1. Hebrew Bible, Genesis, 12.1-12.3 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 12.1. וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי־כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ׃ 12.1. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָם לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׃ 12.2. וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ׃ 12.2. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה׃ 12.3. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה׃ | 12.1. Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee." 12.2. And I will make of thee a great nation, and I will bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing." 12.3. And I will bless them that bless thee, and him that curseth thee will I curse; and in thee shall all the families of the earth be blessed.’" |
|
2. Septuagint, Wisdom of Solomon, 15.4-15.19, 16.4-16.14, 16.18, 16.20-16.21, 16.24, 19.22 (2nd cent. BCE - 1st cent. BCE)
| 15.4. For neither has the evil intent of human art misled us,nor the fruitless toil of painters,a figure stained with varied colors 15.5. whose appearance arouses yearning in fools,so that they desire the lifeless form of a dead image. 15.6. Lovers of evil things and fit for such objects of hope are those who either make or desire or worship them. 15.7. For when a potter kneads the soft earth and laboriously molds each vessel for our service,he fashions out of the same clay both the vessels that serve clean uses and those for contrary uses, making all in like manner;but which shall be the use of each of these the worker in clay decides. 15.8. With misspent toil, he forms a futile god from the same clay -- this man who was made of earth a short time before and after a little while goes to the earth from which he was taken,when he is required to return the soul that was lent him. 15.9. But he is not concerned that he is destined to die or that his life is brief,but he competes with workers in gold and silver,and imitates workers in copper;and he counts it his glory that he molds counterfeit gods. 15.10. His heart is ashes, his hope is cheaper than dirt,and his life is of less worth than clay 15.11. because he failed to know the one who formed him and inspired him with an active soul and breathed into him a living spirit. 15.12. But he considered our existence an idle game,and life a festival held for profit,for he says one must get money however one can, even by base means. 15.13. For this man, more than all others, knows that he sins when he makes from earthy matter fragile vessels and graven images. 15.14. But most foolish, and more miserable than an infant,are all the enemies who oppressed thy people. 15.15. For they thought that all their heathen idols were gods,though these have neither the use of their eyes to see with,nor nostrils with which to draw breath,nor ears with which to hear,nor fingers to feel with,and their feet are of no use for walking. 15.16. For a man made them,and one whose spirit is borrowed formed them;for no man can form a god which is like himself. 15.17. He is mortal, and what he makes with lawless hands is dead,for he is better than the objects he worships,since he has life, but they never have. 15.18. The enemies of thy people worship even the most hateful animals,which are worse than all others, when judged by their lack of intelligence; 15.19. and even as animals they are not so beautiful in appearance that one would desire them,but they have escaped both the praise of God and his blessing. 