Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database



8006
Mishnah, Eduyot, 7.7


הֵם הֵעִידוּ עַל אֲרוּכוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים, שֶׁהֵן טְמֵאוֹת. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. הֵם הֵעִידוּ עַל תַּנּוּר שֶׁחִתְּכוֹ חֻלְיוֹת וְנָתַן חֹל בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא, שֶׁהוּא טָמֵא. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. הֵם הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בְּכָל אֲדָר. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עַד הַפּוּרִים. הֵם הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִים אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנָאי. וּמַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָלַךְ לִטֹּל רְשׁוּת מֵהֶגְמוֹן בְּסוּרְיָא וְשָׁהָה לָבֹא, וְעִבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנַאי לִכְשֶׁיִּרְצֶה רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וּכְשֶׁבָּא אָמַר רוֹצֶה אָנִי, וְנִמְצֵאת הַשָּׁנָה מְעֻבָּרֶת:They testified concerning the boards of bakers, that they are impure (they can receive impurity), whereas Rabbi Eliezer declares them pure (unable to receive impurity). They testified concerning an oven which was cut into rings and sand was put between the rings that it is impure (can receive impurity), whereas Rabbi Eliezer declares it pure (unable to receive impurity). They testified that the year may be intercalated throughout the whole of Adar, whereas they used to say: only until Purim. They testified that the year may be intercalated conditionally. There was such a case with Rabban Gamaliel who went to receive permission from the governor in Syria and he delayed in coming back; and they intercalated the year on condition that rabban gamaliel should approve; and when he came back he said: I approve, and the year was intercalated.


Intertexts (texts cited often on the same page as the searched text):

18 results
1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 20.20 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

20.20. Only the trees of which thou knowest that they are not trees for food, them thou mayest destroy and cut down, that thou mayest build bulwarks against the city that maketh war with thee, until it fall."
2. Mishnah, Rosh Hashanah, 2.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)

2.9. Rabban Gamaliel sent to him: I order you to appear before me with your staff and your money on the day which according to your count should be Yom Hakippurim. Rabbi Akiva went and found him in distress. He said to him: I can teach that whatever Rabban Gamaliel has done is valid, because it says, “These are the appointed seasons of the Lord, holy convocations, which you shall proclaim at their appointed times” (Leviticus 23:4), whether they are [proclaimed] at their proper time or not at their proper time, I have no other appointed times save these. He [Rabbi Joshua] then went to Rabbi Dosa ben Harkinas. He said to him: if we call in question the court of Rabban Gamaliel we must call in question the decisions of every court which has existed since the days of Moses until now. As it says, “Then Moses and Aaron, Nadav and Avihu and seventy of the elders of Israel went up” (Exodus 24:9). Why were the names of the elders not mentioned? To teach that every group of three which has acted as a court over Israel, behold it is like the court of Moses. He [Rabbi Joshua] took his staff and his money and went to Yavneh to Rabban Gamaliel on the day which according to his count should be Yom Hakippurim. Rabban Gamaliel rose and kissed him on his head and said to him: Come in peace, my teacher and my student my teacher in wisdom and my student because you have accepted my decision."
3. Mishnah, Sanhedrin, 7.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)

7.3. Slaying by the sword was performed thus: they would cut off his head by the sword, as is done by the civil authorities. R. Judah says: “This is a disgrace! Rather his head was laid on a block and severed with an axe. They said to him: “No death is more disgraceful than this.” Strangulation was performed thus: the condemned man was lowered into dung up to his armpits, then a hard cloth was placed within a soft one, wound round his neck, and the two ends pulled in opposite directions until he was dead."
4. Mishnah, Yevamot, 16.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)

16.7. Rabbi Akiva said: When I went down to Nehardea to intercalate the year, I met Nehemiah of Bet D’li who said to me, “I heard that in the land of Israel no one, permits a [married] woman to marry again on the evidence of one witness, except Rabbi Judah ben Bava”. “That is so”, I told him. He said to me, “Tell them in my name: ‘You know that this country is in confusion because of marauders. I have received a tradition from Rabban Gamaliel the Elder: that they allow a [married] woman to remarry on the evidence of one witness’”. And when I came and recounted the conversation in the presence of Rabban Gamaliel he rejoiced at my words and exclaimed, “We have found a match for Rabbi Judah ben Bava!” As a result of this talk Rabban Gamaliel remembered that some men were once killed at Tel Arza, and that Rabban Gamaliel the Elder had allowed their wives to marry again on the evidence of one witness, and the law was established that they allow a woman to marry again on the evidence of one witness, and on the testimony of one [who states that he has heard] from another witness, from a slave, from a woman or from a female slave. Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua say: a woman is not be allowed to remarry on the evidence of one witness. Rabbi Akiva ruled: [a woman is not allowed to marry again] on the evidence of a woman, on that of a slave, on that of a female slave or on that of relatives. They said to him: It once happened that a number of Levites went to Tsoar, the city of palms, and one of them became ill on the way, and they left him in an inn. When they returned they asked the [female] innkeeper, “Where is our friend?” And she replied, “He is dead and I buried him”, and they allowed his wife to remarry. Should not then a priest’s wife [be believed at least as much] as an innkeeper!” He answered them: When she will [give such evidence] as the innkeeper [gave] she will be believed, for the innkeeper had brought out to them [the dead man’s] staff, his bag and the Torah scroll which he had with him."
5. New Testament, Acts, 10.45, 11.1-11.2, 11.19-11.20, 14.1, 14.27 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

10.45. They of the circumcision who believed were amazed, as many as came with Peter, because the gift of the Holy Spirit was also poured out on the Gentiles. 11.1. Now the apostles and the brothers who were in Judea heard that the Gentiles had also received the word of God. 11.2. When Peter had come up to Jerusalem, those who were of the circumcision contended with him 11.19. They therefore who were scattered abroad by the oppression that arose about Stephen traveled as far as Phoenicia, Cyprus, and Antioch, speaking the word to no one except only to Jews. 11.20. But there were some of them, men of Cyprus and Cyrene, who, when they had come to Antioch, spoke to the Greeks, preaching the Lord Jesus. 14.1. It happened in Iconium that they entered together into the synagogue of the Jews, and so spoke that a great multitude both of Jews and of Greeks believed. 14.27. When they had arrived, and had gathered the assembly together, they reported all the things that God had done with them, and that he had opened a door of faith to the Gentiles.
6. New Testament, Luke, 7.1-7.10 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

