Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database



10971
Tosefta, Sotah, 7.11


(דברים כ׳:ו׳) ומיה איש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישוב לביתו אחד הנוטע את הכרם ואחד חמשה אילני מאכל מחמשת המינין אפילו בחמש עיירות ה\"ז חוזר ר' אליעזר בן יעקב אומר אין לי במשמע אלא כרם.A person might think: 'since the Academy of Shammai declares unclean that which the Academy of Hillel declares clean, one prohibits that which the other permits, how, then, can I learn Torah?' This is way Torah repeats: \"words...the words...these are the words...\" All of the words have been given by a single Shepherd, one God fashioned them, one Provider gave them, Source of all deeds, blessed be God, has spoken them. So make for yourself a heart with many rooms, and bring into it the words of the Academy of Shammai and the words of the Academy of Hillel, the words of who declare unclean and those that declare clean.


Intertexts (texts cited often on the same page as the searched text):

28 results
1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 31.19, 31.21 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

31.19. וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה־לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 31.21. וְהָיָה כִּי־תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת־יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי׃ 31.19. Now therefore write ye this song for you, and teach thou it the children of Israel; put it in their mouths, that this song may be a witness for Me against the children of Israel." 31.21. then it shall come to pass, when many evils and troubles are come upon them, that this song shall testify before them as a witness; for it shall not be forgotten out of the mouths of their seed; for I know their imagination how they do even now, before I have brought them into the land which I swore.’"
2. Hebrew Bible, Numbers, 11.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

11.16. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אֶסְפָה־לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי־הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ׃ 11.16. And the LORD said unto Moses: ‘Gather unto Me seventy men of the elders of Israel, whom thou knowest to be the elders of the people, and officers over them; and bring them unto the tent of meeting, that they may stand there with thee."
3. Hebrew Bible, Amos, 8.11-8.12 (8th cent. BCE - 6th cent. BCE)

8.11. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהוָה׃ 8.12. וְנָעוּ מִיָּם עַד־יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד־מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת־דְּבַר־יְהוָה וְלֹא יִמְצָאוּ׃ 8.11. Behold, the days come, saith the Lord GOD, That I will send a famine in the land, Not a famine of bread, nor a thirst for water, But of hearing the words of the LORD." 8.12. And they shall wander from sea to sea, And from the north even to the east; They shall run to and fro to seek the word of the LORD, And shall not find it."
4. Hebrew Bible, Ecclesiastes, 12.11 (5th cent. BCE - 2nd cent. BCE)

12.11. דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד׃ 12.11. The words of the wise are as goads, and as nails well fastened are those that are composed in collections; they are given from one shepherd."
5. Mishnah, Eduyot, 1.4-1.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)

1.4. And why do they record the opinions of Shammai and Hillel for naught? To teach the following generations that a man should not [always] persist in his opinion, for behold, the fathers of the world did not persist in their opinion." 1.5. And why do they record the opinion of a single person among the many, when the halakhah must be according to the opinion of the many? So that if a court prefers the opinion of the single person it may depend on him. For no court may set aside the decision of another court unless it is greater than it in wisdom and in number. If it was greater than it in wisdom but not in number, in number but not in wisdom, it may not set aside its decision, unless it is greater than it in wisdom and in number." 1.6. Rabbi Judah said: “If so, why do they record the opinion of a single person among the many to set it aside? So that if a man shall say, ‘Thus have I received the tradition’, it may be said to him, ‘According to the [refuted] opinion of that individual did you hear it.’”"
6. New Testament, Galatians, 1.14 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

1.14. I advanced inthe Jews' religion beyond many of my own age among my countrymen, beingmore exceedingly zealous for the traditions of my fathers.
7. New Testament, Mark, 7.3 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

7.3. (For the Pharisees, and all the Jews, don't eat unless they wash their hands and forearms, holding to the tradition of the elders.
8. New Testament, Matthew, 5.2 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

5.2. He opened his mouth and taught them, saying
9. Tosefta, Berachot, 5.2 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

5.2. It happened [once] that Rabban Shimon Ben Gamliel, Rebbi Yehudah and Rebbi Yossi we reclining [and eating] in Akko [on Friday afternoon], and the day was over (i.e. it became dark and Shabbat began). Rabban Shimon Ben Gamliel said to Rebbi Yossi, “Let us stop [eating because of] Shabbat.” He said [back] to him, “Everyday you prefer my words in front of Yehudah, [and] now you prefer the words of Yehudah in front of me. ‘Do you also want to kidnap the queen with me in the house?’ (Esther 7:8)” He said [back] to him, “If so, let us not stop [eating because of Shabbat, because] may be [if our students will see us stopping] the Halacha (law) will be established for generations [like Rebbi Yehudah].” They (i.e. their students) [later] said that they (i.e. Rabban Shimon Ben Gamliel, Rebbi Yehudah and Rebbi Yossi) did not move from there until they have established the Halacha like Rebbi Yossi."
10. Tosefta, Hagigah, 2.9, 2.11 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