16.4. For it was necessary that upon those oppressors inexorable want should come,while to these it was merely shown how their enemies were being tormented. 16.5. For when the terrible rage of wild beasts came upon thy people and they were being destroyed by the bites of writhing serpents,thy wrath did not continue to the end; 16.6. they were troubled for a little while as a warning,and received a token of deliverance to remind them of thy laws command. 16.7. For he who turned toward it was saved, not by what he saw,but by thee, the Savior of all. 16.8. And by this also thou didst convince our enemies that it is thou who deliverest from every evil. 16.9. For they were killed by the bites of locusts and flies,and no healing was found for them,because they deserved to be punished by such things; 16.10. but thy sons were not conquered even by the teeth of venomous serpents,for thy mercy came to their help and healed them. 16.11. To remind them of thy oracles they were bitten,and then were quickly delivered,lest they should fall into deep forgetfulness and become unresponsive to thy kindness. 16.12. For neither herb nor poultice cured them,but it was thy word, O Lord, which heals all men. 16.13. For thou hast power over life and death;thou dost lead men down to the gates of Hades and back again. 16.14. A man in his wickedness kills another,but he cannot bring back the departed spirit,nor set free the imprisoned soul. 16.18. At one time the flame was restrained,so that it might not consume the creatures sent against the ungodly,but that seeing this they might know that they were being pursued by the judgment of God; 16.20. Instead of these things thou didst give thy people food of angels,and without their toil thou didst supply them from heaven with bread ready to eat,providing every pleasure and suited to every taste. 16.21. For thy sustece manifested thy sweetness toward thy children;and the bread, ministering to the desire of the one who took it,was changed to suit every ones liking. 16.24. For creation, serving thee who hast made it,exerts itself to punish the unrighteous,and in kindness relaxes on behalf of those who trust in thee. 19.22. For in everything, O Lord, thou hast exalted and glorified thy people;and thou hast not neglected to help them at all times and in all places. |
|
3. Philo of Alexandria, On The Migration of Abraham, 10, 100-109, 11, 110-119, 12, 120-129, 13, 130-134, 137, 14, 140-144, 146-149, 15, 150-151, 154-156, 159, 16, 164-167, 169, 17, 175-179, 18, 180-189, 19, 190-197, 2, 20, 201-202, 204, 208-209, 21, 210-211, 216-219, 22, 220-225, 23-29, 3, 30-39, 4, 40-49, 5, 50-59, 6, 60-69, 7, 70-79, 8, 80-89, 9, 90-99, 1 (1st cent. BCE - missingth cent. CE)
| 1. And the Lord said to Abraham, "Depart from thy land, and from thy kindred, and from thy father's house to a land which I will show thee; and I will make thee into a great nation. And I will bless thee, and I will magnify thy name, and thou shalt be blessed. And I will bless them that bless thee, and I will curse them that curse thee; and in thy name shall all the nations of the earth be Blessed. |
|
4. Anon., Qohelet Rabba, 12.5 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
