Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database

   Search:  
validated results only / all results

and or

Filtering options: (leave empty for all results)
By author:     
By work:        
By subject:
By additional keyword:       



Results for
Please note: the results are produced through a computerized process which may frequently lead to errors, both in incorrect tagging and in other issues. Please use with caution.
Due to load times, full text fetching is currently attempted for validated results only.
Full texts for Hebrew Bible and rabbinic texts is kindly supplied by Sefaria; for Greek and Latin texts, by Perseus Scaife, for the Quran, by Tanzil.net

For a list of book indices included, see here.





16 results for "messiah"
1. Hebrew Bible, Numbers, 25.12 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)  Tagged with subjects: •messiah, ben david Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165
25.12. "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת־בְּרִיתִי שָׁלוֹם׃", 25.12. "Wherefore say: Behold, I give unto him My covet of peace;",
2. Anon., Genesis Rabba, 21.5, 25.1, 33.3, 96.5 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •messiah, ben david Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165
21.5. דָּרַשׁ רַבִּי פַּפּוּס הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, כְּאֶחָד מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא דַּיְּךָ פַּפּוּס, אָמַר לוֹ מָה אַתָּה מְקַיֵּם הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הַמָּקוֹם לְפָנָיו שְׁנֵי דְרָכִים, דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְדֶרֶךְ הַמָּוֶת, וּבֵרַר לוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר כִּיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. רַבָּנָן אָמְרֵי כְּגַבְרִיאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י, ה): וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים, כְּהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵיהּ וּבֵיהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כְּיוֹנָה, מַה זֶּה בּוֹרֵחַ מִשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה א, ג): וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה', אַף זֶה בּוֹרֵחַ מִלְּקַיֵּים צִוּוּי הַמָּקוֹם. מַה זֶּה לֹא לָן בִּכְבוֹדוֹ, אַף זֶה לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר כְּאֵלִיָּהוּ, מַה זֶּה לֹא טָעַם טַעַם מָוֶת, אַף זֶה לֹא הָיָה רָאוּי לִטְעֹם טַעַם מָוֶת, הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין, דְּאָמַר כָּל זְמַן שֶׁהָיָה אָדָם הָיָה כְּאֶחָד, וְכֵיוָן שֶׁנִּטְלָה מִמֶּנּוּ צַלְעָתוֹ, לָדַעַת טוֹב וָרָע. 25.1. וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים (בראשית ה, כד), אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר הוֹשַׁעְיָא אֵינוֹ נִכְתַּב בְּתוֹךְ טִימוֹסָן שֶׁל צַדִּיקִים אֶלָּא בְּתוֹךְ טִימוֹסָן שֶׁל רְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ חֲנוֹךְ חָנֵף הָיָה, פְּעָמִים צַדִּיק פְּעָמִים רָשָׁע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁהוּא בְּצִדְקוֹ אֲסַלְּקֶנּוּ. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה דָּנוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא דָן כָּל בָּאֵי עוֹלָם. אֶפִּיקוֹרְסִים שָׁאֲלוּ לְרַבִּי אַבָּהוּ אָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ מוֹצְאִין מִיתָה לַחֲנוֹךְ, אָמַר לָהֶם לָמָּה, אָמְרוּ לוֹ נֶאֶמְרָה כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֶמְרָה לְהַלָּן (מלכים ב ב, ה): כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ, אָמַר לָהֶם אִם לִלְּקִיחָה אַתֶּם דּוֹרְשִׁים, נֶאֱמַר כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (יחזקאל כד, טז): הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא יָפֶה הֵשִׁיבָן רַבִּי אַבָּהוּ. מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי אָמְרָה לוֹ אֵין אָנוּ מוֹצְאִין מִיתָה בַּחֲנוֹךְ, אָמַר לָהּ אִלּוּ נֶאֱמַר (בראשית ה, כד): וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְשָׁתַק, הָיִיתִי אוֹמֵר כִּדְבָרַיִךְ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים, וְאֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים. 33.3. טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (תהלים קמה, ט), אָמַר רַבִּי לֵוִי טוֹב ה' לַכֹּל, עַל הַכֹּל, שֶׁהוּא מַעֲשָׂיו. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל הַכֹּל שֶׁהֵן מִדּוֹתָיו הוּא מְרַחֵם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר טוֹב ה' לַכֹּל, וּמֵרַחֲמָיו הוּא נוֹתֵן לִבְרִיּוֹתָיו. רַבִּי תַּנְחוּמָא וְרַבִּי אַבָּא בַּר אָבִין בְּשֵׁם רַב אַחָא לְמָחָר שְׁנַת בַּצֹּרֶת בָּאָה וְהַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶן רַחֲמִים. בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְתַעֲנִית, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ אָמְרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזָר תַּעֲנִיתָא, גָּזַר תַּעֲנִיתָא יוֹם קַדְמָאי יוֹם ב' יוֹם ג' וְלָא נְחַת מִטְרָא, עָאל וְדָרַשׁ לְהוֹן אֲמַר לְהוֹן בָּנַי הִתְמַלְּאוּ רַחֲמִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיכֶם רַחֲמִים. עַד שֶׁהֵן מְחַלְּקִין צְדָקָה לַעֲנִיֵּיהֶם רָאוּ אָדָם אֶחָד נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמַרוּ לֵיהּ, רַבִּי מָה אֲנַן יָתְבִין הָכָא וַעֲבֵרְתָּא הָכָא. אֲמַר לָהֶן מָה רְאִיתֶם, אָמְרוּ לוֹ רָאִינוּ אָדָם פְּלוֹנִי נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, שְׁלַח בַּתְרֵיהוֹן וְאַיְיתִינוֹן לְגוֹ צִבּוּרָא. אָמַר לֵיהּ מָה הִיא לָךְ זוֹ, אָמַר לוֹ גְּרוּשָׁתִי הִיא. אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה נָתַתָּ לָהּ מָעוֹת, אָמַר לוֹ רַבִּי רָאִיתִי אוֹתָהּ בְּצָרָה וְהִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים מָה אִם זֶה שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת רָאָה אוֹתָהּ בְּצָרָה וְנִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים, אַתָּה שֶׁכָּתוּב בְּךָ (תהלים קמה, ח): חַנּוּן וְרַחוּם, וְאָנוּ בְּנֵי יְדִידֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, מִיָּד יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְנִתְרַוָּה הָעוֹלָם. רַבֵּנוּ הֲוָה יָתֵיב לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא קַמֵּי כְּנִשְׁתָּא דְּבַבְלָאי בְּצִפּוֹרִין, עֲבַר חַד עֵגֶל קוֹדָמוֹי, אָזֵל לְמִתְנְכָסָה וְשָׁרֵי גָּעֵי כְּמֵימַר שֵׁיזִבְנִי. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אֲנִי יָכוֹל לְמֶעְבַּד לָךְ לְכָךְ נוֹצַרְתָּ, וְחָשַׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו, לֹא הִפִּילָה עֻבָּרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִצְטַעֲרוּ הַיּוֹלְדוֹת, בָּתַר יוֹמִין עֲבַר חַד שֶׁרֶץ קַמֵּי בְּרַתֵּיהּ וּבְעָא לְמִקְטְלָא, אֲמַר לָהּ בְּרַתִּי שַׁבְקֵיהּ, דִּכְתִיב: וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. רַבֵּנוּ הֲוָה עִנְוָתָן סַגֵּי, וַהֲוָה אֲמַר כָּל מַה דְּיֹאמַר לִי בַּר נַשׁ אֲנָא עָבֵיד חוּץ מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ בְּנֵי בְתֵירָא לִזְקֵנִי, שֶׁיָּרְדוּ מִגְדֻלָּתָן וְהֶעֱלוּ אוֹתוֹ, וְאִין סָלֵיק רַב הוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא לְהָכָא, אֲנָא קָאֵים לִי מִן קֳדָמוֹהִי, לָמָּה דְּהוּא מִן יְהוּדָה וַאֲנָא מִן בִּנְיָמִין, וְהוּא מִן דִּכְרַיָא דִּיהוּדָה וַאֲנָא מִן נֻקְבְתָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא רַבָּה וַהֲרֵי הוּא עוֹמֵד בַּחוּץ, נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו אָמַר לוֹ אֲרוֹנוֹ הוּא, אֲמַר לֵיהּ פּוֹק חֲזֵי מַאן בָּעֵי לָךְ לְבָרָא, נָפַק וְלָא אַשְׁכַּח בַּר נָשׁ, וְיָדַע דְּהוּא נָזוּף וְאֵין נְזִיפָה פְּחוּתָה מִשְּׁלשִׁים יוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשִׁים יוֹם שֶׁהָיָה רַבִּי חִיָּא רַבָּה נָזוּף מֵרַבֵּנוּ, אַלֵּיף לְרַב בַּר אֲחָתֵיהּ כָּל כְּלָלֵי דְאוֹרַיְתָא, וְאִלֵּין אִינוּן כְּלָלַיָיא דְאוֹרַיְתָא הִלְכְתָא דְּבַבְלָאֵי. לְסוֹף תְּלָתִין יוֹמִין אָתָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בִּדְמוּתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה אֵצֶל רַבֵּנוּ וִיְהַב יְדֵיהּ עַל שִׁנֵּיהּ וְאִתְּסֵי, כֵּיוָן דְּאָתָא רַבִּי חִיָּא רַבָּה לְגַבֵּי רַבֵּנוּ אֲמַר לֵיהּ מָה עֲבַדְתְּ בְּשִׁנָּךְ, אֲמַר לֵיהּ מִן עוֹנָתָא דִּיהַבְתְּ יְדָךְ עִלּוֹהִי אִתְנְשֵׁימַת, אֲמַר לֵיהּ לֵית אֲנָא הֲוָה יָדַע מָה הוּא. כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן שָׁרֵי נָהֵיג בֵּיהּ יְקָרָא, וְקָרַב תַּלְמִידִים וּמְעַיֵּיל לֵיהּ מִלְּגַאו. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי וְלִפְנִים מִמֶּנִּי, אָמַר לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל. רַבֵּנוּ הֲוָה מְתַנֵּי שִׁבְחֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לֵיהּ אָדָם גָּדוֹל, אָדָם קָדוֹשׁ. חַד זְמַן חֲמִיתֵיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ הַהוּא תַּלְמִידָךְ דַּהֲוַת מִשְׁתַּבַּח בֵּיהּ חֲמִיתֵּיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנָּאי. אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה לָא אִתְכְּנָעַת מִנֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים, כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן מְסַר לֵיהּ תְּרֵין תַּלְמִידוֹי וַהֲווֹ עָיְילִין עִמֵּיהּ לַאֲשׁוּנָה, דְּלָא יִשְׁהֵי וְתִזְעַר נַפְשֵׁיהּ. דָּבָר אַחֵר, טוֹב ה' לַכֹּל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמֵנִי אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁהֵם הוֹפְכִים מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִין, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ה', מִדַּת רַחֲמִים, (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, וּכְתִיב (בראשית ו, ה): וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, (בראשית ו, ו): וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם (בראשית ו, ז): וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה וגו', אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵן הוֹפְכִים מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים. בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהִים הוּא מִדַּת הַדִּין (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, (שמות כב, ח): עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, וּכְתִיב (שמות ב, כד): וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ וגו' (בראשית ל, כב): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, מַה זְּכִירָה נִזְכַּר לוֹ שֶׁזָּן וּפִרְנֵס אוֹתָם כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּתֵּבָה, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, וְהַדִּין נוֹתֵן מִזְּכוּת הַטְּהוֹרִים שֶׁהִכְנִיס עִמּוֹ בַּתֵּבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְשֵׁם קָרְבָּנוֹ נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא לְשֵׁם נַחַת הַתֵּבָה נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, ד): וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר (בראשית ח, כב): לֹא יִשְׁבֹּתוּ, מִכְּלַל שֶׁשָּׁבָתוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שִׁמְשׁוּ מַזָּלוֹת כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹנָתָן שִׁמְשׁוּ אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה רִשּׁוּמָן נִכָּר. 96.5. וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף (בראשית מז, כט), לָמָּה לֹא קָרָא לֹא לִרְאוּבֵן וְלֹא לִיהוּדָה, וּרְאוּבֵן הוּא הַבְּכוֹר וִיהוּדָה הוּא הַמֶּלֶךְ, וְהִנִּיחָן וְקָרָא לְיוֹסֵף, לָמָּה כֵן, בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה סֵפֶק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת, לְפִיכָךְ וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, וּלְפִי שֶׁהַשָּׁעָה מְסוּרָה לוֹ, (בראשית מז, כט): אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, בִּשְׁבִילְךָ יָרַדְתִּי לְמִצְרַיִם, בִּשְׁבִילְךָ אָמַרְתִּי (בראשית מו, ל): אָמוּתָה הַפָּעַם. (בראשית מז, כט): וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, וְכִי יֵשׁ חֶסֶד שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁהוּא אוֹמֵר חֶסֶד וֶאֱמֶת, לָמָּה כֵן, מָשָׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר מִית בְּרֵיהּ דְּרַחֲמָךְ טְעוֹן, מִית רַחֲמָךְ פְּרוֹק. אָמַר לוֹ אִם תַּעֲשֶׂה לִי חֶסֶד לְאַחַר מִיתָתִי הוּא חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת. אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, לָמָּה, שֶׁסּוֹפָהּ שֶׁל אֶרֶץ מִצְרַיִם לִלְקוֹת בְּכִנִּים וְיִהְיוּ מְרַחֲשׁוֹת בְּתוֹךְ גּוּפִי, לְפִיכָךְ אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. דָּבָר אַחֵר, מִפְנֵי מָה בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁלֹא יִקָּבֵר בְּמִצְרַיִם, שֶׁלֹא יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הָעוֹבֵד כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַנֶּעֱבָד, דִּכְתִיב (שמות יב, יב): וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדָנִיֵּאל, כֵּיוָן שֶׁפָּתַר אֶת חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר מַה כְּתִיב (דניאל ב, מו): בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָא לֵהּ, אֲבָל דָּנִיֵּאל לֹא קִבֵּל, לָמָּה, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִים מֵעוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כָּךְ נִפְרָעִים הֵימֶנָּה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּחִירָם כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, מָה הָיָה סוֹפוֹ, כְּתִיב בֵּיהּ (יחזקאל כח, ב): יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (יחזקאל כח, ג): הִנֵּה חָכָם אַתָּה מִדָּנִיֵּאל, שֶׁנְּבוּכַדְנֶצַּר בִּקֵּשׁ לְהַקְרִיב לוֹ וְלֹא רָצָה וְאַתְּ עוֹשֶׂה עַצְמְךָ אֱלוֹהַּ. מֶה הָיָה סוֹפוֹ, כְּתִיב בֵּיהּ (יחזקאל ב, יז): עַל אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בְּךָ. דָּבָר אַחֵר, יַעֲקֹב אָמַר שֶׁלֹא יִפָּדוּ בִּי הַמִּצְרִים, הֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְשֶׂה וַאֲנִי נִמְשַׁלְתִּי בְּשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נ, יז): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, וּבְמִצְרַיִם כְּתִיב (יחזקאל כג, כ): אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם, וּכְתִיב (שמות לד, כ): וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶה בְשֶׂה, הֱוֵי אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, וְלָמָּה כָּל הָאָבוֹת תּוֹבְעִין וּמְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דְּבָרִים בְּגוֹ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר מַהוּ דְּבָרִים בְּגוֹ (תהלים קטז, ט): אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שְׁנֵי דְבָרִים בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ, לָמָּה הָאָבוֹת מְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמֵּתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיִּים תְּחִלָּה בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְאוֹכְלִין שְׁנוֹת הַמָּשִׁיחַ. