Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database

validated results only / all results

and or

Filtering options: (leave empty for all results)
By author:     
By work:        
By subject:
By additional keyword:       

Results for
Please note: the results are produced through a computerized process which may frequently lead to errors, both in incorrect tagging and in other issues. Please use with caution.
Due to load times, full text fetching is currently attempted for validated results only.
Full texts for Hebrew Bible and rabbinic texts is kindly supplied by Sefaria; for Greek and Latin texts, by Perseus Scaife, for the Quran, by Tanzil.net

For a list of book indices included, see here.

41 results for "kallir"
1. Septuagint, Psalms, 89 (th cent. BCE - 2nd cent. BCE)  Tagged with subjects: •eleazar ha-qallir/qallir/berabbi kallir Found in books: Bergmann et al. (2023), The Power of Psalms in Post-Biblical Judaism: Liturgy, Ritual and Community. 147
2. Hebrew Bible, Genesis, 33.1 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)  Tagged with subjects: •eleazar ha-qallir/qallir/berabbi kallir Found in books: Bergmann et al. (2023), The Power of Psalms in Post-Biblical Judaism: Liturgy, Ritual and Community. 150
33.1. "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל־נָא אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל־כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי׃", 33.1. "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת־הַיְלָדִים עַל־לֵאָה וְעַל־רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת׃", 33.1. "And Jacob lifted up his eyes and looked, and, behold, Esau came, and with him four hundred men. And he divided the children unto Leah, and unto Rachel, and unto the two handmaids.",
3. Hebrew Bible, Exodus, 12.41, 14.30, 20.1 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 218; Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 131
12.41. "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל־צִבְאוֹת יְהוָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃", 20.1. "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא־תַעֲשֶׂה כָל־מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ־וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ", 20.1. "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר׃", 12.41. "And it came to pass at the end of four hundred and thirty years, even the selfsame day it came to pass, that all the host of the LORD went out from the land of Egypt.", 14.30. "Thus the LORD saved Israel that day out of the hand of the Egyptians; and Israel saw the Egyptians dead upon the sea-shore.", 20.1. "And God spoke all these words, saying:",
4. Hebrew Bible, Deuteronomy, 31.14, 33.1, 34.6 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)  Tagged with subjects: •eleazar ha-qallir/qallir/berabbi kallir Found in books: Bergmann et al. (2023), The Power of Psalms in Post-Biblical Judaism: Liturgy, Ritual and Community. 150, 157
31.14. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד׃", 33.1. "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל־מִזְבְּחֶךָ׃", 33.1. "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ׃", 34.6. "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא־יָדַע אִישׁ אֶת־קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃", 31.14. "And the LORD said unto Moses: ‘Behold, thy days approach that thou must die; call Joshua, and present yourselves in the tent of meeting, that I may give him a charge.’ And Moses and Joshua went, and presented themselves in the tent of meeting.", 33.1. "And this is the blessing wherewith Moses the man of God blessed the children of Israel before his death.", 34.6. "And he was buried in the valley in the land of Moab over against Beth-peor; and no man knoweth of his sepulchre unto this day.",
5. Hebrew Bible, Song of Songs, 1.5, 1.13, 1.16, 2.14, 4.8, 5.2, 6.8-6.9, 7.6 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, romantic relationship between god and israel •kallir, eleazar (r.) •kallir, eleazar, allusion used by Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 149, 216; Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 131, 132, 133, 147, 148
1.5. "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה׃", 1.13. "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין׃", 1.16. "הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף־עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה׃", 2.14. "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶתּ־מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת־קוֹלֵךְ כִּי־קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה׃", 4.8. "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים׃", 5.2. "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי־לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא־טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה׃", 6.8. "שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׃", 6.9. "אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ׃", 7.6. "רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים׃", 1.5. ’I am black, but comely, O ye daughters of Jerusalem, As the tents of Kedar, As the curtains of Solomon. 1.13. My beloved is unto me as a bag of myrrh, That lieth betwixt my breasts. 1.16. Behold, thou art fair, my beloved, yea, pleasant; Also our couch is leafy. 2.14. O my dove, that art in the clefts of the rock, in the covert of the cliff, Let me see thy countece, let me hear thy voice; For sweet is thy voice, and thy countece is comely.’ 4.8. Come with me from Lebanon, my bride, With me from Lebanon; Look from the top of Amana, From the top of Senir and Hermon, From the lions’dens, From the mountains of the leopards. 5.2. I sleep, but my heart waketh; Hark! my beloved knocketh: ‘Open to me, my sister, my love, my dove, my undefiled; For my head is filled with dew, My locks with the drops of the night.’ 6.8. There are threescore queens, And fourscore concubines, And maidens without number. 6.9. My dove, my undefiled, is but one; She is the only one of her mother; She is the choice one of her that bore her. The daughters saw her, and called her happy; Yea, the queens and the concubines, and they praised her. 7.6. Thy head upon thee is like Carmel, and the hair of thy head like purple; The king is held captive in the tresses thereof.
6. Hebrew Bible, Job, 28.23 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)  Tagged with subjects: •eleazar ha-qallir/qallir/berabbi kallir •kallir, eleazar (r.) Found in books: Bergmann et al. (2023), The Power of Psalms in Post-Biblical Judaism: Liturgy, Ritual and Community. 157; Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 219
28.23. "אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת־מְקוֹמָהּ׃", 28.23. "God understandeth the way thereof, And He knoweth the place thereof.",
7. Hebrew Bible, Hosea, 11.11 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, romantic relationship between god and israel Found in books: Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 147
11.11. "יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהוֹשַׁבְתִּים עַל־בָּתֵּיהֶם נְאֻם־יְהוָה׃", 11.11. "They shall come trembling as a bird out of Egypt, And as a dove out of the land of Assyria; And I will make them to dwell in their houses, saith the LORD.",
8. Hebrew Bible, Psalms, 77.21, 89.49, 90.3, 90.8, 90.12-90.17, 99.6, 103.7, 105.26, 118.25, 137.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Bergmann et al. (2023), The Power of Psalms in Post-Biblical Judaism: Liturgy, Ritual and Community. 148, 150, 152; Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 218; Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 150
77.21. "נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד־מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׃", 89.49. "מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה־מָּוֶת יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד־שְׁאוֹל סֶלָה׃", 90.3. "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד־דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי־אָדָם׃", 90.8. "שת [שַׁתָּה] עֲוֺנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ׃", 90.12. "לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה׃", 90.13. "שׁוּבָה יְהוָה עַד־מָתָי וְהִנָּחֵם עַל־עֲבָדֶיךָ׃", 90.14. "שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל־יָמֵינוּ׃", 90.15. "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה׃", 90.16. "יֵרָאֶה אֶל־עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל־בְּנֵיהֶם׃", 90.17. "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ׃", 99.6. "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל־יְהוָה וְהוּא יַעֲנֵם׃", 103.7. "יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו׃", 105.26. "שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר־בּוֹ׃", 118.25. "אָנָּא יְהוָה הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא יְהוָה הַצְלִיחָה נָּא׃", 137.5. "אִם־אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי׃", 77.21. "Thou didst lead Thy people like a flock, By the hand of Moses and Aaron.", 89.49. "What man is he that liveth and shall not see death, That shall deliver his soul from the power of the grave? Selah", 90.3. "Thou turnest man to contrition; And sayest: 'Return, ye children of men.'", 90.8. "Thou hast set our iniquities before Thee, Our secret sins in the light of Thy countece.", 90.12. "So teach us to number our days, That we may get us a heart of wisdom.", 90.13. "Return, O LORD; how long? And let it repent Thee concerning Thy servants.", 90.14. "O satisfy us in the morning with Thy mercy; That we may rejoice and be glad all our days.", 90.15. "Make us glad according to the days wherein Thou hast afflicted us, According to the years wherein we have seen evil.", 90.16. "Let Thy work appear unto Thy servants, And Thy glory upon their children.", 90.17. "And let the graciousness of the Lord our God be upon us; Establish Thou also upon us the work of our hands; Yea, the work of our hands establish Thou it.", 99.6. "Moses and Aaron among His priests, And Samuel among them that call upon His name, Did call upon the LORD, and He answered them.", 103.7. "He made known His ways unto Moses, His doings unto the children of Israel.", 105.26. "He sent Moses His servant, And Aaron whom He had chosen.", 118.25. "We beseech Thee, O LORD, save now! We beseech Thee, O LORD, make us now to prosper!", 137.5. "If I forget thee, O Jerusalem, Let my right hand forget her cunning.",
9. Hebrew Bible, Isaiah, 1.1-1.31, 33.10, 40.1-40.23, 43.14, 49.14-49.15, 49.21, 51.2, 51.12, 52.2, 54.7, 54.10-54.11, 60.1, 60.8, 61.10, 63.9, 63.12 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, torah lectionary system •kallir, eleazar, on haftarot of consolation •kallir, eleazar, allusion used by •kallir, eleazar, audience of •kallir, eleazar, on jerusalem •kallir, eleazar, on temple cult •kallir, eleazar, on gods rejection of israel •kallir, eleazar, romantic relationship between god and israel •kallir, eleazar (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 216; Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 21, 22, 42, 121, 122, 130, 131, 132, 133, 134, 136, 147, 148, 150
1.1. "שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה׃", 1.1. "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה׃", 1.2. "וְאִם־תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר׃", 1.2. "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי׃", 1.3. "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן׃", 1.3. "כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר־מַיִם אֵין לָהּ׃", 1.4. "הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֺן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת־יְהוָה נִאֲצוּ אֶת־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר׃", 1.5. "עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל־רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל־לֵבָב דַּוָּי׃", 1.6. "מִכַּף־רֶגֶל וְעַד־רֹאשׁ אֵין־בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא־זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן׃", 1.7. "אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים׃", 1.8. "וְנוֹתְרָה בַת־צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה׃", 1.9. "לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ׃", 1.11. "לָמָּה־לִּי רֹב־זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי׃", 1.12. "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי־בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי׃", 1.13. "לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת־שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא־אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה׃", 1.14. "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא׃", 1.15. "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי־תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ׃", 1.16. "רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ׃", 1.17. "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה׃", 1.18. "לְכוּ־נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהוָה אִם־יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם־יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃", 1.19. "אִם־תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ׃", 1.21. "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים׃", 1.22. "כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם׃", 1.23. "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא־יָבוֹא אֲלֵיהֶם׃", 1.24. "לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי׃", 1.25. "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל־בְּדִילָיִךְ׃", 1.26. "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי־כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה׃", 1.27. "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה׃", 1.28. "וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי יְהוָה יִכְלוּ׃", 1.29. "כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם׃", 1.31. "וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה׃", 40.1. "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם׃", 40.1. "הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו׃", 40.2. "הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה עֵץ לֹא־יִרְקַב יִבְחָר חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ־לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט׃", 40.2. "דַּבְּרוּ עַל־לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה כִּפְלַיִם בְּכָל־חַטֹּאתֶיהָ׃", 40.3. "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ׃", 40.3. "וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ׃", 40.4. "כָּל־גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל־הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה׃", 40.5. "וְנִגְלָה כְּבוֹד יְהוָה וְרָאוּ כָל־בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר׃", 40.6. "קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא כָּל־הַבָּשָׂר חָצִיר וְכָל־חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה׃", 40.7. "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ אָכֵן חָצִיר הָעָם׃", 40.8. "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר־אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם׃", 40.9. "עַל הַר־גָּבֹהַ עֲלִי־לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל־תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם׃", 40.11. "כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל׃", 40.12. "מִי־מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם׃", 40.13. "מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יְהוָה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ׃", 40.14. "אֶת־מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ׃", 40.15. "הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל׃", 40.16. "וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה׃", 40.17. "כָּל־הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ־לוֹ׃", 40.18. "וְאֶל־מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה־דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ׃", 40.19. "הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף׃", 40.21. "הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ׃", 40.22. "הַיֹּשֵׁב עַל־חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת׃", 40.23. "הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה׃", 43.14. "כֹּה־אָמַר יְהוָה גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם׃", 49.14. "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְהוָה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי׃", 49.15. "הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן־בִּטְנָהּ גַּם־אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ׃", 49.21. "וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד־לִי אֶת־אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם׃", 51.2. "בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר הַמְלֵאִים חֲמַת־יְהוָה גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ׃", 