| 1. Septuagint, 1 Kings, None (th cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Cohen (2010) 377 |
2. Hebrew Bible, Genesis, 10.15 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, a) marriage to pharaohs daughter as glorious achievement Found in books: Cohen (2010) 375| 10.15. "וּכְנַעַן יָלַד אֶת־צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת־חֵת׃", | 10.15. "And Canaan begot Zidon his firstborn, and Heth;", |
|
3. Hebrew Bible, Deuteronomy, 7.1-7.4, 17.17, 23.4-23.9 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Cohen (2010) 375, 376, 378| 7.1. "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל־פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל־פָּנָיו יְשַׁלֶּם־לוֹ׃", 7.1. "כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם־רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ׃", 7.2. "וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא־תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם׃", 7.2. "וְגַם אֶת־הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּם עַד־אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ׃", 7.3. "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא־תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא־תִקַּח לִבְנֶךָ׃", 7.4. "כִּי־יָסִיר אֶת־בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף־יְהוָה בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר׃", 17.17. "וְלֹא יַרְבֶּה־לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה־לּוֹ מְאֹד׃", 23.4. "לֹא־יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד־עוֹלָם׃", 23.5. "עַל־דְּבַר אֲשֶׁר לֹא־קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת־בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ׃", 23.6. "וְלֹא־אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל־בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת־הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃", 23.7. "לֹא־תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל־יָמֶיךָ לְעוֹלָם׃", 23.8. "לֹא־תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא־תְתַעֵב מִצְרִי כִּי־גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ׃", 23.9. "בָּנִים אֲשֶׁר־יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה׃", | 7.1. "When the LORD thy God shall bring thee into the land whither thou goest to possess it, and shall cast out many nations before thee, the Hittite, and the Girgashite, and the Amorite, and the Canaanite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite, seven nations greater and mightier than thou;", 7.2. "and when the LORD thy God shall deliver them up before thee, and thou shalt smite them; then thou shalt utterly destroy them; thou shalt make no covet with them, nor show mercy unto them;", 7.3. "neither shalt thou make marriages with them: thy daughter thou shalt not give unto his son, nor his daughter shalt thou take unto thy son.", 7.4. "For he will turn away thy son from following Me, that they may serve other gods; so will the anger of the LORD be kindled against you, and He will destroy thee quickly.", 17.17. "Neither shall he multiply wives to himself, that his heart turn not away; neither shall he greatly multiply to himself silver and gold.", 23.4. "An Ammonite or a Moabite shall not enter into the assembly of the LORD; even to the tenth generation shall none of them enter into the assembly of the LORD for ever;", 23.5. "because they met you not with bread and with water in the way, when ye came forth out of Egypt; and because they hired against thee Balaam the son of Beor from Pethor of Aram-naharaim, to curse thee.", 23.6. "Nevertheless the LORD thy God would not hearken unto Balaam; but the LORD thy God turned the curse into a blessing unto thee, because the LORD thy God loved thee.", 23.7. "Thou shalt not seek their peace nor their prosperity all thy days for ever.", 23.8. "Thou shalt not abhor an Edomite, for he is thy brother; thou shalt not abhor an Egyptian, because thou wast a stranger in his land.", 23.9. "The children of the third generation that are born unto them may enter into the assembly of the LORD.", |
|
4. Hebrew Bible, Exodus, 34.14-34.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, a) marriage to pharaohs daughter as glorious achievement Found in books: Cohen (2010) 375| 34.14. "כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא׃", 34.15. "פֶּן־תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ׃", 34.16. "וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת־בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן׃", | 34.14. "For thou shalt bow down to no other god; for the LORD, whose name is Jealous, is a jealous God;", 34.15. "lest thou make a covet with the inhabitants of the land, and they go astray after their gods, and do sacrifice unto their gods, and they call thee, and thou eat of their sacrifice;", 34.16. "and thou take of their daughters unto thy sons, and their daughters go astray after their gods, and make thy sons go astray after their gods.", |
|
5. Hebrew Bible, 1 Kings, None (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Cohen (2010) 375, 376| 11.2. "וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה׃", 11.2. "מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר־יְהוָה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא־תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא־יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת־לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה׃", | 11.2. "of the nations concerning which the LORD said unto the children of Israel: ‘Ye shall not go among them, neither shall they come among you; for surely they will turn away your heart after their gods’; Solomon did cleave unto these in love.", |
|
6. Hebrew Bible, Judges, 3.5-3.6 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, a) marriage to pharaohs daughter as glorious achievement •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, c) solomons polygamy condemned •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, d) solomons intermarriage condemned •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, e)pharaohs daughter one of those who led solomon astray Found in books: Cohen (2010) 375, 376| 3.5. "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי׃", 3.6. "וַיִּקְחוּ אֶת־בְּנוֹתֵיהֶם לָהֶם לְנָשִׁים וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם נָתְנוּ לִבְנֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶם׃", | 3.5. "And the children of Yisra᾽el dwelt among the Kena῾ani, the Ĥitti, and the Emori, and the Perizzi, and the Ĥivvi, and the Yevusi:", 3.6. "and they took their daughters to be their wives, and gave their daughters to their sons, and served their gods.", |
|
7. Hebrew Bible, 2 Chronicles, 24.26 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, a) marriage to pharaohs daughter as glorious achievement •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, c) solomons polygamy condemned Found in books: Cohen (2010) 377| 24.26. "וְאֵלֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִים עָלָיו זָבָד בֶּן־שִׁמְעָת הָעַמּוֹנִית וִיהוֹזָבָד בֶּן־שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית׃", | 24.26. "And these are they that conspired against him: Zabad the son of Shimeath the Ammonitess, and Jehozabad the son of Shimrith the Moabitess.", |
|
