Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database



6278
Hebrew Bible, Deuteronomy, 4.32


כִּי שְׁאַל־נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר־הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל־הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד־קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ׃For ask now of the days past, which were before thee, since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other, whether there hath been any such thing as this great thing is, or hath been heard like it?


Intertexts (texts cited often on the same page as the searched text):

21 results
1. Hebrew Bible, Song of Songs, 7.8 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

7.8. זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת׃ 7.8. This thy stature is like to a palm-tree, and thy breasts to clusters of grapes.
2. Hebrew Bible, Deuteronomy, 1.9-1.18, 4.1-4.13, 4.15-4.21, 4.23-4.31, 4.33-4.37, 4.39-4.44, 4.46, 5.1-5.29, 5.31, 6.6, 11.18-11.21, 13.1, 18.15-18.18, 32.11 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

1.9. וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא־אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם׃ 1.11. יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם׃ 1.12. אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם׃ 1.13. הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם׃ 1.14. וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת׃ 1.15. וָאֶקַּח אֶת־רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם׃ 1.16. וָאֲצַוֶּה אֶת־שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין־אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין־אִישׁ וּבֵין־אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ׃ 1.17. לֹא־תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי־אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו׃ 1.18. וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן׃ 4.1. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְהוָה אֵלַי הַקְהֶל־לִי אֶת־הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת־דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל־הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל־הָאֲדָמָה וְאֶת־בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן׃ 4.1. וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל־הַחֻקִּים וְאֶל־הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם׃ 4.2. וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה׃ 4.2. לֹא תֹסִפוּ עַל־הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת־מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם׃ 4.3. בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ׃ 4.3. עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה יְהוָה בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל־הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל־פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ׃ 4.4. וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׃ 4.4. וְשָׁמַרְתָּ אֶת־חֻקָּיו וְאֶת־מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל־הַאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל־הַיָּמִים׃ 4.5. רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ 4.6. וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם־חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה׃ 4.7. כִּי מִי־גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר־לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָּל־קָרְאֵנוּ אֵלָיו׃ 4.8. וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר־לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם׃ 4.9. רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן־יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ׃ 4.11. וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד־לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל׃ 4.12. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל׃ 4.13. וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת־בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל־שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים׃ 4.15. וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל־תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ׃ 4.16. פֶּן־תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל־סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה׃ 4.17. תַּבְנִית כָּל־בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל־צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם׃ 4.18. תַּבְנִית כָּל־רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל־דָּגָה אֲשֶׁר־בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ׃ 4.19. וּפֶן־תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת־הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת־הַיָּרֵחַ וְאֶת־הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל־הַשָּׁמָיִם׃ 4.21. וַיהוָה הִתְאַנֶּף־בִּי עַל־דִּבְרֵיכֶם וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת־הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי־בֹא אֶל־הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה׃ 4.23. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן־תִּשְׁכְּחוּ אֶת־בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃ 4.24. כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא׃ 4.25. כִּי־תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה־אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ׃ 4.26. הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ כִּי־אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא־תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן׃ 4.27. וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה׃ 4.28. וַעֲבַדְתֶּם־שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא־יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן׃ 4.29. וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ׃ 4.31. כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת־בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם׃ 4.33. הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ־הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר־שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי׃ 4.34. אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ׃ 4.35. אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ׃ 4.36. מִן־הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת־קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל־הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת־אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ׃ 4.37. וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת־אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם׃ 4.39. וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל־לְבָבֶךָ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד׃ 4.41. אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ׃ 4.42. לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת־רֵעֵהוּ בִּבְלִי־דַעַת וְהוּא לֹא־שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וְנָס אֶל־אַחַת מִן־הֶעָרִים הָאֵל וָחָי׃ 4.43. אֶת־בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר לָרֻאוּבֵנִי וְאֶת־רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי וְאֶת־גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי׃ 4.44. וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 4.46. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם׃ 5.1. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת־הַחֻקִּים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם׃ 5.1. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מצותו [מִצְוֺתָי׃] 5.2. וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת־הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל־רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם׃ 5.2. יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב׃ 5.3. לֹא אֶת־אֲבֹתֵינוּ כָּרַת יְהוָה אֶת־הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים׃ 5.3. בְּכָל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן׃ 5.4. פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ׃ 5.5. אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין־יְהוָה וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת־דְּבַר יְהוָה כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא־עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר׃ 5.6. אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ 5.7. לֹא יִהְיֶה־לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָיַ׃ 5.8. לֹא־תַעֲשֶׂה־לְךָ פֶסֶל כָּל־תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ׃ 5.9. לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל־בָּנִים וְעַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי׃ 5.11. לֹא תִשָּׂא אֶת־שֵׁם־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה אֵת אֲשֶׁר־יִשָּׂא אֶת־שְׁמוֹ לַשָּׁוְא׃ 5.12. שָׁמוֹר אֶת־יוֹם הַשַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ 5.13. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל־מְלַאכְתֶּךָ׃ 5.14. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל־מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ־וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ־וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל־בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ׃ 5.15. וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל־כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־יוֹם הַשַׁבָּת׃ 5.16. כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃ 5.17. לֹא תִּרְצָח׃ וְלֹא תִּנְאָף׃ וְלֹא תִּגְנֹב׃ וְלֹא־תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא׃ 5.18. וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ׃ 5.19. אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְהוָה אֶל־כָּל־קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל־שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי׃ 5.21. וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת־כְּבֹדוֹ וְאֶת־גָּדְלוֹ וְאֶת־קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי־יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם וָחָי׃ 5.22. וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם־יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת־קוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ׃ 5.23. כִּי מִי כָל־בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ־הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי׃ 5.24. קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל־אֲשֶׁר יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ׃ 5.25. וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת־קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת־קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל־אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ׃ 5.26. מִי־יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת־כָּל־מִצְוֺתַי כָּל־הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם׃ 5.27. לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם׃ 5.28. וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל־הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ׃ 5.29. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל׃ 6.6. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶךָ׃ 11.18. וְשַׂמְתֶּם אֶת־דְּבָרַי אֵלֶּה עַל־לְבַבְכֶם וְעַל־נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל־יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם׃ 11.19. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃ 11.21. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ׃ 13.1. אֵת כָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא־תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ׃ 13.1. כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ תִּהְיֶה־בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל־הָעָם בָּאַחֲרֹנָה׃ 18.15. נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן׃ 18.16. כְּכֹל אֲשֶׁר־שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת־קוֹל יְהוָה אֱלֹהָי וְאֶת־הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא־אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת׃ 18.17. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ׃ 18.18. נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ׃ 32.11. כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל־גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל־אֶבְרָתוֹ׃ 1.9. And I spoke unto you at that time, saying: ‘I am not able to bear you myself alone;" 1.10. the LORD your God hath multiplied you, and, behold, ye are this day as the stars of heaven for multitude.—" 1.11. The LORD, the God of your fathers, make you a thousand times so many more as ye are, and bless you, as He hath promised you!—" 1.12. How can I myself alone bear your cumbrance, and your burden, and your strife?" 1.13. Get you, from each one of your tribes, wise men, and understanding, and full of knowledge, and I will make them heads over you.’" 1.14. And ye answered me, and said: ‘The thing which thou hast spoken is good for us to do.’" 1.15. So I took the heads of your tribes, wise men, and full of knowledge, and made them heads over you, captains of thousands, and captains of hundreds, and captains of fifties, and captains of tens, and officers, tribe by tribe." 