1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 6.8 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 15| 6.8. "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל־יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ׃", | 6.8. "And thou shalt bind them for a sign upon thy hand, and they shall be for frontlets between thine eyes.", |
|
2. Hebrew Bible, Genesis, 1.11 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 12, 15| 1.11. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ־בוֹ עַל־הָאָרֶץ וַיְהִי־כֵן׃", | 1.11. "And God said: ‘Let the earth put forth grass, herb yielding seed, and fruit-tree bearing fruit after its kind, wherein is the seed thereof, upon the earth.’ And it was so.", |
|
3. Hebrew Bible, 2 Chronicles, 24.4 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 12| 24.4. "וַיְהִי אַחֲרֵיכֵן הָיָה עִם־לֵב יוֹאָשׁ לְחַדֵּשׁ אֶת־בֵּית יְהוָה׃", | 24.4. "And it came to pass after this, that Joash was minded to restore the house of the LORD.", |
|
4. Anon., Jubilees, 50.8 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 12, 13 | 50.8. And behold the commandment regarding the Sabbaths--I have written (them) down for thee and all the judgments of its laws. br Six days wilt thou labour, but on the seventh day is the Sabbath of the Lord your God. |
|
| 5. Tosefta, Hulin, 2.19, 2.24 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 15, 71 |
6. Mishnah, Yadayim, 4.8 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 72| 4.8. "אָמַר צְדוֹקִי גְלִילִי, קוֹבֵל אֲנִי עֲלֵיכֶם, פְּרוּשִׁים, שֶׁאַתֶּם כּוֹתְבִין אֶת הַמּוֹשֵׁל עִם משֶׁה בַּגֵּט. אוֹמְרִים פְּרוּשִׁים, קוֹבְלִין אָנוּ עָלֶיךָ, צְדוֹקִי גְלִילִי, שֶׁאַתֶּם כּוֹתְבִים אֶת הַמּוֹשֵׁל עִם הַשֵּׁם בַּדַּף, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם כּוֹתְבִין אֶת הַמּוֹשֵׁל מִלְמַעְלָן וְאֶת הַשֵּׁם מִלְּמַטָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁלָּקָה מַהוּ אוֹמֵר (שם ט), ה' הַצַּדִּיק: \n", | 4.8. "A Galilean min said: I complain against you Pharisees, that you write the name of the ruler and the name of Moses together on a divorce document. The Pharisees said: we complain against you, Galilean min, that you write the name of the ruler together with the divine name on a single page [of Torah]? And furthermore that you write the name of the ruler above and the divine name below? As it is said, \"And Pharoah said, Who is the Lord that I should hearken to his voice to let Israel go?\" (Exodus 5:2) But when he was smitten what did he say? \"The Lord is righteous\" (Exodus 9:27).", |
|
7. Mishnah, Sotah, 9.15 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 71| 9.15. "מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר, בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי, בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא, בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בָּא גוֹבַי וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, פָּסַק הָעשֶׁר מִן הַחֲכָמִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטְנוּתָא, פָּסְקוּ חֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קַטְנוּתָא, שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, בָּטַל זִיו הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי, בָּטַל זִיו הַכְּהֻנָּה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי, בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ, וְאֵין שׁוֹאֵל, עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שָׁרוּ חַכִּימַיָּא לְמֶהֱוֵי כְסָפְרַיָּא, וְסָפְרַיָּא כְּחַזָּנָא, וְחַזָּנָא כְּעַמָּא דְאַרְעָא, וְעַמָּא דְאַרְעָא אָזְלָא וְדַלְדְּלָה, וְאֵין מְבַקֵּשׁ, עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה, בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָּנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. (מיכה ז) בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת, וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּא עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, אָמֵן: \n", | 9.15. "When Rabbi Meir died, the composers of fables ceased. When Ben Azzai died, the diligent students [of Torah] ceased. When Ben Zoma died, the expounders ceased. When Rabbi Joshua died, goodness ceased from the world. When Rabban Shimon ben Gamaliel died, locusts come and troubles multiplied. When Rabbi Elazar ben Azaryah died, the sages ceased to be wealthy. When Rabbi Akiba died, the glory of the Torah ceased. When Rabbi Hanina ben Dosa died, men of wondrous deeds ceased. When Rabbi Yose Katnuta died, the pious men (hasidim) ceased and why was his name called Katnuta? Because he was the youngest of the pious men. When Rabban Yoha ben Zakkai died, the splendor of wisdom ceased. When Rabban Gamaliel the elder died, the glory of the torah ceased, and purity and separateness perished. When Rabbi Ishmael ben Fabi died, the splendor of the priesthood ceased. When Rabbi died, humility and fear of sin ceased. Rabbi Phineas ben Yair says: when Temple was destroyed, scholars and freemen were ashamed and covered their head, men of wondrous deeds were disregarded, and violent men and big talkers grew powerful. And nobody expounds, nobody seeks, and nobody asks. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. Rabbi Eliezer the Great says: from the day the Temple was destroyed, the sages began to be like scribes, scribes like synagogue-attendants, synagogue-attendants like common people, and the common people became more and more debased. And nobody seeks. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. In the footsteps of the messiah insolence (hutzpah) will increase and the cost of living will go up greatly; the vine will yield its fruit, but wine will be expensive; the government will turn to heresy, and there will be no one to rebuke; the meeting-place [of scholars] will be used for licentiousness; the Galilee will be destroyed, the Gablan will be desolated, and the dwellers on the frontier will go about [begging] from place to place without anyone to take pity on them; the wisdom of the learned will rot, fearers of sin will be despised, and the truth will be lacking; youths will put old men to shame, the old will stand up in the presence of the young, “For son spurns father, daughter rises up against mother, daughter-in-law against mother-in-law a man’s own household are his enemies” (Micah 7:6). The face of the generation will be like the face of a dog, a son will not feel ashamed before his father. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. Rabbi Pinchas ben Yair says, “Heedfulness leads to cleanliness, cleanliness leads to purity, purity leads to separation, separation leads to holiness, holiness leads to modesty, modesty leads to fear of sin, fear of sin leads to piety, piety leads to the Holy Spirit, The Holy Spirit leads to the resurrection of the dead, and the resurrection of the dead comes from Elijah, blessed be his memory, Amen.”", |
|
8. Mishnah, Sanhedrin, 4.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 15| 4.5. "כֵּיצַד מְאַיְּמִין אֶת הָעֵדִים עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ, אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים, אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר, דְּמֵי אָחִיךָ, שֶׁהָיָה דָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ. וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים, הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (ויקרא ה) וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְגוֹ'. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (משלי יא) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה: \n", | 4.5. "How did they admonish witnesses in capital cases? They brought them in and admonished them, [saying], “Perhaps you will say something that is only a supposition or hearsay or secondhand, or even from a trustworthy man. Or perhaps you do not know that we shall check you with examination and inquiry? Know, moreover, that capital cases are not like non-capital cases: in non-capital cases a man may pay money and so make atonement, but in capital cases the witness is answerable for the blood of him [that is wrongfully condemned] and the blood of his descendants [that should have been born to him] to the end of the world.” For so have we found it with Cain that murdered his brother, for it says, “The bloods of your brother cry out” (Gen. 4:10). It doesn’t say, “The blood of your brother”, but rather “The bloods of your brother” meaning his blood and the blood of his descendants. Another saying is, “The bloods of your brother” that his blood was cast over trees and stones. Therefore but a single person was created in the world, to teach that if any man has caused a single life to perish from Israel, he is deemed by Scripture as if he had caused a whole world to perish; and anyone who saves a single soul from Israel, he is deemed by Scripture as if he had saved a whole world. Again [but a single person was created] for the sake of peace among humankind, that one should not say to another, “My father was greater than your father”. Again, [but a single person was created] against the heretics so they should not say, “There are many ruling powers in heaven”. Again [but a single person was created] to proclaim the greatness of the Holy Blessed One; for humans stamp many coins with one seal and they are all like one another; but the King of kings, the Holy Blessed One, has stamped every human with the seal of the first man, yet not one of them are like another. Therefore everyone must say, “For my sake was the world created.” And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be involved with this trouble”, was it not said, “He, being a witness, whether he has seen or known, [if he does not speak it, then he shall bear his iniquity] (Lev. 5:1). And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be guilty of the blood of this man?, was it not said, “When the wicked perish there is rejoicing” (Proverbs 11:10).]", |
