1. Hebrew Bible, Genesis, 2.7, 6.5, 8.21 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •good inclination Found in books: Garcia, On Human Nature in Early Judaism: Creation, Composition, and Condition (2021) 43, 217| 2.7. וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה׃ 6.5. וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל־הַיּוֹם׃ 8.21. וַיָּרַח יְהוָה אֶת־רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־לִבּוֹ לֹא־אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת־הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא־אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת־כָּל־חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי׃ | 2.7. Then the LORD God formed man of the dust of the ground, and breathed into his nostrils the breath of life; and man became a living soul. 6.5. And the LORD saw that the wickedness of man was great in the earth, and that every imagination of the thoughts of his heart was only evil continually. 8.21. And the LORD smelled the sweet savour; and the LORD said in His heart: ‘I will not again curse the ground any more for man’s sake; for the imagination of man’s heart is evil from his youth; neither will I again smite any more every thing living, as I have done. |
|
2. Septuagint, Ecclesiasticus (Siracides), 14.18, 15.11, 16.17, 16.18, 16.19, 16.20, 16.21, 16.22, 16.24-18.14, 17.29, 17.30, 17.31, 17.32 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Garcia, On Human Nature in Early Judaism: Creation, Composition, and Condition (2021) 43 | 16.19. The mountains also and the foundations of the earth shake with trembling when he looks upon them. |
|
| 3. Anon., Psalms of Solomon, 9 (2nd cent. BCE - 1st cent. BCE) Tagged with subjects: •good inclination Found in books: Garcia, On Human Nature in Early Judaism: Creation, Composition, and Condition (2021) 43 |
4. Tosefta, Berachot, 6.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •inclination (evil, good) Found in books: Nikolsky and Ilan, Rabbinic Traditions Between Palestine and Babylonia (2014) 309| 6.7. ראה בני אדם נאין ואילנות נאין אומר ברוך שברא בריות נאות. | |
|
5. Anon., Genesis Rabba, 14.4, 33.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •good inclination •inclination (evil, good) Found in books: Garcia, On Human Nature in Early Judaism: Creation, Composition, and Condition (2021) 43; Nikolsky and Ilan, Rabbinic Traditions Between Palestine and Babylonia (2014) 309| 14.4. וַיִּיצֶר, שְׁנֵי יְצָרִים, יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע. שֶׁאִלּוּ הָיָה לִבְהֵמָה ב' יְצָרִים, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה רוֹאָה סַכִּין בְּיַד אָדָם לְשָׁחֲטָהּ הָיְתָה מְפַחֶדֶת וּמֵתָה, וַהֲרֵי אָדָם יֵשׁ לוֹ ב' יְצָרִים, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידָא <>(זכריה יב, א)<>: וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ, מְלַמֵּד שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם צְרוּרָה בְּקִרְבּוֹ, אִלְּמָלֵא כֵּן כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה הַצָּרָה בָּאָה עָלָיו הָיָה שׁוֹמְטָהּ וּמַשְׁלִיכָהּ. 14.4. וַיִּיצֶר, שְׁנֵי יְצָרִים, יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע. שֶׁאִלּוּ הָיָה לִבְהֵמָה ב' יְצָרִים, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה רוֹאָה סַכִּין בְּיַד אָדָם לְשָׁחֲטָהּ הָיְתָה מְפַחֶדֶת וּמֵתָה, וַהֲרֵי אָדָם יֵשׁ לוֹ ב' יְצָרִים, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידָא (זכריה יב, א): וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ, מְלַמֵּד שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם צְרוּרָה בְּקִרְבּוֹ, אִלְּמָלֵא כֵּן כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה הַצָּרָה בָּאָה עָלָיו הָיָה שׁוֹמְטָהּ וּמַשְׁלִיכָהּ. 33.1. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וגו' <>(בראשית ח, א)<>, וּכְתִיב <>(תהלים לו, ז)<>: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מֵהַרְרֵי אֵל אַתְּ עוֹשֶׂה עִמָּהֶם צְדָקָה עַד כְּהַרְרֵי אֵל, אֲבָל רְשָׁעִים שֶׁלֹא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מֵהַרְרֵי אֵל, אַתְּ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם עַד תְּהוֹם רַבָּה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵלּוּ וָאֵלּוּ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם עַד תְּהוֹם רַבָּה, מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים וְגוֹבֶה מֵהֶם מִעוּט מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ לָהֶם שַׁלְוָה, וְלִתֵּן לָהֶם שָׂכָר טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא, מַשְׁפִּיעַ שַׁלְוָה לָרְשָׁעִים וְנוֹתֵן לָהֶם שְׂכַר מִצְווֹת קַלּוֹת שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְהִפָּרַע מֵהֶן לֶעָתִיד לָבוֹא. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשַׁל אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן וְאֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן, אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר <>(יחזקאל לד, יד)<>: בְּמִרְעֶה טוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם, וְאֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן <>(יחזקאל לא, טו)<>: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אָמַר הוֹבַלְתִּי כְּתִיב. אֵין עוֹשִׂין כִּסּוּי לַגִּיגִית לֹא שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא שֶׁל זָהָב וְלֹא שֶׁל נְחשֶׁת אֶלָּא חֶרֶס לְאוֹתָם שֶׁהֵם מִמִּינָהּ, כָּךְ רְשָׁעִים חשֶׁךְ, גֵּיהִנֹּם חשֶׁךְ, תְּהוֹם חשֶׁךְ, הוֹבַלְתִּי רְשָׁעִים לַגֵּיהִנֹּם, וְכִסֵּתִי עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּהוֹם, חשֶׁךְ יְכַסֶּה חשֶׁךְ. רַבִּי יוֹנָתָן בְּשֵׁם רַבִּי יֹאשִׁיָה מְסָרֵס קְרָא צִדְקָתְךָ עַד מִשְׁפָּטֶיךָ, כְּהַרְרֵי אֵל עַד תְּהוֹם רַבָּה, מָה הָרִים הַלָּלוּ אֵין לָהֶם סוֹף, אַף הַצַּדִּיקִים אֵין לָהֶם סוֹף לְמַתַּן שְׂכָרָן. מָה הָרִים הַלָּלוּ נִכְבָּשִׁים לַתְּהוֹם שֶׁלֹא יַעֲלֶה וְיַצִּיף אֶת