1. Hebrew Bible, Micah, 2.13, 3.12, 4.10 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 143, 157, 158, 223| 2.13. "עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ שַׁעַר וַיֵּצְאוּ בוֹ וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַיהוָה בְּרֹאשָׁם׃", 3.12. "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר׃", | 2.13. "The breaker is gone up before them; They have broken forth and passed on, By the gate, and are gone out thereat; And their king is passed on before them, And the LORD at the head of them.", 3.12. "Therefore shall Zion for your sake be plowed as a field, and Jerusalem shall become heaps, and the mountain of the house as the high places of a forest.", 4.10. "Be in pain, and labour to bring forth, O daughter of Zion, Like a woman in travail; For now shalt thou go forth out of the city, And shalt dwell in the field, And shalt come even unto Babylon; There shalt thou be rescued; There shall the LORD redeem thee from the hand of thine enemies.", |
|
2. Hebrew Bible, Leviticus, 25.35 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 143, 144, 357| 25.35. "וְכִי־יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ׃", | 25.35. "And if thy brother be waxen poor, and his means fail with thee; then thou shalt uphold him: as a stranger and a settler shall he live with thee.", |
|
3. Hebrew Bible, Joel, 2.10 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 368 | 2.10. "Before them the earth quaketh, The heavens tremble; The sun and the moon are become black, And the stars withdraw their shining.", |
|
4. Hebrew Bible, Job, 18.20, 37.6 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 199, 367| 37.6. "כִּי לַשֶּׁלַג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ׃", | 18.20. "They that come after shall be astonished at his day, As they that went before are affrighted.", 37.6. "For He saith to the snow: ‘Fall thou on the earth’; Likewise to the shower of rain, and to the showers of His mighty rain.", |
|
5. Hebrew Bible, Genesis, 1.2, 6.15, 27.27, 39.20-39.21 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 135, 139, 146, 158, 199| 1.2. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל־הָאָרֶץ עַל־פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׃", 1.2. "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם׃", 6.15. "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ׃", 27.27. "וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק־לוֹ וַיָּרַח אֶת־רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה׃", 39.21. "וַיְהִי יְהוָה אֶת־יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית־הַסֹּהַר׃", | 1.2. "Now the earth was unformed and void, and darkness was upon the face of the deep; and the spirit of God hovered over the face of the waters.", 6.15. "And this is how thou shalt make it: the length of the ark three hundred cubits, the breadth of it fifty cubits, and the height of it thirty cubits.", 27.27. "And he came near, and kissed him. And he smelled the smell of his raiment, and blessed him, and said: See, the smell of my son Is as the smell of a field which the LORD hath blessed.", 39.20. "And Joseph’s master took him, and put him into the prison, the place where the king’s prisoners were bound; and he was there in the prison.", 39.21. "But the LORD was with Joseph, and showed kindness unto him, and gave him favour in the sight of the keeper of the prison.", |
|
6. Hebrew Bible, Exodus, 3.17, 11.1, 12.40-12.41, 24.10, 30.13, 31.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 134, 135, 138, 139, 146, 195, 215| 3.17. "וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל־אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃", 11.1. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל־פַּרְעֹה וְעַל־מִצְרַיִם אַחֲרֵי־כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה׃", 11.1. "וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת־כָּל־הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת־לֵב פַּרְעֹה וְלֹא־שִׁלַּח אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ׃", 12.41. "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל־צִבְאוֹת יְהוָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃", 30.13. "זֶה יִתְּנוּ כָּל־הָעֹבֵר עַל־הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיהוָה׃", 31.18. "וַיִּתֵּן אֶל־מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים׃", | 3.17. "And I have said: I will bring you up out of the affliction of Egypt unto the land of the Canaanite, and the Hittite, and the Amorite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite, unto a land flowing with milk and honey.", 11.1. "And the LORD said unto Moses: ‘Yet one plague more will I bring upon Pharaoh, and upon Egypt; afterwards he will let you go hence; when he shall let you go, he shall surely thrust you out hence altogether.", 12.40. "Now the time that the children of Israel dwelt in Egypt was four hundred and thirty years.", 12.41. "And it came to pass at the end of four hundred and thirty years, even the selfsame day it came to pass, that all the host of the LORD went out from the land of Egypt.", 24.10. "and they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness.", 30.13. "This they shall give, every one that passeth among them that are numbered, half a shekel after the shekel of the sanctuary—the shekel is twenty gerahs—half a shekel for an offering to the LORD.", 31.18. "And He gave unto Moses, when He had made an end of speaking with him upon mount Sinai, the two tables of the testimony, tables of stone, written with the finger of God.", |
|
7. Hebrew Bible, Deuteronomy, 4.33, 30.3-30.4 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 135, 139, 195, 296| 4.33. "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ־הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר־שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי׃", 30.3. "וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃", 30.4. "אִם־יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃", | 4.33. "Did ever a people hear the voice of God speaking out of the midst of the fire, as thou hast heard, and live?", 30.3. "that then the LORD thy God will turn thy captivity, and have compassion upon thee, and will return and gather thee from all the peoples, whither the LORD thy God hath scattered thee.", 30.4. "If any of thine that are dispersed be in the uttermost parts of heaven, from thence will the LORD thy God gather thee, and from thence will He fetch thee.", |
|
8. Hebrew Bible, Song of Songs, 1.13, 1.16, 2.9, 3.1, 4.8, 5.6 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 135, 158, 216, 296| 1.13. "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין׃", 1.16. "הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף־עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה׃", 2.9. "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה־זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן־הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן־הַחֲרַכִּים׃", 3.1. "עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם׃", 3.1. "עַל־מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו׃", 4.8. "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים׃", 5.6. "פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי׃", | 1.13. My beloved is unto me as a bag of myrrh, That lieth betwixt my breasts. 1.16. Behold, thou art fair, my beloved, yea, pleasant; Also our couch is leafy. 2.9. My beloved is like a gazelle or a young hart; Behold, he standeth behind our wall, He looketh in through the windows, He peereth through the lattice. 3.1. By night on my bed I sought him whom my soul loveth; I sought him, but I found him not. 4.8. Come with me from Lebanon, my bride, With me from Lebanon; Look from the top of Amana, From the top of Senir and Hermon, From the lions’dens, From the mountains of the leopards. 5.6. I opened to my beloved; But my beloved had turned away, and was gone. My soul failed me when he spoke. I sought him, but I could not find him; I called him, but he gave me no answer. |
|
9. Hebrew Bible, Psalms, 3.5, 11.4, 12.6, 68.7, 91.15, 132.14, 147.17, 148.13 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 135, 139, 146, 156, 157, 158, 199, 357, 367| 3.5. "קוֹלִי אֶל־יְהוָה אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה׃", 11.4. "יְהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ יְהוָה בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם׃", 12.6. "מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ׃", 68.7. "אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה׃", 91.15. "יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ־אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ׃", 132.14. "זֹאת־מְנוּחָתִי עֲדֵי־עַד פֹּה־אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ׃", 147.17. "מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד׃", 148.13. "יְהַלְלוּ אֶת־שֵׁם יְהוָה כִּי־נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל־אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׃", | 3.5. "With my voice I call unto the LORD, and He answereth me out of His holy mountain. Selah", 11.4. "The LORD is in His holy temple, the LORD, His throne is in heaven; His eyes behold, His eyelids try, the children of men.", 12.6. "'For the oppression of the poor, for the sighing of the needy, Now will I arise', saith the LORD; 'I will set him in safety at whom they puff.' .", 68.7. "God maketh the solitary to dwell in a house; He bringeth out the prisoners into prosperity; The rebellious dwell but in a parched land.", 91.15. "He shall call upon Me, and I will answer him; I will be with him in trouble; I will rescue him, and bring him to honour.", 132.14. "'This is My resting-place for ever; Here will I dwell; for I have desired it.", 147.17. "He casteth forth His ice like crumbs; Who can stand before His cold?", 148.13. "Let them praise the name of the LORD, For His name alone is exalted; His glory is above the earth and heaven.", |
|
10. Hebrew Bible, 1 Kings, 9.3 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 157| 9.3. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת־תְּפִלָּתְךָ וְאֶת־תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם־שְׁמִי שָׁם עַד־עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל־הַיָּמִים׃", | 9.3. "And the LORD said unto him: ‘I have heard thy prayer and thy supplication, that thou hast made before Me: I have hallowed this house, which thou hast built, to put My name there for ever; and Mine eyes and My heart shall be there perpetually.", |
|
11. Hebrew Bible, Lamentations, 1.2, 2.3, 3.20, 3.41 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 223, 367, 368| 1.2. "רְאֵה יְהוָה כִּי־צַר־לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי מָרוֹ מָרִיתִי מִחוּץ שִׁכְּלָה־חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת׃", 1.2. "בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין־לָהּ מְנַחֵם מִכָּל־אֹהֲבֶיהָ כָּל־רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים׃", 2.3. "גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב׃", 3.41. "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל־כַּפָּיִם אֶל־אֵל בַּשָּׁמָיִם׃", | 1.2. "She weeps, yea, she weeps in the night, and her tears are on her cheek; she has no comforter among all her lovers; all her friends have betrayed her; they have become her enemies.", 2.3. "He hath cut off in fierce anger All the horn of Israel; He hath drawn back His right hand From before the enemy; And He hath burned in Jacob like a flaming fire, Which devoureth round about.", 3.20. "My soul hath them still in remembrance, And is bowed down within me.", 3.41. "Let us lift up our heart with our hands Unto God in the heavens.", |
|
12. Hebrew Bible, Jeremiah, 2.20, 4.23-4.24, 8.21, 8.23, 31.20, 46.22 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 158, 285, 367, 368| 4.23. "רָאִיתִי אֶת־הָאָרֶץ וְהִנֵּה־תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל־הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם׃", 4.24. "רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים וְכָל־הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ׃", 8.21. "עַל־שֶׁבֶר בַּת־עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי׃", 8.23. "מִי־יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת־עַמִּי׃", 46.22. "קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ כִּי־בְחַיִל יֵלֵכוּ וּבְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ כְּחֹטְבֵי עֵצִים׃", | 2.20. "For of old time I have broken thy yoke, and burst thy bands, and thou saidst: ‘I will not transgress’; upon every high hill And under every leafy tree Thou didst recline, playing the harlot.", 4.23. "I beheld the earth, And, lo, it was waste and void; And the heavens, and they had no light. .", 4.24. "I beheld the mountains, and, lo, they trembled, And all the hills moved to and fro.", 8.21. "For the hurt of the daughter of my people am I seized with anguish; I am black, appalment hath taken hold on me.", 8.23. "Oh that my head were waters, and mine eyes a fountain of tears, that I might weep day and night for the slain of the daughter of my people!", 31.20. "Is Ephraim a darling son unto Me? Is he a child that is dandled? For as often as I speak of him, I do earnestly remember him still; Therefore My heart yearneth for him, I will surely have compassion upon him, saith the LORD.", 46.22. "The sound thereof shall go like the serpent’s; For they march with an army, And come against her with axes, As hewers of wood.", |
|
13. Hebrew Bible, Isaiah, 21.2, 22.12, 43.14, 47.4, 52.2, 63.1, 63.9, 63.12 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 134, 135, 139, 143, 144, 156, 215, 216, 223, 357, 368| 21.2. "חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד־לִי הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי כָּל־אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי׃", 22.12. "וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק׃", 43.14. "כֹּה־אָמַר יְהוָה גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם׃", 47.4. "גֹּאֲלֵנוּ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃", 52.2. "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם התפתחו [הִתְפַּתְּחִי] מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת־צִיּוֹן׃", 63.1. "וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת־רוּחַ קָדְשׁוֹ וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם־בָּם׃", 63.1. "מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ׃", 63.9. "בְּכָל־צָרָתָם לא [לוֹ] צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל־יְמֵי עוֹלָם׃", 63.12. "מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם׃", | 21.2. "A grievous vision is declared unto me: ‘The treacherous dealer dealeth treacherously, and the spoiler spoileth. Go up, O Elam! besiege, O Media! All the sighing thereof have I made to cease.’", 22.12. "And in that day did the Lord, the GOD of hosts, call To weeping, and to lamentation, and to baldness, and to girding with sackcloth;", 43.14. "Thus saith the LORD, your Redeemer, The Holy One of Israel: For your sake I have sent to Babylon, And I will bring down all of them as fugitives, even the Chaldeans, in the ships of their shouting.", 47.4. "Our Redeemer, the LORD of hosts is His name, The Holy One of Israel.", 52.2. "Shake thyself from the dust; Arise, and sit down, O Jerusalem; Loose thyself from the bands of thy neck, O captive daughter of Zion.", 63.1. "’Who is this that cometh from Edom, with crimsoned garments from Bozrah? This that is glorious in his apparel, stately in the greatness of his strength?’— ’I that speak in victory, mighty to save.’—", 63.9. "In all their affliction He was afflicted, and the angel of His presence saved them; in His love and in His pity He redeemed them; And He bore them, and carried them all the days of old. .", 63.12. "That caused His glorious arm to go at the right hand of Moses? That divided the water before them, To make Himself an everlasting name?", |
|
14. Hebrew Bible, 2 Samuel, 7.23 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 135| 7.23. "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ־אֱלֹהִים לִפְדּוֹת־לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו׃", | 7.23. "And what one nation in the earth is like Thy people, like Yisra᾽el, whom God went to redeem for a people to himself, and to make himself a name, and to do like the great things and terrible which Thou didst for Thy land, by driving out from before Thy people, whom Thou didst redeem to Thee from Miżrayim, the nations and their gods?", |
|
15. Hebrew Bible, 1 Samuel, 1.6, 2.27 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 135, 139, 223| 1.6. "וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם־כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי־סָגַר יְהוָה בְּעַד רַחְמָהּ׃", 2.27. "וַיָּבֹא אִישׁ־אֱלֹהִים אֶל־עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל־בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה׃", | 1.6. "And her rival also provoked her sore, to make her fret, because the Lord had shut up her womb.", 2.27. "And there came a man of God to ῾Eli and said to him, Thus says the Lord, Did I not appear to the house of thy father, when they were in Miżrayim in the house of Par῾o?", |
|
16. Hebrew Bible, Ezekiel, 9.24, 14.1 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 144, 357| 14.1. "וְנָשְׂאוּ עֲוֺנָם כַּעֲוֺן הַדֹּרֵשׁ כַּעֲוֺן הַנָּבִיא יִהְיֶה׃", 14.1. "וַיָּבוֹא אֵלַי אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי׃", | 14.1. "Then came certain of the elders of Israel unto me, and sat before me.", |
|
17. Hebrew Bible, Ezra, 1.3 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 157, 158| 1.3. "מִי־בָכֶם מִכָּל־עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת־בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם׃", | 1.3. "Whosoever there is among you of all His people—his God be with him—let him go up to Jerusalem, which is in Judah, and build the house of the LORD, the God of Israel, He is the God who is in Jerusalem.", |
|
18. Hebrew Bible, Zechariah, 2.17, 4.2, 9.14, 10.11 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 135, 143, 357| 2.17. "הַס כָּל־בָּשָׂר מִפְּנֵי יְהוָה כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ׃", 4.2. "וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה ויאמר [וָאֹמַר] רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל־רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁהּ׃", 9.14. "וַיהוָה עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ וַאדֹנָי יְהֹוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן׃", 10.11. "וְעָבַר בַּיָּם צָרָה וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים וְהֹבִישׁוּ כֹּל מְצוּלוֹת יְאֹר וְהוּרַד גְּאוֹן אַשּׁוּר וְשֵׁבֶט מִצְרַיִם יָסוּר׃", | 2.17. "Be silent, all flesh, before the LORD; for He is aroused out of His holy habitation.", 4.2. "And he said unto me: ‘What seest thou?’ And I said: ‘I have seen, and behold a candlestick all of gold, with a bowl upon the top of it, and its seven lamps thereon; there are seven pipes, yea, seven, to the lamps, which are upon the top thereof;", 9.14. "And the LORD shall be seen over them, And His arrow shall go forth as the lightning; And the Lord GOD will blow the horn, And will go with whirlwinds of the south.", 10.11. "And over the sea affliction shall pass, And the waves shall be smitten in the sea, And all the depths of the Nile shall dry up; And the pride of Assyria shall be brought down, And the sceptre of Egypt shall depart away. .", |
|
19. Hebrew Bible, Daniel, 12.13 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 223| 12.13. "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין׃", | 12.13. "But go thou thy way till the end be; and thou shalt rest, and shalt stand up to thy lot, at the end of the days.’", |
|
