1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 1.1, 31.19, 31.21 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 1.1. יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב׃ 1.1. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין־פָּארָן וּבֵין־תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב׃ 31.19. וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה־לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 31.21. וְהָיָה כִּי־תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת־יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי׃ | 1.1. THESE ARE the words which Moses spoke unto all Israel beyond the Jordan; in the wilderness, in the Arabah, over against Suph, between Paran and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Di-zahab." 31.19. Now therefore write ye this song for you, and teach thou it the children of Israel; put it in their mouths, that this song may be a witness for Me against the children of Israel." 31.21. then it shall come to pass, when many evils and troubles are come upon them, that this song shall testify before them as a witness; for it shall not be forgotten out of the mouths of their seed; for I know their imagination how they do even now, before I have brought them into the land which I swore.’" |
|
2. Hebrew Bible, Exodus, 15.20 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 15.20. And Miriam the prophetess, the sister of Aaron, took a timbrel in her hand; and all the women went out after her with timbrels and with dances." |
|
3. Hebrew Bible, Genesis, 40.12 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 40.12. וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם׃ | 40.12. And Joseph said unto him: ‘This is the interpretation of it: the three branches are three days;" |
|
4. Hebrew Bible, Numbers, 11.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 11.16. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אֶסְפָה־לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי־הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ׃ | 11.16. And the LORD said unto Moses: ‘Gather unto Me seventy men of the elders of Israel, whom thou knowest to be the elders of the people, and officers over them; and bring them unto the tent of meeting, that they may stand there with thee." |
|
5. Hebrew Bible, Amos, 8.11-8.12 (8th cent. BCE - 6th cent. BCE)
| 8.11. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהוָה׃ 8.12. וְנָעוּ מִיָּם עַד־יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד־מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת־דְּבַר־יְהוָה וְלֹא יִמְצָאוּ׃ | 8.11. Behold, the days come, saith the Lord GOD, That I will send a famine in the land, Not a famine of bread, nor a thirst for water, But of hearing the words of the LORD." 8.12. And they shall wander from sea to sea, And from the north even to the east; They shall run to and fro to seek the word of the LORD, And shall not find it." |
|
6. Hebrew Bible, Ecclesiastes, 12.11 (5th cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 12.11. דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד׃ | 12.11. The words of the wise are as goads, and as nails well fastened are those that are composed in collections; they are given from one shepherd." |
|
7. Mishnah, Eduyot, 1.4-1.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 1.4. And why do they record the opinions of Shammai and Hillel for naught? To teach the following generations that a man should not [always] persist in his opinion, for behold, the fathers of the world did not persist in their opinion." 1.5. And why do they record the opinion of a single person among the many, when the halakhah must be according to the opinion of the many? So that if a court prefers the opinion of the single person it may depend on him. For no court may set aside the decision of another court unless it is greater than it in wisdom and in number. If it was greater than it in wisdom but not in number, in number but not in wisdom, it may not set aside its decision, unless it is greater than it in wisdom and in number." 1.6. Rabbi Judah said: “If so, why do they record the opinion of a single person among the many to set it aside? So that if a man shall say, ‘Thus have I received the tradition’, it may be said to him, ‘According to the [refuted] opinion of that individual did you hear it.’”" |
|
8. Mishnah, Peah, 2.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 2.6. It happened that Rabbi Shimon of Mitzpah planted his field [with two different kinds] and came before Rabban Gamaliel. They both went up to the Chamber of Hewn Stone and asked [about the law]. Nahum the scribe said: I have a tradition from Rabbi Meyasha, who received it from Abba, who received it from the pairs [of sage], who received it from the prophets, a halakhah of Moses from Sinai, that one who plants his field with two species of wheat, if he makes up of it one threshing-floor, he gives only one peah, but if two threshing-floors, he gives two peahs." |
|
9. Mishnah, Yevamot, 1.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 1.4. Beth Shammai permits the rival wives to the surviving brothers, and Beth Hillel prohibits them. If they perform the halitzah, Beth Shammai disqualifies them from marrying a priest, and Beth Hillel makes the eligible. If they performed yibbum, Beth Shammai makes them eligible [to marry a priest], and Beth Hillel disqualifies them. Though these forbid and these permit, and these disqualify and these make eligible, Beth Shammai did not refrain from marrying women from [the families of] Beth Hillel, nor did Beth Hillel [refrain from marrying women] from [the families of] Beth Shammai. [With regard to] purity and impurity, which these declare pure and the others declare impure, neither of them refrained from using the utensils of the others for the preparation of food that was ritually clean." |
|
10. New Testament, Galatians, 1.14 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.14. I advanced inthe Jews' religion beyond many of my own age among my countrymen, beingmore exceedingly zealous for the traditions of my fathers. |
|
11. New Testament, Mark, 7.3 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 7.3. (For the Pharisees, and all the Jews, don't eat unless they wash their hands and forearms, holding to the tradition of the elders. |
|
12. New Testament, Matthew, 5.2 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 5.2. He opened his mouth and taught them, saying |
|
13. Tosefta, Eduyot, 1.1, 1.4 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
| 1.1. When the Sages entered the Vineyard in Yavneh, they said, \"In the future, there will come an hour when a person seeks a teaching from the teachings of the Torah and he will not find it, or in the teachings of the Scribes, and he will not find it.\" As it says, \"Behold, days are coming, says the Lord, etc. they will seek out the word of God and they will not find it (Amos 8).\" 'The word of God' refers to prophecy. 'The word of God' refers to the End (of Days). 'The word of God', so that there shall not be one word of Torah similar to its fellow. They said, \"Let us begin from Hillel and Shammai!\"..." |
|
14. Tosefta, Shabbat, 12.12 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
15. Tosefta, Sotah, 7.11, 11.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
| 7.11. A person might think: 'since the Academy of Shammai declares unclean that which the Academy of Hillel declares clean, one prohibits that which the other permits, how, then, can I learn Torah?' This is way Torah repeats: \"words...the words...these are the words...\" All of the words have been given by a single Shepherd, one God fashioned them, one Provider gave them, Source of all deeds, blessed be God, has spoken them. So make for yourself a heart with many rooms, and bring into it the words of the Academy of Shammai and the words of the Academy of Hillel, the words of who declare unclean and those that declare clean. " |
|
16. Tosefta, Sukkah, 2.3 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
| 2.3. The watchmen of the city who watch by day are exempt from the law of the sukkah by day, but under obligation by night; those who watch by day and by night are exempted both by day and by night. Travellers are under obligation by night, but exempted by day. Keepers of gardens and parks are exempted both by day and by night. " |
|
17. Tosefta, Yevamot, 1.10-1.12 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
18. Anon., Leviticus Rabba, 26.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 26.2. רַבִּי יוֹסֵי מִמִּלְחַיָא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמְרוּ, מָצִינוּ תִּינוֹקוֹת בִּימֵי דָוִד עַד שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא הָיוּ יוֹדְעִין לִדְרשׁ אֶת הַתּוֹרָה מ"ט פָּנִים טָמֵא וּמ"ט פָּנִים טָהוֹר, וַהֲוָה דָּוִד מַצְלֵי עֲלַיְהוּ, הֲדָא הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר (תהלים יב, ח): אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם, אַתָּה ה' נְטַר אוֹרַיְתְהוֹן בְּלִבֵּהוֹן, [עפ"י (תהלים יב, ח)]: תִּנְצְרֵם מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם, מִן הַדּוֹר הַהוּא שֶׁהוּא חַיָּב כְּלָיָה, אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹפְלִין, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ בָּהֶם דֵּילָטוֹרִין הָיוּ נוֹפְלִין, הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר (תהלים נז, ה): נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם, לְבָאִם זֶה אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא שֶׁהָיוּ לְבָאִים בַּתּוֹרָה. (תהלים נז, ה): אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים, זֶה דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל שֶׁהָיוּ לְהוּטִין אַחַר לָשׁוֹן הָרָע. (תהלים נז, ה): בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים, אֵלּוּ אַנְשֵׁי קְעִילָה דִּכְתִיב בָּהֶם (שמואל א כג, יא): הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ. (תהלים נז, ה): וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה, אֵלּוּ הַזִּיפִים דִּכְתִיב בְּהוֹן (תהלים נד, ב): בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד וְכִי מָה הַשְּׁכִינָה עוֹשָׂה בָּאָרֶץ (תהלים נז, ב): רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים, סַלֵּק שְׁכִינָתְךָ מִבֵּינֵיהוֹן. אֲבָל דּוֹרוֹ שֶׁל אַחְאָב כֻּלָּן עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הָיוּ, וְעַל יְדֵי שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן דֵּילָטוֹרִין הָיוּ יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹצְחִין, הוּא שֶׁעוֹבַדְיָה אָמַר לְאֵלִיָּהוּ (מלכים א יח, יג): הֲלֹא הֻגַּד לַאדֹנִי וגו' וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם, אִם לֶחֶם לָמָּה מָיִם, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַמַּיִם קָשִׁים לוֹ לְהָבִיא יוֹתֵר מִן הַלֶּחֶם, וְאֵלִיָּהוּ מַכְרִיז בְּהַר הַכַּרְמֶל וְאוֹמֵר (מלכים א יח, כב): אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַה' לְבַדִּי, וְכָל עַמָּא יָדְעֵי וְלָא מְפַרְסְמֵי לְמַלְכָּא. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמְרוּ לוֹ לַנָּחָשׁ מִפְּנֵי מָה אַתָּה מָצוּי בֵּין הַגְּדֵרוֹת, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁפָּרַצְתִּי גִּדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הַנָּחָשׁ פָּרַץ גִּדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם תְּחִלָּה לְפִיכָךְ נַעֲשָׂה סְפֶּקָלָטוֹר לְכָל פּוֹרְצֵי גְדֵרוֹת. אָמְרוּ לוֹ לָמָּה אַתָּה נוֹשֵׁךְ, מָה אַתָּה מוֹעִיל, אֲרִי דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, זְאֵב טוֹרֵף וְאוֹכֵל, וְאַתְּ נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית. אָמַר לָהֶם (קהלת י, יא): אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ, אֶפְשָׁר דַּאֲנָא עָבֵיד כְּלוּם אֶלָּא אִם מִתְאֲמַר לִי מִן עֲלִיּוּתָא. אָמְרוּ לוֹ לָמָּה אַתָּה נוֹשֵׁךְ בְּאֵבֶר אֶחָד וְאַרְסְךָ מְהַלֵּךְ בְּכָל הָאֵבָרִים, אָמַר לָהֶם וְלִי אַתֶּם אוֹמְרִים (קהלת י, יא): אֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן, דְּיָתֵיב בְּרוֹמִי וְקָטֵל בְּסוּרְיָא, בְּסוּרְיָא וְקָטֵל בְּרוֹמִי. וְלָמָּה קוֹרֵא שְׁלִישִׁי, שֶׁהוּא הוֹרֵג שְׁלשָׁה, הָאוֹמְרוֹ, הַמְּקַבְּלוֹ וְהַנֶּאֱמַר עָלָיו. עוֹבָדָא הֲוָה בִּגְבַר דַּהֲוַת לֵיהּ כַּלָּה בִּישָׁא וַהֲוַת צְמִידָה אֲמָרָה לִשָּׁן בִּישׁ, וַהֲוָה מְפַיֵּס יָתָהּ תְּרֵין זִמְנִין בְּיוֹמָא, חַד בְּרַמְשָׁא וְחַד בְּצַפְרָא, אֲמַר לָהּ אֲנָא בָּעֵי מִינָךְ דְּלָא תֵימְרִין לִשַּׁן בִּישׁ, מָה עֲבָדַת אֲזָלַת וַאֲמָרַת לְבַעֲלָהּ הָדֵין אֲבוּךְ בָּעֵי לְשַׁמָּשָׁא יָתִי, וְאִי לֵית אַתְּ מְהֵימַנְתְּ לִי עוּל אָתֵית לְרַמְשָׁא וְאַתְּ מַשְׁכַּח יָתֵיהּ יָתֵיב וּמְפַיֵּס לִי, אָזַל וּרְצַד עֲלוֹי וְחָמָא יָתֵיהּ קָאֵים גָּחִין וְסָיַח יָתָהּ. אֲמַר כְּבָר מִלָּא קוּשְׁטָן, מָה עֲבַד מְחָא לַאֲבוֹי וּקְטָלֵיהּ. אוֹבִילִין יָתֵיהּ לְדִינָא וְאִתְחַיַּיב קָטוֹלִין, וּלְהַהִיא אִנְתְּתָא דַּאֲמָרַת עַל אֲבוֹי לָשׁוֹן הָרָע וְאִיתְחַיְיבָא קָטוֹלִין, וְאִשְׁתַּכַּח לִשָּׁנָא קָטֵל תְּלָתֵיהוֹן. וּבִימֵי שָׁאוּל הָרַג אַרְבָּעָה, דּוֹאֵג שֶׁאָמַר, שָׁאוּל שֶׁקִּבְּלוֹ, אֲחִימֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, אַבְנֵר לָמָּה נֶהֱרַג, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אַבְנֵר נֶהֱרַג עַל שֶׁעָשָׂה דָמָן שֶׁל נְעָרִים שְׂחוֹק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ב, יד): וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר עַל שֶׁהִקְדִּים שְׁמוֹ לְשֵׁם דָּוִד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ג, יב): וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תַּחְתָּיו לֵאמֹר לְמִי אָרֶץ, וְהָכֵי כָּתַב לֵיהּ מֵאַבְנֵר לְדָוִד. וְרַבָּנָן אָמְרוּ עַל יְדֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְשָׁאוּל לְהִתְפַּיֵּס בְּדָוִד וְלֹא הִנִּיחוֹ אַבְנֵר, שֶׁאָמַר לוֹ דָּוִד (שמואל א כד, יא): וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ בָּעֵי, מִן גְּלַגּוֹי דִּידָךְ בְּסִירָה הוּעֲדָה, כַּד אָתוֹן לַמַּעֲגָל. אָמַר לוֹ (שמואל א כו, יד): הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר, בַּכָּנָף אָמַרְתָּ בְּסִירָה הוּעֲדָה, חֲנִית וְצַפַּחַת בְּסִירָה הוּעֲדוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל יְדֵי שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּשָׁאוּל עַל נוֹב וְלֹא מִחָה. | |
|
19. Anon., Sifre Deuteronomy, 351, 26 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
20. Palestinian Talmud, Hagigah, 2.2 77d (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
21. Palestinian Talmud, Peah, 2.6 17a (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
22. Babylonian Talmud, Berachot, 5a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 5a. אם תלמיד חכם הוא אין צריך אמר אביי אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי כגון (תהלים לא, ו) בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת:,א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' (תהלים ד, ה) רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה.,וא"ר לוי בר חמא אמר ר' שמעון בן לקיש מאי דכתיב (שמות כד, יב) ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם לוחות אלו עשרת הדברות תורה זה מקרא והמצוה זו משנה אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים להורותם זה גמרא מלמד שכולם נתנו למשה מסיני:,א"ר יצחק כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמר (תהלים קמט, ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם מאי משמע אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי מרישא דענינא דכתיב (תהלים קמט, ה) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וכתיב בתריה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם.,ואמר רבי יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין הימנו שנאמר (איוב ה, ז) ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנאמר (משלי כג, ה) התעיף עיניך בו ואיננו ואין רשף אלא מזיקין שנאמר (דברים לב, כד) מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי.,אמר רבי שמעון בן לקיש כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו ואין רשף אלא יסורין שנאמר מזי רעב ולחומי רשף,אמר ליה רבי יוחנן הא אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו שנאמר (שמות טו, כו) ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנא' (תהלים לט, ג) נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר ואין טוב אלא תורה שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.,אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח אבל הקב"ה אינו כן נתן להם תורה לישראל ושמח שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.,אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנא' (איכה ג, מ) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה שנאמר (תהלים צד, יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו,ואם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הם שנאמר (משלי ג, יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח.,אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר (ישעיהו נג, י) וה' חפץ דכאו החלי,יכול אפילו לא קבלם מאהבה תלמוד לומר (ישעיהו נג, י) אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת אף יסורין לדעת,ואם קבלם מה שכרו (ישעיהו נג, י) יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו שנא' (ישעיהו נג, י) וחפץ ה' בידו יצלח,פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא חד אמר אלו הם יסורין של אהבה כל שאין בהן בטול תורה שנאמר (תהלים צד, יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו,וחד אמר אלו הם יסורין של אהבה כל שאין בהן בטול תפלה שנאמר (תהלים סו, כ) ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי,אמר להו רבי אבא בריה דר' חייא בר אבא הכי אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן אלו ואלו יסורין של אהבה הן שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח,אלא מה ת"ל (תהלים צד, יב) ומתורתך תלמדנו אל תקרי תלמדנו אלא תלמדנו דבר זה מתורתך תלמדנו,ק"ו משן ועין מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה,והיינו דרבי שמעון בן לקיש דאמר רשב"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין נאמר ברית במלח דכתיב (ויקרא ב, יג) ולא תשבית מלח ברית ונאמר ברית ביסורין דכתיב (דברים כח, סט) אלה דברי הברית מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם:,תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא,תורה מנין שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו,ארץ ישראל דכתיב (דברים ח, ה) כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך וכתיב בתריה כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה,העולם הבא דכתיב (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר.,תני תנא קמיה דר' יוחנן כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים | 5a. bIf one is a Torah scholar, he need notrecite iShemaon his bed since he is always engaged in the study of Torah and will likely fall asleep engrossed in matters of Torah. bAbaye said: Even a Torah scholar must recite at least one verse of prayer, such as: “Into Your hand I trust my spirit; You have redeemed me, Lord, God of truth”(Psalms 31:6).,Incidental to the verse, “Tremble, and do not sin,” the Gemara mentions that bRabbi Levi bar Ḥama saidthat bRabbi Shimon ben Lakish said: One should always incite his good inclination against his evil inclination,i.e., that one must constantly struggle so that his evil inclination does not lead him to transgression, bas it is stated: "Tremble, and do not sin."br bIfone succeeds and bsubdueshis evil inclination, bexcellent,but bifhe does bnotsucceed in subduing it, he should bstudy Torah,as alluded to in bthe verse: “Say to your heart.” br bIfhe bsubdueshis evil inclination, bexcellent; if not, he should recite iShema /i,which contains the acceptance of the yoke of God, and the concept of reward and punishment, bas it is statedin the verse: b“Upon your bed,”which alludes to iShema /i, where it says: “When you lie down.” br bIfhe bsubdueshis evil inclination, bexcellent; if not, he should remind himself of the day of death,whose silence is alluded to in the continuation of bthe verse: “And be still, Selah.” /b, bAnd Rabbi Levi bar Ḥama saidthat bRabbi Shimon ben Lakish said:God said to Moses, “Ascend to me on the mountain and be there, band I will give you the stone tablets and the Torah and the mitzva that I have written that you may teach them”(Exodus 24:12), meaning that God revealed to Moses not only the Written Torah, but all of Torah, as it would be transmitted through the generations. br bThe “tablets” are the ten commandmentsthat were written on the tablets of the Covet, br bthe “Torah” is the five books of Moses. br bThe “mitzva” is the Mishna,which includes explanations for the mitzvot and how they are to be performed. br b“That I have written” refers to the Prophets and Writings,written with divine inspiration. br b“That you may teach them” refers to the Talmud,which explains the Mishna. brThese explanations are the foundation for the rulings of practical ihalakha /i. This verse bteachesthat ballaspects of Torah bwere given toMoses bfrom Sinai. /b,The Gemara continues its treatment of the recitation of iShemaupon one’s bed. bRabbi Yitzḥak said: Anyone who recites iShemaon his bed, it is as if he holds a double-edged sword,guarding him from all evil, bas it is stated: “High praises of God in their mouths, and a double-edged sword in their hands”(Psalms 149:6). The Gemara asks: bFrom where is it inferredthat this verse from Psalms refers to the recitation of iShema /i? bMar Zutra, and some say Rav Ashi, said:We derive it bfrom the precedingverse, bas it is written: “Let the pious exult in glory; let them joyously sing upon their beds.”The praise of God from one’s bed is the recitation of iShema /i. bAnd it is written thereafter: “High praises of God in their mouths, and a double-edged sword in their hands.” /b, bAnd Rabbi Yitzḥak said: Anyone who recites iShemaupon his bed, demons stay away from him.This is alluded to, bas it is stated:“But man is born into trouble, band the sparks [ ireshef] fly [ iuf] upward”(Job 5:7). The verse is explained: The word bfly [ iuf]means bnothing other than Torah,as Torah is difficult to grasp and easy to lose, like something that floats away, bas it is stated: “Will you set your eyes upon it? It is gone;for riches certainly make themselves wings, like an eagle that flies into the heavens” (Proverbs 23:5). The word b“sparks”means bnothing other than demons, as it is stated: “Wasting of hunger, and the devouring of the sparks [ ireshef /i] and bitter destruction [ iketev meriri /i],and the teeth of beasts I will send upon them, with the venom of crawling things of the dust” (Deuteronomy 32:24). Here we see iresheflisted along with iketev meriri /i, both of which are understood by the Sages to be names of demons.,Regarding this unclear verse, bRabbi Shimon ben Lakish said: If one engages in Torahstudy, bsuffering stays away from him, as it is stated: “And the sparks fly upward.”And bflymeans bnothing other than Torah, bas it is stated: “Will you set your eyes upon it? It is gone;and sparksmeans bnothing other than suffering, as it is stated: “Wasting of hunger, and the devouring of the sparks,”equating devouring sparks with wasting hunger, as both are types of suffering. From here, we derive that through Torah, fly, one is able to distance himself, upward, from suffering, sparks., bRabbi Yoḥa said to him: Even schoolchildren,who learn only the Written Torah, bknow thisconcept bas it is stated: “And He said you shall surely hear the voice of the Lord your God, and what is upright in His eyes you shall do and you shall listen to His mitzvot and guard His statutes; any disease that I have placed upon Egypt I will not place upon you for I am the Lord your healer”(Exodus 15:26). bRather,one must interpret the verse: bAnyone who is able to engage in Torahstudy