1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 23.18-23.19, 31.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 23.18. לֹא־תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא־יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 23.19. לֹא־תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְכָל־נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ גַּם־שְׁנֵיהֶם׃ 31.16. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם־אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר־הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא־שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ׃ | 23.18. There shall be no harlot of the daughters of Israel, neither shall there be a sodomite of the sons of Israel." 23.19. Thou shalt not bring the hire of a harlot, or the price of a dog, into the house of the LORD thy God for any vow; for even both these are an abomination unto the LORD thy God. ." 31.16. And the LORD said unto Moses: ‘Behold, thou art about to sleep with thy fathers; and this people will rise up, and go astray after the foreign gods of the land, whither they go to be among them, and will forsake Me, and break My covet which I have made with them." |
|
2. Hebrew Bible, Exodus, 32.4, 32.27, 34.15-34.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 32.4. וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 32.27. וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ־חַרְבּוֹ עַל־יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ־אֶת־אָחִיו וְאִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־קְרֹבוֹ׃ 34.15. פֶּן־תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ׃ 34.16. וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת־בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן׃ | 32.4. And he received it at their hand, and fashioned it with a graving tool, and made it a molten calf; and they said: ‘This is thy god, O Israel, which brought thee up out of the land of Egypt.’" 32.27. And he said unto them: ‘Thus saith the LORD, the God of Israel: Put ye every man his sword upon his thigh, and go to and fro from gate to gate throughout the camp, and slay every man his brother, and every man his companion, and every man his neighbour.’" 34.15. lest thou make a covet with the inhabitants of the land, and they go astray after their gods, and do sacrifice unto their gods, and they call thee, and thou eat of their sacrifice;" 34.16. and thou take of their daughters unto thy sons, and their daughters go astray after their gods, and make thy sons go astray after their gods." |
|
3. Hebrew Bible, Genesis, 7.23 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 7.23. וַיִּמַח אֶת־כָּל־הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה עַד־רֶמֶשׂ וְעַד־עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן־הָאָרֶץ וַיִשָּׁאֶר אַךְ־נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה׃ | 7.23. And He blotted out every living substance which was upon the face of the ground, both man, and cattle, and creeping thing, and fowl of the heaven; and they were blotted out from the earth; and Noah only was left, and they that were with him in the ark." |
|
4. Hebrew Bible, Hosea, 4.14 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 4.14. לֹא־אֶפְקוֹד עַל־בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל־כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי־הֵם עִם־הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם־הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא־יָבִין יִלָּבֵט׃ | 4.14. I will not punish your daughters when they commit harlotry, Nor your daughters-in-law when they commit adultery; For they themselves consort with lewd women, And they sacrifice with harlots; And the people that is without understanding is distraught." |
|
5. Hebrew Bible, Leviticus, 4.1-4.2, 17.7, 20.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 4.1. כַּאֲשֶׁר יוּרַם מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן עַל מִזְבַּח הָעֹלָה׃ 4.1. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 4.2. וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאת כֵּן יַעֲשֶׂה־לּוֹ וְכִפֶּר עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם׃ 4.2. דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֺת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה׃ 17.7. וְלֹא־יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת־זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה־זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם׃ 20.5. וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת־פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל־הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם׃ | 4.1. And the LORD spoke unto Moses, saying:" 4.2. Speak unto the children of Israel, saying: If any one shall sin through error, in any of the things which the LORD hath commanded not to be done, and shall do any one of them:" 17.7. And they shall no more sacrifice their sacrifices unto the satyrs, after whom they go astray. This shall be a statute for ever unto them throughout their generations. ." 20.5. then I will set My face against that man, and against his family, and will cut him off, and all that go astray after him, to go astray after Molech, from among their people." |
|
6. Hebrew Bible, Proverbs, 7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
|
7. Hebrew Bible, Psalms, 82.6 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 82.6. אֲנִי־אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם׃ | 82.6. I said: Ye are godlike beings, and all of you sons of the Most High." |
|
