1. Hebrew Bible, Psalms, 48.12, 60.7, 85.7, 91.15, 93.1, 104.1, 118.24, 121.3, 137.5, 147.2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004) 96, 99, 100, 101, 102, 104, 105, 106, 151| 48.12. "יִשְׂמַח הַר־צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ׃", 60.7. "לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ ועננו [וַעֲנֵנִי׃]", 85.7. "הֲלֹא־אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וְעַמְּךָ יִשְׂמְחוּ־בָךְ׃", 91.15. "יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ־אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ׃", 93.1. "יְהוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יְהוָה עֹז הִתְאַזָּר אַף־תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל־תִּמּוֹט׃", 104.1. "בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה יְהוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ׃", 104.1. "הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן׃", 118.24. "זֶה־הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ׃", 121.3. "אַל־יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל־יָנוּם שֹׁמְרֶךָ׃", 137.5. "אִם־אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי׃", 147.2. "לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל־גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל־יְדָעוּם הַלְלוּ־יָהּ׃", 147.2. "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס׃", | 48.12. "Let mount Zion be glad, Let the daughters of Judah rejoice, Because of Thy judgments.", 60.7. "That Thy beloved may be delivered, Save with Thy right hand, and answer me.", 85.7. "Wilt Thou not quicken us again, That Thy people may rejoice in Thee?", 91.15. "He shall call upon Me, and I will answer him; I will be with him in trouble; I will rescue him, and bring him to honour.", 93.1. "The LORD reigneth; He is clothed in majesty; The LORD is clothed, He hath girded Himself with strength; Yea, the world is established, that it cannot be moved.", 104.1. "Bless the LORD, O my soul. O LORD my God, Thou art very great; Thou art clothed with glory and majesty.", 118.24. "This is the day which the LORD hath made; We will rejoice and be glad in it.", 121.3. "He will not suffer thy foot to be moved; He that keepeth thee will not slumber.", 137.5. "If I forget thee, O Jerusalem, Let my right hand forget her cunning.", 147.2. "The LORD doth build up Jerusalem, He gathereth together the dispersed of Israel;", |
|
2. Hebrew Bible, Hosea, 5.15 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •jeremiah, book of, pesikta de-rav kahanas discussion of Found in books: Stern (2004) 95| 5.15. "אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל־מְקוֹמִי עַד אֲשֶׁר־יֶאְשְׁמוּ וּבִקְשׁוּ פָנָי בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי׃", | 5.15. "I will go and return to My place, Till they acknowledge their guilt, and seek My face; In their trouble they will seek Me earnestly:", |
|
3. Hebrew Bible, Genesis, 1.16, 1.28, 12.1, 16.3, 21.1, 21.6-21.7, 26.1, 28.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana , on isaiah •first isaiah, pesikta de-rav kahana on •jeremiah, book of, pesikta de-rav kahanas discussion of •pesikta de-rav kahana , on jer 1:1 •pesikta de-rav kahana , rebuke, punishment and consolation in narrative of rebuke Found in books: Stern (2004) 89, 99, 100, 101, 102, 103| 1.16. "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת־הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת־הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים׃", 1.28. "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל־חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל־הָאָרֶץ׃", 12.1. "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי־כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ׃", 12.1. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָם לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׃", 16.3. "וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת־אַבְרָם אֶת־הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה׃", 21.1. "וַיהוָה פָּקַד אֶת־שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְהוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר׃", 21.1. "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת־בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן־הָאָמָה הַזֹּאת עִם־בְּנִי עִם־יִצְחָק׃", 21.6. "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל־הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק־לִי׃", 21.7. "וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי־יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו׃", 26.1. "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל־אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ־פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה׃", 26.1. "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת־אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם׃", 28.7. "וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל־אָבִיו וְאֶל־אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם׃", | 1.16. "And God made the two great lights: the greater light to rule the day, and the lesser light to rule the night; and the stars.", 1.28. "And God blessed them; and God said unto them: ‘Be fruitful, and multiply, and replenish the earth, and subdue it; and have dominion over the fish of the sea, and over the fowl of the air, and over every living thing that creepeth upon the earth.’", 12.1. "Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee.", 16.3. "And Sarai Abram’s wife took Hagar the Egyptian, her handmaid, after Abram had dwelt ten years in the land of Canaan, and gave her to Abram her husband to be his wife.", 21.1. "And the LORD remembered Sarah as He had said, and the LORD did unto Sarah as He had spoken.", 21.6. "And Sarah said: ‘God hath made laughter for me; every one that heareth will laugh on account of me.’", 21.7. "And she said: ‘Who would have said unto Abraham, that Sarah should give children suck? for I have borne him a son in his old age.’", 26.1. "And there was a famine in the land, beside the first famine that was in the days of Abraham. And Isaac went unto Abimelech king of the Philistines unto Gerar.", 28.7. "and that Jacob hearkened to his father and his mother, and was gone to Paddan-aram;", |
|
4. Hebrew Bible, Song of Songs, 1.4, 4.8, 4.10, 4.12, 5.1 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana , on isaiah •pesikta de-rav kahana , song of songs in •pesikta de-rav kahana, paradigm of correspondence in •song of songs, in pesikta de-rav kahana Found in books: Stern (2004) 101, 102, 103, 104, 105, 133| 1.4. "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ׃", 4.8. "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים׃", 4.12. "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם׃", 5.1. "דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה׃", 5.1. "בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם־בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם־דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם־חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׃", | 1.4. Draw me, we will run after thee; The king hath brought me into his chambers; We will be glad and rejoice in thee, We will find thy love more fragrant than wine! Sincerely do they love thee. 4.8. Come with me from Lebanon, my bride, With me from Lebanon; Look from the top of Amana, From the top of Senir and Hermon, From the lions’dens, From the mountains of the leopards. 4.10. How fair is thy love, my sister, my bride! How much better is thy love than wine! And the smell of thine ointments than all manner of spices! 4.12. A garden shut up is my sister, my bride; A spring shut up, a fountain sealed. 5.1. I am come into my garden, my sister, my bride; I have gathered my myrrh with my spice; I have eaten my honeycomb with my honey; I have drunk my wine with my milk. Eat, O friends; Drink, yea, drink abundantly, O beloved. |
|
5. Hebrew Bible, Jeremiah, 1.1-1.7, 2.4, 2.20-2.26, 3.22, 4.7, 9.9, 13.16, 31.10-31.11, 31.13, 33.11, 39.12, 40.1, 40.4-40.6 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004) 20, 21, 22, 42, 83, 89, 90, 92, 93, 95, 96, 97, 105| 1.1. "רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל־הַגּוֹיִם וְעַל־הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ׃", 1.1. "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן־חִלְקִיָּהוּ מִן־הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן׃", 1.2. "אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־יְהוָה אֵלָיו בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן־אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ׃", 1.3. "וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד־תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד־גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי׃", 1.4. "וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃", 1.5. "בְּטֶרֶם אצורך [אֶצָּרְךָ] בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ׃", 1.6. "וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהֹוִה הִנֵּה לֹא־יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי־נַעַר אָנֹכִי׃", 1.7. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אַל־תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל־כָּל־אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר׃", 2.4. "שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה בֵּית יַעֲקֹב וְכָל־מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל׃", 2.21. "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה׃", 2.22. "כִּי אִם־תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי־לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲוֺנֵךְ לְפָנַי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃", 2.23. "אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא דְּעִי מֶה עָשִׂית בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ׃", 2.24. "פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת נפשו [נַפְשָׁהּ] שָׁאֲפָה רוּחַ תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה כָּל־מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ׃", 2.25. "מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וגורנך [וּגְרוֹנֵךְ] מִצִּמְאָה וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ לוֹא כִּי־אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ׃", 2.26. "כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא כֵּן הֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם וְכֹהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם׃", 3.22. "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ׃", 4.7. "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב׃", 9.9. "עַל־הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל־נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה כִּי נִצְּתוּ מִבְּלִי־אִישׁ עֹבֵר וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד־בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ׃", 13.16. "תְּנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל־הָרֵי נָשֶׁף וְקִוִּיתֶם לְאוֹר וְשָׂמָהּ לְצַלְמָוֶת ישית [וְשִׁית] לַעֲרָפֶל׃", 31.11. "כִּי־פָדָה יְהוָה אֶת־יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ׃", 31.13. "אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם׃", 33.11. "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת־יְהוָה צְבָאוֹת כִּי־טוֹב יְהוָה כִּי־לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהוָה כִּי־אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת־הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְהוָה׃", 39.12. "קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל־תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע כִּי אם כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ׃", 40.1. "הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים מִן־הָרָמָה בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא־אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל־גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה׃", 40.1. "וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר־תְּפַשְׂתֶּם׃", 40.4. "וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן־הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל־יָדֶךָ אִם־טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל בֹּא וְאָשִׂים אֶת־עֵינִי עָלֶיךָ וְאִם־רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא־אִתִּי בָבֶל חֲדָל רְאֵה כָּל־הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ אֶל־טוֹב וְאֶל־הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה לֵךְ׃", 40.5. "וְעוֹדֶנּוּ לֹא־יָשׁוּב וְשֻׁבָה אֶל־גְּדַלְיָה בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם אוֹ אֶל־כָּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת לֵךְ וַיִּתֶּן־לוֹ רַב־טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת וַיְשַׁלְּחֵהוּ׃", 40.6. "וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל־גְּדַלְיָה בֶן־אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ׃", | 1.1. "THE WORDS of Jeremiah the son of Hilkiah, of the priests that were in Anathoth in the land of Benjamin,", 1.2. "to whom the word of the LORD came in the days of Josiah the son of Amon, king of Judah, in the thirteenth year of his reign.", 1.3. "It came also in the days of Jehoiakim the son of Josiah, king of Judah, unto the end of the eleventh year of Zedekiah the son of Josiah, king of Judah, unto the carrying away of Jerusalem captive in the fifth month.", 1.4. "And the word of the LORD came unto me, saying:", 1.5. "Before I formed thee in the belly I knew thee, And before thou camest forth out of the womb I sanctified thee; I have appointed thee a prophet unto the nations.", 1.6. "Then said I: ‘Ah, Lord GOD! behold, I cannot speak; for I am a child.’", 1.7. "But the LORD said unto me: Say not: I am a child; For to whomsoever I shall send thee thou shalt go, And whatsoever I shall command thee thou shalt speak.", 2.4. "Hear ye the word of the LORD, O house of Jacob, and all the families of the house of Israel;", 2.20. "For of old time I have broken thy yoke, and burst thy bands, and thou saidst: ‘I will not transgress’; upon every high hill And under every leafy tree Thou didst recline, playing the harlot.", 2.21. "Yet I had planted thee a noble vine, Wholly a right seed; How then art thou turned into the degenerate plant of a strange vine unto Me?", 2.22. "For though thou wash thee with nitre, and take thee much soap, yet thine iniquity is marked before Me, saith the Lord GOD.", 2.23. "How canst thou say: ‘I am not defiled, I have not gone after the Baalim’? See thy way in the valley, know what thou hast done; thou art a swift young camel traversing her ways;", 2.24. "A wild ass used to the wilderness, that snuffeth up the wind in her desire; her lust, who can hinder it? All they that seek her will not weary themselves; in her month they shall find her.", 2.25. "Withhold thy foot from being unshod, and thy throat from thirst; but thou saidst: ‘There is no hope; No, for I have loved strangers, and after them will I go.’", 2.26. "As the thief is ashamed when he is found, so is the house of Israel ashamed; they, their kings, their princes, and their priests, and their prophets;", 3.22. "Return, ye backsliding children, I will heal your backslidings.— ‘Here we are, we are come unto Thee; For Thou art the LORD our God.", 4.7. "A lion is gone up from his thicket, and a destroyer of nations is set out, gone forth from his place; to make thy land desolate, that thy cities be laid waste, without inhabitant.", 9.9. "For the mountains will I take up a weeping and wailing, And for the pastures of the wilderness a lamentation, Because they are burned up, so that none passeth through. And they hear not the voice of the cattle; Both the fowl of the heavens and the beast Are fled, and gone.", 13.16. "Give glory to the LORD your God, Before it grow dark, And before your feet stumble Upon the mountains of twilight, And, while ye look for light, He turn it into the shadow of death, And make it gross darkness.", 31.10. "Hear the word of the LORD, O ye nations, And declare it in the isles afar off, and say: ‘He that scattered Israel doth gather him, And keep him, as a shepherd doth his flock.’", 31.11. "For the LORD hath ransomed Jacob, And He redeemeth him from the hand of him that is stronger than he.", 31.13. "Then shall the virgin rejoice in the dance, And the young men and the old together; For I will turn their mourning into joy, And will comfort them, and make them rejoice from their sorrow.", 33.11. "the voice of joy and the voice of gladness, the voice of the bridegroom and the voice of the bride, the voice of them that say: ‘Give thanks to the LORD of hosts, for the LORD is good, for His mercy endureth for ever’, even of them that bring offerings of thanksgiving into the house of the LORD. For I will cause the captivity of the land to return as at the first, saith the LORD.", 39.12. "'Take him, and look well to him, and do him no harm; but do unto him even as he shall say unto thee.'", 40.1. "The word which came to Jeremiah from the LORD, after that Nebuzaradan the captain of the guard had let him go from Ramah, when he had taken him being bound in chains among all the captives of Jerusalem and Judah, that were carried away captive unto Babylon.", 40.4. "And now, behold, I loose thee this day from the chains which are upon thy hand. If it seem good unto thee to come with me into Babylon, come, and I will look well unto thee; but if it seem ill unto thee to come with me into Babylon, forbear; behold, all the land is before thee; whither it seemeth good and right unto thee to go, thither go.—", 40.5. "Yet he would not go back.—Go back then to Gedaliah the son of Ahikam, the son of Shaphan, whom the king of Babylon hath made governor over the cities of Judah, and dwell with him among the people; or go wheresoever it seemeth right unto thee to go.’ So the captain of the guard gave him an allowance and a present, and let him go.", 40.6. "Then went Jeremiah unto Gedaliah the son of Ahikam to Mizpah, and dwelt with him among the people that were left in the land.", |
