1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 6.4, 7.1-7.9, 33.17 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 6.4. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד׃ 7.1. וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל־פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל־פָּנָיו יְשַׁלֶּם־לוֹ׃ 7.1. כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם־רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ׃ 7.2. וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא־תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם׃ 7.2. וְגַם אֶת־הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּם עַד־אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ׃ 7.3. וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא־תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא־תִקַּח לִבְנֶךָ׃ 7.4. כִּי־יָסִיר אֶת־בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף־יְהוָה בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר׃ 7.5. כִּי־אִם־כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ׃ 7.6. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃ 7.7. לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל־הָעַמִּים חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי־אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל־הָעַמִּים׃ 7.8. כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוּ אֶת־הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרָיִם׃ 7.9. וְיָדַעְתָּ כִּי־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מצותו [מִצְוֺתָיו] לְאֶלֶף דּוֹר׃ 33.17. בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי־אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה׃ | 6.4. HEAR, O ISRAEL: THE LORD OUR GOD, THE LORD IS ONE." 7.1. When the LORD thy God shall bring thee into the land whither thou goest to possess it, and shall cast out many nations before thee, the Hittite, and the Girgashite, and the Amorite, and the Canaanite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite, seven nations greater and mightier than thou;" 7.2. and when the LORD thy God shall deliver them up before thee, and thou shalt smite them; then thou shalt utterly destroy them; thou shalt make no covet with them, nor show mercy unto them;" 7.3. neither shalt thou make marriages with them: thy daughter thou shalt not give unto his son, nor his daughter shalt thou take unto thy son." 7.4. For he will turn away thy son from following Me, that they may serve other gods; so will the anger of the LORD be kindled against you, and He will destroy thee quickly." 7.5. But thus shall ye deal with them: ye shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and hew down their Asherim, and burn their graven images with fire." 7.6. For thou art a holy people unto the LORD thy God: the LORD thy God hath chosen thee to be His own treasure, out of all peoples that are upon the face of the earth." 7.7. The LORD did not set His love upon you, nor choose you, because ye were more in number than any people—for ye were the fewest of all peoples—" 7.8. but because the LORD loved you, and because He would keep the oath which He swore unto your fathers, hath the LORD brought you out with a mighty hand, and redeemed you out of the house of bondage, from the hand of Pharaoh king of Egypt." 7.9. Know therefore that the LORD thy God, He is God; the faithful God, who keepeth covet and mercy with them that love Him and keep His commandments to a thousand generations;" 33.17. His firstling bullock, majesty is his; And his horns are the horns of the wild-ox; With them he shall gore the peoples all of them, even the ends of the earth; And they are the ten thousands of Ephraim, And they are the thousands of Manasseh." |
|
2. Hebrew Bible, Esther, 2.3 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 2.3. וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל־מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ וְיִקְבְּצוּ אֶת־כָּל־נַעֲרָה־בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל־שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל־בֵּית הַנָּשִׁים אֶל־יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וְנָתוֹן תַּמְרוּקֵיהֶן׃ | 2.3. and let the king appoint officers in all the provinces of his kingdom, that they may gather together all the fair young virgins unto Shushan the castle, to the house of the women, unto the custody of Hegai the king’s chamberlain, keeper of the women; and let their ointments be given them;" |
|
3. Hebrew Bible, Exodus, 3.1-3.8, 12.1-12.11, 15.1-15.9 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 3.1. וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל־פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת־עַמִּי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם׃ 3.1. וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת־צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת־הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל־הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה׃ 3.2. וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֵלָיו בְּלַבַּת־אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל׃ 3.2. וְשָׁלַחְתִּי אֶת־יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת־מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי־כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם׃ 3.3. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה־נָּא וְאֶרְאֶה אֶת־הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא־יִבְעַר הַסְּנֶה׃ 3.4. וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ 3.5. וַיֹּאמֶר אַל־תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל־נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת־קֹדֶשׁ הוּא׃ 3.6. וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל־הָאֱלֹהִים׃ 3.7. וַיֹּאמֶר יְהוָה רָאֹה רָאִיתִי אֶת־עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת־צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת־מַכְאֹבָיו׃ 3.8. וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן־הָאָרֶץ הַהִוא אֶל־אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל־מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי׃ 12.1. וְלֹא־תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ׃ 12.1. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר׃ 12.2. כָּל־מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת׃ 12.2. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ 12.3. וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל־עֲבָדָיו וְכָל־מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי־אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין־שָׁם מֵת׃ 12.3. דַּבְּרוּ אֶל־כָּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית־אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת׃ 12.4. וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה׃ 12.4. וְאִם־יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל־בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל־הַשֶּׂה׃ 12.5. וַיַּעֲשׂוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ׃ 12.5. שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן־שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן־הַכְּבָשִׂים וּמִן־הָעִזִּים תִּקָּחוּ׃ 12.6. וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת־יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם׃ 12.7. וְלָקְחוּ מִן־הַדָּם וְנָתְנוּ עַל־שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל־הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר־יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם׃ 12.8. וְאָכְלוּ אֶת־הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי־אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל־מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ׃ 12.9. אַל־תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם־צְלִי־אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל־כְּרָעָיו וְעַל־קִרְבּוֹ׃ 12.11. וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיהוָה׃ 15.1. אָז יָשִׁיר־מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם׃ 15.1. נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים׃ 15.2. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ׃ 15.2. וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת־הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל־הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת׃ 15.3. יְהוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהוָה שְׁמוֹ׃ 15.4. מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם־סוּף׃ 15.5. תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אָבֶן׃ 15.6. יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב׃ 15.7. וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ׃ 15.8. וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ־נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָם׃ 15.9. אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי׃ | 3.1. Now Moses was keeping the flock of Jethro his father-in-law, the priest of Midian; and he led the flock to the farthest end of the wilderness, and came to the mountain of God, unto Horeb." 3.2. And the angel of the LORD appeared unto him in a flame of fire out of the midst of a bush; and he looked, and, behold, the bush burned with fire, and the bush was not consumed." 3.3. And Moses said: ‘I will turn aside now, and see this great sight, why the bush is not burnt.’" 3.4. And when the LORD saw that he turned aside to see, God called unto him out of the midst of the bush, and said: ‘Moses, Moses.’ And he said: ‘Here am I.’" 3.5. And He said: ‘Draw not nigh hither; put off thy shoes from off thy feet, for the place whereon thou standest is holy ground.’" 3.6. Moreover He said: ‘I am the God of thy father, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob.’ And Moses hid his face; for he was afraid to look upon God." 3.7. And the LORD said: ‘I have surely seen the affliction of My people that are in Egypt, and have heard their cry by reason of their taskmasters; for I know their pains;" 3.8. and I am come down to deliver them out of the hand of the Egyptians, and to bring them up out of that land unto a good land and a large, unto a land flowing with milk and honey; unto the place of the Canaanite, and the Hittite, and the Amorite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite." 12.1. And the LORD spoke unto Moses and Aaron in the land of Egypt, saying:" 12.2. ’This month shall be unto you the beginning of months; it shall be the first month of the year to you." 12.3. Speak ye unto all the congregation of Israel, saying: In the tenth day of this month they shall take to them every man a lamb, according to their fathers’houses, a lamb for a household;" 12.4. and if the household be too little for a lamb, then shall he and his neighbour next unto his house take one according to the number of the souls; according to every man’s eating ye shall make your count for the lamb." 12.5. Your lamb shall be without blemish, a male of the first year; ye shall take it from the sheep, or from the goats;" 12.6. and ye shall keep it unto the fourteenth day of the same month; and the whole assembly of the congregation of Israel shall kill it at dusk." 12.7. And they shall take of the blood, and put it on the two side-posts and on the lintel, upon the houses wherein they shall eat it." 12.8. And they shall eat the flesh in that night, roast with fire, and unleavened bread; with bitter herbs they shall eat it." 12.9. Eat not of it raw, nor sodden at all with water, but roast with fire; its head with its legs and with the inwards thereof." 12.10. And ye shall let nothing of it remain until the morning; but that which remaineth of it until the morning ye shall burn with fire." 12.11. And thus shall ye eat it: with your loins girded, your shoes on your feet, and your staff in your hand; and ye shall eat it in haste—it is the LORD’s passover." 15.1. Then sang Moses and the children of Israel this song unto the LORD, and spoke, saying: I will sing unto the LORD, for He is highly exalted; The horse and his rider hath He thrown into the sea." 15.2. The LORD is my strength and song, And He is become my salvation; This is my God, and I will glorify Him; My father’s God, and I will exalt Him." 15.3. The LORD is a man of war, The LORD is His name." 15.4. Pharaoh’s chariots and his host hath He cast into the sea, And his chosen captains are sunk in the Red Sea." 15.5. The deeps cover them— They went down into the depths like a stone." 15.6. Thy right hand, O LORD, glorious in power, Thy right hand, O LORD, dasheth in pieces the enemy." 15.7. And in the greatness of Thine excellency Thou overthrowest them that rise up against Thee; Thou sendest forth Thy wrath, it consumeth them as stubble." 15.8. And with the blast of Thy nostrils the waters were piled up— The floods stood upright as a heap; The deeps were congealed in the heart of the sea." 15.9. The enemy said: ‘I will pursue, I will overtake, I will divide the spoil; My lust shall be satisfied upon them; I will draw my sword, my hand shall destroy them.’" |
|
4. Hebrew Bible, Genesis, 1.1, 18.1-18.10, 22.1-22.18, 25.23, 26.5, 27.27, 28.10-28.19, 28.21, 29.35, 31.33, 32.24-32.32, 35.22, 37.26-37.27, 47.29-47.31, 48.13-48.16, 48.20, 49.1-49.7, 49.9-49.15, 49.17-49.18, 49.21-49.22, 49.25, 49.27-49.31, 49.33 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 1.1. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב׃ 1.1. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׃ 18.1. וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה־בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו׃ 18.1. וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם׃ 18.2. וַיֹּאמֶר יְהוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי־רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד׃ 18.2. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה׃ 18.3. וַיֹּאמֶר אַל־נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם־אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים׃ 18.3. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל־נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ׃ 18.4. יֻקַּח־נָא מְעַט־מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ׃ 18.5. וְאֶקְחָה פַת־לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי־עַל־כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל־עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ׃ 18.6. וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל־שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת׃ 18.7. וְאֶל־הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן־בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל־הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ׃ 18.8. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן־הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא־עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ׃ 18.9. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל׃ 22.1. וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ 22.1. וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת־יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת־הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת־בְּנוֹ׃ 22.2. וַיֹּאמֶר קַח־נָא אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ אֶת־יִצְחָק וְלֶךְ־לְךָ אֶל־אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ׃ 22.2. וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם־הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ׃ 22.3. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת־שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אָמַר־לוֹ הָאֱלֹהִים׃ 22.4. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־הַמָּקוֹם מֵרָחֹק׃ 22.5. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־נְעָרָיו שְׁבוּ־לָכֶם פֹּה עִם־הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד־כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם׃ 22.6. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת־עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל־יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת־הָאֵשׁ וְאֶת־הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃ 22.7. וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל־אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה׃ 22.8. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה־לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃ 22.9. וַיָּבֹאוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר־לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת־הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת־הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל־הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים׃ 22.11. וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה מִן־הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ 22.12. וַיֹּאמֶר אַל־תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל־הַנַּעַר וְאַל־תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי־יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ מִמֶּנִּי׃ 22.13. וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה־אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת־הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ׃ 22.14. וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא יְהוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה׃ 22.15. וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל־אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן־הַשָּׁמָיִם׃ 22.16. וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם־יְהוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידֶךָ׃ 22.17. כִּי־בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת־זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו׃ 22.18. וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי׃ 25.23. וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי גיים [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר׃ 26.5. עֵקֶב אֲשֶׁר־שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי׃ 27.27. וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק־לוֹ וַיָּרַח אֶת־רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה׃ 28.11. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי־בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא׃ 28.12. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׃ 28.13. וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ׃ 28.14. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל־מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ׃ 28.15. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם־עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי לָךְ׃ 28.16. וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי׃ 28.17. וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם־בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם׃ 28.18. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר־שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל־רֹאשָׁהּ׃ 28.19. וַיִּקְרָא אֶת־שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית־אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם־הָעִיר לָרִאשֹׁנָה׃ 28.21. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל־בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים׃ 29.35. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת־יְהוָה עַל־כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת׃ 32.24. וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת־הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ׃ 32.25. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר׃ 32.26. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף־יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ׃ 32.27. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם־בֵּרַכְתָּנִי׃ 32.28. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה־שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב׃ 32.29. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם־יִשְׂרָאֵל כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים וַתּוּכָל׃ 32.31. וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי־רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל־פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי׃ 32.32. וַיִּזְרַח־לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת־פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל־יְרֵכוֹ׃ 35.22. וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת־בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי־יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר׃ 37.26. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל־אֶחָיו מַה־בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת־אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת־דָּמוֹ׃ 37.27. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל־תְּהִי־בוֹ כִּי־אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו׃ 47.29. וַיִּקְרְבוּ יְמֵי־יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים־נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל־נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם׃ 47.31. וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל־רֹאשׁ הַמִּטָּה׃ 48.13. וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת־שְׁנֵיהֶם אֶת־אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת־מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו׃ 48.14. וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת־יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל־רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת־שְׂמֹאלוֹ עַל־רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת־יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר׃ 48.15. וַיְבָרֶךְ אֶת־יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד־הַיּוֹם הַזֶּה׃ 48.16. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל־רָע יְבָרֵךְ אֶת־הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃ 49.1. לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא שילה [שִׁילוֹ] וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים׃ 49.1. וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל־בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר־יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׃ 49.2. מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי־מֶלֶךְ׃ 49.2. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל־יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם׃ 49.3. בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי־מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת־הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת־קָבֶר׃ 49.3. רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז׃ 49.4. פַּחַז כַּמַּיִם אַל־תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה׃ 49.5. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם׃ 49.6. בְּסֹדָם אַל־תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל־תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ־שׁוֹר׃ 49.7. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל׃ 49.9. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ׃ 49.11. אֹסְרִי לַגֶּפֶן עירה [עִירוֹ] וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם־עֲנָבִים סותה [סוּתוֹ׃] 49.12. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן־שִׁנַּיִם מֵחָלָב׃ 49.13. זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל־צִידֹן׃ 49.14. יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם׃ 49.15. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת־הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס־עֹבֵד׃ 49.17. יְהִי־דָן נָחָשׁ עֲלֵי־דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי־אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי־סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר׃ 49.18. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָה׃ 49.21. נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי־שָׁפֶר׃ 49.22. בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי־עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי־שׁוּר׃ 49.25. מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם׃ 49.27. בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל׃ 49.28. כָּל־אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם׃ 49.29. וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל־עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל־אֲבֹתָי אֶל־הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי׃ 49.31. שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת־אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת־יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת־לֵאָה׃ 49.33. וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֺּת אֶת־בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל־הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו׃ | 1.1. In the beginning God created the heaven and the earth." 18.1. And the LORD appeared unto him by the terebinths of Mamre, as he sat in the tent door in the heat of the day;" 18.2. and he lifted up his eyes and looked, and, lo, three men stood over against him; and when he saw them, he ran to meet them from the tent door, and bowed down to the earth," 18.3. and said: ‘My lord, if now I have found favour in thy sight, pass not away, I pray thee, from thy servant." 18.4. Let now a little water be fetched, and wash your feet, and recline yourselves under the tree." 18.5. And I will fetch a morsel of bread, and stay ye your heart; after that ye shall pass on; forasmuch as ye are come to your servant.’ And they said: ‘So do, as thou hast said.’" 18.6. And Abraham hastened into the tent unto Sarah, and said: ‘Make ready quickly three measures of fine meal, knead it, and make cakes.’" 18.7. And Abraham ran unto the herd, and fetched a calf tender and good, and gave it unto the servant; and he hastened to dress it." 18.8. And he took curd, and milk, and the calf which he had dressed, and set it before them; and he stood by them under the tree, and they did eat." 18.9. And they said unto him: ‘Where is Sarah thy wife?’ And he said: ‘Behold, in the tent.’" 18.10. And He said: ‘I will certainly return unto thee when the season cometh round; and, lo, Sarah thy wife shall have a son.’ And Sarah heard in the tent door, which was behind him.—" 22.1. And it came to pass after these things, that God did prove Abraham, and said unto him: ‘Abraham’; and he said: ‘Here am I.’" 22.2. And He said: ‘Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac, and get thee into the land of Moriah; and offer him there for a burnt-offering upon one of the mountains which I will tell thee of.’" 22.3. And Abraham rose early in the morning, and saddled his ass, and took two of his young men with him, and Isaac his son; and he cleaved the wood for the burnt-offering, and rose up, and went unto the place of which God had told him." 22.4. On the third day Abraham lifted up his eyes, and saw the place afar off." 22.5. And Abraham said unto his young men: ‘Abide ye here with the ass, and I and the lad will go yonder; and we will worship, and come back to you.’" 22.6. And Abraham took the wood of the burnt-offering, and laid it upon Isaac his son; and he took in his hand the fire and the knife; and they went both of them together." 22.7. And Isaac spoke unto Abraham his father, and said: ‘My father.’ And he said: ‘Here am I, my son.’ And he said: ‘Behold the fire and the wood; but where is the lamb for a burnt-offering?’" 22.8. And Abraham said: ‘God will aprovide Himself the lamb for a burnt-offering, my son.’ So they went both of them together." 22.9. And they came to the place which God had told him of; and Abraham built the altar there, and laid the wood in order, and bound Isaac his son, and laid him on the altar, upon the wood." 22.10. And Abraham stretched forth his hand, and took the knife to slay his son." 22.11. And the angel of the LORD called unto him out of heaven, and said: ‘Abraham, Abraham.’ And he said: ‘Here am I.’" 22.12. And he said: ‘Lay not thy hand upon the lad, neither do thou any thing unto him; for now I know that thou art a God-fearing man, seeing thou hast not withheld thy son, thine only son, from Me.’" 22.13. And Abraham lifted up his eyes, and looked, and behold behind him a ram caught in the thicket by his horns. And Abraham went and took the ram, and offered him up for a burnt-offering in the stead of his son." 22.14. And Abraham called the name of that place Adonai-jireh; as it is said to this day: ‘In the mount where the LORD is seen.’" 22.15. And the angel of the LORD called unto Abraham a second time out of heaven," 22.16. and said: ‘By Myself have I sworn, saith the LORD, because thou hast done this thing, and hast not withheld thy son, thine only son," 22.17. that in blessing I will bless thee, and in multiplying I will multiply thy seed as the stars of the heaven, and as the sand which is upon the seashore; and thy seed shall possess the gate of his enemies;" 22.18. and in thy seed shall all the nations of the earth be blessed; because thou hast hearkened to My voice.’" 25.23. And the LORD said unto her: Two nations are in thy womb, And two peoples shall be separated from thy bowels; And the one people shall be stronger than the other people; And the elder shall serve the younger." 26.5. because that Abraham hearkened to My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws.’" 27.27. And he came near, and kissed him. And he smelled the smell of his raiment, and blessed him, and said: See, the smell of my son Is as the smell of a field which the LORD hath blessed." 28.10. And Jacob went out from Beer-sheba, and went toward Haran." 28.11. And he lighted upon the place, and tarried there all night, because the sun was set; and he took one of the stones of the place, and put it under his head, and lay down in that place to sleep." 28.12. And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth, and the top of it reached to heaven; and behold the angels of God ascending and descending on it." 28.13. And, behold, the LORD stood beside him, and said: ‘I am the LORD, the God of Abraham thy father, and the God of Isaac. The land whereon thou liest, to thee will I give it, and to thy seed." 28.14. And thy seed shall be as the dust of the earth, and thou shalt spread abroad to the west, and to the east, and to the north, and to the south. And in thee and in thy seed shall all the families of the earth be blessed." 28.15. And, behold, I am with thee, and will keep thee whithersoever thou goest, and will bring thee back into this land; for I will not leave thee, until I have done that which I have spoken to thee of.’" 28.16. And Jacob awaked out of his sleep, and he said: ‘Surely the LORD is in this place; and I knew it not.’" 28.17. And he was afraid, and said: ‘How full of awe is this place! this is none other than the house of God, and this is the gate of heaven.’" 28.18. And Jacob rose up early in the morning, and took the stone that he had put under his head, and set it up for a pillar, and poured oil upon the top of it." 28.19. And he called the name of that place Beth-el, but the name of the city was Luz at the first." 28.21. so that I come back to my father’s house in peace, then shall the LORD be my God," 29.35. And she conceived again, and bore a son; and she said: ‘This time will I praise the LORD.’ Therefore she called his name Judah; and she left off bearing." 32.24. And he took them, and sent them over the stream, and sent over that which he had." 32.25. And Jacob was left alone; and there wrestled a man with him until the breaking of the day." 32.26. And when he saw that he prevailed not against him, he touched the hollow of his thigh; and the hollow of Jacob’s thigh was strained, as he wrestled with him." 32.27. And he said: ‘Let me go, for the day breaketh.’ And he said: ‘I will not let thee go, except thou bless me.’" 32.28. And he said unto him: ‘What is thy name?’ And he said: ‘Jacob.’" 32.29. And he said: ‘Thy name shall be called no more Jacob, but Israel; for thou hast striven with God and with men, and hast prevailed.’" 32.30. And Jacob asked him, and said: ‘Tell me, I pray thee, thy name.’ And he said: ‘Wherefore is it that thou dost ask after my name?’ And he blessed him there." 32.31. And Jacob called the name of the place Peniel: ‘for I have seen God face to face, and my life is preserved.’" 32.32. And the sun rose upon him as he passed over Peniel, and he limped upon his thigh." 35.22. And it came to pass, while Israel dwelt in that land, that Reuben went and lay with Bilhah his father’s concubine; and Israel heard of it. Now the sons of Jacob were twelve:" 37.26. And Judah said unto his brethren: ‘What profit is it if we slay our brother and conceal his blood?" 37.27. Come, and let us sell him to the Ishmaelites, and let not our hand be upon him; for he is our brother, our flesh.’ And his brethren hearkened unto him." 47.29. And the time drew near that Israel must die; and he called his son Joseph, and said unto him: ‘If now I have found favour in thy sight, put, I pray thee, thy hand under my thigh, and deal kindly and truly with me; bury me not, I pray thee, in Egypt." 47.30. But when I sleep with my fathers, thou shalt carry me out of Egypt, and bury me in their burying-place.’ And he said: ‘I will do as thou hast said.’" 47.31. And he said: ‘Swear unto me.’ And he swore unto him. And Israel bowed down upon the bed’s head." 48.13. And Joseph took them both, Ephraim in his right hand toward Israel’s left hand, and Manasseh in his left hand toward Israel’s right hand, and brought them near unto him." 48.14. And Israel stretched out his right hand, and laid it upon Ephraim’s head, who was the younger, and his left hand upon Manasseh’s head, guiding his hands wittingly; for Manasseh was the first-born." 48.15. And he blessed Joseph, and said: ‘The God before whom my fathers Abraham and Isaac did walk, the God who hath been my shepherd all my life long unto this day," 48.16. the angel who hath redeemed me from all evil, bless the lads; and let my name be named in them, and the name of my fathers Abraham and Isaac; and let them grow into a multitude in the midst of the earth.’" 48.20. And he blessed them that day, saying: ‘By thee shall Israel bless, saying: God make thee as Ephraim and as Manasseh.’ And he set Ephraim before Manasseh." 49.1. And Jacob called unto his sons, and said: ‘Gather yourselves together, that I may tell you that which shall befall you in the end of days." 49.2. Assemble yourselves, and hear, ye sons of Jacob; And hearken unto Israel your father." 49.3. Reuben, thou art my first-born, My might, and the first-fruits of my strength; The excellency of dignity, and the excellency of power." 49.4. Unstable as water, have not thou the excellency; Because thou wentest up to thy father’s bed; Then defiledst thou it—he went up to my couch." 49.5. Simeon and Levi are brethren; Weapons of violence their kinship." 49.6. Let my soul not come into their council; Unto their assembly let my glory not be not united; For in their anger they slew men, And in their self-will they houghed oxen." 49.7. Cursed be their anger, for it was fierce, And their wrath, for it was cruel; I will divide them in Jacob, And scatter them in Israel" 49.9. Judah is a lion’s whelp; From the prey, my son, thou art gone up. He stooped down, he couched as a lion, And as a lioness; who shall rouse him up?" 49.10. The sceptre shall not depart from Judah, Nor the ruler’s staff from between his feet, As long as men come to Shiloh; And unto him shall the obedience of the peoples be." 49.11. Binding his foal unto the vine, And his ass’s colt unto the choice vine; He washeth his garments in wine, And his vesture in the blood of grapes;" 49.12. His eyes shall be red with wine, And his teeth white with milk." 49.13. Zebulun shall dwell at the shore of the sea, And he shall be a shore for ships, And his flank shall be upon Zidon." 49.14. Issachar is a large-boned ass, Couching down between the sheep-folds." 49.15. For he saw a resting-place that it was good, And the land that it was pleasant; And he bowed his shoulder to bear, And became a servant under task-work" 49.17. Dan shall be a serpent in the way, A horned snake in the path, That biteth the horse’s heels, So that his rider falleth backward." 49.18. I wait for Thy salvation, O Lord." 49.21. Naphtali is a hind let loose: He giveth goodly words." 49.22. Joseph is a fruitful vine, A fruitful vine by a fountain; Its branches run over the wall. ." 49.25. Even by the God of thy father, who shall help thee, And by the Almighty, who shall bless thee, With blessings of heaven above, Blessings of the deep that coucheth beneath, Blessings of the breasts, and of the womb." 49.27. Benjamin is a wolf that raveneth; In the morning he devoureth the prey, And at even he divideth the spoil.’" 49.28. All these are the twelve tribes of Israel, and this is it that their father spoke unto them and blessed them; every one according to his blessing he blessed them." 49.29. And be charged them, and said unto them: ‘I am to be gathered unto my people; bury me with my fathers in the cave that is in the field of Ephron the Hittite," 49.30. in the cave that is in the field of Machpelah, which is before Mamre, in the land of Canaan, which Abraham bought with the field from Ephron the Hittite for a possession of a burying-place." 49.31. There they buried Abraham and Sarah his wife; there they buried Isaac and Rebekah his wife; and there I buried Leah." 49.33. And when Jacob made an end of charging his sons, he gathered up his feet into the bed, and expired, and was gathered unto his people." |
