1. Hebrew Bible, Song of Songs, 1.1-1.6, 1.10-1.14, 1.16, 2.3, 2.9, 2.14, 2.16-2.17, 4.1-4.6, 4.8, 5.1-5.10, 5.12-5.16, 6.1-6.3, 6.5-6.10, 6.12, 7.2-7.9, 8.1, 8.6, 8.13-8.14 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 1.1. נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים׃ 1.1. שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה׃ 1.2. יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי־טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן׃ 1.3. לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל־כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ׃ 1.4. מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ׃ 1.5. שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה׃ 1.6. אַל־תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ־בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת־הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי׃ 1.11. תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה־לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף׃ 1.12. עַד־שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ׃ 1.13. צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין׃ 1.14. אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי׃ 1.16. הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף־עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה׃ 2.3. כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי׃ 2.9. דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה־זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן־הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן־הַחֲרַכִּים׃ 2.14. יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶתּ־מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת־קוֹלֵךְ כִּי־קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה׃ 2.16. דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים׃ 2.17. עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים סֹב דְּמֵה־לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל־הָרֵי בָתֶר׃ 4.1. מַה־יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה־טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל־בְּשָׂמִים׃ 4.1. הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד׃ 4.2. שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן־הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם׃ 4.3. כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ׃ 4.4. כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים׃ 4.5. שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים׃ 4.6. עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל־הַר הַמּוֹר וְאֶל־גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה׃ 4.8. אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים׃ 5.1. דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה׃ 5.1. בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם־בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם־דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם־חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׃ 5.2. אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי־לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא־טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה׃ 5.3. פָּשַׁטְתִּי אֶת־כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת־רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם׃ 5.4. דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן־הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו׃ 5.5. קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ־מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל׃ 5.6. פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי׃ 5.7. מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת־רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת׃ 5.8. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם־תִּמְצְאוּ אֶת־דּוֹדִי מַה־תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׃ 5.9. מַה־דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים מַה־דּוֹדֵךְ מִדּוֹד שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ׃ 5.12. עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל־אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב יֹשְׁבוֹת עַל־מִלֵּאת׃ 5.13. לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר׃ 5.14. יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים׃ 5.15. שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל־אַדְנֵי־פָז מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים׃ 5.16. חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲּמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם׃ 6.1. אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ׃ 6.1. מִי־זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ־שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת׃ 6.2. דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים׃ 6.3. אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשׁוֹשַׁנִּים׃ 6.5. הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן־הַגִּלְעָד׃ 6.6. שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן־הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם׃ 6.7. כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ׃ 6.8. שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׃ 6.9. אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ׃ 6.12. לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי־נָדִיב׃ 7.2. מַה־יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת־נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן׃ 7.3. שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל־יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים׃ 7.4. שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה׃ 7.5. צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל־שַׁעַר בַּת־רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק׃ 7.6. רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים׃ 7.7. מַה־יָּפִית וּמַה־נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים׃ 7.8. זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת׃ 7.9. אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו וְיִהְיוּ־נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים׃ 8.1. מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָׁקְךָ גַּם לֹא־יָבוּזוּ לִי׃ 8.1. אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם׃ 8.6. שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל־לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל־זְרוֹעֶךָ כִּי־עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה׃ 8.13. הַיוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי׃ 8.14. בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה־לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים׃ | 1.1. THE song of songs, which is Solomon’s. 1.2. Let him kiss me with the kisses of his mouth— For thy love is better than wine. 1.3. Thine ointments have a goodly fragrance; Thy name is as ointment poured forth; Therefore do the maidens love thee. 1.4. Draw me, we will run after thee; The king hath brought me into his chambers; We will be glad and rejoice in thee, We will find thy love more fragrant than wine! Sincerely do they love thee. 1.5. ’I am black, but comely, O ye daughters of Jerusalem, As the tents of Kedar, As the curtains of Solomon. 1.6. Look not upon me, that I am swarthy, That the sun hath tanned me; My mother’s sons were incensed against me, They made me keeper of the vineyards; But mine own vineyard have I not kept.’ 1.10. Thy cheeks are comely with circlets, Thy neck with beads. 1.11. We will make thee circlets of gold With studs of silver. 1.12. While the king sat at his table, My spikenard sent forth its fragrance. 1.13. My beloved is unto me as a bag of myrrh, That lieth betwixt my breasts. 1.14. My beloved is unto me as a cluster of henna In the vineyards of En-gedi. 1.16. Behold, thou art fair, my beloved, yea, pleasant; Also our couch is leafy. 2.3. As an apple-tree among the trees of the wood, So is my beloved among the sons. Under its shadow I delighted to sit, And its fruit was sweet to my taste. 2.9. My beloved is like a gazelle or a young hart; Behold, he standeth behind our wall, He looketh in through the windows, He peereth through the lattice. 2.14. O my dove, that art in the clefts of the rock, in the covert of the cliff, Let me see thy countece, let me hear thy voice; For sweet is thy voice, and thy countece is comely.’ 2.16. My beloved is mine, and I am his, That feedeth among the lilies. 2.17. Until the day breathe, and the shadows flee away, Turn, my beloved, and be thou like a gazelle or a young hart Upon the mountains of spices. 4.1. Behold, thou art fair, my love; behold, thou art fair; Thine eyes are as doves behind thy veil; Thy hair is as a flock of goats, that trail down from mount Gilead. 4.2. Thy teeth are like a flock of ewes all shaped alike, Which are come up from the washing; Whereof all are paired, and none faileth among them. 4.3. Thy lips are like a thread of scarlet, And thy mouth is comely; Thy temples are like a pomegranate split open Behind thy veil. 4.4. Thy neck is like the tower of David Builded with turrets, Whereon there hang a thousand shields, All the armour of the mighty men. 4.5. Thy two breasts are like two fawns That are twins of a gazelle, Which feed among the lilies. 4.6. Until the day breathe, And the shadows flee away, I will get me to the mountain of myrrh, And to the hill of frankincense. 4.8. Come with me from Lebanon, my bride, With me from Lebanon; Look from the top of Amana, From the top of Senir and Hermon, From the lions’dens, From the mountains of the leopards. 5.1. I am come into my garden, my sister, my bride; I have gathered my myrrh with my spice; I have eaten my honeycomb with my honey; I have drunk my wine with my milk. Eat, O friends; Drink, yea, drink abundantly, O beloved. 5.2. I sleep, but my heart waketh; Hark! my beloved knocketh: ‘Open to me, my sister, my love, my dove, my undefiled; For my head is filled with dew, My locks with the drops of the night.’ 5.3. I have put off my coat; How shall I put it on? I have washed my feet; How shall I defile them? 5.4. My beloved put in his hand by the hole of the door, And my heart was moved for him. 5.5. I rose up to open to my beloved; And my hands dropped with myrrh, And my fingers with flowing myrrh, Upon the handles of the bar. 5.6. I opened to my beloved; But my beloved had turned away, and was gone. My soul failed me when he spoke. I sought him, but I could not find him; I called him, but he gave me no answer. 5.7. The watchmen that go about the city found me, They smote me, they wounded me; The keepers of the walls took away my mantle from me. 5.8. ’I adjure you, O daughters of Jerusalem, If ye find my beloved, what will ye tell him? That I am love-sick.’ 5.9. ’What is thy beloved more than another beloved, O thou fairest among women? What is thy beloved more than another beloved, That thou dost so adjure us?’ 5.10. ’My beloved is white and ruddy, Pre-eminent above ten thousand. 5.12. His eyes are like doves Beside the water-brooks; Washed with milk, And fitly set. 5.13. His cheeks are as a bed of spices, As banks of sweet herbs; His lips are as lilies, Dropping with flowing myrrh. 5.14. His hands are as rods of gold Set with beryl; His body is as polished ivory Overlaid with sapphires. 5.15. His legs are as pillars of marble, Set upon sockets of fine gold; His aspect is like Lebanon, Excellent as the cedars. 5.16. His mouth is most sweet; Yea, he is altogether lovely. This is my beloved, and this is my friend, O daughters of Jerusalem.’ 6.1. ’Whither is thy beloved gone, O thou fairest among women? Whither hath thy beloved turned him, That we may seek him with thee?’ 6.2. ’My beloved is gone down into his garden, To the beds of spices, To feed in the gardens, And to gather lilies. 6.3. I am my beloved’s, and my beloved is mine, That feedeth among the lilies.’ 6.5. Turn away thine eyes from me, For they have overcome me. Thy hair is as a flock of goats, That trail down from Gilead. 6.6. Thy teeth are like a flock of ewes, Which are come up from the washing; Whereof all are paired, And none faileth among them. 6.7. Thy temples are like a pomegranate split open Behind thy veil. 6.8. There are threescore queens, And fourscore concubines, And maidens without number. 6.9. My dove, my undefiled, is but one; She is the only one of her mother; She is the choice one of her that bore her. The daughters saw her, and called her happy; Yea, the queens and the concubines, and they praised her. 6.10. Who is she that looketh forth as the dawn, Fair as the moon, Clear as the sun, Terrible as an army with banners? 6.12. Before I was aware, my soul set me Upon the chariots of my princely people. 7.2. How beautiful are thy steps in sandals, O prince’s daughter! The roundings of thy thighs are like the links of a chain, The work of the hands of a skilled workman. 7.3. Thy navel is like a round goblet, wherein no mingled wine is wanting; Thy belly is like a heap of wheat Set about with lilies. 7.4. Thy two breasts are like two fawns that are twins of a gazelle. 7.5. Thy neck is as a tower of ivory; Thine eyes as the pools in Heshbon, By the gate of Bath-rabbim; Thy nose is like the tower of Lebanon Which looketh toward Damascus. 7.6. Thy head upon thee is like Carmel, and the hair of thy head like purple; The king is held captive in the tresses thereof. 7.7. How fair and how pleasant art thou, O love, for delights! . 7.8. This thy stature is like to a palm-tree, and thy breasts to clusters of grapes. 7.9. I said: ‘I will climb up into the palm-tree, I will take hold of the branches thereof; and let thy breasts be as clusters of the vine, And the smell of thy countece like apples; 8.1. Oh that thou wert as my brother, That sucked the breasts of my mother! When I should find thee without, I would kiss thee; Yea, and none would despise me. 8.6. Set me as a seal upon thy heart, As a seal upon thine arm; For love is strong as death, Jealousy is cruel as the grave; The flashes thereof are flashes of fire, A very flame of the LORD. 8.13. Thou that dwellest in the gardens, The companions hearken for thy voice: ‘Cause me to hear it.’ 8.14. Make haste, my beloved, And be thou like to a gazelle or to a young hart Upon the mountains of spices. |
|
2. Hebrew Bible, Deuteronomy, 6.4, 10.17, 15.15, 32.23-32.24, 33.2, 33.26-33.27 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 6.4. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד׃ 10.17. כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא־יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד׃ 15.15. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם׃ 32.23. אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה־בָּם׃ 32.24. מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן־בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח־בָּם עִם־חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר׃ 33.2. וַיֹּאמַר יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת [אֵשׁ] [דָּת] לָמוֹ׃ 33.2. וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף־קָדְקֹד׃ 33.26. אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים׃ 33.27. מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד׃ | 6.4. HEAR, O ISRAEL: THE LORD OUR GOD, THE LORD IS ONE." 10.17. For the LORD your God, He is God of gods, and Lord of lords, the great God, the mighty, and the awful, who regardeth not persons, nor taketh reward." 15.15. And thou shalt remember that thou wast a bondman in the land of Egypt, and the LORD thy God redeemed thee; therefore I command thee this thing to-day." 32.23. I will heap evils upon them; I will spend Mine arrows upon them;" 32.24. The wasting of hunger, and the devouring of the fiery bolt, And bitter destruction; And the teeth of beasts will I send upon them, With the venom of crawling things of the dust." 33.2. And he said: The LORD came from Sinai, And rose from Seir unto them; He shined forth from mount Paran, And He came from the myriads holy, At His right hand was a fiery law unto them." 33.26. There is none like unto God, O Jeshurun, Who rideth upon the heaven as thy help, And in His excellency on the skies." 33.27. The eternal God is a dwelling-place, And underneath are the everlasting arms; And He thrust out the enemy from before thee, And said: ‘Destroy.’" |
|
3. Hebrew Bible, Exodus, 4.14, 15.2, 15.11, 23.20-23.21 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 4.14. וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי־דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה־הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ׃ 15.2. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ׃ 15.2. וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת־הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל־הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת׃ 15.11. מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃ 23.21. הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל־תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ׃ | 4.14. And the anger of the LORD was kindled against Moses, and He said: ‘Is there not Aaron thy brother the Levite? I know that he can speak well. And also, behold, he cometh forth to meet thee; and when he seeth thee, he will be glad in his heart." 15.2. The LORD is my strength and song, And He is become my salvation; This is my God, and I will glorify Him; My father’s God, and I will exalt Him." 15.11. Who is like unto Thee, O LORD, among the mighty? Who is like unto Thee, glorious in holiness, Fearful in praises, doing wonders?" 23.20. Behold, I send an angel before thee, to keep thee by the way, and to bring thee into the place which I have prepared." 23.21. Take heed of him, and hearken unto his voice; be not rebellious against him; for he will not pardon your transgression; for My name is in him." |