8. Hebrew Bible, Ezra, 9.1 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, a) marriage to pharaohs daughter as glorious achievement Found in books: Cohen (2010) 375| 9.1. "וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר לֹא־נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי׃", 9.1. "וְעַתָּה מַה־נֹּאמַר אֱלֹהֵינוּ אַחֲרֵי־זֹאת כִּי עָזַבְנוּ מִצְוֺתֶיךָ׃", | 9.1. "Now when these things were done, the princes drew near unto me, saying: ‘The people of Israel, and the priests and the Levites, have not separated themselves from the peoples of the lands, doing according to their abominations, even of the Canaanites, the Hittites, the Perizzites, the Jebusites, the Ammonites, the Moabites, the Egyptians, and the Amorites.", |
|
9. Hebrew Bible, Nehemiah, 13.26 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, c) solomons polygamy condemned •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, d) solomons intermarriage condemned Found in books: Cohen (2010) 378| 13.26. "הֲלוֹא עַל־אֵלֶּה חָטָא־שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא־הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל גַּם־אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת׃", | 13.26. "Did not Solomon king of Israel sin by these things? yet among many nations was there no king like him, and he was beloved of his God, and God made him king over all Israel; nevertheless even him did the foreign women cause to sin.", |
|
| 10. Dead Sea Scrolls, Temple Scroll, 57.15-57.16 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, a) marriage to pharaohs daughter as glorious achievement •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, c) solomons polygamy condemned •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, d) solomons intermarriage condemned •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, e)pharaohs daughter one of those who led solomon astray Found in books: Cohen (2010) 376 |
11. Septuagint, Ecclesiasticus (Siracides), 47.19-47.20 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, c) solomons polygamy condemned •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, d) solomons intermarriage condemned Found in books: Cohen (2010) 378 | 47.19. But you laid your loins beside women,and through your body you were brought into subjection. |
|
12. Josephus Flavius, Jewish Antiquities, 8.191-8.194 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, d) solomons intermarriage condemned •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, e)pharaohs daughter one of those who led solomon astray Found in books: Cohen (2010) 379 | 8.191. He grew mad in his love of women, and laid no restraint on himself in his lusts; nor was he satisfied with the women of his country alone, but he married many wives out of foreign nations; Sidontans, and Tyrians, and Ammonites, and Edomites; and he transgressed the laws of Moses, which forbade Jews to marry any but those that were of their own people. 8.192. He also began to worship their gods, which he did in order to the gratification of his wives, and out of his affection for them. This very thing our legislator suspected, and so admonished us beforehand, that we should not marry women of other countries, lest we should be entangled with foreign customs, and apostatize from our own; lest we should leave off to honor our own God, and should worship their gods. 8.193. But Solomon was Gllen headlong into unreasonable pleasures, and regarded not those admonitions; for when he had married seven hundred wives, the daughters of princes and of eminent persons, and three hundred concubines, and those besides the king of Egypt’s daughter, he soon was governed by them, till he came to imitate their practices. He was forced to give them this demonstration of his kindness and affection to them, to live according to the laws of their countries. 8.194. And as he grew into years, and his reason became weaker by length of time, it was not sufficient to recall to his mind the institutions of his own country; so he still more and more condemned his own God, and continued to regard the gods that his marriages had introduced; |
|
| 13. Anon., Sifre Deuteronomy, 52 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, a) marriage to pharaohs daughter as glorious achievement •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, c) solomons polygamy condemned •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, d) solomons intermarriage condemned •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, e)pharaohs daughter one of those who led solomon astray Found in books: Cohen (2010) 376, 379 |
14. Anon., Leviticus Rabba, 12.5, 19.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, d) solomons intermarriage condemned •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, e)pharaohs daughter one of those who led solomon astray •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, c) solomons polygamy condemned Found in books: Cohen (2010) 378, 379| 12.5. אָמַר רַבִּי יוּדָן, כָּל אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לֹא שָׁתָה בָּהֶן יַיִן, כֵּיוָן שֶׁבְּנָאוֹ וְנָשָׂא בִּתְיָה בַּת פַּרְעֹה, אוֹתוֹ הַלַּיְלָה שָׁתָה יַיִן, וְהָיוּ שָׁם שְׁנֵי בָּלוּזְמָאוֹת, אַחַת שִׂמְחָה לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְאַחַת שִׂמְחָה לְבַת פַּרְעֹה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁל מִי אֲקַבֵּל שֶׁל אֵלּוּ אוֹ שֶׁל אֵלּוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לְהַחְרִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לב, לא): כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִי הָעִיר הַזֹּאת וגו', אָמַר רַבִּי הִלֵּל בַּר הִילֶנִי, כָּזֶה שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּמָּקוֹם הַמְטֻנָּף וְעוֹקֵם חָטְמוֹ. אָמַר רַבִּי חוֹנְיָא שְׁמוֹנִים מִינֵי רִקּוּדִין רָקְדָה בַּת פַּרְעֹה בְּאוֹתָהּ הַלַּיְלָה, וְהָיָה שְׁלֹמֹה יָשֵׁן עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בַּיּוֹם וּמַפְתְּחוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נְתוּנוֹת תַּחַת רֹאשׁוֹ, הֲדָא הוּא דִתְנַן עַל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר שֶׁקָּרַב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, נִכְנְסָה אִמּוֹ וְהוֹכִיחַתּוּ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים יָרָבְעָם בֶּן נְבָט נִכְנַס וְהוֹכִיחוֹ, וְיָכוֹל הָיָה, רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, עָמַד וְכִנֵּס אֶלֶף מִתּוֹךְ שִׁבְטוֹ וְנִכְנַס וְהוֹכִיחוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יג, א): כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת, כְּדַבֵּר יָרָבְעָם רִתּוּתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמָּה אַתָּה מוֹכִיחוֹ, נָשִׂיא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַטְעִימְךָ מִשְּׂרָרוּתוֹ וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהּ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לַמַּלְכוּת, מִיָּד (הושע יג, א): וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל וַיָּמֹת. וְרַבָּנָן אָמְרִין וַדַּאי אִמּוֹ מוֹכִיחַתּוּ, נָטְלָה קוּרְדִיקוּן שֶׁלָּהּ וְהָיְתָה מְסָרַסְתּוֹ לְכָאן וּלְכָאן וְאָמְרָה לוֹ (משלי לא, ב): מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא מַה בְּנִי אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מַה בְּרִי, אֵלּוּ צַוָּאוֹת וְאַזְהָרוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת בַּר, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים ב, יב): נַשְׁקוּ בַר, שֶׁכָּל דְּבָרֶיהָ בָּרִים. (משלי לא, ב): וּמֶה בַּר נְדָרָי, אָמְרָה לֵיהּ בְּרִי הַרְבֵּה נָשִׁים נָשָׂא אָבִיךָ וְכֵיוָן שֶׁבָּא נָתָן הַנָּבִיא וְאָמַר לוֹ (דברי הימים א כב, ט): הִנֵּה בֵן נוֹלַד לָךְ כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ, הָיְתָה כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת אִם מַעֲמֶדֶת אֲנִי שְׁלֹמֹה אֲנִי מַקְרִיבָה כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וְעַכְשָׁיו עָמַדְתִּי וְקָרְבְּנוֹתַי בְּיָדִי וְאַתָּה יָשֵׁן, (משלי לא, ג): אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין, אָמְרָה לוֹ, בְּנִי, דּוֹר הַמַּבוּל עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִים בְּזִמָּה נִמְחוּ מִן הָעוֹלָם, (משלי לא, ד): אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין נוֹתְנִין מַלְכוּת לְמִי שֶׁמַּפְלִיג עַל דְּבָרִים שֶׁל אֵל, וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה דְּבָרִים שֶׁל אֵל, הוּא נָתוּן מֶלֶךְ. (משלי לא, ד): אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן, אַל יִשְׁתּוּ מְלָכִים יַיִן שֶׁמָּא יִשְׁכְּחוּ וְיֹאמְרוּ כְּאוֹתוֹ שֶׁאָמַר (שמות ה, ב): מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, (משלי לא, ד): וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר, אוֹ כְּתִיב, אוֹי מִן קֳדָם חַמְרָא. (משלי לא, ה): פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק, כָּל הַשּׁוֹתֶה יַיִן הַרְבֵּה סוֹף שֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ בְּמָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים שֶׁבּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק, מחק"ק כְּתִיב, וְאִינוּן מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיִת גָּדוֹל הָיָה לִי וְלֹא הֶחֱרַבְתִּיו אֶלָּא מִפְּנֵי הַיָּיִן, וְרַבָּנָן אָמְרֵי שְׁנֵי רוֹזְנִים הָיוּ לִי וְלֹא מֵתוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הַיָּיִן, דְּתָנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לֹא מֵתוּ שְׁנֵי בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן וכו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הַיַּיִן תַּקָלָה לָעוֹלָם, לֶעָתִיד לָבוֹא אֲנִי עוֹשֵׂהוּ שִׂמְחָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יואל ד, יח): וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס. 19.2. רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִין פָּתַר קְרָא בִּתְלוּלִית זוֹ שֶׁל עָפָר, מִי שֶׁטִּפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לְקַצּוֹת אֶת זוֹ, מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר הֲרֵינִי קוֹצֵץ שְׁתֵּי מַשְׁפָּלוֹת הַיּוֹם, שְׁתֵּי מַשְׁפָּלוֹת לְמָחָר, עַד שֶׁאֲנִי קוֹצֵץ אֶת כֻּלָּהּ. כָּךְ מִי שֶׁטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה, נְזִיקִין שְׁלשִׁים פְּרָקִים, כֵּלִים שְׁלשִׁים פְּרָקִים. מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר, הֲרֵינִי שׁוֹנֶה שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם שְׁתֵּי הֲלָכוֹת לְמָחָר עַד שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. אָמַר רַבִּי אַמֵּי (משלי כד, ז): רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְכִכָּר תָּלוּי בַּאֲוִירוֹ שֶׁל בַּיִת, מִי שֶׁטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לְהוֹרִיד אֶת זֶה, מִי שֶׁפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְלֹא אַחֵר תְּלָאוֹ, אֶלָּא מֵבִיא שְׁנֵי קָנִים וּמְסַפְּקָן זֶה לָזֶה וּמוֹרִידוֹ. כָּךְ מִי שֶׁטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל חָכָם, מִי שֶׁפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְהוּא לֹא מֵאַחֵר לְמָדָהּ, אֶלָּא הֲרֵינִי לוֹמֵד שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר עַד שֶׁאֲנִי לוֹמֵד אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לִטְרַסְקָל נָקוּב שֶׁשָּׂכַר בְּעָלָיו פּוֹעֲלִים לְמַלֹאתוֹ, מִי שֶׁטִּפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר, מָה אֲנִי מוֹעִיל, מַכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָּזוֹ, מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר, וְלֹא שְׂכַר כָּל חָבִית וְחָבִית אֲנִי נוֹטֵל. כָּךְ מִי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר מָה אֲנִי מוֹעִיל לִלְמֹד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ, מִי שֶׁהוּא פִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר וְלֹא שְׂכַר יְגִיעָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן. אָמַר רַבִּי זְעִירָא אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן קוֹצִין בַּתּוֹרָה, תַּלְתַּלֵּי תַּלְתַּלִּים, הֵן יְכוֹלִין לְהַחְרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ תֵּל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יז): וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בַּר חֲגַאי [בשם] רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, קְרוֹבָה [קרובץ] אִם מִתְכַּנְסִים כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַלְבִּין כָּנָף אֶחָד שֶׁל עוֹרֵב אֵינָן יְכוֹלִין, כָּךְ אִם מִתְכַּנְסִים כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לַעֲקֹר דָּבָר אֶחָד מֵהַתּוֹרָה אֵינָן יְכוֹלִין, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִשְׁלֹמֹה, עַל יְדֵי שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה עָלָה קַטֵיגוֹרוֹ, וּמִי קִטְרְגוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר יוּ"ד שֶׁל יַרְבֶּה קִטְרְגוֹ. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה עָלָה וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲקָרַנִי שְׁלֹמֹה וַעֲשָׂאַנִי פְּלַסְתֵּר, שֶׁכָּל דְּיָתֵיקֵי שֶׁשְּׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דְּבָרִים בְּטֵלִין הֵימֶנָּה כֻּלָּהּ בְּטֵלָה, וַהֲרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר יו"ד מִמֶּנִּי, כְּתִיב (דברים יז, יז): וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְהִרְבָּה לוֹ. (דברים יז, טז): לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְהִרְבָּה לוֹ סוּסִים. לֹא יַרְבֶּה לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, וְהִרְבָּה לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צֵא לְךָ, הֲרֵי שְׁלֹמֹה בָּטֵל וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בוֹ, וְיו"ד מִמְךָ אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר יו"ד שֶׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁמָהּ שֶׁל שָׂרָה, חֲלָקוֹ לִשְׁנַיִם חֶצְיוֹ לְאַבְרָהָם וְחֶצְיוֹ לְשָׂרָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה יו"ד שֶׁל שָׂרָה עָלְתָה וְנִשְׁתַּטְחָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲקַרְתַּנִי מִשְּׁמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ צַדֶּקֶת. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צֵא, לְשֶׁעָבַר הָיִית בִּשְׁמָהּ שֶׁל נְקֵבָה בְּסוֹפָהּ שֶׁל תֵּבָה, אֲבָל עַכְשָׁיו הֲרֵינִי נוֹתְנֵךְ בִּשְׁמוֹ שֶׁל זָכָר בְּרֹאשָׁהּ שֶׁל תֵּבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יג, טז): וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ. (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, אִם אַתְּ עוֹשֶׂה דָּלֶ"ת רֵי"שׁ, אַתָּה מַחְרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. (שמות לד, יד): כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה רֵי"שׁ דָּלֶ"ת, נִמְצָא אַתְּ מַחְרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. (ויקרא כב, לב): וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה חֵי"ת ה"א נִמְצָא מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה הֵ"א חֵי"ת אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. (ירמיה ה, יב): כִּחֲשׁוּ בַּה', אִם אַתָּה עוֹשֶׂה בֵּי"ת כָּ"ף מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. (הושע ה, ז): בַּה' בָּגָדוּ, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה בֵּי"ת כָּ"ף, אַתָּה מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם. (שמואל א ב, ב): אֵין קָדוֹשׁ כַּה', אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כָּ"ף בֵּי"ת אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. (שמואל א ב, ב): כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, אָמַר רַב אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כֹּלָּה בָּלֶה וְאַתְּ לֵית בָּלֶה, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, אֵין לְבַלּוֹתֶךָ. | |
