| 1. Tosefta, Bava Qamma, 2.12, 8.11 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 288, 290 |
2. Tosefta, Taanit, 3.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 289| 3.7. "[מהו] בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות [שבשעה שהושיבו מלכי יון פרדסאות על הדרכים שלא לעלות לירושלים כדרך שהושיב ירבעם כל מי שהוא כשר וירא חטא באותו הדור היה נוטל את הבכורים ומחפן כמין קציעות ומניחן בכלים ונטל את הסל ואת העלי על כתפו ועלה כשהגיע לאותו משמר א\"ל לאן אתה הולך א\"ל לעשות שתי קציעות הללו שני כפין של דבלה במכתשת הלז שבפני בעלי זה שעל כתפי כיון שעבר מאותו משמר מעטרן ומעלן לירושלים].", | |
|
3. Tosefta, Sukkah, 2.3 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 288| 2.3. "שומרי העיר ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורין בלילה וחייבין ביום שומרי העיר בין ביום בין בלילה פטורין בין ביום בין בלילה [הולכי דרכים פטורין ביום וחייבין בלילה] שומרי גנות [ופרדסות פטורין בלילה וחייבין ביום].", | 2.3. "The watchmen of the city who watch by day are exempt from the law of the sukkah by day, but under obligation by night; those who watch by day and by night are exempted both by day and by night. Travellers are under obligation by night, but exempted by day. Keepers of gardens and parks are exempted both by day and by night. ", |
|
4. Tosefta, Sotah, 4.7, 13.3-13.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 288, 289| 13.3. "משחרב בית המקדש [בטלה מלוכה מבית דוד ובטלו אורים ותומים ופסקו ערי מגרש] שנאמר (עזרא ב׳:ס״ג) ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד הכהן לאורים ותומים כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים או עד שיבא [אליהו].", 13.4. "[משמתו נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה רוח הקדש מישראל ואעפ\"כ היו משמיעין להם על בת קול מעשה שנכנסו חכמים לעלית בן גוריא ביריחו יצתה בת קול ואמרה להן יש כאן אדם ביניכם שראוי לרוה\"ק אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו עיניהם בהלל הזקן בשעת מיתתו היו אומרים אי עניו אי חסיד תלמידו של עזרא].", 13.5. "[שוב מעשה שנתכנסו חכמים ביבנה ויצאת בת קול ואמרה להן יש כאן אדם שראוי לרוה\"ק אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו עיניהם בהלל הזקן וכשמת אמרו הא עניו הא חסיד תלמידו של עזרא שוב פעם אחת היו יושבין ביבנה ושמעו בת קול אומר יש כאן אדם שראוי לרוח הקדש אלא שאין הדור ראוי לכך ונתנו עיניהם בשמואל הקטן בשעת מיתתו מה היו אומרים אי עניו אי חסיד תלמידו של הלל הזקן אף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לקטלא ושאר חברוהי לחרבא ושאר עמא לביזא ועקן רברבן יהויין לאחר דינא בלשון ארמי אמרן אף על ר' יהודה בן בבא התקינו שיהיו אומרין עליו הא עניו הא חסיד תלמידו של שמואל הקטן אלא שנטרפה שעה].", 13.6. "יוחנן כהן גדול שמע דבר מבית קדש הקדשים נצחין טליא דאזלי לאגחא קרבא באנטוכת וכתבו אותה [שעה] ואותו היום וכוונו ואותה שעה היתה שנצחו שמעון הצדיק שמע דבר מבית קדש הקדשים בטילת עבידתא דיאמר סנאה [לתתאה] להיכלא ונהרג גסקלנוס ובטלו גזירותיו ובלשון ארמי שמע.", 13.7. "כל זמן שהיה שמעון הצדיק קיים [היתה] נר מערבי תדיר משמת הלכו ומצאוהו שכבה מכאן ואילך מוצאין אותה פעמים כבה פעמים [דולק] כל זמן שהיה שמעון הצדיק קיים היתה מערכה תדירה כשמסדרין אותה בשחרית היתה מתגברת והולכות כל היום כולו והיו מקריבין עליה תמידין ומוספין ונסכיהן ולא היו מוסיפין עליה אלא שני גזרי עצים עם תמיד של בין הערבים כדי לקיים מצות [עצים] שנאמר (ויקרא ו׳:ה׳) ובער