|
9. Mishnah, Megillah, 4.8-4.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 15| 4.8. "הָאוֹמֵר אֵינִי עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִצְבוּעִין, אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבֹר. בְּסַנְדָּל אֵינִי עוֹבֵר, אַף יָחֵף לֹא יַעֲבֹר. הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ עֲגֻלָּה, סַכָּנָה וְאֵין בָּהּ מִצְוָה. נְתָנָהּ עַל מִצְחוֹ אוֹ עַל פַּס יָדוֹ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת. צִפָּן זָהָב, וּנְתָנָהּ עַל בֵּית אֻנְקְלִי שֶׁלּוֹ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנִים:", 4.9. "הָאוֹמֵר יְבָרְכוּךָ טוֹבִים, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת. עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ, מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הַמְכַנֶּה בָעֲרָיוֹת, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָאוֹמֵר, וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ (ויקרא יח), וּמִזַרְעָךְ לֹא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בְּאַרְמָיוּתָא, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִנְזִיפָה:", | 4.8. "If one says, “I will not pass before the ark in colored clothes,” even in white clothes he may not pass before it. [If one says], “I will not pass before it in shoes,” even barefoot he may not pass before it. One who makes his tefillin [for the head] round, it is dangerous and has no religious value. If he put them on his forehead or on the palm of his hand, behold this is the way of heresy. If he overlaid them with gold or put [the one for the hand] on his sleeve, behold this is the manner of the outsiders.", 4.9. "If one says “May the good bless you,” this is the way of heresy. [If one says], “May Your mercy reach the nest of a bird,” “May Your name be mentioned for the good,” “We give thanks, we give thanks,” they silence him. One who uses euphemisms in the portion dealing with forbidden marriages, he is silenced. If he says, [instead of] “And you shall not give any of your seed to be passed to Moloch,” (Leviticus 18:21) “You shall not give [your seed] to pass to a Gentile woman,” he silenced with a rebuke.", |
|
10. Mishnah, Hulin, 2.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 15| 2.9. "אֵין שׁוֹחֲטִין לֹא לְתוֹךְ יַמִּים, וְלֹא לְתוֹךְ נְהָרוֹת, וְלֹא לְתוֹךְ כֵּלִים. אֲבָל שׁוֹחֵט הוּא לְתוֹךְ עוּגָא שֶׁל מַיִם, וּבִסְפִינָה, עַל גַּבֵּי כֵלִים. אֵין שׁוֹחֲטִין לְגֻמָּא כָּל עִקָּר, אֲבָל עוֹשֶׂה גֻמָּא בְתוֹךְ בֵּיתוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכָּנֵס הַדָּם לְתוֹכָהּ. וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵן, שֶׁלֹּא יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִין: \n", | 2.9. "One may not slaughter [so that the blood runs] into the sea or into rivers, or into vessels, But one may slaughter into a pool (or vessel) of water. And when on board a ship on to vessels. One may not slaughter at all into a hole, but one may dig a hole in his own house for the blood to run into. In the street, however, he should not do so as not to follow the ways of the heretics.", |
|
11. Mishnah, Berachot, 9.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 15, 71| 9.5. "חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע. וּבְכָל נַפְשְׁךָ, אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מָמוֹנֶךָ. דָּבָר אַחֵר בְּכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח, שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים. לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ, וּבְמִנְעָלוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ, וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו, וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא, וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר. כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, וְאָמְרוּ, אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. וְהִתְקִינוּ, שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ב) וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְיָ. וְאוֹמֵר (שופטים ו) יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. וְאוֹמֵר (משלי כג) אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. וְאוֹמֵר (תהלים קיט) עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ: \n", | 9.5. "One must bless [God] for the evil in the same way as one blesses for the good, as it says, “And you shall love the Lord your God with all your heart, with all your soul and with all your might” (Deuteronomy 6:5). “With all your heart,” with your two impulses, the evil impulse as well as the good impulse. “With all your soul” even though he takes your soul [life] away from you. “With all your might” with all your money. Another explanation, “With all your might” whatever treatment he metes out to you. One should not show disrespect to the Eastern Gate, because it is in a direct line with the Holy of Holies. One should not enter the Temple Mount with a staff, or with shoes on, or with a wallet, or with dusty feet; nor should one make it a short cut, all the more spitting [is forbidden]. All the conclusions of blessings that were in the Temple they would say, “forever [lit. as long as the world is].” When the sectarians perverted their ways and said that there was only one world, they decreed that they should say, “for ever and ever [lit. from the end of the world to the end of the world]. They also decreed that a person should greet his fellow in God’s name, as it says, “And behold Boaz came from Bethlehem and said to the reapers, ‘May the Lord be with you.’ And they answered him, “May the Lord bless you’” (Ruth 2:. And it also says, “The Lord is with your, you valiant warrior” (Judges 6:12). And it also says, “And do not despise your mother when she grows old” (Proverbs 23:22). And it also says, “It is time to act on behalf of the Lord, for they have violated Your teaching” (Psalms 119:126). Rabbi Natan says: [this means] “They have violated your teaching It is time to act on behalf of the Lord.”", |
|
12. New Testament, Mark, 12.18-12.27 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 71| 12.18. Καὶ ἔρχονται Σαδδουκαῖοι πρὸς αὐτόν, οἵτινες λέγουσιν ἀνάστασιν μὴ εἶναι, καὶ ἐπηρώτων αὐτὸν λέγοντες 12.19. Διδάσκαλε, Μωυσῆς ἔγραψεν ἡμῖν ὅτι ἐάν τινος ἀδελφὸς ἀποθάνῃ καὶ καταλίπῃ γυναῖκα καὶ μὴ ἀφῇ τέκνον, ἵνα λάβῃ ὁ ἀδελφὸς αὐτοῦ τὴν γυναῖκα καὶ ἐξαναστήσῃ σπέρμα τῷ ἀδελφῷ αὐτοῦ. 12.20. ἑπτὰ ἀδελφοὶ ἦσαν· καὶ ὁ πρῶτος ἔλαβεν γυναῖκα, καὶ ἀποθνήσκων οὐκ ἀφῆκεν σπέρμα· 12.21. καὶ ὁ δεύτερος ἔλαβεν αὐτήν, καὶ ἀπέθανεν μὴ καταλιπὼν σπέρμα, καὶ ὁ τρίτος ὡσαύτως· 12.22. καὶ οἱ ἑπτὰ οὐκ ἀφῆκαν σπέρμα· ἔσχατον πάντων καὶ ἡ γυνὴ ἀπέθανεν. 12.23. ἐν τῇ ἀναστάσει τίνος αὐτῶν ἔσται γυνή; οἱ γὰρ ἑπτὰ ἔσχον αὐτὴν γυναῖκα. 12.24. ἔφη αὐτοῖς ὁ Ἰησοῦς Οὐ διὰ τοῦτο πλανᾶσθε μὴ εἰδότες τὰς γραφὰς μηδὲ τὴν δύναμιν τοῦ θεοῦ; 12.25. ὅταν γὰρ ἐκ νεκρῶν ἀναστῶσιν, οὔτε γαμοῦσιν οὔτε γαμίζονται, ἀλλʼ εἰσὶν ὡς ἄγγελοι ἐν τοῖς οὐρανοῖς· 12.26. περὶ δὲ τῶν νεκρῶν ὅτι ἐγείρονται οὐκ ἀνέγνωτε ἐν τῇ βίβλῳ Μωυσέως ἐπὶ τοῦ βάτου πῶς εἶπεν αὐτῷ ὁ θεὸς λέγων Ἐγὼ ὁ θεὸς Ἀβραὰμ καὶ θεὸς Ἰσαὰκ καὶ θεὸς Ἰακώβ; 12.27. οὐκ ἔστιν θεὸς νεκρῶν ἀλλὰ ζώντων· πολὺ πλανᾶσθε. | 12.18. There came to him Sadducees, who say that there is no resurrection. They asked him, saying, 12.19. "Teacher, Moses wrote to us, 'If a man's brother dies, and leaves a wife behind him, and leaves no children, that his brother should take his wife, and raise up offspring for his brother.' 12.20. There were seven brothers. The first took a wife, and dying left no offspring. 12.21. The second took her, and died, leaving no children behind him. The third likewise; 12.22. and the seven took her and left no children. Last of all the woman also died. 12.23. In the resurrection, when they rise, whose wife will she be of them? For the seven had her as a wife." 12.24. Jesus answered them, "Isn't this because you are mistaken, not knowing the Scriptures, nor the power of God? 12.25. For when they will rise from the dead, they neither marry, nor are given in marriage, but are like angels in heaven. 12.26. But about the dead, that they are raised; haven't you read in the book of Moses, about the Bush, how God spoke to him, saying, 'I am the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob?' 12.27. He is not the God of the dead, but of the living. You are therefore badly mistaken." |
