1. Septuagint, 1 Maccabees, 5.67 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 101 | 5.67. On that day some priests, who wished to do a brave deed, fell in battle, for they went out to battle unwisely. |
|
2. Septuagint, 2 Maccabees, 12.40 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 101 | 12.40. Then under the tunic of every one of the dead they found sacred tokens of the idols of Jamnia, which the law forbids the Jews to wear. And it became clear to all that this was why these men had fallen.' |
|
| 3. Dead Sea Scrolls, Temple Scroll, 30 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 109 |
4. Mishnah, Taanit, 3.8 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 96| 3.8. "עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבֹא עַל הַצִּבּוּר, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן, חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים. מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל, הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ. הִתְפַּלֵּל, וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. מֶה עָשָׂה, עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן, עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ. הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזָעַף. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה. יָרְדוּ כְתִקְנָן, עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ כָּךְ הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן. אָמַר לָהֶן, צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵת אֶבֶן הַטּוֹעִים. שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי כג), יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ: \n", | 3.8. "For every trouble that should not come upon the community they sound a blast except on account of too much rain. It happened that they said to Honi the circle drawer: “Pray for rain to fall.” He replied: “Go and bring in the pesah ovens so that they do not dissolve.” He prayed and no rain fell. What did he do? He drew a circle and stood within it and exclaimed before Him: “Master of the universe, Your children have turned their faces to me because I am like one who was born in Your house. I swear by Your great name that I will not move from here until You have mercy upon Your children.” Rain then began to drip, and he exclaimed: “I did not request this but rain [which can fill] cisterns, ditches and caves. The rain then began to come down with great force, and he exclaimed: “I did not request this but pleasing rain of blessing and abudance.” Rain then fell in the normal way until the Jews in Jerusalem had to go up Temple Mount because of the rain. They came and said to him: “In the same way that you prayed for [the rain] to fall pray [now] for the rain to stop.” He replied: “Go and see if the stone of people claiming lost objects has washed away.” Rabbi Shimon ben Shetah sent to him: “Were you not Honi I would have excommunicated you, but what can I do to you, for you are spoiled before God and he does your will like a son that is spoiled before his father and his father does his request. Concerning you it is written, “Let your father and your mother rejoice, and let she that bore you rejoice” (Proverbs 23:25).", |
|
5. Mishnah, Sotah, 9.15 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 96| 9.15. "מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר, בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי, בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא, בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בָּא גוֹבַי וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, פָּסַק הָעשֶׁר מִן הַחֲכָמִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטְנוּתָא, פָּסְקוּ חֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קַטְנוּתָא, שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, בָּטַל זִיו הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי, בָּטַל זִיו הַכְּהֻנָּה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי, בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ, וְאֵין שׁוֹאֵל, עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שָׁרוּ חַכִּימַיָּא לְמֶהֱוֵי כְסָפְרַיָּא, וְסָפְרַיָּא כְּחַזָּנָא, וְחַזָּנָא כְּעַמָּא דְאַרְעָא, וְעַמָּא דְאַרְעָא אָזְלָא וְדַלְדְּלָה, וְאֵין מְבַקֵּשׁ, עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה, בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָּנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. (מיכה ז) בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת, וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּא עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, אָמֵן: \n", | 9.15. "When Rabbi Meir died, the composers of fables ceased. When Ben Azzai died, the diligent students [of Torah] ceased. When Ben Zoma died, the expounders ceased. When Rabbi Joshua died, goodness ceased from the world. When Rabban Shimon ben Gamaliel died, locusts come and troubles multiplied. When Rabbi Elazar ben Azaryah died, the sages ceased to be wealthy. When Rabbi Akiba died, the glory of the Torah ceased. When Rabbi Hanina ben Dosa died, men of wondrous deeds ceased. When Rabbi Yose Katnuta died, the pious men (hasidim) ceased and why was his name called Katnuta? Because he was the youngest of the pious men. When Rabban Yoha ben Zakkai died, the splendor of wisdom ceased. When Rabban Gamaliel the elder died, the glory of the torah ceased, and purity and separateness perished. When Rabbi Ishmael ben Fabi died, the splendor of the priesthood ceased. When Rabbi died, humility and fear of sin ceased. Rabbi Phineas ben Yair says: when Temple was destroyed, scholars and freemen were ashamed and covered their head, men of wondrous deeds were disregarded, and violent men and big talkers grew powerful. And nobody expounds, nobody seeks, and nobody asks. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. Rabbi Eliezer the Great says: from the day the Temple was destroyed, the sages began to be like scribes, scribes like synagogue-attendants, synagogue-attendants like common people, and the common people became more and more debased. And nobody seeks. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. In the footsteps of the messiah insolence (hutzpah) will increase and the cost of living will go up greatly; the vine will yield its fruit, but wine will be expensive; the government will turn to heresy, and there will be no one to rebuke; the meeting-place [of scholars] will be used for licentiousness; the Galilee will be destroyed, the Gablan will be desolated, and the dwellers on the frontier will go about [begging] from place to place without anyone to take pity on them; the wisdom of the learned will rot, fearers of sin will be despised, and the truth will be lacking; youths will put old men to shame, the old will stand up in the presence of the young, “For son spurns father, daughter rises up against mother, daughter-in-law against mother-in-law a man’s own household are his enemies” (Micah 7:6). The face of the generation will be like the face of a dog, a son will not feel ashamed before his father. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. Rabbi Pinchas ben Yair says, “Heedfulness leads to cleanliness, cleanliness leads to purity, purity leads to separation, separation leads to holiness, holiness leads to modesty, modesty leads to fear of sin, fear of sin leads to piety, piety leads to the Holy Spirit, The Holy Spirit leads to the resurrection of the dead, and the resurrection of the dead comes from Elijah, blessed be his memory, Amen.”", |
|
6. Mishnah, Shabbat, 8.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 101| 8.2. "הַמּוֹצִיא חֶבֶל, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן לְקֻפָּה. גֶּמִי, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לְנָפָה וְלִכְבָרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לִטֹּל מִמֶּנּוּ מִדַּת מִנְעָל לְקָטָן. נְיָר, כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִין. וְהַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין, חַיָּב. נְיָר מָחוּק, כְּדֵי לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פַּלְיָטוֹן: \n", | 8.2. "One who carries out rope, as much as is required for making a handle for a basket; A reed cord: as much as is required for making a hanger for a sifter or a sieve. Rabbi Judah says: as much as is required for taking the measure of a child's shoe. Paper, in order to write a tax-collector’s receipt on it. And one who carries out a tax-collector’s receipt is liable. Erased paper, as much as is required to wrap round a small vial of perfume.", |
|
7. Tosefta, Nedarim, 1.1 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 91| 1.1. "חומר [בנדרים מבשבועות] שהנדרים נוהגין ברשות ובמצוה משא\"כ בשבועות [חומר] בשבועות מבנדרים שהשבועות [נוהגת] בדבר שיש בו ממש ובדבר שאין בו ממש משא\"כ בנדרים בנדרים כיצד אמר קונם סוכה [שאיני] עושה לולב [שאיני] נוטל תפילין [שאיני] נותן [אסור] בנדרים [ומותר בשבועות] כיצד אמר קונם שאני ישן שאני מדבר [שאיני] מהלך [אסור] בשבועות [ומותר בנדרים]. קונם פי מדבר עמך ידי עושה עמך רגלי מהלכת עמך אסור בנדרים [ואסור בשבועות].", 1.1. "האומר ימינה הרי זו שבועה שמאלה הרי זו שבועה בשם ה\"ז שבועה לשם ה\"ז קרבן.", | |
