1. Hebrew Bible, Song of Songs, 1.2-1.6, 1.9-1.16, 2.2-2.3, 2.9-2.10, 2.13-2.14, 2.16-2.17, 3.6, 3.11, 4.1-4.10, 4.12-4.16, 5.1-5.12, 5.14-5.16, 6.1-6.10, 6.12, 7.2-7.9, 8.1, 8.6, 8.13-8.14 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 1.2. יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי־טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן׃ 1.3. לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל־כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ׃ 1.4. מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ׃ 1.5. שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה׃ 1.6. אַל־תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ־בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת־הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי׃ 1.9. לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי׃ 1.11. תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה־לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף׃ 1.12. עַד־שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ׃ 1.13. צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין׃ 1.14. אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי׃ 1.15. הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים׃ 1.16. הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף־עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה׃ 2.2. כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת׃ 2.3. כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי׃ 2.9. דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה־זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן־הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן־הַחֲרַכִּים׃ 2.13. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לכי [לָךְ] רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי־לָךְ׃ 2.14. יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶתּ־מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת־קוֹלֵךְ כִּי־קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה׃ 2.16. דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים׃ 2.17. עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים סֹב דְּמֵה־לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל־הָרֵי בָתֶר׃ 3.6. מִי זֹאת עֹלָה מִן־הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל׃ 3.11. צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה־לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ׃ 4.1. מַה־יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה־טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל־בְּשָׂמִים׃ 4.1. הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד׃ 4.2. שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן־הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם׃ 4.3. כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ׃ 4.4. כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים׃ 4.5. שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים׃ 4.6. עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל־הַר הַמּוֹר וְאֶל־גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה׃ 4.7. כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ׃ 4.8. אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים׃ 4.9. לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּינִי באחד [בְּאַחַת] מֵעֵינַיִךְ בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ׃ 4.12. גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם׃ 4.13. שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם־נְרָדִים׃ 4.14. נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל־עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל־רָאשֵׁי בְשָׂמִים׃ 4.15. מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן־לְבָנוֹן׃ 4.16. עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו׃ 5.1. דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה׃ 5.1. בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם־בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם־דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם־חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׃ 5.2. אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי־לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא־טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה׃ 5.3. פָּשַׁטְתִּי אֶת־כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת־רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם׃ 5.4. דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן־הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו׃ 5.5. קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ־מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל׃ 5.6. פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי׃ 5.7. מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת־רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת׃ 5.8. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם־תִּמְצְאוּ אֶת־דּוֹדִי מַה־תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׃ 5.9. מַה־דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים מַה־דּוֹדֵךְ מִדּוֹד שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ׃ 5.11. רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב׃ 5.12. עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל־אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב יֹשְׁבוֹת עַל־מִלֵּאת׃ 5.14. יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים׃ 5.15. שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל־אַדְנֵי־פָז מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים׃ 5.16. חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲּמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם׃ 6.1. אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ׃ 6.1. מִי־זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ־שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת׃ 6.2. דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים׃ 6.3. אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשׁוֹשַׁנִּים׃ 6.4. יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת׃ 6.5. הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן־הַגִּלְעָד׃ 6.6. שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן־הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם׃ 6.7. כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ׃ 6.8. שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׃ 6.9. אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ׃ 6.12. לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי־נָדִיב׃ 7.2. מַה־יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת־נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן׃ 7.3. שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל־יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים׃ 7.4. שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה׃ 7.5. צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל־שַׁעַר בַּת־רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק׃ 7.6. רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים׃ 7.7. מַה־יָּפִית וּמַה־נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים׃ 7.8. זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת׃ 7.9. אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו וְיִהְיוּ־נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים׃ 8.1. מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָׁקְךָ גַּם לֹא־יָבוּזוּ לִי׃ 8.1. אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם׃ 8.6. שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל־לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל־זְרוֹעֶךָ כִּי־עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה׃ 8.13. הַיוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי׃ 8.14. בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה־לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים׃ | 1.2. Let him kiss me with the kisses of his mouth— For thy love is better than wine. 1.3. Thine ointments have a goodly fragrance; Thy name is as ointment poured forth; Therefore do the maidens love thee. 1.4. Draw me, we will run after thee; The king hath brought me into his chambers; We will be glad and rejoice in thee, We will find thy love more fragrant than wine! Sincerely do they love thee. 1.5. ’I am black, but comely, O ye daughters of Jerusalem, As the tents of Kedar, As the curtains of Solomon. 1.6. Look not upon me, that I am swarthy, That the sun hath tanned me; My mother’s sons were incensed against me, They made me keeper of the vineyards; But mine own vineyard have I not kept.’ 1.9. I have compared thee, O my love, To a steed in Pharaoh’s chariots. 1.10. Thy cheeks are comely with circlets, Thy neck with beads. 1.11. We will make thee circlets of gold With studs of silver. 1.12. While the king sat at his table, My spikenard sent forth its fragrance. 1.13. My beloved is unto me as a bag of myrrh, That lieth betwixt my breasts. 1.14. My beloved is unto me as a cluster of henna In the vineyards of En-gedi. 1.15. Behold, thou art fair, my love; behold, thou art fair; Thine eyes are as doves. . 1.16. Behold, thou art fair, my beloved, yea, pleasant; Also our couch is leafy. 2.2. As a lily among thorns, So is my love among the daughters. 2.3. As an apple-tree among the trees of the wood, So is my beloved among the sons. Under its shadow I delighted to sit, And its fruit was sweet to my taste. 2.9. My beloved is like a gazelle or a young hart; Behold, he standeth behind our wall, He looketh in through the windows, He peereth through the lattice. 2.10. My beloved spoke, and said unto me: ‘Rise up, my love, my fair one, and come away. 2.13. The fig-tree putteth forth her green figs, And the vines in blossom give forth their fragrance. Arise, my love, my fair one, and come away. 2.14. O my dove, that art in the clefts of the rock, in the covert of the cliff, Let me see thy countece, let me hear thy voice; For sweet is thy voice, and thy countece is comely.’ 2.16. My beloved is mine, and I am his, That feedeth among the lilies. 2.17. Until the day breathe, and the shadows flee away, Turn, my beloved, and be thou like a gazelle or a young hart Upon the mountains of spices. 3.6. Who is this that cometh up out of the wilderness Like pillars of smoke, Perfumed with myrrh and frankincense, With all powders of the merchant? 3.11. Go forth, O ye daughters of Zion, And gaze upon king Solomon, Even upon the crown wherewith his mother hath crowned him in the day of his espousals, And in the day of the gladness of his heart. 4.1. Behold, thou art fair, my love; behold, thou art fair; Thine eyes are as doves behind thy veil; Thy hair is as a flock of goats, that trail down from mount Gilead. 4.2. Thy teeth are like a flock of ewes all shaped alike, Which are come up from the washing; Whereof all are paired, and none faileth among them. 4.3. Thy lips are like a thread of scarlet, And thy mouth is comely; Thy temples are like a pomegranate split open Behind thy veil. 4.4. Thy neck is like the tower of David Builded with turrets, Whereon there hang a thousand shields, All the armour of the mighty men. 4.5. Thy two breasts are like two fawns That are twins of a gazelle, Which feed among the lilies. 4.6. Until the day breathe, And the shadows flee away, I will get me to the mountain of myrrh, And to the hill of frankincense. 4.7. Thou art all fair, my love; And there is no spot in thee. 4.8. Come with me from Lebanon, my bride, With me from Lebanon; Look from the top of Amana, From the top of Senir and Hermon, From the lions’dens, From the mountains of the leopards. 4.9. Thou hast ravished my heart, my sister, my bride; Thou hast ravished my heart with one of thine eyes, With one bead of thy necklace. 4.10. How fair is thy love, my sister, my bride! How much better is thy love than wine! And the smell of thine ointments than all manner of spices! 4.12. A garden shut up is my sister, my bride; A spring shut up, a fountain sealed. 4.13. Thy shoots are a park of pomegranates, With precious fruits; Henna with spikenard plants 4.14. Spikenard and saffron, calamus and cinnamon, With all trees of frankincense; Myrrh and aloes, with all the chief spices. 4.15. Thou art a fountain of gardens, A well of living waters, And flowing streams from Lebanon. 4.16. Awake, O north wind; And come, thou south; Blow upon my garden, That the spices thereof may flow out. Let my beloved come into his garden, And eat his precious fruits. 5.1. I am come into my garden, my sister, my bride; I have gathered my myrrh with my spice; I have eaten my honeycomb with my honey; I have drunk my wine with my milk. Eat, O friends; Drink, yea, drink abundantly, O beloved. 5.2. I sleep, but my heart waketh; Hark! my beloved knocketh: ‘Open to me, my sister, my love, my dove, my undefiled; For my head is filled with dew, My locks with the drops of the night.’ 5.3. I have put off my coat; How shall I put it on? I have washed my feet; How shall I defile them? 5.4. My beloved put in his hand by the hole of the door, And my heart was moved for him. 5.5. I rose up to open to my beloved; And my hands dropped with myrrh, And my fingers with flowing myrrh, Upon the handles of the bar. 5.6. I opened to my beloved; But my beloved had turned away, and was gone. My soul failed me when he spoke. I sought him, but I could not find him; I called him, but he gave me no answer. 5.7. The watchmen that go about the city found me, They smote me, they wounded me; The keepers of the walls took away my mantle from me. 5.8. ’I adjure you, O daughters of Jerusalem, If ye find my beloved, what will ye tell him? That I am love-sick.’ 5.9. ’What is thy beloved more than another beloved, O thou fairest among women? What is thy beloved more than another beloved, That thou dost so adjure us?’ 5.10. ’My beloved is white and ruddy, Pre-eminent above ten thousand. 5.11. His head is as the most fine gold, His locks are curled, And black as a raven. 5.12. His eyes are like doves Beside the water-brooks; Washed with milk, And fitly set. 5.14. His hands are as rods of gold Set with beryl; His body is as polished ivory Overlaid with sapphires. 5.15. His legs are as pillars of marble, Set upon sockets of fine gold; His aspect is like Lebanon, Excellent as the cedars. 5.16. His mouth is most sweet; Yea, he is altogether lovely. This is my beloved, and this is my friend, O daughters of Jerusalem.’ 6.1. ’Whither is thy beloved gone, O thou fairest among women? Whither hath thy beloved turned him, That we may seek him with thee?’ 6.2. ’My beloved is gone down into his garden, To the beds of spices, To feed in the gardens, And to gather lilies. 6.3. I am my beloved’s, and my beloved is mine, That feedeth among the lilies.’ 6.4. Thou art beautiful, O my love, as Tirzah, Comely as Jerusalem, Terrible as an army with banners. 6.5. Turn away thine eyes from me, For they have overcome me. Thy hair is as a flock of goats, That trail down from Gilead. 6.6. Thy teeth are like a flock of ewes, Which are come up from the washing; Whereof all are paired, And none faileth among them. 6.7. Thy temples are like a pomegranate split open Behind thy veil. 6.8. There are threescore queens, And fourscore concubines, And maidens without number. 6.9. My dove, my undefiled, is but one; She is the only one of her mother; She is the choice one of her that bore her. The daughters saw her, and called her happy; Yea, the queens and the concubines, and they praised her. 6.10. Who is she that looketh forth as the dawn, Fair as the moon, Clear as the sun, Terrible as an army with banners? 6.12. Before I was aware, my soul set me Upon the chariots of my princely people. 7.2. How beautiful are thy steps in sandals, O prince’s daughter! The roundings of thy thighs are like the links of a chain, The work of the hands of a skilled workman. 7.3. Thy navel is like a round goblet, wherein no mingled wine is wanting; Thy belly is like a heap of wheat Set about with lilies. 7.4. Thy two breasts are like two fawns that are twins of a gazelle. 7.5. Thy neck is as a tower of ivory; Thine eyes as the pools in Heshbon, By the gate of Bath-rabbim; Thy nose is like the tower of Lebanon Which looketh toward Damascus. 7.6. Thy head upon thee is like Carmel, and the hair of thy head like purple; The king is held captive in the tresses thereof. 7.7. How fair and how pleasant art thou, O love, for delights! . 7.8. This thy stature is like to a palm-tree, and thy breasts to clusters of grapes. 7.9. I said: ‘I will climb up into the palm-tree, I will take hold of the branches thereof; and let thy breasts be as clusters of the vine, And the smell of thy countece like apples; 8.1. Oh that thou wert as my brother, That sucked the breasts of my mother! When I should find thee without, I would kiss thee; Yea, and none would despise me. 8.6. Set me as a seal upon thy heart, As a seal upon thine arm; For love is strong as death, Jealousy is cruel as the grave; The flashes thereof are flashes of fire, A very flame of the LORD. 8.13. Thou that dwellest in the gardens, The companions hearken for thy voice: ‘Cause me to hear it.’ 8.14. Make haste, my beloved, And be thou like to a gazelle or to a young hart Upon the mountains of spices. |