|
13. Josephus Flavius, Jewish Antiquities, 18.257-18.260 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 39 | 18.257. 1. There was now a tumult arisen at Alexandria, between the Jewish inhabitants and the Greeks; and three ambassadors were chosen out of each party that were at variance, who came to Caius. Now one of these ambassadors from the people of Alexandria was Apion, who uttered many blasphemies against the Jews; and, among other things that he said, he charged them with neglecting the honors that belonged to Caesar; 18.258. for that while all who were subject to the Roman empire built altars and temples to Caius, and in other regards universally received him as they received the gods, these Jews alone thought it a dishonorable thing for them to erect statues in honor of him, as well as to swear by his name. 18.259. Many of these severe things were said by Apion, by which he hoped to provoke Caius to anger at the Jews, as he was likely to be. But Philo, the principal of the Jewish embassage, a man eminent on all accounts, brother to Alexander the alabarch, and one not unskillful in philosophy, was ready to betake himself to make his defense against those accusations; 18.260. but Caius prohibited him, and bid him begone; he was also in such a rage, that it openly appeared he was about to do them some very great mischief. So Philo being thus affronted, went out, and said to those Jews who were about him, that they should be of good courage, since Caius’s words indeed showed anger at them, but in reality had already set God against himself. |
|
14. Mishnah, Avot, 1.1, 1.1-2.4, 1.12, 1.15, 1.16-2.4, 1.16, 2.8-2.14, 2.8, 2.10, 3.1, 4.1, 4.2, 4.3, 4.20, 5.17, 5.18, 5.19 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Klawans (2019) 76| 3.1. "עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:", | 3.1. "Akabyah ben Mahalalel said: mark well three things and you will not come into the power of sin: Know from where you come, and where you are going, and before whom you are destined to give an account and reckoning. From where do you come? From a putrid drop. Where are you going? To a place of dust, of worm and of maggot. Before whom you are destined to give an account and reckoning? Before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed be he.", |
|
15. Anon., Leviticus Rabba, 13.5 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 71| 13.5. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל הַנְּבִיאִים רָאוּ הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת וגו', רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, מָקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, (בראשית ב, י): וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה נְהָרוֹת, (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זֶה בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. (בראשית ב, יא): הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּיַחֶלֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים. (בראשית ב, יא): אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, (בראשית ב, יב): שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם, מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. (בראשית ב, יג): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זֶה מָדַי, שֶׁהֶעֱמִידָה אֶת הָמָן הָרָשָׁע שֶׁמָּשַׁךְ עִסָּה כַּנָּחָשׁ, עַל שׁוּם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. (בראשית ב, יג): הוּא הַסּוֹבֵב אֶת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, א): מֵהוֹדוּ וְעַד כּוּשׁ. (בראשית ב, יד): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, זוֹ יָוָן, שֶׁהִיא חַדָּה וְקַלָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר לָהֶם כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר, אָמַר רַב הוּנָא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, שֶׁהָיוּ מְאַשְׁרִין עַצְמָן מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְצֵירִין לְיִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, הוּא אֱדוֹם שֶׁפָּרָת וְרָבָת בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל זָקֵן. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לִבְנוֹ. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְבֵיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, פָּרָת עַל שׁוּם סוֹפָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי. אַבְרָהָם רָאָה הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן (בראשית טו, יב): וְהִנֵּה אֵימָה, זוֹ בָּבֶל עַל שֵׁם (דניאל ג, יט): נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא. (בראשית טו, יב): חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ג, יג): לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. (בראשית טו, יב): גְּדֹלָה, זוֹ יָוָן, אָמַר רַב נַחְמָן מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת מֵאָה וְשִׁבְעִים וְאֶחָד אִפַּרְכִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אִסְטְרָטָלִיטוּן, וְרַבָּנָן אָמְרִין שִׁשִּׁים שִׁשִׁים, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חָנִין עַל הֲדָא דְרַבָּנָן (דברים ח, טו): הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, נָחָשׁ זֶה בָּבֶל. שָׂרָף, זֶה מָדַי. עַקְרָב, זֶה יָוָן, מָה עַקְרָב זֶה מַשְׁרֶצֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים. (בראשית טו, יב): נֹפֶלֶת, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (דניאל ז, ז): דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן. גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, עַל שֵׁם (אסתר ג, א): גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. נֹפֶלֶת, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל. רָאָה דָּנִיֵּאל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ב ג): חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא, וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא, אִם זְכִיתֶם מִן יַמָּא וְאִם לָאו מִן חוֹרְשָׁא, הֲדָא חֵיוְתָא דְיַמָּא כִּי סָלְקָא מִן יַמָּא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, דְכַוָּותָא (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר, עַיִ"ן תְּלוּיָה, אִם זְכִיתֶם מִן הַיְאוֹר וְאִם לָאו מִן הַיַּעַר, הֲדָא חֵיוְתָא כִּי סָלְקָא מִן נַהֲרָא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, (דניאל ז, ג): שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא, אַל תִּקְרֵי שָׁנְיָן אֶלָּא סָנְיָן דָּא מִן דָּא, מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֻמָּה שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בָּעוֹלָם הִיא שׂוֹנְאָה לְיִשְׂרָאֵל וּמְשַׁעְבְּדָא בָּהֶן. (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, זוֹ בָּבֶל, יִרְמְיָה רָאָה אוֹתָהּ אֲרִי וְרָאָה אוֹתָהּ נֶשֶׁר, דִּכְתִיב (ירמיה ד, ז): עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ (ירמיה מט, כב): הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה, אָמְרִין לְדָנִיֵּאל אַתּ מָה חָמֵית לְהוֹן, אָמַר לְהוֹן חָמֵיתִי אַפִּין כְּאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַּפֵּיהּ וּנְטִילַת מִן אַרְעָא. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל אוֹתוֹ אֲרִי לָקָה וְלִבּוֹ לֹא לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ז, ד): וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַף לִבּוֹ לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ד, יג): לִבְבֵהּ מִן אֲנָשָׁא יְשַׁנּוֹן. חָזֵה הֲוֵית (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרֵי תִנְיָנָא דָמְיָא לְדֹב, לְדב כְּתִיב זֶה מָדַי, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ירמיה ה, ו): עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זוֹ בָּבֶל. (ירמיה ה, ו): זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, זוֹ מָדַי. (ירמיה ה, ו): נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם, זוֹ יָוָן. (ירמיה ה, ו): כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף, זוֹ אֱדוֹם, לָמָּה, (ירמיה ה, ו): כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם. (דניאל ז, ו): חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר, זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה מַעֲמֶדֶת בִּגְזֵרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. (דניאל ז, ז): בָּאתַר דְּנָא חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה, זוֹ אֱדוֹם, דָּנִיֵּאל רָאָה שְׁלָשְׁתָּן בְּלַיְלָה אֶחָד וְלָזוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, לָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לָהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): וְתִכָּפֵל. משֶׁה רָאָה אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלז, ח): אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. (ויקרא יא, ה): אֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי. רַבָּנָן וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רַבָּנָן אָמְרֵי מַה הַשָּׁפָן הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה וְסִימָנֵי טָהֳרָה, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת מָדַי מַעֲמֶדֶת צַדִּיק וְרָשָׁע. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן דָּרְיָוֶשׁ הָאַחֲרוֹן בְּנָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר הָיָה, טָהוֹר מֵאִמּוֹ וְטָמֵא מֵאָבִיו. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, אִמּוֹ שֶׁל תַּלְמַי אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ פָּרַס, משֶׁה נָתַן שְׁלָשְׁתָּם בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָזוֹ בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר (דניאל ז, ז): יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְתִכָּפֵל. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן מִכָּל הַנְּבִיאִים לֹא פִּרְסְמוּהָ אֶלָּא שְׁנַיִם אָסָף וּמשֶׁה, אָסָף אָמַר (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר. משֶׁה אָמַר (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה, לָמָּה נִמְשְׁלָה לַחֲזִיר, לוֹמַר לָךְ מָה חֲזִיר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹבֵץ מוֹצִיא טְלָפָיו וְאוֹמֵר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר, כָּךְ מַלְכוּת אֱדוֹם מִתְגָּאָה וְחוֹמֶסֶת וְגוֹזֶלֶת וְנִרְאֵית כְּאִלּוּ מַצַּעַת בִּימָה. מַעֲשֶׂה בְּשִׁלְטוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹרֵג הַגַּנָּבִים וְהַמְנָאֲפִים וְהַמְכַשְּׁפִים, גָּחִין וְאָמַר לַסַּנְקְלִיטִין, שְׁלָשְׁתָּן עָשִׂיתִי בְּלַיְלָה אֶחָד. דָּבָר אַחֵר, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, (ויקרא יא, ד): כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן, כָּל מַה שֶּׁפָּרַט דָּוִד כָּלַל אוֹתוֹ רָשָׁע בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, לד): כְּעַן אֲנָה נְבֻכַדְנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָא. מְשַׁבַּח (תהלים קמז, יב): שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַיִם אֶת ה'. וּמְרוֹמֵם (תהלים ל, ב): אֲרוֹמִמְךָ ה'. וּמְהַדַּר (תהלים קד, א): ה' אֱלֹהַי גָדַלְתָּ מְאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. (דניאל ד, לד): דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשֹׁט (תהלים קלח, ב): עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ. (דניאל ד, לד): וְאֹרְחָתֵהּ דִּין (תהלים צו, י): יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים. (דניאל ד, לד): וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ. (דניאל ד, לד): יָכִל לְהַשְׁפָּלָה (תהלים עה, יא): וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ. (ויקרא יא, ה): וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, (ויקרא יא, ה): כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא א, ב): כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, (ויקרא יא, ו): כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְּקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן כַּד הֲוָה חָמֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, אוֹמֵר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֶׁל שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זֶה אֱדוֹם, (ויקרא יא, ז): וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא דַּיָּן שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת אֶלָּא מְחָרֶפֶת וּמְגַדֶּפֶת וְאוֹמֶרֶת (תהלים עג, כה): מִי לִי בַשָּׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת דָּנִיֵּאל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, מט): וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת מָרְדְּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב, יט): וּמָרְדֳּכַי ישֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס כַּד הֲוָה חָמֵי לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הֲוָה קָאֵים עַל רַגְלֵיהּ, אָמְרִין לֵיהּ מִינָאֵי, מִן קֳדָם יְהוּדָאי אַתְּ קָאֵים, אָמַר לָהֶם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵא לְמִלְחָמָה דְּמוּתוֹ אֲנִי רוֹאֶה וְנוֹצֵחַ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים, וְלֹא דַי שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת אֶלָּא שֶׁהוֹרֶגֶת אוֹתָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מז, ו): קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וגו', נַחֲלָתִי רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵרָה הִוא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה גוֹרֶרֶת מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲזִיר, שֶׁמַּחֲזֶרֶת עֲטָרָה לִבְעָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה. | |
|
| 16. Palestinian Talmud, Sanhedrin, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
| 17. Justin, Dialogue With Trypho, 96.2, 137.2 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 15 |
| 18. Anon., Sifre Deuteronomy, 331 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 71 |
19. Eusebius of Caesarea, Life of Constantine, 3.64-3.65 (3rd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •orthodoxy, and heresy Found in books: Ando and Ruepke (2006) 121 | 3.64. Victor Constantinus, Maximus Augustus, to the heretics. Understand now, by this present statute, you Novatians, Valentinians, Marcionites, Paulians, you who are called Cataphrygians, and all you who devise and support heresies by means of your private assemblies, with what a tissue of falsehood and vanity, with what destructive and venomous errors, your doctrines are inseparably interwoven; so that through you the healthy soul is stricken with disease, and the living becomes the prey of everlasting death. You haters and enemies of truth and life, in league with destruction! All your counsels are opposed to the truth, but familiar with deeds of baseness; full of absurdities and fictions: and by these ye frame falsehoods, oppress the innocent, and withhold the light from them that believe. Ever trespassing under the mask of godliness, you fill all things with defilement: ye pierce the pure and guileless conscience with deadly wounds, while you withdraw, one may almost say, the very light of day from the eyes of men. But why should I particularize, when to speak of your criminality as it deserves demands more time and leisure than I can give? For so long and unmeasured is the catalogue of your offenses, so hateful and altogether atrocious are they, that a single day would not suffice to recount them all. And, indeed, it is well to turn one's ears and eyes from such a subject, lest by a description of each particular evil, the pure sincerity and freshness of one's own faith be impaired. Why then do I still bear with such abounding evil; especially since this protracted clemency is the cause that some who were sound have become tainted with this pestilent disease? Why not at once strike, as it were, at the root of so great a mischief by a public manifestation of displeasure? 3.65. Forasmuch, then, as it is no longer possible to bear with your pernicious errors, we give warning by this present statute that none of you henceforth presume to assemble yourselves together. We have directed, accordingly, that you be deprived of all the houses in which you are accustomed to hold your assemblies: and our care in this respect extends so far as to forbid the holding of your superstitious and senseless meetings, not in public merely, but in any private house or place whatsoever. Let those of you, therefore, who are desirous of embracing the true and pure religion, take the far better course of entering the catholic Church, and uniting with it in holy fellowship, whereby you will be enabled to arrive at the knowledge of the truth. In any case, the delusions of your perverted understandings must entirely cease to mingle with and mar the felicity of our present times: I mean the impious and wretched double-mindedness of heretics and schismatics. For it is an object worthy of that prosperity which we enjoy through the favor of God, to endeavor to bring back those who in time past were living in the hope of future blessing, from all irregularity and error to the right path, from darkness to light, from vanity to truth, from death to salvation. And in order that this remedy may be applied with effectual power, we have commanded, as before said, that you be positively deprived of every gathering point for your superstitious meetings, I mean all the houses of prayer, if such be worthy of the name, which belong to heretics, and that these be made over without delay to the catholic Church; that any other places be confiscated to the public service, and no facility whatever be left for any future gathering; in order that from this day forward none of your unlawful assemblies may presume to appear in any public or private place. Let this edict be made public. |