|
4. Hebrew Bible, Genesis, 3.20, 19.24, 22.1 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 19.24. וַיהוָה הִמְטִיר עַל־סְדֹם וְעַל־עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְהוָה מִן־הַשָּׁמָיִם׃ 22.1. וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ 22.1. וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת־יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת־הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת־בְּנוֹ׃ | 3.20. And the man called his wife’s name Eve; because she was the mother of all living." 19.24. Then the LORD caused to rain upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the LORD out of heaven;" 22.1. And it came to pass after these things, that God did prove Abraham, and said unto him: ‘Abraham’; and he said: ‘Here am I.’" |
|
5. Hebrew Bible, Job, 1.21 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 1.21. וַיֹּאמֶר עָרֹם יצתי [יָצָאתִי] מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָה יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ׃ | 1.21. And he said; Naked came I out of my mother’s womb, And naked shall I return thither; The LORD gave, and the LORD hath taken away; Blessed be the name of the LORD." |
|
6. Hebrew Bible, Leviticus, 13.37 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 13.37. וְאִם־בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק וְשֵׂעָר שָׁחֹר צָמַח־בּוֹ נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן׃ | 13.37. But if the scall stay in its appearance, and black hair be grown up therein; the scall is healed, he is clean; and the priest shall pronounce him clean." |
|
7. Hebrew Bible, Malachi, 3.22-3.23 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 3.22. זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים׃ 3.23. הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃ | 3.22. Remember ye the law of Moses My servant, which I commanded unto him in Horeb for all Israel, even statutes and ordices." 3.23. Behold, I will send you Elijah the prophet Before the coming of the great and terrible day of the LORD." |
|
8. Hebrew Bible, Proverbs, 8.22, 17.3, 20.20 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 8.22. יְהוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז׃ 17.3. מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וּבֹחֵן לִבּוֹת יְהוָה׃ | 8.22. The LORD made me as the beginning of His way, The first of His works of old." 17.3. The refining pot is for silver, and the furnace for gold; But the LORD trieth the hearts. ." 20.20. Whoso curseth his father or his mother, his lamp shall be put out in the blackest darkness." |
|
9. Hebrew Bible, Psalms, 18.12, 19.11, 24.1, 29.1, 30.6, 44.23, 81.11, 93.1-93.5, 96.6, 102.26, 115.6-115.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 18.12. יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת־מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים׃ 19.11. הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים׃ 24.1. לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ 24.1. מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃ 29.1. מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיהוָה בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז׃ 29.1. יְהוָה לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְהוָה מֶלֶךְ לְעוֹלָם׃ 30.6. כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה׃ 44.23. כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל־הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃ 81.11. אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב־פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ׃ 93.1. יְהוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יְהוָה עֹז הִתְאַזָּר אַף־תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל־תִּמּוֹט׃ 93.2. נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה׃ 93.3. נָשְׂאוּ נְהָרוֹת יְהוָה נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם׃ 93.4. מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי־יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהוָה׃ 93.5. עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה־קֹדֶשׁ יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים׃ 96.6. הוֹד־וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ׃ 102.26. לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם׃ 115.6. אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן׃ 115.7. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא־יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם׃ | 18.12. He made darkness His hiding-place, His pavilion round about Him; darkness of waters, thick clouds of the skies." 19.11. More to be desired are they than gold, yea, than much fine gold; sweeter also than honey and the honeycomb." 24.1. A Psalm of David. The earth is the LORD’S, and the fulness thereof; the world, and they that dwell therein." 29.1. A Psalm of David. Ascribe unto the LORD, O ye sons of might, Ascribe unto the LORD glory and strength." 30.6. For His anger is but for a moment, His favour is for a life-time; weeping may tarry for the night, but joy cometh in the morning." 44.23. Nay, but for Thy sake are we killed all the day; we are accounted as sheep for the slaughter." 81.11. I am the LORD thy God, who brought thee up out of the land of Egypt; open thy mouth wide, and I will fill it." 93.1. The LORD reigneth; He is clothed in majesty; The LORD is clothed, He hath girded Himself with strength; Yea, the world is established, that it cannot be moved." 93.2. Thy throne is established of old; Thou art from everlasting." 93.3. The floods have lifted up, O LORD, The floods have lifted up their voice; The floods lift up their roaring." 93.4. Above the voices of many waters, The mighty breakers of the sea, The LORD on high is mighty." 93.5. Thy testimonies are very sure, Holiness becometh Thy house, O LORD, for evermore." 96.6. Honour and majesty are before Him; Strength and beauty are in His sanctuary." 102.26. of old Thou didst lay the foundation of the earth; And the heavens are the work of Thy hands." 115.6. They have ears, but they hear not; Noses have they, but they smell not;" 115.7. They have hands, but they handle not; Feet have they, but they walk not; Neither speak they with their throat. ." |
|
10. Hebrew Bible, 1 Kings, 11.1-11.5, 22.23 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 11.1. וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת׃ 11.1. וְצִוָּה אֵלָיו עַל־הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי־לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה׃ 11.2. וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה׃ 11.2. מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר־יְהוָה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא־תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא־יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת־לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה׃ 11.3. וַיְהִי־לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת־לִבּוֹ׃ 11.3. וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים׃ 11.4. וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת־לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא־הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם־יְהוָה אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו׃ 11.4. וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת־יָרָבְעָם וַיָּקָם יָרָבְעָם וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל־שִׁישַׁק מֶלֶךְ־מִצְרַיִם וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד־מוֹת שְׁלֹמֹה׃ 11.5. וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים׃ 22.23. וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל־נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַיהוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה׃ | 11.1. Now king Solomon loved many foreign women, besides the daughter of Pharaoh, women of the Moabites, Ammonites, Edomites, Zidonians, and Hittites;" 11.2. of the nations concerning which the LORD said unto the children of Israel: ‘Ye shall not go among them, neither shall they come among you; for surely they will turn away your heart after their gods’; Solomon did cleave unto these in love." 11.3. And he had seven hundred wives, princesses, and three hundred concubines; and his wives turned away his heart." 11.4. For it came to pass, when Solomon was old, that his wives turned away his heart after other gods; and his heart was not whole with the LORD his God, as was the heart of David his father." 11.5. For Solomon went after Ashtoreth the goddess of the Zidonians, and after Milcom the detestation of the Ammonites." 22.23. Now therefore, behold, the LORD hath put a lying spirit in the mouth of all these thy prophets; and the LORD hath spoken evil concerning thee.’" |
|
11. Hebrew Bible, 1 Samuel, 1.19, 2.1-2.10, 2.15-2.16, 2.20, 2.22-2.23 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.19. וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְהוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת־חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ יְהוָה׃ 2.1. יְהוָה יֵחַתּוּ מריבו [מְרִיבָיו] עלו [עָלָיו] בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְהוָה יָדִין אַפְסֵי־אָרֶץ וְיִתֶּן־עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ׃ 2.1. וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה רָחַב פִּי עַל־אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ׃ 2.2. אֵין־קָדוֹשׁ כַּיהוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ׃ 2.2. וּבֵרַךְ עֵלִי אֶת־אֶלְקָנָה וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאָמַר יָשֵׂם יְהוָה לְךָ זֶרַע מִן־הָאִשָּׁה הַזֹּאת תַּחַת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר שָׁאַל לַיהוָה וְהָלְכוּ לִמְקֹמוֹ׃ 2.3. לָכֵן נְאֻם־יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר אָמַרְתִּי בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד־עוֹלָם וְעַתָּה נְאֻם־יְהוָה חָלִילָה לִּי כִּי־מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ׃ 2.3. אַל־תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה ולא [וְלוֹ] נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת׃ 2.4. קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל׃ 2.5. שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד־עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה׃ 2.6. יְהוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל׃ 2.7. יְהוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף־מְרוֹמֵם׃ 2.8. מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם־נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל׃ 2.9. רַגְלֵי חסידו [חֲסִידָיו] יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי־לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר־אִישׁ׃ 2.15. גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת־הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן וְלֹא־יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם־חָי׃ 2.16. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב וְקַח־לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְאָמַר לו [לֹא] כִּי עַתָּה תִתֵּן וְאִם־לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה׃ 2.22. וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל־אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל־יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר־יִשְׁכְּבוּן אֶת־הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃ 2.23. וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת־דִּבְרֵיכֶם רָעִים מֵאֵת כָּל־הָעָם אֵלֶּה׃ | 1.19. And they rose up in the morning early, and worshipped before the Lord, and returned, and came to their house to Rama: and Elqana had intimacy with Ĥanna his wife; and the Lord remembered her." 2.1. And Ĥanna prayed, and said, My heart rejoices in the Lord, my horn is exalted in the Lord: my mouth is enlarged over my enemies; because I rejoice in Thy salvation." 2.2. There is none holy as the Lord: for there is none beside Thee: neither is there any rock like our God." 2.3. Talk no more so very proudly; let not arrogancy come out of your mouth: for the Lord is a God of knowledge, and by him actions are weighed." 2.4. The bows of the mighty men are broken, and they that stumbled are girded with strength." 2.5. They that were full have hired out themselves for bread; and they that were hungry have ceased: while the barren has born seven; and she that has many children has become wretched." 2.6. The Lord kills, and gives life: he brings down to the grave, and brings up." 2.7. The Lord makes poor, and makes rich: he brings low, and raises up." 2.8. He raises up the poor out of the dust, and lifts up the beggar from the dunghill, to set them among princes, and to make them inherit the throne of glory: for the pillars of the earth are the Lord’s, and he has set the world upon them." 2.9. He will keep the feet of his pious ones, and the wicked shall be silent in darkness; for it is not by strength that man prevails." 2.10. The adversaries of the Lord shall be broken in pieces; out of heaven shall he thunder upon them: the Lord shall judge the ends of the earth; and he shall give strength to his king, and exalt the horn of his anointed." 2.15. Also before they burnt the fat, the priest’s lad came, and said to the man that sacrificed, Give some roasting meat for the priest; for he will not have boiled meat of thee, but raw." 2.16. And if any man said to him, Let them first burn the fat, and then take as much as thy soul desires; then he would answer him, No; but thou shalt give it me now: and if not, I will take it by force." 2.20. And ῾Eli blessed Elqana and his wife, and said, The Lord give thee seed of this woman, in place of the loan which he lent to the Lord. And they went to their own home." 2.22. Now ῾Eli was very old, and heard all that his sons did to all Yisra᾽el; and how they lay with the women that assembled at the door of the Tent of Meeting." 2.23. And he said to them, Why do you do such things? for I hear of your evil dealings by all this people." |
|
12. Hebrew Bible, 2 Samuel, 12.25 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 12.25. וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר יְהוָה׃ | 12.25. And he sent by the hand of Natan the prophet; and he called his name Yedidya, for the Lord’s sake." |
|
