Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database



6281
Hebrew Bible, Exodus, 35.1-35.3


וְכָל־חֲכַם־לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה׃And Moses assembled all the congregation of the children of Israel, and said unto them: ‘These are the words which the LORD hath commanded, that ye should do them.


וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת־כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם׃And Moses assembled all the congregation of the children of Israel, and said unto them: ‘These are the words which the LORD hath commanded, that ye should do them.


וַיֵּצְאוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה׃Six days shall work be done, but on the seventh day there shall be to you a holy day, a sabbath of solemn rest to the LORD; whosoever doeth any work therein shall be put to death.


שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל־הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת׃Six days shall work be done, but on the seventh day there shall be to you a holy day, a sabbath of solemn rest to the LORD; whosoever doeth any work therein shall be put to death.


לֹא־תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׃Ye shall kindle no fire throughout your habitations upon the sabbath day.’


וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה׃Ye shall kindle no fire throughout your habitations upon the sabbath day.’


Intertexts (texts cited often on the same page as the searched text):

32 results
1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 3.23-3.29, 5.19, 5.22, 5.28, 6.1, 6.4-6.9, 9.10, 10.4, 11.22, 23.2-23.3, 23.8, 31.30, 32.10, 33.2, 33.4, 33.10 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

3.23. וָאֶתְחַנַּן אֶל־יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר׃ 3.24. אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת־עַבְדְּךָ אֶת־גָּדְלְךָ וְאֶת־יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי־אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ׃ 3.25. אֶעְבְּרָה־נָּא וְאֶרְאֶה אֶת־הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן׃ 3.27. עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי־לֹא תַעֲבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן הַזֶּה׃ 3.28. וְצַו אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי־הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה׃ 5.19. אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְהוָה אֶל־כָּל־קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל־שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי׃ 5.22. וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם־יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת־קוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ׃ 5.28. וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל־הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ׃ 6.1. וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ 6.1. וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא־בָנִיתָ׃ 6.4. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד׃ 6.5. וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ׃ 6.6. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶךָ׃ 6.7. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃ 6.8. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל־יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ׃ 6.9. וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ׃ 10.4. וַיִּכְתֹּב עַל־הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם יְהוָה אֵלָי׃ 11.22. כִּי אִם־שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל־דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה־בוֹ׃ 23.2. לֹא־תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ׃ 23.2. לֹא־יָבֹא פְצוּעַ־דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יְהוָה׃ 23.3. לֹא־יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהוָה׃ 23.8. לֹא־תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא־תְתַעֵב מִצְרִי כִּי־גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ׃ 33.2. וַיֹּאמַר יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת [אֵשׁ] [דָּת] לָמוֹ׃ 33.2. וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף־קָדְקֹד׃ 33.4. תּוֹרָה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב׃ 3.23. And I besought the LORD at that time, saying:" 3.24. ’O Lord GOD, Thou hast begun to show Thy servant Thy greatness, and Thy strong hand; for what god is there in heaven or on earth, that can do according to Thy works, and according to Thy mighty acts?" 3.25. Let me go over, I pray Thee, and see the good land that is beyond the Jordan, that goodly hill-country, and Lebanon.’" 3.27. Get thee up into the top of Pisgah, and lift up thine eyes westward, and northward, and southward, and eastward, and behold with thine eyes; for thou shalt not go over this Jordan. 3.28. But charge Joshua, and encourage him, and strengthen him; for he shall go over before this people, and he shall cause them to inherit the land which thou shalt see.’" 5.19. These words the LORD spoke unto all your assembly in the mount out of the midst of the fire, of the cloud, and of the thick darkness, with a great voice, and it went on no more. And He wrote them upon two tables of stone, and gave them unto me." 5.22. Now therefore why should we die? for this great fire will consume us; if we hear the voice of the LORD our God any more, then we shall die." 5.28. But as for thee, stand thou here by Me, and I will speak unto thee all the commandment, and the statutes, and the ordices, which thou shalt teach them, that they may do them in the land which I give them to possess it.’" 6.1. Now this is the commandment, the statutes, and the ordices, which the LORD your God commanded to teach you, that ye might do them in the land whither ye go over to possess it—" 6.4. HEAR, O ISRAEL: THE LORD OUR GOD, THE LORD IS ONE." 6.5. And thou shalt love the LORD thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thy might." 6.6. And these words, which I command thee this day, shall be upon thy heart;" 6.7. and thou shalt teach them diligently unto thy children, and shalt talk of them when thou sittest in thy house, and when thou walkest by the way, and when thou liest down, and when thou risest up." 6.8. And thou shalt bind them for a sign upon thy hand, and they shall be for frontlets between thine eyes." 6.9. And thou shalt write them upon the door-posts of thy house, and upon thy gates." 9.10. And the LORD delivered unto me the two tables of stone written with the finger of God; and on them was written according to all the words, which the LORD spoke with you in the mount out of the midst of the fire in the day of the assembly." 10.4. And He wrote on the tables according to the first writing, the ten words, which the LORD spoke unto you in the mount out of the midst of the fire in the day of the assembly; and the LORD gave them unto me." 11.22. For if ye shall diligently keep all this commandment which I command you, to do it, to love the LORD your God, to walk in all His ways, and to cleave unto Him," 23.2. He that is crushed or maimed in his privy parts shall not enter into the assembly of the LORD." 23.3. A bastard shall not enter into the assembly of the LORD; even to the tenth generation shall none of his enter into the assembly of the LORD." 23.8. Thou shalt not abhor an Edomite, for he is thy brother; thou shalt not abhor an Egyptian, because thou wast a stranger in his land." 31.30. And Moses spoke in the ears of all the assembly of Israel the words of this song, until they were finished:" 32.10. He found him in a desert land, and in the waste, a howling wilderness; He compassed him about, He cared for him, He kept him as the apple of His eye." 33.2. And he said: The LORD came from Sinai, And rose from Seir unto them; He shined forth from mount Paran, And He came from the myriads holy, At His right hand was a fiery law unto them." 33.4. Moses commanded us a law, An inheritance of the congregation of Jacob." 33.10. They shall teach Jacob Thine ordices, And Israel Thy law; They shall put incense before Thee, And whole burnt-offering upon Thine altar. ."
2. Hebrew Bible, Exodus, 12.3, 16.1-16.3, 16.6, 16.9-16.10, 16.22, 17.1, 19.6-19.7, 20.6, 20.8-20.11, 24.3-24.18, 28.3, 31.13-31.17, 34.27-34.28, 34.31, 35.2-35.4, 35.20, 36.1, 36.8 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

12.3. וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל־עֲבָדָיו וְכָל־מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי־אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין־שָׁם מֵת׃ 12.3. דַּבְּרוּ אֶל־כָּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית־אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת׃ 16.1. וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־מִדְבַּר־סִין אֲשֶׁר בֵּין־אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 16.1. וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל־הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה נִרְאָה בֶּעָנָן׃ 16.2. וילינו [וַיִּלּוֹנוּ] כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר׃ 16.2. וְלֹא־שָׁמְעוּ אֶל־מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה׃ 16.3. וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי׃ 16.3. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי־יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד־יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל־סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי־הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל־הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת־כָּל־הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב׃ 16.6. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 16.9. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם׃ 16.22. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל־נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה׃ 17.1. וַיִּסְעוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר־סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִּי יְהוָה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם׃ 17.1. וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר־לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה׃ 19.6. וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 19.7. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה׃ 20.6. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָי׃ 20.8. זָכוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ 20.9. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל־מְלַאכְתֶּךָ 20.11. כִּי שֵׁשֶׁת־יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֶת־הַיָּם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל־כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ׃ 24.3. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל־דִּבְרֵי יְהוָה וְאֵת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל־הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה׃ 24.4. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל־דִּבְרֵי יְהוָה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃ 24.5. וַיִּשְׁלַח אֶת־נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיהוָה פָּרִים׃ 24.6. וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל־הַמִּזְבֵּחַ׃ 24.7. וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע׃ 24.8. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל־הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם־הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם עַל כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ 24.9. וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 24.11. וְאֶל־אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ׃ 24.12. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה־שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת־לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם׃ 24.13. וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל־הַר הָאֱלֹהִים׃ 24.14. וְאֶל־הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ־לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר־נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי־בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם׃ 24.15. וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל־הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת־הָהָר׃ 24.16. וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד־יְהוָה עַל־הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל־מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן׃ 24.17. וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְהוָה כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 24.18. וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל־הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה׃ 28.3. וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת־בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ־לִי׃ 28.3. וְנָתַתָּ אֶל־חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת־הָאוּרִים וְאֶת־הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל־לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל עַל־לִבּוֹ לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד׃ 31.13. וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם׃ 31.14. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל־הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ׃ 31.15. שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָה כָּל־הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת׃ 31.16. וְשָׁמְרוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת־הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם׃ 31.17. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי־שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ׃ 34.27. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה כְּתָב־לְךָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת־יִשְׂרָאֵל׃ 34.28. וַיְהִי־שָׁם עִם־יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל־הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים׃ 34.31. וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל־הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם׃ 35.2. וַיֵּצְאוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה׃ 35.2. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל־הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת׃ 35.3. לֹא־תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׃ 35.3. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה׃ 35.4. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר׃ 36.1. וַיְחַבֵּר אֶת־חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת אַחַת אֶל־אֶחָת וְחָמֵשׁ יְרִיעֹת חִבַּר אַחַת אֶל־אֶחָת׃ 36.1. וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם־לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת־כָּל־מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה׃ 36.8. וַיַּעֲשׂוּ כָל־חֲכַם־לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת־הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם׃ 12.3. Speak ye unto all the congregation of Israel, saying: In the tenth day of this month they shall take to them every man a lamb, according to their fathers’houses, a lamb for a household;" 16.1. And they took their journey from Elim, and all the congregation of the children of Israel came unto the wilderness of Sin, which is between Elim and Sinai, on the fifteenth day of the second month after their departing out of the land of Egypt." 16.2. And the whole congregation of the children of Israel murmured against Moses and against Aaron in the wilderness;" 16.3. and the children of Israel said unto them: ‘Would that we had died by the hand of the LORD in the land of Egypt, when we sat by the flesh-pots, when we did eat bread to the full; for ye have brought us forth into this wilderness, to kill this whole assembly with hunger.’" 16.6. And Moses and Aaron said unto all the children of Israel: ‘At even, then ye shall know that the LORD hath brought you out from the land of Egypt;" 16.9. And Moses said unto Aaron: ‘Say unto all the congregation of the children of Israel: Come near before the LORD; for He hath heard your murmurings.’" 16.10. And it came to pass, as Aaron spoke unto the whole congregation of the children of Israel, that they looked toward the wilderness, and, behold, the glory of the LORD appeared in the cloud." 16.22. And it came to pass that on the sixth day they gathered twice as much bread, two omers for each one; and all the rulers of the congregation came and told Moses." 17.1. And all the congregation of the children of Israel journeyed from the wilderness of Sin, by their stages, according to the commandment of the LORD, and encamped in Rephidim; and there was no water for the people to drink." 19.6. and ye shall be unto Me a kingdom of priests, and a holy nation. These are the words which thou shalt speak unto the children of Israel.’" 19.7. And Moses came and called for the elders of the people, and set before them all these words which the LORD commanded him." 20.6. and showing mercy unto the thousandth generation of them that love Me and keep My commandments." 20.8. Remember the sabbath day, to keep it holy." 20.9. Six days shalt thou labour, and do all thy work;" 20.10. but the seventh day is a sabbath unto the LORD thy God, in it thou shalt not do any manner of work, thou, nor thy son, nor thy daughter, nor thy man-servant, nor thy maid-servant, nor thy cattle, nor thy stranger that is within thy gates;" 20.11. for in six days the LORD made heaven and earth, the sea, and all that in them is, and rested on the seventh day; wherefore the LORD blessed the sabbath day, and hallowed it." 24.3. And Moses came and told the people all the words of the LORD, and all the ordices; and all the people answered with one voice, and said: ‘All the words which the Lord hath spoken will we do.’" 24.4. And Moses wrote all the words of the LORD, and rose up early in the morning, and builded an altar under the mount, and twelve pillars, according to the twelve tribes of Israel." 24.5. And he sent the young men of the children of Israel, who offered burnt-offerings, and sacrificed peace-offerings of oxen unto the LORD." 24.6. And Moses took half of the blood, and put it in basins; and half of the blood he dashed against the altar." 24.7. And he took the book of the covet, and read in the hearing of the people; and they said: ‘All that the LORD hath spoken will we do, and obey.’" 24.8. And Moses took the blood, and sprinkled it on the people, and said: ‘Behold the blood of the covet, which the LORD hath made with you in agreement with all these words.’" 24.9. Then went up Moses, and Aaron, Nadab, and Abihu, and seventy of the elders of Israel;" 24.10. and they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness." 24.11. And upon the nobles of the children of Israel He laid not His hand; and they beheld God, and did eat and drink." 24.12. And the LORD said unto Moses: ‘Come up to Me into the mount and be there; and I will give thee the tables of stone, and the law and the commandment, which I have written, that thou mayest teach them.’" 24.13. And Moses rose up, and Joshua his minister; and Moses went up into the mount of God." 24.14. And unto the elders he said: ‘Tarry ye here for us, until we come back unto you; and, behold, Aaron and Hur are with you; whosoever hath a cause, let him come near unto them.’" 24.15. And Moses went up into the mount, and the cloud covered the mount." 24.16. And the glory of the LORD abode upon mount Sinai, and the cloud covered it six days; and the seventh day He called unto Moses out of the midst of the cloud." 24.17. And the appearance of the glory of the LORD was like devouring fire on the top of the mount in the eyes of the children of Israel." 24.18. And Moses entered into the midst of the cloud, and went up into the mount; and Moses was in the mount forty days and forty nights." 28.3. And thou shalt speak unto all that are wise-hearted, whom I have filled with the spirit of wisdom, that they make Aaron’s garments to sanctify him, that he may minister unto Me in the priest’s office." 31.13. ’Speak thou also unto the children of Israel, saying: Verily ye shall keep My sabbaths, for it is a sign between Me and you throughout your generations, that ye may know that I am the LORD who sanctify you." 31.14. Ye shall keep the sabbath therefore, for it is holy unto you; every one that profaneth it shall surely be put to death; for whosoever doeth any work therein, that soul shall be cut off from among his people." 31.15. Six days shall work be done; but on the seventh day is a sabbath of solemn rest, holy to the LORD; whosoever doeth any work in the sabbath day, he shall surely be put to death." 31.16. Wherefore the children of Israel shall keep the sabbath, to observe the sabbath throughout their generations, for a perpetual covet." 31.17. It is a sign between Me and the children of Israel for ever; for in six days the LORD made heaven and earth, and on the seventh day He ceased from work and rested.’" 34.27. And the LORD said unto Moses: ‘Write thou these words, for after the tenor of these words I have made a covet with thee and with Israel.’" 34.28. And he was there with the LORD forty days and forty nights; he did neither eat bread, nor drink water. And he wrote upon the tables the words of the covet, the ten words." 34.31. And Moses called unto them; and Aaron and all the rulers of the congregation returned unto him; and Moses spoke to them." 35.2. Six days shall work be done, but on the seventh day there shall be to you a holy day, a sabbath of solemn rest to the LORD; whosoever doeth any work therein shall be put to death." 35.3. Ye shall kindle no fire throughout your habitations upon the sabbath day.’" 35.4. And Moses spoke unto all the congregation of the children of Israel, saying: ‘This is the thing which the LORD commanded, saying:" 35.20. And all the congregation of the children of Israel departed from the presence of Moses." 36.1. And Bezalel and Oholiab shall work, and every wise-hearted man, in whom the LORD hath put wisdom and understanding to know how to work all the work for the service of the sanctuary, according to all that the LORD hath commanded.’" 36.8. And every wise-hearted man among them that wrought the work made the tabernacle with ten curtains: of fine twined linen, and blue, and purple, and scarlet, with cherubim the work of the skilful workman made he them."
3. Hebrew Bible, Job, 9.4 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

