1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 32.2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 32.2. וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא־אֵמֻן בָּם׃ 32.2. יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי־דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי־עֵשֶׂב׃ | 32.2. My doctrine shall drop as the rain, My speech shall distil as the dew; As the small rain upon the tender grass, And as the showers upon the herb." |
|
2. Hebrew Bible, Genesis, 2.9, 3.23-3.24 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 2.9. וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים מִן־הָאֲדָמָה כָּל־עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע׃ 3.23. וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן־עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם׃ 3.24. וַיְגָרֶשׁ אֶת־הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן אֶת־הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים׃ | 2.9. And out of the ground made the LORD God to grow every tree that is pleasant to the sight, and good for food; the tree of life also in the midst of the garden, and the tree of the knowledge of good and evil." 3.23. Therefore the LORD God sent him forth from the garden of Eden, to till the ground from whence he was taken." 3.24. So He drove out the man; and He placed at the east of the garden of Eden the cherubim, and the flaming sword which turned every way, to keep the way to the tree of life." |
|
3. Hebrew Bible, Proverbs, 3.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 3.18. עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר׃ | 3.18. She is a tree of life to them that lay hold upon her, And happy is every one that holdest her fast." |
|
4. Hebrew Bible, Psalms, 82 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
|
5. Hebrew Bible, Isaiah, 14.3-14.23, 24.21, 53.5, 66.24 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 14.3. וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ יְהוָה לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמֵרָגְזֶךָ וּמִן־הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד־בָּךְ׃ 14.3. וְרָעוּ בְּכוֹרֵי דַלִּים וְאֶבְיוֹנִים לָבֶטַח יִרְבָּצוּ וְהֵמַתִּי בָרָעָב שָׁרְשֵׁךְ וּשְׁאֵרִיתֵךְ יַהֲרֹג׃ 14.4. וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל־מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ שָׁבְתָה מַדְהֵבָה׃ 14.5. שָׁבַר יְהוָה מַטֵּה רְשָׁעִים שֵׁבֶט מֹשְׁלִים׃ 14.6. מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ׃ 14.7. נָחָה שָׁקְטָה כָּל־הָאָרֶץ פָּצְחוּ רִנָּה׃ 14.8. גַּם־בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי לְבָנוֹן מֵאָז שָׁכַבְתָּ לֹא־יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ׃ 14.9. שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים כָּל־עַתּוּדֵי אָרֶץ הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם׃ 14.11. הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ הֶמְיַת נְבָלֶיךָ תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה׃ 14.12. אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן־שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל־גּוֹיִם׃ 14.13. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי־אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר־מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן׃ 14.14. אֶעֱלֶה עַל־בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן׃ 14.15. אַךְ אֶל־שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל־יַרְכְּתֵי־בוֹר׃ 14.16. רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת׃ 14.17. שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר וְעָרָיו הָרָס אֲסִירָיו לֹא־פָתַח בָּיְתָה׃ 14.18. כָּל־מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ׃ 14.19. וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב לְבוּשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב יוֹרְדֵי אֶל־אַבְנֵי־בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס׃ 14.21. הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֺן אֲבוֹתָם בַּל־יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ וּמָלְאוּ פְנֵי־תֵבֵל עָרִים׃ 14.22. וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם־יְהוָה׃ 14.23. וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי־מָיִם וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת׃ 24.21. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה עַל־צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל־מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל־הָאֲדָמָה׃ 53.5. וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֺנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ׃ 66.24. וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל־בָּשָׂר׃ | 14.3. And it shall come to pass in the day that the LORD shall give thee rest from thy travail, and from thy trouble, and from the hard service wherein thou wast made to serve," 14.4. that thou shalt take up this parable against the king of Babylon, and say: How hath the oppressor ceased! The exactress of gold ceased!" 14.5. The LORD hath broken the staff of the wicked, the sceptre of the rulers," 14.6. That smote the peoples in wrath with an incessant stroke, that ruled the nations in anger, with a persecution that none restrained." 14.7. The whole earth is at rest, and is quiet; they break forth into singing." 14.8. Yea, the cypresses rejoice at thee, and the cedars of Lebanon: ‘Since thou art laid down, no feller is come up against us.’" 14.9. The nether-world from beneath is moved for thee to meet thee at thy coming; the shades are stirred up for thee, even all the chief ones of the earth; all the kings of the nations are raised up from their thrones." 14.10. All they do answer And say unto thee: ‘Art thou also become weak as we? Art thou become like unto us?" 14.11. Thy pomp is brought down to the nether-world, And the noise of thy psalteries; the maggot is spread under thee, And the worms cover thee.’" 14.12. How art thou fallen from heaven, O day-star, son of the morning! How art thou cut down to the ground, That didst cast lots over the nations!" 14.13. And thou saidst in thy heart: ‘I will ascend into heaven, Above the stars of God Will I exalt my throne, And I will sit upon the mount of meeting, In the uttermost parts of the north;" 14.14. I will ascend above the heights of the clouds; I will be like the Most High.’" 14.15. Yet thou shalt be brought down to the nether-world, To the uttermost parts of the pit." 14.16. They that saw thee do narrowly look upon thee, They gaze earnestly at thee: ‘Is this the man that made the earth to tremble, That did shake kingdoms;" 14.17. That made the world as a wilderness, And destroyed the cities thereof; That opened not the house of his prisoners?’" 14.18. All the kings of the nations, all of them, sleep in glory, every one in his own house." 14.19. But thou art cast forth away from thy grave Like an abhorred offshoot, In the raiment of the slain, that are thrust through with the sword, That go down to the pavement of the pit, As a carcass trodden under foot." 14.20. Thou shalt not be joined with them in burial, because thou hast destroyed thy land, Thou hast slain thy people; the seed of evil-doers shall not be named for ever." 14.21. Prepare ye slaughter for his children For the iniquity of their fathers; That they rise not up, and possess the earth, And fill the face of the world with cities." 14.22. And I will rise up against them, saith the LORD of hosts, and cut off from Babylon name and remt, and offshoot and offspring, saith the LORD." 14.23. I will also make it a possession for the bittern, and pools of water; and I will sweep it with the besom of destruction, saith the LORD of hosts." 24.21. And it shall come to pass in that day, That the LORD will punish the host of the high heaven on high, And the kings of the earth upon the earth." 53.5. But he was wounded because of our transgressions, He was crushed because of our iniquities: The chastisement of our welfare was upon him, And with his stripes we were healed." 66.24. And they shall go forth, and look Upon the carcasses of the men that have rebelled against Me; For their worm shall not die, Neither shall their fire be quenched; And they shall be an abhorring unto all flesh. " |