|
5. Hebrew Bible, Malachi, 1.11-1.14, 2.12-2.13 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 1.11. כִּי מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וְעַד־מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל־מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי־גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃ 1.12. וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ׃ 1.13. וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת־הַפִּסֵּחַ וְאֶת־הַחוֹלֶה וַהֲבֵאתֶם אֶת־הַמִּנְחָה הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם אָמַר יְהוָה׃ 1.14. וְאָרוּר נוֹכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם׃ 2.12. יַכְרֵת יְהוָה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַיהוָה צְבָאוֹת׃ 2.13. וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת־מִזְבַּח יְהוָה בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל־הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם׃ | 1.11. For from the rising of the sun even unto the going down of the same My name is great among the nations; And in every place offerings are presented unto My name, Even pure oblations; For My name is great among the nations, Saith the LORD of hosts." 1.12. But ye profane it, In that ye say: ‘The table of the LORD is polluted, And the fruit thereof, even the food thereof, is contemptible.’" 1.13. Ye say also: ‘Behold, what a weariness is it!’ And ye have snuffed at it, Saith the LORD of hosts; And ye have brought that which was taken by violence, And the lame, and the sick; Thus ye bring the offering; Should I accept this of your hand? Saith the LORD." 1.14. But cursed be he that dealeth craftily, Whereas he hath in his flock a male, And voweth, and sacrificeth unto the Lord a blemished thing; For I am a great King, Saith the LORD of hosts, And My name is feared among the nations." 2.12. May the LORD cut off to the man that doeth this, Him that calleth and him that answereth out of the tents of Jacob, And him that offereth an offering unto the LORD of hosts." 2.13. And this further ye do: Ye cover the altar of the LORD with tears, With weeping, and with sighing, Insomuch that He regardeth not the offering any more, Neither receiveth it with good will at your hand." |
|
6. Hebrew Bible, Proverbs, 8.23-8.30, 9.1-9.11 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 8.23. מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי־אָרֶץ׃ 8.24. בְּאֵין־תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי־מָיִם׃ 8.25. בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי׃ 8.26. עַד־לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עָפְרוֹת תֵּבֵל׃ 8.27. בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל־פְּנֵי תְהוֹם׃ 8.28. בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם׃ 8.29. בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ־פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ׃ 9.1. חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה׃ 9.1. תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה׃ 9.2. טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ׃ 9.3. שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל־גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת׃ 9.4. מִי־פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר־לֵב אָמְרָה לּוֹ׃ 9.5. לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי׃ 9.6. עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה׃ 9.7. יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ׃ 9.8. אַל־תּוֹכַח לֵץ פֶּן־יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ׃ 9.9. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם־עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח׃ 9.11. כִּי־בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים׃ | 8.23. I was set up from everlasting, from the beginning, Or ever the earth was." 8.24. When there were no depths, I was brought forth; When there were no fountains abounding with water." 8.25. Before the mountains were settled, Before the hills was I brought forth;" 8.26. While as yet He had not made the earth, nor the fields, Nor the beginning of the dust of the world." 8.27. When He established the heavens, I was there; When He set a circle upon the face of the deep," 8.28. When He made firm the skies above, When the fountains of the deep showed their might," 8.29. When He gave to the sea His decree, That the waters should not transgress His commandment, When He appointed the foundations of the earth;" 8.30. Then I was by Him, as a nursling; And I was daily all delight, Playing always before Him," 9.1. Wisdom hath builded her house, she hath hewn out her seven pillars;" 9.2. She hath prepared her meat, she hath mingled her wine; she hath also furnished her table." 9.3. She hath sent forth her maidens, she calleth, upon the highest places of the city:" 9.4. ’Whoso is thoughtless, let him turn in hither’; as for him that lacketh understanding, she saith to him:" 9.5. 'Come, eat of my bread, and drink of the wine which I have mingled." 9.6. Forsake all thoughtlessness, and live; and walk in the way of understanding." 9.7. He that correcteth a scorner getteth to himself shame, and he that reproveth a wicked man, it becometh unto him a blot." 9.8. Reprove not a scorner, lest he hate thee; reprove a wise man, and he will love thee." 9.9. Give to a wise man, and he will be yet wiser; teach a righteous man, and he will increase in learning." 9.10. The fear of the LORD is the beginning of wisdom, and the knowledge of the All-holy is understanding." 9.11. For by me thy days shall be multiplied, and the years of thy life shall be increased." |
|
7. Hebrew Bible, Psalms, 5.10, 110.4 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 110.4. נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃ | 5.10. For there is no sincerity in their mouth; Their inward part is a yawning gulf, Their throat is an open sepulchre; They make smooth their tongue." 110.4. The LORD hath sworn, and will not repent: 'Thou art a priest for ever After the manner of Melchizedek.'" |
|
8. Hebrew Bible, Zephaniah, 3.8-3.11, 3.13, 3.16-3.17 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 3.8. לָכֵן חַכּוּ־לִי נְאֻם־יְהוָה לְיוֹם קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל־הָאָרֶץ׃ 3.9. כִּי־אָז אֶהְפֹּךְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד׃ 3.11. בַּיּוֹם הַהוּא לֹא תֵבוֹשִׁי מִכֹּל עֲלִילֹתַיִךְ אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ בִּי כִּי־אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ וְלֹא־תוֹסִפִי לְגָבְהָה עוֹד בְּהַר קָדְשִׁי׃ 3.13. שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא־יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא־יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא־יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית כִּי־הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד׃ 3.16. בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָמֵר לִירוּשָׁלִַם אַל־תִּירָאִי צִיּוֹן אַל־יִרְפּוּ יָדָיִךְ׃ 3.17. יְהוָה אֱלֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּך גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה׃ | 3.8. Therefore wait ye for Me, saith the LORD, Until the day that I rise up to the prey; For My determination is to gather the nations, That I may assemble the kingdoms, To pour upon them Mine indignation, Even all My fierce anger; For all the earth shall be devoured With the fire of My jealousy." 3.9. For then will I turn to the peoples A pure language, That they may all call upon the name of the LORD, To serve Him with one consent." 3.10. From beyond the rivers of Ethiopia Shall they bring My suppliants, Even the daughter of My dispersed, As Mine offering." 3.11. In that day shalt thou not be ashamed for all thy doings, Wherein thou hast transgressed against Me; For then I will take away out of the midst of thee Thy proudly exulting ones, And thou shalt no more be haughty In My holy mountain." 3.13. The remt of Israel shall not do iniquity, Nor speak lies, Neither shall a deceitful tongue be found in their mouth; For they shall feed and lie down, And none shall make them afraid." 3.16. In that day it shall be said to Jerusalem: ‘Fear thou not; O Zion, let not thy hands be slack." 3.17. The LORD thy God is in the midst of thee, A Mighty One who will save; He will rejoice over thee with joy, He will be silent in His love, He will joy over thee with singing.’" |
|
9. Hebrew Bible, 2 Samuel, 6.12-6.14, 12.1-12.15 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 6.12. וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְהוָה אֶת־בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה׃ 6.13. וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן־יְהוָה שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא׃ 6.14. וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל־עֹז לִפְנֵי יְהוָה וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד׃ 12.1. וְעַתָּה לֹא־תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד־עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת־אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה׃ 12.1. וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת־נָתָן אֶל־דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ׃ 12.2. לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד׃ 12.2. וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ וַיְחַלֵּף שמלתו [שִׂמְלֹתָיו] וַיָּבֹא בֵית־יְהוָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּבֹא אֶל־בֵּיתוֹ וַיִּשְׁאַל וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל׃ 12.3. וַיִּקַּח אֶת־עֲטֶרֶת־מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתְּהִי עַל־רֹאשׁ דָּוִד וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד׃ 12.3. וְלָרָשׁ אֵין־כֹּל כִּי אִם־כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם־בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי־לוֹ כְּבַת׃ 12.4. וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא־לוֹ וַיִּקַּח אֶת־כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו׃ 12.5. וַיִּחַר־אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל־נָתָן חַי־יְהוָה כִּי בֶן־מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת׃ 12.6. וְאֶת־הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא־חָמָל׃ 12.7. וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל־דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל׃ 12.8. וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת־בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת־נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם־מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה׃ 12.9. מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת־דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו [בְּעֵינַי] אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת־אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן׃ 12.11. כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת־נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם־נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת׃ 12.12. כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל־יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ׃ 12.13. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל־דָּוִד גַּם־יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת׃ 12.14. אֶפֶס כִּי־נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת־אֹיְבֵי יְהוָה בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת׃ 12.15. וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל־בֵּיתוֹ וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת־הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת־אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַשׁ׃ | 6.12. And it was told king David, saying, The Lord has blessed the house of ῾Oved-edom, and all that he has, because of the ark of God. So David went and brought up the ark of God from the house of ῾Oved-edom into the city of David with gladness." 6.13. And when they that bore the ark of the Lord had gone six paces, he sacrificed an ox and a fatling." 6.14. And David leaped about before the Lord with all his might; and David was girded with a linen efod." 12.1. And the Lord sent Natan to David. And he came to him, and said to him, There were two men in one city; the one rich, and the other poor." 12.2. The rich man had very many flocks and herds:" 12.3. but the poor man had nothing, except one little ewe lamb, which he had bought and reared: and it grew up together with him, and with his children; it did eat of his own bread, and drank of his own cup, and lay in his bosom, and was like a daughter to him." 12.4. And there came a traveller to the rich man, and he spared to take of his own flock and of his own herd, to prepare it for the wayfaring man that was come to him; but took the poor man’s lamb, and prepared it for the man that was come to him." 12.5. And David’s anger burned greatly against the man; and he said to Natan, As the Lord lives, the man that has done this is worthy to die:" 12.6. and he shall restore the lamb fourfold, because he did this thing, and because he had no pity." 12.7. And Natan said to David, Thou art the man. Thus says the Lord God of Yisra᾽el, I anointed thee king over Yisra᾽el, and I delivered thee out of the hand of Sha᾽ul;" 12.8. and I gave thee thy master’s house, and thy master’s wives into thy bosom, and gave thee the house of Yisra᾽el and of Yehuda; and if that had been too little, I would moreover have given thee as much again." 12.9. Why hast thou despised the commandment of the Lord, to do evil in his sight? thou hast killed Uriyya the Ĥittite with the sword, and hast taken his wife to be thy wife, and hast slain him with the sword of the children of ῾Ammon." 12.10. Now therefore the sword shall never depart from thy house; because thou hast despised me, and hast taken the wife of Uriyya the Ĥittite to be thy wife." 12.11. Thus says the Lord, Behold, I will raise up evil against thee out of thy own house, and I will take thy wives before thy eyes, and give them to thy neighbour, and he shall lie with thy wives in the sight of this sun." 12.12. For thou didst it secretly: but I will do this thing before all Yisra᾽el, and before the sun." 12.13. And David said to Natan, I have sinned against the Lord. And Natan said to David, The Lord also has commuted thy sin; thou shalt not die." 12.14. Howbeit because by this deed thou hast greatly blasphemed the Lord, the child also that is born to thee shall surely die." 12.15. And Natan departed to his house. And the Lord struck the child that Uriyya’s wife bore to David, and it was very sick." |
|
10. Hebrew Bible, Isaiah, 7.10-7.14, 54.9-54.15, 60.1-60.6, 61.1-61.10, 65.18-65.24 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 7.11. שְׁאַל־לְךָ אוֹת מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה׃ 7.12. וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא־אֶשְׁאַל וְלֹא־אֲנַסֶּה אֶת־יְהוָה׃ 7.13. וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ־נָא בֵּית דָּוִד הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת־אֱלֹהָי׃ 7.14. לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל׃ 54.9. כִּי־מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי־נֹחַ עוֹד עַל־הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר־בָּךְ׃ 54.11. עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים׃ 54.12. וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל־גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי־חֵפֶץ׃ 54.13. וְכָל־בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ׃ 54.14. בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי־לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא־תִקְרַב אֵלָיִךְ׃ 54.15. הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי מִי־גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל׃ 60.1. וּבָנוּ בְנֵי־נֵכָר חֹמֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ כִּי בְקִצְפִּי הִכִּיתִיךְ וּבִרְצוֹנִי רִחַמְתִּיךְ׃ 60.1. קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְהוָה עָלַיִךְ זָרָח׃ 60.2. לֹא־יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי יְהוָה יִהְיֶה־לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ׃ 60.2. כִּי־הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה־אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה׃ 60.3. וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ׃ 60.4. שְׂאִי־סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ־לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל־צַד תֵּאָמַנָה׃ 60.5. אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי־יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ׃ 60.6. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת יְהוָה יְבַשֵּׂרוּ׃ 61.1. שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי־יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ׃ 61.1. רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה עָלָי יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח־קוֹחַ׃ 61.2. לִקְרֹא שְׁנַת־רָצוֹן לַיהוָה וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם כָּל־אֲבֵלִים׃ 61.3. לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע יְהוָה לְהִתְפָּאֵר׃ 61.4. וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר׃ 61.5. וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם׃ 61.6. וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי יְהוָה תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ׃ 61.7. תַּחַת בָּשְׁתְּכֶם מִשְׁנֶה וּכְלִמָּה יָרֹנּוּ חֶלְקָם לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ שִׂמְחַת עוֹלָם תִּהְיֶה לָהֶם׃ 61.8. כִּי אֲנִי יְהוָה אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה וְנָתַתִּי פְעֻלָּתָם בֶּאֱמֶת וּבְרִית עוֹלָם אֶכְרוֹת לָהֶם׃ 61.9. וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים כָּל־רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהוָה׃ 65.18. כִּי־אִם־שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי־עַד אֲשֶׁר אֲנִי בוֹרֵא כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת־יְרוּשָׁלִַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ׃ 65.19. וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי וְלֹא־יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה׃ 65.21. וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם׃ 65.22. לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב לֹא יִטְּעוּ וְאַחֵר יֹאכֵל כִּי־כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם יְבַלּוּ בְחִירָי׃ 65.23. לֹא יִיגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי יְהוָה הֵמָּה וְצֶאֱצָאֵיהֶם אִתָּם׃ 65.24. וְהָיָה טֶרֶם־יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע׃ | 7.10. And the LORD spoke again unto Ahaz, saying:" 7.11. ’Ask thee a sign of the LORD thy God: ask it either in the depth, or in the height above.’" 7.12. But Ahaz said: ‘I will not ask, neither will I try the LORD.’" 7.13. And he said: ‘Hear ye now, O house of David: Is it a small thing for you to weary men, that ye will weary my God also?" 7.14. Therefore the Lord Himself shall give you a sign: behold, the young woman shall conceive, and bear a son, and shall call his name Immanuel." 54.9. For this is as the waters of Noah unto Me; for as I have sworn that the waters of Noah should no more go over the earth, so have I sworn that I would not be wroth with thee, nor rebuke thee." 54.10. For the mountains may depart, and the hills be removed; but My kindness shall not depart from thee, neither shall My covet of peace be removed, saith the LORD that hath compassion on thee." 54.11. O thou afflicted, tossed with tempest, and not comforted, behold, I will set thy stones in fair colours, And lay thy foundations with sapphires." 54.12. And I will make thy pinnacles of rubies, and thy gates of carbuncles, and all thy border of precious stones." 54.13. And all thy children shall be taught of the LORD; and great shall be the peace of thy children." 54.14. In righteousness shalt thou be established; be thou far from oppression, for thou shalt not fear, And from ruin, for it shall not come near thee." 54.15. Behold, they may gather together, but not by Me; Whosoever shall gather together against thee shall fall because of thee." 60.1. Arise, shine, for thy light is come, And the glory of the LORD is risen upon thee." 60.2. For, behold, darkness shall cover the earth, And gross darkness the peoples; But upon thee the LORD will arise, And His glory shall be seen upon thee." 60.3. And nations shall walk at thy light, And kings at the brightness of thy rising." 60.4. Lift Up thine eyes round about, and see: They all are gathered together, and come to thee; Thy sons come from far, And thy daughters are borne on the side." 60.5. Then thou shalt see and be radiant, And thy heart shall throb and be enlarged; Because the abundance of the sea shall be turned unto thee, The wealth of the nations shall come unto thee." 60.6. The caravan of camels shall cover thee, And of the young camels of Midian and Ephah, All coming from Sheba; They shall bring gold and incense, And shall proclaim the praises of the LORD." 61.1. The spirit of the Lord God is upon me; Because the LORD hath anointed me To bring good tidings unto the humble; He hath sent me to bind up the broken-hearted, To proclaim liberty to the captives, And the opening of the eyes to them that are bound;" 61.2. To proclaim the year of the LORD’S good pleasure, And the day of vengeance of our God; To comfort all that mourn;" 61.3. To appoint unto them that mourn in Zion, To give unto them a garland for ashes, The oil of joy for mourning, The mantle of praise for the spirit of heaviness; That they might be called terebinths of righteousness, The planting of the LORD, wherein He might glory." 61.4. And they shall build the old wastes, They shall raise up the former desolations, And they shall renew the waste cities, The desolations of many generations." 61.5. And strangers shall stand and feed your flocks, And aliens shall be your plowmen and your vinedressers." 61.6. But ye shall be named the priests of the LORD, Men shall call you the ministers of our God; Ye shall eat the wealth of the nations, And in their splendour shall ye revel." 61.7. For your shame which was double, And for that they rejoiced: ‘Confusion is their portion’; Therefore in their land they shall possess double, Everlasting joy shall be unto them." 61.8. For I the LORD love justice, I hate robbery with iniquity; And I will give them their recompense in truth, And I will make an everlasting covet with them." 61.9. And their seed shall be known among the nations, And their offspring among the peoples; All that see them shall acknowledge them, That they are the seed which the LORD hath blessed." 61.10. I will greatly rejoice in the LORD, My soul shall be joyful in my God; For He hath clothed me with the garments of salvation, He hath covered me with the robe of victory, As a bridegroom putteth on a priestly diadem, And as a bride adorneth herself with her jewels." 65.18. But be ye glad and rejoice for ever In that which I create; For, behold, I create Jerusalem a rejoicing, And her people a joy." 65.19. And I will rejoice in Jerusalem, And joy in My people; And the voice of weeping shall be no more heard in her, Nor the voice of crying." 65.20. There shall be no more thence an infant of days, nor an old man, That hath not filled his days; For the youngest shall die a hundred years old, And the sinner being a hundred years old shall be accursed." 65.21. And they shall build houses, and inhabit them; And they shall plant vineyards, and eat the fruit of them." 65.22. They shall not build, and another inhabit, They shall not plant, and another eat; For as the days of a tree shall be the days of My people, And Mine elect shall long enjoy the work of their hands." 65.23. They shall not labour in vain, Nor bring forth for terror; For they are the seed blessed of the LORD, And their offspring with them." 65.24. And it shall come to pass that, before they call, I will answer, And while they are yet speaking, I will hear." |
|
11. Hebrew Bible, Jeremiah, 31.31-31.33, 38.33-38.34 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 31.31. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ 31.32. לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם־יְהוָה׃ 31.33. כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם־יְהוָה נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם׃ | 31.31. Behold, the days come, saith the LORD, that I will make a new covet with the house of Israel, and with the house of Judah;" 31.32. not according to the covet that I made with their fathers in the day that I took them by the hand to bring them out of the land of Egypt; forasmuch as they broke My covet, although I was a lord over them, saith the LORD." 31.33. But this is the covet that I will make with the house of Israel after those days, saith the LORD, I will put My law in their inward parts, and in their heart will I write it; and I will be their God, and they shall be My people;" |
|
12. Hebrew Bible, Joshua, 5.10, 5.13-5.15, 23.2, 24.1-24.2 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 5.13. וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה־אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם־לְצָרֵינוּ׃ 5.14. וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר־צְבָא־יְהוָה עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל־פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל־עַבְדּוֹ׃ 5.15. וַיֹּאמֶר שַׂר־צְבָא יְהוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ שַׁל־נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן׃ 23.2. וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְכָל־יִשְׂרָאֵל לִזְקֵנָיו וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי זָקַנְתִּי בָּאתִי בַּיָּמִים׃ 24.1. וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ׃ 24.1. וַיֶּאֶסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת־כָּל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃ 24.2. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־כָּל־הָעָם כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים׃ 24.2. כִּי תַעַזְבוּ אֶת־יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר־הֵיטִיב לָכֶם׃ | 5.10. And the children of Israel encamped in Gilgal; and they kept the passover on the fourteenth day of the month at even in the plains of Jericho." 5.13. And it came to pass, when Joshua was by Jericho, that he lifted up his eyes and looked, and, behold, there stood a man over against him with his sword drawn in his hand; and Joshua went unto him, and said unto him: ‘Art thou for us, or for our adversaries?’ ." 5.14. And he said: ‘Nay, but I am captain of the host of the LORD; I am now come.’ And Joshua fell on his face to the earth, and bowed down, and said unto him: ‘What saith my lord unto his servant?’" 5.15. And the captain of the LORD’S host said unto Joshua: ‘Put off thy shoe from off thy foot; for the place whereon thou standest is holy.’ And Joshua did so." 23.2. that Joshua called for all Israel, for their elders and for their heads, and for their judges and for their officers, and said unto them: ‘I am old and well stricken in years." 24.1. And Joshua gathered all the tribes of Israel to Shechem, and called for the elders of Israel, and for their heads, and for their judges, and for their officers; and they presented themselves before God." 24.2. And Joshua said unto all the people: ‘Thus saith the LORD, the God of Israel: Your fathers dwelt of old time beyond the River, even Terah, the father of Abraham, and the father of Nahor; and they served other gods." |
|