byet does not engagein that study, not only does bthe Holy One, Blessed be He,fail to protect him, but He bbrings upon him hideous afflictions,that embarrass him band trouble him, as it is stated: “I was mute with silence; I was silent from good, and my pain was strong”(Psalms 39:3). The word bgoodmeans bnothing other than Torah, as it is stated: “For I have given you a good portion, My Torah, do not abandon it”(Proverbs 4:2). The verse should be understood: “I have been silent from the study of Torah, and my pain was strong.”,With regard to the verse: “For I have given you a good portion,” bRabbi Zeira, and some say Rabbi Ḥanina bar Pappa, said: Come and see how the characteristics of the Holy One, Blessed be He, are unlike the characteristics of flesh and blood. It is characteristic of flesh and blood that when one sells an object to anotherperson, bthe seller grievesthe loss of his possession band the buyer rejoices. With regard to the Holy One, Blessed be He,however, bthis is not so. He gave the Torah to Israel and rejoiced, as it is stated: “For I have given you a good portion, My Torah, do not abandon it.”A good portion is understood as a good purchase; although God sold Torah to Israel, He rejoices in the sale and praises the object before its new owner (Rabbi Yoshiyahu Pinto).,Previously, the Gemara discussed suffering that results from one’s transgressions. The Gemara shifts the focus and discusses suffering that does not result from one’s transgressions and the suffering of the righteous. bRava, and some say Rav Ḥisda, said: If a person sees that suffering has befallen him, he should examine his actions.Generally, suffering comes about as punishment for one’s transgressions, bas it is stated: “We will search and examine our ways, and return to God”(Lamentations 3:40). bIf he examinedhis ways and bfound notransgression for which that suffering is appropriate, bhe may attributehis suffering bto derelictionin the study bof Torah.God punishes an individual for dereliction in the study of Torah in order to emphasize the gravity of the issue, bas it is stated: “Happy is the man whom You punish, Lord, and teach out of Your law”(Psalms 94:12). This verse teaches us that his suffering will cause him to return to Your law., bAnd if he did attributehis suffering to dereliction in the study of Torah, band did not findthis to be so, bhe may be confident that these are afflictions of love, as it is stated: “For whom the Lord loves, He rebukes,as does a father the son in whom he delights” (Proverbs 3:12).,So too, bRava saidthat bRav Seḥora saidthat bRav Huna said: Anyone in whom the Holy One, Blessed be He, delights, He oppresses him with suffering, as it is stated: “Yet in whom the Lord delights, He oppresses him with disease;to see if his soul would offer itself in guilt, that he might see his children, lengthen his days, and that the desire of the Lord might prosper by his hand” (Isaiah 53:10). This verse illustrates that in whomever God delights, he afflicts with illness.,I bmighthave thought that God delights in him even bif he does not accepthis suffering bwith love. Therefore the verse teaches: “If his soul would offer itself in guilt.” Just as a guilt-offering is brought knowingly,as it is one of the sacrifices offered willingly, without coercion, bso toohis bsufferingmust be accepted bknowingly. /b, bAnd if one acceptsthat suffering with love, bwhat is his reward?As the second part of the verse states: b“That he might see his children, lengthen his days.” Moreover,in addition to these earthly rewards, bhisTorah bstudy will endureand his Torah study will be successful, bas it is stated: “The purpose of the Lord,”the Torah, the revelation of God’s will, b“might prosper by his hand.” /b,With regard to the acceptance of affliction with love and what exactly this entails, bRabbi Ya’akov bar Idi and Rabbi Aḥa bar Ḥanina disagree. Oneof them bsaid: Afflictions of love are any that do not cause derelictionin the study bof Torah,i.e., any which do not afflict his body to the extent that he is unable to study Torah, bas it is stated: “Happy is the man whom You afflict, Lord, and teach from Your Torah.”Afflictions of love are when You “teach from Your Torah.”, bAnd one said: Afflictions of love are any that do not cause derelictionin the recitation bof prayer, as it is stated: “Blessed is God Who did not turn away my prayer”(Psalms 66:20). Despite his suffering, the afflicted is still capable of praying to God., bRabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, said:My father, bRabbi Ḥiyya bar Abba, saidthat bRabbi Yoḥa said as follows: Both,even afflictions that cause dereliction in the study of Torah and those that cause dereliction in the recitation of prayer, bare afflictions of love,as with regard to one who suffers without transgression bit is stated: “For whom He loves, He rebukes,”and inability to study Torah and to pray are among his afflictions., bWhat then,is the meaning when bthe verse states: “And teach him from Your Torah”? Do not read and teachto mean and bteach him /b, brather, and teach us /b. bYou teach usthe value of bthisaffliction bfrom Your Torah. /b,This is taught through ban ia fortioriinference fromthe law concerning bthe tooth and eyeof a slave: bThe tooth and eye areeach ba single limb of a personand if his master damages either, bthe slave thereby obtains his freedom; suffering that cleanses a person’s entire body all the more sothat one attains freedom, atonement, from his sins., bAnd that isthe statement of bRabbi Shimon ben Lakish, as Rabbi Shimon ben Lakish said:The word bcovet is used with regard to salt, andthe word bcovet is used with regard to afflictions.The word bcovet is used with regard to salt, as it is written: “The salt of the covetwith your God bshould not be excludedfrom your meal-offering; with all your sacrifices you must offer salt” (Leviticus 2:13). bAndthe word bcovet is used with regard to afflictions, as it is written: “These are the words of the covet”(Deuteronomy 28:69). bJust as,in bthe covet mentioned with regard to salt, the salt sweetensthe taste of bthe meatand renders it edible, bso tooin bthe covet mentioned with regard to suffering, the suffering cleanses a person’s transgressions,purifying him for a more sublime existence.,Additionally, bit was taughtin a ibaraitawith regard to affliction: bRabbi Shimon ben Yoḥai says: The Holy One, Blessed be He, gave Israel three precious gifts, all of which were given only by means of suffering,which purified Israel so that they may merit to receive them. These gifts are: bTorah, Eretz Yisrael, and the World-to-Come. /b, bFrom whereis it derived that bTorahis only acquired by means of suffering? bAs it is said: “Happy is the man whom You afflict, Lord,”after which it is said: b“And teach from Your Torah.” /b, bEretz Yisrael, as it is written: “As a man rebukes his son, so the Lord your God rebukes you”(Deuteronomy 8:5), band it is written thereafter: “For the Lord your God will bring you to a good land.” /b, bThe World-to-Come, as it is written: “For the mitzva is a lamp, the Torah is light, and the reproofs of instruction are the way of life”(Proverbs 6:23). One may arrive at the lamp of mitzva and the light of Torah that exists in the World-to-Come only by means of the reproofs of instruction in this world., bA itannataughtthe following ibaraita bbefore Rabbi Yoḥa: If one engages in Torah and acts of charity /b |
|
23. Babylonian Talmud, Eruvin, 13b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 13b. ונמלך ומצאו בן עירו ואמר שמך כשמי ושם אשתך כשם אשתי פסול לגרש בו,הכי השתא התם (דברים כד, א) וכתב לה כתיב בעינן כתיבה לשמה הכא ועשה לה כתיב בעינן עשייה לשמה עשייה דידה מחיקה היא,א"ר אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים,תנא לא ר"מ שמו אלא רבי נהוראי שמו ולמה נקרא שמו ר"מ שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה ולא נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה,אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב (ישעיהו ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך,א"ר אבהו א"ר יוחנן תלמיד היה לו לר"מ וסומכוס שמו שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה,תנא תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים,אמר רבינא אני אדון ואטהרנו ומה נחש שממית ומרבה טומאה טהור שרץ שאין ממית ומרבה טומאה לא כ"ש,ולא היא מעשה קוץ בעלמא קעביד,א"ר אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כב"ה,וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן,כאותה ששנינו מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין וב"ה מכשירין אמרו ב"ה לב"ש לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר' יוחנן בן החורנית ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית אמרו להן בית שמאי (אי) משם ראיה אף הן אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך,ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני שעה שעה עומדת לו,ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו, big strongמתני׳ /strong /big הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים דייה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לרחבו,רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח רבי יהודה אומר רחבה אף על פי שאין בריאה היתה של קש ושל קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת,עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת כל שיש בהיקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח: | 13b. bbutlater breconsideredand did not divorce her, band a resident of his city found him and said: Your name isthe same bas my name, and your wife’s name isthe same bas my wife’s name,and we reside in the same town; give me the bill of divorce, and I will use it to divorce my wife, then this document bis invalid to divorce with it?Apparently, a man may not divorce his wife with a bill of divorce written for another woman, and the same should apply to the scroll of a isota /i.,The Gemara rejects this argument: bHow can you comparethe two cases? bThere,with regard to a bill of divorce, bit is written: “And he shall write for her”(Deuteronomy 24:1), and therefore bwe require writingit bin her name,specifically for her; whereas bhere,with regard to a isota /i, bit is written: “And he shall perform with herall this ritual” (Numbers 5:30), and therefore bwe require performance in her name.In bhercase, the bperformance is erasure;however, writing of the scroll need not be performed specifically for her.,On the topic of Rabbi Meir and his Torah study, the Gemara cites an additional statement. bRabbi Aḥa bar Ḥanina said: It is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that in the generation of Rabbi Meir there was noone of the Sages who is bhis equal. Whythen bdidn’tthe Sages bestablish the ihalakhain accordance with hisopinion? It is bbecause his colleagues were unable to ascertain the profundity of his opinion.He was so brilliant that he could present a cogent argument for any position, even if it was not consistent with the prevalent ihalakha /i. bAs hewould bstate with regard toa ritually bimpureitem that it is bpure, and display justificationfor that ruling, and likewise he would state bwith regard toa ritually bpureitem that it is bimpure, and display justificationfor that ruling. The Sages were unable to distinguish between the statements that were ihalakhaand those that were not., bIt was taughtin a ibaraita /i: bRabbi Meir was not his name; rather, Rabbi Nehorai was his name. And why was he calledby the bname Rabbi Meir?It was bbecause he illuminates [ imeir /i] the eyes of the Sages inmatters of bthe ihalakha /i. And Rabbi Nehorai was not the nameof the itannaknown by that name; brather, Rabbi Neḥemya was his name, and some say: Rabbi Elazar