|
6. Hebrew Bible, Jeremiah, 25.29 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 25.29. כִּי הִנֵּה בָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא־שְׁמִי עָלֶיהָ אָנֹכִי מֵחֵל לְהָרַע וְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ לֹא תִנָּקוּ כִּי חֶרֶב אֲנִי קֹרֵא עַל־כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת׃ | 25.29. For, lo, I begin to bring evil on the city whereupon My name is called, and should ye be utterly unpunished? Ye shall not be unpunished; for I will call for a sword upon all the inhabitants of the earth, saith the LORD of hosts." |
|
7. Hebrew Bible, Ezekiel, 28.1-28.18, 31.8-31.9, 38.22, 47.6-47.12 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 28.1. מוֹתֵי עֲרֵלִים תָּמוּת בְּיַד־זָרִים כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 28.1. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 28.2. בֶּן־אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים וְאַתָּה אָדָם וְלֹא־אֵל וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱלֹהִים׃ 28.2. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 28.3. הִנֵּה חָכָם אַתָּה מדנאל [מִדָּנִיֵּאל] כָּל־סָתוּם לֹא עֲמָמוּךָ׃ 28.4. בְּחָכְמָתְךָ וּבִתְבוּנָתְךָ עָשִׂיתָ לְּךָ חָיִל וַתַּעַשׂ זָהָב וָכֶסֶף בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ׃ 28.5. בְּרֹב חָכְמָתְךָ בִּרְכֻלָּתְךָ הִרְבִּיתָ חֵילֶךָ וַיִּגְבַּהּ לְבָבְךָ בְּחֵילֶךָ׃ 28.6. לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן תִּתְּךָ אֶת־לְבָבְךָ כְּלֵב אֱלֹהִים׃ 28.7. לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא עָלֶיךָ זָרִים עָרִיצֵי גּוֹיִם וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל־יְפִי חָכְמָתֶךָ וְחִלְּלוּ יִפְעָתֶךָ׃ 28.8. לַשַּׁחַת יוֹרִדוּךָ וָמַתָּה מְמוֹתֵי חָלָל בְּלֵב יַמִּים׃ 28.9. הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי לִפְנֵי הֹרְגֶךָ וְאַתָּה אָדָם וְלֹא־אֵל בְּיַד מְחַלְלֶיךָ׃ 28.11. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 28.12. בֶּן־אָדָם שָׂא קִינָה עַל־מֶלֶךְ צוֹר וְאָמַרְתָּ לּוֹ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית מָלֵא חָכְמָה וּכְלִיל יֹפִי׃ 28.13. בְּעֵדֶן גַּן־אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל־אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ׃ 28.14. אַתְּ־כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ וּנְתַתִּיךָ בְּהַר קֹדֶשׁ אֱלֹהִים הָיִיתָ בְּתוֹךְ אַבְנֵי־אֵשׁ הִתְהַלָּכְתָּ׃ 28.15. תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ מִיּוֹם הִבָּרְאָךְ עַד־נִמְצָא עַוְלָתָה בָּךְ׃ 28.16. בְּרֹב רְכֻלָּתְךָ מָלוּ תוֹכְךָ חָמָס וַתֶּחֱטָא וָאֶחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים וָאַבֶּדְךָ כְּרוּב הַסֹּכֵךְ מִתּוֹךְ אַבְנֵי־אֵשׁ׃ 28.17. גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָפְיֶךָ שִׁחַתָּ חָכְמָתְךָ עַל־יִפְעָתֶךָ עַל־אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָךְ׃ 28.18. מֵרֹב עֲוֺנֶיךָ בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ חִלַּלְתָּ מִקְדָּשֶׁיךָ וָאוֹצִא־אֵשׁ מִתּוֹכְךָ הִיא אֲכָלַתְךָ וָאֶתֶּנְךָ לְאֵפֶר עַל־הָאָרֶץ לְעֵינֵי כָּל־רֹאֶיךָ׃ 31.8. אֲרָזִים לֹא־עֲמָמֻהוּ בְּגַן־אֱלֹהִים בְּרוֹשִׁים לֹא דָמוּ אֶל־סְעַפֹּתָיו וְעַרְמֹנִים לֹא־הָיוּ כְּפֹארֹתָיו כָּל־עֵץ בְּגַן־אֱלֹהִים לֹא־דָמָה אֵלָיו בְּיָפְיוֹ׃ 31.9. יָפֶה עֲשִׂיתִיו בְּרֹב דָּלִיּוֹתָיו וַיְקַנְאֻהוּ כָּל־עֲצֵי־עֵדֶן אֲשֶׁר בְּגַן הָאֱלֹהִים׃ 38.22. וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל־אֲגַפָּיו וְעַל־עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ׃ 47.6. וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן־אָדָם וַיּוֹלִכֵנִי וַיְשִׁבֵנִי שְׂפַת הַנָּחַל׃ 47.7. בְּשׁוּבֵנִי וְהִנֵּה אֶל־שְׂפַת הַנַּחַל עֵץ רַב מְאֹד מִזֶּה וּמִזֶּה׃ 47.8. וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל־הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה וְיָרְדוּ עַל־הָעֲרָבָה וּבָאוּ הַיָּמָּה אֶל־הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים ונרפאו [וְנִרְפּוּ] הַמָּיִם׃ 47.9. וְהָיָה כָל־נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר־יִשְׁרֹץ אֶל כָּל־אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם יִחְיֶה וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ וָחָי כֹּל אֲשֶׁר־יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל׃ 47.11. בצאתו [בִּצֹּאתָיו] וּגְבָאָיו וְלֹא יֵרָפְאוּ לְמֶלַח נִתָּנוּ׃ 47.12. וְעַל־הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל־שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל־עֵץ־מַאֲכָל לֹא־יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא־יִתֹּם פִּרְיוֹ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר כִּי מֵימָיו מִן־הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים והיו [וְהָיָה] פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה׃ | 28.1. And the word of the LORD came unto me, saying:" 28.2. ’Son of man, say unto the prince of Tyre: Thus saith the Lord GOD: Because thy heart is lifted up, And thou hast said: I am a god, I sit in the seat of God, In the heart of the seas; Yet thou art man, and not God, Though thou didst set thy heart as the heart of God—" 28.3. Behold, thou art wiser than Daniel! There is no secret that they can hide from thee!" 28.4. By thy wisdom and by thy discernment Thou hast gotten thee riches, And hast gotten gold and silver Into thy treasures;" 28.5. In thy great wisdom by thy traffic Hast thou increased thy riches, And thy heart is lifted up because of thy riches—" 28.6. Therefore thus saith the Lord GOD: Because thou hast set thy heart As the heart of God;" 28.7. Therefore, behold, I will bring strangers upon thee, The terrible of the nations; And they shall draw their swords against the beauty of thy wisdom, And they shall defile thy brightness. ." 28.8. They shall bring thee down to the pit; And thou shalt die the deaths of them that are slain, In the heart of the seas." 28.9. Wilt thou yet say before him that slayeth thee: I am God? But thou art man, and not God, In the hand of them that defile thee." 28.10. Thou shalt die the deaths of the uncircumcised By the hand of strangers; For I have spoken, saith the Lord GOD.’" 28.11. Moreover the word of the LORD came unto me, saying:" 28.12. ’Son of man, take up a lamentation for the king of Tyre, and say unto him: Thus saith the Lord GOD: Thou seal most accurate, full of wisdom, and perfect in beauty," 28.13. thou wast in Eden the garden of God; every precious stone was thy covering, the carnelian, the topaz, and the emerald, the beryl, the onyx, and the jasper, the sapphire, the carbuncle, and the smaragd, and gold; the workmanship of thy settings and of thy sockets was in thee, in the day that thou wast created they were prepared." 