| 1. Tosefta, Bava Metzia, None (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 183 |
2. Mishnah, Peah, 2.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 183| 2.6. "מַעֲשֶׂה שֶׁזָּרַע רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְעָלוּ לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאָלוּ. אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר, מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא, שֶׁקִּבֵּל מֵאַבָּא, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת, שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, בְּזוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין, אִם עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת. שְׁתֵּי גְרָנוֹת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת: \n", | 2.6. "It happened that Rabbi Shimon of Mitzpah planted his field [with two different kinds] and came before Rabban Gamaliel. They both went up to the Chamber of Hewn Stone and asked [about the law]. Nahum the scribe said: I have a tradition from Rabbi Meyasha, who received it from Abba, who received it from the pairs [of sage], who received it from the prophets, a halakhah of Moses from Sinai, that one who plants his field with two species of wheat, if he makes up of it one threshing-floor, he gives only one peah, but if two threshing-floors, he gives two peahs.", |
|
3. Mishnah, Negaim, 3.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 183| 3.1. "הַכֹּל מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִן הַנָּכְרִים וְגֵר תּוֹשָׁב. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים, אֶלָּא שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה בִידֵי כֹהֵן. אוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר טָמֵא, וְהוּא אוֹמֵר טָמֵא. אֱמֹר טָהוֹר, וְהוּא אוֹמֵר טָהוֹר. אֵין רוֹאִים שְׁנֵי נְגָעִים כְּאֶחָד, בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד וּבֵין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֶלָּא רוֹאֶה אֶת הָאֶחָד וּמַסְגִּירוֹ וּמַחְלִיטוֹ וּפוֹטְרוֹ, וְחוֹזֵר לַשֵּׁנִי. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּסְגָּר וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּחְלָט. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּחְלָט, וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּסְגָּר. אֲבָל בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ, הַמַּסְגִּיר מַסְגִּיר, וְהַמַּחְלִיט מַחְלִיט, מַסְגִּיר וּפוֹטֵר, מַחְלִיט וּפוֹטֵר: \n", | 3.1. "Everyone can become impure from negaim, except for a non-Jew and a resident alien. All are qualified to inspect negaim, but only a priest may declare them unclean or clean. He is told, \"Say: 'unclean,'\" and he repeats \"unclean,\" or \"Say: 'clean,'\" and he repeats \"clean.\" Two negaim may not be inspected simultaneously whether in one man or in two men; rather he inspects one first and isolates him, certifies him as unclean or pronounces him clean, and then he inspects the second. One who is isolated may not be isolated again nor may one who is certified unclean be certified unclean again. One who is certified unclean may not be isolated nor may one who is isolated be certified unclean. But in the beginning, or at the end of a week, he may isolate on account of the one nega and isolate him on account of another one; he may certify him unclean on account of one sign and also certify him unclean on account of another sign; he may isolated the one sign and declare the other clean, or certify the one unclean and declare the other clean.", |
|
4. Mishnah, Kelim, 13.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 183| 13.7. "הַכַּדּוּמִין הָאַשְׁקְלוֹנִין שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְהָאֻנְקְלִי שֶׁלָּהֶן קַיֶּמֶת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. הַמַּעְבֵּר, וְהַמַּזְרֶה, וְהַמַּגּוֹב, וְכֵן מַסְרֵק שֶׁל רֹאשׁ שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מִשִּׁנֵּיהֶן, וַעֲשָׂאָן שֶׁל מַתֶּכֶת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דְּבַר חִדּוּשׁ חִדְּשׁוּ סוֹפְרִים, וְאֵין לִי מָה אָשִׁיב: \n", | 13.7. "If Ashkelon grappling-irons were broken but their hooks remained, they remain susceptible to impurity. If a pitch-fork, winnowing-fan, or rake, and the same applies to a hair-comb, lost one of its teeth and it was replaced by one of metal, it is susceptible to impurity. And concerning all these Rabbi Joshua said: the scribes have here introduced a new principle of law, and I have no explanation to offer.", |