13. Hebrew Bible, Isaiah, 6.3, 33.7, 40.12, 44.9-44.20, 44.22, 54.13, 63.1, 63.12, 65.24, 66.1 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 6.3. וְקָרָא זֶה אֶל־זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל־הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׃ 33.7. הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן׃ 40.12. מִי־מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם׃ 44.9. יֹצְרֵי־פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל־יוֹעִילוּ וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה בַּל־יִרְאוּ וּבַל־יֵדְעוּ לְמַעַן יֵבֹשׁוּ׃ 44.11. הֵן כָּל־חֲבֵרָיו יֵבֹשׁוּ וְחָרָשִׁים הֵמָּה מֵאָדָם יִתְקַבְּצוּ כֻלָּם יַעֲמֹדוּ יִפְחֲדוּ יֵבֹשׁוּ יָחַד׃ 44.12. חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ גַּם־רָעֵב וְאֵין כֹּחַ לֹא־שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף׃ 44.13. חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת׃ 44.14. לִכְרָת־לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ־לוֹ בַּעֲצֵי־יָעַר נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל׃ 44.15. וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחָם אַף־יַשִּׂיק וְאָפָה לָחֶם אַף־יִפְעַל־אֵל וַיִּשְׁתָּחוּ עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד־לָמוֹ׃ 44.16. חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ־אֵשׁ עַל־חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע אַף־יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר׃ 44.17. וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ יסגוד־[יִסְגָּד־] לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי כִּי אֵלִי אָתָּה׃ 44.18. לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם׃ 44.19. וְלֹא־יָשִׁיב אֶל־לִבּוֹ וְלֹא דַעַת וְלֹא־תְבוּנָה לֵאמֹר חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ־אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל־גֶּחָלָיו לֶחֶם אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד׃ 44.22. מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃ 54.13. וְכָל־בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ׃ 63.1. וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת־רוּחַ קָדְשׁוֹ וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם־בָּם׃ 63.1. מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ׃ 63.12. מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם׃ 65.24. וְהָיָה טֶרֶם־יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע׃ 66.1. שִׂמְחוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל־אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל־הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ׃ 66.1. כֹּה אָמַר יְהוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי־זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ־לִי וְאֵי־זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי׃ | 6.3. And one called unto another, and said: Holy, holy, holy, is the LORD of hosts; The whole earth is full of His glory." 33.7. Behold, their valiant ones cry without; The ambassadors of peace weep bitterly." 40.12. Who hath measured the waters in the hollow of his hand, And meted out heaven with the span, And comprehended the dust of the earth in a measure, And weighed the mountains in scales, And the hills in a balance?" 44.9. They that fashion a graven image are all of them vanity, And their delectable things shall not profit; And their own witnesses see not, nor know; That they may be ashamed." 44.10. Who hath fashioned a god, or molten an image That is profitable for nothing?" 44.11. Behold, all the fellows thereof shall be ashamed; And the craftsmen skilled above men; Let them all be gathered together, let them stand up; They shall fear, they shall be ashamed together." 44.12. The smith maketh an axe, And worketh in the coals, and fashioneth it with hammers, And worketh it with his strong arm; Yea, he is hungry, and his strength faileth; He drinketh no water, and is faint." 44.13. The carpenter stretcheth out a line; He marketh it out with a pencil; He fitteth it with planes, And he marketh it out with the compasses, And maketh it after the figure of a man, According to the beauty of a man, to dwell in the house." 44.14. He heweth him down cedars, And taketh the ilex and the oak, And strengtheneth for himself one among the trees of the forest; He planteth a bay-tree, and the rain doth nourish it." 44.15. Then a man useth it for fuel; And he taketh thereof, and warmeth himself; Yea, he kindleth it, and baketh bread; Yea, he maketh a god, and worshippeth it; He maketh it a graven image, and falleth down thereto." 44.16. He burneth the half thereof in the fire; With the half thereof he eateth flesh; He roasteth roast, and is satisfied; Yea, he warmeth himself, and saith: ‘Aha, I am warm, I have seen the fire’;" 44.17. And the residue thereof he maketh a god, even his graven image; He falleth down unto it and worshippeth, and prayeth unto it, And saith: ‘Deliver me, for thou art my god.’" 44.18. They know not, neither do they understand; For their eyes are bedaubed, that they cannot see, And their hearts, that they cannot understand." 44.19. And none considereth in his heart, Neither is there knowledge nor understanding to say: ‘I have burned the half of it in the fire; Yea, also I have baked bread upon the coals thereof; I have roasted flesh and eaten it; And shall I make the residue thereof an abomination? Shall I fall down to the stock of a tree?’" 44.20. He striveth after ashes, A deceived heart hath turned him aside, That he cannot deliver his soul, nor say: ‘Is there not a lie in my right hand?’" 44.22. I have blotted out, as a thick cloud, thy transgressions, And, as a cloud, thy sins; Return unto Me, for I have redeemed thee." 54.13. And all thy children shall be taught of the LORD; and great shall be the peace of thy children." 63.1. ’Who is this that cometh from Edom, with crimsoned garments from Bozrah? This that is glorious in his apparel, stately in the greatness of his strength?’— ’I that speak in victory, mighty to save.’—" 63.12. That caused His glorious arm to go at the right hand of Moses? That divided the water before them, To make Himself an everlasting name?" 65.24. And it shall come to pass that, before they call, I will answer, And while they are yet speaking, I will hear." 66.1. Thus saith the LORD: The heaven is My throne, and the earth is My footstool; where is the house that ye may build unto Me? And where is the place that may be My resting-place?" |
|
14. Hebrew Bible, Jeremiah, 14.12, 21.9, 24.10, 27.13, 29.17-29.18, 32.36, 38.2, 42.17, 42.22, 44.13 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 14.12. כִּי יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל־רִנָּתָם וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רֹצָם כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם׃ 21.9. הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר וְהַיּוֹצֵא וְנָפַל עַל־הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם יחיה [וְחָיָה] וְהָיְתָה־לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל׃ 27.13. לָמָּה תָמוּתוּ אַתָּה וְעַמֶּךָ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל־הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא־יַעֲבֹד אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל׃ 29.17. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּם אֶת־הַחֶרֶב אֶת־הָרָעָב וְאֶת־הַדָּבֶר וְנָתַתִּי אוֹתָם כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ׃ 29.18. וְרָדַפְתִּי אַחֲרֵיהֶם בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וּנְתַתִּים לזועה [לְזַעֲוָה] לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ לְאָלָה וּלְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחֶרְפָּה בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הִדַּחְתִּים שָׁם׃ 32.36. וְעַתָּה לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר׃ 38.2. וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ לֹא יִתֵּנוּ שְׁמַע־נָא בְּקוֹל יְהוָה לַאֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ וְיִיטַב לְךָ וּתְחִי נַפְשֶׁךָ׃ 38.2. כֹּה אָמַר יְהוָה הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וְהַיֹּצֵא אֶל־הַכַּשְׂדִּים יחיה [וְחָיָה] וְהָיְתָה־לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל וָחָי׃ 42.17. וְיִהְיוּ כָל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־שָׂמוּ אֶת־פְּנֵיהֶם לָבוֹא מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם יָמוּתוּ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וְלֹא־יִהְיֶה לָהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם׃ 42.22. וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר תָּמוּתוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם לָבוֹא לָגוּר שָׁם׃ 44.13. וּפָקַדְתִּי עַל הַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עַל־יְרוּשָׁלִָם בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר׃ | 14.12. When they fast, I will not hear their cry; and when they offer burnt-offering and meal-offering, I will not accept them; but I will consume them by the sword, and by the famine, and by the pestilence.’" 21.9. He that abideth in this city shall die by the sword, and by the famine, and by the pestilence; but he that goeth out, and falleth away to the Chaldeans that besiege you, he shall live, and his life shall be unto him for a prey." 24.10. And I will send the sword, the famine, and the pestilence, among them, till they be consumed from off the land that I gave unto them and to their fathers.’" 27.13. Why will ye die, thou and thy people, by the sword, by the famine, and by the pestilence, as the LORD hath spoken concerning the nation that will not serve the king of Babylon?" 29.17. thus saith the LORD of hosts: Behold, I will send upon them the sword, the famine, and the pestilence, and will make them like vile figs, that cannot be eaten, they are so bad." 29.18. And I will pursue after them with the sword, with the famine, and with the pestilence, and will make them a horror unto all the kingdoms of the earth, a curse, and an astonishment, and a hissing, and a reproach, among all the nations whither I have driven them;" 32.36. And now therefore thus saith the LORD, the God of Israel, concerning this city, whereof ye say: It is given into the hand of the king of Babylon by the sword, and by the famine, and by the pestilence:" 38.2. ’Thus saith the LORD: He that remaineth in this city shall die by the sword, by the famine, and by the pestilence; but he that goeth forth to the Chaldeans shall live, and his life shall be unto him for a prey, and he shall live." 42.17. So shall it be with all the men that set their faces to go into Egypt to sojourn there; they shall die by the sword, by the famine, and by the pestilence; and none of them shall remain or escape from the evil that I will bring upon them." 42.22. Now therefore know certainly that ye shall die by the sword, by the famine, and by the pestilence, in the place whither ye desire to go to sojourn there.’" 44.13. For I will punish them that dwell in the land of Egypt, as I have punished Jerusalem, by the sword, by the famine, and by the pestilence;" |
|
15. Hebrew Bible, Lamentations, 4.1 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 4.1. אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי־קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת׃ 4.1. יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת־עַמִּי׃ | 4.1. How is the gold become dim! How is the most fine gold changed! The hallowed stones are poured out At the head of every street." |
|
16. Hesiod, Works And Days, 155 (8th cent. BCE - 7th cent. BCE)
| 155. of no black iron. Later, when they died |
|
17. Homer, Iliad, 2.834 (8th cent. BCE - 7th cent. BCE)
| 2.834. /these were led by Adrastus and Araphius, with corslet of linen, sons twain of Merops of Percote, that was above all men skilled in prophesying, and would not suffer his sons to go into war, the bane of men. But the twain would in no wise hearken, for the fates of black death were leading them on. |
|
18. Hebrew Bible, Ezekiel, 1.26-1.27, 5.17, 6.11, 12.16, 14.21 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.26. וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן־סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה׃ 1.27. וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה־אֵשׁ בֵּית־לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה־אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב׃ 5.17. וְשִׁלַּחְתִּי עֲלֵיכֶם רָעָב וְחַיָּה רָעָה וְשִׁכְּלֻךְ וְדֶבֶר וָדָם יַעֲבָר־בָּךְ וְחֶרֶב אָבִיא עָלַיִךְ אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי׃ 6.11. כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר־אָח אֶל כָּל־תּוֹעֲבוֹת רָעוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר יִפֹּלוּ׃ 12.16. וְהוֹתַרְתִּי מֵהֶם אַנְשֵׁי מִסְפָּר מֵחֶרֶב מֵרָעָב וּמִדָּבֶר לְמַעַן יְסַפְּרוּ אֶת־כָּל־תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ 14.21. כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה אַף כִּי־אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר שִׁלַּחְתִּי אֶל־יְרוּשָׁלִָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה׃ | 1.26. And above the firmament that was over their heads was the likeness of a throne, as the appearance of a sapphire stone; and upon the likeness of the throne was a likeness as the appearance of a man upon it above." 1.27. And I saw as the colour of electrum, as the appearance of fire round about enclosing it, from the appearance of his loins and upward; and from the appearance of his loins and downward I saw as it were the appearance of fire, and there was brightness round about him." 5.17. and I will send upon you famine and evil beasts, and they shall bereave thee; and pestilence and blood shall pass through thee; and I will bring the sword upon thee. I the LORD have spoken it.’" 6.11. Thus saith the Lord GOD: Smite with thy hand, and stamp with thy foot, and say: Alas! because of all the evil abominations of the house of Israel; for they shall fall by the sword, by the famine, and by the pestilence." 12.16. But I will leave a few men of them from the sword, from the famine, and from the pestilence; that they may declare all their abominations among the nations whither they come; and they shall know that I am the LORD.’" 14.21. For thus saith the Lord GOD: How much more when I send My four sore judgments against Jerusalem, the sword, and the famine, and the evil beasts, and the pestilence, to cut off from it man and beast." |
|
19. Hebrew Bible, Ecclesiastes, 1.18 (5th cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 1.18. כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב־כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב׃ | 1.18. For in much wisdom is much vexation; And he that increaseth knowledge increaseth sorrow." |
|
20. Sophocles, Oedipus The King, 29 (5th cent. BCE - 5th cent. BCE)
|
21. Anon., 1 Enoch, 85.3, 86.2, 89.9 (3rd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 86.2. from heaven, and it arose and eat and pastured amongst those oxen. And after that I saw the large and the black oxen, and behold they all changed their stalls and pastures and their cattle, and began 89.9. retired and light appeared. But that white bull which had become a man came out of that vessel, and the three bulls with him, and one of those three was white like that bull, and one of them was red as blood, and one black: and that white bull departed from them. 14. The book of the words of righteousness, and of the reprimand of the eternal Watchers in accordance,with the command of the Holy Great One in that vision. I saw in my sleep what I will now say with a tongue of flesh and with the breath of my mouth: which the Great One has given to men to",converse therewith and understand with the heart. As He has created and given to man the power of understanding the word of wisdom, so hath He created me also and given me the power of reprimanding,the Watchers, the children of heaven. I wrote out your petition, and in my vision it appeared thus, that your petition will not be granted unto you throughout all the days of eternity, and that judgement,has been finally passed upon you: yea (your petition) will not be granted unto you. And from henceforth you shall not ascend into heaven unto all eternity, and in bonds of the earth the decree,has gone forth to bind you for all the days of the world. And (that) previously you shall have seen the destruction of your beloved sons and ye shall have no pleasure in them, but they shall fall before,you by the sword. And your petition on their behalf shall not be granted, nor yet on your own: even though you weep and pray and speak all the words contained in the writing which I have,written. And the vision was shown to me thus: Behold, in the vision clouds invited me and a mist summoned me, and the course of the stars and the lightnings sped and hastened me, and the winds in,the vision caused me to fly and lifted me upward, and bore me into heaven. And I went in till I drew nigh to a wall which is built of crystals and surrounded by tongues of fire: and it began to affright,me. And I went into the tongues of fire and drew nigh to a large house which was built of crystals: and the walls of the house were like a tesselated floor (made) of crystals, and its groundwork was,of crystal. Its ceiling was like the path of the stars and the lightnings, and between them were,fiery cherubim, and their heaven was (clear as) water. A flaming fire surrounded the walls, and its,portals blazed with fire. And I entered into that house, and it was hot as fire and cold as ice: there,were no delights of life therein: fear covered me, and trembling got hold upon me. And as I quaked,and trembled, I fell upon my face. And I beheld a vision, And lo! there was a second house, greater,than the former, and the entire portal stood open before me, and it was built of flames of fire. And in every respect it so excelled in splendour and magnificence and extent that I cannot describe to,you its splendour and its extent. And its floor was of fire, and above it were lightnings and the path,of the stars, and its ceiling also was flaming fire. And I looked and saw therein a lofty throne: its appearance was as crystal, and the wheels thereof as the shining sun, and there was the vision of,cherubim. And from underneath the throne came streams of flaming fire so that I could not look",thereon. And the Great Glory sat thereon, and His raiment shone more brightly than the sun and,was whiter than any snow. None of the angels could enter and could behold His face by reason",of the magnificence and glory and no flesh could behold Him. The flaming fire was round about Him, and a great fire stood before Him, and none around could draw nigh Him: ten thousand times,ten thousand (stood) before Him, yet He needed no counselor. And the most holy ones who were,nigh to Him did not leave by night nor depart from Him. And until then I had been prostrate on my face, trembling: and the Lord called me with His own mouth, and said to me: ' Come hither,,Enoch, and hear my word.' And one of the holy ones came to me and waked me, and He made me rise up and approach the door: and I bowed my face downwards. |
|
22. Anon., Psalms of Solomon, 13.2-13.3 (2nd cent. BCE - 1st cent. BCE)
|
23. Hebrew Bible, Daniel, 7.10 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 7.10. A fiery stream issued And came forth from before him; thousand thousands ministered unto him, And ten thousand times ten thousand stood before him; The judgment was set, And the books were opened." |
|
24. Septuagint, Wisdom of Solomon, 13.2-13.3 (2nd cent. BCE - 1st cent. BCE)