|
| 8. Tosefta, Shabbat, 7.23 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 93 |
9. Tosefta, Sotah, 2.1 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 91| 2.1. "היה נוטל את מגילתה ונכנס לו לאולם טבלא של זהב היתה קבועה בכותלו של היכל והיא נראית [מבאולם] ממנה רואה [וכתב] לא חסיר ולא יתיר [יוצא] ועומד בצד סוטה קורא ודורש ומדקדק בכל דקדוקי פרשה ומשמיעה בכל לשון ששומעת כדי שתהא יודעת על מה היתה שותה [וכמה] היתה שותה על מה היתה טמאה ובמה היתה טמאה ואומר לה משביע אני עליך ויבא עליך ויבואו עליך זה אלה משביע עליך זו שבועה ר\"מ אומר אמן שלא נטמאתי אמן [שאיני עתידה ליטמא] לא שהמים בודקין אותה מיד אלא אפילו תקלקל לאחר עשרים שנה המים מתעררין עליה שנא' (במדבר ה׳:ט״ו) מנחת זכרון מזכרת עון נכנס וכותב יוצא ומוחק.", | |
|
| 10. Censorinus, De Die Natali, 7 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 14 |
11. Anon., Genesis Rabba, 5.5 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 96| 5.5. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תְּנָאִין הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַיָּם שֶׁיְהֵא נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות יד, כז): וַיָּשָׁב הַיָּם לְאֵיתָנוֹ, לִתְנָאוֹ שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר לֹא עִם הַיָּם בִּלְבָד הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא עִם כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מה, יב): אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, מִידֵי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, צִוִּיתִי אֶת הַיָּם שֶׁיִּהְיֶה נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁיִּשְׁתְּקוּ לִפְנֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, א): הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי, צִוִּיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ שֶׁיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י, יב): שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, צִוִּיתִי אֶת הָעוֹרְבִים שֶׁיְכַלְכְּלוּ אֶת אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, ו): וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר וגו', צִוִּיתִי אֶת הָאוּר שֶׁלֹא תַּזִּיק לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, צִוִּיתִי אֶת הָאֲרָיוֹת שֶׁלֹא יַזִּיקוּ אֶת דָּנִיֵּאל, צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁיִּפָּתְחוּ לְקוֹל יְחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, א): נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וגו', צִוִּיתִי אֶת הַדָּג שֶׁיָּקִיא אֶת יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, יא): וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה. | 5.5. "The Holy One had set preconditions (before creation) with the sea that it split before Israel, as it is written \"...at daybreak the sea returned to its normal state (eitano)...\" (Exodus 14:27) Meaning that it returned to the conditions (tano) that had been set for it. R' Yermiah ben Elazar said: not with the sea alone did the Holy One set such conditions, but rather with everything created during the six days of creation, as it is written \"It was I who made the earth And created man upon it; My own hands stretched out the heavens, And I commanded all their host.\" (Isaiah 45:12) I commanded the sea that it split before Israel, I commanded the heavens and earth to fall silent before Moshe, as it says \"Give ear, O heavens, let me speak; Let the earth hear the words I utter!\" (Deuteronomy 32:1) I commanded the sun and moon to stand still before Yehoshua, as it says \"Stand still, O sun, at Gibeon, O moon, in the Valley of Aijalon!\" (Joshua 10:12) I commanded the ravens to sustain Eliyahu, as it says \"The ravens brought him bread and meat every morning and every evening...\" (I Kings 17:6) I commanded that the fire not harm Haya, Mishael and Azarya and I commanded the lions not hurt Daniel. I commanded the heavens to open at the voice of Yechezkiel, as it says \"...the heavens opened and I saw visions of God.\" (Ezekiel 1:1) I commanded the fish to vomit out Jonah, as it says \"The LORD spoke to the fish, and it spewed Jonah out upon dry land.\" (Jonah 2:11)", |
|
| 12. Irenaeus, Refutation of All Heresies, 2.32.5 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 94 |
13. Babylonian Talmud, Shevuot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 92| 29b. אלא כי היכי דלא תהוי הפרה לשבועתייהו:,ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד: ולא והא ההוא דהוה בשני שבור מלכא הוה חד דאחזיק תליסר אורוותא תיבנא,אמר שמואל בטרוף כולהו נמי מיטרף טריפין בשגבו טרוף:,שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה כו': השתא משום שבועת ביטוי מיחייב משום שבועת שוא לא מיחייב הרי יצתה שבועה לשוא,אמר ר' ירמיה תני אף על שבועת ביטוי:, big strongמתני׳ /strong /big שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים בקרובים וברחוקים בכשרין ובפסולין בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד,שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרין ובפסולין בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד ומפי עצמו וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור,אחת זו ואחת זו המושבע מפי אחרים חייב (אם) לא אכלתי היום ולא הנחתי תפלין היום משביעך אני ואמר אמן חייב:, big strongגמ׳ /strong /big אמר שמואל כל העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה בפיו דמי דכתיב (במדבר ה, כב) ואמרה האשה אמן אמן,אמר רב פפא משמיה דרבא מתני' וברייתא נמי דיקא דקתני שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים בכשרין ולא בפסולין ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד ובפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו ומפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בהן בב"ד דברי רבי מאיר,ותניא בברייתא שבועת העדות כיצד אמר לעדים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעין לך עדות או שאמרו אין אנו יודעין לך עדות משביע אני עליכם ואמרו (לו) אמן בין בפני ב"ד בין שלא בפני בית דין בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפרו בהם חייבין דברי רבי מאיר,קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ הא דענה אמן הא דלא ענה אמן ש"מ,אמר רבינא משמיה דרבא מתניתין דהכא נמי דיקא דקא תני שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרין ובפסולין בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו אין מפי אחרים לא וקתני סיפא זה וזה מושבע מפי אחרים חייב,קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ הא דענה אמן הא דלא ענה אמן,ואלא שמואל מאי קא משמע לן דוקיא דמתניתין קא משמע לן:, br br big strongהדרן עלך שבועת שתים /strong /big br br | |
|
14. Origen, On First Principles, 1.8.1 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 99 | 1.8.1. A similar method must be followed in treating of the angels; nor are we to suppose that it is the result of accident that a particular office is assigned to a particular angel: as to Raphael, e.g., the work of curing and healing; to Gabriel, the conduct of wars; to Michael, the duty of attending to the prayers and supplications of mortals. For we are not to imagine that they obtained these offices otherwise than by their own merits, and by the zeal and excellent qualities which they severally displayed before this world was formed; so that afterwards in the order of archangels, this or that office was assigned to each one, while others deserved to be enrolled in the order of angels, and to act under this or that archangel, or that leader or head of an order. All of which things were disposed, as I have said, not indiscriminately and fortuitously, but by a most appropriate and just decision of God, who arranged them according to deserts, in accordance with His own approval and judgment: so that to one angel the Church of the Ephesians was to be entrusted; to another, that of the Smyrnæans; one angel was to be Peter's, another Paul's; and so on through every one of the little ones that are in the Church, for such and such angels as even daily behold the face of God must be assigned to each one of them; and there must also be some angel that encamps round about them that fear God. All of which things, assuredly, it is to be believed, are not performed by accident or chance, or because they (the angels) were so created, lest on that view the Creator should be accused of partiality; but it is to be believed that they were conferred by God, the just and impartial Ruler of all things, agreeably to the merits and good qualities and mental vigour of each individual spirit. |
|
