1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 32.41 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 167| 32.41. "אִם־שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם׃", | 32.41. "If I whet My glittering sword, And My hand take hold on judgment; I will render vengeance to Mine adversaries, And will recompense them that hate Me.", |
|
2. Hebrew Bible, Song of Songs, 4.6, 5.11, 5.13, 6.7, 8.4, 8.14 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 166, 167| 4.6. "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל־הַר הַמּוֹר וְאֶל־גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה׃", 5.11. "רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב׃", 5.13. "לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר׃", 6.7. "כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ׃", 8.4. "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם מַה־תָּעִירוּ וּמַה־תְּעֹרְרוּ אֶת־הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ׃", 8.14. "בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה־לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים׃", | 4.6. Until the day breathe, And the shadows flee away, I will get me to the mountain of myrrh, And to the hill of frankincense. 5.11. His head is as the most fine gold, His locks are curled, And black as a raven. 5.13. His cheeks are as a bed of spices, As banks of sweet herbs; His lips are as lilies, Dropping with flowing myrrh. 6.7. Thy temples are like a pomegranate split open Behind thy veil. 8.4. ’I adjure you, O daughters of Jerusalem: Why should ye awaken, or stir up love, Until it please?’ 8.14. Make haste, my beloved, And be thou like to a gazelle or to a young hart Upon the mountains of spices. |
|
3. Hebrew Bible, Malachi, 3.22-3.23 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 166| 3.22. "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים׃", 3.23. "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃", | 3.22. "Remember ye the law of Moses My servant, which I commanded unto him in Horeb for all Israel, even statutes and ordices.", 3.23. "Behold, I will send you Elijah the prophet Before the coming of the great and terrible day of the LORD.", |
|
4. Hebrew Bible, Numbers, 25.12 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165| 25.12. "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת־בְּרִיתִי שָׁלוֹם׃", | 25.12. "Wherefore say: Behold, I give unto him My covet of peace;", |
|
5. Hebrew Bible, Isaiah, 63.1, 63.4 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 166, 167| 63.1. "וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת־רוּחַ קָדְשׁוֹ וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם־בָּם׃", 63.1. "מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ׃", 63.4. "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה׃", | 63.1. "’Who is this that cometh from Edom, with crimsoned garments from Bozrah? This that is glorious in his apparel, stately in the greatness of his strength?’— ’I that speak in victory, mighty to save.’—", 63.4. "For the day of vengeance that was in My heart, and My year of redemption are come.", |
|
6. Hebrew Bible, 1 Kings, 19.6 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 167| 19.6. "וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב׃", | 19.6. "And he looked, and, behold, there was at his head a cake baked on the hot stones, and a cruse of water. And he did eat and drink, and laid him down again.", |
|
7. Hebrew Bible, 2 Kings, 2.12 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 167| 2.12. "וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים׃", | 2.12. "And Elisha saw it, and he cried: ‘My father, my father, the chariots of Israel and the horsemen thereof! ’ And he saw him no more; and he took hold of his own clothes, and rent them in two pieces.", |
|
8. Hebrew Bible, Lamentations, 4.1 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 166| 4.1. "אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי־קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת׃", 4.1. "יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת־עַמִּי׃", | 4.1. "How is the gold become dim! How is the most fine gold changed! The hallowed stones are poured out At the head of every street.", |
|
9. Hebrew Bible, Zechariah, 4.12 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 167| 4.12. "וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו מַה־שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב׃", | 4.12. "And I answered the second time, and said unto him: ‘What are these two olive branches, which are beside the two golden spouts, that empty the golden oil out of themselves?’", |
|
10. Hebrew Bible, Ecclesiastes, 12.11 (5th cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 167| 12.11. "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד׃", | 12.11. "The words of the wise are as goads, and as nails well fastened are those that are composed in collections; they are given from one shepherd.", |
|
11. Anon., Genesis Rabba, 21.5, 25.1, 33.3, 96.5 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165| 21.5. דָּרַשׁ רַבִּי פַּפּוּס הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, כְּאֶחָד מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא דַּיְּךָ פַּפּוּס, אָמַר לוֹ מָה אַתָּה מְקַיֵּם הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הַמָּקוֹם לְפָנָיו שְׁנֵי דְרָכִים, דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְדֶרֶךְ הַמָּוֶת, וּבֵרַר לוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר כִּיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. רַבָּנָן אָמְרֵי כְּגַבְרִיאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י, ה): וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים, כְּהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵיהּ וּבֵיהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כְּיוֹנָה, מַה זֶּה בּוֹרֵחַ מִשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה א, ג): וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה', אַף זֶה בּוֹרֵחַ מִלְּקַיֵּים צִוּוּי הַמָּקוֹם. מַה זֶּה לֹא לָן בִּכְבוֹדוֹ, אַף זֶה לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר כְּאֵלִיָּהוּ, מַה זֶּה לֹא טָעַם טַעַם מָוֶת, אַף זֶה לֹא הָיָה רָאוּי לִטְעֹם טַעַם מָוֶת, הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין, דְּאָמַר כָּל זְמַן שֶׁהָיָה אָדָם הָיָה כְּאֶחָד, וְכֵיוָן שֶׁנִּטְלָה מִמֶּנּוּ צַלְעָתוֹ, לָדַעַת טוֹב וָרָע. 25.1. וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים (בראשית ה, כד), אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר הוֹשַׁעְיָא אֵינוֹ נִכְתַּב בְּתוֹךְ טִימוֹסָן שֶׁל צַדִּיקִים אֶלָּא בְּתוֹךְ טִימוֹסָן שֶׁל רְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ חֲנוֹךְ חָנֵף הָיָה, פְּעָמִים צַדִּיק פְּעָמִים רָשָׁע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁהוּא בְּצִדְקוֹ אֲסַלְּקֶנּוּ. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה דָּנוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא דָן כָּל בָּאֵי עוֹלָם. אֶפִּיקוֹרְסִים שָׁאֲלוּ לְרַבִּי אַבָּהוּ אָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ מוֹצְאִין מִיתָה לַחֲנוֹךְ, אָמַר לָהֶם לָמָּה, אָמְרוּ לוֹ נֶאֶמְרָה כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֶמְרָה לְהַלָּן (מלכים ב ב, ה): כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ, אָמַר לָהֶם אִם לִלְּקִיחָה אַתֶּם דּוֹרְשִׁים, נֶאֱמַר כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (יחזקאל כד, טז): הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא יָפֶה הֵשִׁיבָן רַבִּי אַבָּהוּ. מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי אָמְרָה לוֹ אֵין אָנוּ מוֹצְאִין מִיתָה בַּחֲנוֹךְ, אָמַר לָהּ אִלּוּ נֶאֱמַר (בראשית ה, כד): וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְשָׁתַק, הָיִיתִי אוֹמֵר כִּדְבָרַיִךְ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים, וְאֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים. 33.3. טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (תהלים קמה, ט), אָמַר רַבִּי לֵוִי טוֹב ה' לַכֹּל, עַל הַכֹּל, שֶׁהוּא מַעֲשָׂיו. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל הַכֹּל שֶׁהֵן מִדּוֹתָיו הוּא מְרַחֵם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר טוֹב ה' לַכֹּל, וּמֵרַחֲמָיו הוּא נוֹתֵן לִבְרִיּוֹתָיו. רַבִּי תַּנְחוּמָא וְרַבִּי אַבָּא בַּר אָבִין בְּשֵׁם רַב אַחָא לְמָחָר שְׁנַת בַּצֹּרֶת בָּאָה וְהַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶן רַחֲמִים. בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְתַעֲנִית, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ אָמְרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזָר תַּעֲנִיתָא, גָּזַר תַּעֲנִיתָא יוֹם קַדְמָאי יוֹם ב' יוֹם ג' וְלָא נְחַת מִטְרָא, עָאל וְדָרַשׁ לְהוֹן אֲמַר לְהוֹן בָּנַי הִתְמַלְּאוּ רַחֲמִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיכֶם רַחֲמִים. עַד שֶׁהֵן מְחַלְּקִין צְדָקָה לַעֲנִיֵּיהֶם רָאוּ אָדָם אֶחָד נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמַרוּ לֵיהּ, רַבִּי מָה אֲנַן יָתְבִין הָכָא וַעֲבֵרְתָּא הָכָא. אֲמַר לָהֶן מָה רְאִיתֶם, אָמְרוּ לוֹ רָאִינוּ אָדָם פְּלוֹנִי נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, שְׁלַח בַּתְרֵיהוֹן וְאַיְיתִינוֹן לְגוֹ צִבּוּרָא. אָמַר לֵיהּ מָה הִיא לָךְ זוֹ, אָמַר לוֹ גְּרוּשָׁתִי הִיא. אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה נָתַתָּ לָהּ מָעוֹת, אָמַר לוֹ רַבִּי רָאִיתִי אוֹתָהּ בְּצָרָה וְהִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים מָה אִם זֶה שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת רָאָה אוֹתָהּ בְּצָרָה וְנִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים, אַתָּה שֶׁכָּתוּב בְּךָ (תהלים קמה, ח): חַנּוּן וְרַחוּם, וְאָנוּ בְּנֵי יְדִידֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, מִיָּד יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְנִתְרַוָּה הָעוֹלָם. רַבֵּנוּ הֲוָה יָתֵיב לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא קַמֵּי כְּנִשְׁתָּא דְּבַבְלָאי בְּצִפּוֹרִין, עֲבַר חַד עֵגֶל קוֹדָמוֹי, אָזֵל לְמִתְנְכָסָה וְשָׁרֵי גָּעֵי כְּמֵימַר שֵׁיזִבְנִי. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אֲנִי יָכוֹל לְמֶעְבַּד לָךְ לְכָךְ נוֹצַרְתָּ, וְחָשַׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו, לֹא הִפִּילָה עֻבָּרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִצְטַעֲרוּ הַיּוֹלְדוֹת, בָּתַר יוֹמִין עֲבַר חַד שֶׁרֶץ קַמֵּי בְּרַתֵּיהּ וּבְעָא לְמִקְטְלָא, אֲמַר לָהּ בְּרַתִּי שַׁבְקֵיהּ, דִּכְתִיב: וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. רַבֵּנוּ הֲוָה עִנְוָתָן סַגֵּי, וַהֲוָה אֲמַר כָּל מַה דְּיֹאמַר לִי בַּר נַשׁ אֲנָא עָבֵיד חוּץ מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ בְּנֵי בְתֵירָא לִזְקֵנִי, שֶׁיָּרְדוּ מִגְדֻלָּתָן וְהֶעֱלוּ אוֹתוֹ, וְאִין סָלֵיק רַב הוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא לְהָכָא, אֲנָא קָאֵים לִי מִן קֳדָמוֹהִי, לָמָּה דְּהוּא מִן יְהוּדָה וַאֲנָא מִן בִּנְיָמִין, וְהוּא מִן דִּכְרַיָא דִּיהוּדָה וַאֲנָא מִן נֻקְבְתָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא רַבָּה וַהֲרֵי הוּא עוֹמֵד בַּחוּץ, נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו אָמַר לוֹ אֲרוֹנוֹ הוּא, אֲמַר לֵיהּ פּוֹק חֲזֵי מַאן בָּעֵי לָךְ לְבָרָא, נָפַק וְלָא אַשְׁכַּח בַּר נָשׁ, וְיָדַע דְּהוּא נָזוּף וְאֵין נְזִיפָה פְּחוּתָה מִשְּׁלשִׁים יוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשִׁים יוֹם שֶׁהָיָה רַבִּי חִיָּא רַבָּה נָזוּף מֵרַבֵּנוּ, אַלֵּיף לְרַב בַּר אֲחָתֵיהּ כָּל כְּלָלֵי דְאוֹרַיְתָא, וְאִלֵּין אִינוּן כְּלָלַיָיא דְאוֹרַיְתָא הִלְכְתָא דְּבַבְלָאֵי. לְסוֹף תְּלָתִין יוֹמִין אָתָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בִּדְמוּתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה אֵצֶל רַבֵּנוּ וִיְהַב יְדֵיהּ עַל שִׁנֵּיהּ וְאִתְּסֵי, כֵּיוָן דְּאָתָא רַבִּי חִיָּא רַבָּה לְגַבֵּי רַבֵּנוּ אֲמַר לֵיהּ מָה עֲבַדְתְּ בְּשִׁנָּךְ, אֲמַר לֵיהּ מִן עוֹנָתָא דִּיהַבְתְּ יְדָךְ עִלּוֹהִי אִתְנְשֵׁימַת, אֲמַר לֵיהּ לֵית אֲנָא הֲוָה יָדַע מָה הוּא. כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן שָׁרֵי נָהֵיג בֵּיהּ יְקָרָא, וְקָרַב תַּלְמִידִים וּמְעַיֵּיל לֵיהּ מִלְּגַאו. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי וְלִפְנִים מִמֶּנִּי, אָמַר לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל. רַבֵּנוּ הֲוָה מְתַנֵּי שִׁבְחֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לֵיהּ אָדָם גָּדוֹל, אָדָם קָדוֹשׁ. חַד זְמַן חֲמִיתֵיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ הַהוּא תַּלְמִידָךְ דַּהֲוַת מִשְׁתַּבַּח בֵּיהּ חֲמִיתֵּיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנָּאי. אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה לָא אִתְכְּנָעַת מִנֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים, כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן מְסַר לֵיהּ תְּרֵין תַּלְמִידוֹי וַהֲווֹ עָיְילִין עִמֵּיהּ לַאֲשׁוּנָה, דְּלָא יִשְׁהֵי וְתִזְעַר נַפְשֵׁיהּ. דָּבָר אַחֵר, טוֹב ה' לַכֹּל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמֵנִי אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁהֵם הוֹפְכִים מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִין, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ה', מִדַּת רַחֲמִים, (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, וּכְתִיב (בראשית ו, ה): וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, (בראשית ו, ו): וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם (בראשית ו, ז): וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה וגו', אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵן הוֹפְכִים מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים. בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהִים הוּא מִדַּת הַדִּין (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, (שמות כב, ח): עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, וּכְתִיב (שמות ב, כד): וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ וגו' (בראשית ל, כב): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, מַה זְּכִירָה נִזְכַּר לוֹ שֶׁזָּן וּפִרְנֵס אוֹתָם כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּתֵּבָה, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, וְהַדִּין נוֹתֵן מִזְּכוּת הַטְּהוֹרִים שֶׁהִכְנִיס עִמּוֹ בַּתֵּבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְשֵׁם קָרְבָּנוֹ נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא לְשֵׁם נַחַת הַתֵּבָה נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, ד): וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר (בראשית ח, כב): לֹא יִשְׁבֹּתוּ, מִכְּלַל שֶׁשָּׁבָתוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שִׁמְשׁוּ מַזָּלוֹת כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹנָתָן שִׁמְשׁוּ אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה רִשּׁוּמָן נִכָּר. 96.5. וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף (בראשית מז, כט), לָמָּה לֹא קָרָא לֹא לִרְאוּבֵן וְלֹא לִיהוּדָה, וּרְאוּבֵן הוּא הַבְּכוֹר וִיהוּדָה הוּא הַמֶּלֶךְ, וְהִנִּיחָן וְקָרָא לְיוֹסֵף, לָמָּה כֵן, בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה סֵפֶק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת, לְפִיכָךְ וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, וּלְפִי שֶׁהַשָּׁעָה מְסוּרָה לוֹ, (בראשית מז, כט): אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, בִּשְׁבִילְךָ יָרַדְתִּי לְמִצְרַיִם, בִּשְׁבִילְךָ אָמַרְתִּי (בראשית מו, ל): אָמוּתָה הַפָּעַם. (בראשית מז, כט): וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, וְכִי יֵשׁ חֶסֶד שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁהוּא אוֹמֵר חֶסֶד וֶאֱמֶת, לָמָּה כֵן, מָשָׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר מִית בְּרֵיהּ דְּרַחֲמָךְ טְעוֹן, מִית רַחֲמָךְ פְּרוֹק. אָמַר לוֹ אִם תַּעֲשֶׂה לִי חֶסֶד לְאַחַר מִיתָתִי הוּא חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת. אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, לָמָּה, שֶׁסּוֹפָהּ שֶׁל