11. Tosefta, Megillah, 3.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

12. Tosefta, Miqvaot, 4.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

13. Tosefta, Nazir, 5.1 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

14. Tosefta, Niddah, 7.1 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

15. Tosefta, Pesahim, 4.13-4.14 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

16. Tosefta, Sanhedrin, 7.1, 7.10 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

17. Tosefta, Sotah, 7.12 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

18. Tosefta, Yevamot, 14.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

19. Tosefta, Yadayim, 2.16 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

20. Anon., Leviticus Rabba, 26.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

26.2. רַבִּי יוֹסֵי מִמִּלְחַיָא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמְרוּ, מָצִינוּ תִּינוֹקוֹת בִּימֵי דָוִד עַד שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא הָיוּ יוֹדְעִין לִדְרשׁ אֶת הַתּוֹרָה מ"ט פָּנִים טָמֵא וּמ"ט פָּנִים טָהוֹר, וַהֲוָה דָּוִד מַצְלֵי עֲלַיְהוּ, הֲדָא הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר (תהלים יב, ח): אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם, אַתָּה ה' נְטַר אוֹרַיְתְהוֹן בְּלִבֵּהוֹן, [עפ"י (תהלים יב, ח)]: תִּנְצְרֵם מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם, מִן הַדּוֹר הַהוּא שֶׁהוּא חַיָּב כְּלָיָה, אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹפְלִין, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ בָּהֶם דֵּילָטוֹרִין הָיוּ נוֹפְלִין, הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר (תהלים נז, ה): נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם, לְבָאִם זֶה אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא שֶׁהָיוּ לְבָאִים בַּתּוֹרָה. (תהלים נז, ה): אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים, זֶה דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל שֶׁהָיוּ לְהוּטִין אַחַר לָשׁוֹן הָרָע. (תהלים נז, ה): בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים, אֵלּוּ אַנְשֵׁי קְעִילָה דִּכְתִיב בָּהֶם (שמואל א כג, יא): הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ. (תהלים נז, ה): וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה, אֵלּוּ הַזִּיפִים דִּכְתִיב בְּהוֹן (תהלים נד, ב): בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד וְכִי מָה הַשְּׁכִינָה עוֹשָׂה בָּאָרֶץ (תהלים נז, ב): רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים, סַלֵּק שְׁכִינָתְךָ מִבֵּינֵיהוֹן. אֲבָל דּוֹרוֹ שֶׁל אַחְאָב כֻּלָּן עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הָיוּ, וְעַל יְדֵי שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן דֵּילָטוֹרִין הָיוּ יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹצְחִין, הוּא שֶׁעוֹבַדְיָה אָמַר לְאֵלִיָּהוּ (מלכים א יח, יג): הֲלֹא הֻגַּד לַאדֹנִי וגו' וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם, אִם לֶחֶם לָמָּה מָיִם, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַמַּיִם קָשִׁים לוֹ לְהָבִיא יוֹתֵר מִן הַלֶּחֶם, וְאֵלִיָּהוּ מַכְרִיז בְּהַר הַכַּרְמֶל וְאוֹמֵר (מלכים א יח, כב): אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַה' לְבַדִּי, וְכָל עַמָּא יָדְעֵי וְלָא מְפַרְסְמֵי לְמַלְכָּא. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמְרוּ לוֹ לַנָּחָשׁ מִפְּנֵי מָה אַתָּה מָצוּי בֵּין הַגְּדֵרוֹת, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁפָּרַצְתִּי גִּדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הַנָּחָשׁ פָּרַץ גִּדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם תְּחִלָּה לְפִיכָךְ נַעֲשָׂה סְפֶּקָלָטוֹר לְכָל פּוֹרְצֵי גְדֵרוֹת. אָמְרוּ לוֹ לָמָּה אַתָּה נוֹשֵׁךְ, מָה אַתָּה מוֹעִיל, אֲרִי דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, זְאֵב טוֹרֵף וְאוֹכֵל, וְאַתְּ נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית. אָמַר לָהֶם (קהלת י, יא): אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ, אֶפְשָׁר דַּאֲנָא עָבֵיד כְּלוּם אֶלָּא אִם מִתְאֲמַר לִי מִן עֲלִיּוּתָא. אָמְרוּ לוֹ לָמָּה אַתָּה נוֹשֵׁךְ בְּאֵבֶר אֶחָד וְאַרְסְךָ מְהַלֵּךְ בְּכָל הָאֵבָרִים, אָמַר לָהֶם וְלִי אַתֶּם אוֹמְרִים (קהלת י, יא): אֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן, דְּיָתֵיב בְּרוֹמִי וְקָטֵל בְּסוּרְיָא, בְּסוּרְיָא וְקָטֵל בְּרוֹמִי. וְלָמָּה קוֹרֵא שְׁלִישִׁי, שֶׁהוּא הוֹרֵג שְׁלשָׁה, הָאוֹמְרוֹ, הַמְּקַבְּלוֹ וְהַנֶּאֱמַר עָלָיו. עוֹבָדָא הֲוָה בִּגְבַר דַּהֲוַת לֵיהּ כַּלָּה בִּישָׁא וַהֲוַת צְמִידָה אֲמָרָה לִשָּׁן בִּישׁ, וַהֲוָה מְפַיֵּס יָתָהּ תְּרֵין זִמְנִין בְּיוֹמָא, חַד בְּרַמְשָׁא וְחַד בְּצַפְרָא, אֲמַר לָהּ אֲנָא בָּעֵי מִינָךְ דְּלָא תֵימְרִין לִשַּׁן בִּישׁ, מָה עֲבָדַת אֲזָלַת וַאֲמָרַת לְבַעֲלָהּ הָדֵין אֲבוּךְ בָּעֵי לְשַׁמָּשָׁא יָתִי, וְאִי לֵית אַתְּ מְהֵימַנְתְּ לִי עוּל אָתֵית לְרַמְשָׁא וְאַתְּ מַשְׁכַּח יָתֵיהּ יָתֵיב וּמְפַיֵּס לִי, אָזַל וּרְצַד עֲלוֹי וְחָמָא יָתֵיהּ קָאֵים גָּחִין וְסָיַח יָתָהּ. אֲמַר כְּבָר מִלָּא קוּשְׁטָן, מָה עֲבַד מְחָא לַאֲבוֹי וּקְטָלֵיהּ. אוֹבִילִין יָתֵיהּ לְדִינָא וְאִתְחַיַּיב קָטוֹלִין, וּלְהַהִיא אִנְתְּתָא דַּאֲמָרַת עַל אֲבוֹי לָשׁוֹן הָרָע וְאִיתְחַיְיבָא קָטוֹלִין, וְאִשְׁתַּכַּח לִשָּׁנָא קָטֵל תְּלָתֵיהוֹן. וּבִימֵי שָׁאוּל הָרַג אַרְבָּעָה, דּוֹאֵג שֶׁאָמַר, שָׁאוּל שֶׁקִּבְּלוֹ, אֲחִימֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, אַבְנֵר לָמָּה נֶהֱרַג, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אַבְנֵר נֶהֱרַג עַל שֶׁעָשָׂה דָמָן שֶׁל נְעָרִים שְׂחוֹק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ב, יד): וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר עַל שֶׁהִקְדִּים שְׁמוֹ לְשֵׁם דָּוִד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ג, יב): וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תַּחְתָּיו לֵאמֹר לְמִי אָרֶץ, וְהָכֵי כָּתַב לֵיהּ מֵאַבְנֵר לְדָוִד. וְרַבָּנָן אָמְרוּ עַל יְדֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְשָׁאוּל לְהִתְפַּיֵּס בְּדָוִד וְלֹא הִנִּיחוֹ אַבְנֵר, שֶׁאָמַר לוֹ דָּוִד (שמואל א כד, יא): וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ בָּעֵי, מִן גְּלַגּוֹי דִּידָךְ בְּסִירָה הוּעֲדָה, כַּד אָתוֹן לַמַּעֲגָל. אָמַר לוֹ (שמואל א כו, יד): הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר, בַּכָּנָף אָמַרְתָּ בְּסִירָה הוּעֲדָה, חֲנִית וְצַפַּחַת בְּסִירָה הוּעֲדוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל יְדֵי שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּשָׁאוּל עַל נוֹב וְלֹא מִחָה.
21. Anon., Sifre Deuteronomy, 351 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)

