Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database

   Search:  
validated results only / all results

and or

Filtering options: (leave empty for all results)
By author:     
By work:        
By subject:
By additional keyword:       



Results for
Please note: the results are produced through a computerized process which may frequently lead to errors, both in incorrect tagging and in other issues. Please use with caution.
Due to load times, full text fetching is currently attempted for validated results only.
Full texts for Hebrew Bible and rabbinic texts is kindly supplied by Sefaria; for Greek and Latin texts, by Perseus Scaife, for the Quran, by Tanzil.net

For a list of book indices included, see here.





18 results for "r."
1. Tosefta, Taanit, 1.13 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)  Tagged with subjects: •r. judah (babylonia, third century) Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 495
2. Mishnah, Taanit, 1.4, 3.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)  Tagged with subjects: •r. judah (babylonia, third century) Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 495
1.4. "הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, הִתְחִילוּ הַיְחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה: \n", 3.6. "מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם, וְגָזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְׁקְלוֹן. וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ, אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה: \n", 1.4. "If the seventeenth of Marheshvan came and no rain fell, individuals begin to fast three fasts. They eat and drink after it gets dark and they are permitted to do work, to bathe, to anoint themselves with oil, to wear shoes, and to have marital relations.", 3.6. "It once happened that elders went down from Jerusalem to their own cities and ordered a fast because there was seen in Ashkelon a shidafon which affected as much grain as would fill an oven [with loaves]. They also decreed a fast because wolves devoured two children on the other side of the Jordan. Rabbi Yose says: not because they devoured [the children] but [merely] because they were seen.",
3. Josephus Flavius, Life, 290 (1st cent. CE - 1st cent. CE)  Tagged with subjects: •r. judah (babylonia, third century) Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 495
4. Mishnah, Megillah, 1.3, 3.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)  Tagged with subjects: •r. judah (babylonia, third century) Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 368, 446
1.3. "אֵיזוֹ הִיא עִיר גְּדוֹלָה, כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה בַטְלָנִים. פָּחוֹת מִכָּאן, הֲרֵי זֶה כְפָר. בָּאֵלּוּ אָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין. אֲבָל זְמַן עֲצֵי כֹהֲנִים וְתִשְׁעָה בְאָב, חֲגִיגָה וְהַקְהֵל, מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין, מֻתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִיּוֹת וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, מְקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. אֲבָל מְקוֹם שֶׁאֵין נִכְנָסִין לֹא בְּשֵׁנִי וְלֹא בַחֲמִישִׁי, אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִזְמַנָּהּ: \n", 3.1. "בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, לוֹקְחִין בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת, לוֹקְחִין תֵּבָה. תֵּבָה, לוֹקְחִין מִטְפָּחוֹת. מִטְפָּחוֹת, לוֹקְחִין סְפָרִים. סְפָרִים, לוֹקְחִין תּוֹרָה. אֲבָל אִם מָכְרוּ תוֹרָה, לֹא יִקְחוּ סְפָרִים. סְפָרִים, לֹא יִקְחוּ מִטְפָּחוֹת. מִטְפָּחוֹת, לֹא יִקְחוּ תֵבָה. תֵּבָה, לֹא יִקְחוּ בֵית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת, לֹא יִקְחוּ אֶת הָרְחוֹב. וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן. אֵין מוֹכְרִין אֶת שֶׁל רַבִּים לְיָחִיד, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹרִידִין אוֹתוֹ מִקְּדֻשָּׁתוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, אַף לֹא מֵעִיר גְּדוֹלָה לְעִיר קְטַנָּה: \n", 1.3. "What is considered a large town? One which has in it ten idle men. One that has fewer is considered a village. In respect of these they said that they should be moved up but not postponed. But with regard to the bringing the wood for the priests, the [fast of] Tisha B’Av, the hagigah, and assembling the people they postpone [until after Shabbat] and they do not move them up. Although they said that they should be moved up but not postponed, it is permissible to mourn, to fast, and to distribute gifts to the poor [on these earlier days]. Rabbi Judah said: When is this so? In a place where people gather on Mondays and Thursdays, but in places where people do not gather on Mondays and Thursdays, the Megillah is read only on its proper day.", 3.1. "Townspeople who sold the town square, they may buy with the proceeds a synagogue. [If they sold] a synagogue, they may buy with the proceeds an ark. [If they sold] an ark they may buy covers [for scrolls]. [If they sold] covers, they may buy scrolls [of the Tanakh]. [If they sold] scrolls they may buy a Torah. But if they sold a Torah they may not buy with the proceeds scrolls [of the Tanakh]. If [they sold] scrolls they may not buy covers. If [they sold] covers they may not buy an ark. If [they sold] an ark they may not buy a synagogue. If [they sold] a synagogue they may not buy a town square. The same applies to any money left over. They may not sell [something] belonging to a community because this lowers its sanctity, the words of Rabbi Meir. They said to him: if so, it should not be allowed to sell from a larger town to a smaller one.",
5. Anon., Genesis Rabba, 31.19, 33.3, 36.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •r. judah (babylonia, third century) Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 369, 495
33.3. טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (תהלים קמה, ט), אָמַר רַבִּי לֵוִי טוֹב ה' לַכֹּל, עַל הַכֹּל, שֶׁהוּא מַעֲשָׂיו. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל הַכֹּל שֶׁהֵן מִדּוֹתָיו הוּא מְרַחֵם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר טוֹב ה' לַכֹּל, וּמֵרַחֲמָיו הוּא נוֹתֵן לִבְרִיּוֹתָיו. רַבִּי תַּנְחוּמָא וְרַבִּי אַבָּא בַּר אָבִין בְּשֵׁם רַב אַחָא לְמָחָר שְׁנַת בַּצֹּרֶת בָּאָה וְהַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶן רַחֲמִים. בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְתַעֲנִית, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ אָמְרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזָר תַּעֲנִיתָא, גָּזַר תַּעֲנִיתָא יוֹם קַדְמָאי יוֹם ב' יוֹם ג' וְלָא נְחַת מִטְרָא, עָאל וְדָרַשׁ לְהוֹן אֲמַר לְהוֹן בָּנַי הִתְמַלְּאוּ רַחֲמִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיכֶם רַחֲמִים. עַד שֶׁהֵן מְחַלְּקִין צְדָקָה לַעֲנִיֵּיהֶם רָאוּ אָדָם אֶחָד נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמַרוּ לֵיהּ, רַבִּי מָה אֲנַן יָתְבִין הָכָא וַעֲבֵרְתָּא הָכָא. אֲמַר לָהֶן מָה רְאִיתֶם, אָמְרוּ לוֹ רָאִינוּ אָדָם פְּלוֹנִי נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, שְׁלַח בַּתְרֵיהוֹן וְאַיְיתִינוֹן לְגוֹ צִבּוּרָא. אָמַר לֵיהּ מָה הִיא לָךְ זוֹ, אָמַר לוֹ גְּרוּשָׁתִי הִיא. אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה נָתַתָּ לָהּ מָעוֹת, אָמַר לוֹ רַבִּי רָאִיתִי אוֹתָהּ בְּצָרָה וְהִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים מָה אִם זֶה שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת רָאָה אוֹתָהּ בְּצָרָה וְנִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים, אַתָּה שֶׁכָּתוּב בְּךָ (תהלים קמה, ח): חַנּוּן וְרַחוּם, וְאָנוּ בְּנֵי יְדִידֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, מִיָּד יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְנִתְרַוָּה הָעוֹלָם. רַבֵּנוּ הֲוָה יָתֵיב לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא קַמֵּי כְּנִשְׁתָּא דְּבַבְלָאי בְּצִפּוֹרִין, עֲבַר חַד עֵגֶל קוֹדָמוֹי, אָזֵל לְמִתְנְכָסָה וְשָׁרֵי גָּעֵי כְּמֵימַר שֵׁיזִבְנִי. