1. Hebrew Bible, Job, 4.15, 5.18, 11.9, 33.24, 41.8 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •shivata shir ha-shirim (yannai) •qedushta shir ha-shirim (yannai) Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 181, 184, 215, 231, 233| 4.15. "וְרוּחַ עַל־פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי׃", 5.18. "כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ יִמְחַץ וידו [וְיָדָיו] תִּרְפֶּינָה׃", 11.9. "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי־יָם׃", 33.24. "וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר׃", 41.8. "אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא־יָבוֹא בֵינֵיהֶם׃", | 4.15. "Then a spirit passed before my face, That made the hair of my flesh to stand up.", 5.18. "For He maketh sore, and bindeth up; He woundeth, and His hands make whole.", 11.9. "The measure thereof is longer than the earth, and broader than the sea.", 33.24. "Then He is gracious unto him, and saith: ‘Deliver him from going down to the pit, I have found a ransom.’", 41.8. "One is so near to another, that no air can come between them.", |
|
2. Hebrew Bible, Esther, 1.10, 2.12 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) •acrostics, in yannais qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 213, 228| 2.12. "וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים׃", | 1.10. "On the seventh day, when the heart of the king was merry with wine, he commanded Mehuman, Bizzetha, Harbona, Bigtha, and Abagtha, Zethar, and Carcas, the seven chamberlains that ministered in the presence of Ahasuerus the king,", 2.12. "Now when the turn of every maiden was come to go in to king Ahasuerus, after that it had been done to her according to the law for the women, twelve months—for so were the days of their anointing accomplished, to wit, six months with oil of myrrh, and six month with sweet odours, and with other ointments of the women —", |
|
3. Hebrew Bible, Genesis, 3.16, 3.24, 12.1-12.2, 12.10, 17.10, 27.27, 31.47, 33.10, 45.26, 50.1 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 158, 237, 338; Kanarek (2014), Biblical narrative and formation rabbinic law, 113; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 176, 189, 221, 228, 240, 248| 3.16. "אֶל־הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ׃", 3.24. "וַיְגָרֶשׁ אֶת־הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן אֶת־הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים׃", 12.1. "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי־כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ׃", 12.1. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָם לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׃", 12.2. "וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ׃", 12.2. "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה׃", 27.27. "וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק־לוֹ וַיָּרַח אֶת־רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה׃", 31.47. "וַיִּקְרָא־לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד׃", 45.26. "וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי־הוּא מֹשֵׁל בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא־הֶאֱמִין לָהֶם׃", 50.1. "וַיָּבֹאוּ עַד־גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ־שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים׃", 50.1. "וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל־פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק־לוֹ׃", | 3.16. "Unto the woman He said: ‘I will greatly multiply thy pain and thy travail; in pain thou shalt bring forth children; and thy desire shall be to thy husband, and he shall rule over thee.’", 3.24. "So He drove out the man; and He placed at the east of the garden of Eden the cherubim, and the flaming sword which turned every way, to keep the way to the tree of life.", 12.1. "Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee.", 12.2. "And I will make of thee a great nation, and I will bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing.", 12.10. "And there was a famine in the land; and Abram went down into Egypt to sojourn there; for the famine was sore in the land.", 17.10. "This is My covet, which ye shall keep, between Me and you and thy seed after thee: every male among you shall be circumcised.", 27.27. "And he came near, and kissed him. And he smelled the smell of his raiment, and blessed him, and said: See, the smell of my son Is as the smell of a field which the LORD hath blessed.", 31.47. "And Laban called it Jegar-sahadutha; but Jacob called it Galeed.", 33.10. "And Jacob said: ‘Nay, I pray thee, if now I have found favour in thy sight, then receive my present at my hand; forasmuch as I have seen thy face, as one seeth the face of God, and thou wast pleased with me.", 45.26. "And they told him, saying: ‘Joseph is yet alive, and he is ruler over all the land of Egypt.’ And his heart fainted, for he believed them not.", 50.1. "And Joseph fell upon his father’s face, and wept upon him, and kissed him.", |
|
4. Hebrew Bible, Hosea, 11.1, 11.3 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) •silluq,of yannais qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 218, 227, 243| 11.1. "אַחֲרֵי יְהוָה יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג כִּי־הוּא יִשְׁאַג וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם׃", 11.1. "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי׃", 11.3. "וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל־זְרוֹעֹתָיו וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים׃", | 11.1. "When Israel was a child, then I loved him, And out of Egypt I called My son.", 11.3. "And I, I taught Ephraim to walk, Taking them by their arms; But they knew not that I healed them.", |
|
5. Hebrew Bible, Joel, 3.3 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) •rahit, rehitim, in yannais qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 249| 3.3. "וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן׃", | 3.3. "And I will shew wonders in the heavens and in the earth, Blood, and fire, and pillars of smoke.", |
|
6. Hebrew Bible, Leviticus, 6.2, 11.29, 19.2, 23.4-23.8 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 198; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 186, 191, 192, 204, 221| 6.2. "צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כָּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׃", 6.2. "כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל־הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ׃", 11.29. "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל־הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ׃", 19.2. "דַּבֵּר אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃", 19.2. "וְאִישׁ כִּי־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה שִׁכְבַת־זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן־לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי־לֹא חֻפָּשָׁה׃", 23.4. "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ־עָבֹת וְעַרְבֵי־נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים׃", 23.4. "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם׃", 23.5. "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיהוָה׃", 23.6. "וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ׃", 23.7. "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל־מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃", 23.8. "וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא־קֹדֶשׁ כָּל־מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃", | 6.2. "Command Aaron and his sons, saying: This is the law of the burnt-offering: it is that which goeth up on its firewood upon the altar all night unto the morning; and the fire of the altar shall be kept burning thereby.", 11.29. "And these are they which are unclean unto you among the swarming things that swarm upon the earth: the weasel, and the mouse, and the great lizard after its kinds,", 19.2. "Speak unto all the congregation of the children of Israel, and say unto them: Ye shall be holy; for I the LORD your God am holy.", 23.4. "These are the appointed seasons of the LORD, even holy convocations, which ye shall proclaim in their appointed season.", 23.5. "In the first month, on the fourteenth day of the month at dusk, is the LORD’S passover.", 23.6. "And on the fifteenth day of the same month is the feast of unleavened bread unto the LORD; seven days ye shall eat unleavened bread.", 23.7. "In the first day ye shall have a holy convocation; ye shall do no manner of servile work.", 23.8. "And ye shall bring an offering made by fire unto the LORD seven days; in the seventh day is a holy convocation; ye shall do no manner of servile work.", |
|
7. Hebrew Bible, Micah, 3.12, 4.2, 6.8 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •yannai (r.) •passover haggadah, its polarities reflected in yannais qedushta shir ha-shirim •passover seder, in yannais qedushta shir ha-shirim •qedushta shir ha-shirim (yannai) •qedushta shir ha-shirim (yannai), passover emphasized in Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 158; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 239, 253| 3.12. "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר׃", 4.2. "וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְהוָה וְאֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְהוָה מִירוּשָׁלִָם׃", 6.8. "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה־טּוֹב וּמָה־יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹהֶיךָ׃", | 3.12. "Therefore shall Zion for your sake be plowed as a field, and Jerusalem shall become heaps, and the mountain of the house as the high places of a forest.", 4.2. "And many nations shall go and say: ‘Come ye, and let us go up to the mountain of the LORD, And to the house of the God of Jacob; And He will teach us of His ways, And we will walk in His paths’; For out of Zion shall go forth the law, And the word of the LORD from Jerusalem.", 6.8. "It hath been told thee, O man, what is good, And what the LORD doth require of thee: Only to do justly, and to love mercy, and to walk humbly with thy God.", |
|
8. Hebrew Bible, Numbers, 2.1, 11.12, 12.8, 23.9, 27.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 279; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 177, 182, 205, 217, 235| 2.1. "דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן־שְׁדֵיאוּר׃", 2.1. "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃", 11.12. "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל־הָעָם הַזֶּה אִם־אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי־תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת־הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו׃", 12.8. "פֶּה אֶל־פֶּה אֲדַבֶּר־בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה׃", 23.9. "כִּי־מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן־עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב׃", 27.18. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה קַח־לְךָ אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן אִישׁ אֲשֶׁר־רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת־יָדְךָ עָלָיו׃", | 2.1. "And the LORD spoke unto Moses and unto Aaron, saying:", 11.12. "Have I conceived all this people? have I brought them forth, that Thou shouldest say unto me: Carry them in thy bosom, as a nursing-father carrieth the sucking child, unto the land which Thou didst swear unto their fathers?", 12.8. "with him do I speak mouth to mouth, even manifestly, and not in dark speeches; and the similitude of the LORD doth he behold; wherefore then were ye not afraid to speak against My servant, against Moses?’", 23.9. "For from the top of the rocks I see him, And from the hills I behold him: Lo, it is a people that shall dwell alone, And shall not be reckoned among the nations.", 27.18. "And the LORD said unto Moses: ‘Take thee Joshua the son of Nun, a man in whom is spirit, and lay thy hand upon him;", |
|
9. Hebrew Bible, Proverbs, 2.16, 3.17, 4.22, 5.3, 5.18, 7.5, 9.1, 12.13, 16.14, 16.24, 22.20 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) •shivata shir ha-shirim (yannai) •acrostics, in yannais qedushta shir ha-shirim •shivata shir ha-shirim (yannai), israels history in •shivata shir ha-shirim (yannai), dialogue in •shivata shir ha-shirim (yannai), performative aspects of •shivata shir ha-shirim (yannai), terseness of Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 175, 180, 190, 193, 194, 207, 225, 232, 234, 235| 2.16. "לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה׃", 3.17. "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי־נֹעַם וְכָל־נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׃", 4.22. "כִּי־חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל־בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא׃", 5.3. "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ׃", 5.18. "יְהִי־מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ׃", 7.5. "לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה׃", 9.1. "חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה׃", 9.1. "תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה׃", 12.13. "בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק׃", 16.14. "חֲמַת־מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי־מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה׃", 16.24. "צוּף־דְּבַשׁ אִמְרֵי־נֹעַם מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם׃", | 2.16. "To deliver thee from the strange woman, Even from the alien woman that maketh smooth her words;", 3.17. "Her ways are ways of pleasantness, And all her paths are peace.", 4.22. "For they are life unto those that find them, And health to all their flesh.", 5.3. "For the lips of a strange woman drop honey, And her mouth is smoother than oil;", 5.18. "Let thy fountain be blessed; And have joy of the wife of thy youth.", 7.5. "That they may keep thee from the strange woman, From the alien woman that maketh smooth her words.", 9.1. "Wisdom hath builded her house, she hath hewn out her seven pillars;", 12.13. "In the transgression of the lips is a snare to the evil man; But the righteous cometh out of trouble.", 16.14. "The wrath of a king is as messengers of death; But a wise man will pacify it.", 16.24. "Pleasant words are as a honeycomb, Sweet to the soul, and health to the bones.", 22.20. "Have not I written unto thee excellent things of counsels and knowledge;", |
|
10. Hebrew Bible, Malachi, 3.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 235| 3.16. "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ׃", | 3.16. "Then they that feared the LORD Spoke one with another; and the LORD hearkened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that feared the LORD, and that thought upon His name.", |
|
11. Hebrew Bible, Ruth, 3.9 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 216| 3.9. "וַיֹּאמֶר מִי־אָתּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל־אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה׃", | 3.9. "And he said: ‘Who art thou?’ And she answered: ‘I am Ruth thine handmaid; spread therefore thy skirt over thy handmaid; for thou art a near kinsman.’", |
|
12. Hebrew Bible, Psalms, 1.1, 1.3, 3.4-3.5, 5.2, 11.4, 12.7, 16.5, 18.36, 19.11, 22.4, 23.2, 24.7, 25.6, 29.11, 35.10, 36.8, 38.16, 39.4, 45.1-45.2, 45.5, 45.14, 50.2, 50.23, 51.20-51.21, 55.19, 60.7, 66.2, 68.18, 73.26, 74.20, 78.5, 78.25, 78.72, 80.9, 84.2, 85.5, 91.15, 92.13, 96.1, 104.4, 104.7, 108.7, 111.4, 111.9, 112.8, 115.12, 116.6, 122.7, 124.4, 127.2, 130.7, 148.13 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 158, 165, 214, 237, 338; Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 279; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 41, 51, 175, 178, 181, 183, 184, 188, 189, 192, 193, 194, 207, 211, 212, 213, 214, 216, 220, 221, 223, 224, 225, 228, 230, 232, 234, 242, 246, 248, 249; Rubenstein (2003), The Culture of the Babylonian Talmud. 104, 133| 1.1. "אַשְׁרֵי־הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב׃", 1.3. "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא־יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ׃", 3.4. "וְאַתָּה יְהוָה מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי׃", 3.5. "קוֹלִי אֶל־יְהוָה אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה׃", 5.2. "אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְהוָה בִּינָה הֲגִיגִי׃", 11.4. "יְהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ יְהוָה בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם׃", 12.7. "אִמֲרוֹת יְהוָה אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם׃", 16.5. "יְהוָה מְנָת־חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי׃", 18.36. "וַתִּתֶּן־לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי׃", 19.11. "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים׃", 22.4. "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל׃", 23.2. "בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל־מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי׃", 24.7. "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃", 25.6. "זְכֹר־רַחֲמֶיךָ יְהוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃", 29.11. "יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהוָה יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃", 36.8. "מַה־יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן׃", 38.16. "כִּי־לְךָ יְהוָה הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי׃", 39.4. "חַם־לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר־אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי׃", 45.1. "בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר׃", 45.1. "לַמְנַצֵּחַ עַל־שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי־קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת׃", 45.2. "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר׃", 45.5. "וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל־דְּבַר־אֱמֶת וְעַנְוָה־צֶדֶק וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ׃", 45.14. "כָּל־כְּבוּדָּה בַת־מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ׃", 50.2. "תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן־אִמְּךָ תִּתֶּן־דֹּפִי׃", 50.2. "מִצִּיּוֹן מִכְלַל־יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ׃", 50.23. "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים׃", 51.21. "אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי־צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל־מִזְבַּחֲךָ פָרִים׃", 55.19. "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב־לִי כִּי־בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי׃", 60.7. "לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ ועננו [וַעֲנֵנִי׃]", 66.2. "בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא־הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי׃", 66.2. "זַמְּרוּ כְבוֹד־שְׁמוֹ שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ׃", 68.18. "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ׃", 73.26. "כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר־לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם׃", 78.5. "וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוָּה אֶת־אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם׃", 78.5. "יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ לֹא־חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם וְחַיָּתָם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר׃", 78.25. "לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע׃", 78.72. "וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם׃", 80.9. "גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ׃", 84.2. "מַה־יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְהוָה צְבָאוֹת׃", 85.5. "שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ׃", 91.15. "יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ־אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ׃", 92.13. "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה׃", 96.1. "אִמְרוּ בַגּוֹיִם יְהוָה מָלָךְ אַף־תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל־תִּמּוֹט יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים׃", 96.1. "שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַיהוָה כָּל־הָאָרֶץ׃", 104.4. "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט׃", 104.7. "מִן־גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן־קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן׃", 108.7. "לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי׃", 111.4. "זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה׃", 111.9. "פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ צִוָּה־לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ׃", 112.8. "סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר־יִרְאֶה בְצָרָיו׃", 115.12. "יְהוָה זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת־בֵּית אַהֲרֹן׃", 116.6. "שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהֹוָה דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ׃", 122.7. "יְהִי־שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ׃", 124.4. "אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל־נַפְשֵׁנוּ׃", 127.2. "שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי־שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא׃", 130.7. "יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה כִּי־עִם־יְהוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת׃", 148.13. "יְהַלְלוּ אֶת־שֵׁם יְהוָה כִּי־נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל־אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׃", | 1.1. "HAPPY IS the man that hath not walked in the counsel of the wicked, Nor stood in the way of sinners, nor sat in the seat of the scornful.", 1.3. "And he shall be like a tree planted by streams of water, that bringeth forth its fruit in its season, and whose leaf doth not wither; and in whatsoever he doeth he shall prosper.", 3.4. "But thou, O LORD, art a shield about me; My glory, and the lifter up of my head.", 3.5. "With my voice I call unto the LORD, and He answereth me out of His holy mountain. Selah", 5.2. "Give ear to my words, O LORD, consider my meditation.", 11.4. "The LORD is in His holy temple, the LORD, His throne is in heaven; His eyes behold, His eyelids try, the children of men.", 12.7. "The words of the LORD are pure words, As silver tried in a crucible on the earth, refined seven times.", 16.5. "O LORD, the portion of mine inheritance and of my cup, Thou maintainest my lot.", 18.36. "Thou hast also given me Thy shield of salvation, and Thy right hand hath holden me up; and Thy condescension hath made me great.", 19.11. "More to be desired are they than gold, yea, than much fine gold; sweeter also than honey and the honeycomb.", 22.4. "Yet Thou art holy, O Thou that art enthroned upon the praises of Israel.", 23.2. "He maketh me to lie down in green pastures; He leadeth me beside the still waters.", 24.7. "Lift up your heads, O ye gates, and be ye lifted up, ye everlasting doors; that the King of glory may come in.", 25.6. "Remember, O LORD, Thy compassions and Thy mercies; For they have been from of old.", 29.11. "The LORD will give strength unto His people; The LORD will bless his people with peace.", 35.10. "All my bones shall say: 'LORD, who is like unto Thee, Who deliverest the poor from him that is too strong for him, Yea, the poor and the needy from him that spoileth him?'", 36.8. "How precious is Thy lovingkindness, O God! And the children of men take refuge in the shadow of Thy wings.", 38.16. "For in Thee, O LORD, do I hope; Thou wilt answer, O Lord my God.", 39.4. "My heart waxed hot within me; while I was musing, the fire kindled; Then spoke I with my tongue:", 45.1. "For the Leader; upon Shoshannim; [a Psalm] of the sons of Korah. Maschil. A Song of loves.", 45.2. "My heart overfloweth with a goodly matter; I say: 'My work is concerning a king'; My tongue is the pen of a ready writer.", 45.5. "And in thy majesty prosper, ride on, In behalf of truth and meekness and righteousness; And let thy right hand teach thee tremendous things.", 45.14. "All glorious is the king's daughter within the palace; Her raiment is of chequer work inwrought with gold.", 50.2. "Out of Zion, the perfection of beauty, God hath shined forth.", 50.23. "Whoso offereth the sacrifice of thanksgiving honoureth Me; and to him that ordereth his way aright Will I show the salvation of God.'", 51.20. "Do good in Thy favour unto Zion; build Thou the walls of Jerusalem.", 51.21. "Then wilt Thou delight in the sacrifices of righteousness, in burnt-offering and whole offering; Then will they offer bullocks upon Thine altar.", 55.19. "He hath redeemed my soul in peace so that none came nigh me; For they were many that strove with me.", 60.7. "That Thy beloved may be delivered, Save with Thy right hand, and answer me.", 66.2. "Sing praises unto the glory of His name; Make His praise glorious.", 68.18. "The chariots of God are myriads, even thousands upon thousands; The Lord is among them, as in Sinai, in holiness.", 73.26. "My flesh and my heart faileth; But God is the rock of my heart and my portion for ever.", 74.20. "Look upon the covet; For the dark places of the land are full of the habitations of violence.", 78.5. "For He established a testimony in Jacob, And appointed a law in Israel, Which He commanded our fathers, That they should make them known to their children;", 78.25. "Man did eat the bread of the mighty; He sent them provisions to the full.", 78.72. "So he shepherded them according to the integrity of his heart; And lead them by the skilfulness of his hands.", 80.9. "Thou didst pluck up a vine out of Egypt; Thou didst drive out the nations, and didst plant it.", 84.2. "How lovely are Thy tabernacles, O LORD of hosts!", 85.5. "Restore us, O God of our salvation, And cause Thine indignation toward us to cease.", 91.15. "He shall call upon Me, and I will answer him; I will be with him in trouble; I will rescue him, and bring him to honour.", 92.13. "The righteous shall flourish like the palm-tree; He shall grow like a cedar in Lebanon.", 96.1. "O sing unto the LORD a new song; Sing unto the LORD, all the earth.", 104.4. "Who makest winds Thy messengers, the flaming fire Thy ministers.", 104.7. "At Thy rebuke they fled, at the voice of Thy thunder they hasted away—", 108.7. "That Thy beloved may be delivered, Save with Thy right hand, and answer me.", 111.4. "He hath made a memorial for His wonderful works; The LORD is gracious and full of compassion.", 111.9. "He hath sent redemption unto His people; He hath commanded His covet for ever; Holy and awful is His name.", 112.8. "His heart is established, he shall not be afraid, Until he gaze upon his adversaries.", 115.12. "The LORD hath been mindful of us, He will bless— He will bless the house of Israel; He will bless the house of Aaron.", 116.6. "The LORD preserveth the simple; I was brought low, and He saved me.", 122.7. "Peace be within thy walls, and prosperity within thy palaces.", 124.4. "Then the waters had overwhelmed us, the stream had gone over our soul;", 127.2. "It is vain for you that ye rise early, and sit up late, Ye that eat the bread of toil; So He giveth unto His beloved in sleep.", 130.7. "O Israel, hope in the LORD; for with the LORD there is mercy, and with Him is plenteous redemption.", 148.13. "Let them praise the name of the LORD, For His name alone is exalted; His glory is above the earth and heaven.", |
|
13. Hebrew Bible, Song of Songs, 1.1, 1.2, 1.3, 1.4, 1.5, 1.6, 1.7, 1.8, 1.9, 1.10, 1.11, 1.12, 1.13, 1.13-2.7, 1.14, 1.15, 1.16, 1.16-6.9, 2.1, 2.2, 2.3, 2.4, 2.5, 2.6, 2.8, 2.9, 2.10, 2.11, 2.12, 2.13, 2.14-4.9, 2.14, 3.3, 3.5, 3.6, 3.11, 4.7, 4.8, 4.10, 4.10-6.1, 4.11, 4.12, 4.13, 4.16, 5, 5.1, 5.2, 5.3, 5.4, 5.5, 5.6, 5.7, 5.8, 5.9, 5.10, 5.12, 5.13, 5.15, 6.2-7.11, 6.3, 6.4, 6.9, 6.10-8.4, 6.12, 7.2, 7.3, 7.5, 7.11, 7.12-8.9, 7.12, 8.5, 8.6, 8.7, 8.8, 8.9, 8.10, 8.11, 8.12, 8.13, 8.14 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 216; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 176, 177, 203| 1.13. "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין׃", | 1.13. My beloved is unto me as a bag of myrrh, That lieth betwixt my breasts. |
|
14. Hebrew Bible, Zephaniah, 3.9 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •shivata shir ha-shirim (yannai) Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 180| 3.9. "כִּי־אָז אֶהְפֹּךְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד׃", | 3.9. "For then will I turn to the peoples A pure language, That they may all call upon the name of the LORD, To serve Him with one consent.", |
|
15. Hebrew Bible, Exodus, 1.14, 3.20-3.21, 4.22, 5.12, 6.6-6.7, 11.1, 12.8-12.9, 12.42, 13.18, 15.1-15.2, 15.13, 15.21, 16.35, 19.6, 23.2, 24.10, 26.24, 32.1, 34.23, 35.33, 36.29 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 165, 215; Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 279; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 184, 193, 214, 217, 219, 220, 221, 222, 228, 239, 241, 248, 249, 250, 256| 1.14. "וַיְמָרְרוּ אֶת־חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל־עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר־עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ׃", 3.21. "וְנָתַתִּי אֶת־חֵן הָעָם־הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם׃", 4.22. "וְאָמַרְתָּ אֶל־פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְהוָה בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׃", 5.12. "וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן׃", 6.6. "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים׃", 6.7. "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם׃", 11.1. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל־פַּרְעֹה וְעַל־מִצְרַיִם אַחֲרֵי־כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה׃", 11.1. "וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת־כָּל־הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת־לֵב פַּרְעֹה וְלֹא־שִׁלַּח אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ׃", 12.8. "וְאָכְלוּ אֶת־הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי־אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל־מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ׃", 12.9. "אַל־תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם־צְלִי־אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל־כְּרָעָיו וְעַל־קִרְבּוֹ׃", 12.42. "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהוָה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא־הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהוָה שִׁמֻּרִים לְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם׃", 13.18. "וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת־הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם־סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃", 15.1. "אָז יָשִׁיר־מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם׃", 15.1. "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים׃", 15.2. "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ׃", 15.2. "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת־הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל־הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת׃", 15.13. "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם־זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל־נְוֵה קָדְשֶׁךָ׃", 15.21. "וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם׃", 16.35. "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת־הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד־בֹּאָם אֶל־אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת־הַמָּן אָכְלוּ עַד־בֹּאָם אֶל־קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן׃", 19.6. "וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃", 23.2. "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי׃", 23.2. "לֹא־תִהְיֶה אַחֲרֵי־רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא־תַעֲנֶה עַל־רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת׃", 26.24. "וְיִהְיוּ תֹאֲמִים מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל־רֹאשׁוֹ אֶל־הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת יִהְיוּ׃", 32.1. "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר־אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל׃", 32.1. "וַיַּרְא הָעָם כִּי־בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן־הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל־אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה־לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי־זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה־הָיָה לוֹ׃", 34.23. "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל־זְכוּרְךָ אֶת־פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃", 35.33. "וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל־מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת׃", 36.29. "וְהָיוּ תוֹאֲמִם מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים אֶל־רֹאשׁוֹ אֶל־הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן עָשָׂה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת׃", | 1.14. "And they made their lives bitter with hard service, in mortar and in brick, and in all manner of service in the field; in all their service, wherein they made them serve with rigour.", 3.20. "And I will put forth My hand, and smite Egypt with all My wonders which I will do in the midst thereof. And after that he will let you go.", 3.21. "And I will give this people favour in the sight of the Egyptians. And it shall come to pass, that, when ye go, ye shall not go empty;", 4.22. "And thou shalt say unto Pharaoh: Thus saith the LORD: Israel is My son, My first-born.", 5.12. "So the people were scattered abroad throughout all the land of Egypt to gather stubble for straw.", 6.6. "Wherefore say unto the children of Israel: I am the LORD, and I will bring you out from under the burdens of the Egyptians, and I will deliver you from their bondage, and I will redeem you with an outstretched arm, and with great judgments;", 6.7. "and I will take you to Me for a people, and I will be to you a God; and ye shall know that I am the LORD your God, who brought you out from under the burdens of the Egyptians.", 11.1. "And the LORD said unto Moses: ‘Yet one plague more will I bring upon Pharaoh, and upon Egypt; afterwards he will let you go hence; when he shall let you go, he shall surely thrust you out hence altogether.", 12.8. "And they shall eat the flesh in that night, roast with fire, and unleavened bread; with bitter herbs they shall eat it.", 12.9. "Eat not of it raw, nor sodden at all with water, but roast with fire; its head with its legs and with the inwards thereof.", 12.42. "It was a night of watching unto the LORD for bringing them out from the land of Egypt; this same night is a night of watching unto the LORD for all the children of Israel throughout their generations.", 13.18. "But God led the people about, by the way of the wilderness by the Red Sea; and the children of Israel went up armed out of the land of Egypt.", 15.1. "Then sang Moses and the children of Israel this song unto the LORD, and spoke, saying: I will sing unto the LORD, for He is highly exalted; The horse and his rider hath He thrown into the sea.", 15.2. "The LORD is my strength and song, And He is become my salvation; This is my God, and I will glorify Him; My father’s God, and I will exalt Him.", 15.13. "Thou in Thy love hast led the people that Thou hast redeemed; Thou hast guided them in Thy strength to Thy holy habitation.", 15.21. "And Miriam sang unto them: Sing ye to the LORD, for He is highly exalted: The horse and his rider hath He thrown into the sea.", 16.35. "And the children of Israel did eat the manna forty years, until they came to a land inhabited; they did eat the manna, until they came unto the borders of the land of Canaan.", 19.6. "and ye shall be unto Me a kingdom of priests, and a holy nation. These are the words which thou shalt speak unto the children of Israel.’", 23.2. "Thou shalt not follow a multitude to do evil; neither shalt thou bear witness in a cause to turn aside after a multitude to pervert justice;", 24.10. "and they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness.", 26.24. "And they shall be double beneath, and in like manner they shall be complete unto the top thereof unto the first ring; thus shall it be for them both; they shall be for the two corners.", 32.1. "And when the people saw that Moses delayed to come down from the mount, the people gathered themselves together unto Aaron, and said unto him: ‘Up, make us a god who shall go before us; for as for this Moses, the man that brought us up out of the land of Egypt, we know not what is become of him.’", 34.23. "Three times in the year shall all thy males appear before the Lord GOD, the God of Israel.", 35.33. "and in cutting of stones for setting, and in carving of wood, to work in all manner of skilful workmanship.", 36.29. "that they might be double beneath, and in like manner they should be complete unto the top thereof unto the first ring. Thus he did to both of them in the two corners.", |
|
