Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database

validated results only / all results

and or

Filtering options: (leave empty for all results)
By author:     
By work:        
By subject:
By additional keyword:       

Results for
Please note: the results are produced through a computerized process which may frequently lead to errors, both in incorrect tagging and in other issues. Please use with caution.
Due to load times, full text fetching is currently attempted for validated results only.
Full texts for Hebrew Bible and rabbinic texts is kindly supplied by Sefaria; for Greek and Latin texts, by Perseus Scaife, for the Quran, by Tanzil.net

For a list of book indices included, see here.

46 results for "will"
1. Hebrew Bible, Genesis, 1.27, 1.31, 2.17, 3.8 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 52, 54, 55
1.27. "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם׃", 1.31. "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי׃", 2.17. "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת׃", 3.8. "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן׃", 1.27. "And God created man in His own image, in the image of God created He him; male and female created He them.", 1.31. "And God saw every thing that He had made, and, behold, it was very good. And there was evening and there was morning, the sixth day.", 2.17. "but of the tree of the knowledge of good and evil, thou shalt not eat of it; for in the day that thou eatest thereof thou shalt surely die.’", 3.8. "And they heard the voice of the LORD God walking in the garden toward the cool of the day; and the man and his wife hid themselves from the presence of the LORD God amongst the trees of the garden.",
2. Hebrew Bible, Psalms, 51.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 56
51.7. "הֵן־בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי׃", 51.7. "Behold, I was brought forth in iniquity, and in sin did my mother conceive me.",
3. Hebrew Bible, Job, 10.1 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 57
10.1. "הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי׃", 10.1. "נָקְטָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי אֶעֶזְבָה עָלַי שִׂיחִי אֲדַבְּרָה בְּמַר נַפְשִׁי׃", 10.1. "My soul is weary of my life; I will give free course to my complaint; I will speak in the bitterness of my soul.",
4. Plato, Timaeus, None (5th cent. BCE - 4th cent. BCE)  Tagged with subjects: •will, freedom of Found in books: Corrigan and Rasimus (2013) 281
28b. οὕτως ἀποτελεῖσθαι πᾶν· οὗ δʼ ἂν εἰς γεγονός, γεννητῷ παραδείγματι προσχρώμενος, οὐ καλόν. ὁ δὴ πᾶς οὐρανὸς —ἢ κόσμος ἢ καὶ ἄλλο ὅτι ποτὲ ὀνομαζόμενος μάλιστʼ ἂν δέχοιτο, τοῦθʼ ἡμῖν ὠνομάσθω—σκεπτέον δʼ οὖν περὶ αὐτοῦ πρῶτον, ὅπερ ὑπόκειται περὶ παντὸς ἐν ἀρχῇ δεῖν σκοπεῖν, πότερον ἦν ἀεί, γενέσεως ἀρχὴν ἔχων οὐδεμίαν, ἢ γέγονεν, ἀπʼ ἀρχῆς τινος ἀρξάμενος. γέγονεν· ὁρατὸς γὰρ ἁπτός τέ ἐστιν καὶ σῶμα ἔχων, πάντα δὲ τὰ τοιαῦτα αἰσθητά, τὰ 28b. be beautiful; but whenever he gazes at that which has come into existence and uses a created model, the object thus executed is not beautiful. Now the whole Heaven, or Cosmos, or if there is any other name which it specially prefers, by that let us call it,—so, be its name what it may, we must first investigate concerning it that primary question which has to be investigated at the outset in every case,—namely, whether it has existed always, having no beginning of generation, or whether it has come into existence, having begun from some beginning. It has come into existence; for it is visible and tangible and possessed of a body; and all such things are sensible
5. Aristotle, Metaphysics, None (4th cent. BCE - 4th cent. BCE)  Tagged with subjects: •will, freedom of Found in books: Corrigan and Rasimus (2013) 281
6. Philo of Alexandria, Questions On Genesis, 3.45-3.50 (1st cent. BCE - missingth cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 52
7. New Testament, Matthew, 3.17 (1st cent. CE - 1st cent. CE)  Tagged with subjects: •will, freedom of Found in books: Corrigan and Rasimus (2013) 234
3.17. καὶ ἰδοὺ ἠνεῴχθησαν οἱ οὐρανοί, καὶ εἶδεν πνεῦμα θεοῦ καταβαῖνον ὡσεὶ περιστερὰν ἐρχόμενον ἐπʼ αὐτόν· καὶ ἰδοὺ φωνὴ ἐκ τῶν οὐρανῶν λέγουσα Οὗτός ἐστιν ὁ υἱός μου ὁ ἀγαπητός, ἐν ᾧ εὐδόκησα. 3.17. Behold, a voice out of the heavens said, "This is my beloved Son, with whom I am well pleased."
8. New Testament, Mark, 1.11 (1st cent. CE - 1st cent. CE)  Tagged with subjects: •will, freedom of Found in books: Corrigan and Rasimus (2013) 234
1.11. καὶ φωνὴ [ἐγένετο] ἐκ τῶν οὐρανῶν Σὺ εἶ ὁ υἱός μου ὁ ἀγαπητός, ἐν σοὶ εὐδόκησα. 1.11. A voice came out of the sky, "You are my beloved Son, in whom I am well pleased."
9. New Testament, Luke, 3.22 (1st cent. CE - 1st cent. CE)  Tagged with subjects: •will, freedom of Found in books: Corrigan and Rasimus (2013) 234
3.22. καὶ καταβῆναι τὸ πνεῦμα τὸ ἅγιον σωματικῷ εἴδει ὡς περιστερὰν ἐπʼ αὐτόν, καὶ φωνὴν ἐξ οὐρανοῦ γενέσθαι Σὺ εἶ ὁ υἱός μου ὁ ἀγαπητός, ἐν σοὶ εὐδόκησα. 3.22. and the Holy Spirit descended in a bodily form as a dove on him; and a voice came out of the sky, saying "You are my beloved Son. In you I am well pleased."
10. New Testament, Romans, 5.2, 10.3 (1st cent. CE - 1st cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 45, 49
5.2. διʼ οὗ καὶ τὴν προσαγωγὴν ἐσχήκαμεν [τῇ πίστει] εἰς τὴν χάριν ταύτην ἐν ᾗ ἑστήκαμεν, καὶ καυχώμεθα ἐπʼ ἐλπίδι τῆς δόξης τοῦ θεοῦ· 10.3. ἀγνοοῦντες γὰρ τὴν τοῦ θεοῦ δικαιοσύνην, καὶ τὴν ἰδίαν ζητοῦντες στῆσαι, τῇ δικαιοσύνῃ τοῦ θεοῦ οὐχ ὑπετάγησαν· 5.2. through whom we also have our access by faith into this grace in which we stand. We rejoice in hope of the glory of God. 10.3. For being ignorant of God's righteousness, and seeking to establish their own righteousness, they didn't subject themselves to the righteousness of God.
11. Mishnah, Avot, 2.4, 3.15-3.16 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 55, 60
2.4. "הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ. הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:", 3.15. "הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה:" 3.16. "הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים. הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מֵקִיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה:", 2.4. "He used to say: do His will as though it were your will, so that He will do your will as though it were His. Set aside your will in the face of His will, so that he may set aside the will of others for the sake of your will. Hillel said: do not separate yourself from the community, Do not trust in yourself until the day of your death, Do not judge not your fellow man until you have reached his place. Do not say something that cannot be understood [trusting] that in the end it will be understood. Say not: ‘when I shall have leisure I shall study;’ perhaps you will not have leisure.", 3.15. "Everything is foreseen yet freedom of choice is granted, And the world is judged with goodness; And everything is in accordance with the preponderance of works." 3.16. "He used to say: everything is given against a pledge, and a net is spread out over all the living; the store is open and the storekeeper allows credit, but the ledger is open and the hand writes, and whoever wishes to borrow may come and borrow; but the collectors go round regularly every day and exact dues from man, either with his consent or without his consent, and they have that on which they [can] rely [in their claims], seeing that the judgment is a righteous judgment, and everything is prepared for the banquet.",
12. New Testament, 1 Corinthians, 6.17 (1st cent. CE - 1st cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 49
6.17. ὁ δὲ κολλώμενος τῷ κυρίῳ ἓν πνεῦμά ἐστιν. 6.17. But he who is joined to the Lord isone spirit.
13. Anon., Genesis Rabba, 4.7, 9.5, 9.7, 14.1, 14.3, 14.5, 14.7, 16.6, 17.8, 18.6, 19.3, 19.5-19.6, 19.8-19.9, 21.4-21.7, 27.4 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 54, 55, 56, 57, 58
4.7. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם, רַב אָמַר אֵשׁ וּמָיִם, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר מִשּׁוּם רַב, נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵשׁ וּמַיִם וּפְתָכָן זֶה בָּזֶה וּמֵהֶן נַעֲשׂוּ שָׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר, שָׁמִים כְּתִיב, שֶׁהֵן שָׁמִים מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל בְּרִיּוֹת, אִם זָכוּ (תהלים צז, ו): וְהִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ, וְאִם לָאו (איוב כ, כז): יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ. דָּבָר אַחֵר שָׁמַיִם, שֶׁהַבְּרִיּוֹת מִשְׁתּוֹמְמִים עֲלֵיהֶן לֵאמֹר, שֶׁל מָה הֵן, שֶׁל אֵשׁ הֵן, שֶׁל מַיִם הֵן, אֶתְמְהָא. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, הוּא אָתָא וְקָם עָלָיו (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו, הֱוֵי שֶׁל מַיִם הֵן. סַמִּים, מַה סַּמִּים הַלָּלוּ, מֵהֶן יְרֻקִּין וּמֵהֶן אֲדֻמִּים, מֵהֶם שְׁחֹרִים וּמֵהֶם לְבָנִים, כָּךְ שָׁמַיִם פְּעָמִים יְרֻקִּין, וּפְעָמִים אֲדֻמִּים, פְּעָמִים שְׁחֹרִים, וּפְעָמִים לְבָנִים. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, שָׁמַיִם, שָׂא מַיִם, טְעוֹן מַיִם. מָשָׁל לְחָלָב שֶׁהָיָה נָתוּן בִּקְעָרָה, עַד שֶׁלֹא תֵּרֵד לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ הוּא מְרַפֵּף, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ, מִיָּד הוּא קוֹפֵא וְעוֹמֵד, כָּךְ (איוב כו, יא): עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ, עָמְדוּ שָׁמַיִם נִתַּן בָּהֶם אֶת הַמְּסוֹ, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי, אַתְיָא כִּדְאָמַר רַב, לַחִים הָיוּ בָּרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁנִי קָרְשׁוּ. 9.5. בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב מוֹת. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רָכוּב הָיִיתִי עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל זְקֵנִי וְעוֹלֶה מֵעִירוֹ לִכְפַר חָנָן דֶּרֶךְ בֵּית שְׁאָן, וְשָׁמַעְתִּי אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר, הִנֵּה טוֹב מְאֹד, הִנֵּה טוֹב מוֹת. רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹנָתָן. רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר, רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹא לִטְעֹם טַעַם מִיתָה, וְלָמָּה נִקְנְסָה בּוֹ מִיתָה, אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנְּבוּכַדְנֶצַר וְחִירֹם מֶלֶךְ צוֹר עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת עַצְמָן אֱלָהוּת, לְפִיכָךְ נִקְנְסָה בּוֹ מִיתָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יחזקאל כח, יג): בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ, וְכִי בְּגַן עֵדֶן הָיָה חִירֹם, אֶתְמְהָא, אֶלָּא אָמַר לוֹ, אַתָּה הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ לְאוֹתוֹ שֶׁבְּעֵדֶן שֶׁיָּמוּת. רַבִּי חִיָּא בַּר בְּרַתֵּיהּ דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה מִשּׁוּם רַבִּי בֶּרֶכְיָה (יחזקאל כח, יד): אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח, אַתָּה הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ לְאוֹתוֹ כְּרוּב שֶׁיָּמוּת. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹנָתָן, אִם כֵּן יִגְזֹר מִיתָה עַל הָרְשָׁעִים וְאַל יִגְזֹר מִיתָה עַל הַצַּדִּיקִים, אֶלָּא שֶׁלֹא יְהוּ הָרְשָׁעִים עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה שֶׁל רְמִיּוּת, וְשֶׁלֹא יְהוּ הָרְשָׁעִים אוֹמְרִים כְּלוּם הַצַּדִּיקִים חַיִּים אֶלָּא שֶׁהֵן מְסַגְּלִין מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אַף אָנוּ נְסַגֵּל מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, נִמְצֵאת עֲשִׂיָּה שֶׁלֹא לִשְׁמָהּ. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מִפְּנֵי מָה נִגְזְרָה מִיתָה עַל הָרְשָׁעִים, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים חַיִּים הֵם מַכְעִיסִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (מלאכי ב, יז): הוֹגַעְתֶּם ה' בְּדִבְרֵיכֶם, כֵּיוָן שֶׁהֵן מֵתִים, הֵן פּוֹסְקִים מִלְּהַכְעִיס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ג, יז): שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז, שָׁם חָדְלוּ מִלְּהַכְעִיס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִפְּנֵי מָה נִגְזְרָה מִיתָה עַל הַצַּדִּיקִים, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים חַיִּים הֵם נִלְחָמִים עִם יִצְרָן, כֵּיוָן שֶׁהֵם מֵתִים הֵם נָחִין, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב ג, יז): וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ, דַּיֵּנוּ מַה שֶּׁיָּגַעְנוּ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לִתֵּן שָׂכָר לְאֵלּוּ בְּכִפְלַיִם, וּלְהִפָּרַע מֵאֵלּוּ בְּכִפְלַיִם. לִתֵּן שָׂכָר לַצַּדִּיקִים שֶׁלֹא הָיוּ רְאוּיִים לִטְעֹם טַעַם מִיתָה וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם טַעַם מִיתָה, לְפִיכָךְ (ישעיה סא, ז): לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ, וּלְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים, שֶׁלֹא הָיוּ צַדִּיקִים רְאוּיִים לִטְעֹם טַעַם מִיתָה, וּבִשְׁבִילָן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם מִיתָה, לְפִיכָךְ מִשְׁנֶה שְׂכָרָן יִירָשׁוּ. 9.7. רַבִּי נַחְמָן בַּר שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, הִנֵּה טוֹב מְאֹד, זֶה יֵצֶר טוֹב. וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, זֶה יֵצֶר רָע. וְכִי יֵצֶר הָרָע טוֹב מְאֹד, אֶתְמְהָא. אֶלָּא שֶׁאִלּוּלֵי יֵצֶר הָרָע לֹא בָּנָה אָדָם בַּיִת, וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה, וְלֹא הוֹלִיד, וְלֹא נָשָׂא וְנָתַן. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (קהלת ד, ד): כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ. 14.1. וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים (בראשית ב, ז), כְּתִיב (משלי כט, ד): מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וגו', מֶלֶךְ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. (משלי כט, ד): וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה גְּמַר חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְנִקְרֵאת חַלָּה תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם וגו', אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קְצַרְתָּה, כָּאִשָּׁה הַזֹּאת שֶׁהִיא מְשַׁקְשֶׁקֶת עִסָּתָהּ בַּמַּיִם וְהַגְבָּהַת חַלָּתָה מִבֵּנְתַיִם, כָּךְ בַּתְּחִלָּה וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וגו', וְאַחַר כָּךְ וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים וגו'. 