20. Anon., Leviticus Rabba, 23.8, 32.8 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 143, 196| 23.8. וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר (איוב לז, כא), תָּנָא הָרוֹאֶה הַחַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ, לְבָנָה בְּכַדּוּרָהּ, כּוֹכָבִים בִּמְסִלּוֹתָם, מַזָּלוֹת כְּסִדְרָן, אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, אָמַר רַב הוּנָא הֲדָא דְאַתְּ אָמַר בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וּבִלְבָד לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים. וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר דָּרַשׁ רַבִּי לֵוִי בַּר סִיסִי בִּנְהַרְדָּעָא (שמות כד, י): וַיִּרְאוּ אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, זֶה עַד שֶׁלֹּא נִגְאָלוּ, אֲבָל מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ הֵיכָן הָיְתָה דַרְכָּהּ שֶׁל לְבֵנָה לִנָּתֵן שָׁם הָיְתָה נְתוּנָה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא (שמות כד, י): כְּמַעֲשֵׂה, הִיא וְכָל אַרְגָּלִיָּא שֶׁלָּהּ נְתָנָהּ, הִיא וְהַסַּל וְהַמַּגְרֵפָה שֶׁלָּהּ נְתָנָהּ. בַּר קַפָּרָא אָמַר עַד שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיְתָה רְשׁוּמָה בָּרָקִיעַ, מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ עוֹד לֹא נִרְאֲתָה בָּרָקִיעַ, מַאי טַעְמָא (שמות כד, י): וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר, כָּךְ אִינוּן נְקִיִּין מִן עֲנָנִין. 32.8. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ד, א): וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשׁוּקִים, דָּנִיֵּאל חַיָּטָא פָּתַר קְרָיָה בַּמַּמְזֵרִים, (קהלת ד, א): וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים, אֲבוֹתָם שֶׁל אֵלּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת, וְאִילֵין עֲלוּבַיָא מַה אִכְפַּת לְהוֹן, כָּךְ אָבִיו שֶׁל זֶה בָּא עַל הָעֶרְוָה זֶה מַה חָטָא וּמָה אִכְפַּת לוֹ, (קהלת ד, א): וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, אֶלָּא (קהלת ד, א): מִיַּד עשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, מִיַּד סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאָה עֲלֵיהֶם מִכֹּחָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמְרַחַקְתָּן עַל שׁוּם (דברים כג, ג): לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה'. (קהלת ד, א): וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי לְנַחֲמָן, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בָּהֶן פְּסֹלֶת אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא אָמַר זְכַרְיָה אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ אָלוֹ כּוּרְסוֹן כֻּלּוֹ דְּהַב נְקֵי, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (זכריה ד, ב): רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ, תְּרֵין אָמוֹרָאִין, חַד אֲמַר גֻּלָּהּ, וְחַד אֲמַר גּוֹאֲלָהּ. מַאן דַּאֲמַר גֻּלָּהּ, שֶׁגֻּלָּה לְבָבֶל וְגָלַת שְׁכִינָה עִמָּהֶן, כִּדְאֲמַר (ישעיה מג, יד): לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָּבֶלָה, וּמַאן דַּאֲמַר גּוֹאֲלָהּ, פָּרוֹקָא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מז, ד): גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, וּכְתִיב (מיכה ב, יג): עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ שַׁעַר וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם. | 32.8. "Another teaching about \"A son of an Israelite woman went out\" - Regarding that which is written \"I returned and saw all of the oppression\" (Kohelet 4:1), Daniel the Tailor interpreted the verse as referring to Mamzerim. \"The tears of the oppressed\", the fathers of these sinned, and these [the children] are shamed, how does it concern them? So too, this one's father committed incest, what is the child's sin, and how does it concern him? \"And they have no comforter\", rather \"their oppressors are empowered\", this refers to Israel's Great Sanhedrin, who comes at them with the power of Torah, and pushes them away in the name of \"a mamzer will not enter the community of the Lord.\" (Devarim 23:3). \"They have no comforter\" - says the Holy Blessed One: it is upon me to comfort them; in this world they are cast aside, but in the future, as Zecharia said, \"I see a people all of gold\", as it is written (Zechariah 4:2) “I see a menorah all of gold, with a bowl [gulah] above it\". Two speak; one says \"an exile [gulah]\" and one says \"a redeemer [goalah]\". According to the one who says exile, that they were exiled to Babylon and the Shechina was exiled with them, as it says (Isaiah 43:14) \"For your sake I send to Babylon\". And according to the one who says a redeemer [goalah], a redeemer [paroka], as it says (Isaiah 47:4 \"Our redeemer, the LORD of Hosts is Their Name\", and it is written (Micah 2:14) \"One who makes a breach goes before them; they enlarge it to a gate... [and leave by it]. Their king marches before them, God at their heads\".", |
|
| 21. Anon., Sifre Numbers, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 146 |
| 22. Anon., Mekhilta Derabbi Shimeon Ben Yohai, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 195 |
| 23. Anon., Mekhilta Derabbi Yishmael, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 143, 357 |
| 24. Anon., Qohelet Rabba, 4.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 143 |
25. Anon., Lamentations Rabbah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 265, 368| 1.23. אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי (תהלים עז, ז), רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי אַיְּבוּ וְרַבָּנָן אָמְרֵי, לְפִי שֶׁחָטְאוּ מֵאָלֶ"ף וְעַד תָּי"ו, מִתְנַחֲמִין מֵאָלֶ"ף וְעַד תָּי"ו. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא שֶׁכָּל נְבוּאוֹת קָשׁוֹת שֶׁנִּתְנַבֵּא יִרְמְיָה עַל יִשְׂרָאֵל הִקְדִּים יְשַׁעְיָה וְרִפְּאָן, יִרְמְיָה אָמַר: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה מט, כא): וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וגו'. יִרְמְיָה אָמַר: בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה ל, יט): בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה חָנוֹן יָחְנְךָ וגו'. יִרְמְיָה אָמַר: גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה יא, יב): וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ וגו'. יִרְמְיָה אָמַר: דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת, יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה מ, ג): קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶרֶךְ ה'. יִרְמְיָה אָמַר: הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ. יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה ס, יד): וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ. יִרְמְיָה אָמַר: וַיֵּצֵא מִן בַּת צִיּוֹן וגו', יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה נט, כ): וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל. יִרְמְיָה אָמַר: זָכְרָה יְרוּשָׁלַיִם, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה סה, יז): כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב. יִרְמְיָה אָמַר: חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלָיִם, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה מד, כב): מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ. יִרְמְיָה אָמַר: טֻמְאָתָה בְּשׁוּלֶיהָ, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה ד, ד): אִם רָחַץ ה' אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן. יִרְמְיָה אָמַר: יָדוֹ פָּרַשׂ צָר, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה יא, יא): יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ. יִרְמְיָה אָמַר: כָּל עַמָּה נֶאֱנָחִים וגו', יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה מט, י): לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ. יִרְמְיָה אָמַר: לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה לב, טו): עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם. יִרְמְיָה אָמַר: מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה נז, טו): מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וגו'. יִרְמְיָה אָמַר: נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה נב, ב): הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ, יִרְמְיָה אָמַר: סִלָּה כָל אַבִּירַי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה סב, י): סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְלוּ מֵאֶבֶן. יִרְמְיָה אָמַר: עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה נב, ח): כִּי עַיִּן בְּעַיִן יִרְאוּ וגו'. יִרְמְיָה אָמַר: פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה נא, יב): אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם. יִרְמְיָה אָמַר: צַדִּיק הוּא ה', יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה ס, כא): וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים. יִרְמְיָה אָמַר: קָרָאתִי לַמְּאַהֲבַי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה ס, יח): וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ. יִרְמְיָה אָמַר: רְאֵה ה' כִּי צַר לִי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה סו, יד): וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם. יִרְמְיָה אָמַר: שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה סו, א): נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי. יִרְמְיָה אָמַר: תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה נו, ז): וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי. דָּבָר אַחֵר, אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, רַבִּי אַיְּבוּ אוֹמֵר אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְכֶּרֶת אֲנִי שֶׁבֶר שֶׁהָשְׁבַּרְתִּי לְפָנֶיךָ בְּלֵילָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית יד, כ): וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נִזְכֶּרֶת אֲנִי שִׁירִין שֶׁשַּׁרְתִּי לְפָנֶיךָ בַּלֵּילוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה לח, כ): וּנְגִינוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ. בַּלָּיְלָה, זֶה לֵילוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, דִּכְתִיב (שמות יב, כט): וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וְלֵילוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן שֶׁהִכָּה אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן וַעֲמָלֵק, דִּכְתִיב (שופטים ז, ט): וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וְלֵילוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלכים ב יט, לה): וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה'. עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה, מִשְׁתָּעֵי אֲנָא עִם לִבִּי, וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי, וּמְפַשְׁפֵּשׁ בְּעוֹבָדַי, וְאוֹמֵר (תהלים עז, ח): הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח ה' וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד, חַס וְשָׁלוֹם לָא שְׁבַק וְלָא שָׁבֵיק, דִּכְתִיב (איכה ג, לא): כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה'. וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד, וְלֹא לֵירָצוֹת, לְשֶׁעָבַר הָיָה מְרַצֶּה לַאֲחֵרִים, משֶׁה כּוֹעֵס, וְאַתְּ אוֹמֵר (שמות לג, יא): וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה, קְרִי בֵיהּ וְשׁוּב. אֵלִיָּהוּ כּוֹעֵס, וְאַתְּ אוֹמֵר (מלכים א יט, טו): לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק. וְעַכְשָׁיו לֹא לְרַצּוֹת וְלֹא לֵירָצוֹת. הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ, מַהוּ הֶאָפֵס, אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן לָשׁוֹן יְוָנִי הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (עמוס ו, י): וְאָמַר אָפֶס. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר נִגְמַר אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (שמות לג, יט): וְחַנֹּתִי אֵת אֲשֶׁר אָחֹן. רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר הָא חֲסִילָה וְהָא מְסַכְּמָא, עַל יְדֵי יִרְמְיָה שֶׁאָמַר (ירמיה טז, ה): כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי. הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל. הֲשָׁכַח חֲנוֹתוֹ אֵל (במדבר ט, כ): עַל פִּי ה' יַחֲנוּ. הֲשָׁכַח (שמות לד, ו): כִּי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה, אַף עַל גַּב דְּהוּא כָּעֵיס רַחֲמָיו קְרוֹבִין. וְצִיּוֹן אָמְרָה: עֲזָבַנִי ה' וַאֲדֹנָי שְׁכֵחָנִי, דִּכְתִיב (ישעיה מט, יד): וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וגו'. (תהלים עז, יא): וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא וגו'. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרָאי עַל יְדֵי שֶׁלֹא חִלִּינוּ פָנֶיךָ בִּתְשׁוּבָה נִשְׁתַּנֵּית הַיָּמִין. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי נִתְחַלְּלָה אוֹתָהּ שְׁבוּעָה שֶׁכָּרַת עִמָּנוּ בְּחוֹרֵב וְנִשְׁתַּנֵּית הַיָּמִין. אָמַר רַבִּי סִימוֹן הֲשָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ גַּלְגַּל חַמָּה חוֹלֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְשַׁמֵּשׁ, לְשַׁמָּשָׁיו אֵין חֳלָיִין וּלְפָנָיו יֵשׁ חֳלָיִין. אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְגִבּוֹר שֶׁהָיָה שָׁם בַּמְּדִינָה וְהָיוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה בּוֹטְחִים בּוֹ וְאוֹמְרִים לֹא יָבוֹאוּ גְּיָסוֹת לְכָאן, בָּאוּ הַגְּיָסוֹת לְעִירוֹ, כֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹצֵא וּמַרְאֶה לָהֶם פָּנִים מִיָּד הֵן בּוֹרְחִין. פַּעַם אַחַת בָּאוּ הַגְּיָסוֹת, אָמַר לָהֶם יְמִינִי חָשְׁשָׁה לִי, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא (ישעיה נט, א): הֵן לֹא קָצְרָה יַד ה' מֵהוֹשִׁיעַ וגו'. שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אִם חֳלָיִין הֵן אִית סֵבֶר, דְּכָל דְּחָשַׁשׁ סוֹפֵיהּ מַבְרִיא, וְאִם שִׁנּוּי יָמִין לֵית סֵבֶר, וְהִיא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי [דאמר כי אם מאס מאסתנו, אם מאיסה היא לית סבר, ואם קציפה היא אית סבר, דכל מאן דכעיס סופיה מתרצה]. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל תִּפְלוּת, סוֹפְכֶם לִהְיוֹת בּוֹכִים בְּכִיָּה שֶׁל מַמָּשׁ. וְהֵיכָן בָּכוּ יִשְׂרָאֵל בְּכִיָּה שֶׁל תִּפְלוּת (במדבר יא, י): וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו. (במדבר יד, א): וַתִּשָֹּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם. וְהֵיכָן בָּכוּ יִשְׂרָאֵל בְּכִיָּה שֶׁל מַמָּשׁ, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר אֶחָד בְּרָמָה וְאֶחָד בְּבָבֶל. בְּרָמָה דִּכְתִיב (ירמיה לא, יד): קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים וגו'. בְּבָבֶל דִּכְתִיב (תהלים קלז, א): עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל וגו'. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר אֶחָד בִּיהוּד מְדִינְתָּא, וְאֶחָד בְּבָבֶל. בִּיהוּד מְדִינְתָּא, בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה. בְּבָבֶל, עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל. אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בִּשְׂכַר אוֹתָהּ הַבְּכִיָּה אֲנִי מַכְנִיס גָּלֻיּוֹתֵיכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לא, טו): כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וגו' וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה'. בָּכֹה תִבְכֶּה. בָּכֹה עַל עֵגֶל אֶחָד, תִבְכֶּה עַל שְׁנֵי עֲגָלִים. דָּבָר אַחֵר, עַל יְהוּדָה וְעַל צִיּוֹן וִירוּשָׁלָיִם. דָּבָר אַחֵר, בָּכֹה עַל גָּלוּת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, תִבְכֶּה עַל גָּלוּת שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין. דָּבָר אַחֵר, בּוֹכָה וּמְבַכָּה אֲחֵרִים עִמָּהּ. בּוֹכָה וּמְבַכָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהּ, דִּכְתִיב (ישעיה כב, יב): וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד. בּוֹכָה וּמְבַכָּה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עִמָּהּ, דִּכְתִיב (ישעיה לג, ז): הֵן אֶרְאֶלָם צָעֲקוּ חֻצָה, אָמַר רַבִּי זְעֵירָא חִיצָה כְּתִיב, חִיצָה הִיא גַּבֵּיהּ דְּנַכְסִינֵיהּ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית טו, ה): וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה. בָּכֹה, בּוֹכָה וּמְבַכָּה שָׁמַיִם וָאָרֶץ עִמָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יואל ב, י): שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ. בָּכֹה, בּוֹכָה וּמְבַכָּה הָרִים וּגְבָעוֹת עִמָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ד, כד): רָאִיתִי אֶת הֶהָרִים וגו'. בָּכֹה בּוֹכָה וּמְבַכָּה שִׁבְעִים אֻמּוֹת עִמָּהּ. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אוֹתָם שִׁבְעִים פָּרִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין בֶּחָג, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת הֵם, כְּדֵי שֶׁלֹא יֵצָדֶה הָעוֹלָם מֵהֶם. בָּכֹה, בּוֹכָה וּמְבַכָּה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יד, א): וַתִּשָֹּׂא כָּל הָעֵדָה וגו'. רַבִּי חוּנְיָא מַתְנֵי לֵיהּ בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה וַתִּשָֹּׂא כְּתִיב, חוֹבֵי בִּישָׁא אוֹזְפִיתוּן לְדָרַיָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים כד, י): כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ. 1.54. קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי, רַבָּנָן פָּתְרִין קְרָיָא בִּנְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר, שֶׁהָיוּ מְאַהֲבִין אוֹתִי לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶן. הֵמָּה רִמּוּנִי, גַּם הֵמָּה רִמּוּנִי, לֹא זָזוּ מִתְנַבְּאִין עָלַי שֶׁקֶר עַד שֶׁהִגְּלוּ אוֹתִי מִמְּקוֹמִי, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יד): וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים, מַדּוּחִם כְּתִיב. רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי פָּתַר קְרָיָא בִּנְבִיאֵי הָאֱמֶת, שֶׁהָיוּ מְאַהֲבִין אוֹתִי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵמָּה רִמּוּנִי, שֶׁהָיוּ מְרַמִּין בִּי וְאוֹמְרִים לִי הַפְרִישׁוּ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, וְכִי יֵשׁ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת בְּבָבֶל, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְאַהֲבֵנִי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא שֶׁיִּרְמְיָה אוֹמֵר (ירמיה לא, כ): הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, הִצַּיְינִי בְּמִצְווֹת, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִין בָּהֶם. (ירמיה לא כ): שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים, זֶה חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קלז, ה): אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְּסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתָּ, אָמַר רַבִּי חִיָּא הָלָכְתִּי כְּתִיב. אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל מַה כְּתִיב (ישעיה מג, יד): לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה. גָּלוּ לְעֵילָם שְׁכִינָה עִמָּהֶם, דִּכְתִיב (ירמיה מט, לח): וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם. גָּלוּ לְיָוָן שְׁכִינָה עִמָּהֶם, דִּכְתִיב (זכריה ט, יג): וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: וַה' עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וגו', לְכָךְ כְּתִיב דֶּרֶךְ הָלָכְתִּי, דָּבָר אַחֵר, שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ, אָמַר לָהֶם יִרְמְיָה רְאוּ בְּאֵילּוּ דְרָכִים הֲלַכְתֶּם, וַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, דִּכְתִיב (ירמיה לא, כ): שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, וּמִיָּד אַתֶּם חוֹזְרִין לְעָרֵיכֶם, דִּכְתִיב (ירמיה לא, כ): שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה. | |
|
26. Anon., Genesis Rabba, 11.9, 12.10, 19.7, 65.23 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 156, 158, 197| 11.9. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר, שְׁלשָׁה בְּרִיּוֹת הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא בְּכָל יוֹם וָיוֹם, בְּאֶחָד בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְאוֹרָה. בַּשֵּׁנִי, רָקִיעַ וְגֵיהִנֹּם וּמַלְאָכִים. בַּשְּׁלִישִׁי, אִילָנוֹת וּדְשָׁאִין וְגַן עֵדֶן. בָּרְבִיעִי, חַמָּה וּלְבָנָה וּמַזָּלוֹת. בַּחֲמִישִׁי, עוֹפוֹת וְדָגִים וְלִוְיָתָן. בַּשִּׁשִּׁי, אָדָם וְחַוָּה וּרְמָשִׂים. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בַּשִּׁשִּׁי בָּרָא שִׁשָּׁה, אָדָם, וְחַוָּה, וְרֶמֶשׂ, וּבְהֵמָה, וְחַיָה, וּמְרִיאִים. אָמַר רַבִּי בְּנָיָא אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים וְעָשָׂה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת, כָּל מַה שֶּׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִבְרֹאת בַּשְּׁבִיעִי, הִקְדִּים וּבָרָא אוֹתוֹ בַּשִּׁשִּׁי. 19.7. וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם (בראשית ג, ח), אָמַר רַבִּי חַלְּפוֹן שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ הִלּוּךְ לַקּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, וְהִלּוּךְ לָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, כג): וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מְהַלֵּךְ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מִתְהַלֵּךְ, מְקַפֵּץ וְעוֹלֶה. עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (תהלים לז, כט): צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וגו', וּרְשָׁעִים מַה יַּעֲשׂוּ פוֹרְחִים בָּאֲוִיר, אֶלָּא הָרְשָׁעִים לֹא הִשְׁכִּינוּ שְׁכִינָה בָּאָרֶץ. 65.23. דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, הֲרֵי בָּנוּי. הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר כח, ב): רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ. כְּרֵיחַ שָׂדֶה, הֲרֵי חָרֵב, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (מיכה ג, יב): צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ. אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה', בָּנוּי וּמְשׁוּכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם. | 19.7. "... the root/essence of Shekhinah/God’s presence was in the lower ones / `iqar sh’khinah batachtonim haytah.", |
|
| 27. Irenaeus, Refutation of All Heresies, 1.21.3 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 156 |
| 28. Palestinian Talmud, Hagigah, 1.2, 2.5 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 197, 199 |
