1. Hebrew Bible, Psalms, 19.8, 29.4, 45.13, 106.23 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 249, 258, 259| 19.8. "תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי׃", 29.4. "קוֹל־יְהוָה בַּכֹּחַ קוֹל יְהוָה בֶּהָדָר׃", 45.13. "וּבַת־צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם׃", 106.23. "וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית׃", | 19.8. "The law of the LORD is perfect, restoring the soul; the testimony of the LORD is sure, making wise the simple. .", 29.4. "The voice of the LORD is powerful; The voice of the LORD is full of majesty.", 45.13. "And, O daughter of Tyre, the richest of the people Shall entreat thy favour with a gift.'", 106.23. "Therefore He said that He would destroy them, Had not Moses His chosen stood before Him in the breach, To turn back His wrath, lest He should destroy them.", |
|
2. Hebrew Bible, Proverbs, 24.28, 27.20 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 248| 24.28. "אַל־תְּהִי עֵד־חִנָּם בְּרֵעֶךָ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ׃", | 24.28. "Be not a witness against thy neighbour without cause; And deceive not with thy lips.", 27.20. "The nether-world and Destruction are never satiated; So the eyes of man are never satiated.", |
|
3. Hebrew Bible, Numbers, 14.13-14.19, 16.48 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 243, 246| 14.13. "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְהוָה וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי־הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת־הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ׃", 14.14. "וְאָמְרוּ אֶל־יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי־אַתָּה יְהוָה בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר־עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה׃", 14.15. "וְהֵמַתָּה אֶת־הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־שָׁמְעוּ אֶת־שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר׃", 14.16. "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהוָה לְהָבִיא אֶת־הָעָם הַזֶּה אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר׃", 14.17. "וְעַתָּה יִגְדַּל־נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃", 14.18. "יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֺן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל־בָּנִים עַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים׃", 14.19. "סְלַח־נָא לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד־הֵנָּה׃", | 14.13. "And Moses said unto the LORD: ‘When the Egyptians shall hear—for Thou broughtest up this people in Thy might from among them—", 14.14. "they will say to the inhabitants of this land, who have heard that Thou LORD art in the midst of this people; inasmuch as Thou LORD art seen face to face, and Thy cloud standeth over them, and Thou goest before them, in a pillar of cloud by day, and in a pillar of fire by night;", 14.15. "now if Thou shalt kill this people as one man, then the nations which have heard the fame of Thee will speak, saying:", 14.16. "Because the LORD was not able to bring this people into the land which He swore unto them, therefore He hath slain them in the wilderness.", 14.17. "And now, I pray Thee, let the power of the Lord be great, according as Thou hast spoken, saying:", 14.18. "The LORD is slow to anger, and plenteous in lovingkindness, forgiving iniquity and transgression, and that will by no means clear the guilty; visiting the iniquity of the fathers upon the children, upon the third and upon the fourth generation.", 14.19. "Pardon, I pray Thee, the iniquity of this people according unto the greatness of Thy lovingkindness, and according as Thou hast forgiven this people, from Egypt even until now.’", |
|
4. Hebrew Bible, Malachi, 1.9 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 259| 1.9. "וְעַתָּה חַלּוּ־נָא פְנֵי־אֵל וִיחָנֵנוּ מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת הֲיִשָּׂא מִכֶּם פָּנִים אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃", | 1.9. "And now, I pray you, entreat the favour of God That He may be gracious unto us!— This hath been of your doing.— Will He accept any of your persons? Saith the LORD of hosts.", |
|
| 5. Hebrew Bible, Job, 1.6-2.7, 33.23, 33.24 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 242 |
6. Hebrew Bible, Genesis, 1.26, 3.22, 11.7, 18.17-18.33 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 242, 243, 251, 253, 254| 1.26. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל־הָאָרֶץ וּבְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ׃", 3.22. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן־יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם׃", 11.7. "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ׃", 18.17. "וַיהֹוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה׃", 18.18. "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ׃", 18.19. "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל־אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר עָלָיו׃", 18.21. "אֵרֲדָה־נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם־לֹא אֵדָעָה׃", 18.22. "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהוָה׃", 18.23. "וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם־רָשָׁע׃", 18.24. "אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא־תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ׃", 18.25. "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם־רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל־הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט׃", 18.26. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אִם־אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל־הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם׃", 18.27. "וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה־נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל־אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר׃", 18.28. "אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת־כָּל־הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם־אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה׃", 18.29. "וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים׃", 18.31. "וַיֹּאמֶר הִנֵּה־נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל־אֲדֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים׃", 18.32. "וַיֹּאמֶר אַל־נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ־הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה׃", 18.33. "וַיֵּלֶךְ יְהוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל־אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ׃", | 1.26. "And God said: ‘Let us make man in our image, after our likeness; and let them have dominion over the fish of the sea, and over the fowl of the air, and over the cattle, and over all the earth, and over every creeping thing that creepeth upon the earth.’", 3.22. "And the LORD God said: ‘Behold, the man is become as one of us, to know good and evil; and now, lest he put forth his hand, and take also of the tree of life, and eat, and live for ever.’", 11.7. "Come, let us go down, and there confound their language, that they may not understand one another’s speech.’", 18.17. "And the LORD said: ‘Shall I hide from Abraham that which I am doing;", 18.18. "seeing that Abraham shall surely become a great and mighty nation, and all the nations of the earth shall be blessed in him?", 18.19. "For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the LORD, to do righteousness and justice; to the end that the LORD may bring upon Abraham that which He hath spoken of him.’", 18.20. "And the LORD said: ‘Verily, the cry of Sodom and Gomorrah is great, and, verily, their sin is exceeding grievous.", 18.21. "I will go down now, and see whether they have done altogether according to the cry of it, which is come unto Me; and if not, I will know.’", 18.22. "And the men turned from thence, and went toward Sodom; but Abraham stood yet before the LORD.", 18.23. "And Abraham drew near, and said: ‘Will You indeed sweep away the righteous with the wicked?", 18.24. "Peradventure there are fifty righteous within the city; wilt Thou indeed sweep away and not forgive the place for the fifty righteous that are therein?", 18.25. "That be far from Thee to do after this manner, to slay the righteous with the wicked, that so the righteous should be as the wicked; that be far from Thee; shall not the judge of all the earth do justly?’", 18.26. "And the LORD said: ‘If I find in Sodom fifty righteous within the city, then I will forgive all the place for their sake.’", 18.27. "And Abraham answered and said: ‘Behold now, I have taken upon me to speak unto the Lord, who am but dust and ashes.", 18.28. "Peradventure there shall lack five of the fifty righteous; wilt Thou destroy all the city for lack of five?’ And He said: ‘I will not destroy it, if I find there forty and five.’", 18.29. "And he spoke unto Him yet again, and said: ‘Peradventure there shall be forty found there.’ And He said: ‘I will not do it for the forty’s sake.’", 18.30. "And he said: ‘Oh, let not the Lord be angry, and I will speak. Peradventure there shall thirty be found there.’ And He said: ‘I will not do it, if I find thirty there.’", 18.31. "And he said: ‘Behold now, I have taken upon me to speak unto the Lord. Peradventure there shall be twenty found there.’ And He said: ‘I will not destroy it for the twenty’s sake.’", 18.32. "And he said: ‘Oh, let not the Lord be angry, and I will speak yet but this once. Peradventure ten shall be found there.’ And He said: ‘I will not destroy it for the ten’s sake.’", 18.33. "And the LORD went His way, as soon as He had left off speaking to Abraham; and Abraham returned unto his place.", |
|
7. Hebrew Bible, Exodus, 20.2, 24.7, 32.4, 32.10-32.11 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 244, 248, 258, 260, 261| 20.2. "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃", 20.2. "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם׃", 24.7. "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע׃", 32.4. "וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃", 32.11. "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת־פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה׃", | 20.2. "I am the LORD thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage.", 24.7. "And he took the book of the covet, and read in the hearing of the people; and they said: ‘All that the LORD hath spoken will we do, and obey.’", 32.4. "And he received it at their hand, and fashioned it with a graving tool, and made it a molten calf; and they said: ‘This is thy god, O Israel, which brought thee up out of the land of Egypt.’", 32.10. "Now therefore let Me alone, that My wrath may wax hot against them, and that I may consume them; and I will make of thee a great nation.’", 32.11. "And Moses besought the LORD his God, and said: ‘LORD, why doth Thy wrath wax hot against Thy people, that Thou hast brought forth out of the land of Egypt with great power and with a mighty hand?", |
|
8. Hebrew Bible, Deuteronomy, 5.5-5.6, 5.22, 9.14, 9.16, 33.2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 244, 246, 248, 249, 257| 5.5. "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין־יְהוָה וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת־דְּבַר יְהוָה כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא־עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר׃", 5.6. "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃", 5.22. "וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם־יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת־קוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ׃", 9.14. "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת־שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי־עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ׃", 9.16. "וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה אֶתְכֶם׃", 33.2. "וַיֹּאמַר יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת [אֵשׁ] [דָּת] לָמוֹ׃", 33.2. "וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף־קָדְקֹד׃", | 5.5. "I stood between the LORD and you at that time, to declare unto you the word of the LORD; for ye were afraid because of the fire, and went not up into the mount—saying: .", 5.6. "I am the LORD thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage.", 5.22. "Now therefore why should we die? for this great fire will consume us; if we hear the voice of the LORD our God any more, then we shall die.", 9.14. "let Me alone, that I may destroy them, and blot out their name from under heaven; and I will make of thee a nation mightier and greater than they.’", 9.16. "And I looked, and, behold, ye had sinned against the LORD your God; ye had made you a molten calf; ye had turned aside quickly out of the way which the LORD had commanded you.", 33.2. "And he said: The LORD came from Sinai, And rose from Seir unto them; He shined forth from mount Paran, And He came from the myriads holy, At His right hand was a fiery law unto them.", |
|
9. Hebrew Bible, Isaiah, 43.28 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 248| 43.28. "וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְאֶתְּנָה לַחֵרֶם יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְגִדּוּפִים׃", | 43.28. "Therefore I have profaned the princes of the sanctuary, And I have given Jacob to condemnation, And Israel to reviling.", |
|
10. Hebrew Bible, Joshua, 7.6-7.7 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 243| 7.6. "וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה עַד־הָעֶרֶב הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל־רֹאשָׁם׃", 7.7. "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת־הָעָם הַזֶּה אֶת־הַיַּרְדֵּן לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן׃", | 7.6. "And Joshua rent his clothes, and fell to the earth upon his face before the ark of the LORD until the evening, he and the elders of Israel; and they put dust upon their heads.", 7.7. "And Joshua said: ‘Alas, O Lord GOD, wherefore hast Thou at all brought this people over the Jordan, to deliver us into the hand of the Amorites, to cause us to perish? would that we had been content and dwelt beyond the Jordan!", |
|
11. Hebrew Bible, Amos, 7.2 (8th cent. BCE - 6th cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 243| 7.2. "וְהָיָה אִם־כִּלָּה לֶאֱכוֹל אֶת־עֵשֶׂב הָאָרֶץ וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה סְלַח־נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא׃", | 7.2. "And if it had come to pass, that when they had made an end of eating the grass of the land—so I said: O Lord GOD, forgive, I beseech Thee; How shall Jacob stand? for he is small.", |
|
12. Hebrew Bible, Ezekiel, 11.13 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 243| 11.13. "וַיְהִי כְּהִנָּבְאִי וּפְלַטְיָהוּ בֶן־בְּנָיָה מֵת וָאֶפֹּל עַל־פָּנַי וָאֶזְעַק קוֹל־גָּדוֹל וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה כָּלָה אַתָּה עֹשֶׂה אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל׃", | 11.13. "And it came to pass, when I prophesied, that Pelatiah the son of Benaiah died. Then fell I down upon my face, and cried with a loud voice, and said: ‘Ah Lord GOD! wilt Thou make a full end of the remt of Israel?’", |
|
13. Hebrew Bible, Zechariah, 3.1-3.2 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 242| 3.1. "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל־תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל־תַּחַת תְּאֵנָה׃", 3.1. "וַיַּרְאֵנִי אֶת־יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יְהוָה וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל־יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ׃", 3.2. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הַשָּׂטָן יִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ׃", | 3.1. "And he showed me Joshua the high priest standing before the angel of the LORD, and Satan standing at his right hand to accuse him.", 3.2. "And the LORD said unto Satan: ‘The LORD rebuke thee, O Satan, yea, the LORD that hath chosen Jerusalem rebuke thee; is not this man a brand plucked out of the fire?’", |
|
| 14. Plato, Gorgias, 24 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, platos heavenly court •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 262, 263 |
15. Hebrew Bible, 1 Chronicles, 21.1 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 242| 21.1. "וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל־יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת־דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת־יִשְׂרָאֵל׃", 21.1. "לֵךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל־דָּוִיד לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה שָׁלוֹשׁ אֲנִי נֹטֶה עָלֶיךָ בְּחַר־לְךָ אַחַת מֵהֵנָּה וְאֶעֱשֶׂה־לָּךְ׃", | 21.1. "And Satan stood up against Israel, and moved David to number Israel.", |
|
| 16. Plato, Laws, 220 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, platos heavenly court •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 262 |
| 17. Aristotle, Athenian Constitution, 2 (4th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 252 |
18. Anon., 1 Enoch, 9.1, 13.4, 15.2 (3rd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 245 | 9.1. And then Michael, Uriel, Raphael, and Gabriel looked down from heaven and saw much blood being 9.1. borne giants, and the whole earth has thereby been filled with blood and unrighteousness. And now, behold, the souls of those who have died are crying and making their suit to the gates of heaven, and their lamentations have ascended: and cannot cease because of the lawless deeds which are 13.4. together, and they were all afraid, and fear and trembling seized them. And they besought me to draw up a petition for them that they might find forgiveness, and to read their petition in the presence 15.2. man and scribe of righteousness: approach hither and hear my voice. And go, say to the Watchers of heaven, who have sent thee to intercede for them: 'You should intercede' for men, and not men |
|
19. Cicero, On Invention, 2.142 (2nd cent. BCE - 1st cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 260| 2.142. tere accipi demonstrabit. et quemadmodum ei dice- bamus, qui ab scripto diceret, hoc fore utilissimum, si quid de aequitate ea, quae cum adversario staret, derogasset, sic huic, qui contra scriptum dicet, pluri- mum proderit, ex ipsa scriptura aliquid ad suam cau- sam convertere aut ambigue aliquid scriptum osten- dere; deinde ex illo ambiguo eam partem, quae sibi prosit, defendere aut verbi definitionem inducere et illius verbi vim, quo urgeri videatur, ad suae causae commodum traducere aut ex scripto non scriptum aliquid inducere per ratiocinationem, de qua post di- | |
|
20. Hebrew Bible, Daniel, 7.26, 9.3, 12.1 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 242, 243, 259| 7.26. "וְדִינָא יִתִּב וְשָׁלְטָנֵהּ יְהַעְדּוֹן לְהַשְׁמָדָה וּלְהוֹבָדָה עַד־סוֹפָא׃", 9.3. "וָאֶתְּנָה אֶת־פָּנַי אֶל־אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּצוֹם וְשַׂק וָאֵפֶר׃", 12.1. "יִתְבָּרֲרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל־רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ׃", 12.1. "וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל־בְּנֵי עַמֶּךָ וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא־נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל־הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר׃", | 7.26. "But the judgment shall sit, and his dominions shall be taken away, to be consumed and to be destroy unto the end.", 9.3. "And I set my face unto the Lord God, to seek by prayer and supplications, with fasting, and sackcloth, and ashes.", 12.1. "And at that time shall Michael stand up, the great prince who standeth for the children of thy people; and there shall be a time of trouble, such as never was since there was a nation even to that same time; and at that time thy people shall be delivered, every one that shall be found written in the book.", |
|
| 21. Philo of Alexandria, On Rewards And Punishments, 9.165-9.167 (1st cent. BCE - missingth cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 245 |
22. Philo of Alexandria, On Husbandry, 51 (1st cent. BCE - missingth cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 246 | 51. and let every one in his turn say the same thing, for it is very becoming to every man who loves God to study such a song as this, but above all this world should sing it. For God, like a shepherd and a king, governs (as if they were a flock of sheep) the earth, and the water, and the air, and the fire, and all the plants, and living creatures that are in them, whether mortal or divine; and he regulates the nature of the heaven, and the periodical revolutions of the sun and moon, and the variations and harmonious movements of the other stars, ruling them according to law and justice; appointing, as their immediate superintendent, his own right reason, his first-born son, who is to receive the charge of this sacred company, as the lieutet of the great king; for it is said somewhere, "Behold, I am he! I will send my messenger before thy face, who shall keep thee in the Road." |