|
2. Hebrew Bible, Deuteronomy, 10.17, 33.2, 33.26 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 10.17. כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא־יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד׃ 33.2. וַיֹּאמַר יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת [אֵשׁ] [דָּת] לָמוֹ׃ 33.2. וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף־קָדְקֹד׃ 33.26. אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים׃ | 10.17. For the LORD your God, He is God of gods, and Lord of lords, the great God, the mighty, and the awful, who regardeth not persons, nor taketh reward." 33.2. And he said: The LORD came from Sinai, And rose from Seir unto them; He shined forth from mount Paran, And He came from the myriads holy, At His right hand was a fiery law unto them." 33.26. There is none like unto God, O Jeshurun, Who rideth upon the heaven as thy help, And in His excellency on the skies." |
|
3. Hebrew Bible, Exodus, 4.14, 15.2, 15.11, 23.20-23.21 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 4.14. וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי־דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה־הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ׃ 15.2. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ׃ 15.2. וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת־הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל־הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת׃ 15.11. מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃ 23.21. הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל־תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ׃ | 4.14. And the anger of the LORD was kindled against Moses, and He said: ‘Is there not Aaron thy brother the Levite? I know that he can speak well. And also, behold, he cometh forth to meet thee; and when he seeth thee, he will be glad in his heart." 15.2. The LORD is my strength and song, And He is become my salvation; This is my God, and I will glorify Him; My father’s God, and I will exalt Him." 15.11. Who is like unto Thee, O LORD, among the mighty? Who is like unto Thee, glorious in holiness, Fearful in praises, doing wonders?" 23.20. Behold, I send an angel before thee, to keep thee by the way, and to bring thee into the place which I have prepared." 23.21. Take heed of him, and hearken unto his voice; be not rebellious against him; for he will not pardon your transgression; for My name is in him." |
|
4. Hebrew Bible, Genesis, 3.14-3.19 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 3.14. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל־הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל־הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל־גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל־יְמֵי חַיֶּיךָ׃ 3.15. וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב׃ 3.16. אֶל־הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ׃ 3.17. וּלְאָדָם אָמַר כִּי־שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן־הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ׃ 3.18. וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה׃ 3.19. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל־הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי־עָפָר אַתָּה וְאֶל־עָפָר תָּשׁוּב׃ | 3.14. And the LORD God said unto the serpent: ‘Because thou hast done this, cursed art thou from among all cattle, and from among all beasts of the field; upon thy belly shalt thou go, and dust shalt thou eat all the days of thy life." 3.15. And I will put enmity between thee and the woman, and between thy seed and her seed; they shall bruise thy head, and thou shalt bruise their heel.’" 3.16. Unto the woman He said: ‘I will greatly multiply thy pain and thy travail; in pain thou shalt bring forth children; and thy desire shall be to thy husband, and he shall rule over thee.’" 3.17. And unto Adam He said: ‘Because thou hast hearkened unto the voice of thy wife, and hast eaten of the tree, of which I commanded thee, saying: Thou shalt not eat of it; cursed is the ground for thy sake; in toil shalt thou eat of it all the days of thy life." 3.18. Thorns also and thistles shall it bring forth to thee; and thou shalt eat the herb of the field." 3.19. In the sweat of thy face shalt thou eat bread, till thou return unto the ground; for out of it wast thou taken; for dust thou art, and unto dust shalt thou return.’" |
|
5. Hebrew Bible, Hosea, 7.11, 11.11 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 7.11. וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב מִצְרַיִם קָרָאוּ אַשּׁוּר הָלָכוּ׃ 11.11. יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהוֹשַׁבְתִּים עַל־בָּתֵּיהֶם נְאֻם־יְהוָה׃ | 7.11. And Ephraim is become like a silly dove, without understanding; They call unto Egypt, they go to Assyria." 11.11. They shall come trembling as a bird out of Egypt, And as a dove out of the land of Assyria; And I will make them to dwell in their houses, saith the LORD." |
|
6. Hebrew Bible, Malachi, 3.22-3.23 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 3.22. זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים׃ 3.23. הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃ | 3.22. Remember ye the law of Moses My servant, which I commanded unto him in Horeb for all Israel, even statutes and ordices." 3.23. Behold, I will send you Elijah the prophet Before the coming of the great and terrible day of the LORD." |
|
7. Hebrew Bible, Numbers, 7.13, 7.19, 7.25, 7.31, 7.37, 7.43, 7.49, 7.55, 7.61, 7.67, 7.73, 7.79, 7.84-7.85 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 7.13. וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת־כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה׃ 7.19. הִקְרִב אֶת־קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת־כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה׃ 7.25. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת־כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה׃ 7.31. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת־כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה׃ 7.37. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת־כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה׃ 7.43. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת־כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה׃ 7.49. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת־כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה׃ 7.55. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת־כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה 7.61. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת־כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה׃ 7.67. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת־כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה׃ 7.73. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת־כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה׃ 7.79. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת־כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה׃ 7.84. זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִזְרְקֵי־כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה׃ 7.85. שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה הַקְּעָרָה הָאַחַת כֶּסֶף וְשִׁבְעִים הַמִּזְרָק הָאֶחָד כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע־מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ׃ | 7.13. and his offering was one silver dish, the weight thereof was a hundred and thirty shekels, one silver basin of seventy shekels, after the shekel of the sanctuary; both of them full of fine flour mingled with oil for a meal-offering;" 7.19. he presented for his offering one silver dish, the weight thereof was a hundred and thirty shekels, one silver basin of seventy shekels, after the shekel of the sanctuary; both of them full of fine flour mingled with oil for a meal-offering;" 7.25. his offering was one silver dish, the weight thereof was a hundred and thirty shekels, one silver basin of seventy shekels, after the shekel of the sanctuary; both of them full of fine flour mingled with oil for a meal-offering;" 7.31. his offering was one silver dish, the weight thereof was a hundred and thirty shekels, one silver basin of seventy shekels, after the shekel of the sanctuary; both of them full of fine flour mingled with oil for a meal-offering;" 7.37. his offering was one silver dish, the weight thereof was a hundred and thirty shekels, one silver basin of seventy shekels, after the shekel of the sanctuary; both of them full of fine flour mingled with oil for a meal-offering;" 7.43. his offering was one silver dish, the weight thereof was a hundred and thirty shekels, one silver basin of seventy shekels, after the shekel of the sanctuary; both of them full of fine flour mingled with oil for a meal-offering;" 7.49. his offering was one silver dish, the weight thereof was a hundred and thirty shekels, one silver basin of seventy shekels, after the shekel of the sanctuary; both of them full of fine flour mingled with oil for a meal-offering;" 7.55. his offering was one silver dish, the weight thereof was a hundred and thirty shekels, one silver basin of seventy shekels, after the shekel of the sanctuary; both of them full of fine flour mingled with oil for a meal-offering;" 7.61. his offering was one silver dish, the weight thereof was a hundred and thirty shekels, one silver basin of seventy shekels, after the shekel of the sanctuary; both of them full of fine flour mingled with oil for a meal-offering;" 7.67. his offering was one silver dish, the weight thereof was a hundred and thirty shekels, one silver basin of seventy shekels, after the shekel of the sanctuary; both of them full of fine flour mingled with oil for a meal-offering;" 7.73. his offering was one silver dish, the weight thereof was a hundred and thirty shekels, one silver basin of seventy shekels, after the shekel of the sanctuary; both of them full of fine flour mingled with oil for a meal-offering;" 7.79. his offering was one silver dish, the weight thereof was a hundred and thirty shekels, one silver basin of seventy shekels, after the shekel of the sanctuary; both of them full of fine flour mingled with oil for a meal-offering;" 7.84. This was the dedication-offering of the altar, in the day when it was anointed, at the hands of the princes of Israel: twelve silver dishes, twelve silver basins, twelve golden pans;" 7.85. each silver dish weighing a hundred and thirty shekels, and each basin seventy; all the silver of the vessels two thousand and four hundred shekels, after the shekel of the sanctuary;" |
|
8. Hebrew Bible, Proverbs, 1.9, 5.19, 23.31, 27.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 1.9. כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ׃ 5.19. אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת־חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל־עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד׃ 23.31. אַל־תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי־יִתֵּן בכיס [בַּכּוֹס] עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים׃ 27.18. נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד׃ | 1.9. For they shall be a chaplet of grace unto thy head, And chains about thy neck." 5.19. A lovely hind and a graceful doe, Let her breasts satisfy thee at all times; With her love be thou ravished always." 23.31. Look not thou upon the wine when it is red, when it giveth its colour in the cup, When it glideth down smoothly;" 27.18. Whoso keepeth the fig-tree shall eat the fruit thereof; And he that waiteth on his master shall be honoured." |
|
9. Hebrew Bible, Psalms, 24.1, 29.1, 44.23, 74.19, 78.65, 93.1-93.5, 94.15, 115.6-115.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 24.1. לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ 24.1. מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃ 29.1. מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיהוָה בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז׃ 29.1. יְהוָה לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְהוָה מֶלֶךְ לְעוֹלָם׃ 44.23. כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל־הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃ 74.19. אַל־תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ חַיַּת עֲנִיֶּיךָ אַל־תִּשְׁכַּח לָנֶצַח׃ 78.65. וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן׃ 93.1. יְהוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יְהוָה עֹז הִתְאַזָּר אַף־תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל־תִּמּוֹט׃ 93.2. נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה׃ 93.3. נָשְׂאוּ נְהָרוֹת יְהוָה נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם׃ 93.4. מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי־יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהוָה׃ 93.5. עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה־קֹדֶשׁ יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים׃ 94.15. כִּי־עַד־צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט וְאַחֲרָיו כָּל־יִשְׁרֵי־לֵב׃ 115.6. אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן׃ 115.7. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא־יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם׃ | 24.1. A Psalm of David. The earth is the LORD’S, and the fulness thereof; the world, and they that dwell therein." 29.1. A Psalm of David. Ascribe unto the LORD, O ye sons of might, Ascribe unto the LORD glory and strength." 44.23. Nay, but for Thy sake are we killed all the day; we are accounted as sheep for the slaughter." 74.19. O deliver not the soul of Thy turtle-dove unto the wild beast; Forget not the life of Thy poor for ever." 78.65. Then the Lord awaked as one asleep, Like a mighty man recovering from wine." 93.1. The LORD reigneth; He is clothed in majesty; The LORD is clothed, He hath girded Himself with strength; Yea, the world is established, that it cannot be moved." 93.2. Thy throne is established of old; Thou art from everlasting." 93.3. The floods have lifted up, O LORD, The floods have lifted up their voice; The floods lift up their roaring." 93.4. Above the voices of many waters, The mighty breakers of the sea, The LORD on high is mighty." 93.5. Thy testimonies are very sure, Holiness becometh Thy house, O LORD, for evermore." 94.15. For right shall return unto justice, And all the upright in heart shall follow it." 115.6. They have ears, but they hear not; Noses have they, but they smell not;" 115.7. They have hands, but they handle not; Feet have they, but they walk not; Neither speak they with their throat. ." |