13. Hebrew Bible, Ezekiel, 37.1-37.14 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 37.1. וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל־רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד־מְאֹד׃ 37.1. הָיְתָה עָלַי יַד־יְהוָה וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת׃ 37.2. וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר־תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם׃ 37.2. וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל־פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד׃ 37.3. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ׃ 37.4. וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל־הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר־יְהוָה׃ 37.5. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם׃ 37.6. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ 37.7. וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי־קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה־רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל־עַצְמוֹ׃ 37.8. וְרָאִיתִי וְהִנֵּה־עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם׃ 37.9. וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל־הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן־אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל־הָרוּחַ כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ׃ 37.11. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ׃ 37.12. לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל׃ 37.13. וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּפִתְחִי אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי׃ 37.14. וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל־אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם־יְהוָה׃ | 37.1. The hand of the LORD was upon me, and the LORD carried me out in a spirit, and set me down in the midst of the valley, and it was full of bones;" 37.2. and He caused me to pass by them round about, and, behold, there were very many in the open valley; and, lo, they were very dry." 37.3. And He said unto me: ‘Son of man, can these bones live?’ And I answered: ‘O Lord GOD, Thou knowest.’" 37.4. Then He said unto me: ‘Prophesy over these bones, and say unto them: O ye dry bones, hear the word of the LORD:" 37.5. Thus saith the Lord GOD unto these bones: Behold, I will cause breath to enter into you, and ye shall live." 37.6. And I will lay sinews upon you, and will bring up flesh upon you, and cover you with skin, and put breath in you, and ye shall live; and ye shall know that I am the LORD.’" 37.7. So I prophesied as I was commanded; and as I prophesied, there was a noise, and behold a commotion, and the bones came together, bone to its bone." 37.8. And I beheld, and, lo, there were sinews upon them, and flesh came up, and skin covered them above; but there was no breath in them." 37.9. Then said He unto me: ‘Prophesy unto the breath, prophesy, son of man, and say to the breath: Thus saith the Lord GOD: Come from the four winds, O breath, and breathe upon these slain, that they may live.’" 37.10. So I prophesied as He commanded me, and the breath came into them, and they lived, and stood up upon their feet, an exceeding great host." 37.11. Then He said unto me: ‘Son of man, these bones are the whole house of Israel; behold, they say: Our bones are dried up, and our hope is lost; we are clean cut off." 37.12. Therefore prophesy, and say unto them: Thus saith the Lord GOD: Behold, I will open your graves, and cause you to come up out of your graves, O My people; and I will bring you into the land of Israel." 37.13. And ye shall know that I am the LORD, when I have opened your graves, and caused you to come up out of your graves, O My people." 37.14. And I will put My spirit in you, and ye shall live, and I will place you in your own land; and ye shall know that I the LORD have spoken, and performed it, saith the LORD.’" |
|
14. Hebrew Bible, 1 Chronicles, 4.18, 11.1-11.7 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 4.18. וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת־יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת־חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת־יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת־פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד׃ 11.1. וַיִּקָּבְצוּ כָל־יִשְׂרָאֵל אֶל־דָּוִיד חֶבְרוֹנָה לֵאמֹר הִנֵּה עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ׃ 11.1. וְאֵלֶּה רָאשֵׁי הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִיד הַמִּתְחַזְּקִים עִמּוֹ בְמַלְכוּתוֹ עִם־כָּל־יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיכוֹ כִּדְבַר יְהוָה עַל־יִשְׂרָאֵל׃ 11.2. וְאַבְשַׁי אֲחִי־יוֹאָב הוּא הָיָה רֹאשׁ הַשְּׁלוֹשָׁה וְהוּא עוֹרֵר אֶת־חֲנִיתוֹ עַל־שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל ולא־[וְלוֹ־] שֵׁם בַּשְּׁלוֹשָׁה׃ 11.2. גַּם־תְּמוֹל גַּם־שִׁלְשׁוֹם גַּם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ אַתָּה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אַתָּה תִרְעֶה אֶת־עַמִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל׃ 11.3. וַיָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּכְרֹת לָהֶם דָּוִיד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי יְהוָה וַיִּמְשְׁחוּ אֶת־דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְהוָה בְּיַד־שְׁמוּאֵל׃ 11.3. מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי חֵלֶד בֶּן־בַּעֲנָה הַנְּטוֹפָתִי׃ 11.4. וַיֵּלֶךְ דָּוִיד וְכָל־יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם הִיא יְבוּס וְשָׁם הַיְבוּסִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׃ 11.4. עִירָא הַיִּתְרִי גָּרֵב הַיִּתְרִי׃ 11.5. וַיֹּאמְרוּ יֹשְׁבֵי יְבוּס לְדָוִיד לֹא תָבוֹא הֵנָּה וַיִּלְכֹּד דָּוִיד אֶת־מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִיד׃ 11.6. וַיֹּאמֶר דָּוִיד כָּל־מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה וַיְהִי לְרֹאשׁ׃ 11.7. וַיֵּשֶׁב דָּוִיד בַּמְצָד עַל־כֵּן קָרְאוּ־לוֹ עִיר דָּוִיד׃ | 4.18. and his wife Hajehudijah bore Jered the father of Gedor, and Heber the father of Soco, and Jekuthiel the father of Zanoah—and these are the sons of Bithiah the daughter of Pharaoh whom Mered took." 11.1. Then all Israel gathered themselves to David unto Hebron, saying: ‘Behold, we are thy bone and thy flesh." 11.2. In times past, even when Saul was king, it was thou that didst lead out and bring in Israel; and the LORD thy God said unto thee: Thou shalt feed My people Israel, and thou shalt be prince over My people Israel.’" 11.3. So all the elders of Israel came to the king to Hebron; and David made a covet with them in Hebron before the LORD; and they anointed David king over Israel, according to the word of the LORD by the hand of Samuel." 11.4. And David and all Israel went to Jerusalem—the same is Jebus—and the Jebusites, the inhabitants of the land, were there." 11.5. And the inhabitants of Jebus said to David: ‘Thou shalt not come in hither.’ Nevertheless David took the stronghold of Zion; the same is the city of David." 11.6. And David said: ‘Whosoever smiteth the Jebusites first shall be chief and captain.’ And Joab the son of Zeruiah went up first, and was made chief." 11.7. And David dwelt in the stronghold; therefore they called it the city of David." |
|
15. Hebrew Bible, Zechariah, 9.9-9.12, 9.14-9.15 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE)
| 9.9. גִּילִי מְאֹד בַּת־צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר וְעַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנוֹת׃ 9.11. גַּם־אַתְּ בְּדַם־בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ׃ 9.12. שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם־הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ׃ 9.14. וַיהוָה עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ וַאדֹנָי יְהֹוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן׃ 9.15. יְהוָה צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי־קֶלַע וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ־יָיִן וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ׃ | 9.9. Rejoice greatly, O daughter of Zion, Shout, O daughter of Jerusalem; Behold, thy king cometh unto thee, He is triumphant, and victorious, Lowly, and riding upon an ass, Even upon a colt the foal of an ass." 9.10. And I will cut off the chariot from Ephraim, And the horse from Jerusalem, And the battle bow shall be cut off, And he shall speak peace unto the nations; And his dominion shall be from sea to sea, And from the River to the ends of the earth." 9.11. As for thee also, because of the blood of thy covet I send forth thy prisoners out of the pit Wherein is no water." 9.12. Return to the stronghold, Ye prisoners of hope; Even to-day do I declare That I will render double unto thee." 9.14. And the LORD shall be seen over them, And His arrow shall go forth as the lightning; And the Lord GOD will blow the horn, And will go with whirlwinds of the south." 9.15. The LORD of hosts will defend them; And they shall devour, and shall tread down the sling-stones; And they shall drink, and make a noise as through wine; And they shall be filled like the basins, like the corners of the altar." |
|
16. Hebrew Bible, Daniel, 3.1-3.27 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 3.1. אנתה [אַנְתְּ] מַלְכָּא שָׂמְתָּ טְּעֵם דִּי כָל־אֱנָשׁ דִּי־יִשְׁמַע קָל קַרְנָא מַשְׁרֹקִיתָא קיתרס [קַתְרוֹס] שַׂבְּכָא פְסַנְתֵּרִין וסיפניה [וְסוּפֹּנְיָה] וְכֹל זְנֵי זְמָרָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד לְצֶלֶם דַּהֲבָא׃ 3.1. נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא עֲבַד צְלֵם דִּי־דְהַב רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא בִּמְדִינַת בָּבֶל׃ 3.2. וּנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא שְׁלַח לְמִכְנַשׁ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא לְמֵתֵא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא׃ 3.2. וּלְגֻבְרִין גִּבָּרֵי־חַיִל דִּי בְחַיְלֵהּ אֲמַר לְכַפָּתָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לְמִרְמֵא לְאַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא׃ 3.3. בֵּאדַיִן מַלְכָּא הַצְלַח לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בִּמְדִינַת בָּבֶל׃ 3.3. בֵּאדַיִן מִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא וקאמין [וְקָיְמִין] לָקֳבֵל צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר׃ 3.4. וְכָרוֹזָא קָרֵא בְחָיִל לְכוֹן אָמְרִין עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא׃ 3.5. בְּעִדָּנָא דִּי־תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרוס [קַתְרוֹס] סַבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא׃ 3.6. וּמַן־דִּי־לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד בַּהּ־שַׁעֲתָא יִתְרְמֵא לְגוֹא־אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא׃ 3.7. כָּל־קֳבֵל דְּנָה בֵּהּ־זִמְנָא כְּדִי שָׁמְעִין כָּל־עַמְמַיָּא קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרס [קַתְרוֹס] שַׂבְּכָא פְּסַנְטֵרִין וְכֹל זְנֵי זְמָרָא נָפְלִין כָּל־עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא סָגְדִין לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא׃ 3.8. כָּל־קֳבֵל דְּנָה בֵּהּ־זִמְנָא קְרִבוּ גֻּבְרִין כַּשְׂדָּאִין וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן דִּי יְהוּדָיֵא׃ 3.9. עֲנוֹ וְאָמְרִין לִנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי׃ 3.11. וּמַן־דִּי־לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד יִתְרְמֵא לְגוֹא־אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא׃ 3.12. אִיתַי גֻּבְרִין יְהוּדָאיִן דִּי־מַנִּיתָ יָתְהוֹן עַל־עֲבִידַת מְדִינַת בָּבֶל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ לָא־שָׂמוּ עליך [עֲלָךְ] מַלְכָּא טְעֵם לאלהיך [לֵאלָהָךְ] לָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא סָגְדִין׃ 3.13. בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר בִּרְגַז וַחֲמָה אֲמַר לְהַיְתָיָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הֵיתָיוּ קֳדָם מַלְכָּא׃ 3.14. עָנֵה נְבֻכַדְנֶצַּר וְאָמַר לְהוֹן הַצְדָּא שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לֵאלָהַי לָא אִיתֵיכוֹן פָּלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימֶת לָא סָגְדִין׃ 3.15. כְּעַן הֵן אִיתֵיכוֹן עֲתִידִין דִּי בְעִדָּנָא דִּי־תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרס [קַתְרוֹס] שַׂבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין וְסוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצַלְמָא דִי־עַבְדֵת וְהֵן לָא תִסְגְּדוּן בַּהּ־שַׁעֲתָה תִתְרְמוֹן לְגוֹא־אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמַן־הוּא אֱלָהּ דֵּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן־יְדָי׃ 3.16. עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר לָא־חַשְׁחִין אֲנַחְנָה עַל־דְּנָה פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָךְ׃ 3.17. הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא דִּי־אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן־אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמִן־יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁיזִב׃ 3.18. וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵא־לָךְ מַלְכָּא דִּי לאלהיך [לֵאלָהָךְ] לָא־איתינא [אִיתַנָא] פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד׃ 3.19. בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אשתנו [אֶשְׁתַּנִּי] עַל־שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עָנֵה וְאָמַר לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא חַד־שִׁבְעָה עַל דִּי חֲזֵה לְמֵזְיֵהּ׃ 3.21. בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פטישיהון [פַּטְּשֵׁיהוֹן] וְכַרְבְּלָתְהוֹן וּלְבֻשֵׁיהוֹן וּרְמִיו לְגוֹא־אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא׃ 3.22. כָּל־קֳבֵל דְּנָה מִן־דִּי מִלַּת מַלְכָּא מַחְצְפָה וְאַתּוּנָא אֵזֵה יַתִּירָא גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא׃ 3.23. וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ נְפַלוּ לְגוֹא־אַתּוּן־נוּרָא יָקִדְתָּא מְכַפְּתִין׃ 3.24. אֱדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא תְּוַהּ וְקָם בְּהִתְבְּהָלָה עָנֵה וְאָמַר לְהַדָּבְרוֹהִי הֲלָא גֻבְרִין תְּלָתָא רְמֵינָא לְגוֹא־נוּרָא מְכַפְּתִין עָנַיִן וְאָמְרִין לְמַלְכָּא יַצִּיבָא מַלְכָּא׃ 3.25. עָנֵה וְאָמַר הָא־אֲנָה חָזֵה גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹא־נוּרָא וַחֲבָל לָא־אִיתַי בְּהוֹן וְרֵוֵהּ דִּי רביעיא [רְבִיעָאָה] דָּמֵה לְבַר־אֱלָהִין׃ 3.26. בֵּאדַיִן קְרֵב נְבוּכַדְנֶצַּר לִתְרַע אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא עָנֵה וְאָמַר שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד־נְגוֹ עַבְדוֹהִי דִּי־אֱלָהָא עליא [עִלָּאָה] פֻּקוּ וֶאֱתוֹ בֵּאדַיִן נָפְקִין שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מִן־גּוֹא נוּרָא׃ 3.27. וּמִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא חָזַיִן לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי לָא־שְׁלֵט נוּרָא בְּגֶשְׁמְהוֹן וּשְׂעַר רֵאשְׁהוֹן לָא הִתְחָרַךְ וְסָרְבָּלֵיהוֹן לָא שְׁנוֹ וְרֵיחַ נוּר לָא עֲדָת בְּהוֹן׃ | 3.1. Nebuchadnezzar the king made an image of gold, whose height was threescore cubits, and the breadth thereof six cubits; he set it up in the plain of Dura, in the province of Babylon." 3.2. Then Nebuchadnezzar the king sent to gather together the satraps, the prefects, and the governors, the judges, the treasurers, the counsellors, the sheriffs, and all the rulers of the provinces, to come to the dedication of the image which Nebuchadnezzar the king had set up." 3.3. Then the satraps, the prefects, and the governors, the judges, the treasurers, the counsellors, the sheriffs, and all the rulers of the provinces, were gathered together unto the dedication of the image that Nebuchadnezzar the king had set up; and they stood before the image that Nebuchadnezzar had set up." 3.4. And the herald cried aloud: ‘To you it is commanded, O peoples, nations, and languages," 3.5. that at what time ye hear the sound of the horn, pipe, harp, trigon, psaltery, bagpipe, and all kinds of music, ye fall down and worship the golden image that Nebuchadnezzar the king hath set up;" 3.6. and whoso falleth not down and worshippeth shall the same hour be cast into the midst of a burning fiery furnace.’" 3.7. Therefore at that time, when all the peoples heard the sound of the horn, pipe, harp, trigon, psaltery, and all kinds of music, all the peoples, the nations, and the languages, fell down and worshipped the golden image that Nebuchadnezzar the king had set up." 3.8. Wherefore at that time certain Chaldeans came near, and brought accusation against the Jews." 3.9. They spoke and said to Nebuchadnezzar the king: ‘O king, live for ever!" 3.10. Thou, O king, hast made a decree, that every man that shall hear the sound of the horn, pipe, harp, trigon, psaltery, and bagpipe, and all kinds of music, shall fall down and worship the golden image;" 3.11. and whoso falleth not down and worshippeth shall be cast into the midst of a burning fiery furnace." 3.12. There are certain Jews whom thou hast appointed over the affairs of the province of Babylon, Shadrach, Meshach, and Abed-nego; these men, O king, have not regarded thee: they serve not thy gods, nor worship the golden image which thou hast set up.’" 3.13. Then Nebuchadnezzar in his rage and fury commanded to bring Shadrach, Meshach, and Abed-nego. Then were these men brought before the king." 3.14. Nebuchadnezzar spoke and said unto them: ‘Is it true, O Shadrach, Meshach, and Abed-nego, that ye serve not my gods, nor worship the golden image which I have set up?" 3.15. Now if ye be ready that at what time ye hear the sound of the horn, pipe, harp, trigon, psaltery, and bagpipe, and all kinds of music, ye fall down and worship the image which I have made, well; but if ye worship not, ye shall be cast the same hour into the midst of a burning fiery furnace; and who is the god that shall deliver you out of my hands?’" 3.16. Shadrach, Meshach, and Abed-nego, answered and said to the king: ‘O Nebuchadnezzar, we have no need to answer thee in this matter." 3.17. If our God whom we serve is able to deliver us, He will deliver us from the burning fiery furnace, and out of thy hand, O king." 3.18. But if not, be it known unto thee, O king, that we will not serve thy gods, nor worship the golden image which thou hast set up.’" 3.19. Then was Nebuchadnezzar filled with fury, and the form of his visage was changed, against Shadrach, Meshach, and Abed-nego; he spoke, and commanded that they should heat the furnace seven times more than it was wont to be heated." 3.20. And he commanded certain mighty men that were in his army to bind Shadrach, Meshach, and Abed-nego, and to cast them into the burning fiery furnace." 3.21. Then these men were bound in their cloaks, their tunics, and their robes, and their other garments, and were cast into the midst of the burning fiery furnace." 3.22. Therefore because the king’s commandment was peremptory, and the furnace exceeding hot, the flame of the fire slew those men that took up Shadrach, Meshach, and Abed-nego." 3.23. And these three men, Shadrach, Meshach, and Abed-nego, fell down bound into the midst of the burning fiery furnace." 3.24. Then Nebuchadnezzar the king was alarmed, and rose up in haste; he spoke and said unto his ministers: ‘Did not we cast three men bound into the midst of the fire?’ They answered and said unto the king: ‘True, O king.’" 3.25. He answered and said: ‘Lo, I see four men loose, walking in the midst of the fire, and they have no hurt; and the appearance of the fourth is like a son of the gods.’" 3.26. Then Nebuchadnezzar came near to the mouth of the burning fiery furnace; he spoke and said: ‘Shadrach, Meshach, and Abed-nego, ye servants of God Most High, come forth, and come hither.’ Then Shadrach, Meshach, and Abed-nego, came forth out of the midst of the fire." 3.27. And the satraps, the prefects, and the governors, and the king’s ministers, being gathered together, saw these men, that the fire had no power upon their bodies, nor was the hair of their head singed, neither were their cloaks changed, nor had the smell of fire passed on them." |
|
17. Septuagint, 1 Maccabees, 2.49-2.70 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 2.49. Now the days drew near for Mattathias to die, and he said to his sons: "Arrogance and reproach have now become strong; it is a time of ruin and furious anger. 2.50. Now, my children, show zeal for the law, and give your lives for the covet of our fathers. 2.51. Remember the deeds of the fathers, which they did in their generations; and receive great honor and an everlasting name. 2.52. Was not Abraham found faithful when tested, and it was reckoned to him as righteousness? 2.53. Joseph in the time of his distress kept the commandment, and became lord of Egypt. 2.54. Phinehas our father, because he was deeply zealous, received the covet of everlasting priesthood. 2.55. Joshua, because he fulfilled the command, became a judge in Israel. 2.56. Caleb, because he testified in the assembly, received an inheritance in the land. 2.57. David, because he was merciful, inherited the throne of the kingdom for ever. 2.58. Elijah because of great zeal for the law was taken up into heaven. 2.59. Haniah, Azariah, and Mishael believed and were saved from the flame. 2.60. Daniel because of his innocence was delivered from the mouth of the lions. 2.61. And so observe, from generation to generation, that none who put their trust in him will lack strength. 2.62. Do not fear the words of a sinner, for his splendor will turn into dung and worms. 2.63. Today he will be exalted, but tomorrow he will not be found, because he has returned to the dust, and his plans will perish. 2.64. My children, be courageous and grow strong in the law, for by it you will gain honor. 2.65. Now behold, I know that Simeon your brother is wise in counsel; always listen to him; he shall be your father. 2.66. Judas Maccabeus has been a mighty warrior from his youth; he shall command the army for you and fight the battle against the peoples. 2.67. You shall rally about you all who observe the law, and avenge the wrong done to your people. 2.68. Pay back the Gentiles in full, and heed what the law commands. 2.69. Then he blessed them, and was gathered to his fathers. 2.70. He died in the one hundred and forty-sixth year and was buried in the tomb of his fathers at Modein. And all Israel mourned for him with great lamentation. |
|
18. Philo of Alexandria, Allegorical Interpretation, 1.80 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 1.80. And may not they be Judah and Issachar? For the man who puts in practice the prudence of God confesses himself to be bound to feel gratitude, and to feel it towards him who has given him what is good without grudging; and he also does honourable and virtuous actions. Accordingly Judah is the symbol of a man who makes this confession "in respect of whom Leah ceased from child-Bearing." But Issachar is the symbol of the man who does good actions, "For he put Forth his shoulder to labour and became a man tilling the earth." With respect to whom Moses says, hire is in his soul after he has been sown and planted, so that his labour is not imperfect, but is rather crowned and honoured with a reward by God. |
|
19. Philo of Alexandria, Plant., 134 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 134. But the most correct example of what has been said, is afforded by the sons of Leah, that is of virtue, not all her sons, but the fourth and fifth; for with respect to the fourth, Moses says that, then she ceased to bring forth, and his name was called Judah, which, being interpreted, is "confession to the Lord," and the fifth she called Issachar, and the name being interpreted, means "reward;" and after she had brought forth in this manner, the soul immediately spoke and related what it had suffered; for says Moses, "She called his name Issachar, which means Reward. |
|
20. Josephus Flavius, Against Apion, 1.35 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.35. those priests that survive them compose new tables of genealogy out of the old records, and examine the circumstances of the women that remain; for still they do not admit of those that have been captives, as suspecting that they had conversation with some foreigners; |
|
21. Mishnah, Ketuvot, 7.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 7.6. These leave [their marriage] without their ketubah: A wife who transgresses the law of Moses or Jewish law. And what is the law of Moses? Feeding her husband with untithed food, having intercourse with him while in the period of her menstruation, not separating dough offering, or making vows and not fulfilling them. And what is Jewish practice? Going out with her head uncovered, spinning wool in the marketplace or conversing with every man. Abba Shaul says: also one who curses her husband’s parents in his presence. Rabbi Tarfon says: also one who has a loud voice. And who is regarded as one who has a loud voice? A woman whose voice can be heard by her neighbors when she speaks inside her house." |
|
22. New Testament, 2 Corinthians, 11.22 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
|
23. New Testament, Acts, 3.25, 7.2, 13.26 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
| 3.25. You are the sons of the prophets, and of the covet which God made with our fathers, saying to Abraham, 'In your seed will all the families of the earth be blessed.' 7.2. He said, "Brothers and fathers, listen. The God of glory appeared to our father Abraham, when he was in Mesopotamia, before he lived in Haran 13.26. Brothers, children of the stock of Abraham, and those among you who fear God, the word of this salvation is sent out to you. |
|
24. New Testament, James, 2.21 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 2.21. Wasn't Abraham our father justified by works, in that he offered up Isaac his son on the altar? |
|
25. New Testament, Galatians, 3.7, 3.29 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 3.7. Know therefore that those whoare of faith, the same are sons of Abraham. 3.29. If you are Christ's, then you are Abraham's seed and heirs according to promise. |
|
26. New Testament, Hebrews, 2.16, 7.1-7.3, 7.5 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 2.16. For most assuredly, not to angels does he give help, but he gives help to the seed of Abraham. 7.1. For this Melchizedek, king of Salem, priest of God Most High, who met Abraham returning from the slaughter of the kings and blessed him 7.2. to whom also Abraham divided a tenth part of all (being first, by interpretation, king of righteousness, and then also king of Salem, which is king of peace; 7.3. without father, without mother, without genealogy, having neither beginning of days nor end of life, but made like the Son of God), remains a priest continually. 7.5. They indeed of the sons of Levi who receive the priest's office have a commandment to take tithes of the people according to the law, that is, of their brothers, though these have come out of the loins of Abraham |
|
27. New Testament, Romans, 4.12, 4.16, 9.1-9.13, 11.1, 13.9 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 4.12. The father of circumcision to those who not only are of the circumcision, but who also walk in the steps of that faith of our father Abraham, which he had in uncircumcision. 4.16. For this cause it is of faith, that it may be according to grace, to the end that the promise may be sure to all the seed, not to that only which is of the law, but to that also which is of the faith of Abraham, who is the father of us all. 9.1. I tell the truth in Christ. I am not lying, my conscience testifying with me in the Holy Spirit 9.2. that I have great sorrow and unceasing pain in my heart. 9.3. For I could wish that I myself were accursed from Christ for my brothers' sake, my relatives according to the flesh 9.4. who are Israelites; whose is the adoption, the glory, the covets, the giving of the law, the service, and the promises; 9.5. of whom are the fathers, and from whom is Christ as concerning the flesh, who is over all, God, blessed forever. Amen. 9.6. But it is not as though the word of God has come to nothing. For they are not all Israel, that are of Israel. 9.7. Neither, because they are Abraham's seed, are they all children. But, "In Isaac will your seed be called. 9.8. That is, it is not the children of the flesh who are children of God, but the children of the promise are counted as a seed. 9.9. For this is a word of promise, "At the appointed time I will come, and Sarah will have a son. 9.10. Not only so, but Rebecca also conceived by one, by our father Isaac. 9.11. For being not yet born, neither having done anything good or bad, that the purpose of God according to election might stand, not of works, but of him who calls 9.12. it was said to her, "The elder will serve the younger. 9.13. Even as it is written, "Jacob I loved, but Esau I hated. 11.1. I ask then, Did God reject his people? May it never be! For I also am an Israelite, a descendant of Abraham, of the tribe of Benjamin. 13.9. For the commandments, "You shall not commit adultery," "You shall not murder," "You shall not steal," "You shall not give false testimony," "You shall not covet," and whatever other commandments there are, are all summed up in this saying, namely, "You shall love your neighbor as yourself. |
|
28. New Testament, John, 1.51, 8.33, 8.37, 8.39, 8.53 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.51. He said to him, "Most assuredly, I tell you, hereafter you will see heaven opened, and the angels of God ascending and descending on the Son of Man. 8.33. They answered him, "We are Abraham's seed, and have never been in bondage to anyone. How do you say, 'You will be made free?' 8.37. I know that you are Abraham's seed, yet you seek to kill me, because my word finds no place in you. 8.39. They answered him, "Our father is Abraham."Jesus said to them, "If you were Abraham's children, you would do the works of Abraham. 8.53. Are you greater than our father, Abraham, who died? The prophets died. Who do you make yourself out to be? |
|
29. New Testament, Luke, 1.55, 1.73, 3.8, 19.9 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.55. As he spoke to our fathers, To Abraham and his seed forever. 1.73. The oath which he spoke to Abraham, our father 3.8. Bring forth therefore fruits worthy of repentance, and don't begin to say among yourselves, 'We have Abraham for our father;' for I tell you that God is able to raise up children to Abraham from these stones! 19.9. Jesus said to him, "Today, salvation has come to this house, because he also is a son of Abraham. |
|
30. New Testament, Mark, 6.3 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 6.3. Isn't this the carpenter, the son of Mary, and brother of James, Joses, Judas, and Simon? Aren't his sisters here with us?" They were offended at him. |
|
31. New Testament, Matthew, 3.9, 13.55 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 3.9. Don't think to yourselves, 'We have Abraham for our father,' for I tell you that God is able to raise up children to Abraham from these stones. 13.55. Isn't this the carpenter's son? Isn't his mother called Mary, and his brothers, James, Joses, Simon, and Judas? |
|
32. Tosefta, Avodah Zarah, 4.6 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
33. Tosefta, Yevamot, 14.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
