1. Hebrew Bible, Numbers, 19.14 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •rabbis, babylonian, and the value of torah study Found in books: Kalmin (2014), Migrating tales: the Talmud's narratives and their historical context, 218| 19.14. "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי־יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל־הַבָּא אֶל־הָאֹהֶל וְכָל־אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים׃", | 19.14. "This is the law: when a man dieth in a tent, every one that cometh into the tent, and every thing that is in the tent, shall be unclean seven days.", |
|
2. Hebrew Bible, Genesis, 1.1, 15.3-15.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •rabbis, babylonian, and the value of torah study Found in books: Kalmin (2014), Migrating tales: the Talmud's narratives and their historical context, 183, 211| 1.1. "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב׃", 1.1. "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׃", 15.3. "וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן־בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי׃", 15.4. "וְהִנֵּה דְבַר־יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי־אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ׃", 15.5. "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם־תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ׃", | 1.1. "In the beginning God created the heaven and the earth.", 15.3. "And Abram said: ‘Behold, to me Thou hast given no seed, and, lo, one born in my house is to be mine heir.’", 15.4. "And, behold, the word of the LORD came unto him, saying: ‘This man shall not be thine heir; but he that shall come forth out of thine own bowels shall be thine heir.’", 15.5. "And He brought him forth abroad, and said: ‘Look now toward heaven, and count the stars, if thou be able to count them’; and He said unto him: ‘So shall thy seed be.’", |
|
3. Hebrew Bible, Deuteronomy, 15.11 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •academies, rabbinic, and importance of torah study •sages, and importance of torah study Found in books: Rubenstein (2003), The Culture of the Babylonian Talmud. 32| 15.11. "כִּי לֹא־יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת־יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ׃", | 15.11. "For the poor shall never cease out of the land; therefore I command thee, saying: ‘Thou shalt surely open thy hand unto thy poor and needy brother, in thy land.’", |
|
4. Hebrew Bible, Jeremiah, 33.25 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •academies, rabbinic, and importance of torah study Found in books: Rubenstein (2003), The Culture of the Babylonian Talmud. 31| 33.25. "כֹּה אָמַר יְהוָה אִם־לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא־שָׂמְתִּי׃", | 33.25. "Thus saith the LORD: If My covet be not with day and night, if I have not appointed the ordices of heaven and earth;", |
|
5. Mishnah, Toharot, 2.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •academies, rabbinic, and importance of torah study Found in books: Rubenstein (2003), The Culture of the Babylonian Talmud. 34| 2.1. "הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה כוֹבֶשֶׁת יָרָק בִּקְדֵרָה וְנָגְעָה בְעָלֶה חוּץ לַקְּדֵרָה בְמָקוֹם הַנָּגוּב, אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כַבֵּיצָה, הוּא טָמֵא וְהַכֹּל טָהוֹר. נָגְעָה בִמְקוֹם הַמַּשְׁקֶה, אִם יֶשׁ בּוֹ כַבֵּיצָה, הַכֹּל טָמֵא. אֵין בּוֹ כַבֵּיצָה, הוּא טָמֵא וְהַכֹּל טָהוֹר. חָזַר לַקְּדֵרָה, הַכֹּל טָמֵא. הָיְתָה מַגַּע טְמֵא מֵת וְנָגְעָה, בֵּין בִּמְקוֹם הַמַּשְׁקֶה בֵּין בְּמָקוֹם הַנָּגוּב, אִם יֶשׁ בּוֹ כַבֵּיצָה, הַכֹּל טָמֵא. אֵין בּוֹ כַבֵּיצָה, הוּא טָמֵא וְהַכֹּל טָהוֹר. הָיְתָה טְבוּלַת יוֹם מְנַעֶרֶת אֶת הַקְּדֵרָה בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת, וְרָאֲתָה מַשְׁקִין עַל יָדֶיהָ, סָפֵק מִן הַקְּדֵרָה נִתְּזוּ, סָפֵק שֶׁהַקֶּלַח נָגַע בְּיָדֶיהָ, הַיָּרָק פָּסוּל וְהַקְּדֵרָה טְהוֹרָה: \n", | 2.1. "A woman who was preserving vegetables in a pot and touched a leaf outside the pot on a dry spot, even though the leaf had an egg's bulk of volume, it alone becomes unclean while all the rest remains clean. If she touched it at a wet spot: If there was an egg's bulk in the leaf, everything becomes unclean. If there was not an egg's bulk in it, it alone becomes unclean but all the rest remains clean. If it is returned into the pot, everything becomes unclean. If the woman was unclean due to contact with one who had corpse uncleanness, and she touched the leaf either at a wet spot or at a dry spot: If there was an egg's bulk in the leaf, everything becomes unclean; If there was not an egg's bulk in it, it alone becomes unclean but all the rest remains clean. If a woman who was a tevulat yom emptied out the pot with unwashed hands, and she observed some liquid on her hands, and it is uncertain whether it was splashed from the pot or whether a stalk had touched her hands, the vegetables are invalid but the pot remains clean.", |
|
6. Mishnah, Avot, 3.1, 4.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •rabbis, babylonian, and the value of torah study Found in books: Kalmin (2014), Migrating tales: the Talmud's narratives and their historical context, 210| 3.1. "עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:", 4.1. "בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ: \n", | 3.1. "Akabyah ben Mahalalel said: mark well three things and you will not come into the power of sin: Know from where you come, and where you are going, and before whom you are destined to give an account and reckoning. From where do you come? From a putrid drop. Where are you going? To a place of dust, of worm and of maggot. Before whom you are destined to give an account and reckoning? Before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed be he.", 4.1. "Ben Zoma said:Who is wise? He who learns from every man, as it is said: “From all who taught me have I gained understanding” (Psalms 119:99). Who is mighty? He who subdues his [evil] inclination, as it is said: “He that is slow to anger is better than the mighty; and he that rules his spirit than he that takes a city” (Proverbs 16:3). Who is rich? He who rejoices in his lot, as it is said: “You shall enjoy the fruit of your labors, you shall be happy and you shall prosper” (Psalms 128:2) “You shall be happy” in this world, “and you shall prosper” in the world to come. Who is he that is honored? He who honors his fellow human beings as it is said: “For I honor those that honor Me, but those who spurn Me shall be dishonored” (I Samuel 2:30).", |
|
7. Mishna, Oktzin, 2.1 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •academies, rabbinic, and importance of torah study Found in books: Rubenstein (2003), The Culture of the Babylonian Talmud. 34| 2.1. "זֵיתִים שֶׁכְּבָשָׁן בְּטַרְפֵיהֶן, טְהוֹרִים, לְפִי שֶׁלֹּא כְבָשָׁן אֶלָּא לְמַרְאֶה. כְּשׁוּת שֶׁל קִשּׁוּת וְהַנֵּץ שֶׁלָּהּ, טְהוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁהִיא לִפְנֵי הַתַּגָּר, טְמֵאָה: \n", | 2.1. "Leaves of olives pickled together with the olives remain clean, for their pickling was only for the sake of appearances. The fibrous substance on a zucchini and the flower-like substance on it are clean. Rabbi Judah says: that as long as it is still before the merchant, it is unclean.", |
|
8. Anon., Leviticus Rabba, 5.4, 25.1-25.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •torah, study of, and non-rabbinic support for rabbis Found in books: Kalmin (1998), The Sage in Jewish Society of Late Antiquity, 30| 5.4. מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ (משלי יח, טז), מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָלְכוּ לְחוֹלוֹת אַנְטוֹכְיָא לְעֵסֶק מִגְבַת צְדָקָה לַחֲכָמִים, וַהֲוָה תַּמָּן חַד בַּר נָשׁ וַהֲוָה שְׁמֵיהּ אַבָּא יוּדָן, וַהֲוָה יָהֵיב פַּרְנָסָה בְּעַיִן טוֹבָה, פַּעַם אַחַת יָרַד מִנְּכָסָיו וְרָאָה רַבּוֹתֵינוּ שָׁם וְנִתְכַּרְכְּמוּ פָנָיו, הָלַךְ לוֹ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי מָה פָּנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת, אָמַר לָהּ רַבּוֹתַי כָּאן וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, אִשְׁתּוֹ שֶׁהָיְתָה צַדֶּקֶת מִמֶּנּוּ אָמְרָה לוֹ לֹא נִשְׁתַּיֵּר לָנוּ אֶלָּא שָׂדֶה פְּלוֹנִי בִּלְבָד, לֵךְ מְכֹר חֶצְיָהּ וּתְנָהּ לָהֶן, הָלַךְ וּמָכַר חֶצְיָה וּנְתָנָהּ לָהֶן, נִתְפַּלְּלוּ עָלָיו וְאָמְרוּ הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנְךָ. לְאַחַר יָמִים הָלַךְ לַחֲרשׁ בַּחֲצִי שָׂדֵהוּ, עִם כְּשֶׁהוּא חוֹרֵשׁ נִפְתְּחָה הָאָרֶץ לְפָנָיו וְנָפְלָה פָּרָתוֹ שָׁם וְנִשְׁבְּרָה רַגְלָהּ, יָרַד לְהַעֲלוֹתָהּ וְהֵאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵינוֹ וּמָצָא שָׁם סִימָה, אָמַר לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה רֶגֶל פָּרָתִי. בַּחֲזִירַת רַבּוֹתֵינוּ לְשָׁם שָׁאֲלוּ עָלָיו וְאָמְרוּ מָה אַבָּא יוּדָן עָבֵיד, אֲמַר לְהוֹן הוּא אַבָּא יוּדָן דְּעַבְדֵי, אַבָּא יוּדָן דְּעִזְּיָן, אַבָּא יוּדָן דִּגְמַלֵּי, אַבָּא יוּדָן דְּתוֹרֵי, מַן יָכוֹל לְמֶחֱמֵי סְבַר אַפּוֹיָא דְאַבָּא יוּדָן. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע יָצָא לִקְרָאתָן, אָמְרוּ לֵיהּ מָה אַבָּא יוּדָן עָבֵיד, אֲמַר לָהֶן עָשְׂתָה תְּפִלַּתְכֶם פֵּרוֹת וּפֵרֵי פֵּרוֹת, אָמְרוּ לוֹ חַיֶּיךָ אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנוּ אֲחֵרִים יוֹתֵר מִמְּךָ לְךָ כָּתַבְנוּ בָּרֹאשׁ, נְטָלוּהוּ וְהוֹשִׁיבוּהוּ אֶצְלָן וְקָרְאוּ עָלָיו זֶה הַפָּסוּק: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָזַל לְבָצְרָה וַהֲוָה תַּמָּן חַד בַּר נָשׁ וַהֲוָה שְׁמֵיהּ אַבָּא יוּדָן רַמַּאי, וְחַס וְשָׁלוֹם לָא הֲוָה רַמַּאי, אֶלָּא דַּהֲוָה מְרַמֵּי בְּמִצְוָתָא, כַּד הַוְיָן פָּסְקִין כָּל עַמָּה, הֲוָה פָּסֵיק כָּל קֳבֵל כֻּלְּהוֹן, נְטָלוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהוֹשִׁיבוֹ אֶצְלוֹ וְקָרָא עָלָיו הַפָּסוּק הַזֶּה: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא עָבֵיד פְּסִיקָה לְמִתַּן בְּבֵי מִדְרְשָׁא דִטְבֶרְיָא, וַהֲוָה תַּמָּן חַד בַּר נָשׁ מִן בְּנוֹ דְסִילְכָא וּפָסַק חָדָא לִיטְרָא דִּדְהַב, נְטָלוֹ רַבִּי חִיָא בַּר אַבָּא וְהוֹשִׁיבוֹ אֶצְלוֹ וְקָרָא עָלָיו הַפָּסוּק הַזֶּה: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כְּתִיב (דברים יב, יט): הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (דברים יב, כ): כִּי יַרְחִיב ה' אֶת גְּבֻלְךָ, וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפִי מַתְּנוֹתֶיךָ מַרְחִיבִין לְךָ. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא עֶבֶד מֵבִיא פָּר וְרַבּוֹ מֵבִיא פָּר, הָעֶבֶד קֹדֶם לְרַבּוֹ, דִּתְנַן תַּמָּן (גמרא הוריות יב, ב): פַּר הַמָּשִׁיחַ וּפַר הָעֵדָה עוֹמְדִים, פַּר הַמָּשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הָעֵדָה לְכָל מַעֲשָׂיו. 25.1. וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל (ויקרא יט, כג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא שֶׁלֹּא יִהְיוּ דִבְרֵי תוֹרָה בְּעֵינֶיךָ כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת בּוֹגֶרֶת וְהוּא רוֹצֶה לְהַשִּׂיאָהּ לְאֶחָד, אֶלָּא (משלי ב, א): בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ, אִם יֵשׁ לְךָ זְכוּת קַח אֲמָרָי. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין בֶּן לֵוִי אָמַר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לִבְנוֹ צֵא לִפְרַקְמַטְיָא, אָמַר לוֹ אַבָּא מִתְיָרֵא אֲנִי בַּדֶּרֶךְ מֵהַלִּסְטִים וּבַיָּם מִפְּנֵי אַפִּירָטִין, מֶה עָשָׂה אָבִיו נָטַל מַקֵּל וַחֲקָקוֹ וְנָתַן בּוֹ קָמֵיעַ וּנְתָנָהּ לִבְנוֹ וְאָמַר לוֹ יְהִי הַמַּקֵּל הַזֶּה בְּיָדֶךָ וְאִי אַתָּה מִתְיָרֵא מִשּׁוּם בְּרִיָּה, אַף כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֱמֹר לְיִשְׂרָאֵל בָּנַי עִסְקוּ בַּתּוֹרָה וְאֵין אַתֶּם מִתְיָרְאִים מִשּׁוּם אֻמָּה, אִלּוּ נֶאֱמַר עֵץ חַיִּים הִיא לָעֲמֵלִים בָּהּ, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא לַמַּחֲזִיקִים. אִלּוּ נֶאֱמַר אֲשֶׁר לֹא יִלְמַד, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא (דברים כז, כו): אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת [כל] דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, לְכָךְ נֶאֱמַר: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. רַב הוּנָא אָמַר אִם נִכְשַׁל אָדָם בַּעֲבֵרָה חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, מַה יַּעֲשֶׂה וְיִחְיֶה, אִם הָיָה לָמוּד לִקְרוֹת דַּף אֶחָד קוֹרֵא שְׁנֵי דַפִּים, וְאִם הָיָה לָמוּד לִשְׁנוֹת פֶּרֶק אֶחָד יִשְׁנֶה שְׁנַיִם, וְאִם אֵינוֹ לָמוּד לִקְרוֹת וְלִשְׁנוֹת, מַה יַּעֲשֶׂה וְיִחְיֶה, יֵלֵךְ וְיֵעָשֶׂה פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר וְגַבַּאי שֶׁל צְדָקָה וְהוּא חַי, שֶׁאִלּוּ נֶאֱמַר אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יִלְמַד, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה, אֶלָּא אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים. אִלּוּ נֶאֱמַר עֵץ חַיִּים לָעֲמֵלִים בָּהּ, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה, אֶלָּא עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. (קהלת ז, יב): כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף, אָמַר רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי חִיָּא לָמַד אָדָם וְלִמֵּד וְשָׁמַר וְעָשָׂה וְהָיְתָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לְמַחוֹת וְלֹא מִחָה, לְהַחֲזִיק וְלֹא הֶחֱזִיק, הֲרֵי זֶה בִּכְלַל אָרוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים. רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא לֹא לָמַד אָדָם וְלֹא עָשָׂה וְלֹא שָׁמַר וְלֹא לִמֵּד לַאֲחֵרִים וְלֹא הָיְתָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לְהַחֲזִיק וְהֶחֱזִיק, וְלֹא לְמַחוֹת וּמִחָה, הֲרֵי זֶה בִּכְלַל בָּרוּךְ. 25.2. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה אָמְרוּ בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת צֵל וְחֻפּוֹת לְבַעֲלֵי הַמִּצְווֹת אֵצֶל בְּנֵי תוֹרָה בְּגַן עֵדֶן, וְאִית לֵיהּ תְּלָתָא קְרָיָן, חָדָא (קהלת ז, יב): כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף. ב', (ישעיה נו, ב): אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹאת. וְהָדֵין, עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. שִׁמְעוֹן אַחִי עֲזַרְיָה אָמַר מִשְׁמוֹ, וַהֲלוֹא שִׁמְעוֹן הָיָה גָּדוֹל מֵעֲזַרְיָה, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה עֲזַרְיָה עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וְנוֹתֵן בְּפִיו שֶׁל שִׁמְעוֹן, לְפִיכָךְ נִקְרֵאת הֲלָכָה עַל שְׁמוֹ, וְדִכְוָתַהּ (דברים לג, יח): וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ, וַהֲלוֹא יִשָּׂשכָר גָּדוֹל הָיָה מִזְּבוּלוּן, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה זְבוּלוּן מְפָרֵשׁ מִיִּשׁוּב וְעוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וּבָא וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּׂשכָר, נוֹתֵן לוֹ שָׂכָר בַּעֲמָלוֹ, לְפִיכָךְ נִקְרָא הַפָּסוּק עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא כָּל מִי שֶׁיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְאֵינוֹ מְכַוֵּן לִבּוֹ לַמִּלְחָמָה, סוֹף שֶׁהוּא נוֹפֵל בַּמִּלְחָמָה, אֲבָל שִׁבְטוֹ שֶׁל זְבוּלוּן בֵּין מִתְכַּוֵּן בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן, יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹצְחִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א יב, לד): מִזְּבֻלּוּן יוֹצְאֵי צָבָא עֹרְכֵי מִלְחָמָה, וְלַעֲדֹר בְּלֹא לֵב וָלֵב, מַהוּ בְּלֹא לֵב וָלֵב, אֶלָּא בֵּין מִתְכַּוְּנִין בֵּין שֶׁאֵינָן מִתְכַּוְּנִין הֵם יוֹצְאִים וּמְנַצְחִין. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא יָכֹלְתָּ לַעֲמֹד עַל צִוּוּיְךָ שָׁעָה אֶחָת, וַהֲרֵי בָּנֶיךָ מַמְתִּינִין לְעָרְלָה שָׁלשׁ שָׁנִים. אָמַר רַב הוּנָא כַּד שָׁמַע בַּר קַפָּרָא כָּךְ, אָמַר יָפֶה דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן אֲחוֹתִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא יט, כג): וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל. | |
|
| 9. Palestinian Talmud, Shabbat, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •rabbis, babylonian, and the value of torah study Found in books: Kalmin (2014), Migrating tales: the Talmud's narratives and their historical context, 181 |
| 10. Palestinian Talmud, Sotah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •torah, study of, and non-rabbinic support for rabbis Found in books: Kalmin (1998), The Sage in Jewish Society of Late Antiquity, 30 |
11. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Kalmin (1998), The Sage in Jewish Society of Late Antiquity, 30| 49a. תהא לוטא ולא תהא לאטה,אתיוה ליואב דייניה אמר ליה מאי טעמא קטלתיה לאבנר אמר ליה גואל הדם דעשאל הואי עשאל רודף הוה אמר ליה היה לו להצילו באחד מאבריו,אמר ליה לא יכיל ליה א"ל השתא בדופן חמישית כיון ליה דכתיב (שמואל ב ב, כג) ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש וא"ר יוחנן בדופן חמישית במקום שמרה וכבד תלויין בו באחד מאיבריו לא יכיל ליה,אמר ליה ניזיל אבנר מאי טעמא קטלתיה לעמשא אמר ליה עמשא מורד במלכות הוה דכתיב (שמואל ב כ, ד) ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו' וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר וגו',אמר ליה עמשא אכין ורקין דרש,אשכחינהו דפתיח להו במסכתא אמר כתיב (יהושע א, יח) כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת יכול אפילו לדברי תורה תלמוד לומר רק חזק ואמץ,אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה דכתיב (מלכים א ב, כח) והשמועה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה,מאי לא נטה אמר רב יהודה שביקש לנטות ולא נטה ומאי טעמא לא נטה אמר רבי אלעזר עדיין ליחלוחית של דוד קיימת,רבי יוסי ברבי חנינא אמר עדיין איצטגניני של דוד קיימין דאמר רב יהודה אמר רב ארבע מאות ילדים היו לו לדוד כולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלורית היו ומהלכין בראשי הגייסות היו והן הן בעלי אגרופין של דוד,ופליגא דרבי אבא בר כהנא דאמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה דכתיב (שמואל ב ח, טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו,(שמואל ב ג, כו) ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסירה מאי בור הסירה אמר רבי אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג,(שמואל ב ג, כז) ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי אמר רבי יוחנן שדנו דין סנהדרי א"ל מ"ט קטלתיה לעשאל עשאל רודף היה היה לך להצילו באחד מאיבריו לא יכילי ליה השתא בדופן חמישית כוונת ליה באחד מאיבריו לא יכלת ליה,לדבר אתו בשלי אמר רב יהודה אמר רב על עיסקי שלו (שמואל ב ג, כז) ויכהו שם אל החומש אמר רבי יוחנן בדופן חמישית מקום שמרה וכבד תלויין בו,(מלכים א ב, לב) והשיב ה' את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו טובים שהיו דורשין אכין ורקין והוא לא דרש צדיקים שהן בפה ולא עשו והוא באיגרת עשה,(שמואל ב כ, י) ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב אמר רב שלא חשדו,(מלכים א ב, לד) ויקבר בביתו במדבר אטו ביתו מדבר הוא אמר רב יהודה אמר רב כמדבר מה מדבר מופקר לכל אף ביתו של יואב מופקר לכל דבר אחר כמדבר מה מדבר מנוקה מגזל ועריות אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות (דברי הימים א יא, ח) ויואב יחיה את שאר העיר אמר רב יהודה אפילו מוניני וצחנתא טעים פריס להו:, br br big strongהדרן עלך נגמר הדין /strong /big br br | |
|
12. Babylonian Talmud, Bava Metzia, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •torah study, and the loss of physical strength Found in books: Bar Asher Siegal (2013), Early Christian Monastic Literature and the Babylonian Talmud, 187| 84a. כי האי מעשה לידיה פגע ביה אליהו,אמר ליה עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה אמר ליה מאי אעביד הרמנא דמלכא הוא אמר ליה אבוך ערק לאסיא את ערוק ללודקיא,כי הוו מקלעי ר' ישמעאל ברבי יוסי ור' אלעזר בר' שמעון בהדי הדדי הוה עייל בקרא דתורי בינייהו ולא הוה נגעה בהו,אמרה להו ההיא מטרוניתא בניכם אינם שלכם אמרו לה שלהן גדול משלנו כל שכן איכא דאמרי הכי אמרו לה (שופטים ח, כא) כי כאיש גבורתו איכא דאמרי הכי אמרו לה אהבה דוחקת את הבשר,ולמה להו לאהדורי לה והא כתיב (משלי כו, ד) אל תען כסיל כאולתו שלא להוציא לעז על בניהם,א"ר יוחנן איבריה דר' ישמעאל [בר' יוסי] כחמת בת תשע קבין אמר רב פפא איבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשת קבין ואמרי לה בת שלשת קבין דרב פפא גופיה כי דקורי דהרפנאי,אמר רבי יוחנן אנא אישתיירי משפירי ירושלים האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן נייתי כסא דכספא מבי סלקי ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה ונותביה בין שמשא לטולא ההוא זהרורי מעין שופריה דר' יוחנן,איני והאמר מר שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרבי אבהו שופריה דר' אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון ואילו ר' יוחנן לא קא חשיב ליה שאני ר' יוחנן דהדרת פנים לא הויא ליה,ר' יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה אמר כי סלקן בנות ישראל מטבילת מצוה לפגעו בי כי היכי דלהוו להו בני שפירי כוותי גמירי אורייתא כוותי,אמרו ליה רבנן לא מסתפי מר מעינא בישא אמר להו אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב (בראשית מט, כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין ואמר ר' אבהו אל תקרי עלי עין אלא עולי עין,ר' יוסי בר חנינא אמר מהכא (בראשית מח, טז) וידגו לרוב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסים אותם ואין העין שולטת בהן אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן,יומא חד הוה קא סחי ר' יוחנן בירדנא חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה אמר ליה חילך לאורייתא אמר ליה שופרך לנשי א"ל אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי קביל עליה בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי הדר,אקרייה ואתנייה ושוייה גברא רבא יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר מאימתי מקבלין טומאה משעת גמר מלאכתן,ומאימתי גמר מלאכתן רבי יוחנן אמר משיצרפם בכבשן ריש לקיש אמר משיצחצחן במים א"ל לסטאה בלסטיותיה ידע אמר ליה ומאי אהנת לי התם רבי קרו לי הכא רבי קרו לי אמר ליה אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה,חלש דעתיה דרבי יוחנן חלש ריש לקיש אתאי אחתיה קא בכיא אמרה ליה עשה בשביל בני אמר לה (ירמיהו מט, יא) עזבה יתומיך אני אחיה עשה בשביל אלמנותי אמר לה (ירמיהו מט, יא) ואלמנותיך עלי תבטחו,נח נפשיה דר' שמעון בן לקיש והוה קא מצטער ר' יוחנן בתריה טובא אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה,אזל יתיב קמיה כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך אמר את כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא ואת אמרת תניא דמסייע לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא,הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה] בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה | 84a. b Elijah /b the prophet b encountered him /b ,and b said to him: Until when /b will b you inform on the nation of our God /b to be sentenced b to execution? /b Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, b said to /b Elijah: b What should I do? It is the king’s edict /b that I must obey. Elijah b said to him: /b Faced with this choice, b your father fled to Asia. You /b should b flee to Laodicea /b rather than accept this appointment.,§ With regard to these Sages, the Gemara adds: b When Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, would meet each other, /b it was possible for b a pair of oxen to enter /b and fit b between them, /b under their bellies, b without touching them, /b due to their excessive obesity., b A certain /b Roman b noblewoman [ i matronita /i ] /b once b said to them: Your children are not /b really b your own, /b as due to your obesity it is impossible that you engaged in intercourse with your wives. b They said to her: Theirs, /b i.e., our wives’ bellies, b are larger than ours. /b She said to them: b All the more so /b you could not have had intercourse. b There are /b those b who say /b that b this is what they said to her: “For as the man is, so is his strength” /b (Judges 8:21), i.e., our sexual organs are proportionate to our bellies. b There are /b those b who say /b that b this is what they said to her: Love compresses the flesh. /b ,The Gemara asks: b And why did they respond to her /b audacious and foolish question? After all, b it is written: “Answer not a fool according to his folly, /b lest you also be like him” (Proverbs 26:4). The Gemara answers: They answered her b in order not to cast aspersions on /b the lineage of b their children. /b ,The Gemara continues discussing the bodies of these Sages: b Rabbi Yoḥa said: /b The b organ of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, /b was the size b of a jug of nine i kav /i . Rav Pappa said: /b The b organ of Rabbi Yoḥa /b was the size b of a jug of five i kav /i , and some say /b it was the size of a jug b of three i kav /i . Rav Pappa himself /b had a belly b like the baskets [ i dikurei /i ] /b made b in Harpanya. /b ,With regard to Rabbi Yoḥa’s physical features, the Gemara adds that b Rabbi Yoḥa said: I /b alone b remain of the beautiful /b people b of Jerusalem. /b The Gemara continues: b One who wishes to see /b something resembling b the beauty of Rabbi Yoḥa should bring /b a new, shiny b silver goblet from the smithy and fill it /b with b red pomegranate seeds [ i partzidaya /i ] and place a diadem of red roses upon /b the b lip /b of the goblet, b and position it between the sunlight and shade. That luster /b is b a semblance of Rabbi Yoḥa’s beauty. /b ,The Gemara asks: b Is that so? /b Was Rabbi Yoḥa so beautiful? b But doesn’t the Master say: The beauty of Rav Kahana /b is b a semblance of the beauty of Rabbi Abbahu; the beauty of Rabbi Abbahu /b is b a semblance of the beauty of Jacob, our forefather; /b and b the beauty of Jacob, our forefather, /b is b a semblance of the beauty of Adam the first /b man, who was created in the image of God. b And yet Rabbi Yoḥa is not included /b in this list. The Gemara answers: b Rabbi Yoḥa /b is b different /b from these other men, b as he did not have a beauty of countece, /b i.e., he did not have a beard.,The Gemara continues to discuss Rabbi Yoḥa’s beauty. b Rabbi Yoḥa would go and sit by the entrance to the ritual bath. He said /b to himself: b When Jewish women come up from /b their b immersion /b for the sake b of a mitzva, /b after their menstruation, b they should encounter me /b first, b so that they have beautiful children like me, /b and sons b learned in Torah like me. /b This is based on the idea that the image upon which a woman meditates during intercourse affects the child she conceives., b The Rabbis said to /b Rabbi Yoḥa: b Isn’t the Master worried about /b being harmed by b the evil eye /b by displaying yourself in this manner? Rabbi Yoḥa b said to them: I come from the offspring of Joseph, over whom the evil eye does not have dominion, as it is written: “Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a fountain [ i alei ayin /i ]” /b (Genesis 49:22); b and Rabbi Abbahu says: Do not read /b the verse as saying: b “By a fountain [ i alei ayin /i ]”; rather, /b read it as: b Those who rise above /b the evil b eye [ i olei ayin /i ]. /b Joseph’s descendants are not susceptible to the influence of the evil eye., b Rabbi Yosei bar Ḥanina said /b that this idea is derived b from here: “And let them grow [ i veyidgu /i ] into a multitude in the midst of the earth” /b (Genesis 48:16). b Just as /b with regard to b fish [ i dagim /i ] in the sea, the water covers them and the /b evil b eye /b therefore b has no dominion over them, /b as they are not seen, b so too, /b with regard to b the offspring of Joseph, the /b evil b eye has no dominion over them. /b ,The Gemara relates: b One day, Rabbi Yoḥa was bathing in the Jordan /b River. b Reish Lakish saw him and jumped into the Jordan, pursuing him. /b At that time, Reish Lakish was the leader of a band of marauders. Rabbi Yoḥa b said to /b Reish Lakish: b Your strength /b is fit b for Torah /b study. Reish Lakish b said to him: Your beauty /b is fit b for women. /b Rabbi Yoḥa b said to him: If you return /b to the pursuit of Torah, b I will give you my sister /b in marriage, b who is more beautiful than I am. /b Reish Lakish b accepted upon himself /b to study Torah. Subsequently, Reish Lakish b wanted to jump back /b out of the river b to bring /b back b his clothes, but he was unable to return, /b as he had lost his physical strength as soon as he accepted the responsibility to study Torah upon himself.,Rabbi Yoḥa b taught /b Reish Lakish b Bible, and taught him Mishna, and turned him into a great man. /b Eventually, Reish Lakish became one of the outstanding Torah scholars of his generation. b One day /b the Sages b of the study hall were engaging in a dispute /b concerning the following i baraita /i : With regard to b the sword, the knife, the dagger [ i vehapigyon /i ], the spear, a hand sickle, and a harvest sickle, from when are they susceptible to ritual impurity? /b The i baraita /i answers: It is b from the time of the completion of their manufacture, /b which is the i halakha /i with regard to metal vessels in general.,These Sages inquired: b And when is the completion of their manufacture? Rabbi Yoḥa says: /b It is b from when one fires /b these items b in the furnace. Reish Lakish said: /b It is b from when one scours them in water, /b after they have been fired in the furnace. Rabbi Yoḥa b said to /b Reish Lakish: b A bandit knows about his banditry, /b i.e., you are an expert in weaponry because you were a bandit in your youth. Reish Lakish b said to /b Rabbi Yoḥa: b What benefit did you provide me /b by bringing me close to Torah? b There, /b among the bandits, b they called me: Leader /b of the bandits, and b here, /b too, b they call me: Leader /b of the bandits. Rabbi Yoḥa b said to him: I provided benefit to you, as I brought you close /b to God, b under the wings of the Divine Presence. /b ,As a result of the quarrel, b Rabbi Yoḥa was offended, /b which in turn affected b Reish Lakish, /b who b fell ill. /b Rabbi Yoḥa’s b sister, /b who was Reish Lakish’s wife, b came crying /b to Rabbi Yoḥa, begging that he pray for Reish Lakish’s recovery. b She said to him: Do /b this b for the sake of my children, /b so that they should have a father. Rabbi Yoḥa b said to her /b the verse: b “Leave your fatherless children, I will rear them” /b (Jeremiah 49:11), i.e., I will take care of them. She said to him: b Do /b so b for the sake of my widowhood. He said to her /b the rest of the verse: b “And let your widows trust in Me.” /b ,Ultimately, b Rabbi Shimon ben Lakish, /b Reish Lakish, b died. Rabbi Yoḥa was sorely pained over /b losing b him. The Rabbis said: Who will go to calm /b Rabbi Yoḥa’s b mind /b and comfort him over his loss? They said: b Let Rabbi Elazar ben Pedat go, as his statements are sharp, /b i.e., he is clever and will be able to serve as a substitute for Reish Lakish.,Rabbi Elazar ben Pedat b went and sat before /b Rabbi Yoḥa. With regard to b every matter that Rabbi Yoḥa would say, /b Rabbi Elazar ben Pedat would b say to him: /b There is a ruling which b is taught /b in a i baraita /i b that supports your /b opinion. Rabbi Yoḥa b said /b to him: b Are you /b comparable b to the son of Lakish? /b In my discussions with b the son of Lakish, when I would state a matter, he would raise twenty-four difficulties against me /b in an attempt to disprove my claim, b and I would answer him with twenty-four answers, and the i halakha /i by itself would become broadened /b and clarified. b And /b yet b you say /b to me: There is a ruling which b is taught /b in a i baraita /i b that supports your /b opinion. b Do I not know that what I say is good? /b Being rebutted by Reish Lakish served a purpose; your bringing proof to my statements does not.,Rabbi Yoḥa b went around, rending his clothing, weeping and saying: Where are you, son of Lakish? Where are you, son of Lakish? /b Rabbi Yoḥa b screamed until his mind was taken from him, /b i.e., he went insane. b The Rabbis /b prayed and b requested /b for God to have b mercy on him /b and take his soul, b and /b Rabbi Yoḥa b died. /b |
|