|
10. Hebrew Bible, 1 Kings, 7.26, 7.36, 11.1-11.5 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 7.26. וְעָבְיוֹ טֶפַח וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת־כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן אַלְפַּיִם בַּת יָכִיל׃ 7.36. וַיְפַתַּח עַל־הַלֻּחֹת יְדֹתֶיהָ וְעַל ומסגרתיה [מִסְגְּרֹתֶיהָ] כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת כְּמַעַר־אִישׁ וְלֹיוֹת סָבִיב׃ 11.1. וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת׃ 11.1. וְצִוָּה אֵלָיו עַל־הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי־לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה׃ 11.2. וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה׃ 11.2. מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר־יְהוָה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא־תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא־יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת־לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה׃ 11.3. וַיְהִי־לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת־לִבּוֹ׃ 11.3. וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים׃ 11.4. וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת־לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא־הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם־יְהוָה אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו׃ 11.4. וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת־יָרָבְעָם וַיָּקָם יָרָבְעָם וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל־שִׁישַׁק מֶלֶךְ־מִצְרַיִם וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד־מוֹת שְׁלֹמֹה׃ 11.5. וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים׃ | 7.26. And it was a hand-breadth thick; and the brim thereof was wrought like the brim of a cup, like the flower of a lily; it held two thousand baths." 7.36. And on the plates of the stays thereof, and on the borders thereof, he graved cherubim, lions, and palm-trees, according to the space of each, with wreaths round about." 11.1. Now king Solomon loved many foreign women, besides the daughter of Pharaoh, women of the Moabites, Ammonites, Edomites, Zidonians, and Hittites;" 11.2. of the nations concerning which the LORD said unto the children of Israel: ‘Ye shall not go among them, neither shall they come among you; for surely they will turn away your heart after their gods’; Solomon did cleave unto these in love." 11.3. And he had seven hundred wives, princesses, and three hundred concubines; and his wives turned away his heart." 11.4. For it came to pass, when Solomon was old, that his wives turned away his heart after other gods; and his heart was not whole with the LORD his God, as was the heart of David his father." 11.5. For Solomon went after Ashtoreth the goddess of the Zidonians, and after Milcom the detestation of the Ammonites." |
|
11. Hebrew Bible, 2 Samuel, 12.25 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 12.25. וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר יְהוָה׃ | 12.25. And he sent by the hand of Natan the prophet; and he called his name Yedidya, for the Lord’s sake." |
|
12. Hebrew Bible, Isaiah, 6.3, 38.14, 40.12, 44.9-44.20, 44.22, 61.10, 62.3, 63.1, 65.24, 66.1 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 6.3. וְקָרָא זֶה אֶל־זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל־הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׃ 38.14. כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם אֲדֹנָי עָשְׁקָה־לִּי עָרְבֵנִי׃ 40.12. מִי־מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם׃ 44.9. יֹצְרֵי־פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל־יוֹעִילוּ וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה בַּל־יִרְאוּ וּבַל־יֵדְעוּ לְמַעַן יֵבֹשׁוּ׃ 44.11. הֵן כָּל־חֲבֵרָיו יֵבֹשׁוּ וְחָרָשִׁים הֵמָּה מֵאָדָם יִתְקַבְּצוּ כֻלָּם יַעֲמֹדוּ יִפְחֲדוּ יֵבֹשׁוּ יָחַד׃ 44.12. חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ גַּם־רָעֵב וְאֵין כֹּחַ לֹא־שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף׃ 44.13. חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת׃ 44.14. לִכְרָת־לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ־לוֹ בַּעֲצֵי־יָעַר נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל׃ 44.15. וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחָם אַף־יַשִּׂיק וְאָפָה לָחֶם אַף־יִפְעַל־אֵל וַיִּשְׁתָּחוּ עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד־לָמוֹ׃ 44.16. חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ־אֵשׁ עַל־חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע אַף־יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר׃ 44.17. וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ יסגוד־[יִסְגָּד־] לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי כִּי אֵלִי אָתָּה׃ 44.18. לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם׃ 44.19. וְלֹא־יָשִׁיב אֶל־לִבּוֹ וְלֹא דַעַת וְלֹא־תְבוּנָה לֵאמֹר חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ־אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל־גֶּחָלָיו לֶחֶם אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד׃ 44.22. מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃ 62.3. וְהָיִיתְ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד־יְהוָה וצנוף [וּצְנִיף] מְלוּכָה בְּכַף־אֱלֹהָיִךְ׃ 63.1. וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת־רוּחַ קָדְשׁוֹ וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם־בָּם׃ 63.1. מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ׃ 65.24. וְהָיָה טֶרֶם־יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע׃ 66.1. שִׂמְחוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל־אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל־הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ׃ 66.1. כֹּה אָמַר יְהוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי־זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ־לִי וְאֵי־זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי׃ | 6.3. And one called unto another, and said: Holy, holy, holy, is the LORD of hosts; The whole earth is full of His glory." 38.14. Like a swallow or a crane, so do I chatter, I do moan as a dove; mine eyes fail with looking upward. O LORD, I am oppressed, be Thou my surety. ." 40.12. Who hath measured the waters in the hollow of his hand, And meted out heaven with the span, And comprehended the dust of the earth in a measure, And weighed the mountains in scales, And the hills in a balance?" 44.9. They that fashion a graven image are all of them vanity, And their delectable things shall not profit; And their own witnesses see not, nor know; That they may be ashamed." 44.10. Who hath fashioned a god, or molten an image That is profitable for nothing?" 44.11. Behold, all the fellows thereof shall be ashamed; And the craftsmen skilled above men; Let them all be gathered together, let them stand up; They shall fear, they shall be ashamed together." 44.12. The smith maketh an axe, And worketh in the coals, and fashioneth it with hammers, And worketh it with his strong arm; Yea, he is hungry, and his strength faileth; He drinketh no water, and is faint." 44.13. The carpenter stretcheth out a line; He marketh it out with a pencil; He fitteth it with planes, And he marketh it out with the compasses, And maketh it after the figure of a man, According to the beauty of a man, to dwell in the house." 44.14. He heweth him down cedars, And taketh the ilex and the oak, And strengtheneth for himself one among the trees of the forest; He planteth a bay-tree, and the rain doth nourish it." 44.15. Then a man useth it for fuel; And he taketh thereof, and warmeth himself; Yea, he kindleth it, and baketh bread; Yea, he maketh a god, and worshippeth it; He maketh it a graven image, and falleth down thereto." 44.16. He burneth the half thereof in the fire; With the half thereof he eateth flesh; He roasteth roast, and is satisfied; Yea, he warmeth himself, and saith: ‘Aha, I am warm, I have seen the fire’;" 44.17. And the residue thereof he maketh a god, even his graven image; He falleth down unto it and worshippeth, and prayeth unto it, And saith: ‘Deliver me, for thou art my god.’" 44.18. They know not, neither do they understand; For their eyes are bedaubed, that they cannot see, And their hearts, that they cannot understand." 44.19. And none considereth in his heart, Neither is there knowledge nor understanding to say: ‘I have burned the half of it in the fire; Yea, also I have baked bread upon the coals thereof; I have roasted flesh and eaten it; And shall I make the residue thereof an abomination? Shall I fall down to the stock of a tree?’" 44.20. He striveth after ashes, A deceived heart hath turned him aside, That he cannot deliver his soul, nor say: ‘Is there not a lie in my right hand?’" 44.22. I have blotted out, as a thick cloud, thy transgressions, And, as a cloud, thy sins; Return unto Me, for I have redeemed thee." 61.10. I will greatly rejoice in the LORD, My soul shall be joyful in my God; For He hath clothed me with the garments of salvation, He hath covered me with the robe of victory, As a bridegroom putteth on a priestly diadem, And as a bride adorneth herself with her jewels." 62.3. Thou shalt also be a crown of beauty in the hand of the LORD, And a royal diadem in the open hand of thy God." 63.1. ’Who is this that cometh from Edom, with crimsoned garments from Bozrah? This that is glorious in his apparel, stately in the greatness of his strength?’— ’I that speak in victory, mighty to save.’—" 65.24. And it shall come to pass that, before they call, I will answer, And while they are yet speaking, I will hear." 66.1. Thus saith the LORD: The heaven is My throne, and the earth is My footstool; where is the house that ye may build unto Me? And where is the place that may be My resting-place?" |
|
13. Hebrew Bible, Jeremiah, 6.2, 48.28, 52.18 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 6.2. הַנָּוָה וְהַמְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי בַּת־צִיּוֹן׃ 6.2. לָמָּה־זֶּה לִי לְבוֹנָה מִשְּׁבָא תָבוֹא וְקָנֶה הַטּוֹב מֵאֶרֶץ מֶרְחָק עֹלוֹתֵיכֶם לֹא לְרָצוֹן וְזִבְחֵיכֶם לֹא־עָרְבוּ לִי׃ 48.28. עִזְבוּ עָרִים וְשִׁכְנוּ בַּסֶּלַע יֹשְׁבֵי מוֹאָב וִהְיוּ כְיוֹנָה תְּקַנֵּן בְּעֶבְרֵי פִי־פָחַת׃ 52.18. וְאֶת־הַסִּרוֹת וְאֶת־הַיָּעִים וְאֶת־הַמְזַמְּרוֹת וְאֶת־הַמִּזְרָקֹת וְאֶת־הַכַּפּוֹת וְאֵת כָּל־כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר־יְשָׁרְתוּ בָהֶם לָקָחוּ׃ | 6.2. The comely and delicate one, The daughter of Zion, will I cut off." 48.28. O ye that dwell in Moab, Leave the cities, and dwell in the rock; And be like the dove that maketh her nest In the sides of the pit’s mouth." 52.18. The pots also, and the shovels, and the snuffers, and the basins, and the pans, and all the vessels of brass wherewith they ministered, took they away." |
|
14. Hebrew Bible, Lamentations, 2.6, 4.1 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 2.6. וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ שִׁחֵת מוֹעֲדוֹ שִׁכַּח יְהוָה בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת וַיִּנְאַץ בְּזַעַם־אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן׃ 4.1. אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי־קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת׃ 4.1. יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת־עַמִּי׃ | 2.6. And He hath stripped His tabernacle, as if it were a garden, He hath destroyed His place of assembly; The LORD hath caused to be forgotten in Zion Appointed season and sabbath, And hath rejected in the indignation of His anger The king and the priest." 4.1. How is the gold become dim! How is the most fine gold changed! The hallowed stones are poured out At the head of every street." |
|
15. Hebrew Bible, Ezekiel, 1.18, 1.26-1.27 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.18. וְגַבֵּיהֶן וְגֹבַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם וְגַבֹּתָם מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּן׃ 1.26. וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן־סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה׃ 1.27. וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה־אֵשׁ בֵּית־לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה־אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב׃ | 1.18. As for their rings, they were high and they were dreadful; and they four had their rings full of eyes round about." 1.26. And above the firmament that was over their heads was the likeness of a throne, as the appearance of a sapphire stone; and upon the likeness of the throne was a likeness as the appearance of a man upon it above." 1.27. And I saw as the colour of electrum, as the appearance of fire round about enclosing it, from the appearance of his loins and upward; and from the appearance of his loins and downward I saw as it were the appearance of fire, and there was brightness round about him." |
|
16. Hebrew Bible, Zechariah, 4.12, 9.15, 14.20 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE)
| 4.12. וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו מַה־שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב׃ 9.15. יְהוָה צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי־קֶלַע וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ־יָיִן וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ׃ | 4.12. And I answered the second time, and said unto him: ‘What are these two olive branches, which are beside the two golden spouts, that empty the golden oil out of themselves?’" 9.15. The LORD of hosts will defend them; And they shall devour, and shall tread down the sling-stones; And they shall drink, and make a noise as through wine; And they shall be filled like the basins, like the corners of the altar." 14.20. In that day shall there be upon the bells of the horses: HOLY UNTO THE LORD; and the pots in the LORD’S house shall be like the basins before the altar." |
|
