1. Hebrew Bible, Psalms, 14.2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 51| 14.2. "יְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל־בְּנֵי־אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת־אֱלֹהִים׃", | 14.2. "The LORD looked forth from heaven upon the children of men, to see if there were any man of understanding, that did seek after God.", |
|
2. Hebrew Bible, Numbers, 15.30, 15.39 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 33, 51, 165| 15.39. "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת־כָּל־מִצְוֺת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא־תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר־אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם׃", | 15.30. "But the soul that doeth aught with a high hand, whether he be home-born or a stranger, the same blasphemeth the LORD; and that soul shall be cut off from among his people.", 15.39. "And it shall be unto you for a fringe, that ye may look upon it, and remember all the commandments of the LORD, and do them; and that ye go not about after your own heart and your own eyes, after which ye use to go astray;", |
|
3. Hebrew Bible, Job, 37.23 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 32| 37.23. "שַׁדַּי לֹא־מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא־כֹחַ וּמִשְׁפָּט וְרֹב־צְדָקָה לֹא יְעַנֶּה׃", | 37.23. "The Almighty, whom we cannot find out, is excellent in power, Yet to judgment and plenteous justice He doeth no violence.", |
|
4. Hebrew Bible, Exodus, 12.35-12.36, 24.10, 32.22 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 280; Schremer (2010) 62, 196| 12.35. "וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי־כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת׃", 12.36. "וַיהוָה נָתַן אֶת־חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת־מִצְרָיִם׃", 32.22. "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל־יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת־הָעָם כִּי בְרָע הוּא׃", | 12.35. "And the children of Israel did according to the word of Moses; and they asked of the Egyptians jewels of silver, and jewels of gold, and raiment.", 12.36. "And the LORD gave the people favour in the sight of the Egyptians, so that they let them have what they asked. And they despoiled the Egyptians.", 24.10. "and they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness.", 32.22. "And Aaron said: ‘Let not the anger of my lord wax hot; thou knowest the people, that they are set on evil.", |
|
5. Hebrew Bible, Deuteronomy, 4.24, 32.39 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 341; Schremer (2010) 32, 53| 4.24. "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא׃", 32.39. "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל׃", | 4.24. "For the LORD thy God is a devouring fire, a jealous God.", 32.39. "See now that I, even I, am He, And there is no god with Me; I kill, and I make alive; I have wounded, and I heal; And there is none that can deliver out of My hand.", |
|
6. Hebrew Bible, Isaiah, 33.14 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 53| 33.14. "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים מִי יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה מִי־יָגוּר לָנוּ מוֹקְדֵי עוֹלָם׃", | 33.14. "The sinners in Zion are afraid; Trembling hath seized the ungodly: ‘Who among us shall dwell with the devouring fire? Who among us shall dwell with everlasting burnings?’", |
|
7. Hebrew Bible, Daniel, 7.9 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 196| 7.9. "חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי־נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק׃", | 7.9. "I beheld Till thrones were placed, And one that was ancient of days did sit: His raiment was as white snow, And the hair of his head like pure wool; His throne was fiery flames, and the wheels thereof burning fire.", |
|
| 8. Philo of Alexandria, De Providentia, 1 (1st cent. BCE - missingth cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 335 |
9. Philo of Alexandria, On The Creation of The World, 24 (1st cent. BCE - missingth cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 335 | 24. And if any one were to desire to use more undisguised terms, he would not call the world, which is perceptible only to the intellect, any thing else but the reason of God, already occupied in the creation of the world; for neither is a city, while only perceptible to the intellect, anything else but the reason of the architect, who is already designing to build one perceptible to the external senses, on the model of that which is so only to the intellect-- |
|
| 10. Philo of Alexandria, Allegorical Interpretation, 3.23 (1st cent. BCE - missingth cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 345 |
11. Philo of Alexandria, On Flight And Finding, 14, 18, 13 (1st cent. BCE - missingth cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieu (2015) 345 | 13. For the animal when first created is imperfect as to quantity; and a proof of this is the gradual growth which takes place at each successive age. But it is perfect as to quality. For the same quality remains in it, as having been stamped upon it by the divine word which abides permanently and never charges. III. |
|
12. Philo of Alexandria, On The Life of Abraham, 28 (1st cent. BCE - missingth cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 345 | 28. And in strict consistency with himself, the lawgiver also calls the seventh day "rest," which the Hebrews call "the sabbath;" not as some persons fancy, because after six days the multitude was refrained from its habitual employments, but because in real truth, the number seven is both in the world and in ourselves free from seditions and from wars, and is of all the numbers that which is the most averse to contention, and the greater lover of peace. |
|
13. Quintilian, Institutes of Oratory, 3.5.17, 3.6.25-3.6.28 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 280 | 3.5.17. Apollodorus defines a cause in the following terms (I quote the translation of his pupil Valgius):â "A cause is a matter which in all its parts bears on the question at issue," or again "a cause is a matter of which the question in dispute is the object." He then defines a matter in the following terms:â "A matter is a combination of persons, circumstances of place and time, motives, means, incidents, acts, instruments, speeches, the letter and the spirit of the law." |
|
14. Mishnah, Berachot, 5.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 345| 5.3. "הָאוֹמֵר עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ, מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְטָעָה, יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, וְלֹא יְהֵא סָרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מִנַּיִן הוּא מַתְחִיל, מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָהּ: \n", | 5.3. "The one who says, “On a bird’s nest may Your mercy be extended,” [or] “For good may Your name be blessed” or “We give thanks, we give thanks,” they silence him. One who was passing before the ark and made a mistake, another should pass in his place, and he should not be as one who refuses at that moment. Where does he begin? At the beginning of the blessing in which the other made a mistake.", |
|
15. Mishnah, Megillah, 4.8-4.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Goodman (2006) 167, 168; Schremer (2010) 156| 4.8. "הָאוֹמֵר אֵינִי עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִצְבוּעִין, אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבֹר. בְּסַנְדָּל אֵינִי עוֹבֵר, אַף יָחֵף לֹא יַעֲבֹר. הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ עֲגֻלָּה, סַכָּנָה וְאֵין בָּהּ מִצְוָה. נְתָנָהּ עַל מִצְחוֹ אוֹ עַל פַּס יָדוֹ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת. צִפָּן זָהָב, וּנְתָנָהּ עַל בֵּית אֻנְקְלִי שֶׁלּוֹ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנִים:", 4.9. "הָאוֹמֵר יְבָרְכוּךָ טוֹבִים, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת. עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ, מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הַמְכַנֶּה בָעֲרָיוֹת, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָאוֹמֵר, וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ (ויקרא יח), וּמִזַרְעָךְ לֹא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בְּאַרְמָיוּתָא, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִנְזִיפָה:", | 4.8. "If one says, “I will not pass before the ark in colored clothes,” even in white clothes he may not pass before it. [If one says], “I will not pass before it in shoes,” even barefoot he may not pass before it. One who makes his tefillin [for the head] round, it is dangerous and has no religious value. If he put them on his forehead or on the palm of his hand, behold this is the way of heresy. If he overlaid them with gold or put [the one for the hand] on his sleeve, behold this is the manner of the outsiders.", 4.9. "If one says “May the good bless you,” this is the way of heresy. [If one says], “May Your mercy reach the nest of a bird,” “May Your name be mentioned for the good,” “We give thanks, we give thanks,” they silence him. One who uses euphemisms in the portion dealing with forbidden marriages, he is silenced. If he says, [instead of] “And you shall not give any of your seed to be passed to Moloch,” (Leviticus 18:21) “You shall not give [your seed] to pass to a Gentile woman,” he silenced with a rebuke.", |
|
16. Mishnah, Rosh Hashanah, 2.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Goodman (2006) 168| 2.1. "אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ, מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לַהֲעִידוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים:", | 2.1. "If they don’t know him [the one who came to testify], they send another with him to testify concerning [his reliability]. Originally testimony concerning the new moon was accepted from anyone. When the minim disrupted this, it was decreed that testimony should be received only from persons known [to the court].", |
|