29. Babylonian Talmud, Megillah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 265| 29a. מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת הכלה אמרו עליו על ר' יהודה בר' אילעאי שהיה מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת הכלה בד"א בשאין שם כל צורכו אבל יש שם כל צורכו אין מבטלין,וכמה כל צורכו אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי ואמרי לה תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי עולא אמר כגון דחייצי גברי מאבולא עד סיכרא,רב ששת אמר כנתינתה כך נטילתה מה נתינתה בששים ריבוא אף נטילתה בס' ריבוא ה"מ למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא,תניא ר"ש בן יוחי אומר בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן גלו למצרים שכינה עמהן שנאמר (שמואל א ב, כז) הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו' גלו לבבל שכינה עמהן שנאמר (ישעיהו מג, יד) למענכם שלחתי בבלה ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן שנאמר (דברים ל, ג) ושב ה' אלהיך את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות,בבבל היכא אמר אביי בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא ולא תימא הכא והכא אלא זמנין הכא וזמנין הכא אמר אביי תיתי לי דכי מרחיקנא פרסה עיילנא ומצלינא התם אבוה דשמואל [ולוי] הוו יתבי בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא אתיא שכינה שמעו קול ריגשא [קמו ונפקו,רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא אתיא שכינה] ולא נפק אתו מלאכי השרת וקא מבעתו ליה אמר לפניו רבש"ע עלוב ושאינו עלוב מי נדחה מפני מי אמר להו שבקוהו,(יחזקאל יא, טז) ואהי להם למקדש מעט אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל ור"א אמר זה בית רבינו שבבבל,דרש רבא מאי דכתיב (תהלים צ, א) ה' מעון אתה היית לנו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות אמר אביי מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא כיון דשמעית להא דקאמר דוד (תהלים כו, ח) ה' אהבתי מעון ביתך הואי גריסנא בבי כנישתא,תניא ר"א הקפר אומר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא"י שנאמר (ירמיהו מו, יח) כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא והלא דברים ק"ו ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעים בארץ ישראל בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה עאכ"ו,דרש בר קפרא מאי דכתיב (תהלים סח, יז) למה תרצדון הרים גבנונים יצתה בת קול ואמרה להם למה תרצו דין עם סיני כולכם בעלי מומים אתם אצל סיני כתיב הכא גבנונים וכתיב התם (ויקרא כא, כ) או גבן או דק אמר רב אשי ש"מ האי מאן דיהיר בעל מום הוא:,אין עושין אותו קפנדריא: מאי קפנדריא אמר רבא קפנדריא כשמה מאי כשמה כמאן דאמר אדמקיפנא אדרי איעול בהא,א"ר אבהו אם היה שביל מעיקרא מותר,אר"נ בר יצחק הנכנס ע"מ שלא לעשות קפנדריא מותר לעשותו קפנדריא וא"ר חלבו אמר ר"ה הנכנס לבהכ"נ להתפלל מותר לעשותו קפנדריא שנא' (יחזקאל מו, ט) ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב:,עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש: והתניא אינו תולש ומאכיל אבל תולש ומניח כי תנן נמי מתני' תולש ומאכיל תנן,ת"ר בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש אין מרעין בהן בהמה ואין מוליכין בהן אמת המים ואין מלקטין בהן עשבים ואם ליקט שורפן במקומן מפני כבוד מתים,אהייא אילימא אסיפא כיון ששורפן במקומן מאי כבוד מתים איכא אלא ארישא:, big strongמתני׳ /strong /big ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת,בשניה זכור בשלישית פרה אדומה ברביעית החודש הזה לכם בחמישית חוזרין לכסדרן,לכל מפסיקין בראשי חדשים בחנוכה ובפורים בתעניות ובמעמדות וביוה"כ:, big strongגמ׳ /strong /big תנן התם באחד באדר משמיעין על השקלים | 29a. b One interrupts /b his b Torah study to carry out the dead /b for burial b and to escort a bride /b to her wedding. b They said about Rabbi Yehuda, son of Rabbi Elai, that he would interrupt /b his b Torah study to carry out the dead /b for burial b and to escort a bride /b to her wedding. The Gemara qualifies this ruling: b In what /b case b is this statement said? /b Only b where there are not sufficient /b numbers of other people available to perform these mitzvot and honor the deceased or the bride appropriately. b However, /b when b there are sufficient /b numbers, additional people b should not interrupt /b their Torah study to participate.,The Gemara asks: b And how many /b people b are /b considered b sufficient? Rav Shmuel bar Inya said in the name of Rav: Twelve thousand men and /b another b six thousand /b men to blow b horns /b as a sign of mourning. b And some say /b a different version: b Twelve thousand men, among whom are six thousand /b men with b horns. Ulla said: For example, /b enough b to make a procession of people /b all the way b from the /b town b gate [ i abbula /i ] to the place of burial. /b , b Rav Sheshet said: As /b the Torah b was given, so it /b should be b taken away, /b i.e., the same honor that was provided when the Torah was given at Mount Sinai should be provided when the Torah is taken through the passing away of a Torah scholar. b Just as /b the Torah b was given in the presence of six hundred thousand /b men, b so too its taking /b should be done b in the presence of six hundred thousand /b men. The Gemara comments: b This applies to someone who read /b the Bible b and studied /b i halakhot /i for himself. b But for someone who taught /b others, b there is no limit /b to the honor that should be shown to him.,§ b It is taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Come and see how beloved the Jewish people are before the Holy One, Blessed be He. As every place they were exiled, the Divine Presence /b went b with them. They were exiled to Egypt, /b and b the Divine Presence /b went b with them, as it is stated: “Did I reveal myself to the house of your father when they were in Egypt?” /b (I Samuel 2:27). b They were exiled to Babylonia, /b and b the Divine Presence /b went b with them, as it is stated: “For your sake I have sent to Babylonia” /b (Isaiah 43:14). b So too, when, in the future, they will be redeemed, the Divine Presence will be with them, as it is stated: “Then the Lord your God will return with your captivity” /b (Deuteronomy 30:3). b It does not state: He will bring back, /b i.e., He will cause the Jewish people to return, b but rather /b it says: b “He will return,” /b which b teaches that the Holy One, Blessed be He, will return /b together b with them from among the /b various b exiles. /b ,The Gemara asks: b Where in Babylonia /b does the Divine Presence reside? b Abaye said: In the /b ancient b synagogue of Huzal and in the synagogue that was destroyed and rebuilt in Neharde’a. And do not say /b that the Divine Presence resided b here and there, /b i.e., in both places simultaneously. b Rather, at times /b it resided b here /b in Huzal b and at times there /b in Neharde’a. b Abaye said: I have /b a blessing b coming to me, for whenever I am /b within b a distance of a parasang /b from one of those synagogues, b I go in and pray there, /b due to the special honor and sanctity attached to them. It was related that b the father of Shmuel and Levi were /b once b sitting in the synagogue that was destroyed and rebuilt in Neharde’a. The Divine Presence came /b and b they heard a loud sound, /b so b they arose and left. /b ,It was further related that b Rav Sheshet was /b once b sitting in the synagogue that was destroyed and rebuilt in Neharde’a, /b and b the Divine Presence came but he did not go out. The ministering angels came and were frightening him /b in order to force him to leave. Rav Sheshet turned to God and b said before Him: Master of the Universe, /b if one is b wretched and /b the other is b not wretched, who should defer to whom? /b Shouldn’t the one who is not wretched give way to the one who is? Now I am blind and wretched; why then do you expect me to defer to the angels? God then turned to the angels and b said to them: Leave him. /b ,The verse states: b “Yet I have been to them as a little sanctuary /b in the countries where they have come” (Ezekiel 11:16). b Rabbi Yitzḥak said: This /b is referring to b the synagogues and study halls in Babylonia. And Rabbi Elazar said: This /b is referring to b the house of our master, /b i.e., Rav, b in Babylonia, /b from which Torah issues forth to the entire world., b Rava interpreted /b a verse b homiletically: What is /b the meaning of that b which is written: “Lord, You have been our dwelling place /b in all generations” (Psalms 90:1)? b This /b is referring to b the synagogues and study halls. Abaye said: Initially, I used to study /b Torah b in /b my b home and pray in the synagogue. Once I heard /b and understood b that which /b King b David says: “Lord, I love the habitation of Your house” /b (Psalms 26:8), b I would /b always b study /b Torah b in the synagogue, /b to express my love for the place in which the Divine Presence resides., b It is taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Elazar HaKappar says: In the future, the synagogues and the study halls in Babylonia will be /b transported and b reestablished in Eretz Yisrael, as it is stated: “Surely, like Tabor among the mountains, and like Carmel by the sea, so shall he come” /b (Jeremiah 46:18). There is a tradition that these mountains came to Sinai at the giving of the Torah and demanded that the Torah should be given upon them. b And are /b these b matters not /b inferred through an b i a fortiori /i /b argument: b Just as Tabor and Carmel, which came only momentarily to study Torah, were /b relocated and b established in Eretz Yisrael /b in reward for their actions, b all the more so /b should b the synagogues and study halls /b in Babylonia, b in which the Torah is read and disseminated, /b be relocated to Eretz Yisrael., b Bar Kappara interpreted /b a verse b homiletically: What is /b the meaning of that b which is written: “Why do you look askance [ i teratzdun /i ], O high-peaked mountains, /b at the mountain that God has desired for His abode” (Psalms 68:17)? b A Divine Voice issued forth and said to /b all the mountains that came and demanded that the Torah be given upon them: b Why do you seek [ i tirtzu /i ] /b to enter into b a legal dispute [ i din /i ] with /b Mount b Sinai? You are all blemished in comparison to /b Mount b Sinai, /b as b it is written here: “High-peaked [ i gavnunnim /i ]” and it is written there, /b with regard to the blemishes that disqualify a priest: b “Or crookbacked [ i gibben /i ] or a dwarf” /b (Leviticus 21:20). b Rav Ashi said: Learn from /b this that b one who is arrogant is /b considered b blemished. /b The other mountains arrogantly insisted that the Torah should be given upon them, and they were therefore described as blemished.,§ The mishna teaches that even if a synagogue fell into ruin, b it may not be made /b into b a i kappendarya /i . /b The Gemara asks: b What is /b meant by b i kappendarya /i ? Rava said: A shortcut, as /b implied by b its name. /b The Gemara clarifies: b What /b do you mean by adding: b As /b implied by b its name? /b It is b like one who said: Instead of going around the /b entire row of b houses [ i makkifna addari /i ] /b to get to the other side, thereby lengthening my journey, b I will enter this /b house and walk through it to the other side. The word i kappendarya /i sounds like a contraction of i makkifna addari /i . This is what Rava meant by saying: As implied by its name., b Rabbi Abbahu said: If /b a public b path had initially /b passed through that location, before the synagogue was built, b it is permitted /b to continue to use it as a shortcut, for the honor due to a synagogue cannot annul the public’s right of access to the path., b Rav Naḥman bar Yitzḥak said: /b With regard to b one who enters /b a synagogue b without intending to make it /b into b a shortcut, /b when he leaves b he is permitted to make it /b into b a shortcut /b for himself, by leaving through the exit on the other side of the building. b And Rabbi Ḥelbo said /b that b Rav Huna said: /b With regard to b one who enters a synagogue to pray, he is permitted to make it /b into b a shortcut /b for himself by leaving through a different exit, and it is fitting to do so, b as it is stated: “And when the people of the land shall come before the Lord in the appointed seasons, he that enters by way of the north gate to bow down shall go forth by the way of the south gate” /b (Ezekiel 46:9). This indicates that it is a show of respect not to leave through the same entrance through which one came in; it is better to leave through the other side.,§ The mishna teaches: If b grass sprang up in /b a ruined synagogue, although it is not befitting its sanctity, b one should not pick /b it, b due to /b the b anguish /b that it will cause to those who see it. It will remind them of the disrepair of the synagogue and the need to rebuild it. The Gemara asks: b But isn’t it taught /b in a i baraita /i : b One may not pick /b the grass b and feed /b it to one’s animals, b but he may pick /b it b and leave /b it there? The Gemara answers: b When we learned /b the prohibition against picking the grass in b the mishna as well, we learned /b only that it is prohibited to b pick /b it and b feed /b it to one’s animals, but it is permitted to leave it there., b The Sages taught /b in a i baraita /i : In b a cemetery, one may not act with frivolity; one may not graze an animal /b on the grass growing b inside it; and one may not direct a water channel /b to pass b through it; and one may not gather grass inside it /b to use the grass as feed for one’s animals; b and if one gathered /b grass for that purpose, b it should be burnt on the spot, out of respect for the dead. /b ,The Gemara clarifies: With regard to the phrase: Out of respect for the dead, b to which /b clause of the i baraita /i does it refer? b If we say /b it is referring b to the last clause, /b that if one gathered grass that it should be burnt out of respect for the dead, then one could ask: b Since /b the grass b is burnt on the spot, /b and not publicly, b what respect for the dead is there /b in this act? b Rather, /b the phrase must be referring b to the first clause /b of the i baraita /i , and it explains why it is prohibited to act with frivolity., strong MISHNA: /strong On four i Shabbatot /i during and surrounding the month of Adar, a Torah portion of seasonal significance is read. When b the New Moon of Adar occurs on Shabbat, /b the congregation b reads the portion of i Shekalim /i /b on that Shabbat. If the New Moon b occurs during /b the middle of b the week, they advance /b the reading of that portion b to the previous /b Shabbat, b and, /b in such a case, b they interrupt /b the reading of the four portions b on the following Shabbat, /b which would be the first Shabbat of the month of Adar, and no additional portion is read on it., b On the second /b Shabbat, the Shabbat prior to Purim, they read the portion: b “Remember /b what Amalek did” (Deuteronomy 25:17–19), which details the mitzva to remember and destroy the nation of Amalek. b On the third /b Shabbat, they read the portion of b the Red Heifer [ i Para /i ] /b (Numbers 19:1–22), which details the purification process for one who became ritually impure through contact with a corpse. b On the fourth /b Shabbat, they read the portion: b “This month [ i haḥodesh /i ] shall be for you” /b (Exodus 12:1–20), which describes the offering of the Paschal lamb. b On the fifth /b Shabbat, b they resume the /b regular weekly b order /b of readings and no special portion is read., b For all /b special days, the congregation b interrupts /b the regular weekly order of readings, and a special portion relating to the character of the day is read. This applies b on the New Moons, on Hanukkah, and on Purim, on fast days, and on the /b non-priestly b watches, and on Yom Kippur. /b , strong GEMARA: /strong b We learned /b in a mishna b there /b ( i Shekalim /i 1:1): b On the first of Adar they make /b a public b announcement concerning /b the forthcoming collection of half- b shekels. /b The money is used for the communal offerings in the Temple in the coming year. |
|
30. Babylonian Talmud, Hagigah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 197| 5b. אינו מהם אמרו ליה רבנן לרבא מר לא בהסתר פנים איתיה ולא בוהיה לאכול איתיה אמר להו מי ידעיתו כמה משדרנא בצנעא בי שבור מלכא אפי' הכי יהבו ביה רבנן עינייהו אדהכי שדור דבי שבור מלכא וגרבוהו אמר היינו דתניא אמר רבן שמעון בן גמליאל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני,(דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא אמר רבא אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו רב יוסף אמר ידו נטויה עלינו שנאמר (ישעיהו נא, טז) ובצל ידי כסיתיך,ר' יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר אחוי ליה ההוא אפיקורוסא עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה אחוי ליה ידו נטויה עלינו אמר ליה קיסר לר' יהושע מאי אחוי לך עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה ואנא מחוינא ליה ידו נטויה עלינו,אמרו ליה לההוא מינא מאי אחויית ליה עמא דאהדרינהו מריה מיניה ומאי אחוי לך לא ידענא אמרו גברא דלא ידע מאי מחוו ליה במחוג יחוי קמי מלכא אפקוהו וקטלוהו,כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן מאי תיהוי עלן מאפיקורוסין אמר להם (ירמיהו מט, ז) אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם כיון שאבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן של אומות העולם,ואי בעית אימא מהכא (בראשית לג, יב) ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך,רבי אילא הוה סליק בדרגא דבי רבה בר שילא שמעיה לינוקא דהוה קא קרי (עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו אמר עבד שרבו מגיד לו מה שיחו תקנה יש לו מאי מה שיחו אמר רב אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת מיתה,איני והא רב כהנא הוה גני תותי פורייה דרב ושמעיה דסח וצחק ועשה צרכיו אמר דמי פומיה דרב כמאן דלא טעים ליה תבשילא אמר ליה כהנא פוק לאו אורח ארעא,לא קשיא כאן דצריך לרצויה הא דלא צריך לרצויה,(ירמיהו יג, יז) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו מאי מפני גוה אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים ר' שמואל בר נחמני אמר מפני גאוותה של מלכות שמים,ומי איכא בכיה קמיה הקב"ה והאמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה שנאמר (דברי הימים א טז, כז) הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי,ובבתי בראי לא והא כתיב (ישעיהו כב, יב) ויקרא אדני ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק שאני חרבן בית המקדש דאפילו מלאכי שלום בכו שנאמר (ישעיהו לג, ז) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון:,(ירמיהו יג, יז) ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה,בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו היינו דכתיב כי נשבה עדר ה' אלא למאן דאמר על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה' כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה,תנו רבנן שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק ועל פרנס המתגאה על הצבור,רבי הוה נקיט ספר קינות וקא קרי בגויה כי מטא להאי פסוקא (איכה ב, א) השליך משמים ארץ נפל מן ידיה אמר מאיגרא רם לבירא עמיקתא,רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא כי מטו לההוא מתא אמרי איכא צורבא מרבנן הכא נזיל וניקביל אפיה אמרי איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים הוא אמר ליה ר' חייא לרבי תיב את לא תזלזל בנשיאותך איזיל אנא ואקביל אפיה,תקפיה ואזל בהדיה כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואין תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין אמר ליה איכו השתא מנעתן מהאי בירכתא,אמרו ליה ממאן שמיעא לך מפרקיה דרבי יעקב שמיע לי דרבי יעקב איש כפר חיטייא הוה מקביל אפיה דרביה כל יומא כי קש א"ל לא נצטער מר דלא יכיל מר,אמר ליה מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן (תהלים מט, י) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה בחייהן על אחת כמה וכמה,רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא חלש דעתיה קרי אנפשיה (איוב יב, ד) שחוק לרעהו אהיה וגו' א"ל ר' יוחנן במטותא מינך לא תעניש להו רבנן,נפק ר' יוחנן לבי מדרשא ודרש (ישעיהו נח, ב) ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה,וכן במדת פורענות דכתיב (במדבר יד, לד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ וכי ארבעים שנה חטאו והלא ארבעים יום חטאו אלא לומר לך כל העובר עבירה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה:,אי זהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו: מתקיף לה רבי זירא | 5b. b is not from /b among b them. The Sages said to Rava: Master, you are not subject to /b His b hiding /b of the b face, /b as your prayers are heard, b and you are not subject to: “And they shall be devoured,” /b as the authorities take nothing from you. b He said to them: Do you know how many /b gifts b I send in private to the house of King Shapur? /b Although it might seem that the monarchy does not take anything from me, in actuality I am forced to give many bribes. b Even so, the Sages looked upon /b Rava with suspicion. b In the meantime, /b messengers b from the house of King Shapur sent /b for him b and imprisoned him /b to extort more money from him. Rava b said: This is as it is taught /b in a i baraita /i that b Rabban Shimon ben Gamliel said: Wherever the Sages looked upon /b someone, it resulted in b either death or poverty. /b ,With regard to the verse: b “And I will hide my face in that day” /b (Deuteronomy 31:18), b Rava said /b that b the Holy One, Blessed be He, said: Even though I hid my face from them /b and My Divine Presence is not revealed, nevertheless: b “I speak with him in a dream” /b (Numbers 12:6). b Rav Yosef said: His hand is outstretched, /b guarding b over us, as it is stated: “And I have covered you in the shadow of my hand” /b (Isaiah 51:16).,The Gemara relates: b Rabbi Yehoshua ben Ḥaya was standing in /b the b house of the Caesar. A certain heretic, /b who was also present, b gestured to him, /b indicating that his was b the nation whose Master, /b God, b turned His face /b away b from it. /b Rabbi Yehoshua b gestured to him /b that b His hand is outstretched over us /b in protection. b The Caesar said to Rabbi Yehoshua: What did he gesture to you, /b and how did you respond? He replied: He indicated that mine is b the nation whose Master turned His face from it, and I gestured to him /b that b His hand is outstretched over us. /b ,The members of the Caesar’s household b said to that heretic: What did you gesture to him? /b He said to them: I gestured that his is b the nation whose Master