|
5. Mishnah, Horayot, 3.8 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 183| 3.8. "כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, וּמַמְזֵר לְנָתִין, וְנָתִין לְגֵר, וְגֵר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ: \n", | 3.8. "A priest takes precedence over a levite, a levite over an israelite, an israelite over a mamzer, a mamzer over a natin, a natin over a convert, and a convert over a freed slave. When is this so? When all these were in other respects equal. However, if the mamzer was a scholar and the high priest an ignoramus, the scholar mamzer takes precedence over the ignorant high priest.", |
|
6. Mishnah, Avot, 1.1-1.2, 6.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 183| 1.1. "משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: \n", 1.2. "שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים: \n", 6.9. "אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶן קִסְמָא, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי, רַבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם אַתָּה. אָמַרְתִּי לוֹ, מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי. אָמַר לִי, רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִמְקוֹמֵנוּ, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. אָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִמְקוֹם תּוֹרָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו) בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, בַּקֶּבֶר, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (תהלים קיט), טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף. וְאוֹמֵר (חגי ב) לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב אָמַר ה' צְבָאוֹת:", | 1.1. "Moses received the torah at Sinai and transmitted it to Joshua, Joshua to the elders, and the elders to the prophets, and the prophets to the Men of the Great Assembly. They said three things: Be patient in [the administration of] justice, raise many disciples and make a fence round the Torah.", 1.2. "Shimon the Righteous was one of the last of the men of the great assembly. He used to say: the world stands upon three things: the Torah, the Temple service, and the practice of acts of piety.", 6.9. "Rabbi Yose ben Kisma said: Once I was walking by the way when a man met me, and greeted me and I greeted him. He said to me, “Rabbi, where are you from?” I said to him, “I am from a great city of sages and scribes”. He said to me, “Rabbi, would you consider living with us in our place? I would give you a thousand thousand denarii of gold, and precious stones and pearls.” I said to him: “My son, even if you were to give me all the silver and gold, precious stones and pearls that are in the world, I would not dwell anywhere except in a place of Torah; for when a man passes away there accompany him neither gold nor silver, nor precious stones nor pearls, but Torah and good deeds alone, as it is said, “When you walk it will lead you. When you lie down it will watch over you; and when you are awake it will talk with you” (Proverbs 6:22). “When you walk it will lead you” in this world. “When you lie down it will watch over you” in the grave; “And when you are awake it will talk with you” in the world to come. And thus it is written in the book of Psalms by David, king of Israel, “I prefer the teaching You proclaimed to thousands of pieces of gold and silver” (Psalms 119:71), And it says: “Mine is the silver, and mine the gold, says the Lord of Hosts” (Haggai 2:8).", |
|