8. Hebrew Bible, Isaiah, 1.1-1.7, 1.9-1.20, 1.22-1.27, 1.30, 54.2, 54.12, 55.10, 55.13, 57.7-57.9, 57.13, 60.10-60.13, 60.21, 62.4, 62.9-62.10 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.1. שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה׃ 1.1. חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה׃ 1.2. וְאִם־תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר׃ 1.2. שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי׃ 1.3. יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן׃ 1.3. כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר־מַיִם אֵין לָהּ׃ 1.4. הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֺן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת־יְהוָה נִאֲצוּ אֶת־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר׃ 1.5. עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל־רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל־לֵבָב דַּוָּי׃ 1.6. מִכַּף־רֶגֶל וְעַד־רֹאשׁ אֵין־בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא־זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן׃ 1.7. אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים׃ 1.9. לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ׃ 1.11. לָמָּה־לִּי רֹב־זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי׃ 1.12. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי־בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי׃ 1.13. לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת־שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא־אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה׃ 1.14. חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא׃ 1.15. וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי־תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ׃ 1.16. רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ׃ 1.17. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה׃ 1.18. לְכוּ־נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהוָה אִם־יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם־יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃ 1.19. אִם־תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ׃ 1.22. כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם׃ 1.23. שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא־יָבוֹא אֲלֵיהֶם׃ 1.24. לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי׃ 1.25. וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל־בְּדִילָיִךְ׃ 1.26. וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי־כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה׃ 1.27. צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה׃ 54.2. הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל־תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי׃ 54.12. וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל־גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי־חֵפֶץ׃ 55.13. תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ תחת [וְתַחַת] הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס וְהָיָה לַיהוָה לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת׃ 57.7. עַל הַר־גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ גַּם־שָׁם עָלִית לִזְבֹּחַ זָבַח׃ 57.8. וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ כִּי מֵאִתִּי גִּלִּית וַתַּעֲלִי הִרְחַבְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ וַתִּכְרָת־לָךְ מֵהֶם אָהַבְתְּ מִשְׁכָּבָם יָד חָזִית׃ 57.9. וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ בַּשֶּׁמֶן וַתַּרְבִּי רִקֻּחָיִךְ וַתְּשַׁלְּחִי צִרַיִךְ עַד־מֵרָחֹק וַתַּשְׁפִּילִי עַד־שְׁאוֹל׃ 57.13. בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ וְאֶת־כֻּלָּם יִשָּׂא־רוּחַ יִקַּח־הָבֶל וְהַחוֹסֶה בִי יִנְחַל־אֶרֶץ וְיִירַשׁ הַר־קָדְשִׁי׃ 60.11. וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִסָּגֵרוּ לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם וּמַלְכֵיהֶם נְהוּגִים׃ 60.12. כִּי־הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא־יַעַבְדוּךְ יֹאבֵדוּ וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ׃ 60.13. כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד׃ 60.21. וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מטעו [מַטָּעַי] מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר׃ 62.4. לֹא־יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא־יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי־בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי־חָפֵץ יְהוָה בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל׃ 62.9. כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ וְהִלְלוּ אֶת־יְהוָה וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי׃ | 1.1. The Vision of Isaiah the son of Amoz, which he saw concerning Judah and Jerusalem, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judah." 1.2. Hear, O heavens, and give ear, O earth, For the LORD hath spoken: Children I have reared, and brought up, And they have rebelled against Me." 1.3. The ox knoweth his owner, And the ass his master’s crib; But Israel doth not know, My people doth not consider." 1.4. Ah sinful nation, A people laden with iniquity, A seed of evil-doers, Children that deal corruptly; They have forsaken the LORD, They have contemned the Holy One of Israel, They are turned away backward." 1.5. On what part will ye yet be stricken, Seeing ye stray away more and more? The whole head is sick, And the whole heart faint;" 1.6. From the sole of the foot even unto the head There is no soundness in it; But wounds, and bruises, and festering sores: They have not been pressed, neither bound up, Neither mollified with oil." 1.7. Your country is desolate; Your cities are burned with fire; Your land, strangers devour it in your presence, And it is desolate, as overthrown by floods." 1.9. Except the LORD of hosts Had left unto us a very small remt, We should have been as Sodom, We should have been like unto Gomorrah." 1.10. Hear the word of the LORD, Ye rulers of Sodom; Give ear unto the law of our God, Ye people of Gomorrah." 1.11. To what purpose is the multitude of your sacrifices unto Me? Saith the LORD; I am full of the burnt-offerings of rams, And the fat of fed beasts; And I delight not in the blood of bullocks, or of lambs, or of he-goats." 1.12. When ye come to appear before Me, Who hath required this at your hand, To trample My courts?" 