22. Babylonian Talmud, Eruvin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

13b. ונמלך ומצאו בן עירו ואמר שמך כשמי ושם אשתך כשם אשתי פסול לגרש בו,הכי השתא התם (דברים כד, א) וכתב לה כתיב בעינן כתיבה לשמה הכא ועשה לה כתיב בעינן עשייה לשמה עשייה דידה מחיקה היא,א"ר אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים,תנא לא ר"מ שמו אלא רבי נהוראי שמו ולמה נקרא שמו ר"מ שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה ולא נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה,אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב (ישעיהו ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך,א"ר אבהו א"ר יוחנן תלמיד היה לו לר"מ וסומכוס שמו שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה,תנא תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים,אמר רבינא אני אדון ואטהרנו ומה נחש שממית ומרבה טומאה טהור שרץ שאין ממית ומרבה טומאה לא כ"ש,ולא היא מעשה קוץ בעלמא קעביד,א"ר אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כב"ה,וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן,כאותה ששנינו מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין וב"ה מכשירין אמרו ב"ה לב"ש לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר' יוחנן בן החורנית ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית אמרו להן בית שמאי (אי) משם ראיה אף הן אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך,ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני שעה שעה עומדת לו,ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו, big strongמתני׳ /strong /big הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים דייה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לרחבו,רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח רבי יהודה אומר רחבה אף על פי שאין בריאה היתה של קש ושל קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת,עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת כל שיש בהיקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח: 13b. bbutlater breconsideredand did not divorce her, band a resident of his city found him and said: Your name isthe same bas my name, and your wife’s name isthe same bas my wife’s name,and we reside in the same town; give me the bill of divorce, and I will use it to divorce my wife, then this document bis invalid to divorce with it?Apparently, a man may not divorce his wife with a bill of divorce written for another woman, and the same should apply to the scroll of a isota /i.,The Gemara rejects this argument: bHow can you comparethe two cases? bThere,with regard to a bill of divorce, bit is written: “And he shall write for her”(Deuteronomy 24:1), and therefore bwe require writingit bin her name,specifically for her; whereas bhere,with regard to a isota /i, bit is written: “And he shall perform with herall this ritual” (Numbers 5:30), and therefore bwe require performance in her name.In bhercase, the bperformance is erasure;however, writing of the scroll need not be performed specifically for her.,On the topic of Rabbi Meir and his Torah study, the Gemara cites an additional statement. bRabbi Aḥa bar Ḥanina said: It is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that in the generation of Rabbi Meir there was noone of the Sages who is bhis equal. Whythen bdidn’tthe Sages bestablish the ihalakhain accordance with hisopinion? It is bbecause his colleagues were unable to ascertain the profundity of his opinion.He was so brilliant that he could present a cogent argument for any position, even if it was not consistent with the prevalent ihalakha /i. bAs hewould bstate with regard toa ritually bimpureitem that it is bpure, and display justificationfor that ruling, and likewise he would state bwith regard toa ritually bpureitem that it is bimpure, and display justificationfor that ruling. The Sages were unable to distinguish between the statements that were ihalakhaand those that were not., bIt was taughtin a ibaraita /i: bRabbi Meir was not his name; rather, Rabbi Nehorai was his name. And why was he calledby the bname Rabbi Meir?It was bbecause he illuminates [ imeir /i] the eyes of the Sages inmatters of bthe ihalakha /i. And Rabbi Nehorai was not the nameof the itannaknown by that name; brather, Rabbi Neḥemya was his name, and some say: Rabbi Elazar ben Arakh was his name. And why was he calledby the bname Rabbi Nehorai?It is bbecause he enlightens [ imanhir /i] the eyes of the Sages inmatters of bthe ihalakha /i. /b,The Gemara relates that bRabbiYehuda HaNasi bsaid:The fact bthat I ammore bincisive than my colleagues isdue to the fact bthat I saw Rabbi Meir from behind,i.e., I sat behind him when I was his student. bHad I seen him from the front, I would beeven more bincisive, as it is written: “And your eyes shall see your teacher”(Isaiah 30:20). Seeing the face of one’s teacher increases one’s understanding and sharpens one’s mind.,And the Gemara stated that bRabbi Abbahu saidthat bRabbi Yoḥa said: Rabbi Meir had a disciple, and his name was Sumakhus, who would state with regard to each and every matter of ritual impurity forty-eight reasonsin support of the ruling of bimpurity, and with regard to each and every matter of ritual purity forty-eight reasonsin support of the ruling of bpurity. /b, bIt was taughtin a ibaraita /i: bThere was a distinguished disciple at Yavne who couldwith his incisive intellect bpurify the creeping animal,explicitly deemed ritually impure by the Torah, adducing bone hundred and fifty reasonsin support of his argument., bRavina said: Itoo bwill deliberate and purify itemploying the following reasoning: bAnd just as a snake that killspeople and animals bandthereby bincreases ritual impurityin the world, as a corpse imparts impurity through contact, through being carried, and by means of a tent, bis ritually pureand transmits no impurity, ba creeping animal that does not kill anddoes not bincrease impurityin the world, ball the more soshould it be pure.,The Gemara rejects this: bAnd it is not so;that is not a valid ia fortioriargument, as it can be refuted. A snake bis performing a mere act of a thorn.A thorn causes injury and even death; nevertheless, it is not ritually impure. The same applies to a snake, and therefore this ia fortioriargument is rejected., bRabbi Abba saidthat bShmuel said: For three years Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These said: The ihalakhais in accordance with ouropinion, band these said: The ihalakhais in accordance with ouropinion. Ultimately, ba Divine Voice emerged and proclaimed:Both bthese and those are the words of the living God. However, the ihalakhais in accordance withthe opinion of bBeit Hillel. /b,The Gemara asks: bSince both these and those are the words of the living God, why were Beit Hillel privileged tohave bthe ihalakhaestablished in accordance with theiropinion? The reason is bthat they were agreeable and forbearing,showing restraint when affronted, and when they taught the ihalakhathey would bteachboth btheirown bstatements and the statements of Beit Shammai. Moreover,when they formulated their teachings and cited a dispute, bthey prioritized the statements of Beit Shammai to theirown bstatements,in deference to Beit Shammai., bAsin the mishna bthat we learned:In the case of bone whose head and most of his body were in the isukka /i, but his table was in the house, Beit Shammai deemthis isukka binvalid; and Beit Hillel deem it valid. Beit Hillel said to Beit Shammai: Wasn’t there an incident in which the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel went to visit Rabbi Yoḥa ben HaḤoranit, and they found him sittingwith bhis head and most of his body in the isukka /i, but his table was in the house? Beit Shammai said to them: From theredo you seek to adduce ba proof?Those visitors, btoo, said to him: If that wasthe manner in which byou were accustomedto perform the mitzva, byou have never fulfilled the mitzva of isukkainall byour days.It is apparent from the phrasing of the mishna that when the Sages of Beit Hillel related that the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel visited Rabbi Yoḥa ben HaḤoranit, they mentioned the Elders of Beit Shammai before their own Elders.,This is bto teach you that anyone who humbles himself, the Holy One, Blessed be He, exalts him, and anyone who exalts himself, the Holy One, Blessed be He, humbles him. Anyone who seeks greatness, greatness flees from him, and,conversely, banyone who flees from greatness, greatness seeks him. And anyone whoattempts to bforce the momentand expends great effort to achieve an objective precisely when he desires to do so, bthe moment forces himtoo, and he is unsuccessful. bAndconversely, banyone whois patient and byields to the moment, the moment standsby bhisside, and he will ultimately be successful., bThe Sages taughtthe following ibaraita /i: bFor two and a half years, Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These say: It would have been preferable had man not been created than to have been created. And those said: It is preferable for man to have been created than had he not been created.Ultimately, bthey were counted and concluded: It would have been preferable had man not been created than to have been created.However, bnow that he has been created, he should examine his actionsthat he has performed and seek to correct them. bAnd some say: He should scrutinize hisplanned bactionsand evaluate whether or not and in what manner those actions should be performed, so that he will not sin., strongMISHNA: /strong bThecross bbeam, whichthe Sages bstatedmay be used to render an alleyway fit for one to carry within it, must be bwide enough to receiveand hold ba small brick. Andthis bsmall brickis bhalf a large brick,which measures bthree handbreadths,i.e., a handbreadth and a half. bIt is sufficient that thecross bbeam will be a handbreadth in width,not a handbreadth and a half, benough to hold a small brick across its width. /b,And the cross beam must be bwide enough to hold a small brickand also bsturdy enough to hold a small brickand not collapse. bRabbi Yehuda says:If it is bwideenough to hold the brick, beven though it is not sturdyenough to actually support it, it is sufficient. Therefore, even if the cross beam bismade bof straw or reeds, one considers it as though it weremade bof metal. /b,If the cross beam is bcurved,so that a small brick cannot rest on it, bone considers it as though it were straight;if it is bround, one considers it as though it were square.The following principle was stated with regard to a round cross beam: bAnybeam bwith a circumference of three handbreadths is a handbreadth in width,i.e., in diameter.
23. Babylonian Talmud, Gittin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

