1. Hebrew Bible, Numbers, 15.22-15.31 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 100, 101; Schiffman (1983), Testimony and the Penal Code, 184| 15.22. "וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל־הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה׃", 15.23. "אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּיַד־מֹשֶׁה מִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם׃", 15.24. "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל־הָעֵדָה פַּר בֶּן־בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת׃", 15.25. "וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם כִּי־שְׁגָגָה הִוא וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת־קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַיהוָה וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יְהוָה עַל־שִׁגְגָתָם׃", 15.26. "וְנִסְלַח לְכָל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל־הָעָם בִּשְׁגָגָה׃", 15.27. "וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת־שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת׃", 15.28. "וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל־הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר עָלָיו וְנִסְלַח לוֹ׃", 15.29. "הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה׃", 15.31. "כִּי דְבַר־יְהוָה בָּזָה וְאֶת־מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֺנָה בָהּ׃", | 15.22. "And when ye shall err, and not observe all these commandments, which the LORD hath spoken unto Moses,", 15.23. "even all that the LORD hath commanded you by the hand of Moses, from the day that the LORD gave commandment, and onward throughout your generations;", 15.24. "then it shall be, if it be done in error by the congregation, it being hid from their eyes, that all the congregation shall offer one young bullock for a burnt-offering, for a sweet savour unto the LORD—with the meal-offering thereof, and the drink-offering thereof, according to the ordice—and one he-goat for a sin-offering.", 15.25. "And the priest shall make atonement for all the congregation of the children of Israel, and they shall be forgiven; for it was an error, and they have brought their offering, an offering made by fire unto the LORD, and their sin-offering before the LORD, for their error.", 15.26. "And all the congregation of the children of Israel shall be forgiven, and the stranger that sojourneth among them; for in respect of all the people it was done in error.", 15.27. "And if one person sin through error, then he shall offer a she-goat of the first year for a sin-offering.", 15.28. "And the priest shall make atonement for the soul that erreth, when he sinneth through error, before the LORD, to make atonement for him; and he shall be forgiven,", 15.29. "both he that is home-born among the children of Israel, and the stranger that sojourneth among them: ye shall have one law for him that doeth aught in error.", 15.30. "But the soul that doeth aught with a high hand, whether he be home-born or a stranger, the same blasphemeth the LORD; and that soul shall be cut off from among his people.", 15.31. "Because he hath despised the word of the LORD, and hath broken His commandment; that soul shall utterly be cut off, his iniquity shall be upon him.", |
|
2. Hebrew Bible, Leviticus, 4.2, 5.1, 5.6-5.13, 5.20-5.23 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 97; Schiffman (1983), Testimony and the Penal Code, 115| 4.2. "וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאת כֵּן יַעֲשֶׂה־לּוֹ וְכִפֶּר עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם׃", 4.2. "דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֺת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה׃", 5.1. "וְנֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם־לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ׃", 5.1. "וְאֶת־הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה כַּמִּשְׁפָּט וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר־חָטָא וְנִסְלַח לוֹ׃", 5.6. "וְהֵבִיא אֶת־אֲשָׁמוֹ לַיהוָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא נְקֵבָה מִן־הַצֹּאן כִּשְׂבָּה אוֹ־שְׂעִירַת עִזִּים לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ׃", 5.7. "וְאִם־לֹא תַגִּיע יָדוֹ דֵּי שֶׂה וְהֵבִיא אֶת־אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ־שְׁנֵי