1. Septuagint, Tobit, 4.19, 13.2 (th cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Schwartz (2008) 291 | 4.19. Bless the Lord God on every occasion; ask him that your ways may be made straight and that all your paths and plans may prosper. For none of the nations has understanding; but the Lord himself gives all good things, and according to his will he humbles whomever he wishes. "So, my son, remember my commands, and do not let them be blotted out of your mind. 13.2. For he afflicts, and he shows mercy;he leads down to Hades, and brings up again,and there is no one who can escape his hand. |
|
2. Hebrew Bible, Psalms, 25.14, 55.18, 78.18, 78.65, 91.15, 104.2, 121.4 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 135, 140, 178; Hayes (2022) 79; Levine (2005) 546| 25.14. "סוֹד יְהוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם׃", 55.18. "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי׃", 78.18. "וַיְנַסּוּ־אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל־אֹכֶל לְנַפְשָׁם׃", 78.65. "וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן׃", 91.15. "יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ־אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ׃", 104.2. "תָּשֶׁת־חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ־תִרְמֹשׂ כָּל־חַיְתוֹ־יָעַר׃", 104.2. "עֹטֶה־אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה׃", 121.4. "הִנֵּה לֹא־יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל׃", | 25.14. "The counsel of the LORD is with them that fear Him; And His covet, to make them know it.", 55.18. "Evening, and morning, and at noon, will I complain, and moan; And He hath heard my voice.", 78.18. "And they tried God in their heart By asking food for their craving.", 78.65. "Then the Lord awaked as one asleep, Like a mighty man recovering from wine.", 91.15. "He shall call upon Me, and I will answer him; I will be with him in trouble; I will rescue him, and bring him to honour.", 104.2. "Who coverest Thyself with light as with a garment, who stretchest out the heavens like a curtain;", 121.4. "Behold, He that keepeth Israel Doth neither slumber nor sleep.", |
|
3. Hebrew Bible, Proverbs, 27.2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Schwartz (2008) 291| 27.2. "שְׁאוֹל ואבדה [וַאֲבַדּוֹ] לֹא תִשְׂבַּעְנָה וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה׃", 27.2. "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא־פִיךָ נָכְרִי וְאַל־שְׂפָתֶיךָ׃", | 27.2. "Let another man praise thee, and not thine own mouth; A stranger, and not thine own lips.", |
|
4. Hebrew Bible, Numbers, 5.11-5.31, 9.2, 12.14 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •torah, rabbinic debates on teaching women, r. eliezers view •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 203, 207; Kraemer (2010) 42| 5.11. "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃", 5.12. "דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי־תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל׃", 5.13. "וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת־זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה׃", 5.14. "וְעָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ־עָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה׃", 5.15. "וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ אֶל־הַכֹּהֵן וְהֵבִיא אֶת־קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא־יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא־יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי־מִנְחַת קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֺן׃", 5.16. "וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי יְהוָה׃", 5.17. "וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי־חָרֶשׂ וּמִן־הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל־הַמָּיִם׃", 5.18. "וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת־הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְהוָה וּפָרַע אֶת־רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל־כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים׃", 5.19. "וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל־הָאִשָּׁה אִם־לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם־לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה׃", 5.21. "וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת־הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְהוָה אֶת־יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת־בִּטְנֵךְ צָבָה׃", 5.22. "וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן׃", 5.23. "וְכָתַב אֶת־הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל־מֵי הַמָּרִים׃", 5.24. "וְהִשְׁקָה אֶת־הָאִשָּׁה אֶת־מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים׃", 5.25. "וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת וְהֵנִיף אֶת־הַמִּנְחָה לִפְנֵי יְהוָה וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל־הַמִּזְבֵּחַ׃", 5.26. "וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן־הַמִּנְחָה אֶת־אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת־הָאִשָּׁה אֶת־הַמָּיִם׃", 5.27. "וְהִשְׁקָהּ אֶת־הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם־נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ׃", 5.28. "וְאִם־לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע׃", 5.29. "זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה׃", 5.31. "וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֺן וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת־עֲוֺנָהּ׃", 9.2. "וְיַעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ׃", 9.2. "וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל־הַמִּשְׁכָּן עַל־פִּי יְהוָה יַחֲנוּ וְעַל־פִּי יְהוָה יִסָּעוּ׃", 12.14. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף׃", | 5.11. "And the LORD spoke unto Moses, saying:", 5.12. "Speak unto the children of Israel, and say unto them: If any man’s wife go aside, and act unfaithfully against him,", 5.13. "and a man lie with her carnally, and it be hid from the eyes of her husband, she being defiled secretly, and there be no witness against her, neither she be taken in the act;", 5.14. "and the spirit of jealousy come upon him, and he warned his wife, and she be defiled; or if the spirit of jealousy come upon him, and he warned his wife, and she be not defiled;", 5.15. "then shall the man bring his wife unto the priest, and shall bring her offering for her, the tenth part of an ephah of barley meal; he shall pour no oil upon it, nor put frankincense thereon; for it is a meal-offering of jealousy, a meal-offering of memorial, bringing iniquity to remembrance.", 5.16. "And the priest shall bring her near, and set her before the LORD.", 5.17. "And the priest shall take holy water in an earthen vessel; and of the dust that is on the floor of the tabernacle the priest shall take, and put it into the water.", 5.18. "And the priest shall set the woman before the LORD, and let the hair of the woman’s head go loose, and put the meal-offering of memorial in her hands, which is the meal-offering of jealousy; and the priest shall have in his hand the water of bitterness that causeth the curse.", 5.19. "And the priest shall cause her to swear, and shall say unto the woman: ‘If no man have lain with thee, and if thou hast not gone aside to uncleanness, being under thy husband, be thou free from this water of bitterness that causeth the curse;", 5.20. "but if thou hast gone aside, being under thy husband, and if thou be defiled, and some man have lain with thee besides thy husband—", 5.21. "then the priest shall cause the woman to swear with the oath of cursing, and the priest shall say unto the woman—the LORD make thee a curse and an oath among thy people, when the LORD doth make thy thigh to fall away, and thy belly to swell;", 5.22. "and this water that causeth the curse shall go into thy bowels, and make thy belly to swell, and thy thigh to fall away’; and the woman shall say: ‘Amen, Amen.’", 5.23. "And the priest shall write these curses in a scroll, and he shall blot them out into the water of bitterness.", 5.24. "And he shall make the woman drink the water of bitterness that causeth the curse; and the water that causeth the curse shall enter into her and become bitter.", 5.25. "And the priest shall take the meal-offering of jealousy out of the woman’s hand, and shall wave the meal-offering before the LORD, and bring it unto the altar.", 5.26. "And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial-part thereof, and make it smoke upon the altar, and afterward shall make the woman drink the water.", 5.27. "And when he hath made her drink the water, then it shall come to pass, if she be defiled, and have acted unfaithfully against her husband, that the water that causeth the curse shall enter into her and become bitter, and her belly shall swell, and her thigh shall fall away; and the woman shall be a curse among her people.", 5.28. "And if the woman be not defiled, but be clean; then she shall be cleared, and shall conceive seed.", 5.29. "This is the law of jealousy, when a wife, being under her husband, goeth aside, and is defiled;", 5.30. "or when the spirit of jealousy cometh upon a man, and he be jealous over his wife; then shall he set the woman before the LORD, and the priest shall execute upon her all this law.", 5.31. "And the man shall be clear from iniquity, and that woman shall bear her iniquity.", 9.2. "’Let the children of Israel keep the passover in its appointed season.", 12.14. "And the LORD said unto Moses: ‘If her father had but spit in her face, should she not hide in shame seven days? let her be shut up without the camp seven days, and after that she shall be brought in again.’", |
|
5. Hebrew Bible, Malachi, 3.23 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Lieber (2014) 87| 3.23. "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃", | 3.23. "Behold, I will send you Elijah the prophet Before the coming of the great and terrible day of the LORD.", |
|
6. Hebrew Bible, Leviticus, 7.37, 21.13-21.14 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Kanarek (2014) 56, 57, 96, 97, 98| 7.37. "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים׃", 21.13. "וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח׃", 21.14. "אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת־אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם־בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה׃", | 7.37. "This is the law of the burnt-offering, of the meal-offering, and of the sin-offering, and of the guilt-offering, and of the consecration-offering, and of the sacrifice of peace-offerings;", 21.13. "And he shall take a wife in her virginity.", 21.14. "A widow, or one divorced, or a profaned woman, or a harlot, these shall he not take; but a virgin of his own people shall he take to wife.", |
|
7. Hebrew Bible, Hosea, 5.1 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 75| 5.1. "שִׁמְעוּ־זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט כִּי־פַח הֱיִיתֶם לְמִצְפָּה וְרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה עַל־תָּבוֹר׃", 5.1. "הָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה כְּמַסִּיגֵי גְּבוּל עֲלֵיהֶם אֶשְׁפּוֹךְ כַּמַּיִם עֶבְרָתִי׃", | 5.1. "Hear this, O ye priests, And attend, ye house of Israel, And give ear, O house of the king, For unto you pertaineth the judgment; For ye have been a snare on Mizpah, And a net spread upon Tabor.", |
|
8. Hebrew Bible, Genesis, 22.1, 22.13, 24.16, 26.3, 39.20-39.21 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •r. eliezer •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 135; Kanarek (2014) 56, 57, 96, 97, 98| 22.1. "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃", 22.1. "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת־יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת־הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת־בְּנוֹ׃", 22.13. "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה־אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת־הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ׃", 24.16. "וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל׃", 26.3. "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי־לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־כָּל־הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת־הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ׃", 26.3. "וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ׃", 39.21. "וַיְהִי יְהוָה אֶת־יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית־הַסֹּהַר׃", | 22.1. "And it came to pass after these things, that God did prove Abraham, and said unto him: ‘Abraham’; and he said: ‘Here am I.’", 22.13. "And Abraham lifted up his eyes, and looked, and behold behind him a ram caught in the thicket by his horns. And Abraham went and took the ram, and offered him up for a burnt-offering in the stead of his son.", 24.16. "And the damsel was very fair to look upon, a virgin, neither had any man known her; and she went down to the fountain, and filled her pitcher, and came up.", 26.3. "Sojourn in this land, and I will be with thee, and will bless thee; for unto thee, and unto thy seed, I will give all these lands, and I will establish the oath which I swore unto Abraham thy father;", 39.20. "And Joseph’s master took him, and put him into the prison, the place where the king’s prisoners were bound; and he was there in the prison.", 39.21. "But the LORD was with Joseph, and showed kindness unto him, and gave him favour in the sight of the keeper of the prison.", |
|
9. Hebrew Bible, Exodus, 6.8, 14.30, 15.6, 17.12, 24.6, 24.10 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer, r. •eliezer ha-darshan (r.) •eliezer (r.) •r. eliezer b. hyrcanus •r. eliezer Found in books: Fishbane (2003) 135, 178, 355; Kanarek (2014) 56; Levine (2005) 348; Lieber (2014) 87| 6.8. "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְהוָה׃", 15.6. "יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב׃", 17.12. "וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ־אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד־בֹּא הַשָּׁמֶשׁ׃", 24.6. "וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל־הַמִּזְבֵּחַ׃", | 6.8. "And I will bring you in unto the land, concerning which I lifted up My hand to give it to Abraham, to Isaac, and to Jacob; and I will give it you for a heritage: I am the LORD.’", 14.30. "Thus the LORD saved Israel that day out of the hand of the Egyptians; and Israel saw the Egyptians dead upon the sea-shore.", 15.6. "Thy right hand, O LORD, glorious in power, Thy right hand, O LORD, dasheth in pieces the enemy.", 17.12. "But Moses’hands were heavy; and they took a stone, and put it under him, and he sat thereon; and Aaron and Hur stayed up his hands, the one on the one side, and the other on the other side; and his hands were steady until the going down of the sun.", 24.6. "And Moses took half of the blood, and put it in basins; and half of the blood he dashed against the altar.", 24.10. "and they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness.", |
|
10. Hebrew Bible, Deuteronomy, 1.5, 11.19, 15.1, 18.3, 30.3 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •r. eliezer •torah, rabbinic debates on teaching women, r. eliezers view •eliezer, r. •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 135; Hayes (2022) 71; Hidary (2017) 75, 207; Kraemer (2010) 42| 1.5. "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר׃", 11.19. "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃", 15.1. "מִקֵּץ שֶׁבַע־שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה׃", 15.1. "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא־יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ׃", 18.3. "וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם־שׁוֹר אִם־שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה׃", 30.3. "וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃", | 1.5. "beyond the Jordan, in the land of Moab, took Moses upon him to expound this law, saying:", 11.19. "And ye shall teach them your children, talking of them, when thou sittest in thy house, and when thou walkest by the way, and when thou liest down, and when thou risest up.", 15.1. "At the end of every seven years thou shalt make a release.", 18.3. "And this shall be the priests’due from the people, from them that offer a sacrifice, whether it be ox or sheep, that they shall give unto the priest the shoulder, and the two cheeks, and the maw.", 30.3. "that then the LORD thy God will turn thy captivity, and have compassion upon thee, and will return and gather thee from all the peoples, whither the LORD thy God hath scattered thee.", |
|
11. Hebrew Bible, Song of Songs, 4.8 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 135| 4.8. "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים׃", | 4.8. Come with me from Lebanon, my bride, With me from Lebanon; Look from the top of Amana, From the top of Senir and Hermon, From the lions’dens, From the mountains of the leopards. |
|
12. Hebrew Bible, Jeremiah, 13.17, 25.29-25.30 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 162, 163| 13.17. "וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה־נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְהוָה׃", 25.29. "כִּי הִנֵּה בָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא־שְׁמִי עָלֶיהָ אָנֹכִי מֵחֵל לְהָרַע וְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ לֹא תִנָּקוּ כִּי חֶרֶב אֲנִי קֹרֵא עַל־כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת׃", | 13.17. "But if ye will not hear it, My soul shall weep in secret for your pride; And mine eyes shall weep sore, and run down with tears, Because the LORD’S flock is carried away captive.", 25.29. "For, lo, I begin to bring evil on the city whereupon My name is called, and should ye be utterly unpunished? Ye shall not be unpunished; for I will call for a sword upon all the inhabitants of the earth, saith the LORD of hosts.", 25.30. "Therefore prophesy thou against them all these words, and say unto them: The LORD doth roar from on high, And utter His voice from His holy habitation; He doth mightily roar because of His fold; He giveth a shout, as they that tread the grapes, Against all the inhabitants of the earth.", |
|
13. Hebrew Bible, 2 Samuel, 7.23 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 135, 140| 7.23. "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ־אֱלֹהִים לִפְדּוֹת־לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו׃", | 7.23. "And what one nation in the earth is like Thy people, like Yisra᾽el, whom God went to redeem for a people to himself, and to make himself a name, and to do like the great things and terrible which Thou didst for Thy land, by driving out from before Thy people, whom Thou didst redeem to Thee from Miżrayim, the nations and their gods?", |
|
14. Hebrew Bible, Amos, 1.2 (8th cent. BCE - 6th cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 162| 1.2. "וַיֹּאמַר יְהוָה מִצִיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל׃", | 1.2. "And he said: The LORD roareth from Zion, And uttereth His voice from Jerusalem; and the pastures of the shepherds shall mourn, and the top of Carmel shall wither.", |
|
15. Hebrew Bible, Isaiah, 43.14, 56.1, 63.1, 63.9 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer (r.) •eliezer ha-darshan (r.) Found in books: Fishbane (2003) 135, 355| 43.14. "כֹּה־אָמַר יְהוָה גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם׃", 56.1. "צפו [צֹפָיו] עִוְרִים כֻּלָּם לֹא יָדָעוּ כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם׃", 56.1. "כֹּה אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי־קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת׃", 63.1. "וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת־רוּחַ קָדְשׁוֹ וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם־בָּם׃", 63.1. "מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ׃", 63.9. "בְּכָל־צָרָתָם לא [לוֹ] צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל־יְמֵי עוֹלָם׃", | 43.14. "Thus saith the LORD, your Redeemer, The Holy One of Israel: For your sake I have sent to Babylon, And I will bring down all of them as fugitives, even the Chaldeans, in the ships of their shouting.", 56.1. "Thus saith the LORD: Keep ye justice, and do righteousness; For My salvation is near to come, And My favour to be revealed.", 63.1. "’Who is this that cometh from Edom, with crimsoned garments from Bozrah? This that is glorious in his apparel, stately in the greatness of his strength?’— ’I that speak in victory, mighty to save.’—", 63.9. "In all their affliction He was afflicted, and the angel of His presence saved them; in His love and in His pity He redeemed them; And He bore them, and carried them all the days of old. .", |
|
16. Hebrew Bible, 1 Samuel, 1.6, 2.27 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 135| 1.6. "וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם־כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי־סָגַר יְהוָה בְּעַד רַחְמָהּ׃", 2.27. "וַיָּבֹא אִישׁ־אֱלֹהִים אֶל־עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל־בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה׃", | 1.6. "And her rival also provoked her sore, to make her fret, because the Lord had shut up her womb.", 2.27. "And there came a man of God to ῾Eli and said to him, Thus says the Lord, Did I not appear to the house of thy father, when they were in Miżrayim in the house of Par῾o?", |
|
17. Hebrew Bible, Zechariah, 10.11 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 135| 10.11. "וְעָבַר בַּיָּם צָרָה וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים וְהֹבִישׁוּ כֹּל מְצוּלוֹת יְאֹר וְהוּרַד גְּאוֹן אַשּׁוּר וְשֵׁבֶט מִצְרַיִם יָסוּר׃", | 10.11. "And over the sea affliction shall pass, And the waves shall be smitten in the sea, And all the depths of the Nile shall dry up; And the pride of Assyria shall be brought down, And the sceptre of Egypt shall depart away. .", |
|
18. Hebrew Bible, 1 Chronicles, 17.21 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 140| 17.21. "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלַךְ הָאֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ עָם לָשׂוּם לְךָ שֵׁם גְּדֻלּוֹת וְנֹרָאוֹת לְגָרֵשׁ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר־פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם׃", | 17.21. "And who is like Thy people Israel, a nation one in the earth, whom God went to redeem unto Himself for a people, to make Thee a name by great and tremendous things, in driving out nations from before Thy people, whom Thou didst redeem out of Egypt.", |
|
19. Plato, Republic, None (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Schwartz (2008) 291| 569c. δουλείας ἐλευθέρων εἰς πῦρ δούλων δεσποτείας ἂν ἐμπεπτωκὼς εἴη, ἀντὶ τῆς πολλῆς ἐκείνης καὶ ἀκαίρου ἐλευθερίας τὴν χαλεπωτάτην τε καὶ πικροτάτην δούλων δουλείαν μεταμπισχόμενος. | 569c. into the fire of enslavement to slaves, and in exchange for that excessive and unseasonable liberty has clothed itself in the garb of the most cruel and bitter servile servitude. Yes indeed, he said, that is just what happens. Well, then, said I, shall we not be fairly justified in saying that we have sufficiently described the transformation of a democracy into a tyranny and the nature of the tyranny itself? Quite sufficiently, he said. |
|
20. Septuagint, Tobit, 4.19, 13.2 (4th cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Schwartz (2008) 291 | 4.19. Bless the Lord God on every occasion; ask him that your ways may be made straight and that all your paths and plans may prosper. For none of the nations has understanding; but the Lord himself gives all good things, and according to his will he humbles whomever he wishes. "So, my son, remember my commands, and do not let them be blotted out of your mind. 13.2. For he afflicts, and he shows mercy;he leads down to Hades, and brings up again,and there is no one who can escape his hand. |
|
| 21. Aristotle, Rhetoric, 3.1 (4th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 207 |
22. Septuagint, 2 Maccabees, 2.2, 3.30, 4.13, 6.1, 6.9, 6.31, 7.18, 12.43-12.45, 14.42 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Schwartz (2008) 291, 292 | 2.2. and that the prophet after giving them the law instructed those who were being deported not to forget the commandments of the Lord, nor to be led astray in their thoughts upon seeing the gold and silver statues and their adornment.' 3.30. they praised the Lord who had acted marvelously for his own place. And the temple, which a little while before was full of fear and disturbance, was filled with joy and gladness, now that the Almighty Lord had appeared.' 4.13. There was such an extreme of Hellenization and increase in the adoption of foreign ways because of the surpassing wickedness of Jason, who was ungodly and no high priest,' 6.1. Not long after this, the king sent an Athenian senator to compel the Jews to forsake the laws of their fathers and cease to live by the laws of God,' 6.9. and should slay those who did not choose to change over to Greek customs. One could see, therefore, the misery that had come upon them.' 6.31. So in this way he died, leaving in his death an example of nobility and a memorial of courage, not only to the young but to the great body of his nation.' 7.18. After him they brought forward the sixth. And when he was about to die, he said, 'Do not deceive yourself in vain. For we are suffering these things on our own account, because of our sins against our own God. Therefore astounding things have happened.' 12.43. He also took up a collection, man by man, to the amount of two thousand drachmas of silver, and sent it to Jerusalem to provide for a sin offering. In doing this he acted very well and honorably, taking account of the resurrection.' 12.44. For if he were not expecting that those who had fallen would rise again, it would have been superfluous and foolish to pray for the dead.' 12.45. But if he was looking to the splendid reward that is laid up for those who fall asleep in godliness, it was a holy and pious thought. Therefore he made atonement for the dead, that they might be delivered from their sin.' 14.42. preferring to die nobly rather than to fall into the hands of sinners and suffer outrages unworthy of his noble birth." |
|
23. Hebrew Bible, Daniel, 6.11 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •r. eliezer hismah Found in books: Levine (2005) 546| 6.11. "וְדָנִיֵּאל כְּדִי יְדַע דִּי־רְשִׁים כְּתָבָא עַל לְבַיְתֵהּ וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל־בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ כָּל־קֳבֵל דִּי־הֲוָא עָבֵד מִן־קַדְמַת דְּנָה׃", | 6.11. "And when Daniel knew that the writing was signed, he went into his house—now his windows were open in his upper chamber toward Jerusalem—and he kneeled upon his knees three times a day, and prayed, and gave thanks before his God, as he did aforetime.", |
|
24. Mishnah, Megillah, 4.8-4.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Goodman (2006) 168| 4.8. "הָאוֹמֵר אֵינִי עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִצְבוּעִין, אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבֹר. בְּסַנְדָּל אֵינִי עוֹבֵר, אַף יָחֵף לֹא יַעֲבֹר. הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ עֲגֻלָּה, סַכָּנָה וְאֵין בָּהּ מִצְוָה. נְתָנָהּ עַל מִצְחוֹ אוֹ עַל פַּס יָדוֹ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת. צִפָּן זָהָב, וּנְתָנָהּ עַל בֵּית אֻנְקְלִי שֶׁלּוֹ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנִים:", 4.9. "הָאוֹמֵר יְבָרְכוּךָ טוֹבִים, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת. עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ, מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הַמְכַנֶּה בָעֲרָיוֹת, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָאוֹמֵר, וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ (ויקרא יח), וּמִזַרְעָךְ לֹא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בְּאַרְמָיוּתָא, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִנְזִיפָה:", | 4.8. "If one says, “I will not pass before the ark in colored clothes,” even in white clothes he may not pass before it. [If one says], “I will not pass before it in shoes,” even barefoot he may not pass before it. One who makes his tefillin [for the head] round, it is dangerous and has no religious value. If he put them on his forehead or on the palm of his hand, behold this is the way of heresy. If he overlaid them with gold or put [the one for the hand] on his sleeve, behold this is the manner of the outsiders.", 4.9. "If one says “May the good bless you,” this is the way of heresy. [If one says], “May Your mercy reach the nest of a bird,” “May Your name be mentioned for the good,” “We give thanks, we give thanks,” they silence him. One who uses euphemisms in the portion dealing with forbidden marriages, he is silenced. If he says, [instead of] “And you shall not give any of your seed to be passed to Moloch,” (Leviticus 18:21) “You shall not give [your seed] to pass to a Gentile woman,” he silenced with a rebuke.", |
|
25. Mishnah, Keritot, 6.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 157| 6.9. "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּבָשִׂים קוֹדְמִין לָעִזִּים בְּכָל מָקוֹם. יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֻבְחָרִין מֵהֶן. תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא ד), וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ לְחַטָּאת, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין. תּוֹרִין קוֹדְמִין לִבְנֵי יוֹנָה בְכָל מָקוֹם. יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֻבְחָרִים מֵהֶן. תַּלְמוּד לוֹמַר (שם יב), וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין. הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכָל מָקוֹם. יָכוֹל שֶׁכְּבוֹד הָאָב עוֹדֵף עַל כְּבוֹד הָאֵם, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם יט), אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים, הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכָל מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּבִין בִּכְבוֹד אָבִיו. וְכֵן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, אִם זָכָה הַבֵּן לִפְנֵי הָרַב, קוֹדֵם אֶת הָאָב בְּכָל מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאָבִיו חַיָּבִין בִּכְבוֹד רַבּוֹ: \n", | 6.9. "Rabbi Shimon says: lambs are mentioned before goats in all places. You might think that it is because they are choicer, therefore Scripture states, “And if he brings a lamb as his offering,” (Leviticus 4:32) to teach that both are equal. Turtle-doves are mentioned before young pigeons in all places. You might think that it is because they are choicer, therefore Scripture states, “A young pigeon or a turtle-dove for a hatat,” (Leviticus 12:6) to teach that both are equal. The father comes before the mother in all places. You might think that it is because the honor due a father is greater than the honor due a mother, therefore Scripture states, “A man shall fear his mother and his father,” (Leviticus 19: to teach that both are equal. But the sages have said: the father comes before the mother in all places, because both a son and his mother are obligated to honor the father. And so it is also with the study of Torah; if the son has been worthy [to sit] before the teacher, the teacher comes before the father in all places, because both a man and his father are obligated to honor the teacher.", |
|
26. Mishnah, Berachot, 1.1, 4.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. •r. eliezer b. azariah Found in books: Hidary (2017) 86; Levine (2005) 545| 1.1. "מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם, אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה: \n", 4.7. "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בְחֶבֶר עִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶבֶר עִיר, הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין:", | 1.1. "From what time may one recite the Shema in the evening? From the time that the priests enter [their houses] in order to eat their terumah until the end of the first watch, the words of Rabbi Eliezer. The sages say: until midnight. Rabban Gamaliel says: until dawn. Once it happened that his sons came home [late] from a wedding feast and they said to him: we have not yet recited the [evening] Shema. He said to them: if it is not yet dawn you are still obligated to recite. And not in respect to this alone did they so decide, but wherever the sages say “until midnight,” the mitzvah may be performed until dawn. The burning of the fat and the pieces may be performed till dawn. Similarly, all [the offerings] that are to be eaten within one day may be eaten till dawn. Why then did the sages say “until midnight”? In order to keep a man far from transgression.", 4.7. "Rabbi Elazar ben Azaryah says: The musaf prayer is said only with the local congregation. The sages say: whether with or with out the congregation. Rabbi Judah said in his name: wherever there is a congregation, an individual is exempt from saying the musaf prayer.", |
|