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר מִי שֶׁמֵּת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְנִקְבַּר שָׁם שְׁתֵּי מִיתוֹת יֵשׁ בְּיָדוֹ, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (ירמיה כ, ו): וְאַתָּה פַשְׁחוּר וְכֹל ישְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַשֶּׁבִי וְשָׁם תָּמוּת וְשָׁם תִּקָּבֵר, הֱוֵי יֵשׁ בְּיָדוֹ שְׁתֵּי מִיתוֹת, לְפִיכָךְ יַעֲקֹב אוֹמֵר לְיוֹסֵף אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. אָמַר רַבִּי סִימוֹן אִם כֵּן הִפְסִידוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם קְבוּרִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אֶלָּא מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה, עוֹשֶׂה לָהֶן מְחִלּוֹת בָּאָרֶץ וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כַּמְּעָרוֹת הַלָּלוּ וְהֵן מִתְגַּלְגְּלִין וּבָאִים עַד שֶׁהֵם מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם רוּחַ שֶׁל חַיִּים וְהֵן עוֹמְדִין, מִנַּיִן שֶׁכֵּן כְּתִיב (יחזקאל לז, יב): הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ (יחזקאל לז, יד): וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִקְרָא מָלֵא הוּא שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵן מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב, ה): נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּפִּילִי שֶׁחוּץ לִטְבֶרְיָא, רָאוּ אָרוֹן שֶׁל מֵת שֶׁבָּא מִחוּצָה לָאָרֶץ לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה הוֹעִיל זֶה שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וּבָא לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲנִי קוֹרֵא עָלָיו (ירמיה ב, ז): וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה, בְּחַיֵּיכֶם (ירמיה ב, ז): וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי, בְּמִיתַתְכֶם. אָמַר לוֹ כֵּיוָן שֶׁהוּא נִקְבַּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר לוֹ, דִּכְתִיב (דברים לב, מג): וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם אָמַר לְאוֹתָן שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְהִטַּפֵּל בּוֹ, קִבְרוּ אוֹתִי בְּכֵלִים צְבוּעִים דִּבְרִיקָא לֹא לְבָנִים וְלֹא שְׁחוֹרִים, שֶׁאִם עָמַדְתִּי בֵּין הַצַּדִּיקִים לֹא נֵבוֹשׁ וְאִם עָמַדְתִּי בֵּין הָרְשָׁעִים לֹא נִכָּלֵם. רַבִּי יֹאשְׁיָה כְּשֶׁהָיָה נִפְטַר מִן הָעוֹלָם אָמַר לְמִי שֶׁהוּא עוֹמֵד עָלָיו קִרְאוּ לִי לְתַלְמִידַי, אָמַר לָהֶם קִבְרוּ אוֹתִי בְּכֵלִים לְבָנִים, לָמָּה, שֶׁאֵינִי בּוֹשׁ בְּמַעֲשַׂי לְהַקְבִּיל פְּנֵי בּוֹרְאִי. רַבֵּנוּ כְּשֶׁהָיָה נִפְטַר מִן הָעוֹלָם צִוָּה שְׁלשָׁה דְבָרִים, אָמַר לָהֶם אַל תָּזוּז אַלְמָנוּתִי מִתּוֹךְ בֵּיתִי, וְאַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאַל תַּנִּיחוּ לְנָכְרִי שֶׁיִּגַּע בְּמִטָּתִי אֶלָּא מִי שֶׁנִּטַּפֵּל עִמִּי בְּחַיַּי יְטַפֵּל בִּי בְּמוֹתִי. בְּחַיָּיו הָיָה דָר בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהָיָה קוֹרֵא עַל עַצְמוֹ וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְחָיָה יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שְׁנִין. רַבֵּנוּ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה חָשַׁשׁ בְּשִׁנָּיו וְכָל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא מֵתָה חַיָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא הִפִּילָה אִשָּׁה עֻבָּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּסוֹף שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה כָּעַס רַבֵּנוּ עַל רַבִּי חִיָּא הַגָּדוֹל, נִכְנַס אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אֵצֶל רַבֵּנוּ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא וְנָתַן יָדוֹ עַל שִׁנּוֹ וּמִיָּד נִתְרַפֵּא, לְמָחָה נִכְנַס רַבִּי חִיָּא אֶצְלוֹ אָמַר לוֹ רַבִּי אוֹתָהּ שִׁנָּךְ מַה הִיא עֲשׂוּיָה, אָמַר מִשָּׁעָה שֶׁנָּתַתָּ יָדְךָ עָלֶיהָ אֶתְמוֹל נִתְרַפְּאָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר רַבִּי חִיָּא אִי לָכֶם חַיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִי לָכֶם עֻבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ כֵן אָמַר לוֹ לֹא הָיִיתִי אֲנִי שֶׁנָּתַתִּי יָדִי עַל שִׁנֶּךָ. יָדַע רַבֵּנוּ שֶׁאֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב הָיָה, מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל לִנְהֹג בְּרַבִּי חִיָּא כָּבוֹד. 33.3. " b God is good to all and His mercies are upon all of His works (Psalms 145:9): /b Rabbi Levi said, \"'God is good to all,' upon all, that He is their maker.\" Rabbi Shmuel said, \"'God is good to all and His mercies' - upon all that are His traits, He has mercy.” Rabbi Yehoshua of Sakhnin said in the name of Rabbi Levi, \"'God is good to all' and His merciful ones He give to His creatures.\" Rabbi Tanchuma and Rabbi Abba bar Avin [said] in the name of Rav Acha, “Tomorrow a famine will arrive and the creatures will have mercy, these upon those, and the Holy One, blessed be He, will be filled with mercy on them.” In the days of Rabbi Tanchuma, Israel required a fast (to bring about rain). They came to [Rabbi Tanchuma and] said to him, “Rabbi, decree a fast.” [So] he decreed a fast on the first day, on the second day, on the third day and rain did not fall. He got up and expounded to them. He said to them, \"My children, have mercy, these upon those, and the Holy One, blessed be He, will be filled with mercy on you.\" While they were still distributing charity to the poor, they saw a man giving money to his ex-wife. They came to [Rabbi Tanchuma] and said to him, \"Rabbi, how are we sitting here [while] there is a sin here.\" He said [back] to them, \"What did you see?\" They said to him, \"We saw Mr. x give money to his ex-wife.\" They sent for them and they brought them in front of the community. [Rabbi Tanchuma] said to him, \"What is she to you?\" He said [back] to him, \"She is my ex-wife.\" He said to him, \"Why did you give her money?\" He said to him, \"Rabbi, I saw her in distress and I was filled with mercy on her.\" At that time, Rabbi Tanchuma lifted his head towards above and said, \"Master over the worlds, just like this one that does not have an obligation to sustain [her] saw her in distress and he was filled with mercy for her, all the more so, You, that it is written about You, 'Compassionate and Merciful' and we are the children of Your friends, Avraham, Yitschak and Yaakov, will You be filled with mercy on us.\" Immediately, rains fell and the world was irrigated. Our rabbi (Yehuda Hanassi) was sitting, involved in Torah in front of the synagogue of the Babylonian [Jews] in Tzippori [when] a calf passed in front of him [and] was going to be slaughtered and started to yell out as if to say, \"Save me.\" He said to it, \"And what can I do for you? That is what you were created for.\" [As a result, Rabbi Yehuda Hanassi] had toothaches for thirteen years. Rabbi Yoss bar Avin said, \"[During] those entire thirteen years that [he] had toothaches, no pregt woman had a miscarriage in the Land of Israel and no birthing mother had pain. After some time, a crawling animal passed in front of his daughter and she wanted to kill it. He said to her, \"My daughter, let it go, as it is written, \"and His mercies are upon all of his works.\" Our rabbi had great modesty and said, \"I will do anything that people tell me except what the sons of Batira did to my forefather - that they came down from their greatness (office) and brought him up; and [even] if Rabbi Huna, the Exilarch, came here, I would get up in front of him. Why? As he is from [the tribe of] Yehuda and I am from Binyamin, and he is from the males of Yehuda and I am from the females.\" Rabbi Chiya the Great said to him, \"And behold, he is [waiting] outside.\" [Rabbi Yehuda Hanassi]'s face changed colors. And when he saw that his face changed colors, [Rabbi Chiya] said to him, \"It is [Rabbi Huna]'s coffin.\" He said [back] to [Rabbi Chiya], \"Go out and see who needs you outside.\" He went out and did not find a person and he knew that he was excommunicated - and there is no excommunication less than thirty days. Rabbi Yossi bar Avin said, \"[During] the entire thirty days that Rabbi Chiya the Great was excommunicated from our rabbi, he taught Rav, the son of his sister, the principles of the Torah.\" And what are the principles of the Torah? They are the laws of the Babylonians. At the end of thirty days, Eliyahu - may he be remembered for good - came in the likeness of Rabbi Chiya the Great to our rabbi and put his hand on his teeth and he became healed. When Rabbi Chiya the Great came to our rabbi, he said to him, \"What did you do to your teeth?\" He said [back] to him, \"From the time that you put your hand on them, they became better. He said, \"I do not know what this is.\" When he heard this, he began to treat him with respect and he brought close the students and brought up [Rabbi Chiya] to the top. Rabbi Yishmael bar Yose said, \"And [should he] come closer than I?\" He said [back] to him, \"God forbid, such should not be done in Israel.\" Our rabbi was teaching the praises of Rabbi Chiya the Great in front of Rabbi Yishmael bar Yose - he said, \"He is a great man, he is a holy man.\" One time, [Rabbi Yishmael bar Yose] saw [Rabbi Chiya] in the bathhouse and [the latter] did not humble himself before him. He said to [Rabbi Yehuda Hanassi], \"Is this your student that you have been praising? I saw him in the bathhouse and he did not humble himself before me.\" He said to him, \"Why did you not humble yourself before him?\" Rabbi Chiya said [back], I was looking at the homilies (aggadot) of Psalms.\" Once [Rabbi Yehudah Hanassi] heard this, he gave him two students to go with him to the dark places, that he not get confounded and lose himself. Another explanation: \"God is good to all, etc.\" \"And God remembered Noach, etc.\" - Rabbi Shmuel bar Nachmani said, \"Woe to the evildoers who switch the [Divine] trait of mercy to the [Divine] trait of [strict] justice. In every place that it states 'the Lord,' it is the trait of mercy: 'The Lord, the Lord, merciful and compassionate God' (Exodus 34:6). And [yet] it is written (Genesis 6:5-6), 'And the Lord saw that the evil of man on the earth was very great[...] And the Lord regretted that He had made man on the earth, and the Lord said, \"I will erase, etc.\"' Happy are the righteous who switch the trait of [Divine] justice to the [divine] trait of mercy. In every place that it states ' i Elohim /i ,' it is the trait of mercy: 'Judges ( i Elohim /i ) you shall not curse' (Exodus 22:27); 'to the judges ( i elohim /i ) the matter of both of them will come' (Exodus 22:8). And [yet] it is written (Exodus 2:24), 'And God heard their cries and God remembered His covet'; '(Genesis 30:22), 'And God remembered Rachel'; 'And God remembered Noach.' And what memory did He remember for him? That he fed and sustained them all of the twelve months in the ark.\" \"And God remembered Noach\" - and justice requires it, from the merit of the pure ones that he brought with him into the ark. Rabbi Eliezer says, \"[Noach] was named corresponding to his sacrifice, as it states, 'And the Lord smelled the pleasant ( i nichoach /i ) fragrance.'\" Rabbi Yose bar Chaninah [says], \"He was named corresponding to the resting of the ark, as it states, 'And the ark rested ( i tanach /i ) on the seventh month, etc.'\" Rabbi Yehoshua says, \"'Will not cease' (Genesis 8:22) implies that they ceased.\"",
3. Anon., Targum Yerushalmi, None (2nd cent. CE - 7th cent. CE)  Tagged with subjects: •messiah, ben david Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165
4. Babylonian Talmud, Bava Batra, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)  Tagged with subjects: •messiah, ben david Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165