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אֲנִי יָכוֹל לְמֶעְבַּד לָךְ לְכָךְ נוֹצַרְתָּ, וְחָשַׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו, לֹא הִפִּילָה עֻבָּרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִצְטַעֲרוּ הַיּוֹלְדוֹת, בָּתַר יוֹמִין עֲבַר חַד שֶׁרֶץ קַמֵּי בְּרַתֵּיהּ וּבְעָא לְמִקְטְלָא, אֲמַר לָהּ בְּרַתִּי שַׁבְקֵיהּ, דִּכְתִיב: וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. רַבֵּנוּ הֲוָה עִנְוָתָן סַגֵּי, וַהֲוָה אֲמַר כָּל מַה דְּיֹאמַר לִי בַּר נַשׁ אֲנָא עָבֵיד חוּץ מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ בְּנֵי בְתֵירָא לִזְקֵנִי, שֶׁיָּרְדוּ מִגְדֻלָּתָן וְהֶעֱלוּ אוֹתוֹ, וְאִין סָלֵיק רַב הוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא לְהָכָא, אֲנָא קָאֵים לִי מִן קֳדָמוֹהִי, לָמָּה דְּהוּא מִן יְהוּדָה וַאֲנָא מִן בִּנְיָמִין, וְהוּא מִן דִּכְרַיָא דִּיהוּדָה וַאֲנָא מִן נֻקְבְתָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא רַבָּה וַהֲרֵי הוּא עוֹמֵד בַּחוּץ, נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו אָמַר לוֹ אֲרוֹנוֹ הוּא, אֲמַר לֵיהּ פּוֹק חֲזֵי מַאן בָּעֵי לָךְ לְבָרָא, נָפַק וְלָא אַשְׁכַּח בַּר נָשׁ, וְיָדַע דְּהוּא נָזוּף וְאֵין נְזִיפָה פְּחוּתָה מִשְּׁלשִׁים יוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשִׁים יוֹם שֶׁהָיָה רַבִּי חִיָּא רַבָּה נָזוּף מֵרַבֵּנוּ, אַלֵּיף לְרַב בַּר אֲחָתֵיהּ כָּל כְּלָלֵי דְאוֹרַיְתָא, וְאִלֵּין אִינוּן כְּלָלַיָיא דְאוֹרַיְתָא הִלְכְתָא דְּבַבְלָאֵי. לְסוֹף תְּלָתִין יוֹמִין אָתָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בִּדְמוּתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה אֵצֶל רַבֵּנוּ וִיְהַב יְדֵיהּ עַל שִׁנֵּיהּ וְאִתְּסֵי, כֵּיוָן דְּאָתָא רַבִּי חִיָּא רַבָּה לְגַבֵּי רַבֵּנוּ אֲמַר לֵיהּ מָה עֲבַדְתְּ בְּשִׁנָּךְ, אֲמַר לֵיהּ מִן עוֹנָתָא דִּיהַבְתְּ יְדָךְ עִלּוֹהִי אִתְנְשֵׁימַת, אֲמַר לֵיהּ לֵית אֲנָא הֲוָה יָדַע מָה הוּא. כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן שָׁרֵי נָהֵיג בֵּיהּ יְקָרָא, וְקָרַב תַּלְמִידִים וּמְעַיֵּיל לֵיהּ מִלְּגַאו. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי וְלִפְנִים מִמֶּנִּי, אָמַר לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל. רַבֵּנוּ הֲוָה מְתַנֵּי שִׁבְחֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לֵיהּ אָדָם גָּדוֹל, אָדָם קָדוֹשׁ. חַד זְמַן חֲמִיתֵיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ הַהוּא תַּלְמִידָךְ דַּהֲוַת מִשְׁתַּבַּח בֵּיהּ חֲמִיתֵּיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנָּאי. אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה לָא אִתְכְּנָעַת מִנֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים, כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן מְסַר לֵיהּ תְּרֵין תַּלְמִידוֹי וַהֲווֹ עָיְילִין עִמֵּיהּ לַאֲשׁוּנָה, דְּלָא יִשְׁהֵי וְתִזְעַר נַפְשֵׁיהּ. דָּבָר אַחֵר, טוֹב ה' לַכֹּל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמֵנִי אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁהֵם הוֹפְכִים מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִין, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ה', מִדַּת רַחֲמִים, (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, וּכְתִיב (בראשית ו, ה): וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, (בראשית ו, ו): וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם (בראשית ו, ז): וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה וגו', אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵן הוֹפְכִים מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים. בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהִים הוּא מִדַּת הַדִּין (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, (שמות כב, ח): עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, וּכְתִיב (שמות ב, כד): וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ וגו' (בראשית ל, כב): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, מַה זְּכִירָה נִזְכַּר לוֹ שֶׁזָּן וּפִרְנֵס אוֹתָם כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּתֵּבָה, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, וְהַדִּין נוֹתֵן מִזְּכוּת הַטְּהוֹרִים שֶׁהִכְנִיס עִמּוֹ בַּתֵּבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְשֵׁם קָרְבָּנוֹ נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא לְשֵׁם נַחַת הַתֵּבָה נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, ד): וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר (בראשית ח, כב): לֹא יִשְׁבֹּתוּ, מִכְּלַל שֶׁשָּׁבָתוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שִׁמְשׁוּ מַזָּלוֹת כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹנָתָן שִׁמְשׁוּ אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה רִשּׁוּמָן נִכָּר. 36.1. וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה (בראשית ט, יח), (איוב לד, כט): וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ וְעַל גּוֹי וְעַל אָדָם יָחַד, דָּרַשׁ רַבִּי מֵאִיר וְהוּא יַשְׁקִט מֵעוֹלָמוֹ, יַסְתֵּר פָּנִים לְעוֹלָמוֹ, כַּדַּיָּין שֶׁמּוֹתְחִין כִּלָּה עַל פָּנָיו וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשָׂה מִבַּחוּץ, כָּךְ אָמְרוּ דּוֹר הַמַּבּוּל (איוב כב, יד): עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה, אָמְרוּ לוֹ דַּיֶּךָ מֵאִיר. אָמַר לְהוֹן וּמָה הוּא דִּכְתִיב: וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ וגו', אָמַר נָתַן שַׁלְוָה לְדוֹר הַמַּבּוּל וּמִי בָא וְחִיְּבָן, וּמַה שַּׁלְוָה נָתַן לָהֶם (איוב כא, ח): זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם, (איוב כא, יא): יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וגו', רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אָמַר לִשְׁלשָׁה יָמִים הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן נָכוֹן וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות יט, טו): הֱיוּ נְכוֹנִים, מַה נָּכוֹן שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן לִשְׁלשֶׁת יָמִים, אַף נָכוֹן שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן לִשְׁלשֶׁת יָמִים. וְרַבָּנָן אָמְרִין לְיוֹם אֶחָד הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת, נֶאֱמַר כָּאן נָכוֹן וְנֶאֱמַר לְהַלָּן נָכוֹן (שמות לד, ב): וֶהֱיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר, מַה נָּכוֹן שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן יוֹם אֶחָד, אַף כָּאן יוֹם אֶחָד. וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם, שֶׁהָיוּ רוֹאִים בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם. יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם, אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּעֲרָבְיָא צָוְחִין לְיָנוּקָא עֲוִילָה. (איוב כא, יא): וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן, כְּאִלֵּין שֵׁדַּיָא, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה יג, כא): וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם, כְּשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן יוֹלֶדֶת בַּיּוֹם, הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ צֵא וְהָבֵא לִי צֹר לַחְתֹּךְ טִבּוּרָא, בַּלַּיְלָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ צֵא הַדְלֵק לִי נֵר לַחְתֹּךְ טִבּוּרָא דִילָךְ. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחָדָא אִתְּתָא דִּילֵדַת בַּלַּיְלָה, אָמְרָה לִבְרָא זִיל אַדְלֵיק בּוּצִינָא דְּנִקְטַע שׁוּרָךְ, נְפַק וּפְגַע בֵּיהּ שֵׁדָא שְׁמָדוֹן, אֲמַר לֵיהּ זִיל גְּלוֹג לְאִמָּךְ דִּקְרָא תַּרְנְגוֹלָא, וְאִלְמָלֵא דִּקְרָא תַּרְנְגוֹלָא הֲוֵינָא מָחְיֵיתָךְ וְקָטְלִיתָךְ. אֲמַר לֵיהּ זִיל אַתְּ גְּלוֹג לְאִמָּךְ דְּלָא קְטַעַתְ אִמָּא שׁוּרִי, דְּאִלְמָלֵא דִּקְטַעְתֵּיהּ הֲוֵינָא מָחֵי יָתָךְ וְקָטֵיל יָתָךְ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כא, ט): בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד, מִן הַמַּזִּיקִין, (איוב כא, ט): וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם, מִן הַיִּסּוּרִים. וּכְשֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶם מִי אָמְרוּ לוֹ שֶׁלֹא עָשִׂיתָ כַּשּׁוּרָה. וּמָה הִסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶם, שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם הַמַּבּוּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ז, כג): וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם וגו'. וְעַל גּוֹי וְעַל אָדָם יָחַד, עַל גּוֹי, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. וְעַל אָדָם, זֶה נֹחַ. יָחַד, שֶׁמִּמֶּנּוּ הוּשְׁתַּת הָעוֹלָם, וְיֵשׁ לוֹ לְהַעֲמִיד עוֹלָמוֹ מֵאֻמָּה שְׁלֵמָה וּמֵאָדָם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים. 33.3. " b God is good to all and His mercies are upon all of His works (Psalms 145:9): /b Rabbi Levi said, \"'God is good to all,' upon all, that He is their maker.