1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 18.15-18.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 18.15. נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן׃ 18.16. כְּכֹל אֲשֶׁר־שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת־קוֹל יְהוָה אֱלֹהָי וְאֶת־הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא־אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת׃ | 18.15. A prophet will the LORD thy God raise up unto thee, from the midst of thee, of thy brethren, like unto me; unto him ye shall hearken;" 18.16. according to all that thou didst desire of the LORD thy God in Horeb in the day of the assembly, saying: ‘Let me not hear again the voice of the LORD my God, neither let me see this great fire any more, that I die not.’" |
|
2. Hebrew Bible, Exodus, 1.22, 2.1-2.2, 2.14, 19.6, 28.30 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 1.22. וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל־עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל־הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל־הַבַּת תְּחַיּוּן׃ 2.1. וַיִגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת־פַּרְעֹה וַיְהִי־לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן־הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ׃ 2.1. וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת־בַּת־לֵוִי׃ 2.2. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי־טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים׃ 2.2. וַיֹּאמֶר אֶל־בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת־הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם׃ 2.14. וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר׃ 19.6. וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ | 1.22. And Pharaoh charged all his people, saying: ‘Every son that is born ye shall cast into the river, and every daughter ye shall save alive.’" 2.1. And there went a man of the house of Levi, and took to wife a daughter of Levi." 2.2. And the woman conceived, and bore a son; and when she saw him that he was a goodly child, she hid him three months." 2.14. And he said: ‘Who made thee a ruler and a judge over us? thinkest thou to kill me, as thou didst kill the Egyptian?’ And Moses feared, and said: ‘Surely the thing is known.’" 19.6. and ye shall be unto Me a kingdom of priests, and a holy nation. These are the words which thou shalt speak unto the children of Israel.’" 28.30. And thou shalt put in the breastplate of judgment the Urim and the Thummim; and they shall be upon Aaron’s heart, when he goeth in before the LORD; and Aaron shall bear the judgment of the children of Israel upon his heart before the LORD continually." |
|
3. Hebrew Bible, Genesis, 12.7, 15.6, 28.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 12.7. וַיֵּרָא יְהוָה אֶל־אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו׃ 15.6. וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה׃ 28.18. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר־שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל־רֹאשָׁהּ׃ | 12.7. And the LORD appeared unto Abram, and said: ‘Unto thy seed will I give this land’; and he builded there an altar unto the LORD, who appeared unto him." 15.6. And he believed in the LORD; and He counted it to him for righteousness." 28.18. And Jacob rose up early in the morning, and took the stone that he had put under his head, and set it up for a pillar, and poured oil upon the top of it." |
|
4. Hebrew Bible, Hosea, 1.9, 2.3, 6.6 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 1.9. וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא־אֶהְיֶה לָכֶם׃ 2.3. אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה׃ 6.6. כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת׃ | 1.9. And He said: ‘Call his name Lo-ammi; for ye are not My people, and I will not be yours.’" 2.3. Say ye unto your brethren: ‘Ammi’; and to your sisters, ‘Ruhamah.’" 6.6. For I desire mercy, and not sacrifice, And the knowledge of God rather than burnt-offerings." |
|
5. Hebrew Bible, Leviticus, 19.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 19.18. לֹא־תִקֹּם וְלֹא־תִטֹּר אֶת־בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה׃ | 19.18. Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge against the children of thy people, but thou shalt love thy neighbour as thyself: I am the LORD." |
|
6. Hebrew Bible, Psalms, 2.7, 95.7-95.11, 118.22 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 2.7. אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃ 95.7. כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם־בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ׃ 95.8. אַל־תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר׃ 95.9. אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם־רָאוּ פָעֳלִי׃ 95.11. אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם־יְבֹאוּן אֶל־מְנוּחָתִי׃ 118.22. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׃ | 2.7. I will tell of the decree: The LORD said unto me: 'Thou art My son, this day have I begotten thee." 95.7. For He is our God, And we are the people of His pasture, and the flock of His hand. To-day, if ye would but hearken to His voice!" 95.8. 'Harden not your heart, as at Meribah, As in the day of Massah in the wilderness;" 95.9. When your fathers tried Me, Proved Me, even though they saw My work." 95.10. For forty years was I wearied with that generation, And said: It is a people that do err in their heart, And they have not known My ways;" 95.11. Wherefore I swore in My wrath, That they should not enter into My arest.'" 118.22. The stone which the builders rejected Is become the chief corner-stone." |
|
7. Hebrew Bible, 2 Samuel, 7.10-7.11 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 7.11. וּלְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכָּל־אֹיְבֶיךָ וְהִגִּיד לְךָ יְהוָה כִּי־בַיִת יַעֲשֶׂה־לְּךָ יְהוָה׃ | 7.10. Moreover I have appointed a place for my people Yisra᾽el, and planted them, that they may dwell in a place of their own, and be troubled no more; neither shall the children of wickedness torment them any more, as at the beginning," 7.11. and as since the time that I commanded judges to be over my people Yisra᾽el; but I will give thee rest from all thy enemies, and the Lord tells thee that he will make thee a house." |
|
8. Hebrew Bible, Isaiah, 8.14, 29.14, 51.1-51.2, 54.11-54.12 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 8.14. וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם׃ 29.14. לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת־הָעָם־הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר׃ 51.1. שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְהוָה הַבִּיטוּ אֶל־צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל־מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם׃ 51.1. הֲלוֹא אַתְּ־הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם מֵי תְּהוֹם רַבָּה הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי־יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים׃ 51.2. בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר הַמְלֵאִים חֲמַת־יְהוָה גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ׃ 51.2. הַבִּיטוּ אֶל־אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל־שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי־אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ׃ 54.11. עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים׃ 54.12. וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל־גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי־חֵפֶץ׃ | 8.14. And He shall be for a sanctuary; but for a stone of stumbling and for a rock of offence to both the houses of Israel, for a gin and for a snare to the inhabitants of Jerusalem." 29.14. Therefore, behold, I will again do a marvellous work among this people, even a marvellous work and a wonder; and the wisdom of their wise men shall perish, and the prudence of their prudent men shall be hid." 51.1. Hearken to Me, ye that follow after righteousness, Ye that seek the LORD; Look unto the rock whence ye were hewn, And to the hole of the pit whence ye were digged." 51.2. Look unto Abraham your father, And unto Sarah that bore you; For when he was but one I called him, And I blessed him, and made him many." 54.11. O thou afflicted, tossed with tempest, and not comforted, behold, I will set thy stones in fair colours, And lay thy foundations with sapphires." 54.12. And I will make thy pinnacles of rubies, and thy gates of carbuncles, and all thy border of precious stones." |
|
9. Hebrew Bible, Jeremiah, 9.23, 31.31-31.34, 51.26 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 9.23. כִּי אִם־בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי־בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם־יְהוָה׃ 31.31. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ 31.32. לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם־יְהוָה׃ 31.33. כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם־יְהוָה נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם׃ 31.34. וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת־יְהוָה כִּי־כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם נְאֻם־יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֺנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר־עוֹד׃ 51.26. וְלֹא־יִקְחוּ מִמְּךָ אֶבֶן לְפִנָּה וְאֶבֶן לְמוֹסָדוֹת כִּי־שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה נְאֻם־יְהוָה׃ | 9.23. But let him that glorieth glory in this, that he understandeth, and knoweth Me, That I am the LORD who exercise mercy, justice, and righteousness, in the earth; for in these things I delight, Saith the LORD." 31.31. Behold, the days come, saith the LORD, that I will make a new covet with the house of Israel, and with the house of Judah;" 31.32. not according to the covet that I made with their fathers in the day that I took them by the hand to bring them out of the land of Egypt; forasmuch as they broke My covet, although I was a lord over them, saith the LORD." 31.33. But this is the covet that I will make with the house of Israel after those days, saith the LORD, I will put My law in their inward parts, and in their heart will I write it; and I will be their God, and they shall be My people;" 31.34. and they shall teach no more every man his neighbour, and every man his brother, saying: ‘Know the LORD’; for they shall all know Me, from the least of them unto the greatest of them, saith the LORD; for I will forgive their iniquity, and their sin will I remember no more." 51.26. And they shall not take of thee a stone for a corner, Nor a stone for foundations; But thou shalt be desolate for ever, saith the LORD." |