17. Anon., 1 Enoch, 14 (3rd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 14. The book of the words of righteousness, and of the reprimand of the eternal Watchers in accordance,with the command of the Holy Great One in that vision. I saw in my sleep what I will now say with a tongue of flesh and with the breath of my mouth: which the Great One has given to men to",converse therewith and understand with the heart. As He has created and given to man the power of understanding the word of wisdom, so hath He created me also and given me the power of reprimanding,the Watchers, the children of heaven. I wrote out your petition, and in my vision it appeared thus, that your petition will not be granted unto you throughout all the days of eternity, and that judgement,has been finally passed upon you: yea (your petition) will not be granted unto you. And from henceforth you shall not ascend into heaven unto all eternity, and in bonds of the earth the decree,has gone forth to bind you for all the days of the world. And (that) previously you shall have seen the destruction of your beloved sons and ye shall have no pleasure in them, but they shall fall before,you by the sword. And your petition on their behalf shall not be granted, nor yet on your own: even though you weep and pray and speak all the words contained in the writing which I have,written. And the vision was shown to me thus: Behold, in the vision clouds invited me and a mist summoned me, and the course of the stars and the lightnings sped and hastened me, and the winds in,the vision caused me to fly and lifted me upward, and bore me into heaven. And I went in till I drew nigh to a wall which is built of crystals and surrounded by tongues of fire: and it began to affright,me. And I went into the tongues of fire and drew nigh to a large house which was built of crystals: and the walls of the house were like a tesselated floor (made) of crystals, and its groundwork was,of crystal. Its ceiling was like the path of the stars and the lightnings, and between them were,fiery cherubim, and their heaven was (clear as) water. A flaming fire surrounded the walls, and its,portals blazed with fire. And I entered into that house, and it was hot as fire and cold as ice: there,were no delights of life therein: fear covered me, and trembling got hold upon me. And as I quaked,and trembled, I fell upon my face. And I beheld a vision, And lo! there was a second house, greater,than the former, and the entire portal stood open before me, and it was built of flames of fire. And in every respect it so excelled in splendour and magnificence and extent that I cannot describe to,you its splendour and its extent. And its floor was of fire, and above it were lightnings and the path,of the stars, and its ceiling also was flaming fire. And I looked and saw therein a lofty throne: its appearance was as crystal, and the wheels thereof as the shining sun, and there was the vision of,cherubim. And from underneath the throne came streams of flaming fire so that I could not look",thereon. And the Great Glory sat thereon, and His raiment shone more brightly than the sun and,was whiter than any snow. None of the angels could enter and could behold His face by reason",of the magnificence and glory and no flesh could behold Him. The flaming fire was round about Him, and a great fire stood before Him, and none around could draw nigh Him: ten thousand times,ten thousand (stood) before Him, yet He needed no counselor. And the most holy ones who were,nigh to Him did not leave by night nor depart from Him. And until then I had been prostrate on my face, trembling: and the Lord called me with His own mouth, and said to me: ' Come hither,,Enoch, and hear my word.' And one of the holy ones came to me and waked me, and He made me rise up and approach the door: and I bowed my face downwards. |
|
18. Hebrew Bible, Daniel, 3.5 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 3.5. בְּעִדָּנָא דִּי־תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרוס [קַתְרוֹס] סַבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא׃ | 3.5. that at what time ye hear the sound of the horn, pipe, harp, trigon, psaltery, bagpipe, and all kinds of music, ye fall down and worship the golden image that Nebuchadnezzar the king hath set up;" |
|
19. Anon., The Life of Adam And Eve, 9.3, 43.1 (1st cent. CE - 5th cent. CE)
|
20. Anon., Lamentations Rabbah, 4.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 4.2. בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים, מֶה הָיְתָה יַקְרוּתָן, עִירוֹנִי שֶׁנָּשָׂא יְרוּשַׁלְמִית הָיָה נוֹתֵן לָהּ מִשְׁקָלָהּ זָהָב, וְכֵן יְרוּשַׁלְמִי שֶׁנָשָׂא עִירוֹנִית, הָיוּ נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁקָלוֹ זָהָב. דָּבָר אַחֵר, מֶה הָיְתָה יַקְרוּתָן, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן נוֹשֵׂא אִשָּׁה גְדוֹלָה מִמֶּנּוּ, הָיָה עוֹשֶׂה שֻׁלְחָנוֹת יוֹתֵר מִן הַיְצִיאוֹת, יְרוּדָה מִמֶּנּוּ הָיָה עוֹשֶׂה הוֹצָאוֹת יוֹתֵר מִן הַשֻּׁלְחָנוֹת. דָּבָר אַחֵר, מֶה הָיְתָה יַקְרוּתָן, לֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶם הוֹלֵךְ לִסְעוּדָה עַד שֶׁנִּקְרָא וְנִשְׁנָה. | |
|
21. Anon., Sifre Deuteronomy, 343 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
22. Anon., Sifre Numbers, 22 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
23. Babylonian Talmud, Eruvin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 13b. ונמלך ומצאו בן עירו ואמר שמך כשמי ושם אשתך כשם אשתי פסול לגרש בו,הכי השתא התם (דברים כד, א) וכתב לה כתיב בעינן כתיבה לשמה הכא ועשה לה כתיב בעינן עשייה לשמה עשייה דידה מחיקה היא,א"ר אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים,תנא לא ר"מ שמו אלא רבי נהוראי שמו ולמה נקרא שמו ר"מ שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה ולא נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה,אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב (ישעיהו ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך,א"ר אבהו א"ר יוחנן תלמיד היה לו לר"מ וסומכוס שמו שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה,תנא תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים,אמר רבינא אני אדון ואטהרנו ומה נחש שממית ומרבה טומאה טהור שרץ שאין ממית ומרבה טומאה לא כ"ש,ולא היא מעשה קוץ בעלמא קעביד,א"ר אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כב"ה,וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן,כאותה ששנינו מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין וב"ה מכשירין אמרו ב"ה לב"ש לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר' יוחנן בן החורנית ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית אמרו להן בית שמאי (אי) משם ראיה אף הן אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך,ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני שעה שעה עומדת לו,ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו, big strongמתני׳ /strong /big הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים דייה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לרחבו,רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח רבי יהודה אומר רחבה אף על פי שאין בריאה היתה של קש ושל קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת,עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת כל שיש בהיקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח: | 13b. bbutlater breconsideredand did not divorce her, band a resident of his city found him and said: Your name isthe same bas my name, and your wife’s name isthe same bas my wife’s name,and we reside in the same town; give me the bill of divorce, and I will use it to divorce my wife, then this document bis invalid to divorce with it?Apparently, a man may not divorce his wife with a bill of divorce written for another woman, and the same should apply to the scroll of a isota /i.,The Gemara rejects this argument: bHow can you comparethe two cases? bThere,with regard to a bill of divorce, bit is written: “And he shall write for her”(Deuteronomy 24:1), and therefore bwe require writingit bin her name,specifically for her; whereas bhere,with regard to a isota /i, bit is written: “And he shall perform with herall this ritual” (Numbers 5:30), and therefore bwe require performance in her name.In bhercase, the bperformance is erasure;however, writing of the scroll need not be performed specifically for her.,On the topic of Rabbi Meir and his Torah study, the Gemara cites an additional statement. bRabbi Aḥa bar Ḥanina said: It is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that in the generation of Rabbi Meir there was noone of the Sages who is bhis equal. Whythen bdidn’tthe Sages bestablish the ihalakhain accordance with hisopinion? It is bbecause his colleagues were unable to ascertain the profundity of his opinion.He was so brilliant that he could present a cogent argument for any position, even if it was not consistent with the prevalent ihalakha /i. bAs hewould bstate with regard toa ritually bimpureitem that it is bpure, and display justificationfor that ruling, and likewise he would state bwith regard toa ritually bpureitem that it is bimpure, and display justificationfor that ruling. The Sages were unable to distinguish between the statements that were ihalakhaand those that were not., bIt was taughtin a ibaraita /i: bRabbi Meir was not his name; rather, Rabbi Nehorai was his name. And why was he calledby the bname Rabbi Meir?It was bbecause he illuminates [ imeir /i] the eyes of the Sages inmatters of bthe ihalakha /i. And Rabbi Nehorai was not the nameof the itannaknown by that name; brather, Rabbi Neḥemya was his name, and some say: Rabbi Elazar ben Arakh was his name. And why was he calledby the bname Rabbi Nehorai?It is bbecause he enlightens [ imanhir /i] the eyes of the Sages inmatters of bthe ihalakha /i. /b,The Gemara relates that bRabbiYehuda HaNasi bsaid:The fact bthat I ammore bincisive than my colleagues isdue to the fact bthat I saw Rabbi Meir from behind,i.e., I sat behind him when I was his student. bHad I seen him from the front, I would beeven more bincisive, as it is written: “And your eyes shall see your teacher”(Isaiah 30:20). Seeing the face of one’s teacher increases one’s understanding and sharpens one’s mind.,And the Gemara stated that bRabbi Abbahu saidthat bRabbi Yoḥa said: Rabbi Meir had a disciple, and his name was Sumakhus, who would state with regard to each and every matter of ritual impurity forty-eight reasonsin support of the ruling of bimpurity, and with regard to each and every matter of ritual purity forty-eight reasonsin support of the ruling of bpurity. /b, bIt was taughtin a ibaraita /i: bThere was a distinguished disciple at Yavne who couldwith his incisive intellect bpurify the creeping animal,explicitly deemed ritually impure by the Torah, adducing bone hundred and fifty reasonsin support of his argument., bRavina said: Itoo bwill deliberate and purify itemploying the following reasoning: bAnd just as a snake that killspeople and animals bandthereby bincreases ritual impurityin the world, as a corpse imparts impurity through contact, through being carried, and by means of a tent, bis ritually pureand transmits no impurity, ba creeping animal that does not kill anddoes not bincrease impurityin the world, ball the more soshould it be pure.,The Gemara rejects this: bAnd it is not so;that is not a valid ia fortioriargument, as it can be refuted. A snake bis performing a mere act of a thorn.A thorn causes injury and even death; nevertheless, it is not ritually impure. The same applies to a snake, and therefore this ia fortioriargument is rejected., bRabbi Abba saidthat bShmuel said: For three years Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These said: The ihalakhais in accordance with ouropinion, band these said: The ihalakhais in accordance with ouropinion. Ultimately, ba Divine Voice emerged and proclaimed:Both bthese and those are the words of the living God. However, the ihalakhais in accordance withthe opinion of bBeit Hillel. /b,The Gemara asks: bSince both these and those are the words of the living God, why were Beit Hillel privileged tohave bthe ihalakhaestablished in accordance with theiropinion? The reason is bthat they were agreeable and forbearing,showing restraint when affronted, and when they taught the ihalakhathey would bteachboth btheirown bstatements and the statements of Beit Shammai. Moreover,when they formulated their teachings and cited a dispute, bthey prioritized the statements of Beit Shammai to theirown bstatements,in deference to Beit Shammai., bAsin the mishna bthat we learned:In the case of bone whose head and most of his body were in the isukka /i, but his table was in the house, Beit Shammai deemthis isukka binvalid; and Beit Hillel deem it valid. Beit Hillel said to Beit Shammai: Wasn’t there an incident in which the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel went to visit Rabbi Yoḥa ben HaḤoranit, and they found him sittingwith bhis head and most of his body in the isukka /i, but his table was in the house? Beit Shammai said to them: From theredo you seek to adduce ba proof?Those visitors, btoo, said to him: If that wasthe manner in which byou were accustomedto perform the mitzva, byou have never fulfilled the mitzva of isukkainall byour days.It is apparent from the phrasing of the mishna that when the Sages of Beit Hillel related that the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel visited Rabbi Yoḥa ben HaḤoranit, they mentioned the Elders of Beit Shammai before their own Elders.,This is bto teach you that anyone who humbles himself, the Holy One, Blessed be He, exalts him, and anyone who exalts himself, the Holy One, Blessed be He, humbles him. Anyone who seeks greatness, greatness flees from him, and,conversely, banyone who flees from greatness, greatness seeks him. And anyone whoattempts to bforce the momentand expends great effort to achieve an objective precisely when he desires to do so, bthe moment forces himtoo, and he is unsuccessful. bAndconversely, banyone whois patient and byields to the moment, the moment standsby bhisside, and he will ultimately be successful., bThe Sages taughtthe following ibaraita /i: bFor two and a half years, Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These say: It would have been preferable had man not been created than to have been created. And those said: It is preferable for man to have been created than had he not been created.Ultimately, bthey were counted and concluded: It would have been preferable had man not been created than to have been created.However, bnow that he has been created, he should examine his actionsthat he has performed and seek to correct them. bAnd some say: He should scrutinize hisplanned bactionsand evaluate whether or not and in what manner those actions should be performed, so that he will not sin., strongMISHNA: /strong bThecross bbeam, whichthe Sages bstatedmay be used to render an alleyway fit for one to carry within it, must be bwide enough to receiveand hold ba small brick. Andthis bsmall brickis bhalf a large brick,which measures bthree handbreadths,i.e., a handbreadth and a half. bIt is sufficient that thecross bbeam will be a handbreadth in width,not a handbreadth and a half, benough to hold a small brick across its width. /b,And the cross beam must be bwide enough to hold a small brickand also bsturdy enough to hold a small brickand not collapse. bRabbi Yehuda says:If it is bwideenough to hold the brick, beven though it is not sturdyenough to actually support it, it is sufficient. Therefore, even if the cross beam bismade bof straw or reeds, one considers it as though it weremade bof metal. /b,If the cross beam is bcurved,so that a small brick cannot rest on it, bone considers it as though it were straight;if it is bround, one considers it as though it were square.The following principle was stated with regard to a round cross beam: bAnybeam bwith a circumference of three handbreadths is a handbreadth in width,i.e., in diameter. |
