The Ancient Mediterranean Religions Index Database

Results for
Please note: the results are produced through a computerized process which may frequently lead to errors, both in incorrect tagging and in other issues. Please use with caution.
Due to load times, full text fetching is currently attempted for validated results only.
Full texts for Hebrew Bible and rabbinic texts is kindly supplied by Sefaria; for Greek and Latin texts, by Perseus Scaife, for the Quran, by Tanzil.net

For a list of book indices included, see here.

50 results for "patai"

1. Hebrew Bible, Numbers, 21.6 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 128

21.6. וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת־הָעָם וַיָּמָת עַם־רָב מִיִּשְׂרָאֵל׃

21.6. And the LORD sent fiery serpents among the people, and they bit the people; and much people of Israel died.

2. Hebrew Bible, Deuteronomy, 8.7, 16.14, 32.10, 33.13 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 124, 128, 143

8.7. כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל־אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר׃ 16.14. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ׃ 33.13. וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְהֹוָה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת׃

8.7. For the LORD thy God bringeth thee into a good land, a land of brooks of water, of fountains and depths, springing forth in valleys and hills; 16.14. And thou shalt rejoice in thy feast, thou, and thy son, and thy daughter, and thy man-servant, and thy maid-servant, and the Levite, and the stranger, and the fatherless, and the widow, that are within thy gates. 32.10. He found him in a desert land, and in the waste, a howling wilderness; He compassed him about, He cared for him, He kept him as the apple of His eye. 33.13. And of Joseph he said: Blessed of the LORD be his land; For the precious things of heaven, for the dew, And for the deep that coucheth beneath,

3. Hebrew Bible, Genesis, 2.6, 7.11, 8.2, 9.12-9.17, 29.2-29.3, 49.25, 50.1 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 124, 127, 128, 129, 130

2.6. וְאֵד יַעֲלֶה מִן־הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת־כָּל־פְּנֵי־הָאֲדָמָה׃ 7.11. בִּשְׁנַת שֵׁשׁ־מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי־נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל־מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ׃ 8.2. וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ׃ 8.2. וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן־הַשָּׁמָיִם׃ 9.12. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל־נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם׃ 9.13. אֶת־קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ׃ 9.14. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל־הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן׃ 9.15. וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל־נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל־בָּשָׂר וְלֹא־יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל־בָּשָׂר׃ 9.16. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל־נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל־בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ׃ 9.17. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־נֹחַ זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל־בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ׃ 29.2. וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ׃ 29.2. וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה־שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי־צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן־הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל־פִּי הַבְּאֵר׃ 29.3. וְנֶאֶסְפוּ־שָׁמָּה כָל־הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת־הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת־הָאֶבֶן עַל־פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ׃ 29.3. וַיָּבֹא גַּם אֶל־רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם־אֶת־רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרוֹת׃ 49.25. מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם׃ 50.1. וַיָּבֹאוּ עַד־גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ־שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים׃ 50.1. וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל־פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק־לוֹ׃

2.6. but there went up a mist from the earth, and watered the whole face of the ground. 7.11. In the six hundredth year of Noah’s life, in the second month, on the seventeenth day of the month, on the same day were all the fountains of the great deep broken up, and the windows of heaven were opened. 8.2. the fountains also of the deep and the windows of heaven were stopped, and the rain from heaven was restrained. 9.12. And God said: ‘This is the token of the covet which I make between Me and you and every living creature that is with you, for perpetual generations: 9.13. I have set My bow in the cloud, and it shall be for a token of a covet between Me and the earth. 9.14. And it shall come to pass, when I bring clouds over the earth, and the bow is seen in the cloud, 9.15. that I will remember My covet, which is between Me and you and every living creature of all flesh; and the waters shall no more become a flood to destroy all flesh. 9.16. And the bow shall be in the cloud; and I will look upon it, that I may remember the everlasting covet between God and every living creature of all flesh that is upon the earth.’ 9.17. And God said unto Noah: ‘This is the token of the covet which I have established between Me and all flesh that is upon the earth.’ 29.2. And he looked, and behold a well in the field, and, lo, three flocks of sheep lying there by it.—For out of that well they watered the flocks. And the stone upon the well’s mouth was great. 29.3. And thither were all the flocks gathered; and they rolled the stone from the well’s mouth, and watered the sheep, and put the stone back upon the well’s mouth in its place.— 49.25. Even by the God of thy father, who shall help thee, And by the Almighty, who shall bless thee, With blessings of heaven above, Blessings of the deep that coucheth beneath, Blessings of the breasts, and of the womb. 50.1. And Joseph fell upon his father’s face, and wept upon him, and kissed him.

4. Hebrew Bible, Job, 26.8, 26.12-26.13, 38.8-38.11 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 124, 129

26.8. צֹרֵר־מַיִם בְּעָבָיו וְלֹא־נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם׃ 26.12. בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם ובתובנתו [וּבִתְבוּנָתוֹ] מָחַץ רָהַב׃ 26.13. בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלֲלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִיחַ׃ 38.8. וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא׃ 38.9. בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ׃ 38.11. וָאֹמַר עַד־פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא־יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ׃

26.8. He bindeth up the waters in His thick clouds; And the cloud is not rent under them. 26.12. He stirreth up the sea with His power, And by His understanding He smiteth through Rahab. 26.13. By His breath the heavens are serene; His hand hath pierced the slant serpent. 38.8. Or who shut up the sea with doors, When it broke forth, and issued out of the womb; 38.9. When I made the cloud the garment thereof, And thick darkness a swaddlingband for it, 38.10. And prescribed for it My decree, And set bars and doors, 38.11. And said: ‘Thus far shalt thou come, but no further; And here shall thy proud waves be stayed’?

5. Hebrew Bible, Leviticus, 23.40, 23.43 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 28, 114

23.43. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃

23.40. And ye shall take you on the first day the fruit of goodly trees, branches of palm-trees, and boughs of thick trees, and willows of the brook, and ye shall rejoice before the LORD your God seven days. 23.43. that your generations may know that I made the children of Israel to dwell in booths, when I brought them out of the land of Egypt: I am the LORD your God.

6. Hebrew Bible, Psalms, 42.8, 46.2-46.4, 74.15, 135.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 124, 128, 129

42.8. תְּהוֹם־אֶל־תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ׃ 46.4. יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ־הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה׃ 74.15. אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן׃

42.8. Deep calleth unto deep at the voice of Thy cataracts; all Thy waves and Thy billows are gone over me. 46.4. Though the waters thereof roar and foam, Though the mountains shake at the swelling thereof. Selah 74.15. Thou didst cleave fountain and brook; Thou driedst up ever-flowing rivers.

7. Hebrew Bible, Judges, 9.37 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •patai, raphael Found in books: Klawans, Purity, Sacrifice, and the Temple: Symbolism and Supersessionism in the Study of Ancient Judaism (2009) 283

9.37. וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר הִנֵּה־עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ וְרֹאשׁ־אֶחָד בָּא מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים׃

9.37. And Ga῾al spoke again and said, See there come people down from the knoll of the land, and another company come along by the oak of Me῾onenim.

8. Hebrew Bible, 1 Kings, 8.65 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 130

8.65. וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת־הַהִיא אֶת־הֶחָג וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד־נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם׃

8.65. So Solomon held the feast at that time, and all Israel with him, a great congregation, from the entrance Hamath unto the Brook of Egypt, before the LORD our God, seven days and seven days, even fourteen days.

9. Hebrew Bible, Ezekiel, 31.1-31.9, 38.12, 47.1-47.12 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •patai, r., •patai, raphael Found in books: Klawans, Purity, Sacrifice, and the Temple: Symbolism and Supersessionism in the Study of Ancient Judaism (2009) 283; Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 124

31.1. וַיְהִי בְּאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה בַּשְּׁלִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 31.1. לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן אֲשֶׁר גָּבַהְתָּ בְּקוֹמָה וַיִּתֵּן צַמַּרְתּוֹ אֶל־בֵּין עֲבוֹתִים וְרָם לְבָבוֹ בְּגָבְהוֹ׃ 31.2. בֶּן־אָדָם אֱמֹר אֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם וְאֶל־הֲמוֹנוֹ אֶל־מִי דָּמִיתָ בְגָדְלֶךָ׃ 31.3. הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף וְחֹרֶשׁ מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה וּבֵין עֲבֹתִים הָיְתָה צַמַּרְתּוֹ׃ 31.4. מַיִם גִּדְּלוּהוּ תְּהוֹם רֹמְמָתְהוּ אֶת־נַהֲרֹתֶיהָ הֹלֵךְ סְבִיבוֹת מַטָּעָהּ וְאֶת־תְּעָלֹתֶיהָ שִׁלְחָה אֶל כָּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה׃ 31.5. עַל־כֵּן גָּבְהָא קֹמָתוֹ מִכֹּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה וַתִּרְבֶּינָה סַרְעַפֹּתָיו וַתֶּאֱרַכְנָה פארתו [פֹארֹתָיו] מִמַּיִם רַבִּים בְּשַׁלְּחוֹ׃ 31.6. בִּסְעַפֹּתָיו קִנְנוּ כָּל־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְתַחַת פֹּארֹתָיו יָלְדוּ כֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְצִלּוֹ יֵשְׁבוּ כֹּל גּוֹיִם רַבִּים׃ 31.7. וַיְּיִף בְּגָדְלוֹ בְּאֹרֶךְ דָּלִיּוֹתָיו כִּי־הָיָה שָׁרְשׁוֹ אֶל־מַיִם רַבִּים׃ 31.8. אֲרָזִים לֹא־עֲמָמֻהוּ בְּגַן־אֱלֹהִים בְּרוֹשִׁים לֹא דָמוּ אֶל־סְעַפֹּתָיו וְעַרְמֹנִים לֹא־הָיוּ כְּפֹארֹתָיו כָּל־עֵץ בְּגַן־אֱלֹהִים לֹא־דָמָה אֵלָיו בְּיָפְיוֹ׃ 31.9. יָפֶה עֲשִׂיתִיו בְּרֹב דָּלִיּוֹתָיו וַיְקַנְאֻהוּ כָּל־עֲצֵי־עֵדֶן אֲשֶׁר בְּגַן הָאֱלֹהִים׃ 47.1. וְהָיָה יעמדו [עָמְדוּ] עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין גֶּדִי וְעַד־עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד׃ 47.1. וַיְשִׁבֵנִי אֶל־פֶּתַח הַבַּיִת וְהִנֵּה־מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת קָדִימָה כִּי־פְנֵי הַבַּיִת קָדִים וְהַמַּיִם יֹרְדִים מִתַּחַת מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית מִנֶּגֶב לַמִּזְבֵּחַ׃" 47.2. וּפְאַת־יָם הַיָּם הַגָּדוֹל מִגְּבוּל עַד־נֹכַח לְבוֹא חֲמָת זֹאת פְּאַת־יָם׃ 47.2. וַיּוֹצִאֵנִי דֶּרֶךְ־שַׁעַר צָפוֹנָה וַיְסִבֵּנִי דֶּרֶךְ חוּץ אֶל־שַׁעַר הַחוּץ דֶּרֶךְ הַפּוֹנֶה קָדִים וְהִנֵּה־מַיִם מְפַכִּים מִן־הַכָּתֵף הַיְמָנִית׃ 47.3. בְּצֵאת־הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדוֹ וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם׃ 47.4. וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם׃ 47.5. וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא־אוּכַל לַעֲבֹר כִּי־גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ נַחַל אֲשֶׁר לֹא־יֵעָבֵר׃ 47.6. וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן־אָדָם וַיּוֹלִכֵנִי וַיְשִׁבֵנִי שְׂפַת הַנָּחַל׃ 47.7. בְּשׁוּבֵנִי וְהִנֵּה אֶל־שְׂפַת הַנַּחַל עֵץ רַב מְאֹד מִזֶּה וּמִזֶּה׃ 47.8. וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל־הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה וְיָרְדוּ עַל־הָעֲרָבָה וּבָאוּ הַיָּמָּה אֶל־הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים ונרפאו [וְנִרְפּוּ] הַמָּיִם׃ 47.9. וְהָיָה כָל־נֶפֶשׁ חַיָּה אֲ‍שֶׁר־יִשְׁרֹץ אֶל כָּל־אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם יִחְיֶה וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ וָחָי כֹּל אֲשֶׁר־יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל׃ 47.11. בצאתו [בִּצֹּאתָיו] וּגְבָאָיו וְלֹא יֵרָפְאוּ לְמֶלַח נִתָּנוּ׃ 47.12. וְעַל־הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל־שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל־עֵץ־מַאֲכָל לֹא־יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא־יִתֹּם פִּרְיוֹ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר כִּי מֵימָיו מִן־הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים והיו [וְהָיָה] פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה׃

31.1. And it came to pass in the eleventh year, in the third month, in the first day of the month, that the word of the LORD came unto me, saying: 31.2. ’Son of man, say unto Pharaoh king of Egypt, and to his multitude: Whom art thou like in thy greatness? 31.3. Behold, the Assyrian was a cedar in Lebanon, With fair branches, and with a shadowing shroud, And of a high stature; And its top was among the thick boughs. 31.4. The waters nourished it, The deep made it to grow; Her rivers ran round About her plantation, And she sent out her conduits Unto all the trees of the field. 31.5. Therefore its stature was exalted Above all the trees of the field; And its boughs were multiplied, And its branches became long, Because of the multitude of waters, when it shot them forth. 31.6. All the fowls of heaven made Their nests in its boughs, And all the beasts of the field did bring forth their young Under its branches, And under its shadow dwelt All great nations. 31.7. Thus was it fair in its greatness, In the length of its branches; For its root was By many waters. 31.8. The cedars in the garden of God Could not hide it; The cypress-trees were not Like its boughs, And the plane-trees were not As its branches; Nor was any tree in the garden of God Like unto it in its beauty. 31.9. I made it fair By the multitude of its branches; So that all the trees of Eden, That were in the garden of God, envied it. 47.1. And he brought me back unto the door of the house; and, behold, waters issued out from under the threshold of the house eastward, for the forefront of the house looked toward the east; and the waters came down from under, from the right side of the house, on the south of the altar." 47.2. Then brought he me out by the way of the gate northward, and led me round by the way without unto the outer gate, by the way of the gate that looketh toward the east; and, behold, there trickled forth waters on the right side. 47.3. When the man went forth eastward with the line in his hand, he measured a thousand cubits, and he caused me to pass through the waters, waters that were to the ankles. 47.4. Again he measured a thousand, and caused me to pass through the waters, waters that were to the knees. Again he measured a thousand, and caused me to pass through waters that were to the loins. 47.5. Afterward he measured a thousand; and it was a river that I could not pass through; for the waters were risen, waters to swim in, a river that could not be passed through. 47.6. And he said unto me: ‘Hast thou seen this, O son of man?’ Then he led me, and caused me to return to the bank of the river. 47.7. Now when I had been brought back, behold, upon the bank of the river were very many trees on the one side and on the other. 47.8. Then said he unto me: ‘These waters issue forth toward the eastern region, and shall go down into the Arabah; and when they shall enter into the sea, into the sea of the putrid waters, the waters shall be healed. 47.9. And it shall come to pass, that every living creature wherewith it swarmeth, whithersoever the rivers shall come, shall live; and there shall be a very great multitude of fish; for these waters are come thither, that all things be healed and may live whithersoever the river cometh. 47.10. And it shall come to pass, that fishers shall stand by it from En-gedi even unto En-eglaim; there shall be a place for the spreading of nets; their fish shall be after their kinds, as the fish of the Great Sea, exceeding many. 47.11. But the miry places thereof, and the marshes thereof, shall not be healed; they shall be given for salt. 47.12. And by the river upon the bank thereof, on this side and on that side, shall grow every tree for food, whose leaf shall not wither, neither shall the fruit thereof fail; it shall bring forth new fruit every month, because the waters thereof issue out of the sanctuary; and the fruit thereof shall be for food, and the leaf thereof for healing.’ .