|
10. Anon., 1 Enoch, 5.4-5.5, 12.5, 13.1, 16.4, 26.1-26.6, 63.1, 98.11, 99.12-99.14, 101.3, 103.8 (3rd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 5.4. But ye -ye have not been steadfast, nor done the commandments of the Lord, But ye have turned away and spoken proud and hard words With your impure mouths against His greatness. Oh, ye hard-hearted, ye shall find no peace. 5.5. Therefore shall ye execrate your days, And the years of your life shall perish, And the years of your destruction shall be multiplied in eternal execration, And ye shall find no mercy. 12.5. wives: 'Ye have wrought great destruction on the earth: And ye shall have no peace nor forgivene 13.1. And Enoch went and said: 'Azazel, thou shalt have no peace: a severe sentence has gone forth 13.1. Abelsjail, which is between Lebanon and Seneser, with their faces covered. And I recounted before them all the visions which I had seen in sleep, and I began to speak the words of righteousness, and to reprimand the heavenly Watchers. 16.4. Say to them therefore: ' You have no peace.' 26.1. And I went from thence to the middle of the earth, and I saw a blessed place in which there were 26.2. trees with branches abiding and blooming [of a dismembered tree]. And there I saw a holy mountain 26.3. and underneath the mountain to the east there was a stream and it flowed towards the south. And I saw towards the east another mountain higher than this, and between them a deep and narrow 26.4. ravine: in it also ran a stream underneath the mountain. And to the west thereof there was another mountain, lower than the former and of small elevation, and a ravine deep and dry between them: and another deep and dry ravine was at the extremities of the three mountains. And all the ravines were deep rand narrow, (being formed) of hard rock, and trees were not planted upon 26.6. them. And I marveled at the rocks, and I marveled at the ravine, yea, I marveled very much. 63.1. In those days shall the mighty and the kings who possess the earth implore (Him) to grant them a little respite from His angels of punishment to whom they were delivered, that they might fall 63.1. Now they shall say unto themselves: ' Our souls are full of unrighteous gain, but it does not prevent us from descending from the midst thereof into the burden of Sheol.' 98.11. Woe to you, ye obstinate of heart, who work wickedness and eat blood: Whence have ye good things to eat and to drink and to be filled From all the good things which the Lord the Most High has placed in abundance on the earth; therefore ye shall have no peace. 99.12. Woe to you who make deceitful and false measures, And (to them) who cause bitterness on the earth; For they shall thereby be utterly consumed. 99.13. Woe to you who build your houses through the grievous toil of others, And all their building materials are the bricks and stones of sin; I tell you ye shall have no peace. 99.14. Woe to them who reject the measure and eternal heritage of their fathers And whose souls follow after idols; For they shall have no rest. 101.3. the dew from descending on the earth on your account, what will ye do then And if He sends His anger upon you because of your deeds, ye cannot petition Him; for ye spake proud and insolent 103.8. And into darkness and chains and a burning flame where there is grievous judgement shall your spirits enter; And the great judgement shall be for all the generations of the world. Woe to you, for ye shall have no peace. |
|
11. Anon., Jubilees, 8.19 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 8.19. and his portion goeth towards the west through the midst of this river, and it extendeth till it reacheth the water of the abysses, out of which this river goeth forth |
|
12. Dead Sea Scrolls, 1Qha, 6.25 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)
|
13. Dead Sea Scrolls, Community Rule, 1.18, 1.23-1.24, 3.20-3.21, 3.24, 4.12, 5.6, 5.9-5.12, 6.13, 8.1-8.12, 9.3-9.6, 11.7-11.10 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)
|
14. Josephus Flavius, Jewish War, 3.52 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 3.52. The city Jerusalem is situated in the very middle; on which account some have, with sagacity enough, called that city the Navel of the country. 3.52. Some have thought it to be a vein of the Nile, because it produces the Coracin fish as well as that lake does which is near to Alexandria. |
|
15. Mishnah, Yoma, 5.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 5.2. After the Ark had been taken away, there was a stone from the days of the earlier prophets, called “shtiyah”, three fingers above the ground, on which he would place [the pan of burning coals]." |
|
16. New Testament, 1 Peter, 2.4-2.10 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 2.4. coming to him, a living stone, rejected indeed by men, but chosen by God, precious. 2.5. You also, as living stones, are built up as a spiritual house, to be a holy priesthood, to offer up spiritual sacrifices, acceptable to God through Jesus Christ. 2.6. Because it is contained in Scripture, "Behold, I lay in Zion a chief cornerstone, elect, precious: He who believes in him will not be put to shame. 2.7. For you therefore who believe is the honor, but for such as are disobedient, "The stone which the builders rejected, Has become the chief cornerstone 2.8. and, "A stone of stumbling, and a rock of offense."For they stumble at the word, being disobedient, whereunto also they were appointed. 2.9. But you are a chosen race, a royal priesthood, a holy nation, a people for God's own possession, that you may show forth the excellencies of him who called you out of darkness into his marvelous light: 2.10. who in time past were no people, but now are God's people, who had not obtained mercy, but now have obtained mercy. |
|
17. New Testament, 1 Corinthians, 1.23-1.24, 1.26, 1.31 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.23. but we preach Christ crucified; astumbling block to Jews, and foolishness to Greeks 1.24. but to thosewho are called, both Jews and Greeks, Christ is the power of God andthe wisdom of God. 1.26. For you seeyour calling, brothers, that not many are wise according to the flesh,not many mighty, and not many noble; 1.31. that, according as it iswritten, "He who boasts, let him boast in the Lord. |
|
18. New Testament, Acts, 2.27, 3.22, 3.35, 4.11, 5.20, 7.35, 7.37 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
| 2.27. Because you will not leave my soul in Hades, Neither will you allow your Holy One to see decay. 3.22. For Moses indeed said to the fathers, 'The Lord God will raise up a prophet to you from among your brothers, like me. You shall listen to him in all things whatever he says to you. 4.11. He is 'the stone which was regarded as worthless by you, the builders, which was made the head of the corner.' 5.20. Go stand and speak in the temple to the people all the words of this life. 7.35. This Moses, whom they refused, saying, 'Who made you a ruler and a judge?' -- God has sent him as both a ruler and a deliverer with the hand of the angel who appeared to him in the bush. 7.37. This is that Moses, who said to the children of Israel , 'The Lord God will raise up a prophet to you from among your brothers, like me.' |
|
19. New Testament, Ephesians, 2.19-2.22 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 2.19. So then you are no longer strangers and sojourners, but you are fellow citizens with the saints, and of the household of God 2.20. being built on the foundation of the apostles and prophets, Christ Jesus himself being the chief cornerstone; 2.21. in whom the whole building, fitted together, grows into a holy temple in the Lord; 2.22. in whom you also are built together for a habitation of God in the Spirit. |
|