9.4. חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ מִי־הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם׃ 9.4. He is wise in heart, and mighty in strength; Who hath hardened himself against Him, and prospered?"
4. Hebrew Bible, Leviticus, 4.13-4.15, 4.21, 7.38, 8.4, 10.3, 16.5, 16.17, 16.33, 19.2, 23.2-23.4, 23.11, 23.15, 24.14, 25.1, 26.46, 27.34 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

4.13. וְאִם כָּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל־מִצְוֺת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא־תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ׃ 4.14. וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן־בָּקָר לְחַטָּאת וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד׃ 4.15. וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת־יְדֵיהֶם עַל־רֹאשׁ הַפָּר לִפְנֵי יְהוָה וְשָׁחַט אֶת־הַפָּר לִפְנֵי יְהוָה׃ 4.21. וְהוֹצִיא אֶת־הַפָּר אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרַף אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן חַטַּאת הַקָּהָל הוּא׃ 7.38. אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֺּתוֹ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת־קָרְבְּנֵיהֶם לַיהוָה בְּמִדְבַּר סִינָי׃ 10.3. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל־פְּנֵי כָל־הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן׃ 16.5. וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי־שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה׃ 16.17. וְכָל־אָדָם לֹא־יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד־צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל׃ 16.33. וְכִפֶּר אֶת־מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת־הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל־כָּל־עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר׃ 19.2. דַּבֵּר אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃ 19.2. וְאִישׁ כִּי־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה שִׁכְבַת־זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן־לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי־לֹא חֻפָּשָׁה׃ 23.2. וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכּוּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה עַל־שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוָה לַכֹּהֵן׃ 23.2. דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי׃ 23.3. וְכָל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל־מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת־הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ׃ 23.3. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא־קֹדֶשׁ כָּל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם׃ 23.4. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ־עָבֹת וְעַרְבֵי־נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים׃ 23.4. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם׃ 23.11. וְהֵנִיף אֶת־הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן׃ 23.15. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה׃ 24.14. הוֹצֵא אֶת־הַמְקַלֵּל אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל־הַשֹּׁמְעִים אֶת־יְדֵיהֶם עַל־רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל־הָעֵדָה׃ 25.1. וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל־אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ׃ 25.1. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר׃ 26.46. אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד־מֹשֶׁה׃ 27.34. אֵלֶּה הַמִּצְוֺת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי׃ 4.13. And if the whole congregation of Israel shall err, the thing being hid from the eyes of the assembly, and do any of the things which the LORD hath commanded not to be done, and are guilty:" 4.14. when the sin wherein they have sinned is known, then the assembly shall offer a young bullock for a sin-offering, and bring it before the tent of meeting." 4.15. And the elders of the congregation shall lay their hands upon the head of the bullock before the LORD; and the bullock shall be killed before the LORD." 4.21. And he shall carry forth the bullock without the camp, and burn it as he burned the first bullock; it is the sin-offering for the assembly." 7.38. which the LORD commanded Moses in mount Sinai, in the day that he commanded the children of Israel to present their offerings unto the LORD, in the wilderness of Sinai." 10.3. Then Moses said unto Aaron: ‘This is it that the LORD spoke, saying: Through them that are nigh unto Me I will be sanctified, and before all the people I will be glorified.’ And Aaron held his peace." 16.5. And he shall take of the congregation of the children of Israel two he-goats for a sin-offering, and one ram for a burnt-offering." 16.17. And there shall be no man in the tent of meeting when he goeth in to make atonement in the holy place, until he come out, and have made atonement for himself, and for his household, and for all the assembly of Israel." 16.33. And he shall make atonement for the most holy place, and he shall make atonement for the tent of meeting and for the altar; and he shall make atonement for the priests and for all the people of the assembly." 19.2. Speak unto all the congregation of the children of Israel, and say unto them: Ye shall be holy; for I the LORD your God am holy." 23.2. Speak unto the children of Israel, and say unto them: The appointed seasons of the LORD, which ye shall proclaim to be holy convocations, even these are My appointed seasons." 23.3. Six days shall work be done; but on the seventh day is a sabbath of solemn rest, a holy convocation; ye shall do no manner of work; it is a sabbath unto the LORD in all your dwellings." 23.4. These are the appointed seasons of the LORD, even holy convocations, which ye shall proclaim in their appointed season." 23.11. And he shall wave the sheaf before the LORD, to be accepted for you; on the morrow after the sabbath the priest shall wave it." 23.15. And ye shall count unto you from the morrow after the day of rest, from the day that ye brought the sheaf of the waving; seven weeks shall there be complete;" 24.14. ’Bring forth him that hath cursed without the camp; and let all that heard him lay their hands upon his head, and let all the congregation stone him." 25.1. And the LORD spoke unto Moses in mount Sinai, saying:" 26.46. These are the statutes and ordices and laws, which the LORD made between Him and the children of Israel in mount Sinai by the hand of Moses." 27.34. These are the commandments, which the LORD commanded Moses for the children of Israel in mount Sinai."
5. Hebrew Bible, Numbers, 1.16, 1.18, 5.1, 13.26, 14.2, 14.7, 14.10, 14.27, 14.35-14.36, 15.24-15.26, 15.32-15.33, 15.35-15.36, 16.2-16.3, 16.9, 16.19, 16.21-16.22, 16.24, 16.26, 16.33, 19.9, 19.20, 20.1-20.2, 20.4, 20.6, 20.8, 20.10-20.12, 20.22, 22.4, 25.6-25.7, 26.9, 27.2-27.3, 27.14, 27.16-27.17, 27.19, 27.21-27.22, 31.16, 31.24, 35.4-35.5, 35.9-35.30, 35.33-35.34, 36.13 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