|
23. Philo of Alexandria, On The Life of Moses, 2.133-2.134 (1st cent. BCE - missingth cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 246 | 2.133. The high priest, then, being equipped in this way, is properly prepared for the performance of all sacred ceremonies, that, whenever he enters the temple to offer up the prayers and sacrifices in use among his nation, all the world may likewise enter in with him, by means of the imitations of it which he bears about him, the garment reaching to his feet, being the imitation of the air, the pomegranate of the water, the flowery hem of the earth, and the scarlet dye of his robe being the emblem of fire; also, the mantle over his shoulders being a representation of heaven itself; the two hemispheres being further indicated by the round emeralds on the shoulder-blades, on each of which were engraved six characters equivalent to six signs of the zodiac; the twelve stones arranged on the breast in four rows of three stones each, namely the logeum, being also an emblem of that reason which holds together and regulates the universe. 2.134. For it was indispensable that the man who was consecrated to the Father of the world, should have as a paraclete, his son, the being most perfect in all virtue, to procure forgiveness of sins, and a supply of unlimited blessings; |
|
24. Philo of Alexandria, Who Is The Heir, 205-206 (1st cent. BCE - missingth cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 247 | 206. And the Word rejoices in the gift, and, exulting in it, announces it and boasts of it, saying, "And I stood in the midst, between the Lord and You;" neither being uncreate as God, nor yet created as you, but being in the midst between these two extremities, like a hostage, as it were, to both parties: a hostage to the Creator, as a pledge and security that the whole race would never fly off and revolt entirely, choosing disorder rather than order; and to the creature, to lead it to entertain a confident hope that the merciful God would not overlook his own work. For I will proclaim peaceful intelligence to the creation from him who has determined to destroy wars, namely God, who is ever the guardian of peace. XLIII. |
|
25. Philo of Alexandria, On The Special Laws, 1.237 (1st cent. BCE - missingth cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 246 | 1.237. And then, after he has appeased the man who had been injured, the law proceeds to say, "After this let him go also into the temple, to implore remission of the sins which he has committed, taking with him an irreproachable mediator, namely, that conviction of the soul which has delivered him from his incurable calamity, curing him of the disease which would cause death, and wholly changing and bringing him to good health." And it orders that he should sacrifice a ram, and this victim is expressly mentioned, as it is in the case of the man who has offended in respect of the holy things; |
|
26. Mishnah, Taanit, 3.8 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 247, 257| 3.8. "עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבֹא עַל הַצִּבּוּר, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן, חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים. מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל, הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ. הִתְפַּלֵּל, וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. מֶה עָשָׂה, עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן, עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ. הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזָעַף. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה. יָרְדוּ כְתִקְנָן, עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ כָּךְ הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן. אָמַר לָהֶן, צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵת אֶבֶן הַטּוֹעִים. שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי כג), יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ: \n", | 3.8. "For every trouble that should not come upon the community they sound a blast except on account of too much rain. It happened that they said to Honi the circle drawer: “Pray for rain to fall.” He replied: “Go and bring in the pesah ovens so that they do not dissolve.” He prayed and no rain fell. What did he do? He drew a circle and stood within it and exclaimed before Him: “Master of the universe, Your children have turned their faces to me because I am like one who was born in Your house. I swear by Your great name that I will not move from here until You have mercy upon Your children.” Rain then began to drip, and he exclaimed: “I did not request this but rain [which can fill] cisterns, ditches and caves. The rain then began to come down with great force, and he exclaimed: “I did not request this but pleasing rain of blessing and abudance.” Rain then fell in the normal way until the Jews in Jerusalem had to go up Temple Mount because of the rain. They came and said to him: “In the same way that you prayed for [the rain] to fall pray [now] for the rain to stop.” He replied: “Go and see if the stone of people claiming lost objects has washed away.” Rabbi Shimon ben Shetah sent to him: “Were you not Honi I would have excommunicated you, but what can I do to you, for you are spoiled before God and he does your will like a son that is spoiled before his father and his father does his request. Concerning you it is written, “Let your father and your mother rejoice, and let she that bore you rejoice” (Proverbs 23:25).", |
|
27. Tosefta, Bava Qamma, 2.9 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 245| 2.9. "שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך שניהן רצין שניהן מהלכין שניהם ממשמשין והזיקו זה את זה שניהן פטורין שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך איסי הבבלי אומר הרץ חייב מפני ששינה ומודה איסי הבבלי שאם היה ערב שבת עם חשיכה פטור.", | |
|
28. New Testament, John, 15.26, 16.7 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 247| 15.26. Ὅταν ἔλθῃ ὁ παράκλητος ὃν ἐγὼ πέμψω ὑμῖν παρὰ τοῦ πατρός, τὸ πνεῦμα τῆς ἀληθείας ὃ παρὰ τοῦ πατρὸς ἐκπορεύεται, ἐκεῖνος μαρτυρήσει περὶ ἐμοῦ· καὶ ὑμεῖς δὲ μαρτυρεῖτε, 16.7. ἀλλʼ ἐγὼ τὴν ἀλήθειαν λέγω ὑμῖν, συμφέρει ὑμῖν ἵνα ἐγὼ ἀπέλθω. ἐὰν γὰρ μὴ ἀπέλθω, ὁ παράκλητος οὐ μὴ ἔλθῃ πρὸς ὑμᾶς· ἐὰν δὲ πορευθῶ, πέμψω αὐτὸν πρὸς ὑμᾶς. | 15.26. "When the Counselor has come, whom I will send to you from the Father, the Spirit of truth, who proceeds from the Father, he will testify about me. 16.7. Nevertheless I tell you the truth: It is to your advantage that I go away, for if I don't go away, the Counselor won't come to you. But if I go, I will send him to you. |
|
29. Mishnah, Avot, 1.15, 4.11, 4.22 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature •heavenly court advocates, platos heavenly court Found in books: Hidary (2017) 240, 241, 248, 258, 260, 263| 1.15. "שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת: \n", 4.11. "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּגוֹר אֶחָד. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם: \n", 4.22. "הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן. לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן. בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה, וְלֹא שִׁכְחָה, וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים, וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ. וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לְךָ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: \n", | 1.15. "Shammai used to say: make your [study of the] Torah a fixed practice; speak little, but do much; and receive all men with a pleasant countece.", 4.11. "Rabbi Eliezer son of Yaakov says: One who does a single good deed acquires a single defender. One who does a single sin acquires a single prosecutor. Repentance and good deeds are a shield against punishment. Rabbi Yocha the shoemaker said: Every gathering that is for the sake of Heaven will endure. And every gathering that isn't for the sake of Heven will not endure, in the end.", 4.22. "He used to say: the ones who were born are to die, and the ones who have died are to be brought to life, and the ones brought to life are to be judged; So that one may know, make known and have the knowledge that He is God, He is the designer, He is the creator, He is the discerner, He is the judge, He the witness, He the complait, and that He will summon to judgment. Blessed be He, before Whom there is no iniquity, nor forgetting, nor respect of persons, nor taking of bribes, for all is His. And know that all is according to the reckoning. And let not your impulse assure thee that the grave is a place of refuge for you; for against your will were you formed, against your will were you born, against your will you live, against your will you will die, and against your will you will give an account and reckoning before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed be He.", |
|
30. Tosefta, Peah, 1.1, 4.21 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 248| 1.1. "אלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית ודרך היחיד ודרך הרבים ושביל היחיד ושביל הרבים הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים הבור והניר והזרע אחר וקוצר לשחת [ושלשה] תלמים של פתיח ואמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת א\"ר יהודה אם עומד באמצע [וקוצר] מכאן ומכאן מפסיק ואם לאו אינו מפסיק אכלה חגב אכלה גובאי קרסמוה נמלים ושברתה הרוח או בהמה הכל מודים שאם חרש מפסיק ואם לאו אינו מפסיק.", 1.1. "אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה. פאה יש לה שיעור מלמטה ואין לה שיעור מלמעלה. העושה כל שדהו פאה אינה פאה.", | 1.1. "These are the things that have no set amount: the peah, the bikkurim, the r'iyah, charity, and learning Torah. Peah has a minimum amount but does not have a maximum amount. [If] one makes his entire field peah, it is not peah.", |
|
31. New Testament, 1 John, 2.1-2.2 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 240, 247| 2.1. Τεκνία μου, ταῦτα γράφω ὑμῖν ἵνα μὴ ἁμάρτητε. καὶ ἐάν τις ἁμάρτῃ, παράκλητον ἔχομεν πρὸς τὸν πατέρα Ἰησοῦν Χριστὸν δίκαιον, 2.2. καὶ αὐτὸς ἱλασμός ἐστιν περὶ τῶν ἁμαρτιῶν ἡμῶν, οὐ περὶ τῶν ἡμετέρων δὲ μόνον ἀλλὰ καὶ περὶ ὅλου τοῦ κόσμου. | 2.1. My little children, I write these things to you so that you may not sin. If anyone sins, we have a Counselor with the Father, Jesus Christ, the righteous. 2.2. And he is the atoning sacrifice for our sins, and not for ours only, but also for the whole world. |
|
32. New Testament, Acts, 24.1-24.9 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 258| 24.1. Μετὰ δὲ πέντε ἡμέρας κατέβη ὁ ἀρχιερεὺς Ἁνανίας pb n="304"/ μετὰ πρεσβυτέρων τινῶν καὶ ῥήτορος Τερτύλλου τινός, οἵτινες ἐνεφάνισαν τῷ ἡγεμόνι κατὰ τοῦ Παύλου. 24.2. κληθέντος δὲ [αὐτοῦ] ἤρξατο κατηγορεῖν ὁ Τέρτυλλος λέγων Πολλῆς εἰρήνης τυγχάνοντες διὰ σοῦ καὶ διορθωμάτων γινομένων τῷ ἔθνει τούτῳ διὰ τῆς σῆς προνοίας 24.3. πάντῃ τε καὶ πανταχοῦ ἀποδεχόμεθα, κράτιστε Φῆλιξ, μετὰ πάσης εὐχαριστίας. 24.4. ἵνα δὲ μὴ ἐπὶ πλεῖόν σε ἐνκόπτω, παρακαλῶ ἀκοῦσαί σε ἡμῶν συντόμως τῇ σῇ ἐπιεικίᾳ. 24.5. εὑρόντες γὰρ τὸν ἄνδρα τοῦτον λοιμὸν καὶ κινοῦντα στάσεις πᾶσι τοῖς Ἰουδαίοις τοῖς κατὰ τὴν οἰκουμένην πρωτοστάτην τε τῆς τῶν Ναζωραίων αἱρέσεως, 24.6. ὃς καὶ τὸ ἱερὸν ἐπείρασεν βεβηλῶσαι, 24.7. 24.8. ὃν καὶ ἐκρατήσαμεν, παρʼ οὗ δυνήσῃ αὐτὸς ἀνακρίνας περὶ πάντων τούτων ἐπιγνῶναι ὧν ἡμεῖς κατηγοροῦμεν αὐτοῦ. 24.9. συνεπέθεντο δὲ καὶ οἱ Ἰουδαῖοι φάσκοντες ταῦτα οὕτως ἔχειν. | 24.1. After five days, the high priest, Aias, came down with certain elders and an orator, one Tertullus. They informed the governor against Paul. 24.2. When he was called, Tertullus began to accuse him, saying, "Seeing that by you we enjoy much peace, and that excellent measures are coming to this nation, 24.3. we accept it in all ways and in all places, most excellent Felix, with all thankfulness. 24.4. But, that I don't delay you, I entreat you to bear with us and hear a few words. 24.5. For we have found this man to be a plague, an instigator of insurrections among all the Jews throughout the world, and a ringleader of the sect of the Nazarenes. 24.6. He even tried to profane the temple. We arrested him. 24.7. 24.8. By examining him yourself you may ascertain all these things of which we accuse him." 24.9. The Jews also joined in the attack, affirming that these things were so. |
|
| 33. Tosefta, Avodah Zarah, 8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 247 |
| 34. Palestinian Talmud, Sanhedrin, 6.10, 10.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 241, 254 |
| 35. Palestinian Talmud, Nedarim, 3.9 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 242 |
| 36. Palestinian Talmud, Rosh Hashanah, 1.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates Found in books: Hidary (2017) 241 |
| 37. Palestinian Talmud, Taanit, 1.1, 2.4 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 248 |
| 38. Palestinian Talmud, Yoma, 6.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 258 |
| 39. Palestinian Talmud, Berachot, 4.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 248 |
| 40. Anon., Sifre Deuteronomy, 343 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 257, 258 |
41. Anon., Lamentations Rabbah, 1.13 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 255| 1.13. חַד מֵאַתֵּינַס אֲזַל לִירוּשָׁלַיִם וַהֲוָה מְפַלֵּי בִּבְנֵי יְרוּשָׁלָיִם סַגִּיא, אָמְרִין מָאן יֵיזֵיל וּמַיְיתֵי לֵיהּ גַּבָּן, אֲמַר לוֹן חַד אֲנָא אֵיזֵיל וְאַיְיתֵי לֵיהּ וְרֵישֵׁיהּ גְּרִיעַ, אֲזַל יְרוּשַׁלְמִי לְאַתֵּינַס אִתְקַבֵּל גַּבֵּי הַהוּא גַבְרָא, לְצַפְרָא נַפְקִין תַּרְוֵיהוֹן לְטַיָּילָא בְּשׁוּקָא, אִפְסִיק חַד סַנְדְּלֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ לְאוּמָנָא סַב לָךְ טְרִימִיסָא הָדֵין וְעַבְדֵיהּ לִי הָדֵין סַנְדְּלָא, עֲבַדֵיהּ לֵיהּ. לִמְחַר נָפְקִין תַּרְוֵיהוֹן לְטַיָּילָא בְּשׁוּקָא אִיפְסִיק סַנְדְּלָא חוֹרִיתָא, אֲמַר לֵיהּ סַב לָךְ הָדֵין טְרִימִיסָא וְזִיל וְעַבְדֵיהּ לֵיהּ בְּאוּמָנָא לְהָדֵין סַנְדְּלָא דִילִי. אֲמַר לֵיהּ וְכָל הָדֵין יְקִירִין סַנְדְּלַיָא גַבֵּיכוֹן, אֲמַר לֵיהּ אִין. אֲמַר לֵיהּ מִכַּמָּה דִּינָרִין, אֲמַר לֵיהּ מִתִּשְׁעָה וּמֵעֲשָׂרָה דִּינָרִין, וְכַד אִינוּן זִילִין מִשִּׁבְעָה וּמִשְׁמֹנָה דִּינָרִים. אֲמַר לֵיהּ אִי אֲתֵינָא לְגַבֵּיכוֹן בַּהֲדָא סְחוֹרָתָא מַזְבַּנְתְּ יָתֵיהּ לִי, אֲמַר לֵיהּ אִין, אֶלָּא דְּלָא תֵיעוֹל לִמְדִינְתָּא בַּר מִדַּעְתִּי. כְּמָה דַּעֲבִיד עֲבִידָא וּזְבִין סְחוֹרָתָא דְסַנְדָּלַיָא אֲזַל לֵיהּ סְלֵיק לִירוּשָׁלַיִם וִיתֵיב עַל תְּרַע פִּילֵי דִמְדִינְתָּא, שְׁלַח בַּתְרֵיהּ וַאֲתָא, כֵּיוָן דַּאֲתָא אֲמַר לֵיהּ עַבְדִינַן בֵּינֵינַן דְּלָא יֵיעוֹל בַּר נָשׁ לְמִזְבְּנָא זְבִינוֹהִי אֶלָּא אִם כֵּן רֵישֵׁיהּ גְּרִיעַ וְשִׁיחְרוּר אַפּוֹי, אֲמַר לֵיהּ וּמָה אֲנָא מִנְזַק דַּאֲנָא גָּרַע רֹאשִׁי וְאַזְבֵּין עֲבִידְתִּי. מִן דִּגְרַע רֵישֵׁיהּ נַסְבֵיהּ וְאוֹתְבֵיהּ בְּמִיסְוָון דְּשׁוּקָא, וְכַד הֲוָה בַּר נָשׁ אָתֵי לְמִיזְבַּן מִינֵיהּ סַנְדְּלָא אֲמַר לֵיהּ הָדֵין סַנְדְּלָא זוּגָא בְּכַמָּה הֲוָה, אֲמַר לֵיהּ מִן עַשְׂרָה דִּינָרִין אוֹ מִן תִּשְׁעָה דִּינָרִין, בְּרַם לֵית אֲנָא פָּחֵית מִתְּמַנְיָא דִּינָרִין, וְכַד הֲוָה שָׁמַע הֲוָה טָפַח לֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ בְּסַנְדְּלָא וְאָזֵיל לֵיהּ וְלָא זָבִין. אֲמַר לֵיהּ כָּל הֲדָא בִּישָׁתָא שַׁלְמִית לָךְ כַּד הֲוֵית בְּאַתְרָאי, אֲמַר לֵיהּ מִכָּאן וּלְהַבָּא לָא תְּפַלֵּי בִּבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם [תפלי, לשון בדיקה הוא, לא תפאר אחריך, תרגומו לא תפלי בתרך]. | |
|
42. Anon., Leviticus Rabba, 6.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 248, 249, 250| 6.1. וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע וגו' (ויקרא ה, א), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, כח): אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ וגו'. אַל תְּהִי עֵד חִנָּם אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, יב): וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵל. בְּרֵעֶךָ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כז, י): רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב וגו'. (משלי כד, כח): וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ, מֵאַחַר שֶׁפִּתִּיתֶם אוֹתוֹ בְּסִינַי וַאֲמַרְתֶּם (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם אֲמַרְתֶּם לָעֵגֶל (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַב אַחָא הֲדָא הוּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ סַנֵּיגוֹרְיָא הִיא מְלַמֶּדֶת זְכוּת לְכָאן וּלְכָאן, אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל: אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֶרֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי כד, כט): אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (הושע ו, ז): וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית, בְּרַם הָכָא (הושע יא, ט): כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ. רְאוּבֵן הֲוָה יָדַע לְשִׁמְעוֹן סָהֲדוּ, אֲמַר לֵיהּ אָתֵי סָהִיד לִי הֲדָא סָהֲדוּתָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, כְּשֶׁנִּכְנַס לַדַּיָּין חָזַר בּוֹ וְאָמַר לוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ, מֵאַחַר שֶׁפִּתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ וְהִכְנַסְתָּ אוֹתוֹ לַדִּין חָזַרְתָּ בְּךָ, לְמָחָר אָתוּ סָהֲדוּ לִרְאוּבֵן גַּבֵּי שִׁמְעוֹן מַה יַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ, אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ, וַהֲלוֹא כְּבָר נָתְנָה תּוֹרָה אִפּוֹפְסִין, וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדַע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. | |
|