|
| 15. Palestinian Talmud, Sanhedrin, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, e)pharaohs daughter one of those who led solomon astray Found in books: Cohen (2010) 380 |
| 16. Palestinian Talmud, Avodah Zarah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, e)pharaohs daughter one of those who led solomon astray Found in books: Cohen (2010) 380 |
17. Babylonian Talmud, Shabbat, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, e)pharaohs daughter one of those who led solomon astray Found in books: Cohen (2010) 380| 56b. עבדך וירגל בעבדך אל אדוני המלך ואדוני המלך כמלאך האלהים ועשה הטוב בעיניך ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה ויאמר מפיבשת אל המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום אל ביתו אמר לו אני אמרתי מתי תבא בשלום ואתה עושה לי כך לא עליך יש לי תרעומות אלא על מי שהביאך בשלום,היינו דכתיב (דברי הימים א ח, לד) ובן יהונתן מריב בעל וכי מריב בעל שמו והלא מפיבשת שמו אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו יצתה בת קול ואמרה לו נצא בר נצא נצא הא דאמרן בר נצא דכתיב (שמואל א טו, ה) ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל אמר רבי מני על עסקי נחל,אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר דוד למפיבשת אתה וציבא תחלקו את השדה יצתה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה,אמר רב יהודה אמר רב אילמלי לא. קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל ע"ז ולא גלינו מארצנו:,אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר (מלכים א יא, ד) ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דוד אביו כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מיחטא נמי לא חטא,אלא מה אני מקיים (מלכים א יא, ד) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ההיא כרבי נתן דר' נתן רמי כתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו והכתיב כלבב דוד אביו כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מיחטא נמי לא חטא הכי קאמר ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא הלך,והכתיב (מלכים א יא, ז) אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב שבקש לבנות ולא בנה,אלא מעתה (יהושע ח, ל) אז יבנה יהושע מזבח לה' שבקש לבנות ולא בנה אלא דבנה הכא נמי דבנה,אלא כדתניא רבי יוסי אומר (מלכים ב כג, יג) ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחה אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרות שקוץ צדונים וגו',אפשר בא אסא ולא ביערם יהושפט ולא ביערם עד שבא יאשיה וביערם והלא כל ע"ז שבארץ ישראל אסא ויהושפט ביערום אלא מקיש ראשונים לאחרונים מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי,והכתיב (מלכים א יא, ו) ויעש שלמה הרע בעיני ה' אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא,אמר רב יהודה אמר שמואל נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לדבר אחר ואל יכתב בו ויעש הרע בעיני ה',אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לעבודה זרה פלונית וכך עושים לע"ז פלונית ולא מיחה בה,אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול [של רומי],במתניתא תנא אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד וזהו איטליאה של יון:,א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר יאשיהו חטא אינו אלא טועה שנאמר (מלכים ב כב, ב) ויעש הישר בעיני ה' וילך בכל דרך דוד אביו אלא מה אני מקיים (מלכים ב כג, כה) וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב וגו',שכל דין שדן מבן שמנה עד שמנה עשרה החזירן להן שמא תאמר נטל מזה ונתן לזה תלמוד לומר בכל מאודו שנתן להם משלו,ופליגא דרב דאמר רב אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו ואחד בדורנו ומנו אבא אבוה דרבי ירמיה בר אבא ואמרי לה אחא אחוה דאבא אבוה דרב ירמיה בר אבא דאמר מר רבי אבא ואחא אחי הוו,אמר רב יוסף ועוד אחד בדורנו ומנו עוקבן בר נחמיה ריש גלותא והיינו. נתן דצוציתא אמר רב יוסף הוה יתיבנא בפירקא והוה קא מנמנם וחזאי בחילמא דקא פשט ידיה וקבליה:, br br big strongהדרן עלך במה בהמה /strong /big br br | |
|
18. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Cohen (2010) 378, 380| 21b. על הייחוד ועל הפנויה,יחוד דאורייתא הוא דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק רמז לייחוד מן התורה מניין שנאמר (דברים יג, ז) כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה,אלא אימא גזרו על ייחוד דפנויה,(מלכים א א, ה) ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב יהודה אמר רב מלמד שביקש להולמו ולא הולמתו,(מלכים א א, ה) ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו מאי רבותא אמר רב יהודה אמר רב כולן נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים היו:, big strongמתני׳ /strong /big לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד אלא כדי ליתן אספניא וכותב לו ס"ת לשמו יוצא למלחמה מוציאה עמה נכנס הוא מכניסה עמו יושב בדין היא עמו מיסב היא כנגדו שנאמר (דברים יז, יט) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:, big strongגמ׳ /strong /big תנו רבנן (דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים יכול אפילו כדי מרכבתו ופרשיו תלמוד לומר לו לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי רכבו ופרשיו הא מה אני מקיים סוסים סוסים הבטלנין מניין שאפילו סוס א' והוא בטל שהוא בלא ירבה ת"ל (דברים יז, טז) למען הרבות סוס,וכי מאחר דאפילו סוס אחד והוא בטל קאי בלא ירבה סוסים למה לי לעבור בל"ת על כל סוס וסוס,טעמא דכתב רחמנא לו הא לאו הכי ה"א אפילו כדי רכבו ופרשיו נמי לא לא צריכא לאפושי:,וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי ליתן אספניא: ת"ר (דברים יז, יז) וכסף וזהב לא ירבה לו יכול אפילו כדי ליתן אספניא ת"ל לו לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי ליתן אספניא,טעמא דכתב רחמנא לו הא לאו הכי הוה אמינא אפילו כדי ליתן אספניא נמי לא לא צריכא להרווחה,השתא דאמרת לו לדרשה (דברים יז, יז) לא ירבה לו נשים מאי דרשת ביה למעוטי הדיוטות,רב יהודה רמי כתיב (מלכים א ה, ו) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבתו וכתיב (דברי הימים ב ט, כה) ויהי לשלמה ארבעת אלפים (ארוות) סוסים הא כיצד אם ארבעים אלף איצטבלאות היו כל אחד ואחד היו בו ד' אלפים ארוות סוסים ואם ד' אלפים איצטבלאות היו כל אחד ואחד היו בו ארבעים אלף ארוות סוסים,(רבי) יצחק רמי כתיב (דברי הימים ב ט, כ) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה וכתיב (מלכים א י, כז) ויתן) שלמה את הכסף בירושלים כאבנים לא קשיא כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה,אמר רבי יצחק בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שירטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי,ואמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם כתיב (דברים יז, יז) לא ירבה לו נשים אמר שלמה אני ארבה ולא אסור וכתיב (מלכים א יא, ד) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו,וכתיב (דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב וכתיב (מלכים א י, כט) ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו':,וכותב ספר תורה לשמו: תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו,אמר (רבא) אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו שנאמר (דברים לא, יט) ועתה כתבו לכם את השירה איתיביה אביי וכותב לו ספר תורה לשמו שלא יתנאה בשל אחרים מלך אין הדיוט לא,לא צריכא לשתי תורות וכדתניא (דברים יז, יח) וכתב לו את משנה וגו' כותב לשמו שתי תורות אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו,אותה שיוצאה ונכנסת עמו (עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט) אינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא שנאמר (דברים יז, יט) והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקראות בו,אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי,מאן הדיוטות אמר רב חסדא כותאי מאי כתב עברית אמר רב חסדא כתב ליבונאה,תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא (לא) קדמו משה במשה הוא אומר (שמות יט, ג) ומשה עלה אל האלהים בעזרא הוא אומר (עזרא ז, ו) הוא עזרא עלה מבבל מה עלייה האמור כאן תורה אף עלייה האמור להלן תורה,במשה הוא אומר (דברים ד, יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים בעזרא הוא אומר (עזרא