1.16. אֵלֶּה קריאי [קְרוּאֵי] הָעֵדָה נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם׃ 1.18. וְאֵת כָּל־הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּתְיַלְדוּ עַל־מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם׃ 5.1. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 5.1. וְאִישׁ אֶת־קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ אִישׁ אֲשֶׁר־יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה׃ 13.26. וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת־כָּל־הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת־פְּרִי הָאָרֶץ׃ 14.2. וַיִּלֹּנוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל־הָעֵדָה לוּ־מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ־מָתְנוּ׃ 14.2. וַיֹּאמֶר יְהוָה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ׃ 14.7. וַיֹּאמְרוּ אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד׃ 14.27. עַד־מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת־תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי׃ 14.35. אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי אִם־לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל־הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ׃ 14.36. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת־הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וילונו [וַיַּלִּינוּ] עָלָיו אֶת־כָּל־הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל־הָאָרֶץ׃ 15.24. וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל־הָעֵדָה פַּר בֶּן־בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת׃ 15.25. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם כִּי־שְׁגָגָה הִוא וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת־קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַיהוָה וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יְהוָה עַל־שִׁגְגָתָם׃ 15.26. וְנִסְלַח לְכָל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל־הָעָם בִּשְׁגָגָה׃ 15.32. וַיִּהְיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׃ 15.33. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן וְאֶל כָּל־הָעֵדָה׃ 15.35. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל־הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה׃ 15.36. וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל־הָעֵדָה אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃ 16.2. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי־שֵׁם׃ 16.2. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ 16.3. וְאִם־בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת־פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת־יְהוָה׃ 16.3. וַיִּקָּהֲלוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב־לָכֶם כִּי כָל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל יְהוָה׃ 16.9. הַמְעַט מִכֶּם כִּי־הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת־עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם׃ 16.19. וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת־כָּל־הָעֵדָה אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד־יְהוָה אֶל־כָּל־הָעֵדָה׃ 16.21. הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאַכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע׃ 16.22. וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל־בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל־הָעֵדָה תִּקְצֹף׃ 16.24. דַּבֵּר אֶל־הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן־קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם׃ 16.26. וַיְדַבֵּר אֶל־הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל־תִּגְּעוּ בְּכָל־אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן־תִּסָּפוּ בְּכָל־חַטֹּאתָם׃ 16.33. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל׃ 19.9. וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא׃ 20.1. וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת־הַקָּהָל אֶל־פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ־נָא הַמֹּרִים הֲמִן־הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם׃ 20.1. וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל כָּל־הָעֵדָה מִדְבַּר־צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם׃ 20.2. וְלֹא־הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן׃ 20.2. וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה׃ 20.4. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת־קְהַל יְהוָה אֶל־הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ׃ 20.6. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד־יְהוָה אֲלֵיהֶם׃ 20.8. קַח אֶת־הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת־הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל־הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן־הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת־הָעֵדָה וְאֶת־בְּעִירָם׃ 20.11. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ וַיַּךְ אֶת־הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם׃ 20.12. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן יַעַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת־הַקָּהָל הַזֶּה אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָהֶם׃ 22.4. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל־זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת־כָּל־סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן־צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא׃ 22.4. וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ׃ 25.6. וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל־אֶחָיו אֶת־הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃ 25.7. וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ׃ 26.9. וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא־דָתָן וַאֲבִירָם קרואי [קְרִיאֵי] הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן בַּעֲדַת־קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל־יְהוָה׃ 27.2. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 27.2. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל־הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד לֵאמֹר׃ 27.3. אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא־הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל־יְהוָה בַּעֲדַת־קֹרַח כִּי־בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא־הָיוּ לוֹ׃ 27.14. כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר־צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי־מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר־צִן׃ 27.16. יִפְקֹד יְהוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל־בָּשָׂר אִישׁ עַל־הָעֵדָה׃ 27.17. אֲשֶׁר־יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה׃ 27.19. וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל־הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם׃ 27.21. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְהוָה עַל־פִּיו יֵצְאוּ וְעַל־פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל־הָעֵדָה׃ 27.22. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ וַיִּקַּח אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל־הָעֵדָה׃ 31.16. הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר־מַעַל בַּיהוָה עַל־דְּבַר־פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְהוָה׃ 31.24. וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם וְאַחַר תָּבֹאוּ אֶל־הַמַּחֲנֶה׃ 35.4. וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב׃ 35.5. וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת־פְּאַת־קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת־פְּאַת־נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת־פְּאַת־יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים׃ 35.9. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 35.11. וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה־נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה׃ 35.12. וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד־עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט׃ 35.13. וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ־עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם׃ 35.14. אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה׃ 35.15. לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ־הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל־מַכֵּה־נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה׃ 35.16. וְאִם־בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ׃ 35.17. וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר־יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ׃ 35.18. אוֹ בִּכְלִי עֵץ־יָד אֲשֶׁר־יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ׃ 35.19. גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת־הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ־בוֹ הוּא יְמִיתֶנּוּ׃ 35.21. אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת־יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת־הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ־בוֹ׃ 35.22. וְאִם־בְּפֶתַע בְּלֹא־אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ־הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל־כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה׃ 35.23. אוֹ בְכָל־אֶבֶן אֲשֶׁר־יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא־אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ׃ 35.24. וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה׃ 35.25. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת־הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל־עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר־נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד־מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר־מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ׃ 35.26. וְאִם־יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת־גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה׃ 35.27. וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת־הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם׃ 35.28. כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד־מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל־אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ׃ 35.29. וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם׃ 35.33. וְלֹא־תַחֲנִיפוּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת־הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא־יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ־בָּהּ כִּי־אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ׃ 35.34. וְלֹא תְטַמֵּא אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי יְהוָה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 36.13. אֵלֶּה הַמִּצְוֺת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד־מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ׃ 1.16. These were the elect of the congregation, the princes of the tribes of their fathers; they were the heads of the thousands of Israel." 1.18. And they assembled all the congregation together on the first day of the second month, and they declared their pedigrees after their families, by their fathers’houses, according to the number of names, from twenty years old and upward, by their polls." 5.1. And the LORD spoke unto Moses, saying:" 13.26. And they went and came to Moses, and to Aaron, and to all the congregation of the children of Israel, unto the wilderness of Paran, to Kadesh; and brought back word unto them, and unto all the congregation, and showed them the fruit of the land." 14.2. And all the children of Israel murmured against Moses and against Aaron; and the whole congregation said unto them: ‘Would that we had died in the land of Egypt! or would we had died in this wilderness!" 14.7. And they spoke unto all the congregation of the children of Israel, saying: ‘The land, which we passed through to spy it out, is an exceeding good land." 14.10. But all the congregation bade stone them with stones, when the glory of the LORD appeared in the tent of meeting unto all the children of Israel." 14.27. ’How long shall I bear with this evil congregation, that keep murmuring against Me? I have heard the murmurings of the children of Israel, which they keep murmuring against Me." 14.35. I the LORD have spoken, surely this will I do unto all this evil congregation, that are gathered together against Me; in this wilderness they shall be consumed, and there they shall die.’" 14.36. And the men, whom Moses sent to spy out the land, and who, when they returned, made all the congregation to murmur against him, by bringing up an evil report against the land," 15.24. then it shall be, if it be done in error by the congregation, it being hid from their eyes, that all the congregation shall offer one young bullock for a burnt-offering, for a sweet savour unto the LORD—with the meal-offering thereof, and the drink-offering thereof, according to the ordice—and one he-goat for a sin-offering." 15.25. And the priest shall make atonement for all the congregation of the children of Israel, and they shall be forgiven; for it was an error, and they have brought their offering, an offering made by fire unto the LORD, and their sin-offering before the LORD, for their error." 15.26. And all the congregation of the children of Israel shall be forgiven, and the stranger that sojourneth among them; for in respect of all the people it was done in error." 15.32. And while the children of Israel were in the wilderness, they found a man gathering sticks upon the sabbath day." 15.33. And they that found him gathering sticks brought him unto Moses and Aaron, and unto all the congregation." 15.35. And the LORD said unto Moses: ‘The man shall surely be put to death; all the congregation shall stone him with stones without the camp.’" 15.36. And all the congregation brought him without the camp, and stoned him with stones, and he died, as the LORD commanded Moses." 16.2. and they rose up in face of Moses, with certain of the children of Israel, two hundred and fifty men; they were princes of the congregation, the elect men of the assembly, men of renown;" 16.3. and they assembled themselves together against Moses and against Aaron, and said unto them: ‘Ye take too much upon you, seeing all the congregation are holy, every one of them, and the LORD is among them; wherefore then lift ye up yourselves above the assembly of the LORD?’" 16.9. is it but a small thing unto you, that the God of Israel hath separated you from the congregation of Israel, to bring you near to Himself, to do the service of the tabernacle of the LORD, and to stand before the congregation to minister unto them;" 16.19. And Korah assembled all the congregation against them unto the door of the tent of meeting; and the glory of the LORD appeared unto all the congregation." 16.21. ’Separate yourselves from among this congregation, that I may consume them in a moment.’" 16.22. And they fell upon their faces, and said: ‘O God, the God of the spirits of all flesh, shall one man sin, and wilt Thou be wroth with all the congregation?’" 16.24. ’Speak unto the congregation, saying: Get you up from about the dwelling of Korah, Dathan, and Abiram.’" 16.26. And he spoke unto the congregation, saying: ‘Depart, I pray you, from the tents of these wicked men, and touch nothing of theirs, lest ye be swept away in all their sins.’" 16.33. So they, and all that appertained to them, went down alive into the pit; and the earth closed upon them, and they perished from among the assembly." 19.9. And a man that is clean shall gather up the ashes of the heifer, and lay them up without the camp in a clean place, and it shall be kept for the congregation of the children of Israel for a water of sprinkling; it is a purification from sin." 19.20. But the man that shall be unclean, and shall not purify himself, that soul shall be cut off from the midst of the assembly, because he hath defiled the sanctuary of the LORD; the water of sprinkling hath not been dashed against him: he is unclean." 20.1. And the children of Israel, even the whole congregation, came into the wilderness of Zin in the first month; and the people abode in Kadesh; and Miriam died there, and was buried there." 20.2. And there was no water for the congregation; and they assembled themselves together against Moses and against Aaron." 20.4. And why have ye brought the assembly of the LORD into this wilderness, to die there, we and our cattle?" 20.6. And Moses and Aaron went from the presence of the assembly unto the door of the tent of meeting, and fell upon their faces; and the glory of the LORD appeared unto them." 20.8. ’Take the rod, and assemble the congregation, thou, and Aaron thy brother, and speak ye unto the rock before their eyes, that it give forth its water; and thou shalt bring forth to them water out of the rock; so thou shalt give the congregation and their cattle drink.’" 20.10. And Moses and Aaron gathered the assembly together before the rock, and he said unto them: ‘Hear now, ye rebels; are we to bring you forth water out of this rock?’" 20.11. And Moses lifted up his hand, and smote the rock with his rod twice; and water came forth abundantly, and the congregation drank, and their cattle." 20.12. And the LORD said unto Moses and Aaron: ‘Because ye believed not in Me, to sanctify Me in the eyes of the children of Israel, therefore ye shall not bring this assembly into the land which I have given them.’" 22.4. And Moab said unto the elders of Midian: ‘Now will this multitude lick up all that is round about us, as the ox licketh up the grass of the field.’—And Balak the son of Zippor was king of Moab at that time.—" 25.6. And, behold, one of the children of Israel came and brought unto his brethren a Midianitish woman in the sight of Moses, and in the sight of all the congregation of the children of Israel, while they were weeping at the door of the tent of meeting." 25.7. And when Phinehas, the son of Eleazar, the son of Aaron the priest, saw it, he rose up from the midst of the congregation, and took a spear in his hand." 26.9. And the sons of Eliab: Nemuel, and Dathan, and Abiram. These are that Dathan and Abiram, the elect of the congregation, who strove against Moses and against Aaron in the company of Korah, when they strove against the LORD;" 27.2. And they stood before Moses, and before Eleazar the priest, and before the princes and all the congregation, at the door of the tent of meeting, saying:" 27.3. ’Our father died in the wilderness, and he was not among the company of them that gathered themselves together against the LORD in the company of Korah, but he died in his own sin; and he had no sons." 27.14. because ye rebelled against My commandment in the wilderness of Zin, in the strife of the congregation, to sanctify Me at the waters before their eyes.’—These are the waters of Meribath-kadesh in the wilderness of Zin.—" 27.16. ’Let the LORD, the God of the spirits of all flesh, set a man over the congregation," 27.17. who may go out before them, and who may come in before them, and who may lead them out, and who may bring them in; that the congregation of the LORD be not as sheep which have no shepherd.’" 27.19. and set him before Eleazar the priest, and before all the congregation; and give him a charge in their sight." 27.21. And he shall stand before Eleazar the priest, who shall inquire for him by the judgment of the Urim before the LORD; at his word shall they go out, and at his word they shall come in, both he, and all the children of Israel with him, even all the congregation.’" 27.22. And Moses did as the LORD commanded him; and he took Joshua, and set him before Eleazar the priest, and before all the congregation." 31.16. Behold, these caused the children of Israel, through the counsel of Balaam, to revolt so as to break faith with the LORD in the matter of Peor, and so the plague was among the congregation of the LORD." 31.24. And ye shall wash your clothes on the seventh day, and ye shall be clean, and afterward ye may come into the camp.’" 35.4. And the open land about the cities, which ye shall give unto the Levites, shall be from the wall of the city and outward a thousand cubits round about." 35.5. And ye shall measure without the city for the east side two thousand cubits, and for the south side two thousand cubits, and for the west side two thousand cubits, and for the north side two thousand cubits, the city being in the midst. This shall be to them the open land about the cities." 35.9. And the LORD spoke unto Moses, saying:" 35.10. ’Speak unto the children of Israel, and say unto them: When ye pass over the Jordan into the land of Canaan," 35.11. then ye shall appoint you cities to be cities of refuge for you, that the manslayer that killeth any person through error may flee thither." 35.12. And the cities shall be unto you for refuge from the avenger, that the manslayer die not, until he stand before the congregation for judgment." 35.13. And as to the cities which ye shall give, there shall be for you six cities of refuge." 35.14. Ye shall give three cities beyond the Jordan, and three cities shall ye give in the land of Canaan; they shall be cities of refuge." 35.15. For the children of Israel, and for the stranger and for the settler among them, shall these six cities be for refuge, that every one that killeth any person through error may flee thither." 35.16. But if he smote him with an instrument of iron, so that he died, he is a murderer; the murderer shall surely be put to death." 35.17. And if he smote him with a stone in the hand, whereby a man may die, and he died, he is a murderer; the murderer shall surely be put to death." 35.18. Or if he smote him with a weapon of wood in the hand, whereby a man may die, and he died, he is a murderer; the murderer shall surely be put to death." 35.19. The avenger of blood shall himself put the murderer to death; when he meeteth him, he shall put him to death." 35.20. And if he thrust him of hatred, or hurled at him any thing, lying in wait, so that he died;" 35.21. or in enmity smote him with his hand, that he died; he that smote him shall surely be put to death: he is a murderer; the avenger of blood shall put the murderer to death when he meeteth him." 35.22. But if he thrust him suddenly without enmity, or hurled upon him any thing without lying in wait," 35.23. or with any stone, whereby a man may die, seeing him not, and cast it upon him, so that he died, and he was not his enemy, neither sought his harm;" 35.24. then the congregation shall judge between the smiter and the avenger of blood according to these ordices;" 35.25. and the congregation shall deliver the manslayer out of the hand of the avenger of blood, and the congregation shall restore him to his city of refuge, whither he was fled; and he shall dwell therein until the death of the high priest, who was anointed with the holy oil." 35.26. But if the manslayer shall at any time go beyond the border of his city of refuge, whither he fleeth;" 35.27. and the avenger of blood find him without the border of his city of refuge, and the avenger of blood slay the manslayer; there shall be no bloodguiltiness for him;" 35.28. because he must remain in his city of refuge until the death of the high priest; but after the death of the high priest the manslayer may return into the land of his possession." 35.29. And these things shall be for a statute of judgment unto you throughout your generations in all your dwellings." 35.30. Whoso killeth any person, the murderer shall be slain at the mouth of witnesses; but one witness shall not testify against any person that he die." 35.33. So ye shall not pollute the land wherein ye are; for blood, it polluteth the land; and no expiation can be made for the land for the blood that is shed therein, but by the blood of him that shed it." 35.34. And thou shalt not defile the land which ye inhabit, in the midst of which I dwell; for I the LORD dwell in the midst of the children of Israel.’" 36.13. These are the commandments and the ordices, which the LORD commanded by the hand of Moses unto the children of Israel in the plains of Moab by the Jordan at Jericho."
6. Hebrew Bible, Proverbs, 5.14, 10.8 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