|
24. Babylonian Talmud, Gittin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 58a. קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר רבי ינאי ברבי ישמעאל אמר שלש קופות של ארבעים ארבעים סאה במתניתא תנא ארבעים קופות של שלש שלש סאין,ולא פליגי הא דרישא הא דדרעא,אמר רבי אסי ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת עולא אמר תשעת קבין אמר רב כהנא ואיתימא שילא בר מרי מאי קראה (תהלים קלז, ח) בת בבל השדודה אשרי שישלם לך וגו' אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע:,(איכה ד, ב) בני ציון היקרים המסולאים בפז מאי מסולאים בפז אילימא דהוו מחפי בפיזא והאמרי דבי רבי שילא תרתי מתקלי איסתירי פיזא נחות בעלמא חדא ברומי וחדא בכולי עלמא אלא שהיו מגנין את הפז ביופיין,מעיקרא חשיבי דרומאי הוו נקטי בליונא דגושפנקא ומשמשי ערסייהו מכאן ואילך מייתו בני ישראל ואסרי בכרעי דפורייהו ומשמשי,אמר ליה חד לחבריה הא היכא כתיבא אמר ליה (דברים כח, סא) גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת אמר כמה מרחיקנא מדוכתא פלן אמר ליה אינגד פוסתא ופלגא אמר ליה אי מטאי לגביה לא איצטריכי לך,אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל מאי דכתיב (איכה ג, נא) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי ארבע מאות בתי כנסיות היו בכרך ביתר ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות וכל אחד ואחד היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן,וכשהיה אויב נכנס לשם היו דוקרין אותן בחוטריהן וכשגבר אויב ולכדום כרכום בספריהם והציתום באש:,ת"ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים הלך ועמד על פתח בית האסורים אמר (ישעיהו מב, כד) מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו,אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל ומנו רבי ישמעאל בן אלישע,אמר רב יהודה אמר רב מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים לימים נזדווגו שניהם במקום אחד זה אומר יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם וזה אומר יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה,אמרו בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בוולדות הכניסום לחדר זה ישב בקרן זוית זה וזו ישבה בקרן זוית זה זה אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה וזאת אומרת אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד ובכו כל הלילה,כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן ועליהן קונן ירמיה (איכה א, טז) על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים,אמר ריש לקיש מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה צפנת שהכל צופין ביופיה בת פניאל בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים,שנתעלל בה שבאי כל הלילה למחר הלבישה שבעה חלוקים והוציאה למוכרה בא אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו הראני את יופיה אמר לו ריקא אם אתה רוצה ליקח קח שאין כיופיה בכל העולם כולו,אמר לו אף על פי כן הפשיטה ששה חלוקים ושביעי קרעתה ונתפלשה באפר אמרה לפניו רבונו של עולם אם עלינו לא חסת על קדושת שמך הגבור למה לא תחוס,ועליה קונן ירמיה (ירמיהו ו, כו) בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאום יבא השודד עלינו עליך לא נאמר אלא עלינו כביכול עלי ועליך בא שודד,אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (מיכה ב, ב) ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו ושוליא דנגרי הוה,פעם אחת הוצרך (רבו) ללות אמר לו שגר אשתך אצלי ואלונה שיגר אשתו אצלו שהה עמה שלשה ימים קדם ובא אצלו אמר לו אשתי ששיגרתי לך היכן היא אמר לו אני פטרתיה לאלתר ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך,אמר לו מה אעשה אמר לו אם אתה שומע לעצתי גרשה אמר לו כתובתה מרובה אמר לו אני אלווך ותן לה כתובתה עמד זה וגרשה הלך הוא ונשאה,כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו אמר לו בא ועשה עמי בחובך והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן ועל אותה שעה נתחתם גזר דין ואמרי לה על שתי פתילות בנר אחד:,לקח מן הסיקריקון וכו': אמר רב לא שנו אלא דאמר לו לך חזק וקני אבל בשטר קנה ושמואל אמר אף בשטר נמי לא קנה עד שיכתוב לו אחריות | 58a. bof phylactery boxes were found on the heads of those killed in Beitar. Rabbi Yannai, son of Rabbi Yishmael, says:There were found bthree large basketseach holding bforty ise’a /iof phylactery boxes. And bit was taught in a ibaraita /i:There were bforty large basketseach holding bthree ise’a /i. /b,The Gemara notes: bAndthese Sages bdo not disagree: ThisSage is referring to phylacteries bof the head,whereas bthisSage is referring to phylacteries bof the arm,for owing to the different manners in which they are fashioned, they are also different in size., bRabbi Asi says: Four ikavof brainsfrom children whose skulls were smashed bwere found on one stone. Ulla says: Nine ikav /i. Rav Kahana said, and some saythat it was bSheila bar Mariwho said: bWhat is the versefrom which it is derived? b“O daughter of Babylon, marked for devastation; happy is he who shall repay youyour recompense for what you have done to us. bHappy is he who shall seize and dash your little ones against the rock”(Psalms 137:8–9).,§ The verse states: b“The precious sons of Zion, comparable to fine gold”(Lamentations 4:2). bWhatis the meaning of the expression b“comparable to fine gold”? If we say thatit means bthey were covered in fine gold [ ipiza /i],this is difficult; bbut didn’t the school of Rabbi Sheila say: Two iistiraweights of fine gold came down into the world, one in Rome and one in allthe rest of bthe world.If so, it is certainly impossible to cover the inhabitants of Jerusalem with fine gold, as there is not enough of it in the entire world to do so. bRather,this means that they would be so attractive bthat they would disgrace fine gold because of their beauty. /b,The Gemara relates that binitially the noblemen of Rome would keep an imageimprinted bon a sealby their beds band engage in sexual intercourseopposite that image, so that they would beget children of similar beauty. bFrom thispoint bforward,from the time of the Great Revolt, bthey would bring Jewish children, tie them to the foot of their beds, and engage in sexual intercourseacross from them, because they were so handsome.,It is related that it once happened that they did this to two children, and boneof them bsaid to the other: Where is thisaffliction bwrittenin the Torah? The other bsaid to him:As it is written: b“Also every sickness, and every plague, which is not written in the book of this Torah”(Deuteronomy 28:61). The first one bsaid: How far am Iin my studies bfrom this,i.e., how much more would I have had to learn in order to reach this verse? The other bsaid: Had you gone on one and a half columns [ ipusta /i],you would have reached this. The first child bsaid tothe other: bHad I reached thisverse, bI would not have needed you,as I would have known on my own that the verse was speaking about this., bRav Yehuda saysthat bShmuel says in the name of Rabban Shimon ben Gamliel: Whatis the meaning of that bwhich is written: “My eye affects my soul because of all the daughters of my city”(Lamentations 3:51)? bThere were four hundred synagogues in the city of Beitar, and in each and every one of them there were four hundred schoolteachers, and each and every oneof these teachers bhad four hundred schoolchildren. /b, bAnd when the enemy entered there,these schoolchildren bstabbed them with their pens [ ibeḥotreihen /i]. And when the enemy prevailed and caught them, they wrappedthe children bin their scrolls and lit them on fire. /b, bThe Sages taughtanother ibaraita( iTosefta /i, iHorayot2:5) relating to the fate of the Jewish children: There was ban incident involving Rabbi Yehoshua ben Ḥaya whoonce bwent to the great city of Rome,where bthey said to him: There is a child in prisonwith bbeautiful eyesand ban attractive appearance, and his curly hair is arranged in locks.Rabbi Yehoshua bwent and stood by the entrance to the prison. He said,as if speaking to himself: b“Who gave Jacob for a spoil, and Israel to the robbers?”(Isaiah 42:24). bThat child answered by recitingthe continuation of the verse: b“Did not the Lord, He against Whom we have sinned, and in Whose ways they would not walk, neither were they obedient to His law?” /b,Rabbi Yehoshua bsaid: I am certain that,if given the opportunity, bthischild will bissuehalakhic brulings in Israel,as he is already exceedingly wise. He said: I take an oath bby the Temple service that I will not move from here until I ransom him for whateversum of bmoney they set for him. They saidthat bhe did not move from there until he ransomed him for a greatsum of bmoney, and noteven ba few dayshad passed when this child then bissuedhalakhic brulings in Israel. And who wasthis child? This was bRabbi Yishmael ben Elisha. /b, bRav Yehuda saysthat bRav says:There was ban incident involving the son and the daughter of Rabbi Yishmael ben Elishathe High Priest, bwho were taken captiveand sold into slavery bto twodifferent bmasters. After some timethe two masters bmet in a certain place. Thismaster bsaid: I have a male slave whose beauty is unmatched in all of the world, and thatmaster bsaid: I have a female slave whose beauty is unmatched in all of the world. /b,The two masters bsaid: Come, let us marrythese two slaves bto one another and divide the childrenborn to them between us, as they will certainly be very beautiful. They secluded them in a room. bThisone, the son, bsat in one corner, and thatone, the daughter, bsat in the other corner. He said: I am a priestand bthe descendant of High Priests. Shall I marry a female slave? And she said: I am the daughter of a priestand bthe descendant of High Priests. Shall I be married to a male slave? And they wept allthrough the bnight. /b, bWhen dawn arrived they recognized each otherand saw that they were brother and sister. bThey fell on each other and burst into tears until their souls departeddue to their great distress. bAnd with regard to themand others like them, bJeremiah lamented: “For these things I weep; my eye, my eye runs down with water”(Lamentations 1:16)., bReish Lakish says:There was ban incident involving a certain woman named Tzafenat bat Peniel.And why was she called this? She was called bTzafenatbecause bthey would all gaze [ itzofin /i] at her beauty,and she was called bbat Penielbecause she was bthe daughter [ ibat /i] of the High Priest who served in the innermost sanctum [ ilifnai velefnim /i]of the Temple.,And it happened that she was taken captive and bher captor abusedand raped bher all night. The next day he dressed her in seven garments and took her out to sell her. A certain man who was especially ugly cameand bsaid tothe man who was selling her: bShow me her beauty. He said to him: Good-for-nothing, if you wish to buyher then bbuyher, bfor there is no beauty like hers in all of the world. /b,The potential buyer bsaid tothe seller: bEven so,I wish to see for myself. bHe removedthe bsixoutermost bgarments, and sheherself btore the seventh, and rolled in ashes. She said beforeGod: bMaster of the Universe,even bif You have shown no pity to us,and have allowed us to be disgraced in this way, bwhy have You not shown pity to the sanctity of Your mighty nameby which we are called?, bAnd with regard to herand others like her, bJeremiah lamented: “O daughter of My people, gird yourself with sackcloth and roll in ashes; make you mourning as for an only son, most bitter lamentation, for the spoiler shall suddenly come upon us”(Jeremiah 6:26). bIt is not stated: Upon you, butrather b“upon us,”for bthe spoiler shall come, as it were,both bover Me and over you.God Himself shares this pain and His name is also disgraced.,§ bRav Yehuda saysthat bRav says: Whatis the meaning of that bwhich is written:“And they covet fields, and take them by violence; and houses, and take them away; bso they oppress a man and his house, even a man and his heritage”(Micah 2:2)? There was ban incident involving a certain man who set his eyes on his master’s wife, and he was a carpenter’s apprentice [ ishulya /i]. /b, bOne time his master needed to borrowsome money, and his apprentice bsaid to him: Send your wife to me and I will lend herthe money. bHe sent his wife to him,and the apprentice bstayed with her for three days. Hethen bwent back tohis master bbeforeshe did, and the master bsaid to him: Where is my wife whom I sent to you?The apprentice bsaid to him: I sent herback bimmediately, but I heard that the youth abusedand raped bher on the way. /b,The master bsaid tohis apprentice: bWhat shall I do?The apprentice bsaid to him: If you listen to my advice, divorce her. He said to him:But bher marriage contract is largeand I do not have the money to pay it. The apprentice bsaid to him: I will lend youthe money, and byou will give herpayment of bher marriage contract.The master barose and divorced her,and the apprentice bwent and married her. /b, bWhen the time camethat the debt was due, band he did not havethe means with which bto repay it,the apprentice bsaid tohis master: bCome and work off your debt with me. And they,the apprentice and his wife, bwould sit and eat and drink, while he,the woman’s first husband, bwould standover them band serve them their drinks. And tears would drop from his eyes and fall into their cups, and at that timethe Jewish people’s bsentence was sealed,for remaining silent in the face of this injustice. bAnd some saythat the Jewish people were punished bfor two wicks in one lamp,a euphemism for the sin of adultery committed by this couple while the master was still married to the woman.,The Gemara returns to the mishna, which states: If bonefirst bpurchasedland bfrom a Sicarius,and afterward returned and purchased the same field from the prior landowner, so that he will be considered the legal owner of the field, his purchase is void. bRav says: They taughtthat the purchase is void bonlyin a case where the prior owner bsays tothe buyer when he came to acquire the field from him: bGo, take possessionof the field bandthereby bacquireit, as in such a case the prior owner can say that he did not actually mean to sell him the field. bButif he sold it to him bwith a billof sale, the buyer bacquiresthe field. bAnd Shmuel says: Evenif he sold it to him bwith a billof sale, the buyer bdoes not acquireit bunlessthe prior owner bwrites him a guaranteethat if the field is repossessed by a creditor of the prior owner, the prior owner, who sold him the field, will compensate him for his loss, as by writing this guarantee he demonstrates that this is a true sale. |
|
25. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 38b. גופו מבבל וראשו מארץ ישראל ואבריו משאר ארצות עגבותיו א"ר אחא מאקרא דאגמא,א"ר יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו שנאמר (תהלים מט, יג) אדם ביקר בל ילין,אמר רמי בר חמא אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה שנאמר (תהלים מט, יג) נמשל כבהמות נדמו:,(שע"ה בסו"ף ארמ"י סימן) אמר רב יהודה א"ר בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו אמרו לפניו רבש"ע מה מעשיו אמר להן כך וכך מעשיו,אמרו לפניו רבש"ע (תהלים ח, ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם וכן כת שניה כת שלישית אמרו לפניו רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו כל העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה,כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין אמרו לפניו רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך אמר להן (ישעיהו מו, ד) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו',אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר (דברים ד, לב) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה,אמר ר"א אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים (עד קצה השמים) כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני וגו' קשו קראי אהדדי אידי ואידי חדא מידה היא,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר (תהלים קלט, יז) ולי מה יקרו רעיך אל,והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר (בראשית ג, ט) ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה אן נטה לבך רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה כתיב הכא (הושע ו, ז) והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם (בראשית ט, ט) את בריתי הפר,רב נחמן אמר כופר בעיקר היה כתיב הכא עברו ברית וכתיב התם (את בריתי הפר) (ירמיהו כב, ט) ואמרו על אשר עזבו (את) ברית ה' (אלהי אבותם),תנן התם ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס אמר ר' יוחנן ל"ש אלא אפיקורוס (של) עובדי כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי,א"ר יוחנן כ"מ שפקרו המינים תשובתן בצידן (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו (ואומר) (בראשית א, כז) ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית יא, ז) הבה נרדה ונבלה שם שפתם (בראשית יא, ה) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל (בראשית לה, ז) כי שם נגלו אליו האלהים (בראשית לה, ג) לאל העונה אותי ביום צרתי,(דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו (שמואל ב ז, כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם (דניאל ז, ט) עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב,הנך למה לי כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אא"כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא,התינח כולהי עד די כרסוון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע א"ל ר' יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה,קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר"ע א"ל ר' אלעזר בן עזריא עקיבא מה לך אצל הגדה כלך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו,אמר רב נחמן האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר אמר ההוא מינא לרב אידית כתיב (שמות כד, א) ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שמות כג, כא) כי שמי בקרבו,אי הכי ניפלחו ליה כתיב (שמות כג, כא) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב (שמות לג, טו) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו',אמר ליה ההוא מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב (בראשית יט, כד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה א"ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב (בראשית ד, כג) ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מיבעי ליה אלא משתעי קרא הכי הכא נמי משתעי קרא הכי א"ל מנא לך הא מפירקיה דר"מ שמיע לי,דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי ואמר ר' יוחנן ג' מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלש | 38b. bhis torsowas fashioned from dust taken bfrom Babylonia, and his headwas fashioned from dust taken bfrom Eretz Yisrael,the most important land, band his limbswere fashioned from dust taken bfrom the rest of the landsin the world. With regard to bhis buttocks, Rav Aḥa says:They were fashioned from dust taken bfrom Akra De’agma,on the outskirts of Babylonia., bRabbi Yoḥa bar Ḥanina says: Daytime is twelve hourslong, and the day Adam the first man was created was divided as follows: In the bfirst hourof the day, bhis dust was gathered.In the bsecond,an undefined bfigure was fashioned.In the bthird, his limbs were extended.In the bfourth, a soul was cast into him.In the bfifth, he stood on his legs.In the bsixth, he calledthe creatures by the bnameshe gave them. In the bseventh, Eve was paired with him.In the beighth, they arose to the bed two, and descended four,i.e., Cain and Abel were immediately born. In the bninth, he was commanded not to eat of the Treeof Knowledge. In the btenth, he sinned.In the beleventh, he was judged.In the btwelfth, he was expelled and leftthe Garden of Eden, bas it is stated: “But man abides not in honor;he is like the beasts that perish” (Psalms 49:13). Adam did not abide, i.e., sleep, in a place of honor for even one night., bRami bar Ḥama saysin explanation of the end of that verse: bA wild animal does not have power over a person unlessthat person bseems tothe wild animal blike an animal, as it is stated: “He is like the beasts that perish.” /b,The Gemara presents ba mnemonicfor the statements that follow: bAt the time, to the end, Aramaic. Rav Yehuda saysthat bRav says: At the time that the Holy One, Blessed be He, sought to create a person, He created one group of ministering angels. He said to them:If byou agree, let us fashion a person in our image.The angels bsaid before him: Master of the Universe, what are the actions ofthis person You suggest to create? God bsaid to them: His actions are such and such,according to human nature.,The angels bsaid before him: Master of the Universe: “What is man that You are mindful of him? And the son of man that You think of him?”(Psalms 8:5), i.e., a creature such as this is not worth creating. God boutstretched His small finger among them and burned themwith fire. bAnd the sameoccurred with ba second groupof angels. The bthird groupof angels that He asked bsaid before Him: Master of the Universe, the firsttwo groups bwho spoketheir mind bbefore You, what did they accomplish? The entire world is Yours; whatever You wish to do in Your world, do.God then created the first person., bWhenhistory barrived atthe time of bthe people of the generation of the flood and the people of the generation of the dispersion,i.e., the Tower of Babel, bwhose actions were ruinous,the angels bsaid before God: Master of the Universe, didn’t thefirst set of angels bspeak appropriately before You,that human beings are not worthy of having been created? God bsaid to themconcerning humanity: b“Even to your old age I am the same; and even to hoar hairs will I suffer you;I have made and I will bear; and I will carry, and I will deliver you” (Isaiah 46:4), i.e., having created people, I will even suffer their flaws., bRav Yehuda saysthat bRav says: Adam the firstman spanned bfrom one end of the world until the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other”(Deuteronomy 4:32), meaning that on the day Adam was created he spanned from one end of the heavens until the other. bOnceAdam bsinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me and laid Your hand upon me”(Psalms 139:5), that at first Adam spanned “behind and before,” meaning everywhere, and then God laid His hand on him and diminished him., bRabbi Elazar says:The height of bAdam the firstman bwas from the ground until the firmament, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other.”Adam stood “upon the earth” and rose to the end of the heavens. bOnceAdam bsinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created meand laid Your hand upon me.” The Gemara asks: The interpretations of bthe verses contradict each other.The first interpretation is that his size was from one end of the world to the other, and the second interpretation is that it was from the earth until the heavens. The Gemara answers: bThis and that,from one end of the world to another and from the earth until the heavens, bare one measure,i.e., the same distance., bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: Adam the firstman bspoke in the language of Aramaic, as it is statedin the chapter of Psalms speaking in the voice of Adam: b“How weighty also are Your thoughts to me, O God”(Psalms 139:17)., bAnd this,i.e., that the verse in Psalms is stated by Adam, is what bReish Lakish says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “This is the book of the generations of Adam”(Genesis 5:1)? This verse bteaches that the Holy One, Blessed be He, showedAdam bevery generation and itsTorah binterpreters, every generation and its wise ones. When he arrived athis vision of bthe generation of Rabbi Akiva,Adam bwas gladdened by his Torah, and saddened by hismanner of bdeath. He said: “How weighty also are Your thoughts to me, O God,”i.e., how it weighs upon me that a man as great as Rabbi Akiva should suffer., bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: Adam the firstman bwas a heretic, as it is stated: “And the Lord called to the man and said to him: Where are you”?(Genesis 3:9), meaning, to bwhere has your heart turned,indicating that Adam turned from the path of truth. bRabbi Yitzḥak says: He wasone who bdrew his foreskinforward, so as to remove any indication that he was circumcised. It bis written here: “And they like men [ iadam /i] have transgressed the covet”(Hosea 6:7), bandit bis written there:“And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; bhe has broken My covet”(Genesis 17:14)., bRav Naḥman says: He was a denier of the fundamental principleof belief in God. It bis written here:“And they like men [ iadam /i] bhave transgressed the covet,” andit bis written there: “He has broken My covet,”and it is written in a third verse: b“And then they shall answer: Because they have forsaken the covet of the Lord their Godand worshipped other gods and served them” (Jeremiah 22:9).,§ bWe learnedin a mishna bthere(Avot 2:14): bRabbi Eliezer says: Be persistent to learn Torah, and know what to respond to the heretic [ ila’apikoros /i]. Rabbi Yoḥa says:This was btaught onlywith regard to ba gentile heretic, butnot with regard to ba Jewish heretic,as one should not respond to him. bAll the more so,if one does respond bhe will become more heretical.His heresy is assumed to be intentional, and any attempt to rebut it will only cause him to reinforce his position., bRabbi Yoḥa says: Any placein the Bible from bwhere the hereticsattempt to bprove their heresy,i.e., that there is more than one god, bthe response to theirclaim is balongside them,i.e., in the immediate vicinity of the verses they cite. The verse states that God said: b“Let us make man in our image”(Genesis 1:26), employing the plural, bbut itthen bstates: “And God created man in His image”(Genesis 1:27), employing the singular. The verse states that God said: b“Come, let us go down and there confound their language”(Genesis 11:7), but it also states: b“And the Lord came down to see the city and the tower”(Genesis 11:5). The verse states in the plural: b“There God was revealed [ iniglu /i] to himwhen he fled from the face of his brother” (Genesis 35:7), but it also states in the singular: b“To God Who answers [ ihaoneh /i] me in the day of my distress”(Genesis 35:3).,Rabbi Yoḥa cites several examples where the counterclaim is in the same verse as the claim of the heretics. The verse states: b“For what nation is there so great that has God so near to them as the Lord our God is whenever we call upon Him?”(Deuteronomy 4:7), where the term “near” is written in plural, ikerovim /i, but the term “upon Him” is written in singular. Another verse states: b“And who is like Your people, like Israel, a nation one in the earth, whom God went to redeem unto Himself for a people?”(II Samuel 7:23), where the term “went” is written in plural, ihalekhu /i, but the term “Himself” is written in singular. Another verse states: “I beheld btill thrones were placed, and one that was ancient of days did sit”(Daniel 7:9); where the term “thrones” is written in plural, ikharsavan /i, but the term “sit” is written in singular.,The Gemara asks: bWhy do Ineed btheseinstances of plural words? Why does the verse employ the plural at all when referring to God? The Gemara explains: This is bin accordance withthe statement bof Rabbi Yoḥa, as Rabbi Yoḥa says: The Holy One, Blessed be He, does not act unless He consults with the entourage of Above,i.e., the angels, bas it is stated: “The matter is by the decree of the watchers, and the sentence by the word of the holy ones”(Daniel 4:14).,The Gemara clarifies: This bworks out well foralmost ballthe verses, as they describe an action taken by God, but bwhat is there to sayconcerning the verse: “I beheld btill thrones were placed”?The Gemara answers: bOnethrone is bfor Him and onethrone is bfor David,i.e., the messiah, bas it is taughtin a ibaraita /i: bOnethrone is bfor Him and onethrone is bfor David;this is bthe statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yosei said to him: Akiva! Until when will you desacralize the Divine Presenceby equating God with a person? bRather,the correct interpretation is that both thrones are for God, as bonethrone is bfor judgment and onethrone is bfor righteousness. /b,The Gemara asks: Did Rabbi Akiva bacceptthis explanation bfromRabbi Yosei bordid he bnot accept it from him?The Gemara suggests: bComeand bheara proof to the matter from what was taught in another ibaraita /i, bas it is taughtin a ibaraita /i: bOnethrone is bfor judgment and onethrone is bfor righteousness;this is bthe statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva! What are you doing near,i.e., discussing, matters of iaggada /i? Go neartractates iNega’imand iOholot /i,which examine the complex ihalakhotof ritual purity, where your knowledge is unparalleled. bRather,the correct interpretation is that while both thrones are for God, boneis bfor a throne and oneis bfor a stool.There is ba throne for God to sit upon, and a stoolthat serves bas His footstool. /b, bRav Naḥman says: This one,i.e., any person, bwho knowshow bto respond to the hereticsas effectively bas Rav Idit should respondto them, bbut ifhe does bnotknow, he bshould not respondto them. The Gemara relates: bA certain heretic said to Rav Idit:It bis writtenin the verse concerning God: b“And to Moses He said: Come up to the Lord”(Exodus 24:1). The heretic raised a question: bIt should havestated: bCome up to Me.Rav Idit bsaid to him: Thisterm, “the Lord,” in that verse bisreferring to the angel bMetatron, whose name is like the name of his Master, as it is written:“Behold I send an angel before you to keep you in the way and to bring you to the place that I have prepared. Take heed of him and obey his voice; do not defy him; for he will not pardon your transgression, bfor My name is in him”(Exodus 23:20–21).,The heretic said to him: bIf so,if this angel is equated with God, bwe should worship himas we worship God. Rav Idit said to him: It bis written: “Do not defy [ itammer /i] him,”which alludes to: bDo not replace Me [ itemireni /i] with him.The heretic said to him: bIf so, why do Ineed the clause b“For he will not pardon your transgression”?Rav Idit bsaid to him: We believe that we did not acceptthe angel beven as a guide [ ibefarvanka /i]for the journey, bas it is written: “And he said to him: If Your Presence go not with meraise us not up from here” (Exodus 33:15). Moses told God that if God Himself does not accompany the Jewish people they do not want to travel to Eretz Yisrael.,The Gemara relates: bA certain heretic said to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei:It bis written: “And the Lord rained upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lordout of heaven” (Genesis 19:24). The heretic raised the question: bIt should havestated: bFrom Himout of heaven. bA certain launderer said toRabbi Yishmael: bLeave him be; I will respond to him.This is bas it is written: “And Lemech said to his wives: Adah and Zillah, hear my voice; wives of Lemech,hearken to my speech” (Genesis 4:23). One can raise the question: bIt should havebeen written: bMy wives,and not: “Wives of Lemech.” bRather, it isthe style of bthe verseto bspeak in thismanner. bHere too, it isthe style of bthe verseto bspeak in thismanner. Rabbi Yishmael bsaid tothe launderer: bFrom where did youhear bthisinterpretation? The launderer bsaid to him: I heard it at the lecture of Rabbi Meir. /b,The Gemara comments: This is bas Rabbi Yoḥa said: When Rabbi Meir would teach his lecture he would expound one-third ihalakha /i, one-third iaggada /i,and bone-third parables. And Rabbi Yoḥa says: Rabbi Meir had,i.e., taught, bthree hundred parables of foxes, and we have only three. /b |
