1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 30.6 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 30.6. וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־לְבָבְךָ וְאֶת־לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ׃ | 30.6. And the LORD thy God will circumcise thy heart, and the heart of thy seed, to love the LORD thy God with all thy heart, and with all thy soul, that thou mayest live." |
|
2. Hebrew Bible, Exodus, 3.2, 34.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 3.2. וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֵלָיו בְּלַבַּת־אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל׃ 3.2. וְשָׁלַחְתִּי אֶת־יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת־מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי־כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם׃ 34.5. וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהוָה׃ | 3.2. And the angel of the LORD appeared unto him in a flame of fire out of the midst of a bush; and he looked, and, behold, the bush burned with fire, and the bush was not consumed." 34.5. And the LORD descended in the cloud, and stood with him there, and proclaimed the name of the LORD." |
|
3. Hebrew Bible, Genesis, 12.1-12.3, 13.14-13.17, 15.1, 15.4, 15.7, 15.13, 17.1, 17.9, 17.22, 18.1-18.15, 20.6, 22.1, 26.2, 28.13, 32.24-32.32, 35.11, 35.13, 46.3 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 12.1. וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי־כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ׃ 12.1. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָם לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׃ 12.2. וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ׃ 12.2. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה׃ 12.3. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה׃ 13.14. וַיהוָה אָמַר אֶל־אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד־לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה׃ 13.15. כִּי אֶת־כָּל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד־עוֹלָם׃ 13.16. וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם־יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת־עֲפַר הָאָרֶץ גַּם־זַרְעֲךָ יִמָּנֶה׃ 13.17. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה׃ 15.1. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל־תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד׃ 15.1. וַיִּקַּח־לוֹ אֶת־כָּל־אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ־בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת־הַצִפֹּר לֹא בָתָר׃ 15.4. וְהִנֵּה דְבַר־יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי־אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ׃ 15.7. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ׃ 15.13. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה׃ 17.1. זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל־זָכָר׃ 17.1. וַיְהִי אַבְרָם בֶּן־תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהוָה אֶל־אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי־אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׃ 17.9. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת־בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם׃ 17.22. וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם׃ 18.1. וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה־בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו׃ 18.1. וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם׃ 18.2. וַיֹּאמֶר יְהוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי־רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד׃ 18.2. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה׃ 18.3. וַיֹּאמֶר אַל־נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם־אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים׃ 18.3. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל־נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ׃ 18.4. יֻקַּח־נָא מְעַט־מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ׃ 18.5. וְאֶקְחָה פַת־לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי־עַל־כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל־עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ׃ 18.6. וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל־שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת׃ 18.7. וְאֶל־הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן־בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל־הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ׃ 18.8. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן־הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא־עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ׃ 18.9. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל׃ 18.11. וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים׃ 18.12. וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה־לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן׃ 18.13. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי׃ 18.14. הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן׃ 18.15. וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ׃ 20.6. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם־לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשֹׂךְ גַּם־אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ־לִי עַל־כֵּן לֹא־נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ׃ 22.1. וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ 22.1. וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת־יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת־הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת־בְּנוֹ׃ 26.2. וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר אַל־תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ׃ 26.2. וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם־רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם־הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ׃ 28.13. וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ׃ 32.24. וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת־הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ׃ 32.25. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר׃ 32.26. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף־יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ׃ 32.27. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם־בֵּרַכְתָּנִי׃ 32.28. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה־שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב׃ 32.29. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם־יִשְׂרָאֵל כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים וַתּוּכָל׃ 32.31. וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי־רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל־פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי׃ 32.32. וַיִּזְרַח־לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת־פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל־יְרֵכוֹ׃ 35.11. וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ׃ 35.13. וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּר אִתּוֹ׃ 46.3. וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל־תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי־לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם׃ 46.3. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת־פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי׃ | 12.1. Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee." 12.2. And I will make of thee a great nation, and I will bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing." 12.3. And I will bless them that bless thee, and him that curseth thee will I curse; and in thee shall all the families of the earth be blessed.’" 13.14. And the LORD said unto Abram, after that Lot was separated from him: ‘Lift up now thine eyes, and look from the place where thou art, northward and southward and eastward and westward;" 13.15. for all the land which thou seest, to thee will I give it, and to thy seed for ever." 13.16. And I will make thy seed as the dust of the earth; so that if a man can number the dust of the earth, then shall thy seed also be numbered." 13.17. Arise, walk through the land in the length of it and in the breadth of it; for unto thee will I give it.’" 15.1. After these things the word of the LORD came unto Abram in a vision, saying: ‘Fear not, Abram, I am thy shield, thy reward shall be exceeding great.’" 15.4. And, behold, the word of the LORD came unto him, saying: ‘This man shall not be thine heir; but he that shall come forth out of thine own bowels shall be thine heir.’" 15.7. And He said unto him: ‘I am the LORD that brought thee out of Ur of the Chaldees, to give thee this land to inherit it.’" 15.13. And He said unto Abram: ‘Know of a surety that thy seed shall be a stranger in a land that is not theirs, and shall serve them; and they shall afflict them four hundred years;" 17.1. And when Abram was ninety years old and nine, the LORD appeared to Abram, and said unto him: ‘I am God Almighty; walk before Me, and be thou wholehearted." 17.9. And God said unto Abraham: ‘And as for thee, thou shalt keep My covet, thou, and thy seed after thee throughout their generations." 17.22. And He left off talking with him, and God went up from Abraham." 18.1. And the LORD appeared unto him by the terebinths of Mamre, as he sat in the tent door in the heat of the day;" 18.2. and he lifted up his eyes and looked, and, lo, three men stood over against him; and when he saw them, he ran to meet them from the tent door, and bowed down to the earth," 18.3. and said: ‘My lord, if now I have found favour in thy sight, pass not away, I pray thee, from thy servant." 18.4. Let now a little water be fetched, and wash your feet, and recline yourselves under the tree." 18.5. And I will fetch a morsel of bread, and stay ye your heart; after that ye shall pass on; forasmuch as ye are come to your servant.’ And they said: ‘So do, as thou hast said.’" 18.6. And Abraham hastened into the tent unto Sarah, and said: ‘Make ready quickly three measures of fine meal, knead it, and make cakes.’" 18.7. And Abraham ran unto the herd, and fetched a calf tender and good, and gave it unto the servant; and he hastened to dress it." 18.8. And he took curd, and milk, and the calf which he had dressed, and set it before them; and he stood by them under the tree, and they did eat." 18.9. And they said unto him: ‘Where is Sarah thy wife?’ And he said: ‘Behold, in the tent.’" 18.10. And He said: ‘I will certainly return unto thee when the season cometh round; and, lo, Sarah thy wife shall have a son.’ And Sarah heard in the tent door, which was behind him.—" 18.11. Now Abraham and Sarah were old, and well stricken in age; it had ceased to be with Sarah after the manner of women.—" 18.12. And Sarah laughed within herself, saying: ‘After I am waxed old shall I have pleasure, my lord being old also?’" 18.13. And the LORD said unto Abraham: ‘Wherefore did Sarah laugh, saying: Shall I of a surety bear a child, who am old?" 18.14. Is any thing too hard for the LORD. At the set time I will return unto thee, when the season cometh round, and Sarah shall have a son.’" 18.15. Then Sarah denied, saying: ‘I laughed not’; for she was afraid. And He said: ‘Nay; but thou didst laugh.’" 20.6. And God said unto him in the dream: ‘Yea, I know that in the simplicity of thy heart thou hast done this, and I also withheld thee from sinning against Me. Therefore suffered I thee not to touch her." 22.1. And it came to pass after these things, that God did prove Abraham, and said unto him: ‘Abraham’; and he said: ‘Here am I.’" 26.2. And the LORD appeared unto him, and said: ‘Go not down unto Egypt; dwell in the land which I shall tell thee of." 28.13. And, behold, the LORD stood beside him, and said: ‘I am the LORD, the God of Abraham thy father, and the God of Isaac. The land whereon thou liest, to thee will I give it, and to thy seed." 32.24. And he took them, and sent them over the stream, and sent over that which he had." 32.25. And Jacob was left alone; and there wrestled a man with him until the breaking of the day." 32.26. And when he saw that he prevailed not against him, he touched the hollow of his thigh; and the hollow of Jacob’s thigh was strained, as he wrestled with him." 32.27. And he said: ‘Let me go, for the day breaketh.’ And he said: ‘I will not let thee go, except thou bless me.’" 32.28. And he said unto him: ‘What is thy name?’ And he said: ‘Jacob.’" 32.29. And he said: ‘Thy name shall be called no more Jacob, but Israel; for thou hast striven with God and with men, and hast prevailed.’" 32.30. And Jacob asked him, and said: ‘Tell me, I pray thee, thy name.’ And he said: ‘Wherefore is it that thou dost ask after my name?’ And he blessed him there." 32.31. And Jacob called the name of the place Peniel: ‘for I have seen God face to face, and my life is preserved.’" 32.32. And the sun rose upon him as he passed over Peniel, and he limped upon his thigh." 35.11. And God said unto him: ‘I am God Almighty. Be fruitful and multiply; a nation and a company of nations shall be of thee, and kings shall come out of thy loins;" 35.13. And God went up from him in the place where He spoke with him." 46.3. And He said: ‘I am God, the God of thy father; fear not to go down into Egypt; for I will there make of thee a great nation." |
|
4. Hebrew Bible, Numbers, 12.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 12.5. וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם׃ | 12.5. And the LORD came down in a pillar of cloud, and stood at the door of the Tent, and called Aaron and Miriam; and they both came forth." |
|
5. Hebrew Bible, Psalms, 89.37 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 89.37. זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי׃ | 89.37. His seed shall endure for ever, And his throne as the sun before Me." |
|
6. Hebrew Bible, 1 Kings, 3.4-3.15, 9.3, 9.7, 13.9, 22.20, 22.22 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 3.4. וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא׃ 3.5. בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהֹוָה אֶל־שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ׃ 3.6. וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אַתָּה עָשִׂיתָ עִם־עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ וַתִּשְׁמָר־לוֹ אֶת־הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה וַתִּתֶּן־לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל־כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה׃ 3.7. וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת־עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא׃ 3.8. וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ עַם־רָב אֲשֶׁר לֹא־יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב׃ 3.9. וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת־עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין־טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת־עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה׃ 3.11. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא־שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא־שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט׃ 3.12. הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא־הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא־יָקוּם כָּמוֹךָ׃ 3.13. וְגַם אֲשֶׁר לֹא־שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם־עֹשֶׁר גַּם־כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל־יָמֶיךָ׃ 3.14. וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֺתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְהַאַרַכְתִּי אֶת־יָמֶיךָ׃ 3.15. וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית־אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל־עֲבָדָיו׃ 9.3. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת־תְּפִלָּתְךָ וְאֶת־תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם־שְׁמִי שָׁם עַד־עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל־הַיָּמִים׃ 9.7. וְהִכְרַתִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְאֶת־הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אֲשַׁלַּח מֵעַל פָּנָי וְהָיָה יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל־הָעַמִּים׃ 13.9. כִּי־כֵן צִוָּה אֹתִי בִּדְבַר יְהוָה לֵאמֹר לֹא־תֹאכַל לֶחֶם וְלֹא תִשְׁתֶּה־מָּיִם וְלֹא תָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתָּ׃ 22.22. וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל־נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם־תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה־כֵן׃ | 3.4. And the king went to Gibeon to sacrifice there; for that was the great high place; a thousand burnt-offerings did Solomon offer upon that altar." 3.5. In Gibeon the LORD appeared to Solomon in a dream by night; and God said: ‘Ask what I shall give thee.’" 3.6. And Solomon said: ‘Thou hast shown unto Thy servant David my father great kindness, according as he walked before Thee in truth, and in righteousness, and in uprightness of heart with Thee; and Thou hast kept for him this great kindness, that Thou hast given him a son to sit on his throne, as it is this day." 3.7. And now, O LORD my God, Thou hast made Thy servant king instead of David my father; and I am but a little child; I know not how to go out or come in." 3.8. And Thy servant is in the midst of Thy people which Thou hast chosen, a great people, that cannot be numbered nor counted for multitude." 3.9. Give Thy servant therefore an understanding heart to judge Thy people, that I may discern between good and evil; for who is able to judge this Thy great people?’" 3.10. And the speech pleased the LORD, that Solomon had asked this thing." 3.11. And God said unto him: ‘Because thou hast asked this thing, and hast not asked for thyself long life; neither hast asked riches for thyself, nor hast asked the life of thine enemies; but hast asked for thyself understanding to discern justice;" 3.12. behold, I have done according to thy word: lo, I have given thee a wise and an understanding heart; so that there hath been none like thee before thee, neither after thee shall any arise like unto thee." 3.13. And I have also given thee that which thou hast not asked, both riches and honour—so that there hath not been any among the kings like unto thee—all thy days." 3.14. And if thou wilt walk in My ways, to keep My statutes and My commandments, as thy father David did walk, then I will lengthen thy days.’" 3.15. And Solomon awoke, and, behold, it was a dream; and he came to Jerusalem, and stood before the ark of the covet of the LORD, and offered up burnt-offerings, and offered peace-offerings, and made a feast to all his servants." 