1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 26.3 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •imagery, missionary Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 218| 26.3. "וּבָאתָ אֶל־הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי־בָאתִי אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ׃", | 26.3. "And thou shalt come unto the priest that shall be in those days, and say unto him: ‘I profess this day unto the LORD thy God, that I am come unto the land which the LORD swore unto our fathers to give us.’", |
|
2. Hebrew Bible, Genesis, 17.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •imagery, missionary Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 218| 17.5. "וְלֹא־יִקָּרֵא עוֹד אֶת־שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ׃", | 17.5. "Neither shall thy name any more be called Abram, but thy name shall be Abraham; for the father of a multitude of nations have I made thee.", |
|
3. Hebrew Bible, Daniel, 3.19-3.30 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •imagery, christian missionary Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 113| 3.19. "בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אשתנו [אֶשְׁתַּנִּי] עַל־שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עָנֵה וְאָמַר לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא חַד־שִׁבְעָה עַל דִּי חֲזֵה לְמֵזְיֵהּ׃", 3.21. "בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פטישיהון [פַּטְּשֵׁיהוֹן] וְכַרְבְּלָתְהוֹן וּלְבֻשֵׁיהוֹן וּרְמִיו לְגוֹא־אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא׃", 3.22. "כָּל־קֳבֵל דְּנָה מִן־דִּי מִלַּת מַלְכָּא מַחְצְפָה וְאַתּוּנָא אֵזֵה יַתִּירָא גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא׃", 3.23. "וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ נְפַלוּ לְגוֹא־אַתּוּן־נוּרָא יָקִדְתָּא מְכַפְּתִין׃", 3.24. "אֱדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא תְּוַהּ וְקָם בְּהִתְבְּהָלָה עָנֵה וְאָמַר לְהַדָּבְרוֹהִי הֲלָא גֻבְרִין תְּלָתָא רְמֵינָא לְגוֹא־נוּרָא מְכַפְּתִין עָנַיִן וְאָמְרִין לְמַלְכָּא יַצִּיבָא מַלְכָּא׃", 3.25. "עָנֵה וְאָמַר הָא־אֲנָה חָזֵה גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹא־נוּרָא וַחֲבָל לָא־אִיתַי בְּהוֹן וְרֵוֵהּ דִּי רביעיא [רְבִיעָאָה] דָּמֵה לְבַר־אֱלָהִין׃", 3.26. "בֵּאדַיִן קְרֵב נְבוּכַדְנֶצַּר לִתְרַע אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא עָנֵה וְאָמַר שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד־נְגוֹ עַבְדוֹהִי דִּי־אֱלָהָא עליא [עִלָּאָה] פֻּקוּ וֶאֱתוֹ בֵּאדַיִן נָפְקִין שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מִן־גּוֹא נוּרָא׃", 3.27. "וּמִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא חָזַיִן לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי לָא־שְׁלֵט נוּרָא בְּגֶשְׁמְהוֹן וּשְׂעַר רֵאשְׁהוֹן לָא הִתְחָרַךְ וְסָרְבָּלֵיהוֹן לָא שְׁנוֹ וְרֵיחַ נוּר לָא עֲדָת בְּהוֹן׃", 3.28. "עָנֵה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּי־שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ דִּי־שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וְשֵׁיזִב לְעַבְדוֹהִי דִּי הִתְרְחִצוּ עֲלוֹהִי וּמִלַּת מַלְכָּא שַׁנִּיו וִיהַבוּ גשמיהון [גֶשְׁמְהוֹן] דִּי לָא־יִפְלְחוּן וְלָא־יִסְגְּדוּן לְכָל־אֱלָהּ לָהֵן לֵאלָהֲהוֹן׃", 3.29. "וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל־עַם אֻמָּה וְלִשָּׁן דִּי־יֵאמַר שלה [שָׁלוּ] עַל אֱלָהֲהוֹן דִּי־שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹא הַדָּמִין יִתְעֲבֵד וּבַיְתֵהּ נְוָלִי יִשְׁתַּוֵּה כָּל־קֳבֵל דִּי לָא אִיתַי אֱלָה אָחֳרָן דִּי־יִכֻּל לְהַצָּלָה כִּדְנָה׃", | 3.19. "Then was Nebuchadnezzar filled with fury, and the form of his visage was changed, against Shadrach, Meshach, and Abed-nego; he spoke, and commanded that they should heat the furnace seven times more than it was wont to be heated.", 3.20. "And he commanded certain mighty men that were in his army to bind Shadrach, Meshach, and Abed-nego, and to cast them into the burning fiery furnace.", 3.21. "Then these men were bound in their cloaks, their tunics, and their robes, and their other garments, and were cast into the midst of the burning fiery furnace.", 3.22. "Therefore because the king’s commandment was peremptory, and the furnace exceeding hot, the flame of the fire slew those men that took up Shadrach, Meshach, and Abed-nego.", 3.23. "And these three men, Shadrach, Meshach, and Abed-nego, fell down bound into the midst of the burning fiery furnace.", 3.24. "Then Nebuchadnezzar the king was alarmed, and rose up in haste; he spoke and said unto his ministers: ‘Did not we cast three men bound into the midst of the fire?’ They answered and said unto the king: ‘True, O king.’", 3.25. "He answered and said: ‘Lo, I see four men loose, walking in the midst of the fire, and they have no hurt; and the appearance of the fourth is like a son of the gods.’", 3.26. "Then Nebuchadnezzar came near to the mouth of the burning fiery furnace; he spoke and said: ‘Shadrach, Meshach, and Abed-nego, ye servants of God Most High, come forth, and come hither.’ Then Shadrach, Meshach, and Abed-nego, came forth out of the midst of the fire.", 3.27. "And the satraps, the prefects, and the governors, and the king’s ministers, being gathered together, saw these men, that the fire had no power upon their bodies, nor was the hair of their head singed, neither were their cloaks changed, nor had the smell of fire passed on them.", 3.28. "Nebuchadnezzar spoke and said: ‘Blessed be the God of Shadrach, Meshach, and Abed-nego, who hath sent His angel, and delivered His servants that trusted in Him, and have changed the king’s word, and have yielded their bodies, that they might not serve nor worship any god, except their own God.", 3.29. "Therefore I make a decree, that every people, nation, and language, which speak any thing amiss against the God of Shadrach, Meshach, and Abed-nego, shall be cut in pieces, and their houses shall be made a dunghill; because there is no other god that is able to deliver after this sort.’", 3.30. "Then the king promoted Shadrach, Meshach, and Abed-nego, in the province of Babylon.", |
|
4. Mishnah, Bikkurim, 1.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •imagery, missionary Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 218| 1.4. "אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, הַגֵּר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ (דברים כ״ו:ג׳). וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, מֵבִיא וְקוֹרֵא. וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁהוּא בְבֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם. וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ: \n", | 1.4. "These bring [bikkurim] but do not read the declaration:The convert, since he cannot say: “Which the Lord has sworn to our fathers, to give to us” (Deuteronomy 26:3). If his mother was an Israelite, then he brings bikkurim and recites. When he prays privately, he says: “God of the fathers of Israel,” but when he is in the synagogue, he should say: “The God of your fathers.” But if his mother was an Israelite, he says: “The God of our fathers’.", |
|
5. Tosefta, Bikkurim, 1.2 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •imagery, missionary Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 218| 1.2. "הקונה אילן אחד בתוך של חבירו הרי זה מביא ולא קורא מפני שלא קנה קרקע דברי ר\"מ וחכ\"א לא מביא ולא קורא.", | |
|
6. Tosefta, Sanhedrin, None (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 113| 6.4. "דיני ממונות בשלשה שנים מזכין או מחייבין וא' אומר איני יודע יוסיפו הדיינין יפה כח האומר חייב מכח האומר איני יודע עד כמה מוסיפין אין פחות משנים יוסיפו הדיינין אם אמרו זכאי זכאי אם אמרו חייב חייב אחד אומר זכאי ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו ב\"ד שקול אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו לא הוסיפו אלא אחד.", 10.2. "והעובד עבודה זרה אחד העובד ואחד המזבח ואחד המקטיר ואחד המנסך ואחד המשתחוה והמקבלו עליו לאלוה ואומר לו אלי אתה הצילני כולן בסקילה העושה עבודה זרה המחתיך והמעמיד הסך המקנח המגריד עובר בלא תעשה אבל אינן חייבים קרבן אלא על דבר שיש בו מעשה כגון המזבח והמקטיר והמנסך והמשתחוה אבל המגפף והמנשק המכבד המרביץ המלביש והמנעיל והמעטיף הרי אלו באזהרה ר' יהודה אומר הרי הוא אומר (מלכים א יט) והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו מקיש נשיקה לכריעה מה כריעה חייבין עליה אף נשיקה חייבין עליה ובמה היא מיתתן בידי שמים.", | |
|
7. Tosefta, Qiddushin, None (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 113| 4.1. "הנותן רשות לשלשה לקדש לו אשה ר' נתן אומר בית שמאי אומרים יכולין שנים להעשות עדים ואחד שליח ב\"ה אומרים שלשתן שלוחין ואין יכולין להעיד.", 4.1. "ב' אחים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע לאיזו קדש וזה אינו יודע לאיזו קדש שניהם אסורין מן הספק אם היו עסוקין בגדולה לגדול ובקטנה לקטן אומר אני גדולה לא נתקדשה אלא לגדול וקטנה לא נתקדשה אלא לקטן.", | 4.1. "A man who gave permission to 3 people to betroth for him a wife—Rabbi Natan says: Beit Shammai say: Two of them can be witnesses and one of them an agent; but Beit Hillel say: All of them are agents and they are not able to testify.", |
|
8. Tosefta, Kiddushin, None (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •imagery, christian missionary Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 113| 4.1. "הנותן רשות לשלשה לקדש לו אשה ר' נתן אומר בית שמאי אומרים יכולין שנים להעשות עדים ואחד שליח ב\"ה אומרים שלשתן שלוחין ואין יכולין להעיד.", 4.1. "ב' אחים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע לאיזו קדש וזה אינו יודע לאיזו קדש שניהם אסורין מן הספק אם היו עסוקין בגדולה לגדול ובקטנה לקטן אומר אני גדולה לא נתקדשה אלא לגדול וקטנה לא נתקדשה אלא לקטן.", | 4.1. "A man who gave permission to 3 people to betroth for him a wife—Rabbi Natan says: Beit Shammai say: Two of them can be witnesses and one of them an agent; but Beit Hillel say: All of them are agents and they are not able to testify.", |
|
| 9. Palestinian Talmud, Bikkurim, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •imagery, missionary Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 218 |
| 10. Palestinian Talmud, Berachot, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •imagery, christian missionary Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 113 |