14.1. וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָה (בראשית ב, ז), רַבִּי יְהוּדָה אָמַר מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה לוֹ עֹקֶץ כְּחַיָּה, וְחָזַר וּלְקָחוֹ מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ. רַב הוּנָא אָמַר עֲשָׂאוֹ עֶבֶד מְכֻרָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, דְּאִי לָא לָעֵי לָא נָגֵיס. הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא דַּאֲמַר (איכה א, יד): נְתָנַנִי ה' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם, לָעֵי בְּאוֹרָיְיתָא בְּלֵילָא וּבִימָמָא לָא מָטֵי. רַבִּי שְׁמוּאֵל חַתְנֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא חַבְרֵהוֹן דְּרַבָּנָן אָמַר, כָּאן הוּא עוֹשֶׂה נְשָׁמָה נֶפֶשׁ, וּלְהַלָּן הוּא עוֹשֶׂה נְשָׁמָה רוּחַ, מִנַּיִן לִתֵּן אֶת הָאָמוּר כָּאן לְהַלָּן, וְאֶת הָאָמוּר לְהַלָּן כָּאן, תַּלְמוּד לוֹמַר חַיִּים חַיִּים לִגְזֵרָה שָׁוָה. 14.3. וַיִּיצֶר שְׁתֵּי יְצִירוֹת, יְצִירָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים וִיצִירָה מִן הָעֶלְיוֹנִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק וְרַבָּנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, בָּרָא בוֹ ד' בְּרִיּוֹת מִלְמַעְלָן וְד' מִלְמַטָּן, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כִּבְהֵמָה, פָּרָה וְרָבָה כִּבְהֵמָה, מַטִּיל גְּלָלִים כִּבְהֵמָה, וּמֵת כִּבְהֵמָה. מִלְּמַעְלָה, עוֹמֵד כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מְדַבֵּר, וּמֵבִין, וְרוֹאֶה, כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וּבְהֵמָה אֵינָהּ רוֹאָה, אֶתְמְהָא. אֶלָּא זֶה מְצַדֵּד. רַבִּי תַּפְדוּיֵי אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא, הָעֶלְיוֹנִים נִבְרְאוּ בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת, וְאֵינָן פָּרִין וְרָבִין. וְהַתַּחְתּוֹנִים, פָּרִין וְרָבִין וְלֹא נִבְרְאוּ בְּצֶלֶם וּדְמוּת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת מִן הָעֶלְיוֹנִים, פָּרָה וְרָבָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים. אָמַר רַבִּי תַּפְדוּיֵי בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים, הוּא חַי וְאֵינוֹ מֵת, מִן הַתַּחְתּוֹנִים, הוּא מֵת וְאֵינוֹ חַי, אֶלָּא הֲרֵינִי בּוֹרְאוֹ מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ, וְאִם יֶחֱטָא יָמוּת, וְאִם לָאו יִחְיֶה. 14.5. וַיִּיצֶר ב' יְצִירוֹת, יְצִירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וִיצִירָה לָעוֹלָם הַבָּא. בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא כְּשֵׁם שֶׁיְצִירָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ יְצִירָתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה מַתְחִיל בְּעוֹר וּבְבָשָׂר וְגוֹמֵר בְּגִידִים וּבַעֲצָמוֹת, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא מַתְחִיל בְּגִידִים וּבַעֲצָמוֹת וְגוֹמֵר בְּעוֹר וּבְבָשָׂר, שֶׁכָּךְ הוּא אוֹמֵר בְּמֵתֵי יְחֶזְקֵאל (יחזקאל לז, ח): רָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן אֵין לְמֵדִין מִמֵּתֵי יְחֶזְקֵאל. וּלְמָה הָיוּ מֵתֵי יְחֶזְקֵאל דּוֹמִים, לְזֶה שֶׁהוּא נִכְנָס לְמֶרְחָץ מַה שֶּׁהוּא פּוֹשֵׁט רִאשׁוֹן הוּא לוֹבֵשׁ אַחֲרוֹן. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים כְּשֵׁם שֶׁיְצִירָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶה, כָּךְ יְצִירָתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. בָּעוֹלָם הַזֶּה מַתְחִיל בְּעוֹר וּבְבָשָׂר וְגוֹמֵר בְּגִידִים וּבַעֲצָמוֹת, כָּךְ אַף לֶעָתִיד לָבוֹא מַתְחִיל בְּעוֹר וּבְבָשָׂר וְגוֹמֵר בְּגִידִים וּבַעֲצָמוֹת, שֶׁכֵּן אִיּוֹב אוֹמֵר (איוב י, י): הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי. הִתַּכְתַּנִי, אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא תַּתִּיכֵנִי. וְכַגְּבִנָּה הִקְפֵּאתַנִי, אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא תַּקְפִּיאֵנִי. (איוב י, יא): עוֹר וּבָשָׂר הִלְבַּשְׁתַּנִי, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא תַּלְבִּישֵׁנִי. וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים סוֹכַכְתַּנִי, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא תְּשׂכְכֵנִי, לִקְעָרָה שֶׁהִיא מְלֵאָה חָלָב עַד שֶׁלֹא נָתַן מְסוֹ בְּתוֹכוֹ, הֶחָלָב רוֹפֵף, מִשֶּׁנָּתַן לְתוֹכָהּ מְסוֹ, הֲרֵי הֶחָלָב קָפוּי וְעוֹמֵד, הוּא שֶׁאִיּוֹב אָמַר: הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וגו' עוֹר וּבָשָׂר וגו' (איוב י, יב): חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי. 14.7. עָפָר, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אוֹמֵר, עוֹפֶר עוֹלָם עַל מְלֵיאָתוֹ נִבְרָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן אַף חַוָּה עַל מְלֵיאָתָהּ נִבְרֵאת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָדָם וְחַוָּה כִּבְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה נִבְרְאוּ. רַבִּי הוּנָא אָמַר עָפָר זָכָר, אֲדָמָה נְקֵבָה, הַיּוֹצֵר הַזֶּה מֵבִיא עָפָר זָכָר, וַאֲדָמָה נְקֵבָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֵּלָיו בְּרִיאִין. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד בְּצִפּוֹרִי שֶׁמֵּת בְּנוֹ, אִית דְּאָמְרֵי מִינָאִי הֲוָה יָתִיב גַּבֵּיהּ, סְלֵק רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא לְמֶחֱמֵי לֵיהּ אַנְפִּין, חַמְתֵיהּ יָתֵיב וְשָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַתָּה שָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ אֲנַן רְחִיצָן בְּמָרֵי שְׁמַיָא, דְּאִתְחַמֵי לְאַפּוּיֵי לְעָלְמָא דְאָתֵי. אֲמַר לֵיהּ לָא מִסְתְּיֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא עָקְתֵיהּ אֶלָּא דַאֲתֵית מְעָקָא לֵיהּ, אִית חַסְפִּין מִתְדַּבְּקִין, לֹא כָּךְ כְּתִיב (תהלים ב, ט): כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ כְּלִי חֶרֶשׂ בְּרִיָּיתוֹ מִן הַמַּיִם וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר, כְּלִי זְכוּכִית בְּרִיָּיתוֹ מִן הָאוּר וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר. זֶה נִשְׁבַּר וְיֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, וְזֶה נִשְׁבַּר וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ עַל יְדֵי שֶׁהוּא עָשׂוּי בִּנְפִיחָה. אָמַר לוֹ יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר, מָה אִם זֶה שֶׁעָשׂוּי בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כִּכְלִי חֶרֶס תְּנַפְּצֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, כְּלִי יוֹצֵר שֶׁלֹא הוּסְקוּ יְכוֹלִין הֵן לַחֲזֹר. 16.6. וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל (בראשית ב, טז), רַבִּי לֵוִי אָמַר צִוָּהוּ עַל שֵׁשׁ מִצְווֹת, וַיְצַו, עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (הושע ה, יא): כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו. ה', עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כד, טז): וְנֹקֵב שֵׁם ה'. אֱלֹהִים, אֵלּוּ הַדַּיָּנִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. עַל הָאָדָם, זוֹ שְׁפִיכַת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו): שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם. לֵאמֹר, זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, א): לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וגו'. מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל, צִוָּהוּ עַל הַגָּזֵל. רַבָּנָן פָּתְרִין לֵיהּ כָּל עִנְיָנָא, וַיְצַו ה' אֱלֹהִים, רַחֲמָן אֲנִי וְדַיָּן אֲנִי לְהִפָּרַע. אֱלֹהִים, אָמַר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי, נְהֹג בִּי כֵּאלוֹהַּ, שֶׁלֹא תְקַלְּלֵנִי, כְּמָה דִכְתִיב: אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. גִּלּוּי עֲרָיוֹת מִנַּיִן (בראשית ב, כד): וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ, וְלֹא בְּזָכָר, וְלֹא בִּבְהֵמָה. אָכֹל תֹּאכֵל, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין מָתַי יִתְכַּשֵּׁר לַאֲכִילָה מִשֶּׁתִּשָּׁחֵט, רָמַז לוֹ עַל אֵבָר מִן הַחַי. מוֹת תָּמוּת, מִיתָה לְאָדָם, מִיתָה לְחַוָּה, מִיתָה לוֹ, מִיתָה לְתוֹלְדוֹתָיו. 17.8. שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִפְּנֵי מָה הָאִישׁ יוֹצֵא פָּנָיו לְמַטָּה, וְאִשָּׁה יוֹצֵאת פָּנֶיהָ לְמַעְלָה, אָמַר לָהֶם הָאִישׁ מַבִּיט לִמְקוֹם בְּרִיָּתוֹ, וְאִשָּׁה מַבֶּטֶת לִמְקוֹם בְּרִיָּתָהּ. וּמִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה צְרִיכָה לְהִתְבַּשֵֹּׂם וְאֵין הָאִישׁ צָרִיךְ לְהִתְבַּשֵֹּׂם, אָמַר לָהֶם אָדָם נִבְרָא מֵאֲדָמָה וְהָאֲדָמָה אֵינָהּ מַסְרַחַת לְעוֹלָם, וְחַוָּה נִבְרֵאת מֵעֶצֶם, מָשָׁל אִם תַּנִּיחַ בָּשָׂר שְׁלשָׁה יָמִים בְּלֹא מֶלַח מִיָּד הוּא מַסְרִיחַ. וּמִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה קוֹלָהּ הוֹלֵךְ וְלֹא הָאִישׁ, אָמַר לָהֶם מָשָׁל אִם תְּמַלֵּא קְדֵרָה בָּשָׂר אֵין קוֹלָהּ הוֹלֵךְ, כֵּיוָן שֶׁתִּתֵּן לְתוֹכָהּ עֶצֶם מִיָּד קוֹלָהּ הוֹלֵךְ. מִפְּנֵי מָה הָאִישׁ נוֹחַ לְהִתְפַּתּוֹת וְאֵין הָאִשָּׁה נוֹחָה לְהִתְפַּתּוֹת, אָמַר לָהֶן אָדָם נִבְרָא מֵאֲדָמָה וְכֵיוָן שֶׁאַתָּה נוֹתֵן עָלֶיהָ טִפָּה שֶׁל מַיִם מִיָּד הִיא נִשְׁרֵית, וְחַוָּה נִבְרֵאת מֵעֶצֶם וַאֲפִלּוּ אַתָּה שׁוֹרֶה אוֹתוֹ כַּמָּה יָמִים בַּמַּיִם אֵינוֹ נִשְׁרֶה. וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ תּוֹבֵעַ בְּאִשָּׁה וְאֵין הָאִשָּׁה תּוֹבַעַת בְּאִישׁ, אָמַר לָהֶן מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁאָבַד אֲבֵדָה הוּא מְבַקֵּשׁ אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדָתוֹ אֵינָהּ מְבַקְשַׁתּוֹ. וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ מַפְקִיד זֶרַע בָּאִשָּׁה וְאֵין הָאִשָּׁה מַפְקֶדֶת זֶרַע בָּאִישׁ, אָמַר לָהֶם דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ פִּקָּדוֹן וּמְבַקֵּשׁ אָדָם נֶאֱמָן שֶׁיַּפְקִידֶנוּ אֶצְלוֹ. וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ יוֹצֵא רֹאשׁוֹ מְגֻלֶּה וְהָאִשָּׁה רֹאשָׁהּ מְכֻסֶּה, אָמַר לָהֶן לְאֶחָד שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ מִבְּנֵי אָדָם, לְפִיכָךְ יוֹצֵאת וְרֹאשָׁהּ מְכֻסֶּה. וּמִפְּנֵי מָה הֵן מְהַלְּכוֹת אֵצֶל הַמֵּת תְּחִלָּה, אָמַר לָהֶם עַל יְדֵי שֶׁגָּרְמוּ מִיתָה לָעוֹלָם, לְפִיכָךְ הֵן מְהַלְּכוֹת אֵצֶל הַמֵּת תְּחִלָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כא, לג): וְאַחֲרָיו כָּל אָדָם יִמְשׁוֹךְ. וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת נִדָּה, עַל יְדֵי שֶׁשָּׁפְכָה דָּמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת נִדָּה. וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת חַלָּה, עַל יְדֵי שֶׁקִּלְקְלָה אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה גְּמַר חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת חַלָּה. וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת נֵר שַׁבָּת, אָמַר לָהֶן עַל יְדֵי שֶׁכִּבְּתָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת נֵר שַׁבָּת. 18.6. וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים (בראשית ב, כה), אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שְׁלשָׁה הֵן שֶׁלֹא הִמְתִּינוּ בְּשַׁלְוָתָן שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְאֵלּוּ הֵן, אָדָם, וְיִשְׂרָאֵל, וְסִיסְרָא. אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, כה): וְלֹא יִתְבּוֹשָׁשׁוּ, לֹא בָאוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְהוּא בְּשַׁלְוָתוֹ. וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, א): וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה, כִּי בָאוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְלֹא בָא משֶׁה. סִיסְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, כח): מַדּוּעַ בּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא, בְּכָל יוֹם הָיָה לָמוּד לָבוֹא בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, וְעַכְשָׁיו בָּאוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְלֹא בָא, הֱוֵי וְלֹא יִתְבּוֹשָׁשׁוּ. וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם (בראשית ג, א), לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לוֹמַר אֶלָּא (בראשית ג, כא): וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ וגו', אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה לְהוֹדִיעֲךָ מֵאֵי זוֹ חַטָּיָה קָפַץ עֲלֵיהֶם אוֹתוֹ הָרָשָׁע, מִתּוֹךְ שֶׁרָאָה אוֹתָן מִתְעַסְּקִין בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וְנִתְאַוָּה לָהּ. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין שֶׁלֹא לְהַפְסִיק בְּפָרָשָׁתוֹ שֶׁל נָחָשׁ. 19.3. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ (בראשית ג, ב), וְהֵיכָן הָיָה אָדָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אַבָּא בַּר קוֹרְיָיה אָמַר נִתְעַסֵּק בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וְיָשַׁן לוֹ. רַבָּנָן אַמְרֵי נְטָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֶחֱזִירוֹ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אָמַר לוֹ כָּאן בֵּית נֶטַע, כָּאן בֵּית זֶרַע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ב, ו): בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם, לֹא יָשַׁב אָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁם. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן וגו' וְלֹא תִגְעוּ בּוֹ (בראשית ג, ג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ל, ו): אַל תּוֹסְףְ עַל דְּבָרָיו פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא שֶׁלֹא תַעֲשֶׂה אֶת הַגָּדֵר יוֹתֵר מִן הָעִקָּר שֶׁלֹא יִפֹּל וְיִקְצֹץ הַנְּטִיעוֹת. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ וגו', וְהִיא לֹא אָמְרָה כֵּן, אֶלָא (בראשית ג, ג): אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ עוֹבֶרֶת לִפְנֵי הָעֵץ נְטָלָהּ וּדְחָפָהּ עָלָיו, אָמַר לָהּ הָא לָא מִיתַת, כְּמָה דְּלָא מִיתַת בְּמִקְרְבֵיהּ, כֵּן לָא מִיתַת בְּמֵיכְלֵיהּ, אֶלָּא (בראשית ג, ה): כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם וגו'. 19.5. רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּאוֹתוֹ אִילָן, טוֹב לְמַאֲכָל, יָפֶה לָעֵינַיִם, וּמוֹסִיף חָכְמָה, וּשְׁלָשְׁתָּן נֶאֶמְרוּ בְּפָסוּק אֶחָד, וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב, מִכָּאן שֶׁהוּא טוֹב, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, מִכָּאן שֶׁהוּא יָפֶה לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, מִכָּאן שֶׁמּוֹסִיף חָכְמָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים פט, א): מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי. וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל (בראשית ג, ו), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ, רַבִּי שִׂמְלָאי אָמַר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת בָּאת עָלָיו, אָמְרָה לֵיהּ מַה אַתָּה סָבוּר שֶׁאֲנִי מֵתָה וְחַוָּה אַחֶרֶת נִבְרֵאת לְךָ (קהלת א, ט): אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, אוֹ שֶׁמָּא אֲנִי מֵתָה וְאַתְּ יוֹשֵׁב לְךָ הַטְלִיס, (ישעיה מה, יח): לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ, רַבָּנָן אָמְרֵי הִתְחִילָה מְיַלֶּלֶת עָלָיו בְּקוֹלָהּ. גַּם, רִבּוּי, הֶאֱכִילָה אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָה וְאֶת הָעוֹפוֹת, הַכֹּל שָׁמְעוּ לָהּ חוּץ מֵעוֹף אֶחָד וּשְׁמוֹ חוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כט, יח): וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים. דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרֵי אֶלֶף שָׁנָה הוּא חַי, וּבְסוֹף אֶלֶף שָׁנָה אֵשׁ יוֹצְאָה מִקִּנּוֹ וְשׂוֹרַפְתּוֹ, וּמִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְּבֵיצָה וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֵבָרִים וָחָי. רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֶלֶף שָׁנִים חַי וּלְבַסּוֹף אֶלֶף שָׁנִים גּוּפוֹ כָּלֶה וּכְנָפָיו מִתְמָרְטִין וּמִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ כְּבֵיצָה וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֵבָרִים. 19.6. וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם (בראשית ג, ז), וְכִי סוּמִים הָיוּ, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר, מָשָׁל לְעִירוֹנִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר לִפְנֵי חֲנוּתוֹ שֶׁל זַגָּג, וְהָיָה לְפָנָיו קֻפָּה מְלֵאָה כּוֹסוֹת וּדְיַטְרוּטִין, וּתְפָשָׂם בְּמַקְלוֹ וְשִׁבְּרָן, עָמַד וּתְפָשׂוֹ, אֲמַר לֵיהּ יָדַע אֲנָא דְּלֵית אֲנָא מֶהֱנֵי מִמָּךְ כְּלוּם, אֶלָּא בּוֹא וְאַרְאֶה לְךָ כַּמָּה טוֹבוֹת אִבַּדְתָּ, כָּךְ הֶרְאָה לָהֶן כַּמָּה דוֹרוֹת אִבְּדוּ. (בראשית ג, ז): וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם, אֲפִלּוּ מִצְוָה אַחַת שֶׁהָיְתָה בְּיָדָן נִתְעַרְטְלוּ הֵימֶנָּהּ. (בראשית ג, ז): וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי עָלֶה שֶׁהֵבִיאוּ תּוֹאֲנָה לָעוֹלָם, וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק קִלְקַלְתְּ עוֹבָדָךְ סַב חוּט וְחַיֵּיט. וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת (בראשית ג, ז), אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא חֲגוֹרָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא חֲגֹרֹת, חֲגוֹרֵי חֲגוֹרוֹת, אִסְטִכְיוֹן, גָּלְיוֹן, סְדִינִים, כְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂים לְאִישׁ כָּךְ עוֹשִׂין לְאִשָּׁה, צִלְצְלִין, קוֹלָסִין, סְכָנִין. 19.8. וַיִּשְׁמְעוּ, אַל תִּקְרֵי וַיִּשְׁמְעוּ אֶלָּא וַיַּשְׁמִיעוּ, שָׁמְעוּ קוֹלָן שֶׁל אִילָנוֹת שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים הָא גַנְבָא דְּגָנַב דַּעְתֵּיהּ דְּבָרְיֵה. דָּבָר אַחֵר שָׁמְעוּ קוֹלָן שֶׁל מַלְאָכִים אוֹמְרִים ה' אֱלֹהִים הוֹלֵךְ לְאוֹתָן שֶׁבַּגָּן. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי לֵוִי אָמַר מֵת אוֹתוֹ שֶׁבַּגָּן, רַבִּי יִצְחָק אָמַר מֵת הָלַךְ לוֹ, אֶתְמְהָא, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְרוּחַ הַיּוֹם, לְרֶוַח הַיּוֹם, הֲרֵינִי מְחַיֶּה לוֹ אֶת הַיּוֹם, כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ (בראשית ב, יז): כִּי בְיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנוּ מוֹת תָּמוּת, אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים אִם יוֹם מִשֶּׁלִּי אִם יוֹם אֶחָד מִשֶּׁלָּכֶם, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן לוֹ יוֹם אֶחָד מִשֶּׁלִּי שֶׁהוּא אֶלֶף שָׁנִים, וְהוּא חַי תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וּמַנִּיחַ לְבָנָיו שִׁבְעִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צ, י): יְמֵי שְׁנוֹתֵנוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה. לְרוּחַ הַיּוֹם, רַב אָמַר לְרוּחַ מִזְרָחִית דָּנוּ, לְרוּחַ שֶׁהִיא עוֹלָה עִם הַיּוֹם. זַבְדִּי בֶּן לֵוִי אָמַר לְרוּחַ מַעֲרָבִית דָּנוּ, לְרוּחַ שֶׁהִיא שׁוֹקַעַת עִם הַיּוֹם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב הִקְשָׁה עָלָיו, כָּל שֶׁהַיּוֹם עוֹלֶה הוּא מַרְתִּיחַ. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּזַבְדִּי בֶּן לֵוִי רִיתָה עָלָיו, כָּל שֶׁהַיּוֹם שׁוֹקֵעַ הוּא צוֹנֵן. (בראשית ג, ח): וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, אָמַר רַב אַיְבוּ גָּרְעָה קוֹמָתוֹ וְנַעֲשָׂה שֶׁל מֵאָה אַמָּה. (בראשית ג, ח): בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן, אָמַר רַבִּי לֵוִי רָמַז לְתוֹלְדוֹתָיו שֶׁיִּהְיוּ נִתָּנִין בַּאֲרוֹנוֹת שֶׁל עֵץ. 19.9. וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם (בראשית ג, ט), אֵיךְ הֲוֵית, אֶתְמוֹל לְדַעְתִּי, וְעַכְשָׁיו לְדַעְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ, אֶתְמוֹל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְעַכְשָׁיו בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, כְּתִיב (הושע ו, ז): וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְּרִית, הֵמָּה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן הִכְנַסְתִּיו לְתוֹךְ גַּן עֵדֶן וְצִוִּיתִיו וְעָבַר עַל צִוּוּיִי, וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּשִׁלּוּחִין וּבְגֵרוּשִׁין, וְקוֹנַנְתִּי עָלָיו אֵיכָה. הִכְנַסְתִּיו לְתוֹךְ גַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, טו): וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן. וְצִוִּיתִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, טז): וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם, וְעָבַר עַל הַצִּוּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יא): הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶנּוּ אָכָלְתָּ. וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּשִׁלּוּחִין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, כג): וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן. וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּגֵרוּשִׁין, דִּכְתִיב (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם. קוֹנַנְתִּי עָלָיו אֵיכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶכָּה, אֵיכָה כְּתִיב. אַף בָּנָיו הִכְנַסְתִּים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְצִוִּיתִים וְעָבְרוּ עַל הַצִּוּוּי, דַּנְתִּי אוֹתָם בְּשִׁלּוּחִין וּבְגֵרוּשִׁין וְקוֹנַנְתִּי עֲלֵיהֶם אֵיכָה. הִכְנַסְתִּים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ז): וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל. צִוִּיתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז, כ): וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עָבְרוּ עַל צִוּוּיִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ט, יא): וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ. דַּנְתִּי אוֹתָם בְּשִׁלּוּחִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה טו, א): שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ. דַּנְתִּי אוֹתָם בְּגֵרוּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, טו): מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם, קוֹנַנְתִּי עֲלֵיהֶם אֵיכָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה א, א): אֵיכָה יָשְׁבָה. 21.4. תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (איוב יד, כ), תֹּקֶף שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן לָנֶצַח, לְעוֹלָם הָיָה, כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ אַחַר דַּעְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ, מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ, כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָחוֹ הִתְחִיל מְקוֹנֵן עָלָיו וְאוֹמֵר: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ. 21.5. דָּרַשׁ רַבִּי פַּפּוּס הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, כְּאֶחָד מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא דַּיְּךָ פַּפּוּס, אָמַר לוֹ מָה אַתָּה מְקַיֵּם הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הַמָּקוֹם לְפָנָיו שְׁנֵי דְרָכִים, דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְדֶרֶךְ הַמָּוֶת, וּבֵרַר לוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר כִּיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. רַבָּנָן אָמְרֵי כְּגַבְרִיאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י, ה): וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים, כְּהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵיהּ וּבֵיהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כְּיוֹנָה, מַה זֶּה בּוֹרֵחַ מִשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה א, ג): וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה', אַף זֶה בּוֹרֵחַ מִלְּקַיֵּים צִוּוּי הַמָּקוֹם. מַה זֶּה לֹא לָן בִּכְבוֹדוֹ, אַף זֶה לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר כְּאֵלִיָּהוּ, מַה זֶּה לֹא טָעַם טַעַם מָוֶת, אַף זֶה לֹא הָיָה רָאוּי לִטְעֹם טַעַם מָוֶת, הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין, דְּאָמַר כָּל זְמַן שֶׁהָיָה אָדָם הָיָה כְּאֶחָד, וְכֵיוָן שֶׁנִּטְלָה מִמֶּנּוּ צַלְעָתוֹ, לָדַעַת טוֹב וָרָע. 21.6. וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ (בראשית ג, כב), אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מְלַמֵּד שֶׁפָּתַח לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פֶּתַח שֶׁל תְּשׁוּבָה, וְעַתָּה, אֵין וְעַתָּה אֶלָּא תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י, יב): וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ וגו', וְהוּא אוֹמֵר פֶּן, וְאֵין פֶּן אֶלָּא לַאו. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁלַח יָדוֹ וְאָכַל גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, אֶתְמְהָא, וְאִם אוֹכֵל הוּא חַי לְעוֹלָם, לְפִיכָךְ (בראשית ג, כג): וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן, כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָחוֹ הִתְחִיל מְקוֹנֵן עָלָיו וְאָמַר: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ. 21.7. וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן (בראשית ג, כג), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שִׁלְּחוֹ מִגַּן עֵדֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְשִׁלְּחוֹ מִגַּן עֵדֶן לָעוֹלָם הַבָּא. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר שִׁלְחוֹ מִגֵּן עֵדֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה הִקְשָׁה עָלָיו, וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה רִיתָה עָלָיו. אָמַר רַבִּי הוּנָא אִתְפַּלְגּוּן רַבִּי אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְרַבִּי הַמְנוּנָא, חַד אָמַר כְּרַבִּי יְהוּדָה וְחַד אָמַר כְּרַבִּי נְחֶמְיָה, וְהָא מְסַיֵּעַ לְרַבִּי נְחֶמְיָה (תהלים יז, טו): אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ, לִכְשֶׁיָּקִיץ אוֹתוֹ שֶׁנִּבְרָא בִּדְמוּתְךָ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מַצְדִיקוֹ מֵאוֹתָהּ גְּזֵרָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּשֶׁבְּרָאוֹ בְּרָאוֹ בְּמִדַּת הַדִּין וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וּכְשֶׁטְּרָדוֹ, טְרָדוֹ בְּמִדַּת הַדִּין וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים. הֵן הָאָדָם, הָא אָדָם לֹא יָכוֹלְתָּ לַעֲמֹד בְּצִוּוּיָךְ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, אֶתְמְהָא. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פְּדָיָא מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹא יָכוֹלְתָּ לַעֲמֹד בַּצִּוּוּי אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, וַהֲרֵי בָּנֶיךָ מַמְתִּינִין לְעָרְלָה שָׁלשׁ שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, כג): שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל, אָמַר רַב הוּנָא כַּד שָׁמַע בַּר קַפָּרָא כֵּן, אָמַר יָפֶה דָּרַשְׁתָּ בֶּן אֲחוֹתִי. 27.4. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ (בראשית ו, ו), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר תַּוְהוּת הָיְתָה לְפָנַי שֶׁבָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה, שֶׁאִלּוּ בָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה לֹא הָיָה מוֹרֵד בִּי. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מִתְנַחֵם אֲנִי שֶׁבָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה שֶׁאִלּוּ בָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה כְּשֵׁם שֶׁהִמְרִיד בִּי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, כָּךְ הָיָה מַמְרִיד בִּי אֶת הָעֶלְיוֹנִים. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ תְּוָהוּת הָיְתָה לְפָנַי שֶׁבָּרָאתִי בּוֹ יֵצֶר הָרָע, שֶׁאִלּוּלֵי לֹא בָּרָאתִי בּוֹ יֵצֶר הָרָע לֹא הָיָה מוֹרֵד בִּי. אָמַר רַבִּי לֵוִי מִתְנַחֵם אֲנִי שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ וְנִתַּן בָּאָרֶץ. (בראשית ו, ו): וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מָשָׁל לְשַׂר שֶׁבָּנָה פָּלָטִין עַל יְדֵי אַדְרִיכַל, רָאָה אוֹתָהּ וְלֹא עָרְבָה לוֹ, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְכָּעֵס לֹא עַל אַדְרִיכַל, כָּךְ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אָמַר רַבִּי אָסֵי מָשָׁל לְשַׂר שֶׁעָשָׂה סְחוֹרָה עַל יְדֵי סַרְסוּר וְהִפְסִיד, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרָעֵם לֹא עַל הַסַּרְסוּר, כָּךְ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אֶפִּיקוֹרֶס אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אָמַר לוֹ אֵין אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, אָמַר לוֹ הֵן. וְהָא כְתִיב וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אָמַר לוֹ נוֹלַד לְךָ בֶּן זָכָר מִיָּמֶיךָ, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ, אָמַר לוֹ שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל, אָמַר לוֹ וְלֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לָמוּת, אָמַר לוֹ בִּשְׁעַת חֶדְוָתָא חֶדְוָתָא, בִּשְׁעַת אֶבְלָה אֶבְלָה. אָמַר לוֹ כָּךְ מַעֲשֶׂה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁלֹא יָבוֹא מַבּוּל לָעוֹלָם, מַאי טַעְמֵיהּ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָא אֲבֵלוּת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל ב יט, ג): נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ. 4.7. "\"and god called the ferment heavens\", rav says it means fire and water mixed together. r abba the son of r chahna said in the name of rav , god took fire and water, joined them together and made the heavens. another matter, the word שמים can be read as meaning \"evaluation\" for the heavens evaluate the actions of people, if they merit than \"the heavens will tell his righteousness\" and if he doesn't merit \"the heavens will reveal his sin\". another matter why is it called shumiaim because people wonder about them are they water or fire?!!! r pinchas said he came and revealed it \"", 9.7. "Rabbi Nahman said in Rabbi Samuel's name: 'Behold, it was good' refers to the Good Desire; 'And behold, it was very good' refers to the Evil Desire. (It only says 'very good' after man was created with both the good and bad inclinations, in all other cases it only says 'and God saw that it was good') Can then the Evil Desire be very good? That would be extraordinary! But without the Evil Desire, however, no man would build a house, take a wife and beget children; and thus said Solomon: 'Again, I considered all labour and all excelling in work, that it is a man's rivalry with his neighbour.' (Ecclesiastes 4:4). \n", 14.3. "... Said the Holy One: If I create him from the upper ones [alone] he lives and won’t die [in this world]; from the lower ones, he dies [in this world] and won’t live [in the coming world].", 14.7. "... dirt from the ground / afar min ha’adamah,[ explains]: ‘Afar’—male, ‘adamah’—female...", 18.6. "\"And they were both naked.\" Rabbi Eleazar said: there were three who did not wait for their contentment even six hours, and these are they: Adam, and Israel, and Sisra. Adam, as it says: \"and they were not embarrassed\" (Genesis 2:25) - six hours had not passed, and he was content. Israel, as it says: \"And the nation saw that Moses delayed\" (Exodus 32:1), when six hours had passed and Moses had not appeared. Sisra, as it says: \"Why does his chariot delay in coming?\" (Judges 5:28) - every day he would come in three or four hours, and today six hours have past and he is not here - these are all cases related to \"and they were not embarrassed.\" \"And the snake was crafty\" (Genesis 3:1) - the text only needed to continue with \"And Hashem God made for Adam and his wife...\" (Genesis 3:21). Rabbi Yehoshua ben Karchah said: to teach you which temptation the snake sprung on them - he saw them engaged in the way of the world, and desired here. Rabbi Yaakov of the village of Hannin said: to not pause the story of the snake.", 19.3. "But the fruit of the tree in the middle of the garden, God has said, \"You shall neither eat of it nor touch it, or you will die!\" (Genesis 3:3). Thus it is written, \"Do not add onto God's words, or God will punish you, as you will be a liar\" (Proverbs 30:6). Rabbi Chiyya taught: That means that you must not make the fence more than the principal thing, lest it fall and destroy the plants. Thus, the Holy One, blessed be, has said, \"But of the Tree of Knowledge of Good and Evil, you must not eat, for on the day you partake of it, you will surely die\" (Genesis 2:17). Eve did not say this, but rather, \"You shall neither eat of it nor touch it\" (Genesis 3:3). When the serpent saw her exaggerating in this manner, he grabbed her and pushed her against the tree. \"So, have you died?\" he asked her. \"Just as you were not stricken when you touched it, so will you not die when you eat from it.\"", 21.6. " b And now lest he send his hand: /b Rabbi Abba bar Kahana said, \"It teaches that the Holy One, blessed be He, opened an opening of repentance for him: 'and now' - and 'and now' is always [referring to] repentance, as it is stated (Deuteronomy 10:12), 'And now Israel, what does the Lord, your God, etc.' And it states, 'lest'; and 'lest' is always [meaning], no (such that Adam refused to repent). The Holy One, blessed be He, said, 'He will also send his hand and eat from the Tree of life - it is a wonder; if he will eat, he will live forever!' Therefore, 'And the Lord God sent him out of the Garden of Eden.' Once He sent him away, He began to lament, 'Behold, man.'\"\n",
14. Irenaeus, Refutation of All Heresies, 5.22.2 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 58
15. Anon., Mekhilta Derabbi Shimeon Ben Yohai, 8.1 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 49
16. Clement of Alexandria, Extracts From The Prophets, 19 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE)  Tagged with subjects: •will, freedom of Found in books: Corrigan and Rasimus (2013) 234
17. Clement of Alexandria, Christ The Educator, 1.6 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE)  Tagged with subjects: •will, freedom of Found in books: Corrigan and Rasimus (2013) 234