20. New Testament, Hebrews, 1.1-1.5, 1.10, 3.1-3.6, 3.14, 5.5-5.6, 7.21, 8.1, 8.8-8.12, 10.16-10.17, 11.1 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.1. God, having in the past spoken to the fathers through the prophets at many times and in various ways 1.2. has at the end of these days spoken to us by his Son, whom he appointed heir of all things, through whom also he made the worlds. 1.3. His Son is the radiance of his glory, the very image of his substance, and upholding all things by the word of his power, when he had by himself made purification for our sins, sat down on the right hand of the Majesty on high; 1.4. having become so much better than the angels, as he has inherited a more excellent name than they have. 1.5. For to which of the angels did he say at any time, "You are my Son, Today have I become your father?"and again, "I will be to him a Father, And he will be to me a Son? 1.10. And, "You, Lord, in the beginning, laid the foundation of the earth. The heavens are the works of your hands. 3.1. Therefore, holy brothers, partakers of a heavenly calling, consider the Apostle and High Priest of our confession, Jesus; 3.2. who was faithful to him who appointed him, as also was Moses in all his house. 3.3. For he has been counted worthy of more glory than Moses, inasmuch as he who built the house has more honor than the house. 3.4. For every house is built by someone; but he who built all things is God. 3.5. Moses indeed was faithful in all his house as a servant, for a testimony of those things which were afterward to be spoken 3.6. but Christ is faithful as a Son over his house; whose house we are, if we hold fast our confidence and the glorying of our hope firm to the end. 3.14. For we have become partakers of Christ, if we hold fast the beginning of our confidence firm to the end: 5.5. So also Christ didn't glorify himself to be made a high priest, but it was he who said to him, "You are my Son. Today I have become your father. 5.6. As he says also in another place, "You are a priest forever, After the order of Melchizedek. 7.21. (for they indeed have been made priests without an oath), but he with an oath by him that says of him, "The Lord swore and will not change his mind, 'You are a priest forever, According to the order of Melchizedek'". 8.1. Now in the things which we are saying, the main point is this. We have such a high priest, who sat down on the right hand of the throne of the Majesty in the heavens 8.8. For finding fault with them, he said, "Behold, the days come," says the Lord,"That I will make a new covet with the house of Israel and with the house of Judah; 8.9. Not according to the covet that I made with their fathers, In the day that I took them by the hand to lead them out of the land of Egypt; For they didn't continue in my covet, And I disregarded them," says the Lord. 8.10. For this is the covet that I will make with the house of Israel . After those days," says the Lord; "I will put my laws into their mind, I will also write them on their heart. I will be to them a God, And they will be to me a people. 8.11. They will not teach every man his fellow citizen, Every man his brother, saying, 'Know the Lord,' For all will know me, From the least of them to the greatest of them. 8.12. For I will be merciful to their unrighteousness. I will remember their sins and lawless deeds no more. 10.16. This is the covet that I will make with them: 'After those days,' says the Lord, 'I will put my laws on their heart, I will also write them on their mind;'"then he says 10.17. I will remember their sins and their iniquities no more. 11.1. Now faith is assurance of things hoped for, proof of things not seen. |
|
21. New Testament, Romans, 4.3, 4.9, 4.22, 9.33, 10.11 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 4.3. For what does the Scripture say? "Abraham believed God, and it was accounted to him for righteousness. 4.9. Is this blessing then pronounced on the circumcised, or on the uncircumcised also? For we say that faith was accounted to Abraham for righteousness. 4.22. Therefore it also was "reckoned to him for righteousness. 9.33. even as it is written, "Behold, I lay in Zion a stumbling stone and a rock of offense; And no one who believes in him will be put to shame. 10.11. For the Scripture says, "Whoever believes in him will not be put to shame. |
|
22. New Testament, Titus, 2.6 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 2.6. Likewise, exhort the younger men to be sober-minded; |
|
23. New Testament, John, 2.13, 5.1, 18.20 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 2.13. The Passover of the Jews was at hand, and Jesus went up to Jerusalem. 5.1. After these things, there was a feast of the Jews, and Jesus went up to Jerusalem. 18.20. Jesus answered him, "I spoke openly to the world. I always taught in synagogues, and in the temple, where the Jews always meet. I said nothing in secret. |
|
24. New Testament, Luke, 19.47, 20.17, 21.37, 22.53 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 19.47. He was teaching daily in the temple, but the chief priests and the scribes and the leading men among the people sought to destroy him. 20.17. But he looked at them, and said, "Then what is this that is written, 'The stone which the builders rejected, The same was made the chief cornerstone?' 21.37. Every day Jesus was teaching in the temple, and every night he would go out, and spent the night on the mountain that is called Olivet. 22.53. When I was with you in the temple daily, you didn't stretch out your hands against me. But this is your hour, and the power of darkness. |
|
25. New Testament, Mark, 1.40-1.44, 12.10, 14.49 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.40. There came to him a leper, begging him, kneeling down to him, and saying to him, "If you want to, you can make me clean. 1.41. Being moved with compassion, he stretched out his hand, and touched him, and said to him, "I want to. Be made clean. 1.42. When he had said this, immediately the leprosy departed from him, and he was made clean. 1.43. He strictly warned him, and immediately sent him out 1.44. and said to him, "See you say nothing to anybody, but go show yourself to the priest, and offer for your cleansing the things which Moses commanded, for a testimony to them. 12.10. Haven't you even read this Scripture: 'The stone which the builders rejected, The same was made the head of the corner. 14.49. I was daily with you in the temple teaching, and you didn't arrest me. But this is so that the Scriptures might be fulfilled. |
|
26. New Testament, Matthew, 5.43, 9.13, 12.7, 19.19, 21.42, 22.39, 26.55 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 5.43. You have heard that it was said, 'You shall love your neighbor, and hate your enemy.' 9.13. But you go and learn what this means: 'I desire mercy, and not sacrifice,' for I came not to call the righteous, but sinners to repentance. 12.7. But if you had known what this means, 'I desire mercy, and not sacrifice,' you would not have condemned the guiltless. 19.19. 'Honor your father and mother.' And, 'You shall love your neighbor as yourself.' 21.42. Jesus said to them, "Did you never read in the Scriptures, 'The stone which the builders rejected, The same was made the head of the corner. This was from the Lord. It is marvelous in our eyes?' 22.39. A second likewise is this, 'You shall love your neighbor as yourself.' 26.55. In that hour Jesus said to the multitudes, "Have you come out as against a robber with swords and clubs to seize me? I sat daily in the temple teaching, and you didn't arrest me. |
|
27. Ps.-Philo, Biblical Antiquities, 9.5-9.6, 23.4, 23.6 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
28. Palestinian Talmud, Sanhedrin, 17.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
29. Babylonian Talmud, Bava Batra, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 74b. בר אמוראי לאתויה ורגש ובעי לשמטיה לאטמיה ושדא זיקא דחלא ונחת נפק בת קלא אמר לן מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דר"ח בן דוסא דעתידה דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי,רב יהודה הינדוא משתעי זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא דהוה הדיר לה תנינא נחית בר אמוראי לאתויה אתא תנינא קא בעי למבלע לה לספינתא אתא פישקנצא פסקיה לרישיה אתהפיכו מיא והוו דמא אתא תנינא חבריה שקליה ותליה ליה וחיה הדר אתא קא בעי בלעא לספינתא הדר אתא ציפרא פסקיה לרישיה שקלוה לההיא אבן טבא שדיוה לספינתא הוה הני ציפרי מליחי בהדן אותבינהו עלייהו שקלוה ופרחו להו בהדה,תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה והיה ר"א ישן ור' יהושע נעור נזדעזע ר' יהושע וננער ר"א אמר לו מה זה יהושע מפני מה נזדעזעת אמר לו מאור גדול ראיתי בים אמר לו שמא עיניו של לויתן ראית דכתיב (איוב מא, י) עיניו כעפעפי שחר,אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא והואי אטמא דבשרא בהדן פתחנא ונקרינא ואנחנא אעשבי אדמייתינן ציבי חלם אטמא וטוינן כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינהו להנהו גומרי דהוו קא מלחשי כי אתאי לקמיה דאמימר אמר לי ההוא עישבא סמתרי הוה הנהו גומרי דריתמא הוו,(בראשית א, כא) ויברא אלהים את התנינים הגדולים הכא תרגימו ארזילי דימא ר' יוחנן אמר זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון שנאמר (ישעיהו כז, א) ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו':,(סימן כל שעה ירדן): אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (ישעיהו כז, א) והרג את התנין אשר בים,ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (איוב מ, טז) הנה נא כחו במתניו זה זכר ואונו בשרירי בטנו זו נקבה,התם נמי ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה דגים פריצי וליעביד איפכא איבעית אימא נקבה מליחא מעלי איבעית אימא כיון דכתיב (תהלים קד, כו) לויתן זה יצרת לשחק בו בהדי נקבה לאו אורח ארעא הכא נמי לימלחה לנקבה כוורא מליחא מעלי בשרא מליחא לא מעלי,ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם אמר לפניו רבש"ע די שאעמוד בשלי מיד בעט בו והרגו שנאמר (איוב כו, יב) בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב,אמר ר' יצחק ש"מ שרו של ים רהב שמו ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו שנאמר (ישעיהו יא, ט) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' כמים לים מכסים אל תקרי לים מכסים אלא לשרה של ים מכסים,ואמר רב יהודה אמר רב ירדן יוצא ממערת פמייס תניא נמי הכי ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ומתגלגל ויורד לים הגדול ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן שנאמר (איוב מ, כג) יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו מתקיף לה רבא בר עולא האי בבהמות בהררי אלף כתיב אלא אמר רבא בר עולא אימתי בהמות בהררי אלף בטוחות בזמן שמגיח ירדן בפיו של לויתן,(סימן ימים גבריאל רעב) כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מאי דכתיב (תהלים כד, ב) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל ואלו הן שבעה ימים ימה של טבריא וימה של סדום וימה של חילת וימה של חילתא וימה של סיבכי וים אספמיא וים הגדול ואלו הן ארבעה נהרות ירדן וירמוך וקירומיון ופיגה,כי אתא רב דימי א"ר יונתן עתיד גבריאל לעשות | 74b. i.e., ba diver [ ibar amoraei /i]went into the water bto bringup this chest, bandthe fish bbecame angry and sought to sever his thigh, butthe diver bthrewupon it ba flask of vinegar and they descendedand swam away. bA Divine