9.3. And the LORD said unto him: ‘I have heard thy prayer and thy supplication, that thou hast made before Me: I have hallowed this house, which thou hast built, to put My name there for ever; and Mine eyes and My heart shall be there perpetually." 9.7. then will I cut off Israel out of the land which I have given them; and this house, which I have hallowed for My name, will I cast out of My sight; and Israel shall be a proverb and a by word among all peoples;" 13.9. For it so was charged me by the word of the LORD, saying: Thou shalt eat no bread, nor drink water, neither return by the way that thou camest.’" 22.20. And the LORD said: Who shall entice Ahab, that he may go up and fall at Ramoth-gilead. And one said: On this manner; and another said: On that manner." 22.22. And the LORD said unto him: Wherewith? And he said: I will go forth, and will be a lying spirit in the mouth of all his prophets. And He said: Thou shalt entice him, and shalt prevail also; go forth, and do so." |
|
7. Hebrew Bible, 1 Samuel, 3.1, 3.3, 3.10, 3.20, 10.22, 23.2, 23.4, 30.8 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 3.1. וַיָּבֹא יְהוָה וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם־בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ׃ 3.1. וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת־יְהוָה לִפְנֵי עֵלִי וּדְבַר־יְהוָה הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ׃ 3.3. וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל יְהוָה אֲשֶׁר־שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים׃ 10.22. וַיִּשְׁאֲלוּ־עוֹד בַּיהוָה הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ וַיֹּאמֶר יְהוָה הִנֵּה־הוּא נֶחְבָּא אֶל־הַכֵּלִים׃ 23.2. וְעַתָּה לְכָל־אַוַּת נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ לָרֶדֶת רֵד וְלָנוּ הַסְגִּירוֹ בְּיַד הַמֶּלֶךְ׃ 23.2. וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת־קְעִילָה׃ 23.4. וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאֹל בַּיהוָה וַיַּעֲנֵהוּ יְהוָה וַיֹּאמֶר קוּם רֵד קְעִילָה כִּי־אֲנִי נֹתֵן אֶת־פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ׃ 30.8. וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד־הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי־הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל׃ | 3.1. And the child Shemu᾽el ministered to the Lord before ῾Eli. And the word of the Lord was precious in those days; there was no frequent vision." 3.3. and the lamp of God had not yet gone out in the temple of the Lord, where the ark of God was, and Shemu᾽el was laid down to sleep;" 3.10. And the Lord came, and stood, and called as on the previous occasions, Shemu᾽el, Shemu᾽el. Then Shemu᾽el answered, Speak; for Thy servant is listening." 10.22. Therefore they inquired again of the Lord, Did the man come here? And the Lord answered, Behold, he is hidden among the baggage." 23.2. Therefore David inquired of the Lord, saying, Shall I go and smite these Pelishtim? And the Lord said to David, Go, and smite the Pelishtim, and save Qe῾ila." 23.4. Then David inquired of the Lord yet again. And the Lord answered him and said, Arise, go down to Qe῾ila; for I will deliver the Pelishtim into thy hand." 30.8. And David inquired of the Lord, saying, Shall I pursue after this troop? shall I overtake them? And he answered him, Pursue: for thou shalt surely overtake them, and without fail recover all." |
|
8. Hebrew Bible, 2 Kings, 2.16 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 2.16. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה־נָא יֵשׁ־אֶת־עֲבָדֶיךָ חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי־חַיִל יֵלְכוּ נָא וִיבַקְשׁוּ אֶת־אֲדֹנֶיךָ פֶּן־נְשָׂאוֹ רוּחַ יְהוָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת הגיאות [הַגֵּאָיוֹת] וַיֹּאמֶר לֹא תִשְׁלָחוּ׃ | 2.16. And they said unto him: ‘Behold now, there are with thy servants fifty strong men; let them go, we pray thee, and seek thy master; lest peradventure the spirit of the LORD hath taken him up, and cast him upon some mountain, or into some valley.’ And he said: ‘Ye shall not send.’" |
|
9. Hebrew Bible, 2 Samuel, 7.4-7.17, 21.1 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 7.4. וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־נָתָן לֵאמֹר׃ 7.5. לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל־עַבְדִּי אֶל־דָּוִד כֹּה אָמַר יְהוָה הַאַתָּה תִּבְנֶה־לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי׃ 7.6. כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן׃ 7.7. בְּכֹל אֲשֶׁר־הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת־אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת־עַמִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לָמָּה לֹא־בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים׃ 7.8. וְעַתָּה כֹּה־תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן־הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל־עַמִּי עַל־יִשְׂרָאֵל׃ 7.9. וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת־כָּל־אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ׃ 7.11. וּלְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכָּל־אֹיְבֶיךָ וְהִגִּיד לְךָ יְהוָה כִּי־בַיִת יַעֲשֶׂה־לְּךָ יְהוָה׃ 7.12. כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת־אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת־זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת־מַמְלַכְתּוֹ׃ 7.13. הוּא יִבְנֶה־בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת־כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד־עוֹלָם׃ 7.14. אֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֺתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם׃ 7.15. וְחַסְדִּי לֹא־יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ׃ 7.16. וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד־עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד־עוֹלָם׃ 7.17. כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הַחִזָּיוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל־דָּוִד׃ 21.1. וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת־פְּנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־שָׁאוּל וְאֶל־בֵּית הַדָּמִים עַל־אֲשֶׁר־הֵמִית אֶת־הַגִּבְעֹנִים׃ 21.1. וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת־אַיָּה אֶת־הַשַּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל־הַצּוּר מִתְּחִלַּת קָצִיר עַד נִתַּךְ־מַיִם עֲלֵיהֶם מִן־הַשָּׁמָיִם וְלֹא־נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם יוֹמָם וְאֶת־חַיַּת הַשָּׂדֶה לָיְלָה׃ | 7.4. And it came to pass that night, that the word of the Lord came to Natan, saying," 7.5. Go and tell my servant David, Thus says the Lord, shalt thou build me a house for me to dwell in?" 7.6. For I have not dwelt in any house since that time that I brought up the children of Yisra᾽el out of Miżrayim, even to this day, but I have walked in a tent and in a tabernacle." 