18. Anon., Leviticus Rabba, 4.8, 14.5, 14.9, 18.3, 23.12, 29.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 56, 57, 58, 59
4.8. וְכִי מָה רָאָה דָּוִד לִהְיוֹת מְקַלֵּס בְּנַפְשׁוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אָמַר הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ מְמַלָּא אֶת הַגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַלֵּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וגו', תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא מְמַלְּאָה אֶת הַגּוּף וּתְשַׁבֵּחַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מְמַלֵּא אֶת כָּל הָעוֹלָם. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת סוֹבֶלֶת אֶת הַגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹבֵל אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מו, ד): אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁסּוֹבֶלֶת אֶת הַגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא סוֹבֵל אֶת עוֹלָמוֹ. הַנֶּפֶשׁ מְבַלָּה אֶת הַגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַלֶּה אֶת עוֹלָמוֹ, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא מְבַלָּה אֶת הַגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מְבַלֶּה אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, כז): הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת יְחִידָה בַּגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא יְחִידָה בַּגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת אֵינֶנָּה אוֹכֶלֶת בַּגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו אֲכִילָה, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין לְפָנָיו אֲכִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ, יג): הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וגו'. הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאָה וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ד, י): עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ. הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ טְהוֹרָה בַּגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר בְּעוֹלָמוֹ, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא טְהוֹרָה בַּגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא טָהוֹר בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק א, יג): טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת אֵינָהּ יְשֵׁנָה בַּגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו שֵׁנָה, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁאֵינָהּ יְשֵׁנָה בַּגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין לְפָנָיו שֵׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. 14.5. דָּבָר אַחֵר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נא, ז): הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי, רַבִּי אַחָא אָמַר אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה חָסִיד שֶׁבַּחֲסִידִים אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ צַד אֶחָד מֵעָוֹן, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כְּלוּם נִתְכַּוֵּן אַבָּא יִשַּׁי לְהַעֲמִידֵנִי וַהֲלוֹא לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לַהֲנָאָתוֹ, תֵּדַע שֶׁהוּא כֵּן שֶׁמֵּאַחַר שֶׁעָשׂוּ צָרְכֵּיהֶן זֶה הוֹפֵךְ פָּנָיו לְכָאן וְזוֹ הוֹפֶכֶת פָּנֶיהָ לְכָאן וְאַתָּה מַכְנִיס כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, וְהוּא שֶׁדָּוִד אָמַר (תהלים כז, י): כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי (תהלים נא, ז): וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֵין הָאִשָּׁה קוֹלֶטֶת אֶלָּא אַחַר נִדָּתָהּ וּבְסָמוּךְ, וּבְיוֹתֵר אִם הָיָה זָכָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. 14.9. בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא כְּשֵׁם שֶׁיְצִירַת הַוָּלָד בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ יְצִירָתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה מַתְחִיל בְּעוֹר וּבְבָשָׂר וְגוֹמֵר בְּגִידִים וַעֲצָמוֹת, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא מַתְחִיל בְּגִידִים וַעֲצָמוֹת וְגוֹמֵר בְּעוֹר, שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּמֵתֵי יְחֶזְקֵאל (יחזקאל לז, ח): וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְּמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אֵין פָּרָשַׁת יְחֶזְקֵאל רְאָיָה, לְמָה מֵתֵי יְחֶזְקֵאל דּוֹמִין לְמִי שֶׁנִּכְנַס לַמֶּרְחָץ זֶה שֶׁפָּשַׁט אַחֲרוֹן לָבַשׁ רִאשׁוֹן. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים כְּשֵׁם שֶׁיְצִירָתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ יְצִירָתוֹ [לעולם] [בעולם] הַבָּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה מַתְחִיל בְּעוֹר וּבָשָׂר וְגוֹמֵר בְּגִידִים וַעֲצָמוֹת, וְלֶעָתִיד לָבוֹא כְּמוֹ כֵן, שֶׁכֵּן אִיּוֹב אוֹמֵר (איוב י, ט): זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי (איוב י, י): הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי, הִתַּכְתַּנִי אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא תַּתִּיכֵנִי, (איוב י, י): וְכַגְּבִינָה תַּקְפִּיאֵנִי, הִקְפֵּיאתַנִי אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא תַּקְפִּיאֵנִי, (איוב י, יא): עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי, הִלְבַּשְׁתַּנִּי אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא תַּלְבִּישֵׁנִי, (איוב י, יא): וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשׂכְכֵנִי, הֱוֵי (איוב י, יב): חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי. אֵם שֶׁל אִשָּׁה מָלֵא דָם עוֹמֵד וּמִמֶּנּוּ יוֹצֵא לְמָקוֹם נִדָּתָהּ, וּבִרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹלֶכֶת טִפָּה שֶׁל לַבְנוּת וְנוֹפֶלֶת לְתוֹכָהּ מִיָּד הַוְּלַד נוֹצָר. מָשָׁל לְחָלָב שֶׁנָּתוּן בִּקְעָרָה, אִם נוֹתֵן לְתוֹכוֹ מָסוֹ, נִקְפָּא וְעוֹמֵד, וְאִם לָאו הוֹלֵךְ רוֹפֵף, לִשְׁנֵי צַיָּרִין זֶה צָר דְּמוּתוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה צָר דְּמוּתוֹ שֶׁל זֶה, לְעוֹלָם הַנְּקֵבָה מִן אִישׁ וְהַזָּכָר מִן הָאִשָּׁה, הַזָּכָר מִן הָאִשָּׁה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ד, יח): וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד, וּכְתִיב (בראשית כב, כד): וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָה רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִיא וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. וּנְקֵבָה מִן הָאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, כג): ובְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה (בראשית מו, טו): וְאֵת דִּינָה בִּתּוֹ (במדבר כו, מו): וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח. אָמַר רַבִּי אָבִין לֵית סַפָּר דִּמְסַפַּר לְגַרְמֵיהּ, מָשָׁל לִשְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לַמֶּרְחָץ זֶה שֶׁמַּזִּיעַ רִאשׁוֹן יָצָא רִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ טוֹבָה גְדוֹלָה עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם אִשָּׁה זוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלֹּא הִתְחִיל בְּצוּרַת הַוָּלָד בְּגִידִים וַעֲצָמוֹת, שֶׁאִלּוּ הִתְחִיל כֵּן הָיָה מַבְקִיעַ כְּרֵסָהּ וְיוֹצֵא, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה אִשָּׁה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר, לֶעָתִיד לָבוֹא מַה כְּתִיב (ישעיה סו, ז): בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה בְּטֶרֶם יָבוֹא חֶבֶל לָהּ וגו'. 18.3. דָּבָר אַחֵר, אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה יז, יא): בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי. בְּיוֹם נִטְעֵךְ, בַּיּוֹם שֶׁנָּטַעְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם עֲשִׂיתֶם פְּסֹלֶת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל כב, יח): סִיגִים כֶּסֶף הָיוּ. תְּשַׂגְשֵׂגִי, שַׁגִּשְׁתּוּן אוֹרְחָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כו, כג): כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל חָרֶשׂ. דָּבָר אַחֵר, תְּשַׂגְשֵׂגִי, שַׁגִּשְׁתּוּן בִּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עח, לו לז): וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ, וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ. וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ עֲרוּגַת יָרָק מְלֵאָה, הִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וּמְצָאָהּ שֶׁהוֹרִיקָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ עֲרוּגָה מְלֵאָה פִּשְׁתָּן, הִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וּמְצָאָהּ גִּבְעוֹלִין. (ישעיה יז, יא): נֵד קָצִיר, נִדְנַדְתֶּם עֲלֵיכֶם קְצִירִין שֶׁל מַלְכוּת, קְצִירִין שֶׁל יִסּוּרִים, קְצִירוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת וְאָמַר לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתְךָ קוֹזְמָקְרָטוֹר עַל הַבְּרִיּוֹת אֵין לְךָ עֵסֶק בְּאֻמָּה זוֹ, לָמָּה, שֶׁהֵן בָּנַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וְאוֹמֵר (דברים ה, כ): וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ, וְכִי יֵשׁ חשֶׁךְ לְמַעְלָה, וְהָכְתִיב (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, אֶלָּא זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁקָּרוּי חשֶׁךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לב, טז): וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וגו', אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר חֵירוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר חֵירוּת מִן הַמַּלְכֻיּוֹת, וְרַבָּנָן אָמְרֵי חֵירוּת מִן הַיִּסּוּרִין. (ישעיה יז, יא): בְּיוֹם נַחֲלָה, בַּיּוֹם שֶׁהִנְחַלְתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, (ישעיה יז, יא): וּכְאֵב אָנוּשׁ, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבָּנָן, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הֵבֵאתֶם עֲלֵיכֶם מַכָּה מַגֶּרֶת וּמַתֶּשֶׁת. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הֵבֵאתֶם עֲלֵיכֶם מַכָּה גְבַרְתָּנִית וּמַתֶּשֶׁת, וְאֵי זוֹ זוֹ זִיבוּת וְצָרַעַת, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶן: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ. 23.12. דָּבָר אַחֵר, (ויקרא יח, ג): כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כד, טו): וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ שֶׁלֹּא תֹאמַר שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא בְּגוּפוֹ נִקְרָא נוֹאֵף, נוֹאֵף בְּעֵינָיו נִקְרָא נוֹאֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעֵין נֹאֵף, וְהַנּוֹאֵף הַזֶּה יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר אֵימָתַי נֶשֶׁף בָּא אֵימָתַי עֶרֶב בָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ז, ט): בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיּוֹשֵׁב בְּסִתְרוֹ שֶׁל עוֹלָם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר כָּל קִטּוֹרִין שֶׁלּוֹ בִּדְמוּתוֹ בִּשְׁבִיל לְפַרְסְמוֹ, הוּא שֶׁאִיּוֹב אוֹמֵר (איוב י, ג): הֲטוֹב לְךָ כִּי תַעֲשֹׁק, זֶה זָן וּמְפַרְנֵס וְהוּא צָר כָּל קִטּוֹרִין שֶׁלּוֹ בִּדְמוּת אַחֵר, אֶלָּא (איוב י, ג): כִּי תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ, וּמֵאַחַר שֶׁאַתָּה יָגֵעַ בּוֹ כָּל אַרְבָּעִים יוֹם אַתָּה חוֹזֵר וּמְקַלְקְלוֹ, אֶלָּא (איוב י, ג): וְעַל עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ, כָּךְ הוּא כְבוֹדְךָ לַעֲמֹד בֵּין נוֹאֵף לְנוֹאָפֶת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִיּוֹב רָאוּי אַתָּה לְפַיֵּס אֶלָּא יְהִי אוֹמֵר כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ (איוב י, ד): הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵינִי צָר כָּל קִטּוֹרִין שֶׁלּוֹ בִּדְמוּת אָבִיו בִּשְׁבִיל לְפַרְסְמוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְתַלְמִידוֹ שֶׁל יוֹצֵר שֶׁגָּנַב בֵּיצַת יוֹצְרִים וְעָמַד רַבּוֹ עַל גְּנֵבָתוֹ, מֶה עָשָׂה עָמַד וַעֲשָׂאוֹ כְּלִי וְתָלוֹ בְּפָנָיו, וְכָל כָּךְ לָמָּה לְהוֹדִיעַ שֶׁעָמַד רַבּוֹ עַל גְּנֵבָתוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵינִי צָר כָּל קִטּוֹרִין שֶׁלּוֹ בִּדְמוּתוֹ בִּשְׁבִיל לְפַרְסְמוֹ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בֶּן פְּרָטָא כְּתִיב (דברים לב, יח): צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי, הִתַּשְׁתֶּם כֹּחוֹ שֶׁל יוֹצֵר. מָשָׁל לְצַיָּר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְצָר אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ, מִשֶּׁהוּא גּוֹמְרָהּ בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ נִתְחַלֵּף הַמֶּלֶךְ, מִיָּד תָּשׁוּ יָדָיו שֶׁל יוֹצֵר, אָמַר שֶׁל מִי אָצוּר שֶׁל רִאשׁוֹן אוֹ שֶׁל שֵׁנִי, כָּךְ כָּל אַרְבָּעִים יוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹסֵק בְּצוּרַת הַוָּלָד וּלְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם הִיא הוֹלֶכֶת וּמְקַלְקֶלֶת עִם אַחֵר, מִיָּד רָפוּ יָדָיו שֶׁל יוֹצֵר, אָמַר שֶׁל מִי אָצוּר שֶׁל רִאשׁוֹן אוֹ שֶׁל שֵׁנִי, הֱוֵי: צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי, הִתַּשְׁתָּ כֹּחוֹ שֶׁל יוֹצֵר. יו"ד זְעֵירָא וְלֵית בִּקְרָיָה כַּוָּתָהּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָצִינוּ כָּל עוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת הַגּוֹנֵב נֶהֱנֶה וְהַנִּגְנָב מַפְסִיד, הַגּוֹזֵל נֶהֱנֶה וְהַנִּגְזָל מַפְסִיד, בְּרַם הָכָא שְׁנֵיהֶם נֶהֱנִין מִי מַפְסִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מְאַבֵּד סַמָּנָיו. 29.1. בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (ויקרא כג, כד), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיט, פט): לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם, תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל נִבְרָא הָעוֹלָם וְאַתְיָא דְרַב כְּהַהִיא דְּתָנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתָנִינָן בִּתְקִיעָתָא דְרַב זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן (תהלים פא, ה): כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא וגו', וְעַל הַמְדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר אֵיזוֹ לַחֶרֶב אֵיזוֹ לְשָׁלוֹם אֵיזוֹ לָרָעָב וְאֵיזוֹ לַשּׂוֹבַע וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לַחַיִּים וְלַמָּוֶת. נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּשְּׁנִיָּה נִתְיָעֵץ עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בַּשְּׁלִישִׁית כִּנֵּס עֲפָרוֹ, בָּרְבִיעִית גִּבְּלוֹ, בַּחֲמִישִׁית רִקְּמוֹ, בַּשִּׁשִּׁית עֲשָׂאוֹ גֹּלֶם, בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם, זֶה סִימָן לְבָנֶיךָ כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְתָּ לְפָנַי בַּדִּין הַיּוֹם הַזֶּה וְיָצָאתָ בְּדִימוּס, כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לַעֲמֹד לְפָנַי בַּדִּין בְּיוֹם זֶה וְיוֹצְאִין לְפָנַי בְּדִימוּס, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. 29.1. וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְבַךְ בְּקַרְנָיו (בראשית כב, יג), מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת הָאַיִל נִתַּשׁ מֵחוֹרֶשׁ זֶה וְנִסְבַּךְ בְּחֹרֶשׁ אַחֵר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לִהְיוֹת נֶאֱחָזִים בַּעֲוֹנוֹת וְנִסְבָּכִים בְּצָרוֹת וְסוֹפָן לִגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁל אַיִל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (זכריה ט, יד): וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע, אָמַר רַבִּי הוּנָא בְּרַבִּי יִצְחָק מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אֶת הָאַיִל נִתַּשׁ מֵחֹרֶשׁ זֶה וְנִסְבַּךְ בְּחֹרֶשׁ זֶה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם כָּךְ הֵם עֲתִידִין בָּנֶיךָ, נֶאֱחָזִין בָּאֻמּוֹת, וְנִסְבָּכִין בְּצָרוֹת וְנִמְשָׁכִין מִמַּלְכוּת לְמַלְכוּת, מִבָּבֶל לְמָדַי, מִמָּדַי לְיָוָן, וּמִיָּוָן לֶאֱדוֹם, וְסוֹפָן לִגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁל אַיִל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (זכריה ט, יד): וַה' עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ וגו' בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע. רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה יִשְׂרָאֵל עוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּן וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה נוֹטְלִין שׁוֹפְרוֹתֵיהֶן וְתוֹקְעִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוּא עוֹמֵד מִכִּסֵּא דִּין לְכִסֵּא רַחֲמִים וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. 4.8. "And what did David see in his soul to be praising to the Holy One, blessed be He? But [David] said: this soul fills the body, as the Holy One, blessed be He fills His world. As it is written: (Jeremiah 23:24): \"Do I not fill both heaven and earth —declares the LORD.\" Come, the soul that fills the body, and praise the Holy One, blessed be He, who fills the whole world. This soul supports the body, as the Holy One, blessed be He, supports His world. As it is written: (Isaiah 46:4): \"I was the Maker, and I will be the Bearer; And I will support [you].\" Come, the soul that supports the body, and praise the Holy One, blessed be He, who supports His world. ",