ben Arakh was his name. And why was he calledby the bname Rabbi Nehorai?It is bbecause he enlightens [ imanhir /i] the eyes of the Sages inmatters of bthe ihalakha /i. /b,The Gemara relates that bRabbiYehuda HaNasi bsaid:The fact bthat I ammore bincisive than my colleagues isdue to the fact bthat I saw Rabbi Meir from behind,i.e., I sat behind him when I was his student. bHad I seen him from the front, I would beeven more bincisive, as it is written: “And your eyes shall see your teacher”(Isaiah 30:20). Seeing the face of one’s teacher increases one’s understanding and sharpens one’s mind.,And the Gemara stated that bRabbi Abbahu saidthat bRabbi Yoḥa said: Rabbi Meir had a disciple, and his name was Sumakhus, who would state with regard to each and every matter of ritual impurity forty-eight reasonsin support of the ruling of bimpurity, and with regard to each and every matter of ritual purity forty-eight reasonsin support of the ruling of bpurity. /b, bIt was taughtin a ibaraita /i: bThere was a distinguished disciple at Yavne who couldwith his incisive intellect bpurify the creeping animal,explicitly deemed ritually impure by the Torah, adducing bone hundred and fifty reasonsin support of his argument., bRavina said: Itoo bwill deliberate and purify itemploying the following reasoning: bAnd just as a snake that killspeople and animals bandthereby bincreases ritual impurityin the world, as a corpse imparts impurity through contact, through being carried, and by means of a tent, bis ritually pureand transmits no impurity, ba creeping animal that does not kill anddoes not bincrease impurityin the world, ball the more soshould it be pure.,The Gemara rejects this: bAnd it is not so;that is not a valid ia fortioriargument, as it can be refuted. A snake bis performing a mere act of a thorn.A thorn causes injury and even death; nevertheless, it is not ritually impure. The same applies to a snake, and therefore this ia fortioriargument is rejected., bRabbi Abba saidthat bShmuel said: For three years Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These said: The ihalakhais in accordance with ouropinion, band these said: The ihalakhais in accordance with ouropinion. Ultimately, ba Divine Voice emerged and proclaimed:Both bthese and those are the words of the living God. However, the ihalakhais in accordance withthe opinion of bBeit Hillel. /b,The Gemara asks: bSince both these and those are the words of the living God, why were Beit Hillel privileged tohave bthe ihalakhaestablished in accordance with theiropinion? The reason is bthat they were agreeable and forbearing,showing restraint when affronted, and when they taught the ihalakhathey would bteachboth btheirown bstatements and the statements of Beit Shammai. Moreover,when they formulated their teachings and cited a dispute, bthey prioritized the statements of Beit Shammai to theirown bstatements,in deference to Beit Shammai., bAsin the mishna bthat we learned:In the case of bone whose head and most of his body were in the isukka /i, but his table was in the house, Beit Shammai deemthis isukka binvalid; and Beit Hillel deem it valid. Beit Hillel said to Beit Shammai: Wasn’t there an incident in which the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel went to visit Rabbi Yoḥa ben HaḤoranit, and they found him sittingwith bhis head and most of his body in the isukka /i, but his table was in the house? Beit Shammai said to them: From theredo you seek to adduce ba proof?Those visitors, btoo, said to him: If that wasthe manner in which byou were accustomedto perform the mitzva, byou have never fulfilled the mitzva of isukkainall byour days.It is apparent from the phrasing of the mishna that when the Sages of Beit Hillel related that the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel visited Rabbi Yoḥa ben HaḤoranit, they mentioned the Elders of Beit Shammai before their own Elders.,This is bto teach you that anyone who humbles himself, the Holy One, Blessed be He, exalts him, and anyone who exalts himself, the Holy One, Blessed be He, humbles him. Anyone who seeks greatness, greatness flees from him, and,conversely, banyone who flees from greatness, greatness seeks him. And anyone whoattempts to bforce the momentand expends great effort to achieve an objective precisely when he desires to do so, bthe moment forces himtoo, and he is unsuccessful. bAndconversely, banyone whois patient and byields to the moment, the moment standsby bhisside, and he will ultimately be successful., bThe Sages taughtthe following ibaraita /i: bFor two and a half years, Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These say: It would have been preferable had man not been created than to have been created. And those said: It is preferable for man to have been created than had he not been created.Ultimately, bthey were counted and concluded: It would have been preferable had man not been created than to have been created.However, bnow that he has been created, he should examine his actionsthat he has performed and seek to correct them. bAnd some say: He should scrutinize hisplanned bactionsand evaluate whether or not and in what manner those actions should be performed, so that he will not sin., strongMISHNA: /strong bThecross bbeam, whichthe Sages bstatedmay be used to render an alleyway fit for one to carry within it, must be bwide enough to receiveand hold ba small brick. Andthis bsmall brickis bhalf a large brick,which measures bthree handbreadths,i.e., a handbreadth and a half. bIt is sufficient that thecross bbeam will be a handbreadth in width,not a handbreadth and a half, benough to hold a small brick across its width. /b,And the cross beam must be bwide enough to hold a small brickand also bsturdy enough to hold a small brickand not collapse. bRabbi Yehuda says:If it is bwideenough to hold the brick, beven though it is not sturdyenough to actually support it, it is sufficient. Therefore, even if the cross beam bismade bof straw or reeds, one considers it as though it weremade bof metal. /b,If the cross beam is bcurved,so that a small brick cannot rest on it, bone considers it as though it were straight;if it is bround, one considers it as though it were square.The following principle was stated with regard to a round cross beam: bAnybeam bwith a circumference of three handbreadths is a handbreadth in width,i.e., in diameter. |
|
24. Babylonian Talmud, Gittin, 6b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 6b. ואי עבדת אהנית מאי אי עבדת אהנית דאי אתי בעל מערער לא משגחינן ביה,כדתניא מעשה באדם אחד שהביא גט לפני רבי ישמעאל אמר לו צריך אני לומר בפני נכתב ובפני נחתם או איני צריך אמר לו בני מהיכן אתה אמר לו רבי מכפר סיסאי אני אמר לו צריך אתה לומר. בפני נכתב ובפני נחתם שלא תיזקק לעדים,לאחר שיצא נכנס לפניו רבי אלעאי אמר לו רבי והלא כפר סיסאי מובלעת בתחום ארץ ישראל וקרובה לציפורי יותר מעכו ותנן רבי מאיר אומר עכו כארץ ישראל לגיטין ואפי' רבנן לא פליגי עליה דר"מ אלא בעכו דמרחקא אבל כפר סיסאי דמקרבא לא,אמר לו שתוק בני שתוק הואיל ויצא הדבר בהיתר יצא,הא איהו נמי שלא תיזקק לעדים קאמר ליה לא סיימוה קמיה,שלח ליה ר' אביתר לרב חסדא גיטין הבאים משם לכאן אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם לימא קסבר לפי שאין בקיאין לשמה והני גמירי,ותסברא והא רבה אית ליה דרבא אלא דכ"ע בעינן לקיימו וכיון דאיכא רבים דסלקי ונחתי מישכח שכיחי,אמר רב יוסף מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא הוא ועוד הא איהו דשלח ליה לרב יהודה בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן (יואל ד, ג) ויתנו (את) הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו וכתב ליה בלא שירטוט,וא"ר יצחק שתים כותבין שלש אין כותבין במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין,א"ל אביי אטו כל דלא ידע הא דר' יצחק לאו גברא רבה הוא בשלמא מילתא דתליא בסברא לחיי הא גמרא היא וגמרא לא שמיע ליה,ועוד הא ר' אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה דכתיב (שופטים יט, ב) ותזנה עליו פילגשו רבי אביתר אמר זבוב מצא לה ר' יונתן אמר נימא מצא לה,ואשכחיה ר' אביתר לאליהו א"ל מאי קא עביד הקב"ה א"ל עסיק בפילגש בגבעה ומאי קאמר אמר ליה אביתר בני כך הוא אומר יונתן בני כך הוא אומר,א"ל ח"ו ומי איכא ספיקא קמי שמיא א"ל אלו ואלו דברי אלהים חיים הן זבוב מצא ולא הקפיד נימא מצא והקפיד,אמר רב יהודה זבוב בקערה ונימא באותו מקום זבוב מאיסותא ונימא סכנתא איכא דאמרי אידי ואידי בקערה זבוב אונסא ונימא פשיעותא,אמר רב חסדא לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל,אמר רב יהודה אמר רב כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף הוא בא לידי שלש עבירות גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת,אמר רבה בר בר חנה הא דאמרי רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר צריך | 6b. bBut if you dothis then byou provide benefit.The Gemara asks: bWhatis the meaning of the expression: bIf you dothis byou provide benefit?This means bthat if the husband comesto bcontestthe validity of the bill of divorce, bwe pay no attention to himand his claim., bAs it is taughtin the iTosefta(1:3): bAn incidentoccurred binvolving a man who brought a bill of divorce before Rabbi Yishmael,and bsaid to him: Am I required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, or am I not requiredto state that declaration? Rabbi Yishmael bsaid to him: My son, where are you from? He said toRabbi Yishmael: bMy teacher, I am from the village of Sisai.Rabbi Yishmael bsaid to him: You are required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, sothat byou will notcause the woman to bneed tofind bwitnessesif the husband contests its validity., bAfterthat man bleft, Rabbi Elai entered beforeRabbi Yishmael and bsaid to him: My teacher, but isn’t the village of Sisailocated bwithin the boundary of Eretz Yisrael, andit is even bcloser to Tzippori,which is within the main portion of Eretz Yisrael, bmoreso bthan Akko. And we learnedin the mishna that bRabbi Meir says: Akkois blike Eretz Yisrael with regard to bills of divorce. And even the Rabbis disagree with Rabbi Meir only with regard to Akko, which is distant. However,with regard to bthe village of Sisai, which is close, no,they do not dispute the ruling of Rabbi Meir.,Rabbi Yishmael bsaid toRabbi Elai: bBe silent my son, be silent. Since the matterof her divorce bwas issued as permitted, it was issued,and her divorce is valid. This incident proves that the declaration: It was written in my presence and it was signed in my presence, is effective to the extent that the divorce is considered to have been performed in an entirely permitted manner, and the husband cannot contest its validity at a later stage.,The Gemara asks: Why was it necessary for Rabbi Yishmael to explain the meaning of his ruling to Rabbi Elai? bButafter all, when he issued his ruling Rabbi Yishmael balsostated his reason, as he bsaid tothe man: Do this bsothat byou will notcause the woman to bneed tofind bwitnesses.The Gemara answers: Those who were present bdid not concludeRabbi Yishmael’s statement bbeforeRabbi Elai. Rabbi Elai was unaware of Rabbi Yishmael’s reasoning, and therefore he questioned him.,§ The Gemara relates that bRabbi Evyatar senta letter from Eretz Yisrael to Babylonia bto Rav Ḥisdain which he wrote the following: With regard to bbills of divorce that come from there,Babylonia, bto here,Eretz Yisrael, the agent bis not required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence.The Gemara asks: bShall we saythat Rabbi Evyatar bholdsthat the reason for the declaration: It was written in my presence and it was signed in my presence, is bbecause they are not expertsin writing a bill of divorce bfor her sake, and theseresidents of Babylonia bare learnedwith regard to this issue?,The Gemara challenges: bAnd can you understandit in this way? After all, bRabba is ofthe opinion that