Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database

   Search:  
validated results only / all results

and or

Filtering options: (leave empty for all results)
By author:     
By work:        
By subject:
By additional keyword:       



Results for
Please note: the results are produced through a computerized process which may frequently lead to errors, both in incorrect tagging and in other issues. Please use with caution.
Due to load times, full text fetching is currently attempted for validated results only.
Full texts for Hebrew Bible and rabbinic texts is kindly supplied by Sefaria; for Greek and Latin texts, by Perseus Scaife, for the Quran, by Tanzil.net

For a list of book indices included, see here.





15 results for "miller"
1. Tosefta, Hulin, 2.24 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)  Tagged with subjects: •miller, stuart Found in books: Klawans (2019), Heresy, Forgery, Novelty: Condemning, Denying, and Asserting Innovation in Ancient Judaism, 71
2. Josephus Flavius, Jewish Antiquities, 10.277-10.281 (1st cent. CE - 1st cent. CE)  Tagged with subjects: •miller, stuart Found in books: Klawans (2019), Heresy, Forgery, Novelty: Condemning, Denying, and Asserting Innovation in Ancient Judaism, 68
10.277. All these things did this man leave in writing, as God had showed them to him, insomuch that such as read his prophecies, and see how they have been fulfilled, would wonder at the honor wherewith God honored Daniel; and may thence discover how the Epicureans are in an error, 10.278. who cast Providence out of human life, and do not believe that God takes care of the affairs of the world, nor that the universe is governed and continued in being by that blessed and immortal nature, but say that the world is carried along of its own accord, without a ruler and a curator; 10.279. which, were it destitute of a guide to conduct it, as they imagine, it would be like ships without pilots, which we see drowned by the winds, or like chariots without drivers, which are overturned; so would the world be dashed to pieces by its being carried without a Providence, and so perish, and come to nought. 10.280. So that, by the forementioned predictions of Daniel, those men seem to me very much to err from the truth, who determine that God exercises no providence over human affairs; for if that were the case, that the world went on by mechanical necessity, we should not see that all things would come to pass according to his prophecy. 10.281. Now as to myself, I have so described these matters as I have found them and read them; but if any one is inclined to another opinion about them, let him enjoy his different sentiments without any blame from me.
3. Josephus Flavius, Jewish War, 2.156-2.158 (1st cent. CE - 1st cent. CE)  Tagged with subjects: •miller, stuart Found in books: Klawans (2019), Heresy, Forgery, Novelty: Condemning, Denying, and Asserting Innovation in Ancient Judaism, 68
2.156. And indeed the Greeks seem to me to have followed the same notion, when they allot the islands of the blessed to their brave men, whom they call heroes and demigods; and to the souls of the wicked, the region of the ungodly, in Hades, where their fables relate that certain persons, such as Sisyphus, and Tantalus, and Ixion, and Tityus, are punished; which is built on this first supposition, that souls are immortal; and thence are those exhortations to virtue, and dehortations from wickedness collected; 2.157. whereby good men are bettered in the conduct of their life by the hope they have of reward after their death; and whereby the vehement inclinations of bad men to vice are restrained, by the fear and expectation they are in, that although they should lie concealed in this life, they should suffer immortal punishment after their death. 2.158. These are the Divine doctrines of the Essenes about the soul, which lay an unavoidable bait for such as have once had a taste of their philosophy.
4. Mishnah, Avot, 1.3, 1.7, 2.1, 2.14-2.16, 3.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)  Tagged with subjects: •miller, stuart Found in books: Klawans (2019), Heresy, Forgery, Novelty: Condemning, Denying, and Asserting Innovation in Ancient Judaism, 68
1.3. "אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם: \n", 1.7. "נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת: \n", 2.1. "רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַסֵּפֶר נִכְתָּבִין:", 2.14. "רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס. וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל. וְנֶאֱמָן הוּא בַעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךְ:", 2.15. "רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק:", 2.16. "הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ. וְדַע מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא:", 3.1. "עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:", 1.3. "Antigonus a man of Socho received [the oral tradition] from Shimon the Righteous. He used to say: do not be like servants who serve the master in the expectation of receiving a reward, but be like servants who serve the master without the expectation of receiving a reward, and let the fear of Heaven be upon you.", 1.7. "Nittai the Arbelite used to say: keep a distance from an evil neighbor, do not become attached to the wicked, and do not abandon faith in [divine] retribution.", 2.1. "Rabbi Said: which is the straight path that a man should choose for himself? One which is an honor to the person adopting it, and [on account of which] honor [accrues] to him from others. And be careful with a light commandment as with a grave one, for you did know not the reward for the fulfillment of the commandments. Also, reckon the loss [that may be sustained through the fulfillment] of a commandment against the reward [accruing] thereby, and the gain [that may be obtained through the committing] of a transgression against the loss [entailed] thereby. Apply your mind to three things and you will not come into the clutches of sin: Know what there is above you: an eye that sees, an ear that hears, and all your deeds are written in a book.", 2.14. "Rabbi Elazar said:Be