1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 18.9-18.14, 18.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
Tagged with subjects: • Balaam • Balaam, role of, as viewed by Josephus
Found in books: DeJong (2022) 80, 108, 216, 280, 287; Feldman (2006) 616; Levison (2009) 319
18.9. כִּי אַתָּה בָּא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא־תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם׃' '18.11. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל־הַמֵּתִים׃ 18.12. כִּי־תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ׃ 18.13. תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃ 18.14. כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל־מְעֹנְנִים וְאֶל־קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃
18.18. נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ׃''. None | 18.9. When thou art come into the land which the LORD thy God giveth thee, thou shalt not learn to do after the abominations of those nations. 18.10. There shall not be found among you any one that maketh his son or his daughter to pass through the fire, one that useth divination, a soothsayer, or an enchanter, or a sorcerer, 18.11. or a charmer, or one that consulteth a ghost or a familiar spirit, or a necromancer. 18.12. For whosoever doeth these things is an abomination unto the LORD; and because of these abominations the LORD thy God is driving them out from before thee. 18.13. Thou shalt be whole-hearted with the LORD thy God. 18.14. For these nations, that thou art to dispossess, hearken unto soothsayers, and unto diviners; but as for thee, the LORD thy God hath not suffered thee so to do.
18.18. I will raise them up a prophet from among their brethren, like unto thee; and I will put My words in his mouth, and he shall speak unto them all that I shall command him.''. None |
|
2. Hebrew Bible, Exodus, 15.3, 15.14-15.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
Tagged with subjects: • Balaam
Found in books: Gera (2014) 90, 417; Sly (1990) 114
15.3. יְהוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהוָה שְׁמוֹ׃
15.14. שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת׃ 15.15. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן׃ 15.16. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד־יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה עַד־יַעֲבֹר עַם־זוּ קָנִיתָ׃''. None | 15.3. The LORD is a man of war, The LORD is His name.
15.14. The peoples have heard, they tremble; Pangs have taken hold on the inhabitants of Philistia. 15.15. Then were the chiefs of Edom affrighted; The mighty men of Moab, trembling taketh hold upon them; All the inhabitants of Canaan are melted away. 15.16. Terror and dread falleth upon them; By the greatness of Thine arm they are as still as a stone; Till Thy people pass over, O LORD, Till the people pass over that Thou hast gotten.''. None |
|
3. Hebrew Bible, Genesis, 21.17 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
Tagged with subjects: • Balaam • Dreams (in Hebrew Bible and Jewish literature), Balaam
Found in books: Renberg (2017) 68; Sly (1990) 14
21.17. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת־קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל־הָגָר מִן־הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה־לָּךְ הָגָר אַל־תִּירְאִי כִּי־שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל־קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא־שָׁם׃''. None | 21.17. And God heard the voice of the lad; and the angel of God called to Hagar out of heaven, and said unto her: ‘What aileth thee, Hagar? fear not; for God hath heard the voice of the lad where he is.''. None |
|
4. Hebrew Bible, Numbers, 22.5, 22.8-22.13, 22.17-22.18, 22.21, 23.8, 23.10, 23.16, 23.19, 23.22, 24.3, 24.5, 24.7, 24.15-24.17, 31.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
Tagged with subjects: • Balaam • Balaam Story and the Magi, • Balaam, predicts spread of Israelites • Balaam, prophecy of, according to Josephus • Balaam’s prophecy • Dreams (in Hebrew Bible and Jewish literature), Balaam
Found in books: Avery Peck et al. (2014) 176; Bremmer (2008) 135; Feldman (2006) 463, 503, 504, 518, 589, 590, 592, 702, 703; Fishbane (2003) 378, 389; Gera (2014) 49, 50, 90, 138, 199, 219, 237, 279, 280, 417, 418; Harkins and Maier (2022) 50, 51, 52, 54; Jonquière (2007) 86, 219; Kessler (2004) 66; Levison (2009) 133, 152, 158; Potter Suh and Holladay (2021) 331; Renberg (2017) 68; Robbins et al (2017) 307; Salvesen et al (2020) 352, 362; Sly (1990) 14, 114; Smith and Stuckenbruck (2020) 94; Stuckenbruck (2007) 69
22.5. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל־הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי־עַמּוֹ לִקְרֹא־לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת־עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי׃
22.8. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי־מוֹאָב עִם־בִּלְעָם׃ 22.9. וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל־בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ׃' '22.11. הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת־עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה־לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו׃ 22.12. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת־הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא׃ 22.13. וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל־שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל־אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן יְהוָה לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם׃
22.17. כִּי־כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר־תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה וּלְכָה־נָּא קָבָה־לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה׃ 22.18. וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל־עַבְדֵי בָלָק אִם־יִתֶּן־לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת־פִּי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה׃
22.21. וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם־שָׂרֵי מוֹאָב׃
23.8. מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהוָה׃
23.16. וַיִּקָּר יְהוָה אֶל־בִּלְעָם וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל־בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר׃
23.19. לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן־אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה׃
23.22. אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ׃
24.3. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן׃
24.5. מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃
24.7. יִזַּל־מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ׃ 24.16. נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי־אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם׃ 24.17. אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל־בְּנֵי־שֵׁת׃
31.16. הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר־מַעַל בַּיהוָה עַל־דְּבַר־פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְהוָה׃''. None | 22.5. And he sent messengers unto Balaam the son of Beor, to Pethor, which is by the River, to the land of the children of his people, to call him, saying: ‘Behold, there is a people come out from Egypt; behold, they cover the face of the earth, and they abide over against me.
22.8. And he said unto them: ‘Lodge here this night, and I will bring you back word, as the LORD may speak unto me’; and the princes of Moab abode with Balaam. 22.9. And God came unto Balaam, and said: ‘What men are these with thee?’ 22.10. And Balaam said unto God: ‘Balak the son of Zippor, king of Moab, hath sent unto me saying: 22.11. Behold the people that is come out of Egypt, it covereth the face of the earth; now, come curse me them; peradventure I shall be able to fight against them, and shall drive them out.’ 22.12. And God said unto Balaam: ‘Thou shalt not go with them; thou shalt not curse the people; for they are blessed.’ 22.13. And Balaam rose up in the morning, and said unto the princes of Balak: ‘Get you into your land; for the LORD refuseth to give me leave to go with you.’
22.17. for I will promote thee unto very great honour, and whatsoever thou sayest unto me I will do; come therefore, I pray thee, curse me this people.’ 22.18. And Balaam answered and said unto the servants of Balak: ‘If Balak would give me his house full of silver and gold, I cannot go beyond the word of the LORD my God, to do any thing, small or great.
22.21. And Balaam rose up in the morning, and saddled his ass, and went with the princes of Moab.
23.8. How shall I curse, whom God hath not cursed? And how shall I execrate, whom the LORD hath not execrated?
23.10. Who hath counted the dust of Jacob, Or numbered the stock of Israel? Let me die the death of the righteous, And let mine end be like his!
23.16. And the LORD met Balaam, and put a word in his mouth, and said: ‘Return unto Balak, and thus shalt thou speak.’
23.19. God is not a man, that He should lie; Neither the son of man, that He should repent: When He hath said, will He not do it? Or when He hath spoken, will He not make it good?
23.22. God who brought them forth out of Egypt Is for them like the lofty horns of the wild-ox.
24.3. And he took up his parable, and said: The saying of Balaam the son of Beor, And the saying of the man whose eye is opened;
24.5. How goodly are thy tents, O Jacob, Thy dwellings, O Israel!
24.7. Water shall flow from his branches, And his seed shall be in many waters; And his king shall be higher than Agag, And his kingdom shall be exalted. 24.16. The saying of him who heareth the words of God, And knoweth the knowledge of the Most High, Who seeth the vision of the Almighty, Fallen down, yet with opened eyes: 24.17. I see him, but not now; I behold him, but not nigh; There shall step forth a star out of Jacob, And a scepter shall rise out of Israel, And shall smite through the corners of Moab, And break down all the sons of Seth.