6b. ואי עבדת אהנית מאי אי עבדת אהנית דאי אתי בעל מערער לא משגחינן ביה,כדתניא מעשה באדם אחד שהביא גט לפני רבי ישמעאל אמר לו צריך אני לומר בפני נכתב ובפני נחתם או איני צריך אמר לו בני מהיכן אתה אמר לו רבי מכפר סיסאי אני אמר לו צריך אתה לומר. בפני נכתב ובפני נחתם שלא תיזקק לעדים,לאחר שיצא נכנס לפניו רבי אלעאי אמר לו רבי והלא כפר סיסאי מובלעת בתחום ארץ ישראל וקרובה לציפורי יותר מעכו ותנן רבי מאיר אומר עכו כארץ ישראל לגיטין ואפי' רבנן לא פליגי עליה דר"מ אלא בעכו דמרחקא אבל כפר סיסאי דמקרבא לא,אמר לו שתוק בני שתוק הואיל ויצא הדבר בהיתר יצא,הא איהו נמי שלא תיזקק לעדים קאמר ליה לא סיימוה קמיה,שלח ליה ר' אביתר לרב חסדא גיטין הבאים משם לכאן אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם לימא קסבר לפי שאין בקיאין לשמה והני גמירי,ותסברא והא רבה אית ליה דרבא אלא דכ"ע בעינן לקיימו וכיון דאיכא רבים דסלקי ונחתי מישכח שכיחי,אמר רב יוסף מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא הוא ועוד הא איהו דשלח ליה לרב יהודה בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן (יואל ד, ג) ויתנו (את) הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו וכתב ליה בלא שירטוט,וא"ר יצחק שתים כותבין שלש אין כותבין במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין,א"ל אביי אטו כל דלא ידע הא דר' יצחק לאו גברא רבה הוא בשלמא מילתא דתליא בסברא לחיי הא גמרא היא וגמרא לא שמיע ליה,ועוד הא ר' אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה דכתיב (שופטים יט, ב) ותזנה עליו פילגשו רבי אביתר אמר זבוב מצא לה ר' יונתן אמר נימא מצא לה,ואשכחיה ר' אביתר לאליהו א"ל מאי קא עביד הקב"ה א"ל עסיק בפילגש בגבעה ומאי קאמר אמר ליה אביתר בני כך הוא אומר יונתן בני כך הוא אומר,א"ל ח"ו ומי איכא ספיקא קמי שמיא א"ל אלו ואלו דברי אלהים חיים הן זבוב מצא ולא הקפיד נימא מצא והקפיד,אמר רב יהודה זבוב בקערה ונימא באותו מקום זבוב מאיסותא ונימא סכנתא איכא דאמרי אידי ואידי בקערה זבוב אונסא ונימא פשיעותא,אמר רב חסדא לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל,אמר רב יהודה אמר רב כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף הוא בא לידי שלש עבירות גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת,אמר רבה בר בר חנה הא דאמרי רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר צריך 6b. bBut if you dothis then byou provide benefit.The Gemara asks: bWhatis the meaning of the expression: bIf you dothis byou provide benefit?This means bthat if the husband comesto bcontestthe validity of the bill of divorce, bwe pay no attention to himand his claim., bAs it is taughtin the iTosefta(1:3): bAn incidentoccurred binvolving a man who brought a bill of divorce before Rabbi Yishmael,and bsaid to him: Am I required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, or am I not requiredto state that declaration? Rabbi Yishmael bsaid to him: My son, where are you from? He said toRabbi Yishmael: bMy teacher, I am from the village of Sisai.Rabbi Yishmael bsaid to him: You are required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, sothat byou will notcause the woman to bneed tofind bwitnessesif the husband contests its validity., bAfterthat man bleft, Rabbi Elai entered beforeRabbi Yishmael and bsaid to him: My teacher, but isn’t the village of Sisailocated bwithin the boundary of Eretz Yisrael, andit is even bcloser to Tzippori,which is within the main portion of Eretz Yisrael, bmoreso bthan Akko. And we learnedin the mishna that bRabbi Meir says: Akkois blike Eretz Yisrael with regard to bills of divorce. And even the Rabbis disagree with Rabbi Meir only with regard to Akko, which is distant. However,with regard to bthe village of Sisai, which is close, no,they do not dispute the ruling of Rabbi Meir.,Rabbi Yishmael bsaid toRabbi Elai: bBe silent my son, be silent. Since the matterof her divorce bwas issued as permitted, it was issued,and her divorce is valid. This incident proves that the declaration: It was written in my presence and it was signed in my presence, is effective to the extent that the divorce is considered to have been performed in an entirely permitted manner, and the husband cannot contest its validity at a later stage.,The Gemara asks: Why was it necessary for Rabbi Yishmael to explain the meaning of his ruling to Rabbi Elai? bButafter all, when he issued his ruling Rabbi Yishmael balsostated his reason, as he bsaid tothe man: Do this bsothat byou will notcause the woman to bneed tofind bwitnesses.The Gemara answers: Those who were present bdid not concludeRabbi Yishmael’s statement bbeforeRabbi Elai. Rabbi Elai was unaware of Rabbi Yishmael’s reasoning, and therefore he questioned him.,§ The Gemara relates that bRabbi Evyatar senta letter from Eretz Yisrael to Babylonia bto Rav Ḥisdain which he wrote the following: With regard to bbills of divorce that come from there,Babylonia, bto here,Eretz Yisrael, the agent bis not required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence.The Gemara asks: bShall we saythat Rabbi Evyatar bholdsthat the reason for the declaration: It was written in my presence and it was signed in my presence, is bbecause they are not expertsin writing a bill of divorce bfor her sake, and theseresidents of Babylonia bare learnedwith regard to this issue?,The Gemara challenges: bAnd can you understandit in this way? After all, bRabba is ofthe opinion that the reason is also in accordance with the opinion bof Rava,that the declaration serves to ratify the bill of divorce. bRather, everyone agrees that we requirethe declaration bto ratifythe document. bBut since there are manypeople bwho ascendto Eretz Yisrael band descendfrom there to Babylonia, witnesses bare frequentlyavailable, and there is no reason to be concerned about the ratification of the bill of divorce., bRav Yosef said: Who will tell usthat bRabbi Evyatar is a reliableauthority? bAnd furthermore,there is good reason to question his statement: bHeis bthe one who senta letter bto Rav Yehuda,and wrote: bPeople who ascend from there,Babylonia, bto here,Eretz Yisrael, bfulfill by themselvesthe verse: b“And they have given a boy for a prostitute, and sold a girl for wine, and have drunk”(Joel 4:3), i.e., these people abandon their families. bAndRabbi Evyatar bwrote himthis verse bwithout scoring,i.e., etching lines into, the parchment upon which he wrote the letter., bAnd Rabbi Yitzḥak sayswith regard to the writing of a verse from the Torah: bOne may write twowords without scoring the parchment, but bone may not write threewords without scoring the parchment. Instead, one scores the parchment before writing the verse, as one does when writing a Torah scroll. This ensures that the writing will be done on a straight line, thereby rendering it more beautiful. And bit was taught in a ibaraita /i: One may write three,but bone may not write four.Since Rabbi Evyatar wrote more than three words from a verse without scoring the parchment, his halakhic rulings are evidently unreliable., bAbaye said to him: Is that to saythat banyone who does not know this ihalakha bof Rabbi Yitzḥak is not a great man? Granted,with regard to ba matter that depends on reasoning, it is well,as it is possible to say that an individual who does not know a ihalakhathat can be inferred by logical reasoning cannot be considered a reliable authority. However, bthis ihalakha bis a tradition, andit is possible that Rabbi Evyatar simply bdid not hearthis btradition. /b, bAnd furthermore, Rabbi Evyataris the one bthat his Master,the Holy One, Blessed be He, bagreed within his interpretation of a verse, bas it is writtenwith regard to the episode involving the concubine in Gibeah: b“And his concubine went away from him”(Judges 19:2). The Sages discussed what occurred that caused her husband to become so angry with her that she left him, and bRabbi Evyatar says: He found herresponsible for ba flyin the food that she prepared for him, while bRabbi Yonatan says: He found herresponsible for ba hair [ inima /i]. /b, bAnd Rabbi Evyatar found Elijahthe prophet and bsaid to him: What is the Holy One, Blessed be He, doingnow? Elijah bsaid to him: He iscurrently bengaged instudying the episode of bthe concubine in Gibeah.Rabbi Evyatar asked him: bAnd what is He sayingabout it? Elijah bsaid to himthat God is saying the following: bEvyatar, My son, says thisand bYonatan, My son, says that.It is seen here that God saw fit to cite the statement of Rabbi Evyatar.,Rabbi Evyatar bsaid to him: God forbid, is there uncertainty before Heaven?Doesn’t God know what happened? Why does He mention both opinions? Elijah bsaid to him:Both bthese and those are the words of the living God,i.e., both incidents happened. The incident occurred in the following manner: bHe found a flyin his food band did not take umbrage,and later bhe found a hair and took umbrage. /b, bRav Yehuda saysa different explanation: The man found ba fly in the dishthat she cooked for him, bandhe found ba hair in that place,i.e., in her genital area. When he found ba flyit produced a reaction of bdisgust,and he did not grow angry with her, bbutthe bhairwas a matter of bdanger,as he might be hurt by it, and therefore he became angry with her. bThere arethose bwho say: This and thatwere found bin a dish.The difference is that the bflywas a result of bcircumstances beyondher bcontrol,as it fell into the dish on its own, bbut the hairwas found in the dish due to her bnegligence. /b, bRav Ḥisda says: A person should never impose excessive fear uponthe members of bhis household, as the husband of the concubine of Gibeah imposed excessive fear upon her andthis ultimately bcaused the downfall of many tens of thousands of Jewsin the resulting war (see Judges 19–20)., bRav Yehuda saysthat bRav says: Anyone who imposes excessive fear uponthe members of bhis householdwill bultimately come tocommit bthree sins: Engaging in forbidden sexual intercourse,as the wife will be so fearful of her husband that she will sometimes tell him that she has immersed in a ritual bath after her menstruation has ended when she has not done so; bandhe will also end up committing bbloodshed,as she is likely to run away from him and expose herself to dangers; band desecration of Shabbat,as she will cook for him on Shabbat because she is scared that he will be angry with her for neglecting to do so beforehand., bRabba bar bar Ḥana saida ihalakhawith regard to bthisstatement bthat the Sages said:There are bthree matters a person must say in his home on Shabbat eve at nightfall.He should ask the members of his household: bHave you tithedthe produce that required tithing? bHave you placed the ieiruv /ifor joining the courtyards? If you have already done so, blight the lampin honor of Shabbat. Rabba bar bar Ḥana said that one bmust /b
24. Babylonian Talmud, Hagigah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