5.14. כִּמְעַט הָיִיתִי בְכָל־רָע בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה׃ 10.8. חֲכַם־לֵב יִקַּח מִצְוֺת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט׃ 5.14. I was well nigh in all evil In the midst of the congregation and assembly.’" 10.8. The wise in heart will receive commandments; but a prating fool shall fall."
7. Hebrew Bible, Psalms, 7.8, 73.2, 80.2, 110.1 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

7.8. וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ וְעָלֶיהָ לַמָּרוֹם שׁוּבָה׃ 73.2. כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה׃ 73.2. וַאֲנִי כִּמְעַט נטוי [נָטָיוּ] רַגְלָי כְּאַיִן שפכה [שֻׁפְּכוּ] אֲשֻׁרָי׃ 80.2. יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה׃ 80.2. רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה׃ 110.1. לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃ 7.8. And let the congregation of the peoples compass Thee about, And over them return Thou on high." 73.2. But as for me, my feet were almost gone; my steps had well nigh slipped." 80.2. Give ear, O Shepherd of Israel, Thou that leadest Joseph like a flock; Thou that art enthroned upon the cherubim, shine forth." 110.1. A Psalm of David. The LORD saith unto my lord: ‘Sit thou at My right hand, until I make thine enemies thy footstool.'"
8. Hebrew Bible, 1 Kings, 8.22, 12.20-12.21 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)

8.22. וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה נֶגֶד כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם׃ 12.21. ויבאו [וַיָּבֹא] רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת־כָּל־בֵּית יְהוּדָה וְאֶת־שֵׁבֶט בִּנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם־בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת־הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה׃ 8.22. And Solomon stood before the altar of the LORD in the presence of all the congregation of Israel, and spread forth his hands toward heaven;" 12.20. And it came to pass, when all Israel heard that Jeroboam was returned, that they sent and called him unto the congregation, and made him king over all Israel; there was none that followed the house of David, but the tribe of Judah only." 12.21. And when Rehoboam was come to Jerusalem, be assembled all the house of Judah, and the tribe of Benjamin, a hundred and fourscore thousand chosen men that were warriors, to fight against the house of Israel, to bring the kingdom back to Rehoboam the son of Solomon."
9. Hebrew Bible, Isaiah, 56.8, 63.11 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)

56.8. נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו׃ 63.11. וַיִּזְכֹּר יְמֵי־עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת־רוּחַ קָדְשׁוֹ׃ 56.8. Saith the Lord GOD who gathereth the dispersed of Israel: Yet I will gather others to him, beside those of him that are gathered." 63.11. Then His people remembered the days of old, the days of Moses: ‘Where is He that brought them up out of the sea With the shepherds of His flock? Where is He that put His holy spirit In the midst of them?"
10. Hebrew Bible, Jeremiah, 51.15 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)

51.15. עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם׃ 51.15. He that hath made the earth by His power, That hath established the world by His wisdom, And hath stretched out the heavens by His discernment;"
11. Hebrew Bible, Joshua, 20.3 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)

20.3. לָנוּס שָׁמָּה רוֹצֵחַ מַכֵּה־נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה בִּבְלִי־דָעַת וְהָיוּ לָכֶם לְמִקְלָט מִגֹּאֵל הַדָּם׃ 20.3. that the manslayer that killeth any person through error and unawares may flee thither; and they shall be unto you for a refuge from the avenger of blood."
12. Hebrew Bible, Judges, 21.10 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)

21.10. And the congregation sent there twelve thousand men of the valiantest, and commanded them, saying, Go and smite the inhabitants of Yavesh-gil῾ad with the edge of the sword, with the women and the children."
13. Hebrew Bible, Ecclesiastes, 12.11 (5th cent. BCE - 2nd cent. BCE)

12.11. דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד׃ 12.11. The words of the wise are as goads, and as nails well fastened are those that are composed in collections; they are given from one shepherd."
14. Hebrew Bible, Nehemiah, 8.14 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE)

8.14. וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד־מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי׃ 8.14. And they found written in the Law, how that the LORD had commanded by Moses, that the children of Israel should dwell in booths in the feast of the seventh month;"
15. Septuagint, 1 Maccabees, 4.59, 14.28 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)

4.59. Then Judas and his brothers and all the assembly of Israel determined that every year at that season the days of dedication of the altar should be observed with gladness and joy for eight days, beginning with the twenty-fifth day of the month of Chislev. 14.28. in Asaramel, in the great assembly of the priests and the people and the rulers of the nation and the elders of the country, the following was proclaimed to us:
16. Septuagint, Ecclesiasticus (Siracides), 1.30, 24.23, 46.14 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)

24.23. All this is the book of the covet of the Most High God,the law which Moses commanded us as an inheritance for the congregations of Jacob. 46.14. By the law of the Lord he judged the congregation,and the Lord watched over Jacob.
17. Septuagint, Wisdom of Solomon, 1.30, 10.17, 24.23, 46.14 (2nd cent. BCE - 1st cent. BCE)

10.17. She gave holy men the reward of their labors;she guided them along a marvelous way,and became a shelter to them by day,and a starry flame through the night.
18. Mishnah, Eduyot, 1.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)

1.6. Rabbi Judah said: “If so, why do they record the opinion of a single person among the many to set it aside? So that if a man shall say, ‘Thus have I received the tradition’, it may be said to him, ‘According to the [refuted] opinion of that individual did you hear it.’”"
19. Mishnah, Megillah, 3.4-3.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)

3.4. If Rosh Hodesh Adar falls on Shabbat the portion of shekalim is read [on that day]. If it falls in the middle of the week, it is read on the Shabbat before, and on the next Shabbat there is a break. On the second [of the special Shabbatot] they read “Zakhor;” On the third the portion of the red heifer; On the fourth “This month shall be for you;” On the fifth the regular order is resumed. They interrupt [the regular order] for anything: for Rosh Hodesh, for Hanukkah, for Purim, for fasts, for Ma’amadot, and for Yom HaKippurim." 3.5. On Pesah we read from the portion of the festivals in Leviticus (Torat Kohanim) (Leviticus 23:4). On Shavuot, “Seven weeks” (Deuteronomy 16:9). On Rosh Hashanah “On the seventh day on the first of the month” (Leviticus 23:2. On Yom Hakippurim, “After the death” (Leviticus. On the first day of the Festival [of Sukkot] they read from the portion of the festivals in Leviticus, and on the other days of the Festival [of Sukkot] the [sections] on the offerings of the Festival." 3.6. On Hanukkah they read the section of the princes (Numbers. On Purim, “And Amalek came” (Exodus 17:8). On Rosh Hodesh, “And on the first of your months” (Numbers 28:11). On Maamadot, the account of the creation (Genesis 1:1-2:3). On fast days, the blessings and curses (Leviticus 26:3 ff and Deuteronomy. They do not interrupt while reading the curses, but rather one reads them all. On Monday and Thursday and on Shabbat at minhah they read according to the regular order and this does not count as part of the reading [for the succeeding Shabbat]. As it says, “And Moshe declared to the children of Israel the appointed seasons of the Lord” (Leviticus 23:44) it is their mitzvah that each should be read in its appropriate time."
20. Mishnah, Yoma, 1.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)

1.3. They delivered to him elders from the elders of the court and they read before him [throughout the seven days] from the order of the day. And they say to him, “Sir, high priest, you read it yourself with your own mouth, lest you have forgotten or lest you have never learned.” On the eve of Yom HaKippurim in the morning they place him at the eastern gate and pass before him oxen, rams and sheep, so that he may recognize and become familiar with the service."
21. New Testament, 1 Corinthians, 5.4, 11.18, 11.20, 14.23 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

5.4. In the name of our Lord Jesus Christ,you being gathered together, and my spirit, with the power of our LordJesus Christ 11.18. For firstof all, when you come together in the assembly, I hear that divisionsexist among you, and I partly believe it. 11.20. When therefore you assemble yourselves together, itis not possible to eat the Lord's supper. 14.23. If therefore thewhole assembly is assembled together and all speak with otherlanguages, and unlearned or unbelieving people come in, won't they saythat you are crazy?
22. New Testament, 2 John, 7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

23. New Testament, Matthew, 4.23, 9.35, 10.17, 12.1-12.9, 18.15-18.20, 23.34 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

4.23. Jesus went about in all Galilee, teaching in their synagogues, preaching the gospel of the kingdom, and healing every disease and every sickness among the people. 9.35. Jesus went about all the cities and the villages, teaching in their synagogues, and preaching the gospel of the kingdom, and healing every disease and every sickness among the people. 10.17. But beware of men: for they will deliver you up to councils, and in their synagogues they will scourge you. 12.1. At that time, Jesus went on the Sabbath day through the grain fields. His disciples were hungry and began to pluck heads of grain and to eat. 12.2. But the Pharisees, when they saw it, said to him, "Behold, your disciples do what is not lawful to do on the Sabbath. 12.3. But he said to them, "Haven't you read what David did, when he was hungry, and those who were with him; 12.4. how he entered into the house of God, and ate the show bread, which was not lawful for him to eat, neither for those who were with him, but only for the priests? 12.5. Or have you not read in the law, that on the Sabbath day, the priests in the temple profane the Sabbath, and are guiltless? 12.6. But I tell you that one greater than the temple is here. 12.7. But if you had known what this means, 'I desire mercy, and not sacrifice,' you would not have condemned the guiltless. 12.8. For the Son of Man is Lord of the Sabbath. 12.9. He departed there, and went into their synagogue. 18.15. If your brother sins against you, go, show him his fault between you and him alone. If he listens to you, you have gained back your brother. 18.16. But if he doesn't listen, take one or two more with you, that at the mouth of two or three witnesses every word may be established. 18.17. If he refuses to listen to them, tell it to the assembly. If he refuses to hear the assembly also, let him be to you as a Gentile or a tax collector. 18.18. Most assuredly I tell you, whatever things you will bind on earth will be bound in heaven, and whatever things you will loose on earth will be loosed in heaven. 18.19. Again, assuredly I tell you, that if two of you will agree on earth concerning anything that they will ask, it will be done for them by my Father who is in heaven. 18.20. For where two or three are gathered together in my name, there I am in the midst of them. 23.34. Therefore, behold, I send to you prophets, wise men, and scribes. Some of them you will kill and crucify; and some of them you will scourge in your synagogues, and persecute from city to city;
24. Anon., Sifre Deuteronomy, 41, 48, 306 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)