\" Rabbi Shmuel said, \"'God is good to all and His mercies' - upon all that are His traits, He has mercy.” Rabbi Yehoshua of Sakhnin said in the name of Rabbi Levi, \"'God is good to all' and His merciful ones He give to His creatures.\" Rabbi Tanchuma and Rabbi Abba bar Avin [said] in the name of Rav Acha, “Tomorrow a famine will arrive and the creatures will have mercy, these upon those, and the Holy One, blessed be He, will be filled with mercy on them.” In the days of Rabbi Tanchuma, Israel required a fast (to bring about rain). They came to [Rabbi Tanchuma and] said to him, “Rabbi, decree a fast.” [So] he decreed a fast on the first day, on the second day, on the third day and rain did not fall. He got up and expounded to them. He said to them, \"My children, have mercy, these upon those, and the Holy One, blessed be He, will be filled with mercy on you.\" While they were still distributing charity to the poor, they saw a man giving money to his ex-wife. They came to [Rabbi Tanchuma] and said to him, \"Rabbi, how are we sitting here [while] there is a sin here.\" He said [back] to them, \"What did you see?\" They said to him, \"We saw Mr. x give money to his ex-wife.\" They sent for them and they brought them in front of the community. [Rabbi Tanchuma] said to him, \"What is she to you?\" He said [back] to him, \"She is my ex-wife.\" He said to him, \"Why did you give her money?\" He said to him, \"Rabbi, I saw her in distress and I was filled with mercy on her.\" At that time, Rabbi Tanchuma lifted his head towards above and said, \"Master over the worlds, just like this one that does not have an obligation to sustain [her] saw her in distress and he was filled with mercy for her, all the more so, You, that it is written about You, 'Compassionate and Merciful' and we are the children of Your friends, Avraham, Yitschak and Yaakov, will You be filled with mercy on us.\" Immediately, rains fell and the world was irrigated. Our rabbi (Yehuda Hanassi) was sitting, involved in Torah in front of the synagogue of the Babylonian [Jews] in Tzippori [when] a calf passed in front of him [and] was going to be slaughtered and started to yell out as if to say, \"Save me.\" He said to it, \"And what can I do for you? That is what you were created for.\" [As a result, Rabbi Yehuda Hanassi] had toothaches for thirteen years. Rabbi Yoss bar Avin said, \"[During] those entire thirteen years that [he] had toothaches, no pregt woman had a miscarriage in the Land of Israel and no birthing mother had pain. After some time, a crawling animal passed in front of his daughter and she wanted to kill it. He said to her, \"My daughter, let it go, as it is written, \"and His mercies are upon all of his works.\" Our rabbi had great modesty and said, \"I will do anything that people tell me except what the sons of Batira did to my forefather - that they came down from their greatness (office) and brought him up; and [even] if Rabbi Huna, the Exilarch, came here, I would get up in front of him. Why? As he is from [the tribe of] Yehuda and I am from Binyamin, and he is from the males of Yehuda and I am from the females.\" Rabbi Chiya the Great said to him, \"And behold, he is [waiting] outside.\" [Rabbi Yehuda Hanassi]'s face changed colors. And when he saw that his face changed colors, [Rabbi Chiya] said to him, \"It is [Rabbi Huna]'s coffin.\" He said [back] to [Rabbi Chiya], \"Go out and see who needs you outside.\" He went out and did not find a person and he knew that he was excommunicated - and there is no excommunication less than thirty days. Rabbi Yossi bar Avin said, \"[During] the entire thirty days that Rabbi Chiya the Great was excommunicated from our rabbi, he taught Rav, the son of his sister, the principles of the Torah.\" And what are the principles of the Torah? They are the laws of the Babylonians. At the end of thirty days, Eliyahu - may he be remembered for good - came in the likeness of Rabbi Chiya the Great to our rabbi and put his hand on his teeth and he became healed. When Rabbi Chiya the Great came to our rabbi, he said to him, \"What did you do to your teeth?\" He said [back] to him, \"From the time that you put your hand on them, they became better. He said, \"I do not know what this is.\" When he heard this, he began to treat him with respect and he brought close the students and brought up [Rabbi Chiya] to the top. Rabbi Yishmael bar Yose said, \"And [should he] come closer than I?\" He said [back] to him, \"God forbid, such should not be done in Israel.\" Our rabbi was teaching the praises of Rabbi Chiya the Great in front of Rabbi Yishmael bar Yose - he said, \"He is a great man, he is a holy man.\" One time, [Rabbi Yishmael bar Yose] saw [Rabbi Chiya] in the bathhouse and [the latter] did not humble himself before him. He said to [Rabbi Yehuda Hanassi], \"Is this your student that you have been praising? I saw him in the bathhouse and he did not humble himself before me.\" He said to him, \"Why did you not humble yourself before him?\" Rabbi Chiya said [back], I was looking at the homilies (aggadot) of Psalms.\" Once [Rabbi Yehudah Hanassi] heard this, he gave him two students to go with him to the dark places, that he not get confounded and lose himself. Another explanation: \"God is good to all, etc.\" \"And God remembered Noach, etc.\" - Rabbi Shmuel bar Nachmani said, \"Woe to the evildoers who switch the [Divine] trait of mercy to the [Divine] trait of [strict] justice. In every place that it states 'the Lord,' it is the trait of mercy: 'The Lord, the Lord, merciful and compassionate God' (Exodus 34:6). And [yet] it is written (Genesis 6:5-6), 'And the Lord saw that the evil of man on the earth was very great[...] And the Lord regretted that He had made man on the earth, and the Lord said, \"I will erase, etc.\"' Happy are the righteous who switch the trait of [Divine] justice to the [divine] trait of mercy. In every place that it states ' i Elohim /i ,' it is the trait of mercy: 'Judges ( i Elohim /i ) you shall not curse' (Exodus 22:27); 'to the judges ( i elohim /i ) the matter of both of them will come' (Exodus 22:8). And [yet] it is written (Exodus 2:24), 'And God heard their cries and God remembered His covet'; '(Genesis 30:22), 'And God remembered Rachel'; 'And God remembered Noach.' And what memory did He remember for him? That he fed and sustained them all of the twelve months in the ark.\" \"And God remembered Noach\" - and justice requires it, from the merit of the pure ones that he brought with him into the ark. Rabbi Eliezer says, \"[Noach] was named corresponding to his sacrifice, as it states, 'And the Lord smelled the pleasant ( i nichoach /i ) fragrance.'\" Rabbi Yose bar Chaninah [says], \"He was named corresponding to the resting of the ark, as it states, 'And the ark rested ( i tanach /i ) on the seventh month, etc.'\" Rabbi Yehoshua says, \"'Will not cease' (Genesis 8:22) implies that they ceased.\"",
6. Anon., Leviticus Rabba, 5.1, 34.14 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •r. judah (babylonia, third century) Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 369, 495