אֶרֶץ מִצְרַיִם לִלְקוֹת בְּכִנִּים וְיִהְיוּ מְרַחֲשׁוֹת בְּתוֹךְ גּוּפִי, לְפִיכָךְ אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. דָּבָר אַחֵר, מִפְנֵי מָה בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁלֹא יִקָּבֵר בְּמִצְרַיִם, שֶׁלֹא יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הָעוֹבֵד כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַנֶּעֱבָד, דִּכְתִיב (שמות יב, יב): וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדָנִיֵּאל, כֵּיוָן שֶׁפָּתַר אֶת חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר מַה כְּתִיב (דניאל ב, מו): בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָא לֵהּ, אֲבָל דָּנִיֵּאל לֹא קִבֵּל, לָמָּה, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִים מֵעוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כָּךְ נִפְרָעִים הֵימֶנָּה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּחִירָם כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, מָה הָיָה סוֹפוֹ, כְּתִיב בֵּיהּ (יחזקאל כח, ב): יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (יחזקאל כח, ג): הִנֵּה חָכָם אַתָּה מִדָּנִיֵּאל, שֶׁנְּבוּכַדְנֶצַּר בִּקֵּשׁ לְהַקְרִיב לוֹ וְלֹא רָצָה וְאַתְּ עוֹשֶׂה עַצְמְךָ אֱלוֹהַּ. מֶה הָיָה סוֹפוֹ, כְּתִיב בֵּיהּ (יחזקאל ב, יז): עַל אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בְּךָ. דָּבָר אַחֵר, יַעֲקֹב אָמַר שֶׁלֹא יִפָּדוּ בִּי הַמִּצְרִים, הֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְשֶׂה וַאֲנִי נִמְשַׁלְתִּי בְּשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נ, יז): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, וּבְמִצְרַיִם כְּתִיב (יחזקאל כג, כ): אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם, וּכְתִיב (שמות לד, כ): וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶה בְשֶׂה, הֱוֵי אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, וְלָמָּה כָּל הָאָבוֹת תּוֹבְעִין וּמְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דְּבָרִים בְּגוֹ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר מַהוּ דְּבָרִים בְּגוֹ (תהלים קטז, ט): אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שְׁנֵי דְבָרִים בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ, לָמָּה הָאָבוֹת מְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמֵּתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיִּים תְּחִלָּה בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְאוֹכְלִין שְׁנוֹת הַמָּשִׁיחַ. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר מִי שֶׁמֵּת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְנִקְבַּר שָׁם שְׁתֵּי מִיתוֹת יֵשׁ בְּיָדוֹ, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (ירמיה כ, ו): וְאַתָּה פַשְׁחוּר וְכֹל ישְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַשֶּׁבִי וְשָׁם תָּמוּת וְשָׁם תִּקָּבֵר, הֱוֵי יֵשׁ בְּיָדוֹ שְׁתֵּי מִיתוֹת, לְפִיכָךְ יַעֲקֹב אוֹמֵר לְיוֹסֵף אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. אָמַר רַבִּי סִימוֹן אִם כֵּן הִפְסִידוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם קְבוּרִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אֶלָּא מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה, עוֹשֶׂה לָהֶן מְחִלּוֹת בָּאָרֶץ וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כַּמְּעָרוֹת הַלָּלוּ וְהֵן מִתְגַּלְגְּלִין וּבָאִים עַד שֶׁהֵם מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם רוּחַ שֶׁל חַיִּים וְהֵן עוֹמְדִין, מִנַּיִן שֶׁכֵּן כְּתִיב (יחזקאל לז, יב): הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ (יחזקאל לז, יד): וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִקְרָא מָלֵא הוּא שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵן מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב, ה): נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּפִּילִי שֶׁחוּץ לִטְבֶרְיָא, רָאוּ אָרוֹן שֶׁל מֵת שֶׁבָּא מִחוּצָה לָאָרֶץ לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה הוֹעִיל זֶה שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וּבָא לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲנִי קוֹרֵא עָלָיו (ירמיה ב, ז): וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה, בְּחַיֵּיכֶם (ירמיה ב, ז): וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי, בְּמִיתַתְכֶם. אָמַר לוֹ כֵּיוָן שֶׁהוּא נִקְבַּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר לוֹ, דִּכְתִיב (דברים לב, מג): וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם אָמַר לְאוֹתָן שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְהִטַּפֵּל בּוֹ, קִבְרוּ אוֹתִי בְּכֵלִים צְבוּעִים דִּבְרִיקָא לֹא לְבָנִים וְלֹא שְׁחוֹרִים, שֶׁאִם עָמַדְתִּי בֵּין הַצַּדִּיקִים לֹא נֵבוֹשׁ וְאִם עָמַדְתִּי בֵּין הָרְשָׁעִים לֹא נִכָּלֵם. רַבִּי יֹאשְׁיָה כְּשֶׁהָיָה נִפְטַר מִן הָעוֹלָם אָמַר לְמִי שֶׁהוּא עוֹמֵד עָלָיו קִרְאוּ לִי לְתַלְמִידַי, אָמַר לָהֶם קִבְרוּ אוֹתִי בְּכֵלִים לְבָנִים, לָמָּה, שֶׁאֵינִי בּוֹשׁ בְּמַעֲשַׂי לְהַקְבִּיל פְּנֵי בּוֹרְאִי. רַבֵּנוּ כְּשֶׁהָיָה נִפְטַר מִן הָעוֹלָם צִוָּה שְׁלשָׁה דְבָרִים, אָמַר לָהֶם אַל תָּזוּז אַלְמָנוּתִי מִתּוֹךְ בֵּיתִי, וְאַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאַל תַּנִּיחוּ לְנָכְרִי שֶׁיִּגַּע בְּמִטָּתִי אֶלָּא מִי שֶׁנִּטַּפֵּל עִמִּי בְּחַיַּי יְטַפֵּל בִּי בְּמוֹתִי. בְּחַיָּיו הָיָה דָר בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהָיָה קוֹרֵא עַל עַצְמוֹ וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְחָיָה יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שְׁנִין. רַבֵּנוּ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה חָשַׁשׁ בְּשִׁנָּיו וְכָל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא מֵתָה חַיָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא הִפִּילָה אִשָּׁה עֻבָּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּסוֹף שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה כָּעַס רַבֵּנוּ עַל רַבִּי חִיָּא הַגָּדוֹל, נִכְנַס אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אֵצֶל רַבֵּנוּ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא וְנָתַן יָדוֹ עַל שִׁנּוֹ וּמִיָּד נִתְרַפֵּא, לְמָחָה נִכְנַס רַבִּי חִיָּא אֶצְלוֹ אָמַר לוֹ רַבִּי אוֹתָהּ שִׁנָּךְ מַה הִיא עֲשׂוּיָה, אָמַר מִשָּׁעָה שֶׁנָּתַתָּ יָדְךָ עָלֶיהָ אֶתְמוֹל נִתְרַפְּאָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר רַבִּי חִיָּא אִי לָכֶם חַיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִי לָכֶם עֻבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ כֵן אָמַר לוֹ לֹא הָיִיתִי אֲנִי שֶׁנָּתַתִּי יָדִי עַל שִׁנֶּךָ. יָדַע רַבֵּנוּ שֶׁאֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב הָיָה, מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל לִנְהֹג בְּרַבִּי חִיָּא כָּבוֹד. | 33.3. " b God is good to all and His mercies are upon all of His works (Psalms 145:9): /b Rabbi Levi said, \"'God is good to all,' upon all, that He is their maker.\" Rabbi Shmuel said, \"'God is good to all and His mercies' - upon all that are His traits, He has mercy.” Rabbi Yehoshua of Sakhnin said in the name of Rabbi Levi, \"'God is good to all' and His merciful ones He give to His creatures.\" Rabbi Tanchuma and Rabbi Abba bar Avin [said] in the name of Rav Acha, “Tomorrow a famine will arrive and the creatures will have mercy, these upon those, and the Holy One, blessed be He, will be filled with mercy on them.” In the days of Rabbi Tanchuma, Israel required a fast (to bring about rain). They came to [Rabbi Tanchuma and] said to him, “Rabbi, decree a fast.” [So] he decreed a fast on the first day, on the second day, on the third day and rain did not fall. He got up and expounded to them. He said to them, \"My children, have mercy, these upon those, and the Holy One, blessed be He, will be filled with mercy on you.\" While they were still distributing charity to the poor, they saw a man giving money to his ex-wife. They came to [Rabbi Tanchuma] and said to him, \"Rabbi, how are we sitting here [while] there is a sin here.\" He said [back] to them, \"What did you see?\" They said to him, \"We saw Mr. x give money to his ex-wife.\" They sent for them and they brought them in front of the community. [Rabbi Tanchuma] said to him, \"What is she to you?\" He said [back] to him, \"She is my ex-wife.\" He said to him, \"Why did you give her money?\" He said to him, \"Rabbi, I saw her in distress and I was filled with mercy on her.\" At that time, Rabbi Tanchuma lifted his head towards above and said, \"Master over the worlds, just like this one that does not have an obligation to sustain [her] saw her in distress and he was filled with mercy for her, all the more so, You, that it is written about You, 'Compassionate and Merciful' and we are the children of Your friends, Avraham, Yitschak and Yaakov, will You be filled with mercy on us.\" Immediately, rains fell and the world was irrigated. Our rabbi (Yehuda Hanassi) was sitting, involved in Torah in front of the synagogue of the Babylonian [Jews] in Tzippori [when] a calf passed in front of him [and] was going to be slaughtered and started to yell out as if to say, \"Save me.\" He said to it, \"And what can I do for you? That is what you were created for.\" [As a result, Rabbi Yehuda Hanassi] had toothaches for thirteen years. Rabbi Yoss bar Avin said, \"[During] those entire thirteen years that [he] had toothaches, no pregt woman had a miscarriage in the Land of Israel and no birthing mother had pain. After some time, a crawling animal passed in front of his daughter and she wanted to kill it. He said to her, \"My daughter, let it go, as it is written, \"and His mercies are upon all of his works.\" Our rabbi had great modesty and said, \"I will do anything that people tell me except what the sons of Batira did to my forefather - that they came down from their greatness (office) and brought him up; and [even] if Rabbi Huna, the Exilarch, came here, I would get up in front of him. Why? As he is from [the tribe of] Yehuda and I am from Binyamin, and he is from the males of Yehuda and I am from the females.\" Rabbi Chiya the Great said to him, \"And behold, he is [waiting] outside.\" [Rabbi Yehuda Hanassi]'s face changed colors. And when he saw that his face changed colors, [Rabbi Chiya] said to him, \"It is [Rabbi Huna]'s coffin.\" He said [back] to [Rabbi Chiya], \"Go out and see who needs you outside.\" He went out and did not find a person and he knew that he was excommunicated - and there is no excommunication less than thirty days. Rabbi Yossi bar Avin said, \"[During] the entire thirty days that Rabbi Chiya the Great was excommunicated from our rabbi, he taught Rav, the son of his sister, the principles of the Torah.\" And what are the principles of the Torah? They are the laws of the Babylonians. At the end of thirty days, Eliyahu - may he be remembered for good - came in the likeness of Rabbi Chiya the Great to our rabbi and put his hand on his teeth and he became healed. When Rabbi Chiya the Great came to our rabbi, he said to him, \"What did you do to your teeth?\" He said [back] to him, \"From the time that you put your hand on them, they became better. He said, \"I do not know what this is.\" When he heard this, he began to treat him with respect and he brought close the students and brought up [Rabbi Chiya] to the top. Rabbi Yishmael bar Yose said, \"And [should he] come closer than I?\" He said [back] to him, \"God forbid, such should not be done in Israel.\" Our rabbi was teaching the praises of Rabbi Chiya the Great in front of Rabbi Yishmael bar Yose - he said, \"He is a great man, he is a holy man.\" One time, [Rabbi Yishmael bar Yose] saw [Rabbi Chiya] in the bathhouse and [the latter] did not humble himself before him. He said to [Rabbi Yehuda Hanassi], \"Is this your student that you have been praising? I saw him in the bathhouse and he did not humble himself before me.\" He said to him, \"Why did you not humble yourself before him?\" Rabbi Chiya said [back], I was looking at the homilies (aggadot) of Psalms.\" Once [Rabbi Yehudah Hanassi] heard this, he gave him two students to go with him to the dark places, that he not get confounded and lose himself. Another explanation: \"God is good to all, etc.\" \"And God remembered Noach, etc.\" - Rabbi Shmuel bar Nachmani said, \"Woe to the evildoers who switch the [Divine] trait of mercy to the [Divine] trait of [strict] justice. In every place that it states 'the Lord,' it is the trait of mercy: 'The Lord, the Lord, merciful and compassionate God' (Exodus 34:6). And [yet] it is written (Genesis 6:5-6), 'And the Lord saw that the evil of man on the earth was very great[...] And the Lord regretted that He had made man on the earth, and the Lord said, \"I will erase, etc.\"' Happy are the righteous who switch the trait of [Divine] justice to the [divine] trait of mercy. In every place that it states ' i Elohim /i ,' it is the trait of mercy: 'Judges ( i Elohim /i ) you shall not curse' (Exodus 22:27); 'to the judges ( i elohim /i ) the matter of both of them will come' (Exodus 22:8). And [yet] it is written (Exodus 2:24), 'And God heard their cries and God remembered His covet'; '(Genesis 30:22), 'And God remembered Rachel'; 'And God remembered Noach.' And what memory did He remember for him? That he fed and sustained them all of the twelve months in the ark.\" \"And God remembered Noach\" - and justice requires it, from the merit of the pure ones that he brought with him into the ark. Rabbi Eliezer says, \"[Noach] was named corresponding to his sacrifice, as it states, 'And the Lord smelled the pleasant ( i nichoach /i ) fragrance.'\" Rabbi Yose bar Chaninah [says], \"He was named corresponding to the resting of the ark, as it states, 'And the ark rested ( i tanach /i ) on the seventh month, etc.'\" Rabbi Yehoshua says, \"'Will not cease' (Genesis 8:22) implies that they ceased.\"", |
|
| 12. Anon., Targum Yerushalmi, None (2nd cent. CE - 7th cent. CE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165 |