עליה הכהן משמת שמעון הצדיק תשש כחה של מערכה כשמסדרין אותה [משחרית] לא היו נמנעין מלהוסיף עליה עצים כל היום כולו כל זמן שהיה שמעון הצדיק קיים ברכה נכנסת בשתי [הלחם] ובלחם הפנים שתי הלחם מתחלקת בעצרת לכהנים ולחם הפנים ברגל לכל המשמרות [לאנשי משמר] יש מהן שאוכלין ושובעין ויש שאוכלין ומותירין ולא עלה ביד כל אחד ואחד אלא כזית משמת שמעון הצדיק לא היתה ברכה נכנסת לא בשתי הלחם ולא בלחם הפנים הצנועין מושכין ידיהן והגרגרנין חולקין ביניהם ולא עלה ביד כל אחד ואחד אלא כפול. מעשה בכהן אחד מצפורי שנטל חלקו וחלק חבירו ואעפ\"כ לא עלה בידו אלא כפול והיו קורין אותו בן [חמסן] עד היום.", | |
|
5. Tosefta, Rosh Hashanah, 1.15 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 289| 1.15. "אם [אינן] מכירין אותו משלחין עדיו עמו אפילו בשבת מעשה ברבי נהוראי שבא עם העד [בשבת] לאושא והעיד בו. בראשונה היו משיאין משואות בראשי [ההרים] הגבוהים בהר המשחה בסרטבא [ובצרופנה בתבור בחורן בבית דלתיה] רשב\"א אומר אף [בהרי מכמא ותבור] וחברותיה.", | |
|
6. Tosefta, Pesahim, 2.15 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 288| 2.15. "החזרת והמצה והפסח לילי יו\"ט [הראשון חובה ושאר ימים] רשות ר\"ש אומר לאנשים חובה לנשים רשות הלל הזקן היה [כרכן] שלשתן זה בזה ואוכלן מאימתי אוכלן משתחשך לא אכלן משתחשך אוכלן כל הלילה לא אכלן כל הלילה לא יאכלם מעתה החזרת והמצה והפסח אין מעכבין זה את זה.", | |
|
7. Tosefta, Parah, 3.8, 4.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 288, 289| 3.8. "נתנן עד שלא הוצת האור ברובה או משנעשית אפר פסולה. נטל עצם או שחור וקדש בו הרי זה לא עשה כלום אם יש עליו אבק כל שהוא אם מגופה כותשו ומקדש בו וכשר. וחולקין אותו לשלשה חלקים אחד ניתן בחיל ואחד ניתן בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות זה שמתחלק לכל המשמרות היו ישראל מזין הימנו. זה שניתן בהר המשחה היו כהנים מקדשין בו. זה שניתן בחיל היו משמרין שנאמר (במדבר יט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת. ", 4.7. "שש מעלות בחטאת בכל מקום. מזין מי חטאת ואפר חטאת בכל מקום. עם הארץ שאמר טהור אני לחטאת מקבלין אותו. כלים הללו טהורין לחטאת מקבלין הימנו. טבל להזאות ולא הזה אוכל בתרומה לערב רבי אומר בידו מי חטאת ואפר חטאת עושין על גביו טהרות ועל גבי בגדיו ועל גבי סנדליו.", | |
|
8. Tosefta, Kippurim, 1.4, 1.8, 1.12, 2.4-2.6 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 289| 1.4. "למה מפרישין כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול ישמש תחתיו וכהן גדול חוזר לכהונה גדולה וזה ששימש תחתיו כל מצות כהונה גדולה עליו דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר אע\"פ שאמרו כל מצות כהונה גדולה עליו אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט אמר רבי יוסי מעשה ביוסף בן [אילים מצפורי ששימש תחת כהן גדול שעה אחת ולא היה כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט כשיצא] אמר למלך פר ושעיר [שקרבו] היום משל מי [היו משלי או משל כהן גדול] ידע המלך על מה אמר לו [מה זה בן אילים] לא דייך ששימשת [תחת כהן גדול] שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם אלא שאתה מבקש ליטול לך כהונה גדולה באותה שעה ידע [בן אילים] שהוסע מן הכהונה גדולה.", 1.8. "איזו היא אצבע צרדה זו אצבע גדולה של ימין בפה [ולא] בנבל ולא בכנור מה היו אומרים (תהילים קכ״ז:א׳) שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית וגו' לא היו ישנים כל הלילה אלא שקורין כנגד כהן גדול [כדי] לעסקו בתורה כך היו נוהגין בגבולין אחר חורבן הבית זכר למקדש אבל חוטאין [היו].", 1.12. "איל קרב באחד עשר כבשי