13. Babylonian Talmud, Pesahim, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •torah, study of, and non-rabbinic support for rabbis Found in books: Kalmin (1998), The Sage in Jewish Society of Late Antiquity, 30| 53b. קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ מקולס אין שאין מקולס לא אמרי מקולס לא שנא אמר לא שנא לא אמר שאינו מקולס פירש אין לא פירש לא,רב אחא מתני לה להא מתני' כר' שמעון מתקיף לה רב ששת בשלמא למאן דתני לה כרבי יוסי ניחא אלא למאן דמתני כר' שמעון מי ניחא,והתנן רבי שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים,אמר ליה רבינא לרב אשי ומאן דמתני לה כר' יוסי מי ניחא והאמר רבא רבי שמעון בשיטת רבי יוסי אמרה דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס,מאי לאו מדרבי שמעון סבר לה כר' יוסי רבי יוסי נמי סבר לה כרבי שמעון לא רבי שמעון סבר לה כר' יוסי ולא רבי יוסי סבר לה כר' שמעון,איבעיא להו תודוס איש רומי גברא רבה הוה או בעל אגרופין הוה,ת"ש עוד זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו [עצמן] על קדושת השם לכבשן האש,נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו (שמות ז, כח) ובאו [ועלו] בביתך [וגו'] ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארות מצויות אצל תנור הוי אומר בשעה שהתנור חם אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה,רבי יוסי בר אבין אמר מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים היה דאמר ר' יוחנן כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנא' (קהלת ז, יב) כי בצל החכמה בצל הכסף:, big strongמתני׳ /strong /big מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים:, big strongגמ׳ /strong /big תנא בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק שניהן לדבר אחד נתכוונו אמר רב יהושע דרש רבא (ישעיהו ס, כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו' בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד,אמר רב יהודה אמר שמואל אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחלת ברייתו הוא אמר ליה ההוא סבא ואיתימא רבה בר בר חנה ישר וכן אמר רבי יוחנן עולא הוה רכיב חמרא ואזיל והוה שקיל ואזיל רבי אבא מימיניה ורבה בר בר חנה משמאליה אמר ליה רבי אבא לעולא ודאי דאמריתו משמיה דרבי יוחנן אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחלת ברייתו הוא,הדר עולא חזא ביה ברבה בר בר חנה בישות א"ל אנא לאו אהא אמרי אלא אהא אמרי דתני תנא קמיה דרבי יוחנן ר"ש בן אלעזר אומר יום הכפורים שחל להיות בשבת אף במקום שאמרו שלא להדליק מדליקין מפני כבוד השבת ועני רבי יוחנן בתריה וחכמים אוסרים א"ל עדא תהא,קרי עליה רב יוסף (משלי כ, ה) מים עמוקים עצה בלב איש | 53b. Doing so b is akin to feeding Jews consecrated /b meat b outside /b the permitted area, as due to its resemblance to the Paschal lamb it could be misleading. The Gemara analyzes this statement: A goat b roasted whole, yes, /b it is prohibited; a goat b not roasted whole, no, /b it is not prohibited. This contradicts Rav, who prohibited roasting even ordinary meat. The Sages b say /b that this is the distinction: With regard to a goat b roasted whole, there is no difference /b if b one said /b it is for Passover, and b there is no difference /b if one b did not say /b it is for Passover. In either case, it looks like a sacrifice and it is prohibited. With regard to a goat b not roasted whole, /b if b one specified /b that it is for Passover, b yes, /b it is prohibited because it appears that he is consecrating it as a sacrifice. However, if b one did not specify /b that it is for Passover, b no, /b it is not prohibited, as there is no need for concern., b Rav Aḥa teaches this i baraita /i /b about Theodosius b in accordance with /b the opinion of b Rabbi Shimon. Rav Sheshet strongly objected to this: Granted, /b according b to the one who learns it in accordance with /b the opinion of b Rabbi Yosei, /b it works out b well. However, /b according b to the one who teaches /b it b in accordance with /b the opinion of b Rabbi Shimon, does /b it work out b well? Didn’t /b we b learn /b in a mishna about a dispute with regard to one who consecrated an item for a purpose for which it was unsuited, e.g., a case where one sought to bring a meal-offering of barley, although meal-offerings may be brought only from wheat? In that case, the Rabbis say he is required to bring a meal-offering of wheat because in the first part of his statement he vowed to bring a meal-offering., b Rabbi Shimon exempts /b him from any obligation, as in his opinion, b he did not donate in the manner /b typical b of donors. /b In other words, Rabbi Shimon relates to the statement: A meal-offering of barley, as a single entity. Since no meal-offering of that kind exists, one is not required to bring an offering at all. Similarly, with regard to Passover, since one can consecrate only a living animal as a sacrifice and cannot consecrate meat as a sacrifice, if one declares: This meat is for Passover, it is in no way similar to consecrating an animal, and the meat has no sanctity., b Ravina said to Rav Ashi: And /b according to b the one who teaches it in accordance with /b the opinion of b Rabbi Yosei, does /b it work out b well? Didn’t Rava say: /b With regard to a meal-offering of barley, b Rabbi Shimon stated /b his opinion b in accordance with /b the opinion b of Rabbi Yosei, /b who b said: A person is also held /b accountable b for the conclusion of his statement. /b The Sages disagreed with regard to the i halakhot /i of consecration in a case where one consecrates an animal for two objectives in the same statement, e.g., as both a burnt-offering and a peace-offering. According to Rabbi Meir, one is held accountable for the beginning of his statement. Since he mentioned the burnt-offering first, the animal assumes the status of a burnt-offering. However, Rabbi Yosei says that one’s entire statement is significant, and that the animal is consecrated for two sacrifices. The owner must wait until the animal becomes blemished, redeem it, and use the money to purchase a burnt-offering and a peace-offering. Rabbi Shimon holds in accordance with Rabbi Yosei’s opinion concerning a barley meal-offering. He maintains that one is held accountable not only for his first expression, i.e., that it is a meal-offering, but also for his second expression, i.e., that it is of barley. In that case, the second part of his statement negates the first part., b What, is it not /b concluded b from /b the fact b that Rabbi Shimon holds in accordance with /b the opinion of b Rabbi Yosei, Rabbi Yosei /b also b holds in accordance with /b the opinion of b Rabbi Shimon, /b that if one did not donate in the manner typical of donors, his act is meaningless? If that is the case, then any difficulty for the opinion of Rabbi Shimon would be similarly difficult for the opinion of Rabbi Yosei. The Gemara rejects this: b No, although Rabbi Shimon holds in accordance with /b the opinion of b Rabbi Yosei, Rabbi Yosei does not hold in accordance with /b the opinion of b Rabbi Shimon. /b , b A dilemma was raised before /b the Sages with regard to the above incident. b Was Theodosius of Rome a great man /b in terms of his Torah scholarship, and the Sages refrained from ostracizing him in deference to the Torah that he studied? b Or, was he a violent man /b who could not be punished due to his local influence?, b Come /b and b hear: This was also taught by Theodosius of Rome: What did Haiah, Mishael, and Azariah see that /b led them to b deliver themselves to the fiery furnace for sanctification of the name /b of God during the rule of Nebuchadnezzar rather than worship idols under duress?, b They drew an i a fortiori /i inference on their own from /b the plague of b frogs /b in Egypt. With regard to b frogs, which are not commanded concerning the sanctification of the name /b of God, b it is written: /b “And the river shall swarm with frogs, which shall go up b and come into your house, /b and into your bedchamber, and onto your bed, and into the houses of your servants, and upon your people, b and into their ovens and kneading bowls” /b (Exodus 7:28). b When are kneading bowls found near the oven? You must say that /b it is b when the oven is hot. /b If in fulfilling the command to harass the Egyptians, the frogs entered burning ovens, b all the more so, we, who are commanded concerning the sanctification of the name /b of God, should deliver ourselves to be killed in the fiery furnace for that purpose. Apparently, Theodosius taught Torah in public, which indicates that he was a great man., b Rabbi Yosei bar Avin said: /b Theodosius b was /b one who b cast /b the profits from b merchandise into the purse of Torah scholars. /b He would lend them money and enter into partnership with them so they could open businesses, and that is praiseworthy, b as Rabbi Yoḥa said: Anyone who casts merchandise into the purse of Torah scholars is rewarded and sits in the heavenly academy, as it is stated: “For in the shadow of wisdom, is the shadow of money” /b (Ecclesiastes 7:12). One who provides Torah scholars with money will merit being with them in the shadow of wisdom., strong MISHNA: /strong The mishna discusses additional differences between local customs. In b a place where /b people b were accustomed to kindle a lamp /b in the house b on Yom Kippur evenings, one kindles /b it. In b a place where /b people b were accustomed not to kindle /b a lamp, b one does not kindle /b it. b However, /b even in a place where the custom is not to kindle lamps in houses, b one kindles in synagogues and study halls, /b in deference to these places. Similarly, lamps should be kindled b in dark alleyways, /b so people will not be hurt, b and next to the sick. /b , strong GEMARA: /strong b It was taught /b in th i e Tosefta /i : b Both /b in a place b where /b the Sages b said to kindle and /b in a place b where they said not to kindle, they both intended to /b achieve the b same objective, /b i.e., to distance people from sin, as conjugal relations are prohibited on Yom Kippur. Those who said that one kindles a lamp believe that because people do not engage in relations while a lamp is lit, the lamp will discourage intimacy. Those who maintain the opposite believe that spouses who are unable to see each other will not be tempted to engage in conjugal relations, and therefore it is preferable not to have a lamp lit on Yom Kippur. b Rav Yehoshua said /b that b Rava taught: “Your people are all righteous, they shall inherit the land forever; /b the branch of My planting, the work of My hands, in which I glory” (Isaiah 60:21). b Both /b in a place b where /b the Sages b said to kindle and /b in a place b where they said not to kindle, they intended only to /b achieve the b same objective, /b fulfilling a mitzva. Even though different places have different customs, the Jewish people all aspire to sanctity.,On the topic of kindling a lamp for Yom Kippur, the Gemara discusses a related point. b Rav Yehuda said /b that b Shmuel said: One should recite the blessing over fire: /b Who creates the lights of fire, b only at the conclusion of Shabbat, since /b the conclusion of Shabbat b is /b the time of b its original creation. A certain Elder said to him, and some say /b it was b Rabba bar bar Ḥana /b who b said: /b That is b correct; and so said Rabbi Yoḥa. /b The Gemara relates: b Ulla was riding on a donkey and going along, and Rabbi Abba was going along on his right and Rabba bar bar Ḥana on his left. Rabbi Abba said to Ulla: /b Is it b true that you said in the name of Rabbi Yoḥa /b that b one recites the blessing over fire only at the conclusion of Shabbat, /b not at the conclusion of Yom Kippur, b since /b the time of b its original creation is /b the conclusion of Shabbat?,Since Ulla never transmitted that statement, he understood that it must have been Rabba bar bar Ḥana who heard it from Rabbi Yoḥa and transmitted it when he came from Eretz Yisrael. b Ulla turned around and looked angrily at Rabba bar bar Ḥana /b for misquoting Rabbi Yoḥa. Still, Ulla said nothing. However, Rabba bar bar Ḥana understood what had happened and b said to him: I did not say /b anything b about that /b matter; b rather, /b what b I said /b was b about that which /b the b reciter /b of the tannaitic literature b taught /b in a i baraita /i b before Rabbi Yoḥa /b in which b Rabbi Shimon ben Elazar says: /b With regard to b Yom Kippur that occurs on Shabbat, even in a place where they said not to kindle /b a lamp on Yom Kippur, b one kindles in deference to Shabbat. Rabbi Yoḥa answered after him /b and completed the statement: b And the Rabbis prohibit /b kindling a lamp even when Yom Kippur occurs on Shabbat. Ulla b said /b to Rabbi Abba: b Let it be /b that Rabbi Yoḥa indeed made this statement., b Rav Yosef read /b the following verse b about /b this event: b “Counsel in the heart of man is like deep water; /b |
|
14. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Kalmin (1998), The Sage in Jewish Society of Late Antiquity, 30| 10b. א"ר חנן אפי' בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר (קהלת ה, ו) כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא,מיד (ישעיהו לח, ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה',מאי קיר אמר רשב"ל מקירות לבו שנא' (ירמיהו ד, יט) מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו',ר' לוי אמר על עסקי הקיר אמר לפניו רבונו של עולם ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה החיית את בנה אבי אבא שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב על אחת כמה וכמה (ישעיהו לח, ג) זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי,מאי והטוב בעיניך עשיתי א"ר יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפלה ר' לוי אמר שגנז ספר רפואות,תנו רבנן ששה דברים עשה חזקיהו המלך על ג' הודו לו ועל ג' לא הודו לו,על ג' הודו לו גנז ספר רפואות והודו לו כתת נחש הנחשת והודו לו גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו,ועל ג' לא הודו לו סתם מי גיחון ולא הודו לו קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו עבר ניסן בניסן ולא הודו לו,ומי לית ליה לחזקיהו (שמות יב, ב) החדש הזה לכם ראש חדשים זה ניסן ואין אחר ניסן,אלא טעה בדשמואל דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן סבר הואיל וראוי לא אמרינן:,א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו,משה תלה בזכות אחרים שנא' (שמות לב, יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך תלו לו בזכות עצמו שנאמר (תהלים קו, כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית,חזקיהו תלה בזכות עצמו דכתיב זכר נא את אשר התהלכתי לפניך תלו לו בזכות אחרים שנא' (מלכים ב יט, לד) וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי והיינו דריב"ל דאמר ריב"ל מאי דכתיב (ישעיהו לח, יז) הנה לשלום מר לי מר אפי' בשעה ששיגר לו הקב"ה שלום מר הוא לו:,(מלכים ב ד, י) נעשה נא עליית קיר קטנה,רב ושמואל חד אמר עלייה פרועה היתה וקירוה וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים,בשלמא למ"ד אכסדרה היינו דכתיב קיר אלא למ"ד עלייה מאי קיר,שקירוה,בשלמא למ"ד עלייה היינו דכתיב עליית אלא למ"ד אכסדרה מאי עליית,מעולה שבבתים.,ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה,אמר אביי ואיתימא ר' יצחק הרוצה להנות יהנה כאלישע ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי שנאמר (שמואל א ז, יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וא"ר יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו.,(מלכים ב ד, ט) ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא א"ר יוסי בר' חנינא מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש,קדוש הוא מנא ידעה רב ושמואל חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו וחד אמר סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו,קדוש הוא א"ר יוסי בר' חנינא הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש (שנא') (מלכים ב ד, כז) ויגש גיחזי להדפה א"ר יוסי בר' חנינא שאחזה בהוד יפיה.,עובר עלינו תמיד א"ר יוסי בר' חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין.,וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל שנא' (תהלים קל, א) ממעמקים קראתיך ה',תניא נמי הכי לא יעמוד אדם לא על גבי כסא ולא ע"ג שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל לפי שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך ה' וכתיב (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטוף.,וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנא' (יחזקאל א, ז) ורגליהם רגל ישרה,(א"ר יצחק א"ר יוחנן) וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י מאי דכתיב (ויקרא יט, כו) לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם,(א"ד) א"ר יצחק א"ר יוחנן א"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל עליו הכתוב אומר (מלכים א יד, ט) ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים:,ר' יהושע אומר עד ג' שעות: אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהושע:,הקורא מכאן ואילך לא הפסיד:,אמר רב חסדא אמר מר עוקבא ובלבד שלא יאמר יוצר אור,מיתיבי הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה תיובתא דרב חסדא תיובתא,איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מאי לא הפסיד שלא הפסיד ברכות תניא נמי הכי הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה,א"ר מני גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה מדקתני הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה מכלל דקורא בעונתה עדיף:, big strongמתני׳ /strong /big בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד שנאמר (דברים ו, ז) ובשכבך ובקומך,ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך,אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים,א"ר טרפון אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים,אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה: | 10b. Similarly, b Rabbi Ḥa said: Even if the master of dreams, /b in a true dream, an angel ( i Ma’ayan HaBerakhot /i ) b tells a person that tomorrow he will die, he should not prevent himself from /b praying for b mercy, as it is stated: “For in the multitude of dreams and vanities there are many words; but fear God” /b (Ecclesiastes 5:6). Although the dream may seem real to him, that is not necessarily the case, and one must place his trust in God.,Having heard Isaiah’s harsh prophecy, b immediately “Hezekiah turned his face toward the wall and prayed to the Lord” /b (Isaiah 38:2).,The Gemara asks: b What is /b meant by the word b “wall [ i kir /i ]” /b in this context? Why did Hezekiah turn his face to a wall? b Rabbi Shimon ben Lakish said: /b This symbolically alludes to the fact that Hezekiah prayed to God b from the chambers [ i kirot /i ] of his heart, as it is stated /b elsewhere: b “My anguish, my anguish, I am in pain. The chambers of my heart. /b My heart moans within me” (Jeremiah 4:19)., b Rabbi Levi said: /b Hezekiah intended to evoke b matters /b relating b to a wall, /b and b he said before /b God: b Master of the Universe, and if the woman from Shunem, who made only a single small wall /b on the roof for the prophet Elisha, and b you revived her son, all the more so /b should you bring life to the descendant of b my father’s father, /b King Solomon, b who covered the entire /b Temple b Sanctuary with silver and gold. /b In his prayer, Hezekiah said: “Please, Lord, b please remember that I walked before You in truth, and with a complete heart, and what was good in Your eyes I did. /b And Hezekiah wept sore” (Isaiah 38:3).,The Gemara asks: To b what /b specific action was he referring when he said: b “And what was good in your sight I did”? /b Various opinions are offered: Mentioning Hezekiah’s merits, b Rav Yehuda said in the name of Rav that he juxtaposed redemption and prayer /b at sunrise instead of sleeping