34. Anon., Genesis Rabba, 10.7, 11.4-11.5, 63.7-63.8, 93.7 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 10.7. רַבָּנָן אָמְרֵי אֲפִלּוּ דְבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁהֵן יְתֵירָה בָּעוֹלָם, כְּגוֹן זְבוּבִין וּפַרְעוֹשִׁין וְיַתּוּשִׁין, אַף הֵן בִּכְלַל בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵן, וּבַכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָחָשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי יַתּוּשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי צְפַרְדֵּעַ. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחְמָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ, רַבִּי אַחָא הֲוָה מִשְׁתָּעֵי הָדֵין עוֹבָדָא: חַד בַּר נָשׁ הֲוָה קָאֵים עַל כֵּיף נַהֲרָא, חֲמָא חַד עוּרְדְּעָן טָעֲנָה חָדָא עַקְרָב, וּמְגִיזָה יָתֵיהּ נַהֲרָא, וְכֵיוָן דְּעָבְדַת שְׁלִיחוּתֵיהּ אַחְזַרְתֵּא לְאַתְרֵהּ. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנָן דְּצִפּוֹרִין אֲמַר, עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גְּבַר דַּהֲוָה קָאֵים לְמֶחֱצַד בַּהֲדָא בִּקְעַת בֵּי טַרְפָּא, חֲמָא חַד עֵשֶׂב וְלִקֵּט יָתֵיהּ וַעֲבָדֵיהּ כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ, אֲזַלָּא חַד חִוְיָא וּמְחָא יָתֵיהּ, וּקְטִיל יָתֵיהּ. אֲתָא חַד גַּבָּר וְקָם לְמִסְקַר בְּהַהוּא חִוְיָא, אֲמַר תָּמֵהַּ אֲנִי עַל מַן דְּקָטַל הָדֵין חִוְיָא. אֲמַר הַהוּא גַּבְרָא אֲנָא קְטָלִית יָתֵיהּ. תָּלָה אַפּוֹי וַחֲמָא לְהַהוּא עִשְׂבָּא עֲבִידָא כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ, אֲמַר מִן קוּשְׁטָא אַתְּ קָטְלִית יָתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ, אִין. אֲמַר לֵיהּ, יָכֵיל אַתְּ מֵרִים הָדֵין עִשְׂבָּא מִן רֵאשֵׁךְ, אֲמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דַּאֲרֵים יָתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַתְּ יָכוֹל קָרֵיב הָכָא וּמֵרִים הָדֵין חִוְיָא בַּהֲדֵין חוּטְרָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דִּקְרַב לְהַהוּא חִוְיָא מִיָּד נָשְׁרוּ אֵבָרָיו. רַבִּי יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּפֶתַח עִירוֹ, רָאָה נָחָשׁ מַרְתִּיעַ וּבָא, וַהֲוָה מְרַדֵּף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא, וַהֲוָה חָזַר מִן דֵּין סִטְרָא, וְעוֹד הֲוָה רָדֵיף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא וַהֲוָה חָזַר מִן דֵּין סִטְרָא, אֲמַר זֶה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ. מִיָּד נָפְלָה הֲבָרָה בָּעִיר פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת. רַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתֵיב מְטַיֵּל בְּבֵית הַכִּסֵּא, אֲתָא חַד רוֹמָאי וְתָרְכֵיהּ וְקָדִים יָתֵיהּ וִיתֵיב לֵיהּ, אֲמַר לֵית דֵּין עַל מַגָּן, מִיָּד נְפַק חַד חִוְיָא וּמְחָא יָתֵיהּ וּקְטַל יָתֵיהּ, וְקָרָא עָלָיו (ישעיה מג, ד): וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ, וְאֶתֵּן אֱדוֹם תַּחְתֶּיךָ. רַבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר הֲוָה קָאֵים וּמְטַיֵּל עַל מְשׁוֹנִיתָא דְּיַמָּא דְּקֵיסָרִין, רָאָה שָׁם קוּלִית אַחַת, וַהֲוָה מַצְנַע לָהּ וַהֲוַת מִתְגַּלְגְּלָא, מַצְנַע לָהּ וַהֲוַת מִתְגַּלְגְּלָא, אֲמַר זֹאת מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ. עֲבַר חַד בַּלְדָּר וְנִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל וָמֵת, אֲזַל פַּשְׁפְּשׁוּנֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ טָעִין כְּתָבִין בִּישִׁין עַל יְהוּדָאֵי דְּקֵסָרִין. טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וְגִדֵּר אֶת שְׁתֵּי הַפָּרוֹכוֹת, וְנָטַל שְׁתֵּי זוֹנוֹת וּבְעָלָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְיָצָא חַרְבּוֹ מְלֵאָה דָּם. אִית דְּאָמְרֵי מִדַּם הַקֳּדָשִׁים, וְאִית דְּאָמְרֵי מִדַּם שָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְחֵרֵף וְגִדֵּף, וְנָטַל כָּל כְּלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַעֲשָׂאָן כְּמִין גּוּרְגּוּתְנִי אַחַת וְהִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּלַפֵּי מַעֲלָה, וְאָמַר, לָא דָּמֵי הַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּמַדְבְּרָא וְנָצַח לֵיהּ, לְהַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּגוֹ פָּלָטִין דִּידֵיהּ וְנָצַח לֵיהּ. יָרַד לַסְּפִינָה, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד מְחָאֵיהּ נַחְשְׁלָא בְּיַמָּא. אֲמַר דּוֹמֶה זֶה שֶׁאֵין כֹּחוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר אֱנוֹשׁ לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם, פַּרְעֹה וְכָל חֵילוֹ לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם. אַף אֲנִי כְּשֶׁהָיִיתִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בִּי, וְעַכְשָׁיו לְכָאן קִדְמַנִּי. סָבוּר הוּא שֶׁיַּהַרְגֵּנִי בַּמַּיִם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, חַיֶּיךָ מִבְּרִיָה שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָאתִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, בָּהּ אֲנִי נִפְרַע מֵאוֹתוֹ רָשָׁע. מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשַֹּׂר שֶׁל יָם וְעָמַד מִזַּעְפּוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרוֹמִי יָצְאוּ כָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי לִקְרָאתוֹ וְקִלְּסוּ אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה לְרוֹמִי נִכְנַס לַמֶּרְחָץ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא הֵבִיאוּ פְּיָילִי פּוֹטִירִין שֶׁל יַיִן לִשְׁתּוֹתוֹ, וְנִכְנַס יַתּוּשׁ בְּתוֹךְ חוֹטְמוֹ, וְהָיָה נוֹקֵר אֶת מֹחוֹ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה גָּדוֹל כְּמוֹ גּוֹזָל שֶׁל שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת. וְהָיָה מְצַוֶּה וְאוֹמֵר פִּצְעוּ מֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ וּדְעוּ בַּמֶּה אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל יְהוּדִים נִפְרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ. מִיָּד קָרְאוּ לָרוֹפְאִים וּפָצְעוּ מֹחוֹ, וְהוֹצִיאוּ כְּגוֹזָל שֶׁל שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי, אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ בְּרוֹמִי תַּרְתֵּין לִיטְרִין מֵהָכָא וְגוֹזָלָא מֵהָכָא, וּתְקַל חָד לָקֳבֵל חָד. וְנָטְלוּ אוֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ קְעָרָה אַחַת, כָּל מַה דַּהֲוָה הָדֵין שַׁנֵּי, הֲוָה הָדֵין שַׁנֵּי, פְּרַח יַתּוּשָׁה, פְּרַחָה נַפְשֵׁיהּ דְּטִיטוּס הָרָשָׁע. 11.4. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מִפְּנֵי אִיסְטְנִיסִים בֵּרְכוֹ בְּמַטְעַמִּים. רַבֵּנוּ עָשָׂה סְעוּדָה לְאַנְטוֹנִינוּס בְּשַׁבָּת, הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין שֶׁל צוֹנֵן אָכַל מֵהֶם וְעָרַב לוֹ, עָשָׂה לוֹ סְעוּדָה בַּחוֹל הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין רוֹתְחִין, אָמַר לוֹ אוֹתָן עָרְבוּ לִי יוֹתֵר מֵאֵלּוּ. אָמַר לוֹ תֶּבֶל אֶחָד הֵן חֲסֵרִין. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ קֵילָרִין שֶׁל מֶלֶךְ חָסֵר כְּלוּם, אָמַר לוֹ שַׁבָּת הֵן חֲסֵרִין, אִית לָךְ שַׁבָּת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי שַׁיְלֵיהּ לְרַבִּי, אָמַר לוֹ בְּנֵי בָּבֶל בִּזְכוּת מָה הֵן חַיִּים, אָמַר לוֹ בִּזְכוּת הַתּוֹרָה. וּבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת מָה, אָמַר לוֹ בִּזְכוּת מַעַשְׂרוֹת. וְאַנְשֵׁי חוּצָה לָאָרֶץ בִּזְכוּת מָה, אָמַר לוֹ בִּזְכוּת שֶׁהֵן מְכַבְּדִין אֶת הַשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא פַּעַם אַחַת זִמְנַנִי אָדָם אֶחָד בְּלוּדְקִיָא וְהֵבִיא לְפָנֵינוּ דְּיוֹסְקוּס אֶחָד טָעוּן בְּי"ו מוֹטוֹת, וּבוֹ מִכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, וְתִינוֹק אֶחָד הָיָה יוֹשֵׁב בְּאֶמְצָעִיתוֹ, וְהָיָה מַכְרִיז וְאוֹמֵר (תהלים כד, א): לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְישְׁבֵי בָהּ, כָּל כָּךְ לָמָּה שֶׁלֹא תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת עָלָיו. אָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי מֵהֵיכָן זָכִיתָ לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה. אָמַר לִי, טַבָּח הָיִיתִי, וְכָל בְּהֵמָה יָפָה שֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת הָיִיתִי מַפְרִישָׁהּ לְשַׁבָּת. וְאָמַרְתִּי לוֹ לֹא עַל מַגָּן זָכִיתָ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, עוֹבָדָא הֲוָה בְּרוֹמִי בַּעֲרוֹבַת צוֹמָא רַבָּה, וַהֲוָה תַּמָּן חַד חַיָּט וַאֲזַל דְּיִזְדַּבַּן לֵיהּ חַד נוּן, אִשְׁתְּכַח הוּא וְטַלְיָא דְּאִיפַּרְכוֹס קָיְימִין עִילָוֵיהּ, הֲוָה הָדֵין מַסֵּיק לֵיהּ בְּטִימֵי וְהָדֵין מַסֵּיק לֵיהּ בְּטִימֵי, עַד דְּמָטְיָא לִשְׁנֵים עָשָׂר דִּינָרִין, וּנְסָבֵא הַהוּא חַיָּטָא. בְּעָנָתָא דַּאֲרִיסְטוֹן אֲמַר אִיפַּרְכוֹס לְטַלְיָה לָמָּה לָא אַיְתֵית לִי נוּן. אֲמַר לֵיהּ, מָרִי מָה לִכְפֹּר מִינָךְ, אֲזַלִּית וְלָא הֲוָה תַּמָּן אֶלָּא חַד נוּן, וְאִשְׁתְּכָחִית אֲנָא וְחַד יְהוּדָאי קָיְימִין עִילָוֵיהּ, וַהֲוָה הוּא מַסֵּיק לֵיהּ בְּטִימֵי וַאֲנָא מַסֵּיק לֵיהּ בְּטִימֵי, עַד דְּמָטְיָא לִשְׁנֵים עָשָׂר דִּנָּרִין, מָה הֲוַת בְּעָא דְּנַיְיתָא לָךְ נוּן בִּתְרֵי עֲשַׂר דִּנָּרִין, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ מָאן הוּא, אֲמַר לֵיהּ בַּר נָשׁ פְּלַן, שְׁלַח בַּתְרֵיהּ וַאֲתָא לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ מָה חֲמֵית חַיָּט יְהוּדָאי דַּאֲכַלְתְּ נוּן בִּתְרֵי עֲשַׂר דִּנָּרִין. אֲמַר לֵיהּ מָרִי אִית לָן חַד יוֹם, בְּכָל חוֹבִין דַּאֲנַן עָבְדִין כָּל יוֹמֵי שַׁתָּא, הוּא מְכַפֵּר עֲלֵינַן. וְכַד הוּא אֲתָא לֵית אֲנַן צְרִיכִין לְיַקּוּרֵי יָתֵיהּ. אֲמַר כֵּיוָן שֶׁהֵבֵאתָ רְאָיָה לִדְבָרֶיךָ הֲרֵי אַתָּה פָּטוּר. מַה פָּרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָלַךְ וְקָרַע אוֹתָהּ וְזִמֵּן לוֹ בְּתוֹכָהּ מַרְגָּלִיּוֹת טוֹבָה, וְהָיָה מִתְפַּרְנֵס הֵימֶנָּהּ כָּל יָמָיו. 11.5. טוּרְנוֹסְרוּפּוּס הָרָשָׁע שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם, אֲמַר לֵיהּ וּמַה גְּבַר מִן גּוּבְרִין. אֲמַר מָה אֲמָרִית לָךְ, וּמָה אֲמַרְתְּ לִי. אֲמַר לֵיהּ אֲמַרְתְּ לִי מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם, מַאי שְׁנָא יוֹמָא דְשַׁבַּתָּא מִכָּל יוֹמָא, וַאֲמָרִית לָךְ וּמָן גֶּבֶר מִגּוּבְרִין, מַאי שְׁנָא טוּרְנוּסְרוּפּוֹס מִכָּל גּוּבְרִין. אֲמַר לֵיהּ שֶׁרָצָה הַמֶּלֶךְ לְכַבְּדֵנִי. אֲמַר לֵיהּ אַף זוֹ שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַבְּדָהּ. אֲמַר לֵיהּ מְנָאן אַתְּ מוֹדַע לִי, אֲמַר לֵיהּ הֲרֵי נְהַר סַמְבַּטְיוֹן יוֹכִיחַ, שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֲבָנִים כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת, וּבְשַׁבָּת הוּא נָח. אֲמַר לֵיהּ לְנַגְדָא אַתְּ נָגֵיד לִי, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ וַהֲרֵי הַמַּעֲלֶה אֶת הַמֵּת בִּזְכוּרוֹ יוֹכִיחַ, שֶׁהוּא עוֹלֶה כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת וּבְשַׁבָּת אֵינוֹ עוֹלֶה, וְהַהוּא גַּבְרָא לֶהֱוֵי בָּדַק בַּאֲבוּהִי. חַד זְמַן צָרִיךְ וּבָדַק בַּאֲבוּהוֹ, וּסְלֵק כָּל יוֹמָא דְּשַׁבַּתָּא, וּבְשַׁבַּתָּא לָא סְלֵק. בְּחַד שַׁבַּתָּא אַסְקֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ אַבָּא מִן דְּמִיתַת אִתְעַבְדֵית יְהוּדִי, אֶתְמְהָא. מִפְּנֵי מָה עָלִיתָ כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת, וְשַׁבָּת לֹא עָלִיתָ. אֲמַר לֵיהּ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת אֶצְלְכֶם בִּרְצוֹנוֹ, כָּאן הוּא מְשַׁמֵּר אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ. אֲמַר לֵיהּ וְכִי עָמָל יֵשׁ לָכֶם שֶׁאַתֶּם עֲמֵלִים כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת, וּבְשַׁבָּת אַתֶּם נוֹחִין. אֲמַר לֵיהּ כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת אָנוּ נִדּוֹנִין וּבְשַׁבָּת אָנוּ נוֹחִין. חָזַר אֵצֶל רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ אִם כִּדְבָרֶיךָ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת, אַל יַשֵּׁב בָּהּ רוּחוֹת, אַל יוֹרִיד בָּהּ גְּשָׁמִים, אַל יַצְמִיחַ בָּהּ עֵשֶׂב. אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא, אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לִשְׁנַיִם שֶׁהָיוּ דָּרִין בְּחָצֵר אַחַת, אִם אֵין זֶה נוֹתֵן עֵרוּב וְזֶה נוֹתֵן עֵרוּב, שֶׁמָּא מֻתָּרִין לְטַלְטֵל בֶּחָצֵר. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד דָּר בֶּחָצֵר, הֲרֵי הוּא מֻתָּר בְּכָל הֶחָצֵר כֻּלָּהּ, אַף כָּאן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפִי שֶׁאֵין רְשׁוּת אַחֶרֶת עִמּוֹ, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ, מֻתָּר בְּכָל עוֹלָם כֻּלּוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֲרֵי אוֹכְלֵי הַמָּן מְעִידִין עָלָיו, שֶׁכָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת הָיָה יוֹרֵד וּבְשַׁבָּת לֹא הָיָה יוֹרֵד. 63.7. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ (בראשית כה, כג), רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן מֵעוֹלָם לֹא נִזְקַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָשִׂיחַ עִם אִשָּׁה אֶלָּא עִם אוֹתָהּ הַצַּדֶּקֶת, וְאַף הִיא עַל יְדֵי עִלָּה. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אוֹמֵר כַּמָּה כִּרְכּוּרִין כִּרְכֵּר בִּשְׁבִיל לְהָשִׂיחַ עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, טו): וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ. וְהָכְתִיב (בראשית טז, יג): וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר עַל יְדֵי מַלְאָךְ. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר עַל יְדֵי שֵׁם בֶּן נֹחַ. (בראשית טז, יג): שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, שְׁנֵי גֵאֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, זֶה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָמוֹ וְזֶה מִתְגָּאֶה בְּמַלְכוּתוֹ. שְׁנֵי גֵאֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, אַדְרִיָּאנוֹס בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שְׁלֹמֹה בְּיִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר שְׁנֵי שׂוֹנְאֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שׂוֹנְאִים אֶת עֵשָׂו, וְכָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שׂוֹנְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל, סְנָאֵיהוֹן דִּבְנַיָא בְּמֵעַיִךְ, דִּכְתִיב (מלאכי א, ג): וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי. וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מִכָּאן שֶׁנּוֹלַד מָהוּל. וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר עַד כָּאן קְרָיָין (בראשית י, ז): סַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא, מִינָךְ יְקוּמוּן יְהוּדָאִין וְאַרְמָאִין. וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר, אָמַר רַבִּי הוּנָא אִם זָכָה יַעֲבֹד, וְאִם לָאו יֵעֲבֵד. 63.8. וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת (בראשית כה, כד), לְהַלָּן חֲסֵרִים וְכָאן מְלֵאִים, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית לח, כז): תְאוֹמִים, פֶּרֶץ וְזֶרַח שְׁנֵיהֶם צַדִּיקִים, וְכָאן תוֹמִם, יַעֲקֹב צַדִּיק וְעֵשָׂו רָשָׁע. (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק בִּזְכוּת (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אֲנִי נִגְלֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מד, ו): אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּפוֹרֵעַ לָכֶם מִן הָרִאשׁוֹן, זֶה עֵשָׂו, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, וּבוֹנֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, וְאָבִיא לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ישעיה מא, כז): רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, לָמָה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ עִמּוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כְּהָדֵין פָּרָבִיטָא שֶׁהוּא מְשַׁטֵּף אֶת בֵּית הַמֶּרְחָץ וְאַחַר כָּךְ מַרְחִיץ בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, כָּךְ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ עִמּוֹ. מַטְרוֹנָא שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא אָמְרָה לֵיהּ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה, אָמַר לָהּ, טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה, אָמַר לָהּ מָשָׁל אִם תַּנִּיחוּ שְׁתֵּי מַרְגָּלִיּוֹת בִּשְׁפוֹפֶרֶת אַחַת, לֹא זוֹ שֶׁאַתְּ נוֹתְנָהּ רִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה אַחֲרוֹנָה, כָּךְ טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה. אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שְׁמוּאֵל אֶת דָּוִד אַדְמוֹנִי, דִּכְתִיב (שמואל א טז, יב): וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, נִתְיָרֵא וְאָמַר אַף זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים כְּעֵשָׂו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמואל א טז, יב): עִם יְפֵה עֵינַיִם, עֵשָׂו מִדַּעַת עַצְמוֹ הוּא הוֹרֵג אֲבָל זֶה מִדַּעַת סַנְהֶדְרִין הוּא הוֹרֵג. דִּקְלִיטְיָינוֹס מַלְכָּא הֲוָה רָעֵי חֲזִירִין בַּהֲדָא טְבֶרְיָה, וְכֵיוָן דַּהֲוָה מָטֵי סִדְרֵיהּ דְּרַבִּי הֲוֵי מֵינוֹקָא נָפְקִין וּמָחֲיִין לֵיהּ, לְבָתַר יוֹמִין אִיתְעֲבֵד מֶלֶךְ, נְחַת וִיתֵיב לֵיהּ בַּהֲדָא פַּנְיָיס נ"א: פַּמְיָיס, וּשְׁלַח כְּתָבִים לִטְבֶרְיָא מִפְּנֵי רַמְשָׁא דַעֲרוֹבְתָה, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב קֵלֶווֹן דְּיֶהֱווֹן רַבְרְבָנֵי דִּיהוּדָאֵי קָיְימִין קֳדָמִי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבָּא. פַּקְדֵּיהּ לִשְׁלִיחָא אֲמַר לֵיהּ לָא תִתֵּן יָתְהוֹן לְהוֹן אֶלָּא עִם מַטְעֲמֵי יוֹמָא דַעֲרוֹבְתָא. נְחַת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לְמִיסְחֵי, חַמְתֵי לְרַבִּי דַּהֲוָה קָאֵים קוֹמֵי סִדְרָא רַבָּה רָאָה פָּנָיו חוֹלָנִיּוֹת, אָמַר לוֹ לָמָּה פָנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת, אֲמַר כֵּן וְכֵן אִשְׁתַּדַּר לִי כְּתָבִין מִן מַלְכוּתָא. אֲמַר לֵיהּ אִיתָא סְחֵי דְּבָרְיָיךְ עֲבֵיד לָנָא נִסִּין. עָלוֹן לְמִסְחֵי וַאֲתָא הָדֵין אַרְגִּינִיטוֹן מְגַחֵךְ וּמְרַקֵּד קֳדָמֵיהוֹן. בְּעָא רַבִּי דְּיִזְעוֹף בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רַבִּי שַׁבְקֵיהּ דְּזִמְנִין עַל נִסִּין הוּא מִתְחֲמָא. אֲמַר לֵיהּ מָרָיךְ בְּעָקָא וְאַתְּ קָאֵים גָּחֵךְ וּמְרַקֵּד. אֲמַר לְהוֹן אֲזַלוּן וְאַכְלוּן וּשְׁתוֹן וְעַבְדוּן שַׁבָּא טָבָא דְּמָרֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין וַאֲנָא מְקִים לְכוֹן קֳדָמוֹי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבְּתָא. בַּאֲפוּקֵי שַׁבְּתָא בָּתַר סִידְרָא, נְסַבוֹן וַאֲקִימוֹן קֳדָם פְּיָילֵי דְּפַנְיָיס. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ הָא קָיְימִין קֳדָם פְּיָילֵי. אֲמַר סִגְרוּן פְּיָילִי. נְסַבוּהוֹן וַאֲקִימוֹן עַל מְטַכְּסָא דִּמְדִינְתָּא. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ, אֲמַר אֲנָא קֵלֶווֹן אֲנָא דְּיִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמֵי וְיַעֲלוּן וְיִסְחוּן וְיֶאֱתוֹן לְגַבָּאי, אֲזַלוּן וְאִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמִין וְעָאל חַד אַרְגִינִיטוֹן וּמוֹזְגָהּ קֳדָמֵיהוֹן וְעָלוּ וּסְחוּן וַאֲתוֹן לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לְהוֹן בְּגִין דְּאַתּוּן יָדְעִין דֵּאלָהֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין אַתּוּן מְקִילִין לְמַלְכָּא. אָמְרִין לֵיהּ לְדִיקְלֵיטְיָינוֹס רָעֵי חֲזִירִין אֲקֵילֵינַן, בְּרַם לְדִיקְלֵיטְיָינוּס מַלְכָּא אֲנַן מְשֻׁעְבָּדִים. אֲמַר לְהוֹן אֲפִלּוּ כֵּן לָא תִבְזוֹן לָא בְּרוֹמִי זְעֵיר וְלָא בְּגוּלְיָיר זְעֵיר. (בראשית כה, כה): כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָה כֻּלּוֹ רָאוּי לְאַדֶּרֶת. רַבָּנָן דָּרוֹמָאֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי וְרַחֲבָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר יָצָא כֻּלּוֹ מְפֹזָר וּמְפֹרָד כְּאַדֶּרֶת, לִזְרוֹתוֹ כְּמוֹץ וּכְקַשׁ מֵאִדְּרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ב, לה): בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא וגו' וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט, רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר מִי גָרַם לָהֶם לְהֵעָשׂוֹת כְּעוּר, מִן אִדְּרֵי קַיִט, עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בָּאַדִּירִים. (בראשית כה, כה): וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו, הֵא שָׁוְא שֶׁבָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַתּוּן קְרֵיתוּן לַחֲזִירַתְכוֹן שֵׁם, אַף אֲנָא קוֹרֵא לִבְנִי בְכוֹרִי שֵׁם, (שמות ד, כב): כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל. | 11.4. ...Bless it (the day) with delicacies. Rabbeinu (Rabbi Yehudah/Rebbi) made a feast for Antoninus on the Shabbat. They brought before him prepared foods that were cold. He ate from them and found them very tasty. He (Rebbi) made a feast for him (Antoninus) on a weekday and brought before him steaming foods. He (Antoninus) said to him (Rebbi) those (the cold food on Shabbat) tasted better to me than these (warm foods). He (Rebbi) explained that the warm weekday food was missing a single spice. He (Antoninus) said to him, ‘and is there anything in the king’s treasury that is lacking? He (Rebbi) said that the food was missing Shabbat, Do you have Shabbat?" 63.8. “And her days to give birth were completed…” (Genesis 25:24) Below they were lacking, here they were full. Below where the word twins is written full, with the letter aleph, Peretz and Zerach were both righteous. Here it is written without an aleph, Yaakov was righteous and Esau was wicked. “And the first one emerged ruddy…” (Genesis 25:25) R’ Chaggai said in the name of R’ Yitzchak: in the merit of “And you shall take for yourselves on the first day…” (Leviticus 23:40) I will be revealed to you first, as it says “I am first and I am last” (Isaiah 44:6) and I will exact retribution on your behalf from the first who is Esau, as it is written “And the first one emerged” and I will build the first for you, which is the Holy Temple of which it is written “As a Throne of Glory, exalted from the beginning…” (Jeremiah 17:12) and I will bring for you the first who is the King Messiah of whom it is written “The first one to Zion, behold, behold them…” (Isaiah 41:27)" |
|
35. Anon., Leviticus Rabba, 1.3, 13.5, 22.4, 37.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 1.3. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי חָמָא אֲבוּהָ דְּרַבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּשֵׁם רַב, אָמְרֵי, לֹא נִתַּן דִּבְרֵי הַיָּמִים אֶלָּא לִדָּרֵשׁ, (דברי הימים א ד, יח): וְאִשְׁתּוֹ הַיְּהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וגו', וְאִשְׁתּוֹ הַיְּהֻדִיָּה, זוֹ יוֹכֶבֶד, וְכִי מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל יְהוּדָה הָיְתָה וַהֲלוֹא מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי הָיְתָה וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ יְהֻדִיָּה, עַל שֵׁם שֶׁהֶעֱמִידָה יְהוּדִים בָּעוֹלָם. יָלְדָה אֶת יֶרֶד, זֶה משֶׁה. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר יֶרֶד שֶׁהוֹרִיד אֶת הַתּוֹרָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. דָּבָר אַחֵר, יֶרֶד, שֶׁהוֹרִיד אֶת הַשְּׁכִינָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין לְשׁוֹן יֶרֶד אֶלָּא לְשׁוֹן מְלוּכָה, כְּמָה דְתֵימַר (תהלים עב, ח): וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם, וּכְתִיב (מלכים א ה, ד): כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר. אֲבִי גְדוֹר, רַבִּי הוּנָא בַּר אַחָא אָמַר הַרְבֵּה גּוֹדְרִין עָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל וְזֶה הָיָה אֲבִיהֶן שֶׁל כֻּלָּן. (דברי הימים א ד, יח): חֶבֶר, שֶׁחִבֵּר אֶת הַבָּנִים לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר, חֶבֶר, שֶׁהֶעֱבִיר הַפֻּרְעָנִיּוּת מִלָּבוֹא בָּעוֹלָם. (דברי הימים א ד, יח): אֲבִי סוֹכוֹ, שֶׁהָיָה אֲבִיהֶן שֶׁל נְבִיאִים שֶׁסּוֹכִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. רַבִּי לֵוִי אָמַר לְשׁוֹן עֲרָבִי הוּא, בַּעֲרַבְיָא קוֹרִין לְנָבִיא סַכְיָא. (דברי הימים א ד, יח): יְקוּתִיאֵל, רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי סִימָא אָמְרוּ שֶׁעָשָׂה אֶת הַבָּנִים מְקַוִּין לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. (דברי הימים א ד, יח): אֲבִי זָנוֹחַ, זֶה משֶׁה שֶׁהָיָה אָב לַמַּזְנִיחִים שֶׁהִזְנִיחוּם מֵעֲבוֹדָה זָרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לב, כ): וַיִּזֶּר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וגו'. (דברי הימים א ד, יח): וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבִתְיָה בַּת פַּרְעֹה, משֶׁה לֹא הָיָה בְּנֵךְ וּקְרָאתוֹ בְּנֵךְ, אַף אַתְּ לֹא אַתְּ בִּתִּי וַאֲנִי קוֹרֵא אוֹתָךְ בִּתִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה, בַּת יָהּ. (דברי הימים א ד, יח): אֲשֶׁר לָקַח [לו] מָרֶד, זֶה כָּלֵב. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן חַד אָמַר זֶה מָרַד בַּעֲצַת מְרַגְּלִים וְזוֹ מָרְדָה בַּעֲצַת אָבִיהָ, יָבוֹא מוֹרֵד וְיִקַּח אֶת הַמּוֹרָדֶת. וְחַד אָמַר זֶה הִצִּיל אֶת הַצֹּאן וְזוֹ הִצִּילָה אֶת הָרוֹעֶה. עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לְמשֶׁה: יֶרֶד: חֶבֶר: יְקוּתִיאֵל: אֲבִי גְדוֹר: אֲבִי סוֹכוֹ: אֲבִי זָנוֹחַ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אָמַר אַף טוֹבִיָּה שְׁמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ב, ב): וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, כִּי טוֹבִיָּה הוּא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר אַמֵּי אָמַר אַף שְׁמַעְיָה שְׁמוֹ. אָתָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וּפֵרַשׁ הָדֵין קְרָיָא (דברי הימים א כד, ו): וַיִּכְתְּבֵם שְׁמַעְיָה בֶן נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר וגו', שְׁמַעְיָה, שֶׁשָּׁמַע יָהּ תְּפִלָּתוֹ. בֶּן נְתַנְאֵל וגו' בֵּן שֶׁנִּתְּנָה לוֹ תּוֹרָה מִיַּד לְיַד. הַסּוֹפֵר, שֶׁהָיָה סוֹפְרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הַלֵּוִי, שֶׁהָיָה מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי. לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וְצָדוֹק, זֶה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וַאֲחִימֶלֶךְ, שֶׁהָיָה אָחִיו שֶׁל מֶלֶךְ. בֶּן אֶבְיָתָר, שֶׁוִּתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדָיו מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אָמַר אַף לֵוִי הָיָה שְׁמוֹ עַל עִקַּר מִשְׁפַּחְתּוֹ (שמות ד, יד): הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי. וּמשֶׁה, הֲרֵי עֲשָׂרָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה חַיֶּיךָ מִכָּל שֵׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ לְךָ אֵינִי קוֹרֵא אוֹתְךָ אֶלָּא בַּשֵּׁם שֶׁקְּרָאַתְךָ בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה (שמות ב, י): וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה, וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה. 13.5. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל הַנְּבִיאִים רָאוּ הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת וגו', רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, מָקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, (בראשית ב, י): וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה נְהָרוֹת, (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זֶה בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. (בראשית ב, יא): הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּיַחֶלֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים. (בראשית ב, יא): אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, (בראשית ב, יב): שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם, מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. (בראשית ב, יג): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זֶה מָדַי, שֶׁהֶעֱמִידָה אֶת הָמָן הָרָשָׁע שֶׁמָּשַׁךְ עִסָּה כַּנָּחָשׁ, עַל שׁוּם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. (בראשית ב, יג): הוּא הַסּוֹבֵב אֶת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, א): מֵהוֹדוּ וְעַד כּוּשׁ. (בראשית ב, יד): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, זוֹ יָוָן, שֶׁהִיא חַדָּה וְקַלָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר לָהֶם כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר, אָמַר רַב הוּנָא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, שֶׁהָיוּ מְאַשְׁרִין עַצְמָן מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְצֵירִין לְיִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, הוּא אֱדוֹם שֶׁפָּרָת וְרָבָת בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל זָקֵן. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לִבְנוֹ. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְבֵיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, פָּרָת עַל שׁוּם סוֹפָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי. אַבְרָהָם רָאָה הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן (בראשית טו, יב): וְהִנֵּה אֵימָה, זוֹ בָּבֶל עַל שֵׁם (דניאל ג, יט): נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא. (בראשית טו, יב): חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ג, יג): לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. (בראשית טו, יב): גְּדֹלָה, זוֹ יָוָן, אָמַר רַב נַחְמָן מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת מֵאָה וְשִׁבְעִים וְאֶחָד אִפַּרְכִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אִסְטְרָטָלִיטוּן, וְרַבָּנָן אָמְרִין שִׁשִּׁים שִׁשִׁים, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חָנִין עַל הֲדָא דְרַבָּנָן (דברים ח, טו): הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, נָחָשׁ זֶה בָּבֶל. שָׂרָף, זֶה מָדַי. עַקְרָב, זֶה יָוָן, מָה עַקְרָב זֶה מַשְׁרֶצֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים. (בראשית טו, יב): נֹפֶלֶת, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (דניאל ז, ז): דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן. גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, עַל שֵׁם (אסתר ג, א): גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. נֹפֶלֶת, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל. רָאָה דָּנִיֵּאל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ב ג): חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא, וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא, אִם זְכִיתֶם מִן יַמָּא וְאִם לָאו מִן חוֹרְשָׁא, הֲדָא חֵיוְתָא דְיַמָּא כִּי סָלְקָא מִן יַמָּא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, דְכַוָּותָא (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר, עַיִ"ן תְּלוּיָה, אִם זְכִיתֶם מִן הַיְאוֹר וְאִם לָאו מִן הַיַּעַר, הֲדָא חֵיוְתָא כִּי סָלְקָא מִן נַהֲרָא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, (דניאל ז, ג): שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא, אַל תִּקְרֵי שָׁנְיָן אֶלָּא סָנְיָן דָּא מִן דָּא, מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֻמָּה שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בָּעוֹלָם הִיא שׂוֹנְאָה לְיִשְׂרָאֵל וּמְשַׁעְבְּדָא בָּהֶן. (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, זוֹ בָּבֶל, יִרְמְיָה רָאָה אוֹתָהּ אֲרִי וְרָאָה אוֹתָהּ נֶשֶׁר, דִּכְתִיב (ירמיה ד, ז): עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ (ירמיה מט, כב): הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה, אָמְרִין לְדָנִיֵּאל אַתּ מָה חָמֵית לְהוֹן, אָמַר לְהוֹן חָמֵיתִי אַפִּין כְּאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַּפֵּיהּ וּנְטִילַת מִן אַרְעָא. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל אוֹתוֹ אֲרִי לָקָה וְלִבּוֹ לֹא לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ז, ד): וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַף לִבּוֹ לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ד, יג): לִבְבֵהּ מִן אֲנָשָׁא יְשַׁנּוֹן. חָזֵה הֲוֵית (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרֵי תִנְיָנָא דָמְיָא לְדֹב, לְדב כְּתִיב זֶה מָדַי, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ירמיה ה, ו): עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זוֹ בָּבֶל. (ירמיה ה, ו): זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, זוֹ מָדַי. (ירמיה ה, ו): נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם, זוֹ יָוָן. (ירמיה ה, ו): כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף, זוֹ אֱדוֹם, לָמָּה, (ירמיה ה, ו): כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם. (דניאל ז, ו): חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר, זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה מַעֲמֶדֶת בִּגְזֵרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. (דניאל ז, ז): בָּאתַר דְּנָא חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה, זוֹ אֱדוֹם, דָּנִיֵּאל רָאָה שְׁלָשְׁתָּן בְּלַיְלָה אֶחָד וְלָזוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, לָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לָהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): וְתִכָּפֵל. משֶׁה רָאָה אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלז, ח): אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. (ויקרא יא, ה): אֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי. רַבָּנָן וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רַבָּנָן אָמְרֵי מַה הַשָּׁפָן הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה וְסִימָנֵי טָהֳרָה, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת מָדַי מַעֲמֶדֶת צַדִּיק וְרָשָׁע. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן דָּרְיָוֶשׁ הָאַחֲרוֹן בְּנָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר הָיָה, טָהוֹר מֵאִמּוֹ וְטָמֵא מֵאָבִיו. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, אִמּוֹ שֶׁל תַּלְמַי אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ פָּרַס, משֶׁה נָתַן שְׁלָשְׁתָּם בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָזוֹ בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר (דניאל ז, ז): יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְתִכָּפֵל. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן מִכָּל הַנְּבִיאִים לֹא פִּרְסְמוּהָ אֶלָּא שְׁנַיִם אָסָף וּמשֶׁה, אָסָף אָמַר (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר. משֶׁה אָמַר (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה, לָמָּה נִמְשְׁלָה לַחֲזִיר, לוֹמַר לָךְ מָה חֲזִיר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹבֵץ מוֹצִיא טְלָפָיו וְאוֹמֵר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר, כָּךְ מַלְכוּת אֱדוֹם מִתְגָּאָה וְחוֹמֶסֶת וְגוֹזֶלֶת וְנִרְאֵית כְּאִלּוּ מַצַּעַת בִּימָה. מַעֲשֶׂה בְּשִׁלְטוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹרֵג הַגַּנָּבִים וְהַמְנָאֲפִים וְהַמְכַשְּׁפִים, גָּחִין וְאָמַר לַסַּנְקְלִיטִין, שְׁלָשְׁתָּן עָשִׂיתִי בְּלַיְלָה אֶחָד. דָּבָר אַחֵר, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, (ויקרא יא, ד): כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן, כָּל מַה שֶּׁפָּרַט דָּוִד כָּלַל אוֹתוֹ רָשָׁע בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, לד): כְּעַן אֲנָה נְבֻכַדְנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָא. מְשַׁבַּח (תהלים קמז, יב): שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַיִם אֶת ה'. וּמְרוֹמֵם (תהלים ל, ב): אֲרוֹמִמְךָ ה'. וּמְהַדַּר (תהלים קד, א): ה' אֱלֹהַי גָדַלְתָּ מְאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. (דניאל ד, לד): דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשֹׁט (תהלים קלח, ב): עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ. (דניאל ד, לד): וְאֹרְחָתֵהּ דִּין (תהלים צו, י): יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים. (דניאל ד, לד): וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ. (דניאל ד, לד): יָכִל לְהַשְׁפָּלָה (תהלים עה, יא): וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ. (ויקרא יא, ה): וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, (ויקרא יא, ה): כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא א, ב): כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, (ויקרא יא, ו): כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְּקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן כַּד הֲוָה חָמֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, אוֹמֵר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֶׁל שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זֶה אֱדוֹם, (ויקרא יא, ז): וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא דַּיָּן שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת אֶלָּא מְחָרֶפֶת וּמְגַדֶּפֶת וְאוֹמֶרֶת (תהלים עג, כה): מִי לִי בַשָּׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת דָּנִיֵּאל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, מט): וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת מָרְדְּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב, יט): וּמָרְדֳּכַי ישֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס כַּד הֲוָה חָמֵי לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הֲוָה קָאֵים עַל רַגְלֵיהּ, אָמְרִין לֵיהּ מִינָאֵי, מִן קֳדָם יְהוּדָאי אַתְּ קָאֵים, אָמַר לָהֶם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵא לְמִלְחָמָה דְּמוּתוֹ אֲנִי רוֹאֶה וְנוֹצֵחַ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים, וְלֹא דַי שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת אֶלָּא שֶׁהוֹרֶגֶת אוֹתָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מז, ו): קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וגו', נַחֲלָתִי רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵרָה הִוא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה גוֹרֶרֶת מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲזִיר, שֶׁמַּחֲזֶרֶת עֲטָרָה לִבְעָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה. 22.4. דָּבָר אַחֵר, וְיִתְרוֹן אֶרֶץ, עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גַּבְרָא דַּהֲוָה קָאֵים עַל גַּבֵּי נַהֲרָא וְחָמָא חָדָא אוּרְדְּעָן טָעֲנָא חָדָא עַקְרָב וּמְגִזְתֵּיהּ נַהֲרָא, אָמַר זוֹ מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָא אַגִּיזְתָּא נַהֲרָא וַאֲזָלַת וַעֲבָדַת שְׁלִיחוּתָהּ וַחֲזָרַת יָתָהּ לְאַתְרָהּ, וְנִשְׁמַע קוֹל יְלָלָה בָּעִיר פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ עַקְרָב וָמֵת. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִי אָמַר עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גַּבְרָא דַּהֲוָה קָאֵים וְחָפַר בַּהֲדָא בִּקְעַת בֵּית שׁוֹפָרֵי, חָמָא חַד עֵשֶׂב וְלָקֵיט יָתֵיהּ וְעָבְדָא כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ, אָזַל חַד חִוְיָא וּמָחָא יָתֵיהּ וְקָטַל יָתֵיהּ, אָתָא חַד חָבֵר וְקָם לֵיהּ סָקַר בְּהַהוּא חִוְיָא אָמַר תָּמַהּ אֲנָא עַל מַאן דְּקָטַל הֲדָא חִוְיָא, אֲמַר הַהוּא גַבְרָא אֲנָא קְטָלִית יָתֵיהּ, תָּלָה אַפּוֹי וְחָמָא הַהוּא עִשְׂבָּא עָבֵיד בָּהּ כְּלִילָא עַל רֵישֵׁיהּ, אֲמַר לֵיהּ מִן קוּשְׁטָא אֲנָא קְטָלִית יָתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ אַתְּ יָכֵיל מֵרִים הָדֵין עִשְׂבָּא מִן רֵישָׁא, אָמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דְּאָרֵים יָתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַתְּ יָכֵיל קָרֵב הָדֵין חִוְיָא בְּהָדֵין חוּטְרָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דְּקָרַב לְהַהוּא חִוְיָא מִיָּד נָשְׁלוּ אֵבָרָיו. רַבִּי יַנַּאי הֲוָה יָתֵיב מַתְנֵי עַל תְּרַע קַרְתָּא, וְרָאָה נָחָשׁ אֶחָד מַרְתִּיעַ וּבָא וַהֲוָה מְרַדֵּף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא וְהוּא חָזַר מִן הָדֵין סִטְרָא, אָמַר זֶה מוּכָן לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ, מִיָּד נָפְלָה הֲבָרָה בָּעִיר אִישׁ פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת. רַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתֵיב וּמְטַיֵּיל בְּבֵית הַכִּסֵּא, אָתָא חַד רוֹמִי וּמְקִים יָתֵיהּ וִיתֵיב, אֲמַר הֲדָא לָא עַל מַגָּן, מִיָּד נָפְקָא חַד חִוְיָא וּמָחָא יָתֵיהּ וְקָטְלֵיהּ, קָרֵי עֲלֵיהּ (ישעיה מג, ד): וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ. רַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה קָאֵים עַל חָדָא שׁוּנִיתָא דְּיַמָּא דְקֵיסָרִין וְרָאָה קוּלְיָא אַחַת שֶׁהָיְתָה מִתְגַּלְגֶּלֶת וּבָאָה וַהֲוָה מַצְנַע לָהּ וְהָא מִתְגַּלְגְּלָא, אָמַר זוֹ מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָא, לְבָתַר יוֹמִין עָבַר חַד בַּלְדָּר, אִתְגַּלְגְּלַת בֵּין רַגְלָיו וְנִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל וּמֵת, אָזְלִין וּפַשְׁפְּשׁוּנֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּן יָתֵיהּ טָעַן כְּתָבִין בִּישִׁין עַל יְהוּדָאי דְקֵיסָרִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה עַסְקָן בִּדְבָרִים, הֲוָה לֵיהּ חַד פַּרְדֵּס, חַד זְמַן הֲוָה יָתֵיב בֵּיהּ וַהֲוָה בֵּיהּ חַד סַדָּן, חָמָא הֲדָא דוּכִיפַת דְּעָבֵיד לֵיהּ קֵן בְּגַוָּהּ, אֲמַר לֵיהּ מַה בָּעֵי הָדֵין עוֹפָא מְסָאֲבָא בַּהֲדֵין פַּרְדֵּס, אָזַל רַבִּי שִׁמְעוֹן וְסָתְרֵיהּ לְהַהוּא קִנָּא, אָזַל הַהוּא דוּכִיפַת וְתַקְנֵיהּ, מָה עֲבַד רַבִּי שִׁמְעוֹן אָזַל אַיְיתֵי חַד לוּחַ וְיַהֲבָהּ בְּאַפּוֹי דְהַהוּא קִנָּא וִיהַב בֵּיהּ חַד מַסְמֵר. מָה עֲבַד הַהוּא דוּכִיפַת אָזַל אַיְיתֵי חַד עֵשֶׂב וְיַהֲבֵיהּ עַל הַהוּא מַסְמְרָא וְשָׂרְפֵהּ. מָה עֲבַד רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר טוֹב לְמִגְנְזָא הָדֵין עִשְׂבָּא דְּלָא יֵילְפוּן גַּנָּבַיָא לְמֶעְבַּד כֵּן וְיַחְרְבוּן בְּרִיָּיתָא. חֲמַרְתָּא דְּרַבִּי יַנַּאי אֲכָלַת עִשְׂבָּא וְאִיסְתַּמֵּית וַאֲכָלַת עִשְׂבָּא אָחֳרִי וְאִתְפַּתְּחַת. עוֹבָדָא הֲוָה בִּתְרֵין גַּבְרֵי דַּהֲווֹ עָיְלִין בְּאִילֵין שְׁבִילַיָּא דִּטְבֶרְיָא, חַד סַמְיָא וְחַד מְפַתַּח, וַהֲוָה הַהִיא פְּתִיחָה גָּדֵישׁ לֵיהּ לְהַהוּא סַמְיָא, יָתְבוּן לְמִקַרְטָא בְּאוֹרְחָא וַאֲרָעַת שַׁעְתָּא וְאָכְלִין מִן עִשְׂבָּא, דֵין דַּהֲוָה סַמֵּי אִתְפַּתַּח וְדֵין דַּהֲוָה פָּתִיחַ אִסְתַּמֵּי, וְלָא עָלוּן מִן תַּמָּן עַד דִּגְדַשׁ הַהוּא סַמְיָא לִפְתִיחָא. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גַּבְרָא דַּהֲוָה סָלֵיק מִן בָּבֶל, יָתֵיב לְמִקַרְטָא בְּאוֹרְחָא, וְחָמָא תַּרְתֵּין צִפֳּרִין מִתְנַצְיָין חָדָא עִם חָדָא, וְקָטְלַת חָדָא מִנְּהוֹן חֲבֶרְתָּהּ, אָזְלַת הַהִיא אַחְרִיתֵּי וְאַתְיָא עִשְׂבָּא וִיהַב עֲלָהּ וְאַחְיַית יָתָהּ, אֲמַר טַב לִי נְסַב מִן הָדֵין עִשְׂבָּא וְאַחְיֵה בֵּיהּ מֵתַיָא דְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, כִּי פָרֵי וְסָלַק חָמָא חַד תַּעֲלָא מִית מִקְלַק בְּאוֹרְחָא, אֲמַר טַב לִי מְנַסְיָא בַּהֲדֵין תַּעֲלָא, וִיהַב עֲלֵיהּ וְאַחְיֵיהּ, וְסָלֵיק עַד שֶׁהִגִּיעַ לְסוּלַמֵּי צוֹר, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְסוּלַמֵּי צוֹר חָמֵי חַד אֲרִי קְטֵיל וּמִקְלַק בְּאָרְחָא, אֲמַר טַב לִי מְנַסְיָא בַּהֲדֵין אֲרִי, וִיהַב עֲלוֹהִי מִן עִשְׂבָּא וַחֲיָה, וְקָם וַאֲכַל יָתֵיהּ, הוּא דִּבְרִיָּתָא אָמְרֵי טַב לְבִישׁ עֲבַדְתְּ בִּישָׁא עֲבַדְתְּ, טַב לְבִישׁ לָא תַעֲבֵיד וּבִישׁ לָא מָטֵי לָךְ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲפִלּוּ בְּמַיִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ. מַעֲשֶׂה בְּמֻכֶּה שְׁחִין אֶחָד שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל בִּטְבֶרְיָא וַאֲרָעַת שַׁעְתָּא וְטָפַת לְבֵירָא דְמִרְיָם וְאַסְחֵי וְאִתְּסֵי, וְהֵיכָן הִיא בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כְּתִיב (במדבר כא, כ): וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא עוֹלֶה עַל רֹאשׁ הַר יְשִׁימוֹן וְרוֹאֶה כְּמִין כְּבָרָה קְטַנָּה בְּיַם טְבֶרְיָא, זוֹ הִיא בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי שַׁעֲרוּתָא רַבָּנָן וְהוּא מְכַוְּנָא כָּל קְבֵיל תַּרְעֵי מְצִיעַיָא דִכְנִשְׁתָּא עַתִּיקָא דִטְבֶרְיָא. 37.2. דָּבָר אַחֵר, אִישׁ כִּי יַפְלִא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לד, יא): כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ, עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גְּבַר דַּהֲווֹ לֵיהּ תְּרֵין בְּנִין, חַד מִנְּהוֹן עֲבַד מִצְוָה וְחַד מִנְּהוֹן לָא עֲבַד כָּל עִקָּר, הַהוּא דַּעֲבַד מִצְוָה זַבַּן לְבֵיתֵיהּ וְזַבַּן כָּל מַה דַּהֲוָה לֵיהּ וְאַפְּקַנְתְּהוֹן לְמִצְוָתָא, חַד זְמַן בְּיוֹמָא דְהוֹשַׁעְנָא יַהֲבָה לֵיהּ אִינְתְּתֵיהּ עַשְׂרָה פּוּלְסִין אָמְרָה לֵיהּ פּוּק זְבֵין לְבָנֶיךָ כְּלוּם מִן שׁוּקָא, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לַשּׁוּק פָּגְעוּ בֵּיהּ גַּבָּאֵי צְדָקָה, אָמְרֵי הָא אֲתָא מָרֵי מִצְוָתָא, אָמְרוּ לוֹ הַב חוּלָקָךְ בַּהֲדָא מִצְוָתָא דַּאֲנַן זָבְנִין חַד קוֹלָא לְחָדָא יְתוֹמְתָא, נְסַב אִלֵּין עַשְׂרָה פּוּלְסִין וִיהַב יַתְהוֹן לְהוֹן, וְנִתְבַּיֵּישׁ לֵילֵךְ לְבֵיתוֹ הָלַךְ לוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, חָמָא תַּמָּן מִן אִלֵּין אֶתְרוֹגַיָא דְּמֵינוּקַיָא מְקַלְקְלֵי בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא, וּתְנִינַן תַּמָּן מִיָּד הַתִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִין לוּלָבֵיהֶן וְאוֹכְלִים אֶתְרוֹגֵיהֶם, נְסַב מִנְּהוֹן וּמְלָא יָת סַקָּא וְהָלַךְ לִפְרשׁ בַּיָּם הַגָּדוֹל, עַד שֶׁהִגִּיעַ לִמְדִינַת הַמֶּלֶךְ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ שָׁם אַרָעַת שַׁעְתָּא וְאִשְׁתְּכַח מַלְכָּא חָשֵׁשׁ מֵעוֹי, אָמְרִין לֵיהּ בְּחֶלְמָא אַסְוָתָךְ אֱכֹל מִן אִלֵּין אֶתְרוֹגִין דִּיהוּדָאי מַצְלִין עִמְּהוֹן בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא וְאַתְּ מִתְּסֵי, פִּשְׁפְּשִׁין בְּהַהוּא שַׁעְתָּא לְכָל אִלְפַיָא וּלְכָל מְדִינְתָּא וְלָא אַשְׁכְּחוּן, אָזְלִין וְאַשְׁכְּחוּן לְהַהוּא גַבְרָא יָתֵיב עַל סַקָּא, אָמְרִין לֵיהּ אִית גַּבָּךְ כְּלוּם, אֲמַר לָהֶם גְּבַר מִסְכֵּן אֲנָא וְלֵית גַּבִּי כְּלוּם לִמְזַבְּנָא, פִּשְׁפְּשׁוּ בְּסַקָּא וְאַשְׁכְּחוּן מִן אִלֵּין אֶתְרוֹגִין, וַאֲמָרִין לֵיהּ אִלֵּין מָה הֵן, אֲמַר לוֹן מִן אִלֵּין דִּיהוּדָאי מַצְלֵי בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא, אַטְעָנוּן סַקָּא וְאַעֲלוּהָ קֳדָם מַלְכָּא, אָכַל מַלְכָּא אִלֵּין אֶתְרוֹגַיָיא וְאִתְּסֵי. פַּנּוּן שַׂקָּא וּמְלָאוּהָ דִינָרִין. אֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא שְׁאֵיל לָךְ עוֹד שְׁאֵלָּה וַאֲנָא עָבֵיד, אֲמַר לֵיהּ שְׁאֵילְנָא דְיַחֲזֹר לִי מוֹדְלִי וְיִפְקוּן כָּל עַמָּא לָקֳדָמוּתִי, עָבְדִין לֵיהּ כֵן, כֵּיוָן דְּמָטָא לְהַהִיא מְדִינְתָּא נָפַק כָּרוֹזָא קֳדָמוֹי וְנָפְקוּ כָּל עַמָּא לָקֳדָמוּתֵיהּ, נָפְקוּ אֲחוֹי וּבָנָיו לָקֳדָמוּתֵיהּ, מִינֵי גוֹזִין בְּחַד נָהָר יְהַב לְהוֹן שִׁבֹּלְתָּא דְנַהֲרָא וְשָׁטְפַת יָתְהוֹן, וְאִשְׂתַּכַּר עָלֵל לְבֵיתֵיהּ וְיָרַת מוֹדְלֵי דַּאֲחוֹי, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ. דָּבָר אַחֵר, כִּי פֹּעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ, זֶה משֶׁה, דִּכְתִיב (שמות ב, יא): וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, מַה רָאָה, רָאָה מַשּׂוֹי אִישׁ עַל אִשָּׁה, וּמַשׂוֹי גָּדוֹל עַל קָטָן, וּמַשׂוֹי בָּחוּר עַל זָקֵן, וְשָׁב וְיִשֵּׁב לָהֶם סִבְלוֹתָם בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה בֵּין גָּדוֹל לְקָטָן, בֵּין בָּחוּר לְזָקֵן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה יִשַּׁבְתָּ לְבָנַי סִבְלוֹתָם חַיֶּיךָ שֶׁאַתָּה עָתִיד לְיַשֵּׁב וּלְפָרֵשׁ לְבָנַי נִדְרֵיהֶם בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה בֵּין גָּדוֹל לְקָטָן, בֵּין בָּחוּר לְזָקֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'. | |
|
36. Anon., Sifre Deuteronomy, 253 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
37. Anon., Sifre Numbers, 131 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
38. Anon., Tchacos 3 Gospel of Judas, 46.7, 53.15-53.16, 53.24, 55.10-55.11 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
39. Hippolytus, Refutation of All Heresies, 5.8.2, 5.8.30 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
40. Justin, First Apology, 54, 65-67, 32 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE)
| 32. Moses then, who was the first of the prophets, spoke in these very words: The sceptre shall not depart from Judah, nor a lawgiver from between his feet, until He come for whom it is reserved; and He shall be the desire of the nations, binding His foal to the vine, washing His robe in the blood of the grape. Genesis 49:10 It is yours to make accurate inquiry, and ascertain up to whose time the Jews had a lawgiver and king of their own. Up to the time of Jesus Christ, who taught us, and interpreted the prophecies which were not yet understood, [they had a lawgiver] as was foretold by the holy and divine Spirit of prophecy through Moses, that a ruler would not fail the Jews until He should come for whom the kingdom was reserved (for Judah was the forefather of the Jews, from whom also they have their name of Jews); and after He (i.e., Christ) appeared, you began to rule the Jews, and gained possession of all their territory. And the prophecy, He shall be the expectation of the nations, signified that there would be some of all nations who should look for Him to come again. And this indeed you can see for yourselves, and be convinced of by fact. For of all races of men there are some who look for Him who was crucified in Jud a, and after whose crucifixion the land was straightway surrendered to you as spoil of war. And the prophecy, binding His foal to the vine, and washing His robe in the blood of the grape, was a significant symbol of the things that were to happen to Christ, and of what He was to do. For the foal of an ass stood bound to a vine at the entrance of a village, and He ordered His acquaintances to bring it to Him then; and when it was brought, He mounted and sat upon it, and entered Jerusalem, where was the vast temple of the Jews which was afterwards destroyed by you. And after this He was crucified, that the rest of the prophecy might be fulfilled. For this washing His robe in the blood of the grape was predictive of the passion He was to endure, cleansing by His blood those who believe in Him. For what is called by the Divine Spirit through the prophet His robe, are those men who believe in Him in whom abides the seed of God, the Word. And what is spoken of as the blood of the grape, signifies that He who should appear would have blood, though not of the seed of man, but of the power of God. And the first power after God the Father and Lord of all is the Word, who is also the Son; and of Him we will, in what follows, relate how He took flesh and became man. For as man did not make the blood of the vine, but God, so it was hereby intimated that the blood should not be of human seed, but of divine power, as we have said above. And Isaiah, another prophet, foretelling the same things in other words, spoke thus: A star shall rise out of Jacob, and a flower shall spring from the root of Jesse; and His arm shall the nations trust. Isaiah 11:1 And a star of light has arisen, and a flower has sprung from the root of Jesse - this Christ. For by the power of God He was conceived by a virgin of the seed of Jacob, who was the father of Judah, who, as we have shown, was the father of the Jews; and Jesse was His forefather according to the oracle, and He was the son of Jacob and Judah according to lineal descent. |
|
41. Justin, Dialogue With Trypho, 11.5, 52.4, 120.2 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE)
|
42. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 55a. כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר (משלי יג, יב) תוחלת ממושכה מחלה לב וא"ר יצחק שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו לשמים,הא לא קשיא הא דמעיין בה הא דלא מעיין בה והיכי עביד דמפיש ברחמי,והמאריך על שלחנו דלמא אתי עניא ויהיב ליה דכתיב (יחזקאל מא, כב) המזבח עץ שלש אמות גבוה וכתיב (יחזקאל מא, כב) וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו כל זמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר על ישראל ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו,והמאריך בבית הכסא מעליותא הוא והתניא עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות האוכל עלי קנים ועלי גפנים ולולבי גפנים ומוריגי בהמה ושדרו של דג ודג מליח שאינו מבושל כל צרכו והשותה שמרי יין והמקנח בסיד ובחרסית והמקנח בצרור שקנח בו חבירו וי"א אף התולה עצמו בבית הכסא יותר מדאי,לא קשיא הא דמאריך ותלי הא דמאריך ולא תלי,כי הא דאמרה ליה ההיא מטרוניתא לר' יהודה בר' אלעאי פניך דומים למגדלי חזירים ולמלוי ברבית אמר לה הימנותא לדידי תרוייהו אסירן אלא עשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזאי לבי מדרשא דכי אזילנא בדיקנא נפשאי בכולהו.,ואמר רב יהודה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא כוס של ברכה לברך ואינו מברך והמנהיג עצמו ברבנות,ס"ת לקרות ואינו קורא דכתיב (דברים ל, כ) כי הוא חייך ואורך ימיך כוס של ברכה לברך ואינו מברך דכתיב (בראשית יב, ג) ואברכה מברכיך והמנהיג עצמו ברבנות דא"ר חמא בר חנינא מפני מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות:,ואמר רב יהודה אמר רב שלשה צריכים רחמים מלך טוב שנה טובה וחלום טוב מלך טוב דכתיב (משלי כא, א) פלגי מים לב מלך ביד ה' שנה טובה דכתיב (דברים יא, יב) תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה חלום טוב דכתיב (ישעיהו לח, טז) ותחלימני (ותחייני):,אמר רבי יוחנן שלשה דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו ואלו הן רעב ושובע ופרנס טוב רעב דכתיב (מלכים ב ח, א) כי קרא ה' לרעב וגו' שובע דכתיב (יחזקאל לו, כט) וקראתי אל הדגן והרביתי אותו פרנס טוב דכתיב (שמות לא, ב) (ויאמר) ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל וגו',אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור שנא' (שמות לה, ל) ראו קרא ה' בשם בצלאל אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה הגון עליך בצלאל אמר לו רבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כל שכן אמר לו אף על פי כן לך אמור להם הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל אמרו לו אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון לפנינו לא כל שכן,א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים אמר לו שמא בצל אל היית וידעת,אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ כתיב הכא (שמות לה, לא) וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת וכתיב התם (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב (משלי ג, כ) בדעתו תהומות נבקעו,אמר רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנא' (דניאל ב, כא) יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה שמע רב תחליפא בר מערבא ואמרה קמיה דרבי אבהו אמר ליה אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה דכתיב (שמות לא, ו) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה:,אמר רב חסדא כל חלום ולא טוות ואמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא ואמר רב חסדא לא חלמא טבא מקיים כוליה ולא חלמא בישא מקיים כוליה ואמר רב חסדא חלמא בישא עדיף מחלמא טבא וא"ר חסדא חלמא בישא עציבותיה מסתייה חלמא טבא חדויה מסתייה אמר רב יוסף חלמא טבא אפילו לדידי בדיחותיה מפכחא ליה ואמר רב חסדא חלמא בישא קשה מנגדא שנאמר (קהלת ג, יד) והאלהים עשה שייראו מלפניו ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זה חלום רע,(ירמיהו כג, כח) הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה' וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום אלא אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים,אמר ר' ברכיה חלום אף על פי שמקצתו מתקיים כולו אינו מתקיים מנא לן מיוסף דכתיב (בראשית לז, ט) והנה השמש והירח וגו' | 55a. bAnyone who prolongs his prayer and expects itto be answered, bwill ultimately come to heartache, as it is stated: “Hope deferred makes the heart sick”(Proverbs 13:12). Similarly, bRabbi Yitzḥak said: Three matters evoke a person’s sins, and they are:Endangering oneself by sitting or standing next to an binclined wallthat is about to collapse, bexpecting prayerto be accepted, as that leads to an assessment of his status and merit, band passing a case against another to Heaven,as praying for Heaven to pass judgment on another person causes one’s own deeds to be examined and compared with the deeds of that other person. This proves that prolonging prayer is a fault.,The Gemara resolves the apparent contradiction: This is bnot difficult. This,where we learned that prolonging prayer is undesirable, refers to a situation when one bexpectshis prayer to be accepted, bwhile this,where Rav Yehuda says that prolonging prayer prolongs one’s life, refers to a situation where one does bnot expecthis prayer to be accepted. bHow does heprolong his prayer? By bincreasinghis bsupplication. /b,As for the virtue of bprolonging one’smealtime at the btable,which Rav Yehuda mentioned, the Gemara explains: bPerhaps a poor person will comeduring the meal and the host will be in a position to bgive himfood immediately, without forcing the poor person to wait. The Sages elsewhere praised a person who acts appropriately at a meal, bas it is written: “The altar, three cubits highand the length thereof, two cubits, was of wood, and so the corners thereof; the length thereof, and the walls thereof, were also of wood” (Ezekiel 41:22), band it is writtenin the continuation of that verse: b“And he said unto me: This is the table that is before the Lord.”The language of this verse is difficult, as it bbegins with the altar and concludes with the table.Rather, bRabbi Yoḥa and Rabbi Elazar both say: As long as the Temple stood, the altar atoned for Israel’stransgressions. bNowthat it is destroyed, ba person’s table atones for histransgressions.,With regard to what Rav Yehuda said in praise of bone who prolongshis time bin the bathroom,the Gemara asks: bIs that a virtue? Wasn’t it taughtin a ibaraita /i: bTen things bring a person tosuffer from bhemorrhoids: One who eats the leaves of bulrushes, grape leaves, tendrils of grapevines, the palate and tongue of an animal,as well as any other part of the animal which is not smooth and which has protrusions, bthe spine of a fish, a salty fish that is not fully cooked, and one who drinks wine dregs, and one who wipes himself with lime and clay,the materials from which earthenware is made, band one who wipes himself with a stone with which anotherperson bwiped himself. And some say: One who suspends himself too much in the bathroom as well.This proves that prolonging one’s time in the bathroom is harmful.,The Gemara responds: This is bnot difficult. This ibaraita /i, which teaches that doing so is harmful, refers to where bone prolongshis time there band suspendshimself, while bthisstatement of Rav Yehuda refers to where bone prolongshis time there band does not suspendhimself.,The Gemara relates the benefits of prolonging one’s time in the bathroom. bLike thatincident bwhen a matron [ imatronita /i] said to Rabbi Yehuda son of Rabbi El’ai: Your face isfat and full, blikethe faces of bpig farmers and usurerswho do not work hard and who make a plentiful living. bHe said to her: Honestly, those twooccupations bare prohibited to me; rather,why is it that my face is nice? Because bthere are twenty-four bathrooms between my lodging and the study hall, and when I walk Istop and bexamine myself in all of them. /b, bAnd Rav Yehuda said: Three things curtail a person’s days and years: One who isinvited and bgiven the Torah scroll to read and he does not read,one who is given ba cup of blessing over which to recite a blessing and he does not recite a blessing, and one who conducts himself withan air of bsuperiority. /b,The Gemara details the biblical sources for these cases: One who is given the bTorah scroll to read and he does not read, as it is writtenof the Torah: b“It is your life and the length of your days”(Deuteronomy 30:20). bA cup of blessing over which to recite a blessing and he does not recite a blessing, as it is written: “I will bless them that bless you”(Genesis 12:3); one who blesses is blessed and one who does not bless does not merit a blessing. bAndwith regard to bone who conducts himself withan air of bsuperiority, as Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: Why did Joseph die before his brothers,as evidenced by the order in the verse: “And Joseph died, and all his brethren, and all that generation” (Exodus 1:6)? bBecause he conducted himself withan air of bsuperiority,and those who did not serve in a leadership role lived on after he died., bRav Yehuda said in the name of Rav: Threematters brequirea plea for bmercyto bring them about: bA good king, a good year, and a good dream.These three, kings, years, and dreams, are all bestowed by God and one must pray that they should be positive and constructive. The Gemara enumerates the sources for these cases: bA good king, as it is written: “The king’s heart is in the hand of the Lord as the watercourses:He turns it whithersoever He will” (Proverbs 21:1). A bgood year, as it is written: “The eyes of the Lord, thy God, are always upon it, from the beginning of the year even unto the end of the year”(Deuteronomy 11:12). And a bgood dream, as it is written:“O Lord, by these things men live, and altogether therein is the life of my spirit; wherefore bYou will recover me [ ivataḥlimeni /i], and make me to live”(Isaiah 38:16). Due to their apparent etymological similarity, the word itaḥlimeniis interpreted as deriving from the word iḥalom /i, dream.,Similarly, bRabbi Yoḥa said: Three matters are proclaimed by the Holy One, Blessed be He, Himself: Famine, plenty, and a good leader.The Gemara enumerates the sources for these cases: bFamine, as it is written: “For the Lord has called for a famine;and it shall also come upon the land seven years” (II Kings 8:1). bPlenty, as it is written: “And I will call for the grain, and will increase it, and lay no famine upon you”(Ezekiel 36:29). And ba good leader, as it is written: “And the Lord spoke unto Moses, saying: See, I have called by name Bezalel,son of Uri, son of Hur, of the tribe of Judah” (Exodus 31:1–2).,With regard to Bezalel’s appointment, bRabbi Yitzḥak said: One may only appoint a leader over a community if he consults with the communityand they agree to the appointment, bas it is stated:“And Moses said unto the children of Israel: bSee, the Lord has called by name Bezalel,son of Uri, son of Hur, of the tribe of Judah” (Exodus 35:30). bThe Lord said to Moses: Moses, is Bezalela bsuitableappointment in byoureyes? Moses bsaid to Him: Master of the universe, if he isa bsuitableappointment in bYoureyes, bthen all the more soin bmyeyes. The Holy One, Blessed be He, bsaid to him: Nevertheless, go and tellIsrael and ask their opinion. Moses bwent and said to Israel: Is Bezalel suitablein byoureyes? bThey said to him: If he is suitablein the eyes of bthe Holy One, Blessed be He, andin byoureyes, ball the more sohe is suitable in boureyes., bRabbi Shmuel bar Naḥmani saidthat bRabbi Yonatan said: Bezalel was calledby that name bon account of his wisdom. When the Holy One, Blessed be He, said to Moses: Go say to Bezalel, “Make a tabernacle, an ark, and vessels”(see Exodus 31:7–11), bMoses went and reversedthe order band toldBezalel: b“Make an ark, and vessels, and a tabernacle”(see Exodus 25–26). bHe said toMoses: bMoses, our teacher, thestandard bpracticethroughout the bworldis that ba person builds a house andonly bafterward places the vesselsin the house, band you sayto me: bMake an ark, and vessels, and a tabernacle.If I do so in the order you have commanded, bthe vessels that I make, where shall I put them? Perhaps God told you the following: “Make a tabernacle, ark, and vessels”(see Exodus 36). Moses bsaid toBezalel: bPerhaps you were in God’s shadow [ ibetzel El /i], and you knewprecisely what He said. You intuited God’s commands just as He stated them, as if you were there., bRav Yehuda saidthat bRav said: Bezalel knewhow bto jointhe bletters with which heaven and earth were created.From where do we derive this? bIt is written herein praise of Bezalel: b“And I have filled him with the spirit of God, in wisdom, and in understanding, and in knowledge,and in all manner of workmanship” (Exodus 31:3); band it is written therewith regard to creation of heaven and earth: b“The Lord, by wisdom, founded the earth; by understanding He established the heavens”(Proverbs 3:19), band it is written: “By His knowledge the depths were broken up and the skies drop down the dew”(Proverbs 3:20). We see that wisdom, understanding, and knowledge, the qualities with which the heavens and earth were created, are all found in Bezalel.,On a similar note, bRabbi Yoḥa said: The Holy One, Blessed be He, only grants wisdom to one whoalready bpossesses wisdom, as it is stated: “He gives wisdom unto the wise, and knowledge to they who know understanding”(Daniel 2:21). bRav Taḥalifa, from the West,Eretz Yisrael, bheardthis band repeated it before Rabbi Abbahu.Rabbi Abbahu bsaid to him: You learnedproof for this idea bfrom there; we learn it from here: As it is writtenin praise of the builders of the Tabernacle: b“And in the hearts of all who are wise-hearted I have placed wisdom”(Exodus 31:6).,Related to what was stated above, that one should pray for a good dream, the Gemara cites additional maxims concerning dreams and their interpretation. bRav Ḥisda said:One should see bany dream, and not a fast.In other words, any dream is preferable to a dream during a fast. bAnd Rav Ḥisda said: A dream not interpreted is like a letter not read.As long as it is not interpreted it cannot be fulfilled; the interpretation of a dream creates its meaning. bAnd Rav Ḥisda said: A good dream is not entirely fulfilled and a bad dream is not entirely fulfilled. And Rav Ḥisda said: A bad dream is preferable to a good dream,as a bad dream causes one to feel remorse and to repent. bAnd Rav Ḥisda said: A bad dream, his sadness is enough for him; a good dream, his joy is enough for him.This means that the sadness or joy engendered by the dream renders the actual fulfillment of the dream superfluous. Similarly, bRav Yosef said: Even for me, the joy of a good dream negates it.Even Rav Yosef, who was blind and ill, derived such pleasure from a good dream that it was never actually realized. bAnd Rav Ḥisda said: A bad dream is worse than lashes, as it is stated: “God has so made it, that men should fear before Him”(Ecclesiastes 3:14), band Rabba bar bar Ḥana saidthat bRabbi Yoḥa said: That is a bad dreamthat causes man to fear.,With regard to the verse: b“The prophet that has a dream, let him tell a dream; and he that has My word, let him speak My word faithfully. What has the straw to do with the grain? says the Lord”(Jeremiah 23:28), the Gemara asks: bWhat do straw and grain have to do with a dream? Rather, Rabbi Yoḥa said in the name of Rabbi Shimon bar Yoḥai: Just as it is impossible for the grainto grow bwithout straw, so too it is impossible to dream without idle matters.Even a dream that will be fulfilled in the future contains some element of nonsense.,On a similar note, bRabbi Berekhya said: Even though part of a dream is fulfilled, all of it is not fulfilled. From where do wederive this? bFromthe story of bJoseph’sdream, bas it is written:“And he said: Behold, I have dreamed yet a dream: band, behold, the sun and the moon /b |
|