16. Hebrew Bible, Deuteronomy, 3.5, 3.10, 4.1-4.10, 4.20, 4.43, 4.45, 6.4, 6.24, 7.21, 8.16, 16.7, 16.16-16.17, 17.10, 26.10, 28.69, 32.2, 32.4, 32.8, 32.31, 33.4, 33.12, 34.8 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 176, 178; Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 214, 338; Kanarek (2014), Biblical narrative and formation rabbinic law, 113; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 179, 181, 183, 185, 190, 211, 218, 219, 221, 222, 231, 233, 239, 247, 256; Rubenstein (2003), The Culture of the Babylonian Talmud. 132, 137| 3.5. "כָּל־אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרוֹת חוֹמָה גְבֹהָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי הַרְבֵּה מְאֹד׃", 4.1. "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְהוָה אֵלַי הַקְהֶל־לִי אֶת־הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת־דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל־הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל־הָאֲדָמָה וְאֶת־בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן׃", 4.1. "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל־הַחֻקִּים וְאֶל־הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם׃", 4.2. "וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה׃", 4.2. "לֹא תֹסִפוּ עַל־הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת־מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם׃", 4.3. "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ׃", 4.3. "עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה יְהוָה בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל־הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל־פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ׃", 4.4. "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׃", 4.4. "וְשָׁמַרְתָּ אֶת־חֻקָּיו וְאֶת־מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל־הַאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל־הַיָּמִים׃", 4.5. "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃", 4.6. "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם־חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה׃", 4.7. "כִּי מִי־גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר־לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָּל־קָרְאֵנוּ אֵלָיו׃", 4.8. "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר־לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם׃", 4.9. "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן־יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ׃", 4.43. "אֶת־בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר לָרֻאוּבֵנִי וְאֶת־רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי וְאֶת־גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי׃", 4.45. "אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם׃", 6.4. "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד׃", 6.24. "וַיְצַוֵּנוּ יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל־הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה׃", 7.21. "לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא׃", 8.16. "הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ׃", 16.7. "וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ׃", 16.16. "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל־זְכוּרְךָ אֶת־פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת־פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם׃", 16.17. "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ׃", 28.69. "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר־כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב׃", 32.2. "וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא־אֵמֻן בָּם׃", 32.2. "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי־דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי־עֵשֶׂב׃", 32.4. "כִּי־אֶשָּׂא אֶל־שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם׃", 32.4. "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל־דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא׃", 32.8. "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃", 32.31. "כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים׃", 33.4. "תּוֹרָה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב׃", 33.12. "לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְהֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל־הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן׃", 34.8. "וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה׃", | 3.5. "All these were fortified cities, with high walls, gates, and bars; beside the unwalled towns a great many.", 3.10. "all the cities of the plain, and all Gilead, and all Bashan, unto Salcah and Edrei, cities of the kingdom of Og in Bashan.—", 4.1. "And now, O Israel, hearken unto the statutes and unto the ordices, which I teach you, to do them; that ye may live, and go in and possess the land which the LORD, the God of your fathers, giveth you.", 4.2. "Ye shall not add unto the word which I command you, neither shall ye diminish from it, that ye may keep the commandments of the LORD your God which I command you.", 4.3. "Your eyes have seen what the LORD did in Baal-peor; for all the men that followed the Baal of Peor, the LORD thy God hath destroyed them from the midst of thee.", 4.4. "But ye that did cleave unto the LORD your God are alive every one of you this day.", 4.5. "Behold, I have taught you statutes and ordices, even as the LORD my God commanded me, that ye should do so in the midst of the land whither ye go in to possess it.", 4.6. "Observe therefore and do them; for this is your wisdom and your understanding in the sight of the peoples, that, when they hear all these statutes, shall say: ‘Surely this great nation is a wise and understanding people.’", 4.7. "For what great nation is there, that hath God so nigh unto them, as the LORD our God is whensoever we call upon Him?", 4.8. "And what great nation is there, that hath statutes and ordices so righteous as all this law, which I set before you this day?", 4.9. "Only take heed to thyself, and keep thy soul diligently, lest thou forget the things which thine eyes saw, and lest they depart from thy heart all the days of thy life; but make them known unto thy children and thy children’s children;", 4.10. "the day that thou stoodest before the LORD thy God in Horeb, when the LORD said unto me: ‘Assemble Me the people, and I will make them hear My words that they may learn to fear Me all the days that they live upon the earth, and that they may teach their children.’", 4.20. "But you hath the LORD taken and brought forth out of the iron furnace, out of Egypt, to be unto Him a people of inheritance, as ye are this day.", 4.43. "Bezer in the wilderness, in the table-land, for the Reubenites; and Ramoth in Gilead, for the Gadites; and Golan in Bashan, for the Manassites.", 4.45. "these are the testimonies, and the statutes, and the ordices, which Moses spoke unto the children of Israel, when they came forth out of Egypt;", 6.4. "HEAR, O ISRAEL: THE LORD OUR GOD, THE LORD IS ONE.", 6.24. "And the LORD commanded us to do all these statutes, to fear the LORD our God, for our good always, that He might preserve us alive, as it is at this day.", 7.21. "Thou shalt not be affrighted at them; for the LORD thy God is in the midst of thee, a God great and awful.", 8.16. "who fed thee in the wilderness with manna, which thy fathers knew not, that He might afflict thee, and that He might prove thee, to do thee good at thy latter end;", 16.7. "And thou shalt roast and eat it in the place which the LORD thy God shall choose; and thou shalt turn in the morning, and go unto thy tents.", 16.16. "Three times in a year shall all thy males appear before the LORD thy God in the place which He shall choose; on the feast of unleavened bread, and on the feast of weeks, and on the feast of tabernacles; and they shall not appear before the LORD empty;", 16.17. "every man shall give as he is able, according to the blessing of the LORD thy God which He hath given thee.", 17.10. "And thou shalt do according to the tenor of the sentence, which they shall declare unto thee from that place which the LORD shall choose; and thou shalt observe to do according to all that they shall teach thee.", 26.10. "And now, behold, I have brought the first of the fruit of the land, which Thou, O LORD, hast given me.’ And thou shalt set it down before the LORD thy God, and worship before the LORD thy God.", 28.69. "These are the words of the covet which the LORD commanded Moses to make with the children of Israel in the land of Moab, beside the covet which He made with them in Horeb.", 32.2. "My doctrine shall drop as the rain, My speech shall distil as the dew; As the small rain upon the tender grass, And as the showers upon the herb.", 32.4. "The Rock, His work is perfect; For all His ways are justice; A God of faithfulness and without iniquity, Just and right is He. .", 32.8. "When the Most High gave to the nations their inheritance, when He separated the children of men, He set the borders of the peoples according to the number of the children of Israel.", 32.31. "For their rock is not as our Rock, Even our enemies themselves being judges.", 33.4. "Moses commanded us a law, An inheritance of the congregation of Jacob.", 33.12. "of Benjamin he said: The beloved of the LORD shall dwell in safety by Him; He covereth him all the day, And He dwelleth between his shoulders.", 34.8. "And the children of Israel wept for Moses in the plains of Moab thirty days; so the days of weeping in the mourning for Moses were ended.", |
|
17. Hebrew Bible, Lamentations, 1.1, 1.16, 3.50, 4.7, 5.18 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana, yannai on haftarot of rebuke and •yannai (r.) •shivata shir ha-shirim (yannai) •qedushta shir ha-shirim (yannai) •shivata shir ha-shirim (yannai), intertextuality in Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 165; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 51, 179, 225; Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 22| 1.1. "יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל־מַחֲמַדֶּיהָ כִּי־רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא־יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ׃", 1.1. "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַּבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס׃" 1.16. "עַל־אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי־רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב׃", 4.7. "זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם׃", 5.18. "עַל הַר־צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ־בוֹ׃", | 1.1. "O how has the city that was once so populous remained lonely! She has become like a widow! She that was great among the nations, a princess among the provinces, has become tributary." 1.16. "For these things I weep; my eye, yea my eye, sheds tears, for the comforter to restore my soul is removed from me; my children are desolate, for the enemy has prevailed.", 3.50. "Till the LORD look forth, And behold from heaven.", 4.7. "Her princes were purer than snow, They were whiter than milk, They were more ruddy in body than rubies, Their polishing was as of sapphire;", 5.18. "For the mountain of Zion, which is desolate, The foxes walk upon it.", |
|
18. Hebrew Bible, Judges, 9.13 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) •rahit, rehitim, in yannais qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 240| 9.13. "וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת־תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃", | 9.13. "And the vine said to them, Should I leave my wine, which cheers God and man, and go to hold sway over the trees?", |
|
19. Hebrew Bible, Jeremiah, 1.1, 2.4, 2.20, 2.32, 4.19, 11.4, 19.11, 25.38, 31.20, 31.29, 46.20 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 158, 165; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 177, 216, 219, 228, 234, 236; Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 22| 1.1. "רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל־הַגּוֹיִם וְעַל־הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ׃", 1.1. "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן־חִלְקִיָּהוּ מִן־הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן׃", 2.4. "שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה בֵּית יַעֲקֹב וְכָל־מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל׃", 2.32. "הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְפָּר׃", 4.19. "מֵעַי מֵעַי אחולה [אוֹחִילָה] קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה־לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִישׁ כִּי קוֹל שׁוֹפָר שמעתי [שָׁמַעַתְּ] נַפְשִׁי תְּרוּעַת מִלְחָמָה׃", 11.4. "אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִיאִי־אוֹתָם מֵאֶרֶץ־מִצְרַיִם מִכּוּר הַבַּרְזֶל לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כְּכֹל אֲשֶׁר־אֲצַוֶּה אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים׃", 19.11. "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת־הָעָם הַזֶּה וְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר יִשְׁבֹּר אֶת־כְּלִי הַיּוֹצֵר אֲשֶׁר לֹא־יוּכַל לְהֵרָפֵה עוֹד וּבְתֹפֶת יִקְבְּרוּ מֵאֵין מָקוֹם לִקְבּוֹר׃", 25.38. "עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ כִּי־הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה מִפְּנֵי חֲרוֹן הַיּוֹנָה וּמִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ׃", 31.29. "בַּיָּמִים הָהֵם לֹא־יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה׃", | 1.1. "THE WORDS of Jeremiah the son of Hilkiah, of the priests that were in Anathoth in the land of Benjamin,", 2.4. "Hear ye the word of the LORD, O house of Jacob, and all the families of the house of Israel;", 2.20. "For of old time I have broken thy yoke, and burst thy bands, and thou saidst: ‘I will not transgress’; upon every high hill And under every leafy tree Thou didst recline, playing the harlot.", 2.32. "Can a maid forget her ornaments, or a bride her attire? Yet My people have forgotten Me days without number.", 4.19. "My bowels, my bowels! I writhe in pain! The chambers of my heart! My heart moaneth within me! I cannot hold my peace! Because thou hast heard, O my soul, the sound of the horn, The alarm of war.", 11.4. "which I commanded your fathers in the day that I brought them forth out of the land of Egypt, out of the iron furnace, saying: Hearken to My voice, and do them, according to all which I command you; so shall ye be My people, and I will be your God;", 19.11. "and shalt say unto them: Thus saith the LORD of hosts: Even so will I break this people and this city, as one breaketh a potter’s vessel, that cannot be made whole again; and they shall bury in Topheth, for want of room to bury.", 25.38. "He hath forsaken His covert, as the lion; For their land is become a waste Because of the fierceness of the oppressing sword, And because of His fierce anger.", 31.20. "Is Ephraim a darling son unto Me? Is he a child that is dandled? For as often as I speak of him, I do earnestly remember him still; Therefore My heart yearneth for him, I will surely have compassion upon him, saith the LORD.", 31.29. "In those days they shall say no more: ‘The fathers have eaten sour grapes, And the children’s teeth are set on edge.’", 46.20. "Egypt is a very fair heifer; But the gadfly out of the north is come, it is come.", |
|
20. Hebrew Bible, Isaiah, 1.1, 1.14, 2.2-2.3, 5.1, 6.3, 8.13, 19.1, 19.11, 19.13, 19.17, 21.11-21.12, 24.16, 25.9, 26.3, 31.5, 33.12, 33.20, 35.9, 37.31, 40.1, 41.25, 42.10-42.11, 42.13, 46.3, 47.2-47.3, 49.14, 49.18, 49.23, 50.4, 51.1-51.2, 54.1, 58.6, 59.17, 60.1, 60.8, 61.4, 61.10, 62.3, 62.12, 63.9, 63.12, 65.5 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 214, 215, 216; Kalmin (2014), Migrating tales: the Talmud's narratives and their historical context, 167; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 51, 52, 175, 176, 179, 182, 183, 184, 185, 188, 193, 194, 198, 201, 203, 207, 213, 214, 215, 216, 217, 218, 219, 220, 223, 224, 225, 228, 230, 231, 232, 233, 236, 237, 239, 244, 245, 247, 248, 249, 253, 256; Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 22| 1.1. "שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה׃", 1.1. "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה׃", 1.14. "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא׃", 2.2. "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם׃", 2.2. "בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ־לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֺת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים׃", 2.3. "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְהוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְהוָה מִירוּשָׁלִָם׃", 5.1. "אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן־שָׁמֶן׃", 5.1. "כִּי עֲשֶׂרֶת צִמְדֵּי־כֶרֶם יַעֲשׂוּ בַּת אֶחָת וְזֶרַע חֹמֶר יַעֲשֶׂה אֵיפָה׃", 6.3. "וְקָרָא זֶה אֶל־זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל־הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׃", 8.13. "אֶת־יְהוָה צְבָאוֹת אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ וְהוּא מוֹרַאֲכֶם וְהוּא מַעֲרִצְכֶם׃", 19.1. "מַשָּׂא מִצְרָיִם הִנֵּה יְהוָה רֹכֵב עַל־עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ׃", 19.1. "וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ מְדֻכָּאִים כָּל־עֹשֵׂי שֶׂכֶר אַגְמֵי־נָפֶשׁ׃", 19.11. "אַךְ־אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה בֶּן־חֲכָמִים אֲנִי בֶּן־מַלְכֵי־קֶדֶם׃", 19.13. "נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף הִתְעוּ אֶת־מִצְרַיִם פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ׃", 19.17. "וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו יִפְחָד מִפְּנֵי עֲצַת יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר־הוּא יוֹעֵץ עָלָיו׃", 21.11. "מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה־מִלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה־מִלֵּיל׃", 21.12. "אָמַר שֹׁמֵר אָתָה בֹקֶר וְגַם־לָיְלָה אִם־תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ׃", 24.16. "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאֹמַר רָזִי־לִי רָזִי־לִי אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ׃", 25.9. "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְהוָה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ׃", 26.3. "יֵצֶר סָמוּךְ תִּצֹּר שָׁלוֹם שָׁלוֹם כִּי בְךָ בָּטוּחַ׃", 31.5. "כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְהוָה צְבָאוֹת עַל־יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט׃", 33.12. "וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ׃", 35.9. "לֹא־יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל־יַעֲלֶנָּה לֹא תִמָּצֵא שָׁם וְהָלְכוּ גְּאוּלִים׃", 37.31. "וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית־יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה׃", 40.1. "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם׃", 40.1. "הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו׃", 41.25. "הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ יִקְרָא בִשְׁמִי וְיָבֹא סְגָנִים כְּמוֹ־חֹמֶר וּכְמוֹ יוֹצֵר יִרְמָס־טִיט׃", 42.11. "יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ׃", 42.13. "יְהוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף־יַצְרִיחַ עַל־אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר׃", 46.3. "שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכָל־שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי־בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי־רָחַם׃", 47.2. "קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי־שֹׁבֶל גַּלִּי־שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת׃", 47.3. "תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ נָקָם אֶקָּח וְלֹא אֶפְגַּע אָדָם׃", 49.14. "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְהוָה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי׃", 49.18. "שְׂאִי־סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ־לָךְ חַי־אָנִי נְאֻם־יְהוָה כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה׃", 49.23. "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר לֹא־יֵבֹשׁוּ קוָֹי׃", 50.4. "אֲדֹנָי יְהֹוִה נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת־יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים׃", 51.1. "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְהוָה הַבִּיטוּ אֶל־צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל־מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם׃", 51.1. "הֲלוֹא אַתְּ־הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם מֵי תְּהוֹם רַבָּה הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי־יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים׃", 51.2. "בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר הַמְלֵאִים חֲמַת־יְהוָה גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ׃", 51.2. "הַבִּיטוּ אֶל־אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל־שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי־אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ׃", 54.1. "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא־חָלָה כִּי־רַבִּים בְּנֵי־שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָה׃", 54.1. "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא־יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְהוָה׃", 58.6. "הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל־מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ׃", 59.17. "וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה׃", 60.1. "וּבָנוּ בְנֵי־נֵכָר חֹמֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ כִּי בְקִצְפִּי הִכִּיתִיךְ וּבִרְצוֹנִי רִחַמְתִּיךְ׃", 60.1. "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְהוָה עָלַיִךְ זָרָח׃", 60.8. "מִי־אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל־אֲרֻבֹּתֵיהֶם׃", 61.4. "וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר׃", 62.3. "וְהָיִיתְ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד־יְהוָה וצנוף [וּצְנִיף] מְלוּכָה בְּכַף־אֱלֹהָיִךְ׃", 62.12. "וְקָרְאוּ לָהֶם עַם־הַקֹּדֶשׁ גְּאוּלֵי יְהוָה וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה עִיר לֹא נֶעֱזָבָה׃", 63.9. "בְּכָל־צָרָתָם לא [לוֹ] צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל־יְמֵי עוֹלָם׃", 63.12. "מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם׃", 65.5. "הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ אַל־תִּגַּשׁ־בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל־הַיּוֹם׃", | 1.1. "The Vision of Isaiah the son of Amoz, which he saw concerning Judah and Jerusalem, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judah.", 1.14. "Your new moons and your appointed seasons My soul hateth; They are a burden unto Me; I am weary to bear them.", 2.2. "And it shall come to pass in the end of days, That the mountain of the LORD’S house Shall be established as the top of the mountains, And shall be exalted above the hills; And all nations shall flow unto it.", 2.3. "And many peoples shall go and say: ‘Come ye, and let us go up to the mountain of the LORD, To the house of the God of Jacob; And He will teach us of His ways, And we will walk in His paths.’ For out of Zion shall go forth the law, And the word of the LORD from Jerusalem.", 5.1. "Let me sing of my well-beloved, A song of my beloved touching his vineyard. My well-beloved had a vineyard In a very fruitful hill;", 6.3. "And one called unto another, and said: Holy, holy, holy, is the LORD of hosts; The whole earth is full of His glory.", 8.13. "The LORD of hosts, Him shall ye sanctify; and let Him be your fear, and let Him be your dread.", 19.1. "The burden of Egypt. Behold, the LORD rideth upon a swift cloud, And cometh unto Egypt; And the idols of Egypt shall be moved at His presence, And the heart of Egypt shall melt within it.", 19.11. "The princes of Zoan are utter fools; the wisest counsellors of Pharaoh are a senseless counsel; How can ye say unto Pharaoh: ‘I am the son of the wise, The son of ancient kings’?.", 19.13. "The princes of Zoan are become fools, The princes of Noph are deceived; They have caused Egypt to go astray, That are the corner-stone of her tribes.", 19.17. "And the land of Judah shall become a terror unto Egypt, whensoever one maketh mention thereof to it; it shall be afraid, because of the purpose of the LORD of hosts, which He purposeth against it.", 21.11. "The burden of Dumah. One calleth unto me out of Seir: ‘Watchman, what of the night? Watchman, what of the night?’", 21.12. "The watchman said: ‘The morning cometh, and also the night— If ye will inquire, inquire ye; return, come.’", 24.16. "From the uttermost part of the earth have we heard songs: ‘Glory to the righteous.’ But I say: I waste away, I waste away, woe is me! The treacherous deal treacherously; Yea, the treacherous deal very treacherously.", 25.9. "And it shall be said in that day: ‘Lo, this is our God, For whom we waited, that He might save us; This is the LORD, for whom we waited, We will be glad and rejoice in His salvation.’", 26.3. "The mind stayed on Thee Thou keepest in perfect peace; Because it trusteth in Thee.", 31.5. "As birds hovering, So will the LORD of hosts protect Jerusalem; He will deliver it as He protecteth it, He will rescue it as He passeth over.", 33.12. "And the peoples shall be as the burnings of lime; As thorns cut down, that are burned in the fire.", 33.20. "Look upon Zion, the city of our solemn gatherings; Thine eyes shall see Jerusalem a peaceful habitation, A tent that shall not be removed, The stakes whereof shall never be plucked up, Neither shall any of the cords thereof be broken.", 35.9. "No lion shall be there, Nor shall any ravenous beast go up thereon, They shall not be found there; But the redeemed shall walk there;", 37.31. "And the remt that is escaped of the house of Judah shall again take root downward, and bear fruit upward.", 40.1. "Comfort ye, comfort ye My people, saith your God.", 41.25. "I have roused up one from the north, and he is come, From the rising of the sun one that calleth upon My name; And he shall come upon rulers as upon mortar, And as the potter treadeth clay.", 42.10. "Sing unto the LORD a new song, And His praise from the end of the earth; Ye that go down to the sea, and all that is therein, The isles, and the inhabitants thereof.", 42.11. "Let the wilderness and the cities thereof lift up their voice, The villages that Kedar doth inhabit; Let the inhabitants of Sela exult, Let them shout from the top of the mountains.", 42.13. "The LORD will go forth as a mighty man, He will stir up jealousy like a man of war; He will cry, yea, He will shout aloud, He will prove Himself mighty against His enemies.", 46.3. "Hearken unto Me, O house of Jacob, and all the remt of the house of Israel, that are borne [by Me] from the birth, that are carried from the womb:", 47.2. "Take the millstones, and grind meal; Remove thy veil, Strip off the train, uncover the leg, Pass through the rivers.", 47.3. "Thy nakedness shall be uncovered, Yea, thy shame shall be seen; I will take vengeance, And will let no man intercede.", 49.14. "But Zion said: ‘The LORD hath forsaken me, And the Lord hath forgotten me.’", 49.18. "Lift up thine eyes round about, and behold: All these gather themselves together, and come to thee. As I live, saith the LORD, Thou shalt surely clothe thee with them all as with an ornament, And gird thyself with them, like a bride.", 49.23. "And kings shall be thy foster-fathers, And their queens thy nursing mothers; They shall bow down to thee with their face to the earth, And lick the dust of thy feet; And thou shalt know that I am the LORD, For they shall not be ashamed that wait for Me.", 50.4. "The Lord GOD hath given me The tongue of them that are taught, That I should know how to sustain with words him that is weary; He wakeneth morning by morning, He wakeneth mine ear To hear as they that are taught.", 51.1. "Hearken to Me, ye that follow after righteousness, Ye that seek the LORD; Look unto the rock whence ye were hewn, And to the hole of the pit whence ye were digged.", 51.2. "Look unto Abraham your father, And unto Sarah that bore you; For when he was but one I called him, And I blessed him, and made him many.", 54.1. "Sing, O barren, thou that didst not bear, Break forth into singing, and cry aloud, thou that didst not travail; For more are the children of the desolate Than the children of the married wife, saith the LORD.", 58.6. "Is not this the fast that I have chosen? To loose the fetters of wickedness, To undo the bands of the yoke, And to let the oppressed go free, And that ye break every yoke?", 59.17. "And He put on righteousness as a coat of mail, And a helmet of salvation upon His head, And He put on garments of vengeance for clothing, And was clad with zeal as a cloak.", 60.1. "Arise, shine, for thy light is come, And the glory of the LORD is risen upon thee.", 60.8. "Who are these that fly as a cloud, And as the doves to their cotes?", 61.4. "And they shall build the old wastes, They shall raise up the former desolations, And they shall renew the waste cities, The desolations of many generations.", 61.10. "I will greatly rejoice in the LORD, My soul shall be joyful in my God; For He hath clothed me with the garments of salvation, He hath covered me with the robe of victory, As a bridegroom putteth on a priestly diadem, And as a bride adorneth herself with her jewels.", 62.3. "Thou shalt also be a crown of beauty in the hand of the LORD, And a royal diadem in the open hand of thy God.", 62.12. "And they shall call them The holy people, The redeemed of the LORD; And thou shalt be called Sought out, A city not forsaken.", 63.9. "In all their affliction He was afflicted, and the angel of His presence saved them; in His love and in His pity He redeemed them; And He bore them, and carried them all the days of old. .", 63.12. "That caused His glorious arm to go at the right hand of Moses? That divided the water before them, To make Himself an everlasting name?", 65.5. "That say: ‘Stand by thyself, come not near to me, for I am holier than thou’; these are a smoke in My nose, a fire that burneth all the day. .", |
|
21. Hebrew Bible, Amos, 2.8, 8.1 (8th cent. BCE - 6th cent. BCE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) •rahit, rehitim, in yannais qedushta shir ha-shirim •r. yannai Found in books: Kanarek (2014), Biblical narrative and formation rabbinic law, 113; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 240| 2.8. "וְעַל־בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל־מִזְבֵּחַ וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם׃", 8.1. "כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְהוִה וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ׃", 8.1. "וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל־שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל־כָּל־מָתְנַיִם שָׂק וְעַל־כָּל־רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר׃", | 2.8. "And they lay themselves down beside every altar Upon clothes taken in pledge, And in the house of their God they drink The wine of them that have been fined.", 8.1. "Thus the Lord GOD showed me; and behold a basket of summer fruit.", |
|
22. Hebrew Bible, Habakkuk, 1.13, 2.16, 3.3, 3.6 (8th cent. BCE - 6th cent. BCE) Tagged with subjects: •shivata shir ha-shirim (yannai) •qedushta shir ha-shirim (yannai) •shivata shir ha-shirim (yannai), israels history in Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 179, 182, 191, 204, 234| 1.13. "טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע וְהַבִּיט אֶל־עָמָל לֹא תוּכָל לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ׃", 2.16. "שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד שְׁתֵה גַם־אַתָּה וְהֵעָרֵל תִּסּוֹב עָלֶיךָ כּוֹס יְמִין יְהוָה וְקִיקָלוֹן עַל־כְּבוֹדֶךָ׃", 3.3. "אֱלוֹהַ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר־פָּארָן סֶלָה כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ׃", 3.6. "עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי־עַד שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ׃", | 1.13. "Thou that art of eyes too pure to behold evil, And that canst not look on mischief, Wherefore lookest Thou, when they deal treacherously, And holdest Thy peace, when the wicked swalloweth up The man that is more righteous than he;", 2.16. "Thou art filled with shame instead of glory, Drink thou also, and be uncovered; The cup of the LORD’S right hand shall be turned unto thee, And filthiness shall be upon thy glory.", 3.3. "God cometh from Teman, And the Holy One from mount Paran. Selah His glory covereth the heavens, And the earth is full of His praise.", 3.6. "He standeth, and shaketh the earth, He beholdeth, and maketh the nations to tremble; And the everlasting mountains are dashed in pieces, The ancient hills do bow; His goings are as of old.", |
|
23. Hebrew Bible, 1 Samuel, 11.14, 15.13 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 230, 233| 11.14. "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה׃", 15.13. "וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לַיהוָה הֲקִימֹתִי אֶת־דְּבַר יְהוָה׃", | 11.14. "Then said Shemu᾽el to the people, Come, and let us go to Gilgal, and renew the kingdom there.", 15.13. "And Shemu᾽el came to Sha᾽ul: and Sha᾽ul said to him, Blessed be thou of the Lord: I have performed the commandment of the Lord.", |
|
24. Hebrew Bible, 1 Kings, 18.30 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •shivata shir ha-shirim (yannai) Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 182 | 18.30. "And Elijah said unto all the people: ‘Come near unto me’; and all the people came near unto him. And he repaired the altar of the LORD that was thrown down.", |
|
25. Hebrew Bible, Ezekiel, 3.12, 16.6, 16.8, 17.6-17.7, 17.23, 18.2, 24.17, 25.4, 26.12, 27.24, 38.23 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 161, 192, 216, 220, 227, 228, 234, 236, 238| 3.12. "וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד־יְהוָה מִמְּקוֹמוֹ׃", 16.6. "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי׃", 16.6. "וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת־בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם׃", 16.8. "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וַתִּהְיִי לִי׃", 17.6. "וַיִּצְמַח וַיְהִי לְגֶפֶן סֹרַחַת שִׁפְלַת קוֹמָה לִפְנוֹת דָּלִיּוֹתָיו אֵלָיו וְשָׁרָשָׁיו תַּחְתָּיו יִהְיוּ וַתְּהִי לְגֶפֶן וַתַּעַשׂ בַּדִּים וַתְּשַׁלַּח פֹּארוֹת׃", 17.7. "וַיְהִי נֶשֶׁר־אֶחָד גָּדוֹל גְּדוֹל כְּנָפַיִם וְרַב־נוֹצָה וְהִנֵּה הַגֶּפֶן הַזֹּאת כָּפְנָה שָׁרֳשֶׁיהָ עָלָיו וְדָלִיּוֹתָיו שִׁלְחָה־לּוֹ לְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ מֵעֲרֻגוֹת מַטָּעָהּ׃", 17.23. "בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל אֶשְׁתֳּלֶנּוּ וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי וְהָיָה לְאֶרֶז אַדִּיר וְשָׁכְנוּ תַחְתָּיו כֹּל צִפּוֹר כָּל־כָּנָף בְּצֵל דָּלִיּוֹתָיו תִּשְׁכֹּנָּה׃", 18.2. "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת בֵּן לֹא־יִשָּׂא בַּעֲוֺן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֺן הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת רשע [הָרָשָׁע] עָלָיו תִּהְיֶה׃", 18.2. "מַה־לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה׃", 24.17. "הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים אֵבֶל לֹא־תַעֲשֶׂה פְאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ וְלֹא תַעְטֶה עַל־שָׂפָם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל׃", 25.4. "לָכֵן הִנְנִי נֹתְנָךְ לִבְנֵי־קֶדֶם לְמוֹרָשָׁה וְיִשְּׁבוּ טִירוֹתֵיהֶם בָּךְ וְנָתְנוּ בָךְ מִשְׁכְּנֵיהֶם הֵמָּה יֹאכְלוּ פִרְיֵךְ וְהֵמָּה יִשְׁתּוּ חֲלָבֵךְ׃", 26.12. "וְשָׁלְלוּ חֵילֵךְ וּבָזְזוּ רְכֻלָּתֵךְ וְהָרְסוּ חוֹמוֹתַיִךְ וּבָתֵּי חֶמְדָּתֵךְ יִתֹּצוּ וַאֲבָנַיִךְ וְעֵצַיִךְ וַעֲפָרֵךְ בְּתוֹךְ מַיִם יָשִׂימוּ׃", 27.24. "הֵמָּה רֹכְלַיִךְ בְּמַכְלֻלִים בִּגְלוֹמֵי תְּכֵלֶת וְרִקְמָה וּבְגִנְזֵי בְּרֹמִים בַּחֲבָלִים חֲבֻשִׁים וַאֲרֻזִים בְּמַרְכֻלְתֵּךְ׃", 38.23. "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃", | 3.12. "Then a spirit lifted me up, and I heard behind me the voice of a great rushing: ‘Blessed be the glory of the LORD from His place’;", 16.6. "And when I passed by thee, and saw thee wallowing in thy blood, I said unto thee: In thy blood, live; yea, I said unto thee: In thy blood, live;", 16.8. "Now when I passed by thee, and looked upon thee, and, behold, thy time was the time of love, I spread my skirt over thee, and covered thy nakedness; yea, I swore unto thee, and entered into a covet with thee, saith the Lord GOD, and thou becamest Mine.", 17.6. "And it grew, and became a spreading vine of low stature, Whose tendrils might turn toward him, And the roots thereof be under him; So it became a vine, and brought forth branches, And shot forth sprigs.", 17.7. "There was also another great eagle with great wings And many feathers; And, behold, this vine did bend Its roots toward him, And shot forth its branches toward him, from the beds of its plantation, That he might water it.", 17.23. "in the mountain of the height of Israel will I plant it; and it shall bring forth boughs, and bear fruit, and be a stately cedar; and under it shall dwell all fowl of every wing, in the shadow of the branches thereof shall they dwell.", 18.2. "’What mean ye, that ye use this proverb in the land of Israel, saying: The fathers have eaten sour grapes, And the children’s teeth are set on edge?", 24.17. "Sigh in silence; make no mourning for the dead, bind thy headtire upon thee, and put thy shoes upon thy feet, and cover not thine upper lip, and eat not the bread of men.’", 25.4. "therefore, behold, I will deliver thee to the children of the east for a possession, and they shall set their encampments in thee, and make their dwellings in thee; they shall eat thy fruit, and they shall drink thy milk.", 26.12. "And they shall make a spoil of thy riches, And make a prey of thy merchandise; And they shall break down thy walls, And destroy the houses of thy delight; And thy stones and thy timber and thy dust Shall they lay in the midst of the waters.", 27.24. "These were thy traffickers in gorgeous fabrics, in wrappings of blue and richly woven work, and in chests of rich apparel, bound with cords and cedar-lined, among thy merchandise.", 38.23. "Thus will I magnify Myself, and sanctify Myself, and I will make Myself known in the eyes of many nations; and they shall know that I am the LORD.", |
|
26. Hebrew Bible, Ecclesiastes, 10.5, 12.10 (5th cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •yannai, r. •shivata shir ha-shirim (yannai) Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 180; Rubenstein (2003), The Culture of the Babylonian Talmud. 104| 10.5. "יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט׃", | 10.5. "There is an evil which I have seen under the sun, like an error which proceedeth from a ruler:", 12.10. "Koheleth sought to find out words of delight, and that which was written uprightly, even words of truth.", |
|
27. Hebrew Bible, 2 Chronicles, 15.8, 24.4, 35.13 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) •passover seder, in yannais qedushta shir ha-shirim •qedushta shir ha-shirim (yannai), temple in •qedushta shir ha-shirim (yannai), sensory imagery in Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 233, 256| 15.8. "וְכִשְׁמֹעַ אָסָא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא הִתְחַזַּק וַיַּעֲבֵר הַשִּׁקּוּצִים מִכָּל־אֶרֶץ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּמִן־הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכַד מֵהַר אֶפְרָיִם וַיְחַדֵּשׁ אֶת־מִזְבַּח יְהוָה אֲשֶׁר לִפְנֵי אוּלָם יְהוָה׃", 24.4. "וַיְהִי אַחֲרֵיכֵן הָיָה עִם־לֵב יוֹאָשׁ לְחַדֵּשׁ אֶת־בֵּית יְהוָה׃", 35.13. "וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת וַיָּרִיצוּ לְכָל־בְּנֵי הָעָם׃", | 15.8. "And when Asa heard these words, even the prophecy of Oded the prophet, he took courage, and put away the detestable things out of all the land of Judah and Benjamin, and out of the cities which he had taken from the hill-country of Ephraim; and he renewed the altar of the LORD, that was before the porch of the LORD.", 24.4. "And it came to pass after this, that Joash was minded to restore the house of the LORD.", 35.13. "And they roasted the passover with fire according to the ordice; and the holy offerings sod they in pots, and in caldrons, and in pans, and carried them quickly to all the children of the people.", |
|
28. Hebrew Bible, 1 Chronicles, 13.5, 28.2 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) •shivata shir ha-shirim (yannai) Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 190, 212| 13.5. "וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל מִן־שִׁיחוֹר מִצְרַיִם וְעַד־לְבוֹא חֲמָת לְהָבִיא אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִקִּרְיַת יְעָרִים׃", 28.2. "וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה אַל־תִּירָא וְאַל־תֵּחָת כִּי יְהוָה אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד־לִכְלוֹת כָּל־מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־יְהוָה׃", 28.2. "וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל־רַגְלָיו וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי אֲנִי עִם־לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ וַהֲכִינוֹתִי לִבְנוֹת׃", | 13.5. "So David assembled all Israel together, from Shihor the brook of Egypt even unto the entrance of Hamath, to bring the ark of God from Kiriath-jearim.", 28.2. "Then David the king stood up upon his feet, and said: ‘Hear me, my brethren, and my people; as for me, it was in my heart to build a house of rest for the ark of the covet of the LORD, and for the footstool of our God; and I had made ready for the building.", |
|
29. Hebrew Bible, Nehemiah, 9.8 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •yannai (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 338| 9.8. "וּמָצָאתָ אֶת־לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת־אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּקֶם אֶת־דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה׃", | 9.8. "and foundest his heart faithful before Thee, and madest a covet with him to give the land of the Canaanite, the Hittite, the Amorite, and the Perizzite, and the Jebusite, and the Girgashite, even to give it unto his seed, and hast performed Thy words; for Thou art righteous;", |
|
30. Hebrew Bible, Zechariah, 9.1, 14.4, 14.7 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 165; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 243, 247| 9.1. "מַשָּׂא דְבַר־יְהוָה בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ כִּי לַיהוָה עֵין אָדָם וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃", 9.1. "וְהִכְרַתִּי־רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם וְסוּס מִירוּשָׁלִַם וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד־יָם וּמִנָּהָר עַד־אַפְסֵי־אָרֶץ׃", 14.4. "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶגְבָּה׃", 14.7. "וְהָיָה יוֹם־אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַיהוָה לֹא־יוֹם וְלֹא־לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת־עֶרֶב יִהְיֶה־אוֹר׃", | 9.1. "The burden of the word of the LORD. In the land of Hadrach, And in Damascus shall be His resting-place; For the LORD’S is the eye of man And all the tribes of Israel.", 14.4. "And His feet shall stand in that day upon the mount of Olives, Which is before Jerusalem on the east, And the mount of Olives shall cleft in the midst thereof Toward the east and toward the west, So that there shall be a very great valley; And half of the mountain shall remove toward the north, And half of it toward the south.", 14.7. "And there shall be one day Which shall be known as the LORD’S, Not day, and not night; But it shall come to pass, that at evening time there shall be light.", |
|
31. Hebrew Bible, Ezra, 1.3 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •yannai (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 158| 1.3. "מִי־בָכֶם מִכָּל־עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת־בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם׃", | 1.3. "Whosoever there is among you of all His people—his God be with him—let him go up to Jerusalem, which is in Judah, and build the house of the LORD, the God of Israel, He is the God who is in Jerusalem.", |
|