31.16. Behold, these caused the children of Israel, through the counsel of Balaam, to revolt so as to break faith with the LORD in the matter of Peor, and so the plague was among the congregation of the LORD.' '. None |
|
5. Hebrew Bible, Isaiah, 63.10 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
Tagged with subjects: • Balaam
Found in books: Fishbane (2003) 378; Levison (2009) 229, 243
| 63.10. But they rebelled, and grieved His holy spirit; therefore He was turned to be their enemy, Himself fought against them.''. None |
|
6. Hebrew Bible, Judges, 4.10 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
Tagged with subjects: • Balaam • Balaam, role of, as viewed by Josephus
Found in books: Bremmer (2008) 149; Feldman (2006) 618
| 4.10. And Baraq summoned Zevulun and Naftali to Qedesh; and he went up with ten thousand men at his feet: and Devora went up with him.''. None |
|
7. Hebrew Bible, Daniel, 4.34 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
Tagged with subjects: • Balaam
Found in books: Gera (2014) 419; Jonquière (2007) 219
4.34. כְּעַן אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָּא דִּי כָל־מַעֲבָדוֹהִי קְשֹׁט וְאֹרְחָתֵהּ דִּין וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה יָכִל לְהַשְׁפָּלָה׃''. None | 4.34. Now I Nebuchadnezzar praise and extol and honour the King of heaven; for all His works are truth, and His ways justice; and those that walk in pride He is able to abase.’''. None |
|
8. Philo of Alexandria, On The Cherubim, 32-33 (1st cent. BCE - missingth cent. CE)
Tagged with subjects: • Balaam • Balaam, prophecy of, according to Josephus
Found in books: Feldman (2006) 588; Harkins and Maier (2022) 52, 53; Potter Suh and Holladay (2021) 331
| 32. Moses also represents Balaam, who is the symbol of a vain people, stripped of his arms, as a runaway and deserter, well knowing the war which it becomes the soul to carry on for the sake of knowledge; for he says to his ass, who is here a symbol of the irrational designs of life which every foolish man entertains, that "If I had had a sword, I should ere now have slain Thee." And great thanks are due to the Maker of all things, because he, knowing the struggles and resistance of folly, did not give to it the power of language, which would have been like giving a sword to a madman, in order that it might have no power to work great and iniquitous destruction among all whom it should meet with. '33. But the reproaches which Balaam utters are in some degree expressed by all those who are not purified, but are always talking foolishly, devoting themselves to the life of a merchant, or of a farmer, or to some other business, the object of which is to provide the things necessary for life. As long, indeed, as everything goes on prosperously with respect to each individual, he mounts his animal joyfully and rides on cheerfully, and holding the reins firmly he will by no means consent to let them go. And if any one advises him to dismount and to set bounds to his appetites, because of his inability to know what will befall him hereafter, he reproaches him with jealousy and envy, saying that he does not address him in this way out of good will. '. None |
|
9. Philo of Alexandria, On The Migration of Abraham, 113 (1st cent. BCE - missingth cent. CE)
Tagged with subjects: • Balaam • Balaam, prophecy of, according to Josephus
Found in books: Feldman (2006) 588; Potter Suh and Holladay (2021) 331
| 113. Therefore, the vain Balaam, although he sang hymns of exceeding sublimity to God, among which, also, is that one beginning, "God is not as a Man," the most beautiful of all songs, and who uttered panegyrics on the seeing multitude, Israel, going through a countless body of particulars, is rightly judged by the wise lawgiver to have been an impious man and accursed, and to have been cursing rather than blessing; ''. None |
|
10. Philo of Alexandria, On The Special Laws, 4.49 (1st cent. BCE - missingth cent. CE)
Tagged with subjects: • Balaam
Found in books: DeJong (2022) 287; Levison (2009) 158, 249, 320
| 4.49. for a prophet does not utter anything whatever of his own, but is only an interpreter, another Being suggesting to him all that he utters, while he is speaking under inspiration, being in ignorance that his own reasoning powers are departed, and have quitted the citadel of his soul; while the divine spirit has entered in and taken up its abode there, and is operating upon all the organization of his voice, and making it sound to the distinct manifestation of all the prophecies which he is delivering. ''. None |
|
11. Philo of Alexandria, On The Life of Moses, 1.263, 1.266-1.268, 1.273-1.277, 1.283, 1.296, 1.300 (1st cent. BCE - missingth cent. CE)
Tagged with subjects: • Balaam • Balaam, • Balaam, prophecy of, according to Josephus
Found in books: DeJong (2022) 287; Feldman (2006) 518, 519, 590, 591, 592, 593; Harkins and Maier (2022) 52; Levison (2009) 158, 159, 229; Potter Suh and Holladay (2021) 331; Wilson (2010) 135, 138, 142
| 1.263. This war struck all the Asiatic nations with terrible consternation, and especially all those who were near the borders of the Amorites, inasmuch as they looked upon the dangers as being nearer to themselves. Accordingly, one of the neighbouring kings, by name Balak, who ruled over a large and thickly inhabited country of the east, before he met them in battle, feeling great distrust of his own power, did not think fit to meet them in close combat, being desirous to avoid carrying on a war of extermination by open arms; but he had recourse to inquiries and divination, thinking that by some kind of ruse or other he might be able to overthrow the irresistible power of the Hebrews.
1.266. So this man, Balak, now sent some of his companions, entreating him to come to him, and he gave him some presents at once, and he promised to give him others also, explaining to him the necessity which he was in, on account of which he had sent for him. But he did not treat the messengers with any noble or consistent disposition, but with great courtesy and civility evaded their request, as if he were one of the most celebrated prophets, and as such was accustomed to do nothing whatever without first consulting the oracle, and so he declined, saying that the Deity would not permit him to go with them. 1.267. So the messengers returned back to the king, without having succeeded in their errand. And immediately other messengers of the highest rank in the whole land were sent on the same business, bringing with them more abundant presents of money, and promising still more ample rewards than the former ambassadors had promised. 1.268. And Balaam, being allured by the gifts which were already proffered to him, and also by the hopes for the future which they held out to him, and being influenced also by the rank of those who invited him, began to yield, again alleging the commands of the Deity as his excuse, but no longer with sincerity. Accordingly, on the next day he prepared for his departure, relating some dreams by which he said he had been influenced, affirming that he had been compelled by their manifest visions not to remain, but to follow the ambassadors.
1.273. Accordingly, having after some time seen the angel opposing him, not because he was desiring to see so astonishing a spectacle, but that he might become acquainted with his own insignificance and nothingness, he betook himself to supplications and prayers, entreating to be pardoned, on the ground that he had acted as he had done out of ignorance, and had not sinned of deliberate purpose. ' "1.274. Then, as he said that he ought to return back again, he asked of the vision which appeared to him, whether he should go back again to his own house; but the angel beholding his insincerity, and being indigt at it (for what need was there for him to ask questions in a matter which was so evident, which had its answer plain in itself, and which did not require any more positive information by means of words, unless a person's ears are more to be trusted than his eyes, and words than thing" '1.275. But when the king heard that he was now near at hand, he went forth with his guards to meet him; and when they met at first there were, as was natural, greetings and salutations, and then a brief reproof of his tardiness and of his not having come more readily. After this there were feastings and costly entertainments, and all those other things which are usually prepared on the occasion of the reception of strangers, everything with royal magnificence being prepared, so as to give an exaggerated idea of the power and glory of the king. 1.276. The next day at the rising of the sun, Balak took the prophet and led him up to a high hill, where it also happened that a pillar had been erected to some deity which the natives of the country had been accustomed to worship; and from thence there was seen a portion of the camp of the Hebrews, which was shown to the magician from this point, as if from a watch tower. 1.277. And he when he beheld it said: "Do thou, O king, build here seven altars, and offer upon every one of them a bullock and a ram. And I will turn aside and inquire of God what I am to say." So, having gone forth, immediately he became inspired, the prophetic spirit having entered into him, which drove all his artificial system of divination and cunning out of his soul; for it was not possible that holy inspiration should dwell in the same abode with magic. Then, returning back to the king, and beholding the sacrifices and the altars flaming, he became like the interpreter of some other being who was prompting his words,
1.283. And he, as soon as he was by himself, was again suddenly filled by divine inspiration, and, without at all understanding the words which he uttered, spoke everything that was put into his mouth, prophesying in the following manner:--"Rise up and listen, O king! prick up thy ears and hear. God is not able to speak falsely as if he were a man, nor does he change his purpose like the son of man. When he has once spoken, does he not abide by his word? For he will say nothing at all which shall not be completely brought to pass, since his word is also his deed. I, indeed, have been brought hither to bless this nation, and not to curse it.