1.16. And I charged your judges at that time, saying: ‘Hear the causes between your brethren, and judge righteously between a man and his brother, and the stranger that is with him." 1.17. Ye shall not respect persons in judgment; ye shall hear the small and the great alike; ye shall not be afraid of the face of any man; for the judgment is God’s; and the cause that is too hard for you ye shall bring unto me, and I will hear it.’" 1.18. And I commanded you at that time all the things which ye should do." 4.1. And now, O Israel, hearken unto the statutes and unto the ordices, which I teach you, to do them; that ye may live, and go in and possess the land which the LORD, the God of your fathers, giveth you." 4.2. Ye shall not add unto the word which I command you, neither shall ye diminish from it, that ye may keep the commandments of the LORD your God which I command you." 4.3. Your eyes have seen what the LORD did in Baal-peor; for all the men that followed the Baal of Peor, the LORD thy God hath destroyed them from the midst of thee." 4.4. But ye that did cleave unto the LORD your God are alive every one of you this day." 4.5. Behold, I have taught you statutes and ordices, even as the LORD my God commanded me, that ye should do so in the midst of the land whither ye go in to possess it." 4.6. Observe therefore and do them; for this is your wisdom and your understanding in the sight of the peoples, that, when they hear all these statutes, shall say: ‘Surely this great nation is a wise and understanding people.’" 4.7. For what great nation is there, that hath God so nigh unto them, as the LORD our God is whensoever we call upon Him?" 4.8. And what great nation is there, that hath statutes and ordices so righteous as all this law, which I set before you this day?" 4.9. Only take heed to thyself, and keep thy soul diligently, lest thou forget the things which thine eyes saw, and lest they depart from thy heart all the days of thy life; but make them known unto thy children and thy children’s children;" 4.10. the day that thou stoodest before the LORD thy God in Horeb, when the LORD said unto me: ‘Assemble Me the people, and I will make them hear My words that they may learn to fear Me all the days that they live upon the earth, and that they may teach their children.’" 4.11. And ye came near and stood under the mountain; and the mountain burned with fire unto the heart of heaven, with darkness, cloud, and thick darkness." 4.12. And the LORD spoke unto you out of the midst of the fire; ye heard the voice of words, but ye saw no form; only a voice." 4.13. And He declared unto you His covet, which He commanded you to perform, even the ten words; and He wrote them upon two tables of stone." 4.15. Take ye therefore good heed unto yourselves—for ye saw no manner of form on the day that the LORD spoke unto you in Horeb out of the midst of the fire—" 4.16. lest ye deal corruptly, and make you a graven image, even the form of any figure, the likeness of male or female," 4.17. the likeness of any beast that is on the earth, the likeness of any winged fowl that flieth in the heaven," 4.18. the likeness of any thing that creepeth on the ground, the likeness of any fish that is in the water under the earth; ." 4.19. and lest thou lift up thine eyes unto heaven, and when thou seest the sun and the moon and the stars, even all the host of heaven, thou be drawn away and worship them, and serve them, which the LORD thy God hath allotted unto all the peoples under the whole heaven." 4.20. But you hath the LORD taken and brought forth out of the iron furnace, out of Egypt, to be unto Him a people of inheritance, as ye are this day." 4.21. Now the LORD was angered with me for your sakes, and swore that I should not go over the Jordan, and that I should not go in unto that good land, which the LORD thy God giveth thee for an inheritance;" 4.23. Take heed unto yourselves, lest ye forget the covet of the LORD your God, which He made with you, and make you a graven image, even the likeness of any thing which the LORD thy God hath forbidden thee." 4.24. For the LORD thy God is a devouring fire, a jealous God." 4.25. When thou shalt beget children, and children’s children, and ye shall have been long in the land, and shall deal corruptly, and make a graven image, even the form of any thing, and shall do that which is evil in the sight of the LORD thy God, to provoke Him;" 4.26. I call heaven and earth to witness against you this day, that ye shall soon utterly perish from off the land whereunto ye go over the Jordan to possess it; ye shall not prolong your days upon it, but shall utterly be destroyed." 4.27. And the LORD shall scatter you among the peoples, and ye shall be left few in number among the nations, whither the LORD shall lead you away." 4.28. And there ye shall serve gods, the work of men’s hands, wood and stone, which neither see, nor hear, nor eat, nor smell." 4.29. But from thence ye will seek the LORD thy God; and thou shalt find Him, if thou search after Him with all thy heart and with all thy soul." 4.30. In thy distress, when all these things are come upon thee, in the end of days, thou wilt return to the LORD thy God, and hearken unto His voice;" 4.31. for the LORD thy God is a merciful God; He will not fail thee, neither destroy thee, nor forget the covet of thy fathers which He swore unto them." 4.33. Did ever a people hear the voice of God speaking out of the midst of the fire, as thou hast heard, and live?" 4.34. Or hath God assayed to go and take Him a nation from the midst of another nation, by trials, by signs, and by wonders, and by war, and by a mighty hand, and by an outstretched arm, and by great terrors, according to all that the LORD your God did for you in Egypt before thine eyes?" 4.35. Unto thee it was shown, that thou mightiest know that the LORD, He is God; there is none else beside Him." 4.36. Out of heaven He made thee to hear His voice, that He might instruct thee; and upon earth He made thee to see His great fire; and thou didst hear His words out of the midst of the fire." 4.37. And because He loved thy fathers, and chose their seed after them, and brought thee out with His presence, with His great power, out of Egypt," 4.39. know this day, and lay it to thy heart, that the LORD, He is God in heaven above and upon the earth beneath; there is none else." 4.40. And thou shalt keep His statutes, and His commandments, which I command thee this day, that it may go well with thee, and with thy children after thee, and that thou mayest prolong thy days upon the land, which the LORD thy God giveth thee, for ever." 4.41. Then Moses separated three cities beyond the Jordan toward the sunrising;" 4.42. that the manslayer might flee thither, that slayeth his neighbour unawares, and hated him not in time past; and that fleeing unto one of these cities he might live:" 4.43. Bezer in the wilderness, in the table-land, for the Reubenites; and Ramoth in Gilead, for the Gadites; and Golan in Bashan, for the Manassites." 4.44. And this is the law which Moses set before the children of Israel;" 4.46. beyond the Jordan, in the valley over against Beth-peor, in the land of Sihon king of the Amorites, who dwelt at Heshbon, whom Moses and the children of Israel smote, when they came forth out of Egypt;" 5.1. And Moses called unto all Israel, and said unto them: Hear, O Israel, the statutes and the ordices which I speak in your ears this day, that ye may learn them, and observe to do them." 5.2. The LORD our God made a covet with us in Horeb." 5.3. The LORD made not this covet with our fathers, but with us, even us, who are all of us here alive this day." 5.4. The LORD spoke with you face to face in the mount out of the midst of the fire—" 5.5. I stood between the LORD and you at that time, to declare unto you the word of the LORD; for ye were afraid because of the fire, and went not up into the mount—saying: ." 5.6. I am the LORD thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage." 5.7. Thou shalt have no other gods before Me." 5.8. Thou shalt not make unto thee a graven image, even any manner of likeness, of any thing that is in heaven above, or that is in the earth beneath, or that is in the water under the earth." 5.9. Thou shalt not bow down unto them, nor serve them; for I the LORD thy God am a jealous God, visiting the iniquity of the fathers upon the children, and upon the third and upon the fourth generation of them that hate Me," 5.10. and showing mercy unto the thousandth generation of them that love Me and keep My commandments." 5.11. Thou shalt not take the name of the LORD thy God in vain; for the LORD will not hold him guiltless that taketh His name in vain." 5.12. Observe the sabbath day, to keep it holy, as the LORD thy God commanded thee." 5.13. Six days shalt thou labour, and do all thy work;" 5.14. but the seventh day is a sabbath unto the LORD thy God, in it thou shalt not do any manner of work, thou, nor thy son, nor thy daughter, nor thy man-servant, nor thy maid-servant, nor thine ox, nor thine ass, nor any of thy cattle, nor thy stranger that is within thy gates; that thy man-servant and thy maid-servant may rest as well as thou." 5.15. And thou shalt remember that thou was a servant in the land of Egypt, and the LORD thy God brought thee out thence by a mighty hand and by an outstretched arm; therefore the LORD thy God commanded thee to keep the sabbath day." 5.16. Honour thy father and thy mother, as the LORD thy God commanded thee; that thy days may be long, and that it may go well with thee, upon the land which the LORD thy God giveth thee." 5.17. Thou shalt not murder. Neither shalt thou commit adultery. Neither shalt thou steal. Neither shalt thou bear false witness against thy neighbour." 5.18. Neither shalt thou covet thy neighbour’s wife; neither shalt thou desire thy neighbour’s house, his field, or his man-servant, or his maid-servant, his ox, or his ass, or any thing that is thy neighbour’s." 5.19. These words the LORD spoke unto all your assembly in the mount out of the midst of the fire, of the cloud, and of the thick darkness, with a great voice, and it went on no more. And He wrote them upon two tables of stone, and gave them unto me." 5.20. And it came to pass, when ye heard the voice out of the midst of the darkness, while the mountain did burn with fire, that ye came near unto me, even all the heads of your tribes, and your elders;" 5.21. and ye said: ‘Behold, the LORD our God hath shown us His glory and His greatness, and we have heard His voice out of the midst of the fire; we have seen this day that God doth speak with man, and he liveth." 5.22. Now therefore why should we die? for this great fire will consume us; if we hear the voice of the LORD our God any more, then we shall die." 5.23. For who is there of all flesh, that hath heard the voice of the living God speaking out of the midst of the fire, as we have, and lived?" 5.24. Go thou near, and hear all that the LORD our God may say; and thou shalt speak unto us all that the LORD our God may speak unto thee; and we will hear it and do it.’" 5.25. And the LORD heard the voice of your words, when ye spoke unto me; and the LORD said unto me: ‘I have heard the voice of the words of this people, which they have spoken unto thee; they have well said all that they have spoken." 5.26. Oh that they had such a heart as this alway, to fear Me, and keep all My commandments, that it might be well with them, and with their children for ever!" 5.27. Go say to them: Return ye to your tents." 5.28. But as for thee, stand thou here by Me, and I will speak unto thee all the commandment, and the statutes, and the ordices, which thou shalt teach them, that they may do them in the land which I give them to possess it.’" 5.29. Ye shall observe to do therefore as the LORD your God hath commanded you; ye shall not turn aside to the right hand or to the left." 6.6. And these words, which I command thee this day, shall be upon thy heart;" 11.18. Therefore shall ye lay up these My words in your heart and in your soul; and ye shall bind them for a sign upon your hand, and they shall be for frontlets between your eyes." 11.19. And ye shall teach them your children, talking of them, when thou sittest in thy house, and when thou walkest by the way, and when thou liest down, and when thou risest up." 11.20. And thou shalt write them upon the door-posts of thy house, and upon thy gates;" 11.21. that your days may be multiplied, and the days of your children, upon the land which the LORD swore unto your fathers to give them, as the days of the heavens above the earth." 13.1. All this word which I command you, that shall ye observe to do; thou shalt not add thereto, nor diminish from it." 18.15. A prophet will the LORD thy God raise up unto thee, from the midst of thee, of thy brethren, like unto me; unto him ye shall hearken;" 18.16. according to all that thou didst desire of the LORD thy God in Horeb in the day of the assembly, saying: ‘Let me not hear again the voice of the LORD my God, neither let me see this great fire any more, that I die not.’" 18.17. And the LORD said unto me: ‘They have well said that which they have spoken." 18.18. I will raise them up a prophet from among their brethren, like unto thee; and I will put My words in his mouth, and he shall speak unto them all that I shall command him." 32.11. As an eagle that stirreth up her nest, Hovereth over her young, Spreadeth abroad her wings, taketh them, Beareth them on her pinions—"
3. Hebrew Bible, Exodus, 18.13, 18.14, 18.15, 18.16, 18.17, 18.18, 18.19, 18.20, 18.21, 18.22, 18.23, 18.24, 18.25, 18.26, 20.22-23.33 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