בְנֵי־יוֹנָה לַיהוָה אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה׃", 5.8. "וְהֵבִיא אֹתָם אֶל־הַכֹּהֵן וְהִקְרִיב אֶת־אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה וּמָלַק אֶת־רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל׃", 5.9. "וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת עַל־קִיר הַמִּזְבֵּחַ וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל־יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ חַטָּאת הוּא׃", 5.11. "וְאִם־לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי־יוֹנָה וְהֵבִיא אֶת־קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת לְחַטָּאת לֹא־יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא־יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה כִּי חַטָּאת הִיא׃", 5.12. "וֶהֱבִיאָהּ אֶל־הַכֹּהֵן וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת־אַזְכָּרָתָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יְהוָה חַטָּאת הִוא׃", 5.13. "וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל־חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר־חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה וְנִסְלַח לוֹ וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה׃", 5.21. "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ־בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת־עֲמִיתוֹ׃", 5.22. "אוֹ־מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל־שָׁקֶר עַל־אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה׃", 5.23. "וְהָיָה כִּי־יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת־הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת־הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת־הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת־הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא׃", | 4.2. "Speak unto the children of Israel, saying: If any one shall sin through error, in any of the things which the LORD hath commanded not to be done, and shall do any one of them:", 5.1. "And if any one sin, in that he heareth the voice of adjuration, he being a witness, whether he hath seen or known, if he do not utter it, then he shall bear his iniquity;", 5.6. "and he shall bring his forfeit unto the LORD for his sin which he hath sinned, a female from the flock, a lamb or a goat, for a sin-offering; and the priest shall make atonement for him as concerning his sin.", 5.7. "And if his means suffice not for a lamb, then he shall bring his forfeit for that wherein he hath sinned, two turtle-doves, or two young pigeons, unto the LORD: one for a sin-offering, and the other for a burnt-offering.", 5.8. "And he shall bring them unto the priest, who shall offer that which is for the sin-offering first, and pinch off its head close by its neck, but shall not divide it asunder.", 5.9. "And he shall sprinkle of the blood of the sin-offering upon the side of the altar; and the rest of the blood shall be drained out at the base of the altar; it is a sin-offering.", 5.10. "And he shall prepare the second for a burnt-offering, according to the ordice; and the priest shall make atonement for him as concerning his sin which he hath sinned, and he shall be forgiven.", 5.11. "But if his means suffice not for two turtledoves, or two young pigeons, then he shall bring his offering for that wherein he hath sinned, the tenth part of an ephah of fine flour for a sin-offering; he shall put no oil upon it, neither shall he put any frankincense thereon; for it is a sin-offering.", 5.12. "And he shall bring it to the priest, and the priest shall take his handful of it as the memorial-part thereof, and make it smoke on the altar, upon the offerings of the LORD made by fire; it is a sin-offering.", 5.13. "And the priest shall make atonement for him as touching his sin that he hath sinned in any of these things, and he shall be forgiven; and the remt shall be the priest’s, as the meal-offering.", 5.20. "And the LORD spoke unto Moses, saying:", 5.21. "If any one sin, and commit a trespass against the LORD, and deal falsely with his neighbour in a matter of deposit, or of pledge, or of robbery, or have oppressed his neighbour;", 5.22. "or have found that which was lost, and deal falsely therein, and swear to a lie; in any of all these that a man doeth, sinning therein;", 5.23. "then it shall be, if he hath sinned, and is guilty, that he shall restore that which he took by robbery, or the thing which he hath gotten by oppression, or the deposit which was deposited with him, or the lost thing which he found,", |