13. Babylonian Talmud, Qiddushin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165| 70a. לא תאכל,גירי וחרורי מנלן אמר רב חסדא דאמר קרא (עזרא ו, כא) וכל הנבדל מטומאת גויי הארץ אליהם,ממזרי מנלן דכתיב (נחמיה ב, י) וישמע סנבלט החרוני וטוביה העבד העמוני וכתיב (נחמיה ו, יח) כי רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי חתן הוא לשכניה בן ארח ויהוחנן בנו לקח את בת משלם בן ברכיה קסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר,הניחא למ"ד הולד ממזר אלא למאן דאמר הולד כשר מאי איכא למימר ותו ממאי דהוו ליה בני דילמא לא הוו ליה בני ותו ממאי דהכא הוו להו וסליקו דילמא התם הוו,אלא מהכא (נחמיה ז, סא) ואלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואמר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם תל מלח אלו בני אדם שדומים מעשיהם למעשה סדום שנהפכה לתל מלח תל חרשא זה שקורא אבא ואמו משתקתו,ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם זה הוא אסופי שנאסף מן השוק כרוב אדון ואמר אמר רבי אבהו אמר אדון אני אמרתי יהיו ישראל לפני חשובים ככרוב והם שמו עצמם כנמר איכא דאמרי אמר רבי אבהו אמר אדון אע"פ ששמו עצמם כנמר הן חשובים לפני ככרוב,אמר רבה בר בר חנה כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו לכל העולם כולו וזרעו מלח שנאמר (נחמיה ז, סא) ואלה העולים מתל מלח תל חרשא,אמר רבה בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה לשום ממון הויין לו בנים שאינן מהוגנים שנאמר (הושע ה, ז) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו,ושמא תאמר ממון פלט תלמוד לומר (הושע ה, ז) עתה יאכלם חדש את חלקיהם ושמא תאמר חלקו ולא חלקה תלמוד לומר חלקיהם ושמא תאמר לזמן מרובה ת"ל חדש מאי משמע אמר רב נחמן בר יצחק חדש נכנס וחדש יצא וממונם אבד,ואמר רבה בר רב אדא ואמרי לה אמר רבי סלא אמר רב המנונא כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו ותנא על כולם אליהו כותב והקב"ה חותם אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו ולנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו,וכל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל,ההוא גברא דמנהרדעא דעל לבי מטבחיא בפומבדיתא אמר להו הבו לי בישרא אמרו ליה נטר עד דשקיל לשמעיה דרב יהודה בר יחזקאל וניתיב לך אמר מאן יהודה בר שויסקאל דקדים לי דשקל מן קמאי אזלו אמרו ליה לרב יהודה שמתיה אמרו רגיל דקרי אינשי עבדי אכריז עליה דעבדא הוא,אזל ההוא אזמניה לדינא לקמיה דרב נחמן אייתי פיתקא דהזמנא אזל רב יהודה לקמיה דרב הונא אמר ליה איזיל או לא איזיל אמר ליה מיזל לא מיבעי לך למיזל משום דגברא רבה את אלא משום יקרא דבי נשיאה קום זיל,אתא אשכחיה דקעביד מעקה אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה א"ל פורתא דגונדריתא הוא דקא עבידנא א"ל מי סניא מעקה דכתיב באורייתא או מחיצה דאמור רבנן,א"ל יתיב מר אקרפיטא א"ל ומי סני ספסל דאמור רבנן או איצטבא דאמרי אינשי א"ל ליכול מר אתרונגא אמר ליה הכי אמר שמואל כל האומר אתרונגא תילתא ברמות רוחא או אתרוג כדקריוה רבנן או אתרוגא דאמרי אינשי אמר ליה לישתי מר אנבגא אמר ליה מי סני איספרגוס דקריוה רבנן או אנפק דאמרי אינשי,אמר ליה תיתי דונג תשקינן אמר ליה הכי אמר שמואל אין משתמשים באשה קטנה היא בפירוש אמר שמואל אין משתמשים באשה כלל בין גדולה בין קטנה,נשדר ליה מר שלמא לילתא א"ל הכי אמר שמואל קול באשה ערוה אפשר ע"י שליח א"ל הכי אמר שמואל | 70a. b she may not eat. /b ,§ The mishna teaches that b converts and emancipated slaves /b ascended from Babylonia. The Gemara asks: b From where do we /b derive this? b Rav Ḥisda says: As the verse states /b with regard to the eating of the Paschal offering upon the return to Eretz Yisrael: “And the children of Israel who had come back from the exile ate, b and all such as had separated themselves to them from the impurity of the nations of the land /b to seek the Lord, the God of Israel, did eat” (Ezra 6:21), indicating that converts and emancipated slaves who had abandoned “the impurity of the nations of the land,” i.e., idolatry, joined Ezra.,The mishna taught that b i mamzerim /i /b were among those who ascended from Babylonia. The Gemara asks: b From where do we /b derive this? The Gemara answers: b As it is written: “And Sanballat the Horonite and Tobiah the servant, the Ammonite, heard” /b (Nehemiah 2:19), b and /b elsewhere b it is written /b with regard to Tobiah the Ammonite: b “For there were many in Judah sworn to him because he was the son-in-law of Shecaniah the son of Arah; and his son Jehoha had taken the daughter of Meshullam the son of Berechiah” /b (Nehemiah 6:18). The Gemara proceeds to explain: This i tanna /i b holds /b that in the case of b a gentile or a slave who engaged in sexual intercourse with a Jewish woman, the offspring is a i mamzer /i . /b Since Tobiah the Ammonite, a gentile, married a Jewish woman, as did his son, there were clearly i mamzerim /i among those who ascended.,The Gemara asks: b This works out well according to the one who says /b that in that case b the offspring is a i mamzer /i . But according to the one who says /b that the lineage of b the offspring is unflawed /b and has the status of the mother, b what can be said? And furthermore, from where /b is it clear b that /b Jehoha b had offspring /b from this wife? b Perhaps he did not have offspring, /b and it is possible that there were no i mamzerim /i . b And furthermore, /b even if they did have offspring, b from where /b is it clear b that they had /b offspring b here, /b in Babylonia, who then b ascended /b to Eretz Yisrael? b Perhaps they were there, /b in Eretz Yisrael, all the time, as they may have been one of the families that was not exiled to Babylonia, and therefore they cannot be used as the proof that i mamzerim /i ascended from Babylonia., b Rather, /b the proof that i mamzerim /i were among those who ascended from Babylonia is b from here: “And these were they that ascended from Tel Melah, Tel Harsha, Cherub, Addon, and Immer; but they could not tell their fathers’ houses, nor their offspring, whether they were of Israel” /b (Nehemiah 7:61). The Gemara explains that these names are to be interpreted as follows: b “Tel Melah”; these are people whose /b licentious b actions were similar to the act of Sodom, which was turned into a mound of salt [ i tel melaḥ /i ]. “Tel Harsha”; this /b is referring to one b who calls /b a man b father, and his mother silences him, /b as the word i ḥarsha /i is similar to i maḥarishto /i , meaning: Silences him. In any event, the statement that there were those who acted licentiously, as did the people of Sodom, means that there were i mamzerim /i among them.,The Gemara continues with its explication of the verse: b “But they could not tell their fathers’ houses, nor their offspring, whether they were of Israel”; this /b is referring to b a foundling who is gathered from the marketplace. /b Such a person does not even know if he is Jewish, as he has no knowledge of his parents. With regard to the names b “Cherub, Addon, and Immer,” Rabbi Abbahu says /b that these terms should be expounded as follows: b The Master [ i Adon /i ], /b God, b said: I said /b that b the Jewish /b people b shall be as important before Me as a cherub, but they made themselves /b impudent b as a leopard [ i namer /i ]. There are /b those b who say /b a different version: b Rabbi Abbahu said: The Master [ i Adon /i ] said /b that b although they made themselves as a leopard [ i namer /i ], they are as important before Me as a cherub. /b ,§ Explicating the same verse, b Rabba bar bar Ḥana says: /b In the case of b anyone who marries a woman who is not suited for him /b to marry due to her lineage, b the verse ascribes him /b blame b as though he plowed [ i ḥarash /i ] all /b of b the entire world and sowed it with salt [ i melaḥ /i ], as it is stated /b with regard to those of flawed lineage who ascended from Babylonia: b “And these were they that ascended from Tel Melah, Tel Harsha.” /b , b Rabba bar Rav Adda says /b that b Rav says: /b In the case of b anyone who marries a woman /b of flawed lineage only b for the sake of money, he will have offspring /b who will act b inappropriately, as it is stated: “They have dealt treacherously against the Lord, for they have begotten strange children; /b now shall the new moon devour them with their portions” (Hosea 5:7).,Rabba bar Rav Adda explains the verse: b And lest you say /b that at least the b money /b that they received as dowry b was spared, /b although they suffer from the acts of their offspring, b the verse states: “Now shall the new moon devour them with their portions,” /b meaning their property shall be consumed in a single month. b And lest you say his portion /b will be lost b but not the portion /b of his wife, b the verse states “their portions” /b in the plural. b And lest you say /b this will occur b after a long time, /b but in the interim he will benefit from the money, b the verse states: “The new moon.” /b The Gemara asks: b From where may /b it b be inferred /b that their money will be lost immediately? b Rav Naḥman bar Yitzḥak said: A month comes and a month goes, and their money is /b already b lost. /b In any event, the fact that the punishment they receive is the loss of their portions indicates that the sin in this case was marrying for the sake of money., b And Rabba bar Rav Adda says, and some say Rabbi Salla says /b that b Rav Hamnuna says: /b In the case of b anyone who marries a woman who is not suited for him /b to marry due to her lineage, b Elijah binds him /b in the manner that those liable to receive lashes are bound, b and the Holy One, Blessed be He, straps him. And /b a Sage b taught: Concerning all of them, Elijah writes and the Holy One, Blessed be He, signs /b the following: b Woe to he who disqualifies his offspring, and who brings a flaw to his family /b lineage, b and who marries a woman who is not /b halakhically b suited for him /b to marry. b Elijah binds him and the Holy One, Blessed be He, straps him. /b ,He further said: b And anyone who disqualifies /b others by stating that their lineage is flawed, that is a sign that he himself b is /b of b flawed /b lineage. Another indication that one’s lineage is flawed is that b he never speaks in praise /b of others. b And Shmuel says: /b If one habitually claims that others are flawed, b he disqualifies /b himself b with his /b own b flaw. /b The flaw he accuses them of having is in fact the one that he has.,§ The Gemara recounts a related incident: There was b a certain man from Neharde’a who entered a butcher shop in Pumbedita. He said to them: Give me meat. They said to him: Wait until the servant of Rav Yehuda bar Yeḥezkel has taken /b his meat, b and /b then b we will give /b it b to you. /b The man b said /b to them in anger: b Who is /b this b Yehuda bar Sheviske’el, /b a derogatory name for a glutton for meat, b that he should precede me, that he should take before me? They went /b and b told Rav Yehuda /b what the man had said. Rav Yehuda b excommunicated him, /b in accordance with the i halakha /i of one who disparages a Torah scholar. b They /b also b said /b to him that the same man b was in the habit of calling people slaves. /b Rav Yehuda b proclaimed about him that he is a slave /b and may not marry a Jew.,The Gemara continues the story: b That /b man b went and summoned /b Rav Yehuda b to judgment before Rav Naḥman, /b who was a judge in Neharde’a. When the b summons arrived /b in Pumbedita, b Rav Yehuda went before Rav Huna /b to seek his council. Rav Yehuda b said to him: Should I go or should I not go? /b Rav Huna b said to him: /b As for the obligation b to go, you are not required to go, since you are a great man /b and therefore are not under the jurisdiction of Rav Naḥman’s court. b But due to the honor of the Exilarch’s house, /b as Rav Naḥman was the son-in-law of the Exilarch, b get up /b and b go. /b ,Rav Yehuda b arrived /b in Neharde’a and b found /b Rav Naḥman b constructing a parapet. /b Rav Yehuda b said to /b Rav Naḥman: b Does the Master not hold in accordance with that /b i halakha /i that b Rav Huna bar Idi says /b that b Shmuel says: Once a person has been appointed a leader of the community, he is prohibited from performing labor before three /b people, so that he not belittle the honor of his position? Rav Naḥman b said to him: It is /b merely b a little fence [ i gundarita /i ] that I am constructing. /b Rav Yehuda b said to him: Is /b the term b i ma’akeh /i , which is written in the Torah, or /b the corresponding term b i meḥitza /i , which the Sages said, distasteful /b to you? Why do you use a term that is used by neither the Torah nor the Sages?,During their meeting, Rav Naḥman b said to him: Let the Master sit on the bench [ i karfita /i ]. /b Rav Yehuda b said to him: Is /b the term b i safsal /i , which the Sages said, or /b the word b i itzteva /i , which /b common b people say, distasteful /b to you? Why are you using uncommon terms? Rav Naḥman then b said to him: Let the Master eat a citron [ i etronga /i ]. /b Rav Yehuda b said to him: This is what Shmuel said: Anyone who says i etronga /i /b demonstrates b one-third of a haughtiness of spirit. /b Why? He should b either /b say b i etrog /i , as the Sages called it, or i etroga /i , as /b common b people say /b in Aramaic. Saying i etronga /i is a sign of snobbery, as it was employed by the aristocratic class. He subsequently b said to him: Let the Master drink a cup [ i anbaga /i ] /b of wine. Rav Yehuda b said to him: Is /b the term b i ispargus /i , as the Sages called it, or i anpak /i , as /b common b people say, distasteful /b to you?,Later on, Rav Naḥman b said to him: Let /b my daughter b Donag come /b and b pour us drinks. /b Rav Yehuda b said to him: This is what Shmuel says: One may not make use of a woman /b for a service such as this. Rav Naḥman replied: b She is a minor. /b Rav Yehuda retorted: b Shmuel explicitly says: One may not make use of a woman at all, whether /b she is b an adult or a minor. /b ,Later on, Rav Naḥman suggested: b Let the Master send /b greetings of b peace to /b my wife b Yalta. /b Rav Yehuda b said to him: This is what Shmuel says: A woman’s voice is /b considered b nakedness, /b and one may not speak with her. Rav Naḥman responded: It is b possible /b to send your regards b with a messenger. /b Rav Yehuda b said to him: This is what Shmuel says: /b |
|
14. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165| 109a. מאן נשדר נשדר בהדי נחום איש גם זו דמלומד בנסים הוא,כי מטא לההוא דיורא בעא למיבת אמרי ליה מאי איכא בהדך אמר להו קא מובילנא כרגא לקיסר קמו בליליא שרינהו לסיפטיה ושקלו כל דהוה גביה ומלנהו עפרא כי מטא להתם אישתכח עפרא אמר אחוכי קא מחייכי בי יהודאי אפקוהו למקטליה אמר גם זו לטובה אתא אליהו ואידמי להו כחד מינייהו אמר להו דילמא האי עפרא מעפרא דאברהם אבינו הוא דהוה שדי עפרא הוו חרבי גילי הוו גירי בדוק ואשכחו הכי,הוה מחוזא דלא הוו קא יכלי ליה למיכבשיה שדו מההוא עפרא עליה וכבשוה עיילוהו לבי גנזא אמרי שקול דניחא לך מלייה לסיפטא דהבא כי הדר אתא אמרו ליה הנך דיורי מאי אמטית לבי מלכא אמר להו מאי דשקלי מהכא אמטאי להתם שקלי אינהו אמטו להתם קטלינהו להנך דיורי:,דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא וכו': מאי עבוד אמרי דבי רבי שילא נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי שיזובו מימיו מחכו עלה במערבא א"כ ליבנו אחד בטורא,(אלא) א"ר ירמיה בר אלעזר נחלקו לג' כיתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה' וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין וזו שאומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים (בראשית יא, ט) כי שם בלל ה' שפת כל הארץ,תניא רבי נתן אומר כולם לשם עבודת כוכבים נתכוונו כתיב הכא (בראשית יא, ד) נעשה לנו שם וכתיב התם (שמות כג, יג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים,אמר רבי יוחנן מגדל שליש נשרף שליש נבלע שליש קיים אמר רב אויר מגדל משכח אמר רב יוסף בבל ובורסיף סימן רע לתורה מאי בורסיף אמר ר' אסי בור שאפי:,אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא וכו': ת"ר אנשי סדום אין להן חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית יג, יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בעוה"ז וחטאים לעולם הבא,אמר רב יהודה רעים בגופן וחטאים בממונם רעים בגופן דכתיב (בראשית לט, ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים וחטאים בממונם דכתיב (דברים טו, ט) והיה בך חטא לה' זו ברכת השם מאד שמתכוונים וחוטאים,במתניתא תנא רעים בממונם וחטאים בגופן רעים בממונם דכתיב (דברים טו, ט) ורעה עינך באחיך האביון וחטאים בגופן דכתיב (בראשית לט, ט) וחטאתי לאלהים לה' זו ברכת השם מאד זו שפיכות דמים שנאמר (מלכים ב כא, טז) גם דם נקי שפך מנשה (בירושלים) הרבה מאד [וגו'],ת"ר אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ומה כתיב בהם (איוב כח, ה) ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל,אמרו וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרות זהב לו למה לנו עוברי דרכים שאין באים אלינו אלא לחסרינו [מממוננו] בואו ונשכח תורת רגל מארצנו שנאמר (איוב כח, ד) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו,דרש רבא מאי דכתיב (תהלים סב, ד) עד אנה תהותתו על איש תרצחו כולכם כקיר נטוי גדר הדחויה מלמד שהיו נותנין עיניהן בבעלי ממון ומושיבין אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאים ונוטלין את ממונו,דרש רבא מאי דכתיב (איוב כד, טז) חתר בחשך בתים יומם חתמו למו לא (ראו) [ידעו] אור מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלו אפרסמון ומניחים אותו בבית גנזיהם לערב באים ומריחין אותו ככלב שנא' (תהלים נט, ז) ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר ובאים וחותרים שם ונוטלין אותו ממון,(איוב כד, י) ערום הלכו מבלי לבוש ואין כסות בקרה חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו (איוב כא, לב) והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד,דרש ר' יוסי בציפורי אחתרין ההיא ליליא תלת מאה מחתרתא בציפורי אתו וקא מצערי ליה אמרו ליה יהבית אורחיה לגנבי אמר להו מי הוה ידענא דאתו גנבי כי קא נח נפשיה דרבי יוסי שפעי מרזבי דציפורי