הָעוֹלָם, כָּךְ הֵם הַצַּדִּיקִים נִכְבָּשִׁים עַל הַפֻּרְעָנוּת שֶׁלֹא יֵצְאוּ וְיִשְׂרְפוּ אֶת הָעוֹלָם. וּמָה הָרִים הַלָּלוּ נִזְרָעִים וְעוֹשִׂים פֵּרוֹת, כָּךְ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים עוֹשִׂים פֵּרוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב <>(ישעיה ג, י)<>: אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב וגו'. וּמַה תְּהוֹם זֶה אֵין לוֹ חֵקֶר, כָּךְ אֵין לְפֻרְעָנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים חֵקֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב <>(ישעיה ג, יא)<>: אוֹי לְרָשָׁע רָע, וּמַה הַתְּהוֹם הַזֶּה לֹא נִזְרָע וְלֹא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כָּךְ אֵין מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים עוֹשִׂין פֵּרוֹת, שֶׁאִלּוּ הָיוּ עוֹשִׂין פֵּרוֹת הָיוּ מַחֲרִיבִין אֶת הָעוֹלָם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סְלֵיק לְרוֹמִי חָמָא תַּמָּן עַמּוּדִים מְכוּסִים בְּטַפִּיסִין, בַּצִּנָּה שֶׁלֹא יִקָּרְשׁוּ, וּבַשָּׁרָב שֶׁלֹא יִתְבַּקָּעוּ, וְכִי הֲוָה מְהַלֵּךְ בְּשׁוּקָא חָמָא חַד מִסְכֵּן מְכָרֵיךְ בְּחָדָא מַחְצְלָא, וְאִית דְּאָמְרִין פַּלְגָא מִרְדַּעַת דַּחֲמָרָא. עַל אוֹתָן הָעַמּוּדִים קָרָא צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, הָן דִּיהַבְתְּ אַשְׁפַּע, עַל אוֹתוֹ הֶעָנִי קָרָא מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, הָן דִּמְחֵית גָּיַית. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן אֲזַל לְגַבֵּי מַלְכָּא קַצְיָא לַאֲחוֹרֵי הָרֵי חשֶׁךְ, וּשְׁלַח לֵיהּ, נְפַק לֵיהּ וְהוּא טָעֵין גִּדּוּמֵי דִּדְהַב בְּגוֹ דִּסְקוּס דִּדְהַב, אֲמַר לֵיהּ לְמָמוֹנָךְ אֲנָא צְרִיךְ. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא הָיָה לְךָ מַה מֵּיכוֹל בְּאַרְעָךְ דַּאֲתֵית לָךְ לְהָדֵין, אֲמַר לֵיהּ לָא אָתֵית אֶלָּא בָּעְיָא לְמֵידַע הֵיךְ אַתּוּן דָּיְנִין, יְתִיב גַּבֵּיהּ, יוֹמָא חָדָא אָתָא חַד בַּר נָשׁ קֳבֵל עַל חַבְרֵיהּ, אֲמַר הָדֵין גַּבְרָא זַבַּן לִי חָדָא קִלְקַלְתָּא וְאַשְׁכָּחִית בְּגַוָּהּ סִימְתָא, הַהוּא דְּזָבִין אֲמַר קִלְקַלְתָּא זַבְּנִית סִימְתָא לָא זַבְּנִית, וְהַהוּא דְּזַבַּן אֲמַר קִלְקַלְתָּא וּמַה דִּבְגַּוָּהּ זַבֵּנִית. אֲמַר לְחַד מִנַּיְיהוּ אִית לָךְ בַּר דְּכַר, אֲמַר לֵיהּ הֵין. וַאֲמַר לְאוֹחֲרָנֵי אִית לָךְ בְּרַתָּא נֻקְבָא, אֲמַר לֵיהּ הֵין. אֲמַר לְהוֹן זִיל אַסֵּיב דֵּין לְדֵין וַהֲוֵי מָמוֹנָא לְתַרְוֵיהוֹן. חֲמָתֵיהּ יָתֵיב תָּמַהּ, אֲמַר לֵיהּ מָה לָא דַיְינִית טַב, אֲמַר לֵיהּ אֵין. אֲמַר לֵיהּ אִלּוּ הָיָה גַּבֵּכוֹן הֵיךְ הֲוֵיתוּן דָּיְנִין, אֲמַר לֵיהּ קָטְלִין דֵּין וְדֵין וּמַלְכוּתָא נָסְבָא מָמוֹנָא דְּתַרְוֵיהוֹן. אֲמַר לֵיהּ אִית גַּבְּכוֹן מָטָר נָחֵית, אֲמַר לֵיהּ הֵין: אֲמַר לֵיהּ אִית גַּבְּכוֹן שִׁמְשָׁא דָּנַח, אֲמַר לֵיהּ הֵין, אֲמַר לֵיהּ אִית גַּבְּכוֹן בְּעִיר דַּקִיק, אֲמַר לֵיהּ הֵן, אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא לָא בִּזְכוּתְכוֹן נָחֵית מְטַר וְלָא בִּזְכוּתְכוֹן שִׁמְשָׁא דָּנְחָה עֲלֵיכוֹן, אֶלָּא בִּזְכוּתֵיהּ דִּבְעִירָא, דִּכְתִיב <>(תהלים לו, ז)<>: אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה', אָדָם בִּזְכוּת בְּהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פְּתַר קְרָיָה בְּנֹחַ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְדָקָה שֶׁעָשִׂיתִי עִם נֹחַ בַּתֵּבָה לֹא עָשִׂיתִי עִמּוֹ אֶלָּא עִם הַרְרֵי אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר <>(בראשית ח, ד)<>: וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו'. <>(תהלים לו, ז)<>: מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, יִסּוּרִין שֶׁהֵבֵאתִי עַל דּוֹרוֹ לֹא הֵבֵאתִי עֲלֵיהֶן אֶלָּא מִתְּהוֹם רַבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר <>(בראשית ז, יא)<>: נִבְקְעוּ וגו', וּכְשֶׁזָּכַרְתִּי לוֹ, לֹא לוֹ לְבַדּוֹ הִזְכַּרְתִּי, אֶלָּא לוֹ וּלְכָל שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ בַּתֵּבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וגו'. 33.1. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וגו' (בראשית ח, א), וּכְתִיב (תהלים לו, ז): צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מֵהַרְרֵי אֵל אַתְּ עוֹשֶׂה עִמָּהֶם צְדָקָה עַד כְּהַרְרֵי אֵל, אֲבָל רְשָׁעִים שֶׁלֹא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מֵהַרְרֵי אֵל, אַתְּ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם עַד תְּהוֹם רַבָּה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵלּוּ וָאֵלּוּ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם עַד תְּהוֹם רַבָּה, מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים וְגוֹבֶה מֵהֶם מִעוּט מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ לָהֶם שַׁלְוָה, וְלִתֵּן לָהֶם שָׂכָר טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא, מַשְׁפִּיעַ שַׁלְוָה לָרְשָׁעִים וְנוֹתֵן לָהֶם שְׂכַר מִצְווֹת קַלּוֹת שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְהִפָּרַע מֵהֶן לֶעָתִיד לָבוֹא. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשַׁל אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן וְאֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן, אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, יד): בְּמִרְעֶה טוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם, וְאֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן (יחזקאל לא, טו): כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אָמַר הוֹבַלְתִּי כְּתִיב. אֵין עוֹשִׂין כִּסּוּי לַגִּיגִית לֹא שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא שֶׁל זָהָב וְלֹא שֶׁל נְחשֶׁת אֶלָּא חֶרֶס לְאוֹתָם שֶׁהֵם מִמִּינָהּ, כָּךְ רְשָׁעִים חשֶׁךְ, גֵּיהִנֹּם חשֶׁךְ, תְּהוֹם חשֶׁךְ, הוֹבַלְתִּי רְשָׁעִים לַגֵּיהִנֹּם, וְכִסֵּתִי עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּהוֹם, חשֶׁךְ יְכַסֶּה חשֶׁךְ. רַבִּי יוֹנָתָן בְּשֵׁם רַבִּי יֹאשִׁיָה מְסָרֵס קְרָא צִדְקָתְךָ עַד מִשְׁפָּטֶיךָ, כְּהַרְרֵי אֵל עַד תְּהוֹם רַבָּה, מָה הָרִים הַלָּלוּ אֵין לָהֶם סוֹף, אַף הַצַּדִּיקִים אֵין לָהֶם סוֹף לְמַתַּן שְׂכָרָן. מָה הָרִים הַלָּלוּ נִכְבָּשִׁים לַתְּהוֹם שֶׁלֹא יַעֲלֶה וְיַצִּיף