late, as was the custom of most kings ( i Iyyun Ya’akov /i ). b Rabbi Levi said: He suppressed the Book of Remedies /b upon which everyone relied., b The Sages taught: King Hezekiah performed six /b innovative b actions. With regard to three /b the Sages b agreed with him, and with regard to three they did not agree with him. /b , b With regard to three /b actions the Sages b agreed with him: /b br b He suppressed the Book of Remedies, and they agreed with him. /b br b He ground the copper snake /b through which miracles were performed for Israel (Numbers 21:9), destroying it because it had been used in idol worship (II Kings 18:4), b and they agreed with him. /b br b He dragged the bones of his /b evil b father, /b King Ahaz, b on a bed of ropes; /b meaning he did not accord his father a funeral fit for a king (II Chronicles 28:27), b and they agreed with him. /b ,Yet, b with regard to three /b other innovations, the Sages of his generation b did not agree with him: /b br b He stopped up the waters of the Gihon, /b the Pool of Siloam, diverting its water into the city by means of a tunnel (II Chronicles 32:30), b and they did not agree with him. /b br b He cut off the doors of the Sanctuary and sent them to the king of Assyria /b (II Kings 18:16), b and they did not agree with him. /b br b He intercalated Nisan in Nisan, /b creating a leap year by adding an extra month during the month of Nisan. That intercalation must be performed before the end of Adar (II Chronicles 30:2).,With regard to his intercalation of Nisan, the Gemara asks: b Did Hezekiah not /b accept the i halakha /i : b “This month will be for you the first of the months; /b it shall be the first for you of the months of the year” (Exodus 12:2)? By inference, b this /b first month b is Nisan, and no other /b month b is Nisan. /b How could Hezekiah add an additional Nisan in violation of Torah law?,The Gemara answers that the scenario was different. b Rather, Hezekiah erred with regard to /b the halakhic opinion ascribed in later generations to b Shmuel, /b as b Shmuel said: One may not intercalate the year on the thirtieth day of Adar, since it is fit to establish it /b as the New Moon of b Nisan. /b On the thirtieth day of each month, those who witnessed the new moon would come and testify before the court, which, based on their testimony, would declare that day the first day of the next month. Therefore, one may not declare a leap year on the thirtieth day of Adar, as it could potentially become the first of Nisan. Therefore, the Sages of Hezekiah’s generation did not agree with his decision to intercalate the year on the thirtieth of Adar. Hezekiah b held /b that b we do not say: Since /b that day b is fit to establish it /b as the New Moon is reason enough to refrain from intercalation of the year.,Stemming from the analysis of Hezekiah’s prayer, b Rabbi Yoḥa said in the name of Rabbi Yosei ben Zimra: Anyone who bases /b his prayer or request b upon his own merit, /b when God answers his prayer, b it is based upon the merit of others. And anyone who /b modestly b bases /b his prayer or request b upon the merit of others, /b when God answers his prayer, b it is based upon his own merit. /b ,The Gemara cites proof from Moses. When he prayed to God for forgiveness after the incident of the Golden Calf, b he based /b his request b upon the merit of others, as it is stated: “Remember Abraham, Isaac and Israel your servants, /b to whom You swore upon Yourself, and told them: I will increase your descendants like the stars of the heavens, and all of this land of which I have spoken, I will give to your descendants and they will inherit it forever” (Exodus 32:13). Yet when this story is related, God’s forgiveness of Israel b is based upon Moses’ own merit, as it is stated: “And He said He would destroy them, had Moses, His chosen, not stood before Him in the breach to turn back His destructive fury, lest He should destroy them” /b (Psalms 106:23)., b Hezekiah, /b however, b based /b his request b upon his own merit, as it is written: “Please, remember that I walked before You” /b (Isaiah 38:3). When God answered his prayers, b it was based upon the merit of others /b with no mention made of Hezekiah’s own merit, b as it is stated: “And I will protect this city to save it, for My sake and for the sake of David, My servant” /b (II Kings 19:34). b And that is what Rabbi Yehoshua ben Levi /b said. b As Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is /b the meaning of b that which is written: “Behold, for my peace I had great bitterness; /b but You have, in love to my soul, delivered it from the pit of corruption; for You have thrown all my sins behind Your back” (Isaiah 38:17)? This verse teaches that b even when the Holy One, Blessed be He, sent him peace /b and told him that he would recover from his illness, b it was bitter for him, /b because God did not take his merit into consideration.,Having mentioned the chamber on the roof built for Elisha by the woman from Shunem, the Gemara now describes the entire event. The woman from Shunem suggested to her husband: b “Let us make, I pray thee, a small chamber on the roof, /b and let us place a bed, table, stool and candlestick for him there, and it will be, when he comes to us, that he will turn in there” (II Kings 4:10)., b Rav and Shmuel /b argued over the meaning of small chamber. b One /b of them b said: They had an uncovered second story /b on their roof, b over which they built a ceiling; /b and b one /b of them b said: There was an enclosed veranda [ i akhsadra /i ] and they divided it in half. /b ,The Gemara comments: b Granted, according to the one who said that it was an enclosed veranda /b which they divided in two, it makes sense b that /b the term b wall [ i kir /i ] was written. However, according to the one who said that they had an /b open b second story, what is /b the meaning of b wall? /b ,The Gemara responds: The one who said that they had an uncovered second story interprets i kir /i not as wall but as ceiling meaning that they b built a ceiling /b [ i kirui /i ] over it.,On the other hand, b granted, according to the one who said that they had an /b uncovered b second story, /b it makes sense b that /b the term b second story /b [ b i aliyat /i ] was written. But according to the one who said /b that it was b an enclosed veranda, what is /b the meaning of the term b second story? /b ,The Gemara responds: The one who said that it was an enclosed veranda interprets i aliyat /i not as second story, but b as the most outstanding [ i me’ula /i ] of the rooms. /b ,Incidental to this discussion, the Gemara analyzes the statement made by the woman from Shunem to her husband with regard to the provisions that they would place in the room for Elisha: b “And let us place a bed, table, stool and candlestick for him there.” /b , b Abaye, and some say Rabbi Yitzḥak, said: /b A great man b who seeks to enjoy /b the contributions of those who seek to honor him b may enjoy /b those gifts, b as Elisha /b enjoyed gifts given him by the woman from Shunem, among others. b And one who does not seek to enjoy /b these gifts b should not enjoy them, as /b was the practice of the prophet b Samuel from Rama, /b who would not accept gifts from anyone at all. From where do we know that this was Samuel’s custom? b As it is stated: “And he returned to Rama, for there was his house, /b and there he judged Israel, and he built an altar to the Lord” (I Samuel 7:17). b And /b similarly, b Rabbi Yoḥa said: Every place where /b Samuel b went, his house was with him, /b so he would have everything that he needed and not be forced to benefit from public contributions. One may opt to conduct himself in accordance with either of these paths.,Regarding the woman from Shunem: b “And she said to her husband: Behold now, I perceive that he is a holy man of God /b who passes by us continually” (II Kings 4:9). b Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: From here, /b where the woman from Shunem perceived the prophet’s greatness before her husband did, derive b that a woman recognizes /b the character of her b guests more than a man /b does.,The Gemara notes that the woman from Shunem said that b “he is holy.” /b The Gemara asks: b From where did she know /b that he was holy? b Rav and Shmuel /b disagreed over this. b One /b of them b said: She never saw a fly pass over his table; and the other said: She spread a /b white b linen sheet on his bed, /b and despite that even the smallest stain is visible on white linen, and nocturnal seminal emissions are not uncommon, b she never saw /b the residue of b a seminal emission on it. /b ,With regard to the verse: b “He is holy,” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: /b The woman from Shunem intimated that: b He is holy, /b but b his attendant, /b Geihazi, b is not holy, /b as she saw no indication of holiness in him ( i Iyyun Ya’akov /i ). Here too, she correctly perceived the character of her guest, b as it is /b later b stated: “And Geihazi approached her to push her away [ i lehodfa /i ]” /b (II Kings 4:27). And b Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: He grabbed her by the majesty of her beauty [ i hod yofya /i ], /b meaning that when he pushed her he grabbed her breasts in a licentious manner.,With regard to the phrasing of the verse: “He is a holy man of God b who passes by us continually,” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: /b From this verse we derive that b one who hosts a Torah scholar in his home and lets him enjoy his possessions, the verse ascribes to him /b credit b as if he is sacrificing the daily [ i tamid /i ] offering, /b as the verse states: “Passes by us continually [ i tamid /i ].”,With regard to the i halakhot /i of prayer, b Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: A person should not stand in a high place and pray; rather, /b he should stand b in a low place and pray, as it is stated: “I called to You, Lord, from the depths” /b (Psalms 130:1)., b That was also taught /b in a i baraita /i : b One should neither stand upon a chair nor upon a stool, nor in a high place and pray. Rather, /b one should stand b in a low place and pray, for there is no haughtiness before God. As it is stated: “I called to You, Lord, from the depths” and it is written: “A prayer for the impoverished, when he is faint /b and pours out his complaint before God” (Psalms 102:1). It is appropriate to feel impoverished when praying and make one’s requests humbly., b And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: When praying, one should align his feet /b next to each other, as a single foot, in order to model oneself after the angels, with regard to whom b it is stated: “And their feet were a straight foot” /b (Ezekiel 1:7)., b Rabbi Yitzḥak said /b that b Rabbi Yoḥa said and Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: What is /b the meaning of b that which is written: “You shall not eat with the blood” /b (Leviticus 19:26)? b You may not eat before you pray for your blood. /b One may not eat before he prays., b Others say /b that b Rabbi Yitzḥak said /b that b Rabbi Yoḥa said /b that b Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: One who eats and drinks and later prays, about him the verse states /b the rebuke of the prophet in the name of God: b “And Me you have cast behind your back” /b (I Kings 14:9). One who sees to his own bodily needs by eating and drinking before prayer casts God aside, according his arrogance and ego priority over God (Maharsha). Indeed, b do not read your back [ i gavekha /i ]; rather, your pride [ i ge’ekha /i ]. The Holy One, Blessed be He, said: After this /b one b has become arrogant /b and engaged in satisfying his own needs, b he /b only then b accepted upon himself the kingdom of Heaven. /b ,We learned in the mishna that b Rabbi Yehoshua says: /b One may recite the morning i Shema /i b until three hours /b of the day. b Rav Yehuda said /b that b Shmuel said: The i halakha /i is in accordance with /b the opinion of b Rabbi Yehoshua. /b ,We also learned in the mishna that b one who recites /b i Shema /i b from that time onward loses nothing; /b although he does not fulfill the mitzva of reciting of i Shema /i at its appointed time, b he is /b nevertheless considered like one who reads the Torah, and is rewarded accordingly.,With regard to this ruling, b Rav Ḥisda said /b that b Mar Ukva said: /b This only applies b provided one does not recite: Who forms light [ i yotzer or /i ], /b or the rest of the blessings recited along with i Shema /i , as they pertain only to the fulfillment of the mitzva of reciting of the morning i Shema /i ; after the third hour, they are inappropriate.,The Gemara b raises an objection to /b Rav Ḥisda’s statement from a i baraita /i : b One who recites /b i Shema /i b from that time onward loses nothing, and is considered like one who reads Torah, but he recites two blessings beforehand and one /b blessing b thereafter. /b This directly contradicts Rav Ḥisda’s statement, and the Gemara notes: Indeed, b the refutation /b of the statement b of Rav Ḥisda is a /b conclusive b refutation, /b and Rav Ḥisda’s opinion is rejected in favor of that of the i baraita /i ., b Some say that Rav Ḥisda said /b that b Mar Ukva said /b the opposite: b What is /b the meaning of: b Loses nothing, /b in the mishna? This means that one who recites i Shema /i after the third hour b does not lose /b the opportunity to recite b the blessings /b and is permitted to recite them although the time for the recitation of i Shema /i has passed. b That was also taught /b in a i baraita /i : b One who recites /b i Shema /i b after this time loses nothing, and is considered like one who reads the Torah, but he recites two blessings beforehand and one thereafter. /b ,With regard to our mishna, b Rabbi Mani said: Greater is one who recites i Shema /i at its /b appropriate b time than one who engages in Torah /b study. A proof is cited based on b what was taught /b in the mishna: b One who recites /b i Shema /i b after this time loses nothing and is /b considered b like one who reads the Torah. /b This is proven b by inference, /b since b one who recites /b i Shema /i b at its /b appointed b time is greater /b than one who does not, and one who does not is equal to one who reads the Torah, when one recites i Shema /i at its appointed time he fulfills two mitzvot, that of Torah study and that of the recitation of i Shema /i ., strong MISHNA: /strong Beit Shammai and Beit Hillel disputed the proper way to recite i Shema /i . b Beit Shammai say: /b One should recite i Shema /i in the manner indicated in the text of i Shema /i itself. Therefore, b in the evening every person must recline /b on his side and recite i Shema /i , in fulfillment of the verse: “When you lie down,” b and in the morning he must stand /b and recite i Shema /i , in fulfillment of the verse: When you rise, b as it is stated: “When you lie down, and when you rise.” /b , b And Beit Hillel say: Every person recites /b i Shema /i b as he is, /b and he may do so in whatever position is most comfortable for him, both day and night, b as it is stated: “And when you walk along the way,” /b when one is neither standing nor reclining ( i Me’iri /i )., b If so, /b according to Beit Hillel, b why was it stated: “When you lie down, and when you rise”? /b This is merely to denote time; b at the time when people lie down and the time when people rise. /b ,With regard to this i halakha /i , b Rabbi Tarfon said: /b Once, b I was coming on the road /b when I stopped and b reclined to recite /b i Shema /i b in accordance with the statement of Beit Shammai. /b Although Rabbi Tarfon was a disciple of Beit Hillel, he thought that fulfilling the mitzva in accordance with the opinion of Beit Shammai would be a more meticulous fulfillment of the mitzva, acceptable to all opinions. Yet in so doing, b I endangered myself due to the highwaymen [ i listim /i ] /b who accost travelers.,The Sages b said to him: You deserved /b to be in a position where you were b liable /b to pay b with your life, as you transgressed the statement of Beit Hillel. /b This statement will be explained in the Gemara. |
|
