1. Hebrew Bible, Exodus, 34.22, 34.27 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •passover seder, hallel recited during Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 122| 34.22. "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה׃", 34.27. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה כְּתָב־לְךָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת־יִשְׂרָאֵל׃", | 34.22. "And thou shalt observe the feast of weeks, even of the first-fruits of wheat harvest, and the feast of ingathering at the turn of the year.", 34.27. "And the LORD said unto Moses: ‘Write thou these words, for after the tenor of these words I have made a covet with thee and with Israel.’", |
|
2. Hebrew Bible, Psalms, 136.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 554; Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 122| 136.16. "לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃", | 136.16. "To Him that led His people through the wilderness, For His mercy endureth for ever.", |
|
3. Hebrew Bible, Proverbs, 5.19 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •passover seder, hallel recited during Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 122| 5.19. "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת־חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל־עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד׃", | 5.19. "A lovely hind and a graceful doe, Let her breasts satisfy thee at all times; With her love be thou ravished always.", |
|
4. Hebrew Bible, Leviticus, 26.46 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •passover seder, hallel recited during Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 122| 26.46. "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד־מֹשֶׁה׃", | 26.46. "These are the statutes and ordices and laws, which the LORD made between Him and the children of Israel in mount Sinai by the hand of Moses.", |
|
5. Hebrew Bible, Song of Songs, 1.2, 1.9-1.16, 6.11 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •passover seder, hallel recited during Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 122| 1.2. "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי־טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן׃", 1.9. "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי׃", 1.11. "תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה־לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף׃", 1.12. "עַד־שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ׃", 1.13. "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין׃", 1.14. "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי׃", 1.15. "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים׃", 1.16. "הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף־עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה׃", 6.11. "אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים׃", | 1.2. Let him kiss me with the kisses of his mouth— For thy love is better than wine. 1.9. I have compared thee, O my love, To a steed in Pharaoh’s chariots. 1.10. Thy cheeks are comely with circlets, Thy neck with beads. 1.11. We will make thee circlets of gold With studs of silver. 1.12. While the king sat at his table, My spikenard sent forth its fragrance. 1.13. My beloved is unto me as a bag of myrrh, That lieth betwixt my breasts. 1.14. My beloved is unto me as a cluster of henna In the vineyards of En-gedi. 1.15. Behold, thou art fair, my love; behold, thou art fair; Thine eyes are as doves. . 1.16. Behold, thou art fair, my beloved, yea, pleasant; Also our couch is leafy. 6.11. I went down into the garden of nuts, To look at the green plants of the valley, To see whether the vine budded, And the pomegranates were in flower. |
|
6. Hebrew Bible, Nehemiah, 9.13 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •passover seder, hallel recited during Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 122| 9.13. "וְעַל הַר־סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֺת טוֹבִים׃", | 9.13. "Thou camest down also upon mount Sinai, and spokest with them from heaven, and gavest them right ordices and laws of truth, good statutes and commandments;", |
|
7. Mishnah, Taanit, 4.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •passover, hallel Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 554| 4.4. "כָּל יוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ הַלֵּל, אֵין בּוֹ מַעֲמָד בַּשַּׁחֲרִית. קָרְבַּן מוּסָף, אֵין בּוֹ בַנְּעִילָה. קָרְבַּן עֵצִים, אֵין בּוֹ בַמִּנְחָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי, כָּךְ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹנֶה, קָרְבַּן מוּסָף, אֵין בּוֹ בַמִּנְחָה. קָרְבַּן עֵצִים, אֵין בּוֹ בַנְּעִילָה. חָזַר רַבִּי עֲקִיבָא לִהְיוֹת שׁוֹנֶה כְבֶן עַזַּאי: \n", | 4.4. "On any day when there is Hallel there was no maamad at Shaharit; [On the day when] there is a Musaf-offering, there was no [maamad] at Ne'ilah. [On the day of] the wood-offering, there was no [maamad] at Minhah, the words of Rabbi Akiva. Ben Azzai said to him: Thus did Rabbi Joshua learn: [On the day when] there is a Musaf-offering, there was no [maamad] at Minhah; [On the day of] the wood-offering, there was no [maamad] at Ne’ilah. Rabbi Akiva retracted and learned like Ben Azzai.", |
|