51.2. "הַבִּיטוּ אֶל־אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל־שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי־אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ׃", 51.12. "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם מִי־אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן־אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן׃", 52.2. "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם התפתחו [הִתְפַּתְּחִי] מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת־צִיּוֹן׃", 54.7. "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ׃", 54.11. "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים׃", 60.1. "וּבָנוּ בְנֵי־נֵכָר חֹמֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ כִּי בְקִצְפִּי הִכִּיתִיךְ וּבִרְצוֹנִי רִחַמְתִּיךְ׃", 60.1. "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְהוָה עָלַיִךְ זָרָח׃", 60.8. "מִי־אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל־אֲרֻבֹּתֵיהֶם׃", 63.9. "בְּכָל־צָרָתָם לא [לוֹ] צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל־יְמֵי עוֹלָם׃", 63.12. "מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם׃", 1.1. "The Vision of Isaiah the son of Amoz, which he saw concerning Judah and Jerusalem, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judah.", 1.2. "Hear, O heavens, and give ear, O earth, For the LORD hath spoken: Children I have reared, and brought up, And they have rebelled against Me.", 1.3. "The ox knoweth his owner, And the ass his master’s crib; But Israel doth not know, My people doth not consider.", 1.4. "Ah sinful nation, A people laden with iniquity, A seed of evil-doers, Children that deal corruptly; They have forsaken the LORD, They have contemned the Holy One of Israel, They are turned away backward.", 1.5. "On what part will ye yet be stricken, Seeing ye stray away more and more? The whole head is sick, And the whole heart faint;", 1.6. "From the sole of the foot even unto the head There is no soundness in it; But wounds, and bruises, and festering sores: They have not been pressed, neither bound up, Neither mollified with oil.", 1.7. "Your country is desolate; Your cities are burned with fire; Your land, strangers devour it in your presence, And it is desolate, as overthrown by floods.", 1.8. "And the daughter of Zion is left As a booth in a vineyard, As a lodge in a garden of cucumbers, As a besieged city.", 1.9. "Except the LORD of hosts Had left unto us a very small remt, We should have been as Sodom, We should have been like unto Gomorrah.", 1.10. "Hear the word of the LORD, Ye rulers of Sodom; Give ear unto the law of our God, Ye people of Gomorrah.", 1.11. "To what purpose is the multitude of your sacrifices unto Me? Saith the LORD; I am full of the burnt-offerings of rams, And the fat of fed beasts; And I delight not in the blood of bullocks, or of lambs, or of he-goats.", 1.12. "When ye come to appear before Me, Who hath required this at your hand, To trample My courts?", 1.13. "Bring no more vain oblations; It is an offering of abomination unto Me; New moon and sabbath, the holding of convocations— I cannot endure iniquity along with the solemn assembly.", 1.14. "Your new moons and your appointed seasons My soul hateth; They are a burden unto Me; I am weary to bear them.", 1.15. "And when ye spread forth your hands, I will hide Mine eyes from you; Yea, when ye make many prayers, I will not hear; Your hands are full of blood.", 1.16. "Wash you, make you clean, Put away the evil of your doings From before Mine eyes, Cease to do evil;", 1.17. "Learn to do well; Seek justice, relieve the oppressed, Judge the fatherless, plead for the widow.", 1.18. "Come now, and let us reason together, Saith the LORD; Though your sins be as scarlet, They shall be as white as snow; Though they be red like crimson, They shall be as wool.", 1.19. "If ye be willing and obedient, Ye shall eat the good of the land;", 1.20. "But if ye refuse and rebel, Ye shall be devoured with the sword; For the mouth of the LORD hath spoken.", 1.21. "How is the faithful city Become a harlot! She that was full of justice, Righteousness lodged in her, But now murderers.", 1.22. "Thy silver is become dross, Thy wine mixed with water.", 1.23. "Thy princes are rebellious, And companions of thieves; Every one loveth bribes, And followeth after rewards; They judge not the fatherless, Neither doth the cause of the widow come unto them.", 1.24. "Therefore saith the Lord, the LORD of hosts, The Mighty One of Israel: Ah, I will ease Me of Mine adversaries, And avenge Me of Mine enemies;", 1.25. "And I will turn My hand upon thee, And purge away thy dross as with lye, And will take away all thine alloy;", 1.26. "And I will restore thy judges as at the first, And thy counsellors as at the beginning; Afterward thou shalt be called The city of righteousness, The faithful city.", 1.27. "Zion shall be redeemed with justice, And they that return of her with righteousness.", 1.28. "But the destruction of the transgressors and the sinners shall be together, And they that forsake the LORD shall be consumed.", 1.29. "For they shall be ashamed of the terebinths which ye have desired, And ye shall be confounded for the gardens that ye have chosen.", 1.30. "For ye shall be as a terebinth whose leaf fadeth, And as a garden that hath no water.", 1.31. "And the strong shall be as tow, And his work as a spark; And they shall both burn together, And none shall quench them.", 33.10. "Now will I arise, saith the LORD; Now will I be exalted; now will I lift Myself up.", 40.1. "Comfort ye, comfort ye My people, saith your God.", 40.2. "Bid Jerusalem take heart, and proclaim unto her, that her time of service is accomplished, that her guilt is paid off; that she hath received of the LORD’S hand double for all her sins.", 40.3. "Hark! one calleth: ‘Clear ye in the wilderness the way of the LORD, make plain in the desert a highway for our God.", 40.4. "Every valley shall be lifted up, and every mountain and hill shall be made low; and the rugged shall be made level, and the rough places a plain;", 40.5. "And the glory of the LORD shall be revealed, and all flesh shall see it together; for the mouth of the LORD hath spoken it.’", 40.6. "Hark! one saith: ‘Proclaim!’ And he saith: ‘What shall I proclaim?’ ’All flesh is grass, And all the goodliness thereof is as the flower of the field;", 40.7. "The grass withereth, the flower fadeth; Because the breath of the LORD bloweth upon it— Surely the people is grass.", 40.8. "The grass withereth, the flower fadeth; But the word of our God shall stand for ever.’", 40.9. "O thou that tellest good tidings to Zion, Get thee up into the high mountain; O thou that tellest good tidings to Jerusalem, Lift up thy voice with strength; Lift it up, be not afraid; Say unto the cities of Judah: ‘Behold your God! ’", 40.10. "Behold, the Lord GOD will come as a Mighty One, And His arm will rule for Him; Behold, His reward is with Him, And His recompense before Him.", 40.11. "Even as a shepherd that feedeth his flock, That gathereth the lambs in his arm, And carrieth them in his bosom, And gently leadeth those that give suck.", 40.12. "Who hath measured the waters in the hollow of his hand, And meted out heaven with the span, And comprehended the dust of the earth in a measure, And weighed the mountains in scales, And the hills in a balance?", 40.13. "Who hath meted out the spirit of the LORD? Or who was His counsellor that he might instruct Him?", 40.14. "With whom took He counsel, and who instructed Him, And taught Him in the path of right, And taught Him knowledge, And made Him to know the way of discernment?", 40.15. "Behold, the nations are as a drop of a bucket, And are counted as the small dust of the balance; Behold the isles are as a mote in weight.", 40.16. "And Lebanon is not sufficient fuel, Nor the beasts thereof sufficient for burnt-offerings.", 40.17. "All the nations are as nothing before Him; They are accounted by Him as things of nought, and vanity.", 40.18. "To whom then will ye liken God? Or what likeness will ye compare unto Him?", 40.19. "The image perchance, which the craftsman hath melted, And the goldsmith spread over with gold, The silversmith casting silver chains?", 40.20. "A holm-oak is set apart, He chooseth a tree that will not rot; He seeketh unto him a cunning craftsman To set up an image, that shall not be moved.", 40.21. "Know ye not? hear ye not? Hath it not been told you from the beginning? Have ye not understood the foundations of the earth?", 40.22. "It is He that sitteth above the circle of the earth, And the inhabitants thereof are as grasshoppers; That stretcheth out the heavens as a curtain, And spreadeth them out as a tent to dwell in;", 40.23. "That bringeth princes to nothing; He maketh the judges of the earth as a thing of nought.", 43.14. "Thus saith the LORD, your Redeemer, The Holy One of Israel: For your sake I have sent to Babylon, And I will bring down all of them as fugitives, even the Chaldeans, in the ships of their shouting.", 49.14. "But Zion said: ‘The LORD hath forsaken me, And the Lord hath forgotten me.’", 49.15. "Can a woman forget her sucking child, That she should not have compassion on the son of her womb? Yea, these may forget, Yet will not I forget thee.", 49.21. "Then shalt thou say in thy heart: ‘Who hath begotten me these, Seeing I have been bereaved of my children, and am solitary, An exile, and wandering to and fro? And who hath brought up these? Behold, I was left alone; These, where were they?’", 51.2. "Look unto Abraham your father, And unto Sarah that bore you; For when he was but one I called him, And I blessed him, and made him many.", 51.12. "I, even I, am He that comforteth you: Who art thou, that thou art afraid of man that shall die, And of the son of man that shall be made as grass;", 52.2. "Shake thyself from the dust; Arise, and sit down, O Jerusalem; Loose thyself from the bands of thy neck, O captive daughter of Zion.", 54.7. "For a small moment have I forsaken thee; But with great compassion will I gather thee.", 54.10. "For the mountains may depart, and the hills be removed; but My kindness shall not depart from thee, neither shall My covet of peace be removed, saith the LORD that hath compassion on thee.", 54.11. "O thou afflicted, tossed with tempest, and not comforted, behold, I will set thy stones in fair colours, And lay thy foundations with sapphires.", 60.1. "Arise, shine, for thy light is come, And the glory of the LORD is risen upon thee.", 60.8. "Who are these that fly as a cloud, And as the doves to their cotes?", 61.10. "I will greatly rejoice in the LORD, My soul shall be joyful in my God; For He hath clothed me with the garments of salvation, He hath covered me with the robe of victory, As a bridegroom putteth on a priestly diadem, And as a bride adorneth herself with her jewels.", 63.9. "In all their affliction He was afflicted, and the angel of His presence saved them; in His love and in His pity He redeemed them; And He bore them, and carried them all the days of old. .", 63.12. "That caused His glorious arm to go at the right hand of Moses? That divided the water before them, To make Himself an everlasting name?",
10. Hebrew Bible, 1 Samuel, 4.11, 12.22 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar (r.) •kallir, eleazar, on gods rejection of israel Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 218; Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 150
4.11. "וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח וּשְׁנֵי בְנֵי־עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס׃", 12.22. "כִּי לֹא־יִטֹּשׁ יְהוָה אֶת־עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם׃", 4.11. "And the ark of God was taken; and the two sons of ῾Eli, Ĥofni and Pineĥas, were slain.", 12.22. "For the Lord will not abandon his people for his great name’s sake: because it has pleased the Lord to make you his people.",
11. Hebrew Bible, Lamentations, 1.1, 1.5, 1.8-1.9, 1.14, 1.18, 2.3, 2.14, 3.42, 4.13, 5.7, 5.16, 5.20, 5.22 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 149; Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 22, 42, 150
1.1. "יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל־מַחֲמַדֶּיהָ כִּי־רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא־יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ׃", 1.1. "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַּבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס׃" 1.5. "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי־יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב־פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי־צָר׃", 1.8. "חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל־כֵּן לְנִידָה הָיָתָה כָּל־מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי־רָאוּ עֶרְוָתָהּ גַּם־הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר׃", 1.9. "טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ רְאֵה יְהוָה אֶת־עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב׃", 1.14. "נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל־צַוָּארִי הִכְשִׁיל כֹּחִי נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא־אוּכַל קוּם׃", 1.18. "צַדִּיק הוּא יְהוָה כִּי פִיהוּ מָרִיתִי שִׁמְעוּ־נָא כָל־עמים [הָעַמִּים] וּרְאוּ מַכְאֹבִי בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי׃", 2.3. "גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב׃", 2.14. "נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל וְלֹא־גִלּוּ עַל־עֲוֺנֵךְ לְהָשִׁיב שביתך [שְׁבוּתֵךְ] וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים׃", 3.42. "נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ׃", 4.13. "מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֺנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים׃", 5.7. "אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ אינם [וְאֵינָם] אנחנו [וַאֲנַחְנוּ] עֲוֺנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ׃", 5.16. "נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי־נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ׃", 5.22. "כִּי אִם־מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד־מְאֹד׃ br small[השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם] /small", 1.1. "O how has the city that was once so populous remained lonely! She has become like a widow! She that was great among the nations, a princess among the provinces, has become tributary." 1.5. "Her adversaries have become the head, her enemies are at ease; for the Lord has afflicted her because of the multitude of her sins; her young children went into captivity before the enemy. (PAUSE FOR REFLECTIONS)", 1.8. "Jerusalem sinned grievously, therefore she became a wanderer; all who honored her despised her, for they have seen her shame; moreover, she herself sighed and turned away.", 1.9. "Her uncleanliness is in her skirts, she was not mindful of her end, and she fell astonishingly with none to comfort her. 'Behold, O Lord, my affliction, for the enemy has magnified himself.' \t", 1.14. "The yoke of my transgressions was marked in His hand, they have become interwoven; they have come upon my neck and caused my strength to fail; the Lord delivered me into the hands of those I could not withstand.", 1.18. "The Lord is righteous, for I have rebelled against His word; hear, I pray, all you peoples, and behold my pain; my maidens and my youths have gone into captivity.", 2.3. "He hath cut off in fierce anger All the horn of Israel; He hath drawn back His right hand From before the enemy; And He hath burned in Jacob like a flaming fire, Which devoureth round about.", 2.14. "Thy prophets have seen visions for thee of vanity and delusion; And they have not uncovered thine iniquity, To bring back thy captivity; But have prophesied for thee burdens of vanity and seduction.", 3.42. "We have transgressed and have rebelled; Thou hast not pardoned.", 4.13. "It is because of the sins of her prophets, And the iniquities of her priests, That have shed the blood of the just In the midst of her.", 5.7. "Our fathers have sinned, and are not; And we have borne their iniquities.", 5.16. "The crown is fallen from our head; Woe unto us! for we have sinned.", 5.20. "Wherefore dost Thou forget us for ever, And forsake us so long time?", 5.22. "Thou canst not have utterly rejected us, And be exceeding wroth against us! br small [Turn us unto Thee, O Lord, and we shall be turned; Renew our days as of old.] /small ",
12. Hebrew Bible, Jeremiah, 1.1, 2.4, 2.20-2.26 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, torah lectionary system •kallir, eleazar, on haftarot of consolation Found in books: Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 21, 22, 42