19. Nag Hammadi, On Baptism A, 41.31, 41.37-41.38 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE)  Tagged with subjects: •will, freedom of Found in books: Corrigan and Rasimus (2013) 234
20. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 58
38b. גופו מבבל וראשו מארץ ישראל ואבריו משאר ארצות עגבותיו א"ר אחא מאקרא דאגמא,א"ר יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו שנאמר (תהלים מט, יג) אדם ביקר בל ילין,אמר רמי בר חמא אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה שנאמר (תהלים מט, יג) נמשל כבהמות נדמו:,(שע"ה בסו"ף ארמ"י סימן) אמר רב יהודה א"ר בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו אמרו לפניו רבש"ע מה מעשיו אמר להן כך וכך מעשיו,אמרו לפניו רבש"ע (תהלים ח, ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם וכן כת שניה כת שלישית אמרו לפניו רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו כל העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה,כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין אמרו לפניו רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך אמר להן (ישעיהו מו, ד) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו',אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר (דברים ד, לב) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה,אמר ר"א אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים (עד קצה השמים) כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני וגו' קשו קראי אהדדי אידי ואידי חדא מידה היא,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר (תהלים קלט, יז) ולי מה יקרו רעיך אל,והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר (בראשית ג, ט) ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה אן נטה לבך רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה כתיב הכא (הושע ו, ז) והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם (בראשית ט, ט) את בריתי הפר,רב נחמן אמר כופר בעיקר היה כתיב הכא עברו ברית וכתיב התם (את בריתי הפר) (ירמיהו כב, ט) ואמרו על אשר עזבו (את) ברית ה' (אלהי אבותם),תנן התם ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס אמר ר' יוחנן ל"ש אלא אפיקורוס (של) עובדי כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי,א"ר יוחנן כ"מ שפקרו המינים תשובתן בצידן (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו (ואומר) (בראשית א, כז) ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית יא, ז) הבה נרדה ונבלה שם שפתם (בראשית יא, ה) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל (בראשית לה, ז) כי שם נגלו אליו האלהים (בראשית לה, ג) לאל העונה אותי ביום צרתי,(דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו (שמואל ב ז, כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם (דניאל ז, ט) עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב,הנך למה לי כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אא"כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא,התינח כולהי עד די כרסוון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע א"ל ר' יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה,קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר"ע א"ל ר' אלעזר בן עזריא עקיבא מה לך אצל הגדה כלך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו,אמר רב נחמן האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר אמר ההוא מינא לרב אידית כתיב (שמות כד, א) ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שמות כג, כא) כי שמי בקרבו,אי הכי ניפלחו ליה כתיב (שמות כג, כא) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב (שמות לג, טו) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו',אמר ליה ההוא מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב (בראשית יט, כד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה א"ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב (בראשית ד, כג) ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מיבעי ליה אלא משתעי קרא הכי הכא נמי משתעי קרא הכי א"ל מנא לך הא מפירקיה דר"מ שמיע לי,דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי ואמר ר' יוחנן ג' מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלש 38b. b his torso /b was fashioned from dust taken b from Babylonia, and his head /b was fashioned from dust taken b from Eretz Yisrael, /b the most important land, b and his limbs /b were fashioned from dust taken b from the rest of the lands /b in the world. With regard to b his buttocks, Rav Aḥa says: /b They were fashioned from dust taken b from Akra De’agma, /b on the outskirts of Babylonia., b Rabbi Yoḥa bar Ḥanina says: Daytime is twelve hours /b long, and the day Adam the first man was created was divided as follows: In the b first hour /b of the day, b his dust was gathered. /b In the b second, /b an undefined b figure was fashioned. /b In the b third, his limbs were extended. /b In the b fourth, a soul was cast into him. /b In the b fifth, he stood on his legs. /b In the b sixth, he called /b the creatures by the b names /b he gave them. In the b seventh, Eve was paired with him. /b In the b eighth, they arose to the bed two, and descended four, /b i.e., Cain and Abel were immediately born. In the b ninth, he was commanded not to eat of the Tree /b of Knowledge. In the b tenth, he sinned. /b In the b eleventh, he was judged. /b In the b twelfth, he was expelled and left /b the Garden of Eden, b as it is stated: “But man abides not in honor; /b he is like the beasts that perish” (Psalms 49:13). Adam did not abide, i.e., sleep, in a place of honor for even one night., b Rami bar Ḥama says /b in explanation of the end of that verse: b A wild animal does not have power over a person unless /b that person b seems to /b the wild animal b like an animal, as it is stated: “He is like the beasts that perish.” /b ,The Gemara presents b a mnemonic /b for the statements that follow: b At the time, to the end, Aramaic. Rav Yehuda says /b that b Rav says: At the time that the Holy One, Blessed be He, sought to create a person, He created one group of ministering angels. He said to them: /b If b you agree, let us fashion a person in our image. /b The angels b said before him: Master of the Universe, what are the actions of /b this person You suggest to create? God b said to them: His actions are such and such, /b according to human nature.,The angels b said before him: Master of the Universe: “What is man that You are mindful of him? And the son of man that You think of him?” /b (Psalms 8:5), i.e., a creature such as this is not worth creating. God b outstretched His small finger among them and burned them /b with fire. b And the same /b occurred with b a second group /b of angels. The b third group /b of angels that He asked b said before Him: Master of the Universe, the first /b two groups b who spoke /b their mind b before You, what did they accomplish? The entire world is Yours; whatever You wish to do in Your world, do. /b God then created the first person., b When /b history b arrived at /b the time of b the people of the generation of the flood and the people of the generation of the dispersion, /b i.e., the Tower of Babel, b whose actions were ruinous, /b the angels b said before God: Master of the Universe, didn’t the /b first set of angels b speak appropriately before You, /b that human beings are not worthy of having been created? God b said to them /b concerning humanity: b “Even to your old age I am the same; and even to hoar hairs will I suffer you; /b I have made and I will bear; and I will carry, and I will deliver you” (Isaiah 46:4), i.e., having created people, I will even suffer their flaws., b Rav Yehuda says /b that b Rav says: Adam the first /b man spanned b from one end of the world until the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other” /b (Deuteronomy 4:32), meaning that on the day Adam was created he spanned from one end of the heavens until the other. b Once /b Adam b sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me and laid Your hand upon me” /b (Psalms 139:5), that at first Adam spanned “behind and before,” meaning everywhere, and then God laid His hand on him and diminished him., b Rabbi Elazar says: /b The height of b Adam the first /b man b was from the ground until the firmament, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other.” /b Adam stood “upon the earth” and rose to the end of the heavens. b Once /b Adam b sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me /b and laid Your hand upon me.” The Gemara asks: The interpretations of b the verses contradict each other. /b The first interpretation is that his size was from one end of the world to the other, and the second interpretation is that it was from the earth until the heavens. The Gemara answers: b This and that, /b from one end of the world to another and from the earth until the heavens, b are one measure, /b i.e., the same distance., b And Rav Yehuda says /b that b Rav says: Adam the first /b man b spoke in the language of Aramaic, as it is stated /b in the chapter of Psalms speaking in the voice of Adam: b “How weighty also are Your thoughts to me, O God” /b (Psalms 139:17)., b And this, /b i.e., that the verse in Psalms is stated by Adam, is what b Reish Lakish says: What /b is the meaning of that b which is written: “This is the book of the generations of Adam” /b (Genesis 5:1)? This verse b teaches that the Holy One, Blessed be He, showed /b Adam b every generation and its /b Torah b interpreters, every generation and its wise ones. When he arrived at /b his vision of b the generation of Rabbi Akiva, /b Adam b was gladdened by his Torah, and saddened by his /b manner of b death. He said: “How weighty also are Your thoughts to me, O God,” /b i.e., how it weighs upon me that a man as great as Rabbi Akiva should suffer., b And Rav Yehuda says /b that b Rav says: Adam the first /b man b was a heretic, as it is stated: “And the Lord called to the man and said to him: Where are you”? /b (Genesis 3:9), meaning, to b where has your heart turned, /b indicating that Adam turned from the path of truth. b Rabbi Yitzḥak says: He was /b one who b drew his foreskin /b forward, so as to remove any indication that he was circumcised. It b is written here: “And they like men [ i adam /i ] have transgressed the covet” /b (Hosea 6:7), b and /b it b is written there: /b “And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; b he has broken My covet” /b (Genesis 17:14)., b Rav Naḥman says: He was a denier of the fundamental principle /b of belief in God. It b is written here: /b “And they like men [ i adam /i ] b have transgressed the covet,” and /b it b is written there: “He has broken My covet,” /b and it is written in a third verse: b “And then they shall answer: Because they have forsaken the covet of the Lord their God /b and worshipped other gods and served them” (Jeremiah 22:9).,§ b We learned /b in a mishna b there /b (Avot 2:14): b Rabbi Eliezer says: Be persistent to learn Torah, and know what to respond to the heretic [ i la’apikoros /i ]. Rabbi Yoḥa says: /b This was b taught only /b with regard to b a gentile heretic, but /b not with regard to b a Jewish heretic, /b as one should not respond to him. b All the more so, /b if one does respond b he will become more heretical. /b His heresy is assumed to be intentional, and any attempt to rebut it will only cause him to reinforce his position., b Rabbi Yoḥa says: Any place /b in the Bible from b where the heretics /b attempt to b prove their heresy, /b i.e., that there is more than one god, b the response to their /b claim is b alongside them, /b i.e., in the immediate vicinity of the verses they cite. The verse states that God said: b “Let us make man in our image” /b (Genesis 1:26), employing the plural, b but it /b then b states: “And God created man in His image” /b (Genesis 1:27), employing the singular. The verse states that God said: b “Come, let us go down and there confound their language” /b (Genesis 11:7), but it also states: b “And the Lord came down to see the city and the tower” /b (Genesis 11:5). The verse states in the plural: b “There God was revealed [ i niglu /i ] to him /b when he fled from the face of his brother” (Genesis 35:7), but it also states in the singular: b “To God Who answers [ i haoneh /i ] me in the day of my distress” /b (Genesis 35:3).,Rabbi Yoḥa cites several examples where the counterclaim is in the same verse as the claim of the heretics. The verse states: b “For what nation is there so great that has God so near to them as the Lord our God is whenever we call upon Him?” /b (Deuteronomy 4:7), where the term “near” is written in plural, i kerovim /i , but the term “upon Him” is written in singular. Another verse states: b “And who is like Your people, like Israel, a nation one in the earth, whom God went to redeem unto Himself for a people?” /b (II Samuel 7:23), where the term “went” is written in plural, i halekhu /i , but the term “Himself” is written in singular. Another verse states: “I beheld b till thrones were placed, and one that was ancient of days did sit” /b (Daniel 7:9); where the term “thrones” is written in plural, i kharsavan /i , but the term “sit” is written in singular.,The Gemara asks: b Why do I /b need b these /b instances of plural words? Why does the verse employ the plural at all when referring to God? The Gemara explains: This is b in accordance with /b the statement b of Rabbi Yoḥa, as Rabbi Yoḥa says: The Holy One, Blessed be He, does not act unless He consults with the entourage of Above, /b i.e., the angels, b as it is stated: “The matter is by the decree of the watchers, and the sentence by the word of the holy ones” /b (Daniel 4:14).,The Gemara clarifies: This b works out well for /b almost b all /b the verses, as they describe an action taken by God, but b what is there to say /b concerning the verse: “I beheld b till thrones were placed”? /b The Gemara answers: b One /b throne is b for Him and one /b throne is b for David, /b i.e., the messiah, b as it is taught /b in a i baraita /i : b One /b throne is b for Him and one /b throne is b for David; /b this is b the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yosei said to him: Akiva! Until when will you desacralize the Divine Presence /b by equating God with a person? b Rather, /b the correct interpretation is that both thrones are for God, as b one /b throne is b for judgment and one /b throne is b for righteousness. /b ,The Gemara asks: Did Rabbi Akiva b accept /b this explanation b from /b Rabbi Yosei b or /b did he b not accept it from him? /b The Gemara suggests: b Come /b and b hear /b a proof to the matter from what was taught in another i baraita /i , b as it is