7.1. After he had finished speaking in the hearing of the people, he entered into Capernaum. 7.2. A certain centurion's servant, who was dear to him, was sick and at the point of death. 7.3. When he heard about Jesus, he sent to him elders of the Jews, asking him to come and save his servant. 7.4. When they came to Jesus, they begged him earnestly, saying, "He is worthy for you to do this for him 7.5. for he loves our nation, and he built our synagogue for us. 7.6. Jesus went with them. When he was now not far from the house, the centurion sent friends to him, saying to him, "Lord, don't trouble yourself, for I am not worthy for you to come under my roof. 7.7. Therefore I didn't even think myself worthy to come to you; but say the word, and my servant will be healed. 7.8. For I also am a man placed under authority, having under myself soldiers. I tell this one, 'Go!' and he goes; and to another, 'Come!' and he comes; and to my servant, 'Do this,' and he does it. 7.9. When Jesus heard these things, he marveled at him, and turned and said to the multitude who followed him, "I tell you, I have not found such great faith, no, not in Israel. 7.10. Those who were sent, returning to the house, found that the servant who had been sick was well.
7. New Testament, Mark, 9.5 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

9.5. Peter answered Jesus, "Rabbi, it is good for us to be here. Let's make three tents: one for you, one for Moses, and one for Elijah.
8. New Testament, Matthew, 8.5-8.15, 23.8, 27.19-27.25, 27.65-27.66, 28.11 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

8.5. When he came into Capernaum, a centurion came to him, asking him 8.6. and saying, "Lord, my servant lies in the house paralyzed, grievously tormented. 8.7. Jesus said to him, "I will come and heal him. 8.8. The centurion answered, "Lord, I'm not worthy for you to come under my roof. Just say the word, and my servant will be healed. 8.9. For I am also a man under authority, having under myself soldiers. I tell this one, 'Go,' and he goes; and to another, 'Come,' and he comes; and to my servant, 'Do this,' and he does it. 8.10. When Jesus heard it, he marveled, and said to those who followed, "Most assuredly I tell you, I haven't found so great a faith, not even in Israel. 8.11. I tell you that many will come from the east and the west, and will sit down with Abraham, Isaac, and Jacob in the Kingdom of Heaven 8.12. but the sons of the kingdom will be thrown out into the outer darkness. There will be weeping and the gnashing of teeth. 8.13. Jesus said to the centurion, "Go your way. Let it be done for you as you as you have believed." His servant was healed in that hour. 8.14. When Jesus came into Peter's house, he saw his wife's mother lying sick with a fever. 8.15. He touched her hand, and the fever left her. She got up and served him. 23.8. But don't you be called 'Rabbi,' for one is your teacher, the Christ, and all of you are brothers. 27.19. While he was sitting on the judgment seat, his wife sent to him, saying, "Have nothing to do with that righteous man, for I have suffered many things this day in a dream because of him. 27.20. Now the chief priests and the elders persuaded the multitudes to ask for Barabbas, and destroy Jesus. 27.21. But the governor answered them, "Which of the two do you want me to release to you?"They said, "Barabbas! 27.22. Pilate said to them, "What then shall I do to Jesus, who is called Christ?"They all said to him, "Let him be crucified! 27.23. But the governor said, "Why? What evil has he done?"But they cried out exceedingly, saying, "Let him be crucified! 27.24. So when Pilate saw that nothing was being gained, but rather that a disturbance was starting, he took water, and washed his hands before the multitude, saying, "I am innocent of the blood of this righteous person. You see to it. 27.25. All the people answered, "May his blood be on us, and on our children! 27.65. Pilate said to them, "You have a guard. Go, make it as secure as you can. 27.66. So they went with the guard and made the tomb secure, sealing the stone. 28.11. Now while they were going, behold, some of the guards came into the city, and told the chief priests all the things that had happened.
9. Tosefta, Avodah Zarah, 3.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

10. Tosefta, Berachot, 2.13 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

2.13. “A man who had a seminal emission (Baal Keri) who does not have water to dip in may read the Shema, but he may not [read it loud enough so that he can] hear [himself talking] with his own ear, and does not say the Beracha (blessing) not before it and not after it.” [These are] the words of Rebbi Meir. And the Chachamim (Sages) say, ”He may read the Shema and he may [read it loud enough so that he can] hear [himself talking] with his own ear, and he says the Beracha [both] before it and after it.” Rebbi Meir said, “One time we were sitting in the Bet Midrash (Study Hall) in front of Rebbi Akiva and we were reading the Shema, but we were not saying it loud enough to be able to hear ourselves, because of one inquisitor who was standing by the door.” They (i.e. Chachamim) said [back] to him, “The time of danger is not a proof.”"
11. Tosefta, Hulin, 2.24 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