אֶת הָעוֹלָם, כָּךְ הֵם הַצַּדִּיקִים נִכְבָּשִׁים עַל הַפֻּרְעָנוּת שֶׁלֹא יֵצְאוּ וְיִשְׂרְפוּ אֶת הָעוֹלָם. וּמָה הָרִים הַלָּלוּ נִזְרָעִים וְעוֹשִׂים פֵּרוֹת, כָּךְ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים עוֹשִׂים פֵּרוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ג, י): אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב וגו'. וּמַה תְּהוֹם זֶה אֵין לוֹ חֵקֶר, כָּךְ אֵין לְפֻרְעָנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים חֵקֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ג, יא): אוֹי לְרָשָׁע רָע, וּמַה הַתְּהוֹם הַזֶּה לֹא נִזְרָע וְלֹא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כָּךְ אֵין מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים עוֹשִׂין פֵּרוֹת, שֶׁאִלּוּ הָיוּ עוֹשִׂין פֵּרוֹת הָיוּ מַחֲרִיבִין אֶת הָעוֹלָם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סְלֵיק לְרוֹמִי חָמָא תַּמָּן עַמּוּדִים מְכוּסִים בְּטַפִּיסִין, בַּצִּנָּה שֶׁלֹא יִקָּרְשׁוּ, וּבַשָּׁרָב שֶׁלֹא יִתְבַּקָּעוּ, וְכִי הֲוָה מְהַלֵּךְ בְּשׁוּקָא חָמָא חַד מִסְכֵּן מְכָרֵיךְ בְּחָדָא מַחְצְלָא, וְאִית דְּאָמְרִין פַּלְגָא מִרְדַּעַת דַּחֲמָרָא. עַל אוֹתָן הָעַמּוּדִים קָרָא צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, הָן דִּיהַבְתְּ אַשְׁפַּע, עַל אוֹתוֹ הֶעָנִי קָרָא מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, הָן דִּמְחֵית גָּיַית. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן אֲזַל לְגַבֵּי מַלְכָּא קַצְיָא לַאֲחוֹרֵי הָרֵי חשֶׁךְ, וּשְׁלַח לֵיהּ, נְפַק לֵיהּ וְהוּא טָעֵין גִּדּוּמֵי דִּדְהַב בְּגוֹ דִּסְקוּס דִּדְהַב, אֲמַר לֵיהּ לְמָמוֹנָךְ אֲנָא צְרִיךְ. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא הָיָה לְךָ מַה מֵּיכוֹל בְּאַרְעָךְ דַּאֲתֵית לָךְ לְהָדֵין, אֲמַר לֵיהּ לָא אָתֵית אֶלָּא בָּעְיָא לְמֵידַע הֵיךְ אַתּוּן דָּיְנִין, יְתִיב גַּבֵּיהּ, יוֹמָא חָדָא אָתָא חַד בַּר נָשׁ קֳבֵל עַל חַבְרֵיהּ, אֲמַר הָדֵין גַּבְרָא זַבַּן לִי חָדָא קִלְקַלְתָּא וְאַשְׁכָּחִית בְּגַוָּהּ סִימְתָא, הַהוּא דְּזָבִין אֲמַר קִלְקַלְתָּא זַבְּנִית סִימְתָא לָא זַבְּנִית, וְהַהוּא דְּזַבַּן אֲמַר קִלְקַלְתָּא וּמַה דִּבְגַּוָּהּ זַבֵּנִית. אֲמַר לְחַד מִנַּיְיהוּ אִית לָךְ בַּר דְּכַר, אֲמַר לֵיהּ הֵין. וַאֲמַר לְאוֹחֲרָנֵי אִית לָךְ בְּרַתָּא נֻקְבָא, אֲמַר לֵיהּ הֵין. אֲמַר לְהוֹן זִיל אַסֵּיב דֵּין לְדֵין וַהֲוֵי מָמוֹנָא לְתַרְוֵיהוֹן. חֲמָתֵיהּ יָתֵיב תָּמַהּ, אֲמַר לֵיהּ מָה לָא דַיְינִית טַב, אֲמַר לֵיהּ אֵין. אֲמַר לֵיהּ אִלּוּ הָיָה גַּבֵּכוֹן הֵיךְ הֲוֵיתוּן דָּיְנִין, אֲמַר לֵיהּ קָטְלִין דֵּין וְדֵין וּמַלְכוּתָא נָסְבָא מָמוֹנָא דְּתַרְוֵיהוֹן. אֲמַר לֵיהּ אִית גַּבְּכוֹן מָטָר נָחֵית, אֲמַר לֵיהּ הֵין: אֲמַר לֵיהּ אִית גַּבְּכוֹן שִׁמְשָׁא דָּנַח, אֲמַר לֵיהּ הֵין, אֲמַר לֵיהּ אִית גַּבְּכוֹן בְּעִיר דַּקִיק, אֲמַר לֵיהּ הֵן, אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא לָא בִּזְכוּתְכוֹן נָחֵית מְטַר וְלָא בִּזְכוּתְכוֹן שִׁמְשָׁא דָּנְחָה עֲלֵיכוֹן, אֶלָּא בִּזְכוּתֵיהּ דִּבְעִירָא, דִּכְתִיב (תהלים לו, ז): אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה', אָדָם בִּזְכוּת בְּהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פְּתַר קְרָיָה בְּנֹחַ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְדָקָה שֶׁעָשִׂיתִי עִם נֹחַ בַּתֵּבָה לֹא עָשִׂיתִי עִמּוֹ אֶלָּא עִם הַרְרֵי אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, ד): וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו'. (תהלים לו, ז): מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, יִסּוּרִין שֶׁהֵבֵאתִי עַל דּוֹרוֹ לֹא הֵבֵאתִי עֲלֵיהֶן אֶלָּא מִתְּהוֹם רַבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, יא): נִבְקְעוּ וגו', וּכְשֶׁזָּכַרְתִּי לוֹ, לֹא לוֹ לְבַדּוֹ הִזְכַּרְתִּי, אֶלָּא לוֹ וּלְכָל שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ בַּתֵּבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וגו'. | 14.4. "Wayyiyzer: two formations, the good and the evil. For if an animal possessed two [such] formations, it would die of fright on seeing a man holding a knife to kill it. But surely a man does possess these two faculties! Said R. Hanina (rjinena) b. Idi: He bound up the spirit of man within him (Zechariah 12:1); for if that were not so, whenever a trouble came upon him he would remove and cast it from him.", |
|
| 6. Anon., Mekhilta Derabbi Yishmael, bahodesh 10, Yitro (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
7. Anon., Sifre Deuteronomy, 32 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •inclination (evil, good) Found in books: Nikolsky and Ilan, Rabbinic Traditions Between Palestine and Babylonia (2014) 309 | 32. (Devarim 6:5) "And you shall love the L-rd your G-d": Act (i.e., serve) out of love. There is a difference between acting out of love and acting out of fear. If one acts out of love, his reward is doubled. It is written ( |
|
8. Babylonian Talmud, Berachot, 61a (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •good inclination Found in books: Garcia, On Human Nature in Early Judaism: Creation, Composition, and Condition (2021) 43, 217| 61a. הכל לטובה:,ואמר רב הונא אמר רב משום ר' מאיר לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה שנאמר (קהלת ה, א) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים:,דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב (בראשית ב, ז) וייצר ה' אלהים את האדם בשני יודי"ן שני יצרים ברא הקב"ה אחד יצר טוב ואחד יצר רע,מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה בהמה דלא כתיב בה וייצר לית לה יצרא והא קא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא אלא כדר"ש בן פזי דאמר ר' שמעון בן פזי אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי,אי נמי כדר' ירמיה בן אלעזר דאמר ר' ירמיה בן אלעזר דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני:,(בראשית ב, כב) ויבן ה' אלהים את הצלע,רב ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר זנב,בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב אחור וקדם צרתני אלא למאן דאמר