8. Mishnah, Sukkah, 3.12 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •passover, hallel Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 554| 3.12. "בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה לוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה, וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא לוּלָב נִטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה, זֵכֶר לַמִּקְדָשׁ. וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הָנֵף כֻּלּוֹ אָסוּר: \n", | 3.12. "In earlier times the lulav was taken for seven days in the Temple, and in the provinces for one day only. When the temple was destroyed, Rabbi Yoha ben Zakkai decreed that the lulav should be taken in the provinces for seven days in memory of the Temple, [He also decreed] that on the whole of the day of waving it be forbidden [to eat the new produce].", |
|
9. Mishnah, Rosh Hashanah, 4.1, 4.3, 4.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •passover, hallel Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 554| 4.1. "יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תוֹקְעִים, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. מְשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁיְּהוּ תּוֹקְעִין בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית דִּין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֹא הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אֶלָּא בְיַבְנֶה בִּלְבָד. אָמְרוּ לוֹ, אֶחָד יַבְנֶה וְאֶחָד כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית דִּין: \n", 4.3. "בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַלּוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה, וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְהֵא לוּלָב נִטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ, וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הָנֵף כֻּלּוֹ אָסוּר: \n", 4.7. "הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הַשֵּׁנִי מַתְקִיעַ. וּבִשְׁעַת הַהַלֵּל, רִאשׁוֹן מַקְרֵא אֶת הַהַלֵּל: \n", | 4.1. "If Yom Tov of Rosh Hashanah fell on Shabbat, they would blow the shofar in the Temple but not in the country. After the destruction of the Temple, Rabban Yoha ben Zakai decreed that it should be blown [on Shabbat] in every place where there was a court. Rabbi Eliezer said: Rabban Yoha ben Zakai decreed for Yavneh only. They said to him: both Yavneh and any place where there is a court.", 4.3. "In earlier times the lulav was taken for seven days in the Temple, and in the provinces for one day only. When the temple was destroyed, Rabbi Yoha ben Zakkai decreed that the lulav should be taken in the provinces for seven days in memory of the Temple, [He also decreed] that on the whole of the day of waving it be forbidden [to eat the new produce].", 4.7. "The one who passes before the ark on the festival of Rosh Hashanah: the second one blows the shofar. On days when Hallel is said, the first one recites the Hallel.", |
|
10. Mishnah, Berachot, 1.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •passover, hallel Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 591| 1.3. "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטּוּ וְיִקְרְאוּ, וּבַבֹּקֶר יַעַמְדוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כָּל אָדָם קוֹרֵא כְדַרְכּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ, וְהִטֵּתִי לִקְרוֹת, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים. אָמְרוּ לוֹ, כְּדַי הָיִיתָ לָחוּב בְּעַצְמְךָ, שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל: \n", | 1.3. "Bet Shammai say: in the evening every man should recline and recite [the Shema], and in the morning he should stand, as it says, “And when you lie down and when you get up” (Deuteronomy 6:7). Bet Hillel say that every man should recite in his own way, as it says, “And when you walk by the way” (ibid). Why then is it said, “And when you lies down and when you get up?” At the time when people lie down and at the time when people rise up. Rabbi Tarfon said: I was once walking by the way and I reclined to recite the Shema according to the words of Bet Shammai, and I incurred danger from robbers. They said to him: you deserved to come to harm, because you acted against the words of Bet Hillel.", |
|
11. Tosefta, Berachot, 1.4 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •passover, hallel Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 591| 1.4. "מאימתי קורין את שמע בשחרית אחרים אומרי' כדי שיהא <ממנו> [רואה] חבירו ברחוק ד' אמות ומכירו מצותה עם הנץ החמה כדי שיהא סומך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום אמר רבי יהודה פעם אחת הייתי מהלך אחר ר\"ע ואחר ר\"א בן עזריה הגיע זמן קריאת שמע כמדומה אני שנתייאשו מלקרות אלא שעוסקין בצרכי צבור קריתי ושניתי ואח\"כ התחילו הן וכבר נראתה חמה על ראשי ההרים.", | |
|
12. Tosefta, Sukkah, 3.2 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •passover, hallel Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 554| 3.2. "ערבה הלכה למשה מסיני אבא שאול אומר מן התורה שנאמר וערבי נחל [שתים ערבה ללולב וערבה למזבח] רבי אליעזר בן יעקב אומר כך היו אומרין ליה וליך המזבח ליה וליך המזבח י\"ח יום בשנה ולילה אחת קורין בהן] את ההלל ואלו הן שמונת ימי [חג ושמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ולילו ויו\"ט של עצרת].", | 3.2. "The [beat of the willow] is a tradition from Moses at Sinai, and Abba Sha'ul deduced it from Scripture, as it is says, “Willows of the brook”, the plural denoting two, one for the lulav, and one for the altar. Rabbi Elieser ben Yacov said, Thus were they saying, \"To Him and to thee, O altar, to Him and to thee, O altar!\" Eighteen days and one night (in the year) the entire Hallel is repeated. These are: the eight days of sukkot, the eight days of Hanukkah, the first day of Passover, the night of the first day of Passover, and the first day of Shavuot.", |
