1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 34.1-34.4 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 34.1. וְלֹא־קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל־פָּנִים׃ 34.1. וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל־הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת־כָּל־הָאָרֶץ אֶת־הַגִּלְעָד עַד־דָּן׃ 34.2. וְאֵת כָּל־נַפְתָּלִי וְאֶת־אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל־אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן׃ 34.3. וְאֶת־הַנֶּגֶב וְאֶת־הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד־צֹעַר׃ 34.4. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר׃ | 34.1. And Moses went up from the plains of Moab unto mount Nebo, to the top of Pisgah, that is over against Jericho. And the LORD showed him all the land, even Gilead as far as Dan;" 34.2. and all Naphtali, and the land of Ephraim and Manasseh, and all the land of Judah as far as the hinder sea;" 34.3. and the South, and the Plain, even the valley of Jericho the city of palm-trees, as far as Zoar." 34.4. And the LORD said unto him: ‘This is the land which I swore unto Abraham, unto Isaac, and unto Jacob, saying: I will give it unto thy seed; I have caused thee to see it with thine eyes, but thou shalt not go over thither.’" |
|
2. Hebrew Bible, Exodus, 6.3-6.4, 12.11, 16.35, 17.15, 24.4, 29.12-29.13, 29.16, 29.18, 29.21, 29.25, 29.36-29.38, 29.44, 30.1, 30.8, 40.5-40.6 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 6.3. וָאֵרָא אֶל־אַבְרָהָם אֶל־יִצְחָק וְאֶל־יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם׃ 6.3. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה׃ 6.4. וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר־גָּרוּ בָהּ׃ 12.11. וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיהוָה׃ 16.35. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת־הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד־בֹּאָם אֶל־אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת־הַמָּן אָכְלוּ עַד־בֹּאָם אֶל־קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן׃ 17.15. וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְהוָה נִסִּי׃ 24.4. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל־דִּבְרֵי יְהוָה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃ 29.12. וְלָקַחְתָּ מִדַּם הַפָּר וְנָתַתָּה עַל־קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּאֶצְבָּעֶךָ וְאֶת־כָּל־הַדָּם תִּשְׁפֹּךְ אֶל־יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ׃ 29.13. וְלָקַחְתָּ אֶת־כָּל־הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת־הַקֶּרֶב וְאֵת הַיֹּתֶרֶת עַל־הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת־הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה׃ 29.16. וְשָׁחַטְתָּ אֶת־הָאָיִל וְלָקַחְתָּ אֶת־דָּמוֹ וְזָרַקְתָּ עַל־הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃ 29.18. וְהִקְטַרְתָּ אֶת־כָּל־הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא לַיהוָה רֵיחַ נִיחוֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָה הוּא׃ 29.21. וְלָקַחְתָּ מִן־הַדָּם אֲשֶׁר עַל־הַמִּזְבֵּחַ וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְהִזֵּיתָ עַל־אַהֲרֹן וְעַל־בְּגָדָיו וְעַל־בָּנָיו וְעַל־בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו וּבָנָיו וּבִגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ׃ 29.25. וְלָקַחְתָּ אֹתָם מִיָּדָם וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה עַל־הָעֹלָה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לִפְנֵי יְהוָה אִשֶּׁה הוּא לַיהוָה׃ 29.36. וּפַר חַטָּאת תַּעֲשֶׂה לַיּוֹם עַל־הַכִּפֻּרִים וְחִטֵּאתָ עַל־הַמִּזְבֵּחַ בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ׃ 29.37. שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל־הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ׃ 29.38. וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד׃ 29.44. וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת־הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי׃ 30.1. וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ׃ 30.1. וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל־קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ־קָדָשִׁים הוּא לַיהוָה׃ 30.8. וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת־הַנֵּרֹת בֵּין הָעֲרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה לְדֹרֹתֵיכֶם׃ 40.5. וְנָתַתָּה אֶת־מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת וְשַׂמְתָּ אֶת־מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן׃ 40.6. וְנָתַתָּה אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל־מוֹעֵד׃ | 6.3. and I appeared unto Abraham, unto Isaac, and unto Jacob, as God Almighty, but by My name יהוה I made Me not known to them." 6.4. And I have also established My covet with them, to give them the land of Canaan, the land of their sojournings, wherein they sojourned." 12.11. And thus shall ye eat it: with your loins girded, your shoes on your feet, and your staff in your hand; and ye shall eat it in haste—it is the LORD’s passover." 16.35. And the children of Israel did eat the manna forty years, until they came to a land inhabited; they did eat the manna, until they came unto the borders of the land of Canaan." 17.15. And Moses built an altar, and called the name of it Adonai-nissi." 24.4. And Moses wrote all the words of the LORD, and rose up early in the morning, and builded an altar under the mount, and twelve pillars, according to the twelve tribes of Israel." 29.12. And thou shalt take of the blood of the bullock, and put it upon the horns of the altar with thy finger; and thou shalt pour out all the remaining blood at the base of the altar." 29.13. And thou shalt take all the fat that covereth the inwards, and the lobe above the liver, and the two kidneys, and the fat that is upon them, and make them smoke upon the altar." 29.16. And thou shalt slay the ram, and thou shalt take its blood, and dash it round about against the altar." 29.18. And thou shalt make the whole ram smoke upon the altar; it is a burnt-offering unto the LORD; it is a sweet savour, an offering made by fire unto the LORD." 29.21. And thou shalt take of the blood that is upon the altar, and of the anointing oil, and sprinkle it upon Aaron, and upon his garments, and upon his sons, and upon the garments of his sons with him; and he and his garments shall be hallowed, and his sons and his sons’garments with him." 29.25. And thou shalt take them from their hands, and make them smoke on the altar upon the burnt-offering, for a sweet savour before the LORD; it is an offering made by fire unto the LORD." 29.36. And every day shalt thou offer the bullock of sin-offering, beside the other offerings of atonement; and thou shalt do the purification upon the altar when thou makest atonement for it; and thou shalt anoint it, to sanctify it." 29.37. Seven days thou shalt make atonement for the altar, and sanctify it; thus shall the altar be most holy; whatsoever toucheth the altar shall be holy." 29.38. Now this is that which thou shalt offer upon the altar: two lambs of the first year day by day continually." 29.44. And I will sanctify the tent of meeting, and the altar; Aaron also and his sons will I sanctify, to minister to Me in the priest’s office." 30.1. And thou shalt make an altar to burn incense upon; of acacia-wood shalt thou make it." 30.8. And when Aaron lighteth the lamps at dusk, he shall burn it, a perpetual incense before the LORD throughout your generations." 40.5. And thou shalt set the golden altar for incense before the ark of the testimony, and put the screen of the door to the tabernacle." 40.6. And thou shalt set the altar of burnt-offering before the door of the tabernacle of the tent of meeting." |
|
3. Hebrew Bible, Genesis, 1, 1.26, 2, 2.8, 2.14, 3, 3.22, 3.24, 4, 4.12, 4.16, 4.26, 5, 6, 7, 8, 8.20, 9, 10, 10.11, 11, 11.31, 11.31-12.9, 12, 12.1, 12.2, 12.3, 12.4, 12.5, 12.6, 12.7, 12.9, 12.10, 12.11, 12.12, 12.13, 12.14, 12.15, 12.16, 12.17, 12.18, 12.19, 12.20, 13, 13.1, 13.2, 13.3, 13.4, 13.5, 13.6, 13.7, 13.8, 13.9, 13.10, 13.11, 13.12, 13.13, 13.14, 13.15, 13.16, 13.17, 13.18, 14, 14.14, 14.18, 15.6, 15.8, 16.14, 17.4, 18.1, 20.1, 20.2, 20.3, 20.4, 20.5, 20.6, 20.7, 20.8, 20.9, 20.10, 20.11, 20.12, 20.13, 20.14, 20.15, 20.16, 20.17, 20.18, 21.14, 21.33, 22.2, 22.9, 23.2, 25.11, 26.25, 28.4, 28.11, 28.21, 35.1, 35.2, 35.3 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