1.13. Bring no more vain oblations; It is an offering of abomination unto Me; New moon and sabbath, the holding of convocations— I cannot endure iniquity along with the solemn assembly." 1.14. Your new moons and your appointed seasons My soul hateth; They are a burden unto Me; I am weary to bear them." 1.15. And when ye spread forth your hands, I will hide Mine eyes from you; Yea, when ye make many prayers, I will not hear; Your hands are full of blood." 1.16. Wash you, make you clean, Put away the evil of your doings From before Mine eyes, Cease to do evil;" 1.17. Learn to do well; Seek justice, relieve the oppressed, Judge the fatherless, plead for the widow." 1.18. Come now, and let us reason together, Saith the LORD; Though your sins be as scarlet, They shall be as white as snow; Though they be red like crimson, They shall be as wool." 1.19. If ye be willing and obedient, Ye shall eat the good of the land;" 1.20. But if ye refuse and rebel, Ye shall be devoured with the sword; For the mouth of the LORD hath spoken." 1.22. Thy silver is become dross, Thy wine mixed with water." 1.23. Thy princes are rebellious, And companions of thieves; Every one loveth bribes, And followeth after rewards; They judge not the fatherless, Neither doth the cause of the widow come unto them." 1.24. Therefore saith the Lord, the LORD of hosts, The Mighty One of Israel: Ah, I will ease Me of Mine adversaries, And avenge Me of Mine enemies;" 1.25. And I will turn My hand upon thee, And purge away thy dross as with lye, And will take away all thine alloy;" 1.26. And I will restore thy judges as at the first, And thy counsellors as at the beginning; Afterward thou shalt be called The city of righteousness, The faithful city." 1.27. Zion shall be redeemed with justice, And they that return of her with righteousness." 1.30. For ye shall be as a terebinth whose leaf fadeth, And as a garden that hath no water." 54.2. Enlarge the place of thy tent, And let them stretch forth the curtains of thy habitations, spare not; Lengthen thy cords, and strengthen thy stakes." 54.12. And I will make thy pinnacles of rubies, and thy gates of carbuncles, and all thy border of precious stones." 55.10. For as the rain cometh down and the snow from heaven, And returneth not thither, Except it water the earth, And make it bring forth and bud, And give seed to the sower and bread to the eater;" 55.13. Instead of the thorn shall come up the cypress, And instead of the brier shall come up the myrtle; And it shall be to the LORD for a memorial, For an everlasting sign that shall not be cut off." 57.7. Upon a high and lofty mountain Hast thou set thy bed; Thither also wentest thou up To offer sacrifice." 57.8. And behind the doors and the posts Hast thou set up thy symbol; For thou hast uncovered, and art gone up from Me, Thou hast enlarged thy bed, And chosen thee of them Whose bed thou lovedst, Whose hand thou sawest." 57.9. And thou wentest to the king with ointment, And didst increase thy perfumes, And didst send thine ambassadors far off, Even down to the nether-world." 57.13. When thou criest, let them that thou hast gathered deliver thee; but the wind shall carry them all away, a breath shall bear them off; but he that taketh refuge in Me shall possess the land, and shall inherit My holy mountain." 60.10. And aliens shall build up thy walls, And their kings shall minister unto thee; For in My wrath I smote thee, But in My favour have I had compassion on thee. ." 60.11. Thy gates also shall be open continually, Day and night, they shall not be shut; That men may bring unto thee the wealth of the nations, And their kings in procession." 60.12. For that nation and kingdom that will not serve thee shall perish; Yea, those nations shall be utterly wasted." 60.13. The glory of Lebanon shall come unto thee, The cypress, the plane-tree and the larch together; To beautify the place of My sanctuary, And I will make the place of My feet glorious." 60.21. Thy people also shall be all righteous, They shall inherit the land for ever; The branch of My planting, the work of My hands, Wherein I glory." 62.4. Thou shalt no more be termed Forsaken, Neither shall thy land any more be termed Desolate; But thou shalt be called, My delight is in her, And thy land, Espoused; For the LORD delighteth in thee, And thy land shall be espoused." 62.9. But they that have garnered it shall eat it, And praise the LORD, And they that have gathered it shall drink it In the courts of My sanctuary." 62.10. Go through, go through the gates, Clear ye the way of the people; Cast up, cast up the highway, Gather out the stones; Lift up an ensign over the peoples." |
|
9. Hebrew Bible, Jeremiah, 1.1, 1.10, 2.2, 2.4, 2.20-2.21, 2.23-2.25, 3.1-3.3, 3.7-3.9, 39.3 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.1. רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל־הַגּוֹיִם וְעַל־הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ׃ 1.1. דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן־חִלְקִיָּהוּ מִן־הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן׃ 2.2. הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׃ 2.2. כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ נִתַּקְתִּי מוֹסְרֹתַיִךְ וַתֹּאמְרִי לֹא אעבד [אֶעֱבוֹר] כִּי עַל־כָּל־גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה זֹנָה׃ 2.4. שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה בֵּית יַעֲקֹב וְכָל־מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ 2.21. וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה׃ 2.23. אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא דְּעִי מֶה עָשִׂית בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ׃ 2.24. פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת נפשו [נַפְשָׁהּ] שָׁאֲפָה רוּחַ תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה כָּל־מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ׃ 2.25. מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וגורנך [וּגְרוֹנֵךְ] מִצִּמְאָה וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ לוֹא כִּי־אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ׃ 3.1. וְגַם־בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁבָה אֵלַי בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה בְּכָל־לִבָּהּ כִּי אִם־בְּשֶׁקֶר נְאֻם־יְהוָה׃ 3.1. לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ־אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם־יְהֹוָה׃ 3.2. שְׂאִי־עֵינַיִךְ עַל־שְׁפָיִם וּרְאִי אֵיפֹה לֹא שגלת [שֻׁכַּבְתְּ] עַל־דְּרָכִים יָשַׁבְתְּ לָהֶם כַּעֲרָבִי בַּמִּדְבָּר וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ׃ 3.2. אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָה׃ 3.3. וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם׃ 3.7. וָאֹמַר אַחֲרֵי עֲשׂוֹתָהּ אֶת־כָּל־אֵלֶּה אֵלַי תָּשׁוּב וְלֹא־שָׁבָה ותראה [וַתֵּרֶא] בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה׃ 3.8. וָאֵרֶא כִּי עַל־כָּל־אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל שִׁלַּחְתִּיהָ וָאֶתֵּן אֶת־סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה אֲחוֹתָהּ וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם־הִיא׃ 3.9. וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ וַתֶּחֱנַף אֶת־הָאָרֶץ וַתִּנְאַף אֶת־הָאֶבֶן וְאֶת־הָעֵץ׃ 39.3. וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ־בָּבֶל וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ נֵרְגַל שַׂר־אֶצֶר סַמְגַּר־נְבוּ שַׂר־סְכִים רַב־סָרִיס נֵרְגַל שַׂר־אֶצֶר רַב־מָג וְכָל־שְׁאֵרִית שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל׃ | 1.1. THE WORDS of Jeremiah the son of Hilkiah, of the priests that were in Anathoth in the land of Benjamin," 1.10. See, I have this day set thee over the nations and over the kingdoms, To root out and to pull down, And to destroy and to overthrow; To build, and to plant." 2.2. Go, and cry in the ears of Jerusalem, saying: Thus saith the LORD: I remember for thee the affection of thy youth, the love of thine espousals; how thou wentest after Me in the wilderness, in a land that was not sown." 2.4. Hear ye the word of the LORD, O house of Jacob, and all the families of the house of Israel;" 2.20. For of old time I have broken thy yoke, and burst thy bands, and thou saidst: ‘I will not transgress’; upon every high hill And under every leafy tree Thou didst recline, playing the harlot." 2.21. Yet I had planted thee a noble vine, Wholly a right seed; How then art thou turned into the degenerate plant of a strange vine unto Me?" 2.23. How canst thou say: ‘I am not defiled, I have not gone after the Baalim’? See thy way in the valley, know what thou hast done; thou art a swift young camel traversing her ways;" 2.24. A wild ass used to the wilderness, that snuffeth up the wind in her desire; her lust, who can hinder it? All they that seek her will not weary themselves; in her month they shall find her." 2.25. Withhold thy foot from being unshod, and thy throat from thirst; but thou saidst: ‘There is no hope; No, for I have loved strangers, and after them will I go.’" 3.1. . . . saying: If a man put away his wife, and she go from him, and become another man’s, may he return unto her again? Will not that land be greatly polluted? But thou hast played the harlot with many lovers; and wouldest thou yet return to Me? Saith the LORD." 3.2. Lift up thine eyes unto the high hills, and see: Where hast thou not been lain with? By the ways hast thou sat for them, as an Arabian in the wilderness; and thou hast polluted the land with thy harlotries and with thy wickedness." 3.3. Therefore the showers have been withheld, and there hath been no latter rain; yet thou hadst a harlot’s forehead, thou refusedst to be ashamed." 3.7. And I said: After she hath done all these things, she will return unto me; but she returned not. And her treacherous sister Judah saw it." 3.8. And I saw, when, forasmuch as backsliding Israel had committed adultery, I had put her away and given her a bill of divorcement, that yet treacherous Judah her sister feared not; but she also went and played the harlot;" 3.9. and it came to pass through the lightness of her harlotry, that the land was polluted, and she committed adultery with stones and with stocks;" 39.3. that all the princes of the king of Babylon came in, and sat in the middle gate, even Nergal-sarezer, Samgar-nebo, Sarsechim Rab-saris, Nergal-sarezer Rab-mag, with all the residue of the princes of the king of Babylon." |
|
10. Hebrew Bible, Judges, 2.17, 8.27 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 2.17. וְגַם אֶל־שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם סָרוּ מַהֵר מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם לִשְׁמֹעַ מִצְוֺת־יְהוָה לֹא־עָשׂוּ כֵן׃ 8.27. וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל־יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ׃ | 2.17. And yet they would not hearken to their judges, but they went astray after other gods, and bowed themselves down to them: they turned aside quickly out of the way in which their fathers had gone, obeying the commandments of the Lord; but they did not so." 8.27. And Gid῾on made an efod of this, and put it in his city, even in ῾ofra: and all Yisra᾽el went astray there after it: which thing became a snare to Gid῾on, and to his house." |
|