|
13. Tosefta, Sotah, 6.2-6.3 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •passover, hallel Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 554| 6.2. "דרש ר\"ע בשעה שעלו ישראל מן הים בקשו לומר שירה שרתה עליהן רוח הקודש ואמרו שירה כיצד אמרו שירה כגדול [שמקרא] את ההלל בבית הכנסת [ועונין] אחריו על כל ענין משה אמר (שמות ט״ו:ב׳) אשירה לה' [וישראל אמרו] אשירה לה' משה אמר עזי וזמרת יה [וישראל אמרו] אשירה לה' משה אמר ה' איש מלחמה וגו' [וישראל] אמרו אשירה לה' ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר כקטן שקורא את ההלל בבית [הסופר] ועונין אחריו על כל דבר ודבר משה אמר אשירה לה' וישראל אמרו אשירה לה' משה אמר עזי וזמרת יה וישראל אמרו עזי וזמרת יה משה אמר ה' איש מלחמה וגו' ר' נחמיה אומר [כבני אדם שקורין] שמע בבית הכנסת שנאמר אז ישיר משה וגו' שאין ת\"ל לאמר [ולמה נאמר] מלמד שהיה משה פותח בדבר [תחלה] וישראל עונין אחריו וגומרין עמו משה אמר אז ישיר וישראל אמרו אשירה לה' כי גאה גאה [וגו'] משה אמר עזי וזמרת יה וישראל אמרו זה אלי ואנוהו משה אמר ה' איש מלחמה וישראל אמרו ה' שמו ר' יוסי הגלילי אומר כיון שעלו ישראל מן הים וראו את אויביהם פגרים מתים ומוטלין על שפת הים אמרו כולם שירה עולל מוטל בין ברכי אמו כיון [שראו] את השכינה הגביה עולל צוארו ותינוק שמט פיו משדי אמו וענו כולם שירה ואמרו זה אלי ואנוהו ר' מאיר אומר מנין שאפילו עוברין [במעי אמותן] אמרו שירה שנאמר (תהילים ס״ח:כ״ז) במקהלות ברכו אלהים [ותינוק] שמט דד מפיו ואמר שירה שנא' (תהילים ח׳:ג׳) מפי עוללים ויונקים וגו' באותה שעה הציצו מלאכי השרת [קשרו] קטיגור לפני הקב\"ה בשעה שברא אדם הראשון ואמרו לפניו רבש\"ע (שם) מה אנוש כי תזכרנו וגו' ותחסרהו מעט מאלהים וגו' [תמשילהו במעשה ידיך צונה ואלפים וגו' צפור שמים וגו'] באותה שעה אמר [להם] הקב\"ה למלאכי השרת בואו וראו שירה שבני אומרין לפני אף הן כיון שראו אמרו שירה מה שירה אמרו (תהילים ח׳:ב׳) ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ מפי עוללים ויונקים וגו' ה' אדונינו ר' שמעון בן מנסיא אומר לא נאמרה פרשה זו אלא על יצחק בן אברהם לענין עקידה.", 6.3. "אמר ר\"ש בן יוחאי ארבעה דברים היה ר\"ע דורש ודברי נראין מדבריו דרש ר\"ע (בראשית כ״א:ט׳) ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק אין צחוק האמור כאן אלא עבודת כוכבים שנא' (שמות לא) וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה במסין וצד חגבים ומעלה ומקטיר לעבודת כוכבים ר\"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אין צחוק האמור כאן אלא גילוי עריות שנא' (בראשית ל״ט:י״ז) בא אלי העבד וגו' לצחק בי מלמד שהיתה [אמנו שרה] רואה את ישמעאל מכבש את [הגנות] ומענה את הנשים ר' ישמעאל אומר אין לשון צחוק אלא שפיכות דמים שנא' (שמואל ב ב׳:י״ד) ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו [וגו'] ויקומו ויעברו במספר [וגו'] ויחזיקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדיו מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל נוטל קשת וחצים ומזרק כלפי יצחק שנא' (משלי כ״ו:י״ט) כמתלהלה היורה זקים וגו' כן איש רמה [וגו'] ואני אומר חס ושלום שיהיה בביתו של [אותו] צדיק ההוא כך. אפשר [למי] שנא' עליו (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' יהא בביתו עבודת כוכבים [וגילו] עריות ושפיכות דמים אלא אין צחוק האמור כאן אלא לענין ירושה שכשנולד אבינו יצחק לאברהם אבינו היו הכל שמחין ואומרין נולד בן לאברהם [נולד בן לאברהם] נוחל את העולם ונוטל שני חלקים והיה ישמעאל מצחק [בדעתו] ואומר אל תהי שוטים [אל תהי שוטים] אני בכור ואני נוטל שני חלקים שמתשובת הדבר אתה למד [שנאמר] (בראשית כ״א:י׳) כי לא יירש בן האמה וגו' ורואה אני את דברי מדברי ר\"ע.", | |
|
14. Tosefta, Pesahim, 10.6-10.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •passover, hallel Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 554| 10.6. "ר\"א אומר חוטפין מצה לתינוקות בשביל שלא יישנו ר' יהודה אומר משמו אפילו לא אכל אלא פרפרת אחת אפילו לא טבל אלא חזרת אחת חוטפין מצה לתנוקות בשביל שלא יישנו עד היכן הוא אומר ב\"ש אומרים עד אם הבנים שמחה [וב\"ה] אומר עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה אמרו ב\"ש וב\"ה [וכי] כבר יצאו [שמזכירין] יציאת מצרים אמרו להם ב\"ה אפילו הוא ממתין עד קרית הגבר הרי אלו לא יצאו עד שש שעות ביום היאך אומר את הגאולה ועדיין לא נגאלו.", 10.7. "[המצה החזרת והחרוסת] אע\"פ שאין חרוסת מצוה ר' אליעזר בר' צדוק אומר מצוה במקדש מביאין לפניו גופו של של פסח [מעשה ואמר להם ר\"א ב\"ר לתגרי לוד בואו וטלו לכם תבלי מצוה].", 10.8. "אין מפטירין אחר הפסח [אפיקומן] כגון [אגוזים] תמרים [וקליות] חייב אדם [לעסוק בהלכות הפסח] כל הלילה אפילו בינו לבין בנו אפילו בינו לבין עצמו אפילו בינו לבין תלמידו מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו [עסוקין בהלכות הפסח] כל הלילה עד קרות הגבר הגביהו מלפניהם ונועדו והלכו [להן] לבית המדרש איזו היא ברכת הפסח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הפסח איזו ברכת הזבח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הזבח.", | 10.6. "Rabbi Eliezer says, \"We snatch the matzot for the small children so that they don't fall asleep.\" Rabbi Yehuda said in his name, \"Even if he only ate one entree, even if he only dipped one [piece of] lettuce, we snatch the matzot for the small children so that they don't fall asleep.