18.13. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת־הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל־מֹשֶׁה מִן־הַבֹּקֶר עַד־הָעָרֶב׃ 18.13. And it came to pass on the morrow, that Moses sat to judge the people; and the people stood about Moses from the morning unto the evening."
4. Hebrew Bible, Genesis, 1.1-1.2, 1.26-1.27, 2.4, 5.1-5.2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

1.1. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב׃ 1.1. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׃ 1.2. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל־הָאָרֶץ עַל־פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׃ 1.2. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם׃ 1.26. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל־הָאָרֶץ וּבְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ׃ 1.27. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם׃ 2.4. אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׃ 5.1. זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ׃ 5.1. וַיְחִי אֱנוֹשׁ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־קֵינָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃ 5.2. וַיִּהְיוּ כָּל־יְמֵי־יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת׃ 5.2. זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם׃ 1.1. In the beginning God created the heaven and the earth." 1.2. Now the earth was unformed and void, and darkness was upon the face of the deep; and the spirit of God hovered over the face of the waters." 1.26. And God said: ‘Let us make man in our image, after our likeness; and let them have dominion over the fish of the sea, and over the fowl of the air, and over the cattle, and over all the earth, and over every creeping thing that creepeth upon the earth.’" 1.27. And God created man in His own image, in the image of God created He him; male and female created He them." 2.4. These are the generations of the heaven and of the earth when they were created, in the day that the LORD God made earth and heaven." 5.1. This is the book of the generations of Adam. In the day that God created man, in the likeness of God made He him;" 5.2. male and female created He them, and blessed them, and called their name Adam, in the day when they were created."
5. Hebrew Bible, Numbers, 11.11-11.17, 11.24-11.30 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

11.11. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְהוָה לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא־מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת־מַשָּׂא כָּל־הָעָם הַזֶּה עָלָי׃ 11.12. הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל־הָעָם הַזֶּה אִם־אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי־תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת־הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו׃ 11.13. מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל־הָעָם הַזֶּה כִּי־יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה־לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה׃ 11.14. לֹא־אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת־כָּל־הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי׃ 11.15. וְאִם־כָּכָה אַתְּ־עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל־אֶרְאֶה בְּרָעָתִי׃ 11.16. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אֶסְפָה־לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי־הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ׃ 11.17. וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא־תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ׃ 11.24. וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל־הָעָם אֵת דִּבְרֵי יְהוָה וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל׃ 11.25. וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל־שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ׃ 11.26. וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי־אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה׃ 11.27. וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה׃ 11.28. וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם׃ 11.29. וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל־עַם יְהוָה נְבִיאִים כִּי־יִתֵּן יְהוָה אֶת־רוּחוֹ עֲלֵיהֶם׃ 11.11. And Moses said unto the LORD: ‘Wherefore hast Thou dealt ill with Thy servant? and wherefore have I not found favour in Thy sight, that Thou layest the burden of all this people upon me?" 11.12. Have I conceived all this people? have I brought them forth, that Thou shouldest say unto me: Carry them in thy bosom, as a nursing-father carrieth the sucking child, unto the land which Thou didst swear unto their fathers?" 11.13. Whence should I have flesh to give unto all this people? for they trouble me with their weeping, saying: Give us flesh, that we may eat." 11.14. I am not able to bear all this people myself alone, because it is too heavy for me." 11.15. And if Thou deal thus with me, kill me, I pray Thee, out of hand, if I have found favour in Thy sight; and let me not look upon my wretchedness.’" 11.16. And the LORD said unto Moses: ‘Gather unto Me seventy men of the elders of Israel, whom thou knowest to be the elders of the people, and officers over them; and bring them unto the tent of meeting, that they may stand there with thee." 11.17. And I will come down and speak with thee there; and I will take of the spirit which is upon thee, and will put it upon them; and they shall bear the burden of the people with thee, that thou bear it not thyself alone." 11.24. And Moses went out, and told the people the words of the LORD; and he gathered seventy men of the elders of the people, and set them round about the Tent." 11.25. And the LORD came down in the cloud, and spoke unto him, and took of the spirit that was upon him, and put it upon the seventy elders; and it came to pass, that, when the spirit rested upon them, they prophesied, but they did so no more." 11.26. But there remained two men in the camp, the name of the one was Eldad, and the name of the other Medad; and the spirit rested upon them; and they were of them that were recorded, but had not gone out unto the Tent; and they prophesied in the camp." 11.27. And there ran a young man, and told Moses, and said: ‘Eldad and Medad are prophesying in the camp.’" 11.28. And Joshua the son of Nun, the minister of Moses from his youth up, answered and said: ‘My lord Moses, shut them in.’" 11.29. And Moses said unto him: ‘Art thou jealous for my sake? would that all the LORD’S people were prophets, that the LORD would put His spirit upon them! ’" 11.30. And Moses withdrew into the camp, he and the elders of Israel."
6. Hebrew Bible, Proverbs, 25.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

25.16. דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן־תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ׃ 25.16. Hast thou found honey? eat so much as is sufficient for thee, Lest thou be filled therewith, and vomit it."
7. Hebrew Bible, Psalms, 116.15, 139.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

116.15. יָקָר בְּעֵינֵי יְהוָה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו׃ 139.5. אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה׃ 116.15. Precious in the sight of the LORD Is the death of His saints." 139.5. Thou hast hemmed me in behind and before, And laid Thy hand upon me."
8. Hebrew Bible, Isaiah, 42.5 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)

42.5. כֹּה־אָמַר הָאֵל יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ׃ 42.5. Thus saith God the LORD, He that created the heavens, and stretched them forth, He that spread forth the earth and that which cometh out of it, He that giveth breath unto the people upon it, And spirit to them that walk therein:"
9. Hebrew Bible, Ezekiel, 1.27-1.28 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)