11. Babylonian Talmud, Makkot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •imagery, missionary Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 218| 19a. מאימתי מחייבין עליהן משיראו פני הבית כמאן כי האי תנא דתניא רבי אליעזר אומר בכורים מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים שבחוץ הרי הן כחולין לכל דבריהם שבפנים הרי הן כהקדש לכל דבריהם,אמר רב ששת בכורים הנחה מעכבת בהן קרייה אין מעכבת בהן,כמאן כי האי תנא דתניא רבי יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים רבי ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה בירושלים ויאכלנו ודין הוא בכור טעון הבאת מקום ומעשר שני טעון הבאת מקום מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר אינו אלא בפני הבית,מה לבכור שכן טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח בכורים יוכיחו מה לבכורים שכן טעונים הנחה,ת"ל (דברים טז, ז) ואכלת [שם] לפני ה' אלהיך וגו' מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו אלא לפני הבית אף מעשר אינו אלא לפני הבית ואם איתא ליפרוך מה לבכורים שכן טעונין קרייה והנחה,א"ר אשי נהי דעיכובא ליכא מצוה מי ליכא ולימא מצוה וליפרוך אלא אמר רב אשי כיון דאיכא בכורי הגר דבעי למימר (דברים כו, ג) אשר נשבע [ה'] לאבותינו ולא מצי אמר לא פסיקא ליה,וליהדר דינא ותיתי במה הצד משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח,ומאי קסבר אי קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא אפי' בכור נמי אי קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא אפילו בכור נמי תבעי,אמר רבינא לעולם קסבר קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא והכא בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית וחרב הבית ועדיין בשרו קיים ומקשינן בשרו לדמו מה דמו במזבח אף בשרו במזבח ומקיש מעשר לבכור,וכי דבר הלמד בהקש חוזר ומלמד בהקש מעשר דגן חולין הוא | 19a. b from when is /b a non-priest who eats first fruits b liable /b to receive death at the hand of Heaven b for their /b consumption? One is liable b from when /b the fruits b will enter inside the Temple. /b The Gemara notes: b In accordance with whose /b opinion is this i halakha /i stated? It is b in accordance with /b the opinion of b this i tanna /i , as it is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Eliezer says: /b With regard to b first fruits, some of which /b are b outside and some of which /b are b inside /b the Temple, the halakhic status of those b that are outside /b the Temple is b like /b that of b non-sacred /b produce b for all matters concerning them, /b and the halakhic status of those b that are inside /b the Temple is b like /b that of b consecrated /b produce b for all matters concerning them. /b ,§ b Rav Sheshet says: /b With regard to b first fruits, /b the lack of b placement /b alongside the altar b invalidates them; /b while the lack of b recitation /b of the accompanying Torah verses b does not invalidate them. /b ,The Gemara notes: b In accordance with whose /b opinion is this i halakha /i stated? It is b in accordance with /b the opinion of b this i tanna /i , /b Rabbi Yishmael, b as it is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Yosei says three statements in the name of three elders, /b and one of those statements is that which b Rabbi Yishmael says: /b One b might /b have thought that b a person would bring second-tithe /b produce b up to Jerusalem in the present, /b after the destruction of the Temple, b and eat it. And /b ostensibly, b it /b could be derived by means of b a logical inference /b that one may not do so: b A firstborn /b offering b requires bringing /b it b to /b the b place, /b to Jerusalem, and eating it there, b and /b second b -tithe /b produce b requires bringing /b it b to /b the b place; just as /b the b firstborn /b offering may be eaten there b only in the presence of the Temple, so too, /b second b -tithe /b produce may be eaten there b only in the presence of the Temple. /b ,Rabbi Yishmael continues and counters: b What /b is notable b about a firstborn? /b Bringing the firstborn to Jerusalem is required only in the presence of the Temple, because it is notable in b that it requires placement of /b its b blood and /b its b sacrificial portions upon the altar; /b will you say the same with regard to second-tithe produce, which requires only that it be consumed in Jerusalem? He then suggests: b First fruits will prove /b that placement of blood upon the altar is not a factor, as they do not require placement of blood upon the altar, and yet they are brought to Jerusalem only in the presence of the Temple. Rabbi Yishmael counters: b What /b is notable b about first fruits? /b They are notable b in that they require placement /b alongside the altar. Perhaps, since second-tithe produce does not require placement at all, even in the present one must bring it to Jerusalem and eat it there.,Rabbi Yishmael concludes: Therefore, b the verse states: “And you shall eat before the Lord your God… /b the tithe of your grain…and the firstborn of your herd and your flock” (Deuteronomy 14:23); the Torah b juxtaposes /b second- b tithe /b produce b to /b the b firstborn. Just as /b the b firstborn /b may be eaten there b only in the presence of the Temple, so too, /b second b -tithe /b produce may be eaten there b only in the presence of the Temple. /b The Gemara explains: the proof of Rav Sheshet’s opinion from the i baraita /i is: b And if it is so /b that the lack of recitation of the Torah verses invalidates the ritual of first fruits, b let /b the i baraita /i b refute /b the derivation by saying: b What /b is notable b about first fruits? /b They are notable b in that they require recitation /b of the Torah verses b and placement /b alongside the altar., b Rav Ashi said: /b There is no proof from the fact that recitation is not mentioned. b Although /b the lack of recitation b does not invalidate /b the first fruits, b is there no mitzva? /b Everyone agrees that there is a mitzva to recite the Torah verses. b And /b therefore b let /b the i tanna /i b say /b that there is b a mitzva /b to recite the portion; b and refute /b the proof from first fruits in that manner, as in the case of second tithe there is no mitzva to recite Torah verses. b Rather, Rav Ashi said /b that there is a different reason that recitation was omitted from the refutation: It is b that there is /b the case of b the first fruits of a convert, who needs to recite: /b “I have come to the land b that the Lord swore unto our fathers” /b (Deuteronomy 26:3), b and /b since b he cannot say /b it, as the Lord did not swear to give the land to the ancestors of the convert, he brings the first fruits but does not read the portion. Therefore, the obligation to recite the Torah verses b is not clear-cut for /b the i tanna /i and he did not mention it.,The Gemara asks: Why was it necessary for the i tanna /i to derive that second-tithe produce is not brought to Jerusalem at present from the juxtaposition in the verse? b And let the derivation revert /b to its starting point, b and derive /b the i halakha /i b through /b an analogy derived from b the common factor /b of first fruits and the firstborn. Each of the sources neutralizes the significance of the notable factor in the other, leaving the common factor: One must bring them to Jerusalem. From there it may be derived that second-tithe produce, which one must also bring to Jerusalem, need not be brought there when the Temple is not standing. The Gemara answers: The juxtaposition is necessary b due to /b the fact b that /b this analogy b can be refuted: What /b is notable b about the common factor /b that is true b of /b both first fruits and the firstborn? It is notable b in that they have an aspect /b involving the b altar, /b which is not so in the case of second tithe.,The Gemara asks: b And what /b opinion b does /b Rabbi Yishmael b hold /b that led to his initial assumption that one is obligated to bring a firstborn animal to Jerusalem only when the Temple is standing? b If /b he b maintains /b in general that b the initial consecration /b of the Temple b sanctified /b Jerusalem b for its time and sanctified /b Jerusalem b forever, /b and the location of the Temple remains sacred even after the Temple was destroyed, then one should b also /b be obligated to bring b a firstborn /b animal to the place of the Temple and sacrifice it on an altar and eat it. b If he maintains /b that b the initial consecration /b of the Temple b sanctified /b Jerusalem b for its time but did not sanctify /b Jerusalem b forever, /b then he should b raise a dilemma even /b with regard to b a firstborn, /b whether it may be eaten in Jerusalem., b Ravina said: Actually, /b Rabbi Yishmael b maintains /b that the initial consecration of the Temple b sanctified /b Jerusalem b for its time but did not sanctify /b Jerusalem b forever; and /b why is it obvious to him that the firstborn is not eaten? It is because b here, /b he is stating the i halakha /i b with regard to /b the case of b a firstborn whose blood was sprinkled before the destruction of the Temple, and the Temple was /b then b destroyed, and its flesh is still intact. And /b based on a juxtaposition: “You shall sprinkle their blood upon the altar…and their flesh shall be for you” (Numbers 18:17–18), b we compare /b the status of b its flesh to /b the status of b its blood; just as its blood /b must be sprinkled b at /b a time when the b altar /b is standing, b so too its flesh /b may be eaten only b at /b a time when b the altar /b is standing. b And he compares /b the status of second- b tithe /b produce b to /b the status of b a firstborn /b offering, and derives that one may partake of second-tithe produce in Jerusalem only when the Temple is standing.,The Gemara asks: b And does a matter derived via juxtaposition then teach /b another matter b via juxtaposition? /b The principle with regard to the i halakhot /i of consecrated matters is that a i halakha /i derived via one of the hermeneutical principles cannot serve as the basis for derivation of another i halakha /i ; each i halakha /i requires its own source. The Gemara answers: Second b tithe of grain is non-sacred /b produce, and i halakhot /i of non-sacred matters derived via hermeneutical principles may serve as the basis for deriving other i halakhot /i using hermeneutical principles. |
|
12. Babylonian Talmud, Yevamot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •imagery, christian missionary Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 113| 24b. למאי הלכתא לגריעותא מה בכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק אף האי אינו נוטל בראוי כבמוחזק:, big strongמתני׳ /strong /big הנטען על השפחה ונשתחררה או על העובדת כוכבים ונתגיירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו אע"פ שכנס יוציא:, big strongגמ׳ /strong /big הא גיורת מיהא הויא ורמינהי אחד איש שנתגייר לשום אשה ואחד אשה שנתגיירה לשום איש וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים לשום עבדי שלמה אינן גרים דברי ר' נחמיה,שהיה רבי נחמיה אומר אחד גירי אריות ואחד גירי חלומות ואחד גירי מרדכי ואסתר אינן גרים עד שיתגיירו בזמן הזה,בזמן הזה ס"ד אלא אימא כבזמן הזה,הא איתמר עלה א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב הלכה כדברי האומר כולם גרים הם,אי הכי לכתחלה נמי משום דרב אסי דאמר רב אסי (משלי ד, כד) הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים וגו',ת"ר אין מקבלין גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה א"ר אליעזר מאי קרא (ישעיהו נד, טו) הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול אבל אידך לא:,הנטען על אשת איש וכו': אמר רב ובעדים,אמר רב ששת אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להאי שמעתתא דתניא הנטען על אשת איש והוציאוה על ידו ונתגרשה מתחת ידי אחר אם כנס לא יוציא,ה"ד אי דאיכא עדים כי אתא אחר ואפסקיה לקלא מאי הוי אלא לאו דליכא עדים וטעמא דאתא אחר ואפסקיה לקלא הא לאו הכי מפקינן,אמר לך רב הוא הדין דאע"ג דלא אתא אחר ואפסקיה לקלא אי איכא עדים מפקינן אי ליכא עדים לא מפקינן והכי קאמר דאע"ג דאתא אחר ואפסקיה לקלא לכתחלה לא יכנוס,מיתיבי בד"א כשאין לה בנים אבל יש לה בנים לא תצא ואם באו עדי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא,רב מוקי לה למתניתין ביש לה בנים ויש לה עדים ומאי דוחקיה דרב לאוקמי למתניתין ביש לה בנים ויש לה עדים וטעמא דאיכא עדים