\" Up until [which point in i Hallel /i - Psalms of thanksgiving recited joyously and communally on many festivals] should one recite [before the meal]? Beit Shammai says, \"Up to [the verse that ends with the phrase] 'A happy mother of children'\" (Psalms 113:9). Beit Hillel says, \"Up to [the verse that ends with the phrase] 'flint stone into a water-spring'\" (Psalms 114:8). And one should conclude [this section of i Hallel /i with [the blessing of] redemption. Beit Shammai, said to Beit Hillel, \"And did they already go out [of Egypt at this time] that we [already] mention the going out of Egypt?\" Beit Hillel said [back] to them, \"Even if he waits for the call of the rooster, behold, they didn't go out until six hours into the day; how is it that he says 'the redemption' [when] they have not yet been redeemed?\"", 10.8. "We may not eat an i afikoman /i [a dessert or other foods eaten after the meal] after [we are finished eating] the Pesach sacrifice; for example nuts, dates and roasted wheat. A man is obligated to be involved with the laws of Pesach the whole night, even if it [is only a discussion] between him and his son, even if it is between him and himself, even if it is between him and his student. It happened that Rabban Gamliel and the Elders were [once] reclining in the house of Beitos ben Zunin in Lud, and they were involved with the laws of Pesach the whole night until the call of the rooster. [Their students] raised the covering of the window from in front of them, and they [then] convened and went to the house of study. What is the blessing on the Pesach sacrifice? Blessed [...] who has sanctified us with His commandments and has commanded us on the eating of the Pesach sacrifice. What is the blessing on the [other] offerings? Blessed [...] who has sanctified us with His commandments and has commanded us on the eating of the offering.", |
|
| 15. Palestinian Talmud, Berachot, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
| 16. Palestinian Talmud, Sotah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
17. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •passover, hallel Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 554| 30b. וחכמים אוסרין,ותניא כביצה,סברוה אידי ואידי בעיסה ראשונה וחולין הטבולין לחלה לא כחלה דמו,מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר אין שני עושה שלישי בחולין,ומר סבר שני עושה שלישי בחולין,אמר רב מרי בריה דרב כהנא דכולי עלמא אין שני עושה שלישי בחולין והכא בחולין הטבולין לחלה קמיפלגי מר סבר כחלה דמו ומר סבר לא כחלה דמו,ואיבעית אימא דכולי עלמא חולין הטבולין לחלה לא כחלה דמו ואין שני עושה שלישי בחולין והכא במותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל קמיפלגי,מ"ס מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ומר סבר אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל,בו ביום דרש רבי עקיבא וכו',במאי קא מיפלגי מר סבר תחומין דאורייתא ומר סבר דרבנן,ת"ר בו ביום דרש רבי עקיבא בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה כגדול המקרא את הלל והן עונין אחריו ראשי פרקים משה אמר (שמות טו, א) אשירה לה' והן אומרים אשירה לה' משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה',רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כקטן המקרא את הלל והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה' משה אמר כי גאה גאה והן אומרים כי גאה גאה,רבי נחמיה אומר כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו,במאי קמיפלגי רבי עקיבא סבר לאמר אמילתא קמייתא,ורבי אליעזר בנו של ר"י הגלילי סבר לאמר אכל מילתא ומילתא ור' נחמיה ' סבר ויאמרו דאמור כולהו בהדי הדדי לאמר דפתח משה ברישא,תנו רבנן דרש רבי יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו זה אלי ואנוהו שנאמר (תהלים ח, ג) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז,היה רבי מאיר אומר מנין שאפי' עוברים שבמעי אמן אמרו שירה שנאמר | 30b. b And the Rabbis prohibit /b separating i ḥalla /i in this manner., b And it is taught /b in a i baraita /i that Rabbi Eliezer even allows the ritually pure dough placed in the middle to be as large as b an egg-bulk, /b even though dough of that size is susceptible to the i halakhot /i of ritual impurity.,The Gemara now explains the reasoning of those who tried to prove from here that Rabbi Eliezer is of the opinion that second-degree ritual impurity cannot impart third-degree ritual impurity upon non-sacred items: b They assumed /b that both b this /b mishna b and this /b i baraita /i are referring to cases b where /b the b dough /b is of b first- /b degree impurity. b And /b furthermore, they assumed that all the i tanna’im /i agree that b non-sacred /b food b that is untithed with regard to /b the obligation to separate b i ḥalla /i , /b as its i ḥalla /i has not yet been separated, b is not /b treated b like i ḥalla /i /b as far as its ability to contract third-degree ritual impurity. Rather, it is regarded as generic non-sacred food, which is susceptible only to second-degree impurity.,Based on these assumptions the Gemara explains how these authorities understood the tannaitic dispute: b What, is it not /b clear that Rabbi Eliezer and the Rabbis b disagree with regard to /b the following matter: One b Sage, /b Rabbi Eliezer, b holds /b that an item of second-degree impurity b cannot impart /b third-degree impurity b to non-sacred items. /b Therefore, there is no problem placing an egg-bulk of pure dough in the middle, as although it will touch the impure dough and will thereby contract second-degree impurity, nevertheless it is unable to transmit impurity to the pure dough., b And /b one b