1. Hebrew Bible, Leviticus, 23.4 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 292; Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 242| 23.4. "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ־עָבֹת וְעַרְבֵי־נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים׃", 23.4. "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם׃", | 23.4. "These are the appointed seasons of the LORD, even holy convocations, which ye shall proclaim in their appointed season.", |
|
2. Hebrew Bible, Psalms, 30.1 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 295| 30.1. "מִזְמוֹר שִׁיר־חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד׃", 30.1. "מַה־בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל־שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ׃", | 30.1. "A Psalm; a Song at the Dedication of the House; of David.", |
|
3. Hebrew Bible, Proverbs, 10.17 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 295| 10.17. "אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר וְעוֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה׃", | 10.17. "He is in the way of life that heedeth instruction; But he that forsaketh reproof erreth.", |
|
| 4. Hebrew Bible, Genesis, 1, 3, 2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 297 |
5. Hebrew Bible, Exodus, 26.33 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •mishnah, law and narrative in Found in books: Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 241| 26.33. "וְנָתַתָּה אֶת־הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים׃", | 26.33. "And thou shalt hang up the veil under the clasps, and shalt bring in thither within the veil the ark of the testimony; and the veil shall divide unto you between the holy place and the most holy.", |
|
6. Hebrew Bible, Deuteronomy, 26.3, 26.6 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 295| 26.3. "וּבָאתָ אֶל־הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי־בָאתִי אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ׃", 26.6. "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה׃", | 26.3. "And thou shalt come unto the priest that shall be in those days, and say unto him: ‘I profess this day unto the LORD thy God, that I am come unto the land which the LORD swore unto our fathers to give us.’", 26.6. "And the Egyptians dealt ill with us, and afflicted us, and laid upon us hard bondage.", |
|
7. Hebrew Bible, Jeremiah, 31.6, 35.1, 51.23 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah •mishnah, law and narrative in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 293, 294; Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 241| 31.6. "כִּי יֶשׁ־יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ׃", 35.1. "וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ׃", 35.1. "הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר׃", 51.23. "וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֹעֶה וְעֶדְרוֹ וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִכָּר וְצִמְדּוֹ וְנִפַּצְתִּי בְךָ פַּחוֹת וּסְגָנִים׃", | 31.6. "For there shall be a day, That the watchmen shall call upon the mount Ephraim: Arise ye, and let us go up to Zion, Unto the LORD our God.’", 35.1. "The word which came unto Jeremiah from the LORD in the days of Jehoiakim the son of Josiah, king of Judah, saying:", 51.23. "And with thee will I shatter the shepherd and his flock, And with thee will I shatter the husbandman and his yoke of oxen, And with thee will I shatter governors and deputies.", |
|
8. Hebrew Bible, Ezekiel, 23.6 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 241| 23.6. "לְבֻשֵׁי תְכֵלֶת פַּחוֹת וּסְגָנִים בַּחוּרֵי חֶמֶד כֻּלָּם פָּרָשִׁים רֹכְבֵי סוּסִים׃", | 23.6. "clothed with blue, governors and rulers, handsome young men all of them, horsemen riding upon horses.", |
|
9. Hebrew Bible, Ezra, 2.3, 2.5-2.6, 2.8, 2.35 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 293, 294| 2.3. "בְּנֵי מַגְבִּישׁ מֵאָה חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה׃", 2.3. "בְּנֵי פַרְעֹשׁ אַלְפַּיִם מֵאָה שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם׃", 2.5. "בְּנֵי־אַסְנָה בְנֵי־מעינים [מְעוּנִים] בְּנֵי נפיסים [נְפוּסִים׃]", 2.5. "בְּנֵי אָרַח שְׁבַע מֵאוֹת חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים׃", 2.6. "בְּנֵי־פַחַת מוֹאָב לִבְנֵי יֵשׁוּעַ יוֹאָב אַלְפַּיִם שְׁמֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר׃", 2.6. "בְּנֵי־דְלָיָה בְנֵי־טוֹבִיָּה בְּנֵי נְקוֹדָא שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם׃", 2.8. "בְּנֵי זַתּוּא תְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה׃", 2.35. "בְּנֵי סְנָאָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים׃", | 2.3. "The children of Parosh, two thousand a hundred seventy and two.", 2.5. "The children of Arah, seven hundred seventy and five.", 2.6. "The children of Pahath-moab, of the children of Jeshua and Joab, two thousand eight hundred and twelve.", 2.8. "The children of Zattu, nine hundred forty and five.", 2.35. "The children of Senaah, three thousand and six hundred and thirty.", |
|
10. Hebrew Bible, 1 Chronicles, 2.54 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 294| 2.54. "בְּנֵי שַׂלְמָא בֵּית לֶחֶם וּנְטוֹפָתִי עַטְרוֹת בֵּית יוֹאָב וַחֲצִי הַמָּנַחְתִּי הַצָּרְעִי׃", | 2.54. "The sons of Salma: Beth-lehem, and the Netophathites, Atroth-beth-joab, and half of the Manahathites, the Zorites.", |
|
11. Hebrew Bible, Nehemiah, 2.8, 2.10, 7.11, 7.13, 7.381 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 293, 294| 2.8. "וְאִגֶּרֶת אֶל־אָסָף שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִתֶּן־לִי עֵצִים לְקָרוֹת אֶת־שַׁעֲרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר־לַבַּיִת וּלְחוֹמַת הָעִיר וְלַבַּיִת אֲשֶׁר־אָבוֹא אֵלָיו וַיִּתֶּן־לִי הַמֶּלֶךְ כְּיַד־אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלָי׃", 7.11. "בְּנֵי־פַחַת מוֹאָב לִבְנֵי יֵשׁוּעַ וְיוֹאָב אַלְפַּיִם וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שְׁמֹנָה עָשָׂר׃", 7.13. "בְּנֵי זַתּוּא שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה׃", | 2.8. "and a letter unto Asaph the keeper of the king’s park, that he may give me timber to make beams for the gates of the castle which appertaineth to the house, and for the wall of the city, and for the house that I shall enter into.’ And the king granted me, according to the good hand of my God upon me.", 2.10. "And when Sanballat the Horonite, and Tobiah the servant, the Ammonite, heard of it, it grieved them exceedingly, for that there was come a man to seek the welfare of the children of Israel.", 7.11. "The children of Pahath-moab, of the children of Jeshua and Joab, two thousand and eight hundred and eighteen.", 7.13. "The children of Zattu, eight hundred forty and five.", |
|
| 12. Dead Sea Scrolls, 4Q271, 2.13 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, law and narrative in Found in books: Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 241 |
13. Mishnah, Yoma, 3.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, law and narrative in Found in books: Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 241| 3.1. "אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה, צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר, בַּרְקַאי. מַתִּתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר, הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן. וְהוּא אוֹמֵר הֵן: \n", | 3.1. "The officer said to them: “Go out and see whether the time for slaughtering [the morning sacrifice] has arrived.” If it had arrived then he who saw it said: “It is daylight!” Matitya ben Shmuel says: “The whole east is light.” Even unto Hebron? And he answered “Yes.”", |
|