3a. חייב בשמחה ואת שאינו לא שומע ולא מדבר ושוטה וקטן פטורין אף מן השמחה הואיל ופטורין מכל מצות האמורות בתורה מאי שנא לענין ראיה דפטירי ומאי שנא לענין שמחה דמחייבי,לענין ראיה גמר ראיה ראיה מהקהל דכתיב (דברים לא, יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכתיב (דברים לא, יא) בבא כל ישראל לראות,והתם מנלן דכתיב (דברים לא, יב) למען ישמעו ולמען ילמדו ותניא למען ישמעו פרט למדבר ואינו שומע ולמען ילמדו פרט לשומע ואינו מדבר,למימרא דכי לא משתעי לא גמר והא הנהו תרי אילמי דהוו בשבבותיה דרבי בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא ואמרי לה בני אחתיה דרבי יוחנן דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא הוו עיילי ויתבי קמייהו ומניידי ברישייהו ומרחשין שפוותייהו,ובעי רבי רחמי עלייהו ואיתסו ואשתכח דהוו גמירי הלכתא וספרא וספרי וכולה הש"ס,אמר מר זוטרא קרי ביה למען ילמדו רב אשי אמר ודאי למען ילמדו הוא דאי סלקא דעתך למען ילמדו וכיון דלא משתעי לא גמר וכיון דלא שמע לא גמר,האי מלמען ישמעו נפקא אלא ודאי למען ילמדו הוא,אמר ר' תנחום חרש באזנו אחת פטור מן הראיה שנאמר (דברים לא, יא) באזניהם,והאי באזניהם מבעי ליה באזניהם דכולהו ישראל ההוא מנגד כל ישראל נפקא אי מנגד כל ישראל הוה אמינא אע"ג דלא שמעי כתב רחמנא באזניהם והוא דשמעי,ההוא מלמען ישמעו נפקא,אמר רבי תנחום חיגר ברגלו אחת פטור מן הראיה שנאמר רגלים,והא רגלים מבעי ליה פרט לבעלי קבין ההוא מפעמים נפקא דתניא פעמים אין פעמים אלא רגלים וכן הוא אומר (ישעיהו כו, ו) תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים ואומר (שיר השירים ז, ב) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב,דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנאמר (תהלים מז, י) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים,אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משום ר' תנחום מאי דכתיב (בראשית לז, כד) והבור רק אין בו מים משמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו,ת"ר מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין אמר להם מה חידוש היה בבית המדרש היום אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמר להם אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש,שבת של מי היתה שבת של ר' אלעזר בן עזריה היתה ובמה היתה הגדה היום אמרו לו בפרשת הקהל ומה דרש בה,(דברים לא, יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני,ועוד דרש (דברים כו, יז) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום,אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר 3a. they are bobligated in rejoicing. And one who does not hear and does not speak, an imbecile, and a minor areall bexempt even from rejoicing, since they are exempt from all the mitzvot mentioned in the Torah.The Gemara asks: bWhat is different with regard tothe mitzva of bappearance, thata deaf person and a mute bare exemptfrom this mitzva? bAnd what is different with regard tothe mitzva of brejoicing, that they are obligated? /b,The Gemara explains: bWith regard totheir exemption from the obligation of bappearance,the itanna bderivesthis ihalakhaby means of a verbal analogy between the term bappearancestated with regard to the mitzva of appearance at the Temple on the pilgrim Festival and the term bappearancestated with regard to the mitzva bof assembly,i.e., the obligation to assemble in the Temple on iSukkotin the year following the Sabbatical Year. bAs it is written,with regard to the mitzva of assembly: b“Assemble the people, the men and the women and the little ones”(Deuteronomy 31:12), band it is writtenin that context: b“When all of Israel come to appear”(Deuteronomy 31:11). Just as a deaf person and a mute are not obligated to attend the assembly, they are likewise exempt from appearing in the Temple on the Festivals.,The Gemara asks: bAnd there,with regard to the mitzva of assembly, bfrom where do wederive that a deaf person and a mute are exempt? bAs it is writtenthere: b“That they may hear, and that they may learn”(Deuteronomy 31:12), band it is taughtin a ibaraitathat the phrase b“that they may hear” excludes one who speaks but does not hear;and the phrase b“and that they may learn” excludes one who hears but does not speak,as he is unable to learn.,The Gemara asks: bIs that to say that one whois bnotable to bspeakis bnotable to blearn? Butconsider the following incident. There were btwo mute people who were in the neighborhood of RabbiYehuda HaNasi. They were the bsons of the daughter of Rabbi Yoḥa ben Gudgeda, and some saythat they were the bsons of the sister of Rabbi Yoḥaben Gudgeda. bWhenever RabbiYehuda HaNasi bwould enter the study hall they wouldalso benter and sit beforethe Sages, band they would nod their headsas if they understood band move their lips. /b, bAnd RabbiYehuda HaNasi bprayed forGod to have bmercy upon them, and they were healed. And it was discovered that they had learnedand were proficient in ihalakha /i,i.e., Mishna; iSifra /i,the halakhic midrash on Leviticus; iSifrei /i,the halakhic midrash on Numbers and Deuteronomy; band the entire Talmud.This shows that those who cannot speak are able to learn., bMar Zutra saidthat one should bread intothe verse: bThat they may teach [ iyelamdu /i],instead of: “That they may learn [ iyilmedu /i]” (Deuteronomy 31:12). Even if a mute person is able to learn he cannot teach others. bRav Ashi saidthat the verse bis certainlyto be read: bThat they may teach. As, if it enters your mindthat one should read: b“That they may learn,”as it is written, bandyou will explain that bsince he is notable to bspeak heis bnotable to blearn,and similarly the reason for the exemption of a deaf person is that bsince he is notable to bhear he is notable to blearn,you will have erred. According to this interpretation, it is clear from the context that a deaf person is exempted by the phrase: “That they may hear,” not merely due to his lack of hearing but because his inability to hear prevents him from learning.,However, this is incorrect, for if so, bthisexemption of a mute could also be bderived from: “That they may hear,”as the verse has already taught the basic principle that anyone who cannot learn is not obligated in the mitzva of assembly. bRather,the verse bis certainlyto be read as: b“That they may teach,”which indicates that although a mute is able to learn himself, and therefore he is not exempted by the previous verse, he is nevertheless exempt because he is unable to teach others., bRabbi Tanḥum said: One who is deaf in one ear is exempt fromthe mitzva of bappearancein the Temple, bas it is statedwith regard to the mitzva of assembly: “When all Israel comes to appear before the Lord your God in the place that He shall choose, you shall read this law before all Israel bin their ears”(Deuteronomy 31:11). This verse indicates that the obligation of assembly applies only to those who can hear with both ears. Since the two mitzvot are connected by verbal analogy, as explained above, this ihalakhaapplies to the mitzva of appearance as well.,The Gemara asks: bBut thisphrase: b“In their ears,” is necessaryto teach that the reading of the Torah at the assembly must enter bthe ears of the entire Jewish people.Consequently, it cannot serve as the source of the ihalakhaconcerning one who is deaf in one ear. The Gemara answers: bThat ihalakha /i, that the reading of the Torah must be heard by the entire Jewish people, bis derived fromthe phrase: b“Before all Israel”(Deuteronomy 31:11). The Gemara asks: bIfthat ihalakhawere derived bfrom: “Before all Israel,” I would saythat the mitzva applies beven though they cannot hear;therefore, bthe Merciful One writes: “In their ears,” and thatindicates that btheymust be able to bhear.If so, this phrase is not available for deriving the ihalakhaof someone who is deaf in one ear.,The Gemara answers: bThat ihalakha /i, that the people must hear, bis derived from: “That they may hear”(Deuteronomy 31:12). Therefore, the phrase: “In their ears,” is not required for that purpose. Rather, it teaches that only those who can hear with both ears are obligated in the mitzva of assembly, and by extension, in the mitzva of appearance as well., bRabbi Tanḥum said: One who is lame in one leg is exempt fromthe mitzva of bappearance, as it is stated:“Three btimes [ iregalim /i]shall you keep a feast for Me in the year” (Exodus 23:14).Since the term for feet is iraglayim /i, it can be inferred from here that the obligation to ascend involves the use of both of one’s legs.,The Gemara asks: bButthe term b“ iregalim /i” is necessaryto bexclude people with artificial legs.Although these people are capable of walking, as they do not have two natural legs they are exempt from ascending to the Temple. The Gemara responds: bThat ihalakhais bderived from:“Three boccasions [ ipe’amim /i]in the year all your males will appear before the Lord God” (Exodus 23:17). The term ipe’amimcan also mean legs, bas it is taughtin a ibaraita /i, with regard to the term b“ ipe’amim /i”: iPe’amimmeans nothing otherthan blegs. And so it says: “The foot shall tread it down, even the feet of the poor and the steps [ ipa’amei /i] of the needy”(Isaiah 26:6), band it says: “How beautiful are your feet [ ife’amayikh /i] in sandals, daughter of the prince”(Song of Songs 7:2).,With regard to the aforementioned verse, bRava taught: What isthe meaning of that bwhich is written: “How beautiful are your feet in sandals, daughter of the prince [ inadiv /i]”? How pleasant are the feet [ iraglehen /i] of the Jewish people when they ascend toJerusalem bon the pilgrimage Festival [ iregel /i]. “Daughter of the prince”:this is referring to bthe daughter of Abraham our father who is called a prince, as it is stated: “The princes of the peoples are gathered together, the people of the God of Abraham”(Psalms 47:10). The Gemara asks: Is God only b“the God of Abraham,” and not the God of Isaac and Jacob? Rather,the verse mentions b“the God of Abraham,” ashe bwas the first of the converts.Abraham was the first prince, as all converts who follow in his path are called “the princes of the peoples.”,The Gemara cites another statement of Rabbi Tanḥum. bRav Kahana saidthat bRabbi Natan bar Manyumi taught in the name of Rabbi Tanḥum: What isthe meaning of bthat which is writtenwith regard to Joseph: “And they took him, and cast him into the pit; band the pit was empty, there was no water in it”(Genesis 37:24). bBy inference from that which is stated: “And the pit was empty,” don’t I know that there was no water in it? Rather,this teaches that bthere was no water in it, but there were snakes and scorpions in it. /b,§ bThe Sages taught:There was ban incident involving Rabbi Yoḥa ben Beroka and Rabbi Elazar ben Ḥisma, when they went to greet Rabbi Yehoshua in Peki’in.Rabbi Yehoshua bsaid to them: What novelidea bwastaught btoday in the study hall? They said to him: We are your students and we drinkfrom byour water,i.e., all of our Torah knowledge comes from you, and therefore how can we tell you something you have not already learned? bHe said to them: Even so, there cannot be a study hall without a novelty. /b,He asked them: bWhose week was it,i.e. who was the lecturer this week? They said to him: bIt was Rabbi Elazar ben Azarya’s week.He inquired: bAnd on whatsubject bwas the lecture today? They said to him:He spoke babout the portion ofthe mitzva of bassembly.Rabbi Yehoshua persisted: bAnd whatverse bdid he interpret homiletically with regard tothis mitzva?,They said to him that Rabbi Elazar ben Azarya interpreted the following verse: b“Assemble the people, the men and the women and the little ones”(Deuteronomy 31:12). This verse is puzzling: bIf men come to learn,and bwomen,who might not understand, bcomeat least bto hear, why do the little ones come?They come bin orderfor God to bgive a reward to those who bring them,i.e., God credits those who bring their children to the assembly. Rabbi Yehoshua bsaid to them:This bgood pearlof wisdom bwas in your hands, and you tried to conceal it from me? /b,Upon seeing that Rabbi Yehoshua was pleased to hear this idea, Rabbi Yoḥa ben Beroka and Rabbi Elazar ben Ḥisma said to him: bAdditionally,Rabbi Elazar binterpretedthe following verses bhomiletically: “You have affirmed, this day,that bthe Lordis your God, and that you will walk in His ways and keep His statutes, His mitzvot, and His ordices, and listen to His voice. bAnd the Lord has affirmed you, this day,to be His treasure, as He promised you, and that you should keep all His mitzvot” (Deuteronomy 26:17–18).,Rabbi Elazar explained: bThe Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: You have made Me a single entity in the world,as you singled Me out as separate and unique. bAndtherefore bI will make you a single entity in the world,as you will be a treasured nation, chosen by God. bYou have made Me a single entity in the world, as it is written: “Hear, O Israel, the Lord our God, the Lord is One”(Deuteronomy 6:4). bAndtherefore bI will make you a single entity in the world, as it is stated: /b
25. Anon., Numbers Rabba, 14.4 (4th cent. CE - 9th cent. CE)