32. Hebrew Bible, Daniel, 12.3, 12.7 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 236, 244| 12.3. "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׃", 12.7. "וָאֶשְׁמַע אֶת־הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל־הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד־עַם־קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל־אֵלֶּה׃", | 12.3. "And they that are wise shall shine as the brightness of the firmament; and they that turn the many to righteousness as the stars for ever and ever.", 12.7. "And I heard the man clothed in linen, who was above the waters of the river, when he lifted up his right hand and his left hand unto heaven, and swore by Him that liveth for ever that it shall be for a time, times, and a half; and when they have made an end of breaking in pieces the power of the holy people, all these things shall be finished.", |
|
33. Josephus Flavius, Jewish Antiquities, 13.398-13.404 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, king, and the pharisees Found in books: Kalmin (2014), Migrating tales: the Talmud's narratives and their historical context, 168, 169 | 13.398. 5. After this, king Alexander, although he fell into a distemper by hard drinking, and had a quartan ague, which held him three years, yet would not leave off going out with his army, till he was quite spent with the labors he had undergone, and died in the bounds of Ragaba, a fortress beyond Jordan. 13.399. But when his queen saw that he was ready to die, and had no longer any hopes of surviving, she came to him weeping and lamenting, and bewailed herself and her sons on the desolate condition they should be left in; and said to him, “To whom dost thou thus leave me and my children, who are destitute of all other supports, and this when thou knowest how much ill-will thy nation bears thee?” 13.400. But he gave her the following advice: That she need but follow what he would suggest to her, in order to retain the kingdom securely, with her children: that she should conceal his death from the soldiers till she should have taken that place; 13.401. after this she should go in triumph, as upon a victory, to Jerusalem, and put some of her authority into the hands of the Pharisees; for that they would commend her for the honor she had done them, and would reconcile the nation to her for he told her they had great authority among the Jews, both to do hurt to such as they hated, and to bring advantages to those to whom they were friendly disposed; 13.402. for that they are then believed best of all by the multitude when they speak any severe thing against others, though it be only out of envy at them. And he said that it was by their means that he had incurred the displeasure of the nation, whom indeed he had injured. 13.403. “Do thou, therefore,” said he, “when thou art come to Jerusalem, send for the leading men among them, and show them my body, and with great appearance of sincerity, give them leave to use it as they themselves please, whether they will dishonor the dead body by refusing it burial, as having severely suffered by my means, or whether in their anger they will offer any other injury to that body. Promise them also that thou wilt do nothing without them in the affairs of the kingdom. 13.404. If thou dost but say this to them, I shall have the honor of a more glorious funeral from them than thou couldst have made for me; and when it is in their power to abuse my dead body, they will do it no injury at all, and thou wilt rule in safety.” So when he had given his wife this advice, he died, after he had reigned twenty-seven years, and lived fifty years within one. |
|
| 34. Mishnah, Arakhin, 1.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42 |
35. Mishnah, Avot, 3.7-3.8, 5.21 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •doustai b. rabbi yannai (rabbi) •shivata shir ha-shirim (yannai) Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 176; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 185| 3.7. "רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר, תֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (דברי הימים א כט) כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה, וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:", 3.8. "רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ. יָכוֹל אֲפִלּוּ תָקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ:", 5.21. "הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם: \n", | 3.7. "Rabbi Elazar of Bartotha said: give to Him of that which is His, for you and that which is yours is His; and thus it says with regards to David: “for everything comes from You, and from Your own hand have we given you” (I Chronicles 29:14). Rabbi Jacob said: if one is studying while walking on the road and interrupts his study and says, “how fine is this tree!” [or] “how fine is this newly ploughed field!” scripture accounts it to him as if he was mortally guilty.", 3.8. "Rabbi Dostai ben Rabbi Yannai said in the name of Rabbi Meir: whoever forgets one word of his study, scripture accounts it to him as if he were mortally guilty, as it is said, “But take utmost care and watch yourselves scrupulously, so that you do not forget the things that you saw with your own eyes” (Deuteronomy 4:9). One could [have inferred that this is the case] even when his study proved [too] hard for him, therefore scripture says, “that they do not fade from your mind as long as you live” (ibid.). Thus, he is not mortally guilty unless he deliberately removes them from his heart.", 5.21. "He used to say: At five years of age the study of Scripture; At ten the study of Mishnah; At thirteen subject to the commandments; At fifteen the study of Talmud; At eighteen the bridal canopy; At twenty for pursuit [of livelihood]; At thirty the peak of strength; At forty wisdom; At fifty able to give counsel; At sixty old age; At seventy fullness of years; At eighty the age of “strength”; At ninety a bent body; At one hundred, as good as dead and gone completely out of the world.", |
|
36. Mishnah, Sanhedrin, 10.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Rubenstein (2003), The Culture of the Babylonian Talmud. 137| 10.1. "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם, וְאֶפִּיקוֹרֶס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בַסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר (שמות טו) כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו: \n", | 10.1. "All Israel have a portion in the world to come, for it says, “Your people, all of them righteous, shall possess the land for ever; They are the shoot that I planted, my handiwork in which I glory” (Isaiah 60:2. And these are the ones who have no portion in the world to come: He who maintains that resurrection is not a biblical doctrine, that the torah was not divinely revealed, and an epikoros. Rabbi Akiva says: “Even one who reads non-canonical books and one who whispers [a charm] over a wound and says, “I will not bring upon you any of the diseases which i brought upon the Egyptians: for I the lord am you healer” (Exodus 15:26). Abba Shaul says: “Also one who pronounces the divine name as it is spelled.”", |
|
| 37. Anon., The Life of Adam And Eve, 7.9-7.12 (1st cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42, 277 |
| 38. Tosefta, Avodah Zarah, 8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 198 |
| 39. Tosefta, Hagigah, 2.11 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42 |
| 40. Tosefta, Megillah, 2.18 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42 |
| 41. Tosefta, Negaim, None (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42 |
42. Anon., Genesis Rabba, 1.1, 5.1, 10.7, 19.7, 21.9, 28.3, 47.9, 49.2, 49.17, 65.23, 67.7, 79.7, 88.1, 88.5, 90.1, 98.11 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •shivata shir ha-shirim (yannai) •yannai (r.) •yannai, r. •qedushta shir ha-shirim (yannai) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 158, 165, 214, 237, 338; Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42, 279; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 180, 183, 185, 215| 1.1. רַבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה פָּתַח (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם וגו', אָמוֹן פַּדְּגוֹג, אָמוֹן מְכֻסֶּה, אָמוֹן מֻצְנָע, וְאִית דַּאֲמַר אָמוֹן רַבָּתָא. אָמוֹן פַּדְּגוֹג, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר יא, יב): כַּאֲשֶׁר יִשָֹּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק. אָמוֹן מְכֻסֶּה, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איכה ד, ה): הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע וגו'. אָמוֹן מֻצְנָע, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (אסתר ב, ז): וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה. אָמוֹן רַבָּתָא, כְּמָא דְתֵימָא (נחום ג, ח): הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן, וּמְתַרְגְּמִינַן הַאַתְּ טָבָא מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָא רַבָּתָא דְּיָתְבָא בֵּין נַהֲרוֹתָא. דָּבָר אַחֵר אָמוֹן, אֻמָּן. הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת אֲנִי הָיִיתִי כְּלִי אֻמְנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין, אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא מִדַּעַת אֻמָּן, וְהָאֻמָּן אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא דִּפְתְּרָאוֹת וּפִנְקְסָאוֹת יֵשׁ לוֹ, לָדַעַת הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה חֲדָרִים, הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּשְׁפְּשִׁין. כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיאַךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. 1.1. רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב', אֶלָּא מַה ב' זֶה סָתוּם מִכָּל צְדָדָיו וּפָתוּחַ מִלְּפָנָיו, כָּךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לוֹמַר, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּפָנִים, מַה לְּאָחוֹר, אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וּלְהַבָּא. בַּר קַפָּרָא אָמַר (דברים ד, לב): כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן הַיּוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ אַתָּה דּוֹרֵשׁ, וְאִי אַתָּה דּוֹרֵשׁ לִפְנִים מִכָּאן. (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, אַתָּה דּוֹרֵשׁ וְחוֹקֵר, וְאִי אַתָּה חוֹקֵר לִפְנִים מִכָּאן. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בַּהֲדֵיהּ דְּבַר קַפָּרָא, לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב', לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהֵן שְׁנֵי עוֹלָמִים, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, וְלָמָּה בְּב' שֶׁהוּא לְשׁוֹן בְּרָכָה, וְלָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף שֶׁהוּא לְשׁוֹן אֲרִירָה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף שֶׁלֹא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָאֶפִּיקוֹרְסִין לוֹמַר הֵיאַךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד שֶׁהוּא נִבְרָא בִּלְשׁוֹן אֲרִירָה, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹן בְּרָכָה, וְהַלְּוַאי יַעֲמֹד. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בְּב' אֶלָּא מַה ב' זֶה יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי עוֹקְצִין, אֶחָד מִלְּמַעְלָה וְאֶחָד מִלְּמַטָּה מֵאֲחוֹרָיו, אוֹמְרִים לַב' מִי בְּרָאֲךָ, וְהוּא מַרְאֶה בְּעוּקְצוֹ מִלְּמַעְלָה, וְאוֹמֵר זֶה שֶׁלְּמַעְלָה בְּרָאָנִי. וּמַה שְּׁמוֹ, וְהוּא מַרְאֶה לָהֶן בְּעוּקְצוֹ שֶׁל אַחֲרָיו, וְאוֹמֵר ה' שְׁמוֹ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי אֲחָא, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת הָיְתָה הָאָלֶ"ף קוֹרֵא תִּגָּר לִפְנֵי כִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי רִאשׁוֹן שֶׁל אוֹתִיּוֹת וְלֹא בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ בִּי, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ וגו', לְמָחָר אֲנִי בָּא לִתֵּן תּוֹרָה בְּסִינַי וְאֵינִי פּוֹתֵחַ תְּחִלָה אֶלָּא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אוֹמֵר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָלֶ"ף, שֶׁהוּא מַסְכִּים מֵאָלֶ"ף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, ח): דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר. 5.1. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, כְּתִיב (תהלים קד, ז): מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל וגו', רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר אַמֵּי אָמַר, יֵעָשֶׂה מִדָּה לַמַּיִם, וְהֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (זכריה א, טז): וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלָיִם. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִקָּווּ לִי הַמַּיִם, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת בָּהֶם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַּלְטֵרִין וְהוֹשִׁיב בְּתוֹכָהּ אִלְמִים, וְהָיוּ מַשְׁכִּימִין וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע וּבְמָנוֹלִין, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִלּוּ הָיוּ פִּקְחִין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אֶתְמְהָא. הוֹשִׁיב בָּהּ הַמֶּלֶךְ דָּיוֹרִין פִּקְחִין, עָמְדוּ וְהֶחֱזִיקוּ בַּפָּלָטִין, אָמְרוּ אֵין פָּלָטִין זוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁלָּנוּ הִיא, אָמַר הַמֶּלֶךְ תַּחְזֹר פָּלָטִין לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה. כָּךְ מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא הָיָה קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה אֶלָּא מִן הַמַּיִם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צג, ד): מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, וּמָה הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים צג, ד): אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אִם אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶן לֹא פֶּה וְלֹא אֲמִירָה וְלֹא דִּבּוּר, וַהֲרֵי הֵן מְקַלְסִין אוֹתִי, כְּשֶׁאֶבְרָא אָדָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. עָמַד דּוֹר הַמַּבּוּל וּמָרַד בּוֹ, עָמַד דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמָרַד בּוֹ, דּוֹר הַפְלָגָה וּמָרַד בּוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְפֻנּוּ אֵלּוּ וְיַעַמְדוּ וְיָבוֹאוּ אוֹתָן שֶׁיָּשְׁבוּ בָּהֶן מִקֹּדֶם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ז, יב): וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. 5.1. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי, יוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ גִּבּוֹרִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל כג, כג): שָׁלִשִׁים וּקְרוּאִים רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם, כֵּיוָן שֶׁנִּבְרָא הַבַּרְזֶל הִתְחִילוּ הָאִילָנוֹת מְרַתְּתִים, אָמַר לָהֶן, מַה לָּכֶם מְרַתְּתִים, עֵץ מִכֶּם אַל יִכָּנֵס בִּי, וְאֵין אֶחָד מִכֶּם נִזּוֹק. 10.7. רַבָּנָן אָמְרֵי אֲפִלּוּ דְבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁהֵן יְתֵירָה בָּעוֹלָם, כְּגוֹן זְבוּבִין וּפַרְעוֹשִׁין וְיַתּוּשִׁין, אַף הֵן בִּכְלַל בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵן, וּבַכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָחָשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי יַתּוּשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי צְפַרְדֵּעַ. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחְמָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ, רַבִּי אַחָא הֲוָה מִשְׁתָּעֵי הָדֵין עוֹבָדָא: חַד בַּר נָשׁ הֲוָה קָאֵים עַל כֵּיף נַהֲרָא, חֲמָא חַד עוּרְדְּעָן טָעֲנָה חָדָא עַקְרָב, וּמְגִיזָה יָתֵיהּ נַהֲרָא, וְכֵיוָן דְּעָבְדַת שְׁלִיחוּתֵיהּ אַחְזַרְתֵּא לְאַתְרֵהּ. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנָן דְּצִפּוֹרִין אֲמַר, עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גְּבַר דַּהֲוָה קָאֵים לְמֶחֱצַד בַּהֲדָא בִּקְעַת בֵּי טַרְפָּא, חֲמָא חַד עֵשֶׂב וְלִקֵּט יָתֵיהּ וַעֲבָדֵיהּ כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ, אֲזַלָּא חַד חִוְיָא וּמְחָא יָתֵיהּ, וּקְטִיל יָתֵיהּ. אֲתָא חַד גַּבָּר וְקָם לְמִסְקַר בְּהַהוּא חִוְיָא, אֲמַר תָּמֵהַּ אֲנִי עַל מַן דְּקָטַל הָדֵין חִוְיָא. אֲמַר הַהוּא גַּבְרָא אֲנָא קְטָלִית יָתֵיהּ. תָּלָה אַפּוֹי וַחֲמָא לְהַהוּא עִשְׂבָּא עֲבִידָא כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ, אֲמַר מִן קוּשְׁטָא אַתְּ קָטְלִית יָתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ, אִין. אֲמַר לֵיהּ, יָכֵיל אַתְּ מֵרִים הָדֵין עִשְׂבָּא מִן רֵאשֵׁךְ, אֲמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דַּאֲרֵים יָתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַתְּ יָכוֹל קָרֵיב הָכָא וּמֵרִים הָדֵין חִוְיָא בַּהֲדֵין חוּטְרָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דִּקְרַב לְהַהוּא חִוְיָא מִיָּד נָשְׁרוּ אֵבָרָיו. רַבִּי יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּפֶתַח עִירוֹ, רָאָה נָחָשׁ מַרְתִּיעַ וּבָא, וַהֲוָה מְרַדֵּף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא, וַהֲוָה חָזַר מִן דֵּין סִטְרָא, וְעוֹד הֲוָה רָדֵיף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא וַהֲוָה חָזַר מִן דֵּין סִטְרָא, אֲמַר זֶה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ. מִיָּד נָפְלָה הֲבָרָה בָּעִיר פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת. רַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתֵיב מְטַיֵּל בְּבֵית הַכִּסֵּא, אֲתָא חַד רוֹמָאי וְתָרְכֵיהּ וְקָדִים יָתֵיהּ וִיתֵיב לֵיהּ, אֲמַר לֵית דֵּין עַל מַגָּן, מִיָּד נְפַק חַד חִוְיָא וּמְחָא יָתֵיהּ וּקְטַל יָתֵיהּ, וְקָרָא עָלָיו (ישעיה מג, ד): וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ, וְאֶתֵּן אֱדוֹם תַּחְתֶּיךָ. רַבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר הֲוָה קָאֵים וּמְטַיֵּל עַל מְשׁוֹנִיתָא דְּיַמָּא דְּקֵיסָרִין, רָאָה שָׁם קוּלִית אַחַת, וַהֲוָה מַצְנַע לָהּ וַהֲוַת מִתְגַּלְגְּלָא, מַצְנַע לָהּ וַהֲוַת מִתְגַּלְגְּלָא, אֲמַר זֹאת מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ. עֲבַר חַד בַּלְדָּר וְנִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל וָמֵת, אֲזַל פַּשְׁפְּשׁוּנֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ טָעִין כְּתָבִין בִּישִׁין עַל יְהוּדָאֵי דְּקֵסָרִין. טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וְגִדֵּר אֶת שְׁתֵּי הַפָּרוֹכוֹת, וְנָטַל שְׁתֵּי זוֹנוֹת וּבְעָלָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְיָצָא חַרְבּוֹ מְלֵאָה דָּם. אִית דְּאָמְרֵי מִדַּם הַקֳּדָשִׁים, וְאִית דְּאָמְרֵי מִדַּם שָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְחֵרֵף וְגִדֵּף, וְנָטַל כָּל כְּלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַעֲשָׂאָן כְּמִין גּוּרְגּוּתְנִי אַחַת וְהִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּלַפֵּי מַעֲלָה, וְאָמַר, לָא דָּמֵי הַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּמַדְבְּרָא וְנָצַח לֵיהּ, לְהַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּגוֹ פָּלָטִין דִּידֵיהּ וְנָצַח לֵיהּ. יָרַד לַסְּפִינָה, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד מְחָאֵיהּ נַחְשְׁלָא בְּיַמָּא. אֲמַר דּוֹמֶה זֶה שֶׁאֵין כֹּחוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר אֱנוֹשׁ לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם, פַּרְעֹה וְכָל חֵילוֹ לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם. אַף אֲנִי כְּשֶׁהָיִיתִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בִּי, וְעַכְשָׁיו לְכָאן קִדְמַנִּי. סָבוּר הוּא שֶׁיַּהַרְגֵּנִי בַּמַּיִם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, חַיֶּיךָ מִבְּרִיָה שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָאתִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, בָּהּ אֲנִי נִפְרַע מֵאוֹתוֹ רָשָׁע. מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשַֹּׂר שֶׁל יָם וְעָמַד מִזַּעְפּוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרוֹמִי יָצְאוּ כָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי לִקְרָאתוֹ וְקִלְּסוּ אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה לְרוֹמִי נִכְנַס לַמֶּרְחָץ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא הֵבִיאוּ פְּיָילִי פּוֹטִירִין שֶׁל יַיִן לִשְׁתּוֹתוֹ, וְנִכְנַס יַתּוּשׁ בְּתוֹךְ חוֹטְמוֹ, וְהָיָה נוֹקֵר אֶת מֹחוֹ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה גָּדוֹל כְּמוֹ גּוֹזָל שֶׁל שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת. וְהָיָה מְצַוֶּה וְאוֹמֵר פִּצְעוּ מֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ וּדְעוּ בַּמֶּה אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל יְהוּדִים נִפְרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ. מִיָּד קָרְאוּ לָרוֹפְאִים וּפָצְעוּ מֹחוֹ, וְהוֹצִיאוּ כְּגוֹזָל שֶׁל שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי, אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ בְּרוֹמִי תַּרְתֵּין לִיטְרִין מֵהָכָא וְגוֹזָלָא מֵהָכָא, וּתְקַל חָד לָקֳבֵל חָד. וְנָטְלוּ אוֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ קְעָרָה אַחַת, כָּל מַה דַּהֲוָה הָדֵין שַׁנֵּי, הֲוָה הָדֵין שַׁנֵּי, פְּרַח יַתּוּשָׁה, פְּרַחָה נַפְשֵׁיהּ דְּטִיטוּס הָרָשָׁע. 19.7. וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם (בראשית ג, ח), אָמַר רַבִּי חַלְּפוֹן שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ הִלּוּךְ לַקּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, וְהִלּוּךְ לָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, כג): וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מְהַלֵּךְ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מִתְהַלֵּךְ, מְקַפֵּץ וְעוֹלֶה. עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (תהלים לז, כט): צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וגו', וּרְשָׁעִים מַה יַּעֲשׂוּ פוֹרְחִים בָּאֲוִיר, אֶלָּא הָרְשָׁעִים לֹא הִשְׁכִּינוּ שְׁכִינָה בָּאָרֶץ. 21.9. מִקֶּדֶם, רַב אָמַר בְּכָל מָקוֹם רוּחַ מִזְרָחִית קוֹלֶטֶת, אָדָם הָרִאשׁוֹן, וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן. קַיִּן, וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. הָרוֹצֵחַ, (דברים ד, מא): אָז יַבְדִּיל משֶׁה שָׁלשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ. דָּבָר אַחֵר, מִקֶּדֶם, קֶדֶם לַגַּן עֵדֶן נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל י, כ): הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְּרוּבִים הֵמָּה. וְאֶת לַהַט, עַל שֵׁם (תהלים קד, ד): מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט. הַמִּתְהַפֶּכֶת, שֶׁהֵם מִתְהַפְּכִים, פְּעָמִים אֲנָשִׁים, פְּעָמִים נָשִׁים, פְּעָמִים רוּחוֹת, פְּעָמִים מַלְאָכִים. דָּבָר אַחֵר, מִקֶּדֶם, מִקֹּדֶם לַגַּן עֵדֶן נִבְרֵאת גֵּיהִנֹם, גֵּיהִנֹּם בַּשֵּׁנִי וְגַן עֵדֶן בַּשְּׁלִישִׁי. וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, עַל שֵׁם (מלאכי ג, יט): וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא. הַמִּתְהַפֶּכֶת, שֶׁהִיא מִתְהַפֶּכֶת עַל הָאָדָם וּמְלַהַטְתּוֹ מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו, וּמֵרַגְלָיו וְעַד רֹאשׁוֹ, אָמַר אָדָם מִי מַצִּיל אֶת בָּנַי מֵאֵשׁ לוֹהֶטֶת זוֹ, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא אָמַר חֶרֶב מִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ה, ב): עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צוּרִים. רַבָּנִין אַמְרֵי חֶרֶב תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמט, ו): וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָדָם שֶׁבָּנָיו עֲתִידִים לֵירֵד לַגֵּיהִנֹּם, מִעֵט עַצְמוֹ מִפְּרִיָה וּרְבִיָה. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאַחַר כ"ו דּוֹרוֹת עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, נִזְקַק לְהַעֲמִיד תּוֹלְדוֹת, שֶׁנֶאֱמַר (בראשית ד, א): וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ. 28.3. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ אִסְטְרוֹבִּלִּין שֶׁל רֵחַיִּים נִמְחֶה. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן נִמְחֶה. כַּד דָּרְשָׁה רַבִּי יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי בְּצִבּוּרָא וְלֹא קִבְּלוּ מִינֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אָמַר אֲפִלּוּ לוּז שֶׁל שִׁדְרָה, שֶׁמִּמֶּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, נִמְחָה. אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲמַר לֵיהּ אַיְתִיתֵיהּ לְיָדִי וַאֲנָא מוֹדַע לָךְ, טָחֲנוֹ בָּרֵחַיִם וְלֹא נִטְחַן, שְׂרָפוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ בְּמַיִם וְלֹא נִמְחֶה, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן וְהִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא חָסַר כְּלוּם. 47.9. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם (בראשית יז, כו), אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה (ישעיה מח, טז): לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, [אלא] אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ מָל אַבְרָהָם בַּלַּיְלָה הָיוּ כָּל בְּנֵי דוֹרוֹ אוֹמְרִים בְּכָךְ וְכָךְ אִלּוּ הָיִינוּ רוֹאִים אוֹתוֹ לֹא הָיִינוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לִמּוֹל, אֶלָּא בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, דִּרְגַשׁ לֵיהּ יְמַלֵּל. נִמּוֹל אַבְרָהָם, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הִרְגִּישׁ וְנִצְטָעֵר כְּדֵי שֶׁיִּכְפֹּל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָל אַבְרָהָם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא נִמּוֹל, בָּדַק אֶת עַצְמוֹ וּמָצָא עַצְמוֹ מָהוּל. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּהַהִיא עִתָּא אֲקֵיל רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לְרַבִּי לֵוִי, אֲמַר לֵיהּ שַׁקְּרָנָא כַּזְבָּנָא אַתְּ, אֶלָּא הִרְגִּישׁ וְנִצְטָעֵר כְּדֵי שֶׁיִּכְפֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. 49.2. כְּתִיב (תהלים כה, יד): סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם, אֵיזֶהוּ סוֹד ה' זוֹ מִילָה, שֶׁלֹא גָּלָה אוֹתָהּ מֵאָדָם וְעַד עֶשְׂרִים דּוֹר עַד שֶׁעָמַד אַבְרָהָם וּנְתָנָהּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, ב): וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם תִּמּוֹל תִּטֹּל סוֹד ה', מַה סוֹד ה', ס' שִׁשִּׁים, ו' שִׁשָּׁה, ד' אַרְבָּעָה, הֲרֵי שִׁבְעִים, שִׁבְעִים אֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ בִּזְכוּת הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י, כב): בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ, מַעֲמִיד אֲנִי מֵהֶם שִׁבְעִים זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמַעֲמִיד אֲנִי מֵהֶן משֶׁה שֶׁהוּא הוֹגֶה בַּתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, ה): הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר וגו', בִּזְכוּת מִי בִּזְכוּת הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: סוֹד ה' לִירֵאָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם דַּיּוֹ לְעֶבֶד שֶׁיְהֵא כְּרַבּוֹ, אָמַר לְפָנָיו וּמִי יִמּוֹל אוֹתִי, אָמַר אַתָּה בְּעַצְמְךָ, מִיָּד נָטַל אַבְרָהָם סַכִּין וְהָיָה אוֹחֵז בְּעָרְלָתוֹ וּבָא לַחְתֹּךְ וְהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁהָיָה זָקֵן, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח יָדוֹ וְאָחַז עִמּוֹ, וְהָיָה אַבְרָהָם חוֹתֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ט, ז ח): אַתָּה ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וגו', וְכָרוֹת לוֹ הַבְּרִית אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וְכָרוֹת עִמּוֹ, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹחֵז בּוֹ. דָּבָר אַחֵר, סוֹד ה' לִירֵאָיו, בִּתְּחִלָּה הָיָה סוֹד ה' לִירֵאָיו, וְאַחַר כָּךְ לַיְשָׁרִים, (משלי ג, לב): וְלַיְשָׁרִים סוֹדוֹ, וְאַחַר כָּךְ לַנְּבִיאִים (עמוס ג, ז): כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם זֶה יְרֵא אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יב): עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה. אַבְרָהָם זֶה יָשָׁר מִן הַיְשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים א, ד): מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ. אַבְרָהָם זֶה נָבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ, ז): וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא, וְאֵינִי מְגַלֶּה לוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן אוּסְיָא לְאוֹהֲבוֹ לְאַחַר זְמַן בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לָקֹץ מִתּוֹכָהּ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרַק, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִלּוּ מִן פַּטְרִיקוֹן שֶׁלּוֹ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לֹא הָיָה מְעַכֵּב וּמַה בְּכָךְ וְנִמְלַךְ בּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ מַתָּנָה לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ, וַחֲמִשָּׁה כְּרָכִים הַלָּלוּ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ הֵם, וְאִלּוּ מִפַּטְרִיקוֹן שֶׁלּוֹ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לֹא הָיָה מְעַכֵּב בְּיָדִי וּמַה בְּכָךְ וְנִמְלַךְ בּוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלשָׁה אוֹהֲבִים וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתָּן, פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר חוּץ מִדַּעְתָּן, נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְרָדוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַפָּלָטִין, שֵׁנִי חֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְנָתַן סְפָרְגִים שֶׁלּוֹ עָלָיו, שְׁלִישִׁי שֶׁהָיָה חָבִיב לוֹ יוֹתֵר מִדַּאי אָמַר אֵינִי עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ. כָּךְ, אָדָם הָרִאשׁוֹן (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם. נֹחַ (בראשית ז, טז): וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ. אַבְרָהָם שֶׁהָיָה חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר מִדַּאי, אָמַר מָה אֲנִי עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ סַנְקַתֶּדְרִיס אֶחָד וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ, פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ, אָמַר הַמֶּלֶךְ כְּלוּם עָשִׂיתִי אוֹתוֹ סַנְקַתֶּדְרִיס שֶׁלִּי אֶלָּא שֶׁלֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ. אָמַר רַבִּי יוּדָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי יֵשׁ שָׁם לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֵינִי מְגַלֶּה לוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כְּבָר קָרָאתִי אוֹתוֹ אֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, ה): כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ, דָּנִים אֶת הַבֵּן חוּץ מִן הָאָב. מַתַּן תּוֹרָה, גִּלִּיתִי לוֹ. גֵּיהִנֹּם, גִּלִּיתִי לוֹ. דִּינָהּ שֶׁל סְדוֹם לְמָחָר, וְאֵינִי מְגַלֶּה לוֹ. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן אָמַר אֲפִלּוּ הִלְכוֹת עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִלּוּ שֵׁם חָדָשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִקְרוֹא לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, יז): בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַיִם כִּסֵּא ה', הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חִיָּא וְרַבָּנָן דְּתַמָּן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה, אֵין יוֹם וָיוֹם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ הֲלָכָה בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, מַאי טַעְמֵיהּ (איוב לז, ב): שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא, וְאֵין הֶגֶה אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א, ח): וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, אֲפִלּוּ אוֹתָן הֲלָכוֹת הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ. 65.23. דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, הֲרֵי בָּנוּי. הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר כח, ב): רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ. כְּרֵיחַ שָׂדֶה, הֲרֵי חָרֵב, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (מיכה ג, יב): צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ. אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה', בָּנוּי וּמְשׁוּכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם. 67.7. וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (בראשית כז, מ), רַבִּי לֵוִי אָמַר עוּל חַרְבָּךְ וְאַתְּ חָיֵי. (בראשית כז, מ): וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד, אָמַר רַב הוּנָא אִם זָכָה תַּעֲבֹד, וְאִם לָאו תְּאַבֵּד. (בראשית כז, מ): וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, אַתְּ יֵשׁ לְךָ יְרִידִים שְׁוָקִים וְהוּא יֵשׁ לוֹ שְׁוָקִים, אַתְּ יֵשׁ לָךְ נִימוֹסוֹת וְהוּא יֵשׁ לוֹ נִימוֹסוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אִם רָאִיתָ אָחִיךָ פּוֹרֵק עֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה מֵעָלָיו, גְּזֹר עָלָיו שְׁמָדִים וְאַתָּה שׁוֹלֵט בּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סג, טז): כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ, וְיִצְחָק הֵיכָן הוּא, מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ גְּזֹר עָלָיו שְׁמָדִים אַתְּ מַתְכִּיפוֹ לָאָבוֹת. 79.7. וַיִּקֶּן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ וגו' בְּמֵאָה קְשִׂיטָה (בראשית לג, יט), אָמַר רַבִּי יוּדָן בַּר סִימוֹן זֶה אֶחָד מִשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם יְכוֹלִין לְהוֹנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לוֹמַר גְּזוּלִים הֵן בְּיֶדְכֶם, וְאֵלּוּ הֵן: מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף. מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, דִּכְתִיב (בראשית כג, טז): וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב (דברי הימים א כא, כה): וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם וגו'. וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף: וַיִּקֶּן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, יַעֲקֹב קָנָה שְׁכֶם. רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא שְׁכָחוּן מִלִּין מִן הַתַּרְגּוּם, וַאֲתוֹן לַהֲדָא תַּגְּרָא דַּעֲרָבְיָא לְמַלְפִינֵיהּ מִן תַּמָּן, שְׁמַע קָלֵיהּ דַּאֲמַר לְחַבְרֵיהּ תְּלֵי הָדֵין יַהֲבָא עֲלַי, שְׁמַעוּן מִינֵּיהּ יַהֲבָא מַשֹּׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כג): הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ. וְעוֹד שְׁמַע קָלֵיהּ דַּעֲרָבִי דַּאֲמַר לְחַבְרֵיהּ מָה אַתְּ מְכַסֶּה בִּי, וְהָיָה רוֹצֶה לוֹמַר מָה אַתְּ מְעַשֶֹּׂה בִּי. דִּכְתִיב (מלאכי ג, כא): וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר. וְעוֹד שְׁמַעוּן שֶׁאָמְרָה אִתְּתָא לַחֲבֶרְתָּא אֲתוֹן סַחְיָא, וְהִיא הֵשִׁיבָה (ישעיה מט, כא): וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה, גַּלְמוּדָא אֲנָא נִדָּה. שׁוּב שְׁמַע אִתְּתָא אַחֶרֶת אוֹמֶרֶת אַשְׁאֵל לִי מִבְנַיִךְ, וְאָמְרָה שְׁאִילִי לִי מְטַאטִיךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יד, כג): וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְּׁמֵד נְאֻם ה' צְבָאוֹת. אֲתוֹן מְעוֹרְרָה לְלִוְיָתָךְ, (איוב ג, ח): הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן, הַשְׁאִילִי לִי כְּסִיתָתֵךְ אַפֵּיק הָדָה כְּסִיתָא לְמִרְעֲיָא. בְּמֵאָה קְשִׂיטָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּמֵאָה אוּנְקִיּוֹת, בְּמֵאָה טְלָאִים, בְּמֵאָה סְלָעִים. אָמַר רַבִּי סִימוֹן קו"ף קֶמִּילְיָא, סמ"ך סְלָעִים, טי"ת טְרַיּוֹן, יו"ד ה"א מָה עָבְדֵית הָכָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אֵלּוּ חֲלָיוֹת וּדְיָקְנִיתָא שֶׁדַּרְכָּן לְהִנָּתֵן בַּנְּזָמִים, וּמִי כוֹתֵב אֶת הָאוּנָה, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה יו"ד ה"א כּוֹתֵב אֶת הָאוּנָה. וּמִי מֵעִיד עַל הָאוּנָה, י"ה מֵעִיד עַל הָאוּנָה, הוּא יו"ד ה"א שֶׁל קְשִׂיטָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכב, ד): שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹדוֹת לְשֵׁם ה', י"ה מֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁהֵן בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶן, אַף כָּאן הֵעִיד. 88.1. וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ (בראשית מ, א), (תהלים לט, ט): מִכָּל פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר לֹא הָיוּ רְאוּיִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם דְּווּיִים וּסְכוּפִין, וְלָמָּה יֵשׁ בָּהֶם דְּווּיִים וּסְכוּפִין, אֶלָּא שֶׁלֹא יִהְיוּ מוֹנִים אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין לָהֶם אֻמָּה שֶׁל דְּווּיִים וּסְכוּפִין אַתֶּם, עַל שֵׁם חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר לֹא הָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם רְאוּיִים שֶׁיִּהְיֶה בָהֶם מַעֲלֶה חֲטָטִים, וְלָמָּה יֵשׁ בָּהֶם מַעֲלֶה חֲטָטִים, אֶלָּא שֶׁלֹא יִהְיוּ מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים לָהֶם לֹא אֻמָּה שֶׁל מְצֹרָעִים אַתֶּם, עַל שֵׁם חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי. דָּבָר אַחֵר, מִכָּל פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי וגו', זֶה יוֹסֵף, לְפִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית לט, יד): וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וגו', נָתְנָה אוֹתוֹ בְּפִיהֶם שֶׁל כֻּלָּם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוּטָב שֶׁיִּפְנוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ וְאַל יִפְנוּ לַצַּדִּיק הַזֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ וגו'. 88.5. וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, ט), וְהִנֵּה גֶּפֶן לְפָנָי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ. (בראשית מ, י): וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִם, משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם. (בראשית מ, י): הִוא כְפֹרַחַת, הִפְרִיחָה גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. (בראשית מ, י): עָלְתָה נִצָּהּ, הֵנֵצָה גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. (בראשית מ, י): הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים, גֶּפֶן שֶׁהִפְרִיחָה מִיָּד הֵנֵצָה, עֲנָבִים שֶׁהֵנֵצוּ מִיָּד בָּשָׁלוּ. (בראשית מ, יא): וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי, מִכָּאן קָבְעוּ חֲכָמִים אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל לֵילֵי פֶּסַח. אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָה כְּנֶגֶד אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּמִצְרַיִם (שמות ו, ו): וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, (שמות ו, ז): וְלָקַחְתִּי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כְּנֶגֶד אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ כָּאן (בראשית מ, יא): וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וגו' וְנָתַתָּ כּוֹס פַּרְעֹה וגו'. רַבִּי לֵוִי אָמַר כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר כְּנֶגֶד אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל תַּרְעֵלָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁקֶה אֶת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה כה, טו): כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה. (ירמיה נא, ז): כּוֹס זָהָב בָּבֶל בְּיַד ה' וגו'. (תהלים יא, ו): יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים וגו', וּכְנֶגְדָּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁקֶה אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יְשׁוּעָה לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, ה): ה' מְנָת חֶלְקִי וגו', (תהלים קטז, יג): כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָֹּׂא, (תהלים כג, ה): תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. כּוֹס יְשׁוּעוֹת, כּוֹס יְשׁוּעָה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא כּוֹס יְשׁוּעוֹת, אֶחָד לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְאֶחָד לִימוֹת גּוֹג. אָמַר לוֹ אַתְּ בִּשַֹּׂרְתַּנִּי בְּשׂוֹרָה טוֹבָה אַף אֲנִי אֲבַשְֹּׂרֶךָ בְּשׂוֹרָה טוֹבָה, (בראשית מ, יג): בְּעוֹד שְׁלשֶׁת יָמִים וגו', (בראשית מ, יד): כִּי אִם זְכַרְתַּנִּי אִתְּךָ (בראשית מ, טו): כִּי גֻּנֹּב גֻּנַבְתִּי, אָמַר רַב אַחָא מִכָּאן שֶׁנִּגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים, (בראשית מ, טו): וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי וגו'. 90.1. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה (בראשית מא, לח), (שיר השירים ו, ט): אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ וגו'. אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ. אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, זֶה יִצְחָק, שֶׁהָיָה יָחִיד לְאִמּוֹ. בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁהָיָה בָּרוּר לְיוֹלַדְתּוֹ שֶׁהוּא צַדִּיק. רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְׁרוּהָ, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים (בראשית מה, טז): וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְּלוּהָ, זֶה יוֹסֵף, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה, אִם מְהַלְּכִים אָנוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ אֵין אָנוּ מוֹצְאִים כָּזֶה. 98.11. זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן (בראשית מט, יג), רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָן וְרַבִּי לֵוִי הֲווֹן נָסְבִין מִן תַּרְתֵּין סִלְעִין בְּכָל שַׁבָּת לִמְצַמְתָא צִבּוּרָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, עָאל רַבִּי לֵוִי וַאֲמַר, הָדֵין יוֹנָה מִשֶּׁל זְבוּלוּן הֲוָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע יט, י יג): וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי וגו' וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה. וּכְתִיב (מלכים ב יד, כה): כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, אִלֵּין גּוֹבַבְתָּא דְּצִפּוֹרִין. עָאל רַבִּי יוֹחָנָן וּדְרַשׁ הָדֵין יוֹנָה מִשֶּׁל אָשֵׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים א, לא): אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת ישְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן, וּכְתִיב (מלכים א יז, ט): קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לֵוִי לְרַבִּי יְהוּדָה אַף עַל גַּב דְּשַׁבַּתָּא דִידָךְ, סַב תַּרְתֵּין סִלְעִין וְשַׁבְקֵי דְּנֵיעוֹל, עָאל רַבִּי לֵוִי אָמַר יָפֶה לִמְדָנוּ רַבִּי יוֹחָנָן בְּשַׁבָּת זוֹ שֶׁעָבְרָה, הָדֵין יוֹנָה מִשֶּׁל אָשֵׁר הָיָה אֶלָּא אָבִיו מִשֶּׁל זְבוּלוּן וְאִמּוֹ מִשֶּׁל אָשֵׁר. (בראשית מט, יג): וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן, יָרֵךְ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּהּ מִצִּידוֹן הָיְתָה. אֲמָרוּ לֵיהּ אֲמַרְתְּ נֶחָמָן קַיָּים, תֵּיתֵי לְמֵימְרָנָא מִן יָתֵיב, וְשָׁמַשׁ דָּרוֹשׁ שְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. דָּבָר אַחֵר, וְיַרְכָתוֹ עַל צִידוֹן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר זְבוּד דְּגָלִילָה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִגְדָל דְּיוֹ. | 1.1. "The great Rabbi Hoshaya opened [with the verse (Mishlei 8:30),] \"I [the Torah] was an amon to Him and I was a plaything to Him every day.\" Amon means \"pedagogue\" (i.e. ny). Amon means \"covered.\" Amon means \"hidden.\" And there is one who says amon means \"great.\" Amon means \"ny,\" as in (Bamidbar 11:12) “As a ny (omein) carries the suckling child.\" Amon means \"covered,\" as in (Eichah 4:5) \"Those who were covered (emunim) in scarlet have embraced refuse heaps.\" Amon means \"hidden,\" as in (Esther 2:7) \"He hid away (omein) Hadassah.\" Amon means \"great,\" as in (Nahum 3:8) \"Are you better than No-amon [which dwells in the rivers]?\" which the Targum renders as, \"Are you better than Alexandria the Great (amon), which dwells between the rivers?\" Alternatively, amon means \"artisan.\" The Torah is saying, \"I was the artisan's tool of Hashem.\" In the way of the world, a king of flesh and blood who builds a castle does not do so from his own knowledge, but rather from the knowledge of an architect, and the architect does not build it from his own knowledge, but rather he has scrolls and books in order to know how to make rooms and doorways. So too Hashem gazed into the Torah and created the world. Similarly the Torah says, \"Through the reishis Hashem created [the heavens and the earth],\" and reishis means Torah, as in \"Hashem made me [the Torah] the beginning (reishis) of His way\" (Mishlei 8:22).", 5.1. "The waters now are not just jostling for high position. They are crying like a family being torn apart. The lower waters long to go up in order to be reunited with their other half.", 19.7. "... the root/essence of Shekhinah/God’s presence was in the lower ones / `iqar sh’khinah batachtonim haytah.", 79.7. "“And he bought the part of the field where he had pitched his tent from the sons of Hamor, the father of Shechem, for a hundred kesitas.” (Bereshit 33:19) R’ Yudan bar Simon said: this is one of the three places about which the nations of the world cannot defraud Israel and say ‘this is stolen property in your hands.’ They are – the cave of the Machpela, the Holy Temple and the grave of Yosef. The cave of the Machpela, as it is written “And Abraham listened to Ephron, and Abraham weighed out to Ephron the silver…” (Bereshit 23:16) The Holy Temple, as it is written “And David gave to Or for the place shekels of gold weighing six hundred.” (Divre HaYamim I 21:25) The grave of Yosef, as it is written ““And he bought the part of the field where he had pitched his tent…” (Bereshit 33:19)", |