43. Babylonian Talmud, Gittin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 57a. במאי דפסיק אנפשיה כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה ודייני ליה וקלו ליה ומבדרו אשב ימי,אזל אסקיה לבלעם בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא א"ל ישראל מהו לאידבוקי בהו א"ל (דברים כג, ז) לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים א"ל דיניה דההוא גברא במאי א"ל בשכבת זרע רותחת,אזל אסקיה [ליש"ו] בנגידא (לפושעי ישראל) א"ל מאן חשיב בההוא עלמא א"ל ישראל מהו לאדבוקי בהו א"ל טובתם דרוש רעתם לא תדרוש כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו,א"ל דיניה דההוא גברא במאי א"ל בצואה רותחת דאמר מר כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם עובדי ע"ז,תניא אמר רבי אלעזר בא וראה כמה גדולה כחה של בושה שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו:,אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא כלומר פרו ורבו כתרנגולים,יומא חד הוה קא חליף גונדא דרומאי שקלינהו מינייהו נפלו עלייהו מחונהו אתו אמרו ליה לקיסר מרדו בך יהודאי אתא עלייהו הוה בהו ההוא בר דרומא דהוה קפיץ מילא וקטיל בהו שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא אמר ריבוניה דעלמא כוליה אי ניחא לך לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא,אכשליה פומיה לבר דרומא ואמר (תהלים ס, יב) הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו דוד נמי אמר הכי דוד אתמוהי קא מתמה,על לבית הכסא אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה ונח נפשיה אמר הואיל ואיתרחיש לי ניסא הא זימנא אישבקינהו שבקינהו ואזל איזדקור ואכלו ושתו ואדליקו שרגי עד דאיתחזי בליונא דגושפנקא ברחוק מילא אמר מיחדא קא חדו בי יהודאי הדר אתא עלייהו,א"ר אסי תלת מאה אלפי שליפי סייפא עיילו לטור. מלכא וקטלו בה תלתא יומי ותלתא לילוותא ובהך גיסא הלולי וחנגי ולא הוו ידעי הני בהני,(איכה ב, ב) בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אלו ששים רבוא עיירות שהיו לו לינאי המלך בהר המלך דאמר רב יהודה אמר רב אסי ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים חוץ משלש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים,אלו הן כפר ביש כפר שיחליים כפר דכריא כפר ביש דלא יהבי ביתא לאושפיזא כפר שיחליים שהיתה פרנסתן מן שחליים כפר דכריא אמר רבי יוחנן שהיו נשותיהן יולדות זכרים תחלה ויולדות נקבה באחרונה ופוסקות,אמר עולא לדידי חזי לי ההוא אתרא ואפילו שיתין ריבוותא קני לא מחזיק אמר ליה ההוא צדוקי לרבי חנינא שקורי משקריתו אמר ליה (ירמיהו ג, יט) ארץ צבי כתיב בה מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו אף ארץ ישראל בזמן שיושבין עליה רווחא ובזמן שאין יושבין עליה גמדא,רב מניומי בר חלקיה ורב חלקיה בר טוביה ורב הונא בר חייא הוו יתבי גבי הדדי אמרי אי איכא דשמיע ליה מילתא מכפר סכניא של מצרים לימא,פתח חד מינייהו ואמר מעשה בארוס וארוסתו שנשבו לבין העובדי כוכבים והשיאום זה לזה אמרה לו בבקשה ממך אל תגע בי שאין לי כתובה ממך ולא נגע בה עד יום מותו,וכשמת אמרה להן סיפדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף דאילו ביוסף לא הוה אלא חדא שעתא והאי כל יומא ויומא ואילו יוסף לאו בחדא מטה והאי בחדא מטה ואילו יוסף לאו אשתו והא אשתו,פתח אידך ואמר מעשה ועמדו ארבעים מודיות בדינר נחסר השער מודיא אחת ובדקו ומצאו אב ובנו שבאו על נערה מאורסה ביום הכפורים והביאום לבית דין וסקלום וחזר השער למקומו,פתח אידך ואמר מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשתו לגרשה והיתה כתובתה מרובה מה עשה הלך וזימן את שושביניו והאכילן והשקן שיכרן והשכיבן על מיטה אחת והביא לובן ביצה והטיל ביניהן והעמיד להן עדים ובא לבית דין,היה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן ובבא בן בוטא שמו אמר להן כך מקובלני משמאי הזקן לובן ביצה סולד מן האור ושכבת זרע דוחה מן האור בדקו ומצאו כדבריו והביאוהו לב"ד והלקוהו והגבוהו כתובתה ממנו,א"ל אביי לרב יוסף ומאחר דהוו צדיקים כולי האי מאי טעמא איענוש א"ל משום דלא איאבול על ירושלים דכתיב (ישעיהו סו, י) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה:,אשקא דריספק חריב ביתר דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא שתלי ארזא ינוקתא שתלי תורניתא וכי הוו מינסבי קייצי להו ועבדו גננא יומא חד הוה קא חלפא ברתיה דקיסר אתבר שקא דריספק קצו ארזא ועיילו לה אתו נפול עלייהו מחונהו אתו אמרו ליה לקיסר מרדו בך יהודאי אתא עלייהו:,(איכה ב, ג) גדע בחרי אף כל קרן ישראל א"ר זירא א"ר אבהו א"ר יוחנן אלו שמונים [אלף] קרני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה והרגו בה אנשים ונשים וטף עד שהלך דמן ונפל לים הגדול שמא תאמר קרובה היתה רחוקה היתה מיל,תניא רבי אליעזר הגדול אומר שני נחלים יש בבקעת ידים אחד מושך אילך ואחד מושך אילך ושיערו חכמים שני חלקים מים ואחד דם במתניתא תנא שבע שנים בצרו עובדי כוכבים את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל | 57a. bThat which he decreed against himself,as he undergoes the following: bEvery day his ashes are gathered, and they judge him, and they burn him, and they scatter him over the seven seas. /b,Onkelos then bwent and raised Balaamfrom the grave bthrough necromancy. He said to him: Who ismost bimportant in that worldwhere you are now? Balaam bsaid to him: The Jewish people.Onkelos asked him: bShould Ithen battachmyself bto themhere in this world? Balaam bsaid to him: You shall not seek their peace or their welfare all the days(see Deuteronomy 23:7). Onkelos bsaid to him: What is the punishment of that man,a euphemism for Balaam himself, in the next world? Balaam bsaid to him:He is cooked bin boiling semen,as he caused Israel to engage in licentious behavior with the daughters of Moab.,Onkelos then bwentand braised Jesus the Nazarenefrom the grave bthrough necromancy.Onkelos bsaid to him: Who ismost bimportant in that worldwhere you are now? Jesus bsaid to him: The Jewish people.Onkelos asked him: bShould Ithen battachmyself bto themin this world? Jesus bsaid to him: Their welfare you shall seek, their misfortune you shall not seek,for banyone who touches them isregarded bas if he were touching the apple of his eye(see Zechariah 2:12).,Onkelos bsaid to him: What is the punishment of that man,a euphemism for Jesus himself, in the next world? Jesus bsaid to him:He is punished bwith boiling excrement. As the Master said: Anyone who mocks the words of the Sages will be sentenced to boiling excrement.And this was his sin, as he mocked the words of the Sages. The Gemara comments: bComeand bsee the difference between the sinners of Israel and the prophets of the nations of the world.As Balaam, who was a prophet, wished Israel harm, whereas Jesus the Nazarene, who was a Jewish sinner, sought their well-being.,To conclude the story of Kamtza and bar Kamtza and the destruction of Jerusalem, the Gemara cites a ibaraita /i. It bis taught: Rabbi Elazar says: Come and see how great is the power of shame, for the Holy One, Blessed be He, assisted bar Kamtza,who had been humiliated, banddue to this humiliation and shame bHe destroyed His Temple and burned His Sanctuary. /b,§ It was previously mentioned (55b) that the place known as bthe King’s Mountain [ iTur Malka /i] was destroyed on account of a rooster and a hen.The details of what happened are as follows: bIt was customaryin that place bthat when they would lead a bride and groomto their wedding, bthey would take out a rooster and a hen before them,as if bto sayin the manner of a good omen: bBe fruitful and multiply like chickens. /b, bOne day a troop [ igunda /i] of Romansoldiers bpassed bythere while a wedding was taking place band tookthe rooster and hen bfrom them.The residents of the city bfell upon them and beat them.The soldiers bcame and said to the emperor: The Jews have rebelled against you.The emperor then bcame against themin war. Among the residents of the King’s Mountain bthere was a certain mannamed bbar Deroma who could jumpthe distance of ba imil /i, and he killedmany of the Romans, who were powerless to stand up against him. bThe emperorthen btook his crown and set it on the groundas a sign of mourning. bHe said: Master of the Universe, if it is pleasing to You, do not give over that man,a euphemism for himself, band his kingdom into the hands ofonly bone man. /b,In the end it was the words issuing from bhisown bmouththat bcaused bar Deroma to stumble, as he utteredthis verse in complaint against God: b“Have You not rejected us, O God, so that You go not forth, O God, with our hosts?”(Psalms 60:12). The Gemara asks: But did not bDavid also say this?The Gemara answers: bDavid utteredthese words bas a question,wondering whether they were true, whereas bar Deroma pronounced them as a statement of fact.,The Gemara recounts what happened to bar Deroma: bHe entered an outhouse, a snake cameand beviscerated him, and he died.The emperor bsaid: Since a miracle was performed for me,as I had no part in bar Deroma’s death, bI will letthe rest of the people bbe this timeand take no further action against them. bHe let them be and wenton his way. bThey leaptabout, bate, drank, and litso many bcandlesin celebration bthat the image [ ibilyona /i]imprinted bon a seal [ igushpanka /i] was visible from a distance of a imil /i.The emperor then bsaid: The Jews are rejoicing over me.So bhe went backand bcame against them. /b, bRav Asi says: Three hundred thousand men with drawn swords entered the King’s Mountain and massacredits inhabitants bfor three days and three nights. Andat the same time bonthe other bsideof the mountain, bweddings andother bfestivitiescontinued to be celebrated, band they did not know about each other,owing to the enormous size of the place.,§ Concerning the verse: b“The Lord has swallowed up without pity all the habitations of Jacob”(Lamentations 2:2), it is related that bwhen Ravin camefrom Eretz Yisrael to Babylonia bhesaid that bRabbi Yoḥa says: Thisis referring to the bsix hundred thousand citiesthat bKing Yannai had in the King’s Mountain.As bRav Yehuda saysthat bRav Asi says: King Yannai had six hundred thousand cities in the King’s Mountain, and each of themhad a population as great basthe number of bthose who left Egypt, except for threeof those cities, the population of which bwas doublethe number of bthose who left Egypt. /b, bTheseare bthosethree cities: bKefar Bish, Kefar Shiḥalayim, and Kefar Dikhrayya.The Gemara explains the meaning of these place-names. bKefar Bish,Evil Town, was called by that name because its inhabitants bwould not opentheir bhouses to guests. Kefar Shiḥalayimwas referred to by that name because btheir livelihood wasderived bfromthe cultivation of bcress [ ishaḥalayim /i].As for bKefar Dikhrayya,Town of Males, bRabbi Yoḥa says: Their women would first give birth to boys, and afterward give birth to girls, andthen bthey would stophaving children., bUlla said: I myself saw that place, and it could not hold even six hundred thousand reeds,all the more so that number of people. bA certain heretic said to Rabbi Ḥanina: You liewith your exorbitant exaggerations. Rabbi Ḥanina bsaid to him: With regard toEretz Yisrael bit is written: Land of the deer(see Jeremiah 3:19). bJust as the skin of a deer cannot hold its flesh,for after the animal is skinned, its hide shrinks, bso too,with regard to bEretz Yisrael, when it is settled, it expands, but when it is not settled, it contracts.This explains how a place that is so small today could have been so highly populated prior to the Temple’s destruction.,§ The Gemara relates that bRav Minyumi bar Ḥilkiya, Rav Ḥilkiya bar Toviya, and Rav Huna bar Ḥiyya wereonce bsitting together. They said: If there is someone who has heard anything about Kefar Sekhanya of Egypt,which was in that region, blet him relateit., bOne of them beganthe discussion band said:There was ban incident involving a betrothed man and womanfrom there bwho were taken captive by gentiles andthe latter bmarried them off to each other.The woman bsaid tothe man: bPlease do not touch me, as I do not have a marriage contract from you,and it is prohibited for us to live together without one. bAnd untilthe day of bhis deaththe man bdid not touchthe woman., bAnd when he diedwithout having touched her, the woman bsaid tothe Sages: bEulogize thisman bwho conquered [ ishepitpet /i] his passion [ ibeyitzro /i] more than Joseph. Asin the case of bJoseph it was only for a short timethat he had to overpower his inclination and resist Potiphar’s wife (see Genesis, chapter 39), bwhereas thisman struggled with his passion beach and every day.Furthermore, bJosephwas bnot in one bedwith Potiphar’s wife, bwhereas thisman was bin one bedwith his wife. In addition, with bJosephthe woman was bnot his wife, whereaswith bthisman she was bhis wife,as she was already betrothed to him., bAnotherSage bbeganhis remarks band said: It once happened thatthe market price of bforty ise’a /iof grain bstood at one dinar.And then bthe rate went down one ise’a[ imodeya /i],so that only thirty-nine ise’awere sold for a dinar. bAnd they checkedto see what sin had caused this, band they found a father and son who had engaged in sexual intercourse with a betrothed young woman on Yom Kippur. They broughtthe offenders bto court and stoned them, and the rate returned to itsformer blevel. /b,Yet banotherSage bbeganhis remarks band said:There was ban incidentthere binvolving a man who set his eyes upon his wife to divorce her, but her marriage contract was largeand he wished to avoid having to pay it. bWhat did he do? He went and invited his friends, gave them food and drink, made them drunk, and layhis friends and his wife bin one bed. Hethen bbrought the white of an egg,which has the appearance of semen, band placed iton the sheet bbetween them. Hethen bstood witnesses over themso that they could offer testimony, band went to courtclaiming that his wife had committed adultery., bA certain Elder of the disciples of Shammai the Elder was there, and Bava ben Butawas bhis name. He said to them: This isthe tradition that bI received from Shammai the Elder: Egg whiteon a bedsheet bcontractsand hardens when heated bby fire, whereas semen is absorbedinto the sheet bby the fire. They checkedthe matter band found in accordance with his statementthat the substance on the sheet was not semen but egg white. bTheythen bbroughtthe husband bto court, administered lashes to him, and made him payhis wife’s bmarriage contractin full., bAbaye said to Rav Yosef: But sincethose in the city bwere so righteous, what is the reason that they were punishedand destroyed? Rav Yosef bsaid to him:It is bbecause they did not mourn for Jerusalem, as it is written: “Rejoice with Jerusalem, and be glad with her, all you that love her, rejoice with joy with her, all you that did mourn for her”(Isaiah 66:10). The verse teaches that one who mourns for Jerusalem will rejoice in its rebuilding, and one who fails to mourn for Jerusalem is destroyed.,§ It was stated earlier that the city of bBeitar was destroyed on account of a shaft from a carriage.The Gemara explains that bit was customaryin Beitar that bwhen a boy was born they would plant a cedartree and when ba girlwas born they bwould plant a cypress [ itornita /i]. And when they wouldlater bmarryeach other bthey would cutdown these trees band constructa wedding bcanopyfor them with their branches. bOne day the emperor’s daughter passed bythere and bthe shaft of the carriagein which she was riding bbroke.Her attendants bchopped down a cedarfrom among those trees band brought it to her.Owing to the importance that they attached to their custom, the residents of Beitar bcameand bfell upon them and beat them.The attendants bcameand bsaid to the emperor: The Jews have rebelled against you.The emperor then bcame against themin war.,It was in connection with the war that ensued that the Sages expounded the following verse: b“He has cut off in His fierce anger all the horn of Israel”(Lamentations 2:3). bRabbi Zeira saysthat bRabbi Abbahu saysthat bRabbi Yoḥa says: These are the eighty thousandofficers bearing bbattle trumpetsin their hands, bwho entered the city of Beitar whenthe enemy btook it and killed men, women, and children until their blood flowed into the Great Sea. Lest you saythat the city bwas closeto the sea, know that bit was a imilaway. /b, bIt issimilarly btaughtin a ibaraitathat bRabbi Eliezer the Great says: There are two rivers in the Yadayim Valleyin that region, bone flowing one way and one flowing the other way. And the Sages estimatedthat in the aftermath of this war these rivers were filled with btwo parts water to one part blood.Likewise, bit was taught in a ibaraita /i: For seven years the gentiles harvested their vineyardsthat had been soaked bwith the blood of Israel withoutrequiring any additional bfertilizer. /b |
|
44. Babylonian Talmud, Megillah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 12b. בבוציני,ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אטו עד השתא לא טב לביה בחמרא אמר רבא יום השביעי שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תיפלות,וכן בסעודתו של אותו רשע הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות אמר להם אחשורוש כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי רצונכם לראותה אמרו לו אין ובלבד שתהא ערומה,שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת היינו דכתיב אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה כשם שעשתה כך נגזר עליה,ותמאן המלכה ושתי מכדי פריצתא הואי דאמר מר שניהן לדבר עבירה נתכוונו מ"ט לא אתאי א"ר יוסי בר חנינא מלמד שפרחה בה צרעת במתניתא תנא [בא גבריאל ועשה לה זנב],ויקצף המלך מאד אמאי דלקה ביה כולי האי אמר רבא שלחה ליה בר אהורייריה דאבא אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי וההוא גברא אשתטי בחמריה מיד וחמתו בערה בו,ויאמר המלך לחכמים מאן חכמים רבנן יודעי העתים שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים אמר להו דיינוה לי אמרו היכי נעביד נימא ליה קטלה למחר פסיק ליה חמריה ובעי לה מינן נימא ליה שבקה קא מזלזלה במלכותא אמרו לו מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא דיתיב על דורדייה,וטעמא אמרו ליה דכתיב (ירמיהו מח, יא) שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר מיד והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש,א"ר לוי כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר,כרשנא אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך שתר כלום הקריבו לפניך שתי תורין אדמתא כלום בנו לפניך מזבח אדמה תרשיש כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו (שמות כח, כ) תרשיש ושהם וישפה מרס כלום מירסו בדם לפניך מרסנא כלום מירסו במנחות לפניך ממוכן כלום הכינו שלחן לפניך,ויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורענות אמר רב כהנא מכאן שההדיוט קופץ בראש,להיות כל איש שורר בביתו אמר רבא אלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט,אמרי מאי האי דשדיר לן להיות כל איש שורר בביתו פשיטא אפילו קרחה בביתיה פרדשכא ליהוי,ויפקד המלך פקידים א"ר מאי דכתיב (משלי יג, טז) כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת,כל ערום יעשה בדעת זה דוד דכתיב (מלכים א א, ב) ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה כל מאן דהוה ליה ברתא אייתה ניהליה וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש דכתיב ויפקד המלך פקידים כל מאן דהוה ליה ברתא איטמרה מיניה,איש יהודי היה בשושן הבירה וגו' איש ימיני מאי קאמר אי ליחוסא קאתי ליחסיה ואזיל עד בנימין אלא מאי שנא הני,תנא כולן על שמו נקראו בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו בן שמעי בן ששמע אל תפלתו בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו,קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קאתי אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה,אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יהושע בן לוי אביו מבנימין ואמו מיהודה ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו משפחת יהודה אומרת אנא גרים דמתיליד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא ומשפחת בנימין אמרה מינאי קאתי,רבא אמר כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני מה עשה לי יהודי | 12b. bwith zucchinis,indicating that often a man and his wife engage in similar actions.,The verse states: b“On the seventh day, when the heart of the king was merry with wine”(Esther 1:10). The Gemara asks: bIs that to saythat buntil now his heart was not merry with wine?Did it take seven days for him to achieve merriment? bRava said: The seventh day was Shabbat,when the difference between the Jewish people and the gentiles is most apparent. On Shabbat, bwhen the Jewish people eat and drink, they beginby occupying themselves bwith words of Torah and words of praisefor God. bBut the nations of the world, when they eat and drink, they begin only with words of licentiousness. /b,The Gemara continues to detail what occurred at the feast. bSo too, at the feast of that wicked man,Ahasuerus, when the men began to converse, bsome said: The Median women arethe most bbeautiful, while others said: The Persian women arethe most bbeautiful. Ahasuerus said to them: The vessel that I use,i.e., my wife, bis neither Median nor Persian, butrather bChaldean. Do you wish to see her? They said to him: Yes, provided that she be naked,for we wish to see her without any additional adornments.,The Gemara comments: Vashti was punished in this humiliating way bfor it is with the measure that a man measuresto others bthat hehimself bis measured.In other words, God punishes individuals in line with their transgressions, measure for measure. bThis teaches that the wicked Vashti would take the daughters of Israel, and strip them naked, and make them work on Shabbat.Therefore, it was decreed that she be brought before the king naked, on Shabbat. This is bas it is written: “After these things, when the wrath of King Ahasuerus was appeased, he remembered Vashti, and what she had done, and what was decreed against her”(Esther 2:1). That is to say, bjust as she had donewith the young Jewish women, bso it was decreed upon her. /b,The verse states: b“But the queen Vashti refusedto come” (Esther 1:12). The Gemara asks: bSince she was immodest, as the Master saidabove: bThe two of them had sinful intentions, what is the reasonthat bshe did not come? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: This teaches that she broke out in leprosy,and therefore she was embarrassed to expose herself publicly. An alternative reason for her embarrassment bwas taught in a ibaraita /i:The angel bGabriel came and fashioned her a tail. /b,The verse continues: b“Therefore the king was very wrathful,and his anger burned in him” (Esther 1:12). The Gemara asks: bWhy didhis anger bburn in him so greatlymerely because she did not wish to come? bRava said:Vashti not only refused to come, but she also bsent hima message by way of a messenger: You, bson of my father’s stableman [ iahuriyyarei /i].Belshazzar, bmy father, drank wine against a thousandmen band did not become inebriated,as the verse in Daniel (5:1) testifies about him: “Belshazzar the king made a great feast to a thousand of his lords, and drank wine before the thousand”; band that man,referring euphemistically to Ahasuerus himself, bhas become senseless from his wine.Due to her audacity, bimmediately “his anger burned in him”(Esther 1:12).,The following verse states: b“Then the king said to the wise men,who knew the times” (Esther 1:13). The Gemara asks: bWho are these wise men?These wise men are bthe Sagesof the Jewish people, who are referred to as those b“who knew the times,” for they know how to intercalate years and fix the monthsof the Jewish calendar. Ahasuerus bsaid to them: Judge her for me.The Sages bsaidin their hearts: bWhat should we do?If bwe say to him: Kill her, tomorrow he will become sober andthen come and bdemand her from us.If bwe say to him: Let her be, she has scorned royalty,and that cannot be tolerated. Consequently, they decided not to judge the matter, and bthey said to himas follows: bFrom the day that the Temple was destroyed and we have been exiled from our land, counseland insight bhave been removed from us, and we do not know how to judge capital cases,as they are exceptionally difficult. bGo tothe people of bAmmon and Moab, who have remainedpermanently bsettled in their places like wine that is settled on its lees,and so their minds are settled as well., bAndthey provided a good breasonwhen bthey spoke to him,as they proved that one who is settled retains his reasoning: bFor it is written: “Moab has been at ease from his youth, and he has settled on his lees, and has not been emptied from vessel to vessel, neither has he gone into exile; therefore his taste has remained in him, and his scent is not changed”(Jeremiah 48:11). Ahasuerus bimmediatelyacted on their advice and asked his advisors, as it is written: b“And next to him was Carshena, Shethar, Admatha, Tarshish,Meres, Marsena, and Memucan” (Esther 1:14)., bRabbi Levi said: This entire verselisting the names of the king’s advisors bis stated on account of offerings.Each name alludes to an aspect of the sacrificial service that was unique to the Jewish people, which the ministering angels mentioned as merit for the Jewish people., b“Carshena”; the ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, didthe gentiles bever offer before You lambs [ ikarim /i] of the first year [ ishana /i], as the Jewish people have offered before You? “Shethar”; have they ever offered before You two turtledoves [ ishetei torim /i]? “Admatha”; have they ever built before You an altar of earth [ iadama /i]? “Tarshish”; have they ever ministered before You in the priestly vestments, as it is writtenthat on the fourth of the four rows of precious stones contained on the breastplate were: b“A beryl [ itarshish /i], an onyx, and a jasper”(Exodus 28:20). b“Meres”; have they ever stirred [ imeirsu /i] the blood of the offerings before You? “Marsena”; have they ever stirred [ imeirsu /i] the meal-offering before You? “Memucan”; have they ever prepared [ ihekhinu /i]the btable before You,on which the shewbread was placed?,The verse states: b“And Memucan said”(Esther 1:16). A Sage btaughtin a ibaraita /i: bMemucan is Haman. And why isHaman breferred to as Memucan? Because he was prepared [ imukhan /i] tobring bcalamityupon the Jewish people. bRav Kahana said: From herewe see bthat the common man jumps to the frontand speaks first, for Memucan was mentioned last of the king’s seven advisors, and nevertheless he expressed his opinion first.,The king sent out letters to the people of all his provinces, in which it was written: b“That every man shall wield authority in his own houseand speak according to the language of his people” (Esther 1:22). bRava said: Were it not for the first letterssent by Ahasuerus, which everybody discounted, bthere would not have been left among the enemies of the Jewish people,a euphemism for the Jewish people themselves, ba remt or a refugee.Since these first letters were the subject of ridicule, people didn’t take the king seriously and did not immediately act upon the directive of the later letters, calling for the Jewish people’s destruction.,The Gemara continues. The reason that the first letters were not taken seriously is that btheywho received them would bsay: What is this that he has sent us: “That every man shall wield authority in his own house”?This is bobvious; evena lowly bweaver is commander [ iparedashekha /i] in his house.If so, why then did the king find it necessary to make such a proclamation?,The verse describes Ahasuerus’s search for a new wife by stating: b“And let the king appoint officersin all the provinces of his kingdom, that they may gather together all the fair young virgins unto Shushan the castle” (Esther 2:3). bRabbiYehuda HaNasi bsaid: What isthe meaning of bthat which is written: “In everything a prudent man acts with knowledge, but a fool unfolds his folly”(Proverbs 13:16)? The verse highlights the difference between two kings’ approaches to finding a wife., b“In everything a prudent man acts with knowledge”; thisstatement is referring to bDavid,who also sought a wife for himself, bas it is written: “And his servants said to him, Let there be sought for my lord the king a young virgin”(I Kings 1:2). Since he sought one maiden, bwhoever had a daughter brought her to him,for everyone wanted his daughter to be the king’s wife. With regard to the continuation of the verse: b“But a fool unfolds his folly”(Proverbs 13:16), bthisstatement bisreferring to bAhasuerus, as it is written: “And let the king appoint officers”to seek out many maidens. Since it became clear that the king would have relations with all of them, but in the end he would choose only one as his bride, bwhoever had a daughter hid her from him. /b,The verse that initially describes Mordecai states: b“There was a certain Jew in Shushan the castle,whose name was Mordecai the son of Jair the son of Shimei the son of Kish, a bBenjamite”(Esther 2:5). The Gemara asks: bWhat is itconveying in the verse by bsayingthe names of Mordecai’s ancestors? bIfthe verse in fact bcomes totrace his bancestry, it should continue tracinghis lineage bbackall the way bto Benjamin,the founder of his tribe. bRather, what is differentabout these names that they deserve special mention?,The Gemara answers: A Sage btaughtthe following ibaraita /i: bAll of them are names by whichMordecai bwas called.He was called b“the son of Jair”because he was bthe son who enlightened [ iheir /i] the eyes ofall of bthe Jewish people with his prayers; “the son of Shimei”because he was bthe son whom God heard [ ishama /i] his prayers; “the son of Kish” because he knocked [ ihikish /i] on the gates of mercy and they were opened to him. /b,The Gemara points out a contradiction: Mordecai bis referred to as a “Jew [ iYehudi /i],” apparentlyindicating that bhe came fromthe tribe of bJudah,but in the continuation of the verse bhe is called “Benjamite” [ iYemini /i], which indicates that he came fromthe tribe of bBenjamin. Rav Naḥman said: Mordecai was crowned withhonorary bnames. iYehudiis one such honorary epithet, due to its allusion to the royal tribe of Judah, but it is not referring to Mordecai’s tribal affiliation., bRabba bar bar Ḥana saidthat bRabbi Yehoshua ben Levi saidan alternative explanation: Mordecai’s bfather was fromthe tribe of bBenjamin, and his mother was fromthe tribe of bJudah.Therefore, he was both a iYemini /i, a Benjamite, and a iYehudi /i, from the tribe of Judah. bAnd the Rabbis saythat the dual lineage is due to a dispute: bThe families competedwith beach otherover which tribe could take credit for Mordecai. bThe family of Judahwould bsay: I caused the birth of Mordecai,as only bbecause David did not kill Shimei, the son of Gera,when he cursed him (see II Samuel 16) was it possible for Mordecai to be born later from his descendants. bAnd the family of Benjamin saidin response: In the end bhe came from me,as he in fact was from Benjamin’s tribe., bRava said: The Congregation of Israelat the time bsaidthis bfrom the opposite perspective,not as a boast, but as a complaint, remarking: bSee what a Judean has done to me and how a Benjamite has repaid me. What a Judean has done to meis referring to |
|