121b. לא היה דיבור עם משה שנאמר (דברים ב, טז) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וסמיך ליה וידבר ה' אלי לאמר אלי היה הדיבור,עולא אמר יום שביטל בו הושע בן אלה פרדסאות שהושיב ירבעם על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל,רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה דאמר רב מתנה אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה,רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה תניא רבי אליעזר הגדול אומר כיון שהגיע חמשה עשר באב תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה אמר רב מנשה וקרו ליה יום תבר מגל,מכאן ואילך דמוסיף יוסיף שאינו מוסיף יסיף מאי יסיף תני רב יוסף תקבריה אמיה,תנו רבנן שבעה קפלו את כל העולם כולו מתושלח ראה אדם שם ראה מתושלח יעקב ראה את שם עמרם ראה את יעקב אחיה השילוני ראה את עמרם אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין קיים,ואחיה השילוני ראה את עמרם והא כתיב (במדבר כו, סה) ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון,אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי דכתיב (במדבר יד, כט) במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה מי שפקודיו מבן עשרים יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים,ומשאר שבטים לא עייל והתניא יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ שנאמר (יהושע ז, ה) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ותניא שלשים וששה ממש דברי ר' יהודה,אמר לו רבי נחמיה וכי נאמר שלשים וששה והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין,אלא אמר רב אחא בר יעקב לא נגזרה גזירה לא על פחות מבן עשרים ולא על יתר מבן ששים לא על פחות מבן עשרים דכתיב מבן עשרים שנה ומעלה ולא על יתר מבן ששים גמר ומעלה (ויקרא כז, ז) ומעלה מערכין מה להלן יתר מבן ששים כפחות מבן כ' אף כאן יתר מבן ששים כפחות מבן עשרים,איבעיא להו ארץ ישראל לשבטים איפלוג או דלמא לקרקף גברי איפלוג 121b. God b did not speak with Moses, as it is stated: “So it came to pass, when all the men of war were consumed and dead from among the people” /b (Deuteronomy 2:16), b and juxtaposed to /b that verse it is written: b “That the Lord spoke to me, saying” /b (Deuteronomy 2:17). Moses indicates: Only after the last of that generation had died, b was the speech /b of God directed b to me. /b When the Jewish people realized that the decree had been lifted, the day was established as a permanent day of rejoicing.,The Gemara continues to cite explanations for the significance of the fifteenth of Av. b Ulla says: /b The fifteenth of Av was the b day when /b King b Hoshea, son of Ela, removed /b the b guards [ i pardesaot /i ] that Jeroboam, /b son of Nevat, b placed on the roads so that Israel /b would b not ascend /b to Jerusalem b for the pilgrimage Festival. /b By doing so, King Hoshea renewed the access to Jerusalem for pilgrims., b Rav Mattana says: /b The fifteenth of Av was the b day when the slain /b victims b of Beitar were afforded burial, /b several years after they were killed and the Roman emperor Hadrian decreed that they were not to be buried (see i Gittin /i 57a). b As Rav Mattana says: /b On b the day that the slain of Beitar were afforded burial, /b the Sages b in Yavne instituted /b the blessing: Blessed is He b Who is good and Who does good. /b The term: b Who is good, /b is to give thanks b that /b the corpses b did not decompose /b despite the long delay; and the term: b And Who does good, /b is to give thanks b that /b the slain ones b were /b ultimately b afforded burial. /b , b Rabba and Rav Yosef both say: /b The fifteenth of Av is the b day when they stop cutting wood for the arrangement /b of wood on the altar. It b is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Eliezer the Great says: Once the fifteenth of Av came, the force of the sun would weaken, and /b from this date b they would not cut /b additional b wood for the arrangement, /b because wood cut from then on would not dry properly and would be unfit for use in the Temple. b Rav Menashe said: And /b the people b called /b the fifteenth of Av: The b day of the breaking of the sickle [ i maggal /i ], /b as they did not need the lumbering tools until the following year.,The Gemara adds: b From this /b point b forward, /b when the nights lengthen, b one who adds [ i demosif /i ] /b to his nightly Torah study b will add [ i yosif /i ] /b to his life, b and he who does not add, /b that person is b i yesif /i . /b The Gemara asks: b What /b is the meaning of the term b i yesif /i ? Rav Yosef teaches: /b It means that b his mother will bury him, /b as he will die during his mother’s lifetime.,§ After discussing the generation of those who died in the wilderness, the Gemara mentions a tradition that relates to that generation. b The Sages taught: Seven /b people b spanned /b in their lifetimes b the whole world in its entirety, /b i.e., their lives have spanned all of human history. b Methuselah saw Adam /b in his lifetime; b Shem saw Methuselah; Jacob saw Shem; Amram saw Jacob; Ahijah the Shilonite saw Amram; Elijah saw Ahijah the Shilonite; and /b Elijah b is still alive. /b ,The Gemara asks: b And /b is it true that b Ahijah the Shilonite saw Amram? But it is written: “And no man among them remained, save Caleb, son of Jephunneh, and Joshua, son of Nun” /b (Numbers 26:65). Since Amram died well before the Jewish people left Egypt, in order to have lived at the time of Amram, Ahijah would have had to be an adult at the time of the Exodus. How, then, could he have lived through the generation of those who died in the wilderness?, b Rav Hamnuna says: /b The b decree /b of death pronounced for the generation of the spies b was not decreed upon the tribe of Levi, as it is written: “Your carcasses shall fall in this wilderness, and all those who were counted among you, according to your whole number, from twenty years old and upward” /b (Numbers 14:29). The verse is interpreted: The decree applies to b one whose count /b in the census b is from the age of twenty /b and up, b excluding the tribe of Levi, whose count is from the age of thirty /b and up. Ahijah was a Levite, and he was not subject to the decree.,The Gemara asks: b And /b is it true that b no /b one b from the other tribes entered /b Eretz Yisrael? b But isn’t it taught /b in a i baraita /i : b Yair, son of Manasseh, and Machir, son of Manasseh, were born in the days of Jacob, and they did not die until the Jewish people entered Eretz Yisrael, as it is stated: “And the men of Ai killed of them about thirty-six men” /b (Joshua 7:5). b And /b concerning this verse, b it is taught: Literally thirty-six /b people were killed, this is b the statement of Rabbi Yehuda. /b , b Rabbi Neḥemya said to him: But is it stated /b that b thirty-six /b were killed? b Isn’t it stated nothing other than: “About thirty-six” /b were killed? b Rather, this /b unusual term is referring to b Yair, son of Manasseh, who /b was b equivalent to the majority of the Sanhedrin, /b whose maximum number of judges is seventy-one, of which thirty-six is a slight majority. Evidently, then, Yair, son of Manasseh also survived the time in the wilderness., b Rather, Rav Aḥa bar Ya’akov said: /b The b decree /b of death b was not decreed either upon /b those b less than twenty /b years b old or upon /b those b more than sixty /b years b old /b at the time of the sin of the spies. The Gemara explains: b Not upon /b those b less than twenty /b years b old, as it is written: “From twenty years old and upward” /b (Numbers 14:29). b And not upon /b those b more than sixty /b years b old, /b because he b learns /b that there is a verbal analogy between b “and upward” /b in the verse cited, and b “and upward” from /b the i halakhot /i of b valuations, /b in the phrase: “From sixty years old and upward” (Leviticus 27:7). b Just as there, /b concerning valuations, b more than sixty /b years b old is comparable to less than twenty /b years b old, /b as there is a distinct category of those between the ages of twenty and sixty, b so too here, more than sixty /b years b old is comparable to less than twenty /b years b old /b insofar as those older were not subject to the sentence. Yair, son of Manasseh, who was already older, did not die in the wilderness.,§ b A dilemma was raised before /b the Sages: Was b Eretz Yisrael divided according to /b the b tribes, /b meaning that each of the twelve tribes received an equal portion, and the members of each tribe divided these tribal portions according to their numbers; b or perhaps /b Eretz Yisrael was b divided according to men’s skulls, /b meaning that a certain area of land was given to each individual, and the size of the tribal allotments was a function of the tribe’s population?
5. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165
58a. אמר רבי ירמיה בן אלעזר נתקללה בבל נתקללו שכניה נתקללה שומרון נתברכו שכניה נתקללה בבל נתקללו שכניה דכתיב (ישעיהו יד, כג) ושמתיה למורש קפוד ואגמי מים נתקללה שומרון נתברכו שכניה דכתיב (מיכה א, ו) ושמתי שומרון לעי השדה למטעי כרם וגו',ואמר רב המנונא הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים אוכלוסי עובדי כוכבים אומר (ירמיהו נ, יב) בושה אמכם וגו',ת"ר הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני,הוא היה אומר כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח"כ אכל ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטוה וארג ואחר כך מצא בגד ללבוש ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי ואני משכים ומוצא כל אלו לפני,הוא היה אומר אורח טוב מהו אומר כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי כמה בשר הביא לפני כמה יין הביא לפני כמה גלוסקאות הביא לפני וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי אבל אורח רע מהו אומר מה טורח טרח בעל הבית זה פת אחת אכלתי חתיכה אחת אכלתי כוס אחד שתיתי כל טורח שטרח בעל הבית זה לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו,על אורח טוב מהו אומר (איוב לו, כד) זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים על אורח רע כתיב (איוב לז, כד) לכן יראוהו אנשים וגו',(שמואל א יז, יב) והאיש בימי שאול זקן בא באנשים אמר רבא ואיתימא רב זביד ואיתימא רב אושעיא זה ישי אבי דוד שיצא באוכלוסא ונכנס באוכלוסא ודרש באוכלוסא אמר עולא נקיטינן אין אוכלוסא בבבל תנא אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא,ת"ר הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו חכמי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מחכמתו לבריותיו הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו מלכי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מכבודו לבריותיו,א"ר יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפי' לקראת מלכי עובדי כוכבים שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים,רב ששת סגי נהור הוה הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא וקם אזל בהדייהו רב ששת אשכחיה ההוא צדוקי אמר ליה חצבי לנהרא כגני לייא אמר ליה תא חזי דידענא טפי מינך חלף גונדא קמייתא כי קא אוושא אמר ליה ההוא צדוקי אתא מלכא אמר ליה רב ששת לא קאתי חלף גונדא תניינא כי קא אוושא אמר ליה ההוא צדוקי השתא קא אתי מלכא אמר ליה רב ששת לא קא אתי מלכא חליף תליתאי כי קא שתקא אמר ליה רב ששת ודאי השתא אתי מלכא,אמר ליה ההוא צדוקי מנא לך הא אמר ליה דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא דכתיב (מלכים א יט, יא) צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה,כי אתא מלכא פתח רב ששת וקא מברך ליה אמר ליה ההוא צדוקי למאן דלא חזית ליה קא מברכת ומאי הוי עליה דההוא צדוקי איכא דאמרי חברוהי כחלינהו לעיניה ואיכא דאמרי רב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות,ר' שילא נגדיה לההוא גברא דבעל מצרית אזל אכל ביה קורצי בי מלכא אמר איכא חד גברא ביהודאי דקא דיין דינא בלא הרמנא דמלכא שדר עליה פריסתקא כי אתא אמרי ליה מה טעמא נגדתיה להאי אמר להו דבא על חמרתא אמרי ליה אית לך סהדי אמר להו אין אתא אליהו אדמי ליה כאיניש ואסהיד אמרי ליה אי הכי בר קטלא הוא אמר להו אנן מיומא דגלינן מארעין לית לן רשותא למקטל אתון מאי דבעיתון עבידו ביה,עד דמעייני ביה בדינא פתח ר' שילא ואמר (דברי הימים א כט, יא) לך ה' הגדולה והגבורה וגו' אמרי ליה מאי קאמרת אמר להו הכי קאמינא בריך רחמנא דיהיב מלכותא בארעא כעין מלכותא דרקיעא ויהב לכו שולטנא ורחמי דינא אמרו חביבא עליה יקרא דמלכותא כולי האי יהבי ליה קולפא אמרו ליה דון דינא,כי הוה נפיק אמר ליה ההוא גברא עביד רחמנא ניסא לשקרי הכי אמר ליה רשע לאו חמרי איקרו דכתיב (יחזקאל כג, כ) אשר בשר חמורים בשרם חזייה דקאזיל למימרא להו דקרינהו חמרי אמר האי רודף הוא והתורה אמרה אם בא להרגך השכם להרגו מחייה בקולפא וקטליה,אמר הואיל ואתעביד לי ניסא בהאי קרא דרשינא ליה לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית וכן הוא אומר (איוב ט, י) עושה גדולות עד אין חקר והגבורה זו יציאת מצרים שנאמר (שמות יד, לא) וירא ישראל את היד הגדולה וגו' והתפארת זו חמה ולבנה שיעמדו לו ליהושע שנאמר (יהושע י, יג) וידום השמש וירח עמד וגו' והנצח זו מפלתה של רומי וכן הוא אומר (ישעיהו סג, ג) ויז נצחם על בגדי וגו' וההוד זו מלחמת נחלי ארנון שנאמר (במדבר כא, יד) על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה וגו' כי כל בשמים ובארץ זו מלחמת סיסרא שנאמר (שופטים ה, כ) מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם וגו' לך ה' הממלכה זו מלחמת עמלק וכן הוא אומר (שמות יז, טז) כי יד על כס יה והמתנשא זו מלחמת גוג ומגוג וכן הוא אומר (יחזקאל לח, ג) הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל לכל לראש אמר רב חנן בר רבא אמר ר' יוחנן אפילו ריש גרגיתא מן שמיא מנו ליה,במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף והגבורה זו מכת בכורות והתפארת זו מתן תורה והנצח זו ירושלים וההוד זו בית המקדש: 58a. With regard to Babylonia, the Gemara cites what b Rabbi Yirmeya ben Elazar said: /b When b Babylonia was cursed, its neighbors were cursed /b along with it. When b Samaria was cursed, its neighbors were blessed. /b When b Babylonia was cursed its neighbors were cursed /b along with it, b as it is written: “I will also make it a possession for the bittern, /b a wading bird, b and pools of water” /b (Isaiah 14:23); not only will it be destroyed, but the site will become a habitat for destructive, environmentally harmful creatures. When b Samaria was cursed, /b however, b its neighbors were blessed, as it is written: “Therefore I will make Samaria a heap in the field, a place for the planting of vineyards” /b (Micah 1:6); although destroyed, it will serve a beneficial purpose., b And Rav Hamnuna said: One who sees multitudes of Israel, /b six hundred thousand Jews, b recites: Blessed…Who knows all secrets. /b One who sees b multitudes of gentiles recites: “Your mother shall be sore ashamed, /b she that bore you shall be confounded; behold, the hindermost of the nations shall be a wilderness, a dry