|
6. Hebrew Bible, Lamentations, 1.1, 1.5, 1.8-1.9, 1.14, 1.18, 2.4, 2.14, 3.42, 4.13, 5.7, 5.16 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004) 22, 42, 151| 1.1. "יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל־מַחֲמַדֶּיהָ כִּי־רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא־יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ׃", 1.1. "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַּבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס׃" 1.5. "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי־יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב־פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי־צָר׃", 1.8. "חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל־כֵּן לְנִידָה הָיָתָה כָּל־מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי־רָאוּ עֶרְוָתָהּ גַּם־הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר׃", 1.9. "טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ רְאֵה יְהוָה אֶת־עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב׃", 1.14. "נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל־צַוָּארִי הִכְשִׁיל כֹּחִי נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא־אוּכַל קוּם׃", 1.18. "צַדִּיק הוּא יְהוָה כִּי פִיהוּ מָרִיתִי שִׁמְעוּ־נָא כָל־עמים [הָעַמִּים] וּרְאוּ מַכְאֹבִי בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי׃", 2.4. "דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי־עָיִן בְּאֹהֶל בַּת־צִיּוֹן שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ׃", 2.14. "נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל וְלֹא־גִלּוּ עַל־עֲוֺנֵךְ לְהָשִׁיב שביתך [שְׁבוּתֵךְ] וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים׃", 3.42. "נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ׃", 4.13. "מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֺנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים׃", 5.7. "אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ אינם [וְאֵינָם] אנחנו [וַאֲנַחְנוּ] עֲוֺנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ׃", 5.16. "נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי־נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ׃", | 1.1. "O how has the city that was once so populous remained lonely! She has become like a widow! She that was great among the nations, a princess among the provinces, has become tributary." 1.5. "Her adversaries have become the head, her enemies are at ease; for the Lord has afflicted her because of the multitude of her sins; her young children went into captivity before the enemy. (PAUSE FOR REFLECTIONS)", 1.8. "Jerusalem sinned grievously, therefore she became a wanderer; all who honored her despised her, for they have seen her shame; moreover, she herself sighed and turned away.", 1.9. "Her uncleanliness is in her skirts, she was not mindful of her end, and she fell astonishingly with none to comfort her. 'Behold, O Lord, my affliction, for the enemy has magnified himself.' \t", 1.14. "The yoke of my transgressions was marked in His hand, they have become interwoven; they have come upon my neck and caused my strength to fail; the Lord delivered me into the hands of those I could not withstand.", 1.18. "The Lord is righteous, for I have rebelled against His word; hear, I pray, all you peoples, and behold my pain; my maidens and my youths have gone into captivity.", 2.4. "He hath bent His bow like an enemy, Standing with His right hand as an adversary, And hath slain all that were pleasant to the eye; In the tent of the daughter of Zion He hath poured out His fury like fire.", 2.14. "Thy prophets have seen visions for thee of vanity and delusion; And they have not uncovered thine iniquity, To bring back thy captivity; But have prophesied for thee burdens of vanity and seduction.", 3.42. "We have transgressed and have rebelled; Thou hast not pardoned.", 4.13. "It is because of the sins of her prophets, And the iniquities of her priests, That have shed the blood of the just In the midst of her.", 5.7. "Our fathers have sinned, and are not; And we have borne their iniquities.", 5.16. "The crown is fallen from our head; Woe unto us! for we have sinned.", |
|
7. Hebrew Bible, Isaiah, 1.1, 1.2, 1.3, 1.4, 1.5, 1.6, 1.7, 1.8, 1.9, 1.10, 1.11, 1.12, 1.13, 1.14, 1.15, 1.16, 1.17, 1.18, 1.19, 1.20, 1.21, 1.22, 1.23, 1.24, 1.25, 1.26, 1.27, 1.28, 1.29, 1.30, 1.31, 10.30, 29.1, 40, 40.1, 40.9, 40.26, 40.27, 40.28, 41, 42, 43, 44, 45, 46, 47, 48, 49, 49.14, 49.14-51.3, 49.18, 49.21, 49.23, 50, 51, 51.2, 51.9, 51.12, 51.12-52.12, 52, 52.1, 52.2, 52.7, 52.8, 52.9, 53, 54, 54.1, 54.2, 54.3, 54.4, 54.5, 54.6, 54.7, 54.8, 54.9, 54.10, 54.11, 54.11-55.12, 54.11-55.5, 54.12, 54.13, 54.14, 54.15, 54.16, 54.17, 54.18, 55, 55.5, 55.6, 55.7, 55.8, 55.9, 55.10, 55.11, 55.12, 55.13, 59.17, 60.1, 60.4, 60.5, 60.6, 60.7, 60.8, 60.9, 60.10, 60.11, 60.12, 60.13, 60.14, 60.15, 60.16, 61.10, 61.11, 62.3, 62.4, 62.5, 62.10, 62.11, 62.12, 63.1, 63.2, 63.3, 63.4, 63.5, 63.6, 63.7 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004) 89, 90, 91 | 10.30. "Cry thou with a shrill voice, O daughter of Gallim! Hearken, O Laish! O thou poor Anathoth!", |
|
8. Hebrew Bible, 1 Samuel, 2.22 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana , on isaiah Found in books: Stern (2004) 99| 2.22. "וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל־אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל־יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר־יִשְׁכְּבוּן אֶת־הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃", | 2.22. "Now ῾Eli was very old, and heard all that his sons did to all Yisra᾽el; and how they lay with the women that assembled at the door of the Tent of Meeting.", |
|
9. Hebrew Bible, Amos, 3.8 (8th cent. BCE - 6th cent. BCE) Tagged with subjects: •jeremiah, book of, pesikta de-rav kahanas discussion of •pesikta de-rav kahana , messianic perorations in •pesikta de-rav kahana, messianic perorations in Found in books: Stern (2004) 96| 3.8. "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא׃", | 3.8. "The lion hath roared, Who will not fear? The Lord GOD hath spoken, Who can but prophesy?", |
|
10. Hebrew Bible, Zechariah, 9.9 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana , on isaiah Found in books: Stern (2004) 104| 9.9. "גִּילִי מְאֹד בַּת־צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר וְעַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנוֹת׃", | 9.9. "Rejoice greatly, O daughter of Zion, Shout, O daughter of Jerusalem; Behold, thy king cometh unto thee, He is triumphant, and victorious, Lowly, and riding upon an ass, Even upon a colt the foal of an ass.", |
|
11. Hebrew Bible, Daniel, 7.9 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana , song of songs in •pesikta de-rav kahana, paradigm of correspondence in •song of songs, in pesikta de-rav kahana Found in books: Stern (2004) 105, 106| 7.9. "חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי־נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק׃", | 7.9. "I beheld Till thrones were placed, And one that was ancient of days did sit: His raiment was as white snow, And the hair of his head like pure wool; His throne was fiery flames, and the wheels thereof burning fire.", |
|
12. Mishnah, Berachot, 2.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana, on haftarot of rebuke Found in books: Stern (2004) 25| 2.2. "אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים, בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה, בֵּין שְׁנִיָּה לִשְׁמַע, וּבֵין שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, בֵּין וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב לֹא יַפְסִיק. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, לָמָּה קָדְמָה שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, שֶׁוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם: \n", | 2.2. "These are the breaks between the sections: between the first blessing and the second, between the second and “Shema,” between “Shema” and “And it shall come to pass if you listen” between “And it shall come to pass if you listen” and “And the Lord said” and between “And the Lord said” and “Emet veYatziv” (true and firm). Rabbi Judah says: between “And the Lord said” and “Emet veYatziv” one should not interrupt. Rabbi Joshua ben Korhah said: Why was the section of “Shema” placed before that of “And it shall come to pass if you listen”? So that one should first accept upon himself the yoke of the Kingdom of Heaven and then take upon himself the yoke of the commandments. Why does the section of “And it shall come to pass if you listen” come before that of “And the Lord said”? Because “And it shall come to pass if you listen” is customary during both day and night, whereas [the section] “And the Lord said” is customary only during the day.", |
|
13. Tosefta, Yevamot, 8.4 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana , on isaiah Found in books: Stern (2004) 102| 8.4. "נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל אלא יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה ואע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר [שנאמר] (בראשית ט״ז:ג׳) מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען [לפי דרכנו] למדנו שאין ישיבת חוצה לארץ [עולה] מן המנין.", | |
|
14. Anon., Deuteronomy Rabbah, 2.37 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana , song of songs in •pesikta de-rav kahana , on isaiah •pesikta de-rav kahana, paradigm of correspondence in •song of songs, in pesikta de-rav kahana Found in books: Stern (2004) 100, 104, 105| 2.37. וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ (דברים ו, ה), מַהוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, בְּכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ שֶׁבָּרָא בְּךָ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם מַעֲלֶה חַיָּב לְקַלֵּס אֶת יוֹצְרוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ. אָמַר רַבִּי סִימוֹן, חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לַנֶּפֶשׁ, וְאֵלּוּ הֵן: רוּחַ, נֶפֶשׁ, נְשָׁמָה, חַיָּה, יְחִידָה. רַבָּנָן אָמְרֵי בּוֹא וּרְאֵה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַלֵּא אֶת עוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ מְמַלְּאָה אֶת הַגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹבֵל אֶת עוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ סוֹבֶלֶת אֶת הַגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ יְחִידָה בַּגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו שֵׁנָה וְהַנֶּפֶשׁ אֵינָהּ יְשֵׁנָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר בְּעוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ טְהוֹרָה בַּגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית, תָּבֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ שֶׁמְקַלֶּסֶת אוֹתְךָ עַד מָתַי הִיא נְתוּנָה בֶּעָפָר (תהלים מד, כו): כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ, אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֵּיכֶם יַגִּיעַ הַקֵּץ וְנַפְשׁוֹתֵיכֶם שְׂמֵחוֹת, לְפִיכָךְ יְשַׁעְיָה מְנַחֵם אוֹתָן וְאוֹמֵר (ישעיה סא, י): שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, בַּעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל כַּלָּה, וְאֵלּוּ הֵן (שיר השירים ד, ח): אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, (שיר השירים ה, א): בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, (שיר השירים ד, ט): לִבַּבְתִּנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, (שיר השירם ד, י): מַה יָּפוּ דֹּדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה, (שיר השירים ד, יא): נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה, (ישעיה סב, ה): כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה, (ירמיה לג, יא): קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, (ישעיה מט, יח): כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה, (ישעיה סא, י): וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ, וּכְנֶגְדָּן יִשְׂרָאֵל מְעַטְּרִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּעֲשָׂרָה לְבוּשִׁין, וְאֵלּוּ הֵן (איוב כט, יד): צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי, הֲרֵי שְׁנַיִם, (ישעיה נט, יז): וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן, (ישעיה נט, יז): וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבּשֶׁת, הֲרֵי חֲמִשָּׁה, (דניאל ז, ט): לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, (ישעיה סג, ב): מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ, (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר, (תהלים קד, א): הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ, הֲרֵי עֲשָׂרָה. דָּבָר אַחֵר, שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה', לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וּבְנָה וַחֲתָנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם כו', כְּדִכְתִיב בִּפְסִיקְתָּא עַד שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ. | 2.37. "Another idea: \"Hear O Israel\" The rabbis said: When Moshe went up to the heavens, he heard the ministering angels saying to the Holy Blessed One, \"Blessed is the name of the glory of God's sovereignty for all time\" and brought it down to Israel. And why doesn't Israel say it in public (aloud)? Rabbi Asi said: To what is it similar? To one who stole jewelry from the King's palace and gave it to his wife and said to her, \"Don't adorn yourself with it in public, rather (wear it) in your house.\" However, on Yom Kippur when they are as clean as the ministering angels, they say it publicly, \"Blessed is the name of the glory of God's sovereignty for all time.\"", |