11. Hebrew Bible, Lamentations, 1.1, 1.5, 1.8-1.9, 1.14, 1.18, 3.42, 4.13, 5.7, 5.16 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.1. יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל־מַחֲמַדֶּיהָ כִּי־רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא־יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ׃ 1.1. אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַּבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס׃ 1.5. הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי־יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב־פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי־צָר׃ 1.8. חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל־כֵּן לְנִידָה הָיָתָה כָּל־מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי־רָאוּ עֶרְוָתָהּ גַּם־הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר׃ 1.9. טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ רְאֵה יְהוָה אֶת־עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב׃ 1.14. נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל־צַוָּארִי הִכְשִׁיל כֹּחִי נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא־אוּכַל קוּם׃ 1.18. צַדִּיק הוּא יְהוָה כִּי פִיהוּ מָרִיתִי שִׁמְעוּ־נָא כָל־עמים [הָעַמִּים] וּרְאוּ מַכְאֹבִי בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי׃ 3.42. נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ׃ 4.13. מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֺנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים׃ 5.7. אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ אינם [וְאֵינָם] אנחנו [וַאֲנַחְנוּ] עֲוֺנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ׃ 5.16. נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי־נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ׃ | 1.1. O how has the city that was once so populous remained lonely! She has become like a widow! She that was great among the nations, a princess among the provinces, has become tributary. 1.5. Her adversaries have become the head, her enemies are at ease; for the Lord has afflicted her because of the multitude of her sins; her young children went into captivity before the enemy. (PAUSE FOR REFLECTIONS)" 1.8. Jerusalem sinned grievously, therefore she became a wanderer; all who honored her despised her, for they have seen her shame; moreover, she herself sighed and turned away." 1.9. Her uncleanliness is in her skirts, she was not mindful of her end, and she fell astonishingly with none to comfort her. 'Behold, O Lord, my affliction, for the enemy has magnified himself.' \t" 1.14. The yoke of my transgressions was marked in His hand, they have become interwoven; they have come upon my neck and caused my strength to fail; the Lord delivered me into the hands of those I could not withstand." 1.18. The Lord is righteous, for I have rebelled against His word; hear, I pray, all you peoples, and behold my pain; my maidens and my youths have gone into captivity." 3.42. We have transgressed and have rebelled; Thou hast not pardoned." 4.13. It is because of the sins of her prophets, And the iniquities of her priests, That have shed the blood of the just In the midst of her." 5.7. Our fathers have sinned, and are not; And we have borne their iniquities." 5.16. The crown is fallen from our head; Woe unto us! for we have sinned." |
|
12. Hebrew Bible, Ezekiel, 16.20-16.21, 16.36, 16.59-16.63, 23.44 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 16.21. וַתִּשְׁחֲטִי אֶת־בָּנָי וַתִּתְּנִים בְּהַעֲבִיר אוֹתָם לָהֶם׃ 16.36. כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה יַעַן הִשָּׁפֵךְ נְחֻשְׁתֵּךְ וַתִּגָּלֶה עֶרְוָתֵךְ בְּתַזְנוּתַיִךְ עַל־מְאַהֲבָיִךְ וְעַל כָּל־גִּלּוּלֵי תוֹעֲבוֹתַיִךְ וְכִדְמֵי בָנַיִךְ אֲשֶׁר נָתַתְּ לָהֶם׃ 16.59. כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה ועשית [וְעָשִׂיתִי] אוֹתָךְ כַּאֲשֶׁר עָשִׂית אֲשֶׁר־בָּזִית אָלָה לְהָפֵר בְּרִית׃ 16.61. וְזָכַרְתְּ אֶת־דְּרָכַיִךְ וְנִכְלַמְתְּ בְּקַחְתֵּךְ אֶת־אֲחוֹתַיִךְ הַגְּדֹלוֹת מִמֵּךְ אֶל־הַקְּטַנּוֹת מִמֵּךְ וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ׃ 16.62. וַהֲקִימוֹתִי אֲנִי אֶת־בְּרִיתִי אִתָּךְ וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ 16.63. לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ וְלֹא יִהְיֶה־לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ בְּכַפְּרִי־לָךְ לְכָל־אֲשֶׁר עָשִׂית נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 23.44. וַיָּבוֹא אֵלֶיהָ כְּבוֹא אֶל־אִשָּׁה זוֹנָה כֵּן בָּאוּ אֶל־אָהֳלָה וְאֶל־אָהֳלִיבָה אִשֹּׁת הַזִּמָּה׃ | 16.20. Moreover thou hast taken thy sons and thy daughters, whom thou hast borne unto Me, and these hast thou sacrificed unto them to be devoured. Were thy harlotries a small matter," 16.21. that thou hast slain My children, and delivered them up, in setting them apart unto them?" 16.36. Thus saith the Lord GOD: Because thy filthiness was poured out, and thy nakedness uncovered through thy harlotries with thy lovers; and because of all the idols of thy abominations, and for the blood of thy children, that thou didst give unto them;" 16.59. For thus saith the Lord GOD: I will even deal with thee as thou hast done, who hast despised the oath in breaking the covet." 16.60. Nevertheless I will remember My covet with thee in the days of thy youth, and I will establish unto thee an everlasting covet." 16.61. Then shalt thou remember thy ways, and be ashamed, when thou shalt receive thy sisters, thine elder sisters and thy younger; and I will give them unto thee for daughters, but not because of thy covet." 16.62. And I will establish My covet with thee, and thou shalt know that I am the LORD;" 16.63. that thou mayest remember, and be confounded, and never open thy mouth any more, because of thy shame; when I have forgiven thee all that thou hast done, saith the Lord GOD.’" 23.44. For every one went in unto her, as men go in unto a harlot; so went they in unto Oholah and unto Oholibah, the lewd women." |
|