27. Mishnah, Bava Batra, 3.1, 9.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 178, 203| 3.1. חֶזְקַת הַבָּתִּים וְהַבּוֹרוֹת וְהַשִּׁיחִין וְהַמְּעָרוֹת וְהַשּׁוֹבָכוֹת וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת וּבֵית הַבַּדִּין וּבֵית הַשְּׁלָחִין וְהָעֲבָדִים וְכָל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵרוֹת תָּדִיר, חֶזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם. שְׂדֵה הַבַּעַל, חֶזְקָתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְאֵינָהּ מִיּוֹם לְיוֹם, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָאֶמְצַע, הֲרֵי שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֹדֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה וְחֹדֶשׁ בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצַע, הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׂדֵה לָבָן. אֲבָל בִּשְׂדֵה אִילָן, כָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ, מָסַק אֶת זֵיתָיו, כָּנַס אֶת קֵיצוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. 9.7. הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶחָד בָּרִיא וְאֶחָד מְסֻכָּן, נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחֲרָיוּת אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִמְשִׁיכָה. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בְאִמָּן שֶׁל בְּנֵי רוֹכֵל שֶׁהָיְתָה חוֹלָה וְאָמְרָה תְּנוּ כְבִינָתִי לְבִתִּי וְהִיא בִשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, וָמֵתָה, וְקִיְּמוּ אֶת דְּבָרֶיהָ. אָמַר לָהֶן, בְּנֵי רוֹכֵל תְּקַבְּרֵם אִמָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּשַׁבָּת, דְּבָרָיו קַיָּמִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִכְתּוֹב. אֲבָל לֹא בְחֹל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בְּשַׁבָּת אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּחֹל. כַּיּוֹצֵא בוֹ, זָכִין לַקָּטָן, וְאֵין זָכִין לַגָּדוֹל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לַקָּטָן אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר לַגָּדוֹל. | 3.1. "The legal period of possession [in order to establish ownership] for houses, cisterns, trenches, caves, dovecotes, bath-houses, olive-presses, irrigated fields and slaves and anything which continually produces a yield is three complete years. The legal period of possession [in order to establish ownership] for a field irrigated by rain water is three years and they need not be completed. Rabbi Yishmael says: “Three months during the first year, and three months during the last year and twelve months during the middle year, which makes eighteen months.” Rabbi Akiva says: “One month during the first year and one month during the last year and twelve months during the middle year, which makes fourteen months.” Rabbi Yishmael said: “When does this apply? With regards to a sown field, but with tree plantation, if he brought in his produce (grapes), collected the olives and gathered in his fig harvest, this counts as three years.”", 9.7. "If a man divided his property orally, Rabbi Eliezer says: “Whether he was healthy or at the point of death, property for which there is security (land) can be acquired only by money, by a document or by possession; property for which there is no security (movable objects) can be acquired only by being drawn [into the possession of the one acquiring]. They (the Sages) said to him: “It once happened that the mother of the sons of Rokhel was sick and said, ‘Give my veil to my daughter’, and it was worth twelve hundred maneh (1,200 dinars) and she died and they fulfilled her words. He said to them: “May their mother bury the sons of Rokhel.” The Sages say: “On a Sabbath his words remain valid, since he cannot write, but not on a weekday.” Rabbi Joshua says: “If they have stated this rule on the Sabbath, how much more so on a weekday.” Similarly, others may acquire possession on behalf of a minor, but not on behalf of an adult. Rabbi Joshua says: “If they have stated this rule with regards to a minor, how much more so does the rule apply to an adult.", |
|
28. Mishnah, Makhshirin, 6.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 203| 6.8. "חֲלֵב הָאִשָּׁה מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן, וַחֲלֵב הַבְּהֵמָה אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא לְרָצוֹן. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים. מָה אִם חֲלֵב הָאִשָּׁה שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד אֶלָּא לִקְטַנִּים, מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן, חֲלֵב הַבְּהֵמָה שֶׁהוּא מְיֻחָד לִקְטַנִּים וְלִגְדוֹלִים, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן. אָמְרוּ לוֹ, לֹא, אִם טִמֵּא חֲלֵב הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא לְרָצוֹן, שֶׁדַּם מַגֵּפָתָהּ טָמֵא, יְטַמֵּא חֲלֵב הַבְּהֵמָה שֶׁלֹּא לְרָצוֹן, שֶׁדַּם מַגֵּפָתָהּ טָהוֹר. אָמַר לָהֶם, מַחְמִיר אֲנִי בְּחָלָב מִבְּדָם, שֶׁהַחוֹלֵב לִרְפוּאָה, טָמֵא, וְהַמַּקִּיז לִרְפוּאָה, טָהוֹר. אָמְרוּ לוֹ, סַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים יוֹכִיחוּ, שֶׁהַמַּשְׁקִים הַיּוֹצְאִין מֵהֶן לְרָצוֹן, טְמֵאִים, וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן, טְהוֹרִים. אָמַר לָהֶן, לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בְּסַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים, שֶׁתְּחִלָּתָן אֹכֶל וְסוֹפָן מַשְׁקֶה, תֹּאמְרוּ בְחָלָב שֶׁתְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ מַשְׁקֶה. עַד כָּאן הָיְתָה תְשׁוּבָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִכָּאן וָאֵילָךְ הָיִינוּ מְשִׁיבִין לְפָנָיו, מֵי גְשָׁמִים יוֹכִיחוּ, שֶׁתְּחִלָּתָן וְסוֹפָן מַשְׁקֶה וְאֵינָן מְטַמְּאִין אֶלָּא לְרָצוֹן. אָמַר לָנוּ, לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בְּמֵי גְשָׁמִים, שֶׁאֵין רֻבָּן לָאָדָם, אֶלָּא לָאֲרָצוֹת וְלָאִילָנוֹת, וְרֹב הֶחָלָב, לָאָדָם: \n", | 6.8. "A woman's milk renders unclean whether [its flow is] desired or is not desired, but the milk of cattle renders unclean only if [its flow is] desired. Rabbi Akiva said: there is a kal vehomer argument here: if a woman's milk, which is specifically for infants, can render unclean whether [its flow is] desired or is not desired, all the more should the milk of cattle, which is for infants and adults, should render unclean both when [its flow is] desired and when it is not desired. They said to him: No; a woman's milk renders unclean when [its flow is] not desired, because the blood issuing from her wound is unclean; but how could the milk of cattle render unclean when [its flow is] not desired, seeing that the blood issuing from its wound is clean? He said to them: I am stricter in the case of milk than in the case of blood, for if one milks for healing, [the milk] is unclean, whereas if one lets blood for healing, [the blood] is clean. They said to him: let baskets of olives and grapes prove it; for liquids flowing from them are unclean only when [the flow is] desired, but when [the flow is] not desired they are clean. He said to them: No; if you say [thus] of baskets of olives and grapes which are at first a solid food and at the end become a liquid, could you say [the same] of milk which remains a liquid from beginning to end? Thus far was the argument. Rabbi Shimon said: from here on in we used to argue before him: let rain water prove it, for it remains a liquid from beginning to end, and renders unclean only when [its flow is] desired. But he said to us: No; if you say [thus] of rain water, it is because most of it is intended not for human usage but for the soil and for trees, whereas most milk is intended for human usage.", |
|
| 29. Mishnah, Arakhin, 1.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42 |
| 30. Tosefta, Taanit, 1.13 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer b. hyrcanus Found in books: Levine (2005) 495 |
31. Tosefta, Sotah, 13.9 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 178| 13.9. "מעוררין אלו הלוים [שאומר] על הדוכן (תהילים מד) עורה למה תישן ה' [וגו'] אמר להן ר' יוחנן בן זכאי וכי יש שינה לפניו והלא כבר נאמר (תהילים קכא) הנה לא ינום ולא יישן אלא כל זמן שישראל שרוין בצער ועובדי כוכבים [שרוין בשלוה כביכול] עורה למה תישן נוקפין אלו [שמכין את העגל] בין קרניו כדרך שעושין לעבודת כוכבים אמר להם יוחנן [כהן גדול] עד מתי אתם מאכילין [את המזבח טריפות].", | |
|
| 32. Tosefta, Rosh Hashanah, 2.18 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer b. azariah Found in books: Levine (2005) 545 |
33. Tosefta, Pesahim, 10.12 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Lieber (2014) 87| 10.12. "מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו [עוסקין בהלכות הפסח] כל הלילה עד קרות הגבר, הגביהו מלפניהם ונועדו והלכו [להן] לבית המדרש.", | 10.12. "Once, Rabban Gamliel and the elders were reclining in the house of Boethus ben Zonin in Lod, and they were occupied in studying the laws of Pesach all that night, until the cock crowed. They lifted the table, made themselves ready and went to the house of study [to pray].", |
|
| 34. Tosefta, Negaim, None (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 207 |
35. Tosefta, Megillah, None (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Kraemer (2010) 42| 3.11. "מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה [ואין] מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר [מדלגין] ובלבד שלא ידלג מסוף הספר [לראשו].", | |
|
36. Tosefta, Kiddushin, 1.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 178| 1.5. "ספינה נקנית במשיכה ר' נתן אומר ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר איזו היא משיכה בין שמשך בין שהנהיג בין שקרא לה ובאת אחריו ה\"ז משיכה איזו היא מסירה כל שמסר לו פרומביא ומוסרה ה\"ז מסירה אימתי אמרו מטלטלין נקנין במשיכה ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהם ברשות הלוקח כיון שקבל עליו קנה ברשות המוכר עד שיגביה או עד שיוציא מרשות הבעלים ברשות זה המופקדים אצלו עד שיקבל עליו או עד שישכיר לו את [מקומו].", | 1.5. "A ship is acquired with drawing (meshikhah). Rabbi Natan says: A ship and documents are acquired with drawing and with a contract. Which is drawing? Whether he drew [the animal], whether he drove [it], whether he called to it and it came after him—this is drawing. Which is handing over (mesirah)? Anyone who handed over to him the halter and he took it—this is handing over. In what cases did they say that moveable property is acquired with drawing? In the public road or in a courtyard which doesn't belong to either [party in the transaction]. On the property of the buyer, whenever he accepts it, he acquires. On the property of the seller, when he lifts it or until he takes it out of the owner's property. On the property of the one with whom he deposited [the animal], until he [the bailee] accepts it [the responsibility of looking after the item for the buyer] or until he [the buyer] rents the place [where the item is stored with the bailee].", |
|
37. Tosefta, Ketuvot, 5.1 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 203| 5.1. "הבוגרת [בתביעה נותנים] לה שנים עשר חודש אם היתה קטנה בין היא בין אביה יכולין לעכב ר\"ט אומר נותנין לה הכל תרומה בד\"א מן האירוסין אבל מן הנישואין מודה ר\"ט שנותנין לה מחצה חולין ומחצה תרומה במה ד\"א בבת כהן לכהן אבל בת ישראל לכהן [הכל מודים שמעלין לה כל מזונותיה מן החולין] ר' יהודה בן בתירה אומר שתי ידות תרומה ואחד חולין ר' יהודה אומר [מוכרת את התרומה ולוקחת בדמיה חולין] רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שהוזכרו [שם] תרומה נותנין [כפול] חולין. זו משנה ראשונה רבותינו אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה והיבמה עד שתבעל ואם מתה בעלה יורשה אמר ר' מנחם בן נפח [משם] ר' אליעזר הקפר מעשה בר' טרפון שקדש ג' מאות נשים להאכילן בתרומה שהיו שני בצורת וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל ר' יהודה בן בתירה לנציבים אמר לו שמעתי עליך שאתה אומר בת ישראל המאורסת לכהן אוכלת בתרומה שלח לו [ואמר לו] מוחזק הייתי בך שאתה בקי בחדרי תורה לדון קל וחומר אי אתה יודע ומה שפחה כנענית שאין ביאתה קונה אותה לאכול בתרומה [כסף] קונה אותה להאכילה בתרומה בת ישראל שהביאה קונה אותה להאכילה בתרומה אינו דין שיהא כסף קונה אותה להאכילה בתרומה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה [אם] מתה בעלה יורשה.", | 5.1. "The adult woman is like (sic!) one claimed—they give her 12 months. If she were a minor, either she or her father is able to delay [the marriage until she is of majority age]. Rabbi Tarfon says: They give her everything terumah [if she is claimed by a priest and the time limit of 12 months is up and they are still not married, she eats entirely terumah]. When does this apply? From betrothal [i.e. when the claiming 12 months is up, she is betrothed but still not married], but from marriage, Rabbi Tarfon agrees that they give her half hullin and half terumah. When does this apply? With a kohen's daughter [married to a] kohen, but an Israelite's daughter to a kohen, everyone agrees they raise all of her food from hullin. Rabbi Yehudah ben Betera says: Two parts terumah and one hullin. Rabbi Yehudah says: She should sell the terumah and buy with its value hullin. Rabban Shimon ben Gamliel says: Any place where they [the sages] mention \"terumah\", he gives double hullin. This was the original mishnah. Our rabbis said: A wife who is an Israelite's daughter doesn't eat terumah until she enters the bridal chamber, and a yevamah doesn't [eat terumah] until she has sex [with her levir]. If her husband dies [after the time of claiming has passed], he inherits her. Said Rabbi Menahem ben Nafah in the name of Rabbi Liezer Ha-Kappar: A case, that Rabbi Tarfon who betrothed 300 wives for them to eat terumah, for they were years of famine. But Yoha ben Bagbag already sent to Rabbi Yehudah ben Beterah to Netzivin, he said to him: I heard about you that you say a betrothed Israelite's daughter betrothed to a kohen can eat terumah. He replied to him and said to him: I had assumed that you were an expert in the chambers of Torah, but you don't know how to do a kal va-homer! Just as a Canaanite slavegirl, whose sex [with a kohen] does not acquire her to allow her to eat terumah, isn't it logical that money would acquire her to eat terumah!? But what can I do? For the Hakhamim said: A betrothed Israelite's daughter can't eat terumah until she enters the bridal chamber. If she dies, her father inherits her.", |
|
| 38. Tosefta, Hulin, 2.20, 2.24 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. •r. eliezer Found in books: Goodman (2006) 168; Schwartz (2008) 292 |
| 39. Josephus Flavius, Life, 290 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer b. hyrcanus Found in books: Levine (2005) 495 |
40. Tosefta, Hagigah, 2.1, 2.11 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer b. hyrcanus •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42; Levine (2005) 348| 2.1. "אין דורשין בעריות בשלשה אבל דורשין בשנים [ולא] במעשה בראשית בשנים אבל דורשין ביחיד ולא במרכבה ביחיד אא\"כ היה חכם מבין מדעתו מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה רבי אלעזר בן ערך מחמר אחריו אמר לו רבי שנה פרק אחד במעשה מרכבה אמר לו לא [כן אמרתי לך מתחלה שאין שונין] במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו אמר לו מעתה ארצה לפניך אמר לו אמור פתח רבי אלעזר בן ערך ודרש במעשה מרכבה ירד רבי יוחנן בן זכאי מן החמור ונתעטף בטליתו וישבו שניהם על גבי אבן תחת הזית והרצה לפניו עמד ונשקו ואמר ברוך ה' אלהי ישראל אשר נתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש [אלעזר בן ערך] נאה דורש ונאה מקיים אשריך [אברהם] אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך [שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים] רבי יוסי ברבי יהודה אומר רבי יהושע הרצה לפני רבן יוחנן בן זכאי [רבי עקיבה] הרצה לפני רבי יהושע חנניא בן חכינאי הרצה לפני רבי עקיבה.", | |
|
41. Mishnah, Nazir, 7.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 203| 7.4. "אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כָּל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ, חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. וְכָל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ, אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, לֹא תְהֵא זוֹ קַלָּה מִן הַשֶּׁרֶץ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, דַּנְתִּי לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה אִם עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל, הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ. רְבִיעִית דָּם שֶׁהוּא מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעָהּ וְעַל מַשָּׂאָהּ. אָמַר לִי, מַה זֶה עֲקִיבָא, אֵין דָּנִין כָּאן מִקַּל וָחֹמֶר. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לִי, יָפֶה אָמַרְתָּ, אֶלָּא כֵּן אָמְרוּ הֲלָכָה: \n", | 7.4. "Rabbi Elazar said in the name of Rabbi Joshua: for every defilement [conveyed] by a corpse on account of which a nazirite must shave, people are liable for entering the sanctuary, and for every defilement [conveyed] by a corpse on account of which a nazirite does not shave, people are not liable for one entering the sanctuary. Rabbi Meir said: such [defilement] should not be less serious than [defilement through] a dead creeping thing. Rabbi Akiba said: I argued in the presence of Rabbi Eliezer: Now if on account of a barley-corn’s bulk of bone which does not defile a man by overshadowing, a nazirite shaves should he touch it or carry it, then surely a quarter-log of blood which defiles a man by overshadowing, should cause a nazirite to shave should he touch it or carry it? He replied: What is this Akiva! We do not make here an ‘all the more so’ (a kal vehomer) argument. When I afterwards went and recounted these words to Rabbi Joshua, he said to me, “You spoke well, but thus they have ruled the halakhah.”", |
|
42. Tosefta, Berachot, 3.25 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer hismah Found in books: Levine (2005) 546| 3.25. "שמונה עשרה שאמרו חכמים כנגד שמונה עשרה אזכרות שבהבו לה' בני אלים וכולל של מינים בשל פרושין ושל גרים בשל זקנים ושל דוד בירושלים ואם אמר אלו לעצמן ואלו לעצמן יצא.", | |
|
| 43. Mishnah, Pesahim, 1.12-1.13 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 207 |
| 44. Anon., The Life of Adam And Eve, 7.9-7.11 (1st cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42 |
45. Mishnah, Orlah, 3.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Hayes (2022) 71| 3.9. "סְפֵק עָרְלָה, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר, וּבְסוּרְיָא מֻתָּר, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵחַ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ לוֹקֵט. כֶּרֶם נָטוּעַ יָרָק, וְיָרָק נִמְכָּר חוּצָה לוֹ, בְּאֶרֶץ יִשְׁרָאֵל אָסוּר, וּבְסוּרְיָא מֻתָּר, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְקֹט בַּיָּד. הֶחָדָשׁ, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם. וְהָעָרְלָה, הֲלָכָה. וְהַכִּלְאַיִם, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n", | 3.9. "Doubtful orlah: in the land of Israel is prohibited, in Syria is permitted, and outside the land one may go down and purchase [from a non-Israelite] as long as he has not seen him gathering it. A vineyard planted with vegetables [which are kilayim], and they [the vegetables] are sold outside of it: in the land of Israel these are prohibited, and in Syria they are permitted; outside the land one may go down and purchase them as long as he does not gather [them] with [one’s own] hand. New [produce] is prohibited by the Torah in all places. And orlah is a halachah. And kilayim are an enactment of the scribes.", |
|
46. New Testament, Matthew, 6.6 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer b. azariah Found in books: Levine (2005) 545| 6.6. σὺ δὲ ὅταν προσεύχῃ, εἴσελθε εἰς τὸ ταμεῖόν σου καὶ κλείσας τὴν θύραν σου πρόσευξαι τῷ πατρί σου τῷ ἐν τῷ κρυπτῷ· καὶ ὁ πατήρ σου ὁ βλέπων ἐν τῷ κρυπτῷ ἀποδώσει σοι. | 6.6. But you, when you pray, enter into your inner chamber, and having shut your door, pray to your Father who is in secret, and your Father who sees in secret will reward you openly. |
|
47. New Testament, Luke, 4.20-4.22 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer b. hyrcanus Found in books: Levine (2005) 348| 4.20. καὶ πτύξας τὸ βιβλίον ἀποδοὺς τῷ ὑπηρέτῃ ἐκάθισεν· καὶ πάντων οἱ ὀφθαλμοὶ ἐν τῇ συναγωγῇ ἦσαν ἀτενίζοντες αὐτῷ. 4.21. ἤρξατο δὲ λέγειν πρὸς αὐτοὺς ὅτι Σήμερον πεπλήρωται ἡ γραφὴ αὕτη ἐν τοῖς ὠσὶν ὑμῶν. 4.22. καὶ πάντες ἐμαρτύρουν αὐτῷ καὶ ἐθαύμαζον ἐπὶ τοῖς λόγοις τῆς χάριτος τοῖς ἐκπορευομένοις ἐκ τοῦ στόματος αὐτοῦ, καὶ ἔλεγον Οὐχὶ υἱός ἐστιν Ἰωσὴφ οὗτος; | 4.20. He closed the book, gave it back to the attendant, and sat down. The eyes of all in the synagogue were fastened on him. 4.21. He began to tell them, "Today, this Scripture has been fulfilled in your hearing." 4.22. All testified about him, and wondered at the gracious words which proceeded out of his mouth, and they said, "Isn't this Joseph's son?" |
|
48. New Testament, Acts, 3.1 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer hismah Found in books: Levine (2005) 546| 3.1. Πέτρος δὲ καὶ Ἰωάνης ἀνέβαινον εἰς τὸ ἱερὸν ἐπὶ τὴν ὥραν τῆς προσευχῆς τὴν ἐνάτην, | 3.1. Peter and John were going up into the temple at the hour of prayer, the ninth hour. |
|
| 49. Anon., 2 Baruch, 2 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer ben hyrcanus, r. Found in books: Goodman (2006) 158 |
50. Mishnah, Yoma, 3.10 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer ben hyrcanus, r. Found in books: Goodman (2006) 158| 3.10. "בֶּן קָטִין עָשָׂה שְׁנֵים עָשָׂר דַּד לַכִּיּוֹר, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם. וְאַף הוּא עָשָׂה מוּכְנִי לַכִּיּוֹר, שֶׁלֹּא יִהְיו מֵימָיו נִפְסָלִין בְּלִינָה. מֻנְבַּז הַמֶּלֶךְ הָיָה עוֹשֶׂה כָל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל זָהָב. הִילְנִי אִמּוֹ עָשְׂתָה נִבְרֶשֶׁת שֶׁל זָהָב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל. וְאַף הִיא עָשְׂתָה טַבְלָא שֶׁל זָהָב שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְתוּבָה עָלֶיהָ. נִיקָנוֹר נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשָׁבַח: \n", | 3.10. "Ben Katin made twelve spigots for the laver, for there had been before only two. He also made a mechanism for the laver, in order that its water should not become unfit by remaining overnight. King Monbaz had all the handles of all the vessels used on Yom HaKippurim made of gold. His mother Helena made a golden candelabrum over the opening of the Hekhal. She also made a golden tablet, on which the portion concerning the suspected adulteress was inscribed. For Nicanor miracles happened to his doors. And they were all mentioned for praise.", |
|
51. Mishnah, Rosh Hashanah, 2.1, 4.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. •r. eliezer b. azariah Found in books: Goodman (2006) 168; Levine (2005) 545| 2.1. "אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ, מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לַהֲעִידוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים:", 4.9. "סֵדֶר תְּקִיעוֹת, שָׁלשׁ, שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ. שִׁעוּר תְּקִיעָה כְּשָׁלשׁ תְּרוּעוֹת. שִׁעוּר תְּרוּעָה כְּשָׁלשׁ יְבָבוֹת. תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה, וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָּה כִשְׁתַּיִם, אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אֶחָת. מִי שֶׁבֵּרַךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנָּה לוֹ שׁוֹפָר, תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ שָׁלשׁ פְּעָמִים. כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּב, כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּב. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן: \n", | 2.1. "If they don’t know him [the one who came to testify], they send another with him to testify concerning [his reliability]. Originally testimony concerning the new moon was accepted from anyone. When the minim disrupted this, it was decreed that testimony should be received only from persons known [to the court].", 4.9. "The order of the blasts: three sets of three each. The length of a teki’ah is equal to three teru'ahs, and the length of a teru'ah is equal to three yevavot. If one prolonged the first teki'ah so that it went directly into the second, it counts only as one. One who has blessed [recited the Amidah] and then a shofar is given to him, he sounds a teki'ah teru'ah teki'ah three times. Just as the shaliah tzibbur is obligated, so every single individual is obligated. Rabban Gamaliel says: the shaliah tzibbur (communal prayer leader) causes the whole congregation to fulfill their obligation.", |
|
52. Mishnah, Zevahim, 5.4, 14.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Kanarek (2014) 56| 5.4. "הָעוֹלָה, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים: \n", 14.4. "עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת, וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת. מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת, וַעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קָדָשִׁים קַלִּים, בְּכָל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל: \n", | 5.4. "The olah is a most holy sacrifice. It is slaughtered in the north, and its blood is received in a ministering vessel in the north; and its blood requires two applications, which are four. It had to be flayed, dismembered, and completely consumed by the fire.", 14.4. "Before the Tabernacle was set up bamot (local altars) were permitted and the service was performed by the firstborn. After the Tabernacle was set up bamot were forbidden and the service was performed by priests. Most holy sacrifices were [then] eaten within the curtains, and lesser sacrifices [were eaten] anywhere in the camp of the Israelites.", |
|
53. Mishnah, Taanit, 1.4, 3.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer b. hyrcanus Found in books: Levine (2005) 495| 1.4. "הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, הִתְחִילוּ הַיְחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה: \n", 3.6. "מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם, וְגָזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְׁקְלוֹן. וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ, אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה: \n", | 1.4. "If the seventeenth of Marheshvan came and no rain fell, individuals begin to fast three fasts. They eat and drink after it gets dark and they are permitted to do work, to bathe, to anoint themselves with oil, to wear shoes, and to have marital relations.", 3.6. "It once happened that elders went down from Jerusalem to their own cities and ordered a fast because there was seen in Ashkelon a shidafon which affected as much grain as would fill an oven [with loaves]. They also decreed a fast because wolves devoured two children on the other side of the Jordan. Rabbi Yose says: not because they devoured [the children] but [merely] because they were seen.", |
|
54. Mishnah, Menachot, 13.11 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer b. azariah Found in books: Levine (2005) 545| 13.11. "נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (ויקרא א), וּבְעוֹלַת הָעוֹף אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (שם), וּבַמִּנְחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (שם ב), לְלַמֵּד, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם: \n", | 13.11. "It is said of the olah of cattle, “An offering made by fire of pleasing odor” (Leviticus 1:9); and of the olah of birds, “An offering made by fire of pleasing odor (vs. 17); and of the minhah, “An offering made by fire of pleasing odor” (Leviticus 2:2): to teach you that it is the same whether one offers much or little, so long as one directs one’s heart to heaven. Congratulations! We have finished Tractate Menahot! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. It is no accident that the last mishnah of the tractate finishes with the message that we learned today. After having learned 14 chapters of Zevahim and 13 chapters of Menahot, there is a grave danger that one could learn that all God cares about, and all that is important in Judaism, is bringing the proper sacrifice in the proper manner. Our mishnah teaches that the important issue is the proper intent, that one’s intent in sacrifice should be to worship God. This is not to deny that that the minutiae of rules are extremely important, both in the eyes of the rabbis and surely in the eyes of the priests who served in the Temple while it still stood. Rather, what today’s mishnah seems to say is that the rules are an outer manifestation of the inner kavannah, intent, of the worshipper. Without following the rules, there is no way to bring that intent into the world. But without the intent, the rules are just empty exercises devoid of meaning. I believe that this is a message that is as true of Judaism today as it was in Temple times. Mishnah Menahot has probably been a great challenge for many of you; I know it was for me. So please accept an extra congratulations on completing it. Tomorrow we begin Hullin, the one tractate in all of Seder Kodashim that does not deal with sacrifices or the Temple.", |
|
55. Mishnah, Yevamot, 8.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 203| 8.3. "עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, אֲסוּרִים, וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם, אֲבָל נְקֵבוֹתֵיהֶם מֻתָּרוֹת מִיָּד. מִצְרִי וַאֲדוֹמִי אֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמָה אִם בִּמְקוֹם שֶׁאָסַר אֶת הַזְּכָרִים אִסּוּר עוֹלָם, הִתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד, מְקוֹם שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַזְּכָרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. אָמְרוּ לוֹ, אִם הֲלָכָה נְקַבֵּל, וְאִם לַדִּין, יֵשׁ תְּשׁוּבָה. אָמַר לָהֶם, לֹא כִי, הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר. מַמְזֵרִין וּנְתִינִין, אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם, אֶחָד זְכָרִים, וְאֶחָד נְקֵבוֹת: \n", | 8.3. "An Ammonite and a Moabite are forbidden [to enter into the congregation of the Lord] and their prohibition is for ever. However, their women are permitted at once. An Egyptian and an Edomite are forbidden only until the third generation, whether they are males or females. Rabbi Shimon permits their women immediately. Said Rabbi Shimon: This is a kal vehomer: if where the males are forbidden for all time the females are permitted immediately, where the males are forbidden only until the third generation how much more should the females be permitted immediately. They said to him: If this is a halakhah, we shall accept it; but if it is only a logical reference, there is a refutation. He replied: This is not so, I am in fact saying a halakhah. Mamzerim and nethinim are forbidden, and their prohibition is forever, whether they be males or females.", |
|
| 56. Palestinian Talmud, Hagigah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
| 57. Anon., Sifre Numbers, 8, 117 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 203 |
| 58. Palestinian Talmud, Kiddushin, 1.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 178 |
| 59. Palestinian Talmud, Shabbat, 14.4 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42 |
| 60. Palestinian Talmud, Berachot, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 163; Hidary (2017) 86, 87 |
| 61. Palestinian Talmud, Sukkah, 5.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42 |
| 62. Palestinian Talmud, Taanit, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan nan nan nan nan nan nan nan |
| 63. Palestinian Talmud, Bikkurim, 3.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42 |
| 64. Anon., Sifre Deuteronomy, 253, 4, 46, 41 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Levine (2005) 546 |
| 65. Palestinian Talmud, Terumot, 2.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42 |
| 66. Anon., Mekhilta Derabbi Yishmael, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 355 |
| 67. Palestinian Talmud, Horayot, 3.4 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42 |
| 68. Palestinian Talmud, Sotah, 3.4 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •torah, rabbinic debates on teaching women, r. eliezers view Found in books: Kraemer (2010) 42 |