17. Mishnah, Sanhedrin, 4.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 84| 4.5. "כֵּיצַד מְאַיְּמִין אֶת הָעֵדִים עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ, אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים, אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר, דְּמֵי אָחִיךָ, שֶׁהָיָה דָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ. וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים, הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (ויקרא ה) וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְגוֹ'. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (משלי יא) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה: \n", | 4.5. "How did they admonish witnesses in capital cases? They brought them in and admonished them, [saying], “Perhaps you will say something that is only a supposition or hearsay or secondhand, or even from a trustworthy man. Or perhaps you do not know that we shall check you with examination and inquiry? Know, moreover, that capital cases are not like non-capital cases: in non-capital cases a man may pay money and so make atonement, but in capital cases the witness is answerable for the blood of him [that is wrongfully condemned] and the blood of his descendants [that should have been born to him] to the end of the world.” For so have we found it with Cain that murdered his brother, for it says, “The bloods of your brother cry out” (Gen. 4:10). It doesn’t say, “The blood of your brother”, but rather “The bloods of your brother” meaning his blood and the blood of his descendants. Another saying is, “The bloods of your brother” that his blood was cast over trees and stones. Therefore but a single person was created in the world, to teach that if any man has caused a single life to perish from Israel, he is deemed by Scripture as if he had caused a whole world to perish; and anyone who saves a single soul from Israel, he is deemed by Scripture as if he had saved a whole world. Again [but a single person was created] for the sake of peace among humankind, that one should not say to another, “My father was greater than your father”. Again, [but a single person was created] against the heretics so they should not say, “There are many ruling powers in heaven”. Again [but a single person was created] to proclaim the greatness of the Holy Blessed One; for humans stamp many coins with one seal and they are all like one another; but the King of kings, the Holy Blessed One, has stamped every human with the seal of the first man, yet not one of them are like another. Therefore everyone must say, “For my sake was the world created.” And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be involved with this trouble”, was it not said, “He, being a witness, whether he has seen or known, [if he does not speak it, then he shall bear his iniquity] (Lev. 5:1). And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be guilty of the blood of this man?, was it not said, “When the wicked perish there is rejoicing” (Proverbs 11:10).]", |
|
18. New Testament, Luke, 4.27, 9.3, 9.46-9.48, 9.54, 10.4, 17.12-17.32 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 279, 280| 4.27. καὶ πολλοὶ λεπροὶ ἦσαν ἐν τῷ Ἰσραὴλ ἐπὶ Ἐλισαίου τοῦ προφήτου, καὶ οὐδεὶς αὐτῶν ἐκαθαρίσθη εἰ μὴ Ναιμὰν ὁ Σύρος. 9.3. καὶ εἶπεν πρὸς αὐτούς Μηδὲν αἴρετε εἰς τὴν ὁδόν, μήτε ῥάβδον μήτε πήραν μήτε ἄρτον μήτε ἀργύριον, μήτε δύο χιτῶνας ἔχειν. 9.46. Εἰσῆλθεν δὲ διαλογισμὸς ἐν αὐτοῖς, τὸ τίς ἂν εἴη μείζων αὐτῶν. 9.47. ὁ δὲ Ἰησοῦς εἰδὼς τὸν διαλογισμὸν τῆς καρδίας αὐτῶν ἐπιλαβόμενος παιδίον ἔστησεν αὐτὸ παρʼ ἑαυτῷ, 9.48. καὶ εἶπεν αὐτοῖς Ὃς ἂν δέξηται τοῦτο τὸ παιδίον ἐπὶ τῷ ὀνόματί μου ἐμὲ δέχεται, καὶ ὃς ἂν ἐμὲ δέξηται δέχεται τὸν ἀποστείλαντά με· ὁ γὰρ μικρότερος ἐν πᾶσιν ὑμῖν ὑπάρχων οὗτός ἐστιν μέγας. 9.54. ἰδόντες δὲ οἱ μαθηταὶ Ἰάκωβος καὶ Ἰωάνης εἶπαν Κύριε, θέλεις εἴπωμεν πῦρ καταβῆναι ἀπὸ τοῦ οὐρανοῦ καὶ ἀναλῶσαι αὐτούς; 10.4. μὴ βαστάζετε βαλλάντιον, μὴ πήραν, μὴ ὑποδήματα, καὶ μηδένα κατὰ τὴν ὁδὸν ἀσπάσησθε. 17.12. Καὶ εἰσερχομένου αὐτοῦ εἴς τινα κώμην ἀπήντησαν δέκα λεπροὶ ἄνδρες, οἳ ἀνέστησαν πόρρωθεν, 17.13. καὶ αὐτοὶ ἦραν φωνὴν λέγοντες Ἰησοῦ ἐπιστάτα, ἐλέησον ἡμᾶς. 17.14. καὶ ἰδὼν εἶπεν αὐτοῖς Πορευθέντες ἐπιδείξατε ἑαυτοὺς τοῖς ἱερεῦσιν. καὶ ἐγένετο ἐν τῷ ὑπάγειν αὐτοὺς ἐκαθαρίσθησαν. 17.15. εἷς δὲ ἐξ αὐτῶν, ἰδὼν ὅτι ἰάθη, ὑπέστρεψεν μετὰ φωνῆς μεγάλης δοξάζων τὸν θεόν, 17.16. καὶ ἔπεσεν ἐπὶ πρόσωπον παρὰ τοὺς πόδας αὐτοῦ εὐχαριστῶν αὐτῷ· καὶ αὐτὸς ἦν Σαμαρείτης. 17.17. ἀποκριθεὶς δὲ ὁ Ἰησοῦς εἶπεν Οὐχ οἱ δέκα ἐκαθαρίσθησαν; οἱ [δὲ] ἐννέα ποῦ; 17.18. οὐχ εὑρέθησαν ὑποστρέψαντες δοῦναι δόξαν τῷ θεῷ εἰ μὴ ὁ ἀλλογενὴς οὗτος; 17.19. καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἀναστὰς πορεύου· ἡ πίστις σου σέσωκέν σε. 17.20. Ἐπερωτηθεὶς δὲ ὑπὸ τῶν Φαρισαίων πότε ἔρχεται ἡ βασιλεία τοῦ θεοῦ ἀπεκρίθη αὐτοῖς καὶ εἶπεν Οὐκ ἔρχεται ἡ βασιλεία τοῦ θεοῦ μετὰ παρατηρήσεως, 17.21. οὐδὲ ἐροῦσιν Ἰδοὺ ὧδε ἤ Ἐκεῖ· ἰδοὺ γὰρ ἡ βασιλεία τοῦ θεοῦ ἐντὸς ὑμῶν ἐστίν. 17.22. Εἶπεν δὲ πρὸς τοὺς μαθητάς Ἐλεύσονται ἡμέραι ὅτε ἐπιθυμήσετε μίαν τῶν ἡμερῶν τοῦ υἱοῦ τοῦ ἀνθρώπου ἰδεῖν καὶ οὐκ ὄψεσθε. 17.23. καὶ ἐροῦσιν ὑμῖν Ἰδοὺ ἐκεῖ ἤ Ἰδοὺ ὧδε· μὴ [ἀπέλθητε μηδὲ] διώξητε. 17.24. ὥσπερ γὰρ ἡ ἀστραπὴ ἀστράπτουσα ἐκ τῆς ὑπὸ τὸν οὐρανὸν εἰς τὴν ὑπʼ οὐρανὸν λάμπει, οὕτως ἔσται ὁ υἱὸς τοῦ ἀνθρώπου . 17.25. πρῶτον δὲ δεῖ αὐτὸν πολλὰ παθεῖν καὶ ἀποδοκιμασθῆναι ἀπὸ τῆς γενεᾶς ταύτης. 17.26. καὶ καθὼς ἐγένετο ἐν ταῖς ἡμέραις Νῶε, οὕτως ἔσται καὶ ἐν ταῖς ἡμέραις τοῦ υἱοῦ τοῦ ἀνθρώπου· 17.27. ἤσθιον, ἔπινον, ἐγάμουν, ἐγαμίζοντο, ἄχρι ἧς ἡμέρας εἰσῆλθεν Νῶε εἰς τὴν κιβωτόν, καὶ ἦλθεν ὁ κατακλυσμὸς καὶ ἀπώλεσεν πάντας. 17.28. ὁμοίως καθὼς ἐγένετο ἐν ταῖς ἡμέραις Λώτ· ἤσθιον, ἔπινον, ἠγόραζον, ἐπώλουν, 17.29. ἐφύτευον, ᾠκοδόμουν· ᾗ δὲ ἡμέρᾳ ἐξῆλθεν Λὼτ ἀπὸ Σοδόμων, ἔβρεξεν πῦρ καὶ θεῖον ἀπʼ οὐρανοῦ καὶ ἀπώλεσεν πάντας. 17.30. κατὰ τὰ αὐτὰ ἔσται ᾗ ἡμέρᾳ ὁ υἱὸς τοῦ ἀνθρώπου ἀποκαλύπτεται. 17.31. ἐν ἐκείνῃ τῇ ἡμέρᾳ ὃς ἔσται ἐπὶ τοῦ δώματος καὶ τὰ σκεύη αὐτοῦ ἐν τῇ οἰκίᾳ, μὴ καταβάτω ἆραι αὐτά, καὶ ὁ ἐν ἀγρῷ ὁμοίως μὴ ἐπιστρεψάτω εἰς τὰ ὀπίσω. 17.32. μνημονεύετε τῆς γυναικὸς Λώτ. | 4.27. There were many lepers in Israel in the time of Elisha the prophet, yet not one of them was cleansed, except Naaman, the Syrian." 9.3. He said to them, "Take nothing for your journey -- neither staffs, nor wallet, nor bread, nor money; neither have two coats apiece. 9.46. There arose an argument among them about which of them was the greatest. 9.47. Jesus, perceiving the reasoning of their hearts, took a little child, and set him by his side, 9.48. and said to them, "Whoever receives this little child in my name receives me. Whoever receives me receives him who sent me. For whoever is least among you all, this one will be great." 9.54. When his disciples, James and John, saw this, they said, "Lord, do you want us to command fire to come down from the sky, and destroy them, just as Elijah did?" 10.4. Carry no purse, nor wallet, nor sandals. Greet no one on the way. 17.12. As he entered into a certain village, ten men who were lepers met him, who stood at a distance. 17.13. They lifted up their voices, saying, "Jesus, Master, have mercy on us!" 17.14. When he saw them, he said to them, "Go and show yourselves to the priests." It happened that as they went, they were cleansed. 17.15. One of them, when he saw that he was healed, turned back, glorifying God with a loud voice. 17.16. He fell on his face at Jesus' feet, giving him thanks; and he was a Samaritan. 17.17. Jesus answered, "Weren't the ten cleansed? But where are the nine? 17.18. Were there none found who returned to give glory to God, except this stranger?" 17.19. Then he said to him, "Get up, and go your way. Your faith has healed you." 17.20. Being asked by the Pharisees when the Kingdom of God would come, he answered them, "The Kingdom of God doesn't come with observation; 17.21. neither will they say, 'Look, here!' or, 'Look, there!' for behold, the Kingdom of God is within you." 17.22. He said to the disciples, "The days will come, when you will desire to see one of the days of the Son of Man, and you will not see it. 17.23. They will tell you, 'Look, here!' or 'Look, there!' Don't go away, nor follow after them, 17.24. for as the lightning, when it flashes out of the one part under the sky, shines to the other part under the sky; so will the Son of Man be in his day. 17.25. But first, he must suffer many things and be rejected by this generation. 17.26. As it happened in the days of Noah, even so will it be also in the days of the Son of Man. 17.27. They ate, they drank, they married, they were given in marriage, until the day that Noah entered into the ark, and the flood came, and destroyed them all. 17.28. Likewise, even as it happened in the days of Lot: they ate, they drank, they bought, they sold, they planted, they built; 17.29. but in the day that Lot went out from Sodom, it rained fire and sulfur from the sky, and destroyed them all. 17.30. It will be the same way in the day that the Son of Man is revealed. 17.31. In that day, he who will be on the housetop, and his goods in the house, let him not go down to take them away. Let him who is in the field likewise not turn back. 17.32. Remember Lot's wife! |
|
19. New Testament, Matthew, 19.14 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 280| 19.14. ὁ δὲ Ἰησοῦς εἶπεν Ἄφετε τὰ παιδία καὶ μὴ κωλύετε αὐτὰ ἐλθεῖν πρός με, τῶν γὰρ τοιούτων ἐστὶν ἡ βασιλεία τῶν οὐρανῶν. | 19.14. But Jesus said, "Allow the little children, and don't forbid them to come to me; for to such belongs the Kingdom of Heaven." |
|
20. Tosefta, Shabbat, None (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Schremer (2010) 84| 13.5. "הצד בהמה חיה ועוף מאפר [שברשות אדם] אם היו מחוסרין צידה חייב לאפר [שברשות אדם אע\"פ שמחוסרין] צידה פטור הפורס מצודה ע\"ג בהמה חיה ועוף [אע\"פ שנכנסין לתוכה פטור לבהמה חיה ועוף] אם היו נכנסין לתוכה חייב המפרק בהמה ועוף מן המצודה פטור.", | |
|
| 21. Tosefta, Sanhedrin, 8.7, 8.9 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Goodman (2006) 167; Schremer (2010) 84 |
22. Tosefta, Hulin, 1.1, 2.20, 2.22-2.24 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Goodman (2006) 167, 168| 1.1. "כהנים משיביאו שתי שערות ואפילו הן זקנים כשרים והמום פוסל בהם. הלוים מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה כשרים ואין המום פוסל בהם נמצאת אומר כשר בכהנים פסול בלוים כשר בלוים פסול בכהנים בד\"א באהל מועד שבמדבר אבל בבית עולמים אין הלוים נפסלין אלא בקול. כשר בכהן גדול פסול בכהן הדיוט כשר בכהן הדיוט פסול בכהן גדול כשר בבגדי זהב פסול בבגדי לבן כשר בבגדי לבן פסול בבגדי זהב.", 1.1. "הכל כשרין לשחוט אפי' כותי אפי' ישראל ערל ואפי' ישראל שהמיר דתו לעבודת כוכבים. שחיטת עובד כוכבים הרי זו פסולה ושחיטת הקוף הרי זו פסולה שנא' (דברים יב) וזבחת ואכלת לא שזבח העובד כוכבים ולא שזבח הקוף ולא שנזבחה מאליה. ישראל ששחט ומירק עובד כוכבים שחיטה על ידיו שחיטתו פסולה שחט בה שנים או רוב שנים שחיטתו כשרה עובד כוכבים ששחט ומירק ישראל שחיטה על ידיו שחיטתו כשרה שחט בה דבר שאינו עושה אותו טרפה וישראל בא וגומרה מותרת באכילה ישראל ועובד כוכבים שהיו אוחזין בסכין ושוחטין אפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה שחיטתן כשרה.", | |
|
| 23. Tosefta, Berachot, None (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Goodman (2006) 167 |
| 24. Anon., Sifre Numbers, 112 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 165 |
| 25. Anon., Sifre Deuteronomy, 16, 320, 327-328, 333, 329 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieu (2015) 341; Schremer (2010) 165 |
26. Justin, Dialogue With Trypho, 62 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 335 | 62. The words Let Us make man agree with the testimony of Proverbs Justin: And the same sentiment was expressed, my friends, by the word of God [written] by Moses, when it indicated to us, with regard to Him whom it has pointed out, that God speaks in the creation of man with the very same design, in the following words: 'Let Us make man after our image and likeness. And let them have dominion over the fish of the sea, and over the fowl of the heaven, and over the cattle, and over all the earth, and over all the creeping things that creep on the earth. And God created man: after the image of God did He create him; male and female created He them. And God blessed them, and said, Increase and multiply, and fill the earth, and have power over it.' And that you may not change the [force of the] words just quoted, and repeat what your teachers assert — either that God said to Himself, 'Let Us make,' just as we, when about to do something, oftentimes say to ourselves, 'Let us make;' or that God spoke to the elements, to wit, the earth and other similar substances of which we believe man was formed, 'Let Us make,'— I shall quote again the words narrated by Moses himself, from which we can indisputably learn that [God] conversed with some one who was numerically distinct from Himself, and also a rational Being. These are the words: 'And God said, Behold, Adam has become as one of us, to know good and evil.' Genesis 3:22 In saying, therefore, 'as one of us,' [Moses] has declared that [there is a certain] number of persons associated with one another, and that they are at least two. For I would not say that the dogma of that heresy which is said to be among you is true, or that the teachers of it can prove that [God] spoke to angels, or that the human frame was the workmanship of angels. But this offspring, which was truly brought forth from the Father, was with the Father before all the creatures, and the Father communed with Him; even as the Scripture by Solomon has made clear, that He whom Solomon calls Wisdom, was begotten as a Beginning before all His creatures and as offspring by God, who has also declared this same thing in the revelation made by Joshua the son of Nave (Nun). Listen, therefore, to the following from the book of Joshua, that what I say may become manifest to you; it is this: 'And it came to pass, when Joshua was near Jericho, he lifted up his eyes, and sees a man standing over against him. And Joshua approached to Him, and said, Are you for us, or for our adversaries? And He said to him, I am Captain of the Lord's host: now have I come. And Joshua fell on his face on the ground, and said to Him, Lord, what do You command Your servant? And the Lord's Captain says to Joshua, Loose the shoes off your feet; for the place whereon you stand is holy ground. And Jericho was shut up and fortified, and no one went out of it. And the Lord said to Joshua, Behold, I give into your hand Jericho, and its king, [and] its mighty men.' |