15. Origen, Against Celsus, 3.28, 4.92-93, 7.6, 8.60 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Janowitz (2002b) 99 | 8.60. Celsus, however, suspecting that the tendency of such teaching as he here gives is to lead to magic, and dreading that harm may arise from these statements, adds: Care, however, must be taken lest any one, by familiarizing his mind with these matters, should become too much engrossed with them, and lest, through an excessive regard for the body, he should have his mind turned away from higher things, and allow them to pass into oblivion. For perhaps we ought not to despise the opinion of those wise men who say that most of the earth-demons are taken up with carnal indulgence, blood, odours, sweet sounds, and other such sensual things; and therefore they are unable to do more than heal the body, or foretell the fortunes of men and cities, and do other such things as relate to this mortal life. If there is, then, such a dangerous tendency in this direction, as even the enemy of the truth of God confesses, how much better is it to avoid all danger of giving ourselves too much up to the power of such demons, and of becoming turned aside from higher things, and suffering them to pass into oblivion through an excessive attention to the body; by entrusting ourselves to the Supreme God through Jesus Christ, who has given us such instruction, and asking of Him all help, and the guardianship of holy and good angels, to defend us from the earth-spirits intent on lust, and blood, and sacrificial odours, and strange sounds, and other sensual things! For even, by the confession of Celsus, they can do nothing more than cure the body. But, indeed, I would say that it is not clear that these demons, however much they are reverenced, can even cure the body. But in seeking recovery from disease, a man must either follow the more ordinary and simple method, and have recourse to medical art; or if he would go beyond the common methods adopted by men, he must rise to the higher and better way of seeking the blessing of Him who is God over all, through piety and prayers. |
|
16. Babylonian Talmud, Shabbat, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 101| 61b. בשיר ובטבעת ויצא בו ברשות הרבים משום מראית העין,והתניא איזהו קמיע מומחה כל שריפא ג' בני אדם כאחד,לא קשיא הא למחויי גברא הא למחויי קמיעא,אמר רב פפא פשיטא לי תלת קמיע לתלת גברי תלתא תלתא זימני איתמחי גברא ואתמחי קמיע תלתא קמיע לתלתא גברי חד חד זימנא גברא איתמחי קמיעא לא איתמחי חד קמיע לתלתא גברי קמיעא איתמחי גברא לא איתמחי,בעי רב פפא תלתא קמיע לחד גברא מאי קמיעא ודאי לא איתמחי גברא איתמחי או לא איתמחי מי אמרינן הא אסי ליה או דילמא מזלא דהאי גברא הוא דקא מקבל כתבא תיקו.,איבעיא להו קמיעין יש . בהן משום קדושה או דילמא אין בהן משום קדושה למאי הילכתא אילימא לאצולינהו מפני הדליקה ת"ש הברכות והקמיעין אע"פ שיש בהן אותיות ומענינות הרבה שבתורה אין מצילין אותן מפני הדליקה ונשרפים במקומן,אלא לענין גניזה ת"ש * היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה יגוד ויגנזנו,אלא ליכנס בהן בבית הכסא מאי יש בהן קדושה ואסיר או דילמא אין בהן קדושה ושרי ת"ש ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה הא מן המומחה נפיק,ואי אמרת קמיעין יש בהן משום קדושה זמנין דמיצטריך לבית הכסא ואתי לאיתויינהו ד' אמות ברה"ר הכא במאי עסקינן בקמיע של עיקרין,והתניא אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין אלא הכא במאי עסקינן בחולה שיש בו סכנה והתניא אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה,אלא כיון דמסי אף על גב דנקיט ליה בידיה נמי שפיר דמי | 61b. b to a bracelet or a ring and go out with it into the public domain. /b The reason for the prohibition is b due to /b the b appearance /b of transgression, as, in that case, it appears that he is wearing the amulet strictly for ornamental purposes, which is prohibited.,With regard to the definition of an effective amulet as one which healed one person three times, the Gemara raises an objection. b Wasn’t it taught /b in a i baraita /i : b Which is an effective amulet; any /b amulet b that healed three people as one? /b ,The Gemara answers: This is b not difficult. This, /b where it was taught in the i baraita /i that the amulet must have healed three different people, is referring b to proving the expertise of the man /b who wrote it. Once his amulets have proven themselves by healing three different people stricken with different illnesses, clearly the one who wrote them is an expert. b That, /b where it was taught in the i Tosefta /i that even if the amulet healed one person three times, is referring b to proving that the amulet is effective /b in fulfilling its designated purpose., b Rav Pappa said: /b It is b obvious to me /b in a case where b three amulets /b were written b for three people /b and effectively healed b each three times /b that both b the man /b who wrote them b is proven an expert and the amulet is proven effective. /b Likewise, it is obvious to me that in the case of one who writes b three amulets for three people /b and healed b each one time, the man is proven /b to be b an expert; /b however, b the amulet is not proven effective. /b Similarly, if one wrote b one amulet for three people /b and it healed them, b the amulet is proven effective, /b while b the man /b who wrote it b is not /b thereby b proven an expert. /b , b Rav Pappa raised a dilemma: Three amulets for one person, what /b is the status of the amulet and the one who wrote it in that case? b The amulet is certainly not proven effective; /b however, with regard to b the man /b who wrote it, b is he proven an expert or is he not proven an expert? /b This is the dilemma: b Do we say /b that the person is an expert since b the amulet /b that he wrote b healed /b the person who was ill? b Or, perhaps /b we say that b it was the fortune of that /b sick b man who received /b the influence of b the writing /b of the amulet, but a different person would not be healed? The Gemara concludes: Let this dilemma b stand /b unresolved., b A dilemma was raised before /b the Sages: b Do amulets have an element of sanctity, or perhaps they have no element of sanctity? /b The Gemara asks: b With regard to what i halakha /i /b is this dilemma relevant? b If you say /b it is relevant b with regard to rescuing them from fire /b on Shabbat, there is a clear resolution to the dilemma. b Come /b and b hear /b what was taught: b The blessings and the amulets, even though there are letters /b of holy names b and many matters that are in the Torah /b written in them, b one may not rescue them from the fire, and they burn in their place. /b , b Rather, /b the dilemma is relevant with regard b to the matter of interment /b of sacred documents. Must an amulet no longer in use be buried, or may it be discarded? However, with regard to the matter of interment as well, b come /b and b hear /b a resolution from what was taught: If one of the names of God b was written /b even b on the handles of the vessels and /b even b on legs of the bed, he must cut off /b the name b and bury it, /b as one must be exacting with regard to the name of God, wherever it is written., b Rather, /b the dilemma was raised with regard to whether or not it is permitted b to enter the bathroom with them. What is /b the i halakha /i ? Do b they have sanctity, and it is /b therefore b prohibited? Or, perhaps they have no sanctity, and it is permitted? Come /b and b hear /b a resolution from that which we learned in our mishna: b Nor with an amulet, when it is not from an expert. /b By inference: b If it is from an expert, he may go out /b with it., b And, if you say /b that b amulets have an element of sanctity, at times he will need /b to go b to the bathroom, /b will be required to remove the amulets, forget that he removed them, b and come to carry them four cubits in the public domain. /b Since the mishna did not address these complications, apparently amulets do not have an element of sanctity in that regard and one may enter the bathroom with them. The Gemara rejects this: b With what we are dealing here? With an amulet /b made b of /b herbal b roots /b that certainly has no sanctity.,The Gemara asks: b Wasn’t it taught /b in a i baraita /i : This is the case with regard to b both a written amulet and an amulet of /b herbal b roots, /b indicating that their i halakhot /i are equal? b Rather, with what we are dealing here? With a person who is dangerously ill. /b Because of the life-threatening situation, he is permitted to enter the bathroom with his amulet, despite the resulting degradation of the Holy Name. b Wasn’t it taught /b in the same i baraita /i that the i halakha /i applies to b both a sick person who is dangerously /b ill b and a sick person who is not dangerously /b ill, indicating that they share the same status in this regard?, b Rather, since the amulet heals, even though he holds it in his hand, /b he may b well /b go out with it b too. /b In terms of healing, there is no difference whether the amulet is hanging around his neck or whether it is in his hand; just as they permitted him to wear it around his neck on Shabbat, so too they permitted him to carry it in his hand. |
|
| 17. Papyri, Papyri Graecae Magicae, 1.134, 2.110, 3.215, 4.2645-4.2646 (3rd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 90, 91, 93, 96 |