1.296. for, said he, "O king! the women of the country surpass all other women in beauty, and there are no means by which a man is more easily subdued than by the beauty of a woman; therefore, if you enjoin the most beautiful of them to grant their favours to them and to prostitute themselves to them, they will allure and overcome the youth of your enemies.
1.300. This, then, was the advice which Balaam gave to Balak. And he, thinking that what he said to him did not want sense, repealed the law against adulteries, and having abrogated all the enactments which had been established against seduction and harlotry, as if they had never been enacted at all, exhorted the women to admit to their favours, without any restraint, every man whom they chose. ''. None |
|
12. Josephus Flavius, Jewish Antiquities, 4.105-4.108, 4.111-4.116, 4.118-4.121, 4.125-4.130 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
Tagged with subjects: • Balaam • Balaam, predicts spread of Israelites • Balaam, prophecy of, according to Josephus • Balaam’s prophecy
Found in books: DeJong (2022) 216; Feldman (2006) 463, 492, 503, 504, 518, 519, 589, 590, 592, 593, 702; Gera (2014) 214; Harkins and Maier (2022) 53; Jonquière (2007) 219, 256, 257; Levison (2009) 159, 229, 320; Salvesen et al (2020) 352
4.105. παραγενομένους δὲ τοὺς πρέσβεις δέχεται ξενίᾳ φιλοφρόνως καὶ δειπνίσας ἀνέκρινε τὴν τοῦ θεοῦ διάνοιαν, τίς αὕτη ἐστὶν ἐφ' οἷς Μαδιηνῖται παρακαλοῦσι. τοῦ δ' ἐμποδὼν στάντος ἀφικνεῖται πρὸς τοὺς πρέσβεις, προθυμίαν μὲν καὶ σπουδὴν τὴν ἰδίαν ἐμφανίζων αὐτοῖς εἰς ἃ δέονται τυχεῖν, τὸν δὲ θεὸν ἀντιλέγειν αὐτοῦ τῇ προαιρέσει δηλῶν, ὃς αὐτὸν ἐπὶ τοσοῦτον κλέος δι' ἀλήθειαν καὶ τὴν ταύτης πρόρρησιν ἀγάγοι:" "4.106. τὸν γὰρ στρατόν, ᾧ καταρασόμενον αὐτὸν ἐλθεῖν παρακαλοῦσι, δι' εὐνοίας εἶναι τῷ θεῷ: συνεβούλευέ τε διὰ ταύτην τὴν αἰτίαν χωρεῖν παρ' αὐτοὺς τὴν ἔχθραν τὴν πρὸς τοὺς ̓Ισραηλίτας καταλυσαμένους. καὶ τοὺς μὲν πρέσβεις ταῦτα εἰπὼν ἀπέλυσε." "4.107. Μαδιηνῖται δὲ Βαλάκου σφόδρα ἐγκειμένου καὶ δέησιν λιπαρὰν προσφέροντος πάλιν πέμπουσι πρὸς τὸν Βάλαμον. κἀκεῖνος βουλόμενος χαρίζεσθαί τι τοῖς ἀνδράσιν ἀνήρετο τὸν θεόν, ὁ δὲ καὶ τῆς πείρας δυσχεράνας κελεύει μηδὲν ἀντιλέγειν τοῖς πρέσβεσιν. ὁ δ' οὐχ ὑπολαβὼν ἀπάτῃ ταῦτα τὸν θεὸν κεκελευκέναι συναπῄει τοῖς πρέσβεσι." "4.108. κατὰ δὲ τὴν ὁδὸν ἀγγέλου θείου προσβαλόντος αὐτῷ κατά τι στενὸν χωρίον περιειλημμένον αἱμασιαῖς διπλαῖς ἡ ὄνος, ἐφ' ἧς ὁ Βάλαμος ὠχεῖτο, συνεῖσα τοῦ θείου πνεύματος ὑπαντῶντος ἀπέκλινε τὸν Βάλαμον πρὸς τὸν ἕτερον τῶν τριγχῶν ἀναισθήτως ἔχουσα τῶν πληγῶν, ἃς ὁ Βάλαμος ἐπέφερεν αὐτῇ κακοπαθῶν τῇ θλίψει τῇ πρὸς τὸν τριγχόν." "
4.111. καταδείσας δ' ὁ Βάλαμος οἷός τε ἦν ἀναστρέφειν, ἀλλ' ὁ θεὸς αὐτὸν χωρεῖν τὴν προκειμένην παρώρμησε προστάξας ὅτιπερ ἂν αὐτὸς κατὰ νοῦν αὐτῷ ποιήσειε τοῦτο σημαίνειν." "4.112. Καὶ ὁ μὲν ταῦτα τοῦ θεοῦ κελεύσαντος ἥκει πρὸς Βάλακον. δεξαμένου δὲ αὐτὸν τοῦ βασιλέως ἐκπρεπῶς ἠξίου προαχθεὶς ἐπί τι τῶν ὀρῶν σκέψασθαι, πῶς τὸ τῶν ̔Εβραίων ἔχοι στρατόπεδον. Βάλακος δ' αὐτὸς ἀφικνεῖται τὸν μάντιν σὺν βασιλικῇ θεραπείᾳ φιλοτίμως ἀγόμενος εἰς ὄρος, ὅπερ ὑπὲρ κεφαλῆς αὐτῶν ἔκειτο τοῦ στρατοπέδου σταδίους ἀπέχον ἑξήκοντα." "4.113. κατιδὼν δ' αὐτοὺς ἐκεῖνος βωμούς τε ἐκέλευσεν ἑπτὰ δείμασθαι τὸν βασιλέα καὶ τοσούτους ταύρους καὶ κριοὺς παραστῆσαι: ὑπουργήσαντος δὲ διὰ ταχέων τοῦ βασιλέως ὁλοκαυτεῖ τυθέντας," "4.114. ὡς τρόπον εἶδε σημαινομένην, “ὁ λεώς, φησίν, οὗτος εὐδαίμων, ᾧ ὁ θεὸς δίδωσι μυρίων κτῆσιν ἀγαθῶν καὶ σύμμαχον εἰς ἅπαντα καὶ ἡγεμόνα τὴν ἑαυτοῦ πρόνοιαν ἐπένευσεν. ὡς οὐδέν ἐστιν ἀνθρώπινον γένος, οὗ μὴ κατ' ἀρετὴν καὶ ζήλωσιν ἐπιτηδευμάτων ἀρίστων καὶ καθαρῶν πονηρίας ὑμεῖς ἀμείνους κριθήσεσθε καὶ παισὶ βελτίοσιν αὐτῶν ταῦτα καταλείψετε, θεοῦ μόνους ὑμᾶς ἀνθρώπους ἐφορῶντος καὶ ὅθεν ἂν γένοισθε πάντων εὐδαιμονέστεροι τῶν ὑπὸ τὸν ἥλιον ἐκπορίζοντος." "4.115. γῆν τε οὖν ἐφ' ἣν ὑμᾶς αὐτὸς ἔστειλε καθέξετε δουλεύσουσαν αἰεὶ παισὶν ὑμετέροις καὶ τοῦ περὶ αὐτῶν κλέους ἐμπλησθήσεται πᾶσα ἡ γῆ καὶ θάλασσα, ἀρκέσετε δὲ τῷ κόσμῳ παρασχεῖν ἑκάστῃ γῇ τῶν ἀφ' ὑμετέρου γένους οἰκήτορας." "4.116. θαυμάζετε οὖν, ὦ μακάριος στρατός, ὅτι τοσοῦτος ἐξ ἑνὸς πατρὸς γεγόνατε. ἀλλὰ τὸν νῦν ὑμῶν ὀλίγον ἡ Χαναναίων χωρήσει γῆ, τὴν δ' οἰκουμένην οἰκητήριον δι' αἰῶνος ἴστε προκειμένην ὑμῖν, καὶ τὸ πλῆθος ὑμῶν ἔν τε νήσοις καὶ κατ' ἤπειρον βιοτεύσετε ὅσον ἐστὶν οὐδ' ἀστέρων ἀριθμὸς ἐν οὐρανῷ. τοσούτοις δὲ οὖσιν οὐκ ἀπαγορεύσει τὸ θεῖον ἀφθονίαν μὲν παντοίων ἀγαθῶν ἐν εἰρήνῃ χορηγοῦν, νίκην δὲ καὶ κράτος ἐν πολέμῳ." "
4.118. Καὶ ὁ μὲν τοιαῦτα ἐπεθείαζεν οὐκ ὢν ἐν ἑαυτῷ τῷ δὲ θείῳ πνεύματι πρὸς αὐτὰ νενικημένος. τοῦ δὲ Βαλάκου δυσχεραίνοντος καὶ παραβαίνειν αὐτὸν τὰς συνθήκας ἐφ' αἷς αὐτὸν ἀντὶ μεγάλων λάβοι δωρεῶν παρὰ τῶν συμμάχων ἐπικαλοῦντος, ἐλθόντα γὰρ ἐπὶ κατάρᾳ τῶν πολεμίων ὑμνεῖν αὐτοὺς ἐκείνους καὶ μακαριωτάτους ἀποφαίνειν ἀνθρώπων," "4.119. “ὦ Βάλακε, φησί, περὶ τῶν ὅλων λογίζῃ καὶ δοκεῖς ἐφ' ἡμῖν εἶναί τι περὶ τῶν τοιούτων σιγᾶν ἢ λέγειν, ὅταν ἡμᾶς τὸ τοῦ θεοῦ λάβῃ πνεῦμα; φωνὰς γὰρ ἃς βούλεται τοῦτο καὶ λόγους οὐδὲν ἡμῶν εἰδότων ἀφίησιν." "4.121. κρείττων δὲ ὁ θεὸς ὧν ἐγὼ χαρίζεσθαι διεγνώκειν: καὶ παντελῶς ἀσθενεῖς οἱ προγινώσκειν περὶ τῶν ἀνθρωπίνων παρ' ἑαυτῶν ὑπολαμβάνοντες, ὡς μὴ ταῦθ' ἅπερ ὑπαγορεύει τὸ θεῖον λέγειν, βιάζεσθαι δὲ τὴν ἐκείνου βούλησιν:" "