28.14. Thou wast the far-covering cherub; and I set thee, so that thou wast upon the holy mountain of God; thou hast walked up and down in the midst of stones of fire." 28.15. Thou wast perfect in thy ways from the day that thou wast created, till unrighteousness was found in thee." 28.16. By the multitude of thy traffic they filled the midst of thee with violence, and thou hast sinned; therefore have I cast thee as profane out of the mountain of God; and I have destroyed thee, O covering cherub, from the midst of the stones of fire." 28.17. Thy heart was lifted up because of thy beauty, thou hast corrupted thy wisdom by reason of thy brightness; I have cast thee to the ground, I have laid thee before kings, that they may gaze upon thee." 28.18. By the multitude of thine iniquities, in the unrighteousness of thy traffic, thou hast profaned thy sanctuaries; therefore have I brought forth a fire from the midst of thee, it hath devoured thee, and I have turned thee to ashes upon the earth in the sight of all them that behold thee." 31.8. The cedars in the garden of God Could not hide it; The cypress-trees were not Like its boughs, And the plane-trees were not As its branches; Nor was any tree in the garden of God Like unto it in its beauty." 31.9. I made it fair By the multitude of its branches; So that all the trees of Eden, That were in the garden of God, envied it." 38.22. And I will plead against him with pestilence and with blood; and I will cause to rain upon him, and upon his bands, and upon the many peoples that are with him, an overflowing shower, and great hailstones, fire, and brimstone." 47.6. And he said unto me: ‘Hast thou seen this, O son of man?’ Then he led me, and caused me to return to the bank of the river." 47.7. Now when I had been brought back, behold, upon the bank of the river were very many trees on the one side and on the other." 47.8. Then said he unto me: ‘These waters issue forth toward the eastern region, and shall go down into the Arabah; and when they shall enter into the sea, into the sea of the putrid waters, the waters shall be healed." 47.9. And it shall come to pass, that every living creature wherewith it swarmeth, whithersoever the rivers shall come, shall live; and there shall be a very great multitude of fish; for these waters are come thither, that all things be healed and may live whithersoever the river cometh." 47.10. And it shall come to pass, that fishers shall stand by it from En-gedi even unto En-eglaim; there shall be a place for the spreading of nets; their fish shall be after their kinds, as the fish of the Great Sea, exceeding many." 47.11. But the miry places thereof, and the marshes thereof, shall not be healed; they shall be given for salt." 47.12. And by the river upon the bank thereof, on this side and on that side, shall grow every tree for food, whose leaf shall not wither, neither shall the fruit thereof fail; it shall bring forth new fruit every month, because the waters thereof issue out of the sanctuary; and the fruit thereof shall be for food, and the leaf thereof for healing.’ ." |
|
8. Anon., 1 Enoch, 5, 21 (3rd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 21. And I proceeded to where things were chaotic. And I saw there something horrible: I saw neither",a heaven above nor a firmly founded earth, but a place chaotic and horrible. And there I saw,seven stars of the heaven bound together in it, like great mountains and burning with fire. Then,I said: 'For what sin are they bound, and on what account have they been cast in hither' Then said Uriel, one of the holy angels, who was with me, and was chief over them, and said: 'Enoch, why,dost thou ask, and why art thou eager for the truth These are of the number of the stars of heaven, which have transgressed the commandment of the Lord, and are bound here till ten thousand years,,the time entailed by their sins, are consummated.' And from thence I went to another place, which was still more horrible than the former, and I saw a horrible thing: a great fire there which burnt and blazed, and the place was cleft as far as the abyss, being full of great descending columns of,fire: neither its extent or magnitude could I see, nor could I conjecture. Then I said: 'How,fearful is the place and how terrible to look upon!' Then Uriel answered me, one of the holy angels who was with me, and said unto me: 'Enoch, why hast thou such fear and affright' And,I answered: 'Because of this fearful place, and because of the spectacle of the pain.' And he said unto me: 'This place is the prison of the angels, and here they will be imprisoned for ever.' |
|
9. Anon., Jubilees, 5.10-5.11, 10.1-10.14 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 5.10. and He bade us to bind them in the depths of the earth, and behold they are bound in the midst of them, and are (kept) separate. 5.11. And against their sons went forth a command from before His face that they should be smitten with the sword, and be removed from under heaven. 10.1. And in the third week of this jubilee the unclean demons began to lead astray the children of the sons of Noah; and to make to err and destroy them. 10.2. And the sons of Noah came to Noah their father, and they told him concerning the demons which were, leading astray and blinding and slaying his sons' sons. 10.3. And he prayed before the Lord his God, and said: God of the spirits of all flesh, who hast shown mercy unto me, And hast saved me and my sons from the waters of the flood, And hast not caused me to perish as Thou didst the sons of perdition; 10.4. For Thy grace hath been great towards me, And great hath been Thy mercy to my soul; 10.5. Let Thy grace be lift up upon my sons 10.6. But do Thou bless me and my sons, that we may increase and multiply and replenish the earth. 10.7. And Thou knowest how Thy Watchers, the fathers of these spirits, acted in my day: 10.8. and as for these spirits which are living, imprison them and hold them fast in the place of condemnation, and let them not bring destruction on the sons of thy servant, my God; for these are maligt, and created in order to destroy. 10.9. And let them not rule over the spirits of the living; for Thou alone canst exercise dominion over them. And let them not have power over the sons of the righteous from henceforth and for evermore. 10.10. And the Lord our God bade us to bind all. 10.11. And the chief of the spirits, Mastêmâ, came and said: "Lord, Creator, let some of them remain before me, and let them hearken to my voice, and do all that I shall say unto them; 10.12. for if some of them are not left to me, I shall not be able to execute the power of my will on the sons of men; 10.13. for these are for corruption and leading astray before my judgment, for great is the wickedness of the sons of men. 10.14. And He said: "Let the tenth part of them remain before him, and let nine parts descend into the place of condemnation. |
|
10. Dead Sea Scrolls, War Scroll, 13.10-13.12, 14.9 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)
|
11. Dead Sea Scrolls, Community Rule, 3.11-3.14, 3.20-3.24 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)
|
12. New Testament, 1 Corinthians, 2.6-2.8, 6.3, 15.24 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 2.6. We speak wisdom, however, among those who are fullgrown; yet a wisdom not of this world, nor of the rulers of this world,who are coming to nothing. 2.7. But we speak God's wisdom in amystery, the wisdom that has been hidden, which God foreordained beforethe worlds to our glory 2.8. which none of the rulers of this worldhas known. For had they known it, they wouldn't have crucified the Lordof glory. 6.3. Don't youknow that we will judge angels? How much more, things that pertain tothis life? 15.24. Then the end comes, when he willdeliver up the Kingdom to God, even the Father; when he will haveabolished all rule and all authority and power. |
|