69. Anon., Leviticus Rabba, 18.1, 23.4, 32.7, 34.14, 35.12 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. •r. eliezer hismah •r. eliezer b. hyrcanus Found in books: Hidary (2017) 42; Levine (2005) 495, 546| 18.1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ וגו' (ויקרא טו, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת יב, א): וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, תְּנַן (משנה אבות ג-א): עֲקַבְיָא בֶּן מַהַלַּלְאֵל אוֹמֵר הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מֵאַיִן בָּאתָ מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לֶעָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וכו', רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר בְּשֵׁם רַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי שְׁלָשְׁתָּן דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא מִתּוֹךְ פָּסוּק אֶחָד, וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ, בְּאֵרְךָ זוֹ לֵיחָה סְרוּחָה, בּוֹרְךָ זוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה, בּוֹרְאֶךָ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָתִיד לִתֵּן לְפָנָיו דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, בְּיוֹמֵי טַלְיוּתָךְ עַד דְּחֵילָךְ עֲלָךְ. (קהלת יב, א): עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, אֵלּוּ יְמֵי זִקְנָה, (קהלת יב, א): וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ, אֵלּוּ יְמֵי הַמָּשִׁיחַ, שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה, (קהלת יב, ב): עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וגו', הַשֶּׁמֶשׁ זֶה קְלַסְתֵּר פָּנִים, וְהָאוֹר זֶה הַמֵּצַח, וְהַיָּרֵחַ זֶה הַחוֹטֶם, וְהַכּוֹכָבִים אֵלּוּ רָאשֵׁי לְסָתוֹת, (קהלת יב, ב): וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם, רַבִּי לֵוִי אָמַר תַּרְתֵּי חָדָא לְחַבְרַיָיא וְחָדָא לְבוּרַיָא. חָדָא לְחַבְרַיָא, בָּא לִבְכּוֹת זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. חָדָא לְבוּרַיָא, בָּא לְהַטִּיל מַיִם הַגְּלָלִין מְקַדְּמִין אוֹתוֹ. (קהלת יב, ג): בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וגו', בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת אֵלּוּ אַרְכֻּבּוֹתָיו, (קהלת יב, ג): וְהִתְעַוְתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל אֵלּוּ צְלָעוֹתָיו. רַבִּי חִיָא בַּר נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ זְרוֹעוֹתָיו, (קהלת יב, ג): וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת זֶה הַמַּסָּס, (קהלת יב, ג): כִּי מִעֵטוּ אֵלּוּ הַשִּׁנַּיִם, (קהלת יב, ג): וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת אֵלּוּ הָעֵינַיִם. רַבִּי חִיָּא בַּר נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ כַּנְפֵי הָרֵאָה, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַקּוֹל, (קהלת יב, ד): וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק אֵלּוּ נְקָבָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁהֵן כְּמוֹ דֶּלֶת הַפּוֹתֵחַ וְהַסּוֹגֵר, (קהלת יב, ד): בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין הַמַּסָּס טוֹחֵן, (קהלת יב, ד): וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, הָדֵין סָבָא כַּד שָׁמַע קוֹל צִפֳּרִין מְצַיְצִין אֲמַר בְּלִיבֵּיהּ לִיסְטִין אָתָאן לִמְקַפְּחָא יָתִי, (קהלת יב, ד): וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר אֵלּוּ שִׂפְתוֹתָיו, רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אֵלּוּ הַכְּלָיוֹת, שֶׁהֵן חוֹשְׁבוֹת וְהַלֵּב גּוֹמֵר, (קהלת יב, ה): גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וגו', גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ הָדֵין סָבָא דְּצָוְחִין לֵיהּ זִיל לַאֲתַר פְּלַן וְהוּא שָׁאֵיל וַאֲמַר אִית תַּמָּן מַסְּקִין, אִית תַּמָּן מַחֲתִין, (קהלת יב, ה): וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא חִתִּיתָא שֶׁל דֶּרֶךְ נוֹפֵל עָלָיו, וָחֳרָנָא אֲמַר הִתְחִיל מַתְוֶוה תְּוָואִים, אֲמַר עַד אֲתַר פְּלַן אִית לִי מַהֲלַךְ בַּאֲתַר פְּלַן לֵית לִי מַהֲלַךְ. (קהלת יב, ה): וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד אִילֵּין קַרְסוּלוֹת, (קהלת יב, ה): וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב זֶה לוּז שֶׁל שִׁדְרָה. אַדְרִיָּנוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִן הֵן אַתְּ מוֹדַע לִי, אַיְיתֵי יָתֵיהּ קוֹמוֹי נְתָנוֹ בַּמַּיִם וְלֹא נִמְחָה, טְחָנוֹ בָּרֵיחַיִם וְלֹא נִטְחַן, נְתָנוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן הִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בַּפַּטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא הוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם. (קהלת יב, ה): וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה זוֹ הַתַּאֲוָה שֶׁהִיא מַטִּילָה שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲוָה סָלֵיק שָׁאֵיל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבִּי בְּכָל יֶרַח וְיֶרַח, כֵּיוָן דְּסָב יָתֵיב לֵיהּ וְלָא יָכוֹל לְמֵיסַק, יוֹם חַד סָלֵיק אֲמַר לֵיהּ מָה עִסְקָךְ דְּלֵית אַתְּ סָלֵיק לְגַבִּי הֵיךְ דַּהֲוֵית יָלֵיף, אֲמַר לֵיהּ רְחוֹקוֹת נַעֲשׂוּ קְרוֹבוֹת, קְרוֹבוֹת נַעֲשׂוּ רְחוֹקוֹת, שְׁתַּיִם נַעֲשׂוּ שָׁלשׁ, וּמֵטִיל שָׁלוֹם בַּבַּיִת בָּטֵל, [ופרושו: רחוקות נעשו קרובות, אילין עיניא דהוו חמיין מרחוק כדו אפלו מקרוב לית אינון חמיין. קרובות נעשו רחוקות, אילין אודני דהוו שמעין בחד זמן בתרי זמני, כדו אפלו במאה זימנין לית אינון שמעין. שתים נעשו שלש, חוטרא ותרתין ריגלי. ומטיל שלום בבית בטל, זו התאוה שמטיל שלום בין איש לאשתו]. (קהלת יב, ה): כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, בֵּית הָעוֹלָם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בֵּית עוֹלָמוֹ, מְלַמֵּד שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה וְעִמּוֹ דֻּכָּסִין וְאִפַּרְכִין וְאִיסְטְרַטְיוֹטִין, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל נִכְנָסִין בְּפוֹלִין אֶחָד, כָּל אֶחָד וְאֶחָד שָׁרוּי לְפִי כְבוֹדוֹ, כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל טוֹעֲמִין טַעַם מִיתָה, כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. (קהלת יב, ה): וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים אֵלּוּ הַתּוֹלָעִים, (קהלת יב, ו): עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף זֶה חוּט הַשִּׁדְרָה, (קהלת יב, ו): וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב זוֹ גֻּלְגֹּלֶת. רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָא אָמַר זוֹ גַּרְגֶּרֶת שֶׁמְכַלָּה אֶת הַזָּהָב וּמֵרִיקָה אֶת הַכָּסֶף. (קהלת יב, ו): וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ זוֹ כָּרֵס. רַבִּי חִיָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים כְּרֵיסוֹ שֶׁל אָדָם נִבְקַעַת וּמוֹסֶרֶת לַפֶּה וְאוֹמֶרֶת לוֹ הֵילָךְ מַה שֶּׁגָּזַלְתָּ וְחָמַסְתָּ וְנָתַתָּ לִי. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק מַיְיתֵי לָהּ מִן הָדֵין קְרָיָא (מלאכי ב, ג): וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חֲגֵיכֶם. רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי כָּל תְּלָתָא יוֹמִין נַפְשָׁא טָיְיסָא עַל גּוּפָה סָבְרָה דְּהִיא חָזְרָה לֵיהּ, וְכֵיוָן דְּהִיא חָמְיָא לֵיהּ דְּאִישְׁתַּנֵּי זִיוְהוֹן דְּאַפּוֹי, הִיא אָזְלַת לָהּ, דִּכְתִיב (איוב יד, כב): אַךְ בְּשָׂרוֹ וגו'. בַּר קַפָּרָא אָמַר עַד שְׁלשָׁה יָמִים תָּקְפּוֹ שֶׁל אֵבֶל קַיָּם, לָמָּה שֶׁצּוּרַת הַפָּנִים נִכֶּרֶת, דִּתְנַן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, וְאֵין מְעִידִין לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים. (קהלת יב, ו): וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר, תְּרֵין אֲמוֹרָאִין, חַד אָמַר כְּאִילֵּין גַּלְגְּלַיָא דְצִפּוֹרִי, וְחוֹרָנָא אֲמַר כְּאִילֵּין רִגְבַיָּיא דִּטְבֶרְיָא, כְּמָה דְתֵימָא (איוב כא, לג): מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל. (קהלת יב, ז): וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וגו', רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אֵימָתַי הָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, כְּשֶׁשָּׁב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְאִם לָאו (שמואל א כה, כט): וְאֶת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה וגו'. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן מַתְנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי אַבְדִּימֵי דְמִן חֵיפָא לְכֹהֵן חָבֵר שֶׁמָּסַר לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אָמַר לוֹ רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּבֵיתִי טָהוֹר וְכִכָּר שֶׁנָּתַתִּי לְךָ טָהוֹר, אִם אַתָּה נוֹתְנָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי נָתַתִּי לְךָ מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי זוֹרְקָהּ לְפָנֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם זֶה, רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּמְעוֹנִי טָהוֹר וּמְשָׁרְתַי טְהוֹרִים וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתַתִּי לְךָ טְהוֹרָה, אִם אַתָּה מַחֲזִירָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי נוֹתְנָהּ לְךָ, מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי טוֹרְפָהּ לְפָנֶיךָ, כָּל אֵלּוּ בִּימֵי זִקְנוּתוֹ אֲבָל בִּימֵי בַּחֲרוּתוֹ אִם חָטָא לוֹקֶה בְּזִיבוּת וּבְצָרַעַת, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ. 23.4. רַב חָנָן דְּצִפּוֹרִי פָּתַר קְרָיָא בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לְבֵית הֶאָבֵל וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו וּלְבָרֵךְ בִּרְכַּת אֲבֵלִים, וְאֶחָד מֵהֶם פּוֹתֵחַ פִּיו וּמְבָרֵךְ, דּוֹמֶה כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לִפְרֹס עַל שְׁמַע וְלַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְאֶחָד מֵהֶם יוֹדֵעַ, דּוֹמֶה כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. רַבִּי אֶלְעָזָר אָזַל לְחַד אֲתַר אָמְרוּ לֵיהּ פְּרֹס עַל שְׁמַע, אָמַר לָהֶן לֵינָא חָכֵם עֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה. אָמַר לָהֶן לֵינָא חָכֵם, אָמְרִין דֵּין הוּא רַבִּי אֶלְעָזָר, דֵּין הוּא דְּאַתּוּן מִתְגַּלְגְּלִין בֵּיהּ, עַל מַגָּן צָוְוחִין לֵיהּ רַבִּי. נִתְכַּרְכְּמוּ פָנָיו וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל רַבִּי עֲקִיבָא רַבּוֹ, אָמַר לֵיהּ לָמָּה פָנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת, תָּנֵי לֵיהּ עוֹבָדָא. אֲמַר לֵיהּ צָבֵי מָרִי דְּיֵלִיף, אֲמַר לֵיהּ אִין, אִלְפֵיהּ. לְבָתַר יוֹמִין אָזַל לְהַהוּא אַתְרָא, אָמְרוּ לֵיהּ פְּרֹס עַל שְׁמַע, פָּרַס. עֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה, עָבַר. אָמְרִין אִתְחַסַּם רַבִּי אֶלְעָזָר, וְקוֹרִין לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא. רַבִּי יוֹנָה הֲוָה מַלֵּיף לְתַלְמִידוֹי בִּרְכַּת אֲבֵלִים, אֲמַר יֶהֱווֹן גַּבְרִין בְּכָל מִלָּה. 32.7. רַבִּי זֵירָא כָּד סָלַק לְהָכָא שָׁמַע קָלְהוֹן קָרְיָן מַמְזֵרָא וּמַמְזֵרְתָּא, אֲמַר הָא אָזֵיל הוּא, דְאָמַר רַב הוּנָא אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר עַל שְׁלשִׁים יוֹם. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר רַב אַחָא כְּהַהִיא דְאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא. בְּיוֹמוֹי דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה סְלֵיק לְהָכָא חַד בַּבְלָאי וַהֲוָה רַבִּי בֶּרֶכְיָה יָדַע בֵּיהּ דְּהוּא מַמְזֵר, אָזַל גַּבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ זַכֵּי עִמִּי, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי בֶּרֶכְיָה זִיל לָךְ וּלְמָחָר אַתְּ אָתֵי וַאֲנַן עָבְדִין לָךְ פְּסִיקָא בְּצִבּוּרָא, לְמָחָר אָזַל גַּבֵּיהּ, אַשְׁכְּחֵיהּ בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא יָתֵיב דָּרֵישׁ, אַמְתֵּן לֵיהּ עַד דַּחֲסַל, כֵּיוָן דַּחֲסַל מִן דְּרַשׁ אָזַל לְגַבֵּיהּ אֲמַר לוֹן רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָחֵינַן זַכְוָון בַּהֲדֵין גַּבְרָא וְהוּא מַמְזֵר, עֲבַדּוּן לֵיהּ פְּסִיקָא, כֵּיוָן דְּנָפְקוּ לְהוֹן מִן תַּמָּן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חַיֵּי שָׁעָה אָתֵית בָּעֵי גַבָּךְ וּפְסַקְתְּ חַיּוֹי דְּהַהוּא גַבְרָא. אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ חַיִּין יַהֲבֵית לָךְ, דְּאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם, אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא. 34.14. כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ (ישעיה נח, ז), רַבִּי אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְרַב וְרַבִּי יוֹחָנָן, חַד אָמַר מְדַקְדְּקִין בִּכְסוּת וְאֵין מְדַקְדְּקִין בְּחַיֵּי נֶפֶשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף בִּכְסוּת אֵינָן מְדַקְדְּקִין, מִפְּנֵי בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, (ישעיה נח, ז): וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, בַּר קַפָּרָא אָמַר הֱוֵי רוֹאֶה בְּשָׂרוֹ כִּבְשָׂרֶךָ. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי מִדָּה זוֹ, אִם לֹא הוּא בְּנוֹ, אִם לֹא בְּנוֹ בֶּן בְּנוֹ. דָּבָר אַחֵר, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר זוֹ גְרוּשָׁתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הֲוָה לֵיהּ אִתְּתָא בִּישָׁא וַהֲוַת מְבַזָּה לֵיהּ קֳדָם תַּלְמִידָיו, אָמְרוּ לֵיהּ תַּלְמִידָיו רַבִּי שְׁבֹק הֲדָא אִתְּתָא מִנָּךְ דְּלֵית הִיא עָבְדָא לִיקָרָךְ, אֲמַר לוֹן פּוּרְנָא דִידָהּ רַב עָלַי וְלֵית בִּי מִשְׁבַּק לָהּ, חַד זְמַן הַוְיָן יָתְבִין פָּשְׁטִין הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מִן דַּחֲסַלּוּן אֲמַר לֵיהּ מַשְׁגַּח רַבִּי וַאֲנַן סָלְקִין לְבֵיתָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, מַה דְּסָלְקִין אַמַּכַת עַל אַפָּא וְנָפְקַת לָהּ, צָפָא בְּהַהִיא קִידְרָא עֲלֵי תְּפָיָה, אֲמַר לָהּ אִית בְּהַהִיא קִידְרָא כְּלוּם, אָמְרָה לֵיהּ אִית בָּהּ פַּרְפְּרָיִין, אָזַל גָּלִיתָא וְאַשְׁכַּח בְּגַוָהּ פַּרְגָּיִין, יָדַע רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה דְּלָא יְתִיבָה דַעְתָּהּ עִם בַּעֲלָהּ, כַּד יַתְבִין לְהוֹן אָכְלִין אֲמַר לֵיהּ לָא אָמְרָה פַּרְפְּרָיִין וְהָא אֲנָא אַשְׁכַּחְנָא בְּגַוָּהּ פַּרְגָּיִין, אָמַר מַעֲשֵׂה נִסִּים הֵן, כֵּיוָן דְּאָכְלִין מַה דְּאָכְלִין, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁבֹק הָדָא אִתְּתָא מִנָּךְ דְּלֵית הִיא עָבְדָא לִיקָרָךְ, אֲמַר לֵיהּ פּוּרְנָא רַב עָלַי וְלֵית בִּי מִשְׁבַּק לָהּ, אָמְרוּ לֵיהּ אֲנַן פַּסְקִינָן פּוּרְנָא וְשַׁבְקַהּ מִינָךְ, עָבְדִין לֵיהּ כֵּן פְּסִיקוּ לֵיהּ פּוּרְנָא וְשַׁבְקָהּ מִנֵיהּ, וְאַסְבוּן יָתֵיהּ אִתְּתָא אָחֳרֵי טַבְתָּא מִנָּהּ, גָּרְמִין חוֹבָא דְּהַהִיא אִנְתְּתָא וְאָזְלָא וְאִתְנְסִיבַת לְסַנְטֵירָא דְּקַרְתָּא, לְבָתַר יוֹמִין אָתוֹן יִסּוּרִין עֲלוֹי וְאִתְעֲבֵיד הַהוּא גַבְרָא סַגֵּי נְהוֹר, וַהֲוַת אִתְּתָא נְגִידָא לֵיהּ בְּכָל קַרְתָּא וַהֲוַת אָזְלָא בְּכָל שְׁכוּנַיָא וּבִשְׁכוּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לָא הֲוַת אָזְלָה, הֲוָה הַהוּא גַּבְרָא חָכֵם קַרְתָּא, אֲמַר לָהּ לָמָּה לֵית אַתְּ מוֹבִילָא לִי לִשְׁכוּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דַּאֲנָא שְׁמִיעַ דְּהוּא עָבֵיד מִצְוָן, אָמְרָה לוֹ מַשְׁבַּקְתֵּיהּ אֲנָא וְלֵית בִּי חָמֵא אַפוֹי. אָתוֹן חַד זְמַן וְקָרוֹן בִּשְׁכוּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, שְׁרֵי חָבֵט עֲלָהּ וַהֲוַת קָלְהוֹן מִתְבַּזְיָן בְּכָל קַרְתָּא, אוֹדִיק רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְחָמוֹן מִתְבַּזְיָן בְּגוֹ שׁוּקָא, נְסִיבֵיהוֹן וִיהַב יָתְהוֹן בְּחַד בֵּיתָא מִן דִּידֵיהּ, וַהֲוָה מְפַרְנֵס יַתְהוֹן כָּל יְמֵי חַיֵּיהוֹן, מִשּׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְרָא אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמָרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזֹר תַּעֲנִיתָא דְּיֵיחוֹת מִטְרָא, גְּזַר תַּעֲנִיתָא פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, פַּעַם שְׁלִישִׁית קָם וְדָרַשׁ אֲמַר לוֹן כָּל עַמָּא יַפְלִיגוּן מִצְוָה, קָם חַד גְבַר וּנְסַב מַה דַּהֲוָה לֵיהּ בְּגוֹ בֵּיתֵיהּ וְנָפַק לְמִפְלְגָה, פָּגְעָה בֵּיהּ מַשְׁבַּקְתֵּיהּ, וְאָמְרָה לֵיהּ זְכֵי בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִן בֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה, נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, חֲמִיתֵּיהּ חַד גְּבַר, סָלֵיק וַאֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי תַּנְחוּמָא רַבִּי אַתְּ הָכָא וַעֲבֵרָה הָכָא, אֲמַר לֵיהּ מַה חָמֵית, אֲמַר לֵיהּ חָמֵית גְּבַר פְּלָן דְּמִשְׁתָּעֵי לְמַשְׁבַּקְתֵּיהּ, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִּיהַב לָהּ פְּרִיטִין, אִי לָאו דַּחֲשִׁיד עֲלָהּ לָא יָהֵיב לָהּ. שָׁלַח רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַיְיתִיתֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ בְּרִי אַתְּ יָדַע דְּעַלְמָא קָאי בְּצַעֲרָא וּבְרִיָּאתָה קָיְימֵא בְּצַעֲרָא וַאֲזַלְתְּ וְאִשְׁתָּעֵית עִם מַשְׁבַּקְתָּךְ, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִיְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין, אִלּוּלֵי דַחֲשִׁיד אַתָּה לָא יְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין, אֲמַר לֵיהּ וְלָא כָךְ דָּרַשְׁתָּ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, אַתְּ אֲמַרְתְּ כָּל עַמָּא יִפְקוּן וְיִפְלְגוּן מִצְוָה, קָאֵים אֲנָא לְמִפְלְגָה מִצְוָה פָּגְעַת בִּי מַשְׁבַּקְתִּי וַאֲמָרַת לִי זְכֵי בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִבֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב, כֵּיוָן שֶׁרְאִיתִיהָ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה נִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַתִּי לָהּ עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָה אִם זֶה שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם וְאַכְזָרִי וְלֹא הָיָה עָלָיו מְזוֹנוֹתֶיהָ נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, אָנוּ שֶׁאָנוּ בְּנֵי בָנֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמְזוֹנוֹתֵינוּ עָלֶיךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרְדוּ גְשָׁמִים וְנִתְרַוַּח הָעוֹלָם. 35.12. עַד כַּמָּה גְשָׁמִים יוֹרְדִים וְהָאָרֶץ עוֹשָׂה פֵּרוֹת, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַד שְׁנַיִם, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר עַד שְׁלשָׁה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר עַד שְׁנַיִם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, יוֹרֶה בְּמַרְחֶשְׁוָן וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי דְּהוּא אוֹמֵר עַד שְׁלשָׁה, יוֹרֶה בְּכִסְלֵו וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן וּגְשָׁמִים בָּאֶמְצַע הֲרֵי שְׁלשָׁה. רַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּרַבִּי יַנַּאי אָמַר הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, ו): כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם, הֲרֵי שְׁלשָׁה, (איוב לז, ו): מִטְרוֹת, שְׁנַיִם, הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וְרַבָּנָן אָמְרִין שִׁבְעָה, אִלּלֵין חַמְשִׁיתָה, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, יוֹרֶה בְּכִסְלֵו וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן, הֲרֵי שִׁבְעָה. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ עָבַר הֲוֵינָא קוֹמֵי כְּנִישְׁתָּא דְּטַרְסַיָּא דְּלוֹד וּשְׁמָעִית קָלֵיהּ דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי יָתֵיב וְדָרֵשׁ רַבָּנִין בְּשֵׁם חִזְקִיָּה אֲמַר בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פְּקִידָה אַחַת הוּא פּוֹקֵד הָאָרֶץ וּמִיָּד הִיא עוֹשָׂה, מַה טַּעְמָא (תהלים סה, י): פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה, שֶׁהִיא עוֹשָׂה לָכֶם אֶחָד לַעֲשָׂרָה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַב פַּפֵּי בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרֵי פְּעָמִים שֶׁעוֹשֶׂה בִּזְכוּת אִישׁ אֶחָד, בִּזְכוּת עֵשֶׂב אֶחָד, בִּזְכוּת שָׂדֶה אֶחָת, וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה י, א): שַׁאֲלוּ מֵה' מָטָר בְּעֵת מַלְקוֹשׁ ה' עֹשֶׂה חֲזִיזִים וּמְטַר גֶּשֶׁם יִתֵּן לָהֶם לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה, לְאִישׁ וְלֹא לַאֲנָשִׁים, לְעֵשֶׂב וְלֹא לַעֲשָׂבִים, לְשָׂדֶה וְלֹא לְשָׂדוֹת. (מלאכי ג, י): הָבִיאוּ [את כל] הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וגו' בְּרָכָה עַד בְּלִי דָּי, מַהוּ עַד בְּלִי דָּי, רַבִּי יוֹנָה בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר עָלָיו דַּי, הוּא בְּרָכָה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר בְּשֵׁם רַב, עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם לוֹמַר דַּיֵּנוּ, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה גְּשָׁמִים טוֹרְדִים לָעוֹלָם יוֹצְאֵי דְרָכִים מְצֵירִין בָּהֶם, מְפָרְשֵׁי יַמִּים מְצֵירִין בָּהֶם, וְדוֹרְכֵי גִתּוֹת וְטָחֵי גַּגּוֹת. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן בְּרָכָה, מַה טַּעְמָא (יחזקאל לד, כו): וְנָתַתִּי אוֹתָם וּסְבִיבוֹת גִּבְעָתִי בְּרָכָה וְהוֹרַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ. | |
|
70. Anon., Genesis Rabba, 10.7, 28.3, 31.19, 33.3, 56.6, 64.3, 68.9, 69.4, 80.1, 98.11 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. •r. eliezer b. hyrcanus •r. eliezer •r. eliezer hismah Found in books: Hidary (2017) 42, 75; Kanarek (2014) 56, 57; Levine (2005) 495, 546| 10.7. רַבָּנָן אָמְרֵי אֲפִלּוּ דְבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁהֵן יְתֵירָה בָּעוֹלָם, כְּגוֹן זְבוּבִין וּפַרְעוֹשִׁין וְיַתּוּשִׁין, אַף הֵן בִּכְלַל בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵן, וּבַכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָחָשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי יַתּוּשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי צְפַרְדֵּעַ. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחְמָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ, רַבִּי אַחָא הֲוָה מִשְׁתָּעֵי הָדֵין עוֹבָדָא: חַד בַּר נָשׁ הֲוָה קָאֵים עַל כֵּיף נַהֲרָא, חֲמָא חַד עוּרְדְּעָן טָעֲנָה חָדָא עַקְרָב, וּמְגִיזָה יָתֵיהּ נַהֲרָא, וְכֵיוָן דְּעָבְדַת שְׁלִיחוּתֵיהּ אַחְזַרְתֵּא לְאַתְרֵהּ. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנָן דְּצִפּוֹרִין אֲמַר, עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גְּבַר דַּהֲוָה קָאֵים לְמֶחֱצַד בַּהֲדָא בִּקְעַת בֵּי טַרְפָּא, חֲמָא חַד עֵשֶׂב וְלִקֵּט יָתֵיהּ וַעֲבָדֵיהּ כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ, אֲזַלָּא חַד חִוְיָא וּמְחָא יָתֵיהּ, וּקְטִיל יָתֵיהּ. אֲתָא חַד גַּבָּר וְקָם לְמִסְקַר בְּהַהוּא חִוְיָא, אֲמַר תָּמֵהַּ אֲנִי עַל מַן דְּקָטַל הָדֵין חִוְיָא. אֲמַר הַהוּא גַּבְרָא אֲנָא קְטָלִית יָתֵיהּ. תָּלָה אַפּוֹי וַחֲמָא לְהַהוּא עִשְׂבָּא עֲבִידָא כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ, אֲמַר מִן קוּשְׁטָא אַתְּ קָטְלִית יָתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ, אִין. אֲמַר לֵיהּ, יָכֵיל אַתְּ מֵרִים הָדֵין עִשְׂבָּא מִן רֵאשֵׁךְ, אֲמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דַּאֲרֵים יָתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַתְּ יָכוֹל קָרֵיב הָכָא וּמֵרִים הָדֵין חִוְיָא בַּהֲדֵין חוּטְרָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דִּקְרַב לְהַהוּא חִוְיָא מִיָּד נָשְׁרוּ אֵבָרָיו. רַבִּי יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּפֶתַח עִירוֹ, רָאָה נָחָשׁ מַרְתִּיעַ וּבָא, וַהֲוָה מְרַדֵּף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא, וַהֲוָה חָזַר מִן דֵּין סִטְרָא, וְעוֹד הֲוָה רָדֵיף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא וַהֲוָה חָזַר מִן דֵּין סִטְרָא, אֲמַר זֶה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ. מִיָּד נָפְלָה הֲבָרָה בָּעִיר פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת. רַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתֵיב מְטַיֵּל בְּבֵית הַכִּסֵּא, אֲתָא חַד רוֹמָאי וְתָרְכֵיהּ וְקָדִים יָתֵיהּ וִיתֵיב לֵיהּ, אֲמַר לֵית דֵּין עַל מַגָּן, מִיָּד נְפַק חַד חִוְיָא וּמְחָא יָתֵיהּ וּקְטַל יָתֵיהּ, וְקָרָא עָלָיו (ישעיה מג, ד): וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ, וְאֶתֵּן אֱדוֹם תַּחְתֶּיךָ. רַבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר הֲוָה קָאֵים וּמְטַיֵּל עַל מְשׁוֹנִיתָא דְּיַמָּא דְּקֵיסָרִין, רָאָה שָׁם קוּלִית אַחַת, וַהֲוָה מַצְנַע לָהּ וַהֲוַת מִתְגַּלְגְּלָא, מַצְנַע לָהּ וַהֲוַת מִתְגַּלְגְּלָא, אֲמַר זֹאת מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ. עֲבַר חַד בַּלְדָּר וְנִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל וָמֵת, אֲזַל פַּשְׁפְּשׁוּנֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ טָעִין כְּתָבִין בִּישִׁין עַל יְהוּדָאֵי דְּקֵסָרִין. טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וְגִדֵּר אֶת שְׁתֵּי הַפָּרוֹכוֹת, וְנָטַל שְׁתֵּי זוֹנוֹת וּבְעָלָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְיָצָא חַרְבּוֹ מְלֵאָה דָּם. אִית דְּאָמְרֵי מִדַּם הַקֳּדָשִׁים, וְאִית דְּאָמְרֵי מִדַּם שָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְחֵרֵף וְגִדֵּף, וְנָטַל כָּל כְּלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַעֲשָׂאָן כְּמִין גּוּרְגּוּתְנִי אַחַת וְהִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּלַפֵּי מַעֲלָה, וְאָמַר, לָא דָּמֵי הַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּמַדְבְּרָא וְנָצַח לֵיהּ, לְהַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּגוֹ פָּלָטִין דִּידֵיהּ וְנָצַח לֵיהּ. יָרַד לַסְּפִינָה, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד מְחָאֵיהּ נַחְשְׁלָא בְּיַמָּא. אֲמַר דּוֹמֶה זֶה שֶׁאֵין כֹּחוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר אֱנוֹשׁ לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם, פַּרְעֹה וְכָל חֵילוֹ לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם. אַף אֲנִי כְּשֶׁהָיִיתִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בִּי, וְעַכְשָׁיו לְכָאן קִדְמַנִּי. סָבוּר הוּא שֶׁיַּהַרְגֵּנִי בַּמַּיִם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, חַיֶּיךָ מִבְּרִיָה שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָאתִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, בָּהּ אֲנִי נִפְרַע מֵאוֹתוֹ רָשָׁע. מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשַֹּׂר שֶׁל יָם וְעָמַד מִזַּעְפּוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרוֹמִי יָצְאוּ כָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי לִקְרָאתוֹ וְקִלְּסוּ אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה לְרוֹמִי נִכְנַס לַמֶּרְחָץ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא הֵבִיאוּ פְּיָילִי פּוֹטִירִין שֶׁל יַיִן לִשְׁתּוֹתוֹ, וְנִכְנַס יַתּוּשׁ בְּתוֹךְ חוֹטְמוֹ, וְהָיָה נוֹקֵר אֶת מֹחוֹ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה גָּדוֹל כְּמוֹ גּוֹזָל שֶׁל שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת. וְהָיָה מְצַוֶּה וְאוֹמֵר פִּצְעוּ מֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ וּדְעוּ בַּמֶּה אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל יְהוּדִים נִפְרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ. מִיָּד קָרְאוּ לָרוֹפְאִים וּפָצְעוּ מֹחוֹ, וְהוֹצִיאוּ כְּגוֹזָל שֶׁל שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי, אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ בְּרוֹמִי תַּרְתֵּין לִיטְרִין מֵהָכָא וְגוֹזָלָא מֵהָכָא, וּתְקַל חָד לָקֳבֵל חָד. וְנָטְלוּ אוֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ קְעָרָה אַחַת, כָּל מַה דַּהֲוָה הָדֵין שַׁנֵּי, הֲוָה הָדֵין שַׁנֵּי, פְּרַח יַתּוּשָׁה, פְּרַחָה נַפְשֵׁיהּ דְּטִיטוּס הָרָשָׁע. 28.3. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ אִסְטְרוֹבִּלִּין שֶׁל רֵחַיִּים נִמְחֶה. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן נִמְחֶה. כַּד דָּרְשָׁה רַבִּי יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי בְּצִבּוּרָא וְלֹא קִבְּלוּ מִינֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אָמַר אֲפִלּוּ לוּז שֶׁל שִׁדְרָה, שֶׁמִּמֶּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, נִמְחָה. אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲמַר לֵיהּ אַיְתִיתֵיהּ לְיָדִי וַאֲנָא מוֹדַע לָךְ, טָחֲנוֹ בָּרֵחַיִם וְלֹא נִטְחַן, שְׂרָפוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ בְּמַיִם וְלֹא נִמְחֶה, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן וְהִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא חָסַר כְּלוּם. 33.3. טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (תהלים קמה, ט), אָמַר רַבִּי לֵוִי טוֹב ה' לַכֹּל, עַל הַכֹּל, שֶׁהוּא מַעֲשָׂיו. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל הַכֹּל שֶׁהֵן מִדּוֹתָיו הוּא מְרַחֵם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר טוֹב ה' לַכֹּל, וּמֵרַחֲמָיו הוּא נוֹתֵן לִבְרִיּוֹתָיו. רַבִּי תַּנְחוּמָא וְרַבִּי אַבָּא בַּר אָבִין בְּשֵׁם רַב אַחָא לְמָחָר שְׁנַת בַּצֹּרֶת בָּאָה וְהַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶן רַחֲמִים. בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְתַעֲנִית, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ אָמְרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזָר תַּעֲנִיתָא, גָּזַר תַּעֲנִיתָא יוֹם קַדְמָאי יוֹם ב' יוֹם ג' וְלָא נְחַת מִטְרָא, עָאל וְדָרַשׁ לְהוֹן אֲמַר לְהוֹן בָּנַי הִתְמַלְּאוּ רַחֲמִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיכֶם רַחֲמִים. עַד שֶׁהֵן מְחַלְּקִין צְדָקָה לַעֲנִיֵּיהֶם רָאוּ אָדָם אֶחָד נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמַרוּ לֵיהּ, רַבִּי מָה אֲנַן יָתְבִין הָכָא וַעֲבֵרְתָּא הָכָא. אֲמַר לָהֶן מָה רְאִיתֶם, אָמְרוּ לוֹ רָאִינוּ אָדָם פְּלוֹנִי נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, שְׁלַח בַּתְרֵיהוֹן וְאַיְיתִינוֹן לְגוֹ צִבּוּרָא. אָמַר לֵיהּ מָה הִיא לָךְ זוֹ, אָמַר לוֹ גְּרוּשָׁתִי הִיא. אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה נָתַתָּ לָהּ מָעוֹת, אָמַר לוֹ רַבִּי רָאִיתִי אוֹתָהּ בְּצָרָה וְהִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים מָה אִם זֶה שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת רָאָה אוֹתָהּ בְּצָרָה וְנִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים, אַתָּה שֶׁכָּתוּב בְּךָ (תהלים קמה, ח): חַנּוּן וְרַחוּם, וְאָנוּ בְּנֵי יְדִידֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, מִיָּד יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְנִתְרַוָּה הָעוֹלָם. רַבֵּנוּ הֲוָה יָתֵיב לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא קַמֵּי כְּנִשְׁתָּא דְּבַבְלָאי בְּצִפּוֹרִין, עֲבַר חַד עֵגֶל קוֹדָמוֹי, אָזֵל לְמִתְנְכָסָה וְשָׁרֵי גָּעֵי כְּמֵימַר שֵׁיזִבְנִי. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אֲנִי יָכוֹל לְמֶעְבַּד לָךְ לְכָךְ נוֹצַרְתָּ, וְחָשַׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו, לֹא הִפִּילָה עֻבָּרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִצְטַעֲרוּ הַיּוֹלְדוֹת, בָּתַר יוֹמִין עֲבַר חַד שֶׁרֶץ קַמֵּי בְּרַתֵּיהּ וּבְעָא לְמִקְטְלָא, אֲמַר לָהּ בְּרַתִּי שַׁבְקֵיהּ, דִּכְתִיב: וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. רַבֵּנוּ הֲוָה עִנְוָתָן סַגֵּי, וַהֲוָה אֲמַר כָּל מַה דְּיֹאמַר לִי בַּר נַשׁ אֲנָא עָבֵיד חוּץ מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ בְּנֵי בְתֵירָא לִזְקֵנִי, שֶׁיָּרְדוּ מִגְדֻלָּתָן וְהֶעֱלוּ אוֹתוֹ, וְאִין סָלֵיק רַב הוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא לְהָכָא, אֲנָא קָאֵים לִי מִן קֳדָמוֹהִי, לָמָּה דְּהוּא מִן יְהוּדָה וַאֲנָא מִן בִּנְיָמִין, וְהוּא מִן דִּכְרַיָא דִּיהוּדָה וַאֲנָא מִן נֻקְבְתָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא רַבָּה וַהֲרֵי הוּא עוֹמֵד בַּחוּץ, נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו אָמַר לוֹ אֲרוֹנוֹ הוּא, אֲמַר לֵיהּ פּוֹק חֲזֵי מַאן בָּעֵי לָךְ לְבָרָא, נָפַק וְלָא אַשְׁכַּח בַּר נָשׁ, וְיָדַע דְּהוּא נָזוּף וְאֵין נְזִיפָה פְּחוּתָה מִשְּׁלשִׁים יוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשִׁים יוֹם שֶׁהָיָה רַבִּי חִיָּא רַבָּה נָזוּף מֵרַבֵּנוּ, אַלֵּיף לְרַב בַּר אֲחָתֵיהּ כָּל כְּלָלֵי דְאוֹרַיְתָא, וְאִלֵּין אִינוּן כְּלָלַיָיא דְאוֹרַיְתָא הִלְכְתָא דְּבַבְלָאֵי. לְסוֹף תְּלָתִין יוֹמִין אָתָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בִּדְמוּתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה אֵצֶל רַבֵּנוּ וִיְהַב יְדֵיהּ עַל שִׁנֵּיהּ וְאִתְּסֵי, כֵּיוָן דְּאָתָא רַבִּי חִיָּא רַבָּה לְגַבֵּי רַבֵּנוּ אֲמַר לֵיהּ מָה עֲבַדְתְּ בְּשִׁנָּךְ, אֲמַר לֵיהּ מִן עוֹנָתָא דִּיהַבְתְּ יְדָךְ עִלּוֹהִי אִתְנְשֵׁימַת, אֲמַר לֵיהּ לֵית אֲנָא הֲוָה יָדַע מָה הוּא. כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן שָׁרֵי נָהֵיג בֵּיהּ יְקָרָא, וְקָרַב תַּלְמִידִים וּמְעַיֵּיל לֵיהּ מִלְּגַאו. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי וְלִפְנִים מִמֶּנִּי, אָמַר לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל. רַבֵּנוּ הֲוָה מְתַנֵּי שִׁבְחֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לֵיהּ אָדָם גָּדוֹל, אָדָם קָדוֹשׁ. חַד זְמַן חֲמִיתֵיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ הַהוּא תַּלְמִידָךְ דַּהֲוַת מִשְׁתַּבַּח בֵּיהּ חֲמִיתֵּיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנָּאי. אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה לָא אִתְכְּנָעַת מִנֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים, כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן מְסַר לֵיהּ תְּרֵין תַּלְמִידוֹי וַהֲווֹ עָיְילִין עִמֵּיהּ לַאֲשׁוּנָה, דְּלָא יִשְׁהֵי וְתִזְעַר נַפְשֵׁיהּ. דָּבָר אַחֵר, טוֹב ה' לַכֹּל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמֵנִי אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁהֵם הוֹפְכִים מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִין, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ה', מִדַּת רַחֲמִים, (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, וּכְתִיב (בראשית ו, ה): וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, (בראשית ו, ו): וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם (בראשית ו, ז): וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה וגו', אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵן הוֹפְכִים מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים. בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהִים הוּא מִדַּת הַדִּין (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, (שמות כב, ח): עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, וּכְתִיב (שמות ב, כד): וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ וגו' (בראשית ל, כב): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, מַה זְּכִירָה נִזְכַּר לוֹ שֶׁזָּן וּפִרְנֵס אוֹתָם כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּתֵּבָה, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, וְהַדִּין נוֹתֵן מִזְּכוּת הַטְּהוֹרִים שֶׁהִכְנִיס עִמּוֹ בַּתֵּבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְשֵׁם קָרְבָּנוֹ נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא לְשֵׁם נַחַת הַתֵּבָה נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, ד): וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר (בראשית ח, כב): לֹא יִשְׁבֹּתוּ, מִכְּלַל שֶׁשָּׁבָתוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שִׁמְשׁוּ מַזָּלוֹת כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹנָתָן שִׁמְשׁוּ אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה רִשּׁוּמָן נִכָּר. 56.6. וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת (בראשית כב, י), רַב בְּעָא קוֹמֵי רַבִּי חִיָּא רַבָּה מִנַּיִן לִשְׁחִיטָה שֶׁהִיא בְּדָבָר הַמִּטַּלְטֵל, מִן הָכָא, וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ. אֲמַר לֵיהּ אִין מִן הַהַגָּדָה אֲמַר לָךְ, חָזַר הוּא בֵּיהּ, וְאִין מִן אוּלְפָּן אֲמַר לָךְ, לֵית הוּא חָזַר בֵּיהּ, דְּתָנֵי לֵוִי הָיוּ נְעוּצִים מִתְּחִלָּתָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִים, תְּלוּשִׁין וּנְעָצָן הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים, דִּתְנַן הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל יָד בְּמַגַּל קָצִיר וּבְצֹר וּבְקָנֶה, שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי חֲמִשָּׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּקְרוּמִיּוֹת שֶׁל קָנֶה, אֵין שׁוֹחֲטִין בָּהּ, וְאֵין מוֹהֲלִין בָּהּ, וְאֵין חוֹתְכִין בָּהּ בָּשָׂר, וְאֵין מְקַנְחִין בָּהּ אֶת הַיָּדַיִם, וְלֹא מְחַצִּין בָּהּ אֶת הַשִּׁנַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁרוּחַ רָעָה שׁוֹכֶנֶת עָלָיו. 64.3. וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ גְּרָרָה (בראשית כו, א), לְגַרְדִּיקִי. רַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִפְּנֵי מָה גָזְרוּ עַל הַנָּוֶה שֶׁבְּגַרְדִּיקִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נָוֶה רָע. וְעַד הֵיכָן, רַבִּי חָנִין אָמַר עַד נַחַל מִצְרָיִם. (בראשית כו, ב): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ, עֲשֵׂה שְׁכוּנָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי נוֹטֵעַ, הֱוֵי זוֹרֵעַ, הֱוֵי נָצִיב. דָּבָר אַחֵר שְׁכֹן בָּאָרֶץ, שַׁכֵּן אֶת הַשְּׁכִינָה בָּאָרֶץ. (בראשית כו, ג): גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָה אַתְּ עוֹלָה תְּמִימָה, מָה עוֹלָה אִם יָצָאת חוּץ לַקְּלָעִים הִיא נִפְסֶלֶת, אַף אַתְּ אִם יָצָאת חוּץ לָאָרֶץ נִפְסַלְתָּ. (בראשית כו, ג): כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל, קָשׁוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל יז, יג): וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לֹא נֶאֱמַר הָאֵלֶּה, אֶלָּא הָאֵל, לוֹמַר מִקְצָתָן אֲנִי נוֹתֵן לָךְ, וְאֵימָתַי אֲנִי נוֹתֵן לָךְ אֶת הַשְּׁאָר, לֶעָתִיד לָבוֹא. 68.9. וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם (בראשית כח, יא), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר מִפְּנֵי מָה מְכַנִּין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקוֹרְאִין אוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (שמות לג, כא): הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (דברים לג, כז): מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאִם עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צ, א): ה' מָעוֹן אַתָּה, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאֵין עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן לְגִבּוֹר שֶׁהוּא רוֹכֵב עַל הַסּוּס וְכֵלָיו מְשֻׁפָּעִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, הַסּוּס טְפֵלָה לָרוֹכֵב וְאֵין הָרוֹכֵב טְפֵלָה לַסּוּס, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, ח): כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ וַיִּפְגַּע, צַלִּי, בַּמָּקוֹם, צַלִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים הִתְקִינוּ שָׁלשׁ תְּפִלּוֹת, אַבְרָהָם, תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כז): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם וגו', וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמב, ג): אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי. יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ז, טז): וְאַל תִּשָֹּׂא בַּעֲדָם וגו' וְאַל תִּפְגַּע בִּי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה כז, יח): וְאִם נְבִאִים הֵם וְאִם יֵשׁ דְּבַר ה' אִתָּם יִפְגְּעוּ נָא בַּה' צְבָאוֹת, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁהַיּוֹם מִשְׁתַּנֶּה, בְּעַרְבִית צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּשַׁחֲרִית צָרִיךְ לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתַנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּמִנְחָה צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזִּכִּיתַנִי לִרְאוֹת חַמָּה בִּזְרִיחָתָהּ כָּךְ תְּזַכֵּנִי לִרְאוֹתָהּ בִּשְׁקִיעָתָהּ. דָּבָר אַחֵר, וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, רַבָּנָן אָמְרֵי כְּנֶגֶד תְּמִידִים תִּקְּנוּם, תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר. תְּפִלַּת מִנְחָה, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. תְּפִלַּת הָעֶרֶב, אֵין לָהּ קֶבַע. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲפִלּוּ תְּפִלַּת הָעֶרֶב יֵשׁ לָהּ קֶבַע, כְּנֶגֶד אֵבָרִים וּפְדָרִים שֶׁהָיוּ מִתְאַכְּלִים בָּאוּר עַל הַמִּזְבֵּחַ. 69.4. רַבִּי חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי פִּינְחָס אָמַר שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה פְּעָמִים מַזְכִּיר הָאָבוֹת בַּתּוֹרָה, וּכְנֶגֶד כֵּן קָבְעוּ חֲכָמִים שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם תִּשְׁעָה עָשָׂר הֵם, אֱמֹר לוֹ וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, לֵית הוּא מִן הַמִּנְיָן. וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שִׁבְעָה עָשָׂר הֵם, אֱמֹר לוֹ (בראשית מח, טז): וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, חַד מִנְהוֹן. (בראשית כח, יג): הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ, רַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא אָמַר קְפָלָהּ כְּפִינְקָס וּנְתָנָהּ תַּחַת רֹאשׁוֹ, כְּאֵינַשׁ דַּאֲמַר מִן תְּחוֹת רֵישָׁא דִידָךְ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר וּבִלְבַד שֶׁיְהֵא נִקְבַּר עָלֶיהָ. 80.1. וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה (בראשית לד, א), (יחזקאל טז, מד): הִנֵּה כָּל הַמּשֵׁל עָלַיִךְ יִמְשֹׁל לֵאמֹר כְּאִמָּה בִּתָּהּ, יוֹסֵי מְעוֹנָאָה תִּרְגֵּם בִּכְנִישָׁתְהוֹן דִּמְעוֹנָא, (הושע ה, א): שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ, אָמַר עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִטֹּל אֶת הַכֹּהֲנִים וּלְהַעֲמִידָן בַּדִּין וְלֵאמֹר לָהֶם לָמָּה לֹא יְגַעְתֶּם בַּתּוֹרָה, לֹא הֱיִיתֶם נֶהֱנִים מֵאַרְבַּע וְעֶשְׂרִים מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, וְאִינוּן אָמְרִין לֵיהּ לָא יָהֲבִין לָן כְּלוּם. וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לָמָּה לֹא הֱיִיתֶם נוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה שֶׁכָּתַבְתִּי לָכֶם בַּתּוֹרָה, וְאִינוּן אָמְרִין לֵיהּ עַל אִלֵּין דְּבֵי נְשִׂיאָה דַּהֲווֹ נָסְבִין כּוֹלָּא. בֵּית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט, שֶׁלָּכֶם הָיָה, (דברים יח, ג): וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים, לְפִיכָךְ לָכֶם וַעֲלֵיכֶם מִדַּת הַדִּין נֶהְפָּכֶת. שָׁמַע רַבִּי וְכָעַס, בְּפַתֵּי רַמְשָׁא סְלֵיק רֵישׁ לָקִישׁ שָׁאֵיל שְׁלָמֵיהּ דְּרַבִּי וּפַיְּסֵי עֲלוֹהִי דְּיוֹסֵי מְעוֹנָאָה, אָמַר לוֹ רַבִּי, צְרִיכִין אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֵן מַכְנִיסִין מוּמָסִין לְבָתֵּי טְרַטְיָאוֹת וּלְבָתֵּי קַרְקְסָאוֹת שֶׁלָּהֶן וּמְשַׂחֲקִין בָּהֶם כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיוּ מְשִׂיחִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וְיָבוֹאוּ לִידֵי קְטָטָה בְּטֵלָה, יוֹסֵי מְעוֹנָאָה אָמַר מִלָּה דְּאוֹרָיְיתָא וְאַקְפַּדְתְּ עֲלוֹהִי, אָמַר לוֹ וְיוֹדֵעַ הוּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּלוּם, אָמַר לוֹ הֵן. אֲמַר לֵיהּ וְאוּלְפַן קַבֵּיל, אֲמַר לֵיהּ אֵין. וְאִי שָׁאֵלְנָא לֵיהּ מְגִיִּיב, אֲמַר לֵיהּ אֵין, אִם כֵּן יִסַּק לְהָכָא, וּסְלֵיק לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ מַהוּ דִּכְתִיב: הִנֵּה כָּל הַמּשֵׁל עָלַיִךָ יִמְשֹׁל לֵאמֹר כְּאִמָּה בִּתָּהּ. אֲמַר לֵיהּ כַּבַּת כֵּן אִמָּהּ, כַּדּוֹר כֵּן נָשִׂיא, כַּמִּזְבֵּחַ כֵּן כֹּהֲנָיו. הָכָא אָמְרֵי לְפוּם גִּנְּתָא גַּנָּנָא. אָמַר לוֹ רֵישׁ לָקִישׁ עַד כַּדּוּן לָא חֲסֵלִית מִן מְפַיְּסֵיהּ עַל הָדָא וְאַתָּה מַיְיתֵי לָן אוֹחֲרִי, עִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר הִנֵּה כָּל הַמּשֵׁל מַהוּ, אֲמַר לֵיהּ לֵית תּוֹרְתָא עֲנִישָׁא עַד דִּבְרַתָּהּ בְּעִיטָא, לֵית אִתְּתָא זָנְיָא עַד דִּבְרַתָּהּ זָנְיָא. אָמְרוּ לֵיהּ אִם כֵּן לֵאָה אִמֵּנוּ זוֹנָה הָיְתָה, אָמַר לָהֶם (בראשית ל, טז): וַתֵּצֵא לִקְרָאתוֹ וגו', יָצָאת מְקֻשֶּׁטֶת כְּזוֹנָה, לְפִיכָךְ וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה. 80.1. וַיִּקְּחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי (בראשית לד, כה), מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, יָדַעְנוּ שֶׁבְּנֵי יַעֲקֹב הֵם, אֶלָּא בְּנֵי יַעֲקֹב שֶׁלֹא נָטְלוּ עֵצָה מִיַּעֲקֹב. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, שֶׁנָטְלוּ עֵצָה זֶה מִזֶּה. אֲחֵי דִינָה, וְכִי אֲחוֹת שְׁנֵיהֶם הָיְתָה וַהֲלוֹא אֲחוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים הָיְתָה, אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתְנוּ אֵלּוּ נַפְשָׁם עָלֶיהָ נִקְרֵאת עַל שְׁמָם, וְדִכְוָתָהּ (שמות טו, כ): וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, וְכִי אֲחוֹת אַהֲרֹן הָיְתָה וַהֲלוֹא אֲחוֹת שְׁנֵיהֶם הָיְתָה, אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתַן אַהֲרֹן נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ לְפִיכָךְ נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, וְדִכְוָתָהּ (במדבר כה, יח): וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם, וְכִי אֲחוֹתָם הָיְתָה וַהֲלוֹא בַּת אֻמָּתָן הָיְתָה, אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתְנָה נַפְשָׁהּ עַל אֻמָּתָהּ נִקְרֵאת אֻמָּתָהּ לִשְׁמָהּ. (בראשית לד, כה): אִישׁ חַרְבּוֹ, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיוּ. שְׁמוּאֵל שָׁאַל לְלֵוִי בַּר סִיסִי אָמַר לוֹ מַהוּ דֵין דִּכְתִיב (בראשית לד, כה): וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח, אָמַר לוֹ בְּטוּחִים הָיוּ עַל כֹּחוֹ שֶׁל זָקֵן, וְלֹא הָיָה אָבִינוּ יַעֲקֹב רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אָמַר מָה אֲנִי מַנִּיחַ אֶת בָּנַי לִפֹּל בְּיַד אֻמּוֹת הָעוֹלָם, מֶה עָשָׂה נָטַל חַרְבּוֹ וְקַשְׁתּוֹ וְעָמַד לוֹ עַל פִּתְחָהּ שֶׁל שְׁכֶם וְאָמַר אִם יָבוֹאוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם לְבָנַי אֲנִי נִלְחַם כְּנֶגְדָן, הוּא דְּהוּא אוֹמֵר לוֹ לְיוֹסֵף (בראשית מח, כב): וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ וגו', וְהֵיכָן מָצִינוּ שֶׁנָּטַל אָבִינוּ יַעֲקֹב חַרְבּוֹ וְקַשְׁתּוֹ בִּשְׁכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מח, כב): אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. (בראשית לד, כו): וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ. 98.11. זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן (בראשית מט, יג), רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָן וְרַבִּי לֵוִי הֲווֹן נָסְבִין מִן תַּרְתֵּין סִלְעִין בְּכָל שַׁבָּת לִמְצַמְתָא צִבּוּרָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, עָאל רַבִּי לֵוִי וַאֲמַר, הָדֵין יוֹנָה מִשֶּׁל זְבוּלוּן הֲוָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע יט, י יג): וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי וגו' וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה. וּכְתִיב (מלכים ב יד, כה): כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, אִלֵּין גּוֹבַבְתָּא דְּצִפּוֹרִין. עָאל רַבִּי יוֹחָנָן וּדְרַשׁ הָדֵין יוֹנָה מִשֶּׁל אָשֵׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים א, לא): אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת ישְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן, וּכְתִיב (מלכים א יז, ט): קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לֵוִי לְרַבִּי יְהוּדָה אַף עַל גַּב דְּשַׁבַּתָּא דִידָךְ, סַב תַּרְתֵּין סִלְעִין וְשַׁבְקֵי דְּנֵיעוֹל, עָאל רַבִּי לֵוִי אָמַר יָפֶה לִמְדָנוּ רַבִּי יוֹחָנָן בְּשַׁבָּת זוֹ שֶׁעָבְרָה, הָדֵין יוֹנָה מִשֶּׁל אָשֵׁר הָיָה אֶלָּא אָבִיו מִשֶּׁל זְבוּלוּן וְאִמּוֹ מִשֶּׁל אָשֵׁר. (בראשית מט, יג): וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן, יָרֵךְ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּהּ מִצִּידוֹן הָיְתָה. אֲמָרוּ לֵיהּ אֲמַרְתְּ נֶחָמָן קַיָּים, תֵּיתֵי לְמֵימְרָנָא מִן יָתֵיב, וְשָׁמַשׁ דָּרוֹשׁ שְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. דָּבָר אַחֵר, וְיַרְכָתוֹ עַל צִידוֹן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר זְבוּד דְּגָלִילָה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִגְדָל דְּיוֹ. | 33.3. " b God is good to all and His mercies are upon all of His works (Psalms 145:9): /b Rabbi Levi said, \"'God is good to all,' upon all, that He is their maker.\" Rabbi Shmuel said, \"'God is good to all and His mercies' - upon all that are His traits, He has mercy.” Rabbi Yehoshua of Sakhnin said in the name of Rabbi Levi, \"'God is good to all' and His merciful ones He give to His creatures.\" Rabbi Tanchuma and Rabbi Abba bar Avin [said] in the name of Rav Acha, “Tomorrow a famine will arrive and the creatures will have mercy, these upon those, and the Holy One, blessed be He, will be filled with mercy on them.” In the days of Rabbi Tanchuma, Israel required a fast (to bring about rain). They came to [Rabbi Tanchuma and] said to him, “Rabbi, decree a fast.” [So] he decreed a fast on the first day, on the second day, on the third day and rain did not fall. He got up and expounded to them. He said to them, \"My children, have mercy, these upon those, and the Holy One, blessed be He, will be filled with mercy on you.\" While they were still distributing charity to the poor, they saw a man giving money to his ex-wife. They came to [Rabbi Tanchuma] and said to him, \"Rabbi, how are we sitting here [while] there is a sin here.\" He said [back] to them, \"What did you see?\" They said to him, \"We saw Mr. x give money to his ex-wife.\" They sent for them and they brought them in front of the community. [Rabbi Tanchuma] said to him, \"What is she to you?\" He said [back] to him, \"She is my ex-wife.\" He said to him, \"Why did you give her money?\" He said to him, \"Rabbi, I saw her in distress and I was filled with mercy on her.\" At that time, Rabbi Tanchuma lifted his head towards above and said, \"Master over the worlds, just like this one that does not have an obligation to sustain [her] saw her in distress and he was filled with mercy for her, all the more so, You, that it is written about You, 'Compassionate and Merciful' and we are the children of Your friends, Avraham, Yitschak and Yaakov, will You be filled with mercy on us.\" Immediately, rains fell and the world was irrigated. Our rabbi (Yehuda Hanassi) was sitting, involved in Torah in front of the synagogue of the Babylonian [Jews] in Tzippori [when] a calf passed in front of him [and] was going to be slaughtered and started to yell out as if to say, \"Save me.\" He said to it, \"And what can I do for you? That is what you were created for.\" [As a result, Rabbi Yehuda Hanassi] had toothaches for thirteen years. Rabbi Yoss bar Avin said, \"[During] those entire thirteen years that [he] had toothaches, no pregt woman had a miscarriage in the Land of Israel and no birthing mother had pain. After some time, a crawling animal passed in front of his daughter and she wanted to kill it. He said to her, \"My daughter, let it go, as it is written, \"and His mercies are upon all of his works.\" Our rabbi had great modesty and said, \"I will do anything that people tell me except what the sons of Batira did to my forefather - that they came down from their greatness (office) and brought him up; and [even] if Rabbi Huna, the Exilarch, came here, I would get up in front of him. Why? As he is from [the tribe of] Yehuda and I am from Binyamin, and he is from the males of Yehuda and I am from the females.\" Rabbi Chiya the Great said to him, \"And behold, he is [waiting] outside.\" [Rabbi Yehuda Hanassi]'s face changed colors. And when he saw that his face changed colors, [Rabbi Chiya] said to him, \"It is [Rabbi Huna]'s coffin.\" He said [back] to [Rabbi Chiya], \"Go out and see who needs you outside.\" He went out and did not find a person and he knew that he was excommunicated - and there is no excommunication less than thirty days. Rabbi Yossi bar Avin said, \"[During] the entire thirty days that Rabbi Chiya the Great was excommunicated from our rabbi, he taught Rav, the son of his sister, the principles of the Torah.\" And what are the principles of the Torah? They are the laws of the Babylonians. At the end of thirty days, Eliyahu - may he be remembered for good - came in the likeness of Rabbi Chiya the Great to our rabbi and put his hand on his teeth and he became healed. When Rabbi Chiya the Great came to our rabbi, he said to him, \"What did you do to your teeth?\" He said [back] to him, \"From the time that you put your hand on them, they became better. He said, \"I do not know what this is.\" When he heard this, he began to treat him with respect and he brought close the students and brought up [Rabbi Chiya] to the top. Rabbi Yishmael bar Yose said, \"And [should he] come closer than I?\" He said [back] to him, \"God forbid, such should not be done in Israel.\" Our rabbi was teaching the praises of Rabbi Chiya the Great in front of Rabbi Yishmael bar Yose - he said, \"He is a great man, he is a holy man.\" One time, [Rabbi Yishmael bar Yose] saw [Rabbi Chiya] in the bathhouse and [the latter] did not humble himself before him. He said to [Rabbi Yehuda Hanassi], \"Is this your student that you have been praising? I saw him in the bathhouse and he did not humble himself before me.\" He said to him, \"Why did you not humble yourself before him?\" Rabbi Chiya said [back], I was looking at the homilies (aggadot) of Psalms.\" Once [Rabbi Yehudah Hanassi] heard this, he gave him two students to go with him to the dark places, that he not get confounded and lose himself. Another explanation: \"God is good to all, etc.\" \"And God remembered Noach, etc.\" - Rabbi Shmuel bar Nachmani said, \"Woe to the evildoers who switch the [Divine] trait of mercy to the [Divine] trait of [strict] justice. In every place that it states 'the Lord,' it is the trait of mercy: 'The Lord, the Lord, merciful and compassionate God' (Exodus 34:6). And [yet] it is written (Genesis 6:5-6), 'And the Lord saw that the evil of man on the earth was very great[...] And the Lord regretted that He had made man on the earth, and the Lord said, \"I will erase, etc.\"' Happy are the righteous who switch the trait of [Divine] justice to the [divine] trait of mercy. In every place that it states ' i Elohim /i ,' it is the trait of mercy: 'Judges ( i Elohim /i ) you shall not curse' (Exodus 22:27); 'to the judges ( i elohim /i ) the matter of both of them will come' (Exodus 22:8). And [yet] it is written (Exodus 2:24), 'And God heard their cries and God remembered His covet'; '(Genesis 30:22), 'And God remembered Rachel'; 'And God remembered Noach.' And what memory did He remember for him? That he fed and sustained them all of the twelve months in the ark.\" \"And God remembered Noach\" - and justice requires it, from the merit of the pure ones that he brought with him into the ark. Rabbi Eliezer says, \"[Noach] was named corresponding to his sacrifice, as it states, 'And the Lord smelled the pleasant ( i nichoach /i ) fragrance.'\" Rabbi Yose bar Chaninah [says], \"He was named corresponding to the resting of the ark, as it states, 'And the ark rested ( i tanach /i ) on the seventh month, etc.'\" Rabbi Yehoshua says, \"'Will not cease' (Genesis 8:22) implies that they ceased.\"", 56.6. "And Abraham stretched forth his hand, and took the knife (Gen. 22:10). Rav asked R. Hiyya the Elder: How do we know that ritual slaughtering must be with a movable object? From here: \"And Abraham stretched forth his hand, and took the knife\" — he said: if he told you this from a Haggadah, he might retract; and if he stated it as a tradition, he cannot not retract from it, since Levi taught: If they [sharp flints] were attached [to the ground or rocks] from the very beginning, they are unfit; but if they had been originally detached but subsequently fixed in the ground, they are fit, since we learned: \"If one slaughters with a hand-sickle, a harvest sickle, a flint, or a reed, the slaughtering is fit.\" Said Rabbi Yosei: Five things were said of a reed stalk: You may not slaughter, circumcise, cut meat, wipe your hands, nor pick your teeth with it, because an evil spirit rests upon it.", |
|
71. Anon., Deuteronomy Rabbah, 5.3, 7.8 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42, 178| 5.3. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כא, ג): עֲשׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה' מִזָּבַח, כְּזֶבַח אֵין כְּתִיב אֶלָּא מִזָּבַח, כֵּיצַד, הַקָּרְבָּנוֹת לֹא הָיוּ קְרֵבִין נוֹהֲגוֹת אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, אֲבָל הַצְּדָקָה וְהַדִּינִים נוֹהֲגוֹת בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹא בִּפְנֵי הַבַּיִת. דָּבָר אַחֵר, הַקָּרְבָּנוֹת אֵין מְכַפְּרִין אֶלָּא לְשׁוֹגֵג, וְהַצְּדָקָה וְהַדִּינִין מְכַפְּרִים בֵּין לְשׁוֹגֵג בֵּין לְמֵזִיד. דָּבָר אַחֵר, הַקָּרְבָּנוֹת אֵין נוֹהֲגִים אֶלָּא בַּתַּחְתּוֹנִים, וְהַצְּדָקָה וְהַדִּינִין נוֹהֲגִין בֵּין בָּעֶלְיוֹנִים וּבֵין בַּתַּחְתּוֹנִים. דָּבָר אַחֵר, הַקָּרְבָּנוֹת אֵין נוֹהֲגִין אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַצְּדָקָה וְהַדִּינִין נוֹהֲגִין בֵּין בָּעוֹלָם הַזֶּה בֵּין בָּעוֹלָם הַבָּא. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנָתָן (דברי הימים א יז, ד ה): לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל דָּוִיד עַבְדִּי כֹּה אָמַר ה' לֹא אַתָּה תִּבְנֶה לִי הַבַּיִת לָשָׁבֶת. כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה [מתהלך] מֵאֹהֶל אֶל אֹהֶל וּמִמִּשְׁכָּן. כָּל מִי שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְקַלֵּל אֶת דָּוִד מָה הָיָה עוֹשֶׂה הָיָה אוֹמֵר לוֹ טוֹב שֶׁיִּבָּנֶה הַבַּיִת. תֵּדַע לְךָ, מַה דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קכב, א): שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ, מְבַקְּשִׁים לִי דְּבָרִים לוֹמַר שֶׁאֵין אַתָּה בּוֹנֶה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, שָׁעָה אַחַת מֵחַיֶּיךָ אֵין אֲנִי מְחַסֵּר, מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז, יב): כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַצְּדָקָה וְהַדִּינִין שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה חֲבִיבִין עָלַי מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ח, טו): וַיְהִי דָּוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. מַהוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַב נַחְמָן חַד אָמַר הָיָה דָן אֶת הַדִּין מְזַכֶּה אֶת הַזַּכַּאי וּמְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב, אִם לֹא הָיָה לַחַיָּב לִתֵּן, הָיָה דָּוִד נוֹתֵן מִשֶּׁלּוֹ. הֱוֵי מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. אָמַר לוֹ רַב נַחְמָן אִם כֵּן נִמְצֵאתָ מֵבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לִידֵי רַמָּיּוּת, וּמַהוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, הָיָה דָן אֶת הַדִּין מְזַכֶּה אֶת הַזַּכַּאי וּמְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב, הֱוֵי מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, שֶׁהָיָה מוֹצִיא אֶת הַגָּזֵל מִיָּדוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, הוֹאִיל וְכָךְ הַדִּינִין חֲבִיבִים לְפָנַי, הֱווּ זְהִירִין בָּהֶם. 7.8. וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (דברים כט, א), הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָמַד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים. לִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה הִתְקִינוּ שֶׁלֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כְּנֶגֶד אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה עַל יְדֵיהֶן. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רָאָה הַפָּחוּת בִּימֵי משֶׁה מַה שֶׁלֹא רָאָה יְחֶזְקֵאל גָּדוֹל בַּנְּבִיאִים, בְּנֵי אָדָם שֶׁדִּבְּרָה עִמָּהֶם שְׁכִינָה פָּנִים בְּפָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, ד): פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם וגו'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרִים אֲפִלּוּ אָדָם אֶחָד לֹא הָיְתָה הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית עֲלֵיהֶן, דִּכְתִיב (שמות יט, יא): כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שֶׁהָיָה דוֹרֵשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל, וּכְשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס לִדְרשׁ הָיָה אוֹמֵר רְאוּ אִם נִתְכַּנְסוּ כָּל הַקָּהָל, וּמֵהֵיכָן אַתָּה לָמֵד מִמַּתַּן תּוֹרָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, י): בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי. דָּבָר אַחֵר, רַבָּנָן אָמְרֵי אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה נְתָנָהּ לוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיִּקְרָא ה' לְמשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה, אַף משֶׁה רַבֵּנוּ כְּשֶׁבָּא לִשְׁנוֹת אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה כָּךְ אֲנִי מוֹסֵר לְבָנָיו בִּקְרִיָּה, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בָּעִנְיָן (דברים כט, א): וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם. | 5.3. "This is what Scripture says. \"To do what is right and just is more desired by the Lord than sacrifice.\" (Prov. 21:3) Scripture does not say, \"as much as sacrifice\", but \"more than sacrifice.\" How so?Whereas sacrifices could only function inside the Temple, to do what is right and just is mandated inside and outside the Temple. Another opinion: whereas sacrifices could only atone for unintentional, accidental sins, acts of righteousness and justice atone even for intentional sins. Another opinion: whereas sacrifices are offered only by humanity, even God is obligated to practice justice and righteousness. Another opinion: whereas sacrifices are significant only in this world, righteousness and justice will remain a cornerstone in the Coming World. Rabbi Shmuel ben Nachmani said: When the Holy One of Blessing said to Natan (I Chronicles 17:3-5): \"Go and tell David My servant: Thus saith the LORD: Thou shalt not build Me a house to dwell in for I have not dwelt in a house since the day that I brought up Israel, unto this day; but have [gone] from tent to tent, and from one tabernacle [to another]\" If a person wanted to curse David, what would he do? He would say to David: It would be good if you built the House. You should know what David's answer was: (Ps. 122) 'I was glad when they said to me, let's go to the House of Hashem'.", |
|
| 72. Palestinian Talmud, Orlah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Hayes (2022) 71 |
73. Babylonian Talmud, Yoma, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 135| 9b. ששהו את קיניהן מיהא מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום,בזיון קדשים דכתיב (שמואל א ב, טו) גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו כי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה' כי נאצו האנשים את מנחת ה',מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים שהיו בו ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ע"ז דכתיב (ישעיהו כח, כ) כי קצר המצע מהשתרע,מאי קצר המצע מהשתרע א"ר יונתן קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד,(ישעיהו כח, כ) והמסכה צרה כהתכנס א"ר שמואל בר נחמני כי מטי רבי יונתן להאי קרא בכי אמר מאן דכתיב ביה (תהלים לג, ז) כונס כנד מי הים נעשית לו מסכה צרה,גלוי עריות דכתיב (ישעיהו ג, טז) ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהן תעכסנה יען כי גבהו בנות ציון שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה ותלכנה נטויות גרון שהיו מהלכות בקומה זקופה ומשקרות עינים דהוו מליין כוחלא עיניהן הלוך וטפוף תלכנה שהיו מהלכות עקב בצד גודל וברגליהן תעכסנה א"ר יצחק שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן וכשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהן ומכניסין בהן יצה"ר כארס בכעוס,שפיכות דמים דכתיב (מלכים ב כא, טז) וגם דם נקי שפך מנשה [הרבה מאד] עד אשר מלא את ירושלם פה לפה,אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות ע"ז גלוי עריות ושפיכות דמים,רשעים היו אלא שתלו בטחונם בהקב"ה אתאן למקדש ראשון דכתיב (מיכה ג, יא) ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה לפיכך הביא עליהן הקב"ה ג' גזרות כנגד ג' עבירות שבידם שנאמר (מיכה ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער,ובמקדש ראשון לא הוה ביה שנאת חנם והכתיב (יחזקאל כא, יז) מגורי אל חרב היו את עמי לכן ספוק אל ירך וא"ר (אליעזר) אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה ודוקרין זה את זה בחרבות שבלשונם,ההיא בנשיאי ישראל הואי דכתיב (יחזקאל כא, יז) זעק והילל בן אדם כי היא היתה בעמי ותניא זעק והילל בן אדם יכול לכל תלמוד לומר היא בכל נשיאי ישראל,ר' יוחנן ור"א דאמרי תרווייהו ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם,אמר רבי יוחנן טובה צפורנן של ראשונים מכריסו של אחרונים א"ל ריש לקיש אדרבה אחרונים עדיפי אף על גב דאיכא שעבוד מלכיות קא עסקי בתורה אמר ליה בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים,שאלו את רבי אלעזר ראשונים גדולים או אחרונים גדולים אמר להם תנו עיניכם בבירה איכא דאמרי אמר להם עידיכם בירה,ריש לקיש הוי סחי בירדנא אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא א"ל אלהא סנינא לכו דכתיב (שיר השירים ח, ט) אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו,מאי ארז אמר עולא ססמגור מאי ססמגור אמר רבי אבא בת קול כדתניא משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקדש מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול,וריש לקיש מי משתעי בהדי רבה בר בר חנה ומה רבי (אליעזר) דמרא דארעא דישראל הוה ולא הוה משתעי ר"ל בהדיה דמאן דמשתעי ר"ל בהדיה בשוק יהבו ליה עיסקא בלא סהדי בהדי רבב"ח משתעי,אמר רב פפא שדי גברא בינייהו או ריש לקיש הוה וזעירי או רבה בר בר חנה הוה ור"א כי אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל לאו היינו טעמא א"נ סליקו כולהו בימי עזרא לא הוה שריא שכינה במקדש שני דכתיב (בראשית ט, כז) יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם | 9b. b that they deferred /b the sacrifice of b their /b bird-offerings by women after childbirth; b nevertheless, the verse ascribes to them as if they lay /b with b them. /b These women came to the Tabernacle to sacrifice doves or pigeons as bird-offerings as part of their purification process, which would permit them to engage in sexual relations with their husbands. Eli’s sons delayed the sacrifice of these offerings and thereby delayed the return of these women to their husbands and their fulfillment of the mitzva of procreation. Even though, according to this opinion, Eli’s sons did not actually engage in sexual relations with these women, the verse attributes that degree of severity to their conduct.,Eli’s sons also sinned in the b degradation of consecrated items, as it is written: “Before the fat was made burned, the priest’s servant came and said to the man who sacrificed: Hand over some flesh to roast for the priest, for he will not take cooked flesh from you, but raw. And if the man said to him: Let the fat be burnt first and then take as much as you want, then he would say: No, hand it over right now, or I will take it by force. The sin of the young men against the Lord was very great, for the men treated the Lord’s offerings with contempt” /b (I Samuel 2:15–17).,§ The i Tosefta /i continues with a discussion of the sins of the Jewish people over the generations: b Due to what /b reason b was /b the b First Temple destroyed? /b It was destroyed b due to /b the fact b that there were three matters /b that existed b in /b the First Temple: b Idol worship, forbidden sexual relations, and bloodshed. Idol worship, as it is written: “The bed is too short for stretching [ i mehistare’a /i ], /b and the cover is too narrow for gathering” (Isaiah 28:20)., b What is /b the meaning of: b “The bed is too short for stretching?” Rabbi Yonatan said: This bed is too short for two counterparts [ i re’im /i ] to dominate [ i mehistarer /i ]. /b i Mehistare’a /i is a contraction of i mehistarer re’im /i . It is inconceivable that there would be in one Temple both service of God and worship of the idol placed there by King Manasseh., b What /b is the meaning of: b And the cover [ i vehamasseikha /i ] is too narrow [ i tzara /i ] for gathering [ i kehitkannes /i ]? Rabbi Shmuel bar Naḥmani said /b that b when Rabbi Yonatan reached this verse, he wept /b and b said: For He about Whom it is written: “He gathers [ i kones /i ] waters of the sea together as a heap” /b (Psalms 33:7), b the idol [ i masseikha /i ] became a rival [ i tzara /i ]? /b In the homiletic interpretation, i masseikha /i is interpreted as idol and i tzara /i is interpreted as rival, as in the term used to describe the relationship between two women married to the same husband, i isha tzara /i .,With regard to b forbidden sexual relations, it is written: “The Lord says because the daughters of Zion are haughty and walk with outstretched necks and wanton eyes, walking and mincing as they go and making a tinkling with their feet” /b (Isaiah 3:16). br b Because the daughters of Zion are haughty, /b indicates a b tall /b woman walking b alongside /b a b short /b one so that the tall woman would stand out. br b And walk with outstretched necks, /b indicates b that they would walk with upright stature /b and carry themselves in an immodest way. br b And wanton eyes, /b indicates b that they would fill their eyes with blue eye shadow /b in order to draw attention to their eyes. br b Walking and mincing as they go, /b indicates b that they would walk /b in small steps, b heel to toe, /b so onlookers would notice them. br b Making a tinkling [ i te’akasna /i ] with their feet, Rabbi Yitzḥak said: /b This teaches b that they would bring myrrh and balsam and place /b them b in their shoes /b and would walk in the marketplaces of Jerusalem. b And once they approached /b a place where b young Jewish men /b were congregated, b they would stamp /b their feet on the ground b and splash /b the perfume b toward them and instill the evil inclination into them like venom of a viper [ i ke’eres bikhos /i ]. /b ,With regard to b bloodshed it is written: “Moreover, Manasseh shed innocent blood very much, until he had filled Jerusalem from one end to another” /b (II Kings 21:16)., b However, /b considering that the people during b the Second Temple /b period b were engaged in Torah /b study, observance of b mitzvot, and acts of kindness, /b and that they did not perform the sinful acts that were performed in the First Temple, b why was /b the Second Temple b destroyed? /b It was destroyed b due to /b the fact b that there was wanton hatred /b during that period. This comes b to teach you that /b the sin of b wanton hatred is equivalent to the three /b severe b transgressions: Idol worship, forbidden sexual relations and bloodshed. /b ,The Gemara continues: b They were wicked; however, they put their faith in the Holy One, Blessed be He. /b With that statement b we have come to /b the b First Temple /b era, about b which it is written: “Her chiefs judge for bribes, her priests give rulings for a fee, and her prophets divine for pay; yet they rely on the Lord, saying: The Lord is in our midst, no tragedy will overtake us” /b (Micah 3:11). At least the final portion of the verse was to their credit. b Therefore, the Holy One, Blessed be He, brought upon them three decrees corresponding to their three wicked sins, as it is stated: “Therefore, due to you Zion will be plowed as a field, Jerusalem will become heaps of ruins, and the Temple Mount will be a like a shrine in the woods” /b (Micah 3:12).,The Gemara asks: b And in the First Temple /b era b was there /b really b no baseless hatred? Isn’t it written: /b “Cry and wail, son of man, for this will befall my people, this will befall all the princes of Israel: b They will be cast before the sword together with my people, therefore strike the thigh” /b (Ezekiel 21:17)? b Rabbi Eliezer /b interpreted this verse and b said: These are people who eat and drink with each other, and stab each other with verbal barbs. /b Apparently, even those who were close were filled with hatred toward one another.,The Gemara answers: b That /b behavior b was /b found only among b the princes of Israel, as it is written: “Cry and wail, son of man, for this will befall my people”; and it was taught /b in a i baraita /i : b “Cry and wail, son of man, /b for this will befall my people”; one b might /b have thought that this unsavory trait was common b to all. /b Therefore, b the verse states: “This will befall all the princes of Israel.” /b It was only the leaders of the nation who harbored baseless hatred for each other; the people of the nation as a whole did not hate one another.,§ It was b Rabbi Yoḥa and Rabbi Elazar who both said: /b In the case of b the former, /b the people in the First Temple era, b whose sin was exposed /b and no attempt was made to disguise their conduct, the b end /b of b their /b punishment b was exposed, /b and the prophet informed them that they would return to their land in seventy years. In the case of b the latter, /b the people in the Second Temple era, b whose sin was not exposed; /b rather, they attempted to disguise their conduct, the b end /b of b their /b punishment b was not exposed. /b , b Rabbi Yoḥa said: The fingernails of the former are preferable to the belly of the latter. Reish Lakish said to him: On the contrary, the latter were superior; even though there is subjugation by the kingdoms, they are engaged in Torah study. /b Rabbi Yoḥa b said to /b Reish Lakish: b The Temple will prove /b that the former were superior, b as it /b was b restored to the former. /b The Second Temple was constructed after the destruction of the first. However, after the destruction of the Second Temple, b it /b was b not restored to the latter. /b Apparently, the former were superior to the latter.,Similarly, the Sages b asked Rabbi Elazar: Are the former greater or are the latter greater? He said to them: Look to the Temple /b and see if it has been restored, as it was to our predecessors. b Some say /b the exchange was slightly different: b He said to them: The Temple is your witness. /b The restoration of the Temple after the destruction of the First Temple, attests to the fact that the former generation was greater., b Reish Lakish was swimming in the Jordan River /b when b Rabba bar bar Ḥana came and gave him a hand /b to help him out. Reish Lakish b said to him: My God! I hate you /b Babylonians, b as it is written: “If she be a wall we will build a silver turret upon her, if she be a door we will cover her with boards of cedar” /b (Song of Songs 8:9). This is the meaning of the verse as it applies to the Jewish people: b Had you rendered yourselves /b a solid bloc b like a wall and all ascended /b to Eretz Yisrael b in the days of Ezra, you would have been likened to silver, which rot does not infest, /b in the sense that you would have merited experiencing the Divine Presence in all its glory. b Now that you ascended like doors, /b and only some of you came to Eretz Yisrael, b you are likened to cedar, which rot infests, /b and you merit experiencing only partial revelation of the Divine Presence.,The Gemara asks: b What /b rot infests b cedar? Ulla said: It is i sasmagor /i , /b a type of worm. The Gemara asks: b What /b does b i sasmagor /i /b have to do with the Divine Presence during the Second Temple era? b Rabbi Abba said: /b Just as little remains from a cedar tree infested by this worm, similarly, all that remained from the Divine Presence during the Second Temple period was a b Divine Voice, as it was taught /b in a i baraita /i : b After the last prophets Haggai, Zechariah, and Malachi died, the Divine Spirit /b of prophetic revelation b departed from the Jewish people, and they were still utilizing a Divine Voice, /b which they heard as an echo of prophecy.,The Gemara asks: b And would Reish Lakish speak with Rabba bar bar Ḥana /b in public? b Just as Rabbi Elazar, who was the master of Eretz Yisrael /b in wisdom and character, b and /b nevertheless, b Reish Lakish would not speak with him /b in public, as Reish Lakish was sparing in his speech and extended friendship to only a select few prominent, righteous people, to the extent that b a person to whom Reish Lakish /b was seen b speaking in the marketplace, one would give him /b a loan and b do business /b with him b without witnesses; /b would he b have spoken with Rabba bar bar Ḥana? /b , b Rav Pappa said: Cast a man between them, /b and say that the incident did not involve Reish Lakish and Rabba bar bar Ḥana. It b was either Reish Lakish /b bathing in the river b and Ze’iri, /b the prominent Babylonian Sage, who extended him a hand, b or /b it was b Rabba bar bar Ḥana /b who was in the river b and Rabbi Elazar /b extended a hand to him. In any event, b when /b the Sage who heard what Reish Lakish said b came before Rabbi Yoḥa /b and related it, Rabbi Yoḥa b said to him: That is not the reason; even had they all ascended in the days of Ezra, the Divine Presence would not have rested in the Second Temple, as it is written: “God will enlarge Japheth, and dwell in the tents of Shem” /b (Genesis 9:27). |