|
| 43. Palestinian Talmud, Horayot, 3.4 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42 |
44. Anon., Lamentations Rabbah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 165; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 175, 226| 1.33. וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן, מִן בַּת כְּתִיב, אָמַר רַבִּי אַחָא יֵשׁ לָנוּ מָנָה אַחַת יָפָה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים טז, ה): ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי. כָּל הֲדָרָהּ, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, א): הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. דָּבָר אַחֵר, כָּל הֲדָרָהּ, זוֹ סַנְהֶדְרִין, דִּכְתִיב (משלי לא, כה): עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁה. דָּבָר אַחֵר, כָּל הֲדָרָהּ, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, דִּכְתִיב (ויקרא יט, לב): מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן. דָּבָר אַחֵר, כָּל הֲדָרָהּ, אֵלּוּ הַמִּשְׁמָרוֹת, דִּכְתִיב (דברי הימים ב כ, כא): וּמְהַלְּלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ. דָּבָר אַחֵר, כָּל הֲדָרָהּ, אֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִין תִּינוֹקוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גָּלְתָה סַנְהֶדְרִין וְלֹא גָּלְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם, גָּלוּ מִשְׁמָרוֹת וְלֹא גָּלְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ תִּינוֹקוֹת גָּלְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר. מִיָּד וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ. הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כְּשֶׁהֵן רַכִּים מְשׁוּלִים כִּכְבָשִׂים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, יז): וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם. וּכְשֶׁהֵן קָשִׁים מְשׁוּלִין כְּאַיָּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מָה אַיָּלִים הַלָּלוּ בִּשְׁעַת שָׁרָב הוֹפְכִין פְּנֵיהֶם אֵלּוּ תַּחַת אֵלּוּ, כָּךְ הָיוּ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל רוֹאִין דְּבַר עֲבֵרָה וְהוֹפְכִין פְּנֵיהֶם מִמֶּנּוּ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּבֹא שָׁעָה וַאֲנִי עוֹשֶׂה לָכֶם כֵּן. וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף, רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר בִּזְּמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מוֹסִיפִין כֹּחַ בִּגְּבוּרָה שֶׁל מַעְלָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים ס, יד): בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל. וּבִזְּמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כִּבְיָכוֹל מַתִּישִׁין כֹּחַ גָּדוֹל שֶׁל מַעְלָן, דִּכְתִיב (דברים לב, יח): צוּר יְלָדְךָ תֶּשִּׁי. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בְּרַבִּי טַרְפוֹן בִּזְּמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מוֹסִיפִין כֹּחַ בִּגְּבוּרָה שֶׁל מַעְלָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר יד, יז): וְעַתָּה יִגְדַל נָא כֹּחַ ה'. וּבִזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּבְיָכוֹל, מַתִּישִׁין כֹּחַ גָּדוֹל שֶׁל מַעְלָן, וְהוֹלְכִין גַּם הֵם בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, וְרַבָּנָן בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, הָיָה אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הַקְרֵנִי דַּף אֶחָד, וְאוֹמֵר לוֹ אֵין בִּי כֹחַ. הַשְׁנֵנִי פֶּרֶק אֶחָד, אוֹמֵר לוֹ אֵין בִּי כֹּחַ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּבוֹא לָכֶם שָׁעָה וַאֲנִי עוֹשֶׂה לָכֶם כָּךְ, וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף. אָמַר רַבִּי אַחָא, כְּשֵׁם שֶׁלֹא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּרוֹדֵף מָלֵא, כָּךְ אֵינָן נִגְאָלִין אֶלָּא בְּגוֹאֵל מָלֵא, דִּכְתִיב (ישעיה נט, כ): וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל מָלֵא כְּתִיב. 2.6. גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל. עֶשֶׂר קְרָנוֹת הֵן, קַרְנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, קַרְנוֹ שֶׁל יִצְחָק, קַרְנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, קַרְנוֹ שֶׁל משֶׁה, קַרְנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, קַרְנָהּ שֶׁל כְּהֻנָּה, קַרְנָהּ שֶׁל לְוִיָה, קַרְנָהּ שֶׁל נְבוּאָה, קַרְנוֹ שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, קַרְנוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים קַרְנוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. קַרְנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, א): כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. קַרְנוֹ שֶׁל יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יג): נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, קַרְנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יז): וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. קַרְנוֹ שֶׁל משֶׁה, דִּכְתִיב (שמות לד, כט): כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו. קַרְנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, דִּכְתִיב (חבקוק ג, ד): קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ. קַרְנָהּ שֶׁל כְּהֻנָּה, דִּכְתִיב (תהלים קיב, ט): קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד. קַרְנָהּ שֶׁל לְוִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כה, ה): כָּל אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן חֹזֶה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים לְהָרִים קָרֶן. קַרְנָהּ שֶׁל נְבוּאָה, דִּכְתִיב (שמואל א ב, א): רָמָּה קַרְנִי בַּה'. קַרְנוֹ שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב (תהלים כב, כב): וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי, קַרְנוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמח, יד): וְיָרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים קַרְנוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, י): וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֶם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. וְכֻלָּן הָיוּ נְתוּנוֹת בְּרֹאשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ נִטְּלוּ מֵהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל, וְנִתְּנוּ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, כ): וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִי בְרֵאשַׁהּ וְאָחֳרִי דִי סִלְקַת וּנְפַלָה מִן קֳדָמַהּ תְּלָת, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָא עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲזִירָן לִמְקוֹמָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עה, יא): וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק, הַקְּרָנוֹת שֶׁגִּדַּע צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵימָתַי הוּא מַחְזִירָן לִמְקוֹמָם, לִכְשֶׁיְּרוֹמֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קֶרֶן מְשִׁיחוֹ, דִּכְתִיב (שמואל א ב, י): וְיִתֵּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר כֵּיוָן שֶׁגָּרְמוּ עֲוֹנוֹת וְנִכְנְסוּ שׂוֹנְאִים בִּירוּשָׁלַיִם, נָטְלוּ גִּבּוֹרֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכָפְתוּ יְדֵיהוֹן לַאֲחוֹרֵיהוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים צא, טו): עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, כָּתַבְתִּי בַּתּוֹרָה, וְעַכְשָׁיו בָּנַי שְׁרוּיִין בְּצַעַר וַאֲנִי בְּרֶוַח, כִּבְיָכוֹל הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ, וּלְבַסּוֹף גִּלָּה אוֹתָהּ לְדָנִיּאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל יב, יג): וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ, אָמַר לוֹ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְתָנוּחַ. אָמַר לוֹ וַהֲנָחָה לְעוֹלָם, אָמַר לוֹ וְתַעֲמֹד, אָמַר לוֹ עִם מִי, עִם הַצַּדִּיקִים אוֹ עִם הָרְשָׁעִים, אָמַר לוֹ לְגֹרָלְךָ, עִם הַצַּדִּיקִים, אָמַר לוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִין, אָמַר לוֹ לְקֵץ הַיָּמִין, אוֹתָהּ יָמִין שֶׁהִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת קֵץ נָתַתִּי לִימִינִי. גָּאַלְתִּי אֶת בָּנַי גָּאַלְתִּי אֶת יְמִינִי, וְהוּא שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים ס, ז): לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי. | |
|
| 45. Palestinian Talmud, Berachot, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, king, and the pharisees Found in books: Kalmin (2014), Migrating tales: the Talmud's narratives and their historical context, 166 |
| 46. Anon., Sifre Numbers, 42, 61 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 338 |
| 47. Anon., Sifre Deuteronomy, 311 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 338 |
| 48. Anon., Mekhilta Derabbi Yishmael, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 338 |
49. Anon., Leviticus Rabba, 9.3, 18.1, 19.5, 32.7, 35.12 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. •shivata shir ha-shirim (yannai) Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 176; Rubenstein (2003), The Culture of the Babylonian Talmud. 132| 9.3. דָּבָר אַחֵר, וְשָׂם דֶּרֶךְ, אָמַר רַבִּי יַנַּאי וְשָׁם כְּתִיב דְּשָׁיֵם אָרְחֵיהּ, סַגֵּי שָׁוֵי, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יַנַּאי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְשֻׁפַּע בְּיוֹתֵר, אֲמַר לֵיהּ מַשְׁגַּח רַבִּי מִתְקַבְּלָא גַבָּן, אֲמַר לוֹ אִין, הִכְנִיסוֹ לְבֵיתוֹ הֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ, בְּדָקוֹ בְּמִקְרָא וְלֹא מְצָאוֹ, בְּמִשְׁנָה וְלֹא מְצָאוֹ, בְּאַגָּדָה וְלֹא מְצָאוֹ, בְּתַלְמוּד וְלֹא מְצָאוֹ, אֲמַר לֵיהּ סַב בְּרִיךְ, אֲמַר לֵיהּ יְבָרֵךְ יַנַּאי בְּבֵיתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ אִית בָּךְ אֲמַר מַה דַּאֲנָא אֲמַר לָךְ, אֲמַר לֵיהּ אִין, אֲמַר לֵיהּ אֱמֹר אָכוֹל כַּלְבָּא פִּיסְתְּיָא דְּיַנַּאי, קָם תַּפְסֵיהּ אֲמַר לֵיהּ יְרוּתָתִי גַבָּךְ דְּאַתְּ מוֹנֵעַ לִי, אֲמַר לֵיהּ וּמַה יַרְתּוּתָךְ גַבִּי, אֲמַר לֵיהּ חַד זְמַן הֲוֵינָא עָבַר קַמֵּי בֵּית סִפְרָא, וּשְׁמָעִית קָלְהוֹן דְּמֵנִיקַיָא אָמְרִין (דברים לג, ד): תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַנַּאי אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא קְהִלַּת יַעֲקֹב. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה זָכִיתָ לְמֵיכְלָא עַל פְּתוֹרִי, אֲמַר לוֹ מִיּוֹמַי לָא שְׁמָעִית מִילָא בִּישָׁא וְחִזַּרְתִּי לְמָרַהּ, וְלָא חָמֵית תְּרֵין דְּמִתְכַּתְּשִׁין דֵּין עִם דֵּין וְלָא יְהַבִית שְׁלָמָא בֵּינֵיהוֹן. אֲמַר לֵיהּ כָּל הֲדָא דֶּרֶךְ אֶרֶץ גַּבָּךְ וְקָרִיתָךְ כַּלְבָּא, קָרָא עֲלֵיהּ שָׁם דֶּרֶךְ, דְּשָׁיֵם אָרְחֵיהּ סַגֵּי שָׁוֵי, דְּאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַב נַחְמָן עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת קָדְמָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ אֶת הַתּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כד): לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, דֶּרֶךְ, זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וְאַחַר כָּךְ עֵץ הַחַיִּים, זוֹ תּוֹרָה. אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁיְשׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשׁוּעָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל (תהלים פ, ג): וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ. 18.1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ וגו' (ויקרא טו, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת יב, א): וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, תְּנַן (משנה אבות ג-א): עֲקַבְיָא בֶּן מַהַלַּלְאֵל אוֹמֵר הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מֵאַיִן בָּאתָ מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לֶעָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וכו', רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר בְּשֵׁם רַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי שְׁלָשְׁתָּן דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא מִתּוֹךְ פָּסוּק אֶחָד, וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ, בְּאֵרְךָ זוֹ לֵיחָה סְרוּחָה, בּוֹרְךָ זוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה, בּוֹרְאֶךָ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָתִיד לִתֵּן לְפָנָיו דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, בְּיוֹמֵי טַלְיוּתָךְ עַד דְּחֵילָךְ עֲלָךְ. (קהלת יב, א): עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, אֵלּוּ יְמֵי זִקְנָה, (קהלת יב, א): וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ, אֵלּוּ יְמֵי הַמָּשִׁיחַ, שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה, (קהלת יב, ב): עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וגו', הַשֶּׁמֶשׁ זֶה קְלַסְתֵּר פָּנִים, וְהָאוֹר זֶה הַמֵּצַח, וְהַיָּרֵחַ זֶה הַחוֹטֶם, וְהַכּוֹכָבִים אֵלּוּ רָאשֵׁי לְסָתוֹת, (קהלת יב, ב): וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם, רַבִּי לֵוִי אָמַר תַּרְתֵּי חָדָא לְחַבְרַיָיא וְחָדָא לְבוּרַיָא. חָדָא לְחַבְרַיָא, בָּא לִבְכּוֹת זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. חָדָא לְבוּרַיָא, בָּא לְהַטִּיל מַיִם הַגְּלָלִין מְקַדְּמִין אוֹתוֹ. (קהלת יב, ג): בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וגו', בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת אֵלּוּ אַרְכֻּבּוֹתָיו, (קהלת יב, ג): וְהִתְעַוְתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל אֵלּוּ צְלָעוֹתָיו. רַבִּי חִיָא בַּר נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ זְרוֹעוֹתָיו, (קהלת יב, ג): וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת זֶה הַמַּסָּס, (קהלת יב, ג): כִּי מִעֵטוּ אֵלּוּ הַשִּׁנַּיִם, (קהלת יב, ג): וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת אֵלּוּ הָעֵינַיִם. רַבִּי חִיָּא בַּר נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ כַּנְפֵי הָרֵאָה, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַקּוֹל, (קהלת יב, ד): וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק אֵלּוּ נְקָבָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁהֵן כְּמוֹ דֶּלֶת הַפּוֹתֵחַ וְהַסּוֹגֵר, (קהלת יב, ד): בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין הַמַּסָּס טוֹחֵן, (קהלת יב, ד): וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, הָדֵין סָבָא כַּד שָׁמַע קוֹל צִפֳּרִין מְצַיְצִין אֲמַר בְּלִיבֵּיהּ לִיסְטִין אָתָאן לִמְקַפְּחָא יָתִי, (קהלת יב, ד): וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר אֵלּוּ שִׂפְתוֹתָיו, רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אֵלּוּ הַכְּלָיוֹת, שֶׁהֵן חוֹשְׁבוֹת וְהַלֵּב גּוֹמֵר, (קהלת יב, ה): גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וגו', גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ הָדֵין סָבָא דְּצָוְחִין לֵיהּ זִיל לַאֲתַר פְּלַן וְהוּא שָׁאֵיל וַאֲמַר אִית תַּמָּן מַסְּקִין, אִית תַּמָּן מַחֲתִין, (קהלת יב, ה): וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא חִתִּיתָא שֶׁל דֶּרֶךְ נוֹפֵל עָלָיו, וָחֳרָנָא אֲמַר הִתְחִיל מַתְוֶוה תְּוָואִים, אֲמַר עַד אֲתַר פְּלַן אִית לִי מַהֲלַךְ בַּאֲתַר פְּלַן לֵית לִי מַהֲלַךְ. (קהלת יב, ה): וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד אִילֵּין קַרְסוּלוֹת, (קהלת יב, ה): וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב זֶה לוּז שֶׁל שִׁדְרָה. אַדְרִיָּנוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִן הֵן אַתְּ מוֹדַע לִי, אַיְיתֵי יָתֵיהּ קוֹמוֹי נְתָנוֹ בַּמַּיִם וְלֹא נִמְחָה, טְחָנוֹ בָּרֵיחַיִם וְלֹא נִטְחַן, נְתָנוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן הִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בַּפַּטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא הוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם. (קהלת יב, ה): וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה זוֹ הַתַּאֲוָה שֶׁהִיא מַטִּילָה שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲוָה סָלֵיק שָׁאֵיל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבִּי בְּכָל יֶרַח וְיֶרַח, כֵּיוָן דְּסָב יָתֵיב לֵיהּ וְלָא יָכוֹל לְמֵיסַק, יוֹם חַד סָלֵיק אֲמַר לֵיהּ מָה עִסְקָךְ דְּלֵית אַתְּ סָלֵיק לְגַבִּי הֵיךְ דַּהֲוֵית יָלֵיף, אֲמַר לֵיהּ רְחוֹקוֹת נַעֲשׂוּ קְרוֹבוֹת, קְרוֹבוֹת נַעֲשׂוּ רְחוֹקוֹת, שְׁתַּיִם נַעֲשׂוּ שָׁלשׁ, וּמֵטִיל שָׁלוֹם בַּבַּיִת בָּטֵל, [ופרושו: רחוקות נעשו קרובות, אילין עיניא דהוו חמיין מרחוק כדו אפלו מקרוב לית אינון חמיין. קרובות נעשו רחוקות, אילין אודני דהוו שמעין בחד זמן בתרי זמני, כדו אפלו במאה זימנין לית אינון שמעין. שתים נעשו שלש, חוטרא ותרתין ריגלי. ומטיל שלום בבית בטל, זו התאוה שמטיל שלום בין איש לאשתו]. (קהלת יב, ה): כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, בֵּית הָעוֹלָם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בֵּית עוֹלָמוֹ, מְלַמֵּד שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה וְעִמּוֹ דֻּכָּסִין וְאִפַּרְכִין וְאִיסְטְרַטְיוֹטִין, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל נִכְנָסִין בְּפוֹלִין אֶחָד, כָּל אֶחָד וְאֶחָד שָׁרוּי לְפִי כְבוֹדוֹ, כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל טוֹעֲמִין טַעַם מִיתָה, כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. (קהלת יב, ה): וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים אֵלּוּ הַתּוֹלָעִים, (קהלת יב, ו): עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף זֶה חוּט הַשִּׁדְרָה, (קהלת יב, ו): וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב זוֹ גֻּלְגֹּלֶת. רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָא אָמַר זוֹ גַּרְגֶּרֶת שֶׁמְכַלָּה אֶת הַזָּהָב וּמֵרִיקָה אֶת הַכָּסֶף. (קהלת יב, ו): וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ זוֹ כָּרֵס. רַבִּי חִיָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים כְּרֵיסוֹ שֶׁל אָדָם נִבְקַעַת וּמוֹסֶרֶת לַפֶּה וְאוֹמֶרֶת לוֹ הֵילָךְ מַה שֶּׁגָּזַלְתָּ וְחָמַסְתָּ וְנָתַתָּ לִי. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק מַיְיתֵי לָהּ מִן הָדֵין קְרָיָא (מלאכי ב, ג): וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חֲגֵיכֶם. רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי כָּל תְּלָתָא יוֹמִין נַפְשָׁא טָיְיסָא עַל גּוּפָה סָבְרָה דְּהִיא חָזְרָה לֵיהּ, וְכֵיוָן דְּהִיא חָמְיָא לֵיהּ דְּאִישְׁתַּנֵּי זִיוְהוֹן דְּאַפּוֹי, הִיא אָזְלַת לָהּ, דִּכְתִיב (איוב יד, כב): אַךְ בְּשָׂרוֹ וגו'. בַּר קַפָּרָא אָמַר עַד שְׁלשָׁה יָמִים תָּקְפּוֹ שֶׁל אֵבֶל קַיָּם, לָמָּה שֶׁצּוּרַת הַפָּנִים נִכֶּרֶת, דִּתְנַן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, וְאֵין מְעִידִין לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים. (קהלת יב, ו): וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר, תְּרֵין אֲמוֹרָאִין, חַד אָמַר כְּאִילֵּין גַּלְגְּלַיָא דְצִפּוֹרִי, וְחוֹרָנָא אֲמַר כְּאִילֵּין רִגְבַיָּיא דִּטְבֶרְיָא, כְּמָה דְתֵימָא (איוב כא, לג): מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל. (קהלת יב, ז): וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וגו', רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אֵימָתַי הָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, כְּשֶׁשָּׁב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְאִם לָאו (שמואל א כה, כט): וְאֶת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה וגו'. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן מַתְנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי אַבְדִּימֵי דְמִן חֵיפָא לְכֹהֵן חָבֵר שֶׁמָּסַר לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אָמַר לוֹ רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּבֵיתִי טָהוֹר וְכִכָּר שֶׁנָּתַתִּי לְךָ טָהוֹר, אִם אַתָּה נוֹתְנָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי נָתַתִּי לְךָ מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי זוֹרְקָהּ לְפָנֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם זֶה, רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּמְעוֹנִי טָהוֹר וּמְשָׁרְתַי טְהוֹרִים וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתַתִּי לְךָ טְהוֹרָה, אִם אַתָּה מַחֲזִירָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי נוֹתְנָהּ לְךָ, מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי טוֹרְפָהּ לְפָנֶיךָ, כָּל אֵלּוּ בִּימֵי זִקְנוּתוֹ אֲבָל בִּימֵי בַּחֲרוּתוֹ אִם חָטָא לוֹקֶה בְּזִיבוּת וּבְצָרַעַת, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ. 19.5. דָּבָר אַחֵר, וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברי הימים ב טו, ג): וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה, וּמִי נִתְנַבֵּא הַפָּסוּק הַזֶּה, עֲזַרְיָה בֶּן עוֹדֵד הַנָּבִיא אָמַר, עֲתִידִין יָמִים לָבוֹא לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת, שֶׁאֵין מִדַּת הַדִּין נַעֲשָׂה בָּעוֹלָם. וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה, שֶׁהַכְּהֻנָּה גְדוֹלָה עֲתִידָה לִבָּטֵל. וּלְלֹא תוֹרָה, שֶׁעֲתִידִין סַנְהֶדְּרִין לִבָּטֵל. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ אוֹתוֹ הַדּוֹר כֵּן רָפוּ יְדֵיהֶן, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה (ישעיה לה, ג): חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי פִּנְחָס, רַבִּי יוּדָן אָמַר חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת, יָדַיִם שֶׁהֵן נִרְאִין כְּאִלּוּ רָפוֹת. (ישעיה לה, ג): וּבִרְכַּיִם כּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ, שֶׁהֵן נִרְאוֹת כְּאִלּוּ כּוֹשְׁלוֹת. רַבִּי פִּנְחָס אָמַר חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת, שֶׁרִפִּיתֶם עַצְמְכֶם בְּמַעֲשֵׂיכֶם הָרָעִים. וּבִרְכַּיִם כּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ, שֶׁכָּשַׁלְתֶּם בְּמַעֲשֵיכֶם הָרָעִים. (ישעיה לה, ד): אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי לֵב, רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמַר לִמְפַגְרֵי לִבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום ב, ז): יְמַהֲרוּ חוֹמָתָהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁהֵן דּוֹחֲקִין אֶת הַקֵּץ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, יח): וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ. (ישעיה לה, ד): חִזְּקוּ אַל תִּירָאוּ, לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים (תהלים מב, ד): הָיְתָה לִי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן (ישעיה לה, ד): הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא, מִי שֶׁהוּא עָתִיד לְשַׁלֵּם גְמוּלָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם (ישעיה לה, ד): גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְישַׁעֲכֶם. וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל, וְכִי יָמִים רַבִּים הָיוּ, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ יָמִים שֶׁל צַעַר הָיָה קוֹרֵא אוֹתָן רַבִּים, דְּכַוָּתָהּ (מלכים א יח, א): וַיְהִי יָמִים רַבִּים וּדְבַר ה' הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר בָּאֶמְצַע, הֲרֵי שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֳדָשִׁים, וְכִי יָמִים רַבִּים הָיוּ, אֶלָּא יָמִים שֶׁל צַעַר, לְפִיכָךְ הוּא קוֹרֵא אוֹתָן רַבִּים, וּדְכַוָּתָהּ (שמות ב, כג): וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וְכִי רַבִּים הָיוּ אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ יָמִים שֶׁל צַעַר, וּדְכַוָּתָהּ (אסתר א, ד): שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם, וְכִי רַבִּים הָיוּ, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ וכו', וְהָדֵין פְּסוּקָא וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא יָמִים שְׁנַיִם, רַבִּים שְׁלשָׁה, מִכָּאן וָאֵילָךְ אֵין זוֹ נִדָּה אֶלָּא דָּוָה. וְהַנִּדָּה בְּנִדָּתָהּ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא (ויקרא טו, לג): וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ. אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי צַעַר גָּדוֹל נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאִשָּׁה זוֹ, שֶׁמְאַחַר שֶׁמְשַׁמֶּרֶת יְמֵי זִיבָה יוֹשֶׁבֶת וּמְשַׁמֶּרֶת שִׁבְעַת יְמֵי נִדָּה, וְהַתּוֹרָה קוֹרֵא אוֹתָהּ נִדָּה, וְהַדָּוָה בְּזִיבָתָהּ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ. רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר וּמָה אִם הָאִשָּׁה הַזּוֹ עַל יְדֵי שֶׁפֵּרְשָׁה שְׁנַיִם שְׁלשָׁה יָמִים הַתּוֹרָה קוֹרֵא אוֹתָהּ נִדָּה, אָנוּ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ מִבֵּית חַיֵּינוּ וּמִבֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ כַּמָּה יָמִים וְכַמָּה שָׁנִים, כַּמָּה קִיצִים וְכַמָּה עִבּוּרִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. 32.7. רַבִּי זֵירָא כָּד סָלַק לְהָכָא שָׁמַע קָלְהוֹן קָרְיָן מַמְזֵרָא וּמַמְזֵרְתָּא, אֲמַר הָא אָזֵיל הוּא, דְאָמַר רַב הוּנָא אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר עַל שְׁלשִׁים יוֹם. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר רַב אַחָא כְּהַהִיא דְאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא. בְּיוֹמוֹי דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה סְלֵיק לְהָכָא חַד בַּבְלָאי וַהֲוָה רַבִּי בֶּרֶכְיָה יָדַע בֵּיהּ דְּהוּא מַמְזֵר, אָזַל גַּבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ זַכֵּי עִמִּי, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי בֶּרֶכְיָה זִיל לָךְ וּלְמָחָר אַתְּ אָתֵי וַאֲנַן עָבְדִין לָךְ פְּסִיקָא בְּצִבּוּרָא, לְמָחָר אָזַל גַּבֵּיהּ, אַשְׁכְּחֵיהּ בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא יָתֵיב דָּרֵישׁ, אַמְתֵּן לֵיהּ עַד דַּחֲסַל, כֵּיוָן דַּחֲסַל מִן דְּרַשׁ אָזַל לְגַבֵּיהּ אֲמַר לוֹן רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָחֵינַן זַכְוָון בַּהֲדֵין גַּבְרָא וְהוּא מַמְזֵר, עֲבַדּוּן לֵיהּ פְּסִיקָא, כֵּיוָן דְּנָפְקוּ לְהוֹן מִן תַּמָּן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חַיֵּי שָׁעָה אָתֵית בָּעֵי גַבָּךְ וּפְסַקְתְּ חַיּוֹי דְּהַהוּא גַבְרָא. אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ חַיִּין יַהֲבֵית לָךְ, דְּאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם, אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא. 35.12. עַד כַּמָּה גְשָׁמִים יוֹרְדִים וְהָאָרֶץ עוֹשָׂה פֵּרוֹת, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַד שְׁנַיִם, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר עַד שְׁלשָׁה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר עַד שְׁנַיִם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, יוֹרֶה בְּמַרְחֶשְׁוָן וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי דְּהוּא אוֹמֵר עַד שְׁלשָׁה, יוֹרֶה בְּכִסְלֵו וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן וּגְשָׁמִים בָּאֶמְצַע הֲרֵי שְׁלשָׁה. רַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּרַבִּי יַנַּאי אָמַר הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, ו): כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם, הֲרֵי שְׁלשָׁה, (איוב לז, ו): מִטְרוֹת, שְׁנַיִם, הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וְרַבָּנָן אָמְרִין שִׁבְעָה, אִלּלֵין חַמְשִׁיתָה, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, יוֹרֶה בְּכִסְלֵו וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן, הֲרֵי שִׁבְעָה. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ עָבַר הֲוֵינָא קוֹמֵי כְּנִישְׁתָּא דְּטַרְסַיָּא דְּלוֹד וּשְׁמָעִית קָלֵיהּ דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי יָתֵיב וְדָרֵשׁ רַבָּנִין בְּשֵׁם חִזְקִיָּה אֲמַר בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פְּקִידָה אַחַת הוּא פּוֹקֵד הָאָרֶץ וּמִיָּד הִיא עוֹשָׂה, מַה טַּעְמָא (תהלים סה, י): פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה, שֶׁהִיא עוֹשָׂה לָכֶם אֶחָד לַעֲשָׂרָה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַב פַּפֵּי בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרֵי פְּעָמִים שֶׁעוֹשֶׂה בִּזְכוּת אִישׁ אֶחָד, בִּזְכוּת עֵשֶׂב אֶחָד, בִּזְכוּת שָׂדֶה אֶחָת, וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה י, א): שַׁאֲלוּ מֵה' מָטָר בְּעֵת מַלְקוֹשׁ ה' עֹשֶׂה חֲזִיזִים וּמְטַר גֶּשֶׁם יִתֵּן לָהֶם לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה, לְאִישׁ וְלֹא לַאֲנָשִׁים, לְעֵשֶׂב וְלֹא לַעֲשָׂבִים, לְשָׂדֶה וְלֹא לְשָׂדוֹת. (מלאכי ג, י): הָבִיאוּ [את כל] הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וגו' בְּרָכָה עַד בְּלִי דָּי, מַהוּ עַד בְּלִי דָּי, רַבִּי יוֹנָה בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר עָלָיו דַּי, הוּא בְּרָכָה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר בְּשֵׁם רַב, עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם לוֹמַר דַּיֵּנוּ, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה גְּשָׁמִים טוֹרְדִים לָעוֹלָם יוֹצְאֵי דְרָכִים מְצֵירִין בָּהֶם, מְפָרְשֵׁי יַמִּים מְצֵירִין בָּהֶם, וְדוֹרְכֵי גִתּוֹת וְטָחֵי גַּגּוֹת. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן בְּרָכָה, מַה טַּעְמָא (יחזקאל לד, כו): וְנָתַתִּי אוֹתָם וּסְבִיבוֹת גִּבְעָתִי בְּרָכָה וְהוֹרַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ. | 9.3. "Another opinion regarding the verse (Ps. 50:23) “And there is a path, I will show him the salvation of God”- Rabbi Yanai said: the it is written the one who puts a path[with a sin and not a shin], meaning that two ways are similar [in bringing one to salvation] Rabbi Yannai was once walking along the road, and saw a man who was extremely well dressed. Rabbi Yannai said to him: Would you like to come over to my house? The man replied: Yes. Rabbi Yannai brought him into his home, and gave him food and drink. As they were eating and drinking together, he examined him in his knowledge of Bible, and found out that he had none; examined his knowledge of Mishnah, and realized that he had none; his knowledge of legends, and saw that he had none; his knowledge of Talmud and saw he had none. Rabbi Yannai then told him: Wash and recite grace. Said the guest: Let Yannai recite grace in his own home. Seeing that he could not even recite a blessing, Yannai told him: Can you at least repeat what I say? Said he: Yes. Said Rabbi Yannai: repeat the following: 'A dog has eaten Yannai's bread.' offended, the man stood up, and grabbed Rabbi Yannai by the coat! He then said: My inheritance is with you, and you are withholding it from me! Said Rabbi Yannai with puzzlement: What legacy of yours is there with me? He replied: Once I passed by a school, and I heard the voices of the little children saying: 'Moses gave us the Torah, the inheritance of the congregation of Jacob.' They did not say 'the inheritance of the congregation of Yannai,' but the 'congregation of Jacob.' Rabbi Yannai asked, “How then are you worthy to eat at my table?” The guest replied, “Never have I heard an evil word spoken against me and returned to argue with the person who spoke it. Never have I seen two people arguing without making peace between them.” Rabbi Yannai then said, “you have so much Derech Eretz and I called you a dog.” On him rabbi Yanai said the verse “And there is a path” – meaning not one, but two paths take you to salvation – since rabbi Ishmael son of rav Nachman said: Derech eretz precedes Torah by 26 generations, since it is written “and to guard the way to the Tree of Life” (Genesis 3). “Way” is the derech eretz, and only after that comes “Tree of Life” which is Torah. [Back to the verse in question, Ps 50:23] I will show him the salvation of God, said rabbi Abahu: this is one of the sources for the idea that God’s salvation is Israel’s salvation (Ps. 80:3) “and come and save us”", |
|
| 50. Palestinian Talmud, Shabbat, 14.4 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42 |
| 51. Palestinian Talmud, Sotah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, king, and the pharisees Found in books: Kalmin (2014), Migrating tales: the Talmud's narratives and their historical context, 166 |
| 52. Palestinian Talmud, Sukkah, 5.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42 |
| 53. Palestinian Talmud, Taanit, 1.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42 |
| 54. Palestinian Talmud, Bikkurim, 3.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42; Rubenstein (2003), The Culture of the Babylonian Talmud. 195 |
| 55. Palestinian Talmud, Terumot, 2.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42 |
56. Anon., Deuteronomy Rabbah, 7.8 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42| 7.8. וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (דברים כט, א), הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָמַד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים. לִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה הִתְקִינוּ שֶׁלֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כְּנֶגֶד אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה עַל יְדֵיהֶן. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רָאָה הַפָּחוּת בִּימֵי משֶׁה מַה שֶׁלֹא רָאָה יְחֶזְקֵאל גָּדוֹל בַּנְּבִיאִים, בְּנֵי אָדָם שֶׁדִּבְּרָה עִמָּהֶם שְׁכִינָה פָּנִים בְּפָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, ד): פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם וגו'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרִים אֲפִלּוּ אָדָם אֶחָד לֹא הָיְתָה הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית עֲלֵיהֶן, דִּכְתִיב (שמות יט, יא): כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שֶׁהָיָה דוֹרֵשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל, וּכְשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס לִדְרשׁ הָיָה אוֹמֵר רְאוּ אִם נִתְכַּנְסוּ כָּל הַקָּהָל, וּמֵהֵיכָן אַתָּה לָמֵד מִמַּתַּן תּוֹרָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, י): בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי. דָּבָר אַחֵר, רַבָּנָן אָמְרֵי אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה נְתָנָהּ לוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיִּקְרָא ה' לְמשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה, אַף משֶׁה רַבֵּנוּ כְּשֶׁבָּא לִשְׁנוֹת אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה כָּךְ אֲנִי מוֹסֵר לְבָנָיו בִּקְרִיָּה, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בָּעִנְיָן (דברים כט, א): וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם. | |
|
| 57. Palestinian Talmud, Sanhedrin, 4.1-4.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 198, 278 |
| 58. Babylonian Talmud, Bava Batra, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 34 |