14. Mishnah, Yevamot, 12.1-12.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, law and narrative in Found in books: Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 242| 12.1. "מִצְוַת חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה דַיָּנִין, וַאֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת. חָלְצָה בְמִנְעָל, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. בְּאַנְפִּילִין, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. בְּסַנְדָּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ עָקֵב, כָּשֵׁר. וְשֶׁאֵין לוֹ עָקֵב, פָּסוּל. מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַעְלָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה: \n", 12.2. "חָלְצָה בְסַנְדָּל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, אוֹ בְסַנְדָּל שֶׁל עֵץ, אוֹ בְשֶׁל שְׂמֹאל בַּיָּמִין, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. חָלְצָה בְגָדוֹל שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲלוֹךְ בּוֹ, אוֹ בְקָטָן שֶׁהוּא חוֹפֶה אֶת רֹב רַגְלוֹ, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. חָלְצָה בַלַּיְלָה, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. בַּשְּׂמֹאל, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר: \n", 12.3. "חָלְצָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא קָרְאָה, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. קָרְאָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא חָלְצָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. חָלְצָה וְקָרְאָה, אֲבָל לֹא רָקְקָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כָּכָה יֵעָשֶׂה (דברים כה), כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה, מְעַכֵּב. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, מִשָּׁם רְאָיָה, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה בָאִישׁ: \n", 12.4. "הַחֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ וְהַחֵרֶשֶׁת שֶׁחָלְצָה, וְהַחוֹלֶצֶת לַקָּטָן, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. קְטַנָּה שֶׁחָלְצָה, תַּחֲלֹץ מִשֶּׁתַּגְדִּיל. וְאִם לֹא חָלְצָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה: \n", 12.5. "חָלְצָה בִשְׁנַיִם, אוֹ בִשְׁלֹשָׁה, וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר מַכְשִׁירִין. וּמַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁחָלַץ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְהִכְשִׁיר: \n", 12.6. "מִצְוַת חֲלִיצָה. בָּא הוּא וִיבִמְתּוֹ לְבֵית דִּין, וְהֵן מַשִּׂיאִין לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים כה) וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו. וְהִיא אוֹמֶרֶת, מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא אָבָה יַבְּמִי. וְהוּא אוֹמֵר, לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. וּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיוּ אוֹמְרִים. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו, רֹק הַנִּרְאֶה לַדַּיָּנִים. וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו, עַד כָּאן הָיוּ מַקְרִין. וּכְשֶׁהִקְרָא רַבִּי הֻרְקְנוֹס תַּחַת הָאֵלָה בִּכְפַר עֵיטָם וְגָמַר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה, הֻחְזְקוּ לִהְיוֹת גּוֹמְרִין כָּל הַפָּרָשָׁה. וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל. מִצְוָה בַדַּיָּנִין, וְלֹא מִצְוָה בַתַּלְמִידִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם לוֹמַר, חֲלוּץ הַנָּעַל, חֲלוּץ הַנָּעַל, חֲלוּץ הַנָּעַל: \n", | 12.1. "The commandment of halitzah must be performed in the presence of three judges, even though all the three are laymen. If the woman performed the halitzah with a shoe, her halitzah is valid, [but if] with a felt sock it is invalid. If with a sandal to which a heel is attached it is valid, but [if with one] that has no heel it is invalid. [If the sandal was tied] below the knee the halitzah is valid, but if above the knee it is invalid.", 12.2. "If the woman performed the halitzah with a sandal that did not belong to him, or with a wooden sandal, or with the one of the left foot [which he was wearing] on his right foot, the halitzah is valid. If she performed the halizah with a sandal too large [for him], in which, however, he is able to walk, or with one too small which, however, covers the greater part of his foot, her halizah is valid. If she performed the halitzah at night, her halitzah is valid. Rabbi Elazar disqualifies [halitzah at night]. [If she performed it] with [the yavam’s] left shoe, her halitzah is invalid, Rabbi Elazar validates it.", 12.3. "If she took off his shoe and spat, but did not recite [the formula], her halitzah is valid. If she recited [the formula] and spat, but did not draw off the shoe, her halitzah is invalid. If she drew off the shoe and recited [the formula] but did not spit: R. Eliezer says her halitzah is invalid; and R. Akiva says: her halitzah is valid. R. Eliezer said to him: “‘So shall be done’ (Deut. 25:9), anything which is a deed is essential.” R. Akiva said to him: “From there is your proof!: ‘So shall be done to the man”, only that which is to be done to the man [is essential].", 12.4. "If a deaf yavam submitted to halitzah or if a deaf yevamah performed halitzah, or if a halitzah was performed on a minor, the halizah is invalid. If a minor yevamah performed halitzah she must again perform halitzah when she becomes of age; if she does not again perform it, the halitzah is invalid.", 12.5. "If she performed halitzah in the presence of two men or in the presence of three men and one of them was discovered to be a relative or in any other way unfit [to act as judge], her halitzah is invalid. R. Shimon and R. Yoha Ha-Sandelar declare it valid. And it once happened that a man submitted to halitzah between himself and herself in a prison, and when the case came before R. Akiva he declared the halitzah valid.", 12.6. "[This is the procedure in the performance of] the commandment of halitzah:He and his deceased brother’s wife come to the court, and they offer him appropriate advice, for it is said, “Then the elders of his city shall call him and speak to him” (Deut. 25:8). She then says: “My husband’s brother refuses to establish a name for his brother in Israel; he will not perform the duty of a levir (yavam)” (verse. Then he says: “I do not wish to marry her” (verse. [These sayings] were spoken in the holy tongue (Hebrew). “Then his brother’s widow shall go up to him in the presence of the elders, pull the sandal off his foot and spit in his face” (verse spit that the judges can see. “And make this declaration: Thus shall be done to the man who will not build up his brother’s house”. Thus far they used to dictate. When Rabbi Hyrkanus was under the terebinth at Kefar Etam he dictated the reading and completed the entire section, the practice was established to complete the entire section. “And he shall go in Israel by the name of ‘the family of the unsandaled one’” (verse. [The recitation of this verse] is a commandment [to be performed] by the judges and not by the disciples. Rabbi Judah says: it is a commandment incumbent upon all present to cry “[the man] that had his shoe pulled off, [the man] that had his shoe pulled off, [the man] that had his shoe pulled off.”", |
|
| 15. Mishnah, Parah, 3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, law and narrative in Found in books: Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 241 |
| 16. Mishnah, Sanhedrin, 9-10 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 242 |