|
74. Babylonian Talmud, Yevamot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Kanarek (2014) 96, 97, 98| 61b. ויש לו בנים לא ישא אילונית שהיא זונה האמורה בתורה דאזונה כהנים הוא דמפקדי וישראל לא מפקדי משום הכי קתני כהן,אמר רב הונא מאי טעמא דר' יהודה דכתיב (הושע ד, י) אכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו כל ביאה שאין בה פירצה אינה אלא בעילת זנות,תניא רבי אליעזר אומר כהן לא ישא את הקטנה אמר ליה רב חסדא לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי לה רב הונא מינך נפק עיין בה רבי אליעזר סבר לה כרבי מאיר וסבר לה כרבי יהודה,סבר לה כרבי מאיר דחייש למיעוטא וסבר לה כרבי יהודה דאמר אילונית זונה הויא,וכרבי מאיר מי סבר לה והתניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי רבי מאיר אמרו לו לרבי מאיר יפה אמרת שאין חולצין (דברים כה, ז) איש כתיב בפרשה ומקשינן אשה לאיש אלא מאי טעמא אין מיבמין,[א"ל] קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה ותניא קטנה מתייבמת ואינה חולצת דברי רבי אליעזר,וכרבי יהודה מי סבר לה והתניא זונה זונה כשמה דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר זונה זו מופקרת רבי מתיא בן חרש אומר אפי' הלך בעלה להשקותה ובא עליה בדרך עשאה זונה,רבי יהודה אומר זונה זו אילונית וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות ר' אליעזר אומר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה,אלא אמר רב אדא בר אהבה הכא בכ"ג עסקינן לאימת קני לה לכי גדלה בעולה היא,אמר רבא מכלי לב אי דקדשה אבוה מההיא שעתא הוא דקני לה ואי דקדשה נפשה הא רבי אליעזר היא ולא רבנן,אלא אמר רבא לעולם בכהן הדיוט וחיישינן שמא תתפתה עליו א"ה ישראל נמי פתויי קטנה אונס הוא ואונס בישראל מישרא שרי,רב פפא אמר בכ"ג והאי תנא הוא דתניא (ויקרא כא, ג) בתולה יכול קטנה ת"ל אשה אי אשה יכול בוגרת ת"ל בתולה הא כיצד יצתה מכלל קטנות ולכלל בגרות לא באתה,רב נחמן בר יצחק אמר האי תנא הוא דתניא בתולה אין בתולה אלא נערה וכן הוא אומר (בראשית כד, טז) והנערה טובת מראה מאד בתולה,ר' אלעזר אומר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה אמר רב עמרם אין הלכה כרבי אלעזר:, big strongמתני׳ /strong /big לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א"כ יש לו בנים ב"ש אומרים שני זכרים וב"ה אומרים זכר ונקבה שנאמר (בראשית ה, ב) זכר ונקבה בראם:, big strongגמ׳ /strong /big הא יש לו בנים מפריה ורביה בטיל מאשה לא בטיל מסייעא ליה לרב נחמן אמר שמואל דאמר אע"פ שיש לו לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה שנאמר (בראשית ב, יח) לא טוב היות האדם לבדו,ואיכא דאמרי הא יש לו בנים בטיל מפריה ורביה ובטיל נמי מאשה נימא תיהוי תיובתא דרב נחמן אמר שמואל לא אין לו בנים נושא אשה בת בנים יש לו בנים נושא אשה דלאו בת בנים נפקא מינה למכור ספר תורה בשביל בנים:,בית שמאי אומרים שני זכרים: מאי טעמייהו דבית שמאי ילפינן ממשה דכתיב (דברי הימים א כג, טו) בני משה גרשום ואליעזר ובית הלל ילפינן מברייתו של עולם ובית שמאי לילפי מברייתו של עולם אין דנין אפשר | 61b. b and he has children, he may not marry a sexually underdeveloped woman, as she is the i zona /i /b about whom it is b stated in the Torah /b that a priest may not marry her. b It is priests who were commanded /b not to marry b a i zona /i , but Israelites were not commanded /b this. It is b due to that /b reason that b he taught /b the first clause of the mishna about b a priest, /b even though that i halakha /i applies equally to Israelites., b Rav Huna said: What is the reason /b for the opinion of b Rabbi Yehuda? As it is written: “And they shall eat, and not have enough, they shall commit harlotry, and shall not increase” /b (Hosea 4:10). He expounds the verse as follows: b Any intercourse that does not /b have the possibility to b increase /b the population because the woman is incapable of having children, b is nothing other /b than b licentious sexual intercourse. /b ,§ b It is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Eliezer says: A priest may not marry a minor. Rav Ḥisda said to Rabba: Go /b and b investigate /b this i halakha /i , b as in the evening Rav Huna /b will b ask you /b the reason for Rabbi Eliezer’s ruling. b He went /b and b investigated it, /b and arrived at the following conclusion: b Rabbi Eliezer holds in accordance with /b the opinion of b Rabbi Meir, and he /b also b holds in accordance with /b the opinion of b Rabbi Yehuda. /b ,Rabba explains: b He holds in accordance with /b the opinion of b Rabbi Meir, who /b says that b one must be concerned for the minority. /b Rabbi Meir does not allow one to assume that an unknown case is similar to the majority of cases. Consequently, one must take into account the possibility that a minor will turn out to be sexually underdeveloped, although this will not be true of most individuals. b And /b he also b holds in accordance with /b the opinion of b Rabbi Yehuda, who said /b that b a sexually underdeveloped woman is a i zona /i /b and therefore forbidden to a priest.,The Gemara challenges Rabba’s explanation: b And does /b Rabbi Eliezer b hold in accordance with /b the opinion of b Rabbi Meir? Isn’t it taught /b in a i baraita /i : b A boy minor and a girl minor may not perform i ḥalitza /i or levirate marriage; /b this is b the statement of Rabbi Meir. /b The Rabbis b said to Rabbi Meir: You spoke well /b when you said b that they may not perform i ḥalitza /i , /b as the term b “man” is written in the passage /b of i ḥalitza /i (Deuteronomy 25:7–10), which limits the i halakha /i to an adult male, b and we compare a woman to a man /b and therefore limit i ḥalitza /i to an adult woman. b However, what is the reason /b that b they may not perform levirate marriage? /b ,Rabbi Meir b said to them: A boy minor /b may not perform levirate marriage b lest he be found /b to be b a eunuch, /b i.e., one who is incapable of fathering children for his late brother. Similarly, b a girl minor /b may not perform levirate marriage b lest she be found /b to be b sexually underdeveloped /b when she grows up. In either case, the mitzva of levirate marriage does not apply, b and they turn out /b to have b encountered a forbidden relative. And it was taught /b in a different i baraita /i : b A girl minor enters into levirate marriage but does not perform i ḥalitza /i ; /b this is b the statement of Rabbi Eliezer. /b This proves that Rabbi Eliezer disagrees with Rabbi Meir and is not concerned that a girl may turn out to be sexually underdeveloped.,The Gemara continues to challenge Rabba’s explanation of Rabbi Eliezer’s ruling. b And does /b Rabbi Eliezer b hold in accordance with /b the opinion of b Rabbi Yehuda? Wasn’t it is taught in /b a i baraita /i : The b i zona /i /b forbidden to a priest is as b the name i zona /i /b implies, i.e., a married woman who committed adultery; this is b the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: A i zona /i is /b a woman, even an unmarried woman, b who /b is b available /b to all, i.e., she has intercourse with whoever is interested. b Rabbi Matya ben Ḥarash says: Even /b if b her husband went to make her drink /b the bitter waters after she disregarded his warning not to seclude herself with a certain man, and b he had intercourse with her on the way, he has /b thereby b caused her /b to become b a i zona /i /b because she was forbidden to him at the time, despite the fact that she is his wife., b Rabbi Yehuda says: A i zona /i is a sexually underdeveloped woman. And the Rabbis say: /b The term b i zona /i /b applies b only to a female convert, a freed /b maidservant, b and one who engaged in licentious sexual intercourse. Rabbi Elazar says: /b Even in the case of b an unmarried man who had intercourse with an unmarried woman not for the purpose of marriage, he has /b thereby b caused her /b to become b a i zona /i . /b This i baraita /i proves that Rabbi Eliezer does not agree with Rabbi Yehuda., b Rather, Rav Adda bar Ahava said /b that Rabbi Eliezer’s ruling that a priest may not marry a minor must be explained differently: b Here we are dealing with a High Priest, /b and the problem is as follows: b When can he acquire her /b as his wife? Only b when she is grown up. /b However, if they had started living together as husband and wife when she was a minor, then when she is grown up and the marriage can legally take effect, b she is /b already b a non-virgin, /b and a High Priest is commanded to marry a virgin., b Rava said: /b This explanation is b without reason. If her father betrothed her /b to her husband, her husband b acquired her from that time, /b as betrothal that a father carries out on his daughter’s behalf when she is a minor is effective by Torah law. b And if /b the minor b betrothed herself, /b is b this Rabbi Eliezer’s /b opinion b and not /b that of b the Rabbis? /b The Rabbis would certainly agree that a High Priest may not marry a minor under these circumstances., b Rather, Rava said: Actually, /b Rabbi Eliezer’s ruling includes b a common priest, /b and the reason he cannot marry a minor is that b we are concerned lest she be seduced /b by another man, due to her tender age and naïveté, while married b to him. /b The Gemara asks: b If so, /b the same concern should apply to b an Israelite also. /b The Gemara answers: b The seduction of a minor is /b considered b rape, and a rape /b victim remains b permitted /b to her husband b in /b a case where she is married to b an Israelite, /b but not if she is married to a priest., b Rav Pappa said: /b Rabbi Eliezer’s ruling applies specifically b to a High Priest, and it is /b the opinion of b this i tanna /i , as it is taught /b in a i baraita /i that when the verse states: b “A virgin /b of his own people shall he take for a wife [ i isha /i ]” (Leviticus 21:14), one b might /b have thought a High Priest may marry b a minor; the verse /b therefore b states /b that he must marry b a woman [ i isha /i ], /b i.e., an adult. b If /b he must marry a b woman, /b one b might /b have thought it means b a grown woman. The verse /b therefore b states /b that he must marry b a virgin, /b which excludes a grown woman, who is considered only a partial virgin because her hymen is not fully intact. b How so? /b He must marry a woman who b has left the class of minority but /b who b has not /b yet b reached the class of grown womanhood, /b i.e., he must marry a maiden., b Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is /b the opinion of b this i tanna /i , as it is taught /b in a i baraita /i : The High Priest must marry b a virgin, and /b the term b virgin /b refers b only /b to b a maiden. And /b a verse b similarly states: “And the maiden was very fair to look upon, a virgin, /b and no man had known her” (Genesis 24:16).,The i baraita /i cited above mentioned that b Rabbi Elazar says: /b In the case of b an unmarried man who had intercourse with an unmarried woman not for the purpose of marriage, he has caused her /b to become b a i zona /i . Rav Amram said: The i halakha /i is not in accordance with /b the opinion of b Rabbi Elazar. /b , strong MISHNA: /strong b A man may not neglect /b the mitzva to b be fruitful and multiply unless he /b already b has children. Beit Shammai say: /b One fulfills this mitzva with b two males, and Beit Hillel say: A male and a female, as it is stated: “Male and female He created them” /b (Genesis 5:2)., strong GEMARA: /strong The Gemara infers from the mishna’s wording that if b he /b already b has children he may neglect /b the mitzva to b be fruitful and multiply, /b but b he may not neglect /b the mitzva to have b a wife. /b This b supports /b what b Rav Naḥman said /b in the name of b Shmuel, who said: Even /b if b a man has several children, it is prohibited to remain without a wife, as it is stated: “It is not good that the man should be alone” /b (Genesis 2:18)., b And some say /b a different version of the inference from the mishna: If b he /b already b has children, he may neglect /b the mitzva to b be fruitful and multiply and /b he b may also neglect /b the mitzva to have b a wife. Shall we say /b this b is a conclusive refutation of /b what b Rav Naḥman said /b that b Shmuel /b said? The Gemara responds: b No, /b it means that b if he does not have children he must marry a woman /b capable b of /b bearing b children, /b whereas if b he has children he may marry a woman who is not /b capable b of /b bearing b children. A practical difference /b between a man who has children and one who does not is whether he is permitted b to sell a Torah scroll in order to /b marry a woman capable of having b children. /b This is permitted only for one who does not yet have children.,§ The mishna states that b Beit Shammai say /b that one fulfills the mitzva to be fruitful and multiply when he has b two males. /b The Gemara asks: b What is the reason of Beit Shammai? /b The Gemara answers: b We learn /b this b from Moses as it is written: “The sons of Moses, Gershom and Eliezer” /b (I Chronicles 23:15). Since Moses did not have any other children, two sons must be sufficient to fulfill the mitzva. b And /b the reason of b Beit Hillel /b is that b we learn from the creation of the world, /b as mankind was created male and female. The Gemara asks: b And Beit Shammai, let them learn from the creation of the world /b as well. The Gemara answers that Beit Shammai could say to you: b We do not derive /b a case where it is b possible /b |
|
75. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 162, 163| 59b. תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית ואימת הוי אמר אביי כל כ"ח שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע:,ר' יהודה אומר הרואה הים וכו': לפרקים עד כמה אמר רמי בר אבא א"ר יצחק עד שלשים יום,ואמר רמי בר אבא א"ר יצחק הרואה פרת אגשרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית והאידנא דשניוה פרסאי מבי שבור ולעיל רב יוסף אמר מאיהי דקירא ולעיל ואמר רמי בר אבא הרואה דגלת אגשרא דשביסתנא אומר ברוך עושה בראשית,מאי (בראשית ב, יד) חדקל א"ר אשי שמימיו חדין וקלין מאי פרת שמימיו פרין ורבין,ואמר רבא האי דחריפי בני מחוזא משום דשתו מיא דדגלת האי דגיחורי משום דמשמשי ביממא והאי דניידי עינייהו משום דדיירו בבית אפל:,על הגשמים כו': ועל הגשמים הטוב והמטיב מברך והא"ר אבהו ואמרי לה במתניתא תנא מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה,מאי מברכין אמר רב יהודה מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו ורבי יוחנן מסיים בה הכי אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו עד תשתחוה בא"י רוב ההודאות,רוב ההודאות ולא כל ההודאות אמר רבא אימא האל ההודאות א"ר פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו רוב ההודאות והאל ההודאות,ואלא קשיא ל"ק הא דשמע משמע הא דחזא מחזי,דשמע משמע היינו בשורות טובות ותנן על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב,אלא אידי ואידי דחזי מחזי ולא קשיא הא דאתא פורתא הא דאתא טובא ואב"א הא והא דאתא טובא ולא קשיא הא דאית ליה ארעא הא דלית ליה ארעא,אית ליה ארעא הטוב והמטיב מברך והא (תנן) בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה שלו ושל אחרים אומר הטוב והמטיב,לא קשיא הא דאית ליה שותפות הא דלית ליה שותפות והתניא קצרו של דבר על שלו הוא אומר ברוך שהחיינו וקיימנו על שלו ועל של חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב,וכל היכא דלית לאחרינא בהדיה לא מברך הטוב והמטיב והתניא אמרו ליה ילדה אשתו זכר אומר ברוך הטוב והמטיב התם נמי דאיכא אשתו בהדיה דניחא לה בזכר,ת"ש מת אביו והוא יורשו בתחלה אומר ברוך דיין האמת ולבסוף הוא אומר ברוך הטוב והמטיב התם נמי דאיכא אחי דקא ירתי בהדיה,ת"ש שינוי יין א"צ לברך שינוי מקום צריך לברך וא"ר יוסף בר אבא א"ר יוחנן אע"פ שאמרו שינוי יין א"צ לברך אבל אומר ברוך הטוב והמטיב התם נמי דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה:,בנה בית חדש וקנה כלים חדשים וכו': א"ר הונא לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן אבל יש לו כיוצא בהן א"צ לברך ור' יוחנן אמר אפילו יש לו כיוצא בהן צריך לברך | 59b. b The Sages taught: One who sees the sun in /b the beginning of b its cycle, the moon in its might, the planets in their orbit, or the signs of the zodiac /b aligned b in their order recites: Blessed…Author of creation. /b The Gemara asks: b And when is it /b that the sun is at the beginning of its cycle? b Abaye said: Every twenty-eight years /b when the b cycle /b is complete and b returns /b to its genesis, b and the Nisan, /b vernal, b equinox, /b when the spring days and nights are of equal length, b falls within /b the constellation of b Saturn on the night of the third and eve of the fourth /b day of the week, as then their arrangement returns to be as it was when the constellations were first placed in the heavens.,We learned in the mishna that b Rabbi Yehuda said: One who sees the great sea /b intermittently b recites: /b Blessed…Who has made the great sea. The Gemara asks: b How much /b is b intermittently? Rami bar Abba said /b that b Rav Yitzḥak said: Thirty days. /b , b And Rami bar Abba said /b that b Rav Yitzḥak said: One who sees the Euphrates River near the bridge of Babylonia recites: Blessed…Author of creation. /b The Gemara adds: b And now that the Persians have rerouted /b the course of the river, one only recites the blessing b from Beit Shavor upriver. /b Downriver, it no longer flows as it did at creation, so there one does not recite the blessing: Author of creation. b Rav Yosef said: /b One only recites the blessing b from Ihi Dekira upriver. And Rami bar Abba said: One who sees the Tigris on the bridge of Shabistana recites: Blessed…Author of creation. /b ,The Gemara proceeds to explain the names of these rivers. b What is /b the source of the name b i Ḥidekel /i [ /b Tigris]? b Rav Ashi said: /b Its name is an acronym derived from the fact that b its waters are sharp [ i ḥadin /i ] and light [ i kalin /i ] /b and therefore good for drinking. b What is /b the source of the name b i Perat /i /b [Euphrates]? It is so named b because its waters are fruitful [ i parin /i ] and multiply [ i ravin /i ]; /b there are many fish in it.,As for the Tigris River, b Rava said: The inhabitants /b of the city b Meḥoza are sharp because they drink the water of the Tigris; they are red because they engage in /b conjugal b relations in the daytime; and their eyes move /b constantly b because they live in dark houses. /b ,We learned in our mishna that b over rain /b one recites the blessing: Blessed…Who is good and does good. The Gemara asks: b And over rain /b does b one /b really b recite the blessing: Who is good and does good? Didn’t Rabbi Abbahu say, and some say it was taught in a i baraita /i : From when does one recite the blessing on rain? From when the groom went out to meet the bride. /b In other words, there are puddles of water on the ground. The groom, meaning the raindrops from above, cause the bride, meaning the water below, to splash.,The Gemara asks: b What blessing does one recite? Rav Yehuda said: /b The formula of the blessing is: b We thank You for each and every drop that You have made fall for us. And Rav Yoḥa concludes /b the blessing b as follows: If our mouths were as full of song as the sea…we could not sufficiently praise You O Lord our God, /b and he continues with the formula of i nishmat /i that is recited on Shabbat morning, b until: Shall bow /b before You. b Blessed are You, O Lord, /b to Whom b abundant thanksgivings /b are offered.,The Gemara asks: Does the blessing say: b Abundant thanksgivings, and not: All thanksgivings? /b Certainly all thanksgivings are due to God. b Rava said: /b Emend the formula of the blessing and b say: The God of thanksgivings. Rav Pappa said: Therefore, we will recite them both: Abundant thanksgivings, and: The God of thanksgivings. /b , b However, it is /b still b difficult, /b as apparently the blessing for rain is not: Who is good and does good, as it appears in our mishna. The Gemara responds: This is b not difficult. This, /b which we learned in our mishna, that one recites: Who is good and does good, refers to a case b where one heard /b that rain fell. b This, /b where we learned that one recites: We thank You, etc., refers to a case b where one saw /b the rain fall.,The Gemara asks: b One heard /b that the rain fell; b that is /b a case of b good tidings. And we learned /b in the mishna b that upon /b hearing b good tidings one recites: Who is good and does good. /b Therefore, there is no reason for the mishna to mention rain separately., b Rather, /b the difficulty can be otherwise resolved: b This, /b Rabbi Abbahu’s statement, b and that, /b the mishna, both refer to a case where one saw the rain fall, b and /b this is b not difficult. This, /b Rabbi Abbahu’s statement that one recites We thank You, etc., b refers to /b a case b where a little /b rain b fell, /b while b that, /b the mishna which says that one recites: Who is good and does good, refers to a case b where a lot /b of rain b fell. And if you wish, say /b instead that b this and that /b refer to cases b where a lot /b of rain b fell, and /b this is b not difficult. This, /b the mishna, b refers to /b a case b where one owns land, /b while b that, /b Rabbi Abbahu’s statement that one recites: We thank You, etc., b refers to /b a case b where one does not own land, /b so the rain does not benefit him directly.,The Gemara asks: b One who owns land recites: Who is good and does good? Didn’t we learn /b in the mishna: b One who built a new house or purchased new vessels recites: Blessed…Who has given us life…and brought us to this time. /b However, if the land belonged b to him and others /b in partnership, b he recites: Who is good and does good? /b For rain falling onto land that one owns exclusively, he recites: Who has given us life and not: Who is good and does good.,The Gemara answers: This is b not difficult. This, /b the mishna where we learned that one recites: Who is good and does good, b refers to /b a case b where one /b owns his land b in partnership /b with another; b that, /b Rabbi Abbahu’s statement that one recites: Who has given us life, b refers to /b a case b where one /b owns the land exclusively and b does not have a partnership. And /b indeed, this i halakha /i b was taught /b in a i baraita /i : b The gist of the matter is, for /b that which b is /b exclusively b his, he recites: Blessed…Who has given us life and sustained us; for /b that which b belongs to him and to another /b in partnership, b he recites: Who is good and does good. /b ,The Gemara challenges this principle: b And in every case where others are not with him, one does not recite: Who is good and does good? Wasn’t it taught /b in a i baraita /i : b If they told him that his wife gave birth to a male, he recites: Who is good and does good? /b The Gemara responds: b There too, his wife is with him, as she is also happy that a male /b child was born.,The Gemara challenges further: b Come and hear /b a contradiction from what was taught in a i baraita /i : One whose b father died and he is his heir, initially recites: Blessed…the true Judge, /b upon hearing of his father’s death, b and ultimately, /b upon receiving his inheritance, b he recites: Blessed…Who is good and does good. /b Despite the fact that the son alone benefits, he nevertheless recites: Who is good and does good. The Gemara responds: b There, too, /b it refers to a case b where he has brothers who inherit along with him. /b ,The Gemara cites an additional challenge: b Come and hear /b a contradiction based on what was taught in a i baraita /i : In the case of b a change in /b the type of b wine /b during a meal, b one need not recite the blessing: /b Who creates fruit of the vine, a second time. However, in the case of b a change in place, one must recite a /b second b blessing /b over the wine. b And Rabbi Yosef bar Abba said /b that b Rabbi Yoḥa said: Although /b the Sages b said that /b in the case of b a change in /b the type of b wine one need not recite a /b second b blessing /b over the wine, b he does recite: Blessed…Who is good and does good. /b The Gemara responds: b There, too, /b it refers to a case where he is not alone, but where b members of the group are drinking with him. /b ,We learned in the mishna: One who b built a new house or purchased new vessels /b recites: Blessed…Who has given us life, sustained us and brought us to this time. With regard to this blessing, b Rav Huna said: They only taught /b that one recites: Who has given us life, upon purchasing a new vessel when b he does not /b already b have something similar, /b i.e., something he inherited. b However, if he /b already b has something similar he need not recite a blessing, /b as it is not new to him. b Rabbi Yoḥa said: Even /b if b one /b already b has something similar /b that he inherited, b he must recite a blessing /b because he never before purchased a vessel of that kind. |
|
76. Babylonian Talmud, Shabbat, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42| 59b. כדעבד ליה רבי עקיבא לדביתהו,ת"ר לא תצא אשה בעיר של זהב ואם יצתה חייבת חטאת דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לא תצא ואם יצתה פטורה רבי אליעזר אומר יוצאה אשה בעיר של זהב לכתחלה,במאי קמיפלגי ר"מ סבר משוי הוא ורבנן סברי תכשיט הוא דילמא שלפא ומחויא ליה ואתיא לאתויי ור"א סבר מאן דרכה למיפק בעיר של זהב אשה חשובה ואשה חשובה לא משלפא ומחויא,כלילא רב אסר ושמואל שרי,דאניסכא כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי דארוקתא מר סבר אניסכא עיקר ומר סבר ארוקתא עיקר,רב אשי מתני לקולא דארוקתא דכולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי דאניסכא מר סבר דילמא שלפא ומחויא ואתי לאתויי ומר סבר מאן דרכה למיפק בכלילא אשה חשובה ואשה חשובה לא שלפא ומחויא,א"ל רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף בפירוש אמרת לן משמיה דרב כלילא שרי,אמרו ליה לרב אתא גברא רבה אריכא לנהרדעא ומטלע ודרש כלילא שרי אמר מאן גברא רבה אריכא [דאיטלע] לוי ש"מ נח נפשיה דרבי אפס ויתיב ר' חנינא ברישא ולא הוה ליה איניש ללוי למיתב גביה וקאתי להכא,ודילמא נח נפשיה דרבי חנינא ור' אפס כדקאי קאי ולא הוה ליה איניש ללוי למיתב גביה וקאתי להכא אם איתא דרבי חנינא שכיב לוי לר' אפס מיכף הוה כייף ליה ותו דרבי חנינא לא סגי דלא מליך דכי הוה קא ניחא נפשיה דרבי אמר חנינא בר' חמא יתיב בראש וכתיב בהו בצדיקים (איוב כב, כח) ותגזר אומר ויקם לך וגו',דרש לוי בנהרדעא כלילא שרי נפיק עשרין וארבע כלילי מכולה נהרדעא דרש רבה בר אבוה במחוזא כלילא שרי ונפקו תמני סרי כלילי מחדא מבואה,אמר רב יהודה אמר רב שמואל קמרא שרי איכא דאמרי דארוקתא ואמר רב ספרא מידי דהוה אטלית מוזהבת,ואיכא דאמרי דאניסכא ואמר רב ספרא מידי דהוה אאבנט של מלכים,א"ל רבינא לרב אשי קמרא עילוי המיינא מאי א"ל תרי המייני קאמרת,אמר רב אשי האי רסוקא אי אית ליה מפרחייתא שרי ואי לא אסיר:,ולא בקטלא: מאי קטלא מנקטא פארי: נזמים: נזמי האף:,ולא בטבעת שאין עליה חותם: הא יש עליה חותם חייבת אלמא לאו תכשיט הוא,ורמינהו תכשיטי נשים טמאים ואלו הן תכשיטי נשים קטלאות נזמים וטבעות וטבעת בין שיש עליה חותם בין שאין עליה חותם ונזמי האף,ואמר רבי זירא לא קשיא הא ר' נחמיה הא רבנן),דתניא. היא של מתכת וחותמה של אלמוג טמאה היא של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה ורבי נחמיה מטמא שהיה ר' נחמיה אומר בטבעת הלך אחר חותמה בעול הלך אחר סמלוניו | 59b. b like /b the one b that Rabbi Akiva made for his wife. /b ,And on this subject, b the Sages taught /b in the i Tosefta /i : b A woman may not go out /b into the public domain on Shabbat b with a city of gold /b ornament. b And if she went out /b with it into the public domain b she is liable to bring a sin-offering; /b that is b the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: She may not go out /b with it i ab initio /i , b and if she went out she is exempt. And Rabbi Eliezer says: A woman may go out with a city of gold /b ornament b i ab initio /i . /b ,The Gemara explains: b With regard to what /b principle b do they disagree? Rabbi Meir holds /b that b it is /b considered b a burden /b and not an ornament, and one who carries a burden into the public domain is liable to bring a sin-offering. b And the Rabbis hold /b that b it is an ornament. /b Why, then, did they prohibit going out into the public domain wearing it? They are concerned b lest she remove it, and show it /b to another, b and come to carry it /b in the public domain. b And Rabbi Eliezer holds: Whose manner is it to go out with a city of gold /b ornament? Only b an important woman, and /b in that case there is no concern, as b an important woman does not remove /b ornaments b and show /b them to others.,After discussing going out into the public domain on Shabbat with a city of gold ornament, the Gemara discusses other ornaments. There is a dispute among i amora’im /i with regard to a b i kelila /i , /b which is a tiara-like ornament. b Rav prohibited /b going out with it, b and Shmuel permitted /b doing so.,The Gemara sets the parameters of the disagreement: With a i kelila /i made b of metal, everyone agrees that it is prohibited /b to go out into the public domain. b Where they disagree /b is in the case b of a woven /b fabric inlaid with metal. One b Sage, /b Rav, b holds /b that in that type of ornament b the metal is /b the b primary /b element, and it is prohibited. b And /b one b Sage, /b Shmuel, b holds /b that b the woven /b fabric b is /b the b primary /b element, and it is consequently permitted., b Rav Ashi taught /b this disagreement with b a lenient /b interpretation, as he said: With a i kelila /i b of woven /b fabric, b everyone agrees that it is permitted /b to go out into the public domain. b Where they disagree /b is in the case b of a metal /b ornament. One b Sage, /b Rav, b holds /b that it is prohibited because there is concern b lest she remove it, and show it /b to another, b and come to carry it /b in the public domain. b And /b one b Sage, /b Shmuel, b holds /b that it is permitted. b Whose manner is to go out with a i kelila /i /b ornament? Only b an important woman; and an important woman does not remove /b ornaments b and show /b them to others.,On the same topic, b Rav Shmuel bar bar Ḥana said to Rav Yosef /b who, due to illness, forgot his learning: b You explicitly said to us in the name of Rav: /b With regard to b a i kelila /i , /b it b is permitted /b to go out into the public domain on Shabbat.,The Gemara relates that one day b they said to Rav: A great, tall man came to Neharde’a and he was limping. And he taught: /b With b a i kelila /i , /b it b is permitted /b to go out into the public domain on Shabbat. Rav b said: Who is a great, tall man who limps? Levi. Conclude from this that Rabbi Afes passed away and Rabbi Ḥanina is sitting at the head /b of the yeshiva in Eretz Yisrael in his place. b And, /b consequently, b Levi had no one before whom to sit /b and study b and he came here. /b As long as Rabbi Afes headed the yeshiva, Rabbi Ḥanina would sit outside the study hall. Entering the study hall would indicate that he accepted the authority of Rabbi Afes. Rabbi Ḥanina, who was a great man, refused to do so. In deference to Rabbi Ḥanina, Levi would sit with him as a colleague outside the study hall. When Levi arrived from Eretz Yisrael, it was clear that Rabbi Afes must have died. Levi, who considered himself Rabbi Ḥanina’s equal in terms of both scholarship and age, did not want to defer to Rabbi Ḥanina’s authority and decided to go to elsewhere, to Babylonia.,The Gemara asks: How did Rav arrive at that particular conclusion? b And perhaps Rabbi Ḥanina died and Rabbi Afes /b remained b standing /b in his position at the head of the yeshiva b as he stood /b previously; b and Levi had no one with whom to sit /b outside the study hall, b and /b that is why b he came here? /b The Gemara answers that that could not be the case for two reasons. First, b if it were so, /b that b Rabbi Ḥanina died, Levi /b would have been b subject to /b the authority of b Rabbi Afes. /b It was only in deference to Rabbi Ḥanina that Levi did not enter the study hall. b And furthermore, it could not be that Rabbi Ḥanina /b died and b did not reign /b as head of the yeshiva, b as when Rabbi /b Yehuda HaNasi b died, he said /b in his dying testament: b Ḥanina, son of Rabbi Ḥama, shall sit at the head /b of the yeshiva. b And of the righteous it is written: “You will decree a saying and it will be established for you, /b and the light will shine on your ways” (Job 22:28). Since the statement that Rabbi Ḥanina will serve at the head of the yeshiva crossed the lips of a righteous person, Rabbi Yehuda HaNasi, it is inconceivable that it would not have been realized.,The Gemara returns to the subject of i kelila /i . When b Levi taught in Neharde’a /b that with the b i kelila /i /b ornament, one b is permitted /b to go out into the public domain on Shabbat, b twenty-four /b women wearing the b i kelila /i /b ornament b went out /b into the public domain b from all of Neharde’a. /b When b Rabba bar Avuh taught in Meḥoza that /b the b i kelila /i /b ornament b is permitted, eighteen /b women wearing the b i kelila /i /b ornament b went out from one alleyway. /b Meḥoza was a wealthy mercantile city, and many women there owned precious jewelry., b Rav Yehuda said /b that b Rav Shmuel said: /b With a precious b gilded belt [ i kamra /i ], /b a woman b is permitted /b to go out into the public domain on Shabbat. b Some say /b that he was referring to a belt made b of woven /b fabric and inlaid with gold. b And Rav Safra said: /b It is permitted b just as /b it is permitted b in the case of a gilded cloak. /b , b And some say /b that it is referring to a belt made entirely b of metal. And Rav Safra said: /b It is permitted b just as /b it is permitted to go out into the public domain on Shabbat with b the belt of kings /b made entirely of gold., b Ravina said to Rav Ashi: /b With regard to going out with b a gilded belt over /b another b belt [ i hemyana /i ], what /b is the i halakha /i ? b He said to him: Two belts you said; /b it is certainly uncommon to wear two belts. Therefore, one of them is a burden., b Rav Ashi said: This short cloak; if it has /b short b straps with which /b to tie it, b it is permitted /b to go out with it, and b if not, it is prohibited. /b ,We learned in the mishna: b And /b a woman may b not /b go out on Shabbat b with a i katla /i . /b The Gemara explains: b What is /b a b i katla /i ? A /b type of b small bib /b hung from the neck. The b i nezamim /i /b mentioned in the mishna with which a woman may not go out on Shabbat refer to b nose rings, /b not earrings.,We learned in the mishna: b Nor with a ring that has no seal on it. /b By inference: b If it does have a seal on it, she is liable /b to bring a sin-offering. She is only exempt from bringing a sacrifice when she goes out with a ring that does not have a seal on it, which is an ornament; however, a ring with a seal on it, typically used by men for sealing documents, is considered a burden for a woman on Shabbat. b Apparently, /b that ring b is not an ornament. /b ,The Gemara b raises a contradiction /b from a mishna in tractate i Kelim /i : b Women’s ornaments /b can become b ritually impure. And these are women’s ornaments: Bibs; earrings; and rings; and a ring whether it has a seal on it /b or b whether it does not have a seal on it; and nose rings. /b Apparently, even a ring that has a seal on it is considered a woman’s ornament., b And Rabbi Zeira said: /b This is b not difficult. /b Rather, b this /b ruling in our mishna, which distinguishes between a ring with a seal and a ring without a seal, b is /b in accordance with the opinion of b Rabbi Neḥemya; that /b ruling in the mishna in tractate i Kelim /i , which does not distinguish between rings, b is /b in accordance with the opinion of b the Rabbis. /b , b As it was taught /b in a i baraita /i : If the ring were made b of metal and its seal /b was made b of coral, it /b can become b ritually impure /b because the primary component of the ring is metal, a material that can become b ritually impure. /b If the ring were made b of coral and its seal of metal, it is ritually pure /b and cannot become ritually impure. b Rabbi Neḥemya deems it ritually impure, as Rabbi Neḥemya would say: With regard to a ring, follow its seal; /b if the seal were made of material that can become ritually impure, the entire ring can become ritually impure, and if it were made of material that cannot become ritually impure, the entire ring remains pure. The same is true b with regard to a yoke /b of an animal: b Follow its rods. /b Rods are placed in the yoke to fasten it to the animal; the component material of the rods determines whether or not the entire yoke can become ritually impure. |