land, and a desert” (Jeremiah 50:12)., b The Sages taught /b in a i Tosefta /i : b One who sees multitudes of Israel recites: Blessed…Who knows all secrets. /b Why is this? He sees a whole nation b whose minds are unlike each other and whose faces are unlike each other, /b and He Who knows all secrets, God, knows what is in each of their hearts. The Gemara relates: b Ben Zoma once saw a multitude [ i okhlosa /i ] of Israel /b while standing b on a stair on the Temple Mount. /b He immediately b recited: Blessed…Who knows all secrets and Blessed…Who created all these to serve me. /b ,Explaining his custom, b he would say: How much effort did Adam the first /b man b exert before he found bread to eat: /b He b plowed, sowed, reaped, sheaved, threshed, winnowed /b in the wind, b separated /b the grain from the chaff, b ground /b the grain into flour, b sifted, kneaded, and baked and /b only b thereafter he ate. And I, /b on the other hand, b wake up and find all of these prepared for me. /b Human society employs a division of labor, and each individual benefits from the service of the entire world. Similarly, b how much effort did Adam the first /b man b exert before he found a garment to wear? /b He b sheared, laundered, combed, spun and wove, and /b only b thereafter he found a garment to wear. And I, /b on the other hand, b wake up and find all of these prepared for me. /b Members of b all nations, /b merchants and craftsmen, b diligently come to the entrance of my home, and I wake up and find all of these before me. /b ,Ben Zoma b would say: A good guest, what does he say? How much effort did the host expend on my behalf, how much meat did /b the host b bring before me. How much wine did he bring before me. How many loaves [ i geluskaot /i ] did he bring before me. All the /b effort b that he expended, he expended only for me. However, a bad guest, what does he say? What effort did the host expend? I ate /b only b one /b piece of b bread, I ate /b only b one piece of meat /b and b I drank /b only b one cup /b of wine. b All the effort that the home owner expended he only expended on behalf of his wife and children. /b , b With regard to a good guest, what does he say? “Remember that you magnify his work, whereof men have sung” /b (Job 36:24); he praises and acknowledges those who helped him. b With regard to a bad guest it is written: “Men do therefore fear him; /b he regards not any who are wise of heart” (Job 37:24).,On the topic of multitudes, the Gemara cites another verse: b “And the man in the days of Saul was old, and came among men” /b (I Samuel 17:12). b Rava, and some say Rav Zevid, and some say Rav Oshaya, said: This /b refers to b Yishai, father of David, who /b always b went out with multitudes, and entered with multitudes, and taught Torah with multitudes. Ulla said: We hold there is no multitude in Babylonia. /b The Sage b taught: A multitude is no fewer than six hundred thousand /b people., b The Sages taught: One who sees the Sages of Israel recites: Blessed…Who has shared of His wisdom with those who revere Him. /b One who sees b Sages of the nations of the world recites: Blessed…Who has given of His wisdom to flesh and blood. One who sees kings of Israel recites: Blessed…Who has shared of His glory with those who revere Him. /b One who sees b kings of the /b other b nations of the world recites: Blessed…Who has given of His glory to flesh and blood. /b , b Rabbi Yoḥa said: One should always strive to run toward kings of Israel /b to greet them. b And not only /b should he run b toward kings of Israel, but also toward kings of the nations of the world, so that if he will be privileged /b to witnesses the glory of the Messiah (Rashi) and the World-to-Come, b he will distinguish between the kings of Israel and the kings of the nations of the world. /b ,The Gemara relates: b Rav Sheshet was blind. Everyone was going to greet the king and Rav Sheshet stood up and went along with them. This heretic found him /b there and b said to him: /b The intact b jugs /b go b to the river, where do the broken /b jugs b go? /b Why is a blind person going to see the king? Rav Sheshet b said to him: Come see that I know more than you /b do. b The first troop passed, /b and b when the noise grew louder, this heretic said to him: The king is coming. Rav Sheshet said to him: /b The king b is not coming. The second troop passed, /b and b when the noise grew louder, this heretic said to him: Now the king is coming. Rav Sheshet said to him: The king is not coming. The third /b troop b passed, /b and b when there was silence, Rav Sheshet said to him: Certainly now the king is coming. /b , b This heretic said to him: How do you know this? /b Rav Sheshet b said to him: Royalty on earth is like royalty in the heavens, as it is written /b with regard to God’s revelation to Elijah the Prophet on Mount Horeb: br b “And He said: Go forth, and stand upon the mount before the Lord. /b br b And, behold, the Lord passed by, and a great and strong wind rent the mountains, and broke in pieces the rocks before the Lord; /b br b but the Lord was not in the wind; /b br b and after the wind an earthquake; /b br b but the Lord was not in the earthquake; /b br b and after the earthquake a fire; /b br b but the Lord was not in the fire; /b br b and after the fire a still small voice. /b br And it was so, when Elijah heard it, that he wrapped his face in his mantle and went out, and stood in the entrance of the cave” (I Kings 19:11–13). God’s revelation was specifically at the moment of silence., b When the king came, Rav Sheshet began to bless him. The heretic /b mockingly b said to him: Do you bless someone you do not see? /b The Gemara asks: b And what ultimately happened to this heretic? Some say /b that b his friends gouged out his eyes, and some say /b that b Rav Sheshet fixed his gaze upon him, and /b the heretic b became a pile of bones. /b ,As for the connection between divine and earthly royalty, the Gemara cites another story: b Rabbi Sheila /b ordered that b a man who had relations with a gentile woman be flogged. /b That man b went to inform the king and said: There is one man among the Jews who renders judgment without the king’s authority [ i harmana /i ]. /b The king b sent a messenger [ i peristaka /i ] for /b Rabbi Sheila to bring him to trial. b When /b Rabbi Sheila b came, they said to him: Why did you /b order b flogging for this man? He said to them: /b Because b he had relations with a female donkey. /b According to Persian law this was an extremely heinous crime, so b they said to him: Do you have witnesses /b that he did so? b He replied: Yes, /b and b Elijah the prophet came /b and b appeared as a person and testified. They said to /b Rabbi Sheila: b If so, he is liable for the death penalty; /b why did you not sentence him to death? b He replied: Since the day we were exiled from our land we do not have the authority to execute, /b but b you, do with him as you wish. /b , b As /b they b considered the sentence, /b Rabbi Sheila praised God for saving him from danger: b “Yours, O Lord, is the greatness, power, /b glory, triumph, and majesty; for all that is in heaven and on earth is Yours; Yours is the kingdom, O Lord, and You are exalted as head above all” (I Chronicles 29:11). b They asked him: What did you say? He told them: This is what I said: Blessed is Merciful One who grants kingdom on earth /b that is a b microcosm of the kingdom in heaven, and granted you dominion and love of justice. They said to him: /b Indeed, the b honor of royalty is so dear to you. They gave him a staff /b to symbolize his license to sit in judgment and b said to him: Judge. /b , b As he was leaving, that man said to /b Rabbi Sheila: b Does God perform such miracles for liars? He replied: Scoundrel! Aren’t /b gentiles b called donkeys? As it is written: “Whose flesh is as the flesh of donkeys” /b (Ezekiel 23:20). Rabbi Sheila b saw that he was going to tell /b the Persian authorities b that he called them donkeys. He said: /b This man has the legal status of b a pursuer. /b He seeks to have me killed. b And the Torah said: If one comes to kill you, kill him first. He struck him with the staff and killed him. /b ,Rabbi Sheila b said: Since a miracle was performed on my behalf with this verse /b that I cited, b I will interpret it homiletically: Yours, O Lord, is the greatness; that is the act of creation, and so it says: “Who does great things past finding out” /b (Job 9:10); br b And the power; that is the exodus from Egypt, as it is stated: “And Israel saw the great work /b which the Lord did to the b Egyptians” /b (Exodus 14:31); br b And the glory; that is the sun and the moon that stood still for Joshua, as it is stated: “And the sun stood still, and the moon stayed, /b until the nation had avenged themselves of their enemies” (Joshua 10:13); br b And the triumph; that is the downfall of Rome, and so it says /b describing the downfall of Edom, whom the Sages identified as the forefather of Rome: b “Their lifeblood is dashed against My garments /b and I have stained all My raiment” (Isaiah 63:3); br b And the majesty; this is the war of the valleys of Arnon, as it is stated: “Wherefore it is said in the book of the Wars of the Lord: Vahev in Sufa, /b and the valleys of Arnon” (Numbers 21:14); br b For all that is in the heaven and in the earth is Yours; this is the war of Sisera, as it is stated: “They fought from heaven, the stars in their courses /b fought against Sisera” (Judges 5:20). br b Yours is the kingdom, O Lord; this is the war of Amalek, and so it says: /b “And he said: b The hand upon the throne of the Lord: /b the Lord will have war with Amalek from generation to generation” (Exodus 17:16), as then God will sit on His throne. br b And you are exalted; this is the war of Gog and Magog, and so it says: “I am against you, O Gog, the chief prince of Meshekh and Tubal” /b (Ezekiel 38:3); and: br b As head above all; Rav Ḥa bar Rava said /b that b Rabbi Yoḥa said: /b All leadership and authority, b even /b the most insignificant, the b one responsible for distributing water, is appointed by heaven. /b , b It was taught in a i baraita /i in the name of Rabbi Akiva: /b br b Yours, O Lord, is the greatness; this is the splitting of the Red Sea; /b br b the power; this is the plague of the firstborn; /b br b the glory; this is the giving of the Torah; /b br b the triumph; this is Jerusalem; /b br and b the majesty; this is the Temple. /b
6. Babylonian Talmud, Qiddushin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165
70a. לא תאכל,גירי וחרורי מנלן אמר רב חסדא דאמר קרא (עזרא ו, כא) וכל הנבדל מטומאת גויי הארץ אליהם,ממזרי מנלן דכתיב (נחמיה ב, י) וישמע סנבלט החרוני וטוביה העבד העמוני וכתיב (נחמיה ו, יח) כי רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי חתן הוא לשכניה בן ארח ויהוחנן בנו לקח את בת משלם בן ברכיה קסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר,הניחא למ"ד הולד ממזר אלא למאן דאמר הולד כשר מאי איכא למימר ותו ממאי דהוו ליה בני דילמא לא הוו ליה בני ותו ממאי דהכא הוו להו וסליקו דילמא התם הוו,אלא מהכא (נחמיה ז, סא) ואלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואמר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם תל מלח אלו בני אדם שדומים מעשיהם למעשה סדום שנהפכה לתל מלח תל חרשא זה שקורא אבא ואמו משתקתו,ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם זה הוא אסופי שנאסף מן השוק כרוב אדון ואמר אמר רבי אבהו אמר אדון אני אמרתי יהיו ישראל לפני חשובים ככרוב והם שמו עצמם כנמר איכא דאמרי אמר רבי אבהו אמר אדון אע"פ ששמו עצמם כנמר הן חשובים לפני ככרוב,אמר רבה בר בר חנה כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו לכל העולם כולו וזרעו מלח שנאמר (נחמיה ז, סא) ואלה העולים מתל מלח תל חרשא,אמר רבה בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה לשום ממון הויין לו בנים שאינן מהוגנים שנאמר (הושע ה, ז) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו,ושמא תאמר ממון פלט תלמוד לומר (הושע ה, ז) עתה יאכלם חדש את חלקיהם ושמא תאמר חלקו ולא חלקה תלמוד לומר חלקיהם ושמא תאמר לזמן מרובה ת"ל חדש מאי משמע אמר רב נחמן בר יצחק חדש נכנס וחדש יצא וממונם אבד,ואמר רבה בר רב אדא ואמרי לה אמר רבי סלא אמר רב המנונא כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו ותנא על כולם אליהו כותב והקב"ה חותם אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו ולנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו,וכל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל,ההוא גברא דמנהרדעא דעל לבי מטבחיא בפומבדיתא אמר להו הבו לי בישרא אמרו ליה נטר עד דשקיל לשמעיה דרב יהודה בר יחזקאל וניתיב לך אמר מאן יהודה בר שויסקאל דקדים לי דשקל מן קמאי אזלו אמרו ליה לרב יהודה שמתיה אמרו רגיל דקרי אינשי עבדי אכריז עליה דעבדא הוא,אזל ההוא אזמניה לדינא לקמיה דרב נחמן אייתי פיתקא דהזמנא אזל רב יהודה לקמיה דרב הונא אמר ליה איזיל או לא איזיל אמר ליה מיזל לא מיבעי לך למיזל משום דגברא רבה את אלא משום יקרא דבי נשיאה קום זיל,אתא אשכחיה דקעביד מעקה אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה א"ל פורתא דגונדריתא הוא דקא עבידנא א"ל מי סניא מעקה דכתיב באורייתא או מחיצה דאמור רבנן,א"ל יתיב מר אקרפיטא א"ל ומי סני ספסל דאמור רבנן או איצטבא דאמרי אינשי א"ל ליכול מר אתרונגא אמר ליה הכי אמר שמואל כל האומר אתרונגא תילתא ברמות רוחא או אתרוג כדקריוה רבנן או אתרוגא דאמרי אינשי אמר ליה לישתי מר אנבגא אמר ליה מי סני איספרגוס דקריוה רבנן או אנפק דאמרי אינשי,אמר ליה תיתי דונג