12. Tosefta, Sotah, 15.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

13. Tosefta, Shevi It, 4.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

14. Anon., Genesis Rabba, 10.3, 28.3, 78.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

28.3. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ אִסְטְרוֹבִּלִּין שֶׁל רֵחַיִּים נִמְחֶה. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן נִמְחֶה. כַּד דָּרְשָׁה רַבִּי יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי בְּצִבּוּרָא וְלֹא קִבְּלוּ מִינֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אָמַר אֲפִלּוּ לוּז שֶׁל שִׁדְרָה, שֶׁמִּמֶּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, נִמְחָה. אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲמַר לֵיהּ אַיְתִיתֵיהּ לְיָדִי וַאֲנָא מוֹדַע לָךְ, טָחֲנוֹ בָּרֵחַיִם וְלֹא נִטְחַן, שְׂרָפוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ בְּמַיִם וְלֹא נִמְחֶה, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן וְהִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא חָסַר כְּלוּם. 78.1. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר (בראשית לב, כז), כְּתִיב (איכה ג, כג): חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא עַל שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּכָל בֹּקֶר וָבֹקֶר אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְהַחֲיוֹת לָנוּ אֶת הַמֵּתִים. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי מִמַּה שֶּׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּבוֹקְרָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְגָאֳלֵנוּ. רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר לְעוֹלָם אֵין כַּת שֶׁל מַעְלָה מְקַלֶּסֶת וְשׁוֹנָה אֶלָּא בְּכָל יוֹם בּוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשָׁה וְהֵן אוֹמְרִים שִׁירָה חֲדָשָׁה לְפָנָיו וְהוֹלְכִין לָהֶם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֵשַׁבְתִּי אֶת רַבִּי חֶלְבּוֹ וְהָא כְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, וְהִגִּיעַ זְמַנִּי לוֹמַר שִׁירָה, אָמַר לִי חָנוֹקָא סְבַרְתְּ לְמֶחֶנְקֵנִי, אֲמָרִית מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, אָמַר לִי זֶה מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל שֶׁהֵן שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה, דְּכוּלָּא מִתְחַלְּפִין וְאִינוּן לָא מִתְחַלְּפִין. אַנְדְּרִיָּנוֹס שְׁחִיק טְמַיָּא שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אָמַר לוֹ, אַתֶּם אוֹמְרִים אֵין כַּת שֶׁל מַעְלָה מְקַלֶּסֶת וְשׁוֹנָה, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשִׁים וְהֵן אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָיו וְהוֹלְכִין לָהֶן, אֲמַר לֵיהּ, הֵין. אֲמַר לֵיהּ וּלְאָן אִינוּן אָזְלִין, אָמַר מִן הָן דְּאִתְבָּרְיָן. אֲמַר לֵיהּ וּמִן אָן הֵן אִתְבָּרְיָן, אֲמַר לֵיהּ מִן נְהַר דִּינוּר. אֲמַר לֵיהּ וּמָה עֵסֶק דִּנְהַר דִּינוּר, אֲמַר לֵיהּ כַּהֲדֵין יַרְדְּנָא דְּלָא פָסֵיק לָא בִימָמָא וְלָא בְלֵילְיָא. אֲמַר לֵיהּ וּמִן אָן הוּא אָתֵי, אָמַר לֵיהּ מִן זֵיעָתְהוֹן דְּחַיָּתָא דְּאִינוּן מְזִיעִין מִן טְעִינוּן כּוּרְסַיָּא דְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲמַר לֵיהּ סוּנְקַתֶּדְרוֹן שֶׁלּוֹ וְהָא הָדֵין יַרְדְּנָא מְהַלֵּךְ בִּימָמָא וְלֵית הוּא מְהַלֵּךְ בְּלֵילְיָא, אֲמַר נָטַר הֲוֵינָא בְּבֵית פְּעוֹר כְּמָה דַּהֲוָה מְהַלֵּךְ בִּימָמָא מְהַלֵּךְ בְּלֵילְיָא. רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִי גָּדוֹל הַשּׁוֹמֵר אוֹ הַנִּשְׁמָר, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צא, יא): כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ, הֱוֵי הַנִּשְׁמָר גָּדוֹל מִן הַשּׁוֹמֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִי גָּדוֹל הַנּוֹשֵׂא אוֹ הַנִּשָֹּׂא, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צא, יב): עַל כַּפַּיִם יִשָֹּׂאוּנְךָ, הֱוֵי הַנִּשָֹּׂא גָּדוֹל מִן הַנּוֹשֵׂא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מִן מַה דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, הֱוֵי הַמְּשַׁלֵּחַ גָּדוֹל מִן הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. 78.1. וַיִּשָֹּׂא עֵינָיו (בראשית לג, ה), אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי, לְפִי שֶׁשָּׁמַעְנוּ חֲנִינָה בְּאַחַד עָשָׂר שְׁבָטִים וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּשֵׁבֶט בִּנְיָמִין, וְהֵיכָן שָׁמַעְנוּ, לְהַלָּן (בראשית מג, כט): וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי. (בראשית לג, ו ז): וַתִּגַּשְׁן הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶין, וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וגו'. בְּיוֹסֵף כְּתִיב (בראשית לג, ז): וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ, אֶלָּא אָמַר יוֹסֵף הָרָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה, שֶׁלֹא יִתְלֶה עֵינָיו וְיַבִּיט אֶת אִמִּי, וְגָבְהָה קוֹמָתוֹ וְכִסָּה אוֹתָהּ, הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ (בראשית מט, כב): בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, בֵּן פֹּרָת רְבִיָּת עֲלֵי עָיִן, בֵּן פֹּרָת רְבִיַּת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, בֵּן פֹּרָת רְבִיַּת יוֹסֵף. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר עָלַי לִפְרֹעַ לְךָ מִן אוֹתָהּ הָעָיִן.
15. Anon., Leviticus Rabba, 18.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