|
4. Hebrew Bible, Joel, 2.32, 3.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 3.5. וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר־יִקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה יִמָּלֵט כִּי בְּהַר־צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְהוָה וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יְהוָה קֹרֵא׃ | 3.5. And it shall come to pass, that whosoever shall call on the name of the LORD shall be delivered; For in mount Zion and in Jerusalem there shall be those that escape, As the LORD hath said, And among the remt those whom the LORD shall call." |
|
5. Hebrew Bible, Psalms, 74.2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 74.2. הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי־אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס׃ 74.2. זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ הַר־צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ׃ | 74.2. Remember Thy congregation, which Thou hast gotten of old, Which Thou hast redeemed to be the tribe of Thine inheritance; And mount Zion, wherein Thou hast dwelt." |
|
6. Hebrew Bible, Isaiah, 52.11-52.12 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 52.11. סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם טָמֵא אַל־תִּגָּעוּ צְאוּ מִתּוֹכָהּ הִבָּרוּ נֹשְׂאֵי כְּלֵי יְהוָה׃ 52.12. כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי־הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ | 52.11. Depart ye, depart ye, go ye out from thence, Touch no unclean thing; Go ye out of the midst of her; be ye clean, Ye that bear the vessels of the LORD." 52.12. For ye shall not go out in haste, Neither shall ye go by flight; For the LORD will go before you, And the God of Israel will be your rearward." |
|
7. Philo of Alexandria, On The Decalogue, 11-17, 2-10 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
|
8. Philo of Alexandria, On Drunkenness, 150 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 150. In the first place it calls itself a severe day, having regard to the boy who is mocking it; for by him and by every fool the road which leads to virtue is looked upon as rough and difficult to travel and most painful, as one of the old poets testifies, saying:-- Vice one may take in troops with ease, But in fair virtue's front Immortal God has stationed toil, And care, and sweat, to bar the road. Long is the road and steep, And rough at first, which leads the steps Or mortal men thereto; But when you reach the height, the path Is easy which before was hard, And swift the onward course. XXXVII. |
|
9. Philo of Alexandria, On The Migration of Abraham, 10, 100-109, 11, 110-119, 12, 120-126, 13-19, 2, 20-29, 3, 30-39, 4, 40-49, 5, 50-59, 6, 60-69, 7, 70-79, 8, 80-89, 9, 90-99, 1 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 1. And the Lord said to Abraham, "Depart from thy land, and from thy kindred, and from thy father's house to a land which I will show thee; and I will make thee into a great nation. And I will bless thee, and I will magnify thy name, and thou shalt be blessed. And I will bless them that bless thee, and I will curse them that curse thee; and in thy name shall all the nations of the earth be Blessed. |
|
10. Philo of Alexandria, On The Special Laws, 1.52, 3.1-3.6 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 1.52. Accordingly, having given equal rank and honour to all those who come over, and having granted to them the same favours that were bestowed on the native Jews, he recommends those who are ennobled by truth not only to treat them with respect, but even with especial friendship and excessive benevolence. And is not this a reasonable recommendation? What he says is this. "Those men, who have left their country, and their friends, and their relations for the sake of virtue and holiness, ought not to be left destitute of some other cities, and houses, and friends, but there ought to be places of refuge always ready for those who come over to religion; for the most effectual allurement and the most indissoluble bond of affectionate good will is the mutual honouring of the one God. 3.1. There was once a time when, devoting my leisure to philosophy and to the contemplation of the world and the things in it, I reaped the fruit of excellent, and desirable, and blessed intellectual feelings, being always living among the divine oracles and doctrines, on which I fed incessantly and insatiably, to my great delight, never entertaining any low or grovelling thoughts, nor ever wallowing in the pursuit of glory or wealth, or the delights of the body, but I appeared to be raised on high and borne aloft by a certain inspiration of the soul, and to dwell in the regions of the sun and moon, and to associate with the whole heaven, and the whole universal world. 3.2. At that time, therefore, looking down from above, from the air, and straining the eye of my mind as from a watch-tower, I surveyed the unspeakable contemplation of all the things on the earth, and looked upon myself as happy as having forcibly escaped from all the evil fates that can attack human life. 3.3. Nevertheless, the most grievous of all evils was lying in wait for me, namely, envy, that hates every thing that is good, and which, suddenly attacking me, did not cease from dragging me after it by force till it had taken me and thrown me into the vast sea of the cares of public politics, in which I was and still am tossed about without being able to keep myself swimming at the top. 3.4. But though I groan at my fate, I still hold out and resist, retaining in my soul that desire of instruction which has been implanted in it from my earliest youth, and this desire taking pity and compassion on me continually raises me up and alleviates my sorrow. And it is through this fondness for learning that I at times lift up my head, and with the eyes of my soul, which are indeed dim (for the mist of affairs, wholly inconsistent with their proper objects, has overshadowed their acute clear-sightedne 3.5. And if at any time unexpectedly there shall arise a brief period of tranquillity, and a short calm and respite from the troubles which arise from state affairs, I then rise aloft and float above the troubled waves, soaring as it were in the air, and being, I may almost say, blown forward by the breezes of knowledge, which often persuades me to flee away, and to pass all my days with her, escaping as it were from my pitiless masters, not men only, but also affairs which pour upon me from all quarters and at all times like a torrent. 3.6. But even in these circumstances I ought to give thanks to God, that though I am so overwhelmed by this flood, I am not wholly sunk and swallowed up in the depths. But I open the eyes of my soul, which from an utter despair of any good hope had been believed to have been before now wholly darkened, and I am irradiated with the light of wisdom, since I am not given up for the whole of my life to darkness. Behold, therefore, I venture not only to study the sacred commands of Moses, but also with an ardent love of knowledge to investigate each separate one of them, and to endeavour to reveal and to explain to those who wish to understand them, things concerning them which are not known to the multitude.II. |
|
11. Philo of Alexandria, On The Virtues, 213-219, 212 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 212. The most ancient person of the Jewish nation was a Chaldaean by birth, born of a father who was very skilful in astronomy, and famous among those men who pass their lives in the study of mathematics, who look upon the stars as gods, and worship the whole heaven and the whole world; thinking, that from them do all good and all evil proceed, to every individual among men; as they do not conceive that there is any cause whatever, except such as are included among the objects of the outward senses. |
|
