1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 6.11 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 6.11. וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל־טוּב אֲשֶׁר לֹא־מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא־חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא־נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׃ | 6.11. and houses full of all good things, which thou didst not fill, and cisterns hewn out, which thou the didst not hew, vineyards and olive-trees, which thou didst not plant, and thou shalt eat and be satisfied—" |
|
2. Hebrew Bible, Exodus, 15.19 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 15.19. כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהוָה עֲלֵהֶם אֶת־מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם׃ | 15.19. For the horses of Pharaoh went in with his chariots and with his horsemen into the sea, and the LORD brought back the waters of the sea upon them; but the children of Israel walked on dry land in the midst of the sea." |
|
3. Hebrew Bible, Genesis, 13.2, 20.14, 22.12, 24.35, 26.12-26.14, 30.43, 32.6, 42.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 13.2. וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב׃ 20.14. וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ׃ 22.12. וַיֹּאמֶר אַל־תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל־הַנַּעַר וְאַל־תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי־יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ מִמֶּנִּי׃ 24.35. וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת־אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן־לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים׃ 26.12. וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָה׃ 26.13. וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי־גָדַל מְאֹד׃ 26.14. וַיְהִי־לוֹ מִקְנֵה־צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים׃ 30.43. וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי־לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים׃ 32.6. וַיְהִי־לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא־חֵן בְּעֵינֶיךָ׃ 42.18. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת־הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא׃ | 13.2. And Abram was very rich in cattle, in silver, and in gold." 20.14. And Abimelech took sheep and oxen, and men-servants and women-servants, and gave them unto Abraham, and restored him Sarah his wife." 22.12. And he said: ‘Lay not thy hand upon the lad, neither do thou any thing unto him; for now I know that thou art a God-fearing man, seeing thou hast not withheld thy son, thine only son, from Me.’" 24.35. And the LORD hath blessed my master greatly; and he is become great; and He hath given him flocks and herds, and silver and gold, and men-servants and maid-servants, and camels and asses." 26.12. And Isaac sowed in that land, and found in the same year a hundred-fold; and the LORD blessed him." 26.13. And the man waxed great, and grew more and more until he became very great." 26.14. And he had possessions of flocks, and possessions of herds, and a great household; and the Philistines envied him." 30.43. And the man increased exceedingly, and had large flocks, and maid-servants and men-servants, and camels and asses." 32.6. And I have oxen, and asses and flocks, and men-servants and maid-servants; and I have sent to tell my lord, that I may find favour in thy sight.’" 42.18. And Joseph said unto them the third day.’ This do, and live; for I fear God:" |
|