14.4. בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת יב, יא): דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, תָּנֵי מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא שֶׁהָלְכוּ לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּפְקִיעִים, אָמַר לָהֶם מָה חִדּוּשׁ הָיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיּוֹם, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידֶיךָ אָנוּ וּמֵימֶיךָ אָנוּ שׁוֹתִים. אָמַר לָהֶם אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּלֹא חִדּוּשׁ, שַׁבָּת שֶׁל מִי הָיְתָה, שַׁבָּת שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה, וּבַמֶּה הָיְתָה הַגָּדָה הַיּוֹם, אָמְרוּ לוֹ בְּפָרָשַׁת הַקְהֵל, וּמַה דָּרַשׁ בָּהּ (דברים לא, יב): הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, אִם אֲנָשִׁים בָּאִים לִלְמֹד וְנָשִׁים בָּאוֹת לִשְׁמֹעַ, טַף לָמָּה, כְּדֵי לְקַבֵּל שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם. אָמַר לָהֶם מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה בְּיֶדְכֶם וּבִקַּשְׁתֶּם לְאַבְּדָהּ מִמֶּנִּי. וְעוֹד דָּרַשׁ בָּהּ (דברים כו, יז יח): אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם וגו' וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם וגו', אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה בָּעוֹלָם, (שמואל ב ז, כג): וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. וְאַף הוּא פָּתַח וְדָרַשׁ: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה כַּדָּרְבָן, לוֹמַר לָךְ מַה דָּרְבָן זֶה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ לְהָבִיא חַיִּים לָעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מְכַוְּנִין לֵב לוֹמְדֵיהֶן מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים. אִי מַה דָּרְבָן זֶה מִטַּלְטֵל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מִטַּלְטְלִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים. אִי מַה מַּסְמֵר זֶה חָסֵר וְלֹא יָתֵר, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה חֲסֵרִים וְלֹא יְתֵרִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: נְטוּעִים, מַה נְּטִיעָה זוֹ פָּרָה וְרָבָה, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה פָּרִים וְרָבִים. בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין אֲסֻפּוֹת אֲסֻפּוֹת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, הַלָּלוּ מְטַמְאִין וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, הַלָּלוּ פּוֹסְלִין וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִין, שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם הוֹאִיל וְהַלָּלוּ מְטַמְאִין וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, הַלָּלוּ פּוֹסְלִין וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִין, הֵיאַךְ אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה מֵעַתָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, אֵל אֶחָד נְתָנָן, פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן, מִפִּי אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַף אַתָּה עֲשֵׂה אָזְנְךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת וּקְנֵה לְךָ לֵב שׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי הַמְטַמְּאִין וְאֶת דִּבְרֵי הַמְטַהֲרִין, אֶת דִּבְרֵי הָאוֹסְרִין וְאֶת דִּבְרֵי הַמַּתִּירִין, אֶת דִּבְרֵי הַפּוֹסְלִין וְאֶת דִּבְרֵי הַמַּכְשִׁירִין, בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמַר לָהֶם אֵין דּוֹר יָתוֹם שֶׁרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ. דָּבָר אַחֵר, דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא מַה הַדָּרְבָן הַזֶּה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לַחֲרשׁ בַּתֶּלֶם שֶׁלָּהּ, כָּךְ דִּבְרֵי חֲכָמִים מְכַוְּנִים אֶת הָאָדָם הַזֶּה לִדְרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא הַמִּשְׁנָה קָרְאָה אוֹתוֹ מַרְדֵּעַ, וְהַמִּקְרָא קָרָא אוֹתוֹ דָּרְבָן וּמַלְמָד, דִּכְתִיב (שופטים ג, לא): בְּמַלְמַד הַבָּקָר, וְכֵן (שמואל א יג, כא): וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן. אָמַר רַבִּי נָתָן לָמָּה נִקְרָא מַרְדֵּעַ, שֶׁמּוֹרֶה דֵעָה בַּפָּרָה, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ דָּרְבָן, שֶׁדָּר בִּינָה בַּפָּרָה, וְלָמָּה נִקְרָא מַלְמַד, שֶׁמְלַמֵּד אֶת הַפָּרָה לַחֲרשׁ בַּתֶּלֶם שֶׁלָּהּ, כָּךְ הֵם דִּבְרֵי חֲכָמִים, דָּרִים בִּינָה בִּבְנֵי אָדָם וּמוֹרִים דֵּעָה בָּהֶם וּמְלַמְּדִים אוֹתָם דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, נְטוּעִים הֵם בָּאָדָם כְּשֶׁהוּא מְשַׁמְּרָם, וְלָמָּה נִמְשְׁלוּ בַּנְּטִיעָה, כְּשֵׁם שֶׁשָּׁרָשָׁיו שֶׁל אִילָן מִשְׁתָּרְשִׁים לְכָל מָקוֹם, כָּךְ דִּבְרֵי חֲכָמִים נִכְנָסִים וּמִשְׁתָּרְשִׁים בְּכָל הַגּוּף. בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, אֵימָתַי הֵם כְּמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בָּאָדָם, בִּזְמַן שֶׁבַּעַל תּוֹרָה נִכְנַס לְתַלְמוּד וְהֵם נֶאֱסָפִים לִשְׁמֹעַ. נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, רַבִּי יוֹחָנָן מְבָרֵךְ יוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת לוּלָב, וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים עַל מִצְוַת הַזְּקֵנִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְבָרֵךְ כָּל יוֹם עַל נְטִילַת לוּלָב, וְאֵין רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֶה לְרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן דְּבַר תּוֹרָה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וגו', וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים מִדִּבְרֵיהֶם הֵם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא סָבַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כֵּן, וּמַה טַּעַם עֲבַד כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וגו' נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, דִּבְרֵי תוֹרָה וְדִבְרֵי חֲכָמִים מֵרוֹעֶה אֶחָד נִתְּנוּ. (קהלת יב, יב): וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר, וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהָר, יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה הֱוֵי זָהִיר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים א, ב): כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן, טוֹבִים דִּבְרֵי דּוֹדִים מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, לָמָּה, שֶׁאֵין אָדָם מוֹרֶה כָּרָאוּי מִדִּבְרֵי תוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְתוּמָה, וְכֻלָּהּ סִימָנִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא, יט): וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָה בְּפִיהֶם, סִימָנִין בְּפִיהֶם, אֲבָל מִתּוֹךְ דִּבְרֵי חֲכָמִים אָדָם מוֹרֶה כָּרָאוּי מִפְּנֵי שֶׁהֵם פּוֹרְשִׁים אֶת הַתּוֹרָה, וּלְכָךְ נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְדַיְּרִין בִּינָה בִּבְנֵי אָדָם. דָּבָר אַחֵר, וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, אָמַר רַבִּי אַבָּא סַדְרוֹנַנְיָא אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם לָמָּה לֹא נִתְּנוּ בִּכְתַב דִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, אֱמֹר לוֹ לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְתֹּב כָּל דִּבְרֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, מַהוּ מֵהֵמָּה, מַה נִּכְנְסָה בָּךָ אִם בָּאתָ לִכְתֹּב דִּבְרֵי סוֹפְרִים, לָמָּה, שֶׁאִלּוּ בָּאתָ לִכְתֹּב דִּבְרֵיהֶם אֵין קֵץ וְסוֹף לַדְּבָרִים לַעֲשׂוֹת סְפָרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, אֲבָל מַה יֵּשׁ לוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת, שֶׁיְהֵא מְיַגֵּעַ בְּשָׂרוֹ הַרְבֵּה לַהְגּוֹת דִּבְרֵי חֲכָמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר. דָּבָר אַחֵר, וְלַהַג הַרְבֵּה, אִם יָגַעְתָּ הַרְבֵּה בְּדִבְרֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵסִיר יֵצֶר הָרָע מִמְּךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בָּשָׂר, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל לו, כו): וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. דָּבָר אַחֵר, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר, אִם יָגַעְתָּ הַרְבֵּה בְּלַהַג דִּבְרֵי חֲכָמִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַשֶֹּׂרְךָ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, הֱוֵי: בָּשָׂר. דָּבָר אַחֵר, אִם יָגַעְתָּ בְּדִבְרֵי חֲכָמִים אַתָּה נַעֲשָׂה בָּשָׂר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בָּשָׂר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ח, טז): בִּי שָׂרִים יָשׂרוּ. דָּבָר אַחֵר, דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן כַּדּוּר שֶׁל בָּנוֹת, כַּהֲדָא סְפַיְרָה שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁהֵן מְלַקְטוֹת וְזוֹרְקוֹת לְכָאן וּלְכָאן, כָּךְ הֵם דִּבְרֵי חֲכָמִים, זֶה אוֹמֵר טַעְמוֹ וְזֶה אוֹמֵר טַעְמוֹ, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁזֶּה אוֹמֵר טַעַם אֶחָד וְזֶה אוֹמֵר טַעַם שֵׁנִי, שֶׁמָּא דִבְרֵיהֶם פּוֹרְחִים הֵם, תַּלְמוּד לוֹמַר (קהלת יב, יא): וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, לֹא אָמַר וּכְמַשְׂמְרוֹת קְבוּעִים, אֶלָּא נְטוּעִים, לָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אוֹתָם