תשקינן אמר ליה הכי אמר שמואל אין משתמשים באשה קטנה היא בפירוש אמר שמואל אין משתמשים באשה כלל בין גדולה בין קטנה,נשדר ליה מר שלמא לילתא א"ל הכי אמר שמואל קול באשה ערוה אפשר ע"י שליח א"ל הכי אמר שמואל 70a. b she may not eat. /b ,§ The mishna teaches that b converts and emancipated slaves /b ascended from Babylonia. The Gemara asks: b From where do we /b derive this? b Rav Ḥisda says: As the verse states /b with regard to the eating of the Paschal offering upon the return to Eretz Yisrael: “And the children of Israel who had come back from the exile ate, b and all such as had separated themselves to them from the impurity of the nations of the land /b to seek the Lord, the God of Israel, did eat” (Ezra 6:21), indicating that converts and emancipated slaves who had abandoned “the impurity of the nations of the land,” i.e., idolatry, joined Ezra.,The mishna taught that b i mamzerim /i /b were among those who ascended from Babylonia. The Gemara asks: b From where do we /b derive this? The Gemara answers: b As it is written: “And Sanballat the Horonite and Tobiah the servant, the Ammonite, heard” /b (Nehemiah 2:19), b and /b elsewhere b it is written /b with regard to Tobiah the Ammonite: b “For there were many in Judah sworn to him because he was the son-in-law of Shecaniah the son of Arah; and his son Jehoha had taken the daughter of Meshullam the son of Berechiah” /b (Nehemiah 6:18). The Gemara proceeds to explain: This i tanna /i b holds /b that in the case of b a gentile or a slave who engaged in sexual intercourse with a Jewish woman, the offspring is a i mamzer /i . /b Since Tobiah the Ammonite, a gentile, married a Jewish woman, as did his son, there were clearly i mamzerim /i among those who ascended.,The Gemara asks: b This works out well according to the one who says /b that in that case b the offspring is a i mamzer /i . But according to the one who says /b that the lineage of b the offspring is unflawed /b and has the status of the mother, b what can be said? And furthermore, from where /b is it clear b that /b Jehoha b had offspring /b from this wife? b Perhaps he did not have offspring, /b and it is possible that there were no i mamzerim /i . b And furthermore, /b even if they did have offspring, b from where /b is it clear b that they had /b offspring b here, /b in Babylonia, who then b ascended /b to Eretz Yisrael? b Perhaps they were there, /b in Eretz Yisrael, all the time, as they may have been one of the families that was not exiled to Babylonia, and therefore they cannot be used as the proof that i mamzerim /i ascended from Babylonia., b Rather, /b the proof that i mamzerim /i were among those who ascended from Babylonia is b from here: “And these were they that ascended from Tel Melah, Tel Harsha, Cherub, Addon, and Immer; but they could not tell their fathers’ houses, nor their offspring, whether they were of Israel” /b (Nehemiah 7:61). The Gemara explains that these names are to be interpreted as follows: b “Tel Melah”; these are people whose /b licentious b actions were similar to the act of Sodom, which was turned into a mound of salt [ i tel melaḥ /i ]. “Tel Harsha”; this /b is referring to one b who calls /b a man b father, and his mother silences him, /b as the word i ḥarsha /i is similar to i maḥarishto /i , meaning: Silences him. In any event, the statement that there were those who acted licentiously, as did the people of Sodom, means that there were i mamzerim /i among them.,The Gemara continues with its explication of the verse: b “But they could not tell their fathers’ houses, nor their offspring, whether they were of Israel”; this /b is referring to b a foundling who is gathered from the marketplace. /b Such a person does not even know if he is Jewish, as he has no knowledge of his parents. With regard to the names b “Cherub, Addon, and Immer,” Rabbi Abbahu says /b that these terms should be expounded as follows: b The Master [ i Adon /i ], /b God, b said: I said /b that b the Jewish /b people b shall be as important before Me as a cherub, but they made themselves /b impudent b as a leopard [ i namer /i ]. There are /b those b who say /b a different version: b Rabbi Abbahu said: The Master [ i Adon /i ] said /b that b although they made themselves as a leopard [ i namer /i ], they are as important before Me as a cherub. /b ,§ Explicating the same verse, b Rabba bar bar Ḥana says: /b In the case of b anyone who marries a woman who is not suited for him /b to marry due to her lineage, b the verse ascribes him /b blame b as though he plowed [ i ḥarash /i ] all /b of b the entire world and sowed it with salt [ i melaḥ /i ], as it is stated /b with regard to those of flawed lineage who ascended from Babylonia: b “And these were they that ascended from Tel Melah, Tel Harsha.” /b , b Rabba bar Rav Adda says /b that b Rav says: /b In the case of b anyone who marries a woman /b of flawed lineage only b for the sake of money, he will have offspring /b who will act b inappropriately, as it is stated: “They have dealt treacherously against the Lord, for they have begotten strange children; /b now shall the new moon devour them with their portions” (Hosea 5:7).,Rabba bar Rav Adda explains the verse: b And lest you say /b that at least the b money /b that they received as dowry b was spared, /b although they suffer from the acts of their offspring, b the verse states: “Now shall the new moon devour them with their portions,” /b meaning their property shall be consumed in a single month. b And lest you say his portion /b will be lost b but not the portion /b of his wife, b the verse states “their portions” /b in the plural. b And lest you say /b this will occur b after a long time, /b but in the interim he will benefit from the money, b the verse states: “The new moon.” /b The Gemara asks: b From where may /b it b be inferred /b that their money will be lost immediately? b Rav Naḥman bar Yitzḥak said: A month comes and a month goes, and their money is /b already b lost. /b In any event, the fact that the punishment they receive is the loss of their portions indicates that the sin in this case was marrying for the sake of money., b And Rabba bar Rav Adda says, and some say Rabbi Salla says /b that b Rav Hamnuna says: /b In the case of b anyone who marries a woman who is not suited for him /b to marry due to her lineage, b Elijah binds him /b in the manner that those liable to receive lashes are bound, b and the Holy One, Blessed be He, straps him. And /b a Sage b taught: Concerning all of them, Elijah writes and the Holy One, Blessed be He, signs /b the following: b Woe to he who disqualifies his offspring, and who brings a flaw to his family /b lineage, b and who marries a woman who is not /b halakhically b suited for him /b to marry. b Elijah binds him and the Holy One, Blessed be He, straps him. /b ,He further said: b And anyone who disqualifies /b others by stating that their lineage is flawed, that is a sign that he himself b is /b of b flawed /b lineage. Another indication that one’s lineage is flawed is that b he never speaks in praise /b of others. b And Shmuel says: /b If one habitually claims that others are flawed, b he disqualifies /b himself b with his /b own b flaw. /b The flaw he accuses them of having is in fact the one that he has.,§ The Gemara recounts a related incident: There was b a certain man from Neharde’a who entered a butcher shop in Pumbedita. He said to them: Give me meat. They said to him: Wait until the servant of Rav Yehuda bar Yeḥezkel has taken /b his meat, b and /b then b we will give /b it b to you. /b The man b said /b to them in anger: b Who is /b this b Yehuda bar Sheviske’el, /b a derogatory name for a glutton for meat, b that he should precede me, that he should take before me? They went /b and b told Rav Yehuda /b what the man had said. Rav Yehuda b excommunicated him, /b in accordance with the i halakha /i of one who disparages a Torah scholar. b They /b also b said /b to him that the same man b was in the habit of calling people slaves. /b Rav Yehuda b proclaimed about him that he is a slave /b and may not marry a Jew.,The Gemara continues the story: b That /b man b went and summoned /b Rav Yehuda b to judgment before Rav Naḥman, /b who was a judge in Neharde’a. When the b summons arrived /b in Pumbedita, b Rav Yehuda went before Rav Huna /b to seek his council. Rav Yehuda b said to him: Should I go or should I not go? /b Rav Huna b said to him: /b As for the obligation b to go, you are not required to go, since you are a great man /b and therefore are not under the jurisdiction of Rav Naḥman’s court. b But due to the honor of the Exilarch’s house, /b as Rav Naḥman was the son-in-law of the Exilarch, b get up /b and b go. /b ,Rav Yehuda b arrived /b in Neharde’a and b found /b Rav Naḥman b constructing a parapet. /b Rav Yehuda b said to /b Rav Naḥman: b Does the Master not hold in accordance with that /b i halakha /i that b Rav Huna bar Idi says /b that b Shmuel says: Once a person has been appointed a leader of the community, he is prohibited from performing labor before three /b people, so that he not belittle the honor of his position? Rav Naḥman b said to him: It is /b merely b a little fence [ i gundarita /i ] that I am constructing. /b Rav Yehuda b said to him: Is /b the term b i ma’akeh /i , which is written in the Torah, or /b the corresponding term b i meḥitza /i , which the Sages said, distasteful /b to you? Why do you use a term that is used by neither the Torah nor the Sages?,During their meeting, Rav Naḥman b said to him: Let the Master sit on the bench [ i karfita /i ]. /b Rav Yehuda b said to him: Is /b the term b i safsal /i , which the Sages said, or /b the word b i itzteva /i , which /b common b people say, distasteful /b to you? Why are you using uncommon terms? Rav Naḥman then b said to him: Let the Master eat a citron [ i etronga /i ]. /b Rav Yehuda b said to him: This is what Shmuel said: Anyone who says i etronga /i /b demonstrates b one-third of a haughtiness of spirit. /b Why? He should b either /b say b i etrog /i , as the Sages called it, or i etroga /i , as /b common b people say /b in Aramaic. Saying i etronga /i is a sign of snobbery, as it was employed by the aristocratic class. He subsequently b said to him: Let the Master drink a cup [ i anbaga /i ] /b of wine. Rav Yehuda b said to him: Is /b the term b i ispargus /i , as the Sages called it, or i anpak /i , as /b common b people say, distasteful /b to you?,Later on, Rav Naḥman b said to him: Let /b my daughter b Donag come /b and b pour us drinks. /b Rav Yehuda b said to him: This is what Shmuel says: One may not make use of a woman /b for a service such as this. Rav Naḥman replied: b She is a minor. /b Rav Yehuda retorted: b Shmuel explicitly says: One may not make use of a woman at all, whether /b she is b an adult or a minor. /b ,Later on, Rav Naḥman suggested: b Let the Master send /b greetings of b peace to /b my wife b Yalta. /b Rav Yehuda b said to him: This is what Shmuel says: A woman’s voice is /b considered b nakedness, /b and one may not speak with her. Rav Naḥman responded: It is b possible /b to send your regards b with a messenger. /b Rav Yehuda b said to him: This is what Shmuel says: /b
7. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)  Tagged with subjects: •messiah, ben david Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165