4. Hebrew Bible, Job, 1.1-1.3 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 1.1. הֲלֹא־את [אַתָּה] שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד־בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ׃ 1.1. אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ־עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע׃ 1.2. וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת׃ 1.2. וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת־מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת־רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ׃ 1.3. וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי־צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד־בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל־בְּנֵי־קֶדֶם׃ | 1.1. THERE was a man in the land of Uz, whose name was Job; and that man was whole-hearted and upright, and one that feared God, and shunned evil." 1.2. And there were born unto him seven sons and three daughters." 1.3. His possessions also were seven thousand sheep, and three thousand camels, and five hundred yoke of oxen, and five hundred she-asses, and a very great household; so that this man was the greatest of all the children of the east." |
|
5. Hebrew Bible, Jonah, 1.9 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 1.9. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר־עָשָׂה אֶת־הַיָּם וְאֶת־הַיַּבָּשָׁה׃ | 1.9. And he said unto them: ‘I am an Hebrew; and I fear the LORD, the God of heaven, who hath made the sea and the dry land.’" |
|
6. Hebrew Bible, Leviticus, 19.23 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 19.23. וְכִי־תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל־עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת־פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל׃ | 19.23. And when ye shall come into the land, and shall have planted all manner of trees for food, then ye shall count the fruit thereof as forbidden; three years shall it be as forbidden unto you; it shall not be eaten." |
|
7. Hebrew Bible, Numbers, 14.36 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 14.36. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת־הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וילונו [וַיַּלִּינוּ] עָלָיו אֶת־כָּל־הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל־הָאָרֶץ׃ | 14.36. And the men, whom Moses sent to spy out the land, and who, when they returned, made all the congregation to murmur against him, by bringing up an evil report against the land," |
|
8. Hebrew Bible, Proverbs, 31.10-31.31 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 31.11. בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר׃ 31.12. גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא־רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיה׃ 31.13. דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ׃ 31.14. הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ׃ 31.15. וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ׃ 31.16. זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע [נָטְעָה] כָּרֶם׃ 31.17. חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ׃ 31.18. טָעֲמָה כִּי־טוֹב סַחְרָהּ לֹא־יִכְבֶּה בליל [בַלַּיְלָה] נֵרָהּ׃ 31.19. יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ׃ 31.21. לֹא־תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל־בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים׃ 31.22. מַרְבַדִּים עָשְׂתָה־לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ׃ 31.23. נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם־זִקְנֵי־אָרֶץ׃ 31.24. סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי׃ 31.25. עֹז־וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן׃ 31.26. פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת־חֶסֶד עַל־לְשׁוֹנָהּ׃ 31.27. צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל׃ 31.28. קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ׃ 31.29. רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל־כֻּלָּנָה׃ 31.31. תְּנוּ־לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ׃ | 31.10. A woman of valour who can find? For her price is far above rubies." 