7. Mishnah, Pesahim, 2.5-2.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 111| 2.5. "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח, בְּחִטִּים, בִּשְׂעוֹרִים, בְּכֻסְּמִין וּבְשִׁיפוֹן וּבְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל. וְיוֹצְאִין בִּדְמַאי וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַכֹּהֲנִים בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה. אֲבָל לֹא בְטֶבֶל, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר, עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ, אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן. עֲשָׂאָן לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, יוֹצְאִין בָּהֶן: \n", 2.6. "וְאֵלּוּ יְרָקוֹת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח, בַּחֲזֶרֶת וּבְעֻלָשִׁין וּבְתַמְכָא וּבְחַרְחֲבִינָה וּבְמָרוֹר. יוֹצְאִין בָּהֶן בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין, אֲבָל לֹא כְבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבֻשָּׁלִין. וּמִצְטָרְפִין לְכַזָּיִת. וְיוֹצְאִין בַּקֶּלַח שֶׁלָּהֶן, וּבִדְמַאי, וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ: \n", | 2.5. "These are the things with which they fulfill their obligation on Pesah: with wheat, with barley, with spelt, with rye, and with oats. And they fulfill [the obligation] with demai, with first tithe whose terumah has been separated, and with second tithe or sanctified property which have been redeemed; And priests [can fulfill their obligation] with hallah and terumah. But not with untithed produce, nor with first tithe whose terumah has not been separated, nor with second tithe or sanctified property which have not been redeemed. Loaves of the thanksgiving offering and the wafers of a nazirite: If he made them for himself, they cannot fulfill [their obligation] with them; If he made them to sell in the market, they can fulfill [their obligation] with them.", 2.6. "And these are the herbs with which one discharges his obligation on Pesah: with lettuce [hazaret]; with chicory [olshin]; with wild chicory [tamkah]; with picridium [harhavina], and with sonchus [maror]. They fulfill their obligation whether they are moist or dry, but not preserved [in vinegar], nor stewed nor boiled. And they combine to the size of an olive. And they fulfill their obligation with their stalk[s]. And with demai, and with first tithe from which terumah has been separated, and second tithe and sacred property which have been redeemed.", |
|
8. Mishnah, Sanhedrin, 4.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 183| 4.3. "סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה. וּשְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל, וְכוֹתְבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּבִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה, אֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין, וְאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְחַיְּבִין, וְהַשְּׁלִישִׁי כוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּבִין: \n", | 4.3. "The Sanhedrin was arranged like the half of a round threshing-floor so that they all might see one another. Before them stood the two scribes of the judges, one to the right and one to the left, and they wrote down the words of them that favored acquittal and the words of them that favored conviction. Rabbi Judah says: “There were three: one wrote down the words of them that favored acquittal, and one wrote down the words of them that favored conviction, and the third wrote down the words of both them that favored acquittal and them that favored conviction.", |
|
| 9. Tosefta, Yadayim, 2.16 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 101, 102, 111, 183 |
10. Tosefta, Kippurim, 1.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 183| 1.8. "איזו היא אצבע צרדה זו אצבע גדולה של ימין בפה [ולא] בנבל ולא בכנור מה היו אומרים (תהילים קכ״ז:א׳) שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית וגו' לא היו ישנים כל הלילה אלא שקורין כנגד כהן גדול [כדי] לעסקו בתורה כך היו נוהגין בגבולין אחר חורבן הבית זכר למקדש אבל חוטאין [היו].", | |
|
11. Tosefta, Parah, 3.7-3.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 66, 183| 3.7. "פקע מעורה ומשערה ומבשרה חוץ לגיתה יחזיר ואם לא החזיר פסול. חוץ ממערכתה הרי זה מרבה עליו ושורפו במקומו ר\"א אומר כזית מעכבת פחות מכזית אין מעכבת. פקע מקרנה ומטלפה ומפרשה א\"צ להחזיר שאין זבח שאין מעכב בחיה אין מעכב בשריפתה ר\"א בר צדוק הוסיף אשליך אשליך אשליך והם אמרו לו הן ג\"פ על כל דבר ודבר. בין שקרעה ביד בין שקרעה בסכין ובין שנקרעה מאליה ובין שהשליך שלשתן זה אחר זה <זה אחר זה> כשרה.", 3.8. "נתנן עד שלא הוצת האור ברובה או משנעשית אפר פסולה. נטל עצם או שחור וקדש בו הרי זה לא עשה כלום אם יש עליו אבק כל שהוא אם מגופה כותשו ומקדש בו וכשר. וחולקין אותו לשלשה חלקים אחד ניתן בחיל ואחד ניתן בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות זה שמתחלק לכל המשמרות היו ישראל מזין הימנו. זה שניתן בהר המשחה היו כהנים מקדשין בו. זה שניתן בחיל היו משמרין שנאמר (במדבר יט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת. ", | |
