1. Hebrew Bible, Psalms, 74.1, 74.11-74.14, 137.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 74.1. מַשְׂכִּיל לְאָסָף לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ׃ 74.1. עַד־מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח׃ 74.11. לָמָּה תָשִׁיב יָדְךָ וִימִינֶךָ מִקֶּרֶב חוקך [חֵיקְךָ] כַלֵּה׃ 74.12. וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃ 74.13. אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל־הַמָּיִם׃ 74.14. אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים׃ 137.5. אִם־אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי׃ | 74.1. Maschil of Asaph. Why, O God, hast Thou cast us off for ever? Why doth Thine anger smoke against the flock of Thy pasture?" 74.11. Why withdrawest Thou Thy hand, even Thy right hand? Draw it out of Thy bosom and consume them." 74.12. Yet God is my King of old, Working salvation in the midst of the earth." 74.13. Thou didst break the sea in pieces by Thy strength; Thou didst shatter the heads of the sea-monsters in the waters." 74.14. Thou didst crush the heads of leviathan, Thou gavest him to be food to the folk inhabiting the wilderness." 137.5. If I forget thee, O Jerusalem, Let my right hand forget her cunning." |
|
2. Hebrew Bible, Isaiah, 11.11, 49.14 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 11.11. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת־שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם׃ 49.14. וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְהוָה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי׃ | 11.11. And it shall come to pass in that day, That the Lord will set His hand again the second time To recover the remt of His people, That shall remain from Assyria, and from Egypt, And from Pathros, and from Cush, and from Elam, And from Shinar, and from Hamath, and from the islands of the sea." 49.14. But Zion said: ‘The LORD hath forsaken me, And the Lord hath forgotten me.’" |
|
3. Anon., Genesis Rabba, 10.7 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 10.7. רַבָּנָן אָמְרֵי אֲפִלּוּ דְבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁהֵן יְתֵירָה בָּעוֹלָם, כְּגוֹן זְבוּבִין וּפַרְעוֹשִׁין וְיַתּוּשִׁין, אַף הֵן בִּכְלַל בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵן, וּבַכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָחָשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי יַתּוּשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי צְפַרְדֵּעַ. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחְמָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ, רַבִּי אַחָא הֲוָה מִשְׁתָּעֵי הָדֵין עוֹבָדָא: חַד בַּר נָשׁ הֲוָה קָאֵים עַל כֵּיף נַהֲרָא, חֲמָא חַד עוּרְדְּעָן טָעֲנָה חָדָא עַקְרָב, וּמְגִיזָה יָתֵיהּ נַהֲרָא, וְכֵיוָן דְּעָבְדַת שְׁלִיחוּתֵיהּ אַחְזַרְתֵּא לְאַתְרֵהּ. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנָן דְּצִפּוֹרִין אֲמַר, עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גְּבַר דַּהֲוָה קָאֵים לְמֶחֱצַד בַּהֲדָא בִּקְעַת בֵּי טַרְפָּא, חֲמָא חַד עֵשֶׂב וְלִקֵּט יָתֵיהּ וַעֲבָדֵיהּ כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ, אֲזַלָּא חַד חִוְיָא וּמְחָא יָתֵיהּ, וּקְטִיל יָתֵיהּ. אֲתָא חַד גַּבָּר וְקָם לְמִסְקַר בְּהַהוּא חִוְיָא, אֲמַר תָּמֵהַּ אֲנִי עַל מַן דְּקָטַל הָדֵין חִוְיָא. אֲמַר הַהוּא גַּבְרָא אֲנָא קְטָלִית יָתֵיהּ. תָּלָה אַפּוֹי וַחֲמָא לְהַהוּא עִשְׂבָּא עֲבִידָא כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ, אֲמַר מִן קוּשְׁטָא אַתְּ קָטְלִית יָתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ, אִין. אֲמַר לֵיהּ, יָכֵיל אַתְּ מֵרִים הָדֵין עִשְׂבָּא מִן רֵאשֵׁךְ, אֲמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דַּאֲרֵים יָתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַתְּ יָכוֹל קָרֵיב הָכָא וּמֵרִים הָדֵין חִוְיָא בַּהֲדֵין חוּטְרָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דִּקְרַב לְהַהוּא חִוְיָא מִיָּד נָשְׁרוּ אֵבָרָיו. רַבִּי יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּפֶתַח עִירוֹ, רָאָה נָחָשׁ מַרְתִּיעַ וּבָא, וַהֲוָה מְרַדֵּף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא, וַהֲוָה חָזַר מִן דֵּין סִטְרָא, וְעוֹד הֲוָה רָדֵיף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא וַהֲוָה חָזַר מִן דֵּין סִטְרָא, אֲמַר זֶה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ. מִיָּד נָפְלָה הֲבָרָה בָּעִיר פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת. רַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתֵיב מְטַיֵּל בְּבֵית הַכִּסֵּא, אֲתָא חַד רוֹמָאי וְתָרְכֵיהּ וְקָדִים יָתֵיהּ וִיתֵיב לֵיהּ, אֲמַר לֵית דֵּין עַל מַגָּן, מִיָּד נְפַק חַד חִוְיָא וּמְחָא יָתֵיהּ וּקְטַל יָתֵיהּ, וְקָרָא עָלָיו (ישעיה מג, ד): וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ, וְאֶתֵּן אֱדוֹם תַּחְתֶּיךָ. רַבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר הֲוָה קָאֵים וּמְטַיֵּל עַל מְשׁוֹנִיתָא דְּיַמָּא דְּקֵיסָרִין, רָאָה שָׁם קוּלִית אַחַת, וַהֲוָה מַצְנַע לָהּ וַהֲוַת מִתְגַּלְגְּלָא, מַצְנַע לָהּ וַהֲוַת מִתְגַּלְגְּלָא, אֲמַר זֹאת מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ. עֲבַר חַד בַּלְדָּר וְנִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל וָמֵת, אֲזַל פַּשְׁפְּשׁוּנֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ טָעִין כְּתָבִין בִּישִׁין עַל יְהוּדָאֵי דְּקֵסָרִין. טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וְגִדֵּר אֶת שְׁתֵּי הַפָּרוֹכוֹת, וְנָטַל שְׁתֵּי זוֹנוֹת וּבְעָלָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְיָצָא חַרְבּוֹ מְלֵאָה דָּם. אִית דְּאָמְרֵי מִדַּם הַקֳּדָשִׁים, וְאִית דְּאָמְרֵי מִדַּם שָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְחֵרֵף וְגִדֵּף, וְנָטַל כָּל כְּלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַעֲשָׂאָן כְּמִין גּוּרְגּוּתְנִי אַחַת וְהִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּלַפֵּי מַעֲלָה, וְאָמַר, לָא דָּמֵי הַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּמַדְבְּרָא וְנָצַח לֵיהּ, לְהַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּגוֹ פָּלָטִין דִּידֵיהּ וְנָצַח לֵיהּ. יָרַד לַסְּפִינָה, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד מְחָאֵיהּ נַחְשְׁלָא בְּיַמָּא. אֲמַר דּוֹמֶה זֶה שֶׁאֵין כֹּחוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר אֱנוֹשׁ לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם, פַּרְעֹה וְכָל חֵילוֹ לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם. אַף אֲנִי כְּשֶׁהָיִיתִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בִּי, וְעַכְשָׁיו לְכָאן קִדְמַנִּי. סָבוּר הוּא שֶׁיַּהַרְגֵּנִי בַּמַּיִם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, חַיֶּיךָ מִבְּרִיָה שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָאתִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, בָּהּ אֲנִי נִפְרַע מֵאוֹתוֹ רָשָׁע. מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשַֹּׂר שֶׁל יָם וְעָמַד מִזַּעְפּוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרוֹמִי יָצְאוּ כָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי לִקְרָאתוֹ וְקִלְּסוּ אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה לְרוֹמִי נִכְנַס לַמֶּרְחָץ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא הֵבִיאוּ פְּיָילִי פּוֹטִירִין שֶׁל יַיִן לִשְׁתּוֹתוֹ, וְנִכְנַס יַתּוּשׁ בְּתוֹךְ חוֹטְמוֹ, וְהָיָה נוֹקֵר אֶת מֹחוֹ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה גָּדוֹל כְּמוֹ גּוֹזָל שֶׁל שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת. וְהָיָה מְצַוֶּה וְאוֹמֵר