43. Anon., Deuteronomy Rabbah, 3.11 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 248| 3.11. דָּבָר אַחֵר, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן, אָמַר לָהֶם, כְּשֶׁתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן דְּבָרִים אֲחֵרִים יִתְחַדְּשׁוּ, לֹא תִהְיוּ סְבוּרִין כְּשֵׁם שֶׁהֱיִיתֶם בַּמִּדְבָּר וִהְיִיתֶם חוֹטְאִים וְהָיִיתִי מְבַקֵּשׁ עֲלֵיכֶם רַחֲמִים. אָמַר לָהֶן כְּשֶׁעֲשִׂיתֶם אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה וּבִקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַלּוֹת אֶתְכֶם לֹא נִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיכֶם סָנֵגוֹרְיָא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, כו): וָאֶתְפַּלֵּל אֶת ה' וָאֹמַר ה' אֱלֹהִים אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וגו'. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בָּרָקִיעַ (דברים ט, יב): קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה, שָׁמְעוּ חֲמִשָּׁה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וּבִקְּשׁוּ לְהַזִּיקוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: אַף, וְחֵמָה, קֶצֶף, מַשְׁחִית, וּמְכַלֶּה. וְכֵיוָן שֶׁהִזְכִּיר משֶׁה זְכוּתָן שֶׁל שְׁלשָׁה אָבוֹת, כְּדִכְתִיב (שמות לב, יג): זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, בָּרְחוּ קֶצֶף וּמַשְׁחִית וּמְכַלֶּה, וְנִשְׁתַּיְּרוּ שְׁנַיִם הַקָּשִׁים, אַף, וְחֵמָה, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵי הִזְכַּרְתִּי שְׁלשָׁה וּבָרְחוּ שְׁלשָׁה, עֲמֹד אַף אַתָּה בְּאַף, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ז, ז): קוּמָה ה' בְּאַפֶּךָ, הֲרֵי שֶׁעָמַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַף, וּמִנַּיִן שֶׁעָמַד משֶׁה בְּחֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית. יָרַד משֶׁה מִן הָרָקִיעַ וְהָיוּ הַלּוּחוֹת בְּיָדוֹ וְלֹא שִׁבְּרָן עַד שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו, מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יט): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל, אוֹתָהּ שָׁעָה (שמות לב, יט): וַיִּחַר אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּד אֶת הַלֻּחוֹת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, לֹא הָיִיתָ מַאֲמִין לִי שֶׁעָשׂוּ לָהֶן עֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ח): סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם. רַבָּנִין אָמְרֵי מִן הַדָּבָר הַזֶּה שָׁקַד משֶׁה הֵיאַךְ לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר צִוִּיתִם, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי נִצְטַוֵּיתִי, שֶׁמָּא עָבַרְתִּי עַל הַצִּוּוּי, הֵם לֹא נִצְטַוּוּ וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, לֹא נִצְטַוּוּ, אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לוֹ מָה אָמַרְתָּ בְּסִינַי, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, לֹא אָמַרְתָּ אֶלָּא (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. מָה אָמַרְתָּ, לֹא יִהְיֶה לָכֶם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, לֹא אָמַרְתָּ אֶלָּא (שמות כ, ג): לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. הֱוֵי ה' אֱלֹהִים אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא לֹא הִנִּיחַ משֶׁה זָוִית בָּרָקִיעַ שֶׁלֹא נִתְחַבֵּט בָּהּ, וּמָה הָיָה אוֹמֵר מַה פּוּם סָבוּר מְמַלֵּל. דָּבָר אַחֵר, ה' אֱלֹהִים אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא מִשֶּׁפָּסַק סָנֵיגוֹר הָיָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְלַמֵּד זְכוּת עֲלֵיהֶן, וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל (משלי כד, כח): אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ, אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ רֵעִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכב, ח): לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי וגו', וַהֲפִתִּיתָ, דִּכְתִיב (תהלים עח, לו): וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם. וְגַם שֶׁאָמַרְתָּ בְּסִינַי (שמות כד, ז): נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וְלֹא קִיַּמְתֶּם, וְאוֹמֵר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא [עפ''י (משלי כד, כט)]: אַל תֹּאמַר אֲשַׁלֵּמָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לוֹ, אֶלָּא ה' אֱלֹהִים אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ, לְפִיכָךְ כְּשֶׁבָּאוּ לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הִזְכִּיר לָהֶן כָּל מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶן סָנֵגוֹרְיָא, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים שֶׁיִּכָּנֵס עִמָּהֶם. מַהוּ אַתָּה עֹבֵר, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא שֶׁהָיָה משֶׁה מְחַבֵּט עַצְמוֹ לִפְנֵיהֶן וְאוֹמֵר לָהֶם אַתֶּם עוֹבְרִים, אֲנִי אֵינִי עוֹבֵר, וּפָתַח לָהֶם פֶּתַח שֶׁמָּא יְבַקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים, וְלֹא הָיוּ מְבִינִים, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה מִמַּטְרוֹנָה, סָרְחָה עָלָיו מַטְרוֹנָה, בִּקֵּשׁ לְהוֹצִיאָהּ, אָמַר לָהּ תְּהֵא יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי נוֹטֵל אַחֶרֶת, אָמְרָה לוֹ אִין, וְאֵין אַתְּ אוֹמֵר לִי מִי הִיא זוֹ שֶׁאַתָּה עָתִיד לִטֹּל, אָמַר לָהּ פְּלוֹנִית. מֶה עָשְׂתָה מַטְרוֹנָה, כִּנְסָה אֶת בָּנֶיהָ אָמְרָה לָהֶן הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁאֲבִיכֶם מְבַקֵּשׁ לְגָרְשֵׁנִי וְלִטֹּל אֶת פְּלוֹנִית, יְכוֹלִין אַתֶּם שֶׁלֹא לְהִשְׁתַּעְבֵּד בָּהּ, אָמְרוּ לָהּ הֵן, אָמְרָה לָהֶן תֵּדְעוּ מַה הִיא עֲתִידָה לַעֲשׂוֹת בָּכֶם, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת שֶׁמָּא יָבִינוּ וִיבַקְּשׁוּ עָלֶיהָ מֵאֲבִיהֶן, וְלֹא הָיוּ מְבִינִין, כֵּיוָן שֶׁלֹא הֵבִינוּ אָמְרָה וְאֵינִי מְצַוָּה אֶתְכֶם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַצְמְכֶם שֶׁתִּהְיוּ זְהִירִים בִּכְבוֹד אֲבִיכֶם. כָּךְ משֶׁה כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר כז, יח): קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וגו' (דברים ג, כז): כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, הָיָה אוֹמֵר לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל (דברים ז, א): וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּה. אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם, אֲנִי אֵינִי עוֹבֵר, שֶׁמָּא יָבִינוּ וִיבַקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים וְלֹא הָיוּ מְבִינִין, כֵּיוָן שֶׁלֹא הֵבִינוּ אָמַר אֵינִי מְצַוֶּה אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַצְמְכֶם שֶׁתִּהְיוּ זְהִירִין בִּכְבוֹד אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, יג): אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיוּ הַכֹּל מִתְאַוִּין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְדֵי עֲווֹנוֹת גְּלִיתֶן מִמֶּנָּה, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁאֵין לָכֶם לֹא חֵטְא וְלֹא עָווֹן, אֲנִי אֶטַּע אֶתְכֶם בְּתוֹכָהּ נְטִיעַת שַׁלְוָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט, טו): וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם. | |
|
| 44. Anon., Qohelet Rabba, 4.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 251 |
45. Anon., Genesis Rabba, 1.1, 8.3-8.4, 44.15, 49.2, 49.12, 49.14, 55.4, 56.7-56.8, 73.12 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 242, 249, 251, 253, 254, 255, 256, 257, 258, 259, 260, 261| 1.1. רַבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה פָּתַח (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם וגו', אָמוֹן פַּדְּגוֹג, אָמוֹן מְכֻסֶּה, אָמוֹן מֻצְנָע, וְאִית דַּאֲמַר אָמוֹן רַבָּתָא. אָמוֹן פַּדְּגוֹג, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר יא, יב): כַּאֲשֶׁר יִשָֹּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק. אָמוֹן מְכֻסֶּה, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איכה ד, ה): הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע וגו'. אָמוֹן מֻצְנָע, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (אסתר ב, ז): וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה. אָמוֹן רַבָּתָא, כְּמָא דְתֵימָא (נחום ג, ח): הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן, וּמְתַרְגְּמִינַן הַאַתְּ טָבָא מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָא רַבָּתָא דְּיָתְבָא בֵּין נַהֲרוֹתָא. דָּבָר אַחֵר אָמוֹן, אֻמָּן. הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת אֲנִי הָיִיתִי כְּלִי אֻמְנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין, אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא מִדַּעַת אֻמָּן, וְהָאֻמָּן אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא דִּפְתְּרָאוֹת וּפִנְקְסָאוֹת יֵשׁ לוֹ, לָדַעַת הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה חֲדָרִים, הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּשְׁפְּשִׁין. כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיאַךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. 1.1. רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב', אֶלָּא מַה ב' זֶה סָתוּם מִכָּל צְדָדָיו וּפָתוּחַ מִלְּפָנָיו, כָּךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לוֹמַר, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּפָנִים, מַה לְּאָחוֹר, אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וּלְהַבָּא. בַּר קַפָּרָא אָמַר (דברים ד, לב): כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן הַיּוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ אַתָּה דּוֹרֵשׁ, וְאִי אַתָּה דּוֹרֵשׁ לִפְנִים מִכָּאן. (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, אַתָּה דּוֹרֵשׁ וְחוֹקֵר, וְאִי אַתָּה חוֹקֵר לִפְנִים מִכָּאן. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בַּהֲדֵיהּ דְּבַר קַפָּרָא, לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב', לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהֵן שְׁנֵי עוֹלָמִים, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, וְלָמָּה בְּב' שֶׁהוּא לְשׁוֹן בְּרָכָה, וְלָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף שֶׁהוּא לְשׁוֹן אֲרִירָה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף שֶׁלֹא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָאֶפִּיקוֹרְסִין לוֹמַר הֵיאַךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד שֶׁהוּא נִבְרָא בִּלְשׁוֹן אֲרִירָה, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹן בְּרָכָה, וְהַלְּוַאי יַעֲמֹד. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בְּב' אֶלָּא מַה ב' זֶה יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי עוֹקְצִין, אֶחָד מִלְּמַעְלָה וְאֶחָד מִלְּמַטָּה מֵאֲחוֹרָיו, אוֹמְרִים לַב' מִי בְּרָאֲךָ, וְהוּא מַרְאֶה בְּעוּקְצוֹ מִלְּמַעְלָה, וְאוֹמֵר זֶה שֶׁלְּמַעְלָה בְּרָאָנִי. וּמַה שְּׁמוֹ, וְהוּא מַרְאֶה לָהֶן בְּעוּקְצוֹ שֶׁל אַחֲרָיו, וְאוֹמֵר ה' שְׁמוֹ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי אֲחָא, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת הָיְתָה הָאָלֶ"ף קוֹרֵא תִּגָּר לִפְנֵי כִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי רִאשׁוֹן שֶׁל אוֹתִיּוֹת וְלֹא בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ בִּי, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ וגו', לְמָחָר אֲנִי בָּא לִתֵּן תּוֹרָה בְּסִינַי וְאֵינִי פּוֹתֵחַ תְּחִלָה אֶלָּא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אוֹמֵר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָלֶ"ף, שֶׁהוּא מַסְכִּים מֵאָלֶ"ף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, ח): דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר. 8.3. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם (בראשית א, כו), בְּמִי נִמְלָךְ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, בִּמְלֶאכֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ נִמְלָךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי סַנְקְלִיטִים, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָבָר חוּץ מִדַּעְתָּן. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר בְּמַעֲשֵׂה כָּל יוֹם וָיוֹם נִמְלַךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ סַנְקַתַּדְרוֹן, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ. רַבִּי אַמֵּי אָמַר בְּלִבּוֹ נִמְלַךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין עַל יְדֵי אַרְדְּכָל, רָאָה אוֹתָהּ וְלֹא עָרְבָה לוֹ, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרַעֵם לֹא עַל אַרְדְּכָל, אֶתְמְהָא, הֱוֵי וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אָמַר רַב אַסֵּי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה לוֹ סְחוֹרָה עַל יְדֵי סַרְסוּר וְהִפְסִיד, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרָעֵם לֹא עַל הַסַּרְסוּר, אֶתְמְהָא, הֱוֵי וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. 8.4. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, רָאָה צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, אָמַר אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ רְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, וְאִם לֹא אֶבְרָא אוֹתוֹ הֵיאַךְ צַדִּיקִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפְלִיג דַּרְכָּן שֶׁל רְשָׁעִים מִכְּנֶגֶד פָּנָיו וְשִׁתֵּף בּוֹ מִדַּת רַחֲמִים וּבְרָאוֹ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים א, ו): כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד, אִבְּדָהּ מִכְּנֶגֶד פָּנָיו וְשִׁתֵּף בּוֹ מִדַּת רַחֲמִים וּבְרָאוֹ. רַבִּי חֲנִינָא לֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאָמַר לָהֶן: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ אָמְרוּ לוֹ, אָדָם זֶה מַה טִּיבוֹ, אָמַר לָהֶן צַדִּיקִים עוֹמְדִים מִמֶּנּוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, כִּי הוֹדִיעַ ה' דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד, אִבְּדָהּ מֵהֶם, גִּלָּה לָהֶם שֶׁהַצַּדִּיקִים עוֹמְדִים מִמֶּנּוּ וְלֹא גִּלָּה לָהֶם שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹמְדִים הֵימֶנּוּ, שֶׁאִלּוּ גִּלָּה לָהֶם שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹמְדִים הֵימֶנּוּ לֹא הָיְתָה מִדַּת הַדִּין נוֹתֶנֶת שֶׁיִּבָּרֵא. 44.15. דָּבָר אַחֵר, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, זוֹ בָּבֶל, שֶׁהֶעֱמִידָה שְׁלשָׁה מְלָכִים, נְבוּכַדְנֶצַר וֶאֱוִיל מְרוֹדַךְ וּבֵלְשַׁצַּר. וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, זוֹ מָדַי, שֶׁהָיְתָה מַעֲמִידָה שְׁלשָׁה מְלָכִים, כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ, זוֹ יָוָן, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כָּל הָרוּחוֹת כָּבְשׁוּ בְּנֵי יָוָן וְרוּחַ מִזְרָחִית לֹא כָבָשׁוּ, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן וְהָכְתִיב (דניאל ח, ד): רָאִיתִי אֶת הָאַיִל מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וְכָל חַיּוֹת לֹא יַעַמְדוּ לְפָנָיו וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּלָא אֲמַר מִזְרָחִית. וְתֹר וְגוֹזָל, זוֹ מַלְכוּת אֱדוֹם, תּוֹר הוּא אֶלָּא שֶׁגַּזְלָן הוּא. דָּבָר אַחֵר, וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שָׂרֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הֶרְאָה לוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל הֶרְאָה לוֹ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה קָתֶדְרִין דְּדֵין לָקֳבֵל קָתֶדְרִין דְּדֵין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה שֶׁשָּׁם הָיוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת וְחוֹתֶמֶת דִּינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מִי שֶׁהוּא מַעֲמִיד פָּנִים בַּגַּל, הַגַּל שׁוֹטְפוֹ, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד פָּנִים בַּגַּל, אֵין הַגַּל שׁוֹטְפוֹ. 49.2. כְּתִיב (תהלים כה, יד): סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם, אֵיזֶהוּ סוֹד ה' זוֹ מִילָה, שֶׁלֹא גָּלָה אוֹתָהּ מֵאָדָם וְעַד עֶשְׂרִים דּוֹר עַד שֶׁעָמַד אַבְרָהָם וּנְתָנָהּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, ב): וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם תִּמּוֹל תִּטֹּל סוֹד ה', מַה סוֹד ה', ס' שִׁשִּׁים, ו' שִׁשָּׁה, ד' אַרְבָּעָה, הֲרֵי שִׁבְעִים, שִׁבְעִים אֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ בִּזְכוּת הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י, כב): בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ, מַעֲמִיד אֲנִי מֵהֶם שִׁבְעִים זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמַעֲמִיד אֲנִי מֵהֶן משֶׁה שֶׁהוּא הוֹגֶה בַּתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, ה): הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר וגו', בִּזְכוּת מִי בִּזְכוּת הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: סוֹד ה' לִירֵאָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם דַּיּוֹ לְעֶבֶד שֶׁיְהֵא כְּרַבּוֹ, אָמַר לְפָנָיו וּמִי יִמּוֹל אוֹתִי, אָמַר אַתָּה בְּעַצְמְךָ, מִיָּד נָטַל אַבְרָהָם סַכִּין וְהָיָה אוֹחֵז בְּעָרְלָתוֹ וּבָא לַחְתֹּךְ וְהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁהָיָה זָקֵן, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח יָדוֹ וְאָחַז עִמּוֹ, וְהָיָה אַבְרָהָם חוֹתֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ט, ז ח): אַתָּה ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וגו', וְכָרוֹת לוֹ הַבְּרִית אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וְכָרוֹת עִמּוֹ, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹחֵז בּוֹ. דָּבָר אַחֵר, סוֹד ה' לִירֵאָיו, בִּתְּחִלָּה הָיָה סוֹד ה' לִירֵאָיו, וְאַחַר כָּךְ לַיְשָׁרִים, (משלי ג, לב): וְלַיְשָׁרִים סוֹדוֹ, וְאַחַר כָּךְ לַנְּבִיאִים (עמוס ג, ז): כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם זֶה יְרֵא אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יב): עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה. אַבְרָהָם זֶה יָשָׁר מִן הַיְשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים א, ד): מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ. אַבְרָהָם זֶה נָבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ, ז): וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא, וְאֵינִי מְגַלֶּה לוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן אוּסְיָא לְאוֹהֲבוֹ לְאַחַר זְמַן בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לָקֹץ מִתּוֹכָהּ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרַק, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִלּוּ מִן פַּטְרִיקוֹן שֶׁלּוֹ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לֹא הָיָה מְעַכֵּב וּמַה בְּכָךְ וְנִמְלַךְ בּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ מַתָּנָה לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ, וַחֲמִשָּׁה כְּרָכִים הַלָּלוּ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ הֵם, וְאִלּוּ מִפַּטְרִיקוֹן שֶׁלּוֹ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לֹא הָיָה מְעַכֵּב בְּיָדִי וּמַה בְּכָךְ וְנִמְלַךְ בּוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלשָׁה אוֹהֲבִים וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתָּן, פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר חוּץ מִדַּעְתָּן, נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְרָדוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַפָּלָטִין, שֵׁנִי חֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְנָתַן סְפָרְגִים שֶׁלּוֹ עָלָיו, שְׁלִישִׁי שֶׁהָיָה חָבִיב לוֹ יוֹתֵר מִדַּאי אָמַר אֵינִי עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ. כָּךְ, אָדָם הָרִאשׁוֹן (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם. נֹחַ (בראשית ז, טז): וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ. אַבְרָהָם שֶׁהָיָה חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר מִדַּאי, אָמַר מָה אֲנִי עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ סַנְקַתֶּדְרִיס אֶחָד וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ, פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ, אָמַר הַמֶּלֶךְ כְּלוּם עָשִׂיתִי אוֹתוֹ סַנְקַתֶּדְרִיס שֶׁלִּי אֶלָּא שֶׁלֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ. אָמַר רַבִּי יוּדָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי יֵשׁ שָׁם לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֵינִי מְגַלֶּה לוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כְּבָר קָרָאתִי אוֹתוֹ אֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, ה): כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ, דָּנִים אֶת הַבֵּן חוּץ מִן הָאָב. מַתַּן תּוֹרָה, גִּלִּיתִי לוֹ. גֵּיהִנֹּם, גִּלִּיתִי לוֹ. דִּינָהּ שֶׁל סְדוֹם לְמָחָר, וְאֵינִי מְגַלֶּה לוֹ. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן אָמַר אֲפִלּוּ הִלְכוֹת עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִלּוּ שֵׁם חָדָשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִקְרוֹא לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, יז): בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַיִם כִּסֵּא ה', הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חִיָּא וְרַבָּנָן דְּתַמָּן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה, אֵין יוֹם וָיוֹם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ הֲלָכָה בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, מַאי טַעְמֵיהּ (איוב לז, ב): שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא, וְאֵין הֶגֶה אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א, ח): וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, אֲפִלּוּ אוֹתָן הֲלָכוֹת הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ. 49.12. אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה (בראשית יח, כח), אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לֵירֵד לוֹ מֵחֲמִשִּׁים לַחֲמִשָּׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲזֹר בְּךָ לְמַפְרֵעַ. אָמַר רַבִּי לֵוִי לְחַלַַף סְרִדָה מְלֵאָה מַיִם, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְלֵאָה מַיִם הַסָּנֵיגוֹר מְלַמֵּד, פְּעָמִים שֶׁהַדַּיָן מְבַקֵּשׁ שֶׁיְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא הוּא אוֹמֵר הוֹסִיפוּ בְּתוֹכָהּ מַיִם. 49.14. וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם (בראשית יח, לג), הַדַּיָּן הַזֶּה כָּל זְמַן שֶׁהַסָּנֵיגוֹר מְלַמֵּד הוּא מַמְתִּין, נִשְׁתַּתֵּק הַסָּנֵיגוֹר עָמַד לוֹ הַדַּיָּן, כָּךְ וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם, הַסָּנֵיגוֹר הַזֶּה כָּל זְמַן שֶׁהַדַּיָּן מַסְבִּיר לוֹ פָּנִים הוּא מְלַמֵּד, עָמַד לוֹ הַדַּיָּן נִשְׁתַּתֵּק הַסָּנֵיגוֹר, כָּךְ וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם, וּכְתִיב (בראשית יח, לג): וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ. הַקָּטֵיגוֹר הַזֶּה כָּל זְמַן שֶׁהַסָּנֵיגוֹר מְלַמֵּד וְהַדַּיָּן מַסְבִּיר לוֹ פָּנִים מַמְתִּין, עָמַד לוֹ הַדַּיָּן נִשְׁתַּתֵּק הַסָּנֵיגוֹר וְהַמְקַטְרֵג הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ, כָּךְ וַיֵּלֶךְ ה', וּכְתִיב (בראשית יט, א): וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב. 55.4. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַחַר הִרְהוּרֵי דְבָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, מִי הִרְהֵר אַבְרָהָם הִרְהֵר וְאָמַר שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרַשְׁתִּי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לְךָ שֶׁתַּקְרִיב אֶת בִּנְךָ וְלֹא תְעַכֵּב, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר, אֱלֹהִים וְהָאֱלֹהִים, הוּא וּבֵית דִּינוֹ, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ, אַבְרָהָם זֶה שָׂמַח וְשִׂמַּח אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרִישׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לוֹ שֶׁיַּקְרִיב אֶת בְּנוֹ וְלֹא יְעַכֵּב. יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל הָיוּ מִדַּיְּנִים זֶה עִם זֶה, זֶה אוֹמֵר אֲנִי חָבִיב מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְזֶה אָמַר חָבִיב אֲנִי מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁמוֹנָה יָמִים. אָמַר לֵיהּ יִשְׁמָעֵאל אֲנִי חָבִיב מִמְךָ, לָמָּה שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לִמְחוֹת וְלֹא מָחִיתִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יִצְחָק הַלְּוַאי הָיָה נִגְלָה עָלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לִי שֶׁאֶחְתֹּךְ אֶחָד מֵאֵבָרַי וְלֹא אֲעַכֵּב, מִיָּד וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם. br br[נֻסַּח אַחֵר: אָמַר לוֹ יִשְׁמָעֵאל, אֲנִי חָבִיב מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אֲבָל אַתָּה נִמַּלְתָּ בְּקָטְנְךָ וְאִי אֶפְשָׁר לִמְחוֹת. אָמַר לוֹ יִצְחָק כָּל מַה שֶּׁהִלְוֵיתָ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלשָׁה טִפִּים דַּם הֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי עַכְשָׁו בֶּן שְׁלשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה אִלּוּ מְבַקֵּשׁ לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִשָּׁחֵט אֵינִי מְעַכֵּב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי הַשָּׁעָה, מִיָּד וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם.] 56.7. וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם (בראשית כב, יא), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לְשׁוֹן חִבָּה לְשׁוֹן זֵרוּז. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר לוֹ וְלַדּוֹרוֹת, אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּיַעֲקֹב, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּמשֶׁה, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כִּשְׁמוּאֵל. (בראשית כב, יב): וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ, וְסַכִּין הֵיכָן הָיָה, נָשְׁרוּ שָׁלשׁ דְּמָעוֹת מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׁחֵת הַסַּכִּין. אָמַר לוֹ אֲחַנְקֶנּוּ, אָמַר לוֹ אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר. אָמַר לוֹ אוֹצִיא מִמֶּנּוּ טִפַּת דָּם. אָמַר לוֹ אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, אַל תַּעֲשׂ לוֹ מוּמָה. כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, הוֹדַעְתִּי לַכֹּל שֶׁאַתְּ אוֹהֲבֵנִי וְלֹא חָשַׂכְתָּ וגו', שֶׁלֹא תֹאמַר כָּל הֶחֳלָאִים שֶׁחוּץ לַגּוּף אֵינָן חֳלָאִים, אֶלָּא מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לְךָ הַקְרֵב עַצְמְךָ לִי וְלֹא עִכַּבְתָּ. 56.8. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לַעֲקֹד יִצְחָק בְּנוֹ, אָמַר לוֹ אַבָּא בָּחוּר אֲנִי וְחוֹשֵׁשַׁנִי שֶׁמָּא יִזְדַּעֲזַע גּוּפִי מִפַּחֲדָהּ שֶׁל סַכִּין וַאֲצַעֲרֶךָ, וְשֶׁמָּא תִּפָּסֵל הַשְּׁחִיטָה וְלֹא תַעֲלֶה לְךָ לְקָרְבָּן, אֶלָּא כָּפְתֵנִי יָפֶה יָפֶה, מִיָּד וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק, כְּלוּם יָכוֹל אָדָם לִכְפּוֹת בֶּן שְׁלשִׁים וָשֶׁבַע [נסח אחר: בן עשרים ושש שנה] אֶלָּא לְדַעְתּוֹ. מִיָּד וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ, הוּא שׁוֹלֵחַ יָד לִטֹּל אֶת הַסַּכִּין וְעֵינָיו מוֹרִידוֹת דְמָעוֹת וְנוֹפְלוֹת דְּמָעוֹת לְעֵינָיו שֶׁל יִצְחָק מֵרַחֲמָנוּתוֹ שֶׁל אַבָּא, וְאַף עַל פִּי כֵן הַלֵּב שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן יוֹצְרוֹ, וְהָיוּ הַמַּלְאָכִים מִתְקַבְּצִין כִּתּוֹת כִּתּוֹת מִלְּמַעְלָן, מָה הֲווֹן צָוְחִין (ישעיה לג, ח): נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח הֵפֵר בְּרִית מָאַס עָרִים, אֵין רְצוֹנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם וּבְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהוֹרִישׁ לְבָנָיו שֶׁל יִצְחָק. (ישעיה לג, ח): לֹא חָשַׁב אֱנוֹשׁ, לֹא עָמְדָה זְכוּת לְאַבְרָהָם לֵית לְכָל בְּרִיָה חֲשִׁיבוּת קֳדָמוֹי. אָמַר רַבִּי אַחָא הִתְחִיל אַבְרָהָם תָּמֵהַּ, אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא דְבָרִים שֶׁל תֵּמַהּ, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, יב): כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, חָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ, וְעַכְשָׁיו אַתְּ אָמַר לִי (בראשית כב, יב): אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם (תהלים פט, לה): לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה. כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, לֹא אָמַרְתִּי שְׁחָטֵהוּ, אֶלָּא וְהַעֲלֵהוּ, לְשֵׁם חִבָּה אָמַרְתִּי לָךְ, אֲסִקְתֵּיהּ וְקִיַּמְתָּ דְּבָרַי, וְעַתָּה אַחֲתִינֵיהּ. br br [נסח אחר: משלו משל למלך שאמר לאוהבו העלה את בנך על שלחני, הביאו אותו אוהבו וסכינו בידו, אמר המלך וכי העלהו לאכלו אמרתי לך, העלהו אמרתי לך מפני חבתו. הדא הוא דכתיב (ירמיה יט, ה): ולא עלתה על לבי, זה יצחק. ] 73.12. וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן (בראשית לא, א), חִזְקִיָּה אָמַר עַד שֶׁלֹא יָרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְשָׁם לֹא נִפְקַד בִּזְכָרִים, וְכֵיוָן שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְשָׁם נִפְקַד בִּזְכָרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן. (בראשית לא, א): אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר אֵין כָּבוֹד אֶלָּא כֶּסֶף, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (נחום ב, י): בֹּזּוּ כֶסֶף בֹּזּוּ זָהָב וְאֵין קֵצֶה לַתְּכוּנָה כָּבֹד מִכֹּל כְּלִי חֶמְדָּה. (בראשית לא, ב): וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן, בַּר סִירָא אָמַר לֵב אָדָם יְשַׁנֶּה פָנָיו בֵּין לְטוֹב וּבֵין לְרָע, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָמִיךָ אֵינוֹ מַסְבִּיר לְךָ פָנִים וְאַתְּ יוֹשֵׁב כָּאן, (נחום ב, ג): שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ. | 1.1. "The great Rabbi Hoshaya opened [with the verse (Mishlei 8:30),] \"I [the Torah] was an amon to Him and I was a plaything to Him every day.\" Amon means \"pedagogue\" (i.e. ny). Amon means \"covered.\" Amon means \"hidden.\" And there is one who says amon means \"great.\" Amon means \"ny,\" as in (Bamidbar 11:12) “As a ny (omein) carries the suckling child.\" Amon means \"covered,\" as in (Eichah 4:5) \"Those who were covered (emunim) in scarlet have embraced refuse heaps.\" Amon means \"hidden,\" as in (Esther 2:7) \"He hid away (omein) Hadassah.\" Amon means \"great,\" as in (Nahum 3:8) \"Are you better than No-amon [which dwells in the rivers]?\" which the Targum renders as, \"Are you better than Alexandria the Great (amon), which dwells between the rivers?\" Alternatively, amon means \"artisan.\" The Torah is saying, \"I was the artisan's tool of Hashem.\" In the way of the world, a king of flesh and blood who builds a castle does not do so from his own knowledge, but rather from the knowledge of an architect, and the architect does not build it from his own knowledge, but rather he has scrolls and books in order to know how to make rooms and doorways. So too Hashem gazed into the Torah and created the world. Similarly the Torah says, \"Through the reishis Hashem created [the heavens and the earth],\" and reishis means Torah, as in \"Hashem made me [the Torah] the beginning (reishis) of His way\" (Mishlei 8:22).", 8.3. "Let us make a human”—with whom did He rule/nimlokh? R’ Yehoshua in the name of R’ Levi said: With the work/m’la’khah of the heavens and the earth . . . R’ Shmuel bar Nachman said: With the work/ma`aseh of each and every day...", 8.4. "\"And the Lord said: 'Let us make man...\" - with whom did God consult? Rabbi Yehoshua in the name of Rabbi Levi said, 'With the works of heaven and earth, God consulted. A parable to a King who had...", 55.4. "After these things — misgivings were experienced on that occasion. Who then had misgivings? Avraham, saying to himself: ‘I have rejoiced and made all others rejoice, yet I did not set aside a single bullock or ram for the Holy One of Blessing.’ Said the Holy One of Blessing to him: ‘I know that even if you were commanded to offer your only son to Me, you would not refuse.’ - this is according to Rabbi Eleazar who said that the employment of va-e-lohim where E-lohim would suffice, implies both God and God’s Court. It was the ministering angels who spoke thus: ‘This Avraham rejoiced and made all others rejoice, yet did not set aside for the Holy One of Blessing a single bullock or ram.’ Said the Holy One of Blessing to them: ‘Even if we tell him to offer his own son, he will not refuse.’ Itzchak and Ishmael were engaged in a dispute: the latter argued, ‘I am more beloved than you, because I was circumcised at the age of thirteen’; while the other retorted, ‘I am more beloved than you, because I was circumcised at eight days.’ Said Ishmael to him: ‘I am more beloved, because I could have protested, yet I did not.’ At that moment Itzchak exclaimed: ‘O that God would appear to me and bid me cut off one of my limbs! then I would not refuse.’ Said God: ‘Even if I bid you sacrifice yourself, you will not refuse.’ [Another version: Said Ishmael to him: ‘I am more beloved than you, since I as circumcised at the age of thirteen, but you were circumcised as a baby and could not refuse.’ Itzchak retorted: ‘All that you did lend to the Holy One of Blessing was three drops of blood. But look, I am now thirty-seven years old, yet if God desired of me that I be slaughtered, I would not refuse.’ Said the Holy One of Blessing ‘This is the moment!’ Straightway, “God tested Avraham”.]", 56.7. "\"And the angel of Ad-nai called to him out of heaven, and said: Abraham, Abraham\" (Gen. 22:11). Rabbi Hiya taught: This is an expression of love, this is an expression of urging. Rabbi Eliezer ben Yaakov said: He spoke to him and to future generations, there is no generation which does not contain people like Avraham, and there is no generation which does not contain people like Yaakov, Moshe, and Shmuel. And he said: \"Do not lay your hand etc.\" (Gen. 22:12) Where was the knife? Three tears had fallen from the angels of service and the knife dissolved. Avraham said: ‘I will strangle him,’ He said: ‘Do not lay your hand upon the lad.’ [Avraham] said ‘I will take a drop of blood from him’ - He said to him: ‘Neither do anything [me'uma] to him’ [meaning] inflict no blemish [muma] upon him. \"Because now I know\" [meaning] I have made it known to all that you love Me, \"and you have not withheld, etc\". And do not say that all ills that do not affect one’s own body are not ills, rather I ascribe merit to you as though I had told to you to sacrifice yourself and you did not refuse.", 56.8. "Another explanation: Rabbi Itzchak said, \"At the time that Avraham sought to bind Itzchak, his son, [the latter] said to him, 'Father, I am a young man and I am concerned lest my body shake from fear of the knife and I will trouble you, and lest the slaughtering will be invalid and it will not be considered a sacrifice for you. Rather, tie me very well.' Immediately, ‘and he bound Itzchak.' Could he really tie up a man of thirty-seven (a different version: of twenty six years)? Rather, it was with his agreement. Immediately. 'And Avraham sent his hand.' He sends his hand to take the knife and his eyes brings down tears and the tears fall onto the eyes of Itzchak from the mercy of his father. And nonetheless, the heart was happy to do the will of his Maker. And the angels gathered in many groups above them. What did they yell out? 'The ways have become desolate, the wayfarer has ceased; He has rescinded His covet; He has become disgusted with the cities' (Isaiah 33:7) – He does not desire Jerusalem and the Temple that he had in mind to bequeath to the children of Itzchak. 'He did not consider a man' – merit did not stand Avraham well: 'No creation has importance in front of Me.'\" Rabbi Acha said, \"Avraham started to wonder, 'These words are only words of wonder. Yesterday, you told me (Genesis 21:12), \"Because in Itzchak will your seed be called.\" And [then] you went back and said, \"Please take your son.\" And now You say to me, \"Do not send your hand to the youth.\" It is a wonder!' The Holy One, blessed be He, said, 'Avraham, \"I will not profane My covet and the utterances of My lips, I will not change\" (Psalms 89:35) – When I said, \"Please take your son,\" I did not say, \"slaughter him,\" but rather, \"and bring him up.\" For the sake of love did I say [it] to you: I said to you, \"Bring him up,\" and you have fulfilled My words. And now, bring him down.’ [A different version: They said a parable about a king that said to his friend, 'Bring up your son to my table.' His friend brought him up and his knife was in his hand. The king said, 'And did I say to you, \"Bring him up to eat him?\" I said to you, \"Bring him up\"' – [and this was] because of [the king's] love.) This is [the meaning of] what is written (Jeremiah 19:5), 'it did not come up on My heart' – that is Itzchak.\"]", |
|
46. Babylonian Talmud, Shabbat, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 248, 256| 32a. ראשית קראתי אתכם על עסקי ראשית הזהרתי אתכם נשמה שנתתי בכם קרויה נר על עסקי נר הזהרתי אתכם אם אתם מקיימים אותם מוטב ואם לאו הריני נוטל נשמתכם,ומ"ש בשעת לידתן אמר רבא נפל תורא חדד לסכינא אביי אמר תפיש תירוס אמתא בחד מחטרא ליהוי רב חסדא אמר שבקיה לרויא דמנפשיה נפיל מר עוקבא אמר רעיא חגרא ועיזי ריהטן אבב חוטרא מילי ואבי דרי חושבנא רב פפא אמר אבב חנואתא נפישי אחי ומרחמי אבב בזיוני לא אחי ולא מרחמי,וגברי היכא מיבדקי אמר ריש לקיש בשעה שעוברים על הגשר גשר ותו לא אימא כעין גשר רב לא עבר במברא דיתיב ביה עכו"ם אמר דילמא מיפקיד ליה דינא עליה ומתפיסנא בהדיה שמואל לא עבר אלא במברא דאית ביה עכו"ם אמר שטנא בתרי אומי לא שליט,ר' ינאי בדיק ועבר ר' ינאי לטעמיה דאמר לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושים לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו אמר רבי חנין מאי קראה (בראשית לב, יא) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת רבי זירא ביומא דשותא לא נפיק לביני דיקלא,אמר ר' יצחק בריה דרב יהודה לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר אמר מר עוקבא מאי קראה (דברים כב, ח) כי יפול הנופל ממנו ממנו להביא ראיה תנא דבי רבי ישמעאל כי יפול הנופל ממנו (ממנו) ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.,ת"ר מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכן כל המומתין מתודין אדם יוצא לשוק יהי דומה בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט חש בראשו יהי דומה בעיניו כמי שנתנוהו בקולר עלה למטה ונפל יהי דומה בעיניו כמו שהעלוהו לגרדום לידון שכל העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול,ואלו הן פרקליטין של אדם תשובה ומעשים טובים ואפי' תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות ניצול שנאמר (איוב לג, כג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו': ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה באותו מלאך לחובה ואחד לזכות ניצול שנאמר מליץ אחד מני אלף:,תנו רבנן על שלש עבירות נשים מתות יולדות רבי אלעזר אומר נשים מתות ילדות ר' אחא אומר בעון שמכבסות צואת בניהם בשבת וי"א על שקורין לארון הקודש ארנא.,תניא ר' ישמעאל בן אלעזר אומר בעון שני דברים עמי . הארצות מתים על שקורין לארון הקודש ארנא ועל שקורין לבית הכנסת בית עם תניא ר' יוסי אומר שלשה בדקי מיתה נבראו באשה ואמרי לה שלשה דבקי מיתה נדה וחלה והדלקת הנר חדא כר' אלעזר וחדא כרבנן,תניא רשב"ג אומר הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה | 32a. b I called you first, /b as it is stated: “Israel is the Lord’s hallowed portion, His first fruits of the increase” (Jeremiah 2:3) b and I warned you about matters of the first: /b “of the first of your dough you shall set apart i ḥalla /i for a gift” (Numbers 15:20). b The soul that I have placed in you is called i ner /i : /b “The spirit of man is the lamp [ i ner /i ] of the Lord” (Proverbs 20:27), and b I warned you about matters of the /b Shabbat b lamp. If you fulfill these /b mitzvot, b fine, and if not, then I will take your soul. /b , b And, /b if so, b what is different during childbirth? /b Why does the divine attribute of judgment punish them for dereliction in fulfillment of these mitzvot specifically then? The Gemara cites several folk sayings expressing the concept that when a person is in danger, he is punished for his sins. b Rava said: /b If b the ox fell, sharpen the knife /b to slaughter it. b Abaye said: /b If b the maidservant’s insolence abounds, she will be struck by a single blow /b as punishment for all her sins. So too, when a woman is giving birth and her suffering is great due to Eve’s sin of eating from the Tree of Knowledge, all the punishments for her own sins are added to that suffering. b Rav Ḥisda said: Leave the drunk, as /b he b falls on his own. /b Similarly, the time of birth is a time of danger, and if the Holy One, Blessed be He, does not come to her assistance at that time, that is sufficient to cause her death. b Mar Ukva said: The shepherd is crippled, and the goats are running, /b and he cannot catch them. However, b next to the gate, /b he speaks harsh b words, and inside the pen /b he settles the b account. /b Similarly, as long as a woman is in a healthy state, her sins are in abeyance, and she is not held accountable for them. However, when she is giving birth, which is a time of danger, she is held accountable for her sins and a calculation is made whether or not she is worthy of a miracle. b Rav Pappa said: At the entrance to the stores, /b during a time of prosperity, b brothers and loved ones abound. /b When a person is prospering ficially, everyone acts like his brother or friend. However, b at the gate of disgrace, /b during a time of loss and poverty, he has b no brothers and no loved ones; /b everyone abandons him.,And the Gemara asks: b And where /b are b men examined? /b When are men vulnerable to judgment and held accountable for their actions? b Reish Lakish said: When they are crossing a bridge. /b The Gemara wonders: Only when they are crossing b a bridge and at no other /b time? Rather, b say: /b Anything b like a bridge, /b any place where danger is commonplace. On a similar note, the Gemara relates: b Rav would not cross /b a river b in a ferry in which a gentile sat. He said /b to himself: b Perhaps a judgment will be reckoned with him, and I will be caught together with him /b when he is punished. Whereas, b Shmuel would only cross in a ferry if there was a gentile in it. He said: Satan does not have dominion over two nations. /b He settles his accounts with people from each nationality separately., b Rabbi Yannai would examine /b the ferry b and cross. /b The Gemara comments that b Rabbi Yannai /b acted b in accordance with his reasoning /b stated elsewhere, as b he said: A person should never stand in a place of danger saying that they /b on High b will perform a miracle for him, lest /b in the end b they do not perform a miracle for him. And, /b moreover, even b if they do perform a miracle for him, they will deduct it from his merits. Rabbi Ḥanin said: What is the verse /b that alludes to this? When Jacob said: b “I am not worthy of all the mercies, and of all the truth, /b which You have shown unto Your servant” (Genesis 32:11), and he explains: Since You have bestowed upon me so much kindness and truth, my merits have been diminished. Similarly, the Gemara relates that b Rabbi Zeira would not go out /b and walk b among the palm trees on a day when there was a southern wind /b blowing due to the fear that the trees might fall on him.,In a similar vein, b Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, said: A person should always pray that he will not become ill, as if he becomes ill they say to him: Bring /b proof of your b virtue and exempt yourself. /b It is preferable for a person not to be forced to prove that he merits staying alive, as he might not be able to prove it. b Mar Ukva said: What is the verse /b that alludes to this? As it says: “When you build a new house, then you shall make a parapet for your roof, that you bring not blood upon your house, b if the fallen falls i mimenu /i ” /b (Deuteronomy 22:8). He explains: b i Mimenu /i , from him proof must be brought. /b When one falls from his previous situation, it is his own responsibility to prove his innocence and emerge unharmed. b The school of Rabbi Yishmael taught: /b What is the meaning of the phrase: b If the fallen falls from it? This /b person b was destined to fall /b from that roof b from the six days of Creation, /b it was ingrained into nature. b As, /b although b he did not /b yet b fall, the verse calls him fallen. Nevertheless, /b the owner of the house is indicted for this, as b merit is engendered by means of /b the b innocent and guilt by means of /b the b guilty. /b , b The Sages taught: One who became ill and tended toward death, they say to him: Confess, as all those executed /b by the courts b confess. /b Even if he is dying of natural causes, it is worthwhile for him to consider his death atonement for his sins. The Sages said: When b a person goes out to the marketplace /b where there are fights and disputes, b he should consider himself as someone who has been handed over to a soldier [ i seradiyot /i ]. /b If b his head hurt, he should consider it as if they placed him in a chain [ i kolar /i ] /b around his neck. If b he climbed into bed and fell ill, he should consider himself as if they took him up to the gallows to be judged, as /b with regard to b anyone who goes up to the gallows to be judged, if he has great advocates [ i peraklitin /i ], he is spared, and if not, he is not spared. /b , b And /b with regard to divine judgment, b these are a person’s advocates: Repentance and good deeds. /b The Gemara comments: b And even /b if there are b nine hundred ninety-nine asserting his guilt and /b only b one /b asserting his b innocence, he is spared, /b as b it is stated: “If there be for him an angel, an advocate, one among a thousand, to vouch for a man’s uprightness; then He is gracious unto him, and says: Deliver him from going down to the pit, /b I have found a ransom” (Job 33:23–24). b Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says: Even /b if there are b nine hundred ninety-nine /b portions b within that same angel accusing /b him, b and one /b portion asserting b his innocence, he is spared, as it stated: “An advocate, one among a thousand.” /b Even when the advocate who asserts his innocence finds only one-tenth of one percent of innocence in this man, even then, he is gracious unto him, and says: Deliver him from going down to the pit, I have found a ransom., b The Sages taught /b in a i baraita /i : b For three transgressions women die in childbirth [ i yoledot /i ]. Rabbi Elazar /b has a different version and b says /b that b women die /b when they are b young [ i yeladot /i ]. /b These transgressions are those enumerated in the mishna: The i halakhot /i of a menstruating woman, i ḥalla /i , and Shabbat lights. b Rabbi Aḥa says /b they are punished b for the sin of laundering their children’s feces /b from clothing b on Shabbat. And some say: Because they call the Holy Ark /b simply b ark. /b ,Similarly, b we learned /b in a i baraita /i that b Rabbi Yishmael ben Elazar says: On account of two sins, ignoramuses [ i amei ha /i ’ i aretz /i ] die /b young (Rav Ya’akov Emden): b Because they call the Holy Ark /b simply b ark, and because they call the synagogue the house of the people. It was taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Yosei says: Three crucibles /b potentially leading to b death were created in the woman, and some say: Three accelerants of death. /b They are: b Menstruation, i ḥalla /i , and lighting the Shabbat lights. /b The Gemara explains that b one /b version, accelerants of death, is b in accordance with /b the opinion of b Rabbi Elazar, /b who said that women die young. b And /b the other b one, /b crucibles of death, is b in accordance with /b the opinion of b the Rabbis, /b who said that women die in childbirth.,Similarly, b it was taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Shimon ben Gamliel says: The i halakhot /i of consecrated items, i terumot /i , and tithes are themselves /b the b essence of Torah /b and are extremely severe, |