|
| 27. Anon., Mekhilta Derabbi Yishmael, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Schremer (2010) 33, 34, 165 |
| 28. Anon., Lamentations Rabbah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 165 |
| 29. Tatian, Oration To The Greeks, 5.3 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 335 |
| 30. Tertullian, Against Marcion, 1.16.4, 2.5.1, 2.13.4, 2.14.1, 3.24.1, 4.1.10, 4.8.9-4.8.11, 4.23.4, 4.23.7-4.23.8, 4.24.2, 4.35.4-4.35.11, 4.35.13, 5.11.4 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 279, 280, 341 |
31. Anon., Leviticus Rabba, 28.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 51| 28.1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן (ויקרא כג, י), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת א, ג): מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בֶּן לֵוִי בִּקְשׁוּ לִגְנֹז סֵפֶר קֹהֶלֶת שֶׁמָּצְאוּ בּוֹ דְּבָרִים שֶׁהֵם נוֹטִין לְצַד מִינוּת, אָמְרוּ כָּךְ הָיָה רָאוּי שְׁלֹמֹה לוֹמַר (קהלת יא, ט): שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, משֶׁה אָמַר (במדבר טו, לט): וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, וּשְׁלֹמֹה אָמַר (קהלת יא, ט): וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵה עֵינֶיךָ, אֶלָּא הֻתְּרָה רְצוּעָה לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן, כֵּיוָן שֶׁאָמַר (קהלת יא, ט): וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט, אָמְרוּ יָפֶה אָמַר שְׁלֹמֹה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בִּקְּשׁוּ לִגְנֹז סֵפֶר קֹהֶלֶת שֶׁמָּצְאוּ בוֹ דְּבָרִים שֶׁהֵם נוֹטִים לְצַד מִינוּת, אָמְרוּ כָּךְ הָיָה שְׁלֹמֹה צָרִיךְ לוֹמַר: מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם, יָכוֹל אַף בַּעֲמָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה בַּמַּשְׁמָע, חָזְרוּ וְאָמְרוּ אִלּוּ אָמַר בְּכָל עָמָל וְשָׁתַק הָיִינוּ אוֹמְרִים אַף בַּעֲמָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה בַּמַּשְׁמָע הוּא, הָא אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא בְּכָל עֲמָלוֹ, בַּעֲמָלוֹ הוּא שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל אֲבָל בַּעֲמָלוֹ שֶׁל תּוֹרָה מוֹעִיל. אָמַר רַבִּי יוּדָן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אֵין לוֹ, לְמַעְלָה מִן הַשֶּׁמֶשׁ יֵשׁ לוֹ. רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר כָּל מַה שֶּׁהַבְּרִיּוֹת מְגַדְּלִין בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה דַּיָּן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְרִיחַ לָהֶם אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת א, ה): וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כָּל מַה שֶּׁהַצַּדִּיקִים מְגַדְּלִין בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, דַּיָּן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ פְּנֵיהֶם כְּגַלְגַּל חַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, לא): וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ. אָמַר רַבִּי יַנַאי בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם לוֹקֵחַ לִטְרָא אַחַת שֶׁל בָּשָׂר מִן הַשּׁוּק, כַּמָּה יְגִיעוֹת הוּא יָגֵעַ, כַּמָּה צַעַר הוּא מִצְטָעֵר עַד שֶׁבִּשְּׁלָהּ, וְהַבְּרִיּוֹת יְשֵׁנִין עַל מִטּוֹתֵיהֶן וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשִּׁיב רוּחוֹת וּמַעֲלֶה עֲנָנִים וּמְגַדֵּל צְמָחִים וּמְדַשֵּׁן אֶת הַפֵּרוֹת, וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אֶלָּא שְׂכַר הָעֹמֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. | 28.1. "And he shall wave the sheaf before the Lord. How did he wave it? R. Hama b.Ukba in the name of R.Joshua b. Haia said: He moved it forward and backward, upward and downward; forward and backward to symbolize that the act was in honor of Him to whom the whole world belongs; upward and downward to symbols that the act was in honor of Him to whom belong the regions on high and the regions below. R. Simon son of R. Joshua said: The movements forward and backward were to counteract the effects of injurious winds; and the movements upward and downwards were to counteract the effect of injurious dews.", |
|
| 32. Athenagoras, Apology Or Embassy For The Christians, 6.3, 10.1-10.5 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 335 |
33. Anon., Genesis Rabba, 1.7, 8.8-8.9 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 335| 1.7. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (תהלים קיט, קס): רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וגו', אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, (ירמיה י, י): וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת. וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ, שֶׁכָּל גְּזֵרָה וּגְזֵרָה שֶׁאַתָּה גּוֹזֵר עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ הֵן מַצְדִיקִין עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין וּמְקַבְּלִין אוֹתוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאֵין כָּל בְּרִיָה יְכוֹלָה לוֹמַר שְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת בָּרְאוּ הָעוֹלָם. וַיְדַבְּרוּ אֱלֹהִים, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים. וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהִים, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים. בְּרֵאשִׁית בָּרְאוּ אֱלֹהִים, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בָּרָא אֱלֹהִים. 8.8. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה משֶׁה כּוֹתֵב אֶת הַתּוֹרָה, הָיָה כּוֹתֵב מַעֲשֵׂה כָּל יוֹם וָיוֹם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַפָּסוּק הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים מָה אַתָּה נוֹתֵן פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִים, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ כְּתֹב, וְהָרוֹצֶה לִטְעוֹת יִטְעֶה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, הָאָדָם הַזֶּה שֶׁבָּרָאתִי, לֹא גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים אֲנִי מַעֲמִיד מִמֶּנּוּ, שֶׁאִם יָבוֹא הַגָּדוֹל לִטֹּל רְשׁוּת מִן הַקָּטָן מִמֶּנוּ וְהוּא אוֹמֵר מָה אֲנִי צָרִיךְ לִטֹּל רְשׁוּת מִן הַקָּטָן מִמֶּנִּי, וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ לְמַד מִבּוֹרְאֶךָ, שֶׁהוּא בָּרָא אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים, כֵּיוָן שֶׁבָּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. אָמַר רַבִּי לֵוִי לֵית הָכָא מַלְכוּ, אֶלָּא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְטַיֵּל בְּפֶתַח פָּלָטִין שֶׁלּוֹ, וְרָאָה בְּלוֹרִין אַחַת מוּשְׁלֶכֶת, אָמַר מַה נַּעֲשֶׂה בָהּ, מֵהֶן אוֹמְרִים דִּימוּסִיּוֹת, וּמֵהֶן אוֹמְרִים פְּרִיבְטָאוֹת, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִינְדַרְטִין אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ, מִי מְעַכֵּב. 8.9. שָׁאֲלוּ הַמִּינִים אֶת רַבִּי שִׂמְלָאי, כַּמָּה אֱלֹהוֹת בָּרְאוּ אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לָהֶם אֲנִי וְאַתֶּם נִשְׁאַל לְיָמִים הָרִאשׁוֹנִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, לב): כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם, אֲשֶׁר בָּרְאוּ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר בָּרָא. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ, מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, אָמַר לָהֶם בָּרְאוּ אֱלֹהִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בָּרָא אֱלֹהִים. אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִים, אַתָּה מוֹצֵא תְּשׁוּבָה בְּצִדָּהּ. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ, מָה הוּא דֵּין דִּכְתִיב: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ. אָמַר לָהֶם קִרְאוּן מַה דְּבַתְרֵיהּ, וַיִּבְרְאוּ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמֵיהֶם, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבִּי, לְאֵלּוּ דָּחִית בְּקָנֶה, לָנוּ מָה אַתְּ מֵשִׁיב. אָמַר לָהֶם, לְשֶׁעָבַר אָדָם נִבְרָא מִן הָאֲדָמָה, חַוָּה נִבְרֵאת מִן הָאָדָם, מִכָּאן וָאֵילָךְ בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, לֹא אִישׁ בְּלֹא אִשָּׁה וְלֹא אִשָּׁה בְּלֹא אִישׁ וְלֹא שְׁנֵיהֶם בְּלֹא שְׁכִינָה. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לֵיהּ, מַה דֵּין דִּכְתִיב (יהושע כב, כב): אֵל אֱלֹהִים ה' וגו', אָמַר לָהֶם הֵם יוֹדְעִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (יהושע כב, כב): הוּא יֹדֵעַ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, לְאֵלּוּ דָּחִיתָ בְּקָנֶה, לָנוּ מָה אַתָּה מֵשִׁיב. אָמַר לָהֶם, שְׁלָשְׁתָּן שֵׁם אֱלֹהִים הֵן. כְּאֵינַשׁ דַּאֲמַר, בְּסִילוּגוּס קֵיסָר, אֲגוּסְטוּס קֵיסָר. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ לוֹ, אָמְרוּ לוֹ מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב (יהושע כד, יט): כִּי אֱלֹהִים קְדשִׁים הוּא, אָמַר לָהֶן, קְדשִׁים הֵמָּה אֵין כְּתִיב, אֶלָּא קְדשִׁים הוּא. | 1.7. "Rabbi Yitzchak opened with (Psalms 119:160): \"The beginning of Your word is truth, and Your righteous law is forever.\" Rabbi Yitzchak said: From the beginning of the creation of the world \"the beginning of Your word is truth.\" \"In the beginning God created\"--(Jeremiah 10:10) \"Your God is true.\" \"And Your righteous law is forever\"--that for every restriction that you place on your creations, they affirm the righteousness of your judgement and accept it with faith. No creation can say that two powers created the world. It is not written: \"the gods spoke\", but rather: \"God spoke\". It is not written: \"the gods said\", but rather: \"God said\". It is not written: \"in the beginning the gods created\", but rather: \"God created\".", 8.8. "... “if a great person . . . says, ‘Why do I need to take permission from one lesser than me?’ . . . they say to him: Learn from your Creator, for He created upper ones and lower ones, and when He came to create the human, He ruled with the ministering angels.”", 8.9. "... [R’ Simlai] said to them: In the past Adam was created from the adamah and Chavah was created from the adam. From here and onward, “in our image as our likeness”—not man without woman and not woman without man, and not both of them without Shekhinah (God’s presence).", |
|
34. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 51| 12b. רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף זקיף כחיויא:,ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט,ורבי אלעזר אמר אפילו אמר האל הקדוש יצא שנאמר (ישעיהו ה, טז) ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט אלו עשרה ימים שמר"ה ועד יוה"כ וקאמר האל הקדוש,מאי הוה עלה,אמר רב יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט והלכתא כרבה:,ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר (שמואל א יב, כג) גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם,אמר רבא אם ת"ח הוא צריך שיחלה עצמו עליו,מ"ט אילימא משום דכתיב (שמואל א כב, ח) ואין חולה מכם עלי (ואין) [ו] גולה את אזני דילמא מלך שאני אלא מהכא (תהלים לה, יג) ואני בחלותם לבושי וגו':,ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר (יחזקאל טז, סג) למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה' אלהים,דילמא צבור שאני אלא מהכא (שמואל א כח, טו) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה' סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה ואילו אורים ותומים לא קאמר,משום דקטליה לנוב עיר הכהנים,ומנין דאחילו ליה מן שמיא שנא' (שמואל א כח, יט) (ויאמר שמואל אל שאול) [ו] מחר אתה ובניך עמי וא"ר יוחנן עמי במחיצתי,ורבנן אמרי מהכא (שמואל ב כא, ו) והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה' יצתה בת קול ואמרה בחיר ה',אמר ר' אבהו בן זוטרתי אמר רב יהודה בר זבידא בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע ומפני מה לא קבעוה משום טורח צבור,מ"ט אילימא משום דכתיב בה (במדבר כג, כב) אל מוציאם ממצרים לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים,אלא אמר ר' יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא (במדבר כד, ט) כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו,ולימא האי פסוקא ותו לא,גמירי כל פרשה דפסקה משה רבינו פסקינן דלא פסקה משה רבינו לא פסקינן,פרשת ציצית מפני מה קבעוה,א"ר יהודה בר חביבא מפני שיש בה חמשה דברים מצות ציצית יציאת מצרים עול מצות ודעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז,בשלמא הני תלת מפרשן עול מצות דכתיב (במדבר טו, לט) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ציצית דכתיב ועשו להם ציצית וגו' יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי וגו' אלא דעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז מנלן,דתניא אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר (תהלים יד, א) אמר נבל בלבו אין אלהים אחרי עיניכם זה הרהור עבירה שנאמר (שופטים יד, ג) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אתם זונים זה הרהור ע"ז וכן הוא אומר (שופטים ח, לג) ויזנו אחרי הבעלים:, big strongמתני׳ /strong /big מזכירין יציאת מצרים בלילות א"ר אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא,שנא' (דברים טז, ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל להביא לימות המשיח:, big strongגמ׳ /strong /big תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר (ירמיהו כג, ז) הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם,אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו,כיוצא בו אתה אומר (בראשית לה, י) לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך | 12b. With regard to bowing, the Gemara relates: b When Rav Sheshet bowed he bowed /b all at once, b like a cane, /b without delay. b When he stood upright he stood upright like a snake, /b lifting himself slowly, demonstrating that the awe of God was upon him in the manner that he bowed and stood upright ( i HaBoneh /i )., b And, /b with regard to the formulation of the blessings, b Rabba bar Ḥina Sava said in the name of Rav: Throughout the year a person prays /b and concludes the third blessing of the i Amida /i prayer with: b The holy God, /b and concludes the blessing regarding the restoration of justice to Israel with: b King who loves righteousness and justice, with the exception of the ten days between Rosh HaShana and Yom Kippur, /b the Ten Days of Atonement. These days are comprised of Rosh HaShana, Yom Kippur, and the seven days in between, when one emphasizes God’s sovereignty, and so b when he prays /b he concludes these blessings with: b The holy King and: The King of justice, /b i.e., the King who reveals Himself through justice.,In contrast, b Rabbi Elazar said /b that one need not be exacting, and b even /b if b he said: The holy God /b during those ten days, he fulfilled his obligation, b as it is stated: “And the Lord of Hosts is exalted through justice, and the holy God is sanctified through righteousness” /b (Isaiah 5:16). The Gemara explains: b When /b is it appropriate to describe God with terms like: b And the Lord of Hosts is exalted through justice? /b It is appropriate when God reveals Himself through justice, b during the ten days between Rosh HaShana and Yom Kippur, /b yet the verse b says: The holy God. /b This appellation sufficiently underscores God’s transcendence, and there is no need to change the standard formula.,The Gemara asks: b What is /b the conclusion that was reached b about this /b i halakha /i ?,Here, too, opinions differ: b Rav Yosef said /b in accordance with the opinion of Rabbi Elazar: There is no need to change the standard formula: b The holy God and: King Who loves righteousness and justice. Rabba said /b in accordance with the opinion of Rav: b The holy King and: The King of justice. /b The Gemara concludes: b The i halakha /i is /b in accordance b with /b the opinion of b Rabba. /b , b And Rabba bar Ḥina Sava said in the name of Rav: Anyone who can ask for mercy on behalf of another, and does not ask is called a sinner, as it is stated /b following Samuel’s rebuke of the people: b “As for me, far be it from me that I should transgress against the Lord in ceasing to pray for you, /b but I will teach you the good and the right way” (I Samuel 12:23). Had Samuel refrained from prayer, he would have committed a sin., b Rava said: If /b the one in need of mercy b is a Torah scholar, /b it is insufficient to merely pray on his behalf. Rather, b one must make himself ill /b worrying b about him. /b ,The Gemara seeks to clarify the source of this i halakha /i . b What is the reason /b that one must make oneself ill over a Torah scholar in need of mercy? b If you say /b that it is b because /b of what Saul said to his men, b as it is written: “And there is none of you that is ill over me or tells unto me” /b (I Samuel 22:8), meaning that because Saul was a Torah scholar, it would have been appropriate for people to make themselves ill worrying about him; this is not an absolute proof. b Perhaps a king is different, /b and excessive worry is appropriate in that case. Rather, proof that one must make oneself ill over a Torah scholar in need for mercy is b from here: /b When David speaks of his enemies, Doeg and Ahitophel, who were Torah scholars, he says: b “But for me, when they were sick, my clothing was sackcloth, /b I afflicted my soul with fasting” (Psalms 35:13). One must be concerned to the extent that he dresses in sackcloth and fasts for the recovery of a Torah scholar., b And Rabba bar Ḥina Sava said in the name of Rav: One who commits an act of transgression and is ashamed of it, all of his transgressions are forgiven. /b Shame is a sign that one truly despises his transgressions and that shame has the power to atone for his actions (Rabbi Yoshiyahu Pinto), b as it is stated: “In order that you remember, and be embarrassed, and never open your mouth anymore, because of your shame, when I have forgiven you for all that you have done, said the Lord, God” /b (Ezekiel 16:63).,However this proof is rejected: b Perhaps a community is different, /b as a community is forgiven more easily than an individual. b Rather, /b proof that an individual ashamed of his actions is forgiven for his transgressions is cited b from here, /b when King Saul consulted Samuel by means of a necromancer before his final war with the Philistines: b “And Samuel said to Saul, why have you angered me to bring me up? And Saul said, I am very pained, and the Philistines are waging war against me, and God has removed Himself from me and answers me no more, neither by the hands of the prophets nor by dreams. And I call to you to tell me what to do” /b (I Samuel 28:15). Saul says that he consulted prophets and dreams, but b he did not say /b that he consulted b the i Urim VeTummim /i . /b ,The reason for this is b because he killed /b all the residents of b Nov, the city of priests, /b and because of this transgression Saul was ashamed to consult the i Urim VeTummim /i , which was accomplished by means of a priest.,The Gemara concludes: b And from where /b is it derived b that Saul was pardoned by /b God in b the heavens /b for his transgressions? b As it is stated: “And Samuel said to Saul: Tomorrow you and your sons will be with me” /b (I Samuel 28:19). b And Rabbi Yoḥa said: With me /b does not only mean that they will die, but also means, in a statement that contains an aspect of consolation, that they will be b in my company /b among the righteous in heaven, as Saul was pardoned for his transgressions., b And the Rabbis say /b that proof that Saul was pardoned is derived b from here, /b from what the Gibeonites said to David: “Let seven men of his sons be given to us b and we will hang them up unto the Lord in the Giva of Saul, the chosen of the Lord” /b (II Samuel 21:6). Certainly the Gibeonites, who were furious at Saul, would not refer to him as the chosen of the Lord. Therefore, this phrase must be understood as having been spoken by b a Divine Voice that emerged and said the chosen of the Lord, /b because Saul had been pardoned for his transgressions and included among the completely righteous. br The Gemara returns to the primary focus of the chapter, the recitation of i Shema /i ., b Rabbi Abbahu ben Zutarti said /b that b Rabbi Yehuda bar Zevida said: /b The Sages b sought to establish /b the blessings of Balaam that appear in b the /b Torah b portion of Balak, /b as part of b the /b twice-daily b recitation of /b i Shema /i . b And why did they not establish it /b there? b Because /b extending i Shema /i would place an b encumbrance on the congregation, /b from which the Sages sought to refrain.,The Gemara seeks: b Why /b did the Sages seek to add the blessings of Balaam in the first place? b If you say /b that they did so b because /b the exodus from Egypt is mentioned, b as it is written therein: “God, who brought them forth out of Egypt, /b is like the horns of the wild ram” (Numbers 23:22), certainly mention of the Exodus is not unique to this Torah portion. Many other portions mention the exodus as well. b Let us say the portion of usury /b (Leviticus 25:35–38) or the b portion of weights /b (Leviticus 19:35–37), b as the exodus from Egypt is written therein /b as well. In addition, they are brief and would not constitute an encumbrance on the congregation., b Rather, Rabbi Yosei bar Avin said: /b The reason the Sages sought to establish the portion of Balak as part of the recitation of i Shema /i is b because it is written therein: “He couched, He lay down like a lion and a lioness; who shall rouse Him? /b Those who bless You are blessed and those who curse You are cursed” (Numbers 24:9). This is reminiscent of what is said in i Shema /i : When you lie down, and when you rise.,On this, the Gemara asks: b And /b if it is important to include this as part of i Shema /i because of this single verse, then b let us say this verse and nothing more. /b ,The Gemara rejects this: It is impossible to do this, as b they learned /b through tradition that b any portion that Moses, our teacher, divided, we /b too b divide /b and read separately. However, a portion b that Moses, our teacher, did not divide, we do not divide /b and read separately. And, as stated above, the Sages did not wish to institute the recitation of the entire portion of Balak to avoid placing an encumbrance on the congregation.,The Gemara continues: b Why was the portion of ritual fringes established /b as part of the recitation of i Shema /i when its content is unrelated to that of