1. Hebrew Bible, Exodus, 2.4-2.9, 15.20-15.21, 17.6 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •women, conflicting views of, in biblical and rabbinic tradition Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 224, 225, 227| 2.4. "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה־יֵּעָשֶׂה לוֹ׃", 2.5. "וַתֵּרֶד בַּת־פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל־הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל־יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת־הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת־אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ", 2.6. "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת־הַיֶּלֶד וְהִנֵּה־נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה׃", 2.7. "וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת־הַיָּלֶד׃", 2.8. "וַתֹּאמֶר־לָהּ בַּת־פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת־אֵם הַיָּלֶד׃", 2.9. "וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת־פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת־הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת־שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ׃", 15.21. "וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם׃", 17.6. "הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל־הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃", | 2.4. "And his sister stood afar off, to know what would be done to him.", 2.5. "And the daughter of Pharaoh came down to bathe in the river; and her maidens walked along by the river-side; and she saw the ark among the flags, and sent her handmaid to fetch it.", 2.6. "And she opened it, and saw it, even the child; and behold a boy that wept. And she had compassion on him, and said: ‘This is one of the Hebrews’children.’", 2.7. "Then said his sister to Pharaoh’s daughter: ‘Shall I go and call thee a nurse of the Hebrew women, that she may nurse the child for thee?’", 2.8. "And Pharaoh’s daughter said to her: ‘Go.’ And the maiden went and called the child’s mother.", 2.9. "And Pharaoh’s daughter said unto her: ‘Take this child away, and nurse it for me, and I will give thee thy wages.’ And the woman took the child, and nursed it.", 15.20. "And Miriam the prophetess, the sister of Aaron, took a timbrel in her hand; and all the women went out after her with timbrels and with dances.", 15.21. "And Miriam sang unto them: Sing ye to the LORD, for He is highly exalted: The horse and his rider hath He thrown into the sea.", 17.6. "Behold, I will stand before thee there upon the rock in Horeb; and thou shalt smite the rock, and there shall come water out of it, that the people may drink.’ And Moses did so in the sight of the elders of Israel.", |
|
| 2. Hebrew Bible, Proverbs, 1, 3-9, 2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 223 |
3. Hebrew Bible, Deuteronomy, 24.8-24.9 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •women, conflicting views of, in biblical and rabbinic tradition Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 225| 24.8. "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע־הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר־יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת׃", 24.9. "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם׃", | 24.8. "Take heed in the plague of leprosy, that thou observe diligently, and do according to all that the priests the Levites shall teach you, as I commanded them, so ye shall observe to do.", 24.9. "Remember what the LORD thy God did unto Miriam, by the way as ye came forth out of Egypt.", |
|
4. Hebrew Bible, Genesis, 2.20 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •women, conflicting views of, in biblical and rabbinic tradition Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 223 | 2.20. "And the man gave names to all cattle, and to the fowl of the air, and to every beast of the field; but for Adam there was not found a help meet for him.", |
|
5. Hebrew Bible, Leviticus, 20.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •women, conflicting views of, in biblical and rabbinic tradition Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 226| 20.18. "וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת־עֶרְוָתָהּ אֶת־מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִיא גִּלְּתָה אֶת־מְקוֹר דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם׃", | 20.18. "And if a man shall lie with a woman having her sickness, and shall uncover her nakedness—he hath made naked her fountain, and she hath uncovered the fountain of her blood—both of them shall be cut off from among their people.", |
|
6. Hebrew Bible, Micah, 6.4 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •women, conflicting views of, in biblical and rabbinic tradition Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 224, 227| 6.4. "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת־מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם׃", | 6.4. "For I brought thee up out of the land of Egypt, And redeemed thee out of the house of bondage, And I sent before thee Moses, Aaron, and Miriam.", |
|
7. Hebrew Bible, Numbers, 12.1-12.15, 20.1-20.11, 20.20-20.21, 21.16-21.18, 26.59 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 224, 225, 227| 12.1. "וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל־מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת׃", 12.1. "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל־אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי־אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח׃", 12.2. "וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ־בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה הֲלֹא גַּם־בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְהוָה׃", 12.3. "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃", 12.4. "וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם׃", 12.5. "וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם׃", 12.6. "וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ־נָא דְבָרָי אִם־יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר־בּוֹ׃", 12.7. "לֹא־כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל־בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא׃", 12.8. "פֶּה אֶל־פֶּה אֲדַבֶּר־בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה׃", 12.9. "וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּם וַיֵּלַךְ׃", 12.11. "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל־מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל־נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ׃", 12.12. "אַל־נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ׃", 12.13. "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל־יְהוָה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ׃", 12.14. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף׃", 12.15. "וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד־הֵאָסֵף מִרְיָם׃", 20.1. "וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת־הַקָּהָל אֶל־פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ־נָא הַמֹּרִים הֲמִן־הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם׃", 20.1. "וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל כָּל־הָעֵדָה מִדְבַּר־צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם׃", 20.2. "וְלֹא־הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן׃", 20.2. "וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה׃", 20.3. "וַיָּרֶב הָעָם עִם־מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה׃", 20.4. "וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת־קְהַל יְהוָה אֶל־הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ׃", 20.5. "וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל־הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת׃", 20.6. "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד־יְהוָה אֲלֵיהֶם׃", 20.7. "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃", 20.8. "קַח אֶת־הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת־הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל־הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן־הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת־הָעֵדָה וְאֶת־בְּעִירָם׃", 20.9. "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ׃", 20.11. "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ וַיַּךְ אֶת־הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם׃", 20.21. "וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו׃", 21.16. "וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת־הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם׃", 21.17. "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ־לָהּ׃", 21.18. "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה׃", 26.59. "וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת־לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּלֶד לְעַמְרָם אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם׃", | 12.1. "And Miriam and Aaron spoke against Moses because of the Cushite woman whom he had married; for he had married a Cushite woman.", 12.2. "And they said: ‘Hath the LORD indeed spoken only with Moses? hath He not spoken also with us?’ And the LORD heard it.—", 12.3. "Now the man Moses was very meek, above all the men that were upon the face of the earth.—", 12.4. "And the LORD spoke suddenly unto Moses, and unto Aaron, and unto Miriam: ‘Come out ye three unto the tent of meeting.’ And they three came out.", 12.5. "And the LORD came down in a pillar of cloud, and stood at the door of the Tent, and called Aaron and Miriam; and they both came forth.", 12.6. "And He said: ‘Hear now My words: if there be a prophet among you, I the LORD do make Myself known unto him in a vision, I do speak with him in a dream.", 12.7. "My servant Moses is not so; he is trusted in all My house;", 12.8. "with him do I speak mouth to mouth, even manifestly, and not in dark speeches; and the similitude of the LORD doth he behold; wherefore then were ye not afraid to speak against My servant, against Moses?’", 12.9. "And the anger of the LORD was kindled against them; and He departed.", 12.10. "And when the cloud was removed from over the Tent, behold, Miriam was leprous, as white as snow; and Aaron looked upon Miriam; and, behold, she was leprous.", 12.11. "And Aaron said unto Moses: ‘Oh my lord, lay not, I pray thee, sin upon us, for that we have done foolishly, and for that we have sinned.", 12.12. "Let her not, I pray, be as one dead, of whom the flesh is half consumed when he cometh out of his mother’s womb.’", 12.13. "And Moses cried unto the LORD, saying: ‘Heal her now, O God, I beseech Thee.’", 12.14. "And the LORD said unto Moses: ‘If her father had but spit in her face, should she not hide in shame seven days? let her be shut up without the camp seven days, and after that she shall be brought in again.’", 12.15. "And Miriam was shut up without the camp seven days; and the people journeyed not till Miriam was brought in again.", 20.1. "And the children of Israel, even the whole congregation, came into the wilderness of Zin in the first month; and the people abode in Kadesh; and Miriam died there, and was buried there.", 20.2. "And there was no water for the congregation; and they assembled themselves together against Moses and against Aaron.", 20.3. "And the people strove with Moses, and spoke, saying: ‘Would that we had perished when our brethren perished before the LORD!", 20.4. "And why have ye brought the assembly of the LORD into this wilderness, to die there, we and our cattle?", 20.5. "And wherefore have ye made us to come up out of Egypt, to bring us in unto this evil place? it is no place of seed, or of figs, or of vines, or of pomegranates; neither is there any water to drink.’", 20.6. "And Moses and Aaron went from the presence of the assembly unto the door of the tent of meeting, and fell upon their faces; and the glory of the LORD appeared unto them.", 20.7. "And the LORD spoke unto Moses, saying:", 20.8. "’Take the rod, and assemble the congregation, thou, and Aaron thy brother, and speak ye unto the rock before their eyes, that it give forth its water; and thou shalt bring forth to them water out of the rock; so thou shalt give the congregation and their cattle drink.’", 20.9. "And Moses took the rod from before the LORD, as He commanded him.", 20.10. "And Moses and Aaron gathered the assembly together before the rock, and he said unto them: ‘Hear now, ye rebels; are we to bring you forth water out of this rock?’", 20.11. "And Moses lifted up his hand, and smote the rock with his rod twice; and water came forth abundantly, and the congregation drank, and their cattle.", 20.20. "And he said: ‘Thou shalt not pass through.’ And Edom came out against him with much people, and with a strong hand.", 20.21. "Thus Edom refused to give Israel passage through his border; wherefore Israel turned away from him.", 21.16. "And from thence to Beer; that is the well whereof the LORD said unto Moses: ‘Gather the people together, and I will give them water.’", 21.17. "Then sang Israel this song: Spring up, O well—sing ye unto it—", 21.18. "The well, which the princes digged, Which the nobles of the people delved, With the sceptre, and with their staves. And from the wilderness to Mattanah;", 26.59. "And the name of Amram’s wife was Jochebed, the daughter of Levi, who was born to Levi in Egypt; and she bore unto Amram Aaron and Moses, and Miriam their sister.", |
|
8. Hebrew Bible, 2 Kings, 4.3-4.7 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •women, conflicting views of, in biblical and rabbinic tradition Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 227| 4.3. "וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר חַי־יְהוָה וְחֵי־נַפְשְׁךָ אִם־אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ׃", 4.3. "וַיֹּאמֶר לְכִי שַׁאֲלִי־לָךְ כֵּלִים מִן־הַחוּץ מֵאֵת כָּל־שכנכי [שְׁכֵנָיִךְ] כֵּלִים רֵקִים אַל־תַּמְעִיטִי׃", 4.4. "וּבָאת וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד־בָּנַיִךְ וְיָצַקְתְּ עַל כָּל־הַכֵּלִים הָאֵלֶּה וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי׃", 4.4. "וַיִּצְקוּ לַאֲנָשִׁים לֶאֱכוֹל וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד וְהֵמָּה צָעָקוּ וַיֹּאמְרוּ מָוֶת בַּסִּיר אִישׁ הָאֱלֹהִים וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל׃", 4.5. "וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ הֵם מַגִּשִׁים אֵלֶיהָ וְהִיא מיצקת [מוֹצָקֶת׃]", 4.6. "וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים וַתֹּאמֶר אֶל־בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵין עוֹד כֶּלִי וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן׃", 4.7. "וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת־הַשֶּׁמֶן וְשַׁלְּמִי אֶת־נשיכי [נִשְׁיֵךְ] וְאַתְּ בניכי [וּבָנַיִךְ] תִחְיִי בַּנּוֹתָר׃", | 4.3. "Then he said: ‘Go, borrow thee vessels abroad of all thy neighbours, even empty vessels; borrow not a few.", 4.4. "And thou shalt go in, and shut the door upon thee and upon thy sons, and pour out into all those vessels; and thou shalt set aside that which is full.’", 4.5. "So she went from him, and shut the door upon her and upon her sons; they brought the vessels to her, and she poured out.", 4.6. "And it came to pass, when the vessels were full, that she said unto her son: ‘Bring me yet a vessel.’ And he said unto her: ‘There is not a vessel more.’ And the oil stayed.", 4.7. "Then she came and told the man of God. And he said: ‘Go, sell the oil, and pay thy debt, and live thou and thy sons of the rest.’", |
|
9. Hebrew Bible, 1 Chronicles, 5.29 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •women, conflicting views of, in biblical and rabbinic tradition Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 224| 5.29. "וּבְנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר׃", | 5.29. "And the children of Amram: Aaron, and Moses, and Miriam. And the sons of Aaron: Nadab and Abihu, Eleazar and Ithamar.", |
|
10. Mishnah, Niddah, 2.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •women, conflicting views of, in biblical and rabbinic tradition Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 226| 2.5. "מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה, הַחֶדֶר וְהַפְּרוֹזְדוֹר וְהָעֲלִיָּה. דַּם הַחֶדֶר, טָמֵא. נִמְצָא בַפְּרוֹזְדוֹר, סְפֵקוֹ טָמֵא, לְפִי שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר: \n", | 2.5. "The sages spoke of a woman through a metaphor: A chamber, a vestibule and an upper chamber. The blood of the chamber is unclean, If blood is found in the vestibule, and there arises a doubt about its character, it is deemed unclean, because it is presumed to have come from the source.", |
|
| 11. Anon., Mekhilta Derabbi Yishmael, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •women, conflicting views of, in biblical and rabbinic tradition Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 226 |
12. Anon., Qohelet Rabba, 7.1.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •women, conflicting views of, in biblical and rabbinic tradition Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 226| 7.1.3. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, חָבִיב שֵׁם טוֹב מֵאֲרוֹן הַבְּרִית, שֶׁאֲרוֹן הַבְּרִית לֹא הָלַךְ אֶלָּא שְׁלשָׁה יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י, לג): וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם. וְשֵׁם טוֹב הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, מְנָא לָן, מִדָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יד, יז): וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת וַה' נָתַן אֶת פַּחְדּוֹ עַל כָּל הַגּוֹיִם, חָבִיב שֵׁם טוֹב מִכְּהֻנָּה וּמַלְכוּת, שֶׁכְּהֻנָּה וּמַלְכוּת בָּטְלוּ, וְשֵׁם טוֹב לֹא בָּטֵל. תַּלְמִידָיו דְּרַבִּי אַבָּא, וְאַבָּא צִידוֹנִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר חֲבִיבָה מִיתָתָן שֶׁל שְׁבָטִים יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם, שֶׁבְּחַיֵּיהֶם לֹא נֶאֱמַר שִׁשָּׁה מִשְּׁמוֹתָם, וּבְמִיתָתָן נֶאֱמַר שִׁשָּׁה מִשְּׁמוֹתָם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִרְיָם וְיוֹכֶבֶד הֵן הֵן הָיוּ חַיּוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (שמות א, טו): שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה, שִׁפְרָה זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁהָיְתָה מְשַׁפֶּרֶת אֶת הַיְלָדִים. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָה וְרָבָה. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדֶיהָ. דָּבָר אַחֵר, שֶׁשִּׁפְּרוּ אוֹתָן בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. דָּבָר אַחֵר, שִׁפְרָה לְשֵׁם שֶׁבַח, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו, יג): בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה. פּוּעָה זוֹ מִרְיָם, שֶׁהָיְתָה פּוֹעָה בָּאִשָּׁה וְהַוְלַד יוֹצֵא. דָּבָר אַחֵר, פּוּעָה שֶׁהָיְתָה פּוֹעָה וּבוֹכָה עַל אָחִיהָ משֶׁה שֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, ד): וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק. דָּבָר אַחֵר, פּוּעָה שֶׁהוֹפִיעָה אֶת מַעֲשֵֵֹה אָחִיהָ. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּעַת בִּפְנֵי פַּרְעֹה וְאָמְרָה לוֹ אוֹי לְךָ מִיּוֹם הַדִּין. תָּנֵי שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרָא לָאָדָם הַזֶּה, אֶחָד שֶׁקָּרְאוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְאֶחָד שֶׁקָּרְאוּ לוֹ אֲחֵרִים, וְאֶחָד שֶׁקָּרוּי לוֹ בְּסֵפֶר תּוֹלְדוֹת בְּרִיָּתוֹ. | |
|