has turned /b His face b from it. /b They asked: b And what did he gesture to you? /b He said to them: b I don’t know; /b I did not understand. b They said: /b How can b a man who does not know what /b others b gesture to him /b dare to b gesture in the presence of the king? They took him out and killed him. /b ,The Gemara relates: b When Rabbi Yehoshua ben Ḥaya was dying, the Sages said to him: What will become of us, from /b the threat of b the heretics, /b when there is no scholar like you who can refute them? b He said to them /b that the verse states: “Is wisdom no more in Teiman? b Has counsel perished from the prudent? Has their wisdom vanished?” /b (Jeremiah 49:7). He explained: b Since counsel has perished from the prudent, /b from the Jewish people, the b wisdom of the nations of the world has vanished /b as well, and there will be no superior scholars among them., b And if you wish, say /b instead that the same idea can be derived b from here: “And he said: Let us take our journey, and let us go, and I will go corresponding to you” /b (Genesis 33:12). Just as the Jewish people rise and fall, so too, the nations of the world simultaneously rise and fall, and they will never have an advantage.,The Gemara relates that b Rabbi Ila was ascending the stairs in the house of Rabba bar Sheila, /b a children’s teacher. b He heard a child who was reading /b a verse out loud: b “For, lo, He Who forms the mountains, and creates the wind, and declares to man what is his speech” /b (Amos 4:13). Rabbi Ila b said: /b With regard to b a servant whose master declares to him what is his /b proper b speech, is there a remedy for him? /b The Gemara asks. b What /b is the meaning of the phrase: b “What is his speech”? Rav said: Even frivolous speech that is between a man and his wife /b before engaging in relations b is declared to a person at the time of death, /b and he will have to account for it.,The Gemara asks: b Is that so? /b Is it prohibited for a man to speak in this manner with his wife? b Wasn’t Rav Kahana lying beneath Rav’s bed, and he heard /b Rav b chatting and laughing /b with his wife, b and performing his needs, /b i.e., having relations with her. Rav Kahana b said /b out loud: b The mouth of Rav is like /b one who b has never eaten a cooked dish, /b i.e., his behavior is lustful. Rav b said to him: Kahana, leave, as /b this is b not proper conduct. /b This shows that Rav himself engaged in frivolous talk before relations.,The Gemara answers: This is b not difficult. Here, /b where this type of speech is permitted, it is referring to a situation b where he must appease /b his wife before relations, and therefore this speech is appropriate. However, b this /b statement, that it is prohibited, is referring to a situation b where he doesn’t need to appease her. /b In these circumstances, it is prohibited to engage in excessively lighthearted chatter with one’s wife.,The verse states: b “But if you will not hear it, my soul shall weep in secret [ i bemistarim /i ] for your pride” /b (Jeremiah 13:17). b Rav Shmuel bar Inya said in the name of Rav: The Holy One, Blessed be He, has a place /b where He cries, b and its name is Mistarim. What /b is the meaning of b “for your pride”? Rav Shmuel bar Yitzḥak said: /b God cries b due to the pride of the Jewish people, which was taken from them and given to /b the gentile b nations. Rav Shmuel bar Naḥmani said: /b He cries b due to the pride of the kingdom of Heaven, /b which was removed from the world.,The Gemara asks: b But is there crying before the Holy One, Blessed be He? Didn’t Rav Pappa say: There is no sadness before the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Honor and majesty are before Him; strength and gladness are in His place” /b (I Chronicles 16:27)? The Gemara responds: This is b not difficult. This /b statement, that God cries, is referring to b the innermost chambers, /b where He can cry in secret, whereas b this /b statement, that He does not cry, is referring to b the outer chambers. /b ,The Gemara asks: b And doesn’t /b God cry b in the outer chambers? Isn’t it written: “And on that day the Lord, the God of hosts, called to weeping, and to mourning, and to baldness, and to girding with sackcloth” /b (Isaiah 22:12)? The Gemara responds: b The destruction of the Temple is different, as even the angels of peace cried, as it is stated: “Behold, their valiant ones cry without; the angels of peace weep bitterly” /b (Isaiah 33:7).,The verse continues: b “And my eye shall weep sore, and run down with tears, because the Lord’s flock is carried away captive” /b (Jeremiah 13:17). b Rabbi Elazar said: Why these three /b references to b tears /b in the verse? b One /b is b for the First Temple; one /b is b for the Second Temple; and one /b is b for the Jewish people who were exiled from their place. And there are /b those b who say: /b The last b one /b is b for /b the unavoidable b dereliction /b of the study of b Torah /b in the wake of the exile.,The Gemara asks: b Granted, according to the one who said /b that the last tear is b for the Jewish people who were exiled, this is as it is written: “Because the Lord’s flock is carried away captive.” However, according to the one who said /b that this tear is b for the dereliction /b of the study of b Torah, what /b is the meaning of: b “Because the Lord’s flock is carried away captive”? /b The Gemara answers: b Since the Jewish people were exiled from their place, there is no greater /b involuntary b dereliction /b of the study of b Torah than /b that which was caused by b this. /b , b The Sages taught /b that there are b three /b types of people b for whom the Holy One, Blessed be He, cries every day: For /b one b who is able to engage in Torah /b study b and does not engage /b in it; b and for /b one b who is unable to engage in Torah /b study and nevertheless he endeavors and b engages /b in it; b and for a leader who lords over the community. /b ,The Gemara relates: b Rabbi /b Yehuda HaNasi b was holding /b the b book of Lamentations and was reading from it. When he reached the verse: “He has cast down from heaven to earth /b the beauty of Israel” (Lamentations 2:1), in his distress the book b fell from his hand. He said: From a high roof to a deep pit, /b i.e., it is terrible to tumble from the sky to the ground.,§ The Gemara relates: b Rabbi /b Yehuda HaNasi b and Rabbi Ḥiyya were walking along the road. When they arrived at a certain city, they said: Is there a Torah scholar here whom we /b can b go and greet? /b The people of the city b said: There is a Torah scholar here but he is blind. Rabbi Ḥiyya said to Rabbi /b Yehuda HaNasi: b You sit /b here; b do not demean your /b dignified status as b i Nasi /i /b to visit someone beneath your stature. b I will go and greet him. /b ,Rabbi Yehuda HaNasi b grabbed him and went with him /b anyway, and together they greeted the blind scholar. b When they were leaving him, he said to them: You greeted /b one who is b seen and does not see; may you be worthy to greet /b the One Who b sees and is not seen. /b Rabbi Yehuda HaNasi b said to /b Rabbi Ḥiyya: b Now, if /b I had listened to you and not gone to greet him, b you would have prevented me from receiving this blessing. /b , b They said to /b the blind scholar: b From whom did you hear /b that we are worthy of this blessing? He said to them: b I heard /b it b from the instruction of Rabbi Ya’akov, as Rabbi Ya’akov of the village of Ḥitiyya would greet his teacher every day. When /b Rabbi Ya’akov b grew elderly, /b his teacher b said to him: Do not despair, my Master, that my Master is unable /b to make the effort to greet me. It is better that you should not visit me.,Rabbi Ya’akov b said to him: Is it /b a b minor /b matter, b that which is written about the Sages: “That he should still live always, that he should not see the pit. For he sees that wise men die” /b (Psalms 49:10–11)? In this regard an i a fortiori /i reference applies: b Just as one who sees Sages in their death will live, all the more so /b one who sees them b in their lifetime. /b From here the blind scholar learned the importance of greeting Torah scholars, which is why he blessed the Sages who came to greet him.,The Gemara relates: b Rav Idi, father of Rabbi Ya’akov bar Idi, would regularly travel three months on the road /b to reach the study hall b and /b as he would immediately travel back again to arrive home for the festival of i Sukkot /i , he spent only b one day in the school of Rav. And the Sages would /b disparagingly b call him: A student /b of Torah b for one day. He was offended /b and b read /b the following verse b about himself: “I am as one that is a laughingstock to his neighbor, /b a man who calls upon God, and He answers him” (Job 12:4). b Rabbi Yoḥa said to him: Please do not punish the Sages, /b i.e., do not take offense and be harsh with them, as this will cause them to be punished by God., b Rabbi Yoḥa left /b Rav Idi and went b to the study hall and taught: “Yet they seek Me daily, and delight to know My ways” /b (Isaiah 58:2). b But is /b it possible that only b during the day they seek Him and at night they do not seek Him? /b What is the meaning of daily? b Rather, /b this verse comes b to say to you /b that with regard to b anyone who engages in Torah /b study b even one day a year, the verse ascribes him /b credit b as though he engaged /b in Torah study b the entire year. /b , b And the same /b applies b to the attribute of punishment, as it is written: “After the number of the days in which you spied out the land, /b even forty days, for every day a year, shall you bear your iniquities” (Numbers 14:34). b But did they sin /b for b forty years? Didn’t they sin /b for only b forty days? Rather, /b this comes b to say to you /b that b anyone who transgresses a sin even one day a year, the verse ascribes him /b liability b as though he transgressed the entire year. /b ,§ The mishna taught: b Who is a minor /b who is exempt from the mitzva of appearance in the Temple? b Any /b child b who is unable to ride on his father’s shoulders /b and ascend from Jerusalem to the Temple Mount. b Rabbi Zeira strongly objects to this: /b |
|
31. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 197, 198| 59b. תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית ואימת הוי אמר אביי כל כ"ח שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע:,ר' יהודה אומר הרואה הים וכו': לפרקים עד כמה אמר רמי בר אבא א"ר יצחק עד שלשים יום,ואמר רמי בר אבא א"ר יצחק הרואה פרת אגשרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית והאידנא דשניוה פרסאי מבי שבור ולעיל רב יוסף אמר מאיהי דקירא ולעיל ואמר רמי בר אבא הרואה דגלת אגשרא דשביסתנא אומר ברוך עושה בראשית,מאי (בראשית ב, יד) חדקל א"ר אשי שמימיו חדין וקלין מאי פרת שמימיו פרין ורבין,ואמר רבא האי דחריפי בני מחוזא משום דשתו מיא דדגלת האי דגיחורי משום דמשמשי ביממא והאי דניידי עינייהו משום דדיירו בבית אפל:,על הגשמים כו': ועל הגשמים הטוב והמטיב מברך והא"ר אבהו ואמרי לה במתניתא תנא מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה,מאי מברכין אמר רב יהודה מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו ורבי יוחנן מסיים בה הכי אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו עד תשתחוה בא"י רוב ההודאות,רוב ההודאות ולא כל ההודאות אמר רבא אימא האל ההודאות א"ר פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו רוב ההודאות והאל ההודאות,ואלא קשיא ל"ק הא דשמע משמע הא דחזא מחזי,דשמע משמע היינו בשורות טובות ותנן על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב,אלא אידי ואידי דחזי מחזי ולא קשיא הא דאתא פורתא הא דאתא טובא ואב"א הא והא דאתא טובא ולא קשיא הא דאית ליה ארעא הא דלית ליה ארעא,אית ליה ארעא הטוב והמטיב מברך והא (תנן) בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה שלו ושל אחרים אומר הטוב והמטיב,לא קשיא הא דאית ליה שותפות הא דלית ליה שותפות והתניא קצרו של דבר על שלו הוא אומר ברוך שהחיינו וקיימנו על שלו ועל של חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב,וכל היכא דלית לאחרינא בהדיה לא מברך הטוב והמטיב והתניא אמרו ליה ילדה אשתו זכר אומר ברוך הטוב והמטיב התם נמי דאיכא אשתו בהדיה דניחא לה בזכר,ת"ש מת אביו והוא יורשו בתחלה אומר ברוך דיין האמת ולבסוף הוא אומר ברוך הטוב והמטיב התם נמי דאיכא אחי דקא ירתי בהדיה,ת"ש שינוי יין א"צ לברך שינוי מקום צריך לברך וא"ר יוסף בר אבא א"ר יוחנן אע"פ שאמרו שינוי יין א"צ לברך אבל אומר ברוך הטוב והמטיב התם נמי דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה:,בנה בית חדש וקנה כלים חדשים וכו': א"ר הונא לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן אבל יש לו כיוצא בהן א"צ לברך ור' יוחנן אמר אפילו יש לו כיוצא בהן צריך לברך | 59b. b The Sages taught: One who sees the sun in /b the beginning of b its cycle, the moon in its might, the planets in their orbit, or the signs of the zodiac /b aligned b in their order recites: Blessed…Author of creation. /b The Gemara asks: b And when is it /b that the sun is at the beginning of its cycle? b Abaye said: Every twenty-eight years /b when the b cycle /b is complete and b returns /b to its genesis, b and the Nisan, /b vernal, b equinox, /b when the spring days and nights are of equal length, b falls within /b the constellation of b Saturn on the night of the third and eve of the fourth /b day of the week, as then their arrangement returns to be as it was when the constellations were first placed in the heavens.,We learned in the mishna that b Rabbi Yehuda said: One who sees the great sea /b intermittently b recites: /b Blessed…Who has made the great sea. The Gemara asks: b How much /b is b intermittently? Rami bar Abba said /b that b Rav Yitzḥak said: Thirty days. /b , b And Rami bar Abba said /b that b Rav Yitzḥak said: One who sees the Euphrates River near the bridge of Babylonia recites: Blessed…Author of creation. /b The Gemara adds: b And now that the Persians have rerouted /b the course of the river, one only recites the blessing b from Beit Shavor upriver. /b Downriver, it no longer flows as it did at creation, so there one does not recite the blessing: Author of creation. b Rav Yosef said: /b One only recites the blessing b from Ihi Dekira upriver. And Rami bar Abba said: One who sees the Tigris on the bridge of Shabistana recites: Blessed…Author of creation. /b ,The Gemara proceeds to explain the names of these rivers. b What is /b the source of the name b i Ḥidekel /i [ /b Tigris]? b Rav Ashi said: /b Its name is an acronym derived from the fact that b its waters are sharp [ i ḥadin /i ] and light [ i kalin /i ] /b and therefore good for drinking. b What is /b the source of the name b i Perat /i /b [Euphrates]? It is so named b because its waters are fruitful [ i parin /i ] and multiply [ i ravin /i ]; /b there are many fish in it.,As for the Tigris River, b Rava said: The inhabitants /b of the city b Meḥoza are sharp because they drink the water of the Tigris; they are red because they engage in /b conjugal b relations in the daytime; and their eyes move /b constantly b because they live in dark houses. /b ,We learned in our mishna that b over rain /b one recites the blessing: Blessed…Who is good and does good. The Gemara asks: b And over rain /b does b one /b really b recite the blessing: Who is good and does good? Didn’t Rabbi Abbahu say, and some say it was taught in a i baraita /i : From when does one recite the blessing on rain? From when the groom went out to meet the bride. /b In other words, there are puddles of water on the ground. The groom, meaning the raindrops from above, cause the bride, meaning the water below, to splash.,The Gemara asks: b What blessing does one recite? Rav Yehuda said: /b The formula of the blessing is: b We thank You for each and every drop that You have made fall for us. And Rav Yoḥa concludes /b the blessing b as follows: If our mouths were as full of song as the sea…we could not sufficiently praise You O Lord our God, /b and he continues with the formula of i nishmat /i that is recited on Shabbat morning, b until: Shall bow /b before You. b Blessed are You, O Lord, /b to Whom b abundant thanksgivings /b are offered.,The Gemara asks: Does the blessing say: b Abundant thanksgivings, and not: All thanksgivings? /b Certainly all thanksgivings are due to God. b Rava said: /b Emend the formula of the blessing and b say: The God of thanksgivings. Rav Pappa said: Therefore, we will recite them both: Abundant thanksgivings, and: The God of thanksgivings. /b , b However, it is /b still b difficult, /b as apparently the blessing for rain is not: Who is good and does good, as it appears in our mishna. The Gemara responds: This is b not difficult. This, /b which we learned in our mishna, that one recites: Who is good and does good, refers to a case b where one heard /b that rain fell. b This, /b where we learned that one recites: We thank You, etc., refers to a case b where one saw /b the rain fall.,The Gemara asks: b One heard /b that the rain fell; b that is /b a case of b good tidings. And we learned /b in the mishna b that upon /b hearing b good tidings one recites: Who is good and does good. /b Therefore, there is no reason for the mishna to mention rain separately., b Rather, /b the difficulty can be otherwise resolved: b This, /b Rabbi Abbahu’s statement, b and that, /b the mishna, both refer to a case where one saw the rain fall, b and /b this is b not difficult. This, /b Rabbi Abbahu’s statement that one recites We thank You, etc., b refers to /b a case b where a little /b rain b fell, /b while b that, /b the mishna which says that one recites: Who is good and does good, refers to a case b where a lot /b of rain b fell. And if you wish, say /b instead that b this and that /b refer to cases b where a lot /b of rain b fell, and /b this is b not difficult. This, /b the mishna, b refers to /b a case b where one owns land, /b while b that, /b Rabbi Abbahu’s statement that one recites: We thank You, etc., b refers to /b a case b where one does not own land, /b so the rain does not benefit him directly.,The Gemara asks: b One who owns land recites: Who is good and does good? Didn’t we learn /b in the mishna: b One who built a new house or purchased new vessels recites: Blessed…Who has given us life…and brought us to this time. /b However, if the land belonged b to him and others /b in partnership, b he recites: Who is good and does good? /b For rain falling onto land that one owns exclusively, he recites: Who has given us life and not: Who is good and does good.,The Gemara answers: This is b not difficult. This, /b the mishna where we learned that one recites: Who is good and does good, b refers to /b a case b where one /b owns his land b in partnership /b with another; b that, /b Rabbi Abbahu’s statement that one recites: Who has given us life, b refers to /b a case b where one /b owns the land exclusively and b does not have a partnership. And /b indeed, this i halakha /i b was taught /b in a i baraita /i : b The gist of the matter is, for /b that which b is /b exclusively b his, he recites: Blessed…Who has given us life and sustained us; for /b that which b belongs to him and to another /b in partnership, b he recites: Who is good and does good. /b ,The Gemara challenges this principle: b And in every case where others are not with him, one does not recite: Who is good and does good? Wasn’t it taught /b in a i baraita /i : b If they told him that his wife gave birth to a male, he recites: Who is good and does good? /b The Gemara responds: b There too, his wife is with him, as she is also happy that a male /b child was born.,The Gemara challenges further: b Come and hear /b a contradiction from what was taught in a i baraita /i : One whose b father died and he is his heir, initially recites: Blessed…the true Judge, /b upon hearing of his father’s death, b and ultimately, /b upon receiving his inheritance, b he recites: Blessed…Who is good and does good. /b Despite the fact that the son alone benefits, he nevertheless recites: Who is good and does good. The Gemara responds: b There, too, /b it refers to a case b where he has brothers who inherit along with him. /b ,The Gemara cites an additional challenge: b Come and hear /b a contradiction based on what was taught in a i baraita /i : In the case of b a change in /b the type of b wine /b during a meal, b one need not recite the blessing: /b Who creates fruit of the vine, a second time. However, in the case of b a change in place, one must recite a /b second b blessing /b over the wine. b And Rabbi Yosef bar Abba said /b that b Rabbi Yoḥa said: Although /b the Sages b said that /b in the case of b a change in /b the type of b wine one need not recite a /b second b blessing /b over the wine, b he does recite: Blessed…Who is good and does good. /b The Gemara responds: b There, too, /b it refers to a case where he is not alone, but where b members of the group are drinking with him. /b ,We learned in the mishna: One who b built a new house or purchased new vessels /b recites: Blessed…Who has given us life, sustained us and brought us to this time. With regard to this blessing, b Rav Huna said: They only taught /b that one recites: Who has given us life, upon purchasing a new vessel when b he does not /b already b have something similar, /b i.e., something he inherited. b However, if he /b already b has something similar he need not recite a blessing, /b as it is not new to him. b Rabbi Yoḥa said: Even /b if b one /b already b has something similar /b that he inherited, b he must recite a blessing /b because he never before purchased a vessel of that kind. |