18.1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ וגו' (ויקרא טו, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת יב, א): וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, תְּנַן (משנה אבות ג-א): עֲקַבְיָא בֶּן מַהַלַּלְאֵל אוֹמֵר הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מֵאַיִן בָּאתָ מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לֶעָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וכו', רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר בְּשֵׁם רַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי שְׁלָשְׁתָּן דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא מִתּוֹךְ פָּסוּק אֶחָד, וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ, בְּאֵרְךָ זוֹ לֵיחָה סְרוּחָה, בּוֹרְךָ זוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה, בּוֹרְאֶךָ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָתִיד לִתֵּן לְפָנָיו דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, בְּיוֹמֵי טַלְיוּתָךְ עַד דְּחֵילָךְ עֲלָךְ. (קהלת יב, א): עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, אֵלּוּ יְמֵי זִקְנָה, (קהלת יב, א): וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ, אֵלּוּ יְמֵי הַמָּשִׁיחַ, שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה, (קהלת יב, ב): עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וגו', הַשֶּׁמֶשׁ זֶה קְלַסְתֵּר פָּנִים, וְהָאוֹר זֶה הַמֵּצַח, וְהַיָּרֵחַ זֶה הַחוֹטֶם, וְהַכּוֹכָבִים אֵלּוּ רָאשֵׁי לְסָתוֹת, (קהלת יב, ב): וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם, רַבִּי לֵוִי אָמַר תַּרְתֵּי חָדָא לְחַבְרַיָיא וְחָדָא לְבוּרַיָא. חָדָא לְחַבְרַיָא, בָּא לִבְכּוֹת זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. חָדָא לְבוּרַיָא, בָּא לְהַטִּיל מַיִם הַגְּלָלִין מְקַדְּמִין אוֹתוֹ. (קהלת יב, ג): בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וגו', בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת אֵלּוּ אַרְכֻּבּוֹתָיו, (קהלת יב, ג): וְהִתְעַוְתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל אֵלּוּ צְלָעוֹתָיו. רַבִּי חִיָא בַּר נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ זְרוֹעוֹתָיו, (קהלת יב, ג): וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת זֶה הַמַּסָּס, (קהלת יב, ג): כִּי מִעֵטוּ אֵלּוּ הַשִּׁנַּיִם, (קהלת יב, ג): וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת אֵלּוּ הָעֵינַיִם. רַבִּי חִיָּא בַּר נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ כַּנְפֵי הָרֵאָה, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַקּוֹל, (קהלת יב, ד): וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק אֵלּוּ נְקָבָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁהֵן כְּמוֹ דֶּלֶת הַפּוֹתֵחַ וְהַסּוֹגֵר, (קהלת יב, ד): בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין הַמַּסָּס טוֹחֵן, (קהלת יב, ד): וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, הָדֵין סָבָא כַּד שָׁמַע קוֹל צִפֳּרִין מְצַיְצִין אֲמַר בְּלִיבֵּיהּ לִיסְטִין אָתָאן לִמְקַפְּחָא יָתִי, (קהלת יב, ד): וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר אֵלּוּ שִׂפְתוֹתָיו, רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אֵלּוּ הַכְּלָיוֹת, שֶׁהֵן חוֹשְׁבוֹת וְהַלֵּב גּוֹמֵר, (קהלת יב, ה): גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וגו', גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ הָדֵין סָבָא דְּצָוְחִין לֵיהּ זִיל לַאֲתַר פְּלַן וְהוּא שָׁאֵיל וַאֲמַר אִית תַּמָּן מַסְּקִין, אִית תַּמָּן מַחֲתִין, (קהלת יב, ה): וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא חִתִּיתָא שֶׁל דֶּרֶךְ נוֹפֵל עָלָיו, וָחֳרָנָא אֲמַר הִתְחִיל מַתְוֶוה תְּוָואִים, אֲמַר עַד אֲתַר פְּלַן אִית לִי מַהֲלַךְ בַּאֲתַר פְּלַן לֵית לִי מַהֲלַךְ. (קהלת יב, ה): וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד אִילֵּין קַרְסוּלוֹת, (קהלת יב, ה): וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב זֶה לוּז שֶׁל שִׁדְרָה. אַדְרִיָּנוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִן הֵן אַתְּ מוֹדַע לִי, אַיְיתֵי יָתֵיהּ קוֹמוֹי נְתָנוֹ בַּמַּיִם וְלֹא נִמְחָה, טְחָנוֹ בָּרֵיחַיִם וְלֹא נִטְחַן, נְתָנוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן הִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בַּפַּטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא הוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם. (קהלת יב, ה): וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה זוֹ הַתַּאֲוָה שֶׁהִיא מַטִּילָה שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲוָה סָלֵיק שָׁאֵיל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבִּי בְּכָל יֶרַח וְיֶרַח, כֵּיוָן דְּסָב יָתֵיב לֵיהּ וְלָא יָכוֹל לְמֵיסַק, יוֹם חַד סָלֵיק אֲמַר לֵיהּ מָה עִסְקָךְ דְּלֵית אַתְּ סָלֵיק לְגַבִּי הֵיךְ דַּהֲוֵית יָלֵיף, אֲמַר לֵיהּ רְחוֹקוֹת נַעֲשׂוּ קְרוֹבוֹת, קְרוֹבוֹת נַעֲשׂוּ רְחוֹקוֹת, שְׁתַּיִם נַעֲשׂוּ שָׁלשׁ, וּמֵטִיל שָׁלוֹם בַּבַּיִת בָּטֵל, [ופרושו: רחוקות נעשו קרובות, אילין עיניא דהוו חמיין מרחוק כדו אפלו מקרוב לית אינון חמיין. קרובות נעשו רחוקות, אילין אודני דהוו שמעין בחד זמן בתרי זמני, כדו אפלו במאה זימנין לית אינון שמעין. שתים נעשו שלש, חוטרא ותרתין ריגלי. ומטיל שלום בבית בטל, זו התאוה שמטיל שלום בין איש לאשתו]. (קהלת יב, ה): כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, בֵּית הָעוֹלָם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בֵּית עוֹלָמוֹ, מְלַמֵּד שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה וְעִמּוֹ דֻּכָּסִין וְאִפַּרְכִין וְאִיסְטְרַטְיוֹטִין, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל נִכְנָסִין בְּפוֹלִין אֶחָד, כָּל אֶחָד וְאֶחָד שָׁרוּי לְפִי כְבוֹדוֹ, כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל טוֹעֲמִין טַעַם מִיתָה, כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. (קהלת יב, ה): וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים אֵלּוּ הַתּוֹלָעִים, (קהלת יב, ו): עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף זֶה חוּט הַשִּׁדְרָה, (קהלת יב, ו): וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב זוֹ גֻּלְגֹּלֶת. רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָא אָמַר זוֹ גַּרְגֶּרֶת שֶׁמְכַלָּה אֶת הַזָּהָב וּמֵרִיקָה אֶת הַכָּסֶף. (קהלת יב, ו): וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ זוֹ כָּרֵס. רַבִּי חִיָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים כְּרֵיסוֹ שֶׁל אָדָם נִבְקַעַת וּמוֹסֶרֶת לַפֶּה וְאוֹמֶרֶת לוֹ הֵילָךְ מַה שֶּׁגָּזַלְתָּ וְחָמַסְתָּ וְנָתַתָּ לִי. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק מַיְיתֵי לָהּ מִן הָדֵין קְרָיָא (מלאכי ב, ג): וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חֲגֵיכֶם. רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי כָּל תְּלָתָא יוֹמִין נַפְשָׁא טָיְיסָא עַל גּוּפָה סָבְרָה דְּהִיא חָזְרָה לֵיהּ, וְכֵיוָן דְּהִיא חָמְיָא לֵיהּ דְּאִישְׁתַּנֵּי זִיוְהוֹן דְּאַפּוֹי, הִיא אָזְלַת לָהּ, דִּכְתִיב (איוב יד, כב): אַךְ בְּשָׂרוֹ וגו'. בַּר קַפָּרָא אָמַר עַד שְׁלשָׁה יָמִים תָּקְפּוֹ שֶׁל אֵבֶל קַיָּם, לָמָּה שֶׁצּוּרַת הַפָּנִים נִכֶּרֶת, דִּתְנַן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, וְאֵין מְעִידִין לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים. (קהלת יב, ו): וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר, תְּרֵין אֲמוֹרָאִין, חַד אָמַר כְּאִילֵּין גַּלְגְּלַיָא דְצִפּוֹרִי, וְחוֹרָנָא אֲמַר כְּאִילֵּין רִגְבַיָּיא דִּטְבֶרְיָא, כְּמָה דְתֵימָא (איוב כא, לג): מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל. (קהלת יב, ז): וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וגו', רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אֵימָתַי הָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, כְּשֶׁשָּׁב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְאִם לָאו (שמואל א כה, כט): וְאֶת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה וגו'. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן מַתְנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי אַבְדִּימֵי דְמִן חֵיפָא לְכֹהֵן חָבֵר שֶׁמָּסַר לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אָמַר לוֹ רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּבֵיתִי טָהוֹר וְכִכָּר שֶׁנָּתַתִּי לְךָ טָהוֹר, אִם אַתָּה נוֹתְנָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי נָתַתִּי לְךָ מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי זוֹרְקָהּ לְפָנֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם זֶה, רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּמְעוֹנִי טָהוֹר וּמְשָׁרְתַי טְהוֹרִים וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתַתִּי לְךָ טְהוֹרָה, אִם אַתָּה מַחֲזִירָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי נוֹתְנָהּ לְךָ, מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי טוֹרְפָהּ לְפָנֶיךָ, כָּל אֵלּוּ בִּימֵי זִקְנוּתוֹ אֲבָל בִּימֵי בַּחֲרוּתוֹ אִם חָטָא לוֹקֶה בְּזִיבוּת וּבְצָרַעַת, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ.
16. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