17. Mishnah, Sotah, 7.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 242| 7.5. "בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִזִּים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן שֶׁבְּצַד שְׁכֶם שֶׁבְּאֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְגוֹ', וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (בראשית יב) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה, מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁכֶם, אַף אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן שְׁכֶם. שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָאֶמְצַע, הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַלְוִיִּם אֶת הַכֹּהֲנִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ח) וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרָיו וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן וְגוֹ'. הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים וּפָתְחוּ בַבְּרָכָה, בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן. הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בַקְּלָלָה, (דברים כז) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן, עַד שֶׁגּוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְסָדוּהוּ בְסִיד, וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּאֵר הֵיטֵב, וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָאוּ וְלָנוּ בִמְקוֹמָן: \n", | 7.5. "How were the blessings and curses [pronounced]?When Israel crossed the Jordan and came to Mt. Gerizim and Mt. Ebal which are by Samaria, in the vicinity of Shechem which is near the terebinths of Moreh, as it is said, “Are they not the other side of the Jordan, [beyond the west road that is in the land of the Canaanites who dwell in the Arabah near Gilgal, by the terebinths of Moreh] (Deut. 11:30), and elsewhere it says, “And Abram passed through the land unto the place of Shechem unto the terebinth of Moreh” (Genesis 12:6) just as the terebinth of Moreh mentioned in this latter verse is Shechem, so the terebinth of Moreh mentioned in the former verse is Shechem. Six tribes went up Mt. Gerizim and six tribes went up Mt. Ebal, and the priests and Levites with the ark stood below in the middle, the priests surrounding the ark, the Levites [surrounding] the priests, and all Israel on this side and that side, as it is said, “And all Israel, with their elders, officials, and judges stood on both sides of the ark, facing the levitical priests” (Joshua 8:33). They turned their faces towards Mt. Gerizim and opened with the blessing: Blessed be anyone who does not make a graven or molten image”. And these and these respond amen. They then turned their faces towards Mt. Ebal and opened with the curse: “Cursed be anyone who makes a graven or molten image” (Deut. 27:15). And these and these respond amen. [So they continue] until they complete the blessings and curses. After that they brought the stones, built the altar and plastered it with plaster, and inscribed upon it all the words of the Torah in seventy languages, as it is said, “most distinctly (be’er hetev). Then they took the stones and went and spent the night in their place.", |
|
18. Mishnah, Taanit, 3.9-3.10, 4.2, 4.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, narrative types and forms in •narratives, types and forms of, in mishnah •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 282, 294| 3.9. "הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה, לֹא יַשְׁלִימוּ. לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, יַשְׁלִימוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קֹדֶם חֲצוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ, לְאַחַר חֲצוֹת יַשְׁלִימוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַעֲנִית בְּלוֹד, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם חֲצוֹת. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן, צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב. וְיָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב, וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל: \n", 4.2. "אֵלּוּ הֵן מַעֲמָדוֹת, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח), צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי, וְכִי הֵיאַךְ קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב, וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, הִתְקִינוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת. עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה מַעֲמָד בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל כֹּהֲנִים, שֶׁל לְוִיִּם, וְשֶׁל יִשְׂרְאֵלִים. הִגִּיעַ זְמַן הַמִּשְׁמָר לַעֲלוֹת, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר מִתְכַּנְּסִין לְעָרֵיהֶן וְקוֹרְאִין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: \n", 4.4. "כָּל יוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ הַלֵּל, אֵין בּוֹ מַעֲמָד בַּשַּׁחֲרִית. קָרְבַּן מוּסָף, אֵין בּוֹ בַנְּעִילָה. קָרְבַּן עֵצִים, אֵין בּוֹ בַמִּנְחָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי, כָּךְ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹנֶה, קָרְבַּן מוּסָף, אֵין בּוֹ בַמִּנְחָה. קָרְבַּן עֵצִים, אֵין בּוֹ בַנְּעִילָה. חָזַר רַבִּי עֲקִיבָא לִהְיוֹת שׁוֹנֶה כְבֶן עַזַּאי: \n", | 3.9. "If while they are fasting rain falls: If before sunrise they do not complete the fast, If after sunrise, they do complete the fast. Rabbi Eliezer says: if before noon they do not complete the fast, if after noon they do complete it. It happened that the rabbis decreed a fast in Lod and rain fell before noon. Rabbi Tarfon said to them: go, eat and drink and make a holiday. They went and ate and drank and observed the day as a holiday and at evening time they came and recited the Hallel Hagadol.", 4.2. "What are the ma’amadot? Since it is said, “Command the children of Israel and say to them: My offering, My food” (Numbers 28:2). Now how can a man’s offering be offered and he is not present? [Therefore] the former prophets instituted twenty-four mishmarot (guards). For each mishmar there was a ma’amad [at the Temple] in Jerusalem consisting of priests, Levites and Israelites. When the time came for the mishmar to go up [to Jerusalem] the priests and Levites went up to Jerusalem and the Israelites of that mishmar assembled in their cities and read the story of creation.", 4.4. "On any day when there is Hallel there was no maamad at Shaharit; [On the day when] there is a Musaf-offering, there was no [maamad] at Ne'ilah. [On the day of] the wood-offering, there was no [maamad] at Minhah, the words of Rabbi Akiva. Ben Azzai said to him: Thus did Rabbi Joshua learn: [On the day when] there is a Musaf-offering, there was no [maamad] at Minhah; [On the day of] the wood-offering, there was no [maamad] at Ne’ilah. Rabbi Akiva retracted and learned like Ben Azzai.", |
|
19. Mishnah, Nazir, 6.6-6.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, law and narrative in Found in books: Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 242| 6.6. "תִּגְלַחַת הַטֻּמְאָה כֵּיצַד, הָיָה מַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וּמְגַלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי, וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי. וְאִם גִּלַּח בַּשְּׁמִינִי, מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַיּוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי טַרְפוֹן, מַה בֵּין זֶה לַמְּצֹרָע. אָמַר לוֹ, זֶה טָהֳרָתוֹ תְלוּיָה בְיָמָיו, וּמְצֹרָע טָהֳרָתוֹ תְלוּיָה בְתִגְלַחְתּוֹ, וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מְעֹרַב שָׁמֶשׁ: \n", 6.7. "תִּגְלַחַת הַטָּהֳרָה כֵּיצַד, הָיָה מֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת, חַטָּאת עוֹלָה וּשְׁלָמִים, וְשׁוֹחֵט אֶת הַשְּׁלָמִים, וּמְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֹא הָיָה מְגַלֵּחַ אֶלָּא עַל הַחַטָּאת, שֶׁהַחַטָּאת קוֹדֶמֶת בְּכָל מָקוֹם. וְאִם גִּלַּח עַל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן, יָצָא: \n", 6.8. "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת וְלֹא פֵרֵשׁ, הָרְאוּיָה לְחַטָּאת תִּקְרַב חַטָּאת, לְעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה, לִשְׁלָמִים תִּקְרַב שְׁלָמִים. הָיָה נוֹטֵל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. וְאִם גִּלַּח בַּמְּדִינָה הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּתִגְלַחַת הַטָּהֳרָה. אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטֻּמְאָה, לֹא הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַכֹּל מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד, חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבַּמְּדִינָה בִּלְבָד: \n", 6.9. "הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלְקָן. הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל, וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל, וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד, וְנוֹתֵן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר וּמְנִיפָן, וְאַחַר כָּךְ הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטַּמֵּא לְמֵתִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים, הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת בְּיַיִן וּלְהִטַּמֵּא לְמֵתִים: \n", | 6.6. "Shaving on account of defilement: How was it done? He would sprinkle [with purification water] on the third and seventh days, shave on the seventh day and bring his sacrifices on the eighth day. If he shaved on the eighth day, he would bring his sacrifices on that same day, the words of Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon said to him: what difference is there between this one and a person with scale disease? He said to him: the purification of this one depends on his days, whereas the purification of one with scale disease depends on his shaving, and he cannot bring a sacrifice unless the sun has set upon him [after his purification].", 6.7. "Shaving in a case of purity: How was it done?He would bring three animals, a sin-offering, a burnt-offering, and a well-being offering, slaughter the peace-offering and shave thereafter, the words of Rabbi Judah. Rabbi Elazar says: he shaves after the sin-offering, for in all cases [the sacrifice of] the sin-offering takes precedence. But if he shaved after [the slaughter] of any one of the three he has fulfilled his obligation.", 6.8. "Rabban Shimon ben Gamaliel says: if he brought three animals without specifying [what they were for], the one suitable for a sin offering is sacrificed as a sin offering, for a burnt offering as a burnt offering, and for a well-being offering as a well-being offering. He would then take the hair of his nazirite head and threw it under the cauldron. If he shaved in the province he [also] would throw it under the cauldron. With regard to what was this said? With regard to shaving in ritual purity, whereas in shaving [after] ritual defilement he does not throw it under the cauldron. Rabbi Meir says: all [nazirites] throw it under the cauldron, except for the defiled nazirite [who shaved] in the provinces.", 6.9. "He would then boil or completely boil the peace-offering. The priest then took the boiled shoulder of the ram, an unleavened cake from the basket, and an unleavened wafer, placed them on the nazirite’s hands and waved them. After this, the nazirite was allowed to drink wine and defile himself for the dead. Rabbi Shimon says: as soon as one kind of blood had been sprinkled on his behalf the nazirite could drink wine and defile himself for the dead.", |
|
20. Mishnah, Pesahim, 5.5-5.10 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, law and narrative in Found in books: Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 241| 5.5. "הַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, (שמות יב) קָהָל וְעֵדָה וְיִשְׂרָאֵל. נִכְנְסָה כַת הָרִאשׁוֹנָה, נִתְמַלֵּאת הָעֲזָרָה, נָעֲלוּ דַלְתוֹת הָעֲזָרָה. תָּקְעוּ, הֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. הַכֹּהֲנִים עוֹמְדִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, וּבִידֵיהֶם בָּזִיכֵי כֶסֶף וּבָזִיכֵי זָהָב. שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ כֶּסֶף כֶּסֶף, וְשׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ זָהָב זָהָב. לֹא הָיוּ מְעֹרָבִין. וְלֹא הָיוּ לַבָּזִיכִין שׁוּלַיִם, שֶׁמָּא יַנִּיחוּם וְיִקְרַשׁ הַדָּם: \n", 5.6. "שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן, נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, וּמְקַבֵּל אֶת הַמָּלֵא וּמַחֲזִיר אֶת הָרֵיקָן. כֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ זוֹרְקוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד: \n", 5.7. "יָצְתָה כַת רִאשׁוֹנָה וְנִכְנְסָה כַת שְׁנִיָּה. יָצְתָה שְׁנִיָּה, נִכְנְסָה שְׁלִישִׁית. כְּמַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה כָּךְ מַעֲשֵׂה הַשְּׁנִיָּה וְהַשְּׁלִישִׁית. קָרְאוּ אֶת הַהַלֵּל. אִם גָּמְרוּ שָׁנוּ, וְאִם שָׁנוּ שִׁלְּשׁוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלְּשׁוּ מִימֵיהֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִימֵיהֶם שֶׁל כַּת שְׁלִישִׁית לֹא הִגִּיעַ לְאָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה', מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מֻעָטִין: \n", 5.8. "כְּמַעֲשֵׂהוּ בְחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְשַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים מְדִיחִים אֶת הָעֲזָרָה שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹס הָיָה מְמַלֵּא מִדַּם הַתַּעֲרֹבוֹת, זְרָקוֹ זְרִיקָה אַחַת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים: \n", 5.9. "כֵּיצַד תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין, אֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִים בַּכְּתָלִים וּבָעַמּוּדִים, שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין. וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם לִתְלוֹת וּלְהַפְשִׁיט, מַקְלוֹת דַּקִּים חֲלָקִים הָיוּ שָׁם, וּמֵנִיחַ עַל כְּתֵפוֹ וְעַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ, וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מֵנִיחַ יָדוֹ עַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ, וְיַד חֲבֵרוֹ עַל כְּתֵפוֹ, וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט: \n", 5.10. "קְרָעוֹ וְהוֹצִיא אֵמוּרָיו, נְתָנוֹ בְמָגִיס וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. יָצְתָה כַת רִאשׁוֹנָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת, שְׁנִיָּה בַּחֵיל, וְהַשְּׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. חֲשֵׁכָה, יָצְאוּ וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן: \n", | 5.5. "The pesah is slaughtered in three divisions, as it is said, “And the whole assembly of the congregation of Israel shall slaughter it” (Exodus 12:6): “assembly,” “congregation,” and “Israel.” The first division entered, the Temple court was filled, and they closed the doors of the Temple court. They sounded a teki'ah, a teru'ah, and a teki'ah. The priests stood in rows, and in their hands were basins of silver and basins of gold, a row which was entirely of silver was of silver, and a row which was entirely of gold was of gold, they were not mixed. And the basins did not have flat bottoms, lest they put them down and the blood becomes congealed.", 5.6. "The Israelite killed [the lamb]; And the priest caught [the blood]. He would hand it to his colleague and his colleague [would hand it] to his colleague. And he would receive the full [basin] and give back the empty one. The priest nearest the altar would sprinkle it once over against the base [or the altar].", 5.7. "The first division [then] went out and the second entered; the second went out and the third entered. As did the first, so did the second and the third. They recited the Hallel. If they finished it, they repeated, and if they repeated [and were not finished yet], they recited it a third time, though they never did recite it a third time. Rabbi Judah says: the third division never reached, “I love Lord for he hears” (Psalms, because the people for it were few.", 5.8. "As it was done on weekdays so it was done on Shabbat, except that the priests would mop up the Temple court, against the will of the sages. Rabbi Judah says: he [a priest] would fill a goblet with the mixed blood [and] he sprinkled it once on the altar, but the sages did not agree with him.", 5.9. "How did they hang up [the sacrifices] and flay [them]?There were iron hooks fixed in the walls and in the pillars, on which they hung up [the sacrifices] and flayed [them]. If any one had no place to suspend and flay [their sacrifice], there were there thin smooth staves which he placed on his shoulder and on his fellow’s shoulder, and so hung up [the animal] and flayed [it]. Rabbi Eliezer says: when the fourteenth fell on Shabbat, he placed his hand on his fellow’s shoulder and his fellow’s hand on his shoulder, and he hung up [the sacrifice] and flayed [it].", 5.10. "Then he tore it and took out its inner fats, placed them in a tray and burnt them on the altar. The first division went out and sat down on the Temple mount, the second [sat] in the hel, while the third remained in its place. When it grew dark they went out and roasted their pesah lambs.", |