זנב מאי אחור וקדם צרתני כדרבי אמי דאמר ר' אמי אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות,בשלמא אחור למעשה בראשית דלא אברי עד מעלי שבתא אלא וקדם לפורענות פורענות דמאי אילימא פורענות דנחש והתניא רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקללה מתחילין מן הקטן,בגדולה מתחילין מן הגדול דכתיב (ויקרא י, יב) וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו וגו' בקללה מתחילין מן הקטן בתחלה נתקלל נחש ולבסוף נתקללה חוה ולבסוף נתקלל אדם,אלא פורענות דמבול דכתיב (בראשית ז, כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה ברישא אדם והדר בהמה,בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב וייצר בשני יודי"ן אלא למאן דאמר זנב מאי וייצר,כדר"ש בן פזי דאמר ר' שמעון בן פזי אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי,בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב (בראשית ה, ב) זכר ונקבה בראם אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה בראם כדר' אבהו דרבי אבהו רמי כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב (בראשית ט, ו) כי בצלם אלהים עשה את האדם הא כיצד בתחלה עלה במחשבה לבראת ב' ולבסוף לא נברא אלא אחד,בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב (בראשית ב, כא) ויסגור בשר תחתנה אלא למאן דאמר זנב מאי ויסגור בשר תחתנה א"ר ירמיה ואיתימא רב זביד ואיתימא רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא למקום חתך,בשלמא למ"ד זנב היינו דכתיב ויבן אלא למ"ד פרצוף מאי ויבן,לכדר"ש בן מנסיא דדרש ר"ש בן מנסיא מאי דכתיב ויבן ה' את הצלע מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם הראשון שכן בכרכי הים קורין לקליעתא בנייתא,דבר אחר ויבן אמר רב חסדא ואמרי לה במתניתא תנא מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבנין אוצר מה אוצר זה קצר מלמעלה ורחב מלמטה כדי לקבל את הפירות אף אשה קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה כדי לקבל את הולד,ויביאה אל האדם א"ר ירמיה בן אלעזר מלמד שנעשה הקב"ה שושבין לאדם הראשון מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו,ולמאן דאמר פרצוף הי מינייהו סגי ברישא אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא דגברא סגי ברישא דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפי' אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא,תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם שנאמר (משלי יא, כא) יד ליד לא ינקה רע לא ינקה מדינה של גיהנם,א"ר נחמן מנוח עם הארץ היה דכתיב (שופטים יג, יא) וילך מנוח אחרי אשתו,מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו וגבי אלישע דכתיב (מלכים ב ד, ל) ויקם וילך אחריה הכי נמי אחריה ממש אלא אחרי דבריה ואחרי עצתה הכא נמי אחרי דבריה ואחרי עצתה,א"ר אשי ולמאי דקאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה אפי' בי רב נמי לא קרא שנאמר (בראשית כד, סא) ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ולא לפני האיש,א"ר יוחנן אחורי ארי ולא אחורי אשה אחורי אשה ולא אחורי עכו"ם אחורי עכו"ם ולא אחורי בהכ"נ בשעה שהצבור מתפללין,ולא אמרן אלא דלא דרי מידי ואי דרי מידי לית לן בה ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא ואי איכא פתחא אחרינא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא אבל רכיב חמרא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא מנח תפילין אבל מנח תפילין לית לן בה:,אמר רב יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב שנא' (קהלת י, א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח ושמואל אמר כמין חטה הוא דומה שנאמר (בראשית ד, ז) לפתח חטאת רובץ,ת"ר שתי כליות יש בו באדם אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו דכתיב (קהלת י, ב) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו:,תנו רבנן כליות יועצות לב מבין לשון מחתך פה גומר ושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל קנה מוציא קול | 61a. He does for the best.,And Rav Huna said that Rav said in the name of Rabbi Meir: One’s words should always be few before the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Be not rash with your mouth and let not your heart be hasty to utter a word before God; for God is in heaven, and you upon earth. Therefore, let your words be few” (Ecclesiastes 5:1).,Rav Naḥman bar Rav Ḥisda interpreted homiletically: What is the meaning of that which is written: “Then the Lord God formed [vayyitzer] man” (Genesis 2:7), with a double yod? This double yod alludes to that fact that the Holy One, Blessed be He, created two inclinations; one a good inclination and one an evil inclination.,Rav Naḥman bar Yitzḥak strongly objects to this: If that is so, does an animal, with regard to whom vayyitzer is not written with a double yod, not have an inclination? Don’t we see that it causes damage and bites and kicks? Rather, interpret the double yod homiletically, in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Pazi, as Rabbi Shimon ben Pazi said: This alludes to the difficulty of human life; woe unto me from my Creator [yotzri] and woe unto me from my inclination [yitzri]. If one opts to follow either his Creator or his inclination, woe unto him from the other.,Alternatively, this duplication in the language of creation can be explained in accordance with the statement of Rabbi Yirmeya ben Elazar, as Rabbi Yirmeya ben Elazar said: The Holy One, Blessed be He, created two faces [du partzufin] on Adam the first man; he was created both male and female in a single body, as it is stated: “You have formed me [tzartani] behind and before” (Psalms 139:5); tzartani is derived from the word tzura [face]. God formed two faces on a single creation, back and front.,It is stated: “And the tzela which the Lord, God, had taken from the man, He made a woman, and brought her unto the man” (Genesis 2:22).,Rav and Shmuel disagree over the meaning of the word tzela: One said: It means face. Eve was originally one face or side of Adam. And one said: It means tail, which he explains to mean that the tzela was an appendage, i.e., one of the ribs in Adam’s chest.,The Gemara analyzes this dispute: Granted, according