59. Babylonian Talmud, Moed Qatan, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 183| 9a. מותרין לישא ערב הרגל קשיא לכולהו,לא קשיא למאן דאמר משום שמחה עיקר שמחה חד יומא הוא,למ"ד משום טירחא עיקר טירחא חד יומא הוא למ"ד משום ביטול פריה ורביה לחד יומא לא משהי איניש נפשיה,ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן דכתיב (מלכים א ח, סה) ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים [לפני ה' אלהינו] שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום ואם איתא דמערבין שמחה בשמחה איבעי ליה למינטר עד החג ומיעבד שבעה להכא ולהכא,ודלמא מינטר לא נטרינן והיכא דאתרמי עבדינן איבעי ליה לשיורי פורתא,שיורי בנין בהמ"ק לא משיירינן איבעי ליה לשיורי באמה כליא עורב,אמה כליא עורב צורך בנין הבית הוא אלא מדמייתר קרא מכדי כתיב ארבעה עשר יום שבעת ימים ושבעת ימים למה לי שמע מינה הני לחוד והני לחוד,א"ר פרנך א"ר יוחנן אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא,מאי דרוש אמרו קל וחומר ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויום הכפורים דענוש כרת לא כ"ש,אלא אמאי היו דואגים התם צורך גבוה הכא צורך הדיוט הכא נמי מיעבד ליעבדו מיכל לא ניכלו ולא לישתו אין שמחה בלא אכילה ושתיה,ומשכן דדחי שבת מנלן אילימא מדכתיב (במדבר ז, יב) ביום הראשון וביום השביעי דלמא שביעי לקרבנות אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא (במדבר ז, עב) ביום עשתי עשר יום מה יום כולו רצוף אף עשתי עשר כולן רצופין,ודלמא ימים הראויין כתיב קרא אחרינא (במדבר ז, עח) ביום שנים עשר יום מה יום כולו רצוף אף שנים עשר יום כולן רצופין,ודלמא הכא נמי ימים הראויין אם כן תרי קראי למה לי,ומקדש דדוחה יום הכפורים מנלן אילימא מדכתיב ארבעה עשר יום ודלמא ימים הראויין גמר יום יום מהתם,יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא ומנלן דאחיל להו דתני תחליפא (מלכים א ח, סו) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו,לאהליהם שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר על כל הטובה שיצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא,לדוד עבדו ולישראל עמו בשלמא לישראל עמו דאחיל להו עון יום הכפורים אלא לדוד עבדו מאי היא,אמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש שלמה להכניס ארון למקדש דבקו שערים זה לזה אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה פתח ואמר (תהלים כד, ז) שאו שערים ראשיכם וגו' ולא נענה,כיון שאמר (דברי הימים ב ו, מב) ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו הכל שמחל לו הקב"ה על אותו עון,ר' יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי ר' שמעון בן יוחי איפטור מיניה באורתא לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה אמר להו ולאו איפטריתו מיני באורתא,אמרו ליה למדתנו רבינו תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וכתיב (דברי הימים ב ז, י) וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם,אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת,א"ל לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך אזל אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי כתיב (משלי ד, כו) פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו וכתיב (משלי ה, ו) אורח חיים פן תפלס,לא קשיא כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים | 9a. b are permitted to marry on the eve of the pilgrimage Festival. /b This poses b a difficulty to all of /b the opinions, as a wedding celebration ordinarily extends for seven days, and the majority of the celebration will coincide with the Festival.,The Gemara answers: This is b not difficult, /b as this i baraita /i can be reconciled with all of the opinions. b According to the one who said /b that one may not get married on the intermediate days of a Festival b because of joy, /b i.e., because one must not mix one joy with another, or because one may not put aside the rejoicing of the Festival and occupy himself with rejoicing with his wife, this is not difficult, as b the primary joy /b of a wedding b is /b only b one day, /b and after that, the joy of the wedding will not affect the joy of the Festival.,And b according to the one who said /b that one may not marry on the intermediate days of a Festival b due to /b the excessive b exertion /b that the wedding preparations demand, it is not difficult, as b the primary exertion is /b only b one day. /b After the wedding, excessive exertion is not required. And b according to the one who said /b that the reason is b due to the neglect of /b the mitzva to be b fruitful and multiply, /b there is no room for concern: Since there is only b one day, /b the eve of the Festival, when he can get married and save money on the feast, b a man will not delay /b his wedding in order to get married then, lest some unforeseen circumstance arise that will prevent him from getting married on that day. Therefore, according to all the reasons offered, there is no need to prohibit weddings on the eve of a Festival.,§ The Gemara asks: With regard to the principle that b one may not mix /b one b joy with /b another b joy, from where do we /b derive it? The Gemara explains that the source is b as it is written /b with regard to the dedication of the Temple: b “So Solomon held the feast at that time, and all Israel with him, a great congregation, from the entrance of Hamath to the Brook of Egypt, before the Lord our God, seven days and seven days, fourteen days” /b (I Kings 8:65). b And if it is so /b that b one may /b in fact b mix /b one b joy with /b another b joy, he should have waited until the festival /b of i Sukkot /i , which was the second set of seven days, b and made /b a feast of b seven /b days b for this and for that, /b i.e., for the dedication of the Temple and for the festival of i Sukkot /i together. The fact that he did not do so indicates that one must not mix one joy with another.,The Gemara raises a question: b Perhaps, /b however, it may be derived from here only that b we may not delay /b a wedding to be on a Festival, just as King Solomon did not delay the Temple dedication to be on the Festival, but nevertheless, b where it happens /b to occur that way, b we may /b indeed b prepare /b a feast to celebrate both occasions together. The Gemara answers: If this were permitted, Solomon b should have left a small /b part of the Temple unfinished until the Festival, and thereby arranged for a joint celebration of the dedication of the Temple and the festival of i Sukkot /i .,The Gemara responds: b One may not leave /b any part of b the building of the Temple /b undone, as a mitzva should be completed as quickly as possible. The Gemara modifies its previous opinion: Solomon b should have left the cubit- /b wide plates with spikes, which were designed to b eliminate the ravens, /b unfinished. The roof of the Temple was fitted with sharp metal spikes to deter the ravens, who were attracted by the smell of the sacrificial meat, from perching there. Although this was not considered a part of the building itself, delaying its installation would have allowed Solomon to delay the celebration of the Temple dedication.,The Gemara rejects this opinion as well: b The cubit /b -wide plates with spikes to b eliminate the ravens was a necessary /b element b in the building of the Temple, /b and consequently Solomon could not delay its construction either. b Rather, /b the proof is b from the redundancy /b in b the verse. Since it is written “fourteen days,” why do I /b need the verse to specify b “seven days and seven days”? Learn from it /b that b these /b seven days of celebrating the Temple dedication must b be discrete, and /b similarly, b these /b seven days of celebrating the Festival must b be discrete, /b due to the principle that one may not mix one joy with another.,§ Apropos the discussion of the celebration at Solomon’s dedication of the Temple, the Gemara relates that b Rabbi Parnakh said that Rabbi Yoḥa said: That year, /b the Jewish people b did not observe Yom Kippur, /b as the seven-day celebration of the dedication of the Temple coincided with Yom Kippur and all seven days were celebrated with feasting. b And /b the people b were worried and said: Perhaps the enemies of the Jewish people, /b a euphemism for the Jewish people themselves, b have become liable to be destroyed /b for the transgression of eating on Yom Kippur, which is punishable by i karet /i . b A Divine Voice issued forth and said to them: All of you are designated for life in the World-to-Come. /b ,The Gemara asks: b What derivation /b led them to conclude that it was permitted for them to eat on Yom Kippur? The Gemara explains that they based their ruling on an b i a fortiori /i /b inference: b If /b at the dedication of b the Tabernacle, whose sanctity is not a permanent sanctity, an individual’s offering, /b i.e., an offering of one of the tribal princes, b overrides /b the prohibition of b Shabbat, /b as the princes’ offerings were brought every day including Shabbat despite the attendant transgression of b a prohibition /b that is punishable by b stoning; /b then with regard to the dedication of b the Temple, whose sanctity is a permanent sanctity /b and the offerings brought there were b communal offerings, /b is it b not all the more so /b clear that the dedication of the Temple overrides the prohibition of b Yom Kippur, /b a violation that is b punishable by /b the less severe punishment of b i karet /i ? /b ,The Gemara asks: b But /b if they had firm basis for their behavior, b why were they worried? /b The Gemara answers that one can refute this i a fortiori /i inference as follows: b There, /b at the dedication of the Tabernacle, Shabbat was desecrated only b for the necessities /b of the Temple service to God on b High, /b i.e., by sacrificing offerings. b Here, /b at the dedication of the Temple, they desecrated Yom Kippur by eating and drinking, which was for b the need of common /b mortals. Based on this distinction the Gemara suggests: b Here too, /b at the dedication of the Temple b they should /b have b performed /b the rites of the sacrificial offerings and b they should not /b have b eaten or drunk. /b The Gemara answers: b There is no /b complete b rejoicing without eating and drinking. /b ,With regard to the proof itself, the Gemara asks: b And from where do we /b derive that the offerings brought at the dedication of b the Tabernacle overrode Shabbat? If we say /b it is b as it is written /b with regard to the offerings brought by the tribal princes: b “On the first day” /b (Numbers 7:12) b and “on the seventh day” /b (Numbers 7:48), this is not a conclusive proof, as b perhaps /b this refers not to the seventh day of the week but to b the seventh /b day b of /b sacrificial b offerings. /b Perhaps they skipped Shabbat and did not sacrifice offerings connected to the dedication of the Tabernacle on that day. b Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The verse /b also b states: “On the day of the eleventh day” /b (Numbers 7:72). The repetition of the word day indicates that b just as a day is all /b one b continuous /b period of time, b so too, the eleven /b days b were all /b one b continuous /b period of time, with no break in the middle, even for Shabbat.,The Gemara asks: b But perhaps /b this refers only to b days that are fit /b for an individual’s offerings, i.e., the offerings were sacrificed on eleven consecutive days that were suitable for sacrificing the offerings of an individual, but not on Shabbat. The Gemara answers: In b another verse it is written: “On the day of the twelfth day” /b (Numbers 7:78), indicating that b just as a day is all /b one b continuous /b period of time, b so too, the twelve days were all /b one b continuous /b period of time.,The Gemara asks again: b But perhaps here too /b this is referring to b days that are fit /b for sacrificing the offerings of an individual? The Gemara rejects this opinion: b If so, why do I /b need b two verses, /b the verse with regard to the eleventh day and the verse with regard to the twelfth day, to teach the same principle? The fact that the Torah uses repetitive phraseology in both verses indicates that all the days were consecutive, without a break for Shabbat.,The Gemara asks: b And from where do we /b derive that the feasting at the time of the dedication of b the Temple overrides Yom Kippur, /b so that the people did not have to fast? b If we say /b it is derived b from that which is written: Fourteen days, perhaps /b this is referring to b days that are fit /b for feasting, to the exclusion of Yom Kippur. The Gemara answers: This is b derived /b by means of a verbal analogy between the word b “day” /b mentioned in this context b and /b the word b “day” /b mentioned b there, /b with regard to the dedication of the Tabernacle. Just as there the days were consecutive, without a break for Shabbat, so too here, the days were consecutive, without a break for Yom Kippur.,It was stated above that b a Divine Voice issued forth and said to them: All of you are designated for life in the World-to-Come. /b The Gemara asks: b And from where do we /b derive b that /b God b pardoned them /b for this sin? The Gemara answers: The Sage b Taḥlifa taught /b in a i baraita /i that the verse states: b “On the eighth day he sent the people away, and they blessed the king, and went to their tents joyful and glad of heart for all the goodness that the Lord had done for David His servant and for Israel His people” /b (I Kings 8:66).,This verse may be expounded as follows: The words b “to their tents” /b indicate b that they went and found their wives in /b a state of b purity, /b as the terms tent and house often denote one’s wife. The term b “joyful” /b is referring to the fact b they had enjoyed the splendor of the Divine Presence, /b as there was a revelation of the Divine Presence when the offerings were sacrificed in the Temple. The phrase b “and glad of heart” /b refers to the fact that b each of their wives conceived a male child. /b The words b “for all the goodness” /b indicate b that a Divine Voice issued forth and said to them: All of you are designated for life in the World-to-Come, /b which is the ultimate good.,The aforementioned verse stated: “For all the goodness that the Lord had done b for David His servant and for Israel His people. /b ” The Gemara asks: b Granted, /b when the verse mentions the goodness that God did b for Israel His people, /b this is referring to the fact b that He pardoned them the sin of /b eating on b Yom Kippur /b that year; b but what is /b the goodness that God performed b for David His servant? /b , b Rav Yehuda said that Rav said: When Solomon sought to bring the Ark into the Temple the gates clung together /b and could not be opened. b Solomon uttered twenty-four songs /b of praise, b and /b his prayer b was not answered. He began and said: “Lift up your heads, O you gates, /b and be lifted up, you everlasting doors; and the King of glory shall come in” (Psalms 24:7), b but /b once again his prayer b was not answered, /b and the Temple gates remained closed., b Once he said: /b “Now therefore arise, O Lord God, into your resting place, You, and the Ark of Your strength; Let your priests, O Lord God, be clothed with victory and let Your pious ones rejoice in goodness. b O Lord God, do not turn away the face of Your anointed; remember the faithful love of David Your servant” /b (II Chronicles 6:41–42), b he was immediately answered. At that moment the faces of David’s enemies turned /b dark b like the /b charred b bottom of a pot, and all knew that the Holy One, Blessed be He, forgave him for that sin /b involving Bathsheba, as they saw that it was only in his merit that the gates of the Temple opened.,The Gemara relates that b Rabbi Yonatan ben Asmai and Rabbi Yehuda, son of converts, studied the portion /b dealing with b oaths in the study hall of Rabbi Shimon ben Yoḥai. /b After completing their studies, the disciples b took leave of /b their master b in the evening, /b but did not yet leave the city. b In the morning they went back and took leave of him /b a second time. b He said to them: Did you not /b already b take leave of me /b yesterday b in the evening? /b , b They said to him: You have taught us, our teacher, /b that b a disciple who takes leave of his teacher and /b then b stays overnight in the same city must take leave of him an additional time, as it is stated /b at the conclusion of the dedication of the Temple: b “On the eighth day he sent the people away, and they blessed the king” /b (I Kings 8:66), b and /b elsewhere b it is written: “And on the twenty-third day of the seventh month he sent the people away” /b (II Chronicles 7:10). The eighth day in the verse is referring to the Eighth Day of Assembly, the twenty-second of the month of Tishrei, yet it says that he sent the people away on the next day, the twenty-third of the month., b Rather, /b it can be derived b from here /b that b a disciple who takes leave of his teacher and /b then b stays overnight in the same city must take leave of him an additional time, /b just as the Jewish people took leave of Solomon an additional time on the day after the Festival, on the twenty-third of Tishrei.,Rabbi Shimon ben Yoḥai b said to his son: These /b two b people, /b Rabbi Yonatan ben Asmai and Rabbi Yehuda, son of converts, b are men of /b noble b form [ i tzura /i ] /b i.e., wise and learned individuals; b go to them so that they will bless you. He went /b and b found them /b deep in discussion, b raising /b apparent b contradictions between verses /b as follows: b It is written: “Make level the path of your feet, and let all your ways be established” /b (Proverbs 4:26), indicating that when one has the opportunity to perform more than one mitzva, he must evaluate which of them is most important. b And /b elsewhere b it is written: “Lest you level out the path of life,” /b (Proverbs 5:6), indicating that one must perform each mitzva as the opportunity arises, without considering its relative importance.,They explained that it is b not difficult: Here, /b in the first verse cited above, it is discussing b a mitzva that can be done by others, /b and therefore one must consider what is most worthwhile for him to perform himself and what he will leave to others. |
|
60. Babylonian Talmud, Eruvin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 198| 13b. ונמלך ומצאו בן עירו ואמר שמך כשמי ושם אשתך כשם אשתי פסול לגרש בו,הכי השתא התם (דברים כד, א) וכתב לה כתיב בעינן כתיבה לשמה הכא ועשה לה כתיב בעינן עשייה לשמה עשייה דידה מחיקה היא,א"ר אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים,תנא לא ר"מ שמו אלא רבי נהוראי שמו ולמה נקרא שמו ר"מ שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה ולא נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה,אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב (ישעיהו ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך,א"ר אבהו א"ר יוחנן תלמיד היה לו לר"מ וסומכוס שמו שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה,תנא תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים,אמר רבינא אני אדון ואטהרנו ומה נחש שממית ומרבה טומאה טהור שרץ שאין ממית ומרבה טומאה לא כ"ש,ולא היא מעשה קוץ בעלמא קעביד,א"ר אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כב"ה,וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן,כאותה ששנינו מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין וב"ה מכשירין אמרו ב"ה לב"ש לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר' יוחנן בן החורנית ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית אמרו להן בית שמאי (אי) משם ראיה אף הן אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך,ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני שעה שעה עומדת לו,ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו, big strongמתני׳ /strong /big הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים דייה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לרחבו,רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח רבי יהודה אומר רחבה אף על פי שאין בריאה היתה של קש ושל קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת,עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת כל שיש בהיקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח: | 13b. b but /b later b reconsidered /b and did not divorce her, b and a resident of his city found him and said: Your name is /b the same b as my name, and your wife’s name is /b the same b as my wife’s name, /b and we reside in the same town; give me the bill of divorce, and I will use it to divorce my wife, then this document b is invalid to divorce with it? /b Apparently, a man may not divorce his wife with a bill of divorce written for another woman, and the same should apply to the scroll of a i sota /i .,The Gemara rejects this argument: b How can you compare /b the two cases? b There, /b with regard to a bill of divorce, b it is written: “And he shall write for her” /b (Deuteronomy 24:1), and therefore b we require writing /b it b in her name, /b specifically for her; whereas b here, /b with regard to a i sota /i , b it is written: “And he shall perform with her /b all this ritual” (Numbers 5:30), and therefore b we require performance in her name. /b In b her /b case, the b performance is erasure; /b however, writing of the scroll need not be performed specifically for her.,On the topic of Rabbi Meir and his Torah study, the Gemara cites an additional statement. b Rabbi Aḥa bar Ḥanina said: It is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that in the generation of Rabbi Meir there was no /b one of the Sages who is b his equal. Why /b then b didn’t /b the Sages b establish the i halakha /i in accordance with his /b opinion? It is b because his colleagues were unable to ascertain the profundity of his opinion. /b He was so brilliant that he could present a cogent argument for any position, even if it was not consistent with the prevalent i halakha /i . b As he /b would b state with regard to /b a ritually b impure /b item that it is b pure, and display justification /b for that ruling, and likewise he would state b with regard to /b a ritually b pure /b item that it is b impure, and display justification /b for that ruling. The Sages were unable to distinguish between the statements that were i halakha /i and those that were not., b It was taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Meir was not his name; rather, Rabbi Nehorai was his name. And why was he called /b by the b name Rabbi Meir? /b It was b because he illuminates [ i meir /i ] the eyes of the Sages in /b matters of b the i halakha /i . And Rabbi Nehorai was not the name /b of the i tanna /i known by that name; b rather, Rabbi Neḥemya was his name, and some say: Rabbi Elazar ben Arakh was his name. And why was he called /b by the b name Rabbi Nehorai? /b It is b because he enlightens [ i manhir /i ] the eyes of the Sages in /b matters of b the i halakha /i . /b ,The Gemara relates that b Rabbi /b Yehuda HaNasi b said: /b The fact b that I am /b more b incisive than my colleagues is /b due to the fact b that I saw Rabbi Meir from behind, /b i.e., I sat behind him when I was his student. b Had I seen him from the front, I would be /b even more b incisive, as it is written: “And your eyes shall see your teacher” /b (Isaiah 30:20). Seeing the face of one’s teacher increases one’s understanding and sharpens one’s mind.,And the Gemara stated that b Rabbi Abbahu said /b that b Rabbi Yoḥa said: Rabbi Meir had a disciple, and his name was Sumakhus, who would state with regard to each and every matter of ritual impurity forty-eight reasons /b in support of the ruling of b impurity, and with regard to each and every matter of ritual purity forty-eight reasons /b in support of the ruling of b purity. /b , b It was taught /b in a i baraita /i : b There was a distinguished disciple at Yavne who could /b with his incisive intellect b purify the creeping animal, /b explicitly deemed ritually impure by the Torah, adducing b one hundred and fifty reasons /b in support of his argument., b Ravina said: I /b too b will deliberate and purify it /b employing the following reasoning: b And just as a snake that kills /b people and animals b and /b thereby b increases ritual impurity /b in the world, as a corpse imparts impurity through contact, through being carried, and by means of a tent, b is ritually pure /b and transmits no impurity, b a creeping animal that does not kill and /b does not b increase impurity /b in the world, b all the more so /b should it be pure.,The Gemara rejects this: b And it is not so; /b that is not a valid i a fortiori /i argument, as it can be refuted. A snake b is performing a mere act of a thorn. /b A thorn causes injury and even death; nevertheless, it is not ritually impure. The same applies to a snake, and therefore this i a fortiori /i argument is rejected., b Rabbi Abba said /b that b Shmuel said: For three years Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These said: The i halakha /i is in accordance with our /b opinion, b and these said: The i halakha /i is in accordance with our /b opinion. Ultimately, b a Divine Voice emerged and proclaimed: /b Both b these and those are the words of the living God. However, the i halakha /i is in accordance with /b the opinion of b Beit Hillel. /b ,The Gemara asks: b Since both these and those are the words of the living God, why were Beit Hillel privileged to /b have b the i halakha /i established in accordance with their /b opinion? The reason is b that they were agreeable and forbearing, /b showing restraint when affronted, and when they taught the i halakha /i they would b teach /b both b their /b own b statements and the statements of Beit Shammai. Moreover, /b when they formulated their teachings and cited a dispute, b they prioritized the statements of Beit Shammai to their /b own b statements, /b in deference to Beit Shammai., b As /b in the mishna b that we learned: /b In the case of b one whose head and most of his body were in the i sukka /i , but his table was in the house, Beit Shammai deem /b this i sukka /i b invalid; and Beit Hillel deem it valid. Beit Hillel said to Beit Shammai: Wasn’t there an incident in which the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel went to visit Rabbi Yoḥa ben HaḤoranit, and they found him sitting /b with b his head and most of his body in the i sukka /i , but his table was in the house? Beit Shammai said to them: From there /b do you seek to adduce b a proof? /b Those visitors, b too, said to him: If that was /b the manner in which b you were accustomed /b to perform the mitzva, b you have never fulfilled the mitzva of i sukka /i in /b all b your days. /b It is apparent from the phrasing of the mishna that when the Sages of Beit Hillel related that the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel visited Rabbi Yoḥa ben HaḤoranit, they mentioned the Elders of Beit Shammai before their own Elders.,This is b to teach you that anyone who humbles himself, the Holy One, Blessed be He, exalts him, and anyone who exalts himself, the Holy One, Blessed be He, humbles him. Anyone who seeks greatness, greatness flees from him, and, /b conversely, b anyone who flees from greatness, greatness seeks him. And anyone who /b attempts to b force the moment /b and expends great effort to achieve an objective precisely when he desires to do so, b the moment forces him /b too, and he is unsuccessful. b And /b conversely, b anyone who /b is patient and b yields to the moment, the moment stands /b by b his /b side, and he will ultimately be successful., b The Sages taught /b the following i baraita /i : b For two and a half years, Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These say: It would have been preferable had man not been created than to have been created. And those said: It is preferable for man to have been created than had he not been created. /b Ultimately, b they were counted and concluded: It would have been preferable had man not been created than to have been created. /b However, b now that he has been created, he should examine his actions /b that he has performed and seek to correct them. b And some say: He should scrutinize his /b planned b actions /b and evaluate whether or not and in what manner those actions should be performed, so that he will not sin., strong MISHNA: /strong b The /b cross b beam, which /b the Sages b stated /b may be used to render an alleyway fit for one to carry within it, must be b wide enough to receive /b and hold b a small brick. And /b this b small brick /b is b half a large brick, /b which measures b three handbreadths, /b i.e., a handbreadth and a half. b It is sufficient that the /b cross b beam will be a handbreadth in width, /b not a handbreadth and a half, b enough to hold a small brick across its width. /b ,And the cross beam must be b wide enough to hold a small brick /b and also b sturdy enough to hold a small brick /b and not collapse. b Rabbi Yehuda says: /b If it is b wide /b enough to hold the brick, b even though it is not sturdy /b enough to actually support it, it is sufficient. Therefore, even if the cross beam b is /b made b of straw or reeds, one considers it as though it were /b made b of metal. /b ,If the cross beam is b curved, /b so that a small brick cannot rest on it, b one considers it as though it were straight; /b if it is b round, one considers it as though it were square. /b The following principle was stated with regard to a round cross beam: b Any /b beam b with a circumference of three handbreadths is a handbreadth in width, /b i.e., in diameter. |
|
| 61. Babylonian Talmud, Gittin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 35 |
62. Babylonian Talmud, Ketuvot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Rubenstein (2003), The Culture of the Babylonian Talmud. 104| 62b. אכולהו והא ששה חדשים קאמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו,א"ל רבה בר רב חנן לאביי חמר ונעשה גמל מאי א"ל רוצה אשה בקב ותיפלות מעשרה קבין ופרישות:,הספנים אחת לששה חדשים דברי ר' אליעזר: אמר רב ברונא אמר רב הלכה כר"א אמר רב אדא בר אהבה אמר רב זו דברי ר' אליעזר אבל חכמים אומרים התלמידים יוצאין לת"ת ב' וג' שנים שלא ברשות אמר רבא סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו,כי הא דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי יומא חד משכתיה שמעתא הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי לא אתא חלש דעתה אחית דמעתא מעינה הוה יתיב באיגרא אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה,עונה של תלמידי חכמים אימת אמר רב יהודה אמר שמואל מע"ש לע"ש (תהלים א, ג) אשר פריו יתן בעתו אמר רב יהודה ואיתימא רב הונא ואיתימא רב נחמן זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש,יהודה בריה דר' חייא חתניה דר' ינאי הוה אזיל ויתיב בבי רב וכל בי שמשי הוה אתי לביתיה וכי הוה אתי הוה קא חזי קמיה עמודא דנורא יומא חד משכתיה שמעתא כיון דלא חזי ההוא סימנא אמר להו רבי ינאי כפו מטתו שאילמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו הואי (קהלת י, ה) כשגגה שיוצא מלפני השליט ונח נפשיה,רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא כי מטא למיכתב כתובה נח נפשה דרביתא אמר רבי ח"ו פסולא איכא יתיבו ועיינו במשפחות רבי אתי משפטיה בן אביטל ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד,אזיל איעסק ליה לבריה בי ר' יוסי בן זימרא פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב אחלפוה קמיה אמר להו ניהוו שית שנין אחלפוה קמיה אמר להו איכניס והדר איזיל הוה קא מכסיף מאבוה א"ל בני דעת קונך יש בך,מעיקרא כתיב (שמות טו, יז) תביאמו ותטעמו ולבסוף כתיב (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם,אזיל יתיב תרתי סרי שני בבי רב עד דאתא איעקרא דביתהו אמר רבי היכי נעביד נגרשה יאמרו ענייה זו לשוא שימרה נינסיב איתתא אחריתי יאמרו זו אשתו וזו זונתו בעי עלה רחמי ואיתסיאת:,רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דר"ש בן יוחאי א"ל איעכב לי עד דאתי בהדך לא איעכבא ליה אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה,אזל יתיב אגודא דנהרא שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל אמר ש"מ האי רביתא דידן אזל בתרה הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא דל עינה חזיתיה סוי לבה פרח רוחה אמר לפניו רבש"ע ענייה זו זה שכרה בעא רחמי עלה וחייה,רבי חמא בר ביסא אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא כי אתא אמר לא איעביד כדעביד בן חכינאי עייל יתיב במדרשא שלח לביתיה אתא ר' אושעיא בריה יתיב קמיה הוה קא משאיל ליה שמעתא חזא דקא מתחדדי שמעתיה חלש דעתיה אמר אי הואי הכא הוה לי זרע כי האי,על לביתיה על בריה קם קמיה הוא סבר למשאליה שמעתתא קא בעי אמרה ליה דביתהו מי איכא אבא דקאים מקמי ברא קרי עליה רמי בר חמא (קהלת ד, יב) החוט המשולש לא במהרה ינתק זה ר' אושעיא בנו של רבי חמא בר ביסא,ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב כי אתא אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה | 62b. the i tanna /i taught us a i halakha /i b with regard to all of them, /b not only a man of leisure or a laborer. He asked him: b But /b with regard to a sailor b it said /b that the set interval for conjugal relations is b six months; /b why, then, should he have to divorce her if he vowed to forbid these relations for only a week? He answered him: It is well known that b one who has bread in his basket is not comparable to one who does not have bread in his basket. /b On a fast day, one who does not have bread available in his basket suffers more than one who does have bread available and knows that he will be able to eat later. In this case as well, when a woman knows that marital relations are forbidden to her due to a vow, her suffering from waiting for her husband to return is increased., b Rabba bar Rav Ha said to Abaye: If a donkey driver /b who is already married wants to b become a camel driver, what /b is the i halakha /i ? Is he permitted to change his profession in order to earn more money from his work, even though this will mean he reduces the frequency with which he engages in conjugal relations with his wife? b He answered him: A woman prefers a i kav /i , /b i.e., modest means, b with conjugal relations to ten i kav /i with abstinence. /b Consequently, he is not allowed to change his profession without her permission.,§ The mishna stated: For b sailors, /b the set interval for conjugal relations is b once every six months. This is the statement of Rabbi Eliezer. Rav Berona said /b that b Rav said: /b The b i halakha /i is in accordance with /b the opinion of b Rabbi Eliezer. Rav Adda bar Ahava said /b that b Rav said: This is the statement of Rabbi Eliezer, but the Rabbis say: Students may leave /b their homes b to study Torah /b for as long as b two or three years without permission /b from their wives. b Rava said: The Sages relied on Rabbi Adda bar Ahava’s /b opinion b and performed an action /b like this b themselves, /b but the results were sometimes fatal.,This is b as /b it is related b about Rav Reḥumi, who would commonly /b study b before Rava in Meḥoza: He was accustomed to come /b back b to his home every /b year on the b eve of Yom Kippur. One day he was /b particularly b engrossed in /b the b i halakha /i /b he was studying, and so he remained in the study hall and did not go home. b His wife was expecting him /b that day and continually said to herself: b Now he is coming, now he is coming. /b But in the end, b he did not come. She was distressed /b by this and b a tear fell from her eye. /b At that exact moment, Rav Reḥumi b was sitting on the roof. The roof collapsed under him and he died. /b This teaches how much one must be careful, as he was punished severely for causing anguish to his wife, even inadvertently.,§ b When /b is b the /b ideal b time for Torah scholars /b to fulfill their conjugal obligations? b Rav Yehuda said /b that b Shmuel said: /b The appropriate time for them is b from Shabbat eve to Shabbat eve, /b i.e., on Friday nights. Similarly, it is stated with regard to the verse b “that brings forth its fruit in its season” /b (Psalms 1:3): b Rav Yehuda said, and some say /b that it was b Rav Huna, and some say /b that it was b Rav Naḥman: This /b is referring to one b who engages in marital relations, /b bringing forth his fruit, b from Shabbat eve to Shabbat eve. /b ,It is related further that b Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya /b and b son-in-law of Rabbi Yannai, would go and sit in the study hall, and every /b Shabbat eve b at twilight he would come to his house. When he would come, /b Rabbi Yannai b would see a pillar of fire preceding him /b due to his sanctity. b One day he was engrossed in /b the b i halakha /i /b he was studying, and he stayed in the study hall and did not return home. b When Rabbi Yannai did not see that sign /b preceding him, b he said to /b the family: b Turn his bed over, /b as one does at times of mourning, since he must have died, reasoning that b if Yehuda were alive he would not have missed his set interval /b for conjugal relations and would certainly have come home. What he said b became “like an error that proceeds from a ruler” /b (Ecclesiastes 10:5), b and /b Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, b died. /b ,It is related further that b Rabbi /b Yehuda HaNasi b arranged for his son /b to marry a daughter of b the household of Rabbi Ḥiyya. When he came to write the marriage contract, the girl died. Rabbi /b Yehuda HaNasi b said: Is there, Heaven forbid, some disqualification /b in these families, as it appears that God prevented this match from taking place? b They sat and looked into the families’ /b ancestry and found that b Rabbi /b Yehuda HaNasi b was descended from Shefatya ben Avital, /b the wife of David, whereas b Rabbi Ḥiyya was descended from Shimi, David’s brother. /b , b He went and arranged for his son /b to marry a daughter b of the household of Rabbi Yosei ben Zimra. They agreed for him /b that they would support him for b twelve years to go to study in the study hall. /b It was assumed that he would first go to study and afterward get married. b They passed /b the girl b in front of /b the groom and when he saw her b he said: Let it be /b just b six years. They passed her in front of him /b again and b he said to them: I will marry her /b now b and then go /b to study. b He was /b then b ashamed /b to see b his father, /b as he thought he would reprimand him because when he saw the girl he desired her and could not wait. His father placated him and b said to him: My son, you have your Maker’s perception, /b meaning you acted the same way that God does.,The proof for this is that b initially it is written: “You bring them and plant them /b in the mountain of Your inheritance, the place that You, O Lord, have made for You to dwell in” (Exodus 15:17), which indicates that God’s original intention was to build a Temple for the Jewish people after they had entered Eretz Yisrael. b And ultimately it is written: “And let them make Me a Sanctuary, that I may dwell among them” /b (Exodus 25:8), i.e., even while they were still in the desert, which indicates that due to their closeness to God, they enjoyed greater affection and He therefore advanced what would originally have come later.,After his wedding b he went and sat for twelve years in the study hall. By the time he came back his wife had become infertile, /b as a consequence of spending many years without her husband. b Rabbi /b Yehuda HaNasi b said: What /b should we b do? If he will divorce her, /b people b will say: This poor woman waited /b and hoped b for naught. If he will marry another woman /b to beget children, people b will say: This one, /b who bears him children, b is his wife and that one, /b who lives with him, b is his mistress. /b Therefore, her husband b pleaded /b with God b to have mercy on her and she was cured. /b , b Rabbi Ḥaya ben Ḥakhinai went to the study hall at the end of Rabbi Shimon ben Yoḥai’s wedding feast. /b Rabbi Shimon b said to him: Wait for me until I /b can b come with you, /b after my days of celebration are over. However, since he wanted to learn Torah, b he did not wait /b and b went and sat for twelve years in the study hall. By the time he came back, all the paths of his city had changed and he did not know how to go to his home. /b , b He went /b and b sat on the bank of the river and heard people calling to a certain girl: Daughter of Ḥakhinai, daughter of Ḥakhinai, fill your pitcher and come up. He said: I can conclude from this that this is our daughter, /b meaning his own daughter, whom he had not recognized after so many years. b He followed her /b to his house. b His wife was sitting and sifting flour. She lifted her eyes up, saw him /b and recognized him, b and her heart fluttered /b with agitation and b she passed away /b from the emotional stress. Rabbi Ḥaya b said before /b God: b Master of the universe, is this the reward of this poor woman? He pleaded for mercy for her and she lived. /b , b Rabbi Ḥama bar Bisa went and sat for twelve years in the study hall. When he came /b back to his house, b he said: I will not do what the son of Ḥakhinai, /b who came home suddenly with tragic consequences for his wife, b did. He went and sat in the study hall /b in his hometown, b and sent /b a message b to his house /b that he had arrived. While he was sitting there b his son Rabbi Oshaya, /b whom he did not recognize, b came and sat before him. /b Rabbi Oshaya b asked him /b questions about b i halakha /i , and /b Rabbi Ḥama b saw that the i halakhot /i of /b Rabbi Oshaya b were incisive, /b i.e., he was very sharp. Rabbi Ḥama b was distressed and said: If I had been here /b and had taught my son b I would have had a child like this. /b ,Rabbi Ḥama b went in to his house /b and b his son went in /b with him. Rabbi Ḥama then b stood up before him /b to honor a Torah scholar, since b he thought /b that b he wanted to ask him a matter of i halakha /i . His wife said to him: Is there a father who stands up before his son? /b The Gemara comments: b Rami bar Ḥama read /b the verse b about him: “A threefold cord is not quickly broken” /b (Ecclesiastes 4:12). b This /b is referring to b Rabbi Oshaya, son of Rabbi Ḥama bar Bisa, /b as he represented the third generation of Torah scholars in his family.,The Gemara further relates: b Rabbi Akiva was the shepherd of ben Kalba Savua, /b one of the wealthy residents of Jerusalem. The b daughter /b of Ben Kalba Savua b saw that he was humble and refined. She said to him: If I betroth myself to you, will you go to the study hall /b to learn Torah? b He said to her: Yes. She became betrothed to him privately and sent him /b off to study. b Her father heard /b this and became angry. b He removed her from his house /b and took a b vow /b prohibiting her from b benefiting from his property. /b Rabbi Akiva b went /b and b sat for twelve years in the study hall. When he came /b back to his house b he brought twelve thousand students /b with him, and as he approached b he heard an old man saying to /b his wife: b For how long /b |
|