פִּצְעוּ מֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ וּדְעוּ בַּמֶּה אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל יְהוּדִים נִפְרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ. מִיָּד קָרְאוּ לָרוֹפְאִים וּפָצְעוּ מֹחוֹ, וְהוֹצִיאוּ כְּגוֹזָל שֶׁל שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי, אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ בְּרוֹמִי תַּרְתֵּין לִיטְרִין מֵהָכָא וְגוֹזָלָא מֵהָכָא, וּתְקַל חָד לָקֳבֵל חָד. וְנָטְלוּ אוֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ קְעָרָה אַחַת, כָּל מַה דַּהֲוָה הָדֵין שַׁנֵּי, הֲוָה הָדֵין שַׁנֵּי, פְּרַח יַתּוּשָׁה, פְּרַחָה נַפְשֵׁיהּ דְּטִיטוּס הָרָשָׁע. | |
|
4. Anon., Leviticus Rabba, 22.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 22.3. דָּבָר אַחֵר, וְיִתְרוֹן אֶרֶץ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנְּבִיאִים אִם אֵין אַתֶּם עוֹשִׂין שְׁלִיחוּתִי יֵשׁ לִי שְׁלוּחִין, הֱוֵי: וְיִתְרוֹן אֶרֶץ וגו', בַּכֹּל אֲנִי עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתִי. אָמַר רַבִּי אַחָא בַּכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָחָשׁ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי צְפַרְדֵּעַ וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי עַקְרָב וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי יַתּוּשׁ, טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ וְגִדֵּר אֶת הַפָּרֹכֶת, וְנָטַל שְׁתֵּי זוֹנוֹת וְהִצִּיעַ סֵפֶר תּוֹרָה תַּחְתֵּיהֶן וּבְעָלָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְיָצְאָה חַרְבּוֹ מְלֵאָה דָּם. מַאן דְּאָמַר מִדַּם הַקָּרְבָּנוֹת, וּמַאן דְּאָמַר מִן דַם פָּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּלַפֵּי מַעְלָה, אָמַר לָא דָמֵי הַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בַּמִּדְבָּר וְנָצַח לֵיהּ, לְהַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּגוֹ פָּלָטִין דִּידֵיהּ וְנָצַח לֵיהּ. מֶה עָשָׂה כִּנֵּס כָּל כְּלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנָתַן לְתוֹךְ גַּרְגּוּתְנִי אַחַת וְיָרַד לוֹ לַסְּפִינָה, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד מָחָא נַחְשׁוֹלָא בְּיַמָּא, אָמַר דּוֹמֶה לִי שֶׁאֵין כֹּחוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ זֶה אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר אֱנוֹשׁ לֹא פָּרַע מֵהֶם אֶלָּא בַּמַּיִם, וְכֵן דּוֹר הַמַּבּוּל, וְכֵן פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, אַף אֲנִי כֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בִּי וְעַכְשָׁיו לְכָאן קְדָמָנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, חַיֶּיךָ בִּבְרִיָה פְּחוּתָה מִמַּה שֶּׁבָּרָאתִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית אֲנִי פּוֹרֵעַ מִמְךָ, מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיָּם וְעָמַד מִזַעְפּוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרוֹמִי יָצְאוּ כָּל בְּנֵי רוֹמִי וְקִלְסוּהוּ, נְקִיטָא בַּרְבָּרַיָיא, מִיָּד הֵסִיקוּ לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ וְנִכְנַס וְרָחַץ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מָזְגוּ לוֹ כַּסָּא דְחַמְרָא וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַתּוּשׁ אֶחָד וְנִכְנַס לְתוֹךְ חָטְמוֹ, וְהָיָה אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְמֹחוֹ, הִתְחִיל מְנַקֵּר אֶת מֹחוֹ, אָמַר קִרְאוּ לָרוֹפְאִים וִיפַצְעוּ מֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ וּדְעוּ בַּמֶּה אֱלוֹהַּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ נִפְרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ, מִיָּד קָרְאוּ לָרוֹפְאִים וּפָצְעוּ אֶת מֹחוֹ וּמָצְאוּ בוֹ כְּמוֹ גּוֹזָל בֶּן יוֹנָה, וְהָיָה בּוֹ מִשְׁקַל שְׁתֵּי לִטְרָאוֹת, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַַבִּי יוֹסֵי תַּמָּן