|
15. Anon., Lamentations Rabbah, 1.54, 2.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004) 91, 93, 95, 151| 1.54. קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי, רַבָּנָן פָּתְרִין קְרָיָא בִּנְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר, שֶׁהָיוּ מְאַהֲבִין אוֹתִי לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶן. הֵמָּה רִמּוּנִי, גַּם הֵמָּה רִמּוּנִי, לֹא זָזוּ מִתְנַבְּאִין עָלַי שֶׁקֶר עַד שֶׁהִגְּלוּ אוֹתִי מִמְּקוֹמִי, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יד): וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים, מַדּוּחִם כְּתִיב. רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי פָּתַר קְרָיָא בִּנְבִיאֵי הָאֱמֶת, שֶׁהָיוּ מְאַהֲבִין אוֹתִי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵמָּה רִמּוּנִי, שֶׁהָיוּ מְרַמִּין בִּי וְאוֹמְרִים לִי הַפְרִישׁוּ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, וְכִי יֵשׁ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת בְּבָבֶל, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְאַהֲבֵנִי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא שֶׁיִּרְמְיָה אוֹמֵר (ירמיה לא, כ): הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, הִצַּיְינִי בְּמִצְווֹת, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִין בָּהֶם. (ירמיה לא כ): שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים, זֶה חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קלז, ה): אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְּסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתָּ, אָמַר רַבִּי חִיָּא הָלָכְתִּי כְּתִיב. אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל מַה כְּתִיב (ישעיה מג, יד): לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה. גָּלוּ לְעֵילָם שְׁכִינָה עִמָּהֶם, דִּכְתִיב (ירמיה מט, לח): וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם. גָּלוּ לְיָוָן שְׁכִינָה עִמָּהֶם, דִּכְתִיב (זכריה ט, יג): וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: וַה' עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וגו', לְכָךְ כְּתִיב דֶּרֶךְ הָלָכְתִּי, דָּבָר אַחֵר, שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ, אָמַר לָהֶם יִרְמְיָה רְאוּ בְּאֵילּוּ דְרָכִים הֲלַכְתֶּם, וַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, דִּכְתִיב (ירמיה לא, כ): שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, וּמִיָּד אַתֶּם חוֹזְרִין לְעָרֵיכֶם, דִּכְתִיב (ירמיה לא, כ): שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה. 2.3. וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹכֵר אוֹתוֹ הַדָּם שֶׁל בֵּין רַגְלָיו שֶׁל זָקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, כד): וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ, אָמַר רַבִּי יוּדָן לְמֶלֶךְ שֶׁתָּפַשׂ אֶת שׂוֹנְאָיו וַהֲרָגָן, וְהָיוּ בְּנֵי הַמְדִינָה מְפַרְכְּסִין בְּדַם שׂוֹנְאָיו, פַּעַם אַחַת הִקְנִיטוּהוּ וּדְחָפָן וְהוֹצִיאָן חוּץ לַפָּלָטִין, אָמְרוּ אֵין הַמֶּלֶךְ נִזְכַּר לָנוּ אוֹתוֹ הַדָּם שֶׁהָיִינוּ מְפַרְכְּסִין בְּדַם שׂוֹנְאָיו, כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵין אַתְּ נִזְכַּר לָנוּ אוֹתוֹ הַדָּם שֶׁבְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, ז): וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף. דָּבָר אַחֵר, וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו, אֵין הֲדֹם זֶה אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צט, ה): רוֹמְמוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא. בְּיוֹם אַפּוֹ, אָמַר רַבִּי אַחָא יוֹם אֶחָד הָיָה חֲרוֹן אַפּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאִלּוּ עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּבָה פָּשְׁרוּ. (יחזקאל ט, א): וַיִּקְרָא בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ, עַד הֵיכָן חֶטְאוֹ שֶׁל עֵגֶל קַיָּם, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְאָמְרֵי לָהּ רַבִּי נְחֶמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר עַד עֲגָלָיו שֶׁל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע ז, א): כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם וְרָעוֹת שֹׁמְרוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאתִי לְרַפְּאוֹת לְיִשְׂרָאֵל מֵחֶטְאוֹ שֶׁל עֵגֶל, וְנִגְלָה רָעוֹת שֹׁמְרוֹן. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָנִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַד חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ, וּכְתִיב (שמות לב, לד): וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם. כְּתִיב (יחזקאל ט, ב): וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת. כְּתִיב הָכָא: וְהִנֵּה שִׁשָּׁה, וַהֲלֹא חָמֵשׁ גְּזֵרוֹת הֵן, דִּכְתִיב (יחזקאל ט, ה): וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ אַל תָּחֹס עֵינְכֶם וְאַל תַּחְמֹלוּ. וּכְתִיב (יחזקאל ט, ו): זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְמַלְאָךְ קָשֶׁה שֶׁבֵּינֵיהֶם אָמַר, זֶה גַּבְרִיאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ט, ב): וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו, שְׁלשָׁה דְּבָרִים הָיָה אוֹתוֹ מַלְאָךְ מְשַׁמֵּשׁ, קֶסְנָטוֹר, סְפֶּקְלָטוֹר, וְכֹהֵן גָּדוֹל. קֶסְנָטוֹר, דִּכְתִיב: וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו. סְפֶּקְלָטוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לד, ב): הֶחֱרִימָם נְתָנָם לַטָּבַח. וְכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים, וּכְתִיב בְּכֹהֵן (ויקרא טז, ד): כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ. וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ, מָאנֵי זַיְינֵיהּ, מָאנֵי סִיתוֹרְיָיתָה, וּמָאנֵי גָּלוּתֵיהּ. מָאנֵי זַיְינֵיהּ: וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ. וּמָאנֵי סִיתוֹרְיָיתָה (ישעיה כז, ט): בְּשׂוּמוֹ כָּל אַבְנֵי מִזְבֵּחַ כְּאַבְנֵי גִר מְנֻפָּצוֹת. וּמָאנֵי גָּלוּתֵיהּ, דִּכְתִיב (ירמיה נא, כ): מַפֵּץ אַתָּה לִי כְּלֵי מִלְחָמָה. וּכְתִיב: וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר עַד מְקוֹם מְחִיצָתוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עוֹמֵד וּמַזְכִּיר חֲטָאִין שֶׁל אָחָז, דִּכְתִיב בֵּיהּ (מלכים ב טז, טו): וּמִזְבַּח הַנְּחשֶׁת יִהְיֶה לִי לְבַקֵּר, מַהוּ לְבַקֵּר, אָמַר רַבִּי פִּינְחָס פְּסָלוֹ וַעֲשָׂאוֹ בַּעֲלֵי מוּמִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא יג, לו): לֹא יְבַקֵּר הַכֹּהֵן. (יחזקאל ט, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֵלָו עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר יְרוּשָׁלָיִם, אֵלוֹ כְּתִיב, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לַמַּלְאָךְ הַקָּשֶׁה שֶׁבָּהֶן [אמר זה גבריאל]. וְהִתְוִיתָ תָּו, רַב נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁקִּיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה מֵאָלֶ"ף וְעַד תָּי"ו. וְרַבָּנָן אָמְרֵי חִתּוּכִין וּפִסְפָּס. וְרַב אָמַר עַל שֶׁנִּתְּנָה בְּכָל צַד תָּי"ו, תִּיהֵי תִּיהֵי וּתְחֵי תְחֵי. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק תַּמָּה זְכוּת אֲבוֹתֵיהֶן. רַבִּי הוֹשַׁעְיָא שָׁלַח וְאָמַר לְרַבִּי סִימוֹן בִּשְׁבִיל שֶׁאַתְּ שָׁרוּי בְּבֵיתוֹ שֶׁל קָצִין מִפְּנֵי מָה אֵין אַתָּה מוֹכִיחָן, אָמַר לוֹ הַלְּוַאי נֶהֱוֵי מֵאוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים, אָמַר לוֹ וַהֲלֹא מֵהֶן הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת, דִּכְתִיב (יחזקאל ט, ה): וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עַל הָרָעָה אֶלָּא עַל הַטּוֹבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וּלְאֵלֶּה אָמַר אֱלֹהִים בְּאָזְנַי, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ אַל תָּחֹס עֵינְכֶם וְאַל תַּחְמֹלוּ, זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה טַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ. וְהֵיאַךְ זֶה, אֶלָּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָפְצָה קָטֵיגוֹרְיָא לִפְנֵי כִסֵּא הַכָּבוֹד, אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָם אֵיזֶה מֵהֶן נֶהֱרַג עַל שְׁמֶךָ, אֵיזֶה מֵהֶן נִפְצַע מֹחוֹ עַל שְׁמֶךָ, אֵיזֶה מֵהֶן נָתַן נַפְשׁוֹ עַל שְׁמֶךָ, אָמַר אֵין בָּהֶם כְּדֵי שְׁטָר. רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאַל תִּגַּע יַד בַּצַּדִּיקִים. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר הוּא וְהֵם יֵשׁ בָּהֶם כְּדֵי שְׁטָר. רַבִּי תַּנְחוּמָא וְרַבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא, מֵעוֹלָם לֹא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּבָר טוֹב וְחוֹזֵר בּוֹ, וְכָאן חָזַר בּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל ט, ו): וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ, אַל תִּקְרֵי וּמִמִּקְדָּשִׁי אֶלָּא וּמִמְקֻדָּשַּׁי תָּחֵלּוּ. מִיָּד מַה כְּתִיב: וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת. וּכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם טַמְּאוּ אֶת הַבַּיִת וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים צֵאוּ וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר. וּכְתִיב (יחזקאל ט, ח): וַיְהִי כְּהַכּוֹתָם וְנֵאשֲׁאַר אָנִי וָאֶפְּלָה עַל פָּנַי וָאֶזְעַק [קול גדול] וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי אֱלֹהִים הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וְאֵין שְׁאֵרִית אֶלָּא צַדִּיקִים, לְכָךְ בָּא וְאָמַר: בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל וגו'. | |
|
| 16. Palestinian Talmud, Taanit, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004) 92 |
17. Anon., Leviticus Rabba, 10.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana , on isaiah Found in books: Stern (2004) 100| 10.2. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַר קְרָיָא בִּישַׁעְיָה, אָמַר יְשַׁעְיָה מְטַיֵּל הָיִיתִי בְּבֵית תַּלְמוּדִי וְשָׁמַעְתִּי קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֶרֶת (ישעיה ו, ח): אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ, שָׁלַחְתִּי אֶת מִיכָה וְהָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ בַּלֶּחִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מיכה ד, יד): בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל הַלְּחִי, שָׁלַחְתִּי אֶת עָמוֹס וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ פְּסִילוּס, דְּאָמַר רַבִּי פִּנְחָס לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עָמוֹס, שֶׁהָיָה עָמוּס בִּלְשׁוֹנוֹ, מֵעַתָּה אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְשַׁעְיָה, בָּנַי טַרְחָנִין סַרְבָנִים הֵם, אִם אַתָּה מְקַבֵּל עָלֶיךָ לְהִתְבַּזּוֹת וְלִלְקוֹת מִבָּנַי אַתְּ הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי, וְאִם לָאו אֵין אַתָּה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי, אָמַר לוֹ עַל מְנָת כֵּן (מיכה נ, ו): גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים, וְאֵינִי כְּדַאי לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּת אֵצֶל בָּנֶיךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשַׁעְיָה אָהַבְתָּ צֶדֶק, אָהַבְתָּ לְצַדֵּק אֶת בָּנַי, וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, שֶׁשָּׂנֵאתָ מִלְּחַיְּבָן, עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, מַהוּ מֵחֲבֵרֶיךָ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ כָּל הַנְּבִיאִים קִבְּלוּ נְבוּאוֹת נָבִיא מִן נָבִיא (במדבר יא, כה): וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וגו' (מלכים ב ב, טו): וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע, אֲבָל אַתְּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה סא, א): רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלָי יַעַן מָשַׁח וגו', חַיֶּיךָ שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים נְבוּאוֹת פְּשׁוּטוֹת וְאַתְּ נֶחָמוֹת כְּפוּלוֹת (ישעיה נא, ט): עוּרִי עוּרִי, (ישעיה נא, יז): הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, (ישעיה סא, י): שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ, (ישעיה נא, יב): אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם, (ישעיה מ, א): נַחֲמוּ נַחֲמוּ. | |
|
18. Anon., Genesis Rabba, 45.3, 53.8-53.9 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana , on isaiah Found in books: Stern (2004) 99, 100, 102| 45.3. וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ (בראשית טז, ג), לְקָחַתָּהּ בִּדְבָרִים, אָמְרָה לָהּ אַשְׁרַיִךְ שֶׁאַתְּ מִדַּבֶּקֶת לַגּוּף הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. (בראשית טז, ג): מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, רַבִּי אַמֵּי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ מִנַּיִן תְּנֵינַן נָשָׂא אִשָּׁה וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה אֶלָּא יוֹצִיא וְיִשָֹּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, מֵהָכָא מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, הֲדָא אַמְרָת אֵין יְשִׁיבַת חוּצָה לָאָרֶץ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן. (בראשית טז, ג): וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ וְלֹא לְאַחֵר לְאִשָּׁה, וְלֹא לְפִילֶגֶשׁ. 53.8. וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים (בראשית כא, ו), רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי יִצְחָק רְאוּבֵן בְּשִׂמְחָה שִׁמְעוֹן מָה אִכְפַּת לֵיהּ, כָּךְ שָׂרָה נִפְקְדָה אֲחֵרִים מָה אִכְפַּת לָהֶם, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְקְדָה אִמֵּנוּ שָׂרָה הַרְבֵּה עֲקָרוֹת נִפְקְדוּ עִמָּהּ, הַרְבֵּה חֵרְשִׁים נִתְפַּקְחוּ, הַרְבֵּה סוּמִים נִפְתְּחוּ, הַרְבֵּה שׁוֹטִים נִשְׁתַּפּוּ. נֶאֱמַר כָּאן עֲשִׂיָּה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (אסתר ב, יח): וַהֲנָחָה לַמְדִינוֹת עָשָׂה, מָה עֲשִׂיָּה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן נִתַּן דּוֹרָיָה לָעוֹלָם, אַף עֲשִׂיָּה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן דּוֹרָיָה לָעוֹלָם. וְרַבִּי לֵוִי אָמַר הוֹסִיפוּ עַל הַמְּאוֹרוֹת, נֶאֱמַר כָּאן עֲשִׂיָּה עָשָׂה לִי, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בראשית א, טז): וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת. 53.9. וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה (בראשית כא, ז), רַבִּי פִּינְחָס מִשּׁוּם רַבִּי חִלְקִיָה מִי אָמַר מִי דִּבֵּר אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא מִי מִלֵּל, רְמָזוֹ שֶׁהוּא מוֹלִיד לְמֵאָה שָׁנָה מִנְיַן מִלֵּ"ל. רַבִּי פִּנְחָס אָמַר קוֹמָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיְתָה יְבֵשָׁה וְנַעֲשָׂה מְלִילוֹת. הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה, הֵינִיקָה בֵן אֵין כְּתִיב כָּאן, אִמֵּנוּ שָׂרָה הָיְתָה צְנוּעָה יוֹתֵר מִדַּאי, אָמַר לָהּ אָבִינוּ אַבְרָהָם אֵין זוֹ שְׁעַת הַצְּנִיעוּת אֶלָּא גַּלִּי אֶת דַּדַּיִךְ, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁהִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת נִסִּים, גִּלְּתָה אֶת דַּדֶּיהָ וְהָיוּ נוֹבְעוֹת חָלָב כִּשְׁנֵי מַעְיָנוֹת, וְהָיוּ מַטְרוֹנִיּוֹת בָּאוֹת וּמֵינִיקוֹת אֶת בְּנֵיהֶם מִמֶּנָּה, וְהָיוּ אוֹמְרוֹת אֵין אָנוּ כְּדַי לְהָנִיק אֶת בָּנֵינוּ מֵחֲלָבָהּ שֶׁל צַדֶּקֶת. רַבָּנָן וְרַבִּי אֲחָא, רַבָּנָן אָמְרֵי כָּל מִי שֶׁבָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, נַעֲשָׂה יְרֵא שָׁמַיִם. רַבִּי אֲחָא אָמַר אַף מִי שֶׁלֹא בָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתַּן לוֹ מֶמְשָׁלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כֵּיוָן שֶׁהִפְלִיגוּ עַצְמָן בְּסִינַי וְלֹא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה נִטְּלָה מֵהֶם אוֹתָהּ הַמֶּמְשָׁלָה. | 45.3. ",", 53.8. "AND SARAH SAID: GOD HAS MADE JOY FOR ME; EVERY ONE THAT HEARS WILL REJOICE WITH ME (Gen. 21:6). R. Berekiah, R. Judah b. R. Simon, and R. Ha in the name of R. Samuel b. R. Isaac said: If Reuben has cause to rejoice, what does it matter to Simeon? Similarly, if Sarah was remembered, what did it matter to others? But when the matriarch Sarah was remembered [gave birth], many other barren women were remembered with her; many deaf gained their hearing; many blind had their eyes opened, many insane became sane. For ‘making’ [HAS MADE] is mentioned here, and also elsewhere, viz. And he made a release to the provinces (Est. II, 18). As the making mentioned there means that a gift was granted to the world,l so the making mentioned here means that a gift was granted to the world. R. Levi said: She increased the light of the luminaries: ‘making’ is mentioned here, viz. GOD HAS MADE FOR ME, while elsewhere it says, And God made the two lights (Gen. I, 16).", |