10. Hebrew Bible, Zechariah, 13.1, 14.8-14.21 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 47, 117, 124

13.1. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה׃ 14.8. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם־חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל־הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל־הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה׃ 14.9. וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃ 14.11. וְיָשְׁבוּ בָהּ וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה־עוֹד וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם לָבֶטַח׃ 14.12. וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת־כָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל־יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל־רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם׃ 14.13. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְהוּמַת־יְהוָה רַבָּה בָּהֶם וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ וְעָלְתָה יָדוֹ עַל־יַד רֵעֵהוּ׃ 14.14. וְגַם־יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְאֻסַּף חֵיל כָּל־הַגּוֹיִם סָבִיב זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד׃ 14.15. וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס הַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר וְכָל־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת׃ 14.16. וְהָיָה כָּל־הַנּוֹתָר מִכָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת׃ 14.17. וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא־יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל־יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם׃ 14.18. וְאִם־מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא־תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת׃ 14.19. זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת׃ 14.21. וְהָיָה כָּל־סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַיהוָה צְבָאוֹת וּבָאוּ כָּל־הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם וְלֹא־יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית־יְהוָה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא׃

13.1. In that day there shall be a fountain opened To the house of David and to the inhabitants of Jerusalem, For purification and for sprinkling. 14.8. And it shall come to pass in that day, That living waters shall go out from Jerusalem: Half of them toward the eastern sea, And half of them toward the western sea; In summer and in winter shall it be. 14.9. And the LORD shall be King over all the earth; In that day shall the LORD be One, and His name one. 14.10. All the land shall be turned as the Arabah, from Geba to Rimmon south of Jerusalem; and she shall be lifted up, and inhabited in her place, from Benjamin’s gate unto the place of the first gate, unto the corner gate, and from the tower of Hael unto the king’s winepresses. 14.11. And men shall dwell therein, And there shall be no more extermination; But Jerusalem shall dwell safely. 14.12. And this shall be the plague wherewith the LORD will smite All the peoples that have warred against Jerusalem: Their flesh shall consume away while they stand upon their feet, And their eyes shall consume away in their sockets, And their tongue shall consume away in their mouth. 14.13. And it shall come to pass in that day, That a great tumult from the LORD shall be among them; And they shall lay hold every one on the hand of his neighbour, And his hand shall rise up against the hand of his neighbour. 14.14. And Judah also shall fight against Jerusalem; And the wealth of all the nations round about shall be gathered together, Gold, and silver, and apparel, in great abundance. 14.15. And so shall be the plague of the horse, of the mule, of the camel, and of the ass, And of all the beasts that shall be in those camps, as this plague. 14.16. And it shall come to pass, that every one that is left of all the nations that came against Jerusalem shall go up from year to year to worship the King, the LORD of hosts, and to keep the feast of tabernacles. 14.17. And it shall be, that whoso of the families of the earth goeth not up unto Jerusalem to worship the King, the LORD of hosts, upon them there shall be no rain. 14.18. And if the family of Egypt go not up, and come not, they shall have no overflow; there shall be the plague, wherewith the LORD will smite the nations that go not up to keep the feast of tabernacles. 14.19. This shall be the punishment of Egypt, and the punishment of all the nations that go not up to keep the feast of tabernacles. 14.20. In that day shall there be upon the bells of the horses: HOLY UNTO THE LORD; and the pots in the LORD’S house shall be like the basins before the altar. 14.21. Yea, every pot in Jerusalem and in Judah shall be holy unto the LORD of hosts; and all they that sacrifice shall come and take of them, and seethe therein; and in that day there shall be no more a trafficker in the house of the LORD of hosts. 14. And it shall come to pass in that day, that there shall not be light, But heavy clouds and thick;,And it shall come to pass, that every one that is left of all the nations that came against Jerusalem shall go up from year to year to worship the King, the LORD of hosts, and to keep the feast of tabernacles.,And if the family of Egypt go not up, and come not, they shall have no overflow; there shall be the plague, wherewith the LORD will smite the nations that go not up to keep the feast of tabernacles.,And so shall be the plague of the horse, of the mule, of the camel, and of the ass, And of all the beasts that shall be in those camps, as this plague.,Yea, every pot in Jerusalem and in Judah shall be holy unto the LORD of hosts; and all they that sacrifice shall come and take of them, and seethe therein; and in that day there shall be no more a trafficker in the house of the LORD of hosts.,Then shall the LORD go forth, And fight against those nations, As when He fighteth in the day of battle.,And it shall come to pass in that day, That living waters shall go out from Jerusalem: Half of them toward the eastern sea, And half of them toward the western sea; In summer and in winter shall it be.,And this shall be the plague wherewith the LORD will smite All the peoples that have warred against Jerusalem: Their flesh shall consume away while they stand upon their feet, And their eyes shall consume away in their sockets, And their tongue shall consume away in their mouth.,And His feet shall stand in that day upon the mount of Olives, Which is before Jerusalem on the east, And the mount of Olives shall cleft in the midst thereof Toward the east and toward the west, So that there shall be a very great valley; And half of the mountain shall remove toward the north, And half of it toward the south.,And ye shall flee to the valley of the mountains; For the valley of the mountains shall reach unto Azel; Yea, ye shall flee, like as ye fled from before the earthquake In the days of Uzziah king of Judah; And the LORD my God shall come, And all the holy ones with Thee.,In that day shall there be upon the bells of the horses: HOLY UNTO THE LORD; and the pots in the LORD’S house shall be like the basins before the altar.,And there shall be one day Which shall be known as the LORD’S, Not day, and not night; But it shall come to pass, that at evening time there shall be light.,This shall be the punishment of Egypt, and the punishment of all the nations that go not up to keep the feast of tabernacles.,Behold, a day of the LORD cometh, When thy spoil shall be divided in the midst of thee.,And Judah also shall fight against Jerusalem; And the wealth of all the nations round about shall be gathered together, Gold, and silver, and apparel, in great abundance.,And it shall be, that whoso of the families of the earth goeth not up unto Jerusalem to worship the King, the LORD of hosts, upon them there shall be no rain.,And the LORD shall be King over all the earth; In that day shall the LORD be One, and His name one.,All the land shall be turned as the Arabah, from Geba to Rimmon south of Jerusalem; and she shall be lifted up, and inhabited in her place, from Benjamin’s gate unto the place of the first gate, unto the corner gate, and from the tower of Hael unto the king’s winepresses.,For I will gather all nations against Jerusalem to battle; And the city shall be taken, and the houses rifled, And the women ravished; And half of the city shall go forth into captivity, But the residue of the people shall not be cut off from the city.,And it shall come to pass in that day, That a great tumult from the LORD shall be among them; And they shall lay hold every one on the hand of his neighbour, And his hand shall rise up against the hand of his neighbour.,And men shall dwell therein, And there shall be no more extermination; But Jerusalem shall dwell safely.

11. Hebrew Bible, 2 Chronicles, 5.2-7.10 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 47

12. Anon., 1 Enoch, 26.1-26.6 (3rd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •patai, raphael Found in books: Klawans, Purity, Sacrifice, and the Temple: Symbolism and Supersessionism in the Study of Ancient Judaism (2009) 283

26.1. And I went from thence to the middle of the earth, and I saw a blessed place in which there were 26.2. trees with branches abiding and blooming [of a dismembered tree]. And there I saw a holy mountain, 26.3. and underneath the mountain to the east there was a stream and it flowed towards the south. And I saw towards the east another mountain higher than this, and between them a deep and narrow 26.4. ravine: in it also ran a stream underneath the mountain. And to the west thereof there was another mountain, lower than the former and of small elevation, and a ravine deep and dry between them: and another deep and dry ravine was at the extremities of the three mountains. And all the ravines were deep rand narrow, (being formed) of hard rock, and trees were not planted upon 26.6. them. And I marveled at the rocks, and I marveled at the ravine, yea, I marveled very much.

13. Septuagint, 2 Maccabees, 10.7-10.8 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 116

10.7. Therefore bearing ivy-wreathed wands and beautiful branches and also fronds of palm, they offered hymns of thanksgiving to him who had given success to the purifying of his own holy place.' 10.8. They decreed by public ordice and vote that the whole nation of the Jews should observe these days every year."

14. Dead Sea Scrolls, Shira, 10 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •patai, raphael Found in books: Klawans, Purity, Sacrifice, and the Temple: Symbolism and Supersessionism in the Study of Ancient Judaism (2009) 283

15. Anon., Jubilees, 8.19 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Klawans, Purity, Sacrifice, and the Temple: Symbolism and Supersessionism in the Study of Ancient Judaism (2009) 283; Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 116

8.19. and his portion goeth towards the west through the midst of this river, and it extendeth till it reacheth the water of the abysses, out of which this river goeth forth 16. And on the new moon of the fourth month we appeared unto Abraham, at the oak of Mamre, and we talked with him,,and we announced to him that a son would be given to him by Sarah his wife.,And Sarah laughed, for she heard that we had spoken these words with Abraham,,and we admonished her, and she became afraid, and denied that she had laughed on account of the words.,And we told her the name of her son, as his name is ordained and written in the heavenly tables (i.e.) Isaac.,And (that) when we returned to her at a set time, she would have conceived a son.,And in this month the Lord executed his judgments on Sodom, and Gomorrah, and Zeboim, and all the region of the Jordan,,and He burned them with fire and brimstone, and destroyed them until this day, even as [lo] I have declared unto thee all their works,,that they are wicked and sinners exceedingly, and that they defile themselves and commit fornication in their flesh, and work uncleanness on the earth.,And, in like manner, God will execute judgment on the places where they have done according to the uncleanness of the Sodomites, like unto the judgment of Sodom.,But Lot we saved; for God remembered Abraham, and sent him out from the midst of the overthrow.,And he and his daughters committed sin upon the earth, such as had not been on the earth since the days of Adam till his time; for the man lay with his daughters.,And, behold, it was commanded and engraven concerning all his seed, on the heavenly tables, to remove them and root them out, and to execute judgment upon them like the judgment of Sodom, and to leave no seed of the man on earth on the day of condemnation.,And in this month Abraham moved from Hebron, and departed and dwelt between Kadesh and Shur in the mountains of Gerar.,And in the middle of the fifth month he moved from thence, and dwelt at the Well of the Oath.,And in the middle of the sixth month the Lord visited Sarah and did unto her as He had spoken, and she conceived. ,And she bare a son in the third month, and in the middle of the month, at the time of which the Lord had spoken to Abraham,,on the festival of the first-fruits of the harvest, Isaac was born.rAnd Abraham circumcised his son on the eighth day:,he was the first that was circumcised according to the covet which is ordained for ever.,And in the sixth year of the fourthweek we came to Abraham, to the Well of the Oath, and we appeared unto him [as we had told Sarah that we should return to her, ,and she would have conceived a son.rAnd we returned in the seventh month, and found Sarah with child before us] ,and we blessed him, and we announced to him all the things which had been decreed concerning him, that he should not die till he should beget six sons more, ,and should see (them) before he died; but (that) in Isaac should his name and seed be called:,And (that) all the seed of his sons should be Gentiles, and be reckoned with the Gentiles; but from the sons of Isaac one should become a holy seed, and should not be reckoned among the Gentiles.,For he should become the portion of the Most High, and all his seed had fallen into the possession of God, that it should be unto the Lord a people for (His) possession above all nations and that it should become a kingdom and priests and a holy nation.,And we went our way, and we announced to Sarah all that we had told him, and they both rejoiced with exceeding great joy.,And he built there an altar to the Lord who had delivered him, and who was making him rejoice in the land of his sojourning, and he celebrated a festival of joy in this month seven days, near the altar which he had built at the Well of the Oath.rAnd he built booths for himself and for his servants on this festival,,and he was the first to celebrate the feast of tabernacles on the earth.rAnd during these seven days he brought each day to the altar a burnt-offering to the Lord,,two oxen, two rams, seven sheep, one he-goat, for a sin-offering, that he might atone thereby for himself and for his seed.,And, as a thank-offering, seven rams, seven kids, seven sheep, and seven he-goats, and their fruit-offerings and their drink-offerings;,and he burnt all the fat thereof on the altar, a chosen offering unto the Lord for a sweet smelling savour.,And morning and evening he burnt fragrant substances, frankincense and galbanum, and stacte, and nard, and myrrh, and spice, and costum; all these seven he offered, crushed, mixed together in equal parts (and) pure.,And he celebrated this feast during seven days, rejoicing with all his heart and with all his soul, he and all those who were in his house; and there was no stranger with him, nor any that was uncircumcised.,And he blessed his Creator who had created him in his generation, for He had created him according to His good pleasure;,for He knew and perceived that from him would arise the plant of righteousness for the eternal generations, and from him a holy seed, so that it should become like Him who had made all things.,And he blessed and rejoiced, and he called the name of this festival the festival of the Lord, a joy acceptable to the Most High God.,And we blessed him for ever, and all his seed after him throughout all the generations of the earth, because he celebrated this festival in its season, according to the testimony of the heavenly tables.,For this reason it is ordained on the heavenly tables concerning Israel, that they shall celebrate the feast of tabernacles seven days with joy, in the seventh month, acceptable before the Lord--a statute for ever throughout their generations every year.,And to this there is no limit of days; for it is ordained for ever regarding Israel that they should celebrate it and dwell in booths, and set wreaths upon their heads, ,and take leafy boughs, and willows from the brook.rAnd Abraham took branches of palm trees, and the fruit of goodly trees,,and every day going round the altar with the branches seven times [a day] in the morning, he praised and gave thanks to his God for all things in joy.

16. Mishnah, Sukkah, 4.1, 4.5-4.6, 4.9-4.10, 5.1, 5.5-5.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 114, 116, 117, 142, 143

4.1. כְּמַעֲשֵׂהוּ בְחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְשַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מֵעֶרֶב שַׁבָּת חָבִית שֶׁל זָהָב שֶׁאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, מִן הַשִּׁלּוֹחַ, וּמַנִּיחָהּ בַּלִּשְׁכָּה. נִשְׁפְּכָה אוֹ נִתְגַּלְּתָה, הָיָה מְמַלֵּא מִן הַכִּיּוֹר, שֶׁהַיַּיִן וְהַמַּיִם הַמְּגֻלִּין, פְּסוּלִים לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ: 4.1. לוּלָב וַעֲרָבָה, שִׁשָּׁה וְשִׁבְעָה. הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה, שְׁמֹנָה. סֻכָּה וְנִסּוּךְ הַמַּיִם, שִׁבְעָה. וְהֶחָלִיל, חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה: 4.5. מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד, מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם, וְנִקְרָא מוֹצָא. יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה, וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. בְּכָל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת, וְאוֹמְרִים, אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן, מָה הֵן אוֹמְרִים, יֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ, יֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְיָהּ וּלְךָ, מִזְבֵּחַ. לְיָהּ וּלְךָ, מִזְבֵּחַ: 4.6. כְּמַעֲשֵׂהוּ בְחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְשַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּמַנִּיחִים אוֹתָן בְּגִיגִיּוֹת שֶׁל זָהָב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמֹשׁוּ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִין, וְחוֹבְטִין אוֹתָן בַּקַּרְקַע בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִקְרָא יוֹם חִבּוּט חֲרִיּוֹת: 4.9. נִסּוּךְ הַמַּיִם כֵּיצַד. צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב מַחֲזֶקֶת שְׁלשֶׁת לֻגִּים הָיָה מְמַלֵּא מִן הַשִּׁלּוֹחַ. הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַמַּיִם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לִשְׂמֹאלוֹ, שְׁנֵי סְפָלִים שֶׁל כֶּסֶף הָיוּ שָׁם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל סִיד הָיוּ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מֻשְׁחָרִין פְּנֵיהֶם מִפְּנֵי הַיָּיִן. וּמְנֻקָּבִין כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין, אֶחָד מְעֻבֶּה וְאֶחָד דַּק, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם כָּלִין בְּבַת אַחַת. מַעֲרָבִי שֶׁל מַיִם, מִזְרָחִי שֶׁל יָיִן. עֵרָה שֶׁל מַיִם לְתוֹךְ שֶׁל יַיִן, וְשֶׁל יַיִן לְתוֹךְ שֶׁל מַיִם, יָצָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּלֹג הָיָה מְנַסֵּךְ כָּל שְׁמֹנָה. וְלַמְנַסֵּךְ אוֹמְרִים לוֹ, הַגְבַּהּ יָדֶךָ, שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי רַגְלָיו, וּרְגָמוּהוּ כָל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן: 5.1. הֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה. זֶהוּ הֶחָלִיל שֶׁל בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, שֶׁאֵינָה דּוֹחָה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו: 5.5. אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה. בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. וּבַמּוּסָפִין הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד תֵּשַׁע. וּבְעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁ, שָׁלשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִמְּלָאכָה, וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה, שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, שָׁלשׁ לַשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן, וְשָׁלשׁ לַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹן, וְשָׁלשׁ לְמִלּוּי הַמַּיִם, וְשָׁלשׁ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְתֵשַׁע לַמּוּסָפִין, שָׁלשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה, וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל:

4.1. [The rituals of] the lulav and the aravah are for six or seven [days]; The Hallel and the rejoicing are for eight [days]; The sukkah and the water libation are for seven [days]; The flute is for five or six [days]. 4.5. The mitzvah of the aravah how was it [performed]?There was a place below Jerusalem called Moza. They went down there and gathered tall branches of aravot and then they came and stood them up at the sides of the altar, and their tops were bent over the altar. They then sounded a teki’ah [long blast], a teru’ah [staccato blast] and again a teki’ah. Every day they went round the altar once, saying, “O Lord, save us, O Lord, make us prosper” (Psalms 118:. Rabbi Judah says: “Ani vaho, save us.” On that day they went round the altar seven times. When they departed, what did they say? “O altar, beauty is to you! O altar, beauty is to you!” Rabbi Eliezer said: [they would say,] “To the Lord and to you, O altar, to the Lord and to you, O altar.” 4.6. As was its performance on a weekday, so was its performance on Shabbat, except that they would gather them on the eve of Shabbat and place them in golden basins so that they would not become wilted. Rabbi Yoha ben Beroka says: they used to bring palm branches and they would beat them on the ground at the sides of the altar, and that day was called “[the day of] the beating of the palm branches.” 4.9. How was the water libation [performed]? A golden flask holding three logs was filled from the Shiloah. When they arrived at the water gate, they sounded a teki'ah [long blast], a teru'ah [a staccato note] and again a teki'ah. [The priest then] went up the ascent [of the altar] and turned to his left where there were two silver bowls. Rabbi Judah says: they were of plaster [but they looked silver] because their surfaces were darkened from the wine. They had each a hole like a slender snout, one being wide and the other narrow so that both emptied at the same time. The one on the west was for water and the one on the east for wine. If he poured the flask of water into the bowl for wine, or that of wine into that for water, he has fulfilled his obligation. Rabbi Judah says: with one log he performed the ceremony of the water-libation all eight days. To [the priest] who performed the libation they used to say, “Raise your hand”, for one time, a certain man poured out the water over his feet, and all the people pelted him with their etrogs. 4.10. As it was performed on weekdays, so was it was performed on Shabbat, save that on the eve of Shabbat he would fill a non-sanctified golden barrel from the Shiloah, and place it in the chamber. If it was poured away or uncovered, he would refill it from the laver, for wine or water which has become uncovered is invalid for the altar. 5.1. The flute was for five or six days. This refers to the flute at the Bet Hashoevah [the place of the water-drawing] which does not override Shabbat or the festival day. They said: he who has not seen the Simchat Bet Hashoevah has never seen rejoicing in his life. 5.5. They never have less than twenty-one blasts in the Temple, and never more than forty-eight. Every day there were twenty-one blasts in the Temple, three at the opening of the gates, nine at the morning tamid sacrifice, and nine at the evening tamid sacrifice. At the musafim (additional sacrifices) they would add another nine. And on the eve of Shabbat they would add another six, three as a sign to the people to stop working and three to mark a distinction between the holy and the profane. On the eve of Shabbat in the intermediate days of the [Sukkoth] festival, there were [therefore] forty-eight blasts: three at the opening of the gates, three at the upper gate, three at the lower gate, three at the water-drawing, three at the altar, nine at the daily morning sacrifice, nine at the daily evening sacrifice, nine at the additional sacrifices, three as a sign to the people to cease from work, and three to mark a distinction between the holy and the profane.