כְּמַסְמְרוֹת, וְהַמַּסְמֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוֹשַׁנָּה נוֹחַ לִשְׁלוֹף, לְכָךְ אָמַר: וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, שָׁרָשִׁין שֶׁל אִילָן הַנְּטוּעִים קָשִׁים לֵעָקֵר, וְלָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵיהֶם כַּמַּסְמֵר, לְפִי שֶׁהַמַּסְמֵר שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוֹשַׁנָּה, אַף עַל פִּי שֶׁקָּשֶׁה, נוֹחַ הוּא לֵעָקֵר, וְשָׁרָשִׁים שֶׁל אִילָן הַנְּטוּעִים אַף עַל פִּי שֶׁקָּשִׁים לֵעָקֵר, אֲבָל אֵין בָּהֶם כֹּחַ כְּכֹחוֹ שֶׁל בַּרְזֶל, לְכָךְ נֶאֱמַר: וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, נִתַּן לְדִבְרֵי תוֹרָה כֹּחַ שֶׁל בַּרְזֶל וּכְמַטָּעֵי שָׁרָשָׁיו שֶׁל אִילָן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי אָנוּ קוֹרְאִין מַסְמֵרוֹת, וְאֵין כְּתִיב אֶלָּא מַשְׂמְרוֹת, מַה מִּשְׁמָרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אַף סְפָרִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, הֵקִישׁ דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁהֵן אֲמִתִּים כְּמוֹתָם. דָּבָר אַחֵר, וּכְמַשְׂמְרוֹת, מַשְׂמְרוֹת כְּתִיב, מַה מִּשְׁמָרוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אַף הַמַּשְׂמֵרִין עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. בָּעֵי כַּמָּה מַסְמֵרִין יִהְיוּ בּוֹ בַּסַּנְדָּל, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חֲמִשָּׁה כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה. רַב הוּנָא אָמַר שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כה): בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת מִנְעָלֶךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ. דָּרַשׁ רַב אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא תִּשְׁעָה. רַבִּי הָיָה נוֹתֵן אַחַד עָשָׂר עַל זֶה וּשְׁלשָׁה עָשָׂר עַל זֶה, מִנְיַן מִשְׁמָרוֹת. דָּבָר אַחֵר, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, הַמַּסְמֵר הַזֶּה אַתְּ קוֹבְעוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁתַּחְזֹר וְתִטְלֶנּוּ מְקוֹמוֹ נִכָּר, כָּךְ כָּל מִי שֶׁפָּשְׁטוּ בּוֹ חֲכָמִים יָד, אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ וְקִבְּלוּהוּ, סוֹפוֹ לִטֹּל שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, בְּשָׁעָה שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה יוֹצְאִין מִפִּי בַּעֲלֵיהֶם כְּתִקֻּנָּן הֵם עֲרֵבִים לְשׁוֹמְעֵיהֶם. כְּמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם יוֹצְאִים מְמֻסְמָסִים הֵם מָרוֹת לְשׁוֹמְעֵיהֶן, כְּמַשְׂמְרוֹת, כְּמַסְמָרוֹת. בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, אֵימָתַי הֵם נְטוּעִים דִּבְרֵי תוֹרָה בָּאָדָם הַזֶּה, בִּזְּמַן שֶׁבַּעֲלֵיהֶן נֶאֱסָפִים מֵהֶן, כָּל זְמַן שֶׁרַבּוֹ קַיָּם הוּא הָיָה מַפְלִיג לוֹמַר כָּל זְמַן שֶׁנִּצְרַךְ הֲרֵי רַבִּי לְפָנַי וַאֲנִי שׁוֹאֲלוֹ, מֵת רַבּוֹ, הֲרֵי יָגֵעַ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה לְקַיֵּם תַּלְמוּדוֹ, יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֵין לוֹ לְמִי לִשְׁאֹל, הֱוֵי אֵימָתַי הֵן נְטוּעִין בָּאָדָם הַזֶּה, בִּזְּמַן שֶׁבַּעֲלֵיהֶן נֶאֱסָפִים מֵהֶן. נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה אוֹמֵר טַעְמוֹ וְזֶה אוֹמֵר טַעְמוֹ, דִּבְרֵיהֶם שֶׁל אֵלֶּה וְשֶׁל אֵלֶּה כֻּלָּם נִתְּנוּ מִן משֶׁה הָרוֹעֶה מַה שֶּׁקִּבֵּל מִיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, תָּנֵי מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם שָׁמַע אָדָם דָּבָר מִפִּי קָטָן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל יְהֵא בְּעֵינָיו כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חָכָם שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים יא, יג): וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, וְלֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חָכָם אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, מַה דָּרְבָן זֶה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ לְהָבִיא חַיִּים לָעוֹלָם, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְכַוְּנִים דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם לָדַעַת אֶת הַמָּקוֹם, וְלֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חֲכָמִים אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי סַנְהֶדְּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, וְאֵין אֲסֻפּוֹת אֶלָּא סַנְהֶדְרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי סַנְהֶדְרִין אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יא): וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם משֶׁה עַמּוֹ. וְאוֹמֵר (שמות ג, א): וּמשֶׁה הָיָה רֹעֶה, לֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי משֶׁה אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, (תהלים פ, ב): רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה. אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ד): ה' אֶחָד, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ז, ה): עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק, עֵינַיִךְ, אֵלּוּ זְקֵנִים הַמִּתְמַנִּים עַל הַצִּבּוּר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כט, י): כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם. בְּרֵכוֹת, מַה בְּרֵכָה זוֹ אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, כָּךְ אֵין אָדָם עוֹמֵד עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים. בְּחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנִּגְמָרִים בְּעֵצָה וּמַחְשָׁבָה, וְהֵיכָן נִגְמָרִים בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים, אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק, עֲשִׂיתֶם אֶת הַתּוֹרָה קַוּוּ לְאֵלִיָּהוּ, שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ (מלכים א יט, טו): שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק, וְאוֹמֵר (מלאכי ג, כב כג): זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי וגו' הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וגו'. וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים כָּתַבְתִּי לְךָ הִזָּהֵר וְאַל תּוֹסֶף עֲלֵיהֶם, לָמָּה, עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, כָּל מִי שֶׁקּוֹרֵא פָּסוּק שֶׁאֵינוֹ מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים כְּאִלּוּ קוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, הֱוֵי: הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה כֵּן אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֵין קֵץ, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל יב, יג): וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ, הֲרֵי לְךָ הַמּוֹסִיף סֵפֶר מַהוּ עָנְשׁוֹ, וּמִנַּיִן שֶׁאַף הַהוֹגֶה מִתְיַגֵּעַ בָּהֶן, תַּלְמוּד לוֹמַר וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר, שֶׁאֵין בְּשָׂרוֹ נִנְעֶרֶת מִן עֲפָרָהּ, כְּהַהִיא דִתְנֵינַן וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְהַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים. דָּבָר אַחֵר, דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, מַה הַמַּסְמֵר הַזֶּה הַנָּטוּעַ בַּדֶּלֶת הוּא מְקַיֵּם הַדַּפִּין, כָּךְ כְּשֶׁהַצַּדִּיקִים גּוֹזְרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם דִּבְרֵיהֶם, תֵּדַע לְךָ מִיַּעֲקֹב, בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם עָשָׂה אֶת הַקָּטָן קֹדֶם לַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מח, כ): וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה, וְקִיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גְּזֵרָתוֹ, וְעָלָיו נֶאֱמַר: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, אַל תִּקְרֵי כַּדָּרְבֹנוֹת אֶלָּא כִּדְרַבָּנוּת, כְּשֶׁיַּעֲקֹב גָּזַר שֶׁתְּהֵא הָרַבָּנוּת לְאֶפְרַיִם קִיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּבָרוֹ כְּמַסְמֵר הַנָּטוּעַ, וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְגָזַר יַעֲקֹב עַל אֶפְרַיִם שֶׁיְהֵא רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אֲשִׂימֶנּוּ רִאשׁוֹן לְכָל דָּבָר, בַּשּׁוֹפְטִים וּבַדְּגָלִים וּבַמְּלָכִים וּבַקָּרְבָּנוֹת. בַּשּׁוֹפְטִים, יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהָיָה שׁוֹפֵט, (במדבר יג, ח): לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן, וְאַחַר כָּךְ גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ, שֶׁהוּא מִשֵּׁבֶט מְנַשֶּׁה. בַּדְּגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ב, יח): דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ (במדבר ב, כ): וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה. בַּמְּלָכִים, יָרָבְעָם בֶּן נְבָט הָיָה מִשֶּׁל אֶפְרָיִם, וְאַחַר כָּךְ יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי מִשֶּׁל מְנַשֶּׁה, אַף קָרְבָּנוֹת הַנְּשִׂיאִים כְּשֶׁבָּאוּ לְהַקְרִיב, אֶפְרַיִם מַקְרִיב רִאשׁוֹן, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּמְנַשֶּׁה אַחֲרוֹן, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם, וְאַחַר כָּךְ (במדבר ז, נד): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (איוב כב, כח): וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ:
26. Anon., Avot Derabbi Nathan A, 18 (6th cent. CE - 8th cent. CE)