|
12. Tosefta, Megillah, 2.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 183| 2.5. "מצות מגילה מתחלתה ועד סופה דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר מאיש יהודי ר' יוסי אומר (אסתר ג) מאחר הדברים האלה ר\"ש בן [אלעזר] אומר (אסתר ו) מבלילה ההוא אבל הכל מודים [שמצותה לגמור עד סוף].", | |
|
| 13. Anon., Sifra, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
| 14. Anon., Sifre Numbers, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
| 15. Mishna, Tevulyom, 2.14 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 183 |
16. Babylonian Talmud, Gittin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 183| 67a. אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ומשום כיסופא דסופר חיישי ומחתמי חד מהנך סהדי וסופר בהדייהו ובעל לא אמר הכי,כיון דאמר מר כשר ולא תעשה כן בישראל לא שכיח,וליחוש דילמא אמר להו לבי תרי אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו ואזלי הנך משום כיסופא דסופר ומחתמי ליה לסופר בהדי חד מינייהו ובעל לא אמר הכי אמרי הא נמי כשר ולא תעשה הוא,הניחא למ"ד כשר ולא תעשה אלא למ"ד כשר ותעשה מאי איכא למימר,אלא רבי יוסי תרתי אמר ושמואל סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא,גופא אמר שמואל אמר רבי הלכה כרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח אמר לפניו ר"ש ברבי מאחר שר"מ וחנינא איש אונו חולקין על רבי יוסי מה ראה רבי לומר הלכה כר' יוסי,אמר לו שתוק בני שתוק לא ראית את ר' יוסי אילמלי ראיתו נמוקו עמו,דתניא איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים ר"מ חכם וסופר ר' יהודה חכם לכשירצה ר' טרפון גל של אגוזין ר' ישמעאל חנות מיוזנת ר"ע אוצר בלום ר' יוחנן בן נורי קופת הרוכלים רבי אלעזר בן עזריה קופה של בשמים משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ר' יוסי נמוקו עמו רבי שמעון טוחן הרבה ומוציא קימעא,תנא משכח קימעא ומה שמוציא אינו מוציא אלא סובין וכן אמר ר"ש לתלמידיו בניי שנו מדותי שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של ר"ע,גופא אמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו אמר רב הונא אמר רב כשר ולא תעשה זאת בישראל,אמר ליה עולא לרב נחמן ואמרי לה רב נחמן לעולא מאחר דכשר אמאי לא תעשה זאת בישראל א"ל חיישינן שמא תשכור עדים,ומי חיישינן והתניא עדים החתומין על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה מעשה לא עבדי דבורא קאמרי,אמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו רב חסדא אמר כשר ולא תעשה רבה בר בר חנה אמר כשר ותעשה,רב נחמן אמר כשר ולא תעשה רב ששת אמר כשר ותעשה רבה אמר כשר ולא תעשה רב יוסף אמר כשר ותעשה | 67a. b Tell a scribe and he will write /b the document b and /b tell b so-and-so and so-and-so and they will sign /b it. b And due to the shame of the scribe, /b who asks: Don’t you consider me a sufficiently upright person to sign the document as a witness, the agents b are concerned /b to avoid that disgrace b and have one of those witnesses and the scribe sign together with him, and the husband did not say /b to do b so. /b The bill of divorce is invalid because it was signed contrary to the husband’s instructions, and the agents will mistakenly think it is valid.,The Gemara answers: b Since the Master said, /b as cited later, that such a bill of divorce is b valid, however, it shall not be done in Israel, /b as the husband himself should appoint the scribe and the witnesses, b it is /b an b uncommon /b case for the husband to appoint an agent to arrange the bill of divorce, and the Sages do not issue a decree for cases that are uncommon.,The Gemara asks: b And let us be concerned lest /b the husband b say to two /b people: b Tell the scribe and he will write /b the document b and you sign /b it, b and these /b two, b due to the shame of the scribe, go and have the scribe sign /b the document b together with one of them, and the husband did not say /b to do b so. /b The Sages b say: /b In b this /b case b too, it is valid; however, it shall