Voice emergedand bsaid to us: Whatright bdo you have totouch bthe crate of the wife of Rabbi Ḥanina ben Dosa, as she is destined to insert sky-bluewool bin it tobe used in the ritual fringes of bthe righteous in the World-to-Come? /b, bRav Yehuda from India relates: Once we were traveling in a ship and we saw a certain precious stone that was encircled by a snake. A diver descended to bring itup, and the bsnake came and sought to swallow the ship. A raven cameand bcut off its head,and bthe water turned into blooddue to the enormousness of the snake. bAnother snake came, tookthe precious stone, band hung iton the dead snake, band it recovered. It returnedand again bsought to swallow the ship,and yet again ba bird came and cut off its head, took that precious stone,and bthrew it onto the ship. We had with us these salted birds; we placedthe stone bon them,and bthey tookthe stone band flew away with it. /b,§ Apropos the stories of large sea creatures, the Gemara discusses the large sea creatures mentioned in the Bible. bThe Sages taught:There was ban incident involving Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, who were traveling on a ship, and Rabbi Eliezer was sleeping and Rabbi Yehoshua was awake. Rabbi Yehoshua trembled, and Rabbi Eliezer awoke.Rabbi Eliezer bsaid to him: What is this, Yehoshua; for whatreason bdid you tremble?Rabbi Yehoshua bsaid to him: I saw a great light in the sea.Rabbi Eliezer bsaid to him: Perhaps you saw the eyes of the leviathan, as it is written: “And his eyes are like the eyelids of the morning”(Job 41:10)., bRav Ashi said: Huna bar Natan said to me: Once we were traveling in the desert, and we had a thigh of meat with us. We cut openthe thigh band toreoff the sciatic nerve and the forbidden fat band put it on the grass. Bythe time bthat we brought wood, the thigh had repaireditself, band we roasted it. When we returnedto that place bafter twelve monthsof bthe yearhad passed, bwe saw that those coals were still glowing. When I came before Ameimar, he said to me: That grass was a drug of life [ isamterei /i],while bthose coals were of broom. /b,The verse states: b“And God created the great sea monsters”(Genesis 1:21). bHere,in Babylonia, bthey interpretedthis as a reference to the bsea oryx. Rabbi Yoḥa says: This is leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent, as it is stated: “In that day the Lord with His soreand great and strong bswordwill punish leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent” (Isaiah 27:1).,§ The Gemara provides ba mnemonicfor the following statements of Rav Yehuda citing Rav: bEverything; time; Jordan. Rav Yehuda saysthat bRav says: Everything that the Holy One, Blessed be He, created in His world, He created male and female. Even leviathan the slant serpent and leviathan the tortuous serpent He created male and female. And if they would have coupledand produced offspring, they would have bdestroyed the entire world. What did the Holy One, Blessed be He, do? He castrated the male and killed the female, and saltedthe female to preserve it for the banquet bfor the righteous in the future. As it is stated: “And He will slay the serpent that is in the sea”(Isaiah 27:1)., bAnd He created even the beasts on the thousand hills(see Psalms 50:10) bmale and female. Andthey were so enormous that bif they would have coupledand produced offspring, bthey would have destroyed the entire world. What did the Holy One, Blessed be He, do? He castrated the male and cooledthe sexual desire of bthe female and preserved it for the righteous in the future. As it is statedabout the beasts: b“Lo now, his strength is in his loins”(Job 40:16); bthisis referring to the bmale.The continuation of the verse: b“And his force is in the stays of his body”; thisis the bfemale,alluding to the idea that they did not use their genitals for the purpose of procreation.,The Gemara asks: bThere too,with regard to the leviathan, blet Him castrate the male and cool the female;why was it necessary to kill the female? The Gemara answers: bFish are unrestrained,and therefore even if the female was cooled, the female would still procreate. The Gemara suggests: bAnd let Him do the opposite,and kill and preserve the male leviathan. The Gemara responds: bIf you wish, saythat the bsalted female is better; if you wish, sayinstead bthatsince bit is written: “There is leviathan, whom You have formed to sport with”(Psalms 104:26), the male must be left alive for sport, because it is bnot proper conductto sport bwith a female.The Gemara asks: bHere too,with regard to the beasts, blet Himpreserve the bfemale in salt,instead of cooling it. The Gemara answers: bSalted fish is good,but bsalted meat is not good. /b, bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: At the time when the Holy One, Blessed be He, sought to create the world, He said to the minister of the sea: Open your mouth and swallow all the waters of the world,so that there will be room for land. The minister of the sea bsaid before Him: Master of the Universe,it is benough that I will stay within my ownwaters. God bimmediately struck him and killed him; as it is stated: “He stirs up the sea with His power, and by His understanding He smites through Rahab”(Job 26:12)., bRabbi Yitzḥak said: Conclude from herethat bthe name of the minister of the sea is Rahab, and were it not for watersof the sea that bcover him, no creature could withstand his smell,as his corpse emits a terrible stench. bAs it is stated: “They shall not hurt nor destroy in all My holy mountain;for the earth shall be full of the knowledge of the Lord, bas the waters cover the sea”(Isaiah 11:9). bDo not readthis phrase as b“cover the sea”; ratherread it as: bCover the minister of the sea,i.e., the term sea is referring to the minister of the sea, not to the sea itself., bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: The Jordan issues forth from the cave of Pamyas. That is also taughtin a ibaraita /i: bThe Jordan issues forth from the cave of Pamyas, and travels in the Sea of Sivkhi,i.e., the Hula Lake, band in the Sea of Tiberias,the Sea of Galilee, band rolls down to the Great Sea, and rolls down until it reaches the mouth of the leviathan. As it is stated: “He is confident, though the Jordan rush forth to his mouth”(Job 40:23). bRava bar Ulla strongly objects to thisexplanation of the verse, stating: But bthisverse bis written about the beasts on the thousand hills. Rather, Rava bar Ulla saidthat this is the meaning of the verse: bWhen are the beasts on the thousand hills confident? When the Jordan rushes forth into the mouth of the leviathan. /b,§ The Gemara provides ba mnemonicfor the upcoming statements of Rav Dimi: bSeas; Gabriel; hungry. When Rav Dimi camefrom Eretz Yisrael to Babylonia, he said that bRabbi Yoḥa said: Whatis the meaning of that bwhich is written: “For He has founded it upon the seas, and established it upon the floods”(Psalms 24:2)? bThese arethe bseven seas and four rivers that surround Eretz Yisrael. And these arethe bseven seas: The Sea of Tiberias, the Sea of Sodom,i.e., the Dead Sea, bthe Sea of Ḥeilat, the Sea of Ḥeilata, the Sea of Sivkhi, the Sea of Aspamya, and the Great Sea,i.e., the Mediterranean. bAnd these are the four rivers: The Jordan, the Jarmuth, and the Keiromyon, and the Piga,which are the rivers of Damascus., bWhen Rav Dimi camefrom Eretz Yisrael to Babylonia he said that bRabbi Yonatan says: In the future, Gabriel will perform /b |
|
30. Babylonian Talmud, Sukkah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 53a. אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה:,חסידים ואנשי מעשה כו': ת"ר יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו אלו בעלי תשובה אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו,תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן הוא היה אומר כן למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי אם תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך אם אתה לא תבא אל ביתי אני לא אבא אל ביתך שנאמר (שמות כ, כד) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך,אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך ומטיפיך יטופון אמר רבי יוחנן רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה,הנהו תרתי כושאי דהוו קיימי קמי שלמה (מלכים א ד, ג) אליחרף ואחיה בני שישא סופרים דשלמה הוו יומא חד חזייה למלאך המות דהוה קא עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דקא בעו מינאי הני תרתי כושאי דיתבי הכא מסרינהו לשעירים שדרינהו למחוזא דלוז כי מטו למחוזא דלוז שכיבו,למחר חזיא מלאך המות דהוה קבדח א"ל אמאי בדיחת א"ל באתר דבעו מינאי תמן שדרתינהו מיד פתח שלמה ואמר רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה,תניא אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו וכשהוא משתחוה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף ואין כל בריה יכולה לעשות כן וזו היא קידה,לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע והא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי הא והא גרמא ליה,לוי הוה מטייל קמיה דרבי בתמני סכיני שמואל קמיה שבור מלכא בתמניא מזגי חמרא אביי קמיה (דרבא) בתמניא ביעי ואמרי לה בארבעה ביעי,תניא אמר ר' יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפלה משם לקרבן מוסף משם לתפלת המוספין משם לבית המדרש משם לאכילה ושתיה משם לתפלת המנחה משם לתמיד של בין הערבים מכאן ואילך לשמחת בית השואבה,איני והאמר רבי יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר אלא הכי קאמר לא טעמנו טעם שינה דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי:,חמש עשרה מעלות: אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוי קמסדר אגדתא קמיה א"ל שמיע לך הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד א"ל הכי אמר רבי יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן אי הכי חמש עשרה מעלות יורדות מיבעי ליה,אמר ליה הואיל ואדכרתן (מלתא) הכי אתמר בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם | 53a. It was so bright that ba woman wouldbe able