diligent in the study the torah; And know how to answer an epicuros, And know before whom you toil, and that your employer is faithful, for He will pay you the reward of your labor.", 2.15. "Rabbi Tarfon said: the day is short, and the work is plentiful, and the laborers are indolent, and the reward is great, and the master of the house is insistent.", 2.16. "He [Rabbi Tarfon] used to say: It is not your duty to finish the work, but neither are you at liberty to neglect it; If you have studied much Torah, you shall be given much reward. Faithful is your employer to pay you the reward of your labor; And know that the grant of reward unto the righteous is in the age to come.", 3.1. "Akabyah ben Mahalalel said: mark well three things and you will not come into the power of sin: Know from where you come, and where you are going, and before whom you are destined to give an account and reckoning. From where do you come? From a putrid drop. Where are you going? To a place of dust, of worm and of maggot. Before whom you are destined to give an account and reckoning? Before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed be he.",
5. Mishnah, Berachot, 9.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)  Tagged with subjects: •miller, stuart Found in books: Klawans (2019), Heresy, Forgery, Novelty: Condemning, Denying, and Asserting Innovation in Ancient Judaism, 71
9.5. "חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע. וּבְכָל נַפְשְׁךָ, אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מָמוֹנֶךָ. דָּבָר אַחֵר בְּכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח, שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים. לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ, וּבְמִנְעָלוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ, וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו, וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא, וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר. כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, וְאָמְרוּ, אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. וְהִתְקִינוּ, שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ב) וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְיָ. וְאוֹמֵר (שופטים ו) יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. וְאוֹמֵר (משלי כג) אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. וְאוֹמֵר (תהלים קיט) עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ: \n", 9.5. "One must bless [God] for the evil in the same way as one blesses for the good, as it says, “And you shall love the Lord your God with all your heart, with all your soul and with all your might” (Deuteronomy 6:5). “With all your heart,” with your two impulses, the evil impulse as well as the good impulse. “With all your soul” even though he takes your soul [life] away from you. “With all your might” with all your money. Another explanation, “With all your might” whatever treatment he metes out to you. One should not show disrespect to the Eastern Gate, because it is in a direct line with the Holy of Holies. One should not enter the Temple Mount with a staff, or with shoes on, or with a wallet, or with dusty feet; nor should one make it a short cut, all the more spitting [is forbidden]. All the conclusions of blessings that were in the Temple they would say, “forever [lit. as long as the world is].” When the sectarians perverted their ways and said that there was only one world, they decreed that they should say, “for ever and ever [lit. from the end of the world to the end of the world]. They also decreed that a person should greet his fellow in God’s name, as it says, “And behold Boaz came from Bethlehem and said to the reapers, ‘May the Lord be with you.’ And they answered him, “May the Lord bless you’” (Ruth 2:. And it also says, “The Lord is with your, you valiant warrior” (Judges 6:12). And it also says, “And do not despise your mother when she grows old” (Proverbs 23:22). And it also says, “It is time to act on behalf of the Lord, for they have violated Your teaching” (Psalms 119:126). Rabbi Natan says: [this means] “They have violated your teaching It is time to act on behalf of the Lord.”",
6. Mishnah, Sanhedrin, 10.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)  Tagged with subjects: •miller, stuart Found in books: Klawans (2019), Heresy, Forgery, Novelty: Condemning, Denying, and Asserting Innovation in Ancient Judaism, 68
10.1. "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם, וְאֶפִּיקוֹרֶס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בַסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר (שמות טו) כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו: \n", 10.1. "All Israel have a portion in the world to come, for it says, “Your people, all of them righteous, shall possess the land for ever; They are the shoot that I planted, my handiwork in which I glory” (Isaiah 60:2. And these are the ones who have no portion in the world to come: He who maintains that resurrection is not a biblical doctrine, that the torah was not divinely revealed, and an epikoros. Rabbi Akiva says: “Even one who reads non-canonical books and one who whispers [a charm] over a wound and says, “I will not bring upon you any of the diseases which i brought upon the Egyptians: for I the lord am you healer” (Exodus 15:26). Abba Shaul says: “Also one who pronounces the divine name as it is spelled.”",
7. Mishnah, Sotah, 9.15 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)  Tagged with subjects: •miller, stuart Found in books: Klawans (2019), Heresy, Forgery, Novelty: Condemning, Denying, and Asserting Innovation in Ancient Judaism, 71