דמא,אמרי דאית ליה חד תורא מרעי חד יומא דלית ליה לירעי תרי יומי ההוא יתמא בר ארמלתא הבו ליה תורי למרעיה אזל שקלינהו וקטלינהו אמר להו | 109a. b whom shall we send /b the gift? They decided: b We will send /b it b with Naḥum of Gam Zo, as he is experienced in miracles. /b , b When he reached a certain lodging, he sought to sleep /b there. The residents of that lodging b said to him: What /b do you b have with you? /b Naḥum b said to them: I am taking the head tax to the emperor. They rose in the night, opened his chest and took everything that was in it, and /b then b filled /b the chest b with dirt. When he arrived there, /b in Rome, b earth was discovered /b in the chest. The emperor b said: The Jews are mocking me /b by giving me this gift. b They took /b Naḥum b out to kill him. /b Naḥum b said: This too is for the best. Elijah /b the prophet b came and appeared to them as one of /b Naḥum’s traveling party. Elijah b said to them: Perhaps this earth is from the earth of Abraham our forefather, who would throw dust /b and b it became swords, /b and who would throw b straw /b and b it became arrows. They examined /b the dust b and discovered /b that it was indeed the dust of Abraham., b There was a province that /b the Romans b were unable to conquer. They threw /b some b of this earth upon /b that province b and they conquered it. /b In appreciation for the gift that Naḥum of Gam Zo had brought on behalf of the Jewish people, b they brought him into the treasury /b and b said: Take /b that b which is preferable to you. He filled his chest /b with b gold. When he returned /b to that lodging, b those residents said to him: What did you bring to the king’s palace? /b Naḥum b said to them: What I took from here, I brought to there. /b The residents concluded that the earth with which they had filled the chest had miraculous properties. b They took /b earth and b brought it to /b the emperor. Once the Romans discovered that the earth was ineffective in battle, b they executed those residents. /b ,§ The mishna teaches that the members of b the generation of the dispersion have no share in the World-to-Come. /b The Gemara asks: b What /b sin b did they perform? /b Their sin is not explicitly delineated in the Torah. b The school of Rabbi Sheila say /b that the builders of the Tower of Babel said: b We will build a tower and ascend to heaven, and we will strike it with axes so that its waters will flow. They laughed at /b this explanation b in the West, /b Eretz Yisrael, and asked: b If /b that was their objective, b let them build /b a tower b on a mountain; /b why did they build it specifically in a valley (see Genesis 11:2)?, b Rather, Rabbi Yirmeya bar Elazar says: They divided into three factions; one said: Let us ascend /b to the top of the tower b and dwell there. And one said: Let us ascend /b to the top of the tower b and engage in idol worship. And one said: Let us ascend /b to the top of the tower b and wage war. /b With regard to b that /b faction b that said: Let us ascend /b to the top of the tower b and dwell there, God dispersed them. And that /b faction b that said: Let us ascend /b to the top of the tower b and wage war, became apes, and spirits, and demons, and female demons. And /b with regard to b that /b faction b that said: Let us ascend /b to the top of the tower b and engage in idol wor-ship, /b it is written: b “Because there the Lord confounded the language of all the earth” /b (Genesis 11:9)., b It is taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Natan says: All of /b those factions b intended /b to build the tower b for the sake of idol worship. It is written here: “And let us make a name for us” /b (Genesis 11:4), b and it is written there: “And make no mention of the name of the other gods” /b (Exodus 23:13). b Just as there, /b the connotation of “name” b is idol worship, so too here, /b the connotation of “name” b is idol worship. /b , b Rabbi Yoḥa says: The /b uppermost b third /b of the b tower was burned, /b the lowermost b third /b of the tower b was swallowed /b into the earth, and the middle b third remained /b intact. b Rav says: The atmosphere of the tower causes forgetfulness; /b anyone who goes there forgets what he has learned. As a result of the building of the tower, forgetting was introduced into the world. b Rav Yosef says: Babylonia and /b the adjacent place, b Bursif, are /b each b a bad omen for Torah, /b i.e., they cause one to forget his knowledge. The Gemara asks: b What /b is the meaning of b Bursif? Rabbi Asi says: /b It is an abbreviation of b empty pit [ i bor shafi /i ]. /b ,§ The mishna teaches: b The people of Sodom have no share in the World-to-Come. The Sages taught: The people of Sodom have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And the men of Sodom were wicked and sinners before the Lord exceedingly” /b (Genesis 13:13). b “Wicked” /b indicates b in this world; “and sinners” /b indicates b for the World-to-Come. /b , b Rav Yehuda says: “Wicked” /b is referring to sins they committed b with their bodies; “and sinners” /b is referring to sins they committed b with their money. “Wicked” /b is referring to sins they committed b with their bodies, as it is written /b with regard to Joseph and the wife of Potiphar: b “And how can I do this great wickedness, and sin against God” /b (Genesis 39:9). b “And sinners” /b is referring to sins they committed b with their money, as it is written: /b “And your eye is wicked against your poor brother, and you give him nothing… b for it shall be reckoned to you as a sin” /b (Deuteronomy 15:9). b “Before the Lord”; this /b is referring to b blessing, /b a euphemism for cursing, b God. “Exceedingly” /b means b that they had intent and sinned /b and did not sin unwittingly or driven by lust., b It was taught in a i baraita /i : “Wicked” /b is referring to sins they committed b with their money; “and sinners” /b is referring to sins they committed b with their bodies. “Wicked” /b is referring to sins they committed b with their money, as it is written: “And your eye is wicked against your poor brother /b and you give him nothing” (Deuteronomy 15:9). b “And sinners” /b is referring to sins they committed b with their bodies, as it is written /b with regard to Joseph and the wife of Potiphar: b “And sin against God” /b (Genesis 39:9). b “Before the Lord”; this /b is referring to b blessing, /b a euphemism for cursing, b God. “Exceedingly [ i meod /i ]” /b is referring to b bloodshed, as it is stated: “Moreover Manasseh shed very [ i meod /i ] much blood” /b (II Kings 21:16)., b The Sages taught: The people of Sodom became haughty /b and sinned b due only to the /b excessive b goodness that the Holy One, Blessed be He, bestowed upon them. And what is written concerning them, /b indicating that goodness? b “As for the earth, out of it comes bread, and underneath it is turned up as it were by fire. Its stones are the place of sapphires, and it has dust of gold. That path no bird of prey knows, neither has the falcon’s eye seen it. The proud beasts have not trodden it, nor has the lion passed thereby” /b (Job 28:5–8). The reference is to the city of Sodom, which was later overturned, as it is stated thereafter: “He puts forth His hand upon the flinty rock; He overturns the mountains by the roots” (Job 28:9).,The people of Sodom b said: Since /b we live in b a land from which bread comes and has the dust of gold, /b we have everything that we need. b Why do we need travelers, as they come only to divest us of our property? Come, let us cause the /b proper b treatment of travelers to be forgotten from our land, as it is stated: “He breaks open a watercourse in a place far from inhabitants, forgotten by pedestrians, they are dried up, they have moved away from men” /b (Job 28:4)., b Rava taught: What /b is the meaning of that b which is written: “How long will you seek to overwhelm a man? You will all be murdered like a leaning wall or a tottering fence” /b (Psalms 62:4)? This b teaches that /b the people of Sodom b set their sights on property owners. /b They would take one b and place him alongside an inclined, /b flimsy b wall /b that was about to fall, b and push it upon him /b to kill him, b and /b then b they /b would b come and take his property. /b , b Rava taught: What /b is the meaning of that b which is written: “In the dark they dig through houses; by day they shut themselves up; they know not the light” /b (Job 24:16)? This b teaches that they would set their sights on property owners. /b They would take one b and /b they would b give him balsam, /b whose smell diffuses, b and /b the property owner would b place it in his treasury. In the evening, /b the people of Sodom b would come and sniff it /b out b like a dog /b and discover the location of the property owner’s treasury, b as it is stated: “They return at evening; they howl like a dog, and go round about the city” /b (Psalms 59:7). b And /b after discovering the location b they would come and dig there, and they would take that property. /b ,The Gemara cites verses that allude to the practices of the people of Sodom: b “They lie at night naked without clothing, and they have no covering in the cold” /b (Job 24:7). And likewise: b “They drive away the donkey of the fatherless; they take the widow’s ox as a pledge” /b (Job 24:3). And likewise: b “They trespass; they violently steal flocks and graze them” /b (Job 24:2). And likewise: b “For he is brought to the grave, and watch is kept over his tomb” /b (Job 21:32)., b Rabbi Yosei taught in Tzippori /b the methods of theft employed in Sodom. b That night three hundred tunnels were excavated in Tzippori /b in order to employ those methods. Homeowners b came and harassed him; they said to him: You have given a way for thieves /b to steal. Rabbi Yosei b said to them: Did I know that thieves would come /b as a result of my lecture? The Gemara relates: b When Rabbi Yosei died, the gutters of Tzippori /b miraculously b overflowed /b with b blood /b as a sign of his death.,The people of Sodom b would say: /b Anyone b who has one ox shall herd /b the city’s oxen b for one day. /b Anyone b who does not have /b any oxen b shall herd /b the city’s oxen b for two days. /b The Gemara relates: b They gave oxen to a certain orphan, son of a widow, to herd. He went /b and b took them and killed them. /b The orphan b said /b to the people of Sodom: |
|
15. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 166| 13a. ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך והיינו דכתיב (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו לידע מה יהא בסוף נבואתה,יוסף זכה וכו' מאי שנא מעיקרא דכתיב (בראשית נ, ז) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו' והדר (בראשית נ, ח) וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו ומאי שנא לבסוף דכתיב (בראשית נ, יד) וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו והדר וכל העולים אתו לקבור את אביו,א"ר יוחנן בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד,דכתיב (בראשית נ, י) ויבאו עד גורן האטד וכי גורן יש לו לאטד א"ר אבהו מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה,תנא כולם למלחמה באו כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב תנא שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב,(בראשית נ, י) ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד תנא אפי' סוסים ואפילו חמורים,(מאילו מאילו) כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו קא מעכב אמר להן (בראשית לה, כז) ממרא קרית הארבע היא חברון ואמר רבי יצחק קרית ארבע ארבע זוגות היו אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש דידי הוא,אמרו ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי זביני אמרו ליה אין דכתיב (בראשית נ, ה) בקברי אשר כריתי לי וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה,אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן ניזיל ניזיל נפתלי דקליל כי איילתא דכתיב (בראשית מט, כא) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר א"ר אבהו אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר,חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי ואמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב (תהלים נח, יא) ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע,באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב (בראשית כז, מה) למה אשכל גם שניכם יום אחד ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי קבורתן מיהא ביום אחד הואי,ואי לא עסק ביה יוסף אחיו לא הוו מעסקי ביה והכתיב (בראשית נ, יג) וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו לו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות,מי לנו גדול מיוסף כו' ת"ר בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות שנאמר (משלי י, ח) חכם לב יקח מצות וגו',ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך מיד צף ארונו של יוסף,ואל תתמה היאך ברזל צף שהרי כתיב (מלכים ב ו, ה) ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים וגו' אהה אדוני והוא שאול ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים ק"ו ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף ברזל מפניו מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה,רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניט של מלכים אמר יוסף הגיע עת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו,וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו אחד של מת ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה והיו עוברין ושבין אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו אמרו אחד של מת ואחד של שכינה וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה אמרו | 13a. b And /b as a child Miriam b would say: In the future, my mother will give birth to a son who will save the Jewish people. And once Moses was born, the entire house was filled with light. Her father arose and kissed her on her head. He said to her: My daughter, your prophecy has been fulfilled. And once they put him into the river, her father arose and hit her on her head. He said to her: My daughter, where is your prophecy? And this is as it is written: “And his sister stood afar off, to know what would be done to him” /b (Exodus 2:4), i.e., b to know what will be the ultimate /b resolution b of her prophecy. /b ,§ The mishna teaches: b Joseph merited /b to bury his father, resulting in a display of great honor to his father. The Gemara begins its discussion of the burial of Jacob by asking: b What is different initially that it is written: “And Joseph went up to bury his father; and with him went up all the servants of Pharaoh, /b the elders of his house, and all the elders of the land of Egypt” (Genesis 50:7), b and afterward /b it says in the following verse: b “And all the house of Joseph, and his brethren, and his father’s house; /b only their little ones, and their flocks, and their herds, they left in the land of Goshen” (Genesis 50:8), indicating that the brothers of Joseph were second in importance to the Egyptians? b And what is different at the end that it is written: “And Joseph returned into Egypt, he, and his brethren,” and afterward /b it states: b “And all that went up with him to bury his father, /b after he had buried his father” (Genesis 50:14), placing the brothers before the Egyptians?, b Rabbi Yoḥa says: Initially, before /b the Egyptians b saw the honor of the Jewish people, /b as the Gemara will soon explain, b they did not treat them /b with b honor, /b so the brothers were behind the servants of Pharaoh. b And in the end, when they saw their honor, they treated /b the brothers with b honor. /b ,The Gemara explains what honor was accorded to the family of Jacob: b As it is written: “And they came to the threshing