|
3. Hebrew Bible, Exodus, 22.30 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Schiffman (1983), Testimony and the Penal Code, 184 | 22.30. "And ye shall be holy men unto Me; therefore ye shall not eat any flesh that is torn of beasts in the field; ye shall cast it to the dogs.", |
|
| 4. Dead Sea Scrolls, Hodayot, 17.12 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Schiffman (1983), Testimony and the Penal Code, 184 |
| 5. Dead Sea Scrolls, Damascus Covenant, 15.2, 15.9, 15.12, 16.2, 20.1-20.8 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional •transgression, unintentional Found in books: Schiffman (1983), Testimony and the Penal Code, 170, 184 |
| 6. Dead Sea Scrolls, War Scroll, 10.6 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Schiffman (1983), Testimony and the Penal Code, 184 |
| 7. Dead Sea Scrolls, (Cairo Damascus Covenant) Cd-A, 15.2, 15.9, 15.12, 16.2, 20.1-20.8 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional •transgression, unintentional Found in books: Schiffman (1983), Testimony and the Penal Code, 170, 184 |
| 8. Dead Sea Scrolls, Community Rule, 7.19, 7.20, 7.21, 8.17-9.2 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 101 |
| 9. Dead Sea Scrolls, Damascus Document, 15.13-15.17 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 102 |
| 10. Dead Sea Scrolls, Damascus Document, 15.13-15.17 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 102 |
| 11. Dead Sea Scrolls, Hodayot, 17.12 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Schiffman (1983), Testimony and the Penal Code, 184 |
| 12. Dead Sea Scrolls, of Discipline, 1.3, 5.8, 6.22, 6.25, 6.26, 6.27, 7.22, 7.23, 7.24, 7.25, 7.2161, 8.10, 8.11, 8.12, 8.15, 8.16-9.11, 8.16, 8.17, 8.18, 8.19, 8.20-9.2, 8.21-9.2, 8.22, 8.23, 9.2 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Schiffman (1983), Testimony and the Penal Code, 170, 184 |
13. Mishnah, Shabbat, 7.1, 11.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 102, 103, 121, 126| 7.1. "כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַשַּׁבָּת. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, חַיָּב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת. הַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, חַיָּב עַל כָּל אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה. הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת: \n", 11.6. "הַזּוֹרֵק וְנִזְכַּר לְאַחַר שֶׁיָּצְתָה מִיָּדוֹ, קְלָטָהּ אַחֵר, קְלָטָהּ כֶּלֶב, אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה, פָּטוּר. זָרַק לַעֲשׂוֹת חַבּוּרָה, בֵּין בְּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה, וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה חַבּוּרָה, פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל, כָּל חַיָּבֵי חַטָּאוֹת אֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה. תְּחִלָּתָן שְׁגָגָה וְסוֹפָן זָדוֹן, תְּחִלָּתָן זָדוֹן וְסוֹפָן שְׁגָגָה, פְּטוּרִין, עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה: \n", | 7.1. "A great principle they stated in respect to Shabbat: anyone who forgets the fundamental law of Shabbat and performs many labors on many Shabbatot, is liable for only one sin-offering. One who knows the fundamental law of Shabbat and performs many labors on many Shabbatot is liable for a sin-offering for each and every Shabbat. One who knows that it is Shabbat and performs many labors on many Shabbatot, is liable for every primary labor. One who performs many labors belonging to the same category is obligated for only one sin-offering.", 11.6. "If one throws [something] and remembers [that it is Shabbat] after it leaves his hand, and another catches it, or a dog catches it or it is burnt, he is not liable. If one throws [something] in order to inflict a wound whether to a person or a beast, and he remembers [that it is Shabbat] before the wound is inflicted he is not liable. This is the general principle: all who are liable to sin-offerings are liable only if the beginning and the end [of the forbidden action] are unwitting. If their beginning is unwitting while their end is intentional, if their beginning is intentional while their end is unwitting, they are not liable, unless their beginning and end are intentional.", |
