1. Septuagint, Tobit, 3.10 (10th cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 3.10. When she heard these things she was deeply grieved, even to the thought of hanging herself. But she said, "I am the only child of my father; if I do this, it will be a disgrace to him, and I shall bring his old age down in sorrow to the grave. |
|
2. Hebrew Bible, Deuteronomy, a b c d\n0 . . \n1 1 1 1 None\n2 1.10 1.10 1 10\n3 1.11 1.11 1 11\n4 1.12 1.12 1 12\n.. ... ... .. ...\n120 8.4 8.4 8 4\n121 9 9 9 None\n122 9.1 9.1 9 1\n123 9.4 9.4 9 4\n124 9.6 9.6 9 6\n\n[125 rows x 4 columns] (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
|
3. Hebrew Bible, Esther, 4.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 4.16. לֵךְ כְּנוֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל־תֹּאכְלוּ וְאַל־תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם־אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא־כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי׃ | 4.16. ’Go, gather together all the Jews that are present in Shushan, and fast ye for me, and neither eat nor drink three days, night or day; I also and my maidens will fast in like manner; and so will I go in unto the king, which is not according to the law; and if I perish, I perish.’" |
|
4. Hebrew Bible, Exodus, 16.4, 16.20, 16.27, 18.13-18.26, 20.1, 20.9, 20.17, 21.12-21.14, 34.27 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 16.4. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן־הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם־לֹא׃ 16.27. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן־הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ׃ 18.13. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת־הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל־מֹשֶׁה מִן־הַבֹּקֶר עַד־הָעָרֶב׃ 18.14. וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל־אֲשֶׁר־הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה־הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל־הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן־בֹּקֶר עַד־עָרֶב׃ 18.15. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי־יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים׃ 18.16. כִּי־יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת־חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת־תּוֹרֹתָיו׃ 18.17. וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא־טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה׃ 18.18. נָבֹל תִּבֹּל גַּם־אַתָּה גַּם־הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי־כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא־תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ׃ 18.19. עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת־הַדְּבָרִים אֶל־הָאֱלֹהִים׃ 18.21. וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל־הָעָם אַנְשֵׁי־חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת׃ 18.22. וְשָׁפְטוּ אֶת־הָעָם בְּכָל־עֵת וְהָיָה כָּל־הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל־הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ־הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ׃ 18.23. אִם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל־הָעָם הַזֶּה עַל־מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם׃ 18.24. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר׃ 18.25. וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי־חַיִל מִכָּל־יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל־הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת׃ 18.26. וְשָׁפְטוּ אֶת־הָעָם בְּכָל־עֵת אֶת־הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל־מֹשֶׁה וְכָל־הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם׃ 20.1. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא־תַעֲשֶׂה כָל־מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ־וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ 20.1. וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר׃ 20.9. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל־מְלַאכְתֶּךָ 20.17. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל־פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ׃ 21.12. מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת׃ 21.13. וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה׃ 21.14. וְכִי־יָזִד אִישׁ עַל־רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת׃ 34.27. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה כְּתָב־לְךָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת־יִשְׂרָאֵל׃ | 16.4. Then said the LORD unto Moses: ‘Behold, I will cause to rain bread from heaven for you; and the people shall go out and gather a day’s portion every day, that I may prove them, whether they will walk in My law, or not." 16.20. Notwithstanding they hearkened not unto Moses; but some of them left of it until the morning, and it bred worms, and rotted; and Moses was wroth with them." 16.27. And it came to pass on the seventh day, that there went out some of the people to gather, and they found none." 18.13. And it came to pass on the morrow, that Moses sat to judge the people; and the people stood about Moses from the morning unto the evening." 