צבור בשמונה שאין עמהן חביתין פר קרב בעשרים וארבעה הראש והרגל שנים אוחזין ברגל ומעלין אותה לגבי מזבח שלשה אוחזין ומקריבין אותה לגבי מזבח בד\"א בקרבנות הצבור אבל קרבנות יחיד כל הרוצה להקריב מקריב מעשה בבניה של מרתה בת בייתוס שהיה אחד מהם נוטל שתי יריכות בשתי אצבעותיו משור לקוח באלף דנרין והיה מהלך עקב בצד גודל ומעלה אותן לגבי מזבח.", 2.4. "[מהו נס שנעשה בהן אמרו כשהיה נקנור מביאו מאלכסנדריא שבמצרים] עמד עליהן נחשול שבים לטבען ונטלו אחד מהן והטילוהו לים [ובקשו להטיל את השני ולא הניחן נקנור אמר להם אם אתם מטילין את השני הטילוני עמו היה מצטער ובא עד שהגיע לנמל של יפו כיון שהגיע לנמילה של יפו היה מבעבע ועולה מתחת הספינה וי\"א אחת מהן חיה שבים בלעה אותה וכיון שהגיע ניקנור לנמילה של יפו פלטתו והטילתו ליבשה ועליהן מפורש בקבלה (שיר השירים א׳:י״ז) קורות בתינו ארזים וגו'].", 2.5. "של בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריא [שבמצרים שהיו אופין כיוצא בהן אלא שאין בקיאין לרדותה של בית גרמו היו מסיקין את התנור מבחוץ והיא נירדית מבפנים של אלכסנדרין לא היו עושין כן ויש אומרים זו היתה מתעפשות] וכשידעו חכמים בדבר אמרו [לא ברא המקום את העולם אלא לכבודו] שנאמר (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי [וגומ'] שלחו להן ולא באו עד שכפלו להן [שכרן] שנים עשר מנה היו נוטלין בכל יום [חזרו להיות נוטלין ארבעה ועשרים] דברי ר\"מ רבי יהודה אומר [עשרים וארבעה היו נוטלין] בכל יום [חזרו להיות נוטלין] ארבעים ושמונה אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו יודעין היו בית אבא שבית [המקדש] עתיד ליחרוב [ולא רצו ללמד שלא יהו עושין] לפני עבודת כוכבים כדרך שעושין לפני המקום ובדבר הזה היו מזכירין אותן לשבח [שלא] נמצאת פת נקייה ביד בניהן [וביד בנותיהן מעולם] שלא יאמרו מלחם הפנים [הן] ניזונין לקיים מה שנאמר (במדבר ל״ב:כ״ב) והייתם נקיים מה' ומישראל.", 2.6. "של בית אבטינס היו בקיאין בפטום הקטורת [במעלה] עשן ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים [שהיו מפטמין כיוצא בהן] אלא שאין בקיאין במעלה עשן של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה עד הקורות ואח\"כ פושה ויורדת למטה של אלכסנדרין היתה פושה מיד וכשידעו חכמים בדבר אמרו [לא ברא המקום את העולם אלא לכבודו] שנאמר (משלי טז) כל פעל למענהו שלחו אליהם חכמים [לא] באו עד שכפלו להם שכרם י\"ב מנה היו נוטלין בכל יום חזרו להיות נוטלים כ\"ד דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כ\"ד היו נוטלין בכל יום חזרו להיות נוטלין מ\"ח מנה אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו להם יודעין היו בית אבא שבית [המקדש] עתיד ליחרוב [ולא רצו ללמד שלא יהו מפטמים] לפני עבודת כוכבים כדרך שמפטמים לפני המקום [ובדבר הזה היו] מזכירין אותם לשבח שלא יצאה מהן אשה מבושמת [מעולם] ולא עוד אלא כשהיו נושאים [אשה] ממקום אחר [היו פוסקים ע\"מ] שלא תתבשמי כדי שלא יהו ישראל אומרים [מפטום הקטורת] מתבשמות לקיים מה שנאמר (במדבר ל״ב:כ״ב) והייתם נקיים מה' ומישראל.", | |
|
| 9. Tosefta, Oholot, 16.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 288 |
| 10. Tosefta, Menachot, 13.18 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 289 |
| 11. Tosefta, Hulin, 2.22, 2.24 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 288, 290 |