12. Philo of Alexandria, On The Life of Moses, 2.179 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 2.179. And on the next day, in obedience to a command from God, he went into the temple, while all the people were standing around, and brought out the rods, the others differing in no respect from the state in which they were when they were put in; but the one on which the name of his brother was written had undergone a miraculous change; for like a fine plant it suddenly put forth shoots all over, and was weighed down with the abundance of its crop of fruit. |
|
13. Anon., The Life of Adam And Eve, 29.6 (1st cent. CE - 5th cent. CE)
|
14. Mishnah, Avot, 5.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 5.4. Ten miracles were wrought for our ancestors in Egypt, and ten at the sea. Ten plagues did the Holy one, blessed be He, bring upon the Egyptians in Egypt and ten at the sea. [With] ten trials did our ancestors try God, blessed be He, as it is said, “and they have tried Me these ten times and they have not listened to my voice” (Numbers 14:22)." |
|
15. New Testament, 1 Corinthians, 16.22 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 16.22. Ifany man doesn't love the Lord Jesus Christ, let him be accursed. Come,Lord! |
|
16. New Testament, 2 Corinthians, 12.8 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
|
17. New Testament, Acts, 2.17-2.21, 2.36, 5.38, 7.55-7.56, 7.60, 25.11-25.12, 26.32, 28.19 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
| 2.17. 'It will be in the last days, says God, I will pour out my Spirit on all flesh. Your sons and your daughters will prophesy. Your young men will see visions. Your old men will dream dreams. 2.18. Yes, and on my servants and on my handmaidens in those days, I will pour out my Spirit, and they will prophesy. 2.19. I will show wonders in the the sky above, And signs on the earth beneath; Blood, and fire, and billows of smoke. 2.20. The sun will be turned into darkness, And the moon into blood, Before the great and glorious day of the Lord comes. 2.21. It will be, that whoever will call on the name of the Lord will be saved.' 2.36. Let all the house of Israel therefore know assuredly that God has made him both Lord and Christ, this Jesus whom you crucified. 5.38. Now I tell you, refrain from these men, and leave them alone. For if this counsel or this work is of men, it will be overthrown. 7.55. But he, being full of the Holy Spirit, looked up steadfastly into heaven, and saw the glory of God, and Jesus standing on the right hand of God 7.56. and said, "Behold, I see the heavens opened, and the Son of Man standing on the right hand of God! 7.60. He kneeled down, and cried with a loud voice, "Lord, don't hold this sin against them!" When he had said this, he fell asleep. 25.11. For if I have done wrong, and have committed anything worthy of death, I don't refuse to die; but if none of those things is true that these accuse me of, no one can give me up to them. I appeal to Caesar! 25.12. Then Festus, when he had conferred with the council, answered, "You have appealed to Caesar. To Caesar you will go. 26.32. Agrippa said to Festus, "This man might have been set free if he had not appealed to Caesar. 28.19. But when the Jews spoke against it, I was constrained to appeal to Caesar, not that I had anything about which to accuse my nation. |
|
18. New Testament, Romans, 10.9-10.13 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 10.9. that if you will confess with your mouth the Lord Jesus, and believe in your heart that God raised him from the dead, you will be saved. 10.10. For with the heart, one believes unto righteousness; and with the mouth confession is made unto salvation. 10.11. For the Scripture says, "Whoever believes in him will not be put to shame. 10.12. For there is no distinction between Jew and Greek; for the same Lord is Lord of all, and is rich to all who call on him. 10.13. For, "Whoever will call on the name of the Lord will be saved. |
|
19. New Testament, Luke, 4.13 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 4.13. When the devil had completed every temptation, he departed from him until another time. |
|
20. Anon., Genesis Rabba, 39.11, 39.14, 42.8, 43.6-43.7, 46.3-46.5, 46.10, 47.7, 47.9-47.10, 48.4-48.5, 48.8-48.9, 49.4, 50.7, 52.3, 54.2, 54.6, 55.4 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 39.11. וְאֶעֶשֶׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל (בראשית יב, ב), אָמַר לוֹ וּמִנֹחַ לֹא הֶעֱמַדְתָּ שִׁבְעִים אֻמּוֹת, אָמַר לוֹ אוֹתָהּ אֻמָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (דברים ד, ז): כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲנִי מַעֲמִיד מִמָּךְ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֶתֶּנְךָ וַאֲשִׂימְךָ, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְאֶעֶשְׂךָ, מִשֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתְךָ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה אַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. רַבִּי לֵוִי בַּר חִוְיָת וְרַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמְרוּ, שְׁלשָׁה גְּדֻלּוֹת וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת כְּתִיב כָּאן, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁהֵן שְׁלשָׁה אָבוֹת וְאַרְבַּע אִמָּהוֹת. אָמַר רַבִּי חִיָּא לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ מַגְרֶמֶת לִשְׁלשָׁה דְבָרִים, מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם. מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל. מְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה, וַאֲבָרֶכְךָ. מְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם, וַאֲגַדְלָה שְׁמֶךָ. וּלְפוּם דְּאָמְרִין אִינְשֵׁי מִבַּיִת לְבַיִת, חֲלוּק, מֵאֲתַר לַאֲתַר, נָפֶשׁ. בְּרַם אַתְּ לֹא נֶפֶשׁ אַתְּ חָסֵר וְלֹא מָמוֹן. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר, שֶׁיָּצָא מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם. אַרְבָּעָה הֵם שֶׁיָּצָא לָהֶם מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, אַבְרָהָם, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין, וּמַהוּ מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ, זָקֵן וּזְקֵנָה מִכָּאן בָּחוּר וּבְתוּלָה מִכָּאן. יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ו, כז): וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, מַהוּ, שׁוֹר מִכָּאן וּרְאֵם מִכָּאן, עַל שֵׁם (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. דָּוִד (דברי הימים א יד, יז): וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, וּמָה הָיָה מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ מַקֵּל וְתַרְמִיל מִכָּאן וּמִגְדָּל מִכָּאן, עַל שֵׁם (שיר השירים ד, ד): כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ. מָרְדְּכַי (אסתר ט, ד): כִּי גָּדוֹל מָרְדְּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְדִינוֹת, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין, וּמַה מּוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ שַׂק וָאֵפֶר מִכָּאן וַעֲטֶרֶת זָהָב מִכָּאן. אָמַר רַבִּי יוּדָן קוֹבֵעַ אֲנִי לְךָ בְּרָכָה בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, אֲבָל אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ אִם שֶׁלִּי קוֹדֶמֶת אִם שֶׁלְּךָ קוֹדֶמֶת, אָמַר רַבִּי אֲחוּיָה בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא שֶׁלְּךָ קוֹדֶמֶת לְשֶׁלִּי, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹמֵר מָגֵן אַבְרָהָם אַחַר כָּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר הַבֶּט נָא שָׁמַיִם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא (בראשית טו, ה): הַשָּׁמַיְמָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהֵ"א בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם הֲרֵינִי מוֹסִיף הֵ"א עַל שִׁמְךָ וְאַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. וְאָמַר רַבִּי יוּדָן וְהָיוּ אוֹתוֹתֶיךָ מִנְיַן אֲבָרֶכְכָה, מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. אָמַר רַבִּי לֵוִי לֹא שָׁם אָדָם פָּרָה מֵאַבְרָהָם עַד שֶׁנִּתְבָּרֵךְ, וְלֹא שָׁמָהּ לוֹ עַד שֶׁנִּתְבָּרֵךְ מֵאַבְרָהָם, כֵּיצַד אַבְרָהָם הָיָה מִתְפַּלֵּל עַל עֲקָרוֹת וְהֵם נִפְקָדוֹת, וְעַל הַחוֹלִים וְהֵם מַרְוִיחִים. רַב הוּנָא אָמַר לֹא סוֹף דָּבָר אַבְרָהָם הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחוֹלֶה, אֶלָּא הַחוֹלֶה רוֹאֶה אוֹתוֹ וּמַרְוִיחַ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֲפִלּוּ סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ מְפָרְשׁוֹת בַּיָּם הַגָּדוֹל הָיוּ נִצּוֹלוֹת בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. וְלֹא שֶׁל יַיִן נֶסֶךְ הָיוּ, אֶתְמְהָא, אֶלָּא חָלָא מֵזִיל חַמְרָא, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיַּיִן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מָצוּי יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִמְכַּר בְּזוֹל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַף לְאִיּוֹב עָשָׂה כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, י): מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, לֹא נָטַל אָדָם פְרוּטָה מֵאִיּוֹב וְנִצְטָרֵךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה. וֶהְיֵה בְּרָכָה, קְרִי בֵיהּ בְּרֵכָה, מַה בְּרֵכָה זוֹ מְטַהֶרֶת אֶת הַטְּמֵאִים, אַף אַתְּ מְקָרֵב רְחוֹקִים וּמְטַהֲרָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּבָר כָּתוּב וַאֲבָרֶכְכָה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וֶהְיֵה בְּרָכָה, אֶלָּא אָמַר לוֹ עַד כָּאן הָיִיתִי זָקוּק לְבָרֵךְ אֶת עוֹלָמִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת לָךְ, לְמַאן דְּחָזֵי לְךָ לִמְבָרְכָא בָּרֵיךְ. 