13. Mishnah, Sanhedrin, 10.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 10.3. The generation of the flood has no portion in the world to come, nor will they stand at the [last] judgment, as it says, “[And the Lord said,] my spirit will not always enter into judgment with man” (Genesis 6:3), [meaning] there will be neither judgment nor [my] spirit for them. The generation of the dispersion have no portion in the world to come, as it says, “So the Lord scattered them from there upon the face of all the earth” (Genesis 11:8): “So the lord scattered them”, refers to this world, “And from there the Lord scattered them” (Genesis 11:9), refers to the world to come. The men of Sodom have no portion in the world to come, as it says, “And the men of Sodom were wicked and great sinners before the Lord” (Genesis 13:1: “wicked” in this world, and “sinners” in the world to come; Yet will they stand at judgment. R. Nehemiah says: “Neither [the generation of the flood nor the men of Sodom] will stand at judgment, as it says, “Therefore the wicked shall not stand in judgment, nor sinners in the congregation of the righteous” (Psalms 1:5) “Therefore the wicked shall not stand in judgment”, refers to the generation of the flood; “nor sinners in the congregation of the righteous”, refers to the men of Sodom. They [the Sages] said to him: “They will not stand in the congregation of the righteous, but they will stand in the congregation of the wicked.” The spies have no portion in the world to come, as it says, “And those men that spread such calumnies about the land, died by the plague before the lord” (Numbers 14:37): “[they] died” in this world, “by the plague” in the world to come. The generation of the wilderness have no share in the world to come and will not stand at the [last] judgment, as it says, “In this wilderness they shall be consumed, and there they shall die” (Numbers 14:3, according to the words of Rabbi Akiba. Rabbi Eliezer says: “Concerning them it is said, ‘Bring in My devotees, who made a covet with Me over sacrifice” (Psalms 50:5). The congregation of Korah is not destined to ascend [from the earth], as it says, “And the earth closed upon them” in this world, “and they perished from among the congregation” (Numbers 16:33) in the world to come, according to the words of Rabbi Akiba. Rabbi Eliezer says: “Concerning them it is said, ‘The Lord kills and makes alive: He brings down to Sheol, and brings up” (I Samuel 2:6). The ten tribes will not return [to the Land of Israel], for it is said, “And He cast them into another land, as is this day” (Deuteronomy 29:2: just as the day goes and does not return, so they too went and will not return: according to the words of Rabbi Akiba. Rabbi Eliezer says: “‘As is this day’ just as the day darkens and then becomes light again, so the ten tribes even as it went dark for them, so will it in the future become light for them." |
|
14. Anon., Leviticus Rabba, 4.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 4.1. נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִּשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת ה', זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת ג, טז): וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט וגו', רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מָקוֹם שֶׁסַּנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה יוֹשֶׁבֶת וְחוֹתֶכֶת דִּינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁמָּה (ירמיה לט, ג): וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ, שֶׁשָּׁם חוֹתְכִין אֶת הַהֲלָכָה, בְּמַתְלָא אֲמַר הָן דִּי תָלְיָא מָרֵי זַיְינֵיהּ, כּוֹלְבָא רַעֲיָא תְּלָא קוּלְתֵיהּ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע, בַּמָּקוֹם שֶׁכָּתוּב בָּהּ (ישעיה א, כא): צֶדֶק יָלִין בָּהּ, עַתָּה עֲבִידִין קָטוֹלִין, שָׁם הָרְגוּ אֶת זְכַרְיָה וְאֶת אוּרִיָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה מִדַּת הַדִּין בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, דִּכְתִיב (שמות לב, כז): עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁם (שמות לב, לה): וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע, מָקוֹם שֶׁהִצְדַּקְתִּים וּקְרָאתִים אֱלָהוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁמָּה הִרְשִׁיעוּ וְעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ. דָּבָר אַחֵר, מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מְדַבֵּר בְּדוֹר הַמַּבּוּל, מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מָקוֹם שֶׁנַּעֲשֵׂית בָּהֶם מִדַּת הַדִּין בְּדוֹר הַמַּבּוּל, כְּדִתְנַן (גמרא סנהדרין קז, ב): דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵינָן עוֹמְדִין בַּדִּין, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁם (בראשית ז, כג): וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע, מָקוֹם שֶׁהִצְדַּקְתִּים, דִּכְתִיב (איוב כא, ט): בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד. שָׁמָּה הָרָשַׁע (איוב כא, יד): וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ. דָּבָר אַחֵר, מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מְדַבֵּר בִּסְדוֹמִיִּים, מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה מִדַּת הַדִּין בִּסְדוֹמִיִּים, כְּדִתְנַן אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא אֲבָל עוֹמְדִים בְּדִין, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁם (בראשית יט, כד): וַה' הִמְטִיר עַל סְדוֹם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע, מָקוֹם שֶׁהִצְדַקְתִּים וְכָתַבְתִּי בְּאַרְצָם (איוב כח, ה ו): אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם, מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ, אָמְרוּ כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן הוֹלֵךְ אֵצֶל הַגַּנָּן וְאָמַר לוֹ תֵּן לִי בְּאִיסָר יָרָק, כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן מְשַׁכְשְׁכוֹ וּמוֹצֵא בְּעַפְרוֹ זָהָב, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ. שָׁמָּה הָרָשַׁע, שָׁם אָמְרוּ נַעֲמֹד וּנְשַׁכַּח תּוֹרַת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵינוּ, (יחזקאל טז, מט): וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַר קְרָיָא בַּשִּׁטִּים, מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה מִדַּת הַדִּין בַּשִּׁטִּים, דִּכְתִיב (במדבר כה, ד): קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁם (במדבר כה, ט): וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע, מָקוֹם שֶׁהָפַכְתִּי קִלְּלַת בִּלְעָם לִבְרָכָה, דִּכְתִיב (דברים כג, ו): וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, שָׁמָּה הָרָשַׁע (במדבר כה, א): וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ שְׁנֵי דְּבָרִים בַּיְּמִין וּשְׁנֵי דְבָרִים בַּיָּד, שְׁנֵי דְבָרִים בַּיְּמִין, תּוֹרָה וּצְדָקָה, תּוֹרָה מִנַּיִן (דברים