17. Mishnah, Taanit, 2.5, 3.1, 3.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 117

2.5. מַעֲשֶׂה בִימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶן תְּרַדְיוֹן, שֶׁעָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כֻלָּהּ, וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן. תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים תְּקָעוּ. מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. הָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ. מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וּכְשֶׁבָּא דָבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ, לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְשַׁעַר מִזְרָח וּבְהַר הַבָּיִת: 3.1. סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלוּ הָאָמוּר, בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל צְמָחִים שֶׁשָּׁנוּ, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד. וְכֵן שֶׁפָּסְקוּ גְשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצֹּרֶת:

2.5. It happened in the days of Rabbi Halafta and Rabbi Hanina ben Tradyon that a man passed before the ark [as shaliah tzibbur] and completed the entire benediction and they did not respond, “amen.” [The hazzan called out]: Sound a tekiah, priests, sound a tekiah. [The shaliah tzibbur continued]: He who answered Abraham on Mt. Moriah, He shall answer you and hear the voice of your cry on this day. Then [the hazzan called out]: Sound a teru'ah, sons of Aaron, sound a teru'ah. [The shaliah tzibbur continued]: He who answered our fathers at the Sea of Reeds, He shall answer you and hear the voice of your cry on this day. And when the matter came up before the sages, they said: they only practiced in this way at the eastern gates on the Temple Mount. 3.1. The order of public fasts mentioned above is enacted because of [lack of] the first rain, but if the crops have undergone [an unusual] change they sound a blast immediately. Similarly, if the rain has stopped for forty days between one rainfall and the next, they sound a blast immediately, because it is a plague of drought.

18. Mishnah, Yoma, 5.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •patai, raphael Found in books: Klawans, Purity, Sacrifice, and the Temple: Symbolism and Supersessionism in the Study of Ancient Judaism (2009) 283

5.2. מִשֶּׁנִּטַּל הָאָרוֹן, אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים, וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת, גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן:

5.2. After the Ark had been taken away, there was a stone from the days of the earlier prophets, called “shtiyah”, three fingers above the ground, on which he would place [the pan of burning coals].

19. New Testament, John, 7 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 117

7. , After these things, Jesus was walking in Galilee, for he wouldn't walk in Judea, because the Jews sought to kill him. , Now the feast of the Jews, the Feast of Booths, was at hand. , His brothers therefore said to him, "Depart from here, and go into Judea, that your disciples also may see your works which you do. , For no one does anything in secret, and himself seeks to be known openly. If you do these things, reveal yourself to the world.", For even his brothers didn't believe in him. , Jesus therefore said to them, "My time has not yet come, but your time is always ready. , The world can't hate you, but it hates me, because I testify about it, that its works are evil. , You go up to the feast. I am not yet going up to this feast, because my time is not yet fulfilled.", Having said these things to them, he stayed in Galilee. , But when his brothers had gone up to the feast, then he also went up, not publicly, but as it were in secret. , The Jews therefore sought him at the feast, and said, "Where is he?", There was much murmuring among the multitudes concerning him. Some said, "He is a good man." Others said, "Not so, but he leads the multitude astray.", Yet no one spoke openly of him for fear of the Jews. , But when it was now the midst of the feast, Jesus went up into the temple and taught. , The Jews therefore marveled, saying, "How does this man know letters, having never been educated?", Jesus therefore answered them, "My teaching is not mine, but his who sent me. , If anyone desires to do his will, he will know about the teaching, whether it is from God, or if I am speaking from myself. , He who speaks from himself seeks his own glory, but he who seeks the glory of him who sent him, the same is true, and no unrighteousness is in him. , Didn't Moses give you the law, and yet none of you keeps the law? Why do you seek to kill me?", The multitude answered, "You have a demon! Who seeks to kill you?", Jesus answered them, "I did one work, and you all marvel because of it. , Moses has given you circumcision (not that it is of Moses, but of the fathers), and on the Sabbath you circumcise a boy. , If a boy receives circumcision on the Sabbath, that the law of Moses may not be broken, are you angry with me, because I made a man every bit whole on the Sabbath? , Don't judge according to appearance, but judge righteous judgment.", Therefore some of them of Jerusalem said, "Isn't this he whom they seek to kill? , Behold, he speaks openly, and they say nothing to him. Can it be that the rulers indeed know that this is truly the Christ? , However we know where this man comes from, but when the Christ comes, no one will know where he comes from.", Jesus therefore cried out in the temple, teaching and saying, "You both know me, and know where I am from. I have not come of myself, but he who sent me is true, whom you don't know. , I know him, because I am from him, and he sent me.", They sought therefore to take him; but no one laid a hand on him, because his hour had not yet come. , But of the multitude, many believed in him. They said, "When the Christ comes, he won't do more signs than those which this man has done, will he?", The Pharisees heard the multitude murmuring these things concerning him, and the chief priests and the Pharisees sent officers to arrest him. , Then Jesus said, "I will be with you a little while longer, then I go to him who sent me. , You will seek me, and won't find me; and where I am, you can't come.", The Jews therefore said among themselves, "Where will this man go that we won't find him? Will he go to the Dispersion among the Greeks, and teach the Greeks? , What is this word that he said, 'You will seek me, and won't find me; and where I am, you can't come?'", Now on the last and greatest day of the feast, Jesus stood and cried out, "If anyone is thirsty, let him come to me and drink! , He who believes in me, as the Scripture has said, from within him will flow rivers of living water.", But he said this about the Spirit, which those believing in him were to receive. For the Holy Spirit was not yet given, because Jesus wasn't yet glorified. , Many of the multitude therefore, when they heard these words, said, "This is truly the prophet.", Others said, "This is the Christ." But some said, "What, does the Christ come out of Galilee? , Hasn't the Scripture said that the Christ comes of the seed of David, and from Bethlehem, the village where David was?", So there arose a division in the multitude because of him. , Some of them would have arrested him, but no one laid hands on him. , The officers therefore came to the chief priests and Pharisees, and they said to them, "Why didn't you bring him?", The officers answered, "No man ever spoke like this man!", The Pharisees therefore answered them, "You aren't also led astray, are you? , Have any of the rulers believed in him, or of the Pharisees? , But this multitude that doesn't know the law is accursed.", Nicodemus (he who came to him by night, being one of them) said to them, , "Does our law judge a man, unless it first hears from him personally and knows what he does?", They answered him, "Are you also from Galilee? Search, and see that no prophet has arisen out of Galilee.", Everyone went to his own house,

20. Tosefta, Sukkah, 3.14-3.16, 4.10 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 128, 130, 142, 143

21. Pliny The Elder, Natural History, 24.160 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •patai, r. Found in books: Janowitz, Icons of Power: Ritual Practices in Late Antiquity (2002b) 112

22. Tosefta, Taanit, 1.4 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 129

1.4. איזו [היא] רביעה שניה משהגיע זמנה של רביעה דברי ר\"מ וחכ\"א משתרד רביעה רבי יוסי אומר כל התלוי ברביעה משתגיע זמנה של רביעה וכל שאין תלוי ברביעה משתרד רביעה שניה רבן שמעון בן גמליאל אומר גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה [ולא פסקו יש בהן כדי רביעה שניה כמה גשמים יורדין ויהא בהן כדי רביעה מלא כלי של שלשה טפחים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר ראשונה טפח שניה טפחיים ורביעה שלשה טפחים אמר רשב\"א אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין הארץ פולטת כנגדו טפחיים וכן הוא אומר (תהילים מ״ב:ח׳) תהום אל תהום קורא וגו' למה נקרא רביעה שרובעת את הארץ].

23. Tosefta, Kippurim, a b c d\n0 2(3).14 2(3).14 2(3) 14 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •patai, raphael Found in books: Klawans, Purity, Sacrifice, and the Temple: Symbolism and Supersessionism in the Study of Ancient Judaism (2009) 283

24. Tosefta, Meilah, 1.16 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 130

25. Palestinian Talmud, Sanhedrin, 17.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 127

26. Anon., Sifre Deuteronomy, 353 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 128

353. (Devarim 33:13) "And of Joseph he said: 'Blessed of the L-rd is his land'" — whence we are taught that the land of Joseph was the most blessed of all the lands.,"of the sweet things of the heaven, of the dew" — whereby we are taught that dew was ever present there. "and of the deep, lying below" — whereby we are taught that it was watered by springs.,(

27. Palestinian Talmud, Sukkah, 1.5, 5.6 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 129, 143

28. Anon., Genesis Rabba, 10.6, 12.11, 13.10-13.13, 13.17, 32.7, 33.1, 70.8 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 114, 127, 128, 129, 130