|
14. Mishnah, Makkot, 3.1, 3.15 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 101| 3.1. "וְאֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין, הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה, אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת. גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשֵּׁם אֶחָד בִּלְבָד: \n", 3.15. "כָּל חַיָּבֵי כְרֵתוֹת שֶׁלָּקוּ, נִפְטְרוּ יְדֵי כְרֵתָתָן, שֶׁנֶאֱמַר (דברים כה) וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ, כְּשֶׁלָּקָה הֲרֵי הוּא כְאָחִיךָ, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, מָה אִם הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, נוֹטֵל נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ נַפְשׁוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִמְּקוֹמוֹ הוּא לָמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח) וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת וְגוֹ', וְאוֹמֵר (שם) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. הָא, כָּל הַיּוֹשֵׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה, נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (דברים יב) רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְגוֹ', וּמָה אִם הַדָּם שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה מִמֶּנּוּ, הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ מְקַבֵּל שָׂכָר, גָּזֵל וַעֲרָיוֹת שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמַּדְתָּן, הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו וּלְדוֹרוֹת דּוֹרוֹתָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת: \n" | 3.1. "And these are liable to be flogged:One who had relations with his sister, or his father's sister, or his mother's sister, or his wife's sister, or his brother's wife, or his father's brother's wife, or a menstruant; A high priest who marries a widow, an ordinary priest who marries a divorcee or a halutzah; An Israelite who marries a mamzereth or natinah, or an Israelite woman who is married to a mamzer or a natin. In the case of a [woman who is both] a divorcee and a widow [a high priest] is liable on two counts. But in the case of a [woman who is both] a divorcee and a halutzah, an ordinary priest is liable only on one count.", 3.15. "All who have incurred [the penalty of] kareth, on being flogged are exempt from their punishment of kareth, for it says, “[He may be given up to forty lashes, but not more] ... lest your brother shall be dishonored before your eyes” (Deut. 25;3) once he has been lashed he is [considered] “your brother”, the words of Rabbi Haiah ben Gamaliel. Rabbi Haiah ben Gamaliel said: “Just as one who transgresses one transgression forfeits his life, how much more does one who performs one commandment have his life granted him.” Rabbi Shimon says: “You can learn this from its own passage; as it says: “[All who do any of those abhorrent things] such persons shall be cut off from their people” (Lev. 18:29), and it says: “You shall keep my statutes and my ordices which if a man do, he shall live by them” (Lev. 18:5), which means that one who desists from transgressing is granted reward like one who performs a precept. Rabbi Shimon bar Rabbi says: Behold [the Torah] says, “But makes sure that you do not partake of the blood; for the blood is the life, and you must not consume the life with the flesh…[that it may go well with you and with your descendents to come..” (Deut. 12:23-25”-- now, if in the case of blood which a person’s soul loathes, anyone who refrains from it receives reward, how much more so in regard to robbery and sexual sin for which a person’s soul craves and longs shall one who refrains from them acquire merit for himself and for generations and generations to come, to the end of all generations!" |
|
| 15. Tosefta, Maaser Sheni, 3.1, 3.9 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 133, 134 |
16. Tosefta, Shabbat, 1.13, 2.14-2.15, 8.5, 10.19 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 102, 121, 133, 162, 163| 8.5. "איזהו מנחש האומר נפלה מקלי מידי נפלה פתי מפי קרא לי איש פלוני מאחרי קרא לי עורב נבח בי כלב עבר נחש מימיני ושועל משמאלי ופסק צבי את הדרך לפני אל תתחיל בי שהרי שחרית הוא ור\"ח הוא ומוצאי שבת הוא.", | |