39.14. וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר זִמְרָא אִם מִתְכַּנְסִין כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לִבְרֹא אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ אֶחָד אֵינָן יְכוֹלִין לִזְרֹק בּוֹ נְשָׁמָה, וְאַתְּ אָמַר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ, וְאִם כֵּן שֶׁגִּיְּרוּ לָמָּה אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמְגַיְּרוֹ כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ. וְיֹאמַר אֲשֶׁר עָשָׂה, לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁר עָשׂוּ, אָמַר רַב הוּנָא אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים. 42.8. וַיָּבֹא הַפָּלִיט (בראשית יד, יג), רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא הוּא עוֹג הוּא פָּלִיט, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עוֹג שֶׁבָּא וּמָצָא אֶת אַבְרָם יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בְּמִצְוַת עוּגוֹת, הוּא לֹא נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם אֶלָּא אָמַר אַבְרָהָם זֶה קוּנְיוֹן הוּא, וְעַכְשָׁו אֲנִי אוֹמֵר לוֹ נִשְׁבָּה בֶּן אָחִיךָ וְהוּא יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְנֶהֱרַג וַאֲנִי נוֹטֵל אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שְׂכַר פְּסִיעוֹתֶיךָ אַתָּה נוֹטֵל שֶׁאַתְּ מַאֲרִיךְ יָמִים בָּעוֹלָם, וְעַל שֶׁחָשַׁבְתָּ לַהֲרֹג אֶת הַצַּדִּיק חַיֶּיךָ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת מִבְּנֵי בָנָיו. וְאֵין סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ לִפֹּל אֶלָּא בְּיָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, ב): וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ וגו'. (בראשית יד, יג): וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מֵעֵבֶר אֶחָד וְהוּא מֵעֵבֶר אֶחָד. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר שֶׁהוּא מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל עֵבֶר. וְרַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁהוּא מֵעֵבֶר הַנָּהָר, וְשֶׁהוּא מֵשִׂיחַ בִּלְשׁוֹן עִבְרִי. (בראשית יד, יג): וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר בְּמֵשְׁרַיָא דְמַמְרֵא. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בְּפָלָטִין דְּמַמְרֵא, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה אַתְרָא הוּא דִּשְׁמֵיהּ מַמְרֵא, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה גַּבְרָא הוּא דִּשְׁמֵיהּ מַמְרֵא. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מַמְרֵא, רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן שֶׁהִמְרָה פָּנִים בְּאַבְרָהָם, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם לִמּוֹל, הָלַךְ וְנִמְלַךְ בִּשְׁלשֶׁת אֹהֲבָיו, אָמַר לוֹ עָנֵר כְּבָר בֶּן מֵאָה שָׁנָה אַתָּה וְאַתָּה הוֹלֵךְ וּמְצַעֵר אֶת עַצְמְךָ. אָמַר לוֹ אֶשְׁכּוֹל מַה אַתְּ הוֹלֵךְ וּמְסַיֵּם אֶת עַצְמְךָ בֵּין שׂוֹנְאֶיךָ. אָמַר לוֹ מַמְרֵא אֱלֹהֶיךָ שֶׁעָמַד לְךָ בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ וּבַמְּלָכִים וּבָרֵעָבוֹן, וְהַדָּבָר הַזֶּה שֶׁאָמַר לְךָ לָמוּל אֵין אַתָּה שׁוֹמֵעַ לוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה נָתַתָּה לוֹ עֵצָה לָמוּל, חַיֶּיךָ שֶׁאֵינִי נִגְלָה עָלָיו לֹא בַּפָּלָטִין שֶׁל עָנֵר וְלֹא בַּפָּלָטִין שֶׁל אֶשְׁכּוֹל אֶלָּא בַּפָּלָטִין שֶׁלְּךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, א): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. 43.6. וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם וגו' (בראשית יד, יח), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה, יג): וּבַת צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם. וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הַמָּקוֹם הַזֶּה מַצְדִּיק אֶת יוֹשְׁבָיו, מַלְכִּי צֶדֶק, (יהושע י, א): אֲדֹנִי צֶדֶק. צֶדֶק נִקְרֵאת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, כא): צֶדֶק יָלִין בָּהּ, מֶלֶךְ שָׁלֵם, רַבִּי יִצְחָק הַבַּבְלִי אוֹמֵר שֶׁנּוֹלַד מָהוּל. (בראשית יד, יח): הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וְרַבָּנָן, רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר הִלְכוֹת כְּהֻנָּה גְדוֹלָה גִּלָּה לוֹ, לֶחֶם, זֶה לֶחֶם הַפָּנִים. וָיָיִן, אֵלּוּ הַנְּסָכִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי תּוֹרָה גִּלָּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, ה): לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר כָּל יַיִן שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה עוֹשֶׂה רוֹשֶׁם חוּץ מִזֶּה. אָמַר רַבִּי לֵוִי אַף זֶה לֹא יָצָאנוּ מִיָּדוֹ, שֶׁמִּשָּׁם קָרָא עָלָיו (בראשית טו, יג): וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. 43.7. וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (בראשית יד, יט), מִמִּי קְנָאָן, רַבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַב כַּהֲנָא וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי אַבָּא אָמַר כְּאִינָשׁ דַּאֲמַר פְּלַן עֵינוֹהִי יָאֵי, שַׂעֲרֵיהּ יָאֵי. אָמַר רַבִּי יִצְחָק הָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים, וּמִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִין הָיָה אוֹמֵר לָהֶם בָּרֵכוּ, וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ מַה נֹּאמַר, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם אִמְּרוּ בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי לֹא הָיָה שְׁמִי נִכָּר לִבְרִיּוֹתַי וְהִכַּרְתָּ אוֹתִי בִּבְרִיּוֹתַי, מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אַתָּה שֻׁתָּף עִמִּי בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. 46.3. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, דַּיֶּךָּ אֲנִי וְאַתָּה בָּעוֹלָם, וְאִם אֵין אַתְּ מְקַבֵּל עָלֶיךָ לִמּוֹל דַּיִּי לְעוֹלָמִי עַד כָּאן וְדַיָּהּ לָעָרְלָה עַד כָּאן, וְדַיָּהּ לַמִּילָה שֶׁתְּהֵא עֲגוּמָה עַד כָּאן, אָמַר עַד שֶׁלֹא מַלְתִּי הָיוּ בָּאִים וּמִזְדַּוְּגִים לִי, תֹּאמַר מִשֶּׁמַּלְתִּי הֵן בָּאִין וּמִזְדַּוְּגִים לִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם דַּיֶּךּ שֶׁאֲנִי אֱלֹהֶיךָ, דַּיֶּךּ שֶׁאֲנִי פַּטְרוֹנְךָ. וְלֹא לְךָ לְעַצְמְךָ אֶלָּא דַּי לְעוֹלָמִי שֶׁאֲנִי אֱלוֹהוֹ. דַּיּוֹ לְעוֹלָמִי שֶׁאֲנִי פַּטְרוֹנוֹ. רַבִּי נָתָן וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אֲנִי אֵל שַׁדַּי, אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לְעוֹלָמִי וְלַשָּׁמַיִם דַּי לָאָרֶץ דַּי, שֶׁאִלּוּלֵי שֶׁאָמַרְתִּי לָהֶם דַּי עַד עַכְשָׁיו הָיוּ נִמְתָּחִים וְהוֹלְכִים. תָּנֵי מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יַעֲקֹב אֲנִי הוּא שֶׁאֵין הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ כְּדַי לֵאלָהוּתִי, תַּרְגּוּם עֲקִילָס אַכַּסְיוֹס וְאַנְקוֹס. 46.4. אָמַר רַבִּי לֵוִי לְמַטְרוֹנָא שֶׁאָמַר הַמֶּלֶךְ עִבְרִי לְפָנַי וְעָבְרָה לְפָנָיו וְנִתְכַּרְכְּמוּ פָנֶיהָ, אָמְרָה תֹּאמַר שֶׁנִּמְצָא בִּי פְּסֹלֶת. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ אֵין בָּךְ פְּסֹלֶת אֶלָּא צִפֹּרֶן שֶׁל אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁלָּךְ גְּדוֹלָה קִמְעָה, הַעֲבִירִי אוֹתוֹ וּבָטֵל הַמּוּם. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ אֵין בְּךָ פְּסֹלֶת אֶלָּא הָעָרְלָה הַזֹּאת, הַעֲבֵר אוֹתָהּ וּבָטֵל הַמּוּם. (בראשית יז, א ב): הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וגו', אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא יָשַׁב אַבְרָהָם וְדָן גְּזֵרָה שָׁוָה, נֶאֶמְרָה עָרְלָה בָּאִילָן וְנֶאֶמְרָה עָרְלָה בָּאָדָם מָה עָרְלָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בָּאִילָן מָקוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, אַף עָרְלָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּאָדָם מָקוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּזִי וְכִי נִתְּנוּ גְּזֵרוֹת שָׁווֹת לְאַבְרָהָם, אֶתְמְהָא, אֶלָּא רֶמֶז רְמָזָהּ לוֹ, (בראשית יז, ג): וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, בְּמָקוֹם שֶׁהוּא פָּרֶה וְרָבֶה. 46.5. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אַבְרָהָם כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קי, ד): נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם וגו', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בראשית יז, יא): וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם, מֵהֵיכָן יִמּוֹל, אִם יִמּוֹל מִן הָאֹזֶן אֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, מִן הַפֶּה אֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, מִן הַלֵּב אֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, מֵהֵיכָן יִמּוֹל וְיִהְיֶה כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ עָרְלַת הַגּוּף. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַרְבַּע עֲרָלוֹת הֵן, נֶאֶמְרָה עָרְלָה בָּאֹזֶן (ירמיה ו, י): הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם, וְנֶאֶמְרָה עָרְלָה בַּפֶּה (שמות ו, ל): הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְנֶאֱמַר עָרְלָה בַּלֵּב (ירמיה ט, כה): וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב, וְנֶאֱמַר עָרְלָה בַּגּוּף (בראשית יז, יד): וְעָרֵל זָכָר, וְנֶאֱמַר לוֹ: הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, אִם יִמּוֹל מִן הָאֹזֶן אֵינוֹ תָּמִים, מִן הַפֶּה אֵינוֹ תָּמִים, מִן הַלֵּב אֵינוֹ תָּמִים, וּמֵהֵיכָן יִמּוֹל וְיִהְיֶה תָמִים, הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ עָרְלַת הַגּוּף. מִקְרָא אָמַר (בראשית יז, יב): וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם, אִם יִמּוֹל מִן הָאֹזֶן אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, מִן הַפֶּה אֵינוֹ מְדַבֵּר, מִן הַלֵּב אֵינוֹ חוֹשֵׁב, מֵהֵיכָן יִמּוֹל וְיִהְיֶה יָכוֹל לַחֲשֹׁב, זוֹ עָרְלַת הַגּוּף. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא מִסְתַּבְּרָא הָדָא מִקְרָא וְעָרֵל זָכָר, וְכִי יֵשׁ עָרֵל נְקֵבָה, אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁהוּא נִכָּר אִם זָכָר אִם נְקֵבָה מִשָּׁם מוֹהֲלִים אוֹתוֹ. 47.7. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ (בראשית יז, כג), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ בְּשָׁעָה שֶׁמָּל אַבְרָהָם אוֹתָן יְלִידֵי בֵּיתוֹ, הֶעֱמִידָן גִּבְעָה עֲרָלוֹת וְזָרְחָה עֲלֵיהֶם חַמָּה וְהִתְלִיעוּ וְעָלָה רֵיחָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְטֹרֶת סַמִּים וּכְעוֹלָה שֶׁהִיא כָלִיל לָאִשִּׁים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָנָיו שֶׁל זֶה בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וְלִידֵי מַעֲשִׂים רָעִים אֲנִי נִזְכַּר לָהֶם הָרֵיחַ הַזֶּה וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם. 47.9. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם (בראשית יז, כו), אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה (ישעיה מח, טז): לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, [אלא] אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ מָל אַבְרָהָם בַּלַּיְלָה הָיוּ כָּל בְּנֵי דוֹרוֹ אוֹמְרִים בְּכָךְ וְכָךְ אִלּוּ הָיִינוּ רוֹאִים אוֹתוֹ לֹא הָיִינוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לִמּוֹל, אֶלָּא בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, דִּרְגַשׁ לֵיהּ יְמַלֵּל. נִמּוֹל אַבְרָהָם, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הִרְגִּישׁ וְנִצְטָעֵר כְּדֵי שֶׁיִּכְפֹּל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָל אַבְרָהָם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא נִמּוֹל, בָּדַק אֶת עַצְמוֹ וּמָצָא עַצְמוֹ מָהוּל. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּהַהִיא עִתָּא אֲקֵיל רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לְרַבִּי לֵוִי, אֲמַר לֵיהּ שַׁקְּרָנָא כַּזְבָּנָא אַתְּ, אֶלָּא הִרְגִּישׁ וְנִצְטָעֵר כְּדֵי שֶׁיִּכְפֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. 48.4. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי וגו', אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָה אִם זֶה שֶׁבָּנָה מִזְבֵּחַ לִשְׁמִי הֲרֵינִי נִגְלָה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, אַבְרָהָם שֶׁמָּל עַצְמוֹ לִשְׁמִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. 48.5. רַבִּי לֵוִי פָּתַח (ויקרא ט, ד): וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה', אָמַר מָה אִם זֶה שֶׁהִקְרִיב שׁוֹר וָאַיִל לִשְׁמִי הֲרֵינִי נִגְלָה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, אַבְרָהָם שֶׁמָּל עַצְמוֹ לִשְׁמִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. 48.8. פֶּתַח הָאֹהֶל (בראשית יח, א), פֶּתַח טוֹב פָּתַחְתָּ לָעוֹבְרִים וְלַשָּׁבִים, פֶּתַח טוֹב פָּתַחְתָּ לַגֵּרִים, שֶׁאִלּוּלֵי אַתְּ לֹא בָרָאתִי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, כב): וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת, שֶׁאִלּוּלֵי אַתְּ לֹא בָרָאתִי גַּלְגַּל חַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, ה): לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם, שֶׁאִלּוּלֵּי אַתְּ לֹא בָרָאתִי אֶת הַיָּרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כה, ה): הֵן עַד יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל. אָמַר רַבִּי לֵוִי לֶעָתִיד לָבוֹא אַבְרָהָם יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח גֵּיהִנֹּם וְאֵינוֹ מַנִּיחַ אָדָם מָהוּל מִיִּשְׂרָאֵל לֵירֵד לְתוֹכָהּ, וְאוֹתָן שֶׁחָטְאוּ יוֹתֵר מִדַּאי, מֶה עוֹשֶׂה לָהֶם מַעֲבִיר אֶת הָעָרְלָה מֵעַל גַּבֵּי תִּינוֹקוֹת שֶׁמֵּתוּ עַד שֶׁלֹא מָלוּ, וְנוֹתְנָהּ עֲלֵיהֶם וּמוֹרִידָן לַגֵּיהִנֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נה, כא): שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו חִלֵּל בְּרִיתוֹ. כְּחֹם הַיּוֹם, לִכְשֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלאכי ג, יט): כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר. כְּחֹם הַיּוֹם, תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּחֹם הַיּוֹם הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת אֲמוּרוֹת, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם (שמות טז, כא): וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת. אַתָּה אוֹמֵר אַרְבַּע שָׁעוֹת אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר כְּחֹם הַיּוֹם הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת אֲמוּרוֹת. אוֹ חִילוּף, כְּחֹם הַיּוֹם בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס בְּשִׁשָּׁה שָׁעוֹת. אֲמַרְתְּ הֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּם כְּחֹם הַיּוֹם בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת וַהֲלוֹא בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת אֵין חֹם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת שָׁם, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת טֻלָּא קָרִיר וְשִׁמְשָׁא שָׁרִיב, בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת טֻלָּא וְשִׁמְשָׁא שְׁרִיבִין כַּחֲדָא, הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן אֶלָּא כְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן, כְּחֹם הַיּוֹם בְּשִׁשָּׁה שָׁעוֹת, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת בִּלְבָד שָׁם נָמָס. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לַבְּרִיּוֹת צֵל תַּחְתָּיו. אָמַר רַבִּי יַנַּאי, נִקֵּב נֶקֶב מִגֵּיהִנֹּם וְהִרְתִּיחַ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יוֹשְׁבָיו לְשָׁעָה קַלָּה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַדִּיקִים בְּצַעַר וְהָעוֹלָם בְּרֶוַח, הֲדָא אָמְרָת שֶׁהַחִמּוּם יָפֶה לַמַּכָּה. 48.9. אָמַר עַד שֶׁלֹא מַלְתִּי הָיוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים בָּאִים אֶצְלִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁלֹא מַלְתָּה הָיוּ בְּנֵי אָדָם עֲרֵלִים בָּאִים, עַכְשָׁו אֲנִי וּבְנֵי פַּמַּלְיָא שֶׁלִּי נִגְלִים עָלֶיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, ב): וַיִּשָֹּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, וַיַּרְא בַּשְּׁכִינָה, וַיַּרְא בַּמַּלְאָכִים. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא שְׁמוֹת חֳדָשִׁים עָלוּ מִבָּבֶל. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אַף שְׁמוֹת מַלְאָכִים מִיכָאֵל רְפָאֵל וְגַבְרִיאֵל. אָמַר רַבִּי לֵוִי אֶחָד נִדְמָה לוֹ בִּדְמוּת סָדָקִי, וְאֶחָד נִדְמָה לוֹ בִּדְמוּת נָוָטִי, וְאֶחָד בִּדְמוּת עֲרָבִי, אָמַר אִם רוֹאֶה אֲנִי שֶׁשְּׁכִינָה מַמְתֶּנֶת עֲלֵיהֶם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים, וְאִם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן חוֹלְקִים כָּבוֹד אֵלּוּ לְאֵלּוּ, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם מְהוּגָנִין, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָן חוֹלְקִין כָּבוֹד אֵלּו לְאֵלּוּ, יָדַע שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם מְהוּגָנִין. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אֹהֶל פְּלָן שֶׁל אָבִינוּ אַבְרָהָם מְפֻלָּשׁ הָיָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר כְּהָדֵין דְּרוֹמִילוֹס, אָמַר אִם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁהִפְלִיגוּ אֶת דַּרְכָּם לְהִתְקָרֵב דֶּרֶךְ כָּאן, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵן בָּאִים אֶצְלִי, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָן שֶׁהִפְלִיגוּ, מִיָּד וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. 49.4. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה (בראשית יח, יט), רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי זוֹ הוֹבְרָיָא. וְרַבָּנָן אָמְרֵי זוֹ בִּקּוּר חוֹלִים. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה מִתְּחִלָּה צֶדֶק לְבַסּוֹף מִשְׁפָּט. הָא כֵּיצַד אַבְרָהָם הָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים, מִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים אָמַר לָהֶם בָּרֵכוּ. אָמְרוּ לוֹ מַה נֹּאמַר, אָמַר לָהֶם אִמְרוּ בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, אִם מְקַבֵּל עָלָיו וּבְרִיךְ, הֲוָה אָכֵיל וְשָׁתֵי וְאָזֵיל, וְאִי לָא הֲוָה מְקַבֵּל עֲלֵיהּ וּבָרִיךְ, הֲוָה אֲמַר לֵיהּ הַב מַה דַּעֲלָךְ. וְאָמַר מָה אִית לָךְ עָלַי, הֲוָה אֲמַר לֵיהּ, חַד קְסִיט דַּחֲמַר בַּעֲשָׂרָה פּוֹלָרִין, וְחַד לִיטְרָא דְּקוֹפָר בַּעֲשָׂרָה פוֹלָרִין, וְחַד עִגּוּל דְּרִפְתָּא בַּעֲשָׂרָה פוֹלָרִין. מַאן יָהֵיב לָךְ חַמְרָא בְּמַדְבְּרָא, מַאי יָהֵיב לָךְ קוֹפָר בְּמַדְבְּרָא, מַאן יָהֵיב לָךְ עִגּוּלָא בְּמַדְבְּרָא. מִן דַּהֲוָה חָמֵי הַהִיא עַקְתָא דַּהֲוָה עָקֵי לֵיהּ, הֲוָה אָמַר בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב לְכַתְּחִלָּה צְדָקָה וּלְבַסּוֹף מִשְׁפָּט. (בראשית יח, יט): לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם וגו', תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן יָגֵעַ בַּתּוֹרָה כְּאִלּוּ לֹא מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עָלָיו. 50.7. וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה (בראשית יט, ט), קְרַב לְהַלָּן. (בראשית יט, ט): וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט, דִּין שֶׁדָּנוּ רִאשׁוֹנִים אַתָּה בָּא לַהֲרֹס. רַבִּי מְנַחֲמָא מִשֵּׁם רַבִּי בֵּיבַי כָּךְ הִתְנוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם בֵּינֵיהֶם, אָמְרוּ, כָּל אַכְסַנְיָא שֶׁהוּא בָּא לְכָאן יְהוּ בּוֹעֲלִים אוֹתוֹ וְנוֹטְלִים אֶת מָמוֹנוֹ, אֲפִלּוּ אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית יח, יט): וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', אָנוּ בּוֹעֲלִים אוֹתוֹ וְנוֹטְלִים אֶת מָמוֹנוֹ. 52.3. דָּבָר אַחֵר, וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם, (משלי י, ח): חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת. חֲכַם לֵב, זֶה אַבְרָהָם. יִקַּח מִצְוֹת, לְפִי שֶׁחָרַב מְקוֹמָהּ שֶׁל סְדוֹם וּפָסְקוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים וְלֹא חָסֵר קִילוֹרִין שֶׁלּוֹ כְּלוּם, אָמַר מָה אֲנִי מַפְסִיק צְדָקָה מִבֵּיתִי, הָלַךְ וְנָטָה לוֹ אֹהֶל בִּגְרָר. (משלי י, ח): וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט, זֶה לוֹט, שֶׁהָיָה אֱוִיל בִּשְׂפָתָיו, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר לִבְנוֹתָיו דָּבָר שֶׁלָּקָה בּוֹ הָעוֹלָם אָנוּ בָּאִים לַעֲשׂוֹת, אֶלָּא יִלָּבֵט, מַה גָּרַם לוֹ, יִלָּבֵט, הֵבִיא עָלָיו לִבְטֵי לְבוֹטִים, מַה לְּהַלָּן (דברי הימים ב כג, יט): לֹא יָבוֹא טָמֵא לְכָל דָּבָר, אַף כָּאן לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'. 54.2. וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר פִּיכֹל שְׁמוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר פֶּה שֶׁכָּל צִבְאוֹתָיו נוֹשְׁקִים לוֹ עַל פִּיו. אֱלֹהִים עִמְּךָ, לְפִי שֶׁהָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִין אִלּוּ הָיָה צַדִּיק לֹא הָיָה מוֹלִיד, אֶתְמָהָא, כֵּיוָן שֶׁהוֹלִיד אָמְרוּ לוֹ אֱלֹהִים עִמְּךָ. וְאִלּוּ הָיָה צַדִּיק לֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ לְקוֹל אִשְׁתּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (בראשית כא, יב): כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ, אָמְרוּ לוֹ אֱלֹהִים עִמְּךָ. וְאִלּוּ הָיָה צַדִּיק לֹא הָיָה דוֹחֶה אֶת בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת מַעֲשָׂיו, אָמְרוּ לוֹ אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁחָרְבוּ מְקוֹמוֹת שֶׁל סְדוֹם וּפָסְקוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים וְלֹא חָסֵר קֵלָרִין שֶׁלּוֹ כְּלוּם, לְפִיכָךְ אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה, הוֹאִיל וְהָאֱלֹהִים עִמְּךָ. (בראשית כא, כג): וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִי, עַד כָּאן רַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן. אָמַר רַבִּי אַבָּא עַד כָּאן לָאַחִים הַשֻּׁתָּפִין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כְּתִיב (תהלים לח, כ): וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ, מַה שֶּׁנִּתַּן לְאַבְרָהָם לְשֶׁבַע דּוֹרוֹת נִתַּן לַאֲבִימֶלֶךְ לִשְׁלשָׁה, לָמָּה (שמות יג, יז): לֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, שֶׁעֲדַיִן נֶכְדּוֹ קַיָּם. (בראשית כא, כג): כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ, מַה חֶסֶד עָשָׂה לוֹ, אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ (בראשית כ, טו): הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא קִבֵּל עָלָיו. 54.6. וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וגו' (בראשית כא, לג), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אֵשֶׁל פַּרְדֵּס, שְׁאַל מַה תִּשְׁאַל, תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְרִמּוֹנִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר אֵשֶׁל פֻּנְדָּק, שְׁאַל מַה תִּשְׁאַל, עִגּוּלָא, קֹּפָּר, חֲמַר, בֵּעִין. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אֵשֶׁל סַנְהֶדְרִין, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל א כב, ו): וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת הָאֵשֶׁל בָּרָמָה, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה דְּאָמַר אֵשֶׁל פֻּנְדָּק, אַבְרָהָם הָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים, וּמִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין אָמַר לוֹן בְּרִיכוּ, וְהֵן אָמְרִין מַה נֵימוֹר, וַאֲמַר לְהוֹן, בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כא, לג): וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם. (בראשית כא, לד): וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים, רַבִּים מֵאוֹתָן שֶׁעָשָׂה בְּחֶבְרוֹן, בְּחֶבְרוֹן עָשָׂה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְכָאן עָשָׂה עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים. 55.4. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַחַר הִרְהוּרֵי דְבָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, מִי הִרְהֵר אַבְרָהָם הִרְהֵר וְאָמַר שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרַשְׁתִּי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לְךָ שֶׁתַּקְרִיב אֶת בִּנְךָ וְלֹא תְעַכֵּב, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר, אֱלֹהִים וְהָאֱלֹהִים, הוּא וּבֵית דִּינוֹ, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ, אַבְרָהָם זֶה שָׂמַח וְשִׂמַּח אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרִישׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לוֹ שֶׁיַּקְרִיב אֶת בְּנוֹ וְלֹא יְעַכֵּב. יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל הָיוּ מִדַּיְּנִים זֶה עִם זֶה, זֶה אוֹמֵר אֲנִי חָבִיב מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְזֶה אָמַר חָבִיב אֲנִי מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁמוֹנָה יָמִים. אָמַר לֵיהּ יִשְׁמָעֵאל אֲנִי חָבִיב מִמְךָ, לָמָּה שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לִמְחוֹת וְלֹא מָחִיתִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יִצְחָק הַלְּוַאי הָיָה נִגְלָה עָלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לִי שֶׁאֶחְתֹּךְ אֶחָד מֵאֵבָרַי וְלֹא אֲעַכֵּב, מִיָּד וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם. br br[נֻסַּח אַחֵר: אָמַר לוֹ יִשְׁמָעֵאל, אֲנִי חָבִיב מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אֲבָל אַתָּה