לג, ב): מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. צְדָקָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים מח, יא): צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ. שְׁנֵי דְבָרִים בַּיָּד, נֶפֶשׁ וּמִשְׁפָּט, נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב, י): אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי. מִשְׁפָּט, דִּכְתִיב (דברים לב, מא): וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי, הַנֶּפֶשׁ נְתוּנָה בִּמְקוֹם מִשְׁפָּט, וְנֶפֶשׁ יוֹצְאָה מִמְּקוֹם מִשְׁפָּט וְחוֹטֵאת, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנֶּפֶשׁ אֲנִי כָּתַבְתִּי עָלַיִךְ (דברים יב, כג): רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם וגו', וְאַתְּ יוֹצֵאת וְחוֹטֵאת, נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִּשְׁגָּגָה. | 4.1. \"When a person incurs guilt accidentally by [transgressing one among] all of the commandments of YHVH\": This is that of which the Bible says: \"And indeed I have witnessed under the sun the place of judgment...\" (Ecclesiastes 3:16). Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua [in conversation]... " |
|
15. Babylonian Talmud, Megillah, 31b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 31b. ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין (ישעיהו א, יד) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח מאי היו עלי לטורח אמר הקב"ה לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם,בתשעה באב גופיה מאי מפטרינן אמר רב (ישעיהו א, כא) איכה היתה לזונה מקרא מאי תניא אחרים אומרים (ויקרא כו, יד) ואם לא תשמעו לי ר' נתן בר יוסף אומר (במדבר יד, יא) עד אנה ינאצוני העם הזה ויש אומרים (במדבר יד, כז) עד מתי לעדה הרעה הזאת אמר אביי האידנא נהוג עלמא למיקרי (דברים ד, כה) כי תוליד בנים ומפטירין (ירמיהו ח, יג) אסוף אסיפם:,[במעמדות] במעשה בראשית וכו': מנהני מילי א"ר אמי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (ירמיהו לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי,וכתיב (בראשית טו, ב) ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר לו לאו,אמר לפניו רבש"ע במה אדע אמר לו קחה לי עגלה משולשת וגו' אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם:,בתעניות ברכות וקללות ואין מפסיקין בקללות: מה"מ אמר ר' חייא בר גמדא אמר רבי אסי דאמר קרא (משלי ג, יא) מוסר ה' בני אל תמאס,ריש לקיש אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות אלא היכי עביד תנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהן,אמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים אבל קללות שבמשנה תורה פוסק מאי טעמא הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן,לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם קמיה דרב הונא בארורי אמר לו אכנפשך לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים אבל שבמשנה תורה פוסק,תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה,בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא אין עצרת נמי ראש השנה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן,תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה וסימן לדבר (מלכים א יב, כא) רחבעם בן שלמה,ת"ר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה במנחה שם קורין בשני בשני שם קורין בחמישי בחמישי שם קורין לשבת הבאה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה,אמר רבי זירא הלכה מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה ולימא הלכה כרבי יהודה | 31b. When the bNew Moon of Av occurs on Shabbat, they read as the ihaftara /ithe portion that includes the verse b“Your New Moons and your Festivals, My soul hated; they were a burden to Me”(Isaiah 1:14). The Gemara asks: bWhat isthe meaning of: b“They were a burden to Me”?The Gemara explains: bThe Holy One, Blessed be He, said: It is not enough for the Jewish people that they sin before Me, butin addition, bthey burden Me to reconsider what harsh decree I shall bring upon them,for they are petitioning Me to annul those decrees.,The Gemara asks: bOnthe bNinth of Av itself, what do we read as the ihaftara /i? Rav said:The portion containing the verse b“Howdid the faithful city bbecome a harlot?”(Isaiah 1:21). The Gemara asks: bWhat Torah portiondo they read? bIt is taughtin a ibaraitathat bothers say:They read the portion containing the verse b“But if you will not hearken to me”(Leviticus 26:14). bRabbi Natan bar Yosef said:They read the portion containing the verse: b“How long will this people provoke me?”(Numbers 14:11). bAnd some say:They read the portion containing the verse: b“How long shall I bear with this evil congregation?”(Numbers 14:27). The Gemara comments that bAbaye said: Nowadays, everyone is accustomed to readthe portion of b“When you shall beget children”(Deuteronomy 4:25–40), band they read as the ihaftara /ithe portion of b“I will utterly consume them”(Jeremiah 8:13–9:23).,§ The mishna states: bIn thenon-priestly bwatchesthey read bthe act of Creation.The Gemara asks: bFrom where are these mattersderived, i.e., why do they read the account of Creation? bRabbi Ami said:To allude to the fact that bwere it not forthe non-priestly bwatches, heaven and earth would not endure, as it is stated: “Were it not for My covet day and night, I would not have set the statutes of heaven and earth”(Jeremiah 33:25). God’s covet is referring to the offerings sacrificed in the Temple, which sustain the world., bAndwith regard to Abraham bit is written: “And he said, O Lord God, by what shall I know that I shall inherit it?”