1.27. וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה־אֵשׁ בֵּית־לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה־אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב׃ 1.28. כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד־יְהוָה וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל־פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר׃ 1.27. And I saw as the colour of electrum, as the appearance of fire round about enclosing it, from the appearance of his loins and upward; and from the appearance of his loins and downward I saw as it were the appearance of fire, and there was brightness round about him." 1.28. As the appearance of the bow that is in the cloud in the day of rain, so was the appearance of the brightness round about. This was the appearance of the likeness of the glory of the LORD. And when I saw it, I fell upon my face, and I heard a voice of one that spoke."
10. Hebrew Bible, Ecclesiastes, 5.5, 12.2 (5th cent. BCE - 2nd cent. BCE)

5.5. אַל־תִּתֵּן אֶת־פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת־בְּשָׂרֶךָ וְאַל־תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל־קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת־מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ׃ 12.2. עַד אֲשֶׁר לֹא־תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם׃ 5.5. Suffer not thy mouth to bring thy flesh into guilt, neither say thou before the messenger, that it was an error; wherefore should God be angry at thy voice, and destroy the work of thy hands?" 12.2. Before the sun, and the light, and the moon, and the stars, are darkened, and the clouds return after the rain;"
11. Ezekiel The Tragedian, Exagoge, 87, 86 (3rd cent. BCE - 1st cent. BCE)

12. Mishnah, Hagigah, 2.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)

2.1. They may not expound upon the subject of forbidden relations in the presence of three. Nor the work of creation in the presence of two. Nor [the work of] the chariot in the presence of one, unless he is a sage and understands of his own knowledge. Whoever speculates upon four things, it would have been better had he not come into the world: what is above, what is beneath, what came before, and what came after. And whoever takes no thought for the honor of his creator, it would have been better had he not come into the world."
13. Mishnah, Sanhedrin, 4.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)

4.5. How did they admonish witnesses in capital cases? They brought them in and admonished them, [saying], “Perhaps you will say something that is only a supposition or hearsay or secondhand, or even from a trustworthy man. Or perhaps you do not know that we shall check you with examination and inquiry? Know, moreover, that capital cases are not like non-capital cases: in non-capital cases a man may pay money and so make atonement, but in capital cases the witness is answerable for the blood of him [that is wrongfully condemned] and the blood of his descendants [that should have been born to him] to the end of the world.” For so have we found it with Cain that murdered his brother, for it says, “The bloods of your brother cry out” (Gen. 4:10). It doesn’t say, “The blood of your brother”, but rather “The bloods of your brother” meaning his blood and the blood of his descendants. Another saying is, “The bloods of your brother” that his blood was cast over trees and stones. Therefore but a single person was created in the world, to teach that if any man has caused a single life to perish from Israel, he is deemed by Scripture as if he had caused a whole world to perish; and anyone who saves a single soul from Israel, he is deemed by Scripture as if he had saved a whole world. Again [but a single person was created] for the sake of peace among humankind, that one should not say to another, “My father was greater than your father”. Again, [but a single person was created] against the heretics so they should not say, “There are many ruling powers in heaven”. Again [but a single person was created] to proclaim the greatness of the Holy Blessed One; for humans stamp many coins with one seal and they are all like one another; but the King of kings, the Holy Blessed One, has stamped every human with the seal of the first man, yet not one of them are like another. Therefore everyone must say, “For my sake was the world created.” And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be involved with this trouble”, was it not said, “He, being a witness, whether he has seen or known, [if he does not speak it, then he shall bear his iniquity] (Lev. 5:1). And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be guilty of the blood of this man?, was it not said, “When the wicked perish there is rejoicing” (Proverbs 11:10).]"
14. New Testament, Ephesians, 1.23, 4.13 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

1.23. which is his body, the fullness of him who fills all in all. 4.13. until we all attain to the unity of the faith, and of the knowledge of the Son of God, to a full grown man, to the measure of the stature of the fullness of Christ;
15. Tosefta, Hagigah, 2.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

16. Anon., Genesis Rabba, 8.1, 21.3, 24.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

8.1. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ (בראשית א, כו), רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם זָכָה אָדָם, אוֹכֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, וְאִם לָאו הוּא בָּא לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרָאוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ה, ב): זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, דְּיוּ פַּרְצוּפִים בְּרָאוֹ, וְנִסְּרוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּבִּים, גַּב לְכָאן וְגַב לְכָאן. אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, אֲמַר לְהוֹן מִתְּרֵין סִטְרוֹהִי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כו, כ): וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן, דִּמְתַרְגְּמִינַן וְלִסְטַר מַשְׁכְּנָא וגו'. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן גֹּלֶם בְּרָאוֹ, וְהָיָה מוּטָל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, הֲדָא הוא דִכְתִיב (תהלים קלט, טז): גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר מְלֹא כָל הָעוֹלָם בְּרָאוֹ, מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וגו'. מִצָּפוֹן לַדָּרוֹם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם. וּמִנַּיִן אַף בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, טז): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (איוב יג, כא): כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָרִאשׁוֹן, וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָאַחֲרוֹן. הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר (בראשית א, כד): תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, זֶה רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָאַחֲרוֹן, וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָרִאשׁוֹן, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ (בראשית א, ב): וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמֵר (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', אִם זָכָה אָדָם אוֹמְרִים לוֹ אַתָּה קָדַמְתָּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְאִם לָאו אוֹמְרִים לוֹ זְבוּב קְדָמְךָ, יַתּוּשׁ קְדָמְךָ, שִׁלְשׁוּל זֶה קְדָמְךָ. אָמַר רַב נַחְמָן אָחוֹר לְכָל הַמַּעֲשִׂים, וָקֶדֶם לְכָל עֳנָשִׁין. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַף בְּקִלּוּס אֵינוֹ בָּא אֶלָּא בָּאַחֲרוֹנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמח, א): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וגו', וְאוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וְאַחַר כָּךְ (תהלים קמח, ז): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ וגו' וְאוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר (תהלים קמח, יא): מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים (תהלים קמח, יב): בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת. אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי כְּשֵׁם שֶׁקִּלּוּסוֹ אֵינָהּ אֶלָא אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף, כָּךְ בְּרִיָּתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, מַה טַּעְמֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, כ): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, וְאַחַר כָּךְ (בראשית א, כד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ וגו', וְאַחַר כָּךְ (בראשית א, כו): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם וגו'. 8.1. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן טָעוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וּבִקְּשׁוּ לוֹמַר לְפָנָיו קָדוֹשׁ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ וְאִפַּרְכוֹס שֶׁהָיוּ בְּקָרוּכִין, וְהָיוּ בְּנֵי הַמְדִינָה מְבַקְּשִׁין לוֹמַר לַמֶּלֶךְ דּוֹמִינוֹ, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין אֵיזֶהוּ, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ דְּחָפוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַקָּרוּכִין, וְיָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אִפַּרְכוֹס. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, טָעוּ בּוֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וּבִקְּשׁוּ לוֹמַר לְפָנָיו קָדוֹשׁ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִפִּיל עָלָיו תַּרְדֵּמָה וְיָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אָדָם. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה ב, כב): חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא. 21.3. אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ (איוב כ, ו), אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ, רוּמֵיהּ. וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ, עַד מָטֵי עֲנָנַיָא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר מְלוֹא כָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּרָאוֹ מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם מִנַּיִן (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, וּמִנַּיִן אַף כַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קלט, ה): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. (איוב כ, ז): כְּגֶלְּלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד, עַל שֶׁגָּלַל מִצְוָה קַלָּה נִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, (איוב כ, ז): רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ, הוּא הָאָדָם, כֵּיוָן שֶׁטְּרָדוֹ הִתְחִיל מְקוֹנֵן עָלָיו וְאוֹמֵר הֵן הָאָדָם וגו'. 24.2. דָּבָר אַחֵר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, כְּתִיב (תהלים קלט, טז): גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן מְלֹא כָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּרָאוֹ, מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. וּמִצָּפוֹן לַדָּרוֹם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם. וּמִנַיִן אַף בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קלט, ה): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר גֹּלֶם בְּרָאוֹ וְהָיָה מוּטָל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן עַד שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מֻטָּל גֹּלֶם לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, הֶרְאָה לוֹ דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו, דּוֹר דּוֹר וְסוֹפְרָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ, גֹּלֶם שֶׁרָאוּ עֵינֶיךָ כְּבָר הֵם כְּתוּבִים עַל סִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֱוֵי זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם. 8.1. ... Said R’ Yirmiyah ben Elazar: In the hour when the Holy One created the first human, He created him [as] an androgyne/androginos, as it is said, “male and female He created them”. Said R’ Shmuel bar Nachmani: In the hour when the Holy One created the first human, He created [for] him a double-face/di-prosopon/ du-par’tsufin, and sawed him and made him backs, a back here and a back [t]here, as it is said, “Back/achor and before/qedem You formed me” [Ps 139:5]. They objected to him: But it says, “He took one of his ribs/ts’la`ot . . . ” [Gn 2:21]! He said to them: [It means] “[one] of his sides/sit’rohi”, just as you would say, “And for the side/tsela` of the Tabernacle/ mishkan” [Ex 26:20], which they translate [in Aramaic] “for the side/seter”. R’ Tanchuma in the name of R’ Banayah and R’ B’rakhyah in the name of R’ Elazar said: In the time that the Holy One created Adam Harishon, [as] a golem He created him and he was set up from [one] end of the world and unto its [other] end – that’s what is written: “Your eyes saw my golem” [Ps 139:16]. R’ Yehoshua bar Nechemyah and R’ Yehudah bar Simon in R’ Elazar’s name said: He created him filling the whole world. From where [do we know he extended] from the East to West? That it’s said: “Back/achor (i.e., after, the place of sunset) and before/East/qedem You formed/enclosed me /tsartani” [Ps 139:5]. From where [that he went] from North to South? That it’s said: “and from the edge of the heavens and until the edge of the heavens” [Dt 4:32]. And from where [that he filled] even the world’s hollow-space? That it’s said: “. . . and You laid Your palm upon me” [Ps 139:5]..." 21.3. ...R’ Yehoshua bar Nechemyah and R’ Yehudah bar Simon in R’ Elazar’s name said: He created him filling the whole world. From where [do we know he extended] from the East to West? That it’s said: “Back/achor (i.e., after, the place of sunset) and before/East/qedem You formed/enclosed me /tsartani” [Ps 139:5]. From where [that he went] from North to South? That it’s said: “and from the edge of the heavens and until the edge of the heavens” [Dt 4:32]. And from where [that he filled] even the world’s hollow-space? That it’s said: “. . . and You laid Your palm upon me” [Ps 139:5]." 24.2. ... R’ Tanchuma in the name of R’ Banayah and R’ B’rakhyah in the name of R’ Elazar said: In the time that the Holy One created Adam Harishon, [as] a golem He created him and he was set up from [one] end of the world and unto its [other] end – that’s what is written: “Your eyes saw my golem” "
17. Anon., Leviticus Rabba, 18.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