18. Babylonian Talmud, Ketuvot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 92| 77b. התם כי אמרה הוינא בהדיה שבקינן לה הכא אף על גב דאמרה הוינא בהדיה לא שבקינן לה והרי מוכה שחין דאף על גב דאמרה הוינא בהדיה לא שבקינן לה דתנן חוץ ממוכה שחין מפני שממקתו וקתני,התם כי אמרה דיירנא בהדיה בסהדי שבקינן לה הכא אע"ג דאמרה דיירנא בהדיה בסהדי לא שבקינן לה,תניא אמר רבי יוסי שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים עשרים וארבעה מוכי שחין הן וכולן אמרו חכמים תשמיש קשה להן ובעלי ראתן קשה מכולן ממאי הוי דתניא הקיז דם ושימש הויין לו בנים ויתיקין הקיזו שניהם ושימשו הויין לו בנים בעלי ראתן אמר רב פפא לא אמרן אלא דלא טעים מידי אבל טעים מידי לית לן בה,מאי סימניה דלפן עיניה ודייבי נחיריה ואיתי ליה רירא מפומיה ורמו דידבי עילויה ומאי אסותיה אמר אביי פילא ולודנא גירדא דאגוזא וגירדא דאשפא וכליל מלכא ומתחלא דדיקלא סומקא ושליק להו בהדי הדדי ומעייל ליה לביתא דשישא ואי לא איכא ביתא דשישא מעייל ליה לביתא דשב לבני ואריחא,ונטיל ליה תלת מאה כסי על רישיה עד דרפיא ארעיתא דמוחיה וקרע למוחיה ומייתי ארבע טרפי דאסא ומדלי כל חד כרעא ומותיב חד ושקיל בצבתא וקלי ליה דאי לא הדר עילויה,מכריז רבי יוחנן הזהרו מזבובי של בעלי ראתן רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה רבי אלעזר לא עייל באהליה רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה ריב"ל מיכרך בהו ועסיק בתורה אמר (משלי ה, יט) אילת אהבים ויעלת חן אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא,כי הוה שכיב אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה אזל איתחזי ליה א"ל אחוי לי דוכתאי אמר ליה לחיי א"ל הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא יהבה ניהליה כי מטא להתם דלייה קא מחוי ליה שוור נפל לההוא גיסא,נקטיה בקרנא דגלימיה א"ל בשבועתא דלא אתינא אמר קודשא בריך הוא אי איתשיל אשבועתא ניהדר אי לא לא ניהדר אמר ליה הב לי סכינאי לא הוה קא יהיב ליה נפקא בת קלא ואמרה ליה הב ניהליה דמיתבעא לברייתא מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי פנו מקום לבר ליואי,אזל אשכחיה לר' שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי פיזא אמר ליה את הוא בר ליואי אמר ליה הן נראתה קשת בימיך אמר ליה הן אם כן אי אתה בר ליואי ולא היא דלא הואי מידי אלא סבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי,רבי חנינא בר פפא שושביניה הוה כי הוה קא ניחא נפשיה אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה אזל לגביה ואיתחזי ליה אמר ליה שבקי תלתין יום עד דנהדר תלמודאי דאמרי אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שבקיה לבתר תלתין יומין אזל איתחזי ליה א"ל אחוי לי דוכתאי א"ל לחיי א"ל הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא אמר ליה כחברך בעית למיעבד לי,אמר ליה אייתי ספר תורה וחזי מי איכא מידי דכתיב ביה דלא קיימתיה אמר ליה מי איכרכת בבעלי ראתן ואיעסקת בתורה ואפילו הכי כי נח נפשיה אפסיק ליה עמודא דנורא בין דידיה לעלמא וגמירי דלא מפסיק עמודא דנורא אלא לחד בדרא או לתרין בדרא,קרב לגביה רבי אלכסנדרי אמר עשה בשביל כבוד חכמים לא אשגח עשה בשביל כבוד אביך לא אשגח עשה בשביל כבוד עצמך איסתלק אמר אביי לאפוקי ממאן דלא קיים (אפילו אות אחת) אמר ליה רב אדא בר מתנא לאפוקי ממר דלא אית ליה מעקה לאיגריה ולא היא מיהוה הוה וההיא שעתא הוא דשדייה זיקא,אמר ר' חנינא מפני מה אין בעלי ראתן בבבל מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר של היזמי אמר רבי יוחנן מפני מה אין מצורעין בבבל מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר ורוחצין במי פרת:, br br big strongהדרן עלך המדיר את אשתו /strong /big br br | |
|
| 19. Origen, Selecta In Exodum (Fragmenta E Catenis), None (3rd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 14 |
20. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 14| 67b. מיתה אחת,בן עזאי אומר נאמר (שמות כב, יז) מכשפה לא תחיה ונאמר (שמות כב, יח) כל שוכב עם בהמה מות יומת סמכו ענין לו מה שוכב עם בהמה בסקילה אף מכשף בסקילה,אמר לו רבי יהודה וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא לזה בסקילה אלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו ולמה יצאו להקיש עליהן ולומר לך מה אוב וידעוני בסקילה אף מכשף בסקילה,לרבי יהודה נמי ליהוו אוב וידעוני שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין,אמר רבי זכריה עדא אמרה קסבר ר' יהודה שני כתובין הבאין כאחד מלמדין,אמר רבי יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה:,(דברים ד, לה) אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים,ההיא איתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא אמר לה אי מסתייעת זילי עבידי אין עוד מלבדו כתיב,איני והאמר רבי יוחנן למה נקרא שמן מכשפים שמכחישין פמליא של מעלה שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה,אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומר (בראשית ג, כד) ואת להט החרב המתהפכת,אמר אביי דקפיד אמנא שד דלא קפיד אמנא כשפים,אמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת יש מהן בסקילה ויש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחלה,העושה מעשה בסקילה האוחז את העינים פטור אבל אסור מותר לכתחלה כדרב חנינא ורב אושעיא כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה ומיברי להו עיגלא תילתא ואכלי ליה,אמר רב אשי חזינא ליה לאבוה דקרנא דנפיץ ושדי כריכי דשיראי מנחיריה,(שמות ח, טו) ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא אמר ר' אליעזר מיכן שאין השד יכול לבראות בריה פחות מכשעורה,רב פפא אמר האלהים אפילו כגמלא נמי לא מצי ברי האי מיכניף ליה והאי לא מיכניף ליה,א"ל רב לרבי חייא לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסירא וגיידיה לגמלא וטרף ליה בטבלא וקם אמר ליה לבתר הכי דם ופרתא מי הואי אלא ההיא אחיזת עינים הוה,זעירי איקלע לאלכסנדריא של מצרים זבן חמרא כי מטא לאשקוייה מיא פשר וקם גמלא דוסקניתא אמרו ליה אי לאו זעירי את לא הוה מהדרינן לך מי איכא דזבין מידי הכא ולא בדיק ליה אמיא:,ינאי איקלע לההוא אושפיזא אמר להו אשקין מיא קריבו שתיתא חזא דקא מרחשן שפוותה שדא פורתא מיניה הוו עקרבי אמר להו אנא שתאי מדידכו אתון נמי שתו מדידי אשקייה הואי חמרא רכבה סליק לשוקא אתא חברתה פשרה לה חזייה דרכיב וקאי אאיתתא בשוקא,(שמות ח, ב) ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים אמר ר' אלעזר צפרדע אחת היתה השריצה ומלאה כל ארץ מצרים,כתנאי רבי עקיבא אומר צפרדע אחת היתה ומלאה כל ארץ מצרים אמר לו רבי אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות צפרדע אחת היתה שרקה להם והם באו:,אמר ר' עקיבא כו': | 67b. b one /b type of b death /b penalty, namely, decapitation. Since that is the only type of capital punishment that applies to gentiles, it cannot be derived through a verbal analogy that the same type applies to a Jewish sorceror.,The i baraita /i continues: b Ben Azzai says /b that b it is stated: “You shall not allow a witch to live” /b (Exodus 22:17), b and it is stated /b in the following verse: b “Whoever lies with an animal shall be put to death” /b (Exodus 22:18). The fact that the Torah b juxtaposes this matter to that /b matter is b to /b teach that b just as /b one who b lies with an animal /b is executed b by stoning /b (see Leviticus, chapter 20), b so too, a warlock /b is executed b by stoning. /b ,With regard to this derivation, b Rabbi Yehuda said to him: And because /b the Torah b juxtaposes this matter with that /b matter, b shall we take this /b person b out to be stoned? /b Should he be sentenced to the most severe type of capital punishment on that basis? b Rather, /b the source is as follows: b A necromancer and a sorcerer were /b included b in the /b general b category of warlocks, and why were they singled out /b from the rest, with their prohibition and punishment stated independently? This was done in order b to draw an analogy to them and say to you: Just as a necromancer and a sorcerer /b are executed b by stoning, so too, a warlock /b is executed b by stoning. /b ,The Gemara asks: b According to /b the opinion of b Rabbi Yehuda as well, let /b the punishment with regard to b a necromancer and a sorcerer be /b considered b two verses that come as one, /b i.e., that teach the same matter, b and /b therefore the i halakha /i of other cases cannot be derived from it, according to the principle that b any two verses that come as one do not teach /b about other cases. In other words, if a i halakha /i is taught with regard to two individual cases in the Torah, the understanding is that this i halakha /i applies only to those cases. Had this i halakha /i applied to all other relevant cases as well, it would not have been necessary for the Torah to teach it twice. The fact that two cases are mentioned indicates that they are the exceptions rather than the rule., b Rabbi Zekharya says: This means /b that b Rabbi Yehuda holds /b that b two verses that come as one do teach /b about other cases.,§ b Rabbi Yoḥa says: Why /b is sorcery b called i keshafim /i ? Because /b it is an acronym for: b Contradicts the heavenly entourage [ i shemakhḥishin pamalia shel mala /i ]. /b Sorcery appears to contradict the laws of nature established by God.,The verse states: “To you it was shown, so that you should know that the Lord is God; b there is none else besides Him” /b (Deuteronomy 4:35). b Rabbi Ḥanina says: /b This is true b even /b with regard b to a matter of sorcery; /b sorcery is ineffective against a righteous person.,The Gemara relates: There was b a certain woman who was attempting to take dust from under the feet of Rabbi Ḥanina /b in order to perform sorcery on him and harm him. Rabbi Ḥanina b said to her: If you succeed, go /b and b do /b it. I am not concerned about it, as b it is written: “There is none else besides Him.” /b ,The Gemara asks: b Is that so? But doesn’t Rabbi Yoḥa say: Why /b are sorcerers b called i mekhashefim /i ? Because /b it is an acronym for: b Contradicts the heavenly entourage. /b This indicates that one should be wary of sorcery. The Gemara answers: b Rabbi Ḥanina is different, as his merit is great, /b and sorcery certainly has no effect on such a righteous person., b Rabbi Aivu bar Nagri says /b that b Rabbi Ḥiyya bar Abba says /b that in the verse: “And the magicians of Egypt did in that manner b with their secret arts [ i belateihem /i ]” /b (Exodus 7:22), b these /b