1. Hebrew Bible, Exodus, 15.26, 20.12, 21.16, 34.27 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 48, 88, 89, 143| 15.26. "וַיֹּאמֶר אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל־חֻקָּיו כָּל־הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא־אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ׃", 20.12. "כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃", 21.16. "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת׃", 34.27. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה כְּתָב־לְךָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת־יִשְׂרָאֵל׃", | 15.26. "and He said: ‘If thou wilt diligently hearken to the voice of the LORD thy God, and wilt do that which is right in His eyes, and wilt give ear to His commandments, and keep all His statutes, I will put none of the diseases upon thee, which I have put upon the Egyptians; for I am the LORD that healeth thee.’", 20.12. "Honour thy father and thy mother, that thy days may be long upon the land which the LORD thy God giveth thee.", 21.16. "And he that stealeth a man, and selleth him, or if he be found in his hand, he shall surely be put to death.", 34.27. "And the LORD said unto Moses: ‘Write thou these words, for after the tenor of these words I have made a covet with thee and with Israel.’", |
|
2. Hebrew Bible, Deuteronomy, 5.16, 9.10, 18.20, 33.10 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 48, 77, 90, 91, 143| 5.16. "כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃", | 5.16. "Honour thy father and thy mother, as the LORD thy God commanded thee; that thy days may be long, and that it may go well with thee, upon the land which the LORD thy God giveth thee.", 9.10. "And the LORD delivered unto me the two tables of stone written with the finger of God; and on them was written according to all the words, which the LORD spoke with you in the mount out of the midst of the fire in the day of the assembly.", 18.20. "But the prophet, that shall speak a word presumptuously in My name, which I have not commanded him to speak, or that shall speak in the name of other gods, that same prophet shall die.’", 33.10. "They shall teach Jacob Thine ordices, And Israel Thy law; They shall put incense before Thee, And whole burnt-offering upon Thine altar. .", |
|
3. Hebrew Bible, Song of Songs, 7.10 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 149 | 7.10. And the roof of thy mouth like the best wine, That glideth down smoothly for my beloved, moving gently the lips of those that are asleep.’ |
|
4. Hebrew Bible, Hosea, 8.12 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 142, 143| 8.12. "אכתוב־[אֶכְתָּב־] לוֹ רבו [רֻבֵּי] תּוֹרָתִי כְּמוֹ־זָר נֶחְשָׁבוּ׃", | 8.12. "Though I write for him never so many things of My Law, they are accounted as a stranger’s.", |
|
5. Hebrew Bible, Leviticus, 6.2, 6.7, 7.1, 7.11, 10.10-10.11, 19.19, 19.23, 20.19, 23.10-23.15, 26.46 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 48, 89, 90, 91, 92, 93| 6.2. "צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כָּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׃", 6.2. "כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל־הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ׃", 6.7. "וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי־אַהֲרֹן לִפְנֵי יְהוָה אֶל־פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ׃", 7.1. "וְכָל־מִנְחָה בְלוּלָה־בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה לְכָל־בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו׃", 7.1. "וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא׃", 7.11. "וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַיהוָה׃", 10.11. "וּלְהוֹרֹת אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל־הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיהֶם בְּיַד־מֹשֶׁה׃", 19.19. "אֶת־חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא־תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא־תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ׃", 19.23. "וְכִי־תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל־עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת־פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל׃", 20.19. "וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת־שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֺנָם יִשָּׂאוּ׃", 23.11. "וְהֵנִיף אֶת־הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן׃", 23.12. "וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת־הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן־שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַיהוָה׃", 23.13. "וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַיהוָה רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין׃", 23.14. "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד־עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת־קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם׃", 23.15. "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה׃", 26.46. "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד־מֹשֶׁה׃", | 6.2. "Command Aaron and his sons, saying: This is the law of the burnt-offering: it is that which goeth up on its firewood upon the altar all night unto the morning; and the fire of the altar shall be kept burning thereby.", 6.7. "And this is the law of the meal-offering: the sons of Aaron shall offer it before the LORD, in front of the altar.", 7.1. "And this is the law of the guilt-offering: it is most holy.", 7.11. "And this is the law of the sacrifice of peace-offerings, which one may offer unto the LORD.", 10.10. "And that ye may put difference between the holy and the common, and between the unclean and the clean;", 10.11. "and that ye may teach the children of Israel all the statutes which the LORD hath spoken unto them by the hand of Moses.’", 19.19. "Ye shall keep My statutes. Thou shalt not let thy cattle gender with a diverse kind; thou shalt not sow thy field with two kinds of seed; neither shall there come upon thee a garment of two kinds of stuff mingled together.", 19.23. "And when ye shall come into the land, and shall have planted all manner of trees for food, then ye shall count the fruit thereof as forbidden; three years shall it be as forbidden unto you; it shall not be eaten.", 20.19. "And thou shalt not uncover the nakedness of thy mother’s sister, nor of thy father’s sister; for he hath made naked his near kin; they shall bear their iniquity.", 23.10. "Speak unto the children of Israel, and say unto them: When ye are come into the land which I give unto you, and shall reap the harvest thereof, then ye shall bring the sheaf of the first-fruits of your harvest unto the priest.", 23.11. "And he shall wave the sheaf before the LORD, to be accepted for you; on the morrow after the sabbath the priest shall wave it.", 23.12. "And in the day when ye wave the sheaf, ye shall offer a he-lamb without blemish of the first year for a burnt-offering unto the LORD.", 23.13. "And the meal-offering thereof shall be two tenth parts of an ephah of fine flour mingled with oil, an offering made by fire unto the LORD for a sweet savour; and the drink-offering thereof shall be of wine, the fourth part of a hin.", 23.14. "And ye shall eat neither bread, nor parched corn, nor fresh ears, until this selfsame day, until ye have brought the offering of your God; it is a statute for ever throughout your generations in all your dwellings.", 23.15. "And ye shall count unto you from the morrow after the day of rest, from the day that ye brought the sheaf of the waving; seven weeks shall there be complete;", 26.46. "These are the statutes and ordices and laws, which the LORD made between Him and the children of Israel in mount Sinai by the hand of Moses.", |
|
6. Hebrew Bible, Numbers, 19.14 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 91| 19.14. "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי־יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל־הַבָּא אֶל־הָאֹהֶל וְכָל־אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים׃", | 19.14. "This is the law: when a man dieth in a tent, every one that cometh into the tent, and every thing that is in the tent, shall be unclean seven days.", |
|
7. Hebrew Bible, Proverbs, 20.6 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 149| 20.6. "רָב־אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא׃", | 20.6. "Most men will proclaim every one his own goodness; but a faithful man who can find?", |
|
8. Hebrew Bible, Psalms, 25.14, 39.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 80, 149| 25.14. "סוֹד יְהוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם׃", 39.7. "אַךְ־בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ־אִישׁ אַךְ־הֶבֶל יֶהֱמָיוּן יִצְבֹּר וְלֹא־יֵדַע מִי־אֹסְפָם׃", | 25.14. "The counsel of the LORD is with them that fear Him; And His covet, to make them know it.", 39.7. "Surely man walketh as a mere semblance; surely for vanity they are in turmoil; He heapeth up riches, and knoweth not who shall gather them.", |
|
9. Hebrew Bible, Genesis, 6.9, 17.1, 24.40, 26.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 48, 95, 96| 6.9. "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת־הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ־נֹחַ׃", 17.1. "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל־זָכָר׃", 17.1. "וַיְהִי אַבְרָם בֶּן־תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהוָה אֶל־אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי־אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׃", 26.5. "עֵקֶב אֲשֶׁר־שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי׃", | 6.9. "These are the generations of Noah. Noah was in his generations a man righteous and wholehearted; Noah walked with God.", 17.1. "And when Abram was ninety years old and nine, the LORD appeared to Abram, and said unto him: ‘I am God Almighty; walk before Me, and be thou wholehearted.", 24.40. "And he said unto me: The LORD, before whom I walk, will send His angel with thee, and prosper thy way; and thou shalt take a wife for my son of my kindred, and of my father’s house;", 26.5. "because that Abraham hearkened to My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws.’", |
|
10. Hebrew Bible, Isaiah, 29.13, 30.10 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 43, 44, 48| 29.13. "וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה׃", | 29.13. "And the Lord said: Forasmuch as this people draw near, and with their mouth and with their lips do honour Me, But have removed their heart far from Me, And their fear of Me is a commandment of men learned by rote;", 30.10. "That say to the seers: ‘See not’, and to the prophets: ‘Prophesy not unto us right things, speak unto us smooth things, prophesy delusions;", |
|
| 11. Septuagint, Isaiah, 29.23 (8th cent. BCE - 6th cent. BCE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 48 |
12. Hebrew Bible, Ecclesiastes, 1.10 (5th cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 143 | 1.10. "Is there a thing whereof it is said: ‘See, this is new’?—it hath been already, in the ages which were before us.", |
|
| 13. Dead Sea Scrolls, Isaiah Pesher, None (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
| 14. Dead Sea Scrolls, Community Rule, 3.20-3.21, 4.15 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 48 |
| 15. Dead Sea Scrolls, Damascus Covenant, 1.18-1.21, 12.22, 20.6 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 44, 48 |
16. Mishnah, Sanhedrin, 11.2, 11.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 77, 78, 79| 11.2. "זָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יז) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט וְגוֹ'. שְׁלֹשָׁה בָתֵּי דִינִין הָיוּ שָׁם, אֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד יוֹשֵׁב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. בָּאִים לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאוֹמֵר, כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרָי, כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרָי. אִם שָׁמְעוּ, אוֹמְרִים לָהֶם. וְאִם לָאו, בָּאִין לָהֶם לְאוֹתָן שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאוֹמֵר, כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרָי, כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרָי. אִם שָׁמְעוּ, אוֹמְרִים לָהֶם. וְאִם לָאו, אֵלּוּ וָאֵלּוּ בָּאִים לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵאת תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה'. חָזַר לְעִירוֹ וְשָׁנָה וְלִמֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה לָמֵד, פָּטוּר. וְאִם הוֹרָה לַעֲשׂוֹת, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת. תַּלְמִיד שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת, פָּטוּר, נִמְצָא חֻמְרוֹ קֻלּוֹ: \n", 11.6. "הַמִּתְנַבֵּא בְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְאוֹמֵר, כָּךְ אָמְרָה עֲבוֹדָה זָרָה, אֲפִלּוּ כִוֵּן אֶת הַהֲלָכָה, לְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא וּלְטַהֵר אֶת הַטָּהוֹר. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּשּׂוּאִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, הַבָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בְחֶנֶק. וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ, שֶׁכָּל הַזּוֹמְמִין מַקְדִּימִין לְאוֹתָהּ מִיתָה, חוּץ מִזּוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ: \n", | 11.2. "An elder rebelling against the ruling of the court [is strangled], for it says, “If there arise a matter too hard for you for judgement […you shall promptly repair to the place that the Lord your God will have chosen, and appear before the levitical priests, or the magistrate in charge at the time, and present your problem. When they have announced to you the verdict in the case, you shall carry out the verdict that is announced to you from that place that the Lord chose, observing scrupulously all their instructions to you. You shall act in accordance with the instructions given you and the ruling handed down to you; you must not deviate from the verdict that they announce to you either to the right or to the left. Should a man act presumptuously and disregard the priest charged with serving there the Lord your God, or the magistrate, that man shall die” (Deut. 17:8-13, JPS translation). Three courts of law were there, one situated at the entrance to the Temple mount, another at the door of the [Temple] court, and the third in the Chamber of Hewn Stone. They [first] went to the court which is at the entrance to the Temple mount, and he [the rebellious elder] stated, “Thus have I expounded and thus have my colleagues expounded; thus have I taught, and thus have my colleagues taught.” If [this first court] had heard [a ruling on the matter], they state it. If not, they go to the [second court] which is at the entrance of the Temple court, and he declares, “Thus have I expounded and thus have my colleagues expounded; thus have I taught, and thus have my colleagues taught.” If [this second court] had heard [a ruling on the matter] they state it; if not, they all proceed to the great court of the Chamber of Hewn Stone from whence instruction issued to all Israel, for it says, [you shall carry out the verdict that is announced to you] from that place that the Lord chose (Deut. 17:10). If he returned to his town and taught again as he did before, he is not liable. But if he gave a practical decision, he is guilty, for it says, “Should a man act presumptuously” (Deut. 17:12) he is liable only for a practical ruling. But if a disciple gave a practical decision [opposed to the court], he is exempt: thus his stringency is his leniency.", 11.6. "“He who prophesies in the name of an idol”: this is one who says, “Thus has the idol declared” even if he directed the teaching to declare the unclean, unclean, or the clean, clean. “One who has sexual relations with a married woman” after her entry into her husband’s home for marriage, though she did not have sexual relations with her husband, the one who has relations with her is strangled. “Witnesses who testified falsely [to the adultery of] a priest’s daughter, and the one who has had sexual relations with her”, for all false witnesses are led forth to meet the same death [which they sought to impose,] save witnesses who testified falsely [to the adultery of] a priest’s daughter, and the one who has had sexual relations with her.", |
|