not be done. /b This too is uncommon, and there is neither concern nor a decree.,The Gemara responds: b This works out well according to the one who said /b in this case as well: It is b valid; however, it shall not be done. But according to the one who said: /b It is b valid and it may be done, /b i.e., it is permitted i ab initio /i , b what is there to say? /b , b Rather, /b this is the explanation. b Rabbi Yosei stated two /b i halakhot /i : The first is that verbal directives cannot be delegated to an agent. The second is that even when the husband said: Tell another to write the document, this agency cannot be transferred to another person. b And Shmuel holds in accordance with /b the opinion of Rabbi Yosei b in one /b case, i.e., that verbal directives cannot be delegated to an agent, b and he disagrees with him in one /b case, as Shmuel holds that if the husband explicitly said: Tell another to write the document, this agency can be transferred.,§ With regard to b the /b previously cited matter b itself, Shmuel says /b that b Rabbi /b Yehuda HaNasi b says: The i halakha /i is in accordance with /b the opinion of b Rabbi Yosei, /b who b says: /b Verbal b directives cannot be delegated to an agent. Rabbi Shimon, son of Rabbi /b Yehuda HaNasi, b said before /b his father: b Since Rabbi Meir and /b Rabbi b Ḥanina of Ono, /b who hold that verbal directives can be delegated to an agent, b disagree with Rabbi Yosei, what led Rabbi /b Yehuda HaNasi b to say /b that the b i halakha /i is in accordance with /b the opinion of b Rabbi Yosei? /b ,Rabbi Yehuda HaNasi b said to his /b son: b Be silent, my son; be silent. You did not see Rabbi Yosei, as, if you had seen him, /b you would know that b his reasoning [ i nimmuko /i ] accompanies his /b statements. Therefore, I deem his opinion most reliable.,This is b as it is taught /b in a i baraita /i that b Isi ben Yehuda would recount the praise of the Sages /b by characterizing each of them: b Rabbi Meir, a scholar and scribe; Rabbi Yehuda, a scholar when he chooses /b to be one; b Rabbi Tarfon, a pile of nuts, /b as, just as when one removes a nut from a pile all the other nuts fall, so too, when a student would ask Rabbi Tarfon with regard to one matter, he would cite sources from all the disciplines of the Torah; b Rabbi Yishmael, a well-stocked store; Rabbi Akiva, a full storehouse; Rabbi Yoḥa ben Nuri, a peddler’s basket, /b in which there is a small amount of each product; b Rabbi Elazar ben Azarya, a basket of /b fragrant b spices, /b as everything he says is reasonable; b the mishna of Rabbi Eliezer ben Ya’akov /b is b measured [ i kav /i ] and immaculate; Rabbi Yosei, his reasoning accompanies his /b statements; b Rabbi Shimon grinds much and removes little. /b ,It is b taught /b in explanation: Rabbi Shimon b would forget little /b of his studies, b and what he removed /b from his memory, b he removed only chaff. And likewise, Rabbi Shimon said to his students: My sons, accept my /b halakhic b rulings, as my rulings are the finest /b rulings b of the finest rulings of Rabbi Akiva. /b ,§ With regard to b the /b matter previously cited b itself, /b a case where b one /b who b said to two /b people: b Tell a scribe and he will write /b the document b and /b tell b so-and-so and so-and-so and they will sign /b it, b Rav Huna says /b that b Rav says: /b It is b valid; however, it shall not be done in Israel /b i ab initio /i . The husband himself must appoint the scribe and witnesses., b Ulla said to Rav Naḥman, and some say /b that b Rav Naḥman /b said b to Ulla: Since /b it is b valid, why shall it not be done in Israel? He said to him: We are concerned lest /b the woman b hire witnesses. /b Since this is permitted by means of an agent, and the witnesses themselves do not know what the husband said, a woman could hire witnesses to tell a scribe to write a bill of divorce on her behalf and hire witnesses to sign it without her husband’s knowledge.,The Gemara asks: b But are we concerned /b about that possibility? b But isn’t it taught /b in a i baraita /i ( i Tosefta /i , i Yevamot /i 4:7): With regard to b witnesses who are signed on