words b are /b describing b acts of /b employing b demons, /b which are invisible, and their actions are therefore hidden [ i balat /i ]. With regard to the similar term b “ i belahateihem /i ” /b (Exodus 7:11), b these are acts of sorcery, /b which sorcerers perform themselves, without using demons. b And likewise it says: “And the flaming [ i lahat /i ] sword that turned every way” /b (Genesis 3:24), referring to a sword that revolves by itself., b Abaye says: /b A sorcerer b who is particular about /b using a certain b utensil /b for his sorcery is employing b a demon; /b one b who is not particular about /b using a certain b utensil /b is performing an act of b sorcery. /b , b Abaye says: The i halakhot /i of sorcery are like the i halakhot /i of Shabbat, /b in that their actions can be divided into three categories: b There are /b some b of them /b for which one is liable to be executed b by stoning, and there are /b some b of them /b for which one is b exempt /b from punishment by Torah law b but /b they are b prohibited /b by rabbinic law, b and there are /b some b of them /b that are b permitted i ab initio /i . /b ,Abaye elaborates: b One who performs /b a real b act /b of sorcery is liable to be executed b by stoning. One who deceives the eyes is exempt /b from punishment, b but /b it is b prohibited /b for him to do so. What is b permitted i ab initio /i /b is to act b like Rav Ḥanina and Rav Oshaya: Every Shabbat eve they would engage in /b the study of b the i halakhot /i of creation, and a third-born calf would be created for them, and they would eat it /b in honor of Shabbat., b Rav Ashi said: I saw Karna’s father /b perform a magic trick in b which he would blow /b his nose b and cast rolls of silk from his nostrils /b by deceiving the eye.,With regard to the verse: b “And the magicians said to Pharaoh: This is the finger of God” /b (Exodus 8:15), b Rabbi Eliezer says: /b It is derived b from here that a demon cannot create an entity smaller than /b the size of b a barley grain. /b Consequently, the magicians were not capable of duplicating the plague of lice, and they realized that this was not an act of sorcery but was performed by God., b Rav Pappa said: By God! They cannot create even /b an entity as large b as a camel. /b They do not create anything. Rather, b they can gather these /b large animals, leading them from one place to another, b but they cannot gather those /b small animals., b Rav said to Rabbi Ḥiyya: I myself saw a certain Arab who took a sword and sliced a camel and /b then b beat a drum [ i betavla /i ], and /b the camel b arose /b from the dead. Rabbi Ḥiyya b said to him: Was there blood and excretion afterward /b in that place, which flowed from the camel when it was sliced? b Rather, /b since there was none, b that was /b clearly b a deception of the eyes /b and not sorcery.,The Gemara relates: b Ze’eiri happened /b to come b to Alexandria of Egypt. He bought a donkey. When he was about to give it /b water b to drink /b the magic b thawed /b when the donkey touched the water and it was revealed that it was not a donkey, b and it turned into the plank of a bridge. /b The ones who sold it to him b said to him: If you were not Ze’eiri, /b a distinguished person, b we would not refund you /b the money for the donkey. b Is there /b anyone b who buys an item here and does not examine it /b first b with water? /b Since sorcery was widespread there, anyone who bought an item examined it in order to find out if it was affected by sorcery, and if one did not examine an acquired item by exposing it to water and it turned out to be under a spell, he suffered the loss.,The Gemara relates: A man named b Yannai arrived at a certain inn. He said to /b the innkeepers: b Give me water to drink. They brought /b him b flour mixed with water. He saw that the lips of /b the innkeeper woman b were moving, /b and he b cast a bit of /b the drink to the ground, and it b turned into scorpions, /b and he understood that the innkeepers performed sorcery on the drink. Yannai b said to them: I drank from yours; you too drink from mine, /b and he also performed sorcery on the drink. b He gave /b it to b her to drink /b and b she turned into a donkey. He rode upon her /b and b went to the marketplace. Her friend came /b and b released her /b from the sorcery, b and /b people b saw him riding on a woman in the marketplace. /b ,It is stated with regard to the plagues of Egypt: b “And the frog came up and covered the land of Egypt” /b (Exodus 8:2). Noting that the term “the frog” is written in the singular, b Rabbi Elazar says: /b At first b it was one frog; it spawned and filled the entire land of Egypt /b with frogs.,The Gemara comments: This matter is b subject to /b a dispute between b i tanna’im /i : Rabbi Akiva says: It was one frog, and it /b spawned and b filled the entire land of Egypt /b with frogs. b Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva, what are you doing /b occupying yourself b with /b the study of b i aggada /i ? /b This is not your field of expertise. b Take your statements to /b the tractates of b i Nega’im /i and i Oholot /i . /b In other words, it is preferable that you teach the i halakhot /i of the impurity of leprosy and the impurity imparted in a tent, which are among the most difficult areas of i halakha /i and are within your field of expertise. Rather, the verse is to be understood as follows: b It was one frog; it whistled to /b the other frogs, b and they /b all b came /b after it.,§ In the mishna, b Rabbi Akiva says /b in the name of Rabbi Yehoshua that two people can each gather cucumbers by sorcery, one of whom is exempt, as he merely deceives the eyes, and one of whom is liable, as he performs real sorcery. |
|
21. Babylonian Talmud, Taanit, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Janowitz (2002b) 96| 19a. אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות וכן עיר שיש בה דבר או מפולת אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות,איזהו דבר עיר המוציאה חמש מאות רגלי ויצאו ממנה ג' מתים בג' ימים זה אחר זה הרי זה דבר פחות מכאן אין זה דבר,על אלו מתריעין בכל מקום על השדפון ועל הירקון ועל הארבה ועל החסיל ועל החיה רעה ועל החרב מתריעין עליה מפני שהיא מכה מהלכת,מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן רבי יוסי אומר לא על שאכלו אלא על שנראו:,על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה נכרים או נהר ועל הספינה המיטרפת בים ר' יוסי אומר לעזרה ולא לצעקה שמעון התימני אומר אף על הדבר ולא הודו לו חכמים:,על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליהן חוץ מרוב גשמים מעשה שאמרו לו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו התפלל ולא ירדו גשמים,מה עשה עג עוגה ועמד בתוכה ואמר לפניו רבש"ע בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך התחילו גשמים מנטפין אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות התחילו לירד בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה,ירדו כתיקנן עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים באו ואמרו לו כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להן אמר להם צאו וראו אם נמחית אבן הטועין,שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו ועליך הכתוב אומר (משלי כג, כה) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך:,(מתני') היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה לא ישלימו לאחר הנץ החמה ישלימו ר"א אומר קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו,מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להם גשמים קודם חצות אמר להם ר' טרפון צאו ואכלו ושתו ועשו יו"ט ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול:, big strongגמ׳ /strong /big סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה ורמינהי רביעה ראשונה ושניה לשאול שלישית להתענות,אמר רב יהודה ה"ק סדר תעניות האמור אימתי בזמן שיצאה רביעה ראשונה ושניה ושלישית ולא ירדו גשמים אבל ירדו גשמים ברביעה ראשונה וזרעו ולא צמחו אי נמי צמחו וחזרו ונשתנו מתריעין עליהן מיד,אמר רב נחמן דוקא נשתנו אבל יבשו לא פשיטא נשתנו תנן לא צריכא דאקון מהו דתימא אקנתא מילתא היא קמשמע לן:,וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם כו': מאי מכת בצורת אמר רב יהודה אמר רב מכה המביאה לידי בצורת אמר רב נחמן נהרא אנהרא | 19a. In a case of this kind, b that city fasts and cries out /b by blowing the i shofar /i , b and all of its surrounding areas /b join them in their b fast, but they do not cry out. Rabbi Akiva /b disagrees and b says: They cry out but they do not fast. /b The mishna continues: b And likewise, /b if a b city is /b afflicted b by pestilence or collapsing buildings, that city fasts and cries out, and all of its surrounding areas fast but they do not cry out. Rabbi Akiva says: They cry out but they do not fast. /b ,The mishna inquires: b What is /b considered a plague of b pestilence? /b When is a series of deaths treated as a plague? The mishna answers: If b a city that sends out five hundred infantrymen, /b i.e., it has a population of five hundred able-bodied men, b and three dead are taken out of it on three consecutive days, this /b is a plague of b pestilence, /b which requires fasting and crying out. If the death rate is b lower than that, this