5. Anon., Genesis Rabba, 17.8, 35.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 17.8. שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִפְּנֵי מָה הָאִישׁ יוֹצֵא פָּנָיו לְמַטָּה, וְאִשָּׁה יוֹצֵאת פָּנֶיהָ לְמַעְלָה, אָמַר לָהֶם הָאִישׁ מַבִּיט לִמְקוֹם בְּרִיָּתוֹ, וְאִשָּׁה מַבֶּטֶת לִמְקוֹם בְּרִיָּתָהּ. וּמִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה צְרִיכָה לְהִתְבַּשֵֹּׂם וְאֵין הָאִישׁ צָרִיךְ לְהִתְבַּשֵֹּׂם, אָמַר לָהֶם אָדָם נִבְרָא מֵאֲדָמָה וְהָאֲדָמָה אֵינָהּ מַסְרַחַת לְעוֹלָם, וְחַוָּה נִבְרֵאת מֵעֶצֶם, מָשָׁל אִם תַּנִּיחַ בָּשָׂר שְׁלשָׁה יָמִים בְּלֹא מֶלַח מִיָּד הוּא מַסְרִיחַ. וּמִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה קוֹלָהּ הוֹלֵךְ וְלֹא הָאִישׁ, אָמַר לָהֶם מָשָׁל אִם תְּמַלֵּא קְדֵרָה בָּשָׂר אֵין קוֹלָהּ הוֹלֵךְ, כֵּיוָן שֶׁתִּתֵּן לְתוֹכָהּ עֶצֶם מִיָּד קוֹלָהּ הוֹלֵךְ. מִפְּנֵי מָה הָאִישׁ נוֹחַ לְהִתְפַּתּוֹת וְאֵין הָאִשָּׁה נוֹחָה לְהִתְפַּתּוֹת, אָמַר לָהֶן אָדָם נִבְרָא מֵאֲדָמָה וְכֵיוָן שֶׁאַתָּה נוֹתֵן עָלֶיהָ טִפָּה שֶׁל מַיִם מִיָּד הִיא נִשְׁרֵית, וְחַוָּה נִבְרֵאת מֵעֶצֶם וַאֲפִלּוּ אַתָּה שׁוֹרֶה אוֹתוֹ כַּמָּה יָמִים בַּמַּיִם אֵינוֹ נִשְׁרֶה. וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ תּוֹבֵעַ בְּאִשָּׁה וְאֵין הָאִשָּׁה תּוֹבַעַת בְּאִישׁ, אָמַר לָהֶן מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁאָבַד אֲבֵדָה הוּא מְבַקֵּשׁ אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדָתוֹ אֵינָהּ מְבַקְשַׁתּוֹ. וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ מַפְקִיד זֶרַע בָּאִשָּׁה וְאֵין הָאִשָּׁה מַפְקֶדֶת זֶרַע בָּאִישׁ, אָמַר לָהֶם דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ פִּקָּדוֹן וּמְבַקֵּשׁ אָדָם נֶאֱמָן שֶׁיַּפְקִידֶנוּ אֶצְלוֹ. וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ יוֹצֵא רֹאשׁוֹ מְגֻלֶּה וְהָאִשָּׁה רֹאשָׁהּ מְכֻסֶּה, אָמַר לָהֶן לְאֶחָד שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ מִבְּנֵי אָדָם, לְפִיכָךְ יוֹצֵאת וְרֹאשָׁהּ מְכֻסֶּה. וּמִפְּנֵי מָה הֵן מְהַלְּכוֹת אֵצֶל הַמֵּת תְּחִלָּה, אָמַר לָהֶם עַל יְדֵי שֶׁגָּרְמוּ מִיתָה לָעוֹלָם, לְפִיכָךְ הֵן מְהַלְּכוֹת אֵצֶל הַמֵּת תְּחִלָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כא, לג): וְאַחֲרָיו כָּל אָדָם יִמְשׁוֹךְ. וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת נִדָּה, עַל יְדֵי שֶׁשָּׁפְכָה דָּמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת נִדָּה. וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת חַלָּה, עַל יְדֵי שֶׁקִּלְקְלָה אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה גְּמַר חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת חַלָּה. וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת נֵר שַׁבָּת, אָמַר לָהֶן עַל יְדֵי שֶׁכִּבְּתָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת נֵר שַׁבָּת. 35.2. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וגו' לְדֹרֹת עוֹלָם (בראשית ט, יב), אָמַר רַבִּי יוּדָן לְדֹרֹת כְּתִיב, פְּרַט לִשְׁנֵי דוֹרוֹת, לְדוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ וּלְדוֹרוֹ שֶׁל אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. רַבִּי חִזְקִיָּה מוֹצִיא דוֹרָן שֶׁל אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וּמֵבִיא דוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי. אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲווֹן יָתְבִין תָּנְיִן בַּחֲדָא, מְטוֹן שְׁמוּעָה מִן דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אָמְרֵי הָא מָרָא דִשְׁמַעְתָּא נֵיעוֹל וְנִישַׁיְילֵיה, עָל אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ מָן עִמָּךְ, אֲמַר לֵיהּ גְּדוֹל