נִמַּלְתָּ בְּקָטְנְךָ וְאִי אֶפְשָׁר לִמְחוֹת. אָמַר לוֹ יִצְחָק כָּל מַה שֶּׁהִלְוֵיתָ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלשָׁה טִפִּים דַּם הֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי עַכְשָׁו בֶּן שְׁלשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה אִלּוּ מְבַקֵּשׁ לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִשָּׁחֵט אֵינִי מְעַכֵּב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי הַשָּׁעָה, מִיָּד וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם.] | 39.14. “And the souls that they had made in Haran.” Said Rabbi Elazar ben Zimra: Even if every creature on earth conspired to create (out of nothing) even one mosquito, they could not give it a soul--and you say “the souls that they had made.” Therefore (they must be) they must be those who lived with them and converted. And it it meant “converted” why did it say “made?” In order to teach you that each one who brings an idol worshipper and converts him, it is as though he created him. And why did it say “that they made” rather than “that he made?” Said Rav Huna: Abraham would convert the men, and Sarah would convert the women. " 43.6. And Malchitzedek king of Shalem – This is what is written “And the daughter of Tyre shall seek your presence with tribute, those who are the richest of the people.” (Tehillim 45:13) ‘Malchitzedek the king of Shalem’, this place makes its inhabitants righteous (matzdik) – Malchitzedek, Adonitzedek (Yehoshua 10:1). Jerusalem is called righteousness as it says, “…in which righteousness would lodge…” (Isaiah 1:21) ‘king of Shalem’ R’ Yitzchak the Bavli says (he is called this) because he was born circumcised. \"brought out bread and wine, and he was a priest to the Most High God\" (Bereshit 14:18) R’ Shmuel bar Nachmani and the Rabba argue, R’ Shmuel said that the laws of the High Priesthood were revealed to him – ‘bread’ is the show bread, ‘wine’ are the libations. The Rabba say that Torah was revealed to him as it says, “\"Come, partake of my bread and drink of the wine I have mingled.” (Mishle 9:5) ‘and he was a priest to the Most High God’ R’ Aba bar Kahana said every mention of wine written in the Torah makes an impact except for this, R’ Levi said that even this we did not escape, because from there He called upon him “…and they will enslave them and oppress them, for four hundred years.” (Bereshit 15:13)" 46.5. (5) R' Yishmael and R' Akiva: R' Yishmael says, Avraham was a High Priest, as it says (Ps. 110:4), \"The LORD has sworn and will not relent, 'You are a priest forever, etc.'\" and it says elsewhere (Gen. 17:11), \"You shall circumcise the flesh of your foreskin.\" From where should he be circumcised? If he is circumcised from the ear, he is not fit to offer sacrifices. From the mouth, he is not fit to offer sacrifices. From the heart, he is not fit to offer sacrifices. Where should he be circumcised so that he will be fit to offer sacrifices? You must say it is the foreskin of the body. R' Akiva says, there are four foreskins. Foreskin is said with regard to the ear (Jer. 6:10): \"Their ears are blocked.\" Foreskin is said with regard to the mouth (Exod. 6:12): \"me, a man of impeded lips.\"Foreskin is said with regard to the heart (Jer. 9:25): \"but all the House of Israel are uncircumcised of heart.\" Foreskin is said with regard to the body (Gen. 17:14): \"male who is uncircumcised [one who is uncircumcised in his maleness].\" It was said to him, (Gen. 17:1): \"Walk in My ways and be blameless/whole.\" If he is circumcised from the ear, he is not whole; from the mouth, he is not whole; from the heart, he is not whole. From where should he be circumcised so that he will be whole? You must say it is the foreskin of the body. Scripture says (Gen. 17:11-12), \"[You shall circumcise the flesh of your foreskin, and that shall be the sign of the covet between Me and you.] And throughout the generations, every male among you shall be circumcised at the age of eight days.\" If he is circumcised from the ear, he cannot hear; from the mouth, he cannot speak; from the heart, he cannot think. From where should he be circumcised so that he can think? This is the foreskin of the body. R' Tanhuma said, tis Scripture makes sense (Gen. 17:14): \"male who is uncircumcised [one who is uncircumcised in his maleness].\" And does there exist one who is uncircumcised in femaleness? Rather, from the place where it is recognized whether male or female -- from there we circumcise him." 48.8. \"At the opening of the tent\" (Gen. 18:1). You have made a good opening for passersby. You have made a good opening for strangers/converts. For were it not for you, I would not have created heaven and earth, as it is said (Isa. 40:22]), \"Stretched them out like a tent to dwell in.\" For were it not for you, I would not have made the orb of the sun, as it is said (Ps. 19:5), \"He placed in them a tent for the sun.\" For were it not for you, I would not have made the moon, as it is said (Job 25:5), \"Even the moon is not bright [ya'ahil].\" R' Levi said, In the future, Avraham will be sitting at the entrance to Gehinnom, and he will not allow a circumcised Jew to go down into it. And those who have sinned too much, what does he/He do to them? He removes the foreskin from babies who have died before they were circumcised, places it on them, and causes them to go down to Gehinnom. Thus it is said (Ps. 55:21), \"He harmed his ally, he broke his pact.\" \"In the heat of the day\" (Gen. 18:1). When that day comes about which is written (Mal. 3:19), \"For lo! That day is at hand, burning like an oven.\" \"In the heat of the day.\" R' Yishmael taught, \"In the heat of the day,\" this refers to six hours of the day [noon]. So then how do I interpret (Ex. 16:21), \"when the sun grew hot, it would melt\"? To four hours. You say four hours; might it not be six hours? When it says, \"In the heat of the day,\" this refers to six hours. Or maybe it's the reverse -- \"In the heat of the day\" to four hours, and \"when the sun grew hot\" to six hours. You would say, how can you interpret \"In the heat of the day\" as four hours? Isn't it the case that, at four hours, there is heat only in a spot where the sun shines. At four hours, in the shade it is cool, and in the sun it is hot; at six hours, in the shade and the sun alike are hot. Thus you should not go by the latter version, but rather by the former: \"In the heat of the day\" is six hours, and \"when the sun grew hot\" is four hours, and only in a spot where the sun shone would it melt. R' Tanhuma said, at a time when people do not have shadows underneath [Yerush: omits \"underneath\"; Maharzu emends to \"except underneath\"]. R' Yanai said, He opened a fissure from Gehinnom and boiled the entire world, and its inhabitants to boot, for a brief moment; the Holy One, Blessed be He, said, the righteous ones are in distress, and the world is at ease? [From] this you say that heat is good for wounds." 55.4. After these things — misgivings were experienced on that occasion. Who then had misgivings? Avraham, saying to himself: ‘I have rejoiced and made all others rejoice, yet I did not set aside a single bullock or ram for the Holy One of Blessing.’ Said the Holy One of Blessing to him: ‘I know that even if you were commanded to offer your only son to Me, you would not refuse.’ - this is according to Rabbi Eleazar who said that the employment of va-e-lohim where E-lohim would suffice, implies both God and God’s Court. It was the ministering angels who spoke thus: ‘This Avraham rejoiced and made all others rejoice, yet did not set aside for the Holy One of Blessing a single bullock or ram.’ Said the Holy One of Blessing to them: ‘Even if we tell him to offer his own son, he will not refuse.’ Itzchak and Ishmael were engaged in a dispute: the latter argued, ‘I am more beloved than you, because I was circumcised at the age of thirteen’; while the other retorted, ‘I am more beloved than you, because I was circumcised at eight days.’ Said Ishmael to him: ‘I am more beloved, because I could have protested, yet I did not.’ At that moment Itzchak exclaimed: ‘O that God would appear to me and bid me cut off one of my limbs! then I would not refuse.’ Said God: ‘Even if I bid you sacrifice yourself, you will not refuse.’ [Another version: Said Ishmael to him: ‘I am more beloved than you, since I as circumcised at the age of thirteen, but you were circumcised as a baby and could not refuse.’ Itzchak retorted: ‘All that you did lend to the Holy One of Blessing was three drops of blood. But look, I am now thirty-seven years old, yet if God desired of me that I be slaughtered, I would not refuse.’ Said the Holy One of Blessing ‘This is the moment!’ Straightway, “God tested Avraham”.]" |