Sage, /b i.e., the Rabbis, b holds /b that an item of second-degree impurity b can impart /b third-degree ritual impurity b to non-sacred items. /b They therefore prohibit placing an egg-bulk of dough in the middle, as it will assume second-degree impurity status, which, in their opinion, can impart third-degree impurity status upon the pure dough., b Rav Mari, son of Rav Kahana, said /b that the dispute can be understood differently: b Everyone /b agrees that an item of second-degree ritual impurity b cannot impart /b third-degree ritual impurity b to non-sacred items. But here, /b the dispute concerns another matter, as b they disagree with regard to /b the status of b non-sacred /b food that is b untithed vis-à-vis i ḥalla /i , /b as its i ḥalla /i has not yet been separated. One b Sage, /b i.e., the Rabbis, b holds /b that b it is /b treated b like i ḥalla /i /b with regard to its ability to contract third-degree impurity, b and /b one b Sage, /b Rabbi Eliezer, b holds /b that b it is not /b treated b like i ḥalla /i /b and cannot contract third-degree impurity. Therefore, he permits separating i ḥalla /i in this manner., b And if you wish, say /b instead that they disagree with regard to a different issue: b Everyone /b agrees that b non-sacred /b food that is b untithed with regard to i ḥalla /i is not /b treated b like i ḥalla /i /b and cannot contract third-degree impurity, b and /b that an item of second-degree ritual impurity b cannot impart /b third-degree ritual impurity b to non-sacred items. But here, they disagree with regard to /b whether or not b it is permitted to cause ritual impurity to non-sacred /b food b that is in Eretz Yisrael. /b ,One b Sage, /b Rabbi Eliezer, b holds /b that b it is permitted to cause impurity to non-sacred /b food b that is in Eretz Yisrael. /b Therefore, since the dough placed in the middle cannot impart third-degree ritual impurity status upon the dough designated for i ḥalla /i , there is no reason to prohibit doing so. b And /b one b Sage, /b i.e., the Rabbis, b holds /b that b it is prohibited to cause impurity to non-sacred /b food b that is in Eretz Yisrael. /b Therefore, although the dough of the ritually pure batch will not become impure, nevertheless the Rabbis prohibit separating i ḥalla /i in this manner, as causing the dough in the middle to become impure is prohibited.,§ It is stated in the mishna: b On that same day Rabbi Akiva interpreted /b one of the contradictory verses with regard to the amount of land surrounding the Levite cities as teaching that one may not travel beyond a two-thousand-cubit radius around his city limits on Shabbat. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, on the other hand, interprets the contradictory verses as referring to different types of land left for the Levites around their cities.,The Gemara asks: b With regard to what /b halakhic matter b do they disagree? /b The Gemara answers: One b Sage, /b Rabbi Akiva, b holds /b that the i halakha /i of Shabbat b boundaries /b is mandated b by Torah law, /b as he bases it on a verse; b and /b one b Sage, /b Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, b holds /b that the i halakha /i of Shabbat boundaries is mandated b by rabbinic law, /b and he therefore derives other matters from the verse.,§ b The Sages taught: On that same day Rabbi Akiva taught /b that b at the time that the Jewish people ascended from the /b split b sea they set their eyes on reciting a song /b of gratitude to God. b And how did they recite /b the b song? /b In the same manner b as an adult man reciting i hallel /i /b on behalf of a congregation, as his reading enables all who hear to fulfill their obligation, b and /b the congregation listening merely b recite after him the chapter headings /b of i hallel /i . So too, by the sea, b Moses said: “I will sing unto the Lord” /b (Exodus 15:1), b and /b the people b said /b after Moses: b “I will sing unto the Lord.” Moses /b continued and b said: “For He is highly exalted” /b (Exodus 15:1), b and they said /b once again the chapter heading: b “I will sing unto the Lord.” /b , b Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says: /b The Jewish people sang just b like a minor boy reciting i hallel /i and /b the congregation who hear him b repeat after him all that he says, /b word for word, as hearing the recital of a minor is insufficient for fulfilling one’s obligation. So too, by the sea, b Moses said: “I will sing unto the Lord” /b (Exodus 15:1), b and /b the people b said /b after Moses: b “I will sing to the Lord.” Moses said: “For He is highly exalted,” and they said /b after him the same words: b “For He is highly exalted.” /b , b Rabbi Neḥemya says: /b They sang the song of the sea b like a scribe, /b a cantor, b who recites /b aloud b the /b introductory prayers and blessings before b i Shema /i in the synagogue; as he begins /b by saying the b first /b words of the blessing, b and they repeat after him /b the initial words and continue reciting the rest of i Shema /i together with him in unison. So too, in the song of the sea, Moses began and then everyone recited the entire song together with him.,The Gemara asks: b With regard to what do they disagree? /b The Gemara answers that they disagree with regard to the interpretation of the verse: “Then Moses and