|
77. Babylonian Talmud, Hulin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Kanarek (2014) 57| 16a. קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ שאני בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבסוף חברו ש"מ,אמר מר השוחט במוכני שחיטתו כשרה והתניא שחיטתו פסולה ל"ק הא בסרנא דפחרא הא בסרנא דמיא,ואיבעית אימא הא והא בסרנא דמיא ולא קשיא הא בכח ראשון הא בכח שני,וכי הא דאמר רב פפא האי מאן דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא ומית חייב מ"ט גירי דידיה הוא דאהני ביה וה"מ בכח ראשון אבל בכח שני גרמא בעלמא הוא,יתיב רב אחוריה דרבי חייא ורבי חייא קמיה דרבי ויתיב רבי וקאמר מנין לשחיטה שהוא בתלוש שנאמר (בראשית כב, י) ויקח את המאכלת לשחוט א"ל רב לרבי חייא מאי קאמר א"ל וי"ו דכתיב אאופתא קאמר והא קרא קאמר קרא זריזותיה דאברהם קמ"ל,אמר רבא פשיטא לי תלוש ולבסוף חברו לענין עבודת כוכבים הוי תלוש דאמר מר המשתחוה לבית שלו אסרו ואי ס"ד הוי מחובר (דברים יב, ב) אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם,לענין הכשר זרעים תנאי היא דתנן הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח הרי זה בכי יותן בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן,הא גופא קשיא אמרת בשביל שתודח הרי זה בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל אין זה בכי יותן,והדר תני בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל ה"ז בכי יותן,א"ר אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו רב פפא אמר כולה חד תנא הוא הא בכותל מערה הא בכותל בנין,וה"ק הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח ה"ז בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל אין זה בכי יותן,בד"א בכותל מערה אבל בכותל בנין בשביל שלא ילקה הכותל הוא דאינו בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל ה"ז בכי יותן,בעי רבא | 16a. Ostensibly, the two clauses of the i baraita /i are b difficult, /b as they contradict b each other, /b since the first clause states that slaughter with a blade that is attached is valid and the latter clause states that slaughter is not valid. b Rather, /b must one b not conclude from it /b that there is b a difference between /b a case where the blade was b attached from the outset and /b a case where the blade was b detached and ultimately he reattached it? /b The Gemara affirms: Indeed, b learn from it. /b ,§ b The Master said: /b In the case of b one who slaughters with a mechanism /b of a wheel with a knife attached to it, b his slaughter is valid. /b The Gemara asks: b But isn’t it taught /b in a i baraita /i that b his slaughter is not valid? /b The Gemara answers: This contradiction is b not difficult. This /b i baraita /i , which rules that the slaughter is valid, is b in /b a case where the knife was attached to b a potter’s wheel, /b whose movement is generated by the potter pressing on a pedal. Since the slaughter was performed by the force of the person’s actions, the slaughter is valid. b That /b i baraita /i , which rules that the slaughter is not valid, is b in /b a case where the knife was attached to b a waterwheel. /b Since the slaughter was not performed by the force of the person’s actions, the slaughter is not valid., b And if you wish, say /b instead: The rulings of both b this /b i baraita /i b and that /b i baraita /i are b in /b a case where the knife was attached to b a waterwheel, and /b the contradiction is b not difficult. This /b i baraita /i , which rules that the slaughter is valid, is in a case where the movement of the slaughter was generated b by primary force, /b as the person releases the water that turns the wheel, and on that initial turn of the wheel the knife slaughters the animal. b That /b i baraita /i , which rules that the slaughter is not valid, is in a case where the slaughter was generated b by secondary force, /b as the knife slaughters the animal on the second turn of the wheel., b And /b this is b like that which Rav Pappa says: /b In the case of b a certain /b person b who bound another and diverted a flow [ i bidka /i ] of water upon him and he died, /b the one who diverted the water is b liable /b for his murder. b What is the reason? /b It is because those were b his arrows that were effective in his /b murder. b And this matter /b applies in a case where he killed the other person b by primary force, /b as the person was proximate to him and was directly drowned by the water. b But /b if the person was further away and was killed b by secondary force /b after the water flowed on its own, it is not by his direct action; rather, b it is merely an indirect /b action, and he is exempt.,§ b Rav sat behind Rabbi Ḥiyya, and Rabbi Ḥiyya /b sat b before Rabbi /b Yehuda HaNasi, b and Rabbi /b Yehuda HaNasi b sat and said: From where /b is it derived b that slaughter is /b performed specifically b with /b a blade that is b detached? /b It is derived from a verse, b as it is stated: /b “And Abraham stretched forth his hand b and took the knife to slaughter /b his son” (Genesis 22:10). b Rav said to Rabbi Ḥiyya: What is he saying? /b Rabbi Ḥiyya b said to /b Rav: b He is saying /b an incorrect reason, comparable to the letter b i vav /i that is written on /b the rough surface of b a tree trunk [ i a’ufta /i ]. /b The Gemara asks: b But didn’t /b Rabbi Yehuda HaNasi b say a verse /b as proof for his statement? The Gemara answers: b The verse teaches us the diligence of Abraham, /b who had a knife prepared to slaughter Isaac. It does not teach any i halakha /i concerning ritual slaughter.,§ Apropos the issue of slaughter with a detached blade, b Rava said: /b It is b obvious to me /b that concerning an item that was b detached and ultimately one attached it, /b with regard b to the matter of idol worship /b its halakhic status b is /b that of b a detached /b item, b as the Master says: One who bows to his house has rendered it forbidden /b as an object of idol worship. b And if it enters your mind /b to say that its halakhic status b is /b that of an b attached /b item, it is written with regard to idolatry: b “Their gods, upon the high mountains” /b (Deuteronomy 12:2), from which it is derived: b But the mountains are not their gods, /b as items attached to the ground are never rendered forbidden as objects of idol worship. The halakhic status of a house built from stones that were detached is that of a detached item.,With regard b to the matter of rendering seeds susceptible /b to ritual impurity, there b is /b a dispute between b i tanna’im /i , as we learned /b in a mishna ( i Makhshirin /i 4:3): In the case of b one who places a bowl on the wall /b while it is raining b so that /b the bowl b will be rinsed /b with the rainwater, if the water from the bowl then falls onto produce, b that is under /b the rubric of the verse: “But b when /b water b is placed /b upon the seed” (Leviticus 11:38). The water has the halakhic status of a liquid that he poured of his own volition on fruit and seeds. Consequently, it renders them susceptible to ritual impurity. But if he placed the bowl there b so that the wall will not be damaged, it is not under /b the rubric of the verse “but b when /b water b is placed /b upon the seed.” Since he had no intent to use the water, it is not considered to have entered the bowl of his own volition, and it does not render produce susceptible to impurity., b This /b mishna b itself /b is b difficult, /b as the inferences from the first clause and the latter clause are contradictory. In the first clause b you said: /b In the case of one who places a bowl on the wall b so that /b the bowl b will be rinsed /b with the rainwater, b that is under /b the rubric of the verse “but b when /b water b is placed /b upon the seed,” and the water renders produce susceptible to impurity. By inference, if he placed the bowl b so that the wall will be rinsed /b by means of the bowl, b that is not under /b the rubric of the verse “but b when /b water b is placed /b upon the seed.” That water would not render produce susceptible to impurity, because the intent was for the water to rinse the wall, which is an item attached to the ground., b And then /b the mishna b teaches /b in the latter clause: If he placed the bowl b so that the wall will not be damaged, it is not under /b the rubric of the verse: “But b when /b water b is placed /b upon the seed.” By inference, if he placed the bowl b so that the wall will be rinsed, that is under /b the rubric of the verse: “But b when /b water b is placed /b upon the seed,” as a wall has the status of a detached item, since it was built from stones that were detached., b Rabbi Elazar said: /b This mishna is b disjointed; /b the i tanna /i b who taught this /b first clause b did not teach that /b second clause. There is a tannaitic dispute whether the status of a wall that is built from detached stones is that of an attached item or a detached item. b Rav Pappa said: The entire /b mishna b is /b the opinion of b one i tanna /i : This /b first clause is b in /b the case of b the wall of a cave, /b which is attached from the outset; b that /b latter clause is b in /b the case of b the wall of a building, /b which is built from stones that were detached from the ground., b And this /b is what the mishna b is saying: /b In the case of b one who places a bowl on the wall so that /b the bowl b will be rinsed /b with the rainwater, b that is under /b the rubric of the verse “but b when /b water b is placed /b upon the seed,” and the water renders produce susceptible to impurity. By inference, if he placed the bowl b so that the wall will be rinsed /b by means of the bowl, b that is not under /b the rubric of the verse “but b when /b water b is placed /b upon the seed.”, b In what /b case b is this statement said? /b It is said b in /b the case of b the wall of a cave, /b which was always attached to the ground. b But in /b the case of b the wall of a building, /b whose stones were detached and subsequently reattached, if he places the bowl b so that the wall will not be damaged, /b that b is when /b it is b not under /b the rubric of the verse “but b when /b water b is placed /b upon the seed.” b But /b if he places the bowl b so that the wall will be rinsed, that is under /b the rubric of the verse “but b when /b water b is placed /b upon the seed.”, b Rava raises a dilemma: /b |
|
78. Babylonian Talmud, Menachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Kanarek (2014) 56, 57 | 82b. Can b you say /b the same b with /b regard to b the Paschal offering /b of the b generations, which requires /b the b placement of blood /b on the altar b and /b that the b sacrificial portions /b be consumed b by the altar? /b ,Rabbi Eliezer b said to him: /b The Paschal offerings should be compared, b as the /b verse b states /b with regard to the Paschal offering of the generations: “And it shall be when the Lord shall bring you into the land of the Canaanite, and the Hittite, and the Amorite, and the Hivite, and the Jebusite, which He swore to your fathers to give you, a land flowing with milk and honey, b that you shall perform this service in this month” /b (Exodus 13:5). This indicates b that all the services of this month /b for the generations b shall be like this, /b the Paschal offering of Egypt.,The Gemara discusses the opinion of Rabbi Akiva: Initially, Rabbi Akiva rejects the statement of Rabbi Eliezer based on the claim that one cannot derive the possible from the impossible. He then rejects the statement of Rabbi Eliezer on a technicality, namely that the two Paschal offerings have different sacrificial requirements. The Gemara therefore challenges: b And /b as for b Rabbi Akiva, if he holds that one does not derive /b the b possible from /b the b impossible, /b then b let him stand by his statement. /b ,And b if he retracted /b and conceded that one derives the possible from the impossible, b and /b the fact b that he did not derive /b the i halakha /i with regard to the Paschal offering of the generations b from /b the i halakha /i of b the Paschal offering /b in b Egypt is due to that refutation /b that he proposed, i.e., that the Paschal offerings are different, then b the Paschal offering /b that was sacrificed in the second year in b the wilderness will prove /b that this refutation is incorrect. That offering did require placement of the blood and sacrificial portions on the altar, yet it was brought only from non-sacred money, as there were no tithes in the wilderness.,The Gemara explains: Rabbi Akiva b stated /b this objection b in accordance with the statement of Rabbi Eliezer. /b He meant as follows: b According to my /b opinion, b one does not derive /b the b possible from /b the b impossible, /b and this is a sufficient reason why one cannot derive the i halakha /i with regard to the Paschal offering of the generations from the i halakha /i of the Paschal offering in Egypt. And even b according to your /b opinion, in b which you said /b that b one derives /b the b possible from /b the b impossible, /b this comparison can be refuted: b What /b is notable b about the Paschal offering /b sacrificed in b Egypt? /b It is notable in b that /b it b did not require /b the b placement of blood /b on the altar nor that the b sacrificial portions /b be consumed b by the altar. /b Can b you say /b the same b with regard to the Paschal offering /b of the b generations, which requires /b the b placement of blood /b on the altar b and /b that the b sacrificial portions /b be consumed b by the altar? /b , b And /b in response to this, b Rabbi Eliezer said to him /b that the i halakha /i with regard to the Paschal offering of the generations should be derived from the i halakha /i of the Paschal offering in Egypt, since the verse states with regard to the Paschal offering of the generations: b “That you shall keep /b this service in this month.”,The Gemara asks: b But /b why must b Rabbi Eliezer /b cite this verse? b Let him say to /b Rabbi Akiva: b The Paschal offering /b brought in b the wilderness will prove /b that this refutation is incorrect, since it did require placement of the blood and consumption of sacrificial portions on the altar, yet it was brought only from non-sacred money.,The Gemara responds: Rabbi Eliezer b stated /b his opinion b in accordance with the statement of Rabbi Akiva. /b He meant as follows: b In my /b opinion, b one derives /b the b possible from /b the b impossible. And as /b for b that refutation /b that you raised, that the Paschal offering in Egypt and the Paschal offering of the generations have different sacrificial requirements, b the Paschal offering /b of b the wilderness will prove /b that this is not a valid refutation. b According to your /b opinion, in b which you said /b that b one does not derive /b the b possible from /b the b impossible, /b the verse states: b “That you shall keep /b this service in this month,” indicating that the Paschal offering of the generations is compared to the Paschal offering in Egypt.,The Gemara challenges: b But even now, let /b Rabbi Akiva b refute /b this comparison by the same claim that one cannot derive the possible from the impossible. b Rav Sheshet says: That is to say /b that b one cannot refute a juxtaposition, /b i.e., one cannot refute such a derivation based on reasoning., b And in the study hall [ i uvetarbitza /i ] /b they discussed the statement of the mishna that the i halakha /i that all obligatory offerings must be brought from non-sacred property is derived from the Paschal offering of the generations, and b they said: But can a matter derived via juxtaposition, /b i.e., the Paschal offering of the generations, whose i halakha /i is derived by juxtaposition from the Paschal offering in Egypt, b again teach a matter via /b another b juxtaposition? /b The Gemara responds: This is not considered an instance of a matter derived by juxtaposition teaching a matter derived by another juxtaposition. Rather, the statement of the mishna that all offerings are juxtaposed to the Paschal offering b was stated in a general /b manner, since b the entire Paschal offering is one matter. /b The Paschal offering in Egypt and the Paschal offering of the generations are both referred to as a Paschal offering.,The Gemara asks: b And /b as for b Rabbi Akiva, /b who rejects the proofs of Rabbi Eliezer, b from where does he /b derive b that the Paschal offering comes only from non-sacred /b money? The Gemara responds: Rabbi Akiva b derives it from that which Shmuel said in the name of Rabbi Eliezer: /b It is stated: b “This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the inauguration offering, and of the sacrifice of peace offerings” /b (Leviticus 7:37). This verse connects all of the specified offerings, such that individual aspects of each offering are applicable to all of the offerings.,The Gemara details these aspects. The verse states: “of the b burnt offering,” /b to teach that all of the offerings are like a burnt offering in that b just as a burnt offering requires a utensil /b in its preparation, b so too do all /b animal offerings b require a utensil. What /b is the b utensil? If we say /b it is b a bowl, /b a utensil used for collecting the blood, as is learned from the burnt offerings that were sacrificed at Mount Sinai, that cannot be correct, as a utensil for collecting blood does not need to be learned from a burnt offering. b With regard to communal peace offerings it is also written: /b “And they offered burnt offerings, and they sacrificed peace offerings… b And Moses took half of the blood and put it in basins” /b (Exodus 24:5–6)., b Rather, /b the term utensil must be referring to b a knife, /b as the slaughter may be performed only with a knife and not with a sharp stone or reed. The Gemara asks: b And /b with regard to b a burnt offering itself, from where do we /b derive that it must be slaughtered with a knife? This is learned from b that which is written: “And Abraham stretched forth his hand, and took the knife to slaughter his son” /b (Genesis 22:10); b and there, /b Abraham was sacrificing b a burnt offering, as it is written: “And offered it up for a burnt offering instead of his son” /b (Genesis 22:13).,The Gemara continues to expound the aforementioned verse (Leviticus 7:37). When the verse mentions b a meal offering, /b it teaches that b just as a meal offering is eaten only by males of /b the b priesthood /b (see Leviticus 6:9–11), b so too are all /b of the offerings mentioned in this verse b eaten only by males of /b the b priesthood. /b The Gemara asks: With regard to b what /b offering b is it /b that this i halakha /i must be derived? b If /b one suggests that it is with regard to the b sin offering and /b the b guilt offering, /b |
|
79. Babylonian Talmud, Kiddushin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 178 | 22b. b Had /b the verse b stated: His ear to the door, I would say: He should pierce, opposite his ear, into the door /b alone. In other words, with regard to b the door, yes, /b it should be pierced, but b his ear /b itself, b no, /b it should not be pierced. The Gemara asks: b But /b how could it even be suggested that b his ear /b should b not /b be pierced? b But isn’t it written: “And his master shall pierce his ear with an awl” /b (Exodus 21:6)?, b Rather, I would say /b that the master b should pierce his ear outside, /b i.e., not at the door, b and he should place it /b afterward b on the door, and /b then b he should pierce opposite his ear on the door. /b Therefore, b the verse states: /b “And you shall take the awl and place it b through his ear and into the door” /b (Deuteronomy 15:17). b How so? He bores through /b his ear b until he reaches the door. /b ,The i baraita /i adds: Since the verse states b “door,” I /b would b derive /b that this applies to any door, regardless of b whether /b it is b detached /b from its doorpost or b whether it is not detached. /b Therefore, b the verse states: /b “Then his master shall bring him to the court, and shall bring him to the door, or to the b doorpost” /b (Exodus 21:6): b Just as a doorpost is upright /b and attached, b so too, a door /b must be b upright /b and attached to the doorpost., b Rabban Yoḥa ben Zakkai would expound this verse as a type of decorative wreath [ i ḥomer /i ], /b i.e., as an allegory: b Why is the ear different from all the other limbs in the body, /b as the ear alone is pierced? b The Holy One, Blessed be He, said: /b This b ear heard My voice on Mount Sinai when I said: “For to Me the children of Israel are slaves” /b (Leviticus 25:55), which indicates: b And /b they should b not /b be b slaves to slaves. And /b yet b this /b man b went and /b willingly b acquired a master for himself. /b Therefore, b let /b this ear b be pierced. /b , b And Rabbi Shimon bar Rabbi /b Yehuda HaNasi b would /b likewise b expound this verse as a type of decorative wreath: Why are the door and a doorpost different from all other objects in the house, /b that the piercing is performed with them? b The Holy One, Blessed be He, said: The door and the doorpost were witnesses in Egypt when I passed over the lintel and /b when I passed b over the two doorposts /b of houses in which there were Jews (Exodus, chapter 12), b and I said: “For to Me the children of Israel are slaves,” and /b they should b not /b be b slaves to slaves. And I delivered them /b at that time b from slavery to freedom, and /b yet b this /b man b went and acquired a master for himself. /b Therefore, b let him be pierced before them, /b as they are witnesses that he violated God’s will., strong MISHNA: /strong b A Canaanite slave is acquired by /b means of b money, by /b means of b a document, or by /b means of the master b taking possession /b of him. b And he can acquire himself, /b i.e., his freedom, b by /b means of b money /b given b by others, /b i.e., other people can give money to his master, b and by /b means of b a bill /b of manumission if he accepts it b by himself. /b This is b the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: /b The slave can be freed b by /b means of b money /b given b by himself, and by /b means of b a bill /b of manumission if it is accepted b by others, provided that the money /b he gives b belongs to others, /b not to him. This is because the slave cannot possess property, as anything owned by a slave is considered his master’s., strong GEMARA: /strong The Gemara asks: b From where do we /b derive that these are the modes by which a slave can be acquired? The Gemara answers: b As it is written /b with regard to Canaanite slaves: b “And you shall bequeath them to your children as an ancestral inheritance” /b (Leviticus 25:46). b The verse juxtaposes /b Canaanite slaves b to an ancestral field: Just as an ancestral field can be acquired by /b means of b money, by /b means of b a document, or by /b means of the owner b taking possession /b of it, b so too, a Canaanite slave can be acquired by /b means of b money, by /b means of b a document, or by /b means of the master b taking possession /b of him.,The Gemara asks: b If /b so, perhaps one can interpret this juxtaposition differently: b Just as an ancestral field returns to its owners in the Jubilee /b Year, b so too a Canaanite slave returns to his /b prior b owners in the Jubilee /b Year. Therefore, b the verse states: “of them you may take your slaves forever” /b (Leviticus 25:46), which indicates that the sale is permanent.,A Sage b taught /b in a i baraita /i that a Canaanite slave can b also /b be acquired b by /b means of symbolic b exchange, /b i.e., a i pro forma /i act of acquisition performed by the giving of an item, usually a kerchief, effecting the transfer of ownership of an article. The Gemara asks: b And /b why doesn’t b the i tanna /i of our /b mishna mention acquisition through symbolic exchange? The Gemara answers: He b teaches /b only the effectiveness of b modes /b of acquisition b which are not /b effective in transferring the ownership b of movable property, /b as it is a novelty that these are effective, as one may have thought that a slave can be acquired only in the same manner as movable property is acquired. He does b not teach /b the effectiveness of b modes /b of acquisition b which are /b effective in transferring the ownership b of movable property, /b as it is not a novelty that a slave can be acquired in that manner., b Shmuel says: A Canaanite slave can be acquired by /b means of b pulling, /b as can movable property. b How /b is pulling performed in the case of a slave? If the master b took him by force and /b the slave b came to him, he has /b thereby b acquired him. /b But if the master b called him and he came to him /b willingly, b he has not acquired him. /b ,The Gemara comments: b Granted, according to /b the opinion of b the i tanna /i of our /b mishna, it is clear why he did not list pulling as a mode of acquisition, as b he /b does b not teach /b the effectiveness of b modes /b of acquisition b that are /b effective in transferring the ownership b of movable property; /b he b teaches /b only the effectiveness of b modes /b of acquisition b that are not /b effective in transferring the ownership b of movable property. /b Pulling is effective with movable property. b But according to /b the opinion of b the i tanna /i of the i baraita /i , /b who taught the mode of symbolic exchange, b let him teach pulling /b as well. The Gemara answers: b When he teaches /b his i baraita /i , which includes acquisition through symbolic exchange, he teaches the effectiveness of b modes /b of acquisition b that are /b effective in transferring the ownership of b both land and movable property. He does not teach /b the effectiveness of b pulling, which is /b effective in transferring the ownership b of movable property /b but b is not /b effective in transferring the ownership b of land. /b ,The Gemara returns to analyze Shmuel’s statement: b How /b does one acquire a slave through pulling? If the master b took him by force and he came to him, /b he has b acquired him. /b If b he called him and he came to him, /b he has b not acquired him. /b The Gemara asks: b And /b has he b not /b acquired him if b he called him? But isn’t it taught /b in a i baraita /i : b How /b is an animal acquired b through passing? /b If b he grabbed it by its hoof, /b or b by its hair, /b or b by the saddle on it, /b or b by the load [ i shalif /i ] on it, /b or b by the bit [ i bifrumbiya /i ] in its mouth, /b or b by the bell on its neck, he has acquired it. /b , b How /b is an animal acquired b by pulling? /b If b he calls it and it comes, or he /b if b hits it with a stick and it runs before him, once it lifts a foreleg and a hind leg /b from where it was standing, he b acquires it. Rabbi Asi, and some say Rabbi Aḥa, says: /b It is not enough if the animal lifts its feet. Rather, one does not acquire it b until it walks /b the distance of b its full height in the presence of /b the one acquiring it. In any event, this indicates that calling is an effective use of the mode of pulling.,The Sages b say /b in response that there is a difference between the acquisition of a slave and that of an animal. b An animal walks by the will of its owner, /b as it is domesticated and follows the orders of its master. Consequently, if it comes when called it is as though it was pulled. By contrast, b a slave walks by his own will. /b Consequently, even if a slave comes when called, this cannot be considered acquisition through pulling, as the master has performed no act of acquisition. b Rav Ashi said: A slave who is a minor is considered like an animal. /b Since he has no will of his own, he can be acquired through calling, like an animal.,§ b The Sages taught /b ( i Tosefta /i 1:5): b How /b does one acquire a slave b though possession? /b If the slave b removes /b the master’s b shoe, /b or b carries his garments after him to the bathhouse, /b or b undresses him, /b or b bathes him, /b or b anoints him, /b or b scrubs /b the oil off him, or b dresses him, /b or b puts on his shoes, or lifts him, /b the master b acquires him. Rabbi Shimon says: /b Acquisition through the mode of b possession should not be considered greater than /b acquisition using the mode of b lifting, as lifting acquires /b property b in any situation. /b With regard to this last statement the Gemara asks: b What is /b Rabbi Shimon b saying /b here? The first i tanna /i also said that a slave can be acquired by lifting., b Rav Ashi says /b that one can infer from the statement of the first i tanna /i : If a slave b lifts his master, /b the master b acquires him, /b as he is performing labor for the master. But if b his master lifts /b the slave, the master b does not acquire him, /b as the slave has not performed labor for his master. With regard to this b Rabbi Shimon says: /b Acquisition through b possession should not be greater than /b acquisition through b lifting, as lifting acquires /b property b in any situation. /b Consequently, one can acquire a slave even by lifting him.,The Gemara asks: b Now that you said /b that if a slave b lifts his master, /b the master b acquires him, /b consider the following ramification of this ruling: b If that is so, let a Canaanite maidservant be acquired by /b means of b sexual intercourse /b with the master, as it is possible to claim she lifts him during the act of intercourse. The Gemara answers: b When we say /b that one acquires a slave through the labor the slave performs for him, that applies to a situation where b this /b master b benefits and that /b slave b suffers. /b In this manner the master exercises his authority over the slave. b Here, /b with regard to sexual intercourse, b it is /b a case where b this /b master b benefits and this /b Canaanite maidservant likewise b benefits. /b Since both sides derive benefit, it cannot be seen as an act of acquisition.,The Gemara asks: If he engages in intercourse b in an atypical manner, /b i.e., anal intercourse, with her, b what can be said? /b In that case the woman does not benefit from the intercourse. b Rav Aḥai bar Adda of /b the place called b Aḥa said: Who will tell us, /b i.e., it is not obvious, b that there is no benefit for both of them, /b i.e., there is benefit only for the man, when they engage in intercourse in an atypical manner? b And furthermore, it is written: “Lyings with a woman” /b (Leviticus 18:22). The plural form indicates that there are two ways of engaging in sexual intercourse with a woman: In this manner b the verse compares typical /b sexual intercourse b to /b intercourse in b an atypical manner. /b ,§ The Gemara relates: b Rabbi Yehuda from India was a convert who had no heirs. /b When b he became ill Mar Zutra entered to ask /b about his health. When he b saw that his condition intensified, /b i.e., that he was about to die, Mar Zutra b said to /b Rabbi Yehuda’s b slave: Remove my shoes and take them to my house. /b He wanted to acquire the slave upon the death of his master, as when a convert without heirs dies, the first person to claim his property acquires it. The Gemara comments: b There are /b those b who say /b that this slave b was an adult man, /b |