25. Babylonian Talmud, Bava Qamma, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

82a. והא כי אתא ר' אבין א"ר יוחנן אחד אילן הנוטה לתוך שדה חבירו ואחד אילן הסמוך למצר מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ,אלא מאן תנא עשרה תנאין שהתנה יהושע ר' יהושע בן לוי הוא רב גביהה מבי כתיל מתני לה בהדיא ר' תנחום ור' ברייס אמרי משום זקן אחד ומנו ר' יהושע בן לוי עשרה תנאין התנה יהושע:,עשרה תקנות תיקן עזרא שקורין במנחה בשבת וקורין בשני ובחמישי ודנין בשני ובחמישי ומכבסים בחמישי בשבת ואוכלין שום בערב שבת ושתהא אשה משכמת ואופה ושתהא אשה חוגרת בסינר ושתהא אשה חופפת וטובלת ושיהו רוכלין מחזירין בעיירות ותיקן טבילה לבעלי קריין:,שיהו קוראין במנחה בשבת משום יושבי קרנות:,ושיהו קוראין בשני ובחמישי עזרא תיקן והא מעיקרא הוה מיתקנא דתניא (שמות טו, כב) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים,כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה,מעיקרא תקנו חד גברא תלתא פסוקי אי נמי תלתא גברי תלתא פסוקי כנגד כהנים לוים וישראלים אתא הוא תיקן תלתא גברי ועשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנין:,ודנין בשני ובחמישי דשכיחי דאתו למקרא בסיפרא:,ושיהו מכבסין בחמישי בשבת משום כבוד שבת:,ושיהו אוכלין שום בע"ש משום עונה דכתיב (תהלים א, ג) אשר פריו יתן בעתו וא"ר יהודה ואיתימא רב נחמן ואיתימא רב כהנא ואיתימא ר' יוחנן זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש,ת"ר חמשה דברים נאמרו בשום משביע ומשחין ומצהיל פנים ומרבה הזרע והורג כנים שבבני מעיים וי"א מכניס אהבה ומוציא את הקנאה:,ושתהא אשה משכמת ואופה כדי שתהא פת מצויה לעניים:,ושתהא אשה חוגרת בסינר משום צניעותא:,ושתהא אשה חופפת וטובלת דאורייתא היא,דתניא (ויקרא יד, ט) ורחץ את בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים את בשרו את הטפל לבשרו ומאי ניהו שער,אמרי דאורייתא לעיוני דלמא מיקטר אי נמי מאוס מידי משום חציצה 82a. The Gemara further questions the number of Joshua’s stipulations: bBut when Rabbi Avin camefrom Eretz Yisrael he said that bRabbi Yoḥa says:With regard to bboth a tree that leans into the field of another and a tree that is close to a boundarywith another field, the owner of the tree bbringsthe first fruits of the tree band recitesthe accompanying declaration, as described in Deuteronomy 26:5–10, basit was bon this conditionthat bJoshua apportioned EretzYisrael bto the Jewish people.This is an additional stipulation by Joshua, which means that there are more than ten.,The Gemara answers: bRather, whois the one who btaughtthe ibaraitathat deals with the bten conditions that Joshua stipulated? It is Rabbi Yehoshua ben Levi,an iamora /i. Therefore, Rabbi Yoḥa, another iamora /i, can disagree with it. bRav Geviha from Bei Katil teachesthis bexplicitlyin his version of the ibaraita /i: bRabbi Tanḥum and Rabbi Berayes say in the name of a certain elder, and who is thatelder? It is bRabbi Yehoshua ben Levi: Joshua stipulated ten conditions. /b,§ The Sages taught that bEzrathe Scribe binstituted ten ordices:He instituted bthatcommunities breadthe Torah bon Shabbat in the afternoon; and theyalso breadthe Torah bonevery bMonday and Thursday; andthe courts convene and bjudgeevery bMonday and Thursday; and one does laundry on Thursday; and one eats garlic on Shabbat eve. AndEzra further instituted bthat a woman should rise early and bakebread on those days when she wants to bake; band that a woman should don a breechcloth; and that a woman shouldfirst bcombher hair bandonly then bimmersein a ritual bath after being ritually impure; band that peddlersof cosmetics and perfumes bshould travel around throughall bthe towns. AndEzra further binstitutedthe requirement of bimmersion for those who experienced a seminal emission. /b,The Gemara analyzes these ordices, the first of which is bthatcommunities bshall readthe Torah bon Shabbat afternoon.This Gemara explains that this ordice was instituted bdue to those who sitidly on street bcorners,who do not attend the synagogue during the week.,The Gemara discusses the second of Ezra’s ordices: bAnd that they should readthe Torah bonevery bMonday and Thursday.The Gemara asks: bDid Ezra institutethis practice? bBut it was instituted from the beginning,i.e., long before his time. bAs it is taughtin a ibaraitawith regard to the verse: “And Moses led Israel onward from the Red Sea, and they went out into the wilderness of Shur; band they went three days in the wilderness, and found no water”(Exodus 15:22). bThose who interpret versesmetaphorically bsaidthat bwaterhere is referring to bnothing other than Torah, as it is statedmetaphorically, concerning those who desire wisdom: b“Ho, everyone who thirsts, come for water”(Isaiah 55:1).,The ibaraitacontinues: The verse means that bsincethe Jews btraveled for three days withouthearing any bTorah they became weary,and therefore the bprophets among them arose and instituted for them that they should readfrom the Torah each bShabbat, and pauseon bSunday, and readagain on bMonday, and pauseon bTuesday and Wednesday, and readagain on bThursday, and pauseon bShabbat eve, so they would not tarry three days withouthearing the bTorah.Evidently this practice predates Ezra.,The Gemara answers: bInitially they institutedthat bone manread bthree verses;or balternatively,that bthree menread bthree verses.Either way, the number three bcorresponds tothe three types of Jews: bPriests, Levites, and Israelites.Ezra later bcameand binstitutedthat bthree menalways read, bandthat bten versesaltogether be read by them, bcorresponding to the ten idlersin a city, i.e., the ten men who are paid to spend their time dealing with synagogue and communal matters.,The next ordice of Ezra is: bAndthe courts convene and bjudgeevery bMonday and Thursday.The Gemara explains that the reason for this ordice is bthatmany people are bfoundin a city on these days, bas they comefrom the countryside bfor the reading of theholy bbook,the Torah, which is performed on Mondays and Thursdays, as stated above.,The ibaraitateaches: bAnd that one should do laundry on Thursday.This was instituted bdue tothe need to have clean garments in bdeference to Shabbat. /b,The Gemara explains the next listed ordice: bAnd that one should eat garlic Shabbat eve.This is bdue tothe fact that garlic enhances sexual potency, and Friday night is an appropriate time for bconjugal relations. As it is writtenconcerning the righteous: “And he shall be like a tree planted by streams of water, bwho brings forth his fruit in his season”(Psalms 1:3); band Rabbi Yehuda says, and some sayit was bRav Naḥman, and some sayit was bRav Kahana, and some sayit was bRabbi Yoḥawho said: bThisis referring to bone who engages in sexual intercourse every Shabbat eve. /b, bThe Sages taughtin a ibaraitathat bfive matters were stated with regard to garlic: It satisfies; it warmsthe body; bit causesone’s bcountece to shine; it increasesone’s bsperm, and it kills lice that are in the intestines. And some saythat it also binstills loveinto those who eat it band removes jealousyfrom them.,The next ordice is: bAnd that a woman should rise early and bakebread on those days when she bakes. This Gemara explains that this was instituted bso that bread should be available for poor people,who go begging for bread in the mornings.,The ibaraitafurther teaches: bAnd that a woman should don a breechcloth [ isinar /i].This ordice was instituted bdue toreasons of bmodesty. /b,The ibaraitaadds: bAnd that a woman shouldfirst bcombher hair bandonly then bimmersein a ritual bath. This is to ensure that there is no dirt or other substance in the hair that would invalidate the immersion. The Gemara questions this: bThis isrequired bby Torah law,Ezra did not institute this., bAs it is taughtin a ibaraita /i, concerning a verse that discusses one who must undergo ritual immersion: b“And he shall bathe his flesh [ iet besaro /i] in water”(Leviticus 14:9). This verse teaches bthat no substance should interpose between his flesh and the water.When the verse states this in the expanded form of b“ iethis flesh,”using the term “ iet /i,” this teaches that the water must come into contact even with bthat which is subordinate to his flesh. And what is that?It is one’s bhair.Accordingly, the Torah itself states that there may not be any interposing substance in the hair at the time of immersion. What, then, did Ezra add?,The Sages bsayin response: bBy Torah lawone is required bto inspecthis or her hair before immersion, as bperhapssome hairs are bknottedtogether, preventing contact with water at that spot, borperhaps there is some brepulsive substancein his hair. One must perform this inspection bbecausethese would constitute ban interposition. /b
26. Babylonian Talmud, Hagigah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

3b. (דברי הימים א יז, כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ,ואף הוא פתח ודרש (קהלת יב, יא) דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד למה נמשלו דברי תורה לדרבן לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין ת"ל מסמרות,אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין ת"ל נטועים מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין,שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב (שמות כ, א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה,אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין בלשון הזה אמר להם אין דור יתום שר' אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו,ולימרו ליה בהדיא משום מעשה שהיה דתניא מעשה בר' יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני ר' אלעזר בלוד אמר לו מה חידוש היה בבהמ"ד היום,א"ל נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית,אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך פשט ידיו וקבל עיניו בכה ר' אלעזר ואמר (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם,אמר לו לך אמור להם אל תחושו למניינכם כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכתא למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית מה טעם הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל,מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית,תנא לאחר שנתיישבה דעתו אמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן וחזרו,ת"ר איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו איתמר רב הונא אמר עד שיהו כולן בבת אחת ר' יוחנן אמר אפי' באחת מהן,היכי דמי אי דעביד להו דרך שטות אפי' בחדא נמי אי דלא עביד להו דרך שטות אפילו כולהו נמי לא,לעולם דקא עביד להו דרך שטות והלן בבית הקברות אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד והיוצא יחידי בלילה אימור גנדריפס אחדיה והמקרע את כסותו אימור בעל מחשבות הוא כיון דעבדינהו לכולהו הוה להו 3b. b“And who is like Your people, Israel, one nation in the land?”(I Chronicles 17:21).,The Gemara adds: bAndRabbi Elazar ben Azarya balso commencedhis lecture band taught:It is written: b“The words of the wise are as goads, and as nails well fastened are those that are composed in collections; they are given from one shepherd”(Ecclesiastes 12:11). bWhy are matters of Torah compared to a goad? To tell youthat bjust as this goad directs the cow to her furrow to bring forthsustece for blife to the world, so too the words of Torah direct those who study them from the paths of death to the paths of life.The Gemara asks: bIf so,derive the following from that same analogy: bJust as this goad is movableand not rigid, bso too matters of Torah are movablein accordance with circumstance and are not permanent. Therefore, bthe verse states: “Nails,”which are permanent.,The Gemara further asks: bIf so,one can explain as follows: bJust as this nail is diminishedin size band does not expand,as it wastes away over time, bso too matters of Torah aregradually bdiminished and do not expand.Therefore, bthe verse states: “Well fastened [ inetuim /i].” Just as this plant [ ineti’a /i] flourishes and multiplies, so too matters of Torah flourish and multiply. “Those that are composed in collections [ iba’alei asufot /i]”: These are Torah scholars who sit in many groups [ iasupot /i] and engage in Torahstudy. There are often debates among these groups, as some of btheseSages brenderan object or person britually impure and these render it pure; these prohibitan action band these permitit; bthese deeman item binvalid and these deem it valid. /b, bLest a person say: Now, how can I study Torahwhen it contains so many different opinions? bThe verse statesthat bthey are all “given from one shepherd.” One God gave them; one leader,i.e., Moses, bsaid them from the mouth of the Master of all creation, Blessed be He, as it is written: “And God spoke all these words”(Exodus 20:1). The plural form “words” indicates that God transmitted all the interpretations of the Ten Commandments. Since the Sages invariably utilize the Torah itself or the statements of the prophets as the sources for their opinions, there is a certain unity to the study of Torah, despite the numerous explanations and applications., bSo too you,the student, bmake your ears like a funnel and acquire for yourself an understanding heart to hearboth bthe statements ofthose bwho renderobjects britually impure and the statements ofthose bwho renderthem bpure; the statements ofthose bwho prohibitactions band the statements ofthose bwho permitthem; bthe statements ofthose bwho deemitems binvalid and the statements ofthose bwho deemthem bvalid.When Rabbi Yehoshua heard these interpretations, bhe said to them in these words: No generationis considered borphaned,i.e. without a leader, bif Rabbi Elazar ben Azarya dwells among it. /b,The Gemara asks: bButRabbi Yoḥa ben Beroka and Rabbi Elazar ben Ḥisma bshould have toldRabbi Yehoshua these statements of Rabbi Elazar ben Azarya bdirectly,without delay. Why did they hesitate at first? The Gemara answers: They were hesitant bdue to an incident that occurred. As it is taughtin a ibaraita /i: There was ban incident involving Rabbi Yosei ben Durmaskit, who went to greet Rabbi Eliezer in Lod.Rabbi Elazar bsaid to him: What novelidea bwastaught btoday in the study hall? /b,Rabbi Yosei ben Durmaskit bsaid to him:The Sages assembled, bcountedthe votes, band concludedthat although the lands of bAmmon and Moabon the eastern side of the Jordan River are not part of Eretz Yisrael, and therefore the ihalakhotof the Sabbatical Year and tithes should not apply to them, as these lands are adjacent to Eretz Yisrael, bone separates the poor man’s tithethere bin the Sabbatical Year.Since the Sages debated which tithes should be separated, they had to take a vote to determine the ihalakhain this regard.,Rabbi Elazar bsaid to himin anger: bYosei, extend your hands and catch your eyes,which are about to come out of their sockets. bHe extended his hands and caught his eyes. Rabbi Elazar wept and saidthe verse: b“The counsel of the Lord is with them who fear Him; and His covet, to make them know it”(Psalms 25:14), i.e., the Sages arrived at the correct conclusion, although they were unaware of the proper rationale behind it.,Rabbi Elazar bsaid toRabbi Yosei to bgoand bsay tothe Sages in the study hall: bDo not be concernedwith regard bto your counting,that you might not have ruled properly, as you have not in fact instituted a new ordice at all. bThis isthe tradition that bI received from Rabban Yoḥa ben Zakkai, who heard from his teacher, and his teacher from his teacher:It is ba ihalakha /itransmitted bto Moses from Sinaithat in bAmmon and Moab one separates the poor man’s tithe in the Sabbatical Year. What is the reason? Those who ascended from Egypt conquered many cities, and those who ascended from Babylonia did not conquer themafter the destruction of the First Temple.,This difference is important, bbecause the first consecrationof Eretz Yisrael, by those who ascended from Egypt, caused bitto be bsanctifiedonly bfor its time and itwas bnot sanctified forever,as that depended on the renewed conquest of the land by the Jewish people. bAndthose who ascended from Babylonia bleft thosecities aside and did not consider them part of Eretz Yisrael even after Jewish settlement was renewed there. They would plow and harvest in these places in the Sabbatical Year and tithe the poor man’s tithe, bso that the poorof Eretz Yisrael, who did not have sufficient income from the previous years, bcould rely uponthat produce bin the Sabbatical Year,receiving help from this tithe.,It was btaughtthat bafterRabbi Elazar’s bmind was put at ease, he said: May it beGod’s bwill that Rabbi Yosei’s eyes should return to their place. Andindeed his eyes breturned.Due to this event, in which Rabbi Elazar responded harshly when his disciple related what he considered a novel idea, the students of Rabbi Yehoshua hesitated to recount what they had heard until their teacher encouraged them to do so.,§ bThe Sages taught: Who isconsidered ban imbecile? One who goes out alone at night, and one who sleeps in a cemetery, and one who rends his garment. It was statedthat bRav Huna said:One does not have the halakhic status of an imbecile buntil there are allof these signs present in him bat the same time. Rabbi Yoḥa said:He is considered an imbecile bevendue to the appearance bof one ofthese signs.,The Gemara asks: bWhat are the circumstancesof the case under discussion? bIf he performs them in a deranged manner,then beventhe appearance bof onesign should be enough to classify him as an imbecile. bIfhe bdoes not perform theseactions bin a deranged manner,but has a reason to act this way, then bevenif he performs ball of themhe should bnotbe deemed an imbecile.,The Gemara answers: bActually,the ibaraitais referring to one bwho performs theseactions bin a deranged manner, buteach action on its own could be explained rationally. With regard to bone who sleeps in the cemetery,one could bsay that he is doingso bin order that an impure spirit should settle upon him.Although it is inappropriate to do this, as there is a reason for this behavior it is not a sign of madness. bAndwith regard to bone who goes out alone at night,one could bsaythat perhaps ba fever took hold of himand he is trying to cool himself down. bAndas for bone who tears his garments,one could bsaythat bhe is a manengaged in bthought,and out of anxiety he tears his clothing unintentionally. Despite these possible explanations, bsince one performed all of thesetogether bthey areconsidered
27. Babylonian Talmud, Sukkah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