13. New Testament, Apocalypse, 12.7-12.9 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 12.7. There was war in the sky. Michael and his angels made war on the dragon. The dragon and his angels made war. 12.8. They didn't prevail, neither was a place found for him any more in heaven. 12.9. The great dragon was thrown down, the old serpent, he who is called the devil and Satan, the deceiver of the whole world. He was thrown down to the earth, and his angels were thrown down with him. |
|
14. New Testament, Jude, 6 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
|
15. New Testament, Galatians, 4.1-4.11 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 4.1. But I say that so long as the heir is a child, he is nodifferent from a bondservant, though he is lord of all; 4.2. but isunder guardians and stewards until the day appointed by the father. 4.3. So we also, when we were children, were held in bondage under theelements of the world. 4.4. But when the fullness of the time came,God sent out his Son, born to a woman, born under the law 4.5. thathe might redeem those who were under the law, that we might receive theadoption of sons. 4.6. And because you are sons, God sent out theSpirit of his Son into your hearts, crying, "Abba, Father! 4.7. Soyou are no longer a bondservant, but a son; and if a son, then an heirof God through Christ. 4.8. However at that time, not knowing God, youwere in bondage to those who by nature are not gods. 4.9. But now thatyou have come to know God, or rather to be known by God, why do youturn back again to the weak and miserable elements, to which you desireto be in bondage all over again? 4.10. You observe days, months,seasons, and years. 4.11. I am afraid for you, that I might havewasted my labor for you. |
|
16. Anon., Genesis Rabba, 9.5 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 9.5. בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב מוֹת. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רָכוּב הָיִיתִי עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל זְקֵנִי וְעוֹלֶה מֵעִירוֹ לִכְפַר חָנָן דֶּרֶךְ בֵּית שְׁאָן, וְשָׁמַעְתִּי אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר, הִנֵּה טוֹב מְאֹד, הִנֵּה טוֹב מוֹת. רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹנָתָן. רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר, רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹא לִטְעֹם טַעַם מִיתָה, וְלָמָּה נִקְנְסָה בּוֹ מִיתָה, אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנְּבוּכַדְנֶצַר וְחִירֹם מֶלֶךְ צוֹר עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת עַצְמָן אֱלָהוּת, לְפִיכָךְ נִקְנְסָה בּוֹ מִיתָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יחזקאל כח, יג): בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ, וְכִי בְּגַן עֵדֶן הָיָה חִירֹם, אֶתְמְהָא, אֶלָּא אָמַר לוֹ, אַתָּה הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ לְאוֹתוֹ שֶׁבְּעֵדֶן שֶׁיָּמוּת. רַבִּי חִיָּא בַּר בְּרַתֵּיהּ דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה מִשּׁוּם רַבִּי בֶּרֶכְיָה (יחזקאל כח, יד): אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח, אַתָּה הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ לְאוֹתוֹ כְּרוּב שֶׁיָּמוּת. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹנָתָן, אִם כֵּן יִגְזֹר מִיתָה עַל הָרְשָׁעִים וְאַל יִגְזֹר מִיתָה עַל הַצַּדִּיקִים, אֶלָּא שֶׁלֹא יְהוּ הָרְשָׁעִים עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה שֶׁל רְמִיּוּת, וְשֶׁלֹא יְהוּ הָרְשָׁעִים אוֹמְרִים כְּלוּם הַצַּדִּיקִים חַיִּים אֶלָּא שֶׁהֵן מְסַגְּלִין מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אַף אָנוּ נְסַגֵּל מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, נִמְצֵאת עֲשִׂיָּה שֶׁלֹא לִשְׁמָהּ. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מִפְּנֵי מָה נִגְזְרָה מִיתָה עַל הָרְשָׁעִים, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים חַיִּים הֵם מַכְעִיסִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (מלאכי ב, יז): הוֹגַעְתֶּם ה' בְּדִבְרֵיכֶם, כֵּיוָן שֶׁהֵן מֵתִים, הֵן פּוֹסְקִים מִלְּהַכְעִיס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ג, יז): שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז, שָׁם חָדְלוּ מִלְּהַכְעִיס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִפְּנֵי מָה נִגְזְרָה מִיתָה עַל הַצַּדִּיקִים, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים חַיִּים הֵם נִלְחָמִים עִם יִצְרָן, כֵּיוָן שֶׁהֵם מֵתִים הֵם נָחִין, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב ג, יז): וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ, דַּיֵּנוּ מַה שֶּׁיָּגַעְנוּ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לִתֵּן שָׂכָר לְאֵלּוּ בְּכִפְלַיִם, וּלְהִפָּרַע מֵאֵלּוּ בְּכִפְלַיִם. לִתֵּן שָׂכָר לַצַּדִּיקִים שֶׁלֹא הָיוּ רְאוּיִים לִטְעֹם טַעַם מִיתָה וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם טַעַם מִיתָה, לְפִיכָךְ (ישעיה סא, ז): לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ, וּלְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים, שֶׁלֹא הָיוּ צַדִּיקִים רְאוּיִים לִטְעֹם טַעַם מִיתָה, וּבִשְׁבִילָן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם מִיתָה, לְפִיכָךְ מִשְׁנֶה שְׂכָרָן יִירָשׁוּ. | |
|
17. Anon., Leviticus Rabba, 18.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 18.2. דָּבָר אַחֵר, אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (חבקוק א, ז): אָיֹם וְנוֹרָא הוּא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא. אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן מְלֹא כָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּרָאוֹ, מִמִּזְרַח לְמַעֲרָב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, מִן הַצָּפוֹן לְדָרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, וּמִנַּיִן אַף כַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קלט, ה): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, זוֹ חַוָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, יב): וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי וגו'. דָּבָר אַחֵר, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה עֵשָׂו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כז, טו): וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, זֶה עֹבַדְיָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק עֹבַדְיָה גֵּר אֲדוֹמִי הָיָה, וְהָיָה מִתְנַבֵּא עַל אֱדוֹם (עובדיה א, יח): וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו. דָּבָר אַחֵר, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה סַנְחֵרִיב, דִּכְתִיב (ישעיה לו, כ): מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצִילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי. מִמֶּנוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, אֵלּוּ בָּנָיו (מלכים ב יט, לז): וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׁרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב. דָּבָר אַחֵר, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה חִירָם מֶלֶךְ צוֹר, דִּכְתִיב (יחזקאל כח, ב): בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, אָמַר רַבִּי סִימוֹן מָסֹרֶת אַגָּדָה הִיא חִירָם בַּעַל אִמּוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָיָה, עָמַד עָלָיו וַהֲרָגוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כח, יח): וָאוֹצִיא אֵשׁ מִתּוֹכְךָ הִיא אֲכָלַתְךָ. דָּבָר אַחֵר, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר (ישעיה יד, יג): וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה וגו'. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, זֶה אֱוִיל מְרֹדַךְ, אָמְרוּ כָּל אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁעָבְרוּ עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, נָטְלוּ אֶת אֱוִיל מְרֹדַךְ וְהִמְלִיכוּהוּ תַּחְתָּיו, וְכֵיוָן שֶׁחָזַר נְטָלוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְכָל מִי שֶׁהָיָה נִכְנַס בְּבֵית הָאֲסוּרִים בְּיָמָיו לֹא הָיָה יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יד, יז): אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה. וְכֵיוָן שֶׁמֵּת חָזְרוּ עַל אֱוִיל מְרֹדַךְ לְהַמְלִיכוֹ, אָמַר לָהֶם אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם, בָּרִאשׁוֹנָה שָׁמַעְתִּי לָכֶם נְטָלַנִּי וַחֲבָשַׁנִי בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְעַכְשָׁיו הֲרֵי הוּא הוֹרְגֵנִי, וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם עַד שֶׁגְּרָרוּהוּ וְהִשְׁלִיכוּהוּ לְפָנָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה יד, יט): וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ וגו'. אָמַר רַבִּי אָבִינָא וְלֹא עוֹד אֶלָּא כָּל שׂוֹנֵא וְשׂוֹנֵא שֶׁהָיָה לוֹ הָיָה בָּא וְדוֹקְרוֹ בַּחֶרֶב, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (ישעיה יד, יט): לְבֻשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב. דָּבָר אַחֵר, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, שֶׁלָּקוּ בְּזִיבוּת וּבְצָרַעַת, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶן: אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ. | |