18.14. And when Moses’father-in-law saw all that he did to the people, he said: ‘What is this thing that thou doest to the people? why sittest thou thyself alone, and all the people stand about thee from morning unto even?’" 18.15. And Moses said unto his father-in-law: ‘Because the people come unto me to inquire of God;" 18.16. when they have a matter, it cometh unto me; and I judge between a man and his neighbour, and I make them know the statutes of God, and His laws.’" 18.17. And Moses’father-in-law said unto him: ‘The thing that thou doest is not good." 18.18. Thou wilt surely wear away, both thou, and this people that is with thee; for the thing is too heavy for thee; thou art not able to perform it thyself alone." 18.19. Hearken now unto my voice, I will give thee counsel, and God be with thee: be thou for the people before God, and bring thou the causes unto God." 18.20. And thou shalt teach them the statutes and the laws, and shalt show them the way wherein they must walk, and the work that they must do." 18.21. Moreover thou shalt provide out of all the people able men, such as fear God, men of truth, hating unjust gain; and place such over them, to be rulers of thousands, rulers of hundreds, rulers of fifties, and rulers of tens." 18.22. And let them judge the people at all seasons; and it shall be, that every great matter they shall bring unto thee, but every small matter they shall judge themselves; so shall they make it easier for thee and bear the burden with thee." 18.23. If thou shalt do this thing, and God command thee so, then thou shalt be able to endure, and all this people also shall go to their place in peace.’" 18.24. So Moses hearkened to the voice of his father-in-law, and did all that he had said." 18.25. And Moses chose able men out of all Israel, and made them heads over the people, rulers of thousands, rulers of hundreds, rulers of fifties, and rulers of tens." 18.26. And they judged the people at all seasons: the hard causes they brought unto Moses, but every small matter they judged themselves." 20.1. And God spoke all these words, saying:" 20.9. Six days shalt thou labour, and do all thy work;" 20.17. And Moses said unto the people: ‘Fear not; for God is come to prove you, and that His fear may be before you, that ye sin not.’" 21.12. He that smiteth a man, so that he dieth, shall surely be put to death." 21.13. And if a man lie not in wait, but God cause it to come to hand; then I will appoint thee a place whither he may flee." 21.14. And if a man come presumptuously upon his neighbour, to slay him with guile; thou shalt take him from Mine altar, that he may die." 34.27. And the LORD said unto Moses: ‘Write thou these words, for after the tenor of these words I have made a covet with thee and with Israel.’" |
|
5. Hebrew Bible, Genesis, 4.10 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 4.10. And He said: ‘What hast thou done? the voice of thy brother’s blood crieth unto Me from the ground." |
|
6. Hebrew Bible, Hosea, 6.6, 8.12, 11.1 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 6.6. כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת׃ 8.12. אכתוב־[אֶכְתָּב־] לוֹ רבו [רֻבֵּי] תּוֹרָתִי כְּמוֹ־זָר נֶחְשָׁבוּ׃ 11.1. אַחֲרֵי יְהוָה יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג כִּי־הוּא יִשְׁאַג וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם׃ 11.1. כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי׃ | 6.6. For I desire mercy, and not sacrifice, And the knowledge of God rather than burnt-offerings." 8.12. Though I write for him never so many things of My Law, they are accounted as a stranger’s." 11.1. When Israel was a child, then I loved him, And out of Egypt I called My son." |
|
7. Hebrew Bible, Leviticus, 19.17-19.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 19.17. לֹא־תִשְׂנָא אֶת־אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת־עֲמִיתֶךָ וְלֹא־תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא׃ 19.18. לֹא־תִקֹּם וְלֹא־תִטֹּר אֶת־בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה׃ | 19.17. Thou shalt not hate thy brother in thy heart; thou shalt surely rebuke thy neighbour, and not bear sin because of him." 19.18. Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge against the children of thy people, but thou shalt love thy neighbour as thyself: I am the LORD." |
|
8. Hebrew Bible, Micah, 3.12 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 3.12. לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר׃ | 3.12. Therefore shall Zion for your sake be plowed as a field, and Jerusalem shall become heaps, and the mountain of the house as the high places of a forest." |
|