|
26. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 13a. ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך והיינו דכתיב (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו לידע מה יהא בסוף נבואתה,יוסף זכה וכו' מאי שנא מעיקרא דכתיב (בראשית נ, ז) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו' והדר (בראשית נ, ח) וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו ומאי שנא לבסוף דכתיב (בראשית נ, יד) וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו והדר וכל העולים אתו לקבור את אביו,א"ר יוחנן בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד,דכתיב (בראשית נ, י) ויבאו עד גורן האטד וכי גורן יש לו לאטד א"ר אבהו מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה,תנא כולם למלחמה באו כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב תנא שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב,(בראשית נ, י) ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד תנא אפי' סוסים ואפילו חמורים,(מאילו מאילו) כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו קא מעכב אמר להן (בראשית לה, כז) ממרא קרית הארבע היא חברון ואמר רבי יצחק קרית ארבע ארבע זוגות היו אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש דידי הוא,אמרו ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי זביני אמרו ליה אין דכתיב (בראשית נ, ה) בקברי אשר כריתי לי וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה,אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן ניזיל ניזיל נפתלי דקליל כי איילתא דכתיב (בראשית מט, כא) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר א"ר אבהו אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר,חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי ואמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב (תהלים נח, יא) ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע,באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב (בראשית כז, מה) למה אשכל גם שניכם יום אחד ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי קבורתן מיהא ביום אחד הואי,ואי לא עסק ביה יוסף אחיו לא הוו מעסקי ביה והכתיב (בראשית נ, יג) וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו לו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות,מי לנו גדול מיוסף כו' ת"ר בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות שנאמר (משלי י, ח) חכם לב יקח מצות וגו',ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך מיד צף ארונו של יוסף,ואל תתמה היאך ברזל צף שהרי כתיב (מלכים ב ו, ה) ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים וגו' אהה אדוני והוא שאול ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים ק"ו ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף ברזל מפניו מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה,רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניט של מלכים אמר יוסף הגיע עת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו,וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו אחד של מת ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה והיו עוברין ושבין אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו אמרו אחד של מת ואחד של שכינה וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה אמרו | 13a. bAndas a child Miriam bwould say: In the future, my mother will give birth to a son who will save the Jewish people. And once Moses was born, the entire house was filled with light. Her father arose and kissed her on her head. He said to her: My daughter, your prophecy has been fulfilled. And once they put him into the river, her father arose and hit her on her head. He said to her: My daughter, where is your prophecy? And this is as it is written: “And his sister stood afar off, to know what would be done to him”(Exodus 2:4), i.e., bto know what will be the ultimateresolution bof her prophecy. /b,§ The mishna teaches: bJoseph meritedto bury his father, resulting in a display of great honor to his father. The Gemara begins its discussion of the burial of Jacob by asking: bWhat is different initially that it is written: “And Joseph went up to bury his father; and with him went up all the servants of Pharaoh,the elders of his house, and all the elders of the land of Egypt” (Genesis 50:7), band afterwardit says in the following verse: b“And all the house of Joseph, and his brethren, and his father’s house;only their little ones, and their flocks, and their herds, they left in the land of Goshen” (Genesis 50:8), indicating that the brothers of Joseph were second in importance to the Egyptians? bAnd what is different at the end that it is written: “And Joseph returned into Egypt, he, and his brethren,” and afterwardit states: b“And all that went up with him to bury his father,after he had buried his father” (Genesis 50:14), placing the brothers before the Egyptians?, bRabbi Yoḥa says: Initially, beforethe Egyptians bsaw the honor of the Jewish people,as the Gemara will soon explain, bthey did not treat themwith bhonor,so the brothers were behind the servants of Pharaoh. bAnd in the end, when they saw their honor, they treatedthe brothers with bhonor. /b,The Gemara explains what honor was accorded to the family of Jacob: bAs it is written: “And they came to the threshing floor of Atad,which is beyond the Jordan, and there they wailed with a very great and sore wailing; and he made a mourning for his father seven days” (Genesis 50:10). The word atad is the name of the boxthorn bush. bAnd does a boxthornbush bhave a threshing floor?Thorns are not collected and eaten. bRabbi Abbahu says:This bteaches that they surrounded the casket of Jacob with crowns, like this threshing floor that is surrounded with boxthorns, because the children of Esau and the children of Ishmael and the children of Keturahall bcameto the burial of Jacob.,A Sage btaught:Initially, bthey all came towage bwarwith the family of Jacob, but bonce they saw the crown of Joseph,the viceroy of Egypt, bhanging on the casket of Jacob, they all took their crowns and hung them on the casket of Jacob.A Sage btaught: Thirty-six crowns were hung on the casket of Jacob.This was the great honor accorded to the family of Jacob.,The Gemara continues its discussion of Jacob’s burial. The verse states: b“And there they wailed with a very great and sore wailing”(Genesis 50:10). It is btaught: Even horses and even donkeysparticipated in the mourning., bOnce they reached the Cave of Machpelah, Esau came and was preventing themfrom burying Jacob there. bHe said to them:It says: “And Jacob came unto Isaac his father to bMamre, to Kiryat Arba, the same is Hebron,where Abraham and Isaac sojourned” (Genesis 35:27). bAnd Rabbi Yitzḥak says:It is called bKiryat Arbabecause there bwere four couplesburied there: bAdam and Eve, Abraham and Sarah, Isaac and Rebecca, Jacob and Leah.Esau said: Jacob bburied Leah in hisspot, band thespot bthat is remaining is mine. /b,The children of Jacob bsaid toEsau: bYou soldyour rights btoJacob. Esau bsaid to them: Though I sold the birthright, did Ialso bsellmy rights to the burial site as ban ordinarybrother? The brothers bsaid to him: Yes,you also sold to Jacob those rights, bas it is writtenthat Joseph stated: “My father made me swear, saying: Behold, I die; bin my grave that I have dug [ ikariti /i] for mein the land of Canaan, there shall you bury me” (Genesis 50:5). bAnd Rabbi Yoḥa says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak:The word ikira /iin the verse bis nothing otherthan ba term of a sale [ imekhira /i]sharing a similar root, bbecause in the cities overseas they call a sale ikira /i. /b,Esau bsaid to them: Bring the billof sale bto me,i.e., you can’t prove your claims. bThey said to him: The billof sale bis in the land of Egypt.They said: bAnd who will goto bring it? bNaphtali will go, for he is as fast as a doe, as it is written: “Naphtali is a doe let loose, he gives goodly words”(Genesis 49:21). bRabbi Abbahu says: Do not readit as “ bgoodly words [ iimrei shafer /i]”; rather,read it as iimrei sefer /i,i.e., the words of the book, as he returned to Egypt to retrieve the bill of sale.,The Gemara relates: bHushim, the son of Dan, was there and his ears were heavy,i.e., he was hard of hearing. bHe said to them: Whatis bthisthat is delaying the burial? bAnd they said to him: This one,Esau, bis preventingus from burying Jacob buntil Naphtali comesback bfrom the land of Egyptwith the bill of sale. bHe said to them: And until Naphtali comesback bfrom the land of Egypt willour bfather’s father lie in degradation? He took a club [ ikulepa /i] and hitEsau bon the head,and Esau’s beyes fell out and they fell on the legs of Jacob. Jacob opened his eyes and smiled. And this is that which is written: “The righteous shall rejoice when he sees the vengeance; he shall wash his feet in the blood of the wicked”(Psalms 58:11)., bAt that moment the prophecy of Rebecca was fulfilled, as it is writtenthat Rebecca said of Jacob and Esau: b“Why should I be bereaved of you both in one day?”(Genesis 27:45), as Rebecca foresaw that the future bereavement for both her sons would be on the same day. The Gemara comments: bAnd although their deaths were not on the same day, in any event their burials were on the same day,as Esau was killed and buried on the same day that Jacob was buried.,The Gemara returns to discuss the involvement of Joseph and his brothers in the burial of their father: bAnd if Joseph would not have dealt withthe burial of Jacob, bwould his brothers not have dealt with it? But isn’t it written: “For his sons carried him into the land of Canaan,and buried him in the cave of the field of Machpelah” (Genesis 50:13)? Since it is evident that the brothers were involved in the burial, why did they not deal with Jacob’s burial needs from the outset? The Gemara answers: bThey said: AllowJoseph to take care of it, because there is bmore honorfor our father to be prepared for burial bby royalty than by commonpeople b[ ihedyotot /i]. /b,§ It states further in the mishna: bWho, to us,had ba greaterburial bthan Joseph,as it was none other than Moses who involved himself in transporting his coffin. bThe Sages taughtin the iTosefta(4:6–7): bCome and see how beloved mitzvot are to Moses our teacher. As,at the time of the Exodus, ball the Jewish people were involved intaking bthe plunderfrom Egypt, band he was involved inthe performance of bmitzvot, as it is stated: “The wise in heart will take mitzvot”(Proverbs 10:8).,The Gemara asks: bAnd from where did Moses our teacher know where Joseph was buried?The Sages bsaid: Serah, the daughter of Asher, remained from that generationthat initially descended to Egypt with Jacob. bMoses went to herand bsaid to her: Do you know anythingabout bwhere Joseph is buried? She said to him: The Egyptians fashioned a metal casket for him and set it in the Nile [ iNilus /i] Riveras an augury bso that its water would be blessed. Moses went and stood on the bank of the Nile.He bsaid toJoseph: bJoseph, Joseph, the time has arrivedabout bwhich the Holy One, Blessed be He, took an oathsaying bthat I,i.e., God, bwill redeem you. Andthe time for fulfillment of bthe oath that you administered to the Jewish peoplethat they will bury you in Eretz Yisrael bhas arrived. If you show yourself,it is bgood,but bif not, we are clear from your oath. Immediately, the casket of Joseph floatedto the top of the water., bAnd do not wonder how ironcan bfloat, as it is writtenin the verses describing how Elisha was able to cause iron to float: b“But as one was felling a beam, the ax head fell into the water;and he cried, and said: bAlas, my master! For it was borrowed. And the man of God said: Where did it fall? And he showed him the place. And he cut down a stick, and cast it in there, and the iron floated up”(II Kings 6:5–6). bAnd arethese bmatters notinferred ia fortiori /i: And just as Elisha,who was a mere bstudent of Elijah, and Elijahwas a mere bstudent of Moses,as Elijah studied the Torah of Moses, was able to cause the bironto bfloat before him, all the more sowould it float bbefore Moses our teacherhimself.,The Gemara now presents a different version of where Joseph was buried. bRabbi Natan says:Joseph bwas buried in the crypt [ ikabbarnit /i] of kings. Moses went and stood by the crypt of kingsand bsaid: Joseph, the time has arrivedabout bwhich the Holy One, Blessed be He, took an oathsaying bthat: I will redeem you. Andthe time for fulfillment of bthe oath that you administered to the Jewish peoplethat they will bury you in Eretz Yisrael bhas arrived. If you show yourself,it is bgood, but if not, we are clear from your oath. At that moment, the casket of Joseph shookamong the caskets. bMoses took it and brought itover bto himself. /b, bAnd all those years that the Jewish people were in the wilderness, these two arks, onea casket bof a dead man,Joseph, band onethe Ark bof the Divine Presence,i.e., the Ark of the Covet, bwere traveling together, and passersby would say: What is the nature of these two arks? They saidto them: bOneis bof a dead person and oneis bof the Divine Presence.The passersby would ask: bAndin bwhatway is it bthe manner of a dead person to travel with the Divine Presence? They saidin response: |
|