|
19. Babylonian Talmud, Rosh Hashanah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •jeremiah, book of, pesikta de-rav kahanas discussion of Found in books: Stern (2004) 95| 31a. שאני התם דשירה דיומיה היא,תניא רבי יהודה אומר משום ר"ע בראשון מה היו אומרים (תהלים כד, א) לה' הארץ ומלואה על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו,בשני מה היו אומרים (תהלים מח, ב) גדול ה' ומהולל מאד על שם שחילק מעשיו ומלך עליהן,בשלישי היו אומרים (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל על שם שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו ברביעי היו אומרים (תהלים צד, א) אל נקמות ה' על שם שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן,בחמישי היו אומרים (תהלים פא, ב) הרנינו לאלהים עוזנו על שם שברא עופות ודגים לשבח לשמו בששי היו אומרים (תהלים צג, א) ה' מלך גאות לבש על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהן בשביעי היו אומרים (תהלים צב, א) מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת,א"ר נחמיה מה ראו חכמים לחלק בין הפרקים הללו אלא בראשון שקנה והקנה ושליט בעולמו בשני שחילק מעשיו ומלך עליהם בשלישי שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו,ברביעי שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן בחמישי שברא עופות ודגים לשבח לשמו בששי שגמר מלאכתו ומלך עליהם בשביעי על שם ששבת,וקמיפלגי בדרב קטינא דאמר רב קטינא שיתא אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב שנאמר (ישעיהו ב, יא) ונשגב יי' לבדו ביום ההוא (אמר אביי) תרי חרוב שנאמ' (הושע ו, ב) יחיינו מיומים,במוספי דשבתא מה היו אומרים אמר רב ענן בר רבא אמר רב הזי"ו ל"ך,ואמר רב חנן בר רבא אמר רב כדרך שחלוקים כאן כך חלוקין בבית הכנסת,במנחת' דשבתא מה היו אומרי' אמר רבי יוחנן אז ישיר ומי כמוך ואז ישיר,איבעי' להו הני כולהו בחד שבתא אמרי להו או דלמא כל שבתא ושבתא אמרי חד תא שמע דתניא א"ר יוסי עד שהראשונה אומרת אחת שניה חוזרת שתים שמע מינה כל שבתא ושבתא אמרי חד שמע מינה,אמר רב יהודה בר אידי א"ר יוחנן עשר מסעות נסעה שכינה מקראי וכנגדן גלתה סנהדרין מגמרא,עשר מסעות נסעה שכינה מקראי מכפרת לכרוב ומכרוב לכרוב ומכרוב למפתן וממפתן לחצר ומחצר למזבח וממזבח לגג ומגג לחומה ומחומה לעיר ומעיר להר ומהר למדבר וממדבר עלתה וישבה במקומה שנאמר (הושע ה, טו) אלך אשובה אל מקומי,מכפורת לכרוב מכרוב לכרוב ומכרוב למפתן דכתיב (שמות כה, כב) ונועדתי [לך שם ודברתי] אתך מעל הכפורת וכתיב וירכב על כרוב ויעף וכתיב (יחזקאל ט, ג) וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית,וממפתן לחצר דכתיב (יחזקאל י, ד) וימלא הבית את הענן והחצר מלאה את נגה כבוד ה' מחצר למזבח דכתיב ראיתי את ה' נצב על המזבח וממזבח לגג דכתיב (משלי כא, ט) טוב לשבת על פנת גג מגג לחומה דכתיב והנה ה' נצב על חומת אנך מחומה לעיר דכתיב (מיכה ו, ט) קול ה' לעיר יקרא,ומעיר להר דכתיב ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמד על ההר אשר מקדם לעיר ומהר למדבר דכתיב (משלי כא, יט) טוב שבת בארץ מדבר וממדבר עלתה וישבה במקומה דכתיב אלך אשובה אל מקומי וגו',א"ר יוחנן ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר שמא יחזרו בתשובה כיון שלא חזרו אמר תיפח עצמן שנאמר (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש,וכנגדן גלתה סנהדרין מגמרא מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים ומירושלים ליבנה | 31a. The Gemara rejects this argument. b It is different there, as /b in any case “Sing aloud” b is the psalm of the day, /b either because it was an ordinary Thursday or because it was Rosh HaShana. However, there is no proof from here that in all uncertain cases they would recite the psalm for an ordinary weekday, as it is possible that they did not recite any psalm at all.,§ The Gemara expands on the topic of the daily psalms recited by the Levites. b It is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Yehuda said in the name of Rabbi Akiva: On the first /b day of the week, Sunday, b what /b psalm b would /b the Levites b recite? /b The psalm beginning with the phrase: b “The earth is the Lord’s, and its fullness” /b (Psalms 24:1), in commemoration of the first day of Creation, b because /b on that day b He acquired /b the world b and transferred /b it to man, b and /b He b was /b the only b ruler in His world, /b as the angels were not created until the second day., b On the second /b day of the week b what /b psalm b would /b the Levites b recite? /b The psalm that begins: b “Great is the Lord, and highly to be praised /b in the city of our God, His sacred mountain” (Psalms 48:2). This is b because /b on the second day of Creation b He separated His works, /b dividing between the upper waters and the lower waters, b and ruled over them /b as King; and this psalm speaks of Jerusalem as “The city of a great King” (Psalms 48:3)., b On the third /b day of the week b they would recite /b the psalm beginning: b “God stands in the congregation of God” /b (Psalms 82:1), b because /b on the third day of Creation b He revealed the land in His wisdom and /b thereby b prepared the world for His assembly /b that could now live on the dry land. b On the fourth /b day of the week b they would recite /b the psalm beginning: b “O Lord God, to Whom vengeance belongs” /b (Psalms 94:1), b because /b on the fourth day of Creation b He created the sun and the moon, and in the future He will punish /b and take vengeance upon b those who worship them. /b , b On the fifth /b day of the week the Levites b would recite /b the psalm beginning: b “Sing aloud to God our strength” /b (Psalms 81:2), b because /b on the fifth day of Creation b He created birds and fish to praise His name. On the sixth /b day of the week b they would recite /b the psalm beginning: b “The Lord reigns, He is clothed with majesty” /b (Psalms 93:1), b because /b on that day b He completed His labor and ruled over /b all of creation in full glory. b On the seventh /b day of the week, Shabbat, b they would recite /b the psalm beginning: b “A psalm, a song for the day of Shabbat” /b (Psalms 92:1), b as /b the future world will be b a day that is all Shabbat. /b , b Rabbi Neḥemya said: What did the Sages see /b that led them b to distinguish between these chapters, /b as they interpret the psalms recited on the six weekdays as referring to the past, whereas the psalm recited on Shabbat is referring to the future. b Rather, /b all of the psalms refer to the past. The first six are as explained above: b On the first /b day, the reason is b that He acquired /b the world b and transferred /b it to man, b and /b He b was /b the only b ruler in His world; on the second /b day, the reason is b that He separated His works and ruled over them /b as King; b on the third /b day, the reason is b that He revealed the land in His wisdom and /b thereby b prepared the world for His assembly. /b , b On the fourth /b day, the reason is b that He created the sun and the moon, and in the future He will punish those who worship them; on the fifth /b day, the reason is b that He created birds and fish to praise His name; on the sixth /b day, the reason is b that He completed His labor and ruled over /b all of creation. However, b on the seventh /b day, the reason is b that He rested /b from His work, as the phrase “A psalm, a song for the day of Shabbat” is referring to the first Shabbat of Creation.,The Gemara comments: b And /b these i tanna’im /i b disagree with /b regard to a statement b of Rav Ketina, as Rav Ketina said: The world will exist for six thousand years, and /b for b one /b thousand years it will be b destroyed, as it is stated: “And the Lord alone shall be exalted on that day” /b (Isaiah 2:11), and one day for God is a thousand years, as indicated in the verse: “For a thousand years in Your sight are but as yesterday when it is past” (Psalms 90:4). Rav Ketina’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. Conversely, b Abaye said: /b The world will be b destroyed /b for b two /b thousand years, b as it is stated: “After two days He will revive us” /b (Hosea 6:2). According to the opinion of Abaye that the destruction will be for two days, there is no connection between the future world and the day of Shabbat, which is only one day.,§ The Gemara further asks: When it came b to the additional offerings of Shabbat, what would /b the Levites b recite? Rav A bar Rava said /b that b Rav said: /b They would recite in accordance with the mnemonic b i hei /i , i zayin /i , i yod /i , i vav /i , i lamed /i , i kaf /i . /b They would divide the song of i Ha’azinu /i into six sections, each of which began with a letter of the mnemonic: “Give ear [ i ha’azinu /i ], you heavens” (Deuteronomy 32:1); “Remember [ i zekhor /i ] the days of old” (Deuteronomy 32:7); “He made him ride [ i yarkivehu /i ] on the high places of the earth” (Deuteronomy 32:13); “The Lord saw it [ i vayar /i ] and spurned” (Deuteronomy 32:19); “Were it not [ i lulei /i ] that I dread the enemy’s provocation” (Deuteronomy 32:27); “For i [ki] /i the Lord will judge His people” (Deuteronomy 32:36)., b And Rav Ḥa bar Rava said /b that b Rav said: In the manner that /b the verses of the song of i Ha’azinu /i b are divided here /b for the recitation of the additional offerings of Shabbat in the Temple, b so too are they divided /b when they are read b in the synagogue /b on Shabbat.,The Gemara asks another question: When it came b to the /b daily b afternoon offering on Shabbat, what would /b the Levites b recite? Rabbi Yoḥa said: “Then sang /b Moses” (Exodus 15:1), b and: “Who is like You” /b (Exodus 15:11), the two halves of the Song of the Sea, b and: “Then Israel sang /b this song” (Numbers 21:17), the entire Song of the Well., b A dilemma was raised before /b the Sages: Does b one recite all these /b sections of the song of i Ha’azinu /i b on each Shabbat, or perhaps on each and every Shabbat /b they would b recite one /b section? The Gemara suggests: b Come /b and b hear, as it is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Yosei said: By /b the time b that /b those who recite b the first /b set, i.e., the verses for the additional offerings brought on Shabbat, b recite /b it b once, /b those who recite b the second /b set, for the daily afternoon offering, would b repeat /b their cycle b twice, /b as the first set was comprised of six sections, whereas the second set included only three sections. b Learn from here /b that b each and every Shabbat they would recite /b only b one /b section. The Gemara concludes: Indeed, b learn from here /b that this is correct.,§ b Rav Yehuda bar Idi said /b that b Rabbi Yoḥa said: The Divine Presence traveled ten journeys, /b i.e., it left the Temple and Eretz Yisrael in ten stages at the time of the destruction of the First Temple, as derived b from verses. And corresponding to them the Sanhedrin was exiled /b in ten stages at the end of the Second Temple period and after the destruction of the Temple, and this is known b from tradition. /b ,The Gemara elaborates. b The Divine Presence traveled ten journeys, /b as derived b from verses. /b The ten journeys are: b From the Ark cover to the cherub; and from /b one b cherub to /b the other b cherub; and from /b the second b cherub to the threshold /b of the Sanctuary; b and from the threshold to the courtyard; and from the courtyard to the altar; and from the altar to the roof; and from the roof to the wall /b of the Temple Mount; b and from the wall to the city; and from the city to a mountain /b close to Jerusalem; b and from /b that b mountain to the wilderness; and from the wilderness it ascended and rested in its place /b in Heaven, isolated from humanity, b as it is stated: “I will go and return to My place” /b (Hosea 5:15).,The Gemara cites the sources for each of these stages: b From the Ark cover /b the Divine Presence traveled b to the cherub, /b and b from /b one b cherub to /b the other b cherub, and from the /b second b cherub to the threshold, as it is written /b with regard to Moses in the Tabernacle: b “And there I will meet with you, and I will speak to you from above the Ark cover, /b from between the two cherubs” (Exodus 25:22). b And it is written: “And He rode upon a cherub, and flew” /b (II Samuel 22:11), which indicates that the glory of the Divine Presence can rest upon one cherub. b And it is written: “And the glory of the God of Israel had ascended from the cherub, on which it was, to the threshold of the House” /b (Ezekiel 9:3), i.e., the Divine Presence moved from the cherub to the threshold., b And from the threshold /b of the Sanctuary the Divine Presence went b to the courtyard, as it is written: “And the House was filled with the cloud and the courtyard was full of the brightness of the Lord’s glory” /b (Ezekiel 10:4). b From the courtyard to the altar, as it is written: “I saw the Lord standing on the altar” /b (Amos 9:1). b And from the altar to the roof, as it is written: “It is better to dwell in a corner of the roof /b than in a house together with a contentious woman” (Proverbs 21:9). b From the roof to the wall, as it is written: “And behold, the Lord stood upon a wall made by a plumb line” /b (Amos 7:7). b From the wall to the city, as it is written: “The Lord’s voice cries to the city” /b (Micah 6:9)., b And from the city /b the Divine Presence arose b to the mountain /b nearest the Sanctuary, i.e., the Mount of Olives, b as it is written: “And the glory of the Lord went up from the midst of the city, and stood upon the mountain, which is on the east side of the city” /b (Ezekiel 11:23). b And from the mountain to the wilderness, as it is written: “It is better to live in the wilderness /b than with a contentious and fretful woman” (Proverbs 21:19). b And from the wilderness it ascended and rested in its place /b in Heaven, b as it is written: “I will go and return to My place /b until they acknowledge their guilt” (Hosea 5:15)., b Rabbi Yoḥa said: /b For b six months the Divine Presence lingered in the wilderness, /b waiting b for the Jewish people, /b hoping that b perhaps they would repent /b and it would be able to return to its place. b When they did not repent, /b the Divine Presence b said: Let them /b despair and b be lost, as it is stated: “But the eyes of the wicked shall fail, and they shall have no way to flee, and their hope shall be the drooping of the soul” /b (Job 11:20). This concludes the discussion of the ten stages of the exile of the Divine Presence from the Holy of Holies., b And corresponding to /b these ten stages, b the Sanhedrin was exiled /b in ten stages at the end of the Second Temple period and after the destruction of the Temple, and this is known b from tradition: From the Chamber of Hewn Stone, /b its fixed seat in the Temple, b to i Ḥanut /i , /b literally, shop, a designated spot on the Temple Mount outside the Temple proper; b and from i Ḥanut /i to Jerusalem; and from Jerusalem to Yavne; /b |
|