9. Hebrew Bible, Numbers, 11.11-11.17, 11.24-11.30, 14.22 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 11.11. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְהוָה לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא־מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת־מַשָּׂא כָּל־הָעָם הַזֶּה עָלָי׃ 11.12. הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל־הָעָם הַזֶּה אִם־אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי־תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת־הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו׃ 11.13. מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל־הָעָם הַזֶּה כִּי־יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה־לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה׃ 11.14. לֹא־אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת־כָּל־הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי׃ 11.15. וְאִם־כָּכָה אַתְּ־עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל־אֶרְאֶה בְּרָעָתִי׃ 11.16. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אֶסְפָה־לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי־הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ׃ 11.17. וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא־תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ׃ 11.24. וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל־הָעָם אֵת דִּבְרֵי יְהוָה וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל׃ 11.25. וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל־שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ׃ 11.26. וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי־אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה׃ 11.27. וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה׃ 11.28. וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם׃ 11.29. וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל־עַם יְהוָה נְבִיאִים כִּי־יִתֵּן יְהוָה אֶת־רוּחוֹ עֲלֵיהֶם׃ 14.22. כִּי כָל־הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת־כְּבֹדִי וְאֶת־אֹתֹתַי אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי׃ | 11.11. And Moses said unto the LORD: ‘Wherefore hast Thou dealt ill with Thy servant? and wherefore have I not found favour in Thy sight, that Thou layest the burden of all this people upon me?" 11.12. Have I conceived all this people? have I brought them forth, that Thou shouldest say unto me: Carry them in thy bosom, as a nursing-father carrieth the sucking child, unto the land which Thou didst swear unto their fathers?" 11.13. Whence should I have flesh to give unto all this people? for they trouble me with their weeping, saying: Give us flesh, that we may eat." 11.14. I am not able to bear all this people myself alone, because it is too heavy for me." 11.15. And if Thou deal thus with me, kill me, I pray Thee, out of hand, if I have found favour in Thy sight; and let me not look upon my wretchedness.’" 11.16. And the LORD said unto Moses: ‘Gather unto Me seventy men of the elders of Israel, whom thou knowest to be the elders of the people, and officers over them; and bring them unto the tent of meeting, that they may stand there with thee." 11.17. And I will come down and speak with thee there; and I will take of the spirit which is upon thee, and will put it upon them; and they shall bear the burden of the people with thee, that thou bear it not thyself alone." 11.24. And Moses went out, and told the people the words of the LORD; and he gathered seventy men of the elders of the people, and set them round about the Tent." 11.25. And the LORD came down in the cloud, and spoke unto him, and took of the spirit that was upon him, and put it upon the seventy elders; and it came to pass, that, when the spirit rested upon them, they prophesied, but they did so no more." 11.26. But there remained two men in the camp, the name of the one was Eldad, and the name of the other Medad; and the spirit rested upon them; and they were of them that were recorded, but had not gone out unto the Tent; and they prophesied in the camp." 11.27. And there ran a young man, and told Moses, and said: ‘Eldad and Medad are prophesying in the camp.’" 11.28. And Joshua the son of Nun, the minister of Moses from his youth up, answered and said: ‘My lord Moses, shut them in.’" 11.29. And Moses said unto him: ‘Art thou jealous for my sake? would that all the LORD’S people were prophets, that the LORD would put His spirit upon them! ’" 11.30. And Moses withdrew into the camp, he and the elders of Israel." 14.22. surely all those men that have seen My glory, and My signs, which I wrought in Egypt and in the wilderness, yet have put Me to proof these ten times, and have not hearkened to My voice;" |
|
10. Hebrew Bible, Psalms, 78.23-78.25, 95.8-95.10 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 78.23. וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח׃ 78.24. וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן־שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ׃ 78.25. לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע׃ 95.8. אַל־תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר׃ 95.9. אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם־רָאוּ פָעֳלִי׃ | 78.23. And He commanded the skies above, And opened the doors of heaven;" 78.24. And He caused manna to rain upon them for food, And gave them of the corn of heaven." 78.25. Man did eat the bread of the mighty; He sent them provisions to the full." 95.8. 'Harden not your heart, as at Meribah, As in the day of Massah in the wilderness;" 95.9. When your fathers tried Me, Proved Me, even though they saw My work." 95.10. For forty years was I wearied with that generation, And said: It is a people that do err in their heart, And they have not known My ways;" |
|