to bsort wheat by the light of theCelebration of the bPlace of the Drawingof the Water.,§ The mishna continues: bThe pious and the men of actionwould dance before the people who attended the celebration. bThe Sages taughtin the iToseftathat bsome of them would sayin their song praising God: bHappy is our youth,as we did not sin then, bthat did not embarrass our old age. These are the pious and the men of action,who spent all their lives engaged in Torah and mitzvot. bAnd some would say: Happy is our old age, that atoned for our youthwhen we sinned. bThese are the penitents.Both bthese and those say: Happy is he who did not sin; and he who sinned should repent andGod bwill absolve him. /b, bIt is taughtin the iTosefta /i: bThey said about Hillel the Elder that when he was rejoicing at the Celebration of the Place of the Drawingof the Water bhe said this: If I am here, everyone is here; and if I am not here, who is here?In other words, one must consider himself as the one upon whom it is incumbent to fulfill obligations, and he must not rely on others to do so. bHe wouldalso bsay this: To the place that I love, there my feet take me,and therefore, I come to the Temple. And the Holy One, Blessed be He, says: bIf you come to My house, I will come to your house; if you do not come to My house, I will not come to your house, as it is stated: “In every place that I cause My name to be mentioned, I will come to you and bless you”(Exodus 20:21).,The Gemara cites another statement of Hillel the Elder. bAdditionally, he saw one skull that was floating on the waterand bhe said to it: Because you drownedothers, bthey drowned you, and those that drowned you will be drowned.That is the way of the world; everyone is punished measure for measure. Apropos following one’s feet, bRabbi Yoḥa said: The feet of a person are responsible for him; to the place where he is in demand, there they lead him. /b,The Gemara relates with regard to bthese two Cushites who would stand before Solomon: “Elihoreph and Ahijah, the sons of Shisha”(I Kings 4:3), and bthey were scribes of Solomon. One daySolomon bsaw that the Angel of Death was sad. He said to him: Why are you sad? He said to him: They are asking meto take the lives of bthese two Cushites who are sitting here.Solomon bhanded them to the demonsin his service, band sent them to the district of Luz,where the Angel of Death has no dominion. bWhen they arrived at the district of Luz, they died. /b, bThe following day,Solomon bsaw that the Angel of Death was happy. He said to him: Why are you happy? He replied: In the place that they asked meto take them, bthere you sent them.The Angel of Death was instructed to take their lives in the district of Luz. Since they resided in Solomon’s palace and never went to Luz, he was unable to complete his mission. That saddened him. Ultimately, Solomon dispatched them to Luz, enabling the angel to accomplish his mission. That pleased him. bImmediately, Solomon beganto speak band said: The feet of a person are responsible for him; to the place where he is in demand, there they lead him. /b,§ bIt is taughtin a ibaraita /i: bThey said about Rabban Shimon ben Gamliel that when he would rejoice at the Celebration of the Place of the Drawingof the Water, bhe would take eight flaming torches and toss one and catch another,juggling them, band,though all were in the air at the same time, bthey would not touch each other. And when he would prostrate himself, he would insert his two thumbs into the ground, and bow, and kiss the floorof the courtyard band straighten, andthere was bnot anyother bcreaturethat bcould do thatdue to the extreme difficulty involved. bAnd this was theform of bowing called ikidda /iperformed by the High Priest.,The Gemara relates: bLevi demonstrated a ikiddabefore RabbiYehuda HaNasi and strained his thigh band came up lame.The Gemara asks: bAnd is that what caused himto be lame? bBut didn’t Rabbi Elazar say: One should never speak impertinently towardGod babove; as a great persononce bspoke impertinently towardGod babove,and even though his prayers were answered, he was still punished band came up lame. And whowas this great person? It was bLevi.Apparently his condition was not caused by his bow. The Gemara answers: There is no contradiction. Both bthis and that caused himto come up lame; because he spoke impertinently toward God, he therefore was injured when exerting himself in demonstrating ikidda /i.,Apropos the rejoicing of Rabban Shimon ben Gamliel at the Celebration of the Place of the Drawing of the Water, the Gemara recounts: bLevi would walk before RabbiYehuda HaNasi juggling bwith eight knives. Shmuelwould juggle bbefore King Shapur with eight glasses of winewithout spilling. bAbayewould juggle bbefore Rabba with eight eggs. Some sayhe did so bwith four eggs.All these were cited., bIt is taughtin a ibaraitathat bRabbi Yehoshua ben Ḥaya said: When we would rejoicein bthe Celebration of the Place of the Drawingof the Water, bwe did not see sleep in our eyesthe entire Festival. bHow so?In the bfirst hourof the day, bthe daily morning offeringwas sacrificed and everyone came to watch. bFrom therethey proceeded btoengage in bprayerin the synagogue; bfrom there, towatch the sacrifice of bthe additional offerings; from there,to the synagogue btorecite bthe additional prayer. From therethey would proceed bto the study hallto study Torah; bfrom there to the eating and drinkingin the isukka /i; bfrom there to the afternoon prayer. From therethey would proceed bto the daily afternoon offeringin the Temple. bFrom thispoint bforward,they proceeded bto the Celebration of the Place of the Drawingof the Water.,The Gemara wonders: bIs that so? But didn’t Rabbi Yoḥa say:One who took ban oath that I will not sleep three days, one flogs himimmediately for taking an oath in vain, band hemay bsleep immediatelybecause it is impossible to stay awake for three days uninterrupted. bRather, this is whatRabbi Yehoshua bis saying: We did not experience the sense ofactual bsleep, because they wouldmerely bdoze on each other’s shoulders.In any case, they were not actually awake for the entire week.,§ The mishna continues: The musicians would stand on the bfifteen stairsthat descend from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, corresponding to the fifteen Songs of the Ascents in Psalms. bRav Ḥisda said to one of the Sages who was organizing iaggadabefore him: Did you hearwith regard to bthese fifteenSongs of bAscentsin Psalms, bcorresponding to what did David say them? He said to himthat bthisis what bRabbi Yoḥa said: At the time that David dug the drainpipesin the foundation of the Temple, the waters of bthe depths rose and sought to inundate the world.Immediately, bDavid recited the fifteenSongs of the bAscents and caused them to subside.Rav Ḥisda asked: bIf so,should they be called bfifteenSongs of the bAscents? They should have beencalled Songs of the bDescents. /b,Rav Ḥisda continued and bsaid to him: Since you reminded meof this bmatter, this iswhat bwasoriginally bstated: At the time that David dug the drainpipes,the waters of bthe depths rose and sought to inundate the world. David said: Is there anyone who knows whether it is permitted to write thesacred bname /b |
|
31. Babylonian Talmud, Taanit, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 10a. בברייתו של עולם,ת"ר א"י נבראת תחילה וכל העולם כולו נברא לבסוף שנאמר (משלי ח, כו) עד לא עשה ארץ וחוצות א"י משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו ע"י שליח שנאמר (איוב ה, י) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות,א"י שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית שנאמר הנותן מטר על פני ארץ וגו' א"י שותה תחילה וכל העולם כולו לבסוף שנאמר הנותן מטר על פני ארץ וגו' משל לאדם שמגבל את הגבינה נוטל את האוכל ומניח את הפסולת,אמר מר ממתקין הן בעבים מנליה דא"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן כתיב (תהלים יח, יב) חשכת מים עבי שחקים וכתיב (שמואל ב כב, יב) חשרת מים עבי שחקים,שקול כף ושדי אריש וקרי ביה חכשרת,ור' יהושע בהני קראי מאי דריש בהו סבר לה כי הא דכי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא נהור ענני זעירין מוהי חשוך ענני סגיין מוהי,כמאן אזלא הא דתניא מים העליונים במאמר הם תלוים ופירותיהן מי גשמים שנאמר (תהלים קד, יג) מפרי מעשיך תשבע הארץ כמאן כר' יהושע ור' אליעזר ההוא במעשה ידיו של הקב"ה הוא דכתיב,אריב"ל כל העולם כולו מתמצית גן עדן הוא שותה שנאמר (בראשית ב, י) ונהר יוצא מעדן וגו' תנא מתמצית בית כור שותה תרקב:,ת"ר ארץ מצרים הויא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה והוא אחד מששים בכוש וכוש אחד מששים בעולם ועולם א' מששים בגן וגן אחד מששים לעדן ועדן אחד מס' לגיהנם נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדרה לגיהנם וי"א גיהנם אין לה שיעור וי"א עדן אין לה שיעור,א"ר אושעיא מאי דכתיב (ירמיהו נא, יג) שוכנת על מים רבים רבת אוצרות מי גרם לבבל שיהו אוצרותיה מליאות בר הוי אומר מפני ששוכנת על מים רבים אמר רב עתירה בבל דחצדא בלא מיטרא אמר אביי נקיטינן טובעני ולא יובשני:, big strongמתני׳ /strong /big בג' במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת:, big strongגמ׳ /strong /big א"ר אלעזר הלכה כרבן גמליאל תניא חנניה אומר ובגולה עד ששים בתקופה אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה,איני והא בעו מיניה משמואל מאימת מדכרינן ותן טל ומטר אמר להו מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא דילמא אידי ואידי חד שיעורא הוא,איבעיא להו יום ששים כלפני ששים או כלאחר ששים ת"ש רב אמר יום ששים כלאחר ששים ושמואל אמר יום ששים כלפני ששים,א"ר נחמן בר יצחק וסימנך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא אמר רב פפא הלכתא יום ששים כלאחר ששים:, big strongמתני׳ /strong /big הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין ג' תעניות אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה הגיע ר"ח כסליו ולא ירדו גשמים ב"ד גוזרין שלש תעניות על הצבור אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה:, big strongגמ׳ /strong /big מאן יחידים