taught /b in a i baraita /i : b One /b throne is b for judgment and one /b throne is b for righteousness; /b this is b the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva! What are you doing near, /b i.e., discussing, matters of b i aggada /i ? Go near /b tractates b i Nega’im /i and i Oholot /i , /b which examine the complex i halakhot /i of ritual purity, where your knowledge is unparalleled. b Rather, /b the correct interpretation is that while both thrones are for God, b one /b is b for a throne and one /b is b for a stool. /b There is b a throne for God to sit upon, and a stool /b that serves b as His footstool. /b , b Rav Naḥman says: This one, /b i.e., any person, b who knows /b how b to respond to the heretics /b as effectively b as Rav Idit should respond /b to them, b but if /b he does b not /b know, he b should not respond /b to them. The Gemara relates: b A certain heretic said to Rav Idit: /b It b is written /b in the verse concerning God: b “And to Moses He said: Come up to the Lord” /b (Exodus 24:1). The heretic raised a question: b It should have /b stated: b Come up to Me. /b Rav Idit b said to him: This /b term, “the Lord,” in that verse b is /b referring to the angel b Metatron, whose name is like the name of his Master, as it is written: /b “Behold I send an angel before you to keep you in the way and to bring you to the place that I have prepared. Take heed of him and obey his voice; do not defy him; for he will not pardon your transgression, b for My name is in him” /b (Exodus 23:20–21).,The heretic said to him: b If so, /b if this angel is equated with God, b we should worship him /b as we worship God. Rav Idit said to him: It b is written: “Do not defy [ i tammer /i ] him,” /b which alludes to: b Do not replace Me [ i temireni /i ] with him. /b The heretic said to him: b If so, why do I /b need the clause b “For he will not pardon your transgression”? /b Rav Idit b said to him: We believe that we did not accept /b the angel b even as a guide [ i befarvanka /i ] /b for the journey, b as it is written: “And he said to him: If Your Presence go not with me /b raise us not up from here” (Exodus 33:15). Moses told God that if God Himself does not accompany the Jewish people they do not want to travel to Eretz Yisrael.,The Gemara relates: b A certain heretic said to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei: /b It b is written: “And the Lord rained upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lord /b out of heaven” (Genesis 19:24). The heretic raised the question: b It should have /b stated: b From Him /b out of heaven. b A certain launderer said to /b Rabbi Yishmael: b Leave him be; I will respond to him. /b This is b as it is written: “And Lemech said to his wives: Adah and Zillah, hear my voice; wives of Lemech, /b hearken to my speech” (Genesis 4:23). One can raise the question: b It should have /b been written: b My wives, /b and not: “Wives of Lemech.” b Rather, it is /b the style of b the verse /b to b speak in this /b manner. b Here too, it is /b the style of b the verse /b to b speak in this /b manner. Rabbi Yishmael b said to /b the launderer: b From where did you /b hear b this /b interpretation? The launderer b said to him: I heard it at the lecture of Rabbi Meir. /b ,The Gemara comments: This is b as Rabbi Yoḥa said: When Rabbi Meir would teach his lecture he would expound one-third i halakha /i , one-third i aggada /i , /b and b one-third parables. And Rabbi Yoḥa says: Rabbi Meir had, /b i.e., taught, b three hundred parables of foxes, and we have only three. /b
21. Babylonian Talmud, Niddah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 57
13b. מעטרה ולמעלה אסור,אמר רב המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי ולימא אסור דקמגרי יצה"ר אנפשיה ורבי אמי אמר נקרא עבריין שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבוד עבודת כוכבים והולך ועובד,איכא דאמרי אמר רבי אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא (בראשית לח, י) וירע בעיני ה' וכתיב התם (תהלים ה, ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע,ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו א, טו) ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד תנא דבי רבי ישמעאל (שמות כ, יג) לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל,ת"ר הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח בשלמא גרים כדר' חלבו דא"ר חלבו קשין גרים לישראל כספחת אלא משחקין בתנוקות מאי היא,אילימא משכב זכור בני סקילה נינהו אלא דרך אברים בני מבול נינהו,אלא דנסיבי קטנות דלאו בנות אולודי נינהו דא"ר יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר (ישעיהו נז, טז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי,באנשים תקצץ איבעיא להו דינא תנן או לטותא תנן דינא תנן כי הא דרב הונא קץ ידא או לטותא תנן,ת"ש דתניא רבי טרפון אומר יד לאמה תקצץ ידו על טבורו אמרו לו ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו א"ל לא אמר להן מוטב תבקע כריסו ואל ירד לבאר שחת,אי אמרת בשלמא דינא תנן היינו דאמרי והלא כריסו נבקעת אלא אי אמרת לטותא תנן מאי כריסו נבקעת אלא מאי דינא תנן לא סגי דלאו על טבורו,אלא ה"ק רבי טרפון כל המכניס ידו למטה מטבורו תקצץ אמרו לו לרבי טרפון ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו אמר להן לא והלא כריסו נבקעת אמר להן מוטב תבקע כריסו ואל ירד לבאר שחת, big strongמתני׳ /strong /big החרשת והשוטה והסומא ושנטרפה דעתה אם יש להן פקחות מתקנות אותן והן אוכלות בתרומה, big strongגמ׳ /strong /big חרשת איהי תבדוק לנפשה דתניא אמר רבי חרשת היתה בשכונתינו לא דיה שבודקת לעצמה אלא שחברותיה רואות ומראות לה,התם במדברת ואינה שומעת הכא בשאינה מדברת ואינה שומעת כדתנן חרש שדברו חכמים בכל מקום אינו שומע ואינו מדבר,הסומא איהי תבדוק לנפשה ותיחזי לחבירתה א"ר יוסי ברבי חנינא סומא אינה משנה,ושנטרפה דעתה היינו שוטה שנטרפה דעתה מחמת חולי,תנו רבנן כהן שוטה מטבילין אותו ומאכילין אותו תרומה לערב ומשמרין אותו שלא יישן ישן טמא לא ישן טהור,רבי אליעזר ברבי צדוק אומר עושין לו כיס של עור אמרו לו כל שכן שמביא לידי חימום אמר להן לדבריכם שוטה אין לו תקנה,אמרו לו לדברינו ישן טמא לא ישן טהור לדבריך שמא יראה טפה כחרדל ותבלע בכיס,תנא משום רבי אלעזר אמרו עושין לו כיס של מתכת,אמר אביי ושל נחשת כדתניא רבי יהודה אומר רואין אותן גבעולין של אזוב כאילו הן של נחשת,אמר רב פפא שמע מינה מכנסים אסורים והכתיב (שמות כח, מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה,ההוא כדתניא מכנסי כהנים למה הן דומין כמין פמלניא של פרשים למעלה עד מתנים למטה עד ירכים ויש להם שנצים ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה,אמר אביי 13b. b From the corona and above, /b toward the body, it is b prohibited. /b ,§ b Rav says: One who intentionally causes himself an erection shall be ostracized. /b The Gemara suggests: b And let /b Rav b say /b simply that it is b prohibited. /b The Gemara explains that it is proper to ostracize such a man, b as he arouses the evil inclination upon himself. And Rabbi Ami says: He is called /b a habitual b transgressor, as this is the craft of the evil inclination. Today he says to /b a person: b Do this /b sin, b and /b when the individual obeys his inclination, b on the following day /b the evil inclination b says to him: Do that /b sin, b and on the following day he says to him: Go /b and b worship idols, and he goes and worships /b idols., b Some say /b that b Rabbi Ami says: /b With regard to b anyone who brings himself into /b a state of b arousal, /b they b do not bring him within the boundary of the Holy One, Blessed be He. /b The proof is that b it is written here, /b with regard to O, son of Judah: b “And the thing that he did was evil in the eyes of the Lord, /b and He slew him also” (Genesis 38:10), b and it is written there: “For You are not a God who has pleasure in wickedness; evil shall not sojourn with You. /b The boasters shall not stand in Your sight…But as for me, in the abundance of Your kindness will I come into Your house; I will bow down toward Your holy Temple in fear of You” (Psalms 5:5–8). This demonstrates that whoever does evil, like O, shall not sojourn with God., b And Rabbi Elazar says, /b with regard to the severity of this transgression: b What /b is the meaning of that b which is written: /b “And when you spread forth your hands, I will hide My eyes from you; even when you make many prayers, I will not hear; b your hands are full of blood” /b (Isaiah 1:15)? b These are /b those men b who commit adultery with the hand, /b by masturbating. Likewise, b the school of Rabbi Yishmael taught: /b When it is stated in the Ten Commandments: b “You shall not commit adultery” /b (Exodus 20:13), this means that b there shall not be adultery among you, whether /b you masturbate b by hand /b or b whether with /b one’s b foot. /b ,§ b The Sages taught /b in a i baraita /i : b Converts and those who play with children delay /b the coming of b the Messiah. /b The Gemara asks: b Granted /b with regard to b converts, /b this is b in accordance with /b the opinion b of Rabbi Ḥelbo, as Rabbi Ḥelbo says: Converts are as harmful to the Jewish people as a leprous scab /b on the skin, as they are not proficient in the performance of the mitzvot and born Jews learn from them. b But /b with regard to the category of b those who play with children, /b to b what is it /b referring?, b If we say /b that this is referring to b homosexuality, /b such men b are liable to /b be executed by b stoning, /b and their behavior is criticized not simply because they delay the Messiah. b Rather, /b one might suggest that this is referring to those who emit semen b by way of /b other b limbs, /b i.e., without engaging in intercourse; if so, b they are /b considered as though they are bringing a flood, and are therefore b liable to /b be punished themselves with b a flood. /b , b Rather, /b the i baraita /i means b that they marry minor girls who are not /b yet b capable of bearing children, /b consequently emitting semen for naught. b As Rabbi Yosei said: The /b Messiah, b son of David, will not come until all the souls of the body have been finished, /b i.e., until all souls that are destined to inhabit physical bodies do so. b As it is stated: “For the spirit that enwraps itself is from Me, and the souls that I have made” /b (Isaiah 57:16). The verse is interpreted as follows: The spirit, i.e., the souls about which it has been decreed by Me that they are to be born, if they are not born, they enwrap the Messiah and prevent him from coming.,§ The mishna teaches that with regard to any hand that is diligent to examine bodily emissions, b among men, /b such a hand b should be severed. A dilemma was raised before /b the Sages: b Do we learn /b this statement as a practical b i halakha /i , /b i.e., that the court should actually sever his hand, b or do we learn /b it as a mere b curse, /b but not as an actual instruction to punish him in that manner? The Gemara elaborates: b Do we learn /b it as a practical b i halakha /i like that /b prohibition against striking another, in which the same expression is used: With regard to anyone who raises his hand upon another, his hand should be severed, and b Rav Huna /b indeed acted accordingly and b severed the hand /b of an offender? b Or /b perhaps b do we learn /b it as a mere b curse? /b ,The Gemara suggests: b Come /b and b hear, as it is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Tarfon says: /b If one’s b hand /b goes b to /b his b penis, his hand should be severed upon his navel. /b The Rabbis b said to him: /b If so, in a case where b a thorn was stuck in /b one’s b belly, should he not remove it? /b Rabbi Tarfon b said to them: /b Indeed, he should b not /b remove it, and if he does so his hand should be severed. The Rabbis replied: b But /b if his hand is severed while it is upon his navel, b won’t his belly be split open? /b Rabbi Tarfon b said to them: It is preferable that the belly of /b one who acts in this manner b should be split open, and he should not descend into the pit of destruction. /b ,The Gemara analyzes this discussion: b Granted, if you say /b that b we learn /b the statement in the mishna as a practical b i halakha /i , this is /b the meaning of that b which /b the Rabbis b said: But /b if his hand is severed upon his navel, b won’t his belly be split open? But if you say /b that b we learn /b the statement in the mishna as a mere b curse, what /b is the meaning of the phrase: Won’t b his belly be split open? /b The Gemara responds: b Rather, what /b explanation is the alternative? That b we learn /b the mishna as stating a practical b i halakha /i ? /b That would not explain the exchange between the Rabbis to Rabbi Tarfon, because is it b not sufficient that /b the hand be severed b not upon his navel? /b In other words, even if the hand must actually be severed, it is not clear why it should be severed while it is upon his navel., b Rather, this /b is what b Rabbi Tarfon is saying: /b With regard to b anyone who inserts his hand below his navel, /b his hand b should be severed. /b The Rabbis b said to Rabbi Tarfon: /b If b a thorn was stuck in /b one’s b belly, should he not remove it? /b Rabbi Tarfon b said to them: /b He should b not. /b They responded: b But won’t his belly be split open /b due to the thorn? Rabbi Tarfon b said to them: It is preferable that his belly be split open, and he should not descend into the pit of destruction. /b , strong MISHNA: /strong In the case of a woman b who is deaf [ i haḥereshet /i ], or an imbecile, or blind, or who went insane, /b and is therefore unable to examine herself reliably, b if /b such women b have competent /b friends, those friends b prepare them /b by examining them and immersing them in a ritual bath. b And /b on that basis the incompetent women b may partake of i teruma /i /b after the sun sets., strong GEMARA: /strong The mishna states that competent women must assist b a deaf woman. /b The Gemara asks: b Let her examine herself; as it is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi /b Yehuda HaNasi b said: There was a deaf woman in our neighborhood /b who was so proficient in these matters that b not only did she examine herself, but /b when b her friends would see /b stains similar to blood b and /b were unsure whether or not the stains were ritually impure, they would b show her /b the stains.,The Gemara answers: b There, /b Rabbi Yehuda HaNasi is referring b to /b a woman who b can speak but cannot hear. /b It is possible for such a woman to be an expert in examining blood. But b here, /b the mishna is dealing b with /b a woman b who can neither speak nor hear, /b and she is therefore considered incompetent and incapable of examining herself. b As we learned /b in a mishna ( i Terumot /i 1:2): The b deaf person /b of b whom the Sages spoke everywhere /b is one b who can neither hear nor speak, /b i.e., a deaf-mute.,§ The mishna further teaches that competent women must assist b a blind /b woman. The Gemara similarly asks: b Let her examine herself and show /b the cloth b to her friend. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: /b The correct version of the b mishna /b does b not /b mention b a blind /b woman.,§ The mishna also states that competent women must assist b a woman who went insane. /b The Gemara asks: With regard to her ability to examine herself, b isn’t this /b the same as b an imbecile, /b who is already mentioned in the mishna? The Gemara answers: Here, the mishna is referring to a woman b who went insane due to illness, /b which is a different category than that of an imbecile.,The Gemara further discusses i halakhot /i pertaining to an imbecile. b The Sages taught /b in a i baraita /i : With regard to b an imbecile priest /b who was ritually impure, competent men deal with his purification: b They immerse him, and /b then b enable him to partake of i teruma /i in the evening, /b like any other priest who was impure. b And /b those taking care of him must b watch over him /b to ensure b that he does not sleep /b before he partakes of i teruma /i , in case he experiences a seminal emission, which would render him impure. If b he slept, /b he is once again b impure, /b and may not partake of i teruma /i ; if he b did not sleep /b he is b pure. /b , b Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, says /b that there is another method of allowing an imbecile priest to partake of i teruma /i : b One prepares for him a leather pouch, /b which is wrapped around his penis, and before giving him i teruma /i to partake of one checks this pouch to see if he has emitted semen. The other Sages b said to him: /b It is improper to do this, as b all the more so /b he will be prevented from partaking of i teruma /i ; this pouch b warms him /b and increases the likelihood of a seminal emission. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, b said to them: According to your statement, an imbecile /b priest b has no remedy /b that will enable him to partake of i teruma /i ., b They said to him: According to our statement /b there is a way he can partake of i teruma /i , as stated above: If b he slept, /b he is b impure; /b if he b did not sleep /b he is b pure. /b But b according to your statement, /b that one wraps a pouch around his penis, this is not a reliable method, as b perhaps he will see, /b i.e., experience the emission of, b a drop /b of semen as small b as a mustard /b seed, b and it will be absorbed in the pouch /b and will not be noticed, which would mean that he is eating i teruma /i in a state of ritual impurity.,The Gemara continues to discuss the methods by which an imbecile priest can partake of i teruma /i . It was b taught /b in a i baraita /i that the Sages b said in the name of Rabbi Elazar: One prepares for him a metal pouch, /b which is placed on his penis and does not warm it.,In explanation of this statement, b Abaye says: And /b when this i tanna /i speaks of metal, he means that the pouch should be made b of copper, /b which does not absorb liquid, and therefore any drop of semen would be visible. This is b as it is taught /b in a mishna ( i Para /i 12:5), with regard to the amount of water of purification that must be sprinkled on an individual who is impure due to impurity imparted by a corpse, that b Rabbi Yehuda says: One considers those hyssop stems, /b with which the waters of purification are sprinkled, b as though they are /b made b of copper, /b which does not absorb any of the water., b Rav Pappa says: /b One can b learn from /b the statement of the Rabbis that a pouch wrapped around one’s penis can warm it enough to cause a seminal emission, that b trousers are prohibited /b to be worn, as they too warm the penis, by being placed so they are tight against it. The Gemara asks: b But isn’t it written /b with regard to the priestly garments: b “And you shall make them linen trousers to cover the flesh of their nakedness, /b from the loins even to the thighs they shall reach” (Exodus 28:42)?,The Gemara explains: b That /b garment, the trousers worn by priests, was different, b as it is taught /b in a i baraita /i : b The trousers of priests, to what are they comparable? /b They are b similar to riding trousers [ i pamalanya /i ] of horsemen, /b and this is what they look like: b Above, /b they reach b up to /b the b loins; below, /b they go b down to /b the b thighs, and they have straps, and they have no opening, /b neither b at the back nor at the front. /b , b Abaye says: /b
22. Babylonian Talmud, Eruvin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 55
13b. ונמלך ומצאו בן עירו ואמר שמך כשמי ושם אשתך כשם אשתי פסול לגרש בו,הכי השתא התם (דברים כד, א) וכתב לה כתיב בעינן כתיבה לשמה הכא ועשה לה כתיב בעינן עשייה לשמה עשייה דידה מחיקה היא,א"ר אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים,תנא לא ר"מ שמו אלא רבי נהוראי שמו ולמה נקרא שמו ר"מ שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה ולא נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה,אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב (ישעיהו ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך,א"ר אבהו א"ר יוחנן תלמיד היה לו לר"מ וסומכוס שמו שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה,תנא תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים,אמר רבינא אני אדון ואטהרנו ומה נחש שממית ומרבה טומאה טהור שרץ שאין ממית ומרבה טומאה לא כ"ש,ולא היא מעשה קוץ בעלמא קעביד,א"ר אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כב"ה,וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן,כאותה ששנינו מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין וב"ה מכשירין אמרו ב"ה לב"ש לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר' יוחנן בן החורנית ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית אמרו להן בית שמאי (אי) משם ראיה אף הן אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך,ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני שעה שעה עומדת לו,ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו, big strongמתני׳ /strong /big הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים דייה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לרחבו,רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח רבי יהודה אומר רחבה אף על פי שאין בריאה היתה של קש ושל קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת,עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת כל שיש בהיקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח: 13b. b but /b later b reconsidered /b and did not divorce her, b and a resident of his city found him and said: Your name is /b the same b as my name, and your wife’s name is /b the same b as my wife’s name, /b and we reside in the same town; give me the bill of divorce, and I will use it to divorce my wife, then this document b is invalid to divorce with it? /b Apparently, a man may not divorce his wife with a bill of divorce written for another woman, and the same should apply to the scroll of a i sota /i .,The Gemara rejects this argument: b How can you compare /b the two cases? b There, /b with regard to a bill of divorce, b it is written: “And he shall write for her” /b (Deuteronomy 24:1), and therefore b we require writing /b it b in her name, /b specifically for her; whereas b here, /b with regard to a i sota /i , b it is written: “And he shall perform with her /b all this ritual” (Numbers 5:30), and therefore b we require performance in her name. /b In b her /b case, the b performance is erasure; /b however, writing of the scroll need not be performed specifically for her.,On the topic of Rabbi Meir and his Torah study, the Gemara cites an additional statement. b Rabbi Aḥa bar Ḥanina said: It is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that in the generation of Rabbi Meir there was no /b one of the Sages who is b his equal. Why /b then b didn’t /b the Sages b establish the i halakha /i in accordance with his /b opinion? It is b because his colleagues were unable to ascertain the profundity of his opinion. /b He was so brilliant that he could present a cogent argument for any position, even if it was not consistent with the prevalent i halakha /i . b As he /b would b state with regard to /b a ritually b impure /b item that it is b pure, and display justification /b for that ruling, and likewise he would state b with regard to /b a ritually b pure /b item that it is b impure, and display justification /b for that ruling. The Sages were unable to distinguish between the statements that were i halakha /i and those that were not., b It was taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Meir was not his name; rather, Rabbi Nehorai was his name. And why was he called /b by the b name Rabbi Meir? /b It was b because he illuminates [ i meir /i ] the eyes of the Sages in /b matters of b the i halakha /i . And Rabbi Nehorai was not the name /b of the i tanna /i known by that name; b rather, Rabbi Neḥemya was his name, and some say: Rabbi Elazar ben Arakh was his name. And why was he called /b by the b name Rabbi Nehorai? /b It is b because he enlightens [ i manhir /i ] the eyes of the Sages in /b matters of b the i halakha /i . /b ,The Gemara relates that b Rabbi /b Yehuda HaNasi b said: /b The fact b that I am /b more b incisive than my colleagues is /b due to the fact b that I saw Rabbi Meir from behind, /b i.e., I sat behind him when I was his student. b Had I seen him from the front, I would be /b even more b incisive, as it is written: “And your eyes shall see your teacher” /b (Isaiah 30:20). Seeing the face of one’s teacher increases one’s understanding and sharpens one’s mind.,And the Gemara stated that b Rabbi Abbahu said /b that b Rabbi Yoḥa said: Rabbi Meir had a disciple, and his name was Sumakhus, who would state with regard to each and every matter of ritual impurity forty-eight reasons /b in support of the ruling of b impurity, and with regard to each and every matter of ritual purity forty-eight reasons /b in support of the ruling of b purity. /b , b It was taught /b in a i baraita /i : b There was a distinguished disciple at Yavne who could /b with his incisive intellect b purify the creeping animal, /b explicitly deemed ritually impure by the Torah, adducing b one hundred and fifty reasons /b in support of his argument., b Ravina said: I /b too b will deliberate and purify it /b employing the following reasoning: b And just as a snake that kills /b people and animals b and /b thereby b increases ritual impurity /b in the world, as a corpse imparts impurity through contact, through being carried, and by means of a tent, b is ritually pure /b and transmits no impurity, b a creeping animal that does not kill and /b does not b increase impurity /b in the world, b all the more so /b should it be pure.,The Gemara rejects this: b And it is not so; /b that is not a valid i a fortiori /i argument, as it can be refuted. A snake b is performing a mere act of a thorn. /b A thorn causes injury and even death; nevertheless, it is not ritually impure. The same applies to a snake, and therefore this i a fortiori /i argument is rejected., b Rabbi Abba said /b that b Shmuel said: For three years Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These said: The i halakha /i is in accordance with our /b opinion, b and these said: The i halakha /i is in accordance with our /b opinion. Ultimately, b a Divine Voice emerged and proclaimed: /b Both b these and those are the words of the living God. However, the i halakha /i is in accordance with /b the opinion of b Beit Hillel. /b ,The Gemara asks: b Since both these and those are the words of the living God, why were Beit Hillel privileged to /b have b the i halakha /i established in accordance with their /b opinion? The reason is b that they were agreeable and forbearing, /b showing restraint when affronted, and when they taught the i halakha /i they would b teach /b both b their /b own b statements and the statements of Beit Shammai. Moreover, /b when they formulated their teachings and cited a dispute, b they prioritized the statements of Beit Shammai to their /b own b statements, /b in deference to Beit Shammai., b As /b in the mishna b that we learned: /b In the case of b one whose head and most of his body were in the i sukka /i , but his table was in the house, Beit Shammai deem /b this i sukka /i b invalid; and Beit Hillel deem it valid. Beit Hillel said to Beit Shammai: Wasn’t there an incident in which the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel went to visit Rabbi Yoḥa ben HaḤoranit, and they found him sitting /b with b his head and most of his body in the i sukka /i , but his table was in the house? Beit Shammai said to them: From there /b do you seek to adduce b a proof? /b Those visitors, b too, said to him: If that was /b the manner in which b you were accustomed /b to perform the mitzva, b you have never fulfilled the mitzva of i sukka /i in /b all b your days. /b It is apparent from the phrasing of the mishna that when the Sages of Beit Hillel related that the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel visited Rabbi Yoḥa ben HaḤoranit, they mentioned the Elders of Beit Shammai before their own Elders.,This is b to teach you that anyone who humbles himself, the Holy One, Blessed be He, exalts him, and anyone who exalts himself, the Holy One, Blessed be He, humbles him. Anyone who seeks greatness, greatness flees from him, and, /b conversely, b anyone who flees from greatness, greatness seeks him. And anyone who /b attempts to b force the moment /b and expends great effort to achieve an objective precisely when he desires to do so, b the moment forces him /b too, and he is unsuccessful. b And /b conversely, b anyone who /b is patient and b yields to the moment, the moment stands /b by b his /b side, and he will ultimately be successful., b The Sages taught /b the following i baraita /i : b For two and a half years, Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These say: It would have been preferable had man not been created than to have been created. And those said: It is preferable for man to have been created than had he not been created. /b Ultimately, b they were counted and concluded: It would have been preferable had man not been created than to have been created. /b However, b now that he has been created, he should examine his actions /b that he has performed and seek to correct them. b And some say: He should scrutinize his /b planned b actions /b and evaluate whether or not and in what manner those actions should be performed, so that he will not sin., strong MISHNA: /strong b The /b cross b beam, which /b the Sages b stated /b may be used to render an alleyway fit for one to carry within it, must be b wide enough to receive /b and hold b a small brick. And /b this b small brick /b is b half a large brick, /b which measures b three handbreadths, /b i.e., a handbreadth and a half. b It is sufficient that the /b cross b beam will be a handbreadth in width, /b not a handbreadth and a half, b enough to hold a small brick across its width. /b ,And the cross beam must be b wide enough to hold a small brick /b and also b sturdy enough to hold a small brick /b and not collapse. b Rabbi Yehuda says: /b If it is b wide /b enough to hold the brick, b even though it is not sturdy /b enough to actually support it, it is sufficient. Therefore, even if the cross beam b is /b made b of straw or reeds, one considers it as though it were /b made b of metal. /b ,If the cross beam is b curved, /b so that a small brick cannot rest on it, b one considers it as though it were straight; /b if it is b round, one considers it as though it were square. /b The following principle was stated with regard to a round cross beam: b Any /b beam b with a circumference of three handbreadths is a handbreadth in width, /b i.e., in diameter.