a field of sale and a woman’s bill of divorce, the Sages were not concerned with regard to this matter /b of forgery, that perhaps these documents were written without consent of the owner and the husband, respectively. The Gemara answers: Although b they /b would b not perform an action /b and forge a bill of divorce, b they /b would b utter a statement /b and tell another to forge a document. The other person acts unknowingly, unaware of the impropriety involved.,The Gemara cites another i halakha /i : If b one said to two /b people: b Tell the scribe and he will write /b the document b and you sign /b it, b Rav Ḥisda says: /b This bill of divorce is b valid; however, it shall not be done /b i ab initio /i . b Rabba bar bar Ḥana says: /b It is b valid and it may be done /b i ab initio /i .,Several other i amora’im /i dispute this matter. b Rav Naḥman says: /b It is b valid; however, it shall not be done /b i ab initio /i . b Rav Sheshet says: /b It is b valid and it may be done /b i ab initio /i . b Rabba says: /b It is b valid; however, it shall not be done. Rav Yosef says: /b It is b valid and it may be done. /b |
|
| 17. Anon., Avot Derabbi Nathan A, 18 (6th cent. CE - 8th cent. CE) Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 183 |
18. Anon., Ruthrabbah, 4.6 Tagged with subjects: •scribes, rabbinic Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 183| 4.6. וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים (רות ב, ה), עַל כַּמָּה הָיָה מְמֻנֶּה, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר מִרְיָם עַל אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם הָיָה מְמֻנֶּה, מִן הֲדָא (דברי הימים ב ב, טז יז): וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וגו' וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף סַבָּל וגו', דַּעֲבַד כֵּן יָכֵיל קָאֵים וְיָדַע מַה דְּהוּא עָבַד. לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת. וְלָא הֲוָה חַכִּים לָהּ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ נְעִימָה וּמַעֲשֶׂיהָ נָאִים, הִתְחִיל שׁוֹאֵל עָלֶיהָ, כָּל הַנָּשִׁים שׁוֹחֲחוֹת וּמְלַקְּטוֹת וְזוֹ יוֹשֶׁבֶת וּמְלַקֶּטֶת. כָּל הַנָּשִׁים מְסַלְּקוֹת כְּלֵיהֶם, וְזוֹ מְשַׁלְשֶׁלֶת כֵּלֶיהָ. כָּל הַנָּשִׁים מְשַׂחֲקוֹת עִם הַקּוֹצְרִים, וְזוֹ מַצְנַעַת עַצְמָהּ. כָּל הַנָּשִׁים מְלַקְּטוֹת בֵּין הָעֳמָרִים, וְזוֹ מְלַקֶּטֶת מִן הַהֶפְקֵר. וְדִכְוָותֵיהּ (שמואל א יז, נה): וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי, וְלָא הֲוָה חַכִּים לֵיהּ, אֶתְמוֹל הֲוָה מְשַׁלַּח לֵאמֹר לְיִשַּׁי (שמואל א טז, כב): יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי, וְעַכְשָׁיו הוּא שׁוֹאֵל עָלָיו, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאָה שָׁאוּל אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ, הִתְחִיל שׁוֹאֵל עָלָיו, אִם מִפֶּרֶץ הוּא, מֶלֶךְ הוּא. אִם מִזֶּרַח הוּא, שׁוֹפֵט הוּא. וְהָיָה שָׁם דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְאָמַר לוֹ אֲפִלּוּ הוּא מִפֶּרֶץ לֹא פָּסוּל הוּא, לֹא פְּסוּל מִשְׁפָּחָה הוּא, לֹא מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה הוּא. אָמַר לוֹ אַבְנֵר וְלֹא כְּבָר נִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית, אָמַר לוֹ אִם כֵּן אֲדוֹמִי וְלֹא אֲדוֹמִית, מִצְרִי וְלֹא מִצְרִית, אֲנָשִׁים לָמָּה נִתְרַחֲקוּ לֹא (דברים כג, ה): עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, הָיָה לָהֶם לַנָשִׁים לְהוֹצִיא לִקְרַאת נָשִׁים. נִתְעַלְּמָה הֲלָכָה מֵעֵינָיו שֶׁל אַבְנֵר לְשָׁעָה. אָמַר לוֹ שָׁאוּל הֲלָכָה שֶׁנִּתְעַלְּמָה מֵעֵינֶיךָ צֵא וּשְׁאַל לִשְׁמוּאֵל וּבֵית דִּינוֹ. כֵּיוָן שֶׁבָּא אֵצֶל שְׁמוּאֵל בְּבֵית דִּינוֹ אָמַר לוֹ הֲדָא מִנַּיִן אִית לָךְ, לֹא מִן דּוֹאֵג, דּוֹאֵג מִינִי הוּא וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְּשָׁלוֹם מִן הָעוֹלָם, לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר, דִּכְתִיב (תהלים מה, יד): כָּל כְּבוּדָה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, לְאִשָּׁה שֶׁלֹא לְהוֹצִיא, וְלָאִישׁ לְהוֹצִיא (דברים כג, יד): וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ, לָאִישׁ לִתֵּן שָׂכָר וְלֹא לָאִשָּׁה. וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר נַעֲרָה מוֹאֲבִיָה הִיא. וְאַתְּ אֲמַרְתְּ מַעֲשֶׂיהָ נָאִים וּנְעִימִים. אֶלָּא, רַבָּתָה רִפְּתָה לָהּ. | |
|