17. New Testament, Mark, 7.1-7.23 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 48| 7.1. Καὶ συνἄγονται πρὸς αὐτὸν οἱ Φαρισαῖοι καί τινες τῶν γραμματέων ἐλθόντες ἀπὸ Ἰεροσολύμων 7.2. καὶ ἰδόντες τινὰς τῶν μαθητῶν αὐτοῦ ὅτι κοιναῖς χερσίν, τοῦτʼ ἔστιν ἀνίπτοις, ἐσθίουσιν τοὺς ἄρτους. 7.3. —οἱ γὰρ Φαρισαῖοι καὶ πάντες οἱ Ἰουδαῖοι ἐὰν μὴ πυγμῇ νίψωνται τὰς χεῖρας οὐκ ἐσθίουσιν, κρατοῦντες τὴν παράδοσιν τῶν πρεσβυτέρων, 7.4. καὶ ἀπʼ ἀγορᾶς ἐὰν μὴ ῥαντίσωνται οὐκ ἐσθίουσιν, καὶ ἄλλα πολλά ἐστιν ἃ παρέλαβον κρατεῖν, βαπτισμοὺς ποτηρίων καὶ ξεστῶν καὶ χαλκίων. 7.5. —καὶ ἐπερωτῶσιν αὐτὸν οἱ Φαρισαῖοι καὶ οἱ γραμματεῖς Διὰ τί οὐ περιπατοῦσιν οἱ μαθηταί σου κατὰ τὴν παράδοσιν τῶν πρεσβυτέρων, ἀλλὰ κοιναῖς χερσὶν ἐσθίουσιν τὸν ἄρτον; 7.6. ὁ δὲ εἶπεν αὐτοῖς Καλῶς ἐπροφήτευσεν Ἠσαίας περὶ ὑμῶν τῶν ὑποκριτῶν, ὡς γέγραπται ὅτι Οὗτος ὁ λαὸς τοῖς χείλεσίν με τιμᾷ, ἡ δὲ καρδία αὐτῶν πόρρω ἀπέχει ἀπʼ ἐμοῦ· 7.7. μάτην δὲ σέβονταί με, διδάσκοντες διδασκαλίας ἐντάλματα ἀνθρώπων· 7.8. ἀφέντες τὴν ἐντολὴν τοῦ θεοῦ κρατεῖτε τὴν παράδοσιν τῶν ἀνθρώπων. 7.9. καὶ ἔλεγεν αὐτοῖς Καλῶς ἀθετεῖτε τὴν ἐντολὴν τοῦ θεοῦ, ἵνα τὴν παράδοσιν ὑμῶν τηρήσητε· 7.10. Μωυσῆς γὰρ εἶπεν Τίμα τὸν πατέρα σου καὶ τὴν μητέρα σου, καί Ὁ κακολογῶν πατέρα ἢ μητερα θανάτῳ τελευτάτω· 7.11. ὑμεῖς δὲ λέγετε Ἐὰν εἴπῃ ἄνθρωπος τῷ πατρὶ ἢ τῇ μητρί Κορβάν, ὅ ἐστιν Δῶρον, ὃ ἐὰν ἐξ ἐμοῦ ὠφεληθῇς, 7.12. οὐκέτι ἀφίετε αὐτὸν οὐδὲν ποιῆσαι τῷ πατρὶ ἢ τῇ μητρί, 7.13. ἀκυροῦντες τὸν λόγον τοῦ θεοῦ τῇ παραδόσει ὑμῶν ᾗ παρεδώκατε· καὶ παρόμοια τοιαῦτα πολλὰ ποιεῖτε. 7.14. Καὶ προσκαλεσάμενος πάλιν τὸν ὄχλον ἔλεγεν αὐτοῖς Ἀκούσατέ μου πάντες καὶ σύνετε. 7.15. οὐδὲν ἔστιν ἔξωθεν τοῦ ἀνθρώπου εἰσπορευόμενον εἰς αὐτὸν ὃ δύναται κοινῶσαι αὐτόν· ἀλλὰ τὰ ἐκ τοῦ ἀνθρώπου ἐκπορευόμενά ἐστιν τὰ κοινοῦντα τὸν ἄνθρωπον. 7.16. 7.17. Καὶ ὅτε εἰσῆλθεν εἰς οἶκον ἀπὸ τοῦ ὄχλου, ἐπηρώτων αὐτὸν οἱ μαθηταὶ αὐτοῦ τὴν παραβολήν. 7.18. καὶ λέγει αὐτοῖς Οὕτως καὶ ὑμεῖς ἀσύνετοί ἐστε; οὐ νοεῖτε ὅτι πᾶν τὸ ἔξωθεν εἰσπορευόμενον εἰς τὸν ἄνθρωπον οὐ δύναται αὐτὸν κοινῶσαι, 7.19. ὅτι οὐκ εἰσπορεύεται αὐτοῦ εἰς τὴν καρδίαν ἀλλʼ εἰς τὴν κοιλίαν, καὶ εἰς τὸν ἀφεδρῶνα ἐκπορεύεται; —καθαρίζων πάντα τὰ βρώματα. 7.20. ἔλεγεν δὲ ὅτι Τὸ ἐκ τοῦ ἀνθρώπου ἐκπορευόμενον ἐκεῖνο κοινοῖ τὸν ἄνθρωπον· 7.21. ἔσωθεν γὰρ ἐκ τῆς καρδίας τῶν ἀνθρώπων οἱ διαλογισμοὶ οἱ κακοὶ ἐκπορεύονται, πορνεῖαι, κλοπαί, φόνοι, 7.22. μοιχεῖαι, πλεονεξίαι, πονηρίαι, δόλος, ἀσέλγεια, ὀφθαλμὸς πονηρός, βλασφημία, ὑπερηφανία, ἀφροσύνη· 7.23. πάντα ταῦτα τὰ πονηρὰ ἔσωθεν ἐκπορεύεται καὶ κοινοῖ τὸν ἄνθρωπον. | 7.1. Then the Pharisees, and some of the scribes gathered together to him, having come from Jerusalem. 7.2. Now when they saw some of his disciples eating bread with defiled, that is, unwashed, hands, they found fault. 7.3. (For the Pharisees, and all the Jews, don't eat unless they wash their hands and forearms, holding to the tradition of the elders. 7.4. They don't eat when they come from the marketplace, unless they bathe themselves, and there are many other things, which they have received to hold to: washings of cups, pitchers, bronze vessels, and couches.) 7.5. The Pharisees and the scribes asked him, "Why don't your disciples walk according to the tradition of the elders, but eat their bread with unwashed hands?" 7.6. He answered them, "Well did Isaiah prophesy of you hypocrites, as it is written, 'This people honors me with their lips, But their heart is far from me. 7.7. But in vain do they worship me, Teaching as doctrines the commandments of men.' 7.8. "For you set aside the commandment of God, and hold tightly to the tradition of men -- the washing of pitchers and cups, and you do many other such things." 7.9. He said to them, "Full well do you reject the commandment of God, that you may keep your tradition. 7.10. For Moses said, 'Honor your father and your mother;' and, 'He who speaks evil of father or mother, let him be put to death.' 7.11. But you say, 'If a man tells his father or his mother, "Whatever profit you might have received from me is Corban, that is to say, given to God;"' 7.12. then you no longer allow him to do anything for his father or his mother, 7.13. making void the word of God by your tradition, which you have handed down. You do many things like this." 7.14. He called all the multitude to himself, and said to them, "Hear me, all of you, and understand. 7.15. There is nothing from outside of the man, that going into him can defile him; but the things which proceed out of the man are those that defile the man. 7.16. If anyone has ears to hear, let him hear!" 7.17. When he had entered into a house away from the multitude, his disciples asked him about the parable. 7.18. He said to them, "Are you thus without understanding also? Don't you perceive that whatever goes into the man from outside can't defile him, 7.19. because it doesn't go into his heart, but into his stomach, then into the latrine, thus making all foods clean?" 7.20. He said, "That which proceeds out of the man, that defiles the man. 7.21. For from within, out of the hearts of men, proceed evil thoughts, adulteries, sexual sins, murders, thefts, 7.22. covetings, wickedness, deceit, lustful desires, an evil eye, blasphemy, pride, and foolishness. 7.23. All these evil things come from within, and defile the man." |
|
18. Mishnah, Zavim, 5.12 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 94| 5.12. "אֵלּוּ פוֹסְלִים אֶת הַתְּרוּמָה. הָאוֹכֵל אֹכֶל רִאשׁוֹן, וְהָאוֹכֵל אֹכֶל שֵׁנִי, וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין, וְהַבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין, וְטָהוֹר שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, וְהַסֵּפֶר, וְהַיָּדַיִם, וּטְבוּל יוֹם, וְהָאֳכָלִים וְהַכֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְמַשְׁקִים: \n", | 5.12. "The following disqualify terumah:One who eats foods with first degree uncleanness; Or one who eats food with second degree uncleanness; And who drinks unclean liquids. And the one who has immersed his head and the greater part of him in drawn water; And a clean person upon whose head and greater part of him there fell three logs of drawn water; And a scroll [of Holy Scriptures], And [unwashed] hands; And one that has had immersion that same day; And foods and vessels which have become defiled by liquids.", |
|
19. Mishnah, Yadayim, 4.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 76, 80, 82| 4.3. "בּוֹ בַיּוֹם אָמְרוּ, עַמּוֹן וּמוֹאָב, מַה הֵן בַּשְּׁבִיעִית. גָּזַר רַבִּי טַרְפוֹן, מַעְשַׂר עָנִי. וְגָזַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, עָלֶיךָ רְאָיָה לְלַמֵּד, שֶׁאַתָּה מַחְמִיר, שֶׁכָּל הַמַּחְמִיר, עָלָיו רְאָיָה לְלַמֵּד. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, יִשְׁמָעֵאל אָחִי, אֲנִי לֹא שִׁנִּיתִי מִסֵּדֶר הַשָּׁנִים, טַרְפוֹן אָחִי שִׁנָּה, וְעָלָיו רְאָיָה לְלַמֵּד. הֵשִׁיב רַבִּי טַרְפוֹן, מִצְרַיִם חוּץ לָאָרֶץ, עַמּוֹן וּמוֹאָב חוּץ לָאָרֶץ, מַה מִּצְרַיִם מַעְשַׂר עָנִי בַשְּׁבִיעִית, אַף עַמּוֹן וּמוֹאָב מַעְשַׂר עָנִי בַשְּׁבִיעִית. הֵשִׁיב רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, בָּבֶל חוּץ לָאָרֶץ, עַמּוֹן וּמוֹאָב חוּץ לָאָרֶץ, מַה בָּבֶל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַשְּׁבִיעִית, אַף עַמּוֹן וּמוֹאָב מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַשְּׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, מִצְרַיִם שֶׁהִיא קְרוֹבָה, עֲשָׂאוּהָ מַעְשַׂר עָנִי, שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכִים עָלֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית, אַף עַמּוֹן וּמוֹאָב, שֶׁהֵם קְרוֹבִים, נַעֲשִׂים מַעְשַׂר עָנִי, שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכִים עֲלֵיהֶם בַּשְּׁבִיעִית. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, הֲרֵי אַתָּה כִמְהַנָּן מָמוֹן, וְאֵין אַתָּה אֶלָּא כְמַפְסִיד נְפָשׁוֹת. קוֹבֵעַ אַתָּה אֶת הַשָּׁמַיִם מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג), הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הֲרֵינִי כְמֵשִׁיב עַל טַרְפוֹן אָחִי, אֲבָל לֹא לְעִנְיַן דְּבָרָיו. מִצְרַיִם מַעֲשֶׂה חָדָשׁ, וּבָבֶל מַעֲשֶׂה יָשָׁן, וְהַנִּדּוֹן שֶׁלְּפָנֵינוּ מַעֲשֶׂה חָדָשׁ. יִדּוֹן מַעֲשֶׂה חָדָשׁ מִמַּעֲשֶׂה חָדָשׁ, וְאַל יִדּוֹן מַעֲשֶׂה חָדָשׁ מִמַּעֲשֶׂה יָשָׁן. מִצְרַיִם מַעֲשֵׂה זְקֵנִים, וּבָבֶל מַעֲשֵׂה נְבִיאִים, וְהַנִּדּוֹן שֶׁלְּפָנֵינוּ מַעֲשֵׂה זְקֵנִים. יִדּוֹן מַעֲשֵׂה זְקֵנִים מִמַּעֲשֵׂה זְקֵנִים, וְאַל יִדּוֹן מַעֲשֵׂה זְקֵנִים מִמַּעֲשֵׂה נְבִיאִים. נִמְנוּ וְגָמְרוּ, עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית. וּכְשֶׁבָּא רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דֻּרְמַסְקִית אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּלוֹד, אָמַר לוֹ, מַה חִדּוּשׁ הָיָה לָכֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיּוֹם. אָמַר לוֹ, נִמְנוּ וְגָמְרוּ, עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִים מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית. בָּכָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר, סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם (תהלים כה). צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם, אַל תָּחֹשּׁוּ לְמִנְיַנְכֶם. מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ, וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ עַד הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית: \n", | 4.3. "On that day they said: what is the law applying to Ammon and Moab in the seventh year? Rabbi Tarfon decreed tithe for the poor. And Rabbi Elazar ben Azariah decreed second tithe. Rabbi Ishmael said: Elazar ben Azariah, you must produce your proof because you are expressing the stricter view and whoever expresses a stricter view has the burden to produce the proof. Rabbi Elazar ben Azariah said to him: Ishmael, my brother, I have not deviated from the sequence of years, Tarfon, my brother, has deviated from it and the burden is upon him to produce the proof. Rabbi Tarfon answered: Egypt is outside the land of Israel, Ammon and Moab are outside the land of Israel: just as Egypt must give tithe for the poor in the seventh year, so must Ammon and Moab give tithe for the poor in the seventh year. Rabbi Elazar ben Azariah answered: Babylon is outside the land of Israel, Ammon and Moab are outside the land of Israel: just as Babylon must give second tithe in the seventh year, so must Ammon and Moab give second tithe in the seventh year. Rabbi Tarfon said: on Egypt which is near, they imposed tithe for the poor so that the poor of Israel might be supported by it during the seventh year; so on Ammon and Moab which are near, we should impose tithe for the poor so that the poor of Israel may be supported by it during the seventh year. Rabbi Elazar ben Azariah said to him: Behold, you are like one who would benefit them with gain, yet you are really as one who causes them to perish. Would you rob the heavens so that dew or rain should not descend? As it is said, \"Will a man rob God? Yet you rob me. But you: How have we robbed You? In tithes and heave-offerings\" (Malakhi 3:8). Rabbi Joshua said: Behold, I shall be as one who replies on behalf of Tarfon, my brother, but not in accordance with the substance of his arguments. The law regarding Egypt is a new act and the law regarding Babylon is an old act, and the law which is being argued before us is a new act. A new act should be argued from [another] new act, but a new act should not be argued from an old act. The law regarding Egypt is the act of the elders and the law regarding Babylon is the act of the prophets, and the law which is being argued before us is the act of the elders. Let one act of the elders be argued from [another] act of the elders, but let not an act of the elders be argued from an act of the prophets. The votes were counted and they decided that Ammon and Moab should give tithe for the poor in the seventh year. And when Rabbi Yose ben Durmaskit visited Rabbi Eliezer in Lod he said to him: what new thing did you have in the house of study today? He said to him: their votes were counted and they decided that Ammon and Moab must give tithe for the poor in the seventh year. Rabbi Eliezer wept and said: \"The counsel of the Lord is with them that fear him: and his covet, to make them know it\" (Psalms 25:14). Go and tell them: Don't worry about your voting. I received a tradition from Rabbi Yoha ben Zakkai who heard it from his teacher, and his teacher from his teacher, and so back to a halachah given to Moses from Sinai, that Ammon and Moab must give tithe for the poor in the seventh year.", |
|
20. Mishnah, Toharot, 4.7, 4.11 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 94, 95| 4.7. "אֵלּוּ סְפֵקוֹת שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים. סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִים לַמִּקְוֶה. סְפֵק טֻמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. סְפֵק מַשְׁקִין, לִטָּמֵא, טָמֵא, וּלְטַמֵּא, טָהוֹר. סְפֵק יָדַיִם, לִטָּמֵא וּלְטַמֵּא וְלִטַּהֵר, טָהוֹר. סְפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים. סְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים. סְפֵק הַחֻלִּין. סְפֵק שְׁרָצִים. סְפֵק נְגָעִים. סְפֵק נְזִירוּת. סְפֵק בְּכוֹרוֹת. וּסְפֵק קָרְבָּנוֹת: \n", 4.11. "סְפֵק יָדַיִם לִטָּמֵא וּלְטַמֵּא וְלִטָּהֵר, טָהוֹר. סְפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים, טָהוֹר. סְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים, אָכַל אֳכָלִים טְמֵאִים, שָׁתָה מַשְׁקִים טְמֵאִים, בָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְמַיִם שְׁאוּבִין, אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִים, סְפֵקוֹ טָהוֹר. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא אַב הַטֻּמְאָה וְהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, סְפֵקוֹ טָמֵא: \n", | 4.7. "These are the cases of doubtful uncleanness that the sages declared to be clean:A doubt concerning drawn water for a mikveh, A doubt concerning an object of uncleanness that floated upon the water. A doubt concerning liquids as to whether they have contracted uncleanness it is deemed unclean, but if it was whether uncleanness has been conveyed it is deemed clean. A doubt concerning the hands as to whether they have contracted uncleanness, have conveyed uncleanness or have attained cleanness, they are deemed clean. A doubt that arose in a public domain; A doubt concerning an ordice of the scribes; A doubt concerning non-sacred food; A doubt concerning a sheretz; A doubt concerning negaim; A doubt concerning a nazirite vow; A doubt concerning a first-born; A doubt concerning sacrifices.", 4.11. "\"If there is doubt concerning the hands as to whether they have contracted uncleanness, have conveyed uncleanness or have attained cleanness, they are deemed clean.\" \"Any doubt that arose in a public domain is deemed clean. \"A condition of doubt concerning an ordice of the scribes\": [For instance, he is uncertain whether] he ate unclean food or drank unclean liquids, whether he immersed his head and the greater part of his body in drawn water, or whether there fell on his head and the greater part of his body three log of drawn water, such a condition of doubt is deemed clean. But if a condition of doubt arose concerning a father of uncleanness even though it was only rabbinical, it is deemed unclean.", |
|
21. Mishnah, Shekalim, 7.5-7.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 76, 187| 7.5. "בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְמַשְׁכְּנִין אֶת מוֹצְאֶיהָ, עַד שֶׁהוּא מֵבִיא נְסָכֶיהָ. חָזְרוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ וּבוֹרְחִין. הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיְּהוּ נְסָכֶיהָ בָּאִין מִשֶּׁל צִבּוּר: \n", 7.6. "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שִׁבְעָה דְּבָרִים הִתְקִינוּ בֵּית דִּין, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן, נָכְרִי שֶׁשִּׁלַּח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם וְשִׁלַּח עִמָּהּ נְסָכִים, קְרֵבִין מִשֶׁלּוֹ. וְאִם לָאו, קְרֵבִין מִשֶּׁל צִבּוּר. וְכֵן גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים, אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים, קְרֵבִין מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם לָאו, קְרֵבִין מִשֶּׁל צִבּוּר. וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת, שֶׁתְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵבָה מִשֶּׁל צִבּוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁל יוֹרְשִׁין. וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה: \n", 7.7. "עַל הַמֶּלַח וְעַל הָעֵצִים שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּהֲנִים נֵאוֹתִים בָּהֶן, וְעַל הַפָּרָה שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ, וְעַל הַקִּנִּין הַפְּסוּלוֹת שֶׁיְּהוּ בָאוֹת מִשֶּׁל צִבּוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַמְסַפֵּק אֶת הַקִּנִּין, מְסַפֵּק אֶת הַפְּסוּלוֹת: \n", | 7.5. "In olden times they used to take a pledge from any one who had found such a [stray] animal, until he brought its libation-offerings. Then people would leave the animal and run away. So the court decreed that its libation-offerings should come from public funds.", 7.6. "Rabbi Shimon said: there were seven things that the court decree and that was one of them. [The others were the following:]A non-Jew who sent a burnt-offering from overseas and he sent with it its libation-offerings, they are offered out of his own; But if [he did] not [send its libation-offerings], they should be offered out of public funds. So too [in the case of] a convert who had died and left sacrifices, if he had also left its libation-offerings they are offered out of his own; But if not, they should be offered out of public funds. It was also a condition laid down by the court in the case of a high priest who had died that his minhah should be offered out of public funds. Rabbi Judah says: [it was offered out] of the property of his heirs, And had to be offered of the whole [tenth].", 7.7. "[They further decreed] concerning the salt and the wood that the priests may benefit from them. And concerning the [red] heifer that using its ashes is not considered sacrilege. And concerning bird-offerings which had become unfit [for sacrifice], that [others] should be offered [in their place] out of public funds. Rabbi Yose says: the one who supplied the bird-offerings was bound to supply [those which had to be offered in the place of] those which had become unfit.", |
|