5.1. אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַה' לְחַטָּאת, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב לד, כט): וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ וגו'. דָּרַשׁ רַבִּי מֵאִיר וְהוּא יַשְׁקִט מֵעוֹלָמוֹ, וְיַסְתֵּר פָּנִים מֵעוֹלָמוֹ, כַּדַּיָּן הַזֶּה שֶׁהוּא מוֹתֵחַ אֶת הַוִּילוֹן מִבִּפְנִים וְאֵינוֹ רוֹאֶה מַה נַּעֲשָׂה מִבַּחוּץ, כָּךְ אָמְרוּ דּוֹר הַמַּבּוּל (איוב כב, יד): עָבִים סֵתֶר לוֹ וגו'. אָמְרוּ לוֹ דַּיֶּךָ מֵאִיר אֶלָּא וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ, נָתַן שַׁלְוָה לְדוֹר הַמַּבּוּל, וּמִי בָּא וְחִיְּבָן, וּמַה שַּׁלְוָה נָתַן לָהֶם (איוב כא, ח): זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם, רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אָמַר לִשְׁלשָׁה יָמִים הָיְתָה אִשָּׁה מֵהֶן מִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת, נֶאֱמַר כָּאן נָכוֹן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות יט, טו): הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים, מָה נָכוֹן הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁלשָׁה יָמִים, אַף נָכוֹן הָאָמוּר כָּאן לִשְׁלשָׁה יָמִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי לְיוֹם אֶחָד הָיְתָה אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת, נֶאֱמַר כָּאן נָכוֹן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן נָכוֹן (שמות לד, ב): וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר, מָה נָכוֹן הָאָמוּר לְהַלָּן יוֹם אֶחָד, אַף נָכוֹן הָאָמוּר כָּאן יוֹם אֶחָד. וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם, שֶׁהָיוּ רוֹאִים בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם. (איוב כא, יא): יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם, יָנוֹקֵיהוֹן. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּעֲרָבְיָא קוֹרִין לְיָנוֹקָא עֲוִילָא. (איוב): וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן, כְּאִלֵּין שֵׁדַיָא, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה יג, כא): וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם, הָא כֵיצַד, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן יוֹלֶדֶת בַּיּוֹם הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ לֵךְ וְהָבֵא לִי צוֹר וַאֲנִי חוֹתֶכֶת אֶת שׁוּרֶךָ, וּכְשֶׁהָיְתָה יוֹלֶדֶת בַּלַּיְלָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ לֵךְ וְהַדְלֵק לִי אֶת הַנֵּר וַאֲנִי חוֹתֶכֶת אֶת שׁוּרֶךָ. עוּבְדָא הֲוָה בְּחַד אִתְּתָא דִּילֵידַת בַּלַּיְלָה וְאָמְרָה לִבְרָהּ אֲזֵיל וְאַדְלֵיק לִי בּוֹצִינָא וַאֲנָא קָטַע שׁוּרָךְ, אֲזַל לְמַדְלַק בּוֹצִינָא וּפָגַע לֵיהּ שֵׁדָא שָׂרֵיהוֹן דְּרוּחֲתָא, עִם דְּמִתְעַסְּקִין דֵּין עִם דֵּין קָרָא תַּרְנְגוֹלָא, אֲמַר לֵיהּ אֲזֵיל גְּלוֹג לְאִמְּךָ וֶאֱמֹר לָהּ אִלּוּלֵי דְּקָרָא תַרְנְגוֹלָא הֲוֵינָא קָטֵיל בָּךְ. אֲמַר לֵיהּ אֲזֵיל גְּלוֹג לְאִמָּא דְּאִמָּךְ דְּלָא קְטַעַת אִמִּי שׁוּרִי, דְּאִי קְטַעַת אִמִּי שׁוּרִי הֲוֵינָא קָטֵיל לָךְ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (איוב כא, ט): בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד, מִן הַמַּזִּיקִין. וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם, מִן הַיִּסּוּרִים. וּכְשֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו מִי אָמַר לוֹ לֹא עָשִׂיתָ כַּשּׁוּרָה, וּבַמֶּה הִסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶן, הֵבִיא עֲלֵיהֶן אֶת מֵי הַמַּבּוּל (בראשית ז, כג): וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם וגו'. (איוב לד, כט): וְעַל גּוֹי וְעַל אָדָם יָחַד. גּוֹי זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל, אָדָם זֶה נֹחַ. יָחַד, הָיָה לוֹ לְהַעֲמִיד אֶת עוֹלָמוֹ מֵאָדָם אֶחָד. יָחַד, הָיָה לוֹ לְהַעֲמִיד אֶת עוֹלָמוֹ מֵאֻמָּה אֶחָת. 34.14. כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ (ישעיה נח, ז), רַבִּי אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְרַב וְרַבִּי יוֹחָנָן, חַד אָמַר מְדַקְדְּקִין בִּכְסוּת וְאֵין מְדַקְדְּקִין בְּחַיֵּי נֶפֶשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף בִּכְסוּת אֵינָן מְדַקְדְּקִין, מִפְּנֵי בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, (ישעיה נח, ז): וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, בַּר קַפָּרָא אָמַר הֱוֵי רוֹאֶה בְּשָׂרוֹ כִּבְשָׂרֶךָ. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי מִדָּה זוֹ, אִם לֹא הוּא בְּנוֹ, אִם לֹא בְּנוֹ בֶּן בְּנוֹ. דָּבָר אַחֵר, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר זוֹ גְרוּשָׁתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הֲוָה לֵיהּ אִתְּתָא בִּישָׁא וַהֲוַת מְבַזָּה לֵיהּ קֳדָם תַּלְמִידָיו, אָמְרוּ לֵיהּ תַּלְמִידָיו רַבִּי שְׁבֹק הֲדָא אִתְּתָא מִנָּךְ דְּלֵית הִיא עָבְדָא לִיקָרָךְ, אֲמַר לוֹן פּוּרְנָא דִידָהּ רַב עָלַי וְלֵית בִּי מִשְׁבַּק לָהּ, חַד זְמַן הַוְיָן יָתְבִין פָּשְׁטִין הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מִן דַּחֲסַלּוּן אֲמַר לֵיהּ מַשְׁגַּח רַבִּי וַאֲנַן סָלְקִין לְבֵיתָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, מַה דְּסָלְקִין אַמַּכַת עַל אַפָּא וְנָפְקַת לָהּ, צָפָא בְּהַהִיא קִידְרָא עֲלֵי תְּפָיָה, אֲמַר לָהּ אִית בְּהַהִיא קִידְרָא כְּלוּם, אָמְרָה לֵיהּ אִית בָּהּ פַּרְפְּרָיִין, אָזַל גָּלִיתָא וְאַשְׁכַּח בְּגַוָהּ פַּרְגָּיִין, יָדַע רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה דְּלָא יְתִיבָה דַעְתָּהּ עִם בַּעֲלָהּ, כַּד יַתְבִין לְהוֹן אָכְלִין אֲמַר לֵיהּ לָא אָמְרָה פַּרְפְּרָיִין וְהָא אֲנָא אַשְׁכַּחְנָא בְּגַוָּהּ פַּרְגָּיִין, אָמַר מַעֲשֵׂה נִסִּים הֵן, כֵּיוָן דְּאָכְלִין מַה דְּאָכְלִין, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁבֹק הָדָא אִתְּתָא מִנָּךְ דְּלֵית הִיא עָבְדָא לִיקָרָךְ, אֲמַר לֵיהּ פּוּרְנָא רַב עָלַי וְלֵית בִּי מִשְׁבַּק לָהּ, אָמְרוּ לֵיהּ אֲנַן פַּסְקִינָן פּוּרְנָא וְשַׁבְקַהּ מִינָךְ, עָבְדִין לֵיהּ כֵּן פְּסִיקוּ לֵיהּ פּוּרְנָא וְשַׁבְקָהּ מִנֵיהּ, וְאַסְבוּן יָתֵיהּ אִתְּתָא אָחֳרֵי טַבְתָּא מִנָּהּ, גָּרְמִין חוֹבָא דְּהַהִיא אִנְתְּתָא וְאָזְלָא וְאִתְנְסִיבַת לְסַנְטֵירָא דְּקַרְתָּא, לְבָתַר יוֹמִין אָתוֹן יִסּוּרִין עֲלוֹי וְאִתְעֲבֵיד הַהוּא גַבְרָא סַגֵּי נְהוֹר, וַהֲוַת אִתְּתָא נְגִידָא לֵיהּ בְּכָל קַרְתָּא וַהֲוַת אָזְלָא בְּכָל שְׁכוּנַיָא וּבִשְׁכוּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לָא הֲוַת אָזְלָה, הֲוָה הַהוּא גַּבְרָא חָכֵם קַרְתָּא, אֲמַר לָהּ לָמָּה לֵית אַתְּ מוֹבִילָא לִי לִשְׁכוּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דַּאֲנָא שְׁמִיעַ דְּהוּא עָבֵיד מִצְוָן, אָמְרָה לוֹ מַשְׁבַּקְתֵּיהּ אֲנָא וְלֵית בִּי חָמֵא אַפוֹי. אָתוֹן חַד זְמַן וְקָרוֹן בִּשְׁכוּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, שְׁרֵי חָבֵט עֲלָהּ וַהֲוַת קָלְהוֹן מִתְבַּזְיָן בְּכָל קַרְתָּא, אוֹדִיק רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְחָמוֹן מִתְבַּזְיָן בְּגוֹ שׁוּקָא, נְסִיבֵיהוֹן וִיהַב יָתְהוֹן בְּחַד בֵּיתָא מִן דִּידֵיהּ, וַהֲוָה מְפַרְנֵס יַתְהוֹן כָּל יְמֵי חַיֵּיהוֹן, מִשּׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְרָא אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמָרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזֹר תַּעֲנִיתָא דְּיֵיחוֹת מִטְרָא, גְּזַר תַּעֲנִיתָא פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, פַּעַם שְׁלִישִׁית קָם וְדָרַשׁ אֲמַר לוֹן כָּל עַמָּא יַפְלִיגוּן מִצְוָה, קָם חַד גְבַר וּנְסַב מַה דַּהֲוָה לֵיהּ בְּגוֹ בֵּיתֵיהּ וְנָפַק לְמִפְלְגָה, פָּגְעָה בֵּיהּ מַשְׁבַּקְתֵּיהּ, וְאָמְרָה לֵיהּ זְכֵי בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִן בֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה, נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, חֲמִיתֵּיהּ חַד גְּבַר, סָלֵיק וַאֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי תַּנְחוּמָא רַבִּי אַתְּ הָכָא וַעֲבֵרָה הָכָא, אֲמַר לֵיהּ מַה חָמֵית, אֲמַר לֵיהּ חָמֵית גְּבַר פְּלָן דְּמִשְׁתָּעֵי לְמַשְׁבַּקְתֵּיהּ, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִּיהַב לָהּ פְּרִיטִין, אִי לָאו דַּחֲשִׁיד עֲלָהּ לָא יָהֵיב לָהּ. שָׁלַח רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַיְיתִיתֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ בְּרִי אַתְּ יָדַע דְּעַלְמָא קָאי בְּצַעֲרָא וּבְרִיָּאתָה קָיְימֵא בְּצַעֲרָא וַאֲזַלְתְּ וְאִשְׁתָּעֵית עִם מַשְׁבַּקְתָּךְ, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִיְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין, אִלּוּלֵי דַחֲשִׁיד אַתָּה לָא יְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין, אֲמַר לֵיהּ וְלָא כָךְ דָּרַשְׁתָּ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, אַתְּ אֲמַרְתְּ כָּל עַמָּא יִפְקוּן וְיִפְלְגוּן מִצְוָה, קָאֵים אֲנָא לְמִפְלְגָה מִצְוָה פָּגְעַת בִּי מַשְׁבַּקְתִּי וַאֲמָרַת לִי זְכֵי בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִבֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב, כֵּיוָן שֶׁרְאִיתִיהָ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה נִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַתִּי לָהּ עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָה אִם זֶה שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם וְאַכְזָרִי וְלֹא הָיָה עָלָיו מְזוֹנוֹתֶיהָ נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, אָנוּ שֶׁאָנוּ בְּנֵי בָנֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמְזוֹנוֹתֵינוּ עָלֶיךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרְדוּ גְשָׁמִים וְנִתְרַוַּח הָעוֹלָם.