11. Hebrew Bible, 2 Kings, 22.12-22.13 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 22.12. וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת־חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וְאֶת־עַכְבּוֹר בֶּן־מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד־הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר׃ 22.13. לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת־יְהוָה בַּעֲדִי וּבְעַד־הָעָם וּבְעַד כָּל־יְהוּדָה עַל־דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי־גְדוֹלָה חֲמַת יְהוָה אֲשֶׁר־הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל־דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל־הַכָּתוּב עָלֵינוּ׃ | 22.12. And the king commanded Hilkiah the priest, and Ahikam the son of Shaphan, and Achbor the son of Micaiah, and Shaphan the scribe, and Asaiah the king’s servant, saying:" 22.13. ’Go ye, inquire of the LORD for me, and for the people, and for all Judah, concerning the words of this book that is found; for great is the wrath of the LORD that is kindled against us, because our fathers have not hearkened unto the words of this book, to do according unto all that which is written concerning us.’" |
|
12. Hebrew Bible, Isaiah, 7.12 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 7.12. וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא־אֶשְׁאַל וְלֹא־אֲנַסֶּה אֶת־יְהוָה׃ | 7.12. But Ahaz said: ‘I will not ask, neither will I try the LORD.’" |
|
13. Hebrew Bible, Jeremiah, 7.5-7.10, 7.12-7.14, 7.21-7.22, 26.2, 26.5-26.6, 26.8-26.24 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 7.5. כִּי אִם־הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת־דַּרְכֵיכֶם וְאֶת־מַעַלְלֵיכֶם אִם־עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ׃ 7.6. גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל־תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם׃ 7.7. וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן־עוֹלָם וְעַד־עוֹלָם׃ 7.8. הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל־דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל׃ 7.9. הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא־יְדַעְתֶּם׃ 7.12. כִּי לְכוּ־נָא אֶל־מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל׃ 7.13. וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת־כָּל־הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה נְאֻם־יְהוָה וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם׃ 7.14. וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא־שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ׃ 7.21. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל־זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר׃ 7.22. כִּי לֹא־דִבַּרְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא [הוֹצִיאִי] אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל־דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח׃ 26.2. וְגַם־אִישׁ הָיָה מִתְנַבֵּא בְּשֵׁם יְהוָה אוּרִיָּהוּ בֶּן־שְׁמַעְיָהוּ מִקִּרְיַת הַיְּעָרִים וַיִּנָּבֵא עַל־הָעִיר הַזֹּאת וְעַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת כְּכֹל דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ׃ 26.2. כֹּה אָמַר יְהוָה עֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־יְהוָה וְדִבַּרְתָּ עַל־כָּל־עָרֵי יְהוּדָה הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲוֺת בֵּית־יְהוָה אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אַל־תִּגְרַע דָּבָר׃ 26.5. לִשְׁמֹעַ עַל־דִּבְרֵי עֲבָדַי הַנְּבִאִים אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֲלֵיכֶם וְהַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם׃ 26.6. וְנָתַתִּי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה וְאֶת־הָעִיר הזאתה [הַזֹּאת] אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ׃ 26.8. וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֵת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה לְדַבֵּר אֶל־כָּל־הָעָם וַיִּתְפְּשׂוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל־הָעָם לֵאמֹר מוֹת תָּמוּת׃ 26.9. מַדּוּעַ נִבֵּיתָ בְשֵׁם־יְהוָה לֵאמֹר כְּשִׁלוֹ יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יוֹשֵׁב וַיִּקָּהֵל כָּל־הָעָם אֶל־יִרְמְיָהוּ בְּבֵית יְהוָה׃ 26.11. וַיֹּאמְרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים אֶל־הַשָּׂרִים וְאֶל־כָּל־הָעָם לֵאמֹר מִשְׁפַּט־מָוֶת לָאִישׁ הַזֶּה כִּי נִבָּא אֶל־הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם בְּאָזְנֵיכֶם׃ 26.12. וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל־כָּל־הַשָּׂרִים וְאֶל־כָּל־הָעָם לֵאמֹר יְהוָה שְׁלָחַנִי לְהִנָּבֵא אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם׃ 26.13. וְעַתָּה הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְשִׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְיִנָּחֵם יְהוָה אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיכֶם׃ 26.14. וַאֲנִי הִנְנִי בְיֶדְכֶם עֲשׂוּ־לִי כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם׃ 26.15. אַךְ יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי אִם־מְמִתִים אַתֶּם אֹתִי כִּי־דָם נָקִי אַתֶּם נֹתְנִים עֲלֵיכֶם וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְאֶל־יֹשְׁבֶיהָ כִּי בֶאֱמֶת שְׁלָחַנִי יְהוָה עֲלֵיכֶם לְדַבֵּר בְּאָזְנֵיכֶם אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ 26.16. וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם אֶל־הַכֹּהֲנִים וְאֶל־הַנְּבִיאִים אֵין־לָאִישׁ הַזֶּה מִשְׁפַּט־מָוֶת כִּי בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ׃ 