to the one who said that tzela means face; that is why it is written: “You have formed me [tzartani] behind and before.” However, according to the one who said that tzela means tail, what is meant by the verse: “You have formed me [tzartani] behind and before”? The Gemara answers: It can be explained in accordance with the opinion of Rabbi Ami, as Rabbi Ami said: Behind means Adam was created at the end of the act of creation; and before means that he was first for punishment.,The Gemara asks: Granted, Adam was behind, or last, in the act of creation, meaning that he was not created until the sixth day, Shabbat eve; however, before, or first, for punishment, to what punishment does this refer? If you say that he was first for punishment in the wake of the episode with the snake, wasn’t it taught in a baraita that, with regard to punishment, Rabbi Yehuda HaNasi says: In conferring honor, one begins with the greatest; in cursing, one begins with the least significant.,The Gemara explains: In conferring honor, one begins with the greatest, as it is written: “And Moses said unto Aaron, and Elazar and Itamar, his remaining sons: Take the meal-offering that remains” (Leviticus 10:12). Aaron, who was the greatest among those involved, is mentioned first. And in cursing, one begins with the least significant, as first the snake was cursed, then Eve was cursed, and ultimately Adam himself was cursed. The punishment did not begin with Adam.,Rather, this refers to the punishment of the flood, as it is written: “And He blotted out every living substance which was upon the face of the ground, both man and cattle, creeping things and fowl of the heaven” (Genesis 7:23); the punishment began with man, then the animals, and ultimately all the other creatures.,Returning to interpretation of vayyitzer, the Gemara asks: Granted, according to the one who said that Eve was originally a face or side of Adam; that is why it is written vayyitzer, with a double yod, which allude to the two formations. However, according to the one who said that she was a tail, or appendage, of Adam, what is conveyed by spelling vayyitzer with a double yod?,The Gemara responds: This is interpreted homiletically in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Pazi, as Rabbi Shimon ben Pazi said: This comes to emphasize that which a person says to himself in every circumstance: Woe unto me from my Creator and woe unto me from my inclination.,Granted, according to the one who said that Eve was a face, that is why it is written: “Male and female, He created them” (Genesis 5:2). However, according to the one who said that Eve was a tail, what is the meaning of the verse: “Male and female, He created them”? The Gemara answers: It can be explained in accordance with the opinion of Rabbi Abbahu. As Rabbi Abbahu raised a contradiction between the verses: On the one hand it is written: “Male and female, He created them,” and on the other hand it is written: “For in the image of God He made man” (Genesis 9:6), indicating that man was created alone. How, then, does he resolve the contradiction? At first, the thought entered God’s mind to create two, and ultimately, only one was actually created.,The Gemara asks: Granted, according to the one who said that Eve was a face, that is why it is written: “And He took one of his sides and closed up the place with flesh in its place” (Genesis 2:21), as it was necessary to close the side that was open. However, according to the one who said that Eve was originally a tail, what is meant by the verse: “And closed up the place with flesh in its place”? Rabbi Yirmeya said, and some say Rav Zevid said, and some say Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It was necessary to say that only with regard to the place of the incision.,The Gemara challenges the other opinion: Granted, according to the one who said that Eve was a tail, that is why it is written: “And the Lord God built the tzela” (Genesis 2:22); it was a completely new building. However, according to the one who said that Eve was a complete face or side, what is the meaning of: “And He built”? What needed to be built?,The Gemara responds: This must be interpreted homiletically, in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Menasya, as Rabbi Shimon ben Menasya interpreted homiletically: What is the meaning of that which is written: “And the Lord God built the tzela”? This verse teaches that the Holy One, Blessed be He, braided Eve’s hair, and then brought her to Adam, as in the coastal towns, they call braiding hair, building.,Alternatively, the verse: And He built, could be understood as a description of her basic shape, as Rav Ḥisda said, and some say that it is taught in a baraita: This verse teaches that the Holy One, Blessed be He, built Eve like the structure of a storehouse. Just as a storehouse is built narrow on top and wide on the bottom, in order to hold produce without collapsing; so too a woman is created narrow on top and wide on the bottom, in order to hold the fetus.,With regard to the verse: “And brought her unto the man” (Genesis 2:22), Rabbi Yirmeya ben Elazar said: This verse teaches that the Holy One, Blessed be He, was Adam the first man’s best man. From here, the Torah taught that it is a desired mode of behavior for a greater individual to seek out a lesser individual to assist him and serve as his best man. The greater individual should help the lesser and should not feel badly about it, that it might be beneath his dignity.,The Gemara asks: And according to the one who said that Eve was a face or side of Adam, which one of them walked in front? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is reasonable to say that the man walked in front, as it is taught in a baraita: A man should not walk behind a woman on a path, as he will look at her constantly, even if it is his wife. If a woman happens upon him along a bridge, he should walk quickly in order to move her to his side so that she will not walk in front of him. And anyone who walks behind a woman in a river in order to see her exposed skin when she lifts her clothing as she passes through the water has no portion in the World-to-Come.,The Sages taught: One who counts money for a woman from his hand to her hand in order to look upon her, even if he has accumulated Torah and good deeds like Moses our teacher, he will not be absolved from the punishment of Gehenna, as it is stated: “Hand to hand, the evil man shall not go unpunished” (Proverbs 11:21); one who hands money from his hand to her hand, even if he received the Torah from God’s hand to his own, like Moses, he will not be absolved from the punishment of Gehenna, which is called evil.,Rav Naḥman said: From the following verse we know that Samson’s father, Manoah, was an ignoramus, as it is written: “And Manoah…went after his wife” (Judges 13:11).,Rav Naḥman bar Yitzḥak strongly objects to this: If that is so that you understand the verse literally, what do you say about the verse with regard to Elkana, the father of the prophet Samuel, as it is written: “And Elkana walked after his wife,” and what of the verse with regard to the prophet Elisha, as it is written: “And he arose and followed her” (II Kings 4:30)? Does this verse mean that he literally walked after her? Rather, certainly this verse means that he followed her words and advice. Here, too, then the verse concerning Manoah may be similarly interpreted; he followed his wife’s words and followed her advice, and did not literally walk behind her.,Rav Ashi said: And according to what Rav Naḥman said, that Manoah was an ignoramus; he did not even learn to read the basic Torah stories that even children learn in school, as it is stated: “Rebecca arose, and her damsels, and they rode upon the camels, and followed the man” (Genesis 24:61); they followed him and did not walk before the man.,On this topic, Rabbi Yoḥa said: It is preferable to walk behind a lion and not behind a woman, and preferable to walk behind a woman and not behind idolatry, for then it will appear as if he is accompanying the idolatry. It is preferable to walk behind idolatry and not behind a synagogue when the congregation is praying, as he appears to separate himself from the community in that he does not wish to join them in prayer.,This last halakha has numerous caveats: And we only said this in a case where he is not carrying something, and if he is carrying something, this does not apply, as everyone will understand why he did not enter the synagogue. And we only said this in a case where there is no other entrance to the synagogue, and if there is another entrance, this does not apply. And we only said this in a case where he is not riding a donkey, and if he is riding a donkey, this does not apply. And we only said this in a case where he is not donning phylacteries, but if he is donning phylacteries, this does not apply.,Rav said: The evil inclination is like a fly and it sits between the two entrances of the heart, as it is stated: “Dead flies make the ointment of the perfumer fetid and putrid” (Ecclesiastes 10:1). And Shmuel said: The evil inclination is like a type of wheat, as it is stated: “Transgression [ḥatat] couches at the door” (Genesis 4:7); ḥatat is interpreted homiletically as related to ḥitta, wheat.,The Sages taught in a baraita: A person has two kidneys; one advises him to do good and one advises him to do evil. And it stands to reason that the one advising him to do good is to his right and the one that advises him to do evil is to his left, as it is written: “A wise man’s understanding is at his right hand, but a fool’s understanding is at his left” (Ecclesiastes 10:2).,Tangential to the subject of kidneys, the Gemara cites that which the Sages taught in a baraita with regard to the roles of various organs: The kidneys advise, the heart understands, the tongue shapes the sounds that emerges from the mouth, the mouth completes the shaping of the voice, the esophagus takes in and lets out all kinds of food, the trachea produces the voice, |
|
9. Babylonian Talmud, Qiddushin, 81b (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •the good inclination Found in books: Rubenstein, The Land of Truth: Talmud Tales, Timeless Teachings (2018) 36| 81b. תיב שפיר אמר ליה הבו לי כסא יהבו ליה כסא אכמר שדא ביה כיחו נחרו ביה שקא ומית שמעו דהוו קאמרי פלימו קטל גברא פלימו קטל גברא ערק וטשא נפשיה בבית הכסא אזיל בתריה נפל קמיה כי דחזייה דהוה מצטער גלי ליה נפשיה אמר ליה מאי טעמא אמרת הכי ואלא היכי אימא אמר ליה לימא מר רחמנא נגער ביה בשטן,רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה הוה אמר הרחמן יצילנו מיצר הרע יומא חד שמעתינהו דביתהו אמרה מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי מאי טעמא קאמר הכי,יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה קשטה נפשה חלפה ותנייה קמיה אמר לה מאן את אמרה אנא חרותא דהדרי מיומא תבעה אמרה ליה אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא שוור אזל אתייה ניהלה,כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא סליק וקא יתיב בגויה אמרה ליה מאי האי אמר לה הכי והכי הוה מעשה אמרה ליה אנא הואי לא אשגח בה עד דיהבה ליה סימני אמר לה אנא מיהא לאיסורא איכווני כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת באותה מיתה,דתניא (במדבר ל, יג) אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים,רבי עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי אמר ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה,כיוצא בדבר אתה אומר (ויקרא ה, יז) ולא ידע ואשם ונשא עונו כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה ומה מי שנתכוין לאכול שומן ועלה בידו חלב אמרה תורה ולא ידע ואשם ונשא עונו מי שנתכוין לאכול חלב ועלה בידו חלב על אחת כמה וכמה איסי בן יהודה אומר ולא ידע ואשם ונשא עונו על דבר זה ידוו כל הדווים,מתייחד אדם עם אמו אמר רב יהודה אמר רב אסי מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו כי אמרה קמיה דשמואל אמר אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה ואפילו עם בהמה,תנן מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהם בקירוב בשר ותיובתא דשמואל אמר לך שמואל וליטעמיך הא דתניא אחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה אין מתייחד עמהם אלא בעדים בעדים אין שלא בעדים לא,אלא תנאי היא דתניא אמר רבי מאיר הזהרו בי מפני בתי אמר רבי טרפון הזהרו בי מפני כלתי ליגלג עליו אותו תלמיד אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל לא היו ימים מועטים עד שנכשל אותו תלמיד בחמותו,אפילו עם בהמה אביי מכלליה מכולה דברא רב ששת מעבר ליה מצרא רב חנן מנהרדעא איקלע לרב כהנא לפום נהרא חזייה דיתיב וקא גרס וקיימא בהמה קמיה אמר ליה לא סבר לה מר אפילו עם בהמה אמר ליה לאו אדעתאי,אמר רבא מתייחד אדם עם שתי יבמות ועם שתי צרות עם אשה וחמותה עם אשה ובת בעלה עם אשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואין מוסרת עצמה לביאה,הגדילו זה ישן בכסותו וכו' וכמה אמר רב אדא בר רב עזא אמר רב אסי תינוקת בת תשע שנים ויום אחד תינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד איכא דאמרי תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד תינוק בן שלש עשרה ויום אחד וזה וזה כדי שיהיו (יחזקאל טז, ז) שדים נכונו ושערך צמח,אמר רפרם בר פפא א"ר חסדא לא שנו אלא שאינה בושה לעמוד לפניו ערום אבל בושה לעמוד לפניו ערום אסור מאי טעמא יצר אלבשה,רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסדא חתניה שקליה לבת ברתיה אותבוה בכנפיה אמר ליה לא סבר לה מר דמקדשא אמר ליה עברת לך אדרב דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי אלעזר אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה מר נמי עבר ליה אדשמואל דאמר שמואל אין משתמשים באשה אמר ליה אנא כאידך דשמואל סבירא לי דאמר שמואל | 81b. Sit properly and do not act in a revolting manner. Satan then said to him: Give me a cup. They gave him a cup. He coughed up his phlegm and spat it into the cup. They berated him for acting this way, at which point Satan pretended to sink down and die. They heard people around them saying: Peleimu killed a man! Peleimu killed a man! Peleimu fled and hid himself in the bathroom. Satan followed him and fell before him. Upon seeing that Peleimu was suffering, he revealed himself to him. Satan said to him: What is the reason that you spoke this way, provoking me by saying: An arrow in the eye of Satan? He replied: But what then should I say? Satan said to him: Let the Master, i.e., Peleimu, say: Let the Merciful One rebuke the Satan.,The Gemara relates: Rabbi Ḥiyya bar Ashi was accustomed to say, whenever he would fall on his face in prayer: May the Merciful One save us from the evil inclination. One day his wife heard him saying this prayer. She said: After all, it has been several years since he has withdrawn from engaging in intercourse with me due to his advanced years. What is the reason that he says this prayer, as there is no concern that he will engage in sinful sexual behavior?,One day, while he was studying in his garden, she adorned herself and repeatedly walked past him. He said: Who are you? She said: I am Ḥaruta, a well-known prostitute, returning from my day at work. He propositioned her. She said to him: Give me that pomegranate from the top of the tree as payment. He leapt up, went, and brought it to her, and they engaged in intercourse.,When he came home, his wife was lighting a fire in the oven. He went and sat inside it. She said to him: What is this? He said to her: Such and such an incident occurred; he told her that he engaged in intercourse with a prostitute. She said to him: It was I. He paid no attention to her, thinking she was merely trying to comfort him, until she gave him signs that it was indeed she. He said to her: I, in any event, intended to transgress. The Gemara relates: All the days of that righteous man he would fast for the transgression he intended to commit, until he died by that death in his misery.,The Gemara explains the source that one who intended to transgress is punished even though he did not actually sin. As it is taught in a baraita concerning a husband who nullified the vow of his wife: “Her husband has made them null; and the Lord will forgive her” (Numbers 30:13). With regard to what case is the verse speaking? Why would the woman require forgiveness if her husband has nullified her vow? It is referring to a woman who vowed to be a nazirite, and her husband heard and nullified her vow. And she did not know that her husband had nullified her vow, and she drank wine and contracted impurity from a corpse, violating her presumed vow.,The Gemara relates: When Rabbi Akiva came to this verse he would cry. He said: And if with regard to one who intended to eat pork, and kosher lamb came up in his hand, like this woman who intended to violate her vow but in fact did not, the Torah nevertheless says: She requires atonement and forgiveness, all the more so does one who intended to eat pork and pork came up in his hand require atonement and forgiveness.,In a similar manner, you can say that the same lesson can be derived from the verse: “Though he know it not, yet is he guilty, and shall bear his iniquity” (Leviticus 5:17). When Rabbi Akiva came to this verse he would cry. He said: And if with regard to one who intended to eat permitted fat, and forbidden fat mistakenly came up in his hand, the Torah states: “Though he know it not, yet is he guilty, and shall bear his iniquity,” all the more so is this true for one who intended to eat forbidden fat and forbidden fat