the reason is also in accordance with the opinion bof Rava,that the declaration serves to ratify the bill of divorce. bRather, everyone agrees that we requirethe declaration bto ratifythe document. bBut since there are manypeople bwho ascendto Eretz Yisrael band descendfrom there to Babylonia, witnesses bare frequentlyavailable, and there is no reason to be concerned about the ratification of the bill of divorce., bRav Yosef said: Who will tell usthat bRabbi Evyatar is a reliableauthority? bAnd furthermore,there is good reason to question his statement: bHeis bthe one who senta letter bto Rav Yehuda,and wrote: bPeople who ascend from there,Babylonia, bto here,Eretz Yisrael, bfulfill by themselvesthe verse: b“And they have given a boy for a prostitute, and sold a girl for wine, and have drunk”(Joel 4:3), i.e., these people abandon their families. bAndRabbi Evyatar bwrote himthis verse bwithout scoring,i.e., etching lines into, the parchment upon which he wrote the letter., bAnd Rabbi Yitzḥak sayswith regard to the writing of a verse from the Torah: bOne may write twowords without scoring the parchment, but bone may not write threewords without scoring the parchment. Instead, one scores the parchment before writing the verse, as one does when writing a Torah scroll. This ensures that the writing will be done on a straight line, thereby rendering it more beautiful. And bit was taught in a ibaraita /i: One may write three,but bone may not write four.Since Rabbi Evyatar wrote more than three words from a verse without scoring the parchment, his halakhic rulings are evidently unreliable., bAbaye said to him: Is that to saythat banyone who does not know this ihalakha bof Rabbi Yitzḥak is not a great man? Granted,with regard to ba matter that depends on reasoning, it is well,as it is possible to say that an individual who does not know a ihalakhathat can be inferred by logical reasoning cannot be considered a reliable authority. However, bthis ihalakha bis a tradition, andit is possible that Rabbi Evyatar simply bdid not hearthis btradition. /b, bAnd furthermore, Rabbi Evyataris the one bthat his Master,the Holy One, Blessed be He, bagreed within his interpretation of a verse, bas it is writtenwith regard to the episode involving the concubine in Gibeah: b“And his concubine went away from him”(Judges 19:2). The Sages discussed what occurred that caused her husband to become so angry with her that she left him, and bRabbi Evyatar says: He found herresponsible for ba flyin the food that she prepared for him, while bRabbi Yonatan says: He found herresponsible for ba hair [ inima /i]. /b, bAnd Rabbi Evyatar found Elijahthe prophet and bsaid to him: What is the Holy One, Blessed be He, doingnow? Elijah bsaid to him: He iscurrently bengaged instudying the episode of bthe concubine in Gibeah.Rabbi Evyatar asked him: bAnd what is He sayingabout it? Elijah bsaid to himthat God is saying the following: bEvyatar, My son, says thisand bYonatan, My son, says that.It is seen here that God saw fit to cite the statement of Rabbi Evyatar.,Rabbi Evyatar bsaid to him: God forbid, is there uncertainty before Heaven?Doesn’t God know what happened? Why does He mention both opinions? Elijah bsaid to him:Both bthese and those are the words of the living God,i.e., both incidents happened. The incident occurred in the following manner: bHe found a flyin his food band did not take umbrage,and later bhe found a hair and took umbrage. /b, bRav Yehuda saysa different explanation: The man found ba fly in the dishthat she cooked for him, bandhe found ba hair in that place,i.e., in her genital area. When he found ba flyit produced a reaction of bdisgust,and he did not grow angry with her, bbutthe bhairwas a matter of bdanger,as he might be hurt by it, and therefore he became angry with her. bThere arethose bwho say: This and thatwere found bin a dish.The difference is that the bflywas a result of bcircumstances beyondher bcontrol,as it fell into the dish on its own, bbut the hairwas found in the dish due to her bnegligence. /b, bRav Ḥisda says: A person should never impose excessive fear uponthe members of bhis household, as the husband of the concubine of Gibeah imposed excessive fear upon her andthis ultimately bcaused the downfall of many tens of thousands of Jewsin the resulting war (see Judges 19–20)., bRav Yehuda saysthat bRav says: Anyone who imposes excessive fear uponthe members of bhis householdwill bultimately come tocommit bthree sins: Engaging in forbidden sexual intercourse,as the wife will be so fearful of her husband that she will sometimes tell him that she has immersed in a ritual bath after her menstruation has ended when she has not done so; bandhe will also end up committing bbloodshed,as she is likely to run away from him and expose herself to dangers; band desecration of Shabbat,as she will cook for him on Shabbat because she is scared that he will be angry with her for neglecting to do so beforehand., bRabba bar bar Ḥana saida ihalakhawith regard to bthisstatement bthat the Sages said:There are bthree matters a person must say in his home on Shabbat eve at nightfall.He should ask the members of his household: bHave you tithedthe produce that required tithing? bHave you placed the ieiruv /ifor joining the courtyards? If you have already done so, blight the lampin honor of Shabbat. Rabba bar bar Ḥana said that one bmust /b |
|
25. Babylonian Talmud, Hagigah, 3b, 3a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 3a. חייב בשמחה ואת שאינו לא שומע ולא מדבר ושוטה וקטן פטורין אף מן השמחה הואיל ופטורין מכל מצות האמורות בתורה מאי שנא לענין ראיה דפטירי ומאי שנא לענין שמחה דמחייבי,לענין ראיה גמר ראיה ראיה מהקהל דכתיב (דברים לא, יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכתיב (דברים לא, יא) בבא כל ישראל לראות,והתם מנלן דכתיב (דברים לא, יב) למען ישמעו ולמען ילמדו ותניא למען ישמעו פרט למדבר ואינו שומע ולמען ילמדו פרט לשומע ואינו מדבר,למימרא דכי לא משתעי לא גמר והא הנהו תרי אילמי דהוו בשבבותיה דרבי בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא ואמרי לה בני אחתיה דרבי יוחנן דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא הוו עיילי ויתבי קמייהו ומניידי ברישייהו ומרחשין שפוותייהו,ובעי רבי רחמי עלייהו ואיתסו ואשתכח דהוו גמירי הלכתא וספרא וספרי וכולה הש"ס,אמר מר זוטרא קרי ביה למען ילמדו רב אשי אמר ודאי למען ילמדו הוא דאי סלקא דעתך למען ילמדו וכיון דלא משתעי לא גמר וכיון דלא שמע לא גמר,האי מלמען ישמעו נפקא אלא ודאי למען ילמדו הוא,אמר ר' תנחום חרש באזנו אחת פטור מן הראיה שנאמר (דברים לא, יא) באזניהם,והאי באזניהם מבעי ליה באזניהם דכולהו ישראל ההוא מנגד כל ישראל נפקא אי מנגד כל ישראל הוה אמינא אע"ג דלא שמעי כתב רחמנא באזניהם והוא דשמעי,ההוא מלמען ישמעו נפקא,אמר רבי תנחום חיגר ברגלו אחת פטור מן הראיה שנאמר רגלים,והא רגלים מבעי ליה פרט לבעלי קבין ההוא מפעמים נפקא דתניא פעמים אין פעמים אלא רגלים וכן הוא אומר (ישעיהו כו, ו) תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים ואומר (שיר השירים ז, ב) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב,דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנאמר (תהלים מז, י) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים,אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משום ר' תנחום מאי דכתיב (בראשית לז, כד) והבור רק אין בו מים משמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו,ת"ר מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין אמר להם מה חידוש היה בבית המדרש היום אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמר להם אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש,שבת של מי היתה שבת של ר' אלעזר בן עזריה היתה ובמה היתה הגדה היום אמרו לו בפרשת הקהל ומה דרש בה,(דברים לא, יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני,ועוד דרש (דברים כו, יז) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום,אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר | 3a. they are bobligated in rejoicing. And one who does not hear and does not speak, an imbecile, and a minor areall bexempt even from rejoicing, since they are exempt from all the mitzvot mentioned in the Torah.The Gemara asks: bWhat is different with regard tothe mitzva of bappearance, thata deaf person and a mute bare exemptfrom this mitzva? bAnd what is different with regard tothe mitzva of brejoicing, that they are obligated? /b,The Gemara explains: bWith regard totheir exemption from the obligation of bappearance,the itanna bderivesthis ihalakhaby means of a verbal analogy between the term bappearancestated with regard to the mitzva of appearance at the Temple on the pilgrim Festival and the term bappearancestated with regard to the mitzva bof assembly,i.e., the obligation to assemble in the Temple on iSukkotin the year following the Sabbatical Year. bAs it is written,with regard to the mitzva of assembly: b“Assemble the people, the men and the women and the little ones”(Deuteronomy 31:12), band it is writtenin that context: b“When all of Israel come to appear”(Deuteronomy 31:11). Just as a deaf person and a mute are not obligated to attend the assembly, they are likewise exempt from appearing in the Temple on the Festivals.,The Gemara asks: bAnd there,with regard to the mitzva of assembly, bfrom where do wederive that a deaf person and a mute are exempt? bAs it is writtenthere: b“That they may hear, and that they may learn”(Deuteronomy 31:12), band it is taughtin a ibaraitathat the phrase b“that they may hear” excludes one who speaks but does not hear;and the phrase b“and that they may learn” excludes one who hears but does not speak,as he is unable to learn.,The Gemara asks: bIs that to say that one whois bnotable to bspeakis bnotable to blearn? Butconsider the following incident. There were btwo mute people who were in the neighborhood of RabbiYehuda HaNasi. They were the bsons of the daughter of Rabbi Yoḥa ben Gudgeda, and some saythat they were the bsons of the sister of Rabbi Yoḥaben Gudgeda. bWhenever RabbiYehuda HaNasi bwould enter the study hall they wouldalso benter and sit beforethe Sages, band they would nod their headsas if they understood band move their lips. /b, bAnd RabbiYehuda HaNasi bprayed forGod to have bmercy upon them, and they were healed. And it was discovered that they had learnedand were proficient in ihalakha /i,i.e., Mishna; iSifra /i,the halakhic midrash on Leviticus; iSifrei /i,the halakhic midrash on Numbers and Deuteronomy; band the entire Talmud.This shows that those who cannot speak are able to learn., bMar Zutra saidthat one should bread intothe verse: bThat they may teach [ iyelamdu /i],instead of: “That they may learn [ iyilmedu /i]” (Deuteronomy 31:12). Even if a mute person is able to learn he cannot teach others. bRav Ashi saidthat the verse bis certainlyto be read: bThat they may teach. As, if it enters your mindthat one should read: b“That they may learn,”as it is written, bandyou will explain that bsince he is notable to bspeak heis bnotable to blearn,and similarly the reason for the exemption of a deaf person is that bsince he is notable to bhear he is notable to blearn,you will have erred. According to this interpretation, it is clear from the context that a deaf person is exempted by the phrase: “That they may hear,” not merely due to his lack of hearing but because his inability to hear prevents him from learning.,However, this is incorrect, for if so, bthisexemption of a mute could also be bderived from: “That they may hear,”as the verse has already taught the basic principle that anyone who cannot learn is not obligated in the mitzva of assembly. bRather,the verse bis certainlyto be read as: b“That they may teach,”which indicates that although a mute is able to learn himself, and therefore he is not exempted by the previous verse, he is nevertheless exempt