מפקינן ואי ליכא עדים לא מפקינן לוקמה בשאין לה בנים אע"ג דליכא עדים,אמר רבא מתניתין קשיתיה מאי איריא דתני הוציאוה ליתני הוציאה אלא כל הוציאוה בבית דין ובית דין בעדים הוא דמפקי,ואי בעית אימא הני מתנייתא רבי היא דתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא רוק למעלה מן הכילה אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא | 24b. b With regard to what i halakha /i /b was that word written in the Torah? b This is in order to limit /b the inheritance. b Just as a firstborn does not take /b in inheritance property b due as /b he does property b possessed, /b but instead receives a double inheritance only from that property already in actual possession of their father, b so too, this /b one who enters levirate marriage, whether firstborn or younger, b does not take /b in inheritance property b due as /b he does property b possessed. /b , strong MISHNA: /strong b One suspected /b by others of engaging in sexual relations b with a /b Canaanite b maidservant and she was /b later b set free, or /b one suspected of relations b with a gentile woman and she /b subsequently b converted, may not marry /b that woman, since this will strengthen the suspicions against him. b But if he did marry her, they, /b the judges of the court, b do not remove /b her b from him, /b i.e., they do not require him to divorce her. With regard to b one who is suspected of /b illicit relations with b a married woman and they, /b the judges of the court, b removed her from /b her husband, i.e., required them to divorce due to this, b even if /b the man suspected of the illicit relations subsequently b married /b her, b he must divorce /b her., strong GEMARA: /strong The mishna teaches that one who is suspected of relations with a gentile woman who later converted may never marry her. b This /b implies that b she is, however, a convert, /b although it appears that she converted only in order that he might marry her. The Gemara b raises a contradiction /b from a i baraita /i : b Both a man who converted for the sake of a woman and a woman who converted for the sake of a man, and similarly, one who converted for the sake of the king’s table, /b so that he could serve in a prestigious capacity, or b for the sake of Solomon’s servants, /b who were also considered prestigious, in all of these cases b they are not converts; /b this is b the statement of Rabbi Neḥemya. /b , b As Rabbi Neḥemya would say: /b With regard to b converts /b by b lions, /b i.e., forced converts such as the Samaritans [ i Kutim /i ] described in II Kings (17:24–25); b and converts /b who convert based on their b dreams; and converts of /b the time of b Mordecai and Esther /b described in the verse, “And many from among the peoples of the land became Jews; for the fear of the Jews was fallen upon them” (Esther 8:17); all of these b are not converts until they are converted at this /b present b time. /b ,The Gemara clarifies the meaning of the words: Could it b enter your mind /b to say only b at this /b present b time? /b Since he mentioned the converts of Mordecai and Esther, who were deceased before Rabbi Neḥemya made this statement, he therefore cannot possibly mean this phrase literally. b Rather, say: Like at this /b present b time, /b when the Jewish people are in exile and there is no material benefit to conversion.,Returning to the question above: How could a woman who converted for the sake of a man be considered a true convert? The Gemara answers: But b wasn’t it stated with regard to /b that i baraita /i that b Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said in the name of Rav: /b The b i halakha /i is /b in accordance with b the statement of the one who says that they are all converts. /b ,The Gemara asks: b If so, /b why is one suspected of relations with such a woman not permitted to enter into marriage with her b i ab initio /i as well? /b The Gemara answers: The reason for the prohibition is b due to /b the following statement b of Rav Asi. As Rav Asi said /b with regard to such cases: b “Put away from yourself a twisted mouth, and perverse lips /b put far from you” (Proverbs 4:24). If they were to marry, they would give substance to the prior suspicions., b The Sages taught: Converts are not accepted in the days of the Messiah. Similarly, they did not accept converts in the days of /b King b David or in the days of /b King b Solomon. Rabbi Eliezer said: What is the verse /b that hints at this i halakha /i ? b “Behold, they may gather together [ i gor yagur /i ], but without Me; whosoever shall gather together [ i gar /i ] with you shall fall on yours” /b (Isaiah 54:15). The word i gor /i implies that only a convert [ i ger /i ] who becomes part of the Jewish people when the Jews are living in exile, at a time when God is not clearly revealed, i.e., “without Me,” are considered part of the Jewish people. b But another /b who wishes to convert in a time when God is clearly revealed shall b not /b be accepted.,§ The mishna states that b one who was suspected of /b relations with b a married woman /b may not marry her even after she divorces her husband. Even if they marry without permission, they must divorce. b Rav said: This is /b only in a case when there were b witnesses /b to her infidelity, and because of their testimony the court required her first husband divorce her. However, if her first husband divorced her due to suspicion and rumors but without witnesses, her second husband would not be obligated to divorce her., b Rav Sheshet said: I say /b that b when Rav was dozing or sleeping he said that i halakha /i , /b and it is mistaken. b As it is taught /b in a i baraita /i : With regard to b one who was suspected of /b adultery with b a married woman and /b as a result the court requires her husband to b divorce her, /b and later she married someone else b and was then divorced by this other, if /b the one who had been suspected of illicit relations with her then b married /b her, b he need not divorce /b her.,The Gemara clarifies this: b What are the circumstances /b of this case? b If /b it is referring to a case where b there are witnesses /b to their adultery, b when another came and put an end to the rumor /b of her misconduct by marrying her, b what of it? /b If there were witnesses, the adulterers may never marry each other. b Rather, is it not /b referring to a case b where there were no witnesses /b to the adultery, b and the reason /b she does not have to be divorced from her third husband, with whom she committed adultery while married to her first husband, is specifically b because another came /b and, by marrying her, b put an end to the rumor? This /b implies that b were it not so, /b i.e., had she not married someone else before marrying the man suspected of committing adultery with her, the court b would have removed /b her from him and required them to divorce, even without witnesses to their adultery. This contradicts Rav’s statement above that they must divorce only if there were witnesses to the infidelity.,The Gemara responds: b Rav /b could have b said to you /b that b the same is true even if another did not come and put an end to the rumor /b by marrying her. The same principle applies: b If there were witnesses /b to the adultery the court b removes her /b and requires them to divorce, but b if there were no witnesses, /b the court b does not remove her. And this is what /b the i baraita /i b is saying: /b The novelty in this i baraita /i is b that even though another came and put an end to the rumor /b by marrying her, nevertheless, the suspected adulterer may b not marry her i ab initio /i /b due to the original suspicions.,The Gemara b raises an objection /b from a different i baraita /i that qualifies the previous one: b In what /b case b is this statement, /b that the court removes her from the suspected adulterer, b said? /b It is b when she has no children /b from her first husband. b But if she has children /b from him, b she is not /b required to be b divorced /b from the suspected adulterer. On the contrary, if they were required to divorce, it could strengthen the original rumor and others might suspect that her children are i mamzerim /i . b However, if witnesses to /b her b impurity, /b i.e., her adultery, b came /b and testified that she had relations with this man while she was married, then b even if she has several children /b from the first husband, b she is /b required to be b divorced. /b This implies that a woman without children from her first husband must separate from a man suspected of illicit relations with her on strength of suspicion alone.,The Gemara answers and explains that b Rav establishes the mishna /b as referring only to a case b where she has children /b by her first husband b and there are witnesses /b to her adultery. In such a situation, she and the adulterer must divorce, but without witnesses they are not required to divorce. The Gemara asks: b What forced Rav to establish the mishna /b as referring to a case b where she has children and there are witnesses /b and explain that b the reason that /b the court b removes her /b from the suspected adulterer b is because there were witnesses, but that if there were no witnesses they do not remove her? /b Why does he not b establish /b the mishna as referring to a case b where there were no children /b and that they must divorce b even if there were no witnesses? /b , b Rava said: /b The language of b the mishna /b was b difficult for him; /b due to that he deemed it necessary to interpret it as he did. b Why does /b the i tanna /i b specifically teach: They remove her /b from him b [ i hotziuha /i ]? Let it teach: He divorces her [ i hotziah /i ] /b in the singular. b Rather, every time /b the plural form: b They remove her, /b is used, it is referring b to /b the judges of the b court. And a court removes /b a woman from her suspected adulterer only b if there were witnesses, /b and not due to suspicion alone., b If you wish, say /b a different answer for Rav’s explanation: b Those i baraitot /i /b that require the wife and the suspected adulterer to divorce even without witnesses to the adultery are taught in accordance with the opinion of b Rabbi /b Yehuda HaNasi. b As it is taught /b in a i baraita /i : With regard to a case where a husband saw b a peddler leaving /b the house, b and /b when he entered he found his b wife retying her smock [ i sinar /i ], /b i.e., putting her clothes back on, b Rabbi /b Yehuda HaNasi b said: Since this is a distasteful matter /b because it looks as though she committed adultery with the peddler, b she /b must be b divorced /b by her husband. Alternatively, if the husband entered after the peddler had left and found b saliva above the netting of the bed, /b implying that someone had lain on the bed and spit upward, although no actual act was witnessed, b Rabbi /b Yehuda HaNasi b said: Since this is a distasteful matter, she /b must be b divorced. /b |
|
13. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •imagery, christian missionary Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 113| 10b. א"ר חנן אפי' בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר (קהלת ה, ו) כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא,מיד (ישעיהו לח, ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה',מאי קיר אמר רשב"ל מקירות לבו שנא' (ירמיהו ד, יט) מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו',ר' לוי אמר על עסקי הקיר אמר לפניו רבונו של עולם ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה החיית את בנה אבי אבא שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב על אחת כמה וכמה (ישעיהו לח, ג) זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי,מאי והטוב בעיניך עשיתי א"ר יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפלה ר' לוי אמר שגנז ספר רפואות,תנו רבנן ששה דברים עשה חזקיהו המלך על ג' הודו לו ועל ג' לא הודו לו,על ג' הודו לו גנז ספר רפואות והודו לו כתת נחש הנחשת והודו לו גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו,ועל ג' לא הודו לו סתם מי גיחון ולא הודו לו קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו עבר ניסן בניסן ולא הודו לו,ומי לית ליה לחזקיהו (שמות יב, ב) החדש הזה לכם ראש חדשים זה ניסן ואין אחר ניסן,אלא טעה בדשמואל דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן סבר הואיל וראוי לא אמרינן:,א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו,משה תלה בזכות אחרים שנא' (שמות לב, יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך תלו לו בזכות עצמו שנאמר (תהלים קו, כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית,חזקיהו תלה בזכות עצמו דכתיב זכר נא את אשר התהלכתי לפניך תלו לו בזכות אחרים שנא' (מלכים ב יט, לד) וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי והיינו דריב"ל דאמר ריב"ל מאי דכתיב (ישעיהו לח, יז) הנה לשלום מר לי מר אפי' בשעה ששיגר לו הקב"ה שלום מר הוא לו:,(מלכים ב ד, י) נעשה נא עליית קיר קטנה,רב ושמואל חד אמר עלייה פרועה היתה וקירוה וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים,בשלמא למ"ד אכסדרה היינו דכתיב קיר אלא למ"ד עלייה מאי קיר,שקירוה,בשלמא למ"ד עלייה היינו דכתיב עליית אלא למ"ד אכסדרה מאי עליית,מעולה שבבתים.,ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה,אמר אביי ואיתימא ר' יצחק הרוצה להנות יהנה כאלישע ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי שנאמר (שמואל א ז, יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וא"ר יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו.,(מלכים ב ד, ט) ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא א"ר יוסי בר' חנינא מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש,קדוש הוא מנא ידעה רב ושמואל חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו וחד אמר סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו,קדוש הוא א"ר יוסי בר' חנינא הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש (שנא') (מלכים ב ד, כז) ויגש גיחזי להדפה א"ר יוסי בר' חנינא שאחזה בהוד יפיה.,עובר עלינו תמיד א"ר יוסי בר' חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין.,וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל שנא' (תהלים קל, א) ממעמקים קראתיך ה',תניא נמי הכי לא יעמוד אדם לא על גבי כסא ולא ע"ג שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל לפי שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך ה' וכתיב (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטוף.,וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנא' (יחזקאל א, ז) ורגליהם רגל ישרה,(א"ר יצחק א"ר יוחנן) וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י מאי דכתיב (ויקרא יט, כו) לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם,(א"ד) א"ר יצחק א"ר יוחנן א"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל עליו הכתוב אומר (מלכים א יד, ט) ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים:,ר' יהושע אומר עד ג' שעות: אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהושע:,הקורא מכאן ואילך לא הפסיד:,אמר רב חסדא אמר מר עוקבא ובלבד שלא יאמר יוצר אור,מיתיבי הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה תיובתא דרב חסדא תיובתא,איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מאי לא הפסיד שלא הפסיד ברכות תניא נמי הכי הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה,א"ר מני גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה מדקתני הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה מכלל דקורא בעונתה עדיף:, big strongמתני׳ /strong /big בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד שנאמר (דברים ו, ז) ובשכבך ובקומך,ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך,אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים,א"ר טרפון אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים,אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה: | 10b. Similarly, b Rabbi Ḥa said: Even if the master of dreams, /b in a true dream, an angel ( i Ma’ayan HaBerakhot /i ) b tells a person that tomorrow he will die, he should not prevent himself from /b praying for b mercy, as it is stated: “For in the multitude of dreams and vanities there are many words; but fear God” /b (Ecclesiastes 5:6). Although the dream may seem real to him, that is not necessarily the case, and one must place his trust in God.,Having heard Isaiah’s harsh prophecy, b immediately “Hezekiah turned his face toward the wall and prayed to the Lord” /b (Isaiah 38:2).,The Gemara asks: b What is /b meant by the word b “wall [ i kir /i ]” /b in this context? Why did Hezekiah turn his face to a wall? b Rabbi Shimon ben Lakish said: /b This symbolically alludes to the fact that Hezekiah prayed to God b from the chambers [ i kirot /i ] of his heart, as it is stated /b elsewhere: b “My anguish, my anguish, I am in pain. The chambers of my heart. /b My heart moans within me” (Jeremiah 4:19)., b Rabbi Levi said: /b Hezekiah intended to evoke b matters /b relating b to a wall, /b and b he said before /b God: b Master of the Universe, and if the woman from Shunem, who made only a single small wall /b on the roof for the prophet Elisha, and b you revived her son, all the more so /b should you bring life to the descendant of b my father’s father, /b King Solomon, b who covered the entire /b Temple b Sanctuary with silver and gold. /b In his prayer, Hezekiah said: “Please, Lord, b please remember that I walked before You in truth, and with a complete heart, and what was good in Your eyes I did. /b And Hezekiah wept sore” (Isaiah 38:3).,The Gemara asks: To b what /b specific action was he referring when he said: b “And what was good in your sight I did”? /b Various opinions are offered: Mentioning Hezekiah’s merits, b Rav Yehuda said in the name of Rav that he juxtaposed redemption and prayer /b at sunrise instead of sleeping late, as was the custom of most kings ( i Iyyun Ya’akov /i ). b Rabbi Levi said: He suppressed the Book of Remedies /b upon which everyone relied., b The Sages taught: King Hezekiah performed six /b innovative b actions. With regard to three /b the Sages b agreed with him, and with regard to three they did not agree with him. /b , b With regard to three /b actions the Sages b agreed with him: /b br b He suppressed the Book of Remedies, and they agreed with him. /b br b He ground the copper snake /b through which miracles were performed for Israel (Numbers 21:9), destroying it because it had been used in idol worship (II Kings 18:4), b and they agreed with him. /b br b He dragged the bones of his /b evil b father, /b King Ahaz, b on a bed of ropes; /b meaning he did not accord his father a funeral fit for a king (II Chronicles 28:27), b and they agreed with him. /b ,Yet, b with regard to three /b other innovations, the Sages of his generation b did not agree with him: /b br b He stopped up the waters of the Gihon, /b the Pool of Siloam, diverting its water into the city by means of a tunnel (II Chronicles 32:30), b and they did not agree with him. /b br b He cut off the doors of the Sanctuary and sent them to the king of Assyria /b (II Kings 18:16), b and they did not agree with him. /b br b He intercalated Nisan in Nisan, /b creating a leap year by adding an extra month during the month of Nisan. That intercalation must be performed before the end of Adar (II Chronicles 30:2).,With regard to his intercalation of Nisan, the Gemara asks: b Did Hezekiah not /b accept the i halakha /i : b “This month will be for you the first of the months; /b it shall be the first for you of the months of the year” (Exodus 12:2)? By inference, b this /b first month b is Nisan, and no other /b month b is Nisan. /b How could Hezekiah add an additional Nisan in violation of Torah law?,The Gemara answers that the scenario was different. b Rather, Hezekiah erred with regard to /b the halakhic opinion ascribed in later generations to b Shmuel, /b as b Shmuel said: One may not intercalate the year on the thirtieth day of Adar, since it is fit to establish it /b as the New Moon of b Nisan. /b On the thirtieth day of each month, those who witnessed the new moon would come and testify before the court, which, based on their testimony, would declare that day the first day of the next month. Therefore, one may not declare a leap year on the thirtieth day of Adar, as it could potentially become the first of Nisan. Therefore, the Sages of Hezekiah’s generation did not agree with his decision to intercalate the year on the thirtieth of Adar. Hezekiah b held /b that b we do not say: Since /b that day b is fit to establish it /b as the New Moon is reason enough to refrain from intercalation of the year.,Stemming from the analysis of Hezekiah’s prayer, b Rabbi Yoḥa said in the name of Rabbi Yosei ben Zimra: Anyone who bases /b his prayer or request b upon his own merit, /b when God answers his prayer, b it is based upon the merit of others. And anyone who /b modestly b bases /b his prayer or request b upon the merit of others, /b when God answers his prayer, b it is based upon his own merit. /b ,The Gemara cites proof from Moses. When he prayed to God for forgiveness after the incident of the Golden Calf, b he based /b his request b upon the merit of others, as it is stated: “Remember Abraham, Isaac and Israel your servants, /b to whom You swore upon Yourself, and told them: I will increase your descendants like the stars of the heavens, and all of this land of which I have spoken, I will give to your descendants and they will inherit it forever” (Exodus 32:13). Yet when this story is related, God’s forgiveness of Israel b is based upon Moses’ own merit, as it is stated: “And He said He would destroy them, had Moses, His chosen, not stood before Him in the breach to turn back His destructive fury, lest He should destroy them” /b (Psalms 106:23)., b Hezekiah, /b however, b based /b his request b upon his own merit, as it is written: “Please, remember that I walked before You” /b (Isaiah 38:3). When God answered his prayers, b it was based upon the merit of others /b with no mention made of Hezekiah’s own merit, b as it is stated: “And I will protect this city to save it, for My sake and for the sake of David, My servant” /b (II Kings 19:34). b And that is what Rabbi Yehoshua ben Levi /b said. b As Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is /b the meaning of b that which is written: “Behold, for my peace I had great bitterness; /b but You have, in love to my soul, delivered it from the pit of corruption; for You have thrown all my sins behind Your back” (Isaiah 