the preceding portions?, b Rabbi Yehuda bar Ḥaviva said: /b The portion of ritual fringes was added b because it includes five elements /b including the primary reason for its inclusion, the exodus from Egypt ( i Melo HaRo’im /i ): b The mitzva of ritual fringes, /b mention of b the exodus from Egypt, /b the acceptance of b the yoke of mitzvot, /b admonition against b the opinions of the heretics, /b admonition against b thoughts of /b the b transgressions /b of licentiousness, b and /b admonition against b thoughts of idolatry. /b ,The Gemara clarifies: b Granted, these three are mentioned explicitly: The yoke of mitzvot /b is mentioned in the portion of ritual fringes, b as it is written: “And you shall look upon them and remember all the mitzvot of the Lord /b and you shall do them” (Numbers 15:39). b Ritual fringes /b are mentioned explicitly, b as it is written: “And they will make for themselves ritual fringes” /b (Numbers 15:38). b The exodus from Egypt /b is also mentioned explicitly, b as it is written: /b “I am the Lord, your God, b who took you out /b from the Land of Egypt” (Numbers 15:41). b But where do we /b derive the other elements mentioned above: Admonition against b the opinions of the heretics, /b admonition against b thoughts of transgressions /b of licentiousness, b and /b admonition against b thoughts of idolatry? /b ,In response, the Gemara cites a i baraita /i where these elements were derived from allusions in the verse, “You shall stray neither after your hearts nor after your eyes, after which you would lust” (Numbers 15:39). b As it was taught: “After your hearts” refers to /b following opinions b of heresy /b that may arise in one’s heart. The Gemara offers a proof, b as it is stated: “The fool said in his heart: ‘There is no God’; /b they have been corrupt, they have acted abominably; there is none who does good” (Psalms 14:1). The phrase: b “After your eyes,” /b in b this /b verse refers to following b thoughts of transgressions /b of licentiousness, that a person might see and desire, b as it is stated: “And Samson said to his father, ‘That one take for me, for she is upright in my eyes’” /b (Judges 14:3). The passage: b “You shall stray after” /b refers to promiscuity, which in the parlance of the prophets is a metaphor for b idol worship, as it is stated: /b “The children of Israel again b went astray after the Be’alim” /b (Judges 8:33)., strong MISHNA: /strong It is a mitzva by Torah law to mention the exodus from Egypt at night, but some held that this mitzva was, like phylacteries or ritual fringes, fulfilled only during the day and not at night. For this reason it was decided: b The exodus from Egypt is mentioned at night, /b adjacent to the recitation of i Shema /i . b Rabbi Elazar ben Azarya said: I am approximately seventy years old, and /b although I have long held this opinion, b I was never privileged /b to prevail ( i Me’iri /i ) and prove that there is a biblical obligation to fulfill the accepted custom (Ra’avad) and have b the exodus from Egypt mentioned at night, until Ben Zoma interpreted it homiletically /b and proved it obligatory.,Ben Zoma derived it b as it is stated: “That you may remember the day you went out of the land of Egypt all the days of your life” /b (Deuteronomy 16:3). b The days of your life, /b refers to daytime alone; however, the addition of the word all, as it is stated: b All the days of your life, /b comes to add nights as well., b And the Rabbis, /b who posit that there is no biblical obligation to mention the exodus from Egypt at night, explain the word, all, differently and b say: The days of your life, /b refers to the days in b this world, all /b is added b to include the days of the Messiah. /b , strong GEMARA: /strong The fundamental dispute between Ben Zoma and the Sages appears in the mishna, and the i baraita /i cites its continuation. Disputing the position of the Sages that: All the days of your life, refers to both this world and the days of the Messiah, b it was taught /b in a i baraita /i that b Ben Zoma said to the Sages: And is the exodus from Egypt mentioned in the days of the Messiah? Was it not already said /b that Jeremiah prophesied that in the days of the Messiah: b “Behold, days are coming, says the Lord, that they will no longer say: The Lord lives Who brought up the children of Israel out of the Land of Egypt. Rather: As the Lord lives, that brought up and led the seed of the house of Israel up out of the north country and from all the countries where I had driven them” /b (Jeremiah 23:7–8).,The Sages rejected this claim b and they said to him /b that these verses do b not /b mean b that /b in the future b the exodus from Egypt will be uprooted from its place /b and will be mentioned no more. b Rather, /b redemption from b the subjugation of the kingdoms will be primary and the exodus from Egypt will be secondary. /b , b On a similar /b note, b you say: /b The meaning of the expressions: It will not say, and they will no longer mention, are not absolute, as in the verse: b “Your name shall no longer be called Jacob; rather, Israel will be your name” /b (Genesis 35:10). There, too, the meaning i |
|
35. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 51| 38b. גופו מבבל וראשו מארץ ישראל ואבריו משאר ארצות עגבותיו א"ר אחא מאקרא דאגמא,א"ר יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו שנאמר (תהלים מט, יג) אדם ביקר בל ילין,אמר רמי בר חמא אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה שנאמר (תהלים מט, יג) נמשל כבהמות נדמו:,(שע"ה בסו"ף ארמ"י סימן) אמר רב יהודה א"ר בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו אמרו לפניו רבש"ע מה מעשיו אמר להן כך וכך מעשיו,אמרו לפניו רבש"ע (תהלים ח, ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם וכן כת שניה כת שלישית אמרו לפניו רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו כל העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה,כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין אמרו לפניו רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך אמר להן (ישעיהו מו, ד) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו',אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר (דברים ד, לב) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה,אמר ר"א אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים (עד קצה השמים) כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני וגו' קשו קראי אהדדי אידי ואידי חדא מידה היא,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר (תהלים קלט, יז) ולי מה יקרו רעיך אל,והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר (בראשית ג, ט) ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה אן נטה לבך רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה כתיב הכא (הושע ו, ז) והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם (בראשית ט, ט) את בריתי הפר,רב נחמן אמר כופר בעיקר היה כתיב הכא עברו ברית וכתיב התם (את בריתי הפר) (ירמיהו כב, ט) ואמרו על אשר עזבו (את) ברית ה' (אלהי אבותם),תנן התם ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס אמר ר' יוחנן ל"ש אלא אפיקורוס (של) עובדי כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי,א"ר יוחנן כ"מ שפקרו המינים תשובתן בצידן (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו (ואומר) (בראשית א, כז) ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית יא, ז) הבה נרדה ונבלה שם שפתם (בראשית יא, ה) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל (בראשית לה, ז) כי שם נגלו אליו האלהים (בראשית לה, ג) לאל העונה אותי ביום צרתי,(דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו (שמואל ב ז, כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם (דניאל ז, ט) עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב,הנך למה לי כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אא"כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא,התינח כולהי עד די כרסוון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע א"ל ר' יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה,קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר"ע א"ל ר' אלעזר בן עזריא עקיבא מה לך אצל הגדה כלך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו,אמר רב נחמן האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר אמר ההוא מינא לרב אידית כתיב (שמות כד, א) ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שמות כג, כא) כי שמי בקרבו,אי הכי ניפלחו ליה כתיב (שמות כג, כא) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב (שמות לג, טו) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו',אמר ליה ההוא מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב (בראשית יט, כד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה א"ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב (בראשית ד, כג) ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מיבעי ליה אלא משתעי קרא הכי הכא נמי משתעי קרא הכי א"ל מנא לך הא מפירקיה דר"מ שמיע לי,דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי ואמר ר' יוחנן ג' מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלש | 38b. b his torso /b was fashioned from dust taken b from Babylonia, and his head /b was fashioned from dust taken b from Eretz Yisrael, /b the most important land, b and his limbs /b were fashioned from dust taken b from the rest of the lands /b in the world. With regard to b his buttocks, Rav Aḥa says: /b They were fashioned from dust taken b from Akra De’agma, /b on the outskirts of Babylonia., b Rabbi Yoḥa bar Ḥanina says: Daytime is twelve hours /b long, and the day Adam the first man was created was divided as follows: In the b first hour /b of the day, b his dust was gathered. /b In the b second, /b an undefined b figure was fashioned. /b In the b third, his limbs were extended. /b In the b fourth, a soul was cast into him. /b In the b fifth, he stood on his legs. /b In the b sixth, he called /b the creatures by the b names /b he gave them. In the b seventh, Eve was paired with him. /b In the b eighth, they arose to the bed two, and descended four, /b i.e., Cain and Abel were immediately born. In the b ninth, he was commanded not to eat of the Tree /b of Knowledge. In the b tenth, he sinned. /b In the b eleventh, he was judged. /b In the b twelfth, he was expelled and left /b the Garden of Eden, b as it is stated: “But man abides not in honor; /b he is like the beasts that perish” (Psalms 49:13). Adam did not abide, i.e., sleep, in a place of honor for even one night., b Rami bar Ḥama says /b in explanation of the end of that verse: b A wild animal does not have power over a person unless /b that person b seems to /b the wild animal b like an animal, as it is stated: “He is like the beasts that perish.” /b ,The Gemara presents b a mnemonic /b for the statements that follow: b At the time, to the end, Aramaic. Rav Yehuda says /b that b Rav says: At the time that the Holy One, Blessed be He, sought to create a person, He created one group of ministering angels. He said to them: /b If b you agree, let us fashion a person in our image. /b The angels b said before him: Master of the Universe, what are the actions of /b this person You suggest to create? God b said to them: His actions are such and such, /b according to human nature.,The angels b said before him: Master of the Universe: “What is man that You are mindful of him? And the son of man that You think of him?” /b (Psalms 8:5), i.e., a creature such as this is not worth creating. God b outstretched His small finger among them and burned them /b with fire. b And the same /b occurred with b a second group /b of angels. The b third group /b of angels that He asked b said before Him: Master of the Universe, the first /b two groups b who spoke /b their mind b before You, what did