33.1. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וגו' <>(בראשית ח, א)<>, וּכְתִיב <>(תהלים לו, ז)<>: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מֵהַרְרֵי אֵל אַתְּ עוֹשֶׂה עִמָּהֶם צְדָקָה עַד כְּהַרְרֵי אֵל, אֲבָל רְשָׁעִים שֶׁלֹא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מֵהַרְרֵי אֵל, אַתְּ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם עַד תְּהוֹם רַבָּה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵלּוּ וָאֵלּוּ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם עַד תְּהוֹם רַבָּה, מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים וְגוֹבֶה מֵהֶם מִעוּט מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ לָהֶם שַׁלְוָה, וְלִתֵּן לָהֶם שָׂכָר טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא, מַשְׁפִּיעַ שַׁלְוָה לָרְשָׁעִים וְנוֹתֵן לָהֶם שְׂכַר מִצְווֹת קַלּוֹת שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְהִפָּרַע מֵהֶן לֶעָתִיד לָבוֹא. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשַׁל אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן וְאֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן, אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר <>(יחזקאל לד, יד)<>: בְּמִרְעֶה טוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם, וְאֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן <>(יחזקאל לא, טו)<>: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אָמַר הוֹבַלְתִּי כְּתִיב. אֵין עוֹשִׂין כִּסּוּי לַגִּיגִית לֹא שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא שֶׁל זָהָב וְלֹא שֶׁל נְחשֶׁת אֶלָּא חֶרֶס לְאוֹתָם שֶׁהֵם מִמִּינָהּ, כָּךְ רְשָׁעִים חשֶׁךְ, גֵּיהִנֹּם חשֶׁךְ, תְּהוֹם חשֶׁךְ, הוֹבַלְתִּי רְשָׁעִים לַגֵּיהִנֹּם, וְכִסֵּתִי עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּהוֹם, חשֶׁךְ יְכַסֶּה חשֶׁךְ. רַבִּי יוֹנָתָן בְּשֵׁם רַבִּי יֹאשִׁיָה מְסָרֵס קְרָא צִדְקָתְךָ עַד מִשְׁפָּטֶיךָ, כְּהַרְרֵי אֵל עַד תְּהוֹם רַבָּה, מָה הָרִים הַלָּלוּ אֵין לָהֶם סוֹף, אַף הַצַּדִּיקִים אֵין לָהֶם סוֹף לְמַתַּן שְׂכָרָן. מָה הָרִים הַלָּלוּ נִכְבָּשִׁים לַתְּהוֹם שֶׁלֹא יַעֲלֶה וְיַצִּיף אֶת הָעוֹלָם, כָּךְ הֵם הַצַּדִּיקִים נִכְבָּשִׁים עַל הַפֻּרְעָנוּת שֶׁלֹא יֵצְאוּ וְיִשְׂרְפוּ אֶת הָעוֹלָם. וּמָה הָרִים הַלָּלוּ נִזְרָעִים וְעוֹשִׂים פֵּרוֹת, כָּךְ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים עוֹשִׂים פֵּרוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב <>(ישעיה ג, י)<>: אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב וגו'. וּמַה תְּהוֹם זֶה אֵין לוֹ חֵקֶר, כָּךְ אֵין לְפֻרְעָנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים חֵקֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב <>(ישעיה ג, יא)<>: אוֹי לְרָשָׁע רָע, וּמַה הַתְּהוֹם הַזֶּה לֹא נִזְרָע וְלֹא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כָּךְ אֵין מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים עוֹשִׂין פֵּרוֹת, שֶׁאִלּוּ הָיוּ עוֹשִׂין פֵּרוֹת הָיוּ מַחֲרִיבִין אֶת הָעוֹלָם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סְלֵיק לְרוֹמִי חָמָא תַּמָּן עַמּוּדִים מְכוּסִים בְּטַפִּיסִין, בַּצִּנָּה שֶׁלֹא יִקָּרְשׁוּ, וּבַשָּׁרָב שֶׁלֹא יִתְבַּקָּעוּ, וְכִי הֲוָה מְהַלֵּךְ בְּשׁוּקָא חָמָא חַד מִסְכֵּן מְכָרֵיךְ בְּחָדָא מַחְצְלָא, וְאִית דְּאָמְרִין פַּלְגָא מִרְדַּעַת דַּחֲמָרָא. עַל אוֹתָן הָעַמּוּדִים קָרָא צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, הָן דִּיהַבְתְּ אַשְׁפַּע, עַל אוֹתוֹ הֶעָנִי קָרָא מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, הָן דִּמְחֵית גָּיַית. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן אֲזַל לְגַבֵּי מַלְכָּא קַצְיָא לַאֲחוֹרֵי הָרֵי חשֶׁךְ, וּשְׁלַח לֵיהּ, נְפַק לֵיהּ וְהוּא טָעֵין גִּדּוּמֵי דִּדְהַב בְּגוֹ דִּסְקוּס דִּדְהַב, אֲמַר לֵיהּ לְמָמוֹנָךְ אֲנָא צְרִיךְ. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא הָיָה לְךָ מַה מֵּיכוֹל בְּאַרְעָךְ דַּאֲתֵית לָךְ לְהָדֵין, אֲמַר לֵיהּ לָא אָתֵית אֶלָּא בָּעְיָא לְמֵידַע הֵיךְ אַתּוּן דָּיְנִין, יְתִיב גַּבֵּיהּ, יוֹמָא חָדָא אָתָא חַד בַּר נָשׁ קֳבֵל עַל חַבְרֵיהּ, אֲמַר הָדֵין גַּבְרָא זַבַּן לִי חָדָא קִלְקַלְתָּא וְאַשְׁכָּחִית בְּגַוָּהּ סִימְתָא, הַהוּא דְּזָבִין אֲמַר קִלְקַלְתָּא זַבְּנִית סִימְתָא לָא זַבְּנִית, וְהַהוּא דְּזַבַּן אֲמַר קִלְקַלְתָּא וּמַה דִּבְגַּוָּהּ זַבֵּנִית. אֲמַר לְחַד מִנַּיְיהוּ אִית לָךְ בַּר דְּכַר, אֲמַר לֵיהּ הֵין. וַאֲמַר לְאוֹחֲרָנֵי אִית לָךְ בְּרַתָּא נֻקְבָא, אֲמַר לֵיהּ הֵין. אֲמַר לְהוֹן זִיל אַסֵּיב דֵּין לְדֵין וַהֲוֵי מָמוֹנָא לְתַרְוֵיהוֹן. חֲמָתֵיהּ יָתֵיב תָּמַהּ, אֲמַר לֵיהּ מָה לָא דַיְינִית טַב, אֲמַר לֵיהּ אֵין. אֲמַר לֵיהּ אִלּוּ הָיָה גַּבֵּכוֹן הֵיךְ הֲוֵיתוּן דָּיְנִין, אֲמַר לֵיהּ קָטְלִין דֵּין וְדֵין וּמַלְכוּתָא נָסְבָא מָמוֹנָא דְּתַרְוֵיהוֹן. אֲמַר לֵיהּ אִית גַּבְּכוֹן מָטָר נָחֵית, אֲמַר לֵיהּ הֵין: אֲמַר לֵיהּ אִית גַּבְּכוֹן שִׁמְשָׁא דָּנַח, אֲמַר לֵיהּ הֵין, אֲמַר לֵיהּ אִית גַּבְּכוֹן בְּעִיר דַּקִיק, אֲמַר לֵיהּ הֵן, אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא לָא בִּזְכוּתְכוֹן נָחֵית מְטַר וְלָא בִּזְכוּתְכוֹן שִׁמְשָׁא דָּנְחָה עֲלֵיכוֹן, אֶלָּא בִּזְכוּתֵיהּ דִּבְעִירָא, דִּכְתִיב <>(תהלים לו, ז)<>: אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה', אָדָם בִּזְכוּת בְּהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פְּתַר קְרָיָה בְּנֹחַ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְדָקָה שֶׁעָשִׂיתִי עִם נֹחַ בַּתֵּבָה לֹא עָשִׂיתִי עִמּוֹ אֶלָּא עִם הַרְרֵי אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר <>(בראשית ח, ד)<>: וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו'. <>(תהלים לו, ז)<>: מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, יִסּוּרִין שֶׁהֵבֵאתִי עַל דּוֹרוֹ לֹא הֵבֵאתִי עֲלֵיהֶן אֶלָּא מִתְּהוֹם רַבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר <>(בראשית ז, יא)<>: נִבְקְעוּ וגו', וּכְשֶׁזָּכַרְתִּי לוֹ, לֹא לוֹ לְבַדּוֹ הִזְכַּרְתִּי, אֶלָּא לוֹ וּלְכָל שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ בַּתֵּבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וגו'. 33.1. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וגו' (בראשית ח, א), וּכְתִיב (תהלים לו, ז): צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מֵהַרְרֵי אֵל אַתְּ עוֹשֶׂה עִמָּהֶם צְדָקָה עַד כְּהַרְרֵי אֵל, אֲבָל רְשָׁעִים שֶׁלֹא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מֵהַרְרֵי אֵל, אַתְּ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם עַד תְּהוֹם רַבָּה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵלּוּ וָאֵלּוּ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם עַד תְּהוֹם רַבָּה, מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים וְגוֹבֶה מֵהֶם מִעוּט מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ לָהֶם שַׁלְוָה, וְלִתֵּן לָהֶם שָׂכָר טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא, מַשְׁפִּיעַ שַׁלְוָה לָרְשָׁעִים וְנוֹתֵן לָהֶם שְׂכַר מִצְווֹת קַלּוֹת שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְהִפָּרַע מֵהֶן לֶעָתִיד לָבוֹא. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשַׁל אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן וְאֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן, אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, יד): בְּמִרְעֶה טוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם, וְאֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן (יחזקאל לא, טו): כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אָמַר הוֹבַלְתִּי כְּתִיב. אֵין עוֹשִׂין כִּסּוּי לַגִּיגִית לֹא שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא שֶׁל זָהָב וְלֹא שֶׁל נְחשֶׁת אֶלָּא חֶרֶס לְאוֹתָם שֶׁהֵם מִמִּינָהּ, כָּךְ רְשָׁעִים חשֶׁךְ, גֵּיהִנֹּם חשֶׁךְ, תְּהוֹם חשֶׁךְ, הוֹבַלְתִּי רְשָׁעִים לַגֵּיהִנֹּם, וְכִסֵּתִי עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּהוֹם, חשֶׁךְ יְכַסֶּה חשֶׁךְ. רַבִּי יוֹנָתָן בְּשֵׁם רַבִּי יֹאשִׁיָה מְסָרֵס קְרָא צִדְקָתְךָ עַד מִשְׁפָּטֶיךָ, כְּהַרְרֵי אֵל עַד תְּהוֹם רַבָּה, מָה הָרִים הַלָּלוּ אֵין לָהֶם סוֹף, אַף הַצַּדִּיקִים אֵין לָהֶם סוֹף לְמַתַּן שְׂכָרָן. מָה הָרִים הַלָּלוּ נִכְבָּשִׁים לַתְּהוֹם שֶׁלֹא יַעֲלֶה וְיַצִּיף אֶת הָעוֹלָם, כָּךְ הֵם הַצַּדִּיקִים נִכְבָּשִׁים עַל הַפֻּרְעָנוּת שֶׁלֹא יֵצְאוּ וְיִשְׂרְפוּ אֶת הָעוֹלָם. וּמָה הָרִים הַלָּלוּ נִזְרָעִים וְעוֹשִׂים פֵּרוֹת, כָּךְ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים עוֹשִׂים פֵּרוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ג, י): אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב וגו'. וּמַה תְּהוֹם זֶה אֵין לוֹ חֵקֶר, כָּךְ אֵין לְפֻרְעָנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים חֵקֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ג, יא): אוֹי לְרָשָׁע רָע, וּמַה הַתְּהוֹם הַזֶּה לֹא נִזְרָע וְלֹא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כָּךְ אֵין מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים עוֹשִׂין פֵּרוֹת, שֶׁאִלּוּ הָיוּ עוֹשִׂין פֵּרוֹת הָיוּ מַחֲרִיבִין אֶת הָעוֹלָם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סְלֵיק לְרוֹמִי חָמָא תַּמָּן עַמּוּדִים מְכוּסִים בְּטַפִּיסִין, בַּצִּנָּה שֶׁלֹא יִקָּרְשׁוּ, וּבַשָּׁרָב שֶׁלֹא יִתְבַּקָּעוּ, וְכִי הֲוָה מְהַלֵּךְ בְּשׁוּקָא חָמָא חַד מִסְכֵּן מְכָרֵיךְ בְּחָדָא מַחְצְלָא, וְאִית דְּאָמְרִין פַּלְגָא מִרְדַּעַת דַּחֲמָרָא. עַל אוֹתָן הָעַמּוּדִים קָרָא צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, הָן דִּיהַבְתְּ אַשְׁפַּע, עַל אוֹתוֹ הֶעָנִי קָרָא מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, הָן דִּמְחֵית גָּיַית. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן אֲזַל לְגַבֵּי מַלְכָּא קַצְיָא לַאֲחוֹרֵי הָרֵי חשֶׁךְ, וּשְׁלַח לֵיהּ, נְפַק לֵיהּ וְהוּא טָעֵין גִּדּוּמֵי דִּדְהַב בְּגוֹ דִּסְקוּס דִּדְהַב, אֲמַר לֵיהּ לְמָמוֹנָךְ אֲנָא צְרִיךְ. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא הָיָה לְךָ מַה מֵּיכוֹל בְּאַרְעָךְ דַּאֲתֵית לָךְ לְהָדֵין, אֲמַר לֵיהּ לָא אָתֵית אֶלָּא בָּעְיָא לְמֵידַע הֵיךְ אַתּוּן דָּיְנִין, יְתִיב גַּבֵּיהּ, יוֹמָא חָדָא אָתָא חַד בַּר נָשׁ קֳבֵל עַל חַבְרֵיהּ, אֲמַר הָדֵין גַּבְרָא זַבַּן לִי חָדָא קִלְקַלְתָּא וְאַשְׁכָּחִית בְּגַוָּהּ סִימְתָא, הַהוּא דְּזָבִין אֲמַר קִלְקַלְתָּא זַבְּנִית סִימְתָא לָא זַבְּנִית, וְהַהוּא דְּזַבַּן אֲמַר קִלְקַלְתָּא וּמַה דִּבְגַּוָּהּ זַבֵּנִית. אֲמַר לְחַד מִנַּיְיהוּ אִית לָךְ בַּר דְּכַר, אֲמַר לֵיהּ הֵין. וַאֲמַר לְאוֹחֲרָנֵי אִית לָךְ בְּרַתָּא נֻקְבָא, אֲמַר לֵיהּ הֵין. אֲמַר לְהוֹן זִיל אַסֵּיב דֵּין לְדֵין וַהֲוֵי מָמוֹנָא לְתַרְוֵיהוֹן. חֲמָתֵיהּ יָתֵיב תָּמַהּ, אֲמַר לֵיהּ מָה לָא דַיְינִית טַב, אֲמַר לֵיהּ אֵין. אֲמַר לֵיהּ אִלּוּ הָיָה גַּבֵּכוֹן הֵיךְ הֲוֵיתוּן דָּיְנִין, אֲמַר לֵיהּ קָטְלִין דֵּין וְדֵין וּמַלְכוּתָא נָסְבָא מָמוֹנָא דְּתַרְוֵיהוֹן. אֲמַר לֵיהּ אִית גַּבְּכוֹן מָטָר נָחֵית, אֲמַר לֵיהּ הֵין: אֲמַר לֵיהּ אִית גַּבְּכוֹן שִׁמְשָׁא דָּנַח, אֲמַר לֵיהּ הֵין, אֲמַר לֵיהּ אִית גַּבְּכוֹן בְּעִיר דַּקִיק, אֲמַר לֵיהּ הֵן, אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא לָא בִּזְכוּתְכוֹן נָחֵית מְטַר וְלָא בִּזְכוּתְכוֹן שִׁמְשָׁא דָּנְחָה עֲלֵיכוֹן, אֶלָּא בִּזְכוּתֵיהּ דִּבְעִירָא, דִּכְתִיב (תהלים לו, ז): אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה', אָדָם בִּזְכוּת בְּהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פְּתַר קְרָיָה בְּנֹחַ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְדָקָה שֶׁעָשִׂיתִי עִם נֹחַ בַּתֵּבָה לֹא עָשִׂיתִי עִמּוֹ אֶלָּא עִם הַרְרֵי אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, ד): וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו'. (תהלים לו, ז): מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, יִסּוּרִין שֶׁהֵבֵאתִי עַל דּוֹרוֹ לֹא הֵבֵאתִי עֲלֵיהֶן אֶלָּא מִתְּהוֹם רַבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, יא): נִבְקְעוּ וגו', וּכְשֶׁזָּכַרְתִּי לוֹ, לֹא לוֹ לְבַדּוֹ הִזְכַּרְתִּי, אֶלָּא לוֹ וּלְכָל שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ בַּתֵּבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וגו'. 70.8. וַיִּשָֹּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו <>(בראשית כט, א)<>, אָמַר רַבִּי אַחָא <>(משלי יד, ל)<>: חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, כֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּשֵֹּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה טְעִין לִבֵּיהּ יַת רַגְלוֹהִי, הֲדָא אָמְרָה כְּרֵסָא טְעֵנָא רַגְלַיָּא. <>(בראשית כט, ב)<>: וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פְּתַר בֵּיהּ שִׁית שִׁיטִין, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ הַבְּאֵר. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, משֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ מַיִם לְדִגְלוֹ וּלְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כִּמְלֹא פִי כְבָרָה קְטַנָּה הָיָה בָהּ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ, בִּשְׁעַת הַמַּחֲנוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאֵיתָנָהּ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה רְגָלִים. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זוֹ שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָמָּה הָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, בָּאִים מִלְּבוֹא חֲמָת וְעַד נַחַל מִצְרָיִם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, מֻנָּח לָרֶגֶל הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים, דִּתְנַן שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים הָיוּ שָׁם, אֶחָד בְּהַר הַבַּיִת, וְאֶחָד בְּפֶתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ בָּתֵּי דִינִין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּדִּין עַד שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל בּוּרְיוֹ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה מַלְכֻיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זוֹ זְכוּת אָבוֹת. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זוֹ מַלְכוּת רוֹמִי שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנְיָא מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, לֶעָתִיד לָבוֹא זְכוּת אָבוֹת עוֹמָדֶת. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ סַנְהֶדְרִין. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים לִפְנֵיהֶם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זֶה מֻפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין שֶׁהוּא מְסָרֵס אֶת הַהֲלָכָה. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בָּהֲלָכָה עַד שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָהּ עַל בּוּרְיָה. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה קְרוּאִים. כִּי מִן הַבְּאֵר וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַתּוֹרָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה יֵצֶר הָרָע. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זֶה הַצִּבּוּר. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַתּוֹרָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם יוֹצְאִים לָהֶם, יֵצֶר הָרָע חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ. 70.8. וַיִּשָֹּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו (בראשית כט, א), אָמַר רַבִּי אַחָא (משלי יד, ל): חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, כֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּשֵֹּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה טְעִין לִבֵּיהּ יַת רַגְלוֹהִי, הֲדָא אָמְרָה כְּרֵסָא טְעֵנָא רַגְלַיָּא. (בראשית כט, ב): וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פְּתַר בֵּיהּ שִׁית שִׁיטִין, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ הַבְּאֵר. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, משֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ מַיִם לְדִגְלוֹ וּלְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כִּמְלֹא פִי כְבָרָה קְטַנָּה הָיָה בָהּ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ, בִּשְׁעַת הַמַּחֲנוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאֵיתָנָהּ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה רְגָלִים. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זוֹ שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָמָּה הָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, בָּאִים מִלְּבוֹא חֲמָת וְעַד נַחַל מִצְרָיִם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, מֻנָּח לָרֶגֶל הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים, דִּתְנַן שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים הָיוּ שָׁם, אֶחָד בְּהַר הַבַּיִת, וְאֶחָד בְּפֶתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ בָּתֵּי דִינִין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּדִּין עַד שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל בּוּרְיוֹ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה מַלְכֻיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זוֹ זְכוּת אָבוֹת. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זוֹ מַלְכוּת רוֹמִי שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנְיָא מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, לֶעָתִיד לָבוֹא זְכוּת אָבוֹת עוֹמָדֶת. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ סַנְהֶדְרִין. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים לִפְנֵיהֶם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זֶה מֻפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין שֶׁהוּא מְסָרֵס אֶת הַהֲלָכָה. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בָּהֲלָכָה עַד שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָהּ עַל בּוּרְיָה. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה קְרוּאִים. כִּי מִן הַבְּאֵר וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַתּוֹרָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה יֵצֶר הָרָע. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זֶה הַצִּבּוּר. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַתּוֹרָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם יוֹצְאִים לָהֶם, יֵצֶר הָרָע חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ.

70.8. "“And he looked, and behold! a well in the field…” (Genesis 29:2) R. Chama bar Chaninah opened it with six lines (six interpretations): “And he looked, and behold! a well in the field…” (Genesis 29:2) This refers to the well. “…and behold! three flocks of sheep…” (ibid.) This refers to Moses, Aaron and Miriam. “…because from that well they would water the flocks…” (ibid.) Because from there each and every one would draw water for his tribe and for his family. “…and a huge rock…” (ibid.) R. Chanina said: This is to say that there was like the mouthful of a small sieve in it. “And all the flocks would gather there and they would roll…” (Genesis 29:3) At the time of the encampments. “…and then they would return the rock onto the mouth of the well, to its place.” (ibid.) At the time of the journeys it would return to its great strength. Another explanation. “And he looked, and behold! a well in the field…” (Genesis 29:2) This refers to Zion. “…and behold! three flocks of sheep…” (ibid.) This refers to the three pilgrimage festivals. “…because from that well they would water the flocks…” (ibid.) Because from there they would draw the holy spirit. “…and a huge rock…” (ibid.) This refers to the celebration of the water drawing (simchat bet hashoevah). (R. Hoshaya said: why did they call it the celebration of the water drawing? Because from there they would draw the holy spirit.) “And all the flocks would gather there…” (Genesis 29:3) They would come all the way from Mevo Chamat to the stream of Egypt. “…and they would roll the rock off the mouth of the well and water the sheep…” (ibid.) Because from there they would draw the holy spirit. “…and then they would return the rock onto the mouth of the well, to its place.” (ibid) Left to rest for the next pilgrimage festival...",