11a. במזומנין לה מעשה ברבן גמליאל שאמר השכימו לי שבעה לעלייה השכים ומצא שמונה אמר מי הוא שעלה שלא ברשות ירד,עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי אמר לו שב בני שב ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך אלא אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה ולא שמואל הקטן הוה אלא איניש אחרינא ומחמת כיסופא הוא דעבד,כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום אמר מי שאכל שום יצא עמד רבי חייא ויצא עמדו כולן ויצאו בשחר מצאו רבי שמעון בר' לרבי חייא אמר ליה אתה הוא שציערת לאבא אמר לו לא תהא כזאת בישראל,ורבי חייא מהיכא גמיר לה מרבי מאיר דתניא מעשה באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של ר"מ אמרה לו רבי אחד מכם קדשני בביאה עמד רבי מאיר וכתב לה גט כריתות ונתן לה עמדו כתבו כולם ונתנו לה,ור"מ מהיכא גמיר לה משמואל הקטן ושמואל הקטן מהיכא גמיר לה משכניה בן יחיאל דכתיב (עזרא י, ב) ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת,ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה מיהושע דכתיב (יהושע ז, י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך חטא ישראל אמר לפניו רבש"ע מי חטא אמר לו וכי דילטור אני לך הטל גורלות ואיבעית אימא ממשה דכתיב (שמות טז, כח) עד אנה מאנתם,ת"ר משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה (כמשה רבינו) אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא,שוב פעם אחת היו מסובין בעליה ביבנה ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים את עיניהם בשמואל הקטן וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו תלמידו של הלל אף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטלא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא,ועל יהודה בן בבא בקשו לומר כן אלא שנטרפה שעה שאין מספידין על הרוגי מלכות,ת"ר אין מעברין את השנה אלא אם כן ירצה נשיא ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות אצל שלטון אחד שבסוריא ושהה לבא ועיברו את השנה על מנת שירצה רבן גמליאל וכשבא ר"ג ואמר רוצה אני נמצאת שנה מעוברת,תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה צריכה מפני הדרכים ומפני הגשרים ומפני תנורי פסחים ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו אבל לא מפני השלג ולא מפני הצינה ולא מפני גליות ישראל שלא עקרו ממקומן,ת"ר אין מעברין את השנה לא מפני הגדיים ולא מפני הטלאים ולא מפני הגוזלות שלא פירחו אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד רבי ינאי אומר משום רבן שמעון בן גמליאל מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואימריא דערקין וזימנא דאביבא לא מטא ושפרת מילתא באנפאי ואוסיפית על שתא דא תלתין יומין,מיתיבי כמה עיבור השנה שלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר חדש אמר רב פפא רצו חדש רצו שלשים יום,תא חזי מאי איכא בין 11a. bbythose bwho were invitedby the iNasi /i, the president of the Great Sanhedrin, bfor thatpurpose. There was ban incident involving Rabban Gamliel, who saidto the Sages: bBring me sevenof the Sages bearlytomorrow morning bto the loftdesignated for convening a court to intercalate the year. He bwentto the loft bearlythe next morning band found eightSages there. Rabban Gamliel bsaid: Who is it who ascendedto the loft bwithout permission? He must descendimmediately., bShmuel HaKatan stoodup band said: I am he who ascended without permission; and I did not ascend toparticipate and be one of those to bintercalate the year, butrather bI neededto observe in order bto learn the practical ihalakha /i.Rabban Gamliel bsaid to him: Sit, my son, sit. It would be fitting for all of the years to be intercalated by you,as you are truly worthy. bBut the Sages said: The yearmay be bintercalated only bythose bwho were invited for thatpurpose. The Gemara notes: bAnd it was notactually bShmuel HaKatanwho had come uninvited, bbut another person. And due to the embarrassmentof the other, Shmuel HaKatan bdidthis, so that no one would know who had come uninvited.,The Gemara relates that the story about Shmuel HaKatan is bsimilarto an incident that occurred bwhen RabbiYehuda HaNasi was bsitting and teaching, andhe bsmelled the odor of garlic.Rabbi Yehuda HaNasi was very sensitive and could not tolerate this odor. He bsaid: Whoever ate garlicshould bleave. Rabbi Ḥiyya stood up and left.Out of respect for Rabbi Ḥiyya, ball of thosein attendance bstood up and left.The next day, bin the morning, Rabbi Shimon, son of RabbiYehuda HaNasi, bfound Rabbi Ḥiyya,and he bsaid to him:Are byou the one who disturbed my fatherby coming to the lecture with the foul smell of garlic? Rabbi Ḥiyya bsaid to him: There should not be suchbehavior bamong the Jewish people.I would not do such a thing, but I assumed the blame and left so that the one who did so would not be embarrassed., bAnd from where did Rabbi Ḥiyya learn thatcharacteristic of being willing to implicate himself in order to save someone else from being embarrassed? He learned it bfrom Rabbi Meir, as it is taughtin a ibaraita /i: There was ban incident involvinga certain bwoman who came to the study hall of Rabbi Meir. She said to him: My teacher, one of you,i.e., one of the men studying in this study hall, bbetrothed me through intercourse.The woman came to Rabbi Meir to appeal for help in identifying the man, so that he would either marry her or grant her a divorce. As he himself was also among those who studied in the study hall, bRabbi Meir arose and wrote her a bill of divorce, andhe bgave it to her.Following his example, ball thosein the study hall baroseand bwrotebills of divorce band gavethem bto her.In this manner, the right man also gave her a divorce, freeing her to marry someone else., bAnd from where did Rabbi Meir learn thatcharacteristic? bFrom Shmuel HaKatan,in the incident outlined above. bAnd from where did Shmuel HaKatan learn it? From Shecaniah ben Jehiel, as it is written: “And Shecaniah, the son of Jehiel, one of the sons of Elam, answered and said to Ezra: We have broken faith with our God, and have married foreign women of the peoples of the land; yet now there is hope for Israel concerning this”(Ezra 10:2). And although he confessed, Shecaniah is not listed among those who took foreign wives (Ezra 10:18–44). Evidently, he confessed only to spare the others from public embarrassment.,The Gemara continues: bAnd from where did Shecaniah ben Jehiel learn it? Froman incident involving bJoshua, as it is written: “And the Lord said to Joshua: Get yourself up; why do you fall upon your face? Israel has sinned”(Joshua 7:10–11). Joshua bsaid before Him: Master of the Universe, who sinned?God bsaid to him: And am I your informer?Rather, bcast lotsto determine who is guilty. In this way, God did not directly disclose the identity of the sinner to Joshua. bAnd if you wish, sayinstead that Shecaniah ben Jehiel learned this bfroman incident involving bMoses, as it is written:“And the Lord said to Moses: bHow long do you refuseto keep My mitzvot and My laws?” (Exodus 16:28). Although only a small number of people attempted to collect the manna on Shabbat, God spoke as though the entire nation were guilty, so as not to directly expose the guilty.,§ Since Shmuel HaKatan and his great piety were mentioned, the Gemara now relates several incidents that shed additional light on his personality. bThe Sages taught: After the last of the prophets, Haggai, Zechariah, and Malachi, died, the Divine Spiritof prophetic revelation bdeparted from the Jewish people. But nevertheless, they werestill butilizing a Divine Voice,which they heard as a kind of echo of prophecy. bOne time,a group of Sages bwere reclining in the loft of the house of Gurya in Jericho, and a Divine Voice was bestowed upon them from Heaven,saying: bThere is one here who is fit for the Divine Presence to rest upon him asit rested upon bMoses our teacher, but his generation is not deserving of thisdistinction. bThe Sages set their eyes upon Hillel the Elder,trusting that he was the one indicated by the Divine Voice. bAnd when he died,the Sages bsaid about him: Alas,the bpiousman, balas,the bhumbleman, ba disciple of Ezra. /b,The ibaraitacontinues: bAnother time,a group of Sages bwere reclining in the loft in Yavne, and a Divine Voice was bestowed upon them from Heaven,saying: bThere is one here who is fit for the Divine Presence to rest upon himin prophecy, bbut his generation is not deserving of thisdistinction. bThe Sages set their eyes upon Shmuel HaKatan. And whenhe bdied,the Sages bsaid about him: Alas,the bpiousman, balas,the bhumbleman, ba disciple of Hillel. Additionally, he said at the time of his death,under the influence of the Divine Spirit: Rabban bShimonben Gamliel, the iNasiof the Great Sanhedrin, bandRabbi bYishmael,the High Priest, will die bby the sword, and their friendswill die bbyother bexecutions, and the rest of the nationwill be bdespoiled, and great troubles will ultimately come upon the world. /b, bAndthey also bwished to say thus:Alas, the pious man, alas, the humble man, babout Yehuda ben Bava,in their eulogy for him, bbut the hour was torn,i.e., the opportunity was lost, basone bdoes not eulogize those executed by the government.As will be explained (14a), Yehuda ben Bava was executed by the government.,§ The Gemara returns to the discussion about intercalation of the year. bThe Sages taught: The yearmay be bintercalated only if the iNasi /iof the Sanhedrin bwantsto intercalate it. bAndthere was once ban incident involving Rabban Gamliel, who went to ask permissionfor some communal matter bfrom an officer [ ihegmon /i] in Syria, andhe btarried in returninguntil after it was too late to intercalate the year. bAndbecause they did not know what his opinion on the matter was, they bintercalated the year on the condition that Rabban Gamliel would wantto do so. bAnd when Rabban Gamliel cameback band said: I wantto intercalate the year, bthe year was foundto be retroactively bintercalated. /b, bThe Sages taught: The yearmay be bintercalated only if it is necessary due todamage to bthe roads,if the rain has damaged them in such a way that they are inaccessible for those ascending to Jerusalem for Passover; bor due to the bridgesthat are likewise in disrepair; bor due to the ovensfor the bPaschal offeringsthat are damaged and unfit for roasting the offerings; bor due to the Diaspora Jews who have left their homes and still have not arriveddue to delays in travel. bButthe year may bnotbe intercalated bdue to the snow, and not due to the cold, and not due to the Diaspora Jews who have notyet bleft from their homes,even if they no longer have enough time to reach Jerusalem for the Festival., bThe Sages taught: The year may notbe bintercalated due to the young goats and not due to the lambs,to allow them to grow larger before they are to be sacrificed as Paschal offerings; band not due to the fledglingdoves bwho have notyet developed sufficiently to bfly,so that there won’t be enough of them to supply all those who wish to bring bird offerings at the Festival. bButall btheseconsiderations may be bmade supportingfactors in the decision btointercalate bthe year.The Gemara asks: bHowso? bRabbi Yannai says in the name of Rabban Shimon ben Gamliel,i.e., this is the language Rabban Shimon ben Gamliel used in his declaration of the intercalation: bWe are notifying you that the fledglings are tender, and that the lambs are thin [ ide’arkin /i], and time for the spring has notyet barrived. Andconsequently, bthe matter is good in my eyes, and I havetherefore badded thirty days onto this year. /b,The Gemara braises an objectionto the report that Rabban Shimon ben Gamliel holds the intercalated month is thirty days long. It is taught in a ibaraita /i: bHow long isthe additional month in ban intercalatedleap byear?The Rabbis say: bThirty days. Rabban Shimon ben Gamliel says:A standard bmonth,which is twenty-nine days long. What, then, does Rabban Shimon ben Gamliel hold? bRav Pappa said:Rabban Gamliel holds that if the court bwants,it may add a standard bmonth,and if it bwants,it may add a month of bthirty days. /b,Concerning the declaration of Rabban Shimon ben Gamliel, the Gemara observes: bComeand bsee whatdifference bthere is between /b
17. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