is not pestilence. /b , b For the following /b calamities b they cry out in every place: For blight; for mildew; for locusts; for caterpillars, /b a type of locust that comes in large swarms and descends upon a certain place; b for dangerous beasts /b that have entered a town; b and for the sword, /b i.e., legions of an invading army. The reason that b they cry out about these /b misfortunes in every place is b because /b these are b calamities that spread. /b , b An incident /b occurred in b which Elders descended from Jerusalem to their cities /b throughout Eretz Yisrael b and decreed a fast /b throughout the land b because there was seen in /b the city of b Ashkelon /b a small amount of b blight, /b enough b to fill the mouth of an oven. /b This fast was observed throughout Eretz Yisrael, as blight spreads quickly. b And furthermore, they decreed a fast because wolves had eaten two children in Transjordan. Rabbi Yosei says: /b This fast was decreed b not because they ate /b the children, b but because /b these wolves b were /b merely b seen /b in an inhabited area., b For the following /b calamities b they cry out /b even b on Shabbat: For a city that is surrounded by gentile /b troops, b or /b for a place in danger of being flooded by b a river /b that has swelled its banks, b or for a ship tossed about at sea. Rabbi Yosei said: /b One may cry out on Shabbat b to /b summon b help, but /b it may b not /b be sounded b for crying out /b to God. b Shimon the Timnite says: /b One may cry out on Shabbat b even for pestilence, but the Rabbis did not agree with him. /b ,§ The mishna adds: In general, they cry out b on /b account of any b trouble that should not befall the community, /b a euphemism for trouble that may befall the community, b except for an overabundance of rain. /b Although too much rain may be disastrous, one does not cry out over it, because rain is a sign of a blessing. The mishna relates: b An incident /b occurred in b which /b the people said b to Ḥoni HaMe’aggel: Pray that rain should fall. He said to them: Go out and bring in /b the clay b ovens /b used to roast the Paschal lambs, b so that they will not dissolve /b in the water, as torrential rains are certain to fall. b He prayed, and no rain fell /b at all., b What did he do? He drew a circle /b on the ground b and stood inside it and said before /b God: b Master of the Universe, Your children have turned their faces toward me, as I am like a member of Your household. /b Therefore, b I take an oath by Your great name that I will not move from here until You have mercy upon Your children /b and answer their prayers for rain. b Rain began to trickle /b down, but only in small droplets. b He said: I did not ask for this, but /b for b rain to /b fill the b cisterns, ditches, and caves /b with enough water to last the entire year. Rain b began to fall furiously. He said: I did not ask for this /b damaging rain either, b but /b for b rain of benevolence, blessing, and generosity. /b ,Subsequently, the rains b fell in their standard manner /b but continued unabated, filling the city with water b until all of the Jews exited /b the residential areas of b Jerusalem /b and went b to the Temple Mount due to the rain. They came and said to him: Just as you prayed over /b the rains b that they should fall, so too, pray that they should stop. He said to them: Go out and see if the Claimants’ Stone, /b a large stone located in the city, upon which proclamations would be posted with regard to lost and found articles, b has been washed away. /b In other words, if the water has not obliterated the Claimants’ Stone, it is not yet appropriate to pray for the rain to cease., b Shimon ben Shetaḥ, /b the i Nasi /i of the Sanhedrin at the time, b relayed to /b Ḥoni HaMe’aggel: b Were you not Ḥoni, I would have decreed that you be ostracized, but what can I do to you? You nag [ i mitḥatei /i ] God and He does your bidding, like a son who nags his father and /b his father b does his bidding /b without reprimand. After all, rain fell as you requested. b About you, the verse states: “Let your father and your mother be glad, and let her who bore you rejoice” /b (Proverbs 23:25).,The mishna teaches another i halakha /i with regard to fast days: If b they were fasting /b for rain, b and rain fell for them before sunrise, /b they need b not complete /b their fast until the evening. However, if it fell b after sunrise, they /b must b complete /b their fast. b Rabbi Eliezer says: /b If rain fell b before midday, /b they need b not complete /b their fast; but if it rains b after midday, they /b must b complete /b their fast.,The mishna relates: b An incident /b occurred in b which /b the court b decreed a fast in Lod /b due to a lack of rain, b and rain fell for them before midday. Rabbi Tarfon said to /b the people: b Go out, and eat, and drink, and treat /b this day as b a Festival. And they went out, and ate, and drank, and treated /b the day as b a Festival, and /b in the b afternoon they came /b to the synagogue b and recited the great i hallel /i , /b to thank God for answering their prayers., strong GEMARA: /strong The mishna taught: b The order of these fasts is stated /b only when the fast concerns b the first rainfall. And /b the Gemara b raises a contradiction /b between this statement and the following i baraita /i : If the periods of b the first and second rainfall /b pass without rain, this is the time b to ask /b and pray for rain; if b the third /b passes without rain, this is the time b to fast. /b , b Rav Yehuda said /b that b this is what /b the mishna b is saying: When /b does b the order of /b these b fasts /b that b is stated /b apply? b When /b the periods of the b first, second, and third rainfall have passed and rain has not fallen. However, if rain fell in /b the time of b the first rainfall, and /b the people b sowed but /b the plants b did not sprout, or, alternatively, if they sprouted /b a little, b but /b their appearance b changed back /b for the worse, as no rain fell after the first rainfall, b they cry out about it immediately. /b , b Rav Naḥman said: /b This applies b specifically /b if their appearance b changed. However, /b if they b dried /b out entirely, they do b not /b cry out, as this condition cannot be improved. The Gemara asks: It b is obvious /b that this is the case, because in the mishna b we learned /b the word b changed. /b The Gemara answers: b No, /b it is b necessary /b for Rav Naḥman to issue his statement with regard to a case b where they produced stalks /b after they dried out. b Lest you say /b that b producing stalks is a matter /b of significance, as it is a sign of strengthening, and the crops might be saved through prayer, Rav Naḥman therefore b teaches us /b that this is not the case.,The mishna further taught: b And likewise, /b if b rain ceased /b for a period of b forty days /b between b one rainfall and another, /b they cry out about this, because it is a plague of drought. The Gemara asks: b What is /b the meaning of the phrase: b A plague of drought? /b Isn’t this simply a drought? b Rav Yehuda said /b that b Rav said: /b The mishna means that a period of forty days between one rainfall and the next b is a plague that /b may b cause a drought. /b In this regard, b Rav Naḥman said: /b When crops do not grow in one place due to lack of rain and must be imported by means of one b river to /b another b river, /b |
|
22. Babylonian Talmud, Sukkah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 18| 28a. התם הוא דמבטל אבל הכא דלא מבטל לא,ת"ר מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה שתים עשרה אמר להם שמעתי שמונה עשר אמר להם לא שמעתי ר' יוסי בר' יהודה אומר חילוף הדברים שמונה עשר אמר להם שמעתי שתים עשרה אמר להם לא שמעתי,אמרו לו כל דבריך אינן אלא מפי השמועה אמר להם הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי מימי לא קדמני אדם בבית המדרש ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי ולא שחתי שיחת חולין ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם,אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי מימיו לא שח שיחת חולין ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא קדמו אדם בבית המדרש ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא הרהר במבואות המטונפות ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה ולא פתח אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערבי יום הכפורים וכן היה ר' אליעזר תלמידו נוהג אחריו,תנו רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון עשרים בינונים גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי,אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן,דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא וכי מאחר שקטן שבכולן כך גדול שבכולן על אחת כמה וכמה אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף:, big strongמתני׳ /strong /big מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין אמרו להם ב"ה לב"ש לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את רבי יוחנן בן החורנית ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר אמרו להם ב"ש משם ראיה אף הם אמרו לו אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך,נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל קטן:, big strongגמ׳ /strong /big מה"מ דת"ר אזרח זה אזרח (ויקרא כג, מב) האזרח להוציא את הנשים כל לרבות את הקטנים,אמר מר האזרח להוציא את הנשים למימרא דאזרח בין נשים בין גברי משמע והתניא האזרח לרבות את הנשים האזרחיות שחייבות בעינוי אלמא אזרח גברי משמע אמר רבה הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי,הי קרא והי הלכתא ותו קרא למה לי הלכתא למה לי הא סוכה מצות עשה שהזמן גרמא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות,יום הכפורים מדרב יהודה אמר רב נפקא דאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא (במדבר ה, ו) איש או אשה | 28a. The Gemara answers: There is a difference between the case of the shutter and the case of the sheet. b There, /b in the case of the shutter, b where he negates /b it by shuttering the window, it is considered part of the building and it is therefore prohibited. b However, here, /b in the case of the sheet, b where he does not negate /b it, as he plans on removing it, b no, /b it is not necessarily prohibited.,The Gemara relates a similar incident. b The Sages taught: /b There was b an incident involving Rabbi Eliezer, who stayed in the Upper Galilee, and /b the people there b asked him thirty i halakhot /i in the i halakhot /i of i sukka /i . /b In response to b twelve, he said to them: I heard /b an answer from my teachers, and he related what he heard. In response to the other b eighteen, he said to them: I did not hear /b an answer. b Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: /b It was b the reverse of these matters. /b In response to b eighteen he said to them: I heard /b an answer; in response to the other b twelve he said to them: I did not hear /b an answer., b They said to him: Are all the matters /b that b you /b know b only from what /b you b heard? /b Don’t you say any matters on your own? b He said to them: /b Now b you forced me to say a matter that I did not hear from my teachers, /b as I must describe my character traits and the manner in which I conduct myself. b In /b all b my days, no person ever preceded me into the study hall, /b as I am always first to arrive; b and I never slept in the study hall, neither substantial sleep nor a brief nap; and I never left anyone in the study hall and exited, /b as I was always last to leave; b and I never engaged in idle conversation; /b rather, I discussed only necessary matters or matters of Torah; b and I never said anything that I did not hear from my teacher. /b That is why he did not answer those questions that his teacher did not address.,Apropos the character traits of Rabbi Eliezer, the Gemara cites character traits of his teacher. The Sages b said about Rabban Yoḥa ben Zakkai, /b the teacher of Rabbi Eliezer: b In /b all b his days he never engaged in idle conversation; and he never walked four cubits without /b engaging in b Torah /b study b and without /b donning b phylacteries; and no person ever preceded him into the study hall; and he never slept in the study hall, neither substantial sleep nor a brief nap; and he never contemplated /b matters of Torah b in alleyways filthy /b with human excrement, as doing so is a display of contempt for the Torah; b and he never left anyone in the study hall and exited; and no person ever found him sitting and silent, /b i.e., inactive; b rather, he /b was always b sitting and studying; and only he opened the door for his students, /b disregarding his own eminent standing; b and he never said anything that he did not hear from his teacher; and he never said /b to his students that b the time has arrived to arise /b and leave b the study hall except on Passover eves, /b when they were obligated to sacrifice the Paschal lamb, and b Yom Kippur eves, /b when there is a mitzva to eat and drink abundantly. b And Rabbi Eliezer, his student, accustomed /b himself to model his conduct b after his /b example.,The Gemara continues to praise the Sages. b The Sages taught: Hillel the Elder had eighty students. Thirty of them /b were sufficiently b worthy that the Divine Presence /b should b rest upon them as /b it did upon b Moses our teacher, and thirty of them /b were sufficiently b worthy that the sun /b should b stand still for them as /b it did for b Joshua bin Nun, and twenty /b were on an b intermediate /b level between the other two. b The greatest of all /b the students was b Yonatan ben Uzziel, and the youngest of them /b was b Rabban Yoḥa ben Zakkai. /b ,The Gemara relates: The Sages b said about Rabban Yoḥa ben Zakkai /b that b he did not neglect Bible; Mishna; Gemara; i halakhot /i and i aggadot /i ; minutiae of the Torah and minutiae of the scribes; /b the hermeneutical principles of the Torah with regard to b i a fortiori /i inferences and verbal analogies; /b the calculation of the calendrical b seasons; /b and b numerology [ i gimmatreyaot /i ]. /b In addition, he did not neglect esoteric matters, including b the conversation of ministering angels; the conversation of demons, and the conversation of palm trees; parables of launderers, /b which are folk tales that can be used to explain the Torah; b parables of foxes; /b and more generally, b a great matter and a small matter. /b ,The Gemara elaborates: b A great matter /b is referring to the secrets of the b Design of the /b Divine b Chariot, /b the conduct of the transcendent universe. b A small matter /b is, for example, i halakhot /i that were ultimately formulated in the framework of b the disputes of Abaye and Rava. /b He did not neglect any of these disciplines so as b to fulfill that which is stated: “That I may cause those that love me to inherit substance and that I may fill their treasuries” /b (Proverbs 8:21), as Rabban Yoḥa was filled with the disciplines of Torah and wisdom. b And if the youngest of them was so /b prolific, b the greatest of them /b was b all the more so /b prolific. The Gemara relates that the Sages b said of Yonatan ben Uzziel, /b the greatest of Hillel’s students, b that when he sat and was engaged in Torah /b study, the sanctity that he generated was so intense that b any bird that flew over him was immediately incinerated. /b , strong MISHNA: /strong In the case of b one whose head and most of his /b body b were in the i sukka /i and his table was in the house, Beit Shammai deem it unfit, and Beit Hillel deem it fit. Beit Hillel said to Beit Shammai: /b And b wasn’t there an incident where the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel went to visit Rabbi Yoḥa ben HaḤoranit and they found him /b such b that he was sitting with his head and most of his /b body b in the i sukka /i and his table in the house, and they said nothing to him? /b Even Beit Shammai did not object. b Beit Shammai said to them: /b Is there b proof from there? /b That is not what happened; rather, b they said to him: If you were accustomed /b to act in b this /b manner, b you have never fulfilled the mitzva of i sukka /i in your life. /b ,The mishna continues: b Women, slaves, and minors are exempt from the /b mitzva of b i sukka /i . A minor who does not need his mother /b any longer b is obligated /b in the mitzva. There was b an incident where the daughter-in-law of Shammai the Elder gave birth /b just before i Sukkot /i , and Shammai b removed the /b coat of b plaster /b from the roof, leaving the beams, b and roofed /b with the beams b over the bed for the /b newborn b minor. /b , strong GEMARA: /strong With regard to the i halakha /i that women, slaves, and minors are exempt from the mitzva of i sukka /i , the Gemara asks: b From where are these matters /b derived? The Gemara answers that it is b as the Sages taught /b in a i baraita /i that it is stated: “All the homeborn in Israel shall reside in i sukkot /i ” (Leviticus 23:42). Had the verse stated only: b Homeborn, /b it would have been derived b that /b any b homeborn /b member of the Jewish people is obligated to observe this mitzva. However, the term with the addition of the definite article: b “The homeborn,” /b indicates that only certain homeborn members are obligated, i.e., men, b to the exclusion of the women. /b The word “all” in the phrase: b “All /b the homeborn,” comes b to include the minors /b capable of performing this mitzva.,§ The Gemara analyzes the i baraita /i . b The Master said: “The homeborn” /b is b to the exclusion of women. Is that to say that /b the term b homeborn /b without the definite article b indicates both men and women? Isn’t it taught /b in a i baraita /i with regard to Yom Kippur that it is stated: “And it shall be a statute forever unto you: In the seventh month, on the tenth day of the month, you shall afflict your souls and shall do no manner of work, the homeborn, or the stranger that sojourns among you” (Leviticus 16:29). And the term b “the homeborn” /b in that verse comes b to include homeborn women, who are obligated in /b the mitzva of b affliction /b on Yom Kippur. In that case, the definite article comes to include women. Therefore, b apparently, /b the term homeborn, without the definite article, b indicates /b only b men. Rabba said: They are /b each a b i halakha /i /b transmitted to Moses from Sinai, b and the Sages /b merely b supported them with verses /b as a mnemonic device. Therefore, it is not surprising that the derivations are contradictory.,The Gemara asks: b Which /b of them b is /b derived from b the verse and which is a i halakha /i /b transmitted to Moses from Sinai and merely supported by a verse? b And furthermore, why do I /b need b the verse and why do I /b need b the i halakha /i ? Isn’t i sukka /i a positive, time-bound mitzva, and /b the principle is that b women are exempt from all positive, time-bound mitzvot? /b There is no need for a special derivation to exempt women from the mitzva of i sukka /i .,And there is no need for a derivation with regard to their obligation to fast on b Yom Kippur, /b as that can be b derived from /b that b which Rav Yehuda /b said that b Rav said, as Rav Yehuda said /b that b Rav said, and it was likewise taught in the school of Rabbi Yishmael: The verse says: /b “When b a man or woman /b shall commit any sin that a person commits, to commit a trespass against the Lord, and that soul be guilty” (Numbers 5:6). |