|
| 17. Anon., Sifra, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 121, 126 |
18. Mishna, Meilah, 6.2 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 103| 6.2. "שָׁלַח בְּיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, אִם עָשׂוּ שְׁלִיחוּתוֹ, בַּעַל הַבַּיִת מָעַל. לֹא עָשׂוּ שְׁלִיחוּתוֹ, הַחֶנְוָנִי מָעַל. שָׁלַח בְּיַד פִּקֵּחַ, וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי, הַחֶנְוָנִי מָעַל כְּשֶׁיּוֹצִיא. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. נוֹטֵל פְּרוּטָה אוֹ כְלִי וְיֹאמַר, פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא, מְחֻלֶּלֶת עַל זֶה, שֶׁהַהֶקְדֵּשׁ נִפְדֶּה בְכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כָסֶף: \n", | 6.2. "One who has sent a deaf-mute, an imbecile or a minor: If they carried out their agency the employer is guilty, If they did not carry out their appointed errand, the shopkeeper is guilty. If one sent one of sound senses and remembers [that the money belongs to Temple property] before it has come into the possession of the shopkeeper, the shopkeeper will be guilty when he spends it. What should he do? He should take a perutah or a vessel and say “The perutah that is Temple property, wherever it may be, is redeemed with this;” for consecrated things can be redeemed both with money and with money's worth.", |
|
| 19. Palestinian Talmud, Berachot, 8.7 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 151 |
| 20. Palestinian Talmud, Maaser Sheni, 1.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 133 |
| 21. Palestinian Talmud, Terumot, 2.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 163 |
22. Babylonian Talmud, Shabbat, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 163| 38a. שכח קדירה על גבי כירה ובשלה בשבת מהו אישתיק ולא א"ל ולא מידי למחר נפק דרש להו המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ולא שנא,מאי ול"ש רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו להיתירא מבשל הוא דקא עביד מעשה במזיד לא יאכל אבל האי דלא קא עביד מעשה במזיד נמי יאכל רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא מבשל הוא דלא אתי לאיערומי בשוגג יאכל אבל האי דאתי לאיערומי בשוגג נמי לא יאכל,מיתיבי שכח קדירה על גבי כירה ובישלה בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל בד"א בחמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא בישל כל צורכו אבל חמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל שבישל כל צורכו בין בשוגג בין במזיד יאכל דברי ר"מ,ר' יהודה אומר חמין שהוחמו כל צורכן מותרין מפני שמצטמק ורע לו ותבשיל שבישל כל צורכו אסור מפני שמצטמק ויפה לו וכל המצטמק ויפה לו כגון כרוב ופולים ובשר טרוף אסור וכל המצטמק ורע לו מותר,קתני מיהא תבשיל שלא בישל כל צורכו בשלמא לרב נחמן בר יצחק לא קשיא כאן קודם גזרה כאן לאחר גזרה אלא רבה ורב יוסף דאמרי להיתירא אי קודם גזרה קשיא מזיד אי לאחר גזרה קשיא נמי שוגג קשיא,מאי גזירתא דאמר רב יהודה בר שמואל א"ר אבא אמר רב כהנא אמר רב בתחילה היו אומרים המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל וה"ה לשוכח משרבו משהין במזיד ואומרים שכחים אנו חזרו וקנסו על השוכח,קשיא דר' מאיר אדר' מאיר קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דר' מאיר אדר"מ לא קשיא הא לכתחילה הא דיעבד דר' יהודה אדר' יהודה נמי לא קשיא כאן בגרופה וקטומה כאן בשאינה גרופה וקטומה,איבעיא להו עבר ושהה מאי מי קנסוהו רבנן או לא ת"ש דאמר שמואל בר נתן א"ר חנינא כשהלך רבי יוסי לציפורי מצא חמין שנשתהו על גבי כירה ולא אסר להן ביצים מצומקות שנשתהו על גבי כירה ואסר להן מאי לאו לאותו שבת לא לשבת הבאה,מכלל דביצים מצומקות מצטמקות ויפה להן נינהו אין דאמר רב חמא בר חנינא פעם אחת נתארחתי אני ורבי למקום אחד והביאו לפנינו ביצים מצומקות כעוזרדין ואכלנו מהן הרבה:,ב"ה אומרים אף מחזירין: אמר רב ששת לדברי האומר | 38a. If b one forgot a pot /b on Shabbat eve b atop a stove and it cooked on Shabbat, what is /b the ruling in that case? Is one permitted to eat that food, or not? b He was silent and did not say a thing to him. The next day, he emerged /b and publicly b taught them /b the following i halakha /i : With regard to b one who cooks on Shabbat, /b if he did so b unwittingly, he may eat /b it, and if he cooked b intentionally, he may not eat /b it; b and /b the i halakha /i b is no