63. Babylonian Talmud, Nedarim, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 192| 20b. בניך יפיפין ביותר אמרה להן אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח ודומה עליו כמי שכפאו שד,ואמרתי לו מה טעם ואמר לי כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת ונמצאו בניו באין לידי ממזרות,לא קשיא הא במילי דתשמיש הא במילי אחרנייתא,אמר רבי יוחנן זו דברי יוחנן בן דהבאי אבל אמרו חכמים אין הלכה כיוחנן בן דהבאי אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה משל לבשר הבא מבית הטבח רצה לאוכלו במלח אוכלו צלי אוכלו מבושל אוכלו שלוק אוכלו וכן דג הבא מבית הצייד,אמר אמימר מאן מלאכי השרת רבנן דאי תימא מלאכי השרת ממש אמאי אמר רבי יוחנן אין הלכה כיוחנן בן דהבאי הא אינהו בקיאי בצורת הולד טפי ואמאי קרו להו מלאכי השרת דמצייני כמלאכי השרת,ההיא דאתאי לקמיה דרבי אמרה לו רבי ערכתי לו שולחן והפכו אמר לה בתי תורה התירתך ואני מה אעשה ליך ההיא דאתאי לקמיה דרב אמרה לו רבי ערכתי לו שולחן והפכו אמר מאי שנא מן ביניתא,ולא תתורו אחרי לבבכם מכאן אמר רבי אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר אמר רבינא לא נצרכא אלא דאפילו שתי נשיו,וברותי מכם המורדים והפושעים בי אמר רבי לוי אלו בני תשע מדות בני אסנ"ת משגע"ח,בני אימה בני אנוסה בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מריבה בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה,איני והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל אדם שאשתו תובעתו הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם שנאמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם ולא כתיב נבונים,וכתיב יששכר חמור גרם וכתיב מבני יששכר יודעי בינה לעתים,ההיא דמרציא ארצויי:, br br big strongהדרן עלך ואלו מותרין /strong /big br br,מתני׳ big strongארבעה /strong /big נדרים התירו חכמים נדרי זרוזין ונדרי הבאי ונדרי שגגות ונדרי אונסין נדרי זרוזין כיצד היה מוכר חפץ ואמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל | 20b. b are your children so beautiful? She said to them: /b My husband b does not converse with me /b while engaging in sexual intercourse, b neither at the beginning of the night nor at the end of the night, /b but b rather at midnight. And when he converses /b with me while engaging in sexual intercourse, b he reveals a handbreadth /b of my body b and covers a handbreadth, and /b he covers himself up b as though he were being coerced by a demon /b and is covering himself out of fear., b And I said to /b my husband: b What is the reason /b for this behavior? b And he said to me: /b It is b so that I will not set my eyes on another woman, /b i.e., think about another woman; if a man thinks about another woman during sexual intercourse with his wife, b his children consequently come /b close b to /b receiving b a i mamzer /i status, /b i.e., the nature of their souls is tantamount to that of a i mamzer /i . Therefore I engage in sexual intercourse with you at an hour when there are no people in the street, and in this manner. In any event, it can be seen from her words that a Sage conversed with his wife while engaging in sexual intercourse with her.,The Gemara answers: This is b not difficult. This /b permission to converse with her is b with regard to matters of sexual intercourse, /b whereas b that /b restriction of conversation is b with regard to other matters /b that are not related to sexual intercourse., b Rabbi Yoḥa said: That is the statement of Yoḥa ben Dehavai. However, the Rabbis said: The i halakha /i is not in accordance with /b the opinion of b Yoḥa ben Dehavai. Rather, whatever a man wishes to do with his wife he may do. /b He may engage in sexual intercourse with her in any manner that he wishes, and need not concern himself with these restrictions. As b an allegory, /b it is b like meat that comes from the butcher. /b If b he wants to eat it with salt, he may eat it /b that way. If he wants to eat it b roasted, he may eat it /b roasted. If he wants to eat it b cooked, he may eat it /b cooked. If he wants to eat it b boiled, he may eat it /b boiled. b And likewise /b with regard to b fish that come from the fisherman. /b , b Ameimar said: Who are the ministering angels /b that Rabbi Yoḥa ben Dehavai mentioned? He was referring to b the Sages, /b for whom he employed the honorary title: Ministering angels. b Because if you say /b that he was referring to b actual ministering angels, why did Rabbi Yoḥa say /b that b the i halakha /i is not in accordance with /b the opinion of b Yoḥa ben Dehavai? /b The ministering angels b are more knowledgeable about the forming of the fetus /b than people are. Clearly, if the ministering angels were the source for the ruling of Rabbi Yoḥa ben Dehavai it would have been imperative to heed his instructions. b And why are /b the Sages b called ministering angels? Because they stand out like ministering angels, /b as they are recognized by their clothing.,The Gemara relates: b A certain woman, who came before Rabbi /b Yehuda HaNasi to complain about her husband, b said to him: My teacher, I set him a table, /b using a euphemism to say that she lay before him during intimacy, b and he turned it over. /b Rabbi Yehuda HaNasi b said to her: My daughter, the Torah permitted /b him to engage in sexual intercourse with b you /b even in an atypical manner, b and what can I do for you /b if he does so? Similarly, b a certain woman who came before Rav said to him: My teacher, I set a table for him and he turned it over. He said /b to her: In b what /b way b is /b this case b different from a fish [ i binnita /i ] /b that one may eat any way he wishes?,§ The verse states: b “And that you not go about after your own heart” /b (Numbers 15:39). b Rabbi /b Yehuda HaNasi b said /b that it is derived b from here /b that b a man should not drink from this cup while setting his eyes on another cup, /b i.e., one should not engage in sexual intercourse with one woman while thinking about another woman. b Ravina said: /b This statement is not necessary with regard to an unrelated woman. Rather, it b is necessary only /b to state b that even /b with regard to b his /b own b two wives, /b he should not engage in sexual intercourse with one while thinking about the other.,The verse states: b “And I will purge out from among you the rebels, and those that transgress against Me” /b (Ezekiel 20:38). b Rabbi Levi said: These are children of /b those who have b nine traits, /b who are defective from their conception and from whom rebels and transgressors emerge. The mnemonic for these nine traits is b children of /b the acronym b i aleph /i , i samekh /i , i nun /i , i tav /i , i mem /i , i shin /i , i gimmel /i , i ayin /i , i ḥet /i . /b ,The children of nine traits are as follows: b Children of fear [ i eima /i ], /b i.e., where the wife was afraid of her husband and engaged in sexual intercourse with him out of fear; b children of a woman who was raped [ i anusa /i ]; children of a hated woman [ i senua /i ], /b i.e., a woman who was hated by her husband; b children of ostracism [ i niddui /i ], /b i.e., one of the parents was ostracized by the court; b children of substitution [ i temura /i ], /b i.e., while engaging in intercourse with the woman, the man thought that she was another woman; b children of strife [ i meriva /i ], /b i.e., the parents engaged in intercourse while they were quarreling; b children of drunkenness [ i shikhrut /i ], /b i.e., the parents engaged in intercourse while they were drunk; b children of a woman who was divorced in the heart [ i gerushat halev /i ], /b i.e., the husband had already decided to divorce her when they engaged in intercourse; b children of mixture [ i irbuveya /i ], /b i.e., the man did not know with which woman he was engaging in intercourse; b children of a shameless woman [ i ḥatzufa /i ] /b who demands of her husband that he engage in intercourse with her.,The Gemara asks: b Is that so? But didn’t Rabbi Shmuel bar Naḥmani say /b that b Rabbi Yonatan said: Any man whose wife demands of him /b that he engage in sexual intercourse with her b will have children the likes of whom did not exist even in the generation of Moses our teacher? As it is stated: “Get you wise men, and understanding, /b and well known from each one of your tribes, and I will make them head over you” (Deuteronomy 1:13); b and it is written /b subsequently: b “So I took the heads of your tribes, /b wise men, and well known” (Deuteronomy 1:15). b And it does not say /b that they were b understanding. /b Evidently, even Moses could not find understanding men in his generation., b And /b by contrast, b it is written: “Issachar is a large-boned donkey” /b (Genesis 49:14). The Sages transmitted a tradition that this is an allusion to the incident when Jacob came in from the field riding on a donkey, and Leah went out to greet him, saying: “You must come in to me; for I have hired you with my son’s mandrakes” (Genesis 30:16). Issachar was conceived from their subsequent sexual intercourse. b And it is written: “And of the children of Issachar, men that had understanding of the times” /b (I Chronicles 12:33). The descendants of Issachar were understanding men. It is derived from here that a woman who demands from her husband that he engage in sexual intercourse with her has a positive effect on their children.,The Gemara answers: b That /b i baraita /i is not referring to a woman who demands intercourse explicitly, but rather to one b who entices /b her husband, so that he understands that she wants to engage in sexual intercourse with him. They consequently have excellent children.,, strong MISHNA: /strong b The Sages dissolved four /b types of b vows /b without the requirement of a request to a halakhic authority: b Vows of exhortation, vows of exaggeration, vows that are unintentional, and vows /b whose fulfillment is impeded by b circumstances beyond /b one’s b control. /b The mishna explains: b Vows of exhortation /b are those by which one encourages another using vow terminology that is exaggerated. b How so? One was selling an item and said: I will not lower /b the price b for you /b to less b than a i sela /i , /b as b that is i konam /i , /b forbidden b as if /b it were b an offering, /b for me. b And the other one, /b the buyer, b says: I will not raise /b my payment b to you /b to b more than a shekel, /b as b that is i konam /i /b for me. |
|
| 64. Babylonian Talmud, Pesahim, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 216 |
65. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 198| 17a. עמך עמך ואת בהדייהו ורבי יהודה עמך משום שכינה,ורבנן אמר קרא (במדבר יא, יז) ונשאו אתך במשא העם אתך ואת בהדייהו ורבי יהודה אתך בדומין לך,ורבנן (שמות יח, כב) מוהקל מעליך ונשאו אתך נפקא וילפא סנהדרי גדולה מסנהדרי קטנה,ת"ר (במדבר יא, כו) וישארו שני אנשים במחנה יש אומרים בקלפי נשתיירו,שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה כיצד אעשה אברור ששה מכל שבט ושבט נמצאו שנים יתירים אברור חמשה חמשה מכל שבט ושבט נמצאו עשרה חסרים אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה הריני מטיל קנאה בין השבטים,מה עשה בירר ששה ששה והביא שבעים ושנים פיתקין על שבעים כתב זקן ושנים הניח חלק בללן ונתנן בקלפי אמר להם בואו וטלו פיתקיכם כל מי שעלה בידו זקן אמר כבר קידשך שמים מי שעלה בידו חלק אמר המקום לא חפץ בך אני מה אעשה לך,כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר ג, מז) ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת אמר משה כיצד אעשה להן לישראל אם אומר לו תן לי פדיונך וצא יאמר לי כבר פדאני בן לוי,מה עשה הביא עשרים ושנים אלפים פיתקין וכתב עליהן בן לוי ועל שלשה ושבעים ומאתים כתב עליהן חמשה שקלים בללן ונתנן בקלפי אמר להן טלו פיתקיכם מי שעלה בידו בן לוי אמר לו כבר פדאך בן לוי מי שעלה בידו חמשת שקלים אמר לו תן פדיונך וצא,רבי שמעון אומר במחנה נשתיירו בשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה אמר הקב"ה הואיל ומיעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם ומה גדולה הוסיף להם שהנביאים כולן נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו,ומה נבואה נתנבאו אמרו משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ אבא חנין אומר משום רבי אליעזר על עסקי שליו הן מתנבאים עלי שליו עלי שליו,רב נחמן אמר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין שנאמר (יחזקאל לח, ג) כה אמר ה' אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם וגו' אל תיקרי שנים אלא שנים ואיזו הן שנים נביאים שנתנבאו בפרק אחד נבואה אחת הוי אומר אלדד ומידד,אמר מר כל הנביאים כולן נתנבאו ופסקו והן נתנבאו ולא פסקו מנא לן דפסקו אילימא מדכתיב (במדבר יא, כה) ויתנבאו ולא יספו אלא מעתה (דברים ה, יח) קול גדול ולא יסף ה"נ דלא אוסיף הוא אלא דלא פסק הוא,אלא הכא כתיב ויתנבאו התם כתיב (במדבר יא, כז) מתנבאים עדיין מתנבאים והולכים,בשלמא למ"ד משה מת היינו דכתיב (במדבר יא, כח) אדוני משה כלאם אלא למ"ד הנך תרתי מאי אדני משה כלאם דלאו אורח ארעא דהוה ליה כתלמיד המורה הלכה לפני רבו,בשלמא למ"ד הנך תרתי היינו דכתיב מי יתן אלא למ"ד משה מת מינח הוה ניחא ליה לא סיימוה קמיה,מאי כלאם א"ל הטל עליהן צרכי ציבור והן כלין מאיליהן:,מניין להביא עוד שלשה:,סוף סוף לרעה ע"פ שנים לא משכחת לה אי אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין אכתי חד הוא אי עשרה מזכין ושלשה עשר מחייבין תלתא הוו א"ר אבהו אי אתה מוצא אלא במוסיפין ודברי הכל ובסנהדרי גדולה ואליבא דרבי יהודה דאמר שבעים,וא"ר אבהו במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחילה פשיטא מהו דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי אמר מילתא שמעינן ליה קמ"ל דהאי דקאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה,אמר רב כהנא סנהדרי שראו כולן לחובה פוטרין אותו מ"ט כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא והני תו לא חזו ליה,א"ר יוחנן אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה ובעלי חכמה ובעלי מראה ובעלי זקנה ובעלי כשפים ויודעים בע' לשון שלא תהא סנהדרי שומעת מפי המתורגמן,אמר רב יהודה אמר רב אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מה"ת אמר רב אני אדון ואטהרנו | 17a. b with you” /b (Numbers 11:16), i.e., they will stand b “with you,” and you /b are to be counted b with them, /b leading to a total number of seventy-one. b And Rabbi Yehuda /b holds that the term b “with you” /b is mentioned b due to the Divine Presence /b that rested on Moses. According to Rabbi Yehuda, Moses was instructed to remain with the seventy Elders in order for the Divine Presence to rest upon them as well. He was not formally part of their court and therefore the number of Sages on the Great Sanhedrin is seventy.,The Gemara asks: b And /b how would b the Rabbis /b respond to this line of reasoning? The Gemara answers: b The verse states: “And they shall bear the burden of the people with you” /b (Numbers 11:17), which indicates: b “With you,” and you /b are to be counted b with them. And /b how would b Rabbi Yehuda /b respond to that? He would explain that the term b “with you” /b means b similar to you, /b meaning, that the Elders appointed to the court had to be of fit lineage and free of blemish, like Moses., b And /b from where do b the Rabbis /b derive that i halakha /i ? They b derive it from /b what was stated with regard to the appointment of the ministers of thousands and the ministers of hundreds: b “And they shall make it easier for you, and bear the burden with you” /b (Exodus 18:22), understanding the term “with you” to mean: Similar to you. b And /b the i halakha /i of the judges of b the Great Sanhedrin /b of seventy b is derived from /b the i halakha /i of the judges of b the lesser Sanhedrin, /b i.e., those ministers, that Moses appointed.,§ Apropos the appointment of the Elders by Moses, the Gemara discusses additional aspects of that event. There were seventy-two candidates for Elder but only seventy were needed. They were chosen by lots with their names put into a box. b The Sages taught: /b The verse states: b “And there remained two men in the camp; /b the name of one was Eldad and the name of the other Medad, and the spirit rested upon them, and they were among those who were written but who did not go out to the tent, and they prophesied in the camp” (Numbers 11:26). Where did they remain? b Some say /b this means b they, /b i.e., their names, b remained /b excluded from those selected from the lots b in the box. /b ,The i baraita /i explains: b At the time that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: “Gather for Me seventy men of the Elders of Israel” /b (Numbers 11:16), b Moses said: How shall I do /b it? If b I select six from each and every tribe, there will be /b a total of seventy-two, which will be b two extra. /b But if b I select five from each and every tribe, there will be /b a total of sixty, b lacking ten. /b And if b I select six from this tribe and five from that tribe, I will bring about envy between the tribes, /b as those with fewer representatives will resent the others., b What did he do? He selected six /b from every tribe b and he brought seventy-two slips [ i pitakin /i ]. On seventy /b of them b he wrote: Elder, and he left two /b of them b blank. He mixed them and placed them in the box. He /b then b said to /b the seventy-two chosen candidates: b Come and draw your slips. Everyone whose hand drew up /b a slip that said: b Elder, he said /b to him: b Heaven has already sanctified you. /b And b everyone whose hand drew up /b a b blank /b slip, b he said /b to him: b The Omnipresent does not desire you; what can I do for you? /b ,The Gemara comments: b You /b can b say /b something b similar to this /b to explain the verse about the redemption of the firstborn by the Levites: “Take the Levites in place of all of the firstborn of the children of Israel…and as for the redemption of the 273 of the firstborn of the children of Israel who are in excess over the number of the Levites… b you shall take five shekels per head” /b (Numbers 3:45–47). It can be explained that b Moses said: How shall I do /b this b for the Jews? If I say to /b one of the firstborns: b Give me /b money for b your redemption and /b you may b leave, /b as you are among the 273 extra firstborns, b he will say to me: A Levite already redeemed me; /b what is the reason you think that I am among those who were not redeemed?, b What did he do? He brought 22,000 slips ( /b see Numbers 3:39), b and he wrote on them: Levite, and on 273 /b additional ones b he wrote: Five shekels. He mixed them up and placed them in a box. He said to them: Draw your slips. Everyone whose hand drew up /b a slip that said: b Levite, he said to him: A Levite already redeemed you. Everyone whose hand drew up /b a slip that said: b Five shekels, he said to him: Pay your redemption /b money and you may b leave. /b , b Rabbi Shimon says: /b Eldad and Medad b remained in the camp, /b as they did not want to come to the lottery for the Elders. b At the time that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: Gather for me seventy Elders, Eldad and Medad said: We are not fitting for that /b level of b greatness; /b we are not worthy of being appointed among the Elders. b The Holy One, Blessed be He, said: Since you have made yourselves humble, I will add greatness to your greatness. And what is /b the b greatness /b that b he added to them? /b It was b that all of the prophets, /b meaning the other Elders, who were given prophecy, b prophesied /b for a time b and /b then b stopped /b prophesying, b but they prophesied and did not stop. /b ,Apropos Eldad and Medad being prophets, the Gemara asks: b And what prophecy did they prophesy? They said: Moses will die, /b and b Joshua will bring the Jewish people into Eretz /b Yisrael. b Abba Ḥanin says in the name of Rabbi Eliezer: They prophesied about the matter of the quail /b that came afterward (Numbers 11:31–33), saying: b Arise quail, arise quail, /b and then the quail came., b Rav Naḥman says: They were prophesying about the matter of Gog and Magog, as it is stated /b with regard to Gog and Magog: b “So says the Lord God: Are you the one of whom I spoke in ancient days, through my servants, the prophets of Israel, who prophesied in those days for many years [ i shanim /i ] that I would bring you against them?” /b (Ezekiel 38:17). b Do not read /b it as: b “Years [ i shanim /i ]”; rather, /b read it as: b Two [ i shenayim /i ]. And who are the two prophets who prophesied the same prophecy at the same time? You must say: Eldad and Medad. /b , b The Master says: /b The i baraita /i said: b All of the prophets prophesied and /b then b stopped, but /b Eldad and Medad b prophesied and did not stop. /b The Gemara asks: b From where do we /b derive b that /b the other prophets b stopped /b prophesying? b If we say /b it is b from that which is written /b about them: b “And they prophesied but they did so no more [ i velo yasafu /i ]” /b (Numbers 11:25), that is difficult: b But if that is so, /b then concerning that which is stated in relation to the giving of the Torah: “These words the Lord spoke to all your assembly…with b a great voice, and it went on no more [ i velo yasaf /i ]” /b (Deuteronomy 5:19), b so too /b shall it be understood b that /b the great voice b did not continue? Rather, /b the intention there is b that it did not stop, /b interpreting the word i yasafu /i as related to i sof /i , meaning: End. Consequently, with regard to the seventy Elders as well, the word can be interpreted to mean that they did not stop prophesying., b Rather, /b the proof is as follows: b It is written here /b with regard to the seventy Elders: b “They prophesied” /b (Numbers 11:25), and b it is written there: /b “Eldad and Medad b are prophesying /b in the camp” (Numbers 11:27), from which it can be derived that b they were continuously prophesying. /b ,With regard to the content of Eldad and Medad’s prophecy, the Gemara asks: b Granted, according to the one who says /b their prophecy was that b Moses will die, this is /b the reason for that b which is written /b there: “And Joshua, son of Nun, the servant of Moses from his youth, answered and said: b My master Moses, imprison them” /b (Numbers 11:28), as their prophecy appeared to be a rebellion against Moses. b But according to the one who says those /b other b two /b opinions with regard to the content of the prophecy, according to which their prophecy had no connection to Moses, b what /b is the reason that Joshua said: b “My master Moses, imprison them”? /b The Gemara answers: He said this b because /b it is b not proper conduct /b for them to prophesy publicly in close proximity to Moses, b as /b by doing so b they are like a student who teaches a i halakha /i in his teacher’s presence, /b which is inappropriate.,The Gemara asks: b Granted, according to the one who says those /b other b two /b opinions, b this is /b the reason for that b which is written: /b “And Moses said to him: Are you jealous for my sake? b Would /b that all of the Lord’s people were prophets” (Numbers 11:29). b But according to the one who says /b that Eldad and Medad prophesied that b Moses will die /b and Joshua will bring Israel into the land, b would it have been satisfactory to Moses /b that all of the people of God would utter similar prophecies? The Gemara answers: b They did not conclude it before him. /b Moses was not aware of what they had said, but only that they were prophesying.,The Gemara asks: b What /b is the meaning of: b “Imprison them [ i kela’em /i ]”? /b The Gemara answers: Joshua b said to him: Place /b responsibility for the b needs of the public upon them, /b so that they will be occupied like the other Elders of Israel b and they will cease [ i kalin /i ] /b prophesying, b on their own. /b Due to the burden of public responsibility they would not be able to be prophets.,§ The mishna derives the i halakha /i that there are twenty-three judges on a lesser Sanhedrin from the verses: “And the congregation shall judge,” and: “And the congregation shall save” (Numbers 35:24–25). The mishna understands that the term “congregation” is referring to ten judges, so that the two congregations, one in each verse, total twenty judges. The mishna then asks: b From where /b is it derived b to bring three more /b judges to the court? The mishna answers: The implication of the verse: “You shall not follow a multitude to convict” (Exodus 23:2), is that your inclination after a majority to exonerate is not like your inclination after a majority to convict, and a conviction must be by a majority of two.,The Gemara objects: b Ultimately, you do not find /b an occurrence of the inclination b for evil according to /b a majority of b two /b judges. b If eleven /b judges vote to b acquit /b the defendant b and twelve /b vote to b convict, this is still /b only a majority of b one, /b and b if ten /b vote to b acquit and thirteen /b vote to b convict, they are /b a majority of b three. /b With a court of twenty-three judges, there is no possible way to convict with a majority of two. b Rabbi Abbahu says: You do not find /b such a scenario b except /b in a case b where they add /b two additional judges because one of the judges abstained from the deliberation, the other judges are split in their decisions, and the two added judges both vote to convict. b And /b this is a possibility b according to /b all i tanna’im /i , b and in /b a case tried by b the Great Sanhedrin according to /b the opinion b of Rabbi Yehuda, who says /b there are b seventy /b judges on the Great Sanhedrin. With an even number, it is possible to have a majority of two., b And Rabbi Abbahu says: When they add /b additional judges, they b create a court /b consisting of b an even /b number of judges b i ab initio /i . /b The Gemara asks: Isn’t that b obvious? /b What is the novelty in Rabbi Abbahu’s statement? The Gemara answers: b Lest you say: This /b judge b who says: I do not know, is /b viewed b as one who is /b still b there, and if he says something /b afterward, b we listen to him /b and include him in the count, so there are actually an odd number of judges on the court; therefore, Rabbi Abbahu b teaches us that this /b judge b who says: I do not know, is /b viewed b as one who is not /b still b there, and if he says a reason /b to rule in a certain manner afterward, b we do not listen to him. /b Consequently, the court consists of an even number of judges.,§ b Rav Kahana says: /b In b a Sanhedrin where all /b the judges b saw /b fit b to convict /b the defendant in a case of capital law, they b acquit him. /b The Gemara asks: b What is the reasoning /b for this i halakha /i ? It is b since /b it b is learned /b as a tradition that b suspension of the trial /b overnight is necessary in order b to create /b a possibility of b acquittal. /b The i halakha /i is that they may not issue the guilty verdict on the same day the evidence was heard, as perhaps over the course of the night one of the judges will think of a reason to acquit the defendant. b And /b as b those /b judges all saw fit to convict him they b will not see /b any b further /b possibility to acquit b him, /b because there will not be anyone arguing for such a verdict. Consequently, he cannot be convicted.,§ b Rabbi Yoḥa says: /b They b place on the /b Great b Sanhedrin only /b men b of /b high b stature, and of wisdom, and of /b pleasant b appearance, and of /b suitable b age /b so that they will be respected. b And /b they must also be b masters of sorcery, /b i.e., they know the nature of sorcery, so that they can judge sorcerers, b and /b they must b know /b all b seventy languages /b in order b that the Sanhedrin will not /b need to b hear /b testimony b from the mouth of a translator /b in a case where a witness speaks a different language., b Rav Yehuda says /b that b Rav says: /b They b place on the Sanhedrin only one who knows /b how b to render /b a carcass of b a creeping animal pure by Torah law. /b The judges on the Sanhedrin must be so skilled at logical reasoning that they could even produce a convincing argument that creeping animals, which the Torah states explicitly are ritually impure, are actually pure. b Rav said: I will discuss /b the i halakha /i of the creeping animal b and render it pure, /b i.e., I am able to demonstrate how it is possible to construct such a proof: |
|
66. Babylonian Talmud, Shabbat, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42| 59b. כדעבד ליה רבי עקיבא לדביתהו,ת"ר לא תצא אשה בעיר של זהב ואם יצתה חייבת חטאת דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לא תצא ואם יצתה פטורה רבי אליעזר אומר יוצאה אשה בעיר של זהב לכתחלה,במאי קמיפלגי ר"מ סבר משוי הוא ורבנן סברי תכשיט הוא דילמא שלפא ומחויא ליה ואתיא לאתויי ור"א סבר מאן דרכה למיפק בעיר של זהב אשה חשובה ואשה חשובה לא משלפא ומחויא,כלילא רב אסר ושמואל שרי,דאניסכא כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי דארוקתא מר סבר אניסכא עיקר ומר סבר ארוקתא עיקר,רב אשי מתני לקולא דארוקתא דכולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי דאניסכא מר סבר דילמא שלפא ומחויא ואתי לאתויי ומר סבר מאן דרכה למיפק בכלילא אשה חשובה ואשה חשובה לא שלפא ומחויא,א"ל רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף בפירוש אמרת לן משמיה דרב כלילא שרי,אמרו ליה לרב אתא גברא רבה אריכא לנהרדעא ומטלע ודרש כלילא שרי אמר מאן גברא רבה אריכא [דאיטלע] לוי ש"מ נח נפשיה דרבי אפס ויתיב ר' חנינא ברישא ולא הוה ליה איניש ללוי למיתב גביה וקאתי להכא,ודילמא נח נפשיה דרבי חנינא ור' אפס כדקאי קאי ולא הוה ליה איניש ללוי למיתב גביה וקאתי להכא אם איתא דרבי חנינא שכיב לוי לר' אפס מיכף הוה כייף ליה ותו דרבי חנינא לא סגי דלא מליך דכי הוה קא ניחא נפשיה דרבי אמר חנינא בר' חמא יתיב בראש וכתיב בהו בצדיקים (איוב כב, כח) ותגזר אומר ויקם לך וגו',דרש לוי בנהרדעא כלילא שרי נפיק עשרין וארבע כלילי מכולה נהרדעא דרש רבה בר אבוה במחוזא כלילא שרי ונפקו תמני סרי כלילי מחדא מבואה,אמר רב יהודה אמר רב שמואל קמרא שרי איכא דאמרי דארוקתא ואמר רב ספרא מידי דהוה אטלית מוזהבת,ואיכא דאמרי דאניסכא ואמר רב ספרא מידי דהוה אאבנט של מלכים,א"ל רבינא לרב אשי קמרא עילוי המיינא מאי א"ל תרי המייני קאמרת,אמר רב אשי האי רסוקא אי אית ליה מפרחייתא שרי ואי לא אסיר:,ולא בקטלא: מאי קטלא מנקטא פארי: נזמים: נזמי האף:,ולא בטבעת שאין עליה חותם: הא יש עליה חותם חייבת אלמא לאו תכשיט הוא,ורמינהו תכשיטי נשים טמאים ואלו הן תכשיטי נשים קטלאות נזמים וטבעות וטבעת בין שיש עליה חותם בין שאין עליה חותם ונזמי האף,ואמר רבי זירא לא קשיא הא ר' נחמיה הא רבנן),דתניא. היא של מתכת וחותמה של אלמוג טמאה היא של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה ורבי נחמיה מטמא שהיה ר' נחמיה אומר בטבעת הלך אחר חותמה בעול הלך אחר סמלוניו | 59b. b like /b the one b that Rabbi Akiva made for his wife. /b ,And on this subject, b the Sages taught /b in the i Tosefta /i : b A woman may not go out /b into the public domain on Shabbat b with a city of gold /b ornament. b And if she went out /b with it into the public domain b she is liable to bring a sin-offering; /b that is b the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: She may not go out /b with it i ab initio /i , b and if she went out she is exempt. And Rabbi Eliezer says: A woman may go out with a city of gold /b ornament b i ab initio /i . /b ,The Gemara explains: b With regard to what /b principle b do they disagree? Rabbi Meir holds /b that b it is /b considered b a burden /b and not an ornament, and one who carries a burden into the public domain is liable to bring a sin-offering. b And the Rabbis hold /b that b it is an ornament. /b Why, then, did they prohibit going out into the public domain wearing it? They are concerned b lest she remove it, and show it /b to another, b and come to carry it /b in the public domain. b And Rabbi Eliezer holds: Whose manner is it to go out with a city of gold /b ornament? Only b an important woman, and /b in that case there is no concern, as b an important woman does not remove /b ornaments b and show /b them to others.,After discussing going out into the public domain on Shabbat with a city of gold ornament, the Gemara discusses other ornaments. There is a dispute among i amora’im /i with regard to a b i kelila /i , /b which is a tiara-like ornament. b Rav prohibited /b going out with it, b and Shmuel permitted /b doing so.,The Gemara sets the parameters of the disagreement: With a i kelila /i made b of metal, everyone agrees that it is prohibited /b to go out into the public domain. b Where they disagree /b is in the case b of a woven /b fabric inlaid with metal. One b Sage, /b Rav, b holds /b that in that type of ornament b the metal is /b the b primary /b element, and it is prohibited. b And /b one b Sage, /b Shmuel, b holds /b that b the woven /b fabric b is /b the b primary /b element, and it is consequently permitted., b Rav Ashi taught /b this disagreement with b a lenient /b interpretation, as he said: With a i kelila /i b of woven /b fabric, b everyone agrees that it is permitted /b to go out into the public domain. b Where they disagree /b is in the case b of a metal /b ornament. One b Sage, /b Rav, b holds /b that it is prohibited because there is concern b lest she remove it, and show it /b to another, b and come to carry it /b in the public domain. b And /b one b Sage, /b Shmuel, b holds /b that it is permitted. b Whose manner is to go out with a i kelila /i /b ornament? Only b an important woman; and an important woman does not remove /b ornaments b and show /b them to others.,On the same topic, b Rav Shmuel bar bar Ḥana said to Rav Yosef /b who, due to illness, forgot his learning: b You explicitly said to us in the name of Rav: /b With regard to b a i kelila /i , /b it b is permitted /b to go out into the public domain on Shabbat.,The Gemara relates that one day b they said to Rav: A great, tall man came to Neharde’a and he was limping. And he taught: /b With b a i kelila /i , /b it b is permitted /b to go out into the public domain on Shabbat. Rav b said: Who is a great, tall man who limps? Levi. Conclude from this that Rabbi Afes passed away and Rabbi Ḥanina is sitting at the head /b of the yeshiva in Eretz Yisrael in his place. b And, /b consequently, b Levi had no one before whom to sit /b and study b and he came here. /b As long as Rabbi Afes headed the yeshiva, Rabbi Ḥanina would sit outside the study hall. Entering the study hall would indicate that he accepted the authority of Rabbi Afes. Rabbi Ḥanina, who was a great man, refused to do so. In deference to Rabbi Ḥanina, Levi would sit with him as a colleague outside the study hall. When Levi arrived from Eretz Yisrael, it was clear that Rabbi Afes must have died. Levi, who considered himself Rabbi Ḥanina’s equal in terms of both scholarship and age, did not want to defer to Rabbi Ḥanina’s authority and decided to go to elsewhere, to Babylonia.,The Gemara asks: How did Rav arrive at that particular conclusion? b And perhaps Rabbi Ḥanina died and Rabbi Afes /b remained b standing /b in his position at the head of the yeshiva b as he stood /b previously; b and Levi had no one with whom to sit /b outside the study hall, b and /b that is why b he came here? /b The Gemara answers that that could not be the case for two reasons. First, b if it were so, /b that b Rabbi Ḥanina died, Levi /b would have been b subject to /b the authority of b Rabbi Afes. /b It was only in deference to Rabbi Ḥanina that Levi did not enter the study hall. b And furthermore, it could not be that Rabbi Ḥanina /b died and b did not reign /b as head of the yeshiva, b as when Rabbi /b Yehuda HaNasi b died, he said /b in his dying testament: b Ḥanina, son of Rabbi Ḥama, shall sit at the head /b of the yeshiva. b And of the righteous it is written: “You will decree a saying and it will be established for you, /b and the light will shine on your ways” (Job 22:28). Since the statement that Rabbi Ḥanina will serve at the head of the yeshiva crossed the lips of a righteous person, Rabbi Yehuda HaNasi, it is inconceivable that it would not have been realized.,The Gemara returns to the subject of i kelila /i . When b Levi taught in Neharde’a /b that with the b i kelila /i /b ornament, one b is permitted /b to go out into the public domain on Shabbat, b twenty-four /b women wearing the b i kelila /i /b ornament b went out /b into the public domain b from all of Neharde’a. /b When b Rabba bar Avuh taught in Meḥoza that /b the b i kelila /i /b ornament b is permitted, eighteen /b women wearing the b i kelila /i /b ornament b went out from one alleyway. /b Meḥoza was a wealthy mercantile city, and many women there owned precious jewelry., b Rav Yehuda said /b that b Rav Shmuel said: /b With a precious b gilded belt [ i kamra /i ], /b a woman b is permitted /b to go out into the public domain on Shabbat. b Some say /b that he was referring to a belt made b of woven /b fabric and inlaid with gold. b And Rav Safra said: /b It is permitted b just as /b it is permitted b in the case of a gilded cloak. /b , b And some say /b that it is referring to a belt made entirely b of metal. And Rav Safra said: /b It is permitted b just as /b it is permitted to go out into the public domain on Shabbat with b the belt of kings /b made entirely of gold., b Ravina said to Rav Ashi: /b With regard to going out with b a gilded belt over /b another b belt [ i hemyana /i ], what /b is the i halakha /i ? b He said to him: Two belts you said; /b it is certainly uncommon to wear two belts. Therefore, one of them is a burden., b Rav Ashi said: This short cloak; if it has /b short b straps with which /b to tie it, b it is permitted /b to go out with it, and b if not, it is prohibited. /b ,We learned in the mishna: b And /b a woman may b not /b go out on Shabbat b with a i katla /i . /b The Gemara explains: b What is /b a b i katla /i ? A /b type of b small bib /b hung from the neck. The b i nezamim /i /b mentioned in the mishna with which a woman may not go out on Shabbat refer to b nose rings, /b not earrings.,We learned in the mishna: b Nor with a ring that has no seal on it. /b By inference: b If it does have a seal on it, she is liable /b to bring a sin-offering. She is only exempt from bringing a sacrifice when she goes out with a ring that does not have a seal on it, which is an ornament; however, a ring with a seal on it, typically used by men for sealing documents, is considered a burden for a woman on Shabbat. b Apparently, /b that ring b is not an ornament. /b ,The Gemara b raises a contradiction /b from a mishna in tractate i Kelim /i : b Women’s ornaments /b can become b ritually impure. And these are women’s ornaments: Bibs; earrings; and rings; and a ring whether it has a seal on it /b or b whether it does not have a seal on it; and nose rings. /b Apparently, even a ring that has a seal on it is considered a woman’s ornament., b And Rabbi Zeira said: /b This is b not difficult. /b Rather, b this /b ruling in our mishna, which distinguishes between a ring with a seal and a ring without a seal, b is /b in accordance with the opinion of b Rabbi Neḥemya; that /b ruling in the mishna in tractate i Kelim /i , which does not distinguish between rings, b is /b in accordance with the opinion of b the Rabbis. /b , b As it was taught /b in a i baraita /i : If the ring were made b of metal and its seal /b was made b of coral, it /b can become b ritually impure /b because the primary component of the ring is metal, a material that can become b ritually impure. /b If the ring were made b of coral and its seal of metal, it is ritually pure /b and cannot become ritually impure. b Rabbi Neḥemya deems it ritually impure, as Rabbi Neḥemya would say: With regard to a ring, follow its seal; /b if the seal were made of material that can become ritually impure, the entire ring can become ritually impure, and if it were made of material that cannot become ritually impure, the entire ring remains pure. The same is true b with regard to a yoke /b of an animal: b Follow its rods. /b Rods are placed in the yoke to fasten it to the animal; the component material of the rods determines whether or not the entire yoke can become ritually impure. |
|
67. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, king, and the pharisees Found in books: Kalmin (2014), Migrating tales: the Talmud's narratives and their historical context, 166, 167, 168, 169| 22b. ועד כמה עד ארבעין שנין איני והא רבה אורי בשוין,ומכות פרושין וכו' ת"ר שבעה פרושין הן פרוש שיכמי פרוש נקפי פרוש קיזאי פרוש מדוכיא פרוש מה חובתי ואעשנה פרוש מאהבה פרוש מיראה,פרוש שיכמי זה העושה מעשה שכם פרוש נקפי זה המנקיף את רגליו פרוש קיזאי א"ר נחמן בר יצחק זה המקיז דם לכתלים פרוש מדוכיא אמר רבה בר שילא דמשפע כי מדוכיא,פרוש מה חובתי ואעשנה הא מעליותא היא אלא דאמר מה חובתי תו ואעשנה,פרוש מאהבה פרוש מיראה אמרו ליה אביי ורבא לתנא לא תיתני פרוש מאהבה פרוש מיראה דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה,אמר רב נחמן בר יצחק דמטמרא מטמרא ודמגליא מגליא בי דינא רבה ליתפרע מהני דחפו גונדי אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס, big strongמתני׳ /strong /big ר"ש אומר אין זכות תולה במים המרים ואם אתה אומר הזכות תולה במים המאררין מדהה אתה את המים בפני כל הנשים השותות ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו שאומרים טמאות הן אלא שתלתה להן זכות רבי אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת לסוף היא מתה באותה מיתה,נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה ואם משקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותשרף ואלו שמנחותיהן נשרפות | 22b. b And until when /b is it considered too premature for a scholar to issue halakhic rulings? It is b until forty years. /b The Gemara asks: b Is that so? But didn’t Rabba issue rulings, /b even though he lived for only forty years? The Gemara answers: It is permitted for a scholar who has not studied for so long to issue rulings b when /b his knowledge reaches the level of the foremost scholar in his city and b they are equals. /b ,§ It states in the mishna: b And those who injure /b themselves out of false b abstinence [ i perushin /i ] /b are people who erode the world. b The Sages taught: There are seven /b pseudo- b righteous /b people who erode the world: The b righteous of Shechem, /b the self- b flagellating righteous, /b the b bloodletting righteous, /b the b pestle /b -like b righteous, /b the b righteous /b who say: Tell me b what my obligation /b is b and I will perform it, /b those who are b righteous due to love, /b and those who are b righteous due to fear. /b ,The Gemara explains: The b righteous of Shechem [ i shikhmi /i ]; this is /b one b who performs /b actions comparable to the b action /b of the people of b Shechem, /b who agreed to circumcise themselves for personal gain (see Genesis, chapter 34); so too, he behaves righteously only in order to be honored. The self- b flagellating righteous; this is /b one b who injures his feet, /b as he walks slowly, dragging his feet on the ground in an attempt to appear humble, and injures his feet in the process. The b bloodletting righteous; Rav Naḥman bar Yitzḥak says /b that b this is /b one b who lets blood /b by banging his head b against the walls /b because he walks with his eyes shut, ostensibly out of modesty. The b pestle /b -like b righteous; Rabba bar Sheila says /b that this is one b who /b walks b bent over like /b the b pestle /b of a mortar.,With regard to the b righteous /b one who says: Tell me b what my obligation /b is b and I will perform it, /b the Gemara asks: b Isn’t this virtuous /b behavior, as he desires to be aware of his obligations? b Rather, /b this is referring to one b who says: /b Tell me b what further obligations /b are incumbent b upon me and I will perform them, /b indicating that he fulfills all of his mitzvot perfectly and therefore seeks additional obligations.,The i baraita /i also includes in the list of pseudo-righteous people those who are b righteous due to love /b and those who are b righteous due to fear, /b i.e., one who performs mitzvot due to love of their reward or due to fear of punishment. b Abaye and Rava said to the i tanna /i /b who transmitted this i baraita /i : b Do not teach /b in the i baraita /i : Those who are b righteous due to love /b and those who are b righteous due to fear, as Rav Yehuda says /b that b Rav says: A person should always engage in Torah /b study b and in /b performance of b the mitzvot even if /b he does b not /b do so b for their own sake, as through /b performing them b not for their own sake, /b one b comes /b to perform them b for their own sake. /b , b Rav Naḥman bar Yitzḥak said: /b That b which is hidden is hidden, and /b that b which is revealed is revealed, /b but in Heaven everything is known, and b the great court /b in Heaven b will exact payment from those who wear the cloak /b of the righteous but are in fact unworthy. The Gemara relates: b King Yannai said to his wife /b before he died: b Do not be afraid of the Pharisees [ i perushin /i ], and neither /b should you fear b from those who are not Pharisees, /b i.e., the Sadducees; b rather, /b beware b of the hypocrites who appear like Pharisees, as their actions are like the act of /b the wicked b Zimri and they request /b a b reward like /b that of the righteous b Pinehas /b (see Numbers, chapter 25)., strong MISHNA: /strong b Rabbi Shimon says: Merit does not delay /b the punishment b of the bitter water /b of a i sota /i , b and if you say /b that b merit does delay /b the punishment b of the water that causes the curse, /b as stated earlier by the Rabbis (20a), b you weaken [ i madhe /i ] /b the power of b the /b bitter b water before all the women who drink /b the water, who will no longer be afraid of it, as they will rely on their merit to save them. b And you defame the untainted women who drank /b the water and survived, b as /b people b say: They are defiled but /b it is their b merit that delayed /b the punishment b for them. Rabbi /b Yehuda HaNasi b says: Merit delays /b the punishment b of the water that causes the curse, but /b a woman whose punishment is delayed b does not give birth and does not flourish; rather, she progressively deteriorates. Ultimately she dies by the same death /b as a i sota /i who dies immediately.,§ If b the meal-offering /b of the i sota /i b is rendered impure before it has been sanctified in the /b service b vessel, its /b status b is like /b that of b all the /b other b meal-offerings /b that are rendered impure before being sanctified in a service vessel, b and it is redeemed. But if /b it is rendered impure b after it has been sanctified in the /b service b vessel, its /b status b is like /b that of b all the /b other b meal-offerings /b that are rendered impure after being sanctified in a service vessel, b and it is burned. And these are /b the i sota /i women b whose meal-offerings are burned /b if they have already been sanctified in a service vessel: |