the children of Israel sang this song unto the Lord, and said, saying” (Exodus 15:1). b Rabbi Akiva holds /b that the word b “saying,” /b which indicates that the people sang after Moses, is referring only b to the first words /b of the song, which the people continually repeated: “I will sing unto the Lord” (Exodus 15:1)., b And Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, holds /b that the word b “saying” /b is referring b to every single word, /b as they would repeat after Moses every word. b And Rabbi Neḥemya holds /b that the phrase b “and they said” /b (Exodus 15:1) indicates b that everyone recited /b the song of the sea b together, /b and the word b “saying” /b means b that Moses began /b singing the song b first; /b and then the rest of the people sang the beginning after him and they all continued in unison.,§ b The Sages taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Yosei HaGelili taught: At the time that the Jewish people ascended from the sea they resolved to sing /b a song of gratitude to God. b And how did they recite /b this song? If b a baby /b was b lying on his mother’s lap or an infant /b was b nursing from his mother’s breasts, once they saw the Divine Presence, the baby straightened his neck and the infant dropped the breast from his mouth, and they recited: “This is my God and I will glorify Him” /b (Exodus 15:2). b As it is stated: “Out of the mouths of babies and sucklings You have founded strength” /b (Psalms 8:3)., b Rabbi Meir would say: From where /b is it derived b that even fetuses in their mother’s womb recited /b the b song /b at the sea? b As it is stated: /b |
|
18. Babylonian Talmud, Rosh Hashanah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •passover, hallel Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 554| 31b. ומיבנה לאושא ומאושא ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית שערים ומבית שערים לצפורי ומצפורי לטבריא וטבריא עמוקה מכולן שנאמר (ישעיהו כט, ד) ושפלת מארץ תדברי,רבי אלעזר אומר שש גלות שנאמר (ישעיהו כו, ה) כי השח יושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר א"ר יוחנן ומשם עתידין ליגאל שנאמר (ישעיהו נב, ב) התנערי מעפר קומי שבי:, big strongמתני׳ /strong /big אמר ר' יהושע בן קרחה ועוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי שאפילו ראש בית דין בכל מקום שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד:, big strongגמ׳ /strong /big ההיא איתתא דאזמנוה לדינא קמיה דאמימר בנהרדעי אזל אמימר למחוזא ולא אזלה בתריה כתב פתיחא עילווה אמר ליה רב אשי לאמימר והא אנן תנן אפילו ראש בית דין בכל מקום שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד,א"ל הנ"מ לענין עדות החדש דא"כ נמצאת מכשילן לעתיד לבא אבל הכא (משלי כב, ז) עבד לוה לאיש מלוה,ת"ר אין כהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן וזו אחד מתשע תקנות שהתקין ריב"ז שית דהאי פירקא וחדא דפירקא קמא,ואידך דתני' גר שנתגייר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו אמר רשב"א כבר נמנה עליה רבן יוחנן וביטלה מפני התקלה,ואידך פלוגתא דרב פפא ורב נחמן בר יצחק רב פפא אמר כרם רבעי רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית,רב פפא אמר כרם רבעי (דתניא) כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד וזו היא תחומה אילת מן (הצפון) ועקרבת מן (הדרום) לוד מן המערב וירדן מן המזרח,ואמר עולא ואיתימא רבה בר עולא א"ר יוחנן מה טעם כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות,ותניא כרם רבעי היה לו לרבי אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי וביקש ר' אליעזר להפקירו לעניים,אמרו לו תלמידיו רבי כבר נמנו חבריך עליו והתירוהו מאן חבריך רבן יוחנן בן זכאי,רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית דתניא בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבחוץ הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין התקינו שיהו קושרין אותו על פתח אולם מבפנים,ועדיין היו מציצין ורואין הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר המשתלח,רב נחמן בר יצחק מאי טעמא לא אמר כרב פפא אמר לך אי סלקא דעתך רבן יוחנן בן זכאי חבריו דרבי אליעזר מי הוה רבו הוה ואידך כיון דתלמידים הוו לאו אורח ארעא למימרא ליה לרביה רבך,ורב פפא מאי טעמא לא אמר כרב נחמן בר יצחק אמר לך אי ס"ד רבן יוחנן בן זכאי בימי רבן יוחנן בן זכאי מי הוה לשון של זהורית והתניא כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה מ' שנה עסק בפרקמטיא מ' שנה למד מ' שנה לימד,ותניא מ' שנה קודם שנחרב הבית לא היה לשון של זהורית מלבין אלא מאדים ותנן משחרב הבית התקין רבן יוחנן בן זכאי ואידך אותם ארבעים שנה דלמד תלמיד יושב לפני רבו הוה ואמר מילתא ואסתבר טעמיה | 31b. b and from Yavne to Usha; and from Usha /b it returned b to Yavne; and from Yavne /b it went back b to Usha; and from Usha to Shefaram; and from Shefaram to Beit She’arim; and from Beit She’arim to Tzippori; and from Tzippori to Tiberias. And Tiberias is lower than all of them, /b as it is in the Jordan Valley. A verse alludes to these movements, b as it is stated: “And brought down, you shall speak out of the ground” /b (Isaiah 29:4)., b Rabbi Elazar says: /b There are b six exiles, /b if you count only the places, not the number of journeys, and a different verse alludes to this, b as it is stated: “For He has brought down those who dwell high, the lofty city laying it low, laying it low, to the ground, bringing it to the dust” /b (Isaiah 26:5). This verse mentions six expressions of lowering: Brought down, laying it low, laying it low, to the ground, bringing it, and to the dust. b Rabbi Yoḥa said: And from there, /b