ז, י) כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' (אלהיו) ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו נשתנה על ידו הכתב שנאמר | 21b. b about seclusion, /b that a man should not be secluded with women who are forbidden to him, b and about a single woman. /b ,The Gemara objects: b Seclusion /b with a woman forbidden by familial ties b is /b prohibited b by Torah /b law, and was not a rabbinic decree issued in the time of David. b As Rabbi Yoḥa says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: From where /b is there b an allusion to /b the i halakha /i that b seclusion /b is forbidden b by Torah /b law? b As it is stated: “If your brother, the son of your mother, entices you” /b (Deuteronomy 13:7). One can ask: b But does the son of a mother entice, and does the son of a father not entice? /b Why mention only the son of a mother? b Rather, /b this verse serves b to tell you /b that only b a son /b may b be secluded with his mother. /b Sons are frequently with their mother, and two half-brothers of one mother consequently have the opportunity to grow close to one another. b But another /b individual b may not be secluded with those with whom relations are forbidden by the Torah, /b including a stepmother. Therefore, half-brothers of one father spend less time together.,Since seclusion, then, is prohibited by Torah law, how did Rav say that it was prohibited by a decree issued in King David’s time? b Rather, say /b that b they decreed against seclusion /b of a man b with a single woman, /b to prevent occurrences like that of Amnon and Tamar.,Apropos Amnon, the Gemara cites traditions about another son of David: b “Now Adonijah, son of Haggith, exalted himself, saying: I will be king” /b (I Kings 1:5). b Rav Yehuda says /b that b Rav says: /b The term “exalted himself” b teaches that he sought /b for the monarchy b to fit him, but it did not fit him. /b ,The verse continues: b “And he prepared for himself chariots and riders and fifty people to run before him” /b (I Kings 1:5). The Gemara asks: b What is the novelty /b of these actions, since other wealthy people do the same, even if they are not the sons of kings, with designs on the throne? b Rav Yehuda says /b that b Rav says: /b What was unique was that the runners b all had /b their b spleens removed and had the soles of their feet hollowed, /b removing the flesh of their feet, and these two procedures enhanced their speed., strong MISHNA: /strong The king b “shall not accumulate many horses for himself” /b (Deuteronomy 17:16), but b only /b enough b for his chariot /b in war and in peace. b “Neither shall he greatly accumulate silver and gold for himself” /b (Deuteronomy 17:17), but b only enough to provide /b his b soldiers’ sustece [ i aspanya /i ]. And /b the king b writes himself a Torah scroll for his sake, /b as stipulated in Deuteronomy 17:18. When b he goes out to war, he brings it out with him. /b When b he comes in /b from war, b he brings it in with him. /b When b he sits in judgment, it is with him. /b When b he reclines /b to eat, b it is opposite him, as it is stated: “And it shall be with him and he shall read it all the days of his life” /b (Deuteronomy 17:19)., strong GEMARA: /strong b The Sages taught /b in a i baraita /i with regard to the verse: b “He shall not accumulate many horses [ i susim /i ] for himself /b nor return the people to Egypt for the sake of accumulating horses [ i sus /i ]” (Deuteronomy 17:16): One b might /b have thought that he shall not have b even /b enough horses b for his chariot and riders. /b Therefore, b the verse states: “For himself,” /b teaching that only if the horses are b for himself, /b for personal pleasure, b he shall not accumulate /b them, b but he may accumulate /b horses b for his chariot and riders. How, then, do I realize /b the meaning of b “horses [ i susim /i ]” /b in the verse? It is referring to b idle horses, /b which serve no purpose other than glorifying the king. b From where /b is it derived b that even /b if the king has b one horse that is idle, that he /b transgresses b “he shall not accumulate”? The verse states: “For the sake of accumulating horses [ i sus /i ],” /b with the term for horses written in the singular.,The Gemara asks: b But once /b the verse taught b that even one horse that is idle stands /b to be included in the prohibition of b “he shall not accumulate,” why do I /b need the plural form b “horses” /b in the first clause of the verse? The Gemara responds: Its purpose is b to /b teach that a king would b transgress /b the b prohibition /b an additional time b for each and every /b idle b horse. /b ,The Gemara questions this ruling: The specific b reason /b for limiting the prohibition to idle horses is b that the Merciful One writes: /b “He shall not accumulate b for himself,” /b which indicates, b consequently, /b that if the Torah had b not /b written b this, I would say /b that b even /b enough horses b for his chariot and riders /b are b not /b permitted; and this is unreasonable, since the king needs an army. The Gemara responds: b No, /b the term “for himself” is b necessary /b to teach that it is permitted for the king b to add /b a reasonable number of horses beyond the necessary minimum, and it is only strictly personal use that is prohibited.,The mishna teaches: b “Neither shall he greatly accumulate silver and gold for himself” /b (Deuteronomy 17:17), but b only enough to provide /b his b soldiers’ sustece. The Sages taught /b in a i baraita /i : From the command b “neither shall he greatly accumulate silver and gold for himself,” /b one b might /b have thought that he should not have b even enough to provide /b his b soldiers’ sustece. /b To counter this, b the verse states: “For himself,” /b teaching that only if the silver and gold is b for himself, /b for personal pleasure, b he shall not accumulate /b it, b but he may accumulate enough /b silver and gold b to provide /b his b soldiers’ sustece. /b ,The Gemara questions this ruling: The specific b reason /b for limiting the prohibition to personal wealth accumulation is b that the Merciful One writes: /b “Neither shall he greatly accumulate silver and gold b for himself,” /b which indicates, b consequently, /b that if the Torah had b not /b written b this, I would say /b that it b is not /b permitted for the king to accumulate b even enough /b silver and gold b to provide /b his b soldiers’ sustece; /b this is unreasonable, since the king needs an army. The Gemara responds: b No, /b the term “for himself” is b necessary /b to teach that the king is permitted b to /b allow for b a liberal appropriation /b to the military budget, so that the army has a comfortable ficial cushion.,The Gemara asks: b Now that you have said /b that the term b “for himself” /b in the verse is stated b for /b the purpose of b a derivation /b for practical i halakha /i , which limits and narrows the verse’s scope, b what do you derive from /b the next phrase in the verse: b “He shall not add many wives for himself”? /b The Gemara answers: That usage of “for himself” serves b to exclude ordinary /b people, to specify that only the king is restricted from having many wives, but a civilian may marry as many women as he wants, provided he can support them ficially.,§ b Rav Yehuda raises a contradiction: It is written /b in one verse: b “And Solomon had forty thousand stalls of horses for his chariots” /b (I Kings 5:6), b and it is written /b in another verse: b “And Solomon had four thousand stalls for horses /b and chariots” (II Chronicles 9:25). b How /b can b these /b texts be reconciled? b If there were forty thousand large stables [ i itztablaot /i ], each and every one /b of them b had in it four thousand stalls, /b or rows, b for horses. And /b alternatively, b if there were four thousand large stables, each and every one had in it forty thousand stalls for horses. /b Therefore the two verses are reconciled., b Rabbi Yitzḥak raises a contradiction: It is written /b in one verse: b “Silver was not worth anything in the days of Solomon” /b (II Chronicles 9:20), b and it is written /b in another verse: b “And the king made silver in Jerusalem as stones” /b (I Kings 10:27), i.e., gems. The Gemara responds: It is b not difficult: Here, /b where silver was worthless, this was b before Solomon /b sinfully b married Pharaoh’s daughter. There, /b where the silver was valuable, this was b after Solomon married Pharaoh’s daughter. /b , b Rabbi Yitzḥak says: When Solomon married Pharaoh’s daughter, /b the angel b Gabriel descended /b from Heaven b and implanted a pole in the sea. And /b it gradually b raised up a sandbar [ i sirton /i ] /b around it, creating new, dry land, b and on it the great city of Rome was built. /b This shows that the beginning of the Jewish people’s downfall to Rome came with Solomon’s marriage to Pharaoh’s daughter., b And Rabbi Yitzḥak says: For what /b reason b were the rationales of Torah /b commandments b not revealed? /b It was b because the rationales of two verses were revealed, /b and b the greatest in the world, /b King Solomon, b failed in /b those matters. b It is written /b with regard to a king: b “He shall not add many wives for himself, /b that his heart should not turn away” (Deuteronomy 17:17). b Solomon said: I will add many, but I will not turn away, /b as he thought that it is permitted to have many wives if one is otherwise meticulous not to stray. b And /b later, b it is written: “For it came to pass, when Solomon was old, that his wives turned away his heart /b after other gods” (I Kings 11:4)., b And it is /b also b written: /b “Only b he shall not accumulate many horses for himself /b nor return the people to Egypt for the sake of accumulating horses” (Deuteronomy 17:16), b and Solomon said: I will accumulate many, but I will not return. And it is written: “And a chariot /b came up b and went out of Egypt for six /b hundred shekels of silver” (I Kings 10:29), teaching that not only did Solomon violate the Torah, but he also failed in applying the rationale given for its commandments. This demonstrates the wisdom in the Torah’s usual silence as to the rationale for its mitzvot, as individuals will not mistakenly rely on their own wisdom to reason that the mitzvot are inapplicable in some circumstances.,§ The mishna teaches that the king b writes a Torah scroll for his sake. /b The Sages b taught /b in a i baraita /i ( i Tosefta /i 4:4): The king fulfills the mitzva b provided that he does not beautify himself with /b the Torah scroll b of his ancestors /b for this purpose, i.e., he must write his own scroll., b Rava says: /b With regard to the mitzva for every Jew to write himself a Torah scroll, b even if a person’s ancestors left him a Torah scroll, /b it is b a mitzva to write /b a scroll b of one’s own, as it is stated: “Now, therefore, write for yourselves /b this b song /b and teach it to the children of Israel” (Deuteronomy 31:19). b Abaye raised an objection to him /b from a i baraita /i concerning the king’s Torah scroll: b And he writes himself a Torah scroll for his sake, so that he does not beautify himself with /b the Torah scroll b of others. /b Read precisely, this indicates that b a king, yes, /b he is included in the i halakha /i not to have a scroll inherited from his ancestors suffice, but b an ordinary /b person is b not. /b ,The Gemara dismisses Abaye’s objection: b No, /b the ruling of that i baraita /i is b necessary /b to teach that the king is commanded to write b two Torah /b scrolls; he writes one scroll as does any Jew, and he writes an additional scroll because he is king. b And /b this is b as it is taught /b in a i baraita /i : The verse states: b “That he shall write for himself a second /b Torah in a scroll, out of that which is before the priests the Levites” (Deuteronomy 17:18). This teaches that b he writes for his sake two Torah /b scrolls, b one that goes out and comes in with him /b at all times, b and one that is placed in his treasury. /b ,The i baraita /i continues: With regard to b the one that goes out and comes in with him, he makes it /b very small, b like an amulet, and he hangs /b it b on his arm, as it is stated: “I have set the Lord always before me; He is at my right hand, that I shall not be moved” /b (Psalms 16:8). This alludes to the small Torah scroll that is always on his right hand. b He does not go into the bathhouse with it, nor into the bathroom, as it is stated: “And it shall be with him and he shall read from it” /b (Deuteronomy 17:19), meaning, it shall remain in b a place that is appropriate for reading from it. /b ,§ b Mar Zutra says, and some say /b that it is b Mar Ukva /b who says: b Initially, /b the b Torah was given to the Jewish people in i Ivrit /i script, /b the original form of the written language, b and the sacred tongue, /b Hebrew. b It was given to them again in the days of Ezra in i Ashurit /i script and /b the b Aramaic tongue. The Jewish people selected i Ashurit /i script and the sacred tongue /b for the Torah scroll b and left i Ivrit /i script and /b the b Aramaic tongue for the commoners. /b ,The Gemara asks: b Who are /b these b commoners? Rav Ḥisda said: The Samaritans [ i Kutim /i ]. /b The Gemara asks: b What is i Ivrit /i script? Rav Ḥisda says: i Libona’a /i script. /b , b It is taught /b in a i baraita /i ( i Tosefta /i 4:5): b Rabbi Yosei says: Ezra was suitable, /b given his greatness, b for /b the b Torah to be given by him to the Jewish people, had Moses not come first /b and received the Torah already. b With regard to Moses /b the verse b states: “And Moses went up to God” /b (Exodus 19:3), and b with regard to Ezra /b the verse b states: “This Ezra went up from Babylon /b and he was a ready scribe in the Torah of Moses, which the Lord, the God of Israel, had given” (Ezra 7:6). b Just as /b the b going up stated here, /b with regard to Moses, is for the b Torah, /b which he received from God and transmitted to the Jewish people, b so too, /b the b going up stated there, /b with regard to Ezra, is for the b Torah, /b as he taught Torah to the Jewish people and was suitable to have originally merited to give it.,The i baraita /i continues: b With regard to Moses /b the verse b states: “And the Lord commanded me at that time to teach you statutes and ordices” /b (Deuteronomy 4:14), and b with regard to Ezra /b the verse b states: “For Ezra had set his heart to seek the Torah of the Lord his God and to do it and to teach in Israel statutes and ordices” /b (Ezra 7:10). b And even though /b the b Torah was not given /b literally b by him, the script /b of the Torah b was changed by him, as it is stated: /b |
|