18.2. דָּבָר אַחֵר, אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (חבקוק א, ז): אָיֹם וְנוֹרָא הוּא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא. אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן מְלֹא כָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּרָאוֹ, מִמִּזְרַח לְמַעֲרָב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, מִן הַצָּפוֹן לְדָרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, וּמִנַּיִן אַף כַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קלט, ה): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, זוֹ חַוָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, יב): וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי וגו'. דָּבָר אַחֵר, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה עֵשָׂו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כז, טו): וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, זֶה עֹבַדְיָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק עֹבַדְיָה גֵּר אֲדוֹמִי הָיָה, וְהָיָה מִתְנַבֵּא עַל אֱדוֹם (עובדיה א, יח): וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו. דָּבָר אַחֵר, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה סַנְחֵרִיב, דִּכְתִיב (ישעיה לו, כ): מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצִילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי. מִמֶּנוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, אֵלּוּ בָּנָיו (מלכים ב יט, לז): וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׁרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב. דָּבָר אַחֵר, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה חִירָם מֶלֶךְ צוֹר, דִּכְתִיב (יחזקאל כח, ב): בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, אָמַר רַבִּי סִימוֹן מָסֹרֶת אַגָּדָה הִיא חִירָם בַּעַל אִמּוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָיָה, עָמַד עָלָיו וַהֲרָגוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כח, יח): וָאוֹצִיא אֵשׁ מִתּוֹכְךָ הִיא אֲכָלַתְךָ. דָּבָר אַחֵר, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר (ישעיה יד, יג): וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה וגו'. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, זֶה אֱוִיל מְרֹדַךְ, אָמְרוּ כָּל אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁעָבְרוּ עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, נָטְלוּ אֶת אֱוִיל מְרֹדַךְ וְהִמְלִיכוּהוּ תַּחְתָּיו, וְכֵיוָן שֶׁחָזַר נְטָלוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְכָל מִי שֶׁהָיָה נִכְנַס בְּבֵית הָאֲסוּרִים בְּיָמָיו לֹא הָיָה יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יד, יז): אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה. וְכֵיוָן שֶׁמֵּת חָזְרוּ עַל אֱוִיל מְרֹדַךְ לְהַמְלִיכוֹ, אָמַר לָהֶם אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם, בָּרִאשׁוֹנָה שָׁמַעְתִּי לָכֶם נְטָלַנִּי וַחֲבָשַׁנִי בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְעַכְשָׁיו הֲרֵי הוּא הוֹרְגֵנִי, וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם עַד שֶׁגְּרָרוּהוּ וְהִשְׁלִיכוּהוּ לְפָנָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה יד, יט): וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ וגו'. אָמַר רַבִּי אָבִינָא וְלֹא עוֹד אֶלָּא כָּל שׂוֹנֵא וְשׂוֹנֵא שֶׁהָיָה לוֹ הָיָה בָּא וְדוֹקְרוֹ בַּחֶרֶב, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (ישעיה יד, יט): לְבֻשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב. דָּבָר אַחֵר, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, שֶׁלָּקוּ בְּזִיבוּת וּבְצָרַעַת, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶן: אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ.
18. Anon., Sifre Numbers, 103 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)