31.11. The heart of her husband doth safely trust in her, and he hath no lack of gain." 31.12. She doeth him good and not evil all the days of her life." 31.13. She seeketh wool and flax, and worketh willingly with her hands." 31.14. She is like the merchant-ships; she bringeth her food from afar." 31.15. She riseth also while it is yet night, and giveth food to her household, and a portion to her maidens." 31.16. She considereth a field, and buyeth it; with the fruit of her hands she planteth a vineyard." 31.17. She girdeth her loins with strength, And maketh strong her arms." 31.18. She perceiveth that her merchandise is good; Her lamp goeth not out by night." 31.19. She layeth her hands to the distaff, And her hands hold the spindle." 31.20. She stretcheth out her hand to the poor; Yea, she reacheth forth her hands to the needy." 31.21. She is not afraid of the snow for her household; For all her household are clothed with scarlet." 31.22. She maketh for herself coverlets; Her clothing is fine linen and purple." 31.23. Her husband is known in the gates, When he sitteth among the elders of the land." 31.24. She maketh linen garments and selleth them; And delivereth girdles unto the merchant." 31.25. Strength and dignity are her clothing; And she laugheth at the time to come." 31.26. She openeth her mouth with wisdom; And the law of kindness is on her tongue." 31.27. She looketh well to the ways of her household, And eateth not the bread of idleness." 31.28. Her children rise up, and call her blessed; Her husband also, and he praiseth her:" 31.29. ’Many daughters have done valiantly, But thou excellest them all.’" 31.30. Grace is deceitful, and beauty is vain; But a woman that feareth the LORD, she shall be praised." 31.31. Give her of the fruit of her hands; And let her works praise her in the gates." |
|
9. Hebrew Bible, Ecclesiastes, 2.6 (5th cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 2.6. עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים׃ | 2.6. I made me pools of water, to water therefrom the wood springing up with trees;" |
|
10. Septuagint, Judith, 5.9, 8.10, 8.31, 11.17 (2nd cent. BCE - 0th cent. CE)
| 5.9. Then their God commanded them to leave the place where they were living and go to the land of Canaan. There they settled, and prospered, with much gold and silver and very many cattle. 8.10. she sent her maid, who was in charge of all she possessed, to summon Chabris and Charmis, the elders of her city. 8.31. So pray for us, since you are a devout woman, and the Lord will send us rain to fill our cisterns and we will no longer be faint. 11.17. For your servant is religious, and serves the God of heaven day and night; therefore, my lord, I will remain with you, and every night your servant will go out into the valley, and I will pray to God and he will tell me when they have committed their sins. |
|