49b. אזלא ודלדלה ואין שואל ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים,בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו,וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים, big strong(גמ׳) /strong /big אמר רב לא שנו אלא של מלח וגפרית אבל של הדס ושל וורד מותר ושמואל אומר אף של הדס ושל וורד אסור של קנים ושל חילת מותר ולוי אמר אף של קנים ושל חילת אסור וכן תני לוי במתניתיה אף של קנים ושל חילת אסור,ועל האירוס מאי אירוס א"ר אלעזר טבלא דחד פומא רבה בר רב הונא עבד ליה לבריה טנבורא אתא אבוה תבריה אמר ליה מיחלף בטבלא דחד פומא זיל עביד ליה אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא,בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות וכו' מאי עטרות כלות אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עיר של זהב תניא נמי הכי איזהו עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה אותה כיפה של מילת,תנא אף על חופת חתנים גזרו מאי חופת חתנים זהורית המוזהבות תניא נמי הכי אלו הן חופת חתנים זהורית המוזהבות אבל עושה פפירית ותולה בה כל מה שירצה,ושלא ילמד את בנו יוונית ת"ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים,היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית לעז להם בחכמת יוונית אמר להן כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה,אותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזירים וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית ועל אותה שנה שנינו מעשה ובא עומר מגגות צריפים ושתי הלחם מבקעת עין סוכר,איני והאמר רבי בא"י לשון סורסי למה אלא אי לשון הקודש אי לשון יוונית ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או לשון הקודש או לשון פרסי,לשון יוונית לחוד וחכמת יוונית לחוד,וחכמת יוונית מי אסירא והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג מאי דכתיב (איכה ג, נא) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי אלף ילדים היו בבית אבא חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא,שאני של בית ר"ג דקרובין למלכות הוו דתניא מספר קומי הרי זה מדרכי האמורי אבטולוס בן ראובן התירו לספר קומי שהוא קרוב למלכות של בית רבן גמליאל התירו להן חכמה יוונית מפני שקרובין למלכות,בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון וכו' מ"ט משום צניעותא,משמת רבן יוחנן בטלה החכמה ת"ר משמת רבי אליעזר נגנז ס"ת משמת רבי יהושע בטלה עצה ומחשבה משמת ר"ע בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה,משמת רבי אלעזר בן עזריה בטלו עטרות חכמה (משלי יד, כד) שעטרת חכמים עשרם משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת אבא יוסי בן קטונתא בטלו חסידים ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטונתא שהיה מקטני חסידים,משמת בן עזאי בטלו השקדנין משמת בן זומא בטלו הדרשנין משמת רשב"ג עלה גובאי ורבו צרות משמת רבי הוכפלו צרות,משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא, br br big strongהדרן עלך ערופה וסליקא לן מסכת סוטה /strong /big br br
18. Anon., Ruthrabbah, 3.2