|
20. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Klawans (2019) 71| 38b. גופו מבבל וראשו מארץ ישראל ואבריו משאר ארצות עגבותיו א"ר אחא מאקרא דאגמא,א"ר יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו שנאמר (תהלים מט, יג) אדם ביקר בל ילין,אמר רמי בר חמא אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה שנאמר (תהלים מט, יג) נמשל כבהמות נדמו:,(שע"ה בסו"ף ארמ"י סימן) אמר רב יהודה א"ר בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו אמרו לפניו רבש"ע מה מעשיו אמר להן כך וכך מעשיו,אמרו לפניו רבש"ע (תהלים ח, ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם וכן כת שניה כת שלישית אמרו לפניו רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו כל העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה,כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין אמרו לפניו רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך אמר להן (ישעיהו מו, ד) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו',אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר (דברים ד, לב) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה,אמר ר"א אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים (עד קצה השמים) כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני וגו' קשו קראי אהדדי אידי ואידי חדא מידה היא,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר (תהלים קלט, יז) ולי מה יקרו רעיך אל,והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר (בראשית ג, ט) ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה אן נטה לבך רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה כתיב הכא (הושע ו, ז) והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם (בראשית ט, ט) את בריתי הפר,רב נחמן אמר כופר בעיקר היה כתיב הכא עברו ברית וכתיב התם (את בריתי הפר) (ירמיהו כב, ט) ואמרו על אשר עזבו (את) ברית ה' (אלהי אבותם),תנן התם ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס אמר ר' יוחנן ל"ש אלא אפיקורוס (של) עובדי כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי,א"ר יוחנן כ"מ שפקרו המינים תשובתן בצידן (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו (ואומר) (בראשית א, כז) ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית יא, ז) הבה נרדה ונבלה שם שפתם (בראשית יא, ה) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל (בראשית לה, ז) כי שם נגלו אליו האלהים (בראשית לה, ג) לאל העונה אותי ביום צרתי,(דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו (שמואל ב ז, כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם (דניאל ז, ט) עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב,הנך למה לי כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אא"כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא,התינח כולהי עד די כרסוון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע א"ל ר' יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה,קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר"ע א"ל ר' אלעזר בן עזריא עקיבא מה לך אצל הגדה כלך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו,אמר רב נחמן האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר אמר ההוא מינא לרב אידית כתיב (שמות כד, א) ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שמות כג, כא) כי שמי בקרבו,אי הכי ניפלחו ליה כתיב (שמות כג, כא) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב (שמות לג, טו) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו',אמר ליה ההוא מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב (בראשית יט, כד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה א"ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב (בראשית ד, כג) ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מיבעי ליה אלא משתעי קרא הכי הכא נמי משתעי קרא הכי א"ל מנא לך הא מפירקיה דר"מ שמיע לי,דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי ואמר ר' יוחנן ג' מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלש | 38b. b his torso /b was fashioned from dust taken b from Babylonia, and his head /b was fashioned from dust taken b from Eretz Yisrael, /b the most important land, b and his limbs /b were fashioned from dust taken b from the rest of the lands /b in the world. With regard to b his buttocks, Rav Aḥa says: /b They were fashioned from dust taken b from Akra De’agma, /b on the outskirts of Babylonia., b Rabbi Yoḥa bar Ḥanina says: Daytime is twelve hours /b long, and the day Adam the first man was created was divided as follows: In the b first hour /b of the day, b his dust was gathered. /b In the b second, /b an undefined b figure was fashioned. /b In the b third, his limbs were extended. /b In the b fourth, a soul was cast into him. /b In the b fifth, he stood on his legs. /b In the b sixth, he called /b the creatures by the b names /b he gave them. In the b seventh, Eve was paired with him. /b In the b eighth, they arose to the bed two, and descended four, /b i.e., Cain and Abel were immediately born. In the b ninth, he was commanded not to eat of the Tree /b of Knowledge. In the b tenth, he sinned. /b In the b eleventh, he was judged. /b In the b twelfth, he was expelled and left /b the Garden of Eden, b as it is stated: “But man abides not in honor; /b he is like the beasts that perish” (Psalms 49:13). Adam did not abide, i.e., sleep, in a place of honor for even one night., b Rami bar Ḥama says /b in explanation of the end of that verse: b A wild animal does not have power over a person unless /b that person b seems to /b the wild animal b like an animal, as it is stated: “He is like the beasts that perish.” /b ,The Gemara presents b a mnemonic /b for the statements that follow: b At the time, to the end, Aramaic. Rav Yehuda says /b that b Rav says: At the time that the Holy One, Blessed be He, sought to create a person, He created one group of ministering angels. He said to them: /b If b you agree, let us fashion a person in our image. /b The angels b said before him: Master of the Universe, what are the actions of /b this person You suggest to create? God b said to them: His actions are such and such, /b according to human nature.,The angels b said before him: Master of the Universe: “What is man that You are mindful of him? And the son of man that You think of him?” /b (Psalms 8:5), i.e., a creature such as this is not worth creating. God b outstretched His small finger among them and burned them /b with fire. b And the same /b occurred with b a second group /b of angels. The b third group /b of angels that He asked b said before Him: Master of the Universe, the first /b two groups b who spoke /b their mind b before You, what did they accomplish? The entire world is Yours; whatever You wish to do in Your world, do. /b God then created the first person., b When /b history b arrived at /b the time of b the people of the generation of the flood and the people of the generation of the dispersion, /b i.e., the Tower of Babel, b whose actions were ruinous, /b the angels b said before God: Master of the Universe, didn’t the /b first set of angels b speak appropriately before You, /b that human beings are not worthy of having been created? God b said to them /b concerning humanity: b “Even to your old age I am the same; and even to hoar hairs will I suffer you; /b I have made and I will bear; and I will carry, and I will deliver you” (Isaiah 46:4), i.e., having created people, I will even suffer their flaws., b Rav Yehuda says /b that b Rav says: Adam the first /b man spanned b from one end of the world until the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other” /b (Deuteronomy 4:32), meaning that on the day Adam was created he spanned from one end of the heavens until the other. b Once /b Adam b sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me and laid Your hand upon me” /b (Psalms 139:5), that at first Adam spanned “behind and before,” meaning everywhere, and then God laid His hand on him and diminished him., b Rabbi Elazar says: /b The height of b Adam the first /b man b was from the ground until the firmament, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other.” /b Adam stood “upon the earth” and rose to the end of the heavens. b Once /b Adam b sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me /b and laid Your hand upon me.” The Gemara asks: The interpretations of b the verses contradict each other. /b The first interpretation is that his size was from one end of the world to the other, and the second interpretation is that it was from the earth until the heavens. The Gemara answers: b This and that, /b from one end of the world to another and from the earth until the heavens, b are one measure, /b