|
68. Babylonian Talmud, Sukkah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Rubenstein (2003), The Culture of the Babylonian Talmud. 137| 49b. כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה מאי משמע אמר רבינא אתיא קדש קדש כתיב הכא (במדבר כח, ז) בקדש הסך נסך וכתיב התם (שמות כט, לד) ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא,כמאן אזלא הא (דתניא) נסכים בתחילה מועלין בהן ירדו לשיתין אין מועלין בהן לימא רבי אלעזר בר צדוק היא דאי רבנן הא נחתו להו לתהום,אפילו תימא רבנן בדאיקלט,ואיכא דאמרי לימא רבנן היא ולא ר' אלעזר בר צדוק דאי רבי אלעזר אכתי בקדושתייהו קיימי אפילו תימא רבי אלעזר אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו אמר ריש לקיש בזמן שמנסכין יין על גבי מזבח פוקקין את השיתין לקיים מה שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה',מאי משמע אמר רב פפא שכר לשון שתיה לשון שביעה לשון שכרות אמר רב פפא שמע מינה כי שבע איניש חמרא מגרוניה שבע אמר רבא צורבא מרבנן דלא נפישא ליה חמרא ליגמע גמועי רבא אכסא דברכתא אגמע גמועי,דרש רבא מאי דכתיב (שיר השירים ז, ב) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנא' (תהלים מז, י) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים,תנא דבי רב ענן מאי דכתיב (שיר השירים ז, ב) חמוקי ירכיך למה נמשלו דברי תורה כירך לומר לך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר,והיינו דא"ר אלעזר מאי דכתיב (מיכה ו, ח) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך עשות משפט זה הדין ואהבת חסד זו גמילות חסדים והצנע לכת עם אלהיך זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה והלא דברים ק"ו ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה,א"ר אלעזר גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות שנאמר (משלי כא, ג) עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח וא"ר אלעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שנאמר (הושע י, יב) זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד אם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל אדם קוצר ודאי אוכל,וא"ר אלעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד,ת"ר בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה צדקה בממונו גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים,וא"ר אלעזר כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם כולו חסד שנאמר (תהלים לג, ה) אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל (תהלים לו, ח) מה יקר חסדך אלהים (חסד ה' מלאה הארץ) וגו' יכול אף ירא שמים כן ת"ל (תהלים קג, יז) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו,א"ר חמא בר פפא כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים שנא' חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וא"ר אלעזר מאי דכתיב (משלי לא, כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה של חסד יש תורה שאינה של חסד אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד:,כמעשהו בחול כו': ואמאי נייתי במקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא מדעת | 49b. b just as its pouring is in sanctity, so too must its burning be in sanctity. From where /b may it b be inferred /b that this is referring to burning? b Ravina said: It is derived /b by means of a verbal analogy between the term b sanctity /b written with regard to libations and b sanctity /b written with regard to leftover offerings. b It is written here, /b with regard to libations: b “In sanctity shall you pour a libation” /b (Numbers 28:7), b and it is written there, /b with regard to leftover offerings: b “You shall burn the leftovers in fire; they are not to be eaten, for they are sanctity” /b (Exodus 29:34). Through the verbal analogy it is derived that leftover libations must also be burned.,The Gemara notes: b In accordance with whose /b opinion b is that which is taught /b in this mishna? With regard to b libations, initially, /b prior to being poured, b one /b can b misuse consecrated property with them, /b as is the case with all consecrated items. However, once b they descended to the drainpipes, one does not /b violate the prohibition against b misuse /b of b consecrated property with them, /b because the mitzva was already fulfilled. b Let us say /b that the mishna b is /b in accordance with the opinion of b Rabbi Elazar bar Tzadok, /b who holds that the libations did not descend to the depths but would collect between the ramp and the altar and would be collected once every seventy years. b As, if /b it were in accordance with the opinion of b the Rabbis, /b how could the libations be misused? b Didn’t they /b already b descend to the depths /b through the drainpipes?,The Gemara rejects this: b Even /b if b you say /b that the mishna is in accordance with the opinion of b the Rabbis, /b it could be referring b to /b a case b where /b some of the wine landed outside the drainpipes and b was collected /b in the space between the ramp and the altar., b And some say /b a different version of this exchange. b Let us say /b that the mishna b is /b in accordance with the opinion of b the Rabbis and not /b in accordance with the opinion of b Rabbi Elazar bar Tzadok. As, if /b it were in accordance with the opinion of b Rabbi Elazar, /b then the wine that collected between the ramp and the altar b remains in its sanctity, /b as it must be burned, and the prohibition against misuse would still apply. The Gemara rejects this: b Even /b if b you say /b that the mishna is in accordance with the opinion of b Rabbi Elazar, there is no item whose mitzva has been performed with which one /b can violate the prohibition against b misuse of consecrated property. Reish Lakish said: When they pour wine onto the altar, they plug /b the top of b the drainpipes /b so that the wine does not descend to the depths, in order b to fulfill that which is stated: “In sanctity shall you pour a libation of strong drink [ i shekhar /i ] unto the Lord” /b (Numbers 28:7).,The Gemara asks: b From where /b may it b be inferred /b that this is referring to plugging the drainpipes? b Rav Pappa said: i Shekhar /i /b is b an expression of drinking, of satiation, of intoxication. /b In order to underscore all three aspects of the libations, the space between the altar and the ramp would fill with wine. b Rav Pappa said: Conclude from this that when a person is satiated from /b drinking b wine, /b it is b from his throat /b being filled with wine that he is b satiated. /b Unlike food, wine does not satiate a person when it fills his stomach. b Rava said: /b Therefore, b let a young /b Torah b scholar, who does not /b have b much wine, swallow /b his wine b in /b large b swigs, /b filling his throat each time, as he will thereby maximize his enjoyment. And b Rava /b himself, when drinking b a cup of blessing, would swallow /b large b swigs /b so as to drink the wine accompanying the mitzva in an optimal manner.,§ Apropos the homiletic interpretations of the verses from Song of Songs with regard to the drainpipes, the Gemara cites additional interpretations. b Rava taught: What is /b the meaning of that b which is written: “How beautiful are your steps in sandals, O prince’s daughter” /b (Song of Songs 7:2)? b How beautiful are the feet of the Jewish people at the time when they ascend /b to Jerusalem b for the Festival. “O prince’s daughter”; /b this is referring to b the daughter of Abraham our Patriarch, who was called prince, as it is stated: “The princes of the peoples are gathered, the people of the God of Abraham” /b (Psalms 47:10). The verse calls the Jewish people the people of b the God of Abraham and not the God of Isaac and Jacob. /b Why are the Jewish people associated specifically with Abraham? b Rather /b than referring to the three Patriarchs, the verse is referring to b the God of Abraham, who was first of the converts, /b and therefore it is reasonable for the princes of other nations to gather around him.,In b the school of Rav A /b it was b taught: What is /b the meaning of that b which is written: “The hidden of your thighs” /b (Song of Songs 7:2)? b Why are matters of Torah likened to a thigh? /b It is b to tell you /b that b just as /b the b thigh is /b always b concealed, /b covered by clothes, so b too, matters of Torah /b are optimal when recited b in private /b and not in public., b And this is what Rabbi Elazar said: What is /b the meaning of that b which is written: “It has been told you, O man, what is good, and what the Lord does require of you; only to do justly, and to love mercy, and to walk humbly with your God” /b (Micah 6:8)? b “To do justly”; this is justice. “To love mercy”; this is acts of kindness. “To walk humbly with your God”; this is /b referring to b taking the /b indigent b dead out /b for burial b and accompanying /b a poor b bride to /b her b wedding canopy, /b both of which must be performed without fanfare. The Gemara summarizes: b And are /b these b matters not /b inferred b i a fortiori /i ? If, /b with regard to b matters that tend to be conducted in public, /b as the multitudes participate in funerals and weddings, b the Torah says: Walk humbly, /b then in b matters that tend to be conducted in private, /b e.g., giving charity and studying Torah, b all the more so /b should they be conducted privately.,§ b Rabbi Elazar said: One who performs /b acts of b charity is greater than /b one who sacrifices b all /b types of b offerings, as it is stated: “To perform charity and justice is more acceptable to the Lord than an offering” /b (Proverbs 21:3), including all types of offerings. b And Rabbi Elazar said: Acts of kindness, /b assisting someone in need, b are greater than charity, as it is stated: “Sow to yourselves according to charity, and reap according to kindness” /b (Hosea 10:12). This means: b If a person sows, /b it is b uncertain /b whether b he /b will b eat or /b whether b he /b will b not eat, /b since much can go wrong before the seed becomes food. However, if b a person reaps, he certainly eats. /b In this verse, charity is likened to sowing, while acts of kindness are likened to reaping., b And Rabbi Elazar said: /b The reward for b charity is paid /b from Heaven b only in accordance with the kindness /b and generosity included b therein /b and in accordance with the effort and the consideration that went into the giving. It is not merely in accordance with the sum of money, b as it is stated: “Sow to yourselves according to charity, and reap according to kindness.” /b , b The Sages taught /b that b acts of kindness are superior to charity in three respects: Charity /b can be performed only b with one’s money, /b while b acts of kindness /b can be performed b both with his person and with his money. Charity /b is given b to the poor, /b while b acts of kindness /b are performed b both for the poor and for the rich. Charity /b is given to the b living, /b while b acts of kindness /b are performed b both for the living and for the dead. /b , b And Rabbi Elazar said: Anyone who performs charity and justice is /b considered b as though he filled the whole world in its entirety with kindness, as it is stated: “He loves charity and justice; the earth is full of the kindness of the Lord” /b (Psalms 33:5). b Lest you say that anyone who comes to leap /b and perform an act of kindness may simply b leap /b and do so without scrutiny, b the verse states: “How precious is your kindness, O God” /b (Psalms 36:8). It is a precious and rare occurrence to perform an act of kindness properly. One b might /b have thought that b even a God-fearing /b individual does not always encounter the opportunity to perform acts of kindness. Therefore, b the verse states: “But the kindness of the Lord is from everlasting to everlasting upon them that fear Him” /b (Psalms 103:17)., b Rabbi Ḥama bar Pappa said: /b With regard to b any person who has grace about him, it is certain that he is God-fearing, as it is stated: “But the kindness of the Lord is from everlasting to everlasting upon them that fear Him.” /b When one sees that a certain individual is endowed with grace and kindness, one can be certain that he is a God-fearing person. b And Rabbi Elazar said: What is /b the meaning of that b which is written: “She opens her mouth with wisdom, and a Torah of kindness is on her tongue” /b (Proverbs 31:26)? The Gemara asks: b Is there, then, a Torah of kindness and a Torah that is not of kindness? Rather, /b it is b Torah /b studied b for its own sake that is a Torah of kindness, /b as one studies it wholeheartedly; and it is Torah studied b not for its own sake /b but for some ulterior motive b that is a Torah that is not of kindness. Some say /b that it is b Torah /b studied in order b to teach it /b to others b that is a Torah of kindness; /b it is Torah studied b with /b the intent of b not teaching it /b to others b that is a Torah that is not of kindness. /b ,§ The mishna continues: b As its performance during the week, /b so is its performance on Shabbat, except that on Shabbat one would not draw water. Instead, on Shabbat eve, one would fill a golden barrel that was not consecrated and would place it in the Temple chamber, and water would be drawn from there on Shabbat. The Gemara asks: b And why /b should one do so? b Let /b him b bring /b the water b in a consecrated /b barrel. b Ze’iri said: /b The i tanna /i in the mishna b holds that there is no /b requisite b measure for the water /b to be poured for libation, and therefore more than three i log /i could be consecrated; b and /b that b Temple vessels consecrate /b their content if it is fit to be consecrated, even b without intent /b to consecrate it. |
|
| 69. Babylonian Talmud, Temurah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Tomson (2019), Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries. 35 |
70. Babylonian Talmud, Yoma, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 246| 75b. לחם ששאלו כהוגן ניתן להם כהוגן מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה והאמר אביי האי מאן דאית ליה סעודתא לא לאכלי' אלא ביממא כעין יממא קא אמרינן אמר רב אחא בר יעקב בתחלה היו ישראל דומין כתרנגולים שמנקרין באשפה עד שבא משה וקבע להם זמן סעודה,(במדבר יא, לג) הבשר עודנו בין שיניהם וכתיב (במדבר יא, כ) עד חדש ימים הא כיצד בינונים לאלתר מתו רשעים מצטערין והולכין עד חדש ימים,וישטחו אמר ריש לקיש אל תקרי וישטחו אלא וישחטו מלמד שנתחייבו שונאיהן של ישראל שחיטה שטוח תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה אל תיקרי שטוח אלא שחוט מלמד שירד להם לישראל עם המן דבר שטעון שחיטה אמר רבי וכי מכאן אתה למד והלא כבר נאמר (תהלים עח, כז) וימטר עליהם כעפר שאר וכחול (הים) עוף כנף,ותניא רבי אומר (דברים יב, כא) וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה אלא מה תלמוד לומר שטוח מלמד שירד להם משטיחין משטיחין,כתיב לחם וכתיב שמן וכתיב (שמות טז, לא) דבש אמר רבי יוסי ברבי חנינא לנערים לחם לזקנים שמן לתינוקות דבש,כתיב שליו וקרינן סליו אמר רבי חנינא צדיקים אוכלין אותו בשלוה רשעים אוכלין אותו ודומה להן כסילוין,א"ר חנן בר רבא ד' מיני סליו הן ואלו הן שיכלי וקיבלי ופסיוני ושליו מעליא דכולהו שיכלי גריעא דכולהו שליו והוי כציפורתא ומותבינן לה בתנורא ותפח והוה מלי תנורא ומסקינן ליה אתליסר ריפי ואחרונה אינה נאכלת אלא ע"י תערובת,רב יהודה משתכח ליה בי דני רב חסדא משתכח ליה בי ציבי רבא מייתי ליה אריסיה כל יומא יומא חד לא אייתי אמר מאי האי סליק לאיגרא שמעיה לינוקא דקאמר (חבקוק ג, טז) שמעתי ותרגז בטני אמר שמע מניה נח נפשיה דרב חסדא ובדיל רבה אכיל תלמידא,כתיב (שמות טז, יד) ותעל שכבת הטל וכתיב (במדבר יא, ט) וברדת הטל אמר רבי יוסי ברבי חנינא טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמו שמונח בקופסא,דק מחוספס אמר ר"ל דבר שנימוח על פיסת היד רבי יוחנן אמר דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים מחוספס טובא הוי אמר רב נחמן בר יצחק מחספס כתיב,תנו רבנן (תהלים עח, כה) לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי ר"ע וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לו לעקיבא עקיבא טעית וכי מלאכי השרת אוכלין לחם והלא כבר נאמר (דברים ט, ט) לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי אלא מה אני מקיים אבירים לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים,אלא מה אני מקיים (דברים כג, יד) ויתד תהיה לך על אזניך (ויצאת שמה חוץ) דברים שתגרי אומות העולם מוכרין אותן להם,ר"א בן פרטא אומר אף דברים שתגרי אומות העולם מוכרין להן מן מפיגן אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך לאחר שסרחו אמר הקב"ה אני אמרתי יהיו כמלאכי השרת עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות,דכתיב (במדבר לג, מט) ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא אתרא והויא תלתא פרסי ותנא כשנפנין אין נפנין לא לפניהן ולא לצדדיהן אלא לאחוריהן,(במדבר יא, ו) ועתה נפשנו יבשה אין כל אמרו עתיד מן זה שתיפח במעיהם כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא,וכשנאמרו דברים לפני ר' ישמעאל אמר להם אל תקרי אבירים אלא איברים דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה איברים אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך בדברים שבאין להם ממדינת הים,דבר אחר לחם אבירים אכל איש | 75b. However, b bread, /b which is essential, b they asked for appropriately. /b Therefore, it b was given to them appropriately, /b in the morning, when there was time to prepare it. The Gemara comments: b From here, the Torah teaches etiquette, that /b it is proper b to eat meat only at night, /b as Moses said to the children of Israel: “This shall be, when the Lord will give you in the evening meat to eat” (Exodus 16:8). The Gemara asks: b But didn’t Abaye say /b that b someone who has a meal should eat it only in the day? /b The Gemara answers: b We mean to say: Like day. /b It is not necessary to eat the food in the daytime, as long as one can see what he eats. b Rabbi Aḥa bar Ya’akov said: At the beginning, the Jewish people were like chickens pecking at the garbage; /b any time there was food they grabbed it and ate it, b until Moses came and set specific times to eat, /b as the verse implies. He set mealtimes for them in the morning and in the evening.,It was stated with regard to the quail: b “While the meat was yet between their teeth, /b before it was chewed, the anger of the Lord was kindled against the people” (Numbers 11:33), which means that they died immediately. However, it also states: “You shall not eat it for only one day…but for b an entire month /b until it comes out of your nostrils and becomes loathsome to you” (Numbers 11:19–20). b How /b can b these /b texts be reconciled? b The average people died immediately, /b but b the wicked continued to suffer /b in pain b for a month /b and then died.,The verse states: b “And they spread them [ i vayishteḥu /i ] /b out for themselves round about the camp” (Numbers 11:32). b Reish Lakish said: Do not read it /b as b i vayishteḥu /i . Rather, /b read it as b i vayishḥatu /i . /b This b teaches that /b the b enemies of the Jewish people, /b a euphemism for the Jewish people themselves, b were liable to /b receive the punishment of b slaughter /b due to their demand. The verse states: b “Spread out [ i shato’aḥ /i ]” /b (Numbers 11:32). A i tanna /i b taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: Do not read it /b as b i shato’aḥ /i but /b as b i shaḥot /i . /b This b teaches that /b other food b fell for the Jewish people /b along b with the manna. /b The food was something b that requires ritual slaughtering [ i sheḥita /i ], /b referring to birds. b Rabbi /b Yehuda HaNasi b said: And do you learn /b this b from here? /b Do we need to alter the word for this purpose? b Isn’t it already stated /b explicitly: b “And he rained meat upon them like dust, and winged birds like the sand of the seas” /b (Psalms 78:27)?, b And it was taught /b in a related i baraita /i : b Rabbi /b Yehuda HaNasi b says: /b The verse states: b “Then you shall slaughter /b of your herd and of your flock which the Lord has given you, b as I have commanded you” /b (Deuteronomy 12:21). b This teaches that Moses was commanded in /b the laws of ritual slaughter to cut the b gullet and the windpipe /b in the neck. b And with a bird /b one must cut through b the majority /b of b one /b pipe, b and with an animal /b one must cut through b the majority of /b both pipes. Moses was commanded these laws along with the other details of slaughtering. According to Rabbi Yehuda HaNasi, the word i shatoaḥ /i does not teach us about ritual slaughter. b Rather, what /b is the meaning when b the verse states: i Shatoaḥ /i ? /b It b teaches that /b the manna b fell in layers [ i mashtiḥin /i ] /b in a straight row.,With regard to the manna, b it is written “bread” /b (Exodus 16:4), b and it is written “oil” /b (Numbers 11:8), b and it is written “honey” /b (Exodus 16:31). How can we reconcile these verses? b Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: For the youth /b it was like b bread, for the elderly /b it was like b oil, /b and b for the children /b it was like b honey. /b Each received what was appropriate.,The Gemara comments further: The word quail b is written i shlav /i , /b with the letter i shin /i , b but we read /b it as b i slav /i , /b with the letter i samekh /i . What does this teach us? b Rabbi Ḥanina said: The righteous eat it in peace [ i shalva /i ], /b based on the written form of the word; whereas b the wicked eat it, and it seems to them like thorns [ i silvin /i ], /b based on the way the word is read.,Furthermore, with regard to the quail: b Rav Ḥa bar Rava said: There are four types of quail and these are they: i Sikhli /i , and i kivli /i , and i pasyoni /i , and i slav /i . The best /b tasting b of all /b is the b i sikhli /i . The worst of all /b is the b i slav /i . /b The Gemara relates how tasty even the quail was that the Jews ate in the desert: b It was /b as small b as a sparrow, and they would place it in the oven /b to roast, b and it expanded until it filled the /b entire b oven. They would place it upon thirteen loaves /b of bread, and even the b last /b loaf on the bottom b could be eaten only /b when b mixed with other food, /b due to all the fat it had absorbed from the quail.,It is told that b Rav Yehuda found /b quail b among his barrels of wine, /b and b Rav Ḥisda found /b quail b among logs of wood /b in his storeroom. b Every day Rava’s sharecropper brought him /b a quail that he found in his fields. b One day, he did not bring /b him one because he failed to find any. Rava b said /b to himself: b What is this, /b why is today different? b He went up to the roof /b to think about it. b He heard a child say /b the verse: b “When I heard, my innards trembled, /b my lips quivered at the voice, rottenness enters into my bones, and I tremble where I stand; that I should wait for the day of trouble when he comes up against the people that he invades” (Habakkuk 3:16). Rava b said: Learn from this that Rav Ḥisda has died. /b I am therefore not worthy to receive the quail anymore, since it is on b account of the teacher /b that b the student eats. /b When Rav Ḥisda was alive, Rava received the quail due to Rav Ḥisda’s merit; now that he had died, Rava was not worthy to receive the quail.,§ Furthermore, with regard to the manna b it is written: “And when the layer of dew lifted, /b behold, upon the face of the wilderness there lay a fine flaky substance, as fine as frost on the ground” (Exodus 16:14), indicating that the dew covered the manna. b And it is written: /b “ b And when the dew fell /b upon the camp in the night, the manna fell upon it” (Numbers 11:9), meaning that the manna fell on top of the dew. How can these verses be reconciled? b Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: /b There was b dew above and dew below, /b with the manna in between, b and /b the manna b appeared as if /b it were b placed in a box [ i kufsa /i ] /b of dew.,The verse describes the manna as b “a fine flaky [ i meḥuspas /i ] /b substance” (Exodus 16:14). b Reish Lakish said: /b i Meḥuspas /i means it was b a substance that dissolved [ /b i maḥ /i b ] on the palm [ /b i pas /i b ] of the hand. /b Since it was so fine, it dissolved upon contact. b Rabbi Yoḥa said: It was a substance that was absorbed in /b all b 248 limbs, /b the numerical equivalent of the word i meḥuspas /i . The Gemara expresses surprise at this: If one calculates the value of the letters in the word b i meḥuspas /i , /b it b is more, /b totaling 254. b Rabbi Naḥman bar Yitzḥak said: i Meḥuspas /i is written /b in the Torah without the letter i vav /i . Therefore, the total is exactly 248., b The Sages taught: /b The Torah states: “And He caused manna to rain upon them for food, and He gave them of the grain of heaven. b Man did eat the bread of the mighty [ i abirim /i ]” /b (Psalms 78:24–25). “Bread of the mighty” is b bread that the ministering angels eat; /b this is the b statement of Rabbi Akiva. When these words were said before Rabbi Yishmael, he said to them /b to b go and tell Akiva: Akiva you have erred. Do the ministering angels eat bread? It is already stated /b about Moses, when he ascended on high: b “Bread I did not eat and water I did not drink” /b (Deuteronomy 9:9). If even a man who ascends on high does not need to eat, certainly the ministering angels do not need to eat. b Rather, how do I establish /b the meaning of the word b i abirim /i ? /b It can be explained as b bread that was absorbed into /b all b 248 limbs [ i eivarim /i ], /b so that there was no waste.,The Gemara asks: b But /b if so, b how do I establish /b the verses: b “And you shall have a spade among your weapons, /b and it shall be that when you relieve yourself outside, you shall dig with it, and shall turn back and cover your excrement” (Deuteronomy 23:14) and “You shall have a place also outside the camp b where you can relieve yourself /b ” (Deuteronomy 23:13). From here we learn that there was waste in their bowels, as they had to leave the camp to relieve themselves. The Gemara explains: This waste was not a byproduct of the manna; it was from food b items that the gentile merchants sold them. /b , b Rabbi Elazar ben Perata /b disagrees and b says: The manna caused even items that the gentile merchants sold them to be /b completely b digested, /b so that even other food that they ate produced no waste. b But /b then b how do I establish /b the verse: b “And you shall have a spade among your weapons”? After they sinned, /b the manna was not as effective. b The Holy One, Blessed be He, said: I /b initially b said /b that b they would be like ministering angels /b who do not produce waste; b now I will trouble them to walk three parasangs /b to leave the camp in order to relieve themselves.,How do we know that the Israelite camp was three parasangs? b As it is written: “And they camped by the Jordan from Beth-Jeshimoth to Abel-shittim” /b (Numbers 33:49), b and Rabba bar bar Ḥana said: I saw that site and it was three parasangs /b in length. b And /b a i baraita /i b taught: When /b the Jews b relieved themselves /b in the desert, b they did not relieve /b themselves b ahead of themselves, /b i.e., in the direction of their travel, b nor to the side /b of the camp, b but behind /b the camp, in a place that they had already traveled. Consequently, those near the front of the camp had to walk a distance of three parasangs from their homes to leave the camp.,Furthermore, with regard to the manna, the verse states Israel’s complaint: b “But now our soul is dry, there is nothing at all; /b we have nothing beside this manna to look to” (Numbers 11:6). b They said: This manna will eventually swell in our stomachs /b and kill us; b is there /b anyone b born of a woman who ingests /b food b but does not expel /b waste? This supports the Gemara’s claim that the manna did not create waste., b When these words were said before Rabbi Yishmael, he said to them: Do not read /b it as b i abirim /i . Rather, /b read it as b i eivarim /i , /b limbs. The manna was b something that was absorbed by 248 limbs. But, how do I establish “And you shall have a spade among your weapons”? From the /b food b items that came to them from overseas lands. /b Rabbi Yishmael disagrees with Rabbi Elazar ben Perata with regard to the effect the manna had on the digestion of other foods., b Alternatively, “Man [ i ish /i ] did eat the bread of the mighty” /b (Psalms 78:25); |
|
71. Babylonian Talmud, Bava Metzia, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •doustai b. rabbi yannai (rabbi) Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 177| 86a. חכים יתקרי ורבי לא יתקרי ואסו דרבי על ידו תהא רבי ור' נתן סוף משנה רב אשי ורבינא סוף הוראה,וסימנך (תהלים עג, יז) עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם,אמר רב כהנא אישתעי לי רב חמא בר ברתיה דחסא רבה בר נחמני אגב שמדא נח נפשיה אכלו ביה קורצא בי מלכא אמרו איכא חד גברא ביהודאי דקא מבטל תריסר אלפי גברי מישראל ירחא בקייטא וירחא בסתוא מכרגא דמלכא,שדרו פריסתקא דמלכא בתריה ולא אשכחיה ערק ואזל מפומבדיתא לאקרא מאקרא לאגמא ומאגמא לשחין ומשחין לצריפא ומצריפא לעינא דמים ומעינא דמים לפומבדיתא בפומבדיתא אשכחיה איקלע פריסתקא דמלכא לההוא אושפיזא דרבה קריבו תכא קמיה ואשקוהו תרי כסי ודליוה לתכא מקמיה הדר פרצופיה לאחוריה,אמרו ליה מאי נעביד ליה גברא דמלכא הוא אמר להו קריבו תכא לקמיה ואשקיוהו חד כסא ודליוהו לתכא מקמיה ולתסי עבדו ליה הכי ואתסי אמר מידע ידענא דגברא דקא בעינא הכא הוא בחיש אבתריה ואשכחיה אמר אזלינא מהא אי מקטל קטלו לההוא גברא לא מגלינא ואי נגידי מנגדין ליה מגלינא,אתיוהו לקמיה עייליה לאדרונא וטרקיה לבבא באנפיה בעא רחמי פרק אשיתא ערק ואזיל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדקולא וקא גריס קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא אם (ויקרא יג, ב) בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור,ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא ואמרי מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות,שדרו שליחא בתריה לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה אדהכי נשב זיקא ואויש ביני קני סבר גונדא דפרשי הוא אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא,כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור יצאת בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור נפל פתקא מרקיעא בפומבדיתא רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה נפקו אביי ורבא וכולהו רבנן לאיעסוקי ביה לא הוו ידעי דוכתיה אזלו לאגמא חזו צפרי דמטללי וקיימי אמרי שמע מינה התם הוא,ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא נפל פתקא כל הפורש יהא בנידוי ספדוהו שבעה יומי נפל פתקא לכו לביתכם לשלום,ההוא יומא דנח נפשיה דלייה זעפא ודרי לההוא טייעא כי רכיב גמלא מהאי גיסא דנהר פפא ושדייה בהך גיסא אמר מאי האי אמרי ליה נח נפשיה דרבה בר נחמני אמר לפניו רבונו של עולם כולי עלמא דידך הוא ורבה בר נחמני דידך את דרבה ורבה דידך אמאי קא מחרבת ליה לעלמא נח זעפא,רבי שמעון בן חלפתא בעל בשר הוה יומא חד הוה חמימא ליה הוה סליק ויתיב אשינא דטורא אמר לה לברתיה בתי הניפי עלי במניפא ואני אתן ליך ככרין דנרד אדהכי נשבא זיקא אמר כמה ככרין דנרד למרי דיכי,הכל כמנהג המדינה וכו' הכל לאתויי מאי לאתויי באתרא דנהיגי מכרך ריפתא ומשתה אנפקא דאי אמר להו קדימו ואייתי לכו אמרו לו לא כל כמינך,מעשה ברבן יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור וכו' מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ואם פסק להן מזונות | 86a. b shall be called a wise [ i ḥakim /i ] /b physician, b but he shall not be called rabbi, and Rabbi /b Yehuda HaNasi’s b convalescence shall be through him. /b I also saw written there: b Rabbi /b Yehuda HaNasi b and Rabbi Natan /b are b the end of the Mishna, /b i.e., the last of the i tanna’im /i , the redactors of the Mishna. b Rav Ashi and Ravina /b are b the end of instruction, /b i.e., the end of the period of the i amora’im /i , the redacting of the Talmud, which occurred after the period of the i tanna’im /i ., b And your mnemonic /b to remember that Rav Ashi and Ravina redacted the Talmud is the verse: b “Until I entered into the sanctuary [ i mikdashei /i ] of God, and considered [ i avina /i ] their end” /b (Psalms 73:17). The sanctuary, i mikdashei /i , alludes to Rav Ashi, while the term i avina /i alludes to Ravina, which is a contraction of Rav Avina. The phrase: Their end, is interpreted as a reference to the redacting of the Talmud.,§ The Gemara relates another story discussing the greatness of the Sages. b Rav Kahana said: Rav Ḥama, son of the daughter of Ḥasa, told me /b that b Rabba bar Naḥmani died due to /b the fear of a decree of religious b persecution. /b The Gemara explains: His enemies b accused him [ i akhalu beih kurtza /i ] /b of disloyalty b in the king’s palace, /b as they b said: There is one man from /b among b the Jews who exempts twelve thousand Jewish men from the king’s head tax /b two months a year, b one month in the summer and one month in the winter. /b Since many people would study in Rabba’s study hall during the months of Adar and Elul, he was being blamed for preventing those people from working during those months., b They sent a messenger [ i peristaka /i ] of the king after him, but he /b was b not /b able to b find him. /b Rabba bar Naḥmani b fled and went from Pumbedita to Akra, from Akra to Agma, from Agma to Shiḥin, from Shiḥin to Tzerifa, from Tzerifa to Eina Demayim, and from Eina Demayim /b back b to Pumbedita. /b Ultimately, b he was found in Pumbedita, /b as b the king’s messenger arrived /b by chance b at that same inn where Rabba /b bar Naḥmani was hiding. The inn attendants b placed a tray before /b the messenger b and gave him two cups to drink. They /b then b removed the tray from before him and his face was /b miraculously b turned backward. /b ,The attendants b said to /b Rabba bar Naḥmani: b What should we do with him? He is the king’s man, /b and we cannot leave him like this. Rabba bar Naḥmani b said to them: Place a tray before him and give him one cup to drink, and /b then b remove the tray from before him and he will be healed. They did this, and he was healed. /b The messenger b said: I am certain that the man I seek is here, /b as this unnatural event must have befallen me on his account. b He searched for /b Rabba bar Naḥmani b and found /b out where he was. The messenger b said /b that they should tell Rabba bar Naḥmani: b I will leave this /b inn and will not disclose your location. Even b if they will kill that man, /b i.e., me, b I will not disclose /b your location. b But if they will beat him, /b me, b I will disclose /b your whereabouts, as I cannot bear being tortured.,With that guarantee, b they brought /b Rabba bar Naḥmani b before /b the messenger. b They took him into /b a small b vestibule [ i le’idrona /i ] and closed the door before him. /b Rabba bar Naḥmani b prayed for mercy, /b and b the wall crumbled. He fled and went to /b hide in b a swamp. He was sitting on the stump of a palm /b tree b and studying /b Torah alone. At that moment, the Sages b in the heavenly academy were disagreeing /b with regard to a i halakha /i of leprosy. In general, a leprous spot includes two signs of impurity, a bright white spot and a white hair. The basic i halakha /i is that b if /b the b snow-white leprous sore [ i baheret /i ] preceded the white hair /b then the afflicted person is b ritually impure, but if the white hair preceded the i baheret /i , /b he is b pure. /b ,The heavenly debate concerned a case of b uncertainty /b as to which came first, the spot or the hair. b The Holy One, Blessed be He, says: /b The individual is b pure, but every /b other member of b the heavenly academy says: /b He is b impure. And they said: Who can arbitrate /b in this dispute? They agreed that b Rabba bar Naḥmani /b should b arbitrate, as Rabba bar Naḥmani /b once b said: I am preeminent in /b the i halakhot /i of b leprosy /b and b I am preeminent in /b the i halakhot /i of ritual impurity imparted by b tents. /b , b They sent a messenger /b from heaven b after him /b to take his soul up to the heavenly academy, but b the Angel of Death was unable to approach /b Rabba bar Naḥmani, b as his mouth did not cease from his /b Torah b study. In the meantime, a wind blew and howled between the branches. /b Rabba bar Naḥmani b thought /b that the noise was due to b an infantry battalion [ i gunda /i ] /b about to capture him. b He said: Let that man, /b i.e., me, b die and not be given over to the hands of the government. /b The Angel of Death was therefore able to take his soul., b As he was dying, he said /b in response to the dispute in heaven: It is b pure; /b it is b pure. A Divine Voice emerged /b from heaven b and said: Happy are you, Rabba bar Naḥmani, as your body is pure and your soul left /b you b with /b the word: b Pure. A note [ i pitka /i ] fell from heaven /b and landed b in /b the academy of b Pumbedita. /b The note read: b Rabba bar Naḥmani was summoned to the heavenly academy, /b i.e., he has died. b Abaye and Rava and all of the /b other b Rabbis went out to tend to his /b burial; however, b they did not know the location of his /b body. b They went to the swamp /b and b saw birds forming a shade and hovering /b over a certain spot. The Rabbis b said: /b We can b conclude from this /b that b he is there. /b ,The Rabbis b lamented him for three days and three nights. A note fell /b from heaven, upon which was written: b Anyone who removes himself /b from the lamentations b shall be ostracized. /b Accordingly, b they lamented him /b for b seven days. /b Another b note fell /b from heaven, stating: b Go to your homes in peace. /b ,On b that day when /b Rabba bar Naḥmani b died, a hurricane lifted a certain Arab [ i taya’a /i ] /b merchant b while he was riding /b his b camel. /b The hurricane carried him b from one side of the Pappa River and threw him onto the other side. He said: What is this? /b Those present b said to him: Rabba bar Naḥmani has died. He said before /b God: b Master of the Universe! The entire world is Yours and Rabba bar Naḥmani is /b also b Yours. You are to Rabba and Rabba is to You, /b i.e., you are beloved to each other. If so, b why are You destroying the world /b on his account? b The storm subsided. /b ,The Gemara concludes its earlier discussion of obese Sages (84a). b Rabbi Shimon ben Ḥalafta was obese. One day he was /b particularly b hot /b and b went and sat on a mountain boulder /b to cool himself off. b He said to his daughter: My daughter, fan me with a fan, and /b as a gift b I will give you packages of spikenard. In the meantime, /b a strong b wind blew. He said: How many packages of spikenard /b do I owe b to the overseers of this /b wind?,§ The Gemara returns to its discussion of the mishna (83a), which teaches that an employer must provide his laborers with sustece, b all in accordance with the regional custom. /b The Gemara asks: b What is added /b by the inclusive term: b All? /b The Gemara answers: This serves b to include a place where it is customary /b for the laborers to b eat bread and drink a quarter- /b i log /i b [ i anpaka /i ] of wine. As, if /b in such a case the employer were to b say to them: Arise early /b in the morning b and I will bring you /b this sustece, so as not to waste work time, b they may say to him: It is not in your power /b to compel us to do so.,§ The mishna teaches that there was b an incident involving Rabbi Yoḥa ben Matya, who said to his son: Go out and hire /b laborers for us. His son hired the laborers and stipulated that he would provide sustece for them. The Gemara asks: After the mishna has stated that all practices are in accordance with the regional custom, how can it cite this b incident, /b which seems b to contradict /b the previous ruling, as Rabbi Yoḥa ben Matya and his son did not follow the regional custom? The Gemara answers: The mishna b is incomplete and this /b is what it b is teaching: /b All practices are in accordance with the regional custom, b but if /b the employer pledged to provide sustece for them, |