floor of Atad, /b which is beyond the Jordan, and there they wailed with a very great and sore wailing; and he made a mourning for his father seven days” (Genesis 50:10). The word atad is the name of the boxthorn bush. b And does a boxthorn /b bush b have a threshing floor? /b Thorns are not collected and eaten. b Rabbi Abbahu says: /b This b teaches that they surrounded the casket of Jacob with crowns, like this threshing floor that is surrounded with boxthorns, because the children of Esau and the children of Ishmael and the children of Keturah /b all b came /b to the burial of Jacob.,A Sage b taught: /b Initially, b they all came to /b wage b war /b with the family of Jacob, but b once they saw the crown of Joseph, /b the viceroy of Egypt, b hanging on the casket of Jacob, they all took their crowns and hung them on the casket of Jacob. /b A Sage b taught: Thirty-six crowns were hung on the casket of Jacob. /b This was the great honor accorded to the family of Jacob.,The Gemara continues its discussion of Jacob’s burial. The verse states: b “And there they wailed with a very great and sore wailing” /b (Genesis 50:10). It is b taught: Even horses and even donkeys /b participated in the mourning., b Once they reached the Cave of Machpelah, Esau came and was preventing them /b from burying Jacob there. b He said to them: /b It says: “And Jacob came unto Isaac his father to b Mamre, to Kiryat Arba, the same is Hebron, /b where Abraham and Isaac sojourned” (Genesis 35:27). b And Rabbi Yitzḥak says: /b It is called b Kiryat Arba /b because there b were four couples /b buried there: b Adam and Eve, Abraham and Sarah, Isaac and Rebecca, Jacob and Leah. /b Esau said: Jacob b buried Leah in his /b spot, b and the /b spot b that is remaining is mine. /b ,The children of Jacob b said to /b Esau: b You sold /b your rights b to /b Jacob. Esau b said to them: Though I sold the birthright, did I /b also b sell /b my rights to the burial site as b an ordinary /b brother? The brothers b said to him: Yes, /b you also sold to Jacob those rights, b as it is written /b that Joseph stated: “My father made me swear, saying: Behold, I die; b in my grave that I have dug [ i kariti /i ] for me /b in the land of Canaan, there shall you bury me” (Genesis 50:5). b And Rabbi Yoḥa says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: /b The word b i kira /i /b in the verse b is nothing other /b than b a term of a sale [ i mekhira /i ] /b sharing a similar root, b because in the cities overseas they call a sale i kira /i . /b ,Esau b said to them: Bring the bill /b of sale b to me, /b i.e., you can’t prove your claims. b They said to him: The bill /b of sale b is in the land of Egypt. /b They said: b And who will go /b to bring it? b Naphtali will go, for he is as fast as a doe, as it is written: “Naphtali is a doe let loose, he gives goodly words” /b (Genesis 49:21). b Rabbi Abbahu says: Do not read /b it as “ b goodly words [ i imrei shafer /i ]”; rather, /b read it as b i imrei sefer /i , /b i.e., the words of the book, as he returned to Egypt to retrieve the bill of sale.,The Gemara relates: b Hushim, the son of Dan, was there and his ears were heavy, /b i.e., he was hard of hearing. b He said to them: What /b is b this /b that is delaying the burial? b And they said to him: This one, /b Esau, b is preventing /b us from burying Jacob b until Naphtali comes /b back b from the land of Egypt /b with the bill of sale. b He said to them: And until Naphtali comes /b back b from the land of Egypt will /b our b father’s father lie in degradation? He took a club [ i kulepa /i ] and hit /b Esau b on the head, /b and Esau’s b eyes fell out and they fell on the legs of Jacob. Jacob opened his eyes and smiled. And this is that which is written: “The righteous shall rejoice when he sees the vengeance; he shall wash his feet in the blood of the wicked” /b (Psalms 58:11)., b At that moment the prophecy of Rebecca was fulfilled, as it is written /b that Rebecca said of Jacob and Esau: b “Why should I be bereaved of you both in one day?” /b (Genesis 27:45), as Rebecca foresaw that the future bereavement for both her sons would be on the same day. The Gemara comments: b And although their deaths were not on the same day, in any event their burials were on the same day, /b as Esau was killed and buried on the same day that Jacob was buried.,The Gemara returns to discuss the involvement of Joseph and his brothers in the burial of their father: b And if Joseph would not have dealt with /b the burial of Jacob, b would his brothers not have dealt with it? But isn’t it written: “For his sons carried him into the land of Canaan, /b and buried him in the cave of the field of Machpelah” (Genesis 50:13)? Since it is evident that the brothers were involved in the burial, why did they not deal with Jacob’s burial needs from the outset? The Gemara answers: b They said: Allow /b Joseph to take care of it, because there is b more honor /b for our father to be prepared for burial b by royalty than by common /b people b [ i hedyotot /i ]. /b ,§ It states further in the mishna: b Who, to us, /b had b a greater /b burial b than Joseph, /b as it was none other than Moses who involved himself in transporting his coffin. b The Sages taught /b in the i Tosefta /i (4:6–7): b Come and see how beloved mitzvot are to Moses our teacher. As, /b at the time of the Exodus, b all the Jewish people were involved in /b taking b the plunder /b from Egypt, b and he was involved in /b the performance of b mitzvot, as it is stated: “The wise in heart will take mitzvot” /b (Proverbs 10:8).,The Gemara asks: b And from where did Moses our teacher know where Joseph was buried? /b The Sages b said: Serah, the daughter of Asher, remained from that generation /b that initially descended to Egypt with Jacob. b Moses went to her /b and b said to her: Do you know anything /b about b where Joseph is buried? She said to him: The Egyptians fashioned a metal casket for him and set it in the Nile [ i Nilus /i ] River /b as an augury b so that its water would be blessed. Moses went and stood on the bank of the Nile. /b He b said to /b Joseph: b Joseph, Joseph, the time has arrived /b about b which the Holy One, Blessed be He, took an oath /b saying b that I, /b i.e., God, b will redeem you. And /b the time for fulfillment of b the oath that you administered to the Jewish people /b that they will bury you in Eretz Yisrael b has arrived. If you show yourself, /b it is b good, /b but b if not, we are clear from your oath. Immediately, the casket of Joseph floated /b to the top of the water., b And do not wonder how iron /b can b float, as it is written /b in the verses describing how Elisha was able to cause iron to float: b “But as one was felling a beam, the ax head fell into the water; /b and he cried, and said: b Alas, my master! For it was borrowed. And the man of God said: Where did it fall? And he showed him the place. And he cut down a stick, and cast it in there, and the iron floated up” /b (II Kings 6:5–6). b And are /b these b matters not /b inferred b i a fortiori /i : And just as Elisha, /b who was a mere b student of Elijah, and Elijah /b was a mere b student of Moses, /b as Elijah studied the Torah of Moses, was able to cause the b iron /b to b float before him, all the more so /b would it float b before Moses our teacher /b himself.,The Gemara now presents a different version of where Joseph was buried. b Rabbi Natan says: /b Joseph b was buried in the crypt [ i kabbarnit /i ] of kings. Moses went and stood by the crypt of kings /b and b said: Joseph, the time has arrived /b about b which the Holy One, Blessed be He, took an oath /b saying b that: I will redeem you. And /b the time for fulfillment of b the oath that you administered to the Jewish people /b that they will bury you in Eretz Yisrael b has arrived. If you show yourself, /b it is b good, but if not, we are clear from your oath. At that moment, the casket of Joseph shook /b among the caskets. b Moses took it and brought it /b over b to himself. /b , b And all those years that the Jewish people were in the wilderness, these two arks, one /b a casket b of a dead man, /b Joseph, b and one /b the Ark b of the Divine Presence, /b i.e., the Ark of the Covet, b were traveling together, and passersby would say: What is the nature of these two arks? They said /b to them: b One /b is b of a dead person and one /b is b of the Divine Presence. /b The passersby would ask: b And /b in b what /b way is it b the manner of a dead person to travel with the Divine Presence? They said /b in response: |
|
16. Babylonian Talmud, Sukkah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165| 52b. רע כל היום אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר (תהלים לז, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמ' (תהלים לז, לג) ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו,תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן הוא נימוח דכתיב (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים וכתיב (איוב יד, יט) אבנים שחקו מים אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע,א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן יצר הרע מסיתו לאדם בעוה"ז ומעיד עליו לעולם הבא שנאמר (משלי כט, כא) מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון שכן באטב"ח של ר' חייא קורין לסהדה מנון,רב הונא רמי כתיב (הושע ד, יב) כי רוח זנונים התעה וכתיב (הושע ה, ד) בקרבם בתחלה התעם ולבסוף בקרבם,אמר רבא בתחלה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש שנאמר (שמואל ב יב, ד) ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח וכתיב ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו,אמר רבי יוחנן אבר קטן יש לו לאדם מרעיבו שבע משביעו רעב שנאמר (הושע יג, ו) כמרעיתם וישבעו וגו',אמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם ואלו הן גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע גלות דכתיב (ישעיהו נב, ה) ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם וגו' כשדים דכתיב (ישעיהו כג, יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה,ישמעאלים דכתיב (איוב יב, ו) ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו יצר הרע דכתיב (מיכה ד, ו) ואשר הרעתי,אמר רבי יוחנן אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאיהן של ישראל חד דכתיב ואשר הרעתי וחד דכתיב (ירמיהו יח, ו) הנה כחומר ביד היוצר כן אתם וגו' ואידך (יחזקאל לו, כו) והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר,רב פפא אמר אף מהאי נמי (יחזקאל לו, כז) ואת רוחי אתן בקרבכם וגו',(זכריה ב, ג) ויראני ה' ארבעה חרשים מאן נינהו ארבעה חרשים אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק מתיב רב ששת אי הכי היינו דכתיב (זכריה ב, ד) ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה הני לשובה אתו,א"ל שפיל לסיפיה דקרא ויבואו אלה להחריד אותם לידות את קרנות הגוים הנושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה וגו' א"ל בהדי חנא באגדתא למה לי,(מיכה ה, ד) והיה זה שלום אשור כי יבא בארצנו וכי ידרוך בארמנותינו והקמנו עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם מאן נינהו שבעה רועים דוד באמצע אדם שת ומתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה בשמאלו ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו:,ארבעה סולמות כו': תנא גובהה של מנורה חמשים אמה (כו'): וארבעה ילדים של פרחי כהונה ובידיהם כדי שמן של מאה ועשרים לוג: איבעיא להו מאה ועשרים לוג כולהו או דלמא לכל חד וחד תא שמע ובידיהם כדי שמן של שלשים שלשים לוג שהם כולם מאה ועשרים לוג,תנא והן משובחין היו יותר מבנה של מרתא בת בייתוס אמרו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי יריכות של שור הגדול שלקוח באלף זוז ומהלך עקב בצד גודל ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן משום (משלי יד, כח) ברב עם הדרת מלך,מאי משובחים אילימא משום יוקרא הני יקירי טפי אלא התם כבש ומרובע ולא זקיף הכא סולמות וזקיף טובא:,ולא היה חצר בירושלים: תנא | 52b. b evil all day” /b (Genesis 6:5). All day long his thoughts and desires are for evil. b Rabbi Shimon ben Lakish said: A person’s /b evil b inclination overcomes him each day and seeks to kill him, as it stated: “The wicked watches the righteous and seeks to kill him” /b (Psalms 37:32); the wicked here is referring to the wickedness inside one’s heart. b And if not for the Holy One, Blessed be He, Who assists /b him with the good inclination, b he would not overcome it, as it is stated: “The Lord will not leave him in his hand, nor suffer him to be condemned when he is judged” /b (Psalms 37:33)., b The school of Rabbi Yishmael taught: If this scoundrel, /b the evil inclination, b accosted you, /b seeking to tempt you to sin, b drag it to the study hall /b and study Torah. b If it is /b like b a stone, it will be dissolved /b by the Torah. b If it is /b like b iron, it will be shattered. /b The Gemara elaborates: b If it is /b like b stone, it will be dissolved, as it is written: “Ho, everyone who is thirsty, come you for the water” /b (Isaiah 55:1), water in this context meaning Torah; b and it is written: “Stones were worn by water” /b (Job 14:19). b If it is /b like b iron, it will be shattered, as it is written: “Is not My word like fire, says the Lord; and like a hammer that shatters rock” /b (Jeremiah 23:29)., b Rabbi Shmuel bar Naḥmani said /b that b Rabbi Yoḥa said: The evil inclination incites a person /b to sin b in this world, and /b then b testifies against him in the next world, as it is stated: “He that delicately brings up his servant from a child shall have him become a master [ i manon /i ] at the last” /b (Proverbs 29:21). Initially, in one’s youth, the evil inclination, which should have been enslaved to him, takes control of him and causes him to sin. Then, ultimately, that same evil inclination becomes his i manon /i . i Manon /i means witness, b as in Rabbi Ḥiyya’s /b coded alphabet in which b i alef /i /b and b i tet /i /b and b i beit /i /b and b i ḥet /i , /b etc., are interchanged. b Witness /b [ b i sahada /i /b ] b is called i manon /i . /b The letters i mem /i and i samekh /i , i nun /i and i heh /i , and i vav /i and i dalet /i are interchanged with other letters., b Rav Huna raised a contradiction /b between two verses. b It is written: “For the spirit of harlotry caused /b them b to err” /b (Hosea 4:12), indicating that this spirit was a temporary phenomenon and not an integral part of their persona. b And it is /b also b written: /b “For the spirit of harlotry b is within them” /b (Hosea 5:4), indicating that it is an integral part of their persona. The Gemara explains: b Initially, it causes them to err /b from without, b and ultimately, /b it is from b within them. /b , b Rava said: Initially, /b the verse b called /b the evil inclination b a traveler /b coming from afar. b Subsequently, /b the verse b calls it a guest, /b as one welcomes it. b Ultimately, /b the verse b calls it man, /b indicating significance, as it became the homeowner. b As it is stated /b in the parable of the poor man’s lamb that Nathan the prophet said to David: b “And there came a traveler to the rich man, and he was reluctant to take of his own flock and of his own herd, to prepare for the guest” /b (II Samuel 12:4). b And it is written /b in the same verse: b “And he took the poor man’s lamb, and prepared it for the man that was come to him.” /b In other words, the evil inclination that began as a traveler gradually rose in prominence., b Rabbi Yoḥa said: A man has a small organ /b used in sexual relations. b If he starves /b the organ, and does not overindulge, it b is satiated; /b however, b if he satiates /b the organ and overindulges in sexual relations, it b is starving, /b and desires more, b as it is stated: “When they were fed, they became