אמר רב הונא רבנן ואמר רב הונא יחידים מתענין שלשה תעניות שני וחמישי ושני,מאי קמשמע לן תנינא אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע את השערים אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי ושני,מהו דתימא הני מילי צבור אבל יחיד לא קמשמע לן תניא נמי הכי כשהתחילו היחידים להתענות מתענין שני וחמישי ושני ומפסיקין בראשי חדשים | 10a. verse deals bwith the creation of the world,when all the water was contained in the deep., bThe Sages taughtin a ibaraita /i: bEretz Yisrael was created first and the rest of the entire world was created afterward, as it is stated: “While as yet He had not made the land, nor the fields”(Proverbs 8:26). Here, and in the following statements, the term “land” is understood as a reference to the Land of Israel, while “the fields” means all the fields in other lands. Furthermore, bEretz Yisrael is watered by the Holy One, Blessed be He, Himself, and the rest of the entire worldis watered bthrough an intermediary, as it is stated: “Who gives rain upon the land, and sends water upon the fields”(Job 5:10).,Additionally, bEretz Yisrael drinks rainwater andthe rest of bthe entire worlddrinks bfromthe remaining bresidueof rainwater left in the clouds, bas it is statedthat God is He b“who gives rain upon the land”and only afterward takes what is left “and sends water upon the fields.” bEretz Yisrael drinks first, andthe rest of bthe entire world afterward, as it is stated: “Who gives rain upon the landand sends water upon the fields.” There is ba parablethat illustrates this: bA personwho bkneadshis bcheeseafter it has curdled btakes the food and leaves the refuse. /b, bThe Master saidabove: The ocean waters bare sweetened in the clouds.The Gemara asks: bFrom wheredoes Rabbi Eliezer derive bthis?The Gemara answers bthat Rav Yitzḥak bar Yosef saidthat bRabbi Yoḥa saidthat bit is written: “Darkness [ iḥeshkhat /i] of waters, thick clouds of the skies”(Psalms 18:12). bAnd it is written,in a similar verse: b“Gathering of [ iḥashrat /i] waters, thick clouds of the skies”(II Samuel 22:12).,The Gemara explains the significance of this minor variation. These two phrases vary in only one word, which themselves differ by only one letter, a ikaffor a ireish /i. If you join the two versions together, and btakethe letter ikaf /ifrom the first version bandplace it bwiththe second version of the word, which has ba ireish /i,you can bread intothe verse a new word meaning brendering fit [ iḥakhsharat /i].Accordingly, the verse can be interpreted as: The rendering fit of water is performed in the clouds of the sky.,The Gemara asks: bAnd Rabbi Yehoshua,with regard bto these verses, whatdoes he learn from bthem?The Gemara answers that Rabbi Yehoshua bholds in accordance withthe opinion of bthisSage, Rav Dimi. bAs when Rav Dimi camefrom Eretz Yisrael to Babylonia, bhe saidthat bthey say in the West,Eretz Yisrael: When bclouds are bright, they have little water;when bclouds are dark, they have much water.Accordingly, Rabbi Yehoshua explains that when there is “a darkness of waters” in the clouds, there is also “a gathering of waters,” as rain will fall from them.,The Gemara asks: bIn accordance with whoseopinion bis that which is taughtin a ibaraita /i: bThe upper watersdo not stand in any defined place; rather, they are bsuspended bythe bwordof God, band their fruit is rainwater, as it is stated:“Who waters the mountains from His upper chambers; bthe earth is full of the fruit of Your works”(Psalms 104:13). bIn accordance with whoseopinion is this statement? It is bin accordance withthe opinion of bRabbi Yehoshua. And Rabbi Eliezer,how does he explain this verse? Rabbi Eliezer could say: bThatverse from Psalms bis written with regard to the handiwork of the Holy One, Blessed be He,not the upper waters., bRabbi Yehoshua ben Levi said: The entire world drinks from the runoff of the Garden of Eden, as it is stated: “And a river went out of Edento water the garden” (Genesis 2:10). It was btaughtin a ibaraita /i: bFrom the runoff of a ibeit kor /i,a field in which a ikorof seed can be planted, which is approximately seventy-five thousand square cubits, a field in which ba half- ise’a[ itarkav /i],of seed can be sown, i.e. one-sixtieth the size of a ibeit kor /i, bcan be watered.If the runoff from a ibeit koris sufficient for a field one-sixtieth its size, it can be inferred that the rest of the world is one-sixtieth the size of the Garden of Eden., bThe Sages taughtin a ibaraita /i: The area of the bland of Egypt is four hundred parasangs [ iparsa /i] by four hundred parasangs. Andthis bis one sixtieththe size bof Cush, and Cushitself bis one sixtieththe size bofthe rest of bthe world. And the world is one sixtieth of the Gardenof Eden, band the Gardenof Eden bis one sixtieth of Edenitself, band Eden is one sixtieth of Gehenna.You bfindthat bthe entire world is like a pot cover for Gehenna,as Eden, which is far larger than the rest of the world, is only one sixtieth the size of Gehenna. bAnd some say: Gehenna has no measure. And some saythat bEden has no measure. /b, bRabbi Oshaya said: What isthe meaning of that bwhich is writtenabout Babylonia: b“You who dwells on many waters, abundant in storehouses”(Jeremiah 51:13)? bWhat caused Babylonia to have storehouses full of grain? You must saythat it is bdue tothe fact that bit resides on many waters,the Tigris and the Euphrates Rivers, which render its land easy to irrigate. Similarly, bRav said: Babylonia is wealthy sinceit can bgrow cropsfor harvest beven without rain. Abaye said: We holdthat it is better for a land to be bswampylike Babylonia, band not dry,as crops in Babylonia grow all year., strongMISHNA: /strong bOn the third ofthe month of bMarḥeshvanone starts to brequest rainby inserting the phrase: And give dew and rain, in the blessing of the years, the ninth blessing of the iAmida /i. bRabban Gamliel says:One starts to request rain bon the seventh ofMarḥeshvan, which is bfifteen days after the festivalof iSukkot /i. Rabban Gamliel explains that one waits these extra four days bso thatthe blastpilgrim bof the Jewish people,who traveled to Jerusalem on foot for the Festival, bcan reach the Euphrates Riverwithout being inconvenienced by rain on his journey home., strongGEMARA: /strong bRabbi Elazar said: The ihalakhais in accordance withthe opinion of bRabban Gamliel,that one does not begin to request rain until the seventh of Marḥeshvan. It bis taughtin a ibaraitathat bḤaya says: And in the Diasporaone does not begin to request rain buntil sixtydays binto the season,i.e., sixty days after the autumnal equinox. bRav Huna bar Ḥiyya saidthat bShmuel said: The ihalakhais in accordance withthe opinion of bḤaya. /b,The Gemara asks: bIs that so? But they raised a dilemma before Shmuel: From when does one mention: And give dew and rain? He said to them: From when they bring wood into the house of Tavut the bird hunter [ irishba /i].This is apparently a different date than that mentioned by Ḥaya. The Gemara suggests: bPerhaps this and that are one measureof time, i.e., Shmuel merely provided a sign of sixty days after the autumnal equinox., bA dilemma was raised beforethe Sages: Is the bsixtieth dayitself treated as part bofthe period bbeforethe bsixtiethday boris it included binthe period bafterthe bsixtiethday? The Gemara answers. bComeand bhearthat there is a dispute in this regard. bRav said:The bsixtieth dayis part bofthe period bafterthe bsixtiethday, band Shmuel said:The bsixtieth dayis part bofthe period bbeforethe bsixtieth. /b, bRav Naḥman bar Yitzḥak said: And your mnemonicto remember the divergent opinions is: bThose above require water; those below do not require water.Since water flows downward, those who live in low places receive their water from above and are generally in less need of additional water. Accordingly, Shmuel, who lived in the lowlands of Babylonia, ruled that one begins to request for rain later, whereas Rav, who studied in Eretz Yisrael, which is higher in elevation and has a greater need for rain, stated an earlier date. bRav Pappa said: The ihalakhaisthat the bsixtieth dayis part bofthe period bafterthe bsixtiethday, as stated by bRav,and therefore one begins to mention the request for rain on the sixtieth day after the autumnal equinox., strongMISHNA: /strong If the bseventeenth of Marḥeshvan arrived and rain has not fallen, individuals,but not the entire community, bbegin to fast three fastsfor rain. How are these fasts conducted? As the fast begins in the morning, one bmay eat and drink after dark, and one is permittedduring the days of the fasts themselves to engage binthe performance of bwork, in bathing, in smearing oilon one’s body, bin wearing shoes, and in conjugal relations.If the bNew Moon of Kislev arrived and rain hasstill bnot fallen,the bcourt decrees three fasts on theentire bcommunity.Similar to the individual fasts, everyone bmay eat and drink after dark, and they are permitted toengage in the performance of bwork, in bathing, in smearingone’s body bwith oil, in wearing shoes, and in conjugal relations. /b, strongGEMARA: /strong The Gemara asks: bWho arethese bindividualsmentioned in the mishna? bRav Huna said:This is referring to bthe Sages,who are held to a higher standard and are expected to undertake fasts even when ordinary people do not. bAnd Rav Hunafurther said: The bindividualswho bfastthe bthree fastsdo so bon a Monday, andon the next bThursday, andagain on the following bMonday. /b,The Gemara asks: bWhat isRav Huna bteaching us? Wealready blearnedthis (15b): The court bmay not decree a fast on the community starting from a Thursday, so as not to cause an increase in prices. Rather,the bfirst three fastsare established on bMonday, and Thursday, and Monday.What does Rav Huna’s statement add to this ruling?,The Gemara answers: Rav Huna’s comment is necessary, blest you saythat bthis appliesonly to ba community, butthat in the case of ban individual, no,the series of three fasts does not have to start on a Monday. bThisopinion bis also taughtin a ibaraitawith regard to those mentioned in the mishna: bWhen the individuals begin to fast, they fast on a Monday, a Thursday, and a Monday. Andif one of the fast days occurs on a day with special observances, bthey interruptthe sequence bfor New Moons, /b |