4.125. πεσὼν δ' ἐπὶ στόμα πάθη προύλεγεν ὅσα τε βασιλεῦσιν ἔσται καὶ ὅσα πόλεσι ταῖς ἀξιολογωτάταις, ὧν ἐνίαις οὐδ' οἰκεῖσθαί πω συνέβαινε τὴν ἀρχήν, ἅ τε καὶ προϋπῆρξεν ἐν τοῖς ἔμπροσθεν χρόνοις γενόμενα τοῖς ἀνθρώποις διὰ γῆς ἢ θαλάσσης εἰς μνήμην τὴν ἐμήν. ἐξ ὧν ἁπάντων λαβόντων τέλος ὁποῖον ἐκεῖνος προεῖπε τεκμαίροιτ' ἄν τις, ὅ τι καὶ ἔσοιτο πρὸς τὸ μέλλον." '4.126. Βάλακος δὲ ἀγανακτήσας ἐπὶ τῷ μὴ καταράτους γενέσθαι τοὺς ̓Ισραηλίτας ἀποπέμπει τὸν Βάλαμον μηδεμιᾶς τιμῆς ἀξιώσας: ὁ δὲ ἀπιὼν ἤδη κἀπὶ τῷ περαιοῦν τὸν Εὐφράτην γενόμενος τόν τε Βάλακον μεταπεμψάμενος καὶ τοὺς ἄρχοντας τῶν Μαδιηνιτῶν' "4.127. “Βάλακε, φησί, καὶ Μαδιηνιτῶν οἱ παρόντες, χρὴ γὰρ καὶ παρὰ βούλησιν τοῦ θεοῦ χαρίσασθαι ὑμῖν, τὸ μὲν ̔Εβραίων γένος οὐκ ἂν ὄλεθρος παντελὴς καταλάβοι οὔτ' ἐν πολέμῳ οὔτ' ἐν λοιμῷ καὶ σπάνει τῶν ἀπὸ γῆς καρπῶν, οὔτ' ἄλλη τις αἰτία παράλογος διαφθείρειεν." "4.128. πρόνοια γάρ ἐστιν αὐτῶν τῷ θεῷ σώζειν ἀπὸ παντὸς κακοῦ καὶ μηδὲν ἐπ' αὐτοὺς ἐᾶσαι τοιοῦτον πάθος ἐλθεῖν, ὑφ' οὗ κἂν ἀπόλοιντο πάντες: συμπέσοι δ' αὐτοῖς ὀλίγα τε καὶ πρὸς ὀλίγον, ὑφ' ὧν ταπεινοῦσθαι δοκοῦντες εἶτ' ἀνθήσουσιν ἐπὶ φόβῳ τῶν ἐπαγαγόντων αὐτοῖς τὰς βλάβας." "4.129. ὑμεῖς δ' εἰ νίκην τινὰ πρὸς βραχὺν καιρὸν κατ' αὐτῶν κερδᾶναι ποθεῖτε, τύχοιτ' ἂν αὐτῆς ταῦτα ποιήσαντες: τῶν θυγατέρων τὰς μάλιστα εὐπρεπεῖς καὶ βιάσασθαι καὶ νικῆσαι τὴν τῶν ὁρώντων σωφροσύνην ἱκανὰς διὰ τὸ κάλλος ἀσκήσαντες τὴν εὐμορφίαν αὐτῶν ἐπὶ τὸ μᾶλλον εὐπρεπὲς πέμψατε πλησίον ἐσομένας τοῦ ἐκείνων στρατοπέδου, καὶ δεομένοις συνεῖναι τοῖς νεανίαις αὐτῶν προστάξατε." ". None | 4.105. So Balsam received the ambassadors, and treated them very kindly; and when he had supped, he inquired what was God’s will, and what this matter was for which the Midianites entreated him to come to them. But when God opposed his going, he came to the ambassadors, and told them that he was himself very willing and desirous to comply with their request, but informed them that God was opposite to his intentions, even that God who had raised him to great reputation on account of the truth of his predictions; 4.106. for that this army, which they entreated him to come and curse, was in the favor of God; on which account he advised them to go home again, and not to persist in their enmity against the Israelites; and when he had given them that answer, he dismissed the ambassadors. 4.107. 3. Now the Midianites, at the earnest request and fervent entreaties of Balak, sent other ambassadors to Balaam, who, desiring to gratify the men, inquired again of God; but he was displeased at this second trial, and bid him by no means to contradict the ambassadors. Now Balsam did not imagine that God gave this injunction in order to deceive him, so he went along with the ambassadors; 4.108. but when the divine angel met him in the way, when he was in a narrow passage, and hedged in with a wall on both sides, the ass on which Balaam rode understood that it was a divine spirit that met him, and thrust Balaam to one of the walls, without regard to the stripes which Balaam, when he was hurt by the wall, gave her;
4.111. Upon which Balaam was afraid, and was preparing to return back again: yet did God excite him to go on his intended journey, but added this injunction, that he should declare nothing but what he himself should suggest to his mind. 4.112. 4. When God had given him this charge, he came to Balak; and when the king had entertained him in a magnificent manner, he desired him to go to one of the mountains to take a view of the state of the camp of the Hebrews. Balak himself also came to the mountain, and brought the prophet along with him, with a royal attendance. This mountain lay over their heads, and was distant sixty furlongs from the camp. 4.113. Now when he saw them, he desired the king to build him seven altars, and to bring him as many bulls and rams; to which desire the king did presently conform. He then slew the sacrifices, and offered them as burnt-offerings, that he might observe some signal of the flight of the Hebrews. 4.114. Then said he, “Happy is this people, on whom God bestows the possession of innumerable good things, and grants them his own providence to be their assistant and their guide; so that there is not any nation among mankind but you will be esteemed superior to them in virtue, and in the earnest prosecution of the best rules of life, and of such as are pure from wickedness, and will leave those rules to your excellent children; and this out of the regard that God bears to you, and the provision of such things for you as may render you happier than any other people under the sun. 4.115. You shall retain that land to which he hath sent you, and it shall ever be under the command of your children; and both all the earth, as well as the seas, shall be filled with your glory: and you shall be sufficiently numerous to supply the world in general, and every region of it in particular, with inhabitants out of your stock. 4.116. However, O blessed army! wonder that you are become so many from one father: and truly, the land of Canaan can now hold you, as being yet comparatively few; but know ye that the whole world is proposed to be your place of habitation for ever. The multitude of your posterity also shall live as well in the islands as on the continent, and that more in number than are the stars of heaven. And when you are become so many, God will not relinquish the care of you, but will afford you an abundance of all good things in times of peace, with victory and dominion in times of war.