29. Palestinian Talmud, Taanit, 1.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 128

30. Anon., Mekhilta Derabbi Yishmael, beshalah, shira 5 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 127

31. Anon., Leviticus Rabba, 30.10, 37.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 116, 117

37.2. דָּבָר אַחֵר, אִישׁ כִּי יַפְלִא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לד, יא): כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ, עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גְּבַר דַּהֲווֹ לֵיהּ תְּרֵין בְּנִין, חַד מִנְּהוֹן עֲבַד מִצְוָה וְחַד מִנְּהוֹן לָא עֲבַד כָּל עִקָּר, הַהוּא דַּעֲבַד מִצְוָה זַבַּן לְבֵיתֵיהּ וְזַבַּן כָּל מַה דַּהֲוָה לֵיהּ וְאַפְּקַנְתְּהוֹן לְמִצְוָתָא, חַד זְמַן בְּיוֹמָא דְהוֹשַׁעְנָא יַהֲבָה לֵיהּ אִינְתְּתֵיהּ עַשְׂרָה פּוּלְסִין אָמְרָה לֵיהּ פּוּק זְבֵין לְבָנֶיךָ כְּלוּם מִן שׁוּקָא, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לַשּׁוּק פָּגְעוּ בֵּיהּ גַּבָּאֵי צְדָקָה, אָמְרֵי הָא אֲתָא מָרֵי מִצְוָתָא, אָמְרוּ לוֹ הַב חוּלָקָךְ בַּהֲדָא מִצְוָתָא דַּאֲנַן זָבְנִין חַד קוֹלָא לְחָדָא יְתוֹמְתָא, נְסַב אִלֵּין עַשְׂרָה פּוּלְסִין וִיהַב יַתְהוֹן לְהוֹן, וְנִתְבַּיֵּישׁ לֵילֵךְ לְבֵיתוֹ הָלַךְ לוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, חָמָא תַּמָּן מִן אִלֵּין אֶתְרוֹגַיָא דְּמֵינוּקַיָא מְקַלְקְלֵי בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא, וּתְנִינַן תַּמָּן מִיָּד הַתִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִין לוּלָבֵיהֶן וְאוֹכְלִים אֶתְרוֹגֵיהֶם, נְסַב מִנְּהוֹן וּמְלָא יָת סַקָּא וְהָלַךְ לִפְרשׁ בַּיָּם הַגָּדוֹל, עַד שֶׁהִגִּיעַ לִמְדִינַת הַמֶּלֶךְ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ שָׁם אַרָעַת שַׁעְתָּא וְאִשְׁתְּכַח מַלְכָּא חָשֵׁשׁ מֵעוֹי, אָמְרִין לֵיהּ בְּחֶלְמָא אַסְוָתָךְ אֱכֹל מִן אִלֵּין אֶתְרוֹגִין דִּיהוּדָאי מַצְלִין עִמְּהוֹן בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא וְאַתְּ מִתְּסֵי, פִּשְׁפְּשִׁין בְּהַהוּא שַׁעְתָּא לְכָל אִלְפַיָא וּלְכָל מְדִינְתָּא וְלָא אַשְׁכְּחוּן, אָזְלִין וְאַשְׁכְּחוּן לְהַהוּא גַבְרָא יָתֵיב עַל סַקָּא, אָמְרִין לֵיהּ אִית גַּבָּךְ כְּלוּם, אֲמַר לָהֶם גְּבַר מִסְכֵּן אֲנָא וְלֵית גַּבִּי כְּלוּם לִמְזַבְּנָא, פִּשְׁפְּשׁוּ בְּסַקָּא וְאַשְׁכְּחוּן מִן אִלֵּין אֶתְרוֹגִין, וַאֲמָרִין לֵיהּ אִלֵּין מָה הֵן, אֲמַר לוֹן מִן אִלֵּין דִּיהוּדָאי מַצְלֵי בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא, אַטְעָנוּן סַקָּא וְאַעֲלוּהָ קֳדָם מַלְכָּא, אָכַל מַלְכָּא אִלֵּין אֶתְרוֹגַיָיא וְאִתְּסֵי. פַּנּוּן שַׂקָּא וּמְלָאוּהָ דִינָרִין. אֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא שְׁאֵיל לָךְ עוֹד שְׁאֵלָּה וַאֲנָא עָבֵיד, אֲמַר לֵיהּ שְׁאֵילְנָא דְיַחֲזֹר לִי מוֹדְלִי וְיִפְקוּן כָּל עַמָּא לָקֳדָמוּתִי, עָבְדִין לֵיהּ כֵן, כֵּיוָן דְּמָטָא לְהַהִיא מְדִינְתָּא נָפַק כָּרוֹזָא קֳדָמוֹי וְנָפְקוּ כָּל עַמָּא לָקֳדָמוּתֵיהּ, נָפְקוּ אֲחוֹי וּבָנָיו לָקֳדָמוּתֵיהּ, מִינֵי גוֹזִין בְּחַד נָהָר יְהַב לְהוֹן שִׁבֹּלְתָּא דְנַהֲרָא וְשָׁטְפַת יָתְהוֹן, וְאִשְׂתַּכַּר עָלֵל לְבֵיתֵיהּ וְיָרַת מוֹדְלֵי דַּאֲחוֹי, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ. דָּבָר אַחֵר, כִּי פֹּעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ, זֶה משֶׁה, דִּכְתִיב (שמות ב, יא): וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, מַה רָאָה, רָאָה מַשּׂוֹי אִישׁ עַל אִשָּׁה, וּמַשׂוֹי גָּדוֹל עַל קָטָן, וּמַשׂוֹי בָּחוּר עַל זָקֵן, וְשָׁב וְיִשֵּׁב לָהֶם סִבְלוֹתָם בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה בֵּין גָּדוֹל לְקָטָן, בֵּין בָּחוּר לְזָקֵן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה יִשַּׁבְתָּ לְבָנַי סִבְלוֹתָם חַיֶּיךָ שֶׁאַתָּה עָתִיד לְיַשֵּׁב וּלְפָרֵשׁ לְבָנַי נִדְרֵיהֶם בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה בֵּין גָּדוֹל לְקָטָן, בֵּין בָּחוּר לְזָקֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'.

30.10. "Another explanation: \"The fruit of a beautiful tree (

32. Palestinian Talmud, Yoma, 5.2, 42c (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan

33. Babylonian Talmud, Taanit, 10a9b-, 25b, 2b, 9b (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 129

9b. אקרויה בחלמיה (זכריה יא, ח) ואכחיד את שלשת הרועים למחר כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו ליזלו רבנן בשלמא:,רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה דרב פפא הוה מקשי ליה טובא יומא חד חזייה דנפל על אפיה שמעיה דאמר רחמנא ליצלן מכיסופא דשימי קביל עליה שתיקותא ותו לא אקשי ליה,ואף ר"ל סבר מטר בשביל יחיד דאמר ר"ל מנין למטר בשביל יחיד דכתיב (זכריה י, א) שאלו מה' מטר בעת מלקוש ה' עושה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה,יכול לכל תלמוד לומר לאיש ותניא אי לאיש יכול לכל שדותיו ת"ל שדה אי שדה יכול לכל השדה ת"ל עשב,כי הא דרב דניאל בר קטינא הוה ליה ההיא גינתא כל יומא הוה אזיל וסייר לה אמר הא מישרא בעיא מיא והא מישרא לא בעיא מיא ואתא מיטרא וקמשקי כל היכא דמיבעי ליה מיא,מאי ה' עושה חזיזים א"ר יוסי (בר) חנינא מלמד שכל צדיק וצדיק הקב"ה עושה לו חזיז בפני עצמו מאי חזיזים אמר רב יהודה פורחות אמר רבי יוחנן סימן למטר פורחות מאי פורחות אמר רב פפא עיבא קלישא תותי עיבא סמיכתא,אמר רב יהודה נהילא מקמי מיטרא אתי מיטרא בתר מיטרא פסיק מיטרא מקמי מיטרא אתי מיטרא וסימניך מהולתא דבתר מיטרא פסיק מיטרא וסימניך חריא דעיזי:,עולא איקלע לבבל חזא פורחות אמר להו פנו מאני דהשתא אתי מיטרא לסוף לא אתי מיטרא אמר כי היכי דמשקרי בבלאי הכי משקרי מיטרייהו,עולא איקלע לבבל חזי מלא צנא דתמרי בזוזא אמר מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא בליליא צערוהו אמר מלא צנא דסכינא בזוזא ובבלאי עסקי באורייתא,תניא ר' אליעזר אומר כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה שנאמר (בראשית ב, ו) ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה אמר לו רבי יהושע והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן אמר לו ממתקין בעבים,ר' יהושע אומר כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה שנאמר (דברים יא, יא) למטר השמים תשתה מים אלא מה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע ופותחין פיהן כנוד ומקבלין מי מטר שנאמר (איוב לו, כז) יזקו מטר לאדו,ומנוקבות הן ככברה ובאות ומחשרות מים על גבי קרקע שנאמר (שמואל ב כב, יב) חשרת מים עבי שחקים ואין בין טיפה לטיפה אלא כמלא נימא ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ,שנאמר (איוב ט, י) עושה גדולות עד אין חקר וכתיב (איוב ה, י) הנותן מטר על פני ארץ וכתיב להלן (ישעיהו מ, כח) הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' אין חקר לתבונתו (וכתיב (תהלים סה, ז) מכין הרים בכחו וגו'),כמאן אזלא הא דכתיב (תהלים קד, יג) משקה הרים מעליותיו וא"ר יוחנן מעליותיו של הקב"ה כמאן כרבי יהושע,ור' אליעזר כיון דסלקי להתם משקה מעליותיו קרי להו דאי לא תימא הכי (דברים כח, כד) אבק ועפר מן השמים היכי משכחת לה אלא כיון דמדלי להתם מן השמים קרי ליה הכא נמי כיון דסלקי להתם מעליותיו קרי ליה,כמאן אזלא [הא] דא"ר חנינא (תהלים לג, ז) כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות מי גרם לאוצרות שיתמלאו בר תהומות כרבי אליעזר ור' יהושע ההוא

9b. A verse was read to Rav Pappa in a dream: “And I cut off the three shepherds in one month” (Zechariah 11:8). The next day, when they took their leave from him, Rav Pappa said to them: May the Rabbis go in peace, a hint that this would be their final parting. Rav Pappa thought that the three Sages would die as punishment for their behavior and he would never see them again.,The Gemara relates a similar incident: Rav Shimi bar Ashi was often found before Rav Pappa and would raise many objections against the opinions of Rav Pappa. One day Rav Shimi bar Ashi saw Rav Pappa fall on his face after prayer. He heard him say: May the Merciful One save me from the embarrassment of Shimi, and as a result Rav Shimi bar Ashi resolved to be silent and not to raise any further objections against Rav Pappa, as he saw how greatly they pained his teacher.,§ The Gemara returns to the issue of rain. And Reish Lakish also maintains that rain can fall for the sake of an individual, as Reish Lakish said: From where is it derived that rain falls even for the sake of an individual? As it is written: “Ask of the Lord rain at the time of the last rain; even of the Lord who makes thunderclouds, and He will give them showers of rain; for a man grass in the field” (Zechariah 10:1).,One might have thought that rain falls for the sake of all the Jewish people. The verse therefore states: “For a man,” i.e., for the needs of an individual And it was further taught in a baraita: If rain falls “for a man,” one might have thought that the rain is for all his fields. Therefore the verse states: “Field,” which indicates that at times it rains on only one field. If it rains on one field, one might have thought that the rain is for the entire field. This is why the verse states: “Grass”; rain can fall for the sake of even a single plant in the field.,This is like the practice of Rav Daniel bar Ketina, who had a certain garden. Every day he would go and inspect it, to see what it needed. He would say: This bed requires water and this bed does not require water, and rain would come and water everywhere that required water, but nowhere else.,With regard to the aforementioned verse, the Gemara asks: What is the meaning of the phrase: “The Lord Who makes thunderclouds”? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: This teaches that for every righteous person, the Holy One, Blessed be He, prepares a separate thundercloud. The Gemara asks: What is the precise meaning of “thunderclouds”? Rav Yehuda said: Flying clouds. Rabbi Yoḥa said: A sign of approaching rain is flying clouds. The Gemara asks: What are flying clouds? Rav Pappa said: A flying cloud is a thin cloud under a thick cloud.,Rav Yehuda said that there is another sign of imminent rain: Drizzle before rain means that rain is coming. However, drizzle that falls after rain is a sign that the rain is stopping. Rav Yehuda provides an analogy by way of explanation: Drizzle before rain means that rain is coming, and your mnemonic is a sieve: Just as small quantities of flour drop from the sieve even before one begins to actively sift it, so too drizzle falls before rain. Conversely, drizzle that falls after rain signifies that the rain is stopping, and your mnemonic is goat dung. A goat’s initial droppings are large, whereas its latter droppings are small.,The Gemara relates that when Ulla happened to come to Babylonia, he saw flying clouds. He said to the local residents: Put away your vessels, as the rain is coming now. Ultimately, despite the presence of flying clouds, rain did not fall. He said: Just as Babylonians are liars, so too, their rains are liars, as flying clouds are a reliable sign of rain in Eretz Yisrael, but not in Babylonia.,The Gemara recounts another incident that occurred when Ulla happened to come to Babylonia. He saw a basket full of dates on sale for one dinar, and he said: One can buy a basket full of honey dates for a dinar, and yet these Babylonians do not occupy themselves with Torah. In a place where excellent food is so inexpensive, and where there is no need to engage in hard labor for one’s material needs, the inhabitants should be able to occupy themselves with Torah. Ulla himself ate many dates, but during the night they caused him pain and diarrhea. He subsequently said: A basket full of knives for a dinar, and yet somehow these Babylonians are able to occupy themselves with Torah, despite the trouble these dates cause.,§ The Gemara discusses the source of rain. It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The entire world drinks from the waters of the ocean [okeyanos], i.e., evaporated ocean water is the source of rain. As it is stated: “And there went up a mist from the earth and watered the whole face of the ground” (Genesis 2:6). Rabbi Yehoshua said to him: But the waters of the ocean are salty, whereas rainwater is sweet. Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: The waters are sweetened in the clouds, before they fall to the earth.,In contrast, Rabbi Yehoshua says: The entire world drinks from the upper waters, as it is stated: “And it drinks water as the rain of heaven comes down” (Deuteronomy 11:11). The baraita asks: But according to the opinion of Rabbi Yehoshua, how do I uphold the verse: “And there went up a mist from the earth”? Rabbi Yehoshua could answer that this verse teaches that the clouds grow stronger, and rise to the firmament, and open their mouths like a leather bottle, and receive the rain waters from above, as it is stated: “For He draws away the drops of water, which distill rain from His vapor” (Job 36:27).,And the clouds are perforated like a sieve, and they come and sprinkle water onto the ground, as it is stated: “Gathering of waters, thick clouds of the skies” (II Samuel 22:12). And between each and every drop there is only a hairbreadth, and yet each drop emerges individually. This serves to teach you that the day of rains is as great as the day on which Heaven and Earth were created, i.e., rainfall is as miraculous as creation.,As it is stated, with regard to the creation of the world: “Who does great things past finding out” (Job 9:10), and as an example of this it is written: “Who gives rain upon the earth” (Job 5:9–10). And it is written below: “Have you not known? Have you not heard that the everlasting God, the Lord, the Creator of the ends of the earth, does not faint and is not weary; His discernment is past finding out” (Isaiah 40:28). The repetition of “past finding out” indicates that rainfall is as wondrous as the creation of the world. The Gemara adds: And it is written in a psalm that deals with rainfall: “Who by Your strength sets fast the mountains; Who is girded about with might” (Psalms 65:7).,The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that verse which is written: “Who waters the mountains from His upper chambers” (Psalms 104:13)? And Rabbi Yoḥa said: This phrase indicates that the water comes from the upper chambers of the Holy One, Blessed be He. In accordance with whose opinion is this statement? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who maintains that rain falls from above the sky.,The Gemara asks: And Rabbi Eliezer, how does he explain this verse? The Gemara answers: According to Rabbi Eliezer, since the clouds ascend there, to the heavens, the verse “who waters the mountains from His upper chambers” calls and describes rainfall as descending from the heavens. As, if you do not say so, with regard to the verse: “Powder and dust from the heavens” (Deuteronomy 28:24), where do you find this phenomenon? Is there powder and dust in Heaven? Rather, you must say that since dust rises up there, they are called dust: “From the heavens.” So too, as the clouds ascend there, they are called and described: “Who waters the mountains from His upper chambers.”,The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rabbi Ḥanina said, concerning the verse: “He gathers the waters of the sea together as a heap; he lays up the deep in storerooms” (Psalms 33:7): What caused the storerooms to be filled with produce? It was the deep, which is the source of the water that nourishes the produce. The Gemara answers: This explanation is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. And Rabbi Yehoshua, how does he explain this verse? Rabbi Yehoshua would say: That

34. Babylonian Talmud, Berachot, 55a (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •patai, raphael Found in books: Klawans, Purity, Sacrifice, and the Temple: Symbolism and Supersessionism in the Study of Ancient Judaism (2009) 283

55a. כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר (משלי יג, יב) תוחלת ממושכה מחלה לב וא"ר יצחק שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו לשמים,הא לא קשיא הא דמעיין בה הא דלא מעיין בה והיכי עביד דמפיש ברחמי,והמאריך על שלחנו דלמא אתי עניא ויהיב ליה דכתיב (יחזקאל מא, כב) המזבח עץ שלש אמות גבוה וכתיב (יחזקאל מא, כב) וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו כל זמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר על ישראל ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו,והמאריך בבית הכסא מעליותא הוא והתניא עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות האוכל עלי קנים ועלי גפנים ולולבי גפנים ומוריגי בהמה ושדרו של דג ודג מליח שאינו מבושל כל צרכו והשותה שמרי יין והמקנח בסיד ובחרסית והמקנח בצרור שקנח בו חבירו וי"א אף התולה עצמו בבית הכסא יותר מדאי,לא קשיא הא דמאריך ותלי הא דמאריך ולא תלי,כי הא דאמרה ליה ההיא מטרוניתא לר' יהודה בר' אלעאי פניך דומים למגדלי חזירים ולמלוי ברבית אמר לה הימנותא לדידי תרוייהו אסירן אלא עשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזאי לבי מדרשא דכי אזילנא בדיקנא נפשאי בכולהו.,ואמר רב יהודה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא כוס של ברכה לברך ואינו מברך והמנהיג עצמו ברבנות,ס"ת לקרות ואינו קורא דכתיב (דברים ל, כ) כי הוא חייך ואורך ימיך כוס של ברכה לברך ואינו מברך דכתיב (בראשית יב, ג) ואברכה מברכיך והמנהיג עצמו ברבנות דא"ר חמא בר חנינא מפני מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות:,ואמר רב יהודה אמר רב שלשה צריכים רחמים מלך טוב שנה טובה וחלום טוב מלך טוב דכתיב (משלי כא, א) פלגי מים לב מלך ביד ה' שנה טובה דכתיב (דברים יא, יב) תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה חלום טוב דכתיב (ישעיהו לח, טז) ותחלימני (ותחייני):,אמר רבי יוחנן שלשה דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו ואלו הן רעב ושובע ופרנס טוב רעב דכתיב (מלכים ב ח, א) כי קרא ה' לרעב וגו' שובע דכתיב (יחזקאל לו, כט) וקראתי אל הדגן והרביתי אותו פרנס טוב דכתיב (שמות לא, ב) (ויאמר) ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל וגו',אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור שנא' (שמות לה, ל) ראו קרא ה' בשם בצלאל אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה הגון עליך בצלאל אמר לו רבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כל שכן אמר לו אף על פי כן לך אמור להם הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל אמרו לו אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון לפנינו לא כל שכן,א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים אמר לו שמא בצל אל היית וידעת,אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ כתיב הכא (שמות לה, לא) וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת וכתיב התם (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב (משלי ג, כ) בדעתו תהומות נבקעו,אמר רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנא' (דניאל ב, כא) יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה שמע רב תחליפא בר מערבא ואמרה קמיה דרבי אבהו אמר ליה אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה דכתיב (שמות לא, ו) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה:,אמר רב חסדא כל חלום ולא טוות ואמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא ואמר רב חסדא לא חלמא טבא מקיים כוליה ולא חלמא בישא מקיים כוליה ואמר רב חסדא חלמא בישא עדיף מחלמא טבא וא"ר חסדא חלמא בישא עציבותיה מסתייה חלמא טבא חדויה מסתייה אמר רב יוסף חלמא טבא אפילו לדידי בדיחותיה מפכחא ליה ואמר רב חסדא חלמא בישא קשה מנגדא שנאמר (קהלת ג, יד) והאלהים עשה שייראו מלפניו ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זה חלום רע,(ירמיהו כג, כח) הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה' וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום אלא אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים,אמר ר' ברכיה חלום אף על פי שמקצתו מתקיים כולו אינו מתקיים מנא לן מיוסף דכתיב (בראשית לז, ט) והנה השמש והירח וגו'