15. Babylonian Talmud, Hagigah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •rabbis, babylonian, and the value of torah study Found in books: Kalmin (2014), Migrating tales: the Talmud's narratives and their historical context, 211| 12a. השתא דנפקא ליה מלמקצה השמים ועד קצה השמים למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ למה לי,כדר' אלעזר דאמר רבי אלעזר אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ וכיון שסרח הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך,אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר ותשת עלי כפך,אי הכי קשו קראי אהדדי אידי ואידי חד שיעורא הוא,ואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן שמים וארץ תהו ובהו אור וחשך רוח ומים מדת יום ומדת לילה,שמים וארץ דכתיב (בראשית א, א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ תהו ובהו דכתיב (בראשית א, ב) והארץ היתה תהו ובהו אור וחשך חשך דכתיב (בראשית א, ב) וחשך על פני תהום אור דכתיב (בראשית א, ג) ויאמר אלהים יהי אור רוח ומים דכתיב (בראשית א, ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים מדת יום ומדת לילה דכתיב (בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד,תנא תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו שממנו יצא חשך שנאמר (תהלים יח, יב) ישת חשך סתרו סביבותיו בהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים שנאמר (ישעיהו לד, יא) ונטה עליה קו תהו ואבני בהו,ואור ביום ראשון איברי והכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי,כדר' אלעזר דא"ר אלעזר אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן שנאמר (איוב לח, טו) וימנע מרשעים אורם,ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנאמר (ישעיהו ג, י) אמרו צדיק כי טוב,כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח שנאמר (משלי יג, ט) אור צדיקים ישמח,כתנאי אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו דברי רבי יעקב וחכ"א הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי,אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב בעשרה דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה ובגבורה בצדק ובמשפט בחסד וברחמים,בחכמה ובתבונה דכתיב (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעת דכתיב (משלי ג, כ) בדעתו תהומות נבקעו בכח וגבורה דכתיב (תהלים סה, ז) מכין הרים בכחו נאזר בגבורה בגערה דכתיב (איוב כו, יא) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו בצדק ומשפט דכתיב (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך בחסד ורחמים דכתיב (תהלים כה, ו) זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה,ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו והיינו דאמר ר"ל מאי דכתיב (בראשית לה, יא) אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולם די אמר ר"ל בשעה שברא הקב"ה את הים היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב"ה ויבשו שנאמר (נחום א, ד) גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב,ת"ר ב"ש אומרים שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וב"ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים שנאמר (בראשית ב, ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים,אמר להם ב"ה לב"ש לדבריכם אדם בונה עלייה ואח"כ בונה בית שנאמר (עמוס ט, ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה אמר להם ב"ש לב"ה לדבריכם אדם עושה שרפרף ואח"כ עושה כסא שנאמר (ישעיהו סו, א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וחכ"א זה וזה כאחת נבראו שנאמר (ישעיהו מח, יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו,ואידך מאי יחדו דלא משתלפי מהדדי קשו קראי אהדדי אמר ר"ל כשנבראו ברא שמים ואח"כ ברא הארץ וכשנטה נטה הארץ ואחר כך נטה שמים,מאי שמים א"ר יוסי בר חנינא ששם מים במתניתא תנא אש ומים מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן זה בזה ועשה מהן רקיע,שאל רבי ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין בדרך א"ל אתה ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה את השמים ואת הארץ מה היה דורש בהן א"ל אילו נאמר שמים וארץ הייתי אומר שמים שמו של הקב"ה עכשיו שנאמר את השמים ואת הארץ שמים שמים ממש ארץ ארץ ממש | 12a. The Gemara poses a question: b Now that it is derived from /b the phrase b “from one end of the heavens to the other,” why do I /b need the phrase b “since the day that God created man upon the earth”? /b ,The Gemara answers that this phrase teaches us something else, b according to Rabbi Elazar. /b As b Rabbi Elazar said: /b The height of b Adam the first man /b reached b from the ground to the skies, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, /b and from one end of the heavens” (Deuteronomy 4:32). b When he sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand upon him and diminished him, as it is stated: “You fashioned me behind and before, and laid Your hand upon me” /b (Psalms 139:5)., b Rav Yehuda said /b that b Rav said: The /b size of b Adam the first man was from one end of the world to the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from one end of the heavens to the other,” /b which indicates that he spanned the entire length of the world. b Once he sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand upon him and diminished him, as it states: “And laid Your hand upon me.” /b ,The Gemara asks: b If so, the /b two parts of the b verse contradict each other, /b since one indicates that his height reached the heavens while the other says it reached the end of the earth. The Gemara answers: Both b this and that are one, /b the same, b measure. /b ,§ The Gemara continues to discuss Creation: b Rav Yehuda said /b that b Rav said: Ten things were created on the first day /b of Creation, b and they are /b as follows: b Heaven and earth; i tohu /i and i vohu /i , /b i.e., unformed and void; b light and darkness; wind and water; the length of day and the length of night. /b ,All of these are derived from the Torah: b Heaven and earth, as it is written: “In the beginning God created the heaven and the earth” /b (Genesis 1:1). b i Tohu /i and i vohu /i , as it is written: “And the earth was unformed and void [ i tohu vavohu /i ]” /b (Genesis 1:2). b Light and darkness; darkness, as it is written: “And darkness was upon the face of the deep” /b (Genesis 1:2); b light, as it is written: “And God said: Let there be light” /b (Genesis 1:3). b Wind and water, as it is written: “And the wind of God hovered over the face of the waters” /b (Genesis 1:2). b The length of day and the length of night, as it is written: “And there was evening, and there was morning, one day” /b (Genesis 1:5)., b It was taught /b in the i Tosefta /i : b i Tohu /i /b is b a green line that encompasses the entire world, and from which darkness emerges, as it is stated: “He made darkness His hiding place round about Him” /b (Psalms 18:12), indicating that a line of darkness surrounds the world. b i Vohu /i ; these are damp stones submerged in the depths, from which water emerges, as it is stated: “And He shall stretch over it the line of i tohu /i and stones of i vohu /i ” /b (Isaiah 34:11), which demonstrates that i tohu /i is a line and that i vohu /i is referring to stones.,The Gemara poses a question: b And /b was b light created on the first day? But isn’t it written: “And God set them in the firmament of the heaven” /b (Genesis 1:17), b and it is /b also b written: “And there was evening, and there was morning, a fourth day” /b (Genesis 1:19), indicating that light was created on the fourth day.,The Gemara answers: This should be understood b in accordance with Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said: /b The b light that the Holy One, Blessed be He, created on the first day /b was not that of the sun but a different kind of light, b through which man could observe from one end of the world to the other. But when the Holy One, Blessed be He, looked upon the generation of the Flood and the generation of the Dispersion and saw that their ways were corrupt /b and that they might misuse this light for evil, b He arose and concealed it from them, as it is stated: “And from the wicked their light is withheld” /b (Job 38:15)., b And for whom did He conceal it? For the righteous people in the future, as it is stated: “And God saw the light, that it was good” /b (Genesis 1:4), b and “good” is referring to none /b other than the b righteous, as it is stated: “Say /b of b the righteous that it shall be good /b for them, for they shall eat the fruit of their actions” (Isaiah 3:10)., b When the light saw that it had been concealed for the righteous, it rejoiced, as it is stated: “The light for the righteous shall rejoice” /b (Proverbs 13:9).,The Gemara comments: This is b like /b a dispute between b i tanna’im /i : /b The b light that the Holy One, Blessed be He, created on /b the b first day /b was so profound that b man could observe through it from one end of the world to the other; /b this is b the statement of Rabbi Ya’akov. And the Rabbis say: /b This light b is the very same as the lights created on the first day, but they were not suspended /b in their designated places in the firmament b until the fourth day. /b ,§ b Rav Zutra bar Tuvya said /b that b Rav said: The world was created through ten attributes: Through wisdom, through understanding, through knowledge, through strength, through rebuke, through might, through righteousness, through justice, through kindness, and through mercy. /b ,Scriptural proof is provided for this statement as follows: It was created b through wisdom and through understanding, as it is written: “The Lord founded earth with wisdom, and established the heavens with understanding” /b (Proverbs 3:19); b through knowledge, as it is written: “With His knowledge the depths were broken up” /b (Proverbs 3:20); b through strength and through might, as it is written: “Who by Your strength sets fast the mountains, who is girded about with might” /b (Psalms 65:7); b through rebuke, as it is written: “The pillars of heaven tremble and are astonished at His rebuke” /b (Job 26:11); b through righteousness and justice, as it is written: “Righteousness and justice are the foundation of Your throne” /b (Psalms 89:15); b through kindness and mercy, as it is written: “Remember Your mercies, O Lord, and Your kindnesses, for they are from times of old” /b (Psalms 25:6)., b And Rav Yehuda said /b that b Rav said, /b with regard to the same matter: b When the Holy One, Blessed be He, created the world, it continued to expand like two balls of a warp, /b whose cord lengthens as they unravel, b until the Holy One, Blessed be He, rebuked it and made it stand still, as it is stated: “The pillars of heaven tremble and are astonished at His rebuke” /b (Job 26:11). b And this is /b the same as that which b Reish Lakish said: What is /b the meaning of that b which is written: “I am the Almighty God /b [ b i El Shaddai /i /b ]” (Genesis 17:1)? It means: b I am He Who said to the world “enough [dai],” /b instructing it to stop expanding. Similarly, b Reish Lakish said: When the Holy One, Blessed be He, created the sea, it continued to expand until the Holy One, Blessed be He, rebuked it and made it dry, as it is stated: “He rebukes the sea and makes it dry, and desiccates all the rivers” /b (Nahum 1:4).,§ Beit Shammai and Beit Hillel dispute the order of Creation, as b the Sages taught: Beit Shammai say: The heavens were created first and afterward the earth was created, as it is stated: “In the beginning God created the heaven and the earth” /b (Genesis 1:1), which indicates that heaven came first. b And Beit Hillel say: /b The b earth was created first, and heaven after it, as it is stated: “On the day that the Lord God made earth and heaven” /b (Genesis 2:4)., b Beit Hillel said to Beit Shammai: According to your words, /b does b a person build a second floor and build /b the first floor of b the house afterward? As it is stated: “It is He Who builds His upper chambers in the heaven, and has founded His vault upon the earth” /b (Amos 9:6), indicating that the upper floor, heaven, was built above the earth. b Beit Shammai said to Beit Hillel: According to your words, /b does b a person make a stool /b for his feet, b and make a seat afterward? As it is stated: “So said the Lord: The heavens are My seat, and the earth My footstool” /b (Isaiah 66:1). b But the Rabbis say: /b Both b this and that were created as one, for it is stated: “Indeed, My hand has laid the foundation of the earth, and My right hand has spread out the heavens; when I call to them, they stand up together” /b (Isaiah 48:13), implying that they were created as one.,The Gemara asks: b And the others, /b Beit Shammai and Beit Hillel, b what, /b in their opinion, b is /b the meaning of b “together”? /b The Gemara responds: It means b that they do not separate from each other. /b In other words, the term “together” is referring not to the moment of their creation but to the manner of their positioning. The Gemara comments: In any case, b the verses contradict each other, /b as heaven is sometimes mentioned first, while on other occasions earth is listed beforehand. b Reish Lakish said: When they were created, He /b first b created /b the b heavens and afterward created the earth, but when He spread them /b out and fixed them in their places, b He spread /b out b the earth and afterward He spread /b out b the heavens. /b ,Incidental to the above, the Gemara asks: b What is /b the meaning and source of the word b “heaven” [ i shamayim /i ]? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: /b It is an acronym, b i shesham mayim /i , /b meaning: That water is there. b It was taught in a i baraita /i : /b i Shamayim /i means b i esh umayim /i , /b fire and water, which b teaches that the Holy One, Blessed be He, brought them /b both b and combined them together, and made /b the b firmament from them. /b ,§ The Gemara relates: b Rabbi Yishmael asked Rabbi Akiva /b a question b when they were walking along the way. He said to him: You who served Naḥum of Gam Zu for twenty-two years, who would expound /b and learn that b every /b appearance of the word b i et /i in the Torah /b is meant to teach something, b what would he expound from /b the phrase: b “The heaven and the earth” /b [ b i et hashamayim ve’et ha’aretz /i /b ] (Genesis 1:1)? b He said to him: /b These words should be expounded as follows: b Had it stated: /b In the beginning God created i hashamayim veha’aretz /i , i.e., the heaven and the earth, without the word i et /i , b I would have said: i Shamayim /i is the name of the Holy One, Blessed be He, /b and the same goes for i aretz /i , and the verse would sound as if it meant that God, whose name is i Shamayim /i and i Aretz /i , created the world. b Since it states “ i et hashamayim ve’et ha’aretz /i ,” /b it is clear that these are created objects and that b i shamayim /i /b means the b actual heaven /b and b i aretz /i /b is the b actual earth. /b It is for this reason that the word i et /i is necessary. |
|
16. Babylonian Talmud, Betzah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •academies, rabbinic, and importance of torah study Found in books: Rubenstein (2003), The Culture of the Babylonian Talmud. 33| 15b. מתני׳ big strongיום /strong /big טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחלה מיום טוב לשבת אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת,בית שמאי אומרים שני תבשילין ובית הלל אומרים תבשיל אחד ושוין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין,אכלו או שאבד לא יבשל עליו בתחלה ואם שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת:, big strongגמ׳ /strong /big מנא הני מילי אמר שמואל דאמר קרא (שמות כ, ז) זכור את יום השבת לקדשו זכרהו מאחר שבא להשכיחו,מאי טעמא אמר רבא כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב,רב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת קל וחומר מיום טוב לחול,תנן עושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת בשלמא לרב אשי דאמר כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת היינו דמערב יום טוב אין ביום טוב לא אלא לרבא מאי איריא מערב יום טוב אפילו ביום טוב נמי,אין הכי נמי אלא גזרה שמא יפשע,ותנא מייתי לה מהכא (שמות טז, כג) את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו מכאן אמר רבי אלעזר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל מכאן סמכו חכמים לערובי תבשילין מן התורה,תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות יום טוב יצתה כת ראשונה אמר הללו בעלי פטסין כת שניה אמר הללו בעלי חביות כת שלישית אמר הללו בעלי כדין,כת רביעית אמר הללו בעלי לגינין כת חמישית אמר הללו בעלי כוסות התחילו כת ששית לצאת אמר הללו בעלי מארה,נתן עיניו בתלמידים התחילו פניהם משתנין אמר להם בני לא לכם אני אומר אלא להללו שיצאו שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה,בשעת פטירתן אמר להם (נחמיה ח, י) לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם,אמר מר שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והא שמחת יום טוב מצוה היא רבי אליעזר לטעמיה דאמר שמחת יום טוב רשות,דתניא רבי אליעזר אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה רבי יהושע אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם,אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר (דברים טז, ח) עצרת לה' אלהיך וכתוב אחד אומר (במדבר כט, לה) עצרת תהיה לכם הא כיצד רבי אליעזר סבר או כולו לה' או כולו לכם ורבי יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם,מאי לאין נכון לו אמר רב חסדא למי שלא הניח עירובי תבשילין איכא דאמרי מי שלא היה לו להניח עירובי תבשילין אבל מי שהיה לו להניח עירובי תבשילין ולא הניח פושע הוא,מאי כי חדות ה' היא מעוזכם אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בר' שמעון אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע,ואמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בר' שמעון הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנאמר (תהלים צג, ד) אדיר במרום ה',אי נמי אדרא כשמיה כדאמרי אינשי מאי אדרא דקיימא לדרי דרי תניא נמי הכי שדה שיש בה אדר אינה נגזלת ואינה נחמסת ופירותיה משתמרין,תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה | |
|
17. Babylonian Talmud, Megillah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •academies, rabbinic, and importance of torah study Found in books: Rubenstein (2003), The Culture of the Babylonian Talmud. 31| 16b. יכשל בו דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים אמר רבי בנימן בר יפת רמז רמז לו שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות שנאמר ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת וגו',(בראשית מה, יד) ויפול על צוארי בנימן אחיו כמה צוארין הוו ליה לבנימין אמר רבי אלעזר בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב ובנימין בכה על צואריו בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב,(בראשית מה, יב) והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין אמר רבי אלעזר אמר להם כשם שאין בלבי על בנימין אחי שלא היה במכירתי כך אין בלבי עליכם כי פי המדבר אליכם כפי כן לבי,(בראשית מה, כג) ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים מאי מטוב מצרים אמר ר' בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר שלח לו יין [ישן] שדעת זקנים נוחה הימנו,(בראשית נ, יח) וילכו גם אחיו ויפלו לפניו אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר היינו דאמרי אינשי תעלא בעידניה סגיד ליה,תעלא מאי בצירותיה מאחווה אלא אי איתמר הכי איתמר (בראשית מז, לא) וישתחו ישראל על ראש המטה אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר תעלא בעידניה סגיד ליה,(בראשית נ, כא) וינחם אותם וידבר על לבם אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר מלמד שאמר להם דברים שמתקבלין על הלב ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד נר אחד היאך יכול לכבות עשרה נרות,(אסתר ח, טז) ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר אמר רב יהודה אורה זו תורה וכן הוא אומר (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור שמחה זה יום טוב וכן הוא אומר (דברים טז, יד) ושמחת בחגך ששון זו מילה וכן הוא אומר (תהלים קיט, קסב) שש אנכי על אמרתך,ויקר אלו תפלין וכן הוא אומר (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש,ואת פרשנדתא וגו' עשרת בני המן אמר רב אדא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת צריך לממרינהו בנשימה אחת מאי טעמא כולהו בהדי הדדי נפקו נשמתייהו אמר רבי יוחנן ויו דויזתא צריך למימתחה בזקיפא כמורדיא דלברות מאי טעמא כולהו בחד זקיפא אזדקיפו,אמר רבי חנינא בר פפא דרש ר' שילא איש כפר תמרתא כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח,חוץ משירה זו ומלכי כנען שאריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה מ"ט שלא תהא תקומה למפלתן,ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים אמר רבי אבהו מלמד שבא מלאך וסטרו על פיו,ובבאה לפני המלך אמר עם הספר אמר אמרה מיבעי ליה אמר רבי יוחנן אמרה לו יאמר בפה מה שכתוב בספר,דברי שלום ואמת אמר רבי תנחום ואמרי לה אמר רבי אסי מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה,ומאמר אסתר קיים מאמר אסתר אין דברי הצומות לא אמר רבי יוחנן דברי הצומות ומאמר אסתר קיים (את ימי) הפורים האלה,כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין,אמר רב יוסף גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ד' ולבסוף בתר חמשה מעיקרא כתיב (עזרא ב, ב) אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן ולבסוף כתיב (נחמיה ז, ז) הבאים עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן,אמר רב ואיתימא רב שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה,אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש דאמר מר | 16b. b he /b himself b should stumble /b by showing favoritism to Benjamin? b As Rava bar Meḥaseyya said /b that b Rav Ḥama bar Gurya said /b that b Rav said: Due to /b the weight of b two sela of fine wool that Jacob /b gave to Joseph, which he b added to /b what he gave b Joseph beyond /b what he gave b the rest of his brothers, /b as he made him his special coat, b the story progressed and our forefathers went down to Egypt. /b How then could Joseph have displayed similar favoritism toward Benjamin? b Rabbi Binyamin bar Yefet said: He /b was not showing favoritism. Rather, he b intimated to him that a descendant was destined to issue from him who would go out from the presence of the king /b wearing b five royal garments, as it is stated: “And Mordecai went forth /b from the presence of the king b in royal apparel of sky blue /b and white, and with a great crown of gold, and with a wrap of fine linen and purple” (Esther 8:15).,The Gemara elaborates on certain elements in the story of Joseph and his brothers. The verse states with regard to Joseph: b “And he fell on his brother Benjamin’s neck [ i tzavarei /i /b ] and wept” (Genesis 45:14). The wording of the verse gives rise to a question, as the word i tzavarei /i is plural, meaning necks: b How many necks did Benjamin have, /b such that the verse should use the plural i tzavarei /i rather than the singular i tzavar /i ? b Rabbi Elazar said: /b This intimates b that /b Joseph b cried over the two Temples that were destined to be in the /b tribal b territory of Benjamin and were destined to be destroyed. /b The same verse continues: b “And Benjamin wept on his neck” /b (Genesis 45:14); b he cried over the tabernacle of Shiloh that was destined to be in the /b tribal b territory of Joseph and was destined to be destroyed. /b ,The verse states: b “And behold, your eyes see, and the eyes of my brother Benjamin” /b (Genesis 45:12). b Rabbi Elazar said: /b Joseph b said to /b his brothers as follows: b Just as I /b certainly b harbor no /b resentment b in my heart toward my brother Benjamin, for he was not /b even b present when I was sold, so too, I harbor no /b resentment b toward you. /b The verse continues: b “That it is my mouth [ i ki fi /i ] that speaks to you” /b (Genesis 45:12), i.e., b As my mouth [ i kefi /i ] is, so is my heart. /b ,The verse states: b “And to his father he sent after this manner ten donkeys laden with the good things of Egypt” /b (Genesis 45:23). The Gemara asks: b What are “the good things of Egypt” /b that are mentioned but not specified here? b Rabbi Binyamin bar Yefet said /b that b Rabbi Elazar said: He sent him aged wine, which the elderly find pleasing. /b ,Following Jacob’s death, it states concerning Joseph: b “And his brothers even went and fell down before him” /b (Genesis 50:18). b Rabbi Binyamin bar Yefet said /b that b Rabbi Elazar said: This /b explains the folk saying b that people say: When the fox is in its hour, bow down to it, /b i.e., if a fox is appointed king, one must bow down before and submit oneself to it.,The Gemara expresses astonishment at the use of this parable: Are you calling Joseph b a fox? What, was he inferior to his brothers /b such that in relation to them you call him a fox? b Rather, if such a statement was stated, it was stated as follows, /b not in connection with this verse, but rather in connection with a different verse. The verse states: b “And Israel bowed himself upon the head of the bed” /b (Genesis 47:31). With regard to this, b Rabbi Binyamin bar Yefet said /b that b Rabbi Elazar said: When the fox is in its hour, bow down to it, /b as Jacob had to bow down before his son Joseph, who had reached greatness.,It says with regard to Joseph’s remarks to his brothers: b “And he comforted them and spoke to their hearts” /b (Genesis 50:21). b Rabbi Binyamin bar Yefet said /b that b Rabbi Elazar said: /b This b teaches that he spoke to them words that are acceptable to the heart, /b and alleviated their fears. This is what he said: b If ten lights could not put out one light, /b as all of you were unable to do me harm, b how can one light put out ten lights? /b ,§ The Gemara returns to its explanation of the Megilla. The verse states: b “The Jews had light and gladness, and joy and honor” /b (Esther 8:16). b Rav Yehuda said: “Light”; this /b is referring to the b Torah /b that they once again studied. b And similarly it says: “For the mitzva is a lamp and the Torah is light” /b (Proverbs 6:23). b “Gladness” [ i simḥa /i ]; this /b is referring to b the Festivals /b that they once again observed. b And similarly it says: “And you shall be glad [ i vesamakhta /i ] on your Festival” /b (Deuteronomy 16:14). b “Joy” [ i sasson /i ]; this /b is referring to b circumcision, /b as they once again circumcised their sons. b And similarly it says: “I rejoice [ i sas /i ] at Your word” /b (Psalms 119:162), which the Sages understood as referring to David’s rejoicing over the mitzva of circumcision., b “Honor”; this is /b referring to b phylacteries, /b which they once again donned. b And similarly it says: “And all peoples of the earth will see that you are called by the name of the Lord; and they will be afraid of you” /b (Deuteronomy 28:10). b And it was taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Eliezer the Great said: This /b is referring to b the phylacteries worn on the head. /b Haman had banned the fulfillment of all the mitzvot mentioned, but upon Haman’s demise the Jews returned to their observance.,The verse states: “And in Shushan the capital the Jews slew and destroyed five hundred men. b And Parshandatha… /b and Vaizatha, b the ten sons of Haman” /b (Esther 9:6–10). b Rav Adda from Jaffa said: /b When reading the Megilla, the names of b the ten sons of Haman and /b the word b “ten” must be said in one breath. What is the reason /b for this? It is that b their souls all departed together. Rabbi Yoḥa said: /b The letter b i vav /i in /b the name b “Vaizatha” /b is a lengthened i vav /i and b must be elongated as a pole, like a steering oar of a ship [ i liberot /i ]. What is the reason /b for this? To indicate that b they were all hanged on one pole. /b , b Rabbi Ḥanina bar Pappa said /b that b Rabbi Sheila, a man of the village of Timarta, interpreted /b a verse b homiletically: All /b of b the songs /b in the Bible b are written /b in the form of b a half brick arranged upon a whole brick and a whole brick arranged upon a half brick, /b i.e., each line of the song is divided into a stitch of text, referred to as a half brick, which is separated by a blank space, referred to as a whole brick, from the concluding stitch of that line of text.,The next line of the song inverts the sequence. b This is the principle for all songs in the Bible except /b for b this song, /b referring to the list of Haman’s sons, b and /b the song listing b the kings of Canaan /b who were defeated by Joshua. These two songs are written in the form of b a half brick arranged upon a half brick and a whole brick arranged upon a whole brick, /b i.e., one stitch of text over another, and one blank space over another. b What is the reason /b that these two songs are written in this anomalous fashion? b So that they should never rise from their downfall. /b Just as a wall that is built in this manner will not stand, so too, these individuals should have no resurgence.,The verse states: b “And the king said to Esther the queen: The Jews have slain /b and destroyed five hundred men b in Shushan the capital, /b and also the ten sons of Haman; what have they done in the rest of the king’s provinces? Now what is your petition and it shall be granted to you; and what more do you request, and it shall be done” (Esther 9:12). b Rabbi Abbahu said: This teaches that an angel came and slapped him on his mouth, /b so that he was unable to finish what he was saying; he started with a complaint about what the Jews were doing, but ended on an entirely different note.,The verse states: b “But when she came before the king, he said with a letter” /b (Esther 9:25). Why does it say: b “He said”? It should have said: “She said,” /b as it was Esther who changed the decree. b Rabbi Yoḥa said: She said to /b Ahasuerus: b Let it be said by /b word of b mouth, /b indicating that b that which is written in the letter /b should also be ordered verbally.,With regard to what is stated: b “Words of peace and truth” /b (Esther 9:30), b Rabbi Tanḥum said, and some say /b that b Rabbi Asi /b said: This b teaches that /b a Megilla scroll b requires scoring, /b i.e., that the lines for the text must be scored onto the parchment, b as the Torah itself, /b i.e., as is done in a Torah scroll.,The verses say: “The matters of the fasts and their cry. b And the decree of Esther confirmed /b these matters of Purim” (Esther 9:31–32). The Gemara asks: Should we say that b “the decree of Esther” indeed /b confirmed these matters of Purim, but b “the matters of the fasts” /b did b not? /b But didn’t the fasts also contribute to the miracle? b Rabbi Yoḥa said: /b These two verses, b “The matters of the fasts /b and their cry. b And the decree of Esther confirmed these matters of Purim,” /b should be read as one.,The verse states: b “For Mordecai the Jew was second to the king Ahasuerus, and great among the Jews, and accepted by the majority of his brethren” /b (Esther 10:3). The Gemara comments: The verse indicates that Mordecai was accepted only b “By the majority of his brethren,” but not by all his brethren. /b This b teaches that some /b members b of the Sanhedrin parted from him, /b because he occupied himself with community needs, and was therefore compelled to neglect his Torah study. They felt that this was a mistake and that he should have remained active on the Sanhedrin., b Rav Yosef said: Studying Torah is greater than saving lives, as initially, /b when listing the Jewish leaders who came to Eretz Yisrael, b Mordecai was mentioned after four /b other people, b but at the end /b he was listed b after five. /b This is taken to indicate that his involvement in governmental affairs instead of in Torah study lowered his stature one notch. The Gemara proves this: b At first it is written: “Who came with Zerubbabel, Jeshua, Nehemiah, Seraiah, Reelaiah, Mordecai, Bilshan” /b (Ezra 2:2); b but in the end /b in a later list b it is written: “Who came with Zerubbabel, Jeshua, Nehemiah, Azariah, Raamiah, Nahmani, Mordecai, Bilshan” /b (Nehemiah 7:7)., b Rav said, and some say /b that b Rav Shmuel bar Marta /b said: b Studying Torah is greater /b and more important b than building the Temple. /b A proof of this is that b for as long as Baruch ben Neriah was alive /b in Babylonia, b Ezra, /b who was his disciple, b did not leave him and go up /b to Eretz Yisrael to build the Temple., b Rabba said /b that b Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said: Studying Torah is /b greater and b more /b important b than honoring one’s father and mother, /b and a proof of this is b that for all those years that our father Jacob spent in the house of Eber /b and studied Torah there b he was not punished /b for having neglected to fulfill the mitzva of honoring one’s parents. b As the Master said: /b |
|
| 18. Babylonian Talmud, Tamid, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •rabbis, babylonian, and the value of torah study Found in books: Kalmin (2014), Migrating tales: the Talmud's narratives and their historical context, 209, 210, 211, 218, 234 |
| 19. Babylonian Talmud, Shabbat, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Kalmin (2014), Migrating tales: the Talmud's narratives and their historical context, 181, 183 |