28a. התם הוא דמבטל אבל הכא דלא מבטל לא,ת"ר מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה שתים עשרה אמר להם שמעתי שמונה עשר אמר להם לא שמעתי ר' יוסי בר' יהודה אומר חילוף הדברים שמונה עשר אמר להם שמעתי שתים עשרה אמר להם לא שמעתי,אמרו לו כל דבריך אינן אלא מפי השמועה אמר להם הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי מימי לא קדמני אדם בבית המדרש ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי ולא שחתי שיחת חולין ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם,אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי מימיו לא שח שיחת חולין ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא קדמו אדם בבית המדרש ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא הרהר במבואות המטונפות ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה ולא פתח אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערבי יום הכפורים וכן היה ר' אליעזר תלמידו נוהג אחריו,תנו רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון עשרים בינונים גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי,אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן,דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא וכי מאחר שקטן שבכולן כך גדול שבכולן על אחת כמה וכמה אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף:, big strongמתני׳ /strong /big מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין אמרו להם ב"ה לב"ש לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את רבי יוחנן בן החורנית ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר אמרו להם ב"ש משם ראיה אף הם אמרו לו אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך,נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל קטן:, big strongגמ׳ /strong /big מה"מ דת"ר אזרח זה אזרח (ויקרא כג, מב) האזרח להוציא את הנשים כל לרבות את הקטנים,אמר מר האזרח להוציא את הנשים למימרא דאזרח בין נשים בין גברי משמע והתניא האזרח לרבות את הנשים האזרחיות שחייבות בעינוי אלמא אזרח גברי משמע אמר רבה הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי,הי קרא והי הלכתא ותו קרא למה לי הלכתא למה לי הא סוכה מצות עשה שהזמן גרמא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות,יום הכפורים מדרב יהודה אמר רב נפקא דאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא (במדבר ה, ו) איש או אשה 28a. The Gemara answers: There is a difference between the case of the shutter and the case of the sheet. bThere,in the case of the shutter, bwhere he negatesit by shuttering the window, it is considered part of the building and it is therefore prohibited. bHowever, here,in the case of the sheet, bwhere he does not negateit, as he plans on removing it, bno,it is not necessarily prohibited.,The Gemara relates a similar incident. bThe Sages taught:There was ban incident involving Rabbi Eliezer, who stayed in the Upper Galilee, andthe people there basked him thirty ihalakhotin the ihalakhotof isukka /i.In response to btwelve, he said to them: I heardan answer from my teachers, and he related what he heard. In response to the other beighteen, he said to them: I did not hearan answer. bRabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says:It was bthe reverse of these matters.In response to beighteen he said to them: I heardan answer; in response to the other btwelve he said to them: I did not hearan answer., bThey said to him: Are all the mattersthat byouknow bonly from whatyou bheard?Don’t you say any matters on your own? bHe said to them:Now byou forced me to say a matter that I did not hear from my teachers,as I must describe my character traits and the manner in which I conduct myself. bInall bmy days, no person ever preceded me into the study hall,as I am always first to arrive; band I never slept in the study hall, neither substantial sleep nor a brief nap; and I never left anyone in the study hall and exited,as I was always last to leave; band I never engaged in idle conversation;rather, I discussed only necessary matters or matters of Torah; band I never said anything that I did not hear from my teacher.That is why he did not answer those questions that his teacher did not address.,Apropos the character traits of Rabbi Eliezer, the Gemara cites character traits of his teacher. The Sages bsaid about Rabban Yoḥa ben Zakkai,the teacher of Rabbi Eliezer: bInall bhis days he never engaged in idle conversation; and he never walked four cubits withoutengaging in bTorahstudy band withoutdonning bphylacteries; and no person ever preceded him into the study hall; and he never slept in the study hall, neither substantial sleep nor a brief nap; and he never contemplatedmatters of Torah bin alleyways filthywith human excrement, as doing so is a display of contempt for the Torah; band he never left anyone in the study hall and exited; and no person ever found him sitting and silent,i.e., inactive; brather, hewas always bsitting and studying; and only he opened the door for his students,disregarding his own eminent standing; band he never said anything that he did not hear from his teacher; and he never saidto his students that bthe time has arrived to ariseand leave bthe study hall except on Passover eves,when they were obligated to sacrifice the Paschal lamb, and bYom Kippur eves,when there is a mitzva to eat and drink abundantly. bAnd Rabbi Eliezer, his student, accustomedhimself to model his conduct bafter hisexample.,The Gemara continues to praise the Sages. bThe Sages taught: Hillel the Elder had eighty students. Thirty of themwere sufficiently bworthy that the Divine Presenceshould brest upon them asit did upon bMoses our teacher, and thirty of themwere sufficiently bworthy that the sunshould bstand still for them asit did for bJoshua bin Nun, and twentywere on an bintermediatelevel between the other two. bThe greatest of allthe students was bYonatan ben Uzziel, and the youngest of themwas bRabban Yoḥa ben Zakkai. /b,The Gemara relates: The Sages bsaid about Rabban Yoḥa ben Zakkaithat bhe did not neglect Bible; Mishna; Gemara; ihalakhotand iaggadot /i; minutiae of the Torah and minutiae of the scribes;the hermeneutical principles of the Torah with regard to ia fortioriinferences and verbal analogies;the calculation of the calendrical bseasons;and bnumerology [ igimmatreyaot /i].In addition, he did not neglect esoteric matters, including bthe conversation of ministering angels; the conversation of demons, and the conversation of palm trees; parables of launderers,which are folk tales that can be used to explain the Torah; bparables of foxes;and more generally, ba great matter and a small matter. /b,The Gemara elaborates: bA great matteris referring to the secrets of the bDesign of theDivine bChariot,the conduct of the transcendent universe. bA small matteris, for example, ihalakhotthat were ultimately formulated in the framework of bthe disputes of Abaye and Rava.He did not neglect any of these disciplines so as bto fulfill that which is stated: “That I may cause those that love me to inherit substance and that I may fill their treasuries”(Proverbs 8:21), as Rabban Yoḥa was filled with the disciplines of Torah and wisdom. bAnd if the youngest of them was soprolific, bthe greatest of themwas ball the more soprolific. The Gemara relates that the Sages bsaid of Yonatan ben Uzziel,the greatest of Hillel’s students, bthat when he sat and was engaged in Torahstudy, the sanctity that he generated was so intense that bany bird that flew over him was immediately incinerated. /b, strongMISHNA: /strong In the case of bone whose head and most of hisbody bwere in the isukkaand his table was in the house, Beit Shammai deem it unfit, and Beit Hillel deem it fit. Beit Hillel said to Beit Shammai:And bwasn’t there an incident where the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel went to visit Rabbi Yoḥa ben HaḤoranit and they found himsuch bthat he was sitting with his head and most of hisbody bin the isukkaand his table in the house, and they said nothing to him?Even Beit Shammai did not object. bBeit Shammai said to them:Is there bproof from there?That is not what happened; rather, bthey said to him: If you were accustomedto act in bthismanner, byou have never fulfilled the mitzva of isukkain your life. /b,The mishna continues: bWomen, slaves, and minors are exempt from themitzva of isukka /i. A minor who does not need his motherany longer bis obligatedin the mitzva. There was ban incident where the daughter-in-law of Shammai the Elder gave birthjust before iSukkot /i, and Shammai bremoved thecoat of bplasterfrom the roof, leaving the beams, band roofedwith the beams bover the bed for thenewborn bminor. /b, strongGEMARA: /strong With regard to the ihalakhathat women, slaves, and minors are exempt from the mitzva of isukka /i, the Gemara asks: bFrom where are these mattersderived? The Gemara answers that it is bas the Sages taughtin a ibaraitathat it is stated: “All the homeborn in Israel shall reside in isukkot /i” (Leviticus 23:42). Had the verse stated only: bHomeborn,it would have been derived bthatany bhomebornmember of the Jewish people is obligated to observe this mitzva. However, the term with the addition of the definite article: b“The homeborn,”indicates that only certain homeborn members are obligated, i.e., men, bto the exclusion of the women.The word “all” in the phrase: b“Allthe homeborn,” comes bto include the minorscapable of performing this mitzva.,§ The Gemara analyzes the ibaraita /i. bThe Master said: “The homeborn”is bto the exclusion of women. Is that to say thatthe term bhomebornwithout the definite article bindicates both men and women? Isn’t it taughtin a ibaraitawith regard to Yom Kippur that it is stated: “And it shall be a statute forever unto you: In the seventh month, on the tenth day of the month, you shall afflict your souls and shall do no manner of work, the homeborn, or the stranger that sojourns among you” (Leviticus 16:29). And the term b“the homeborn”in that verse comes bto include homeborn women, who are obligated inthe mitzva of bafflictionon Yom Kippur. In that case, the definite article comes to include women. Therefore, bapparently,the term homeborn, without the definite article, bindicatesonly bmen. Rabba said: They areeach a ihalakha /itransmitted to Moses from Sinai, band the Sagesmerely bsupported them with versesas a mnemonic device. Therefore, it is not surprising that the derivations are contradictory.,The Gemara asks: bWhichof them bisderived from bthe verse and which is a ihalakha /itransmitted to Moses from Sinai and merely supported by a verse? bAnd furthermore, why do Ineed bthe verse and why do Ineed bthe ihalakha /i? Isn’t isukkaa positive, time-bound mitzva, andthe principle is that bwomen are exempt from all positive, time-bound mitzvot?There is no need for a special derivation to exempt women from the mitzva of isukka /i.,And there is no need for a derivation with regard to their obligation to fast on bYom Kippur,as that can be bderived fromthat bwhich Rav Yehudasaid that bRav said, as Rav Yehuda saidthat bRav said, and it was likewise taught in the school of Rabbi Yishmael: The verse says:“When ba man or womanshall commit any sin that a person commits, to commit a trespass against the Lord, and that soul be guilty” (Numbers 5:6).
28. Eusebius of Caesarea, Ecclesiastical History, 7.30.19 (3rd cent. CE - 4th cent. CE)

7.30.19. But as Paul refused to surrender the church building, the Emperor Aurelian was petitioned; and he decided the matter most equitably, ordering the building to be given to those to whom the bishops of Italy and of the city of Rome should adjudge it. Thus this man was driven out of the church, with extreme disgrace, by the worldly power.
29. Anon., Exodus Rabbah, 47.1 (4th cent. CE - 9th cent. CE)