|
72. Anon., Exodus Rabbah, 9.1, 21.6, 25.2 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) •yannai (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 216, 237; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 248| 9.1. כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא פָּתַח (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגִּיד מֵרֵאשִׁית מַה יְּהֵא בַסּוֹף, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר לְמשֶׁה (דברים לא, טז): וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ, מַה שֶּׁעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, (דברים לא, טז): וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי, (שופטים י, ו): וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וְלֹא עֲבָדוּהוּ, הֱוֵי: מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא כָּל הַקּוֹרֵא פָּסוּק זֶה סָבוּר שֶׁמָּא פְלִינְקָרָא יֵשׁ לְמַעְלָה שֶׁהוּא אוֹמֵר: עֲצָתִי תָקוּם, מַהוּ וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה, שֶׁהוּא חָפֵץ לְהַצְדִּיק בְּרִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב, כא): ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר, וְאֵינוֹ חָפֵץ לְחַיֵּב בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג, יא): אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהִגִּיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, אִם יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה אֵין כָּתוּב כָּאן, אֶלָּא כִּי יְדַבֵּר, עָתִיד הוּא לוֹמַר לָכֶם כֵּן. וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שָׁלוֹם אָמַר כַּהֹגֶן הוּא מְדַבֵּר, תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּנֹחַ אַחַר כָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתֵּבָה וְהוֹצִיאוֹ מִמֶּנָּהּ אָמַר לוֹ (בראשית ט, טו): וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר, הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ סִימָן עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ט, יג): אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן, וּמַה נֹּחַ הַצַּדִּיק הָיָה מְבַקֵּשׁ סִימָן, פַּרְעֹה הָרָשָׁע עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּחִזְקִיָּה בְּשָׁעָה שֶׁבָּא יְשַׁעְיָה וְאָמַר לוֹ (מלכים ב כ, ה): כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי רֹפֵא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית ה', הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ סִימָן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כ, ח): וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּה מָה אוֹת [כי אעלה] כִּי יִרְפָּא ה' לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית ה', וּמָה חִזְקִיָּהוּ הַצַּדִּיק בִּקֵּשׁ אוֹת, פַּרְעֹה הָרָשָׁע לֹא כָּל שֶׁכֵּן. חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה כְּשֶׁיָּרְדוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ לֹא יָרְדוּ אֶלָּא בְּסִימָן, כֵּיצַד (תהלים קטו, א): לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ, אָמַר חֲנַנְיָה. (תהלים קטו, א): לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, אָמַר מִישָׁאֵל. (תהלים קטו, א): עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ, אָמַר עֲזַרְיָה. וְגַבְרִיאֵל הָיָה עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן, (תהלים קטו, ב): לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה וגו'. כֵּיוָן שֶׁשִּׁגְּרוּ כָּל הַלַּיְלָה בְּפִיהֶם, נָטְלוּ אוֹתוֹ סִימָן וְיָרְדוּ, וְאִם אֵין לְךָ לִלְמֹד מִכָּן לְמֹד מִמָּקוֹם אַחֵר, דִּכְתִיב (זכריה ג, ח): שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה, וּמִי הָיוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שָׁלוֹם אֵלּוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם הַסִּימָן הַזֶּה, וּמָה אִם הַצַּדִּיקִים מְבַקְּשִׁים סִימָן הָרְשָׁעִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. 9.1. וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם לָמָּה לֹא לָקוּ הַמַּיִם עַל יְדֵי משֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמַּיִם שֶׁשְּׁמָרוּךָ כְּשֶׁהֻשְׁלַכְתָּ לַיְאוֹר אֵינוֹ דִין שֶׁיִּלְקוּ עַל יָדֶךָ, חַיֶּיךָ לֹא יִלְקוּ אֶלָּא עַל יְדֵי אַהֲרֹן. וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם, הַכֹּל מַה שֶּׁבַּיְאוֹר וּבָאֲגַמִּים וּבַנְּהָרוֹת. וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָּם, מַה שֶּׁבַּקִּיתוֹן. וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וגו', אֲפִלּוּ מַה שֶּׁמִּצְרִי רוֹקֵק דָּם הָיָה. מִפְּנֵי מָה הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶן דָּם, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. שֶׁכָּךְ אָמַר לְאַבְרָהָם (בראשית טו, יד): וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וגו'. לְפִי שֶׁלֹא הָיוּ מַנִּיחִין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לִטְבֹּל מִטֻּמְאָתָן, כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיוּ פָּרִין וְרָבִין, לְפִיכָךְ לָקוּ הַמַּיִם בְּדָם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן משֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה, אָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי בְּרַבִּי, מִמַּכַּת דָּם הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל, כֵּיצַד, הַמִּצְרִי וְיִשְׂרָאֵל בְּבַיִת אֶחָד וְהַגִּיגִית מְלֵאָה מַיִם, וּמִצְרִי הָלַךְ לְמַלְאוֹת הַקִּיתוֹן מִתּוֹכָהּ מוֹצִיאָהּ מְלֵאָה דָּם, וְיִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה מַיִם מִתּוֹךְ הַגִּיגִית, וְהַמִּצְרִי אוֹמֵר תֵּן לִי בְּיָדְךָ מְעַט מַיִם וְנוֹתֵן לוֹ וְנַעֲשׂוּ דָּם, וְאוֹמֵר לוֹ נִשְׁתֶּה אֲנִי וְאַתָּה מִן קְעָרָה אַחַת, וְיִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה מַיִם וְהַמִּצְרִי דָּם, וּכְשֶׁהָיָה לוֹקֵחַ מִיִּשְׂרָאֵל בְּדָמִים, הָיָה שׁוֹתֶה מַיִם, מִכָּאן הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל. 21.6. וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְךָ, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה אוֹמֵר לִי שֶׁאֶקְרַע אֶת הַיָּם וְאֶעֱשֶׂה אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה, וְהָכְתִיב (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וַהֲרֵי נִשְׁבַּעְתָּ שֶׁאֵין אַתָּה קוֹרְעוֹ לְעוֹלָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אָמַר לוֹ משֶׁה לֹא כָךְ אָמַרְתָּ שֶׁאֵין הַיָּם נַעֲשֵׂית יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וּכְתִיב (איוב לח, ח): וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא קָרָאתָ מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, מַה כְּתִיב (בראשית א, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, אֲנִי הוּא שֶׁהִתְנֵיתִי עִמּוֹ, כָּךְ הִתְנֵיתִי מִתְּחִלָּה שֶׁאֲנִי קוֹרְעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כז): וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, לִתְנָאוֹ שֶׁהִתְנֵיתִי עִמּוֹ מִתְּחִלָּה. מִיָּד שָׁמַע משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ לִקְרֹעַ הַיָּם, וְכֵיוָן שֶׁהָלַךְ לִקְרֹעַ אֶת הַיָּם, לֹא קִבֵּל עָלָיו לְהִקָּרֵעַ, אָמַר לוֹ הַיָּם, מִפָּנֶיךָ אֲנִי נִקְרַע, אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ, שֶׁאֲנִי נִבְרֵאתִי בַּשְּׁלִישִׁי וְאַתָּה נִבְרֵאתָ בַּשִּׁשִּׁי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע משֶׁה כָּךְ הָלַךְ וְאָמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין הַיָּם רוֹצֶה לְהִקָּרֵעַ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן יְמִינוֹ עַל יְמִינוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יב): מוֹלִיךְ לִימִין משֶׁה וגו'. מִיָּד רָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרַח, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיד, ג): הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, מַה רָאָה, אֶלָּא שֶׁרָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנָּתַן יַד יְמִינוֹ עַל משֶׁה וְלֹא יָכֹל לְעַכֵּב אֶלָּא בָּרַח מִיָּד. אָמַר לוֹ משֶׁה מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹרֵחַ, אָמַר לוֹ הַיָּם מִפְּנֵי אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, מִפְּנֵי יִרְאָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיָּד כֵּיוָן שֶׁהֵרִים משֶׁה יָדוֹ עַל הַיָּם, נִבְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כא): וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, אֵינוֹ אוֹמֵר וַיִּבָּקַע הַיָּם, אֶלָּא וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמַּיִם שֶׁהָיוּ בְּכָל הַמַּעְיָינוֹת וּבַבּוֹרוֹת וּבְכָל מָקוֹם, נִבְקְעוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁחָזְרוּ חָזְרוּ כָּל הַמַּיִם, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (שמות יד, כח): וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וְכָל הַנִּסִּים הַלָּלוּ נַעֲשׂוּ עַל יְדֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כא): וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יא): וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם משֶׁה עַמּוֹ, וּכְתִיב (ישעיה סג, יב): מוֹלִיךְ לִימִין משֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ: 25.2. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּתַח (הושע יב, ו): וַה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת ה' זִכְרוֹ, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צִבְיוֹנוֹ בִּבְרִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר, אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צִבְיוֹנוֹ בְּמַלְאָכָיו, כְּשֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָם יוֹשְׁבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ו, יא): וַיָּבֹא מַלְאַךְ ה' וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה, וּפְעָמִים עוֹשֶׂה אוֹתָן עוֹמְדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, ב): שְׂרָפִים עֹמְדִים, וּכְתִיב (זכריה ג, ז): וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה, וּפְעָמִים עוֹשֶׂה אוֹתָן בִּדְמוּת נָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ה, ט): וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם, וּפְעָמִים בִּדְמוּת אֲנָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ב): וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים, וּפְעָמִים עוֹשֶׂה אוֹתָן רוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, וּפְעָמִים אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט. דָּבָר אַחֵר, וַה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צִבְיוֹנוֹ בָּעוֹלָם, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, יד): לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, וְהוֹרִיד מַיִם מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא, יא): לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ הֶעֱלָה מַיִם מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, יז): עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ. וְהוֹרִיד מָן לְיִשְׂרָאֵל מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. | 9.1. "1" |
|
| 73. Anon., Midrash Psalms, 84.2 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) •qedushta shir ha-shirim (yannai), performance considerations of •acrostics, in yannais qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 211 |
| 74. Jerome, Praecepta Ac Leges S. Pachomii, 8.7 (5th cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42 |
75. Babylonian Talmud, Arakhin, None (6th cent. CE - missingth cent. CE) Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) •rahit, rehitim, in yannais qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 240| 11a. עשרה נקבים היו בה כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר במתניתא תנא היא אמה וגבוה אמה וקתא יוצא הימנה ועשרה נקבים היו בה כל אחד מוציא מאה מיני זמר נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך מתניתא גוזמא:,ועבדי כהנים היו כו': לימא בהא קמיפלגי דמ"ד עבדים היו קסבר עיקר שירה בפה וכלי לבסומי קלא הוא דעבידא ומ"ד לוים היו קסבר עיקר שירה בכלי,ותסברא רבי יוסי מאי קסבר אי קסבר עיקר שירה בפה עבדים סגיא אי קסבר עיקר שירה בכלי לוים בעינן,לעולם קסבר עיקר שירה בפה והכא במעלין מדוכן ליוחסין ולמעשרות קמיפלגי,מ"ד עבדים היו קסבר אין מעלין מדוכן לא ליוחסין ולא למעשרות מ"ד לוים היו קסבר מעלין מדוכן בין ליוחסין בין למעשרות ולמ"ד ישראלים היו קסבר מעלין מדוכן ליוחסין ולא למעשרות:,תנו רבנן השיר מעכב את הקרבן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אינו מעכב,מ"ט דר' מאיר דאמר קרא (במדבר ח, יט) ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל ולכפר על בני ישראל מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת,ורבנן ההוא לאידך דר' אלעזר דאמר ר"א מה כפרה ביום אף שירה ביום:,אמר רב יהודה אמר שמואל מנין לעיקר שירה מן התורה שנאמר (דברים יח, ז) ושרת בשם ה' אלהיו איזהו שירות שבשם הוי אומר זה שירה,ואימא נשיאות כפים מדכתיב (דברים י, ח) לשרתו ולברך בשמו מכלל דברכת כהנים לאו שירות היא,רב מתנה אמר מהכא (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה ואימא דברי תורה דכתיב (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב משמחי לב איקרי טוב לא איקרי,ואימא בכורים דכתיב (דברים כו, יא) ושמחת בכל הטוב טוב איקרי טוב לבב לא איקרי,א"ר מתנה מנין לביכורים שטעונין שירה אתיא טוב טוב מהכא,איני והא א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר (שופטים ט, יג) ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין,משכחת לה כדתני ר' יוסי פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקין הביא ענבים ודרכן מנין ת"ל תביא:,חזקיה אמר מהכא (דברי הימים א טו, כב) וכנניהו שר הלוים (ישור) במשא כי מבין הוא אל תיקרי (ישור) אלא ישיר,בלווטי א"ר יוחנן מהכא (במדבר ד, מז) לעבוד עבודת עבודה איזהו עבודה שצריכה עבודה הוי אומר זו שירה,רבי יצחק אמר מהכא (תהלים פא, ג) שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל ר"נ בר יצחק אמר מהכא (ישעיה כד, יד) הם ישאו קולם ירונו בגאון ה' צהלו מים:,ותנא מייתי לה מהכא (במדבר ז, ט) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו מה ת"ל ישאו אין ישאו אלא לשון שירה וכן הוא אומר (תהלים פא, ג) שאו זמרה ותנו תוף ואומר ישאו קולם ירונו וגו',חנניא בן אחי רבי יהושע אמר מהכא (שמות יט, יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול | 11a. b There were ten holes in it /b and b each and every one /b would b emit ten types of tone. It /b therefore b emerges /b that the b entire /b instrument b emitted one hundred types of tone. It was taught in a i baraita /i : /b The i magreifa /i was b one cubit /b wide b and one cubit tall, and a handle protruded from it. /b It was hollow b and there were ten holes in it /b and b each one /b would b produce one hundred types of tone. It /b therefore b emerges /b that that the b entire /b instrument b emitted one thousand types of tone. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And your mnemonic /b to remember which of these two statements was said by Shmuel and which was taught in a i baraita /i is that the b i baraita /i /b expresses itself with b exaggeration, /b as it is common for i baraitot /i to exaggerate numbers.,§ The mishna teaches that the Temple musicians b were slaves of priests /b according to Rabbi Meir, whereas according to Rabbi Yosei they were Israelites of pure lineage, and according to Rabbi Ḥanina ben Antigonus they were Levites. The Gemara suggests: b Let us say /b that b they disagree about this; that the one who says they were slaves holds /b that the b primary component /b of b song /b in the Temple service is singing b with the mouth, and /b the b instrumental /b music b was performed /b merely b to sweeten the sound /b of the singing. Since the instrumental music is mere accompaniment, it could be performed by slaves. b And the one who says that /b the musicians b were Levites holds /b that the b primary component /b of b song /b in the Temple service is the music played b with instruments. /b Therefore, the musicians had to be Levites, who were tasked with the song that was part of the Temple service.,The Gemara responds: b And can you understand /b the disagreement in this manner? According to this suggestion, b what does Rabbi Yosei, /b who says that the musicians were Israelites of pure lineage, b hold? If he holds /b that the b primary component /b of b song /b in the Temple service is singing b with the mouth, /b then it should be b sufficient /b if b slaves /b play the instruments. Why would he require Israelites of pure lineage? And b if he holds /b that the b primary component /b of b song /b in the Temple service is the music played b with instruments, we /b should b require Levites /b to play the instruments.,The Gemara responds: b Actually, /b Rabbi Yosei b holds /b that the b primary component /b of b song /b in the Temple service is singing b with the mouth. And here, /b the i tanna’im /i b disagree about /b whether the musicians in the Temple may be b elevated from the /b musical b platform to /b the presumptive status of pure b lineage /b with regard to marriage b and /b eligibility b to /b receive Levitical b tithes. /b , b The one who says /b that the musicians b were slaves holds /b that people b cannot be elevated from the /b Temple musical b platform to /b the presumptive status of pure b lineage /b with regard to marriage b and /b eligibility b to /b receive b tithes. The one who says that /b the musicians b were Levites holds /b that b one elevates from the platform both to /b the presumptive status of pure b lineage and /b eligibility b to /b receive b tithes. And according to the one who says /b that the musicians b were Israelites, /b he b holds /b that b one elevates from the platform to /b the presumptive status of pure b lineage but not /b with regard to the eligibility b to /b receive b tithes. /b ,§ b The Sages taught /b in a i baraita /i : b The song /b that the Levites sing while a communal offering is being sacrificed b is an indispensable /b component of b the offering, /b which means that if the Levites did not sing, the offering is invalid. This is b the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: It is not indispensable. /b ,The Gemara asks: b What is the reasoning of Rabbi Meir, /b i.e., from where does he derive his opinion? The Gemara answers: It is b as the verse states: “And I have given the Levites, they are given to Aaron and to his sons from among the children of Israel, /b to do the service of the children of Israel in the Tent of Meeting, b and to make atonement for the children of Israel” /b (Numbers 8:19). The verse compares the atonement for the Jewish people, which is caused by the sprinkling of the blood of offerings on the altar, to the service of the Levites, which is their singing. This teaches that b just as the atonement /b caused by the sprinkling of the blood b is an indispensable /b component of the offering, b so too /b the b song /b of the Levites b is indispensable. /b ,The Gemara asks: b And /b what do b the Rabbis /b derive from the comparison in this verse? The Gemara answers: b That /b comparison serves b to /b teach b another /b i halakha /i , which was stated b by Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: Just as /b the b atonement /b achieved by the sprinkling of the blood must take place b during the day, so too /b the b song /b must be sung b during the day. /b , b Rav Yehuda said /b that b Shmuel said: From where /b is it derived that the b basic /b requirement to accompany communal offerings with b song /b applies b by Torah law? As it is stated /b with regard to a Levite who serves in the Temple: b “Then he shall serve with the name of the Lord his God” /b (Deuteronomy 18:7). b What is /b this b service /b that is performed b with the name /b of God? b You must say /b that b this is /b the b song, /b in which the Levites mention and praise the name of God.,The Gemara objects: b But /b you can b say /b that this service with the name of God is referring to the b lifting of the hands /b for the Priestly Benediction, which also includes the mention of the name of God. If so, the verse is referring to priests, not ordinary Levites. The Gemara responds: b From the fact that it is written: /b “At that time the Lord separated the tribe of Levi… b to serve Him, and to bless in His name” /b (Deuteronomy 10:8), it can be derived b by inference that the Priestly Benediction is not /b considered b service, /b as the verse mentions service and the Priestly Benediction as distinct rituals., b Rav Mattana said /b that the source for the requirement to accompany the Temple offerings with song is derived b from here: “Because you did not serve the Lord your God with joyfulness, and with goodness of heart” /b (Deuteronomy 28:47). b What is /b this b service /b of God b that is /b performed b with joyfulness and with goodness of heart? You must say /b that b this is song. /b The Gemara objects: b But /b you can b say /b that this service is studying the b words of Torah, as it is written: “The precepts of the Lord are upright, rejoicing the heart” /b (Psalms 19:9). The Gemara explains: Torah b is /b indeed b called /b a matter that b rejoices the heart, /b but b it is not called “goodness.” /b ,The Gemara objects: b But /b you can b say /b that the joyful service of God referred to above is the bringing of the b first fruits, as it is written /b in that context: b “And you shall rejoice in all the goodness /b that the Lord your God has given you” (Deuteronomy 26:11). The Gemara answers: Bringing the first fruits b is /b indeed b called goodness, /b but b it is not called /b something that involves b goodness of heart. /b ,The Gemara discusses a related matter. b Rav Mattana says: From where /b is it derived b that /b bringing the b first fruits /b to the Temple b requires /b the accompaniment of b song? /b The Gemara answers: It is b derived from here, /b i.e., from the requirement to accompany communal offerings with song, by means of a verbal analogy of the word b goodness /b in the verse “And with goodness of heart” and the word b goodness /b in the verse “You shall rejoice in all the goodness.”,The Gemara asks: b Is that so? But doesn’t Rabbi Shmuel bar Naḥmani say /b that b Rabbi Yonatan said: From where /b is it derived that b songs /b of praise in the Temple b are recited only over /b the b wine /b libation accompanying the sacrifice? b As it is stated: “And the vine replied: Should I leave my wine, which gladdens God and man, /b and go and wave above the trees” (Judges 9:13). b If /b it is clear that wine b gladdens people, in what /b way b does it gladden God? /b Rather, derive b from here that songs /b of praise in the Temple b are recited only over /b the b wine /b of libation, and it is this song that gladdens God. This is difficult, as since there is no wine libation associated with the bringing of first fruits, how can it be accompanied by song?,The Gemara answers: b You can find /b cases where the first fruits are brought in the form of wine, b as Rabbi Yosei teaches: /b The verse states with regard to the first fruits: “You shall take of the first of all the fruit of the ground, which you shall bring in from your land” (Deuteronomy 26:2). Since the verse mentions “fruit,” b you /b must b bring /b the actual b fruit /b as your first fruits offering, b and you may not bring /b it in the form of b beverages. /b If one b brought grapes and /b he had already b pressed them /b into wine, b from where /b is it derived that he has fulfilled his obligation of offering his first fruits? b The verse states: “You shall bring in /b from your land.” This apparently superfluous phrase comes to teach that if one brings wine for the mitzva of first fruits, he has fulfilled his obligation.,The Gemara presents another source for the requirement that the song of the Levites must accompany the sacrificial service in the Temple. b Ḥizkiyya says /b that this obligation is derived b from here: “And Cheiah, chief of the Levites…he was master of lifting, because he was skillful” /b (I Chronicles 15:22). b Do not read /b it as b “he was master [ i yasor /i ] /b of lifting,” b but /b as: b He shall sing [ i yashir /i ] /b with the lifting of his voice.,The Sage named b Balvatei /b said that b Rabbi Yoḥa said /b that the requirement for the Levites to accompany the Temple offerings with song is derived b from here: /b The verse states with regard to the Levites: “Every one that entered in b to do the work of service” /b (Numbers 4:47). b What is work that must /b be performed in conjunction with another b service? You must say /b that b this is song. /b , b Rabbi Yitzḥak says /b that the requirement to accompany the Temple offerings with song is derived b from here: /b “Sing aloud to God… b Take up the melody, and sound the timbrel, the sweet harp with the lyre” /b (Psalms 81:2–3). b Rav Naḥman bar Yitzḥak said /b that the obligation is derived b from here: “Those yonder lift up their voice, they sing for joy; for the majesty of the Lord they shout from the sea” /b (Isaiah 24:14)., b And a i tanna /i cites /b a derivation for the requirement for the Levites to accompany the Temple offerings with song b from here: “But unto the sons of Kohath he gave none, because the service of the holy things belonged to them: They bore them [ i yisa’u /i ] upon their shoulders” /b (Numbers 7:9). b By inference from that /b which b is stated, “upon their shoulders,” don’t I know that they bore them? Why /b must b the verse state “ i yisa’u /i /b ” b ? /b The term “ b i yisa’u /i /b ” b is not /b stated here in its meaning of “they bore them,” but b rather /b as b an expression /b of b song. And similarly, /b the verse b states: “Take up [ i se’u /i ] the melody, and sound the timbrel,” and /b another verse b states: “They lift up [ i yisu /i ] their voice, they sing for joy.” /b , b Ḥaya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, says /b that the requirement for the Levites to sing in the Temple is derived b from here: “Moses spoke, and God answered him with a voice” /b (Exodus 19:19). |
|
| 76. Anon., Abot De Rabbi Nathan, None (7th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42 |
| 77. Mishnah10, 105 122, 252Bis, 253, 254,, 10.5-10.6 Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) •qedushta shir ha-shirim (yannai), sensory imagery in •passover seder, in yannais qedushta shir ha-shirim •qedushta shir ha-shirim (yannai), passover emphasized in Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 252, 255 |
| 78. Yannai, Piyyutim, None Tagged with subjects: •yannai (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 338 |
| 79. Various, Patrologia Latina, 1.86, 1.120-1.123, 1.266-1.267, 1.353, 2.55-2.56, 2.324 Tagged with subjects: •yannai (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 215, 216, 237 |
| 84. Anon., Aggadat Shir Ha-Shirim, 1.1 Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 224 |
| 85. Yose Ben Yose, Piyyutim, None Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 217 |
86. Babylonian Talmud, Avodah Zarah, None Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 192| 2a. מתני׳ big strongלפני /strong /big אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם להשאילן ולשאול מהן להלוותן וללוות מהן לפורען ולפרוע מהן רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמיצר הוא לו אמרו לו אע"פ שמיצר הוא עכשיו שמח הוא לאחר זמן:, big strongגמ׳ /strong /big רב ושמואל חד תני אידיהן וחד תני עידיהן מאן דתני אידיהן לא משתבש ומאן דתני עידיהן לא משתבש,מאן דתני אידיהן לא משתבש דכתיב (דברים לב, לה) כי קרוב יום אידם ומאן דתני עידיהן לא משתבש דכתיב (ישעיהו מג, ט) יתנו עידיהם ויצדקו,ומאן דתני אידיהן מאי טעמא לא תני עידיהן אמר לך תברא עדיף ומאן דתני עידיהן מאי טעמא לא תני אידיהן אמר לך מאן קא גרים להו תברא עדות שהעידו בעצמן הלכך עדות עדיפא,והאי יתנו עידיהם ויצדקו בעובדי כוכבים כתיב הא בישראל כתיב דאמר ריב"ל כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות להם לעוה"ב שנאמר יתנו עידיהם ויצדקו אלו ישראל ישמעו ויאמרו אמת אלו עובדי כוכבים,אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע מאן דאמר עידיהן מהכא (ישעיהו מד, ט) יוצרי פסל כולם תוהו וחמודיהם בל יועילו ועידיהם המה,דרש ר' חנינא בר פפא ואיתימא ר' שמלאי לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ס"ת [ומניחו] בחיקו ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו,מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא שנאמר (ישעיהו מג, ט) כל הגוים נקבצו יחדו [וגו'] אמר להם הקדוש ברוך הוא אל תכנסו לפני בערבוביא אלא תכנס כל אומה ואומה | 2a. strong MISHNA: /strong On the b three days before the festivals of gentiles /b the following actions are prohibited, as they would bring joy to the gentile, who would subsequently give thanks to his object of idol worship on his festival: It is b prohibited to engage in business with them; to lend /b items b to them or to borrow /b items b from them; to lend /b money b to them or to borrow /b money b from them; /b and b to repay /b debts owed to b them or to collect repayment /b of debts b from them. Rabbi Yehuda says: One may collect repayment /b of debts b from them because this causes /b the gentile b distress. /b The Rabbis b said to /b Rabbi Yehuda: b Even though he is distressed now, /b when he repays the money, b he is happy afterward /b that he is relieved of the debt, and therefore there is concern that he will give thanks to his object of idol worship on his festival., strong GEMARA: /strong b Rav and Shmuel /b disagree with regard to the correct version of the text of the mishna. b One teaches /b the term meaning: Their festivals, as b i eideihen /i , /b spelled with an i alef /i as the first letter, b and one teaches i eideihen /i /b with an i ayin /i as the first letter. The Gemara comments: b The one who teaches i eideihen /i /b with an i alef /i b is not mistaken, and the one who teaches i eideihen /i /b with an i ayin /i b is not mistaken, /b as there is support for each version of the term.,The Gemara elaborates: b The one who teaches i eideihen /i /b with an i alef /i b is not mistaken, as it is written: “For the day of their calamity [ i eidam /i ] is at hand” /b (Deuteronomy 32:35), and the future downfall mentioned in the verse is partly due to the festivals of idol worshippers. The term there is spelled with an i alef /i . b And /b likewise, b the one who teaches i eideihen /i /b with an i ayin /i b is not mistaken, as it is written: “Let them bring their witnesses [ i eideihem /i ], that they may be justified” /b (Isaiah 43:9), i.e., the festivals will serve as witnesses against gentile sinners, proving that they engaged in idol worship. The term there is spelled with an i ayin /i .,The Gemara asks: b And /b according to b the one who teaches i eideihen /i /b with an i alef /i , b what is the reason /b that b he did not teach i eideihen /i /b with an i ayin /i ? The Gemara answers: He could have b said to you /b that a term that refers to b a calamity is preferable. /b The Gemara asks: b And the one who teaches i eideihen /i /b with an i ayin /i , b what is the reason /b that b he did not teach i eideihen /i /b with an i alef /i ? The Gemara answers: He could have b said to you: What causes /b this b calamity /b to happen to b them? /b It is b the testimony that they testified against themselves. Therefore, /b a term that references b testimony is preferable. /b ,The Gemara asks: b But is this /b verse: b “Let them bring their witnesses that they may be justified,” written with regard to the nations of the world? Isn’t it written with regard to the Jewish people? As Rabbi Yehoshua ben Levi says: All the mitzvot that the Jews perform in this world /b will b come and bear witness for them in the World-to-Come, as it is stated: “Let them bring their witnesses that they may be justified.” These are the Jews, /b as their good deeds bear witness for them and demonstrate their righteousness. When the verse states: b “And let them hear, and say: It is truth” /b (Isaiah 43:9), b these are the nations of the world, /b who will admit to the righteousness of the Jews., b Rather, Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: The one who says /b that the correct word is b i eideihen /i /b with an i ayin /i derived this use of the term b from here: “They that fashion a graven image are all of them vanity, and their delectable things shall not profit; and their own witnesses [ i eideihem /i ] /b see not, nor know” (Isaiah 44:9). This demonstrates that the objects of idol worship will serve as witnesses against their worshippers.,§ The Gemara cites homiletic interpretations of the verse that was discussed earlier: “All the nations are gathered together, and let the peoples be assembled; who among them can declare this, and announce to us former matters? Let them bring their witnesses, that they may be justified; and let them hear, and say: It is truth” (Isaiah 43:9). b Rabbi Ḥanina bar Pappa taught, and some say /b that it was b Rabbi Simlai /b who taught: b In the future, the Holy One, Blessed be He, /b will b bring a Torah scroll and place it in His lap and say: /b Anyone b who engaged in its /b study b should come and take his reward. /b , b Immediately, the nations of the world /b will b gather /b together b and come intermingled /b with each other, b as it is stated: “All the nations are gathered together /b and let the peoples be assembled.” b The Holy One, Blessed be He, /b will b say to them: Do not enter before Me intermingled; rather, let each and every nation enter /b |
|
| 87. Mishnah, ŠebiʿIt, 1.4 Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42 |
| 88. Paul of Elusa, Encomium, None Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42 |
| 89. Anon., V. Theodorae,, 38 Tagged with subjects: •yannai, r. Found in books: Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 279 |
| 90. Yannai, Fragment On Seder, None Tagged with subjects: •yannai (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 215 |
| 91. Anon., Song of Songs Zuta, 15 Tagged with subjects: •yannai (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 237 |
93. Anon., Midrash On Song of Songs, 1.12, 1.15.3, 1.21, 1.49, 1.58, 1.62, 2.5, 2.8, 2.16, 2.20, 2.33, 2.45, 3.16-3.17, 3.25, 4.7, 4.12, 4.31-4.32, 5.2-5.3, 6.20-6.21, 8.19 Tagged with subjects: •qedushta shir ha-shirim (yannai) •yannai, r. •shivata shir ha-shirim (yannai) •shivata shir ha-shirim (yannai), allegory in •shivata shir ha-shirim (yannai), dialogue in •shivata shir ha-shirim (yannai), female voice prominent in •shivata shir ha-shirim (yannai), performative aspects of •yannai, acrostic signatures of •acrostics, in yannais qedushta shir ha-shirim •acrostics, signature, of yannai •god, humanizing of in yannais qedushta shir ha-shirim •israel, deifying of in yannais qedushta shir ha-shirim •qedushta shir ha-shirim (yannai), temple in •qedushta shir ha-shirim (yannai), parity and interdependence of god and israel in •eros, in yannais qedushta shir ha-shirim •rahit, rehitim, of yannai •silluq,of yannais qedushta shir ha-shirim •yannai (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 165; Hidary (2017), Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash, 42; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 175, 176, 178, 180, 181, 182, 185, 202, 212, 215, 216, 217, 218, 219, 220, 221, 222, 223, 224, 225, 233, 244, 246, 259| 1.15.3. רַבִּי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְנִתְנַמְנֵם הַצִּבּוּר, בִּקֵּשׁ לְעוֹרְרָן, אָמַר יָלְדָה אִשָּׁה אַחַת בְּמִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס אֶחָת, וְהָיָה שָׁם תַּלְמִיד אֶחָד וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי שְׁמוֹ, אָמַר לֵיהּ מָאן הַוָּת כֵּן, אָמַר לֵיהּ זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁיָּלְדָה אֶת משֶׁה שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות טו, א): אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, (במדבר א, נד): וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה, (דברים לד, י): וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה. | 1.21. "...One day Rabbi Akiva came late to the Beit Midrash and he sat outdoors. A question was asked about a particular matter: \"Is this the law?\" They said, \"The law is outside.\" Again a question arose, and they said: \"The Torah is outside.\" Again a question arose, and they said, \"Akiva is outside--make room for him.\" He came and sat at the feet of Rabbi Eliezer. ", 5.2. "The Divine presence was not on the earthly , lowliest plane , proof is that it is written , and they heard the voice of the lord walking in the garden.", 5.3. "Rabbi Abba said that Walking is not stated but Mishalech,to tell you that the voice was jumping and leaving, jumping and leaving", |
|
| 94. Yannai, Qedushta Shir Ha-Shirim, 1, 10, 112-114, 117, 12, 124-129, 13, 130-131, 133-139, 14, 140-144, 152-169, 172, 179-181, 21-22, 24, 32-34, 38, 44, 48, 50, 54-61, 64-65, 68, 73, 75, 80-86, 89, 9, 92-93, 95, 132 Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 260 |
| 95. Yannai, Shivata Shir Ha-Shirim, 1, 100, 103, 106, 108, 11, 111-112, 12, 120-121, 126-128, 13, 130, 14-15, 18, 2, 20-23, 25-28, 3, 37, 4, 40, 43, 47-49, 5, 50-55, 57-58, 6, 60-79, 83-88, 9, 93-94, 99, 129 Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 206, 207 |
| 96. Targums, Song of Songs Targum, 2.6, 3.6, 4.2, 4.5, 4.12 Tagged with subjects: •shivata shir ha-shirim (yannai) •qedushta shir ha-shirim (yannai) Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 178, 180, 181, 182, 226 |
| 97. Mishnah, Uq., 3.5 Tagged with subjects: •god, humanizing of in yannais qedushta shir ha-shirim •israel, deifying of in yannais qedushta shir ha-shirim •qedushta shir ha-shirim (yannai) •qedushta shir ha-shirim (yannai), song of songs as the holy of holies in •qedushta shir ha-shirim (yannai), temple in •qedushta shir ha-shirim (yannai), parity and interdependence of god and israel in •qedushta shir ha-shirim (yannai), performance considerations of •qedushta shir ha-shirim (yannai), sensory imagery in •acrostics, in yannais qedushta shir ha-shirim •eros, in yannais qedushta shir ha-shirim •wedding customs, in yannais qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 211, 221, 244, 258, 263 |
| 98. Anon., Qedushta Shir Ha-Shirim, 18, 21, 28, 55, 94, 2 Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 169 |
| 99. Mishnah, Kil., 5.1 Tagged with subjects: •shivata shir ha-shirim (yannai) Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 192 |
| 101. Eleazar Birabbi Qallir, Shivata For Dew, 108, 23 Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 60 |
| 102. Anon., Leges Publicae, None Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 175, 226 |
| 103. Eleazar (Birabbi Qallir?), Yotzer Shir, 1-4, 82, 5 Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 51 |
| 104. Anon., Aggadat Bereishit, 16 Tagged with subjects: •yannai (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 338 |
| 108. Anon., Tanhuma, None Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 214 |
| 109. Anon., Pesiqta De Rav Kahana, 1.1, 5.6 Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 165; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 183 |
| 110. Anon., Pesiqta De-Rabbi Eliezer, 9, 7 Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 338 |
| 111. Anon., Pesikta Rabbati, 21, 29 Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 159 |
| 113. Mishnah, Pes., 10.1-10.9 Tagged with subjects: •passover seder, in yannais qedushta shir ha-shirim •qedushta shir ha-shirim (yannai) •qedushta shir ha-shirim (yannai), passover emphasized in •qedushta shir ha-shirim (yannai), formal diversity of Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 251, 252 |