1.1. "רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל־הַגּוֹיִם וְעַל־הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ׃", 1.1. "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן־חִלְקִיָּהוּ מִן־הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן׃", 2.4. "שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה בֵּית יַעֲקֹב וְכָל־מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל׃", 2.21. "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה׃", 2.22. "כִּי אִם־תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי־לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲוֺנֵךְ לְפָנַי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃", 2.23. "אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא דְּעִי מֶה עָשִׂית בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ׃", 2.24. "פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת נפשו [נַפְשָׁהּ] שָׁאֲפָה רוּחַ תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה כָּל־מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ׃", 2.25. "מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וגורנך [וּגְרוֹנֵךְ] מִצִּמְאָה וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ לוֹא כִּי־אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ׃", 2.26. "כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא כֵּן הֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם וְכֹהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם׃", 1.1. "THE WORDS of Jeremiah the son of Hilkiah, of the priests that were in Anathoth in the land of Benjamin,", 2.4. "Hear ye the word of the LORD, O house of Jacob, and all the families of the house of Israel;", 2.20. "For of old time I have broken thy yoke, and burst thy bands, and thou saidst: ‘I will not transgress’; upon every high hill And under every leafy tree Thou didst recline, playing the harlot.", 2.21. "Yet I had planted thee a noble vine, Wholly a right seed; How then art thou turned into the degenerate plant of a strange vine unto Me?", 2.22. "For though thou wash thee with nitre, and take thee much soap, yet thine iniquity is marked before Me, saith the Lord GOD.", 2.23. "How canst thou say: ‘I am not defiled, I have not gone after the Baalim’? See thy way in the valley, know what thou hast done; thou art a swift young camel traversing her ways;", 2.24. "A wild ass used to the wilderness, that snuffeth up the wind in her desire; her lust, who can hinder it? All they that seek her will not weary themselves; in her month they shall find her.", 2.25. "Withhold thy foot from being unshod, and thy throat from thirst; but thou saidst: ‘There is no hope; No, for I have loved strangers, and after them will I go.’", 2.26. "As the thief is ashamed when he is found, so is the house of Israel ashamed; they, their kings, their princes, and their priests, and their prophets;",
13. Hebrew Bible, Ezekiel, 20.5 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)  Tagged with subjects: •eleazar ha-qallir/qallir/berabbi kallir Found in books: Bergmann et al. (2023), The Power of Psalms in Post-Biblical Judaism: Liturgy, Ritual and Community. 6
20.5. "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃", 20.5. "and say unto them: Thus saith the Lord GOD: In the day when I chose Israel, and lifted up My hand unto the seed of the house of Jacob, and made Myself known unto them in the land of Egypt, when I lifted up My hand unto them, saying: I am the LORD your God;",
14. Hebrew Bible, Zechariah, 2.17 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, allusion used by Found in books: Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 132
2.17. "הַס כָּל־בָּשָׂר מִפְּנֵי יְהוָה כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ׃", 2.17. "Be silent, all flesh, before the LORD; for He is aroused out of His holy habitation.",
15. Mishnah, Sukkah, 4.5, 5.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 218
4.5. "מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד, מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם, וְנִקְרָא מוֹצָא. יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה, וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. בְּכָל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת, וְאוֹמְרִים, אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן, מָה הֵן אוֹמְרִים, יֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ, יֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְיָהּ וּלְךָ, מִזְבֵּחַ. לְיָהּ וּלְךָ, מִזְבֵּחַ: \n", 5.5. "אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה. בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. וּבַמּוּסָפִין הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד תֵּשַׁע. וּבְעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁ, שָׁלשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִמְּלָאכָה, וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה, שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, שָׁלשׁ לַשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן, וְשָׁלשׁ לַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹן, וְשָׁלשׁ לְמִלּוּי הַמַּיִם, וְשָׁלשׁ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְתֵשַׁע לַמּוּסָפִין, שָׁלשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה, וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל: \n", 4.5. "The mitzvah of the aravah how was it [performed]?There was a place below Jerusalem called Moza. They went down there and gathered tall branches of aravot and then they came and stood them up at the sides of the altar, and their tops were bent over the altar. They then sounded a teki’ah [long blast], a teru’ah [staccato blast] and again a teki’ah. Every day they went round the altar once, saying, “O Lord, save us, O Lord, make us prosper” (Psalms 118:. Rabbi Judah says: “Ani vaho, save us.” On that day they went round the altar seven times. When they departed, what did they say? “O altar, beauty is to you! O altar, beauty is to you!” Rabbi Eliezer said: [they would say,] “To the Lord and to you, O altar, to the Lord and to you, O altar.”", 5.5. "They never have less than twenty-one blasts in the Temple, and never more than forty-eight. Every day there were twenty-one blasts in the Temple, three at the opening of the gates, nine at the morning tamid sacrifice, and nine at the evening tamid sacrifice. At the musafim (additional sacrifices) they would add another nine. And on the eve of Shabbat they would add another six, three as a sign to the people to stop working and three to mark a distinction between the holy and the profane. On the eve of Shabbat in the intermediate days of the [Sukkoth] festival, there were [therefore] forty-eight blasts: three at the opening of the gates, three at the upper gate, three at the lower gate, three at the water-drawing, three at the altar, nine at the daily morning sacrifice, nine at the daily evening sacrifice, nine at the additional sacrifices, three as a sign to the people to cease from work, and three to mark a distinction between the holy and the profane.",
16. Anon., Genesis Rabba, 45.4, 90.1, 94.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, romantic relationship between god and israel Found in books: Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 148
45.4. וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר (בראשית טז, ד), רַבִּי לֵוִי בַּר חַיָּתָא אָמַר מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה נִתְעַבְּרָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה, וְהָכְתִיב (בראשית יט, לו): וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא שָׁלְטוּ בְּעַצְמָן וְהוֹצִיאוּ עֶרְוָתָן וְנִתְעַבְּרוּ כְּמִבִּיאָה שְׁנִיָּה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן פָּזִי הַקּוֹצִין הַלָּלוּ אֵינָן לֹא מִתְנַכְּשִׁין וְלֹא נִזְרָעִים, מֵאֵילֵיהֶן הֵן יוֹצְאִים וּמִתַּמְּרִים וְעוֹלִים. הַחִטִּים הַלָּלוּ כַּמָּה צַעַר וְכַמָּה יְגִיעַ עַד שֶׁלֹא יַעֲלוּ. וְלָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת, רַבִּי לֵוִי מִשֵּׁם רַבִּי שִׁילָא דִּכְפַר תְּמַרְתָּא וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן וּמִתְאַוֶּה לְשִׂיחָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי, לָמָּה עִקַּרְתִּי אֶתְכֶם, בִּשְׁבִיל (שיר השירים ב, יד): הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ. רַבִּי עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן בַּר פַּפָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מִתְרַפְּקוֹת עַל בַּעֲלֵיהֶן בְּנוֹיָן. רַבִּי הוּנָא מִשֵּׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ רֹב הַשָּׁנִים בְּלֹא שִׁעְבּוּד. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אָמַר כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ בַּעֲלֵיהֶן מֵהֶן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת עֻבָּרִין הִיא מִתְכַּעֶרֶת וּמִתְעַזֶּבֶת, שֶׁכָּל תִּשְׁעִים שָׁנָה שֶׁלֹא יָלְדָה שָׂרָה הָיְתָה כְּכַלָּה בְּתוֹךְ חֻפָּתָהּ, וְהָיוּ מַטְרוֹנִיּוֹת בָּאוֹת לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל שָׂרָה וְהָיְתָה שָׂרָה אוֹמֶרֶת לָהֶם צְאוּ וְשַׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל עֲלוּבָה, וְהָיְתָה הָגָר אוֹמֶרֶת לָהֶם שָׂרַי גְבִרְתִּי אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאֵית צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת רְאוּ כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹא נִתְעַבְּרָה וַאֲנִי בְּלַיְלָה אֶחָד נִתְעַבַּרְתִּי, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת עִם דָּא אֲנָא מִסַּב וּמִתַּן, הַלְוַאי מִסַּב וּמִתַּן עִם מָרָהּ. 90.1. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה (בראשית מא, לח), (שיר השירים ו, ט): אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ וגו'. אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ. אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, זֶה יִצְחָק, שֶׁהָיָה יָחִיד לְאִמּוֹ. בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁהָיָה בָּרוּר לְיוֹלַדְתּוֹ שֶׁהוּא צַדִּיק. רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְׁרוּהָ, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים (בראשית מה, טז): וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְּלוּהָ, זֶה יוֹסֵף, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה, אִם מְהַלְּכִים אָנוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ אֵין אָנוּ מוֹצְאִים כָּזֶה. 94.1. וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה (בראשית מה, טז), כְּתִיב (שיר השירים ו, ט): אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם, (שיר השירים ו, ט): אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, זֶה יִצְחָק, שֶׁהָיָה יָחִיד לְאִמּוֹ, (שיר השירים ו, ט): בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁהָיָה בָּרוּר לְאִמּוֹ שֶׁהוּא צַדִּיק, (שיר השירים ו, ט): רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְׁרוּהָ, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה וגו'. (שיר השירים ו, ט): מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְּלוּהָ, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מא, לח): הֲנִמְצָא כָזֶה וגו'. 45.4. "...Rabbi Shimon ben Yohai said Hagar was Pharaoh's daughter. When he saw the deeds on behalf of Sarah in his house, he took his daughter and gave her to him, saying, 'better that my daughter by a maidservant in this house than a mistress in another house.' This is what is written: \"She had an Egyptian handmaid whose name was Hagar.\" [In other words:] ha agrikh: 'This is your reward.'",
17. Anon., Lamentations Rabbah, 1.1, 5.22 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 150
1.1. אֵיכָה יָשְׁבָה, שְׁלשָׁה נִתְנַבְּאוּ בְּלָשׁוֹן אֵיכָה, משֶׁה, יְשַׁעְיָה, וְיִרְמְיָה. משֶׁה אָמַר (דברים א, יב): אֵיכָה אֶשָֹּׂא לְבַדִּי וגו'. יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה א, כא): אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה. יִרְמְיָה אָמַר: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְמַטְרוֹנָה שֶׁהָיוּ לָהּ שְׁלשָׁה שׁוֹשְׁבִינִין, אֶחָד רָאָה אוֹתָהּ בְּשַׁלְוָתָהּ, וְאֶחָד רָאָה אוֹתָהּ בְּפַחֲזוּתָהּ, וְאֶחָד רָאָה אוֹתָהּ בְּנִוּוּלָהּ. כָּךְ, משֶׁה רָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בִּכְבוֹדָם וְשַׁלְוָתָם וְאָמַר: אֵיכָה אֶשָֹּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם. יְשַׁעְיָה רָאָה אוֹתָם בְּפַחֲזוּתָם, וְאָמַר: אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה. יִרְמְיָה רָאָה אוֹתָם בְּנִוּוּלָם, וְאָמַר: אֵיכָה יָשְׁבָה. שָׁאֲלוּ אֶת בֶּן עַזַּאי אָמְרוּ לוֹ רַבֵּנוּ דְּרשׁ לָנוּ דָּבָר אֶחָד מִמְגִלַּת קִינוֹת, אָמַר לָהֶם לֹא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁכָּפְרוּ בִּיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּבַמִּילָה שֶׁנִּתְּנָה לְעֶשְׂרִים דּוֹרוֹת, וּבַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּבַחֲמִשָּׁה סִפְרֵי תּוֹרָה, מִנְיַן אֵיכָ"ה. אָמַר רַבִּי לֵוִי לֹא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁכָּפְרוּ בִּשְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ כָּרֵתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וּבַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, מִנְיַן אֵיכָ"ה יָשְׁבָה בָדָד. רַבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבְדִּימֵי דְּמִן חֵיפָה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, בִּזְּמַן שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ שֶׁל אָבִיו, הָיָה מַלְבִּישׁוֹ בִּגְדֵי מִילָתִין, וּבִזְמַן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ, מַלְבִּישׁוֹ בִּגְדֵי בָּדָד. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּתִיב (יחזקאל טז, י): וָאַלְבִּשֵׁךְ רִקְמָה, רַבִּי סִימָא אָמַר פּוּרְפִּירָא תִּרְגֵּם אוּנְקְלוּס אַפְקַלְטוֹרִין פְּלִיקְטָא. וּבִזְּמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַלְבִּישָׁן בִּגְדֵי בְּדָדִין, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁמֵּת לוֹ מֵת וְהוּא מִתְאַבֵּל, מַה דַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת, אָמְרוּ לוֹ תּוֹלֶה שַׂק עַל פִּתְחוֹ. אָמַר לָהֶם אַף אֲנִי כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה נ, ג): אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מַה דַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת, אָמְרוּ לוֹ מְכַבֶּה אֶת הַפָּנָסִין, אָמַר לָהֶם כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, טו): שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מַה דַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת, כּוֹפֶה אֶת הַמִּטּוֹת. כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ז, ט): עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב, כִּבְיָכוֹל שֶׁהָיוּ הֲפוּכִין. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מַה דַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת, הוֹלֵךְ יָחֵף, כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום א, ג): ה' בְּסוּפָה וּבִסְעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מַה דַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת, מְבַזֵּעַ פּוּרְפִּירָא שֶׁלּוֹ. כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, דִּכְתִיב (איכה ב, יז): עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ. רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנָן מְפָרֵשׁ לֵיהּ מַהוּ בִּצַּע אֶמְרָתוֹ, מְבַזַּע פּוּרְפִּירָא שֶׁלּוֹ. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מַה דַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת, יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם, כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג, כח): יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אָבֵל, מַה דַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת, יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה, כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, דִּכְתִיב (ישעיה כב, יב): וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה, דָּבָר אַחֵר, אֵיכָה, אָמַר לָהֶם יִרְמְיָה, מָה רְאִיתֶם בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁאַתֶּם לְהוּטִין אַחֲרֶיהָ, אִלּוּ הָיָה לָהּ פֶּה לְמֵיסַב וּלְמֵיתַב, הָיִינוּ אוֹמְרִין כָּךְ, אֶלָּא נֶאֱמַר דִּידָהּ וְנֶאֱמַר דִּילֵיהּ, נֶאֱמַר דִּידָהּ (ירמיה י, ב): כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָה. וְנֶאֱמַר דִּילֵיהּ (ירמיה י, יא): כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִי שְׁמַיָא וְאַרְקָא וגו', (ירמיה י, טז): לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין לְשׁוֹן אֵיכָה אֶלָּא לְשׁוֹן תּוֹכֵחָה, הֲדָא מָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה ח, ח): אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת ה' אִתָּנוּ וגו'. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אֵין לְשׁוֹן אֵיכָה אֶלָּא קִינָה, הֲדָא מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ג, ט): וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה, אוֹי לְכָה. וְאֵימָתַי נֶאֶמְרָה מְגִלַּת קִינוֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּימֵי יְהוֹיָקִים נֶאֶמְרָה, אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה וְכִי בּוֹכִין עַל הַמֵּת עַד שֶׁלֹא יָמוּת, אֶלָּא אֵימָתַי נֶאֶמְרָה אַחַר חֻרְבַּן הַבַּיִת, הֲרֵי פִּתְרוֹנוֹ: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד. 5.22. כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְֹאד, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אִם מְאִיסָה הִיא לֵית סְבָר, וְאִם קְצִיפָה הִיא, אִית סְבָר, דְּכָל מַאן דְּכָעֵיס סוֹפֵיהּ לְאִיתְרַצְּיָא.