|
32. Babylonian Talmud, Bava Qamma, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 197| 60b. לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב שנאמר (שמות יב, כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר,ת"ר דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ואומר (ישעיהו כו, כ) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך ואומר (דברים לב, כה) מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה,מאי ואומר וכי תימא ה"מ בליליא אבל ביממא לא תא שמע לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך,וכי תימא ה"מ [היכא] דליכא אימה מגואי אבל היכא דאיכא אימה מגואי כי נפיק יתיב ביני אינשי בצוותא בעלמא טפי מעלי ת"ש מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה אע"ג דמחדרים אימה מחוץ תשכל חרב,רבא בעידן רתחא הוי סכר כוי דכתי' (ירמיהו ט, כ) כי עלה מות בחלונינו,ת"ר רעב בעיר פזר רגליך שנא' (בראשית יב, י) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה [לגור] (ויגר) שם ואומר (מלכים ב ז, ד) אם אמרנו נבא העיר והרעב בעיר ומתנו שם,מאי ואומר וכי תימא ה"מ היכא דליכא ספק נפשות אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא ת"ש (מלכים ב ז, ד) לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה,ת"ר דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרך מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים דכיון דיהיבא ליה רשותא מסגי להדיא שלום בעיר אל יהלך בצדי דרכים דכיון דלית ליה רשותא מחבי חבויי ומסגי,ת"ר דבר בעיר אל יכנס אדם יחיד לבית הכנסת שמלאך המות מפקיד שם כליו וה"מ היכא דלא קרו ביה דרדקי ולא מצלו ביה עשרה,ת"ר כלבים בוכים מלאך המות בא לעיר כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר וה"מ דלית בהו נקבה:,יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא מר א"ל לימא מר שמעתתא ומר א"ל לימא מר אגדתא פתח למימר אגדתא ולא שביק מר פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר,אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקינה ילדה מלקטת לו לבנות זקינה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן,אמר להן אי הכי אימא לכו מלתא דשויא לתרוייכו (שמות כב, ה) כי תצא אש ומצאה קוצים תצא מעצמה שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקב"ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי,אני הציתי אש בציון שנאמר (איכה ד, יא) ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה ואני עתיד לבנותה באש שנאמר (זכריה ב, ט) ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה,שמעתתא פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו לומר לך אשו משום חציו:,(שמואל ב כג, טו) ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער ויבקעו שלשת הגבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער [וגו'],מאי קא מיבעיא ליה אמר רבא אמר ר"נ טמון באש קמיבעיא ליה אי כר' יהודה אי כרבנן ופשטו ליה מאי דפשטו ליה,רב הונא אמר גדישים דשעורים דישראל הוו דהוו מטמרי פלשתים בהו וקא מיבעיא ליה מהו להציל עצמו בממון חבירו,שלחו ליה אסור להציל עצמו בממון חבירו אבל אתה מלך אתה [ומלך] פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו,ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרו גדישים דשעורין דישראל הוו וגדישין דעדשים דפלשתים וקא מיבעיא להו מהו ליטול גדישין של שעורין דישראל ליתן לפני בהמתו על מנת לשלם גדישין של עדשים דפלשתים,שלחו ליה (יחזקאל לג, טו) חבול ישיב רשע גזילה ישלם אע"פ שגזילה משלם רשע הוא אבל אתה מלך אתה ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו,בשלמא למאן דאמר לאחלופי היינו דכתיב חד קרא (שמואל ב כג, יא) ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים וכתיב חד קרא (דברי הימים א יא, יג) ותהי חלקת השדה מלאה שעורים,אלא למאן דאמר למקלי מאי איבעיא להו להני תרי קראי אמר לך דהוו נמי גדישים דעדשים דישראל דהוו מיטמרו בהו פלשתים,בשלמא למאן דאמר למקלי היינו דכתיב (שמואל ב כג, יב) ויתיצב בתוך החלקה ויצילה אלא למ"ד לאחלופי מאי ויצילה,דלא שבק להו לאחלופי,בשלמא הני תרתי היינו דכתיב תרי קראי | 60b. b A person /b should b always enter /b an unfamiliar city b at /b a time of b good, /b i.e., while it is light, as the Torah uses the expression “It is good” with regard to the creation of light (see Genesis 1:4). This goodness is manifest in the sense of security one feels when it is light. b And /b likewise, when one leaves a city b he /b should b leave at /b a time of b good, /b meaning after sunrise the next morning, b as it is stated /b in the verse: b “And none of you shall go out of the opening of his house until the morning” /b (Exodus 12:22).,§ b The Sages taught: /b If there is b plague in the city, gather your feet, /b i.e., limit the time you spend out of the house, b as it is stated /b in the verse: b “And none of you shall go out of the opening of his house until the morning.” And it says /b in another verse: b “Come, my people, enter into your chambers, and shut your doors behind you; /b hide yourself for a little moment, until the anger has passed by” (Isaiah 26:20). b And it says: “Outside the sword will bereave, and in the chambers terror” /b (Deuteronomy 32:25).,The Gemara asks: b What /b is the reason for citing the additional verses introduced with the term: b And it says? /b The first verse seems sufficient to teach the principle that one should not emerge from one’s house when there is a plague. The Gemara answers: b And if you would say /b that b this matter, /b the first verse that states that none of you shall go out until morning, applies only b at night, but in the day /b one may think that the principle does b not /b apply, for this reason the Gemara teaches: b Come /b and b hear: “Come, my people, enter into your chambers, and shut your doors behind you.” /b , b And if you would say /b that b this matter /b applies only b where there is no fear inside, /b which explains why it is preferable to remain indoors, b but where there is fear inside, /b one might think that b when he goes out /b and b sits among people in general company /b it is b better, /b therefore, the Gemara introduces the third verse and says: b Come /b and b hear: “Outside the sword will bereave, and in the chambers terror.” /b This means that b although there is terror in the chambers, outside the sword will bereave, /b so it is safer to remain indoors., b At a time /b when there was a b plague, Rava would close the windows /b of his house, b as it is written: “For death is come up into our windows” /b (Jeremiah 9:20)., b The Sages taught: /b If there is b famine in the city, spread your feet, /b i.e., leave the city, b as it is stated /b in the verse: b “And there was a famine in the land; and Abram went down into Egypt to sojourn there” /b (Genesis 12:10). b And it says: “If we say: We will enter into the city, then the famine is in the city, and we shall die there; /b and if we sit here, we die also, now come, and let us fall unto the host of the Arameans; if they save us alive, we shall live; and if they kill us, we shall but die” (II Kings 7:4)., b What /b is the reason for citing the second verse, introduced with the term: b And it says? And if you would say /b that b this matter, /b the principle of leaving the city, applies only b where there is no uncertainty /b concerning b a life-threatening /b situation, b but where there is uncertainty /b concerning b a life-threatening /b situation this principle does b not /b apply, b come /b and b hear: “Come, and let us fall unto the host of the Arameans; if they save us alive, we shall live; /b and if they kill us, we shall but die.”, b The Sages taught: /b If there is b a plague in the city, a person should not walk in the middle of the road, due to /b the fact b that the Angel of Death walks in the middle of the road, as, since /b in Heaven b they have given him permission /b to kill within the city, b he goes openly /b in the middle of the road. By contrast, if there is b peace /b and quiet b in the city, do not walk on the sides of the road, as, since /b the Angel of Death b does not have permission /b to kill within the city, b he hides /b himself b and walks /b on the side of the road., b The Sages taught: /b If there is b a plague in the city, a person should not enter the synagogue alone, as the Angel of Death leaves his utensils there, /b and for this reason it is a dangerous place. b And this matter, /b the danger in the synagogue, applies only b when there are no children learning in /b the synagogue, b and /b there are b not ten /b men b praying in it. /b But if there are children learning or ten men praying there, it is not a dangerous place., b The Sages taught: /b If the b dogs /b in a certain place b are crying /b for no reason, it is a sign that they feel the b Angel of Death has come to the city. /b If the b dogs are playing, /b it is a sign that they feel that b Elijah the prophet has come to the city. These matters /b apply only b if there is no female /b dog among them. If there is a female dog nearby, their crying or playing is likely due to her presence.,§ b Rav Ami and Rav Asi sat before Rabbi Yitzḥak Nappaḥa. /b One b Sage said to /b Rabbi Yitzḥak Nappaḥa: b Let the Master say /b words of b i halakha /i , and /b the other b Sage said to /b Rabbi Yitzḥak Nappaḥa: b Let the Master say /b words of b i aggada /i . /b Rabbi Yitzḥak Nappaḥa b began to say /b words of b i aggada /i but /b one b Sage did not let him, /b so he b began to say /b words of b i halakha /i but /b the other b Sage did not let him. /b ,Rabbi Yitzḥak Nappaḥa b said to them: I will relate a parable. To what can this be compared? /b It can be compared b to a man who has two wives, one young and one old. The young /b wife b pulls out his white /b hairs, so that her husband will appear younger. b The old /b wife b pulls out his black /b hairs so that he will appear older. And it b turns out /b that he is b bald from here and from there, /b i.e., completely bald, due to the actions of both of his wives.,Rabbi Yitzḥak Nappaḥa continued and b said to them: If so, I will say to you a matter that is appropriate to both of you, /b which contains both i halakha /i and i aggada /i . In the verse that states: b “If a fire breaks out, and catches in thorns” /b (Exodus 22:5), the term b “breaks out” /b indicates that it breaks out b by itself. /b Yet, the continuation of the verse states: b “The one who kindled the fire shall pay compensation,” /b which indicates that he must pay only if the fire spread due to his negligence. The verse can be explained allegorically: b The Holy One, Blessed be He, said /b that although the fire broke out in the Temple due to the sins of the Jewish people, b it is incumbent upon Me to pay /b restitution b for the fire that I kindled. /b , b I, /b God, b kindled a fire in Zion, as it is stated: /b “The Lord has accomplished His fury, He has poured out His fierce anger; b and He has kindled a fire in Zion, which has devoured its foundations” /b (Lamentations 4:11). b And I will build it with fire /b in the b future, as it is stated: “For I, /b says the Lord, b will be for her a wall of fire round about; and I will be the glory in her midst” /b (Zechariah 2:9).,There is b a i halakha /i /b that can be learned from the verse in Exodus, as b the verse begins with damage /b caused through one’s b property: /b “If a fire breaks out,” b and concludes with damage /b caused by b one’s body: /b “The one who kindled the fire.” This indicates that when damage is caused by fire, it is considered as though the person who kindled the fire caused the damage directly with his body. That serves b to say to you /b that the liability for b his fire /b damage is b due to /b its similarity to b his arrows. /b Just as one who shoots an arrow and causes damage is liable because the damage was caused directly through his action, so too, one who kindles a fire that causes damage is liable because it is considered as though the damage were caused directly by his actions.,§ The Gemara continues with another statement of i aggada /i on a related topic: The verse states: b “And David longed, and said: Oh, that one would give me water to drink of the well of Bethlehem, which is by the gate! And the three mighty men broke through the host of the Philistines, and drew water out of the well of Bethlehem, that was by the gate, /b and took it, and brought it to David; but he would not drink it, but poured it out to the Lord” (II Samuel 23:15–16). The Sages understood that David was not simply asking for water, but was using the term as a metaphor referring to Torah, and he was raising a halakhic dilemma., b What is the dilemma /b that David b is raising? Rava says /b that b Rav Naḥman says: He was asking /b about the i halakha /i with regard to b a concealed /b article damaged by b a fire. /b He wanted to know whether the i halakha /i is b in accordance with /b the opinion of b Rabbi Yehuda, /b who holds that one is liable to pay for such damage, or b whether /b the i halakha /i is b in accordance with /b the opinion of b the Rabbis, /b who hold that one is exempt from liability for damage by fire to concealed articles. b And /b the Sages in Bethlehem b answered him what they answered him. /b , b Rav Huna stated /b a different explanation of the verse: b There were stacks of barley belonging to Jews in which the Philistines were hiding, and /b David wanted to burn down the stacks to kill the Philistines and save his own life. b He raised the dilemma: What is /b the i halakha /i ? Is it permitted b to save oneself /b by destroying b the property of another? /b , b They sent /b the following answer b to him: It is prohibited to save oneself /b by destroying b the property of another. But you are king, and a king may breach the fence /b of an individual b in order to form a path for himself, and none may protest his /b action, i.e., the normal i halakhot /i of damage do not apply to you since you are king., b The Rabbis, and some say /b that it was b Rabba bar Mari, /b give an alternative explanation of the dilemma and b said: The stacks of barley belonged to Jews, and /b there were b stacks of lentils belonging to the Philistines. /b David needed barley to feed his animals. b And /b David b raised the /b following b dilemma: What is /b the i halakha /i ? I know that I may take the lentils belonging to a gentile to feed my animals, but is it permitted b to take a stack of barley /b belonging to b a Jew, to place before one’s animal /b for it to consume, b with the intent to pay /b the owner of the barley with the b stacks of lentils belonging to the Philistines? /b ,The Sages of Bethlehem b sent /b the following reply b to him: “If the wicked restore the pledge, give back that which he had taken by robbery, /b walk in the statutes of life, committing no iniquity; he shall surely live, he shall not die” (Ezekiel 33:15). This verse teaches that b even though /b the robber b repays /b the value of the b stolen item, he /b is nevertheless considered to be b wicked, /b and is described as such in the verse, and a commoner would not be allowed to act as you asked. b But you are king, and a king may breach the fence /b of an individual b in order to form a path for himself, and none may protest his /b action.,The Gemara discusses the different explanations: b Granted, according to the one who says /b that David was asking whether he could take the stacks of barley and b exchange /b them, i.e., repay the owners of the barley, with stacks of lentils, b this is as it is written /b in b one verse: /b “And the Philistines were gathered together into a troop, b where was a plot of ground full of lentils; /b and the people fled from the Philistines” (II Samuel 23:11), b and it is written /b in b one /b other b verse: /b “He was with David at Pas Dammim, and there the Philistines were gathered together to battle, b where was a plot of ground full of barley; /b and the people fled from before the Philistines” (I Chronicles 11:13). This apparent contradiction can be reconciled by saying that there were two fields, one of barley and one of lentils., b But according to /b Rav Huna, b the one who says /b that David’s question was asked because he wanted b to burn /b the stacks of barley, for b what /b purpose b does he require these two verses? /b How does he explain this contradiction? Rav Huna could have b said to you that there were also stacks of lentils belonging to Jews, inside which the Philistines were hiding. /b , b Granted, according to the one who says /b that David asked his question because he wanted b to burn /b the stacks, b this is as it is writ-ten /b in the following verse with regard to David: b “But he stood in the midst of the plot, and saved it, /b and slew the Philistines; and the Lord performed a great victory” (II Samuel 23:12). b But according to the one who says /b that David’s question was asked b with regard to exchanging /b the lentils for the barley, b what /b is the meaning of the phrase: b “And saved it”? /b ,The Rabbis answer that David saved it in b that he did not permit them to exchange /b the value of the barley with the lentils., b Granted, /b according to both of b these two /b opinions, b this is as it is written /b in b two /b distinct b verses, /b one describing the field of lentils and one describing the field of barley. |
|
33. Babylonian Talmud, Bava Batra, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 196, 197| 74b. בר אמוראי לאתויה ורגש ובעי לשמטיה לאטמיה ושדא זיקא דחלא ונחת נפק בת קלא אמר לן מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דר"ח בן דוסא דעתידה דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי,רב יהודה הינדוא משתעי זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא דהוה הדיר לה תנינא נחית בר אמוראי לאתויה אתא תנינא קא בעי למבלע לה לספינתא אתא פישקנצא פסקיה לרישיה אתהפיכו מיא והוו דמא אתא תנינא חבריה שקליה ותליה ליה וחיה הדר אתא קא בעי בלעא לספינתא הדר אתא ציפרא פסקיה לרישיה שקלוה לההיא אבן טבא שדיוה לספינתא הוה הני ציפרי מליחי בהדן אותבינהו עלייהו שקלוה ופרחו להו בהדה,תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה והיה ר"א ישן ור' יהושע נעור נזדעזע ר' יהושע וננער ר"א אמר לו מה זה יהושע מפני מה נזדעזעת אמר לו מאור גדול ראיתי בים אמר לו שמא עיניו של לויתן ראית דכתיב (איוב מא, י) עיניו כעפעפי שחר,אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא והואי אטמא דבשרא בהדן פתחנא ונקרינא ואנחנא אעשבי אדמייתינן ציבי חלם אטמא וטוינן כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינהו להנהו גומרי דהוו קא מלחשי כי אתאי לקמיה דאמימר אמר לי ההוא עישבא סמתרי הוה הנהו גומרי דריתמא הוו,(בראשית א, כא) ויברא אלהים את התנינים הגדולים הכא תרגימו ארזילי דימא ר' יוחנן אמר זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון שנאמר (ישעיהו כז, א) ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו':,(סימן כל שעה ירדן): אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (ישעיהו כז, א) והרג את התנין אשר בים,ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (איוב מ, טז) הנה נא כחו במתניו זה זכר ואונו בשרירי בטנו זו נקבה,התם נמי ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה דגים פריצי וליעביד איפכא איבעית אימא נקבה מליחא מעלי איבעית אימא כיון דכתיב (תהלים קד, כו) לויתן זה יצרת לשחק בו בהדי נקבה לאו אורח ארעא הכא נמי לימלחה לנקבה כוורא מליחא מעלי בשרא מליחא לא מעלי,ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם אמר לפניו רבש"ע די שאעמוד בשלי מיד בעט בו והרגו שנאמר (איוב כו, יב) בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב,אמר ר' יצחק ש"מ שרו של ים רהב שמו ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו שנאמר (ישעיהו יא, ט) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' כמים לים מכסים אל תקרי לים מכסים אלא לשרה של ים מכסים,ואמר רב יהודה אמר רב ירדן יוצא ממערת פמייס תניא נמי הכי ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ומתגלגל ויורד לים הגדול ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן שנאמר (איוב מ, כג) יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו מתקיף לה רבא בר עולא האי בבהמות בהררי אלף כתיב אלא אמר רבא בר עולא אימתי בהמות בהררי אלף בטוחות בזמן שמגיח ירדן בפיו של לויתן,(סימן ימים גבריאל רעב) כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מאי דכתיב (תהלים כד, ב) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל ואלו הן שבעה ימים ימה של טבריא וימה של סדום וימה של חילת וימה של חילתא וימה של סיבכי וים אספמיא וים הגדול ואלו הן ארבעה נהרות ירדן וירמוך וקירומיון ופיגה,כי אתא רב דימי א"ר יונתן עתיד גבריאל לעשות | 74b. i.e., b a diver [ i bar amoraei /i ] /b went into the water b to bring /b up this chest, b and /b the fish b became angry and sought to sever his thigh, but /b the diver b threw /b upon it b a flask of vinegar and they descended /b and swam away. b A Divine Voice emerged /b and b said to us: What /b right b do you have to /b