|
18. Anon., Pesikta Rabbati, 37 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
19. Irenaeus, Refutation of All Heresies, 1.30.8-1.30.9 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
20. Babylonian Talmud, Bava Batra, 75a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 75a. קניגיא עם לויתן שנאמר (איוב מ, כה) התמשוך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר (איוב מ, יט) העושו יגש חרבו,כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה שנאמר (איוב מא, כג) ירתיח כסיר מצולה ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו שנאמר (איוב מא, כג) ים ישים כמרקחה,ובשעה שצמא עושה תלמים תלמים בים שנאמר (איוב מא, כד) אחריו יאיר נתיב אמר רב אחא בר יעקב אין תהום חוזר לאיתנו עד שבעים שנה שנאמר (איוב מא, כד) יחשוב תהום לשיבה ואין שיבה פחותה משבעים,אמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר (איוב מ, ל) יכרו עליו חברים ואין כרה אלא סעודה שנאמר (מלכים ב ו, כג) ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו ואין חברים אלא תלמידי חכמים שנאמר (שיר השירים ח, יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני,והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים שנאמר (איוב מ, ל) יחצוהו בין כנענים ואין כנענים אלא תגרים שנאמר (הושע יב, ח) כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב ואי בעית אימא מהכא (ישעיהו כג, ח) אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ,ואמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר (איוב מ, לא) התמלא בשכות עורו זכה עושין לו סוכה לא זכה עושין לו צלצל שנאמר (איוב מ, לא) ובצלצל דגים ראשו,זכה עושין לו צלצל לא זכה עושין לו ענק שנאמר (משלי א, ט) וענקים לגרגרותיך זכה עושין לו ענק לא זכה עושין לו קמיע שנאמר (איוב מ, כט) ותקשרנו לנערותיך,והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו שנאמר (ישעיהו ס, ג) והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך:,(ישעיהו נד, יב) ושמתי כדכד שמשותיך א"ר שמואל בר נחמני פליגי תרי מלאכי ברקיעא גבריאל ומיכאל ואמרי לה תרי אמוראי במערבא ומאן אינון יהודה וחזקיה בני רבי חייא חד אמר שוהם וחד אמר ישפה אמר להו הקב"ה להוי כדין וכדין,(ישעיהו נד, יב) ושעריך לאבני אקדח כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן,לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים אמר להו הני למאן אמרו ליה שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דרוש רבי לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי אמר לו ריקא אלמלא (לא) ראית לא האמנת מלגלג על דברי חכמים אתה נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות,מיתיבי (ויקרא כו, יג) ואולך אתכם קוממיות רבי מאיר אומר מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון,רבי יהודה אומר מאה אמה כנגד היכל וכתליו שנאמר (תהלים קמד, יב) אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל כי קאמר ר' יוחנן לכווי דבי זיקא,ואמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק שנאמר (ישעיהו ד, ה) וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקדוש ברוך הוא חופה לפי כבודו,עשן בחופה למה אמר רבי חנינא שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא ואש בחופה למה אמר רבי חנינא מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה,כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כז, כ) ונתתה מהודך עליו ולא כל הודך זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה,אמר רבי חמא (בר) חנינא עשר חופות עשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן שנאמר (יחזקאל כח, יג) בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה וגו' מר זוטרא אמר אחת עשרה שנאמר כל אבן יקרה אמר רבי יוחנן וגרוע שבכולן זהב דקא חשיב ליה לבסוף,מאי (יחזקאל כח, יג) מלאכת תופיך ונקביך בך אמר רב יהודה אמר רב אמר לו הקדוש ברוך הוא לחירם מלך צור בך נסתכלתי ובראתי נקבים נקבים באדם ואיכא דאמרי הכי קאמר בך נסתכלתי | 75a. ba hunt of the leviathan, as it is stated: “Can you draw out leviathan with a fish hook? Or press down his tongue with a cord?”(Job 40:25). bAnd were the Holy One, Blessed be He, not assistingGabriel, bhe would not be able tohunt bit, as it is stated: “Only He Who made him can use His sword to approach him”(Job 40:19)., bWhen Rav Dimi camefrom Eretz Yisrael to Babylonia, he said that bRabbi Yoḥa said: Whenthe bleviathan is hungry, he produces breath from his mouth andthereby bboils all of the waters in the depthsof the sea. bAs it is stated: “He makes the deep boil like a pot”(Job 41:23). bAnd ifthe leviathan bdid not place its head in the Garden of Eden, no creature could withstand hisfoul bsmell, as it is stated: “He makes the sea like a seething mixture [ imerkaḥa /i]”(Job 41:23), and the term imerkaḥais also used to describe something with a smell (see Exodus 30:25)., bAnd when he is thirsty, he makes many furrows in the sea, as it is stated: “He makes a path to shine after him”(Job 41:24). bRav Aḥa bar Yaakov says:After the leviathan drinks from the sea, bthe depthof the sea does bnot return to its normal condition until seventy yearshave passed, bas it is stated: “One would think the deep to be hoary”(Job 41:24), band hoaryindicates a person who is bno less than seventyyears old., bRabba saysthat bRabbi Yoḥa says:In the bfuture, the Holy One, Blessed be He, will make a feast for the righteous from the flesh of the leviathan, as it is stated: “The iḥabbarimwill make a feast [ iyikhru /i] of him”(Job 40:30). bAnd ikera /imeans bnothing other than a feast, as it is stated: “And he prepared [ iva’yikhreh /i] for them a great feast [ ikera /i]; and they ate and drank”(II Kings 6:23). bAnd iḥabbarim /imeans bnothing other than Torah scholars, as it is stated: “You that dwell in the gardens, the companions [ iḥaverim /i] hearken for your voice: Cause me to hear it”(Song of Songs 8:13). This verse is interpreted as referring to Torah scholars, who listen to God’s voice., bAndwith regard to bthe remainderof the leviathan, they will bdivide it and use it for commerce in the markets of Jerusalem, as it is stated: “They will part him among the ikena’anim /i”(Job 40:30). bAnd ikena’anim /imeans bnothing other than merchants, as it is stated: “As for the merchant [ ikena’an /i], the balances of deceit are in his hand. He loves to oppress”(Hosea 12:8). bAnd if you wish, saythat the proof is bfrom here: “Whose merchants are princes, whose traffickers [ ikieha /i] are the honorable of the earth”(Isaiah 23:8)., bAnd Rabba saysthat bRabbi Yoḥa says:In the bfuture, the Holy One, Blessed be He, will prepare a isukkafor the righteous from the skin ofthe bleviathan, as it is stated: “Can you fill his skin with barbed irons [ ibesukkot /i]”(Job 40:31). If one bis deservingof being called righteous, an entire isukkais prepared for himfrom the skin of the leviathan; if one is bnot deservingof this honor, ba covering is prepared for hishead, bas it is stated: “Or his head with