18. Anon., Leviticus Rabba, 31.4 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 149
31.4. דָּבָר אַחֵר, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּר קַפָּרָא פָּתַח (תהלים יח, כט): כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם, נֵרְךָ בְּיָדִי וְנֵרִי בְיָדֶךָ, נֵרְךָ בְּיָדִי, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, נֵרִי בְיָדֶךָ (ויקרא כד, ב): לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם הֵאַרְתָּ נֵרִי הֲרֵינִי מֵאִיר נֵרְךָ, הֱוֵי: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ז, ו): רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הָרָשִׁים שֶׁבָּכֶם חֲבִיבִין עָלַי כְּאֵלִיָּהוּ שֶׁעָלָה לַכַּרְמֶל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א יח, מב): וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיִּגְהַר אַרְצָה וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּו, וְלָמָּה שָׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּיו, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם אֵין לָנוּ זְכוּת הַבֵּט לִבְרִית מִילָה. (שיר השירים ז, ו): וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַדַּלִּים שֶׁבָּכֶם חֲבִיבִין עָלַי כְּדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יב, ח): וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּדָוִיד, וְיֵשׁ אוֹמְרִים כְּדָנִיֵּאל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (דניאל ה, כט): וְהַלְבִּשׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא. (שיר השירים ז, ו): מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים, שֶׁאָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַצְמוֹ בִּשְׁבוּעָה שֶׁהוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹךְ רָהִיטִין שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, בִּזְכוּת מִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, דִּכְתִיב (בראשית יח, ז): וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם. רַבִּי לֵוִי אָמַר בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, דִּכְתִיב בֵּיהּ (בראשית ל, לח): וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים, זֶה משֶׁה, דִּכְתִיב בֵּיהּ (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, אָסוּר בָּרְהָטִים, שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל מִי, בִּשְׁבִיל רְהָטִים שֶׁל מֵי מְרִיבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כ, יג): הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל. רַבִּי יְהוּדָה מְשָׁלוֹ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר כָּל מִי שֶׁיִּלְקֹט וְיֹאכַל מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית יְהוּ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ בַּקַּמְפּוֹן, הָלְכָה אִשָּׁה אַחַת בַּת טוֹבִים וְלִקְטָה וְאָכְלָה מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית, הִתְחִילוּ מַחֲזִירִין אוֹתָהּ בַּקַּמְפּוֹן וְהָיְתָה צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ תְּלֵה אֶת הַפַּגִּין הַלָּלוּ בְּצַוָּארִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת דּוֹמֶה לָנוּ שֶׁנִּמְצָא בָהּ דָּבָר שֶׁל עֶרְוָה אוֹ דָּבָר שֶׁל כְּשָׁפִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁרוֹאִים אֶת הַפַּגִּין בְּצַוָּארִי הֵן יוֹדְעִין שֶׁבִּשְׁבִילָן אֲנִי מְחַזֶּרֶת. כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָם כְּתֹב בְּתוֹרָתְךָ מִפְּנֵי מָה אֵינִי נִכְנַס לָאָרֶץ, שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים דּוֹמֶה לָנוּ שֶׁזִּיֵּף משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה, אוֹ אָמַר דָּבָר שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא עַל הַמָּיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כז, יד): כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְשָׁלוֹ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּבְנוֹ עִמּוֹ עַל קָרוֹכִין, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְמָקוֹם צַר נֶהְפְּכָה קָרוֹכִין עַל בְּנוֹ, נִסְמֵית עֵינוֹ נִקְטְעָה יָדוֹ נִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ, כֵּיוָן שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ מַגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם, הָיָה מַזְכִּיר וְאוֹמֵר אוֹי לִי כָּאן נִזּוֹק בְּרִי, כָּאן נִסְמֵית עֵינוֹ, כָּאן נִקְטְעָה יָדוֹ, כָּאן נִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְכִּיר בְּתוֹרָתוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים מֵי מְרִיבָה, כְּלוֹמַר כָּאן הָרַגְתִּי אֶת משֶׁה, כָּאן הָרַגְתִּי אֶת אַהֲרֹן, כָּאן הָרַגְתִּי אֶת מִרְיָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמא, ו): נִשְׁמְטוּ בִידֵי סֶלַע שֹׁפְטֵיהֶם וְשָׁמְעוּ אֲמָרַי כִּי נָעֵמוּ. רַב נַחְמָן אָמַר מֶלֶךְ זֶה משֶׁה, דִּכְתִיב: וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֲנִי מִנִּיתִיךָ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, דַּרְכּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ לִהְיוֹת גּוֹזֵר וַאֲחֵרִים מְקַיְּמִין, כָּךְ תְּהֵא גוֹזֵר וְיִשְׂרָאֵל מְקַיְּמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
19. Anon., Mekhilta Derabbi Yishmael, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 132
20. Anon., Sifre Deuteronomy, §305 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)  Tagged with subjects: •eleazar ha-qallir/qallir/berabbi kallir Found in books: Bergmann et al. (2023), The Power of Psalms in Post-Biblical Judaism: Liturgy, Ritual and Community. 157
21. Babylonian Talmud, Bava Batra, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 219
74b. בר אמוראי לאתויה ורגש ובעי לשמטיה לאטמיה ושדא זיקא דחלא ונחת נפק בת קלא אמר לן מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דר"ח בן דוסא דעתידה דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי,רב יהודה הינדוא משתעי זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא דהוה הדיר לה תנינא נחית בר אמוראי לאתויה אתא תנינא קא בעי למבלע לה לספינתא אתא פישקנצא פסקיה לרישיה אתהפיכו מיא והוו דמא אתא תנינא חבריה שקליה ותליה ליה וחיה הדר אתא קא בעי בלעא לספינתא הדר אתא ציפרא פסקיה לרישיה שקלוה לההיא אבן טבא שדיוה לספינתא הוה הני ציפרי מליחי בהדן אותבינהו עלייהו שקלוה ופרחו להו בהדה,תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה והיה ר"א ישן ור' יהושע נעור נזדעזע ר' יהושע וננער ר"א אמר לו מה זה יהושע מפני מה נזדעזעת אמר לו מאור גדול ראיתי בים אמר לו שמא עיניו של לויתן ראית דכתיב (איוב מא, י) עיניו כעפעפי שחר,אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא והואי אטמא דבשרא בהדן פתחנא ונקרינא ואנחנא אעשבי אדמייתינן ציבי חלם אטמא וטוינן כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינהו להנהו גומרי דהוו קא מלחשי כי אתאי לקמיה דאמימר אמר לי ההוא עישבא סמתרי הוה הנהו גומרי דריתמא הוו,(בראשית א, כא) ויברא אלהים את התנינים הגדולים הכא תרגימו ארזילי דימא ר' יוחנן אמר זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון שנאמר (ישעיהו כז, א) ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו':,(סימן כל שעה ירדן): אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (ישעיהו כז, א) והרג את התנין אשר בים,ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (איוב מ, טז) הנה נא כחו במתניו זה זכר ואונו בשרירי בטנו זו נקבה,התם נמי ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה דגים פריצי וליעביד איפכא איבעית אימא נקבה מליחא מעלי איבעית אימא כיון דכתיב (תהלים קד, כו) לויתן זה יצרת לשחק בו בהדי נקבה לאו אורח ארעא הכא נמי לימלחה לנקבה כוורא מליחא מעלי בשרא מליחא לא מעלי,ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם אמר לפניו רבש"ע די שאעמוד בשלי מיד בעט בו והרגו שנאמר (איוב כו, יב) בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב,אמר ר' יצחק ש"מ שרו של ים רהב שמו ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו שנאמר (ישעיהו יא, ט) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' כמים לים מכסים אל תקרי לים מכסים אלא לשרה של ים מכסים,ואמר רב יהודה אמר רב ירדן יוצא ממערת פמייס תניא נמי הכי ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ומתגלגל ויורד לים הגדול ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן שנאמר (איוב מ, כג) יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו מתקיף לה רבא בר עולא האי בבהמות בהררי אלף כתיב אלא אמר רבא בר עולא אימתי בהמות בהררי אלף בטוחות בזמן שמגיח ירדן בפיו של לויתן,(סימן ימים גבריאל רעב) כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מאי דכתיב (תהלים כד, ב) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל ואלו הן שבעה ימים ימה של טבריא וימה של סדום וימה של חילת וימה של חילתא וימה של סיבכי וים אספמיא וים הגדול ואלו הן ארבעה נהרות ירדן וירמוך וקירומיון ופיגה,כי אתא רב דימי א"ר יונתן עתיד גבריאל לעשות 74b. i.e., b a diver [ i bar amoraei /i ] /b went into the water b to bring /b up this chest, b and /b the fish b became angry and sought to sever his thigh, but /b the diver b threw /b upon it b a flask of vinegar and they descended /b and swam away. b A Divine Voice emerged /b and b said to us: What /b right b do you have to /b touch b the crate of the wife of Rabbi Ḥanina ben Dosa, as she is destined to insert sky-blue /b wool b in it to /b be used in the ritual fringes of b the righteous in the World-to-Come? /b , b Rav Yehuda from India relates: Once we were traveling in a ship and we saw a certain precious stone that was encircled by a snake. A diver descended to bring it /b up, and the b snake came and sought to swallow the ship. A raven came /b and b cut off its head, /b and b the water turned into blood /b due to the enormousness of the snake. b Another snake came, took /b the precious stone, b and hung it /b on the dead snake, b and it recovered. It returned /b and again b sought to swallow the ship, /b and yet again b a bird came and cut off its head, took that precious stone, /b and b threw it onto the ship. We had with us these salted birds; we placed /b the stone b on them, /b and b they took /b the stone b and flew away with it. /b ,§ Apropos the stories of large sea creatures, the Gemara discusses the large sea creatures mentioned in the Bible. b The Sages taught: /b There was b an incident involving Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, who were traveling on a ship, and Rabbi Eliezer was sleeping and Rabbi Yehoshua was awake. Rabbi Yehoshua trembled, and Rabbi Eliezer awoke. /b Rabbi Eliezer b said to him: What is this, Yehoshua; for what /b reason b did you tremble? /b Rabbi Yehoshua b said to him: I saw a great light in the sea. /b Rabbi Eliezer b said to him: Perhaps you saw the eyes of the leviathan, as it is written: “And his eyes are like the eyelids of the morning” /b (Job 41:10)., b Rav Ashi said: Huna bar Natan said to me: Once we were traveling in the desert, and we had a thigh of meat with us. We cut open /b the thigh b and tore /b off the sciatic nerve and the forbidden fat b and put it on the grass. By /b the time b that we brought wood, the thigh had repaired /b itself, b and we roasted it. When we returned /b to that place b after twelve months /b of b the year /b had passed, b we saw that those coals were still glowing. When I came before Ameimar, he said to me: That grass was a drug of life [ i samterei /i ], /b while b those coals were of broom. /b ,The verse states: b “And God created the great sea monsters” /b (Genesis 1:21). b Here, /b in Babylonia, b they interpreted /b this as a reference to the b sea oryx. Rabbi Yoḥa says: This is leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent, as it is stated: “In that day the Lord with His sore /b and great and strong b sword /b will punish leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent” (Isaiah 27:1).,§ The Gemara provides b a mnemonic /b for the following statements of Rav Yehuda citing Rav: b Everything; time; Jordan. Rav Yehuda says /b that b Rav says: Everything that the Holy One, Blessed be He, created in His world, He created male and female. Even leviathan the slant serpent and leviathan the tortuous serpent He created male and female. And if they would have coupled /b and produced offspring, they would have b destroyed the entire world. What did the Holy One, Blessed be He, do? He castrated the male and killed the female, and salted /b the female to preserve it for the banquet b for the righteous in the future. As it is stated: “And He will slay the serpent that is in the sea” /b (Isaiah 27:1)., b And He created even the beasts on the thousand hills /b (see Psalms 50:10) b male and female. And /b they were so enormous that b if they would have coupled /b and produced offspring, b they would have destroyed the entire world. What did the Holy One, Blessed be He, do? He castrated the male and cooled /b the sexual desire of b the female and preserved it for the righteous in the future. As it is stated /b about the beasts: b “Lo now, his strength is in his loins” /b (Job 40:16); b this /b is referring to the b male. /b The continuation of the verse: b “And his force is in the stays of his body”; this /b is the b female, /b alluding to the idea that they did not use their genitals for the purpose of procreation.,The Gemara asks: b There too, /b with regard to the leviathan, b let Him castrate the male and cool the female; /b why was it necessary to kill the female? The Gemara answers: b Fish are unrestrained, /b and therefore even if the female was cooled, the female would still procreate. The Gemara suggests: b And let Him do the opposite, /b and kill and preserve the male leviathan. The Gemara responds: b If you wish, say /b that the b salted female is better; if you wish, say /b instead b that /b since b it is written: “There is leviathan, whom You have formed to sport with” /b (Psalms 104:26), the male must be left alive for sport, because it is b not proper conduct /b to sport b with a female. /b The Gemara asks: b Here too, /b with regard to the beasts, b let Him /b preserve the b female in salt, /b instead of cooling it. The Gemara answers: b Salted fish is good, /b but b salted meat is not good. /b , b And Rav Yehuda says /b that b Rav says: At the time when the Holy One, Blessed be He, sought to create the world, He said to the minister of the sea: Open your mouth and swallow all the waters of the world, /b so that there will be room for land. The minister of the sea b said before Him: Master of the Universe, /b it is b enough that I will stay within my own /b waters. God b immediately struck him and killed him; as it is stated: “He stirs up the sea with His power, and by His understanding He smites through Rahab” /b (Job 26:12)., b Rabbi Yitzḥak said: Conclude from here /b that b the name of the minister of the sea is Rahab, and were it not for waters /b of the sea that b cover him, no creature could withstand his smell, /b as his corpse emits a terrible stench. b As it is stated: “They shall not hurt nor destroy in all My holy mountain; /b for the earth shall be full of the knowledge of the Lord, b as the waters cover the sea” /b (Isaiah 11:9). b Do not read /b this phrase as b “cover the sea”; rather /b read it as: b Cover the minister of the sea, /b i.e., the term sea is referring to the minister of the sea, not to the sea itself., b And Rav Yehuda says /b that b Rav says: The Jordan issues forth from the cave of Pamyas. That is also taught /b in a i baraita /i : b The Jordan issues forth from the cave of Pamyas, and travels in the Sea of Sivkhi, /b i.e., the Hula Lake, b and in the Sea of Tiberias, /b the Sea of Galilee, b and rolls down to the Great Sea, and rolls down until it reaches the mouth of the leviathan. As it is stated: “He is confident, though the Jordan rush forth to his mouth” /b (Job 40:23). b Rava bar Ulla strongly objects to this /b explanation of the verse, stating: But b this /b verse b is written about the beasts on the thousand hills. Rather, Rava bar Ulla said /b that this is the meaning of the verse: b When are the beasts on the thousand hills confident? When the Jordan rushes forth into the mouth of the leviathan. /b ,§ The Gemara provides b a mnemonic /b for the upcoming statements of Rav Dimi: b Seas; Gabriel; hungry. When Rav Dimi came /b from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that b Rabbi Yoḥa said: What /b is the meaning of that b which is written: “For He has founded it upon the seas, and established it upon the floods” /b (Psalms 24:2)? b These are /b the b seven seas and four rivers that surround Eretz Yisrael. And these are /b the b seven seas: The Sea of Tiberias, the Sea of Sodom, /b i.e., the Dead Sea, b the Sea of Ḥeilat, the Sea of Ḥeilata, the Sea of Sivkhi, the Sea of Aspamya, and the Great Sea, /b i.e., the Mediterranean. b And these are the four rivers: The Jordan, the Jarmuth, and the Keiromyon, and the Piga, /b which are the rivers of Damascus., b When Rav Dimi came /b from Eretz Yisrael to Babylonia he said that b Rabbi Yonatan says: In the future, Gabriel will perform /b