7.7. In all the places where I have walked with all the children of Yisra᾽el, did I speak a word with any of the rulers of Yisra᾽el, whom I commanded as shepherds of my people Yisra᾽el, saying, Why do you not build me a house of cedar?" 7.8. Now therefore so shalt thou say to my servant David, Thus says the Lord of hosts, I took thee from the sheepfold, from following the sheep, to be ruler over my people, over Yisra᾽el:" 7.9. and I was with thee wherever thou didst go, and have cut off all thy enemies out of thy sight, and have made thee a great name, like the name of the great men that are on the earth." 7.10. Moreover I have appointed a place for my people Yisra᾽el, and planted them, that they may dwell in a place of their own, and be troubled no more; neither shall the children of wickedness torment them any more, as at the beginning," 7.11. and as since the time that I commanded judges to be over my people Yisra᾽el; but I will give thee rest from all thy enemies, and the Lord tells thee that he will make thee a house." 7.12. And when the days are fulfilled, and thou shalt sleep with thy fathers, I will set up thy seed after thee, who shall issue from thy bowels, and I will establish his kingdom." 7.13. He shall build a house for my name, and I will make firm the throne of his kingdom for ever." 7.14. I will be his father, and he will be my son. If he commit iniquity, I will chasten him with the rod of men, and with such plagues as befall the sons of Adam:" 7.15. but my covet love shall not depart away from him, as I took it from Sha᾽ul, whom I put away before thee." 7.16. And thy house and thy kingdom shall be established for ever before thee: thy throne shall be firm for ever." 7.17. According to all these words, and according to all this vision, so did Natan speak to David." 21.1. Then there was a famine in the days of David three years, year after year; and David inquired of the Lord. And the Lord answered, It is for Sha᾽ul, and for his bloody house, because he slew the Giv῾onim." |
|
10. Hebrew Bible, Isaiah, 1.9, 8.11, 29.11, 53.7-53.8 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.9. לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ׃ 8.11. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֵלַי כְּחֶזְקַת הַיָּד וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת בְּדֶרֶךְ הָעָם־הַזֶּה לֵאמֹר׃ 29.11. וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר־יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל־יוֹדֵעַ הספר [סֵפֶר] לֵאמֹר קְרָא נָא־זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא׃ 53.7. נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח־פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו׃ 53.8. מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת־דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ׃ | 1.9. Except the LORD of hosts Had left unto us a very small remt, We should have been as Sodom, We should have been like unto Gomorrah." 8.11. For the LORD spoke thus to me with a strong hand, admonishing me that I should not walk in the way of this people, saying:" 29.11. And the vision of all this is become unto you as the words of a writing that is sealed, which men deliver to one that is learned, saying: ‘Read this, I pray thee’; and he saith: ‘I cannot, for it is sealed’;" 53.7. He was oppressed, though he humbled himself And opened not his mouth; As a lamb that is led to the slaughter, And as a sheep that before her shearers is dumb; Yea, he opened not his mouth." 53.8. By oppression and judgment he was taken away, And with his generation who did reason? For he was cut off out of the land of the living, For the transgression of my people to whom the stroke was due." |
|
11. Hebrew Bible, Jeremiah, 1.6, 1.9, 1.11, 1.13 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.6. וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהֹוִה הִנֵּה לֹא־יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי־נַעַר אָנֹכִי׃ 1.9. וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת־יָדוֹ וַיַּגַּע עַל־פִּי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ׃ 1.11. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר מָה־אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה׃ 1.13. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה׃ | 1.6. Then said I: ‘Ah, Lord GOD! behold, I cannot speak; for I am a child.’" 1.9. Then the LORD put forth His hand, and touched my mouth; and the LORD said unto me: Behold, I have put My words in thy mouth;" 1.11. Moreover the word of the LORD came unto me, saying: ‘Jeremiah, what seest thou?’ And I said: ‘I see a rod of an almond-tree.’" 1.13. And the word of the LORD came unto me the second time, saying: ‘What seest thou?’ And I said: ‘I see a seething pot; and the face thereof is from the north.’" |
|
12. Hebrew Bible, Joshua, 5.13-5.15 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 5.13. וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה־אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם־לְצָרֵינוּ׃ 5.14. וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר־צְבָא־יְהוָה עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל־פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל־עַבְדּוֹ׃ 5.15. וַיֹּאמֶר שַׂר־צְבָא יְהוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ שַׁל־נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן׃ | 5.13. And it came to pass, when Joshua was by Jericho, that he lifted up his eyes and looked, and, behold, there stood a man over against him with his sword drawn in his hand; and Joshua went unto him, and said unto him: ‘Art thou for us, or for our adversaries?’ ." 5.14. And he said: ‘Nay, but I am captain of the host of the LORD; I am now come.’ And Joshua fell on his face to the earth, and bowed down, and said unto him: ‘What saith my lord unto his servant?’" 5.15. And the captain of the LORD’S host said unto Joshua: ‘Put off thy shoe from off thy foot; for the place whereon thou standest is holy.’ And Joshua did so." |