came up in his hand. Isi ben Yehuda says with regard to the verse “Though he know it not, yet is he guilty, and shall bear his iniquity”: With regard to this matter all sufferers shall grieve, since the verse teaches that one is punished even for sinning unawares.,§ The mishna teaches that a man may be secluded with his mother. Rav Yehuda says that Rav Asi says: A man may be secluded with his sister, and live with his mother or with his daughter in a permanent arrangement, without concern. When he said this before Shmuel, the latter said: It is prohibited to be secluded with all those with whom relations are forbidden by the Torah, and even with an animal, as it is prohibited to engage in intercourse with an animal as well.,We learned in the mishna: A man may be secluded with his mother, and with his daughter, and sleep alongside them with bodily contact, and this appears to be a conclusive refutation of the statement of Shmuel. The Gemara answers: Shmuel could have said to you: And according to your reasoning, how should one explain that which is taught in a baraita: With regard to his sister, and his mother-in-law, and all those with whom relations are forbidden, including his mother and daughter, one may be secluded with them only in the presence of witnesses, from which it can be inferred: In the presence of witnesses, yes; without the presence of witnesses, no. This baraita supports the opinion of Shmuel that one may not be secluded with his mother or sister.,Rather, it is a dispute between tanna’im as to whether one may be secluded with his mother or sister. As it is taught in a baraita: Rabbi Meir said: Be careful with me because of my daughter, i.e., make sure I am not left secluded with her. Similarly, Rabbi Tarfon said: Be careful with me because of my daughter-in-law. A certain student mocked him for being wary of the possibility of sinning with his daughter-in-law. Rabbi Abbahu said in the name of Rabbi Ḥanina ben Gamliel: Not many days passed until that student stumbled into sin with his mother-in-law.,The Gemara stated that according to Shmuel it is prohibited for one to be alone even with an animal. The Gemara relates: Abaye removed the animals from the entire field he was in. Rav Sheshet transferred the animals to the other side of the fence. Rav Ḥa from Neharde’a happened to come to Rav Kahana in Pum Nahara. He saw that he was sitting and studying, and an animal was standing before him. Rav Ḥa said to him: Doesn’t the Master hold that one may not be secluded even with an animal? Rav Kahana said to him: It did not enter my mind that an animal was before me.,Rava says: A man may be secluded with two sisters-in-law and with two rival wives, i.e., two women who share a husband; with a woman and her mother-in-law; and with a woman and her husband’s daughter. Since these women typically dislike each other, each fears that the other will publicize her sins, and they will be careful not to transgress. Similarly, a man may be secluded with a woman and a girl who knows the meaning of sexual intercourse, i.e., one who is old enough to understand the nature of intercourse, but is still young enough that she does not submit herself to intercourse, since she does not yet desire it. In such a situation, the woman is concerned that the child will reveal her behavior.,§ The mishna teaches that when one’s children have grown up, this one sleeps in his garment and that one sleeps in her garment, but they may share a bed. The Gemara asks: And how old must a child be to be considered grown up for the purposes of this halakha? Rav Adda bar Rav Azza says that Rav Asi says: A girl must reach the age of nine years and one day; a boy must reach the age of twelve years and one day. There are those who say: A girl must reach the age of twelve years and one day; a boy must reach the age of thirteen years and one day. And according to this and that, according to both opinions, the girl is considered a child until she has reached the stage of: “Your breasts were fashioned, and your hair was grown” (Ezekiel 16:7), meaning the onset of puberty.,Rafram bar Pappa says that Rav Ḥisda says: They taught that a man may sleep in close proximity to his minor daughter only if she is not ashamed to stand naked before him, but if she is ashamed to stand naked before him, it is prohibited for him to sleep close to her, regardless of her age. What is the reason? It is that the inclination has a hold upon her, as otherwise she would not be ashamed.,The Gemara relates: Rav Aḥa bar Abba arrived at the house of Rav Ḥisda, his son-in-law. He took his daughter’s daughter and placed her on his lap. Rav Ḥisda said to him: Doesn’t the Master think that she might already be betrothed? Rav Aḥa said to him: If that is true, you have transgressed the ruling of Rav, as Rav Yehuda says that Rav says, and some say it was said by Rabbi Elazar: It is prohibited for a man to betroth his daughter when she is a minor, until she grows up and says: I want to marry so-and-so, as otherwise she might reject the designated husband and ultimately sin by committing adultery. Rav Ḥisda replied: The Master has likewise transgressed the words of Shmuel. As Shmuel says: One may not make use of a woman, so how can you hold her on your lap? He said to him: I hold in accordance with another statement of Shmuel, as Shmuel says: |
|
| 10. Anon., Ben Sira, Hebrew Mss, b2r.11, a6r.22, a6r.25 Tagged with subjects: •nan Found in books: Garcia, On Human Nature in Early Judaism: Creation, Composition, and Condition (2021) 43 |
| 11. Hebrew Bible1 Chron 28, 1 Chron 289, 1 Tagged with subjects: •good inclination Found in books: Garcia, On Human Nature in Early Judaism: Creation, Composition, and Condition (2021) 217 |