full, /b they were filled, and their heart was exalted; therefore have they forgotten Me” (Hosea 13:6)., b Rav Ḥana bar Aḥa said /b that the Sages b in the school of Rav say: /b There are b four /b creations that b the Holy One, Blessed be He, /b created, yet He, as it were, b regrets that He created them, /b as they do more harm than good. b And these are they: Exile, Chaldeans, and Ishmaelites, and the evil inclination. Exile, as it is written: “Now therefore, for what am I here, says the Lord, seeing that My people is taken away for naught” /b (Isaiah 52:5). God Himself is asking: For what am I here? b Chaldeans, as it is written: “Behold the land of the Chaldeans, this is the people that was not” /b (Isaiah 23:13), meaning, if only they never were., b Ishmaelites, as it is written: “The tents of robbers prosper, and they that provoke God are secure, in whatsoever God brings with His hand” /b (Job 12:6). God brought upon Himself these Arabs that dwell in the deserts in tents. b The evil inclination, as it is written: /b “On that day, says the Lord, will I assemble her that is lame, and I will gather her that is driven away, b and her that I corrupted” /b (Micah 4:6). God is saying that He created the evil inclination that led the people to sin and to be cast into exile., b Rabbi Yoḥa said: Were it not for these three verses /b that follow that indicate that God controls people’s hearts, b the legs of the enemies of /b the b Jewish people, /b a euphemism for the Jewish people themselves, b would have collapsed, /b unable to withstand the repercussions of their sins. b One, as it is written: “And her that I corrupted,” /b indicating God’s regret for doing so. b And one, as it is written: “Behold, as the clay in the potter’s hand, so are you /b in My hand, O house of Israel” (Jeremiah 18:6). b And the other /b verse: b “And I will take away the heart of stone out of your flesh, and I will give you a heart of flesh” /b (Ezekiel 36:26), indicating that the matter is not solely in human hands, but in the hands of God as well., b Rav Pappa said: /b It is derived b from this /b verse b as well: “And I will put My spirit within you, /b and cause you to walk in My statutes, and you shall keep My ordices, and do them” (Ezekiel 36:27).,§ Apropos the end of days, the Gemara cites another verse and interprets it homiletically. It is stated: b “The Lord then showed me four craftsmen” /b (Zechariah 2:3). b Who are these four craftsmen? Rav Ḥana bar Bizna said /b that b Rabbi Shimon Ḥasida said: /b They are b Messiah ben David, Messiah ben Yosef, Elijah, and the righteous /b High b Priest, /b who will serve in the Messianic era. b Rav Sheshet raised an objection: If so, /b if that is the identity of the four craftsmen, then b that which is written /b in the previous verse: b “And he said to me: These are the horns that scattered Judea” /b (Zechariah 2:4), is difficult; b these /b four in the first verse b are coming for their enemies, /b and are not redeemers.,Rav Ḥana b said to /b Rav Sheshet: b Go to the end of the verse: “These then are come to frighten them, to cast down the horns of the nations, which lifted up /b their b horn against the land of Judah to scatter it.” /b This indicates that the horns refer to the nations that exiled the Jewish people and that the four craftsmen will hurl those horns aside. Rav Sheshet b said to him: Why /b should b I /b disagree b with /b Rav b Ḥana in /b matters of b i aggada /i , /b where he is more expert than I, and I cannot prevail?,The Gemara continues homiletically interpreting verses that relate to the end of days. It is stated: b “And this shall be peace: When the Assyrian shall come into our land, and when he shall tread in our palaces, then shall we raise against him seven shepherds, and eight princes among men” /b (Micah 5:4). The Gemara asks: b Who are these seven shepherds? /b The Gemara explains: b David /b is b in the middle; Adam, Seth, and Methuselah are to his right; Abraham, Jacob, and Moses are to his left. And who are the eight princes among men? /b They are b Yishai, Saul, Samuel, Amos, Zephania, Zedekiah, Messiah, and Elijah. /b ,§ The mishna continues: b And there were four ladders /b for each pole. One of the Sages b taught: The height of the candelabrum /b upon the pole b is fifty cubits. And /b there were b four children from the priesthood trainees /b holding b and in their hands jugs of oil /b with a capacity b of 120 i log /i /b of oil. b A dilemma was raised: /b Was it b 120 i log /i altogether, or perhaps each and every /b child carried that amount? b Come /b and b hear /b proof from this i baraita /i : b And in their hands /b were b jugs of oil, each /b with a capacity b of thirty i log /i , that were all /b together b 120 i log /i . /b ,One of the Sages b taught: And these /b young priests who held the pitchers b were superior /b in strength b to the son of Marta, daughter of Baitos, /b who was a priest renowned for his might. b They said about the son of Marta, daughter of Baitos, that he would take two thighs of a large bull /b that was so large b that /b it would be b purchased for one thousand i zuz /i , and walk /b up the ramp in small steps, b heel to toe, /b without hurrying, due to his strength. However, b his brethren the priests would not allow him do so, due to /b the principle: b “In the multitude of people is the King’s glory” /b (Proverbs 14:28). The more priests engaged in the Temple service, the greater glory for God. Therefore, it is preferable for the thighs to be carried to the altar by multiple priests.,The Gemara asks: In b what /b sense were these young priests b superior? If we say it is due to the weight /b of the pitchers that they carried, b these /b two b thighs are heavier /b than the thirty i log /i of oil. The Gemara answers: b Rather, /b the difference is that b there, /b in the case of the son of Marta, he walked on a b ramp /b that was wide, b and /b with a moderate gradient of only one cubit every b four /b cubits of length, b and /b it is b not steep; here /b they climbed b ladders, and /b those are b very steep. /b ,§ The mishna continues: b And there was not a courtyard in Jerusalem /b that was not illuminated from the light of the Place of the Drawing of the Water. One of the Sages b taught: /b |
|
17. Babylonian Talmud, Bava Batra, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165| 121b. לא היה דיבור עם משה שנאמר (דברים ב, טז) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וסמיך ליה וידבר ה' אלי לאמר אלי היה הדיבור,עולא אמר יום שביטל בו הושע בן אלה פרדסאות שהושיב ירבעם על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל,רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה דאמר רב מתנה אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה,רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה תניא רבי אליעזר הגדול אומר כיון שהגיע חמשה עשר באב תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה אמר רב מנשה וקרו ליה יום תבר מגל,מכאן ואילך דמוסיף יוסיף שאינו מוסיף יסיף מאי יסיף תני רב יוסף תקבריה אמיה,תנו רבנן שבעה קפלו את כל העולם כולו מתושלח ראה אדם שם ראה מתושלח יעקב ראה את שם עמרם ראה את יעקב אחיה השילוני ראה את עמרם אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין קיים,ואחיה השילוני ראה את עמרם והא כתיב (במדבר כו, סה) ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון,אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי דכתיב (במדבר יד, כט) במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה מי שפקודיו מבן עשרים יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים,ומשאר שבטים לא עייל והתניא יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ שנאמר (יהושע ז, ה) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ותניא שלשים וששה ממש דברי ר' יהודה,אמר לו רבי נחמיה וכי נאמר שלשים וששה והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין,אלא אמר רב אחא בר יעקב לא נגזרה גזירה לא על פחות מבן עשרים ולא על יתר מבן ששים לא על פחות מבן עשרים דכתיב מבן עשרים שנה ומעלה ולא על יתר מבן ששים גמר ומעלה (ויקרא כז, ז) ומעלה מערכין מה להלן יתר מבן ששים כפחות מבן כ' אף כאן יתר מבן ששים כפחות מבן עשרים,איבעיא להו ארץ ישראל לשבטים איפלוג או דלמא לקרקף גברי איפלוג | 121b. God b did not speak with Moses, as it is stated: “So it came to pass, when all the men of war were consumed and dead from among the people” /b (Deuteronomy 2:16), b and juxtaposed to /b that verse it is written: b “That the Lord spoke to me, saying” /b (Deuteronomy 2:17). Moses indicates: Only after the last of that generation had died, b was the speech /b of God directed b to me. /b When the Jewish people realized that the decree had been lifted, the day was established as a permanent day of rejoicing.,The Gemara continues to cite explanations for the significance of the fifteenth of Av. b Ulla says: /b The fifteenth of Av was the b day when /b King b Hoshea, son of Ela, removed /b the b guards [ i pardesaot /i ] that Jeroboam, /b son of Nevat, b placed on the roads so that Israel /b would b not ascend /b to Jerusalem b for the pilgrimage Festival. /b By doing so, King Hoshea renewed the access to Jerusalem for pilgrims., b Rav Mattana says: /b The fifteenth of Av was the b day when the slain /b victims b of Beitar were afforded burial, /b several years after they were killed and the Roman emperor Hadrian decreed that they were not to be buried (see i Gittin /i 57a). b As Rav Mattana says: /b On b the day that the slain of Beitar were afforded burial, /b the Sages b in Yavne instituted /b the blessing: Blessed is He b Who is good and Who does good. /b The term: b Who is good, /b is to give thanks b that /b the corpses b did not decompose /b despite the long delay; and the term: b And Who does good, /b is to give thanks b that /b the slain ones b were /b ultimately b afforded burial. /b , b Rabba and Rav Yosef both say: /b The fifteenth of Av is the b day when they stop cutting wood for the arrangement /b of wood on the altar. It b is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Eliezer the Great says: Once the fifteenth of Av came, the force of the sun would weaken, and /b from this date b they would not cut /b additional b wood for the arrangement, /b because wood cut from then on would not dry properly and would be unfit for use in the Temple. b Rav Menashe said: And /b the people b called /b the fifteenth of Av: The b day of the breaking of the sickle [ i maggal /i ], /b as they did not need the lumbering tools until the following year.,The Gemara adds: b From this /b point b forward, /b when the nights lengthen, b one who adds [ i demosif /i ] /b to his nightly Torah study b will add [ i yosif /i ] /b to his life, b and he who does not add, /b that person is b i yesif /i . /b The Gemara asks: b What /b is the meaning of the term b i yesif /i ? Rav Yosef teaches: /b It means that b his mother will bury him, /b as he will die during his mother’s lifetime.,§ After discussing the generation of those who died in the wilderness, the Gemara mentions a tradition that relates to that generation. b The Sages taught: Seven /b people b spanned /b in their lifetimes b the whole world in its entirety, /b i.e., their lives have spanned all of human history. b Methuselah saw Adam /b in his lifetime; b Shem saw Methuselah; Jacob saw Shem; Amram saw Jacob; Ahijah the Shilonite saw Amram; Elijah saw Ahijah the Shilonite; and /b Elijah b is still alive. /b ,The Gemara asks: b And /b is it true that b Ahijah the Shilonite saw Amram? But it is written: “And no man among them remained, save Caleb, son of Jephunneh, and Joshua, son of Nun” /b (Numbers 26:65). Since Amram died well before the Jewish people left Egypt, in order to have lived at the time of Amram, Ahijah would have had to be an adult at the time of the Exodus. How, then, could he have lived through the generation of those who died in the wilderness?, b Rav Hamnuna says: /b The b decree /b of death pronounced for the generation of the spies b was not decreed upon the tribe of Levi, as it is written: “Your carcasses shall fall in this wilderness, and all those who were counted among you, according to your whole number, from twenty years old and upward” /b (Numbers 14:29). The verse is interpreted: The decree applies to b one whose count /b in the census b is from the age of twenty /b and up, b excluding the tribe of Levi, whose count is from the age of thirty /b and up. Ahijah was a Levite, and he was not subject to the decree.,The Gemara asks: b And /b is it true that b no /b one b from the other tribes entered /b Eretz Yisrael? b But isn’t it taught /b in a i baraita /i : b Yair, son of Manasseh, and Machir, son of Manasseh, were born in the days of Jacob, and they did not die until the Jewish people entered Eretz Yisrael, as it is stated: “And the men of Ai killed of them about thirty-six men” /b (Joshua 7:5). b And /b concerning this verse, b it is taught: Literally thirty-six /b people were killed, this is b the statement of Rabbi Yehuda. /b , b Rabbi Neḥemya said to him: But is it stated /b that b thirty-six /b were killed? b Isn’t it stated nothing other than: “About thirty-six” /b were killed? b Rather, this /b unusual term is referring to b Yair, son of Manasseh, who /b was b equivalent to the majority of the Sanhedrin, /b whose maximum number of judges is seventy-one, of which thirty-six is a slight majority. Evidently, then, Yair, son of Manasseh also survived the time in the wilderness., b Rather, Rav Aḥa bar Ya’akov said: /b The b decree /b of death b was not decreed either upon /b those b less than twenty /b years b old or upon /b those b more than sixty /b years b old /b at the time of the sin of the spies. The Gemara explains: b Not upon /b those b less than twenty /b years b old, as it is written: “From twenty years old and upward” /b (Numbers 14:29). b And not upon /b those b more than sixty /b years b old, /b because he b learns /b that there is a verbal analogy between b “and upward” /b in the verse cited, and b “and upward” from /b the i halakhot /i of b valuations, /b in the phrase: “From sixty years old and upward” (Leviticus 27:7). b Just as there, /b concerning valuations, b more than sixty /b years b old is comparable to less than twenty /b years b old, /b as there is a distinct category of those between the ages of twenty and sixty, b so too here, more than sixty /b years b old is comparable to less than twenty /b years b old /b insofar as those older were not subject to the sentence. Yair, son of Manasseh, who was already older, did not die in the wilderness.,§ b A dilemma was raised before /b the Sages: Was b Eretz Yisrael divided according to /b the b tribes, /b meaning that each of the twelve tribes received an equal portion, and the members of each tribe divided these tribal portions according to their numbers; b or perhaps /b Eretz Yisrael was b divided according to men’s skulls, /b meaning that a certain area of land was given to each individual, and the size of the tribal allotments was a function of the tribe’s population? |
|
18. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165| 3a. קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר תרי תנאי אליבא דרבי מאיר,קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר,תרי תנאי אליבא דרבי אליעזר ואיבעית אימא רישא לאו רבי אליעזר היא:,עד סוף האשמורה:,מאי קסבר רבי אליעזר אי קסבר שלש משמרות הוי הלילה לימא עד ארבע שעות ואי קסבר ארבע משמרות הוי הלילה לימא עד שלש שעות,לעולם קסבר שלש משמרות הוי הלילה והא קא משמע לן דאיכא משמרות ברקיע ואיכא משמרות בארעא דתניא רבי אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי שנאמר ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו,וסימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה.,מאי קא חשיב רבי אליעזר אי תחלת משמרות קא חשיב תחלת משמרה ראשונה סימנא למה לי אורתא הוא אי סוף משמרות קא חשיב סוף משמרה אחרונה למה לי סימנא יממא הוא,אלא חשיב סוף משמרה ראשונה ותחלת משמרה אחרונה ואמצעית דאמצעיתא ואיבעית אימא כולהו סוף משמרות קא חשיב וכי תימא אחרונה לא צריך,למאי נפקא מינה למיקרי קריאת שמע למאן דגני בבית אפל ולא ידע זמן קריאת שמע אימת כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו ליקום וליקרי.,אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם:,תניא אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל ואמר לי היה לך להתפלל בדרך ואמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ואמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה,באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה,ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם:,תנו רבנן מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד מפני המפולת ומפני המזיקין. מפני חשד ותיפוק ליה משום מפולת | 3a. The previous baraita cited Rabbi Meir’s opinion that the time for the recitation of i Shema /i begins when the priests immerse before partaking of their i teruma /i . In the i Tosefta /i , it was taught that Rabbi Meir holds that one begins to recite i Shema /i from when people enter to eat their meal on Shabbat eve. One opinion of b Rabbi Meir /b seems to b contradict /b another opinion of b Rabbi Meir /b . The Gemara responds: b Two i tanna’im /i , /b students of Rabbi Meir, expressed different opinions b in accordance with Rabbi Meir’s /b opinion.,So too, the opinion b of Rabbi Eliezer /b cited in the mishna b contradicts /b the opinion b of Rabbi Eliezer /b cited in the i baraita /i . In the mishna, Rabbi Eliezer holds that the time for the recitation of i Shema /i begins with the emergence of the stars: From the time when the priests enter to partake of their i teruma /i , while in the i baraita /i , he states that the time for the recitation of i Shema /i begins when the day becomes sanctified on the eve of Shabbat.,The Gemara responds: There are two possible resolutions to the apparent contradiction in Rabbi Eliezer’s opinion. Either b two /b i tanna’im /i expressed different opinions b in accordance with Rabbi Eliezer’s /b opinion, b or if you wish, say /b instead that b the first clause /b of the mishna, according to which we begin to recite i Shema /i when the priests enter to partake of their i teruma /i , b is not /b actually b Rabbi Eliezer’s /b opinion. Only the second half of the statement: Until the end of the first watch, was stated by Rabbi Eliezer.,In the mishna, we learned that Rabbi Eliezer establishes that one may recite the evening i Shema /i b until the end of the first watch. /b These watches are mentioned in the Bible as segments of the night, but it must be established: Into precisely how many segments is the night divided, three or four? Moreover, why does Rabbi Eliezer employ such inexact parameters rather than a more precise definition of time ( i Tosefot HaRosh /i )?, b What does Rabbi Eliezer /b actually b hold? If he holds that the night consists of three watches, let him say /b explicitly that one recites the evening i Shema /i b until the fourth hour. If he holds that the night consists of four watches, let him say /b explicitly b until the third hour. /b ,The Gemara responds: b Actually, /b Rabbi Eliezer b holds that the night consists of three watches, /b and he employs this particular language of watches b in order to teach us: There are watches in heaven and there are watches on earth; /b just as our night is divided into watches, so too is the night in the upper worlds. b As it was taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Eliezer says: The night consists of three watches, and over each and every watch, the Holy One, Blessed be He, sits and roars like a lion /b in pain over the destruction of the Temple. This imagery is derived from a reference in the Bible, b as it is stated: “The Lord roars [ i yishag /i ] from on high, from His holy dwelling He makes His voice heard. He roars mightily /b [ b i shaog yishag /i /b ] b over His dwelling place, /b He cries out like those who tread grapes, against all the inhabitants of the earth” (Jeremiah 25:30). The three instances of the root i shin-alef-gimmel /i in this verse correspond to the three watches of the night., b And signs of /b the transition between each of b these /b watches in the upper world can be sensed in this world: In b the first watch, the donkey brays; /b in b the second, dogs bark; /b and in b the third /b people begin to rise, b a baby nurses from its mother’s breast and a wife converses with her husband. /b ,With regard to these earthly manifestations of the three heavenly watches as established in the i baraita /i , the Gemara asks: b What did Rabbi Eliezer enumerate? If /b he b enumerated the beginning of the watch, why do I need a sign for the beginning of the first watch? It is /b when b evening /b begins; an additional sign is superfluous. b If he enumerated the end of the watches, why do I need a sign for the end of the last watch? It is /b when b day /b begins; an additional sign is similarly superfluous.,The Gemara answers: b Rather, he enumerated /b the signs for b the end of the first watch and the beginning of the last watch, /b both of which require a sign, as well as b the middle of the middle /b watch. b And if you wish, say /b instead: b He enumerated the ends of all /b of the watches. b And if you say /b that a sign indicating the end of the b final /b watch b is unnecessary /b because it is day, nevertheless, that sign is useful., b What is the practical ramification /b of this sign? It is relevant b to one who recites /b i Shema /i b while lying in a dark house, /b who cannot see the dawn and b who does not know when the time for reciting i Shema /i /b arrives. That person is provided with a sign that b when a woman speaks with her husband and a baby nurses from its mother’s breast, /b the final watch of the night has ended and b he must rise and recite /b i Shema /i ., b Rav Yitzḥak bar Shmuel said in the name of Rav: The night consists of three watches, and over each and every watch the Holy One, Blessed be He sits and roars like a lion, /b because the Temple service was connected to the changing of these watches ( i Tosefot HaRosh /i ), b and says: “Woe to Me, that due to their sins I destroyed My house, burned My Temple and exiled them among the nations of the world.” /b ,Incidental to the mention of the elevated significance of the night watches, the Gemara cites a related story: b It was taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Yosei said: I was once walking along the road when I entered /b the b ruins /b of an old, abandoned building b among the ruins of Jerusalem /b in order b to pray. /b I noticed that b Elijah, of blessed memory, came and guarded the entrance for me and waited at the entrance until I finished my prayer. When I finished praying /b and exited the ruin, Elijah b said to me, /b deferentially as one would address a Rabbi: b Greetings to you, my Rabbi. I answered him: Greetings to you, my Rabbi, my teacher. And /b Elijah b said to me: My son, why did you enter this ruin? I said to him: /b In order b to pray. And /b Elijah b said to me: You should have prayed on the road. And I said to him: /b I was unable to pray along the road, because b I was afraid that I might be interrupted by travelers /b and would be unable to focus. Elijah b said to me: You should have recited the abbreviated prayer /b instituted for just such circumstances.,Rabbi Yosei concluded: b At that time, /b from that brief exchange, b I learned from him, three things: I learned that one may not enter a ruin; and I learned /b that one need not enter a building to pray, but b he may pray along the road; and I learned that one who prays along the road recites an abbreviated prayer /b so that he may maintain his focus., b And /b after this introduction, Elijah b said to me: What voice did you hear in that ruin? /b br b I responded: I heard a Heavenly voice, /b like an echo of that roar of the Holy One, Blessed be He (Maharsha), b cooing like a dove and saying: Woe to the children, due to whose sins I destroyed My house, burned My Temple, and exiled them among the nations. /b br b And /b Elijah b said to me: /b By b your life and by your head, not only /b did that voice b cry out in that moment, but it cries out three times each and every day. Moreover, /b any time that God’s greatness is evoked, such as b when Israel enters synagogues and study halls and answers /b in the i kaddish /i prayer, b May His great name be blessed, the Holy One, Blessed be He, shakes His head and says: Happy is the king who is thus praised in his house. /b When the Temple stood, this praise was recited there, but now: b How /b great is the pain of b the father who exiled his children, and woe to the children who were exiled from their father’s table, /b as their pain only adds to that of their father (Rabbi Shem Tov ibn Shaprut)., b The Sages taught, for three reasons one may not enter a ruin: Because of suspicion /b of prostitution, b because /b the ruin is liable to b collapse, /b and b because of demons. /b Three separate reasons seem extraneous, so the Gemara asks: Why was the reason b because of suspicion /b necessary? b Let this /b i halakha /i b be derived because of collapse. /b |
|
19. Anon., Numbers Rabba, 21.3 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165| 21.3. מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַחֵס פִּינְחָס אַחַר מַעֲשֶׂה זֶה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּדְקַּר זִמְרִי בֶּן סָלוּא, אָמְרוּ חֲכָמִים שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לְזִמְרִי, זִמְרִי, בֶּן סָלוּא, וְשָׁאוּל, בֶּן כְּנַעֲנִית, וּשְׁלֻמִיאֵל, בֶּן צוּרִי שַׁדָּי. זִמְרִי, שֶׁנַּעֲשָׂה עַל אוֹתָהּ מִדְיָנִית כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת. בֶּן סָלוּא, בֶּן שֶׁסִּלָּא עֲוֹן מִשְׁפַּחְתּוֹ. שָׁאוּל, שֶׁהִשְׁאִיל עַצְמוֹ לַעֲבֵרָה. בֶּן הַכְּנַעֲנִית, שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה כְנָעַן, וּמַה שְׁמוֹ, שְׁלֻמִיאֵל. אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁנִּדְקַר זִמְרִי עָמְדוּ הַשְּׁבָטִים עָלָיו וְאָמְרוּ רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִיאֵל זֶה שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הָרַג נָשִׂיא מִיִּשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב לְיַחֲסוֹ: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. (במדבר כה, יב): לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, שֶׁעֲדַיִן הוּא קַיָּם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלאכי ב, ה): בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא. (במדבר כה, יג): וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, וַיְכַפֵּר, וְכִי קָרְבָּן הִקְרִיב שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כַּפָּרָה, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַשּׁוֹפֵךְ דָּמָן שֶׁל רְשָׁעִים כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן. (במדבר כה, יד): וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית, כְּשֵׁם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַסֵּק בְּשִׁבְחָן שֶׁל צַדִּיקִים לְפַרְסֵם בָּעוֹלָם, כָּךְ מִתְעַסֵּק בִּגְנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים לְפַרְסְמָן בָּעוֹלָם, פִּינְחָס, פִּרְסְמוֹ לְשֶׁבַח. וְזִמְרִי, לִגְנַאי. עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי י, ז): זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב. (במדבר כה, יד): נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי, שֶׁכָּל הַפּוֹגֵם אֶת עַצְמוֹ פּוֹגֵם אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ עִמּוֹ, זִמְרִי בֶּן סָלוּא, הַכָּתוּב מִתַּמֵּהַּ עָלָיו (קהלת י, ח): וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְׁכֶנּוּ נָחָשׁ, אָבִיו קִנֵּא עַל הַזְּנוּת תְּחִלָּה (בראשית לד, כה): וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, וְזֶה פָּרַץ גָּדֵר שֶׁגָּדַר אָבִיו. (במדבר כה, טו): וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה, רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב וגו', לְהוֹדִיעֲךָ עַד הֵיכָן נָתְנוּ הַמִּדְיָנִים עַצְמָן, שֶׁבַּת מֶלֶךְ הִפְקִירוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, ח): וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם, צוּר גָּדוֹל מִכֻּלָּם, מֶלֶךְ הוּא וְהִפְקִיר אֶת בִּתּוֹ, מִי לֹא הָיָה מַפְקִיר, וּלְפִי שֶׁבִּזָּה אֶת עַצְמוֹ וּפִרְסֵם אֶת בִּתּוֹ בְּקָלוֹן גְּרָעוֹ הַכָּתוּב וּכְתָבוֹ שְׁלִישִׁי, אֲבָל הוּא מֶלֶךְ שֶׁבְּכֻלָּם רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא. | 21.3. "The Holy One, Blessed Be He, said to him, “He who keeps the fig tree shall eat its fruit” (Prov. 27:18). Your sons sat idly by and did not study the Torah. Joshua served you faithfully and showed you great honour. It was he who rose early in the morning and remained late at night at your House of Assembly. He used to arrange the benches and spread the mats. Seeing that he has served you with all his might, he is worthy to serve Israel, for he shall not lose his reward.", |
|
20. Anon., Exodus Rabbah, 8.1 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 166| 8.1. וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר ה' וגו' וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כד, ז): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, שְׁלֹמֹה אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיס הָאָרוֹן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים עָשָׂה אָרוֹן שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית הַמִּקְדָשׁ הָיָה הַפֶּתַח שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת וְהָאָרוֹן שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְאֵין עֲשָׂרָה אַמּוֹת יְכוֹלִין לְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְעוֹד שֶׁהָיוּ טְעוּנִין בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְהַכְנִיסוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל, עָמַד שְׁלֹמֹה וְהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֶה עָשָׂה שְׁלֹמֹה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָלַךְ וְהֵבִיא אֲרוֹנוֹ שֶׁל דָּוִד וְאָמַר (דברי הימים ב ו, מב): ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָיָה דָוִד, וְהַכֹּל מִמְךָ לִדְרשׁ, שֶׁכֵּן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים ל, ד): ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִּי מִיָּרְדִי בוֹר, וְהָיָה שְׁלֹמֹה אוֹמֵר רִבּוֹן הָעוֹלָמִים עֲשֵׂה בִּזְכוּתוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ו, מב): זָכְרָה לְחַסְדֵי דָוִיד עַבְדֶּךָ, מִיָּד נַעֲנָה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (דברי הימים ב ו, ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת (קהלת ד, ב): וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָּה. הִתְחִיל שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (תהלים כד, ז): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. אָמְרוּ לוֹ הַשְּׁעָרִים (תהלים כד, י): מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר לָהֶם (תהלים כד, י): ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָּה, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם כֵּן מִיָּד שָׁכָכוּ, אִלּוּלֵי כֵן בִּקְּשׁוּ לָרֹץ אֶת רֹאשׁוֹ לַהֲמִיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, לָמָּה קָרָא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו. כֵּיצַד, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹשִׁיב לִשְׁלֹמֹה עַל כִּסְאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כט, כג): וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ. וְהִרְכִּיב לְאֵלִיָּהוּ עַל סוּסוֹ. וּמַהוּ סוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, סוּפָה וּסְעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום א, ג): ה' בְּסוּפָה וּבִסְעָרָה דַרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו, וּכְתִיב (מלכים ב ב, יא): וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָסַר שַׁרְבִיטוֹ לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, כ): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין לוֹבְשִׁין עֲטָרָה שֶׁלּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַלְבִּישׁ עֲטָרָה שֶׁלּוֹ לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וּמַהוּ עֲטָרָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֶּתֶם פָּז, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, יא): רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב, וּכְתִיב (תהלים כא, ד): תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ, וְיִשְׂרָאֵל לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמַהוּ לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֹז, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג, א): לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר, וּנְתָנוֹ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין נִקְרָאִין בִּשְׁמוֹ, קֵיסָר אֲגוּסְטָא. וְאִם נִקְרָאִין בִּשְׁמוֹ הָיוּ מְמִיתִין אוֹתוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא לְמשֶׁה בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, פַּרְעֹה הָרָשָׁע עָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כט, ג): לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִּי, לְפִיכָךְ יִרְאֶה אוֹתְךָ וְיֹאמַר שֶׁזֶּה אֱלוֹהַּ. | |