they accomplish? The entire world is Yours; whatever You wish to do in Your world, do. /b God then created the first person., b When /b history b arrived at /b the time of b the people of the generation of the flood and the people of the generation of the dispersion, /b i.e., the Tower of Babel, b whose actions were ruinous, /b the angels b said before God: Master of the Universe, didn’t the /b first set of angels b speak appropriately before You, /b that human beings are not worthy of having been created? God b said to them /b concerning humanity: b “Even to your old age I am the same; and even to hoar hairs will I suffer you; /b I have made and I will bear; and I will carry, and I will deliver you” (Isaiah 46:4), i.e., having created people, I will even suffer their flaws., b Rav Yehuda says /b that b Rav says: Adam the first /b man spanned b from one end of the world until the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other” /b (Deuteronomy 4:32), meaning that on the day Adam was created he spanned from one end of the heavens until the other. b Once /b Adam b sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me and laid Your hand upon me” /b (Psalms 139:5), that at first Adam spanned “behind and before,” meaning everywhere, and then God laid His hand on him and diminished him., b Rabbi Elazar says: /b The height of b Adam the first /b man b was from the ground until the firmament, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other.” /b Adam stood “upon the earth” and rose to the end of the heavens. b Once /b Adam b sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me /b and laid Your hand upon me.” The Gemara asks: The interpretations of b the verses contradict each other. /b The first interpretation is that his size was from one end of the world to the other, and the second interpretation is that it was from the earth until the heavens. The Gemara answers: b This and that, /b from one end of the world to another and from the earth until the heavens, b are one measure, /b i.e., the same distance., b And Rav Yehuda says /b that b Rav says: Adam the first /b man b spoke in the language of Aramaic, as it is stated /b in the chapter of Psalms speaking in the voice of Adam: b “How weighty also are Your thoughts to me, O God” /b (Psalms 139:17)., b And this, /b i.e., that the verse in Psalms is stated by Adam, is what b Reish Lakish says: What /b is the meaning of that b which is written: “This is the book of the generations of Adam” /b (Genesis 5:1)? This verse b teaches that the Holy One, Blessed be He, showed /b Adam b every generation and its /b Torah b interpreters, every generation and its wise ones. When he arrived at /b his vision of b the generation of Rabbi Akiva, /b Adam b was gladdened by his Torah, and saddened by his /b manner of b death. He said: “How weighty also are Your thoughts to me, O God,” /b i.e., how it weighs upon me that a man as great as Rabbi Akiva should suffer., b And Rav Yehuda says /b that b Rav says: Adam the first /b man b was a heretic, as it is stated: “And the Lord called to the man and said to him: Where are you”? /b (Genesis 3:9), meaning, to b where has your heart turned, /b indicating that Adam turned from the path of truth. b Rabbi Yitzḥak says: He was /b one who b drew his foreskin /b forward, so as to remove any indication that he was circumcised. It b is written here: “And they like men [ i adam /i ] have transgressed the covet” /b (Hosea 6:7), b and /b it b is written there: /b “And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; b he has broken My covet” /b (Genesis 17:14)., b Rav Naḥman says: He was a denier of the fundamental principle /b of belief in God. It b is written here: /b “And they like men [ i adam /i ] b have transgressed the covet,” and /b it b is written there: “He has broken My covet,” /b and it is written in a third verse: b “And then they shall answer: Because they have forsaken the covet of the Lord their God /b and worshipped other gods and served them” (Jeremiah 22:9).,§ b We learned /b in a mishna b there /b (Avot 2:14): b Rabbi Eliezer says: Be persistent to learn Torah, and know what to respond to the heretic [ i la’apikoros /i ]. Rabbi Yoḥa says: /b This was b taught only /b with regard to b a gentile heretic, but /b not with regard to b a Jewish heretic, /b as one should not respond to him. b All the more so, /b if one does respond b he will become more heretical. /b His heresy is assumed to be intentional, and any attempt to rebut it will only cause him to reinforce his position., b Rabbi Yoḥa says: Any place /b in the Bible from b where the heretics /b attempt to b prove their heresy, /b i.e., that there is more than one god, b the response to their /b claim is b alongside them, /b i.e., in the immediate vicinity of the verses they cite. The verse states that God said: b “Let us make man in our image” /b (Genesis 1:26), employing the plural, b but it /b then b states: “And God created man in His image” /b (Genesis 1:27), employing the singular. The verse states that God said: b “Come, let us go down and there confound their language” /b (Genesis 11:7), but it also states: b “And the Lord came down to see the city and the tower” /b (Genesis 11:5). The verse states in the plural: b “There God was revealed [ i niglu /i ] to him /b when he fled from the face of his brother” (Genesis 35:7), but it also states in the singular: b “To God Who answers [ i haoneh /i ] me in the day of my distress” /b (Genesis 35:3).,Rabbi Yoḥa cites several examples where the counterclaim is in the same verse as the claim of the heretics. The verse states: b “For what nation is there so great that has God so near to them as the Lord our God is whenever we call upon Him?” /b (Deuteronomy 4:7), where the term “near” is written in plural, i kerovim /i , but the term “upon Him” is written in singular. Another verse states: b “And who is like Your people, like Israel, a nation one in the earth, whom God went to redeem unto Himself for a people?” /b (II Samuel 7:23), where the term “went” is written in plural, i halekhu /i , but the term “Himself” is written in singular. Another verse states: “I beheld b till thrones were placed, and one that was ancient of days did sit” /b (Daniel 7:9); where the term “thrones” is written in plural, i kharsavan /i , but the term “sit” is written in singular.,The Gemara asks: b Why do I /b need b these /b instances of plural words? Why does the verse employ the plural at all when referring to God? The Gemara explains: This is b in accordance with /b the statement b of Rabbi Yoḥa, as Rabbi Yoḥa says: The Holy One, Blessed be He, does not act unless He consults with the entourage of Above, /b i.e., the angels, b as it is stated: “The matter is by the decree of the watchers, and the sentence by the word of the holy ones” /b (Daniel 4:14).,The Gemara clarifies: This b works out well for /b almost b all /b the verses, as they describe an action taken by God, but b what is there to say /b concerning the verse: “I beheld b till thrones were placed”? /b The Gemara answers: b One /b throne is b for Him and one /b throne is b for David, /b i.e., the messiah, b as it is taught /b in a i baraita /i : b One /b throne is b for Him and one /b throne is b for David; /b this is b the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yosei said to him: Akiva! Until when will you desacralize the Divine Presence /b by equating God with a person? b Rather, /b the correct interpretation is that both thrones are for God, as b one /b throne is b for judgment and one /b throne is b for righteousness. /b ,The Gemara asks: Did Rabbi Akiva b accept /b this explanation b from /b Rabbi Yosei b or /b did he b not accept it from him? /b The Gemara suggests: b Come /b and b hear /b a proof to the matter from what was taught in another i baraita /i , b as it is taught /b in a i baraita /i : b One /b throne is b for judgment and one /b throne is b for righteousness; /b this is b the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva! What are you doing near, /b i.e., discussing, matters of b i aggada /i ? Go near /b tractates b i Nega’im /i and i Oholot /i , /b which examine the complex i halakhot /i of ritual purity, where your knowledge is unparalleled. b Rather, /b the correct interpretation is that while both thrones are for God, b one /b is b for a throne and one /b is b for a stool. /b There is b a throne for God to sit upon, and a stool /b that serves b as His footstool. /b , b Rav Naḥman says: This one, /b i.e., any person, b who knows /b how b to respond to the heretics /b as effectively b as Rav Idit should respond /b to them, b but if /b he does b not /b know, he b should not respond /b to them. The Gemara relates: b A certain heretic said to Rav Idit: /b It b is written /b in the verse concerning God: b “And to Moses He said: Come up to the Lord” /b (Exodus 24:1). The heretic raised a question: b It should have /b stated: b Come up to Me. /b Rav Idit b said to him: This /b term, “the Lord,” in that verse b is /b referring to the angel b Metatron, whose name is like the name of his Master, as it is written: /b “Behold I send an angel before you to keep you in the way and to bring you to the place that I have prepared. Take heed of him and obey his voice; do not defy him; for he will not pardon your transgression, b for My name is in him” /b (Exodus 23:20–21).,The heretic said to him: b If so, /b if this angel is equated with God, b we should worship him /b as we worship God. Rav Idit said to him: It b is written: “Do not defy [ i tammer /i ] him,” /b which alludes to: b Do not replace Me [ i temireni /i ] with him. /b The heretic said to him: b If so, why do I /b need the clause b “For he will not pardon your transgression”? /b Rav Idit b said to him: We believe that we did not accept /b the angel b even as a guide [ i befarvanka /i ] /b for the journey, b as it is written: “And he said to him: If Your Presence go not with me /b raise us not up from here” (Exodus 33:15). Moses told God that if God Himself does not accompany the Jewish people they do not want to travel to Eretz Yisrael.,The Gemara relates: b A certain heretic said to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei: /b It b is written: “And the Lord rained upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lord /b out of heaven” (Genesis 19:24). The heretic raised the question: b It should have /b stated: b From Him /b out of heaven. b A certain launderer said to /b Rabbi Yishmael: b Leave him be; I will respond to him. /b This is b as it is written: “And Lemech said to his wives: Adah and Zillah, hear my voice; wives of Lemech, /b hearken to my speech” (Genesis 4:23). One can raise the question: b It should have /b been written: b My wives, /b and not: “Wives of Lemech.” b Rather, it is /b the style of b the verse /b to b speak in this /b manner. b Here too, it is /b the style of b the verse /b to b speak in this /b manner. Rabbi Yishmael b said to /b the launderer: b From where did you /b hear b this /b interpretation? The launderer b said to him: I heard it at the lecture of Rabbi Meir. /b ,The Gemara comments: This is b as Rabbi Yoḥa said: When Rabbi Meir would teach his lecture he would expound one-third i halakha /i , one-third i aggada /i , /b and b one-third parables. And Rabbi Yoḥa says: Rabbi Meir had, /b i.e., taught, b three hundred parables of foxes, and we have only three. /b |
|
| 36. Anon., Midrash Psalms, 19.2 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 165 |