|
47. Babylonian Talmud, Bava Batra, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 248| 10a. ימצא חיים בעלי עושר דכתיב צדקה בעלי אגדה דכתיב וכבוד כתיב הכא וכבוד וכתיב התם (משלי ג, לה) כבוד חכמים ינחלו,תניא היה רבי מאיר אומר יש לו לבעל הדין להשיבך ולומר לך אם אלהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסן אמור לו כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם אלהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם אמר לו כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם,אמר לו [אדרבה] זו שמחייבתן לגיהנם אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא כועס עליו ואתם קרוין עבדים שנאמר (ויקרא כה, נה) כי לי בני ישראל עבדים,אמר לו ר"ע אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא דורון משגר לו ואנן קרוין בנים דכתיב (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם,אמר לו אתם קרוים בנים וקרוין עבדים בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין בנים ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין עבדים ועכשיו אין אתם עושין רצונו של מקום אמר לו הרי הוא אומר (ישעיהו נח, ז) הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית אימתי עניים מרודים תביא בית האידנא וקאמר הלא פרוס לרעב לחמך:,דרש רבי יהודה ברבי שלום כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית,כי הא דבני אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי חזא להו בחילמא דבעו למיחסר שבע מאה דינרי עשינהו שקל מינייהו לצדקה פוש גבייהו שיבסר דינרי כי מטא מעלי יומא דכיפורי שדור דבי קיסר נקטינהו,אמר להו רבן יוחנן בן זכאי לא תדחלון שיבסר דינרי גבייכו שקלינהו מינייכו אמרי ליה מנא ידעת אמר להו חלמא חזאי לכו אמרו ליה ואמאי לא אמרת לן [דניתבינהו] אמר להו אמינא כי היכי דתעבדו מצוה לשמה,רב פפא הוה סליק בדרגא אישתמיט כרעיה בעי למיפל אמר השתא כן איחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעובדי עבודת כוכבים א"ל חייא בר רב מדפתי לרב פפא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו,דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא (דברים טו, ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכתיב התם (דברים יג, יד) יצאו אנשים בני בליעל מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים,תניא א"ר אלעזר בר' יוסי כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה שלום גדול ופרקליטין גדולין בין ישראל לאביהן שבשמים שנאמר (ירמיהו טז, ה) כה אמר ה' אל תבא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנוד להם כי אספתי את שלומי מאת העם הזה [וגו' את] החסד ואת הרחמים חסד זו גמילות חסדים רחמים זו צדקה,תניא רבי יהודה אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר (ישעיהו נו, א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות הוא היה אומר עשרה דברים קשים נבראו בעולם הר קשה ברזל מחתכו ברזל קשה אור מפעפעו אור קשה מים מכבין אותו מים קשים עבים סובלים אותן עבים קשים רוח מפזרתן רוח קשה גוף סובלו גוף קשה פחד שוברו פחד קשה יין מפיגו יין קשה שינה מפכחתו ומיתה קשה מכולם [וצדקה מצלת מן המיתה] דכתיב (משלי י, ב) וצדקה תציל ממות,דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מביא דורון גדול למלך ספק מקבלין אותו הימנו ספק אין מקבלין אותו הימנו [ואם תמצא לומר מקבלים אותו ממנו] ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה פני המלך והקדוש ברוך הוא אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר (תהלים יז, טו) אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך,רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר דכתיב אני בצדק אחזה פניך מאי אשבעה בהקיץ תמונתך אמר רב נחמן בר יצחק אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם בעולם הזה והקב"ה משביען מזיו השכינה לעולם הבא,א"ר יוחנן מאי דכתיב (משלי יט, יז) מלוה ה' חונן דל אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול עבד לוה לאיש מלוה,א"ר חייא בר אבא רבי יוחנן (רמי) כתיב (משלי יא, ד) לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות וכתיב (משלי י, ב) לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות שתי צדקות הללו למה אחת שמצילתו ממיתה משונה ואחת שמצילתו מדינה של גיהנם ואי זו היא שמצילתו מדינה של גיהנם ההוא דכתיב ביה עברה דכתיב (צפניה א, טו) יום עברה היום ההוא ואי זו היא שמצילתו ממיתה משונה | 10a. “He who pursues charity and mercy, b finds life” /b (Proverbs 21:21), and with regard to wisdom it is written: “He who finds Me, finds life” (Proverbs 8:35). b Masters of wealth, as it is written: /b “He who pursues charity and mercy finds b charity,” /b meaning he will be able to give charity. b Masters of i aggada /i , as it is written: /b “He who pursues charity and mercy, finds b honor.” /b And how do we know that this refers to masters of i aggada /i ? b It is written here “honor,” and it is written there: “The wise shall inherit honor” /b (Proverbs 3:35).,§ b It is taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Meir would say: An opponent may bring an argument against you and say to you: If your God loves the poor, for what /b reason b does He not support them /b Himself? In such a case, b say to him: /b He commands us to act as His agents in sustaining the poor, b so that through them we will be /b credited with the performance of mitzvot and therefore be b saved from the judgment of Gehenna. And this is the question that Turnus Rufus the wicked asked Rabbi Akiva: If your God loves the poor, for what /b reason b does He not support them /b Himself? Rabbi Akiva b said to him: /b He commands us to sustain the poor, b so that through them /b and the charity we give them b we will be saved from the judgment of Gehenna. /b ,Turnus Rufus b said to /b Rabbi Akiva: b On the contrary, it is this /b charity b which condemns you, /b the Jewish people, b to Gehenna /b because you give it. b I will illustrate /b this b to you with a parable. To what is this matter comparable? /b It is comparable b to a king of flesh and blood who was angry with his slave and put him in prison and ordered that he should not be fed or given to drink. And one person went ahead and fed him and gave him to drink. If the king heard about this, would he not be angry with /b that person? b And you, /b after all, b are called slaves, as it is stated: “For the children of Israel are slaves to Me” /b (Leviticus 25:55). If God decreed that a certain person should be impoverished, one who gives him charity defies the will of God., b Rabbi Akiva said to /b Turnus Rufus: b I will illustrate /b the opposite b to you with a /b different b parable. To what is this matter comparable? /b It is comparable b to a king of flesh and blood who was angry with his son and put him in prison and ordered that he should not be fed or given to drink. And one person went ahead and fed him and gave him to drink. If the king heard /b about this once his anger abated, b would he not /b react by b sending /b that person b a gift? And we are called sons, as it is written: “You are sons of the Lord your God” /b (Deuteronomy 14:1).,Turnus Rufus b said to him: You are called sons and you are called slaves. When you fulfill the will of the Omnipresent, you are called sons; when you do not fulfill the will of the Omnipresent, you are called slaves. And /b since b now you do not fulfill the will of the Omnipresent, /b the parable that I offered is more apt. Rabbi Akiva b said to him: /b The verse b states: “Is it not to share your bread with the hungry, and /b that b you shall bring the poor that are cast out to your house?” /b (Isaiah 58:7). b When /b do we b bring the poor that are cast out /b into our b houses? Now, /b when we have to billet the Roman soldiers in our homes; b and /b about that very time, the verse b states: “Is it not to share your bread with the hungry?” /b , b Rabbi Yehuda, son of Rabbi Shalom taught: Just as a person’s /b entire b livelihood is allocated to him from Rosh HaShana, /b when God issues His judgments for the entire year, b so too are a person’s /b monetary b losses allocated to him from Rosh HaShana. /b If b one merits, /b the following verse is applied to him: b “You shall share your bread with the hungry,” /b i.e., he will spend the sum allocated to him on gifts of charity; and if b he does not merit, /b the following verse is applied to him: b “You shall bring the poor that are cast out to your house, /b i.e., he will be compelled by the government to billet soldiers in his house and feed them against his will.,It is b like this /b incident b involving the nephews of Rabban Yoḥa ben Zakkai, /b who once b saw in a dream that /b his nephews b were /b destined b to lose seven hundred dinars /b over the course of the year. b He encouraged them /b and b took /b money b from them for charity, and they were left with seventeen dinars /b out of the seven hundred. b When Yom Kippur eve arrived, the government sent /b messengers who came and b took /b the remaining seventeen dinars., b Rabban Yoḥa ben Zakkai said to them: Do not fear /b that they will take even more from you; b they took from you /b the b seventeen dinars /b that were still b with you. /b The nephews b said to him: How did you know? /b Rabban Yoḥa ben Zakkai b said to them: I saw a dream about you, /b and he related his dream to them. b They said to him: And why did you not tell us /b about the dream? Rabban Yoḥa ben Zakkai b said to them: I said, /b It is better b that they perform a mitzva for its own sake. /b Had you known from the start that you were fated to lose that amount of money, the mitzva would not have been performed purely for its own sake.,The Gemara relates: b Rav Pappa was /b once b climbing /b up b a ladder /b when b his foot slipped and he almost fell. He said: Now, is the one who hates us, /b a euphemism for himself, b liable like Shabbat desecrators and idol worshippers, /b who are subject to death by stoning, which is similar to death by falling, the punishment that Rav Pappa narrowly escaped? b Ḥiyya bar Rav of Difti said to Rav Pappa: Perhaps a poor person /b once b approached you and you did not sustain him, /b and therefore you were given a glimpse of the punishment that you actually deserve., b As it is taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: Anyone who turns his eyes away from /b one seeking b charity is /b considered b as if he worships idols. /b From where is this derived? b It is written here: “Beware that there be not a base thought in your heart… /b and your eye be evil against your poor brother, and you give him nothing” (Deuteronomy 15:9). b And it is written there: “Certain base men have gone out… /b and have drawn away the inhabitants of their city, saying, Let us go and serve other gods” (Deuteronomy 13:14). b Just as there, /b the base men sin with b idolatry, so too here, /b the base thought is treated like b idolatry. /b , b It is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: All /b acts of b charity and kindness that Jews perform in this world /b make b great peace and /b are b great intercessors between the Jewish people and their Father in Heaven, as it is stated: “So said the Lord, enter not into a house of mourning, neither go to lament nor bemoan them, for I have taken away My peace from this people, /b says the Lord, b both kindness and mercy” /b (Jeremiah 16:5). b “Kindness”; this /b is referring to b acts of kindness. “Mercy”; this /b is referring to acts of b charity. /b This indicates that when there is kindness and mercy, God is at peace with His people., b It is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Yehuda says: Great is charity in that it advances the redemption, as it is stated: “So said the Lord, uphold justice and do charity, for My salvation is near to come, and My righteousness to be revealed” /b (Isaiah 56:1). b He would say: Ten strong entities were created in the world, /b one stronger than the other. b A mountain is strong, /b but b iron, /b which is stronger, b cleaves it. Iron is strong, /b but b fire melts it. Fire is strong, /b but b water extinguishes it. Water is strong, /b but b clouds bear it. Clouds are strong, /b but b wind disperses them. Wind is strong, /b but the human b body withstands it. /b The human b body is strong, /b but b fear breaks it. Fear is strong, /b but b wine dispels it. Wine is strong, /b but b sleep drives it off. And death is stronger than them all, but charity saves /b a person b from death, as it is written: “And charity delivers from death” /b (Proverbs 10:2, 11:4)., b Rabbi Dostai, son of Rabbi Yannai, taught: Come and see that the attribute of the Holy One, Blessed be He, is not like the attribute of flesh and blood. /b An illustration of b the attribute of flesh and blood /b is that when b a person brings a great gift to the king, it is uncertain whether /b the king b will accept it from him or will not accept it from him. And if you say that /b the king b will accept it from him, it is uncertain whether /b the person who brought the gift b will /b eventually b see the face of the king, or will not see the face of the king. But the Holy One, Blessed be He, does not /b act in b this way. /b Even when b a person gives a /b mere b i peruta /i to a poor person, he merits to receive the Divine Presence, as it is stated: “As for me, I will behold Your face through charity; I will be satisfied, when I awake, with Your likeness” /b (Psalms 17:15).,It is related that b Rabbi Elazar would /b first b give a i peruta /i to a poor person and /b only b then /b would he b pray. He said: As it is written /b in the same verse: b “I will behold Your face through charity.” /b The Gemara asks: b What /b is the meaning of that which is written: b “I will be satisfied, when I awake, with your likeness”? Rav Naḥman bar Yitzḥak says: These are Torah scholars, /b who in pursuit of their studies b banish sleep from their eyes in this world, and the Holy One, Blessed be He, satiates them with the radiance of the Divine Presence in the World-to-Come. /b , b Rabbi Yoḥa says: What /b is the meaning of that b which is written: “He that graciously gives to the poor makes a loan to the Lord, /b and that which he has given, He will pay him back” (Proverbs 19:17)? How can it be that one is considered to have granted a loan to God? b Were it not /b explicitly b written in the verse, it would be impossible to say this, /b that somebody who is gracious to a poor person is seen as lending to God. It would be impertinent, since b “the borrower is servant to the lender” /b (Proverbs 22:7), b as it were. /b , b Rabbi Ḥiyya bar Abba says: Rabbi Yoḥa raises a contradiction /b between two texts. In one place b it is written: “Riches profit not on the day of wrath, but charity delivers from death” /b (Proverbs 11:4), b and /b elsewhere b it is written: “Treasures of wickedness profit nothing, but charity delivers from death” /b (Proverbs 10:2). b Why /b is it necessary to have b these two /b verses about b charity, /b that it delivers from death? Rabbi Ḥiyya bar Abba continues: b One /b verse serves to teach b that /b charity b delivers from an unnatural death /b in this world, b and one /b verse serves to teach b that /b charity b delivers from the judgment of Gehenna /b in the World-to-Come. b And /b in b which /b of the verses b is that /b charity b which delivers from the judgment of Gehenna /b mentioned? It is in b that /b verse b in which “wrath” is written, as /b with regard to the day of judgment b it is written: “That day is a day of wrath” /b (Zephaniah 1:15). b And which /b type of charity b is that which delivers from an unnatural death? /b |
|
48. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 258| 63b. ואמרו לאחינו שבגולה אם שומעין מוטב ואם לאו יעלו להר אחיה יבנה מזבח חנניה ינגן בכנור ויכפרו כולם ויאמרו אין להם חלק באלהי ישראל,מיד געו כל העם בבכיה ואמרו חס ושלום יש לנו חלק באלהי ישראל,וכל כך למה משום שנאמר (ישעיהו ב, ג) כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים,בשלמא הוא מטהר והם מטמאין לחומרא אלא הוא מטמא והם מטהרין היכי הוי והא תניא חכם שטמא אין חברו רשאי לטהר אסר אין חברו רשאי להתיר קסברי כי היכי דלא נגררו בתריה:,תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ור' נחמיה ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו,פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה ודרש (שמות לג, ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה והלא דברים קל וחומר ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל אמרה תורה (שמות לג, ז) והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה על אחת כמה וכמה,(שמות לג, יא) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים אמר ר' יצחק אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה אני ואתה נסביר פנים בהלכה איכא דאמרי כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פנים לישראל והחזר האהל למקומו,(שמות לג, יא) ושב אל המחנה וגו' אמר רבי אבהו אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה עכשו יאמרו הרב בכעס ותלמיד בכעס ישראל מה תהא עליהם אם אתה מחזיר האהל למקומו מוטב ואם לאו יהושע בן נון תלמידך משרת תחתיך,והיינו דכתיב ושב אל המחנה אמר רבא אף על פי כן לא יצא הדבר לבטלה שנאמר (שמות לג, יא) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל:,ועוד פתח ר' יהודה בכבוד תורה ודרש (דברים כז, ט) הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם וכי אותו היום נתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני,אמר ר' תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו תדע שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם,הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה כדר' יוסי ברבי חנינא דאמר ר' יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב (ירמיהו נ, לו) חרב (על) הבדים ונואלו חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה ולא עוד אלא שמטפשים כתיב הכא ונואלו וכתיב התם (במדבר יב, יא) אשר נואלנו ולא עוד אלא שחוטאים שנאמר ואשר חטאנו,איבעית אימא מהכא (ישעיהו יט, יג) נואלו שרי צוען,דבר אחר הסכת ושמע ישראל כתתו עצמכם על דברי תורה כדאמר ריש לקיש דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר (במדבר יט, יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל,דבר אחר הסכת ושמע ישראל הס ואחר כך כתת כדרבא דאמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך יהגה,אמרי דבי ר' ינאי מאי דכתיב (משלי ל, לג) כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב,במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה,ומיץ אף יוציא דם כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור,ומיץ אפים יוציא ריב כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות דתנן ר' ישמעאל אומר הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן שהן כמעין נובע,אמר ר' שמואל בר נחמני מאי דכתיב (משלי ל, לב) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא ואם זמם יד לפה:,פתח ר' נחמיה בכבוד אכסניא ודרש מאי דכתיב (שמואל א טו, ו) ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשיתה חסד עם כל בני ישראל והלא דברים קל וחומר ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה:,פתח ר' יוסי בכבוד אכסניא ודרש (דברים כג, ח) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו והלא דברים קל וחומר ומה מצריים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן שנאמר (בראשית מז, ו) ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה:,פתח ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בכבוד אכסניא ודרש (שמואל ב ו, יא) ויברך ה' את עובד אדום (הגתי) בעבור ארון האלהים והלא דברים ק"ו ומה ארון שלא אכל ושתה אלא כבד ורבץ לפניו כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו עאכ"ו,מאי היא ברכה שברכו אמר רב יהודה בר זבידא זו חמות וח' כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחד | 63b. b And /b in order to underscore this, b tell our brethren in exile: If they obey /b the Sages of Eretz Yisrael to excommunicate Ḥanina, b fine; and if /b they do b not /b obey us, it is as if they are seceding from the Jewish people. b They should climb a mountain; Aḥiya, /b one of the leaders of the Babylonian Jewish community, b will build an altar, Ḥaya, /b son of Rabbi Yehoshua’s brother, who was a Levite, b will play the lute, and all will /b proclaim b heresy and say that they have no portion in the God of Israel. /b ,This message had a profound impact on the people, and b immediately the entire nation burst into tears, saying: God forbid. We do have a portion in the God of Israel. /b They reconsidered their plans to establish Babylonia as the center of the Jewish people.,The Gemara asks: b Why /b did the Sages of Eretz Yisrael go b to that extent /b to stop Ḥanina? The Gemara answers: b Because it is stated: “For out of Zion shall go forth the Torah, and the word of the Lord from Jerusalem” /b (Isaiah 2:3).,The Gemara considers the details of this event: b Granted, /b Ḥanina would rule an item b pure and /b the Sages from Eretz Yisrael would rule it b impure; /b they ruled b stringently. But /b in a case where b he /b ruled an item b impure and they /b ruled it b pure, what are /b the circumstances? How could they rule pure that which he ruled impure? b Was it not taught /b in a i baraita /i : b If a Sage /b ruled an item b impure, his colleague is not permitted /b to rule it b pure; /b if he b prohibited /b it, b his colleague may not permit /b it? The Gemara explains: b They held /b that they must do so in this case, b so that people would not be drawn after him; /b due to the exigencies of the time they overturned his rulings., b The Sages taught: When our Rabbis, /b the Sages of the Mishna, b entered the vineyard, /b the academy, b in Yavne, Rabbi Yehuda, Rabbi Yosei, Rabbi Neḥemya, and Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, were there /b presiding over the Sages. b They all began /b to speak b in honor of /b their b hosts, /b the local population hosting them and their students as guests, b and they taught. /b , b Rabbi Yehuda, head of the speakers in every place, opened /b his speech b in honor of Torah, and taught: /b It is stated: b “Now Moses used to take the tent and pitch it outside the camp, /b far off from the camp; and he called it the Tent of Meeting. And it came to pass, that every seeker of God went out unto the Tent of Meeting, which was outside the camp” (Exodus 33:7). He said: b Isn’t this an i a fortiori /i inference? Just as the Torah says /b of b the ark of God, which was only twelve i mil /i from the camp: “Every seeker of God went out unto the Tent of Meeting”; all the more so /b should b Torah scholars, /b who wander great distances and b go from city to city and country to country to study Torah, /b be called seekers of God.,The Gemara continues: It is stated: b “And the Lord spoke unto Moses, face to face” /b (Exodus 33:11). b Rabbi Yitzḥak said: The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Moses, you and I will show cheerful faces in /b the study of b i halakha /i /b to those who come to study. b Some say /b that b the Holy One, Blessed be He, told Moses: Just as I showed you a cheerful face, so too you will show Israel a cheerful face and restore the tent to its place /b in the camp.,It is said: b “And he would return into the camp; /b but his minister, Joshua bin-Nun, a young man, departed not out of the Tent” (Exodus 33:11). b Rabbi Abbahu said: The Holy One, Blessed be He, told Moses: Now, /b they will say: b The Master, /b God, b is angry and /b the b student, /b Moses, is also b angry, and what will happen to Israel? /b Rather, you must restore the tent to its place among the people. b If you restore the tent to its place, fine; and if not, Joshua bin-Nun, your student, /b will b serve /b as Israel’s leader b in your place. /b , b And that is what is written: “And he would return into the camp; /b but his minister, Joshua bin-Nun, a young man, departed not out of the Tent.” b Rava said: Nevertheless, /b though Moses obeyed and restored the tent, b the statement /b written with regard to the role of Joshua b was not uttered for naught. /b Joshua bin-Nun remained as deputy to Moses, and ultimately served in his place, as it is stated: b “But his minister, Joshua bin-Nun, a young man, departed not out of the Tent.” /b , b And Rabbi Yehuda again began /b to speak b in honor of Torah and taught: /b When Moses took leave of Israel on his last day in this world, he said: b “Keep silence [ i hasket /i ] and hear, Israel; this day you have become a people /b unto the Lord your God” (Deuteronomy 27:9). This is surprising: b Was the Torah given to Israel on that day? Wasn’t that day at the end of forty years /b since the Torah was given? b Rather, /b it comes b to teach that each and every day the Torah is as dear to those who study it, as /b it was b on the day it was given from Mount Sinai. /b , b Rabbi Tanḥum, son of Rabbi Ḥiyya, of the village of Akko, said: Know /b that the Torah is indeed beloved, b as one who recites i Shema /i , morning and evening, /b for his entire life, and b does not recite it one evening, it is as if he never recited i Shema /i . /b He cannot compensate for what he missed.,The Gemara interprets the word b i hasket /i /b in this verse homiletically, as an acronym of the words i as /i , make, and i kat /i , group. b Form [ i asu /i ] many groups [ i kitot /i ] and study Torah, for the Torah is only acquired /b through study b in a group. /b This is b in accordance with /b the opinion of b Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina; as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: What is /b the meaning of b that which is written: “A sword is upon the boasters [ i habaddim /i ], and they shall become fools [ i noalu /i ]” /b (Jeremiah 50:36)? This verse can be interpreted homiletically: b A sword upon the enemies of Torah scholars, /b a euphemism for the Torah scholars themselves, b who sit alone [ i bad bevad /i ] and study Torah. And furthermore, /b those who study alone b grow foolish, as it is written here, i noalu /i , and elsewhere it is written /b that after Miriam was afflicted with leprosy, Aaron told Moses: b “For that we have done foolishly [ i noalnu /i ]” /b (Numbers 12:11). b And furthermore, they sin /b due to that ignorance, b as /b at the end of that same verse b it is stated: /b “For that we have done foolishly, b and for that we have sinned.” /b , b If you wish, say /b instead that it is derived b from here: “The princes of Tzoan are become fools [ i noalu /i ]” /b (Isaiah 19:13).,The Gemara offers b an alternative /b explanation of this verse: b “Keep silence [ i hasket /i ] and hear, Israel”; break [ i kattetu /i ] yourselves over words of the Torah. /b This is b in accordance with /b the opinion of b Reish Lakish, as Reish Lakish said: From where /b is it derived b that matters of Torah are only retained by one who kills himself over it? As it is stated: “This is the Torah: When one dies in a tent” /b (Numbers 19:14); true Torah study demands the total devotion of one who is willing to dedicate his life in the tent of Torah.,The Gemara offers yet another b alternative explanation /b of this verse: b “Keep silence [ i hasket /i ] and hear, Israel”; /b first b be silent [ i has /i ] /b and listen and b then /b study intensively in order to b analyze [ i kattet /i ] /b and clarify the details. This is b in accordance with /b the opinion of b Rava, as Rava said: One must always study Torah /b and gain expertise in it, b and /b only b then analyze /b and delve into it., b In the school of Rabbi Yannai they said: What is /b the meaning of b that which is written: “For the churning of milk brings forth curd, and the wringing of the nose [ i af /i ] brings forth blood, so the forcing of wrath [ i appayim /i ] brings forth strife” /b (Proverbs 30:33)?,With regard to the beginning of the verse: For the churning of milk brings forth curd; b in whom do you find the cream of Torah? With one who spits out the milk that he nursed from his mother’s breasts over it; /b one who struggles with all his might to study Torah.,With regard to: b And the wringing of the nose brings forth blood, any student whose rabbi is angry [ i af /i ] with him the first time and he is silent /b and does not react, b will merit /b to be able b to distinguish between blood that is ritually impure and blood that is ritually pure. /b ,As for: b And the forcing of wrath [ i appayim /i ] brings forth strife; any student whose rabbi is angry with him for the first and second times, /b i appayim /i being the plural of i af /i , b and he is silent, merits to distinguish between monetary cases, /b strife, b and capital cases, /b as that is the highest level of learning. b As we learned /b in a mishna: b Rabbi Yishmael says: One who seeks to become wise should engage in monetary laws, as there is no greater discipline in Torah, as they are like a flowing well /b in which innovations constantly spring forth.,Similarly, b Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: What is /b the meaning of b that which is written: “If you have done foolishly in lifting up yourself, or if you have planned devices [ i zamota /i ], lay your hand over your mouth” /b (Proverbs 30:32)? b Anyone who abases himself over matters of Torah, /b asking questions despite the shame he feels for his ignorance, b will ultimately be exalted. And if he muzzles [ i zamam /i ] himself /b due to embarrassment, he will end up with his b hand over /b his b mouth, /b unable to answer.,The Gemara returns to the homilies offered by the Sages in the vineyard of Yavne. b Rabbi Neḥemya began /b to speak b in honor of the hosts and taught: What is /b the meaning of b that which is written: “And Saul said unto the Kenites: Go, depart, get you down from among the Amalekites lest I destroy you with them, for you showed kindness to all the Children of Israel when they came up out of Egypt” /b (I Samuel 15:6)? b Isn’t this an i a fortiori /i inference: Just as Jethro, /b the forbearer of the Kenite tribe, who b only befriended Moses for his own honor, /b is treated b in this way /b and rewarded that his merit would protect his descendants; b all the more so /b should b one who hosts a Torah scholar in his home, providing him with food and drink and availing him of his possessions, /b be rewarded with that protection., b Rabbi Yosei began /b to speak b in honor of the hosts, and taught: /b It is said: b “You shall not abhor an Edomite, for he is your brother; you shall not abhor an Egyptian, because you were a stranger in his land” /b (Deuteronomy 23:8). b Isn’t this an i a fortiori /i inference: Just as the Egyptians, who only befriended Israel, /b even when they hosted them, b for their own benefit, /b as Pharaoh said to Joseph, b as it is stated: “And if you know any able men among them, then make them rulers over my cattle” /b (Genesis 47:6), are treated b this way, all the more so /b should b one who hosts a Torah scholar in his home, providing him with food and drink and availing him of his possessions /b without concern for personal gain, be treated this way., b Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, began /b to speak b in honor of the hosts, and taught: /b It is stated: b “The Lord has blessed the house of Oved-edom…because of the ark of God” /b (II Samuel 6:12). b Isn’t this an i a fortiori /i inference: Just as in reward for honoring the ark, which neither ate nor drank, but before which /b Oved-edom simply b swept and sprinkled /b water to settle the dust, he was treated b this way /b and merited a blessing, b all the more so /b should b one who hosts a Torah scholar in his home, providing him with food and drink and availing him of his possessions /b without concern for his personal gain, be rewarded with such a blessing.,The Gemara asks: b What is /b that b blessing with which /b Oved-edom b was blessed? Rav Yehuda bar Zevida said: This is Ḥamot and her eight daughters-in-law, each of whom bore six in a single womb, /b |
|
49. Babylonian Talmud, Nedarim, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 242| 32a. מפני שנתעסק במלון תחילה שנאמר ויהי בדרך במלון (שמות ד, כד),רבן שמעון בן גמליאל אומר לא למשה רבינו ביקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק שנאמר כי חתן דמים אתה לי (שמות ד כה) צא וראה מי קרוי חתן הוי אומר זה התינוק,דרש רבי יהודה בר ביזנא בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו מיד ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה (שמות ד, כה) מיד וירף ממנו (שמות ד, כו),באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן שנאמר הרף מאף ועזוב חמה (תהלים לז, ח) ויש אומרים לחימה הֲרָגוֹ שנאמר חמה אין לי (ישעיהו כז, ד) והכתיב כי יגרתי מפני האף והחמה (דברים ט, יט) תרי חימה הוו ואיבעית אימא גונדא דחימה,תניא רבי אומר גדולה מילה שאין לך מי שנתעסק במצוות כאברהם אבינו ולא נקרא תמים אלא על שם מילה שנאמר התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז, א) וכתיב ואתנה בריתי ביני ובינך (בראשית יז, ב),דבר אחר גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה שנאמר כי על פי הדברים האלה וגו' (שמות לד, כז) דבר אחר גדולה מילה שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' (ירמיהו לג, כה),ופליגא דרבי אליעזר דאמר רבי אליעזר גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו',אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז, א) אחזתו רעדה אמר שמא יש בי דבר מגונה כיוון שאמר לו ואתנה בריתי ביני ובינך (בראשית יז, ב) נתקררה דעתו,ויוצא אותו החוצה (בראשית טו, ה) אמר לפניו רבונו של עולם הסתכלתי במזל שלי ואין לי אלא בן אחד אמר לו צא מאיצטגנינות שלך אין מזל לישראל,אמר רבי יצחק כל המתמים עצמו הקב"ה מתמים עמו שנאמר עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם (תהלים יח, כו),אמר רבי הושעיא כל המתמים עצמו שעה עומדת לו שנאמר התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז, א) וכתיב והיית לאב המון גוים (בראשית יז, ד),אמר רבי כל המנחש לו נחש שנאמר כי לא נחש ביעקב (במדבר כג, כג) והא בלמ"ד אל"ף כתיב אלא משום מידה כנגד מידה,תני אהבה בריה דרבי זירא כל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וגו' (במדבר כג, כג),אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו (בראשית יד, יד),ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה שנאמר במה אדע כי אירשנה (בראשית טו, ח) ורבי יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך (בראשית יד, כא),וירק את חניכיו ילידי ביתו (בראשית יד, יד) רב אמר שהוריקן בתורה ושמואל אמר שהוריקן בזהב,שמנה עשר ושלש מאות (בראשית יד, יד) אמר רבי אמי בר אבא אליעזר כנגד כולם איכא דאמרי אליעזר הוא דחושבניה הכי הוי,ואמר רבי אמי בר אבא בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כו, ה) חושבניה מאה ושבעין ותרין,ואמר רמי בר אבא | 32a. b Because he was occupied with lodging first /b and did not immediately perform the mitzva of circumcision, b as it is stated: “And it came to pass on the way at the lodging-place” /b (Exodus 4:24)., b Rabban Shimon ben Gamliel says: It was not Moses our teacher /b that b Satan wanted to kill, but rather, that infant /b who was not circumcised, b as it is stated: “Surely a bridegroom of blood are you to me” /b (Exodus 4:25). b Go out and see: Who /b does it make sense would be the one that b is called the bridegroom /b in this instance? b You must say this is the infant, /b since he is the one who entered the covet of Abraham by means of the circumcision., b Rabbi Yehuda bar Bizna taught: At the time that Moses our teacher was negligent about the circumcision, /b the destructive angels named b Af, /b meaning anger, b and Ḥeima, /b meaning wrath, b came and swallowed him, and only his legs were left /b outside. b Immediately, “Zipporah took a flint, and cut off the foreskin of her son” /b (Exodus 4:25), and b immediately “He let him alone” /b (Exodus 4:26)., b At that moment, Moses our teacher wanted to kill them, as it is stated: “Cease from anger [ i af /i ] and forsake wrath [ i ḥeima /i ]” /b (Psalms 37:8), which indicates that he wanted to harm them. b And there are those who say: He killed /b the angel named b Ḥeima, as it is stated: “Wrath is not in me” /b (Isaiah 27:4). The Gemara asks: How is it possible to say that he killed Ḥeima? b Isn’t it written /b that Moses himself said much later: b “For I was in dread of the anger and wrath” /b (Deuteronomy 9:19)? The Gemara answers: b There are two /b types of b wrath. And if you wish, say /b that b the army of Ḥeima /b remained but not the angel itself., b It is taught /b in a i baraita /i : b Rabbi /b Yehuda HaNasi b says: Great is /b the mitzva of b circumcision, for there is no one who was engaged in mitzvot like Abraham our Patriarch, and /b yet b he was called wholehearted only due to /b the mitzva of b circumcision, as it is stated: “Walk before Me and you should be wholehearted” /b (Genesis 17:1), b and it is written /b in the next verse: b “And I will make My covet between Me and you” /b (Genesis 17:2), and Abraham was then commanded with regard to circumcision. This indicates that he was not called wholehearted until he performed circumcision., b Alternatively, /b so b great is /b the mitzva of b circumcision that it is equal to all the mitzvot of the Torah, as it is stated /b at the giving of the Torah: b “For according to these words /b I have made a covet with you and with Israel” (Exodus 34:27), and “covet” refers to circumcision. b Alternatively, /b so b great is /b the mitzva of b circumcision that if not for circumcision heaven and earth would not have been established, as it is stated: “If My covet be not with day and night, /b I would not have appointed the ordices of heaven and earth” (Jeremiah 33:25), and the covet that exists day and night is the covet of circumcision, as it is always found on the person’s body.,The Gemara comments: b And /b this statement b disagrees /b with the words b of Rabbi Eliezer, for Rabbi Eliezer said: Great is the Torah, for if not for Torah, heaven and earth would not have been established, as it is stated: “If My covet be not with day and night, /b I would not have appointed the ordices of heaven and earth” (Jeremiah 33:25). According to Rabbi Eliezer, the covet that exists day and night is the Torah, as it says: “You should contemplate it day and night” (Joshua 1:8)., b Rav Yehuda said /b that b Rav said: At the time that the Holy One, Blessed be He, said to Abraham our Patriarch: “Walk before Me and you should be wholehearted” /b (Genesis 17:1), a sensation of b trembling seized him /b and b he said: Perhaps there is something disgraceful about me /b due to a transgression that I committed, and therefore I cannot be called complete. b When /b God b said to him: “And I will make My covet between Me and you” /b (Genesis 17:2), b his mind was set at ease, /b since he understood that the removal of the foreskin that he was now commanded to do was the reason he had not yet achieved completion.,The Gemara expounds the verse b “and He brought him outside” /b (Genesis 15:5): Abraham b said before Him: Master of the Universe, I looked at my constellation and /b according to it b I /b will b have only one son, /b and a son has already been born to me, i.e., Ishmael. b He said to him: Emerge from your astrology /b because b there is no constellation for the Jewish people, /b as they are not subject to the influence of astrology., b Rabbi Yitzḥak said: Anyone who conducts himself with wholeheartedness, the Holy One, Blessed be He, treats him with wholeheartedness, as it is stated: “With the devout You act devoutly, and with the one who is strong in his wholeheartedness You act wholeheartedly” /b (II Samuel 22:26)., b Rabbi Hoshaya said: Anyone who acts wholeheartedly, time will stand for him, /b i.e., he will be successful, b as it is stated: “Walk before Me and you should be wholehearted” /b (Genesis 17:1), b and it is written: “And you shall be the father of a multitude of nations” /b (Genesis 17:4)., b Rabbi /b Yehuda HaNasi b said: Anyone who divines, /b i.e., he guesses and looks for signs about the future, b the sign /b will injure b him, as it is stated: “For there is to him [ i lo /i ] divination with Jacob” /b (Numbers 23:23). The Gemara asks: b But it is written /b i