|
21. Mishnah, Rosh Hashanah, 2.8-2.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, narrative types and forms in •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •narratives, types and forms of, in mishnah •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 282, 291| 2.8. "דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּטַּבְלָא וּבַכֹּתֶל בַּעֲלִיָּתוֹ, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת וְאוֹמֵר, הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָזֶה. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם. כְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ בִזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה, וְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן, הֵיאָךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה, וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ:", 2.9. "שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ. הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצֵר, אָמַר לוֹ, יֶשׁ לִי לִלְמוֹד שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג), אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם, בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ. בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, אָמַר לוֹ, אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת משֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד), וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים, אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הוּא כְבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה. נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ, בֹּא בְשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי, רַבִּי בְחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ דְּבָרָי:", | 2.8. "Rabban Gamaliel had diagrams of the moon on a tablet [hung] on the wall of his upper chamber, and he used to show them to the unlearned and say, “Did it look like this or this?” It happened that two witnesses came and said, “We saw it in the morning in the east and in the evening in the west.” Rabbi Yoha ben Nuri said: they are lying witnesses. When they came to Yavneh Rabban Gamaliel accepted them. On another occasion two witnesses came and said, “We saw it at its proper time, but on the night which should have been the new moon it was not seen,” and Rabban Gamaliel accepted their evidence. Rabbi Dosa ben Harkinas said: they are lying witnesses. How can they testify that a woman has given birth when on the next day her belly is between her teeth (swollen)? Rabbi Joshua to him: I see your argument.", 2.9. "Rabban Gamaliel sent to him: I order you to appear before me with your staff and your money on the day which according to your count should be Yom Hakippurim. Rabbi Akiva went and found him in distress. He said to him: I can teach that whatever Rabban Gamaliel has done is valid, because it says, “These are the appointed seasons of the Lord, holy convocations, which you shall proclaim at their appointed times” (Leviticus 23:4), whether they are [proclaimed] at their proper time or not at their proper time, I have no other appointed times save these. He [Rabbi Joshua] then went to Rabbi Dosa ben Harkinas. He said to him: if we call in question the court of Rabban Gamaliel we must call in question the decisions of every court which has existed since the days of Moses until now. As it says, “Then Moses and Aaron, Nadav and Avihu and seventy of the elders of Israel went up” (Exodus 24:9). Why were the names of the elders not mentioned? To teach that every group of three which has acted as a court over Israel, behold it is like the court of Moses. He [Rabbi Joshua] took his staff and his money and went to Yavneh to Rabban Gamaliel on the day which according to his count should be Yom Hakippurim. Rabban Gamaliel rose and kissed him on his head and said to him: Come in peace, my teacher and my student my teacher in wisdom and my student because you have accepted my decision.", |
|
22. Mishnah, Tamid, 3.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, law and narrative in Found in books: Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 241| 3.2. "אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה, צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר, בַּרְקַאי. מַתְיָא בֶן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר, הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח. עַד שֶׁהוּא בְחֶבְרוֹן, וְהוּא אוֹמֵר, הֵין: \n", | 3.2. "He then said to them: Go out and see if it is yet time for the slaughter. If the time had come, the one who saw would say, “There are flashes.” Matya ben Samuel says: [He used to say] Has the whole of the east [of the sky] lit up. as far as Hebron? And he [the observer] would answer yes.", |
|
23. Mishnah, Maaser Sheni, 5.10-5.14 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, law and narrative in Found in books: Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 242| 5.10. "בַּמִּנְחָה בְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן הָיוּ מִתְוַדִּין. כֵּיצַד הָיָה הַוִּדּוּי, בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת (דברים כו), זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי. נְתַתִּיו לַלֵּוִי, זֶה מַעְשַׂר לֵוִי. וְגַם נְתַתִּיו, זוֹ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, זֶה מַעֲשַׂר עָנִי, הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַוִּדּוּי. מִן הַבַּיִת, זוֹ חַלָּה: \n", 5.11. "כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי (שם), הָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ, לֹא הִפְרַשְׁתִּי מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחֻבָּר, וְלֹא מִן הַמְחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ, וְלֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן, וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. וְלֹא שָׁכָחְתִּי, לֹא שָׁכַחְתִּי מִלְּבָרֶכְךָ וּמִלְּהַזְכִּיר שִׁמְךָ עָלָיו: \n", 5.12. "לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ (שם), הָא אִם אֲכָלוֹ בַאֲנִינָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, הָא אִם הִפְרִישׁוֹ בְטֻמְאָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת, לֹא לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים לְמֵת, וְלֹא נְתַתִּיו לְאוֹנְנִים אֲחֵרִים. שָׁמַעְתִּי בְקוֹל ה' אֱלֹהָי, הֲבֵאתִיו לְבֵית הַבְּחִירָה. עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי, שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי בוֹ: \n", 5.13. "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם (דברים טו), עָשִׂינוּ מַה שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, אַף אַתָּה עֲשֵׂה מַה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבָנִים וּבְבָנוֹת. וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ, בְּטַל וּבְמָטָר וּבְוַלְדוֹת בְּהֵמָה. כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, כְּדֵי שֶׁתִּתֵּן טַעַם בַּפֵּרוֹת: \n", 5.14. "מִכָּאן אָמְרוּ, יִשְׂרָאֵל וּמַמְזֵרִים מִתְוַדִּים, אֲבָל לֹא גֵרִים וְלֹא עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף לֹא כֹהֲנִים וּלְוִיִּם, שֶׁלֹּא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יֵשׁ לָהֶם עָרֵי מִגְרָשׁ: \n", | |
|
| 24. Tosefta, Bava Qamma, 2.12 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 290 |