27. Babylonian Talmud, Taanit, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 7a. נימרינהו לתרוייהו אל ההודאות ורוב ההודאות,אמר ר' אבהו גדול יום הגשמים מתחיית המתים דאילו תחיית המתים לצדיקים ואילו גשמים בין לצדיקים בין לרשעים ופליגא דרב יוסף דאמר רב יוסף מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים קבעוה בתחיית המתים,אמר רב יהודה גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה שנא' (דברים לב, ב) יערף כמטר לקחי ואין לקח אלא תורה שנא' (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו רבא אמר יותר מיום שניתנה בו תורה שנאמר יערף כמטר לקחי מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול,רבא רמי כתיב יערף כמטר לקחי וכתיב תזל כטל אמרתי אם תלמיד חכם הגון הוא כטל ואם לאו עורפהו כמטר,תניא היה ר' בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים שנאמר (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה ואומר (משלי ג, ח) רפאות תהי לשרך ואומר (משלי ח, לה) כי מוצאי מצא חיים וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות שנאמר יערף כמטר לקחי ואין עריפה אלא הריגה שנאמר (דברים כא, ד) וערפו שם את העגלה בנחל,א"ל ר' ירמיה לר' זירא ליתי מר ליתני א"ל חלש לבאי ולא יכילנא לימא מר מילתא דאגדתא א"ל הכי אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (דברים כ, יט) כי האדם עץ השדה וכי אדם עץ שדה הוא,אלא משום דכתיב (דברים כ, יט) כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת וכתיב אותו תשחית וכרת הא כיצד אם ת"ח הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרת ואם לאו אותו תשחית וכרת,אמר רבי חמא (אמר רבי) חנינא מאי דכתיב (משלי כז, יז) ברזל בברזל יחד לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה,אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה כאש שנאמר (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי,והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב (ירמיהו נ, לו) חרב אל הבדים ונואלו חרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה ולא עוד אלא שמטפשין שנאמר ונואלו,ולא עוד אלא שחוטאין כתיב הכא ונואלו וכתיב התם (במדבר יב, יא) אשר נואלנו ואשר חטאנו ואיבעית אימא מהכא (ישעיהו יט, יג) נואלו שרי צוען [וגו'] והתעו את מצרים,אמר רב נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה כעץ שנאמר (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים והיינו דאמר ר' חנינא הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולן,רבי חנינא בר פפא רמי כתיב (ישעיהו כא, יד) לקראת צמא התיו מים וכתיב (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים אם תלמיד הגון הוא לקראת צמא התיו מים ואי לא הוי כל צמא לכו למים,רבי חנינא בר חמא רמי כתיב (משלי ה, טז) יפוצו מעינותיך חוצה וכתיב (משלי ה, יז) יהיו לך לבדך אם תלמיד הגון הוא יפוצו מעינותיך חוצה ואם לאו יהיו לך לבדך,(ואמר) רבי חנינא בר אידי למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה,ואמר רבי אושעיא למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו במים וביין ובחלב דכתיב הוי כל צמא לכו למים וכתיב (ישעיהו נה, א) לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב לומר לך מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה,כדאמרה ליה ברתיה דקיסר לר' יהושע בן חנניה אי חכמה מפוארה בכלי מכוער אמר לה אביך רמי חמרא במני דפחרא אמרה ליה אלא במאי נירמי אמר לה אתון דחשביתו רמו במאני דהבא וכספא,אזלה ואמרה ליה לאבוה רמייא לחמרא במני דהבא וכספא ותקיף אתו ואמרו ליה אמר לה לברתיה מאן אמר לך הכי אמרה ליה רבי יהושע בן חנניה קריוהו אמר ליה אמאי אמרת לה הכי אמר ליה כי היכי דאמרה לי אמרי לה והא איכא שפירי דגמירי | 7a. bwe will recite them both: God of thanksgivings, and: Abundant thanksgivings. /b,§ The Gemara cites statements in praise of rainfall. bRabbi Abbahu said: The day of rain is greater than the resurrection of the dead.The reason is that bwhile the resurrection of the deadbenefits only bthe righteous, rainbenefits bboth the righteous and the wicked.The Gemara comments: bAndthis statement bdisagrees withthe opinion of bRav Yosef, as Rav Yosef said: Sincerainfall bis equivalent to the resurrection of the dead,the Sages bestablishedits recitation binthe second blessing of the iAmida /i, the blessing of bthe resurrection of the dead.According to Rav Yosef, rainfall is the equivalent to, but not superior to, the resurrection of the dead.,Similarly, bRav Yehuda said: The day of the rains is as great as the dayon which bthe Torah was given, as it is stated: “My doctrine [ ilikḥi /i] shall drop as the rain”(Deuteronomy 32:2), band ilekaḥmeans nothing otherthan bTorah, as it is stated: “For I give you good doctrine [ ilekaḥ /i]; do not forsake My Torah”(Proverbs 4:2). bRava said:Rainfall is even bgreater than the day on which the Torah was given, as it is stated: “My doctrine shall drop as the rain,”and when one makes a comparison, bwhichobject bismade bdependent upon which? You must saythat bthe lesserobject bis dependent upon the greaterone. If Torah is compared to rain, it follows that rain is greater than Torah.,The Gemara cites another interpretation of the verse from Deuteronomy. bRava raised a contradiction:At the beginning of the verse bit is written: “My doctrine shall drop [ iya’arof /i] as the rain,”in a harsh manner, bandyet later in the verse, bit is written: “My speech shall distill as the dew,”in a gentle tone. He resolves this apparent contradiction as follows: bIf he is a worthy Torah scholar,the Torah flows through him blike the dew, but ifhe is bnotworthy, bit snaps his neck [ iorfehu /i] like thepowerful brain. /b, bIt is taughtin a ibaraitathat bRabbi Bena’a would say: Anyone who engages in Torah for its own sake, his Torahstudy bwill be an elixir of life for him, as it is stated: “It is a tree of life to them who lay hold upon it”(Proverbs 3:18), band it says: “It shall be health to your navel”(Proverbs 3:8), band it says: “For whoever finds Me finds life”(Proverbs 8:35). bAnd anyone who engages in Torah not for its own sake,e.g., for self-aggrandizement, his Torah bwill be an elixir of death for him, as it is stated: “My doctrine shall drop [ iya’arof] as the rain,” and iarifa /imeans bnothing otherthan bkilling, as it is stated: “And they shall break the heifer’s neck [ iarefu /i] there in the valley”(Deuteronomy 21:4)., bRabbi Yirmeyaonce bsaid to Rabbi Zeira: Let the Master come and teacha halakhic discourse. Rabbi Zeira bsaid to him: My heart is weak and I cannotstrain myself over a halakhic discourse. Rabbi Yirmeya replied to him: In that case, blet the Master tell us a matter of iaggada /i,which does not require as much effort. Rabbi Zeira bsaid to himthat bRabbi Yoḥa said as follows: What isthe meaning of that bwhich is written: “For man is a tree of the field”(Deuteronomy 20:19)? bAnd is manactually ba tree of the field? /b, bRather,it is bbecause it is writtenearlier in the same verse: b“You may eat of them but you may not cut them down,” and it is writtenin the next verse: b“Them you may destroy and cut down”(Deuteronomy 20:20). This indicates that there are certain trees which may be cut down, while others may not be destroyed. bHow so? If a Torah scholar is worthy: “You may eat of them but you may not cut them down,” but ifhe is bnotworthy: b“He you may destroy and cut down.” /b,The Gemara cites other expositions that deal with Torah study. bRabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: What isthe meaning of that bwhich is written: “Iron sharpens iron,so a man sharpens the countece of his friend” (Proverbs 27:17)? This verse comes bto tell youthat bjust aswith bthese iron implements, one sharpens the otherwhen they are rubbed against each other, bso too,when bTorah scholarsstudy together, they bsharpen one another in ihalakha /i. /b, bRabba bar bar Ḥana said: Why are matters of Torah compared to fire, as it is stated: “Is not My word like fire, says the Lord”(Jeremiah 23:29)? bTo tell you: Just as fire does not ignitein ba lonestick of wood but in a pile of kindling, bso too, matters of Torah are not retainedand understood properly by ba lonescholar who studies by himself, but by a group of Sages., bAnd this is what Rabbi Yosei bar Ḥanina said: What isthe meaning of that bwhich is written: “A sword is upon the boasters [ ihabaddim /i], and they shall become fools [ inoalu /i]”(Jeremiah 50:36)? This verse can be interpreted homiletically: There is a bsword upon the enemies of Torah scholars,a euphemism for Torah scholars themselves, bwho sit alone [ ibad bevad /i] and study Torah. And not only that, butthose who study by themselves bgrow foolishfrom their solitary Torah study, bas it is stated: “And they shall become fools.” /b, bAnd not only that, but they sin, as it is written here: “And they shall become fools,” and it is written there: “For that we have done foolishly [ inoalnu /i] and for that we have sinned”(Numbers 12:11). bAnd if you wish, sayinstead that it is derived bfrom here: “The princes of Zoan have become fools [ inoalu /i]…they have caused Egypt to go astray”(Isaiah 19:13)., bRav Naḥman bar Yitzḥak said: Why are Torah matters likened to a tree, as it is stated: “It is a tree of life to them who lay hold upon it”(Proverbs 3:18)? This verse comes bto tell youthat bjust as a smallpiece of bwood can ignite a large piece, so too, minor Torah scholars can sharpen greatTorah scholars and enable them to advance in their studies. bAnd this is what Rabbi Ḥanina said: I have learned much from my teachers and even more from my friends, but from my studentsI have learned bmore thanfrom ball of them. /b, bRabbi Ḥanina bar Pappa raised a contradiction.In one verse bit is written: “To him who is thirsty bring water”(Isaiah 21:14), which indicates that the one who has water must bring it to the thirsty person, band it is writtenelsewhere: b“Ho, everyone who thirsts, come for water”(Isaiah 55:1), from which it may be inferred that the thirsty person must seek out water himself. Rabbi Ḥanina bar Pappa resolves this apparent contradiction by explaining that bif he is a worthy studentthe teacher must seek him out, as in b“to him who is thirsty bring water,” but ifthe student is bnotworthy, then b“Ho, everyone who thirsts, come for water,”i.e., this student must seek out a teacher himself., bRabbi Ḥanina bar Ḥama raisedanother bcontradiction.In one verse bit is written: “Let your springs be dispersed abroad”(Proverbs 5:16), whereas in the next verse bit is written: “Let them be your own”(Proverbs 5:17). Rabbi Ḥanina bar Ḥama explains: bIf the studentsitting before you bis worthy,then b“Let your springs be dispersed abroad,”as you should teach him, but bifhe is bnotworthy, then b“Let them be your own.” /b, bAnd Rabbi Ḥanina bar Idi said: Why are matters of Torah likened to water, as it is written: “Ho, everyone who thirsts, come for water”(Isaiah 55:1)? This verse comes bto tell you: Just as water leaves a high place and flows to a low place, so too, Torah matters are retained only by one whose spirit is lowly,i.e., a humble person., bAnd Rabbi Oshaya said: Why are matters of Torah likened to these three liquids: To water, wine and milk? As it is writtenwith regard to water: b“Ho, everyone who thirsts, come for water,” and it is writtenin the same verse: b“Come, buy and eat; yea, come, buy wine and milk without money and without price.”This verse comes bto tell you: Just as these three liquids can be retained only in the least of vessels,e.g., clay pots, but not vessels of silver and gold, as they will spoil, bso too, matters of Torah are retained only by one whose spirit is lowly. /b,The Gemara cites a related incident: This bis as the daughter of theRoman bemperor said to Rabbi Yehoshua ben Ḥaya,who was an ugly man: bWoe to glorious wisdomsuch as yours, which is contained bin an ugly vessel.Rabbi Yehoshua ben Ḥaya bsaid to her,in a seemingly unrelated response: Does byour father keep his wine insimple bclay vessels?The emperor’s daughter bsaid to him: Rather, in what,then, bshould he keep it?Rabbi Yehoshua ben Ḥaya bsaid to her: You, who are so important,should bput it in vessels of gold and silver. /b,The emperor’s daughter bwent and saidthis bto her father. He put the wine in vessels of gold and silver and it turned sour.When his advisors bcame and told the emperorthat the wine had turned sour, bhe said tohis daughter: bWho told youto do bthis?His daughter bresponded: Rabbi Yehoshua ben Ḥaya.The emperor bsummoned himand bsaid to him: Why did you say this to her?Rabbi Yehoshua ben Ḥaya bsaid to him: Just as she said to me, so I said say to her,to demonstrate to her that fine material is best preserved in the least of vessels. The emperor said to him: bBut there are handsome people who are learned. /b |
|
28. Anon., Exodus Rabbah, 8.1 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 8.1. וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר ה' וגו' וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כד, ז): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, שְׁלֹמֹה אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיס הָאָרוֹן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים עָשָׂה אָרוֹן שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית הַמִּקְדָשׁ הָיָה הַפֶּתַח שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת וְהָאָרוֹן שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְאֵין עֲשָׂרָה אַמּוֹת יְכוֹלִין לְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְעוֹד שֶׁהָיוּ טְעוּנִין בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְהַכְנִיסוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל, עָמַד שְׁלֹמֹה וְהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֶה עָשָׂה שְׁלֹמֹה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָלַךְ וְהֵבִיא אֲרוֹנוֹ שֶׁל דָּוִד וְאָמַר (דברי הימים ב ו, מב): ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָיָה דָוִד, וְהַכֹּל מִמְךָ לִדְרשׁ, שֶׁכֵּן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים ל, ד): ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִּי מִיָּרְדִי בוֹר, וְהָיָה שְׁלֹמֹה אוֹמֵר רִבּוֹן הָעוֹלָמִים עֲשֵׂה בִּזְכוּתוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ו, מב): זָכְרָה לְחַסְדֵי דָוִיד עַבְדֶּךָ, מִיָּד נַעֲנָה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (דברי הימים ב ו, ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת (קהלת ד, ב): וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָּה. הִתְחִיל שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (תהלים כד, ז): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. אָמְרוּ לוֹ הַשְּׁעָרִים (תהלים כד, י): מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר לָהֶם (תהלים כד, י): ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָּה, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם כֵּן מִיָּד שָׁכָכוּ, אִלּוּלֵי כֵן בִּקְּשׁוּ לָרֹץ אֶת רֹאשׁוֹ לַהֲמִיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, לָמָּה קָרָא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו. כֵּיצַד, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹשִׁיב לִשְׁלֹמֹה עַל כִּסְאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כט, כג): וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ. וְהִרְכִּיב לְאֵלִיָּהוּ עַל סוּסוֹ. וּמַהוּ סוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, סוּפָה וּסְעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום א, ג): ה' בְּסוּפָה וּבִסְעָרָה דַרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו, וּכְתִיב (מלכים ב ב, יא): וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָסַר שַׁרְבִיטוֹ לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, כ): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין לוֹבְשִׁין עֲטָרָה שֶׁלּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַלְבִּישׁ עֲטָרָה שֶׁלּוֹ לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וּמַהוּ עֲטָרָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֶּתֶם פָּז, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, יא): רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב, וּכְתִיב (תהלים כא, ד): תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ, וְיִשְׂרָאֵל לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמַהוּ לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֹז, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג, א): לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר, וּנְתָנוֹ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין נִקְרָאִין בִּשְׁמוֹ, קֵיסָר אֲגוּסְטָא. וְאִם נִקְרָאִין בִּשְׁמוֹ הָיוּ מְמִיתִין אוֹתוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא לְמשֶׁה בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, פַּרְעֹה הָרָשָׁע עָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כט, ג): לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִּי, לְפִיכָךְ יִרְאֶה אוֹתְךָ וְיֹאמַר שֶׁזֶּה אֱלוֹהַּ. | |
|
29. Anon., 3 Enoch, 13, 12
|
30. Anon., Leges Publicae, 4.2
|
31. Anon., Hekhalot Zutarti, 354, 368-375, 407-419, 422-424, 341
|