7. Palestinian Talmud, Sheviit, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan
8. Palestinian Talmud, Berachot, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan nan nan
9. Palestinian Talmud, Megillah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan nan nan
10. Palestinian Talmud, Sanhedrin, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan
11. Palestinian Talmud, Shabbat, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •r. judah (babylonia, third century) Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 369
12. Palestinian Talmud, Taanit, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan nan nan nan nan
13. Palestinian Talmud, Bikkurim, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan
14. Babylonian Talmud, Megillah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 446
21b. תנא מה שאין כן בתורה תנו רבנן בתורה אחד קורא ואחד מתרגם ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין ובנביא אחד קורא ושנים מתרגמין ובלבד שלא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין ובהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין,מאי טעמא כיון דחביבה יהבי דעתייהו ושמעי:,מקום שנהגו לברך יברך: אמר אביי לא שנו אלא לאחריה אבל לפניה מצוה לברך דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן,מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא (שמואל ב יח, כג) וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי אביי אמר מהכא (בראשית לג, ג) והוא עבר לפניהם ואיבעית אימא מהכא (מיכה ב, יג) ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם,לפניה מאי מברך רב ששת מקטרזיא איקלע לקמיה דרב אשי ובריך מנ"ח,לאחריה מאי מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם (האל) הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם רבא אמר האל המושיע אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע:,בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין שלשה וכו': הני שלשה כנגד מי אמר רב אסי כנגד תורה נביאים וכתובים רבא אמר כנגד כהנים לוים וישראלים,אלא הא דתני רב שימי אין פוחתין מי' פסוקין בבית הכנסת וידבר עולה מן המנין הני עשרה כנגד מי,א"ר יהושע בן לוי כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני (רבי לוי אמר כנגד עשרה הילולין שאמר דוד בספר תהלים) ורבי יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם,הי נינהו ויאמר דבראשית הני תשעה הוו בראשית נמי מאמר הוא דכתיב (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם,אמר רבא ראשון שקרא ד' משובח שני שקרא ד' משובח שלישי שקרא ד' משובח,ראשון שקרא ד' משובח דתנן בשלש קופות של שלש סאין שבהן תורמין את הלשכה והיה כתוב עליהן אב"ג לידע איזו מהן נתרמה ראשון להקריב ממנה ראשון שמצוה בראשון,אמצעי שקרא ארבעה משובח דתניא (במדבר ח, ב) אל מול פני המנורה יאירו מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי ונר מערבי כלפי שכינה ואמר רבי יוחנן מכאן שאמצעי משובח,ואחרון שקרא ארבעה משובח משום מעלין בקדש ולא מורידין רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר וקרא ראשון ארבעה ושבחיה רב פפא:,אין פוחתין מהן ואין מוסיפין: תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה,והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה היינו טעמא דתקינו רבנן גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין:,בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה וכו': בעא מיניה עולא בר רב מרבא פרשת ראש חודש כיצד קורין אותה (במדבר כח, ב) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי דהויין תמניא פסוקי היכי נעביד,ניקרי תרי תלתא תלתא פסוקין פשו להו תרי ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקין ניקרי ארבעה ארבעה פשו להו שבעה וביום השבת הויין תרי ובראשי חדשיכם הויין חמשה היכי נעביד ניקרי תרי מהא וחד מהנך 21b. b It was taught: /b This b is not the case with regard to /b reading b the Torah, /b which may be read only by a single person. b The Sages taught /b ( i Tosefta /i , i Megilla /i 3:20): When reading from b the Torah, one /b person b reads and one may translate /b the reading into Aramaic for the congregation, b provided that there are not one /b person b reading and two /b people b translating, /b because two voices cannot be heard simultaneously. b And /b when reading from b the Prophets, one /b person b reads and two may translate, /b as there is less of a need to ensure that everyone hears the precise translation, as the Prophets do not teach i halakha /i . This is the case b provided that there are not two /b people b reading and two translating. And /b when reciting b i hallel /i and /b reading b the Megilla, even ten /b people b may read and ten may translate. /b ,The Gemara asks: b What is the reason /b that the Megilla may be read by several people at once? b Since /b the Megilla b is cherished /b by the congregation, b they will pay /b close b attention and hear it, /b and they will not become distracted by the different voices.,§ We learned in the mishna: In b a place where /b the people b are accustomed to recite a blessing /b over the reading, b one should recite a blessing. Abaye said: They taught /b that the matter depends upon local custom b only /b with regard to the blessing that is recited b after /b the reading of the Megilla. b But /b as for the blessing that is recited b before /b the reading, it is b a mitzva to recite the blessing /b according to all opinions, as b Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to all the mitzvot, one recites a blessing over them prior to [ i over /i ] their performance. /b ,The Gemara asks: b From where /b may it b be inferred that /b the word b i over /i is the language of precedence? Rav Naḥman bar Yitzḥak said that the verse states: “And Ahimaaz ran by the way of the plain, and overran [ i vaya’avor /i ] the Cushite” /b (II Samuel 18:23), i.e., Ahimaaz overtook the Cushite. b Abaye said: /b It is derived b from here: “And he passed [ i avar /i ] before them” /b (Genesis 33:3). b And if you wish, say /b instead that the proof is b from here: “And their king passed [ i vaya’avor /i ] before them and the Lord at their head” /b (Micah 2:13).,The Gemara asks: b What blessing is recited before /b the reading of the Megilla? The Gemara relates that b Rav Sheshet from Katrazya /b once b happened /b to come b before Rav Ashi, and he recited /b three b blessings, /b alluded to by the letters b i mem /i , i nun /i , i ḥet /i : /b Concerning the reading [ i mikra /i ] of the Megilla; Who has performed miracles [ i nissim /i ] for our fathers; and Who has given us life [ i sheheḥeyanu /i ].,The Gemara asks: b What blessing is recited after /b the reading of the Megilla in places where it is customary to recite such a blessing? The Gemara answers that the following blessing is recited: b Blessed are You, Lord our God, King of the universe, the God Who pleads our cause, and Who judges our claim, and Who avenges our vengeance, and Who punishes our foes, and Who brings retribution to our enemies. Blessed are You, Lord, Who, on behalf of Israel, exacts punishment from all of their foes. Rava said: /b The conclusion of the blessing is as follows: Blessed are you, Lord, b the God who brings salvation. Rav Pappa said: Therefore, /b since there are two opinions on the matter, b we should say both of them: Blessed are you, Lord, Who, on behalf of Israel, exacts punishment from all their foes; the God Who brings salvation. /b ,We learned in the mishna: b On Mondays and /b on b Thursdays /b during the morning service b and on Shabbat during the afternoon service, three /b people b read /b from the Torah. The Gemara asks: b Corresponding to what were these three /b readers instituted? b Rav Asi said: They correspond /b to the three sections of the Bible: b Pentateuch, Prophets, and Writings. Rava said: They correspond to /b the three components of the Jewish people: b Priests, Levites, and Israelites. /b ,The Gemara raises a question: b But /b with regard to b this /b i baraita /i b that Rav Shimi taught: One may not decrease /b to fewer than b ten /b the number of b verses /b read during a public Torah reading b in the synagogue, /b and a generic verse, e.g., b “And /b God b spoke /b to Moses saying,” b is included in the count, to what do these ten /b verses b correspond? /b Why specifically the number ten?, b Rabbi Yehoshua ben Levi said: /b They b correspond to the ten idlers that are in the synagogue, /b i.e., ten men who have the leisure not to work, and instead sit in the synagogue and are available to attend to communal needs. b Rav Yosef said: /b They b correspond to the Ten Commandments that were spoken to Moses at Sinai. Rabbi Levi said: /b They b correspond to the ten /b psalms of b praise /b that b David said in the book of Psalms. And Rabbi Yoḥa said: They correspond to the ten utterances with which the world was created. /b ,The Gemara asks: b What are these /b ten utterances? Presumably, they are the utterances introduced by the words b “and /b God b said” /b in the story of Creation in the first chapter of b Genesis. /b However, b there are /b only b nine of these /b utterances and not ten. The Gemara answers: The expression: b “In the beginning” /b (Genesis 1:1) b is also /b considered b an utterance, as it is written: “By the word of the Lord were the heavens made; and all the host of them by the breath of His mouth” /b (Psalms 33:6), which indicates that the first utterance of Creation was the general creation of the entire universe., b Rava said: /b Since ten verses must be read, if b the first /b of the three readers called to the Torah b read four /b verses, b he is praiseworthy; /b if b the second one read four /b verses, b he is praiseworthy; /b and if b the third one read four /b verses, b he is praiseworthy. /b ,Rava explains: b If the first /b of the three readers called to the Torah b read four /b verses, b he is praiseworthy /b because the first in a series is privileged, b as we learned /b in a mishna ( i Shekalim /i 8a): One b removes /b the funds b from the /b Temple treasury b chamber, /b in order to use them for purchasing communal offerings and attending to other needs of the Temple, b with three /b large b baskets, /b each measuring b three i se’a /i . On /b the baskets b is written, /b respectively, b i alef /i , i beit /i , i gimmel /i , /b in order b to know which of them was removed first, /b in order b to sacrifice /b offerings purchased with money b from /b that basket b first, as it is a mitzva /b to use the money collected with b the first /b basket before the money collected with the others.,If b the middle one read four /b verses, b he is /b also b praiseworthy, /b as the middle position is also dignified, b as it is taught /b in a i baraita /i : “The seven lamps b shall give light in front of the candelabrum” /b (Numbers 8:2); b this teaches that /b the priest b turns the front /b of each lamp b toward /b the b western lamp /b of the candelabrum, i.e., the middle lamp, b and /b the b western lamp /b faces b toward the Divine Presence. And Rabbi Yoḥa said: /b It is derived