37. Anon., Exodus Rabbah, 34.1 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 165| 34.1. וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, כג): שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ, אָמַר רַבֵּנוּ הַגָּדוֹל צְרִיכִין אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לְאִיּוֹב שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָמַר אֱלִיהוּא בָּא הוּא וְהוֹסִיף עַל דְּבָרָיו, אָמַר אִיּוֹב לַחֲבֵרָיו מָה אַתֶּם סוֹבְרִים שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֲמַרְתֶּם הוּא כָּל שִׁבְחוֹ, מִי יוּכַל לְסַפֵּר כָּל שְׁבָחָיו וּגְבוּרוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל הַדְּבָרִים שֶׁדִּבַּרְתֶּם (איוב כו, יד): הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָיו, בָּא אֱלִיהוּא וְאָמַר: שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ, מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ הַפָּסוּק הַזֶּה אוֹמֵר שֶׁמָּא חֵרוּפִים הוּא, חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא כָּךְ אָמַר אֱלִיהוּא לֹא מָצִינוּ כֹּחַ גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם בְּרִיּוֹתָיו, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בְּטַרְחוּת עִם בְּרִיּוֹתָיו, לֹא בָּא עַל הָאָדָם אֶלָּא לְפִי כֹּחוֹ, אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אִלּוּ הָיָה בָּא עֲלֵיהֶם בְּחֹזֶק כֹּחוֹ, לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, כב): אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ וגו'. אֶלָּא לֹא בָּא עֲלֵיהֶם אֶלָּא לְפִי כֹּחָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, ד): קוֹל ה' בַּכֹּחַ, בְּכֹחוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא בַּכֹּחַ, לְפִי כֹחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. דָּבָר אַחֵר, שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן, הִתְחִיל מַתְמִיהַּ וְאוֹמֵר כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְהוּא אוֹמֵר עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן, וְעוֹד הָיָה מִסְתַּכֵּל וְרָאָה שֶׁשְּׁלֹמֹה עוֹמֵד וּבוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא גָּדוֹל מִן הַמִּשְׁכָּן, וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (מלכים א ח, כז): כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ, אָמַר משֶׁה וּמַה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִן הַמִּשְׁכָּן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר כֵּן, מִשְׁכָּן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, לְכָךְ אָמַר משֶׁה (תהלים צא, א): ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר הוּא עֶלְיוֹן עַל כָּל בְּרִיּוֹתָיו, מַהוּ (תהלים צא, צ): בְּצֵל שַׁדַּי, בְּצֵל אֵל, בְּצֵל רַחוּם, בְּצֵל חַנּוּן, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בְּצֵל שַׁדַּי, בְּצֵל שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה סָבוּר כָּךְ אֲנִי סָבוּר, אֶלָּא כ' קֶרֶשׁ בַּצָּפוֹן וְכ' בַּדָּרוֹם וְח' בַּמַעֲרָב, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵרֵד וַאֲצַמְצֵם שְׁכִינָתִי בְּתוֹךְ אַמָּה עַל אַמָּה. | 34.1. "... Another explanation. “We have not found the Almighty great in power…” (Iyov 37:23) At the moment when the Holy One said to Moshe ‘make me a Tabernacle’ he was dumbfounded and said ‘the glory of the Holy One fills the upper worlds and the lower, and He said to make Him a Tabernacle?’ Further, he gazed into the future and saw that Shlomo would arise and build the Holy Temple which would be greater than the Tabernacle, and he said before the Holy One “But will God indeed dwell on the earth?” (Melachim I 8:27) Moshe reasoned: if in reference to the Holy Temple, which is so much larger than the Tabernacle, Shlomo said this - then when it comes to the Tabernacle all the more so. Therefore Moshe said “He who dwells in the hidden place of the Most High…” (Tehillim 91:1) R’ Yehudah bar R’ Simon said: The One who dwells in the hidden place is above all His creations. What does the continuation “…in the shadow of the Almighty,” mean? In the shadow of Gd (b’tzel el). It is not written as ‘in the shadow of the Merciful’ or ‘in the shadow of the Gracious,’ but rather ‘in the shadow of the Almighty.’ In the shadow which Betzalel made, that is why it says ‘in the shadow of the Almighty’. The Holy One replied to Moshe ‘I do not see things the same way as you do. Rather it says twenty in the north, twenty in the south and eight in the west. Furthermore, I will I will come down and contract my Presence within a space of one cubit by one cubit.’", |
|
| 38. Adamantius, Dialogue of Adamantius, 22.1, 22.2, 22.3, 22.4, 22.5, 22.6, 22.7, 22.8, 22.9, 32.24-34.12 Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieu (2015) 280 |
| 39. Anon., Epistle To Diognetus, 7.2, 8.7 Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 335 |
| 42. Anon., Sifre Zuta Numbers, 15.30, 17.27 Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 33, 165, 196 |
| 43. Mishnah, Ber., 9.5 Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Goodman (2006) 167 |
| 45. Anon., Leges Publicae, None Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 165 |
| 46. Anon., Ecclesiastes Zutta, 3.17 Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 165 |
| 48. Anon., Hadrian, 15.3 Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Lieu (2015) 345 |
49. Anon., Esther Rabbah, 7.13 Tagged with subjects: •two powers in heaven Found in books: Schremer (2010) 165| 7.13. אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם (אסתר ג, ט), אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הָמָן הָרָשָׁע לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בּוֹא וּנְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם, אָמַר לוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לָא יָכֹלְתָּ לְהוֹן, בְּדִיל דֶּאֱלָהֲהוֹן לָא שָׁבֵיק לוֹן כָּל עִקָּר, תָּא חֲזֵי מָה עֲבֵיד לוֹן לְמַלְכִין קַמָּאֵי דַּהֲווֹן קוֹמֵינָן דַּהֲווֹן פָּשְׁטִין יְדֵיהוֹן עֲלֵיהוֹן, דַּהֲווֹן מַלְכַיָא רַבְרְבַיָא וְגוּבְרַיָא טְפֵי מִינָּן, וְכָל מַאן דְּאָתֵי עֲלֵיהוֹן לְמֵבְדִּינְהוּ מִן עָלְמָא וּדְיָעַץ עֲלֵיהוֹן, מִיבַּטֵּל מִן עָלְמָא וַהֲוֵי לִמְתָל לְכָל דָּרֵי עָלְמָא, וַאֲנַן דְּלָא מַעֲלֵינַן כְּוָתַיְהוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שְׁבֵיק לָךְ מִלְמַלָּלָא, תּוּב בְּפִתְגָּמָא דְּנָא. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה הָמָן הָרָשָׁע מְטָרֵד עַל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל פִּתְגָּמָא דְּנָא כָּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא וּמְיָעֲצוֹ עֵצוֹת רָעוֹת עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוֹאִיל וְכָךְ נִמָּלֵךְ בַּחֲכָמִים וּבַחַרְטֻמִּים. מִיָּד שָׁלַח וְקִבֵּץ אֶת כָּל חַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, בָּאוּ כֻלָּן לְפָנָיו, אָמַר לָהֶם אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, רְצוֹנְכֶם שֶׁנְּאַבֵּד אֻמָּה זוֹ מִן הָעוֹלָם, אָמְרוּ לוֹ כֻּלָּן בְּבַת אַחַת מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן וְרוֹצֶה לְהַשְׁלִיךְ בְּדָבָר זֶה, שֶׁאִם אַתָּה מְאַבֵּד יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לג, כה): אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים נִקְרְאוּ נָכְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, [וישראל נקראים קרובים], הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ח, מא): וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְךָ יִשְׂרָאֵל הוּא. וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ קְרוֹבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמח, יד): לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ד, כב): בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא קָרוֹב לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמה, יח): קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. וְאֵין אֻמָּה קְרוֹבָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ז): כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, וְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לִשְׁלֹחַ יָד בִּקְרוֹבָיו וּבְבָנָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵיךְ יִמָּלֵט, לְפִי שֶׁהוּא שַׁלִּיט בָּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְנֶפֶשׁ כָּל חַי, בְּיָדוֹ לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַשְׁפִּיל, לְהָמִית וּלְהַחֲיּוֹת. לֵךְ הִתְבּוֹנֵן בַּמְלָכִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁעָבְרוּ עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, מָה עָלְתָה בָּהֶם, כְּמוֹ פַּרְעֹה וְסַנְחֵרִיב. מִיָּד אָמַר לוֹן הָמָן, אֱלוֹהַּ שֶׁטִּבַּע פַּרְעֹה בַּיָּם וְעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁשְּׁמַעְתֶּם, כְּבָר הוּא זָקֵן וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, שֶׁכְּבָר עָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר וְהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ, וְשָׂרַף אֶת הֵיכָלוֹ, וְהִגְלָה אֶת יִשְׂרָאֵל וּפִזְרָן בֵּין הָאֻמּוֹת, וְהֵיכָן כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ שֶׁכְּבָר הִזְקִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צד, ז): וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם כֵּן כָּעִנְיָן הַזֶּה, מִיָּד קִבְּלוּ דְבָרָיו וְהִסְכִּימָה דַעְתָּם לְכַלּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכָתְבוּ אִגְרוֹת וְחָתְמוּ. וְכֵן כָּתְבוּ בְּאוֹתָן אִגְרוֹת, שָׁלוֹם לָכֶם עַד אֵין חֵקֶר, יִוָּדַע לָכֶם שֶׁאָדָם יֵשׁ בֵּינֵינוּ, וְלֹא מִמְקוֹמֵנוּ הוּא אֶלָּא מִזֶּרַע הַמְלוּכָה הוּא, וּמִזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק וּמִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר הוּא, וְהָמָן שְׁמוֹ, וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ שְׁאֵלָה קְטַנָּה וְקַלָּה עַל עַם אֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ בֵּינֵינוּ, נִבְזֶה מִכָּל הָעַמִּים, וְדַעְתָּם גַּסָּה עֲלֵיהֶם, חֲפֵצִים בְּרָעָתֵנוּ וְקִלְּלַת הַמֶּלֶךְ שְׁגוּרָה בְּפִיהֶם, וּמַהוּ קְלָלָה שֶׁמְקַלְּלִין אוֹתָנוּ (תהלים י, טז): ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ. וְעוֹד אוֹמְרִים (תהלים קמט, ז): לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים. וְכוֹפְרִים בְּמִי שֶׁעָשָׂה לָהֶם טוֹבָה, בּוֹאוּ וּרְאוּ מֵאוֹתוֹ עָנִי פַּרְעֹה מֶה עָשׂוּ, כְּשֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם קִבְּלָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְהוֹשִׁיבָם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, וְזָן אוֹתָן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, וְהֶאֱכִילָם כָּל טוּב שֶׁבְּאַרְצוֹ, פַּלְטֵרִים הָיוּ לוֹ לִבְנוֹת וְהָיוּ בּוֹנִין שָׁם, בְּכָל זֹאת לֹא הָיָה יָכוֹל לָהֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבָּאוּ בַּעֲלִילָה וְאָמְרוּ לוֹ (שמות ה, ג): לִזְבֹּחַ לַה' אֱלֹהֵינוּ נֵלֵךְ דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים, אַחַר כָּךְ נָשׁוּב, אִם רְצוֹנְךָ הַשְׁאִילֵנוּ כְּלֵי כֶסֶף וכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלוֹת, וְהִשְׁאִילוּם כַּסְפָּם וּזְהָבָם וְכָל הַבְּגָדִים הַטּוֹבִים שֶׁלָּהֶם, וְטָעֲנוּ כָּל אֶחָד כַּמָּה חֲמוֹרִים שֶׁלָּהֶם לְאֵין מִסְפָּר, עַד שֶׁנִּצְּלוּ אֶת מִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יב, לו): וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם, וּבָרְחוּ לָהֶם. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע פַּרְעֹה שֶׁהָיוּ בּוֹרְחִים, הָלַךְ אַחֲרֵיהֶם לְהָשִׁיב אֶת מָמוֹנוֹ, מֶה עָשׂוּ לוֹ, הָיָה עִמָּהֶם אָדָם אֶחָד וּשְׁמוֹ משֶׁה בֶּן עַמְרָם, וּבִכְשָׁפָיו נָטַל מַקֵּל אֶחָד וְלָחַשׁ עָלָיו וְהִכָּה בּוֹ אֶת הַיָּם עַד שֶׁנֶּחֱרַב, וְנִכְנְסוּ כֻּלָּם בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְעָבְרוּ כֻלָּם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה עָבְרוּ, וּבַמֶּה יִבְּשׁוּ הַמַּיִם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה פַּרְעֹה נִכְנַס אַחֲרֵיהֶם לְהַחֲזִיר אֶת מָמוֹנוֹ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה דְּחָפוּהוּ בְּתוֹךְ הַיָּם, וְנִטְבַּע הוּא וְכָל חֵילוֹ בַּיָּם, וְלֹא זָכְרוּ הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה לָהֶם, הֲלֹא תִשְׁמְעוּ שֶׁהֵם כְּפוּיֵי טוֹבָה. וְעוֹד מֶה עָשׂוּ לַעֲמָלֵק אֲבִי אַבָּא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים, וּמֵהֵיכָן בָּא עֲמָלֵק, אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁבָּא מֵאֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁבָּא לִטֹּל עֵצָה מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבַּעַל עֵצָה אַתָּה וְגַם בַּעַל מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת, וְכָל הַנּוֹטֵל עֵצָה מִמְךָ אֵינוֹ נִכְשָׁל. אָמַר לוֹ רְאֵה מֶה עָשׂוּ אֻמָּה זוֹ לְמִצְרַיִם, שֶׁעָשׂוּ לָהֶם כַּמָּה טוֹבוֹת, וּמַה לְּמִצְרַיִם שֶׁעָשׂוּ לָהֶם כַּמָּה טוֹבוֹת עָשׂוּ לָהֶם כָּךְ, לִשְׁאָר אֻמּוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֵיאַךְ אַתָּה יוֹעֲצֵנִי, אָמַר לוֹ בִּלְעָם, לֵךְ וַעֲשֵׂה עִמָּהֶם מִלְחָמָה, וְאִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה עִמָּהֶם מִלְחָמָה אֵין אַתָּה יָכוֹל לָהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, וְאַף אַתָּה שֶׁהוּא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, תָּלוּי בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. מִיָּד בָּא עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ משֶׁה פַּרְנָס שֶׁלָּהֶם, הָיָה לוֹ תַּלְמִיד אֶחָד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן שְׁמוֹ, וְהָיָה אַכְזָרִי עַד מְאֹד וְלֹא הָיָה לוֹ רַחֲמִים, אָמַר לוֹ אוֹתוֹ משֶׁה (שמות יז, ט): בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, אֵינִי יוֹדֵעַ אוֹתָן אֲנָשִׁים שֶׁבָּחַר אִם בַּעֲלֵי כְשָׁפִים הֵם, אוֹ אִם גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה, מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ משֶׁה נָטַל מַקֵּל בְּיָדוֹ וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה עָשָׂה בוֹ, וְכֵיוָן שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לָּחַשׁ עֲלֵיהֶם וְרָפוּ יְדֵיהֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יז, יג): וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. בָּאוּ עַל סִיחוֹן וְעוֹג גִּבּוֹרֵי אַרְצֵנוּ, שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגוּם. בָּאוּ עֲלֵיהֶם מַלְכֵי מִדְיָן, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגָן. וְעוֹד מֶה עָשָׂה תַּלְמִיד שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ משֶׁה, הִכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ כְּנַעַן, וְלֹא דַי שֶׁנָּטַל אֶת אַרְצָם, אֶלָּא שֶׁהָרַג מֵהֶם שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, וְחִלֵּק אֶת אַרְצָם לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא חָמַל עֲלֵיהֶן, וְאוֹתָן שֶׁלֹא בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג הָיוּ לוֹ לַעֲבָדִים. בָּאוּ עֲלֵיהֶם סִיסְרָא וַהֲמוֹנוֹ וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה עָשׂוּ לוֹ לְנַחַל קִישׁוֹן שֶׁגְּרָפָם וּשְׁטָפָם וְהִשְׁלִיכָם לַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, כא): נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם. וְהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שָׁאוּל שְׁמוֹ, וְהָלַךְ וְנִלְחַם בְּאֶרֶץ אֲבִי אַבָּא עֲמָלֵק, וְהָרַג מֵהֶם מֵאָה אֲלָפִים פָּרָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, וְגַם לֹא חָמַל עַל אִישׁ וְעַל אִשָּׁה וְלֹא עַל עוֹלֵל וְיוֹנֵק, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגָם. וְעוֹד מֶה עָשָׂה לַאֲגַג זְקֵנִי שֶׁחָמְלוּ עָלָיו תְּחִלָּה, לַסּוֹף בָּא אָדָם מֵהֶם וּשְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, חֲתָכוֹ וְנָתַן בְּשָׂרוֹ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם, כְּדִכְתִיב (שמואל א טו, לג): וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגוֹ מִיתָה מְשֻׁנָּה כָּזֹאת שֶׁשְּׁמַעְתֶּם. וְאַחַר זֹאת הָיָה לָהֶם מֶלֶךְ אֶחָד דָּוִד בֶּן יִשַּׁי שְׁמוֹ, וְהָיָה מַשְׁחִית וּמְכַלֶּה אֶת כָּל הַמַּמְלָכוֹת וְלֹא הָיָה חוֹמֵל עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כז, יא): אִישׁ וְאִשָּׁה לֹא יְחַיֶּה דָּוִד. וְעָמַד אַחֲרָיו שְׁלֹמֹה בְּנוֹ וּבָנָה לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל בַּיִת אֶחָד וְקָרָא לוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה לָהֶם בְּתוֹכוֹ, כְּשֶׁבָּאִין לְמִלְחָמָה נִכְנָסִין בְּתוֹכוֹ וּמְכַשְׁפִים בְּתוֹכוֹ, וּכְשֶׁהֵן יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ הוֹרְגִים וּמַחֲרִיבִים אֶת הָעוֹלָם. וּמֵרֹב טוֹבָה שֶׁהָיָה לָהֶם מָרְדוּ בֵּאלֹהֵיהֶם, וְעוֹד שֶׁהִזְקִין אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ שֶׁלָּהֶם, וּבָא נְבוּכַדְנֶצַּר וְשָׂרַף אוֹתוֹ בַּיִת שֶׁלָּהֶם, וְהִגְלָם מֵעַל אַדְמָתָם וְהֵבִיאָם בֵּינֵינוּ, וַעֲדַיִּן לֹא שִׁנּוּ מַעֲשֵׂיהֶם הַמְכֹעָרִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם בַּגָּלוּת בֵּינֵינוּ, מַלְעִיגִין אוֹתָנוּ וְאֶת אֱמוּנַת אֱלֹהֵינוּ, וְעַכְשָׁיו הִסְכַּמְנוּ כֻּלָּנוּ לְדֵעָה אַחַת, וְהִפַּלְנוּ גוֹרָלוֹת לְאַבְּדָן מִן הָעוֹלָם, וּבְאֵיזֶה זְמַן יִתָּכֵן לָנוּ לְכַלּוֹתָם, וְנָפַל עֲלֵיהֶם הַגּוֹרָל בְּחֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר בּוֹ. וְעַכְשָׁו כְּשֶׁיַּגִּיעוּ אֲלֵיכֶם הָאִגְּרוֹת הַלָּלוּ תִּהְיוּ מְזֻמָּנִים לְאוֹתוֹ הַיּוֹם, לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים שֶׁבֵּינֵיכֶם, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, וְלֹא תַשְׁאִירוּ מֵהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט. וּבְשָׁעָה שֶׁנֶּחְתְּמוּ אוֹתָן הָאִגְּרוֹת וְנִתְּנוּ בְּיַד הָמָן, וַיָּבוֹא שָׂמֵחַ הוּא וְכָל בְּנֵי חֲבוּרָתוֹ, וּפָגְעוּ בְּמָרְדֳּכַי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְרָאָה מָרְדֳּכַי שְׁלשָׁה תִּינוֹקוֹת שֶׁהָיוּ בָּאִים מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְרָץ מָרְדֳּכַי אַחֲרֵיהֶם, וּכְשֶׁרָאָה הָמָן וְכָל חֲבוּרָתוֹ שֶׁהָיָה רָץ מָרְדֳּכַי אַחֲרֵי הַתִּינוֹקוֹת, הָלְכוּ אַחֲרֵי מָרְדֳּכַי לָדַעַת מַה יִּשְׁאַל מָרְדֳּכַי מֵהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ מָרְדֳּכַי אֵצֶל הַתִּינוֹקוֹת שָׁאַל לְאֶחָד מֵהֶם פְּסֹק לִי פְּסוּקֶיךָ, אָמַר לוֹ (משלי ג, כה): אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא. פָּתַח הַשֵּׁנִי וְאָמַר, אֲנִי קָרִיתִי הַיּוֹם וּבָזֶה הַפָּסוּק עָמַדְתִּי מִבֵּית הַסֵּפֶר (ישעיה ח, י): עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל. פָּתַח הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר (ישעיה מו, ד): וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָֹּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מָרְדֳּכַי כָּךְ שָׂחַק וְהָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה. אָמַר לוֹ הָמָן מָה הִיא זֹאת הַשִֹּׂמְחָה שֶׁשָֹּׂמַחְתָּ לְדִבְרֵי הַתִּינוֹקוֹת הַלָּלוּ, אָמַר עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת שֶׁבִּשְׂרוּנִי שֶׁלֹא אֶפְחַד מִן הָעֵצָה הָרָעָה שֶׁיָּעַצְתָּ עָלֵינוּ. מִיָּד כָּעַס הָמָן הָרָשָׁע וְאָמַר אֵין אֲנִי שׁוֹלֵחַ יָדַי תְּחִלָּה אֶלָּא בְּאֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפְחָא, הָמָן הָרָשָׁע בַּעֲלִילָה גְדוֹלָה בָּא עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר א, ה): וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וגו', וְאֵין הָעָם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, כט): אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' וגו', אָמַר הָמָן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה, הַעֲמֵד לָהֶם זוֹנוֹת, וַעֲשֵׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה וּגְזֹר עֲלֵיהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ כֻּלָּם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיַעֲשׂוּ כִּרְצוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, ח): לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה מָרְדֳּכַי כָּךְ עָמַד וְהִכְרִיז עֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם לֹא תֵלְכוּ לֶאֱכֹל בִּסְעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁלֹא הִזְמִין אֶתְכֶם כִּי אִם לְלַמֵּד עֲלֵיכֶם קָטֵיגוֹרְיָא, כְּדֵי שֶׁיְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה עִם מִדַּת הַדִּין לְקַטְרֵג עֲלֵיכֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא שָׁמְעוּ לְדִבְרֵי מָרְדֳּכַי וְהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָלְכוּ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנִתְקַלְקְלוּ. מִיָּד עָמַד שָׂטָן וְהִלְשִׁין עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד מָתַי תִּדְבַּק בְּאֻמָּה זוֹ שֶׁהֵם מַפְרִישִׁין לְבָבָם וֶאֱמוּנָתָם מִמְךָ, אִם רְצוֹנְךָ אַבֵּד אֻמָּה זוֹ מִן הָעוֹלָם, כִּי אֵינָם בָּאִים בִּתְשׁוּבָה לְפָנֶיךָ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּסְתַּפֵּק בָּעֶלְיוֹנִים, וְגַם הִשְׁוָה דַעְתּוֹ לִמְחוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמָּה לִי אֻמָּה שֶׁבִּשְׁבִילָהּ הִרְבֵּיתִי אוֹתוֹתַי וּמוֹפְתַי לְכָל הַקָּמִים עֲלֵיהֶם לְרָעָה (דברים לב, כו): אַשְׁבִּיתָה מֶאֱנוֹשׁ זִכְרָם. מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשָֹּׂטָן הָבֵא לִי מְגִלָּה וְאֶכְתֹּב עָלֶיהָ כְּלָיָה. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הָלַךְ הַשָֹּׂטָן וְהֵבִיא לוֹ מְגִלָּה וְכָתַב עָלֶיהָ. מִיָּד יָצְתָה הַתּוֹרָה בְּבִגְדֵּי אַלְמְנוּת וְנָתְנָה קוֹלָהּ בִּבְכִי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְגַם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת צָעֲקוּ לְקוֹל בְּכִיָּתָהּ, וְאָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם יִשְׂרָאֵל בְּטֵלִים מִן הָעוֹלָם אָנוּ לְמָה אָנוּ צְרִיכִין בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, ז): הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ חַמָּה וּלְבָנָה כָּךְ, אָסְפוּ נָגְהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ, ג): אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָץ אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בְּבֶהָלָה אֵצֶל אֲבוֹת הָעוֹלָם וְאֵצֶל משֶׁה בֶּן עַמְרָם, וְאָמַר לָהֶם עַד מָתַי אֲבוֹת הָעוֹלָם רְדוּמִים בְּשֵׁנָה וְאִי אַתֶּם מַשְׁגִּיחִים עַל הַצָּרָה שֶׁבְּנֵיכֶם שְׁרוּיִין בָּהּ, כִּי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְחַמָּה וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל צְבָא הַמָּרוֹם בּוֹכִים בְּמֶרֶר, וְאַתֶּם עוֹמְדִים מִנֶּגֶד וְאֵינְכֶם מַשְׁגִּיחִים. אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּבַעֲבוּר זֹאת נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה לְכַלּוֹתָם מִן הָעוֹלָם וּלְאַבֵּד אֶת זִכְרָם. אָמְרוּ לוֹ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אִם הֵם עָבְרוּ עַל דָּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנֶחְתְּמָה גְּזֵרָתָם, מָה אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת. חָזַר אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ לְמשֶׁה אִי רוֹעֶה נֶאֱמָן כַּמָּה פְּעָמִים עָמַדְתָּ עַל הַפֶּרֶץ לְיִשְׂרָאֵל וּבִטַּלְתָּ גְּזֵרָתָם לְבִלְתִּי הַשְׁחִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית, מַה תַּעֲנֶה עַל הַצָּרָה הַזֹּאת (ישעיה לז, ג): כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וגו'. אָמַר לוֹ משֶׁה כְּלוּם יֵשׁ אָדָם כָּשֵׁר בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, אָמַר לוֹ יֵשׁ, וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי. אָמַר לוֹ לֵךְ וְהוֹדִיעוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד הוּא מִשָּׁם בִּתְפִלָּה, וַאֲנִי מִכָּאן, וּנְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ, רוֹעֶה נֶאֱמָן, כְּבָר נִכְתְּבָה אִגֶּרֶת כְּלָיָה עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ משֶׁה אִם בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה תְּפִלָּתֵנוּ נִשְׁמַעַת, וְאִם בְּדָם נֶחְתְּמָה מַה שֶּׁהָיָה הוּא, אָמַר לוֹ בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה. אָמַר לוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ לֵךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדֳּכַי, מִיָּד הָלַךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדֳּכַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, כֵּיוָן שֶׁהִגִּידוּ לְאֶסְתֵּר, מִיָּד וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד. מַהוּ וַתִּתְחַלְחַל, מְלַמֵּד שֶׁפֵּרְסָה נִדָּה. | |
|