lo /i b with /b the letters b i lamed alef /i , /b meaning “no divination,” as opposed to with the letters i lamed vav /i , meaning “there is to him divination.” The straightforward meaning of the verse is that there is no divination with regard to Jacob. b Rather, /b the reason that he will be injured is not based on the verse but rather b due to /b the concept of b measure for measure: /b Since he attempts to tell his fortune, it injures him., b Ahava, son of Rabbi Zeira, teaches: Any person who does not divine /b his future b is brought inside a partition /b close to God to a place b that even the ministering angels cannot enter inside, as it is stated: “For there is no divination with Jacob, neither is there any enchantment with Israel, /b now it is said to Jacob and Israel what has God wrought” (Numbers 23:23). In other words, matters are revealed to Israel that even the angels do not know, since Israel is closer to God than the angels., b Rabbi Abbahu said /b that b Rabbi Elazar said: For what reason was Abraham our Patriarch punished and his children enslaved to Egypt /b for b 210 years? Because he made a draft [ i angarya /i ] of Torah scholars, as it is stated: “He led forth his trained men, born in his house” /b (Genesis 14:14). These trained men that he took to war were actually his disciples, who were Torah scholars., b And Shmuel said: Because he greatly examined [ i hifriz /i ] the characteristics of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Whereby shall I know that I shall inherit it?” /b (Genesis 15:8). b And Rabbi Yoḥa said: /b He was punished b because he distanced people from entering under the wings of the Divine Presence, as it is stated /b that the king of Sodom said to him: b “Give me the people and take the goods to yourself” /b (Genesis 14:21), but Abraham refused to take any goods either. If he had not listened to the king of Sodom and had allowed the people to remain with him, he would have brought the prisoners under the wings of the Divine Presence.,The Gemara returns to discuss one of the verses cited previously: b “He led forth [ i vayyarek /i ] his trained men, born in his house” /b (Genesis 14:14). b Rav said: He showered them [ i horikan /i ] with Torah /b like someone who pours from one vessel into another, b and Shmuel said: He showered them [ i horikan /i ] with gold /b and gave them an abundance of money so that they would go to war with him.,The Torah states that he took b “eighteen and three hundred” /b (Genesis 14:14) men to war. b Rabbi Ami bar Abba said: Eliezer /b was b equivalent /b to b all of them. There are /b those b who say: /b Only b Eliezer is /b referred to here, b as the numerical value /b of the letters of his name b is this /b amount, i.e., 318., b And Rabbi Ami bar Abba said: Abraham recognized his Creator at the age of three years, as it is stated: “Because [ i ekev /i ] Abraham hearkened to My voice” /b (Genesis 26:5). b The numerical value /b of the letters of the word i ekev /i is b 172, /b indicating that he observed the i halakha /i for this many years. If Abraham lived until 175 then his first recognition of the Creator must have been at the age of three., b And Rami bar Abba said /b in a similar manner: |
|
50. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 242| 89b. חבריה דמיכה דכתיב (מלכים א כ, לה) ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכני נא וימאן האיש להכותו וכתיב (מלכים א כ, לו) ויאמר לו יען אשר לא שמעת [וגו'],ונביא שעבר על דברי עצמו כגון עדו הנביא דכתיב (מלכים א יג, ט) כי כן צוה אותי וכתיב (מלכים א כ, ג) ויאמר לו גם אני נביא כמוך וכתיב (מלכים א יג, יט) וישב אתו וכתיב (מלכים א יג, כד) וילך וימצאהו אריה,תני תנא קמיה דרב חסדא הכובש את נבואתו לוקה אמר ליה מאן דאכיל תמרי בארבלא לקי מאן מתרי ביה אמר אביי חבריה נביאי,מנא ידעי אמר אביי דכתיב (עמוס ג, ז) כי לא יעשה ה' [אלהים] דבר כי אם גלה סודו ודילמא הדרי ביה אם איתא דהדרי ביה אודועי הוו מודעי לכלהו נביאי,והא יונה דהדרי ביה ולא אודעוהו יונה מעיקרא נינוה נהפכת אמרי ליה איהו לא ידע אי לטובה אי לרעה,המוותר על דברי נביא מנא ידע דאיענש דיהב ליה אות והא מיכה דלא יהיב ליה אות ואיענש היכא דמוחזק שאני,דאי לא תימא הכי אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק אליהו בהר הכרמל היכי סמכי עליה ועבדי שחוטי חוץ אלא היכא דמוחזק שאני,(בראשית כב, א) ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם (אחר מאי),א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא אחר דבריו של שטן דכתיב (בראשית כא, ח) ויגדל הילד ויגמל וגו' אמר שטן לפני הקב"ה רבונו של עולם זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו אם אני אומר לו זבח את בנך לפני מיד זובחו מיד והאלהים נסה את אברהם,ויאמר קח נא את בנך אמר רבי שמעון בר אבא אין נא אלא לשון בקשה משל למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות הרבה והיה לו גבור אחד ונצחן לימים עמדה עליו מלחמה חזקה אמר לו בבקשה ממך עמוד לי במלחמה זו שלא יאמרו ראשונות אין בהם ממש אף הקב"ה אמר לאברהם ניסיתיך בכמה נסיונות ועמדת בכלן עכשיו עמוד לי בנסיון זה שלא יאמרו אין ממש בראשונים,את בנך ב' בנים יש לי את יחידך זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו אשר אהבת תרוייהו רחימנא להו את יצחק וכל כך למה כדי שלא תטרף דעתו עליו,קדמו שטן לדרך אמר לו (איוב ד, ב) הנסה דבר אליך תלאה הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק כושל יקימון מליך כי עתה תבא אליך ותלא אמר לו (תהלים כו, יא) אני בתומי אלך,אמר לו הלא יראתך כסלתך אמר לו זכר נא מי הוא נקי אבד כיון דחזא דלא קא שמיע ליה אמר ליה ואלי דבר יגונב כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה אמר לו כך עונשו של בדאי שאפילו אמר אמת אין שומעין לו,ר' לוי אמר אחר דבריו של ישמעאל ליצחק אמר לו ישמעאל ליצחק אני גדול ממך במצות שאתה מלת בן שמנת ימים ואני בן שלש עשרה שנה אמר לו ובאבר אחד אתה מגרה בי אם אומר לי הקב"ה זבח עצמך לפני אני זובח מיד והאלהים נסה את אברהם,תנו רבנן נביא שהדיח בסקילה רבי שמעון אומר בחנק מדיחי עיר הנדחת בסקילה רבי שמעון אומר בחנק,נביא שהדיח בסקילה מ"ט דרבנן אתיא הדחה הדחה ממסית מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה,ור"ש מיתה כתיבא ביה וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק,מדיחי עיר הנדחת בסקילה מ"ט דרבנן גמרי הדחה הדחה או ממסית או מנביא שהדיח,ור"ש גמר הדחה הדחה מנביא,וליגמר ממסית דנין מסית רבים ממסית רבים ואין דנין מסית רבים ממסית יחיד אדרבה דנין הדיוט מהדיוט ואין דנין הדיוט מנביא,ור"ש כיון שהדיח אין לך הדיוט גדול מזה,אמר רב חסדא | 89b. b the colleague of /b the prophet b Micah, /b son of Imla (see II Chronicles 18:7–8), b as it is written: “And a certain man of the sons of the prophets said unto his colleague by the word of the Lord: Strike me, please. And the man refused to strike him” /b (I Kings 20:35). b And it is written: “Then he said he to him: Because you have not listened /b to the voice of the Lord, behold, as soon as you leave me, a lion shall slay you. And as soon as he left from him, a lion found him; and slew him” (I Kings 20:36).,The mishna lists among those liable to receive death at the hand of Heaven: b And a prophet who violated his own statement. /b The Gemara comments: b For example, Iddo the prophet, /b who, according to tradition, prophesied the punishment of Jeroboam in Bethel, b as it is written: /b “I will neither eat bread nor drink water in this place, b for it so was commanded me /b by the word of the Lord” (I Kings 13:8–9). b And it is written: “And he said to him: I too am a prophet like you; /b and an angel spoke unto me by the word of the Lord, saying: Bring him back with you into your house, that he may eat bread and drink water” (I Kings 13:18). b And it is written: “And he went back with him, /b and ate bread in his house, and drank water” (I Kings 13:19). b And it is written /b that he died at the hand of Heaven: b “And he went, and a lion met him /b by the way, and killed him” (I Kings 13:24).,§ b A i tanna /i taught /b a i baraita /i b before Rav Ḥisda: One who suppresses his prophecy is flogged. /b Rav Ḥisda b said /b a parable b to him: Is one who eats dates in a sieve flogged? /b How can he be flogged? b Who forewarns him /b if he eats dates infested with worms that no one sees? Likewise, as no one knows whether the prophet received a prophecy, how can he be forewarned? b Abaye said: His fellow prophets /b forewarn him.,The Gemara asks: b From where do they know /b that he received a prophecy? b Abaye says: /b They know, b as it is written: “For the Lord God will do nothing, unless He reveals His counsel /b to His servants the prophets” (Amos 3:7). The Gemara challenges: b And perhaps /b the heavenly court b reconsidered with regard to /b the prophecy, and the prophet is no longer commanded to disseminate the prophecy. The Gemara answers: b If it is so that they reconsidered with regard to /b the prophecy, the heavenly court b would have informed all the prophets. /b ,The Gemara challenges: b But /b in the case of b Jonah, they reconsidered it and did not inform them /b that the people of Nineveh had repented for their sins and were therefore spared the foretold destruction. The Gemara explains: In the case of b Jonah, from the outset, /b the heavenly court b told him /b to say: b “Nineveh will be overturned” /b (Jonah 3:4). Still, b he did not know if /b the sentence would be b for the good, /b as their corruption would be overturned through repentance, b or /b if it would be b for the bad, /b as the city would be overturned through destruction. Therefore, the prophecy was never revoked, but simply fulfilled in accordance with one of its possible interpretations.,The Gemara asks: In the case of b one who forgoes the statement of a prophet, from where does he know /b that the one prophesying is actually a prophet and b that he /b will be b punished /b for failing to comply with the prophecy? The Gemara answers: It is referring to a case b where /b the prophet b provides him /b with b a sign /b indicating that he is a prophet. The Gemara asks: b But /b in the case of b Micah, who did not provide him /b with b a sign, and /b yet he was b punished, /b how could he have known that Micah was a prophet? A case b where /b he has already b assumed /b the b presumptive status /b of a prophet b is different, /b and no sign is necessary.,The Gemara continues: b Since if you do not say so, /b and claim that even the prophecy of one established as a prophet requires a sign, then in the case of b Abraham at Mount Moriah, how did Isaac listen to him /b and submit to being slaughtered as an offering? Likewise, in the case of b Elijah at Mount Carmel, how did /b the people b rely upon him and /b enable him to b engage /b in the sacrifice of animals b slaughtered outside /b the Temple, which is prohibited? b Rather, /b perforce, a case b where /b he has already b assumed /b the b presumptive status /b of a prophet b is different. /b ,§ Apropos the binding of Isaac, the Gemara elaborates: It is written: b “And it came to pass after these matters [ i hadevarim /i ] that God tried Abraham” /b (Genesis 22:1). The Gemara asks: b After what /b matters? How does the binding of Isaac relate to the preceding events?, b Rabbi Yoḥa said in the name of Rabbi Yosei ben Zimra: /b This means b after the statement [ i devarav /i ] of Satan, as it is written: “And the child grew, and was weaned, /b and Abraham prepared a great feast on the day that Isaac was weaned” (Genesis 21:8). b Satan said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, this old man, you favored him with a product of the womb, /b i.e., a child, b at one hundred years /b of age. b From the entire feast that he prepared, did he not have /b even b one dove or one pigeon to sacrifice before You /b as a thanks-offering? God b said to /b Satan: b Did /b Abraham b prepare /b the feast for any reason b but for his son? If I say to him: Sacrifice your son before Me, /b he would b immediately slaughter him. Immediately, /b after these matters, the verse states: b “And God tried Abraham.” /b ,The Torah continues: b “And He said: Take, please [ i na /i ], your son” /b (Genesis 22:2). b Rabbi Shimon bar Abba says: /b The word b i na /i is nothing other than an expression of entreaty. /b Why did God request rather than command that Abraham take his son? The Gemara cites b a parable of a flesh-and-blood king who confronted many wars. And he had one warrior /b fighting for him, b and he overcame /b his enemies. b Over time, /b there was b a fierce war confronting him. /b The king b said to /b his warrior: b I entreat you, stand /b firm b for me in this war, /b so b that /b others b will not say: There is no substance in the first /b victories, and you are not a true warrior. Likewise, b the Holy One, Blessed be He, also said to Abraham: I have tried you with several ordeals, and you have withstood them all. Now, stand /b firm b in this ordeal for Me, so that /b others b will not say: There is no substance in the first /b ordeals.,God said to Abraham: “Please take your son, your only, whom you love, Isaac” (Genesis 22:2). When God said: b “Your son,” /b Abraham said: b I have two sons. /b When God said: b “Your only,” /b Abraham said: b This /b son b is an only /b son b to his mother, and that /b son b is an only /b son b to his mother. /b When God said: b “Whom you love,” /b Abraham said: b I love both of them. /b Then God said: b “Isaac.” And why /b did God prolong His command to b that extent? /b Why did He not say Isaac’s name from the outset? God did so, b so that /b Abraham’s b mind would not be confused /b by the trauma., b Satan preceded /b Abraham b to the path /b that he took to bind his son and b said to him: “If one ventures a word to you, will you be weary…you have instructed many, and you have strengthened the weak hands. Your words have upheld him that was falling…but now it comes upon you, and you are weary” /b (Job 4:2–5). Do you now regret what you are doing? Abraham b said to him /b in response: “And b I will walk with my integrity” /b (Psalms 26:11).,Satan b said to /b Abraham: b “Is not your fear of God your foolishness?” /b (Job 4:6). In other words, your fear will culminate in the slaughter of your son. Abraham b said to him: “Remember, please, whoever perished, being innocent” /b (Job 4:7). God is righteous and His pronouncements are just. b Once /b Satan b saw that /b Abraham b was not heeding him, he said to him: “Now a word was secretly brought to me, /b and my ear received a whisper thereof” (Job 4:12). b This /b is what b I heard from behind the /b heavenly b curtain [ i pargod /i ], /b which demarcates between God and the ministering angels: b The sheep is to /b be sacrificed as b a burnt-offering, and Isaac is not to /b be sacrificed as b a burnt-offering. /b Abraham b said to him: /b Perhaps that is so. However, b this is the punishment of the liar, that even /b if b he speaks the truth, /b others b do not listen to him. /b Therefore, I do not believe you and will fulfill that which I was commanded to perform.,The Gemara cites an alternative explanation of the verse: “And it came to pass after these matters that God tried Abraham” (Genesis 22:1). b Rabbi Levi says: /b This means b after the statement of Ishmael to Isaac, /b during an exchange between them described in the verse: “And Sarah saw the son of Hagar…mocking” (Genesis 21:9). b Ishmael said to Isaac: I am greater than you in /b the fulfillment of b mitzvot, as you were circumcised /b at the b age of eight days, /b without your knowledge and without your consent, b and I /b was circumcised at the b age of thirteen years, /b with both my knowledge and my consent. Isaac b said to /b Ishmael: b And do you provoke me with one organ? If the Holy One, Blessed be He, /b were to b say to me: Sacrifice yourself before Me, I /b would b sacrifice /b myself. b Immediately, God tried Abraham, /b to confirm that Isaac was sincere in his offer to give his life.,§ b The Sages taught: A prophet who incites /b others to worship idols is executed b by stoning. Rabbi Shimon says: /b He is executed b by strangulation. /b Those b who incite /b residents of a city to worship idols, leading the city to be declared b an idolatrous city, /b are executed b by stoning. Rabbi Shimon says: /b They are executed b by strangulation. /b ,The Gemara elaborates: b A prophet who incites /b others to worship idols is executed b by stoning. What is the reason /b for the opinion b of the Rabbis? /b They b derive /b a verbal analogy to clarify the meaning of the word b incitement /b written with regard to a prophet who incites others to worship idols b from /b the word b incitement /b written with regard to a layman who b instigates /b others to worship idols. b Just as there, /b the layman who incites others to worship idols is executed b by stoning, so too here, /b the prophet who incites others to worship idols is executed b by stoning. /b , b And Rabbi Shimon /b says: With regard to a prophet, the term b death is written concerning him. And every death stated in the Torah without specification /b is referring to b nothing other than strangulation. /b ,The Gemara continues: Those b who incite /b residents of a city to worship idols, leading the city to be declared b an idolatrous city, /b are executed b by stoning. What is the reason /b for the opinion b of the Rabbis? They derive /b a verbal analogy to clarify the meaning of the word b incitement /b written with regard to those who incite residents of a city to worship idols, leading the city to be declared an idolatrous city, b from /b the word b incitement /b written b either /b with regard to a layman who b instigates /b others to worship idols b or from /b the word incitement written with regard to b a prophet who incites /b others to worship idols. Just as there, the layman who incites others to worship idols is executed by stoning, so too here, the prophet who incites others to worship idols is executed by stoning., b And Rabbi Shimon derives /b a verbal analogy to clarify the meaning of the word b incitement /b written with regard to those who incite residents of a city to worship idols, leading the city to be declared an idolatrous city, b from /b the word b incitement /b written with regard to b a prophet /b who incites others to worship idols, who, in his opinion, is executed by strangulation.,The Gemara challenges: b Let him derive /b the punishment b from /b the punishment of one who is not a prophet who b instigates /b others to worship idols, as those cases are similar. The Gemara answers: Rabbi Shimon b derives /b the punishment for one who b instigates the multitudes from /b the punishment of one who b instigates the multitudes, and does not derive /b the punishment for one who b instigates the multitudes from /b the punishment of one who b instigates an individual. /b The Gemara asks: b On the contrary, one derives /b the punishment for b an ordinary /b person, i.e., one who is not a prophet, who instigates others b from /b the punishment of b an ordinary /b person who incites an idolatrous city, b and one does not derive /b the punishment for b an ordinary /b person who instigates others b from /b the punishment of b a prophet /b who instigates others., b And Rabbi Shimon /b holds that in this case there is no distinction between prophet and layman; b once /b the prophet has b incited /b others to idol worship, b you have no greater /b example of b an ordinary /b person b than that. /b , b Rav Ḥisda says: /b |
|