22. Mishnah, Taanit, 3.6, 4.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 73, 76| 3.6. "מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם, וְגָזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְׁקְלוֹן. וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ, אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה: \n", 4.4. "כָּל יוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ הַלֵּל, אֵין בּוֹ מַעֲמָד בַּשַּׁחֲרִית. קָרְבַּן מוּסָף, אֵין בּוֹ בַנְּעִילָה. קָרְבַּן עֵצִים, אֵין בּוֹ בַמִּנְחָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי, כָּךְ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹנֶה, קָרְבַּן מוּסָף, אֵין בּוֹ בַמִּנְחָה. קָרְבַּן עֵצִים, אֵין בּוֹ בַנְּעִילָה. חָזַר רַבִּי עֲקִיבָא לִהְיוֹת שׁוֹנֶה כְבֶן עַזַּאי: \n", | 3.6. "It once happened that elders went down from Jerusalem to their own cities and ordered a fast because there was seen in Ashkelon a shidafon which affected as much grain as would fill an oven [with loaves]. They also decreed a fast because wolves devoured two children on the other side of the Jordan. Rabbi Yose says: not because they devoured [the children] but [merely] because they were seen.", 4.4. "On any day when there is Hallel there was no maamad at Shaharit; [On the day when] there is a Musaf-offering, there was no [maamad] at Ne'ilah. [On the day of] the wood-offering, there was no [maamad] at Minhah, the words of Rabbi Akiva. Ben Azzai said to him: Thus did Rabbi Joshua learn: [On the day when] there is a Musaf-offering, there was no [maamad] at Minhah; [On the day of] the wood-offering, there was no [maamad] at Ne’ilah. Rabbi Akiva retracted and learned like Ben Azzai.", |
|
23. Mishnah, Sotah, 3.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 190| 3.4. "אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלֵּאת גִּידִין, וְהֵם אוֹמְרִים הוֹצִיאוּהָ הוֹצִיאוּהָ, שֶׁלֹּא תְטַמֵּא הָעֲזָרָה. אִם יֶשׁ לָהּ זְכוּת, הָיְתָה תוֹלָה לָהּ. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת, יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שְׁתֵּי שָׁנִים, יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלשׁ שָׁנִים. מִכָּאן אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי, חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, שֶׁאִם תִּשְׁתֶּה, תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, כְּאִלּוּ מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, רוֹצָה אִשָּׁה בְקַב וְתִפְלוּת מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָסִיד שׁוֹטֶה, וְרָשָׁע עָרוּם, וְאִשָּׁה פְרוּשָׁה, וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁין, הֲרֵי אֵלּוּ מְכַלֵּי עוֹלָם: \n", | 3.4. "She had barely finished drinking when her face turns yellow, her eyes protrude and her veins swell. And [those who see her] exclaim, “Remove her! Remove her, so that the temple-court should not be defiled”. If she had merit, it [causes the water] to suspend its effect upon her. Some merit suspends the effect for one year, some merit suspends the effects for two years, and some merit suspends the effect for three years. Hence Ben Azzai said: a person must teach his daughter Torah, so that if she has to drink [the water of bitterness], she should know that the merit suspends its effect. Rabbi Eliezer says: whoever teaches his daughter Torah teaches her lasciviousness. Rabbi Joshua says: a woman prefers one kav (of food) and sexual indulgence to nine kav and sexual separation. He used to say, a foolish pietist, a cunning wicked person, a female separatist, and the blows of separatists bring destruction upon the world.", |
|
24. Mishnah, Avot, 1.1-1.2, 1.4-1.12, 3.18 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 48, 80, 190| 1.1. "משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: \n", 1.2. "שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים: \n", 1.4. "יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בְצָמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם: \n", 1.5. "יוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם: \n", 1.6. "יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת: \n", 1.7. "נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת: \n", 1.8. "יְהוּדָה בֶן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוּדָה בֶן טַבַּאי אוֹמֵר, אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין. וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִרְשָׁעִים. וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְזַכָּאִין, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין: \n", 1.9. "שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר, הֱוֵי מַרְבֶּה לַחְקֹר אֶת הָעֵדִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר: \n", 1.10. "שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת: \n", 1.11. "אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוּבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל: \n", 1.12. "הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה: \n", 3.18. "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר, קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה, הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת. תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיאוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה:", | 1.1. "Moses received the torah at Sinai and transmitted it to Joshua, Joshua to the elders, and the elders to the prophets, and the prophets to the Men of the Great Assembly. They said three things: Be patient in [the administration of] justice, raise many disciples and make a fence round the Torah.", 1.2. "Shimon the Righteous was one of the last of the men of the great assembly. He used to say: the world stands upon three things: the Torah, the Temple service, and the practice of acts of piety.", 1.4. "Yose ben Yoezer (a man) of Zeredah and Yose ben Yoha [a man] of Jerusalem received [the oral tradition] from them [i.e. Shimon the Righteous and Antigonus]. Yose ben Yoezer used to say: let thy house be a house of meeting for the Sages and sit in the very dust of their feet, and drink in their words with thirst.", 1.5. "Yose ben Yocha (a of Jerusalem used to say:Let thy house be wide open, and let the poor be members of thy household. Engage not in too much conversation with women. They said this with regard to one’s own wife, how much more [does the rule apply] with regard to another man’s wife. From here the Sages said: as long as a man engages in too much conversation with women, he causes evil to himself, he neglects the study of the Torah, and in the end he will inherit gehinnom.", 1.6. "Joshua ben Perahiah and Nittai the Arbelite received [the oral tradition] from them. Joshua ben Perahiah used to say: appoint for thyself a teacher, and acquire for thyself a companion and judge all men with the scale weighted in his favor.", 1.7. "Nittai the Arbelite used to say: keep a distance from an evil neighbor, do not become attached to the wicked, and do not abandon faith in [divine] retribution.", 1.8. "Judah ben Tabbai and Shimon ben Shetach received [the oral tradition] from them. Judah ben Tabbai said: do not [as a judge] play the part of an advocate; and when the litigants are standing before you, look upon them as if they were [both] guilty; and when they leave your presence, look upon them as if they were [both] innocent, when they have accepted the judgement.", 1.9. "Shimon ben Shetach used to say: be thorough in the interrogation of witnesses, and be careful with your words, lest from them they learn to lie.", 1.10. "Shemaiah and Abtalion received [the oral tradition] from them. Shemaiah used to say: love work, hate acting the superior, and do not attempt to draw near to the ruling authority.", 1.11. "Abtalion used to say: Sages be careful with your words, lest you incur the penalty of exile, and be carried off to a place of evil waters, and the disciples who follow you drink and die, and thus the name of heaven becomes profaned.", 1.12. "Hillel and Shammai received [the oral tradition] from them. Hillel used to say: be of the disciples of Aaron, loving peace and pursuing peace, loving mankind and drawing them close to the Torah.", 3.18. "Rabbi Eliezer Hisma said: the laws of mixed bird offerings and the key to the calculations of menstruation days these, these are the body of the halakhah. The calculation of the equinoxes and gematria are the desserts of wisdom.", |
|
25. Mishnah, Berachot, 1.3, 8.23 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 48, 77| 1.3. "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטּוּ וְיִקְרְאוּ, וּבַבֹּקֶר יַעַמְדוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כָּל אָדָם קוֹרֵא כְדַרְכּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ, וְהִטֵּתִי לִקְרוֹת, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים. אָמְרוּ לוֹ, כְּדַי הָיִיתָ לָחוּב בְּעַצְמְךָ, שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל: \n", | 1.3. "Bet Shammai say: in the evening every man should recline and recite [the Shema], and in the morning he should stand, as it says, “And when you lie down and when you get up” (Deuteronomy 6:7). Bet Hillel say that every man should recite in his own way, as it says, “And when you walk by the way” (ibid). Why then is it said, “And when you lies down and when you get up?” At the time when people lie down and at the time when people rise up. Rabbi Tarfon said: I was once walking by the way and I reclined to recite the Shema according to the words of Bet Shammai, and I incurred danger from robbers. They said to him: you deserved to come to harm, because you acted against the words of Bet Hillel.", |
|
26. Mishnah, Eduyot, 1.5-1.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 75, 79, 95| 1.5. "וְלָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְרֻבִּין, הוֹאִיל וְאֵין הֲלָכָה אֶלָּא כְדִבְרֵי הַמְרֻבִּין. שֶׁאִם יִרְאֶה בֵית דִּין אֶת דִּבְרֵי הַיָּחִיד וְיִסְמֹךְ עָלָיו, שֶׁאֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵית דִּין חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן. הָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה אֲבָל לֹא בְמִנְיָן, בְּמִנְיָן אֲבָל לֹא בְחָכְמָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל דְּבָרָיו, עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן: \n", 1.6. "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כֵּן לָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְרֻבִּין לְבַטָּלָה. שֶׁאִם יֹאמַר הָאָדָם כָּךְ אֲנִי מְקֻבָּל, יֵאָמֵר לוֹ, כְּדִבְרֵי אִישׁ פְּלוֹנִי שָׁמָעְתָּ: \n", | 1.5. "And why do they record the opinion of a single person among the many, when the halakhah must be according to the opinion of the many? So that if a court prefers the opinion of the single person it may depend on him. For no court may set aside the decision of another court unless it is greater than it in wisdom and in number. If it was greater than it in wisdom but not in number, in number but not in wisdom, it may not set aside its decision, unless it is greater than it in wisdom and in number.", 1.6. "Rabbi Judah said: “If so, why do they record the opinion of a single person among the many to set it aside? So that if a man shall say, ‘Thus have I received the tradition’, it may be said to him, ‘According to the [refuted] opinion of that individual did you hear it.’”", |
|
27. Mishnah, Gittin, 5.6, 6.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 73, 187| 5.6. "לֹא הָיָה סִיקָרִיקוֹן בִּיהוּדָה בַהֲרוּגֵי מִלְחָמָה. מֵהֲרוּגֵי מִלְחָמָה וְאֵילָךְ, יֶשׁ בָּהּ סִיקָרִיקוֹן. כֵּיצַד. לָקַח מִסִּיקָרִיקוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִבַּעַל הַבַּיִת, מִקָּחוֹ בָטֵל. מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִסִּיקָרִיקוֹן, מִקָּחוֹ קַיָּם. לָקַח מִן הָאִישׁ וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה, מִקָּחוֹ בָטֵל. מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ, מִקָּחוֹ קַיָּם. זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶם אָמְרוּ, הַלּוֹקֵחַ מִסִּיקָרִיקוֹן נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּיָדָן לִקַּח. אֲבָל יֵשׁ בְּיָדָן לִקַּח, הֵן קוֹדְמִין לְכָל אָדָם. רַבִּי הוֹשִׁיב בֵּית דִּין וְנִמְנוּ, שֶׁאִם שָׁהֲתָה בִפְנֵי סִיקָרִיקוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כָּל הַקּוֹדֵם לִקַּח, זוֹכֶה, אֲבָל נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ: \n", 6.7. "אָמַר לִשְׁנַיִם, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, אוֹ לִשְׁלֹשָׁה, כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. אָמַר לִשְׁלֹשָׁה, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְזוֹ הֲלָכָה הֶעֱלָה רַבִּי חֲנִינָא אִישׁ אוֹנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין, מְקֻבָּל אֲנִי בְּאוֹמֵר לִשְׁלֹשָׁה, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, שֶׁיֹּאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נוּמֵינוּ לַשָּׁלִיחַ, אַף אָנוּ מְקֻבָּלִין, שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. אָמַר לַעֲשָׂרָה, כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, אֶחָד כּוֹתֵב וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין. כֻּלְּכֶם כְּתֹבוּ, אֶחָד כּוֹתֵב וְכֻלָּם חוֹתְמִין. לְפִיכָךְ, אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי זֶה גֵט בָּטֵל: \n", | 5.6. "There was no sicaricon in Judea for those killed in war. After the war’s slaughter ended there is sicaricon there. How so? If a man buys a field from the Sicaricon and then buys it again from the original owner, his purchase is void, but if he buys it first from the original owner and then from the sicaricon it is valid. If a man buys [a piece of a married woman’s property] from the husband and then buys it from the wife, the purchase is void, but if he buys it first from the wife and then from the husband it is valid. This was [the ruling] of the first mishnah. The court that came after them said if a man buys property from the Sicaricon he had to give the original owner a quarter [of the value]. When is this so? When the original owners cannot buy it themselves, but if they can they have preemption over everyone else. Rabbi assembled a court and they decided by vote that if the property had been in the hands of the Sicaricon twelve months, whoever purchased it first acquired the title, but he had to give a quarter [of the price] to the original owner.", 6.7. "If a man said to two people, “Give a get to my wife”, or to three people, “Write a get and give it to my wife”, they must write it and give it. If he said to three persons, “Give a get to my wife”, they may tell others to write the get because he has made them into a court, the words of Rabbi Meir. And this is the halakhah which Rabbi Hanina a man of Ono brought from prison: “I have received a tradition that if a man says to three persons, ‘Give a get to my wife’, they may tell others to write it, because he has made them into a court. Rabbi Yose said: We said to the messenger, we also have a tradition that even were he to say to the great court in Jerusalem, ‘Give a get to my wife’, they must learn [to write] and write the get and give it. If a man says to ten persons, “Write a get”, one writes, and two sign as witnesses. [If he said,] “All of you write”, one writes and all sign. Therefore, if one of them dies, the get is invalid.", |
|
28. Mishnah, Hagigah, 1.8, 2.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 80, 85, 86, 93, 95, 190| 1.8. "הֶתֵּר נְדָרִים פּוֹרְחִין בָּאֲוִיר, וְאֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ. הִלְכוֹת שַׁבָּת, חֲגִיגוֹת וְהַמְּעִילוֹת, הֲרֵי הֵם כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִין בְּשַׂעֲרָה, שֶׁהֵן מִקְרָא מֻעָט וַהֲלָכוֹת מְרֻבּוֹת. הַדִּינִין וְהָעֲבוֹדוֹת, הַטָּהֳרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת וַעֲרָיוֹת, יֵשׁ לָהֶן עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ. הֵן הֵן גּוּפֵי תּוֹרָה: \n", 2.2. "יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ. הִלֵּל וּמְנַחֵם לֹא נֶחְלְקוּ. יָצָא מְנַחֵם, נִכְנַס שַׁמַּאי. שַׁמַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, הִלֵּל אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נְשִׂיאִים, וּשְׁנִיִּים לָהֶם אַב בֵּית דִּין: \n", | 1.8. "[The laws concerning] the dissolution of vows hover in the air and have nothing to rest on. The laws concerning Shabbat, hagigot, and trespassing are as mountains hanging by a hair, for they have scant scriptural basis but many halakhot. [The laws concerning] civil cases and [Temple] worship, purity and impurity, and the forbidden relations have what to rest on, and they that are the essentials of the Torah.", 2.2. "Yose ben Yoezer says that [on a festival] the laying of the hands [on the head of a sacrifice] may not be performed. Yosef ben Joha says that it may be performed. Joshua ben Perahia says that it may not be performed. Nittai the Arbelite says that it may be performed. Judah ben Tabai says that it may not be performed. Shimon ben Shetah says that it may be performed. Shamayah says that it may be performed. Avtalyon says that it may not be performed. Hillel and Menahem did not dispute. Menahem went out, Shammai entered. Shammai says that it may not be performed. Hillel says that it may be performed. The former [of each] pair were patriarchs and the latter were heads of the court.", |
|