20. Babylonian Talmud, Megillah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004) 92| 29a. מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת הכלה אמרו עליו על ר' יהודה בר' אילעאי שהיה מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת הכלה בד"א בשאין שם כל צורכו אבל יש שם כל צורכו אין מבטלין,וכמה כל צורכו אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי ואמרי לה תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי עולא אמר כגון דחייצי גברי מאבולא עד סיכרא,רב ששת אמר כנתינתה כך נטילתה מה נתינתה בששים ריבוא אף נטילתה בס' ריבוא ה"מ למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא,תניא ר"ש בן יוחי אומר בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן גלו למצרים שכינה עמהן שנאמר (שמואל א ב, כז) הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו' גלו לבבל שכינה עמהן שנאמר (ישעיהו מג, יד) למענכם שלחתי בבלה ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן שנאמר (דברים ל, ג) ושב ה' אלהיך את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות,בבבל היכא אמר אביי בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא ולא תימא הכא והכא אלא זמנין הכא וזמנין הכא אמר אביי תיתי לי דכי מרחיקנא פרסה עיילנא ומצלינא התם אבוה דשמואל [ולוי] הוו יתבי בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא אתיא שכינה שמעו קול ריגשא [קמו ונפקו,רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא אתיא שכינה] ולא נפק אתו מלאכי השרת וקא מבעתו ליה אמר לפניו רבש"ע עלוב ושאינו עלוב מי נדחה מפני מי אמר להו שבקוהו,(יחזקאל יא, טז) ואהי להם למקדש מעט אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל ור"א אמר זה בית רבינו שבבבל,דרש רבא מאי דכתיב (תהלים צ, א) ה' מעון אתה היית לנו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות אמר אביי מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא כיון דשמעית להא דקאמר דוד (תהלים כו, ח) ה' אהבתי מעון ביתך הואי גריסנא בבי כנישתא,תניא ר"א הקפר אומר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא"י שנאמר (ירמיהו מו, יח) כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא והלא דברים ק"ו ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעים בארץ ישראל בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה עאכ"ו,דרש בר קפרא מאי דכתיב (תהלים סח, יז) למה תרצדון הרים גבנונים יצתה בת קול ואמרה להם למה תרצו דין עם סיני כולכם בעלי מומים אתם אצל סיני כתיב הכא גבנונים וכתיב התם (ויקרא כא, כ) או גבן או דק אמר רב אשי ש"מ האי מאן דיהיר בעל מום הוא:,אין עושין אותו קפנדריא: מאי קפנדריא אמר רבא קפנדריא כשמה מאי כשמה כמאן דאמר אדמקיפנא אדרי איעול בהא,א"ר אבהו אם היה שביל מעיקרא מותר,אר"נ בר יצחק הנכנס ע"מ שלא לעשות קפנדריא מותר לעשותו קפנדריא וא"ר חלבו אמר ר"ה הנכנס לבהכ"נ להתפלל מותר לעשותו קפנדריא שנא' (יחזקאל מו, ט) ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב:,עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש: והתניא אינו תולש ומאכיל אבל תולש ומניח כי תנן נמי מתני' תולש ומאכיל תנן,ת"ר בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש אין מרעין בהן בהמה ואין מוליכין בהן אמת המים ואין מלקטין בהן עשבים ואם ליקט שורפן במקומן מפני כבוד מתים,אהייא אילימא אסיפא כיון ששורפן במקומן מאי כבוד מתים איכא אלא ארישא:, big strongמתני׳ /strong /big ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת,בשניה זכור בשלישית פרה אדומה ברביעית החודש הזה לכם בחמישית חוזרין לכסדרן,לכל מפסיקין בראשי חדשים בחנוכה ובפורים בתעניות ובמעמדות וביוה"כ:, big strongגמ׳ /strong /big תנן התם באחד באדר משמיעין על השקלים | 29a. b One interrupts /b his b Torah study to carry out the dead /b for burial b and to escort a bride /b to her wedding. b They said about Rabbi Yehuda, son of Rabbi Elai, that he would interrupt /b his b Torah study to carry out the dead /b for burial b and to escort a bride /b to her wedding. The Gemara qualifies this ruling: b In what /b case b is this statement said? /b Only b where there are not sufficient /b numbers of other people available to perform these mitzvot and honor the deceased or the bride appropriately. b However, /b when b there are sufficient /b numbers, additional people b should not interrupt /b their Torah study to participate.,The Gemara asks: b And how many /b people b are /b considered b sufficient? Rav Shmuel bar Inya said in the name of Rav: Twelve thousand men and /b another b six thousand /b men to blow b horns /b as a sign of mourning. b And some say /b a different version: b Twelve thousand men, among whom are six thousand /b men with b horns. Ulla said: For example, /b enough b to make a procession of people /b all the way b from the /b town b gate [ i abbula /i ] to the place of burial. /b , b Rav Sheshet said: As /b the Torah b was given, so it /b should be b taken away, /b i.e., the same honor that was provided when the Torah was given at Mount Sinai should be provided when the Torah is taken through the passing away of a Torah scholar. b Just as /b the Torah b was given in the presence of six hundred thousand /b men, b so too its taking /b should be done b in the presence of six hundred thousand /b men. The Gemara comments: b This applies to someone who read /b the Bible b and studied /b i halakhot /i for himself. b But for someone who taught /b others, b there is no limit /b to the honor that should be shown to him.,§ b It is taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Come and see how beloved the Jewish people are before the Holy One, Blessed be He. As every place they were exiled, the Divine Presence /b went b with them. They were exiled to Egypt, /b and b the Divine Presence /b went b with them, as it is stated: “Did I reveal myself to the house of your father when they were in Egypt?” /b (I Samuel 2:27). b They were exiled to Babylonia, /b and b the Divine Presence /b went b with them, as it is stated: “For your sake I have sent to Babylonia” /b (Isaiah 43:14). b So too, when, in the future, they will be redeemed, the Divine Presence will be with them, as it is stated: “Then the Lord your God will return with your captivity” /b (Deuteronomy 30:3). b It does not state: He will bring back, /b i.e., He will cause the Jewish people to return, b but rather /b it says: b “He will return,” /b which b teaches that the Holy One, Blessed be He, will return /b together b with them from among the /b various b exiles. /b ,The Gemara asks: b Where in Babylonia /b does the Divine Presence reside? b Abaye said: In the /b ancient b synagogue of Huzal and in the synagogue that was destroyed and rebuilt in Neharde’a. And do not say /b that the Divine Presence resided b here and there, /b i.e., in both places simultaneously. b Rather, at times /b it resided b here /b in Huzal b and at times there /b in Neharde’a. b Abaye said: I have /b a blessing b coming to me, for whenever I am /b within b a distance of a parasang /b from one of those synagogues, b I go in and pray there, /b due to the special honor and sanctity attached to them. It was related that b the father of Shmuel and Levi were /b once b sitting in the synagogue that was destroyed and rebuilt in Neharde’a. The Divine Presence came /b and b they heard a loud sound, /b so b they arose and left. /b ,It was further related that b Rav Sheshet was /b once b sitting in the synagogue that was destroyed and rebuilt in Neharde’a, /b and b the Divine Presence came but he did not go out. The ministering angels came and were frightening him /b in order to force him to leave. Rav Sheshet turned to God and b said before Him: Master of the Universe, /b if one is b wretched and /b the other is b not wretched, who should defer to whom? /b Shouldn’t the one who is not wretched give way to the one who is? Now I am blind and wretched; why then do you expect me to defer to the angels? God then turned to the angels and b said to them: Leave him. /b ,The verse states: b “Yet I have been to them as a little sanctuary /b in the countries where they have come” (Ezekiel 11:16). b Rabbi Yitzḥak said: This /b is referring to b the synagogues and study halls in Babylonia. And Rabbi Elazar said: This /b is referring to b the house of our master, /b i.e., Rav, b in Babylonia, /b from which Torah issues forth to the entire world., b Rava interpreted /b a verse b homiletically: What is /b the meaning of that b which is written: “Lord, You have been our dwelling place /b in all generations” (Psalms 90:1)? b This /b is referring to b the synagogues and study halls. Abaye said: Initially, I used to study /b Torah b in /b my b home and pray in the synagogue. Once I heard /b and understood b that which /b King b David says: “Lord, I love the habitation of Your house” /b (Psalms 26:8), b I would /b always b study /b Torah b in the synagogue, /b to express my love for the place in which the Divine Presence resides., b It is taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Elazar HaKappar says: In the future, the synagogues and the study halls in Babylonia will be /b transported and b reestablished in Eretz Yisrael, as it is stated: “Surely, like Tabor among the mountains, and like Carmel by the sea, so shall he come” /b (Jeremiah 46:18). There is a tradition that these mountains came to Sinai at the giving of the Torah and demanded that the Torah should be given upon them. b And are /b these b matters not /b inferred through an b i a fortiori /i /b argument: b Just as Tabor and Carmel, which came only momentarily to study Torah, were /b relocated and b established in Eretz Yisrael /b in reward for their actions, b all the more so /b should b the synagogues and study halls /b in Babylonia, b in which the Torah is read and disseminated, /b be relocated to Eretz Yisrael., b Bar Kappara interpreted /b a verse b homiletically: What is /b the meaning of that b which is written: “Why do you look askance [ i teratzdun /i ], O high-peaked mountains, /b at the mountain that God has desired for His abode” (Psalms 68:17)? b A Divine Voice issued forth and said to /b all the mountains that came and demanded that the Torah be given upon them: b Why do you seek [ i tirtzu /i ] /b to enter into b a legal dispute [ i din /i ] with /b Mount b Sinai? You are all blemished in comparison to /b Mount b Sinai, /b as b it is written here: “High-peaked [ i gavnunnim /i ]” and it is written there, /b with regard to the blemishes that disqualify a priest: b “Or crookbacked [ i gibben /i ] or a dwarf” /b (Leviticus 21:20). b Rav Ashi said: Learn from /b this that b one who is arrogant is /b considered b blemished. /b The other mountains arrogantly insisted that the Torah should be given upon them, and they were therefore described as blemished.,§ The mishna teaches that even if a synagogue fell into ruin, b it may not be made /b into b a i kappendarya /i . /b The Gemara asks: b What is /b meant by b i kappendarya /i ? Rava said: A shortcut, as /b implied by b its name. /b The Gemara clarifies: b What /b do you mean by adding: b As /b implied by b its name? /b It is b like one who said: Instead of going around the /b entire row of b houses [ i makkifna addari /i ] /b to get to the other side, thereby lengthening my journey, b I will enter this /b house and walk through it to the other side. The word i kappendarya /i sounds like a contraction of i makkifna addari /i . This is what Rava meant by saying: As implied by its name., b Rabbi Abbahu said: If /b a public b path had initially /b passed through that location, before the synagogue was built, b it is permitted /b to continue to use it as a shortcut, for the honor due to a synagogue cannot annul the public’s right of access to the path., b Rav Naḥman bar Yitzḥak said: /b With regard to b one who enters /b a synagogue b without intending to make it /b into b a shortcut, /b when he leaves b he is permitted to make it /b into b a shortcut /b for himself, by leaving through the exit on the other side of the building. b And Rabbi Ḥelbo said /b that b Rav Huna said: /b With regard to b one who enters a synagogue to pray, he is permitted to make it /b into b a shortcut /b for himself by leaving through a different exit, and it is fitting to do so, b as it is stated: “And when the people of the land shall come before the Lord in the appointed seasons, he that enters by way of the north gate to bow down shall go forth by the way of the south gate” /b (Ezekiel 46:9). This indicates that it is a show of respect not to leave through the same entrance through which one came in; it is better to leave through the other side.,§ The mishna teaches: If b grass sprang up in /b a ruined synagogue, although it is not befitting its sanctity, b one should not pick /b it, b due to /b the b anguish /b that it will cause to those who see it. It will remind them of the disrepair of the synagogue and the need to rebuild it. The Gemara asks: b But isn’t it taught /b in a i baraita /i : b One may not pick /b the grass b and feed /b it to one’s animals, b but he may pick /b it b and leave /b it there? The Gemara answers: b When we learned /b the prohibition against picking the grass in b the mishna as well, we learned /b only that it is prohibited to b pick /b it and b feed /b it to one’s animals, but it is permitted to leave it there., b The Sages taught /b in a i baraita /i : In b a cemetery, one may not act with frivolity; one may not graze an animal /b on the grass growing b inside it; and one may not direct a water channel /b to pass b through it; and one may not gather grass inside it /b to use the grass as feed for one’s animals; b and if one gathered /b grass for that purpose, b it should be burnt on the spot, out of respect for the dead. /b ,The Gemara clarifies: With regard to the phrase: Out of respect for the dead, b to which /b clause of the i baraita /i does it refer? b If we say /b it is referring b to the last clause, /b that if one gathered grass that it should be burnt out of respect for the dead, then one could ask: b Since /b the grass b is burnt on the spot, /b and not publicly, b what respect for the dead is there /b in this act? b Rather, /b the phrase must be referring b to the first clause /b of the i baraita /i , and it explains why it is prohibited to act with frivolity., strong MISHNA: /strong On four i Shabbatot /i during and surrounding the month of Adar, a Torah portion of seasonal significance is read. When b the New Moon of Adar occurs on Shabbat, /b the congregation b reads the portion of i Shekalim /i /b on that Shabbat. If the New Moon b occurs during /b the middle of b the week, they advance /b the reading of that portion b to the previous /b Shabbat, b and, /b in such a case, b they interrupt /b the reading of the four portions b on the following Shabbat, /b which would be the first Shabbat of the month of Adar, and no additional portion is read on it., b On the second /b Shabbat, the Shabbat prior to Purim, they read the portion: b “Remember /b what Amalek did” (Deuteronomy 25:17–19), which details the mitzva to remember and destroy the nation of Amalek. b On the third /b Shabbat, they read the portion of b the Red Heifer [ i Para /i ] /b (Numbers 19:1–22), which details the purification process for one who became ritually impure through contact with a corpse. b On the fourth /b Shabbat, they read the portion: b “This month [ i haḥodesh /i ] shall be for you” /b (Exodus 12:1–20), which describes the offering of the Paschal lamb. b On the fifth /b Shabbat, b they resume the /b regular weekly b order /b of readings and no special portion is read., b For all /b special days, the congregation b interrupts /b the regular weekly order of readings, and a special portion relating to the character of the day is read. This applies b on the New Moons, on Hanukkah, and on Purim, on fast days, and on the /b non-priestly b watches, and on Yom Kippur. /b , strong GEMARA: /strong b We learned /b in a mishna b there /b ( i Shekalim /i 1:1): b On the first of Adar they make /b a public b announcement concerning /b the forthcoming collection of half- b shekels. /b The money is used for the communal offerings in the Temple in the coming year. |
|