| 13.2. but they supposed that either fire or wind or swift air,or the circle of the stars, or turbulent water,or the luminaries of heaven were the gods that rule the world. 13.3. If through delight in the beauty of these things men assumed them to be gods,let them know how much better than these is their Lord,for the author of beauty created them. |
|
25. Anon., The Life of Adam And Eve, 35.4-36.3 (1st cent. CE - 5th cent. CE)
|
26. Mishnah, Yadayim, 3.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 3.4. The margin on a scroll which is above or below or at the beginning or at the end defiles the hands. Rabbi Judah says: the margin at the end does not render unclean [the hands] until a handle is fastened to it." |
|
27. New Testament, 1 Peter, 2.9 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 2.9. But you are a chosen race, a royal priesthood, a holy nation, a people for God's own possession, that you may show forth the excellencies of him who called you out of darkness into his marvelous light: |
|
28. New Testament, 1 Corinthians, 3.2 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 3.2. I fed you with milk, not withmeat; for you weren't yet ready. Indeed, not even now are you ready |
|
29. New Testament, 2 Corinthians, 3.3, 3.6 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
|
30. New Testament, Acts, 10.38 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
| 10.38. even Jesus of Nazareth, how God anointed him with the Holy Spirit and with power, who went about doing good and healing all who were oppressed by the devil, for God was with him. |
|
31. New Testament, Apocalypse, 6.8 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 6.8. And behold, a pale horse, and he who sat on him, his name was Death. Hades followed with him. Authority over one fourth of the earth, to kill with the sword, with famine, with death, and by the wild animals of the earth was given to him. |
|
32. New Testament, John, 10.11 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 10.11. I am the good shepherd. The good shepherd lays down his life for the sheep. |
|
33. New Testament, Matthew, 5.36 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 5.36. Neither shall you swear by your head, for you can't make one hair white or black. |
|
34. Anon., Genesis Rabba, 51.2, 55.4 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 51.2. וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וגו', מָשָׁל לִשְׁנֵי מְדִינוֹת שֶׁמָּרְדוּ בַּמֶּלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ תִּשָֹּׂרֵף אַחַת מִשֶּׁלָּהּ וְאַחַת תִּשָֹּׂרֵף מִטַּמְיוֹן. כָּךְ לְהַלָּן (ישעיה לד, ט): וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית. בְּרַם הָכָא וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה וגו', אָמַר רַבִּי אָבוּן לְשִׁפְחָה שֶׁהָיְתָה רוֹדָה פַּת בַּתַּנּוּר בָּא בֶּן גְּבִרְתָּהּ וְרָדַת פַּת וְנָתְנָה לוֹ, בָּא בֶּן בְּנָהּ וְרָדַת גֶּחָלִים וְנָתְנָה לוֹ, כָּךְ לְהַלָּן (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, בְּרַם הָכָא וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ. רַבִּי חֶלְבּוֹ בֶּן רַבִּי חִילְפַי בַּר סִמְקָאי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן, וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם, זֶה גַּבְרִיאֵל. מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַה', הוּא וּבֵית דִּינוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּכְתוּבִים מָצִינוּ שֶׁהַהֶדְיוֹט מַזְכִּיר שְׁמוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּפָסוּק אֶחָד, בַּתּוֹרָה (בראשית ד, כג): וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, נָשַׁיי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאֲזֵנָה וגו'. בַּנְּבִיאִים (מלכים א א, לג): וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וגו', אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי. בַּכְּתוּבִים דִּכְתִיב (אסתר ח, ח): כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, וְאַתּ תָּמֵהַּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְכִּיר שְׁמוֹ שְׁנֵי פְעָמִים בְּפָסוּק אֶחָד. 55.4. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַחַר הִרְהוּרֵי דְבָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, מִי הִרְהֵר אַבְרָהָם הִרְהֵר וְאָמַר שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרַשְׁתִּי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לְךָ שֶׁתַּקְרִיב אֶת בִּנְךָ וְלֹא תְעַכֵּב, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר, אֱלֹהִים וְהָאֱלֹהִים, הוּא וּבֵית דִּינוֹ, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ, אַבְרָהָם זֶה שָׂמַח וְשִׂמַּח אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרִישׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לוֹ שֶׁיַּקְרִיב אֶת בְּנוֹ וְלֹא יְעַכֵּב. יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל הָיוּ מִדַּיְּנִים זֶה עִם זֶה, זֶה אוֹמֵר אֲנִי חָבִיב מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְזֶה אָמַר חָבִיב אֲנִי מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁמוֹנָה יָמִים. אָמַר לֵיהּ יִשְׁמָעֵאל אֲנִי חָבִיב מִמְךָ, לָמָּה שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לִמְחוֹת וְלֹא מָחִיתִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יִצְחָק הַלְּוַאי הָיָה נִגְלָה עָלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לִי שֶׁאֶחְתֹּךְ אֶחָד מֵאֵבָרַי וְלֹא אֲעַכֵּב, מִיָּד וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם. br br[נֻסַּח אַחֵר: אָמַר לוֹ יִשְׁמָעֵאל, אֲנִי חָבִיב מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אֲבָל אַתָּה נִמַּלְתָּ בְּקָטְנְךָ וְאִי אֶפְשָׁר לִמְחוֹת. אָמַר לוֹ יִצְחָק כָּל מַה שֶּׁהִלְוֵיתָ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלשָׁה טִפִּים דַּם הֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי עַכְשָׁו בֶּן שְׁלשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה אִלּוּ מְבַקֵּשׁ לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִשָּׁחֵט אֵינִי מְעַכֵּב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי הַשָּׁעָה, מִיָּד וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם.] | 55.4. After these things — misgivings were experienced on that occasion. Who then had misgivings? Avraham, saying to himself: ‘I have rejoiced and made all others rejoice, yet I did not set aside a single bullock or ram for the Holy One of Blessing.’ Said the Holy One of Blessing to him: ‘I know that even if you were commanded to offer your only son to Me, you would not refuse.’ - this is according to Rabbi Eleazar who said that the employment of va-e-lohim where E-lohim would suffice, implies both God and God’s Court. It was the ministering angels who spoke thus: ‘This Avraham rejoiced and made all others rejoice, yet did not set aside for the Holy One of Blessing a single bullock or ram.’ Said the Holy One of Blessing to them: ‘Even if we tell him to offer his own son, he will not refuse.’ Itzchak and Ishmael were engaged in a dispute: the latter argued, ‘I am more beloved than you, because I was circumcised at the age of thirteen’; while the other retorted, ‘I am more beloved than you, because I was circumcised at eight days.’ Said Ishmael to him: ‘I am more beloved, because I could have protested, yet I did not.’ At that moment Itzchak exclaimed: ‘O that God would appear to me and bid me cut off one of my limbs! then I would not refuse.’ Said God: ‘Even if I bid you sacrifice yourself, you will not refuse.’ [Another version: Said Ishmael to him: ‘I am more beloved than you, since I as circumcised at the age of thirteen, but you were circumcised as a baby and could not refuse.’ Itzchak retorted: ‘All that you did lend to the Holy One of Blessing was three drops of blood. But look, I am now thirty-seven years old, yet if God desired of me that I be slaughtered, I would not refuse.’ Said the Holy One of Blessing ‘This is the moment!’ Straightway, “God tested Avraham”.]" |
|
35. Anon., Lamentations Rabbah, 4.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 4.2. בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים, מֶה הָיְתָה יַקְרוּתָן, עִירוֹנִי שֶׁנָּשָׂא יְרוּשַׁלְמִית הָיָה נוֹתֵן לָהּ מִשְׁקָלָהּ זָהָב, וְכֵן יְרוּשַׁלְמִי שֶׁנָשָׂא עִירוֹנִית, הָיוּ נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁקָלוֹ זָהָב. דָּבָר אַחֵר, מֶה הָיְתָה יַקְרוּתָן, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן נוֹשֵׂא אִשָּׁה גְדוֹלָה מִמֶּנּוּ, הָיָה עוֹשֶׂה שֻׁלְחָנוֹת יוֹתֵר מִן הַיְצִיאוֹת, יְרוּדָה מִמֶּנּוּ הָיָה עוֹשֶׂה הוֹצָאוֹת יוֹתֵר מִן הַשֻּׁלְחָנוֹת. דָּבָר אַחֵר, מֶה הָיְתָה יַקְרוּתָן, לֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶם הוֹלֵךְ לִסְעוּדָה עַד שֶׁנִּקְרָא וְנִשְׁנָה. | |
|
36. Anon., Leviticus Rabba, 24.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 24.2. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צב, ט): וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה', לְעוֹלָם יָדְךָ בָּעֶלְיוֹנָה. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם יוֹשֵׁב בַּדִּין, בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵן דִּימוּס, כָּל הָעָם מְקַלְּסִין אוֹתוֹ, וּבִזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵן סְפִיקָלָא, אֵין כָּל בְּרִיָה מְקַלֶּסֶת אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהֵם יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ שֶׁטֶף בְּדִינוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא בֵּין בְּמִדַּת הַטּוֹב, בֵּין בְּמִדַּת פֻּרְעָנֻיּוֹת וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה', לְעוֹלָם יָדְךָ בָּעֶלְיוֹנָה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר, כְּתִיב (תהלים קא, א): לְדָוִד מִזְמוֹר חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה לְךָ ה' אֲזַמֵּרָה, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם חֶסֶד אַתָּה עוֹשֶׂה עִמִּי אָשִׁירָה, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לַה' אֲזַמֵּרָה, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי יוּדָן, כְּתִיב (תהלים נו, יא): בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי, כְּתִיב (תהלים קטז, ג ד): צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, (תהלים קטז, יג): כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי פִּילְיָא הוּא שֶׁאִיּוֹב אוֹמֵר (איוב א, כא): ה' נָתַן וַה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ, בֵּין שֶׁנָּתַן בְּרַחֲמִים נָתַן, בֵּין שֶׁנָּטַל בְּרַחֲמִים נָטַל, וְלֹא עוֹד אֶלָּא כְּשֶׁנָּתַן לֹא נִמְלַךְ בִּבְרִיָּה וּכְשֶׁנָּטַל נִמְלַךְ בְּבֵית דִּין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא וַה', הוּא וּבֵית דִּינוֹ, בִּנְיַן אָב שֶׁבְּכֻלָּן (מלכים א כב, כג): וַה' דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה, אָמַר רַבִּי יוּדָן כְּתִיב: וְאַתָּה מָרוֹם, רוֹמְמוּת אַתָּה נוֹהֵג בְּעוֹלָמֶךָ, נָתַתָּ כְּהֻנָּה לְאַהֲרֹן לְעוֹלָם (במדבר יח, יט): בְּרִית מֶלַח הִוא, נָתַתָּ מַלְכוּת לְדָוִד לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, ה): הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה. נָתַתָּ קְדֻשָּׁה לְיִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: קְדשִׁים תִּהְיוּ. | |
|
37. Anon., Sifre Deuteronomy, 343 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
38. Anon., Sifre Numbers, 42, 22 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
39. Babylonian Talmud, Gittin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 58a. קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר רבי ינאי ברבי ישמעאל אמר שלש קופות של ארבעים ארבעים סאה במתניתא תנא ארבעים קופות של שלש שלש סאין,ולא פליגי הא דרישא הא דדרעא,אמר רבי אסי ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת עולא אמר תשעת קבין אמר רב כהנא ואיתימא שילא בר מרי מאי קראה (תהלים קלז, ח) בת בבל השדודה אשרי שישלם לך וגו' אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע:,(איכה ד, ב) בני ציון היקרים המסולאים בפז מאי מסולאים בפז אילימא דהוו מחפי בפיזא והאמרי דבי רבי שילא תרתי מתקלי איסתירי פיזא נחות בעלמא חדא ברומי וחדא בכולי עלמא אלא שהיו מגנין את הפז ביופיין,מעיקרא חשיבי דרומאי הוו נקטי בליונא דגושפנקא ומשמשי ערסייהו מכאן ואילך מייתו בני ישראל ואסרי בכרעי דפורייהו ומשמשי,אמר ליה חד לחבריה הא היכא כתיבא אמר ליה (דברים כח, סא) גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת אמר כמה מרחיקנא מדוכתא פלן אמר ליה אינגד פוסתא ופלגא אמר ליה אי מטאי לגביה לא איצטריכי לך,אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל מאי דכתיב (איכה ג, נא) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי ארבע מאות בתי כנסיות היו בכרך ביתר ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות וכל אחד ואחד היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן,וכשהיה אויב נכנס לשם היו דוקרין אותן בחוטריהן וכשגבר אויב ולכדום כרכום בספריהם והציתום באש:,ת"ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים הלך ועמד על פתח בית האסורים אמר (ישעיהו מב, כד) מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו,אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל ומנו רבי ישמעאל בן אלישע,אמר רב יהודה אמר רב מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים לימים נזדווגו שניהם במקום אחד זה אומר יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם וזה אומר יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה,אמרו בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בוולדות הכניסום לחדר זה ישב בקרן זוית זה וזו ישבה בקרן זוית זה זה אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה וזאת אומרת אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד ובכו כל הלילה,כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן ועליהן קונן ירמיה (איכה א, טז) על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים,אמר ריש לקיש מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה צפנת שהכל צופין ביופיה בת פניאל בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים,שנתעלל בה שבאי כל הלילה למחר הלבישה שבעה חלוקים והוציאה למוכרה בא אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו הראני את יופיה אמר לו ריקא אם אתה רוצה ליקח קח שאין כיופיה בכל העולם כולו,אמר לו אף על פי כן הפשיטה ששה חלוקים ושביעי קרעתה ונתפלשה באפר אמרה לפניו רבונו של עולם אם עלינו לא חסת על קדושת שמך הגבור למה לא תחוס,ועליה קונן ירמיה (ירמיהו ו, כו) בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאום יבא השודד עלינו עליך לא נאמר אלא עלינו כביכול עלי ועליך בא שודד,אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (מיכה ב, ב) ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו ושוליא דנגרי הוה,פעם אחת הוצרך (רבו) ללות אמר לו שגר אשתך אצלי ואלונה שיגר אשתו אצלו שהה עמה שלשה ימים קדם ובא אצלו אמר לו אשתי ששיגרתי לך היכן היא אמר לו אני פטרתיה לאלתר ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך,אמר לו מה אעשה אמר לו אם אתה שומע לעצתי גרשה אמר לו כתובתה מרובה אמר לו אני אלווך ותן לה כתובתה עמד זה וגרשה הלך הוא ונשאה,כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו אמר לו בא ועשה עמי בחובך והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן ועל אותה שעה נתחתם גזר דין ואמרי לה על שתי פתילות בנר אחד:,לקח מן הסיקריקון וכו': אמר רב לא שנו אלא דאמר לו לך חזק וקני אבל בשטר קנה ושמואל אמר אף בשטר נמי לא קנה עד שיכתוב לו אחריות | 58a. bof phylactery boxes were found on the heads of those killed in Beitar. Rabbi Yannai, son of Rabbi Yishmael, says:There were found bthree large basketseach holding bforty ise’a /iof phylactery boxes. And bit was taught in a ibaraita /i:There were bforty large basketseach holding bthree ise’a /i. /b,The Gemara notes: bAndthese Sages bdo not disagree: ThisSage is referring to phylacteries bof the head,whereas bthisSage is referring to phylacteries bof the arm,for owing to the different manners in which they are fashioned, they are also different in size., bRabbi Asi says: Four ikavof brainsfrom children whose skulls were smashed bwere found on one stone. Ulla says: Nine ikav /i. Rav Kahana said, and some saythat it was bSheila bar Mariwho said: bWhat is the versefrom which it is derived? b“O daughter of Babylon, marked for devastation; happy is he who shall repay youyour recompense for what you have done to us. bHappy is he who shall seize and dash your little ones against the rock”(Psalms 137:8–9).,§ The verse states: b“The precious sons of Zion, comparable to fine gold”(Lamentations 4:2). bWhatis the meaning of the expression b“comparable to fine gold”? If we say thatit means bthey were covered in fine gold [ ipiza /i],this is difficult; bbut didn’t the school of Rabbi Sheila say: Two iistiraweights of fine gold came down into the world, one in Rome and one in allthe rest of bthe world.If so, it is certainly impossible to cover the inhabitants of Jerusalem with fine gold, as there is not enough of it in the entire world to do so. bRather,this means that they would be so attractive bthat they would disgrace fine gold because of their beauty. /b,The Gemara relates that binitially the noblemen of Rome would keep an imageimprinted bon a sealby their beds band engage in sexual intercourseopposite that image, so that they would beget children of similar beauty. bFrom thispoint bforward,from the time of the Great Revolt, bthey would bring Jewish children, tie them to the foot of their beds, and engage in sexual intercourseacross from them, because they were so handsome.,It is related that it once happened that they did this to two children, and boneof them bsaid to the other: Where is thisaffliction bwrittenin the Torah? The other bsaid to him:As it is written: b“Also every sickness, and every plague, which is not written in the book of this Torah”(Deuteronomy 28:61). The first one bsaid: How far am Iin my studies bfrom this,i.e., how much more would I have had to learn in order to reach this verse? The other bsaid: Had you gone on one and a half columns [ ipusta /i],you would have reached this. The first child bsaid tothe other: bHad I reached thisverse, bI would not have needed you,as I would have known on my own that the verse was speaking about this., bRav Yehuda saysthat bShmuel says in the name of Rabban Shimon ben Gamliel: Whatis the meaning of that bwhich is written: “My eye affects my soul because of all the daughters of my city”(Lamentations 3:51)? bThere were four hundred synagogues in the city of Beitar, and in each and every one of them there were four hundred schoolteachers, and each and every oneof these teachers bhad four hundred schoolchildren. /b, bAnd when the enemy entered there,these schoolchildren bstabbed them with their pens [ ibeḥotreihen /i]. And when the enemy prevailed and caught them, they wrappedthe children bin their scrolls and lit them on fire. /b, bThe Sages taughtanother ibaraita( iTosefta /i, iHorayot2:5) relating to the fate of the Jewish children: There was ban incident involving Rabbi Yehoshua ben Ḥaya whoonce bwent to the great city of Rome,where bthey said to him: There is a child in prisonwith bbeautiful eyesand ban attractive appearance, and his curly hair is arranged in locks.Rabbi Yehoshua bwent and stood by the entrance to the prison. He said,as if speaking to himself: b“Who gave Jacob for a spoil, and Israel to the robbers?”