|
80. Babylonian Talmud, Hagigah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 163| 5b. אינו מהם אמרו ליה רבנן לרבא מר לא בהסתר פנים איתיה ולא בוהיה לאכול איתיה אמר להו מי ידעיתו כמה משדרנא בצנעא בי שבור מלכא אפי' הכי יהבו ביה רבנן עינייהו אדהכי שדור דבי שבור מלכא וגרבוהו אמר היינו דתניא אמר רבן שמעון בן גמליאל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני,(דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא אמר רבא אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו רב יוסף אמר ידו נטויה עלינו שנאמר (ישעיהו נא, טז) ובצל ידי כסיתיך,ר' יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר אחוי ליה ההוא אפיקורוסא עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה אחוי ליה ידו נטויה עלינו אמר ליה קיסר לר' יהושע מאי אחוי לך עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה ואנא מחוינא ליה ידו נטויה עלינו,אמרו ליה לההוא מינא מאי אחויית ליה עמא דאהדרינהו מריה מיניה ומאי אחוי לך לא ידענא אמרו גברא דלא ידע מאי מחוו ליה במחוג יחוי קמי מלכא אפקוהו וקטלוהו,כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן מאי תיהוי עלן מאפיקורוסין אמר להם (ירמיהו מט, ז) אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם כיון שאבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן של אומות העולם,ואי בעית אימא מהכא (בראשית לג, יב) ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך,רבי אילא הוה סליק בדרגא דבי רבה בר שילא שמעיה לינוקא דהוה קא קרי (עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו אמר עבד שרבו מגיד לו מה שיחו תקנה יש לו מאי מה שיחו אמר רב אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת מיתה,איני והא רב כהנא הוה גני תותי פורייה דרב ושמעיה דסח וצחק ועשה צרכיו אמר דמי פומיה דרב כמאן דלא טעים ליה תבשילא אמר ליה כהנא פוק לאו אורח ארעא,לא קשיא כאן דצריך לרצויה הא דלא צריך לרצויה,(ירמיהו יג, יז) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו מאי מפני גוה אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים ר' שמואל בר נחמני אמר מפני גאוותה של מלכות שמים,ומי איכא בכיה קמיה הקב"ה והאמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה שנאמר (דברי הימים א טז, כז) הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי,ובבתי בראי לא והא כתיב (ישעיהו כב, יב) ויקרא אדני ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק שאני חרבן בית המקדש דאפילו מלאכי שלום בכו שנאמר (ישעיהו לג, ז) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון:,(ירמיהו יג, יז) ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה,בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו היינו דכתיב כי נשבה עדר ה' אלא למאן דאמר על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה' כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה,תנו רבנן שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק ועל פרנס המתגאה על הצבור,רבי הוה נקיט ספר קינות וקא קרי בגויה כי מטא להאי פסוקא (איכה ב, א) השליך משמים ארץ נפל מן ידיה אמר מאיגרא רם לבירא עמיקתא,רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא כי מטו לההוא מתא אמרי איכא צורבא מרבנן הכא נזיל וניקביל אפיה אמרי איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים הוא אמר ליה ר' חייא לרבי תיב את לא תזלזל בנשיאותך איזיל אנא ואקביל אפיה,תקפיה ואזל בהדיה כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואין תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין אמר ליה איכו השתא מנעתן מהאי בירכתא,אמרו ליה ממאן שמיעא לך מפרקיה דרבי יעקב שמיע לי דרבי יעקב איש כפר חיטייא הוה מקביל אפיה דרביה כל יומא כי קש א"ל לא נצטער מר דלא יכיל מר,אמר ליה מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן (תהלים מט, י) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה בחייהן על אחת כמה וכמה,רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא חלש דעתיה קרי אנפשיה (איוב יב, ד) שחוק לרעהו אהיה וגו' א"ל ר' יוחנן במטותא מינך לא תעניש להו רבנן,נפק ר' יוחנן לבי מדרשא ודרש (ישעיהו נח, ב) ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה,וכן במדת פורענות דכתיב (במדבר יד, לד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ וכי ארבעים שנה חטאו והלא ארבעים יום חטאו אלא לומר לך כל העובר עבירה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה:,אי זהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו: מתקיף לה רבי זירא | 5b. b is not from /b among b them. The Sages said to Rava: Master, you are not subject to /b His b hiding /b of the b face, /b as your prayers are heard, b and you are not subject to: “And they shall be devoured,” /b as the authorities take nothing from you. b He said to them: Do you know how many /b gifts b I send in private to the house of King Shapur? /b Although it might seem that the monarchy does not take anything from me, in actuality I am forced to give many bribes. b Even so, the Sages looked upon /b Rava with suspicion. b In the meantime, /b messengers b from the house of King Shapur sent /b for him b and imprisoned him /b to extort more money from him. Rava b said: This is as it is taught /b in a i baraita /i that b Rabban Shimon ben Gamliel said: Wherever the Sages looked upon /b someone, it resulted in b either death or poverty. /b ,With regard to the verse: b “And I will hide my face in that day” /b (Deuteronomy 31:18), b Rava said /b that b the Holy One, Blessed be He, said: Even though I hid my face from them /b and My Divine Presence is not revealed, nevertheless: b “I speak with him in a dream” /b (Numbers 12:6). b Rav Yosef said: His hand is outstretched, /b guarding b over us, as it is stated: “And I have covered you in the shadow of my hand” /b (Isaiah 51:16).,The Gemara relates: b Rabbi Yehoshua ben Ḥaya was standing in /b the b house of the Caesar. A certain heretic, /b who was also present, b gestured to him, /b indicating that his was b the nation whose Master, /b God, b turned His face /b away b from it. /b Rabbi Yehoshua b gestured to him /b that b His hand is outstretched over us /b in protection. b The Caesar said to Rabbi Yehoshua: What did he gesture to you, /b and how did you respond? He replied: He indicated that mine is b the nation whose Master turned His face from it, and I gestured to him /b that b His hand is outstretched over us. /b ,The members of the Caesar’s household b said to that heretic: What did you gesture to him? /b He said to them: I gestured that his is b the nation whose Master has turned /b His face b from it. /b They asked: b And what did he gesture to you? /b He said to them: b I don’t know; /b I did not understand. b They said: /b How can b a man who does not know what /b others b gesture to him /b dare to b gesture in the presence of the king? They took him out and killed him. /b ,The Gemara relates: b When Rabbi Yehoshua ben Ḥaya was dying, the Sages said to him: What will become of us, from /b the threat of b the heretics, /b when there is no scholar like you who can refute them? b He said to them /b that the verse states: “Is wisdom no more in Teiman? b Has counsel perished from the prudent? Has their wisdom vanished?” /b (Jeremiah 49:7). He explained: b Since counsel has perished from the prudent, /b from the Jewish people, the b wisdom of the nations of the world has vanished /b as well, and there will be no superior scholars among them., b And if you wish, say /b instead that the same idea can be derived b from here: “And he said: Let us take our journey, and let us go, and I will go corresponding to you” /b (Genesis 33:12). Just as the Jewish people rise and fall, so too, the nations of the world simultaneously rise and fall, and they will never have an advantage.,The Gemara relates that b Rabbi Ila was ascending the stairs in the house of Rabba bar Sheila, /b a children’s teacher. b He heard a child who was reading /b a verse out loud: b “For, lo, He Who forms the mountains, and creates the wind, and declares to man what is his speech” /b (Amos 4:13). Rabbi Ila b said: /b With regard to b a servant whose master declares to him what is his /b proper b speech, is there a remedy for him? /b The Gemara asks. b What /b is the meaning of the phrase: b “What is his speech”? Rav said: Even frivolous speech that is between a man and his wife /b before engaging in relations b is declared to a person at the time of death, /b and he will have to account for it.,The Gemara asks: b Is that so? /b Is it prohibited for a man to speak in this manner with his wife? b Wasn’t Rav Kahana lying beneath Rav’s bed, and he heard /b Rav b chatting and laughing /b with his wife, b and performing his needs, /b i.e., having relations with her. Rav Kahana b said /b out loud: b The mouth of Rav is like /b one who b has never eaten a cooked dish, /b i.e., his behavior is lustful. Rav b said to him: Kahana, leave, as /b this is b not proper conduct. /b This shows that Rav himself engaged in frivolous talk before relations.,The Gemara answers: This is b not difficult. Here, /b where this type of speech is permitted, it is referring to a situation b where he must appease /b his wife before relations, and therefore this speech is appropriate. However, b this /b statement, that it is prohibited, is referring to a situation b where he doesn’t need to appease her. /b In these circumstances, it is prohibited to engage in excessively lighthearted chatter with one’s wife.,The verse states: b “But if you will not hear it, my soul shall weep in secret [ i bemistarim /i ] for your pride” /b (Jeremiah 13:17). b Rav Shmuel bar Inya said in the name of Rav: The Holy One, Blessed be He, has a place /b where He cries, b and its name is Mistarim. What /b is the meaning of b “for your pride”? Rav Shmuel bar Yitzḥak said: /b God cries b due to the pride of the Jewish people, which was taken from them and given to /b the gentile b nations. Rav Shmuel bar Naḥmani said: /b He cries b due to the pride of the kingdom of Heaven, /b which was removed from the world.,The Gemara asks: b But is there crying before the Holy One, Blessed be He? Didn’t Rav Pappa say: There is no sadness before the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Honor and majesty are before Him; strength and gladness are in His place” /b (I Chronicles 16:27)? The Gemara responds: This is b not difficult. This /b statement, that God cries, is referring to b the innermost chambers, /b where He can cry in secret, whereas b this /b statement, that He does not cry, is referring to b the outer chambers. /b ,The Gemara asks: b And doesn’t /b God cry b in the outer chambers? Isn’t it written: “And on that day the Lord, the God of hosts, called to weeping, and to mourning, and to baldness, and to girding with sackcloth” /b (Isaiah 22:12)? The Gemara responds: b The destruction of the Temple is different, as even the angels of peace cried, as it is stated: “Behold, their valiant ones cry without; the angels of peace weep bitterly” /b (Isaiah 33:7).,The verse continues: b “And my eye shall weep sore, and run down with tears, because the Lord’s flock is carried away captive” /b (Jeremiah 13:17). b Rabbi Elazar said: Why these three /b references to b tears /b in the verse? b One /b is b for the First Temple; one /b is b for the Second Temple; and one /b is b for the Jewish people who were exiled from their place. And there are /b those b who say: /b The last b one /b is b for /b the unavoidable b dereliction /b of the study of b Torah /b in the wake of the exile.,The Gemara asks: b Granted, according to the one who said /b that the last tear is b for the Jewish people who were exiled, this is as it is written: “Because the Lord’s flock is carried away captive.” However, according to the one who said /b that this tear is b for the dereliction /b of the study of b Torah, what /b is the meaning of: b “Because the Lord’s flock is carried away captive”? /b The Gemara answers: b Since the Jewish people were exiled from their place, there is no greater /b involuntary b dereliction /b of the study of b Torah than /b that which was caused by b this. /b , b The Sages taught /b that there are b three /b types of people b for whom the Holy One, Blessed be He, cries every day: For /b one b who is able to engage in Torah /b study b and does not engage /b in it; b and for /b one b who is unable to engage in Torah /b study and nevertheless he endeavors and b engages /b in it; b and for a leader who lords over the community. /b ,The Gemara relates: b Rabbi /b Yehuda HaNasi b was holding /b the b book of Lamentations and was reading from it. When he reached the verse: “He has cast down from heaven to earth /b the beauty of Israel” (Lamentations 2:1), in his distress the book b fell from his hand. He said: From a high roof to a deep pit, /b i.e., it is terrible to tumble from the sky to the ground.,§ The Gemara relates: b Rabbi /b Yehuda HaNasi b and Rabbi Ḥiyya were walking along the road. When they arrived at a certain city, they said: Is there a Torah scholar here whom we /b can b go and greet? /b The people of the city b said: There is a Torah scholar here but he is blind. Rabbi Ḥiyya said to Rabbi /b Yehuda HaNasi: b You sit /b here; b do not demean your /b dignified status as b i Nasi /i /b to visit someone beneath your stature. b I will go and greet him. /b ,Rabbi Yehuda HaNasi b grabbed him and went with him /b anyway, and together they greeted the blind scholar. b When they were leaving him, he said to them: You greeted /b one who is b seen and does not see; may you be worthy to greet /b the One Who b sees and is not seen. /b Rabbi Yehuda HaNasi b said to /b Rabbi Ḥiyya: b Now, if /b I had listened to you and not gone to greet him, b you would have prevented me from receiving this blessing. /b , b They said to /b the blind scholar: b From whom did you hear /b that we are worthy of this blessing? He said to them: b I heard /b it b from the instruction of Rabbi Ya’akov, as Rabbi Ya’akov of the village of Ḥitiyya would greet his teacher every day. When /b Rabbi Ya’akov b grew elderly, /b his teacher b said to him: Do not despair, my Master, that my Master is unable /b to make the effort to greet me. It is better that you should not visit me.,Rabbi Ya’akov b said to him: Is it /b a b minor /b matter, b that which is written about the Sages: “That he should still live always, that he should not see the pit. For he sees that wise men die” /b (Psalms 49:10–11)? In this regard an i a fortiori /i reference applies: b Just as one who sees Sages in their death will live, all the more so /b one who sees them b in their lifetime. /b From here the blind scholar learned the importance of greeting Torah scholars, which is why he blessed the Sages who came to greet him.,The Gemara relates: b Rav Idi, father of Rabbi Ya’akov bar Idi, would regularly travel three months on the road /b to reach the study hall b and /b as he would immediately travel back again to arrive home for the festival of i Sukkot /i , he spent only b one day in the school of Rav. And the Sages would /b disparagingly b call him: A student /b of Torah b for one day. He was offended /b and b read /b the following verse b about himself: “I am as one that is a laughingstock to his neighbor, /b a man who calls upon God, and He answers him” (Job 12:4). b Rabbi Yoḥa said to him: Please do not punish the Sages, /b i.e., do not take offense and be harsh with them, as this will cause them to be punished by God., b Rabbi Yoḥa left /b Rav Idi and went b to the study hall and taught: “Yet they seek Me daily, and delight to know My ways” /b (Isaiah 58:2). b But is /b it possible that only b during the day they seek Him and at night they do not seek Him? /b What is the meaning of daily? b Rather, /b this verse comes b to say to you /b that with regard to b anyone who engages in Torah /b study b even one day a year, the verse ascribes him /b credit b as though he engaged /b in Torah study b the entire year. /b , b And the same /b applies b to the attribute of punishment, as it is written: “After the number of the days in which you spied out the land, /b even forty days, for every day a year, shall you bear your iniquities” (Numbers 14:34). b But did they sin /b for b forty years? Didn’t they sin /b for only b forty days? Rather, /b this comes b to say to you /b that b anyone who transgresses a sin even one day a year, the verse ascribes him /b liability b as though he transgressed the entire year. /b ,§ The mishna taught: b Who is a minor /b who is exempt from the mitzva of appearance in the Temple? b Any /b child b who is unable to ride on his father’s shoulders /b and ascend from Jerusalem to the Temple Mount. b Rabbi Zeira strongly objects to this: /b |
|
81. Babylonian Talmud, Niddah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 207| 72a. וב"ה אומרים פטורים מן הקרבן,טבלה ביום של אחריו ושמשה את ביתה ואח"כ ראתה ב"ש אומרים מטמאין משכב ומושב ופטורין מן הקרבן,וב"ה אומרים ה"ז גרגרן ומודים ברואה בתוך י"א יום וטבלה לערב ושמשה שמטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן,טבלה ביום של אחריו ושמשה ה"ז תרבות רעה ומגען ובעילתן תלויין, big strongגמ׳ /strong /big ת"ר ושוין בטובלת לילה לזבה שאינה טבילה ושוין ברואה בתוך י"א יום וטבלה לערב ושמשה שמטמאה משכב ומושב וחייבין בקרבן,לא נחלקו אלא ביום י"א יום שב"ש אומרים מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן ובית הלל פוטרין מקרבן,אמרו להן ב"ש לב"ה מ"ש יום י"א מיום תוך י"א אם שיוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן,אמרו להן ב"ה לב"ש לא אם אמרת בתוך י"א יום שכן יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה תאמרו ביום י"א שאין יום שלאחריו שנצטרף עמו לזיבה,אמרו להם בית שמאי השוו מדותיכם אם שיוה לו לטומאה ישוה לו לקרבן ואם לא שיוה לו לקרבן לא ישוה לו לטומאה,אמרו להם ב"ה אם הביאנוהו לידי טומאה להחמיר לא נביאהו לידי קרבן להקל,ועוד מדבריכם אתם נושכין שאתם אומרין טבלה יום שלאחריו ושמשה ואח"כ ראתה מטמא משכב ומושב ופטורה מן הקרבן אף אתם השוו מדותיכם אם שיוה לו לטומאה ישוה לו לקרבן,ואם לא שיוה לו לקרבן לא ישוה לו לטומאה אלא להחמיר ולא להקל הכא נמי להחמיר ולא להקל,אמר רב הונא משכבה ומושבה שבשני ב"ש מטמאין אע"פ שטבלה אע"פ שלא ראתה מאי טעמא כיון דאילו חזיא מטמאה השתא נמי מטמיא,אמר רב יוסף מאי קמ"ל תנינא טבלה יום שלאחריו ושמשה את ביתה ואח"כ ראתה ב"ש אומרים מטמאה משכבות ומושבות ופטורה מן הקרבן,אמר רב כהנא ראתה שאני,אמר רב יוסף וכי ראתה מאי הוי ראייה דנדה היא,א"ל אביי לרב יוסף רב כהנא הכי קא קשיא ליה בשלמא היכא דראתה גזרינן ראייה דנדה אטו ראייה דזבה אלא היכא דלא ראתה מאי נגזר בה,ועוד תנן הרואה ראייה אחת של זוב ב"ש אומרים כשומרת יום כנגד יום ובה"א כבעל קרי | 72a. b And Beit Hillel say: /b Although they transmit impurity to items designated for lying or sitting, b they are exempt from /b bringing b the /b sin b offering. /b Since the twelfth day is unfit for the flow of a i zava /i , and even if she were to experience bleeding on the eleventh, twelfth, and thirteenth days she would not become a greater i zava /i , one who experiences bleeding on the eleventh does not need to observe a corresponding clean day.,If the woman b immersed on the day following /b the eleventh day b and she engaged in intercourse with /b the man of b her house, /b i.e., her husband, on that twelfth day b and then saw /b blood, b Beit Shammai say: They transmit impurity /b to items designated for b lying or sitting /b by rabbinic law, as the Sages issued a decree of impurity in the case when the second day is the twelfth day, due to a case when the second day is within the eleven days fit for the flow of a i zava /i . b And they are exempt from /b bringing b the /b sin b offering, /b as she observed part of the twelfth day, and the bleeding she experienced after engaging in intercourse, which occurred during her period of menstruation, is not fit to be appended to the discharge of the i zava /i on the eleventh day., b And Beit Hillel say: That /b husband b is a glutton, /b as he could not wait for the conclusion of the twelfth day before engaging in intercourse. Nevertheless, the Sages did not issue a decree of impurity. b And /b Beit Hillel b concede /b to Beit Shammai b in /b a case where the woman b sees /b blood b in the midst of the eleven-day /b period, b and she immersed in the evening and engaged in intercourse /b with her husband without observing a corresponding clean day, b that they transmit impurity /b to items designated for b lying or sitting. And /b each of them is b liable to /b bring a sin b offering /b for participating in intercourse involving a i zava /i .,If she saw blood in the midst of the eleven days and observed part of a corresponding clean day and b immersed on the day following /b the day that she saw blood b and engaged in intercourse /b with her husband, b that is wayward conduct, /b as the possibility exists that she will experience bleeding after intercourse that will be appended to the bleeding of the previous day, rendering her a i zava /i and disqualifying the immersion. b And /b the status of ritually impure items with which b they came into contact and /b the status of b their intercourse is contingent /b upon whether she experiences bleeding on the day of her immersion, in which case the ritually pure items become impure and they are liable to bring a sin offering, or whether she does not experience bleeding that day, in which case the ritually pure items remain pure and the woman and man are exempt from bringing a sin offering., strong GEMARA: /strong b The Sages taught /b in a i baraita /i : b And /b Beit Shammai and Beit Hillel b agree with regard to /b a woman who b immersed /b at b night to /b purify herself after having been a lesser b i zava /i , that it is not /b a valid b immersion. And /b Beit Shammai and Beit Hillel also b agree with regard to /b a woman b who sees /b blood b in the midst of /b her b eleven days /b of i ziva /i , rendering her a lesser i zava /i who must wait one clean day and immerse the day after, b but /b she b immersed in the /b first b evening /b without waiting one clean day b and engaged in intercourse /b with her husband, b that she transmits impurity /b to items designated for b lying or sitting /b that came in contact with the couple, b and /b she and her husband b are liable to /b bring a sin b offering. /b , b They disagree only in /b the case of a woman who sees blood on the b eleventh day /b of her days of i ziva /i , and immersed that evening, and engaged in intercourse with her husband. b As Beit Shammai say: They transmit impurity /b to items designated for b lying or sitting and are liable to /b bring a sin b offering, and Beit Hillel deem /b them b exempt from /b bringing a sin b offering. /b ,The i baraita /i continues: b Beit Shammai said to Beit Hillel: What the difference /b between the b eleventh day /b itself and another b day in the midst of /b the b eleven /b days of i ziva /i ? b If you equate /b the eleventh day to the other days b with regard to ritual impurity, /b will you b not equate it with regard to /b liability to bring b an offering? /b , b Beit Hillel said to Beit Shammai: No, if you say /b that she is liable to bring an offering if she experiences bleeding b in the midst of the eleven days, /b that is b because the following day combines with it /b as a day b of i ziva /i . Will you say /b the same b with regard to /b the b eleventh day, when the following day does not combine with it /b as a day b of i ziva /i ? /b , b Beit Shammai said to /b Beit Hillel: b Apply your method equally. If you equate /b the two cases, bleeding on the eleventh day and bleeding on one of the other days of i ziva /i , b with regard to ritual impurity, equate /b them also b with regard to /b liability to bring b an offering. And if /b you b do not equate /b them b with regard to /b liability to bring b an offering, do not equate /b them b with regard to ritual impurity /b either., b Beit Hillel said to /b Beit Shammai: Even b if we have brought /b a woman who experiences bleeding on the eleventh day and the man who engages in intercourse with her b to ritual impurity, /b due to a decree b to be stringent, /b so that people should not confuse one who experiences bleeding on the eleventh day with one who experiences bleeding during the other days with regard to ritual impurity, b we will not bring /b them b to /b the liability of bringing b an offering, to be lenient. /b It would be a leniency to permit them to bring an unnecessary and therefore a non-sacred animal into the Temple courtyard., b And furthermore, from your /b own b statement you are refuted, as you say /b that if b she immersed on the following day and engaged in intercourse, and afterward she saw /b blood, b she transmits impurity /b to items designated for b lying or sitting, but she is exempt from /b bringing b the offering. You too /b should b apply your method equally. If you equate /b a i zava /i who immersed on the twelfth day with one who immersed on the night after the eleventh day b with regard to ritual impurity, equate /b these cases also b with regard to /b liability to bring b an offering. /b , b And if you do not equate /b them b with regard to /b liability to bring b an offering, do not equate /b them b with regard to ritual impurity /b either. Beit Hillel continued: b Rather, /b you agree with us that the two are equated b to be stringent, but not to be lenient. /b We say that b here too, /b the two should be equated b to be stringent but not to be lenient. /b ,§ b Rav Huna says, /b in further clarification of Beit Shammai’s opinion: If a woman experiences bleeding during the eleven days of i ziva /i and must observe one clean day, but did not wait until the conclusion of that second day before immersing, with regard to b her /b items designated for b lying or sitting, on the second /b day, b Beit Shammai render /b them b impure /b by rabbinic law. This is the i halakha /i b even though she has immersed /b in a ritual bath and b even though she did not see /b any blood after her immersion. b What is the reason? Since if she would see /b blood b she /b would b render /b these surfaces b ritually impure /b by Torah law, b now too she renders /b them b ritually impure /b by rabbinic law., b Rav Yosef said: What is /b Rav Huna b teaching us? We /b already b learn /b in the mishna: If the woman b immersed on the day following /b the eleventh day b and she engaged in intercourse with /b the man of b her house /b on that twelfth day b and then saw /b blood, b Beit Shammai say: They transmit impurity /b to items designated for b lying or sitting /b by rabbinic law. b And they are exempt from /b bringing b the /b sin b offering. /b Her impurity applies by rabbinic law, lest this case be confused with one where she experiences bleeding during the eleven days when she would be impure by Torah law. By inference, if she experienced bleeding on one of her eleven days and immersed on the following day, she would likewise render items designated for lying or sitting ritually impure by rabbinic law., b Rav Kahana said: /b Rav Huna is teaching that Beit Shammai render her ritually impure even if she does not experience bleeding. Based on the mishna alone, one might have thought that the case where b she saw /b blood b is different, /b and it is only in this situation that Beit Shammai render her impure by rabbinic law., b Rav Yosef said, /b in refutation of Rav Kahana’s claim: b And if she saw /b blood on the twelfth day, b what of it? /b A discharge of blood on the twelfth day b is a sighting of a menstruating woman, /b which does not render her a i zava /i by Torah law. Therefore, it is comparable to a case where she experienced bleeding on one day during her eleven days of i ziva /i and immersed on the following day, and she does not experience bleeding on that following day at all., b Abaye said to Rav Yosef: This is what /b is b difficult for Rav Kahana: Granted, /b in a case b where she saw /b blood on the twelfth day, it stands to reason that b we decree /b impurity with regard to b a sighting of a menstruating woman due to a sighting of a i zava /i . But /b in a case b where she did not see /b any blood at all, for b what /b reason should the Sages b decree /b impurity b upon her? /b ,Abaye continues: b And furthermore, we learned /b in a mishna ( i Zavim /i 1:1): If a man b sees one sighting of i ziva /i /b (see 35b), b Beit Shammai say: /b His status on the following day is b like /b that of b a woman who observes /b a clean b day for a day /b she experiences a discharge. In other words, he must immerse and observe that day in purity, and if he touches tithes their status is suspended, since if he sees another discharge on that day, they are retroactively impure. b And Beit Hillel say: /b His status is b like /b that of a man b who experiences a seminal emission, /b who is purified by his immersion, and therefore any tithes this man touches on the second day remain pure even if he later experiences a second discharge. |
|