9.15. "מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר, בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי, בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא, בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בָּא גוֹבַי וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, פָּסַק הָעשֶׁר מִן הַחֲכָמִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטְנוּתָא, פָּסְקוּ חֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קַטְנוּתָא, שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, בָּטַל זִיו הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי, בָּטַל זִיו הַכְּהֻנָּה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי, בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ, וְאֵין שׁוֹאֵל, עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שָׁרוּ חַכִּימַיָּא לְמֶהֱוֵי כְסָפְרַיָּא, וְסָפְרַיָּא כְּחַזָּנָא, וְחַזָּנָא כְּעַמָּא דְאַרְעָא, וְעַמָּא דְאַרְעָא אָזְלָא וְדַלְדְּלָה, וְאֵין מְבַקֵּשׁ, עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה, בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָּנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. (מיכה ז) בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת, וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּא עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, אָמֵן: \n", 9.15. "When Rabbi Meir died, the composers of fables ceased. When Ben Azzai died, the diligent students [of Torah] ceased. When Ben Zoma died, the expounders ceased. When Rabbi Joshua died, goodness ceased from the world. When Rabban Shimon ben Gamaliel died, locusts come and troubles multiplied. When Rabbi Elazar ben Azaryah died, the sages ceased to be wealthy. When Rabbi Akiba died, the glory of the Torah ceased. When Rabbi Hanina ben Dosa died, men of wondrous deeds ceased. When Rabbi Yose Katnuta died, the pious men (hasidim) ceased and why was his name called Katnuta? Because he was the youngest of the pious men. When Rabban Yoha ben Zakkai died, the splendor of wisdom ceased. When Rabban Gamaliel the elder died, the glory of the torah ceased, and purity and separateness perished. When Rabbi Ishmael ben Fabi died, the splendor of the priesthood ceased. When Rabbi died, humility and fear of sin ceased. Rabbi Phineas ben Yair says: when Temple was destroyed, scholars and freemen were ashamed and covered their head, men of wondrous deeds were disregarded, and violent men and big talkers grew powerful. And nobody expounds, nobody seeks, and nobody asks. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. Rabbi Eliezer the Great says: from the day the Temple was destroyed, the sages began to be like scribes, scribes like synagogue-attendants, synagogue-attendants like common people, and the common people became more and more debased. And nobody seeks. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. In the footsteps of the messiah insolence (hutzpah) will increase and the cost of living will go up greatly; the vine will yield its fruit, but wine will be expensive; the government will turn to heresy, and there will be no one to rebuke; the meeting-place [of scholars] will be used for licentiousness; the Galilee will be destroyed, the Gablan will be desolated, and the dwellers on the frontier will go about [begging] from place to place without anyone to take pity on them; the wisdom of the learned will rot, fearers of sin will be despised, and the truth will be lacking; youths will put old men to shame, the old will stand up in the presence of the young, “For son spurns father, daughter rises up against mother, daughter-in-law against mother-in-law a man’s own household are his enemies” (Micah 7:6). The face of the generation will be like the face of a dog, a son will not feel ashamed before his father. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. Rabbi Pinchas ben Yair says, “Heedfulness leads to cleanliness, cleanliness leads to purity, purity leads to separation, separation leads to holiness, holiness leads to modesty, modesty leads to fear of sin, fear of sin leads to piety, piety leads to the Holy Spirit, The Holy Spirit leads to the resurrection of the dead, and the resurrection of the dead comes from Elijah, blessed be his memory, Amen.”",
8. New Testament, Mark, 12.18-12.27 (1st cent. CE - 1st cent. CE)  Tagged with subjects: •miller, stuart Found in books: Klawans (2019), Heresy, Forgery, Novelty: Condemning, Denying, and Asserting Innovation in Ancient Judaism, 71
12.18. Καὶ ἔρχονται Σαδδουκαῖοι πρὸς αὐτόν, οἵτινες λέγουσιν ἀνάστασιν μὴ εἶναι, καὶ ἐπηρώτων αὐτὸν λέγοντες 12.19. Διδάσκαλε, Μωυσῆς ἔγραψεν ἡμῖν ὅτι ἐάν τινος ἀδελφὸς ἀποθάνῃ καὶ καταλίπῃ γυναῖκα καὶ μὴ ἀφῇ τέκνον, ἵνα λάβῃ ὁ ἀδελφὸς αὐτοῦ τὴν γυναῖκα καὶ ἐξαναστήσῃ σπέρμα τῷ ἀδελφῷ αὐτοῦ. 12.20. ἑπτὰ ἀδελφοὶ ἦσαν· καὶ ὁ πρῶτος ἔλαβεν γυναῖκα, καὶ ἀποθνήσκων οὐκ ἀφῆκεν σπέρμα· 12.21. καὶ ὁ δεύτερος ἔλαβεν αὐτήν, καὶ ἀπέθανεν μὴ καταλιπὼν σπέρμα, καὶ ὁ τρίτος ὡσαύτως· 12.22. καὶ οἱ ἑπτὰ οὐκ ἀφῆκαν σπέρμα· ἔσχατον πάντων καὶ ἡ γυνὴ ἀπέθανεν. 12.23. ἐν τῇ ἀναστάσει τίνος αὐτῶν ἔσται γυνή; οἱ γὰρ ἑπτὰ ἔσχον αὐτὴν γυναῖκα. 12.24. ἔφη αὐτοῖς ὁ Ἰησοῦς Οὐ διὰ τοῦτο πλανᾶσθε μὴ εἰδότες τὰς γραφὰς μηδὲ τὴν δύναμιν τοῦ θεοῦ; 12.25. ὅταν γὰρ ἐκ νεκρῶν ἀναστῶσιν, οὔτε γαμοῦσιν οὔτε γαμίζονται, ἀλλʼ εἰσὶν ὡς ἄγγελοι ἐν τοῖς οὐρανοῖς· 12.26. περὶ δὲ τῶν νεκρῶν ὅτι ἐγείρονται οὐκ ἀνέγνωτε ἐν τῇ βίβλῳ Μωυσέως ἐπὶ τοῦ βάτου πῶς εἶπεν αὐτῷ ὁ θεὸς λέγων Ἐγὼ ὁ θεὸς Ἀβραὰμ καὶ θεὸς Ἰσαὰκ καὶ θεὸς Ἰακώβ; 12.27. οὐκ ἔστιν θεὸς νεκρῶν ἀλλὰ ζώντων· πολὺ πλανᾶσθε. 12.18. There came to him Sadducees, who say that there is no resurrection. They asked him, saying, 12.19. "Teacher, Moses wrote to us, 'If a man's brother dies, and leaves a wife behind him, and leaves no children, that his brother should take his wife, and raise up offspring for his brother.' 12.20. There were seven brothers. The first took a wife, and dying left no offspring. 12.21. The second took her, and died, leaving no children behind him. The third likewise; 12.22. and the seven took her and left no children. Last of all the woman also died. 12.23. In the resurrection, when they rise, whose wife will she be of them? For the seven had her as a wife." 12.24. Jesus answered them, "Isn't this because you are mistaken, not knowing the Scriptures, nor the power of God? 12.25. For when they will rise from the dead, they neither marry, nor are given in marriage, but are like angels in heaven. 12.26. But about the dead, that they are raised; haven't you read in the book of Moses, about the Bush, how God spoke to him, saying, 'I am the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob?' 12.27. He is not the God of the dead, but of the living. You are therefore badly mistaken."