38:17)? This verse teaches that b even when the Holy One, Blessed be He, sent him peace /b and told him that he would recover from his illness, b it was bitter for him, /b because God did not take his merit into consideration.,Having mentioned the chamber on the roof built for Elisha by the woman from Shunem, the Gemara now describes the entire event. The woman from Shunem suggested to her husband: b “Let us make, I pray thee, a small chamber on the roof, /b and let us place a bed, table, stool and candlestick for him there, and it will be, when he comes to us, that he will turn in there” (II Kings 4:10)., b Rav and Shmuel /b argued over the meaning of small chamber. b One /b of them b said: They had an uncovered second story /b on their roof, b over which they built a ceiling; /b and b one /b of them b said: There was an enclosed veranda [ i akhsadra /i ] and they divided it in half. /b ,The Gemara comments: b Granted, according to the one who said that it was an enclosed veranda /b which they divided in two, it makes sense b that /b the term b wall [ i kir /i ] was written. However, according to the one who said that they had an /b open b second story, what is /b the meaning of b wall? /b ,The Gemara responds: The one who said that they had an uncovered second story interprets i kir /i not as wall but as ceiling meaning that they b built a ceiling /b [ i kirui /i ] over it.,On the other hand, b granted, according to the one who said that they had an /b uncovered b second story, /b it makes sense b that /b the term b second story /b [ b i aliyat /i ] was written. But according to the one who said /b that it was b an enclosed veranda, what is /b the meaning of the term b second story? /b ,The Gemara responds: The one who said that it was an enclosed veranda interprets i aliyat /i not as second story, but b as the most outstanding [ i me’ula /i ] of the rooms. /b ,Incidental to this discussion, the Gemara analyzes the statement made by the woman from Shunem to her husband with regard to the provisions that they would place in the room for Elisha: b “And let us place a bed, table, stool and candlestick for him there.” /b , b Abaye, and some say Rabbi Yitzḥak, said: /b A great man b who seeks to enjoy /b the contributions of those who seek to honor him b may enjoy /b those gifts, b as Elisha /b enjoyed gifts given him by the woman from Shunem, among others. b And one who does not seek to enjoy /b these gifts b should not enjoy them, as /b was the practice of the prophet b Samuel from Rama, /b who would not accept gifts from anyone at all. From where do we know that this was Samuel’s custom? b As it is stated: “And he returned to Rama, for there was his house, /b and there he judged Israel, and he built an altar to the Lord” (I Samuel 7:17). b And /b similarly, b Rabbi Yoḥa said: Every place where /b Samuel b went, his house was with him, /b so he would have everything that he needed and not be forced to benefit from public contributions. One may opt to conduct himself in accordance with either of these paths.,Regarding the woman from Shunem: b “And she said to her husband: Behold now, I perceive that he is a holy man of God /b who passes by us continually” (II Kings 4:9). b Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: From here, /b where the woman from Shunem perceived the prophet’s greatness before her husband did, derive b that a woman recognizes /b the character of her b guests more than a man /b does.,The Gemara notes that the woman from Shunem said that b “he is holy.” /b The Gemara asks: b From where did she know /b that he was holy? b Rav and Shmuel /b disagreed over this. b One /b of them b said: She never saw a fly pass over his table; and the other said: She spread a /b white b linen sheet on his bed, /b and despite that even the smallest stain is visible on white linen, and nocturnal seminal emissions are not uncommon, b she never saw /b the residue of b a seminal emission on it. /b ,With regard to the verse: b “He is holy,” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: /b The woman from Shunem intimated that: b He is holy, /b but b his attendant, /b Geihazi, b is not holy, /b as she saw no indication of holiness in him ( i Iyyun Ya’akov /i ). Here too, she correctly perceived the character of her guest, b as it is /b later b stated: “And Geihazi approached her to push her away [ i lehodfa /i ]” /b (II Kings 4:27). And b Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: He grabbed her by the majesty of her beauty [ i hod yofya /i ], /b meaning that when he pushed her he grabbed her breasts in a licentious manner.,With regard to the phrasing of the verse: “He is a holy man of God b who passes by us continually,” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: /b From this verse we derive that b one who hosts a Torah scholar in his home and lets him enjoy his possessions, the verse ascribes to him /b credit b as if he is sacrificing the daily [ i tamid /i ] offering, /b as the verse states: “Passes by us continually [ i tamid /i ].”,With regard to the i halakhot /i of prayer, b Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: A person should not stand in a high place and pray; rather, /b he should stand b in a low place and pray, as it is stated: “I called to You, Lord, from the depths” /b (Psalms 130:1)., b That was also taught /b in a i baraita /i : b One should neither stand upon a chair nor upon a stool, nor in a high place and pray. Rather, /b one should stand b in a low place and pray, for there is no haughtiness before God. As it is stated: “I called to You, Lord, from the depths” and it is written: “A prayer for the impoverished, when he is faint /b and pours out his complaint before God” (Psalms 102:1). It is appropriate to feel impoverished when praying and make one’s requests humbly., b And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: When praying, one should align his feet /b next to each other, as a single foot, in order to model oneself after the angels, with regard to whom b it is stated: “And their feet were a straight foot” /b (Ezekiel 1:7)., b Rabbi Yitzḥak said /b that b Rabbi Yoḥa said and Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: What is /b the meaning of b that which is written: “You shall not eat with the blood” /b (Leviticus 19:26)? b You may not eat before you pray for your blood. /b One may not eat before he prays., b Others say /b that b Rabbi Yitzḥak said /b that b Rabbi Yoḥa said /b that b Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: One who eats and drinks and later prays, about him the verse states /b the rebuke of the prophet in the name of God: b “And Me you have cast behind your back” /b (I Kings 14:9). One who sees to his own bodily needs by eating and drinking before prayer casts God aside, according his arrogance and ego priority over God (Maharsha). Indeed, b do not read your back [ i gavekha /i ]; rather, your pride [ i ge’ekha /i ]. The Holy One, Blessed be He, said: After this /b one b has become arrogant /b and engaged in satisfying his own needs, b he /b only then b accepted upon himself the kingdom of Heaven. /b ,We learned in the mishna that b Rabbi Yehoshua says: /b One may recite the morning i Shema /i b until three hours /b of the day. b Rav Yehuda said /b that b Shmuel said: The i halakha /i is in accordance with /b the opinion of b Rabbi Yehoshua. /b ,We also learned in the mishna that b one who recites /b i Shema /i b from that time onward loses nothing; /b although he does not fulfill the mitzva of reciting of i Shema /i at its appointed time, b he is /b nevertheless considered like one who reads the Torah, and is rewarded accordingly.,With regard to this ruling, b Rav Ḥisda said /b that b Mar Ukva said: /b This only applies b provided one does not recite: Who forms light [ i yotzer or /i ], /b or the rest of the blessings recited along with i Shema /i , as they pertain only to the fulfillment of the mitzva of reciting of the morning i Shema /i ; after the third hour, they are inappropriate.,The Gemara b raises an objection to /b Rav Ḥisda’s statement from a i baraita /i : b One who recites /b i Shema /i b from that time onward loses nothing, and is considered like one who reads Torah, but he recites two blessings beforehand and one /b blessing b thereafter. /b This directly contradicts Rav Ḥisda’s statement, and the Gemara notes: Indeed, b the refutation /b of the statement b of Rav Ḥisda is a /b conclusive b refutation, /b and Rav Ḥisda’s opinion is rejected in favor of that of the i baraita /i ., b Some say that Rav Ḥisda said /b that b Mar Ukva said /b the opposite: b What is /b the meaning of: b Loses nothing, /b in the mishna? This means that one who recites i Shema /i after the third hour b does not lose /b the opportunity to recite b the blessings /b and is permitted to recite them although the time for the recitation of i Shema /i has passed. b That was also taught /b in a i baraita /i : b One who recites /b i Shema /i b after this time loses nothing, and is considered like one who reads the Torah, but he recites two blessings beforehand and one thereafter. /b ,With regard to our mishna, b Rabbi Mani said: Greater is one who recites i Shema /i at its /b appropriate b time than one who engages in Torah /b study. A proof is cited based on b what was taught /b in the mishna: b One who recites /b i Shema /i b after this time loses nothing and is /b considered b like one who reads the Torah. /b This is proven b by inference, /b since b one who recites /b i Shema /i b at its /b appointed b time is greater /b than one who does not, and one who does not is equal to one who reads the Torah, when one recites i Shema /i at its appointed time he fulfills two mitzvot, that of Torah study and that of the recitation of i Shema /i ., strong MISHNA: /strong Beit Shammai and Beit Hillel disputed the proper way to recite i Shema /i . b Beit Shammai say: /b One should recite i Shema /i in the manner indicated in the text of i Shema /i itself. Therefore, b in the evening every person must recline /b on his side and recite i Shema /i , in fulfillment of the verse: “When you lie down,” b and in the morning he must stand /b and recite i Shema /i , in fulfillment of the verse: When you rise, b as it is stated: “When you lie down, and when you rise.” /b , b And Beit Hillel say: Every person recites /b i Shema /i b as he is, /b and he may do so in whatever position is most comfortable for him, both day and night, b as it is stated: “And when you walk along the way,” /b when one is neither standing nor reclining ( i Me’iri /i )., b If so, /b according to Beit Hillel, b why was it stated: “When you lie down, and when you rise”? /b This is merely to denote time; b at the time when people lie down and the time when people rise. /b ,With regard to this i halakha /i , b Rabbi Tarfon said: /b Once, b I was coming on the road /b when I stopped and b reclined to recite /b i Shema /i b in accordance with the statement of Beit Shammai. /b Although Rabbi Tarfon was a disciple of Beit Hillel, he thought that fulfilling the mitzva in accordance with the opinion of Beit Shammai would be a more meticulous fulfillment of the mitzva, acceptable to all opinions. Yet in so doing, b I endangered myself due to the highwaymen [ i listim /i ] /b who accost travelers.,The Sages b said to him: You deserved /b to be in a position where you were b liable /b to pay b with your life, as you transgressed the statement of Beit Hillel. /b This statement will be explained in the Gemara. |