29. Mishnah, Ketuvot, 5.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 187| 5.3. "הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה. עָשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם, וַאֲפִלּוּ כֻלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַיָּבָם, אוֹ כֻלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַבַּעַל, אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ, אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה: \n", | 5.3. "A yavam [who is a priest] does not allow [his sister-in-law] to eat terumah. If she had spent six months waiting for her husband and six months waiting for the yavam, or even [if she spent] all of them waiting for her husband less one day waiting for the yavam, or all of them waiting for the yavam less one day waiting for her husband, she may not eat terumah. This [was the ruling according to] the first mishnah. The court that followed afterwards ruled: a woman may not eat terumah until she has entered the bridal chamber.", |
|
30. Mishnah, Keritot, 3.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 75| 3.9. "וְעוֹד שְׁאָלָן רַבִּי עֲקִיבָא. הַשּׁוֹחֵט חֲמִשָּׁה זְבָחִים בַּחוּץ בְּהֶעְלֵם אֶחָד, מַהוּ. חַיָּב אַחַת עַל כֻּלָּם, אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. אָמְרוּ לוֹ, לֹא שָׁמָעְנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי בְאוֹכֵל מִזֶּבַח אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה תַמְחוּיִין בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִשּׁוּם מְעִילָה, וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לֹא כָךְ שְׁאָלָן רַבִּי עֲקִיבָא. אֶלָּא, בְּאוֹכֵל נוֹתָר מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים בְּהֶעְלֵם אֶחָד, מַהוּ. חַיָּב אַחַת עַל כֻּלָּן, אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. אָמְרוּ לוֹ, לֹא שָׁמָעְנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי בְאוֹכֵל מִזֶּבַח אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה תַמְחוּיִים בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת מִשּׁוּם מְעִילָה, וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אִם הֲלָכָה, נְקַבֵּל. וְאִם לָדִין, יֵשׁ תְּשׁוּבָה. אָמַר לוֹ, הָשֵׁב. אָמַר לוֹ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִמְעִילָה שֶׁעָשָׂה בָהּ אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל וְאֶת הַמְהַנֶּה כַּנֶּהֱנֶה, צֵרַף הַמְּעִילָה לִזְמָן מְרֻבֶּה, תֹּאמַר בְּנוֹתָר, שֶׁאֵין בּוֹ אַחַד מִכָּל אֵלּוּ: \n", | 3.9. "Rabbi Akiba asked again: If a man slaughtered five sacrifices outside [the Temple] in one spell of unawareness, what is the law? Is he liable to a separate offering for each act or only to one for them all? They replied: we have heard nothing about this. Rabbi Joshua: I have heard that if one eats an offering from five different dishes in one spell of unawareness, he is guilty of sacrilege for each of them; and it seems to me that the case in question may be inferred from this by a kal vehomer. Rabbi Shimon said: Rabbi Akiba did not ask this, but rather concerning one who ate of notar (remt) from five sacrifices in one spell of unawareness what is the law? Is he liable only to one [offering] for all of them, or is he liable to one for each of them? They replied: we have heard nothing about this. Rabbi Joshua: I have heard that if one eats an offering from five different dishes in one spell of unawareness, he is guilty of sacrilege for each of them; and it seems to me that the case in question may be inferred from this by a kal vehomer. Rabbi Akiba replied: if this is a received tradition we accept it; but if it is only a logical deduction, there is a rebuttal. He [Rabbi Joshua] said: rebut it. He replied: It is not so. For if you hold the view with regard to sacrilege, for in this case one who gives food to another is as guilty as the one who eats it himself, and the person who causes others to derive a benefit from them is as guilty as the person who himself made use of them; furthermore, [small quantities are] reckoned together in the case of sacrilege even after the lapse of a long period, can you say it in connection with notar (remt) where not one of these laws applies.", |
|
31. Mishnah, Megillah, 3.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 80| 3.5. "בְּפֶסַח קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים (ויקרא כב). בַּעֲצֶרֶת, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת (דברים טז). בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (ויקרא כג). בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אַחֲרֵי מוֹת (שם טז). בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (ויקרא כג), וּבִשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג (במדבר כט): \n", | 3.5. "On Pesah we read from the portion of the festivals in Leviticus (Torat Kohanim) (Leviticus 23:4). On Shavuot, “Seven weeks” (Deuteronomy 16:9). On Rosh Hashanah “On the seventh day on the first of the month” (Leviticus 23:2. On Yom Hakippurim, “After the death” (Leviticus. On the first day of the Festival [of Sukkot] they read from the portion of the festivals in Leviticus, and on the other days of the Festival [of Sukkot] the [sections] on the offerings of the Festival.", |
|
32. Mishnah, Nedarim, 11.12 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 187| 11.12. "בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים, שָׁלשׁ נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְנוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לְךָ, שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינֶךָ, נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים. חָזְרוּ לוֹמַר, שֶׁלֹּא תְהֵא אִשָּׁה נוֹתֶנֶת עֵינֶיהָ בְאַחֵר וּמְקַלְקֶלֶת עַל בַּעְלָהּ. אֶלָּא הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לְךָ, תָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ. שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינֶךָ, יַעֲשׂוּ דֶרֶךְ בַּקָּשָׁה. נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים, יָפֵר חֶלְקוֹ, וּתְהֵא מְשַׁמַּשְׁתּוֹ, וּתְהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים: \n", | 11.12. "At first they would say that three women must be divorced and receive their ketubah: She who says: “I am defiled to you”; “Heaven is between me and you”; “I have been removed from the Jews.” But subsequently they changed the ruling to prevent her from setting her eye on another and spoiling herself to her husband: She who said, “I am defiled unto you” must bring proof. “Heaven is between me and you” they [shall appease them] by a request. “I have been removed from the Jews” he [the husband] must annul his portion, and she may have relations with him, and she shall be removed from other Jews.", |
|
33. Mishnah, Oholot, 2.1, 3.5-3.7, 12.6, 16.1, 16.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 72, 74, 75, 79, 94| 2.1. "אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל. הַמֵּת, וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת, וְכַזַּיִת נֶצֶל, וּמְלֹא תַרְוָד רָקָב, הַשִּׁדְרָה, וְהַגֻּלְגֹּלֶת, אֵבָר מִן הַמֵּת וְאֵבָר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי, רֹבַע עֲצָמוֹת מֵרֹב הַבִּנְיָן אוֹ מֵרֹב הַמִּנְיָן. וְרֹב בִּנְיָנוֹ וְרֹב מִנְיָנוֹ שֶׁל מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם רֹבַע, טְמֵאִין. כַּמָּה הוּא רֹב מִנְיָנוֹ, מֵאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה: \n", 3.5. "אֵיזֶהוּ דַם תְּבוּסָה. הַמֵּת שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ שְׁמִינִית בְּחַיָּיו וּשְׁמִינִית בְּמוֹתוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, רְבִיעִית בְּחַיָּיו וּרְבִיעִית בְּמוֹתוֹ, נִטַּל מִזֶּה וּמִזֶּה רְבִיעִית. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, זֶה וָזֶה כַמָּיִם. אֵיזֶהוּ דַם תְּבוּסָה. צָלוּב שֶׁדָּמוֹ שׁוֹתֵת וְנִמְצָא תַחְתָּיו רְבִיעִית דָּם, טָמֵא. אֲבָל הַמֵּת שֶׁדָּמוֹ מְנַטֵּף וְנִמְצָא תַחְתָּיו רְבִיעִית דָּם, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא הַשּׁוֹתֵת, טָהוֹר. וְהַמְנַטֵּף, טָמֵא: \n", 3.6. "כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, פִּתְחוֹ בְטֶפַח, וְהַמֵּת, פִּתְחוֹ בְאַרְבָּעָה טְפָחִים, לְהַצִּיל הַטֻּמְאָה עַל הַפְּתָחִים. אֲבָל לְהוֹצִיא הַטֻּמְאָה, בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. גָּדוֹל מִכַּזַּיִת, כַּמֵּת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת, כַּמֵּת: \n", 3.7. "טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, מְרֻבָּע, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. כֵּיצַד. בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר תַּחַת הַבַּיִת, יֶשׁ בּוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח וְיֵשׁ בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בְתוֹכוֹ, הַבַּיִת טָהוֹר. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. יֶשׁ בּוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח, הַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ, הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. אֵין בּוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בְתוֹכוֹ, הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא. אֶחָד חוֹר שֶׁחֲרָרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים, אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת, וְכֵן מִרְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים, וְכֵן סְוָאר שֶׁל קוֹרוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל אֹהֶל שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי בִּידֵי אָדָם, אֵינוֹ אֹהֶל. וּמוֹדֶה בִשְׁקִיפִים וּבִסְלָעִים: \n", 12.6. "קוֹרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל וְטֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, אִם יֶשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַחַת כֻּלָּהּ. וְאִם לָאו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. כַּמָּה יִהְיֶה בְהֶקֵּפָהּ וִיהֵא בָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח. בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגֻלָּה, הֶקֵּפָהּ שְׁלשָׁה טְפָחִים. בִּזְמַן שֶׁהִיא מְרֻבַּעַת, אַרְבָּעָה, שֶׁהַמְרֻבָּע יָתֵר עַל הֶעָגוֹל רְבִיעַ: \n", 16.1. "כָּל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה כָּעֳבִי הַמַּרְדֵּעַ. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, אֲקַפַּח אֶת בָּנַי שֶׁזּוֹ הֲלָכָה מְקֻפַּחַת, שֶׁשָּׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ, וְטָעָה, שֶׁהָאִכָּר עוֹבֵר וְהַמַּרְדֵּעַ עַל כְּתֵפוֹ, וְהֶאֱהִיל צִדּוֹ אֶחָד עַל הַקֶּבֶר, וְטִמְּאוּהוּ מִשּׁוּם כֵּלִים הַמַּאֲהִילִים עַל הַמֵּת. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲתַקֵּן שֶׁיְּהוּ דִבְרֵי חֲכָמִים קַיָּמִין, שֶׁיְּהוּ כָל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה עַל אָדָם הַנּוֹשְׂאָן בָּעֳבִי הַמַּרְדֵּעַ, וְעַל עַצְמָן בְּכָל שֶׁהֵן, וְעַל שְׁאָר אָדָם וְכֵלִים בְּפוֹתֵחַ טָפַח: \n", 16.4. "הַבּוֹדֵק, בּוֹדֵק אַמָּה עַל אַמָּה וּמַנִּיחַ אַמָּה, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה. הַמוֹצִיא אֶת הֶעָפָר מִמְּקוֹם טֻמְאָה, אוֹכֵל בְּדִמְעוֹ. הַמְפַקֵּחַ בַּגַּל, אֵינוֹ אוֹכֵל בְּדִמְעוֹ: \n", | 2.1. "These things defile by overshadowing: a corpse, an olive-sized [portion of flesh] of a corpse, an olive-sized [portion] of nezel, a ladleful of corpse-mold, the spine or the skull, [a] full limb of a corpse, or [a full] limb [severed] from a living person with the appropriate amount of flesh, a quarter [of a kav] of bones from the structural majority or numerical majority, and the structural majority or numerical majority [of the bones] of a corpse even though they do not amount to a quarter [of a kab]; [all these] are unclean. How many [bones] form the numerical majority? One hundred and twenty-five.", 3.5. "What is ‘mixed blood? The blood of a corpse of which an eighth [of a log] came out during his lifetime and an eighth after death, the words of Rabbi Akiva. Rabbi Ishmael says: a quarter [of a log] during his lifetime and a quarter after death. [If] a quarter [of a log] is taken from both of these: Rabbi Elazar bar Judah says: both of these are as water. What then is ‘mixed blood’? It is that of a crucified person whose blood is streaming forth and under whom is found a quarter [of a log] of blood it is unclean. However a corpse whose blood drips forth and under whom is found a quarter [of a log] of blood, [the blood] is clean. Rabbi Judah says: not so, but that which streams forth is clean and that which drips forth is unclean.", 3.6. "For an olive-sized portion of a corpse, an opening [in the room in which it is found] of one handbreadth [square], and for a [whole] corpse, an opening of four handbreadths [square, is enough] to prevent the uncleanness from [spreading to the other] openings; But for allowing the uncleanness to go out, an opening of one handbreadth [square is enough]. [A portion] greater than the size of an olive is as a [whole] corpse. Rabbi Yose says: [only] the spine and the skull are as a [whole] corpse.", 3.7. "[An object] one handbreadth square and one handbreadth high conveys uncleanness and blocks uncleanness. How does it [block uncleanness]? In the case of a covered drain beneath a house, if it has a space a handbreadth wide and its outlet was a handbreadth wide, and there is uncleanness inside it, the house remains clean; And when there is uncleanness in the house, that which is within [the drain] remains clean, for the manner of the uncleanness is to go out and not to go in. If it had a space one handbreadth wide but its outlet was not one handbreadth wide, when there is uncleanness in it, the house becomes unclean; But when there is uncleanness in the house, that which is within it remains clean, for the manner of the uncleanness is to go out and not to go in. If it did not have a space one handbreadth wide and its outlet was not one handbreadth wide, when there is uncleanness within it, the house becomes unclean; And when there is uncleanness in the house, it [also] becomes unclean. It makes no difference if the cavity was carved out by water or by a sheretz or if it had been eaten out by salt. And similarly [if it is in] a row of stones or a pile of beams. Rabbi Judah says: any \"tent\" not made by a person is not considered a tent’. But he agrees that crevices and crags [can be considered as ‘tents’].", 12.6. "[With regard to] a beam which is placed across from one wall to another and which has uncleanness beneath it: If it is one handbreadth wide, it conveys uncleanness to everything beneath it; If it is not [one handbreadth wide], the uncleanness cleaves upwards and downwards. How much must its circumference be so that its width should be one handbreadth? If it is round, its circumference must be three handbreadths; If square, four handbreadths, since a square has a [circumference] one quarter greater than [that of] a circle.", 16.1. "All movable things convey uncleanness when they are of the thickness of an ox-goad. Rabbi Tarfon said: May I [see the] demise of my sons if this is [not] a demised halakhah which someone heard and misunderstood. For a farmer was passing by and over his shoulder was an ox-goad, and one end overshadowed a grave. He was declared unclean on account of vessels that were overshadowing a corpse. Rabbi Akiva said: I can fix [the halakhah] so that the words of the sages can exist [as they are]: All movable things convey uncleanness to come upon a person carrying them, when they are of the thickness of an ox-goad; Upon themselves when they are of whatever thickness; And upon other men or vessels [which they overshadow] when they are one handbreadth wide.", 16.4. "One who searches, must search over a square cubit and then leave a cubit, [digging down] until he reaches rock or virgin soil. [A priest] carrying out earth from a place of uncleanness may eat his terumah mixed with hullin. But one who is clearing away a heap of stones, may not eat his terumah mixed with hullin.", |
|
34. Mishnah, Orlah, 3.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 92, 93, 95| 3.9. "סְפֵק עָרְלָה, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר, וּבְסוּרְיָא מֻתָּר, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵחַ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ לוֹקֵט. כֶּרֶם נָטוּעַ יָרָק, וְיָרָק נִמְכָּר חוּצָה לוֹ, בְּאֶרֶץ יִשְׁרָאֵל אָסוּר, וּבְסוּרְיָא מֻתָּר, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְקֹט בַּיָּד. הֶחָדָשׁ, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם. וְהָעָרְלָה, הֲלָכָה. וְהַכִּלְאַיִם, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n", | 3.9. "Doubtful orlah: in the land of Israel is prohibited, in Syria is permitted, and outside the land one may go down and purchase [from a non-Israelite] as long as he has not seen him gathering it. A vineyard planted with vegetables [which are kilayim], and they [the vegetables] are sold outside of it: in the land of Israel these are prohibited, and in Syria they are permitted; outside the land one may go down and purchase them as long as he does not gather [them] with [one’s own] hand. New [produce] is prohibited by the Torah in all places. And orlah is a halachah. And kilayim are an enactment of the scribes.", |
|