b from here that the middle one is /b especially b praiseworthy. /b , b And if the last one /b called to the Torah b read four /b verses, b he /b too b is praiseworthy, due to /b the principle that b one elevates /b to a higher level of b sanctity and does not downgrade. /b If the last reader reads more verses than did the first two, this is an elevation in sanctity. The Gemara relates that b Rav Pappa happened /b to come b to the synagogue of /b the place called b Avi Gover, and the first person /b called to the Torah b read four /b verses, b and Rav Pappa praised him. /b ,We learned in the mishna that b one may neither decrease /b the number of readers b nor add to them. /b The one who begins the reading and the one who concludes the reading from the Torah each recite a blessing. b It is taught /b in a i baraita /i : b The one who begins /b the reading b recites a blessing before /b reading from the Torah, b and the one who concludes /b the reading b recites a blessing after /b the reading.,The Gemara comments: b And now that all /b who read from the Torah b recite blessings /b both b before and after /b reading from the Torah, b this is the reason that the Sages instituted /b this policy: It is b a decree due to /b both b those who enter /b the synagogue in middle of the reading and do not hear the first reader’s initial blessing b and due to those who leave /b the synagogue early and do not hear the final reader’s concluding blessing, lest they come to the erroneous conclusion that one blessing suffices.,We learned in the mishna: b On /b the days of the b New Moon and on the intermediate days of a Festival, four /b people b read /b from the Torah. b Ulla bar Rav raised a dilemma before Rava: The /b Torah b portion /b read b on the New Moon /b consists of three short consecutive paragraphs (Numbers 28:1–8, 9–10, 11–15). b How does one read it /b in order to divide it among four readers? With regard to the first paragraph, which includes the verse: b “Command the children of Israel and say to them, My offering, the provision /b of My sacrifices made by fire” (Numbers 28:2), and b which is eight verses, what shall we do? /b ,If you say that b the /b first b two /b readers b should read three verses each, there will remain /b only b two /b more b verses /b until the end of the paragraph, and b one may not leave fewer than three verses /b before the end of b a paragraph /b at the conclusion of a reading. If you say that the first two readers b should read four /b verses b each /b and complete the first paragraph, then b seven /b verses b will be left /b until the end of entire portion; the second paragraph of b “And on Shabbat day” /b (Numbers 28:9) b is two /b verses, and the third paragraph of b “And on the beginnings of your months” /b (Numbers 28:11) b is five /b verses. b What shall we do /b with them? If the third reader b reads /b the b two /b verses b from this /b paragraph b and one of those /b verses in the following paragraph, this is improper due to the principle that
15. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)  Tagged with subjects: •r. judah (babylonia, third century) Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 446
6b. וכולהו כתיבי באדרעיה:,אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקב"ה משאיל בו שנאמר (ישעיהו נ, י) מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו,אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו,יבטח בשם ה' מאי טעמא משום דהוה ליה לבטוח בשם ה' ולא בטח:,אמר ר' יוחנן בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנא' (ישעיהו נ, ב) מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה.,א"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו,וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו,ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב (בראשית יט, כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו, ל) ויעמוד פינחס ויפלל:,אמר רבי חלבו אמר רב הונא היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל מצוה למרהט שנא' (הושע ו, ג) נרדפה לדעת את ה',אמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא אמינא קא מחליין רבנן שבתא כיון דשמענא להא דרבי תנחום א"ר יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת שנא' (הושע יא, י) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו' אנא נמי רהיטנא:,אמר ר' זירא אגרא דפרקא רהטא,אמר אביי אגרא דכלה דוחקא,אמר רבא אגרא דשמעתא סברא,אמר רב פפא אגרא דבי טמיא שתיקותא,אמר מר זוטרא אגרא דתעניתא צדקתא,אמר רב ששת אגרא דהספדא דלויי,אמר רב אשי אגרא דבי הלולי מילי:,אמר רב הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר (תהלים יב, ט) סביב רשעים יתהלכון,אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה,ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא חלף אליהו חזייה אידמי ליה כטייעא א"ל כדו בר קיימת קמי מרך שלף ספסרא וקטליה,א"ל ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי ואמרי לה רב ביבי לרב נחמן בר יצחק מאי (תהלים יב, ט) כרום זלות לבני אדם,אמר ליה אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן,ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו כיון שנצטרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום שנאמר כרום זלות לבני אדם,מאי כרום כי אתא רב דימי אמר עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו וכיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונין,ר' אמי ור' אסי דאמרי תרוייהו כאילו נדון בשני דינים אש ומים שנאמר (תהלים סו, יב) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים:,ואמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר (מלכים א יח, לו) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני,ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם,ר' יוחנן אמר אף בתפלת ערבית שנאמר (תהלים קמא, ב) תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב רב נחמן בר יצחק אמר אף תפלת שחרית שנאמר (תהלים ה, ד) ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה:,וא"ר חלבו אמר רב הונא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות שנאמר (ירמיהו לג, יא) קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות,ואם משמחו מה שכרו אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות שנאמר (שמות יט, טז) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר וגו' ויהי קול השופר וגו' והאלהים יעננו בקול.,איני והא כתיב (שמות כ, טו) וכל העם רואים את הקולת,אותן קולות דקודם מתן תורה הוו,רבי אבהו אמר כאילו הקריב תודה שנאמר (ירמיהו לג, יא) מביאים תודה בית ה' רב נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים שנאמר (ירמיהו לג, יא) כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה':,וא"ר חלבו אמר רב הונא כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין שנאמר (קהלת יב, יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו',מאי (קהלת יב, יג) כי זה כל האדם א"ר אלעזר אמר הקב"ה כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה,רבי אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו ר' שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה ר' שמעון בן זומא אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה:,וא"ר חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנאמר (תהלים לד, טו) בקש שלום ורדפהו ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן שנאמר (ישעיהו ג, יד) ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם: 6b. in the phylacteries of the head, where there are four separate compartments. b And all /b of the verses b are written /b together on one parchment b in /b the phylacteries of the b arm, /b which has only one compartment.,Additionally, b Ravin bar Rav Adda said /b that b Rabbi Yitzḥak said: One who is accustomed to come to the synagogue and did not come one day, the Holy One, Blessed be He, asks about him, /b as it were, to determine what happened to him, b as it is stated: “Who among you fears the Lord? Who hears the voice of His servant? Though he walks in darkness and has no light, /b let him trust in the name of the Lord, and rely upon his God” (Isaiah 50:10). In other words, God asks, who among you fears the Lord yet did not come to hear the voice of His servant the prayer leader, who engages in the service of God? He who went out before dawn and walks in darkness before prayer., b If it is for a matter /b involving b a mitzva that he went /b and absented himself from prayer in the synagogue, then, despite the darkness, b there is light for him, /b the aura of his mitzva will protect him. b But if it is for an optional matter, /b some mundane purpose, b that he went /b and absented himself from prayer in the synagogue, then, even once the day begins, b there is no light for him /b (Maharsha).,The verse continues: b “Let him trust in the name of the Lord.” /b The Gemara asks: b What is the reason /b that God is so exacting with this person? The Gemara answers: b Because he should have relied on the name of the Lord, /b and trusted that he would not incur any loss if he postponed dealing with his mundane matters until after prayer in the synagogue, b and he did not rely /b on God.,On this same topic, b Rabbi Yoḥa said: When the Holy One, Blessed be He, enters a synagogue and does not find ten /b people there, b He immediately becomes angry, as it is stated: “Why, when I came, was there no one? When I called, there was no one to answer… /b Behold, with My rebuke I dry up the sea, I make the rivers a wilderness” (Isaiah 50:2).,Concerning another aspect of the constancy of prayer, b Rabbi Ḥelbo said that Rav Huna said: One who sets a fixed place for his prayer, the God of Abraham assists him. /b Since prayer parallels the Temple service, it is a sign of respect to set a fixed place for this sacred rite (Rabbi Yoshiyahu Pinto). The God of Abraham assists him because this pious custom evokes Abraham’s conduct., b When he dies, /b those who eulogize one who set a fixed place for his prayer b say about him: “Where is the humble /b one, b where is the pious /b one, b of the disciples of our father Abraham?” /b Presumably, one who sets a fixed place for prayer is a disciple of Abraham in every respect, including humility and piety (Rabbi Yoshiyahu Pinto).,The Gemara asks: b From where do we /b derive b that Abraham our father set a fixed place /b for his prayer? The Gemara answers: b As it is written: “And Abraham rose in the morning to the place where he had stood /b before God” (Genesis 19:27), b and /b the verb b “standing” means nothing other than prayer, as it is stated: “And Pinehas stood and prayed” /b (Psalms 106:30)., b Rabbi Ḥelbo said /b that b Rav Huna said: One who leaves the synagogue should not take large strides /b because it creates the impression that he is eager to leave. b Abaye /b explained Rav Huna’s statement and b said: /b This i halakha /i b was only said /b with regard b to leaving /b the synagogue, where large strides seem particularly disrespectful. b However, /b with regard b to entering /b a synagogue, b it is a mitzva to run /b and one is permitted to rush and take large strides (Rabbi Yoshiyahu Pinto). b As it is