21. Babylonian Talmud, Makkot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana, petiḥtot as sermons •pesikta de-rav kahana, public recitation of scripture and Found in books: Stern (2004) 81, 82| 10b. מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם אמר רב כהנא מאי קרא (דברים יט, ג) תכין לך הדרך עשה [לך] הכנה לדרך,רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (תהלים כה, ח) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך אם לחטאים יורה ק"ו לצדיקים,ר"ש בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (שמות כא, יג) ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו וגו' (שמואל א כד, יד) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וגו',במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו את הנפש אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד לזה אין עדים ולזה אין עדים הקב"ה מזמינן לפונדק אחד זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה,אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא א"ר אלעזר מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו,מן התורה דכתיב (במדבר כב, יב) לא תלך עמהם וכתיב (במדבר כב, כ) קום לך אתם מן הנביאים דכתיב (ישעיהו מח, יז) אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך (זו) תלך מן הכתובים דכתיב (משלי ג, לד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן,אמר רב הונא רוצח שגלה לעיר מקלט ומצאו גואל הדם והרגו פטור קסבר (דברים יט, ו) ולו אין משפט מות בגואל הדם הוא דכתיב,מיתיבי ולו אין משפט מות ברוצח הכתוב מדבר אתה אומר ברוצח או אינו אלא בגואל הדם כשהוא אומר (דברים יט, ד) והוא לא שונא לו מתמול שלשום הוי אומר ברוצח הכתוב מדבר,הוא דאמר כי האי תנא דתניא ולו אין משפט מות בגואל הדם הכתוב מדבר אתה אומר בגואל הדם הכתוב מדבר או אינו אלא ברוצח כשהוא אומר (דברים יט, ו) כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום הרי רוצח אמור הא מה אני מקיים ולו אין משפט מות בגואל הדם הכתוב מדבר,תנן מוסרין לו שני ת"ח שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו מאי לאו דמתרו ביה דאי קטיל בר קטלא הוא,לא כדתניא וידברו אליו דברים הראוים לו אומרים לו אל תנהג בו מנהג שופכי דמים בשגגה בא מעשה לידו ר"מ אומר הוא מדבר ע"י עצמו שנאמר (דברים יט, ד) וזה דבר הרוצח אמרו לו הרבה שליחות עושה,אמר מר בשגגה בא מעשה לידו פשיטא דאי במזיד בר גלות הוא אין,והא תניא ר' יוסי בר' יהודה אומר בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד שולחין ומביאין אותם משם,מי שנתחייב מיתה הרגוהו שנאמר (דברים יט, יב) ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת מי שלא נתחייב פטרוהו שנאמר (במדבר לה, כה) והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנא' (במדבר לה, כה) והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה,רבי אומר מעצמן הן גולין כסבורין הן אחד שוגג ואחד מזיד קולטות והן אינן יודעין שבשוגג קולטות במזיד אינן קולטות,א"ר אלעזר עיר שרובה רוצחים אינה קולטת שנאמר (יהושע כ, ד) ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו ולא שהושוו דבריהן לדבריו,וא"ר אלעזר עיר שאין בה זקנים אינה קולטת דבעינן זקני העיר וליכא איתמר עיר שאין בה זקנים רבי אמי ור' אסי חד אומר קולטת וחד אומר אינה קולטת למאן דאמר אינה קולטת בעינן זקני העיר וליכא למאן דאמר קולטת מצוה בעלמא,ועיר שאין בה זקנים ר' אמי ורבי אסי חד אמר נעשה בה בן סורר ומורה וחד אמר אין נעשה בה בן סורר ומורה למ"ד אין נעשה בה בן סורר ומורה בעינן (דברים כא, יט) זקני עירו וליכא למ"ד נעשה בה בן סורר ומורה מצוה בעלמא,ועיר שאין בה זקנים ר' אמי ור' אסי חד אמר מביאה עגלה ערופה וחד אמר אינה מביאה עגלה ערופה למ"ד אינה מביאה עגלה ערופה בעינן (דברים כא, ג) זקני העיר ההיא וליכא למאן דאמר מביאה עגלה ערופה מצוה בעלמא,א"ר חמא בר חנינא מפני מה נאמרה פרשת רוצחים | 10b. b Refuge was written on /b signs at every b crossroads /b marking the path to a city of refuge, b so that the /b unintentional b murderer would identify /b the route to the city of refuge b and turn to /b go b there. Rav Kahana said: What is the verse /b from which this is derived? b “Prepare for you the road” /b (Deuteronomy 19:3), meaning: b Perform for you preparation of the road. /b ,§ Apropos that i halakha /i , the Gemara cites that b Rav Ḥama bar Ḥanina introduced this portion /b with regard to the i halakhot /i of exile b with an introduction from here: “Good and upright is God; therefore He directs sinners along the way” /b (Psalms 25:8). He said: b If He directs sinners /b by commanding the placing of signs directing them to the city of refuge, it may be inferred b i a fortiori /i /b that He will assist and direct b the righteous /b along the path of righteousness., b Rabbi Shimon ben Lakish introduced this portion with an introduction from here: /b It is stated with regard to an unintentional murderer: b “And one who did not lie in wait, but God caused it to come to his hand, /b and I will appoint you a place where he may flee” (Exodus 21:13). Now this is puzzling. Why would God cause one to sin in this manner? The verse states: b “As the ancient parable says: From the wicked comes forth wickedness” /b (I Samuel 24:13). Evil incidents befall those who have already sinned.,Reish Lakish explains: In this light, the verse “But God caused it to come to his hand” may be understood. b With regard to what /b scenario b is the verse speaking? /b It is b with regard to two people who killed a person, /b where b one killed unintentionally /b while b the other killed intentionally. For this /b person b there are no witnesses /b to his action, b and for that /b person b there are no witnesses /b to his action; therefore, neither received the appropriate punishment of exile and execution, respectively. b The Holy One, Blessed be He, summons them to one inn. This /b person b who killed intentionally sits beneath a ladder, and that /b person b who killed unintentionally descends the ladder, and /b he b falls upon him and kills him. /b There were witnesses to that incident and therefore, b that /b person b who killed intentionally is killed, and that /b person b who killed unintentionally is exiled, /b each receiving what he deserved.,Apropos the path upon which God leads people, the Gemara cites a statement that b Rabba bar Rav Huna says /b that b Rav Huna says, and some say /b it was a statement that b Rav Huna says /b that b Rabbi Elazar says: From the Torah, from the Prophets, and from the Writings /b one learns that b along the path a person wishes to proceed, one leads /b and assists b him. /b ,One learns this b from the Torah, as it is written /b that initially God said to Balaam with regard to the contingent dispatched by Balak: b “You shall not go with them” /b (Numbers 22:12). After Balaam implored Him and indicated his desire to go with them, b it is written: “Arise, go with them” /b (Numbers 22:20). One learns this b from the Prophets, as it is written: “I am the Lord your God, Who teaches you for your profit, Who leads you on the path that you go” /b (Isaiah 48:17), indicating that along the path that one seeks to go, God will direct him. One learns this b from the Writings, as it is written: “If one seeks the cynics, He will cause him to join the cynics, but to the humble He will give grace” /b (Proverbs 3:34), indicating that if one chooses cynicism God will direct him there and if he opts for humility God will grant him grace.,§ The Gemara resumes its discussion of the i halakhot /i of exile. b Rav Huna says: /b In the case of an unintentional b murderer who was exiled to a city of refuge, and the blood redeemer found him /b on the way b and killed him, /b he is b exempt. /b The Gemara notes: b Rav Huna holds /b that the verse: “Lest the blood redeemer pursue the murderer…and strike him fatally… b and for him there is no sentence of death, /b as he did not hate him from before” (Deuteronomy 19:6), b is written with regard to the blood redeemer, /b teaching that the blood redeemer is not liable to be executed for killing the murderer.,The Gemara b raises an objection /b to the opinion of Rav Huna from a i baraita /i : b “And for him there is no sentence of death”; the verse is speaking with regard to the /b unintentional b murderer, /b teaching that the unintentional murderer is not liable to be executed. That is why the Jewish people were commanded to establish cities of refuge to protect him. The i baraita /i proceeds to prove that the verse is written with regard to the murderer. b Do you say /b that it is speaking b with regard to the /b unintentional b murderer, or /b is it speaking b only with regard to the blood redeemer? When it states /b in an earlier verse: b “And he did not hate him from before” /b (Deuteronomy 19:4), it is clear that the reference is to the unintentional murderer, and therefore, b you must say /b that in the phrase: “And for him there is no sentence of death,” b the verse is speaking with regard to the /b unintentional b murderer. /b ,The Gemara answers: Rav Huna b states /b his opinion b in accordance with /b the opinion of b that /b following b i tanna /i , as it is taught /b in another i baraita /i : b “And for him there is no sentence of death”; the verse is speaking with regard to the blood redeemer. /b The i baraita /i clarifies: b Do you say /b that it is speaking b with regard to the blood redeemer, or /b is it speaking b only with regard to /b the unintentional b murderer? When it states: “As he did not hate him from before,” /b the unintentional b murderer /b is already b stated, /b as that phrase certainly is referring to him. b How do I realize /b the meaning of the verse: b “And for him there is no sentence of death”? /b It is b with regard to the blood redeemer /b that b the verse is speaking. /b ,The Gemara cites proof concerning Rav Huna’s ruling from the mishna. b We learned /b in the mishna: b And they would provide /b the unintentional murderer fleeing to a city of refuge with b two Torah scholars, /b due to the concern that b perhaps /b the blood redeemer b will /b seek to b kill him in transit, and /b in that case b they will talk to /b the blood redeemer. The Gemara asks: b What, is it not that /b the Torah scholars b forewarn him that if he kills /b the unintentional murderer b he /b would be b liable to be executed? /b That contradicts Rav Huna’s opinion that a blood redeemer who kills the unintentional murderer is exempt.,The Gemara rejects this proof: b No, /b the statement of the Torah scholars to the blood redeemer can be explained b as it is taught /b in a i baraita /i : b And they will speak to him /b about b matters appropriate to him. They say to /b the blood redeemer: b Do not accord him treatment /b appropriate for b murderers, /b as it was b unintentionally /b that b he came to be involved in the incident. Rabbi Meir says: /b The unintentional murderer too b speaks [ i medabber /i ] on his own behalf /b to dissuade the blood redeemer, b as it is stated: “And this is the matter [ i devar /i ] of the murderer, /b who shall flee there and live” (Deuteronomy 19:4), indicating that the murderer himself apologizes and speaks to the blood redeemer. The Sages b said to /b Rabbi Meir: b Many /b matters b are performed /b more effectively through b agency. /b ,The Gemara analyzes the i baraita /i . b The Master says /b in the i baraita /i : It was b unintentionally /b that b he came to be involved in the incident. /b The Gemara asks: Isn’t this b obvious? As, if it were intentionally /b that he killed a person, b is he liable to be exiled? /b The Gemara answers: b Yes, /b even intentional murderers flee to a city of refuge on occasion.,The Gemara continues: b And /b so b it is taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Initially, either /b one who killed another b unintentionally or /b one who killed another b intentionally /b would b hurry /b and flee b to the cities of refuge, and the court /b in his city would b send /b for him b and /b would b bring him from there /b to stand trial.,The i baraita /i continues: With regard to b one who was /b found b liable /b to receive the b death /b penalty for intentional murder, after the trial the court b would execute him, as it is stated: “And the elders of his city shall send and take him from there and deliver him into the hands of the blood redeemer and he shall die” /b (Deuteronomy 19:12). And with regard to b one who was not /b found b liable /b to receive the b death /b penalty, e.g., if they deemed that it was due to circumstances beyond his control, b they freed him, as it is stated: “And the congregation shall rescue the murderer from the hands of the blood redeemer” /b (Numbers 35:25). With regard to b one who was /b found b liable to be exiled, /b the court would b restore him to his place /b in the city of refuge, b as it is stated: /b “And the congregation shall judge between the murderer and the blood redeemer… b and the congregation shall restore him to his city of refuge, that he fled there” /b (Numbers 35:24–25).,The i baraita /i continues: b Rabbi /b Yehuda HaNasi b says: /b The Torah does not command intentional murderers to flee to a city of refuge; rather, the Torah is cognizant of the fact that in practice, intentional murderers b would exile /b themselves b on their own, /b as b they thought /b that they would be b admitted /b to these cities, which would provide refuge for b both unintentional and intentional /b murderers, b and they do not know that /b only those who murder b unintentionally are admitted /b to these cities, but those who murder b intentionally are not admitted. /b ,§ b Rabbi Elazar says: /b An unintentional murderer b is not admitted to a city /b of refuge b whose majority /b consists of unintentional b murderers, as it is stated /b with regard to an unintentional murderer who fled to a city of refuge: b “And he shall speak his matters in the ears of the elders of that city” /b (Joshua 20:4), indicating that there is some novel element in the matters that he seeks to convey to the elders of the town, b but not when their matters are equal to his matters, /b as those elders made the same statements when they arrived at the city of refuge as unintentional murderers., b And Rabbi Elazar says: /b An unintentional murderer b is not admitted to a city in which there are no elders, as we require /b the fulfillment of the verse: “And he shall speak in the ears of b the elders of the city” /b (Joshua 20:4), b and there are none. It was stated: A city in which there are no elders /b is the subject of a dispute between b Rabbi Ami and Rabbi Asi. One says: /b An unintentional murderer b is admitted /b there, b and one says: /b An unintentional murderer b is not admitted /b there. The Gemara explains: b According to the one who says /b that an unintentional murderer b is not admitted to a city in which there are no elders, /b his reasoning is due to the fact that b we require /b the presence of b the elders of the city and there are none. According to the one who says /b that an unintentional murderer b is admitted /b there, his reasoning is that he holds that speaking to the elders is b merely a mitzva /b i ab initio /i , but it does not affect the city’s status as a city of refuge., b And a city in which there are no elders /b is the subject of another dispute between b Rabbi Ami and Rabbi Asi. One says: /b One b can become a wayward and rebellious son in it. And one says: /b One b cannot become a wayward and rebellious son in it. /b The Gemara explains: b According to the one who says /b that one b cannot become wayward and rebellious son in it, /b it is due to the fact that b we require /b the presence of the elders of the city, as it is written: “And his father and mother shall take hold of him and bring him out to b the elders of his city /b and the gate of his place” (Deuteronomy 21:19), b and there are none. According to the one who says /b that one b can become a wayward and rebellious son in it, /b the presence of the elders is b merely a mitzva /b i ab initio /i ., b And a city in which there are no elders /b is the subject of another dispute between b Rabbi Ami and Rabbi Asi. One says: /b If a corpse was discovered proximate to that city, the inhabitants of the city b bring a heifer whose neck is broken. And one says: /b The inhabitants of the city b do not bring a heifer whose neck is broken. /b The Gemara explains: b According to the one who says /b that the inhabitants of the city b do not bring a heifer whose neck is broken, /b it is due to the fact that b we require /b the presence of the elders of the city, as it is written: “And b the elders of that city /b shall bring the calf down to a rough valley” (Deuteronomy 21:4), b and there are no /b elders. b According to the one who says /b that the inhabitants of the city b bring a heifer whose neck is broken, /b the presence of the elders is b merely a mitzva /b i ab initio /i .,§ b Rabbi Ḥama bar Ḥanina says: For what /b reason b was the portion /b discussing b murderers stated /b |