|
32. Anon., Exodus Rabbah, 15.22 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 15.22. דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קד, יט): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ, הַרְבֵּה מַעֲשִׂים כָּתַב משֶׁה בַּתּוֹרָה סְתוּמִים עָמַד דָּוִד וּפֵרְשָׁם, אָנוּ מוֹצְאִין מִמַּעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית מִשֶּׁבָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ בָּרָא הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאַחַר כָּךְ (בראשית א ג): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר. וְדָוִד פֵּרְשׁוֹ מֵאַחַר שֶׁבָּרָא אוֹר בָּרָא שָׁמָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה, וְהָדַר (תהלים קד, ב): נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, הֲרֵי לָמַדְנוּ מִשֶּׁבָּרָא אוֹר בָּרָא שָׁמָיִם. שְׁלשָׁה בְּרִיּוֹת קָדְמוּ אֶת הָעוֹלָם, הַמַּיִם וְהָרוּחַ וְהָאֵשׁ. הַמַּיִם הָרוּ וְיָלְדוּ אֲפֵלָה, הָאֵשׁ הָרָה וְיָלְדָה אוֹר, הָרוּחַ הָרָה וְיָלְדָה חָכְמָה, וּבְשֵׁשׁ בְּרִיּוֹת אֵלּוּ הָעוֹלָם מִתְנַהֵג, בָּרוּחַ, בַּחָכְמָה, וּבָאֵשׁ, וּבָאוֹר, וּבַחשֶׁךְ, וּבַמָּיִם. לְפִיכָךְ דָּוִד אָמַר (תהלים קד, א): בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד, אָדָם רוֹאֶה עַמּוּד נָאֶה אוֹמֵר בָּרוּךְ הַמַּחְצָב שֶׁנֶּחְצַב מִמֶּנּוּ. נָאֶה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁחֲצָבוֹ וּבְרָאוֹ בְּדָבָר, אַשְׁרֶיךָ הָעוֹלָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלַךְ [המליך] בָּךְ. בָּשָׂר וָדָם צָר אִיקוּנִין שֶׁלּוֹ עַל הַטַּבְלָא שֶׁל עֵץ, הַטַּבְלָא גְדוֹלָה מִצּוּרָתוֹ, הָאֱלֹהִים יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ הוּא גָדוֹל וְאִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ גְּדוֹלָה. הָעוֹלָם קָטָן וְהוּא גָּדוֹל מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו, ד): כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר צוּר עוֹלָמִים, שְׁנֵי עוֹלָמִים עָלָיו אֵינָן חֲשׁוּבִין כְּלוּם, לְכָךְ נֶאֱמַר: ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד, מִשֶּׁעָטַף אֶת הָאוֹר חָזַר וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה וגו'. בָּשָׂר וָדָם מִשֶּׁבּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת הוּא בּוֹנֶה אֶת הָעֲלִיָּה, הָאֱלֹהִים אֵינוֹ כֵן, מִשֶּׁמָּתַח מַעֲזִיבָה בָּנָה עֲלִיָּה, וּמִשֶּׁבָּנָה עֲלִיָּה הֶעֱמִיד אוֹתָן עַל אֲוִיר הָעוֹלָם עַל בְּלִימָה, וְאַחַר כָּךְ הִתְקִין מַרְכְּבוֹתָיו עֲנָנִים, וְאַחַר כָּךְ הָאִסְטִיס שֶׁלּוֹ עַל סְעָרָה. וּמִי מוֹדִיעֲךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, דָּוִד, שֶׁהוּא פֵּרַשׁ מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, לְהוֹדִיעַ לְבָאֵי עוֹלָם גְּבוּרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָֹּׂם עָבִים רְכוּבוֹ, לֹא בִנְחשֶׁת וְלֹא בְבַרְזֶל אֶלָּא בִּגְזוּזְטְרָאוֹת שֶׁל מָיִם, וְאַחַר כָּךְ בָּנָה אֶת הָעֲלִיּוֹת, לֹא בְאֶבֶן וְלֹא בְגָזִית אֶלָּא רְכָסִים שֶׁל מָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו. בָּשָׂר וָדָם עוֹשֶׂה סַרְגְּלָא שֶׁלּוֹ חֲזָקָה שֶׁתִּשָֹּׂא כָּל מַשָֹּׂאוֹ, וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּבַרְזֶל בִּנְחשֶׁת וּבְכֶסֶף וּבְזָהָב, וְהָאֱלֹהִים יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ הֶעָנָן אֵין בּוֹ מַמָּשׁ וְעוֹשֶׂה סַרְגְּלִין שֶׁלּוֹ עָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשָֹּׂם עָבִים רְכוּבוֹ. בָּשָׂר וָדָם אִם הָיָה לְפָנָיו דֶּרֶךְ שֶׁל שְׁקִיעָה מְהַלֵּךְ הוּא עַל אֲבָנִים שֶׁהֵם קָשִׁים, וְהָאֱלֹהִים אֵינוֹ כֵן אֶלָּא עוֹזֵב אֶת הֶעָנָן הַנִּרְאֶה וּמְהַלֵּךְ עַל הָרוּחַ שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ג): הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ. בָּשָׂר וָדָם מַכְתִּיב לוֹ סִטְרַטְיוֹטִין גִּבּוֹרִים בְּרִיאִים כְּדֵי לִלְבּוֹשׁ קַסְדָּא וְשִׁרְיוֹן וּכְלֵי זַיִן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִכְתִּיב סִטְרַטְיוֹטִין שֶׁלּוֹ שֶׁאֵינָן נִרְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, הָרוּחַ יוֹצֵא וְהַבָּרָק אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לוֹהֵט. מִשֶּׁבָּרָא רָקִיעַ בָּרָא מַלְאָכִים בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וּבוֹ בַיּוֹם בָּרָא גֵּיהִנֹּם, שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ כִּי טוֹב, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא קוֹנֶה עֲבָדִים וְאוֹמֵר עֲשׂוּ אַסְפַּתִּין, אָמְרוּ לוֹ לָמָּה כָּךְ, אָמַר לָהֶם שֶׁאִם יִמְרְדוּ יִשְׁמְעוּ אַסְפִּיקוּלָא, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא אֲנִי גֵּיהִנֹּם שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ כִּי טוֹב, שֶׁאִם יֶחֶטְאוּ בְּנֵי אָדָם יוֹרְדִין לְתוֹכוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁנִּבְרֵאת גֵּיהִנֹּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, שֶׁכֵּן הַנָּבִיא מְפָרֵשׁ (ישעיה ל, לג): כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, מִן הַיּוֹם שֶׁאָדָם יָכוֹל לוֹמַר אֶתְמוֹל, וְאֵימָתַי אָדָם יָכוֹל לוֹמַר אֶתְמוֹל, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, שֶׁיּוֹם אֶחָד בַּשַּׁבָּת לְפָנָיו. וְאַחַר כָּךְ בָּרָא יַבָּשָׁה בַּשְּׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ה): יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ, וְאוֹתָהּ שָׁעָה אֶחָד עָרוּם וְאֶחָד לָבוּשׁ, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, הִפְשִׁיט כְּסוּתוֹ שֶׁל אֶחָד וְהִלְבִּישָׁהּ לַחֲבֵרוֹ, כָּךְ אָמַר הָאֱלֹהִים (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם, גִּלָּה אֶת הָאָרֶץ וְכִסָּה אֶת הַתְּהוֹם. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קד, ו): תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ, (תהלים קד, ז): מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁרָאָה גִתּוֹ מְלֵאָה עֲנָבִים וְהַכֶּרֶם לִבְצֹר, אָמְרוּ לוֹ וְהֵיכָן אַתָּה נוֹתֵן שְׁאָר עֲנָבִים, בִּשְׁבִיל שֶׁהַגַּת קְטַנָּה, אָמַר לָהֶם אֲנִי עוֹשֶׂה גַת שֶׁתִּטֹּל לְכָל הָעֲנָבִים שֶׁבַּכֶּרֶם, מֶה עָשָׂה רָפַשׁ הָעֲנָבִים וּבָעַט רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא אֶת הָעֲנָבִים שֶׁבַּכֶּרֶם וְהֶחֱזִיק הַגַּת כָּל הָעֲנָבִים, כָּךְ הָיָה כָּל הָעוֹלָם מָלֵא מַיִם בְּמַיִם וְהָאָרֶץ שְׁקוּעָה בַּמַּיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית א, ט): וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, אָמְרוּ הַמַּיִם הֲרֵי הָעוֹלָם אָנוּ מְלֵאִים וְעַד עַכְשָׁו צַר לָנוּ לְהֵיכָן אָנוּ הוֹלְכִין, יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ בָּעַט בָּאוֹקְיָנוֹס וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו, יב): בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב, וְאֵין מָחַץ אֶלָּא לְשׁוֹן הֲרִיגָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, כו): וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. כְּשֶׁהָרַג אוֹתָן יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵן בּוֹכִין עַד הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טז): הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם. וְלָמָּה הָרַג אוֹתָן, שֶׁהַבַּיִת שֶׁהוּא מַחֲזִיק מֵאָה חַיִּים מַחֲזִיק אֶלֶף מֵתִים, לְכָךְ נִקְרָא אוֹקְיָנוֹס יַם הַמָּוֶת, וְעָתִיד אֱלֹהִים לְרַפֹּאתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז, ח): אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים וְנִרְפְּאוּ הַמָּיִם. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שְׁאָר הַמַּיִם שֶׁבָּעַט בְּאוֹקְיָנוֹס, לְקוֹל צַעֲקָתוֹ בָּרְחוּ חַבְרֵיהֶן, כְּמוֹ חַמָּר בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי עֲבָדִים, אוֹתָן הָרִאשׁוֹנִים רָצִין וּבוֹרְחִין, כָּךְ הָיוּ שְׁאָר הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם בּוֹרְחִים מִקּוֹל צַעֲקָתוֹ שֶׁל אוֹקְיָנוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ז): מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן, וְהָיוּ בּוֹרְחִין וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין לְהֵיכָן בּוֹרְחִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ח): יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם, כְּגוֹן עֶבֶד בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לוֹ אֲדוֹנוֹ הַמְתֵּן לִי בַּשּׁוּק, וְלֹא אָמַר לוֹ הֵיכָן יַמְתִּין, הִתְחִיל הָעֶבֶד אוֹמֵר שֶׁמָּא אֵצֶל בַּסִילְקִי אָמַר לִי לְהַמְתִּינוֹ אוֹ שֶׁמָּא אֵצֶל בֵּית הַמֶּרְחָץ אָמַר לִי, אוֹ שֶׁמָּא בְּצַד פִּיטְרוֹן אָמַר לִי, עָלָה מְצָאוֹ סְטָרוֹ מִסְטָר, אָמַר לוֹ עַל שַׁעַר פַּלְטֵרִין שֶׁל אִפַּרְכוֹס שְׁלַחְתִּיךָ, כָּךְ הָיוּ הַמַּיִם חוֹזְרִים כְּשֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, לֹא לַדָּרוֹם וְלֹא לַצָּפוֹן אָמַר לָהֶם אֶלָּא הָיוּ פוֹזְרִין, יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת, סְטָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְטָר אָמַר לָהֶם לִמְקוֹמוֹ שֶׁל לִוְיָתָן אָמַרְתִּי לָכֶם לֵילֵךְ. מִנַּיִן כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ח): אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם, וְזֶה מְקוֹמוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד כו): לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ, (תהלים קד, ט): גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁהִכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ לְדִיר וְנָעַל הַמַּסְגֵּר בְּפָנֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹא תֵצֵא וְתִרְעֶה אֶת הַתְּבוּאָה, כָּךְ נָעַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַיָּם בַּחוֹל וְהִשְׁבִּיעוֹ שֶׁלֹא יֵצֵא מִן הַחוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם. (תהלים קד, י): הַמְשַׁלֵּחַ מַעֲיָנִים בַּנְחָלִים, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲקָלִים שֶׁל זֵיתִים, כָּבַשׁ אֶת הַקּוֹרָה זֶה עַל זֶה, וְהַשֶּׁמֶן יוֹרֵד מִלְמַעְלָה וְהַשֶּׁמֶן יוֹרֵד מִלְּמַטָּה, כָּךְ הָהָר מִכָּאן וְהָהָר מִכָּאן כְּבוּשִׁין עַל הַמַּעְיָנוֹת וְהֵן מַקְטִיעִין וְיוֹצְאִין מִבֵּין