3.2. כְּתִיב (קהלת ט, ד): כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר וגו', תַּמָן תְּנֵינַן הָרוֹאֶה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מַה הוּא אוֹמֵר, בָּרוּךְ נוֹתֵן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מִמֶּנּוּ, בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֵאַרְצֵנוּ. וְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּעֲקֹר אוֹתָהּ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת וְתָשׁוּב לֵב עוֹבְדֶיהָ לְעָבְדְּךָ בְּלֵב שָׁלֵם, וְלֹא נִמְצָא מִתְפַּלֵּל עַל הָרְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן יְבֻחַר כְּתִיב, אֲפִלּוּ כָּל אוֹתָן שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּזְּבוּל יֵשׁ בִּטָּחוֹן, לְהַחֲיוֹת אוֹתָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּזְּבוּל, לְכַלּוֹתָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (ירמיה נא, לט): וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ. תַּנְיָא קְטַנֵי גוֹיִם וְחֵילוֹתָיו שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר לֹא חַיִּים וְלֹא נִדּוֹנִים, וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ. (קהלת ט, ד): כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת, בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב, לְהֵעָשׂוֹת אֲרִי הוּא יָכוֹל. וּמִי שֶׁהוּא אֲרִי, יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת כֶּלֶב. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, מִי שֶׁהוּא אֲרִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת כֶּלֶב, וְכָל מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת אֲרִי. אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק טַמְיָא שָׁאַל לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא טָב מִמּשֶׁה רַבָּךְ, אֲמַר לֵיהּ, לָמָּה, דַּאֲנָא חַי וְהוּא מֵת, וּכְתִיב: כִּי לְכֶלֶב חַי טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. אֲמַר לֵיהּ יָכוֹל אַתְּ לִגְזֹר דְּלָא יַדְלֵק בַּר נָשׁ נוּר תְּלָתָא יוֹמִין, אֲמַר לֵיהּ, אִין. לְעִידָּן עַמְיָא סָלְקוּן תַּרְוֵיהוֹן עַל אִיגַר פָּלָטִין חֲמֵי תְּנָנָא סָלֵיק מִן רְחִיק, אֲמַר לֵיהּ מַה כֵּן, אֲמַר לֵיהּ אִיפַרְכִּיָא בִּישׁ, עָאל אַסְיָא וּבַקַּר יָתֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ עַד דְּשָׁתֵי חֲמִימֵי לָא מִיתַּסֵּי. אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ, עַד דְאַתְּ קַיָּם בָּטְלָה גְּזֵרָתְךָ, וּמשֶׁה רַבֵּנוּ מִשָּׁעָה שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ (שמות לה, ג): לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, לָא מַדְלֵיק יְהוּדָאי נוּר בְּשַׁבְּתָא מִיּוֹמוֹהִי, וַעֲדַיִן לֹא נִתְבַּטְּלָה גְּזֵרָתוֹ עַד הַשְׁתָּא, אֲמַרְתְּ אַתְּ כֵּן דַּאֲנָא טָב מִינֵיהּ. (תהלים לט, ה): הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָם אוֹדַע לִי אֵימָתַי אֲנָא מָיֵית, אֲמַר לֵיהּ רָזָא הִיא דְּלָא מִתְגַּלֵּי לְבַר נָשׁ וְלֵית אֶפְשָׁר דְּיִתְגַּלֵּי לָךְ. וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אֲמַר לֵיהּ שַׁבְעִין שְׁנִין. וְאֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי, אוֹדַע לִי בְּהָדֵין יוֹמָא אֲנָא מָיֵית, אָמַר לוֹ בְּשַׁבָּת. אֲמַר לֵיהּ פַּחֵית לִי חַד יוֹמָא, אָמַר לוֹ לֹא. אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ חֲבִיבָה עָלַי תְּפִלָּה אַחַת שֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל לְפָנַי מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַעֲלוֹת לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ג, ד): אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא. אֲמַר לֵיהּ אוֹסֵיף לִי חַד יוֹמָא, אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אָמַר לֵיהּ אַרְכִי שֶׁל בִּנְךָ דּוֹחֶקֶת, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, אַרְכִיּוֹת אַרְכִיּוֹת הֵן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן נִכְנָס לְתוֹךְ אַרְכִי שֶׁל חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא. וּמֵת בַּעֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְסָלְקָה סַנְהֶדְּרִין מֶחְמְיָיא אַפִּין לִשְׁלֹמֹה, אֲמַר לְהוֹן מַעֲבַר יָתֵיהּ מֵאֲתַר לַאֲתַר, אָמְרִין לֵיהּ וְלָאו מַתְנִיתָּא הִיא סָכִין וּמְדִיחִין וּבִלְבָד שֶׁלֹא יָזִיז אֵבָר. אָמַר כְּלָבִים שֶׁל בֵּית אַבָּא רְעֵבִין, אָמְרִין לֵיהּ וְלָא מַתְנִיתָּא הִיא מְחַתְּכִין אֶת הַדְּלוּעִים לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים. מֶה עָשָׂה נָטַל פִּיפְקִין וּפָרַשׂ עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹא תֵּרֵד הַשֶּׁמֶשׁ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים לַנְּשָׁרִים קְרָא וּפָרְשׂוּ עָלָיו אֲגַפֵּיהוֹן כְּדֵי שֶׁלֹא תֵּרֵד עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ.