because he is unable to teach others., bRabbi Tanḥum said: One who is deaf in one ear is exempt fromthe mitzva of bappearancein the Temple, bas it is statedwith regard to the mitzva of assembly: “When all Israel comes to appear before the Lord your God in the place that He shall choose, you shall read this law before all Israel bin their ears”(Deuteronomy 31:11). This verse indicates that the obligation of assembly applies only to those who can hear with both ears. Since the two mitzvot are connected by verbal analogy, as explained above, this ihalakhaapplies to the mitzva of appearance as well.,The Gemara asks: bBut thisphrase: b“In their ears,” is necessaryto teach that the reading of the Torah at the assembly must enter bthe ears of the entire Jewish people.Consequently, it cannot serve as the source of the ihalakhaconcerning one who is deaf in one ear. The Gemara answers: bThat ihalakha /i, that the reading of the Torah must be heard by the entire Jewish people, bis derived fromthe phrase: b“Before all Israel”(Deuteronomy 31:11). The Gemara asks: bIfthat ihalakhawere derived bfrom: “Before all Israel,” I would saythat the mitzva applies beven though they cannot hear;therefore, bthe Merciful One writes: “In their ears,” and thatindicates that btheymust be able to bhear.If so, this phrase is not available for deriving the ihalakhaof someone who is deaf in one ear.,The Gemara answers: bThat ihalakha /i, that the people must hear, bis derived from: “That they may hear”(Deuteronomy 31:12). Therefore, the phrase: “In their ears,” is not required for that purpose. Rather, it teaches that only those who can hear with both ears are obligated in the mitzva of assembly, and by extension, in the mitzva of appearance as well., bRabbi Tanḥum said: One who is lame in one leg is exempt fromthe mitzva of bappearance, as it is stated:“Three btimes [ iregalim /i]shall you keep a feast for Me in the year” (Exodus 23:14).Since the term for feet is iraglayim /i, it can be inferred from here that the obligation to ascend involves the use of both of one’s legs.,The Gemara asks: bButthe term b“ iregalim /i” is necessaryto bexclude people with artificial legs.Although these people are capable of walking, as they do not have two natural legs they are exempt from ascending to the Temple. The Gemara responds: bThat ihalakhais bderived from:“Three boccasions [ ipe’amim /i]in the year all your males will appear before the Lord God” (Exodus 23:17). The term ipe’amimcan also mean legs, bas it is taughtin a ibaraita /i, with regard to the term b“ ipe’amim /i”: iPe’amimmeans nothing otherthan blegs. And so it says: “The foot shall tread it down, even the feet of the poor and the steps [ ipa’amei /i] of the needy”(Isaiah 26:6), band it says: “How beautiful are your feet [ ife’amayikh /i] in sandals, daughter of the prince”(Song of Songs 7:2).,With regard to the aforementioned verse, bRava taught: What isthe meaning of that bwhich is written: “How beautiful are your feet in sandals, daughter of the prince [ inadiv /i]”? How pleasant are the feet [ iraglehen /i] of the Jewish people when they ascend toJerusalem bon the pilgrimage Festival [ iregel /i]. “Daughter of the prince”:this is referring to bthe daughter of Abraham our father who is called a prince, as it is stated: “The princes of the peoples are gathered together, the people of the God of Abraham”(Psalms 47:10). The Gemara asks: Is God only b“the God of Abraham,” and not the God of Isaac and Jacob? Rather,the verse mentions b“the God of Abraham,” ashe bwas the first of the converts.Abraham was the first prince, as all converts who follow in his path are called “the princes of the peoples.”,The Gemara cites another statement of Rabbi Tanḥum. bRav Kahana saidthat bRabbi Natan bar Manyumi taught in the name of Rabbi Tanḥum: What isthe meaning of bthat which is writtenwith regard to Joseph: “And they took him, and cast him into the pit; band the pit was empty, there was no water in it”(Genesis 37:24). bBy inference from that which is stated: “And the pit was empty,” don’t I know that there was no water in it? Rather,this teaches that bthere was no water in it, but there were snakes and scorpions in it. /b,§ bThe Sages taught:There was ban incident involving Rabbi Yoḥa ben Beroka and Rabbi Elazar ben Ḥisma, when they went to greet Rabbi Yehoshua in Peki’in.Rabbi Yehoshua bsaid to them: What novelidea bwastaught btoday in the study hall? They said to him: We are your students and we drinkfrom byour water,i.e., all of our Torah knowledge comes from you, and therefore how can we tell you something you have not already learned? bHe said to them: Even so, there cannot be a study hall without a novelty. /b,He asked them: bWhose week was it,i.e. who was the lecturer this week? They said to him: bIt was Rabbi Elazar ben Azarya’s week.He inquired: bAnd on whatsubject bwas the lecture today? They said to him:He spoke babout the portion ofthe mitzva of bassembly.Rabbi Yehoshua persisted: bAnd whatverse bdid he interpret homiletically with regard tothis mitzva?,They said to him that Rabbi Elazar ben Azarya interpreted the following verse: b“Assemble the people, the men and the women and the little ones”(Deuteronomy 31:12). This verse is puzzling: bIf men come to learn,and bwomen,who might not understand, bcomeat least bto hear, why do the little ones come?They come bin orderfor God to bgive a reward to those who bring them,i.e., God credits those who bring their children to the assembly. Rabbi Yehoshua bsaid to them:This bgood pearlof wisdom bwas in your hands, and you tried to conceal it from me? /b,Upon seeing that Rabbi Yehoshua was pleased to hear this idea, Rabbi Yoḥa ben Beroka and Rabbi Elazar ben Ḥisma said to him: bAdditionally,Rabbi Elazar binterpretedthe following verses bhomiletically: “You have affirmed, this day,that bthe Lordis your God, and that you will walk in His ways and keep His statutes, His mitzvot, and His ordices, and listen to His voice. bAnd the Lord has affirmed you, this day,to be His treasure, as He promised you, and that you should keep all His mitzvot” (Deuteronomy 26:17–18).,Rabbi Elazar explained: bThe Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: You have made Me a single entity in the world,as you singled Me out as separate and unique. bAndtherefore bI will make you a single entity in the world,as you will be a treasured nation, chosen by God. bYou have made Me a single entity in the world, as it is written: “Hear, O Israel, the Lord our God, the Lord is One”(Deuteronomy 6:4). bAndtherefore bI will make you a single entity in the world, as it is stated: /b |
|
26. Babylonian Talmud, Megillah, 19b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 19b. הכתובה בין הכתובים אמר ליה הרי אמרו הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא,א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ומחו לה אמוחא בצבור שנו,ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן שיור התפר הלכה למשה מסיני ומחו לה אמוחא ולא אמרו אלא כדי שלא יקרע,ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה שנאמר (שמות לג, כ) כי לא יראני האדם וחי,ואמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב (דברים ט, י) ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש ומאי ניהו מקרא מגילה:, big strongמתני׳ /strong /big הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ר' יהודה מכשיר בקטן:, big strongגמ׳ /strong /big מאן תנא חרש דיעבד נמי לא אמר רב מתנה ר' יוסי היא דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא,וממאי דרבי יוסי היא ודיעבד נמי לא דלמא רבי יהודה היא ולכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי,לא סלקא דעתך דקתני חרש דומיא דשוטה וקטן מה שוטה וקטן דיעבד נמי לא אף חרש דיעבד נמי לא,ודלמא הא כדאיתא והא כדאיתא מדקתני סיפא רבי יהודה מכשיר בקטן מכלל דרישא לאו ר' יהודה היא,ודלמא כולה ר' יהודה היא מי דמי רישא לפסולה וסיפא לכשירה,ודלמא כולה ר' יהודה היא ותרי גווני קטן קתני לה וחסורי מיחסרא והכי קתני הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן בד"א בקטן שלא הגיע לחינוך אבל בקטן שהגיע לחינוך אפילו לכתחלה שר' יהודה מכשיר בקטן,במאי אוקימתא כר' יהודה ודיעבד,אלא הא דתני (ר') יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחלה מני אי רבי יהודה דיעבד אין לכתחלה לא אי רבי יוסי דיעבד נמי לא,ואלא מאי ר' יהודה ואפי' לכתחלה אלא הא דתניא לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא מני לא רבי יהודה ולא רבי יוסי אי ר' יהודה אפי' לכתחלה אי ר' יוסי אפי' דיעבד נמי לא | 19b. bthat was written together withthe rest of bthe Writings.Rav Yehuda bsaid to him:The Sages bhave said: If one reads from a Megilla that was written together withthe rest of bthe Writings he has not fulfilledhis obligation., bRabbi Ḥiyya bar Abba saidthat bRabbi Yoḥa said: If one reads from a Megilla that was written together withthe rest of bthe Writings he has not fulfilledhis obligation. bBut they hitthis ihalakha bon its head,i.e., immediately after reporting this ruling they added a qualification that removed much of its force: bThey taughtthis ihalakhaonly with respect btoreading the Megilla for ba congregation.An individual who reads the Megilla in private fulfills his obligation even if the Megilla was written together with the rest of the Writings. Only when it is read in public must it be from a Megilla that is a separate scroll., bRabbi Ḥiyya bar Abbaalso bsaidthat bRabbi Yoḥa said:The ihalakhaof bleavinga space without bstitches,i.e., that the parchment sheets of a Torah scroll must not be sewn all the way to the edge, but rather a small margin must be left at the top and at the bottom, bis a ihalakha /itransmitted bto Moses from Sinai,i.e., it was not written in the Torah but was received in the framework of the Oral Law. bBut theyimmediately bhitthis ihalakha bon its head,explaining that this ihalakhais not due to the special sanctity of a Torah scroll; rather, bthey saidthat it is bonly so that it not rip.If the scroll is wound too forcefully, the sheets of parchment will begin to spread apart since they are not sewn together at their extremities, and the one who is winding will cease to wind it so forcefully. If the stitching went all the way to the end there would be no such warning and the stitches would cause the parchment to rip., bAnd Rabbi Ḥiyya bar Abbaalso bsaidthat bRabbi Yoḥa said: Had there been leftopen ba crackso much as bthe size of small sewing needle in the cave in which Moses and Elijah stoodwhen God’s glory was revealed to them, as it is written: “And it shall come to pass, while My glory passes by, that I will put you in a cleft of the rock” (Exodus 33:22), and: “And he came there to a cave…and, behold, the Lord passed by” (I Kings 19:9–11), bthey would not have been able to endure due to theintense blightthat would have entered that crack, bas it is stated: “For no man shall see Me and live”(Exodus 33:20)., bAnd Rabbi Ḥiyya bar Abbafurther bsaidthat bRabbi Yoḥa said: What isthe meaning of that bwhich is written:“And the Lord delivered to me two tablets of stone written with the finger of God; band on them was written according to all the words which the Lord spoke with you in the mountain”(Deuteronomy 9:10)? bThis teaches that the Holy One, Blessed be He, showed Moseson the mountain all bthe inferencesthat can be derived from the words of bthe Torah; andall bthe inferencesthat can be derived from the words bof the Scribes,the early Sages; bandalso ballthe new ihalakhot bthat the Scribes were destined to introducein the future in addition to the laws of the Torah. bAnd what is itspecifically that the Scribes would introduce in addition to the laws of the Torah? bThe reading of the Megilla. /b, strongMISHNA: /strong bEveryone is fit to read the Megilla, except for a deaf person, an imbecile, and a minor. Rabbi Yehudadisagrees and bsays that a minor is fitto read the Megilla., strongGEMARA: /strong The Gemara asks: bWho is the itanna /ithat btaughtthat the reading of ba deaf person, even after the fact, no,it is not valid? bRav Mattana said: It is Rabbi Yosei, as we learnedin a mishna elsewhere ( iBerakhot15a): bIf one recites the iShemabut does not make it audible to his ears, he hasnevertheless bfulfilledhis obligation. This is the statement of Rabbi Yehuda. bRabbi Yosei said: He has not fulfilledhis obligation. Rabbi Yosei’s statement implies that one who does not hear what he is saying does not fulfill his obligation. Presumably the ihalakhotfor iShemarecitation and Megilla reading are equivalent.,The Gemara questions the assumption on which the previous discussion is based: bBut from wheredo you know that the mishna, which states that a deaf person may not read the Megilla, reflects the opinion of bRabbi Yosei,and that it means to say that beven after the fact, no,one does not fulfill his obligation if the Megilla is read by a deaf person? bPerhapsthe mishna was taught in accordance with the opinion of bRabbi Yehuda, andit should be understood as saying that a deaf person bmay notread iab initio /i, but after the facthis reading bis valid. /b,The Gemara rejects this proposal: bThis should not enter your mind, asthe mishna bteachesthe ihalakhaof a deaf person, an imbecile, and a minor together, implying that ba deaf person is similar to an imbecile or a minor.Therefore, it may be inferred that bjust asthe readings of ban imbecile and a minorare bnotvalid beven after the fact, so too, even after the fact, no,the reading of ba deaf personis not valid.,The Gemara asks: bBut perhapsit is not so that all three cases are equivalent. Perhaps with regard to the imbecile and the minor, bthis ihalakhais bas it is, andwith regard to a deaf person, bthat ihalakhais bas it is.Although all three cases are taught together, this may be merely because in all three cases he may not read iab initio /i; there may be a difference between them with regard to their status after the fact. It is possible that the mishna means that the reading of a deaf person is valid after the fact, and is citing the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara rejects this: It is impossible to say that the anonymous first itannaof the mishna is Rabbi Yehuda, as bfromthe fact bthat the latter clause teaches: Rabbi Yehuda says that a minor is fit, it may be inferred that the first clauseof the mishna bwas nottaught by bRabbi Yehuda. /b,The Gemara continues to ask: bBut perhapsthe mishna bin its entirety wastaught by bRabbi Yehudaafter all, but the first clause of the mishna was taught anonymously, whereas the latter clause was taught explicitly in the name of Rabbi Yehuda. The Gemara rejects this argument: bArethe two parts of the mishna bcomparable,that they can be associated with a single Sage? bThe first clauseof the mishna comes bto disqualifythe reading of a minor, bwhereas the latter clausecomes bto declarea minor bfit.These two contradictory opinions therefore cannot be understood as the statement of a single Sage.,The Gemara asks: bBut perhapsthe mishna bin its entiretyexpresses the opinion of bRabbi Yehudaafter all. bAnd it is teachingthe ihalakhaconcerning btwodifferent btypes of minors, andthe mishna bis incomplete,lacking some words of elaboration, band is teaching the following: Everyone is fit to read the Megilla except for a deaf person, an imbecile, and a minor. In whatcase bis this statement said?Only bwith regard to a minor who has not reachedthe age of btrainingin mitzvot. bBut a minor who has reachedthe age of btrainingin mitzvot may read the Megilla beven iab initio /i, as Rabbi Yehuda says that a minorwho has reached that requisite age bis fitto read the Megilla.,The Gemara raises a difficulty with this interpretation of the mishna: bIn whatmanner bdid you establishthe mishna? You established it as being bin accordance withthe opinion of bRabbi Yehuda,and you understand the opinion of Rabbi Yehuda to be that a deaf person is disqualified from reading the Megilla iab initio /i, but bafter the facthis reading is valid., bButthen bthat which Rabbi Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, taughtwill present a difficulty, as he taught a ibaraita /i: bA deaf person who can speak but cannot hear may set aside iteruma /ieven iab initio /i,although he cannot hear himself reciting the blessing that is recited before setting aside iteruma /i. Upon bwhoseopinion is this ibaraitabased? bIfyou say it is in accordance with the opinion of bRabbi Yehuda,that cannot be, as you have established that Rabbi Yehuda maintains that if one recites something and does not hear it, bafter the fact, yes,his action is valid, but he should bnotdo so iab initio /i. And ifyou say it is in accordance with the opinion of bRabbi Yosei,this is even more difficult, as he maintains that beven after the fact, no,his action is not valid. Who, then, is the Sage who would say that a deaf person may set aside iterumaeven iab initio /i?,The Gemara rejects this reasoning: bRather, whatthen do you propose to say, that this ibaraitais in accordance with bRabbi Yehuda andthat Rabbi Yehuda permits a deaf person to read beven iab initio /i,whereas Rabbi Yosei would disqualify him even after the fact? bButthen bwhose isthe opinion that is represented in bthat which is taughtin a ibaraita /i: bA person should not recite the Grace after Meals in his heart,i.e., inaudibly, bbut if he recitedit in this manner, bhe has fulfilledhis obligation. It is the opinion of bneither Rabbi Yehuda nor Rabbi Yosei.As, bifit follows the opinion of bRabbi Yehuda,it should be permitted beven iab initio /i,and bifit follows the opinion of bRabbi Yosei,then beven after the fact, no,this should not be valid. |
|
27. Anon., Numbers Rabba, 14.4 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 14.4. בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת יב, יא): דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, תָּנֵי מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא שֶׁהָלְכוּ לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּפְקִיעִים, אָמַר לָהֶם מָה חִדּוּשׁ הָיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיּוֹם, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידֶיךָ אָנוּ וּמֵימֶיךָ אָנוּ שׁוֹתִים. אָמַר לָהֶם אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּלֹא חִדּוּשׁ, שַׁבָּת שֶׁל מִי הָיְתָה, שַׁבָּת שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה, וּבַמֶּה הָיְתָה הַגָּדָה הַיּוֹם, אָמְרוּ לוֹ בְּפָרָשַׁת הַקְהֵל, וּמַה דָּרַשׁ בָּהּ (דברים לא, יב): הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, אִם אֲנָשִׁים בָּאִים לִלְמֹד וְנָשִׁים בָּאוֹת לִשְׁמֹעַ, טַף לָמָּה, כְּדֵי לְקַבֵּל שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם. אָמַר לָהֶם מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה בְּיֶדְכֶם וּבִקַּשְׁתֶּם לְאַבְּדָהּ מִמֶּנִּי. וְעוֹד דָּרַשׁ בָּהּ (דברים כו, יז יח): אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם וגו' וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם וגו', אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה בָּעוֹלָם, (שמואל ב ז, כג): וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. וְאַף הוּא פָּתַח וְדָרַשׁ: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה כַּדָּרְבָן, לוֹמַר לָךְ מַה דָּרְבָן זֶה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ לְהָבִיא חַיִּים לָעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מְכַוְּנִין לֵב לוֹמְדֵיהֶן מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים. אִי מַה דָּרְבָן זֶה מִטַּלְטֵל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מִטַּלְטְלִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים. אִי מַה מַּסְמֵר זֶה חָסֵר וְלֹא יָתֵר, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה חֲסֵרִים וְלֹא יְתֵרִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: נְטוּעִים, מַה נְּטִיעָה זוֹ פָּרָה וְרָבָה, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה פָּרִים וְרָבִים. בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין אֲסֻפּוֹת אֲסֻפּוֹת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, הַלָּלוּ מְטַמְאִין וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, הַלָּלוּ פּוֹסְלִין וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִין, שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם הוֹאִיל וְהַלָּלוּ מְטַמְאִין וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, הַלָּלוּ פּוֹסְלִין וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִין, הֵיאַךְ אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה מֵעַתָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, אֵל אֶחָד נְתָנָן, פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן, מִפִּי אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַף אַתָּה עֲשֵׂה אָזְנְךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת וּקְנֵה לְךָ לֵב שׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי הַמְטַמְּאִין וְאֶת דִּבְרֵי הַמְטַהֲרִין, אֶת דִּבְרֵי הָאוֹסְרִין וְאֶת דִּבְרֵי הַמַּתִּירִין, אֶת דִּבְרֵי הַפּוֹסְלִין וְאֶת דִּבְרֵי הַמַּכְשִׁירִין, בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמַר לָהֶם אֵין דּוֹר יָתוֹם שֶׁרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ. דָּבָר אַחֵר, דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא מַה הַדָּרְבָן הַזֶּה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לַחֲרשׁ בַּתֶּלֶם שֶׁלָּהּ, כָּךְ דִּבְרֵי חֲכָמִים מְכַוְּנִים אֶת הָאָדָם הַזֶּה לִדְרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא הַמִּשְׁנָה קָרְאָה אוֹתוֹ מַרְדֵּעַ, וְהַמִּקְרָא קָרָא אוֹתוֹ דָּרְבָן וּמַלְמָד, דִּכְתִיב (שופטים ג, לא): בְּמַלְמַד הַבָּקָר, וְכֵן (שמואל א יג, כא): וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן. אָמַר רַבִּי נָתָן לָמָּה נִקְרָא מַרְדֵּעַ, שֶׁמּוֹרֶה דֵעָה בַּפָּרָה, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ דָּרְבָן, שֶׁדָּר בִּינָה בַּפָּרָה, וְלָמָּה נִקְרָא מַלְמַד, שֶׁמְלַמֵּד אֶת הַפָּרָה לַחֲרשׁ בַּתֶּלֶם שֶׁלָּהּ, כָּךְ הֵם דִּבְרֵי חֲכָמִים, דָּרִים בִּינָה בִּבְנֵי אָדָם וּמוֹרִים דֵּעָה בָּהֶם וּמְלַמְּדִים אוֹתָם דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, נְטוּעִים הֵם בָּאָדָם כְּשֶׁהוּא מְשַׁמְּרָם, וְלָמָּה נִמְשְׁלוּ בַּנְּטִיעָה, כְּשֵׁם שֶׁשָּׁרָשָׁיו שֶׁל אִילָן מִשְׁתָּרְשִׁים לְכָל מָקוֹם, כָּךְ דִּבְרֵי חֲכָמִים נִכְנָסִים וּמִשְׁתָּרְשִׁים בְּכָל הַגּוּף. בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, אֵימָתַי הֵם כְּמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בָּאָדָם, בִּזְמַן שֶׁבַּעַל תּוֹרָה נִכְנַס לְתַלְמוּד וְהֵם נֶאֱסָפִים לִשְׁמֹעַ. נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, רַבִּי יוֹחָנָן מְבָרֵךְ יוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת לוּלָב, וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים עַל מִצְוַת הַזְּקֵנִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְבָרֵךְ כָּל יוֹם עַל נְטִילַת לוּלָב, וְאֵין רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֶה לְרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן דְּבַר תּוֹרָה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וגו', וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים מִדִּבְרֵיהֶם הֵם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא סָבַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כֵּן, וּמַה טַּעַם עֲבַד כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וגו' נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, דִּבְרֵי תוֹרָה וְדִבְרֵי חֲכָמִים מֵרוֹעֶה אֶחָד נִתְּנוּ. (קהלת יב, יב): וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר, וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהָר, יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה הֱוֵי זָהִיר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים א, ב): כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן, טוֹבִים דִּבְרֵי דּוֹדִים מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, לָמָּה, שֶׁאֵין אָדָם מוֹרֶה כָּרָאוּי מִדִּבְרֵי תוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְתוּמָה, וְכֻלָּהּ סִימָנִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא, יט): וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָה בְּפִיהֶם, סִימָנִין בְּפִיהֶם, אֲבָל מִתּוֹךְ דִּבְרֵי חֲכָמִים אָדָם מוֹרֶה כָּרָאוּי מִפְּנֵי שֶׁהֵם פּוֹרְשִׁים אֶת הַתּוֹרָה, וּלְכָךְ נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְדַיְּרִין בִּינָה בִּבְנֵי אָדָם. דָּבָר אַחֵר, וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, אָמַר רַבִּי אַבָּא סַדְרוֹנַנְיָא אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם לָמָּה לֹא נִתְּנוּ בִּכְתַב דִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, אֱמֹר לוֹ לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְתֹּב כָּל דִּבְרֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, מַהוּ מֵהֵמָּה, מַה נִּכְנְסָה בָּךָ אִם בָּאתָ לִכְתֹּב דִּבְרֵי סוֹפְרִים, לָמָּה, שֶׁאִלּוּ בָּאתָ לִכְתֹּב דִּבְרֵיהֶם אֵין קֵץ וְסוֹף לַדְּבָרִים לַעֲשׂוֹת סְפָרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, אֲבָל מַה יֵּשׁ לוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת, שֶׁיְהֵא מְיַגֵּעַ בְּשָׂרוֹ הַרְבֵּה לַהְגּוֹת דִּבְרֵי חֲכָמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר. דָּבָר אַחֵר, וְלַהַג הַרְבֵּה, אִם יָגַעְתָּ הַרְבֵּה בְּדִבְרֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵסִיר יֵצֶר הָרָע מִמְּךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בָּשָׂר, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל לו, כו): וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. דָּבָר אַחֵר, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר, אִם יָגַעְתָּ הַרְבֵּה בְּלַהַג דִּבְרֵי חֲכָמִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַשֶֹּׂרְךָ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, הֱוֵי: בָּשָׂר. דָּבָר אַחֵר, אִם יָגַעְתָּ בְּדִבְרֵי חֲכָמִים אַתָּה נַעֲשָׂה בָּשָׂר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בָּשָׂר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ח, טז): בִּי שָׂרִים יָשׂרוּ. דָּבָר אַחֵר, דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן כַּדּוּר שֶׁל בָּנוֹת, כַּהֲדָא סְפַיְרָה שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁהֵן מְלַקְטוֹת וְזוֹרְקוֹת לְכָאן וּלְכָאן, כָּךְ הֵם דִּבְרֵי חֲכָמִים, זֶה אוֹמֵר טַעְמוֹ וְזֶה אוֹמֵר טַעְמוֹ, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁזֶּה אוֹמֵר טַעַם אֶחָד וְזֶה אוֹמֵר טַעַם שֵׁנִי, שֶׁמָּא דִבְרֵיהֶם פּוֹרְחִים הֵם, תַּלְמוּד לוֹמַר (קהלת יב, יא): וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, לֹא אָמַר וּכְמַשְׂמְרוֹת קְבוּעִים, אֶלָּא נְטוּעִים, לָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אוֹתָם כְּמַסְמְרוֹת, וְהַמַּסְמֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוֹשַׁנָּה נוֹחַ לִשְׁלוֹף, לְכָךְ אָמַר: וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, שָׁרָשִׁין שֶׁל אִילָן הַנְּטוּעִים קָשִׁים לֵעָקֵר, וְלָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵיהֶם כַּמַּסְמֵר, לְפִי שֶׁהַמַּסְמֵר שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוֹשַׁנָּה, אַף עַל פִּי שֶׁקָּשֶׁה, נוֹחַ הוּא לֵעָקֵר, וְשָׁרָשִׁים שֶׁל אִילָן הַנְּטוּעִים אַף עַל פִּי שֶׁקָּשִׁים לֵעָקֵר, אֲבָל אֵין בָּהֶם כֹּחַ כְּכֹחוֹ שֶׁל בַּרְזֶל, לְכָךְ נֶאֱמַר: וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, נִתַּן לְדִבְרֵי תוֹרָה כֹּחַ שֶׁל בַּרְזֶל וּכְמַטָּעֵי שָׁרָשָׁיו שֶׁל אִילָן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי אָנוּ קוֹרְאִין מַסְמֵרוֹת, וְאֵין כְּתִיב אֶלָּא מַשְׂמְרוֹת, מַה מִּשְׁמָרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אַף סְפָרִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, הֵקִישׁ דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁהֵן אֲמִתִּים כְּמוֹתָם. דָּבָר אַחֵר, וּכְמַשְׂמְרוֹת, מַשְׂמְרוֹת כְּתִיב, מַה מִּשְׁמָרוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אַף הַמַּשְׂמֵרִין עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. בָּעֵי כַּמָּה מַסְמֵרִין יִהְיוּ בּוֹ בַּסַּנְדָּל, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חֲמִשָּׁה כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה. רַב הוּנָא אָמַר שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כה): בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת מִנְעָלֶךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ. דָּרַשׁ רַב אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא תִּשְׁעָה. רַבִּי הָיָה נוֹתֵן אַחַד עָשָׂר עַל זֶה וּשְׁלשָׁה עָשָׂר עַל זֶה, מִנְיַן מִשְׁמָרוֹת. דָּבָר אַחֵר, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, הַמַּסְמֵר הַזֶּה אַתְּ קוֹבְעוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁתַּחְזֹר וְתִטְלֶנּוּ מְקוֹמוֹ נִכָּר, כָּךְ כָּל מִי שֶׁפָּשְׁטוּ בּוֹ חֲכָמִים יָד, אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ וְקִבְּלוּהוּ, סוֹפוֹ לִטֹּל שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, בְּשָׁעָה שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה יוֹצְאִין מִפִּי בַּעֲלֵיהֶם כְּתִקֻּנָּן הֵם עֲרֵבִים לְשׁוֹמְעֵיהֶם. כְּמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם יוֹצְאִים מְמֻסְמָסִים הֵם מָרוֹת לְשׁוֹמְעֵיהֶן, כְּמַשְׂמְרוֹת, כְּמַסְמָרוֹת. בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, אֵימָתַי הֵם נְטוּעִים דִּבְרֵי תוֹרָה בָּאָדָם הַזֶּה, בִּזְּמַן שֶׁבַּעֲלֵיהֶן נֶאֱסָפִים מֵהֶן, כָּל זְמַן שֶׁרַבּוֹ קַיָּם הוּא הָיָה מַפְלִיג לוֹמַר כָּל זְמַן שֶׁנִּצְרַךְ הֲרֵי רַבִּי לְפָנַי וַאֲנִי שׁוֹאֲלוֹ, מֵת רַבּוֹ, הֲרֵי יָגֵעַ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה לְקַיֵּם תַּלְמוּדוֹ, יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֵין לוֹ לְמִי לִשְׁאֹל, הֱוֵי אֵימָתַי הֵן נְטוּעִין בָּאָדָם הַזֶּה, בִּזְּמַן שֶׁבַּעֲלֵיהֶן נֶאֱסָפִים מֵהֶן. נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה אוֹמֵר טַעְמוֹ וְזֶה אוֹמֵר טַעְמוֹ, דִּבְרֵיהֶם שֶׁל אֵלֶּה וְשֶׁל אֵלֶּה כֻּלָּם נִתְּנוּ מִן משֶׁה הָרוֹעֶה מַה שֶּׁקִּבֵּל מִיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, תָּנֵי מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם שָׁמַע אָדָם דָּבָר מִפִּי קָטָן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל יְהֵא בְּעֵינָיו כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חָכָם שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים יא, יג): וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, וְלֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חָכָם אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, מַה דָּרְבָן זֶה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ לְהָבִיא חַיִּים לָעוֹלָם, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְכַוְּנִים דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם לָדַעַת אֶת הַמָּקוֹם, וְלֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חֲכָמִים אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי סַנְהֶדְּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, וְאֵין אֲסֻפּוֹת אֶלָּא סַנְהֶדְרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי סַנְהֶדְרִין אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יא): וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם משֶׁה עַמּוֹ. וְאוֹמֵר (שמות ג, א): וּמשֶׁה הָיָה רֹעֶה, לֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי משֶׁה אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, (תהלים פ, ב): רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה. אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ד): ה' אֶחָד, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ז, ה): עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק, עֵינַיִךְ, אֵלּוּ זְקֵנִים הַמִּתְמַנִּים עַל הַצִּבּוּר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כט, י): כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם. בְּרֵכוֹת, מַה בְּרֵכָה זוֹ אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, כָּךְ אֵין אָדָם עוֹמֵד עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים. בְּחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנִּגְמָרִים בְּעֵצָה וּמַחְשָׁבָה, וְהֵיכָן נִגְמָרִים בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים, אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק, עֲשִׂיתֶם אֶת הַתּוֹרָה קַוּוּ לְאֵלִיָּהוּ, שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ (מלכים א יט, טו): שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק, וְאוֹמֵר (מלאכי ג, כב כג): זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי וגו' הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וגו'. וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים כָּתַבְתִּי לְךָ הִזָּהֵר וְאַל תּוֹסֶף עֲלֵיהֶם, לָמָּה, עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, כָּל מִי שֶׁקּוֹרֵא פָּסוּק שֶׁאֵינוֹ מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים כְּאִלּוּ קוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, הֱוֵי: הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה כֵּן אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֵין קֵץ, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל יב, יג): וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ, הֲרֵי לְךָ הַמּוֹסִיף סֵפֶר מַהוּ עָנְשׁוֹ, וּמִנַּיִן שֶׁאַף הַהוֹגֶה מִתְיַגֵּעַ בָּהֶן, תַּלְמוּד לוֹמַר וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר, שֶׁאֵין בְּשָׂרוֹ נִנְעֶרֶת מִן עֲפָרָהּ, כְּהַהִיא דִתְנֵינַן וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְהַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים. דָּבָר אַחֵר, דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, מַה הַמַּסְמֵר הַזֶּה הַנָּטוּעַ בַּדֶּלֶת הוּא מְקַיֵּם הַדַּפִּין, כָּךְ כְּשֶׁהַצַּדִּיקִים גּוֹזְרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם דִּבְרֵיהֶם, תֵּדַע לְךָ מִיַּעֲקֹב, בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם עָשָׂה אֶת הַקָּטָן קֹדֶם לַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מח, כ): וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה, וְקִיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גְּזֵרָתוֹ, וְעָלָיו נֶאֱמַר: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, אַל תִּקְרֵי כַּדָּרְבֹנוֹת אֶלָּא כִּדְרַבָּנוּת, כְּשֶׁיַּעֲקֹב גָּזַר שֶׁתְּהֵא הָרַבָּנוּת לְאֶפְרַיִם קִיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּבָרוֹ כְּמַסְמֵר הַנָּטוּעַ, וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְגָזַר יַעֲקֹב עַל אֶפְרַיִם שֶׁיְהֵא רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אֲשִׂימֶנּוּ רִאשׁוֹן לְכָל דָּבָר, בַּשּׁוֹפְטִים וּבַדְּגָלִים וּבַמְּלָכִים וּבַקָּרְבָּנוֹת. בַּשּׁוֹפְטִים, יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהָיָה שׁוֹפֵט, (במדבר יג, ח): לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן, וְאַחַר כָּךְ גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ, שֶׁהוּא מִשֵּׁבֶט מְנַשֶּׁה. בַּדְּגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ב, יח): דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ (במדבר ב, כ): וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה. בַּמְּלָכִים, יָרָבְעָם בֶּן נְבָט הָיָה מִשֶּׁל אֶפְרָיִם, וְאַחַר כָּךְ יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי מִשֶּׁל מְנַשֶּׁה, אַף קָרְבָּנוֹת הַנְּשִׂיאִים כְּשֶׁבָּאוּ לְהַקְרִיב, אֶפְרַיִם מַקְרִיב רִאשׁוֹן, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּמְנַשֶּׁה אַחֲרוֹן, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם, וְאַחַר כָּךְ (במדבר ז, נד): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (איוב כב, כח): וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ: | |
|
28. Anon., Avot Derabbi Nathan A, 18 (6th cent. CE - 8th cent. CE)
|
29. Anon., Pesikta Rabbati, 3
|
30. Anon., Seder Eliyahu Zuta, 16
|
