּלֵילְיָא, אֲמַר נָטַר הֲוֵינָא בְּבֵית פְּעוֹר כְּמָה דַּהֲוָה מְהַלֵּךְ בִּימָמָא מְהַלֵּךְ בְּלֵילְיָא. רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִי גָּדוֹל הַשּׁוֹמֵר אוֹ הַנִּשְׁמָר, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צא, יא): כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ, הֱוֵי הַנִּשְׁמָר גָּדוֹל מִן הַשּׁוֹמֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִי גָּדוֹל הַנּוֹשֵׂא אוֹ הַנִּשָֹּׂא, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צא, יב): עַל כַּפַּיִם יִשָֹּׂאוּנְךָ, הֱוֵי הַנִּשָֹּׂא גָּדוֹל מִן הַנּוֹשֵׂא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מִן מַה דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, הֱוֵי הַמְּשַׁלֵּחַ גָּדוֹל מִן הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. 78.1. וַיִּשָֹּׂא עֵינָיו (בראשית לג, ה), אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי, לְפִי שֶׁשָּׁמַעְנוּ חֲנִינָה בְּאַחַד עָשָׂר שְׁבָטִים וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּשֵׁבֶט בִּנְיָמִין, וְהֵיכָן שָׁמַעְנוּ, לְהַלָּן (בראשית מג, כט): וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי. (בראשית לג, ו ז): וַתִּגַּשְׁן הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶין, וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וגו'. בְּיוֹסֵף כְּתִיב (בראשית לג, ז): וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ, אֶלָּא אָמַר יוֹסֵף הָרָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה, שֶׁלֹא יִתְלֶה עֵינָיו וְיַבִּיט אֶת אִמִּי, וְגָבְהָה קוֹמָתוֹ וְכִסָּה אוֹתָהּ, הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ (בראשית מט, כב): בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, בֵּן פֹּרָת רְבִיָּת עֲלֵי עָיִן, בֵּן פֹּרָת רְבִיַּת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, בֵּן פֹּרָת רְבִיַּת יוֹסֵף. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר עָלַי לִפְרֹעַ לְךָ מִן אוֹתָהּ הָעָיִן. | |
|
| 29. Clement of Alexandria, Miscellanies, 7.17.106-7.17.107 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community, schismatics/secessionists •johannine community Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 286, 288 |
30. Anon., Leviticus Rabba, 18.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 660| 18.1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ וגו' (ויקרא טו, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת יב, א): וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, תְּנַן (משנה אבות ג-א): עֲקַבְיָא בֶּן מַהַלַּלְאֵל אוֹמֵר הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מֵאַיִן בָּאתָ מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לֶעָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וכו', רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר בְּשֵׁם רַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי שְׁלָשְׁתָּן דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא מִתּוֹךְ פָּסוּק אֶחָד, וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ, בְּאֵרְךָ זוֹ לֵיחָה סְרוּחָה, בּוֹרְךָ זוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה, בּוֹרְאֶךָ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָתִיד לִתֵּן לְפָנָיו דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, בְּיוֹמֵי טַלְיוּתָךְ עַד דְּחֵילָךְ עֲלָךְ. (קהלת יב, א): עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, אֵלּוּ יְמֵי זִקְנָה, (קהלת יב, א): וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ, אֵלּוּ יְמֵי הַמָּשִׁיחַ, שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה, (קהלת יב, ב): עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וגו', הַשֶּׁמֶשׁ זֶה קְלַסְתֵּר פָּנִים, וְהָאוֹר זֶה הַמֵּצַח, וְהַיָּרֵחַ זֶה הַחוֹטֶם, וְהַכּוֹכָבִים אֵלּוּ רָאשֵׁי לְסָתוֹת, (קהלת יב, ב): וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם, רַבִּי לֵוִי אָמַר תַּרְתֵּי חָדָא לְחַבְרַיָיא וְחָדָא לְבוּרַיָא. חָדָא לְחַבְרַיָא, בָּא לִבְכּוֹת זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. חָדָא לְבוּרַיָא, בָּא לְהַטִּיל מַיִם הַגְּלָלִין מְקַדְּמִין אוֹתוֹ. (קהלת יב, ג): בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וגו', בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת אֵלּוּ אַרְכֻּבּוֹתָיו, (קהלת יב, ג): וְהִתְעַוְתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל אֵלּוּ צְלָעוֹתָיו. רַבִּי חִיָא בַּר נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ זְרוֹעוֹתָיו, (קהלת יב, ג): וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת זֶה הַמַּסָּס, (קהלת יב, ג): כִּי מִעֵטוּ אֵלּוּ הַשִּׁנַּיִם, (קהלת יב, ג): וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת אֵלּוּ הָעֵינַיִם. רַבִּי חִיָּא בַּר נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ כַּנְפֵי הָרֵאָה, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַקּוֹל, (קהלת יב, ד): וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק אֵלּוּ נְקָבָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁהֵן כְּמוֹ דֶּלֶת הַפּוֹתֵחַ וְהַסּוֹגֵר, (קהלת יב, ד): בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין הַמַּסָּס טוֹחֵן, (קהלת יב, ד): וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, הָדֵין סָבָא כַּד שָׁמַע קוֹל צִפֳּרִין מְצַיְצִין אֲמַר בְּלִיבֵּיהּ לִיסְטִין אָתָאן לִמְקַפְּחָא יָתִי, (קהלת יב, ד): וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר אֵלּוּ שִׂפְתוֹתָיו, רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אֵלּוּ הַכְּלָיוֹת, שֶׁהֵן חוֹשְׁבוֹת וְהַלֵּב גּוֹמֵר, (קהלת יב, ה): גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וגו', גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ הָדֵין סָבָא דְּצָוְחִין לֵיהּ זִיל לַאֲתַר פְּלַן וְהוּא שָׁאֵיל וַאֲמַר אִית תַּמָּן מַסְּקִין, אִית תַּמָּן מַחֲתִין, (קהלת יב, ה): וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא חִתִּיתָא שֶׁל דֶּרֶךְ נוֹפֵל עָלָיו, וָחֳרָנָא אֲמַר הִתְחִיל מַתְוֶוה תְּוָואִים, אֲמַר עַד אֲתַר פְּלַן אִית לִי מַהֲלַךְ בַּאֲתַר פְּלַן לֵית לִי מַהֲלַךְ. (קהלת יב, ה): וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד אִילֵּין קַרְסוּלוֹת, (קהלת יב, ה): וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב זֶה לוּז שֶׁל שִׁדְרָה. אַדְרִיָּנוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִן הֵן אַתְּ מוֹדַע לִי, אַיְיתֵי יָתֵיהּ קוֹמוֹי נְתָנוֹ בַּמַּיִם וְלֹא נִמְחָה, טְחָנוֹ בָּרֵיחַיִם וְלֹא נִטְחַן, נְתָנוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן הִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בַּפַּטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא הוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם. (קהלת יב, ה): וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה זוֹ הַתַּאֲוָה שֶׁהִיא מַטִּילָה שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲוָה סָלֵיק שָׁאֵיל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבִּי בְּכָל יֶרַח וְיֶרַח, כֵּיוָן דְּסָב יָתֵיב לֵיהּ וְלָא יָכוֹל לְמֵיסַק, יוֹם חַד סָלֵיק אֲמַר לֵיהּ מָה עִסְקָךְ דְּלֵית אַתְּ סָלֵיק לְגַבִּי הֵיךְ דַּהֲוֵית יָלֵיף, אֲמַר לֵיהּ רְחוֹקוֹת נַעֲשׂוּ קְרוֹבוֹת, קְרוֹבוֹת נַעֲשׂוּ רְחוֹקוֹת, שְׁתַּיִם נַעֲשׂוּ שָׁלשׁ, וּמֵטִיל שָׁלוֹם בַּבַּיִת בָּטֵל, [ופרושו: רחוקות נעשו קרובות, אילין עיניא דהוו חמיין מרחוק כדו אפלו מקרוב לית אינון חמיין. קרובות נעשו רחוקות, אילין אודני דהוו שמעין בחד זמן בתרי זמני, כדו אפלו במאה זימנין לית אינון שמעין. שתים נעשו שלש, חוטרא ותרתין ריגלי. ומטיל שלום בבית בטל, זו התאוה שמטיל שלום בין איש לאשתו]. (קהלת יב, ה): כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, בֵּית הָעוֹלָם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בֵּית עוֹלָמוֹ, מְלַמֵּד שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה וְעִמּוֹ דֻּכָּסִין וְאִפַּרְכִין וְאִיסְטְרַטְיוֹטִין, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל נִכְנָסִין בְּפוֹלִין אֶחָד, כָּל אֶחָד וְאֶחָד שָׁרוּי לְפִי כְבוֹדוֹ, כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל טוֹעֲמִין טַעַם מִיתָה, כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. (קהלת יב, ה): וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים אֵלּוּ הַתּוֹלָעִים, (קהלת יב, ו): עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף זֶה חוּט הַשִּׁדְרָה, (קהלת יב, ו): וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב זוֹ גֻּלְגֹּלֶת. רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָא אָמַר זוֹ גַּרְגֶּרֶת שֶׁמְכַלָּה אֶת הַזָּהָב וּמֵרִיקָה אֶת הַכָּסֶף. (קהלת יב, ו): וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ זוֹ כָּרֵס. רַבִּי חִיָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים כְּרֵיסוֹ שֶׁל אָדָם נִבְקַעַת וּמוֹסֶרֶת לַפֶּה וְאוֹמֶרֶת לוֹ הֵילָךְ מַה שֶּׁגָּזַלְתָּ וְחָמַסְתָּ וְנָתַתָּ לִי. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק מַיְיתֵי לָהּ מִן הָדֵין קְרָיָא (מלאכי ב, ג): וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חֲגֵיכֶם. רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי כָּל תְּלָתָא יוֹמִין נַפְשָׁא טָיְיסָא עַל גּוּפָה סָבְרָה דְּהִיא חָזְרָה לֵיהּ, וְכֵיוָן דְּהִיא חָמְיָא לֵיהּ דְּאִישְׁתַּנֵּי זִיוְהוֹן דְּאַפּוֹי, הִיא אָזְלַת לָהּ, דִּכְתִיב (איוב יד, כב): אַךְ בְּשָׂרוֹ וגו'. בַּר קַפָּרָא אָמַר עַד שְׁלשָׁה יָמִים תָּקְפּוֹ שֶׁל אֵבֶל קַיָּם, לָמָּה שֶׁצּוּרַת הַפָּנִים נִכֶּרֶת, דִּתְנַן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, וְאֵין מְעִידִין לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים. (קהלת יב, ו): וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר, תְּרֵין אֲמוֹרָאִין, חַד אָמַר כְּאִילֵּין גַּלְגְּלַיָא דְצִפּוֹרִי, וְחוֹרָנָא אֲמַר כְּאִילֵּין רִגְבַיָּיא דִּטְבֶרְיָא, כְּמָה דְתֵימָא (איוב כא, לג): מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל. (קהלת יב, ז): וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וגו', רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אֵימָתַי הָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, כְּשֶׁשָּׁב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְאִם לָאו (שמואל א כה, כט): וְאֶת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה וגו'. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן מַתְנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי אַבְדִּימֵי דְמִן חֵיפָא לְכֹהֵן חָבֵר שֶׁמָּסַר לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אָמַר לוֹ רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּבֵיתִי טָהוֹר וְכִכָּר שֶׁנָּתַתִּי לְךָ טָהוֹר, אִם אַתָּה נוֹתְנָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי נָתַתִּי לְךָ מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי זוֹרְקָהּ לְפָנֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם זֶה, רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּמְעוֹנִי טָהוֹר וּמְשָׁרְתַי טְהוֹרִים וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתַתִּי לְךָ טְהוֹרָה, אִם אַתָּה מַחֲזִירָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי נוֹתְנָהּ לְךָ, מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי טוֹרְפָהּ לְפָנֶיךָ, כָּל אֵלּוּ בִּימֵי זִקְנוּתוֹ אֲבָל בִּימֵי בַּחֲרוּתוֹ אִם חָטָא לוֹקֶה בְּזִיבוּת וּבְצָרַעַת, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ. | |
|
31. Anon., Lamentations Rabbah, 3.8 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 660| 3.8. חַסְדֵּי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְיָאֵשׁ מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא חוֹזֵר וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: חַסְדֵּי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ. חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ, אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי עַל שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּכָל בֹּקֶר וּבֹקֶר, אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא עַל שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּבָקְרָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְגָאֳלֵנוּ. אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם בּוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשִׁים וְאוֹמְרִין שִׁירָה חֲדָשָׁה וְהוֹלְכִין לָהֶם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֵשַׁבְתִּי לְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְהָא כְתִיב (בראשית לב, כו): וַיֹּאמֶר שַׁלְחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, אָמַר לִי חֲנוֹקָה סְבַרְתְּ לַחֲנוֹקֵנִי, גַּבְרִיאֵל וּמִיכָאֵל הֵן הֵן שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה, דְּכֻלָּם מִתְחַלְּפִין וְאִינוּן לָא מִתְחַלְפִין. אַדְרִיָּאנוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אָמַר לוֹ, אַתֶּם אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם בּוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשִׁים וְאוֹמְרִים שִׁירָה חֲדָשָׁה וְהוֹלְכִין לָהֶם, אָמַר לוֹ אִין. אָמַר לוֹ וּלְאָן אִינוּן אָזְלִין. אָמַר לֵיהּ מִן הָן דְּמִתְבְּרִיאוּ. אָמַר לֵיהּ מִנַּיִן מִתְבָּרְיָין. אָמַר לוֹ מִן הָדֵין נְהַר דְּנוּר. אָמַר לֵיהּ וּמָה עִיסְקֵיהּ דִּנְהַר דְּנוּר, אָמַר לֵיהּ כְּהָדֵין יַרְדְּנָא דְּלָא פָּסֵיק לָא בְּלֵילְיָא וְלָא פָּסֵיק בִּימָמָא. אָמַר לֵיהּ וְהִינִין יַרְדְּנָא מְהַלֵּךְ בִּימָמָא וּפָסֵיק בְּלֵילְיָא. אָמַר לֵיהּ נָטֵר הֲוֵינָא בְּבֵית פְּעוֹר וְהָדֵין יַרְדְּנָא כְּמָה דִּמְהַלֵּךְ בִּימָמָא כָּךְ מְהַלֵּךְ בְּלֵילְיָא. אָמַר לֵיהּ וּמִנַּיִן אוֹתוֹ נְהַר דִּינוּר נָפֵיק, אָמַר לֵיהּ מִן זֵיעַתְהוֹן דְּחֵיוָתָא מִמַּה דִּטְעוּנִין בְּכוּרְסְיָא. חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי, רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה וְהָיוּ עִמּוֹ דֻּכָּסִין וְאִפַּרְכִין וְאִיסְטְרַטִילוּטִין, וְהָיוּ גְּדוֹלֵי מְדִינָה יוֹשְׁבִים בְּאֶמְצַע הַמְּדִינָה, חַד אֲמַר אֲנָא נָסֵיב דֻּכָּסִין לְגַבִּי. וְחַד אֲמַר אֲנָא נָסֵיב אִפַּרְכִין לְגַבִּי, וְחַד אֲמַר אֲנָא נָסֵיב אִיסְטְרַטִילוּטִין לְגַבִּי. הָיָה פִּקֵּחַ אֶחָד לְשָׁם אֲמַר אֲנָא נָסֵיב לְמַלְכָּא, דְּכוֹלָּא מִתְחַלְּפִין וּמַלְכָּא אֵינוֹ מִתְחַלֵּף. כֵּן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מֵהֶן עוֹבְדִין לַחַמָּה, וּמֵהֶן עוֹבְדִין לַלְּבָנָה, וּמֵהֶן עוֹבְדִין לְעֵץ וָאֶבֶן, אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָן עוֹבְדִין אֶלָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי, שֶׁאֲנִי מְיַחֵד אוֹתוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, וְאוֹמֵר (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. | |
|
| 32. Nag Hammadi, Apocalypse of James, 30.23-30.26, 32.1-32.3 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community, schismatics/secessionists Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 265 |
| 33. Nag Hammadi, The Apocalypse of Adam, 82.13-82.15, 84.4-84.28 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community •johannine community, schismatics/secessionists Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 270 |