45. Babylonian Talmud, Menachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 85b. it is only bthe ibaraita /ithat bteachesthat he plows and then brepeatsthe plowing. It would appear, then, that the mishna and ibaraitaexpress different opinions, and it may be that according to the mishna one does not need to plow in the second year at all.,The Gemara dismisses this suggestion: bThisis bnot difficult;it is possible that the mishna and the ibaraitado not disagree, and bhere,the mishna, which does not require plowing a second time, bis referring to a cultivatedfield, whereas bthere,the ibaraita bis referring to an uncultivatedfield, and therefore it requires that the field be plowed a second time.,The Gemara concludes: bWhathalakhic conclusion bwasreached baboutthis matter? bComeand bhearthe resolution from that bwhich is taughtin a ibaraita /i: For the first year, bone plowsthe entire field during the first bhalf ofthe year, bandthen he bsows half ofthe field, leaving the other half fallow. For the second year, one again bplowsthe entire field during the first bhalf ofthe year, bandthen he bsowsthe bhalf ofthe field that was left fallow in the previous year. It is evident from this ibaraitathat during the second year as well, the field is plowed before it is sown.,§ bRabbi Yoḥa says: One brings the iomeronly fromthe bsouthern fields of Eretz Yisrael, as upon thosefields, the bsun risesand shines, band from thosefields, the bsunalso bsets.Those fields are exposed to abundant sunlight, and so they produce a superior-quality crop., bThis is also taughtin a ibaraita /i: bAbba Shaul saysthat bthe iomerwould come fromgrain grown in bthe valley of Beit Mikle.The field there bwas about three ise’a /i, and it was a southern field, andthe bsun would riseand shine bupon it, andthe bsun would set from it.During the first year, the farmer bplowedthe entire field during the first bhalf ofthe year, bandhe then bsowed half ofthe field, leaving the other half fallow. During the second year, he again bplowedthe entire field during the first bhalf ofthe year, bandhe then bsowedthe bhalf ofthe field that was left fallow in the previous year.,The Gemara demonstrates the efficacy of this method: bRav Ḥilkiya bar Tovi had a tract of land. He plowedthe field during the first bhalf ofthe year bandthen bsowed half ofit. The next year, bhe plowedthe field during the first bhalf ofthe year bandthen bsowedthe other bhalf of it. Andthis method was so effective that his field bproduced twiceas much wheat as other fields its size, bandit was of such a superior quality that bhe soldthe bwheatto be used bas fine flour [ ilismida /i]for the meal offerings in the Temple.,§ The mishna teaches: bAnd ifthe flour bbecame wormy,it is bunfitfor use in a meal offering. bThe Sages taughtin a ibaraita /i: bFine flour the majority of which became wormyis bunfit. Andsimilarly, bwheatkernels bthe majority of which became wormyare bunfit,and they may not be used to produce fine flour for meal offerings. bRabbi Yirmeya asks:What is the meaning of this latter ruling? Is it saying only that if the bmajority ofan individual bwheatkernel becomes wormy the flour produced from it is unfit, boris it saying that when the bmajority of a ise’a /iof kernels becomes wormy the entire ise’ais bunfit?The Gemara concludes: The dilemma bshall standunresolved., bRava asks:If bone consecratedgrains of wormy wheat for use in a meal offering, bwhat isthe ihalakhawith regard to whether bhe should be flogged forconsecrating bthem due tothe prohibition against consecrating ba flaweditem as an offering? One is flogged for consecrating a blemished animal as an offering (see iTemura6b); does the same apply to consecrating wormy wheat? Does one say that bsincethe wheat is bunfit,it is bcomparable to a blemishedanimal? bOr perhaps,the prohibition against consecrating ba flaweditem bapplies only to an animal.The Gemara concludes: The dilemma bshall standunresolved.,§ bWe learnedin a mishna belsewhere( iMiddot2:5) with regard to the wood logs that are burned on the altar: Priests inspect them before they are used and bany log in which a worm is foundis bunfit foruse bon the altar.In reference to this mishna, bShmuel says: They taughtthis ihalakha bonlywith regard to ba wetlog, as a wormy section cannot be removed. bButif a wormy section is found in ba drylog, the priest bscrapesthe wormy spot baway, andthe log is bfitfor use., bRava asks:If bone consecrateda wormy log to be used on the altar, bwhat isthe ihalakhawith regard to whether bhe should be flogged forconsecrating bit due tothe prohibition against consecrating ba flaweditem as an offering? Does one say that bsincethe log is bunfit,it is bcomparable to a blemishedanimal? bOr perhaps,the prohibition against consecrating ba flaweditem bapplies only to an animal.The Gemara concludes: The dilemma bshall standunresolved., strongMISHNA: /strong Olive trees in bTekoaare the bprimarysource bof oilto be used in meal offerings. bAbba Shaul says: Secondary toTekoa bis Regev on theeast bbank of the JordanRiver. bAll the regions were validfor oil to be brought from them, bbutit was bfrom herethat bthey would bringit., bOne may not bringa meal offering containing oil from olives taken bfrom a fertilizedolive bgrove, norfrom olives taken bfrom an irrigatedolive bgrove, norfrom olives taken bfroman olive grove where grain bwas sown betweenthe trees. bBut if one did bringa meal offering containing oil from such groves, it is bvalid. One may not bringa meal offering containing oil from bunripe olives [ ianpiktan /i], but if one did bringit, it is bvalid. One may not bringa meal offering containing oil bfrom olives that were soaked in water, nor from pickledolives, bnor from boiledolives, bandeven if bone did bringit, it is bnot valid. /b, strongGEMARA: /strong The Gemara notes the effect of Tekoa’s oil on those living there: The verse states: b“And Joab sent to Tekoa, and fetched from there a wise woman”(II Samuel 14:2). bWhat is differentabout bTekoathat Joab chose to bring a woman from there? bRabbi Yoḥa says: Sincethe residents of Tekoa bare accustomed touse bolive oil, wisdom is prevalent there. /b,§ The Gemara digresses to discuss the tribal portion of Asher, in which the city of Tekoa is located: bThe Sages taughtin a ibaraita /i: In his blessing to the tribe of Asher, Moses said: “He will be pleasing to his brothers, band immerse his foot in oil”(Deuteronomy 33:24). bThisis referring to bthe portion of Asher, as the oil flowsthere blike a spring.The Gemara relates: bThey saidthat bonce, the people of Laodicea were in need of oil. They appointeda gentile bmessenger [ ipolmostos /i]and bsaid to him: Go and bring us one million imanehworth bof oil. /b, bHefirst bwent to Jerusalemto procure the oil, but residents there did not have that quantity of oil. bThey said to him: Go to Tyre,which was a commercial city. bHe went to Tyre,but they also did not have enough oil. bThey said to him: Go to Gush Ḥalav,which is located in the portion of Asher. bHe went to Gush Ḥalav,and bthey said to him: Go to so-and-so, to that field.He went there band foundsomeone bhoeing [ iozek /i] under his olive trees.The messenger bsaid tothat man: bDo you havethe bone million imanehworth bof oil that I need?The man bsaid to him: Wait for me until I complete my labor,i.e., hoeing. The messenger bwaited untilthe man bcompleted his labor. /b, bAfter he completed his labor,the man bslung his toolsover his shoulders bbehind him,a manner typical of poor laborers, and started walking, band he was removing stonesfrom his orchard bas he went along the path.Upon seeing this behavior, which suggested the man was merely a laborer, the messenger questioned whether the man was truly able to provide him with the oil. bHe said tothe man: Can it be that byoureally bhavethe bone million imanehworth bof oil that I need? It seems to me that the Jewsof Gush Ḥalav bare making a laughingstock of meby sending me here. bWhen he reached his city,the man’s bmaidservant brought out to him a kettle [ ikumkemos /i] of hotwater, band he washed his hands and his feet.Afterward, bshe brought out to him a golden basin filled with oil, in which he immersed his hands and feet, in fulfillment of thatwhich bis statedwith regard to the Tribe of Asher: b“And immerse his foot in oil”(Deuteronomy 33:24)., bAfter they ate and drank,the man bmeasured outfor the messenger bone million imanehworth bof oil.The man bsaid to him:Are you sure that byou do not need any moreoil? The messenger bsaid to him: Yes,I do need more, bbut I do not havethe bmoneyfor it. The man bsaid to him: If you wish to takemore oil, btakeit band I will goback to Laodicea bwith you and collect the moneyfor the extra oil there. The messenger agreed and the man bmeasured outan additional b180,000 imanehworth bof oil.Concerning this incident, people bsaid:The messenger had such an enormous burden of oil that bhe left neither a horse, nor a mule, nor a camel, nor a donkey inall of bEretz Yisrael that he did not rentin order to help transport the oil back to Laodicea., bWhenthe messenger finally breached his city, the people of his city came out to praise him [ ilekaleso /i]for achieving this tremendous feat. The messenger bsaid to them: Do not praise me. Rather,praise bthisman bwho has come with me, asit is bhewho bmeasured for me one million imanehworth bof oil, and he extended a debt to me for 180,000 imanehworth bof oil.This incident was bin fulfillment of thatwhich bis stated: “There is one who seems to be rich, yet has nothing; there is one who seems to be poor, yet has great wealth”(Proverbs 13:7).,§ The mishna teaches: bOne may not bringa meal offering containing oil made from olives bfrom a fertilizedolive bgrove.The mishna continues to state that one may not bring a meal offering containing oil from unripe olives, and, according to one version of the mishna’s text, it adds that even if one did bring a meal offering containing such oil, it is not valid. The Gemara asks: bBut isn’t it taughtin a ibaraita /i: bOne may not bringa meal offering containing oil made from bunripe olives, /b |
|
46. Babylonian Talmud, Nedarim, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 49b. כמאן מצלינן על קצירי ועל מריעי [כמאן כר' יוסי] מדאמר קצירי ומריעי שמע מינה קצירי קצירי ממש מריעי רבנן:,ומותר בעבה: מתני' דלא כבבלאי דאמר ר' זירא בבלאי טפשאי דאכלי לחמא בלחמא,א"ר חסדא דמשאיל להון להלין נקדני דהוצל הדין דייסא היכין מעלי למיכלה דחיטי בלחמא דחיטי ודשערי בלחמא דשערי או דלמא דחיטי בדשערי ודשערי בדחיטי,רבא אכליה בחסיסי רבה בר רב הונא אשכחי' לרב הונא דקאכיל דייסא באצבעתיה אמ' ליה אמאי קאכיל מר בידיה א"ל הכי אמר רב דייסא באצבעתא בסים וכל דכן בתרתין וכל דכן בתלת,אמר ליה רב לחייא בריה וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה מזמנים לך למיכל דייסא עד פרסה למיכל בישרא דתורא עד תלתא פרסין אמר ליה רב לחייא בריה וכן א"ל רב הונא לרבה בריה כל מידעם לא תפלוט קמיה רבך לבר מן קרא ודייסא שהן דומין לפתילתא של אבר ואפילו קמי שבור מלכא פלוט,רבי יוסי ורבי יהודה חד אכיל דייסא באצבעתיה וחד אכיל בהוצא א"ל דאכיל בהוצא לדאכיל באצבעתיה עד מתי אתה מאכילני צואתך אמר ליה דאכיל באצבעתיה לדאכיל בהוצא עד מתי אתה מאכילני רוקך,רבי יהודה ורבי שמעון אייתו לקמייהו בלוספיין רבי יהודה אכל ר' שמעון לא אכל א"ל רבי יהודה מאי טעמא לא אכיל מר אמר ליה ר' שמעון אלו אין יוצאין מבני מעים כל עיקר אמר ליה רבי יהודה כ"ש שנסמוך עליהן למחר,רבי יהודה הוה יתיב קמיה דר' טרפון אמר ליה רבי טרפון היום פניך צהובין אמר ליה אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח ואם אכלנום במלח כל שכן שהיו פנינו צהובין,אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה מורה ורוי אמר לה הימנותא בידא דההיא איתתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת אלא (קהלת ח, א) חכמת אדם תאיר פניו,אמר לי' ההוא צדוקי לרבי יהודה פניך דומין אי כמלוי רבית אי כמגדלי חזירין א"ל ביהודאי תרוייהו אסירן אלא עשרים וארבעה בית הכסא אית לי מן ביתא עד בי מדרשא וכל שעה ושעה אני נכנס לכל אחד ואחד,ר' יהודה כד אזיל לבי מדרשא שקיל גולפא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה רבי שמעון שקיל צנא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה,דביתהו דרבי יהודה נפקת נקטת עמרא עבדה גלימא דהוטבי כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה מיכסי ומצלי וכד מיכסי ביה הוה מברך ברוך שעטני מעיל,זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא ר' יהודה לא אתא לבי תעניתא אמרין ליה לא אית ליה כסויא שדר ליה גלימא ולא קביל | 49b. bIn accordance with whoseopinion bdo we prayevery day bfor the sick and for the suffering? In accordance with whoseopinion? bIn accordance withthe opinion of bRabbi Yosei,who holds that one is judged every day, not only on Rosh HaShana, and therefore it is appropriate to pray for people every day. bFromthe fact bthat he said: The sick and the suffering,one can blearn fromhis statement that the term: bThe sick,is referring to bactual sickpeople, while the term: bThe suffering,is referring to bthe Sages,who typically are physically frail.,§ It is stated in the mishna that one who vowed that loose cooked food is forbidden to him is bpermitted totaste ba thickcooked food. The Gemara comments: bThe mishna is not in accordance with thecustom of the bBabylonians, as Rabbi Zeira said: Babylonians are foolish, as they eat bread with bread.They eat thick porridge with their bread, which is essentially eating one kind of bread with another. According to their custom, one who vows that cooked foods are forbidden to him is prohibited from eating even a thick cooked food.,In that context, bRav Ḥisda said that those fastidiousresi-dents bof Huzal,Babylonia bwere asked: How is it best to eat this porridge?Should bwheatporridge be eaten bwith wheat bread and barleyporridge bwith barley bread, or perhaps wheatporridge should be eaten bwith barleybread band barleyporridge bwith wheatbread?,The Gemara relates: bRava would eathis bread bwith iḥasisei /i,a porridge made of toasted barley grains. bRabba, son of Rav Huna, found Rav Huna eating porridge with his fingers. He said to him: Why is the Master eating with his hands?Rav Huna bsaid to him: Thisis what bRav said: Porridgeeaten bwith a finger is tasty, and all the more soif it is eaten bwith twofingers, band all the more so with three.It is more enjoyable to eat porridge with your hands., bRav said to his son Ḥiyya, and Rav Huna similarly said to his son Rabba:If byou are invited to eat porridge,for such a meal you should travel bup tothe distance of ba parasang [ iparsa /i].If you are invited bto eat ox meat,you should travel bup to three parasangs. Rav said to his son Ḥiyya, and Rav Huna similarly said to his son Rabba: You should not spit out anything before your teacher,as this is disrespectful, bapart from gourd and porridge, as they are likea burning blead wickin the intestines when they cannot be digested, bandtherefore bspitthem bout even before King Shapur,due to the danger involved.,The Gemara relates more incidents: bRabbi Yosei and Rabbi Yehudadined together. bOneof them bate porridge with his fingers, andthe other bone ate with a fork [ ihutza /i].The one bwho was eating with a fork said tothe one bwho was eating with his fingers: For how long will youkeep bfeeding me your filth?Must I keep eating off of your dirty fingernails? The one bwho was eating with his fingers said tothe one bwho was eating with a fork: For how long will youkeep bfeeding me your spittle,as you eat with a fork which you then put back in the common bowl.,iBelospayin /i,a type of figs, bwere brought before Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda atethem, but bRabbi Shimon did not eatthem. bRabbi Yehuda said to him: What is the reasonthat the bMaster is not eating? Rabbi Shimon said to him: These do not leave the intestines at all.They remain undigested. bRabbi Yehuda said to him:If so, ball the more that one can rely on themto feel full btomorrow. /b, bRabbi Yehuda was sitting before Rabbi Tarfon. Rabbi Tarfon said to him: Your face today is ruddy,i.e., a rosy, healthy color. Rabbi Yehuda bsaid to him: Last night your servants,i.e., we students, bwent out to the field, and beets were brought to us, and we ate them without salt.This is the reason for our healthy complexion. bAnd had we eaten them with salt, all the more so would our faces have been ruddy. /b,The Gemara cites related incidents: bA certaingentile blady [ imatronita /i] said to Rabbi Yehuda,whose face was ruddy: How can one bteachthe Jews bandbe ba drunkat the same time? bHe said to her:I place my bintegrity in the hands of this womanand should no longer be deemed credible bif Iever btasteany wine bexceptfor that of ikiddush /i, ihavdala /i, and the four cups of Passover. Andafter I drink those four cups bI tie my temples from Passover to iShavuot /i,as wine gives me a headache. bRather,my complexion is explained by the verse b“A man’s wisdom makes his face to shine”(Ecclesiastes 8:1)., bA certain heretic said to Rabbi Yehuda: Your face is similar either to usurers or to pig breeders.These people would earn a good living without expending much energy, which gave them plump, healthy complexions. Rabbi Yehuda bsaid to him: Bothof these occupations bare prohibited to Jews. Rather,my face is ruddy because bI have twenty-four bathroomson the way bfrom my home to the study hall, and all the time I enter each and every oneof them. He did not suffer from constipation, which had a beneficial effect on his complexion.,§ The Gemara relates: bWhen Rabbi Yehuda would go to the study hall he would carry a pitcher [ igulefa /i] on his shoulderto sit on, bsaying: Labor is great, as it brings honor to the laborerwho performs bit.It brought him honor by enabling him to avoid sitting on the floor of the study hall. Similarly, bRabbi Shimon would carry a basket on his shoulder, saying: Labor is great, as it brings honor to the laborerwho performs bit. /b,The Gemara further relates: bRabbi Yehuda’s wife went outto the market, bcollected wool,and bmade a thick [ ihutevei /i] cloak. When she would go out to the market she would cover herself with it, and when Rabbi Yehuda would go out to pray he would cover himselfwith the cloak band pray. And when hewould bcover himself with it he would recite the blessing: Blessed is He who wrapped me in a coat,as he took much pleasure in it.,On bone occasion Rabban Shimon ben Gamliel,the iNasi /i, bdecreed a fast. Rabbi Yehuda did not come to the house of the fast,where everyone gathered. The people bsaid toRabban Shimon ben Gamliel: Rabbi Yehuda bdoes not havea dignified garment to bcoverhimself with, and therefore he shies away from public events. Rabban Shimon ben Gamliel bsent him a cloakof his own, bbutRabbi Yehuda bdid not acceptthis gift. |
|
47. Babylonian Talmud, Pesahim, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 113b. תני תנא קמיה דרבא ורב ספרא צהבו פניו דרב ספרא אמר לו רבא לאו כגון מר אלא כגון רב חנינא ורב אושעיא דהוו אושכפי בארעא דישראל והוו יתבי בשוקא דזונות ועבדי להו מסאני לזונות ועיילי להו אינהו מסתכלי בהו ואינהו לא מדלן עינייהו לאיסתכולי בהו ומומתייהו הכי בחייהן רבנן קדישי דבארעא דישראל:,שלשה הקדוש ברוך הוא אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו מעמיד על מדותיו שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן המדבר א' בפה ואחד בלב והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי,כי הא דטוביה חטא ואתא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא נגדיה לזיגוד א"ל טוביה חטא וזיגוד מינגד אמר ליה אין דכתיב (דברים יט, טו) לא יקום עד אחד באיש ואת לחודך אסהדת ביה שם רע בעלמא קא מפקת ביה,אמר רבי שמואל בר רב יצחק אמר רב מותר לשנאתו שנאמר (שמות כג, ה) כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו מאי שונא אילימא שונא נכרי והא תניא שונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא נכרי,אלא פשיטא שונא ישראל ומי שריא למסניה והכתיב (ויקרא יט, יז) לא תשנא את אחיך בלבבך אלא דאיכא סהדי דעביד איסורא כולי עלמא נמי מיסני סני ליה מאי שנא האי אלא לאו כי האי גוונא דחזיא ביה איהו דבר ערוה,רב נחמן בר יצחק אמר מצוה לשנאתו שנאמר (משלי ח, יג) יראת ה' (שונאי) רע אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי מהו למימרא ליה לרביה למשנייה אמר ליה אי ידע דמהימן לרביה כבי תרי לימא ליה ואי לא לא לימא ליה,תנו רבנן שלשה חייהן אינם חיים הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת ואמר רב יוסף כולהו איתנהו בי,תנו רבנן שלשה שונאין זה את זה אלו הן הכלבים והתרנגולין והחברין וי"א אף הזונות וי"א אף תלמידי חכמים שבבבל,ת"ר שלשה אוהבין זה את זה אלו הן הגרים ועבדים ועורבין,ארבעה אין הדעת סובלתן אלו הן דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף ופרנס מתגאה על הציבור בחנם ויש אומרים אף המגרש את אשתו פעם ראשונה ושניה ומחזירה,ותנא קמא זימנא דכתובתה מרובה אי נמי יש לו בנים הימנה ולא מצי מגרש לה,חמשה דברים צוה כנען את בניו אהבו זה את זה ואהבו את הגזל ואהבו את הזמה ושנאו את אדוניכם ואל תדברו אמת,ששה דברים נאמרים בסוס אוהב את הזנות ואוהב את המלחמה ורוחו גסה ומואס את השינה ואוכל הרבה ומוציא קמעה וי"א אף מבקש להרוג בעליו במלחמה,שבעה מנודין לשמים אלו הן יהודי שאין לו אשה ושיש לו אשה ואין לו בנים ומי שיש לו בנים ואין מגדלן לתלמוד תורה ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו והמונע מנעלים מרגליו וי"א אף מי שאין מיסב בחבורה של מצוה,אמר רבה בר בר חנה אמר רבי שמואל בר מרתא אמר רב משום רבי יוסי איש הוצל מניין שאין שואלין בכלדיים שנאמר (דברים יח, יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך,ומניין היודע בחבירו שהוא גדול ממנו אפילו בדבר אחד שחייב לנהוג בו כבוד שנאמר (דניאל ו, ד) כל קבל די רוח יתירא ביה [ומלכא עשית להקמותיה על כל מלכותא],והיושבת על דם טהור אסורה לשמש עד כמה אמר רב עונה,תנא הוא יוסף איש הוצל הוא יוסף הבבלי הוא איסי בן גור אריה הוא איסי בן יהודה הוא איסי בן גמליאל הוא איסי בן מהללאל ומה שמו איסי בן עקביה שמו הוא רבי יצחק בן טבלא הוא רבי יצחק בן חקלא הוא רבי יצחק בן אלעא הוא | 113b. When bthe itannataughtthis ibaraita bbefore Rava and Rav Safra, Rav Safra’s face lit upwith joy, as he was listed among those praised by God. bRava said to him:This does not refer to someone blike the Master. Rather,the statement applies to people like bRav Ḥanina and Rav Oshaya, who were cobblers in Eretz Yisrael, and they would sit in the marketplace of prostitutes and fashion shoes for prostitutes. Andthe prostitutes bwould entertheir shops and blook at them.However, due to their piety, these Sages bdid not raise their eyes to look atthe women. And those prostitutes were so impressed with this behavior that when they bswore,they would say bas follows: By the lives of the holy Sages of Eretz Yisrael.It is this type of bachelor who is praised by Heaven.,The Gemara cites a similar statement. bThe Holy One, Blessed be He, loves threepeople: bOne who does not get angry; one who does not get drunk; and one who is forgiving. The Holy One, Blessed be He, hates threepeople: bOne who says onestatement bwith his mouth andmeans banother in his heart,i.e., a hypocrite; bone who knows testimony about anotherperson band does not testify on his behalf; and one who observes a licentious matterperformed bby anotherperson band testifies against him alone.His testimony is meaningless, as he is the only witness; consequently, he merely gives the individual a bad reputation.,The Gemara comments: This is blikethat incident bwhere Tuveya sinnedwith immorality, band Zigud came alone to testify about him before Rav Pappa.Rav Pappa instructed that bZigud be lashed.Zigud bsaid to him: Tuveya sinned and Zigud is lashed,an objection that became a popular saying. bHe said to him: Yes, as it is written: “One witness shall not rise up against a man”(Deuteronomy 19:15), band you testified against him alone. You have merely given him a bad reputation. /b, bRabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak saidthat bRav said:Although one who sees another committing a sin should not testify against him by himself, bhe isnonetheless bpermitted to hate him, as it is stated: “If you see the donkey of he who hates you lying under its load”(Exodus 23:5). The Gemara clarifies this verse: bWhatis the meaning of he bwho hates youmentioned in the verse? bIf you sayit is referring to ba gentile who hatesyou, bbut wasn’tit btaughtin a ibaraitathat the phrase: bHe who hates, ofwhich the Torah bspoke, is a Jew who hatesyou, bnot a gentile who hatesyou?, bRather,it is bobviousthat the verse is referring to ba Jew who hatesyou. bBut is one permitted to hatea fellow Jew? bBut isn’t it written: “You shall not hate your brother in your heart”(Leviticus 19:17), which clearly prohibits the hatred of another Jew? bRather,perhaps you will say that the verse is referring to a situation bwhere there are witnesses that he performed a sin.However, in that case, beveryoneelse should balso hate him. What is differentabout this particular person who hates him? bRather, is it notreferring bto a case like this, when he saw himperform ba licentious matter?He is therefore permitted to hate him for his evil behavior, whereas others who are unaware of his actions may not hate him., bRav Naḥman bar Yitzḥak said:Not only is this permitted, it is even ba mitzva to hate him, as it is stated: “The fear of God is to hate evil”(Proverbs 8:13). bRav Aḥa, sonof bRava, said to Rav Ashi: What isthe ihalakhawith regard btowhether one who saw someone sin may btell his teacherso that bhetoo bwill hate him?Rav Ashi bsaid to him: Ifthe student bknowsthat he is btrusted by his teacher as twowitnesses, and therefore his statement will be accepted, bheshould btell him, and ifhe is bnottrusted by his teacher as two witnesses, he should bnot tell him. /b, bThe Sages taught:There are bthreetypes of people bwhose lives are not lives,due to their constant suffering: bThe compassionate, the hot tempered, and the delicate. Rav Yosef said: All of theseattributes barefound bin me. /b,Furthermore, bthe Sages taught:Members of bthreegroups bhate othermembers of the same group: bDogs, roosters, and the Persian priests. And some say: Also prostitutes. And some say: Also Torah scholars in Babylonia. /b,Likewise, bthe Sages taught:Members of bthreegroups blove one another: Converts, slaves, and ravens. /b, bFourtypes of people bcannot be enduredby anyone: bAn arrogant pauper; a wealthy person who deniesmonetary claims against him; ba lecherous old man; and a leader who lords over the community for no cause. And some say: Also one who divorces his wife once and twice and takes her backa third time. He should decide definitively whether or not he wants her.,The Gemara asks: bAndwhy didn’t bthe first itanna /imention this case of a man who remarries his wife after two divorces? The Gemara answers: bSometimesthe husband’s payment to her in the event of divorce, as stipulated in bher marriage contract, is large,and since he is unable to pay he is forced to take her back. bAlternatively, he has children with her and cannot divorce her,as he wants someone to care for them.,The Gemara continues: bCanaan commanded his sonswith regard to bfive mattersthat are apparently normal behavior for slaves: bLove one another, love robbery, love promiscuity, hate your masters, and do not speak the truth. /b, bSix matters are said with regard to a horse:It bloves promiscuity,it bloves war, its demeanor is arrogant, it despises sleep, it eats much, and it excretes little. And some say:Just as a horse always rushes straight into the heat of a battle, it balso attempts to kill its master in war. /b, bSevenare bostracized by Heaven,despite the fact that they have not been ostracized in any court: bA Jew who does not have a wife; and one who has a wife but has no sons; and one who has sons whom he does not raise toengage in bTorah study; and one who does not have phylacteries on his head, and phylacteries on his arm, and ritual fringes on his garment, and a imezuzain his doorway; and one who withholds shoes from his feet. And some say: Also one who does not sit with a groupthat is partaking of a feast in celebration bof a mitzva. /b, bRabba bar bar Ḥana saidthat bRabbi Shmuel bar Marta saidthat Rav said, citing bRabbi Yosei of Hutzal: From whereis it derived bthat onemay bnot consult astrologers? As it is stated: “You shall be wholehearted with the Lord your God”(Deuteronomy 18:13). The Torah demands absolute faith in God and acceptance of His justice, without attempting to predict the future., bAnd from whereis it derived concerning bone who knows about another that he is greater than him, even in one matter, that he must treat him with respect? As it is stated: “Because a surpassing spirit was in him, the king thought to set him over the whole realm”(Daniel 6:4). This verse teaches that one who is in any way greater than another person is worthy of his respect., bAndit was also stated by Rabba bar bar Ḥana: With regard to a woman who was bobservingher days of ritually bpure blood,and those days have ended, she bis prohibited to engage in intimacyimmediately, lest she see ritually impure blood. Any blood emitted by a woman within forty days after giving birth to a male child or eighty days after giving birth to a female child is ritually pure. After this period of time has passed, a woman should not have relations with her husband immediately. The Gemara asks: bUntil whenis she prohibited to her husband? bRav said:She must wait ba set interval of timefor the ritual impurity of a inidda /i, i.e., either one day or one night.,With regard to Rabbi Yosei of Hutzal, it was btaught:The bYosef of Hutzalmentioned in other places in the Gemara bisthe same person as bYosef the Babylonian.Yosef is the full name of Yosei. Furthermore, bhe isalso known as bIsi ben Gur Arye, he is Isi ben Yehuda, he is Isi ben Gamliel,and bhe is Isi ben Mahalalel. And what is hisreal bname? Hisreal bnameis bIsi ben Akavya.Similarly, the Sage bRabbi Yitzḥak ben Tavla isalso known as bRabbi Yitzḥak ben Ḥakla,who bis Rabbi Yitzḥak ben Ela.These are two cases of one Sage with several names. |
|
48. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 106a. מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הוא הולך ובא עמהן כיון שדוממו הרוחות עמד קנה במקומו,אבל בלעם הרשע ברכן בארז מה ארז זה אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטין ואין גזעו מחליף אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב ממנו ס"ת נביאים וכתובים,(במדבר כד, כא) וירא את הקיני וישא משלו אמר לו בלעם ליתרו קיני לא היית עמנו באותה עצה מי הושיבך אצל איתני עולם,והיינו דא"ר חייא בר אבא א"ר סימאי שלשה היו באותה עצה אלו הן בלעם איוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין ויתרו שברח זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית שנאמר (דברי הימים א ב, נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (שופטים א, טז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים,(במדבר כד, כג) וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל (אמר רשב"ל אוי מי שמחיה עצמו בשם אל) א"ר יוחנן אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה,(במדבר כד, כד) וצים מיד כתים אמר רב ליבון אספיר (במדבר כד, כד) וענו אשור וענו עבר עד אשור קטלי מיקטל מכאן ואילך משעבדי שיעבודי,(במדבר כד, יד) הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך עמך לעם הזה מיבעי ליה א"ר אבא בר כהנא כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים,אמר להם אלהיהם של אלו שונא זימה הוא והם מתאוים לכלי פשתן בוא ואשיאך עצה עשה להן קלעים והושיב בהן זונות זקינה מבחוץ וילדה מבפנים וימכרו להן כלי פשתן,עשה להן קלעים מהר שלג עד בית הישימות והושיב בהן זונות זקינה מבחוץ וילדה מבפנים ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק אומרת לו הזקינה אי אתה מבקש כלי פשתן זקינה אומרת לו בשוה וילדה אומרת לו בפחות שתים ושלש פעמים,ואח"כ אומרת לו הרי את כבן בית שב ברור לעצמך וצרצורי של יין עמוני מונח אצלה ועדיין לא נאסר (יין של עמוני ולא) יין של נכרים אמרה לו רצונך שתשתה כוס של יין כיון ששתה בער בו,אמר לה השמיעי לי הוציאה יראתה מתוך חיקה אמרה לו עבוד לזה אמר לה הלא יהודי אני אמרה לו ומה איכפת לך כלום מבקשים ממך אלא פיעור [והוא אינו יודע שעבודתה בכך] ולא עוד אלא שאיני מנחתך עד שתכפור בתורת משה רבך שנא' (הושע ט, י) המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים באהבם,(במדבר כה, א) וישב ישראל בשטים ר"א אומר שטים שמה רבי יהושע אומר שנתעסקו בדברי שטות,ותקראן לעם לזבחי אלהיהן רבי אלעזר אומר ערומות פגעו בהן רבי יהושע אומר שנעשו כולן בעלי קריין,מאי לשון רפידים רבי אליעזר אומר רפידים שמה רבי יהושע אומר שריפו עצמן מדברי תורה שנאמר (ירמיהו מז, ג) לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים,אמר רבי יוחנן כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער שנא' (במדבר כה, א) וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב (בראשית לז, א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם ונאמר (בראשית מז, כז) וישב ישראל בארץ גשן ויקרבו ימי ישראל למות (מלכים א ה, ה) וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו (מלכים א יא, יד) ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי מזרע המלך הוא באדום,(במדבר לא, ח) ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וגו' את בלעם בן בעור הרגו בחרב בלעם מאי בעי התם א"ר יוחנן שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף [שהפיל מישראל] אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב היינו דאמרי אינשי גמלא אזלא למיבעי קרני אודני דהוו ליה גזיזן מיניה,(יהושע יג, כב) ואת בלעם בן בעור הקוסם קוסם נביא הוא א"ר יוחנן בתחלה נביא ולבסוף קוסם אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי מסגני ושילטי הואי אייזן לגברי נגרי | 106a. breplenishesitself, as if it is cut another grows, band its roots are numerous. And even if all the winds that are in the world come and gust against it, they do not move it from its placeand uproot it. bRather, it goes and comes withthe winds. And bonce the winds subside the reed remains in its place. /b, bBut Balaam the wicked blessed them with a cedar.There is an aspect of curse in that blessing, as he was saying they will be bjust like a cedarthat bdoes not stand in a placenear bwater, and its roots are fewrelative to its height, band its trunk does not replenishitself, as if it is cut it does not grow back. And bevenif ball the winds that are in the world come and gust against it, they do not move it from its placeand uproot it; but bonce a southern wind gusts it immediately uprootsthe cedar band overturns it on its face. Moreover,it is bthe reed that was privileged tohave ba quill [ ikulmos /i] taken from it to write scrolls of Torah, Prophets, and Writings.Therefore, the curse of Ahijah is better than the blessing of Balaam.,§ It is stated with regard to Balaam: b“And he looked at the Kenite and he took up his parableand said: Though firm is your dwelling place, and though your nest be set in rock” (Numbers 24:21). bBalaam said to Yitro: Kenite,were byou not in Egypt with us in that counselto drown the newborn males of Israel? bWho placed you alongside the mighty of the world? /b,The Gemara comments: bAnd that is what Rabbi Ḥiyya bar Abba saysthat bRabbi Simai says: Three wereassociates bin that counsel, and they are: Balaam, Job, and Yitro. Balaam, who advisedto drown the newborn males, bwas killed. Job, who was silentand was reluctant to express his opinion, bwas sentenced tosuffer bafflictions. And Yitro, who fledafter he disagreed with that counsel and Pharaoh sought to kill him, bhis descendants were privileged to sitas scribes in session with the Sanhedrin bin the Chamber of Hewn Stone, as it is stated: “And the families of the scribes who dwelt in Jabez; the Tirathites, the Shimeathites, the Sucathites. These were the Kenites who came of Hammath the father of the house of Rechab”(I Chronicles 2:55). bAnd it is written therewith regard to the identity of the Kenites: b“And the children of the Kenite, Moses’ father-in-law, went up from the city of the palm trees”(Judges 1:16).,With regard to the verse: b“And he took up his parable, and said: Alas, he who lives from what God has appointed him”(Numbers 24:23), bRabbi Shimon ben Lakish says: Woe unto one who sustains himselfin an indulgent manner bin the name of God,i.e., Balaam, whose livelihood was from speaking in the name of God. bRabbi Yoḥa says: Woe unto the nation that will be foundhindering the Jewish people bat the time when the Holy One, Blessed be He, redeems His children. Who places his garment between a male lion and a female lion when they are mating?One who does so will certainly die.,With regard to the verse: b“And ships come from the coast of Kittim”(Numbers 24:24), bRav says:This is bthe Roman legion [ ilibbun aspir /i]that will attack Assyria. b“And they shall afflict Assyria, and they shall afflict Eber”(Numbers 24:24). bBeforethey reach bAssyria they will killthe Jewish people; bfrom thatpoint bforward they will enslave themand not kill them.,§ Balaam said to Balak: b“Behold, I go to my people; come therefore, and I shall advise you what this people shall do to your people”(Numbers 24:14). Ostensibly, bhe should havesaid: What byour peopleshall do bto this people. Rabbi Abba bar Kahana says:Balaam spoke blike a person who curses himselfbut does not wish to utter so awful a matter bandinstead bascribes his curse totake effect on bothers. /b,Balaam bsaid to them: The God of theseJewish people bdespises lewdness, and they desire linen garments,as they have no new garments; bcome, and I will give you advice. Make for themenclosures using wall bhangings and seat prostitutes in them,with ban old woman outsidethe enclosure band a young woman inside, andhave the women bsell them linen garments. /b,Balak bmade for themenclosures