25. Mishnah, Bikkurim, 3.2-3.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah •mishnah, law and narrative in Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 294; Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 241| 3.2. "כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים. כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד, וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים, הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר (ירמיה לא), קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ: \n", 3.3. "הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים. וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטֶרֶת שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלָיִם. הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם. הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם, אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם: \n", 3.4. "הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבָּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. הִגִּיעַ לָעֲזָרָה וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר, אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי (תהלים ל): \n", 3.5. "הַגּוֹזָלוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים, הָיוּ עוֹלוֹת. וּמַה שֶּׁבְּיָדָם, נוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים: \n", 3.6. "עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, קוֹרֵא מֵהִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ (דברים כו), עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. הִגִּיעַ לַאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, מוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: \n", | 3.2. "How were the bikkurim taken up [to Jerusalem]? All [the inhabitants of] the cities of the maamad would assemble in the city of the maamad, and they would spend the night in the open street and they would not entering any of the houses. Early in the morning the officer would say: “Let us arise and go up to Zion, into the house of the Lord our God” (Jeremiah 31:5).", 3.3. "Those who lived near [Jerusalem] would bring fresh figs and grapes, while those who lived far away would bring dried figs and raisins. An ox would go in front of them, his horns bedecked with gold and with an olive-crown on its head. The flute would play before them until they would draw close to Jerusalem. When they drew close to Jerusalem they would send messengers in advance, and they would adorn their bikkurim. The governors and chiefs and treasurers [of the Temple] would go out to greet them, and according to the rank of the entrants they would go forth. All the skilled artisans of Jerusalem would stand up before them and greet them saying, “Our brothers, men of such and such a place, we welcome you in peace.”", 3.4. "The flute would play before them, until they reached the Temple Mount. When they reached the Temple Mount even King Agrippas would take the basket and place it on his shoulder and walk as far as the Temple Court. When he got to the Temple Court, the Levites would sing the song: “I will extol You, O Lord, for You have raised me up, and You have not let my enemies rejoice over me” (Psalms 30:2).", 3.5. "The birds [tied to] the basket were [offered] as whole burnt-offerings, and those which they held in their hands they gave to the priests.", 3.6. "While the basket was still on his shoulder he recites from: \"I acknowledge this day before the LORD your God that I have entered the land that the LORD swore to our fathers to assign us” (Deuteronomy 26:3) until he completes the passage. Rabbi Judah said: until [he reaches] “My father was a fugitive Aramean” (v.. When he reaches, “My father was a fugitive Aramean”, he takes the basket off his shoulder and holds it by its edges, and the priest places his hand beneath it and waves it. He then recites from “My father was a fugitive Aramean” until he completes the entire passage. He then deposits the basket by the side of the altar, bow and depart.", |
|
26. Mishnah, Zevahim, 5.3, 6.4-6.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 242| 5.3. "חַטֹּאות הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד. אֵלּוּ הֵן חַטֹּאות הַצִּבּוּר, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת, שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת. כֵּיצַד. עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי. וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת: \n", 6.4. "חַטַּאת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית. הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ וְאֵינוֹ מַבְדִּיל, וּמַזֶּה מִדָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. שְׁיָרֵי הַדָּם, הָיָה מִתְמַצֶּה עַל הַיְסוֹד. אֵין לַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא דָמָהּ, וְכֻלָּהּ לַכֹּהֲנִים: \n", 6.5. "עוֹלַת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית. עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, בָּא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ וּמַבְדִּיל, וּמְמַצֶּה אֶת דָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. נָטַל אֶת הָרֹאשׁ, וְהִקִּיף בֵּית מְלִיקָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ, וּסְפָגוֹ בְמֶלַח, וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים, בָּא לוֹ לַגּוּף וְהֵסִיר אֶת הַמֻּרְאָה וְאֶת הַנּוֹצָה וְאֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִים עִמָּהּ, וְהִשְׁלִיכָן לְבֵית הַדָּשֶׁן. שִׁסַּע וְלֹא הִבְדִּיל. וְאִם הִבְדִּיל, כָּשֵׁר. וּסְפָגוֹ בְמֶלַח, וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים: \n", | 5.3. "[Concerning] public and private hatats: (These are the public hatats: the goats of new moons and festivals) They are slaughtered in the north, and their blood is received in ministering vessels in the north, and their blood requires four applications on the four corners [of the altar]. How was it done? He went up the ascent, turned to the surrounding walkway, and came to the south-east corner, then the north-east, then the north-west, and then the south-west. He would pour the residue of the blood out at the southern base. They were eaten within the hangings [of the Tabernacle], by male priests, prepared in any fashion, the same day and night, until midnight.", 6.4. "How was the hatat of a bird sacrificed?He pinches off its head behind its neck, but he did not sever it. And he would sprinkle its blood on the wall of the altar. The residue of the blood was drained out on the base. Only the blood belonged to the altar, while the rest of it belonged to the priests.", 6.5. "How was the olah of a bird sacrificed? He [the priest] ascended the ramp, and turned to the surrounding walkway, and made his way to the southeast horn. There he pinched its head at the back of the neck, and severed it, and drained out its blood on the wall of the altar. He took the head, turned the part where it was nipped to the altar, saturated it with salt, and threw it on to the fires [of the altar]. Then he came to the body, and removed the crop, the feathers, and the entrails that came out of it, and threw them on to the burning place. He tore [the body], but did not sever it in half, but if he did sever it, it is still valid. Then he saturated it [the body] with salt, and threw it on to the fires of the altar.", |
|