|
13. Hebrew Bible, Judges, 1.1-1.2, 13.3, 13.7, 20.18 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.1. וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶל־הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן וְשֵׁם־חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע וַיַּכּוּ אֶת־שֵׁשַׁי וְאֶת־אֲחִימַן וְאֶת־תַּלְמָי׃ 1.1. וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיהוָה לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה־לָּנוּ אֶל־הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ׃ 1.2. וַיֹּאמֶר יְהוָה יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ בְּיָדוֹ׃ 1.2. וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת־חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם אֶת־שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק׃ 13.3. וַיֵּרָא מַלְאַךְ־יְהוָה אֶל־הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה־נָא אַתְּ־עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן׃ 13.7. וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל־תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל־תֹּאכְלִי כָּל־טֻמְאָה כִּי־נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן־הַבֶּטֶן עַד־יוֹם מוֹתוֹ׃ 20.18. וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית־אֵל וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יַעֲלֶה־לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם־בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֹּאמֶר יְהוָה יְהוּדָה בַתְּחִלָּה׃ | 1.1. Now after the death of Yehoshua it came to pass, that the children of Yisra᾽el asked the Lord, saying, Who shall go up for us against the Kena῾ani first, to fight against them?" 1.2. And the Lord said, Yehuda shall go up: behold, I have delivered the land into his hand." 13.3. And the angel of the Lord appeared to the woman, and said to her, Behold now, thou art barren, and bearest not: but thou shalt conceive, and bear a son." 13.7. but he said to me, Behold, thou shalt conceive, and bear a son; and now drink no wine nor strong drink, neither eat any unclean thing: for the child shall be a Nazir to God from the womb to the day of his death." 20.18. And the children of Yisra᾽el arose, and went up to the house of God, and asked counsel of God, and said, which of us shall go up first to the battle against the children of Binyamin? And the Lord said, Yehuda shall go up first." |
|
14. Hebrew Bible, Ezekiel, 1, 3.10, 3.11, 3.14, 8.1-11.25, 8.3, 10.20, 10.21, 10.22, 11.1, 11.5, 11.6, 11.7, 11.9, 11.10, 11.11, 11.13, 11.15, 11.16, 11.17, 11.18, 11.19, 11.20, 11.21, 11.22, 11.23, 18.30, 18.31, 18.32, 37.1, 37.2, 37.3, 37.4, 37.5, 37.6, 40, 40.2, 40.4, 43.3, 43.5, 43.7 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)
|
15. Hebrew Bible, Zechariah, 4.8 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE)
| 4.8. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ | 4.8. Moreover the word of the LORD came unto me, saying:" |
|
16. Plato, Apology of Socrates, 22c (5th cent. BCE - 4th cent. BCE)
| 22c. that what they composed they composed not by wisdom, but by nature and because they were inspired, like the prophets and givers of oracles; for these also say many fine things, but know none of the things they say; it was evident to me that the poets too had experienced something of this same sort. And at the same time I perceived that they, on account of their poetry, thought that they were the wisest of men in other things as well, in which they were not. So I went away from them also thinking that I was superior to them in the same thing in which I excelled the public men.Finally then I went to the hand-workers. |
|
17. Plato, Meno, 99c (5th cent. BCE - 4th cent. BCE)
| 99c. This is the means which statesmen employ for their direction of states, and they have nothing more to do with wisdom than soothsayers and diviners; for these people utter many a true thing when inspired, but have no knowledge of anything they say. Men. I daresay that is so. Soc. And may we, Meno, rightly call those men divine who, having no understanding, yet succeed in many a great deed and word? Men. Certainly. Soc. Then we shall be right in calling those divine of whom |
|
18. Philo of Alexandria, Who Is The Heir, 45 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 45. But there are three kinds of life. The first life, to God; the second, with respect to the creature; the third, is on the borders of both, being compounded of the two others. Now, the life to God has not descended to us, and has not come to the necessities of the body. Again, life with respect to the creature has not wholly ascended up to heaven, nor has it sought to ascend, but it lurks in unapproachable recesses, and rejoices in a life which is no life. |
|
19. Mishnah, Avodah Zarah, 3.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 3.3. If one finds utensils upon which is the figure of the sun or moon or a dragon, he casts them into the Dead Sea. Rabban Shimon ben Gamaliel says: if [one of these figures] is upon precious utensils they are prohibited, but if upon common utensils they are permitted. Rabbi Yose says: he may grind [an idol] to powder and scatter it to the wind or throw it into the sea. They said to him, even so it may then become manure, as it says, “let nothing that has been proscribed stick to your hand (Deuteronomy 13:18)”." |
|