|
23. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 91| 18a. כתבה על שני דפין פסולה ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים,כתב אות אחת ומחק אות אחת וכתב אות אחת ומחק אות אחת פסולה דכתיב (במדבר ה, ל) ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת,בעי רבא כתב ב' מגילות לשתי סוטות ומחקן לתוך כוס אחד מהו כתיבה לשמה בעינן והאיכא או דילמא בעינן נמי מחיקה לשמה,ואם תמצא לומר בעינן נמי מחיקה לשמה מחקן בב' כוסות וחזר ועירבן מהו מחיקה לשמה בעינן והאיכא או דילמא הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא שתיא,ואם תמצא לומר הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא שתיא חזר וחלקן מהו יש ברירה או אין ברירה תיקו,בעי רבא השקה בסיב מהו בשפופרת מהו דרך שתיה בכך או אין דרך שתיה בכך תיקו,בעי רב אשי נשפכו מהן ונשתיירו מהן מהו תיקו,א"ר זירא אמר רב ב' שבועות האמורות בסוטה למה אחת קודם שנמחקה מגילה ואחת לאחר שנמחקה,מתקיף לה רבא תרוייהו קודם שנמחקה מגילה כתיבן אלא אמר רבא אחת שבועה שיש עמה אלה ואחת שבועה שאין עמה אלה,היכי דמי שבועה שיש עמה אלה אמר רב עמרם אמר רב משביעני עליך שלא נטמאת שאם נטמאת יבואו ביך,אמר רבא אלה לחודה קיימא ושבועה לחודה קיימא אלא אמר רבא משביעני עליך שאם נטמאת יבואו ביך,אמר רב אשי אלה איכא שבועה ליכא אלא אמר רב אשי משביעני עליך שלא נטמאת ואם נטמאת יבואו ביך, big strongמתני׳ /strong /big על מה היא אומרת אמן אמן אמן על האלה אמן על השבועה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה | 18a. b If one wrote /b the scroll b on two /b unattached b pages, it is unfit, /b as b the Merciful One states /b in the Torah: “Scroll,” in the singular. It must be written on b one scroll and not /b on b two or three scrolls. /b , b If one wrote one letter and erased /b that b one letter /b in water, b and /b he then b wrote one /b more b letter and erased /b that b one letter, it is unfit, as it is written: “And the priest shall execute upon her all this law” /b (Numbers 5:30). The entire passage must be written completely and only then erased, all at once.,§ b Rava raised a dilemma: If one wrote two scrolls for two /b separate b i sota /i women but /b then b erased /b both of the scrolls b in one cup, what is /b the i halakha /i ? Do b we require /b that only the b writing /b be performed b for the sake of /b a specific woman, in which case b that is /b accomplished here? b Or perhaps we require /b that b also /b the b erasure /b be performed b for the sake of /b a specific woman, which is not accomplished here, since both scrolls are erased together?, b And if you say /b that b we require /b that b also /b the b erasure /b be b for the sake of /b each specific woman, then if the priest b erased them in two /b different b cups and /b afterward b mixed /b the water from both together b again, what is /b the i halakha /i ? b Do we require /b that only the b erasure /b be b for the sake of /b a specific woman, in which case b that is /b accomplished here? b Or perhaps /b since b this /b i sota /i b does not drink /b from only b her own /b water b and that /b i sota /i b does not drink /b from only b her own /b water, the water is disqualified?, b And /b furthermore, b if you say /b that the water is disqualified because b this one does not drink /b from only b her own /b water b and that one does not drink /b from only b her own /b water, what if after mixing the two cups of water together the priest b divided them again /b into two cups and gave one to each? b What is /b the i halakha /i then? b Is there /b retroactive b clarification, /b in which case one may claim that each woman drank her own water, b or is there no /b retroactive b clarification? /b The Gemara responds: The dilemma b shall stand /b unresolved., b Rava raised a dilemma: If /b the priest b administered /b the bitter water to the i sota /i b to drink through /b a palm b fiber, what is /b the i halakha /i ? Or if he administered it b through a tube, what is /b the i halakha /i ? b Is this /b considered b a normal manner of drinking, or is it not /b considered b a normal manner of drinking, /b in which case the act is invalid? The Gemara responds: The dilemma b shall stand /b unresolved., b Rav Ashi raised a dilemma: /b If some b of the /b water of the i sota /i b spilled /b out b and some of it remained /b in the cup, b what is /b the i halakha /i ? Is it sufficient for the woman to drink some of the water in which the scroll has been erased or must she drink all of it? The Gemara responds: The dilemma b shall stand /b unresolved.,§ b Rabbi Zeira says /b that b Rav says: /b With regard to b the two oaths that are stated with regard to the i sota /i : /b “And the priest shall cause her to swear” (Numbers 5:19), and: “Then the priest shall cause the woman to swear with the oath of cursing” (Numbers 5:21), b why /b are they both necessary? b One /b must be administered b before the scroll is erased and one /b must be administered b after it is erased. /b , b Rava objects to this: Both of the /b oaths b are written /b in the Torah b before /b any mention of b the scroll /b being b erased. /b What is the basis to claim that one oath was administered afterward? b Rather, Rava said: /b While both oaths are administered before the i sota /i drinks, the two oaths are different: b One is an oath that has a curse with it, and one is an oath that does not have a curse with it. /b ,The Gemara asks: b What are the circumstances /b of b an oath that has a curse with it? /b What is the language of this oath? b Rav Amram says /b that b Rav says: /b The priest says: b I administer an oath to you /b that you are honest in your claim b that you were not defiled, as, if you were defiled, /b all these curses b will come upon you. /b , b Rava said: /b This is insufficient, as b the curse stands by itself and the oath stands by itself. /b They are said in separate statements, and it cannot be considered to be an oath with a curse. b Rather, Rava said: /b The priest says: b I administer an oath to you that if you were defiled, /b all these curses b will come upon you. /b , b Rav Ashi said: /b Even this is insufficient, as b there is a curse /b but b there is no oath /b that she was not defiled. b Rather, Rav Ashi said: /b The priest must say: b I administer an oath to you that you were not defiled and /b that b if you were defiled /b all these curses b will come upon you. /b Here the oath itself includes the curse., strong MISHNA: /strong b With regard to what does she say: “Amen, amen” /b (Number 5:22), twice, as recorded in the verse? The mishna explains that it includes of the following: b Amen on the curse, /b as she accepts the curse upon herself if she is guilty, and b amen on the oath, /b as she declares that she is not defiled. She states: b Amen /b if I committed adultery b with this man /b about whom I was warned, b amen /b if I committed adultery b with another man. Amen that I did not stray /b when I was b betrothed nor /b after I was b married, /b |
|
| 24. Iamblichus, Concerning The Mysteries, 7.6 (3rd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 94 |
| 25. Zosimos, On Virtue, 3.6.1 Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 109 |
| 26. Proclus, On The Hieratic Arts, 47, 46 Tagged with subjects: •nan Found in books: Janowitz (2002b) 102 |
| 27. Iulius Paulus, Excerpts, 5.23.14-5.23.18 Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 18 |
| 28. Anon., Midrash On Song of Songs, 7.8-7.9 Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 91 |
| 29. Anon., Chaldean Oracles, 2.3 Tagged with subjects: •formulas, verbal Found in books: Janowitz (2002b) 109 |
| 30. Anon., Book of Secrets, 1.9, 1.27, 1.28, 1.48, 1.57, 1.60, 1.64, 1.68, 1.70, 1.98, 1.126, 1.136, 1.146, 1.162, 1.165, 1.172, 1.179, 1.187, 1.189, 1.203, 1.226, 2.21-23, 2.33, 2.83, 2.110-12, 2.123-25, 2.134-38, 2.147, 2.166, 2.182-85, 3.20, 3.28, 3.38, 3.52, 4.30, 4.41, 4.61, 4.64, 4.68, 5.23, 6.35, 7.39 Tagged with subjects: •nan Found in books: Janowitz (2002b) 90 |