using wall bhangings from the snow mountain,the Ḥermon, buntil Beit HaYeshimot, and he sat prostitutes in them,with ban old woman outside and a young woman on the inside. And at the time when Jewish people were eating and drinking and were glad and going out to stroll in the marketplace, the old woman would say toa Jew: bAren’t you seeking linen garments?He would enter the enclosure and ask the price, bthe old woman would quote hima price bequalto its value, band the young woman would quote hima price blessthan its value. That scenario would repeat itself btwo or three times. /b, bAnd thereafter she would say to him: You are like a member of our household, sitand bchoose for yourselfthe merchandise that you want. bAnd a jug of Ammonite wine was placed near her, andneither bAmmonite wine nor gentile wine had been prohibited yetfor Jews. bShe said to him: Is it your wish to drink a cup of wine? Once he drankthe wine, his evil inclination bburned within him. /b, bHethen bsaid to her: Submit to meand engage in intercourse with me. bShethen bremovedthe bidolthat bshe worshipped from her lap and said to him: Worship this. He said to her: Am I not Jewish?I am therefore forbidden from engaging in idol worship. bShe said to him: And what is your concern? We are asking you to do nothing more than defecatein its presence. bBut he does not know that its worshipis conducted bin thatmanner. Once he did so, she said to him: bMoreover, I will not leave you until you deny the Torah of Moses your teacher, as it is stated: “But when they came to Ba’al-Peor they separated themselves to the shameful item; and they became detestable like that which they loved”(Hosea 9:10). They devoted themselves to the disgrace of defecation, and detested the name of God.,With regard to the verse: b“And Israel dwelt in Shittim”(Numbers 25:1), bRabbi Eliezer says: Shittimis bthe name ofthe place. bRabbi Yehoshua says:It is an allusion to the fact bthat they were engaged in matters of nonsense [ ishetut /i],i.e., prostitution and idol worship.,With regard to the verse: b“And they called [ ivatikrena /i] the people to the offerings of their gods”(Numbers 25:2), bRabbi Eliezer says: Naked women encountered them. Rabbi Yehoshua says: They all became those who experienced a seminal emission [ ikerayin /i]resulting from the lust that they experienced.,Apropos the homiletic interpretation of the names of places, the Gemara asks: bWhatis the connotation of the bterm Rephidim(see Exodus 19:2)? bRabbi Eliezer says: Rephidimis bthe name ofthe place. bRabbi Yehoshua says:It is an allusion to the fact bthat they enfeebled [ irippu /i] themselves with regard toengaging in bmatters of Torah, as it is stated: “The fathers do not look back to their children from feebleness [ irifyon /i] of hands”(Jeremiah 47:3). There too, the connotation of the name is dereliction in the study of Torah., bRabbi Yoḥa says: Everywhere that it is stated: And he dwelt, it is nothing other than an expression of pain,of an impending calamity, bas it is stated: “And Israel dwelt in Shittim, and the people began to commit harlotry with the daughters of Moab”(Numbers 25:1). It is stated: b“And Jacob dwelt in the land where his father had sojourned in the land of Canaan”(Genesis 37:1), and it is stated thereafter: b“And Joseph brought evil report of them to his father”(Genesis 37:2), which led to the sale of Joseph. bAnd it is stated: “And Israel dweltin the land of Egypt bin the land of Goshen”(Genesis 47:27), and it is stated thereafter: b“And the time drew near that Israel was to die”(Genesis 47:29). It is stated: b“And Judah and Israel dwelt safely, every man under his vine and under his fig tree”(I Kings 5:5), and it is stated thereafter: b“And the Lord raised up an adversary to Solomon, Hadad the Edomite; he was of the king’s seed in Edom”(I Kings 11:14).,§ With regard to Balaam, it is stated: b“And they slew the kings of Midian, with the rest of their slain…And Balaam, son of Beor, they slew with the sword”(Numbers 31:8). The Gemara asks: bBalaam, what did he seek there;what was his role in that war? He lived in Aram. bRabbi Yoḥa says: He went to collect payment for twenty-four thousandmembers bof the Jewish people, whom he felledwith his advice. bMar Zutra bar Toviya saysthat bRav saysthat bthisis in accordance with the adage bthat people say: A camel goes to seek hornsand bthe ears that it had are severed from it.Not only was Balaam unsuccessful in collecting his fee, he also lost his life.,It is stated: b“And Balaam, son of Beor, the diviner,did the children of Israel slay with the sword among the rest of their slain” (Joshua 13:22). The Gemara asks: Was he ba diviner? He is a prophet. Rabbi Yoḥa says: Initiallyhe was ba prophet, but ultimately,he lost his capacity for prophecy and remained merely ba diviner. Rav Pappa saysthat bthisis in accordance with the adage bthat people say:This woman bwasdescended bfrom princes and rulers,and bwas licentious with carpenters. /b |
|
49. Babylonian Talmud, Taanit, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 18a. אלא לאסור יום שלפניו ה"נ לא נצרכה אלא לאסור יום שלאחריו כמאן כרבי יוסי דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור אי הכי בעשרים ותשעה נמי מאי איריא דהוי יומא דמקמי יומא דמיתוקם תמידא תיפוק ליה דה"ל יומא דבתר עשרין ותמניא ביה,דתניא בעשרים ותמני' ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא שפעם אחת נגזרה גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה,אמרה להם עמדו והפגינו בלילה הלכו והפגינו בלילה אמרו אי שמים לא אחים אנחנו לא בני אב אחד אנחנו לא בני אם אחת אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות ובטלום ואותו היום עשאוהו יו"ט,אמר אביי לא נצרכה אלא לחדש מעובר,רב אשי אמר אפילו תימא לחדש חסר כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר וזה הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כיו"ט עצמו ואפילו בהספד נמי אסור,אמר מר מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למיספד למה לי למימר מתמניא ביה לימא מתשעה ביה ותמניא גופיה אסור דה"ל יומא דאיתוקם ביה תמידא,כיון דאילו מקלע (ליה) מילתא ובטליניה לשבעה תמניא גופיה אסור דה"ל יומא קמא דאיתותב ביה חגא דשבועיא,השתא דאתית להכי עשרים ותשעה נמי כיון דאילו מיקלע מילתא ובטליניה לעשרים ותמניא עשרין ותשעה גופיה אסור דה"ל יומא דמקמי יומא דאיתוקם תמידא,איתמר ר' חייא בר אסי אמר רב הלכה כר' יוסי ושמואל אמר הלכה כר' מאיר,ומי אמר שמואל הכי והתניא רשב"ג אומר ומה תלמוד לומר בהון בהון שתי פעמים לומר לך שהן אסורין לפניהן ולאחריהן מותרין ואמר שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל,מעיקרא סבר כיון דליכא תנא דמיקל כרבי מאיר אמר הלכה כרבי מאיר כיון דשמעיה לרבן שמעון דמיקל טפי אמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל,וכן אמר באלי אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן הלכה כרבי יוסי א"ל רבי חייא לבאלי אסברא לך כי אמר ר' יוחנן הלכה כרבי יוסי אדלא להתענאה,ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין | 18a. bonly to prohibiteulogizing on bthe day before. Here too, it is necessaryto mention Passover bonly to prohibiteulogizing on the bfollowing day.The Gemara asks: bIn accordance with whoseopinion is this ruling? It is bin accordance withthe opinion of bRabbi Yosei, who saidthat eulogizing is bprohibited bothon the day bbeforethe date recorded in iMegillat Ta’anit bandon the bfollowing day.The Gemara asks: bIf so,with regard to bthe twenty-ninthof Adar btoo, whystate bspecificallythat eulogizing is prohibited then bbecause it is the day before the day on which the daily offering was established? Let him derivethis prohibition from the fact bthat it is the day after the twenty-eighth ofAdar., bAs it is taughtin iMegillat Ta’anit /i: bOn the twenty-eighth ofAdar bgood tidings came to the Jews, that they would not be restricted from Torahstudy, and they declared this date a commemorative day. The ibaraitaproceeds to describe the events of this day. bAs on one occasion the wicked empire,Rome, bissued a decree of apostasy against the Jews, that they may not occupy themselves with Torahstudy, band that they may not circumcise their sons, and that they must desecrate Shabbat.What did bYehuda ben Shammua and his colleagues do? They went and soughtthe badvice of a certainRoman bmatron [ imatronita /i] whosecompany was kept bby all the prominentpeople bof Rome. /b, bShe said to them: Arise and cry out [ ihafginu /i] at night. They went and cried out at night, saying: O Heaven! Are we not brothers? Are we not children of one father? Are we notthe bchildren of one mother? How are we different from any other nation and tongue that yousingle us out and bissue against us evil decrees?Their cries were effective, bandthe authorities bannulledthe decrees, band they made that daya commemorative bholiday. /b,§ Since the twenty-eighth of Adar is also a commemorative day, according to the opinion of Rabbi Yosei, it is also prohibited to fast on the following day. The question therefore remains: Why was it necessary to list the New Moon of Nisan, when the day before was already prohibited? bAbaye said: It is necessaryto include the New Moon of Nisan bonly forthe case of ba full,thirty-day bmonth.If the month of Adar is thirty days long, fasting on the thirtieth day would be prohibited only because it is the day preceding the New Moon, not because it follows the twenty-eighth of Adar., bRav Ashi said: Evenif byou saythat we are dealing bwith a deficient month,with twenty-nine days, the inclusion of the New Moon of Nisan can still be explained. The reason is that with regard to balldays bthat followthe dates listed in iMegillat Ta’anit /i, bfasting is prohibited but eulogizing is permitted. Butin bthiscase, bsincethe twenty-ninth of Adar bis positioned between twocommemorative bholidays,the twenty-eighth of Adar and the New Moon of Nisan, the Sages bmade it likea commemorative bholiday in its own right, andit is therefore bprohibited even to eulogizeon this date.,§ bThe Master saidabove, in iMegillat Ta’anit /i: bFrom the eighth ofNisan buntil the end of the festivalof Passover, bthe festival of iShavuotwas restored,and it was decreed bnot to eulogizeduring this period. The Gemara asks: bWhy do Ineed it bto say: From the eighth ofNisan? bLetthe itanna bsay: From the ninth ofNisan, band the eighth itselfwill still be prohibited because, basstated earlier, bit is the day on which the daily offering was established. /b,The Gemara answers: bSince ifa calamitous bevent happened and they canceled the sevendays commemorating the establishment of the daily offering, bthe eighthday bitselfwill remain bprohibited, as it is the first day on which the festival of iShavuotwas restored.Since this date is not merely the last of the series for the daily offering, but it also commemorates the restoration of iShavuot /i, it is not affected by the cancellation of the previous seven days.,The Gemara notes: bNow that you have arrived at thisconclusion, the same logic can be applied to bthe twenty-ninthof Adar bas well: Since ifa calamitous bevent happened and they canceledthe commemoration of bthe twenty-eighthof Adar, nevertheless, bthe twenty-ninthday bitselfwill remain bprohibited, as it is the first day on which the daily offering was established. /b, bIt was statedthat there is a dispute between iamora’im /i: bRav Ḥiyya bar Asi saidthat bRav said: The ihalakhais in accordance withthe opinion of bRabbi Yosei,that with regard to all the days mentioned in iMegillat Ta’aniton which eulogizing is prohibited, it is likewise prohibited to eulogize on the day before and the day after. bAnd Shmuel said: The ihalakhais in accordance withthe opinion of bRabbi Meir,the itannaof the unattributed mishna, who said that although it is prohibited to eulogize on the day before, it is permitted on the day after.,The Gemara asks: bAnd did Shmuelactually bsay this? But isn’t ittaught in a ibaraitathat bRabban Shimon ben Gamliel says: And whatis the meaning when iMegillat Ta’anit bstates: On them, on them, twice,in the phrases: Not to eulogize on them, and: Not to fast on them. This phrase is repeated bto say to youthat fasting and eulogizing bon thesedays themselves bis prohibited,but on the days bbeforeand on the bfollowingdays it is bpermitted. And Shmuel said: The ihalakhais in accordance withthe opinion of bRabban Shimon ben Gamliel.How, then, can it be said that Shmuel ruled in accordance with the opinion of Rabbi Meir?,The Gemara answers: bInitially,Shmuel bmaintainedthat bsince there is noother itannaas lenient as Rabbi Meir, he saidthat bthe ihalakhais in accordance withthe opinion of bRabbi Meir. When he heard thatthe opinion of bRabban Shimonben Gamliel bwas more lenient,he said that bthe ihalakhais in accordance withthe opinion of bRabban Shimon ben Gamliel.Shmuel consistently ruled in the most lenient manner possible on this issue., bAnd similarly,the Sage bBali saidthat bRabbi Ḥiyya bar Abba saidthat bRabbi Yoḥa said: The ihalakhais in accordance withthe opinion of bRabbi Yosei.The Gemara relates that bRabbi Ḥiyyabar Abba bsaid to Bali: I will explainthis ruling bto you. When Rabbi Yoḥa saidthat bthe ihalakhais in accordance withthe opinion of bRabbi Yosei,he was not referring to all matters. Rather, he spoke specifically bwith regard tothe day before those dates concerning which iMegillat Ta’anitsaid: bFasting is prohibited.However, with regard to those days on which it is prohibited to eulogize, he did not rule in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as Rabbi Yoḥa maintains that eulogizing on the following day is permitted.,The Gemara asks: bAnd did Rabbi Yoḥaactually bsay this? But didn’t Rabbi Yoḥa sayas a principle that bthe ihalakha /iis always in accordance with ban unattributed mishna. And we learnedin a mishna: bAlthoughthe Sages bsaid,with regard to reading of the Scroll of Esther, that bonemay read it bearlier but onemay bnotread it blater, /b |
|
50. Babylonian Talmud, Yevamot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
|
51. Babylonian Talmud, Yoma, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 69a. וסיפא איצטריכא ליה פושטין ומקפלין ומניחין תחת ראשיהם,פושטין ומקפלין ומניחין אותן תחת ראשיהן שמעת מינה בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן אמר רב פפא לא תימא תחת ראשיהן אלא אימא כנגד ראשיהן אמר רב משרשיא שמעת מינה תפילין מן הצד שפיר דמי,הכי נמי מסתברא דכנגד ראשיהן דאי סלקא דעתך תחת ראשיהן ותיפוק לי משום כלאים דהא איכא אבנט ונהי נמי דניתנו ליהנות בהן הא מתהני מכלאים,הניחא למ"ד אבנטו של כהן גדול (בשאר ימות השנה) זה הוא אבנטו של כהן הדיוט אלא למאן דאמר אבנטו של כ"ג לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט מאי איכא למימר,וכי תימא כלאים בלבישה והעלאה הוא דאסור בהצעה שרי והתניא (ויקרא יט, יט) לא יעלה עליך אבל אתה מותר להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תיכרך נימא אחת על בשרו,וכ"ת דמפסיק ליה מידי ביני ביני והאמר ר"ש בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי אמר רבי משום קהלא קדישא שבירושלים אפי' עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהן אלא לאו שמע מינה כנגד ראשיהן שמע מינה,רב אשי אמר לעולם תחת ראשיהן והא קא מתהני מכלאים בגדי כהונה קשין הן כי הא דאמר רב הונא בריה דר' יהושע האי נמטא גמדא דנרש שריא,ת"ש בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן ש"מ,ובמדינה לא והתניא בעשרים וחמשה [בטבת] יום הר גרזים [הוא] דלא למספד,יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם באו והודיעו את שמעון הצדיק מה עשה לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר,כיון שעלה עמוד השחר אמר להם מי הללו אמרו לו יהודים שמרדו בך כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה כיון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי,אמר להם למה באתם אמרו אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך עובדי כוכבים להחריבו אמר להם מי הללו אמרו לו כותיים הללו שעומדים לפניך אמר להם הרי הם מסורין בידיכם,מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גרזים כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שבקשו לעשות לבית אלהינו ואותו היום עשאוהו יו"ט,אי בעית אימא ראויין לבגדי כהונה ואי בעית אימא (תהלים קיט, קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך,חזן הכנסת נוטל ספר תורה ש"מ חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב אמר אביי כולה משום כבודו דכ"ג היא,וכהן גדול עומד מכלל שהוא יושב והא אנן תנן | 69a. That mishna’s teaching highlighting the prohibition to sleep in priestly vestments bis needed for the latter clauseof that mishna, which states: bThey removetheir priestly vestments band fold them and place them under their heads.Since they are allowed to sleep on them, it must be emphasized that they may not sleep while wearing them.,The Gemara considers resolving the dilemma from the latter clause: bThey removetheir priestly vestments band fold them and place them under their heads.The Gemara suggests: bLearn from thisthat bit is permitted to derive benefit from priestly vestments. Rav Pappa said: Do not saythat the mishna means they may actually place the vestments bunder their headsas a pillow; brather, saythat the mishna permits the vestments to be placed only bnext to their heads. Rav Mesharshiyya said:Given this understanding of that mishna, one can blearn from herethat one who places bphylacteries to the sideof his head when he sleeps has done bwell;there is no concern that he will turn over in his sleep and lie upon them., bSo too, it is reasonableto say bthatthe mishna permits the vestments to be placed only bnext to their headsand not under their heads; bas, if it could enter your mindto say that the mishna permits the vestments to be placed bunder their heads, and I would derivethat it is prohibited bdue tothe fact the priestly vestments contain a forbidden mixture of bdiverse kinds, asamong them bthere isthe bbelt,which is woven from a mixture of wool and linen. bAnd even ifit is assumed bthat it is permitted to derive benefit frompriestly vestments, it would still be prohibited to lie upon them because by doing so the priests would be bderiving benefit froma garment made of bdiverse kinds. /b,The Gemara elaborates on the preceding argument: If one claims that the mishna permits priests to sleep upon their vestments, bit works out well according to the one who said: The belt of the High Priestworn on Yom Kippur, which does not contain diverse kinds, bis the same as the belt of a common priest.According to this view, the common priest’s belt does not contain diverse kinds, and therefore it may be permitted for a priest to sleep upon it. bHowever, according to the one who saidthat bthe High Priest’s belton Yom Kippur bis not the same as the belt of a common priest,and that the belt of the common priest is made of diverse kinds, bwhat is there to say?How could the mishna possibly permit priests to sleep upon their vestments?, bAnd if you saythat with regard to the prohibition of bdiverse kindsonly bwearingor bplacingthe garment bupon oneself is prohibited, but spreading them outand lying upon them on bis permitted,and as such it should be permitted for the priests to sleep upon their vestments, this is incorrect. As, bwasn’t it taughtin a ibaraitathat the verse states: b“Neither shall there come upon youa garment of diverse kinds”(Leviticus 19:19), which implies: bBut you are permitted to spread it beneath youto lie upon. This is true according to Torah law, bbut the Sages said: It is prohibited to do so, lest a fiber wrap upon his flesh,which would lead to the transgression of the Torah prohibition., bAnd if you saythat a priest could still avoid the prohibition of diverse kinds by bplacing a separation betweenhimself and the belt containing diverse kinds, bdidn’t Rabbi Shimon ben Pazi saythat bRabbi Yehoshua ben Levi saidthat bRabbiYehuda HaNasi bsaid in the name of the holy community in Jerusalem: Evenif there are bten mattressespiled bone atop the other anda garment of bdiverse kindsis placed bunderneath themall, bit is prohibited to sleep upon them?This is because the rabbinic decree is applied equally to all cases irrespective of whether the original concern exists. Therefore, there can be no way for the priests to sleep upon the vestments without transgressing the prohibition of diverse kinds. bRather,must one bnot conclude fromthe preceding discussion that the mishna permits the vestments to be placed only bnext to their heads?The Gemara concludes: bLearn from itthat this is indeed so., bRav Ashi said: Actually,the mishna may be understood as permitting the vestments to be placed bunder their heads.One should not object that by doing so the priests would be bderiving benefit froma garment made of bdiverse kindsbecause bpriestly vestments,and specifically the belt, bare stiff,and therefore the prohibition of diverse kinds does not apply to them. This is bin accordance with thatwhich bRav Huna, son of Rabbi Yehoshua, said: This stiff felt [ inamta /i],made of diverse kinds, that is produced binthe city of bNeresh, is permitted,since a stiff object does not wrap around the body to provide warmth, and therefore the person wearing is not considered to have derived benefit from it.,Since the mishna’s intention is uncertain, it cannot provide a clear proof for the dilemma of whether it is permitted to derive benefit from priestly vestments. The Gemara therefore suggests another proof: bComeand bhearan explicit ibaraitaconcerning this issue: With regard to bpriestly vestments, it is prohibited to go out to the country,i.e., outside the Temple, while bwearing them, but in the Temple it is permittedfor the priests to wear them, bwhether during theTemple bservice or not during the service, due tothe fact bthat it is permitted to derive benefit from priestly vestments. Learn from thisthat it is indeed permitted.,§ The ibaraitataught that the priestly vestments may not be worn outside the Temple. The Gemara challenges this: Is it really bnotpermitted to wear priestly vestments bin the country? Wasn’t it taughtin another ibaraita /i, in iMegillat Ta’anit /i: bThe twenty-fifth of Tevetis known as bthe day of Mount Gerizim,which was established as a joyful day, and therefore beulogizingis bnotpermitted.,What occurred on that date? It was on that bday that the Samaritans [ ikutim /i] requested the House of our Lord from Alexander the Macedonian in order to destroy it, and he gave it to them,i.e., he gave them permission to destroy it. People bcame and informedthe High Priest, bShimon HaTzaddik,of what had transpired. bWhat did he do? He donned the priestly vestments and wrapped himself in the priestly vestments. And the nobles of the Jewish Peoplewere bwith him,with btorches of fire in their hands. And all that night, these,the representatives of the Jewish people, bapproached from this side, and those,the armies of Alexander and the Samaritans, bapproached from that side, until dawn,when they finally saw one another., bWhen dawn arrived,Alexander bsaid tothe Samaritans: bWho are thesepeople coming to meet us? bThey said to him:These are the bJews who rebelled against you. When he reached Antipatris, the sun shone andthe two camps bmet each other. WhenAlexander bsaw Shimon HaTzaddik, he descended from his chariot and bowed before him.His escorts bsaid to him:Should ban important king such as you bow to this Jew?He bsaid to them:I do so because bthe image of this man’s face is victorious before me on my battlefields,i.e., when I fight I see his image going before me as a sign of victory, and therefore I know that he has supreme sanctity., bHe saidto the representatives of the Jewish people: bWhy have you come? They saidto him: bIs it possible thatthe Temple, the bhouse in which we pray for you and for your kingdom not to be destroyed, gentiles willtry to bmislead you into destroying it,and we would remain silent and not tell you? bHe said to them: Who are thesepeople who want to destroy it? The Jews bsaid to him:They are bthese Samaritans who stand before you. He said to them:If so, bthey are delivered into your handsto deal with them as you please., bImmediately, they stabbedthe Samaritans bin their heels and hung them from their horses’ tails and continued to drag them over the thorns and thistles until they reached Mount Gerizim. When they arrived at Mount Gerizim,where the Samaritans had their temple, bthey plowed it over and seededthe area bwith leeks,a symbol of total destruction. This was bjust as they had sought to do to the House of our Lord. And they made that day a festivalto celebrate the salvation of the Temple and the defeat of the Samaritans.,It is apparent from the ibaraitathat Shimon HaTzaddik wore the priestly vestments even outside the Temple. This would seem to be in contravention of the ruling of the other ibaraitaprohibiting this. The Gemara resolves the contradiction: bIf you wish, sayShimon HaTzaddik did not wear a set of genuine, sanctified priestly vestments; rather, he wore garments that were bfitting to be priestly vestmentsin that they were made of the same material and design. bAnd if you wish, sayinstead that he indeed wore a set of genuine priestly vestments, but in times of great need, such as when one seeks to prevent the destruction of the Temple, it is permitted to violate the ihalakha /i, as indicated by the verse: b“It is time to act for the Lord, they have nullified your Torah”(Psalms 119:126).,§ It was taught in the mishna: bThe synagogue attendant takes a Torah scrolland gives it to the head of the synagogue, who gives it to the deputy High Priest, who gives it to the High Priest. The Gemara suggests: bLearn from herethat bhonor may be given to a student in the presence of the teacher.Although the High Priest is considered everyone’s teacher and master, honor was nevertheless extended to other individuals without fear of impugning the High Priest’s honor. bAbaye said:A proof may not be adduced from here because bthe entireprocess bis for the honor of the High Priest.The passing of the Torah scroll to people of increasing importance demonstrates that the High Priest is considered the most important of all those present.,§ It was further taught in the mishna: bThe High Priest standsand receives the scroll from the Deputy. bBy inference,until that point bhehad been bsitting. But didn’t we learnin a mishna: |
|
52. Diogenes Laertius, Lives of The Philosophers, 7.129 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE)
| 7.129. Neither do they think that the divergence of opinion between philosophers is any reason for abandoning the study of philosophy, since at that rate we should have to give up life altogether: so Posidonius in his Exhortations. Chrysippus allows that the ordinary Greek education is serviceable.It is their doctrine that there can be no question of right as between man and the lower animals, because of their unlikeness. Thus Chrysippus in the first book of his treatise On Justice, and Posidonius in the first book of his De officio. Further, they say that the wise man will feel affection for the youths who by their countece show a natural endowment for virtue. So Zeno in his Republic, Chrysippus in book i. of his work On Modes of Life, and Apollodorus in his Ethics. |
|
53. Eusebius of Caesarea, Ecclesiastical History, 2.23.3-2.23.4, 2.23.8, 2.23.10, 2.23.12, 2.23.14, 2.23.18, 3.11-3.12, 3.19, 3.20.1, 3.32.3-3.32.6, 4.22.4 (3rd cent. CE - 4th cent. CE)
| 2.23.3. The manner of James' death has been already indicated by the above-quoted words of Clement, who records that he was thrown from the pinnacle of the temple, and was beaten to death with a club. But Hegesippus, who lived immediately after the apostles, gives the most accurate account in the fifth book of his Memoirs. He writes as follows: 2.23.4. James, the brother of the Lord, succeeded to the government of the Church in conjunction with the apostles. He has been called the Just by all from the time of our Saviour to the present day; for there were many that bore the name of James. 2.23.8. Now some of the seven sects, which existed among the people and which have been mentioned by me in the Memoirs, asked him, 'What is the gate of Jesus?' and he replied that he was the Saviour. 2.23.10. Therefore when many even of the rulers believed, there was a commotion among the Jews and Scribes and Pharisees, who said that there was danger that the whole people would be looking for Jesus as the Christ. Coming therefore in a body to James they said, 'We entreat you, restrain the people; for they are gone astray in regard to Jesus, as if he were the Christ. We entreat you to persuade all that have come to the feast of the Passover concerning Jesus; for we all have confidence in you. For we bear you witness, as do all the people, that you are just, and do not respect persons. 2.23.12. The aforesaid Scribes and Pharisees therefore placed James upon the pinnacle of the temple, and cried out to him and said: 'You just one, in whom we ought all to have confidence, forasmuch as the people are led astray after Jesus, the crucified one, declare to us, what is the gate of Jesus.' 2.23.14. And when many were fully convinced and gloried in the testimony of James, and said, 'Hosanna to the Son of David,' these same Scribes and Pharisees said again to one another, 'We have done badly in supplying such testimony to Jesus. But let us go up and throw him down, in order that they may be afraid to believe him.' 2.23.18. And one of them, who was a fuller, took the club with which he beat out clothes and struck the just man on the head. And thus he suffered martyrdom. And they buried him on the spot, by the temple, and his monument still remains by the temple. He became a true witness, both to Jews and Greeks, that Jesus is the Christ. And immediately Vespasian besieged them. 3.20.1. of the family of the Lord there were still living the grandchildren of Jude, who is said to have been the Lord's brother according to the flesh. 3.32.3. But there is nothing like hearing the historian himself, who writes as follows: Certain of these heretics brought accusation against Symeon, the son of Clopas, on the ground that he was a descendant of David and a Christian; and thus he suffered martyrdom, at the age of one hundred and twenty years, while Trajan was emperor and Atticus governor. 3.32.4. And the same writer says that his accusers also, when search was made for the descendants of David, were arrested as belonging to that family. And it might be reasonably assumed that Symeon was one of those that saw and heard the Lord, judging from the length of his life, and from the fact that the Gospel makes mention of Mary, the wife of Clopas, who was the father of Symeon, as has been already shown. 3.32.5. The same historian says that there were also others, descended from one of the so-called brothers of the Saviour, whose name was Judas, who, after they had borne testimony before Domitian, as has been already recorded, in behalf of faith in Christ, lived until the same reign. 3.32.6. He writes as follows: They came, therefore, and took the lead of every church as witnesses and as relatives of the Lord. And profound peace being established in every church, they remained until the reign of the Emperor Trajan, and until the above-mentioned Symeon, son of Clopas, an uncle of the Lord, was informed against by the heretics, and was himself in like manner accused for the same cause before the governor Atticus. And after being tortured for many days he suffered martyrdom, and all, including even the proconsul, marveled that, at the age of one hundred and twenty years, he could endure so much. And orders were given that he should be crucified. 4.22.4. The same author also describes the beginnings of the heresies which arose in his time, in the following words: And after James the Just had suffered martyrdom, as the Lord had also on the same account, Symeon, the son of the Lord's uncle, Clopas, was appointed the next bishop. All proposed him as second bishop because he was a cousin of the Lord.Therefore, they called the Church a virgin, for it was not yet corrupted by vain discourses. |
|
54. Nag Hammadi, Eugnostos The Blessed, 75.17-75.18 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
55. Nag Hammadi, On The Origin of The World, 125.5-125.6 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
56. Nag Hammadi, The Hypostasis of The Archons, 97.4-97.5 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
57. Nag Hammadi, The Sophia of Jesus Christ, 99.17-99.19 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
58. Nag Hammadi, The Tripartite Tractate, 100.9 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
59. Augustine, De Diversis Quaestionibus Ad Simplicianum, 1.2 (4th cent. CE - 5th cent. CE)
|