said: /b “And let us know, b eagerly strive to know the Lord” /b (Hosea 6:3). One who eagerly enters a synagogue displays his enthusiasm to follow the path of God., b Rabbi Zeira said: Initially, when I saw the Sages running to the /b Rabbi’s b lecture on Shabbat, I said: These Sages are desecrating Shabbat. /b One is prohibited from running on Shabbat in deference to the sanctity of the day. b Once I heard that which Rabbi Tanḥum said /b that b Rabbi Yehoshua ben Levi /b said: b One should always run for a matter of i halakha /i , even on Shabbat, as it is stated: “They shall walk after the Lord, who will roar like a lion” /b (Hosea 11:10). In other words, one should rush as though he were chased by a lion ( i Birkat Hashem /i ), b I too run. /b , b Rabbi Zeira said: The reward for /b attending b the lecture is /b for b running. /b Since most individuals attending the lecture did not fully understand the material taught, the primary reward for attendance was given for their intention to hear the Torah being taught, as evidenced by their rush to arrive.,Similarly, b Abaye said: The reward for /b attending b the i kalla /i is /b for b the crowding. /b Due to the large crowd, study was difficult, so the primary reward was given for their effort to hear and understand some part of the lecture.,Similarly, b Rava said: The reward for /b learning the halakhic b traditions /b of the i amora’im /i b is /b for b the logical /b analysis, as the primary reward for studying Talmud was not given for knowing the halakhic conclusions, but for the logical reasoning that led to those conclusions., b Rav Pappa said: The /b primary b reward for /b attending b a house of mourning [ i bei tammaya /i ] is /b for the b silence, /b which is the optimal manner for those consoling the mourners to express their empathy., b Mar Zutra said: The /b primary b reward for fasting is /b for the b charity /b given to the poor on the fast day (see Isaiah 58)., b Rav Sheshet said: The /b primary b reward for /b delivering b a eulogy is /b for causing those in attendance to b raise their voices /b and cry, as that increases the grief over the deceased., b Rav Ashi said: The /b primary b reward for /b participating in b a wedding is /b for b the words, /b i.e., the good wishes with which the guests regale the bride and groom.,Back to the topic of deference for a synagogue, the Gemara records that b Rav Huna said: One who prays behind the synagogue is called wicked, /b as while the entire congregation is facing one direction to pray, he faces the opposite direction creating the impression that he is treating the synagogue and its congregation with contempt. b As it is stated: “The wicked walk round about, /b when vileness is exalted among the sons of men” (Psalms 12:9). In other words, only the wicked walk round about the synagogue in order to pray., b Abaye said: This /b i halakha /i b was said only /b in a case b where one does not turn his face toward the synagogue. But /b where b he turns his face toward the synagogue /b and prays b we have no /b prohibition b in /b that case.,To reinforce the gravity of this prohibition, the Gemara relates: b A certain individual prayed behind the synagogue and did not turn to face the synagogue. /b Elijah the Prophet b passed by and appeared to /b him b as an Arab [ i taya’a /i ]. /b Elijah b said: “This is how [ i kadu bar /i ] you stand before your Master?” /b Elijah b drew a sword and killed him. /b ,Rav Huna already explained the beginning of the verse, “The wicked walk round about.” The Gemara explains the end of the verse: “When vileness is exalted among the sons of men.” b One of the Sages said to Rav Beivai bar Abaye, and some say Rav Beivai /b said to b Rav Naḥman bar Yitzḥak: What is /b the meaning of: b “When vileness is exalted among the sons of men”? /b , b He said to him: These are matters of utmost importance, /b exalted, i.e., mitzvot or prayer, b which people /b nonetheless b treat with contempt, /b vileness among the sons of men., b Rabbi Yoḥa and /b his student, b Rabbi Elazar, both said /b an alternative explanation of this verse: b Once a person needs /b the help of b others /b and loses dignity in their eyes, vileness among the sons of men, b his face changes /b and becomes b like a i kerum /i , as it is stated: “When [ i kerum /i ] vileness is exalted among the sons of men.” /b , b What is i kerum /i /b referred to by Rabbi Yoḥa and Rabbi Elazar? b When Rav Dimi came /b to Babylonia from Eretz Yisrael b he said: There is a bird in the cities by the sea called i kerum /i and when the sun rises, /b the bird b changes several colors. /b Similarly, one who becomes dependent upon others blushes in embarrassment., b Rabbi Ami and Rabbi Asi both said: /b One who becomes dependent upon others, b it is as if he was punished with two punishments: Fire and water. As it is stated: “You have caused men to ride over our heads; we have gone through fire and water” /b (Psalms 66:12)., b And Rabbi Ḥelbo said /b that b Rav Huna said: One must always be vigilant with regard to the afternoon prayer, as Elijah’s /b prayer b was only answered in the afternoon prayer, as it is stated: “And it was at the time of the afternoon offering that Elijah the Prophet came near, and he said: /b Lord, God of Abraham, Isaac and Israel, let it be known on this day that You are God in Israel, and that I am Your servant, and that I have done all these things at Your word. b Answer me, Lord, answer me, /b that this people will know that You, Lord, are God” (I Kings 18:36–37). Because Elijah was answered in the afternoon prayer, it has particular significance.,In passing, the Gemara explains why it was necessary for Elijah to repeat, “answer me, Lord, answer me”: The first b answer me /b was the request b that fire descend from the heavens, while /b the second b answer me /b was the request b that /b Israel should accept complete faith in God and b not say that /b the fire descending from the heavens b was an act of sorcery. /b , b Rabbi Yoḥa /b said: One must be vigilant b with regard to the evening prayer as well, as it is stated: “Let my prayer come forth as incense before You, the lifting of my hands as the evening offering” /b (Psalms 141:2). br b Rav Naḥman bar Yitzḥak said: /b One must be vigilant b with regard to the morning prayer as well, as it is stated: “Lord, in the morning You shall hear my voice; in the morning I will order my prayer unto You and will look forward” /b (Psalms 5:4)., b And Rabbi Ḥelbo said /b that b Rav Huna said: Anyone who benefits from the feast of a groom but does not cause him to rejoice violates the five voices /b mentioned in this verse, b as it is stated: “The voice of joy and the voice of gladness, the voice of the groom and the voice of the bride, and the voice of those who say: Give thanks to the Lord of hosts, /b for the Lord is good, for His mercy lasts forever, even of those who bring a thanks-offering to the house of the Lord. For I will restore the captivity of the land as it was in the beginning, says the Lord” (Jeremiah 33:11). These five voices in the context of a bride and groom correspond to the five voices mentioned in the context of the revelation at Sinai, as in Song of Songs, the day of the revelation at Sinai is alluded to by the phrase: His wedding day (Rabbi Yoshiyahu Pinto, Maharsha)., b What is his reward if he causes /b the groom b to rejoice? b Rabbi Yehoshua ben Levi said: /b He is privileged /b to acquire b the Torah, which was given with five voices, as it is stated: “And it was on the third day, when it was morning, there were sounds [ i kolot /i ], and lightning and a thick cloud upon the mountain, and the voice of the i shofar /i ” /b (Exodus 19:16). The plural i kolot /i indicates at least two sounds, while “the voice of the shofar” is one more. The passage continues: b “And when the voice of the i shofar /i /b grew louder and louder, Moses spoke b and God answered him by a voice” /b (Exodus 19:19). Along with the three previous voices, the second shofar and the voice with which God answered Moses amount to a total of five voices at the revelation at Sinai.,The Gemara asks: b Is this so? Isn’t it also written: “And the whole nation saw the voices /b and the torches and the sound of the shofar” (Exodus 20:15)? Clearly more than five voices are mentioned with regard to the revelation at Sinai.,The Gemara answers: b Those voices were /b sounded b prior to the giving of the Torah, /b so they are not included in this calculation of voices., b Rabbi Abbahu said: /b The reward for causing a groom to rejoice b is /b the same b as if one had offered a thanks-offering /b in the Temple, for b as it is stated /b later in the previously cited verse from Jeremiah: b “Those who bring a thanks-offering to the house of the Lord.” /b br b And Rav Naḥman bar Yitzḥak said: /b The reward for causing a groom to rejoice is the same b as if one rebuilt one of Jerusalem’s ruins, as it is stated /b later in the same verse: b “For I will restore the captivity of the land as it was in the beginning.” /b , b And Rabbi Ḥelbo said /b that b Rav Huna said: Any person who has the fear of Heaven, his words are heeded, as it is stated: “The end of the matter, all having been heard: Fear God, /b and keep His commandments; for this is all of man” (Ecclesiastes 12:13). The Gemara explains: “The end of the matter, all having been heard,” refers to the words of one “who keeps His commandments; for this is all of man.”,With regard to the end of this verse, the Gemara asks: b What is /b meant by, b “for this is all of man”? Rabbi Elazar said: The Holy One, Blessed be He, said /b about him: b The entire world was created only for this /b person. This is the ultimate person for which all of man was created., b Rabbi Abba bar Kahana said: /b The end of this verse teaches that b this is equivalent to the entire world, /b all of man. br b Rabbi Shimon ben Azzai, and some say Rabbi Shimon ben Zoma, says: /b Not only is he the equivalent of the entire world, but b the entire world was created /b to serve b as companions for him, /b so that he would have a society in which to live and with which to interact., b And Rabbi Ḥelbo said /b that b Rav Huna said: One who is aware that another /b person b is accustomed to greet him /b is not only obligated to return his greeting, but b he /b must b greet him first, as it is stated: “Seek peace and pursue it” /b (Psalms 34:15). b If /b the other person b extended /b his b greeting to him and he did not respond, he is called a robber, as it is stated: “It is you who have eaten up the vineyard, the spoils of the poor is in your houses” /b (Isaiah 3:14). The only way to steal from a pauper who owns nothing is to rob him of his dignity by refusing to return his greeting.