35. Mishnah, Peah, 1.1, 2.6, 4.1-4.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 75, 80, 142, 190| 1.1. "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:", 2.6. "מַעֲשֶׂה שֶׁזָּרַע רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְעָלוּ לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאָלוּ. אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר, מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא, שֶׁקִּבֵּל מֵאַבָּא, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת, שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, בְּזוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין, אִם עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת. שְׁתֵּי גְרָנוֹת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת: \n", 4.1. "הַפֵּאָה נִתֶּנֶת בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקָע. בְּדָלִית וּבְדֶקֶל, בַּעַל הַבַּיִת מוֹרִיד וּמְחַלֵּק לָעֲנִיִּים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף בַּחֲלִיקֵי אֱגוֹזִים. אֲפִלּוּ תִשְׁעִים וְתִשְׁעָה אוֹמְרִים לְחַלֵּק וְאֶחָד אוֹמֵר לָבוֹז, לָזֶה שׁוֹמְעִין, שֶׁאָמַר כַּהֲלָכָה: \n", 4.2. "בְּדָלִית וּבְדֶקֶל אֵינוֹ כֵן, אֲפִלּוּ תִשְׁעִים וְתִשְׁעָה אוֹמְרִים לָבוֹז וְאֶחָד אוֹמֵר לְחַלֵּק, לָזֶה שׁוֹמְעִין, שֶׁאָמַר כַּהֲלָכָה: \n", | 1.1. "These are the things that have no definite quantity: The corners [of the field]. First-fruits; [The offerings brought] on appearing [at the Temple on the three pilgrimage festivals]. The performance of righteous deeds; And the study of the torah. The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend; And the study of the torah is equal to them all.", 2.6. "It happened that Rabbi Shimon of Mitzpah planted his field [with two different kinds] and came before Rabban Gamaliel. They both went up to the Chamber of Hewn Stone and asked [about the law]. Nahum the scribe said: I have a tradition from Rabbi Meyasha, who received it from Abba, who received it from the pairs [of sage], who received it from the prophets, a halakhah of Moses from Sinai, that one who plants his field with two species of wheat, if he makes up of it one threshing-floor, he gives only one peah, but if two threshing-floors, he gives two peahs.", 4.1. "Peah is given from [the crop] while it is still connected with the soil. But in the case of hanging vine-branches and the date-palm, the owner brings down [the fruit] and distributes it among the poor. Rabbi Shimon says: the same applies to smooth nut trees. Even if ninety-nine [of the poor] say [to the owner] to distribute it and one says to leave it in the field, this latter is listened to, since he spoke in accordance with the halakhah.", 4.2. "With hanging vine-branches and date-palm trees it is not so; even if ninety-nine [of the poor] say [to the owner] to leave it in the field and one says to distribute it, this latter is listened to, since he spoke in accordance with the halakhah.", |
|
| 36. Mishnah, Qiddushin, 4.14 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 95 |
37. Mishnah, Rosh Hashanah, 4.1-4.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 76| 4.1. "יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תוֹקְעִים, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. מְשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁיְּהוּ תּוֹקְעִין בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית דִּין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֹא הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אֶלָּא בְיַבְנֶה בִּלְבָד. אָמְרוּ לוֹ, אֶחָד יַבְנֶה וְאֶחָד כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית דִּין: \n", 4.2. "וְעוֹד זֹאת הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם יְתֵרָה עַל יַבְנֶה, שֶׁכָּל עִיר שֶׁהִיא רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וִיכוֹלָה לָבֹא, תּוֹקְעִין. וּבְיַבְנֶה לֹא הָיוּ תוֹקְעִין אֶלָּא בְּבֵית דִּין בִּלְבָד: \n", 4.3. "בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַלּוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה, וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְהֵא לוּלָב נִטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ, וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הָנֵף כֻּלּוֹ אָסוּר: \n", 4.4. "בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם. פַּעַם אַחַת נִשְׁתַּהוּ הָעֵדִים מִלָּבֹא, וְנִתְקַלְקְלוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא עַד הַמִּנְחָה. וְאִם בָּאוּ עֵדִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, נוֹהֲגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ וּלְמָחָר קֹדֶשׁ. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁיְּהוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, וְעוֹד זֹאת הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁאֲפִלּוּ רֹאשׁ בֵּית דִּין בְּכָל מָקוֹם, שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים הוֹלְכִין אֶלָּא לִמְקוֹם הַוָּעַד: \n", | 4.1. "If Yom Tov of Rosh Hashanah fell on Shabbat, they would blow the shofar in the Temple but not in the country. After the destruction of the Temple, Rabban Yoha ben Zakai decreed that it should be blown [on Shabbat] in every place where there was a court. Rabbi Eliezer said: Rabban Yoha ben Zakai decreed for Yavneh only. They said to him: both Yavneh and any place where there is a court.", 4.2. "There was another way in which Jerusalem was greater than Yavneh, that in every city which could see [Jerusalem] and hear and was near and could get to Jerusalem, they used to blow [on Shabbat], whereas in Yavneh they used to blow in the court only.", 4.3. "In earlier times the lulav was taken for seven days in the Temple, and in the provinces for one day only. When the temple was destroyed, Rabbi Yoha ben Zakkai decreed that the lulav should be taken in the provinces for seven days in memory of the Temple, [He also decreed] that on the whole of the day of waving it be forbidden [to eat the new produce].", 4.4. "Originally they used to accept testimony with regard to the new moon during the whole day. On one occasion the witnesses were late in arriving, and the Levites went wrong in the daily hymn. They therefore decreed that testimony should be accepted only until the afternoon [sacrifice]. If witnesses came after the afternoon sacrifice that day should be kept as holy and also the next day. After the destruction of the temple Rabban Yoha ben Zakkai decreed that testimony with regard to the new moon should be received during the whole day. Rabbi Joshua ben Korha said: this further did Rabbi Yoha ben Zakkai decree, that not matter where the head of the court might be, the witnesses should have to go only to the place of the assembly.", |
|
38. Mishnah, Shabbat, 1.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 81, 82| 1.4. "וְאֵלּוּ מִן הַהֲלָכוֹת שֶׁאָמְרוּ בַעֲלִיַּת חֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה בֶן גֻּרְיוֹן כְּשֶׁעָלוּ לְבַקְּרוֹ. נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל, וּשְׁמֹנָה עָשָׂר דְּבָרִים גָּזְרוּ בוֹ בַיּוֹם: \n", | 1.4. "And these are of halakhot which they stated in the upper chamber of Haiah ben Hezekiah ben Gurion, when they went up to visit him. They took a count, and Bet Shammai outnumbered Beth Hillel and on that day they enacted eighteen measures.", |
|
39. Mishnah, Horayot, 1.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 76| 1.1. "הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲבֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, וְהָלַךְ הַיָּחִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶם, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶן, בֵּין שֶׁלֹּא עָשׂוּ וְעָשָׂה, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בְבֵית דִּין. הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ, אוֹ תַלְמִיד וְהוּא רָאוּי לְהוֹרָאָה, וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶן, בֵּין שֶׁלֹּא עָשׂוּ וְעָשָׂה, הֲרֵי זֶה חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא תָלָה בְּבֵית דִּין. זֶה הַכְּלָל, הַתּוֹלֶה בְעַצְמוֹ, חַיָּב. וְהַתּוֹלֶה בְּבֵית דִּין, פָּטוּר: \n", | 1.1. "If the court ruled that one of the commandments mentioned in the Torah may be transgressed, and an individual proceeded and acted through error in accordance with their ruling, whether they acted and he acted with them or they acted and he acted after them or even if they did not act and he acted, he is exempt, because he relied on the court. If the court ruled [in error], and one of them knew that they had erred, or a disciple who was himself fit to rule on matters of law, and [one of these] proceeded and acted in accordance with their ruling, whether they acted and he acted with them or they acted and he acted after them or even if they did not act and he acted, he is liable, since he did not rely upon the court. This is the general rule: he who is [in a position] to rely upon himself is liable, and he who relies upon the court is exempt.", |
|
40. Tosefta, Bava Qamma, 6.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 188| 6.5. "המבעית את חבירו פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים צוח באזנו וחרשו פטור אחזו באזנו וחרשו חייב המבעית בהמת חבירו פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים הלעיטה חלדות הרדופני וסם המות וצואת תרנגולים פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת של חבירו פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים שליח ב\"ד שהכה ברשות ב\"ד והזיק פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים.", | |
|
41. Tosefta, Pesahim, 4.13-4.14, 10.12 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 188| 10.12. "מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו [עוסקין בהלכות הפסח] כל הלילה עד קרות הגבר, הגביהו מלפניהם ונועדו והלכו [להן] לבית המדרש.", | 10.12. "Once, Rabban Gamliel and the elders were reclining in the house of Boethus ben Zonin in Lod, and they were occupied in studying the laws of Pesach all that night, until the cock crowed. They lifted the table, made themselves ready and went to the house of study [to pray].", |
|
| 42. Tosefta, Kiddushin, 5.21 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 96, 97 |
43. Tosefta, Megillah, 3.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 188| 3.5. "ביו\"ט חמשה ביוה\"כ ששה בשבת שבעה [אם רצו להוסיף אל יוסיפו] דברי ר' ישמעאל רבי עקיבה אומר ביום טוב חמשה ביוה\"כ [ששה ובשבת שבעה ואם רצו להוסיף מוסיפין] הכל עולין למנין שבעה אפילו [אשה אפילו קטן אין מביאין את האשה לקרות ברבים].", | |
|
44. Tosefta, Miqvaot, 4.6-4.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 188| 4.6. "מעיין <שהוא> שמשוך כנדל וריבה עליו מים שאובין והרחיבו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיהא יכול [להלך] מתחלתו ואיזהו חרדלית מי גשמים הבאין במדרון רואין אותן אם יש מתחלתן ועד סופן צרוף ארבעים סאה מטבילין בהן ואם לאו אין מטבילים בהן דברי ב\"ש ב\"ה אומרים אין מטבילין בהן עד שיהא לפניו עוגל ארבעים סאה. ומעשה בכובסים שהיו בירושלים שהיו נודרין את הכלים וטובלין בהן והכל מודים שכלים שגדר בהן לא הוטבלו. ", | |
|
45. Tosefta, Nazir, 5.1 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 188| 5.1. "כל אלו שאמרו אין מתחיל לימנות עד שיטהר אם נטמא אין מביא קרבן טומאה כל אלו שאמרו מתחיל ומונה מיד אם נטמא מביא קרבן טומאה.", | |
|
46. Tosefta, Niddah, 1.5, 7.1 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 82, 188| 1.5. "תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה ראייה ראשונה ושניה דיה שעתה שלישית מטמאה מעת לעת הפסיקה ב' שעות וראתה דיה שעתה או שהגיע זמנה לראות וראתה ראייה ראשונה ושניה מטמאה מעת לעת והשלישית דיה שעתה. הפסיקה ג' שעות וראתה מטמאה מעת לעת. ואימתי ראויה לראות משתביא שתי שערות. אמר רבי אליעזר מעשה בריבה אחת בהיתלו שהגיע זמנה לראות הפסיקה ג' עונות ובא מעשה לפני חכמים ואמרו דיה שעתה אמרו לו הוראת שעה היתה.", 7.1. "נמצא על בית יד אונקלי שלה אם מגיע כנגד תורפה טמאה ואם לאו טהורה אמר ר' אליעזר בר' יוסי הלכה זו הוריתי ברומי לטומאה וכשבאתי אצל חברי אמרו לי יפה הורית.", | |
|
| 47. Tosefta, Oholot, 15.12, 16.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 72, 74 |
48. Tosefta, Parah, 5.10, 7.4 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 76, 188| 7.4. "המוליך את החבל לבעלים כדרכו כשר ושלא כדרכו פסול הלכה זו עלו עליה בני אסייא שלשה רגלים ליבנה ברגל השלישי הכשירו להן הוראת שעה אחת. אמר ר' יוסי לא לזה הורו אלא למעלה את החבל וחזר וכי באחרונה הורו לו שהוא כשר לשעבר ופסול לעתיד לבא.", | |
|
49. Tosefta, Hagigah, 1.9, 2.9, 2.11, 3.33 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 78, 79, 81, 86, 87, 93, 188| 1.9. "אין מביאים תודה בחג המצות מפני החמץ שבה ולא בעצרת מפני שהוא יום [טבוח] אבל מביא בחג הסוכות ויוצא בה ידי חובתו רבי שמעון אומר אין מביאין תודה בחג הסוכות שכל שבא בחג המצות בא בחג השבועות ובחג הסוכות תודה שאינה באה בחג המצות אינה באה לא בחג השבועות ולא בחג הסוכות ר\"א בר\"ש אומר [תודה באה] בחג הסוכות ויוצא בה ידי חובתו משום שמחה ואין יוצא בה [ידי חובה] משום חגיגה.", | |
|
| 50. Tosefta, Qiddushin, 5.21 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 96, 97 |
51. Tosefta, Sanhedrin, 6.6, 7.1, 7.7, 7.10, 11.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 78, 79, 81, 188, 190| 6.6. "יש לך עדים אחרים ואמר אין לי אלא אלו יש לך ראיות אחרות ואמר אין לי אלא אלו ואחר זמן מצא עדים אחרים ומצא ראיות אחרות הרי זה אין מקבלין הימנו עד שיביא ראיה שלא היה יודע בהן לעולם אין העדים יכולין לחזור בהן עד שתחקר עדותן לב\"ד נחקרה עדותן לב\"ד אין יכולין לחזור בהן וזהו כללו של דבר עדים שהעידו לטמא ולטהר לרחק ולקרב לאסור ולהתיר לפטור ולחייב <לפטור ולחייב> עד שלא נחקרה עדותן ואמרו מבודין אנו הרי אלו נאמנים משנחקרה עדותן ואמרו מבודין אנו אין נאמנין לעולם אין העדים נעשים זוממין עד שיגמר הדין לא לוקין ולא משלמין ולא נהרגין עד שיגמר הדין לעולם אין אחד מן העדים נעשה זומם עד שיהיו שניהם זוממין ואין לוקה עד שיהיו שניהם לוקין ואין נהרג עד שיהיו שניהם נהרגים ולא משלם עד שיהיו שניהם משלמין אמר ר' יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם בשביל לעקור מלבן של בייתוסין שהיו אומרים עד שיהרג הנדון אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרה תורה (דברים י״ז:ו׳) על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת בעדים ב' ובזוממין ב' מה עדים שנים אף זוממין ב' באותה שעה קבל עליו יהודה בן טבאי שלא יהיה מורה הלכה אלא ע\"פ שמעון בן שטח. ", 7.1. "אמר רבן שמעון בן גמליאל בראשונה לא היו חותמים על כתובת נשים כשרות אלא כהנים או לוים או ישראלים המשיאין לכהונה א\"ר יוסי בראשונה לא היה מחלוקת בישראל ב\"ד של שבעים וא' שהיו בלשכת הגזית ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה היו בעיירות של ישראל ושני בתי דינין של ג' היו בירושלים אחד בהר הבית ואחד בחיל נצרך אחד מהן הלכה הולך אצל ב\"ד שבעירו אין ב\"ד בעירו הולך לב\"ד הסמוך לעירו אם שמעו אמרו להם ואם לאו הוא והמופלא שבהן באין לב\"ד שבהר הבית אם שמעו אמרו להם ואם לאו הוא והמופלא שבהן באין לבית דין שבחיל אם שמעו אמרו להם ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית אע\"פ שהוא שבעים ואחד אין פחות מעשרים ושלשה נצרך אחד מהן לצאת רואה אם יש שם עשרים ושלשה יוצא ואם לאו אינו יוצא עד שיהו שם עשרים ושלשה ושם היו יושבין מתמיד של שחר ועד תמיד של בין הערבים בשבתות וימים טובים לא היו נכנסין אלא לבית המדרש שבהר הבית נשאלה שאלה אם שמעו אמרו להם אם לאו עומדין למנין אם רבו מטמאין טימאו רבי מטהרין טיהרו ומשם הלכה רווחת בישראל משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן הרבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות ומשם שולחין ובודקין כל מי שהוא חכם ועניו ושפל וירא חטא ופרקו טוב ורוח הבריות נוחה עליו עושין אותו דיין בעירו משנעשה דיין בעירו מעלין ומושיבין אותו בהר הבית משם מעלין ומושיבין אותו בחיל משם מעלין ומושיבין בלשכת הגזית ושם יושבין ובודקין את יחסי כהונה ואת יחסי לויה כהן שנמצא בו פסול לובש שחורין ומתעטף שחורין ושלא נמצא בו פסול לובש לבנים ומשמש עם אחיו הכהנים מביא עשירית האיפה משלו ועבודה בידו ואע\"פ שאין המשמר שלו אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו העשירית האיפה עבודתו כשרה.", 11.5. "הבא במחתרת אם בא להרוג מצילין אותו בנפשו ליטול ממון אין מצילין אותו בנפשו ספק בא להרוג וספק בא ליטול ממון אין מצילין שנאמר (שמות כ״ב:ב׳) אם זרחה השמש עליו דמים לו וכי עליו בלבד חמה זורחת והלא על כל העולם כולו היא זורחת אלא מה זריחת השמש שהוא שלום לעולם אף זה כל זמן שאתה יודע שיש שלום הימנו בין ביום בין בלילה אין מצילין אותו בנפשו וכל זמן שאין אתה יודע שאין שלום הימנו בין ביום ובין בלילה מצילין אותו בנפשו יותר על כן אמר רבי אליעזר בן יעקב היו שם כדי יין וכדי שמן ושברן בשעה שהוא חתר חייב. הרודף אחר חבירו מצילין אותו בנפשו כיצד מצילין אותו בנפשו קוטע אחד מאבריו אם אין יכול לעמוד בו מקדים והורגו הרודף אחר הזכור בין בבית ובין בשדה מצילין אותו בנפשו אחר נערה המאורסה בין בבית ובין בשדה מצילין אותה בנפשו אחד נערה מאורסה ואחד כל עריות שבתורה מצילין אותן בנפשו אבל אם היתה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אין מצילין אותה בנפשו ושנעבד בה עבירה אין מצילין אותה בנפשו ואם יש להן מושיעין אין מצילין אותן בנפשו ר' יהודה אומר אם אמרה הניחו לו מצילין אותה בנפשו ומפני מה מצילין אותן בנפשו שאם היו מוחין בידם באים על עסקי נפשותם ר\"א בר צדוק אומר העובד ע\"ז מצילין אותו בנפשו. ", | |
|
| 52. Tosefta, Shabbat, 1.16, 2.10 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 81, 82, 190 |
53. Tosefta, Sotah, 7.11 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 188| 7.11. "(דברים כ׳:ו׳) ומיה איש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישוב לביתו אחד הנוטע את הכרם ואחד חמשה אילני מאכל מחמשת המינין אפילו בחמש עיירות ה\"ז חוזר ר' אליעזר בן יעקב אומר אין לי במשמע אלא כרם.", | 7.11. "A person might think: 'since the Academy of Shammai declares unclean that which the Academy of Hillel declares clean, one prohibits that which the other permits, how, then, can I learn Torah?' This is way Torah repeats: \"words...the words...these are the words...\" All of the words have been given by a single Shepherd, one God fashioned them, one Provider gave them, Source of all deeds, blessed be God, has spoken them. So make for yourself a heart with many rooms, and bring into it the words of the Academy of Shammai and the words of the Academy of Hillel, the words of who declare unclean and those that declare clean. ", |
|