19. Babylonian Talmud, Niddah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, e)pharaohs daughter one of those who led solomon astray Found in books: Cohen (2010) 380| 70b. שחיטתו בצפון וטעון מתנת בהונות וסמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק ונאכל לזכרי כהונה ליום ולילה,ולא הודו לו חכמים לר' שמעון מפני שמביא קדשים לבית הפסול,שמואל סבר לה כרבי שמעון בחדא ופליג עליה בחדא,שלשה דברי אגדה כתוב אחד אומר (יחזקאל יח, לב) כי לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר (שמואל א ב, כה) כי חפץ ה' להמיתם כאן בעושין תשובה כאן בשאין עושין תשובה,כתוב אחד אומר {דברים י } כי לא ישא פנים ולא יקח שוחד וכתוב אחד אומר (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין,כתוב אחד אומר (תהלים קלב, יג) כי בחר ה' בציון וכתוב אחד אומר (ירמיהו לב, לא) כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה,שלשה דברי בורות אשתו של לוט מהו שתטמא אמר להם מת מטמא ואין נציב מלח מטמא,בן שונמית מהו שיטמא אמר להן מת מטמא ואין חי מטמא,מתים לעתיד לבא צריכין הזאה שלישי ושביעי או אין צריכין אמר להן לכשיחיו נחכם להן איכא דאמרי לכשיבא משה רבינו עמהם,שלשה דברי דרך ארץ מה יעשה אדם ויחכם אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר (משלי ב, ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה,תני ר' חייא משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו ומשגר לאוהביו ממה שלפניו,מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגיא,מה יעשה אדם ויתעשר אמר להן ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר (חגי ב, ח) לי הכסף ולי הזהב,מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגי,מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים אמר להם ישא אשה ההוגנת לו | 70b. that b its slaughter /b must be performed b in the north /b of the Temple courtyard, as in the case of a guilt offering, b and /b it b requires placement /b of the blood on the right b thumb and /b right b big toe /b and right earlobe of the leper, as described in Leviticus 14:14, b and /b it requires b placing hands /b on the head of the animal, b and /b the accompanying wine b libations and waving of the breast and thigh, /b like a peace offering. b And it is eaten by males of the priesthood for /b one b day and /b the following b night, /b like a guilt offering, rather than for two days, like a peace offering., b But the Rabbis did not concede to Rabbi Shimon, because /b they hold that he thereby b brings sacrificial /b animals b to a situation /b where the time that they may be eaten is restricted, thereby increasing b the /b likelihood of b disqualification, /b as it might be a peace offering, which may be eaten for two days and one night.,The Gemara answers that b Shmuel holds in accordance with /b the opinion of b Rabbi Shimon with regard to one /b i halakha /i , i.e., that it is not the guilt offering that fixes whether the leper must bring the offerings of a wealthy person or a destitute person, b but he disagrees with him with regard to one /b other i halakha /i , as he does not permit such a stipulation in the case of a guilt offering.,The Gemara details the b three matters of i aggada /i /b that the sages of Alexandria asked Rabbi Yehoshua. b One verse states: “For I have no pleasure in the death of him that dies, /b says the Lord God; but turn yourselves, and live” (Ezekiel 18:32). b And one verse states, /b with regard to the sons of Eli the High Priest, who did not pay attention to the reproof of their father: “If one man sins against another, God shall judge him; but if a man sins against the Lord, who shall pray for him? But they did not listen to the voice of their father, b because the Lord desired to kill them” /b (I Samuel 2:25). Rabbi Yehoshua replied to them: b Here, /b the verse in Ezekiel is referring to a case b where /b the sinners b repent, /b whereas b there, /b the verse in Samuel is speaking of a case b where /b the sinners b do not repent. /b ,The sages of Alexandria also asked the following: b One verse states: “For /b the Lord your God, He is God of gods, and Lord of lords, the great God, the mighty, and the awful, b Who shows no favor nor takes graft” /b (Deuteronomy 10:17), b and one verse states: “The Lord shall show favor to you /b and give you peace” (Numbers 6:26). How can this contradiction be resolved? Rabbi Yehoshua replied to them: b Here, /b the verse in Numbers is dealing with the time b before /b one’s b sentence /b is issued, when God shows favor and forgives; b there, /b the verse in Deuteronomy is referring to b after /b the b sentence /b has been issued, when He no longer forgives.,The sages of Alexandria further asked: b One verse states: “For the Lord has chosen Zion; /b He has desired it for His dwelling place” (Psalms 132:13), b and one verse states: “For this city has been to Me a provocation of My anger and of My fury from the day that they built it until this day, /b so that I should remove it from before My face” (Jeremiah 32:31). Rabbi Yehoshua replied to them: b Here, /b the verse in Psalms is referring to the time b before Solomon married Pharaoh’s daughter /b (see I Kings 3:1), whereas b there, /b the verse in Jeremiah is speaking of the time b after Solomon married Pharaoh’s daughter. /b ,The Gemara lists the b three matters of ignorance /b that the sages of Alexandria asked Rabbi Yehoshua. b What is /b the i halakha /i with regard to b the wife of Lot, /b who was turned into a pillar of salt as she fled from the city of Sodom (Genesis 19:26), in terms of whether b she transmits ritual impurity /b as a corpse? Rabbi Yehoshua b said to them: A corpse transmits ritual impurity, but a pillar of salt, /b even if it was formerly a person, b does not impart ritual impurity. /b ,The sages of Alexandria also asked Rabbi Yehoshua: b What is /b the i halakha /i with regard to b the son of the Shunammite /b woman, who died and was brought to life by Elisha (II Kings 4:33–36), in terms of whether b he transmits ritual impurity /b as a corpse? Rabbi Yehoshua b said to them: A corpse transmits ritual impurity, but a living /b person b does not transmit ritual impurity, /b even if he had been dead temporarily.,The sages of Alexandria also asked Rabbi Yehoshua: With regard to b the dead /b who will be resurrected b in the future, /b will they b require sprinkling /b with ashes of the red heifer on the b third and seventh /b days, like one who is purified after coming into contact with a corpse, b or /b will b they not require /b that sprinkling? Rabbi Yehoshua b said to them: When they come to life, we will be clever for them /b and clarify the i halakha /i . b There are /b those b who say /b that Rabbi Yehoshua said to them: b When Moses our teacher comes with them, /b he will tell us the correct i halakha /i .,The sages of Alexandria also asked Rabbi Yehoshua b three matters of behavior: What /b should b a person do to become wise? /b Rabbi Yehoshua b said to them: /b He should b increase /b his time spent b sitting /b in the study house b and minimize /b his dealings b in merchandise. /b The sages of Alexandria b said /b to Rabbi Yehoshua: b Many /b people b have done so, and /b it b did not help them /b to acquire wisdom. Rabbi Yehoshua responded: b Rather, they should pray for mercy /b to receive wisdom b from the One to Whom wisdom belongs, as it is stated: “For the Lord gives wisdom; out of His mouth comes knowledge and discernment” /b (Proverbs 2:6).,With regard to the subject of wisdom, b Rabbi Ḥiyya teaches a parable of a flesh-and-blood king who prepared a feast for his servants. /b The servants eat the food placed before them, b but /b in addition b he sends /b some b of /b the food b that is before him to those he loves. /b Similarly, God sends some of His wisdom to those He loves, as the verse states: “For the Lord gives