9. Anon., Genesis Rabba, 14.7 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •miller, stuart Found in books: Klawans (2019), Heresy, Forgery, Novelty: Condemning, Denying, and Asserting Innovation in Ancient Judaism, 68
14.7. עָפָר, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אוֹמֵר, עוֹפֶר עוֹלָם עַל מְלֵיאָתוֹ נִבְרָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן אַף חַוָּה עַל מְלֵיאָתָהּ נִבְרֵאת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָדָם וְחַוָּה כִּבְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה נִבְרְאוּ. רַבִּי הוּנָא אָמַר עָפָר זָכָר, אֲדָמָה נְקֵבָה, הַיּוֹצֵר הַזֶּה מֵבִיא עָפָר זָכָר, וַאֲדָמָה נְקֵבָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֵּלָיו בְּרִיאִין. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד בְּצִפּוֹרִי שֶׁמֵּת בְּנוֹ, אִית דְּאָמְרֵי מִינָאִי הֲוָה יָתִיב גַּבֵּיהּ, סְלֵק רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא לְמֶחֱמֵי לֵיהּ אַנְפִּין, חַמְתֵיהּ יָתֵיב וְשָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַתָּה שָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ אֲנַן רְחִיצָן בְּמָרֵי שְׁמַיָא, דְּאִתְחַמֵי לְאַפּוּיֵי לְעָלְמָא דְאָתֵי. אֲמַר לֵיהּ לָא מִסְתְּיֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא עָקְתֵיהּ אֶלָּא דַאֲתֵית מְעָקָא לֵיהּ, אִית חַסְפִּין מִתְדַּבְּקִין, לֹא כָּךְ כְּתִיב (תהלים ב, ט): כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ כְּלִי חֶרֶשׂ בְּרִיָּיתוֹ מִן הַמַּיִם וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר, כְּלִי זְכוּכִית בְּרִיָּיתוֹ מִן הָאוּר וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר. זֶה נִשְׁבַּר וְיֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, וְזֶה נִשְׁבַּר וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ עַל יְדֵי שֶׁהוּא עָשׂוּי בִּנְפִיחָה. אָמַר לוֹ יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר, מָה אִם זֶה שֶׁעָשׂוּי בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כִּכְלִי חֶרֶס תְּנַפְּצֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, כְּלִי יוֹצֵר שֶׁלֹא הוּסְקוּ יְכוֹלִין הֵן לַחֲזֹר. 14.7. "... dirt from the ground / afar min ha’adamah,[ explains]: ‘Afar’—male, ‘adamah’—female...",
10. Anon., Leviticus Rabba, 13.5 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •miller, stuart Found in books: Klawans (2019), Heresy, Forgery, Novelty: Condemning, Denying, and Asserting Innovation in Ancient Judaism, 71
13.5. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל הַנְּבִיאִים רָאוּ הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת וגו', רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, מָקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, (בראשית ב, י): וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה נְהָרוֹת, (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זֶה בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. (בראשית ב, יא): הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּיַחֶלֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים. (בראשית ב, יא): אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, (בראשית ב, יב): שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם, מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. (בראשית ב, יג): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זֶה מָדַי, שֶׁהֶעֱמִידָה אֶת הָמָן הָרָשָׁע שֶׁמָּשַׁךְ עִסָּה כַּנָּחָשׁ, עַל שׁוּם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. (בראשית ב, יג): הוּא הַסּוֹבֵב אֶת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, א): מֵהוֹדוּ וְעַד כּוּשׁ. (בראשית ב, יד): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, זוֹ יָוָן, שֶׁהִיא חַדָּה וְקַלָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר לָהֶם כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר, אָמַר רַב הוּנָא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, שֶׁהָיוּ מְאַשְׁרִין עַצְמָן מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְצֵירִין לְיִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, הוּא אֱדוֹם שֶׁפָּרָת וְרָבָת בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל זָקֵן. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לִבְנוֹ. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְבֵיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, פָּרָת עַל שׁוּם סוֹפָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי. אַבְרָהָם רָאָה הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן (בראשית טו, יב): וְהִנֵּה אֵימָה, זוֹ בָּבֶל עַל שֵׁם (דניאל ג, יט): נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא. (בראשית טו, יב): חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ג, יג): לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. (בראשית טו, יב): גְּדֹלָה, זוֹ יָוָן, אָמַר רַב נַחְמָן מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת מֵאָה וְשִׁבְעִים וְאֶחָד אִפַּרְכִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אִסְטְרָטָלִיטוּן, וְרַבָּנָן אָמְרִין שִׁשִּׁים שִׁשִׁים, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חָנִין עַל הֲדָא דְרַבָּנָן (דברים ח, טו): הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, נָחָשׁ זֶה בָּבֶל. שָׂרָף, זֶה מָדַי. עַקְרָב, זֶה יָוָן, מָה עַקְרָב זֶה מַשְׁרֶצֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים. (בראשית טו, יב): נֹפֶלֶת, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (דניאל ז, ז): דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן. גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, עַל שֵׁם (אסתר ג, א): גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. נֹפֶלֶת, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל. רָאָה דָּנִיֵּאל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ב ג): חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא, וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא, אִם זְכִיתֶם מִן יַמָּא וְאִם לָאו מִן חוֹרְשָׁא, הֲדָא חֵיוְתָא דְיַמָּא כִּי סָלְקָא מִן יַמָּא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, דְכַוָּותָא (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר, עַיִ"ן תְּלוּיָה, אִם זְכִיתֶם מִן הַיְאוֹר וְאִם לָאו מִן הַיַּעַר, הֲדָא חֵיוְתָא כִּי סָלְקָא מִן נַהֲרָא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, (דניאל ז, ג): שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא, אַל תִּקְרֵי שָׁנְיָן אֶלָּא סָנְיָן דָּא מִן דָּא, מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֻמָּה שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בָּעוֹלָם הִיא שׂוֹנְאָה לְיִשְׂרָאֵל וּמְשַׁעְבְּדָא בָּהֶן. (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, זוֹ בָּבֶל, יִרְמְיָה רָאָה אוֹתָהּ אֲרִי וְרָאָה אוֹתָהּ נֶשֶׁר, דִּכְתִיב (ירמיה ד, ז): עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ (ירמיה מט, כב): הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה, אָמְרִין לְדָנִיֵּאל אַתּ מָה חָמֵית לְהוֹן, אָמַר לְהוֹן חָמֵיתִי אַפִּין כְּאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַּפֵּיהּ וּנְטִילַת מִן אַרְעָא. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל אוֹתוֹ אֲרִי לָקָה וְלִבּוֹ לֹא לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ז, ד): וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַף לִבּוֹ לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ד, יג): לִבְבֵהּ מִן אֲנָשָׁא יְשַׁנּוֹן. חָזֵה הֲוֵית (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרֵי תִנְיָנָא דָמְיָא לְדֹב, לְדב כְּתִיב זֶה מָדַי, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ירמיה ה, ו): עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זוֹ בָּבֶל. (ירמיה ה, ו): זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, זוֹ מָדַי. (ירמיה ה, ו): נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם, זוֹ יָוָן. (ירמיה ה, ו): כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף, זוֹ אֱדוֹם, לָמָּה, (ירמיה ה, ו): כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם. (דניאל ז, ו): חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר, זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה מַעֲמֶדֶת בִּגְזֵרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. (דניאל ז, ז): בָּאתַר דְּנָא חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה, זוֹ אֱדוֹם, דָּנִיֵּאל רָאָה שְׁלָשְׁתָּן בְּלַיְלָה אֶחָד וְלָזוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, לָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לָהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): וְתִכָּפֵל. משֶׁה רָאָה אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלז, ח): אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. (ויקרא יא, ה): אֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי. רַבָּנָן וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רַבָּנָן אָמְרֵי מַה הַשָּׁפָן הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה וְסִימָנֵי טָהֳרָה, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת מָדַי מַעֲמֶדֶת צַדִּיק וְרָשָׁע. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן דָּרְיָוֶשׁ הָאַחֲרוֹן בְּנָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר הָיָה, טָהוֹר מֵאִמּוֹ וְטָמֵא מֵאָבִיו. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, אִמּוֹ שֶׁל תַּלְמַי אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ פָּרַס, משֶׁה נָתַן שְׁלָשְׁתָּם בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָזוֹ בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר (דניאל ז, ז): יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְתִכָּפֵל. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן מִכָּל הַנְּבִיאִים לֹא פִּרְסְמוּהָ אֶלָּא שְׁנַיִם אָסָף וּמשֶׁה, אָסָף אָמַר (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר. משֶׁה אָמַר (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה, לָמָּה נִמְשְׁלָה לַחֲזִיר, לוֹמַר לָךְ מָה חֲזִיר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹבֵץ מוֹצִיא טְלָפָיו וְאוֹמֵר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר, כָּךְ מַלְכוּת אֱדוֹם מִתְגָּאָה וְחוֹמֶסֶת וְגוֹזֶלֶת וְנִרְאֵית כְּאִלּוּ מַצַּעַת בִּימָה. מַעֲשֶׂה בְּשִׁלְטוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹרֵג הַגַּנָּבִים וְהַמְנָאֲפִים וְהַמְכַשְּׁפִים, גָּחִין וְאָמַר לַסַּנְקְלִיטִין, שְׁלָשְׁתָּן עָשִׂיתִי בְּלַיְלָה אֶחָד. דָּבָר אַחֵר, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, (ויקרא יא, ד): כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן, כָּל מַה שֶּׁפָּרַט דָּוִד כָּלַל אוֹתוֹ רָשָׁע בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, לד): כְּעַן אֲנָה נְבֻכַדְנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָא. מְשַׁבַּח (תהלים קמז, יב): שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַיִם אֶת ה'. וּמְרוֹמֵם (תהלים ל, ב): אֲרוֹמִמְךָ ה'. וּמְהַדַּר (תהלים קד, א): ה' אֱלֹהַי גָדַלְתָּ מְאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. (דניאל ד, לד): דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשֹׁט (תהלים קלח, ב): עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ. (דניאל ד, לד): וְאֹרְחָתֵהּ דִּין (תהלים צו, י): יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים. (דניאל ד, לד): וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ. (דניאל ד, לד): יָכִל לְהַשְׁפָּלָה (תהלים עה, יא): וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ. (ויקרא יא, ה): וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, (ויקרא יא, ה): כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא א, ב): כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, (ויקרא יא, ו): כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְּקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן כַּד הֲוָה חָמֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, אוֹמֵר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֶׁל שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זֶה אֱדוֹם, (ויקרא יא, ז): וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא דַּיָּן שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת אֶלָּא מְחָרֶפֶת וּמְגַדֶּפֶת וְאוֹמֶרֶת (תהלים עג, כה): מִי לִי בַשָּׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת דָּנִיֵּאל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, מט): וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת מָרְדְּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב, יט): וּמָרְדֳּכַי ישֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס כַּד הֲוָה חָמֵי לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הֲוָה קָאֵים עַל רַגְלֵיהּ, אָמְרִין לֵיהּ מִינָאֵי, מִן קֳדָם יְהוּדָאי אַתְּ קָאֵים, אָמַר לָהֶם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵא לְמִלְחָמָה דְּמוּתוֹ אֲנִי רוֹאֶה וְנוֹצֵחַ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים, וְלֹא דַי שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת אֶלָּא שֶׁהוֹרֶגֶת אוֹתָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מז, ו): קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וגו', נַחֲלָתִי רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵרָה הִוא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה גוֹרֶרֶת מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲזִיר, שֶׁמַּחֲזֶרֶת עֲטָרָה לִבְעָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה.