19. Palestinian Talmud, Hagigah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

20. Babylonian Talmud, Hagigah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

12a. השתא דנפקא ליה מלמקצה השמים ועד קצה השמים למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ למה לי,כדר' אלעזר דאמר רבי אלעזר אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ וכיון שסרח הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך,אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר ותשת עלי כפך,אי הכי קשו קראי אהדדי אידי ואידי חד שיעורא הוא,ואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן שמים וארץ תהו ובהו אור וחשך רוח ומים מדת יום ומדת לילה,שמים וארץ דכתיב (בראשית א, א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ תהו ובהו דכתיב (בראשית א, ב) והארץ היתה תהו ובהו אור וחשך חשך דכתיב (בראשית א, ב) וחשך על פני תהום אור דכתיב (בראשית א, ג) ויאמר אלהים יהי אור רוח ומים דכתיב (בראשית א, ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים מדת יום ומדת לילה דכתיב (בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד,תנא תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו שממנו יצא חשך שנאמר (תהלים יח, יב) ישת חשך סתרו סביבותיו בהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים שנאמר (ישעיהו לד, יא) ונטה עליה קו תהו ואבני בהו,ואור ביום ראשון איברי והכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי,כדר' אלעזר דא"ר אלעזר אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן שנאמר (איוב לח, טו) וימנע מרשעים אורם,ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנאמר (ישעיהו ג, י) אמרו צדיק כי טוב,כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח שנאמר (משלי יג, ט) אור צדיקים ישמח,כתנאי אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו דברי רבי יעקב וחכ"א הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי,אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב בעשרה דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה ובגבורה בצדק ובמשפט בחסד וברחמים,בחכמה ובתבונה דכתיב (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעת דכתיב (משלי ג, כ) בדעתו תהומות נבקעו בכח וגבורה דכתיב (תהלים סה, ז) מכין הרים בכחו נאזר בגבורה בגערה דכתיב (איוב כו, יא) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו בצדק ומשפט דכתיב (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך בחסד ורחמים דכתיב (תהלים כה, ו) זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה,ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו והיינו דאמר ר"ל מאי דכתיב (בראשית לה, יא) אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולם די אמר ר"ל בשעה שברא הקב"ה את הים היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב"ה ויבשו שנאמר (נחום א, ד) גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב,ת"ר ב"ש אומרים שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וב"ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים שנאמר (בראשית ב, ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים,אמר להם ב"ה לב"ש לדבריכם אדם בונה עלייה ואח"כ בונה בית שנאמר (עמוס ט, ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה אמר להם ב"ש לב"ה לדבריכם אדם עושה שרפרף ואח"כ עושה כסא שנאמר (ישעיהו סו, א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וחכ"א זה וזה כאחת נבראו שנאמר (ישעיהו מח, יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו,ואידך מאי יחדו דלא משתלפי מהדדי קשו קראי אהדדי אמר ר"ל כשנבראו ברא שמים ואח"כ ברא הארץ וכשנטה נטה הארץ ואחר כך נטה שמים,מאי שמים א"ר יוסי בר חנינא ששם מים במתניתא תנא אש ומים מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן זה בזה ועשה מהן רקיע,שאל רבי ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין בדרך א"ל אתה ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה את השמים ואת הארץ מה היה דורש בהן א"ל אילו נאמר שמים וארץ הייתי אומר שמים שמו של הקב"ה עכשיו שנאמר את השמים ואת הארץ שמים שמים ממש ארץ ארץ ממש 12a. The Gemara poses a question: bNow that it is derived fromthe phrase b“from one end of the heavens to the other,” why do Ineed the phrase b“since the day that God created man upon the earth”? /b,The Gemara answers that this phrase teaches us something else, baccording to Rabbi Elazar.As bRabbi Elazar said:The height of bAdam the first manreached bfrom the ground to the skies, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth,and from one end of the heavens” (Deuteronomy 4:32). bWhen he sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand upon him and diminished him, as it is stated: “You fashioned me behind and before, and laid Your hand upon me”(Psalms 139:5)., bRav Yehuda saidthat bRav said: Thesize of bAdam the first man was from one end of the world to the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from one end of the heavens to the other,”which indicates that he spanned the entire length of the world. bOnce he sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand upon him and diminished him, as it states: “And laid Your hand upon me.” /b,The Gemara asks: bIf so, thetwo parts of the bverse contradict each other,since one indicates that his height reached the heavens while the other says it reached the end of the earth. The Gemara answers: Both bthis and that are one,the same, bmeasure. /b,§ The Gemara continues to discuss Creation: bRav Yehuda saidthat bRav said: Ten things were created on the first dayof Creation, band they areas follows: bHeaven and earth; itohuand ivohu /i,i.e., unformed and void; blight and darkness; wind and water; the length of day and the length of night. /b,All of these are derived from the Torah: bHeaven and earth, as it is written: “In the beginning God created the heaven and the earth”(Genesis 1:1). iTohuand ivohu /i, as it is written: “And the earth was unformed and void [ itohu vavohu /i]”(Genesis 1:2). bLight and darkness; darkness, as it is written: “And darkness was upon the face of the deep”(Genesis 1:2); blight, as it is written: “And God said: Let there be light”(Genesis 1:3). bWind and water, as it is written: “And the wind of God hovered over the face of the waters”(Genesis 1:2). bThe length of day and the length of night, as it is written: “And there was evening, and there was morning, one day”(Genesis 1:5)., bIt was taughtin the iTosefta /i: iTohu /iis ba green line that encompasses the entire world, and from which darkness emerges, as it is stated: “He made darkness His hiding place round about Him”(Psalms 18:12), indicating that a line of darkness surrounds the world. iVohu /i; these are damp stones submerged in the depths, from which water emerges, as it is stated: “And He shall stretch over it the line of itohuand stones of ivohu /i”(Isaiah 34:11), which demonstrates that itohuis a line and that ivohuis referring to stones.,The Gemara poses a question: bAndwas blight created on the first day? But isn’t it written: “And God set them in the firmament of the heaven”(Genesis 1:17), band it isalso bwritten: “And there was evening, and there was morning, a fourth day”(Genesis 1:19), indicating that light was created on the fourth day.,The Gemara answers: This should be understood bin accordance with Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said:The blight that the Holy One, Blessed be He, created on the first daywas not that of the sun but a different kind of light, bthrough which man could observe from one end of the world to the other. But when the Holy One, Blessed be He, looked upon the generation of the Flood and the generation of the Dispersion and saw that their ways were corruptand that they might misuse this light for evil, bHe arose and concealed it from them, as it is stated: “And from the wicked their light is withheld”(Job 38:15)., bAnd for whom did He conceal it? For the righteous people in the future, as it is stated: “And God saw the light, that it was good”(Genesis 1:4), band “good” is referring to noneother than the brighteous, as it is stated: “Sayof bthe righteous that it shall be goodfor them, for they shall eat the fruit of their actions” (Isaiah 3:10)., bWhen the light saw that it had been concealed for the righteous, it rejoiced, as it is stated: “The light for the righteous shall rejoice”(Proverbs 13:9).,The Gemara comments: This is blikea dispute between itanna’im /i:The blight that the Holy One, Blessed be He, created onthe bfirst daywas so profound that bman could observe through it from one end of the world to the other;this is  bthe statement of Rabbi Ya’akov. And the Rabbis say:This light bis the very same as the lights created on the first day, but they were not suspendedin their designated places in the firmament buntil the fourth day. /b,§ bRav Zutra bar Tuvya saidthat bRav said: The world was created through ten attributes: Through wisdom, through understanding, through knowledge, through strength, through rebuke, through might, through righteousness, through justice, through kindness, and through mercy. /b,Scriptural proof is provided for this statement as follows: It was created bthrough wisdom and through understanding, as it is written: “The Lord founded earth with wisdom, and established the heavens with understanding”(Proverbs 3:19); bthrough knowledge, as it is written: “With His knowledge the depths were broken up”(Proverbs 3:20); bthrough strength and through might, as it is written: “Who by Your strength sets fast the mountains, who is girded about with might”(Psalms 65:7); bthrough rebuke, as it is written: “The pillars of heaven tremble and are astonished at His rebuke”(Job 26:11); bthrough righteousness and justice, as it is written: “Righteousness and justice are the foundation of Your throne”(Psalms 89:15); bthrough kindness and mercy, as it is written: “Remember Your mercies, O Lord, and Your kindnesses, for they are from times of old”(Psalms 25:6)., bAnd Rav Yehuda saidthat bRav said,with regard to the same matter: bWhen the Holy One, Blessed be He, created the world, it continued to expand like two balls of a warp,whose cord lengthens as they unravel, buntil the Holy One, Blessed be He, rebuked it and made it stand still, as it is stated: “The pillars of heaven tremble and are astonished at His rebuke”(Job 26:11). bAnd this isthe same as that which bReish Lakish said: What isthe meaning of that bwhich is written: “I am the Almighty God[iEl Shaddai/b]” (Genesis 17:1)? It means: bI am He Who said to the world “enough [dai],”instructing it to stop expanding. Similarly, bReish Lakish said: When the Holy One, Blessed be He, created the sea, it continued to expand until the Holy One, Blessed be He, rebuked it and made it dry, as it is stated: “He rebukes the sea and makes it dry, and desiccates all the rivers”(Nahum 1:4).,§ Beit Shammai and Beit Hillel dispute the order of Creation, as bthe Sages taught: Beit Shammai say: The heavens were created first and afterward the earth was created, as it is stated: “In the beginning God created the heaven and the earth”(Genesis 1:1), which indicates that heaven came first. bAnd Beit Hillel say:The bearth was created first, and heaven after it, as it is stated: “On the day that the Lord God made earth and heaven”(Genesis 2:4)., bBeit Hillel said to Beit Shammai: According to your words,does ba person build a second floor and buildthe first floor of bthe house afterward? As it is stated: “It is He Who builds His upper chambers in the heaven, and has founded His vault upon the earth”(Amos 9:6), indicating that the upper floor, heaven, was built above the earth. bBeit Shammai said to Beit Hillel: According to your words,does ba person make a stoolfor his feet, band make a seat afterward? As it is stated: “So said the Lord: The heavens are My seat, and the earth My footstool”(Isaiah 66:1). bBut the Rabbis say:Both bthis and that were created as one, for it is stated: “Indeed, My hand has laid the foundation of the earth, and My right hand has spread out the heavens; when I call to them, they stand up together”(Isaiah 48:13), implying that they were created as one.,The Gemara asks: bAnd the others,Beit Shammai and Beit Hillel, bwhat,in their opinion, bisthe meaning of b“together”?The Gemara responds: It means bthat they do not separate from each other.In other words, the term “together” is referring not to the moment of their creation but to the manner of their positioning. The Gemara comments: In any case, bthe verses contradict each other,as heaven is sometimes mentioned first, while on other occasions earth is listed beforehand. bReish Lakish said: When they were created, Hefirst bcreatedthe bheavens and afterward created the earth, but when He spread themout and fixed them in their places, bHe spreadout bthe earth and afterward He spreadout bthe heavens. /b,Incidental to the above, the Gemara asks: bWhat isthe meaning and source of the word b“heaven” [ ishamayim /i]? Rabbi Yosei bar Ḥanina said:It is an acronym, ishesham mayim /i,meaning: That water is there. bIt was taught in a ibaraita /i: iShamayimmeans iesh umayim /i,fire and water, which bteaches that the Holy One, Blessed be He, brought themboth band combined them together, and madethe bfirmament from them. /b,§ The Gemara relates: bRabbi Yishmael asked Rabbi Akivaa question bwhen they were walking along the way. He said to him: You who served Naḥum of Gam Zu for twenty-two years, who would expoundand learn that beveryappearance of the word ietin the Torahis meant to teach something, bwhat would he expound fromthe phrase: b“The heaven and the earth”[iet hashamayim ve’et ha’aretz/b] (Genesis 1:1)? bHe said to him:These words should be expounded as follows: bHad it stated:In the beginning God created ihashamayim veha’aretz /i, i.e., the heaven and the earth, without the word iet /i, bI would have said: iShamayimis the name of the Holy One, Blessed be He,and the same goes for iaretz /i, and the verse would sound as if it meant that God, whose name is iShamayimand iAretz /i, created the world. bSince it states “ iet hashamayim ve’et ha’aretz /i,”it is clear that these are created objects and that ishamayim /imeans the bactual heavenand iaretz /iis the bactual earth.It is for this reason that the word ietis necessary.
21. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