|
21. Hippolytus, Refutation of All Heresies, 6.36.2 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
22. Irenaeus, Refutation of All Heresies, 4.10.1, 6.36.2 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
23. Irenaeus, Demonstration of The Apostolic Teaching, 44, 48, 43 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE)
|
24. Justin, Dialogue With Trypho, 62.4, 80.4, 128.3 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE)
| 126. The various names of Christ according to both natures. It is shown that He is God, and appeared to the patriarchs Justin: But if you knew, Trypho, who He is that is called at one time the Angel of great counsel, and a Man by Ezekiel, and like the Son of man by Daniel, and a Child by Isaiah, and Christ and God to be worshipped by David, and Christ and a Stone by many, and Wisdom by Solomon, and Joseph and Judah and a Star by Moses, and the East by Zechariah, and the Suffering One and Jacob and Israel by Isaiah again, and a Rod, and Flower, and Corner-Stone, and Son of God, you would not have blasphemed Him who has now come, and been born, and suffered, and ascended to heaven; who shall also come again, and then your twelve tribes shall mourn. For if you had understood what has been written by the prophets, you would not have denied that He was God, Son of the only, unbegotten, unutterable God. For Moses says somewhere in Exodus the following: 'The Lord spoke to Moses, and said to him, I am the Lord, and I appeared to Abraham, to Isaac, and to Jacob, being their God; and my name I revealed not to them, and I established my covet with them.' And thus again he says, 'A man wrestled with Jacob,' and asserts it was God; narrating that Jacob said, 'I have seen God face to face, and my life is preserved.' And it is recorded that he called the place where He wrestled with him, appeared to and blessed him, the Face of God (Peniel). And Moses says that God appeared also to Abraham near the oak in Mamre, when he was sitting at the door of his tent at mid-day. Then he goes on to say: 'And he lifted up his eyes and looked, and, behold, three men stood before him; and when he saw them, he ran to meet them.' Genesis 18:2 After a little, one of them promises a son to Abraham: 'Wherefore did Sarah laugh, saying, Shall I of a surety bear a child, and I am old? Is anything impossible with God? At the time appointed I will return, according to the time of life, and Sarah shall have a son. And they went away from Abraham.' Again he speaks of them thus: 'And the men rose up from thence, and looked toward Sodom.' Genesis 18:16 Then to Abraham He who was and is again speaks: 'I will not hide from Abraham, my servant, what I intend to do.' Genesis 18:17 And what follows in the writings of Moses I quoted and explained: From which I have demonstrated that He who is described as God appeared to Abraham, to Isaac, and to Jacob, and the other patriarchs, was appointed under the authority of the Father and Lord, and ministers to His will. Then I went on to say what I had not said before: And so, when the people desired to eat flesh, and Moses had lost faith in Him, who also there is called the Angel, and who promised that God would give them to satiety, He who is both God and the Angel, sent by the Father, is described as saying and doing these things. For thus the Scripture says: 'And the Lord said to Moses, Will the Lord's hand not be sufficient? You shall know now whether my word shall conceal you or not.' Numbers 11:23 And again, in other words, it thus says: 'But the Lord spoke unto me, You shall not go over this Jordan: the Lord your God, who goes before your face, He shall cut off the nations.' |
|
25. Tertullian, Against Praxeas, 5 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE)
| 5. But since they will have the Two to be but One, so that the Father shall be deemed to be the same as the Son, it is only right that the whole question respecting the Son should be examined, as to whether He exists, and who He is and the mode of His existence. Thus shall the truth itself secure its own sanction from the Scriptures, and the interpretations which guard them. There are some who allege that even Genesis opens thus in Hebrew: In the beginning God made for Himself a Son. As there is no ground for this, I am led to other arguments derived from God's own dispensation, in which He existed before the creation of the world, up to the generation of the Son. For before all things God was alone - being in Himself and for Himself universe, and space, and all things. Moreover, He was alone, because there was nothing external to Him but Himself. Yet even not then was He alone; for He had with Him that which He possessed in Himself, that is to say, His own Reason. For God is rational, and Reason was first in Him; and so all things were from Himself. This Reason is His own Thought (or Consciousness) which the Greeks call λόγος, by which term we also designate Word or Discourse and therefore it is now usual with our people, owing to the mere simple interpretation of the term, to say that the Word was in the beginning with God; although it would be more suitable to regard Reason as the more ancient; because God had not Word from the beginning, but He had Reason even before the beginning; because also Word itself consists of Reason, which it thus proves to have been the prior existence as being its own substance. Not that this distinction is of any practical moment. For although God had not yet sent out His Word, He still had Him within Himself, both in company with and included within His very Reason, as He silently planned and arranged within Himself everything which He was afterwards about to utter through His Word. Now, while He was thus planning and arranging with His own Reason, He was actually causing that to become Word which He was dealing with in the way of Word or Discourse. And that you may the more readily understand this, consider first of all, from your own self, who are made in the image and likeness of God, Genesis 1:26 for what purpose it is that you also possess reason in yourself, who are a rational creature, as being not only made by a rational Artificer, but actually animated out of His substance. Observe, then, that when you are silently conversing with yourself, this very process is carried on within you by your reason, which meets you with a word at every movement of your thought, at every impulse of your conception. Whatever you think, there is a word; whatever you conceive, there is reason. You must needs speak it in your mind; and while you are speaking, you admit speech as an interlocutor with you, involved in which there is this very reason, whereby, while in thought you are holding converse with your word, you are (by reciprocal action) producing thought by means of that converse with your word. Thus, in a certain sense, the word is a second person within you, through which in thinking you utter speech, and through which also, (by reciprocity of process,) in uttering speech you generate thought. The word is itself a different thing from yourself. Now how much more fully is all this transacted in God, whose image and likeness even you are regarded as being, inasmuch as He has reason within Himself even while He is silent, and involved in that Reason His Word! I may therefore without rashness first lay this down (as a fixed principle) that even then before the creation of the universe God was not alone, since He had within Himself both Reason, and, inherent in Reason, His Word, which He made second to Himself by agitating it within Himself. |
|