13. Anon., Genesis Rabba, 17.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •women, conflicting views of, in biblical and rabbinic tradition Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 223| 17.3. אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, אִם זָכָה עֵזֶר, וְאִם לָאו כְּנֶגְדּוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אִם זָכָה, כְּאִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בַּר חֲכִינָאי, וְאִם לָאו, כְּאִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי יוֹסֵי הֲוָה לֵיהּ אִנְתְּתָא בִּישָׁא, וַהֲוַת בְּרַתָּא דַּאֲחָתֵיהּ, וַהֲוַת בָּזֵית לֵיהּ קֳדָם תַּלְמִידוֹי, אָמְרִין תַּלְמִידָיו שַׁבְקָא לַהֲדָא אִנְתְּתָא בִּישָׁא דְּלֵיתָא מְיַקְרָךְ. אֲמַר לְהוֹן פּוּרְנָא רַב עָלַי, לֵית בְּיָדִי מָה אֶשְׁבּוֹק לָהּ. חַד זְמַן הֲווֹן יָתְבִין פָּשְׁטִין הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, דְּמִן חַסְלִין אֲמַר לֵיהּ מַשְׁגַּח רַבִּי וַאֲנַן סָלְקִין בְּבֵיתָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, סָלֵיק, כִּי סְלֵיק אַמַּכַת לְאַפָּהּ וּנְפַקַת לָהּ, צָפָה בְּהַהִיא קְדֵרָה, אֲמַר לָהּ אִית בְּהַהִיא קְדֵרָה כְּלוּם, אֲמַרָה לֵיהּ אִית פַּרְפְּרָיִין, אָזַל גַּלֵּיתָהּ וְאַשְׁכַּח פַּרְגָיִין, יָדַע רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַה הוּא שָׁמַע, יָתְבוּן לְהוֹן אָכְלִין, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לָא אֲמַרַת אֶלָּא פַּרְפְּרָיִין וְהָא אַשְׁכַּחְנַן בְּגַוָּהּ פַּרְגָיִין, אֲמַר לֵיהּ מַעֲשֶׂה נִסִּים הֵן. מִן דְּחַסְלִין אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁבוֹקָא הַהִיא אִנְתְּתָא מִינָךְ, דְּלֵית הִיא עָבְדָא לִיקְרָתָךְ. אֲמַר לֵיהּ פּוּרְנָא רַב עָלַי וְלֵית בִּי מָה אֶשְׁבּוֹק לָהּ. אֲמַר לֵיהּ אֲנַן יַהֲבִינַן לָהּ פּוּרְנָא וְשַׁבְקֵית מִינָךְ. עֲבַדּוּן לֵיהּ כֵּן פְּסַק לָהּ פּוּרְנָא וּשְׁבַק יָתָהּ מִינֵיהּ וְאַסְבוּן יָתֵיהּ אִתְּתָא אָחֳרָא טָבָא מִינַהּ, גַּרְמוּן חוֹבִין דְּהַהִיא אִתְּתָא וַאֲזַלַּת וְאִתְנַסְבֵית לְסַנְטְרִין דְּקַרְתָּא, לְבָתַר יוֹמִין אֲתוֹן יִסּוּרִין עָלָיו וְאִתְעַוֵּר, וַהֲוַת צָיְירַת בִּיְדֵיהּ וּמְחַזְרָא לֵיהּ עַל שְׁקָקַיָא דְּקַרְתָּא, כֵּיוָן דַּהֲוַת מַטְיָא בִּשְׁקָקַיָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הֲוַת קָיְימָא לָהּ וְחָזְרָה לַאֲחוֹרָהּ, מִן דַּהֲוָה הַהוּא גַבְרָא חַכִּים קַרְתָּא אֲמַר לָהּ לָמָּה אַתְּ לֹא מוֹבַלְתְּ לִי לִשְׁכוּנְתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דַּאֲנָא שָׁמַע דְּהַהוּא עָבִיד מִצְוָה. אֲמַרַת לֵיהּ מַשְׁבַּקְתֵּיהּ אֲנָא, וְלֵית בִּי דְּלֶחֱמֵי סְבַר אַפּוֹהִי. חַד זְמַן אֲתוֹן קָרוֹן בִּשְׁכוּנְתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי, אַרְגֵּישׁ בַּהּ יוֹם קֳדָמוֹי, וְיוֹם תִּנְיָן וּשְׁרֵי מָחֵי לָהּ, וַאֲזֵיל קָלְהוֹן וַהֲווֹן מִתְבַּזִּין בְּכָל קַרְתָּא, אוֹדִיק רַבִּי יוֹסֵי לְקָלְהוֹן וַחֲמְהוֹן מִתְבַּזִּין בְּגוֹ שׁוּקָא, אֲמַר לֵיהּ אַתְּ מָחֵי לָהּ, אֲמַר לֵיהּ כָּל יוֹם הִיא מוֹבְדָה פַּרְנָסָתֵיהּ דְּהָדֵין שְׁקָקַיָּה מִנִּי, כֵּיוָן דִּשְׁמַע רַבִּי יוֹסֵי כֵּן נְסַבֵיהוֹן וִיהֵיב יָתְהוֹן בְּחָדָא בֵּיתָא מִן דִּידֵיהּ, וַהֲוָה מְפַרְנֵס יָתְהוֹן כָּל יוֹמֵי חַיֵּיהוֹן, עַל שֵׁם (ישעיה נח, ז): וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. | |
|
14. Babylonian Talmud, Megillah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •women, conflicting views of, in biblical and rabbinic tradition Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 226| 14a. משל דאחשורוש והמן למה הדבר דומה לשני בני אדם לאחד היה לו תל בתוך שדהו ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו בעל חריץ אמר מי יתן לי תל זה בדמים בעל התל אמר מי יתן לי חריץ זה בדמים,לימים נזדווגו זה אצל זה אמר לו בעל חריץ לבעל התל מכור לי תילך אמר לו טול אותה בחנם והלואי,ויסר המלך את טבעתו אמר רבי אבא בר כהנא גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל שכולן לא החזירום למוטב ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב,ת"ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה,מאי דרוש אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה ומה מעבדות לחירות אמרי' שירה ממיתה לחיים לא כל שכן,אי הכי הלל נמי נימא לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ היכי אמרינן שירה,כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה,רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא רבא אמר בשלמא התם (תהלים קיג, א) הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן,בין לרבא בין לר"נ קשיא והא תניא משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה כיון שגלו חזרו להכשירן הראשון,ותו ליכא והכתיב (שמואל א א, א) ויהי איש אחד מן הרמתים צופים אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל,מיהוה טובא הוו כדתניא הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה,רבי שמואל בר נחמני אמר אדם הבא משתי רמות שצופות זו את זו רבי חנין אמר אדם הבא מבני אדם שעומדין ברומו של עולם ומאן נינהו בני קרח דכתיב (במדבר כו, יא) ובני קרח לא מתו תנא משום רבינו מקום נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו,שבע נביאות מאן נינהו שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר שרה דכתיב (בראשית יא, כט) אבי מלכה ואבי יסכה ואמר ר' יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקדש שנאמר (בראשית כא, יב) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ד"א יסכה שהכל סוכין ביופיה,מרים דכתיב (שמות טו, כ) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה אמר ר"נ אמר רב שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך,וכיון שהשליכוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה ואמר לה בתי היכן נבואתיך היינו דכתיב (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה לדעת מה יהא בסוף נבואתה,דבורה דכתיב (שופטים ד, ד) ודבורה אשה נביאה אשת לפידות מאי אשת לפידות שהיתה עושה פתילות למקדש,(שופטים ד, ה) והיא יושבת תחת תומר מאי שנא תחת תומר אמר ר' שמעון בן אבשלום משום יחוד דבר אחר מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל שבאותו הדור לא היה להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים,חנה דכתיב (שמואל א ב, א) ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני בה' רמה קרני ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן,(שמואל א ב, ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך אמר רב יהודה בר מנשיא אל תקרי בלתך אלא לבלותך שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו אבל הקדוש ברוך הוא מבלה מעשה ידיו,(שמואל א ב, ב) ואין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו אדם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים אבל הקב"ה צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים,אביגיל דכתיב (שמואל א כה, כ) והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר בסתר ההר מן ההר מיבעי ליה,אמר רבה בר שמואל על עסקי דם הבא מן הסתרים נטלה דם והראתה לו אמר לה וכי מראין דם בלילה אמרה לו וכי דנין דיני נפשות בלילה אמר לה | 14a. The actions of b Ahasuerus and Haman /b can be understood with b a parable; to what may they be compared? To two individuals, one /b of whom b had a mound in the middle of his field and the other /b of whom b had a ditch in the middle of his field, /b each one suffering from his own predicament. b The owner of the ditch, /b noticing the other’s mound of dirt, b said /b to himself: b Who will give me this mound /b of dirt suitable for filling in my ditch; I would even be willing to pay b for /b it with b money, /b and b the owner of the mound, /b noticing the other’s ditch, b said /b to himself: b Who will give me this ditch for money, /b so that I may use it to remove the mound of earth from my property?,At a later point, b one day, they /b happened to have b met one another. The owner of the ditch said to the owner of the mound: Sell me your mound /b so I can fill in my ditch. The mound’s owner, anxious to rid himself of the excess dirt on his property, b said to him: Take it for free; if only /b you had done so sooner. Similarly, Ahasuerus himself wanted to destroy the Jews. As he was delighted that Haman had similar aspirations and was willing to do the job for him, he demanded no money from him.,§ The verse states: b “And the king removed his ring /b from his hand” (Esther 3:10). b Rabbi Abba bar Kahana said: The removal of /b Ahasuerus’s b ring /b for the sealing of Haman’s decree b was more effective than the forty-eight prophets and the seven prophetesses who prophesied on behalf of the Jewish people. As, they were all unable to return /b the Jewish people b to the right way, but the removal of /b Ahasuerus’s b ring returned them to the right way, /b since it brought them to repentance., b The Sages taught /b in a i baraita /i : b Forty-eight prophets and seven prophetesses prophesied on behalf of the Jewish people, and they neither subtracted from nor added onto what is written in the Torah, /b introducing no changes or additions to the mitzvot b except for the reading of the Megilla, /b which they added as an obligation for all future generations.,The Gemara asks: b What exposition /b led them to determine that this was a proper mode of action? On what basis did they add this mitzva? b Rabbi Ḥiyya bar Avin said /b that b Rabbi Yehoshua ben Korḥa said /b that they reasoned as follows: b If, /b when recalling the exodus from Egypt, in which the Jews were delivered b from slavery to freedom, we recite songs /b of praise, the Song of the Sea and the hymns of i hallel /i , then, in order to properly recall the miracle of Purim and commemorate God’s delivering us b from death to life, /b is it b not all the more so /b the case that we must sing God’s praise by reading the story in the Megilla?,The Gemara asks: b If so, /b our obligation should be at least as great as when we recall the exodus from Egypt, and b let us also recite i hallel /i /b on Purim. The Gemara answers: i Hallel /i is not said on Purim, b because i hallel /i is not recited on a miracle /b that occurred b outside Eretz /b Yisrael. The Gemara asks: If so, with regard to b the exodus from Egypt /b as well, b which was a miracle /b that occurred b outside Eretz /b Yisrael, b how are we able to recite songs /b of praise?,The Gemara answers: b As it is taught /b in a i baraita /i : b Prior to /b the time when b the Jewish people entered Eretz /b Yisrael, b all lands were /b deemed b fit /b for b songs /b of praise b to be recited /b for miracles performed within their borders, as all lands were treated equally. But b after the Jewish people entered Eretz /b Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, b and all the /b other b lands were no longer /b deemed b fit /b for b songs /b of praise b to be recited /b for miracles performed within them., b Rav Naḥman said /b an alternative answer as to why i hallel /i is not recited on Purim: b The reading of /b the Megilla itself b is /b an act of reciting b i hallel /i . Rava said /b a third reason why i hallel /i is not recited on Purim: b Granted /b that i hallel /i is said b there, /b when recalling the exodus from Egypt, as after the salvation there, they could recite the phrase in i hallel /i : b “Give praise, O servants of the Lord” /b (Psalms 113:1); after their servitude to Pharaoh ended with their salvation, they were truly servants of the Lord b and not servants of Pharaoh. But /b can it be said b here, /b after the limited salvation commemorated on Purim: b “Give praise, O servants of the Lord,” /b which would indicate that after the salvation the Jewish people were only servants of the Lord b and not servants of Ahasuerus? /b No, even after the miracle of Purim, b we were still the servants of Ahasuerus, /b as the Jews remained in exile under Persian rule, and consequently the salvation, which was incomplete, did not merit an obligation to say i hallel /i .,The Gemara asks: b Both according to /b the opinion of b Rava and according to /b the opinion of b Rav Naḥman, /b this is b difficult. Isn’t it taught /b in the i baraita /i cited earlier: b After the Jewish people entered Eretz /b Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, b and all the /b other b lands were no longer /b deemed b fit /b for b songs /b of praise b to be recited /b for miracles performed within them. Therefore, there should be no i hallel /i obligation on Purim for the miracle performed outside of the land of Israel, and Rav Naḥman’s and Rava’s alternative explanations are incorrect. The Gemara answers: They understood differently, as it can be argued that b when /b the people b were exiled /b from Eretz Yisrael, the other lands b returned to their initial suitability, /b and were once again deemed fit for reciting i hallel /i on miracles performed within them.,With regard to the statement that forty-eight prophets and seven prophetesses prophesied on behalf of the Jewish people, the Gemara asks: b Is there no one else? Isn’t it written /b with regard to Samuel’s father, Elkanah: b “And there was a certain [ i eḥad /i ] man from Ramathaim-zophim” /b (I Samuel 1:1), which is expounded as follows to indicate that Elkanah was a prophet: He was b one [ i eḥad /i ] of two hundred [ i mata’im /i ] prophets [ i tzofim /i ] who prophesied on behalf of the Jewish people. /b If so, why was it stated here that there were only forty-eight prophets?,The Gemara answers: In fact, b there were more /b prophets, b as it is taught /b in a i baraita /i : b Many prophets arose for the Jewish people, /b numbering b double the /b number of Israelites b who left Egypt. However, /b only a portion of the prophecies were recorded, because only b prophecy that was needed for /b future b generations was written /b down in the Bible for posterity, b but that which was not needed, /b as it was not pertinent to later generations, b was not written. /b Therefore, the fifty-five prophets recorded in the Bible, although not the only prophets of the Jewish people, were the only ones recorded, due to their eternal messages., b Rabbi Shmuel bar Naḥmani said /b another explanation of the verse “And there was a certain man from Ramathaim-zophim”: b A man who comes from two heights [ i ramot /i ] that face [ i tzofot /i ] one another. Rabbi Ḥanin said /b an additional interpretation: b A man who descends from people who stood at the height of [ i rumo /i ] the world. /b The Gemara asks: b And who are these /b people? The Gemara answers: These are the b sons of Korah, as it is written: “But the sons of Korah did not die” /b (Numbers 26:11), and with regard to them b it is taught in the name of our teacher, /b Rabbi Yehuda HaNasi: A high b place was set aside for them in Gehenna, /b as the sons of Korah repented in their hearts, and were consequently not propelled very far down in Gehenna when the earth opened to swallow Korah and his followers; b and they stood on /b this high place and sung to the Lord. They alone stood at the height of the lower world.,§ The Gemara asks with regard to the prophetesses recorded in the i baraita /i : b Who were the seven prophetesses? /b The Gemara answers: b Sarah, Miriam, Deborah, Hannah, Abigail, Huldah, and Esther. /b The Gemara offers textual support: b Sarah, as it is written: /b “Haran, b the father of Milcah, and the father of Iscah” /b (Genesis 11:29). b And Rabbi Yitzḥak said: Iscah is /b in fact b Sarah. And why was she called Iscah? For she saw [ i sakhta /i ] by means of divine inspiration, as it is stated: “In all that Sarah has said to you, hearken to her voice” /b (Genesis 21:12). b Alternatively, /b Sarah was also called b Iscah, for all gazed [ i sokhin /i ] upon her beauty. /b , b Miriam /b was a prophetess, b as it is written /b explicitly: b “And Miriam the prophetess, the sister of Aaron, took /b a timbrel in her hand” (Exodus 15:20). The Gemara asks: Was she the sister only of Aaron, b and not the sister of Moses? /b Why does the verse mention only one of her brothers? b Rav Naḥman said /b that b Rav said: For she prophesied when she was the sister of Aaron, /b i.e., she prophesied since her youth, even before Moses was born, b and she would say: My mother is destined to bear a son who will deliver the Jewish people /b to salvation. b And at the time when /b Moses b was born the entire house was filled with light, /b and b her father stood and kissed her on the head, /b and b said to her: My daughter, your prophecy has been fulfilled. /b , b But once /b Moses b was cast into the river, her father arose and rapped her on the head, saying to her: My daughter, where is your prophecy /b now, as it looked as though the young Moses would soon meet his end. b This is /b the meaning of b that /b which b is written /b with regard to Miriam’s watching Moses in the river: b “And his sister stood at a distance to know /b what would be done to him” b ( /b Exodus 2:4), i.e., b to know what would be with the end of her prophecy, /b as she had prophesied that her brother was destined to be the savior of the Jewish people., b Deborah /b was a prophetess, b as it is written /b explicitly: b “And Deborah, a prophetess, the wife of Lappidoth” /b (Judges 4:4). The Gemara asks: b What is /b the meaning of b “the wife of Lappidoth”? /b The Gemara answers: b For she used to make wicks for the Sanctuary, /b and due to the flames [ i lappidot /i ] on these wicks she was called the wife of Lappidoth, literally, a woman of flames.,With regard to Deborah, it says: b “And she sat under a palm tree” /b (Judges 4:5). The Gemara asks: b What is different /b and unique with regard to her sitting b “under a palm tree” /b that there is a need for it to be written? b Rabbi Shimon ben Avshalom said: /b It is b due to /b the prohibition against b being alone together /b with a man. Since men would come before her for judgment, she established for herself a place out in the open and visible to all, in order to avoid a situation in which she would be secluded with a man behind closed doors. b Alternatively, /b the verse means: b Just as a palm tree has only one heart, /b as a palm tree does not send out separate branches, but rather has only one main trunk, b so too, the Jewish people in that generation had only one heart, /b directed b to their Father in Heaven. /b , b Hannah /b was a prophetess, b as it is written: “And Hannah prayed and said, My heart rejoices in the Lord, my horn is exalted in the Lord” /b (I Samuel 2:1), and her words were prophecy, in that she said: b “My horn is exalted,” and not: My pitcher is exalted. /b As, with regard to b David and Solomon, who were anointed /b with oil b from a horn, their kingship continued, /b whereas with regard to b Saul and Jehu, who were anointed /b with oil b from a pitcher, their kingship did not continue. /b This demonstrates that Hannah was a prophetess, as she prophesied that only those anointed with oil from a horn will merit that their kingships continue.,Apropos the song of Hannah, the Gemara further explains her words: b “There is none sacred as the Lord; for there is none beside You [ i biltekha /i ]” /b (I Samuel 2:2). b Rav Yehuda bar Menashya said: Do not read /b it as b i biltekha /i , /b “beside You,” b but rather /b read it as b i levalotekha /i , /b to outlast You. b As the attribute of the Holy One, Blessed be He, is unlike the attribute of flesh and blood. /b It is an attribute of man that b his handiwork outlasts him /b and continues to exist even after he dies, b but the Holy One, Blessed be He, outlasts His handiwork, /b as He exists eternally.,Hannah further said: b “Neither is there any rock [ i tzur /i ] like our God” /b (I Samuel 2:1). This can be understood as saying that b there is no artist [ i tzayyar /i ] like our God. /b How is He better than all other artists? b Man fashions a form upon a wall, but is unable to endow it with breath and a soul, /b or fill it with b innards and intestines, whereas the Holy One, Blessed be He, fashions a form /b of a fetus b inside the form /b of its mother, rather than on a flat surface, b and endows it with breath and a soul /b and fills it with b innards and intestines. /b , b Abigail /b was a prophetess, b as it is written: “And it was so, as she rode on the donkey, and came down by the covert of the mountain” /b (I Samuel 25:20). The Gemara asks: Why does it say: b “By the covert [ i beseter /i ] of the mountain”? It should have said: From the mountain. /b ,The Gemara answers that in fact this must be understood as an allusion to something else. b Rabba bar Shmuel said: Abigail, /b in her attempt to prevent David from killing her husband Nabal, came to David and questioned him b on account of /b menstrual b blood that comes from the hidden parts [ i setarim /i ] /b of a body. How so? b She took /b a blood-stained cloth b and showed it to him, /b asking him to rule on her status, whether or not she was ritually impure as a menstruating woman. b He said to her: Is blood shown at night? /b One does not examine blood-stained cloths at night, as it is difficult to distinguish between the different shades by candlelight. b She said to him: /b If so, you should also remember another i halakha /i : b Are /b cases of b capital law tried at night? /b Since one does not try capital cases at night, you cannot condemn Nabal to death at night. David b said to her: /b |