55a. Anyone who prolongs his prayer and expects it to be answered, will ultimately come to heartache, as it is stated: “Hope deferred makes the heart sick” (Proverbs 13:12). Similarly, Rabbi Yitzḥak said: Three matters evoke a person’s sins, and they are: Endangering oneself by sitting or standing next to an inclined wall that is about to collapse, expecting prayer to be accepted, as that leads to an assessment of his status and merit, and passing a case against another to Heaven, as praying for Heaven to pass judgment on another person causes one’s own deeds to be examined and compared with the deeds of that other person. This proves that prolonging prayer is a fault.,The Gemara resolves the apparent contradiction: This is not difficult. This, where we learned that prolonging prayer is undesirable, refers to a situation when one expects his prayer to be accepted, while this, where Rav Yehuda says that prolonging prayer prolongs one’s life, refers to a situation where one does not expect his prayer to be accepted. How does he prolong his prayer? By increasing his supplication.,As for the virtue of prolonging one’s mealtime at the table, which Rav Yehuda mentioned, the Gemara explains: Perhaps a poor person will come during the meal and the host will be in a position to give him food immediately, without forcing the poor person to wait. The Sages elsewhere praised a person who acts appropriately at a meal, as it is written: “The altar, three cubits high and the length thereof, two cubits, was of wood, and so the corners thereof; the length thereof, and the walls thereof, were also of wood” (Ezekiel 41:22), and it is written in the continuation of that verse: “And he said unto me: This is the table that is before the Lord.” The language of this verse is difficult, as it begins with the altar and concludes with the table. Rather, Rabbi Yoḥa and Rabbi Elazar both say: As long as the Temple stood, the altar atoned for Israel’s transgressions. Now that it is destroyed, a person’s table atones for his transgressions.,With regard to what Rav Yehuda said in praise of one who prolongs his time in the bathroom, the Gemara asks: Is that a virtue? Wasn’t it taught in a baraita: Ten things bring a person to suffer from hemorrhoids: One who eats the leaves of bulrushes, grape leaves, tendrils of grapevines, the palate and tongue of an animal, as well as any other part of the animal which is not smooth and which has protrusions, the spine of a fish, a salty fish that is not fully cooked, and one who drinks wine dregs, and one who wipes himself with lime and clay, the materials from which earthenware is made, and one who wipes himself with a stone with which another person wiped himself. And some say: One who suspends himself too much in the bathroom as well. This proves that prolonging one’s time in the bathroom is harmful.,The Gemara responds: This is not difficult. This baraita, which teaches that doing so is harmful, refers to where one prolongs his time there and suspends himself, while this statement of Rav Yehuda refers to where one prolongs his time there and does not suspend himself.,The Gemara relates the benefits of prolonging one’s time in the bathroom. Like that incident when a matron [matronita] said to Rabbi Yehuda son of Rabbi El’ai: Your face is fat and full, like the faces of pig farmers and usurers who do not work hard and who make a plentiful living. He said to her: Honestly, those two occupations are prohibited to me; rather, why is it that my face is nice? Because there are twenty-four bathrooms between my lodging and the study hall, and when I walk I stop and examine myself in all of them.,And Rav Yehuda said: Three things curtail a person’s days and years: One who is invited and given the Torah scroll to read and he does not read, one who is given a cup of blessing over which to recite a blessing and he does not recite a blessing, and one who conducts himself with an air of superiority.,The Gemara details the biblical sources for these cases: One who is given the Torah scroll to read and he does not read, as it is written of the Torah: “It is your life and the length of your days” (Deuteronomy 30:20). A cup of blessing over which to recite a blessing and he does not recite a blessing, as it is written: “I will bless them that bless you” (Genesis 12:3); one who blesses is blessed and one who does not bless does not merit a blessing. And with regard to one who conducts himself with an air of superiority, as Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: Why did Joseph die before his brothers, as evidenced by the order in the verse: “And Joseph died, and all his brethren, and all that generation” (Exodus 1:6)? Because he conducted himself with an air of superiority, and those who did not serve in a leadership role lived on after he died.,Rav Yehuda said in the name of Rav: Three matters require a plea for mercy to bring them about: A good king, a good year, and a good dream. These three, kings, years, and dreams, are all bestowed by God and one must pray that they should be positive and constructive. The Gemara enumerates the sources for these cases: A good king, as it is written: “The king’s heart is in the hand of the Lord as the watercourses: He turns it whithersoever He will” (Proverbs 21:1). A good year, as it is written: “The eyes of the Lord, thy God, are always upon it, from the beginning of the year even unto the end of the year” (Deuteronomy 11:12). And a good dream, as it is written: “O Lord, by these things men live, and altogether therein is the life of my spirit; wherefore You will recover me [vataḥlimeni], and make me to live” (Isaiah 38:16). Due to their apparent etymological similarity, the word taḥlimeni is interpreted as deriving from the word ḥalom, dream.,Similarly, Rabbi Yoḥa said: Three matters are proclaimed by the Holy One, Blessed be He, Himself: Famine, plenty, and a good leader. The Gemara enumerates the sources for these cases: Famine, as it is written: “For the Lord has called for a famine; and it shall also come upon the land seven years” (II Kings 8:1). Plenty, as it is written: “And I will call for the grain, and will increase it, and lay no famine upon you” (Ezekiel 36:29). And a good leader, as it is written: “And the Lord spoke unto Moses, saying: See, I have called by name Bezalel, son of Uri, son of Hur, of the tribe of Judah” (Exodus 31:1–2).,With regard to Bezalel’s appointment, Rabbi Yitzḥak said: One may only appoint a leader over a community if he consults with the community and they agree to the appointment, as it is stated: “And Moses said unto the children of Israel: See, the Lord has called by name Bezalel, son of Uri, son of Hur, of the tribe of Judah” (Exodus 35:30). The Lord said to Moses: Moses, is Bezalel a suitable appointment in your eyes? Moses said to Him: Master of the universe, if he is a suitable appointment in Your eyes, then all the more so in my eyes. The Holy One, Blessed be He, said to him: Nevertheless, go and tell Israel and ask their opinion. Moses went and said to Israel: Is Bezalel suitable in your eyes? They said to him: If he is suitable in the eyes of the Holy One, Blessed be He, and in your eyes, all the more so he is suitable in our eyes.,Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Bezalel was called by that name on account of his wisdom. When the Holy One, Blessed be He, said to Moses: Go say to Bezalel, “Make a tabernacle, an ark, and vessels” (see Exodus 31:7–11), Moses went and reversed the order and told Bezalel: “Make an ark, and vessels, and a tabernacle” (see Exodus 25–26). He said to Moses: Moses, our teacher, the standard practice throughout the world is that a person builds a house and only afterward places the vessels in the house, and you say to me: Make an ark, and vessels, and a tabernacle. If I do so in the order you have commanded, the vessels that I make, where shall I put them? Perhaps God told you the following: “Make a tabernacle, ark, and vessels” (see Exodus 36). Moses said to Bezalel: Perhaps you were in God’s shadow [betzel El], and you knew precisely what He said. You intuited God’s commands just as He stated them, as if you were there.,Rav Yehuda said that Rav said: Bezalel knew how to join the letters with which heaven and earth were created. From where do we derive this? It is written here in praise of Bezalel: “And I have filled him with the spirit of God, in wisdom, and in understanding, and in knowledge, and in all manner of workmanship” (Exodus 31:3); and it is written there with regard to creation of heaven and earth: “The Lord, by wisdom, founded the earth; by understanding He established the heavens” (Proverbs 3:19), and it is written: “By His knowledge the depths were broken up and the skies drop down the dew” (Proverbs 3:20). We see that wisdom, understanding, and knowledge, the qualities with which the heavens and earth were created, are all found in Bezalel.,On a similar note, Rabbi Yoḥa said: The Holy One, Blessed be He, only grants wisdom to one who already possesses wisdom, as it is stated: “He gives wisdom unto the wise, and knowledge to they who know understanding” (Daniel 2:21). Rav Taḥalifa, from the West, Eretz Yisrael, heard this and repeated it before Rabbi Abbahu. Rabbi Abbahu said to him: You learned proof for this idea from there; we learn it from here: As it is written in praise of the builders of the Tabernacle: “And in the hearts of all who are wise-hearted I have placed wisdom” (Exodus 31:6).,Related to what was stated above, that one should pray for a good dream, the Gemara cites additional maxims concerning dreams and their interpretation. Rav Ḥisda said: One should see any dream, and not a fast. In other words, any dream is preferable to a dream during a fast. And Rav Ḥisda said: A dream not interpreted is like a letter not read. As long as it is not interpreted it cannot be fulfilled; the interpretation of a dream creates its meaning. And Rav Ḥisda said: A good dream is not entirely fulfilled and a bad dream is not entirely fulfilled. And Rav Ḥisda said: A bad dream is preferable to a good dream, as a bad dream causes one to feel remorse and to repent. And Rav Ḥisda said: A bad dream, his sadness is enough for him; a good dream, his joy is enough for him. This means that the sadness or joy engendered by the dream renders the actual fulfillment of the dream superfluous. Similarly, Rav Yosef said: Even for me, the joy of a good dream negates it. Even Rav Yosef, who was blind and ill, derived such pleasure from a good dream that it was never actually realized. And Rav Ḥisda said: A bad dream is worse than lashes, as it is stated: “God has so made it, that men should fear before Him” (Ecclesiastes 3:14), and Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥa said: That is a bad dream that causes man to fear.,With regard to the verse: “The prophet that has a dream, let him tell a dream; and he that has My word, let him speak My word faithfully. What has the straw to do with the grain? says the Lord” (Jeremiah 23:28), the Gemara asks: What do straw and grain have to do with a dream? Rather, Rabbi Yoḥa said in the name of Rabbi Shimon bar Yoḥai: Just as it is impossible for the grain to grow without straw, so too it is impossible to dream without idle matters. Even a dream that will be fulfilled in the future contains some element of nonsense.,On a similar note, Rabbi Berekhya said: Even though part of a dream is fulfilled, all of it is not fulfilled. From where do we derive this? From the story of Joseph’s dream, as it is written: “And he said: Behold, I have dreamed yet a dream: and, behold, the sun and the moon

35. Babylonian Talmud, Eruvin, 19a, 45b (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 129

36. Babylonian Talmud, Sanhedrin, 26b (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •patai, raphael Found in books: Klawans, Purity, Sacrifice, and the Temple: Symbolism and Supersessionism in the Study of Ancient Judaism (2009) 283

26b. אמרו ליה משירייתך היכא אמר הדרו בי אמרו ליה אם כן אחוכי קא מחייכת בן נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנין,אמר רבי אלעזר שבנא בעל הנאה היה כתיב הכא (ישעיהו כב, טו) לך בא אל הסוכן הזה וכתיב התם (מלכים א א, ב) ותהי לו סוכנת,(ואומר) (תהלים יא, ג) כי השתות יהרסון צדיק מה פעל רב יהודה ורב עינא חד אמר אילו חזקיה וסיעתו נהרסים צדיק מה פעל וחד אמר אילו בית המקדש יהרס צדיק מה פעל ועולא אמר אילו מחשבותיו של אותו רשע אינן נהרסות צדיק מה פעל,בשלמא למאן דאמר אילו מחשבותיו של אותו רשע היינו דכתיב כי השתות יהרסון,ולמ"ד בית המקדש נמי דתנן אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתייה היתה נקראת,אלא למ"ד חזקיה וסיעתו היכא אשכחן צדיקי דאיקרו שתות,דכתיב (שמואל א ב, ח) כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל ואיבעית אימא מהכא (ישעיהו כח, כט) הפליא עצה הגדיל תושיה,א"ר חנן למה נקרא שמה תושיה מפני שהיא מתשת כחו של אדם דבר אחר תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן דבר אחר תושיה דברים של תוהו שהעולם משותת עליהם,אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לד"ת שנאמר (איוב ה, יב) מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה,אמר רבה אם עסוקין לשמה אינה מועלת שנאמר (משלי יט, כא) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום עצה שיש בה דבר ה' היא תקום לעולם:,אמר ר' יהודה אימתי: א"ר אבהו א"ר אלעזר הלכה כרבי יהודה,וא"ר אבהו אמר רבי אלעזר כולן צריכין הכרזה בבית דין,רועה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעי הכרזה וחד אמר לא בעי הכרזה,בשלמא למ"ד לא בעי הכרזה היינו דאמר רב יהודה אמר רב סתם רועה פסול אלא למ"ד בעי הכרזה מאי סתם רועה פסול,דבסתמא מכרזינן עליה,ההיא מתנה דהוו חתימי עלה תרין גזלנין סבר רב פפא בר שמואל לאכשורה דהא לא אכרזינן עלייהו,אמר ליה רבא נהי דבעינן הכרזה בגזלן דרבנן בגזלן דאורייתא מי בעינן הכרזה:,סימן דב"ר ועריו"ת גנ"ב:,אמר רב נחמן אוכלי דבר אחר פסולין לעדות,הני מילי בפרהסיא אבל בצינעה לא ובפרהסיא נמי לא אמרן אלא דאפשר ליה לאיתזוני בצינעה וקא מבזי נפשיה בפרהסיא אבל לא אפשר ליה חיותיה הוא,אמר רב נחמן החשוד על העריות כשר לעדות אמר רב ששת עני מרי ארבעין בכתפיה וכשר,אמר רבא ומודה רב נחמן לענין עדות אשה שהוא פסול אמר רבינא ואיתימא רב פפא לא אמרן אלא לאפוקה אבל לעיולה לית לן בה,פשיטא מהו דתימא הא עדיפא ליה דכתיב (משלי ט, יז) מים גנובים ימתקו וגו' קמ"ל דכמה דקיימא הכי שכיחא ליה,ואמר רב נחמן גנב ניסן וגנב תשרי לא שמיה גנב,הני מילי באריסא ודבר מועט ובדבר שנגמרה מלאכתו,איכריה דרב זביד חד גנב קבא דשערי ופסליה וחד גנב קיבורא דאהיני ופסליה,הנהו קבוראי דקבור נפשא ביום טוב ראשון של עצרת שמתינהו רב פפא ופסלינהו לעדות ואכשרינהו רב הונא בריה דרב יהושע,אמר ליה רב פפא והא רשעים נינהו סברי מצוה קא עבדי,והא קא משמתינא להו סברי כפרה קא עבדי לן רבנן:,איתמר