(Genesis 15:8). bAbraham said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, perhaps, Heaven forbid, the Jewish people will sin before You, and You will do to them asYou did to the bgeneration of the Flood and asYou did to the bgeneration of the Dispersion,i.e., You will completely destroy them? God bsaid to him: No,I will not do that.,Abraham then bsaid before Him: Master of the Universe: “By what shall I know this?”God bsaid to him: “Take Me a heifer of three years old”(Genesis 15:9). With this, God intimated to Abraham that even if his descendants will sin, they will be able to achieve atonement through sacrificing offerings. Abraham bsaid before Him: Master of the Universe,this bworks out well when the Temple is standingand offerings can be brought to achieve atonement, but bwhen the Temple will nolonger bbe standing, what will become of them?God bsaid to him: I have already established for them the order of offerings,i.e., the verses of the Torah pertaining to the ihalakhotof the offerings. bWhenever they read thoseportions, bI will deem it as if they sacrificed an offering before Me, and I will pardon them for all of their iniquities. /b,§ The mishna states: bOn fast daysthe congregation reads the portion of bblessings and curses(Leviticus, chapter 16), band one may not interruptthe reading of the bcursesby having two different people read them. Rather, one person reads all of them. The Gemara asks: bFrom where are these mattersderived? Why does one not interrupt the reading of the curses? bRabbi Ḥiyya bar Gamda saidthat bRabbi Asi said: For the verse states: “My son, do not despise the chastening of the Lord,nor be weary of His correction” (Proverbs 3:11). If one makes a break in the middle of the curses, it appears as if he loathes rebuke., bReish Lakish saida different answer: It is bbecause one does not say a blessing over a calamity.If a second person were to begin to read in the middle of the portion of the curses, the blessing upon his reading would be considered a blessing over a calamity. bRather,what bdoes one do?It is btaughtin a ibaraita /i: bWhen one beginsthe reading, bone begins with the verse beforethe curses, band when one concludesthe reading, bone concludes with the verse after them.In this way, neither the blessing before the reading nor after it relates directly to verses of calamity., bAbaye said: They taughtthis bonly with regard to the curses that arerecorded bin Leviticus, but with regard to the curses that arerecorded bin Deuteronomy, one may interruptthem by having two different people read them. bWhat is the reasonfor this distinction? bThesecurses in Leviticus bare stated in the plural, and Moses pronounced them from the mouth of the Almighty.As such, they are more severe. However, bthesecurses in Deuteronomy bare stated in the singular, and Moses said them on his own,like the rest of the book of Deuteronomy. They are therefore less harsh and may be interrupted.,It was related that bLevi bar Buti wasonce breading theportion of the bcurses before Rav Huna, and he was stammeringin his reading, as it was difficult for him to utter such harsh pronouncements. Rav Huna bsaid to him: If you wish,you may stop where you are and a different reader will continue, for bthey taughtone may not have two people read the curses bonly with regard to the curses that arerecorded bin Leviticus. But with regard to the curses that arerecorded bin Deuteronomy, one may interruptthem by having two different people read them., bIt is taughtin a ibaraita /i: bRabbi Shimon ben Elazar said: Ezra enacted for the Jewish people that they should readthe portion of bthe curses that arerecorded bin Leviticus before iShavuotandthe portion of the curses bthat arerecorded bin Deuteronomy before Rosh HaShana.The Gemara asks: bWhat is the reasonfor this? bAbaye said, and some saythat it was bReish Lakishwho said: bIn order that the year may concludetogether with bits curses,and the new year may begin without the ominous reading of the curses.,The Gemara asks: bGranted,with regard to the curses bthat arerecorded bin Deuteronomy, there isrelevance to the reason: bIn order that the year may concludetogether with bits curses,for Rosh HaShana is clearly the beginning of a new year. bHowever,with regard to the curses bthat arerecorded bin Leviticus,what relevance does that reason have? bIs that to say iShavuotis a new year?The Gemara answers: bYes,indeed, iShavuotis also a new year, as we learnedin a mishna ( iRosh HaShana16a): bAnd on iShavuot /i,divine judgment is made bconcerning the fruit of the trees,which indicates that iShavuotalso has the status of a new year., bIt is taughtin a ibaraita /i: bRabbi Shimon ben Elazar says: If old men say to you: Demolish, and childrensay to you: bBuild,then bdemolish and do not build, because the demolishing of old men isultimately as constructive as bbuilding,despite the fact that it appears destructive, band the building of children isas destructive as bdemolishing. An indication of this matteris bRehoboam, son of Solomon.He ignored the advice of the Elders and did not lower himself before his people, which ultimately led to the people rebelling against him., bThe Sages taughtin a ibaraita /i: With regard to bthe placein the Torah bwherethe congregation bconcludesthe reading bon Shabbat morning,it is from btherethat btheycontinue to bread in the afternoonservice on Shabbat. Where they conclude bin the afternoonservice on Shabbat, from bthere theycontinue to bread on Mondaymorning. Where they conclude bon Monday,from bthere theycontinue to bread on Thursdaymorning. Where they conclude bon Thursday,from bthere theycontinue to bread on the coming Shabbat.This is bthe statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says:With regard to bthe placein the Torah bwhere they concludethe reading bon Shabbat morning,it is from btherethat btheycontinue to bread in the afternoonservice on Shabbat. bAndfrom that same place btheycontinue to bread on Mondaymorning, band on Thursdaymorning, band on the coming Shabbat. /b,The Gemara notes that bRabbi Zeira said: The ihalakha /iis that with regard to bthe place where they concludethe reading bon Shabbat morning,it is from btherethat btheycontinue to bread in the afternoonservice on Shabbat. bAndfrom that same place btheycontinue to bread on Mondaymorning, band on Thursdaymorning, band on the coming Shabbat.The Gemara asks: If so, blet himsimply bsay: The ihalakhais in accordance withthe opinion of bRabbi Yehuda.Why did he have to explicitly state the whole ihalakha /i? |
|