26.17. וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמְרוּ אֶל־כָּל־קְהַל הָעָם לֵאמֹר׃ 26.18. מיכיה [מִיכָה] הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל־כָּל־עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר׃ 26.19. הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְכָל־יְהוּדָה הֲלֹא יָרֵא אֶת־יְהוָה וַיְחַל אֶת־פְּנֵי יְהוָה וַיִּנָּחֶם יְהוָה אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר עֲלֵיהֶם וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה עַל־נַפְשׁוֹתֵינוּ׃ 26.21. וַיִּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ־יְהוֹיָקִים וְכָל־גִּבּוֹרָיו וְכָל־הַשָּׂרִים אֶת־דְּבָרָיו וַיְבַקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ הֲמִיתוֹ וַיִּשְׁמַע אוּרִיָּהוּ וַיִּרָא וַיִּבְרַח וַיָּבֹא מִצְרָיִם׃ 26.22. וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים אֲנָשִׁים מִצְרָיִם אֵת אֶלְנָתָן בֶּן־עַכְבּוֹר וַאֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל־מִצְרָיִם׃ 26.23. וַיּוֹצִיאוּ אֶת־אוּרִיָּהוּ מִמִּצְרַיִם וַיְבִאֻהוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים וַיַּכֵּהוּ בֶּחָרֶב וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־נִבְלָתוֹ אֶל־קִבְרֵי בְּנֵי הָעָם׃ 26.24. אַךְ יַד אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן הָיְתָה אֶת־יִרְמְיָהוּ לְבִלְתִּי תֵּת־אֹתוֹ בְיַד־הָעָם לַהֲמִיתוֹ׃ | 7.5. Nay, but if ye thoroughly amend your ways and your doings; if ye thoroughly execute justice between a man and his neighbour;" 7.6. if ye oppress not the stranger, the fatherless, and the widow, and shed not innocent blood in this place, neither walk after other gods to your hurt;" 7.7. then will I cause you to dwell in this place, in the land that I gave to your fathers, for ever and ever." 7.8. Behold, ye trust in lying words, that cannot profit." 7.9. Will ye steal, murder, and commit adultery, and swear falsely, and offer unto Baal, and walk after other gods whom ye have not known," 7.10. and come and stand before Me in this house, whereupon My name is called, and say: ‘We are delivered’, that ye may do all these abominations?" 7.12. For go ye now unto My place which was in Shiloh, where I caused My name to dwell at the first, and see what I did to it for the wickedness of My people Israel." 7.13. And now, because ye have done all these works, saith the LORD, and I spoke unto you, speaking betimes and often, but ye heard not, and I called you, but ye answered not;" 7.14. therefore will I do unto the house, whereupon My name is called, wherein ye trust, and unto the place which I gave to you and to your fathers, as I have done to Shiloh." 7.21. Thus saith the LORD of hosts, the God of Israel: Add your burnt-offerings unto your sacrifices, and eat ye flesh." 7.22. For I spoke not unto your fathers, nor commanded them in the day that I brought them out of the land of Egypt, concerning burnt-offerings or sacrifices;" 26.2. ’Thus saith the LORD: Stand in the court of the LORD’S house, and speak unto all the cities of Judah, which come to worship in the LORD’S house, all the words that I command thee to speak unto them; diminish not a word." 26.5. to hearken to the words of My servants the prophets, whom I send unto you, even sending them betimes and often, but ye have not hearkened;" 26.6. then will I make this house like Shiloh, and will make this city a curse to all the nations of the earth.’" 26.8. Now it came to pass, when Jeremiah had made an end of speaking all that the LORD had commanded him to speak unto all the people, that the priests and the prophets and all the people laid hold on him, saying: ‘Thou shalt surely die." 26.9. Why hast thou prophesied in the name of the LORD, saying: This house shall be like Shiloh, and this city shall be desolate, without an inhabitant?’ And all the people were gathered against Jeremiah in the house of the LORD." 26.10. When the princes of Judah heard these things, they came up from the king’s house unto the house of the LORD; and they sat in the entry of the new gate of the LORD’S house." 26.11. Then spoke the priests and the prophets unto the princes and to all the people, saying: ‘This man is worthy of death; for he hath prophesied against this city, as ye have heard with your ears.’" 26.12. Then spoke Jeremiah unto all the princes and to all the people, saying: ‘The LORD sent me to prophesy against this house and against this city all the words that ye have heard." 26.13. Therefore now amend your ways and your doings, and hearken to the voice of the LORD your God; and the LORD will repent Him of the evil that He hath pronounced against you." 26.14. But as for me, behold, I am in your hand; do with me as is good and right in your eyes." 26.15. Only know ye for certain that, if ye put me to death, ye will bring innocent blood upon yourselves, and upon this city, and upon the inhabitants thereof; for of a truth the LORD hath sent me unto you to speak all these words in your ears.’" 26.16. Then said the princes and all the people unto the priests and to the prophets: ‘This man is not worthy of death; for he hath spoken to us in the name of the LORD our God.’" 26.17. Then rose up certain of the elders of the land, and spoke to all the assembly of the people, saying:" 26.18. ’Micah the Morashtite prophesied in the days of Hezekiah king of Judah; and he spoke to all the people of Judah, saying: Thus saith the LORD of hosts: Zion shall be plowed as a field, And Jerusalem shall become heaps, And the mountain of the house as the high places of a forest." 