54. Tosefta, Sukkah, 3.1 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 80, 82| 3.1. "לולב דוחה את השבת בתחלתו וערבה בסופו [מעשה וכבשו עליה בייתוסין אבנים גדולים מערב שבת הכירו בהם עמי הארץ ובאו וגררום והוציאום מתחת אבנים בשבת] לפי שאין בייתוסין מודים שחבוט ערבה דוחה שבת.", | 3.1. "The lulav suspends the Sabbath in the beginning of its duty, and the willow in the end of its duty. There is a story that some Boethusians once hid the willows under some great stones on the Sabbath eve; but when this had become known to the common people they came and dragged them out from under the stones on the Sabbath, for the Boethusians do not acknowledge that the beating of the willow suspends the Sabbath.", |
|
55. Tosefta, Taanit, 2.5, 3.2 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 82, 188| 2.5. "אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס בין משחרב הבית ובין עד שלא חרב הבית רבי יוסי אומר משחרב הבית מותרין מפני שאבל הוא להם יום שני וחמישי הוחדו לתענית צבור ובהן בתי דינים יושבין בעיירות ובהן נכנסין לבתי כנסיות וקורין ובהן [מפסיקין] למקרא מגילה.", 3.2. "שמונה משמרות תקן משה לכהונה ושמונה ללוים משעמד דוד ושמואל הרואה עשאום כ\"ד משמרות כהונה וכ\"ד משמרות [לויה] שנאמר (דברי הימים א ט׳:כ״ב) המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם אלו משמרות כהונה ולויה עמדו נביאים שבירושלים וקבעו שם כ\"ד מעמדות כנגד כ\"ד משמרות כהונה ולויה שנאמר (במדבר כ״ח:ב׳) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי אי אפשר לומר כל ישראל אלא מלמד ששלוחו של אדם כמותו.", | |
|
56. Tosefta, Yevamot, 14.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 188| 14.5. "[האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי היא מותרת וצרתה אסורה ר\"א אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם].", | |
|
57. Tosefta, Zevahim, 1.8, 2.17 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 72, 190| 1.8. "דם כל הנתנין למעלן שנתנן שלא כדרכן או שאינן מכוונות הרי אלו כשרין. דם הנתנין למגען שנתנן שלא כדרכן או שמכוון שלא כנגד היסוד הרי אלו פסולין. דם כל הניתנין למעלן מקצת כלי ונותן ביד ואם נתן בכלי פסול לוג שמן של מצורע נוטל בימינו ומקבל בשמאלו ומזה באצבע הימנית ואם שינה פסול אבל בעוף אינו כן אלא שבעולת העוף ממצה מעצמו ובחטאת העוף מזה וממצה מעצמו כולן שקבלו ביד והיזוה בכלי בכלי והיזוה ביד הרי אלו פסולין. הקטר חלבין ואימורין ועצים שנתנן ע\"ג האישים בין ביד בין בכלי בין בשמאלו בין בימינו הרי אלו כשרין היין שנסכו בקסווה הקומץ והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שקדשו בכלי שנתן על גבי האישים בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל הרי אלו כשרין. וכולן שניסכו בקסווה ונסכו בהין כשר ביד ובכלי חול פסול א' ניסוך המים וא' ניסוך היין שנסכו בין בהין בין בקרקעות בין בקסווה בין במניקות הרי אלו כשרין. ", | |
|
58. Tosefta, Gittin, 4.6 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 187| 4.6. "בריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל כותבין ונותנין לה כל זמן שיש בו נשמה רשב\"ג אומר אם מעצמו נפל הרי זה גט אם לאחר זמן נפל כותבין ואין נותנין שאני אומר שמא הרוח דחפתו.", | |
|
59. Tosefta, Eduyot, 1.1 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 81| 1.1. "חמשה דברים היה ר\"ע דורש כמין אגדה בחמשה דברים אדם זוכה לבן וחכמים אומרים עד הפרק זכה לו מיכן ואילך הוא זוכה לעצמו אמר ר\"ע היכן מצינו שהיו חיגרין עד הפרק וכשהגיע הפרק נתפשטו ושהיו חרשין עד הפרק וכשהגיע הפרק נתפקחו ושהיו סומין עד הפרק כשהגיע הפרק נתפתחו והיאך זוכה לו עד אותה השעה אמרו לו כי מצינו שהיו פשוטים עד הפרק וכשהגיע הפרק נתחגרו ושהיו פקחין עד הפרק וכשהגיע הפרק נתחרשו ושהיו פתוחים עד הפרק וכשהגיע הפרק נסתמו הא אין זוכה לו אלא עד אותה השעה בלבד.", 1.1. "כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה אמרו עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה ואינו מוצא מדברי סופרים ואינו מוצא שנאמר (עמוס ח׳:י״ב) <לכן> הנה ימים באים נאם ה' וגו' ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו דבר ה' זו נבואה דבר ה' זה הקץ דבר ה' שלא יהא דבר מד\"ת דומה לחברו אמרו נתחיל מהלל ומשמאי שמאי אומר מקב חלה הלל אומר מקבים וחכ\"א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייב בחלה שנאמר (במדבר ט״ו:כ׳) ראשית עריסותיכם כדי עיסתכם וכמה עיסתכם כדי עיסת מדבר וכמה עיסת מדבר עומר שנאמר (שמות ט״ז:ל״ו) והעומר עשירית האיפה הוא שיערו חכמים שבעה רבעים ועוד מדברית שהן חמשה רבעי צפורית שהן קב ומחצה ירושלמית.", | 1.1. "When the Sages entered the Vineyard in Yavneh, they said, \"In the future, there will come an hour when a person seeks a teaching from the teachings of the Torah and he will not find it, or in the teachings of the Scribes, and he will not find it.\" As it says, \"Behold, days are coming, says the Lord, etc. they will seek out the word of God and they will not find it (Amos 8).\" 'The word of God' refers to prophecy. 'The word of God' refers to the End (of Days). 'The word of God', so that there shall not be one word of Torah similar to its fellow. They said, \"Let us begin from Hillel and Shammai!\"...", |
|
60. Tosefta, Demai, 5.24 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 188| 5.24. "מעשרין משל ישראל על של כותי ומשל כותי על של ישראל [ומשל ישראל על של נכרי ומשל נכרי על של ישראל] ומן הכל על הכל דברי רבי מאיר רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים [מעשרין] משל ישראל על של ישראל ומשל כותים על של כותים [ומשל נכרים על של נכרים] אבל לא משל ישראל על של כותים ולא משל כותים על של ישראל [ולא משל נכרים על של ישראל ולא משל ישראל על של נכרים] א\"ר שמעון שזורי מעשה שנתערבו לי פירות טבלין באתי ושאלתי את ר' טרפון אמר לי צא וקח פירות מן השוק ועשר עליהן ר\"א אוסר אף משל כותים כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין [תורמים] ומעשרין מזה על זה כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן ואין [תורמים] ומעשרין מזה על זה.", | |
|
| 61. Tosefta, Yadayim, 2.16 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 82, 83, 85, 86, 87, 88, 89, 90, 91, 92, 93, 94, 95, 96, 97, 98, 99, 135, 142, 143, 149, 187, 188 |
| 62. Tosefta, Zavim, 1.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 188 |
63. Tosefta, Berachot, 1.4, 2.12, 4.15, 5.2, 5.26-5.27 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 48, 70, 77, 78, 188| 1.4. "מאימתי קורין את שמע בשחרית אחרים אומרי' כדי שיהא <ממנו> [רואה] חבירו ברחוק ד' אמות ומכירו מצותה עם הנץ החמה כדי שיהא סומך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום אמר רבי יהודה פעם אחת הייתי מהלך אחר ר\"ע ואחר ר\"א בן עזריה הגיע זמן קריאת שמע כמדומה אני שנתייאשו מלקרות אלא שעוסקין בצרכי צבור קריתי ושניתי ואח\"כ התחילו הן וכבר נראתה חמה על ראשי ההרים.", 2.12. "הזבין והזבות והנדות והיולדות מותרין לקרות בתורה ולשנות במשנה במדרש בהלכות ובאגדות ובעלי קריין אסורין בכולן ר' יהודה אומר <אבל> שונה הוא בהלכות הרגילות ובלבד שלא יציע את המשנה.", 4.15. "כיוצא בו (ויקרא י) ויקרבו וישאום בכתנותם והלא דברים ק\"ו ומה בשעת כעס של צדיקים מרחמין עליהן בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה כיוצא בו (מלכים א יג) לא אכל האריה את הנבלה ולא שבר את החמור ומה אם בשעת כעסן וכו'.", 5.2. "בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך הנקדנין תופסין על כך בעשרים נחלקו ובלבד שלא יהא בהן אחד שמפטירין [אותו] מן הזמון.", 5.2. "מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ורבי יהודה ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו וקדש עליהם היום אמר לו רבן שמעון בן גמליאל לר' יוסי ברבי רצונך [נפסוק] לשבת אמר לו בכל יום אתה מחבב דברי בפני יהודה עכשיו אתה מחבב דברי יהודה בפני (אסתר ז) הגם לכבוש את המלכה עמי בבית אמר לו א\"כ לא נפסוק שמא תקבע הלכה לדורות אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' יוסי.", 5.26. "ב\"ש אומרים נוטלין לידים ואח\"כ מוזגין את הכוס שאם אתה אומר מוזגין תחלה [את הכוס] שמא נטמאו משקין שבאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס וב\"ה אומרים אחורי הכוס לעולם טמאין [דבר אחר אין נטילת ידים אלא סמוך לסעודה].", 5.27. "מוזגין את הכוס ואח\"כ נוטלין לידים שאם אתה אומר נוטלין תחלה שמא יטמאו משקין של ידים מחמת הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים אלא מוזגין את הכוס ואח\"כ נוטלין לידים.", | |
|
64. Tosefta, Beitzah, 2.12 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 188| 2.12. "של בית רבן גמליאל היו שוחקין את הפלפלין ברחיים שלהן אמר רבי אלעזר בר צדוק פעם אחת היה אבא מיסב לפני רבן גמליאל והביאו לפניו אנגרין [ואפסנרות] ועליהן פלפלין שחוקות ומשך אבא את ידו מהן אמרו לו אל תחוש להן מערב יו\"ט הן שחוקות איזהו קירוד [אלו] קטנים שעושין חבורה קרצוף [אלו הן] גדולים שאין עושין חבורה רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל [קתדרא] אצלו בשבת ואין צריך לומר ביום טוב דלת [הגוררת מחצלת הגוררת וקנקלא הגורר] פותחין ונועלין בהם בשבת ואצ\"ל ביו\"ט. " | |
|
65. Tosefta, Ketuvot, 12.1 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 82| 12.1. "בראשונה כשהיתה כתובתה אצל אביה היתה קלה בעיניו להוציאה התקין שמעון בן שטח שתהא כתובתה אצל בעלה וכותב לה כל נכסים דאית לי אחראין וערבאין לכתובתיך דא. אין עושין כתובת אשה מן המטלטלין מפני תיקון העולם אמר ר' יוסי וכי מה תקון העולם יש בזו אלא לפי שאין לה קצבה.", 12.1. "אמר ר' יוסי ב\"ר יהודה לא נחלקו אדמון וחכמים על מה שפסק לה אביה שהיא יכולה לומר אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור על מה נחלקו על שפסקה היא לעצמה שאדמון אומר יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאבא נותן לי עכשיו שאין אבא נותן לי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור אר\"ג רואה אני את דברי אדמון הפוסק מעות לבתו [קטנה] ופשט את הרגל כופין אותו ליתן שזכין [לקטן ואין חבין לו].", | 12.1. "Originally, when her ketubah was with her father, it was light in [her husband's] eyes to divorce her. Shimon ben Shatah decreed that her ketubah should be with her husband and that he should write for her \"All of my property will be mortgaged or pledged for your ketubah\". They do not make a wife's ketubah from moveable items [i.e. they don't make moveable items the thing that she can collect from it, but rather real estate] because of tikkun ha-olam. Said Rabbi Yose: What tikkun ha-olam is there in this!? It is because they [the moveable items] have no fixed value.", |
|
| 66. Tosefta, Hulin, 3.10 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 188 |
| 67. Palestinian Talmud, Berachot, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan nan nan |
| 68. Palestinian Talmud, Hagigah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
| 69. Palestinian Talmud, Sheqalim, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
| 70. Anon., Sifre Deuteronomy, 306, 351 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 90, 91 |
| 71. Anon., Sifra, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan nan nan |
| 72. Anon., Mekhilta Derabbi Yishmael, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 88, 89 |
| 73. Palestinian Talmud, Peah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
| 74. Palestinian Talmud, Maaser Sheni, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
75. Babylonian Talmud, Hagigah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 190| 10a. באונס כאן ברצון ואיבעית אימא הא והא באונס ול"ק כאן באשת כהן כאן באשת ישראל,(זכריה ח, י) וליוצא ולבא אין שלום אמר רב כיון שיוצא אדם מדבר הלכה לדבר מקרא שוב אין לו שלום,ושמואל אמר זה הפורש מתלמוד למשנה ור' יוחנן אמר אפילו מש"ס לש"ס:, big strongמתני׳ /strong /big היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו,הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלוין בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות הדינין והעבודות הטהרות והטמאות ועריות יש להן על מה שיסמכו והן הן גופי תורה:, big strongגמ׳ /strong /big תניא רבי אליעזר אומר יש להם על מה שיסמכו שנאמר (ויקרא כז, ב) כי יפליא (במדבר ו, ב) כי יפליא שתי פעמים אחת הפלאה לאיסור ואחת הפלאה להיתר,רבי יהושע אומר יש להם על מה שיסמכו שנאמר (תהלים צה, יא) אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחזרתי בי,ר' יצחק אומר יש להם על מה שיסמכו שנאמר (שמות לה, ה) כל נדיב לבו חנניה בן אחי רבי יהושע אומר יש להם על מה שיסמכו שנאמר (תהלים קיט, קו) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך,אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם אמרי להו דידי עדיפא מדידכו שנאמר (במדבר ל, ג) לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו אמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא,דאי מדר' אליעזר דלמא כדרבי יהודה שאמר משום ר' טרפון דתניא רבי יהודה אומר משום רבי טרפון לעולם אין אחד מהם נזיר שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה,אי מדר' יהושע דלמא הכי קאמר באפי נשבעתי ולא הדרנא בי אי מדרבי יצחק דלמא לאפוקי מדשמואל דאמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו והא קמ"ל דאע"ג דלא הוציא בשפתיו,אי מדחנניה בן אחי רבי יהושע דלמא כרב גידל אמר רב דאמר רב גידל אמר רב מנין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך,אלא דשמואל לית ליה פירכא אמר רבא ואיתימא רב נחמן בר יצחק היינו דאמרי אינשי טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צנא דקרי:,הלכות שבת: מיכתב כתיבן לא צריכא לכדר' אבא דאמר רבי אבא החופר גומא בשבת ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה,כמאן כרבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה,אפילו תימא לרבי יהודה התם מתקן הכא מקלקל הוא,מאי כהררין התלויין בשערה | 10a. b with a rape, /b in which case it is not prohibited for the woman to return to her husband. b There, /b it is referring to a woman who had relations b willfully, /b and therefore she is forbidden to her husband. b And if you wish, say /b that b this and that /b are both dealing b with a rape, and /b it is still b not difficult. Here, /b where the transgression cannot be rectified, it is referring b to /b one who raped b the wife of a priest, /b as it is forbidden for a priest to have relations with his wife once she has intercourse with any other man, even unwillingly. b There, /b it is referring b to /b one who raped b the wife of an Israelite, /b in which case there is no prohibition against her returning to her husband.,Since the Gemara mentioned a Torah scholar who abandons the study of Torah, it cites a relevant verse: b “Neither was there any peace to him that went out or came in /b due to the adversary” (Zechariah 8:10). b Rav said: Once a person leaves /b the study b of i halakha /i , /b i.e., Mishna and Gemara, even b for /b the study b of the Torah /b itself, b he will no longer have peace. /b The verses of the Torah are often obscure and it is difficult to learn i halakha /i directly from them without the aid of the interpretations of the Talmud., b And Shmuel said: This /b is referring to b one who leaves /b the study b of Talmud to /b learn b Mishna. /b Whereas the reasoning of the Talmud is relatively clear, the Mishna cites legal rulings without explaining their reasoning. b And Rabbi Yoḥa said: /b The verse applies b even /b to one who leaves the study b of /b one b Talmud for /b the other b Talmud, /b i.e., who leaves off his study of the Jerusalem Talmud to begin the Babylonian Talmud, as he will encounter difficulties with the new style of learning., strong MISHNA: /strong Incidental to the Festival peace-offering, the mishna describes the nature of various areas of Torah study. The i halakhot /i of the b dissolution of vows, /b when one requests from a Sage to dissolve them, b fly in the air and have nothing to support them, /b as these i halakhot /i are not mentioned explicitly in the Torah. There is only a slight allusion to the dissolution of vows in the Torah, which is taught by the Sages as part of the oral tradition., b The i halakhot /i of Shabbat, Festival peace /b -offerings, b and misuse /b of consecrated property b are like mountains suspended by a hair, as they /b have b little /b written about them in b the Torah, and /b yet the details of their b i halakhot /i are numerous. /b The details of b monetary law, /b sacrificial b rites, ritual purity and impurity, and /b the i halakhot /i of b those with whom relations are forbidden /b all b have something to support them, /b i.e., there is ample basis in the Torah for these i halakhot /i , b and these are the essential parts of Torah. /b , strong GEMARA: /strong b It is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Eliezer said: /b The i halakhot /i of the dissolution of vows b have something to support them, as it is stated: “When /b a man shall b clearly utter /b a vow” (Leviticus 27:2), and: b “When /b either man or woman shall b clearly utter /b a vow” (Numbers 6:2), i.e., the words “clearly utter” appear b twice. One clear utterance is for prohibition, /b i.e., when one states his intention to accept the vow, b and one clear utterance is for dissolution, /b when he provides the Sage with a reason why the vow should no longer apply. This is an allusion in the Torah to the annulment of vows., b Rabbi Yehoshua /b likewise b says: /b These i halakhot /i b have something to support them, as it is stated: “Wherefore I swore in My wrath” /b (Psalms 95:11), meaning: b In my wrath I swore, and I retracted. /b This is the basis for the dissolution of vows, in which the one who uttered the vow tells the Sage that he regrets it, as he did so in a moment of anger., b Rabbi Yitzḥak says: /b These i halakhot /i b have something to support them, as it is stated: “Whoever is of a willing heart, /b let him bring it” (Exodus 35:5). This verse indicates that as long as one retains the same desire to fulfill the vow, he must continue to fulfill it, but if he regrets taking the vow he may arrange for it to be dissolved. b Ḥaya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, /b also b says: They have something to support them, as it is stated: “I have sworn, and have fulfilled it, to observe your righteous ordices” /b (Psalms 119:106). This verse indicates that certain oaths need not be fulfilled, i.e., those that have been dissolved., b Rav Yehuda said /b that b Shmuel said: If I had been there, /b sitting with those Sages, I would have b said to them: My /b source b is better than yours, as it is stated: “He shall not nullify his word” /b (Numbers 30:3), from which it may be inferred: b He /b himself b cannot nullify his word; however, others, /b i.e., a Sage, b may nullify /b it b for him /b by dissolving his vow. b Rava said: For all of /b the suggested sources for the dissolution of vows b there is /b a possible b refutation, except for that of Shmuel, for which there is no refutation. /b ,Rava elaborates. b As, if /b it is derived b from /b the statement b of Rabbi Eliezer, perhaps /b the phrase: “Clearly utter” should be understood b in accordance with /b the opinion of b Rabbi Yehuda, who said /b an alternative interpretation b in the name of Rabbi Tarfon. As it is taught /b in a i baraita /i with regard to two people who are arguing whether or not someone who passed before them is a nazirite, each of them declaring that if he is correct he himself will become a nazirite, b Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Tarfon: Actually, neither of them is a nazirite, as naziriteship is effected only by /b means of b a clear utterance /b and neither party is certain they will be a nazirite at the time of their utterance. He derives this i halakha /i from this phrase: “Clearly utter.”,Similarly, b if /b it is derived b from /b the statement b of Rabbi Yehoshua, perhaps this is what /b the verse b is saying: In my wrath I swore and I do not take it back, /b despite the fact that it was stated in a moment of anger. b If /b it is derived b from /b the statement b of Rabbi Yitzḥak, perhaps /b the phrase “a willing heart” comes b to exclude /b the statement b of Shmuel, as Shmuel said: /b If b one decided in his heart /b but did not verbalize a vow, it is insufficient, as b he must verbally express /b it. b And /b therefore b this /b phrase b teaches us that even though he did not verbally express /b the vow he is still obligated to fulfill it.,Finally, b if /b it is derived b from /b the statement b of Rabbi Ḥaya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, perhaps /b the phrase “and fulfilled it” should be explained b in accordance with /b the opinion of b Rav Giddel, /b who said that b Rav said /b a different interpretation of this verse. b As Rav Giddel said /b that b Rav said: From where /b is it derived b that /b although one is already obligated to fulfill all mitzvot b one may take an oath to fulfill a mitzva, /b and this is not considered an oath taken in vain? b As it is stated: “I have sworn, and have fulfilled it, to observe Your righteous ordices” /b (Psalms 119:106).,Rav concludes. b However, /b for b Shmuel’s /b source b there is no refutation. Rava said, /b and b some say /b it was b Rav Naḥman bar Yitzḥak /b who said: b This /b explains the folk saying b that people say: One spicy pepper is better than a basketful of squash, /b as the single pepper has more flavor than all the squash combined.,§ The mishna stated that b the i halakhot /i of Shabbat /b are like mountains suspended by a hair. The Gemara asks: But the i halakhot /i of Shabbat b are written, /b i.e., the prohibition against performing labor is explicit in the Torah. The Gemara answers: b No, /b it is b necessary /b to say this b in accordance with /b the opinion of b Rabbi Abba. As Rabbi Abba said: One who digs a hole on Shabbat only /b because he b needs its dirt /b and not for the hole itself b is exempt from /b liability for that act, as this is not the labor of digging prohibited on Shabbat by Torah law.,The Gemara asks: b In accordance with whose /b opinion did Rabbi Abba issue this ruling? It is b in accordance with /b the opinion of b Rabbi Shimon, who said: /b One who performs on Shabbat b a labor /b that is b not necessary for its own sake, /b i.e., he performs the labor for a purpose other than the direct result of the action, is b exempt from /b liability b for it. /b ,The Gemara offers an alternative possibility. This ruling can be explained b even /b if b you say /b that Rabbi Abba holds b in accordance with /b the opinion of b Rabbi Yehuda, /b that one is liable for a labor that is not necessary for its own sake. b There, /b in other cases, Rabbi Yehuda deems one liable because his purpose is b creative. Here, /b where one is digging the hole for the dirt, the purpose b is destructive, /b as the action damages the ground. Therefore, Rabbi Yehuda concedes that in this case he is exempt.,The Gemara returns to the mishna. b What /b then does the mishna mean by the phrase: b Like mountains suspended by a hair? /b |
|
76. Babylonian Talmud, Temurah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 142| 14b. ולא תיסמי מנחת נסכים ממתני' ולא קשיא כאן בנסכים הבאין עם הזבח כאן בנסכים הבאין בפני עצמן,ואי הוה ליה איגרתא מי אפשר למישלחא והא אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כותבי הלכות כשורף התורה והלמד מהן אינו נוטל שכר,דרש ר' יהודה בר נחמני מתורגמניה דר"ל כתוב אחד אומר (שמות לד, כז) כתוב לך את הדברים האלה וכתוב אחד אומר (שמות לד, כז) כי על פי הדברים האלה לומר לך דברים שעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב ושבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה,ותנא דבי רבי ישמעאל כתוב לך את הדברים האלה אלה אתה כותב אבל אין אתה כותב הלכות,אמרי דלמא מילתא חדתא שאני דהא רבי יוחנן ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא ודרשי הכי (תהלים קיט, קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך אמרי מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל,אמר רב פפא השתא דאמרת נסכים הבאין בפני עצמן קריבין אפי' בלילה נזדמנו נסכים בלילה מקדישין בלילה ומקריבין,אמר ליה רב יוסף בריה דרב שמעיה לרב פפא תניא דמסייע לך זה הכלל כל הקרב ביום אינו קדוש אלא ביום וכל הקרב בלילה קדוש (בין ביום בין) בלילה,אמר רב אדא בר אהבה ועלות השחר פוסלת בהן כאברין,כי אתא רב דימי א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק (במדבר כט, לט) אלה תעשו לה' במועדיכם אלו חובות הבאות חובה ברגל,לבד מנדריכם ונדבותיכם לימד על נדרים ונדבות שקרבין בחולו של מועד,ולעולותיכם במה הכתוב מדבר אי בעולת נדר הרי כבר אמור נדריכם ואי בעולת נדבה הרי כבר אמור ונדבותיכם הא אינו מדבר אלא בעולת יולדת ועולת מצורע,ולמנחותיכם במה הכתוב מדבר אי במנחת נדר הרי כבר אמור אי במנחת נדבה הרי כבר אמור הא אינו מדבר אלא במנחת סוטה ובמנחת קנאות,ולנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים מה שלמים ביום אף נסכים ביום ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר,א"ל אביי ולימא מר שלמי פסח דאי שלמי נזיר נידר ונידב הוא,דהתניא זה הכלל כל שהוא נידב ונידר קרב בבמת יחיד ושאינו נידב ונידר אינו קרב בבמת יחיד,ותנן המנחות והנזירות קריבין בבמת יחיד דברי ר"מ סמי מכאן נזירות,מי איכא למ"ד דנזיר לאו נידר ונידב הוא והכתיב (שמואל ב טו, ז) מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון כי נדר נדר עבדך וגו' מאי לאו אקרבן,לא אעיקר נדרו אמר עיקר נדרו בחברון הוה והלא בגשור הוה,אמר רב אחא ואיתימא רבה בר רב חנן לא הלך אבשלום אלא להביא כבשים מחברון ה"נ מסתברא דאי תימא לאקרובי הוא דאזיל שביק ירושלים ואזיל ומקריב בחברון,ואלא מאי להביא כבשים מחברון האי אשר נדרתי לה' בחברון מחברון מיבעי ליה,אלא לעולם לאקרובי ודקא קשיא לך אמאי שבק ירושלים ומקריב בחברון תיקשי לך גבעון דמקום קדוש הוא אלא כיון שהותרו הבמות כל היכא דבעי מקריב,ארבעים שנה למאן תניא רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע מקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך דתניא אותה שנה ששאלו להם מלך אותה שנה עשירית של שמואל היתה | 14b. b and /b in light of this ruling b he will not delete /b the phrase: b The meal offering /b that accompanies b the libations, from the i baraita /i . And /b instead, the apparent contradiction between the i baraitot /i can be explained as follows: It is b not difficult; here, /b the i baraita /i that states that meal offerings accompanying libations are sacrificed only in the day is referring b to libations that come with /b an animal b offering, /b whereas b there, /b the i baraita /i that permits sacrificing a meal offering that accompanies the libations at night is referring b to libations that come /b to be sacrificed b by themselves, /b i.e., which do not accompany the sacrifice of an offering.,The Gemara raises a difficulty with regard to Rav Dimi’s suggestion to write this opinion in a letter. b And /b even b if he had /b someone to write b a letter /b for him, b would /b it have been b possible to send it? But didn’t Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, say /b that b Rabbi Yoḥa said: /b Those b who write i halakhot /i are /b considered b like /b those who b burn the Torah, and one who learns from /b written i halakhot /i b does not receive /b the b reward /b of studying Torah. Evidently, it is prohibited to send i halakhot /i in letters.,Before resolving the difficulty, the Gemara further discusses the prohibition of writing down the Torah: b Rabbi Yehuda bar Naḥmani, the disseminator for Reish Lakish, expounded /b as follows: b One verse says: “Write you these words,” and one verse says, /b i.e., it states later in that same verse: b “For by the mouth of these words” /b (Exodus 34:27). These phrases serve b to say to you: Words that were /b taught b orally you may not recite in writing, and /b words b that are written you may not recite orally, /b i.e., by heart., b And /b furthermore, b the school of Rabbi Yishmael taught: /b The word “these” in the command b “write you these words” /b serves to emphasize that b these /b words, i.e., those recorded in the Written Law, b you may write, but you may not write i halakhot /i , /b i.e., the i mishnayot /i and the rest of the Oral Law., b They said /b in response to the question of how Rav Dimi could propose writing down the i halakha /i in a letter: b Perhaps /b with regard to b a new matter /b it b is different, /b i.e., it might be permitted to write down new material so that it not be forgotten. One proof for this suggestion is b that Rabbi Yoḥa and Reish Lakish /b would b read from a scroll of i aggada /i , /b containing the words of the Sages, b on Shabbat. And /b they did so because b they taught as follows: /b Since one cannot remember the Oral Law without writing it down, it is permitted to violate the i halakha /i , as derived from the verse: b “It is time to work for the Lord; they have made void your Torah” /b (Psalms 119:126). b They said it is better to uproot /b a single i halakha /i of the b Torah, /b i.e., the prohibition of writing down the Oral Torah, b and /b thereby ensure b that the Torah is not forgotten from the Jewish people /b entirely.,§ With regard to Rav Dimi’s differentiation between libations that come with an animal offering and libations that are sacrificed by themselves, b Rav Pappa said: Now that you have said /b that b libations that come by themselves are sacrificed even at night, /b if one b happened /b to have b libations /b of this kind b at night, /b they may be b consecrated /b by placing them in a service vessel b at night and /b they may be b sacrificed /b at night., b Rav Yosef, son of Rav Shemaya, said to Rav Pappa: /b A i baraita /i b is taught that supports your /b opinion. b This is the principle: Any /b offering b that is sacrificed in the day is consecrated /b by being placed in a service vessel b only in the day; but any /b offering b that is sacrificed at night is consecrated both in the day and at night. /b ,With regard to the topic of libations sacrificed by themselves, b Rav Adda bar Ahava says: And dawn disqualifies them, like /b the i halakha /i of b limbs /b of offerings that have had their blood sprinkled during the day. Such limbs are left to burn on the altar all night long, but at dawn they are disqualified and may no longer be placed on the altar.,§ The Gemara returns to discuss the verse: “These you shall offer to the Lord in your appointed seasons, beside your vows, and your voluntary offerings, and your burnt offerings, and your meal offerings, and your libations, and your peace offerings” (Numbers 29:39). b When Rav Dimi came /b from Eretz Yisrael to Babylonia, b he said /b that b Rabbi Yoḥa said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: “These you shall offer to the Lord in your appointed seasons,” /b i.e., b these /b are the b obligatory /b offerings b that come /b to be sacrificed as b obligatory /b offerings b on the pilgrimage Festival, /b e.g., the burnt offerings of appearance, the Festival offerings, and the additional offerings.,The verse continues: b “Beside your vows and your voluntary offerings.” /b This b teaches with regard to vows and voluntary offerings that they are sacrificed on the intermediate days of a Festival. /b ,The verse further states: b “And your burnt offerings.” /b The Gemara inquires: b With regard to what /b case b is the verse speaking? If /b it is referring b to a vow burnt offering, /b the verse b already said: “Your vows.” And if /b it is referring b to a voluntary burnt offering, /b the verse b already said: “Your voluntary offerings.” Consequently, it is speaking of nothing other than a burnt offering of a woman who gave birth, /b i.e., the lamb that she sacrifices on the forty-first day after giving birth to a son or the eighty-first day after giving birth to a daughter, b and a burnt offering of a leper, /b which is the lamb that is sacrificed after a leper is purified. The verse teaches that these obligatory offerings may be sacrificed on the intermediate days of a Festival.,The verse continues: b “And your meal offerings.” /b The Gemara again asks: b With regard to what /b case b is the verse speaking? If /b it is referring b to a meal offering /b brought in fulfillment of b a vow, /b the verse b already said: /b “Your vows.” b If /b it is referring b to a voluntary meal offering, /b the verse b already said: /b “Your voluntary offerings.” b Consequently, it is speaking of nothing other than /b the b meal offering of a i sota /i , and that /b is the b meal offering of jealousy. /b ,The verse further states: b “And your libations and your peace offerings.” /b The Torah here b juxtaposes libations to peace offerings: Just as peace offerings /b are sacrificed only b during the day, /b not at night, b so too, libations /b are sacrificed only b during the day, /b not at night. Finally, the verse states: b “And your peace offerings.” /b This serves b to include the peace offering of a nazirite, /b which he brings at the completion of his term of naziriteship. This offering may also be sacrificed on the intermediate days of a Festival.,With regard to the last i halakha /i , b Abaye said to /b Rav Dimi, when he cited this statement in the name of Rabbi Yoḥa: b But let the Master say /b that the phrase “and your peace offerings” serves to include the b peace offering /b that is brought together with b a Paschal offering. /b This offering is sacrificed on the fourteenth of Nisan by a large group of people when they will not receive enough meat from their Paschal offering to feed them all. The suggested derivation from the verse is that if a peace offering separated for this purpose was not sacrificed on the fourteenth of Nisan, it may be brought during the intermediate days of the Festival. Abaye further adds: It is more reasonable to include this peace offering, b as, if /b the verse is referring to b the peace offering of a nazirite, it is /b already included by the verse in the categories of offerings that are b vowed or contributed /b voluntarily.,Abaye elaborates: b As isn’t it taught /b in a i baraita /i : b This is the principle: Any /b offering b that is vowed or contributed /b voluntarily, e.g., a burnt offering or a peace offering, b is sacrificed on a private altar. And /b any offering b that is not vowed or contributed /b voluntarily b may not be sacrificed on a private altar. /b , b And we learned /b in another i baraita /i : b The meal offerings and the /b offerings of b a nazirite are sacrificed on a private altar; this is the statement of Rabbi Meir. /b It is clear from these i baraitot /i that the peace offering of a nazirite belongs in the category of offerings that are vowed or contributed voluntarily. If so, there is no need for it to be included separately by the verse. Rav Dimi replied to Abaye: b Delete /b the phrase: offering of b a nazirite from here, /b i.e., from the i baraita /i that considers it an offering that is vowed or contributed voluntarily. Only the nazirite vow itself is classified as voluntary; once the vow has been uttered, the ensuing offerings are obligatory.,The Gemara asks: b Is there one who said that /b the offering of b a nazirite is not vowed or contributed /b voluntarily? b But isn’t it written: “And it came to pass at the end of forty years, that Absalom said to the king: Please let me go and pay my vow, which I have vowed to the Lord, in Hebron. For your servant vowed a vow /b while I dwelled at Geshur in Aram, saying: If the Lord shall indeed bring me back to Jerusalem, then I will serve the Lord” (II Samuel 15:7–8). The Gemara explains the difficulty: b What, is it not /b the case that Absalom asked his father for permission for him to go to Hebron b to /b sacrifice b an offering /b on a private altar?,The Gemara answers: b No, /b Absalom did not go to Hebron to sacrifice his nazirite offerings. Rather, Absalom actually b said that /b he undertook b the principal vow /b to be a nazirite when he was in Hebron. The Gemara asks: b Was his principal vow /b to be a nazirite in fact uttered b in Hebron? But wasn’t /b the vow made when Absalom was b in Geshur? /b After all, the verse states explicitly: “For your servant vowed a vow while I dwelled at Geshur.”, b Rav Aḥa said, and some say /b that it was b Rabba bar Rav Ḥa /b who said: The verse means that b Absalom went to Hebron only /b in order b to bring sheep /b specifically from there. The Gemara adds that b this also stands to reason, as, if you say that /b Absalom b went /b to Hebron b to sacrifice /b his offering, would he have b abandoned Jerusalem and gone to sacrifice in Hebron? /b ,The Gemara rejects Rabba bar Rav Ḥa’s answer: b But rather, what /b is our explanation of the verse? That Absalom went b to bring sheep from Hebron? /b If so, b this /b verse that states: “Please let me go and pay my vow, b which I have vowed to the Lord, in Hebron” /b (II Samuel 15:7), b should /b instead b have /b stated: Which I have vowed to the Lord b from Hebron. /b , b Rather, /b the Gemara explains that b actually /b Absalom did go to Hebron b to sacrifice /b his peace offering as a nazirite. b And that /b which is b difficult for you, /b i.e., b why /b Absalom b abandoned Jerusalem and sacrificed /b his offering b in Hebron, /b should not pose a difficulty for you; rather, it is the question of why Absalom did not sacrifice his offering in b Gibeon /b that b should pose a difficulty for you, as /b at that time the Tabernacle and the communal altar were in Gibeon, and b it was a sanctified place. /b Why, then, did Absalom go to Hebron rather than Gibeon? b Rather, since the /b private b altars were permitted, /b he was permitted to b sacrifice wherever he wished, /b and he chose to go to Hebron. There was no reason for him to choose to go to Gibeon rather than any private altar.,The verse states that Absalom submitted his request to his father “at the end of forty years.” The Gemara asks: b Forty years, according to whose /b counting, i.e., forty years from when? It b is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Nehorai says in the name of Rabbi Yehoshua: /b The verse is referring b to the end of forty years /b from b when /b the Jewish people b requested for themselves a king, /b in the days of Samuel (see I Samuel, chapter 8). b As it is taught /b in a i baraita /i : With regard to b that year when they requested for themselves a king, that year was the tenth /b year of the leadership b of Samuel. /b |