| 34. Eusebius of Caesarea, Ecclesiastical History, 4.10 (3rd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community, schismatics/secessionists Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 286 |
35. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 660| 49b. אזלא ודלדלה ואין שואל ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים,בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו,וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים, big strong(גמ׳) /strong /big אמר רב לא שנו אלא של מלח וגפרית אבל של הדס ושל וורד מותר ושמואל אומר אף של הדס ושל וורד אסור של קנים ושל חילת מותר ולוי אמר אף של קנים ושל חילת אסור וכן תני לוי במתניתיה אף של קנים ושל חילת אסור,ועל האירוס מאי אירוס א"ר אלעזר טבלא דחד פומא רבה בר רב הונא עבד ליה לבריה טנבורא אתא אבוה תבריה אמר ליה מיחלף בטבלא דחד פומא זיל עביד ליה אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא,בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות וכו' מאי עטרות כלות אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עיר של זהב תניא נמי הכי איזהו עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה אותה כיפה של מילת,תנא אף על חופת חתנים גזרו מאי חופת חתנים זהורית המוזהבות תניא נמי הכי אלו הן חופת חתנים זהורית המוזהבות אבל עושה פפירית ותולה בה כל מה שירצה,ושלא ילמד את בנו יוונית ת"ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים,היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית לעז להם בחכמת יוונית אמר להן כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה,אותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזירים וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית ועל אותה שנה שנינו מעשה ובא עומר מגגות צריפים ושתי הלחם מבקעת עין סוכר,איני והאמר רבי בא"י לשון סורסי למה אלא אי לשון הקודש אי לשון יוונית ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או לשון הקודש או לשון פרסי,לשון יוונית לחוד וחכמת יוונית לחוד,וחכמת יוונית מי אסירא והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג מאי דכתיב (איכה ג, נא) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי אלף ילדים היו בבית אבא חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא,שאני של בית ר"ג דקרובין למלכות הוו דתניא מספר קומי הרי זה מדרכי האמורי אבטולוס בן ראובן התירו לספר קומי שהוא קרוב למלכות של בית רבן גמליאל התירו להן חכמה יוונית מפני שקרובין למלכות,בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון וכו' מ"ט משום צניעותא,משמת רבן יוחנן בטלה החכמה ת"ר משמת רבי אליעזר נגנז ס"ת משמת רבי יהושע בטלה עצה ומחשבה משמת ר"ע בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה,משמת רבי אלעזר בן עזריה בטלו עטרות חכמה (משלי יד, כד) שעטרת חכמים עשרם משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת אבא יוסי בן קטונתא בטלו חסידים ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטונתא שהיה מקטני חסידים,משמת בן עזאי בטלו השקדנין משמת בן זומא בטלו הדרשנין משמת רשב"ג עלה גובאי ורבו צרות משמת רבי הוכפלו צרות,משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא, br br big strongהדרן עלך ערופה וסליקא לן מסכת סוטה /strong /big br br | |
|
36. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 660| 11a. במזומנין לה מעשה ברבן גמליאל שאמר השכימו לי שבעה לעלייה השכים ומצא שמונה אמר מי הוא שעלה שלא ברשות ירד,עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי אמר לו שב בני שב ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך אלא אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה ולא שמואל הקטן הוה אלא איניש אחרינא ומחמת כיסופא הוא דעבד,כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום אמר מי שאכל שום יצא עמד רבי חייא ויצא עמדו כולן ויצאו בשחר מצאו רבי שמעון בר' לרבי חייא אמר ליה אתה הוא שציערת לאבא אמר לו לא תהא כזאת בישראל,ורבי חייא מהיכא גמיר לה מרבי מאיר דתניא מעשה באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של ר"מ אמרה לו רבי אחד מכם קדשני בביאה עמד רבי מאיר וכתב לה גט כריתות ונתן לה עמדו כתבו כולם ונתנו לה,ור"מ מהיכא גמיר לה משמואל הקטן ושמואל הקטן מהיכא גמיר לה משכניה בן יחיאל דכתיב (עזרא י, ב) ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת,ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה מיהושע דכתיב (יהושע ז, י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך חטא ישראל אמר לפניו רבש"ע מי חטא אמר לו וכי דילטור אני לך הטל גורלות ואיבעית אימא ממשה דכתיב (שמות טז, כח) עד אנה מאנתם,ת"ר משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה (כמשה רבינו) אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא,שוב פעם אחת היו מסובין בעליה ביבנה ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים את עיניהם בשמואל הקטן וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו תלמידו של הלל אף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטלא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא,ועל יהודה בן בבא בקשו לומר כן אלא שנטרפה שעה שאין מספידין על הרוגי מלכות,ת"ר אין מעברין את השנה אלא אם כן ירצה נשיא ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות אצל שלטון אחד שבסוריא ושהה לבא ועיברו את השנה על מנת