4.118. 5. Thus did Balaam speak by inspiration, as not being in his own power, but moved to say what he did by the Divine Spirit. But then Balak was displeased, and said he had broken the contract he had made, whereby he was to come, as he and his confederates had invited him, by the promise of great presents: for whereas he came to curse their enemies, he had made an encomium upon them, and had declared that they were the happiest of men. 4.119. To which Balaam replied, “O Balak, if thou rightly considerest this whole matter, canst thou suppose that it is in our power to be silent, or to say any thing, when the Spirit of God seizes upon us?—for he puts such words as he pleases in our mouths, and such discourses as we are not ourselves conscious of. 4.121. but God is more powerful than the purposes I had made to serve you; for those that take upon them to foretell the affairs of mankind, as from their own abilities, are entirely unable to do it, or to forbear to utter what God suggests to them, or to offer violence to his will; for when he prevents us and enters into us, nothing that we say is our own.
4.125. Then fell Balaam upon his face, and foretold what calamities would befall the several kings of the nations, and the most eminent cities, some of which of old were not so much as inhabited; which events have come to pass among the several people concerned, both in the foregoing ages, and in this, till my own memory, both by sea and by land. From which completion of all these predictions that he made, one may easily guess that the rest will have their completion in time to come. 4.126. 6. But Balak being very angry that the Israelites were not cursed, sent away Balaam without thinking him worthy of any honor. Whereupon, when he was just upon his journey, in order to pass the Euphrates, he sent for Balak, and for the princes of the Midianites, 4.127. and spake thus to them:—“O Balak, and you Midianites that are here present, (for I am obliged even without the will of God to gratify you,) it is true no entire destruction can seize upon the nation of the Hebrews, neither by war, nor by plague, nor by scarcity of the fruits of the earth, nor can any other unexpected accident be their entire ruin; 4.128. for the providence of God is concerned to preserve them from such a misfortune; nor will it permit any such calamity to come upon them whereby they may all perish; but some small misfortunes, and those for a short time, whereby they may appear to be brought low, may still befall them; but after that they will flourish again, to the terror of those that brought those mischiefs upon them. 4.129. So that if you have a mind to gain a victory over them for a short space of time, you will obtain it by following my directions:—Do you therefore set out the handsomest of such of your daughters as are most eminent for beauty, and proper to force and conquer the modesty of those that behold them, and these decked and trimmed to the highest degree you are able. Then do you send them to be near the Israelites’ camp, and give them in charge, that when the young men of the Hebrews desire their company, they allow it them;' '. None |
|
13. New Testament, 2 Peter, 2.15 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
Tagged with subjects: • Balaam • Balaam, prophecy of, according to Josephus
Found in books: Feldman (2006) 588; Potter Suh and Holladay (2021) 331; Sly (1990) 114
2.15. καταλείποντες εὐθεῖαν ὁδὸν ἐπλανήθησαν, ἐξακολουθήσαντες τῇ ὁδῷ τοῦ Βαλαὰμ τοῦ Βεὼρ ὃς μισθὸν ἀδικίας ἠγάπησεν''. None | 2.15. forsaking the right way, they went astray, having followed the way of Balaam the son of Beor, who loved the wages of wrong-doing; ''. None |
|
14. New Testament, Apocalypse, 2.14 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
Tagged with subjects: • Balaam • Balaam, prophecy of, according to Josephus
Found in books: Feldman (2006) 589; Sly (1990) 114
2.14. ἀλλὰ ἔχω κατὰ σοῦ ὀλίγα, ὅτι ἔχεις ἐκεῖ κρατοῦντας τὴν διδαχὴνΒαλαάμ,ὃς ἐδίδασκεν τῷ Βαλὰκ βαλεῖν σκάνδαλον ἐνώπιοντῶν υἱῶν Ἰσραήλ, φαγεῖν εἰδωλόθυτα καὶ πορνεῦσαι·''. None | 2.14. But I have a few things against you, because you have there some who hold the teaching of Balaam, who taught Balak to throw a stumbling block before the children of Israel , to eat things sacrificed to idols, and to commit sexual immorality.''. None |
|
15. None, None, nan (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
Tagged with subjects: • Balaam • Balaam, prophecy of, according to Josephus
Found in books: Feldman (2006) 587; Gera (2014) 214; Levison (2009) 133, 134, 135, 152
|
16. Anon., Numbers Rabba, 20.9, 20.11-20.12, 20.14-20.15, 20.19 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
Tagged with subjects: • Balaam • Balaam, prophecy of, according to Josephus
Found in books: Feldman (2006) 590, 592, 593; Potter Suh and Holladay (2021) 331
20.9. וַיָּבֹא אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה (במדבר כב, ט), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כח, י): מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע בִּשְׁחוּתוֹ הוּא יִפּוֹל, זֶה בִּלְעָם, שֶׁבַּתְּחִלָּה הַבְּרִיּוֹת נוֹהֲגוֹת בְּכַשְׁרוּת, וּבִדְבָרָיו אֵלּוּ הָיוּ נוֹהֲגִין בַּעֲרָיוֹת, שֶׁהָרִאשׁוֹנִים (בראשית כט, ט): וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן, (שמות ב, טז): וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת, עָמַד בִּלְעָם וְהִטְעָה אֶת הַבְּרִיוֹת בַּעֲרָיוֹת, וּכְמוֹ שֶׁהִטְעָה הֻטְעָה, בָּעֵצָה שֶׁנָּתַן בָּהּ נָפַל, וְהִטְעָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (איוב יב, כג): מַשְֹּׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ, אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע אֵינוֹ יוֹדֵעַ בָּהֶן, יֵשׁ שָׁעָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה בְּבָנָיו כָּל מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה, לְכָךְ אָמַר לְהַטְעוֹתוֹ. דָּבָר אַחֵר, מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ וַיֹּאמֶר בִּלְעָם בָּלָק בֶּן צִפֹר, הִתְחִיל מִתְגָּאֶה וְאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה מְכַבְּדֵנִי וְאֵין אַתָּה מוֹצִיא לִי שֵׁם בָּעוֹלָם הַמְּלָכִים מְבַקְּשִׁים אוֹתִי. (במדבר כב, יא): הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם, עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ, לְהוֹדִיעַ שֶׁשֹּׂוֹנֵא יוֹתֵר מִבָּלָק, שֶׁבָּלָק לֹא אָמַר קָבָה, אֶלָּא אָרָה, וְזֶה קָבָה בְּפֵרוּשׁ, הוּא אָמַר (במדבר כב, ו): וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ, וְהוּא אוֹמֵר (במדבר כב, יא): וְגֵרַשְׁתִּיו, מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא.