51. Anon., Exodus Rabbah, 5.8, 15.12, 18.5, 43.5 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 241, 242, 260| 5.8. וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן, חֲבִיבָה מִילָה שֶׁלֹא נִתְלָה משֶׁה עָלֶיהָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, לְפִיכָךְ כְּשֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ וְנִתְעַסֵּק בַּמָּלוֹן וְנִתְעַצֵּל לָמוּל לֶאֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ, מִיָּד וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. אַתְּ מוֹצֵא מַלְאָךְ שֶׁל רַחֲמִים הָיָה וְאַף עַל פִּי כֵן וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וְכִי מִנַּיִן יָדְעָה צִפּוֹרָה שֶׁעַל עִסְקֵי מִילָה נִסְתַּכֵּן משֶׁה, אֶלָּא בָּא הַמַּלְאָךְ וּבָלַע לְמשֶׁה מֵרֹאשׁוֹ וְעַד הַמִּילָה. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה צִפּוֹרָה שֶׁלֹא בָּלַע אוֹתוֹ אֶלָּא עַד הַמִּילָה הִכִּירָה שֶׁעַל עִסְקֵי הַמִּילָה הוּא נִיזֹּק, וְיָדְעָה כַּמָּה גָדוֹל כֹּחַ הַמִּילָה שֶׁלֹא הָיָה יָכוֹל לְבָלְעוֹ יוֹתֵר מִכָּאן, מִיָּד וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו, וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי, אָמְרָה חֲתָנִי תִּהְיֶה אַתָּה נָתוּן לִי בִּזְכוּת דָּמִים הַלָּלוּ שֶׁל מִילָה, שֶׁהֲרֵי קִיַּמְתִּי הַמִּצְוָה, מִיָּד וַיִּרֶף הַמַּלְאָךְ מִמֶּנּוּ. אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת, אָמְרָה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַמִּילָה שֶׁחֲתָנִי הָיָה חַיָּב מִיתָה שֶׁנִּתְעַצֵּל בְּמִצְוַת הַמִּילָה לַעֲשׂוֹתָהּ, וְלוּלֵי הִיא לֹא נִצָּל. 15.12. דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לִי וְלָכֶם הִיא הַגְּאֻלָּה, כִּבְיָכוֹל אֲנִי נִפְדֵיתִי עִמָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז, כג): אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו, וְקִבְעוּ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לִי וְלָכֶם, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה דַּם הַפֶּסַח וּמְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּתְהֵא שִׂמְחַתְכֶם שְׁלֵמָה, אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא עָנִי. שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה, שֶׂה, בִּשְׁבִיל (בראשית כב, ח): אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ הַשֶֹּׂה וגו'. תָּמִים, לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. זָכָר, שֶׁהוּא הוֹרֵג כָּל בְּכוֹרֵיהֶם שֶׁל מִצְרַיִם וְחָס עַל בְּכוֹרֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי הוֹרֵג הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַשְּׁבִי וְהַשִּׁפְחָה, כָּךְ רְשׁוּת בְּיֶדְכֶם לִטֹּל מִכָּל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם רוֹצִים וְיִהְיוּ מְשַׁמְרִין אוֹתוֹ, שֶׁהוּא לָכֶם שִׂמְחָה [נסחה אחרת: שמירה] גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת. וְשַׁחֲטוּ אוֹתוֹ, אַתֶּם שׁוֹחֲטִים פֶּסַח וַאֲנִי שׁוֹחֵט בְּכוֹרִים. וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְזוּזֹת, שֶׁאֲנִי פּוֹסֵחַ וּמֵגֵן עֲלֵיכֶם. וְיִהְיוּ זְהִירִין בּוֹ, שֶׁבַּלַּיְלָה הוּא נֶאֱכָל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ, בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם שֶׁהִצַּלְתִּיו מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ. וּמַצּוֹת, בִּשְׁבִיל שָׂרָה שֶׁעָשְׂתָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עֻגוֹת וְלֹא טָעֲמוּ לֶחֶם. מְרֹרִים, בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּרְדְּפוּ בָּנָיו בְּמִצְרַיִם כָּךְ רְדָפוֹ עֵשָׂו. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, כְּשֵׁם שֶׁאֵינִי מְשַׁיֵּר נְשָׁמָה בִּבְכוֹרֵי מִצְרַיִם, כָּךְ לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנוּ עַד בֹּקֶר. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לְבָנָיו הֱיוּ יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי דָן דִּינֵי נְפָשׁוֹת וּמְחַיֵּב, הַקְרִיבוּ לִי דּוֹרוֹן שֶׁאִם תַּעֲלוּ לְפָנַי לַבִּימָה שֶׁאַעֲבִיר אִילוֹגִין שֶׁלָּכֶם לְאַחֵר. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת אֲנִי מִתְעַסֵּק וּמוֹדִיעַ אֲנִי הֵיאַךְ אֲנִי חָס עֲלֵיכֶם בְּרַחֲמִים בְּדַם פֶּסַח וּבְדַם מִילָה, וַאֲנִי מְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם, שֶׁהָעֲבָרָה שֶׁאֲנִי עוֹבֵר קָשָׁה הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְכֵן יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר (תהלים ט, י): וִיהִי ה' מִשְׁגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. 18.5. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, אָמַר דָּוִד (תהלים עז, ז): אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִזְכֶּרֶת אֲנִי אֶת הַשְּׁבָרִים שֶׁהָיִיתָ שׁוֹבֵר אֶת הָאוֹיְבִים בַּעֲבוּרִי בַּלַּיְלָה. וְאֵין נְגִינָתִי אֶלָּא לְשׁוֹן שֶׁבֶר, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איכה ג, סג): אֲנִי מַנְגִינָתָם, וְאוֹמֵר (בראשית יד, כ): אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ. בָּא עָלֵינוּ סַנְחֵרִיב שָׁבַרְתָּ אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יט, לה): וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר, אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה בּוֹא וּרְאֵה אַהֲבָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהֵן גִּבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ עֲשָׂאָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמְרִין לְיִשְׂרָאֵל, וּמִי הֵם מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סב, ו): עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים, וְכֵיוָן שֶׁבָּא סַנְחֵרִיב מִיכָאֵל יָצָא וְהִכָּה בָהֶם, וְגַבְרִיאֵל הִצִּיל בְּמִצְוָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַחֲנַנְיָה וַחֲבֵרָיו. לָמָּה כָךְ, אֶלָּא תְּנָאִין עָשָׂה עִמָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵימָתַי, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לֵירֵד לְהַצִּיל אַבְרָהָם מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ אָמְרוּ מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל לְפָנָיו אָנוּ יוֹרְדִין לְהַצִּיל אוֹתוֹ, אָמַר לָהֶם אִלּוּ יָרַד לְשֵׁם אֶחָד מִכֶּם לַכִּבְשָׁן אַתֶּם הֱיִיתֶם מַצִּילִין אוֹתוֹ, אֶלָּא לִשְׁמִי יָרַד וַאֲנִי יוֹרֵד וּמַצִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, ז): אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים, אֶלָּא אֶתֵּן לָכֶם זְמַן אֵימָתַי תֵּרְדוּ עַל שֶׁנִּזְדַּקַּקְתֶּם לְהַצִּילוֹ לִכְבוֹד שְׁמִי, אַתָּה מִיכָאֵל עַל מַחֲנֵה אַשּׁוּר, וְאַתָּה גַּבְרִיאֵל עַל מַחֲנֵה כַּשְׂדִּים. כֵּיוָן שֶׁיָּרַד גַּבְרִיאֵל לְהַצִּיל לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, גָּזַר לָאֵשׁ וְיָצָא וְלִהַט כָּל אוֹתָן שֶׁהִשְׁלִיכוּ אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ג, כב): גֻּבְרַיָא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וגו'. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַרְבַּע אֻמּוֹת מֵתוּ שָׁם, בָּרִאשׁוֹנָה כְּתִיב (דניאל ג, ג): בֵּאדַיִן מִתְכַּנְשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָא סְגָנַיָא וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא, וְכָאן חָסְרוּ אַרְבַּע, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ג, כז): וּמִתְכַּנְשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָא, לְפִיכָךְ אָמַר חֲנַנְיָה (תהלים קיז, א): הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם. מִישָׁאֵל אָמַר (תהלים קיז א): שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. וַעֲזַרְיָה אָמַר (תהלים קיז, ב): כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ. הַמַּלְאָךְ אוֹמֵר (תהלים קיז ב): וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם, אֱמֶת מַה שֶּׁאָמַר לִי כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לְהַצִּיל אַבְרָהָם, וְכֵן מִיכָאֵל עָשָׂה מַה שֶּׁאָמַר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יט, לה): וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה', תָּנָא כֻּלָּן פּוֹלֶמַרְכִין וְדֻכָּסִין הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן וְהִנִּיחוּ קַנְקַנֵּיהֶם מֻשְׁלָכִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסַנְחֵרִיב אַתָּה עָשִׂיתָ שֶׁלָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יט, כג): בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ, אַף אֲנִי בְּיַד מַלְאָכִי, מֶה עָשָׂה לוֹ (ישעיה י, טז): וְתַחַת כְּבֹדוֹ יְקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ. מַהוּ וְתַחַת כְּבֹדוֹ, שֶׁשָֹּׂרַף גּוּפָן מִבִּפְנִים וְהִנִּיחַ בִּגְדֵיהֶם מִבַּחוּץ, שֶׁכְּבוֹדוֹ שֶׁל אָדָם בִּגְדוֹ, וְלָמָּה הִנִּיחַ בִּגְדֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁהָיוּ בָּנָיו שֶׁל שֵׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י, כב): בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיָּב אֲנִי לְשֵׁם אֲבִיהֶם שֶׁנָּטְלוּ הוּא וְיֶפֶת בִּגְדֵיהֶם וְכִסּוּ עֶרְוַת אֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, כג): וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִֹּׂמְלָה, לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִיכָאֵל הַנַּח בִּגְדֵיהֶן וּשְׂרֹף נִשְׁמָתָן, מַה כְּתִיב שָׁם (מלכים ב יט, לה): וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קא, ח): לַבְּקָרִים אַצְמִית כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל וְחִזְקִיָּהוּ יוֹשְׁבִין וְאוֹמְרִין אֶת הַהַלֵּל, שֶׁהָיָה לַיִל שֶׁל פֶּסַח וְהָיוּ מִתְיָרְאִים לוֹמַר עַכְשָׁו יְרוּשָׁלַיִם מִתְכַּבֶּשֶׁת בְּיָדוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר לַעֲמֹד וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וּלְהִתְפַּלֵּל, מָצְאוּ אוֹיְבֵיהֶם פְּגָרִים מֵתִים, לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִישַׁעְיָה (ישעיה ח, ג): קְרָא שְׁמוֹ מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז, וּמִהֵר לָבֹז שְׁלָלָם. וְהָאֶחָד קָרָא שְׁמוֹ (ישעיה ז, יד): עִמָּנוּאֵל, לוֹמַר שֶׁאֲנִי עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לב, ח): עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ, וּכְשֵׁם שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּיַד מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל, כֵּן לֶעָתִיד לָבֹא יַעֲשֶׂה עַל יְדֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, זֶה מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר זֶה מִיכָאֵל לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יב, א): וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַֹּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ, שֶׁהוּא תּוֹבֵעַ צְרָכֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמְדַבֵּר עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה א, יב): וַיַּעַן מַלְאַךְ ה' וַיֹּאמַר ה' צְבָאוֹת עַד מָתַי אַתָּה לֹא תְרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלָיִם, וְאוֹמֵר (דניאל י, כא): וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי עַל אֵלֶּה כִּי אִם מִיכָאֵל שַׂרְכֶם, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְמָה מִיכָאֵל וְסמא"ל דּוֹמִין לְסָנֵיגוֹר וְקָטֵיגוֹר עוֹמְדִין בַּדִּין, זֶה מְדַבֵּר וְזֶה מְדַבֵּר, גָּמַר זֶה דְּבָרָיו וְזֶה דְּבָרָיו, יָדַע אוֹתוֹ הַסְּנֵיגוֹר שֶׁנָּצַח הִתְחִיל מְשַׁבֵּחַ אֶת הַדַּיָּין שֶׁיּוֹצִיא אִיפוֹפָסִין. בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ קָטֵיגוֹר לְהוֹסִיף דָּבָר, אָמַר לוֹ הַסָּנֵיגוֹר הַחֲרֵשׁ וְנִשְׁמַע מִן הַדַּיָּן. כָּךְ מִיכָאֵל וְסמא"ל עוֹמְדִים לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה וְהַשָֹּׂטָן מְקַטְרֵג וּמִיכָאֵל מְלַמֵּד זְכוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהַשָֹּׂטָן בָּא לְדַבֵּר וּמִיכָאֵל מְשַׁתְּקוֹ, לָמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פה, ט): אֶשְׁמְעָה מַה יְּדַבֵּר הָאֵל ה' כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ, הֱוֵי (תהלים עז, ז): אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה, עַל נֵס שֶׁל חִזְקִיָּהוּ. דָּבָר אַחֵר, אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי, נִזְכַּר אֲנִי מַה שֶּׁעָשִׂיתָ לָנוּ בְּמִצְרַיִם, וּמְנַגְנִין שֶׁעָשִׂיתָ לְמִצְרַיִם, הֵיאַךְ מִתְּחִלָּה כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא הַמַּכּוֹת עַל הַמִּצְרִים, מַכַּת בְּכוֹרוֹת אָמַר לְהָבִיא תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, כג): הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. הִתְחִיל אוֹמֵר (שמות ה, ב): מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אָבִיא עָלָיו מַכַּת בְּכוֹרוֹת תְּחִלָּה מְשַׁלְּחָן, אֶלָּא מֵבִיא אֲנִי עָלָיו מַכּוֹת אַחֵרוֹת [תחלה] וּבְעֵקֶב זֹאת אֲנִי מֵבִיא אֶת כֻּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר, לְפִיכָךְ דָּוִד מְקַלֵּס (תהלים צ, יא): מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ, מִי יוֹדֵעַ נַגְנִין שֶׁלְּךָ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עז, כ): בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נוֹדָעוּ, דְּבָרִים שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בְּעָקֵב מִי יוֹדֵעַ. 43.5. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, פֶּתַח שֶׁל תְּשׁוּבָה פָּתַח לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּסִינַי לְמשֶׁה, בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל הָעֵגֶל הָיָה משֶׁה מְפַיֵּס אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ לוֹ, אָמַר לוֹ אֶפְשָׁר שֶׁלֹא נַעֲשֶׂה בָּהֶם מִדַּת הַדִּין עַל שֶׁבִּטְלוּ אֶת הַדִּבּוּר, אָמַר משֶׁה רִבּוֹן הָעוֹלָם כָּךְ אָמַרְתָּ בְּסִינַי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֱלֹהֵיכֶם לֹא נֶאֱמַר, לֹא לִי אָמַרְתָּ, שֶׁמָּא לָהֶם אָמַרְתָּ וַאֲנִי בִּטַּלְתִּי אֶת הַדִּבּוּר, אֶתְמָהָא לִי, הֱוֵי: וַיְחַל משֶׁה וגו'. אָמַר רַבִּי שְׁמַעְיָה דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, לְפִיכָךְ חָזַר וּכְתָבָהּ בִּלְשׁוֹן רַבִּים (ויקרא יט, ב): אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְכֵן בְּכָל הַמִּצְווֹת אוֹמֵר: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְלֹא אָמַר עוֹד אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ. | 18.5. "Another explanation: \"And it was in the middle of the night\" - David said (Psalms 77:7), \"I recall my music at night:\" The congregation of Israel said, \"I recall the breakings, that You broke the enemies for my sake at night.\" And [the term], 'my music' ( i niginati /i ) only means breaking, as you would say (Lamentations 3:63), \"I am their song.\" And I [would also] say (Genesis 14:20), \"who gave over ( i migen /i ) your enemies into your hand.\" Sancheriv came against us - You broke him at night, as it is stated (II Kings 19:35), \"And it was on that night and the angel of the Lord came out and he smote in the camp of Assyria.\" Rabbi Nechemia said, \"Come and see the love of the Holy One, blessed be He for Israel; as behold, the ministering angels - who are mighty of strength, doers of His will - the Holy One, blessed be He, made them guardians over Israel. And who are they? Michael and Gavriel, as it is stated (Isaiah 62:6), 'Upon your walls Jerusalem, I have appointed guardians.' And when Sancheriv came, Michael went out and smote them; and Gavriel, from the command of the Holy One, blessed be He, saved Chaia and his friends.\" Why was it like that? Rather the Holy One, blessed be He, made a condition with them. When? When He wanted to go down to save Avaraham from the fiery pit: Michael and Gavriel said in front of Him, \"We will go down to save him.\" He said [back] to them, \"If [even] one of you would go down there to the pit, you would save him, but [since Avraham] went down for My name, then I will go down and save him,\" as it is stated (Genesis 15:7), \"I am the Lord who took you out of the Ur Kasdim (understood here as the fire of Kasdim);\" \"but I will give you a time [to go down and save others.\"] When did they go down? \"Since you were prepared to save him for My honor, you, Michael [will descend] against the camp of Assyria; and you, Gavriel [will descend] against the camp of Kasdim (the Chaldeans).\" When Gavriel went down to save Chaia, Mishael and Azaria, he tore the fire and came out and set aflame all those that had thrown them in, as it is stated (Daniel 3:22), \"those men that raised Shadrakh, Meshakh, etc.\" And some say, \"Four nations died there: At first, it is written (Ibid. 3), 'Then were gathered the satraps, the prefects, the governors[, etc.]' and the advisers of the king and, here, four [of them] are lacking, as it states (Ibid. 27), 'And the satraps gathered.'\" Hence Chaia said (Psalms 117:1), \"Praise the Lord, all nations;\" Mishael said (Ibid.), \"exalt him all peoples;\" and Azaria said (Ibid. 2), \"Since His kindness has overwhelmed us;\" and the angel said (Ibid.), \"'and the truth of the Lord is forever' - what He said to me when I went down to save Avraham is true.\" And so [too with] Michael, [God] did what He told him, as it is stated (II Kings 19:35), \"And it was on that night and the angel of the Lord came out.\" It was taught, \"All of the commanders and the dukes were drinking wine and left their receptacles thrown out. The Holy One, blessed be He, said to Sancheriv, 'You have done yours,' as it is stated (Ibid. 23), 'By the hand of your messengers have you cursed;' 'I too [will act] by the hand of my messenger.'\" What did He do to him? \"And under his glory there shall be kindled a burning like the burning of fire.\" (Isaiah 10:16) What is [meant by] \"and under his glory?\" That He burned his body from the inside and left his clothing on the outside, since the glory of a person is his clothing. And why did He leave his clothing? Rather, since they were the descendants of Shem, as it is stated (Genesis 10:22), \"The sons of Shem were Eilam and Ashur (Assyria).\" The Holy One, blessed be He, said, \"I am indebted to Shem, their father, as he and Yafet took their clothing and covered the nakedness of their father,\" as it is stated (Genesis 9:23), \"And Shem and Yafet took the cloak.\" Hence, the Holy One, Blessed be He, said to Michael, \"Leave their clothing and burn their souls.\" What is written there? \"And they arose in the morning and, behold, dead corpses.\" This is [the meaning of] that which is written (Psalms 101:8), \"In the mornings, I will annihilate the evildoers of the world.\" And Hizkiyahu and Israel were sitting and saying Hallel (Psalms of praise recited on festivals), as it was the night of Pesach, and they were afraid to say [it] now - Jerusalem was being conquered by his hand. When they woke up early in the morning to stand and read the Shema and to pray, they found their enemies were dead corpses. Hence, the Holy One, blessed be He, said to Yeshaya (Isaiah 8:3), \"'and call his name, \"quick take booty, fast loot\"' and be quick to loot booty; and the [other] one call 'with us is the Power ( i Imanuel /i ),' to say that I am with him,\" as it is stated (II Chronicles 32:8), \"with him is the forearm of flesh but with us is the Lord, our God.\" And just like the Holy One, blessed be He, acted in this world by the hand of Michael and Gavriel, so [too] in the future to come, he will act through them, as it is stated (Obadiah 1:21), \"And the saviors will come up on Mount Zion to judge the mountain of Esav\" - this is [referring to] Michael and Gavriel. And our Holy Rabbi said, \"This is Michael by himself, as it is stated (Daniel 12:1), 'And at that time, Michael will stand, the great minister who stands for the children of Your people.'\" As he [is the one that] demands the needs of Israel and speaks for them, as it is stated (Zechariah 1:12), \"And the angel of the Lord answered and said, 'Lord of hosts, until when when will you not have mercy on Jerusalem?'\" And I will [also] say (Daniel 10:21), \"and none is being strong with Me except for Michael, your minister.\" Rabbi Yose said, \"To what are Michael and Samael similar? To a defender and a prosecutor standing in court. This one is speaking and that one is speaking. [When] this one finished his words and that one his words, that defender knows that he has won. [Then] he begins to praise the judge, that issues the verdict. That prosecutor [then] requests to add something. The defender [then] says to him, 'Be quiet and let us hear from the judge.' So is it that Michael and Samael stand in front of the Divine Presence; and the Satan [Samael] prosecutes and Michael deliberates on the merit of Israel, and [then] the Satan comes to speak and Michael silences him. Why? As it is stated (Psalms 85:9), 'I will hear what the Power, the Lord, will speak, as He will speak peace about His people.'\" This is [the meaning of] \"I recall my music at night\" - about the miracle of Hizkiyahu. Another explanation: \"I recall my music at night\" - I recall what you have done for us in Egypt, and the plots ( i menagnin /i ) that you did to the Egyptians. How is it? At first, when the Holy One, blessed be He, requested to bring plagues upon the Egyptians, He said to bring the plague of the firstborn first, as it is stated (Exodus 4:23), \"behold I am killing your son, your firstborn.\" [Pharaoh] started to say (Exodus 5:2), \"Who is the Lord that I should listen to His voice?\" The Holy One, blessed be He, said [to Himself], \"If I bring the plague of the firstborn first, he will send them [right away], but rather I will bring other plagues upon him (first). And in its heels ( i beekev zot /i ), I will bring them all,\" as it is stated, \"And the Lord smote every firstborn.\" Hence David praises (Psalms 90:11), \"Who knows the boldness of Your anger\" - who knows your plots that You do in the sea, as it is stated (Psalms 77:20), \"In the sea is Your way and Your path in the great waters, and Your footsteps ( i eekvotekha /i ) were not known\" - things that you do afterward ( i beekev /i ), who [can] know? ", |
|
| 52. Anon., Mekhilta De Rabbi Ishmael Mekhilta D’R. Ishmael Nezikin, 24 Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 250, 255, 261 |
| 53. Anon., Midrash On Song of Songs, 6.16.3-6.16.5 Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 249, 250 |
| 54. John Chrysostom, Sac., 22.19 Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in bible and second temple literature Found in books: Hidary (2017) 242 |
| 55. Anon., Pesikta Rabbati, 45 Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 254 |
| 56. Nilus, De Mon. Ex., 2.24.9 Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 260 |
| 58. Anon., V. Pach. Sahidic3, None Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 258 |
| 59. Anon., Questions And Answers On The Ascetic Rule, 17.3 Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 259 |
| 60. Anon., V. Thaisis, None Tagged with subjects: •heavenly court advocates •heavenly court advocates, in rabbinic literature Found in books: Hidary (2017) 258 |