|
15. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 226| 11b. בפרך רבי אלעזר אמר בפה רך רבי שמואל בר נחמני אמר בפריכה,(שמות א, יד) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים וגו' אמר רבא בתחילה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה,את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים ולמ"ד נמי התם בפה רך הכא ודאי בפריכה,דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים,ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים שנאמר (תהלים סח, יד) אם תשכבון בין שפתים וגו' בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים שנאמר (תהלים סח, יד) כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ,וכיון שמתעברות באות לבתיהם וכיון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח שנאמר (שיר השירים ח, ה) תחת התפוח עוררתיך וגו',והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר אותן כחיה זו שמשפרת את הולד שנאמר (יחזקאל טז, ד) ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי וגו' ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר (דברים לב, יג) ויניקהו דבש מסלע ושמן וגו',וכיון שמכירין בהן מצרים באין להורגן ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים וחורשין על גבן שנאמר (תהלים קכט, ג) על גבי חרשו חורשים וגו לאחר שהולכין היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר (יחזקאל טז, ז) רבבה כצמח השדה נתתיך,וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן שנאמר (יחזקאל טז, ז) ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדים אל תקרי בעדי עדים אלא בעדרי עדרים,וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו,(שמות א, טו) ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' רב ושמואל חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה מ"ד אשה ובתה יוכבד ומרים ומ"ד כלה וחמותה יוכבד ואלישבע,תניא כמ"ד אשה ובתה דתניא שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד ד"א שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה,פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה (ומוציאה את הולד) ד"א פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל,(שמות א, טז) ויאמר בילדכן את העבריות וגו' מאי אבנים א"ר חנן סימן גדול מסר להן אמר להן בשעה שכורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים,ואית דאמר כדכתיב (ירמיהו יח, ג) וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע אף אשה ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע,(שמות א, טז) אם בן הוא והמתן אותו א"ר חנינא סימן גדול מסר להן בן פניו למטה בת פניה למעלה,(שמות א, יז) ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן וגו' להן מיבעי ליה א"ר יוסי בר' חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו,(שמות א, יז) ותחיין את הילדים תנא לא דיין שלא המיתו אותן אלא שהיו מספיקות להם מים ומזון,(שמות א, יט) ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים וגו' מאי חיות אילימא חיות ממש אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי לאולודה,אלא אמרו לו אומה זו כחיה נמשלה יהודה (בראשית מט, ט) גור אריה דן יהי דן נחש נפתלי אילה שלוחה יששכר חמור גרם יוסף בכור שור בנימין זאב יטרף,דכתיב ביה כתיב ביה ודלא כתיב ביה כתיב (ביה) (יחזקאל יט, ב) מה אמך לביא בין אריות רבצה וגו',(שמות א, כא) ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים רב ושמואל חד אמר בתי כהונה ולויה וחד אמר בתי מלכות מ"ד בתי כהונה ולויה אהרן ומשה ומ"ד בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי דכתיב (דברי הימים א ב, יט) ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב (שמואל א יז, יב) ודוד בן איש אפרתי וגו',(דברי הימים א ב, יח) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון בן חצרון (במדבר יג, ו) בן יפנה הוא בן שפנה מעצת מרגלים,ואכתי בן קנז הוא דכתיב (שופטים א, יג) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב אמר רבא חורגו דקנז הוה | 11b. b with rigor [ i befarekh /i ]” /b (Exodus 1:13). b Rabbi Elazar says: /b The word i befarekh /i is a conjugation of the words: b With a soft mouth [ i bifeh rakh /i ], /b as the Egyptians enticed the Jewish people into slavery, gradually subjugating them until they had lost their freedom completely. b Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: /b The word i befarekh /i should be understood as: b With crushing [ i bifrikha /i ], /b as the Egyptians subjugated Israel with backbreaking labor.,The next verse states: b “And they made their lives bitter through hard service, with mortar and brick, /b and with every laborious service in the field” (Exodus 1:14). b Rava says: /b The verse mentions specifically mortar and brick and then all forms of labor, as b initially /b the Egyptians had them work b with mortar and bricks, and ultimately /b they subjugated them b “and with every laborious service in the field.” /b ,The verse concludes: b “In all their service, wherein they made them serve with rigor” /b (Exodus 1:14). b Rabbi Shmuel bar Naḥmani says /b that b Rabbi Yonatan says: /b The meaning of i befarekh /i is that the Egyptians b would exchange /b the responsibilities of men and women, giving b men’s work to women and women’s work to men, /b requiring everyone to do work to which they were unaccustomed. b And even according to the one who says /b that b there, /b in the previous verse, i bifarekh /i indicates that the Egyptians enslaved the Jews b with a soft mouth, here, /b in this verse, which describes the physical hardship of the labor, the word befarekh b certainly /b means b with crushing /b labor.,§ b Rav Avira taught: In the merit of /b the b righteous women that were in that generation, the Jewish people were redeemed from Egypt. /b He tells of their righteous actions: b At the time /b when these women b would go /b to the river b to draw water, the Holy One, Blessed be He, would materialize for them small fish /b that would enter b into their pitchers, and they would /b therefore b draw /b pitchers that were b half /b filled with b water and half /b filled with b fish. And they would /b then b come and place two pots on the fire, one /b pot b of hot /b water for washing their husbands b and one /b pot b of fish /b with which to feed them., b And they would /b then b take /b what they prepared b to their husbands, to the field, and would bathe /b their husbands b and anoint them /b with oil b and feed them /b the fish b and give them to drink and bond with them /b in sexual intercourse b between the sheepfolds, /b i.e., between the borders and fences of the fields, b as it is stated: “When you lie among the sheepfolds, /b the wings of the dove are covered with silver, and her pinions with the shimmer of gold” (Psalms 68:14), which is interpreted to mean that b as a reward /b for “when you b lie among the sheepfolds,” the Jewish people merited to /b receive b the plunder of Egypt, as it is stated /b in the continuation of the verse, as a reference to the Jewish people: b “The wings of the dove are covered with silver, and her pinions with the shimmer of gold” /b (Psalms 68:14)., b And when /b these women would b become pregt, they would come /b back b to their homes, and when the time for them to give birth /b would arrive b they would go and give birth in the field under the apple tree, as it is stated: “Under the apple tree I awakened you; /b there your mother was in travail with you; there was she in travail and brought you forth” (Song of Songs 8:5)., b And the Holy One, Blessed be He, would send from the heavens above /b an angel b who would clean and prepare /b the newborns, b just as a midwife prepares the newborn, as it is stated: “And as for your birth, on the day you were born, your navel was not cut nor were you washed with water for cleansing; /b you were not salted at all, nor swaddled at all” (Ezekiel 16:4). This indicates that there were no midwives to take care of the Jews born in Egypt. b And /b then, the angel b would gather for them two round /b stones from the field and the babies would nurse from that which would flow out of them. b One of /b the stones flowed with b oil and one of /b the stones flowed with b honey, as it is stated: “And He would suckle them with honey from a crag and oil /b from a flinty rock” (Deuteronomy 32:13)., b And once the Egyptians would notice them, /b realizing that they were Jewish babies, b they would come to kill them. But a miracle would occur for them and they would be absorbed by the earth. And /b the Egyptians b would /b then b bring oxen and would plow upon them, as it is stated: “The plowers plowed upon my back; /b they made long their furrows” (Psalms 129:3). b After /b the Egyptians b would leave, /b the babies b would emerge and exit /b the ground b like grass of the field, as it is stated: “I caused you to increase even as the growth of the field” /b (Ezekiel 16:7)., b And once /b the babies b would grow, they would come like many flocks /b of sheep b to their homes, as it is stated /b in the continuation of the verse: b “And you did increase and grow up and you came with excellent beauty [ i ba’adi adayim /i ]” /b (Ezekiel 16:7). b Do not read /b the verse as: b “ i Ba’adi adayim /i ,” /b “with excellent beauty.” b Rather, /b read it as: b i Be’edrei adarim /i , /b meaning: As many flocks., b And when the Holy One, Blessed be He, revealed Himself at the /b Red