11. Anon., Leviticus Rabba, 22.3-22.4 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 22.3. דָּבָר אַחֵר, וְיִתְרוֹן אֶרֶץ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנְּבִיאִים אִם אֵין אַתֶּם עוֹשִׂין שְׁלִיחוּתִי יֵשׁ לִי שְׁלוּחִין, הֱוֵי: וְיִתְרוֹן אֶרֶץ וגו', בַּכֹּל אֲנִי עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתִי. אָמַר רַבִּי אַחָא בַּכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָחָשׁ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי צְפַרְדֵּעַ וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי עַקְרָב וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי יַתּוּשׁ, טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ וְגִדֵּר אֶת הַפָּרֹכֶת, וְנָטַל שְׁתֵּי זוֹנוֹת וְהִצִּיעַ סֵפֶר תּוֹרָה תַּחְתֵּיהֶן וּבְעָלָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְיָצְאָה חַרְבּוֹ מְלֵאָה דָּם. מַאן דְּאָמַר מִדַּם הַקָּרְבָּנוֹת, וּמַאן דְּאָמַר מִן דַם פָּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּלַפֵּי מַעְלָה, אָמַר לָא דָמֵי הַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בַּמִּדְבָּר וְנָצַח לֵיהּ, לְהַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּגוֹ פָּלָטִין דִּידֵיהּ וְנָצַח לֵיהּ. מֶה עָשָׂה כִּנֵּס כָּל כְּלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנָתַן לְתוֹךְ גַּרְגּוּתְנִי אַחַת וְיָרַד לוֹ לַסְּפִינָה, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד מָחָא נַחְשׁוֹלָא בְּיַמָּא, אָמַר דּוֹמֶה לִי שֶׁאֵין כֹּחוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ זֶה אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר אֱנוֹשׁ לֹא פָּרַע מֵהֶם אֶלָּא בַּמַּיִם, וְכֵן דּוֹר הַמַּבּוּל, וְכֵן פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, אַף אֲנִי כֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בִּי וְעַכְשָׁיו לְכָאן קְדָמָנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, חַיֶּיךָ בִּבְרִיָה פְּחוּתָה מִמַּה שֶּׁבָּרָאתִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית אֲנִי פּוֹרֵעַ מִמְךָ, מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיָּם וְעָמַד מִזַעְפּוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרוֹמִי יָצְאוּ כָּל בְּנֵי רוֹמִי וְקִלְסוּהוּ, נְקִיטָא בַּרְבָּרַיָיא, מִיָּד הֵסִיקוּ לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ וְנִכְנַס וְרָחַץ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מָזְגוּ לוֹ כַּסָּא דְחַמְרָא וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַתּוּשׁ אֶחָד וְנִכְנַס לְתוֹךְ חָטְמוֹ, וְהָיָה אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְמֹחוֹ, הִתְחִיל מְנַקֵּר אֶת מֹחוֹ, אָמַר קִרְאוּ לָרוֹפְאִים וִיפַצְעוּ מֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ וּדְעוּ בַּמֶּה אֱלוֹהַּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ נִפְרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ, מִיָּד קָרְאוּ לָרוֹפְאִים וּפָצְעוּ אֶת מֹחוֹ וּמָצְאוּ בוֹ כְּמוֹ גּוֹזָל בֶּן יוֹנָה, וְהָיָה בּוֹ מִשְׁקַל שְׁתֵּי לִטְרָאוֹת, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַַבִּי יוֹסֵי תַּמָּן הֲוֵינָא וְיַהֲבִין גּוֹזָלָא מִן דֵּין סִטְרָא וְתַרְתֵּין לִיטְרַיָא מִן דֵּין סִטְרָא וְתָקַל חַד כָּל קֳבֵל חַד, וּנְטָלוּהוּ וּנְתָנוּהוּ בְּתוֹךְ קְעָרָה אַחַת, כָּל מַאן דַּהֲוָה הָדֵין שָׁנֵי הֲוָה הָדֵין שָׁנֵי, פָרַח יַתּוּשָׁא פָּרַח נִשְׁמָתָא דְּטִיטוּס הָרָשָׁע. 22.4. דָּבָר אַחֵר, וְיִתְרוֹן אֶרֶץ, עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גַּבְרָא דַּהֲוָה קָאֵים עַל גַּבֵּי נַהֲרָא וְחָמָא חָדָא אוּרְדְּעָן טָעֲנָא חָדָא עַקְרָב וּמְגִזְתֵּיהּ נַהֲרָא, אָמַר זוֹ מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָא אַגִּיזְתָּא נַהֲרָא וַאֲזָלַת וַעֲבָדַת שְׁלִיחוּתָהּ וַחֲזָרַת יָתָהּ לְאַתְרָהּ, וְנִשְׁמַע קוֹל יְלָלָה בָּעִיר פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ עַקְרָב וָמֵת. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִי אָמַר עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גַּבְרָא דַּהֲוָה קָאֵים וְחָפַר בַּהֲדָא בִּקְעַת בֵּית שׁוֹפָרֵי, חָמָא חַד עֵשֶׂב וְלָקֵיט יָתֵיהּ וְעָבְדָא כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ, אָזַל חַד חִוְיָא וּמָחָא יָתֵיהּ וְקָטַל יָתֵיהּ, אָתָא חַד חָבֵר וְקָם לֵיהּ סָקַר בְּהַהוּא חִוְיָא אָמַר תָּמַהּ אֲנָא עַל מַאן דְּקָטַל הֲדָא חִוְיָא, אֲמַר הַהוּא גַבְרָא אֲנָא קְטָלִית יָתֵיהּ, תָּלָה אַפּוֹי וְחָמָא הַהוּא עִשְׂבָּא עָבֵיד בָּהּ כְּלִילָא עַל רֵישֵׁיהּ, אֲמַר לֵיהּ מִן קוּשְׁטָא אֲנָא קְטָלִית יָתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ אַתְּ יָכֵיל מֵרִים הָדֵין עִשְׂבָּא מִן רֵישָׁא, אָמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דְּאָרֵים יָתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַתְּ יָכֵיל קָרֵב הָדֵין חִוְיָא בְּהָדֵין חוּטְרָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דְּקָרַב לְהַהוּא חִוְיָא מִיָּד נָשְׁלוּ אֵבָרָיו. רַבִּי יַנַּאי הֲוָה יָתֵיב מַתְנֵי עַל תְּרַע קַרְתָּא, וְרָאָה נָחָשׁ אֶחָד מַרְתִּיעַ וּבָא וַהֲוָה מְרַדֵּף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא וְהוּא חָזַר מִן הָדֵין סִטְרָא, אָמַר זֶה מוּכָן לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ, מִיָּד נָפְלָה הֲבָרָה בָּעִיר אִישׁ פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת. רַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתֵיב וּמְטַיֵּיל בְּבֵית הַכִּסֵּא, אָתָא חַד רוֹמִי וּמְקִים יָתֵיהּ וִיתֵיב, אֲמַר הֲדָא לָא עַל מַגָּן, מִיָּד נָפְקָא חַד חִוְיָא וּמָחָא יָתֵיהּ וְקָטְלֵיהּ, קָרֵי עֲלֵיהּ (ישעיה מג, ד): וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ. רַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה קָאֵים עַל חָדָא שׁוּנִיתָא דְּיַמָּא דְקֵיסָרִין וְרָאָה קוּלְיָא אַחַת שֶׁהָיְתָה מִתְגַּלְגֶּלֶת וּבָאָה וַהֲוָה מַצְנַע לָהּ וְהָא מִתְגַּלְגְּלָא, אָמַר זוֹ מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָא, לְבָתַר יוֹמִין עָבַר חַד בַּלְדָּר, אִתְגַּלְגְּלַת בֵּין רַגְלָיו וְנִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל וּמֵת, אָזְלִין וּפַשְׁפְּשׁוּנֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּן יָתֵיהּ טָעַן כְּתָבִין בִּישִׁין עַל יְהוּדָאי דְקֵיסָרִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה עַסְקָן בִּדְבָרִים, הֲוָה לֵיהּ חַד פַּרְדֵּס, חַד זְמַן הֲוָה יָתֵיב בֵּיהּ וַהֲוָה בֵּיהּ חַד סַדָּן, חָמָא הֲדָא דוּכִיפַת דְּעָבֵיד לֵיהּ קֵן בְּגַוָּהּ, אֲמַר לֵיהּ מַה בָּעֵי הָדֵין עוֹפָא מְסָאֲבָא בַּהֲדֵין פַּרְדֵּס, אָזַל רַבִּי שִׁמְעוֹן וְסָתְרֵיהּ לְהַהוּא קִנָּא, אָזַל הַהוּא דוּכִיפַת וְתַקְנֵיהּ, מָה עֲבַד רַבִּי שִׁמְעוֹן אָזַל אַיְיתֵי חַד לוּחַ וְיַהֲבָהּ בְּאַפּוֹי דְהַהוּא קִנָּא וִיהַב בֵּיהּ חַד מַסְמֵר. מָה עֲבַד הַהוּא דוּכִיפַת אָזַל אַיְיתֵי חַד עֵשֶׂב וְיַהֲבֵיהּ עַל הַהוּא מַסְמְרָא וְשָׂרְפֵהּ. מָה עֲבַד רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר טוֹב לְמִגְנְזָא הָדֵין עִשְׂבָּא דְּלָא יֵילְפוּן גַּנָּבַיָא לְמֶעְבַּד כֵּן וְיַחְרְבוּן בְּרִיָּיתָא. חֲמַרְתָּא דְּרַבִּי יַנַּאי אֲכָלַת עִשְׂבָּא וְאִיסְתַּמֵּית וַאֲכָלַת עִשְׂבָּא אָחֳרִי וְאִתְפַּתְּחַת. עוֹבָדָא הֲוָה בִּתְרֵין גַּבְרֵי דַּהֲווֹ עָיְלִין בְּאִילֵין שְׁבִילַיָּא דִּטְבֶרְיָא, חַד סַמְיָא וְחַד מְפַתַּח, וַהֲוָה הַהִיא פְּתִיחָה גָּדֵישׁ לֵיהּ לְהַהוּא סַמְיָא, יָתְבוּן לְמִקַרְטָא בְּאוֹרְחָא וַאֲרָעַת שַׁעְתָּא וְאָכְלִין מִן עִשְׂבָּא, דֵין דַּהֲוָה סַמֵּי אִתְפַּתַּח וְדֵין דַּהֲוָה פָּתִיחַ אִסְתַּמֵּי, וְלָא עָלוּן מִן תַּמָּן עַד דִּגְדַשׁ הַהוּא סַמְיָא לִפְתִיחָא. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גַּבְרָא דַּהֲוָה סָלֵיק מִן בָּבֶל, יָתֵיב לְמִקַרְטָא בְּאוֹרְחָא, וְחָמָא תַּרְתֵּין צִפֳּרִין מִתְנַצְיָין חָדָא עִם חָדָא, וְקָטְלַת חָדָא מִנְּהוֹן חֲבֶרְתָּהּ, אָזְלַת הַהִיא אַחְרִיתֵּי וְאַתְיָא עִשְׂבָּא וִיהַב עֲלָהּ וְאַחְיַית יָתָהּ, אֲמַר טַב לִי נְסַב מִן הָדֵין עִשְׂבָּא וְאַחְיֵה בֵּיהּ מֵתַיָא דְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, כִּי פָרֵי וְסָלַק חָמָא חַד תַּעֲלָא מִית מִקְלַק בְּאוֹרְחָא, אֲמַר טַב לִי מְנַסְיָא בַּהֲדֵין תַּעֲלָא, וִיהַב עֲלֵיהּ וְאַחְיֵיהּ, וְסָלֵיק עַד שֶׁהִגִּיעַ לְסוּלַמֵּי צוֹר, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְסוּלַמֵּי צוֹר חָמֵי חַד אֲרִי קְטֵיל וּמִקְלַק בְּאָרְחָא, אֲמַר טַב לִי מְנַסְיָא בַּהֲדֵין אֲרִי, וִיהַב עֲלוֹהִי מִן עִשְׂבָּא וַחֲיָה, וְקָם וַאֲכַל יָתֵיהּ, הוּא דִּבְרִיָּתָא אָמְרֵי טַב לְבִישׁ עֲבַדְתְּ בִּישָׁא עֲבַדְתְּ, טַב לְבִישׁ לָא תַעֲבֵיד וּבִישׁ לָא מָטֵי לָךְ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲפִלּוּ בְּמַיִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ. מַעֲשֶׂה בְּמֻכֶּה שְׁחִין אֶחָד שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל בִּטְבֶרְיָא וַאֲרָעַת שַׁעְתָּא וְטָפַת לְבֵירָא דְמִרְיָם וְאַסְחֵי וְאִתְּסֵי, וְהֵיכָן הִיא בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כְּתִיב (במדבר כא, כ): וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא עוֹלֶה עַל רֹאשׁ הַר יְשִׁימוֹן וְרוֹאֶה כְּמִין כְּבָרָה קְטַנָּה בְּיַם טְבֶרְיָא, זוֹ הִיא בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי שַׁעֲרוּתָא רַבָּנָן וְהוּא מְכַוְּנָא כָּל קְבֵיל תַּרְעֵי מְצִיעַיָא דִכְנִשְׁתָּא עַתִּיקָא דִטְבֶרְיָא. | 22.3. ...The wicked Titus entered the sanctum of the Holy of Holies, and with his sword brandished in his hand he slashed the two curtains, and taking two whores he spread out a scroll of the Law beneath them and ravished them on top of the altar, and his sword came out full of blood, and some say from the blood of Yom Kippur [sprinkled by the Kohen Gadol on the curtains]. He [Titus] began to revile and blaspheme saying, “He who wages battle with a king in the desert and triumphs is different from him who wages battle in the king's own palace and vanquishes him.” What did he [Titus] do? He gathered all of the Temple vessels and put them in a sack and descended to a ship. At sea, a wave rose up to drown him. He said, “It would appear that this nation's god has power only on water. He [God] only punished the generation of Enosh with water, likewise He could only punish the generation of the flood with water, the generation of the Dispersal and Pharaoh and his army were only punished with water. So I, when I was in His house and domain He had no power to stand against me, and now he opposes me here!” The Holy One said, “By your life, I will punish you with the most insignificant of my creatures.” Immediately God hinted to the sea and it stayed its anger. When he arrived in Rome, all of the citizens came out and acclaimed him: “Conqueror of the Barbarians.” Immediately they heated the bath-house and he entered and washed himself. When he came out they poured for him the double glass for after the bath, and God appointed a mosquito for him and it entered his nose and gnawed its way up until it reached his brain. He said, “Call for the doctors to split open the head of that man [Titus] so I can know with what the God of that nation has punished him.” Forthwith they summoned the doctors, and they split open his brain and found in it the likeness of a young dove and its weight was two litras. R. Elazar son of R. Yosi said: I was there, and they put the young bird on one side [of the scales], and two litras on the other, and they balances one another. They took it and put it in a bowl, and as the mosquito withered so Titus deteriorated. The mosquito flew away, and away flew the soul of the wicked Titus...." |
|
12. Papyri, P.Yadin, 7, 16
|