20. Babylonian Talmud, Makkot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •academies, rabbinic, and importance of torah study Found in books: Rubenstein (2003), The Culture of the Babylonian Talmud. 31| 10a. דכתיב (הושע ו, ח) גלעד קרית פועלי און עקובה מדם מאי עקובה מדם א"ר אלעזר שהיו עוקבין להרוג נפשות,ומאי שנא מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי ומאי שנא מציעאי דמקרבי,אמר אביי בשכם נמי שכיחי רוצחים דכתיב (הושע ו, ט) וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה וגו' מאי חבר כהנים א"ר אלעזר שהיו מתחברין להרוג נפשות ככהנים הללו שמתחברין לחלוק תרומות בבית הגרנות,ותו ליכא והא כתיב (במדבר לה, ו) ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר אמר אביי הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת הללו לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות,וחברון עיר מקלט הוא והכתיב (שופטים א, כ) ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה אמר אביי פרוודהא דכתיב (יהושע כא, יב) ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה,וקדש עיר מקלט הואי והכתיב (יהושע יט, לה) וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת [וגו'] וקדש ואדרעי ועין חצור ותניא ערים הללו אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות אמר רב יוסף תרתי קדש הואי אמר רב אשי כגון סליקום ואקרא דסליקום,גופא ערים הללו אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכין גדולים אלא עיירות בינוניות ואין מושיבין אותן אלא במקום מים ואם אין שם מים מביאין להם מים ואין מושיבין אותן אלא במקום שווקים ואין מושיבין אותן אלא במקום אוכלוסין נתמעטו אוכלוסיהן מוסיפין עליהן נתמעטו דיוריהן מביאין להם כהנים לוים וישראלים,ואין מוכרין בהן לא כלי זיין ולא כלי מצודה דברי רבי נחמיה וחכמים מתירין ושוין שאין פורסין בתוכן מצודות ואין מפשילין לתוכן חבלים כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם,א"ר יצחק מאי קרא (דברים ד, מב) ונס אל אחת מן הערים האל וחי עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא,תנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו שנאמר וחי עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא אמר ר' זעירא מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון,א"ר יוחנן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו איני והא א"ר יוחנן מנין לדברי תורה שהן קולטין שנאמר (דברים ד, מג) את בצר במדבר וגו' [וכתיב בתריה] (דברים ד, מד) וזאת התורה,לא קשיא הא בעידנא דעסיק בה הא בעידנא דלא עסיק בה,ואי בעית אימא מאי קולטין ממלאך המות כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב ולא הוה קא יכול שליחא [דמלאכא דמותא] למיקרב לגביה דלא הוה שתיק פומיה מגירסא סליק ויתיב אארזא דבי רב פקע ארזא ושתיק ויכיל ליה,א"ר תנחום בר חנילאי מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה מפני שהוא פתח בהצלה תחלה שנאמר (בראשית לז, כא) וישמע ראובן ויצילהו מידם,דרש רבי שמלאי מאי דכתיב (דברים ד, מא) אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה [שמש] אמר לו הקב"ה למשה הזרח שמש לרוצחים איכא דאמרי א"ל הזרחת שמש לרוצחים,דרש רבי סימאי מאי דכתיב (קהלת ה, ט) אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה רבינו שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען ואמר מצוה שבאה לידי אקיימנה,ומי אוהב בהמון לא תבואה למי נאה ללמד בהמון מי שכל תבואה שלו והיינו דא"ר אלעזר מאי דכתיב (תהלים קו, ב) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה (ללמד) [למלל] גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלתו,ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמר מי אוהב בהמון לו תבואה כל האוהב (למלמד) בהמון לו תבואה יהבו ביה רבנן עינייהו ברבא בריה דרבה,(סימן אשי ללמוד רבינא ללמד),רב אשי אמר כל האוהב ללמוד בהמון לו תבואה והיינו דא"ר יוסי בר' חנינא מאי דכתיב (ירמיהו נ, לו) חרב אל הבדים ונואלו חרב על צוארי שונאיהם של ת"ח שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד ולא עוד אלא שמטפשין כתיב הכא ונואלו וכתיב התם (במדבר יב, יא) אשר נואלנו ולא עוד אלא שחוטאין שנאמר ואשר חטאנו ואיבעית אימא מהכא (ישעיהו יט, יג) נואלו שרי צוען,רבינא אמר כל האוהב ללמד בהמון לו תבואה והיינו דאמר רבי הרבה תורה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מהם ומתלמידי יותר מכולן,א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב (תהלים קכב, ב) עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה,וא"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב (תהלים קכב, א) שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל ושמחתי אמר לו הקב"ה (תהלים פד, יא) כי טוב יום בחצריך מאלף טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח:,ומכוונות להם דרכים וכו': תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר | 10a. Therefore, a greater number of cities of refuge per capita were required there, b as it is written: “Gilead is a city of those who work iniquity; it is covered [ i akuba /i ] with blood” /b (Hosea 6:8). b What /b is the meaning of: b Covered [ i akuba /i ] with blood? Rabbi Elazar says: /b It means b that they would set an ambush [ i okevin /i ] to kill people. /b ,The Gemara asks: b And what is different /b about the cities of refuge closest to the border on b this /b southern b side /b of the country b and from /b the border on b that /b northern b side /b of the country, b that are distanced /b one-quarter of the length of Eretz Yisrael from the border, b and what is different /b about the city of refuge in the b middle /b of the country, b which is /b relatively b close /b to any potential murderers? The maximum distance that one would need to travel to reach the middle city is one-half the distance from the northern and southern borders to their respective cities of refuge., b Abaye said: Murderers are also common in Shechem, as it is written: “And as troops of robbers wait for a man, so does the band of priests; they murder in the way toward Shechem, /b yes, they commit enormity” (Hosea 6:9). b What /b is the meaning of b “the band of priests”? Rabbi Elazar says: /b It means b that /b the people b would band together to kill people, like those priests who band together to distribute i teruma /i /b among themselves b in the granaries. /b ,The Gemara asks: b And are there no more /b cities of refuge beyond these six? b But isn’t it written: /b “And the cities that you shall give to the Levites: The six cities of refuge you shall give for the murderer to flee there, b and beyond them you shall give forty-two cities” /b (Numbers 35:6), indicating that the status of all the Levite cities is that of cities of refuge? b Abaye said: /b With regard to b these /b six cities designated specifically for this purpose, unintentional murderers in need of refuge are b admitted /b there b whether /b they entered the cities b deliberately, /b aware that they are cities of refuge, or b whether /b they entered b inadvertently. /b By contrast, with regard to b those /b forty-two Levite cities, unintentional murderers are b admitted /b only if they entered the cities b deliberately, /b but if they entered the cities b inadvertently, /b they are b not admitted /b to the cities.,The Gemara asks: b And is Hebron a city of refuge? But isn’t it written: “And they gave Hebron to Caleb, as Moses had spoken” /b (Judges 1:20)? This indicates that Hebron belonged to Caleb from the tribe of Judah, and it was not a Levite city. b Abaye said: Its suburbs [ i parvadaha /i ] /b were given to Caleb; the city itself was a city of priests, b as it is written /b in the context of the distribution of the Levite cities: “And they gave them Kiryat Arba…which is Hebron… b and the field of the city and its courtyards they gave to Caleb, son of Jephunneh” /b (Joshua 21:11–12).,The Gemara further asks: b And is Kadesh a city of refuge? But isn’t it written: “And the fortified cities were Ziddim Zer, and Hammath, Rakkath, and Chinnereth…and Kedesh and Edrei and En Hazor” /b (Joshua 19:35–37), b and it is taught /b in a i baraita /i : With regard to b these cities /b of refuge, b one does not establish them /b in b small settlements [ i tirin /i ] or /b in b large cities; rather, /b one establishes them in b intermediate /b -sized b towns? /b Apparently, Kadesh was a large, fortified city. b Rav Yosef said: There were two /b cities named b Kedesh, /b and the one listed among the fortified cities in the book of Joshua is not the one that was a city of refuge. b Rav Ashi said: /b The listing of Kadesh among the fortified cities is not difficult, as it is b similar to /b the two adjacent yet separate cities of b Selikum and the fortification [ i ve’akra /i ] of Selikum. /b Likewise, there was the fortified city of Kadesh, mentioned in Joshua, and the city itself, which was an intermediate city that served as city of refuge.,§ The Gemara discusses b the /b matter b itself, /b and it cites the complete i baraita /i : With regard to b these cities /b of refuge, b one does not establish them /b in b small settlements or /b in b large cities; rather, /b one establishes them in b intermediate- /b sized b towns. And one establishes them only in a place /b where b water /b is available, b and if there is no water /b available b there, /b as there is no spring accessible from the city, b one brings them water /b by digging a canal. b And one establishes them only in a place /b where there are b markets, and one establishes them only in a populated place, /b where there are many people who regularly frequent the town. If the b population /b of the surrounding areas b diminishes, one adds to it. /b If the number of b residents /b in the city of refuge itself b diminishes, one brings /b new residents to the city, among them b priests, Levites, and Israelites. /b ,The i baraita /i continues: b And one may not sell weapons or hunting tools /b in the cities of refuge, to prevent the blood redeemer from gaining access to means that he could exploit to kill the unintentional murderer who fled to the city of refuge; this is b the statement of Rabbi Neḥemya. And the Rabbis permit /b selling weapons and hunting tools. b And /b Rabbi Neḥemya and the Rabbis b agree that one may not spread nets in /b the cities of refuge, b nor may they braid [ i mafshilin /i ] ropes in /b those cities, b so that the foot of the blood redeemer will not be found there. /b If the blood redeemer were to enter the city of refuge to purchase nets or ropes, he is apt to encounter the murderer and kill him., b Rabbi Yitzḥak says: What is the verse /b from which these matters are derived? It is written: b “And he shall flee to one of these cities and live” /b (Deuteronomy 4:42), meaning: b Perform some /b actions b for /b the unintentional murderer so b that /b life in the city of refuge b will be /b conducive to b living for him. /b All these steps are taken to facilitate that objective.,The Sages b taught: /b In the case of b a student who was exiled, his teacher is exiled /b to the city of refuge b with him, /b so that the student can continue studying Torah with him there, b as it is stated: /b “And he shall flee to one of these cities b and live,” /b from which it is derived: b Perform some /b actions b for /b the unintentional murderer so b that /b life in the city b will be /b conducive to b living for him. /b Since Torah study is an integral component of his life, arrangements must be made to ensure continuity in that facet of his existence. b Rabbi Zeira says: From here /b one learns b that a person should not teach a student who is not fit, /b as that may result in the teacher following the student into exile., b Rabbi Yoḥa says: /b In the case of b a teacher /b of Torah b who was exiled, his school is exiled with him. /b The Gemara asks: b Is that so /b that a teacher of Torah is exiled? b But doesn’t Rabbi Yoḥa /b himself b say: From where /b is it derived b that matters of Torah provide refuge, /b i.e., that the blood redeemer may not harm one who is engaged in Torah? It is derived from a verse, b as it is stated: “Bezer in the wilderness, /b in the flatlands, for the Reubenites; and Ramoth in Gilead, for the Gadites; and Golan in Bashan, for the Manassites” (Deuteronomy 4:43), in the list of cities of refuge designated by Moses, b and it is written thereafter: “And this is the Torah” /b (Deuteronomy 4:44). Based on that juxtaposition it is derived that the status of Torah is like that of a city of refuge.,The Gemara answers: This is b not difficult, /b as b this /b statement of Rabbi Yoḥa, that the status of Torah is like that of a city of refuge, is referring to Torah b at the time that one is engaged in its /b study, and b that /b statement of Rabbi Yoḥa, that the teacher of Torah must take his school to the city of refuge, is referring to the teacher of Torah b at the time that he is not engaged in its /b study. His mere presence in a city of refuge provides him with continuous protection., b And if you wish, say: What /b is the meaning of Rabbi Yoḥa’s statement that matters of Torah b provide refuge? /b It means protection, but not for an unintentional murderer from the blood redeemer; rather, it means protection b from the Angel of Death. /b This is b as /b it was in b this /b incident b where Rav Ḥisda was sitting and studying in the study hall of Rav and the agent of the Angel of Death was unable to approach him /b and take his life b because his mouth was not silent from his study /b for even a moment. The agent b ascended and sat on the cedar /b tree b of the study hall of Rav. The cedar /b tree b broke and Rav Ḥisda was /b momentarily b silent, /b startled by the sudden noise, b and /b the agent of the Angel of Death b overcame him. /b Apparently, matters of Torah provide protection from the Angel of Death only when one is actively engaged in their study.,§ b Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai says: For what /b reason b was Reuben privileged to be enumerated first in the rescue, /b as the first city of refuge listed is Bezer (see Deuteronomy 4:43), which is located in the tribal portion of Reuben? It is b due to /b the fact b that he began the rescue /b of Joseph b first, as it is stated: “And Reuben heard and delivered him from their hands” /b (Genesis 37:21)., b Rabbi Simlai taught: What /b is the meaning of that b which is written: “Then Moses separated three cities beyond the Jordan, to the east of the sun [ i mizreḥa shamesh /i ]” /b (Deuteronomy 4:41)? b The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Shine the sun [ i hazraḥ shemesh /i ] for murderers, /b i.e., provide them with the hope of rescue. b Some say /b that God b said to /b Moses: In designating these cities of refuge b you have shined the sun for murderers. /b ,On a related note, b Rabbi Simai taught: What /b is the meaning of that b which is written: “He who loves silver shall not be satisfied with silver; nor he who loves abundance with increase” /b (Ecclesiastes 5:9)? b “He who loves silver shall not be satisfied with silver”; this /b is a reference to b Moses our teacher, /b whose love of mitzvot was so great b that /b although b he knew that /b an unintentional murderer b would not be admitted to the three cities /b of refuge b that were in /b the east b bank of the Jordan until /b the b three /b cities of refuge b that /b were b in the land of Canaan were selected, and /b that his designation of cities of refuge would have no practical ramifications in his lifetime, b he /b nevertheless b said: /b When there is b a mitzva that has come my way, I will fulfill it. /b ,The next phrase in that verse: b “Nor he who loves abundance with increase,” /b is also interpreted as referring to Torah: b For whom is it fitting to teach an abundance /b of people? b One /b for b whom all /b its b increase belongs to him, /b i.e., one who knows all the content of the Torah is worthy of teaching it in public. b And that is /b identical to that b which Rabbi Elazar says: What /b is the meaning of that b which is written: “Who can express the mighty acts of God, or make all His praise heard” /b (Psalms 106:2)? b For whom is it fitting to express the mighty acts of God? /b It is b one who can make all His praise heard. /b One who knows only part of it is unfit to teach the multitudes., b And the Rabbis /b say, b and some say Rabba bar Mari says, /b that the passage b “nor he who loves abundance with increase” /b means b whoever loves /b a Torah scholar b who teaches in /b the presence of b an abundance /b of people, b to him shall be increase, /b i.e., sons who are Torah scholars. The Gemara relates: When they heard that interpretation, b the Sages cast their eyes upon Rava, son of Rabba, /b who loved Torah scholars who disseminate Torah, and he was blessed with sons who were Torah scholars.,The Gemara provides b a mnemonic /b for the ensuing interpretations of the second part of the verse cited earlier (Ecclesiastes 5:9): b Ashi to study, Ravina to teach. /b , b Rav Ashi says: Anyone who loves to study in abundance, /b i.e., with many colleagues, b to him shall be increase, /b i.e., he will succeed in his studies. b And that is /b parallel to that b which Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: What /b is the meaning of that b which is written: “A sword is upon the i baddim /i , i veno’alu /i ” /b (Jeremiah 50:36)? It is fitting that b a sword /b be placed b on the necks of the enemies of Torah scholars, /b a euphemism for Torah scholars, b who sit and engage in /b the study of b the Torah individually [ i bad bevad /i ]. Moreover, they grow foolish /b through individual study, as b it is written here: i Veno’alu /i , and it is written there: “For we have been foolish [ i no’alnu /i ]” /b (Numbers 12:11). b Moreover, they /b thereby b sin, as it is stated /b immediately thereafter: b “And for we have sinned.” And if you wish, say /b that b from here /b it is derived that i no’alu /i means sinned: b “The ministers of Zoan have sinned [ i no’alu /i ]” /b (Isaiah 19:13)., b Ravina says /b that there is a different interpretation of the verse cited earlier (Ecclesiastes 5:9): b Anyone who loves to teach in abundance, /b before the multitudes, b to him shall be increase, /b as his Torah knowledge is enhanced through those lectures. b And that is /b the parallel to that b which Rabbi /b Yehuda HaNasi b says: Much Torah have I studied from my teachers, and /b I have learned b more from my colleagues /b than b from them, and /b I have learned b more from my students /b than b from all of them. /b ,Apropos the virtue of Torah study, b Rabbi Yehoshua ben Levi says: What /b is the meaning of that b which is written: “Our feet were standing in your gates, Jerusalem” /b (Psalms 122:2)? b What caused our feet to withstand /b the enemies b in war? /b It is b the gates of Jerusalem, where they were engaged in Torah /b study. He interprets the term “in your gates” to mean: Because of your gates, the place of justice and Torah., b And Rabbi Yehoshua ben Levi says: What /b is the meaning of that b which is written: “A song of the ascents to David: I rejoiced when they said to me, let us go to the house of God” /b (Psalms 122:1)? b David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, I heard people who were saying /b in reference to me: b When will this old man die, and Solomon his son will come /b and succeed him b and build the Temple and we will ascend /b there b for the pilgrimage Festival? /b It was common knowledge that the Temple would be constructed by David’s successor. David continued: b And /b despite my pain that I am not privileged to build the Temple, b I rejoiced. The Holy One, Blessed be He, said to him: “For better is one day in your courtyard than one thousand” /b (Psalms 84:11), meaning, b I prefer one day /b during b which you engage in /b the study of b Torah before Me than /b the b one thousand burnt-offerings that your son Solomon is destined to sacrifice before Me upon the altar /b (see I Kings 3:4).,§ The mishna teaches: b And roads were aligned for them /b from this city to that city. b It is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: /b |