הֶהָרִים, לְכָךְ כְּתִיב: הַמְשַׁלֵּחַ מַעֲיָנִים בַּנְּחָלִים. אַחַר כָּךְ מַה דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קד, יט): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה חַלּוֹנוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָקִיעַ, מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וּשְׁלשָׁה בַּמִּזְרָח, וּמֵאָה וּשְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב, מֵהֶן בָּרָא לַשֶּׁמֶשׁ וּמֵהֶן בָּרָא לַלְּבָנָה, שֶׁיְהֵא הָעוֹלָם שָׁט אַחֲרָיו וְהוּא מְהַלֵּךְ כֻּלָּן חוּץ מֵאַחַד עָשָׂר חַלּוֹנוֹת שֶׁאֵין הַלְּבָנָה נִכְנֶסֶת לְאֶחָד מֵהֶן, כְּגוֹן אִפַּרְכוֹס וְדֻכָּס, שֶׁהָיוּ נוֹטְלִין דּוֹנָטִיבָא. אִפַּרְכוֹס נוֹטֵל לְפִי כְבוֹדוֹ וְדֻכָּס לְפִי כְבוֹדוֹ. כָּךְ הַשֶּׁמֶשׁ נִקְרָא גָּדוֹל וְהַלְּבָנָה נִקְרֵאת קָטָן, לְכָךְ הַשֶּׁמֶשׁ נִקְרָא גָּדוֹל שֶׁהוּא גָדוֹל עַל הַלְּבָנָה אַחַד עָשָׂר יוֹם, לְכָךְ בָּרָא הַלְּבָנָה בִּשְׁבִיל מוֹעֲדוֹת שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מַרְבִּין וּמְמַעֲטִין כַּלְּבָנָה וְאֵינוֹ רַע לָהּ בַּעֲבוּר תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת, שֶׁכָּל הַשָּׁנָה מוֹנָה לַחַמָּה לִשְׁנֵי עוֹלָם וּלְשָׁנִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְהוּא שֶׁיּוֹדֵעַ קִצּוֹ שֶׁל כָּל אָדָם וְאָדָם כַּמָּה שָׁנִים רָאָה הַשֶּׁמֶשׁ וְכָל הֵימְךָ לוֹמַר שֶׁבִּשְׁבִיל אֵלּוּ הַמּוֹעֲדוֹת עָשָׂה אֶת הַלְּבָנָה, עָמַד דָּוִד וּפֵרַשׁ עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, אָמְרוּ לוֹ לְדָוִד עַד שֶׁאָנוּ בְּמִצְרַיִם נָטַלְנוּ חֹדֶשׁ שֶׁל לְבָנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. | |
|
33. Anon., Numbers Rabba, 18.22 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 18.22. יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה, לְנִפְלְאוֹתָיו אֵין חֵקֶר וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין מִסְפָּר, דִּכְתִיב (תהלים לג, ז): כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת, מַהוּ כֹּנֵס כַּנֵּד, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ אָמַר לוֹ לְשַׂר שֶׁל יָם פְּתַח פִּיךָ וּבְלַע כָּל מֵימוֹת בְּרֵאשִׁית, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דַּיִּי שֶׁאֶעֱמֹד בְּשֶׁלִּי, הִתְחִיל לִבְכּוֹת, בָּעַט בּוֹ וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו, יב): בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב, אַתְּ מוֹצֵא שֶׁשַֹּׂר שֶׁל יָם רַהַב שְׁמוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָשָׁן וּדְרָכָן וְקִבְּלָן הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ד, יג): וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. וְשָׂם לָהֶם חוֹל בְּרִיחַ וּדְלָתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, ח): וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם, וּכְתִיב (ירמיה ה, כב): הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וּכְתִיב (איוב לח, יא): וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף. אָמַר לוֹ הַיָּם רַבִּי אִם כֵּן יִתְעָרְבוּ מֵימַי הַמְתוּקִין בַּמְלוּחִים, אָמַר לוֹ לָאו, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ אוֹצָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג, ז): נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת, אִם תֹּאמַר שֶׁזֶּה תֵּמַהּ גָדוֹל שֶׁאֵין מִתְעָרְבִים כָּל מֵימֵי הַיָּם, הֲרֵי פַּרְצוּף שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְנֵי אָדָם מְלֹא הַסִּיט יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מַעְיָנוֹת וְאֵין מִתְעָרְבִין זֶה בָּזֶה, מֵי עֵינַיִם מְלוּחִין, מֵי אָזְנַיִם שְׁמֵנִים, מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים, מֵי הַפֶּה מְתוּקִין. מִפְּנֵי מָה מֵי עֵינַיִם מְלוּחִין, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם בּוֹכֶה עַל הַמֵּת בְּכָל שָׁעָה מִיָּד הָיָה מִסְתַּמֵּא, אֶלָּא עַל שֶׁהֵן מְלוּחִין פּוֹסֵק וְאֵינוֹ בּוֹכֶה. מִפְּנֵי מָה מֵי אָזְנַיִם שְׁמֵנִים, שֶׁכְּשֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָה קָשָׁה, אִלֵּימָא תּוֹפְשָׂהּ בְּאָזְנָיו מִתְקַשֶּׁרֶת וּמֵת, מִתּוֹךְ שֶׁהֵם שְׁמֵנִים מַכְנִיס בָּזֶה וּמוֹצִיא בָּזֶה, מִפְּנֵי מָה מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם מֵרִיחַ רֵיחַ רַע, אִלֵּימָא מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ מִיָּד מֵת. מִפְּנֵי מָה מֵי הַפֶּה מְתוּקִין, פְּעָמִים אוֹכֵל אֲכִילָה וְאֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת בְּלִבּוֹ, אִם אֵין מֵי הַפֶּה מְתוּקִין אֵין נַפְשׁוֹ חוֹזֶרֶת עוֹד, וְעוֹד לְפִי שֶׁקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה, דִּכְתִיב בָּהּ (תהלים יט, יא): וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, לְפִיכָךְ מֵי הַפֶּה מְתוּקִין, וַהֲלוֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר, וּמַה מְּלֹא הַסִּיט יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מַעְיָנוֹת, הַיָּם הַגָּדוֹל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים קד, כה): זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר, לְלַמֶּדְךָ שֶׁבְּכָל מָקוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ וְלֹא בָּרָא דָּבָר אֶחָד לְבַטָּלָה, פְּעָמִים שֶׁעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ עַל יְדֵי צְפַרְדֵעַ וּפְעָמִים עַל יְדֵי צִרְעָה וּפְעָמִים עַל יְדֵי עַקְרָב. אָמַר רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִי מַעֲשֶׂה בְּעַקְרָב אֶחָד שֶׁהָלַךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְפַרְדֵעַ אַחַת וְעָבַר עָלֶיהָ, וְהָלַךְ אוֹתוֹ עַקְרָב וְעָקַץ אֶת הָאָדָם. וְכֵן מַעֲשֶׂה בְּקוֹצֵר אֶחָד שֶׁהָיָה מְעַמֵּר וְקוֹצֵר בְּבִקְעַת בֵּית תּוֹפֶת, כֵּיוָן שֶׁבָּא הַשָּׁרָב נָטַל עֵשֶׂב וְקָשַׁר בְּרֹאשׁוֹ, אֲתָא עֲלֵיהּ חִוְיָא גִּבָּר קָם קַטְלֵיהּ, עֲבַר עֲלֵיהּ חַבָּר, חָמָא קְטִיל חִוְיָא, אֲמַר לֵיהּ מַאן קְטַל הָדֵין חִוְיָא, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא, אִסְתַּכַּל עִשְׂבָּא דִּבְרֵישֵׁיהּ אֲמַר לֵיהּ מֵרִים אַתְּ עִשְׂבָּא דִּבְרֵישֵׁךְ וְאַתְּ מַשְׁבִּיחַ, עֲבַד הָכֵי, קָרַב לְגַבֵּיהּ, לֹא הִסְפִּיק לִגַּע בּוֹ עַד שֶׁנָּשַׁר אֵבָרִים אֵבָרִים. רַבִּי יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וּפוֹשֵׁט בְּפֶתַח עִירוֹ, רָאָה נָחָשׁ מַרְתִּיחַ וּבָא לָעִיר, מַאן דְּמוֹקְמִין לֵיהּ מִן הָכָא אָזֵיל לְהָכָא, מַאן דְּמוֹקְמִין לֵיהּ מִן הָכָא אָזֵיל לְהָכָא, אָמַר זֶה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לָעִיר נָפְלָה הֲבָרָה בָּעִיר פְּלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת. רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר הֲוָה מְטַיֵּל בְּשׁוּנִיתָא בְּקֵיסָרִי, מָצָא קוּלִית אַחַת מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָיָה מַצְנַע לָהּ מִן הָכָא הָדַר מַשְׁכַּח לָהּ מִן הָכָא, אָמַר כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁזּוֹ מְתֻקֶּנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ, בָּתַר יוֹמִין עֲבַר בַּלְדָּר מִן מַלְכוּתָא נִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל בָּהּ וָמֵת, בָּדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בְּיָדוֹ כְּתָבִין בִּישִׁין עַל יְהוּדָאִין. מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד סוּמָא, יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם לְעִשְׂבֵּי הַשָֹּׂדֶה וְאָכְלוּ, זֶה שֶׁהָיָה פִּקֵּחַ נִסְתַּמָּא, וְזֶה שֶׁהָיָה סוּמָא נִתְפַּקַּח, לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁזֶּה נִסְמַךְ עַל זֶה שֶׁהָיָה סוֹמְכוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, כְּשֶׁהָיָה אוֹכֵל לֶחֶם רָאָה שְׁנֵי צִפֳּרִים מִתְנַצִּין זֶה עִם זֶה, הָרַג אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ, הָלַךְ וְהֵבִיא עֵשֶׂב וְהִנִּיחוֹ עַל פִּיו וְהֶחֱיָהוּ, הָלַךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ וְנָטַל אוֹתוֹ הָעֵשֶׂב שֶׁנָּפַל מִן הַצִּפּוֹר וְהָלַךְ לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר מָצָא אֲרֵי מֻשְׁלָךְ וּמֵת, הֵנִיחַ הָעֵשֶׂב עַל פִּיו וְהֶחֱיָּהוּ, עָמַד הָאֲרִי וַאֲכָלוֹ, מַתְלָא אָמְרִין טַב לְבִישׁ לָא תַעֲבֵיד וּבִישָׁא לָא מָטֵי לָךְ. מַעֲשֶׂה בְּשִׂיחִין אֶחָד סוּמָא שֶׁיָּרַד בַּמַּיִם לִטְבֹּל, נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם וְטָבַל וְנִתְרַפֵּא. טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּשֶׁהוּא מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, עָמַד וְגִדֵּר אֶת הַפָּרֹכֶת וְנָטַל סֵפֶר תּוֹרָה וְהִצִּיעָהּ וְהֵבִיא שְׁתֵּי זוֹנוֹת וְעָבַר עֲלֶיהֶן, וְשָׁלַף חַרְבּוֹ וְקִצֵּץ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה, נַעֲשָׂה נֵס הִתְחִיל דַּם מְבַצְבֵּץ מִמֶּנּוּ, הִתְחִיל מִשְׁתַּבֵּחַ לוֹמַר שֶׁעַצְמוֹ הָרַג, הִתְחִיל מִתְגַּבֵּר וְהוֹלֵךְ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַיָּם הָיָה הַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר, אָמַר אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ אֵין גְּבוּרָתוֹ אֶלָּא בַּיָּם, אִם הוּא רוֹצֶה יַעֲלֶה לַיַּבָּשָׁה וְנִרְאֶה מִי נוֹצֵחַ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע בֶּן רָשָׁע בְּרִיָּה פְּחוּתָה קַלָּה שֶׁבִּבְרִיּוֹתַי אֲנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ לְבַעֶרְךָ מִן הָעוֹלָם. נִכְנַס יַתּוּשׁ בְּחָטְמוֹ וּמֵת בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה. וְלָמָּה נִקְרָא בְּרִיָּה שְׁפָלָה, עַל שֶׁמַּכְנִיס וְאֵינוֹ מוֹצִיא. וּפְעָמִים עַל יְדֵי צִרְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, כח): וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כְּשֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַצִּרְעָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת הָאֱמוֹרִים, רְאֵה מַה כְּתִיב בָּהֶן (עמוס ב, ט): וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וגו'. הָיְתָה נִכְנֶסֶת לְתוֹךְ עֵינוֹ שֶׁל יְמִין וְשׁוֹפֶכֶת אִרְסָהּ וְהָיָה מִתְבַּקֵּעַ וְנוֹפֵל וָמֵת, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ עַל יְדֵי דְבָרִים קַלִּים, לְכָל הַמִּתְגָּאִין עָלָיו שָׁלַח לָהֶם בְּרִיָה קַלָּה לְהִפָּרַע מֵהֶם, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין גְּבוּרָתָן מַמָּשׁ, וְלֶעָתִיד לָבוֹא עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפָּרַע מִן הָאֻמּוֹת עַל יְדֵי דְבָרִים קַלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ז, יח): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר. | 18.22. ---" |
|
34. Anon., Pirqe Rabbi Eliezer, 35
|
35. Anon., Tanhuma, None
|