|
22. Babylonian Talmud, Bava Metzia, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana , on isaiah Found in books: Stern (2004) 99| 87a. (בראשית יט, ג) ויפצר בם מאד א"ר אלעזר מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול,כתיב (בראשית יח, ה) ואקחה פת לחם וכתיב (בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם אמר רבי אלעזר מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים,מנלן מעפרון מעיקרא כתיב (בראשית כג, טו) ארץ ארבע מאות שקל כסף ולבסוף כתיב (בראשית כג, טז) וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר דלא שקל מיניה אלא קנטרי דאיכא דוכתא דקרי ליה לתיקלא קנטירא,כתיב (בראשית יח, ו) קמח וכתיב סלת א"ר יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש,כתיב (בראשית יח, ו) לושי ועשי עוגות וכתיב (בראשית יח, ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר ואילו לחם לא אייתי לקמייהו,אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משמיה דרבי מאיר אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה,(בראשית יח, ט) ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל להודיע ששרה אמנו צנועה היתה אמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יצחק יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה אלא מאי באהל כדי לחבבה על בעלה,רבי יוסי ברבי חנינא אמר כדי לשגר לה כוס של ברכה תני משום רבי יוסי למה נקוד על איו שבאליו לימדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל על ידי בעלה שאני,(בראשית יח, יב) אחרי בלותי היתה לי עדנה אמר רב חסדא אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו,כתיב (בראשית יח, יב) ואדוני זקן וכתיב (בראשית יח, יג) ואני זקנתי דלא מותיב הקב"ה כדקאמרה איהי,תנא דבי רבי ישמעאל גדול שלום שאפי' הקב"ה שינה בו שנאמר (בראשית יח, יב) ותצחק שרה בקרבה וגו' (בראשית יח, יב) ואדוני זקן וכתיב (בראשית יח, יג) ויאמר ה' אל אברהם וגו' ואני זקנתי,(בראשית כא, ז) ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה כמה בנים הניקה שרה אמר רבי לוי אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו עשה סעודה גדולה היו כל אומות העולם מרננים ואומרים ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בנינו הוא ולא עוד אלא שעושין משתה גדול להעמיד דבריהם,מה עשה אברהם אבינו הלך וזימן כל גדולי הדור ושרה אמנו זימנה את נשותיהם וכל אחת ואחת הביאה בנה עמה ומניקתה לא הביאה ונעשה נס בשרה אמנו ונפתחו דדיה כשני מעיינות והניקה את כולן ועדיין היו מרננים ואומרים אם שרה הבת תשעים שנה תלד אברהם בן מאה שנה יוליד מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם פתחו כולם ואמרו (בראשית כה, יט) אברהם הוליד את יצחק,עד אברהם לא היה זקנה מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק בהדי יצחק משתעי בהדי אברהם אתא אברהם בעא רחמי והוה זקנה שנאמר (בראשית כד, א) ואברהם זקן בא בימים,עד יעקב לא הוה חולשא אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא שנאמר (בראשית מח, א) ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח אתא אלישע בעא רחמי ואתפח שנאמר (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו מכלל דחלה חלי אחריתי,תנו רבנן שלשה חלאין חלה אלישע אחד שדחפו לגיחזי בשתי ידיו ואחד שגירה דובין בתינוקות ואחד שמת בו שנאמר (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:,אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית כו': אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב חסדא פת קטנית תנן או פת וקטנית תנן אמר ליה האלהים צריכה וי"ו כי מורדיא דלברות:,רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך הכל כמנהג המדינה: הכל לאתויי מאי לאתויי הא דתנן השוכר את הפועל ואמר לו כאחד וכשנים מבני העיר נותן לו כפחות שבשכירות דברי רבי יהושע וחכמים אומרים משמנין ביניהם:, big strongמתני׳ /strong /big ואלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו ובדבר שגידולו מן הארץ ואלו שאין אוכלים העושה במחובר לקרקע | 87a. b “And he urged them greatly” /b (Genesis 19:3), only after which they acquiesced? b Rabbi Elazar says: From here /b we learn b that one may decline /b the request of b a lesser man, but one may not decline /b the request of b a great man. /b ,The Gemara continues analyzing the same passage. b It is written: “And I will fetch a morsel of bread, /b and satisfy your heart” (Genesis 18:5), b and it is written: “And Abraham ran to the herd, /b and fetched a calf tender and good” (Genesis 18:7). b Rabbi Elazar said: From here /b we learn b that /b the b righteous say little and do much, /b whereas the b wicked say much and do not do even a little. /b , b From where do we /b derive this principle that the wicked say much and do not do even a little? We derive it b from Ephron. Initially, it is written /b that Ephron said to Abraham: b “A piece of land worth four hundred shekels of silver, /b what is that between me and you?” (Genesis 23:15). And b ultimately it is written: “And Abraham listened to Ephron; and Abraham weighed to Ephron the silver, which he had named in the hearing of the children of Heth, four hundred shekels of silver, current money with the merchant” /b (Genesis 23:16), i.e., shekels that could be used in any location. This teaches b that /b not only did Ephron take shekels from Abraham, b he took from him only centenaria [ i kantarei /i ], /b i.e., superior coins, b as there is a place where they call a shekel a centenarius. /b ,The verse states: “Make ready quickly three measures of flour, fine flour” (Genesis 18:6). The Gemara questions the apparent redundancy. b It is written: “Flour,” and it is /b also b written: “Fine flour.” Rabbi Yitzḥak says: From here /b we learn b that a woman is more stingy with guests than a man. /b Sarah wanted to use merely flour, and Abraham persuaded her to use fine flour.,The Gemara continues its analysis of the verses. b It is written: “Knead it, and make cakes” /b (Genesis 18:6), and two verses later b it is written: “And he took curd, and milk, and the calf /b which he prepared” (Genesis 18:8). Abraham served these items to the guests, b and yet he did not bring bread before them /b despite having instructed Sarah to prepare baked goods., b Efrayim Miksha’a, disciple of Rabbi Meir, says in the name of Rabbi Meir: Abraham, our forefather, would eat non-sacred food /b only when he was b in /b a state of b ritual purity, /b i.e., he treated his food as though it were consecrated to God. b And Sarah, our foremother, menstruated that day, /b which rendered the baked goods ritually impure, preventing Abraham from handling them. Therefore, they could not serve bread to their guests.,The next verse states: b “And they said to him: Where is Sarah your wife? And he said: Behold, in the tent” /b (Genesis 18:9). The Gemara explains that this verse serves b to inform /b us b that Sarah, our foremother, was a modest woman, /b as she remained inside while the guests were present. b Rav Yehuda says /b that b Rav says, and some say /b it is b Rabbi Yitzḥak /b who says: b The ministering angels, /b who visited Abraham in the guise of travelers, b knew that Sarah, our foremother, was inside the tent. Rather, what /b was the purpose of their eliciting Abraham’s response: b In the tent? /b It was b in order to endear her to her husband, /b by accentuating Sarah’s modesty., b Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: /b They inquired about her b in order to send her /b the b cup of blessing. /b It is customary to recite Grace after Meals over a cup of wine, which is then distributed to those present. b It is taught in the name of Rabbi Yosei: Why are there dots /b in the Torah scroll b upon the letters i alef /i , i yod /i , /b and b i vav /i in /b the word b “to him [ i eilav /i ]”? /b These letters spell i ayo /i , which means: Where is he? b The Torah is teaching the proper etiquette, /b which is b that a person should inquire of his hostess /b about his host, just as he should inquire about the welfare of his hostess from the host. The Gemara asks: b But doesn’t Shmuel say: One may not inquire about the welfare of a woman at all, /b as this is immodest? The Gemara answers: A greeting b by means of her husband is different. /b Asking a husband about his wife is not considered immodest.,The Gemara analyzes the verses that describe Sarah at the time: “And Sarah laughed within herself, saying: b After I am waxed old [ i veloti /i ] shall I have pleasure [ i edna /i ]” /b (Genesis 18:12). b Rav Ḥisda says: After the skin had worn out [ i nitballa /i ] and become full of wrinkles, the skin once again became soft [ i nitadden /i ] and her wrinkles smoothed out, and /b Sarah’s b beauty returned to its place. /b , b It is written /b that Sarah said: b “And my lord is old” /b (Genesis 18:12), b and it is written: /b “And the Lord said to Abraham: Why did Sarah laugh, saying: Shall I certainly bear a child, b and I am old?” /b (Genesis 18:13). This verse indicates that b the Holy One, Blessed be He, did not repeat /b to Abraham b that /b which Sarah actually b said, /b that her husband is old. Why did God change the wording of her statement so that she was referring to herself?, b The school of Rabbi Yishmael taught: Peace is /b of such b great /b importance b that even the Holy One, Blessed be He, altered /b the truth for the sake of preserving peace, b as it is stated: “And Sarah laughed within herself, /b saying: After I am waxed old shall I have pleasure, b and my lord is old,” and it is written: “And the Lord said to Abraham: /b Why did Sarah laugh, saying: Shall I certainly bear a child, b and I am old?” /b ,In reference to Sarah having given birth to Isaac, the verse states: b “And she said: Who would have said to Abraham that Sarah should nurse children?” /b (Genesis 21:7). The Gemara asks: b How many children did Sarah nurse? /b Why does the verse use the plural form when she had only one child? b Rabbi Levi says: That day when Abraham weaned his son Isaac, he prepared a great /b celebratory b feast. All of the nations of the world were gossiping and saying /b to each other: b See /b this b old man and old woman who brought a foundling from the market and are saying: He is our son, and moreover they are making a great feast to bolster their claim. /b , b What did Abraham, our forefather, do? He went and invited all of the great /b men b of /b that b generation, and Sarah, our foremother, invited their wives. Each and every one /b of the wives b brought her child with her but did not bring her wet nurse. And a miracle occurred to Sarah, our foremother, and her breasts were opened like two springs, and she nursed all /b of these children. b And still /b those people b were gossiping and saying /b to each other: Even b if Sarah, /b at b ninety years of age, can give birth, can Abraham, /b at b one hundred years of age, father /b a child? b Immediately, the countece of Isaac’s face transformed and appeared /b exactly like that b of Abraham. Everyone exclaimed and said: “Abraham fathered Isaac” /b (Genesis 25:19).,§ The Gemara continues discussing Abraham: b Until Abraham, there was no aging, /b i.e., old age was not physically recognizable. Consequently, b one who wanted to speak to Abraham /b would mistakenly b speak to Isaac, /b and vice versa: An individual who wanted to speak b to Isaac /b would b speak to Abraham, /b as they were indistinguishable. b Abraham came and prayed for mercy, and aging was /b at last noticeable, b as it is stated: “And Abraham was old, well stricken in age” /b (Genesis 24:1), which is the first time that aging is mentioned in the Bible., b Until Jacob, there was no illness /b leading up to death; rather, one would die suddenly. b Jacob came and prayed for mercy, and illness was /b brought to the world, allowing one to prepare for his death, b as it is stated: “And one said to Joseph: Behold, your father is sick” /b (Genesis 48:1), which is the first time that sickness preceding death is mentioned in the Bible. b Until Elisha, one did not fall ill and /b then b heal, /b as everyone who fell ill would die. b Elisha came and prayed for mercy and he was healed, as it is written: “Now Elisha fell ill with his illness from which he was to die” /b (II Kings 13:14). b By inference, /b one can derive that b he /b had previously b fallen ill /b with b other illnesses /b from which he did not die., b The Sages taught: Elisha fell ill with three illnesses: One /b was due to the fact b that he pushed Gehazi away with both hands, /b i.e., he banished Gehazi without granting him a chance to repent (see II Kings, chapter 5). b One /b was due to the fact b that he incited bears against young children /b (see II Kings 2:23–25). b And one /b was the illness b from which he died, as it is stated: “Now Elisha fell ill of his illness from which he was to die” /b (II Kings 13:14).,§ The mishna (83a) teaches that Rabbi Yoḥa ben Matya said to his son: b Rather, before they begin /b engaging b in /b their b labor, go out and say to them: /b The stipulation that food will be provided is b on the condition that you have /b the right to claim b from me only /b a meal of b bread and legumes, /b which is the typical meal given to laborers. b Rav Aḥa, son of Rav Yosef, said to Rav Ḥisda: /b Did b we learn: Bread of legumes [ i pat kitnit /i ], /b i.e., inferior-quality bread made of legumes, b or /b did b we learn: Bread and legumes [ i pat vekitnit /i ]? /b Rav Ḥisda b said to him: By God! /b That word i vekitnit /i b requires /b at its beginning the letter b i vav /i /b as large b as an oar [ i mordeya /i ] /b made b of cypress /b wood [ i deliberot /i ], i.e., i pat vekitnit /i is undoubtedly the correct version.,§ The mishna teaches that b Rabban Shimon ben Gamliel says: /b The son of Rabbi Yoḥa ben Matya b did not need to state /b this, as the principle is: b Everything is in accordance with the regional custom. /b The Gemara asks: This term: b Everything, /b serves b to add what? /b What is the i tanna /i including by this term? The Gemara answers: It serves b to add that which we learned /b in a i baraita /i : With regard to b one who hires a laborer and said to him: /b I will pay you b as one or two of the residents of the city /b are paid, b he gives him /b wages in accordance b with the lowest wage /b paid in that region. This is b the statement of Rabbi Yehoshua. The Rabbis say: One divides /b the difference b between /b the highest and lowest paid wages, thereby giving the wages to this laborer according to the average of the regional custom. This i halakha /i is alluded to in the statement of Rabban Shimon ben Gamliel., strong MISHNA: /strong This mishna details the i halakha /i that a laborer is permitted to eat from the produce with which he is working. b And these /b laborers b may eat by Torah law: /b A laborer b who works with /b produce b attached to the ground at the time of the completion of /b its b work, /b e.g., harvesting produce; b and /b a laborer who works b with /b produce b detached from the ground before the completion of its work, /b i.e., before it is sufficiently processed and thereby subject to tithes. b And /b this is the i halakha /i provided that they are working b with an item whose growth is from the land. And these /b are laborers who b may not eat: /b A laborer who b works with /b produce b attached to the ground /b |
|