11. Anon., Sifre Deuteronomy, 331 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)  Tagged with subjects: •miller, stuart Found in books: Klawans (2019), Heresy, Forgery, Novelty: Condemning, Denying, and Asserting Innovation in Ancient Judaism, 71
12. Anon., Sifre Numbers, 112 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)  Tagged with subjects: •miller, stuart Found in books: Klawans (2019), Heresy, Forgery, Novelty: Condemning, Denying, and Asserting Innovation in Ancient Judaism, 68
13. Palestinian Talmud, Berachot, 3.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •miller, stuart Found in books: Blidstein (2017), Purity Community and Ritual in Early Christian Literature, 55
14. Palestinian Talmud, Sanhedrin, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan
15. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Klawans (2019), Heresy, Forgery, Novelty: Condemning, Denying, and Asserting Innovation in Ancient Judaism, 71
38b. גופו מבבל וראשו מארץ ישראל ואבריו משאר ארצות עגבותיו א"ר אחא מאקרא דאגמא,א"ר יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו שנאמר (תהלים מט, יג) אדם ביקר בל ילין,אמר רמי בר חמא אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה שנאמר (תהלים מט, יג) נמשל כבהמות נדמו:,(שע"ה בסו"ף ארמ"י סימן) אמר רב יהודה א"ר בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו אמרו לפניו רבש"ע מה מעשיו אמר להן כך וכך מעשיו,אמרו לפניו רבש"ע (תהלים ח, ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם וכן כת שניה כת שלישית אמרו לפניו רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו כל העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה,כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין אמרו לפניו רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך אמר להן (ישעיהו מו, ד) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו',אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר (דברים ד, לב) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה,אמר ר"א אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים (עד קצה השמים) כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני וגו' קשו קראי אהדדי אידי ואידי חדא מידה היא,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר (תהלים קלט, יז) ולי מה יקרו רעיך אל,והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר (בראשית ג, ט) ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה אן נטה לבך רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה כתיב הכא (הושע ו, ז) והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם (בראשית ט, ט) את בריתי הפר,רב נחמן אמר כופר בעיקר היה כתיב הכא עברו ברית וכתיב התם (את בריתי הפר) (ירמיהו כב, ט) ואמרו על אשר עזבו (את) ברית ה' (אלהי אבותם),תנן התם ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס אמר ר' יוחנן ל"ש אלא אפיקורוס (של) עובדי כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי,א"ר יוחנן כ"מ שפקרו המינים תשובתן בצידן (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו (ואומר) (בראשית א, כז) ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית יא, ז) הבה נרדה ונבלה שם שפתם (בראשית יא, ה) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל (בראשית לה, ז) כי שם נגלו אליו האלהים (בראשית לה, ג) לאל העונה אותי ביום צרתי,(דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו (שמואל ב ז, כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם (דניאל ז, ט) עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב,הנך למה לי כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אא"כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא,התינח כולהי עד די כרסוון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע א"ל ר' יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה,קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר"ע א"ל ר' אלעזר בן עזריא עקיבא מה לך אצל הגדה כלך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו,אמר רב נחמן האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר אמר ההוא מינא לרב אידית כתיב (שמות כד, א) ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שמות כג, כא) כי שמי בקרבו,אי הכי ניפלחו ליה כתיב (שמות כג, כא) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב (שמות לג, טו) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו',אמר ליה ההוא מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב (בראשית יט, כד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה א"ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב (בראשית ד, כג) ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מיבעי ליה אלא משתעי קרא הכי הכא נמי משתעי קרא הכי א"ל מנא לך הא מפירקיה דר"מ שמיע לי,דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי ואמר ר' יוחנן ג' מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלש 38b. b his torso /b was fashioned from dust taken b from Babylonia, and his head /b was fashioned from dust taken b from Eretz Yisrael, /b the most important land, b and his limbs /b were fashioned from dust taken b from the rest of the lands /b in the world. With regard to b his buttocks, Rav Aḥa says: /b They were fashioned from dust taken b from Akra De’agma, /b on the outskirts of Babylonia., b Rabbi Yoḥa bar Ḥanina says: Daytime is twelve hours /b long, and the day Adam the first man was created was divided as follows: In the b first hour /b of the day, b his dust was gathered. /b In the b second, /b an undefined b figure was fashioned. /b In the b third, his limbs were extended. /b In the b fourth, a soul was cast into him. /b In the b fifth, he stood on his legs. /b In the b sixth, he called /b the creatures by the b names /b he gave them. In the b seventh, Eve was paired with him. /b In the b eighth, they arose to the bed two, and descended four, /b i.e., Cain and Abel were immediately born. In the b ninth, he was commanded not to eat of the Tree /b of Knowledge. In the b tenth, he sinned. /b In the b eleventh, he was judged. /b In the b twelfth, he was expelled and left /b the Garden of Eden, b as it is stated: “But man abides not in honor; /b he is like the beasts that perish” (Psalms 49:13). Adam did not abide, i.e., sleep, in a place of honor for even one night., b Rami bar Ḥama says /b in explanation of the end of that verse: b A wild animal does not have power over a person unless /b that person b seems to /b the wild animal b like an animal, as it is stated: “He is like the beasts that perish.” /b ,The