38b. גופו מבבל וראשו מארץ ישראל ואבריו משאר ארצות עגבותיו א"ר אחא מאקרא דאגמא,א"ר יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו שנאמר (תהלים מט, יג) אדם ביקר בל ילין,אמר רמי בר חמא אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה שנאמר (תהלים מט, יג) נמשל כבהמות נדמו:,(שע"ה בסו"ף ארמ"י סימן) אמר רב יהודה א"ר בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו אמרו לפניו רבש"ע מה מעשיו אמר להן כך וכך מעשיו,אמרו לפניו רבש"ע (תהלים ח, ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם וכן כת שניה כת שלישית אמרו לפניו רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו כל העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה,כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין אמרו לפניו רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך אמר להן (ישעיהו מו, ד) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו',אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר (דברים ד, לב) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה,אמר ר"א אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים (עד קצה השמים) כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני וגו' קשו קראי אהדדי אידי ואידי חדא מידה היא,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר (תהלים קלט, יז) ולי מה יקרו רעיך אל,והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר (בראשית ג, ט) ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה אן נטה לבך רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה כתיב הכא (הושע ו, ז) והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם (בראשית ט, ט) את בריתי הפר,רב נחמן אמר כופר בעיקר היה כתיב הכא עברו ברית וכתיב התם (את בריתי הפר) (ירמיהו כב, ט) ואמרו על אשר עזבו (את) ברית ה' (אלהי אבותם),תנן התם ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס אמר ר' יוחנן ל"ש אלא אפיקורוס (של) עובדי כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי,א"ר יוחנן כ"מ שפקרו המינים תשובתן בצידן (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו (ואומר) (בראשית א, כז) ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית יא, ז) הבה נרדה ונבלה שם שפתם (בראשית יא, ה) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל (בראשית לה, ז) כי שם נגלו אליו האלהים (בראשית לה, ג) לאל העונה אותי ביום צרתי,(דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו (שמואל ב ז, כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם (דניאל ז, ט) עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב,הנך למה לי כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אא"כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא,התינח כולהי עד די כרסוון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע א"ל ר' יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה,קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר"ע א"ל ר' אלעזר בן עזריא עקיבא מה לך אצל הגדה כלך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו,אמר רב נחמן האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר אמר ההוא מינא לרב אידית כתיב (שמות כד, א) ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שמות כג, כא) כי שמי בקרבו,אי הכי ניפלחו ליה כתיב (שמות כג, כא) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב (שמות לג, טו) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו',אמר ליה ההוא מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב (בראשית יט, כד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה א"ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב (בראשית ד, כג) ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מיבעי ליה אלא משתעי קרא הכי הכא נמי משתעי קרא הכי א"ל מנא לך הא מפירקיה דר"מ שמיע לי,דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי ואמר ר' יוחנן ג' מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלש 38b. bhis torsowas fashioned from dust taken bfrom Babylonia, and his headwas fashioned from dust taken bfrom Eretz Yisrael,the most important land, band his limbswere fashioned from dust taken bfrom the rest of the landsin the world. With regard to bhis buttocks, Rav Aḥa says:They were fashioned from dust taken bfrom Akra De’agma,on the outskirts of Babylonia., bRabbi Yoḥa bar Ḥanina says: Daytime is twelve hourslong, and the day Adam the first man was created was divided as follows: In the bfirst hourof the day, bhis dust was gathered.In the bsecond,an undefined bfigure was fashioned.In the bthird, his limbs were extended.In the bfourth, a soul was cast into him.In the bfifth, he stood on his legs.In the bsixth, he calledthe creatures by the bnameshe gave them. In the bseventh, Eve was paired with him.In the beighth, they arose to the bed two, and descended four,i.e., Cain and Abel were immediately born. In the bninth, he was commanded not to eat of the Treeof Knowledge. In the btenth, he sinned.In the beleventh, he was judged.In the btwelfth, he was expelled and leftthe Garden of Eden, bas it is stated: “But man abides not in honor;he is like the beasts that perish” (Psalms 49:13). Adam did not abide, i.e., sleep, in a place of honor for even one night., bRami bar Ḥama saysin explanation of the end of that verse: bA wild animal does not have power over a person unlessthat person bseems tothe wild animal blike an animal, as it is stated: “He is like the beasts that perish.” /b,The Gemara presents ba mnemonicfor the statements that follow: bAt the time, to the end, Aramaic. Rav Yehuda saysthat bRav says: At the time that the Holy One, Blessed be He, sought to create a person, He created one group of ministering angels. He said to them:If byou agree, let us fashion a person in our image.The angels bsaid before him: Master of the Universe, what are the actions ofthis person You suggest to create? God bsaid to them: His actions are such and such,according to human nature.,The angels bsaid before him: Master of the Universe: “What is man that You are mindful of him? And the son of man that You think of him?”(Psalms 8:5), i.e., a creature such as this is not worth creating. God boutstretched His small finger among them and burned themwith fire. bAnd the sameoccurred with ba second groupof angels. The bthird groupof angels that He asked bsaid before Him: Master of the Universe, the firsttwo groups bwho spoketheir mind bbefore You, what did they accomplish? The entire world is Yours; whatever You wish to do in Your world, do.God then created the first person., bWhenhistory barrived atthe time of bthe people of the generation of the flood and the people of the generation of the dispersion,i.e., the Tower of Babel, bwhose actions were ruinous,the angels bsaid before God: Master of the Universe, didn’t thefirst set of angels bspeak appropriately before You,that human beings are not worthy of having been created? God bsaid to themconcerning humanity: b“Even to your old age I am the same; and even to hoar hairs will I suffer you;I have made and I will bear; and I will carry, and I will deliver you” (Isaiah 46:4), i.e., having created people, I will even suffer their flaws., bRav Yehuda saysthat bRav says: Adam the firstman spanned bfrom one end of the world until the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other”(Deuteronomy 4:32), meaning that on the day Adam was created he spanned from one end of the heavens until the other. bOnceAdam bsinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me and laid Your hand upon me”(Psalms 139:5), that at first Adam spanned “behind and before,” meaning everywhere, and then God laid His hand on him and diminished him., bRabbi Elazar says:The height of bAdam the firstman bwas from the ground until the firmament, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other.”Adam stood “upon the earth” and rose to the end of the heavens. bOnceAdam bsinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created meand laid Your hand upon me.” The Gemara asks: The interpretations of bthe verses contradict each other.The first interpretation is that his size was from one end of the world to the other, and the second interpretation is that it was from the earth until the heavens. The Gemara answers: bThis and that,from one end of the world to another and from the earth until the heavens, bare one measure,i.e., the same distance., bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: Adam the firstman bspoke in the language of Aramaic, as it is statedin the chapter of Psalms speaking in the voice of Adam: b“How weighty also are Your thoughts to me, O God”(Psalms 139:17)., bAnd this,i.e., that the verse in Psalms is stated by Adam, is what bReish Lakish says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “This is the book of the generations of Adam”(Genesis 5:1)? This verse bteaches that the Holy One, Blessed be He, showedAdam bevery generation and itsTorah binterpreters, every generation and its wise ones. When he arrived athis vision of bthe generation of Rabbi Akiva,Adam bwas gladdened by his Torah, and saddened by hismanner of bdeath. He said: “How weighty also are Your thoughts to me, O God,”i.e., how it weighs upon me that a man as great as Rabbi Akiva should suffer., bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: Adam the firstman bwas a heretic, as it is stated: “And the Lord called to the man and said to him: Where are you”?(Genesis 3:9), meaning, to bwhere has your heart turned,indicating that Adam turned from the path of truth. bRabbi Yitzḥak says: He wasone who bdrew his foreskinforward, so as to remove any indication that he was circumcised. It bis written here: “And they like men [ iadam /i] have transgressed the covet”(Hosea 6:7), bandit bis written there:“And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; bhe has broken My covet”(Genesis 17:14)., bRav Naḥman says: He was a denier of the fundamental principleof belief in God. It bis written here:“And they like men [ iadam /i] bhave transgressed the covet,” andit bis written there: “He has broken My covet,”and it is written in a third verse: b“And then they shall answer: Because they have forsaken the covet of the Lord their Godand worshipped other gods and served them” (Jeremiah 22:9).,§ bWe learnedin a mishna bthere(Avot 2:14): bRabbi Eliezer says: Be persistent to learn Torah, and know what to respond to the heretic [ ila’apikoros /i]. Rabbi Yoḥa says:This was btaught onlywith regard to ba gentile heretic, butnot with regard to ba Jewish heretic,as one should not respond to him. bAll the more so,if one does respond bhe will become more heretical.His heresy is assumed to be intentional, and any attempt to rebut it will only cause him to reinforce his position., bRabbi Yoḥa says: Any placein the Bible from bwhere the hereticsattempt to bprove their heresy,i.e., that there is more than one god, bthe response to theirclaim is balongside them,i.e., in the immediate vicinity of the verses they cite. The verse states that God said: b“Let us make man in our image”(Genesis 1:26), employing the plural, bbut itthen bstates: “And God created man in His image”(Genesis 1:27), employing the singular. The verse states that God said: b“Come, let us go down and there confound their language”(Genesis 11:7), but it also states: b“And the Lord came down to see the city and the tower”(Genesis 11:5). The verse states in the plural: b“There God was revealed [ iniglu /i] to himwhen he fled from the face of his brother” (Genesis 35:7), but it also states in the singular: b“To God Who answers [ ihaoneh /i] me in the day of my distress”(Genesis 35:3).,Rabbi Yoḥa cites several examples where the counterclaim is in the same verse as the claim of the heretics. The verse states: b“For what nation is there so great that has God so near to them as the Lord our God is whenever we call upon Him?”(Deuteronomy 4:7), where the term “near” is written in plural, ikerovim /i, but the term “upon Him” is written in singular. Another verse states: b“And who is like Your people, like Israel, a nation one in the earth, whom God went to redeem unto Himself for a people?”(II Samuel 7:23), where the term “went” is written in plural, ihalekhu /i, but the term “Himself” is written in singular. Another verse states: “I beheld btill thrones were placed, and one that was ancient of days did sit”(Daniel 7:9); where the term “thrones” is written in plural, ikharsavan /i, but the term “sit” is written in singular.,The Gemara asks: bWhy do Ineed btheseinstances of plural words? Why does the verse employ the plural at all when referring to God? The Gemara explains: This is bin accordance withthe statement bof Rabbi Yoḥa, as Rabbi Yoḥa says: The Holy One, Blessed be He, does not act unless He consults with the entourage of Above,i.e., the angels, bas it is stated: “The matter is by the decree of the watchers, and the sentence by the word of the holy ones”(Daniel 4:14).,The Gemara clarifies: This bworks out well foralmost ballthe verses, as they describe an action taken by God, but bwhat is there to sayconcerning the verse: “I beheld btill thrones were placed”?The Gemara answers: bOnethrone is bfor Him and onethrone is bfor David,i.e., the messiah, bas it is taughtin a ibaraita /i: bOnethrone is bfor Him and onethrone is bfor David;this is bthe statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yosei said to him: Akiva! Until when will you desacralize the Divine Presenceby equating God with a person? bRather,the correct interpretation is that both thrones are for God, as bonethrone is bfor judgment and onethrone is bfor righteousness. /b,The Gemara asks: Did Rabbi Akiva bacceptthis explanation bfromRabbi Yosei bordid he bnot accept it from him?The Gemara suggests: bComeand bheara proof to the matter from what was taught in another ibaraita /i, bas it is taughtin a ibaraita /i: bOnethrone is bfor judgment and onethrone is bfor righteousness;this is bthe statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva! What are you doing near,i.e., discussing, matters of iaggada /i? Go neartractates iNega’imand iOholot /i,which examine the complex ihalakhotof ritual purity, where your knowledge is unparalleled. bRather,the correct interpretation is that while both thrones are for God, boneis bfor a throne and oneis bfor a stool.There is ba throne for God to sit upon, and a stoolthat serves bas His footstool. /b, bRav Naḥman says: This one,i.e., any person, bwho knowshow bto respond to the hereticsas effectively bas Rav Idit should respondto them, bbut ifhe does bnotknow, he bshould not respondto them. The Gemara relates: bA certain heretic said to Rav Idit:It bis writtenin the verse concerning God: b“And to Moses He said: Come up to the Lord”(Exodus 24:1). The heretic raised a question: bIt should havestated: bCome up to Me.Rav Idit bsaid to him: Thisterm, “the Lord,” in that verse bisreferring to the angel bMetatron, whose name is like the name of his Master, as it is written:“Behold I send an angel before you to keep you in the way and to bring you to the place that I have prepared. Take heed of him and obey his voice; do not defy him; for he will not pardon your transgression, bfor My name is in him”(Exodus 23:20–21).,The heretic said to him: bIf so,if this angel is equated with God, bwe should worship himas we worship God. Rav Idit said to him: It bis written: “Do not defy [ itammer /i] him,”which alludes to: bDo not replace Me [ itemireni /i] with him.The heretic said to him: bIf so, why do Ineed the clause b“For he will not pardon your transgression”?Rav Idit bsaid to him: We believe that we did not acceptthe angel beven as a guide [ ibefarvanka /i]for the journey, bas it is written: “And he said to him: If Your Presence go not with meraise us not up from here” (Exodus 33:15). Moses told God that if God Himself does not accompany the Jewish people they do not want to travel to Eretz Yisrael.,The Gemara relates: bA certain heretic said to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei:It bis written: “And the Lord rained upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lordout of heaven” (Genesis 19:24). The heretic raised the question: bIt should havestated: bFrom Himout of heaven. bA certain launderer said toRabbi Yishmael: bLeave him be; I will respond to him.This is bas it is written: “And Lemech said to his wives: Adah and Zillah, hear my voice; wives of Lemech,hearken to my speech” (Genesis 4:23). One can raise the question: bIt should havebeen written: bMy wives,and not: “Wives of Lemech.” bRather, it isthe style of bthe verseto bspeak in thismanner. bHere too, it isthe style of bthe verseto bspeak in thismanner. Rabbi Yishmael bsaid tothe launderer: bFrom where did youhear bthisinterpretation? The launderer bsaid to him: I heard it at the lecture of Rabbi Meir. /b,The Gemara comments: This is bas Rabbi Yoḥa said: When Rabbi Meir would teach his lecture he would expound one-third ihalakha /i, one-third iaggada /i,and bone-third parables. And Rabbi Yoḥa says: Rabbi Meir had,i.e., taught, bthree hundred parables of foxes, and we have only three. /b