109a. מאן נשדר נשדר בהדי נחום איש גם זו דמלומד בנסים הוא,כי מטא לההוא דיורא בעא למיבת אמרי ליה מאי איכא בהדך אמר להו קא מובילנא כרגא לקיסר קמו בליליא שרינהו לסיפטיה ושקלו כל דהוה גביה ומלנהו עפרא כי מטא להתם אישתכח עפרא אמר אחוכי קא מחייכי בי יהודאי אפקוהו למקטליה אמר גם זו לטובה אתא אליהו ואידמי להו כחד מינייהו אמר להו דילמא האי עפרא מעפרא דאברהם אבינו הוא דהוה שדי עפרא הוו חרבי גילי הוו גירי בדוק ואשכחו הכי,הוה מחוזא דלא הוו קא יכלי ליה למיכבשיה שדו מההוא עפרא עליה וכבשוה עיילוהו לבי גנזא אמרי שקול דניחא לך מלייה לסיפטא דהבא כי הדר אתא אמרו ליה הנך דיורי מאי אמטית לבי מלכא אמר להו מאי דשקלי מהכא אמטאי להתם שקלי אינהו אמטו להתם קטלינהו להנך דיורי:,דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא וכו': מאי עבוד אמרי דבי רבי שילא נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי שיזובו מימיו מחכו עלה במערבא א"כ ליבנו אחד בטורא,(אלא) א"ר ירמיה בר אלעזר נחלקו לג' כיתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה' וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין וזו שאומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים (בראשית יא, ט) כי שם בלל ה' שפת כל הארץ,תניא רבי נתן אומר כולם לשם עבודת כוכבים נתכוונו כתיב הכא (בראשית יא, ד) נעשה לנו שם וכתיב התם (שמות כג, יג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים,אמר רבי יוחנן מגדל שליש נשרף שליש נבלע שליש קיים אמר רב אויר מגדל משכח אמר רב יוסף בבל ובורסיף סימן רע לתורה מאי בורסיף אמר ר' אסי בור שאפי:,אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא וכו': ת"ר אנשי סדום אין להן חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית יג, יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בעוה"ז וחטאים לעולם הבא,אמר רב יהודה רעים בגופן וחטאים בממונם רעים בגופן דכתיב (בראשית לט, ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים וחטאים בממונם דכתיב (דברים טו, ט) והיה בך חטא לה' זו ברכת השם מאד שמתכוונים וחוטאים,במתניתא תנא רעים בממונם וחטאים בגופן רעים בממונם דכתיב (דברים טו, ט) ורעה עינך באחיך האביון וחטאים בגופן דכתיב (בראשית לט, ט) וחטאתי לאלהים לה' זו ברכת השם מאד זו שפיכות דמים שנאמר (מלכים ב כא, טז) גם דם נקי שפך מנשה (בירושלים) הרבה מאד [וגו'],ת"ר אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ומה כתיב בהם (איוב כח, ה) ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל,אמרו וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרות זהב לו למה לנו עוברי דרכים שאין באים אלינו אלא לחסרינו [מממוננו] בואו ונשכח תורת רגל מארצנו שנאמר (איוב כח, ד) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו,דרש רבא מאי דכתיב (תהלים סב, ד) עד אנה תהותתו על איש תרצחו כולכם כקיר נטוי גדר הדחויה מלמד שהיו נותנין עיניהן בבעלי ממון ומושיבין אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאים ונוטלין את ממונו,דרש רבא מאי דכתיב (איוב כד, טז) חתר בחשך בתים יומם חתמו למו לא (ראו) [ידעו] אור מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלו אפרסמון ומניחים אותו בבית גנזיהם לערב באים ומריחין אותו ככלב שנא' (תהלים נט, ז) ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר ובאים וחותרים שם ונוטלין אותו ממון,(איוב כד, י) ערום הלכו מבלי לבוש ואין כסות בקרה חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו (איוב כא, לב) והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד,דרש ר' יוסי בציפורי אחתרין ההיא ליליא תלת מאה מחתרתא בציפורי אתו וקא מצערי ליה אמרו ליה יהבית אורחיה לגנבי אמר להו מי הוה ידענא דאתו גנבי כי קא נח נפשיה דרבי יוסי שפעי מרזבי דציפורי דמא,אמרי דאית ליה חד תורא מרעי חד יומא דלית ליה לירעי תרי יומי ההוא יתמא בר ארמלתא הבו ליה תורי למרעיה אזל שקלינהו וקטלינהו אמר להו 109a. b whom shall we send /b the gift? They decided: b We will send /b it b with Naḥum of Gam Zo, as he is experienced in miracles. /b , b When he reached a certain lodging, he sought to sleep /b there. The residents of that lodging b said to him: What /b do you b have with you? /b Naḥum b said to them: I am taking the head tax to the emperor. They rose in the night, opened his chest and took everything that was in it, and /b then b filled /b the chest b with dirt. When he arrived there, /b in Rome, b earth was discovered /b in the chest. The emperor b said: The Jews are mocking me /b by giving me this gift. b They took /b Naḥum b out to kill him. /b Naḥum b said: This too is for the best. Elijah /b the prophet b came and appeared to them as one of /b Naḥum’s traveling party. Elijah b said to them: Perhaps this earth is from the earth of Abraham our forefather, who would throw dust /b and b it became swords, /b and who would throw b straw /b and b it became arrows. They examined /b the dust b and discovered /b that it was indeed the dust of Abraham., b There was a province that /b the Romans b were unable to conquer. They threw /b some b of this earth upon /b that province b and they conquered it. /b In appreciation for the gift that Naḥum of Gam Zo had brought on behalf of the Jewish people, b they brought him into the treasury /b and b said: Take /b that b which is preferable to you. He filled his chest /b with b gold. When he returned /b to that lodging, b those residents said to him: What did you bring to the king’s palace? /b Naḥum b said to them: What I took from here, I brought to there. /b The residents concluded that the earth with which they had filled the chest had miraculous properties. b They took /b earth and b brought it to /b the emperor. Once the Romans discovered that the earth was ineffective in battle, b they executed those residents. /b ,§ The mishna teaches that the members of b the generation of the dispersion have no share in the World-to-Come. /b The Gemara asks: b What /b sin b did they perform? /b Their sin is not explicitly delineated in the Torah. b The school of Rabbi Sheila say /b that the builders of the Tower of Babel said: b We will build a tower and ascend to heaven, and we will strike it with axes so that its waters will flow. They laughed at /b this explanation b in the West, /b Eretz Yisrael, and asked: b If /b that was their objective, b let them build /b a tower b on a mountain; /b why did they build it specifically in a valley (see Genesis 11:2)?, b Rather, Rabbi Yirmeya bar Elazar says: They divided into three factions; one said: Let us ascend /b to the top of the tower b and dwell there. And one said: Let us ascend /b to the top of the tower b and engage in idol worship. And one said: Let us ascend /b to the top of the tower b and wage war. /b With regard to b that /b faction b that said: Let us ascend /b to the top of the tower b and dwell there, God dispersed them. And that /b faction b that said: Let us ascend /b to the top of the tower b and wage war, became apes, and spirits, and demons, and female demons. And /b with regard to b that /b faction b that said: Let us ascend /b to the top of the tower b and engage in idol wor-ship, /b it is written: b “Because there the Lord confounded the language of all the earth” /b (Genesis 11:9)., b It is taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Natan says: All of /b those factions b intended /b to build the tower b for the sake of idol worship. It is written here: “And let us make a name for us” /b (Genesis 11:4), b and it is written there: “And make no mention of the name of the other gods” /b (Exodus 23:13). b Just as there, /b the connotation of “name” b is idol worship, so too here, /b the connotation of “name” b is idol worship. /b , b Rabbi Yoḥa says: The /b uppermost b third /b of the b tower was burned, /b the lowermost b third /b of the tower b was swallowed /b into the earth, and the middle b third remained /b intact. b Rav says: The atmosphere of the tower causes forgetfulness; /b anyone who goes there forgets what he has learned. As a result of the building of the tower, forgetting was introduced into the world. b Rav Yosef says: Babylonia and /b the adjacent place, b Bursif, are /b each b a bad omen for Torah, /b i.e., they cause one to forget his knowledge. The Gemara asks: b What /b is the meaning of b Bursif? Rabbi Asi says: /b It is an abbreviation of b empty pit [ i bor shafi /i ]. /b ,§ The mishna teaches: b The people of Sodom have no share in the World-to-Come. The Sages taught: The people of Sodom have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And the men of Sodom were wicked and sinners before the Lord exceedingly” /b (Genesis 13:13). b “Wicked” /b indicates b in this world; “and sinners” /b indicates b for the World-to-Come. /b , b Rav Yehuda says: “Wicked” /b is referring to sins they committed b with their bodies; “and sinners” /b is referring to sins they committed b with their money. “Wicked” /b is referring to sins they committed b with their bodies, as it is written /b with regard to Joseph and the wife of Potiphar: b “And how can I do this great wickedness, and sin against God” /b (Genesis 39:9). b “And sinners” /b is referring to sins they committed b with their money, as it is written: /b “And your eye is wicked against your poor brother, and you give him nothing… b for it shall be reckoned to you as a sin” /b (Deuteronomy 15:9). b “Before the Lord”; this /b is referring to b blessing, /b a euphemism for cursing, b God. “Exceedingly” /b means b that they had intent and sinned /b and did not sin unwittingly or driven by lust., b It was taught in a i baraita /i : “Wicked” /b is referring to sins they committed b with their money; “and sinners” /b is referring to sins they committed b with their bodies. “Wicked” /b is referring to sins they committed b with their money, as it is written: “And your eye is wicked against your poor brother /b and you give him nothing” (Deuteronomy 15:9). b “And sinners” /b is referring to sins they committed b with their bodies, as it is written /b with regard to Joseph and the wife of Potiphar: b “And sin against God” /b (Genesis 39:9). b “Before the Lord”; this /b is referring to b blessing, /b a euphemism for cursing, b God. “Exceedingly [ i meod /i ]” /b is referring to b bloodshed, as it is stated: “Moreover Manasseh shed very [ i meod /i ] much blood” /b (II Kings 21:16)., b The Sages taught: The people of Sodom became haughty /b and sinned b due only to the /b excessive b goodness that the Holy One, Blessed be He, bestowed upon them. And what is written concerning them, /b indicating that goodness? b “As for the earth, out of it comes bread, and underneath it is turned up as it were by fire. Its stones are the place of sapphires, and it has dust of gold. That path no bird of prey knows, neither has the falcon’s eye seen it. The proud beasts have not trodden it, nor has the lion passed thereby” /b (Job 28:5–8). The reference is to the city of Sodom, which was later overturned, as it is stated thereafter: “He puts forth His hand upon the flinty rock; He overturns the mountains by the roots” (Job 28:9).,The people of Sodom b said: Since /b we live in b a land from which bread comes and has the dust of gold, /b we have everything that we need. b Why do we need travelers, as they come only to divest us of our property? Come, let us cause the /b proper b treatment of travelers to be forgotten from our land, as it is stated: “He breaks open a watercourse in a place far from inhabitants, forgotten by pedestrians, they are dried up, they have moved away from men” /b (Job 28:4)., b Rava taught: What /b is the meaning of that b which is written: “How long will you seek to overwhelm a man? You will all be murdered like a leaning wall or a tottering fence” /b (Psalms 62:4)? This b teaches that /b the people of Sodom b set their sights on property owners. /b They would take one b and place him alongside an inclined, /b flimsy b wall /b that was about to fall, b and push it upon him /b to kill him, b and /b then b they /b would b come and take his property. /b , b Rava taught: What /b is the meaning of that b which is written: “In the dark they dig through houses; by day they shut themselves up; they know not the light” /b (Job 24:16)? This b teaches that they would set their sights on property owners. /b They would take one b and /b they would b give him balsam, /b whose smell diffuses, b and /b the property owner would b place it in his treasury. In the evening, /b the people of Sodom b would come and sniff it /b out b like a dog /b and discover the location of the property owner’s treasury, b as it is stated: “They return at evening; they howl like a dog, and go round about the city” /b (Psalms 59:7). b And /b after discovering the location b they would come and dig there, and they would take that property. /b ,The Gemara cites verses that allude to the practices of the people of Sodom: b “They lie at night naked without clothing, and they have no covering in the cold” /b (Job 24:7). And likewise: b “They drive away the donkey of the fatherless; they take the widow’s ox as a pledge” /b (Job 24:3). And likewise: b “They trespass; they violently steal flocks and graze them” /b (Job 24:2). And likewise: b “For he is brought to the grave, and watch is kept over his tomb” /b (Job 21:32)., b Rabbi Yosei taught in Tzippori /b the methods of theft employed in Sodom. b That night three hundred tunnels were excavated in Tzippori /b in order to employ those methods. Homeowners b came and harassed him; they said to him: You have given a way for thieves /b to steal. Rabbi Yosei b said to them: Did I know that thieves would come /b as a result of my lecture? The Gemara relates: b When Rabbi Yosei died, the gutters of Tzippori /b miraculously b overflowed /b with b blood /b as a sign of his death.,The people of Sodom b would say: /b Anyone b who has one ox shall herd /b the city’s oxen b for one day. /b Anyone b who does not have /b any oxen b shall herd /b the city’s oxen b for two days. /b The Gemara relates: b They gave oxen to a certain orphan, son of a widow, to herd. He went /b and b took them and killed them. /b The orphan b said /b to the people of Sodom:
8. Babylonian Talmud, Sukkah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)  Tagged with subjects: •messiah, ben david Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165