(Isaiah 42:24). bThat child answered by recitingthe continuation of the verse: b“Did not the Lord, He against Whom we have sinned, and in Whose ways they would not walk, neither were they obedient to His law?” /b,Rabbi Yehoshua bsaid: I am certain that,if given the opportunity, bthischild will bissuehalakhic brulings in Israel,as he is already exceedingly wise. He said: I take an oath bby the Temple service that I will not move from here until I ransom him for whateversum of bmoney they set for him. They saidthat bhe did not move from there until he ransomed him for a greatsum of bmoney, and noteven ba few dayshad passed when this child then bissuedhalakhic brulings in Israel. And who wasthis child? This was bRabbi Yishmael ben Elisha. /b, bRav Yehuda saysthat bRav says:There was ban incident involving the son and the daughter of Rabbi Yishmael ben Elishathe High Priest, bwho were taken captiveand sold into slavery bto twodifferent bmasters. After some timethe two masters bmet in a certain place. Thismaster bsaid: I have a male slave whose beauty is unmatched in all of the world, and thatmaster bsaid: I have a female slave whose beauty is unmatched in all of the world. /b,The two masters bsaid: Come, let us marrythese two slaves bto one another and divide the childrenborn to them between us, as they will certainly be very beautiful. They secluded them in a room. bThisone, the son, bsat in one corner, and thatone, the daughter, bsat in the other corner. He said: I am a priestand bthe descendant of High Priests. Shall I marry a female slave? And she said: I am the daughter of a priestand bthe descendant of High Priests. Shall I be married to a male slave? And they wept allthrough the bnight. /b, bWhen dawn arrived they recognized each otherand saw that they were brother and sister. bThey fell on each other and burst into tears until their souls departeddue to their great distress. bAnd with regard to themand others like them, bJeremiah lamented: “For these things I weep; my eye, my eye runs down with water”(Lamentations 1:16)., bReish Lakish says:There was ban incident involving a certain woman named Tzafenat bat Peniel.And why was she called this? She was called bTzafenatbecause bthey would all gaze [ itzofin /i] at her beauty,and she was called bbat Penielbecause she was bthe daughter [ ibat /i] of the High Priest who served in the innermost sanctum [ ilifnai velefnim /i]of the Temple.,And it happened that she was taken captive and bher captor abusedand raped bher all night. The next day he dressed her in seven garments and took her out to sell her. A certain man who was especially ugly cameand bsaid tothe man who was selling her: bShow me her beauty. He said to him: Good-for-nothing, if you wish to buyher then bbuyher, bfor there is no beauty like hers in all of the world. /b,The potential buyer bsaid tothe seller: bEven so,I wish to see for myself. bHe removedthe bsixoutermost bgarments, and sheherself btore the seventh, and rolled in ashes. She said beforeGod: bMaster of the Universe,even bif You have shown no pity to us,and have allowed us to be disgraced in this way, bwhy have You not shown pity to the sanctity of Your mighty nameby which we are called?, bAnd with regard to herand others like her, bJeremiah lamented: “O daughter of My people, gird yourself with sackcloth and roll in ashes; make you mourning as for an only son, most bitter lamentation, for the spoiler shall suddenly come upon us”(Jeremiah 6:26). bIt is not stated: Upon you, butrather b“upon us,”for bthe spoiler shall come, as it were,both bover Me and over you.God Himself shares this pain and His name is also disgraced.,§ bRav Yehuda saysthat bRav says: Whatis the meaning of that bwhich is written:“And they covet fields, and take them by violence; and houses, and take them away; bso they oppress a man and his house, even a man and his heritage”(Micah 2:2)? There was ban incident involving a certain man who set his eyes on his master’s wife, and he was a carpenter’s apprentice [ ishulya /i]. /b, bOne time his master needed to borrowsome money, and his apprentice bsaid to him: Send your wife to me and I will lend herthe money. bHe sent his wife to him,and the apprentice bstayed with her for three days. Hethen bwent back tohis master bbeforeshe did, and the master bsaid to him: Where is my wife whom I sent to you?The apprentice bsaid to him: I sent herback bimmediately, but I heard that the youth abusedand raped bher on the way. /b,The master bsaid tohis apprentice: bWhat shall I do?The apprentice bsaid to him: If you listen to my advice, divorce her. He said to him:But bher marriage contract is largeand I do not have the money to pay it. The apprentice bsaid to him: I will lend youthe money, and byou will give herpayment of bher marriage contract.The master barose and divorced her,and the apprentice bwent and married her. /b, bWhen the time camethat the debt was due, band he did not havethe means with which bto repay it,the apprentice bsaid tohis master: bCome and work off your debt with me. And they,the apprentice and his wife, bwould sit and eat and drink, while he,the woman’s first husband, bwould standover them band serve them their drinks. And tears would drop from his eyes and fall into their cups, and at that timethe Jewish people’s bsentence was sealed,for remaining silent in the face of this injustice. bAnd some saythat the Jewish people were punished bfor two wicks in one lamp,a euphemism for the sin of adultery committed by this couple while the master was still married to the woman.,The Gemara returns to the mishna, which states: If bonefirst bpurchasedland bfrom a Sicarius,and afterward returned and purchased the same field from the prior landowner, so that he will be considered the legal owner of the field, his purchase is void. bRav says: They taughtthat the purchase is void bonlyin a case where the prior owner bsays tothe buyer when he came to acquire the field from him: bGo, take possessionof the field bandthereby bacquireit, as in such a case the prior owner can say that he did not actually mean to sell him the field. bButif he sold it to him bwith a billof sale, the buyer bacquiresthe field. bAnd Shmuel says: Evenif he sold it to him bwith a billof sale, the buyer bdoes not acquireit bunlessthe prior owner bwrites him a guaranteethat if the field is repossessed by a creditor of the prior owner, the prior owner, who sold him the field, will compensate him for his loss, as by writing this guarantee he demonstrates that this is a true sale. |
|
40. Babylonian Talmud, Hagigah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 5b. אינו מהם אמרו ליה רבנן לרבא מר לא בהסתר פנים איתיה ולא בוהיה לאכול איתיה אמר להו מי ידעיתו כמה משדרנא בצנעא בי שבור מלכא אפי' הכי יהבו ביה רבנן עינייהו אדהכי שדור דבי שבור מלכא וגרבוהו אמר היינו דתניא אמר רבן שמעון בן גמליאל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני,(דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא אמר רבא אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו רב יוסף אמר ידו נטויה עלינו שנאמר (ישעיהו נא, טז) ובצל ידי כסיתיך,ר' יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר אחוי ליה ההוא אפיקורוסא עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה אחוי ליה ידו נטויה עלינו אמר ליה קיסר לר' יהושע מאי אחוי לך עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה ואנא מחוינא ליה ידו נטויה עלינו,אמרו ליה לההוא מינא מאי אחויית ליה עמא דאהדרינהו מריה מיניה ומאי אחוי לך לא ידענא אמרו גברא דלא ידע מאי מחוו ליה במחוג יחוי קמי מלכא אפקוהו וקטלוהו,כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן מאי תיהוי עלן מאפיקורוסין אמר להם (ירמיהו מט, ז) אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם כיון שאבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן של אומות העולם,ואי בעית אימא מהכא (בראשית לג, יב) ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך,רבי אילא הוה סליק בדרגא דבי רבה בר שילא שמעיה לינוקא דהוה קא קרי (עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו אמר עבד שרבו מגיד לו מה שיחו תקנה יש לו מאי מה שיחו אמר רב אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת מיתה,איני והא רב כהנא הוה גני תותי פורייה דרב ושמעיה דסח וצחק ועשה צרכיו אמר דמי פומיה דרב כמאן דלא טעים ליה תבשילא אמר ליה כהנא פוק לאו אורח ארעא,לא קשיא כאן דצריך לרצויה הא דלא צריך לרצויה,(ירמיהו יג, יז) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו מאי מפני גוה אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים ר' שמואל בר נחמני אמר מפני גאוותה של מלכות שמים,ומי איכא בכיה קמיה הקב"ה והאמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה שנאמר (דברי הימים א טז, כז) הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי,ובבתי בראי לא והא כתיב (ישעיהו כב, יב) ויקרא אדני ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק שאני חרבן בית המקדש דאפילו מלאכי שלום בכו שנאמר (ישעיהו לג, ז) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון:,(ירמיהו יג, יז) ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה,בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו היינו דכתיב כי נשבה עדר ה' אלא למאן דאמר על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה' כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה,תנו רבנן שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק ועל פרנס המתגאה על הצבור,רבי הוה נקיט ספר קינות וקא קרי בגויה כי מטא להאי פסוקא (איכה ב, א) השליך משמים ארץ נפל מן ידיה אמר מאיגרא רם לבירא עמיקתא,רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא כי מטו לההוא מתא אמרי איכא צורבא מרבנן הכא נזיל וניקביל אפיה אמרי איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים הוא אמר ליה ר' חייא לרבי תיב את לא תזלזל בנשיאותך איזיל אנא ואקביל אפיה,תקפיה ואזל בהדיה כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואין תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין אמר ליה איכו השתא מנעתן מהאי בירכתא,אמרו ליה ממאן שמיעא לך מפרקיה דרבי יעקב שמיע לי דרבי יעקב איש כפר חיטייא הוה מקביל אפיה דרביה כל יומא כי קש א"ל לא נצטער מר דלא יכיל מר,אמר ליה מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן (תהלים מט, י) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה בחייהן על אחת כמה וכמה,רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא חלש דעתיה קרי אנפשיה (איוב יב, ד) שחוק לרעהו אהיה וגו' א"ל ר' יוחנן במטותא מינך לא תעניש להו רבנן,נפק ר' יוחנן לבי מדרשא ודרש (ישעיהו נח, ב) ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה,וכן במדת פורענות דכתיב (במדבר יד, לד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ וכי ארבעים שנה חטאו והלא ארבעים יום חטאו אלא לומר לך כל העובר עבירה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה:,אי זהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו: מתקיף לה רבי זירא | 5b. bis not fromamong bthem. The Sages said to Rava: Master, you are not subject toHis bhidingof the bface,as your prayers are heard, band you are not subject to: “And they shall be devoured,”as the authorities take nothing from you. bHe said to them: Do you know how manygifts bI send in private to the house of King Shapur?Although it might seem that the monarchy does not take anything from me, in actuality I am forced to give many bribes. bEven so, the Sages looked uponRava with suspicion. bIn the meantime,messengers bfrom the house of King Shapur sentfor him band imprisoned himto extort more money from him. Rava bsaid: This is as it is taughtin a ibaraitathat bRabban Shimon ben Gamliel said: Wherever the Sages looked uponsomeone, it resulted in beither death or poverty. /b,With regard to the verse: b“And I will hide my face in that day”(Deuteronomy 31:18), bRava saidthat bthe Holy One, Blessed be He, said: Even though I hid my face from themand My Divine Presence is not revealed, nevertheless: b“I speak with him in a dream”(Numbers 12:6). bRav Yosef said: His hand is outstretched,guarding bover us, as it is stated: “And I have covered you in the shadow of my hand”(Isaiah 51:16).,The Gemara relates: bRabbi Yehoshua ben Ḥaya was standing inthe bhouse of the Caesar. A certain heretic,who was also present, bgestured to him,indicating that his was bthe nation whose Master,God, bturned His faceaway bfrom it.Rabbi Yehoshua bgestured to himthat bHis hand is outstretched over usin protection. bThe Caesar said to Rabbi Yehoshua: What did he gesture to you,and how did you respond? He replied: He indicated that mine is bthe nation whose Master turned His face from it, and I gestured to himthat bHis hand is outstretched over us. /b,The members of the Caesar’s household bsaid to that heretic: What did you gesture to him?He said to them: I gestured that his is bthe nation whose Master has turnedHis face bfrom it.They asked: bAnd what did he gesture to you?He said to them: bI don’t know;I did not understand. bThey said:How can ba man who does not know whatothers bgesture to himdare to bgesture in the presence of the king? They took him out and killed him. /b,The Gemara relates: bWhen Rabbi Yehoshua ben Ḥaya was dying, the Sages said to him: What will become of us, fromthe threat of bthe heretics,when there is no scholar like you who can refute them? bHe said to themthat the verse states: “Is wisdom no more in Teiman? bHas counsel perished from the prudent? Has their wisdom vanished?”