b Sea, /b these children b recognized Him first, as it is stated: “This is my God, and I will glorify Him” /b (Exodus 15:2). They recognized Him from the previous time that He revealed Himself to them in their infancy, enabling them to say: “This is my God.”,§ The verse states: b “And the king of Egypt spoke to the Hebrew midwives, /b of whom the name of the one was Shiphrah, and the name of the other Puah” (Exodus 1:15). b Rav and Shmuel /b disagree as to the proper interpretation of this verse. b One says /b that these midwives were b a woman and her daughter, and one says /b that they were b a daughter-in-law and her mother-in-law. /b According to the b one who says /b that they were b a woman and her daughter, /b the women were b Jochebed, /b the mother of Moses and Aaron, b and /b her daughter, b Miriam. And /b according to the b one who says /b that they were b a daughter-in-law and her mother-in-law, /b the verse is referring to b Jochebed and /b her daughter-in-law b Elisheba, /b the wife of Aaron.,It b is taught /b in a i baraita /i b according to the one who says /b that they were b a woman and her daughter, because it /b is b taught /b in a i baraita /i : With regard to b Shiphrah, /b who is referred to in the verse, b this /b is really a reference to b Jochebed. And why was she called Shiphrah? Because she would prepare [ i mishapperet /i ] the newborn. Alternatively, /b she is referred to as b Shiphrah because the Jewish people increased and multiplied [ i shepparu verabbu /i ] in her days, /b due to her assistance.,The i baraita /i continues: With regard to b Puah, /b who is referred to in the verse, b this /b is really a reference to b Miriam. And why was she called Puah? Because she would make a comforting sound [ i po’a /i ] as she would remove the child /b from the womb of the mother. b Alternatively, /b the word b Puah /b is related to one of the verbs that describe speaking, b as she would speak [ i po’a /i ] through divine inspiration and say: In the future, my mother will give birth to a son who will save the Jewish people. /b ,The next verse relates the instructions of Pharaoh to the midwives: b “And he said: When you deliver the Hebrew women, /b and you look upon the stones [ i ovnayim /i ], if it be a son, then you shall kill him; but if it be a daughter, then she shall live” (Exodus 1:16). The Gemara asks: b What /b is the meaning of b “stones”? Rabbi Ḥa says: /b Pharaoh b transmitted a great sign to them. He said to them: At the time /b when a woman b crouches to give birth, her thighs become as cold as stones, /b and, therefore, this shall be for you a sign that the woman is about to give birth., b And there are those who say /b an alternative explanation for i ovnayim /i : b As it is written: “So I went down to the potter’s shop, and behold, he was at his work on the wheels [ i ovnayim /i ]” /b (Jeremiah 18:3). b Just as this potter /b sits so that one b thigh /b is b here and /b one b thigh /b is b there and the block /b upon which he works b is in the middle, so too, a woman /b giving birth also has one b thigh here and /b one b thigh there and the newborn is in the middle. /b ,The verse continues: b “If it be a son, then you shall kill him; /b but if it be a daughter, then she shall live” (Exodus 1:16). b Rabbi Ḥanina says: /b Pharaoh b transmitted to them a great sign /b to enable them to know the gender of the infant from the beginning of the birth process: b A boy /b is born with b his face downward; a girl /b is born with b her face upward. /b Pharaoh provided them with this sign so that they could kill the boys secretly even before the mother realized what was happening.,The next verse states: b “But the midwives feared God, and did not as the king of Egypt spoke about them [ i aleihen /i ], /b but they kept the male children alive” (Exodus 1:17). The Gemara comments: b It should have /b stated: “Spoke b to them [ i lahen /i ].” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: /b This b teaches that /b Pharaoh b proposed to them to /b engage in b a sinful act, /b i.e., sexual intercourse, with him, b but they did not accept /b his overtures. The word i aleihen /i is often used in reference to sexual intercourse, for example: “And brought her to him; and he consorted with her [ i eileha /i ]” (Genesis 29:23), and that is its connotation here as well.,The verse concludes: b “But they kept the male children alive” /b (Exodus 1:17). A Sage b teaches: /b It is b not only that they did not kill /b the children as Pharaoh had commanded them, b but that they would /b even b provide for them water and food, /b as the phrase “But they kept the male children alive” indicates.,After being questioned by Pharaoh concerning their failure to obey his command, the midwives responded, as it is written: b “And the midwives said to Pharaoh: Because /b the Hebrew women b are not as the /b Egyptian b women, /b for they are lively [ i ḥayot /i ], and are delivered before the midwife comes to them” (Exodus 1:19). The Gemara asks: b What /b is the meaning of b “ i ḥayot /i ”? If we say /b that the Hebrew women are like i ḥayot /i , meaning b actual midwives /b for themselves, and therefore they do not need assistance from others, b is that to say /b that b a midwife does not need /b the assistance of b another midwife /b in order b to help her give birth? /b , b Rather, /b the midwives b said to /b Pharaoh: b This nation is compared to an animal [ i ḥayya /i ], /b and animals give birth without a midwife. For example, with regard to b Judah /b it is written: “Judah is b a lion’s whelp” /b (Genesis 49:9); with regard to b Dan /b it is written: b “Dan shall be a serpent /b in the way” (Genesis 49:17); with regard to b Naphtali /b it is written: b “A hind let loose” /b (Genesis 49:21); with regard to b Issachar /b it is written: b “A large-boned donkey” /b (Genesis 49:14); with regard to b Joseph /b it is written: “His b first bullock” /b (Deuteronomy 33:17); with regard to b Benjamin /b it is written: b “A ravenous wolf” /b (Genesis 49:27).,The Gemara comments: Concerning those individuals b where /b a comparison to an animal b is written with regard to him, /b it b is /b already b written with regard to him. And /b concerning those b where no /b specific metaphor comparing them to an animal is b written with regard to him /b explicitly, in any case a general comparison b is written about /b the Jewish people: b “How your mother was a lioness; among lions she crouched, /b in the midst of the young lions she reared her whelps” (Ezekiel 19:2), indicating that all the Jewish people are compared to animals.,The verse relates the midwives’ reward: b “And it came to pass, because the midwives feared God, that He made them houses” /b (Exodus 1:21). b Rav and Shmuel /b disagree as to the precise interpretation of these houses: b One says /b that God made b the houses of /b the b priesthood and /b the b Levites /b descend from the midwives, b and one says /b that God made the b houses of royalty /b descend from them. b The one who says /b that it is referring to the b houses of /b the b priesthood and /b the b Levites /b is referring to b Aaron and Moses, /b who were sons of Jochebed. b And the one who says /b that it is referring to b houses of royalty /b is referring to b David, /b who b also comes from Miriam, as it is written: “And Azubah,” the wife of Caleb, “died, and Caleb took to him Ephrath, who bore him Hur” /b (I Chronicles 2:19) and, as will be explained further, Ephrath is Miriam. b And it is written: “David was the son of that Ephrathite /b of Bethlehem in Judah” (I Samuel 17:12). Therefore, he was a descendant of Miriam.,The Gemara discusses the family of Caleb: In Chronicles it says: b “And Caleb, the son of Hezron, begot children of Azubah his wife, and of Jerioth, and these were her sons: Jesher, and Shobab, and Ardon” /b (I Chronicles 2:18). The Gemara asks: Was Caleb actually the b son of Hezron? Wasn’t he /b the b son of Jephunneh, /b as the verse states in Numbers 13:6? The Gemara answers: He was the son of Hezron, but he is called “son of Jephunneh” as an appellation indicating that he was b a son who turned away [ i sheppana /i ] from the counsel of the spies. /b ,The Gemara asks: b But /b it is b still /b difficult. Hezron could not be his father, as Caleb b was /b the b son of Kenaz, as it is written: “And Othniel, the son of Kenaz, Caleb’s /b younger b brother, took it” /b (Judges 1:13). This would mean that Caleb was also a son of Kenaz. b Rava said: /b Caleb b was the stepson of Kenaz, /b as he and Othniel shared a mother but had different fathers. |
|