23. Alexander of Lycopolis, Tractatus De Placitis Manichaeorum, 5.5, 10.23-13.2, 11.1, 11.2, 11.18, 11.19, 11.20, 11.21, 11.22, 11.23, 11.24, 13.20-14.12, 14.18-15.18, 22.12, 22.21, 22.22, 22.23, 22.24, 25.4, 25.11, 26.1, 26.2, 26.3, 26.4, 26.5, 26.6, 26.7, 26.16, 26.17, 30.14, 30.15, 30.16, 30.17 (3rd cent. CE - 4th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Corrigan and Rasimus (2013) 281
24. Augustine, Contra Duas Epistolas Pelagianorum, 10, 6, 9 (4th cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 45
25. Augustine, Commentary On Genesis, 7.4.6, 9.3.6, 9.4.8 (4th cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 52, 53
26. Augustine, On The Holy Trinity, 188.8 (4th cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 52
27. Augustine, De Gestis Pelagi, 10, 6, 35 (4th cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 49
28. Augustine, De Gratia Christi Et De Peccato Originali Contra Pelagium Et Coelestinum, 11, 24, 30, 29 (4th cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 45
29. Augustine, De Spiritu Et Littera, 13, 9, 14 (4th cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 45
30. Augustine, Confessions, 1.7.11 (4th cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 51
31. Augustine, The City of God, 13.3, 13.14, 14.1, 14.21, 14.24, 16.27 (4th cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 51, 57
13.3. But a question not to be shirked arises: Whether in very truth death, which separates soul and body, is good to the good? For if it be, how has it come to pass that such a thing should be the punishment of sin? For the first men would not have suffered death had they not sinned. How, then, can that be good to the good, which could not have happened except to the evil? Then, again, if it could only happen to the evil, to the good it ought not to be good, but non-existent. For why should there be any punishment where there is nothing to punish? Wherefore we must say that the first men were indeed so created, that if they had not sinned, they would not have experienced any kind of death; but that, having become sinners, they were so punished with death, that whatsoever sprang from their stock should also be punished with the same death. For nothing else could be born of them than that which they themselves had been. Their nature was deteriorated in proportion to the greatness of the condemnation of their sin, so that what existed as punishment in those who first sinned, became a natural consequence in their children. For man is not produced by man, as he was from the dust. For dust was the material out of which man was made: man is the parent by whom man is begotten. Wherefore earth and flesh are not the same thing, though flesh be made of earth. But as man the parent is, such is man the offspring. In the first man, therefore, there existed the whole human nature, which was to be transmitted by the woman to posterity, when that conjugal union received the divine sentence of its own condemnation; and what man was made, not when created, but when he sinned and was punished, this he propagated, so far as the origin of sin and death are concerned. For neither by sin nor its punishment was he himself reduced to that infantine and helpless infirmity of body and mind which we see in children. For God ordained that infants should begin the world as the young of beasts begin it, since their parents had fallen to the level of the beasts in the fashion of their life and of their death; as it is written, Man when he was in honor understood not; he became like the beasts that have no understanding. Nay more, infants, we see, are even feebler in the use and movement of their limbs, and more infirm to choose and refuse, than the most tender offspring of other animals; as if the force that dwells in human nature were destined to surpass all other living things so much the more eminently, as its energy has been longer restrained, and the time of its exercise delayed, just as an arrow flies the higher the further back it has been drawn. To this infantine imbecility the first man did not fall by his lawless presumption and just sentence; but human nature was in his person vitiated and altered to such an extent, that he suffered in his members the warring of disobedient lust, and became subject to the necessity of dying. And what he himself had become by sin and punishment, such he generated those whom he begot; that is to say, subject to sin and death. And if infants are delivered from this bondage of sin by the Redeemer's grace, they can suffer only this death which separates soul and body; but being redeemed from the obligation of sin, they do not pass to that second endless and penal death. 13.14. For God, the author of natures, not of vices, created man upright; but man, being of his own will corrupted, and justly condemned, begot corrupted and condemned children. For we all were in that one man, since we all were that one man, who fell into sin by the woman who was made from him before the sin. For not yet was the particular form created and distributed to us, in which we as individuals were to live, but already the seminal nature was there from which we were to be propagated; and this being vitiated by sin, and bound by the chain of death, and justly condemned, man could not be born of man in any other state. And thus, from the bad use of free will, there originated the whole train of evil, which, with its concatenation of miseries, convoys the human race from its depraved origin, as from a corrupt root, on to the destruction of the second death, which has no end, those only being excepted who are freed by the grace of God. 14.1. We have already stated in the preceding books that God, desiring not only that the human race might be able by their similarity of nature to associate with one another, but also that they might be bound together in harmony and peace by the ties of relationship, was pleased to derive all men from one individual, and created man with such a nature that the members of the race should not have died, had not the two first (of whom the one was created out of nothing, and the other out of him) merited this by their disobedience; for by them so great a sin was committed, that by it the human nature was altered for the worse, and was transmitted also to their posterity, liable to sin and subject to death. And the kingdom of death so reigned over men, that the deserved penalty of sin would have hurled all headlong even into the second death, of which there is no end, had not the undeserved grace of God saved some therefrom. And thus it has come to pass, that though there are very many and great nations all over the earth, whose rites and customs, speech, arms, and dress, are distinguished by marked differences, yet there are no more than two kinds of human society, which we may justly call two cities, according to the language of our Scriptures. The one consists of those who wish to live after the flesh, the other of those who wish to live after the spirit; and when they severally achieve what they wish, they live in peace, each after their kind. 14.21. Far be it, then, from us to suppose that our first parents in Paradise felt that lust which caused them afterwards to blush and hide their nakedness, or that by its means they should have fulfilled the benediction of God, Increase and multiply and replenish the earth; Genesis 1:28 for it was after sin that lust began. It was after sin that our nature, having lost the power it had over the whole body, but not having lost all shame, perceived, noticed, blushed at, and covered it. But that blessing upon marriage, which encouraged them to increase and multiply and replenish the earth, though it continued even after they had sinned, was yet given before they sinned, in order that the procreation of children might be recognized as part of the glory of marriage, and not of the punishment of sin. But now, men being ignorant of the blessedness of Paradise, suppose that children could not have been begotten there in any other way than they know them to be begotten now, i.e., by lust, at which even honorable marriage blushes; some not simply rejecting, but sceptically deriding the divine Scriptures, in which we read that our first parents, after they sinned, were ashamed of their nakedness, and covered it; while others, though they accept and honor Scripture, yet conceive that this expression, Increase and multiply, refers not to carnal fecundity, because a similar expression is used of the soul in the words, You will multiply me with strength in my soul; and so, too, in the words which follow in Genesis, And replenish the earth, and subdue it, they understand by the earth the body which the soul fills with its presence, and which it rules over when it is multiplied in strength. And they hold that children could no more then than now be begotten without lust, which, after sin, was kindled, observed, blushed for, and covered; and even that children would not have been born in Paradise, but only outside of it, as in fact it turned out. For it was after they were expelled from it that they came together to beget children, and begot them. 14.24. The man, then, would have sown the seed, and the woman received it, as need required, the generative organs being moved by the will, not excited by lust. For we move at will not only those members which are furnished with joints of solid bone, as the hands, feet, and fingers, but we move also at will those which are composed of slack and soft nerves: we can put them in motion, or stretch them out, or bend and twist them, or contract and stiffen them, as we do with the muscles of the mouth and face. The lungs, which are the very tenderest of the viscera except the brain, and are therefore carefully sheltered in the cavity of the chest, yet for all purposes of inhaling and exhaling the breath, and of uttering and modulating the voice, are obedient to the will when we breathe, exhale, speak, shout, or sing, just as the bellows obey the smith or the organist. I will not press the fact that some animals have a natural power to move a single spot of the skin with which their whole body is covered, if they have felt on it anything they wish to drive off - a power so great, that by this shivering tremor of the skin they can not only shake off flies that have settled on them, but even spears that have fixed in their flesh. Man, it is true, has not this power; but is this any reason for supposing that God could not give it to such creatures as He wished to possess it? And therefore man himself also might very well have enjoyed absolute power over his members had he not forfeited it by his disobedience; for it was not difficult for God to form him so that what is now moved in his body only by lust should have been moved only at will. We know, too, that some men are differently constituted from others, and have some rare and remarkable faculty of doing with their body what other men can by no effort do, and, indeed, scarcely believe when they hear of others doing. There are persons who can move their ears, either one at a time, or both together. There are some who, without moving the head, can bring the hair down upon the forehead, and move the whole scalp backwards and forwards at pleasure. Some, by lightly pressing their stomach, bring up an incredible quantity and variety of things they have swallowed, and produce whatever they please, quite whole, as if out of a bag. Some so accurately mimic the voices of birds and beasts and other men, that, unless they are seen, the difference cannot be told. Some have such command of their bowels, that they can break wind continuously at pleasure, so as to produce the effect of singing. I myself have known a man who was accustomed to sweat whenever he wished. It is well known that some weep when they please, and shed a flood of tears. But far more incredible is that which some of our brethren saw quite recently. There was a presbyter called Restitutus, in the parish of the Calamensian Church, who, as often as he pleased (and he was asked to do this by those who desired to witness so remarkable a phenomenon), on some one imitating the wailings of mourners, became so insensible, and lay in a state so like death, that not only had he no feeling when they pinched and pricked him, but even when fire was applied to him, and he was burned by it, he had no sense of pain except afterwards from the wound. And that his body remained motionless, not by reason of his self-command, but because he was insensible, was proved by the fact that he breathed no more than a dead man; and yet he said that, when any one spoke with more than ordinary distinctness, he heard the voice, but as if it were a long way off. Seeing, then, that even in this mortal and miserable life the body serves some men by many remarkable movements and moods beyond the ordinary course of nature, what reason is there for doubting that, before man was involved by his sin in this weak and corruptible condition, his members might have served his will for the propagation of offspring without lust? Man has been given over to himself because he abandoned God, while he sought to be self-satisfying; and disobeying God, he could not obey even himself. Hence it is that he is involved in the obvious misery of being unable to live as he wishes. For if he lived as he wished, he would think himself blessed; but he could not be so if he lived wickedly. 16.27. When it is said, The male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people, because he has broken my covet, Genesis 17:14 some may be troubled how that ought to be understood, since it can be no fault of the infant whose life it is said must perish; nor has the covet of God been broken by him, but by his parents, who have not taken care to circumcise him. But even the infants, not personally in their own life, but according to the common origin of the human race, have all broken God's covet in that one in whom all have sinned. Now there are many things called God's covets besides those two great ones, the old and the new, which any one who pleases may read and know. For the first covet, which was made with the first man, is just this: In the day you eat thereof, you shall surely die. Genesis 2:17 Whence it is written in the book called Ecclesiasticus, All flesh waxes old as does a garment. For the covet from the beginning is, You shall die the death. Sirach 15:17 Now, as the law was more plainly given afterward, and the apostle says, Where no law is, there is no prevarication, Romans 4:15 on what supposition is what is said in the psalm true, I accounted all the sinners of the earth prevaricators, except that all who are held liable for any sin are accused of dealing deceitfully (prevaricating) with some law? If on this account, then, even the infants are, according to the true belief, born in sin, not actual but original, so that we confess they have need of grace for the remission of sins, certainly it must be acknowledged that in the same sense in which they are sinners they are also prevaricators of that law which was given in Paradise, according to the truth of both scriptures, I accounted all the sinners of the earth prevaricators, and Where no law is, there is no prevarication. And thus, be cause circumcision was the sign of regeneration, and the infant, on account of the original sin by which God's covet was first broken, was not undeservedly to lose his generation unless delivered by regeneration, these divine words are to be understood as if it had been said, Whoever is not born again, that soul shall perish from his people, because he has broken my covet, since he also has sinned in Adam with all others. For had He said, Because he has broken this my covet, He would have compelled us to understand by it only this of circumcision; but since He has not expressly said what covet the infant has broken, we are free to understand Him as speaking of that covet of which the breach can be ascribed to an infant. Yet if any one contends that it is said of nothing else than circumcision, that in it the infant has broken the covet of God because, he is not circumcised, he must seek some method of explanation by which it may be understood without absurdity (such as this) that he has broken the covet, because it has been broken in him although not by him. Yet in this case also it is to be observed that the soul of the infant, being guilty of no sin of neglect against itself, would perish unjustly, unless original sin rendered it obnoxious to punishment.
32. Ephrem, Commentary On Genesis, 2.14-2.23 (4th cent. CE - 4th cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 58
33. Aphrahat, Demonstrations, 22 (4th cent. CE - 4th cent. CE)  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 58
34. Anon., Avot Derabbi Nathan A, 1, 39, 16 (6th cent. CE - 8th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 57
35. Anon., Avot Derabbi Nathan B, 1, 32 (6th cent. CE - 8th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 55
36. Anon., Cave of Treasures, 4.15-5.2  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 58
37. Anon., Pesiqta De Rav Kahana, 23.1  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 58
38. Pelagius, On Virginity, 8.1  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 48
39. Philoxenus of Mabbug, Discourse Against Habib, 9.276  Tagged with subjects: •will, freedom of Found in books: Corrigan and Rasimus (2013) 234
40. Theodore of Mopsuestia, Homiliae De Baptismo, 3.24  Tagged with subjects: •will, freedom of Found in books: Corrigan and Rasimus (2013) 234
41. Anon., On Baptism B (Nhc Xi, 42.10-42.24, 42.29  Tagged with subjects: •nan Found in books: Corrigan and Rasimus (2013) 234
42. Basil of Caesarea, In Hexaemeron, 1.8  Tagged with subjects: •will, freedom of Found in books: Corrigan and Rasimus (2013) 577
43. Commentarius In Canticum Canticorum, In Hexaemeron, None  Tagged with subjects: •will, freedom of Found in books: Corrigan and Rasimus (2013) 577
44. Eusebius of Caesarea, Commentarius In, 5.2  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 50
46. Anon., Midrash Mishle, 10  Tagged with subjects: •free will Found in books: Grypeou and Spurling (2009) 59