22. Anon., Numbers Rabba, 4.2, 7.10, 9.14, 14.10 (4th cent. CE - 9th cent. CE)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, romantic relationship between god and israel •kallir, eleazar, allusion used by Found in books: Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 133, 148
4.2. דָּבָר אַחֵר, פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר וגו', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שיר השירים ו, ח ט): שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וגו' אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי וגו', מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ פְּרַגְמָטוֹטִין שֶׁל אֲבָנִים, שֶׁל זְכוּכִית, וְהָיָה מוֹצִיאָן לַשּׁוּק וְלֹא הָיָה מַבְחִין בַּמִּנְיָן, שֶׁלֹא הָיָה מוֹצִיאָן בְּמִנְיָן, וְנִכְנָס לְהַנִּיחָן וְלֹא הָיָה מַנִּיחָן בְּמִנְיָן, שֶׁלֹא הָיָה מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם שֶׁהָיוּ שֶׁל זְכוּכִית, וְהָיָה לוֹ פְּרַגְמָטֵיס אַחַת שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת נָאוֹת וְהָיָה נוֹטְלָהּ וּמוֹצִיאָהּ בְּמִנְיָן וּמַנִּיחָהּ בְּמִנְיָן. כָּךְ כִּבְיָכוֹל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֹא נָתַתִּי מִנְיָן, לָמָּה, שֶׁאֵין חֲשׁוּבִין לְפָנַי כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, יז): כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדוֹ. אֲבָל אַתֶּם בָּנַי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים מו, ג): הָעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן וגו', לְכָךְ מוֹנֶה אֶתְכֶם בְּכָל שָׁעָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר, הֱוֵי: שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וגו' אַחַת הִיא יוֹנָתִי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. 4.2. וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וגו' (במדבר ד, טז), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי כה, ו): אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד, אִם לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם צָרִיךְ אָדָם לִנְהֹג שִׁפְלוּת בְּעַצְמוֹ, קַל וָחֹמֶר לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וּתְנֵינַן (משנה אבות ה-כ): הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. אֵלִיָּהוּ אוֹמֵר (תנא דבי אליהו רבה יג): כָּל הַמַּרְבֶּה כְּבוֹד שָׁמַיִם וּמְמַעֵט כְּבוֹד עַצְמוֹ, כְּבוֹד שָׁמַיִם מִתְרַבֶּה וּכְבוֹדוֹ מִתְרַבֶּה, וְכָל הַמְמַעֵט כְּבוֹד שָׁמַיִם וּמַרְבֶּה כְּבוֹד עַצְמוֹ, כְּבוֹד שָׁמַיִם בִּמְקוֹמוֹ וּכְבוֹדוֹ מִתְמָעֵט. מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְנוֹ עוֹמֵד כְּנֶגְדוֹ, וְכָל הָעָם עוֹנִים אַחַר הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה הַלְלוּיָה, וּבְנוֹ עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמְרוּ לוֹ רְאֵה בִּנְךָ שֶׁהוּא עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמַר לָהֶם וּמָה אֶעֱשֶׂה לוֹ תִּינוֹק הוּא, יְשַׂחֵק. שׁוּב לְמָחָר עָשָׂה כְּאוֹתוֹ עִנְיָן וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחַר הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה אָמֵן הַלְלוּיָה, וּבְנוֹ עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמְרוּ לוֹ רְאֵה בִּנְךָ שֶׁהוּא עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמַר לָהֶם וּמָה אֶעֱשֶׂה לוֹ תִּינוֹק הוּא, יְשַׂחֵק. כָּל אוֹתָן שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג עָנָה בְּנוֹ דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, וְלֹא אָמַר לוֹ כָּל דָּבָר, וְלֹא יָצָאת אוֹתָהּ הַשָּׁנָה וְלֹא שָׁנְתָה וְלֹא שִׁלְשָׁה עַד שֶׁמֵּת אוֹתוֹ הָאִישׁ וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ וּמֵת בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ וְיָצְאוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נְפָשׁוֹת מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר לוֹ אֶלָּא זוּג אֶחָד שֶׁל בְּנֵי אָדָם, אֶחָד חִגֵּר וְסוּמָא וְאֶחָד שׁוֹטֶה וְרָשָׁע. שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁהָיָה מִתְחָרֵט שֶׁלֹא קָרָא וְלֹא שָׁנָה, פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה לִקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם הִגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ וְאָמַר (ישעיהו ו, ג): קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת, אָמְרוּ לוֹ מָה רָאִיתָ שֶׁהִגְבַּהְתָּ קוֹלְךָ, אָמַר לָהֶם לֹא זָכִיתִי לֹא לְמִקְרָא וְלֹא לְמִשְׁנָה וְעַכְשָׁו שֶׁנִּתְּנָה לִי רְשׁוּת לֹא אַגְבִּיהַּ אֶת קוֹלִי וְתָשׁוּב נַפְשִׁי עָלַי, וְלֹא יָצָאת אוֹתָהּ הַשָּׁנָה וְלֹא שָׁנְתָה וְלֹא שִׁלְשָׁה עַד שֶׁעָלָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַעֲשָׂאוּהוּ שַׂר הַחַיִל שֶׁל קֵיסָר וּמִנּוּהוּ רֹאשׁ עַל כָּל בִּירָנִיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנָתְנוּ לוֹ מָקוֹם וּבָנָה עִיר וְיָשַׁב שָׁם, וְקָרְאוּ לוֹ קִילוֹנַי, לוֹ וּלְבָנָיו וְלִבְנֵי בָנָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹא יִנְהַג אָדָם גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁכָּל הַמִּתְגָּאֶה לְפָנָיו מִתְבַּזֶּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל א ב, ל): כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא נָהַג עַצְמוֹ בְּגַאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא בִּזָּה עַצְמוֹ לְפָנָיו כְּהֶדְיוֹט לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֵימָתַי בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלָה הָאָרוֹן מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה לַהֲבִיאוֹ לִירוּשָׁלַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, א): וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלשִׁים אָלֶף, אָמַר דָּוִד אֵינִי מַעֲלֶה אֶת הָאָרוֹן בַּחֲשַׁאי, מִיָּד נִתְיָעֵץ עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת שֶׁיִּשְׁלְחוּ בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְקַבְּצוּ אֲלֵיהֶם וְיֵלְכוּ לְהַעֲלוֹת הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יג, א): וַיִּוָּעֵץ דָּוִיד עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת לְכָל נָגִיד, (דברי הימים א יג, ב ג): וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכֹל קְהַל יִשְׂרָאֵל אִם עֲלֵיכֶם טוֹב וּמִן ה' אֱלֹהֵינוּ וגו' וְיִקָּבְצוּ אֵלֵינוּ, וְנָסֵבָּה אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ אֵלֵינוּ וגו', מִיָּד אָמְרוּ לוֹ כֻּלָּם עֲשֵׂה כְּמוֹ שֶׁאַתָּה חָפֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יג, ד): וַיֹּאמְרוּ כָל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי יָשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי כָל הָעָם, מִיָּד שָׁלַח וְקִבֵּץ כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יג, ה): וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל מִן שִׁיחוֹר מִצְרַיִם וְעַד לְבוֹא חֲמָת לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִקִּרְיַת יְעָרִים. כַּמָּה זְקֵנִים מִנָּה דָּוִד שָׁם, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא תִּשְׁעִים אֶלֶף זְקֵנִים מִנָּה דָּוִד בְּיוֹם אֶחָד וְלֹא מִנָּה אֶת אֲחִיתֹפֶל עִמָּהֶם וְקִדְּשָׁן שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין דְּרָגוֹן לְפָנָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלשִׁים אָלֶף, וַיּוֹסֶף תְּלָתִין אַלְפִין, עוֹד שְׁלשִׁים אָלֶף. וּפְשׁוּטֵיהּ דִּקְרָיָה שְׁלשִׁים אַלְפִין, הֲרֵי תִּשְׁעִים אַלְפִין, מִיָּד הָלְכוּ לַגִּבְעָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ג, ב): וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה וגו', וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברי הימים א יג, ו ז): וַיַּעַל דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה אֶל קִרְיַת יְעָרִים אֲשֶׁר לִיהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים ה' יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם וגו'. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה וגו', כֵּיצַד יִתְקַיְימוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ, כָּל יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ לְבַעֲלָתָה שֶׁהִיא קִרְיַת יְעָרִים וְהִמְתִּינוּ שָׁם עַל הָאָרוֹן עַד שֶׁיְבִיאוּהוּ מִן הַגִּבְעָה, אֲבָל דָּוִד וְהַזְּקֵנִים קָמוּ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה הִיא בַּעֲלָתָה הִיא קִרְיַת יְעָרִים וְהָלְכוּ נֶגֶד הָאָרוֹן לַגִּבְעָה לַהֲבִיאוֹ מִן הַגִּבְעָה לְקִרְיַת יְעָרִים הִיא בַּעֲלָתָה, וּמִבַּעֲלָתָה יַעֲלוּהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ עַד יְרוּשָׁלַיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בַּתְּחִלָּה נִמְלְכוּ שֶׁלֹא יֵלְכוּ אֶלָּא עַד בַּעֲלָתָה, וְיִשְׁלַח מִשָּׁם עַד בֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַד קִרְיַת יְעָרִים, וּמִשָּׁם יַעֲלוּ כֻּלָּם עִמּוֹ לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהָיָה שָׁם אָמַר לָהֶם אֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל אָרוֹן שֶׁיָּבוֹא בִּיחִידִים אֶלָּא נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ לְשָׁם, לְכָךְ כְּתִיב: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם וגו', לָמָּה לֹא הָלַךְ בַּתְּחִלָּה אֶלָּא בַּעֲלָתָה שֶׁהִיא קִרְיַת יְעָרִים, לְפִי שֶׁהַגִּבְעָה וְקִרְיַת יְעָרִים בְּבַת אַחַת הָיוּ יוֹשְׁבִים, שֶׁשָּׁם הָיוּ יוֹשְׁבִין הַגִּבְעוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ט, יז): וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים, וְנָפְלָה קִרְיַת יְעָרִים בְּחֵלֶק יְהוּדָה, שֶׁכֵּן הוּא מוֹנָהּ בְּחֵלֶק נַחֲלָתוֹ (יהושע טו, ס): קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים, וְהִיא הָיְתָה גְּבוּל בֵּין יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בִּגְבוּל אֶרֶץ בִּנְיָמִין (יהושע יח, יד): וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים עִיר בְּנֵי יְהוּדָה וגו', אֲבָל הַגִּבְעָה שֶׁשָּׁם הָיָה הָאָרוֹן הָיָה בִּגְבוּל בִּנְיָמִין, שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּעָרֵי בִּנְיָמִין (יהושע יח, כה כו): גִּבְעוֹן וְהָרָמָּה וּבְאֵרוֹת, וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה, וּלְכָךְ בָּאוּ בַּתְּחִלָּה עַד קִרְיַת יְעָרִים שֶׁהִיא גְּבוּל בֵּין יְהוּדָה לְבִנְיָמִין, וְאַחַר הָלְכוּ לְגִבְעוֹן (שמואל ב ו, ב): אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָאוֹת, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי מְלַמֵּד שֶׁהַשֵּׁם וְכָל כִּנּוּיָו מֻנָּחִין בָּאָרוֹן. רַב הוּנָא אָמַר מְלַמֵּד שֶׁהַלּוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחִין בָּאָרוֹן. (שמואל ב ו, ג): וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וגו' לֹא נָשְׂאוּ כַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב (במדבר ז, ט): וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו', מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ שֶׁנִּתְעַלֵּם הַמִּקְרָא מֵעֵינָיו, מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְדִבְרֵי תוֹרָה זְמִירוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, נד): זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהֶן (משלי כג, ה): הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ, אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָן זְמִירוֹת, הֲרֵי אֲנִי מַכְשִׁילְךָ בְּדָבָר שֶׁאֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתָן, וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו' וְאִיהוּ אַתְיֵיהּ בַּעֲגָלָה. וְהָיָה אֲרוֹנָא טָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא, טָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא. שְׁלַח דָּוִד וְאַיְיתֵי לַאֲחִיתֹפֶל אֲמַר לֵיהּ לֵית אַתְּ אָמַר לִי מַה נַּעֲבֵד לְדֵין אֲרוֹנָא דְּהוּא טָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא וְטָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא. אֲמַר לֵיהּ שְׁלַח שְׁאֵיל לְאִינוּן חַכִּימַיָא דְּמַנִּיתָה. אֲמַר דָּוִד מַאן דְּיָדַע לִמְקִמְתֵיהּ וְלָא קָם לֵיהּ יְהֵא סוֹפָא מִתְחַנְקָא. אָמַר לוֹ דְּבַח קוֹמֵי וְהוּא קָאֵים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַאֲחִיתֹפֶל מִלָּה דְּמֵינוֹקַיָא אָמְרִין בִּכְנִשְׁתָּא בְּכָל יוֹם לָא אֲמַרְתְּ לֵיהּ, וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו', וְדָא רַבְּתָא אֲמַרְתְּ לֵיהּ דְּבַח קוֹמֵי וְקָאֵים, וּלְכָךְ הָיָה זוֹבֵחַ כְּשֶׁהֶעֱלָהוּ בַּשְּׁנִיָה שֶׁלֹא יָבוֹא לִידֵי כָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, יג): וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ וגו', וַיְהִי עֻזָּא וְאַחְיוֹ נוֹהֲגִין אֶת הָעֲגָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, ג): וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב וגו', עֻזָּא מֵאַחֲרָיו וְאַחְיוֹ לְפָנָיו, (שמואל ב ו, ד): וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וגו', מַהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב וגו', מַה נָּשְׂאוּ עִמּוֹ, אַרְגָּז שֶׁשִּׁגְרוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח, כְּהַהִיא דִּתְנֵינָן (ירושלמי שקלים א-א): אָרוֹן שֶׁעָשָׂה משֶׁה (שמות כה, י): אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קוֹמָתוֹ, בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְהַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה, וְעָבְיָן שְׁלשָׁה, מֻנָּחוֹת לְאָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן, וְכַמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת, שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים. וְנִשְׁתַּיְירוּ שָׁם שְׁלשָׁה טְפָחִים, צֵא מֵהֶם טֶפַח, חֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה וְחֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שְׁנֵי טְפָחִים שֶׁבָּהֶם סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ח, ט): אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת וגו', אֵין רַק, אֵין מִעוּט אַחַר מִעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת, סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁמֻּנָּח בָּאָרוֹן. פִּרְנַסְתָּ אָרוֹן לְאָרְכּוֹ בּוֹא וּפַרְנֵס אָרוֹן לְרָחְבּוֹ, כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שִׁשָּׁה טְפָחִים, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שְׁלשָׁה טְפָחִים, צֵא מֵהֶן טֶפַח חֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה וְחֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שְׁנֵי טְפָחִים שֶׁלֹא יְהֵא סֵפֶר תּוֹרָה נִכְנָס וְיוֹצֵא בְּדֹחַק, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה טְפָחִים, וְהַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה וְעָבְיָן שְׁלשָׁה, וּמֻנָּחוֹת לְאָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן, כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים, נִשְׁתַּיֵּר שָׁם חֲצִי טֶפַח, אֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה וְאֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה. פִּרְנַסְתָּ אָרוֹן לְאָרְכּוֹ צֵא וּפַרְנֵס אָרוֹן לְרָחְבּוֹ, כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שִׁשָּׁה טְפָחִים, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם טֶפַח וּמֶחֱצָה, צֵא מֵהֶם חֲצִי טֶפַח אֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה וְאֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה, נִשְׁתַּיֵּר שָׁם טֶפַח שֶׁבּוֹ הָעַמּוּדִים עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ג, ט י): אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ וגו' עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף וגו', וְאַרְגָּז שֶׁשִּׁגְּרוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֻנָּח בְּצִדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ו, ח): וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וּשְׁלַחְתֶּם אֹתוֹ וְהָלָךְ, וְעָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָח, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא, כו): לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, בְּצִדּוֹ הָיָה מֻנָּח וְלֹא בְּתוֹכוֹ, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת, לְרַבּוֹת שִׁבְרֵי לוּחוֹת שֶׁמֻּנָּחִין בָּאָרוֹן, לְפִי שֶׁהַלּוּחוֹת הַשְּׁלֵמוֹת וְלוּחוֹת הַשְּׁבוּרוֹת עַל צִדֵּיהֶן הָיוּ מֻנָּחוֹת בָּאָרוֹן, לְפִי שֶׁלֹא הָיוּ עָבוֹת אֶלָּא שְׁלשָׁה טְפָחִים, אֲבָל קֹדֶם שֶׁהָיָה הָאַרְגָּז דַּף אֶחָד הָיָה יוֹצֵא מִן הָאָרוֹן וְעָלָיו הָיָה סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח, לְכָךְ כְּתִיב: וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב, זֶה הָיָה הָאַרְגָּז שֶׁעָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח וְהָיָה עוֹמֵד מִצַד אֲרוֹן בְּרִית ה'. (שמואל ב ו, ד): וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן, מִכָּאן אָמְרוּ אַחְיוֹ הוֹלֵךְ לְפָנָיו, כֵּיוָן שֶׁהֶעֱלוּ אוֹתוֹ הָיוּ תִּשְׁעִים אֶלֶף זְקֵנִים מְהַלְּכִין לְפָנָיו וְהַכֹּהֲנִים טוֹעֲנִין בּוֹ וְהַלְוִיִּם מְנַגְנִין וְכָל יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִין, מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לוּלָב, מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תֹּף וּכְלֵי שִׁיר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, ה): וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' וגו', זֶה לוּלָב שֶׁאָדָם מְנַעֲנֵעַ בּוֹ. (שמואל ב ו, ו): וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן, כְּתִיב (דברי הימים א יג, ט): כִּידֹן, וּכְתִיב: נָכוֹן, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (גמרא סוטה לה-ב): בַּתְּחִלָּה כִּידֹן, וּלְבַסּוֹף נָכוֹן. (שמואל ב ו, ז): וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָאָרוֹן נוֹשְׂאָיו נָשָׂא עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן, דִּכְתִיב (יהושע ד, יא): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה' וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם, נָשָׂא אָרוֹן נוֹשְׂאָיו וְעָבַר. (שמואל ב ו, ז): כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר, לָמָּה שָׁמְטוּ, שֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ שֶׁלֹא כַתּוֹרָה, שֶׁהֵן הָיוּ צְרִיכִים לְהוֹלִיכוֹ בַּכָּתֵף וּטְעָנוּהוּ בַּעֲגָלָה וְהָלַךְ לוֹ לְעַצְמוֹ, (שמואל ב ו, ז): וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל, מַהוּ עַל הַשַּׁל, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר עַל עִסְקֵי שָׁלוּ, וְחַד אָמַר שֶׁעָשָׂה צְרָכָיו בְּפָנָיו. (שמואל ב ו, ז): וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֻזָּא בָּא לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, מַה אָרוֹן קַיָּם לָעוֹלָם הַבָּא אַף עֻזָּא בָּא לָעוֹלָם הַבָּא. (שמואל ב ו, ח): וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' וגו', מַהוּ וַיִּחַר, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פָּנָיו כַּחֲרָרָה, מַה טַּעַם, דְּלָא כְתִיב בֵּיהּ אַף. מִיָּד נִתְיָרֵא דָּוִד לַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, ט): וַיִּרָא דָוִד אֶת ה' בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן ה'. מֶה עָשָׂה דָוִד הִטָּהוּ בֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם לַעֲמֹד שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, י): וְלֹא אָבָה דָּוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן ה' וגו' וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי. לֵוִי הָיָה עוֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי, שֶׁכֵּן מְיַחֲסוֹ עִם הַלְוִיִּם, וְעוֹבֵד אֱדוֹם וְאֶחָיו שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עֹבֵד, עַל יְדֵי שֶׁעָבַד לִפְנֵי ה' כָּרָאוּי. אֱדֹם, שֶׁהֶאְדִּים פְּנֵי דָוִד, הוּא הָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי הָאָרוֹן שֶׁלֹא יְמִיתֶנוּ, וְהוּא עוֹבֵד לְפָנָיו וּבֵרְכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַגִּתִּי, שֶׁהָיָה מִגַּת. כְּשֶׁחָזַר דָּוִד לִירוּשָׁלַיִם בָּא אֲחִיתֹפֶל וְאָמַר לוֹ: דָּוִד, לֹא הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִפָּסוּק קָטָן שֶׁהַתִּינוֹקוֹת קוֹרְאִין (במדבר ז, ט): וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו', הַלְוִיִּם נוֹשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְאֵין הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן. בַּכָּתֵף הֵם נוֹשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְלֹא עַל עֲגָלָה. וּמִנַּיִן שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁהֶעֱלָהוּ בַּשְּׁנִיָה לֹא הָיָה שָׁם כֹּהֵן וְלֹא עֲגָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א טו, ב): אָז אָמַר דָּוִיד לֹא לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי אִם הַלְוִיִּם, וּכְתִיב (דברי הימים א טו, טו): וַיִּשְֹּׂאוּ בְנֵי הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. (שמואל ב ו, יא): וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שְׁנֵי דְבָרִים הָיוּ קְדוֹשִׁים וּגְדוֹלִים, וְכִסְּבוּרִין בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם קָשִׁים, וּכְדֵי שֶׁלֹא לְהוֹצִיא לַעַז עֲלֵיהֶם כָּתַב בָּהֶן דָּבָר גָּדוֹל שֶׁל שֶׁבַח וּבְרָכָה, וְאֵלּוּ הֵן: קְטֹרֶת וְאָרוֹן. קְטֹרֶת שֶׁלֹא יֹאמַר אָדָם קָשֶׁה הוּא הַקְּטֹרֶת, עַל יָדוֹ מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְעַל יָדוֹ נִשְׂרְפוּ עֲדַת קֹרַח, וְעַל יָדוֹ נִצְטָרַע עֻזִּיָּהוּ, לְכָךְ כָּתַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלָה גְדוֹלָה בַּקְּטֹרֶת שֶׁנִּצְּלוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יז, יב יג): וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וגו'. אָרוֹן, שֶׁלֹא יֹאמַר אָדָם קָשֶׁה הוּא הָאָרוֹן, הוּא הִכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים, הוּא הָרַג בְּאַנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ, הוא הָרַג לְעֻזָּא, לְכָךְ כָּתַב בּוֹ בְּרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, יא): וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' וגו', לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין קְטֹרֶת וְאָרוֹן הוֹרְגִין אֶלָּא עֲוֹנוֹת הוֹרְגִין. בַּמֶּה בֵּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּבָנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א כו, ד ה): וּלְעֹבֵד אֱדֹם בָּנִים שְׁמַעְיָה הַבְּכוֹר וגו' יוֹאָח הַשְּׁלִשִׁי וְשָׂכָר הָרְבִיעִי וּנְתַנְאֵל וגו' פְּעֻלְּתַי הַשְּׁמִינִי. בְּעוֹן קוֹמֵי רַבִּי יוֹחָנָן מַהוּ פְּעֻלְּתַי, אָמַר לָהֶם עַל שֶׁפָּעַל פְּעֻלָּה גְדוֹלָה בַּתּוֹרָה, מַה פְּעֻלָּה גְדוֹלָה פָּעַל שֶׁהָיָה מַדְלִיק לִפְנֵי הָאָרוֹן נֵר אֶחָד שַׁחֲרִית וְנֵר אֶחָד עַרְבִית. רַבִּי יוֹסֵי עֲבַד לָהּ אַפְטָרָה מַה אִם הָאָרוֹן שֶׁלֹא אָכַל וְשָׁתָה וְלֹא מִתְכַּבֵּד אֶלָּא בִּשְׁבִיל שְׁנֵי לוּחוֹת שֶׁהָיוּ בּוֹ זָכָה בֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם שֶׁיִּתְבָּרֵךְ בִּזְכוּתוֹ, מִי שֶׁקִּבֵּל חֲכָמִים וְתַלְמִידִים בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וְעַל מִטּוֹת כְּבוּדוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְשַׁלֵּם לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. אָמְרוּ עַל עוֹבֵד אֱדוֹם שְׁמוֹנָה בָּנִים הָיוּ לוֹ וּשְׁמוֹנֶה כַּלּוֹת הָיוּ לוֹ וְכָל חֲדָא וַחֲדָא מִנְּהוֹן יָלְדָה תְּרֵין בְּיַרְחָא, הָא כֵיצַד, הָיְתָה טְמֵאָה שִׁבְעָה וּטְהוֹרָה שִׁבְעָה וְיוֹלֶדֶת, טְמֵאָה שִׁבְעָה וּטְהוֹרָה שִׁבְעָה וְיוֹלֶדֶת, שִׁית עֲשַׂר לְכָל יְרַח, לִתְלָתָא יַרְחִין הֲרֵי אַרְבְּעִין וּתְמַנְיָא. וּבְנֵי שְׁמַעְיָה שִׁשָּׁה, דִּכְתִיב (דברי הימים א כו, ו ז): וְלִשְׁמַעְיָה בְנוֹ נוֹלַד בָּנִים וגו' בְּנֵי שְׁמַעְיָה עָתְנִי וגו', הָא חַמְשִׁין וְאַרְבַּע, תְּמַנְיָא דִידֵיהּ, דִּכְתִיב: וּלְעֹבֵד אֱדֹם בָּנִים וגו' הָא שִׁתִּין וּתְרֵין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א כו, ח): כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹם הֵמָה וּבְנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם אִישׁ חַיִל בַּכֹּחַ לַעֲבֹדָה שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם לְעֹבֵד אֱדֹם, הֱוֵי (דברי הימים א כו, ה): כִּי בֵרְכוֹ אֱלֹהִים, לְכָךְ נֶאֱמַר (דברי הימים א יג, יד): וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וגו'. שָׁמַע דָּוִד לְסוֹף שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁבֵּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹבֵד אֱדוֹם וּלְבֵיתוֹ, קִבֵּץ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַשָֹּׂרִים וְשָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲלוֹת אֶת הָאָרוֹן בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, דִּכְתִיב (שמואל ב ו, יב): וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה' אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וגו', וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברי הימים א טו, כה): וַיְהִי דָוִיד וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', מִי הֶעֱלוּהוּ הַלְוִיִּם הֶעֱלוּהוּ, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה דָוִד שֶׁהֶעֱלוּהוּ הַלְוִיִּם וְלֹא נִזּוֹקוּ, כְּמָה שֶׁאָמַר לֵיהּ אֲחִיתֹפֶל, הוֹסִיף עוֹד וְזָבַח לְפָנָיו כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲחִיתֹפֶל בָּרִאשׁוֹנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א טו, כה): וַיְהִי בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים אֶת הַלְוִיִּם וגו', כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וַיִּזְבְּחוּ שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמואל ב ז, יג): וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ וגו' שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי מָנָא (גמרא ירושלמי סנהדרין י-ב): חַד אֲמַר עַל כָּל צְעִידָה וּצְעִידָה שׁוֹר וּמְרִיא, וּבַסּוֹף שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים, וְחַד אֲמַר עַל כָּל צְעִידָה וּצְעִידָה שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים, וּבַסּוֹף שׁוֹר וּמְרִיא, רַבָּנָן אָמְרֵי מִקְרָא חַד פָּרֵשׁ לַחֲבֵרוֹ, עַל כָּל שִׁבְעָה פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל אָמַר (גמרא סוטה לה-ב): עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שׁוֹר וּמְרִיא, עַל כָּל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. אָמַר לוֹ רַב חִסְדָּא אִם כֵּן מִלֵּאתָ אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּמוֹת, אֶלָּא עַל כָּל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שׁוֹר וּמְרִיא, עַל כָּל שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל שֵׁשׁ שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. (שמואל ב ז, יד): וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה' וגו'. בּוֹא וּרְאֵה, כַּמָּה בִּזָּה דָּוִד עַצְמוֹ לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיָה לוֹ לְדָוִד לִהְיוֹת מְהַלֵּךְ לְפָנָיו סְתָם כְּמֶלֶךְ לָבוּשׁ כְּלֵי מַלְכוּתוֹ, לָאו אֶלָּא לָבַשׁ כֵּלִים נָאִים לִכְבוֹד הָאָרוֹן, וּמְשַׂחֵק לְפָנָיו מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹמַר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א טו, כז): וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכָל הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וגו', וּכְתִיב: וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה', מַהוּ בְּכָל עֹז, בְּכָל כֹּחוֹ, מַהוּ מְכַרְכֵּר, שֶׁהָיָה מַקִּישׁ יָדָיו זוֹ עַל זוֹ וְטוֹפֵחַ וְאוֹמֵר כִּירִי רָם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְרִיעִים וְתוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָרוֹת וּבַחֲצוֹצְרוֹת וְכָל כְּלֵי שִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, טו): וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברי הימים א טו, כח): וְכָל יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וגו', כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם הָיוּ כָּל הַנָּשִׁים מְצִיצוֹת עַל דָּוִד מִן הַגַּגּוֹת וּמִן הַחַלּוֹנוֹת וְרָאוּ אוֹתוֹ מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וְלֹא הָיָה אִכְפַּת לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, טז): וְהָיָה אֲרוֹן ה' בָּא עִיר דָּוִד וגו', הֲרֵי לְךָ שֶׁאִשְׁתּוֹ נִשְׁקְפָה עָלָיו, וּמִנַּיִן שֶׁכָּל נְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כֵּן, שֶׁכֵּן הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ (שמואל ב ו, כ): מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו. (שמואל ב ו, טז): וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר וגו', כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ מֵשִׂים עַצְמוֹ כְּהֶדְיוֹט, נִתְבַּזָה בְּעֵינֶיהָ. מַהוּ מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר, הָאֵיךְ הָיָה עוֹשֶׂה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי זָהָב סְנוּנִין דּוֹמִין לְפָז, וְהָיָה מַכֶּה בְּיָדָיו זוֹ עַל גַּב זוֹ וְטוֹפֵחַ, כֵּיוָן שֶׁהָיָה מְכַרְכֵּר כִּירִי רָם, הָיָה מְפַזֵּז, מַהוּ מְפַזֵּז, שֶׁהָיָה הַזָּהָב הַמְסֻנָּן שֶׁהָיָה עָלָיו קוֹלוֹ פּוֹזֵז, יָכוֹל לֹא הָיָה דָוִד עוֹשֶׂה יוֹתֵר מִזּוֹ, לָאו, אֶלָּא הוֹפֵךְ אַסְפֵּירָס וּמְשַׁוֵּיר לְפָנָיו, שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּמָקוֹם אַחֵר (דברי הימים א טו, כט): וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִיד מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וגו', וְהָיוּ כָּל הַנָּשִׁים מְצִיצוֹת עָלָיו מִן הַגַּגּוֹת וּמִן הַחַלּוֹנוֹת וְלֹא אִכְפַּת לוֹ, וּמֵהֵיכָן אַתְּ לָמֵד שֶׁהָיָה דָוִד הוֹפֵךְ אַסְפִּירָס וּמְשַׁוֵּיר, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיסוּהוּ לְעִיר דָּוִד הִצִּיגוּהוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ דָּוִד וְהֶעֱלָה עוֹלוֹת לְפָנָיו הוּא וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שמואל ב ו, יז): וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ וגו'. תַּמָן כְּתִיב (דברי הימים א טז, א): וַיַּקְרִיבוּ עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, אַחַר שֶׁכִּלָּה לְהַעֲלוֹת בֵּרַךְ כָּל הָעָם עַל שֶׁכִּבְּדוּ אֶת הָאָרוֹן וְנָתַן לְכֻלָּם מַתָּנוֹת מֵרֹב שִׂמְחָתוֹ בָּאָרוֹן וְלַנָּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, יח יט): וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וגו' וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל וגו', מַהוּ אֶשְׁפָּר אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בַּפָּר, אֲשִׁישָׁה, אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בָּאֵיפָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲשִׁישָׁה, גַרְבָּא