Gemara presents b a mnemonic /b for the statements that follow: b At the time, to the end, Aramaic. Rav Yehuda says /b that b Rav says: At the time that the Holy One, Blessed be He, sought to create a person, He created one group of ministering angels. He said to them: /b If b you agree, let us fashion a person in our image. /b The angels b said before him: Master of the Universe, what are the actions of /b this person You suggest to create? God b said to them: His actions are such and such, /b according to human nature.,The angels b said before him: Master of the Universe: “What is man that You are mindful of him? And the son of man that You think of him?” /b (Psalms 8:5), i.e., a creature such as this is not worth creating. God b outstretched His small finger among them and burned them /b with fire. b And the same /b occurred with b a second group /b of angels. The b third group /b of angels that He asked b said before Him: Master of the Universe, the first /b two groups b who spoke /b their mind b before You, what did they accomplish? The entire world is Yours; whatever You wish to do in Your world, do. /b God then created the first person., b When /b history b arrived at /b the time of b the people of the generation of the flood and the people of the generation of the dispersion, /b i.e., the Tower of Babel, b whose actions were ruinous, /b the angels b said before God: Master of the Universe, didn’t the /b first set of angels b speak appropriately before You, /b that human beings are not worthy of having been created? God b said to them /b concerning humanity: b “Even to your old age I am the same; and even to hoar hairs will I suffer you; /b I have made and I will bear; and I will carry, and I will deliver you” (Isaiah 46:4), i.e., having created people, I will even suffer their flaws., b Rav Yehuda says /b that b Rav says: Adam the first /b man spanned b from one end of the world until the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other” /b (Deuteronomy 4:32), meaning that on the day Adam was created he spanned from one end of the heavens until the other. b Once /b Adam b sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me and laid Your hand upon me” /b (Psalms 139:5), that at first Adam spanned “behind and before,” meaning everywhere, and then God laid His hand on him and diminished him., b Rabbi Elazar says: /b The height of b Adam the first /b man b was from the ground until the firmament, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other.” /b Adam stood “upon the earth” and rose to the end of the heavens. b Once /b Adam b sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me /b and laid Your hand upon me.” The Gemara asks: The interpretations of b the verses contradict each other. /b The first interpretation is that his size was from one end of the world to the other, and the second interpretation is that it was from the earth until the heavens. The Gemara answers: b This and that, /b from one end of the world to another and from the earth until the heavens, b are one measure, /b i.e., the same distance., b And Rav Yehuda says /b that b Rav says: Adam the first /b man b spoke in the language of Aramaic, as it is stated /b in the chapter of Psalms speaking in the voice of Adam: b “How weighty also are Your thoughts to me, O God” /b (Psalms 139:17)., b And this, /b i.e., that the verse in Psalms is stated by Adam, is what b Reish Lakish says: What /b is the meaning of that b which is written: “This is the book of the generations of Adam” /b (Genesis 5:1)? This verse b teaches that the Holy One, Blessed be He, showed /b Adam b every generation and its /b Torah b interpreters, every generation and its wise ones. When he arrived at /b his vision of b the generation of Rabbi Akiva, /b Adam b was gladdened by his Torah, and saddened by his /b manner of b death. He said: “How weighty also are Your thoughts to me, O God,” /b i.e., how it weighs upon me that a man as great as Rabbi Akiva should suffer., b And Rav Yehuda says /b that b Rav says: Adam the first /b man b was a heretic, as it is stated: “And the Lord called to the man and said to him: Where are you”? /b (Genesis 3:9), meaning, to b where has your heart turned, /b indicating that Adam turned from the path of truth. b Rabbi Yitzḥak says: He was /b one who b drew his foreskin /b forward, so as to remove any indication that he was circumcised. It b is written here: “And they like men [ i adam /i ] have transgressed the covet” /b (Hosea 6:7), b and /b it b is written there: /b “And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; b he has broken My covet” /b (Genesis 17:14)., b Rav Naḥman says: He was a denier of the fundamental principle /b of belief in God. It b is written here: /b “And they like men [ i adam /i ] b have transgressed the covet,” and /b it b is written there: “He has broken My covet,” /b and it is written in a third verse: b “And then they shall answer: Because they have forsaken the covet of the Lord their God /b and worshipped other gods and served them” (Jeremiah 22:9).,§ b We learned /b in a mishna b there /b (Avot 2:14): b Rabbi Eliezer says: Be persistent to learn Torah, and know what to respond to the heretic [ i la’apikoros /i ]. Rabbi Yoḥa says: /b This was b taught only /b with regard to b a gentile heretic, but /b not with regard to b a Jewish heretic, /b as one should not respond to him. b All the more so, /b if one does respond b he will become more heretical. /b His heresy is assumed to be intentional, and any attempt to rebut it will only cause him to reinforce his position., b Rabbi Yoḥa says: Any place /b in the Bible from b where the heretics /b attempt to b prove their heresy, /b i.e., that there is more than one god, b the response to their /b claim is b alongside them, /b i.e., in the immediate vicinity of the verses they cite. The verse states that God said: b “Let us make man in our image” /b (Genesis 1:26), employing the plural, b but it /b then b states: “And God created man in His image” /b (Genesis 1:27), employing the singular. The verse states that God said: b “Come, let us go down and there confound their language” /b (Genesis 11:7), but it also states: b “And the Lord came down to see the city and