Subjects of this text:

subject book bibliographic info
agricultural matters Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 287
akiva, r. Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272
albeck, h. Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 69, 235
animals Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 69
antioch (syrian) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 531, 660
apologetic Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 535
apostate town Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 235
aqiba Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 235
asia minor Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
birkat ha-minim Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272
border-areas/frontier Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 235
boyarin, daniel, on followers of jesus Cohn, The Memory of the Temple and the Making of the Rabbis (2013) 147
buying and/or selling Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 69, 287
carrion Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 69
carrying Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 235
christians, as social/ethnic category Cohn, The Memory of the Temple and the Making of the Rabbis (2013) 147
churches/tradition of paul pauline Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
city/town Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 235
conflict, of jews and christians (parting of the ways) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
crops Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 69, 287
danby, h. Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 69, 235
dangerous gentile Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 235
dionysios of halycarnassus Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 535
domitian Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 535
editing (process) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272, 660
egyptians Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 69
eliezer Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 235
epstein, j. Porton, Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta (1988) 235
gamaliel (gamliel) the younger, r. Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272, 531, 535, 660
gentile christians / gentile churches Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 531
greek, language Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 531, 660
hadrian Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
hellenism, hellenistic Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 535, 660
herodotus Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 535
historiography Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 535
house of learning/beit midrash Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272
index of subjects, shammaite) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272
jesus (christ) (see also yeshu) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 531
jewish-christian group, commmunity Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 531
johannine community Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
josephus Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272
judaea (roman province; see also yehud) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
judaize, judaizing (ioudaïzein) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 531
land of israel (palestine) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 535, 660
lords prayer Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272
luke Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 535
matthaean church, community Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 531
modern historiography Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 535
nehonya ben hakana, r. Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272
nicolaus (of damascus) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 535
oral tradition Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272
palestinian Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 535
patriarch, patriarchate Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 535, 660
paul (saul) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
rabbis Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 531, 660
redaction/writing of mishna Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272
rhetoric, rhetorical Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
roman, empire Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272, 531, 535, 660
shimon ben gamaliel the younger Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 531
short prayer' Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272
synagogue Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 531
syria Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 531, 660
thucydides Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 535
usha Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272, 531
war Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 531
yavne Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272
yavnean Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 531
yehuda (yuda), r. Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272
yehuda the prince, r. Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272
yohanan ben zakkai, r. Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272
yoshua, r. Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 272, 660