i.e., the same distance., b And Rav Yehuda says /b that b Rav says: Adam the first /b man b spoke in the language of Aramaic, as it is stated /b in the chapter of Psalms speaking in the voice of Adam: b “How weighty also are Your thoughts to me, O God” /b (Psalms 139:17)., b And this, /b i.e., that the verse in Psalms is stated by Adam, is what b Reish Lakish says: What /b is the meaning of that b which is written: “This is the book of the generations of Adam” /b (Genesis 5:1)? This verse b teaches that the Holy One, Blessed be He, showed /b Adam b every generation and its /b Torah b interpreters, every generation and its wise ones. When he arrived at /b his vision of b the generation of Rabbi Akiva, /b Adam b was gladdened by his Torah, and saddened by his /b manner of b death. He said: “How weighty also are Your thoughts to me, O God,” /b i.e., how it weighs upon me that a man as great as Rabbi Akiva should suffer., b And Rav Yehuda says /b that b Rav says: Adam the first /b man b was a heretic, as it is stated: “And the Lord called to the man and said to him: Where are you”? /b (Genesis 3:9), meaning, to b where has your heart turned, /b indicating that Adam turned from the path of truth. b Rabbi Yitzḥak says: He was /b one who b drew his foreskin /b forward, so as to remove any indication that he was circumcised. It b is written here: “And they like men [ i adam /i ] have transgressed the covet” /b (Hosea 6:7), b and /b it b is written there: /b “And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; b he has broken My covet” /b (Genesis 17:14)., b Rav Naḥman says: He was a denier of the fundamental principle /b of belief in God. It b is written here: /b “And they like men [ i adam /i ] b have transgressed the covet,” and /b it b is written there: “He has broken My covet,” /b and it is written in a third verse: b “And then they shall answer: Because they have forsaken the covet of the Lord their God /b and worshipped other gods and served them” (Jeremiah 22:9).,§ b We learned /b in a mishna b there /b (Avot 2:14): b Rabbi Eliezer says: Be persistent to learn Torah, and know what to respond to the heretic [ i la’apikoros /i ]. Rabbi Yoḥa says: /b This was b taught only /b with regard to b a gentile heretic, but /b not with regard to b a Jewish heretic, /b as one should not respond to him. b All the more so, /b if one does respond b he will become more heretical. /b His heresy is assumed to be intentional, and any attempt to rebut it will only cause him to reinforce his position., b Rabbi Yoḥa says: Any place /b in the Bible from b where the heretics /b attempt to b prove their heresy, /b i.e., that there is more than one god, b the response to their /b claim is b alongside them, /b i.e., in the immediate vicinity of the verses they cite. The verse states that God said: b “Let us make man in our image” /b (Genesis 1:26), employing the plural, b but it /b then b states: “And God created man in His image” /b (Genesis 1:27), employing the singular. The verse states that God said: b “Come, let us go down and there confound their language” /b (Genesis 11:7), but it also states: b “And the Lord came down to see the city and the tower” /b (Genesis 11:5). The verse states in the plural: b “There God was revealed [ i niglu /i ] to him /b when he fled from the face of his brother” (Genesis 35:7), but it also states in the singular: b “To God Who answers [ i haoneh /i ] me in the day of my distress” /b (Genesis 35:3).,Rabbi Yoḥa cites several examples where the counterclaim is in the same verse as the claim of the heretics. The verse states: b “For what nation is there so great that has God so near to them as the Lord our God is whenever we call upon Him?” /b (Deuteronomy 4:7), where the term “near” is written in plural, i kerovim /i , but the term “upon Him” is written in singular. Another verse states: b “And who is like Your people, like Israel, a nation one in the earth, whom God went to redeem unto Himself for a people?” /b (II Samuel 7:23), where the term “went” is written in plural, i halekhu /i , but the term “Himself” is written in singular. Another verse states: “I beheld b till thrones were placed, and one that was ancient of days did sit” /b (Daniel 7:9); where the term “thrones” is written in plural, i kharsavan /i , but the term “sit” is written in singular.,The Gemara asks: b Why do I /b need b these /b instances of plural words? Why does the verse employ the plural at all when referring to God? The Gemara explains: This is b in accordance with /b the statement b of Rabbi Yoḥa, as Rabbi Yoḥa says: The Holy One, Blessed be He, does not act unless He consults with the entourage of Above, /b i.e., the angels, b as it is stated: “The matter is by the decree of the watchers, and the sentence by the word of the holy ones” /b (Daniel 4:14).,The Gemara clarifies: This b works out well for /b almost b all /b the verses, as they describe an action taken by God, but b what is there to say /b concerning the verse: “I beheld b till thrones were placed”? /b The Gemara answers: b One /b throne is b for Him and one /b throne is b for David, /b i.e., the messiah, b as it is taught /b in a i baraita /i : b One /b throne is b for Him and one /b throne is b for David; /b this is b the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yosei said to him: Akiva! Until when will you desacralize the Divine Presence /b by equating God with a person? b Rather, /b the correct interpretation is that both thrones are for God, as b one /b throne is b for judgment and one /b throne is b for righteousness. /b ,The Gemara asks: Did Rabbi Akiva b accept /b this explanation b from /b Rabbi Yosei b or /b did he b not accept it from him? /b The Gemara suggests: b Come /b and b hear /b a proof to the matter from what was taught in another i baraita /i , b as it is taught /b in a i baraita /i : b One /b throne is b for judgment and one /b throne is b for righteousness; /b this is b the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva! What are you doing near, /b i.e., discussing, matters of b i aggada /i ? Go near /b tractates b i Nega’im /i and i Oholot /i , /b which examine the complex i halakhot /i of ritual purity, where your knowledge is unparalleled. b Rather, /b the correct interpretation is that while both thrones are for God, b one /b is b for a throne and one /b is b for a stool. /b There is b a throne for God to sit upon, and a stool /b that serves b as His footstool. /b , b Rav Naḥman says: This one, /b i.e., any person, b who knows /b how b to respond to the heretics /b as effectively b as Rav Idit should respond /b to them, b but if /b he does b not /b know, he b should not respond /b to them. The Gemara relates: b A certain heretic said to Rav Idit: /b It b is written /b in the verse concerning God: b “And to Moses He said: Come up to the Lord” /b (Exodus 24:1). The heretic raised a question: b It should have /b stated: b Come up to Me. /b Rav Idit b said to him: This /b term, “the Lord,” in that verse b is /b referring to the angel b Metatron, whose name is like the name of his Master, as it is written: /b “Behold I send an angel before you to keep you in the way and to bring you to the place that I have prepared. Take heed of him and obey his voice; do not defy him; for he will not pardon your transgression, b for My name is in him” /b (Exodus 23:20–21).,The heretic said to him: b If so, /b if this angel is equated with God, b we should worship him /b as we worship God. Rav Idit said to him: It b is written: “Do not defy [ i tammer /i ] him,” /b which alludes to: b Do not replace Me [ i temireni /i ] with him. /b The heretic said to him: b If so, why do I /b need the clause b “For he will not pardon your transgression”? /b Rav Idit b said to him: We believe that we did not accept /b the angel b even as a guide [ i befarvanka /i ] /b for the journey, b as it is written: “And he said to him: If Your Presence go not with me /b raise us not up from here” (Exodus 33:15). Moses told God that if God Himself does not accompany the Jewish people they do not want to travel to Eretz Yisrael.,The Gemara relates: b A certain heretic said to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei: /b It b is written: “And the Lord rained upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lord /b out of heaven” (Genesis 19:24). The heretic raised the question: b It should have /b stated: b From Him /b out of heaven. b A certain launderer said to /b Rabbi Yishmael: b Leave him be; I will respond to him. /b This is b as it is written: “And Lemech said to his wives: Adah and Zillah, hear my voice; wives of Lemech, /b hearken to my speech” (Genesis 4:23). One can raise the question: b It should have /b been written: b My wives, /b and not: “Wives of Lemech.” b Rather, it is /b the style of b the verse /b to b speak in this /b manner. b Here too, it is /b the style of b the verse /b to b speak in this /b manner. Rabbi Yishmael b said to /b the launderer: b From where did you /b hear b this /b interpretation? The launderer b said to him: I heard it at the lecture of Rabbi Meir. /b ,The Gemara comments: This is b as Rabbi Yoḥa said: When Rabbi Meir would teach his lecture he would expound one-third i halakha /i , one-third i aggada /i , /b and b one-third parables. And Rabbi Yoḥa says: Rabbi Meir had, /b i.e., taught, b three hundred parables of foxes, and we have only three. /b |