|
77. Babylonian Talmud, Yoma, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 97| 28b. big strongגמ׳ /strong /big תניא ר' ישמעאל אומר ברק ברקאי ר"ע אומר עלה ברקאי נחומא בן אפקשיון אומר אף ברקאי בחברון מתיא בן שמואל (אומר) הממונה על הפייסות אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון רבי יהודה בן בתירא אומר האיר פני כל המזרח עד בחברון ויצאו כל העם איש איש למלאכתו,אי הכי נגה ליה טובא לשכור פועלים קאמרינן,אמר רב ספרא צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי,אמר רב יוסף אנן מאברהם ניקום וניגמר אמר רבא תנא גמר מאברהם ואנן לא גמרינן מיניה דתניא (ויקרא יב, ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין למצות שנאמר (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר ויחבוש וגו',אלא אמר רבא רב יוסף הא קא קשיא ליה דתנן חל ערבי פסחים להיות בע"ש נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה ונשחטיה מכי משחרי כותלי,מאי קושיא ודילמא כותלי דבית המקדש בשש ומחצה משחרי משום דלא מכווני טובא א"נ שאני אברהם דאיצטגנינות גדולה היתה בלבו א"נ משום דזקן ויושב בישיבה הוה דא"ר חמא בר' חנינא מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם,היו במצרים ישיבה עמהם שנאמר (שמות ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל היו במדבר ישיבה עמהם שנאמר (במדבר יא, טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר (בראשית כד, א) ואברהם זקן בא בימים יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר (בראשית כז, א) ויהי כי זקן יצחק יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר (בראשית מח, י) ועיני ישראל כבדו מזוקן,אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה שנאמר (בראשית כד, ב) ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו אר"א שמושל בתורת רבו (בראשית טו, ב) הוא דמשק אליעזר א"ר אלעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים,אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה שנאמר (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' א"ל רב שימי בר חייא לרב ואימא שבע מצות הא איכא נמי מילה ואימא שבע מצות ומילה א"ל א"כ מצותי ותורותי למה לי,אמר (רב) ואיתימא רב אשי קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין שנאמר תורותי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה,מתיא בן שמואל אמר וכו' והוא אומר הן מאן אמר הן אילימא הך דקאי אאיגרא הוא חלים והוא מפשר אלא הך דקאי אארעא מנא ידע,איבעית אימא הך דקאי אארעא ואיבעית אימא הך דקאי אאיגרא איבעית אימא הך דקאי אאיגרא אמר איהו האיר פני כל המזרח וא"ל הך דקאי אארעא עד שבחברון וא"ל איהו הן,ואיבעית אימא הך דקאי אארעא אמר איהו האיר פני כל המזרח וא"ל עד שבחברון וא"ל הן,ולמה הוצרכו לכך וכו' ומי מיחליף והתניא רבי אומר אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן תנא דבי רבי ישמעאל יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן אמר רב פפא שמע מינה יומא דעיבא כוליה שמשא,למאי נפקא מינה לשטוחי עורות אי נמי לכדדרש רבא אשה לא תלוש לא בחמה ולא בחמי חמה,אמר רב נחמן זוהמא דשימשא קשי משימשא וסימניך דנא דחלא שברירי דשימשא קשו משימשא וסימניך דילפא | 28b. strong GEMARA: /strong b It was taught /b in a i baraita /i that the Sages disputed the precise expression that was employed in the Temple. b Rabbi Yishmael says /b that the formula is: b The light flashed; Rabbi Akiva says: The light has risen, /b which is brighter than a mere flash. b Naḥuma ben Apakshiyon says: /b There is b even light in Hebron. Matya ben Shmuel says /b that b the appointed /b priest in charge of b the lotteries says: The entire eastern sky is illuminated /b all the way b to Hebron. Rabbi Yehuda ben Beteira says /b that this is what the appointed priest said: b The entire eastern sky is illuminated /b all the way b to Hebron and the entire nation has gone out, each and every person to /b engage in b his labor. /b ,The Gemara questions Rabbi Yehuda ben Beteira’s version of the formula: b If /b it is b so /b that the people have gone to work, it has b grown considerably lighter. /b People go to work after it is light. Apparently, Rabbi Yehuda ben Beteira is referring to a time after sunrise, not a time adjacent to dawn. The Gemara answers: It is that people have gone out b to hire workers /b that b we are saying. /b Owners of fields rose early, adjacent to dawn, to hire workers so that they could begin working when it is light.,§ b Rav Safra said: /b The time for the afternoon b prayer of Abraham /b begins b from when the walls /b begin to b blacken /b from shade. When the sun begins to descend from the middle of the sky, producing shadows on the walls, that marks the beginning of the setting of the sun and then the afternoon prayer may be recited., b Rav Yosef said: /b And will b we arise and derive /b a i halakha /i b from Abraham? /b Didn’t Abraham live before the Torah was given to the Jewish people, and therefore i halakhot /i cannot be derived from his conduct? b Rava said: /b The b i tanna /i derived /b a i halakha /i b from Abraham’s /b conduct, b and we do not derive /b a i halakha /i b from his /b conduct? b As it was taught /b in a i baraita /i with regard to the verse: b “And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” /b (Leviticus 12:3), this verse b teaches that the entire day is suitable for /b performance of the mitzva of b circumcision. However, the vigilant are early /b in their performance of b mitzvot /b and circumcise in the morning, b as it is stated /b with regard to the binding of Isaac: b “And Abraham arose early in the morning and saddled /b his donkey” (Genesis 22:3). He awakened early to fulfill the mitzva without delay. Apparently, i halakha /i is derived from the conduct of Abraham., b Rather, Rava said: /b With regard to b Rav Yosef, /b it was not the matter of deriving i halakha /i from the conduct of Abraham that is difficult. Rather, b this is difficult for him, as we learned /b in a mishna: When b Passover eves occur on Shabbat eves, /b the daily afternoon offering is slaughtered b at six and a half hours /b of the day b and sacrificed /b on the altar b at seven and a half hours. /b The afternoon offering was slaughtered as early as possible to enable all the Paschal lambs, which were slaughtered after the daily afternoon offering was sacrificed, to be slaughtered and roasted before sunset, so that no labor would be performed on Shabbat. Now, if indeed this i halakha /i is derived from the conduct of Abraham, b let us slaughter /b the offering even earlier, b from when the walls /b begin to b blacken, /b just after the end of the sixth hour of the day. Apparently, i halakha /i is not derived from the conduct of Abraham.,The Gemara rejects this: b What is the difficulty? /b br b Perhaps the walls of the Temple /b begin to b blacken /b only b at six and a half /b hours of the day b because they are not perfectly aligned. /b The Temple walls were broad at the bottom and gradually narrowed as they reached the top; therefore, the upper part of the wall did not cast a shadow on the wall opposite it until six and a half hours of the day. br b Or, alternatively, /b it is b different /b with regard to b Abraham /b because b there was great /b knowledge of b astronomy [ i itztagninut /i ] in his heart. /b He was able to precisely calculate the movements of the heavenly bodies and was therefore able to discern immediately after noon that the sun had begun its descent. Others require a half hour to be certain that the descent of the sun has begun. br b Or, alternatively /b Abraham was different b because he was an Elder and sat /b and studied Torah b in a yeshiva, /b where the Divine Presence rests. There he developed the expertise to determine the precise hour. b As Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: From the days of our ancestors, yeshiva never left them. /b Our ancestors were leaders of their generations, who taught Torah to students who came to them.,When b they were in Egypt /b there was b a yeshiva with them, as it is stated: “Go and gather the Elders of Israel” /b (Exodus 3:16), indicating that there were Sages among them who studied Torah. And similarly, when b they were in the desert, /b there was b a yeshiva with them, as it is stated: “Gather for me seventy men from the Elders of Israel” /b (Numbers 11:16). b Abraham our Patriarch /b was himself b an Elder and would sit in yeshiva, as it is stated: “And Abraham was old, advanced in years” /b (Genesis 24:1). From the apparent redundancy of the terms old and advanced in years, it is derived that old means that he was a wise Elder and prominent in Torah, and advanced in years means that he was elderly. Similarly, b Isaac our Patriarch was an Elder and sat in yeshiva, as it is stated: “And it came to pass when Isaac was old /b and his eyes were dim” (Genesis 27:1). Similarly, b Jacob our Patriarch was an Elder and sat in yeshiva, as it is stated: “And Israel’s eyes were heavy with age” /b (Genesis 48:10)., b Eliezer, servant of Abraham, was an Elder and sat in yeshiva, as it is stated: “And Abraham said to his servant, the elder of his household, who ruled over all he had” /b (Genesis 24:2). b Rabbi Elazar said: /b The verse means that b he had mastery over the Torah of his master, /b having gained proficiency in all of the Torah of Abraham. That is the meaning of the verse: b “He is Damascus [ i Dammesek /i ] Eliezer” /b (Genesis 15:2). b Rabbi Elazar said: /b The word i Dammesek /i is a contraction of he b who draws [ i doleh /i ] and gives drink [ i mashke /i ] to others from his master’s Torah. /b ,Apropos the previous statement, the Gemara cites that b Rav said: Abraham our Patriarch fulfilled the entire Torah /b before it was given, b as it is stated: “Because [ i ekev /i ] Abraham hearkened to My voice and kept /b My charge, My mitzvot, My statutes and My Torahs” (Genesis 26:5). b Rav Shimi bar Ḥiyya said to Rav: And say /b that the verse means that he fulfilled only the b seven /b Noahide b mitzvot /b and not the entire Torah. The Gemara asks: b But isn’t there also circumcision /b that Abraham clearly observed, which is not one of the Noahide laws? Apparently, Abraham fulfilled more than just those seven. The Gemara asks: b And say /b that he fulfilled only b the seven mitzvot and circumcision. /b Rav b said to him: If so, why do I /b need the continuation of the verse, that Abraham kept: b My mitzvot and My Torah? /b That is a clear indication that he fulfilled mitzvot beyond the seven Noahide mitzvot, and apparently fulfilled the entire Torah., b Rav said, and some say Rav Ashi /b said: b Abraham our Patriarch fulfilled /b the entire Torah, b even /b the mitzva of b the joining of cooked foods, /b a rabbinic ordice instituted later, b as it is stated: My Torahs. /b Since the term is in the plural, it indicates that Abraham kept two Torahs; b one, the Written Torah, and one, the Oral Torah. /b In the course of fulfilling the Oral Torah, he fulfilled all the details and parameters included therein.,§ It was taught in the mishna that b Matya ben Shmuel says /b that the appointed priest asks: b Is the entire eastern sky illuminated even to Hebron? And he says: Yes. /b The Gemara asks: b Who said yes? If we say /b it is b that /b person b who is standing on the roof, /b does b he dream and /b also b interpret /b his dream? Is it reasonable that the one asking the question answers it? b Rather, /b say that it was b that /b person b who is standing on the ground /b who said yes. b From where does he know /b that the sky is illuminated such that he is able to answer yes?,The Gemara suggests two possible solutions: b If you wish, say /b it was b that /b person b who is standing on the ground /b who answered yes, b and if you wish, say /b it was b that /b person b who is standing on the roof /b who answered. b If you wish, say that /b the person b who is standing on the roof said: The entire eastern sky is illuminated. And that /b person b who is standing on the ground said to him: /b Has it illuminated b even to Hebron? And he /b who is standing on the roof b said to him: Yes. /b , b And if you wish, say /b instead b that /b the person b who is standing on the ground said: Is the entire eastern sky illuminated? And he /b who is standing on the roof b said to him: /b Do you mean that it is illuminated even b to Hebron? And he /b who is standing on the ground b said to him: Yes, /b that is what I mean.,§ The mishna asks: b And why did they need to /b ascertain b this? /b The mishna answered that there was an incident where they confused the light of the moon with the light of the rising sun and slaughtered the daily morning offering too early. The Gemara asks: b And are /b sunlight and moonlight b mistaken /b for one another? b Wasn’t it taught /b in a i baraita /i that b Rabbi /b Yehuda HaNasi b says: A column of /b the light of the b moon is not similar to a column of /b the light of the b sun; a column of /b the light of the b moon rises like a staff /b in one column while b a column of /b the light of the b sun diffuses to here and to there? /b The Gemara answers that b the school of Rabbi Yishmael taught: /b It b was a cloudy day, and /b then even the moonlight b diffuses to here and to there, /b which caused them to err and believe that it was the rising sun. b Rav Pappa said: Learn from this /b statement of Rabbi Yishmael that b a cloudy day is /b similar to b a completely sunny /b day because the sunlight is further diffused by the clouds.,The Gemara asks: b What are the /b practical b ramifications /b of the statement that a cloudy day is similar to a completely sunny day? The Gemara explains: The ramifications are with regard b to spreading hides /b to dry them. On a cloudy day, wherever the hides are placed they will be exposed to sunlight. b Alternatively, /b the ramifications are according b to /b that b which Rava taught /b with regard to i matza /i : b A woman /b may b neither knead /b dough for i matza /i for Passover b in /b the light of b the sun nor /b may she prepare the dough b with hot water /b heated b in the sun. /b On a cloudy day, one may not knead the dough anywhere outside since the light of the sun is diffused everywhere.,Apropos a cloudy day, the Gemara cites that b Rav Naḥman said: The hazy /b light b of the sun /b through the clouds b is more damaging than the /b light of the b sun /b itself. b And your mnemonic /b is b the /b cover of b a jar of vinegar: /b As long as the jar is tightly closed, the odor of the vinegar does not spread and it intensifies. Even the slightest opening in the lid releases an odor more powerful than the odor generated by vinegar that was not sealed in a jar. The same is true with regard to the rays of the sun. With regard to sunlight that is obscured behind clouds, when it escapes through breaks in the clouds it is more powerful than direct sunlight. b Dazzling sunlight, /b which shines through cracks in the clouds, b is more harmful /b to the eyes b than /b direct b sunlight. And your mnemonic is a drip; /b water that drips on a person is more bothersome than water in which one completely immerses his body. |
|
| 78. Anon., Avot Derabbi Nathan A, 12 (6th cent. CE - 8th cent. CE) Tagged with subjects: •halakhah, as modality of tradition Found in books: Jaffee (2001), Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE, 70 |