26.19. Did Hezekiah king of Judah and all Judah put him at all to death? did he not fear the LORD, and entreat the favour of the LORD, and the LORD repented Him of the evil which He had pronounced against them? Thus might we procure great evil against our own souls.’" 26.20. And there was also a man that prophesied in the name of the LORD, Uriah the son of Shemaiah of Kiriath-jearim; and he prophesied against this city and against this land according to all the words of Jeremiah;" 26.21. and when Jehoiakim the king, with all his mighty men, and all the princes, heard his words, the king sought to put him to death; but when Uriah heard it, he was afraid, and fled, and went into Egypt;" 26.22. and Jehoiakim the king sent men into Egypt, Elnathan the son of Achbor, and certain men with him, into Egypt;" 26.23. and they fetched forth Uriah out of Egypt, and brought him unto Jehoiakim the king; who slew him with the sword, and cast his dead body into the graves of the children of the people." 26.24. Nevertheless the hand of Ahikam the son of Shaphan was with Jeremiah, that they should not give him into the hand of the people to put him to death." |
|
14. Hebrew Bible, Judges, 2.22 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 2.22. לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת־יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת־דֶּרֶךְ יְהוָה לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם־לֹא׃ | 2.22. that through them I may put Yisra᾽el to the proof, whether they will keep the way of the Lord to walk in it, as their fathers did keep it, or not." |
|
15. Hebrew Bible, Ecclesiastes, 1.1 (5th cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 1.1. יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה־זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ׃ 1.1. דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן־דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם׃ | 1.1. THE WORDs OF the Koheleth, the son of David, king in Jerusalem." |
|
16. Hebrew Bible, Nehemiah, 9.14-9.15 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE)
| 9.14. וְאֶת־שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעַתָ לָהֶם וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ׃ 9.15. וְלֶחֶם מִשָּׁמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִרְעָבָם וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם לִצְמָאָם וַתֹּאמֶר לָהֶם לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָשָׂאתָ אֶת־יָדְךָ לָתֵת לָהֶם׃ | 9.14. and madest known unto them Thy holy sabbath, and didst command them commandments, and statutes, and a law, by the hand of Moses Thy servant;" 9.15. and gavest them bread from heaven for their hunger, and broughtest forth water for them out of the rock for their thirst, and didst command them that they should go in to possess the land which Thou hadst lifted up Thy hand to give them." |
|
17. Septuagint, Tobit, 3.10 (4th cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 3.10. When she heard these things she was deeply grieved, even to the thought of hanging herself. But she said, "I am the only child of my father; if I do this, it will be a disgrace to him, and I shall bring his old age down in sorrow to the grave. |
|
18. Anon., Jubilees, 19.8 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 19.8. And all the days of the life of Sarah were one hundred and twenty-seven years, that is, two jubilees and four weeks and one year: these are the days of the years of the life of Sarah. |
|
19. Anon., Testament of Joseph, 2.7 (2nd cent. BCE - 2nd cent. CE)
| 2.7. For endurance is a mighty charm, And patience giveth many good things. |
|
20. Dead Sea Scrolls, Damascus Covenant, 1.3, 3.19, 4.1, 4.18, 5.6, 6.12, 6.16, 10.17-10.19, 12.1-12.2, 20.23 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)
|
21. Dead Sea Scrolls, (Cairo Damascus Covenant) Cd-A, 1.3, 3.19, 4.1, 4.18, 5.6, 6.12, 6.16, 12.1-12.2 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)
|
22. Dead Sea Scrolls, 1Qha, 11.21-11.22, 14.13 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)
|
23. Dead Sea Scrolls, Community Rule, 7.9, 8.5, 8.9, 8.17, 11.7-11.8 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)
|
24. Septuagint, Judith, 12.7-12.9 (2nd cent. BCE - 0th cent. CE)
| 12.7. So Holofernes commanded his guards not to hinder her. And she remained in the camp for three days, and went out each night to the valley of Bethulia, and bathed at the spring in the camp. 12.8. When she came up from the spring she prayed the Lord God of Israel to direct her way for the raising up of her people. 12.9. So she returned clean and stayed in the tent until she ate her food toward evening. |
|
25. Septuagint, Wisdom of Solomon, 3.5 (2nd cent. BCE - 1st cent. BCE)
| 3.5. Having been disciplined a little, they will receive great good,because God tested them and found them worthy of himself; |
|