27. Anon., Pesikta Rabbati, 3

28. Anon., Seder Eliyahu Zuta, 16



Subjects of this text:

subject book bibliographic info
aggada in tosefta, independent units Hayes, The Literature of the Sages: A Re-Visioning (2022) 525
ben-menahem, hanina Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
boyarin, daniel Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
chain of transmission Tropper, Simeon the Righteous in Rabbinic Literature: A Legend Reinvented (2013) 31
cohen, shaye j. d. Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
decalogue, court, rabbinic Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 467
elman, yaakov Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
faur, josé Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
fisch, menahem Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
great assembly Tropper, Simeon the Righteous in Rabbinic Literature: A Legend Reinvented (2013) 31
halakhah, as modality of tradition Jaffee, Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE (2001) 188
halakhah/halakhot Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 443, 448, 467
halivni, david weiss Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
handelman, susan Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
heinemann, joseph Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
heszer, catherine Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
israel, nan Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 443, 448, 464, 467
jackson, bernard Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
kraemer, david Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
kugel, james Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
masoretic text Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 464
midrash/midrashim Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 443
monism, legal, and torah Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
naeh, shlomo Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
pharisees Tropper, Simeon the Righteous in Rabbinic Literature: A Legend Reinvented (2013) 31
pluralism, legal and torah' Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
prayer Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 443, 448, 464, 467
prophecy Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 448
revelation Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 464, 467
rubenstein, jeffrey Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
sages, the Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 448, 467
sinai, mount Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 464
stern, david Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
stone, suzanne last Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 175
tannaitic literature Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 464
thematization Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 443, 448, 464, 467
torah, oral and written Jaffee, Torah in the Mouth: Writing and Oral Tradition in Palestinian Judaism 200 BCE - 400 CE (2001) 188
torah Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 443, 464, 467
tosefta, aggada in Hayes, The Literature of the Sages: A Re-Visioning (2022) 525
traditions of the fathers/elders Tropper, Simeon the Righteous in Rabbinic Literature: A Legend Reinvented (2013) 31
yavneh Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 448, 464