(Jeremiah 49:7). He explained: bSince counsel has perished from the prudent,from the Jewish people, the bwisdom of the nations of the world has vanishedas well, and there will be no superior scholars among them., bAnd if you wish, sayinstead that the same idea can be derived bfrom here: “And he said: Let us take our journey, and let us go, and I will go corresponding to you”(Genesis 33:12). Just as the Jewish people rise and fall, so too, the nations of the world simultaneously rise and fall, and they will never have an advantage.,The Gemara relates that bRabbi Ila was ascending the stairs in the house of Rabba bar Sheila,a children’s teacher. bHe heard a child who was readinga verse out loud: b“For, lo, He Who forms the mountains, and creates the wind, and declares to man what is his speech”(Amos 4:13). Rabbi Ila bsaid:With regard to ba servant whose master declares to him what is hisproper bspeech, is there a remedy for him?The Gemara asks. bWhatis the meaning of the phrase: b“What is his speech”? Rav said: Even frivolous speech that is between a man and his wifebefore engaging in relations bis declared to a person at the time of death,and he will have to account for it.,The Gemara asks: bIs that so?Is it prohibited for a man to speak in this manner with his wife? bWasn’t Rav Kahana lying beneath Rav’s bed, and he heardRav bchatting and laughingwith his wife, band performing his needs,i.e., having relations with her. Rav Kahana bsaidout loud: bThe mouth of Rav is likeone who bhas never eaten a cooked dish,i.e., his behavior is lustful. Rav bsaid to him: Kahana, leave, asthis is bnot proper conduct.This shows that Rav himself engaged in frivolous talk before relations.,The Gemara answers: This is bnot difficult. Here,where this type of speech is permitted, it is referring to a situation bwhere he must appeasehis wife before relations, and therefore this speech is appropriate. However, bthisstatement, that it is prohibited, is referring to a situation bwhere he doesn’t need to appease her.In these circumstances, it is prohibited to engage in excessively lighthearted chatter with one’s wife.,The verse states: b“But if you will not hear it, my soul shall weep in secret [ ibemistarim /i] for your pride”(Jeremiah 13:17). bRav Shmuel bar Inya said in the name of Rav: The Holy One, Blessed be He, has a placewhere He cries, band its name is Mistarim. Whatis the meaning of b“for your pride”? Rav Shmuel bar Yitzḥak said:God cries bdue to the pride of the Jewish people, which was taken from them and given tothe gentile bnations. Rav Shmuel bar Naḥmani said:He cries bdue to the pride of the kingdom of Heaven,which was removed from the world.,The Gemara asks: bBut is there crying before the Holy One, Blessed be He? Didn’t Rav Pappa say: There is no sadness before the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Honor and majesty are before Him; strength and gladness are in His place”(I Chronicles 16:27)? The Gemara responds: This is bnot difficult. Thisstatement, that God cries, is referring to bthe innermost chambers,where He can cry in secret, whereas bthisstatement, that He does not cry, is referring to bthe outer chambers. /b,The Gemara asks: bAnd doesn’tGod cry bin the outer chambers? Isn’t it written: “And on that day the Lord, the God of hosts, called to weeping, and to mourning, and to baldness, and to girding with sackcloth”(Isaiah 22:12)? The Gemara responds: bThe destruction of the Temple is different, as even the angels of peace cried, as it is stated: “Behold, their valiant ones cry without; the angels of peace weep bitterly”(Isaiah 33:7).,The verse continues: b“And my eye shall weep sore, and run down with tears, because the Lord’s flock is carried away captive”(Jeremiah 13:17). bRabbi Elazar said: Why these threereferences to btearsin the verse? bOneis bfor the First Temple; oneis bfor the Second Temple; and oneis bfor the Jewish people who were exiled from their place. And there arethose bwho say:The last boneis bforthe unavoidable bderelictionof the study of bTorahin the wake of the exile.,The Gemara asks: bGranted, according to the one who saidthat the last tear is bfor the Jewish people who were exiled, this is as it is written: “Because the Lord’s flock is carried away captive.” However, according to the one who saidthat this tear is bfor the derelictionof the study of bTorah, whatis the meaning of: b“Because the Lord’s flock is carried away captive”?The Gemara answers: bSince the Jewish people were exiled from their place, there is no greaterinvoluntary bderelictionof the study of bTorah thanthat which was caused by bthis. /b, bThe Sages taughtthat there are bthreetypes of people bfor whom the Holy One, Blessed be He, cries every day: Forone bwho is able to engage in Torahstudy band does not engagein it; band forone bwho is unable to engage in Torahstudy and nevertheless he endeavors and bengagesin it; band for a leader who lords over the community. /b,The Gemara relates: bRabbiYehuda HaNasi bwas holdingthe bbook of Lamentations and was reading from it. When he reached the verse: “He has cast down from heaven to earththe beauty of Israel” (Lamentations 2:1), in his distress the book bfell from his hand. He said: From a high roof to a deep pit,i.e., it is terrible to tumble from the sky to the ground.,§ The Gemara relates: bRabbiYehuda HaNasi band Rabbi Ḥiyya were walking along the road. When they arrived at a certain city, they said: Is there a Torah scholar here whom wecan bgo and greet?The people of the city bsaid: There is a Torah scholar here but he is blind. Rabbi Ḥiyya said to RabbiYehuda HaNasi: bYou sithere; bdo not demean yourdignified status as iNasi /ito visit someone beneath your stature. bI will go and greet him. /b,Rabbi Yehuda HaNasi bgrabbed him and went with himanyway, and together they greeted the blind scholar. bWhen they were leaving him, he said to them: You greetedone who is bseen and does not see; may you be worthy to greetthe One Who bsees and is not seen.Rabbi Yehuda HaNasi bsaid toRabbi Ḥiyya: bNow, ifI had listened to you and not gone to greet him, byou would have prevented me from receiving this blessing. /b, bThey said tothe blind scholar: bFrom whom did you hearthat we are worthy of this blessing? He said to them: bI heardit bfrom the instruction of Rabbi Ya’akov, as Rabbi Ya’akov of the village of Ḥitiyya would greet his teacher every day. WhenRabbi Ya’akov bgrew elderly,his teacher bsaid to him: Do not despair, my Master, that my Master is unableto make the effort to greet me. It is better that you should not visit me.,Rabbi Ya’akov bsaid to him: Is ita bminormatter, bthat which is written about the Sages: “That he should still live always, that he should not see the pit. For he sees that wise men die”(Psalms 49:10–11)? In this regard an ia fortiorireference applies: bJust as one who sees Sages in their death will live, all the more soone who sees them bin their lifetime.From here the blind scholar learned the importance of greeting Torah scholars, which is why he blessed the Sages who came to greet him.,The Gemara relates: bRav Idi, father of Rabbi Ya’akov bar Idi, would regularly travel three months on the roadto reach the study hall bandas he would immediately travel back again to arrive home for the festival of iSukkot /i, he spent only bone day in the school of Rav. And the Sages woulddisparagingly bcall him: A studentof Torah bfor one day. He was offendedand breadthe following verse babout himself: “I am as one that is a laughingstock to his neighbor,a man who calls upon God, and He answers him” (Job 12:4). bRabbi Yoḥa said to him: Please do not punish the Sages,i.e., do not take offense and be harsh with them, as this will cause them to be punished by God., bRabbi Yoḥa leftRav Idi and went bto the study hall and taught: “Yet they seek Me daily, and delight to know My ways”(Isaiah 58:2). bBut isit possible that only bduring the day they seek Him and at night they do not seek Him?What is the meaning of daily? bRather,this verse comes bto say to youthat with regard to banyone who engages in Torahstudy beven one day a year, the verse ascribes himcredit bas though he engagedin Torah study bthe entire year. /b, bAnd the sameapplies bto the attribute of punishment, as it is written: “After the number of the days in which you spied out the land,even forty days, for every day a year, shall you bear your iniquities” (Numbers 14:34). bBut did they sinfor bforty years? Didn’t they sinfor only bforty days? Rather,this comes bto say to youthat banyone who transgresses a sin even one day a year, the verse ascribes himliability bas though he transgressed the entire year. /b,§ The mishna taught: bWho is a minorwho is exempt from the mitzva of appearance in the Temple? bAnychild bwho is unable to ride on his father’s shouldersand ascend from Jerusalem to the Temple Mount. bRabbi Zeira strongly objects to this: /b |
|
41. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 38b. גופו מבבל וראשו מארץ ישראל ואבריו משאר ארצות עגבותיו א"ר אחא מאקרא דאגמא,א"ר יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו שנאמר (תהלים מט, יג) אדם ביקר בל ילין,אמר רמי בר חמא אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה שנאמר (תהלים מט, יג) נמשל כבהמות נדמו:,(שע"ה בסו"ף ארמ"י סימן) אמר רב יהודה א"ר בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו אמרו לפניו רבש"ע מה מעשיו אמר להן כך וכך מעשיו,אמרו לפניו רבש"ע (תהלים ח, ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם וכן כת שניה כת שלישית אמרו לפניו רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו כל העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה,כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין אמרו לפניו רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך אמר להן (ישעיהו מו, ד) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו',אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר (דברים ד, לב) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה,אמר ר"א אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים (עד קצה השמים) כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני וגו' קשו קראי אהדדי אידי ואידי חדא מידה היא,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר (תהלים קלט, יז) ולי מה יקרו רעיך אל,והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר (בראשית ג, ט) ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה אן נטה לבך רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה כתיב הכא (הושע ו, ז) והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם (בראשית ט, ט) את בריתי הפר,רב נחמן אמר כופר בעיקר היה כתיב הכא עברו ברית וכתיב התם (את בריתי הפר) (ירמיהו כב, ט) ואמרו על אשר עזבו (את) ברית ה' (אלהי אבותם),תנן התם ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס אמר ר' יוחנן ל"ש אלא אפיקורוס (של) עובדי כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי,א"ר יוחנן כ"מ שפקרו המינים תשובתן בצידן (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו (ואומר) (בראשית א, כז) ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית יא, ז) הבה נרדה ונבלה שם שפתם (בראשית יא, ה) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל (בראשית לה, ז) כי שם נגלו אליו האלהים (בראשית לה, ג) לאל העונה אותי ביום צרתי,(דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו (שמואל ב ז, כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם (דניאל ז, ט) עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב,הנך למה לי כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אא"כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא,התינח כולהי עד די כרסוון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע א"ל ר' יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה,קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר"ע א"ל ר' אלעזר בן עזריא עקיבא מה לך אצל הגדה כלך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו,אמר רב נחמן האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר אמר ההוא מינא לרב אידית כתיב (שמות כד, א) ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שמות כג, כא) כי שמי בקרבו,אי הכי ניפלחו ליה כתיב (שמות כג, כא) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב (שמות לג, טו) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו',אמר ליה ההוא מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב (בראשית יט, כד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה א"ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב (בראשית ד, כג) ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מיבעי ליה אלא משתעי קרא הכי הכא נמי משתעי קרא הכי א"ל מנא לך הא מפירקיה דר"מ שמיע לי,דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי ואמר ר' יוחנן ג' מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלש | 38b. bhis torsowas fashioned from dust taken bfrom Babylonia, and his headwas fashioned from dust taken bfrom Eretz Yisrael,the most important land, band his limbswere fashioned from dust taken bfrom the rest of the landsin the world. With regard to bhis buttocks, Rav Aḥa says:They were fashioned from dust taken bfrom Akra De’agma,on the outskirts of Babylonia., bRabbi Yoḥa bar Ḥanina says: Daytime is twelve hourslong, and the day Adam the first man was created was divided as follows: In the bfirst hourof the day, bhis dust was gathered.In the bsecond,an undefined bfigure was fashioned.In the bthird, his limbs were extended.In the bfourth, a soul was cast into him.In the bfifth, he stood on his legs.In the bsixth, he calledthe creatures by the bnameshe gave them. In the bseventh, Eve was paired with him.In the beighth, they arose to the bed two, and descended four,i.e., Cain and Abel were immediately born. In the bninth, he was commanded not to eat of the Treeof Knowledge. In the btenth, he sinned.In the beleventh, he was judged.In the btwelfth, he was expelled and leftthe Garden of Eden, bas it is stated: “But man abides not in honor;he is like the beasts that perish” (Psalms 49:13). Adam did not abide, i.e., sleep, in a place of honor for even one night., bRami bar Ḥama saysin explanation of the end of that verse: bA wild animal does not have power over a person unlessthat person bseems tothe wild animal blike an animal, as it is stated: “He is like the beasts that perish.” /b,The Gemara presents ba mnemonicfor the statements that follow: bAt the time, to the end, Aramaic. Rav Yehuda saysthat bRav says: At the time that the Holy One, Blessed be He, sought to create a person, He created one group of ministering angels. He said to them:If byou agree, let us fashion a person in our image.The angels bsaid before him: Master of the Universe, what are the actions ofthis person You suggest to create? God bsaid to them: His actions are such and such,according to human nature.,The angels bsaid before him: Master of the Universe: “What is man that You are mindful of him? And the son of man that You think of him?”(Psalms 8:5), i.e., a creature such as this is not worth creating. God boutstretched His small finger among them and burned themwith fire. bAnd the sameoccurred with ba second groupof angels. The bthird groupof angels that He asked bsaid before Him: Master of the Universe, the firsttwo groups bwho spoketheir mind bbefore You, what did they accomplish? The entire world is Yours; whatever You wish to do in Your world, do.God then created the first person., bWhenhistory barrived atthe time of bthe people of the generation of the flood and the people of the generation of the dispersion,i.e., the Tower of Babel, bwhose actions were ruinous,the angels bsaid before God: Master of the Universe, didn’t thefirst set of angels bspeak appropriately before You,that human beings are not worthy of having been created? God bsaid to themconcerning humanity: b“Even to your old age I am the same; and even to hoar hairs will I suffer you;I have made and I will bear; and I will carry, and I will deliver you” (Isaiah 46:4), i.e., having created people, I will even suffer their flaws., bRav Yehuda saysthat bRav says: Adam the firstman spanned bfrom one end of the world until the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other”(Deuteronomy 4:32), meaning that on the day Adam was created he spanned from one end of the heavens until the other. bOnceAdam bsinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me and laid Your hand upon me”(Psalms 139:5), that at first Adam spanned “behind and before,” meaning everywhere, and then God laid His hand on him and diminished him., bRabbi Elazar says:The height of bAdam the firstman bwas from the ground until the firmament, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other.”Adam stood “upon the earth” and rose to the end of the heavens. bOnceAdam bsinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created meand laid Your hand upon me.” The Gemara asks: The interpretations of bthe verses contradict each other.The first interpretation is that his size was from one end of the world to the other, and the second interpretation is that it was from the earth until the heavens. The Gemara answers: bThis and that,from one end of the world to another and from the earth until the heavens, bare one measure,i.e., the same distance., bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: Adam the firstman bspoke in the language of Aramaic, as it is statedin the chapter of Psalms speaking in the voice of Adam: b“How weighty also are Your thoughts to me, O God”(Psalms 139:17)., bAnd this,i.e., that the verse in Psalms is stated by Adam, is what bReish Lakish says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “This is the book of the generations of Adam”(Genesis 5:1)? This verse bteaches that the Holy One, Blessed be He, showedAdam bevery generation and itsTorah binterpreters, every generation and its wise ones. When he arrived athis vision of bthe generation of Rabbi Akiva,Adam bwas gladdened by his Torah, and saddened by hismanner of bdeath. He said: “How weighty also are Your thoughts to me, O God,”i.e., how it weighs upon me that a man as great as Rabbi Akiva should suffer., bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: Adam the firstman bwas a heretic, as it is stated: “And the Lord called to the man and said to him: Where are you”?(Genesis 3:9), meaning, to bwhere has your heart turned,indicating that Adam turned from the path of truth. bRabbi Yitzḥak says: He wasone who bdrew his foreskinforward, so as to remove any indication that he was circumcised. It bis written here: “And they like men [ iadam /i] have transgressed the covet”(Hosea 6:7), bandit bis written there:“And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; bhe has broken My covet”(Genesis 17:14)., bRav Naḥman says: He was a denier of the fundamental principleof belief in God. It bis written here:“And they like men [ iadam /i] bhave transgressed the covet,” andit bis written there: “He has broken My covet,”and it is written in a third verse: b“And then they shall answer: Because they have forsaken the covet of the Lord their Godand worshipped other gods and served them” (Jeremiah 22:9).,§ bWe learnedin a mishna bthere(Avot 2:14): bRabbi Eliezer says: Be persistent to learn Torah, and know what to respond to the heretic [ ila’apikoros /i]. Rabbi Yoḥa says:This was btaught onlywith regard to ba gentile heretic, butnot with regard to ba Jewish heretic,as one should not respond to him. bAll the more so,if one does respond bhe will become more heretical.His heresy is assumed to be intentional, and any attempt to rebut it will only cause him to reinforce his position., bRabbi Yoḥa says: Any placein the Bible from bwhere the hereticsattempt to bprove their heresy,i.e., that there is more than one god, bthe response to theirclaim is balongside them,i.e., in the immediate vicinity of the verses they cite. The verse states that God said: b“Let us make man in our image”(Genesis 1:26), employing the plural, bbut itthen bstates: “And God created man in His image”(Genesis 1:27), employing the singular. The verse states that God said: b“Come, let us go down and there confound their language”(Genesis 11:7), but it also states: b“And the Lord came down to see the city and the tower”(Genesis 11:5). The verse states in the plural: b“There God was revealed [ iniglu /i] to himwhen he fled from the face of his brother” (Genesis 35:7), but it also states in the singular: b“To God Who answers [ ihaoneh /i] me in the day of my distress”(Genesis 35:3).,Rabbi Yoḥa cites several examples where the counterclaim is in the same verse as the claim of the heretics. The verse states: b“For what nation is there so great that has God so near to them as the Lord our God is whenever we call upon Him?”