fish-spears”(Job 40:31).,If one is bdeservingat least of this reward, ba covering is prepared for him,and if one is bnot deserving, a necklace is prepared for him, as it is stated: “And necklaces about your neck”(Proverbs 1:9). If one is somewhat bdeserving, a necklace is prepared for him,and if one is bnot deservingeven of this, only ban amu-let is prepared for himfrom the skin of the leviathan, bas it is stated: “Or will you bind him for your maidens”(Job 40:29), i.e., a small amulet is prepared for him, like the amulets tied on children’s necks., bAndwith regard to bthe remainingpart of the skin of the leviathan, bthe Holy One, Blessed be He, spreads it on the walls of Jerusalem, and its glory radiates fromone bend of the world until theother bend. As it is stated: “And nations shall walk in your light, and kings at the brightness of your rising”(Isaiah 60:3).,§ With regard to the future glory of Jerusalem, the Gemara interprets the verse: b“And I will make your pinnacles of ikadkhod /i”(Isaiah 54:12). bRabbi Shmuel bar Naḥmani said: Two angels in heaven, Gabriel and Michael, disagreewith regard to the material that will be used to form the walls of Jerusalem. bAnd some saythat this dispute is between btwo iamora’imin the West,i.e., Eretz Yisrael. bAnd who are they?They are bYehuda and Ḥizkiyya, the sons of Rabbi Ḥiyya. One saidthey will be made of bonyx, and one saidof bjasper. The Holy One, Blessed be He, said to them: Let it be like this [ ikedein /i] and like that [ iukhedein /i],i.e., let them be formed from both together. This compromise is indicated by the word ikadkhod /i, a combination of this [ ikedein /i] and that [ iukhedein /i].,The Gemara analyzes the rest of that verse: b“And your gates of precious stones”(Isaiah 54:12). This should be understood binlight of bthatincident bwhere Rabbi Yoḥa sat and taught:In the bfuture, the Holy One, Blessed be He, will bring precious stones and pearls that are thirty by thirtycubits, band He will hollow out in thema hole of bten by twentycubits band set them in the gates of Jerusalem. A certainunnamed bstudent sneered at him,saying: bNow we do not findprecious stones even bofthe size of ban egg of a dove,and yet ball of this we will find? /b, bAftera period of btimethat student’s bship went to sea,where bhe saw ministering angels sitting and sawing precious stones and pearls that were thirty by thirtycubits, band hollowed out in themwere holes of bten by twentycubits. bHe said tothe angels: bFor whom are these? They said to him thatin the bfuture, the Holy One, Blessed be He, will place them in the gates of Jerusalem.Later, the student bcame before Rabbi Yoḥaand bsaid to him:Continue to binterpret, my teacher, it is fitting for you to interpret,as bI sawjust bas you said.Rabbi Yoḥa bsaid to him: Worthlessman, bif you had not seen, you would not have believed;clearly, byou are mocking the statement of the Sages.Rabbi Yoḥa bset his eyes upon him, andthe student was instantly killed band turned into a pile of bones. /b,The Gemara braises an objectionagainst Rabbi Yoḥa’s statement, based on a ibaraita /i. The verse states: b“And I will make you go upright [ ikomemiyyut /i]”(Leviticus 26:13). bRabbi Meir says:In the future, the Jewish people will have the stature of btwo hundred cubits, equivalent to twotimes the bheight [ ikomot /i] of Adam the firstman, whose height was one hundred cubits. Rabbi Meir interprets the word ikomemiyyutas two ikomot /i., bRabbi Yehuda says:They will have the stature of bone hundred cubits, corresponding to the Sanctuary and its walls, as it is stated: “We whose sons are as plants grown up in their youth; whose daughters are as corner-pillars carved after the fashion of the Sanctuary”(Psalms 144:12). But if they are each one hundred cubits tall, how could the Jews enter the gates of Jerusalem, whose entrance gate will be ten by twenty cubits, as claimed by Rabbi Yoḥa? The Gemara answers: bWhen Rabbi Yoḥa statedthat idea, he was not referring to the gates themselves but btothe bwindows thatallow bwindto enter.,§ bAnd Rabba saysthat bRabbi Yoḥa says:In the bfuture, the Holy One, Blessed be He, will fashion seven canopies for each and every righteousindividual, bas it is stated: “And the Lord will create over the whole habitation of Mount Zion, and over those who are invited to it, a cloud and smoke by day, and the shining of a flaming fire by night; for over all the glory shall be a canopy”(Isaiah 4:5). This bteaches thatfor beach and everyrighteous individual, bthe Holy One, Blessed be He, fashions for him a canopyseven times over, bin accordance with his honor,i.e., greater individuals receive grander and larger canopies.,The Gemara asks a question with regard to the above verse: bWhyshould there be bsmoke in a canopy? Rabbi Ḥanina said:It is bbecause anyone whose eyes are narrow,i.e., is stingy, btoward Torah scholars in this world, his eyes fill with smoke in the World-to-Come. And whyshould there be bfire in a canopy? Rabbi Ḥanina said:This bteaches that each and every one is burned fromembarrassment at the size of bthe canopy of the other,and says: bWoe for this embarrassment, woe for this disgrace,that I did not merit a canopy as large as his., bIn a similar manner, youcan bsaythat God said to Moses about Joshua: b“And you shall put of your honor upon him”(Numbers 27:20), which indicates that you should put some of your honor, bbut not all of your honor. The elders of that generation said: The face of Moseswas as bright bas the face of the sun; the face of Joshuawas blike the face of the moon. Woe for this embarrassment, woe for this disgrace,that we did not merit another leader of the stature of Moses., bRabbi Ḥama bar Ḥanina says: The Holy One, Blessed be He, fashioned ten canopies for Adam the firstman, bin the Garden of Eden; as it is statedto Hiram, king of Tyre: b“You were in Eden the garden of God; every precious stonewas your covering, the carnelian, the topaz, and the emerald, the beryl, the onyx, and the jasper, the sapphire, the carbuncle, and the smaragd, and gold; the workmanship of your drums and of your holes was in you; they were prepared on the day that you were created” (Ezekiel 28:13). This verse mentions ten items, from carnelian to gold. bMar Zutra said:There were belevencanopies, bas it states: “Every precious stone,”which is also part of the tally. bRabbi Yoḥa said: And the worst of all of themwas bgold, as it is counted last,which indicates that the other items are more valuable.,The Gemara asks: bWhatis the meaning of the phrase: b“The workmanship of your drums and of your holes [ inekavekha /i]”(Ezekiel 28:13)? bRav Yehuda saysthat bRav says: The Holy One, Blessed be He, said to Hiram, king of Tyre:Were you in the Garden of Eden when I created all of this for you? bI looked at you,saw that you would one day claim divinity for yourself, band created many orifices [ inekavim /i] in man,i.e., the excretory system, so that you would know that you are human and not a god. bAnd there arethose bwho saythat bthisis what God bsaidto Hiram: bI looked at you /b |
|