דְחַמְרָא, כְּמָה דְתֵימָא (הושע ג, א): וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים. לְאַחַר שֶׁנִּפְטְרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ, נִפְנָה לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וּלְשַׂמְחָהּ מֵרֹב שִׂמְחַת הָאָרוֹן, יָצָאת מִיכַל לִקְרָאתוֹ וּבִזַּתְהוּ עַל שֶׁבִּזָּה עַצְמוֹ לִכְבוֹד הָאָרוֹן לְעֵינֵי הַנָּשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, כ): וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וגו', לֹא הִנִּיחַתּוּ לִכָּנֵס לְתוֹךְ הַבַּיִת אֶלָּא יָצָאת לַחוּץ וְהָיְתָה מְקַפַּחְתּוֹ בִּדְבָרִים, וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁהָיָה הוֹפֵךְ אַסְפֵּירָס וּמְשַׁוֵּיר, שֶׁכֵּן הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ: אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם, הִתְחִילָה עוֹשָׂה מְרִיבָה כְּנֶגְדוֹ מְבַקֶּשֶׁת לֶאֱכֹל פָּנָיו, אָמְרָה לוֹ אִם רָאִיתָ כְּבוֹדְךָ מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עַכְשָׁו הוֹדַעְתָּ שֶׁאַתְּ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם, הַלְוַי בִּצְנִיעוּת, אֶלָּא לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, וְאֵלּוּ הֵן נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא קוֹרְאָה אֶתְהֶן אֲמָהוֹת, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הָרֵיק שֶׁבָּרֵיקִים זֶה אַרְכֵיסְטֵס שֶׁאֵין רֵיקָם הֵימֶנּוּ מִכָּל מִצְוָה, כָּךְ הָיָה דָוִד מְרַקֵד לִפְנֵי הָאָרוֹן, אָמְרָה לוֹ הַיּוֹם נִגְלָה כְּבוֹדוֹ שֶׁל בֵּית אַבָּא, בּוֹא וּרְאֵה מַה בֵּינְךָ לְבֵין בֵּית אַבָּא, כָּל בֵּית אָבִי הָיוּ צְנוּעִים וּקְדוֹשִׁים, אָמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל שֶׁלֹא נִרְאָה מֵהֶם לֹא עָקֵב וְלֹא גּוּדָל מִימֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א כד, ג): וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל וגו', מַהוּ וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן, רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר נִכְנַס לוֹ לְדִיר הַצֹּאן גָּדֵר לִפְנִים מִגָּדֵר. וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו, עָשָׂה עַצְמוֹ כַּסֻּכָּה עָטוּף פְּעַלְיוֹנִים וְיָשַׁב לְבֵית הַכִּסֵּא, וַהֲוָה חָמֵי לֵיהּ מְשֻׁלְשָׁל צִיבְחָר וּמְסַלֵּק צִיבְחָר, מְשֻׁלְשָׁל צִיבְחָר וּמְסַלֵּק צִיבְחָר, אָמַר דָּוִד לֵית אָרִיךְ מַנְגַע בְּהָא גּוּפָא צְנִיעָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דְּהוּא אֲמַר לֵיהּ (שמואל א כד, י): הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ ה' הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגְךָ וַתָּחָס עָלֶיךָ, וָאָחוּס עָלֶיךָ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַתָּחָס עָלֶיךָ, צְנִיעוּתְךָ חָסָה עָלֶיךָ, וְכָךְ אָמְרָה לוֹ מִיכַל, שֶׁל בֵּית אַבָּא הָיוּ צְנוּעִין כָּל כָּךְ וְאַתְּ עוֹמֵד וּמְגַלֶּה לְבוּשְׁךָ כְּאַחַד הָרֵיקִים. כֵּיוָן שֶׁגָּמְרָה דְבָרֶיהָ אָמַר לָהּ, וְכִי לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שִׂחַקְתִּי וְלֹא לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים שִׂחַקְתִּי אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ, וְאִלּוּ הָיָה אָבִיךְ צַדִּיק יוֹתֵר מִמֶּנִּי הָיָה הָאֱלֹהִים בּוֹחֵר בִּי וּפוֹסֵל בְּבֵית אָבִיךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, כא): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי ה' וגו', אָמַר לָהּ אָבִיךְ הָיָה מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּלְבָד, אֲנִי נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עַל עַם ה', זֶה שֵׁבֶט יְהוּדָה. עַל יִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ שְׁאָר שְׁבָטִים. דָּבָר אַחֵר, אָמַר לָהּ שֶׁל בֵּית אָבִיךְ הָיוּ מְבַקְּשִׁין כְּבוֹד עַצְמָן וּמַנִּיחִין כְּבוֹד שָׁמַיִם, וַאֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵּן אֶלָּא מַנִּיחַ כְּבוֹד עַצְמִי וּמְבַקֵּשׁ כְּבוֹד שָׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, כב): וּנְקַתִי עוֹד מִזֹּאת, וְאַל תֹּאמְרִי שֶׁהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינֵי אֲחֵרִים וְלֹא נִבְזֶה בִּפְנֵי עַצְמִי, תַּלְמוּד לוֹמַר (שמואל ב ו, כב): וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי (שמואל ב ו, כב): וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה, אָמַר לָהּ אוֹתָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּוַחְתְּ אוֹתָן אֲמָהוֹת, אֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִמָּהוֹת, לְוַאי יְהֵא לִי חֵלֶק עִמָּהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, לְוַאי עִמָּם אִכָּבֵדָה. וּלְפִי שֶׁאָמְרָה מִיכַל כֵּן נֶעֶנְשָׁה, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו (שמואל ב ו, כג): וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ, וְהָא כְתִיב (דברי הימים א ג, ג): יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ, שֶׁגָּעֲתָה כְּעֶגְלָה וָמֵתָה, הַיְנוּ דִּכְתִיב: עַד יוֹם מוֹתָהּ, הָא בְּיוֹם מוֹתָהּ הָיָה לָהּ. אֵין לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁבִּזָּה עַצְמוֹ עַל הַמִּצְווֹת יוֹתֵר מִדָּוִד, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב דְּהוּא אָמַר לִפְנֵי אֱלֹהִים (תהלים קלא, א): ה' לֹא גָּבַהּ לִבִּי, בְּשָׁעָה שֶׁמְשָׁחַנִּי שְׁמוּאֵל לְמֶלֶךְ, (תהלים קלא, א): וְלֹא רָמוּ עֵינַי, בְּשָׁעָה שֶׁהָרַגְתִּי אֶת גָּלְיַת, (תהלים קלא, א): וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִירוּנִי לְמַלְכוּתִי, וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי, בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלֵתִי אֶת הָאָרוֹן, (תהלים קלא, ב): אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהַתִּינוֹק הַזֶּה אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לְהִתְגַּלּוֹת לִפְנֵי אִמּוֹ, כָּךְ שִׁוִּיתִי נַפְשִׁי לְפָנֶיךָ שֶׁלֹא נִתְבַּיַּשְׁתִּי לְהִתְבַּזּוֹת לְפָנֶיךָ לִכְבוֹדְךָ, (תהלים קלא, ב): כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי, כְּהֵן יָנוֹקָא דְּנָפֵק מִמְּעֵי דְאִמֵּיהּ וְאֵין בּוֹ רוּחַ גַּסָּה לִינוֹק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, כֵּן הֲוַת נַפְשִׁי עָלַי, שֶׁאֵינִי מִתְבַּיֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה אֲפִלּוּ מִקְּטַנֵּי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי אֲדָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה שִׁוִּיתָ עַצְמְךָ לַגָּמוּל, חַיֶּיךָ כְּשֵׁם שֶׁאֵין לַתִּינוֹק הַזֶּה עֲווֹנוֹת, כָּךְ אֵין לְךָ עֲווֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יב, יג): גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִנְהֹג גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא צָרִיךְ לְהִתְבַּזּוֹת עַל כְּבוֹדוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בַּר רַבִּי שָׁלוֹם אֵין מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמַעֲשֵׂה בָּשָׂר וָדָם, לָמָּה, עָבֵיד מָגֵירָס שֶׁל בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ כֵּלִים נָאִים בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַשּׁוּק הוּא לוֹבְשָׁם, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹמֵד לְבַשֵּׁל פּוֹשֵׁט אֶת הַיָּפִים וְלוֹבֵשׁ מְקֹרָעִים וְזוֹסְטֵא, וְעוֹד בְּשָׁעָה שֶׁהוּא גוֹרֵף אֶת הַכִּירַיִם וְאֶת הַתַּנּוּר הוּא לוֹבֵשׁ רָעִים מֵהֶם, אֲבָל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁכֹּהֵן גּוֹרֵף אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּמְדַשְּׁנוֹ הָיָה לוֹבֵשׁ כֵּלִים מְעֻלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו, ג): וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וגו', בִּשְׁבִיל וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן, לָמָּה כֵן, אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה נוֹהֵג בְּשִׁפְלוּת לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֶלְעָזָר הָיָה דּוּךְ דּוּכָנִין נָשִׂיא עַל הַנְּשִׂיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג, לב): וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וגו', רְאֵה שְׂרָרָה שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ וְאַתְּ סָבוּר מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אָדָם גָּדוֹל הָיָה נוֹתֵן לַאֲחֵרִים שֶׁיִּטְעֲנוּ אֶת הַכֵּלִים שֶׁהָיָה עָשׂוּי לִטְעֹן אוֹתָם, לָאו, אֶלָּא הוּא עַצְמוֹ הָיָה טוֹעֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ד, טז): וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וגו', וְהֵיאַךְ הָיָה טָעוּן כָּל אֵלּוּ, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כֵּן הָיָה טוֹעֵן, שֶׁמֶן הַמָּאוֹר בִּימִינוֹ, וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּשְׂמֹאלוֹ, וּמִנְחַת הַתָּמִיד שֶׁל יוֹם תְּלוּיָה בִּזְרוֹעוֹ, בֵּין הָעַרְבַּיִם הֵיכָן הָיָה נָתוּן, אָמַר רַבִּי אַחָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כְּמִין צְלוֹחִית קְטַנָּה הָיָה תּוֹלֶה בַּאֲפֻנְדָּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חָגוּר מָתְנָיו בְּזֵינוֹ כְּעֶבֶד לִפְנֵי קוֹנוֹ, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין גַּאֲוָה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, (במדבר ד, טז): פְּקֻדַּת כָּל הַמִּשְׁכָּן וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ בְּקֹדֶשׁ וּבְכֵלָיו, שֶׁעַל יָדוֹ הָיָה נוֹתֵן לָהֶם הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת וְכָל כְּלֵיהֶם, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ג, לא לב): וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וגו' וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר וגו'. 9.14. וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדוֹשִׁים (במדבר ה, יז), אֵין מַיִם קְדוֹשִׁים אֶלָא שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ בַּכְּלִי, וְאֵלּוּ הֵן מֵי כִּיּוֹר. וְלָמָּה הָיוּ הַמַּיִם מִן הַכִּיּוֹר, לְפִי שֶׁהַכִּיּוֹר לֹא נַעֲשָׂה אֶלָּא מִן מַרְאוֹת הַנָּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לח, ח): וַיַּעַשׂ אֶת הַכִּיּוֹר נְחשֶׁת וגו', אוֹתָן נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ הָאֱלֹהִים מֵעִיד עָלֵינוּ שֶׁיָּצָאנוּ טְהוֹרוֹת מִמִּצְרַיִם, כְּשֶׁבָּא משֶׁה לַעֲשׂוֹת כִּיּוֹר, אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים בְּאוֹתָן הַמַּרְאוֹת עֲשֵׂה אוֹתוֹ, שֶׁלֹא נַעֲשׂוּ לְשֵׁם זְנוּת, וְהֵימֶנּוּ תִּהְיֶנָה בְּנוֹתֵיהֶן נִבְדָקוֹת אִם טְהוֹרוֹת הֵם כְּאִמּוֹתֵיהֶן. דָּבָר אַחֵר, אָמַר הָאֱלֹהִים, וַהֲלֹא לֹא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּצְוָה הַזֹּאת, עַל שֶׁשָּׁמְרוּ עַצְמָן מִן הַזְּנוּת, וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא כָּל נִסִּים שֶׁעָשָׂה הָאֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם לֹא עָשָׂה אֶלָּא עַל שֶׁשָּׁמְרוּ עַצְמָן מִן הָעֶרְוָה, שֶׁהָיָה הַמִּצְרִי מְשַׁלְשֵׁל דָּלְיוֹ וְהַיְּהוּדִי מְשַׁלְשֵׁל דָּלְיוֹ, זֶה מְמַלֵּא דָם, וְזֶה מְמַלֵּא מַיִם, שְׁנֵיהֶם שׁוֹתִים מִן הֶחָבִית, זֶה שׁוֹתֶה דָם, וְזֶה שׁוֹתֶה מַיִם. צְפַרְדֵּעַ רוֹאָה לַיְּהוּדִי וְהִיא בּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ, וְרוֹאָה לַמִּצְרִי וְקוֹפֶצֶת עָלָיו. בְּהֶמְתָּן רוֹעוֹת כְּאֶחָד, וְהָיָה הַבָּרָד מַנִּיחַ לָזוֹ וְהוֹרֵג לָזוֹ. רְאֵה פְּלָאִים שֶׁהָיָה שָׁם, וְכֵן כָּל עֶשֶׂר מַכּוֹת. בָּאוּ לַיָּם וְעָשָׂה לָהֶם יוֹתֵר מִמִּצְרַיִם, בְּמִצְרַיִם כְּתִיב (שמות ט, ג): הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה, וּבַיָּם כְּתִיב: הַיָּד הַגְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, לא): וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק וְכִי יֵשׁ יָד גְּדוֹלָה וְיֵשׁ יָד קְטַנָּה, אֶלָּא גְּדוֹלָה [ממש] מִמַּה שֶּׁעָשָׂה בְּמִצְרַיִם עָשָׂה בַּיָּם, הִקְפָּה שְׁלִישׁוֹ שֶׁל יָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ח): קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם, וְהַלֵּב שְׁלִישׁוֹ שֶׁל אָדָם, וְהָלְכוּ בְּתוֹכוֹ בַּיַּבָּשָׁה, מַה כְּתִיב שָׁם (שמות טו, יד): שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, הָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם קוֹרִין תִּגָּר וְאוֹמְרִים מַשֹּׂוֹא פָנִים יֵשׁ כָּאן, אָנוּ עֲרֵלִים וְהֵם עֲרֵלִים, לָהֶם (שמות יד, ל): וַיּוֹשַׁע ה' בַּיוֹם הַהוּא וגו', וְלָנוּ (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף, בְּאֵי זוֹ זְכוּת הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם כָּל הַנִּסִּים הַלָּלוּ. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שיר השירים ו, ח): שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, הֲרֵי מֵאָה וְאַרְבָּעִים, וְלֹא מָצִינוּ אֶלָּא שִׁבְעִים, שְׁלשִׁים בְּנֵי חָם, וְאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנֵי יֶפֶת, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה בְּנֵי שֵׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, ח): יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָמָּה הֵם (בראשית מו, כז): כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים, וְהָאֻמּוֹת שִׁבְעִים, וְאַתְּ אוֹמֵר מֵאָה וְאַרְבָּעִים. אֶלָּא שִׁשִּׁים מִשְׁפָּחוֹת יֵשׁ בָּאָרֶץ שֶׁמַּכִּירִין אֶת אֲבִיהֶם וְאֵינָן מַכִּירִין אֶת אִמּוֹתֵיהֶן, וְנִקְרְאוּ מְלָכוֹת, וּשְׁמוֹנִים מִשְׁפָּחוֹת יֵשׁ בָּאָרֶץ מַכִּירִין אֶת אִמּוֹתֵיהֶם וְאֵינָן מַכִּירִין אֶת אֲבִיהֶן, וְנִקְרְאוּ פִּילַגְשִׁים, שֶׁהַפִּילַגְשִׁים חֲשׁוּדוֹת, וּשְׁאָר אֵינָם מַכִּירִין לֹא אֲבִיהֶם וְלֹא אִמָּם אֶלָּא מְעוּלָמִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שיר השירים ו, ח): וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר, וְיִשְׂרָאֵל, (שיר השירים ו, ט): אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, גָּדְלוּ בְּמִצְרַיִם (יחזקאל כג, כ): אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים וגו', וְהֵן (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי וגו'. אַחַת הִיא שֶׁקִּלְקְלָה שָׁם וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, י): וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי, הוּא הַמִּצְרִי שֶׁהָרַג משֶׁה, שֶׁלֹא יִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר בֵּין הַמִּצְרִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, יב): וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וגו', אֲבָל יִשְׂרָאֵל (תהלים צו, ז): הָבוּ לַה' מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים, כֵּיוָן שֶׁרָאוּהוּ כֵּן, (שיר השירים ו, ט): רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ וגו', בָּאוּ לֵילֵךְ (שמות יג, כא כב): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וגו' לֹא יָמִישׁ וגו', וְהַמָּן יוֹרֵד וְהַבְּאֵר עוֹלֶה לְהָרִים לָהֶם. יוֹרֵד הַמָּן מִן הַשָּׁמַיִם, וְהַמַּיִם מִן הָאָרֶץ, וּבָשָׂר מִן הַיָּם (במדבר יא, לא): וַיָּגָז שַׂלְוִים, מַה שֶׁלֹא נַעֲשָׂה לִבְרִיָּה בָּעוֹלָם, הִרְגִּישׁוּהָ הָאֻמּוֹת וְאָמְרוּ (שיר השירים ו, י): מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה וגו'. אָמְרוּ לָהֶם בָּנָיו שֶׁל אֱלֹהִים הֵן, אָמְרוּ לָהֶן אֵינָן בְּנֵי מִצְרִים, לֹא כְשֵׁם שֶׁשִּׁעְבְּדוּ הַמִּצְרַיִם בַּזְּכָרִים לֹא כָךְ שִׁעְבְּדוּ בַּנָּשִׁים. מִיָּד קָפַץ הַדִּבּוּר עַל משֶׁה אָמַר לוֹ מְנֵה אֶת בָּנַי וְיֵדְעוּ שֶׁהַבָּנִים בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר א, ב) (במדבר א, כ) (במדבר א, כב) : שְׂאוּ אֶת וגו' בְנֵי רְאוּבֵן וגו' לִבְנֵי שִׁמְעוֹן וגו' וְכֵן כֻּלָּם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַסּוֹטוֹת אִמּוֹתֵיכֶן גָּדְלוּ בֵּין הַטְּמֵאִים וְלֹא נֶחְשְׁדוּ, וְאַתֶּם גְּדַלְתֶּם בֵּין הַטְּהוֹרִים וְנֶחְשַׁדְתֶּם, לְפִיכָךְ יָבוֹא מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶן שֶׁל אוֹתָן שֶׁגָּדְלוּ בֵּין הַטְּמֵאִים וְהָיוּ טְהוֹרוֹת, וְיִבְדְּקוּ וְיוֹכִיחוּ לְמִי שֶׁגָּדַל בֵּין טְהוֹרִים וְנִטְמְאוּ, לְכָךְ הָיוּ הַמַּיִם מִן הַכִּיּוֹר. 4.2. "Another interpretation: \"Number all the first-born males...\" (Numbers 3:40) This is what is written (Song of Songs 6:8-9): \"There are threescore queens ... My dove, my undefiled, is but one ...\" Compare in parable to a person who had a sales-bundle of glass stones and would bring them them to the market, but would not notice their number, since he would not bring them out by number. He would go in to put them away and would not put them away by number, since he would not care about them, as they were glass. But he had one sales-bundle of precious pearls, and he would take it and bring it out by number and put it away by number. Similarly, so to speak, the Holy One Blessed be He said to the nations of the world, \"I have not assigned a number. Why? Because they are not important to me at all. As it says (Isaiah 40:17), 'All the nations are as nothing before Him.' But you are My children, as it says, (Isaiah 46:3), 'that are borne [by Me] from the birth ...' Therefore, I count you all the time.\" Therefore, it is said \"Number all the first-born males.\" That is: \"There are threescore queens ... My dove, my undefiled, is but one ...\" - these are Israel.",