wisdom.”,The Gemara asks: Since the path to wisdom is through prayer, b what is /b Rabbi Yehoshua b teaching us /b when he says that one should increase his time spent sitting and studying? The Gemara answers that Rabbi Yehoshua is teaching b that this, /b prayer, b without that, /b sitting and learning, b does not suffice. /b ,The sages of Alexandria asked: b What /b should b a person do to become wealthy? /b Rabbi Yehoshua b said to them: /b He should b increase /b his time involved in b merchandise and conduct his business faithfully. /b The sages of Alexandria b said /b to Rabbi Yehoshua: b Many /b people b have done so, and /b it b did not help them /b become rich. Rabbi Yehoshua replied: b Rather, they should pray for mercy /b to receive wisdom b from the One to Whom wealth belongs, as it is stated: “Mine is the silver, and Mine the gold, /b says the Lord of hosts” (Haggai 2:8).,The Gemara asks: Since the path to wealth is through prayer, b what is /b Rabbi Yehoshua b teaching us /b when he says that one should increase his time spent involved in merchandise and conduct his business faithfully? Once again, the Gemara answers: Rabbi Yehoshua is teaching b that this, /b prayer, b without that, /b being involved in honest business, b does not suffice. /b ,The sages of Alexandria further asked: b What /b should b a person do to have male children? /b Rabbi Yehoshua b said to them: /b He should b marry a woman who is fit for him /b |
|
20. Anon., Exodus Rabbah, 6.1 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, c) solomons polygamy condemned •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, d) solomons intermarriage condemned Found in books: Cohen (2010) 378| 6.1. וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ב, יב): וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ, הַפָּסוּק הַזֶּה נֶאֱמַר עַל שְׁלֹמֹה וְעַל משֶׁה, עַל שְׁלֹמֹה כֵּיצַד, כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל נָתַן בָּהּ מִצְווֹת עֲשֵׂה וּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְנָתַן לַמֶּלֶךְ מִקְצַת מִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז, טז): לֹא יַרְבֶּה לוֹ סוּסִים וְכֶסֶף וְזָהָב וגו' וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ, עָמַד שְׁלֹמֹה וְהֶחְכִּים עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לָמָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁלֹא יָסוּר לְבָבוֹ אֲנִי אַרְבֶּה וְלִבִּי לֹא יָסוּר. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָלְתָה יו"ד שֶׁבְּיַרְבֶּה וְנִשְׁתַּטְחָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרָה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים לֹא כָךְ אָמַרְתָּ אֵין אוֹת בְּטֵלָה מִן הַתּוֹרָה לְעוֹלָם, הֲרֵי שְׁלֹמֹה עוֹמֵד וּמְבַטֵּל אוֹתִי, וְשֶׁמָּא הַיּוֹם יְבַטֵּל אַחַת וּלְמָחָר אַחֶרֶת עַד שֶׁתִּתְבַּטֵּל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלֹמֹה וְאֶלֶף כַּיּוֹצֵא בּוֹ יִהְיוּ בְּטֵלִין וְקוֹצָה מִמֵּךְ אֵינִי מְבַטֵּל. וּמִנַּיִן שֶׁבִּטֵּל אוֹתָה מִן הַתּוֹרָה וְחָזַר לַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, טו): שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ. וְהֵיכָן חָזַר (במדבר יג, טז): וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ. וּשְׁלֹמֹה שֶׁהִרְהֵר לְבַטֵּל אוֹת מִן הַתּוֹרָה מַה כְּתִיב בּוֹ (משלי ל, א): דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה, שֶׁאִגֵר דִּבְרֵי תוֹרָה וֶהֱקִיאָן. (משלי ל, א): נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל, דָּבָר זֶה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים, לֹא אָמַר לוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל: לֹא יָסוּר לְבָבוֹ. (משלי ל, א): לְאִיתִיאֵל, שֶׁאָמַר אִתִּי אֵל, וְאֻכָל, מַה כְּתִיב בֵּיהּ (מלכים א יא, ד): וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי נוֹחַ לוֹ לִשְׁלֹמֹה שֶׁיְהֵא גוֹרֵף בִּיבִין שֶׁלֹא נִכְתַּב עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה, וּלְכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה עַל עַצְמוֹ (קהלת ב, יב): וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת, אָמַר שְׁלֹמֹה מַה שֶּׁהָיִיתִי מַחְכִּים עַל דִּבְרֵי תוֹרָה וְהָיִיתִי מַרְאֶה לְעַצְמִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ דַּעַת הַתּוֹרָה, וְאוֹתוֹ הַבִּינָה וְאוֹתוֹ הַדַּעַת, שֶׁל הוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת הָיוּ. לָמָּה, כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ, מִי הוּא שֶׁיִּהְיֶה רַשַּׁאי לְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָיו וּגְזֵרוֹתָיו שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם חֲצוּבִים מִלְּפָנָיו, שֶׁכָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁיּוֹצֵא מִלְּפָנָיו טֶרֶם הוּא נִמְלַךְ בַּפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּמוֹדִיעַ לָהֶם הַדָּבָר כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ וְיָעִידוּ כֻּלָּן כִּי דִּינוֹ דִּין אֱמֶת וּגְזֵרוֹתָיו אֱמֶת וְכָל דְּבָרָיו בְּהַשְׂכֵּל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ל, ה): כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה, וְאוֹמֵר (דניאל ד, יד): בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמָא, שֶׁלְּפִי שֶׁהִרְהַרְתִּי אַחַר מַעֲשָׂיו נִכְשַׁלְתִּי, כֵּיצַד נֶאֱמַר עַל משֶׁה לְפִי שֶׁכְּבָר הוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שֶׁלֹא יַנִּיחַ אוֹתָם פַּרְעֹה לֵילֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, יט): וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ, וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ, וּמשֶׁה לֹא שָׁמַר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶלָּא בָּא לְהִתְחַכֵּם עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִתְחִיל אוֹמֵר: ה' לָמָּה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, הִתְחִיל לָדוּן לְפָנָיו [כמו שכתוב למעלה]. וְעַל זֶה נֶאֱמַר שֶׁאוֹתָהּ חָכְמָה וָדַעַת שֶׁל משֶׁה שֶׁל הוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת הָיוּ. כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, וְכִי מָה הָיָה לוֹ לְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ, מַה שֶּׁכְּבָר גִּלָּה לוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְחַזֵּק אֶת לִבּוֹ בַּעֲבוּר לַעֲשׂוֹת לוֹ דִּין תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱבִידָם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה, וְעַל דָּבָר זֶה בִּקְּשָׁה מִדַּת הַדִּין לִפְגֹּעַ בְּמשֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה, וּלְפִי שֶׁנִּסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבִּשְׁבִיל צַעַר יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר כֵּן חָזַר וְנָהַג עִמּוֹ בְּמִדַּת רַחֲמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'. | |
|
| 21. Anon., Lexicon Artis Grammaticae (E Cod. Coislin. 345), 12.5, 19.2 Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, d) solomons intermarriage condemned •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, e)pharaohs daughter one of those who led solomon astray •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, c) solomons polygamy condemned Found in books: Cohen (2010) 378, 379 |
| 22. Anastasius of Sinai, Praef., 61 Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, a) marriage to pharaohs daughter as glorious achievement •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, c) solomons polygamy condemned Found in books: Cohen (2010) 377 |
| 23. Anon., Midrash On Song of Songs, 1.6 Tagged with subjects: •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives •intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, e)pharaohs daughter one of those who led solomon astray Found in books: Cohen (2010) 380 |