the tower” /b (Genesis 11:5). The verse states in the plural: b “There God was revealed [ i niglu /i ] to him /b when he fled from the face of his brother” (Genesis 35:7), but it also states in the singular: b “To God Who answers [ i haoneh /i ] me in the day of my distress” /b (Genesis 35:3).,Rabbi Yoḥa cites several examples where the counterclaim is in the same verse as the claim of the heretics. The verse states: b “For what nation is there so great that has God so near to them as the Lord our God is whenever we call upon Him?” /b (Deuteronomy 4:7), where the term “near” is written in plural, i kerovim /i , but the term “upon Him” is written in singular. Another verse states: b “And who is like Your people, like Israel, a nation one in the earth, whom God went to redeem unto Himself for a people?” /b (II Samuel 7:23), where the term “went” is written in plural, i halekhu /i , but the term “Himself” is written in singular. Another verse states: “I beheld b till thrones were placed, and one that was ancient of days did sit” /b (Daniel 7:9); where the term “thrones” is written in plural, i kharsavan /i , but the term “sit” is written in singular.,The Gemara asks: b Why do I /b need b these /b instances of plural words? Why does the verse employ the plural at all when referring to God? The Gemara explains: This is b in accordance with /b the statement b of Rabbi Yoḥa, as Rabbi Yoḥa says: The Holy One, Blessed be He, does not act unless He consults with the entourage of Above, /b i.e., the angels, b as it is stated: “The matter is by the decree of the watchers, and the sentence by the word of the holy ones” /b (Daniel 4:14).,The Gemara clarifies: This b works out well for /b almost b all /b the verses, as they describe an action taken by God, but b what is there to say /b concerning the verse: “I beheld b till thrones were placed”? /b The Gemara answers: b One /b throne is b for Him and one /b throne is b for David, /b i.e., the messiah, b as it is taught /b in a i baraita /i : b One /b throne is b for Him and one /b throne is b for David; /b this is b the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yosei said to him: Akiva! Until when will you desacralize the Divine Presence /b by equating God with a person? b Rather, /b the correct interpretation is that both thrones are for God, as b one /b throne is b for judgment and one /b throne is b for righteousness. /b ,The Gemara asks: Did Rabbi Akiva b accept /b this explanation b from /b Rabbi Yosei b or /b did he b not accept it from him? /b The Gemara suggests: b Come /b and b hear /b a proof to the matter from what was taught in another i baraita /i , b as it is taught /b in a i baraita /i : b One /b throne is b for judgment and one /b throne is b for righteousness; /b this is b the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva! What are you doing near, /b i.e., discussing, matters of b i aggada /i ? Go near /b tractates b i Nega’im /i and i Oholot /i , /b which examine the complex i halakhot /i of ritual purity, where your knowledge is unparalleled. b Rather, /b the correct interpretation is that while both thrones are for God, b one /b is b for a throne and one /b is b for a stool. /b There is b a throne for God to sit upon, and a stool /b that serves b as His footstool. /b , b Rav Naḥman says: This one, /b i.e., any person, b who knows /b how b to respond to the heretics /b as effectively b as Rav Idit should respond /b to them, b but if /b he does b not /b know, he b should not respond /b to them. The Gemara relates: b A certain heretic said to Rav Idit: /b It b is written /b in the verse concerning God: b “And to Moses He said: Come up to the Lord” /b (Exodus 24:1). The heretic raised a question: b It should have /b stated: b Come up to Me. /b Rav Idit b said to him: This /b term, “the Lord,” in that verse b is /b referring to the angel b Metatron, whose name is like the name of his Master, as it is written: /b “Behold I send an angel before you to keep you in the way and to bring you to the place that I have prepared. Take heed of him and obey his voice; do not defy him; for he will not pardon your transgression, b for My name is in him” /b (Exodus 23:20–21).,The heretic said to him: b If so, /b if this angel is equated with God, b we should worship him /b as we worship God. Rav Idit said to him: It b is written: “Do not defy [ i tammer /i ] him,” /b which alludes to: b Do not replace Me [ i temireni /i ] with him. /b The heretic said to him: b If so, why do I /b need the clause b “For he will not pardon your transgression”? /b Rav Idit b said to him: We believe that we did not accept /b the angel b even as a guide [ i befarvanka /i ] /b for the journey, b as it is written: “And he said to him: If Your Presence go not with me /b raise us not up from here” (Exodus 33:15). Moses told God that if God Himself does not accompany the Jewish people they do not want to travel to Eretz Yisrael.,The Gemara relates: b A certain heretic said to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei: /b It b is written: “And the Lord rained upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lord /b out of heaven” (Genesis 19:24). The heretic raised the question: b It should have /b stated: b From Him /b out of heaven. b A certain launderer said to /b Rabbi Yishmael: b Leave him be; I will respond to him. /b This is b as it is written: “And Lemech said to his wives: Adah and Zillah, hear my voice; wives of Lemech, /b hearken to my speech” (Genesis 4:23). One can raise the question: b It should have /b been written: b My wives, /b and not: “Wives of Lemech.” b Rather, it is /b the style of b the verse /b to b speak in this /b manner. b Here too, it is /b the style of b the verse /b to b speak in this /b manner. Rabbi Yishmael b said to /b the launderer: b From where did you /b hear b this /b interpretation? The launderer b said to him: I heard it at the lecture of Rabbi Meir. /b ,The Gemara comments: This is b as Rabbi Yoḥa said: When Rabbi Meir would teach his lecture he would expound one-third i halakha /i , one-third i aggada /i , /b and b one-third parables. And Rabbi Yoḥa says: Rabbi Meir had, /b i.e., taught, b three hundred parables of foxes, and we have only three. /b