47.1. כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע ח, יב): אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּסִינַי לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, אֲמָרָהּ לְמשֶׁה עַל הַסֵּדֶר מִקְרָא וּמִשְׁנָה תַּלְמוּד וְאַגָּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהַתַּלְמִיד שׁוֹאֵל לָרַב אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מֵאַחַר שֶׁלְּמָדָהּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ לַמְּדָהּ לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֶכְתֹּב אוֹתָהּ לָהֶם, אָמַר לוֹ אֵינִי מְבַקֵּשׁ לִתְּנָהּ לָהֶם בִּכְתָב, מִפְּנֵי שֶׁגָּלוּי לְפָנַי שֶׁעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עֲתִידִים לִשְׁלֹט בָּהֶם וְלִטֹּל אוֹתָהּ מֵהֶם וְיִהְיוּ בְּזוּיִים בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֶלָּא הַמִּקְרָא אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם בְּמִכְתָּב, וְהַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד וְהָאַגָּדָה אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם עַל פֶּה, שֶׁאִם יָבוֹאוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶם יִהְיוּ מֻבְדָּלִים מֵהֶם. אָמַר לַנָּבִיא אִם אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ, וּמָה אֲנִי עוֹשֶׂה לָהֶם, נוֹתֵן אֶת הַמִּקְרָא בִּכְתָב, וְהַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד וְהָאַגָּדָה בְּעַל פֶּה. כְּתָב זֶה הַמִּקְרָא, (שמות לד, כז): כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה זוֹ הַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד, שֶׁהֵם מַבְדִּילִים בֵּין יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. 47.1. 'Inscribe those words for yourself [for according to those words I have formed a covet with you and with Israel'] As it is stated: 'I write for them the great things of My law like strange things they are considered.' When God revealed Himself at Sinai to give the Torah to Israel, He said [taught] to Moses the following order: Bible, Mishnah, Talmud, and Aggadah, as it says : \"God spoke all these words, saying\", even what a student will ask his teacher. God then said to Moses, after he had learnt it from the mouth of G-d, \"Teach it to Israel\". He said to him, \"G-d! Should I write it down?\" He replied \"I am not asking you to give it to them in writing because it is known to Me that in the future the nations will rule over them, and take it [the Torah] from them, and it will be degraded by the nations. So the Scriptures I will give them in writing but the Mishna, Talmud and Aggada I will give orally. If the nations will enslave them, the Jews will be different [unique] to the nations. He said to the prophet 'If I write for them the great things of My law, they will be considered like strangers.' And what am I [G-d] going to do? I will give them the Bible written, the Mishna, Talmud and Aggada orally. 'Inscribe those words for yourself ' 'Inscribe' refers to the Bible, 'for according to those words' refer to the Mishna and Talmud, for those are what separates the Jews from the nations."
30. Anon., Numbers Rabba, 14.4 (4th cent. CE - 9th cent. CE)

14.4. בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת יב, יא): דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, תָּנֵי מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא שֶׁהָלְכוּ לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּפְקִיעִים, אָמַר לָהֶם מָה חִדּוּשׁ הָיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיּוֹם, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידֶיךָ אָנוּ וּמֵימֶיךָ אָנוּ שׁוֹתִים. אָמַר לָהֶם אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּלֹא חִדּוּשׁ, שַׁבָּת שֶׁל מִי הָיְתָה, שַׁבָּת שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה, וּבַמֶּה הָיְתָה הַגָּדָה הַיּוֹם, אָמְרוּ לוֹ בְּפָרָשַׁת הַקְהֵל, וּמַה דָּרַשׁ בָּהּ (דברים לא, יב): הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, אִם אֲנָשִׁים בָּאִים לִלְמֹד וְנָשִׁים בָּאוֹת לִשְׁמֹעַ, טַף לָמָּה, כְּדֵי לְקַבֵּל שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם. אָמַר לָהֶם מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה בְּיֶדְכֶם וּבִקַּשְׁתֶּם לְאַבְּדָהּ מִמֶּנִּי. וְעוֹד דָּרַשׁ בָּהּ (דברים כו, יז יח): אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם וגו' וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם וגו', אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה בָּעוֹלָם, (שמואל ב ז, כג): וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. וְאַף הוּא פָּתַח וְדָרַשׁ: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה כַּדָּרְבָן, לוֹמַר לָךְ מַה דָּרְבָן זֶה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ לְהָבִיא חַיִּים לָעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מְכַוְּנִין לֵב לוֹמְדֵיהֶן מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים. אִי מַה דָּרְבָן זֶה מִטַּלְטֵל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מִטַּלְטְלִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים. אִי מַה מַּסְמֵר זֶה חָסֵר וְלֹא יָתֵר, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה חֲסֵרִים וְלֹא יְתֵרִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: נְטוּעִים, מַה נְּטִיעָה זוֹ פָּרָה וְרָבָה, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה פָּרִים וְרָבִים. בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין אֲסֻפּוֹת אֲסֻפּוֹת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, הַלָּלוּ מְטַמְאִין וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, הַלָּלוּ פּוֹסְלִין וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִין, שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם הוֹאִיל וְהַלָּלוּ מְטַמְאִין וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, הַלָּלוּ פּוֹסְלִין וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִין, הֵיאַךְ אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה מֵעַתָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, אֵל אֶחָד נְתָנָן, פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן, מִפִּי אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַף אַתָּה עֲשֵׂה אָזְנְךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת וּקְנֵה לְךָ לֵב שׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי הַמְטַמְּאִין וְאֶת דִּבְרֵי הַמְטַהֲרִין, אֶת דִּבְרֵי הָאוֹסְרִין וְאֶת דִּבְרֵי הַמַּתִּירִין, אֶת דִּבְרֵי הַפּוֹסְלִין וְאֶת דִּבְרֵי הַמַּכְשִׁירִין, בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמַר לָהֶם אֵין דּוֹר יָתוֹם שֶׁרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ. דָּבָר אַחֵר, דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא מַה הַדָּרְבָן הַזֶּה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לַחֲרשׁ בַּתֶּלֶם שֶׁלָּהּ, כָּךְ דִּבְרֵי חֲכָמִים מְכַוְּנִים אֶת הָאָדָם הַזֶּה לִדְרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא הַמִּשְׁנָה קָרְאָה אוֹתוֹ מַרְדֵּעַ, וְהַמִּקְרָא קָרָא אוֹתוֹ דָּרְבָן וּמַלְמָד, דִּכְתִיב (שופטים ג, לא): בְּמַלְמַד הַבָּקָר, וְכֵן (שמואל א יג, כא): וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן. אָמַר רַבִּי נָתָן לָמָּה נִקְרָא מַרְדֵּעַ, שֶׁמּוֹרֶה דֵעָה בַּפָּרָה, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ דָּרְבָן, שֶׁדָּר בִּינָה בַּפָּרָה, וְלָמָּה נִקְרָא מַלְמַד, שֶׁמְלַמֵּד אֶת הַפָּרָה לַחֲרשׁ בַּתֶּלֶם שֶׁלָּהּ, כָּךְ הֵם דִּבְרֵי חֲכָמִים, דָּרִים בִּינָה בִּבְנֵי אָדָם וּמוֹרִים דֵּעָה בָּהֶם וּמְלַמְּדִים אוֹתָם דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, נְטוּעִים הֵם בָּאָדָם כְּשֶׁהוּא מְשַׁמְּרָם, וְלָמָּה נִמְשְׁלוּ בַּנְּטִיעָה, כְּשֵׁם שֶׁשָּׁרָשָׁיו שֶׁל אִילָן מִשְׁתָּרְשִׁים לְכָל מָקוֹם, כָּךְ דִּבְרֵי חֲכָמִים נִכְנָסִים וּמִשְׁתָּרְשִׁים בְּכָל הַגּוּף. בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, אֵימָתַי הֵם כְּמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בָּאָדָם, בִּזְמַן שֶׁבַּעַל תּוֹרָה נִכְנַס לְתַלְמוּד וְהֵם נֶאֱסָפִים לִשְׁמֹעַ. נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, רַבִּי יוֹחָנָן מְבָרֵךְ יוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת לוּלָב, וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים עַל מִצְוַת הַזְּקֵנִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְבָרֵךְ כָּל יוֹם עַל נְטִילַת לוּלָב, וְאֵין רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֶה לְרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן דְּבַר תּוֹרָה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וגו', וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים מִדִּבְרֵיהֶם הֵם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא סָבַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כֵּן, וּמַה טַּעַם עֲבַד כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וגו' נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, דִּבְרֵי תוֹרָה וְדִבְרֵי חֲכָמִים מֵרוֹעֶה אֶחָד נִתְּנוּ. (קהלת יב, יב): וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר, וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהָר, יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה הֱוֵי זָהִיר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים א, ב): כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן, טוֹבִים דִּבְרֵי דּוֹדִים מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, לָמָּה, שֶׁאֵין אָדָם מוֹרֶה כָּרָאוּי מִדִּבְרֵי תוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְתוּמָה, וְכֻלָּהּ סִימָנִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא, יט): וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָה בְּפִיהֶם, סִימָנִין בְּפִיהֶם, אֲבָל מִתּוֹךְ דִּבְרֵי חֲכָמִים אָדָם מוֹרֶה כָּרָאוּי מִפְּנֵי שֶׁהֵם פּוֹרְשִׁים אֶת הַתּוֹרָה, וּלְכָךְ נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְדַיְּרִין בִּינָה בִּבְנֵי אָדָם. דָּבָר אַחֵר, וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, אָמַר רַבִּי אַבָּא סַדְרוֹנַנְיָא אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם לָמָּה לֹא נִתְּנוּ בִּכְתַב דִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, אֱמֹר לוֹ לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְתֹּב כָּל דִּבְרֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, מַהוּ מֵהֵמָּה, מַה נִּכְנְסָה בָּךָ אִם בָּאתָ לִכְתֹּב דִּבְרֵי סוֹפְרִים, לָמָּה, שֶׁאִלּוּ בָּאתָ לִכְתֹּב דִּבְרֵיהֶם אֵין קֵץ וְסוֹף לַדְּבָרִים לַעֲשׂוֹת סְפָרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, אֲבָל מַה יֵּשׁ לוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת, שֶׁיְהֵא מְיַגֵּעַ בְּשָׂרוֹ הַרְבֵּה לַהְגּוֹת דִּבְרֵי חֲכָמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר. דָּבָר אַחֵר, וְלַהַג הַרְבֵּה, אִם יָגַעְתָּ הַרְבֵּה בְּדִבְרֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵסִיר יֵצֶר הָרָע מִמְּךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בָּשָׂר, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל לו, כו): וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. דָּבָר אַחֵר, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר, אִם יָגַעְתָּ הַרְבֵּה בְּלַהַג דִּבְרֵי חֲכָמִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַשֶֹּׂרְךָ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, הֱוֵי: בָּשָׂר. דָּבָר אַחֵר, אִם יָגַעְתָּ בְּדִבְרֵי חֲכָמִים אַתָּה נַעֲשָׂה בָּשָׂר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בָּשָׂר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ח, טז): בִּי שָׂרִים יָשׂרוּ. דָּבָר אַחֵר, דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן כַּדּוּר שֶׁל בָּנוֹת, כַּהֲדָא סְפַיְרָה שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁהֵן מְלַקְטוֹת וְזוֹרְקוֹת לְכָאן וּלְכָאן, כָּךְ הֵם דִּבְרֵי חֲכָמִים, זֶה אוֹמֵר טַעְמוֹ וְזֶה אוֹמֵר טַעְמוֹ, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁזֶּה אוֹמֵר טַעַם אֶחָד וְזֶה אוֹמֵר טַעַם שֵׁנִי, שֶׁמָּא דִבְרֵיהֶם פּוֹרְחִים הֵם, תַּלְמוּד לוֹמַר (קהלת יב, יא): וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, לֹא אָמַר וּכְמַשְׂמְרוֹת קְבוּעִים, אֶלָּא נְטוּעִים, לָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אוֹתָם כְּמַסְמְרוֹת, וְהַמַּסְמֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוֹשַׁנָּה נוֹחַ לִשְׁלוֹף, לְכָךְ אָמַר: וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, שָׁרָשִׁין שֶׁל אִילָן הַנְּטוּעִים קָשִׁים לֵעָקֵר, וְלָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵיהֶם כַּמַּסְמֵר, לְפִי שֶׁהַמַּסְמֵר שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוֹשַׁנָּה, אַף עַל פִּי שֶׁקָּשֶׁה, נוֹחַ הוּא לֵעָקֵר, וְשָׁרָשִׁים שֶׁל אִילָן הַנְּטוּעִים אַף עַל פִּי שֶׁקָּשִׁים לֵעָקֵר, אֲבָל אֵין בָּהֶם כֹּחַ כְּכֹחוֹ שֶׁל בַּרְזֶל, לְכָךְ נֶאֱמַר: וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, נִתַּן לְדִבְרֵי תוֹרָה כֹּחַ שֶׁל בַּרְזֶל וּכְמַטָּעֵי שָׁרָשָׁיו שֶׁל אִילָן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי אָנוּ קוֹרְאִין מַסְמֵרוֹת, וְאֵין כְּתִיב אֶלָּא מַשְׂמְרוֹת, מַה מִּשְׁמָרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אַף סְפָרִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, הֵקִישׁ דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁהֵן אֲמִתִּים כְּמוֹתָם. דָּבָר אַחֵר, וּכְמַשְׂמְרוֹת, מַשְׂמְרוֹת כְּתִיב, מַה מִּשְׁמָרוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אַף הַמַּשְׂמֵרִין עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. בָּעֵי כַּמָּה מַסְמֵרִין יִהְיוּ בּוֹ בַּסַּנְדָּל, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חֲמִשָּׁה כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה. רַב הוּנָא אָמַר שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כה): בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת מִנְעָלֶךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ. דָּרַשׁ רַב אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא תִּשְׁעָה. רַבִּי הָיָה נוֹתֵן אַחַד עָשָׂר עַל זֶה וּשְׁלשָׁה עָשָׂר עַל זֶה, מִנְיַן מִשְׁמָרוֹת. דָּבָר אַחֵר, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, הַמַּסְמֵר הַזֶּה אַתְּ קוֹבְעוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁתַּחְזֹר וְתִטְלֶנּוּ מְקוֹמוֹ נִכָּר, כָּךְ כָּל מִי שֶׁפָּשְׁטוּ בּוֹ חֲכָמִים יָד, אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ וְקִבְּלוּהוּ, סוֹפוֹ לִטֹּל שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, בְּשָׁעָה שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה יוֹצְאִין מִפִּי בַּעֲלֵיהֶם כְּתִקֻּנָּן הֵם עֲרֵבִים לְשׁוֹמְעֵיהֶם. כְּמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם יוֹצְאִים מְמֻסְמָסִים הֵם מָרוֹת לְשׁוֹמְעֵיהֶן, כְּמַשְׂמְרוֹת, כְּמַסְמָרוֹת. בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, אֵימָתַי הֵם נְטוּעִים דִּבְרֵי תוֹרָה בָּאָדָם הַזֶּה, בִּזְּמַן שֶׁבַּעֲלֵיהֶן נֶאֱסָפִים מֵהֶן, כָּל זְמַן שֶׁרַבּוֹ קַיָּם הוּא הָיָה מַפְלִיג לוֹמַר כָּל זְמַן שֶׁנִּצְרַךְ הֲרֵי רַבִּי לְפָנַי וַאֲנִי שׁוֹאֲלוֹ, מֵת רַבּוֹ, הֲרֵי יָגֵעַ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה לְקַיֵּם תַּלְמוּדוֹ, יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֵין לוֹ לְמִי לִשְׁאֹל, הֱוֵי אֵימָתַי הֵן נְטוּעִין בָּאָדָם הַזֶּה, בִּזְּמַן שֶׁבַּעֲלֵיהֶן נֶאֱסָפִים מֵהֶן. נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה אוֹמֵר טַעְמוֹ וְזֶה אוֹמֵר טַעְמוֹ, דִּבְרֵיהֶם שֶׁל אֵלֶּה וְשֶׁל אֵלֶּה כֻּלָּם נִתְּנוּ מִן משֶׁה הָרוֹעֶה מַה שֶּׁקִּבֵּל מִיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, תָּנֵי מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם שָׁמַע אָדָם דָּבָר מִפִּי קָטָן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל יְהֵא בְּעֵינָיו כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חָכָם שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים יא, יג): וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, וְלֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חָכָם אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, מַה דָּרְבָן זֶה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ לְהָבִיא חַיִּים לָעוֹלָם, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְכַוְּנִים דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם לָדַעַת אֶת הַמָּקוֹם, וְלֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חֲכָמִים אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי סַנְהֶדְּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, וְאֵין אֲסֻפּוֹת אֶלָּא סַנְהֶדְרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי סַנְהֶדְרִין אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יא): וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם משֶׁה עַמּוֹ. וְאוֹמֵר (שמות ג, א): וּמשֶׁה הָיָה רֹעֶה, לֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי משֶׁה אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, (תהלים פ, ב): רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה. אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ד): ה' אֶחָד, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ז, ה): עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק, עֵינַיִךְ, אֵלּוּ זְקֵנִים הַמִּתְמַנִּים עַל הַצִּבּוּר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כט, י): כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם. בְּרֵכוֹת, מַה בְּרֵכָה זוֹ אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, כָּךְ אֵין אָדָם עוֹמֵד עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים. בְּחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנִּגְמָרִים בְּעֵצָה וּמַחְשָׁבָה, וְהֵיכָן נִגְמָרִים בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים, אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק, עֲשִׂיתֶם אֶת הַתּוֹרָה קַוּוּ לְאֵלִיָּהוּ, שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ (מלכים א יט, טו): שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק, וְאוֹמֵר (מלאכי ג, כב כג): זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי וגו' הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וגו'. וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים כָּתַבְתִּי לְךָ הִזָּהֵר וְאַל תּוֹסֶף עֲלֵיהֶם, לָמָּה, עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, כָּל מִי שֶׁקּוֹרֵא פָּסוּק שֶׁאֵינוֹ מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים כְּאִלּוּ קוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, הֱוֵי: הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה כֵּן אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֵין קֵץ, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל יב, יג): וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ, הֲרֵי לְךָ הַמּוֹסִיף סֵפֶר מַהוּ עָנְשׁוֹ, וּמִנַּיִן שֶׁאַף הַהוֹגֶה מִתְיַגֵּעַ בָּהֶן, תַּלְמוּד לוֹמַר וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר, שֶׁאֵין בְּשָׂרוֹ נִנְעֶרֶת מִן עֲפָרָהּ, כְּהַהִיא דִתְנֵינַן וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְהַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים. דָּבָר אַחֵר, דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, מַה הַמַּסְמֵר הַזֶּה הַנָּטוּעַ בַּדֶּלֶת הוּא מְקַיֵּם הַדַּפִּין, כָּךְ כְּשֶׁהַצַּדִּיקִים גּוֹזְרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם דִּבְרֵיהֶם, תֵּדַע לְךָ מִיַּעֲקֹב, בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם עָשָׂה אֶת הַקָּטָן קֹדֶם לַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מח, כ): וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה, וְקִיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גְּזֵרָתוֹ, וְעָלָיו נֶאֱמַר: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, אַל תִּקְרֵי כַּדָּרְבֹנוֹת אֶלָּא כִּדְרַבָּנוּת, כְּשֶׁיַּעֲקֹב גָּזַר שֶׁתְּהֵא הָרַבָּנוּת לְאֶפְרַיִם קִיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּבָרוֹ כְּמַסְמֵר הַנָּטוּעַ, וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְגָזַר יַעֲקֹב עַל אֶפְרַיִם שֶׁיְהֵא רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אֲשִׂימֶנּוּ רִאשׁוֹן לְכָל דָּבָר, בַּשּׁוֹפְטִים וּבַדְּגָלִים וּבַמְּלָכִים וּבַקָּרְבָּנוֹת. בַּשּׁוֹפְטִים, יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהָיָה שׁוֹפֵט, (במדבר יג, ח): לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן, וְאַחַר כָּךְ גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ, שֶׁהוּא מִשֵּׁבֶט מְנַשֶּׁה. בַּדְּגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ב, יח): דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ (במדבר ב, כ): וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה. בַּמְּלָכִים, יָרָבְעָם בֶּן נְבָט הָיָה מִשֶּׁל אֶפְרָיִם, וְאַחַר כָּךְ יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי מִשֶּׁל מְנַשֶּׁה, אַף קָרְבָּנוֹת הַנְּשִׂיאִים כְּשֶׁבָּאוּ לְהַקְרִיב, אֶפְרַיִם מַקְרִיב רִאשׁוֹן, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּמְנַשֶּׁה אַחֲרוֹן, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם, וְאַחַר כָּךְ (במדבר ז, נד): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (איוב כב, כח): וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ:
31. Anon., Avot Derabbi Nathan A, 14 (6th cent. CE - 8th cent. CE)