52b. רע כל היום אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר (תהלים לז, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמ' (תהלים לז, לג) ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו,תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן הוא נימוח דכתיב (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים וכתיב (איוב יד, יט) אבנים שחקו מים אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע,א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן יצר הרע מסיתו לאדם בעוה"ז ומעיד עליו לעולם הבא שנאמר (משלי כט, כא) מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון שכן באטב"ח של ר' חייא קורין לסהדה מנון,רב הונא רמי כתיב (הושע ד, יב) כי רוח זנונים התעה וכתיב (הושע ה, ד) בקרבם בתחלה התעם ולבסוף בקרבם,אמר רבא בתחלה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש שנאמר (שמואל ב יב, ד) ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח וכתיב ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו,אמר רבי יוחנן אבר קטן יש לו לאדם מרעיבו שבע משביעו רעב שנאמר (הושע יג, ו) כמרעיתם וישבעו וגו',אמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם ואלו הן גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע גלות דכתיב (ישעיהו נב, ה) ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם וגו' כשדים דכתיב (ישעיהו כג, יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה,ישמעאלים דכתיב (איוב יב, ו) ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו יצר הרע דכתיב (מיכה ד, ו) ואשר הרעתי,אמר רבי יוחנן אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאיהן של ישראל חד דכתיב ואשר הרעתי וחד דכתיב (ירמיהו יח, ו) הנה כחומר ביד היוצר כן אתם וגו' ואידך (יחזקאל לו, כו) והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר,רב פפא אמר אף מהאי נמי (יחזקאל לו, כז) ואת רוחי אתן בקרבכם וגו',(זכריה ב, ג) ויראני ה' ארבעה חרשים מאן נינהו ארבעה חרשים אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק מתיב רב ששת אי הכי היינו דכתיב (זכריה ב, ד) ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה הני לשובה אתו,א"ל שפיל לסיפיה דקרא ויבואו אלה להחריד אותם לידות את קרנות הגוים הנושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה וגו' א"ל בהדי חנא באגדתא למה לי,(מיכה ה, ד) והיה זה שלום אשור כי יבא בארצנו וכי ידרוך בארמנותינו והקמנו עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם מאן נינהו שבעה רועים דוד באמצע אדם שת ומתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה בשמאלו ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו:,ארבעה סולמות כו': תנא גובהה של מנורה חמשים אמה (כו'): וארבעה ילדים של פרחי כהונה ובידיהם כדי שמן של מאה ועשרים לוג: איבעיא להו מאה ועשרים לוג כולהו או דלמא לכל חד וחד תא שמע ובידיהם כדי שמן של שלשים שלשים לוג שהם כולם מאה ועשרים לוג,תנא והן משובחין היו יותר מבנה של מרתא בת בייתוס אמרו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי יריכות של שור הגדול שלקוח באלף זוז ומהלך עקב בצד גודל ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן משום (משלי יד, כח) ברב עם הדרת מלך,מאי משובחים אילימא משום יוקרא הני יקירי טפי אלא התם כבש ומרובע ולא זקיף הכא סולמות וזקיף טובא:,ולא היה חצר בירושלים: תנא 52b. b evil all day” /b (Genesis 6:5). All day long his thoughts and desires are for evil. b Rabbi Shimon ben Lakish said: A person’s /b evil b inclination overcomes him each day and seeks to kill him, as it stated: “The wicked watches the righteous and seeks to kill him” /b (Psalms 37:32); the wicked here is referring to the wickedness inside one’s heart. b And if not for the Holy One, Blessed be He, Who assists /b him with the good inclination, b he would not overcome it, as it is stated: “The Lord will not leave him in his hand, nor suffer him to be condemned when he is judged” /b (Psalms 37:33)., b The school of Rabbi Yishmael taught: If this scoundrel, /b the evil inclination, b accosted you, /b seeking to tempt you to sin, b drag it to the study hall /b and study Torah. b If it is /b like b a stone, it will be dissolved /b by the Torah. b If it is /b like b iron, it will be shattered. /b The Gemara elaborates: b If it is /b like b stone, it will be dissolved, as it is written: “Ho, everyone who is thirsty, come you for the water” /b (Isaiah 55:1), water in this context meaning Torah; b and it is written: “Stones were worn by water” /b (Job 14:19). b If it is /b like b iron, it will be shattered, as it is written: “Is not My word like fire, says the Lord; and like a hammer that shatters rock” /b (Jeremiah 23:29)., b Rabbi Shmuel bar Naḥmani said /b that b Rabbi Yoḥa said: The evil inclination incites a person /b to sin b in this world, and /b then b testifies against him in the next world, as it is stated: “He that delicately brings up his servant from a child shall have him become a master [ i manon /i ] at the last” /b (Proverbs 29:21). Initially, in one’s youth, the evil inclination, which should have been enslaved to him, takes control of him and causes him to sin. Then, ultimately, that same evil inclination becomes his i manon /i . i Manon /i means witness, b as in Rabbi Ḥiyya’s /b coded alphabet in which b i alef /i /b and b i tet /i /b and b i beit /i /b and b i ḥet /i , /b etc., are interchanged. b Witness /b [ b i sahada /i /b ] b is called i manon /i . /b The letters i mem /i and i samekh /i , i nun /i and i heh /i , and i vav /i and i dalet /i are interchanged with other letters., b Rav Huna raised a contradiction /b between two verses. b It is written: “For the spirit of harlotry caused /b them b to err” /b (Hosea 4:12), indicating that this spirit was a temporary phenomenon and not an integral part of their persona. b And it is /b also b written: /b “For the spirit of harlotry b is within them” /b (Hosea 5:4), indicating that it is an integral part of their persona. The Gemara explains: b Initially, it causes them to err /b from without, b and ultimately, /b it is from b within them. /b , b Rava said: Initially, /b the verse b called /b the evil inclination b a traveler /b coming from afar. b Subsequently, /b the verse b calls it a guest, /b as one welcomes it. b Ultimately, /b the verse b calls it man, /b indicating significance, as it became the homeowner. b As it is stated /b in the parable of the poor man’s lamb that Nathan the prophet said to David: b “And there came a traveler to the rich man, and he was reluctant to take of his own flock and of his own herd, to prepare for the guest” /b (II Samuel 12:4). b And it is written /b in the same verse: b “And he took the poor man’s lamb, and prepared it for the man that was come to him.” /b In other words, the evil inclination that began as a traveler gradually rose in prominence., b Rabbi Yoḥa said: A man has a small organ /b used in sexual relations. b If he starves /b the organ, and does not overindulge, it b is satiated; /b however, b if he satiates /b the organ and overindulges in sexual relations, it b is starving, /b and desires more, b as it is stated: “When they were fed, they became full, /b they were filled, and their heart was exalted; therefore have they forgotten Me” (Hosea 13:6)., b Rav Ḥana bar Aḥa said /b that the Sages b in the school of Rav say: /b There are b four /b creations that b the Holy One, Blessed be He, /b created, yet He, as it were, b regrets that He created them, /b as they do more harm than good. b And these are they: Exile, Chaldeans, and Ishmaelites, and the evil inclination. Exile, as it is written: “Now therefore, for what am I here, says the Lord, seeing that My people is taken away for naught” /b (Isaiah 52:5). God Himself is asking: For what am I here? b Chaldeans, as it is written: “Behold the land of the Chaldeans, this is the people that was not” /b (Isaiah 23:13), meaning, if only they never were., b Ishmaelites, as it is written: “The tents of robbers prosper, and they that provoke God are secure, in whatsoever God brings with His hand” /b (Job 12:6). God brought upon Himself these Arabs that dwell in the deserts in tents. b The evil inclination, as it is written: /b “On that day, says the Lord, will I assemble her that is lame, and I will gather her that is driven away, b and her that I corrupted” /b (Micah 4:6). God is saying that He created the evil inclination that led the people to sin and to be cast into exile., b Rabbi Yoḥa said: Were it not for these three verses /b that follow that indicate that God controls people’s hearts, b the legs of the enemies of /b the b Jewish people, /b a euphemism for the Jewish people themselves, b would have collapsed, /b unable to withstand the repercussions of their sins. b One, as it is written: “And her that I corrupted,” /b indicating God’s regret for doing so. b And one, as it is written: “Behold, as the clay in the potter’s hand, so are you /b in My hand, O house of Israel” (Jeremiah 18:6). b And the other /b verse: b “And I will take away the heart of stone out of your flesh, and I will give you a heart of flesh” /b (Ezekiel 36:26), indicating that the matter is not solely in human hands, but in the hands of God as well., b Rav Pappa said: /b It is derived b from this /b verse b as well: “And I will put My spirit within you, /b and cause you to walk in My statutes, and you shall keep My ordices, and do them” (Ezekiel 36:27).,§ Apropos the end of days, the Gemara cites another verse and interprets it homiletically. It is stated: b “The Lord then showed me four craftsmen” /b (Zechariah 2:3). b Who are these four craftsmen? Rav Ḥana bar Bizna said /b that b Rabbi Shimon Ḥasida said: /b They are b Messiah ben David, Messiah ben Yosef, Elijah, and the righteous /b High b Priest, /b who will serve in the Messianic era. b Rav Sheshet raised an objection: If so, /b if that is the identity of the four craftsmen, then b that which is written /b in the previous verse: b “And he said to me: These are the horns that scattered Judea” /b (Zechariah 2:4), is difficult; b these /b four in the first verse b are coming for their enemies, /b and are not redeemers.,Rav Ḥana b said to /b Rav Sheshet: b Go to the end of the verse: “These then are come to frighten them, to cast down the horns of the nations, which lifted up /b their b horn against the land of Judah to scatter it.” /b This indicates that the horns refer to the nations that exiled the Jewish people and that the four craftsmen will hurl those horns aside. Rav Sheshet b said to him: Why /b should b I /b disagree b with /b Rav b Ḥana in /b matters of b i aggada /i , /b where he is more expert than I, and I cannot prevail?,The Gemara continues homiletically interpreting verses that relate to the end of days. It is stated: b “And this shall be peace: When the Assyrian shall come into our land, and when he shall tread in our palaces, then shall we raise against him seven shepherds, and eight princes among men” /b (Micah 5:4). The Gemara asks: b Who are these seven shepherds? /b The Gemara explains: b David /b is b in the middle; Adam, Seth, and Methuselah are to his right; Abraham, Jacob, and Moses are to his left. And who are the eight princes among men? /b They are b Yishai, Saul, Samuel, Amos, Zephania, Zedekiah, Messiah, and Elijah. /b ,§ The mishna continues: b And there were four ladders /b for each pole. One of the Sages b taught: The height of the candelabrum /b upon the pole b is fifty cubits. And /b there were b four children from the priesthood trainees /b holding b and in their hands jugs of oil /b with a capacity b of 120 i log /i /b of oil. b A dilemma was raised: /b Was it b 120 i log /i altogether, or perhaps each and every /b child carried that amount? b Come /b and b hear /b proof from this i baraita /i : b And in their hands /b were b jugs of oil, each /b with a capacity b of thirty i log /i , that were all /b together b 120 i log /i . /b ,One of the Sages b taught: And these /b young priests who held the pitchers b were superior /b in strength b to the son of Marta, daughter of Baitos, /b who was a priest renowned for his might. b They said about the son of Marta, daughter of Baitos, that he would take two thighs of a large bull /b that was so large b that /b it would be b purchased for one thousand i zuz /i , and walk /b up the ramp in small steps, b heel to toe, /b without hurrying, due to his strength. However, b his brethren the priests would not allow him do so, due to /b the principle: b “In the multitude of people is the King’s glory” /b (Proverbs 14:28). The more priests engaged in the Temple service, the greater glory for God. Therefore, it is preferable for the thighs to be carried to the altar by multiple priests.,The Gemara asks: In b what /b sense were these young priests b superior? If we say it is due to the weight /b of the pitchers that they carried, b these /b two b thighs are heavier /b than the thirty i log /i of oil. The Gemara answers: b Rather, /b the difference is that b there, /b in the case of the son of Marta, he walked on a b ramp /b that was wide, b and /b with a moderate gradient of only one cubit every b four /b cubits of length, b and /b it is b not steep; here /b they climbed b ladders, and /b those are b very steep. /b ,§ The mishna continues: b And there was not a courtyard in Jerusalem /b that was not illuminated from the light of the Place of the Drawing of the Water. One of the Sages b taught: /b
9. Anon., Numbers Rabba, 21.3 (4th cent. CE - 9th cent. CE)  Tagged with subjects: •messiah, ben david Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165