(Deuteronomy 4:7), where the term “near” is written in plural, ikerovim /i, but the term “upon Him” is written in singular. Another verse states: b“And who is like Your people, like Israel, a nation one in the earth, whom God went to redeem unto Himself for a people?”(II Samuel 7:23), where the term “went” is written in plural, ihalekhu /i, but the term “Himself” is written in singular. Another verse states: “I beheld btill thrones were placed, and one that was ancient of days did sit”(Daniel 7:9); where the term “thrones” is written in plural, ikharsavan /i, but the term “sit” is written in singular.,The Gemara asks: bWhy do Ineed btheseinstances of plural words? Why does the verse employ the plural at all when referring to God? The Gemara explains: This is bin accordance withthe statement bof Rabbi Yoḥa, as Rabbi Yoḥa says: The Holy One, Blessed be He, does not act unless He consults with the entourage of Above,i.e., the angels, bas it is stated: “The matter is by the decree of the watchers, and the sentence by the word of the holy ones”(Daniel 4:14).,The Gemara clarifies: This bworks out well foralmost ballthe verses, as they describe an action taken by God, but bwhat is there to sayconcerning the verse: “I beheld btill thrones were placed”?The Gemara answers: bOnethrone is bfor Him and onethrone is bfor David,i.e., the messiah, bas it is taughtin a ibaraita /i: bOnethrone is bfor Him and onethrone is bfor David;this is bthe statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yosei said to him: Akiva! Until when will you desacralize the Divine Presenceby equating God with a person? bRather,the correct interpretation is that both thrones are for God, as bonethrone is bfor judgment and onethrone is bfor righteousness. /b,The Gemara asks: Did Rabbi Akiva bacceptthis explanation bfromRabbi Yosei bordid he bnot accept it from him?The Gemara suggests: bComeand bheara proof to the matter from what was taught in another ibaraita /i, bas it is taughtin a ibaraita /i: bOnethrone is bfor judgment and onethrone is bfor righteousness;this is bthe statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva! What are you doing near,i.e., discussing, matters of iaggada /i? Go neartractates iNega’imand iOholot /i,which examine the complex ihalakhotof ritual purity, where your knowledge is unparalleled. bRather,the correct interpretation is that while both thrones are for God, boneis bfor a throne and oneis bfor a stool.There is ba throne for God to sit upon, and a stoolthat serves bas His footstool. /b, bRav Naḥman says: This one,i.e., any person, bwho knowshow bto respond to the hereticsas effectively bas Rav Idit should respondto them, bbut ifhe does bnotknow, he bshould not respondto them. The Gemara relates: bA certain heretic said to Rav Idit:It bis writtenin the verse concerning God: b“And to Moses He said: Come up to the Lord”(Exodus 24:1). The heretic raised a question: bIt should havestated: bCome up to Me.Rav Idit bsaid to him: Thisterm, “the Lord,” in that verse bisreferring to the angel bMetatron, whose name is like the name of his Master, as it is written:“Behold I send an angel before you to keep you in the way and to bring you to the place that I have prepared. Take heed of him and obey his voice; do not defy him; for he will not pardon your transgression, bfor My name is in him”(Exodus 23:20–21).,The heretic said to him: bIf so,if this angel is equated with God, bwe should worship himas we worship God. Rav Idit said to him: It bis written: “Do not defy [ itammer /i] him,”which alludes to: bDo not replace Me [ itemireni /i] with him.The heretic said to him: bIf so, why do Ineed the clause b“For he will not pardon your transgression”?Rav Idit bsaid to him: We believe that we did not acceptthe angel beven as a guide [ ibefarvanka /i]for the journey, bas it is written: “And he said to him: If Your Presence go not with meraise us not up from here” (Exodus 33:15). Moses told God that if God Himself does not accompany the Jewish people they do not want to travel to Eretz Yisrael.,The Gemara relates: bA certain heretic said to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei:It bis written: “And the Lord rained upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lordout of heaven” (Genesis 19:24). The heretic raised the question: bIt should havestated: bFrom Himout of heaven. bA certain launderer said toRabbi Yishmael: bLeave him be; I will respond to him.This is bas it is written: “And Lemech said to his wives: Adah and Zillah, hear my voice; wives of Lemech,hearken to my speech” (Genesis 4:23). One can raise the question: bIt should havebeen written: bMy wives,and not: “Wives of Lemech.” bRather, it isthe style of bthe verseto bspeak in thismanner. bHere too, it isthe style of bthe verseto bspeak in thismanner. Rabbi Yishmael bsaid tothe launderer: bFrom where did youhear bthisinterpretation? The launderer bsaid to him: I heard it at the lecture of Rabbi Meir. /b,The Gemara comments: This is bas Rabbi Yoḥa said: When Rabbi Meir would teach his lecture he would expound one-third ihalakha /i, one-third iaggada /i,and bone-third parables. And Rabbi Yoḥa says: Rabbi Meir had,i.e., taught, bthree hundred parables of foxes, and we have only three. /b |
|
42. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 13a. ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך והיינו דכתיב (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו לידע מה יהא בסוף נבואתה,יוסף זכה וכו' מאי שנא מעיקרא דכתיב (בראשית נ, ז) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו' והדר (בראשית נ, ח) וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו ומאי שנא לבסוף דכתיב (בראשית נ, יד) וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו והדר וכל העולים אתו לקבור את אביו,א"ר יוחנן בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד,דכתיב (בראשית נ, י) ויבאו עד גורן האטד וכי גורן יש לו לאטד א"ר אבהו מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה,תנא כולם למלחמה באו כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב תנא שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב,(בראשית נ, י) ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד תנא אפי' סוסים ואפילו חמורים,(מאילו מאילו) כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו קא מעכב אמר להן (בראשית לה, כז) ממרא קרית הארבע היא חברון ואמר רבי יצחק קרית ארבע ארבע זוגות היו אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש דידי הוא,אמרו ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי זביני אמרו ליה אין דכתיב (בראשית נ, ה) בקברי אשר כריתי לי וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה,אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן ניזיל ניזיל נפתלי דקליל כי איילתא דכתיב (בראשית מט, כא) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר א"ר אבהו אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר,חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי ואמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב (תהלים נח, יא) ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע,באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב (בראשית כז, מה) למה אשכל גם שניכם יום אחד ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי קבורתן מיהא ביום אחד הואי,ואי לא עסק ביה יוסף אחיו לא הוו מעסקי ביה והכתיב (בראשית נ, יג) וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו לו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות,מי לנו גדול מיוסף כו' ת"ר בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות שנאמר (משלי י, ח) חכם לב יקח מצות וגו',ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך מיד צף ארונו של יוסף,ואל תתמה היאך ברזל צף שהרי כתיב (מלכים ב ו, ה) ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים וגו' אהה אדוני והוא שאול ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים ק"ו ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף ברזל מפניו מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה,רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניט של מלכים אמר יוסף הגיע עת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו,וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו אחד של מת ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה והיו עוברין ושבין אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו אמרו אחד של מת ואחד של שכינה וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה אמרו | 13a. bAndas a child Miriam bwould say: In the future, my mother will give birth to a son who will save the Jewish people. And once Moses was born, the entire house was filled with light. Her father arose and kissed her on her head. He said to her: My daughter, your prophecy has been fulfilled. And once they put him into the river, her father arose and hit her on her head. He said to her: My daughter, where is your prophecy? And this is as it is written: “And his sister stood afar off, to know what would be done to him”(Exodus 2:4), i.e., bto know what will be the ultimateresolution bof her prophecy. /b,§ The mishna teaches: bJoseph meritedto bury his father, resulting in a display of great honor to his father. The Gemara begins its discussion of the burial of Jacob by asking: bWhat is different initially that it is written: “And Joseph went up to bury his father; and with him went up all the servants of Pharaoh,the elders of his house, and all the elders of the land of Egypt” (Genesis 50:7), band afterwardit says in the following verse: b“And all the house of Joseph, and his brethren, and his father’s house;only their little ones, and their flocks, and their herds, they left in the land of Goshen” (Genesis 50:8), indicating that the brothers of Joseph were second in importance to the Egyptians? bAnd what is different at the end that it is written: “And Joseph returned into Egypt, he, and his brethren,” and afterwardit states: b“And all that went up with him to bury his father,after he had buried his father” (Genesis 50:14), placing the brothers before the Egyptians?, bRabbi Yoḥa says: Initially, beforethe Egyptians bsaw the honor of the Jewish people,as the Gemara will soon explain, bthey did not treat themwith bhonor,so the brothers were behind the servants of Pharaoh. bAnd in the end, when they saw their honor, they treatedthe brothers with bhonor. /b,The Gemara explains what honor was accorded to the family of Jacob: bAs it is written: “And they came to the threshing floor of Atad,which is beyond the Jordan, and there they wailed with a very great and sore wailing; and he made a mourning for his father seven days” (Genesis 50:10). The word atad is the name of the boxthorn bush. bAnd does a boxthornbush bhave a threshing floor?Thorns are not collected and eaten. bRabbi Abbahu says:This bteaches that they surrounded the casket of Jacob with crowns, like this threshing floor that is surrounded with boxthorns, because the children of Esau and the children of Ishmael and the children of Keturahall bcameto the burial of Jacob.,A Sage btaught:Initially, bthey all came towage bwarwith the family of Jacob, but bonce they saw the crown of Joseph,the viceroy of Egypt, bhanging on the casket of Jacob, they all took their crowns and hung them on the casket of Jacob.A Sage btaught: Thirty-six crowns were hung on the casket of Jacob.This was the great honor accorded to the family of Jacob.,The Gemara continues its discussion of Jacob’s burial. The verse states: b“And there they wailed with a very great and sore wailing”(Genesis 50:10). It is btaught: Even horses and even donkeysparticipated in the mourning., bOnce they reached the Cave of Machpelah, Esau came and was preventing themfrom burying Jacob there. bHe said to them:It says: “And Jacob came unto Isaac his father to bMamre, to Kiryat Arba, the same is Hebron,where Abraham and Isaac sojourned” (Genesis 35:27). bAnd Rabbi Yitzḥak says:It is called bKiryat Arbabecause there bwere four couplesburied there: bAdam and Eve, Abraham and Sarah, Isaac and Rebecca, Jacob and Leah.Esau said: Jacob bburied Leah in hisspot, band thespot bthat is remaining is mine. /b,The children of Jacob bsaid toEsau: bYou soldyour rights btoJacob. Esau bsaid to them: Though I sold the birthright, did Ialso bsellmy rights to the burial site as ban ordinarybrother? The brothers bsaid to him: Yes,you also sold to Jacob those rights, bas it is writtenthat Joseph stated: “My father made me swear, saying: Behold, I die; bin my grave that I have dug [ ikariti /i] for mein the land of Canaan, there shall you bury me” (Genesis 50:5). bAnd Rabbi Yoḥa says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak:The word ikira /iin the verse bis nothing otherthan ba term of a sale [ imekhira /i]sharing a similar root, bbecause in the cities overseas they call a sale ikira /i. /b,Esau bsaid to them: Bring the billof sale bto me,i.e., you can’t prove your claims. bThey said to him: The billof sale bis in the land of Egypt.They said: bAnd who will goto bring it? bNaphtali will go, for he is as fast as a doe, as it is written: “Naphtali is a doe let loose, he gives goodly words”(Genesis 49:21). bRabbi Abbahu says: Do not readit as “ bgoodly words [ iimrei shafer /i]”; rather,read it as iimrei sefer /i,i.e., the words of the book, as he returned to Egypt to retrieve the bill of sale.,The Gemara relates: bHushim, the son of Dan, was there and his ears were heavy,i.e., he was hard of hearing. bHe said to them: Whatis bthisthat is delaying the burial? bAnd they said to him: This one,Esau, bis preventingus from burying Jacob buntil Naphtali comesback bfrom the land of Egyptwith the bill of sale. bHe said to them: And until Naphtali comesback bfrom the land of Egypt willour bfather’s father lie in degradation? He took a club [ ikulepa /i] and hitEsau bon the head,and Esau’s beyes fell out and they fell on the legs of Jacob. Jacob opened his eyes and smiled. And this is that which is written: “The righteous shall rejoice when he sees the vengeance; he shall wash his feet in the blood of the wicked”(Psalms 58:11)., bAt that moment the prophecy of Rebecca was fulfilled, as it is writtenthat Rebecca said of Jacob and Esau: b“Why should I be bereaved of you both in one day?”(Genesis 27:45), as Rebecca foresaw that the future bereavement for both her sons would be on the same day. The Gemara comments: bAnd although their deaths were not on the same day, in any event their burials were on the same day,as Esau was killed and buried on the same day that Jacob was buried.,The Gemara returns to discuss the involvement of Joseph and his brothers in the burial of their father: bAnd if Joseph would not have dealt withthe burial of Jacob, bwould his brothers not have dealt with it? But isn’t it written: “For his sons carried him into the land of Canaan,and buried him in the cave of the field of Machpelah” (Genesis 50:13)? Since it is evident that the brothers were involved in the burial, why did they not deal with Jacob’s burial needs from the outset? The Gemara answers: bThey said: AllowJoseph to take care of it, because there is bmore honorfor our father to be prepared for burial bby royalty than by commonpeople b[ ihedyotot /i]. /b,§ It states further in the mishna: bWho, to us,had ba greaterburial bthan Joseph,as it was none other than Moses who involved himself in transporting his coffin. bThe Sages taughtin the iTosefta(4:6–7): bCome and see how beloved mitzvot are to Moses our teacher. As,at the time of the Exodus, ball the Jewish people were involved intaking bthe plunderfrom Egypt, band he was involved inthe performance of bmitzvot, as it is stated: “The wise in heart will take mitzvot”(Proverbs 10:8).,The Gemara asks: bAnd from where did Moses our teacher know where Joseph was buried?The Sages bsaid: Serah, the daughter of Asher, remained from that generationthat initially descended to Egypt with Jacob. bMoses went to herand bsaid to her: Do you know anythingabout bwhere Joseph is buried? She said to him: The Egyptians fashioned a metal casket for him and set it in the Nile [ iNilus /i] Riveras an augury bso that its water would be blessed. Moses went and stood on the bank of the Nile.He bsaid toJoseph: bJoseph, Joseph, the time has arrivedabout bwhich the Holy One, Blessed be He, took an oathsaying bthat I,i.e., God, bwill redeem you. Andthe time for fulfillment of bthe oath that you administered to the Jewish peoplethat they will bury you in Eretz Yisrael bhas arrived. If you show yourself,it is bgood,but bif not, we are clear from your oath. Immediately, the casket of Joseph floatedto the top of the water., bAnd do not wonder how ironcan bfloat, as it is writtenin the verses describing how Elisha was able to cause iron to float: b“But as one was felling a beam, the ax head fell into the water;and he cried, and said: bAlas, my master! For it was borrowed. And the man of God said: Where did it fall? And he showed him the place. And he cut down a stick, and cast it in there, and the iron floated up”(II Kings 6:5–6). bAnd arethese bmatters notinferred ia fortiori /i: And just as Elisha,who was a mere bstudent of Elijah, and Elijahwas a mere bstudent of Moses,as Elijah studied the Torah of Moses, was able to cause the bironto bfloat before him, all the more sowould it float bbefore Moses our teacherhimself.,The Gemara now presents a different version of where Joseph was buried. bRabbi Natan says:Joseph bwas buried in the crypt [ ikabbarnit /i] of kings. Moses went and stood by the crypt of kingsand bsaid: Joseph, the time has arrivedabout bwhich the Holy One, Blessed be He, took an oathsaying bthat: I will redeem you. Andthe time for fulfillment of bthe oath that you administered to the Jewish peoplethat they will bury you in Eretz Yisrael bhas arrived. If you show yourself,it is bgood, but if not, we are clear from your oath. At that moment, the casket of Joseph shookamong the caskets. bMoses took it and brought itover bto himself. /b, bAnd all those years that the Jewish people were in the wilderness, these two arks, onea casket bof a dead man,Joseph, band onethe Ark bof the Divine Presence,i.e., the Ark of the Covet, bwere traveling together, and passersby would say: What is the nature of these two arks? They saidto them: bOneis bof a dead person and oneis bof the Divine Presence.The passersby would ask: bAndin bwhatway is it bthe manner of a dead person to travel with the Divine Presence? They saidin response: |