הֲוֵינָא וְיַהֲבִין גּוֹזָלָא מִן דֵּין סִטְרָא וְתַרְתֵּין לִיטְרַיָא מִן דֵּין סִטְרָא וְתָקַל חַד כָּל קֳבֵל חַד, וּנְטָלוּהוּ וּנְתָנוּהוּ בְּתוֹךְ קְעָרָה אַחַת, כָּל מַאן דַּהֲוָה הָדֵין שָׁנֵי הֲוָה הָדֵין שָׁנֵי, פָרַח יַתּוּשָׁא פָּרַח נִשְׁמָתָא דְּטִיטוּס הָרָשָׁע. | 22.3. ...The wicked Titus entered the sanctum of the Holy of Holies, and with his sword brandished in his hand he slashed the two curtains, and taking two whores he spread out a scroll of the Law beneath them and ravished them on top of the altar, and his sword came out full of blood, and some say from the blood of Yom Kippur [sprinkled by the Kohen Gadol on the curtains]. He [Titus] began to revile and blaspheme saying, “He who wages battle with a king in the desert and triumphs is different from him who wages battle in the king's own palace and vanquishes him.” What did he [Titus] do? He gathered all of the Temple vessels and put them in a sack and descended to a ship. At sea, a wave rose up to drown him. He said, “It would appear that this nation's god has power only on water. He [God] only punished the generation of Enosh with water, likewise He could only punish the generation of the flood with water, the generation of the Dispersal and Pharaoh and his army were only punished with water. So I, when I was in His house and domain He had no power to stand against me, and now he opposes me here!” The Holy One said, “By your life, I will punish you with the most insignificant of my creatures.” Immediately God hinted to the sea and it stayed its anger. When he arrived in Rome, all of the citizens came out and acclaimed him: “Conqueror of the Barbarians.” Immediately they heated the bath-house and he entered and washed himself. When he came out they poured for him the double glass for after the bath, and God appointed a mosquito for him and it entered his nose and gnawed its way up until it reached his brain. He said, “Call for the doctors to split open the head of that man [Titus] so I can know with what the God of that nation has punished him.” Forthwith they summoned the doctors, and they split open his brain and found in it the likeness of a young dove and its weight was two litras. R. Elazar son of R. Yosi said: I was there, and they put the young bird on one side [of the scales], and two litras on the other, and they balances one another. They took it and put it in a bowl, and as the mosquito withered so Titus deteriorated. The mosquito flew away, and away flew the soul of the wicked Titus...." |
|
5. Anon., Sifre Deuteronomy, 328 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
6. Anon., Numbers Rabba, 18.22 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 18.22. יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה, לְנִפְלְאוֹתָיו אֵין חֵקֶר וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין מִסְפָּר, דִּכְתִיב (תהלים לג, ז): כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת, מַהוּ כֹּנֵס כַּנֵּד, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ אָמַר לוֹ לְשַׂר שֶׁל יָם פְּתַח פִּיךָ וּבְלַע כָּל מֵימוֹת בְּרֵאשִׁית, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דַּיִּי שֶׁאֶעֱמֹד בְּשֶׁלִּי, הִתְחִיל לִבְכּוֹת, בָּעַט בּוֹ וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו, יב): בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב, אַתְּ מוֹצֵא שֶׁשַֹּׂר שֶׁל יָם רַהַב שְׁמוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָשָׁן וּדְרָכָן וְקִבְּלָן הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ד, יג): וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. וְשָׂם לָהֶם חוֹל בְּרִיחַ וּדְלָתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, ח): וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם, וּכְתִיב (ירמיה ה, כב): הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וּכְתִיב (איוב לח, יא): וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף. אָמַר לוֹ הַיָּם רַבִּי אִם כֵּן יִתְעָרְבוּ מֵימַי הַמְתוּקִין בַּמְלוּחִים, אָמַר לוֹ לָאו, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ אוֹצָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג, ז): נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת, אִם תֹּאמַר שֶׁזֶּה תֵּמַהּ גָדוֹל שֶׁאֵין מִתְעָרְבִים כָּל מֵימֵי הַיָּם, הֲרֵי פַּרְצוּף שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְנֵי אָדָם מְלֹא הַסִּיט יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מַעְיָנוֹת וְאֵין מִתְעָרְבִין זֶה בָּזֶה, מֵי עֵינַיִם מְלוּחִין, מֵי אָזְנַיִם שְׁמֵנִים, מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים, מֵי הַפֶּה מְתוּקִין. מִפְּנֵי מָה מֵי עֵינַיִם מְלוּחִין, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם בּוֹכֶה עַל הַמֵּת בְּכָל שָׁעָה מִיָּד הָיָה מִסְתַּמֵּא, אֶלָּא עַל שֶׁהֵן מְלוּחִין פּוֹסֵק וְאֵינוֹ בּוֹכֶה. מִפְּנֵי מָה מֵי אָזְנַיִם שְׁמֵנִים, שֶׁכְּשֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָה קָשָׁה, אִלֵּימָא תּוֹפְשָׂהּ בְּאָזְנָיו מִתְקַשֶּׁרֶת וּמֵת, מִתּוֹךְ שֶׁהֵם שְׁמֵנִים מַכְנִיס בָּזֶה וּמוֹצִיא בָּזֶה, מִפְּנֵי מָה מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם מֵרִיחַ רֵיחַ רַע, אִלֵּימָא מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ מִיָּד מֵת. מִפְּנֵי מָה מֵי הַפֶּה מְתוּקִין, פְּעָמִים אוֹכֵל אֲכִילָה וְאֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת בְּלִבּוֹ, אִם אֵין מֵי הַפֶּה מְתוּקִין אֵין נַפְשׁוֹ חוֹזֶרֶת עוֹד, וְעוֹד לְפִי שֶׁקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה, דִּכְתִיב בָּהּ (תהלים יט, יא): וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, לְפִיכָךְ מֵי הַפֶּה מְתוּקִין, וַהֲלוֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר, וּמַה מְּלֹא הַסִּיט יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מַעְיָנוֹת, הַיָּם הַגָּדוֹל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים קד, כה): זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר, לְלַמֶּדְךָ שֶׁבְּכָל מָקוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ וְלֹא בָּרָא דָּבָר אֶחָד לְבַטָּלָה, פְּעָמִים שֶׁעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ עַל יְדֵי צְפַרְדֵעַ וּפְעָמִים עַל יְדֵי צִרְעָה וּפְעָמִים עַל יְדֵי עַקְרָב. אָמַר רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִי מַעֲשֶׂה בְּעַקְרָב אֶחָד שֶׁהָלַךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְפַרְדֵעַ אַחַת וְעָבַר עָלֶיהָ, וְהָלַךְ אוֹתוֹ עַקְרָב וְעָקַץ אֶת הָאָדָם. וְכֵן מַעֲשֶׂה בְּקוֹצֵר אֶחָד שֶׁהָיָה מְעַמֵּר וְקוֹצֵר בְּבִקְעַת בֵּית תּוֹפֶת, כֵּיוָן שֶׁבָּא הַשָּׁרָב נָטַל עֵשֶׂב וְקָשַׁר בְּרֹאשׁוֹ, אֲתָא עֲלֵיהּ חִוְיָא גִּבָּר קָם קַטְלֵיהּ, עֲבַר עֲלֵיהּ חַבָּר, חָמָא קְטִיל חִוְיָא, אֲמַר לֵיהּ מַאן קְטַל הָדֵין חִוְיָא, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא, אִסְתַּכַּל עִשְׂבָּא דִּבְרֵישֵׁיהּ אֲמַר לֵיהּ מֵרִים אַתְּ עִשְׂבָּא דִּבְרֵישֵׁךְ וְאַתְּ מַשְׁבִּיחַ, עֲבַד הָכֵי, קָרַב לְגַבֵּיהּ, לֹא הִסְפִּיק לִגַּע בּוֹ עַד שֶׁנָּשַׁר אֵבָרִים אֵבָרִים. רַבִּי יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וּפוֹשֵׁט בְּפֶתַח עִירוֹ, רָאָה נָחָשׁ מַרְתִּיחַ וּבָא לָעִיר, מַאן דְּמוֹקְמִין לֵיהּ מִן הָכָא אָזֵיל לְהָכָא, מַאן דְּמוֹקְמִין לֵיהּ מִן הָכָא אָזֵיל לְהָכָא, אָמַר זֶה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לָעִיר נָפְלָה הֲבָרָה בָּעִיר פְּלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת. רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר הֲוָה מְטַיֵּל בְּשׁוּנִיתָא בְּקֵיסָרִי, מָצָא