26. Mishnah, Avot, 5.3-5.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 5.3. With ten trials was Abraham, our father (may he rest in peace), tried, and he withstood them all; to make known how great was the love of Abraham, our father (peace be upon him)." 5.4. Ten miracles were wrought for our ancestors in Egypt, and ten at the sea. Ten plagues did the Holy one, blessed be He, bring upon the Egyptians in Egypt and ten at the sea. [With] ten trials did our ancestors try God, blessed be He, as it is said, “and they have tried Me these ten times and they have not listened to my voice” (Numbers 14:22)." |
|
27. New Testament, Apocalypse, 6.10, 19.2 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 6.10. They cried with a loud voice, saying, "How long, Master, the holy and true, do you not judge and avenge our blood on those who dwell on the earth? 19.2. for true and righteous are his judgments. For he has judged the great prostitute, her who corrupted the earth with her sexual immorality, and he has avenged the blood of his servants at her hand. |
|
28. New Testament, Matthew, 2.14-2.15, 2.21, 4.1-4.11 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 2.14. He arose and took the young child and his mother by night, and departed into Egypt 2.15. and was there until the death of Herod; that it might be fulfilled which was spoken by the Lord through the prophet, saying, "Out of Egypt I called my son. 2.21. He arose and took the young child and his mother, and came into the land of Israel. 4.1. Then Jesus was led up by the Spirit into the wilderness to be tempted by the devil. 4.2. When he had fasted forty days and forty nights, he was hungry afterward. 4.3. The tempter came and said to him, "If you are the Son of God, command that these stones become bread. 4.4. But he answered, "It is written, 'Man shall not live by bread alone, but by every word that proceeds out of the mouth of God.' 4.5. Then the devil took him into the holy city. He set him on the pinnacle of the temple 4.6. and said to him, "If you are the Son of God, throw yourself down, for it is written, 'He will give his angels charge concerning you.' and, 'On their hands they will bear you up, So that you don't dash your foot against a stone.' 4.7. Jesus said to him, "Again, it is written, 'You shall not test the Lord, your God.' 4.8. Again, the devil took him to an exceedingly high mountain, and showed him all the kingdoms of the world, and their glory. 4.9. He said to him, "I will give you all of these things, if you will fall down and worship me. 4.10. Then Jesus said to him, "Get behind me, Satan! For it is written, 'You shall worship the Lord your God, and him only shall you serve.' 4.11. Then the devil left him, and behold, angels came and ministered to him. |
|
29. Anon., Leviticus Rabba, 22.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 22.1. אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז (ויקרא יז, ג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ה, ח): וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הִיא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתֶּם רוֹאִים יִתְרוֹן לָעוֹלָם, אַף הֵן בִּכְלַל הֲנָיָיתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵן, סִיבָא לְמֶעֱבַד חַבְלָא, סִיבָא לִמְסוֹךְ גַּנַּיָא, (קהלת ה, ח): מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד, אֲפִלּוּ הוּא מֶלֶךְ וְהוּא שַׁלִּיט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, לְשָׂדֶה נֶעֱבָד, עֲבָדַת אַרְעָא עָבֵיד, לָא עֲבָדַת אַרְעָא וְלָא כְלוּם, לְפִיכָךְ (קהלת ה, ט): אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, אוֹהֵב מָמוֹן לֹא יִשְׂבַּע מָמוֹן, (קהלת ה, ט): וְאֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה וגו', שֶׁכָּל מִי שֶׁהוֹמֶה וּמְהַמֶּה אַחַר הַמָּמוֹן וְקַרְקַע אֵין לוֹ מָה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי תַּנְחוּם וְרַבִּי חָנִין בְּרֵיהּ דְּרַבִּי בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה, כְּתִיב (יחזקאל כז, כט): וְיָרְדוּ מֵאֳנִיּוֹתֵיהֶם וגו' [על] [אל] הָאָרֶץ יַעֲמֹדוּ, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁעַל הָאָרֶץ הָיוּ עוֹמְדִין, אֶלָּא הֲרֵי שֶׁשָּׁקְעָה סְפִינָתוֹ שֶׁל אֶחָד בַּיָּם וְיֵשׁ לוֹ קַרְקַע עַל הָאָרֶץ יַעֲמֹד אִם אֵין לוֹ קַרְקַע אֵין לְךָ הֶבֶל גָּדוֹל מִזֶּה. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הִיא, אֲפִלּוּ דְבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן יִתְרוֹן לְמַתַּן תּוֹרָה, כְּגוֹן הִלְכוֹת צִיצִית תְּפִלִּין וּמְזוּזָה, אַף הֵן בִּכְלַל מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, י): וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים, וּכְתִיב (דברים ח, א): כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי וגו', כָּל כְּכָל, דְּבָרִים הַדְּבָרִים, מִצְוָה הַמִּצְוָה, מִקְרָא מִשְׁנָה הֲלָכוֹת תַּלְמוּד תּוֹסֶפְתּוֹת אַגָּדוֹת וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לוֹמַר לִפְנֵי רַבּוֹ, כֻּלָּן נֶאֶמְרוּ לְמשֶׁה בְּסִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת א, י): יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא, חֲבֵרוֹ מֵשִׁיב עָלָיו (קהלת א, י): כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים. מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֶלֶךְ זֶה בַּעַל תַּלְמוּד, לְשָׂדֶה נֶעֱבָד זֶה בַּעַל מִשְׁנָה, שֶׁהוּא סוֹדֵר הֲלָכָה לְפָנָיו. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מֶלֶךְ זֶה בַּעַל מִשְׁנָה, לְשָׂדֶה נֶעֱבָד זֶה בַּעַל תַּלְמוּד, שֶׁהוּא מְקַבֵּל הֲלָכָה לְפָנָיו, לְפִיכָךְ אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, אוֹהֵב תּוֹרָה לֹא יִשְׂבַּע תּוֹרָה, וְאֹהֵב בֶּהָמוֹן וגו', שֶׁכָּל מִי שֶׁהוֹמֶה וּמְהַמֶּה אַחֲרֵי תוֹרָה וְתַלְמוּד אֵין לוֹ, מָה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אוֹמֵר לָמַד וְלֹא לִמֵּד אֵין לְךָ הֶבֶל גָּדוֹל מִזֶּה. 22.1. דָּבָר אַחֵר, אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמו, ז): עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בְּהוֹן (ירמיה נ, לג): כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה. (תהלים קמו, ז): נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (דברים ח, ג): וַיְעַנְךָ וַיַרְעִיבֶךָ. (תהלים קמו, ז): ה' מַתִּיר אֲסוּרִים, מַה שֶּׁאָסַרְתִּי לְךָ הִתַּרְתִּי לְךָ, אָסַרְתִּי לְךָ חֵלֶב בְּהֵמָה וְהִתַּרְתִּי לְךָ בְּחַיָּה, אָסַרְתִּי לְךָ גִּיד הַנָּשֶׁה בְּחַיָּה וְהִתַּרְתִּי לְךָ בְּעוֹף, אָסַרְתִּי לְךָ שְׁחִיטָה בְּעוֹפוֹת וְהִתַּרְתִּי לְךָ בְּדָגִים. רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יוֹנָתָן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאָסַרְתִּי לְךָ הִתַּרְתִּי לָךְ, דַּם הַנִּדָּה אָסַרְתִּי לְךָ הִתַּרְתִּי לְךָ דַּם בְּתוּלִים, אָסַרְתִּי לְךָ אֵשֶׁת אִישׁ הִתַּרְתִּי לְךָ אֶת הַשְּׁבוּיָה. אֵשֶׁת אָח הִתַּרְתִּי לְךָ יְבָמָה, אִשָּׁה וְאֶת אֲחוֹתָהּ בְּחַיֵּיהֶם הִתַּרְתִּי לְךָ לְאַחַר מִיתָה, לְבִישַׁת כִּלְאַיִם הִתַּרְתִּי לְךָ סָדִין בְּצִיצִית, בְּשַׂר חֲזִיר הִתַּרְתִּי לְךָ דָּג שֶׁשְּׁמוֹ שִׁבּוּטָא, אֶת הַחֵלֶב הִתַּרְתִּי לְךָ אֶת הַשֻּׁמָּן, אֶת הַדָּם הִתַּרְתִּי לְךָ טְחוֹל, בָּשָׂר בְּחָלָב הִתַּרְתִּי לְךָ אֶת הַכְּחָל. רַבִּי מְנַחֲמָא וְרַבִּי בֵּבַי וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן אָמְרוּ תַּחַת מַה שֶּׁאָסַרְתִּי לְךָ הִתַּרְתִּי לָךְ, תַּחַת אִסּוּר דָּגִים לִוְיָתָן דָּג טָהוֹר, תַּחַת אִסּוּר עוֹפוֹת זִיז עוֹף טָהוֹר הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נ, יא): יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשָׁעָה שֶׁהוּא פּוֹרֵשׂ אֶת כְּנָפָיו מַכְּהֶה גַּלְגַּל חַמָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לט, כו): הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר נֵץ יִפְרֹשׂ כְּנָפָו לְתֵימָן, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ זִיז, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמָּה מִינֵי טַעַם מִזֶּה וּמִזֶּה. תַּחַת אִסּוּר בְּהֵמוֹת (תהלים נ, י): בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ וְרַבָּנָן, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר בְּהֵמָה אַחַת הִיא וּרְבוּצָה עַל אֶלֶף הָרִים וְאֶלֶף הָרִים מְגַדְּלִין לָהּ כָּל מִינֵי עֲשָׂבִים וְהִיא אוֹכֶלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מ, כ): כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בְּהֵמָה אַחַת הִיא רְבוּצָה עַל אֶלֶף הָרִים וְאֶלֶף הָרִים מְגַדְּלִין לָהּ מַאֲכָל לַאֲכִילָתָן שֶׁל צַדִּיקִים, וְהִיא אוֹכֶלֶת, מַאי טַעְמָא (ישעיה סה, י): וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה צֹאן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי בְּהֵמָה אַחַת הִיא וּרְבוּצָה עַל אֶלֶף הָרִים וְאֶלֶף הָרִים מְגַדְּלִין לָהּ מִינֵי בְּהֵמוֹת, וְהִיא אוֹכֶלֶת, מַאי טַעְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מ, כ): וְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם, וְאֶפְשָׁר כֵּן אִית בְּעִיר אָכֵיל בְּעִיר, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא גְּדוֹלִים הֵם מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים מַה מְּשֻׁנִּין הֵם מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמֵהֵיכָן הוּא שׁוֹתֶה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כָּל מַה שֶּׁהַיַּרְדֵּן מַכְנִיס אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הוּא עוֹשֶׂה גְּמִיעָה אֶחָת, מַאי טַעְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מ, כג): הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר וְלֹא יַחְפּוֹז. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר כָּל מַה שֶּׁהַיַּרְדֵּן מַכְנִיס לִשְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים הוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גְּמִיעָה אַחַת, מַאי טַעְמָא (איוב מ, כג): יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ, וְיֵשׁ בָּהֶם לִכְלוּךְ פֶּה, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר אֵין בָּהֶם לִכְלוּךְ פֶּה, וּמֵהֵיכָן הוּא שׁוֹתֶה, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי נָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן וּשְׁמוֹ יוּבַל וּמִשָּׁם הוּא שׁוֹתֶה, מַאי טַעְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, ח): וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו. אָמַר רַבִּי מֵאִיר (איוב יב, ז): וְאוּלָם שְׁאַל נָא בְהֵמוֹת וְתֹרֶךָּ, זֶה בְּהֵמוֹת, (איוב יב, ז): וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד לָךְ, זֶה זִיז שָׂדָי, (איוב יב, ח): אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ וְתֹרֶךָּ, זֶה גַּן עֵדֶן, (איוב יב, ח): וִיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּם, זֶה לִוְיָתָן, (איוב יב, ט): מִי לֹא יָדַע בְּכָל אֵלֶּה כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹאת. | |
|
30. Anon., Exodus Rabbah, 7, 4 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
|
31. Anon., Assumption of Moses, 9.6, 10.2, 10.7
|
32. Anon., Tanhuma, 1
|