23. Anon., Exodus Rabbah, 15.17, 23.5 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •jeremiah, book of, pesikta de-rav kahanas discussion of •pesikta de-rav kahana , song of songs in •song of songs, in pesikta de-rav kahana Found in books: Stern (2004) 92, 133| 15.17. דָּבָר אַחֵר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁמָּצָא נָחָשׁ וְרָצַץ אֶת רֹאשׁוֹ בְּאֶבֶן וְחָתַךְ אֶת זְנָבוֹ וּמֵעַכְשָׁו מַהוּ טוֹב, כָּךְ הַמִּצְרִיִּים עָמְדוּ וְשִׁעְבְּדוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר, וְכֵן אֱדוֹם, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְרַיִם, פָּרַע מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף, וּבֶאֱדוֹם כְּתִיב (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי, אָמַר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (יואל ד, יט): מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֱדוֹם, (דניאל ט, טז): יְרוּשָׁלָיִם וְעַמְךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ, וְאֵין אַתָּה פּוֹדֶה אוֹתָנוּ, אָמַר לָהֶן הֵן. אָמְרוּ לוֹ הִשָּׁבַע לָנוּ, וְנִשְׁבַּע לָהֶם שֶׁכְּשֵׁם שֶׁפָּדָה אוֹתָנוּ מִמִּצְרַיִם כָּךְ הוּא יִפְדֶה אוֹתָנוּ מֵאֱדוֹם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ גְדוֹלֵי הָעָם רוֹאִין קָטָן מִיִּשְׂרָאֵל וּמִתְאַוִּין לִכְרֹעַ לְפָנָיו בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם שֶׁכָּתוּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט, ז): כֹּה אָמַר ה' גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד משְׁלִים מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ, מָשָׁל לְעֵץ נָאֶה שֶׁהָיָה נָתוּן בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, נִכְנַס פְּרוֹסְבִּיטוּס לִרְחֹץ הוּא וְכָל עֲבָדָיו, וְדָשׁוּ אֶת הָעֵץ וְכָל הַפַּגָאנִים וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן מִתְאַוִּים לִפְסֹעַ עָלָיו, לְאַחַר יָמִים שָׁלַח פְּרוֹטוֹמוֹ שֶׁלּוֹ לְאוֹתָהּ מְדִינָה שֶׁיֵּעָשֶׂה לוֹ אִיקוֹנִין וְלֹא מָצָא עֵץ חוּץ מֵאוֹתוֹ שֶׁהָיָה בַּמֶּרְחָץ, אָמְרוּ הָאֻמָּנִין לַשִּׁלְטוֹן אִם מְבַקֵּשׁ אַתָּה לְהַעֲמִיד הָאִיקוֹנִין הָבֵא אֶת הָעֵץ שֶׁיֵּשׁ בַּמֶּרְחָץ שֶׁאֵין לְךָ טוֹב מִמֶּנּוּ, הֱבִיאוּהוּ וְתִקְנוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי וּנְתָנוּהוּ בְּיַד צַיָּר וְצִיֵּר אֶת הָאִיקוֹנִין עָלָיו וְהֶעֱמִידָהּ בְּתוֹךְ הַפָּלָטִין, בָּא הַשִּׁלְטוֹן וְכָרַע לְפָנֶיהָ, וְכֵן דּוּכוֹס וְכֵן אִפַּרְכּוּס וְכֵן הַפְּרוֹפִיסְטוֹן וְכֵן הַלִּגְיוֹנוֹת וְכֵן דִּימוּס וְכֵן כֻּלָּם, אָמְרוּ לָהֶן אוֹתָן הָאֻמָּנִין אֶתְמוֹל הֱיִיתֶם מְדַיְּשִׁין אֶת הָעֵץ הַזֶּה בַּמֶּרְחָץ וְעַכְשָׁו אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לְפָנָיו. אָמְרוּ לָהֶם אֵין אָנוּ כּוֹרְעִים לְפָנָיו בִּשְׁבִילוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל פְּרוֹטוֹמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהִיא חֲקוּקָה עָלָיו. כָּךְ אוֹמְרִים אַנְשֵׁי גוֹג, עַד עַכְשָׁו הָיִינוּ עוֹשִׂים בְּיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר, שֶׁנֶּאֱמַר: לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי, וְעַכְשָׁו לְיִשְׂרָאֵל אָנוּ מִשְׁתַּחֲוִים. אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵן בִּשְׁבִיל שְׁמִי שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט, ז): לְמַעַן ה' אֲשֶׁר נֶאֱמָן, וְכֵן משֶׁה אוֹמֵר (דברים כח, י): וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וגו'. וּכְשֶׁהוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיָה נוֹטֵל הַפַּנָּס וּמְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, וְכֵן הוּא עָתִיד כְּשֶׁיּוֹצִיאֵם מֵאֱדוֹם, שֶׁכֵּן אָמַר יְשַׁעְיָה (ישעיה נב, יב): כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וּכְתִיב (ישעיה מב, ט): הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ וגו', לְקַיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב: מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה. 23.5. דָּבָר אַחֵר, אָז יָשִׁיר משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ד, ח): אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם כַּלָּה מְקַשְּׁטִין וּמְבַשְֹּׂמִין אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אוֹתָהּ לַחֻפָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא אָמַר לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, מִטִּיט וּלְבֵנִים לְקַחְתִּיךְ וַעֲשִׂיתִיךְ כַּלָּה. לָמָּה שְׁנֵי פְּעָמִים אִתִּי מִלְּבָנוֹן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִתִּי גְלִיתֶם מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּקְרָא לְבָנוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לז, כד): אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן, וּמִנַּיִן שֶׁהָלְכָה שְׁכִינָה עִם יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, יד): לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָּה, וְאוֹמֵר (יחזקאל א, ג): הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן, וְכֵן דָּנִיֵּאל אוֹמֵר (דניאל י, ד): וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל, וְכֵן משֶׁה אוֹמֵר (ויקרא כו, מד): וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם וגו', אֵינִי יָכוֹל לְהַנִּיחָם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם, מִפְּנֵי קְדֻשַּׁת שְׁמִי עָשִׂיתִי, וְעִמִּי אַתֶּם חוֹזְרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ד, ח): אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי, מִן הַמַּלְכֻיּוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ לְבָנוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לא, ג): הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מיכה ב, יג): עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם. (שיר השירים ד, ח): תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, אָמַר רַבִּי יוּסְטָא הַר הוּא וּשְׁמוֹ אֲמָנָה, עַד אוֹתוֹ הָהָר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן חוּצָה לָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי יוֹסֵי כְּשֶׁיַּגִּיעוּ הַגָּלֻיּוֹת לְשָׁם יִהְיוּ אוֹמְרִים שִׁירָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה. דָּבָר אַחֵר, תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שִׁירָה לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צח, א): שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה, וּבְאֵיזֶה זְכוּת אוֹמְרִים יִשְׂרָאֵל שִׁירָה, בִּזְכוּת אַבְרָהָם שֶׁהֶאֱמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, ו): וְהֶאֱמִן בַּה', הִיא הָאֱמוּנָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹחֲלִין בָּהּ, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (חבקוק ב, ד): וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה, הֱוֵי: תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה. מֵרֹאשׁ שְׂנִיר, בִּזְכוּת יִצְחָק, (חבקוק ב, ד): וְחֶרְמוֹן, בִּזְכוּת יַעֲקֹב, (חבקוק ב, ד): מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, גָּלוּת בָּבֶל וּמָדָי. (חבקוק ב, ד): מֵהַרְרֵי נְמֵרִים, זוֹ אֱדוֹם. דָּבָר אַחֵר, תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה, לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שִׁירָה עַל הַיָּם אֶלָּא בִּזְכוּת אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם, וּכְתִיב (שמות יד, לא): וַיַּאֲמִינוּ בַּה', אָמַר רַבִּי יִצְחָק הָיוּ רוֹאִין כָּל אוֹתָן נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָהֶם וְלֹא הָיָה לָהֶם לְהַאֲמִין, אֶלָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא, בִּשְׁבִיל הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין אַבְרָהָם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהֶאֱמִן בַּה', מִמֶּנָּה זָכוּ יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שִׁירָה עַל הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז יָשִׁיר משֶׁה, הֱוֵי: תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה. | |
|
| 24. Anon., Numbers Rabba, 7.10 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •jeremiah, book of, pesikta de-rav kahanas discussion of •pesikta de-rav kahana , song of songs in •song of songs, in pesikta de-rav kahana Found in books: Stern (2004) 92, 133 |
| 25. Anon., Arsenius, None (4th cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004) 91, 93 |
| 26. Anon., Yalqut Shimoni, None Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004) 91, 93 |
27. Anon., Midrash On Song of Songs, 1.1-1.2, 1.4, 4.10 Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana , on isaiah •pesikta de-rav kahana , song of songs in •pesikta de-rav kahana, paradigm of correspondence in •song of songs, in pesikta de-rav kahana Found in books: Stern (2004) 100, 102, 103, 104, 105 | 1.1. "Regarding the verse that was written by Shlomo which says, \"See a man that is diligent with his labor, before Kings he will stand; he will not stand before mean men.\" \"See a man diligent with his labor\", this is Joseph, as it is written about him: \"And he went to the house to perform his labor (Genesis 39).\" Rabbi Judah and Rabbi Nehemiah...Rabbi Judah says, \"It was a disgraceful day, it was a festival, a day of performances.\" Rabbi Nehemiah says, \"It was a day of performances of the Nile River, they all went to look at it. He (Joseph) entered to perform his labor, to calculate the calculations of his Master.\" Rabbi Phineas says in the name of Rabbi Samuel bar Abba, \"Everyone that serves his master properly, he will go out to freedom. From where do we learn this? From Joseph! Through his serving his master fittingly, he went out to freedom. Therefore, \"Before kings he will stand\", that is Pharaoh, as it says, \"And Pharaoh sent, and they called Joseph and they brought him up from the pit (Genesis 41).\" \"He will not stand before mean men\", that is Potiphar, for The Holy One Blessed Be He darkened(lit., i.e. blinded) his eyes and castrated him.", 1.2. "An additional meaning: \"See a man diligent in his work, before kings he will stand, he will not stand before mean men.\" That is Moses, our teacher, regarding the work of the Tabernacle. Therefore, before kings he will stand, this is Pharaoh, as it says, \"Hurriedly awaken in the morning and stand before Pharaoh (Exodus 8).\" \"He will not stand before mean men\", this is Jethro. Rabbi Nehemiah said: \"You have made that which is holy, profane!\" Rather, \"Before kings he will stand\", that is King, the King of Kings, the Holy One Blessed Be He. As it is said, \"And he (Moses) was there with the Lord, for 40 days (Exodus 34).\" \"He will not stand before mean men\", that is Pharaoh, as it says: \"And there was dark darkness, etc. (Exodus 10).\"", 1.4. "An additional meaning: \"See a man diligent in his work, before kings he will stand, he will not stand before mean men\", this is Rabbi Hanina. He (Rabbi Hanina) said: \"Once I saw men of the city bringing up (lit., i.e offering, sacrificing) burnt-offerings and peace-offerings. I said, \"All of them are bringing up peace-offerings to Jerusalem and I am not bringing up anything!? What will I do? Immediately I went out to the wilderness of the city, in the ruins of the city, and there I found one stone, I went out, cracked it, chiseled it, and polished it. He said, \"Behold, it is upon me to ascend to Jerusalem.\" He sought to procure workers for himself. He said to them, \"You (plural) bring up to me this stone to Jerusalem.\" He said to him, \"Give us our wages\", 100 gold pieces (\"Zahuvim\" lit. , a type of gold-based currency), and we will bring your stone up to you, to Jerusalem.\" He said to them, \"And thus, from where will I have 100 gold pieces or 50 gold pieces to give to you all!?\" And he did not find for the hour, immediately they went to them. Immediately The Holy One Blessed Be He summoned to him 5 angels, with the appearance of the men (\"Sons of man\" lit.). They said to him, \"Our teacher/master, give to us 5 selas, and we will bring up your stone to Jerusalem, and only that you will give your hand with us. And he he gave his hand with them, and they were found standing in Jerusalem. He sought to give to them their wages, but he could not find them. The story came to the Chamber of Hewn Stone (the High Court). They said to him, \"Our teacher is similar to the ministering angels, they brought up your stone to Jerusalem!\" Immediately he gave to the Wise Men the wages that he was to pay with the angels.", |
|
| 29. Anon., Pesikta Rabbati, 31.5-31.7 Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004) 92, 151 |
| 30. Anon., Song of Songs Zuta, 4.8 Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana , song of songs in •song of songs, in pesikta de-rav kahana Found in books: Stern (2004) 133 |
| 31. Babylonian Talmud, Avot De-Rabbi Natan A, 34 Tagged with subjects: •jeremiah, book of, pesikta de-rav kahanas discussion of Found in books: Stern (2004) 95 |
| 33. Anon., Song of Songs, None Tagged with subjects: •pesikta de-rav kahana , song of songs in •pesikta de-rav kahana, paradigm of correspondence in •song of songs, in pesikta de-rav kahana Found in books: Stern (2004) 105 |
| 34. Anon., Leges Publicae, 1.54, 2.3 Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004) 91, 93, 95, 151 |
35. Anon., Pesiqta De Rav Kahana, 13.1-13.15, 16.4, 17.5, 22.1-22.5, 22.1.1-22.1.5, 22.2.2 Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004) 83, 88, 89, 90, 91, 92, 93, 96, 97, 99, 100, 101, 102, 103, 104, 107, 151 | 13.15. "“To whom the word of the Lord came… until the end of eleven years of Zedekiah son of Josiah, king of Judah, until the exile of Jerusalem in the fifth month.” (Jeremiah 1:2-3) R’ Avon said: the lion (ari) came up during the constellation of the lion and destroyed Ariel. ‘The lion came up’ refers to Nebuchadnezzar the wicked, as it is written “A lion has come up from his thicket…” (Jeremiah 4:7) ‘In the constellation of the lion’, “…until the exile of Jerusalem in the fifth month.” (Jeremiah 1:3) ‘And destroyed Ariel’, “Woe, Ariel, Ariel, the city wherein David encamped!” (Isaiah 29:1) This happened in order that the lion would come in the constellation of the lion and rebuild Ariel. ‘The lion would come’ refers to the Holy One, as it is written “A lion has roared; who will not fear?” (Amos 3:8) ‘In the constellation of the lion’, “…and I will turn their mourning into joy…” (Jeremiah 31:12) ‘And rebuild Ariel’, “The Lord is the builder of Jerusalem; He will gather the outcasts of Israel.” (Psalms 147:2)\n", 22.5. "... “For, like the earth, which gives forth its plants…” (Isaiah 61:11) R’ Pinchas and R’ Chilkiya in the name of R’ Simon: like someone who says to his friend ‘may the Holy One make you grow, may you win your judgment, “And nations shall see your righteousness…” (Isaiah 62:2) R’ Levi said: since in this world anyone who explicitly pronounces the name of the Holy One is liable for death, as it says “And one who blasphemously pronounces the Name of the Lord, shall be put to death…” (Leviticus 24:16) so too in the time to come anyone who explicitly pronounces the name of Jerusalem is liable for death, as it says “…and you shall be called a new name…” (Isaiah 62:2) R’ Levi said: there are six things which the Holy One will renew in the time to come and they are: heavens and earth, the heart, the spirit, the name of the Messiah and the name of Jerusalem. From where do we learn the heavens and earth? “For behold, I create new heavens and a new earth…” (Isaiah 65:17) From where do we learn the heart and the spirit? “And I will give you a new heart, and a new spirit will I put within you…” (Ezekiel 36:26) And from where do we learn the name of the Messiah? “May his name be forever; before the sun, his name will be magnified…” (Psalms 72:17) And from where do we learn the name of Jerusalem? “…and you shall be called a new name…” (Isaiah 62:2) R’ Levi said: happy is the city whose name is the same as that of her king and whose king’s name is the same as that of her God. Whose name is the same as her king? “…and the name of the city from that day will be ‘The Lord is There.’” (Ezekiel 48:35) Whose king’s name is the same as that of her God? “…and this is his name that he shall be called, The Lord is our righteousness.” (Jeremiah 23:6) ", |
|
| 36. Anon., Midrash Hagadol, None Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004) 95 |