|
| 21. Anon., Esther Rabbah, 8.13 Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 166 |
22. Babylonian Talmud, Avodah Zarah, None Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165| 18b. ומי יימר דהכי איכא [א"ל השתא חזית] הוו הנהו כלבי דהוו קא אכלי אינשי שקל קלא שדא בהו הוו קאתו למיכליה אמר אלהא דמאיר ענני שבקוה ויהבה ליה,לסוף אשתמע מילתא בי מלכא אתיוה אסקוה לזקיפה אמר אלהא דמאיר ענני אחתוה אמרו ליה מאי האי אמר להו הכי הוה מעשה,אתו חקקו לדמותיה דר' מאיר אפיתחא דרומי אמרי כל דחזי לפרצופא הדין לייתיה יומא חדא חזיוהי רהט אבתריה רהט מקמייהו על לבי זונות איכא דאמרי בשולי עובדי כוכבים חזא טמש בהא ומתק בהא איכא דאמרי אתא אליהו אדמי להו כזונה כרכתיה אמרי חס ושלום אי ר' מאיר הוה לא הוה עביד הכי,קם ערק אתא לבבל איכא דאמרי מהאי מעשה ואיכא דאמרי ממעשה דברוריא:,תנו רבנן ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים ועליהם הכתוב אומר (תהלים א, א) אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו הא למדת. שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה,ורמינהי [הולכין] לאיצטדינין מותר מפני שצווח ומציל ולכרקום מותר מפני ישוב מדינה ובלבד שלא יתחשב עמהם ואם נתחשב עמהם אסור קשיא איצטדינין אאיצטדינין קשיא כרקום אכרקום,בשלמא כרקום אכרקום ל"ק כאן במתחשב עמהן כאן בשאין מתחשב עמהן אלא איצטדינין אאיצטדינין קשיא,תנאי היא דתניא אין הולכין לאיצטדינין מפני מושב לצים ור' נתן מתיר מפני שני דברים אחד מפני שצווח ומציל ואחד מפני שמעיד עדות אשה להשיאה,תנו רבנן אין הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות מפני שמזבלין שם זיבול לעבודת כוכבים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מקום שמזבלין אסור מפני חשד עבודת כוכבים ומקום שאין מזבלין שם אסור מפני מושב לצים,מאי בינייהו אמר ר' חנינא מסורא נשא ונתן איכא בינייהו,דרש ר' שמעון בן פזי מאי דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב וכי מאחר שלא הלך היכן עמד ומאחר שלא עמד היכן ישב ומאחר שלא ישב היכן לץ,אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב ואם ישב סופו ללוץ ואם לץ עליו הכתוב אומר (משלי ט, יב) אם חכמת חכמת לך ואם לצת לבדך תשא,א"ר אליעזר כל המתלוצץ יסורין באין עליו שנאמר (ישעיהו כח, כב) ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם אמר להו רבא לרבנן במטותא בעינא מינייכו דלא תתלוצצו דלא ליתו עלייכו יסורין,אמר רב קטינא כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין שנאמר (הושע ז, ה) משך ידו את לוצצים אמר רבי שמעון בן לקיש כל המתלוצץ נופל בגיהנם שנאמר (משלי כא, כד) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנאמר (צפניה א, טו) יום עברה היום ההוא,אמר ר' אושעיא כל המתייהר נופל בגיהנם שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנאמר יום עברה היום ההוא אמר רבי חנילאי בר חנילאי כל המתלוצץ גורם כלייה לעולם שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי,אמר רבי אליעזר קשה היא שתחילת' יסורין וסופו כלייה דרש ר' שמעון בן פזי אשרי האיש אשר לא הלך לטרטיאות ולקרקסיאות של עובדי כוכבים ובדרך חטאים לא עמד זה שלא עמד בקנגיון ובמושב לצים לא ישב שלא ישב בתחבולות,שמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לטרטיאות ולקרקסיאות ולא עמדתי בקנגיון אלך ואתגרה בשינה ת"ל ובתורתו יהגה יומם ולילה,אמר רב שמואל בר נחמני א"ר יונתן אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים זה | 18b. b And who can say that this is /b the case, that I will be saved by this utterance? Rabbi Meir b said to him: You will now see. There were these /b carnivorous b dogs that would devour people; /b Rabbi Meir b took a clod /b of earth, b threw /b it b at them, /b and when b they came to devour him, he said: God of Meir answer me! /b The dogs then b left him /b alone, b and /b after seeing this the guard b gave /b the daughter of Rabbi Ḥanina ben Teradyon b to /b Rabbi Meir., b Ultimately the matter was heard /b in b the king’s court, /b and the guard, who b was brought and taken to be hanged, said: God of Meir answer me! /b They then b lowered him down, /b as they were unable to hang him. b They said to him: What is this? He said to them: This was the incident /b that occurred, and he proceeded to relate the entire story to them., b They /b then b went /b and b engraved the image of Rabbi Meir at the entrance of Rome /b where it would be seen by everyone, and they b said: Anyone who sees /b a man with b this face should bring him /b here. b One day, /b Romans b saw /b Rabbi Meir and b ran after him, /b and b he ran away from them /b and b entered a brothel /b to hide. b Some say /b he then escaped capture because b he saw /b food b cooked by gentiles /b and b dipped [ i temash /i ] this /b finger b in /b the food b and tasted /b it b with that /b other finger, and thereby fooled them into thinking that he was eating their food, which they knew Rabbi Meir would not do. And b some say /b that he escaped detection because b Elijah came, appeared to them as a prostitute /b and b embraced /b Rabbi Meir. The Romans who were chasing him b said: Heaven forbid, if this were Rabbi Meir, he would not act /b in b that /b manner.,Rabbi Meir b arose, fled, /b and b arrived in Babylonia. /b The Gemara notes: b There are /b those b who say /b that he fled because b of this incident, and there are /b those b who say /b that he fled due to embarrassment b from the incident involving /b his wife b Berurya. /b ,§ b The Sages taught: /b With regard to b one who goes to stadiums [ i le’itztadinin /i ] /b where people are killed in contests with gladiators or beasts, b or to a camp of besiegers [ i ulkharkom /i ] /b where different forms of entertainment are provided for the besieging army, b and /b he b sees there /b the acts of b the diviners and those who cast spells, /b or the acts of the clowns known as b i bukiyon /i , or i mukiyon /i , or i muliyon /i , or i luliyon /i , /b or b i belurin /i , /b or b i salgurin /i , this is /b categorized as b “the seat of the scornful”; and with regard to /b such places b the verse states: “Happy is the man that has not walked /b in the council of the wicked, nor stood in the way of sinners, nor sat in the seat of the scornful. b But his delight is in the Torah of the Lord” /b (Psalms 1:1–2). b You learn /b from here b that these matters bring a person to dereliction /b of the study b of Torah, /b since had he not sat in “the seat of the scornful,” he would delight in the study of Torah., b And /b the Gemara b raises a contradiction /b from another i baraita /i : b One is permitted /b to b go to stadiums, because he can scream and save /b the life of a Jew who would otherwise be killed there; b and it is permitted /b to go b to a camp of besiegers, because /b at times one can provide for the public b welfare /b by petitioning the besiegers and saving the residents of the b town, provided that he is not counted /b as one b of them; but if he is counted /b as one b of them, it is prohibited. /b This is b difficult, /b as there is a contradiction between the statement about attending b stadiums /b in the first i baraita /i and the statement b about /b attending b stadiums /b in the second i baraita /i , and is similarly b difficult /b as there is a contradiction between the statement about b a camp of besiegers /b in the first i baraita /i and the statement b about a camp of besiegers /b in the second i baraita /i .,The Gemara continues: b Granted, /b the apparent contradiction between one statement about b a camp of besiegers /b and the other statement b about a camp of besiegers /b is b not difficult, /b as b here, /b the first i baraita /i is referring to a case b where he is counted /b as one b of them, /b and b there, /b the second i baraita /i is referring to a case b where he is not counted /b as one b of them. But /b with regard to the contradiction between the ruling about attending b stadiums /b in the first i baraita /i and the ruling b about /b attending b stadiums /b in the second i baraita /i , it is b difficult. /b ,The Gemara answers: This issue b is /b a dispute between b i tanna’im /i , as it is taught /b in a i baraita /i : b One may not go to stadiums, because /b they are considered b “the seat of the scornful.” And Rabbi Natan permits /b attending stadiums b due to two /b reasons; b one /b is b because he can scream and save /b the life of someone who would otherwise be killed, b and /b the other b one /b is b because /b even if he cannot save the man’s life, b he can provide testimony /b that b a woman’s /b husband died, which will enable her b to marry /b again., b The Sages taught: One may not go to theaters [ i letarteiot /i ] or circuses [ i ulkirkaseiot /i ] because they sacrifice offerings there to /b objects of b idol worship; /b this is b the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: It is prohibited /b to go to b a place where they sacrifice /b offerings, b due to a suspicion of idol worship, and it is /b also b prohibited /b to go to b a place where they do not sacrifice /b offerings, b due to /b it being considered b “the seat of the scornful.” /b ,The Gemara asks: b What is /b the practical difference b between /b the opinion of the Rabbis and that of Rabbi Meir? After all, according to both opinions it is prohibited to attend theaters or circuses. b Rabbi Ḥanina of Sura said: /b The difference b between them /b arises in the case of one who b engaged in business /b there. According to Rabbi Meir, the profits are forbidden as the proceeds of idol worship, as Rabbi Meir maintains that the gentiles certainly worship idols at theaters or circuses. Conversely, according to the Rabbis, the profits are forbidden only if it is established that they worshipped idols there.,§ Apropos the earlier discussion of the evils of scornfulness, the Gemara cites several statements that criticize such behavior. b Rabbi Shimon ben Pazi taught: What /b is the meaning of that b which is written: “Happy is the man that has not walked in the counsel of the wicked, nor stood in the way of sinners, nor sat in the seat of the scornful” /b (Psalms 1:1)? b Since he did not walk /b in the counsel of the wicked, b how /b could b he stand /b with them? b And since he did not stand, how /b could b he sit /b with them? b And since he did not sit /b with them, b how /b could b he /b have b scorned? /b Since he never joined the company of the wicked, he would have no reason to be involved with them in any manner., b Rather, /b the verse serves b to say to you that if he walked /b with the wicked, b he will ultimately stand /b with them. b And if he stood /b with them, b he will ultimately sit /b in their company, b and if he sat, he will ultimately scorn /b along with them. b And if he scorned, the verse says about him: “If you are wise, you are wise for yourself; and if you scorn, you alone shall bear it” /b (Proverbs 9:12)., b Rabbi Eliezer says: /b Concerning b anyone who scoffs, suffering will befall him, as it is stated: “Now therefore do not be scoffers, lest your suffering be made strong” /b (Isaiah 28:22). Similarly, b Rava said to the Sages /b who were sitting before him: b Please, I ask of you that you not scoff, so that suffering will not befall you. /b , b Rav Ketina says: /b Concerning b anyone who scoffs, his sustece is lessened, as it is stated: “He stretches out his hand with scorners” /b (Hosea 7:5), meaning that God withdraws His providence from scoffers and does not provide for them. b Rabbi Shimon ben Lakish says: Anyone who scoffs falls into Gehenna, as it is stated: “A proud and haughty man, scorner is his name, he acts in arrogant wrath” /b (Proverbs 21:24). b And wrath /b means b nothing other than Gehenna, as it is stated /b with regard to the Day of Judgment: b “That day is a day of wrath” /b (Zephaniah 1:15)., b Rabbi Oshaya says, /b based on the same verse: b Anyone who is haughty falls into Gehenna, as it is stated: “A proud and haughty man, scorner is his name, he acts in arrogant wrath” /b (Proverbs 21:24). b And wrath means nothing other than Gehenna, as it is stated: “That day is a day of wrath” /b (Zephaniah 1:15). b Rabbi Ḥanilai bar Ḥanilai says: Anyone who scoffs causes extermination /b to be wrought b upon the world, as it is stated: “Now therefore do not be scoffers, lest your suffering be made strong; for an extermination wholly determined have I heard /b from the Lord, the God of hosts, upon the whole land” (Isaiah 28:22)., b Rabbi Eliezer says: /b Scoffing b is a severe /b sin, b as at first /b one is punished with b suffering, and ultimately /b one is punished with b extermination. Rabbi Shimon ben Pazi taught: “Happy is the man that has not walked /b in the counsel of the wicked,” this is referring b to /b the b theaters and circuses of gentiles; “nor stood in the way of sinners,” this /b is referring to b one who has not stood /b as an observer b at bestial contests [ i bekinigiyyon /i ]; “nor sat in the seat of the scornful,” /b this is referring to b one who has not sat in the bad company /b of people who engage in scoffing and jeering., b Lest a person say: Since I did not go to theaters and circuses, and did not stand in bestial contests, I will go and indulge in sleep, the verse states: “And he meditates in His law day and night” /b (Psalms 1:2). This demonstrates that it is not sufficient simply to avoid transgressions; rather, it is necessary to engage actively in Torah study.,§ The Gemara relates an alternative homiletic interpretation of the verse discussed above. b Rav Shmuel bar Naḥmani says /b that b Rabbi Yonatan says: “Happy is the man that has not walked in the counsel of the wicked” /b (Psalms 1:1); b this /b |
|
| 23. Anon., Qedushta Shir Ha-Shirim, 108, 127-128, 16, 59, 80-82, 94, 58 Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 166 |
| 25. Babylonian Talmud, TaʾAn., None Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165 |
| 26. Palestinian Talmud, Kil., None Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165 |
| 28. Anon., Midrash On Song of Songs, 1.6, 2.33, 2.47 Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165, 166 |
| 30. Anon., Tanhuma, None Tagged with subjects: •silluq,messianic in the anonymous qedushta shir ha-shirim Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 166 |