|
14. Anon., Numbers Rabba, 8.4 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •imagery, christian missionary Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 113| 8.4. אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וגו', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קלח, ד): יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ, אָמַר רַבִּי פִּינְחָס שְׁנֵי דְּבָרִים שָׁמְעוּ מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעָמְדוּ מִכִּסְאוֹתָם וְהוֹדוּ, בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אָמְרוּ מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם זֶה כָּמוֹנוּ אוֹמֵר, אֵיזֶה מֶלֶךְ רוֹצֶה שֶׁיְהֵא אַחֵר מַכְּחִישׁ, וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות כ, ג): לֹא יִהְיֶה לְךָ, אָמְרוּ, אֵי זֶה מֶלֶךְ רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שֻׁתָּף וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות כ, ז): לֹא תִשָֹּׂא, אָמְרוּ, אֵי זֶה מֶלֶךְ רוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁבָּעִים בּוֹ וּמְשַׁקְּרִים וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות כ, ח): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, אָמְרוּ, אֵי זֶה מֶלֶךְ רוֹצֶה שֶׁלֹא יִהְיוּ הַבְּרִיוֹת מְכַבְּדִים אֶת יוֹם שֶׁשָּׁבַת, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות כ, יב): כַּבֵּד, אָמְרוּ בַּנִּימוֹסוֹת שֶׁלָּנוּ כָּל מִי שֶׁמַּכְתִּיב אֶת עַצְמוֹ סֶגְרוֹן לַמֶּלֶךְ, הוּא כּוֹפֵר בַּאֲבוֹתָיו, וְזֶה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, עָמְדוּ מִכִּסְאוֹתָם וְהוֹדוּ לוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ויקרא ה, טז): וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם, אָמְרוּ בַּנִּימוֹסוֹת שֶׁלָּנוּ כָּל דְּאָכֵיל צִנּוֹרָא מִן קֵיסָר יָהֵב בֵּיהּ סַכִּין דְּפַדָּן, וְזֶה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֶחְמִיר בְּהֶדְיוֹט יוֹתֵר מִגָּבוֹהַּ, שֶׁבְּגָבוֹהַּ כְּתִיב (ויקרא ה, טו): נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וגו', וּבְהֶדְיוֹט כְּתִיב (ויקרא ה, כא): נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וגו', עֲשָׂאוֹ כַּמֵּזִיד, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבָּזֶה הִקְדִּים מְעִילָה לַחֵטְא, וּבָזֶה הִקְדִּים חֵטְא לַמְּעִילָה. וְלֹא עוֹד לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּגוֹזֵל הַגֵּר כֵּן, מִי הוּא אֱלוֹהַּ כָּזֶה הָאוֹהֵב אֶת אוֹהֲבָיו וּמְקָרֵב רְחוֹקִים כַּקְּרוֹבִים הַבָּאִים לִשְׁמוֹ, עָמְדוּ מִכִּסְאוֹתָם וְהוֹדוּ לוֹ. וְלֹא תֹאמַר בְּגֵרֵי הַצֶּדֶק שֶׁנִּתְגַּיְרוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם קֵרַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ שֶׁלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם, מָצִינוּ שֶׁתָּבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶלְבּוֹנָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, א): וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד וגו', מַהוּ (שמואל ב כא, א): שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ שָׁלשׁ שָׁנִים רְצוּפוֹת, כְּשֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁהִתְחִיל הָרָעָב לָבוֹא בְּיָמָיו, אָמַר בַּעֲוֹן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים הַגְּשָׁמִים אֵינָן יוֹרְדִין, בַּעֲוֹן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וּמְגַלֵּי עֲרָיוֹת, וְשׁוֹפְכֵי דָמִים, וּפוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין, וּבַעֲוֹן שֶׁאֵינָן נוֹתְנִין מַעַשְׂרוֹתֵיהֶם כְּתִקְּנָן. בַּעֲוֹן עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא, טז): הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה וגו', וְאוֹמֵר (דברים יא, יז): וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וגו'. בַּעֲוֹן מְגַלֵי עֲרָיוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, ב): וַתַּחֲנִיפִי הָאָרֶץ בִּזְנוּתַיִּךְ וגו', וְאוֹמֵר (ירמיה ג, ג): וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ וגו'. בַּעֲוֹן שׁוֹפְכֵי דָמִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה, לג): כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ, כִּי הַדָּם הוּא יַחַן אַף עַל הָאָרֶץ. בַּעֲוֹן פּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כה, יד): נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן, לָמָּה (משלי כה, יד): אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר. בַּעֲוֹן שֶׁאֵין נוֹתְנִין מַעְשְׂרוֹתֵיהֶן כְּתִקְּנָן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, י): הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וגו'. שָׁנָה רִאשׁוֹנָה הִתְחִיל דָּוִד לְהוֹכִיחַ דּוֹרוֹ בְּעֵת הָרֶגֶל וְאָמַר לָהֶן שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁאֵין הַשָּׁמַיִם נֶעֱצָרִים מֵהוֹרִיד טַל וּמָטָר, אֶלָּא בְּעָוֹן זֶה יָצְאוּ וּבִקְּשׁוּ וְלֹא מָצְאוּ. שָׁנָה שְׁנִיָּה אָמַר לָהֶם שֶׁמָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת יֵשׁ בָּכֶם, שֶׁאֵין הַשָּׁמַיִם נֶעֱצָרִים אֶלָּא מִפְּנֵי כָּךְ, יָצְאוּ וּבִקְּשׁוּ וְלֹא מָצְאוּ. שָׁנָה שְׁלִישִׁית אָמַר לָהֶם שֶׁמָּא שׁוֹפְכֵי דָמִים אוֹ פּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין יֵשׁ בָּכֶם, אוֹ מוֹנְעֵי הַמַּעַשְׂרוֹת יֵשׁ בָּכֶם, שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים אֶלָּא עֲלֵיהֶם, יָצְאוּ וּבִקְּשׁוּ וְלֹא מָצְאוּ, מִכָּאן וָאֵילָךְ אָמַר דָּוִד אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי, הִתְחִיל שׁוֹאֵל בָּאוּרִים וְתֻמִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, א): וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי ה', אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שֶׁשָּׁאַל בָּאוּרִים וְתֻמִּים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר טַעֲמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אַתְיָא פְּנֵי פְּנֵי, כְּתִיב הָכָא: וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי ה', וּכְתִיב הָתָם (במדבר כז, כא): וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּוִד מֻצָּל אַתָּה אֶלָּא עַל שָׁאוּל וְעַל בֵּית הַדָּמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, כ): וַיֹּאמֶר ה' אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים וגו', עַל שָׁאוּל, שֶׁלֹא עֲשִׂיתֶם עִמּוֹ חֶסֶד וְלֹא נִסְפַּד כַּהֲלָכָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּוִד אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁבְּיָמָיו לֹא נַעֲשָׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּיִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁחֶלְקוֹ עִם שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, וְאַתָּה בָּאָרֶץ וְהוּא בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים, וְהֵיכָן מָצִינוּ שֶׁהֵמִית גִּבְעוֹנִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִין לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הֲרָגָן. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב (צפניה ב, ג): בַּקְּשׁוּ אֶת ה' כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ, מַהוּ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִשְׁפָּטוֹ וּפָעֳלוֹ כְּאַחַת, אַתְּ מוֹצֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹבֵעַ מִשְׁפָּטָן שֶׁל גִּבְעוֹנִים מִן שָׁאוּל וְזוֹכֵר פְּעֻלָּתוֹ שֶׁל שָׁאוּל לְשַׁלֵּם לוֹ שָׂכָר טוֹב, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד וְכִי בִּשְׁבִיל הַגֵּרִים הַלָּלוּ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַמּוֹ כֵּן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם תַּרְחִיק אֶת הָרְחוֹקִים סוֹפְךָ לְרַחֵק אֶת הַקְּרוֹבִים, צֵא וּלְמַד מִיהוֹשֻׁעַ רַבָּךְ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ הַגִּבְעוֹנִים (יהושע י, ו): עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה וְהוֹשִׁיעָה לָנוּ וְעָזְרֵנוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ וְכִי בִּשְׁבִיל הַגֵּרִים הַלָּלוּ אָנוּ מַטְרִיחִים עַל הַצִּבּוּר. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהוֹשֻׁעַ אִם תַּרְחִיק אֶת הָרְחוֹקִים סוֹפְךָ לְרַחֵק אֶת הַקְּרוֹבִים, צֵא וּלְמַד מֵהֵיכָן הוּא מַטָּעֲךָ לֹא מִן הַגֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מו, כ): וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו', וּכְתִיב (במדבר יג, ח): לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן, מִיָּד (שמואל ב כא, ב): וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְהַגִּבְעֹנִים וגו', מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַכָּתוּב לְפִי שֶׁקָּרָא דָּוִד לַגִּבְעֹנִים וְאָמַר אֲלֵיהֶם מַה שֶּׁאָמַר וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, לְכָךְ וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, שֶׁעָמַד דָּוִד וְרִחֲקָן שֶׁלֹא יָבוֹאוּ בַּקָּהָל, וְזוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ (גמרא יבמות עט-א): שֶׁנְּתִינִים אֲסוּרִים לָבוֹא בַּקָּהָל, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד שָׁלשׁ מַתָּנוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, רַחֲמָנִין וּבַיְשָׁנִין וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים. רַחֲמָנִין, דִּכְתִיב (דברים יג, יח): וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ. בַּיְשָׁנִים, דִּכְתִיב (שמות כ, יז): וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ, זֶה סִימָן לַבַּיְשָׁן שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא, וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ בּשֶׁת פָּנִים דָּבָר בָּרִי שֶׁלֹא עָמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי וגו'. גּוֹמְלֵי חֲסָדִים מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יח, יט): לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ וגו', וּכְתִיב (דברים ז, יב): וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד, וְאֵלּוּ אֵין בָּהֶם אֶחָד מֵאֵלֶּה, מִיָּד עָמַד וְרִחֲקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהַגִּבְעוֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, אֵין רְאוּיִן אֵלֶּה לְהִתְעָרֵב עִמָּהֶם אַף עַל פִּי שֶׁגֵּרִים הֵם לֹא עָמְדוּ אֲבוֹתֵיהֶם עַל הַר סִינַי, כִּי עַל שֵׁם כְּנַעֲנִים מִתְחַשְּׁבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, ב): כִּי אִם מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי. מַה כְּתִיב בָּהֶם (דברים ז, ג): וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם וגו', אַף אֵלּוּ כְּמוֹתָן אֵינָן רְאוּיִן לִדָּבֵק בְּיִשְׂרָאֵל. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (יהושע ט, ז): וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי וגו', וְכָאן קָרֵי לֵיהּ אֱמוֹרִי, אֶלָּא מִן הָאֱמוֹרִי הָיוּ וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָן חִוִּי, עַל שֶׁעָשׂוּ מַעֲשֵׂה חִוִּי, מַעֲשֵׂה נָחָשׁ. הַנָּחָשׁ אָמַר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, אֶלָּא הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמְרַמֶּה בָּהֶם וְהֵם אוֹכְלִין וְנֶעֱנָשִׁים וַאֲנִי יוֹרֵשׁ אֶת הָאָרֶץ לְעַצְמִי, כָּךְ עָשׂוּ הַגִּבְעוֹנִים, אָמְרוּ יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (דברים כ, יז): כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וגו' (דברים ז, ב): לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וגו', אֶלָּא הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין וּמְרַמִּין בָּהֶם וְהֵם כּוֹרְתִים אִתָּנוּ בְּרִית, מַה נַּפְשָׁךְ, יַהַרְגוּ אוֹתָנוּ יַעַבְרוּ עַל הַשְּׁבוּעָה, יְקַיְּמוּ אוֹתָנוּ עוֹבְרִים עַל הַגְּזֵרָה, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נֶעֱנָשִׁים וְאָנוּ יוֹרְשִׁין אֶת הָאָרֶץ לְעַצְמֵנוּ, לְפִיכָךְ כְּשֶׁרָאָה יְהוֹשֻׁעַ כֵּן, אָמַר לָהֶם (יהושע ט, כב): לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ וגו', אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם מַעֲשֵׂה נָחָשׁ לְפִיכָךְ תִּטְלּוּ שְׂכָרוֹ שֶׁל נָחָשׁ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵרֲרָן כְּנָחָשׁ, דִּכְתִיב (יהושע ט, כג): וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם, כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בַּנָּחָשׁ (בראשית ג, יד): אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, מַהוּ (שמואל ב כא, ב): וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם, אָמַר דָּוִד בְּעֵת שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם תָּלוּ הַדָּבָר בִּי, שֶׁאִם אֶחְפֹּץ לְרַחֲקָן וּלְקָרְבָן הָרְשׁוּת בְּיָדִי, הֲרֵינִי מְרַחֲקָן. וּמִנַּיִן שֶׁתָּלוּ הַדָּבָר בְּדָוִד, דִּכְתִיב (יהושע ט, כז): וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם וגו', אָמַר רַבִּי אַמֵּי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אַחַר שֶׁאָמַר (יהושע ט, כז): לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח ה', מַה צֹּרֶךְ לוֹמַר (יהושע ט, כז): אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, אֶלָּא תְּלָאוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּדָוִד, אָמַר אֲנִי אֵינִי לֹא מְקָרְבָן וְלֹא מְרַחֲקָן, אֶלָּא מִי שֶׁהוּא עָתִיד לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה, אִם רָאֲתָה דַּעְתּוֹ לְקָרֵב יְקָרֵב, לְרַחֵק יְרַחֵק, וְכֵיוָן שֶׁבָּא דָּוִד וְרָאָה שֶׁהָיוּ אַכְזָרִים רִחֲקָן, אַף עֶזְרָא רִחֲקָן, דִּכְתִיב (נחמיה יא, כא): וְהַנְּתִינִים ישְׁבִים בָּעֹפֶל וגו'. אַף לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֲקָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מח, יט): וְהָעֹבֵד הָעִיר יַעַבְדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, יְאַבְּדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, (שמואל ב כא, ב): וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹא הִכָּם נִתְאַכְזְרוּ עָלָיו, לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹא עַל חִנָּם רִחֲקָן דָּוִד (שמואל ב כא, ב): בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹא כָּעַס עֲלֵיהֶם שָׁאוּל אֶלָּא בִּשְׁבִיל קִנְאָה שֶׁהָיָה לוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְלֹא עָשָׂה בִּשְׁבִיל שִׂנְאָה שֶׁהָיָה שׂוֹנְאָם, וְלֹא רִחֲמוּ עַל בָּנָיו. מַה הִיא הַקִּנְאָה, שֶׁלֹא הָיוּ מְגַלִּים לוֹ הֵיכָן דָּוִד מִתְחַבֵּא, מִיָּד שָׁלַח דָּוִד וְקָרָא לָהֶם מַה לָּכֶם וּלְבֵית שָׁאוּל, אֲמַרוּן לֵיהּ עַל שֶׁפָּסַק מְזוֹנֵנוּ וְעַל שֶׁהֵמִית מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים, שְׁנֵי חוֹטְבֵי עֵצִים, וּשְׁנֵי שׁוֹאֲבֵי מַיִם, וְחַזָּן, וְסוֹפֵר, וְשַׁמָּשׁ. אֲמַר לוֹן וּמָה אַתּוּן בָּעֲיִן כַּדּוּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, ג): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַגִּבְעֹנִים מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם וּבַמָּה אֲכַפֵּר וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת ה', אָמַר לָהֶם מָה הֲנָיָה לֶהֱוֵי לְכוֹן אִם תִּקְטְלוּן מִן בֵּית שָׁאוּל נַפְשָׁא, אֶלָּא אִמְרוּ לִי מַה תַּקָנָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם שֶׁאַתֶּם מִתְפַּיְסִין וְכַמָּה כֶּסֶף וְזָהָב אֶתֵּן לָכֶם כֹּפֶר נַפְשְׁכֶם, וּבַמָּה אֲכַפֵּר, כְּמָה דְתֵימָא (שמות כא, ל): אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּפְסֹק הָרָעָב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת ה', וּכְמָה דְתֵימָא (בראשית מז, ז): וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה, שֶׁבֵּרֲכוֹ שֶׁיִּכְלֶה הָרָעָב. (שמואל ב כא, ד): וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעֹנִים אֵין לָנוּ כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ, לִי כְתִיב לָנוּ קְרִי, לָמָּה כֵן, אָמַר לָהֶם דָּוִד, מָה הֲנָיָה לְכוֹן דְּאִנּוּן מִתְקַטְלִין, סְבוּ לְכוֹן כֶּסֶף וְזָהָב. אָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁין כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ, לֹא הָיָה לָנוּ חַיָּב מָמוֹן שֶׁמָּמוֹן נִטֹּל מִמֶּנּוּ, אֶלָּא נְפָשׁוֹת חַיָּב לָנוּ, וּנְפָשׁוֹת אָנוּ מְבַקְּשִׁין. אָמַר דָּוִד דִּלְמָא דְּאִנּוּן בָּהֲתִין פַּלְגוֹן מִן פַּלְגוֹן, נְסַב כָּל חַד וְחַד מִנְּהוֹן וַהֲוָה מְפַיֵּס לֵיהּ, קֳבֵל גַּרְמֵיהּ, וְהוּא אֲמַר לֵיהּ מָה הֲנָיָה לָךְ וְאִינוּן מִתְקַטְּלִין סַב לָךְ מָמוֹן, וְהוּא אֲמַר לֵיהּ: אֵין לִי כֶסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ, וְאֵין לָנוּ לַחֲזֹר עַל אֲחֵרִים אֶלָּא עָלָיו, שֶׁעֲבָדָיו לֹא רָצוּ לִשְׁלוֹחַ יָד בַּכֹּהֲנִים וְלֹא בָּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כב, יז): וְלֹא אָבוּ עַבְדֵּי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלוֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹּעַ בְּכֹהֲנֵי ה', הֱוֵי (שמואל ב כא, ד): וְאֵין לָנוּ אִישׁ לְהָמִית בְּיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, אָמַר לָהֶם מָה אַתֶּם אוֹמְרִים אֲנִי עוֹשֶׂה לָכֶם, אִם נְפָשׁוֹת אַתֶּם מְבַקְּשִׁים אֲנִי אֶעֱשֶׂה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, ד): וַיֹּאמֶר מָה אַתֶּם אֹמְרִים אֶעֱשֶׂה לָכֶם, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם דָּוִד כֵּן, אָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים לִפְרֹעַ לוֹ כְּכָל מִדָּתוֹ, הוּא כִּלָּנוּ וְחָשַׁב לְהַשְׁמִידֵנוּ שֶׁלֹא יִהְיֶה לָנוּ עֲמִידָה בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁין מִכָּל בָּנָיו אֶלָּא שִׁבְעָה, כְּנֶגֶד הַשִּׁבְעָה אֲשֶׁר הֲרָגָם מִמֶּנּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, ה): וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ וַאֲשֶׁר דִּמָּה לָנוּ וגו', אֲשֶׁר כִּלָּנוּ שֶׁבַע אוֹתִיּוֹת הֵן, כְּנֶגֶד שֶׁבַע נְפָשׁוֹת שֶׁהָרַג מֵהֶם, לְפִיכָךְ (שמואל ב כא, ו): יֻתַּן לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו וְהוֹקַעֲנוּם לַה' בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר ה' וגו', כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ כָּל הָעוֹלָם וְיִתְיָרְאוּ וְלֹא יוֹסִיפוּ עוֹד לְהָרַע לַגֵּרִים, לְכָךְ כְּתִיב לַה', שֶׁהוּא צִוָּה לְהֵיטִיב לַגֵּרִים, וְהוּא הֵרַע לָהֶם, לָמָּה בְּגִבְעַת שָׁאוּל, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ אִם לַמֶּלֶךְ לֹא נָשָׂא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּנִים קַל וָחֹמֶר לָהֶדְיוֹטִים. בְּחִיר ה', אֶתְמְהָה, הֵם מְקַטְרְגִים עָלָיו, וְקָרְיִין לֵיהּ בְּחִיר ה'. אֶלָּא הֵם אָמְרוּ: בְּגִבְעַת שָׁאוּל, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: בְּחִיר ה'. כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד צָרָתוֹ צָרָה, הִתְחִיל אוֹמֵר לָהֶם אֲנִי אֶתֵּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, ו): וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲנִי אֶתֵּן, (שמואל ב כא, ז): וַיַּחְמֹל הַמֶּלֶךְ עַל מְפִיבשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן וגו', עַל שֶׁהָיָה אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה נָתַן דָּוִד עֵינָיו בּוֹ לְהַצִּילוֹ מִיָּדָם, אָמַר דָּוִד הֲרֵינִי מַעֲבִירָן לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, וְכָל מִי שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קוֹלְטוֹ הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, וְהֶעֱבִירָן לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, וְנִתְפַּלֵּל עָלָיו וְהָלַךְ הַמִּזְבֵּחַ וּקְלָטוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נז, ג): אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי, שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם דָּוִד. (שמואל ב כא, ח): וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל וגו', וְהָכְתִיב (שמואל ב ו, כג): וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ, וּמֵרַב הֵיכָן הִיא, אֱמֹר מֵעַתָּה בְּנֵי מֵרַב הָיוּ וְגִדְּלָתַם מִיכַל וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמָהּ. (שמואל ב כא, ט): וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי ה' וַיִּפְּלוּ שְׁבַעְתָּם יָחַד, שְׁבַעְתָּם כְּתִיב חָסֵר יו"ד, זֶה מְפִיבשֶׁת בֶּן יוֹנָתָן שֶׁנִּצַּל, שֶׁהָיָה חָסֵר מִן הַשִּׁבְעָה. (שמואל ב כא, ט): וְהֵמָּה הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר בָּרִאשֹׁנִים בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים, מְלַמֵּד שֶׁהוּמְתוּ בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, יוֹם שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִים אֶת הָעוֹמֶר. (שמואל ב כא, י): וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת אַיָּה אֶת הַשַֹּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל הַצּוּר, מַהוּ אֶל הַצּוּר, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. (שמואל ב כא, י): מִתְּחִלַּת קָצִיר עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם, רַבִּי אַחָא בַּר זְבִינָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא גָּדוֹל הוּא קִדּוּשׁ הַשֵּׁם מֵחִלּוּל הַשֵּׁם, בְּחִלּוּל הַשֵּׁם כְּתִיב (דברים כא, כג): לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, וּבְקִדּוּשׁ הַשֵּׁם כְּתִיב: מִתְּחִלַת קָצִיר עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם, מְלַמֵּד שֶׁעָמְדוּ תְּלוּיִם מִשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן עַד שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן. וְהָכְתִיב (דברים כד, טז): לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וּבָנִים מֵתוּ בַּעֲוֹן אֲבִיהֶם, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן מוּטָב שֶׁתֵּעָקֵר אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא, וְהָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים תּוֹרָתָן שֶׁל אֵלּוּ פְּלַסְטוֹן הִיא, כָּתוּב בְּתוֹרָתָן: לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ, וְאֵלּוּ תְּלוּיִם שִׁבְעָה חֳדָשִׁים. כָּתוּב בְּתוֹרָתָן אֵין דָּנִים שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד, וְאֵלוּ שְׁבַעְתָּם יָחַד. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וְאֵלּוּ מֵתִים בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם. וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים עֲלֵיהֶם מֶה חָטְאוּ אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁתַּנֵּית מִדַּת הַדִּין, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָהֶם אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּגֵרִים גְּרוּרִים, אָמְרוּ לָהֶם וְכִי מַה טִּיבָן, אָמְרוּ לָהֶם אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ. אָמְרוּ לָהֶם וְכִי בִּשְׁבִיל הַגֵּרִים הַגְּרוּרִים הָאֲרוּרִים הַלָּלוּ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַמּוֹ כֵן, מַה בִּבְנֵי מְלָכִים כֵּן בְּהֶדְיוֹטוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מָה אִם אֵלּוּ שֶׁלֹא נִתְגַּיְּרוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם רְאוּ הֵיאַךְ תָּבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת דָּמָן, הַמִּתְגַּיֵּר לְשֵׁם שָׁמַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וַדַּאי אֵין אֱלוֹהַּ כֵּאלֹהֵיהֶם וְאֵין אֻמָּה כְּאֻמָּתָם, וְאֵין לָנוּ לִדָּבֵק אֶלָּא בְּאֻמָּה זוֹ שֶׁאֱלֹהֶיהָ גָּדוֹל מִכָּל אֱלֹהִים. מִיָּד נִתְגַּיְּרוּ הַרְבֵּה גֵרִים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ב, טז): וַיִסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו וַיִּמָּצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. מֵהֶם עָשָׂה שְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נוֹשֵׂא סַבָּל, וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חוֹצֵב בָּהָר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ב, א): וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ סַבָּל וגו'. וְכָל כָּךְ לָמָּה לְהוֹדִיעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מְקָרֵב אֶת הָרְחוֹקִים, וְסָמַךְ לָרְחוֹקִים כַּקְּרוֹבִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּקְדִּים שָׁלוֹם לָרְחוֹקִים מִן הַקְּרוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז, יט): שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב, הֱוֵי: עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם. מַהוּ (שמואל ב כא, י): וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם, בּוֹא וּרְאֵה הַחֶסֶד שֶׁעָשְׂתָה רִצְפָּה בַת אַיָּה עִמָּהֶם, שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַרְתָּם בַּיּוֹם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַלַּיְלָה מֵחַיַּת הַשָֹּׂדֶה שִׁבְעָה חֳדָשִׁים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד עַל שָׁאוּל שֶׁלֹא נִסְפַּד כַּהֲלָכָה וְהוּא נִקְבַּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ, הָיָה דָּוִד מִתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ, שֶׁאָמַר שָׁאוּל כְּבָר עָבְרוּ עָלָיו תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא וְלָא אָרְחֵיהּ לְאַסְפּוּדֵיהּ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּידוּ לוֹ מַעֲשִׂים שֶׁל רִצְפָּה בַת אַיָּה, נָשָׂא קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ, וְאָמַר: מַה זּוֹ שֶׁהִיא אִשָּׁה כָּךְ עָשְׂתָה לִגְמִילוּת חֲסָדִים, אֲנִי שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מִיָּד הָלַךְ לִגְמֹל חֶסֶד עִמָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, יא): וַיֻּגַּד לְדָוִד אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה וגו', (שמואל ב כא, יב יג): וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיִּקַּח אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וגו' וַיַּעַל מִשָּׁם אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וגו'. מֶה עָשָׂה דָּוִד, עָמַד וְכִנֵּס כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵיהֶם, וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ לְיָבֵישׁ גִּלְעָד, וּמָצְאוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ וְנָתְנוּ אוֹתָם בְּתוֹךְ אֲרוֹן הַמֵּת וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, יד): וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ וגו', מַהוּ (שמואל ב כא, יד): בְּצֵלָע בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו, מְלַמֵּד שֶׁהֱבִיאוּהוּ לִגְבוּל יְרוּשָׁלַיִם וּקְבָרוּהוּ שָׁם, וְצֵלָע הִיא בְּצַד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יח, כח): וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלָיִם וגו'. (שמואל ב כא, יד): וַיַּעֲשׂוּ כֹּל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ, וּמַה צִּוָּה הַמֶּלֶךְ, צִוָּה לִהְיוֹת מַעֲבִירִים אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל בְּכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט וְהָיָה הַשֵּׁבֶט שֶׁהָיָה נִכְנַס בּוֹ אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל יוֹצְאִים הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וְגוֹמְלִים חֶסֶד עִם שָׁאוּל וּבָנָיו, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבָתָן בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, עַד שֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ לִגְבוּל יְרוּשָׁלַיִם, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁגָּמְלוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל חֶסֶד וְעָשׂוּ דִּינָם שֶׁל גִּבְעוֹנִים, מִיָּד נִתְמַלֵּא רַחֲמִים וְנָתַן מָטָר עַל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, יד): וַיֵּעָתֵר אֱלֹהִים לָאָרֶץ אַחֲרֵי כֵן, הָא לָמַדְנוּ כַּמָּה קֵרַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָרְחוֹקִים, אֲפִלּוּ שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ שֶׁלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק, הֱוֵי: יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ וגו'. | 8.4. "... “And David went and he took the bones of Saul and the bones of Jonathan his son from the men of Jabesh- gilead… And he brought up from there the bones of Saul and the bones of Jonathan his son…” (Shmuel II 21:12-13) What did David do? He went and gathered all the elders and great ones of Israel, crossed the Jordan River, and came to Yavesh-gilead. He found the bones of Shaul and his son Yonatan, placed them in a casket and crossed back over the Jordan, as it says “And they buried the bones of Saul and Jonathan his son in the country of Benjamin in Zela, in the tomb of Kish his father and they did all that the king commanded…” (Shmuel II 21:14) What does ‘in Zela, in the tomb of Kish his father’ mean? It comes to teach us that they brought them to the border of Jerusalem and buried them there. Zela is next to Jerusalem, as it says “And Zelah, Eleph, and the Jebusite, which is Jerusalem…” (Yehoshua 18:28) ‘and they did all that the king commanded’ And what did the king command? He commanded that they carry Shaul’s casket from tribe to tribe. As Shaul’s casket entered each tribe’s territory all the men, women and children came out in order to perform an act of loving kindness to Shaul and his sons and thereby all of Israel would fulfill its obligation to loving kindness. This went on until they reached the land of his portion on the border of Jerusalem. Since the Holy One saw that they did loving kindness to Shaul and fulfilled the judgement of the Givonites He was immediately filled with mercy and sent rain upon the land, as it says “And God was entreated for the land after that.” (Shmuel II 21:14) From this we learn how close the Holy One brings those that are far away, even though they converted not for the sake of heaven. There is no need to even mention how he draws near righteous converts, “O Lord, all the kings of the earth will acknowledge You…” (Tehillim 138:4)", |
|
| 16. Mishnah, Malachi, 8 Tagged with subjects: •imagery, missionary Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 218 |
17. Anon., Midrash On Song of Songs, 1.3.3 Tagged with subjects: •imagery, christian missionary Found in books: Lavee (2017), The Rabbinic Conversion of Judaism The Unique Perspective of the Bavli on Conversion and the Construction of Jewish Identity, 113| 1.3.3. רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַר קְרָיָיא בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית יב, א): לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, לְמָה הָיָה דוֹמֶה, לִצְלוֹחִית שֶׁל פּוֹלְיָטוֹן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת בְּזָוִית אַחַת וְלֹא הָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף, בָּא אֶחָד וְטִלְטְלָהּ מִמְּקוֹמָהּ וְהָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף, אַף כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, אַבְרָהָם הַרְבֵּה מַעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ לְךָ, הַרְבֵּה מִצְווֹת יֵשׁ לְךָ, טַלְטֵל עַצְמְךָ בָּעוֹלָם וְשִׁמְךָ מִתְגַּדֵּל בְּעוֹלָמִי, לֶךְ לְךָ, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ (בראשית יב, א): וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל. עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵא לְךָ עֲלָמוֹת הַרְבֵּה, דִּכְתִיב (בראשית יב, ה): וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, וַהֲלֹא אִם מִתְכַּנְּשִׁים כָּל הָעוֹלָם לִבְרֹאת יַתּוּשׁ אֶחָד אֵינָן יְכוֹלִים לִבְרֹאתוֹ, אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ אַבְרָהָם וְשָׂרָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן. אָמַר רַבִּי חוֹנְיָא אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֲנָשִׁים, וְשָׂרָה הַנָּשִׁים, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מַכְנִיסָן לְבֵיתוֹ וּמַאֲכִילָן וּמַשְׁקָן וּמַאֲהִיבָן וּמְקָרְבָן וּמְגַיְּרָן וּמַכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַמַּכְנִיס בְּרִיָה אַחַת לְתוֹךְ כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא בְּרָאוֹ וִיצָרוֹ וְרִיקְמוֹ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִמַּה שֶּׁאַתָּה מֵבִיא אוֹרָה לָעוֹלָם, שִׁמְךָ מִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם, וּמָה הִיא הָאוֹרָה, גְּאֻלָּה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מֵבִיא לָנוּ אוֹרָה, הַרְבֵּה גֵרִים בָּאִים וּמִתְגַּיְּרִים וְנוֹסָפִים עָלֵינוּ, כְּגוֹן יִתְרוֹ וְרָחָב, יִתְרוֹ שָׁמַע וַאֲתָא, רָחָב שָׁמְעָה וְאַתְיָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֵס לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, הַרְבֵּה גֵרִים נִתְגַּיְּרוּ, דִּכְתִיב (ישעיה כט, כג): כִּי בִרְאוֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, עַל שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ בִּזַּת מִצְרַיִם, וּבִזַּת הַיָּם, וּבִזַּת סִיחוֹן וְעוֹג, וּבִזַּת שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתְךָ. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, עַל שֶׁהֶעֱלַמְתָּ מֵהֶם יוֹם הַמִּיתָה וְיוֹם הַנֶּחָמָה, אֲהֵבוּךָ. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, בְּעַלֵּמוּת וּבִזְרִיזוּת. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, אֵלּוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, זוֹ כַּת הַשְּׁלִישִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יג, ט): וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף וגו'. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, אֵלּוּ הַגֵּרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (חבקוק ג, ב): ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים וגו'. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל שְׁמַד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מד, כג): כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז, ח): כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה וגו'. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, עַל שֶׁהֶעֱלַמְתָּ מֵהֶם מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים, דְּאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ חוּלָה לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, מַה טַּעַם (תהלים מח, יד): שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה, לְחוֹלָה כְּתִיב, צַדִּיקִים מִכָּאן וְצַדִּיקִים מִכָּאן וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶמְצָעָם, וְהֵם חָלִים לְפָנָיו בְּעַלְמוּת, וּמְרַמְּזִין אֵלּוּ לְאֵלּוּ בָּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים (תהלים מח, טו): כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַלְ-מוּת, בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת יְנַהֲגֵנוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַלְ-מוּת, בְּעַלֵימוּת וּבִזְרִיזוּת. דָּבָר אַחֵר, עַלְ-מוּת, כְּאִילֵין עוּלֵימְתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים סח, כו): בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת. דָּבָר אַחֵר, עַלְ-מוּת, תִּרְגֵּם עֲקִילַס אַתְנִסָיָא, עוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ מָוֶת, וּמְרַמְּזִין אֵלּוּ לְאֵלּוּ בָּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים: כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַלְ-מוּת, בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת יְנַהֲגֵנוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה דִּכְתִיב (דברים טו, ו): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, וּבָעוֹלָם הַבָּא דִּכְתִיב (ישעיה נח, יא): וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד. | |
|