קוּלִית אַחַת מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָיָה מַצְנַע לָהּ מִן הָכָא הָדַר מַשְׁכַּח לָהּ מִן הָכָא, אָמַר כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁזּוֹ מְתֻקֶּנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ, בָּתַר יוֹמִין עֲבַר בַּלְדָּר מִן מַלְכוּתָא נִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל בָּהּ וָמֵת, בָּדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בְּיָדוֹ כְּתָבִין בִּישִׁין עַל יְהוּדָאִין. מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד סוּמָא, יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם לְעִשְׂבֵּי הַשָֹּׂדֶה וְאָכְלוּ, זֶה שֶׁהָיָה פִּקֵּחַ נִסְתַּמָּא, וְזֶה שֶׁהָיָה סוּמָא נִתְפַּקַּח, לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁזֶּה נִסְמַךְ עַל זֶה שֶׁהָיָה סוֹמְכוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, כְּשֶׁהָיָה אוֹכֵל לֶחֶם רָאָה שְׁנֵי צִפֳּרִים מִתְנַצִּין זֶה עִם זֶה, הָרַג אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ, הָלַךְ וְהֵבִיא עֵשֶׂב וְהִנִּיחוֹ עַל פִּיו וְהֶחֱיָהוּ, הָלַךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ וְנָטַל אוֹתוֹ הָעֵשֶׂב שֶׁנָּפַל מִן הַצִּפּוֹר וְהָלַךְ לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר מָצָא אֲרֵי מֻשְׁלָךְ וּמֵת, הֵנִיחַ הָעֵשֶׂב עַל פִּיו וְהֶחֱיָּהוּ, עָמַד הָאֲרִי וַאֲכָלוֹ, מַתְלָא אָמְרִין טַב לְבִישׁ לָא תַעֲבֵיד וּבִישָׁא לָא מָטֵי לָךְ. מַעֲשֶׂה בְּשִׂיחִין אֶחָד סוּמָא שֶׁיָּרַד בַּמַּיִם לִטְבֹּל, נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם וְטָבַל וְנִתְרַפֵּא. טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּשֶׁהוּא מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, עָמַד וְגִדֵּר אֶת הַפָּרֹכֶת וְנָטַל סֵפֶר תּוֹרָה וְהִצִּיעָהּ וְהֵבִיא שְׁתֵּי זוֹנוֹת וְעָבַר עֲלֶיהֶן, וְשָׁלַף חַרְבּוֹ וְקִצֵּץ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה, נַעֲשָׂה נֵס הִתְחִיל דַּם מְבַצְבֵּץ מִמֶּנּוּ, הִתְחִיל מִשְׁתַּבֵּחַ לוֹמַר שֶׁעַצְמוֹ הָרַג, הִתְחִיל מִתְגַּבֵּר וְהוֹלֵךְ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַיָּם הָיָה הַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר, אָמַר אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ אֵין גְּבוּרָתוֹ אֶלָּא בַּיָּם, אִם הוּא רוֹצֶה יַעֲלֶה לַיַּבָּשָׁה וְנִרְאֶה מִי נוֹצֵחַ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע בֶּן רָשָׁע בְּרִיָּה פְּחוּתָה קַלָּה שֶׁבִּבְרִיּוֹתַי אֲנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ לְבַעֶרְךָ מִן הָעוֹלָם. נִכְנַס יַתּוּשׁ בְּחָטְמוֹ וּמֵת בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה. וְלָמָּה נִקְרָא בְּרִיָּה שְׁפָלָה, עַל שֶׁמַּכְנִיס וְאֵינוֹ מוֹצִיא. וּפְעָמִים עַל יְדֵי צִרְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, כח): וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כְּשֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַצִּרְעָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת הָאֱמוֹרִים, רְאֵה מַה כְּתִיב בָּהֶן (עמוס ב, ט): וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וגו'. הָיְתָה נִכְנֶסֶת לְתוֹךְ עֵינוֹ שֶׁל יְמִין וְשׁוֹפֶכֶת אִרְסָהּ וְהָיָה מִתְבַּקֵּעַ וְנוֹפֵל וָמֵת, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ עַל יְדֵי דְבָרִים קַלִּים, לְכָל הַמִּתְגָּאִין עָלָיו שָׁלַח לָהֶם בְּרִיָה קַלָּה לְהִפָּרַע מֵהֶם, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין גְּבוּרָתָן מַמָּשׁ, וְלֶעָתִיד לָבוֹא עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפָּרַע מִן הָאֻמּוֹת עַל יְדֵי דְבָרִים קַלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ז, יח): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר. | 18.22. ---" |
|
7. Anon., Avot Derabbi Nathan B, 7 (6th cent. CE - 8th cent. CE)
|
8. Anon., Pesiqta De Rav Kahana, 17.5
|