21.3. מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַחֵס פִּינְחָס אַחַר מַעֲשֶׂה זֶה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּדְקַּר זִמְרִי בֶּן סָלוּא, אָמְרוּ חֲכָמִים שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לְזִמְרִי, זִמְרִי, בֶּן סָלוּא, וְשָׁאוּל, בֶּן כְּנַעֲנִית, וּשְׁלֻמִיאֵל, בֶּן צוּרִי שַׁדָּי. זִמְרִי, שֶׁנַּעֲשָׂה עַל אוֹתָהּ מִדְיָנִית כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת. בֶּן סָלוּא, בֶּן שֶׁסִּלָּא עֲוֹן מִשְׁפַּחְתּוֹ. שָׁאוּל, שֶׁהִשְׁאִיל עַצְמוֹ לַעֲבֵרָה. בֶּן הַכְּנַעֲנִית, שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה כְנָעַן, וּמַה שְׁמוֹ, שְׁלֻמִיאֵל. אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁנִּדְקַר זִמְרִי עָמְדוּ הַשְּׁבָטִים עָלָיו וְאָמְרוּ רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִיאֵל זֶה שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הָרַג נָשִׂיא מִיִּשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב לְיַחֲסוֹ: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. (במדבר כה, יב): לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, שֶׁעֲדַיִן הוּא קַיָּם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלאכי ב, ה): בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא. (במדבר כה, יג): וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, וַיְכַפֵּר, וְכִי קָרְבָּן הִקְרִיב שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כַּפָּרָה, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַשּׁוֹפֵךְ דָּמָן שֶׁל רְשָׁעִים כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן. (במדבר כה, יד): וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית, כְּשֵׁם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַסֵּק בְּשִׁבְחָן שֶׁל צַדִּיקִים לְפַרְסֵם בָּעוֹלָם, כָּךְ מִתְעַסֵּק בִּגְנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים לְפַרְסְמָן בָּעוֹלָם, פִּינְחָס, פִּרְסְמוֹ לְשֶׁבַח. וְזִמְרִי, לִגְנַאי. עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי י, ז): זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב. (במדבר כה, יד): נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי, שֶׁכָּל הַפּוֹגֵם אֶת עַצְמוֹ פּוֹגֵם אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ עִמּוֹ, זִמְרִי בֶּן סָלוּא, הַכָּתוּב מִתַּמֵּהַּ עָלָיו (קהלת י, ח): וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְׁכֶנּוּ נָחָשׁ, אָבִיו קִנֵּא עַל הַזְּנוּת תְּחִלָּה (בראשית לד, כה): וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, וְזֶה פָּרַץ גָּדֵר שֶׁגָּדַר אָבִיו. (במדבר כה, טו): וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה, רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב וגו', לְהוֹדִיעֲךָ עַד הֵיכָן נָתְנוּ הַמִּדְיָנִים עַצְמָן, שֶׁבַּת מֶלֶךְ הִפְקִירוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, ח): וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם, צוּר גָּדוֹל מִכֻּלָּם, מֶלֶךְ הוּא וְהִפְקִיר אֶת בִּתּוֹ, מִי לֹא הָיָה מַפְקִיר, וּלְפִי שֶׁבִּזָּה אֶת עַצְמוֹ וּפִרְסֵם אֶת בִּתּוֹ בְּקָלוֹן גְּרָעוֹ הַכָּתוּב וּכְתָבוֹ שְׁלִישִׁי, אֲבָל הוּא מֶלֶךְ שֶׁבְּכֻלָּם רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא. 21.3. "The Holy One, Blessed Be He, said to him, “He who keeps the fig tree shall eat its fruit” (Prov. 27:18). Your sons sat idly by and did not study the Torah. Joshua served you faithfully and showed you great honour. It was he who rose early in the morning and remained late at night at your House of Assembly. He used to arrange the benches and spread the mats. Seeing that he has served you with all his might, he is worthy to serve Israel, for he shall not lose his reward.",
10. Babylonian Talmud, Avodah Zarah, None  Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165
17b. דנכיס יצריה א"ל אידך ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא כי מטו התם חזינהו [לזונות] איתכנעו מקמייהו,א"ל מנא לך הא א"ל (משלי ב, יא) מזמה תשמור עלך תבונה תנצרכה,א"ל רבנן לרבא מאי מזימה אילימא תורה דכתיב בה זימה ומתרגמינן עצת חטאין וכתיב (ישעיהו כח, כט) הפליא עצה הגדיל תושיה אי הכי זימה מבעי ליה ה"ק מדבר זימה תשמור עליך תורה תנצרכה,ת"ר כשנתפסו רבי אלעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון א"ל ר' אלעזר בן פרטא לרבי חנינא בן תרדיון אשריך שנתפסת על דבר אחד אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים,א"ל רבי חנינא אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול שאת עסקת בתורה ובגמילות חסדים ואני לא עסקתי אלא בתורה [בלבד],וכדרב הונא דאמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר (דברי הימים ב טו, ג) וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת [וגו'] מאי ללא אלהי אמת שכל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה,ובגמילות חסדים לא עסק והתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר לא יתן אדם מעותיו לארנקי של צדקה אלא א"כ ממונה עליו תלמיד חכם כר' חנינא בן תרדיון הימנוה הוא דהוה מהימן מיעבד לא עבד,והתניא אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים מיעבד עבד כדבעי ליה לא עבד,אתיוהו לרבי אלעזר בן פרטא אמרו מ"ט תנית ומ"ט גנבת אמר להו אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא ומדהא ליתא הא נמי ליתא ומ"ט קרו לך רבי רבן של תרסיים אני,אייתו ליה תרי קיבורי אמרו ליה הי דשתיא והי דערבא איתרחיש ליה ניסא אתיא זיבוריתא אותיבא על דשתיא ואתאי זיבורא ויתיב על דערבא אמר להו האי דשתיא והאי דערבא,א"ל ומ"ט לא אתית לבי אבידן אמר להו זקן הייתי ומתיירא אני שמא תרמסוני ברגליכם [אמרו] ועד האידנא כמה סבי איתרמוס אתרחיש ניסא ההוא יומא אירמס חד סבא,ומ"ט קא שבקת עבדך לחירות אמר להו לא היו דברים מעולם קם חד [מינייהו] לאסהודי ביה אתא אליהו אידמי ליה כחד מחשובי דמלכותא א"ל מדאתרחיש ליה ניסא בכולהו בהא נמי אתרחיש ליה ניסא וההוא גברא בישותיה הוא דקא אחוי,ולא אשגח ביה קם למימר להו הוה כתיבא איגרתא דהוה כתיב מחשיבי דמלכות לשדורי לבי קיסר ושדרוה על ידיה דההוא גברא אתא אליהו פתקיה ארבע מאה פרסי אזל ולא אתא,אתיוהו לרבי חנינא בן תרדיון אמרו ליה אמאי קא עסקת באורייתא אמר להו כאשר צוני ה' אלהי מיד גזרו עליו לשריפה ועל אשתו להריגה ועל בתו לישב בקובה של זונות עליו לשריפה שהיה 17b. b as the inclination /b to engage in idol worship b has been slaughtered /b and the temptation to sin in this manner no longer exists. b The other said to him: Let us go by /b the path that leads to b the entrance of /b the b brothel and overpower our inclination, and /b thereby b receive a reward. When they arrived there, they saw /b that b the prostitutes yielded before their presence, /b i.e., they entered the building out of respect for the Sages.,One b said to /b the other: b From where did you know this, /b that the prostitutes would retreat from us in embarrassment? b He said to him: /b It is written: b “From lewdness [ i mezimma /i ] it shall watch over you; discernment shall guard you” /b (Proverbs 2:11), i.e., the Torah will serve as a safeguard against lewdness., b The Sages said to Rava: What /b is the meaning of b i mezimma /i ? If we say /b that it is referring to the b Torah /b that will guard you, b as it is written in it: “ i Zimma /i ” /b (Leviticus 18:17), b and we translate /b this term as: b The counsel of [ i atzat /i ] the sinners, /b demonstrating that i zimma /i is referring to counsel or wisdom, b and /b the term i etza /i b is /b also b written /b with regard to the Torah: “This also comes forth from the Lord of hosts: b Wonderful is His counsel [ i etza /i ], and great is His wisdom” /b (Isaiah 28:29), this is difficult. The Gemara explains the difficulty: b If so, /b the verse b should have /b said: b i Zimma /i , /b and not i mezimma /i . Rather, b this /b is what the verse b is saying: From lewd matters [ i midevar zimma /i ], it shall watch over you, the Torah shall guard you, /b i.e., the term discernment is a reference to the Torah.,§ The Gemara returns to its discussion of the judgments of the Sages by the Roman rulers. b The Sages taught: When Rabbi Elazar ben Perata and Rabbi Ḥanina ben Teradyon were arrested /b by the Romans during the time of the religious persecution of the Jewish people, b Rabbi Elazar ben Perata said to Rabbi Ḥanina ben Teradyon: Fortunate are you, as you were arrested on one charge /b only, of teaching Torah publicly; b woe is me, as I have been arrested on five charges. /b , b Rabbi Ḥanina /b ben Teradyon b said to him: Fortunate are you, as you were arrested on five charges but you will be saved; woe is me, as I have been arrested on one charge, but I will not be saved. /b You will be saved b because you engaged in Torah /b study b and in acts of charity, and I engaged in Torah /b study b alone. /b ,The Gemara comments: b And /b this is b in accordance with /b a statement b of Rav Huna, as Rav Huna says: Anyone who occupies himself with Torah /b study b alone is considered like one who does not have a God. As it is stated: “Now for long seasons Israel was without the true God, /b and without a teaching priest, and without the Torah” (II Chronicles 15:3). b What /b is meant by b “without the true God”? /b This teaches b that anyone who engages in Torah /b study b alone is considered like one who does not have /b a true b God. /b ,The Gemara asks: b And /b is it true that Rabbi Ḥanina ben Teradyon b did not engage in acts of charity? But isn’t it taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: A person should not donate his money to the charity purse [ i le’arnakei /i ] unless a Torah scholar like Rabbi Ḥanina ben Teradyon is appointed /b as supervisor b over it? /b The Gemara answers: b He was trusted /b to distribute the charity with honesty and integrity, but he himself b did not perform /b charitable acts.,The Gemara asks: b But isn’t it taught /b in a i baraita /i that Rabbi Ḥanina ben Teradyon b said to /b Rabbi Yosei ben Kisma: b I confused /b my own b coins /b that I needed b for /b the festivities of b Purim with coins of charity, and I distributed them /b all b to the poor /b at my own expense. How then can it be said that he never engaged in charitable acts? The Gemara responds: b He did perform /b acts of charity, but b he did not perform as /b many acts as b he should have, /b in light of his wealth.,The Gemara returns to the description of the trial of the Sages. The Romans b brought Rabbi Elazar ben Perata /b for his trial and b said: What is the reason /b that b you taught /b Torah, b and what is the reason /b that b you stole, /b as these were the crimes of which he was accused. Rabbi Elazar ben Perata b said to them: If one is an armed robber [ i sayafa /i ], he is not a scholar [ i safra /i ], and if one is a scholar he is not an armed robber, /b i.e., I am accused of two mutually exclusive crimes; b and from /b the fact b that this /b characterization b is not /b true, one may also conclude that b that /b characterization b is also not /b true. They asked him: b But /b if you do not teach Torah, then b what is the reason /b that b they call you rabbi? /b He answered: b I am the master [ i rabban /i ] of weavers [ i tarsiyyim /i ]. /b ,In order to ascertain whether Rabbi Elazar ben Perata was in fact an expert weaver, b they brought him two coils /b of wool and b said to him: Which is /b the b warp, and which is /b the b woof? /b The threads used for each differ in their thickness and strength and would be immediately recognizable to an expert. b A miracle occurred, /b as b a female hornet came /b and b sat on /b the coil b of warp, and a male hornet came and sat on /b the coil b of woof. /b Rabbi Elazar ben Perata b said to them: This /b is a coil b of warp, and that /b is a coil b of woof. /b He realized that the male hornet was a sign that the coil was the woof, as the woof is threaded through the warp, while the warp, which is fixed in the loom and receives the woof, was the one on which the female hornet sat, as the female of a species receives the male.,The Romans b said to him: And what is the reason /b that b you did not come to the house of Abidan? /b This was a gathering place where debates on wisdom and faith were conducted. Rabbi Elazar ben Perata b said to them: I was old and feared /b that b perhaps I would be trampled under your feet, /b due to the huge crowds. The Romans b said: And until now, how many elders have been trampled /b there, that you would be worried about such a possibility? The Gemara comments: b A miracle occurred, /b and on b that day, one old man was trampled. /b ,The Romans asked Rabbi Elazar ben Perata: b And what is the reason /b that b you emancipated your slave? /b Rabbi Elazar ben Perata b said to them: This matter never happened. One of them stood to testify against him, /b and b Elijah came disguised as one of the of the Roman noblemen, /b and he b said to /b that individual: b From /b the fact b that miracles occurred for /b Rabbi Elazar ben Perata b in every /b other case, b in this /b instance b as well a miracle will occur for him, and that man, /b i.e., you, b is /b only b demonstrating his wickedness, /b since you cannot succeed in your aim and are merely showing yourself to be desperate to cause harm., b But /b the man b paid him no heed, /b and he b stood to say /b his testimony b to them. /b At that time b there was a written letter that was composed by /b some b of the /b most b important people of /b the Roman b Empire /b in order b to send /b it b to the Emperor’s court, and they /b had b sent it in the possession of that man, /b i.e., the potential witness. b Elijah came /b and b threw it /b a distance of b four hundred parasangs. /b The man b went and did not come /b back, and therefore all the charges against Rabbi Elazar ben Perata were dropped.,The Romans b brought Rabbi Ḥanina ben Teradyon /b for judgment, and they b said to him: Why did you occupy yourself with the Torah? /b Rabbi Ḥanina ben Teradyon b said to them, /b citing a verse: b “As the Lord my God commanded me” /b (Deuteronomy 4:5). b They immediately sentenced him to /b death by means of b burning, and /b they sentenced b his wife to execution /b by decapitation, b and his daughter /b was condemned b to sit in a brothel [ i kubba shel zonot /i ]. /b The Gemara explains the Divine decree that he should receive this punishment: b He /b was sentenced b to /b death by b burning, as he would /b
11. Anon., Qedushta Shir Ha-Shirim, 108, 16  Tagged with subjects: •nan Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165
13. Babylonian Talmud, TaʾAn., None  Tagged with subjects: •messiah, ben david Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165
14. Palestinian Talmud, Kil., None  Tagged with subjects: •messiah, ben david Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165
16. Anon., Midrash On Song of Songs, 1.6, 2.33  Tagged with subjects: •messiah, ben david Found in books: Lieber (2014), A Vocabulary of Desire: The Song of Songs in the Early Synagogue, 165