26b. The Assyrians said to him: Where is your camp? Shebna said: They backed out on me. They said to him: If so, you are mocking us; you led us to believe that behind you stands a large camp of supporters. They punched holes in his heels and hung him by the tails of their horses, and dragged him on the thorns and on the bristles.,Rabbi Elazar says: Shebna was a hedonist. It is written here: “Go, get yourself to this steward [hasokhen], to Shebna, who is over the house” (Isaiah 22:15), and it is written there with regard to Abishag the Shunammite: “And let her be a companion [sokhenet] to him; and let her lie in your bosom, that my lord the king may get heat” (I Kings 1:2).,And following the aforementioned verse: “For behold, the wicked bend the bow, they have made ready their arrow upon the string,” the next verse states: “When the foundations are destroyed, what has the Righteous One done?” (Psalms 11:3). Rav Yehuda and Rav Eina interpret this verse. One says: If Hezekiah and his camp are destroyed, what has the Righteous One done? And one says: If the Temple should be destroyed, what has the Righteous One done? And Ulla says: If the intentions of that wicked person, Sennacherib, are not destroyed, what has the Righteous One done?,The Gemara asks: Granted, according to the one who says that the verse means: If the intentions of that wicked person are not destroyed, what has the Righteous One done, this is the reason that it is written: “When the foundations [hashatot] are destroyed,” i.e., the intentions of Sennacherib are destroyed, as intentions are called shatot.,And according to the one who says it is referring to the Temple, the word hashatot is also clear, as we learned in a mishna (Yoma 53b): There was a stone in the Holy of Holies from the days of the early prophets, David and Samuel, who laid the groundwork for construction of the Temple, and this stone was called the Foundation [shetiyya] Stone.,But according to the one who says that the reference is to Hezekiah and his camp, where do we find that righteous people are referred to as shatot?,The Gemara answers: As it is written: “He raises up the poor out of the dust, He lifts up the needy from the dung hill, to make them sit with princes and inherit the throne of glory; for the pillars of the earth are the Lord’s, and He has set [vayyashet] the world upon them” (I Samuel 2:8). Since the righteous are considered the foundations of the world, this verse is interpreted in reference to them. And if you wish, say instead that it is derived from here: “Wonderful is His counsel, and great His wisdom [tushiyya]” (Isaiah 28:29). Accordingly, the wise, righteous people are called shatot.,With regard to the latter verse, Rabbi Ḥa says: Why is the Torah called tushiyya? Because it weakens [matteshet] the strength of a person who engages in its study. Alternatively, tushiyya can be interpreted as an abbreviation: That it was given in secret [shenittena beḥashai]. This was done because of the Satan, lest he claim that the Jewish people are not worthy of it. Alternatively, tushiyya can be interpreted as an abbreviation for amorphous [tohu] matters that seem foreign and strange, but nevertheless the world is founded [meshotat] on them.,Ulla says: Thought, i.e., concern, is effective [mo’elet] in disturbing even the study of statements of Torah, as it is stated: “He frustrates the thoughts of the crafty, so that their hands can perform nothing [velo…tushiyya]” (Job 5:12), and tushiyya is a reference to Torah.,Rabba says: If people engage in Torah study for its own sake, concern is not effective; as it is stated: “There are many devices in a man’s heart; but the counsel of the Lord, that shall stand” (Proverbs 19:21). Rabba interprets this to mean that a counsel that has in it the statement of the Lord shall rise forever and cannot be disturbed.,§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: When are all these people, e.g., gamblers and those who lend with interest, disqualified from bearing witness? It is when they have no occupation other than this one. Rabbi Abbahu says that Rabbi Elazar says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.,And Rabbi Abbahu says that Rabbi Elazar says: All of these require a proclamation in the court. In other words, one is disqualified only after it is proclaimed in court that he was found guilty of this behavior.,With regard to a shepherd, who is also disqualified from bearing witness, Rav Aḥa and Ravina disagree. One says that he requires a proclamation that he is disqualified due to his being a shepherd, and one says that he does not require a proclamation and is disqualified automatically.,The Gemara asks: Granted, according to the one who says that he does not require a proclamation, this is what Rav Yehuda means when he says that Rav says that an ordinary shepherd is disqualified, i.e., he does not require a specific proclamation. But according to the one who says that a shepherd requires a proclamation, what is meant by the statement that an ordinary shepherd is disqualified?,The Gemara answers: It means that in an ordinary case, the court proclaims about him that he is disqualified for having engaged in shepherding. If the court discovers that he regularly engages in this trade, it proclaims immediately that he is disqualified, and the court does not need to prove that he shepherds his flock in the fields of others.,The Gemara recounts: With regard to a certain deed of gift on which the names of two robbers were signed, Rav Pappa bar Shmuel thought to deem it valid despite the identity of the witnesses, as the court did not proclaim about them that they were disqualified.,Rava said to him: Although we require a proclamation in order to disqualify a robber from bearing witness, this is only with regard to a robber who is guilty of stealing by rabbinic law; with regard to a robber who is guilty of stealing by Torah law, do we require a proclamation? He is disqualified automatically.,§ The Gemara states a mnemonic for the following statements with regard to disqualification from testifying: Something; and forbidden sexual relations; and a thief.,Rav Naḥman says: Those who eat something else, a euphemism for pork, are disqualified from bearing witness. This is referring to those who accept charity from gentiles, thereby causing a desecration of God’s name. They are tantamount to wicked people guilty of monetary transgressions, as they are willing to desecrate God’s name for monetary gain.,The Gemara comments: This statement applies with regard to taking charity from gentiles in public [befarhesya], but if one takes it in private he is not disqualified. And even if he takes it in public, we said that he is disqualified only in a case where he can sustain himself by accepting charity from gentiles in private and despite this he disgraces himself by taking it in public. But if he cannot support himself in any other manner, he is not disqualified, as it is his livelihood.,Rav Naḥman says: One who due to a rumor is suspected of engaging in forbidden sexual relations is fit to bear witness. Rav Sheshet said to him: Answer me, my Master: The halakha is that one who is rumored to have engaged in forbidden sexual intercourse receives forty lashes on his shoulders, and yet you say he is fit to bear witness?,Rava said: And Rav Naḥman concedes that he is disqualified with regard to testimony about the status of a married woman, as he is clearly under suspicion with regard to this matter. Ravina says, and some say Rav Pappa says: We said he is disqualified only with regard to testimony that removes her status as a married woman, e.g., testimony that her husband died, as he is suspected of wanting her for himself. But with regard to testimony that establishes her in that status, we have no problem with it.,The Gemara asks: Isn’t that obvious? Why should he be suspected of lying in order to render a woman married? The Gemara answers: Lest you say that if he wants her for himself, this situation, i.e., her being married to another, is preferable to him; as it is written: “Stolen waters are sweet and bread eaten in secret is pleasant” (Proverbs 9:17), i.e., the forbidden is more pleasant than the permitted, Rav Pappa teaches us that this is not the case, as the way the woman is now, being unmarried, she is more available to him. He therefore is not motivated to testify falsely that she is married.,And Rav Naḥman says: A thief of Nisan and a thief of Tishrei, i.e., one who steals during the harvest seasons, is not called a thief and is therefore not disqualified from bearing witness.,The Gemara explains: This statement applies specifically with regard to a tet farmer, and it is a situation where he took a small amount, and in a case where it was an item whose work was completed, i.e., that needed no further processing. Since the produce was sufficiently processed, the tet may assume that he deserves additional pay for any further labor and justify taking a small amount of the produce for his effort. Consequently, his theft is not willful.,The Gemara recounts: An incident occurred with the tet farmers of Rav Zevid. One stole a kav of barley, and Rav Zevid disqualified him from bearing witness, and one stole a cluster of dates, and he disqualified him. The reason for their disqualification is that the quantity of produce they stole is not considered a small amount.,The Gemara relates: There were these gravediggers, who buried a person on the first day of the festival of Shavuot, desecrating the Festival. Rav Pappa excommunicated them and then disqualified them from bearing witness, and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, deemed them fit to bear witness.,Rav Pappa said to Rav Huna, son of Rav Yehoshua: But aren’t they wicked people, as they violated a Torah prohibition? Rav Huna, son of Rav Yehoshua, answered him: They assumed they were doing a mitzva, as they were burying the dead.,Rav Pappa asked: But didn’t I excommunicate them for this? Nevertheless, they continued to bury people on the Festival. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, answered: They assumed: We were not excommunicated for doing something wrong. Rather, since the mitzva of burying the dead involved desecrating the Festival, the Sages are achieving atonement for us, although our behavior was appropriate.,§ A conspiring witness is one who testified that a certain incident occurred at a particular time and place, and then two other witnesses testify that he was elsewhere at that time. The Gemara discusses the disqualification of a conspiring witness from providing testimony in other cases. It was stated

37. Babylonian Talmud, Yoma, 53b, 21a (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 130

21a. ויש אומרים אף רידייא ובעו רבנן רחמי אנשמה בשעה שיוצאה מן הגוף ובטלוה,תניא כוותיה דר' שילא היוצא לדרך קודם קריאת הגבר דמו בראשו רבי יאשיה אומר עד שישנה ויש אומרים עד שישלש ובאיזה תרנגול אמרו בתרנגול בינוני,אמר רב יהודה אמר רב בשעה שישראל עולין לרגל עומדין צפופין ומשתחוים רווחים נמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת מאי קאמר הכי קאמר אף על פי שנמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת ועומדים צפופין כשהן משתחוין משתחוין רווחים וזה אחד מעשרה נסים שנעשו במקדש,דתנן עשרה נסים נעשו בבית המקדש לא הפילה אשה מריח בשר הקדש ולא הסריח בשר הקדש מעולם ולא נראה זבוב בבית המטבחים ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים,פתח במקדש וסיים בירושלים איכא תרתי אחרנייתא במקדש תניא מעולם לא כבו גשמים אש של עצי המערכה ועשן המערכה אפי' כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו אין מזיזות אותו ממקומו,ותו ליכא והתניא רב שמעיה בקלנבו שברי כלי חרס נבלעין במקומן ואמר אביי מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעין במקומן,פסולי תלתא הוו חשבינהו בחד אפיק תרי ועייל תרי אי הכי בלועין נמי תרי הוו חשבינהו בחד חסרו להו איכא נמי אחריתי דאמר רבי יהושע בן לוי נס גדול היה נעשה בלחם הפנים סלוקו כסדורו שנאמר (שמואל א כא, ז) לשום לחם חום ביום הלקחו,ותו ליכא והאמר ר' לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה ואמר רבנאי אמר שמואל כרובים בנס היו עומדין,ניסי דבראי קא חשיב ניסי דגואי לא קא חשיב אי הכי לחם הפנים נמי ניסי דגואי הוא לחם הפנים ניסי דבראי הוא דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (ויקרא כד, ו) על השלחן הטהור טהור מכלל שהוא טמא

21a. And some say: The sound of Ridya as well. Ridya is the angel tasked with irrigating the earth, who calls to the heavens and to the aquifers to provide their water. The Gemara comments: And the Sages asked for mercy so that the sound of the soul at the moment that it leaves the body would no longer be heard to that extent, and God eliminated it. In any event, clearly this baraita understands keriat hagever as the proclamation of the Temple crier, in support of the opinion of Rav.,A baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Sheila: With regard to one who sets out on the path at night before keriat hagever and is killed by demons, his blood is on his own head, i.e., he is at fault. Rabbi Yoshiya says: The prohibition of traveling at night is in effect until the rooster crows twice. And some say: Until he crows three times. And with regard to what rooster did these Sages state this advisory? It is with regard to a rooster of medium size. Clearly, this baraita understands keriat hagever as the crow of the rooster.,§ Rav Yehuda said that Rav said: When the Jewish people ascend to Jerusalem for the pilgrimage Festivals they stand crowded, but when they bow during confession they are spaced so that no one hears the confession of another. And due to the large crowd they extend eleven cubits behind the Hall of the Ark Cover, the Holy of Holies. The Gemara asks: What is he saying in the reference to eleven cubits behind the Holy of Holies? The Gemara explains that this is what he is saying: Even though the crowd is so large that the people extend eleven cubits behind the Hall of the Ark Cover and people stand crowded, still, when they bow, they bow spaced. And that is one of the ten miracles that were performed in the Temple.,As we learned in a mishna: Ten miracles were performed in the Temple. No woman miscarried from the aroma of the sacrificial meat, as a pregt woman craves various foods and occasionally that craving leads to miscarriage. And the sacrificial meat never putrefied. And no fly was seen in the slaughterhouse, although flies are generally attracted to a place where there is flesh and blood. And a seminal emission did not befall the High Priest on Yom Kippur. And no disqualification was found in the omer or the two loaves, which are communal offerings, or in the shewbread. And the Jewish people stand crowded but bow spaced. And neither a snake nor a scorpion ever harmed anyone in Jerusalem. And a person never said to another: There is no room for me to stay overnight in Jerusalem.,The Gemara notes: This list opened with miracles that occurred in the Temple, and closed with miracles that occurred in Jerusalem. Apparently there were not actually ten miracles performed in the Temple. The Gemara answers: There are two other miracles in the Temple, as it was taught in a baraita: Rain never extinguished the fire of the arrangement of wood on the altar, despite the fact that the altar stood in the courtyard, exposed to the elements. And with regard to the smoke of the arrangement, even if all the winds in the world come and blow it, they do not move it from its place and it rises directly heavenward.,The Gemara asks: And are there no more miracles in the Temple? But didn’t Rav Shemaya teach in a baraita in the city of Kalnevo: Shards of earthenware vessels were swallowed in the earth in their places, and there was no need to dispose of them. The vessels used for cooking the meat of the offerings of the most sacred order absorbed some of the meat. The meat that was absorbed became notar when the period during which the offering may be eaten concludes. One was required to break those vessels in which the meat was absorbed. The shards of those vessels were miraculously swallowed in the earth where they were smashed. And similarly, Abaye said: The crop and feathers of sacrificial birds, and the ashes of the inner altar, and the ashes of the candelabrum, which were not removed to the place of ashes outside the Temple like the ashes of the outer altar, were also swallowed in the earth in their places. Apparently, there were more than ten miracles in the Temple.,The Gemara answers: The disqualifications mentioned that never occurred in the Temple, in the omer, the two loaves, or the shewbread, were three; consider them as one miracle. Eliminate two from the total and introduce these two to complete the list of ten miracles. The Gemara asks: If similar miracles are combined and considered as one, the swallowing of the earthenware, crops, feathers, and ashes are also two similar miracles that should be considered as one, the result being that they are lacking one miracle to complete the total of ten. The Gemara responds: There is also another miracle, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: A great miracle was performed with regard to the shewbread in the Temple, that the bread was as hot at its removal on Shabbat, after a week on the table, as it was at its arrangement, as it is stated: “To put out hot bread on the day it was taken away” (I Samuel 21:7).,The Gemara asks: And were there no more miracles in the Temple? But didn’t Rabbi Levi say that this matter is a tradition that we received from our ancestors: The place of the Ark of the Covet is not included in the measurement of the Holy of Holies. Based on that measurement, the Ark should not have fit inside the hall. The Holy of Holies measured twenty cubits by twenty cubits (see I Kings 6), and a baraita states that there were ten cubits of space on either side of the Ark. Therefore, it was only through a miracle that the Ark fit in the Holy of Holies. And Rabbenai said that Shmuel said: It was through a miracle that the cherubs that Solomon placed in the Holy of Holies would stand. Their wingspan was twenty cubits, and since the length of the chamber was the same, there was no room for the bodies of the cherubs. There were additional miracles performed in the Temple.,The Gemara responds: The tanna counts miracles that were performed outside the Sanctuary and were visible to all, but he does not count miracles that were performed inside the Sanctuary and were not visible to all. The Gemara asks: If so, the shewbread is also a miracle performed on the table inside the Sanctuary and is not visible to all, yet the miracle that the bread’s heat did not dissipate was listed among the miracles. The Gemara answers: The shewbread was a miracle performed outside, as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “Place them on the pure table before the Lord in two rows, six to a row” (Leviticus 24:6)? From the emphasis that the Torah places on the fact that the table was ritually pure, it can be learned by inference that it indicates that it could become impure as well.

38. Babylonian Talmud, Sukkah, 11b, 42a, 45a, 45b, 46b, 49a, 50a, 53a, 53b, 54a, 50b (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 143

39. Anon., Midrash Psalms, 11.2 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •patai, raphael Found in books: Klawans, Purity, Sacrifice, and the Temple: Symbolism and Supersessionism in the Study of Ancient Judaism (2009) 283

40. Anon., Pirqei De Rabbi Eliezer, 5 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 129

41. Anon., Numbers Rabba, 12.4 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •patai, raphael Found in books: Klawans, Purity, Sacrifice, and the Temple: Symbolism and Supersessionism in the Study of Ancient Judaism (2009) 283