different. /b ,The last part of Rabbi Ḥiyya bar Abba’s statement is unclear. The Gemara asks: b What is /b the practical halakhic meaning of the phrase: b And it is no different? Rabba and Rav Yosef both said /b to interpret the phrase b permissively /b in the following manner: b One who cooks is one who performs an action. /b If he did so b intentionally, he may not eat /b what he cooked. b However, this /b one who forgot the pot on the stove, b who does not perform an action, /b even if he b intentionally /b left the pot on Shabbat eve, he b may also eat /b the food. However, b Rav Naḥman bar Yitzḥak said /b that the phrase: And it is no different, should be interpreted b restrictively /b in the following manner: It is b one who cooks /b who b will not come to deceive, /b as there is no room for suspicion that a person will intentionally cook on Shabbat. Therefore, if one cooks b unwittingly, he may eat /b it. b However, one who would come to deceive, /b intentionally leaving the pot on the stove and saying: I forgot it, the Sages penalize him and decree that if he did so b unwittingly as well, he may not eat /b it.,The Gemara b raises an objection /b to this statement from that which was taught in a i baraita /i : b One who forgot a pot atop a stove and it cooked on Shabbat, if /b he did so b unwittingly, he may eat /b it; if he did so b intentionally, he may not eat /b it. b In what case is this statement said? /b It is in a case b where /b the pot contains b hot water that /b was b not /b yet b completely heated, and /b the same applies to b cooked food that /b was b not /b yet b completely cooked. However, /b if it contains b hot water that /b was already b completely heated and cooked food that /b was already b completely cooked, whether /b the pot was left there b unwittingly, or whether /b the pot was left there b intentionally, one may eat /b it; this is b the statement of Rabbi Meir. /b , b Rabbi Yehuda says /b that there is a distinction: b Hot water that /b was already b completely heated is permitted because, /b in that case, the longer it remains on the fire, the more it b shrivels, /b i.e., evaporates, b and deteriorates. /b In that case, one would certainly not come to increase the heat because he would not want to lose more water through evaporation. b However, cooked food that was completely cooked, /b it b is prohibited /b to leave it on the fire b because /b it b shrivels and improves. /b There is room for concern that he will stoke the coals to increase the heat under the food. b And /b there is a general principle: b Anything that shrivels and improves, e.g., cabbage, and beans, and meat cut /b into small pieces b is prohibited; and anything that shrivels and deteriorates is permitted. /b , b In any event, it was taught /b in that i baraita /i that in the case of b cooked food that was not completely cooked, /b if it was cooked unwittingly, it is permitted. b Granted, /b according b to /b the opinion of b Rav Naḥman bar Yitzḥak, /b this is b not difficult. /b Although there is an apparent contradiction, as he prohibits eating from a pot that was unwittingly forgotten on the stove, and the i baraita /i prohibits it only when it was left intentionally, he could explain the following: b Here, /b the i baraita /i , which permits eating it, was taught b prior to /b the b decree /b that was issued lest a person act deceitfully, whereas b there, /b the i halakha /i of Rav Naḥman bar Yitzḥak, was taught b after /b the b decree, /b which prohibited eating food even if it was forgotten unwittingly. b However, /b according to the opinion of b Rabba and Rav Yosef, who said /b to interpret the phrase b permissively, /b whether he left it on the stove unwittingly or he did so intentionally, it is difficult. b If /b this i baraita /i was taught b prior to /b the b decree, /b the ruling with regard to when he did so b intentionally is difficult, /b as Rabba and Rav Yosef permit eating the food even in that case. b If /b this i baraita /i was taught b after /b the b decree, /b the ruling with regard to when he did so b unwittingly is also difficult, /b as Rabba and Rav Yosef permit eating the food in every case. No answer was found to this objection and the Gemara