21. Babylonian Talmud, Sukkah, 29a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 29a. כי הא (דרבה) בר חמא כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא מרהטי בגמרא בהדי הדדי והדר מעייני בסברא,אמר רבא מאני משתיא במטללתא מאני מיכלא בר ממטללתא חצבא ושחיל בר ממטללתא ושרגא במטללתא ואמרי לה בר ממטללתא ולא פליגי הא בסוכה גדולה הא בסוכה קטנה:,ירדו גשמים: תנא משתסרח המקפה של גריסין,אביי הוה קא יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא נשב זיקא וקא מייתי ציבותא אמר להו רב יוסף פנו לי מאני מהכא אמר ליה אביי והא תנן משתסרח המקפה אמר ליה לדידי כיון דאנינא דעתאי כמי שתסרח המקפה דמי לי,ת"ר היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו היה ישן תחת הסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור,איבעיא להו עד שיעור או עד שיאור ת"ש עד שיאור ויעלה עמוד השחר תרתי אלא אימא עד שיעור ויעלה עמוד השחר:,משל למה הדבר דומה: איבעיא להו מי שפך למי ת"ש דתניא שפך לו רבו קיתון על פניו ואמר לו אי אפשי בשמושך,ת"ר בזמן שהחמה לוקה סימן רע לכל העולם כולו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם כעס עליהם ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך,תניא רבי מאיר אומר כל זמן שמאורות לוקין סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שמלומדין במכותיהן משל לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו מי דואג מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג,תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שישראל מונין ללבנה ועובדי כוכבים לחמה לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח במערב סימן רע ליושבי מערב באמצע הרקיע סימן רע לכל העולם כולו,פניו דומין לדם חרב בא לעולם לשק חיצי רעב באין לעולם לזו ולזו חרב וחיצי רעב באין לעולם לקה בכניסתו פורענות שוהה לבא ביציאתו ממהרת לבא וי"א חילוף הדברים,ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה לוקה עמה שנאמר (שמות יב, יב) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלו שנאמר (ירמיהו י, ב) כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה עובדי כוכבים יחתו ואין ישראל יחתו,ת"ר בשביל ארבעה דברים חמה לוקה על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה ועל משכב זכור ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד,ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקין על כותבי (פלסתר) ועל מעידי עדות שקר ועל מגדלי בהמה דקה בא"י ועל קוצצי אילנות טובות,ובשביל ד' דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות על משהי שטרות פרועים ועל מלוי ברבית | 29a. bAsin bthatsituation involving Rava and Rami bbar Ḥama, when they would stand before Rav Ḥisda,after he taught them a ihalakha btheywould bquicklyreview bthe traditionthat they heard from him btogether andonly bthen analyze the rationaleof the tradition that they had received. Apparently, in the study of Mishna and the amoraic commentary on the Mishna there is a distinction between extensive and intensive study.,With regard to residence in the isukka /i, bRava said: Drinking vesselssuch as cups, which are usually clean, remain bin the isukka /i. Eating vesselsare taken bout of the isukka /iafter use. bAn earthenware jug and a wicker basket [ ishaḥil]that are used for drawing water are taken boutside the isukka /i. And a lampremains binside the isukka /i, and some sayit is taken boutside the isukka /i.The Gemara comments: bAnd they do not disagree.Rather, bthisopinion, that a lamp remains inside the isukka /i, is referring bto a large isukka /i,where the lamp and its odor do not disturb those residing in the isukka /i. And bthatopinion, that the lamp is taken outside the isukka /i, is referring bto a small isukka /i,where the lamp’s odor is offensive.,§ The mishna stated: If brain fell,it is permitted to leave the isukkafrom the point that it is raining so hard that the congealed dish will spoil. bIt was taughtin the iTosefta /i: The measure is bfrom when a congealed dish of pounded grain,a dish ruined by even slight rainfall, bwill spoil. /b, bAbaye was sitting before Rav Yosef in the isukka /i. The wind blew and broughtwith it bsplintersfrom the roofing, and they fell onto the food. bRav Yosef said to him: Vacate my vessels from here,and I will eat in the house. bAbaye said to him: Didn’t we learnin the mishna that one remains in the isukka buntil the congealed dish will spoil?That is not yet the case. bHe said to him: For me, since I am delicate,this situation bis as if the congealed dish will spoil. /b, bThe Sages taught:If bone was eating in the isukka /i, and rain fell,and bhe descendedfrom the isukkaon the roof to eat in his house, bone does not burden him to ascendback to the isukkaonce the rain ceases buntilafter bhe finishes his meal.Similarly, if bone was sleeping underthe roofing of bthe isukka /i, and rain fell, and he descendedto sleep in the house, bone does not burden him to ascendback to the isukkaonce the rain ceases; rather, he may sleep in the house buntil it becomes light. /b, bA dilemma was raised beforethe Sages: Is the correct reading of the ibaraita /i: bUntil one awakens [ isheyeor /i],spelled with an iayin /i, and once he awakens he returns to the isukkaeven in the middle of the night? Or is the correct reading: bUntil it becomes light [ isheyeor /i],spelled with an ialef /i, and he need not return to the isukkauntil morning? bComeand bheara proof that will resolve the matter from a related ibaraita /i: One need not return to the isukka buntil it becomes light [ isheyeor /i],spelled with an ialef /i, band dawnarrives. The Gemara asks: Why did the ibaraitarepeat the arrival of light btwotimes (Ritva)? bRather, sayinstead: bUntil he awakens [ isheyeor /i],spelled with an iayin /i, band the dawnarrives. Both of the readings are accurate, as until one awakens and it becomes light he may remain in the house.,§ The mishna continues: The Sages btold a parable: To what is this matter comparable?It is comparable to a servant who comes to pour wine for his master, and he pours a jug of water in his face. bA dilemma was raised beforethe Sages: bWho pouredthe water bin whoseface? bComeand bheara proof, bas it is taughtexplicitly in a ibaraita /i: bHis master poured a jugof water bon his face and said to him: I do not want your service. /b,Apropos the fact that rain on iSukkotis an indication of divine rebuke, the Gemara cites several related topics. bThe Sages taught: When the sun is eclipsed it is a bad omen for the entire world.The Gemara tells ba parable. To what is this matter comparable?It is comparable bto a king of flesh and blood who prepared a feast for his servants and placed a lantern [ ipanas /i] before themto illuminate the hall. bHe became angry at them and said to his servant: Take the lantern from before them and seat them in darkness. /b, bIt is taughtin a ibaraitathat bRabbi Meir says: When theheavenly blights,i.e., the sun and the moon, bare eclipsed, it is a bad omen for the enemies of the Jewish people,which is a euphemism for the Jewish people, bbecause they are experienced in their beatings.Based on past experience, they assume that any calamity that afflicts the world is directed at them. The Gemara suggests ba parable:This is similar bto a teacher who comes to the school with a strap in his hand. Who worries?The child bwho is accustomed to be beaten each and every day isthe one who bworries. /b, bThe Sages taughtin another ibaraita /i: bWhen the sun is eclipsed, it is a bad omen for theother bnations.When bthe moon is eclipsed, it is a bad omen for the enemies of the Jewish people.This is bdue tothe fact bthat the Jewish people calculatetheir calendar primarily based bon the moon, and theother bnationscalculate based bon the sun.When the sun is beclipsed in the east, it is a bad omen for the residentsof the lands of bthe east.When it is eclipsed bin the west, it is a bad omen for the residentsof the lands of bthe west.When it is eclipsed bin the middle of the sky, it is a bad omen for the entire world. /b,If, during an eclipse, bthe visageof the sun bisred blike blood,it is an omen that bsword,i.e., war, bis coming to the world.If the sun bisblack blike sackclothmade of dark goat hair, it is an omen that barrows of hunger are coming to the world,because hunger darkens people’s faces. When it is similar both bto this,to blood, band