touch b the crate of the wife of Rabbi Ḥanina ben Dosa, as she is destined to insert sky-blue /b wool b in it to /b be used in the ritual fringes of b the righteous in the World-to-Come? /b , b Rav Yehuda from India relates: Once we were traveling in a ship and we saw a certain precious stone that was encircled by a snake. A diver descended to bring it /b up, and the b snake came and sought to swallow the ship. A raven came /b and b cut off its head, /b and b the water turned into blood /b due to the enormousness of the snake. b Another snake came, took /b the precious stone, b and hung it /b on the dead snake, b and it recovered. It returned /b and again b sought to swallow the ship, /b and yet again b a bird came and cut off its head, took that precious stone, /b and b threw it onto the ship. We had with us these salted birds; we placed /b the stone b on them, /b and b they took /b the stone b and flew away with it. /b ,§ Apropos the stories of large sea creatures, the Gemara discusses the large sea creatures mentioned in the Bible. b The Sages taught: /b There was b an incident involving Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, who were traveling on a ship, and Rabbi Eliezer was sleeping and Rabbi Yehoshua was awake. Rabbi Yehoshua trembled, and Rabbi Eliezer awoke. /b Rabbi Eliezer b said to him: What is this, Yehoshua; for what /b reason b did you tremble? /b Rabbi Yehoshua b said to him: I saw a great light in the sea. /b Rabbi Eliezer b said to him: Perhaps you saw the eyes of the leviathan, as it is written: “And his eyes are like the eyelids of the morning” /b (Job 41:10)., b Rav Ashi said: Huna bar Natan said to me: Once we were traveling in the desert, and we had a thigh of meat with us. We cut open /b the thigh b and tore /b off the sciatic nerve and the forbidden fat b and put it on the grass. By /b the time b that we brought wood, the thigh had repaired /b itself, b and we roasted it. When we returned /b to that place b after twelve months /b of b the year /b had passed, b we saw that those coals were still glowing. When I came before Ameimar, he said to me: That grass was a drug of life [ i samterei /i ], /b while b those coals were of broom. /b ,The verse states: b “And God created the great sea monsters” /b (Genesis 1:21). b Here, /b in Babylonia, b they interpreted /b this as a reference to the b sea oryx. Rabbi Yoḥa says: This is leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent, as it is stated: “In that day the Lord with His sore /b and great and strong b sword /b will punish leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent” (Isaiah 27:1).,§ The Gemara provides b a mnemonic /b for the following statements of Rav Yehuda citing Rav: b Everything; time; Jordan. Rav Yehuda says /b that b Rav says: Everything that the Holy One, Blessed be He, created in His world, He created male and female. Even leviathan the slant serpent and leviathan the tortuous serpent He created male and female. And if they would have coupled /b and produced offspring, they would have b destroyed the entire world. What did the Holy One, Blessed be He, do? He castrated the male and killed the female, and salted /b the female to preserve it for the banquet b for the righteous in the future. As it is stated: “And He will slay the serpent that is in the sea” /b (Isaiah 27:1)., b And He created even the beasts on the thousand hills /b (see Psalms 50:10) b male and female. And /b they were so enormous that b if they would have coupled /b and produced offspring, b they would have destroyed the entire world. What did the Holy One, Blessed be He, do? He castrated the male and cooled /b the sexual desire of b the female and preserved it for the righteous in the future. As it is stated /b about the beasts: b “Lo now, his strength is in his loins” /b (Job 40:16); b this /b is referring to the b male. /b The continuation of the verse: b “And his force is in the stays of his body”; this /b is the b female, /b alluding to the idea that they did not use their genitals for the purpose of procreation.,The Gemara asks: b There too, /b with regard to the leviathan, b let Him castrate the male and cool the female; /b why was it necessary to kill the female? The Gemara answers: b Fish are unrestrained, /b and therefore even if the female was cooled, the female would still procreate. The Gemara suggests: b And let Him do the opposite, /b and kill and preserve the male leviathan. The Gemara responds: b If you wish, say /b that the b salted female is better; if you wish, say /b instead b that /b since b it is written: “There is leviathan, whom You have formed to sport with” /b (Psalms 104:26), the male must be left alive for sport, because it is b not proper conduct /b to sport b with a female. /b The Gemara asks: b Here too, /b with regard to the beasts, b let Him /b preserve the b female in salt, /b instead of cooling it. The Gemara answers: b Salted fish is good, /b but b salted meat is not good. /b , b And Rav Yehuda says /b that b Rav says: At the time when the Holy One, Blessed be He, sought to create the world, He said to the minister of the sea: Open your mouth and swallow all the waters of the world, /b so that there will be room for land. The minister of the sea b said before Him: Master of the Universe, /b it is b enough that I will stay within my own /b waters. God b immediately struck him and killed him; as it is stated: “He stirs up the sea with His power, and by His understanding He smites through Rahab” /b (Job 26:12)., b Rabbi Yitzḥak said: Conclude from here /b that b the name of the minister of the sea is Rahab, and were it not for waters /b of the sea that b cover him, no creature could withstand his smell, /b as his corpse emits a terrible stench. b As it is stated: “They shall not hurt nor destroy in all My holy mountain; /b for the earth shall be full of the knowledge of the Lord, b as the waters cover the sea” /b (Isaiah 11:9). b Do not read /b this phrase as b “cover the sea”; rather /b read it as: b Cover the minister of the sea, /b i.e., the term sea is referring to the minister of the sea, not to the sea itself., b And Rav Yehuda says /b that b Rav says: The Jordan issues forth from the cave of Pamyas. That is also taught /b in a i baraita /i : b The Jordan issues forth from the cave of Pamyas, and travels in the Sea of Sivkhi, /b i.e., the Hula Lake, b and in the Sea of Tiberias, /b the Sea of Galilee, b and rolls down to the Great Sea, and rolls down until it reaches the mouth of the leviathan. As it is stated: “He is confident, though the Jordan rush forth to his mouth” /b (Job 40:23). b Rava bar Ulla strongly objects to this /b explanation of the verse, stating: But b this /b verse b is written about the beasts on the thousand hills. Rather, Rava bar Ulla said /b that this is the meaning of the verse: b When are the beasts on the thousand hills confident? When the Jordan rushes forth into the mouth of the leviathan. /b ,§ The Gemara provides b a mnemonic /b for the upcoming statements of Rav Dimi: b Seas; Gabriel; hungry. When Rav Dimi came /b from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that b Rabbi Yoḥa said: What /b is the meaning of that b which is written: “For He has founded it upon the seas, and established it upon the floods” /b (Psalms 24:2)? b These are /b the b seven seas and four rivers that surround Eretz Yisrael. And these are /b the b seven seas: The Sea of Tiberias, the Sea of Sodom, /b i.e., the Dead Sea, b the Sea of Ḥeilat, the Sea of Ḥeilata, the Sea of Sivkhi, the Sea of Aspamya, and the Great Sea, /b i.e., the Mediterranean. b And these are the four rivers: The Jordan, the Jarmuth, and the Keiromyon, and the Piga, /b which are the rivers of Damascus., b When Rav Dimi came /b from Eretz Yisrael to Babylonia he said that b Rabbi Yonatan says: In the future, Gabriel will perform /b |
|
34. Babylonian Talmud, Sukkah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 196| 53a. אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה:,חסידים ואנשי מעשה כו': ת"ר יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו אלו בעלי תשובה אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו,תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן הוא היה אומר כן למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי אם תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך אם אתה לא תבא אל ביתי אני לא אבא אל ביתך שנאמר (שמות כ, כד) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך,אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך ומטיפיך יטופון אמר רבי יוחנן רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה,הנהו תרתי כושאי דהוו קיימי קמי שלמה (מלכים א ד, ג) אליחרף ואחיה בני שישא סופרים דשלמה הוו יומא חד חזייה למלאך המות דהוה קא עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דקא בעו מינאי הני תרתי כושאי דיתבי הכא מסרינהו לשעירים שדרינהו למחוזא דלוז כי מטו למחוזא דלוז שכיבו,למחר חזיא מלאך המות דהוה קבדח א"ל אמאי בדיחת א"ל באתר דבעו מינאי תמן שדרתינהו מיד פתח שלמה ואמר רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה,תניא אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו וכשהוא משתחוה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף ואין כל בריה יכולה לעשות כן וזו היא קידה,לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע והא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי הא והא גרמא ליה,לוי הוה מטייל קמיה דרבי בתמני סכיני שמואל קמיה שבור מלכא בתמניא מזגי חמרא אביי קמיה (דרבא) בתמניא ביעי ואמרי לה בארבעה ביעי,תניא אמר ר' יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפלה משם לקרבן מוסף משם לתפלת המוספין משם לבית המדרש משם לאכילה ושתיה משם לתפלת המנחה משם לתמיד של בין הערבים מכאן ואילך לשמחת בית השואבה,איני והאמר רבי יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר אלא הכי קאמר לא טעמנו טעם שינה דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי:,חמש עשרה מעלות: אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוי קמסדר אגדתא קמיה א"ל שמיע לך הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד א"ל הכי אמר רבי יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן אי הכי חמש עשרה מעלות יורדות מיבעי ליה,אמר ליה הואיל ואדכרתן (מלתא) הכי אתמר בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם | 53a. It was so bright that b a woman would /b be able to b sort wheat by the light of the /b Celebration of the b Place of the Drawing /b of the Water.,§ The mishna continues: b The pious and the men of action /b would dance before the people who attended the celebration. b The Sages taught /b in the i Tosefta /i that b some of them would say /b in their song praising God: b Happy is our youth, /b as we did not sin then, b that did not embarrass our old age. These are the pious and the men of action, /b who spent all their lives engaged in Torah and mitzvot. b And some would say: Happy is our old age, that atoned for our youth /b when we sinned. b These are the penitents. /b Both b these and those say: Happy is he who did not sin; and he who sinned should repent and /b God b will absolve him. /b , b It is taught /b in the i Tosefta /i : b They said about Hillel the Elder that when he was rejoicing at the Celebration of the Place of the Drawing /b of the Water b he said this: If I am here, everyone is here; and if I am not here, who is here? /b In other words, one must consider himself as the one upon whom it is incumbent to fulfill obligations, and he must not rely on others to do so. b He would /b also b say this: To the place that I love, there my feet take me, /b and therefore, I come to the Temple. And the Holy One, Blessed be He, says: b If you come to My house, I will come to your house; if you do not come to My house, I will not come to your house, as it is stated: “In every place that I cause My name to be mentioned, I will come to you and bless you” /b (Exodus 20:21).,The Gemara cites another statement of Hillel the Elder. b Additionally, he saw one skull that was floating on the water /b and b he said to it: Because you drowned /b others, b they drowned you, and those that drowned you will be drowned. /b That is the way of the world; everyone is punished measure for measure. Apropos following one’s feet, b Rabbi Yoḥa said: The feet of a person are responsible for him; to the place where he is in demand, there they lead him. /b ,The Gemara relates with regard to b these two Cushites who would stand before Solomon: “Elihoreph and Ahijah, the sons of Shisha” /b (I Kings 4:3), and b they were scribes of Solomon. One day /b Solomon b saw that the Angel of Death was sad. He said to him: Why are you sad? He said to him: They are asking me /b to take the lives of b these two Cushites who are sitting here. /b Solomon b handed them to the demons /b in his service, b and sent them to the district of Luz, /b where the Angel of Death has no dominion. b When they arrived at the district of Luz, they died. /b , b The following day, /b Solomon b saw that the Angel of Death was happy. He said to him: Why are you happy? He replied: In the place that they asked me /b to take them, b there you sent them. /b The Angel of Death was instructed to take their lives in the district of Luz. Since they resided in Solomon’s palace and never went to Luz, he was unable to complete his mission. That saddened him. Ultimately, Solomon dispatched them to Luz, enabling the angel to accomplish his mission. That pleased him. b Immediately, Solomon began /b to speak b and said: The feet of a person are responsible for him; to the place where he is in demand, there they lead him. /b ,§ b It is taught /b in a i baraita /i : b They said about Rabban Shimon ben Gamliel that when he would rejoice at the Celebration of the Place of the Drawing /b of the Water, b he would take eight flaming torches and toss one and catch another, /b juggling them, b and, /b though all were in the air at the same time, b they would not touch each other. And when he would prostrate himself, he would insert his two thumbs into the ground, and bow, and kiss the floor /b of the courtyard b and straighten, and /b there was b not any /b other b creature /b that b could do that /b due to the extreme difficulty involved. b And this was the /b form of bowing called b i kidda /i /b performed by the High Priest.,The Gemara relates: b Levi demonstrated a i kidda /i before Rabbi /b Yehuda HaNasi and strained his thigh b and came up lame. /b The Gemara asks: b And is that what caused him /b to be lame? b But didn’t Rabbi Elazar say: One should never speak impertinently toward /b God b above; as a great person /b once b spoke impertinently toward /b God b above, /b and even though his prayers were answered, he was still punished b and came up lame. And who /b was this great person? It was b Levi. /b Apparently his condition was not caused by his bow. The Gemara answers: There is no contradiction. Both b this and that caused him /b to come up lame; because he spoke impertinently toward God, he therefore was injured when exerting himself in demonstrating i kidda /i .,Apropos the rejoicing of Rabban Shimon ben Gamliel at the Celebration of the Place of the Drawing of the Water, the Gemara recounts: b Levi would walk before Rabbi /b Yehuda HaNasi juggling b with eight knives. Shmuel /b would juggle b before King Shapur with eight glasses of wine /b without spilling. b Abaye /b would juggle b before Rabba with eight eggs. Some say /b he did so b with four eggs. /b All these were cited., b It is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Yehoshua ben Ḥaya said: When we would rejoice /b in b the Celebration of the Place of the Drawing /b of the Water, b we did not see sleep in our eyes /b the entire Festival. b How so? /b In the b first hour /b of the day, b the daily morning offering /b was sacrificed and everyone came to watch. b From there /b they proceeded b to /b engage in b prayer /b in the synagogue; b from there, to /b watch the sacrifice of b the additional offerings; from there, /b to the synagogue b to /b recite b the additional prayer. From there /b they would proceed b to the study hall /b to study Torah; b from there to the eating and drinking /b in the i sukka /i ; b from there to the afternoon prayer. From there /b they would proceed b to the daily afternoon offering /b in the Temple. b From this /b point b forward, /b they proceeded b to the Celebration of the Place of the Drawing /b of the Water.,The Gemara wonders: b Is that so? But didn’t Rabbi Yoḥa say: /b One who took b an oath that I will not sleep three days, one flogs him /b immediately for taking an oath in vain, b and he /b may b sleep immediately /b because it is impossible to stay awake for three days uninterrupted. b Rather, this is what /b Rabbi Yehoshua b is saying: We did not experience the sense of /b actual b sleep, because they would /b merely b doze on each other’s shoulders. /b In any case, they were not actually awake for the entire week.,§ The mishna continues: The musicians would stand on the b fifteen stairs /b that descend from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, corresponding to the fifteen Songs of the Ascents in Psalms. b Rav Ḥisda said to one of the Sages who was organizing i aggada /i before him: Did you hear /b with regard to b these fifteen /b Songs of b Ascents /b in Psalms, b corresponding to what did David say them? He said to him /b that b this /b is what b Rabbi Yoḥa said: At the time that David dug the drainpipes /b in the foundation of the Temple, the waters of b the depths rose and sought to inundate the world. /b Immediately, b David recited the fifteen /b Songs of the b Ascents and caused them to subside. /b Rav Ḥisda asked: b If so, /b should they be called b fifteen /b Songs of the b Ascents? They should have been /b called Songs of the b Descents. /b ,Rav Ḥisda continued and b said to him: Since you reminded me /b of this b matter, this is /b what b was /b originally b stated: At the time that David dug the drainpipes, /b the waters of b the depths rose and sought to inundate the world. David said: Is there anyone who knows whether it is permitted to write the /b sacred b name /b |
|