concludes: It is indeed b difficult. /b ,With regard to the matter itself, the Gemara asks: b What is the decree /b that was discussed above in terms of the distinction between before the decree and after the decree? The Gemara says: This is the decree that b Rav Yehuda bar Shmuel said /b that b Rabbi Abba said /b that b Rav Kahana said /b that b Rav said: Initially, they would say: /b With regard to b one who cooks on Shabbat, /b if it was b unwitting, one may eat /b it; if it was b intentional, one may not eat /b it. b And the same is true with regard to one who forgets /b the pot atop the stove before Shabbat and it cooks on Shabbat. b When /b the number of those who b leave /b their pots b intentionally and say we forgot /b to justify their actions b , increased, /b the Sages b then penalized those who forgot. /b Even one who forgets unwittingly may not eat it.,In the i Tosefta /i cited earlier, which deals with one who forgot a pot atop the stove and the food cooked on Shabbat, Rabbi Meir ruled leniently and permitted both hot water that was completely heated and cooked food that was completely cooked, even when it was left on the stove intentionally. Rabbi Yehuda ruled stringently and distinguished between different cases. However, in the i Tosefta /i cited at the beginning of the chapter, it was taught that Rabbi Meir and Rabbi Yehuda disagree with regard to the opinions of Beit Hillel and Beit Shammai as far as leaving food on the stove on Shabbat is concerned. Rabbi Meir says that it is completely prohibited to leave cooked food on the stove i ab initio /i , even according to Beit Hillel who rule leniently. Rabbi Yehuda said that Beit Hillel ruled leniently and permitted doing so. There is a b contradiction /b between one statement b of Rabbi Meir /b and the other statement b of Rabbi Meir, /b and there is a b contradiction /b between one statement b of Rabbi Yehuda /b and the other statement b of Rabbi Yehuda. /b The Gemara responds: Between one statement b of Rabbi Meir /b and the other statement b of Rabbi Meir /b there is b no contradiction. That /b which we learned: Rabbi Meir prohibits leaving cooked food under any circumstances, is speaking b i ab initio /i ; /b whereas b this, /b where he permits eating the food even if it was left on the stove intentionally, is speaking b after the fact. /b Between one statement b of Rabbi Yehuda /b and the other statement b of Rabbi Yehuda /b there b is also no contradiction. There, /b where he permitted leaving the food on the stove, it is referring to the case b of /b a stove that was b swept and covered with ashes, /b whereas b here, /b where he prohibited doing so, is referring to the case b of /b a stove b that is not swept and covered with ashes. /b , b A dilemma was raised /b before the Sages: b One /b who b transgressed and left /b his pot on the fire on Shabbat, b what /b is his legal status? b Did the Sages penalize him /b and prohibit him from eating the food, b or did they not /b penalize him? b Come /b and b hear /b a resolution to this dilemma from that which b Shmuel bar Natan said /b that b Rabbi Ḥanina said: When Rabbi Yosei went to /b the city of b Tzippori, he found hot water that was left on the stove, and he did not prohibit them /b from drinking b it. /b He found b eggs shriveled /b from overcooking b that were left on the stove /b on Shabbat b and he prohibited them /b from eating b them. Is /b this b not /b referring to permitting and prohibiting their consumption b for /b that b same Shabbat? /b If so, apparently he prohibits eating cooked food that was intentionally left on the stove on Shabbat. The Gemara immediately rejects this assumption: b No. /b Rather, he prohibited them from doing so i ab initio /i b the following Shabbat, /b but he did not prohibit them from eating the eggs on that same Shabbat.,The Gemara is surprised: b From this /b statement it can be b inferred /b that b eggs shriveled /b from overcooking b shrivel and improve /b when left on the fire for a long time, and that is the reason that Rabbi Yosei made a distinction between hot water, which he permitted leaving on the stove, and eggs, which he prohibited leaving on the stove. The Gemara replies: b Yes, /b overcooking improves the eggs. b As Rav Ḥama bar Ḥanina said: One time Rabbi /b Yehuda HaNasi b and I were guests in the same place, and they brought before us overcooked eggs /b that shriveled to the size b of crab apples [ i uzradin /i ] and we ate many of them. /b Apparently, extended cooking improves eggs. Therefore, when they are left on the fire on Shabbat there is room for concern lest one stoke the coals in order to shrivel them more.,We learned in the mishna: b Beit Hillel say /b that b one may even return /b a pot taken off the stove to the stove on Shabbat. b Rav Sheshet said: According to the one who says /b |