12.4. וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ג, ט): אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ, זֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּמִין כִּלָּה. (שיר השירים ג, ט): הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁשָֹּׂם שָׁלוֹם בֵּין אֵשׁ לְמַיִם וּפְתָכָן זֶה בָּזֶה וְעָשָׂה מֵהֶן רָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ח): וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם, שֶׁהוּא אֵשׁ וָמָיִם. (שיר השירים ג, ט): מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, שֶׁנִּבְנָה מִמְּקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא לָמָּה נִקְרָא אֶבֶן שְׁתִיָּה, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נ, ב): מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ, (שיר השירים ג, י): עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, זֶה הָרָקִיעַ, כְּמָה דְתֵימָא (איוב כו, א): עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ, וְלָמָּה קָרֵי לֵיהּ כֶּסֶף, שֶׁהוּא מְכַסֵּף עַל כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים יט, ב): הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים וגו'. (שיר השירים ג, ט): רְפִידָתוֹ זָהָב, זוֹ הָאָרֶץ שֶׁהִיא מַעֲלָה פֵּרוֹת הָאָרֶץ וּפֵרוֹת הָאִילָן שֶׁהֵן דּוֹמִים לְזָהָב, מַה הַזָּהָב יֵשׁ בּוֹ מִינִין הַרְבֵּה וּגְוָנִין הַרְבֵּה, אַף פֵּרוֹת הָאָרֶץ, מֵהֶן יְרֻקִּין וּמֵהֶן אֲדֻמִּין. (שיר השירים ג, ט): מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, זֶה הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא נָתוּן לְמַעְלָה וְהוּא רוֹכֵב בְּמֶרְכָּבָה וּמֵאִיר לָעוֹלָם, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים יט, ו): וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ וגו', וּמִכֹּחַ הַשֶּׁמֶשׁ הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים, וּמִכֹּחַ הַשֶּׁמֶשׁ הָאָרֶץ מַעֲלָה פֵּרוֹת, וּלְכָךְ קְרָאוֹ אַרְגָּמָן, שֶׁיְצָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֶאֱרֹג מָן לַבְּרִיּוֹת, וְאֵין מָן אֶלָּא פֵּרוֹת וּמְזוֹנוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל א, ה): וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ וגו'. (שיר השירים ג, י): תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה, שֶׁאַחַר כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בָּרָא אָדָם וְחַוָּה לִמְשֹׁל בְּכֻלָּם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ט, ג): שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא, הֱוֵי (שיר השירים ג, ט): מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת יְרֵאִים מֵהֶם וּמֻשְׁלָמִים לָהֶם, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ט, ב): וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה וגו'. דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן זֶה הָעוֹלָם, לָמָּה קְרָאוֹ אַפִּרְיוֹן, שֶׁלֹא בְּרָאוֹ אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה מה, יח): לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ, עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, שֶׁלֹא בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיְהֵא שָׁלוֹם בֵּין הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מה, ז): יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וגו'. מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, שֶׁבַּעֲצַת הַתּוֹרָה הַמְלֻבֶּנֶת בִּדְבָרֶיהָ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ח, יד): לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה. וּמִנַּיִן שֶׁהַתּוֹרָה מְלֻבֶּנֶת בִּדְבָרֶיהָ, שֶׁכֵּן כְּתִיב (איוב כח, כז כח): אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ, וַיֹּאמֶר לָאָדָם וגו'. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, זֶה שַׁלְשֶׁלֶת יֻחָסִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי י, כה): וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, וְאֵין כֶּסֶף אֶלָּא זִקּוּק יִחוּס, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי ג, ג): וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם. רְפִידָתוֹ זָהָב, זוֹ הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב, וְלֹא נְתָנָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְלוֹמְדֶיהָ אֶלָא מִי שֶׁמְשַׁמֵּר יִחוּסוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים נ, טז): וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָֹּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ, לָמָּה כֵן (תהלים נ, יח): אִם רָאִיתָ גַּנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ, וְאוֹמֵר (תהלים צו, ז): הָבוּ לַה' מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז. מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (דברים לג, כו): רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרְךָ, וְהוּא אוֹרֵג אֶת הָעוֹלָם שֶׁיֵּצְאוּ כֻּלָּם לְמִינֵיהֶם וְלֹא יִתְעָרְבוּ מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית א, יא): תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, וְהוּא אֵין מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ אֶלָּא עַל הַמְיֻחָסִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית יז, ז): לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, בִּזְמַן שֶׁזַּרְעֲךָ נִכָּר אַחֲרֶיךָ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֹוֶה לְךָ לֵאלֹהִים, וּבִזְמַן שֶׁאֵין זַרְעוֹ נִכָּר אַחֲרָיו, שֶׁהֵם מְעָרְבִים זַרְעָם בִּנְשֵׁי חַבְרֵיהֶם, אֵין הֹוֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, רַבִּי יוּדָן אָמַר זוֹ זְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי ה, יט): אַיֶּלֶת אֲהָבִים, וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ב): וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר זוֹ הַשְּׁכִינָה, כְּמָה דְתֵימָא (דברים ו, ה): וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן, זֶה בֵּית הָעוֹלָמִים, לָמָּה נִקְרָא אַפִּרְיוֹן, שֶׁכָּל הַצּוּרוֹת שֶׁל זָהָב מִן מִינֵיהּ. מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, כְּמָה דְתֵימָא (דברי הימים ב ב, טו): וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן וגו'. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, (דברי הימים ב ג, יז): וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּדִים עַל פְּנֵי הַהֵיכָל אֶחָד מִיָּמִין וגו', וְכִי כֶּסֶף הָיָה וַהֲלוֹא נְחשֶׁת הָיָה, אֶלָּא שֶׁהָיָה נְחשֶׁת מְמֹרָט שָׁוֶה כַּכָּסֶף. רְפִידָתוֹ זָהָב, תָּנֵי שֶׁכָּל הַבַּיִת הָיָה נִטּוֹחַ בְּזָהָב חוּץ מֵאֲחוֹרֵי הַדְּלָתוֹת. אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ מַתְנִיתִין בְּבִנְיָן שֵׁנִי, אֲבָל בְּבִנְיָן רִאשׁוֹן אֲפִלּוּ אַחֲרֵי הַדְּלָתוֹת. שִׁבְעָה מִינֵי זְהָבִים הֵם: זָהָב טוֹב, זָהָב טָהוֹר, זָהָב שָׁחוּט, זָהָב סָגוּר, זָהָב מוּפָז, זָהָב מְזֻקָּק, זְהַב פַּרְוָיִם. זָהָב טוֹב, כְּמַשְׁמָעוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב. אָמַר רַבִּי יִצְחָק טוֹבְיוֹ דְּהוּא בְּבֵיתֵיהּ טוֹבְיוֹ דְּהוּא בְּלִוְיָתֵיהּ. זָהָב טָהוֹר, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לָאוּר וְאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם. רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר, אֶלֶף כִּכָּר הִכְנִיס שְׁלֹמֹה אֶלֶף פְּעָמִים לַכּוּר, וְלֹא עָמְדוּ אֶלָּא עַל כִּכַּר אַחַת. וְהָא תָּנֵי רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בִּמְנוֹרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיְתָה יְתֵרָה עַל שֶׁל מִדְבָּר מִשְׁקַל דִּינָר גּוֹרְדְּיָנִי, וְהִכְנִיסוּהָ לַכּוּר שְׁמוֹנִים פְּעָמִים עַד שֶׁחֲסֵרָה. מִן קֳדָמוֹי הֲוַת חָסְרָה סַגִּין, מִכָּאן וּלְהַלָּן לָא הֲוַת חָסְרָה אֶלָּא צִיבְחָר. זָהָב שָׁחוּט, שֶׁנִּטְוָה כְּחוּט וְהָיָה נִמְשָׁךְ כְּשַׁעֲוָה. אַדְרִיָּנוּס הָיָה לוֹ מִשְׁקַל בֵּיצָה. דִּיקְלַטְיָנוּס הָיָה לוֹ מִשְׁקַל דִּינַר גּוֹרְדְּיָנִי, הֲדָא אֻמְּתָה לֵית לָהּ מִינֵיהּ. זָהָב סָגוּר, שֶׁהָיָה סוֹגֵר בְּעַד כָּל הַזְּהָבִים, כְּתִיב (דברי הימים א כט, ד): וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף מְזֻקָּק לָטוּחַ קִירוֹת הַבָּתִּים, וְכִי כֶּסֶף הָיָה וַהֲלוֹא זָהָב הָיָה, דִּכְתִיב (דברי הימים ב ג, ה): וְאֵת הַבַּיִת הַגָּדוֹל חִפָּה עֲצֵי בְרוֹשִׁים וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב, וְלָמָּה קָרֵי לֵיהּ כָּסֶף, שֶׁהָיָה מַכְסִיף בְּעַד כָּל הַזְּהָבִים, וְכָל הַכֵּלִים הָיוּ נַעֲשִׂים מִמֶּנּוּ, הַסִּפּוֹת וְהַיָּעִים וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַמַּזְלֵגוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת זָהָב סָגוּר, תַּמָּן כְּתִיב (מלכים א ז, נ): וְהַפֹּתוֹת לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, מַהוּ פֹּתוֹת, רַבִּי יִצְחָק מִגְדְּלָאָה אָמַר זֶה פּוֹתָה שֶׁתַּחַת הַצִּיר. רַבִּי סִימָאי אוֹמֵר אֵלּוּ פּוֹתְחוֹת, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֲפִלּוּ דָּבָר קַל לֹא הָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָסֵר. זָהָב מוּפָז, רַבִּי פַּטְרִיקִי אֲחוֹי דְּרַבִּי דְרוֹסָאי בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אַבָּא אוֹמֵר דּוֹמֶה לְגָפְרִית מֻצֶּתֶת בָּאֵשׁ. רַבִּי אָבִין אָמַר לְשֵׁם מְקוֹמוֹ נִקְרָא זָהָב מְאוּפָז. זָהָב מְזֻקָּק, בֵּית רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מְחַתְּכִים אוֹתוֹ כְּזֵיתִים וּמַאֲכִילִים אוֹתוֹ לְנַעֲמִיּוֹת וְהוּא יוֹצֵא מְזֻקָּק. זְהַב פַּרְוָיִם, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר אָדֹם, וְדוֹמֶה לְדַם הַפָּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק יוֹם שֶׁהִכְנִיס מְנַשֶּׁה צֶלֶם לַהֵיכָל יָבְשׁוּ כָּל אוֹתָן הַפֵּרוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (נחום א, ד): וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל, וְלֶעָתִיד לָבוֹא הַכֹּל חוֹזֵר, דִּכְתִיב (ישעיה לה, ב): פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל וגו'. מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, (דברי הימים ב ג, יד): וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ, לְפִי שֶׁאַרְגָּמָן חָשׁוּב שֶׁבְּכֻלָּן שֶׁהוּא לְבוּשׁ מַלְכוּת, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל ה, ז): אַרְגְּוָנָא יִלְבַּשׁ, לָכֵן חָשֵׁב לֵיהּ לְדִידֵיהּ, וְדִכְוָתָהּ (ישעיה סו, יז): אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר, וּמָה אִסּוּר גָּדוֹל יֵשׁ לְהַחֲזִיר מִן שְׁאָר בְּהֵמוֹת טְמֵאוֹת, וְלָעַכְבָּר מִשְּׁאָר שְׁרָצִים, אֶלָּא חָשֵׁב חֲזִיר וְהוּא הַדִּין לְכָל הַבְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת טְמֵאוֹת, וּמָנָה לָעַכְבָּר וְהוּא הַדִּין לְכָל הַשְּׁרָצִים שֶׁבָּעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן, זֶה הָאָרוֹן, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַב אִלְעָאי אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בַּת נָאָה מְשֻׁבַּחַת וַחֲסוּדָה, אָמַר הַמֶּלֶךְ עֲשׂוּ לָהּ פַּרְוָיִם, מוּטָב שֶׁתֵּרָאֶה נוֹיָהּ שֶׁל בִּתִּי מִן פַּרְוָיִם. כָּךְ הַתּוֹרָה נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת וַחֲסוּדָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשׂוּ לָהּ אָרוֹן שֶׁיֵּרָאֶה נוֹיָהּ שֶׁל תּוֹרָה מִן הָאָרוֹן. עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, וְעָשָׂה כֵן הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יז): וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, (שמות כה, י): וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, אֵלּוּ שְׁנֵי עַמּוּדִים שֶׁל כֶּסֶף שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין לְפָנָיו כְּמִין אִיסְטָוָה. רְפִידָתוֹ זָהָב, (שמות כה, יא): וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר. מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, רַבּי תַּנְחוּמָא אָמַר זֶה הַכַּפֹּרֶת שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְאַרְגָּמָן, וְכָתוּב בּוֹ (שמות כה, כא): וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְּמָעְלָה. תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר זוֹ זְכוּת הַתּוֹרָה, זוֹ זְכוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁעוֹסְקִין בָּהּ. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר זוֹ הַשְּׁכִינָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּתִיב (שמות כה, כב): וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וגו' וְכֻלֵּהּ. דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן, זֶה הַמִּשְׁכָּן, אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בַּת וְהָיָה אוֹהֲבָהּ יוֹתֵר מִדַּאי, כָּל זְמַן שֶׁבִּתּוֹ קְטַנָּה הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ בְּפַרְהֶסְיָא, רָאָה אוֹתָהּ בֶּחָצֵר הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ, כֵּיוָן שֶׁהִגְדִּילָה וּבָאת לִידֵי סִימָנִים, אָמַר הַמֶּלֶךְ אֵין זוֹ כְּבוֹדָהּ שֶׁל בִּתִּי שֶׁאֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמָּהּ בְּפַרְהֶסְיָא, אֶלָּא עֲשׂוּ לָהּ פַּאפִּלְיוֹן לִכְשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִם בִּתִּי אֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמָּהּ מִן הַפַּאפִּלְיוֹן וְלִפְנִים. כָּךְ כְּשֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ נְעָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יא, א): כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי, רָאָה אוֹתָם עַל הַיָּם הָיָה מְדַבֵּר עִמָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, טו): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי, רָאָה אוֹתָם בְּסִינַי הָיָה מְדַבֵּר עִמָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, ד): פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם. וְכֵיוָן שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה וְנַעֲשׂוּ לוֹ אֻמָּה שְׁלֵמָה, אָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין שִׁבְחָן שֶׁל בָּנַי שֶׁאֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּפַרְהֶסְיָא, אֶלָּא עֲשׂוּ לִי מִשְׁכָּן וּכְשֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר עִמָּהֶם אֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמָּהֶם מִן הַמִּשְׁכָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, פט): וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וגו'. עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם עִם יִשְׂרָאֵל מִן הַתַּחֲרוּת שֶׁהָיָה לוֹ עִמָּהֶם מִן מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, (שמות כו, טו): וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן וגו'. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, (שמות כז, יא): וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף. רְפִידָתוֹ זָהָב, (שמות כו, כט): וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב. מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, (שמות כו, לא): וְעָשִׂיתָ פָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, וּכְתִיב (שמות מ, ג): וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת וגו'. תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר זוֹ הַשְּׁכִינָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר זֶה זְכוּת הַתּוֹרָה, וְזֶה זְכוּת הַצַּדִּיקִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי (שמות מ, לה): וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא וגו', מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִמְעָרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל שְׂפַת הַיָּם, רָעַשׁ הַיָּם וְנִתְמַלָּאת הַמְעָרָה וְהַיָּם לֹא חָסֵר כְּלוּם, כָּךְ אֹהֶל מוֹעֵד נִתְמַלֵּא מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וְהָעוֹלָם לֹא חָסֵר כְּלוּם, הֱוֵי תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, זוֹ הַשְּׁכִינָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, כְּתִיב (שמות כה, כב): וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וגו', לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֲפִלּוּ מַה שֶּׁאֲחוֹרֵי הַכַּפֹּרֶת אֵינוֹ פָּנוּי מִן הַשְּׁכִינָה. עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר מִפְּנֵי מָה נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, אָמַר לוֹ אִלּוּ נִגְלָה עַל חָרוּב אֶחָד אוֹ עַל תְּאֵנָה אַחַת כָּךְ הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנִי, וּלְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מָקוֹם בָּאָרֶץ פָּנוּי מִן הַשְּׁכִינָה, שֶׁאֲפִלּוּ מִן הַסְּנֶה הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה. דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן וגו', מַה כְּתִיב לְמַעְלָה (שיר השירים ג, ז): הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה וגו', זוֹ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כִּדְאַמְרִינַן לְמַעְלָה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁלֹמֹה לֹא בָּא אֶלָּא לְפָרֵשׁ אֶת הַתּוֹרָה וְסָמַךְ דְּבָרָיו עַל סֵדֶר הַתּוֹרָה, כְּשֵׁם שֶׁלְּמַעְלָה מִפָּרָשַׁת הַמִּשְׁכָּן כָּתוּב פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כָּךְ עָשָׂה שְׁלֹמֹה בַּתְּחִלָּה זָכַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים וגו', וְאַחַר דִּבֶּר עַל הַמִּשְׁכָּן. אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ וגו', לָמָּה כֵן, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁקִּדַּשׁ אֶת בִּתּוֹ וְעָשָׂה לָהּ קִדּוּשִׁין גְּדוֹלִים וְשָׁלְטָה בָּהֶם עַיִן רָעָה, כְּשֶׁבָּא הַמֶּלֶךְ לְהַשִֹּׂיא אֶת בִּתּוֹ מֶה עָשָׂה נָתַן לָהּ קָמֵיעַ אָמַר לָהּ יְהֵא הַקָּמֵיעַ הַזֶּה עָלַיִךְ שֶׁלֹא יִשְׁלֹט בָּךְ עַיִן רָעָה עוֹד. כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁבָּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל עָשָׂה פּוּמְבּוֹן גְּדוֹלָה, כְּמָה שֶׁכָּתוּב (שמות כ, טו): וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת, וְלֹא הָיוּ אֶלָּא קִדּוּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יט, י): לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר, וְשָׁלְטָה בָהֶם עַיִן רָעָה וְנִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (שמות לב, יט): וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר, לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ וְעָשׂוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַבְּרָכוֹת תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁלֹא תִּשְׁלֹט בָּהֶם עַיִן רָעָה, לְפִיכָךְ כָּתוּב תְּחִלָּה (במדבר ו, כד): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, מִן עַיִן רָעָה, וְאַחַר כָּךְ: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת וגו'.

12.4. "“And it was that on the day that Moses finished erecting the Mishkan…” (Bamidbar 7:1) This is what is written “King Shlomo made himself a palanquin…” (Song of Songs 3:9) this is the world which is made like a type of canopy. ‘King Shlomo’ is the Holy One who made peace between fire and water, blending them together and making the firmament from them as it says “and Gd called the firmament heavens…” because it is fire and water. “…of the trees of Lebanon,” means that it (the world) was constructed from the place of the Holy Temple. R’ Yosi bar Halifta said, why is it called Foundation Stone? Because from it the world was begun. This is what is written, “From Zion, the sum of beauty, God appeared.” (Tehillim 50:2)… ",

42. Anon., 2 Enoch, 28 Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 129

43. Anon., Tanhuma, aharei mot 4, va-ayra 18, va-yakhel 6, qedoshim 8 Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 122

44. Anon., Midrash On Song of Songs, 3.23 Tagged with subjects: •patai, raphael Found in books: Klawans, Purity, Sacrifice, and the Temple: Symbolism and Supersessionism in the Study of Ancient Judaism (2009) 283

45. Pseudo-Democritus, Physical Things And Mysteries, 2.1 Tagged with subjects: •patai, r. Found in books: Janowitz, Icons of Power: Ritual Practices in Late Antiquity (2002b) 112

46. Anon., Pesiqta De Rav Kahana, 1.5, 9.1 Tagged with subjects: •patai, raphael •patai, r., Found in books: Klawans, Purity, Sacrifice, and the Temple: Symbolism and Supersessionism in the Study of Ancient Judaism (2009) 283; Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 127

47. Anon., Tanchuma (Buber), 3.77 Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 122

48. Anon., Midrash Be-Khokmah Yesod Ha-Aretz, 5.63-5.69 Tagged with subjects: •patai, raphael Found in books: Klawans, Purity, Sacrifice, and the Temple: Symbolism and Supersessionism in the Study of Ancient Judaism (2009) 283

49. Anon., Yalqut Shimoni, 615 Tagged with subjects: •patai, r., Found in books: Rubenstein, The History of Sukkot in the Second Temple and Rabbinic Periods (1995) 122

50. Anon., Pesikta Rabbati, 6 Tagged with subjects: •patai, raphael Found in books: Klawans, Purity, Sacrifice, and the Temple: Symbolism and Supersessionism in the Study of Ancient Judaism (2009) 283

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database