20.11. וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה (במדבר כב, כ), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב לג, טו יז): בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים, אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים, לְהָסִיר אָדָם מַעֲשֶׂה וְגֵוָה מִגֶּבֶר יְכַסֶּה. הֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ שֶׁהֲלִיכָתוֹ מְאַבַּדְתּוֹ מִן הָעוֹלָם וּמוֹלִיכַתּוּ לִבְאֵר שַׁחַת, (איוב לג, ל): לחשך לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים, שֶׁאִבֵּד נַפְשׁוֹ בַּהֲלִיכָתוֹ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהוֹלֵךְ אָדָם לַחְטוֹא הַשָֹּׂטָן מְרַקֵּד לוֹ עַד שֶׁגּוֹמֵר הָעֲבֵרָה, כֵּיוָן שֶׁאִבְּדוֹ חוֹזֵר וּמוֹדִיעוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ז, כב כג): הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טֶבַח יָבֹא, עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח. הֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן בִּלְעָם הָרָשָׁע עַד שֶׁהָלַךְ וְאִבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ, מִשֶּׁיָּצָא מִן כְּבוֹדוֹ וְיָדַע בַּמֶּה שֶׁהוּא בּוֹ, הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ (במדבר כג, י): תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים.' "20.12. וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמות יב, מב): לֵיל שִׁמֻרִים הוּא לַה' הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה. כָּל הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל וּפָרַע לָהֶם מִן הָרְשָׁעִים בַּלַּיְלָה הָיָה (בראשית לא, כד): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה, (בראשית כ, ג): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, (שמות יב, כט): וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וּכְתִיב (שמות יד, כ): וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה, (בראשית יד, טו): וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה, וְכֵן כֻּלָּם. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִגְלָה עַל בִּלְעָם לַיְלָה, לֹא הָיָה רָאוּי לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, לְפִי שֶׁכָּל נְבִיאֵי הַגּוֹיִם בַּלַּיְלָה מְדַבֵּר עִמָּהֶם. וְכֵן אֱלִיפַז אוֹמֵר (איוב ד, יג): בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיוֹנוֹת לָיְלָה. וְכֵן אֱלִיהוּא אוֹמֵר עַל זֶה שֶׁדִּבֵּר אִתּוֹ לַיְלָה. (במדבר כב, כ): אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם. מִכָּן אַתּ לָמֵד שֶׁבַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, שֶׁמִּתְּחִלָּה נֶאֱמַר לוֹ (במדבר כב, יב): לֹא תֵלֵךְ, כֵּיוָן שֶׁהֵעֵז פָּנָיו לַהֲלֹךְ הָלַךְ, שֶׁכֵּן כְּתִיב (במדבר כב, כב): וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע אֵינִי חָפֵץ בְּאִבּוּדָן שֶׁל רְשָׁעִים, הוֹאִיל וְאַתְּ רוֹצֶה לֵילֵךְ לֵאָבֵד מִן הָעוֹלָם קוּם לֵךְ. (במדבר כב, כ): וְאַךְ אֶת הַדָּבָר, לְלַמֶּדְךָ שֶׁבְּהַתְרָאָה הָלַךְ, מִיָּד וַיַּשְׁכֵּם, קָדַם וְעָמַד בִּזְרִיזוּת הוּא בְּעַצְמוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, כְּבָר קְדָמְךָ אַבְרָהָם אֲבִיהֶם לַעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, (בראשית כב, ג): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וגו'. (במדבר כב, כא): וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ בְּפֻרְעָנוּת יִשְׂרָאֵל כְּמוֹתָן." "
20.14. וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ (במדבר כב, כג), הָרָשָׁע הַזֶּה הוֹלֵךְ לְקַלֵּל אֻמָּה שְׁלֵמָה שֶׁלֹא חָטְאָה לוֹ וּמַכֶּה אֲתוֹנוֹ שֶׁלֹא תֵּלֵךְ בַּשָֹּׂדֶה, וּכְתִיב (במדבר כב, כד): וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים, וְכִי לֹא הָיָה יָכוֹל לוֹ לֵילֵךְ אַחֲרָיו, אֶלָּא כָּךְ מִדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מְשַׁלֵּחַ סְפֶקְלָטוֹר לַהֲרֹג אֶת הָאָדָם, מְהַלֵּךְ אַחֲרָיו יָמִים הַרְבֵּה, וְזֶה שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְהַסְּפֶקְלָטוֹר מְהַלֵּךְ וּמִטָּרֵף אַחֲרָיו מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְלִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן הַסְּפֶקְלָטוֹר בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד וּמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה בָּא אֶצְלוֹ בְּרַגְלָיו, כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְטָעֵר הַמַּלְאָךְ לֵילֵךְ אַחַר בִּלְעָם קְדָמוֹ לַדָּרֶךְ. וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל, אָמַר לוֹ הַכְּרָמִים נִמְכָּרִים כַּשּׁוּעָלִים (במדבר כב, כד): גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה, אֵין אַתָּה יָכוֹל לִשְׁלֹט בָּהֶן, שֶׁבִּידֵיהֶם (שמות לב, טו): לֻחוֹת כְּתוּבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. (במדבר כב, כה כו): וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר, וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ה' עֲבוֹר, מָה רָאָה לְקַדְּמוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים עַד שֶׁלֹא נִרְאָה לוֹ, סִימָנִין שֶׁל אָבוֹת הֶרְאָה לוֹ, עָמַד לוֹ בָרִאשׁוֹנָה הָיָה רֶוַח מִכָּאן וּמִכָּאן וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ, בַּשְּׁנִיָּה לֹא יָכְלָה לָזוּז אֶלָּא לְצַד אֶחָד, בַּשְׁלִישִׁית (במדבר כב, כו): אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. וּמָה הָיוּ הַסִּימָנִין הָאֵלֶּה, שֶׁאִלּוּ בִּקֵּשׁ לְקַלֵּל בָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם, הָיָה מוֹצֵא מִיכָּן וּמִיכָּן בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בְּנֵי קְטוּרָה. בִּקֵּשׁ לְקַלֵּל בְּנֵי יִצְחָק, הָיָה מוֹצֵא בָּהֶן צַד אֶחָד בְּנֵי עֵשָׂו, וַתִּלָחֵץ אֶל הַקִּיר, בָּנָיו שֶׁל יַעֲקֹב לֹא מָצָא בָּהֶן פְּסוֹלֶת לִגַּע בָּהֶן, לְכָךְ נֶאֱמַר בַּשְּׁלִישִׁית (במדבר כב, כו): בְּמָקוֹם צָר, זֶה יַעֲקֹב, דִּכְתִיב (בראשית לב, ח): וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ. אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול, שֶׁלֹא מָצָא פְּסֹלֶת בְּאֶחָד מִבָּנָיו. (במדבר כב, כז): וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל, עַל בִּזְיוֹנוֹ שֶׁבִּזְּתָה אוֹתוֹ. (במדבר כב, כח): וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן, לְהוֹדִיעוֹ שֶׁהַפֶּה וְהַלָּשׁוֹן בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁאִם בִּקֵּשׁ לְקַלֵּל פִּיו בִּרְשׁוּתוֹ. (במדבר כב, כח): וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים, רָמְזָה לוֹ אַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲקֹר אֻמָּה הַחוֹגֶגֶת שָׁלשׁ רְגָלִים. (במדבר כב, כט): וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי, אַף עַל פִּי שֶׁמְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, עוֹבֵד כּוֹכָבִים לְשׁוֹנוֹ סָרוּחַ. (במדבר כב, כט): לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי, מָשָׁל לְרוֹפֵא שֶׁבָּא לְרַפְּאוֹת בִּלְשׁוֹנוֹ נְשׁוּךְ נָחָשׁ, בַּדֶּרֶךְ רָאָה אֲנָקָה אַחַת הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ מַקֵּל לְהָרְגָהּ, אָמְרוּ זוֹ אִי אַתָּה יָכוֹל לִטֹּל, הֵיאַךְ בָּאתָ לְרַפְּאוֹת בִּלְשׁוֹנְךָ נְשׁוּךְ נָחָשׁ. כָּךְ אָמְרָה הָאָתוֹן לְבִלְעָם אֲנִי אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהָרְגֵנִי אֶלָּא אִם כֵּן חֶרֶב בְּיָדְךָ, וְהֵיאַךְ אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקֹר אֻמָּה שְׁלֵמָה, שָׁתַק וְלֹא מָצָא תְּשׁוּבָה, הִתְחִילוּ תְּמֵהִים שָׂרֵי מוֹאָב שֶׁרָאוּ נֵס שֶׁלֹא הָיָה כָּמוֹהוּ מֵעוֹלָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אָמַר לָהֶם אֵינָהּ שֶׁלִּי, הֵשִׁיבַתּוּ (במדבר כב, ל): הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹא הָיָה זָקֵן, שֶׁהָאָתוֹן גְּדוֹלָה הֵימֶנּוּ. (במדבר כב, כט): הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה, כֵּיוָן שֶׁדִּבְּרָה מֵתָה, שֶׁלֹא יִהְיוּ אוֹמְרִים זוֹ שֶׁדִּבְּרָה וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ יִרְאָה. דָּבָר אַחֵר, הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה, חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ זוֹ הָיְתָה שֶׁסִּלְּקָה אֶת בִּלְעָם. וְאִם חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּבוֹד הָרָשָׁע, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר עַל כְּבוֹד הַצַּדִּיק. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כ, טז): וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ זוֹ הַבְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָה אִשָּׁה פְּלוֹנִית עַל יָדֶיהָ, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁחָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּבוֹדָן שֶׁל בְּרִיּוֹת וְיוֹדֵעַ צָרְכָּן וְסָתַם פִּי הַבְּהֵמָה, שֶׁאִלּוּ הָיְתָה מְדַבֶּרֶת לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְשַׁעְבְּדָהּ וְלַעֲמֹד בָּהּ, שֶׁזּוֹ הַטִּפֶּשֶׁת שֶׁבַּבְּהֵמָה, וְזֶה חָכָם שֶׁבַּחֲכָמִים, כֵּיוָן שֶׁדִּבְּרָה לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהּ." '20.15. וַיְגַל ה\' אֶת עֵינֵי בִלְעָם (במדבר כב, לא), וְכִי סוּמָא הָיָה, לְהוֹדִיעַ שֶׁאַף הָעַיִן בִּרְשׁוּתוֹ. (במדבר כב, לא): וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו, שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ. (במדבר כב, לב): וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה\' עַל מָה הִכִּיתָ, וְכִי דִּקָּיוֹן שֶׁל אָתוֹן בָּא מַלְאָךְ לְבַקֵּשׁ מִיָּדוֹ, אֶלָּא אָמַר לוֹ מָה הָאָתוֹן שֶׁאֵין לָהּ זְכוּת וְלֹא בְּרִית אָבוֹת נִצְטַוֵּיתִי לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹנָהּ מִיָּדְךָ, אֻמָּה שְׁלֵמָה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לְעָקְרָהּ, שֶׁיֵּשׁ לָהּ זְכוּת וּבְרִית אָבוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (במדבר כב, לב): הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ. יָרְאָ"ה רָאֲתָ"ה נָטְתָ"ה. דָּבָר אַחֵר, יָרַט בְּא"ת ב"ש מָגֵן. (במדבר כב, לג): וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן, גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי, מִיכָּן אַתְּ לָמֵד שֶׁהָרַג אֶת הָאָתוֹן. (במדבר כב, לד): וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ ה\' חָטָאתִי, שֶׁהָיָה רָשָׁע עָרוּם וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין עוֹמֵד מִפְּנֵי הַפֻּרְעָנוּת אֶלָּא תְּשׁוּבָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁחוֹטֵא וְאוֹמֵר חָטָאתִי, אֵין רְשׁוּת לַמַּלְאָךְ לִגַּע בּוֹ. (במדבר כב, לד): כִּי לֹא יָדָעְתִּי. וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִי, אָמַר לוֹ אֲנִי לֹא הָלַכְתִּי עַד שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר כב, כ): קוּם לֵךְ אִתָּם, וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֶחֱזֹר, כָּךְ אֻמְנָתוֹ, לֹא כָךְ אָמַר לְאַבְרָהָם לְהַקְרִיב אֶת בְּנוֹ וְאַחַר כָּךְ (בראשית כב, יא יב): וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה\', וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ, לָמוּד הוּא לוֹמַר דָּבָר וּמַלְאָךְ מַחֲזִירוֹ, וְעַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לִי לֵךְ אִתָּם, וְעַכְשָׁו אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִי. (במדבר כב, לה): וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה\' אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים, שֶׁחֶלְקְךָ עִמָּהֶם וְסוֹפְךָ לֵאָבֵד מִן הָעוֹלָם. (במדבר כב, לה): וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק, מְלַמֵּד שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהֵם שְׂמֵחִים לְקַלֵּל כָּךְ הוּא שָׂמֵחַ.' "
20.19. וַיִּשָֹּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי, פָּתַח וְאָמַר מִן הָרָמִים הָיִיתִי וְהוֹרִידַנִי בָּלָק לִבְאֵר שַׁחַת. יַנְחֵנִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל לב, יח): נְהֵה עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם וְהוֹרִדֵהוּ. דָּבָר אַחֵר, מִן אֲרָם, עִם רָם, שֶׁלְּמַעְלָן הָיִיתִי וְהוֹרִידַנִי בָּלָק מִכְּבוֹדִי, מָשָׁל לְמִי שֶׁמְהַלֵּךְ עִם הַמֶּלֶךְ, רָאָה לִיסְטִין הִנִּיחַ אֶת הַמֶּלֶךְ וְטִיֵּל עִם הַלִּיסְטִין, כְּשֶׁחָזַר אֵצֶל הַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ לֵךְ עִם אוֹתוֹ שֶׁטִּיַּלְתָּ עִמּוֹ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְךָ שֶׁתֵּלֵךְ עִמִּי. כָּךְ בִּלְעָם נִזְקַק לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְחָזַר לִהְיוֹת קוֹסֵם כְּבַתְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יג, כב): וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם, לְפִיכָךְ צָוַח רָם הָיִיתִי וְהוֹרִידַנִי בָּלָק. דָּבָר אַחֵר, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי, אָמַר לוֹ הֻשְׁוֵינוּ שְׁנֵינוּ לִהְיוֹת כְּפוּיֵי טוֹבָה, אִלּוּלֵי אַבְרָהָם אֲבִיהֶם לֹא הָיָה בָלָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט, וְלוּלֵי אַבְרָהָם לֹא פָּלַט לוֹט מִסְּדוֹם, וְאַתָּה מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל לוֹט. וְאִלּוּלֵי יַעֲקֹב אֲבִיהֶם לֹא הָיִיתִי אֲנִי בָעוֹלָם, שֶׁלֹא רָאָה לָבָן בָּנִים אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, שֶׁבַּתְּחִלָּה כְּתִיב (בראשית כט, ט): וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן, וְאִלּוּ הָיָה לוֹ בָנִים הֵיאַךְ בִּתּוֹ רוֹעָה, וּמִשֶּׁהָלַךְ יַעֲקֹב לְשָׁם נִתְּנוּ לוֹ בָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, א): וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן, וְכֵן אָמַר לוֹ (בראשית ל, כז): נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ. (במדבר כג, ז): לְכָה אָרָה לִי, מִי שֶׁהוּא מְאָרֵר לְעַצְמוֹ מְאָרֵר, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (בראשית יב, ג): וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְאוֹמֵר (בראשית כז, כט): אֹרְרֶיךָ אָרוּר. לְכָה אָרָה לִי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל, אִלּוּ לְאֻמָּה אַחֶרֶת בִּקֵּשׁ שֶׁאֲקַלֵּל, כְּגוֹן בְּנֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, הָיִיתִי יָכוֹל, אֶלָּא יַעֲקֹב, מֶלֶךְ שֶׁבּוֹרֵר לְעַצְמוֹ מָנָה וְעָמַד אֶחָד וְאָמַר גְּנַאי עָלֶיהָ כְּלוּם יֵשׁ לוֹ חַיִּים, וְאֵלּוּ חֶבְלָתוֹ וְנַחֲלָתוֹ וּסְגֻלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, ט): כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, (שמות יט, ה): וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה. וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל, מֶלֶךְ שֶׁנָּטַל עֲטָרָה וּנְתָנָהּ בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר אָדָם שֶׁאֵינָהּ כְּלוּם, יֵשׁ לוֹ חַיִּים, וְאֵלּוּ כְּתִיב בָּהֶן (ישעיה מט, ג): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל (במדבר כג, ח), בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ רְאוּיִין לְהִתְקַלֵּל לֹא נִתְקַלְּלוּ, כְּשֶׁנִּכְנַס יַעֲקֹב לִטֹּל אֶת הַבְּרָכוֹת נִכְנַס בְּמִרְמָה, דִּכְתִיב (בראשית כז, טז): וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים, אָמַר אָבִיו (בראשית כז, יח): מִי אַתָּה, אָמַר לוֹ (בראשית כז, יט): אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ, מִי שֶׁמּוֹצִיא שֶׁקֶר מִפִיו אֵינוֹ רָאוּי לְהִתְקַלֵּל, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּתְבָּרֵךְ, דִּכְתִיב (בראשית כז, לג): גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה, וְהֵיאַךְ אֲנִי מְקַלְּלָן לֹא קַבֹּה אֵל. דָּבָר אַחֵר, מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם לִגְיוֹן שֶׁמָּרַד בַּמֶּלֶךְ חַיָּב מִיתָה, וְאֵלּוּ כָּפְרוּ בּוֹ וּמָרְדוּ וְאָמְרוּ (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְכַלּוֹתָן, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא זָז מֵחִבָּתָן, לִוָּה לָהֶן עַנְנֵי כָּבוֹד וְלֹא פָסְקוּ מֵהֶם הַמָּן וְהַבְּאֵר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות לב, ח): כִּי עָשׂוּ עֵגֶל מַסֵּכָה. (נחמיה ט, יט כ): וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם, וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם, וְהֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לְקַלְּלָם, מָה אֶקֹב לֹא קַבֹּה אֵל, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְצַוֶּה אוֹתָם עַל הַבְּרָכוֹת וְעַל הַקְּלָלוֹת, בַּבְּרָכוֹת הָיָה מַזְכִּירָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז, יב): אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם, בַּקְּלָלוֹת לֹא הָיָה טוֹבְעָן, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (דברים כז, יג): וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל. וּכְשֶׁהֵן חוֹטְאִין וְאוֹמֵר לְהָבִיא עֲלֵיהֶן קְלָלָה, אֵינוֹ כּוֹתֵב שֶׁהוּא מְבִיאָהּ, אֶלָּא בַּבְּרָכוֹת הוּא בְּעַצְמוֹ מְבָרְכָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, א): וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן וגו', (דברים כח, ח): יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה, וּבַקְּלָלוֹת לֹא הָיָה טוֹבְעָן, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (דברים כח, טו): וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע, וּבָאוּ עָלֶיךָ, מֵעַצְמָן, הֱוֵי מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל. כְּתִיב (במדבר כג, ט): כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, לְהוֹדִיעַ שִׂנְאָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁמִּתּוֹךְ בִּרְכוֹתָיו אַתָּה יוֹדֵעַ מַחֲשַׁבְתּוֹ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁבָּא לָקֹץ אֶת אִילָן, מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי קוֹצֵץ אֶת הַנּוֹפִים, כָּל עָנָף וְעָנָף וּמִתְיַגֵּעַ, וְהַפִּקֵּחַ מְגַלֶּה אֶת הַשָּׁרָשִׁין וְקוֹצֵץ, כָּךְ אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, מָה אֲנִי מְקַלֵּל כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לְשָׁרְשָׁן, בָּא לִגַּע מְצָאָן קָשִׁים, לָכֵן אָמַר: כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ. דָּבָר אַחֵר, כִּי מֵרֹאשׁ, אֵלּוּ אָבוֹת, (במדבר כג, ע): וּמִגְּבָעוֹת, אֵלּוּ אִמָּהוֹת. (במדבר כג, ט): הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן. וּכְשֶׁהוּא מְשַׂמְּחָן מְשַׂמְּחָן לְבַדָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, יב): ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ. וּכְשֶׁהָאֻמּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה שְׂמֵחִים הֵן אוֹכְלִים עִם כָּל מַלְכוּת וּמַלְכוּת וְאֵין עוֹלֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג, ט): וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. (במדבר כג, י): מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, מִי יוּכַל לִמְנוֹת מִצְווֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין בֶּעָפָר, (דברים כב, י): לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר, (דברים כב, ט): לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. (במדבר יט, ט): וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה, (במדבר ה, יז): וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן. (ויקרא יט, כג): שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים, וְכֵן כֻּלָּם. (במדבר כג, י): וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל, הָרְבִיעִית שֶׁלָּהֶן, מִי יוּכַל לִמְנוֹת אֻכְלוּסִין שֶׁיָּצְאוּ מֵאוֹתָן שֶׁהָיוּ חוֹטְפוֹת וּמְחַבְּבוֹת אֶת הַמִּצְווֹת, (בראשית ל, טו): וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי. (בראשית ל, ג): הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ, (בראשית ל, ט): וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת. (בראשית טז, ג): וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר, (במדבר כג, י): תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, מָשָׁל לְטַבָּח שֶׁבָּא לִשְׁחֹט פָּרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, הִתְחִיל הַמֶּלֶךְ רוֹאֶה, כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה הִתְחִיל מַשְׁלִיךְ אֶת הַסַּכִּין וּמְשַׁפְשֵׁף בָּהּ וּמְמַלֵּא אֶת הָאֵבוּס לְפָנֶיהָ, הִתְחִיל לוֹמַר תֵּצֵא נַפְשִׁי שֶׁבָּאתִי לְשָׁחֲטָהּ וַהֲרֵי זְנַחְתִּיהָ. כָּךְ בִּלְעָם אָמַר תֵּצֵא נַפְשִׁי שֶׁבָּאתִי לְקַלֵּל וַאֲנִי אֲבָרֵךְ. (במדבר כג, יד): וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, רֹאשׁ שֶׁיֵּשׁ פְּרָצִים שָׁם, שֶׁשָּׁם מֵת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, כז): עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, יֵשׁ פִּרְצָה גְדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁרָאָה בַּנְּחָשִׁים וְהָיָה סָבוּר שֶׁשָּׁם יִכְלוּ."'. None | 20.9. "9 (Numb. 22:9) “Then God came unto Balaam and said, ‘Who are these people with you’”: This text is related (to Prov. 28:10), “One who leads the upright astray on an evil course will fall into his own pit.” This refers to Balaam. For at first mortals behaved with propriety, but because of his (Balaam\'s) words, they became unbridled in sexual matters. |
|