|
23. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •transgression, intentional Found in books: Balberg (2023), Fractured Tablets: Forgetfulness and Fallibility in Late Ancient Rabbinic Culture, 151, 153| 53b. ואין מברכין על הנר עד שיאותו:,אמר רב יהודה אמר רב לא יאותו יאותו ממש אלא כל שאילו עומד בקרוב ומשתמש לאורה ואפילו ברחוק מקום וכן אמר רב אשי ברחוק מקום שנינו,מיתיבי היתה לו נר טמונה בחיקו או בפנס או שראה שלהבת ולא נשתמש לאורה או נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת אינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה,בשלמא משתמש לאורה ולא ראה שלהבת משכחת לה דקיימא בקרן זוית אלא ראה שלהבת ולא נשתמש לאורה היכי משכחת לה לאו דמרחקא,לא כגון דעמיא ואזלא:,ת"ר גחלים לוחשות מברכין עליהן אוממות אין מברכין עליהן ה"ד לוחשות אמר רב חסדא כל שאילו מכניס לתוכן קיסם ודולקת מאיליה,איבעיא להו אוממות או עוממות,ת"ש דאמר רב חסדא בר אבדימי (יחזקאל לא, ח) ארזים לא עממוהו בגן אלהים,ורבא אמר יאותו ממש,וכמה אמר עולא כדי שיכיר בין איסר לפונדיון חזקיה אמר כדי שיכיר בין מלוזמא של טבריא למלוזמא של צפורי,רב יהודה מברך אדבי אדא דיילא רבא מברך אדבי גוריא בר חמא אביי מברך אדבי בר אבוה,אמר רב יהודה אמר רב אין מחזרין על האור כדרך שמחזרים על המצות א"ר זירא מריש הוה מהדרנא כיון דשמענא להא דרב יהודה אמר רב אנא נמי לא מהדרנא אלא אי מקלע לי ממילא מבריכנא:,מי שאכל וכו': אמר רב זביד ואיתימא רב דימי בר אבא מחלוקת בשכח אבל במזיד ד"ה יחזור למקומו ויברך,פשיטא ושכח תנן,מהו דתימא ה"ה אפילו במזיד והאי דקתני ושכח להודיעך כחן דב"ש קמ"ל,תניא אמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שאכל בראש הבירה ושכח וירד ולא ברך יחזור לראש הבירה ויברך אמרו להן ב"ש לב"ה לדבריכם מי ששכח ארנקי בראש הבירה לא יעלה ויטלנה לכבוד עצמו הוא עולה לכבוד שמים לא כל שכן,הנהו תרי תלמידי חד עביד בשוגג כב"ש ואשכח ארנקא דדהבא וחד עביד במזיד כב"ה ואכליה אריא,רבה בב"ח הוה קאזל בשיירתא אכל ואשתלי ולא בריך אמר היכי אעביד אי אמינא להו אנשאי לברך אמרי לי בריך כל היכא דמברכת לרחמנא מברכת מוטב דאמינא להו אנשאי יונה דדהבא אמר להו אנטרו לי דאנשאי יונה דדהבא אזיל ובריך ואשכח יונה דדהבא,ומאי שנא יונה דמתילי כנסת ישראל ליונה דכתיב (תהלים סח, יד) כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ מה יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה אף ישראל אינן ניצולין אלא במצות:,עד אימתי הוא וכו':,כמה שיעור עכול א"ר יוחנן כל זמן שאינו רעב וריש לקיש אמר כל זמן שיצמא מחמת אכילתו,א"ל רב יימר בר שלמיא למר זוטרא ואמרי לה רב יימר בר שיזבי למר זוטרא מי אמר ריש לקיש הכי והאמר רב אמי אמר ריש לקיש כמה שיעור עכול כדי להלך ארבע מילין,ל"ק כאן באכילה מרובה כאן באכילה מועטת:,בא להם יין וכו':,למימרא דישראל אע"ג דלא שמע כולה ברכה עונה וכי לא שמע היכי נפיק,אמר חייא בר רב בשלא אכל עמהן וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה בשלא אכל עמהן א"ל רב לחייא בריה ברי חטוף ובריך וכן אמר רב הונא לרבה בריה חטוף ובריך,למימרא דמברך עדיף ממאן דעני אמן והתניא ר' יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך,א"ל ר' נהוראי השמים כן הוא תדע שהרי גוליירין יורדין ומתגרין [במלחמה] וגבורים יורדין ומנצחין,תנאי היא דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע אלא שממהרין למברך יותר מן העונה אמן,בעי מיניה שמואל מרב מהו לענות אמן אחר תינוקות של בית רבן אמר ליה אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין וה"מ בדלא עידן מפטרייהו אבל בעידן מפטרייהו עונין,ת"ר שמן מעכב את הברכה דברי רבי זילאי רבי זיואי אומר אינו מעכב רבי אחא אומר שמן טוב מעכב ר' זוהמאי אומר כשם שמזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות פסולות לברכה,אמר רב נחמן בר יצחק אנא לא זילאי ולא זיואי ולא זוהמאי ידענא אלא מתניתא ידענא דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא (ויקרא כ, ז) והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן אני יי' אלהיכם זו ברכה:, br br big strongהדרן עלך אלו דברים /strong /big br br | |
|