to that,to sackcloth, it is a sign that both bsword and arrows of hunger are coming to the world.If it was beclipsed upon its entry,soon after rising, it is an omen that bcalamity is tarrying to come.If the sun is eclipsed bupon its departureat the end of the day, it is an omen that bcalamity is hastening to come. And some say the matters are reversed:An eclipse in the early morning is an omen that calamity is hastening, while an eclipse in the late afternoon is an omen that calamity is tarrying.,The Sages said: bThere is no nation that is afflicted whose god is not afflicted with it, as it is stated: “And against all the gods of Egypt I will mete out judgment; I am God”(Exodus 12:12). The Gemara adds: bWhen the Jewish people perform God’s will, theyneed bnot fear any of theseomens, bas it is stated: “Thus says the Lord: Learn not the way of the nations, and be not dismayed at the signs of Heaven; for the nations are dismayed at them”(Jeremiah 10:2). bThe nations will be dismayed, but the Jewish people will not be dismayed,provided they do not follow the ways of the nations., bThe Sages taughtthat bon account of four matters the sun is eclipsed: Onaccount of ba president of the court who dies and is not eulogized appropriately,and the eclipse is a type of eulogy by Heaven; bonaccount of ba betrothed young woman who screamed in the citythat she was being raped band there was no one to rescue her; onaccount of bhomosexuality; and onaccount of btwo brothers whose blood was spilled as one. /b, bAnd on account of four matters theheavenly blightsare beclipsed: Onaccount of bforgers of a fraudulent document [ ipelaster /i]that is intended to discredit others; bonaccount of btestifiers of false testimony; onaccount of braisers of small domesticated animals in Eretz Yisraelin a settled area; band onaccount of bchoppers of good,fruit-producing btrees. /b, bAnd on account of four matters the property of homeowners is delivered to the monarchyas punishment: bOnaccount of those bkeepers of paidpromissory bnotes,who keep these documents instead of tearing them or returning them to the borrowers, as that would allow the lender to collect money with the note a second time; band onaccount of blenders with interest; /b |
|
22. Nag Hammadi, On The Origin of The World, 106.19-106.24, 106.26-106.27 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
23. Nag Hammadi, The Hypostasis of The Archons, 96.3-96.11 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
24. Anon., Exodus Rabbah, 8.2 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 8.2. פַּרְעֹה הָיָה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם שֶׁעָשׂוּ עַצְמָן אֱלָהוּת וְהֵרֵעוּ לְנַפְשָׁם, וְאֵלּוּ הֵן: חִירָם, וּנְבוּכַדְנֶצַּר, וּפַרְעֹה, וְיוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה. חִירָם מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כח, ב): אֱמֹר לִנְגִיד צֹר וגו' וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי. וּמִנַּיִן שֶׁשִּׁחֵת לְנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כח, יז): גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָפְיֶךָ שִׁחַתָּ חָכְמָתְךָ עַל יִפְעָתֶךָ עַל אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָּךְ. נְבוּכַדְנֶצַּר מִנַּיִן, שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, דִּכְתִיב (ישעיה יד, יד): אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה יד, טו): אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר. מֶה עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִגְלָהוּ לַמִּדְבָּר עַד שֶׁהוּא בְּמַלְכוּתוֹ וְהֶאֱכִילוֹ עֵשֶׂב כַּבְּהֵמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, ל): וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין יֵאכֻל. וְהָיוּ הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת רוֹאִין אוֹתוֹ בִּדְמוּת נְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק כ, יז): וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס אֶרֶץ קִרְיָה וגו', כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז, ג): וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם, וְעַל כָּל זֹאת (דניאל ז, ד): וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ, דִּכְתִיב (דניאל ד, לא): וְלִקְצָת יוֹמַיָּא אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר עַיְנַי לִשְׁמַיָּא נִטְלֵת וּמַנְדְּעִי עֲלַי יְתוּב, וּפַרְעֹה מִנַּיִן שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כט, ג): לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי, מְסָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַד אוֹיְבָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מד, ל): כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי נֹתֵן אֶת פַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ מִצְרַיִם, מַהוּ חָפְרַע, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה, יח): וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן, וּכְתִיב (ישעיה יט, טז): בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים. יוֹאָשׁ מִנַּיִן שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, דִּכְתִיב (דברי הימים ב כד, יז): וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם, מַהוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ, שֶׁעֲשָׂאוּהוּ אֱלוֹהַּ, אָמְרוּ לוֹ אִלּוּלֵי שֶׁאַתָּה אֱלוֹהַּ לֹא הָיִיתָ יוֹצֵא לְאַחַר שֶׁבַע שָׁנִים מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, אָמַר לָהֶן כָּךְ הוּא, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לֵעָשׂוֹת אֱלוֹהַּ, וְהִשְׁחִית לְנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כד, כג): וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה עָלָה עָלָיו חֵיל אֲרָם, וּכְתִיב (דברי הימים ב כד, כד): וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים, אַל תִּקְרֵי שְׁפָטִים אֶלָּא שְׁפוּטִים, וּכְתִיב (דברי הימים ב כד, כה): וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים וגו' וַיָּמֹת [וגו'] וְלֹא קְבָרוּהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְלָכִים. וּמִי גָרַם לְפַרְעֹה שֶׁיִּלְקֶה, עַל שֶׁאָמַר: לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי, לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה. (קהלת ה, ז): כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם, לֵךְ וַעֲשֵׂה מִי שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ שַׁחַץ בָּעוֹלָם עַל שֶׁהִגְבִּיהַּ עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מא, כו): אֵת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ, וְכִי גָבוֹהַּ יִרְאֶה וְשָׁפָל אֵינוֹ רוֹאֶה, וְהָכְתִיב (זכריה ד, י): עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ, אֶלָּא אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֵלּוּ הַגֵּיוְתָנִין שֶׁעוֹשִׂין עַצְמָן אֱלוֹהוּת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מֵהֶן שְׁחָצִים בָּעוֹלָם. וְכֵן סַנְחֵרִיב נִתְגָּאֶה וְנַעֲשָׂה שַׁחַץ בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יט, לה): וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ, לְכָךְ כְּתִיב: אֵת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה שַׁחַץ שֶׁל גֵּיוְתָנִים לְכָל הַבְּרִיּוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ירמיה כג, כד): אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה', אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי אִם יֵשֵׁב אָדָם בְּזָוִית וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֲנִי מַרְאֵהוּ לַבְּרִיּוֹת, אִם יַטְמִין אָדָם עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֲנִי מַרְאֵהוּ לַבְּרִיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אֲנִי מְמַלֵּא מִמֶּנּוּ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים וּמַרְאֶה שַׁחֲצוֹ לַבְּרִיּוֹת, לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה. | |
|
25. Anon., 2 Enoch, 29.4, 31.4
|
26. Anon., Pirqe Rabbi Eliezer, 14, 13
|