12. Tosefta, Horayot, 2.5-2.6 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 288, 290| 2.5. "הוא ואביו ורבו עומדין בשבי הוא קודם לרבו ורבו קודם לאביו ואמו קודמת לכל אדם איזהו רבו רבו שלמדו תורה לא שלמדו אומנות ואיזה זה שפתח לו תחלה ר' מאיר אומר רבו שלמדו חכמה לא רבו שלמדו תורה ר' יהודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו ר' יוסי אומר כל שהאיר עיניו במשנתו.", 2.6. "האיש קודם לאשה להחיותו להשיב אבדה ואשה קודמת לאיש לכסות ולהוציא מבית השבי בזמן ששניהן עומדין בקלקלה האיש קודם מעשה שהלך ר' יהושע לרומי אמרו לו יש כאן תינוק אחד ירושלמי יפה עינים וטוב רואי עומד לקלון הלך ר' יהושע לבדקו כיון שהגיע לפתח קרא את המקרא הזה (ישעיהו מ״ב:כ״ד) מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים נענה אותו תינוק ואמר (שם) הלא ה' זו חטאנו לו וגו' באותה שעה א\"ר יהושע מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שאיני זז מכאן עד שאני פודה אותו בממון הרבה פדאו בממון הרבה ושגרו לארץ ישראל ועליו נאמר (איכה ד׳:ב׳) בני ציון היקרים המסולאים בפז וגו'.", | |
|
13. Tosefta, Hagigah, 2.1, 2.6, 2.11-2.12 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 289, 290| 2.1. "אין דורשין בעריות בשלשה אבל דורשין בשנים [ולא] במעשה בראשית בשנים אבל דורשין ביחיד ולא במרכבה ביחיד אא\"כ היה חכם מבין מדעתו מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה רבי אלעזר בן ערך מחמר אחריו אמר לו רבי שנה פרק אחד במעשה מרכבה אמר לו לא [כן אמרתי לך מתחלה שאין שונין] במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו אמר לו מעתה ארצה לפניך אמר לו אמור פתח רבי אלעזר בן ערך ודרש במעשה מרכבה ירד רבי יוחנן בן זכאי מן החמור ונתעטף בטליתו וישבו שניהם על גבי אבן תחת הזית והרצה לפניו עמד ונשקו ואמר ברוך ה' אלהי ישראל אשר נתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש [אלעזר בן ערך] נאה דורש ונאה מקיים אשריך [אברהם] אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך [שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים] רבי יוסי ברבי יהודה אומר רבי יהושע הרצה לפני רבן יוחנן בן זכאי [רבי עקיבה] הרצה לפני רבי יהושע חנניא בן חכינאי הרצה לפני רבי עקיבה.", 2.6. "מעשה בהלל הזקן שסמך על העולה בעזרה וחברו עליו תלמידי בית שמאי אמר להם באו וראו שהיא נקבה וצריכין אנו לעשותה זבחי שלמים הפליגן בדברים והלכו להם מיד גברה ידן של ב\"ש ובקשו לקבוע הלכה כמותן והיה שם בבא בן בוטא שהוא מתלמידי בית שמאי [ויודע שהלכה כדברי בית הלל] בכל מקום [והלך] והביא את כל צאן קדר והעמידן בעזרה ואמר כל מי שצריך להביא עולות ושלמים יבוא ויטול באו ונטלו [את הבהמה והעלו עולות] וסמכו עליהן בו ביום נקבעה הלכה כדברי בית הלל ולא [ערער אדם בדבר] ושוב מעשה [בתלמיד אחד] מתלמידי בית הלל שסמך על העולה בעזרה מצאו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי אמר לו מה זה סמיכה אמר לו מה זה שתיקה שתקו בנזיפה.", | |
|
14. Tosefta, Berachot, 4.15, 5.2 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 288| 4.15. "כיוצא בו (ויקרא י) ויקרבו וישאום בכתנותם והלא דברים ק\"ו ומה בשעת כעס של צדיקים מרחמין עליהן בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה כיוצא בו (מלכים א יג) לא אכל האריה את הנבלה ולא שבר את החמור ומה אם בשעת כעסן וכו'.", 5.2. "בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך הנקדנין תופסין על כך בעשרים נחלקו ובלבד שלא יהא בהן אחד שמפטירין [אותו] מן הזמון.", 5.2. "מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ורבי יהודה ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו וקדש עליהם היום אמר לו רבן שמעון בן גמליאל לר' יוסי ברבי רצונך [נפסוק] לשבת אמר לו בכל יום אתה מחבב דברי בפני יהודה עכשיו אתה מחבב דברי יהודה בפני (אסתר ז) הגם לכבוש את המלכה עמי בבית אמר לו א\"כ לא נפסוק שמא תקבע הלכה לדורות אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' יוסי.", | |