|
21. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 15| 28b. רב אויא חלש ולא אתא לפרקא דרב יוסף למחר כי אתא בעא אביי לאנוחי דעתיה דרב יוסף א"ל מ"ט לא אתא מר לפרקא א"ל דהוה חליש לבאי ולא מצינא א"ל אמאי לא טעמת מידי ואתית א"ל לא סבר לה מר להא דרב הונא דאמר רב הונא אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין א"ל איבעי ליה למר לצלויי צלותא דמוספין ביחיד ולטעום מידי ולמיתי א"ל ולא סבר לה מר להא דא"ר יוחנן אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור א"ל לאו אתמר עלה א"ר אבא בצבור שנו,ולית הלכתא לא כרב הונא ולא כריב"ל כרב הונא הא דאמרן כריב"ל דאריב"ל כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה:, big strongמתני׳ /strong /big ר' נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה אמרו לו מה מקום לתפלה זו אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי:, big strongגמ׳ /strong /big ת"ר בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם,ביציאתו מהו אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שאני משכים והם משכימים אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר אני רץ והם רצים אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת:,ת"ר כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא,אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא,וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה,אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אעפ"כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה,אמרו לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם.,בשעת פטירתו אמר להם פנו כלים מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא:, big strongמתני׳ /strong /big רבן גמליאל אומר בכל יום ויום מתפלל אדם שמנה עשרה רבי יהושע אומר מעין י"ח ר"ע אומר אם שגורה תפלתו בפיו מתפלל י"ח ואם לאו מעין י"ח,ר"א אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים,ר' יהושע אומר ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה ואומר הושע ה' את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך ברוך אתה ה' שומע תפלה,היה רוכב על החמור ירד ויתפלל ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים היה מהלך בספינה או באסדא יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים:, big strongגמ׳ /strong /big הני י"ח כנגד מי,א"ר הלל בריה דר' שמואל בר נחמני כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד (תהלים כט, א) בהבו לה' בני אלים רב יוסף אמר כנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע א"ר תנחום אמר רבי יהושע בן לוי כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה.,ואמר ר' תנחום אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה,עולא אמר עד כדי שיראה איסר כנגד לבו רבי חנינא אמר כיון שנענע ראשו שוב אינו צריך אמר רבא והוא דמצער נפשיה ומחזי כמאן דכרע,הני תמני סרי תשסרי הוויין,אמר רבי לוי ברכת הצדוקים ביבנה תקנוה כנגד מי תקנוה,א"ר לוי לרבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני כנגד (תהלים כט, ג) אל הכבוד הרעים לרב יוסף כנגד אחד שבקריאת שמע לר' תנחום א"ר יהושע בן לוי כנגד חוליא קטנה שבשדרה:,ת"ר שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה אמר להם ר"ג לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים עמד שמואל הקטן ותקנה,לשנה אחרת שכחה | 28b. After mentioning until when the additional prayer may be recited, the Gemara relates: b Rav Avya was ill and did not come to Rav Yosef’s Shabbat lecture. When /b Rav Avya b came the following day, Abaye sought to placate Rav Yosef, /b and through a series of questions and answers sought to make clear to him that Rav Avya’s failure to attend the lecture was not a display of contempt for Rav Yosef. br To this end, he asked him: b Why did the Master not attend the Shabbat lecture? /b br Rav Avya b said to him: Because my heart was faint and I was unable /b to attend. br Abaye b said to him: Why did you not eat something and come? /b br Rav Avya b said to him: /b Does b the Master not hold /b in accordance with b that /b statement b of Rav Huna? As Rav Huna said: A person may not taste anything before he recites the additional prayer. /b br Abaye b said to him: My Master should have recited the additional prayer individually, eaten something, and /b then b come /b to the lecture. br Rav Avya b said to him: /b Does b my Master not hold /b in accordance with b that /b statement b of Rabbi Yoḥa: A person may not recite his /b individual b prayer prior to the communal prayer? /b br Abaye b said to him: /b Was b it not stated regarding this /b i halakha /i , b Rabbi Abba said: They taught /b this b in a communal /b setting? br In other words, only one who is part of a congregation is prohibited from praying alone prior to the prayer of the congregation. Even though Rav Avya was incorrect, the reason for his failure to attend the lecture was clarified through this discussion., b And /b the Gemara summarizes: b The i halakha /i is neither in accordance with /b the statement of b Rav Huna nor in accordance with /b the statement of b Rabbi Yehoshua ben Levi. /b The Gemara explains: It is not b in accordance with /b the statement of b Rav Huna, as we said /b above with regard to the prohibition to eat prior to the additional prayer. It is not b in accordance with /b the statement of b Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: Once the time /b to recite b the afternoon prayer has arrived, a person may not taste anything before he recites the afternoon prayer. /b , strong MISHNA: /strong In addition to the i halakhot /i relating to the fixed prayers, the Gemara relates: b Rabbi Neḥunya ben Hakana would recite a brief prayer upon his entrance into the study hall and upon his exit. They said to him: /b The study hall is not a dangerous place that would warrant a prayer when entering and exiting, so b what room is there for this prayer? He said to them: Upon my entrance, I pray that no mishap will transpire /b caused b by me /b in the study hall. b And upon my exit, I give thanks for my portion. /b , strong GEMARA: /strong b The Sages taught /b in a i baraita /i the complete formula of Rabbi Neḥunya ben Hakana’s prayer: b Upon his entrance, what does he say? May it be Your will, Lord my God, that no mishap /b in determining the i halakha /i b transpires /b caused b by me, and that I not fail in any matter of i halakha /i , and that my colleagues, /b who together with me engage in clarifying the i halakha, /i b will rejoice in me. /b He specified: b And that I will neither declare pure that which is impure, nor /b declare b impure that which is pure and that my colleagues will not fail in any matter of i halakha /i , and that I will rejoice in them. /b , b Upon his exit, what did he say? I give thanks before You, Lord my God, that You have placed my lot among those who sit in the study hall, and that you have not given me my portion among those who sit /b idly b on /b street b corners. I rise early, and they rise early. I rise early to /b pursue b matters of Torah, and they rise early to /b pursue b frivolous matters. I toil and they toil. I toil and receive a reward, and they toil and do not receive a reward. I run and they run. I run to the life of the World-to-Come and they run to the pit of destruction. /b ,On a similar note, the Gemara recounts related stories with different approaches. b The Sages taught: When Rabbi Eliezer fell ill, his students entered to visit him. They said to him: Teach us paths of life, /b guidelines by which to live, b and we will thereby merit the life of the World-to-Come. /b , b He said to them: Be vigilant in the honor of your counterparts, and prevent your children from logic /b when studying verses that tend toward heresy ( i ge /i ’ i onim /i ), b and place /b your children, while they are still young, b between the knees of Torah scholars, and when you pray, know before Whom you stand. For /b doing b that, you will merit the life of the World-to-Come. /b ,A similar story is told about Rabbi Eliezer’s mentor, Rabban Yoḥa ben Zakkai: When b Rabbi Yoḥa ben Zakkai fell ill his students entered to visit him. When he saw them, he began to cry. His students said to him: Lamp of Israel, the right pillar, the mighty hammer, /b the man whose life’s work is the foundation of the future of the