שירצה רבן גמליאל וכשבא ר"ג ואמר רוצה אני נמצאת שנה מעוברת,תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה צריכה מפני הדרכים ומפני הגשרים ומפני תנורי פסחים ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו אבל לא מפני השלג ולא מפני הצינה ולא מפני גליות ישראל שלא עקרו ממקומן,ת"ר אין מעברין את השנה לא מפני הגדיים ולא מפני הטלאים ולא מפני הגוזלות שלא פירחו אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד רבי ינאי אומר משום רבן שמעון בן גמליאל מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואימריא דערקין וזימנא דאביבא לא מטא ושפרת מילתא באנפאי ואוסיפית על שתא דא תלתין יומין,מיתיבי כמה עיבור השנה שלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר חדש אמר רב פפא רצו חדש רצו שלשים יום,תא חזי מאי איכא בין | 11a. b by /b those b who were invited /b by the i Nasi /i , the president of the Great Sanhedrin, b for that /b purpose. There was b an incident involving Rabban Gamliel, who said /b to the Sages: b Bring me seven /b of the Sages b early /b tomorrow morning b to the loft /b designated for convening a court to intercalate the year. He b went /b to the loft b early /b the next morning b and found eight /b Sages there. Rabban Gamliel b said: Who is it who ascended /b to the loft b without permission? He must descend /b immediately., b Shmuel HaKatan stood /b up b and said: I am he who ascended without permission; and I did not ascend to /b participate and be one of those to b intercalate the year, but /b rather b I needed /b to observe in order b to learn the practical i halakha /i . /b Rabban Gamliel b said to him: Sit, my son, sit. It would be fitting for all of the years to be intercalated by you, /b as you are truly worthy. b But the Sages said: The year /b may be b intercalated only by /b those b who were invited for that /b purpose. The Gemara notes: b And it was not /b actually b Shmuel HaKatan /b who had come uninvited, b but another person. And due to the embarrassment /b of the other, Shmuel HaKatan b did /b this, so that no one would know who had come uninvited.,The Gemara relates that the story about Shmuel HaKatan is b similar /b to an incident that occurred b when Rabbi /b Yehuda HaNasi was b sitting and teaching, and /b he b smelled the odor of garlic. /b Rabbi Yehuda HaNasi was very sensitive and could not tolerate this odor. He b said: Whoever ate garlic /b should b leave. Rabbi Ḥiyya stood up and left. /b Out of respect for Rabbi Ḥiyya, b all of those /b in attendance b stood up and left. /b The next day, b in the morning, Rabbi Shimon, son of Rabbi /b Yehuda HaNasi, b found Rabbi Ḥiyya, /b and he b said to him: /b Are b you the one who disturbed my father /b by coming to the lecture with the foul smell of garlic? Rabbi Ḥiyya b said to him: There should not be such /b behavior b among the Jewish people. /b I would not do such a thing, but I assumed the blame and left so that the one who did so would not be embarrassed., b And from where did Rabbi Ḥiyya learn that /b characteristic of being willing to implicate himself in order to save someone else from being embarrassed? He learned it b from Rabbi Meir, as it is taught /b in a i baraita /i : There was b an incident involving /b a certain b woman who came to the study hall of Rabbi Meir. She said to him: My teacher, one of you, /b i.e., one of the men studying in this study hall, b betrothed me through intercourse. /b The woman came to Rabbi Meir to appeal for help in identifying the man, so that he would either marry her or grant her a divorce. As he himself was also among those who studied in the study hall, b Rabbi Meir arose and wrote her a bill of divorce, and /b he b gave it to her. /b Following his example, b all those /b in the study hall b arose /b and b wrote /b bills of divorce b and gave /b them b to her. /b In this manner, the right man also gave her a divorce, freeing her to marry someone else., b And from where did Rabbi Meir learn that /b characteristic? b From Shmuel HaKatan, /b in the incident outlined above. b And from where did Shmuel HaKatan learn it? From Shecaniah ben Jehiel, as it is written: “And Shecaniah, the son of Jehiel, one of the sons of Elam, answered and said to Ezra: We have broken faith with our God, and have married foreign women of the peoples of the land; yet now there is hope for Israel concerning this” /b (Ezra 10:2). And although he confessed, Shecaniah is not listed among those who took foreign wives (Ezra 10:18–44). Evidently, he confessed only to spare the others from public embarrassment.,The Gemara continues: b And from where did Shecaniah ben Jehiel learn it? From /b an incident involving b Joshua, as it is written: “And the Lord said to Joshua: Get yourself up; why do you fall upon your face? Israel has sinned” /b (Joshua 7:10–11). Joshua b said before Him: Master