|
15. Tosefta, Beitzah, 2.6 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 288| 2.6. "כלים שנטמאו באב הטומאה אין מטבילין אותו ביו\"ט ואין צריך לומר בשבת אבל ממלא הוא [כוס] דלי [או קיתון] לשתות וחושב עליהן ומטבילן וטובל כדרכו מטומאה חמורה ואצ\"ל מטומאה קלה.", | |
|
16. Tosefta, Nazir, 4.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 289| 4.7. "[נזיר שנטמא וחזר ונטמא וחזר ונטמא מביא קרבן אחד על הכל נטמא ביום הז' שלו וחזר ונטמא ביום הח' שלו מביא קרבן על כל א' ואחד] דברי ר\"א ר\"ש אומר קרבן אחד על הכל עד שיביא אשמו הביא אשמו ונטמא אשמו ונטמא חייב קרבן על כל אחד ואחד וחכמים אומרים קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו הביא חטאתו [ונטמאת חייב קרבן על כל אחד ואחד ואין מתחיל למנות עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ולא הביא אשמו מתחיל למנות הביא אשמו ולא הביא חטאתו אינו מתחיל למנות] ר' ישמעאל [ב\"ר] יוחנן בן ברוקה אומר כשם שחטאתו [מעכבת] כך אשמו [מעכבת].", | |
|
17. Tosefta, Kelim Baba Batra, 1.2-1.3 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •narratives, types and forms of, in tosefta •tosefta, narrative types and forms in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 288| 1.2. "חולדה שגררה את העירה שהוא עתיד להחזירה והכניסתו לבית שהמת בתוכו אע\"פ שאין באהל אלא כל שהוא הבגד טמא טמא מת. דרס עליה הזב בתוך י' טפחים הבגד טמא מדרס. שתי כל זמן שהוא עתיד לארוג חבור לאריג. גמר מלארוג אינו טמא אלא עד מקום שהוא עתיד לפצוע. הנוגע בפסיקות של שתי ושל ערב הרי זה אינו חבור. ר' יוסי אומר הנוגע בפסיקות של שתי עד ג' אצבעות חבור מפני שחבובים אומן מחלידו לתוכו. הנוגע בצמר שעל גבי האומה ובטווי <שעל גבי הפלך> טהור ובכוש ובעומד טמא. נוגע בשחור שעל גבי השחור טהור אבל אם היה כולו שחור מצד אחד והעבירו ע\"ג לבן או כולו לבן מצד אחד והעבירו על גבי שחור טמא. החרב שפירשה עם יתדות המחרישה הרי זו טמאה מפני שהוא מנקר בה חוליות של באר העיין שבמעצד והעיין שבמחרישה והמסוה שבמעדר בזמן שהן קבועין חבור לטומאה ולהזאה. בזמן שהן בפני עצמן טהורין. המשיחות והרצועות שבמעדר תפורות חבור וקשורות אין חבור. מכבש של נגר בזמן שהוא קבוע חבור לטומאה ולהזאה. ניטל אין חבור לא לטומאה ולא להזאה רבי יהודה אומר אף הנוגע במלבן של מסר הגדול מכאן ומכאן טהור ואינו טמא אלא מקום החיות יד מכאן ומכאן כלפי הברזל.", 1.3. "השלחן והטבלא והדולפקי שנתקסמו ונשתייר בהן טפח טמאים שלחן שגררו התחתון טמא והעליון טהור מתפרק מקבל טומאה מכאן ולהבא טבלא שגררה העליונה טמאה והתחתונה טהורה נתפרקה מקבלת טומאה מכאן ולהבא. טבלא שמלאה עצים ותקעה טהורה חיפה בנסרים טמאה. שלחן שחפהו בשיש להיות אוכל עליו אע\"פ שעשה לו עץ רחב להיות מקבל בו את השיש טהור שלא עשאו אלא לחזוק להיות מקבל בו את השיש. הספסלין שבפונדקאות אע\"פ שנקובין ומכניסין בהם את הרגלים טהורים. קבע במסמר טמאין. הספסלין של מלמדי תינוקות אע\"פ שנקובין ומכניסין בהן טהורין קבען במסמר טמאין ספסל שנתפרק טהור. סירגו במשיחות או בחבלים טמא. טרקיש שעשה לו עץ כמין שירתוע להיות אוכל עליו טהור עשה לו עץ רחב לצרכיו טמא. כסא שקבעו בעריבה כדרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור העשוי בה ב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין דברי ר\"מ ר' יהודה אומר לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על העשוי בה שהוא טהור ושמאי היה מטמא על מה נחלקו על שהביא ממקום אחר וקבעו בה שב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין א\"ר יוסי רואה אני את דברי שמאי שאני אומר מלבן אפילו מבית האומן טמא.", | |
|