82. Babylonian Talmud, Taanit, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Levine (2005) 495| 26a. אלא על נפש שבעה וכרס מלאה איני והא רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר וגזר תענית וירדו להם גשמים עד חצות ואמר הלל ואחר כך אכלו ושתו שאני בני מחוזא דשכיחי בהו שכרות:, br br big strongהדרן עלך סדר תעניות אלו /strong /big br br,מתני׳ big strongבשלשה /strong /big פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים,אלו הן מעמדות לפי שנאמר (במדבר כח, ב) צו את בני ישראל את קרבני לחמי וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו,התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים של לוים ושל ישראלים,הגיע זמן המשמר לעלות כהנים ולוים עולים לירושלים וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקוראין במעשה בראשית (ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע מיום ב' ועד יום חמישי ולא היו מתענין ערב שבת מפני כבוד השבת ולא באחד בשבת כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית וימותו),ביום הראשון בראשית ויהי רקיע בשני יהי רקיע ויקוו המים בשלישי יקוו המים ויהי מאורות ברביעי יהי מאורות וישרצו המים בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ בששי ותוצא הארץ ויכלו השמים,פרשה גדולה קורין אותה בשנים והקטנה ביחיד בשחרית במוסף ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע ערב שבת במנחה לא היו נכנסין מפני כבוד השבת,כל יום שיש בו הלל אין מעמד בשחרית קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה דברי ר' עקיבא,אמר לו בן עזאי כך היה רבי יהושע שונה קרבן מוסף אין במנחה קרבן עצים אין בנעילה חזר רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי,זמן עצי כהנים והעם תשעה באחד בניסן בני ארח בן יהודה בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה בשבעה בו בני יונדב בן רכב בעשרה בו בני סנאה בן בנימן בחמשה עשר בו בני זתוא בן יהודה,ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות,בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה בעשרים באלול בני עדין בן יהודה באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה באחד בטבת לא היה בו מעמד שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים,חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז | 26a. b only on a satisfied soul and a full stomach. /b Consequently, it is preferable to return home to eat and drink so as to recite i hallel /i in the proper frame of mind. The Gemara asks: b Is that so? But Rav Pappa happened /b to come to b the synagogue of Avi Govar /b in Meḥoza, b and he decreed a fast, and rain fell for them before midday, and /b yet b he recited i hallel /i /b immediately, b and /b only afterward b they ate and drank. /b The Gemara explains: b The inhabitants of /b the city of b Meḥoza are different, as drunkenness is common among them. /b Had Rav Pappa told them to go home to eat and drink, they would have become drunk and been unable to pray.,, strong MISHNA: /strong b At three times in the year priests raise their hands /b to recite the Priestly Benediction b four times in /b a single b day, in the morning prayer, in the additional prayer, in the afternoon prayer, and /b in the evening b in the closing of the gates, /b i.e., the i ne’ila /i prayer. And these are the three times: b During /b communal b fasts /b held due to lack of rain, on which the closing prayer is recited; b and during non-priestly watches [ i ma’amadot /i ], /b when the Israelite members of the guard parallel to the priestly watch come and read the act of Creation from the Torah, as explained below; b and on Yom Kippur. /b , b These are /b the b non-priestly watches: Since it is stated: “Command the children of Israel /b and say to them: b My offering of food, /b which is presented to Me made by a fire, of a sweet savor to Me, you shall guard the sacrifice to Me in its due season” (Numbers 28:2), this verse teaches that the daily offering was a communal obligation that applied to every member of the Jewish people. The mishna asks: b But how can a person’s offering be sacrificed when he is not standing next to it? /b ,The mishna explains: Since it is impossible for the entire nation to be present in Jerusalem when the daily offering is brought, b the early prophets, /b Samuel and David, b instituted /b the division of the priests into b twenty-four priestly watches, /b each of which served for approximately one week, twice per year. b For each and every priestly watch there was /b a corresponding b non-priestly watch in Jerusalem of priests, Levites, and Israelites /b who would stand by the communal offerings for that day to represent the community., b When /b the b time arrived /b for the members of a certain b priestly watch to ascend, /b the b priests and Levites /b of that watch would b ascend to Jerusalem /b to perform the Temple service. b And /b as for b the Israelites /b assigned b to that priestly watch, /b some of them went up to Jerusalem, while the rest of them b assembled in their towns and read the act of Creation. And the members of the non-priestly watch, /b who represented the entire community that week, b would fast four days a week, from Monday until Thursday. And they would not fast on Shabbat eve, in deference to Shabbat, /b as they did not wish to start Shabbat while fasting. b And /b they did b not /b fast on Sunday, b so as not to go from rest and delight /b immediately b to exertion and fasting, and /b run the risk that they might b die /b as a result of the abrupt change.,Which portions of the Torah would the members of the non-priestly watch read on each day? b On Sunday /b they would read the portions starting with: b “In the beginning” and “Let there be a firmament” /b (Genesis 1:1–8). b On Monday /b they would read: b “Let there be a firmament” and “Let the waters be gathered” /b (Genesis 1:9–13). b On Tuesday /b they would read: b “Let the waters be gathered” and “Let there be lights” /b (Genesis 1:14–19). b On Wednesday: “Let there be lights” and “Let the waters swarm” /b (Genesis 1:20–23). b On Thursday: “Let the waters swarm” and “Let the earth bring forth” /b (Genesis 1:24–31). b On Friday: “Let the earth bring forth” /b and b “And the heaven /b and the earth b were finished” /b (Genesis 2:1–3)., b A long passage, /b consisting of six verses or more, b is read by two /b people, b and a short /b passage is read b by one, /b as one cannot read fewer than three verses from the Torah together. They read from the Torah b in the morning prayer and in the additional prayer. In the afternoon prayer /b the members of the non-priestly watch b enter /b the synagogue b and read /b the daily portion b by heart, just as one recites i Shema /i /b every day. On b Shabbat eve at the afternoon prayer, they would not enter /b the synagogue for the communal Torah readings, b in deference to Shabbat. /b ,The mishna states a principle: On b any day that has /b the recitation of b i hallel /i , /b but on which the additional offering was not sacrificed, e.g., Hanukkah, b there is no /b reading of the Torah by the b non-priestly watch in the morning prayer. /b On days that have both i hallel /i and b an additional offering, /b such as Festivals, the non-priestly watch would also b not /b read from the Torah b at the closing prayer. /b When b a wood offering /b was brought, as explained below, there was b no /b non-priestly watch b in the afternoon prayer. /b This is b the statement of Rabbi Akiva. /b , b Ben Azzai said to /b Rabbi Akiva that b this is how Rabbi Yehoshua would teach /b this i halakha /i : On days when b an additional offering /b was sacrificed, there was b no /b non-priestly watch b in the afternoon prayer. /b When b a wood offering /b was brought, there was b no /b non-priestly watch b in the closing prayer. /b Upon hearing this, b Rabbi Akiva retracted /b his ruling and began b to teach in accordance with /b the opinion of b ben Azzai. /b ,The mishna details the b times /b for b the wood /b offering b of priests and the people. /b These were private holidays specific to certain families, on which their members would volunteer a wood offering for the altar. There were b nine /b such days and families: b On the first of Nisan, the descendants of Araḥ ben Yehuda; on the twentieth of Tammuz, the descendants of David ben Yehuda; on the fifth of Av, the descendants of Parosh ben Yehuda; on the seventh of /b Av, b the descendants of Jonadab ben Rechab; on the tenth of /b Av, b the descendants of Sena’a ben Binyamin; on the fifteenth of /b Av, b the descendants of Zattu ben Yehuda. /b , b And /b included b with /b this group of Zattu ben Yehuda’s descendants b were /b other b priests; and Levites; and anyone who erred with regard to his tribe, /b i.e., Israelites who did not know which tribe they were from, b and the descendants of those who deceived /b the authorities b with a pestle; and the descendants of those who packed dried figs. /b These last groups and their descriptions are explained in the Gemara.,The mishna resumes its list. b On the twentieth of /b Av, b the descendants of Paḥat Moav ben Yehuda; on the twentieth of Elul, the descendants of Adin ben Yehuda; on the first of Tevet, the descendants of Parosh returned /b to bring wood for b a second /b time; likewise b on the first of Tevet, there was no non-priestly watch, as /b it is Hanukkah, b on which i hallel /i is /b recited, b and /b it is the New Moon, on which b an additional offering /b is sacrificed, b and /b there was also b a wood offering. /b ,The mishna discusses the five major communal fast days. b Five /b calamitous b matters occurred to our forefathers on the seventeenth of Tammuz, and five /b other disasters happened b on the Ninth of Av. On the seventeenth of Tammuz /b |
|
| 83. Anon., Midrash Psalms, 19.22, 78.18, 121.3 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer hismah •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 178; Levine (2005) 546 |
84. Anon., Numbers Rabba, 2.2 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer ha-darshan (r.) Found in books: Fishbane (2003) 355| 2.2. אִישׁ עַל דִּגְלוֹ וגו' (במדבר ב, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כ, ו): נְרַנְנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל וגו', אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי אָנוּ מְרַנְנִים בִּישׁוּעָתֶךָ, מַה שֶּׁעָשִׂיתָ לָנוּ בְּשִׁמְךָ נְרַנְנָה בִּישׁוּעָתֶךָ, (שמות יד, ל): וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיִּוָּשַׁע כְּתִיב, כִּבְיָכוֹל יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִים וּכְאִלּוּ הוּא נִגְאָל, וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל, שֶׁקָּבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ בִּשְׁמֵנוּ וְעָשָׂה אוֹתָנוּ דְּגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ. 2.2. וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה (במדבר ב, לד), חֲבִיבִין הֵם הַדְּגָלִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁהֲרֵי כָּתַב בָּהֶן (במדבר ב, לג): כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה, כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, (במדבר ב, לד): כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו עַל בֵּית אֲבֹתָיו, מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁמִּיָּד הָיוּ יִשְׂרָאֵל זְרִיזִים לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַמָּקוֹם בַּדְּגָלִים וְלֹא עִכְּבוּ לַעֲשׂוֹת. וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', וְאַהֲרֹן הֵיכָן הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי לֵוִי בַּר חַיָּתָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כֵּיוָן שֶׁהָלַךְ אַהֲרֹן לְיַחֲסָן אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁאַתָּה מְיַחֲסֵנוּ יַחֵס אֶלְעָזָר בִּנְךָ לְמִי הוּא נוֹשֵׂא לֹא לְבִתּוֹ שֶׁל פּוּטִיאֵל, דִּכְתִיב (שמות ו, כה): וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיוּ מְזַלְזְלִין בּוֹ יִשְׂרָאֵל, הִקְדִּים כְּבוֹדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן לִכְבוֹדוֹ שֶׁל משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ג, א): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה. | |
|
85. Anon., Exodus Rabbah, 30.24, 43.4 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer ha-darshan (r.) •r. eliezer b. hyrcanus Found in books: Fishbane (2003) 355; Levine (2005) 348| 30.24. דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נו, א): כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, כג): גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי גָרַם לַדַּיָּנִין שֶׁיִּהְיוּ יוֹדְעִין לָדוּן עַל יְדֵי שֶׁקִּבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (ויקרא כו, מו): אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת, אֶלָּא הֱווּ יוֹדְעִים הַכֵּר פָּנִים בַּמִּשְׁפָּט בַּל טוֹב, מַהוּ בַּל טוֹב, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַדַּיָּן יוֹשֵׁב וְדָן בֶּאֱמֶת כִּבְיָכוֹל מַנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וּמַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּצִדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ב, יח): וְכִי הֵקִים ה' לָהֶם שֹׁפְטִים וְהָיָה ה' עִם הַשֹּׁפֵט, וְכֵיוָן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא פָנִים, כִּבְיָכוֹל מְסַלֵּק שְׁכִינָתוֹ וְעוֹלֶה לַשָּׁמַיִם, וְהַמַּלְאָכִים אוֹמְרִים לוֹ רִבּוֹן הָעוֹלָם, מַה יֵּשׁ לְךָ, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם רָאִיתִי אֶת הַדַּיָּן שֶׁהוּא נוֹשֵׂא פָנִים, וְעָמַדְתִּי לִי מִשָּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ו): מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה', וּמַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה, שׁוֹלֵף חַרְבּוֹ כְּנֶגְדוֹ, לְהוֹדִיעַ שֶׁיֵּשׁ דַּיָּן לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יט, כט): גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּ שַׁדּוּן, שַׁדִּין כְּתִיב, שֶׁיֵּשׁ דִּין בָּעוֹלָם, לְפִיכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה: גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים הַכֵּר פָּנִים בַּמִּשְׁפָּט בַּל טוֹב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא טוֹב לְךָ שֶׁאֲנִי מַנִּיחֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום א, ז): טוֹב ה' לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ, לְכָךְ כְּתִיב: כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה, וַאֲנִי מְקָרֵב עַצְמִי עִמָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נו, א): כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּנְבוּכַדְנֶצַּר כְּשֶׁרָאָה אֶת הַחֲלוֹם נִכְנַס דָּנִיֵּאל אֶצְלוֹ וְרָאָה שֶׁהוּא עָתִיד לְטָרְדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, כט): וּמִן אֲנָשָׁא לָךְ טָרְדִין, עָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ מְרַתֵּת וּמְפַחֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, טז): אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַר אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה, אָמַר לוֹ לָמָּה אַתְּ מְפַחֵד, אָמַר לוֹ רוֹאֶה אֲנִי אֶת הַחֲלוֹם וְאֵינִי יָכוֹל לְאָמְרוֹ, אָמַר לוֹ (דניאל ד, טז): מָרִאי חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ וּפִשְׁרֵהּ לְעָרָךְ. מִי שֶׁדּוֹרֵשׁ הַמִּקְרָא הַזֶּה עוֹשֶׂה לְדָנִיֵּאל מֵטִיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, שֶׁאָמַר לִנְבוּכַדְנֶצַּר: מָרִאי חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ, אֵין שׂוֹנְאוֹ בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֶחֱרִיב אֶת בֵּיתוֹ וְהֶגְלָה אֶת בָּנָיו, וְעוֹד גַּם יִשְׂרָאֵל הָיוּ שׂוֹנְאָיו וְהָיָה מְקַלֵּל אוֹתָן. אֶלָּא נָתַן דָּנִיֵּאל לִבּוֹ כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר מָרִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָבֵא אֶת הַחֲלוֹם לְשׂוֹנְאֲךָ זֶה. אָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר לְדָנִיֵּאל רָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי (דניאל ד, ז ט): וַאֲרוּ אִילָן בְּגוֹא אַרְעָא, וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ, זֶה מֶלֶךְ גּוֹזֵר גְּזֵרָה, סוֹגֵר הַיָּם הַכֹּל מֵתִים, פּוֹתֵחַ הַיָּם הַכֹּל חַיִּים, לְכָךְ וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַחֲלוֹם אָמַר לוֹ מָה אֶעֱשֶׂה הֵיאַךְ אַתְּ מוֹלִיכֵנִי, אָמַר לוֹ (דניאל ד, כד): לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי מָסַרְתִּי אֶת הַצְּדָקָה לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, יט): כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה, וְאַתָּה אוֹמֵר לָרָשָׁע וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק, אֶלָּא אָמַר לִנְבוּכַדְנֶצַּר עֲשֵׂה צְדָקָה וּפְתַח אוֹצָרֶךָ, שֶׁרָאָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיָּצְאוּ עֲרוּמִים מִירוּשָׁלַיִם וְלֹא הָיָה בְּיָדָם שָׁוֶה פְּרוּטָה, לְכָךְ אָמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה צְדָקָה. פָּתַח אוֹצְרוֹתָיו וְהָיָה מְפַרְנֵס לְיִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ (דניאל ד, כד): וְלִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂר וגו'. שָׁמַע נְבוּכַדְנֶצַּר בַּת קוֹל שֶׁהָיוּ מִתְרַגְּשִׁין, אָמַר הַקּוֹל הַזֶּה מֵהֵיכָן הוּא, אָמְרוּ לוֹ אוֹתָן הָעֲנִיִּים שֶׁאָמַרְתָּ לָתֵת לָהֶם חֵלֶק וְהָיִינוּ מְחַלְּקִין לָהֶם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ. אָמַר אִלּוּלֵי נְכָסִים שֶׁהָיָה לִי מֵהֵיכָן הָיִיתִי בּוֹנֶה כָּל הַמְדִינָה הַזֹּאת לִכְבוֹדִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, כז): עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא, וַאֲנִי מְבַזְבֵּז כָּל נְכָסִים, אִם יֵלְכוּ נְכָסַי אֵין לִי כָּבוֹד, נָעַל אֶת הָאוֹצָרוֹת. כֵּיוָן שֶׁאָמַר כָּךְ עָנָה אוֹתוֹ בַּת קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, כח): עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא קָל מִן שְׁמַיָא נְפַל, מִי גָרַם לוֹ לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, הַצְּדָקָה. וּמָה אִם הָרָשָׁע כָּךְ יִשְׂרָאֵל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי: שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה וְשָׁמַע שֶׁפְּלוֹטִמְיָא נַעֲשֵׂית, הָלַךְ וְשָׁאַל לַלּוּדָר אָמַר מָתַי פְּלוֹטִמְיָא נַעֲשֵׂית, אָמַר לוֹ רְחוֹקָה הִיא, הָלַךְ וְשָׁאַל לְאוֹתוֹ שֶׁעוֹשֶׂה פְּלוֹטִמְיָא, וְאָמַר קְרוֹבָה הִיא. אָמַר זֶה, לֹא שָׁאַלְתִּי לַלּוּדָר וְאָמַר לִי רְחוֹקָה הִיא. אָמַר לוֹ זוֹ הִיא דַּעְתְּךָ שֶׁהָיִיתָ שׁוֹאֵל לַלּוּדָר, וְכִי רוֹצֶה הוּא שֶׁאֶעֱשֶׂה פְּלוֹטִמְיָא, אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹרֵד וְנֶהֱרַג. כָּךְ שָׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל לְבִלְעָם אֵימָתַי תִּהְיֶה יְשׁוּעָה, אָמַר לָהֶם (במדבר כד, יז): אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹ הִיא דַעְתְּכֶם, אֵין אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹף בִּלְעָם יוֹרֵד לַגֵּיהִנֹּם וְאֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁתָּבוֹא יְשׁוּעָתִי, אֶלָּא הֱיוּ דּוֹמִים לַאֲבִיכֶם שֶׁאָמַר (בראשית מט, יט): לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה', צָפָה לִישׁוּעָה שֶׁהִיא קְרוֹבָה, לְכָךְ נֶאֱמַר, כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא. דָּבָר אַחֵר, כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא, כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעַתְכֶם אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא יְשׁוּעָתִי, יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ, אִלּוּלֵי שֶׁהַדָּבָר כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֵין לָכֶם זְכוּת, בִּשְׁבִילִי אֲנִי עוֹשֶׂה, כִּבְיָכוֹל כָּל יָמִים שֶׁאַתֶּם שָׁם בַּצָּרָה אֲנִי עִמָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צא, טו): עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, וַאֲנִי גוֹאֵל לְעַצְמִי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט, טז): וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (זכריה ט, ט): גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלָיִם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע, וּמוֹשִׁיעַ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וְנוֹשָׁע, הֱוֵי אֲפִלּוּ אֵין בְּיֶדְכֶם מַעֲשִׂים, עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא. דָּבָר אַחֵר, שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיט, קכא): עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעשְׁקָי, אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל רִבּוֹן הָעוֹלָם הִסְתַּכֵּל שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט וְאָנוּ מִתְיָרְאִין מִן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֶלָּא אַל תִּמְסְרֵנוּ בִּידֵיהֶם, הֱוֵי: עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק, מָשָׁל לְסוֹחֵר מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, שָׁמַע שֶׁלִּסְטִים בַּדֶּרֶךְ, מֶה עָשָׂה לָקַח פְּרַקְמַטְיָא שֶׁלּוֹ וַעֲשָׂאָהּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, יָצָא לַדֶּרֶךְ וּתְפָשׂוּהוּ לִסְטִים, אָמְרוּ לוֹ מַה בְּיָדֶךָ, אָמַר לָהֶם כְּלֵי זְכוּכִית, אָמְרוּ לוֹ מִכַּמָּה זוֹ, אָמַר לָהֶם שְׁתַּיִם בְּסֶלַע וְשָׁלשׁ בְּסֶלַע. אָמְרוּ זֶה לָזֶה בִּשְׁבִיל אֵלּוּ אָנוּ הוֹרְגִים אוֹתוֹ, הִנִּיחוּהוּ. נִכְנַס לַמְּדִינָה הִתְחִיל פּוֹתֵחַ הַגְּלוּסְקָאוֹת וְיָשַׁב לִמְכֹּר, נִכְנְסוּ אוֹתָן הַלִּסְטִים וְרָאוּ אוֹתוֹ יוֹשֵׁב וּמוֹכֵר, אָמְרוּ לוֹ בְּכַמָּה זוֹ, אָמַר לָהֶם זוֹ בְּעֶשְׂרִים זְהוּבִים, וְזוֹ בִּשְׁלוֹשִׁים. אָמְרוּ לוֹ אֵין אַתָּה הוּא שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ בַּדֶּרֶךְ שְׁתַּיִם בְּסֶלַע שָׁלשׁ בְּסֶלַע, אָמַר לָהֶם הֵן, אֶלָּא אוֹתָהּ שָׁעָה הָיִיתִי בְּמָקוֹם הַמָּוֶת, עַכְשָׁיו אִם אֵין אַתֶּם נוֹתְנִין לִי דָּמֶיהָ אֵין אַתֶּם נוֹטְלִין אוֹתָהּ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִצְווֹת אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא כְּשֶׁיִּרְאוּ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת הֵם תְּמֵהִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת הַשָֹּׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סד, ג): וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה, וְכִי מֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ, אֶלָּא אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִשְׁמֹעַ מַהוּ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי מֵבִיא אֶת הַיְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ג, ט): לַה' הַיְשׁוּעָה, וּמִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט כּוֹתֵב אֲנִי עָלָיו שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הַיְשׁוּעָה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּיהוֹשָׁפָט, שֶׁעָשָׂה שׁוֹפְטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יט, ה): וַיַּעֲמֵד [יהושפט] שֹׁפְטִים, וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב הֵן הָיוּ עוֹמְדִין וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מִלְחַמְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כ, טו): כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי לֵאלֹהִים, כְּשֵׁם שֶׁאָמַר משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (שמות יד, יד): ה' יִלָּחֵם לָכֶם, לָמָּה מִפְּנֵי שֶׁעָשׂוּ אֶת הַדִּין גָּרְמוּ הַיְשׁוּעָה שֶׁתָּבוֹא, לְכָךְ נֶאֱמַר: שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה, הֱוֵי: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (שמות כא, ב): כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי. 43.4. דָּבָר אַחֵר, וַיְחַל משֶׁה, מַהוּ כֵן, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, שֶׁהִתִּיר נִדְרוֹ שֶׁל יוֹצְרוֹ. כֵּיצַד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל הָעֵגֶל עָמַד משֶׁה מְפַיֵּס הָאֱלֹהִים שֶׁיִּמְחֹל לָהֶם. אָמַר הָאֱלֹהִים, משֶׁה, כְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי (שמות כב, יט): זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, וּדְבַר שְׁבוּעָה שֶׁיָּצָא מִפִּי אֵינִי מַחֲזִירוֹ. אָמַר משֶׁה רִבּוֹן הָעוֹלָם וְלֹא נָתַתָּ לִי הֲפָרָה שֶׁל נְדָרִים, וְאָמַרְתָּ (במדבר ל, ג): אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל אֲבָל חָכָם מוֹחֵל אֶת נִדְּרוֹ בְּעֵת שֶׁיִּשָּׁאֵל עָלָיו, וְכָל זָקֵן שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה אִם יִרְצֶה שֶׁיְקַבְּלוּ אֲחֵרִים הוֹרָאָתוֹ צָרִיךְ הוּא לְקַיְמָהּ תְּחִלָּה, וְאַתָּה צִוִּיתַנִי עַל הֲפָרַת נְדָרִים, דִּין הוּא שֶׁתַּתִּיר אֶת נִדְרְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתַנִי לְהַתִּיר לַאֲחֵרִים. מִיָּד נִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וְיָשַׁב לוֹ כְּזָקֵן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד כְּשׁוֹאֵל נִדְרוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ט, ט): וָאֵשֵׁב בָּהָר, וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה משֶׁה יוֹשֵׁב וְהָאֱלֹהִים יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עוֹמֵד, אָמַר רַבִּי דְּרוּסָאי קָתֶדְרָא עָשָׂה לוֹ כְּקָתֶדְרָא שֶׁל אַסְטָלִיסְטָקִין הַלָּלוּ בְּשָׁעָה שֶׁהֵן נִכְנָסִין לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן וְהֵן נִרְאִין עוֹמְדִין וְאֵינָן אֶלָּא יוֹשְׁבִין, וְאַף כָּאן כָּךְ, יְשִׁיבָה שֶׁהִיא נִרְאָה עֲמִידָה, הֱוֵי: וָאֵשֵׁב בָּהָר. דָּבָר אַחֵר, וָאֵשֵׁב בָּהָר, וְכִי יֵשׁ יְשִׁיבָה לְמַעְלָה, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכֻּלָּם עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, ב): שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ, וְכֵן (יחזקאל א, כד כה): בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶם, וְכֵן (דניאל ז, טז): קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא, וְכֵן אֲפִלּוּ משֶׁה כְּשֶׁעָלָה לַמָּרוֹם הָיָה עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י, י): וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר, וּכְתִיב (דברים ה, ה): אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם, וְאֵין יוֹשֵׁב שָׁם אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יח, יח): רָאִיתִי אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, וְהוּא אוֹמֵר וָאֵשֵׁב בָּהָר, וּמַהוּ כֵן, אָמַר רַב הוּנָא בַּר אַחָא שֶׁיָּשַׁב לְהַתִּיר נִדְרוֹ שֶׁל יוֹצְרוֹ, וּמָה אָמַר לוֹ דָּבָר קָשֶׁה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דָּבָר קָשֶׁה אָמַר לְפָנָיו תָּהִיתָ אֶתָמְהָא, אָמַר לוֹ תּוֹהֶא אֲנָא עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לַעֲשׂוֹת לְעַמִּי, אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה מֻתָּר לָךְ מֻתָּר לָךְ, אֵין כָּאן נֶדֶר וְאֵין כָּאן שְׁבוּעָה, הֱוֵי: וַיְחַל משֶׁה, שֶׁהֵפֵר נִדְרוֹ לְיוֹצְרוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר ל, ג): וְלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְפִיכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים, לוֹמַר שֶׁהִתִּיר נֶדֶר לָאֱלֹהִים, וְכֵן וַיְחַל משֶׁה. | |
|
| 86. Jerome, Jeremias, 25.30 (5th cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 162 |
| 87. Jerome, Praecepta Ac Leges S. Pachomii, 8.7 (5th cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42 |
| 88. Anon., Abot De Rabbi Nathan, None (7th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42 |
| 89. Dicoletian, Edict of Diocletian, 1.6 Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 207 |
| 90. Anon., Lexicon Artis Grammaticae (E Cod. Coislin. 345), 23.4, 34.14 Tagged with subjects: •r. eliezer hismah •r. eliezer b. hyrcanus Found in books: Levine (2005) 495, 546 |
| 91. Dead Sea Scrolls, 4Q200, 6.6 Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Schwartz (2008) 291 |
| 92. Mishnah10, 105 122, 252Bis, 253, 254,, 10.6 Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Lieber (2014) 87 |
| 93. Anon., Pesiqta De Rav Kahana, 18.5 Tagged with subjects: •nan Found in books: Levine (2005) 348 |
| 94. Anon., Pesikta Rabbati, 21 Tagged with subjects: •eliezer ha-darshan (r.) Found in books: Fishbane (2003) 355 |
| 95. Ezekiel The Tragedian, 4 Ezra, 52 Tagged with subjects: •eliezer ben hyrcanus, r. Found in books: Goodman (2006) 158 |
| 96. Anon., Midrash Hagadol, None Tagged with subjects: •nan Found in books: Levine (2005) 546 |
97. Anon., Midrash On Song of Songs, 1.15.3 Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42| 1.15.3. רַבִּי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְנִתְנַמְנֵם הַצִּבּוּר, בִּקֵּשׁ לְעוֹרְרָן, אָמַר יָלְדָה אִשָּׁה אַחַת בְּמִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס אֶחָת, וְהָיָה שָׁם תַּלְמִיד אֶחָד וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי שְׁמוֹ, אָמַר לֵיהּ מָאן הַוָּת כֵּן, אָמַר לֵיהּ זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁיָּלְדָה אֶת משֶׁה שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות טו, א): אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, (במדבר א, נד): וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה, (דברים לד, י): וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה. | |
|
| 98. Mishna, Yad, 4.3-4.4 Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Hayes (2022) 79 |
99. Babylonian Talmud, Zevahim, None Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Kanarek (2014) 56, 57| 97b. עד שיבלע בבשרה,יכול נגע במקצת חתיכה יהא כולו פסול ת"ל יגע הנוגע פסול הא כיצד חותך את מקום שבלע בבשרה ולא בגידין ולא בעצמות ולא בקרנים ולא בטלפים,יקדש להיות כמוה הא כיצד אם פסולה היא תפסל [ואם] כשרה היא תאכל כחמור שבה,אמאי וניתי עשה ולידחי את לא תעשה אמר רבא אין עושה דוחה את לא תעשה שבמקדש,שנאמר (שמות יב, מו) ועצם לא תשברו בו ר"ש בן מנסיא אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח אמאי ניתי עשה ולידחי את לא תעשה אלא אין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש,רב אשי אמר יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה,אשכחן חטאת דמתקדש בבלוע שאר קדשים מנלן אמר שמואל משום ר"א (ויקרא ז, לז) זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים,[לעולה] כי עולה מה עולה טעונה כלי אף כל טעונה כלי מאי כלי אילימא מזרק בשלמי ציבור נמי כתיב בהו (שמות כד, ו) ויקח משה חצי הדם וישם באגנות,אלא דסכין ועולה גופה מנלן דכתיב (בראשית כב, י) וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת והתם עולה הוא דכתיב (בראשית כב, יג) ויעלהו לעולה תחת בנו,מנחה מה מנחה אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה אף כל אינם נאכלין אלא לזכרי כהונה מאי היא אי חטאת ואשם בהדיא כתיב בהו (ויקרא ז, ו) כל זכר בכהנים יאכלנו,ואי שלמי ציבור מריבוייא דקרא אתי (במדבר יח, י) בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו לימד על שלמי ציבור שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה,תנאי היא | 97b. This teaches that this i halakha /i does not apply b unless /b the other food b absorbs /b something of the sin offering b into its meat. /b ,One b might /b have thought that b if /b the sin offering b touched part of a piece /b of something that absorbed flavor from the sin offering, b the entire /b piece b should become disqualified. /b To counter this, b the verse states: /b “Whatever b shall touch /b its flesh shall be sacred” (Leviticus 6:20), to teach that only the section b that touches /b the sin offering is b disqualified. How so? /b What can be done with an item when a section of it is disqualified? b One slices off the section /b of the piece b that absorbed /b the disqualified matter. Additionally, the verse states: “Whatever shall touch b its flesh,” but /b an item is b not /b disqualified if it touches the sin offering’s b sinews, nor /b its b bones, nor /b its b horns, nor /b its b hooves. /b ,§ The i baraita /i continues to interpret the same verse. “Whatever shall touch its flesh b shall be sacred,” /b teaches: Whatever touches it b becomes like it, /b with regard to its status. b How so? If /b the sin offering b is disqualified, /b due to any disqualification, whatever touches it b becomes disqualified. And if it is fit, /b whatever touches it must b be eaten in accordance with the stringent /b regulations b that /b apply b to /b the sin offering. Therefore, a piece of meat that touches the meat of a sin offering may be eaten only in accordance with the terms of the consumption of a sin offering, e.g., it may be eaten only by male priests, and only for one day and one night.,The Gemara asks: If sacrificial meat touched the meat of a disqualified sin offering, b why /b should the sacrificial meat become forbidden? b Should /b not the b positive mitzva /b of eating the sacrificial meat b come and override /b the b prohibition /b against eating the disqualified substance that was absorbed in it? b Rava said: A positive mitzva does not override a prohibition that /b relates b to the Temple. /b ,Rav’s opinion relates to that which is taught in a i baraita /i : b As it is stated /b in a verse concerning the Paschal offering: b “Nor shall you break a bone of it” /b (Exodus 12:46). b Rabbi Shimon ben Menasya says: Both a bone that contains marrow and a bone that does not contain marrow /b are included in the prohibition. This statement is analyzed: If one means to break a bone in order to eat its marrow, b why /b would that be prohibited? b Should /b not the b positive mitzva /b of eating the edible parts of the offering, including the marrow, b come and override /b the b prohibition /b of not breaking a bone of the Paschal offering? b Rather, /b it must be that b a positive mitzva does not override a prohibition that /b relates b to the Temple. /b , b Rav Ashi said: /b If sacrificial meat touches a disqualified sin offering, this is not simply a case of a positive mitzva in conflict with a prohibition. Because the verse states: “Whatever shall touch its flesh b shall be sacred” /b (Leviticus 6:20), treating the item as consecrated b is /b itself b a positive mitzva. /b Consequently, both a positive mitzva and a prohibition stand in opposition to eating that sacrificial meat, b and a positive mitzva does not override /b both b a prohibition and a positive mitzva. /b ,§ With regard to a sin offering, the verse states: “Whatever shall touch its flesh shall be sacred.” The Gemara asks: b We found /b a source teaching b that /b with regard to b a sin offering, /b whatever it touches b becomes sanctified through that which is absorbed /b from the sin offering. b From where do we /b derive that this is also the i halakha /i concerning b the rest of the sacred /b offerings? b Shmuel says in the name of Rabbi Eliezer: /b It is stated: b “This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the inauguration offering, and of the sacrifice of peace offerings” /b (Leviticus 7:37). This verse connects all of the specified offerings, such that individual aspects of each offering are applicable to all of the offerings.,The Gemara details these aspects. The verse states b “of the burnt offering” /b to teach that all of the offerings are b like a burnt offering /b in that b just as a burnt offering requires a utensil /b in its preparation, b so too do all /b animal offerings b require a utensil. What /b is the b utensil? If we say /b it is b a bowl, /b a utensil used for collecting the blood, as were used in the burnt offerings that were sacrificed at Mount Sinai, that cannot be correct, since the source for a vessel for collecting blood does not need to be derived from the use of one in a burnt offering. b With regard to communal peace offerings it is also written of them: /b “And they offered burnt offerings, and they sacrificed peace offerings… b And Moses took half of the blood, and put it in basins” /b (Exodus 24:5–6)., b Rather, /b the term: Utensil, must be stated b of a knife, /b as the slaughtering may be performed only with a knife and not with a sharp stone or reed. The Gemara asks: b And /b with regard to b a burnt offering itself, from where do we /b derive that it must be slaughtered with a knife? This is learned from b that which is written: “And Abraham stretched forth his hand, and took the knife /b to slaughter his son” (Genesis 22:10); b and there, /b Abraham was offering b a burnt offering, as it is written: “And offered it up for a burnt offering instead of his son” /b (Genesis 22:13).,The Gemara continues to expound the aforementioned verse (Leviticus 7:37). When the verse mentions b a meal offering, /b it teaches that b just as a meal offering is eaten only by males of /b the b priesthood /b (see Leviticus 6:9–11), b so too are all /b of the offerings mentioned in this verse b eaten only by males of /b the b priesthood. /b The Gemara asks: With regard to b what /b offering b is it /b that this i halakha /i must be derived? b If /b one suggests it is with regard to the b sin offering and /b the b guilt offering, /b this i halakha /i b is explicitly written of them. /b With regard to the sin offering, it is stated: “Every male among the priests may eat it” (Leviticus 6:22); and with regard to the guilt offering, it is stated: b “Every male among the priests may eat of it” /b (Leviticus 7:6)., b And if /b one suggests that the i halakha /i must be derived with regard to b communal peace offerings, /b i.e., the two lambs that were sacrificed as communal offerings on i Shavuot /i together with the offering of the two loaves (see Leviticus 23:19), this i halakha /i b is derived from /b the b amplification of the verse /b that is stated with regard to meal offerings, sin offerings, and guilt offerings. The verse states: b “In a most sacred place shall you eat of it; every male may eat it” /b (Numbers 18:10), and it is taught in a i baraita /i : The verse b teaches with regard to communal peace offerings that they are eaten only by males of priestly /b families.,The Gemara explains: b It is /b a dispute between b i tanna’im /i . /b |
|
| 100. Anon., Metzora, 1.1 Tagged with subjects: •r. eliezer b. hyrcanus Found in books: Levine (2005) 348 |
| 101. Epigraphy, Ogis, 4.3-4.4 Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Schwartz (2008) 291 |
| 102. Mishnah, ŠebiʿIt, 1.4 Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42 |
| 103. Paul of Elusa, Encomium, None Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42 |
| 104. Philoxenus, Homily, 6.1 Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 203 |
| 105. Anon., V. Marcelli, 28.1 Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 75 |
| 106. Anon., Mekhilta De Rabbi Ishmael Mekhilta D’R. Ishmael Nezikin, 17 Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 75 |
| 107. Anon., Sifra Shemini, Milu’Im, 142 Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 178 |
| 108. Anon., Tanhuma, None Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 355 |
| 109. Pedro Alfonsi, Dialogus Petri, 107.550-107.551 Tagged with subjects: •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 163 |
| 110. Kallir, To Tisha‘ Be-Ab, 0 Tagged with subjects: •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 162 |
| 111. Babylonian Talmud, Avodah Zarah, None Tagged with subjects: •nan Found in books: Levine (2005) 546 |
| 112. Anon., Beshalah, Pet., None Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan nan nan |