27. Tosefta, Kippurim, 1.4, 1.8, 1.12, 2.4-2.6 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 293| 1.4. "למה מפרישין כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול ישמש תחתיו וכהן גדול חוזר לכהונה גדולה וזה ששימש תחתיו כל מצות כהונה גדולה עליו דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר אע\"פ שאמרו כל מצות כהונה גדולה עליו אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט אמר רבי יוסי מעשה ביוסף בן [אילים מצפורי ששימש תחת כהן גדול שעה אחת ולא היה כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט כשיצא] אמר למלך פר ושעיר [שקרבו] היום משל מי [היו משלי או משל כהן גדול] ידע המלך על מה אמר לו [מה זה בן אילים] לא דייך ששימשת [תחת כהן גדול] שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם אלא שאתה מבקש ליטול לך כהונה גדולה באותה שעה ידע [בן אילים] שהוסע מן הכהונה גדולה.", 1.8. "איזו היא אצבע צרדה זו אצבע גדולה של ימין בפה [ולא] בנבל ולא בכנור מה היו אומרים (תהילים קכ״ז:א׳) שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית וגו' לא היו ישנים כל הלילה אלא שקורין כנגד כהן גדול [כדי] לעסקו בתורה כך היו נוהגין בגבולין אחר חורבן הבית זכר למקדש אבל חוטאין [היו].", 1.12. "איל קרב באחד עשר כבשי צבור בשמונה שאין עמהן חביתין פר קרב בעשרים וארבעה הראש והרגל שנים אוחזין ברגל ומעלין אותה לגבי מזבח שלשה אוחזין ומקריבין אותה לגבי מזבח בד\"א בקרבנות הצבור אבל קרבנות יחיד כל הרוצה להקריב מקריב מעשה בבניה של מרתה בת בייתוס שהיה אחד מהם נוטל שתי יריכות בשתי אצבעותיו משור לקוח באלף דנרין והיה מהלך עקב בצד גודל ומעלה אותן לגבי מזבח.", 2.4. "[מהו נס שנעשה בהן אמרו כשהיה נקנור מביאו מאלכסנדריא שבמצרים] עמד עליהן נחשול שבים לטבען ונטלו אחד מהן והטילוהו לים [ובקשו להטיל את השני ולא הניחן נקנור אמר להם אם אתם מטילין את השני הטילוני עמו היה מצטער ובא עד שהגיע לנמל של יפו כיון שהגיע לנמילה של יפו היה מבעבע ועולה מתחת הספינה וי\"א אחת מהן חיה שבים בלעה אותה וכיון שהגיע ניקנור לנמילה של יפו פלטתו והטילתו ליבשה ועליהן מפורש בקבלה (שיר השירים א׳:י״ז) קורות בתינו ארזים וגו'].", 2.5. "של בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריא [שבמצרים שהיו אופין כיוצא בהן אלא שאין בקיאין לרדותה של בית גרמו היו מסיקין את התנור מבחוץ והיא נירדית מבפנים של אלכסנדרין לא היו עושין כן ויש אומרים זו היתה מתעפשות] וכשידעו חכמים בדבר אמרו [לא ברא המקום את העולם אלא לכבודו] שנאמר (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי [וגומ'] שלחו להן ולא באו עד שכפלו להן [שכרן] שנים עשר מנה היו נוטלין בכל יום [חזרו להיות נוטלין ארבעה ועשרים] דברי ר\"מ רבי יהודה אומר [עשרים וארבעה היו נוטלין] בכל יום [חזרו להיות נוטלין] ארבעים ושמונה אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו יודעין היו בית אבא שבית [המקדש] עתיד ליחרוב [ולא רצו ללמד שלא יהו עושין] לפני עבודת כוכבים כדרך שעושין לפני המקום ובדבר הזה היו מזכירין אותן לשבח [שלא] נמצאת פת נקייה ביד בניהן [וביד בנותיהן מעולם] שלא יאמרו מלחם הפנים [הן] ניזונין לקיים מה שנאמר (במדבר ל״ב:כ״ב) והייתם נקיים מה' ומישראל.", 2.6. "של בית אבטינס היו בקיאין בפטום הקטורת [במעלה] עשן ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים [שהיו מפטמין כיוצא בהן] אלא שאין בקיאין במעלה עשן של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה עד הקורות ואח\"כ פושה ויורדת למטה של אלכסנדרין היתה פושה מיד וכשידעו חכמים בדבר אמרו [לא ברא המקום את העולם אלא לכבודו] שנאמר (משלי טז) כל פעל למענהו שלחו אליהם חכמים [לא] באו עד שכפלו להם שכרם י\"ב מנה היו נוטלין בכל יום חזרו להיות נוטלים כ\"ד דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כ\"ד היו נוטלין בכל יום חזרו להיות נוטלין מ\"ח מנה אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו להם יודעין היו בית אבא שבית [המקדש] עתיד ליחרוב [ולא רצו ללמד שלא יהו מפטמים] לפני עבודת כוכבים כדרך שמפטמים לפני המקום [ובדבר הזה היו] מזכירין אותם לשבח שלא יצאה מהן אשה מבושמת [מעולם] ולא עוד אלא כשהיו נושאים [אשה] ממקום אחר [היו פוסקים ע\"מ] שלא תתבשמי כדי שלא יהו ישראל אומרים [מפטום הקטורת] מתבשמות לקיים מה שנאמר (במדבר ל״ב:כ״ב) והייתם נקיים מה' ומישראל.", | |
|
28. Tosefta, Taanit, 3.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 293, 294| 3.7. "[מהו] בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות [שבשעה שהושיבו מלכי יון פרדסאות על הדרכים שלא לעלות לירושלים כדרך שהושיב ירבעם כל מי שהוא כשר וירא חטא באותו הדור היה נוטל את הבכורים ומחפן כמין קציעות ומניחן בכלים ונטל את הסל ואת העלי על כתפו ועלה כשהגיע לאותו משמר א\"ל לאן אתה הולך א\"ל לעשות שתי קציעות הללו שני כפין של דבלה במכתשת הלז שבפני בעלי זה שעל כתפי כיון שעבר מאותו משמר מעטרן ומעלן לירושלים].", | |
|
29. Tosefta, Rosh Hashanah, 1.15 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 293| 1.15. "אם [אינן] מכירין אותו משלחין עדיו עמו אפילו בשבת מעשה ברבי נהוראי שבא עם העד [בשבת] לאושא והעיד בו. בראשונה היו משיאין משואות בראשי [ההרים] הגבוהים בהר המשחה בסרטבא [ובצרופנה בתבור בחורן בבית דלתיה] רשב\"א אומר אף [בהרי מכמא ותבור] וחברותיה.", | |
|
30. Tosefta, Parah, 3.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 293| 3.8. "נתנן עד שלא הוצת האור ברובה או משנעשית אפר פסולה. נטל עצם או שחור וקדש בו הרי זה לא עשה כלום אם יש עליו אבק כל שהוא אם מגופה כותשו ומקדש בו וכשר. וחולקין אותו לשלשה חלקים אחד ניתן בחיל ואחד ניתן בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות זה שמתחלק לכל המשמרות היו ישראל מזין הימנו. זה שניתן בהר המשחה היו כהנים מקדשין בו. זה שניתן בחיל היו משמרין שנאמר (במדבר יט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת. ", | |
|
31. Tosefta, Nazir, 4.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 293| 4.7. "[נזיר שנטמא וחזר ונטמא וחזר ונטמא מביא קרבן אחד על הכל נטמא ביום הז' שלו וחזר ונטמא ביום הח' שלו מביא קרבן על כל א' ואחד] דברי ר\"א ר\"ש אומר קרבן אחד על הכל עד שיביא אשמו הביא אשמו ונטמא אשמו ונטמא חייב קרבן על כל אחד ואחד וחכמים אומרים קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו הביא חטאתו [ונטמאת חייב קרבן על כל אחד ואחד ואין מתחיל למנות עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ולא הביא אשמו מתחיל למנות הביא אשמו ולא הביא חטאתו אינו מתחיל למנות] ר' ישמעאל [ב\"ר] יוחנן בן ברוקה אומר כשם שחטאתו [מעכבת] כך אשמו [מעכבת].", | |
|
| 32. Tosefta, Hulin, 2.22-2.24 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 290, 291 |
33. Tosefta, Horayot, 2.5-2.6 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 290| 2.5. "הוא ואביו ורבו עומדין בשבי הוא קודם לרבו ורבו קודם לאביו ואמו קודמת לכל אדם איזהו רבו רבו שלמדו תורה לא שלמדו אומנות ואיזה זה שפתח לו תחלה ר' מאיר אומר רבו שלמדו חכמה לא רבו שלמדו תורה ר' יהודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו ר' יוסי אומר כל שהאיר עיניו במשנתו.", 2.6. "האיש קודם לאשה להחיותו להשיב אבדה ואשה קודמת לאיש לכסות ולהוציא מבית השבי בזמן ששניהן עומדין בקלקלה האיש קודם מעשה שהלך ר' יהושע לרומי אמרו לו יש כאן תינוק אחד ירושלמי יפה עינים וטוב רואי עומד לקלון הלך ר' יהושע לבדקו כיון שהגיע לפתח קרא את המקרא הזה (ישעיהו מ״ב:כ״ד) מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים נענה אותו תינוק ואמר (שם) הלא ה' זו חטאנו לו וגו' באותה שעה א\"ר יהושע מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שאיני זז מכאן עד שאני פודה אותו בממון הרבה פדאו בממון הרבה ושגרו לארץ ישראל ועליו נאמר (איכה ד׳:ב׳) בני ציון היקרים המסולאים בפז וגו'.", | |
|
34. Tosefta, Hagigah, 2.1-2.2, 2.6 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 290, 297, 298| 2.1. "אין דורשין בעריות בשלשה אבל דורשין בשנים [ולא] במעשה בראשית בשנים אבל דורשין ביחיד ולא במרכבה ביחיד אא\"כ היה חכם מבין מדעתו מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה רבי אלעזר בן ערך מחמר אחריו אמר לו רבי שנה פרק אחד במעשה מרכבה אמר לו לא [כן אמרתי לך מתחלה שאין שונין] במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו אמר לו מעתה ארצה לפניך אמר לו אמור פתח רבי אלעזר בן ערך ודרש במעשה מרכבה ירד רבי יוחנן בן זכאי מן החמור ונתעטף בטליתו וישבו שניהם על גבי אבן תחת הזית והרצה לפניו עמד ונשקו ואמר ברוך ה' אלהי ישראל אשר נתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש [אלעזר בן ערך] נאה דורש ונאה מקיים אשריך [אברהם] אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך [שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים] רבי יוסי ברבי יהודה אומר רבי יהושע הרצה לפני רבן יוחנן בן זכאי [רבי עקיבה] הרצה לפני רבי יהושע חנניא בן חכינאי הרצה לפני רבי עקיבה.", 2.2. "ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבה אחד הציץ ומת אחד הציץ ונפגע אחד הציץ וקיצץ בנטיעות ואחד עלה בשלום וירד בשלום בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר (תהילים קטו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע עליו הכתוב אומר (משלי כה) דבש מצאת אכול דייך [וגו'] אלישע הציץ וקיצץ בנטיעות עליו הכתוב אומר (קוהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' רבי עקיבה עלה בשלום וירד בשלום עליו הכתוב אומר (שיר השירים א) משכני אחריך נרוצה [וגו'] משלו משל למה הדבר דומה לפרדס של מלך ועלייה בנוייה על גביו מה עליו [על אדם] להציץ ובלבד שלא יזוז [את עיניו] ממנו. ועוד משלו משל למה הדבר דומה [לאיסתרא] העוברת בין שני דרכים אחד של אור ואחד של שלג הטה לכאן נכוה [באור] הטה לכאן נכוה משלג מה עליו על אדם להלך באמצע ובלבד שלא יהא נוטה לא לכאן ולא לכאן. מעשה ברבי יהושע [שהיה מהלך באסתרטא והיה בן זומא בא כנגדו] הגיע אצלו ולא נתן לו שלום אמר לו [מאין ולאן] בן זומא אמר לו צופה הייתי במעשה בראשית ואין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו טפח שנאמר (בראשית א) ורוח אלהים מרחפת על פני המים ואומר (דברים לג) כנשר יעיר קנו [וגו'] מה נשר זה טס