16. Anon., Exodus Rabbah, 1.13, 1.17, 48.4 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •women, conflicting views of, in biblical and rabbinic tradition Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 226| 1.13. כְּשֶׁרָאָה שֶׁהֵם פָּרִים וְרָבִים, גָּזַר עַל הַזְּכָרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות א, טו): וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וגו'. מִי הָיוּ הַמְיַלְּדוֹת, רַב אָמַר כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ, יוֹכֶבֶד וֶאֱלִישֶׁבַע בַּת עֲמִינָדָב. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, אִשָּׁה וּבִתָּהּ, יוֹכֶבֶד וּמִרְיָם. וְלֹא הָיוּ לְמִרְיָם אֶלָּא חָמֵשׁ שָׁנִים, שֶׁאַהֲרֹן גָּדוֹל מִמּשֶׁה שָׁלשׁ שָׁנִים. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוֹלֶכֶת הָיְתָה עִם יוֹכֶבֶד אִמָּהּ וְעוֹשָׂה צְרָכֶיהָ, וְהָיְתָה זְרִיזָה, שֶׁעַד שֶׁהַתִּינוֹק קָטָן הוּא נִכָּר. הוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כ, יא): גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר וגו'. אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, שֶׁהָיְתָה מְשַׁפֶּרֶת אֶת הַתִּינוֹק, כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מָלֵא דָּם, פּוּעָה שֶׁהָיְתָה נוֹפַעַת יַיִן בַּתִּינוֹק אַחַר אִמָּהּ. דָּבָר אַחֵר, שִׁפְרָה, שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל עָלֶיהָ. פּוּעָה, שֶׁהָיְתָה מַפִּיעָה אֶת הַתִּינוֹק כְּשֶׁהָיוּ אוֹמְרִים מֵת. דָּבָר אַחֵר, שִׁפְרָה, שֶׁשִּׁפְּרָה מַעֲשֶׂיהָ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, פּוּעָה, שֶׁהוֹפִיעָה אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, פּוּעָה, שֶׁהוֹפִיעָה פָּנִים כְּנֶגֶד פַּרְעֹה, וְזָקְפָה חָטְמָהּ בּוֹ, וְאָמְרָה לוֹ, אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ כְּשֶׁיָּבוֹא הָאֱלֹהִים לִפָּרַע מִמֶּנּוּ. נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ חֵמָה לְהָרְגָהּ. שִׁפְרָה, שֶׁהָיְתָה מְשַׁפֶּרֶת עַל דִּבְרֵי בִתָּהּ וּמְפַיֶּסֶת עָלֶיהָ. אָמְרָה לוֹ, אַתָּה מַשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ, תִּינֹקֶת הִיא וְאֵינָהּ יוֹדַעַת כְּלוּם. רַבִּי חֲנִינָא בַּר רַב יִצְחָק אָמַר, שִׁפְרָה, שֶׁהֶעֱמִידָה יִשְׂרָאֵל לֵאלֹהִים, שֶׁבִּשְׁבִילָם נִבְרְאוּ הַשָּׁמַיִם, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (איוב כו, יג): בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה. פּוּעָה, שֶׁהוֹפִיעָה פָּנִים כְּנֶגֶד אָבִיהָ, שֶׁהָיָה עַמְרָם רֹאשׁ סַנְהֶדְּרִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כֵּיוָן שֶׁגָּזַר פַּרְעֹה וְאָמַר (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, אָמַר עַמְרָם וְלָרִיק יִשְׂרָאֵל מוֹלִידִים, מִיָּד הוֹצִיא אֶת יוֹכֶבֶד וּפֵרַשׁ עַצְמוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְגֵרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהִיא מְעֻבֶּרֶת מִשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, עָמְדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשׁוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ גְּזֵרָתְךָ קָשָׁה מִשֶּׁל פַּרְעֹה, שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְאַתָּה עַל הַזְּכָרִים וּנְקֵבוֹת. פַּרְעֹה רָשָׁע הוּא וּגְזֵרָתוֹ סָפֵק מִתְקַיֶּמֶת סָפֵק אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת, אֲבָל אַתָּה צַדִּיק וּגְזֵרָתְךָ מִתְקַיֶּמֶת. עָמַד הוּא וְהֶחֱזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ, עָמְדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְהֶחֱזִירוּ נְשׁוֹתֵיהֶם. הֱוֵי פּוּעָה, שֶׁהוֹפִיעָה פָּנִים כְּנֶגֶד אָבִיהָ. 1.17. וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת וגו', רַב וְלֵוִי, חַד אָמַר בָּתֵּי כְּהֻנָּה וּבָתֵּי לְוִיָּה. וְחַד אָמַר בָּתֵּי מַלְכוּת. בָּתֵּי כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה מִמּשֶׁה וְאַהֲרֹן, בָּתֵּי מַלְכוּת מִמִּרְיָם, לְפִי שֶׁדָּוִד בָּא מִמִּרְיָם, דִּכְתִיב (דברי הימים א ב, יח): וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה וְאֶת יְרִיעוֹת וְאֵלֶּה בָנֶיהָ יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן. עֲזוּבָה זוֹ מִרְיָם, וְלָמָּה נִקְרֵאת שְׁמָהּ עֲזוּבָה, שֶׁהַכֹּל עֲזָבוּהָ. הוֹלִיד, וַהֲלֹא אִשְׁתּוֹ הָיְתָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה לְשֵׁם שָׁמַיִם מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יְלָדָהּ. יְרִיעוֹת, שֶׁהָיוּ פָּנֶיהָ דּוֹמִין לִירִיעוֹת. וְאֵלֶּה בָנֶיהָ, אַל תִּקְרֵי בָנֶיהָ, אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. יֵשֶׁר, זֶה כָּלֵב, שֶׁיִּשֵׁר אֶת עַצְמוֹ. שׁוֹבָב, שֶׁשִּׁבֵּב אֶת עַצְמוֹ. וְאַרְדּוֹן, שֶׁרִדָּה אֶת יִצְרוֹ. (דברי הימים א ב, יט): וַתָּמָת עֲזוּבָה, מְלַמֵּד שֶׁנֶּחְלֵית וְנָהֲגוּ בָּהּ מִנְהַג מֵתָה. וְגַם כָּלֵב עֲזָבָהּ (דברי הימים א ב, יט): וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת, זוֹ מִרְיָם, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶפְרָת, שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדֶיהָ. מַהוּ וַיִּקַּח לוֹ, שֶׁאַחַר שֶׁנִּתְרַפֵּאת עָשָׂה בָהּ מַעֲשֵׂה לִקּוּחִין, הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּרְיוֹן בְּרֹב שִׂמְחָתוֹ בָהּ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁקּוֹרֵא לְמִרְיָם שְׁנֵי שֵׁמוֹת עַל שֵׁם הַמְאֹרָע שֶׁאֵרַע לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ד, ה): וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה וְנַעֲרָה. אַשְׁחוּר זֶה כָּלֵב, לְפִי שֶׁאַשְׁחוּר בֶּן חֶצְרוֹן הָיָה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אַשְׁחוּר, שֶׁהִשְׁחִירוּ פָּנָיו בְּתַעֲנִית. אֲבִי, שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ כְּאָב. תְּקוֹעַ, שֶׁתָּקַע לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים, כִּשְׁתֵּי נָשִׁים. חֶלְאָה וְנַעֲרָה, לֹא חֶלְאָה וְנַעֲרָה הֲוָאֵי, אֶלָּא מִרְיָם הָיְתָה, וְלָמָּה נִקְרֵאת חֶלְאָה וְנַעֲרָה, שֶׁחָלְתָה וְנִנְעֲרָה מֵחָלְיָהּ, וְהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנַעֲרוּתָהּ. (דברי הימים א ד, ו): וַתֵּלֶד לוֹ נַעֲרָה, לְאַחַר שֶׁנִּתְרַפְּאָה יָלְדָה לוֹ בָנִים. (דברי הימים א ד, ו): אֶת אֲחֻזָּם וְאֶת חֵפֶר. (דברי הימים א ד, ז): וּבְנֵי חֶלְאָה צֶרֶת וְצֹחַר וְאֶתְנָן. צֶרֶת, שֶׁנַּעֲשֵׂית צָרָה לְחַבְרוֹתֶיהָ. צֹחַר, שֶׁהָיוּ פָּנֶיהָ דּוֹמִין לְצָהֳרַיִם. וְאֶתְנָן, שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתָהּ מוֹלִיךְ אֶתְנָן לְאִשְׁתּוֹ. וּלְכָךְ כְּתִיב: וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר. וּמִנַּיִן שֶׁדָּוִד בָּא מִמִּרְיָם, דִּכְתִיב (שמואל א יז, יב): וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וּבְנֵי חֶלְאָה וגו' (דברי הימים א ד, ח): וְקוֹץ הוֹלִיד אֶת עָנוּב, וְקוֹץ זֶה כָּלֵב, שֶׁקָּצַץ עֲדַת מְרַגְּלִים. הוֹלִיד אֶת עָנוּב, סִגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּעֵת שֶׁהֵבִיאוּ אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים, שֶׁאִלּוּלֵי כָּלֵב לֹא הֵבִיאוּ. אֶת הַצֹּבֵבָה, שֶׁעָשָׂה צִבְיוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמִשְׁפְּחֹת אֲחַרְחֵל בֶּן הָרֻם, אֲחַרְחֵל זוֹ מִרְיָם, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ כֵּן, עַל שֵׁם (שמות טו, כ): וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ וגו'. מַהוּ מִשְׁפְּחֹת, זָכָה לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּהּ מִשְׁפָּחוֹת. בֶּן הָרֻם, זָכְתָה שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּהּ דָּוִד שֶׁרִמֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְכוּתוֹ, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (שמואל א ב, י): וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וגו'. 48.4. וְכָל הַשֶּׁבַח הַזֶּה מִנַּיִן לוֹ, מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, וּמֵהֵיכָן זָכָה לְכָל הַחָכְמָה הַזֹּאת, בִּזְכוּת מִרְיָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, כא): וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים, וּמָה הָיוּ הַבָּתִּים, בֵּית הַכְּהֻנָּה וּבֵית הַמַּלְכוּת. יוֹכֶבֶד נָטְלָה כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת, אַהֲרֹן כֹּהֵן גָּדוֹל, משֶׁה מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ. וּמִרְיָם נָטְלָה חָכְמָה, שֶׁהֶעֱמִידָה בְּצַלְאֵל, וְיָצָא מִמֶּנּוּ דָּוִד שֶׁהָיָה מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ב, יט): וַתֵּלֶד לוֹ [אפרת] אֶת חוּר, וּכְתִיב (שמואל א יז, יב): וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי, שֶׁבָּא מִן מִרְיָם שֶׁנִּקְרֵאת אֶפְרָת. בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט כ); ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה, בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ. וּבִשְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ נַעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לא, ג): וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת. וּבִשְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ז, יד): בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וגו' וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת. וְכֵן כְּשֶׁיַּעֲמֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְנוֹתוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא, בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ נִבְנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כד, ג): בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן, וּכְתִיב (משלי כד, ד): וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ. דָּבָר אַחֵר, וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, כָּל הַחָכְמָה הַזּוֹ מִנַּיִן, מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחַ אֱלֹהִים. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁהוּא בָּא מִיּוֹסֵף, וּמַה כְּתִיב בּוֹ (דברים לד, ט): וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּעָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז שֶׁבָּא מִיהוּדָה, מַה כְּתִיב בּוֹ (שופטים ג, י): וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה'. וְכָל הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָהֶם בִּזְכוּת הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ משֶׁה אֶת הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ז): וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָסִים בְּצָרָה (דברים לג, ז): וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה. דָּבָר אַחֵר, (דברים לג, ז): שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה, שֶׁנָּתַן בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לִגְדֻלָּה, וּמִתְגַּבֵּר בָּהּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לב, ח): אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ, וְכָל הַבִּינָה שֶׁהָיְתָה בִּבְצַלְאֵל מִשֶּׁל שַׁדַּי הִיא, הֱוֵי: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים. בְּחָכְמָה, שֶׁהָיָה חָכָם בַּתּוֹרָה. וּבִתְבוּנָה, שֶׁהָיָה מֵבִין בַּהֲלָכָה. וּבְדַעַת, שֶׁהָיָה מָלֵא דַעַת בְּתַלְמוּד. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיְתָה רוּחִי נוֹתֶנֶת בָּכֶם חָכְמָה, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא רוּחִי מְחַיָּה אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לז, יד): וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם. | 1.13. "And the king of Egypt said to the midwives, etc. Who are the midwives. Rav says a woman and her daughter in law - Yocheved and Elisheva bat Aminadav. And Rabi Shmuel bar Nachman says a woman and her daughter Yocheved and Miriam. That one of their names was Shifra - she beautified the baby when it would come out full of blood. Puah - that she squirted wine into the babies mouth after it came out of its mother. Another thing, Shifra: that B\"Y were fruitful and multiplied under her. Puah: that she would cause the newborn to cry out when it was thought to be stillborn. Another thing, Shifra that she beautified her actions before Hashem Another thing, Puah - that she appeared to B\"Y for Hashem - she taught B\"Y. Puah - she was insolent (hofi’ah panim) toward Pharaoh and looked down her nose at him. She told him: “Woe to you on the day of judgment, when God will come to demand punishment of you.” Pharaoh immediately became enraged and wanted to kill her. Shifra, that she beautified her daughters words to Paraoh and mollified him and said to him: “Do you take notice of her? She is a baby, and knows nothing” (Ex. Rabbah, loc. cit.). Rav Chanina the son of Rav Yitzchak said: Shifra: that she supported Yisrael for Hashem that for them the world was created that it says, By His breath He made the heavens. In another midrashic account, she was called Puah because of her insolence which, in this depiction, was directed against her father Amram. When Pharaoh ordered the Israelite boys to be cast into the Nile, Amram said: “Shall an Israelite lie with his wife for nothing?” He immediately separated from Jochebed and divorced her. When the Israelites saw this action by Amram, who was the head of the Sanhedrin at the time, they also divorced their wives. Puah told her father: “Father, your decree is harsher than that of Pharaoh! He only decreed against the males, but you have decreed against both the males and the females. It is doubtful whether the decree of the wicked Pharaoh will come to pass, but you are righteous, and so your decree will be fulfilled.” Amram immediately took back his wife, and following his lead, all the other Israelite men did the same. Miriam was accordingly given the name of Puah, since she was insolent (hofi’ah panim) to her father.", |
|
17. Anon., Numbers Rabba, 1.2 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •women, conflicting views of, in biblical and rabbinic tradition Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 227| 1.2. דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיה ב, לא): הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה' הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, עַל שֶׁאֲמַרְתֶּם לְמשֶׁה (במדבר כא, ה): לָמָּה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר, וְכִי כַּמִּדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, וְכִי כַּמִּדְבָּר עָשִׂיתִי עִמָּהֶם, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁיָּצָא לַמִּדְבָּר, שֶׁמָּא מוֹצֵא הוּא שָׁם שַׁלְוָה כְּשֵׁם שֶׁהָיָה מוֹצֵא בַּפָּלָטִין, אוֹ אֲכִילָה אוֹ שְׁתִיָּה, וְאַתֶּם הֱיִיתֶם עֲבָדִים לְמִצְרַיִם, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם, הִרְבַּצְתִּי אֶתְכֶם בַּסִּיגְמָטִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, יח): וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, מַהוּ וַיַּסֵּב, שֶׁהִרְבִּיצָם כְּדַרְכֵי הַמְּלָכִים, רְבוּצִין עַל מִטּוֹתֵיהֶם, וְלֹא הֶעֱמַדְתִּי לָהֶם שְׁלשָׁה פַּדְגוֹגִין משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁבִּזְכוּת משֶׁה הֱיִיתֶם אוֹכְלִים אֶת הַמָּן מַה שֶׁלֹא רָאוּ אָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, ג): וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ. וּבִזְכוּת אַהֲרֹן הִקַּפְתִּי אֶתְכֶם בְּעַנְּנֵי כָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, לט): פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ, וְכַמָּה עַנְנֵי כָּבוֹד הָיוּ מַקִּיפִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, רַבִּי הוֹשַׁעְיָה וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, רַבִּי יֹאשִׁיָּה אָמַר חֲמִשָּׁה, אַרְבָּעָה לְאַרְבַּע רוּחוֹת וְאֶחָד מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם. רַבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר שִׁבְעָה, אַרְבָּעָה לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, וְאֶחָד מִלְּמַעְלָן, וְאֶחָד מִלְּמַטָּן, וְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם רָחוֹק שְׁלשֶׁת יָמִים, וְהָיָה מַכֶּה לִפְנֵיהֶם אֶת הַנְּחָשִׁים וְאֶת הָעַקְרַבִּים וְאֶת הַשְֹּׂרָפִים וְאֶת הַסְּלָעִים, וְאִם הָיָה מָקוֹם נָמוּךְ הָיָה מַגְבִּיהוֹ, וְאִם הָיָה מָקוֹם גָּבוֹהַּ הָיָה מַשְׁפִּילוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתָם מִישׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, ד): כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ. וְהַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם, שֶׁאָמְרָה שִׁירָה עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, כא): וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה', וּבְמֵי בְּאֵר (במדבר כא, יז): אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְדִינָה וְהוּא מְשַׁלֵּחַ בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים לְתוֹכָהּ שֶׁיְהוּ נוֹשְׂאִים מַשֹּׂוֹאֵיהֶם וְעוֹשִׂים מִשְׁפְּטֵיהֶם, מִי צָרִיךְ לִהְיוֹת זָקוּק לִמְזוֹנוֹתֵיהֶם לֹא בְּנֵי מְדִינָה צְרִיכִין לִהְיוֹת זְקוּקִין לָהֶם, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא שָׁלַח לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וּלְמִרְיָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ד): וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וְאַף עַל פִּי כֵן בִּזְכוּתָן הָיוּ מִתְנַהֲגִין, הַמָּן בִּזְכוּת משֶׁה, תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא בִּזְכוּת משֶׁה, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלֵּק משֶׁה (יהושע ה, יב): וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת, וְעַנְּנֵי כָּבוֹד בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, מְנָא לָן, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלֵּק אַהֲרֹן מַה כְּתִיב (במדבר כא, ד): וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ, שֶׁהָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ קוֹפַחַת עֲלֵיהֶם. וְהַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם, מַה כְּתִיב (במדבר כ, א): וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם, וּמַה כְּתִיב אַחַר כָּךְ (במדבר כ, ב): וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה, וְהֵיאַךְ הָיְתָה הַבְּאֵר עֲשׂוּיָה, סֶלַע, כְּמִין כַּוֶּרֶת הָיְתָה וּמִתְגַּלְגֶּלֶת וּבָאת עִמָּהֶם בַּמַּסָּעוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הַדְּגָלִים חוֹנִים וְהַמִּשְׁכָּן עוֹמֵד, הָיָה אוֹתוֹ הַסֶּלַע בָּא וְיוֹשֵׁב לוֹ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד וְהַנְּשִׂיאִים בָּאִים וְעוֹמְדִים עַל גַּבָּיו וְאוֹמְרִים: עֲלִי בְאֵר, וְהָיְתָה עוֹלָה. וְאַחַר כָּךְ הֵבֵאתִי לָכֶם שַׂלְוִים. הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁמָּא כַּמִּדְבָּר נָהַגְתִּי עִמָּכֶם, אֶלָּא אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה, לֹא אֲנִי בְּיָדִי הָיִיתִי מֵאִיר לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. דָּבָר אַחֵר, אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה, מַהוּ מַאְפֵּלְיָה, שֶׁמָּא אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֲנִי מֵבִיא לָכֶם טוֹבָה וְהִלְקַשְׁתִּי אוֹתָהּ. וְאֵין מַאְפֵּלְיָה אֶלָּא הַלְקָשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, לב): וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה, לֹא נָפַל דָּבָר מִמַּה שֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן אָמַר יְהוֹשֻׁעַ (יהושע כא, מג): לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא. (ירמיה ב, לא): מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ, מַהוּ רַדְנוּ לְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא (משנה תרומות י-ג): הָרוֹדֶה פַּת חַמָּה, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהַפַּת נִתְבַּשְׁלָה בַּתַּנּוּר וְנִטֶּלֶת מִמֶּנּוּ יְכוֹלָה הִיא לִקָּבַע בַּתַּנּוּר עוֹד, וְאָנוּ הָיִינוּ בְּיָדָם כִּבְתַנּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא, ט): וְתַנּוּר לוֹ בִּיְרוּשָׁלָיִם, וְהִגְלִיתָנוּ לְבָבֶל, וּמָה אַתְּ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עוֹד. דָּבָר אַחֵר, (ירמיה ב, לא): מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ, מַהוּ רַדְנוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (מלכים א ה, ד): כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר. אָמְרוּ לוֹ נִתַּצְתָּ לָנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְסִלַקְתָּ שְׁכִינָתְךָ מִמֶּנּוּ וּמָה אַתְּ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְלוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ, אָמַר לָהֶם וּמִי יִתֵּן לִי וְהָיִיתִי בַּמִּדְבָּר עַכְשָׁו, הֵיכָן כָּל אוֹתָן הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלכים א ט, א): מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וגו', הֵיכָן שֶׁהָיִיתִי מִתְקַלֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב, יא): יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ ישְׁבֵי סֶלַע, לְנָשִׂיא שֶׁנִּכְנַס לִמְּדִינָה וְרָאוּ אוֹתוֹ בְּנֵי הַמְּדִינָה וּבָרְחוּ, נִכְנַס לַשְּׁנִיָה וּבָרְחוּ מִלְּפָנָיו, נִכְנַס לְעִיר חֲרֵבָה וְקִדְּמוּ אוֹתוֹ וְהָיוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ, אָמַר הַנָּשִׂיא זוֹ הָעִיר טוֹבָה הִיא מִכָּל הַמְּדִינוֹת, כָּאן אֲנִי בּוֹנֶה כֵּס נָאֶה, כָּאן אֲנִי דָר. כָּךְ כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיָּם בָּרַח מִלְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיד, ג): הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, וְכֵן (תהלים קיד, ד): הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים, בָּא בְּמִדְבַּר חָרְבָּה, קִדְּמָה אוֹתוֹ וְקִלְּסָה אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ ישְׁבֵי סֶלַע, אָמַר זוֹ הָעִיר טוֹבָה לִי מִכָּל הַמְּדִינוֹת, בּוֹ אֲנִי בּוֹנֶה כְּנֵסִיָה וְדָר בְּתוֹכָהּ, הִתְחִילוּ שְׂמֵחִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּר בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לה, א): יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה. | |
|
| 18. Anon., Midrash On Song of Songs, 4.5 Tagged with subjects: •women, conflicting views of, in biblical and rabbinic tradition Found in books: Ashbrook Harvey et al. (2015), A Most Reliable Witness: Essays in Honor of Ross Shepard Kraemer, 227 |