of the Universe, who sinned? /b God b said to him: And am I your informer? /b Rather, b cast lots /b to determine who is guilty. In this way, God did not directly disclose the identity of the sinner to Joshua. b And if you wish, say /b instead that Shecaniah ben Jehiel learned this b from /b an incident involving b Moses, as it is written: /b “And the Lord said to Moses: b How long do you refuse /b to keep My mitzvot and My laws?” (Exodus 16:28). Although only a small number of people attempted to collect the manna on Shabbat, God spoke as though the entire nation were guilty, so as not to directly expose the guilty.,§ Since Shmuel HaKatan and his great piety were mentioned, the Gemara now relates several incidents that shed additional light on his personality. b The Sages taught: After the last of the prophets, Haggai, Zechariah, and Malachi, died, the Divine Spirit /b of prophetic revelation b departed from the Jewish people. But nevertheless, they were /b still b utilizing a Divine Voice, /b which they heard as a kind of echo of prophecy. b One time, /b a group of Sages b were reclining in the loft of the house of Gurya in Jericho, and a Divine Voice was bestowed upon them from Heaven, /b saying: b There is one here who is fit for the Divine Presence to rest upon him as /b it rested upon b Moses our teacher, but his generation is not deserving of this /b distinction. b The Sages set their eyes upon Hillel the Elder, /b trusting that he was the one indicated by the Divine Voice. b And when he died, /b the Sages b said about him: Alas, /b the b pious /b man, b alas, /b the b humble /b man, b a disciple of Ezra. /b ,The i baraita /i continues: b Another time, /b a group of Sages b were reclining in the loft in Yavne, and a Divine Voice was bestowed upon them from Heaven, /b saying: b There is one here who is fit for the Divine Presence to rest upon him /b in prophecy, b but his generation is not deserving of this /b distinction. b The Sages set their eyes upon Shmuel HaKatan. And when /b he b died, /b the Sages b said about him: Alas, /b the b pious /b man, b alas, /b the b humble /b man, b a disciple of Hillel. Additionally, he said at the time of his death, /b under the influence of the Divine Spirit: Rabban b Shimon /b ben Gamliel, the i Nasi /i of the Great Sanhedrin, b and /b Rabbi b Yishmael, /b the High Priest, will die b by the sword, and their friends /b will die b by /b other b executions, and the rest of the nation /b will be b despoiled, and great troubles will ultimately come upon the world. /b , b And /b they also b wished to say thus: /b Alas, the pious man, alas, the humble man, b about Yehuda ben Bava, /b in their eulogy for him, b but the hour was torn, /b i.e., the opportunity was lost, b as /b one b does not eulogize those executed by the government. /b As will be explained (14a), Yehuda ben Bava was executed by the government.,§ The Gemara returns to the discussion about intercalation of the year. b The Sages taught: The year /b may be b intercalated only if the i Nasi /i /b of the Sanhedrin b wants /b to intercalate it. b And /b there was once b an incident involving Rabban Gamliel, who went to ask permission /b for some communal matter b from an officer [ i hegmon /i ] in Syria, and /b he b tarried in returning /b until after it was too late to intercalate the year. b And /b because they did not know what his opinion on the matter was, they b intercalated the year on the condition that Rabban Gamliel would want /b to do so. b And when Rabban Gamliel came /b back b and said: I want /b to intercalate the year, b the year was found /b to be retroactively b intercalated. /b , b The Sages taught: The year /b may be b intercalated only if it is necessary due to /b damage to b the roads, /b if the rain has damaged them in such a way that they are inaccessible for those ascending to Jerusalem for Passover; b or due to the bridges /b that are likewise in disrepair; b or due to the ovens /b for the b Paschal offerings /b that are damaged and unfit for roasting the offerings; b or due to the Diaspora Jews who have left their homes and still have not arrived /b due to delays in travel. b But /b the year may b not /b be intercalated b due to the snow, and not due to the cold, and not due to the Diaspora Jews who have not /b yet b left from their homes, /b even if they no longer have enough time to reach Jerusalem for the Festival., b The Sages taught: The year may not /b be b intercalated due to the young goats and not due to the lambs, /b to allow them to grow larger before they are to be sacrificed as Paschal offerings; b and not due to the fledgling /b doves b who have not /b yet developed sufficiently to b fly, /b so that there won’t be enough of them to supply all those who wish to