20. New Testament, 1 Peter, 2.21-2.25 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 2.21. For to this you were called, because Christ also suffered for us, leaving us an example, that you should follow his steps 2.22. who did not sin, "neither was deceit found in his mouth. 2.23. Who, when he was reviled, didn't revile back. When he suffered, didn't threaten, but committed himself to him who judges righteously; 2.24. who his own self bore our sins in his body on the tree, that we, having died to sins, might live to righteousness; by whose stripes you were healed. 2.25. For you were going astray like sheep; but are now returned to the Shepherd and Overseer of your souls. |
|
21. New Testament, Acts, 8.26-8.40 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
| 8.26. But an angel of the Lord spoke to Philip, saying, "Arise, and go toward the south to the way that goes down from Jerusalem to Gaza. This is a desert. 8.27. He arose and went. Behold, there was a man of Ethiopia, a eunuch of great authority under Candace, queen of the Ethiopians, who was over all her treasure, who had come to Jerusalem to worship. 8.28. He was returning and sitting in his chariot, and was reading the prophet Isaiah. 8.29. The Spirit said to Philip, "Go near, and join yourself to this chariot. 8.30. Philip ran to him, and heard him reading Isaiah the prophet, and said, "Do you understand what you are reading? 8.31. He said, "How can I, unless someone explains it to me?" He begged Philip to come up and sit with him. 8.32. Now the passage of the Scripture which he was reading was this, "He was led as a sheep to the slaughter. As a lamb before his shearer is silent, So he doesn't open his mouth. 8.33. In his humiliation, his judgment was taken away. Who will declare His generations? For his life is taken from the earth. 8.34. The eunuch answered Philip, "Please tell who the prophet is talking about: about himself, or about some other? 8.35. Philip opened his mouth, and beginning from this Scripture, preached to him Jesus. 8.36. As they went on the way, they came to some water, and the eunuch said, "Behold, here is water. What is keeping me from being baptized? 8.38. He commanded the chariot to stand still, and they both went down into the water, both Philip and the eunuch, and he baptized him. 8.39. When they came up out of the water, the Spirit of the Lord caught Philip away, and the eunuch didn't see him any more, for he went on his way rejoicing. 8.40. But Philip was found at Azotus. Passing through, he preached the gospel to all the cities, until he came to Caesarea. |
|
22. New Testament, Romans, 10.16 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 10.16. But they didn't all listen to the glad news. For Isaiah says, "Lord, who has believed our report? |
|
23. New Testament, John, 12.38 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 12.38. that the word of Isaiah the prophet might be fulfilled, which he spoke, "Lord, who has believed our report? To whom has the arm of the Lord been revealed? |
|
24. New Testament, Luke, 1.22, 24.23 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.22. When he came out, he could not speak to them, and they perceived that he had seen a vision in the temple. He continued making signs to them, and remained mute. 24.23. and when they didn't find his body, they came saying that they had also seen a vision of angels, who said that he was alive. |
|
25. Anon., Genesis Rabba, 47.6, 69.4, 97.8 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 47.6. וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ (בראשית יז, כב), תָּנֵי הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן צָרִיךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מֵאַבְרָהָם, פַּעַם אַחַת הָיָה אַבְרָהָם מְדַבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדַבֵּר עִמּוֹ, אָמַר לָהֶן נִפָּטֵר מִן הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִכֶּם תְּחִלָּה, אַחַר כָּךְ אֲנִי מְדַבֵּר עִמָּכֶם, כֵּיוָן שֶׁדִּבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל צָרְכּוֹ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים צָרִיךְ אֲנִי לְדָבָר, אָמַר לוֹ הִפָּטֵר בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יז, כב): וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם, (בראשית לה, יג): וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים, (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו. 69.4. רַבִּי חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי פִּינְחָס אָמַר שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה פְּעָמִים מַזְכִּיר הָאָבוֹת בַּתּוֹרָה, וּכְנֶגֶד כֵּן קָבְעוּ חֲכָמִים שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם תִּשְׁעָה עָשָׂר הֵם, אֱמֹר לוֹ וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, לֵית הוּא מִן הַמִּנְיָן. וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שִׁבְעָה עָשָׂר הֵם, אֱמֹר לוֹ (בראשית מח, טז): וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, חַד מִנְהוֹן. (בראשית כח, יג): הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ, רַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא אָמַר קְפָלָהּ כְּפִינְקָס וּנְתָנָהּ תַּחַת רֹאשׁוֹ, כְּאֵינַשׁ דַּאֲמַר מִן תְּחוֹת רֵישָׁא דִידָךְ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר וּבִלְבַד שֶׁיְהֵא נִקְבַּר עָלֶיהָ. | |
|
26. Anon., Leviticus Rabba, 19.6 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 19.6. דָּבָר אַחֵר, וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ, מִי קִיֵּם מִצְוַת זִיבָה יְכָנְיָהוּ בֶּן יְהוֹיָקִים, אָמְרוּ כֵּיוָן שֶׁעָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר לְהַחֲרִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם עָלָה וְיָשַׁב לוֹ בְּדַפְנִי שֶׁל אַנְטוֹכְיָא, יָרְדָה סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה לִקְרָאתוֹ אָמְרוּ לוֹ הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל בַּיִת זֶה לִיחָרֵב, אָמַר לָהֶם לָאו, אֶלָּא יְהוֹיָקִים מָרַד בִּי תְּנוּהוּ לִי וְאֵלֵךְ, בָּאוּ אֶצְלוֹ וְאָמְרוּ לוֹ לִיהוֹיָקִים נְבוּכַדְנֶצַּר בָּעֵי לָךְ, אָמַר לָהֶן כָּךְ עוֹשִׂין, דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ, דּוֹחִין נַפְשִׁי וּמְקַיֵּם נַפְשֵׁיכוֹן, כְּתִיב (דברים כג, טז): לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו, אָמְרוּ לוֹ לֹא כָךְ עָשְׂתָה זְקֵנָתְךָ לְשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע לָהֶם עָמְדוּ וּנְטָלוּהוּ וְשִׁלְשְׁלוּהוּ לוֹ. וְכֵיצַד שִׁלְשְׁלוּהוּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי נָתָן אוֹמֵר חַי שִׁלְשְׁלוּ אוֹתוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל יט, ט): וַיִּתְּנֻהוּ בַסּוּגַר בַּחַחִים, בַּחַיִּים כְּתִיב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מֵת שִׁלְשְׁלוּ אוֹתוֹ לוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל יט, ט): לְמַעַן לֹא יִשָּׁמַע קוֹלוֹ עוֹד. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲנִי מְקַיֵּם דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם, חַי שִׁלְשְׁלוּ אוֹתוֹ אֶלָּא שֶׁהָיָה מְפֻנָּק וּמֵת בְּיָדָם. מֶה עָשָׂה לוֹ נְבוּכַדְנֶצַּר, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוּהוּ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה, וְיָשַׁב עָלָיו בְּפָרָדִימוֹס וַהֲרָגוֹ, וְקָרַע אֶת הַחֲמוֹר וְהִכְנִיסוּהוּ לְתוֹכוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה כב, יט): קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַהֲרָגוֹ וְהָיָה מְחַתֵּךְ מִמֶּנּוּ כְּזֵיתִים וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר, הֵיכָן הִיא קְבוּרַת חֲמוֹר לֹא בִּמְעִי הַכֶּלֶב, הוּא שֶׁהַנָּבִיא מְקַנְתֵּר עָלָיו וְאוֹמֵר (מלכים ב כד, ה): וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר תְּלָתָא אֳמוֹרָאִין חַד אָמַר שֶׁהָיָה לָבוּשׁ כִּלְאַיִם, וְחַד אָמַר שֶׁמָּשַׁךְ לוֹ עָרְלָה, וְחַד אָמַר שֶׁנִּמְצֵאת כְּתוֹבַת קַעְקַע חֲקוּקָה עַל בְּשָׂרוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַל יְדֵי שֶׁבָּא עַל אִמּוֹ וְעַל כַּלָּתוֹ וְעַל אֵשֶׁת אָבִיו, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר בַּפֶּתַח שֶׁיָּצָא בּוֹ נִכְנָס. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עַל שֶׁהוֹשִׁיב בִּירָנִיּוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, מַהוּ בִּירָנִיּוֹת, בָּיְירָן צָיְירָן, שֶׁהָיָה הוֹרֵג אֶת בַּעֲלֵיהֶן וּמְעַנֶּה אֶת נְשֵׁיהֶם וּמַכְנִיס מָמוֹנָם לַטִּמְיוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל יט, ז): וַיֵּדַע אַלְמְנוֹתָיו. כֵּיוָן שֶׁהֲרָגוֹ נְבוּכַדְנֶצַּר הִמְלִיךְ אֶת יְכָנְיָה בְּנוֹ תַּחְתָּיו וְיָרַד לוֹ לְבָבֶל, יָצְאוּ כָּל בְּנֵי בָבֶל לְקַלְּסוֹ, אָמְרוּ לוֹ מֶה עָשִׂיתָ, אָמַר לָהֶם יְהוֹיָקִים מָרַד בִּי וַהֲרַגְתִּיו וְהִמְלַכְתִּי יְכָנְיָה בְּנוֹ תַּחְתָּיו, אָמְרוּ לוֹ מַתְלָא אָמַר גּוּר טַב מִכֶּלֶב בִּישׁ לָא תְרַבֵּי, גּוּר בִּישׁ מִכֶּלֶב בִּישׁ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מִיָּד שָׁמַע לָהֶם וְעָלָה וְיָשַׁב בְּדַפְנִי שֶׁל אַנְטוֹכְיָא, יָרְדוּ סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה לִקְרָאתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל בַּיִת זֶה לִיחָרֵב, אָמַר לָהֶם לֹא, אֶלָּא אוֹתוֹ שֶׁהִמְלַכְתִּי תְּנוּהוּ לִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ לִי. אָזְלִין אָמְרִין לִיכָנְיָה נְבוּכַדְנֶצַּר בָּעֵי לָךְ, מֶה עָשָׂה עָמַד וְכִנֵּס כָּל מַפְתְּחוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעָלָה לְרֹאשׁ הַגַּג וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ לִהְיוֹת גִּזְבָּרִין לְפָנֶיךָ, עַד עַכְשָׁיו הָיִינוּ בַּעֲלֵי בָּתִּים נֶאֱמָנִים לְפָנֶיךָ, מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי מַפְתְּחוֹתֶיךָ לְפָנֶיךָ. תְּרֵין אֳמוֹרָאִין חַד אָמַר כְּמִין יַד שֶׁל אֵשׁ יָרְדָה וּנְטָלָתַן מִמֶּנּוּ, וְחַד אָמַר מִשָּׁעָה שֶׁזְּרָקָן עוֹד לֹא יָרְדוּ. מָה הָיוּ בַּחוּרֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין, הָיוּ עוֹלִין לְרֹאשׁ גַּגּוֹתֵיהֶן וְנוֹפְלִים מֵתִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כב, א): מַשָּׂא גֵיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת. מֶה עָשָׂה נְבוּכַדְנֶצַּר, נְטָלוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְכָל מִי שֶׁהָיָה נֶחְבַּשׁ בְּיָמָיו לֹא הָיָה יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם, עַל שׁוּם (ישעיה יד, יז): אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה. גָּלָה יְהוֹיָכִין וְגָלְתָה סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה עִמּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה כב, כח): הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר כָּעֶצֶם הַזֶּה שֶׁל מֹחַ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מְנַפְּצוֹ אֵינוֹ יָפֶה לִמְאוּמָה כו', עַד שְׁאַלְתִּיאֵל שָׁאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה וְהִתִּירוּ לוֹ אֶת נִדְרוֹ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָשְׁבָה סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה עַל דַּעְתָּהּ וְאָמְרוּ בְּיָמֵינוּ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד פּוֹסֶקֶת, אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים פט, לז): וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי, מַה נַּעֲשֶׂה נֵלֵךְ וּנְפַיֵּס לַגַּדֶּלֶת, וְגַדֶּלֶת לַמַּלְכָּה, וּמַלְכָּה לַמֶּלֶךְ. הָלְכוּ וּפִיְּסוּ לַגַּדֶּלֶת, וְגַדֶּלֶת לַמַּלְכָה, וּמַלְכָּה לַמֶּלֶךְ. מָה הָיָה שֵׁם אִשְׁתּוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, רַב הוּנָא אָמַר שְׁמִירָם שְׁמָהּ, רַבִּי אָבִין אָמַר שְׁמִירָמוֹת שְׁמָהּ, וְרַבָּנָן אָמְרִין שְׁמִירַעַם שְׁמָהּ, עַל יְדֵי שֶׁנּוֹלְדָה בְּרָעַם. כֵּיוָן שֶׁבָּא נְבוּכַדְנֶצַּר לְהִזָּקֵק לָהּ אָמְרָה לוֹ אַתְּ מֶלֶךְ וִיכָנְיָה אֵינוֹ מֶלֶךְ, אַתָּה מְבַקֵּשׁ תַּפְקִידְךָ וִיכָנְיָה אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ תַּפְקִידוֹ, מִיָּד גָּזַר וְנָתְנוּ לוֹ אִשְׁתּוֹ, וְכֵיצַד שִׁלְשְׁלוּהָ לוֹ, רַבִּי שַׁבְּתַי אָמַר דֶּרֶךְ קִנְקָלִין שִׁלְשְׁלוּהָ לוֹ, וְרַבָּנָן אָמְרֵי פָּתְחוּ הַמַּעֲזִיבָה וְשִׁלְשְׁלוּהָ לוֹ, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְהִזָּקֵק לָהּ אָמְרָה כְּשׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה רָאִיתִי, פֵּרַשׁ מִמֶּנָּהּ, מִיָּד הָלְכָה וְסָפְרָה וְטָהֲרָה וְטָבְלָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּירוּשָׁלַיִם לֹא קִיַּמְתֶּם מִצְוַת זִיבָה וְעַתָּה אַתֶּם מְקַיְּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ט, יא): גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר, נִזְכַּרְתֶּם אוֹתוֹ הַדָּם שֶׁבְּסִינַי בִּשְׁבִיל כֵּן שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ, אָמַר רַבִּי שַׁבְּתַי לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמָּחַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו, עַל אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר (שיר השירים ד, ז): כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם (ירמיה ג, כב): שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבוֹתֵיכֶם. | |
|