16. Babylonian Talmud, Taanit, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 495
26a. אלא על נפש שבעה וכרס מלאה איני והא רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר וגזר תענית וירדו להם גשמים עד חצות ואמר הלל ואחר כך אכלו ושתו שאני בני מחוזא דשכיחי בהו שכרות:, br br big strongהדרן עלך סדר תעניות אלו /strong /big br br,מתני׳ big strongבשלשה /strong /big פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים,אלו הן מעמדות לפי שנאמר (במדבר כח, ב) צו את בני ישראל את קרבני לחמי וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו,התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים של לוים ושל ישראלים,הגיע זמן המשמר לעלות כהנים ולוים עולים לירושלים וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקוראין במעשה בראשית (ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע מיום ב' ועד יום חמישי ולא היו מתענין ערב שבת מפני כבוד השבת ולא באחד בשבת כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית וימותו),ביום הראשון בראשית ויהי רקיע בשני יהי רקיע ויקוו המים בשלישי יקוו המים ויהי מאורות ברביעי יהי מאורות וישרצו המים בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ בששי ותוצא הארץ ויכלו השמים,פרשה גדולה קורין אותה בשנים והקטנה ביחיד בשחרית במוסף ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע ערב שבת במנחה לא היו נכנסין מפני כבוד השבת,כל יום שיש בו הלל אין מעמד בשחרית קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה דברי ר' עקיבא,אמר לו בן עזאי כך היה רבי יהושע שונה קרבן מוסף אין במנחה קרבן עצים אין בנעילה חזר רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי,זמן עצי כהנים והעם תשעה באחד בניסן בני ארח בן יהודה בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה בשבעה בו בני יונדב בן רכב בעשרה בו בני סנאה בן בנימן בחמשה עשר בו בני זתוא בן יהודה,ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות,בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה בעשרים באלול בני עדין בן יהודה באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה באחד בטבת לא היה בו מעמד שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים,חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז 26a. b only on a satisfied soul and a full stomach. /b Consequently, it is preferable to return home to eat and drink so as to recite i hallel /i in the proper frame of mind. The Gemara asks: b Is that so? But Rav Pappa happened /b to come to b the synagogue of Avi Govar /b in Meḥoza, b and he decreed a fast, and rain fell for them before midday, and /b yet b he recited i hallel /i /b immediately, b and /b only afterward b they ate and drank. /b The Gemara explains: b The inhabitants of /b the city of b Meḥoza are different, as drunkenness is common among them. /b Had Rav Pappa told them to go home to eat and drink, they would have become drunk and been unable to pray.,, strong MISHNA: /strong b At three times in the year priests raise their hands /b to recite the Priestly Benediction b four times in /b a single b day, in the morning prayer, in the additional prayer, in the afternoon prayer, and /b in the evening b in the closing of the gates, /b i.e., the i ne’ila /i prayer. And these are the three times: b During /b communal b fasts /b held due to lack of rain, on which the closing prayer is recited; b and during non-priestly watches [ i ma’amadot /i ], /b when the Israelite members of the guard parallel to the priestly watch come and read the act of Creation from the Torah, as explained below; b and on Yom Kippur. /b , b These are /b the b non-priestly watches: Since it is stated: “Command the children of Israel /b and say to them: b My offering of food, /b which is presented to Me made by a fire, of a sweet savor to Me, you shall guard the sacrifice to Me in its due season” (Numbers 28:2), this verse teaches that the daily offering was a communal obligation that applied to every member of the Jewish people. The mishna asks: b But how can a person’s offering be sacrificed when he is not standing next to it? /b ,The mishna explains: Since it is impossible for the entire nation to be present in Jerusalem when the daily offering is brought, b the early prophets, /b Samuel and David, b instituted /b the division of the priests into b twenty-four priestly watches, /b each of which served for approximately one week, twice per year. b For each and every priestly watch there was /b a corresponding b non-priestly watch in Jerusalem of priests, Levites, and Israelites /b who would stand by the communal offerings for that day to represent the community., b When /b the b time arrived /b for the members of a certain b priestly watch to ascend, /b the b priests and Levites /b of that watch would b ascend to Jerusalem /b to perform the Temple service. b And /b as for b the Israelites /b assigned b to that priestly watch, /b some of them went up to Jerusalem, while the rest of them b assembled in their towns and read the act of Creation. And the members of the non-priestly watch, /b who represented the entire community that week, b would fast four days a week, from Monday until Thursday. And they would not fast on Shabbat eve, in deference to Shabbat, /b as they did not wish to start Shabbat while fasting. b And /b they did b not /b fast on Sunday, b so as not to go from rest and delight /b immediately b to exertion and fasting, and /b run the risk that they might b die /b as a result of the abrupt change.,Which portions of the Torah would the members of the non-priestly watch read on each day? b On Sunday /b they would read the portions starting with: b “In the beginning” and “Let there be a firmament” /b (Genesis 1:1–8). b On Monday /b they would read: b “Let there be a firmament” and “Let the waters be gathered” /b (Genesis 1:9–13). b On Tuesday /b they would read: b “Let the waters be gathered” and “Let there be lights” /b (Genesis 1:14–19). b On Wednesday: “Let there be lights” and “Let the waters swarm” /b (Genesis 1:20–23). b On Thursday: “Let the waters swarm” and “Let the earth bring forth” /b (Genesis 1:24–31). b On Friday: “Let the earth bring forth” /b and b “And the heaven /b and the earth b were finished” /b (Genesis 2:1–3)., b A long passage, /b consisting of six verses or more, b is read by two /b people, b and a short /b passage is read b by one, /b as one cannot read fewer than three verses from the Torah together. They read from the Torah b in the morning prayer and in the additional prayer. In the afternoon prayer /b the members of the non-priestly watch b enter /b the synagogue b and read /b the daily portion b by heart, just as one recites i Shema /i /b every day. On b Shabbat eve at the afternoon prayer, they would not enter /b the synagogue for the communal Torah readings, b in deference to Shabbat. /b ,The mishna states a principle: On b any day that has /b the recitation of b i hallel /i , /b but on which the additional offering was not sacrificed, e.g., Hanukkah, b there is no /b reading of the Torah by the b non-priestly watch in the morning prayer. /b On days that have both i hallel /i and b an additional offering, /b such as Festivals, the non-priestly watch would also b not /b read from the Torah b at the closing prayer. /b When b a wood offering /b was brought, as explained below, there was b no /b non-priestly watch b in the afternoon prayer. /b This is b the statement of Rabbi Akiva. /b , b Ben Azzai said to /b Rabbi Akiva that b this is how Rabbi Yehoshua would teach /b this i halakha /i : On days when b an additional offering /b was sacrificed, there was b no /b non-priestly watch b in the afternoon prayer. /b When b a wood offering /b was brought, there was b no /b non-priestly watch b in the closing prayer. /b Upon hearing this, b Rabbi Akiva retracted /b his ruling and began b to teach in accordance with /b the opinion of b ben Azzai. /b ,The mishna details the b times /b for b the wood /b offering b of priests and the people. /b These were private holidays specific to certain families, on which their members would volunteer a wood offering for the altar. There were b nine /b such days and families: b On the first of Nisan, the descendants of Araḥ ben Yehuda; on the twentieth of Tammuz, the descendants of David ben Yehuda; on the fifth of Av, the descendants of Parosh ben Yehuda; on the seventh of /b Av, b the descendants of Jonadab ben Rechab; on the tenth of /b Av, b the descendants of Sena’a ben Binyamin; on the fifteenth of /b Av, b the descendants of Zattu ben Yehuda. /b , b And /b included b with /b this group of Zattu ben Yehuda’s descendants b were /b other b priests; and Levites; and anyone who erred with regard to his tribe, /b i.e., Israelites who did not know which tribe they were from, b and the descendants of those who deceived /b the authorities b with a pestle; and the descendants of those who packed dried figs. /b These last groups and their descriptions are explained in the Gemara.,The mishna resumes its list. b On the twentieth of /b Av, b the descendants of Paḥat Moav ben Yehuda; on the twentieth of Elul, the descendants of Adin ben Yehuda; on the first of Tevet, the descendants of Parosh returned /b to bring wood for b a second /b time; likewise b on the first of Tevet, there was no non-priestly watch, as /b it is Hanukkah, b on which i hallel /i is /b recited, b and /b it is the New Moon, on which b an additional offering /b is sacrificed, b and /b there was also b a wood offering. /b ,The mishna discusses the five major communal fast days. b Five /b calamitous b matters occurred to our forefathers on the seventeenth of Tammuz, and five /b other disasters happened b on the Ninth of Av. On the seventeenth of Tammuz /b
17. Anon., Lexicon Artis Grammaticae (E Cod. Coislin. 345), 5.1, 34.14  Tagged with subjects: •r. judah (babylonia, third century) Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 369, 495
18. Anon., Midrash Hagadol, None  Tagged with subjects: •r. judah (babylonia, third century) Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 446