bring bird offerings at the Festival. b But /b all b these /b considerations may be b made supporting /b factors in the decision b to /b intercalate b the year. /b The Gemara asks: b How /b so? b Rabbi Yannai says in the name of Rabban Shimon ben Gamliel, /b i.e., this is the language Rabban Shimon ben Gamliel used in his declaration of the intercalation: b We are notifying you that the fledglings are tender, and that the lambs are thin [ i de’arkin /i ], and time for the spring has not /b yet b arrived. And /b consequently, b the matter is good in my eyes, and I have /b therefore b added thirty days onto this year. /b ,The Gemara b raises an objection /b to the report that Rabban Shimon ben Gamliel holds the intercalated month is thirty days long. It is taught in a i baraita /i : b How long is /b the additional month in b an intercalated /b leap b year? /b The Rabbis say: b Thirty days. Rabban Shimon ben Gamliel says: /b A standard b month, /b which is twenty-nine days long. What, then, does Rabban Shimon ben Gamliel hold? b Rav Pappa said: /b Rabban Gamliel holds that if the court b wants, /b it may add a standard b month, /b and if it b wants, /b it may add a month of b thirty days. /b ,Concerning the declaration of Rabban Shimon ben Gamliel, the Gemara observes: b Come /b and b see what /b difference b there is between /b |
|
37. Origen, Against Celsus, 6.28 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •johannine community •johannine community, schismatics/secessionists Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 288 | 6.28. With some such object as this in view does Celsus seem to have been actuated, when he alleged that Christians term the Creator an accursed divinity; in order that he who believes these charges of his against us, should, if possible, arise and exterminate the Christians as the most impious of mankind. Confusing, moreover, things that are distinct, he states also the reason why the God of the Mosaic cosmogony is termed accursed, asserting that such is his character, and worthy of execration in the opinion of those who so regard him, inasmuch as he pronounced a curse upon the serpent, who introduced the first human beings to the knowledge of good and evil. Now he ought to have known that those who have espoused the cause of the serpent, because he gave good advice to the first human beings, and who go far beyond the Titans and Giants of fable, and are on this account called Ophites, are so far from being Christians, that they bring accusations against Jesus to as great a degree as Celsus himself; and they do not admit any one into their assembly until he has uttered maledictions against Jesus. See, then, how irrational is the procedure of Celsus, who, in his discourse against the Christians, represents as such those who will not even listen to the name of Jesus, or omit even that He was a wise man, or a person of virtuous character! What, then, could evince greater folly or madness, not only on the part of those who wish to derive their name from the serpent as the author of good, but also on the part of Celsus, who thinks that the accusations with which the Ophites are charged, are chargeable also against the Christians! Long ago, indeed, that Greek philosopher who preferred a state of poverty, and who exhibited the pattern of a happy life, showing that he was not excluded from happiness although he was possessed of nothing, termed himself a Cynic; while these impious wretches, as not being human beings, whose enemy the serpent is, but as being serpents, pride themselves upon being called Ophites from the serpent, which is an animal most hostile to and greatly dreaded by man, and boast of one Euphrates as the introducer of these unhallowed opinions. |
|
| 38. Epiphanius, Panarion, 26.14.5, 30.13.6-30.13.7, 31.2.3, 39.1.2, 40.1.1-40.1.8 (4th cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 264 |
40. Anon., Ruthrabbah, 3.2 Tagged with subjects: •johannine community Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 660| 3.2. כְּתִיב (קהלת ט, ד): כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר וגו', תַּמָן תְּנֵינַן הָרוֹאֶה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מַה הוּא אוֹמֵר, בָּרוּךְ נוֹתֵן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מִמֶּנּוּ, בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֵאַרְצֵנוּ. וְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּעֲקֹר אוֹתָהּ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת וְתָשׁוּב לֵב עוֹבְדֶיהָ לְעָבְדְּךָ בְּלֵב שָׁלֵם, וְלֹא נִמְצָא מִתְפַּלֵּל עַל הָרְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן יְבֻחַר כְּתִיב, אֲפִלּוּ כָּל אוֹתָן שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּזְּבוּל יֵשׁ בִּטָּחוֹן, לְהַחֲיוֹת אוֹתָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּזְּבוּל, לְכַלּוֹתָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (ירמיה נא, לט): וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ. תַּנְיָא קְטַנֵי גוֹיִם וְחֵילוֹתָיו שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר לֹא חַיִּים וְלֹא נִדּוֹנִים, וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ. (קהלת ט, ד): כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת, בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב, לְהֵעָשׂוֹת אֲרִי הוּא יָכוֹל. וּמִי שֶׁהוּא אֲרִי, יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת כֶּלֶב. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, מִי שֶׁהוּא אֲרִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת כֶּלֶב, וְכָל מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת אֲרִי. אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק טַמְיָא שָׁאַל לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא טָב מִמּשֶׁה רַבָּךְ, אֲמַר לֵיהּ, לָמָּה, דַּאֲנָא חַי וְהוּא מֵת, וּכְתִיב: כִּי לְכֶלֶב חַי טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. אֲמַר לֵיהּ יָכוֹל אַתְּ לִגְזֹר דְּלָא יַדְלֵק בַּר נָשׁ נוּר תְּלָתָא יוֹמִין, אֲמַר לֵיהּ, אִין. לְעִידָּן עַמְיָא סָלְקוּן תַּרְוֵיהוֹן עַל אִיגַר פָּלָטִין חֲמֵי תְּנָנָא סָלֵיק מִן רְחִיק, אֲמַר לֵיהּ מַה כֵּן, אֲמַר לֵיהּ אִיפַרְכִּיָא בִּישׁ, עָאל אַסְיָא וּבַקַּר יָתֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ עַד דְּשָׁתֵי חֲמִימֵי לָא מִיתַּסֵּי. אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ, עַד דְאַתְּ קַיָּם בָּטְלָה גְּזֵרָתְךָ, וּמשֶׁה רַבֵּנוּ מִשָּׁעָה שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ (שמות לה, ג): לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, לָא מַדְלֵיק יְהוּדָאי נוּר בְּשַׁבְּתָא מִיּוֹמוֹהִי, וַעֲדַיִן לֹא נִתְבַּטְּלָה גְּזֵרָתוֹ עַד הַשְׁתָּא, אֲמַרְתְּ אַתְּ כֵּן דַּאֲנָא טָב מִינֵיהּ. (תהלים לט, ה): הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָם אוֹדַע לִי אֵימָתַי אֲנָא מָיֵית, אֲמַר לֵיהּ רָזָא הִיא דְּלָא מִתְגַּלֵּי לְבַר נָשׁ וְלֵית אֶפְשָׁר דְּיִתְגַּלֵּי לָךְ. וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אֲמַר לֵיהּ שַׁבְעִין שְׁנִין. וְאֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי, אוֹדַע לִי בְּהָדֵין יוֹמָא אֲנָא מָיֵית, אָמַר לוֹ בְּשַׁבָּת. אֲמַר לֵיהּ פַּחֵית לִי חַד יוֹמָא, אָמַר לוֹ לֹא. אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ חֲבִיבָה עָלַי תְּפִלָּה אַחַת שֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל לְפָנַי מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַעֲלוֹת לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ג, ד): אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא. אֲמַר לֵיהּ אוֹסֵיף לִי חַד יוֹמָא, אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אָמַר לֵיהּ אַרְכִי שֶׁל בִּנְךָ דּוֹחֶקֶת, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, אַרְכִיּוֹת אַרְכִיּוֹת הֵן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן נִכְנָס לְתוֹךְ אַרְכִי שֶׁל חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא. וּמֵת בַּעֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְסָלְקָה סַנְהֶדְּרִין מֶחְמְיָיא אַפִּין לִשְׁלֹמֹה, אֲמַר לְהוֹן מַעֲבַר יָתֵיהּ מֵאֲתַר לַאֲתַר, אָמְרִין לֵיהּ וְלָאו מַתְנִיתָּא הִיא סָכִין וּמְדִיחִין וּבִלְבָד שֶׁלֹא יָזִיז אֵבָר. אָמַר כְּלָבִים שֶׁל בֵּית אַבָּא רְעֵבִין, אָמְרִין לֵיהּ וְלָא מַתְנִיתָּא הִיא מְחַתְּכִין אֶת הַדְּלוּעִים לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים. מֶה עָשָׂה נָטַל פִּיפְקִין וּפָרַשׂ עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹא תֵּרֵד הַשֶּׁמֶשׁ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים לַנְּשָׁרִים קְרָא וּפָרְשׂוּ עָלָיו אֲגַפֵּיהוֹן כְּדֵי שֶׁלֹא תֵּרֵד עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ. | |
|
| 41. Anon., Apocryphon of John (Bg), 2.29, 2.33, 4.21, 5.12, 5.28, 5.29, 5.30, 5.31, 5.32, 5.33, 5.34, 5.35, 6.4, 6.11, 6.15, 6.19, 6.26, 6.35, 7.5, 7.10, 7.11, 7.14, 7.15, 7.16, 7.17, 7.18, 7.19, 7.20, 7.21, 7.22, 7.30, 7.31, 8.24, 8.25, 8.26, 8.27, 8.28, 8.29, 8.30, 9.4, 9.5, 9.6, 9.24, 9.25, 9.26, 9.27, 13.19, 13.20, 14.4, 14.21, 20.17, 20.18, 20.19, 22.22, 22.23, 22.24, 23.3, 23.4, 27.22, 27.23, 27.24, 27.25, 27.26, 27.27, 27.28, 27.29, 27.30, 27.31, 29.6, 29.7, 29.12, 29.13, 29.14, 29.15, 29.23, 29.24, 29.25, 30.15-31.2 Tagged with subjects: •nan Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 268 |
| 42. Serapion of Thmuis, Against The Manichees, 3 Tagged with subjects: •johannine community •johannine community, schismatics/secessionists Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 288 |
| 43. Papias, Fragments, 5.5 Tagged with subjects: •johannine community •johannine community, schismatics/secessionists Found in books: Rasimus (2009), Paradise Reconsidered in Gnostic Mythmaking: Rethinking Sethianism in Light of the Ophite Evidence, 274 |