Jewish people, b for what /b reason b are you crying? /b With a life as complete as yours, what is upsetting you?, b He said to them: /b I cry in fear of heavenly judgment, as the judgment of the heavenly court is unlike the judgment of man. b If they were leading me before a flesh and blood king /b whose life is temporal, b who is here today and /b dead b in the grave tomorrow; if he is angry with me, his anger is not eternal /b and, consequently, his punishment is not eternal; b if he incarcerates me, his incarceration is not an eternal incarceration, /b as I might maintain my hope that I would ultimately be freed. b If he kills me, his killing is not for eternity, /b as there is life after any death that he might decree. Moreover, b I am able to appease him with words and /b even b bribe him with money, /b and b even so I would cry /b when standing before royal judgment. b Now that they are leading me before the supreme King of Kings, the Holy One, Blessed be He, Who lives and endures forever and all time; if He is angry with me, His anger is eternal; if He incarcerates me, His incarceration is an eternal incarceration; and if He kills me, His killing is for eternity. I am unable to appease Him with words and bribe him with money. Moreover, but I have two paths before me, one of the Garden of Eden and one of Gehenna, and I do not know on which they are leading me; and will I not cry? /b ,His students b said to him: Our teacher, bless us. He said to them: May it be /b His b will that the fear of Heaven shall be upon you like the fear of flesh and blood. His students /b were puzzled b and said: To that point /b and not beyond? Shouldn’t one fear God more? b He said to them: Would that /b a person achieve that level of fear. b Know that when one commits a transgression, he says /b to himself: I hope b that no man will see me. /b If one is as concerned about avoiding shame before God as he is before man, he will never sin.,The Gemara relates that b at the time of his death, /b immediately beforehand, b he said to them: Remove the vessels /b from the house and take them outside b due to the ritual impurity /b that will be imparted by my corpse, which they would otherwise contract. b And prepare a chair for Hezekiah, the King of Judea, who is coming /b from the upper world to accompany me., strong MISHNA: /strong The mishna cites a dispute with regard to the obligation to recite the i Amida /i prayer, also known as i Shemoneh Esreh /i , the prayer of eighteen blessings, or simply as i tefilla /i , prayer. b Rabban Gamliel says: Each and every day a person recites the /b prayer of b eighteen blessings. Rabbi Yehoshua says: /b A short prayer is sufficient, and one only recites b an abridged /b version of the prayer of b eighteen blessings. Rabbi Akiva says /b an intermediate opinion: b If he is fluent in his prayer, he recites the /b prayer of b eighteen blessings, and if not, /b he need only recite b an abridged /b version of the prayer of b eighteen blessings. /b , b Rabbi Eliezer says: One whose prayer is fixed, his prayer is not supplication /b and is flawed. The Gemara will clarify the halakhic implications of this flaw., b Rabbi Yehoshua says: One who /b cannot recite a complete prayer because he b is walking in a place of danger, recites a brief prayer and says: Redeem, Lord, Your people, the remt of Israel, at every transition [ i parashat ha’ibur /i ], /b the meaning of which will be discussed in the Gemara. b May their needs be before You. Blessed are You, Lord, Who listens to prayer. /b ,While praying, one must face toward the direction of the Holy Temple. b One who was riding on a donkey should dismount and pray /b calmly. b If he is unable to dismount, he should turn his face /b toward the direction of the Temple. b If he is unable to turn his face, /b it is sufficient that b he focus his heart opposite the Holy of Holies. /b Similarly, b one who was traveling in a ship or on a raft [ i asda /i ] /b and is unable to turn and face in the direction of Jerusalem, b should focus his heart opposite the Holy of Holies. /b , strong GEMARA: /strong Since the mishna deals with the fundamental obligation to recite the i Amida /i prayer, the Gemara seeks to resolve fundamental problems pertaining to this prayer. b Corresponding to what were these eighteen /b blessings instituted? When the i Shemoneh Esreh /i was instituted by the Sages, on what did they base the number of blessings?, b Rabbi Hillel, son of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, said: Corresponding to the eighteen mentions of God’s name /b that King b David said /b in the psalm: b “Give unto the Lord, O you sons of might” /b (Psalms 29). b Rav Yosef said: Corresponding to the eighteen mentions of God’s name in i Shema /i . Rabbi Tanḥum said /b that b Rabbi Yehoshua ben Levi said: Corresponding to the eighteen vertebrae in the spine /b beneath the ribs.,Since Rabbi Yehoshua ben Levi’s opinion based the i Amida /i prayer on the spinal vertebrae, the Gemara cites another statement of his that connects the two: b Rabbi Tanḥum said /b that b Rabbi Yehoshua ben Levi said: /b In those blessings where one is required to bow, b one who prays must bow until all the vertebrae in the spine protrude. /b ,Establishing a different indicator to determine when he has bowed sufficiently, b Ulla said: /b Until b he can see a small coin [ i issar /i ], /b on the ground before him b opposite his heart /b (Rav Hai Gaon). b Rabbi Ḥanina said: /b There is room for leniency; b once he moves his head /b forward, b he need not /b bow any further. b Rava said: But that /b applies only if b he is exerting himself /b when doing so, b and he appears like one who is bowing. /b However, if he is able, he should bow further.,Until now, the prayer of eighteen blessings has been discussed as if it was axiomatic. The Gemara wonders: Are b these eighteen /b blessings? b They are nineteen. /b , b Rabbi Levi said: The blessing of the heretics, /b which curses informers, b was instituted in Yavne /b and is not included in the original tally of blessings. Nevertheless, since the number of blessings corresponds to various allusions, the Gemara attempts to clarify: b Corresponding to what was /b this nineteenth blessing b instituted? /b , b Rabbi Levi said: According to Rabbi Hillel, son of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, /b who said that the eighteen blessings correspond to the eighteen mentions of God’s name that King David said in the psalm, the nineteenth blessing b corresponds to /b a reference to God in that psalm, where a name other than the tetragrammaton was used: b “The God of glory thunders” ( /b Psalms 29:3). b According to Rav Yosef, /b who said that the eighteen blessings correspond to the eighteen mentions of God’s name in i Shema /i , the additional blessing b corresponds to /b the word b one that is in i Shema /i . /b Although it is not the tetragrammaton, it expresses the essence of faith in God. b According to /b what b Rabbi Tanḥum /b said that b Rabbi Yehoshua ben Levi said, /b that the eighteen blessings correspond to the eighteen vertebrae in the spine, the additional blessing b corresponds to the small vertebra that is /b at the bottom b of the spine. /b ,In light of the previous mention of the blessing of the heretics, the Gemara explains how this blessing was instituted: b The Sages taught: Shimon HaPakuli arranged /b the b eighteen blessings, /b already extant during the period of the Great Assembly, b before Rabban Gamliel, /b the i Nasi /i of the Sanhedrin, b in order in Yavne. /b Due to prevailing circumstances, there was a need to institute a new blessing directed against the heretics. b Rabban Gamliel said to the Sages: Is there any person who knows to institute the blessing of the heretics, /b a blessing directed against the Sadducees? b Shmuel HaKatan, /b who was one of the most pious men of that generation, b stood and instituted it. /b ,The Gemara relates: b The next year, /b when Shmuel HaKatan served as the prayer leader, b he forgot /b that blessing, |
|
| 22. Augustine, The City of God, 18.51.1-18.51.2 (4th cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •orthodoxy, and heresy Found in books: Ando and Ruepke (2006) 120 |
| 23. Theodosius Ii Emperor of Rome, Theodosian Code, 16.5.1-16.5.2, 16.10.24 (5th cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •orthodoxy, and heresy Found in books: Ando and Ruepke (2006) 120, 121 |
| 24. Dead Sea Scrolls, 4Q269 (Dd), None Tagged with subjects: •heresy, and orthodoxy Found in books: Klawans (2019) 5 |
| 25. Domitius Ulpianus, Digesta, 1.1.3 Tagged with subjects: •orthodoxy, and heresy Found in books: Ando and Ruepke (2006) 118 |