על גבי קינו נוגע ואינו נוגע כך אין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו טפח אמר להם רבי יהושע לתלמידיו כבר בן זומא מבחוץ לא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא.", 2.6. "מעשה בהלל הזקן שסמך על העולה בעזרה וחברו עליו תלמידי בית שמאי אמר להם באו וראו שהיא נקבה וצריכין אנו לעשותה זבחי שלמים הפליגן בדברים והלכו להם מיד גברה ידן של ב\"ש ובקשו לקבוע הלכה כמותן והיה שם בבא בן בוטא שהוא מתלמידי בית שמאי [ויודע שהלכה כדברי בית הלל] בכל מקום [והלך] והביא את כל צאן קדר והעמידן בעזרה ואמר כל מי שצריך להביא עולות ושלמים יבוא ויטול באו ונטלו [את הבהמה והעלו עולות] וסמכו עליהן בו ביום נקבעה הלכה כדברי בית הלל ולא [ערער אדם בדבר] ושוב מעשה [בתלמיד אחד] מתלמידי בית הלל שסמך על העולה בעזרה מצאו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי אמר לו מה זה סמיכה אמר לו מה זה שתיקה שתקו בנזיפה.", | 2.2. "Four entered the orchard: Ben Azzai, Ben Zoma, another, and Rabbi Akiva. One looked and died. One looked and was harmed. One looked and cut down the trees. And one went up in peace and went down in peace. Ben Azzai looked and died. Scripture says about him (Psalms 116, 15): \"Precious in the sight of the LORD Is the death of His saints\". Ben Zoma looked and was harmed. Scripture says about him (Proverbs 25, 16): \"Hast thou found honey? eat so much as is sufficient for thee\" and the continuation. [Cont. of the verse: \"Lest thou be filled therewith, and vomit it.\" Elisha looked and cut down the trees. Scripture says about him (Ecclesiastes 5, 5): \"Suffer not thy mouth to bring thy flesh into guilt\" etc. Rabbi Akiva went up in peace and went down in peace. Scripture says about him (Song of Songs 1, 4): \"Draw me, we will run after thee\" etc. They gave a parable: What is this similar to? To the orchard of a king and there is an attic above it. It is upon [the man] to look so long as he does not move [his eyes] from it. Another parable was given. What is this similar tp? To [a street] that passes between two paths, one of fire, and one of snow. If it leans one way, it gets burned [by the fire]. If it leans the other way it gets burned by the snow. A man must walk in the middle and not lean to or fro. A story of Rabbi Yehoshua [Who was walkin in the street and Ben Zoma came opposite him] he reached him and did not greet him. He said to him [from where and to where] Ben Zoma? He said to him: I was watching the creation, and there is not between the upper waters and the lower waters even a handbreadth. As it is written (Genesis 1, 2) \"and the spirit of God hovered over the face of the waters\". And it says (Deuteronomy 32, 11): \"As a vulture that stirreth up her nest\" etc. Just as the vulture flies over the nest, touching and not touching, so too there is not even a handbreadth between the upper waters and lower waters. Rabbi Yehoshua said to his students: Ben Zoma is already outside. In a few days, Ben Zoma passed away.", |
|
35. Mishnah, Hagigah, 2.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, narratives in, compared with tosefta •narratives, compared, in mishnah and tosefta •tosefta, narratives in, compared with mishnah Found in books: Neusner (2003), Rabbinic Narrative: The Precedent and the Parable in Diachronic View. 297| 2.1. "אֵין דּוֹרְשִׁין בַּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. וְלֹא בְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם. וְלֹא בַמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים, רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּפָנִים, וּמַה לְּאָחוֹר. וְכָל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם: \n", | 2.1. "They may not expound upon the subject of forbidden relations in the presence of three. Nor the work of creation in the presence of two. Nor [the work of] the chariot in the presence of one, unless he is a sage and understands of his own knowledge. Whoever speculates upon four things, it would have been better had he not come into the world: what is above, what is beneath, what came before, and what came after. And whoever takes no thought for the honor of his creator, it would have been better had he not come into the world.", |
|
36. Mishnah, Shekalim, 3.2-3.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •mishnah, law and narrative in Found in books: Rosen-Zvi (2012), The Mishnaic Sotah Ritual: Temple, Gender and Midrash, 241| 3.2. "בְּשָׁלשׁ קֻפּוֹת שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, וְכָתוּב בָּהֶן אָל''ף בֵי''ת גִימ''ל. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יְוָנִית כָּתוּב בָּהֶן אָלפ''א בֵית''א גָמל''א. אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרְגּוֹד חָפוּת, וְלֹא בְּמִנְעָל, וְלֹא בְּסַנְדָּל, וְלֹא בִּתְפִלִּין, וְלֹא בְּקָמִיעַ, שֶׁמָּא יַעֲנִי, וְיֹאמְרוּ מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי, אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר, וְיֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר. לְפִי שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם, שְׁנֶּאֱמַר (במדבר לב) וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר (משלי ג) וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם: \n", 3.3. "שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל (הָיָה) נִכְנָס וְשִׁקְלוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְזוֹרְקוֹ לִפְנֵי הַתּוֹרֵם, וְהַתּוֹרֵם מִתְכַּוֵּן וְדוֹחֲקוֹ לַקֻּפָּה. אֵין הַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם, אֶתְרֹם. וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ, תְּרֹם, תְּרֹם, תְּרֹם, שָׁלשׁ פְּעָמִים: \n", 3.4. "תָּרַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת, שְׁנִיָּה וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת. שְׁלִישִׁית לֹא הָיָה מְחַפֶּה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִתְרֹם מִן הַדָּבָר הַתָּרוּם. תָּרַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּשְׁנִיָּה לְשׁוּם כְּרַכִין הַמֻּקָּפִין לָהּ, וְהַשְּׁלִישִׁית לְשׁוּם בָּבֶל וּלְשׁוּם מָדַי וּלְשׁוּם מְדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת: \n", | 3.2. "In three baskets each of [the capacity of] three seahs they make the appropriation [of shekels] from the chamber. And on them was inscribed: Aleph, Beth, Gimmel. Rabbi Ishmael says: Greek was inscribed on them, alpha, beta, gamla. The one who made the appropriation did not enter the chamber wearing either a bordered cloak or shoes or sandals or tefillin or an amulet, lest if he became poor people might say that he became poor because of a sin committed in the chamber, or if he became rich people might say that he became rich from the appropriation in the chamber. For it is one’s duty to seem be free of blame before others as before God, as it is said: “And you shall be guiltless before the Lord and before Israel” (Numbers 32:22), and it says: “And you will find favor and good understanding in the eyes of God and man” (Proverbs 3:4).", 3.3. "[The members] of Rabban Gamaliel’s household used to enter [the chamber] with their shekel between their fingers, and throw it in front of him who made the appropriation, while he who made the appropriation purposely pressed it into the basket. He who made the appropriation did not make it until he first said to them: “Should I make the appropriation?” And they say to him three times: “Make the appropriation! Make the appropriation! Make the appropriation!”", 3.4. "[After] he made the first appropriation, he covers [what is left] with leather covers. [After he made the] second appropriation, he covers [what is left] with leather covers. [But after] the third appropriation he would not cover [what was left]. [And why would he cover?] Lest he should forget and make a [fresh] appropriation from shekels from which had already been appropriated. He would make the first appropriation on behalf of the Land of Israel, and the second on behalf of the surrounding cities, and the third on behalf of Babylon and on behalf of Medea and on behalf of [other] distant countries.", |
|