|
43. Anon., Exodus Rabbah, 8.1, 15.22 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 8.1. וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר ה' וגו' וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כד, ז): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, שְׁלֹמֹה אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיס הָאָרוֹן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים עָשָׂה אָרוֹן שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית הַמִּקְדָשׁ הָיָה הַפֶּתַח שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת וְהָאָרוֹן שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְאֵין עֲשָׂרָה אַמּוֹת יְכוֹלִין לְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְעוֹד שֶׁהָיוּ טְעוּנִין בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְהַכְנִיסוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל, עָמַד שְׁלֹמֹה וְהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֶה עָשָׂה שְׁלֹמֹה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָלַךְ וְהֵבִיא אֲרוֹנוֹ שֶׁל דָּוִד וְאָמַר (דברי הימים ב ו, מב): ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָיָה דָוִד, וְהַכֹּל מִמְךָ לִדְרשׁ, שֶׁכֵּן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים ל, ד): ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִּי מִיָּרְדִי בוֹר, וְהָיָה שְׁלֹמֹה אוֹמֵר רִבּוֹן הָעוֹלָמִים עֲשֵׂה בִּזְכוּתוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ו, מב): זָכְרָה לְחַסְדֵי דָוִיד עַבְדֶּךָ, מִיָּד נַעֲנָה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (דברי הימים ב ו, ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת (קהלת ד, ב): וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָּה. הִתְחִיל שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (תהלים כד, ז): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. אָמְרוּ לוֹ הַשְּׁעָרִים (תהלים כד, י): מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר לָהֶם (תהלים כד, י): ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָּה, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם כֵּן מִיָּד שָׁכָכוּ, אִלּוּלֵי כֵן בִּקְּשׁוּ לָרֹץ אֶת רֹאשׁוֹ לַהֲמִיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, לָמָּה קָרָא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו. כֵּיצַד, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹשִׁיב לִשְׁלֹמֹה עַל כִּסְאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כט, כג): וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ. וְהִרְכִּיב לְאֵלִיָּהוּ עַל סוּסוֹ. וּמַהוּ סוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, סוּפָה וּסְעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום א, ג): ה' בְּסוּפָה וּבִסְעָרָה דַרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו, וּכְתִיב (מלכים ב ב, יא): וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָסַר שַׁרְבִיטוֹ לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, כ): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין לוֹבְשִׁין עֲטָרָה שֶׁלּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַלְבִּישׁ עֲטָרָה שֶׁלּוֹ לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וּמַהוּ עֲטָרָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֶּתֶם פָּז, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, יא): רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב, וּכְתִיב (תהלים כא, ד): תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ, וְיִשְׂרָאֵל לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמַהוּ לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֹז, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג, א): לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר, וּנְתָנוֹ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין נִקְרָאִין בִּשְׁמוֹ, קֵיסָר אֲגוּסְטָא. וְאִם נִקְרָאִין בִּשְׁמוֹ הָיוּ מְמִיתִין אוֹתוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא לְמשֶׁה בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, פַּרְעֹה הָרָשָׁע עָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כט, ג): לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִּי, לְפִיכָךְ יִרְאֶה אוֹתְךָ וְיֹאמַר שֶׁזֶּה אֱלוֹהַּ. 15.22. דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קד, יט): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ, הַרְבֵּה מַעֲשִׂים כָּתַב משֶׁה בַּתּוֹרָה סְתוּמִים עָמַד דָּוִד וּפֵרְשָׁם, אָנוּ מוֹצְאִין מִמַּעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית מִשֶּׁבָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ בָּרָא הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאַחַר כָּךְ (בראשית א ג): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר. וְדָוִד פֵּרְשׁוֹ מֵאַחַר שֶׁבָּרָא אוֹר בָּרָא שָׁמָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה, וְהָדַר (תהלים קד, ב): נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, הֲרֵי לָמַדְנוּ מִשֶּׁבָּרָא אוֹר בָּרָא שָׁמָיִם. שְׁלשָׁה בְּרִיּוֹת קָדְמוּ אֶת הָעוֹלָם, הַמַּיִם וְהָרוּחַ וְהָאֵשׁ. הַמַּיִם הָרוּ וְיָלְדוּ אֲפֵלָה, הָאֵשׁ הָרָה וְיָלְדָה אוֹר, הָרוּחַ הָרָה וְיָלְדָה חָכְמָה, וּבְשֵׁשׁ בְּרִיּוֹת אֵלּוּ הָעוֹלָם מִתְנַהֵג, בָּרוּחַ, בַּחָכְמָה, וּבָאֵשׁ, וּבָאוֹר, וּבַחשֶׁךְ, וּבַמָּיִם. לְפִיכָךְ דָּוִד אָמַר (תהלים קד, א): בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד, אָדָם רוֹאֶה עַמּוּד נָאֶה אוֹמֵר בָּרוּךְ הַמַּחְצָב שֶׁנֶּחְצַב מִמֶּנּוּ. נָאֶה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁחֲצָבוֹ וּבְרָאוֹ בְּדָבָר, אַשְׁרֶיךָ הָעוֹלָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלַךְ [המליך] בָּךְ. בָּשָׂר וָדָם צָר אִיקוּנִין שֶׁלּוֹ עַל הַטַּבְלָא שֶׁל עֵץ, הַטַּבְלָא גְדוֹלָה מִצּוּרָתוֹ, הָאֱלֹהִים יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ הוּא גָדוֹל וְאִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ גְּדוֹלָה. הָעוֹלָם קָטָן וְהוּא גָּדוֹל מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו, ד): כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר צוּר עוֹלָמִים, שְׁנֵי עוֹלָמִים עָלָיו אֵינָן חֲשׁוּבִין כְּלוּם, לְכָךְ נֶאֱמַר: ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד, מִשֶּׁעָטַף אֶת הָאוֹר חָזַר וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה וגו'. בָּשָׂר וָדָם מִשֶּׁבּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת הוּא בּוֹנֶה אֶת הָעֲלִיָּה, הָאֱלֹהִים אֵינוֹ כֵן, מִשֶּׁמָּתַח מַעֲזִיבָה בָּנָה עֲלִיָּה, וּמִשֶּׁבָּנָה עֲלִיָּה הֶעֱמִיד אוֹתָן עַל אֲוִיר הָעוֹלָם עַל בְּלִימָה, וְאַחַר כָּךְ הִתְקִין מַרְכְּבוֹתָיו עֲנָנִים, וְאַחַר כָּךְ הָאִסְטִיס שֶׁלּוֹ עַל סְעָרָה. וּמִי מוֹדִיעֲךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, דָּוִד, שֶׁהוּא פֵּרַשׁ מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, לְהוֹדִיעַ לְבָאֵי עוֹלָם גְּבוּרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָֹּׂם עָבִים רְכוּבוֹ, לֹא בִנְחשֶׁת וְלֹא בְבַרְזֶל אֶלָּא בִּגְזוּזְטְרָאוֹת שֶׁל מָיִם, וְאַחַר כָּךְ בָּנָה אֶת הָעֲלִיּוֹת, לֹא בְאֶבֶן וְלֹא בְגָזִית אֶלָּא רְכָסִים שֶׁל מָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו. בָּשָׂר וָדָם עוֹשֶׂה סַרְגְּלָא שֶׁלּוֹ חֲזָקָה שֶׁתִּשָֹּׂא כָּל מַשָֹּׂאוֹ, וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּבַרְזֶל בִּנְחשֶׁת וּבְכֶסֶף וּבְזָהָב, וְהָאֱלֹהִים יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ הֶעָנָן אֵין בּוֹ מַמָּשׁ וְעוֹשֶׂה סַרְגְּלִין שֶׁלּוֹ עָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשָֹּׂם עָבִים רְכוּבוֹ. בָּשָׂר וָדָם אִם הָיָה לְפָנָיו דֶּרֶךְ שֶׁל שְׁקִיעָה מְהַלֵּךְ הוּא עַל אֲבָנִים שֶׁהֵם קָשִׁים, וְהָאֱלֹהִים אֵינוֹ כֵן אֶלָּא עוֹזֵב אֶת הֶעָנָן הַנִּרְאֶה וּמְהַלֵּךְ עַל הָרוּחַ שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ג): הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ. בָּשָׂר וָדָם מַכְתִּיב לוֹ סִטְרַטְיוֹטִין גִּבּוֹרִים בְּרִיאִים כְּדֵי לִלְבּוֹשׁ קַסְדָּא וְשִׁרְיוֹן וּכְלֵי זַיִן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִכְתִּיב סִטְרַטְיוֹטִין שֶׁלּוֹ שֶׁאֵינָן נִרְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, הָרוּחַ יוֹצֵא וְהַבָּרָק אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לוֹהֵט. מִשֶּׁבָּרָא רָקִיעַ בָּרָא מַלְאָכִים בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וּבוֹ בַיּוֹם בָּרָא גֵּיהִנֹּם, שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ כִּי טוֹב, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא קוֹנֶה עֲבָדִים וְאוֹמֵר עֲשׂוּ אַסְפַּתִּין, אָמְרוּ לוֹ לָמָּה כָּךְ, אָמַר לָהֶם שֶׁאִם יִמְרְדוּ יִשְׁמְעוּ אַסְפִּיקוּלָא, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא אֲנִי גֵּיהִנֹּם שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ כִּי טוֹב, שֶׁאִם יֶחֶטְאוּ בְּנֵי אָדָם יוֹרְדִין לְתוֹכוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁנִּבְרֵאת גֵּיהִנֹּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, שֶׁכֵּן הַנָּבִיא מְפָרֵשׁ (ישעיה ל, לג): כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, מִן הַיּוֹם שֶׁאָדָם יָכוֹל לוֹמַר אֶתְמוֹל, וְאֵימָתַי אָדָם יָכוֹל לוֹמַר אֶתְמוֹל, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, שֶׁיּוֹם אֶחָד בַּשַּׁבָּת לְפָנָיו. וְאַחַר כָּךְ בָּרָא יַבָּשָׁה בַּשְּׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ה): יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ, וְאוֹתָהּ שָׁעָה אֶחָד עָרוּם וְאֶחָד לָבוּשׁ, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, הִפְשִׁיט כְּסוּתוֹ שֶׁל אֶחָד וְהִלְבִּישָׁהּ לַחֲבֵרוֹ, כָּךְ אָמַר הָאֱלֹהִים (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם, גִּלָּה אֶת הָאָרֶץ וְכִסָּה אֶת הַתְּהוֹם. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קד, ו): תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ, (תהלים קד, ז): מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁרָאָה גִתּוֹ מְלֵאָה עֲנָבִים וְהַכֶּרֶם לִבְצֹר, אָמְרוּ לוֹ וְהֵיכָן אַתָּה נוֹתֵן שְׁאָר עֲנָבִים, בִּשְׁבִיל שֶׁהַגַּת קְטַנָּה, אָמַר לָהֶם אֲנִי עוֹשֶׂה גַת שֶׁתִּטֹּל לְכָל הָעֲנָבִים שֶׁבַּכֶּרֶם, מֶה עָשָׂה רָפַשׁ הָעֲנָבִים וּבָעַט רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא אֶת הָעֲנָבִים שֶׁבַּכֶּרֶם וְהֶחֱזִיק הַגַּת כָּל הָעֲנָבִים, כָּךְ הָיָה כָּל הָעוֹלָם מָלֵא מַיִם בְּמַיִם וְהָאָרֶץ שְׁקוּעָה בַּמַּיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית א, ט): וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, אָמְרוּ הַמַּיִם הֲרֵי הָעוֹלָם אָנוּ מְלֵאִים וְעַד עַכְשָׁו צַר לָנוּ לְהֵיכָן אָנוּ הוֹלְכִין, יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ בָּעַט בָּאוֹקְיָנוֹס וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו, יב): בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב, וְאֵין מָחַץ אֶלָּא לְשׁוֹן הֲרִיגָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, כו): וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. כְּשֶׁהָרַג אוֹתָן יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵן בּוֹכִין עַד הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טז): הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם. וְלָמָּה הָרַג אוֹתָן, שֶׁהַבַּיִת שֶׁהוּא מַחֲזִיק מֵאָה חַיִּים מַחֲזִיק אֶלֶף מֵתִים, לְכָךְ נִקְרָא אוֹקְיָנוֹס יַם הַמָּוֶת, וְעָתִיד אֱלֹהִים לְרַפֹּאתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז, ח): אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים וְנִרְפְּאוּ הַמָּיִם. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שְׁאָר הַמַּיִם שֶׁבָּעַט בְּאוֹקְיָנוֹס, לְקוֹל צַעֲקָתוֹ בָּרְחוּ חַבְרֵיהֶן, כְּמוֹ חַמָּר בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי עֲבָדִים, אוֹתָן הָרִאשׁוֹנִים רָצִין וּבוֹרְחִין, כָּךְ הָיוּ שְׁאָר הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם בּוֹרְחִים מִקּוֹל צַעֲקָתוֹ שֶׁל אוֹקְיָנוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ז): מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן, וְהָיוּ בּוֹרְחִין וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין לְהֵיכָן בּוֹרְחִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ח): יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם, כְּגוֹן עֶבֶד בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לוֹ אֲדוֹנוֹ הַמְתֵּן לִי בַּשּׁוּק, וְלֹא אָמַר לוֹ הֵיכָן יַמְתִּין, הִתְחִיל הָעֶבֶד אוֹמֵר שֶׁמָּא אֵצֶל בַּסִילְקִי אָמַר לִי לְהַמְתִּינוֹ אוֹ שֶׁמָּא אֵצֶל בֵּית הַמֶּרְחָץ אָמַר לִי, אוֹ שֶׁמָּא בְּצַד פִּיטְרוֹן אָמַר לִי, עָלָה מְצָאוֹ סְטָרוֹ מִסְטָר, אָמַר לוֹ עַל שַׁעַר פַּלְטֵרִין שֶׁל אִפַּרְכוֹס שְׁלַחְתִּיךָ, כָּךְ הָיוּ הַמַּיִם חוֹזְרִים כְּשֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, לֹא לַדָּרוֹם וְלֹא לַצָּפוֹן אָמַר לָהֶם אֶלָּא הָיוּ פוֹזְרִין, יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת, סְטָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְטָר אָמַר לָהֶם לִמְקוֹמוֹ שֶׁל לִוְיָתָן אָמַרְתִּי לָכֶם לֵילֵךְ. מִנַּיִן כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ח): אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם, וְזֶה מְקוֹמוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד כו): לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ, (תהלים קד, ט): גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁהִכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ לְדִיר וְנָעַל הַמַּסְגֵּר בְּפָנֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹא תֵצֵא וְתִרְעֶה אֶת הַתְּבוּאָה, כָּךְ נָעַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַיָּם בַּחוֹל וְהִשְׁבִּיעוֹ שֶׁלֹא יֵצֵא מִן הַחוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם. (תהלים קד, י): הַמְשַׁלֵּחַ מַעֲיָנִים בַּנְחָלִים, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲקָלִים שֶׁל זֵיתִים, כָּבַשׁ אֶת הַקּוֹרָה זֶה עַל זֶה, וְהַשֶּׁמֶן יוֹרֵד מִלְמַעְלָה וְהַשֶּׁמֶן יוֹרֵד מִלְּמַטָּה, כָּךְ הָהָר מִכָּאן וְהָהָר מִכָּאן כְּבוּשִׁין עַל הַמַּעְיָנוֹת וְהֵן מַקְטִיעִין וְיוֹצְאִין מִבֵּין הֶהָרִים, לְכָךְ כְּתִיב: הַמְשַׁלֵּחַ מַעֲיָנִים בַּנְּחָלִים. אַחַר כָּךְ מַה דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קד, יט): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה חַלּוֹנוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָקִיעַ, מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וּשְׁלשָׁה בַּמִּזְרָח, וּמֵאָה וּשְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב, מֵהֶן בָּרָא לַשֶּׁמֶשׁ וּמֵהֶן בָּרָא לַלְּבָנָה, שֶׁיְהֵא הָעוֹלָם שָׁט אַחֲרָיו וְהוּא מְהַלֵּךְ כֻּלָּן חוּץ מֵאַחַד עָשָׂר חַלּוֹנוֹת שֶׁאֵין הַלְּבָנָה נִכְנֶסֶת לְאֶחָד מֵהֶן, כְּגוֹן אִפַּרְכוֹס וְדֻכָּס, שֶׁהָיוּ נוֹטְלִין דּוֹנָטִיבָא. אִפַּרְכוֹס נוֹטֵל לְפִי כְבוֹדוֹ וְדֻכָּס לְפִי כְבוֹדוֹ. כָּךְ הַשֶּׁמֶשׁ נִקְרָא גָּדוֹל וְהַלְּבָנָה נִקְרֵאת קָטָן, לְכָךְ הַשֶּׁמֶשׁ נִקְרָא גָּדוֹל שֶׁהוּא גָדוֹל עַל הַלְּבָנָה אַחַד עָשָׂר יוֹם, לְכָךְ בָּרָא הַלְּבָנָה בִּשְׁבִיל מוֹעֲדוֹת שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מַרְבִּין וּמְמַעֲטִין כַּלְּבָנָה וְאֵינוֹ רַע לָהּ בַּעֲבוּר תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת, שֶׁכָּל הַשָּׁנָה מוֹנָה לַחַמָּה לִשְׁנֵי עוֹלָם וּלְשָׁנִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְהוּא שֶׁיּוֹדֵעַ קִצּוֹ שֶׁל כָּל אָדָם וְאָדָם כַּמָּה שָׁנִים רָאָה הַשֶּׁמֶשׁ וְכָל הֵימְךָ לוֹמַר שֶׁבִּשְׁבִיל אֵלּוּ הַמּוֹעֲדוֹת עָשָׂה אֶת הַלְּבָנָה, עָמַד דָּוִד וּפֵרַשׁ עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, אָמְרוּ לוֹ לְדָוִד עַד שֶׁאָנוּ בְּמִצְרַיִם נָטַלְנוּ חֹדֶשׁ שֶׁל לְבָנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. | |
|
44. Anon., 3 Enoch, 13, 12
|
45. Anon., Leges Publicae, 4.2
|
46. Anon., Pesiqta De Rav Kahana, 13.9
|
47. Anon., Hekhalot Zutarti, 354, 368-375, 407-419, 422-424, 341
|