32. Anon., Avot Derabbi Nathan B, 28, 12 (6th cent. CE - 8th cent. CE)



Subjects of this text:

subject book bibliographic info
aaron Levison, Filled with the Spirit (2009) 53
akiba (aqiva) Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 202
aqiva (akiba) Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 202
architecture, domus ecclesiae Esler, The Early Christian World (2000) 711
architecture, from first century to early fourth century Esler, The Early Christian World (2000) 711
architecture, generally Esler, The Early Christian World (2000) 711
architecture, house-churches Esler, The Early Christian World (2000) 711
babylonian talmud or bavli Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 202
baraita de-melekhet ha-mishkan Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 201
bavli or babylonian talmud Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 202
christian, conception of the spirit Levison, Filled with the Spirit (2009) 53
commandment/commandments Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 477
decalogue, the Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 477
decalogue Iricinschi et al., Beyond the Gnostic Gospels: Studies Building on the Work of Elaine Pagels (2013) 394
deuteronomic code Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 201
elders, early torah reading' Levine, The Ancient Synagogue, The First Thousand Years (2005) 150
god, filling of Levison, Filled with the Spirit (2009) 53
ground Levison, Filled with the Spirit (2009) 53
halakhah, midrash, halakhic Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 201, 202
halakhah/halakhot Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 469
healing Levison, Filled with the Spirit (2009) 53
hermeneutics/hermeneutical—see also, interpretation Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 477
house-church, architecture Esler, The Early Christian World (2000) 711
iconography of Scales, Galilean Spaces of Identity: Judaism and Spatiality in Hasmonean and Herodian Galilee (2024) 250
inspiration Levison, Filled with the Spirit (2009) 53
interpretation—see also midrash Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 371
ishmael Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 202
israel, nan Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 371, 466, 469, 477
jesus, and torah observance Iricinschi et al., Beyond the Gnostic Gospels: Studies Building on the Work of Elaine Pagels (2013) 394
law, biblical/rabbinic—see also, halakhah Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 371
letters/epistles Allison, 4 Baruch (2018) 300
matthew, gospel of Iricinschi et al., Beyond the Gnostic Gospels: Studies Building on the Work of Elaine Pagels (2013) 394
mekhilta de-milluim Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 201
mekhilta of r. ishmael on exodus Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 201, 202
midrash, halakhic Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 201, 202
midrash/midrashim Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 371, 469, 477
mishnah, midrash, relationship to Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 201
mishnah, talmud and Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 202
mishnah and tosefta, relationship to Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 201
moses Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 371, 466, 469, 477; Levison, Filled with the Spirit (2009) 53
orality Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 371
patriarchs, texts Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 371
pharisees Iricinschi et al., Beyond the Gnostic Gospels: Studies Building on the Work of Elaine Pagels (2013) 394
prayer Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 371, 466, 469, 477
priest Levison, Filled with the Spirit (2009) 53
purpose-built communal structures Scales, Galilean Spaces of Identity: Judaism and Spatiality in Hasmonean and Herodian Galilee (2024) 250
rabbinic exegesis Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 201, 202
revelation Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 371, 466, 469
sabbath, in h Ganzel and Holtz, Contextualizing Jewish Temples (2020) 62
sabbath Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 371, 469; Iricinschi et al., Beyond the Gnostic Gospels: Studies Building on the Work of Elaine Pagels (2013) 394
sacrifice Iricinschi et al., Beyond the Gnostic Gospels: Studies Building on the Work of Elaine Pagels (2013) 394
sages, the Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 469
septuagint Iricinschi et al., Beyond the Gnostic Gospels: Studies Building on the Work of Elaine Pagels (2013) 394
septuagint lxx Scales, Galilean Spaces of Identity: Judaism and Spatiality in Hasmonean and Herodian Galilee (2024) 250
sifra on leviticus Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 201
sifre deuteronomy Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 201
sifre numbers Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 201
sifre zutta on numbers Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 201, 202
sinai, mount Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 466, 469, 477
spirit, and translation issues Levison, Filled with the Spirit (2009) 53
spirit, characterizations as, superadditum Levison, Filled with the Spirit (2009) 53
spirit, effects of, wisdom Levison, Filled with the Spirit (2009) 53
synagogues Scales, Galilean Spaces of Identity: Judaism and Spatiality in Hasmonean and Herodian Galilee (2024) 250
tabernacle Levison, Filled with the Spirit (2009) 53
talmud, babylonian talmud or bavli Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 202
talmud, mishnah and tosefta, relationship to Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 202
talmud, yerushalmi/palestinian talmud Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 202
talmud Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 202
temple, in jerusalem Iricinschi et al., Beyond the Gnostic Gospels: Studies Building on the Work of Elaine Pagels (2013) 394
thematization Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 466, 469
torah Fraade, Legal Fictions: Studies of Law and Narrative in the Discursive Worlds of Ancient Jewish Sectarians and Sages (2011) 371, 466, 469, 477
torah (law) Iricinschi et al., Beyond the Gnostic Gospels: Studies Building on the Work of Elaine Pagels (2013) 394
tosefta, talmud and Carleton Paget and Schaper, The New Cambridge History of the Bible (2013) 202