i.e., from their lowest place of descent, b they are destined to be redeemed /b in the future, b as it is stated: “Shake yourself from the dust, arise, sit, /b Jerusalem” (Isaiah 52:2)., strong MISHNA: /strong b Rabbi Yehoshua ben Korḥa said: And this, too, Rabban Yoḥa ben Zakkai instituted, that even /b if b the head of the court /b of seventy-one b is in any /b other b place, /b not where the Great Sanhedrin is in session, b the witnesses should /b nevertheless b go only to the place /b where the Great Sanhedrin b gathers /b to deliver testimony to determine the start of the month. Although the date of the month is dependent on the head of the Great Sanhedrin, as it is he who declares that the month is sanctified (see 24a), nevertheless, Rabban Yoḥa ben Zakkai instituted that the members of the Great Sanhedrin may sanctify the month in the absence of the head of the court., strong GEMARA: /strong The Gemara relates: There was b a certain woman who was called to judgment before Ameimar in Neharde’a. Ameimar /b temporarily b went to Meḥoza, and she did not follow him /b to be judged there. b He wrote a document of excommunication [ i petiḥa /i ] concerning her, /b for disobeying the court. b Rav Ashi said to Ameimar: Didn’t we learn /b in the mishna: b Even /b if b the head of the court /b of seventy-one b is in any /b other b place, the witnesses should go only to the place /b where the Great Sanhedrin b gathers? /b This shows that one must appear in the court itself, rather than follow the head of the court.,Ameimar b said to him: This applies only to testimony /b to determine the start b of the month, /b for which it is necessary to have a fixed place. The reason is b that if so, /b if the witnesses come to court when the head of the court is absent and they will have to go to another place, b consequently you will be obstructing them for future /b occasions, as they will consider it too much trouble and perhaps they will not come the next time. Therefore, the Sages said that these witnesses should go to the regular place where the Great Sanhedrin meets. b However, here, /b with regard to monetary claims, the verse states: b “The borrower is servant to the lender” /b (Proverbs 22:7), i.e., the defendant must act as is convenient to the claimant and the court.,§ b The Sages taught /b in a i baraita /i : b Priests are not allowed to ascend with their sandals to the platform /b to recite the Priestly Blessing in the synagogue. b And this is one of the nine ordices that Rabban Yoḥa ben Zakkai instituted. Six /b are mentioned b in this chapter: /b Sounding the i shofar /i on Shabbat in Yavne, taking the i lulav /i all seven days, the prohibition against eating new grain the entire day of waving, accepting testimony to determine the start of the month all day, having the witnesses to the New Moon go to the place of meeting, and reciting the Priestly Blessing without sandals. b And one /b is stated b in the first chapter, /b that the witnesses to the New Moon may desecrate Shabbat only for the months of Tishrei and Nisan., b And the other, as it is taught /b in a i baraita /i : b A convert who converts nowadays is required to set aside a quarter /b -shekel b for his nest, /b i.e., his pair of doves. By Torah law a convert must bring two burnt-offerings of birds, in addition to his immersion and circumcision. After the destruction, it was instituted that he must set aside the value of two young pigeons in anticipation of the rebuilding of the Temple. b Rabbi Shimon ben Elazar said: Rabban Yoḥa /b ben Zakkai b already /b assembled a majority who b voted and rescinded /b the ordice b due to /b a potential b mishap. /b If a convert is obligated to set aside money, someone might unwittingly use this money, thereby violating the prohibition against misuse of consecrated property., b And the other /b ordice, the ninth, b is /b the subject of b a dispute between Rav Pappa and Rav Naḥman bar Yitzḥak. Rav Pappa said: /b The ordice concerned the fruit of a b fourth-year grapevine. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: /b It was with regard to b the strip of crimson /b wool.,The Gemara elaborates: b Rav Pappa said /b that the ordice is referring to the fruit of b a fourth-year grapevine, as it is taught /b in a mishna ( i Beitza /i 5a): The fruit of b a fourth-year grapevine /b has the status of second-tithe fruits, and therefore their owner b would ascend to Jerusalem /b and eat the grapes there. If he is unable to do so, due to the distance involved or the weight of the load, he may redeem the fruits with money where he is, and later redeem that money for other fruits in Jerusalem. However, the Sages decreed that fruit from the environs of Jerusalem should not be redeemed; rather, the owners should bring the fruit itself to Jerusalem. The environs of Jerusalem for this purpose were defined as b a day’s walk in each direction. And this is its boundary: Eilat to the north, Akrabat to the south, Lod to the west, and the Jordan /b river b to the east. /b , b And Ulla said, and some say Rabba bar Ulla /b said that b Rabbi Yoḥa said: /b For b what reason /b did the Sages institute this ordice, that one who lives near Jerusalem must bring his fruit there? b In order to adorn the markets of Jerusalem with fruit, /b as this decree ensures that there