|
21. Diogenes Laertius, Lives of The Philosophers, 7.130 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •rabbis, babylonian, and the value of torah study Found in books: Kalmin (2014), Migrating tales: the Talmud's narratives and their historical context, 218 | 7.130. Their definition of love is an effort toward friendliness due to visible beauty appearing, its sole end being friendship, not bodily enjoyment. At all events, they allege that Thrasonides, although he had his mistress in his power, abstained from her because she hated him. By which it is shown, they think, that love depends upon regard, as Chrysippus says in his treatise of Love, and is not sent by the gods. And beauty they describe as the bloom or flower of virtue.of the three kinds of life, the contemplative, the practical, and the rational, they declare that we ought to choose the last, for that a rational being is expressly produced by nature for contemplation and for action. They tell us that the wise man will for reasonable cause make his own exit from life, on his country's behalf or for the sake of his friends, or if he suffer intolerable pain, mutilation, or incurable disease. |
|
| 22. Anon., Alphabetical Collection, None (4th cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Bar Asher Siegal (2013), Early Christian Monastic Literature and the Babylonian Talmud, 187 |
| 23. Anon., Avot Derabbi Nathan B, None (6th cent. CE - 8th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Kalmin (1998), The Sage in Jewish Society of Late Antiquity, 30 |
24. Babylonian Talmud, Avodah Zarah, None Tagged with subjects: •nan Found in books: Bar Asher Siegal (2013), Early Christian Monastic Literature and the Babylonian Talmud, 187| 17a. והנאך ועליו נתפסת אמר לו עקיבא הזכרתני פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי ומצאתי אחד ומתלמידי ישו הנוצרי ויעקב איש כפר סכניא שמו אמר לי כתוב בתורתכם (דברים כג, יט) לא תביא אתנן זונה [וגו'] מהו לעשות הימנו בהכ"ס לכ"ג ולא אמרתי לו כלום,אמר לי כך לימדני ישו הנוצרי (מיכה א, ז) כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו ממקום הטנופת באו למקום הטנופת ילכו,והנאני הדבר על ידי זה נתפסתי למינות ועברתי על מה שכתוב בתורה (משלי ה, ח) הרחק מעליה דרכך זו מינות ואל תקרב אל פתח ביתה זו הרשות ואיכא דאמרי הרחק מעליה דרכך זו מינות והרשות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה וכמה אמר רב חסדא ארבע אמות,ורבנן [האי] מאתנן זונה מאי דרשי ביה כדרב חסדא דאמר רב חסדא כל זונה שנשכרת לבסוף היא שוכרת שנאמר (יחזקאל טז, לד) ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך [ותהי להפך],ופליגא דרבי פדת דא"ר פדת לא אסרה תורה אלא קריבה של גלוי עריות בלבד שנא' (ויקרא יח, ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה,עולא כי הוה אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחתיה אבי ידייהו ואמרי לה אבי חדייהו ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא קריבה בעלמא אסור משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב,(משלי ל, טו) לעלוקה שתי בנות הב הב מאי הב הב אמר מר עוקבא [קול] שתי בנות שצועקות מגיהנם ואומרות בעוה"ז הבא הבא ומאן נינהו מינות והרשות איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר מר עוקבא קול גיהנם צועקת ואומרת הביאו לי שתי בנות שצועקות ואומרות בעולם הזה הבא הבא,(משלי ב, יט) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים וכי מאחר שלא שבו היכן ישיגו ה"ק ואם ישובו לא ישיגו אורחות חיים,למימרא דכל הפורש ממינות מיית והא ההיא דאתאי לקמיה דרב חסדא ואמרה ליה קלה שבקלות עשתה בנה הקטן מבנה הגדול ואמר לה רב חסדא טרחו לה בזוודתא ולא מתה,מדקאמרה קלה שבקלות עשתה מכלל דמינות [נמי] הויא בה ההוא דלא הדרא בה שפיר ומש"ה לא מתה,איכא דאמרי ממינות אין מעבירה לא והא ההיא דאתאי קמיה דרב חסדא וא"ל [ר"ח זוידו לה זוודתא] ומתה מדקאמרה קלה שבקלות מכלל דמינות נמי הויא בה,ומעבירה לא והתניא אמרו עליו על ר"א בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות בשעת הרגל דבר הפיחה אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה,הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נד, י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נא, ו) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה,אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו כד, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו לד, ד) ונמקו כל צבא השמים,אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא [והא הכא בעבירה הוה ומית] התם נמי כיון דאביק בה טובא כמינות דמיא,בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי,ר' חנינא ור' יונתן הוו קאזלי באורחא מטו להנהו תרי שבילי חד פצי אפיתחא דעבודת כוכבים וחד פצי אפיתחא דבי זונות אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים | 17a. b and you derived pleasure from it, and because of /b this b you were held responsible /b by Heaven. Rabbi Eliezer b said to him: Akiva, /b you are right, as b you have reminded me /b that b once I was walking in the upper marketplace of Tzippori, and I found a man /b who was one b of the students of Jesus the Nazarene, and his name was Ya’akov of Kefar Sekhanya. He said to me: It is written in your Torah: “You shall not bring the payment to a prostitute, /b or the price of a dog, into the house of the Lord your God” (Deuteronomy 23:19). b What is /b the i halakha /i : Is it permitted b to make from /b the payment to a prostitute for services rendered b a bathroom for a High Priest /b in the Temple? b And I said nothing to him /b in response., b He said to me: Jesus the Nazarene taught me the following: /b It is permitted, as derived from the verse: b “For of the payment to a prostitute she has gathered them, and to the payment to a prostitute they shall return” /b (Micah 1:7). Since the coins b came from a place of filth, let them go to a place of filth /b and be used to build a bathroom., b And I derived pleasure from the statement, /b and b due to this, I was arrested for heresy /b by the authorities, because b I transgressed that which is written in the Torah: /b “Remove your way far from her, and do not come near the entrance of her house” (Proverbs 5:8). b “Remove your way far from her,” this /b is a reference to b heresy; “and do not come near the entrance of her house,” this /b is a reference to b the ruling authority. /b The Gemara notes: b And there are /b those b who say /b a different interpretation: b “Remove your way far from her,” this /b is a reference to b heresy and the ruling authority; “and do not come near the entrance of her house,” this /b is a reference to b a prostitute. And how much /b distance must one maintain from a prostitute? b Rav Ḥisda said: Four cubits. /b ,With regard to the derivation of the verse by Jesus the Nazarene, the Gemara asks: b And what do the Sages derive from this /b phrase: b “Payment to a prostitute”? /b The Gemara answers: They explain it b in accordance with /b the opinion b of Rav Ḥisda, as Rav Ḥisda says: Any prostitute who hires herself /b out to others for money will become so attached to this practice that b ultimately, /b when others no longer wish to hire her, b she /b will b hire /b others to engage in intercourse with her. b As it is stated: “And in that you gave payment, and no payment is given to you, therefore you are contrary” /b (Ezekiel 16:34).,The Gemara comments: b And /b Rav Ḥisda, who stated above that the Torah requires one to maintain a distance of four cubits from a prostitute, b disagrees with /b the opinion b of Rabbi Pedat. As Rabbi Pedat says: The Torah prohibited only intimacy that involves engaging in prohibited sexual relations, as it is stated: “None of you shall approach to any that is near of kin to him, to uncover their nakedness” /b (Leviticus 18:6). The prohibition against intimacy in the Torah applies exclusively to sexual intercourse, and all other kinds of intimacy that do not include actual intercourse are not included in the prohibition.,The Gemara relates: b When Ulla would come from the study hall, he would kiss his sisters on their hands. And some say: On their chests. And /b the Gemara points out that this action of b his disagrees with /b another ruling that Ulla b himself /b issued, b as Ulla says: Mere intimacy /b with a woman with whom one is prohibited from engaging in sexual intercourse is b prohibited, due to /b the maxim: b Go, go, we say to a nazirite, go around, go around /b but b do not come near to the vineyard. /b Just as a nazirite is warned not even to come into close proximity of a vineyard lest he consume a product of the vine, so too one is obligated to distance himself from anyone with whom intercourse is forbidden.,§ In connection to the earlier mention of heresy and the ruling authorities, the Gemara cites a verse: b “The horseleech has two daughters: Give, give” /b (Proverbs 30:15). b What /b is meant by b “give, give”? Mar Ukva says: /b This is the b voice /b of b the two daughters who cry /b out b from Gehenna /b due to their suffering; b and /b they are the ones who b say in this world: Give, give, /b demanding dues and complete allegiance. b And who are they? /b They are b heresy and the ruling authority. There are /b those b who say /b that b Rav Ḥisda says /b that b Mar Ukva says: The voice of Gehenna cries /b out b and says: Bring me two daughters who cry and say in this world: Give, give. /b ,The following verse in Proverbs makes reference to a foreign woman, which according to the Sages is a euphemism for heresy: b “None that go to her return, neither do they attain the paths of life” /b (Proverbs 2:19). The Gemara asks: b Since /b those that are drawn to heresy b do not return, /b from b where would they attain /b the path of life? Why is it necessary for the verse to add that they do not attain the paths of life? The Gemara explains that b this /b is what the verse b is saying: /b In general, those who go to her do not return, b and /b even b if they return, they do not attain the paths of life, /b i.e., the pain of their regret will shorten their lives.,The Gemara asks: Is this b to say that anyone who separates /b himself b from heresy /b and returns from his mistaken ways must b die? But /b what about b that /b woman b who came before Rav Ḥisda /b to confess to him, b and she said to him: The lightest of the light, /b i.e., the least of the sins that she committed, is that b she conceived her younger son from /b engaging in intercourse with b her older son. And Rav Ḥisda said to her: Prepare funeral shrouds for her, /b i.e., yourself, as you will certainly die soon, b but she did not die. /b ,The above incident refutes the claim that anyone who repents for the sin of heresy must die, as b from /b the fact b that she said /b that b the lightest of the light /b of her sins was that b she conceived /b one son from engaging in intercourse with another son, b by inference /b one can learn b that she was also involved in heresy, /b and yet she did not die. The Gemara answers: b That /b is a case b where /b the woman b did not repent properly, and due to that /b reason b she did not die. /b , b There are /b those b who say /b there is a different version of the objection to the Gemara’s statement that those who repent for the sin of heresy must die: Is that to say that if one repents b for /b the sin of b heresy, yes, /b the result is death, whereas if one repents b for /b the b sin /b of forbidden sexual intercourse he does b not /b die? b But /b what about b that /b woman b who came before Rav Ḥisda /b to confess to him b and Rav Ḥisda said to /b those present: b Prepare funeral shrouds for her, and she died? /b The Gemara answers: b From /b the fact b that she said: The lightest of the light, by inference /b one can learn b that she was also involved in heresy. /b ,The Gemara asks: b And /b is it correct that one who repents b of the sin /b of forbidden sexual intercourse does b not /b die? b But isn’t it taught /b in a i baraita /i : b They said about Rabbi Elazar ben Durdayya that /b he was so promiscuous that b he did not leave one prostitute in the world with whom he did not engage in sexual intercourse. Once, he heard that there was one prostitute in /b one of the b cities overseas who would take a purse /b full of b dinars as her payment. He took a purse /b full of b dinars and went and crossed seven rivers /b to reach b her. When /b they were engaged in the b matters /b to which they were b accustomed, /b a euphemism for intercourse, b she passed wind /b and b said: Just as this passed wind /b will b not return to its place, so too Elazar ben Durdayya will not be accepted in repentance, /b even if he were to try to repent.,This statement deeply shocked Elazar ben Durdayya, and b he went and sat between two mountains and hills /b and b said: Mountains and hills, pray for mercy on my /b behalf, so that my repentance will be accepted. b They said to him: Before we pray for mercy on your /b behalf, b we must pray for mercy on our own /b behalf, b as it is stated: “For the mountains may depart, and the hills be removed” /b (Isaiah 54:10). b He said: Heaven and earth, pray for mercy on my /b behalf. b They said /b to him: b Before we pray for mercy on your /b behalf, b we must pray for mercy on our own /b behalf, b as it is stated: “For the heavens shall vanish away like smoke, and the earth shall wax old like a garment” /b (Isaiah 51:6)., b He said: Sun and moon, pray for mercy on my /b behalf. b They said to him: Before we pray for mercy on your /b behalf, b we must pray for mercy on our own /b behalf, b as it is stated: “Then the moon shall be confounded, and the sun ashamed” /b (Isaiah 24:23). b He said: Stars and constellations, pray for mercy on my /b behalf. b They said to him: Before we pray for mercy on your /b behalf, b we must pray for mercy on our own /b behalf, b as it is stated: “And all the hosts of heaven shall molder away” /b (Isaiah 34:4).,Elazar ben Durdayya b said: /b Clearly b the matter depends on nothing other than myself. He placed his head between his knees and cried loudly until his soul left /b his body. b A Divine Voice emerged and said: Rabbi Elazar ben Durdayya is destined for life in the World-to-Come. /b The Gemara explains the difficulty presented by this story: b And here /b Elazar ben Durdayya b was /b guilty of b the sin /b of forbidden sexual intercourse, b and /b yet b he died /b once he repented. The Gemara answers: b There too, since he was attached so strongly /b to the sin, to an extent that transcended the physical temptation he felt, b it is similar to heresy, /b as it had become like a form of idol worship for him.,When b Rabbi /b Yehuda HaNasi heard this story of Elazar ben Durdayya, b he wept and said: There is /b one who b acquires his /b share in the World-to-Come only b after many years /b of toil, b and there is /b one who b acquires his /b share in the World-to-Come b in one moment. And Rabbi /b Yehuda HaNasi further b says: Not only are penitents accepted, but they are even called: Rabbi, /b as the Divine Voice referred to Elazar ben Durdayya as Rabbi Elazar ben Durdayya.,§ In relation to the issue of distancing oneself from idol worship and prostitution, the Gemara relates: b Rabbi Ḥanina and Rabbi Yonatan were /b once b walking along the road /b when b they came to a certain two paths, one /b of which b branched off toward the entrance of /b a place of b idol worship, and /b the other b one branched off toward the entrance of a brothel. One said to the other: Let us go by /b the path that leads to b the entrance /b of the place b of idol worship, /b |
|