35. Babylonian Talmud, Yoma, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 135| 9b. ששהו את קיניהן מיהא מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום,בזיון קדשים דכתיב (שמואל א ב, טו) גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו כי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה' כי נאצו האנשים את מנחת ה',מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים שהיו בו ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ע"ז דכתיב (ישעיהו כח, כ) כי קצר המצע מהשתרע,מאי קצר המצע מהשתרע א"ר יונתן קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד,(ישעיהו כח, כ) והמסכה צרה כהתכנס א"ר שמואל בר נחמני כי מטי רבי יונתן להאי קרא בכי אמר מאן דכתיב ביה (תהלים לג, ז) כונס כנד מי הים נעשית לו מסכה צרה,גלוי עריות דכתיב (ישעיהו ג, טז) ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהן תעכסנה יען כי גבהו בנות ציון שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה ותלכנה נטויות גרון שהיו מהלכות בקומה זקופה ומשקרות עינים דהוו מליין כוחלא עיניהן הלוך וטפוף תלכנה שהיו מהלכות עקב בצד גודל וברגליהן תעכסנה א"ר יצחק שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן וכשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהן ומכניסין בהן יצה"ר כארס בכעוס,שפיכות דמים דכתיב (מלכים ב כא, טז) וגם דם נקי שפך מנשה [הרבה מאד] עד אשר מלא את ירושלם פה לפה,אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות ע"ז גלוי עריות ושפיכות דמים,רשעים היו אלא שתלו בטחונם בהקב"ה אתאן למקדש ראשון דכתיב (מיכה ג, יא) ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה לפיכך הביא עליהן הקב"ה ג' גזרות כנגד ג' עבירות שבידם שנאמר (מיכה ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער,ובמקדש ראשון לא הוה ביה שנאת חנם והכתיב (יחזקאל כא, יז) מגורי אל חרב היו את עמי לכן ספוק אל ירך וא"ר (אליעזר) אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה ודוקרין זה את זה בחרבות שבלשונם,ההיא בנשיאי ישראל הואי דכתיב (יחזקאל כא, יז) זעק והילל בן אדם כי היא היתה בעמי ותניא זעק והילל בן אדם יכול לכל תלמוד לומר היא בכל נשיאי ישראל,ר' יוחנן ור"א דאמרי תרווייהו ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם,אמר רבי יוחנן טובה צפורנן של ראשונים מכריסו של אחרונים א"ל ריש לקיש אדרבה אחרונים עדיפי אף על גב דאיכא שעבוד מלכיות קא עסקי בתורה אמר ליה בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים,שאלו את רבי אלעזר ראשונים גדולים או אחרונים גדולים אמר להם תנו עיניכם בבירה איכא דאמרי אמר להם עידיכם בירה,ריש לקיש הוי סחי בירדנא אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא א"ל אלהא סנינא לכו דכתיב (שיר השירים ח, ט) אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו,מאי ארז אמר עולא ססמגור מאי ססמגור אמר רבי אבא בת קול כדתניא משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקדש מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול,וריש לקיש מי משתעי בהדי רבה בר בר חנה ומה רבי (אליעזר) דמרא דארעא דישראל הוה ולא הוה משתעי ר"ל בהדיה דמאן דמשתעי ר"ל בהדיה בשוק יהבו ליה עיסקא בלא סהדי בהדי רבב"ח משתעי,אמר רב פפא שדי גברא בינייהו או ריש לקיש הוה וזעירי או רבה בר בר חנה הוה ור"א כי אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל לאו היינו טעמא א"נ סליקו כולהו בימי עזרא לא הוה שריא שכינה במקדש שני דכתיב (בראשית ט, כז) יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם | 9b. b that they deferred /b the sacrifice of b their /b bird-offerings by women after childbirth; b nevertheless, the verse ascribes to them as if they lay /b with b them. /b These women came to the Tabernacle to sacrifice doves or pigeons as bird-offerings as part of their purification process, which would permit them to engage in sexual relations with their husbands. Eli’s sons delayed the sacrifice of these offerings and thereby delayed the return of these women to their husbands and their fulfillment of the mitzva of procreation. Even though, according to this opinion, Eli’s sons did not actually engage in sexual relations with these women, the verse attributes that degree of severity to their conduct.,Eli’s sons also sinned in the b degradation of consecrated items, as it is written: “Before the fat was made burned, the priest’s servant came and said to the man who sacrificed: Hand over some flesh to roast for the priest, for he will not take cooked flesh from you, but raw. And if the man said to him: Let the fat be burnt first and then take as much as you want, then he would say: No, hand it over right now, or I will take it by force. The sin of the young men against the Lord was very great, for the men treated the Lord’s offerings with contempt” /b (I Samuel 2:15–17).,§ The i Tosefta /i continues with a discussion of the sins of the Jewish people over the generations: b Due to what /b reason b was /b the b First Temple destroyed? /b It was destroyed b due to /b the fact b that there were three matters /b that existed b in /b the First Temple: b Idol worship, forbidden sexual relations, and bloodshed. Idol worship, as it is written: “The bed is too short for stretching [ i mehistare’a /i ], /b and the cover is too narrow for gathering” (Isaiah 28:20)., b What is /b the meaning of: b “The bed is too short for stretching?” Rabbi Yonatan said: This bed is too short for two counterparts [ i re’im /i ] to dominate [ i mehistarer /i ]. /b i Mehistare’a /i is a contraction of i mehistarer re’im /i . It is inconceivable that there would be in one Temple both service of God and worship of the idol placed there by King Manasseh., b What /b is the meaning of: b And the cover [ i vehamasseikha /i ] is too narrow [ i tzara /i ] for gathering [ i kehitkannes /i ]? Rabbi Shmuel bar Naḥmani said /b that b when Rabbi Yonatan reached this verse, he wept /b and b said: For He about Whom it is written: “He gathers [ i kones /i ] waters of the sea together as a heap” /b (Psalms 33:7), b the idol [ i masseikha /i ] became a rival [ i tzara /i ]? /b In the homiletic interpretation, i masseikha /i is interpreted as idol and i tzara /i is interpreted as rival, as in the term used to describe the relationship between two women married to the same husband, i isha tzara /i .,With regard to b forbidden sexual relations, it is written: “The Lord says because the daughters of Zion are haughty and walk with outstretched necks and wanton eyes, walking and mincing as they go and making a tinkling with their feet” /b (Isaiah 3:16). br b Because the daughters of Zion are haughty, /b indicates a b tall /b woman walking b alongside /b a b short /b one so that the tall woman would stand out. br b And walk with outstretched necks, /b indicates b that they would walk with upright stature /b and carry themselves in an immodest way. br b And wanton eyes, /b indicates b that they would fill their eyes with blue eye shadow /b in order to draw attention to their eyes. br b Walking and mincing as they go, /b indicates b that they would walk /b in small steps, b heel to toe, /b so onlookers would notice them. br b Making a tinkling [ i te’akasna /i ] with their feet, Rabbi Yitzḥak said: /b This teaches b that they would bring myrrh and balsam and place /b them b in their shoes /b and would walk in the marketplaces of Jerusalem. b And once they approached /b a place where b young Jewish men /b were congregated, b they would stamp /b their feet on the ground b and splash /b the perfume b toward them and instill the evil inclination into them like venom of a viper [ i ke’eres bikhos /i ]. /b ,With regard to b bloodshed it is written: “Moreover, Manasseh shed innocent blood very much, until he had filled Jerusalem from one end to another” /b (II Kings 21:16)., b However, /b considering that the people during b the Second Temple /b period b were engaged in Torah /b study, observance of b mitzvot, and acts of kindness, /b and that they did not perform the sinful acts that were performed in the First Temple, b why was /b the Second Temple b destroyed? /b It was destroyed b due to /b the fact b that there was wanton hatred /b during that period. This comes b to teach you that /b the sin of b wanton hatred is equivalent to the three /b severe b transgressions: Idol worship, forbidden sexual relations and bloodshed. /b ,The Gemara continues: b They were wicked; however, they put their faith in the Holy One, Blessed be He. /b With that statement b we have come to /b the b First Temple /b era, about b which it is written: “Her chiefs judge for bribes, her priests give rulings for a fee, and her prophets divine for pay; yet they rely on the Lord, saying: The Lord is in our midst, no tragedy will overtake us” /b (Micah 3:11). At least the final portion of the verse was to their credit. b Therefore, the Holy One, Blessed be He, brought upon them three decrees corresponding to their three wicked sins, as it is stated: “Therefore, due to you Zion will be plowed as a field, Jerusalem will become heaps of ruins, and the Temple Mount will be a like a shrine in the woods” /b (Micah 3:12).,The Gemara asks: b And in the First Temple /b era b was there /b really b no baseless hatred? Isn’t it written: /b “Cry and wail, son of man, for this will befall my people, this will befall all the princes of Israel: b They will be cast before the sword together with my people, therefore strike the thigh” /b (Ezekiel 21:17)? b Rabbi Eliezer /b interpreted this verse and b said: These are people who eat and drink with each other, and stab each other with verbal barbs. /b Apparently, even those who were close were filled with hatred toward one another.,The Gemara answers: b That /b behavior b was /b found only among b the princes of Israel, as it is written: “Cry and wail, son of man, for this will befall my people”; and it was taught /b in a i baraita /i : b “Cry and wail, son of man, /b for this will befall my people”; one b might /b have thought that this unsavory trait was common b to all. /b Therefore, b the verse states: “This will befall all the princes of Israel.” /b It was only the leaders of the nation who harbored baseless hatred for each other; the people of the nation as a whole did not hate one another.,§ It was b Rabbi Yoḥa and Rabbi Elazar who both said: /b In the case of b the former, /b the people in the First Temple era, b whose sin was exposed /b and no attempt was made to disguise their conduct, the b end /b of b their /b punishment b was exposed, /b and the prophet informed them that they would return to their land in seventy years. In the case of b the latter, /b the people in the Second Temple era, b whose sin was not exposed; /b rather, they attempted to disguise their conduct, the b end /b of b their /b punishment b was not exposed. /b , b Rabbi Yoḥa said: The fingernails of the former are preferable to the belly of the latter. Reish Lakish said to him: On the contrary, the latter were superior; even though there is subjugation by the kingdoms, they are engaged in Torah study. /b Rabbi Yoḥa b said to /b Reish Lakish: b The Temple will prove /b that the former were superior, b as it /b was b restored to the former. /b The Second Temple was constructed after the destruction of the first. However, after the destruction of the Second Temple, b it /b was b not restored to the latter. /b Apparently, the former were superior to the latter.,Similarly, the Sages b asked Rabbi Elazar: Are the former greater or are the latter greater? He said to them: Look to the Temple /b and see if it has been restored, as it was to our predecessors. b Some say /b the exchange was slightly different: b He said to them: The Temple is your witness. /b The restoration of the Temple after the destruction of the First Temple, attests to the fact that the former generation was greater., b Reish Lakish was swimming in the Jordan River /b when b Rabba bar bar Ḥana came and gave him a hand /b to help him out. Reish Lakish b said to him: My God! I hate you /b Babylonians, b as it is written: “If she be a wall we will build a silver turret upon her, if she be a door we will cover her with boards of cedar” /b (Song of Songs 8:9). This is the meaning of the verse as it applies to the Jewish people: b Had you rendered yourselves /b a solid bloc b like a wall and all ascended /b to Eretz Yisrael b in the days of Ezra, you would have been likened to silver, which rot does not infest, /b in the sense that you would have merited experiencing the Divine Presence in all its glory. b Now that you ascended like doors, /b and only some of you came to Eretz Yisrael, b you are likened to cedar, which rot infests, /b and you merit experiencing only partial revelation of the Divine Presence.,The Gemara asks: b What /b rot infests b cedar? Ulla said: It is i sasmagor /i , /b a type of worm. The Gemara asks: b What /b does b i sasmagor /i /b have to do with the Divine Presence during the Second Temple era? b Rabbi Abba said: /b Just as little remains from a cedar tree infested by this worm, similarly, all that remained from the Divine Presence during the Second Temple period was a b Divine Voice, as it was taught /b in a i baraita /i : b After the last prophets Haggai, Zechariah, and Malachi died, the Divine Spirit /b of prophetic revelation b departed from the Jewish people, and they were still utilizing a Divine Voice, /b which they heard as an echo of prophecy.,The Gemara asks: b And would Reish Lakish speak with Rabba bar bar Ḥana /b in public? b Just as Rabbi Elazar, who was the master of Eretz Yisrael /b in wisdom and character, b and /b nevertheless, b Reish Lakish would not speak with him /b in public, as Reish Lakish was sparing in his speech and extended friendship to only a select few prominent, righteous people, to the extent that b a person to whom Reish Lakish /b was seen b speaking in the marketplace, one would give him /b a loan and b do business /b with him b without witnesses; /b would he b have spoken with Rabba bar bar Ḥana? /b , b Rav Pappa said: Cast a man between them, /b and say that the incident did not involve Reish Lakish and Rabba bar bar Ḥana. It b was either Reish Lakish /b bathing in the river b and Ze’iri, /b the prominent Babylonian Sage, who extended him a hand, b or /b it was b Rabba bar bar Ḥana /b who was in the river b and Rabbi Elazar /b extended a hand to him. In any event, b when /b the Sage who heard what Reish Lakish said b came before Rabbi Yoḥa /b and related it, Rabbi Yoḥa b said to him: That is not the reason; even had they all ascended in the days of Ezra, the Divine Presence would not have rested in the Second Temple, as it is written: “God will enlarge Japheth, and dwell in the tents of Shem” /b (Genesis 9:27). |
|
36. Babylonian Talmud, Makkot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 196, 197| 11a. בלשון עזה דכתיב (יהושע כ, א) וידבר ה' אל יהושע לאמר דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם וגו' מפני שהן של תורה,למימרא דכל דיבור לשון קשה אין כדכתיב (בראשית מב, ל) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות והתניא (מלאכי ג, טז) נדברו אין נדברו אלא לשון נחת וכן הוא אומר (תהלים מז, ד) ידבר עמים תחתינו דבר לחוד ידבר לחוד:,(סימנ"י רבנ"ן מהמנ"י וספר"י),פליגי בה רבי יהודה ורבנן חד אומר מפני ששיהם וחד אומר מפני שהן של תורה,(יהושע כד, כו) ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים פליגי בה ר' יהודה ור' נחמיה חד אומר שמנה פסוקים וחד אומר ערי מקלט,בשלמא למ"ד ח' פסוקים היינו דכתיב בספר תורת אלהים אלא למ"ד ערי מקלט מאי בספר תורת אלהים ה"ק ויכתוב יהושע בספרו את הדברים האלה הכתובים בספר תורת אלהים,ספר שתפרו בפשתן פליגי בה ר' יהודה ור"מ חד אומר כשר וחד אומר פסול,למ"ד פסול דכתיב (שמות יג, ט) למען תהיה תורת ה' בפיך ואיתקש כל התורה כולה לתפילין מה תפילין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין אף כל לתופרן בגידין ואידך כי איתקש למותר בפיך להלכותיו לא איתקש,אמר רב חזינן להו לתפילין דבי חביבי דתפירי בכיתנא ולית הלכתא כוותיה:, big strongמתני׳ /strong /big אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחותו מחזירין את הרוצח רבי יהודה אומר אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח,לפיכך אימותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו:, big strongגמ׳ /strong /big מנא הני מילי אמר רב כהנא דאמר קרא (במדבר לה, כה) וישב בה עד מות הכהן הגדול וכתיב (במדבר לה, כח) כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול וכתיב (במדבר לה, כח) ואחרי מות הכהן הגדול,ור' יהודה כתיב קרא אחרינא (במדבר לה, לב) לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן (וגו') ואידך מדלא כתיב הגדול חד מהנך הוא:,לפיכך אימותיהן של כהנים וכו': טעמא דלא מצלו הא מצלו מייתי והכתיב (משלי כו, ב) כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא (א"ל) ההוא סבא מפירקיה דרבא שמיע לי שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו,ואיכא דמתני כדי שיתפללו על בניהם שלא ימותו טעמא דמצלו הא לא מצלו מייתי מאי הוה ליה למעבד הכא אמרינן טוביה חטא וזיגוד מנגיד,התם אמרי שכם נסיב ומבגאי גזיר,אמר ליה ההוא סבא מפירקיה דרבא שמיע לי שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו כי הא דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דר' יהושע בן לוי ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי,אמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפי' בחנם היא באה מנלן מאחיתופל שבשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא בעא למישטפא לעלמא אמר מהו לכתוב שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה ליכא דאמר ליה מידי אמר כל היודע דבר זה ואינו אומרו יחנק בגרונו,נשא אחיתופל ק"ו בעצמו אמר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה התורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לכל העולם כולו לא כל שכן א"ל שרי כתב שם אחספא שדי אתהומא נחת וקם אדוכתיה,ואפ"ה כתיב (שמואל ב יז, כג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו (ו) אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק וגו',א"ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה מנלן מעלי דקאמר ליה [עלי] לשמואל (שמואל א ג, יז) כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר ואף על גב דכתיב (שמואל א ג, יח) ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו [ואפ"ה] כתיב (שמואל א ח, ג) ולא הלכו בניו בדרכיו וגו' | 11a. b with harsh language, as it is written: “And the Lord spoke [ i vayedabber /i ] to Joshua saying: Speak [ i dabber /i ] to the children of Israel, saying: Assign you the cities of refuge of which I spoke [ i dibbarti /i ] to you /b by means of Moses” (Joshua 20:1–2). Why does the Torah repeatedly employ a term of i dibbur /i , connoting harsh speech, as opposed to the term of i amira /i , connoting neutral speech? It is b due to /b the fact b that /b the cities of refuge b are /b a mitzva b of the Torah, /b and therefore they warrant emphasis.,The Gemara asks: b Is that to say that all /b instances of b speaking [ i dibbur /i ] /b indicate b harsh language? /b The Gemara answers: b Yes, as it is written /b with regard to Joseph’s brothers: b “The man, the lord of the land, spoke [ i dibber /i ] harshly to us” /b (Genesis 42:30). The Gemara asks: b But isn’t it taught /b in a i baraita /i with regard to the verse: “Then b they /b who feared the Lord b spoke [ i nidberu /i ] /b with one another” (Malachi 3:16), that the term b “they spoke” is nothing other than a term of gentleness, and likewise, /b the same is true of the verse which b states: “He subdues [ i yadber /i ] peoples under us” /b (Psalms 47:4), meaning that God will calmly and gently conduct the nations under the influence of the Jewish people? The Gemara answers: The meaning of b i dibber /i is discrete /b and the meaning of b i yadber /i is discrete. /b There is a difference between the two conjugations of the same root.,The Gemara provides b a mnemonic /b for the disputes involving Rabbi Yehuda that follow: b Rabbis; i mehemni /i , /b i.e., the dispute with Rabbi Neḥemya; b and /b the dispute with regard to Torah b scrolls /b sewn with threads of flax.,The Gemara resumes the discussion of the harsh language employed in the portion discussing murderers in the book of Joshua. b Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree with regard to this /b matter. b One says /b harsh language was employed b because /b Joshua b delayed /b fulfilling the mitzva of designating cities of refuge, b and one says /b it is b because /b the cities of refuge b are /b a mitzva b of the Torah, /b and therefore they warrant emphasis.,The Gemara cites an additional dispute with regard to the portion of the cities of refuge in the book of Joshua. It is written: b “And Joshua wrote these matters in the scroll of the Torah of God” /b (Joshua 24:26). b Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya disagree with regard to this /b matter. b One says: /b The reference is to the final b eight verses /b in the Torah that record the death of Moses and were recorded by Joshua in the scroll of the Torah, in addition to the rest of the Torah that was written by Moses (see i Bava Batra /i 15a). b And one says: /b The reference is to the portion of the b cities of refuge /b that appears in the book of Joshua.,The Gemara discusses these two opinions: b Granted, according to the one who says that /b the reference is to the final b eight verses /b in the Torah, b that is /b the reason b that it is written: /b “And Joshua wrote these matters b in the scroll of the Torah of God,” /b as he wrote those verses and they were included in the Torah. b But according to the one who says /b that the reference is to the portion of the b cities of refuge /b in the book of Joshua, b what /b is the meaning of the phrase b “in the scroll of the Torah of God”? /b They appear in the book of Joshua, not in the Torah. The Gemara answers: b This /b is what the verse b is saying: And Joshua wrote in his book these matters that are /b also b written in the scroll of the Torah of God. /b ,The Gemara proceeds to cite another dispute between Rabbi Yehuda and one of the Sages in which it is not clear which opinion is attributable to which Sage. In the case of a Torah b scroll where one sewed its /b sheets b with linen /b threads, b Rabbi Yehuda and Rabbi Meir disagree with regard to this /b matter. b One says: /b The Torah scroll is b fit /b for use, b and one says: /b The Torah scroll is b unfit /b for use.,The Gemara elaborates: b According to the one who says /b that the Torah scroll is b unfit /b for use, the reason is b as it is written /b with regard to phylacteries: “And it shall be for you a sign on your hand and a memorial between your eyes, b in order that the Torah of God shall be in your mouth” /b (Exodus 13:9). b And /b in this verse b the entire Torah is juxtaposed /b and likened b to phylacteries: Just as /b with regard to b phylacteries, /b there is b a i halakha /i /b transmitted b to Moses from Sinai to sew them with sinews, so too, /b with regard to b all /b sheets of the Torah scroll, there is a requirement b to sew them with sinews. And the other /b Sage holds: b When /b the Torah scroll b is juxtaposed /b and likened to phylacteries, it is only b with regard to /b the principle that the sheets of the Torah scroll may be prepared only from a species of animal b that is permitted to your mouth, /b i.e., that it is permitted for a Jew to eat; but with regard b to its /b other b i halakhot /i , it is not juxtaposed /b and likened to phylacteries., b Rav said: I saw that the phylacteries of the house of my uncle, /b Rabbi Ḥiyya, b were sewn with linen. But the i halakha /i is not in accordance with his /b opinion; phylacteries may be sewn only with sinews., strong MISHNA: /strong The Torah states that an unintentional murderer is required to remain in the city of refuge to which he fled until the death of the High Priest. The mishna elaborates: With regard to High Priests, who were appointed in several different manners, b one anointed with the anointing oil, /b which was the method through which High Priests were consecrated until the oil was sequestered toward the end of the First Temple period; b and one /b consecrated by donning b multiple garments, /b the eight vestments unique to the High Priest, which was the practice during the Second Temple period; b and one /b who received a temporary appointment due to the unfitness of the serving High Priest, b who departed from his anointment /b with the restoration of the serving High Priest to active service, their deaths b facilitate /b the b return of the murderer /b from the city of refuge to his home. b Rabbi Yehuda says: Even /b the death of a priest b anointed for war /b to address the soldiers (see Deuteronomy 20:1–7) b facilitates /b the b return of the murderer. /b ,The mishna continues: b Therefore, the mothers of /b High b Priests /b would b provide /b those exiled to cities of refuge with b sustece and garments so that they would not pray that their sons would die. /b The more comfortable their lives in the city of refuge, the less urgency they would feel to leave, and the less likely it would be that they would pray for the death of the High Priests., strong GEMARA: /strong The Gemara asks: b From where are these matters, /b that the death of these High Priests facilitates the return of the murderer, derived? b Rav Kahana said /b they are derived from a verse, b as the verse states: “And he shall dwell there until the death of the High Priest /b who was anointed with the sacred oil” (Numbers 35:25), b and it is written: “For in his city of refuge he shall dwell until the death of the High Priest” /b (Numbers 35:28), b and it is written: “And after the death of the High Priest /b the murderer shall return to his ancestral land” (Numbers 35:28). The three mentions of the death of the High Priest correspond to the three types of High Priest enumerated by the first i tanna /i of the mishna: One anointed with oil, one consecrated by donning the eight vestments, and one who was relieved of his position., b And Rabbi Yehuda /b holds that b another verse is written: /b “And you shall take no ransom for him that fled to his city of refuge, b to return and dwell in the land until the death of the priest” /b (Numbers 35:32), from which it is derived that the death of the priest anointed for war also facilitates the return of the murderer. b And the other /b i tanna /i says: b From /b the fact b that High /b Priest b is not written /b in that verse, it is clear that the reference is not to an additional type of High Priest; rather, the reference b is /b to b one of those /b High Priests mentioned in the preceding verses.,§ The mishna teaches: b Therefore, the mothers of /b High b Priests /b would provide those exiled to cities of refuge with sustece and garments so that they would not pray that their sons will die. The Gemara asks: b The reason /b that the High Priest will not die b is that they do not pray; but if they prayed /b for the death of the High Priest, would he b die? But isn’t it written: “As the wandering sparrow, as the flying swallow, so a curse that is baseless shall come home” /b (Proverbs 26:2)? Why does the mishna express concern over a baseless curse? b A certain elder said to him: I heard in the lecture /b delivered b by Rava /b that it is not a baseless curse, as the High Priests share the blame for the unintentional murders performed by these people, b as they should have pleaded for mercy for their generation, /b that no murder should transpire, even unintentionally, b and they did not plead. /b Due to their share in the blame, prayers for their death could be effective., b And some teach /b a variant reading of the mishna: Therefore, the mothers of High Priests would provide those exiled to cities of refuge with sustece and garments, b so that /b those exiled b would pray that their sons will not die. /b The Gemara infers: b The reason /b that the High Priests will not die b is that they pray, but if they did not pray /b for the High Priest not to die, would the High Priest b die? What could /b the High Priest b have done /b to prevent the unintentional murder? b Here, /b in Babylonia, b we say /b an adage to describe a situation of that sort: b Toviyya sinned and Zigud is flogged. /b Toviyya violated a prohibition and Zigud came as a single witness to testify against him. Since the testimony of a single witness is not valid in court, he is flogged for defaming Toviyya. The sinner is unpunished and the person who sought to testify against him is flogged. This became a colloquialism for a situation where one is punished for the sin of another., b There, /b in Eretz Yisrael, b they say /b a different adage with the same application: b Shechem married /b a woman b and Mavgai circumcised /b himself. This is based on the episode of the abduction of Dinah in the city of Shechem (see Genesis, chapter 34), where Shechem compelled all the male residents of the city to undergo circumcision so that he could marry Dinah. Shechem married Dinah, while the rest of the males suffered the pain of circumcision and received no benefit., b A certain elder said to him: I heard in the lecture /b delivered b by Rava /b that the High Priests share the blame, b as they should have pleaded for mercy for their generation and they did not plead. /b Consequently, they required the exiles to pray on their own behalf. The Gemara illustrates the concept of the responsibility held by the spiritual leadership: This is b like /b in b this /b incident b where a certain man was eaten by a lion at a distance of three parasangs from /b the place of residence of b Rabbi Yehoshua ben Levi, and Elijah /b the prophet b did not speak with him /b for b three days /b because of his failure to pray that an incident of this kind would not transpire in his place of residence.,Apropos curses that are realized, b Rav Yehuda says /b that b Rav says: /b With regard to b the curse of a Sage, even /b if it is b baseless, /b i.e., based on a mistaken premise, b it /b nevertheless b comes /b to fruition and affects the object of the curse. b From where do we /b derive this? It is derived b from /b this incident involving b Ahithophel. When David dug the drainpipes /b in preparation for building the Temple, the waters of b the depths rose /b and b sought to inundate the world. /b David b said: What is /b the i halakha /i ? Is it permitted b to write /b the sacred b name on an earthenware shard and throw /b it b into the depths, /b so b that /b the water will subside and b stand in its place? There was no one who said anything to him. /b David b said: Anyone who knows /b the answer to b this matter and does not say it shall be strangled. /b ,Then b Ahithophel raised an i a fortiori /i /b inference b on his own /b and b said: And if /b in order b to make peace between a man and his wife /b in the case of a i sota /i , when the husband suspects his wife of having committed adultery, b the Torah says: My name that was written in sanctity shall be erased on the water, /b then, in order b to establish peace for the whole world in its entirety, is it not all the more so /b permitted? Ahithophel b said to /b David: b It is permitted. /b David b wrote /b the sacred b name on an earthenware shard /b and b cast it into the depths, /b and the water in the depths b subsided and stood in its place. /b , b And even so it is written /b that during the rebellion of Absalom: b “And Ahithophel saw that his counsel was not taken, and he saddled his donkey and he arose and went to his house, to his town, and he commanded his household and strangled himself” /b (II Samuel 17:23). Although David stipulated that his curse would take effect only if one who knows the answer fails to share it with him, and Ahithophel did not fail to share it with him, the curse was realized.,The Gemara cites a similar statement: b Rabbi Abbahu says: /b With regard to b the curse of a Sage, even /b if it is stated b conditionally, it comes /b to realization. b From where do we /b derive this? It is derived b from /b an incident involving b Eli /b the High Priest, b as Eli said to Samuel, /b after the latter had received a prophetic vision with regard to Eli, that his sons do not follow his path: b “Therefore may God do to you, and more also, if you hide any matter from me /b of all the matters that He spoke unto you” (I Samuel 3:17). b And even though it is written /b immediately thereafter: b “And Samuel told him all the matters, and did not hide from him” /b (I Samuel 3:18), b it is written /b at the time of Samuel’s death: b “And his sons did not follow in his ways” /b (I Samuel 8:3), indicating that God did to Samuel as he prophesied with regard to Eli, and his own sons did not follow his path. Despite the fact that Eli stated the curse conditionally, Samuel was affected by the curse. |
|
| 37. Anon., Midrash Psalms, 9.14, 11.3, 98.1 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 157, 196, 198, 223, 265 |
38. Anon., Exodus Rabbah, 15.2, 15.16, 21.6, 33.2 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 143, 146, 196, 197, 216| 15.2. דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָם אֵימָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, שֶׁכֵּן כְּתִיב (דניאל ד, יד): בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמָא, אָמַר לָהֶם אֲנִי וְאַתֶּם מַסְכִּים עַל מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל גּוֹמְרִין וּמְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נז, ג): אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כג, לז): אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ וגו', אַתֶּם בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹא בִּזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, לְשֶׁעָבַר הָיָה בְּיָדִי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, יט): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, אֲבָל מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי מְסוּרָה בְּיֶדְכֶם בִּרְשׁוּתְכֶם, אִם אֲמַרְתֶּם הֵן, הֵן. אִם אֲמַרְתֶּם לָאו, לָאו. מִכָּל מָקוֹם יְהֵא הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִם בִּקַּשְׁתֶּם לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה, הֲרֵינִי מַשְׁלִים עִמָּכֶם, לְכָךְ כְּתִיב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. 15.2. דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, לָמָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, לְפִי שֶׁקִּדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ בִּשְׁלשָׁה, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַדֵּשׁ אֶת הַחֹדֶשׁ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן אֲנִי וְאַתֶּם נְקַדֵּשׁ אֶת הַחֹדֶשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, אֲבָל עִבּוּר הַשָּׁנָה בַּעֲשָׂרָה זְקֵנִים, כְּשֶׁהָיוּ רַבּוֹתֵינוּ נִכְנָסִים לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה נִכְנָסִים עֲשָׂרָה זְקֵנִים בְּקִיאִים לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְאַב בֵּית דִּין עִמָּהֶם, וְנוֹעֲלִין אֶת הַדְּלָתוֹת וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר כָּל הַלַּיְלָה, בַּחֲצִי הַלַּיְלָה אוֹמְרִים לְאַב בֵּית דִּין, מְבַקְּשִׁים אָנוּ לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזֹּאת שְׁלשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ, גּוֹזֵר אַתְּ עִמָּנוּ, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם מַה שֶּׁדַּעְתְּכֶם אַף אֲנִי עִמָּכֶם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָצָא אוֹר מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וּבָא לִפְנֵיהֶם וְהָיוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּתְרַצָּה לָהֶם הָאֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיב, ד): זָרַח בַּחשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים, מַה שֶּׁהֵן גּוֹזְרִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסְכִּים עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נז, ג): אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי, יִשְׁתַּבַּח שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַבְּרִיּוֹת גּוֹזְרִין וְהוּא מַסְכִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כג, ג): צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלֹהִים. וּמִנַּיִן לְהִתְוָעֵד בַּעֲשָׂרָה זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ז, יט): הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר. וְכֵן בִּימֵי שְׁלֹמֹה כְּשֶׁהָיָה שְׁלֹמֹה מְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה הָיָה מַכְנִיס שִׁבְעָה זְקֵנִים לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו, טז): חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם. מַהוּ חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו, שֶׁהָיָה שְׁלֹמֹה תּוֹפֵס פִּיו שֶׁלֹא לְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְכָךְ הוּא אוֹמֵר (משלי כג, א): כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ, וְאוֹמֵר (משלי כג, ב): וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה, וְהָיָה שָׁם שְׁלֹמֹה וְנָתָן הַנָּבִיא וְגָד הַחוֹזֶה, הֲרֵי עֲשָׂרָה. 15.16. דָּבָר אַחֵר, וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה בְּמִצְרַיִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפְחָא מָשָׁל לְמַטְרוֹנָה שֶׁהָיְתָה מְקַטְרֶגֶת לַמֶּלֶךְ, נְתָנָהּ בַּפִּילָקִי וְהָלַךְ לוֹ, הָיָה עִמָּהּ הַמֶּלֶךְ בַּפִּילָקִי אָמְרוּ לוֹ מָה אִכְפַּת לָךְ, אָמַר לָהֶם כָּל הַיָּמִים שֶׁאֲנִי עִמָּהּ אֵינָהּ נוֹטֶלֶת שֵׁם רָע, כָּךְ נִשְׁתַּעְבְּדוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וְנִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מו, ד): אָנֹכִי אֵרֵד עִמְךָ מִצְרַיְמָה, וְכֵן בְּבָבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, יד): לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה, וְכֵן בְּמָדַי, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מט, לח): וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם, וְאֵין עֵילָם אֶלָּא מָדַי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כא, ב): עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי, בְּיָוָן הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ט, יד): וַה' עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ. אָמְרוּ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל כָּךְ לָמָּה, אָמַר לָהֶם כָּל הַיָּמִים שֶׁאֲנִי עִמָּהֶם אֵין נוֹטְלִין שֵׁם רָע, בְּמִצְרַיִם הָיִיתִי עִמָּהֶם וְנִמְצֵאת שְׁלֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה. בְּבָבֶל הָיִיתִי עִמָּהֶם וְנִמְצֵאת שְׁלֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ג, יז): הֵן אִיתַי אֱלָהָנָא דִי אֲנַחְנָא פָלְחִין. בְּמָדַי הָיִיתִי עִמָּהֶם וְנִמְצֵאת שְׁלֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ג, ב): וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. בְּיָוָן לֹא כָּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. בֶּאֱדוֹם אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֹאמַר הֵן מִי יֹאמַר לָאו, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, א): מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מָשָׁל לְעָשִׁיר שֶׁיָּצָא בִּשְׁעַת הַקָּיִץ, הָיוּ אֲנָשִׁים אוֹמְרִים בַּגֹּרֶן הוּא, מֶה עָשָׂה, נִכְנַס וּבְיָדוֹ פְּרָכִיל שֶׁל עֲנָבִים, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁבָּא מִן הַכֶּרֶם. כָּךְ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אָמְרוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל הֵיכָן אֱלֹהֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, לז): אֵי אֱלֹהֵימוֹ, (ישעיה מז, ח): וְעַתָּה שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲדִינָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח וגו', מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת לָהּ (דברים לב, מב): אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם, וְלֹא זֹאת בִּלְבָד אֶלָּא שֶׁעָתִיד לְדָרְכָן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי, וְהוּא עָתִיד לִדְרֹךְ בְּמִנְעָלוֹ לְכָל גְּדוֹלֵי אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ס, י): עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי. 21.6. וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְךָ, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה אוֹמֵר לִי שֶׁאֶקְרַע אֶת הַיָּם וְאֶעֱשֶׂה אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה, וְהָכְתִיב (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וַהֲרֵי נִשְׁבַּעְתָּ שֶׁאֵין אַתָּה קוֹרְעוֹ לְעוֹלָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אָמַר לוֹ משֶׁה לֹא כָךְ אָמַרְתָּ שֶׁאֵין הַיָּם נַעֲשֵׂית יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וּכְתִיב (איוב לח, ח): וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא קָרָאתָ מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, מַה כְּתִיב (בראשית א, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, אֲנִי הוּא שֶׁהִתְנֵיתִי עִמּוֹ, כָּךְ הִתְנֵיתִי מִתְּחִלָּה שֶׁאֲנִי קוֹרְעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כז): וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, לִתְנָאוֹ שֶׁהִתְנֵיתִי עִמּוֹ מִתְּחִלָּה. מִיָּד שָׁמַע משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ לִקְרֹעַ הַיָּם, וְכֵיוָן שֶׁהָלַךְ לִקְרֹעַ אֶת הַיָּם, לֹא קִבֵּל עָלָיו לְהִקָּרֵעַ, אָמַר לוֹ הַיָּם, מִפָּנֶיךָ אֲנִי נִקְרַע, אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ, שֶׁאֲנִי נִבְרֵאתִי בַּשְּׁלִישִׁי וְאַתָּה נִבְרֵאתָ בַּשִּׁשִּׁי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע משֶׁה כָּךְ הָלַךְ וְאָמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין הַיָּם רוֹצֶה לְהִקָּרֵעַ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן יְמִינוֹ עַל יְמִינוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יב): מוֹלִיךְ לִימִין משֶׁה וגו'. מִיָּד רָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרַח, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיד, ג): הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, מַה רָאָה, אֶלָּא שֶׁרָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנָּתַן יַד יְמִינוֹ עַל משֶׁה וְלֹא יָכֹל לְעַכֵּב אֶלָּא בָּרַח מִיָּד. אָמַר לוֹ משֶׁה מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹרֵחַ, אָמַר לוֹ הַיָּם מִפְּנֵי אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, מִפְּנֵי יִרְאָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיָּד כֵּיוָן שֶׁהֵרִים משֶׁה יָדוֹ עַל הַיָּם, נִבְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כא): וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, אֵינוֹ אוֹמֵר וַיִּבָּקַע הַיָּם, אֶלָּא וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמַּיִם שֶׁהָיוּ בְּכָל הַמַּעְיָינוֹת וּבַבּוֹרוֹת וּבְכָל מָקוֹם, נִבְקְעוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁחָזְרוּ חָזְרוּ כָּל הַמַּיִם, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (שמות יד, כח): וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וְכָל הַנִּסִּים הַלָּלוּ נַעֲשׂוּ עַל יְדֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כא): וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יא): וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם משֶׁה עַמּוֹ, וּכְתִיב (ישעיה סג, יב): מוֹלִיךְ לִימִין משֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ: 33.2. דָּבָר אַחֵר, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים סח, יט): עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, כָּל עִלּוּיֶיךָ לֹא הָיָה אֶלָּא מִן הַמָּרוֹם, עָלִיתָ לַמָּרוֹם, (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, (שמות כ, כא): וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל. שָׁבִיתָ שֶׁבִי, מֶלֶךְ בְּשָׁעָה שֶׁחֲיָלוֹתָיו נִשְׁבִּים הוּא מֵצַר, תֹּאמַר אַף כָּאן כָּךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים סח, יט): לָקַחְתָּ. וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם מוֹכֵר הוּא מֵצַר, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים סח, יט): מַתָּנוֹת בָּאָדָם, אָמַר לָהֶם כָּךְ אֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ מַתָּנָה נְתַתִּיהָ לָכֶם. (תהלים סח, יט): אַף סוֹרְרִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, מָה עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹמְרִין שֶׁאֵינִי חוֹזֵר עִמָּהֶם עַל שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, יב): סָרוּ מַהֵר, אֲפִלּוּ סוֹרְרִים הֵן אֵינִי מַנִּיחַ אוֹתָם וְעִמָּהֶם אֲנִי דָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: אַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים. | |
|
| 39. Yannai, Fragment On Seder, None Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 215 |
| 40. Anon., Lexicon Artis Grammaticae (E Cod. Coislin. 345), 23.8, 32.8 Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 143, 196 |
| 41. Anon., Beshalah, Pet., None Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
| 42. Anon., Aggadat Shir Ha-Shirim, None Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 265 |
| 43. Various, Patrologia Latina, 1.86, 1.266-1.267, 1.353, 2.55-2.56, 2.324 Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 215, 216 |
| 44. Anon., Pesiqta De Rav Kahana, 5.3, 17.5 Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 196, 197 |
| 45. Anon., Pesiqta De-Rabbi Eliezer, 41 Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 156 |
| 46. Anon., Pesikta Rabbati, 21, 30, 29 Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 159, 367 |
| 47. Yose Ben Yose, Piyyutim, None Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
| 48. Anon., Midrash On Song of Songs, 4.2 Tagged with subjects: •shekhinah, exile of Found in books: Fishbane (2003) 357 |
| 49. Anon., Tanhuma, None Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 223 |