is always an abundance of fruit in Jerusalem., b And it was /b further b taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Eliezer /b ben Hyrcanus, a student of Rabban Yoḥa ben Zakkai, b had a fourth-year grapevine /b located between Lod and Jerusalem, b to the east /b of b Lod alongside the village of Tavi. /b The vine was within the boundaries of Jerusalem for the purpose of this i halakha /i . Rabbi Eliezer could not bring the fruit to the Temple, as the Temple had been destroyed, b and Rabbi Eliezer sought to render /b the fruit b ownerless /b in favor b of the poor, /b for whom it would be worth the effort to bring the fruit to Jerusalem., b His students said to him: /b Our b teacher, /b there is no need to do so, as b your colleagues have already voted on /b the matter b and permitted it, /b as after the destruction of the Temple there is no need to adorn the markets of Jerusalem. The Gemara explains: b Who are: Your colleagues? /b This is referring to b Rabban Yoḥa ben Zakkai. /b , b Rav Naḥman bar Yitzḥak said: /b The ordice was with regard to b the strip of crimson /b wool used on Yom Kippur. b As it is taught /b in a i baraita /i : b At first they would tie a strip of crimson /b wool b to the opening of the Entrance Hall /b of the Temple b on the outside. /b If, after the sacrificing of the offerings and the sending of the scapegoat, the strip b turned white, /b the people b would rejoice, /b as this indicated that their sins had been atoned for. If b it did not turn white they would be sad. /b When the Sages saw that people were overly distressed on Yom Kippur, b they instituted that they should tie /b the strip of crimson wool b to the opening of the Entrance Hall on the inside, /b where only a few could enter to see it., b But /b people b would still peek and see /b it, and once again, if b it turned white they would rejoice, /b and if b it did not turn white they would be sad. /b Therefore, the Sages b instituted that they should tie half of /b the strip b to a rock /b near the place where the one who sent the scapegoat stood b and half of it between the horns of the scapegoat, /b so that the people would not know what happened to the strip until after the conclusion of Yom Kippur. This ordice was instituted by Rabban Yoḥa ben Zakkai.,The Gemara explains this dispute: b What is the reason /b that b Rav Naḥman bar Yitzḥak did not state /b his opinion with regard to the ordice b in accordance with /b the opinion of b Rav Pappa? He /b could have b said to you: If it enters your mind /b to say that b Rabban Yoḥa ben Zakkai /b rescinded the ordice of the fruit of fourth-year grapevines, b was he /b one of b Rabbi Eliezer’s colleagues, /b that the students would have referred to him in this manner? b He was his teacher. /b Therefore, Rabbi Yoḥa cannot be the one who instituted this ordice. b And the other, /b Rav Pappa, what would he respond to this? He would say that b since they were /b Rabbi Eliezer’s b students /b it is b not proper conduct /b for one b to say to his teacher: Your teacher. /b Therefore, they referred to Rabbi Yoḥa as Rabbi Eliezer’s colleague.,The Gemara asks: b And what is the reason /b that b Rav Pappa did not state /b his opinion b in accordance with /b the opinion of b Rav Naḥman bar Yitzḥak? /b Rav Pappa could have b said to you: If it enters your mind /b to say that this ordice for Yom Kippur was instituted by b Rabban Yoḥa ben Zakkai, in the days of Rabban Yoḥa ben Zakkai was there /b in fact b a strip of crimson /b wool? b Isn’t it taught /b in a i baraita /i : b All the years of Rabban Yoḥa ben Zakkai’s /b life were b 120 years: Forty years he was involved in business /b so that he could achieve ficial independence and study Torah, b forty years he studied /b Torah, and b forty years he taught /b Torah., b And it is taught /b in a i baraita /i : During b the forty years before the /b Second b Temple was destroyed the strip of crimson /b wool b would not turn white; rather, /b it would b turn /b a deeper shade of b red. And we learned /b in the mishna: b When the Temple was destroyed Rabban Yoḥa ben Zakkai instituted /b his ordices. This shows that Rabban Yoḥa lived and taught Torah after the destruction. Therefore the ordice of the crimson wool must have been made while Rabban Yoḥa was still studying Torah, before he instituted any ordices. The Gemara asks: b And the other /b Sage, Rav Naḥman bar Yitzḥak, what would he answer? According to him, that ordice was instituted during b those forty years that he studied /b Torah. He b was /b then b a student sitting before his teacher, and he said a matter, /b i.e., he suggested this ordice, b and his reasoning made sense /b to the Sages, |
|
| 19. Amram Gaon, Seder R. Amram Gaon, 1.21 (9th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •passover, hallel Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 591 |
| 20. Septuagint, 4 Maccabees, 1 Tagged with subjects: •passover, hallel Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 591 |
| 21. Anon., Pesiqta De Rav Kahana, 9.5 Tagged with subjects: •passover, hallel Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 591 |
| 22. Anon., Soferim, 10.6, 13.9, 18.2-18.3, 19.5, 20.5-20.9, 21.5 Tagged with subjects: •nan Found in books: Levine (2005), The Ancient Synagogue, The First Thousand Years, 591 |