23. Anon., Exodus Rabbah, 21.6, 23.5 (4th cent. CE - 9th cent. CE)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar (r.) •kallir, eleazar, allusion used by Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 216; Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 132, 133
21.6. וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְךָ, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה אוֹמֵר לִי שֶׁאֶקְרַע אֶת הַיָּם וְאֶעֱשֶׂה אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה, וְהָכְתִיב (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וַהֲרֵי נִשְׁבַּעְתָּ שֶׁאֵין אַתָּה קוֹרְעוֹ לְעוֹלָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אָמַר לוֹ משֶׁה לֹא כָךְ אָמַרְתָּ שֶׁאֵין הַיָּם נַעֲשֵׂית יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וּכְתִיב (איוב לח, ח): וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא קָרָאתָ מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, מַה כְּתִיב (בראשית א, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, אֲנִי הוּא שֶׁהִתְנֵיתִי עִמּוֹ, כָּךְ הִתְנֵיתִי מִתְּחִלָּה שֶׁאֲנִי קוֹרְעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כז): וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, לִתְנָאוֹ שֶׁהִתְנֵיתִי עִמּוֹ מִתְּחִלָּה. מִיָּד שָׁמַע משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ לִקְרֹעַ הַיָּם, וְכֵיוָן שֶׁהָלַךְ לִקְרֹעַ אֶת הַיָּם, לֹא קִבֵּל עָלָיו לְהִקָּרֵעַ, אָמַר לוֹ הַיָּם, מִפָּנֶיךָ אֲנִי נִקְרַע, אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ, שֶׁאֲנִי נִבְרֵאתִי בַּשְּׁלִישִׁי וְאַתָּה נִבְרֵאתָ בַּשִּׁשִּׁי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע משֶׁה כָּךְ הָלַךְ וְאָמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין הַיָּם רוֹצֶה לְהִקָּרֵעַ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן יְמִינוֹ עַל יְמִינוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יב): מוֹלִיךְ לִימִין משֶׁה וגו'. מִיָּד רָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרַח, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיד, ג): הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, מַה רָאָה, אֶלָּא שֶׁרָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנָּתַן יַד יְמִינוֹ עַל משֶׁה וְלֹא יָכֹל לְעַכֵּב אֶלָּא בָּרַח מִיָּד. אָמַר לוֹ משֶׁה מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹרֵחַ, אָמַר לוֹ הַיָּם מִפְּנֵי אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, מִפְּנֵי יִרְאָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיָּד כֵּיוָן שֶׁהֵרִים משֶׁה יָדוֹ עַל הַיָּם, נִבְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כא): וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, אֵינוֹ אוֹמֵר וַיִּבָּקַע הַיָּם, אֶלָּא וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמַּיִם שֶׁהָיוּ בְּכָל הַמַּעְיָינוֹת וּבַבּוֹרוֹת וּבְכָל מָקוֹם, נִבְקְעוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁחָזְרוּ חָזְרוּ כָּל הַמַּיִם, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (שמות יד, כח): וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וְכָל הַנִּסִּים הַלָּלוּ נַעֲשׂוּ עַל יְדֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כא): וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יא): וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם משֶׁה עַמּוֹ, וּכְתִיב (ישעיה סג, יב): מוֹלִיךְ לִימִין משֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ: 23.5. דָּבָר אַחֵר, אָז יָשִׁיר משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ד, ח): אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם כַּלָּה מְקַשְּׁטִין וּמְבַשְֹּׂמִין אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אוֹתָהּ לַחֻפָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא אָמַר לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, מִטִּיט וּלְבֵנִים לְקַחְתִּיךְ וַעֲשִׂיתִיךְ כַּלָּה. לָמָּה שְׁנֵי פְּעָמִים אִתִּי מִלְּבָנוֹן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִתִּי גְלִיתֶם מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּקְרָא לְבָנוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לז, כד): אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן, וּמִנַּיִן שֶׁהָלְכָה שְׁכִינָה עִם יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, יד): לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָּה, וְאוֹמֵר (יחזקאל א, ג): הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן, וְכֵן דָּנִיֵּאל אוֹמֵר (דניאל י, ד): וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל, וְכֵן משֶׁה אוֹמֵר (ויקרא כו, מד): וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם וגו', אֵינִי יָכוֹל לְהַנִּיחָם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם, מִפְּנֵי קְדֻשַּׁת שְׁמִי עָשִׂיתִי, וְעִמִּי אַתֶּם חוֹזְרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ד, ח): אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי, מִן הַמַּלְכֻיּוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ לְבָנוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לא, ג): הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מיכה ב, יג): עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם. (שיר השירים ד, ח): תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, אָמַר רַבִּי יוּסְטָא הַר הוּא וּשְׁמוֹ אֲמָנָה, עַד אוֹתוֹ הָהָר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן חוּצָה לָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי יוֹסֵי כְּשֶׁיַּגִּיעוּ הַגָּלֻיּוֹת לְשָׁם יִהְיוּ אוֹמְרִים שִׁירָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה. דָּבָר אַחֵר, תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שִׁירָה לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צח, א): שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה, וּבְאֵיזֶה זְכוּת אוֹמְרִים יִשְׂרָאֵל שִׁירָה, בִּזְכוּת אַבְרָהָם שֶׁהֶאֱמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, ו): וְהֶאֱמִן בַּה', הִיא הָאֱמוּנָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹחֲלִין בָּהּ, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (חבקוק ב, ד): וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה, הֱוֵי: תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה. מֵרֹאשׁ שְׂנִיר, בִּזְכוּת יִצְחָק, (חבקוק ב, ד): וְחֶרְמוֹן, בִּזְכוּת יַעֲקֹב, (חבקוק ב, ד): מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, גָּלוּת בָּבֶל וּמָדָי. (חבקוק ב, ד): מֵהַרְרֵי נְמֵרִים, זוֹ אֱדוֹם. דָּבָר אַחֵר, תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה, לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שִׁירָה עַל הַיָּם אֶלָּא בִּזְכוּת אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם, וּכְתִיב (שמות יד, לא): וַיַּאֲמִינוּ בַּה', אָמַר רַבִּי יִצְחָק הָיוּ רוֹאִין כָּל אוֹתָן נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָהֶם וְלֹא הָיָה לָהֶם לְהַאֲמִין, אֶלָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא, בִּשְׁבִיל הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין אַבְרָהָם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהֶאֱמִן בַּה', מִמֶּנָּה זָכוּ יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שִׁירָה עַל הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז יָשִׁיר משֶׁה, הֱוֵי: תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה.
24. Anon., Arsenius, None (4th cent. CE - 5th cent. CE)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, allusion used by •kallir, eleazar, audience of •kallir, eleazar, on jerusalem •kallir, eleazar, on temple cult Found in books: Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 121, 122, 130, 131, 132, 133, 134, 136
25. Yose Ben Yose, Piyyutim, None (4th cent. CE - 4th cent. CE)  Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 217
26. Anon., Midrash Psalms, 94.3, 119.30, 137.7, 140.10 (4th cent. CE - 9th cent. CE)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, on gods rejection of israel •kallir, eleazar (r.) •eleazar ha-qallir/qallir/berabbi kallir Found in books: Bergmann et al. (2023), The Power of Psalms in Post-Biblical Judaism: Liturgy, Ritual and Community. 12; Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 149; Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 150
27. Dead Sea Scrolls, 11Qps, 0  Tagged with subjects: •eleazar ha-qallir/qallir/berabbi kallir Found in books: Bergmann et al. (2023), The Power of Psalms in Post-Biblical Judaism: Liturgy, Ritual and Community. 147
28. Anon., Midrash On Song of Songs, 5.2, 6.8-6.9, 7.6  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, romantic relationship between god and israel •kallir, eleazar (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 149, 219; Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 148
5.2. "The Divine presence was not on the earthly , lowliest plane , proof is that it is written , and they heard the voice of the lord walking in the garden.",
29. Anon., Tanhuma, None  Tagged with subjects: •kallir, eleazar (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 217
30. Anon., Pesikta Rabbati, 31  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, on gods rejection of israel •kallir, eleazar (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 149; Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 150
31. Anon., Pesiqta De Rav Kahana, 15.7, 17.2  Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 147, 150
32. Anon., Ruthrabbah, a b c d\n0 2.12 (6) 2.12 (6) 2 12 (6)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, on gods rejection of israel Found in books: Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 150
33. Anon., Lexicon Artis Grammaticae (E Cod. Coislin. 345), 31.4  Tagged with subjects: •kallir, eleazar (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 149
34. Anon., History of The Monks In Egypt, a b c d\n0 2.12 (6) 2.12 (6) 2 12 (6)  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, on gods rejection of israel Found in books: Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 150
35. Anon., Leges Publicae, 1.1, 5.22  Tagged with subjects: •nan Found in books: Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 150
36. Various, Patrologia Latina, 1.353, 2.55-2.56  Tagged with subjects: •kallir, eleazar (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 216
37. Quran, Dialogus Petri, 5.69  Tagged with subjects: •kallir, eleazar (r.) Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 149
38. Kallir, Yikhon ‘Olam, None  Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003), Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking, 219
39. Anon., Esther Rabbah, 7.12  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, on gods rejection of israel Found in books: Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 150
7.12. וַיֹאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד (אסתר ג, ח), אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים ו, ד): ה' אֶחָד, יָשֵׁן לוֹ מֵעַמּוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אֵין לְפָנַי שֵׁנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה אָמַרְתָּ יֵשׁ לְפָנַי שֵׁנָה, חַיֶּיךָ שֶׁמִּתּוֹךְ שֵׁנָה אֲנִי מִתְעוֹרֵר עַל אוֹתוֹ הָאִישׁ וּמְאַבְּדוֹ מִן הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עח, סה): וַיִּקַּץ כְּיָשֵׁן ה' וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר. דָּבָר אַחֵר, יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ שִׁנֵּיהוֹן רַבְרְבָן, שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וְאוֹמְרִים עֹנֶג שַׁבָּת, עֹנֶג יוֹם טוֹב, שֶׁהֵן מַכְנִיסִין פְּחָת בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חֲדָא לְשִׁבְעָא יוֹמִין, שַׁבַּתָּא. חַד לִתְלָתִין יוֹמִין, רֵישׁ יַרְחָא. בְּנִיסָן, פִּיסְחָא. בְּסִיוָן, עֲצֶרֶת. בְּתִשְׁרֵי, רֵישׁ שַׁתָּא וְצוֹמָא רַבָּא, וְחַגָּא דִּמְטַלַּלְתָּא. אָמַר לוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כָּךְ הֵם מְצֻוִּין בְּתוֹרָתָן. אָמַר לוֹ הָמָן, אִלּוּ הָיוּ מְשַׁמְרִין אֶת מוֹעֲדֵיהֶם וּמוֹעֲדֵינוּ, יָפֶה הָיוּ עוֹשִׂין, אֶלָּא שֶׁמְבַזִּים מוֹעֲדֶיךָ, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עוֹשִׂים, שֶׁאֵין מְשַׁמְּרִים לֹא קָלֶנְדָּס, וְלֹא סָטַרְנַלְיָא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע אַתָּה מַפִּיל עַיִן רָעָה בְּמוֹעֲדֵיהֶם שֶׁלָּהֶם, הֲרֵי אֲנִי מַפִּילְךָ לִפְנֵיהֶם וּמוֹסִיפִים לָהֶם מוֹעֵד אֶחָד עַל מַפַּלְתְּךָ, זֶה יְמֵי הַפּוּרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יח, ז): פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ. וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם, כָּל מַה שֶּׁהָיָה הָמָן מְקַטְרֵג אֶת יִשְׂרָאֵל מִלְּמַטָּה, הָיָה מִיכָאֵל מְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סָנֵיגוֹרְיָא מִלְּמַעְלָה, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵין בָּנֶיךָ מִתְקַטְרְגִין לֹא עַל שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְלֹא עַל שֶׁגִּלּוּ עֲרָיוֹת, וְלֹא עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, אֶלָּא אֵין מִתְקַטְרְגִין אֶלָּא עַל שֶׁהֵן מְשַׁמְרִין אֶת דָּתוֹתֶיךָ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ לָא שְׁבַקִּית וְלָא אֶשְׁבֹּק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א יב, כב): כִּי לֹא יִטּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, בֵּין חַיָּבִין בֵּין זַכָּאִין, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַנִּיחָם, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא יִשְׂרָאֵל. (שיר השירים ח, ז): אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ, זֶה הָמָן הָרָשָׁע, שֶׁנָּתַן עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף לְהַכְחִיד אֶת יִשְׂרָאֵל, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.
40. Anon., Song of Songs Zuta, 4.8  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, allusion used by Found in books: Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 131, 133
41. Anon., Yalqut Shimoni, None  Tagged with subjects: •kallir, eleazar, allusion used by •kallir, eleazar, audience of •kallir, eleazar, on jerusalem •kallir, eleazar, on temple cult Found in books: Stern (2004), From Rebuke to Consolation: Exegesis and Theology in the Liturgical Anthology of the Ninth of Av Season, 121, 122, 130, 131, 132, 133, 134, 136