הַדּוֹר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אֲמַר לֵיהּ נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמָיו, אֲמַר לֵיהּ הֵן, אָמַר אִם נִרְאָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמָיו לֵית הוּא כְּדַאי לְמֶחֱמֵי סְבַר אַפָּאי. רַבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר, כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, בִּקְעָה בִּקְעָה אִימָלְאִי דִּינָרֵי זָהָב, וְנִתְמַלְּאָה. רַבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אִי בָּעֵי אַבְרָהָם לְמִקְרָבֵי מִן גַּבֵּיהּ וְעַד גַּבִּי, וַאֲנָא מְקָרֵב מִגַּבִּי עַד מַלְכָּא מְשִׁיחָא, וְאִין לָא בָּעֵי יִצְטָרֵף אֲחִיָה הַשִּׁילוֹנִי עִמִּי וַאֲנַן מְקָרְבִין מִן אַבְרָהָם עַד מַלְכָּא מְשִׁיחָא. רַבִּי חִזְקִיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּפָחוֹת מִשְׁלשִׁים צַדִּיקִים כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, אִי תְּלָתִין אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי תְּרֵי מִנְּהוֹן, וְאִם עֶשְׂרִים אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי מִנְּהוֹן, וְאִם עֲשָׂרָה אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי מִנְּהוֹן, וְאִם חֲמִשָּׁה אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי מִנְּהוֹן, וְאִם תְּרֵין אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי הֵן, וְאִם חַד הוּא אֲנָא הוּא. | |
|
6. Anon., Leviticus Rabba, 34.14 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 34.14. כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ (ישעיה נח, ז), רַבִּי אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְרַב וְרַבִּי יוֹחָנָן, חַד אָמַר מְדַקְדְּקִין בִּכְסוּת וְאֵין מְדַקְדְּקִין בְּחַיֵּי נֶפֶשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף בִּכְסוּת אֵינָן מְדַקְדְּקִין, מִפְּנֵי בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, (ישעיה נח, ז): וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, בַּר קַפָּרָא אָמַר הֱוֵי רוֹאֶה בְּשָׂרוֹ כִּבְשָׂרֶךָ. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי מִדָּה זוֹ, אִם לֹא הוּא בְּנוֹ, אִם לֹא בְּנוֹ בֶּן בְּנוֹ. דָּבָר אַחֵר, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר זוֹ גְרוּשָׁתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הֲוָה לֵיהּ אִתְּתָא בִּישָׁא וַהֲוַת מְבַזָּה לֵיהּ קֳדָם תַּלְמִידָיו, אָמְרוּ לֵיהּ תַּלְמִידָיו רַבִּי שְׁבֹק הֲדָא אִתְּתָא מִנָּךְ דְּלֵית הִיא עָבְדָא לִיקָרָךְ, אֲמַר לוֹן פּוּרְנָא דִידָהּ רַב עָלַי וְלֵית בִּי מִשְׁבַּק לָהּ, חַד זְמַן הַוְיָן יָתְבִין פָּשְׁטִין הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מִן דַּחֲסַלּוּן אֲמַר לֵיהּ מַשְׁגַּח רַבִּי וַאֲנַן סָלְקִין לְבֵיתָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, מַה דְּסָלְקִין אַמַּכַת עַל אַפָּא וְנָפְקַת לָהּ, צָפָא בְּהַהִיא קִידְרָא עֲלֵי תְּפָיָה, אֲמַר לָהּ אִית בְּהַהִיא קִידְרָא כְּלוּם, אָמְרָה לֵיהּ אִית בָּהּ פַּרְפְּרָיִין, אָזַל גָּלִיתָא וְאַשְׁכַּח בְּגַוָהּ פַּרְגָּיִין, יָדַע רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה דְּלָא יְתִיבָה דַעְתָּהּ עִם בַּעֲלָהּ, כַּד יַתְבִין לְהוֹן אָכְלִין אֲמַר לֵיהּ לָא אָמְרָה פַּרְפְּרָיִין וְהָא אֲנָא אַשְׁכַּחְנָא בְּגַוָּהּ פַּרְגָּיִין, אָמַר מַעֲשֵׂה נִסִּים הֵן, כֵּיוָן דְּאָכְלִין מַה דְּאָכְלִין, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁבֹק הָדָא אִתְּתָא מִנָּךְ דְּלֵית הִיא עָבְדָא לִיקָרָךְ, אֲמַר לֵיהּ פּוּרְנָא רַב עָלַי וְלֵית בִּי מִשְׁבַּק לָהּ, אָמְרוּ לֵיהּ אֲנַן פַּסְקִינָן פּוּרְנָא וְשַׁבְקַהּ מִינָךְ, עָבְדִין לֵיהּ כֵּן פְּסִיקוּ לֵיהּ פּוּרְנָא וְשַׁבְקָהּ מִנֵיהּ, וְאַסְבוּן יָתֵיהּ אִתְּתָא אָחֳרֵי טַבְתָּא מִנָּהּ, גָּרְמִין חוֹבָא דְּהַהִיא אִנְתְּתָא וְאָזְלָא וְאִתְנְסִיבַת לְסַנְטֵירָא דְּקַרְתָּא, לְבָתַר יוֹמִין אָתוֹן יִסּוּרִין עֲלוֹי וְאִתְעֲבֵיד הַהוּא גַבְרָא סַגֵּי נְהוֹר, וַהֲוַת אִתְּתָא נְגִידָא לֵיהּ בְּכָל קַרְתָּא וַהֲוַת אָזְלָא בְּכָל שְׁכוּנַיָא וּבִשְׁכוּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לָא הֲוַת אָזְלָה, הֲוָה הַהוּא גַּבְרָא חָכֵם קַרְתָּא, אֲמַר לָהּ לָמָּה לֵית אַתְּ מוֹבִילָא לִי לִשְׁכוּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דַּאֲנָא שְׁמִיעַ דְּהוּא עָבֵיד מִצְוָן, אָמְרָה לוֹ מַשְׁבַּקְתֵּיהּ אֲנָא וְלֵית בִּי חָמֵא אַפוֹי. אָתוֹן חַד זְמַן וְקָרוֹן בִּשְׁכוּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, שְׁרֵי חָבֵט עֲלָהּ וַהֲוַת קָלְהוֹן מִתְבַּזְיָן בְּכָל קַרְתָּא, אוֹדִיק רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְחָמוֹן מִתְבַּזְיָן בְּגוֹ שׁוּקָא, נְסִיבֵיהוֹן וִיהַב יָתְהוֹן בְּחַד בֵּיתָא מִן דִּידֵיהּ, וַהֲוָה מְפַרְנֵס יַתְהוֹן כָּל יְמֵי חַיֵּיהוֹן, מִשּׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְרָא אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמָרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזֹר תַּעֲנִיתָא דְּיֵיחוֹת מִטְרָא, גְּזַר תַּעֲנִיתָא פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, פַּעַם שְׁלִישִׁית קָם וְדָרַשׁ אֲמַר לוֹן כָּל עַמָּא יַפְלִיגוּן מִצְוָה, קָם חַד גְבַר וּנְסַב מַה דַּהֲוָה לֵיהּ בְּגוֹ בֵּיתֵיהּ וְנָפַק לְמִפְלְגָה, פָּגְעָה בֵּיהּ מַשְׁבַּקְתֵּיהּ, וְאָמְרָה לֵיהּ זְכֵי בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִן בֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה, נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, חֲמִיתֵּיהּ חַד גְּבַר, סָלֵיק וַאֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי תַּנְחוּמָא רַבִּי אַתְּ הָכָא וַעֲבֵרָה הָכָא, אֲמַר לֵיהּ מַה חָמֵית, אֲמַר לֵיהּ חָמֵית גְּבַר פְּלָן דְּמִשְׁתָּעֵי לְמַשְׁבַּקְתֵּיהּ, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִּיהַב לָהּ פְּרִיטִין, אִי לָאו דַּחֲשִׁיד עֲלָהּ לָא יָהֵיב לָהּ. שָׁלַח רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַיְיתִיתֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ בְּרִי אַתְּ יָדַע דְּעַלְמָא קָאי בְּצַעֲרָא וּבְרִיָּאתָה קָיְימֵא בְּצַעֲרָא וַאֲזַלְתְּ וְאִשְׁתָּעֵית עִם מַשְׁבַּקְתָּךְ, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִיְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין, אִלּוּלֵי דַחֲשִׁיד אַתָּה לָא יְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין, אֲמַר לֵיהּ וְלָא כָךְ דָּרַשְׁתָּ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, אַתְּ אֲמַרְתְּ כָּל עַמָּא יִפְקוּן וְיִפְלְגוּן מִצְוָה, קָאֵים אֲנָא לְמִפְלְגָה מִצְוָה פָּגְעַת בִּי מַשְׁבַּקְתִּי וַאֲמָרַת לִי זְכֵי בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִבֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב, כֵּיוָן שֶׁרְאִיתִיהָ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה נִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַתִּי לָהּ עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָה אִם זֶה שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם וְאַכְזָרִי וְלֹא הָיָה עָלָיו מְזוֹנוֹתֶיהָ נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, אָנוּ שֶׁאָנוּ בְּנֵי בָנֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמְזוֹנוֹתֵינוּ עָלֶיךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרְדוּ גְשָׁמִים וְנִתְרַוַּח הָעוֹלָם. | |
|