Subjects of this text:

subject book bibliographic info
adam, as cosmic being Brakke, Satlow, Weitzman, Religion and the Self in Antiquity (2005) 211
adam Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 195, 196, 197, 200
akiva Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 426
angels Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 195, 196
aquila Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 200
aramaic Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 195, 196, 197, 200
ben azzai, shimon Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 426
ben zoma, shimon Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 426
blessing Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 195, 197
body, as microcosm Brakke, Satlow, Weitzman, Religion and the Self in Antiquity (2005) 211
body, imagery for Brakke, Satlow, Weitzman, Religion and the Self in Antiquity (2005) 211
catchwords Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 195
celestial Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 196
creation, creator Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 227, 426, 588
creation Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 195, 196, 197, 200
creation in greece, in israel Bremmer, Greek Religion and Culture, the Bible, and the Ancient Near East (2008) 340
deuteronomy, and god Brakke, Satlow, Weitzman, Religion and the Self in Antiquity (2005) 129
deuteronomy, and the pentateuch Brakke, Satlow, Weitzman, Religion and the Self in Antiquity (2005) 129
eden Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 195, 196, 197, 200
elisha ben avuya (aher) Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 426
ephesians, letter to the Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 588
eschatology Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 227
exercises, student Carr, Writing on the Tablet of the Heart: Origins of Scripture and Literature (2004) 136, 137
extant Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 195
eyesight Brakke, Satlow, Weitzman, Religion and the Self in Antiquity (2005) 129
ezekiel Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 227, 588
gemara Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 197
gnosticism, gnosis Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 588
god, sensory access to Brakke, Satlow, Weitzman, Religion and the Self in Antiquity (2005) 129
god, voice of Brakke, Satlow, Weitzman, Religion and the Self in Antiquity (2005) 129
goshen-gottstein, a. Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 227, 426, 588
hagigah, tractate in mishna, tosefta and talmud Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 227, 588
hearing, and the decalogue Brakke, Satlow, Weitzman, Religion and the Self in Antiquity (2005) 129
hearing Brakke, Satlow, Weitzman, Religion and the Self in Antiquity (2005) 129
heaven Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 195, 196, 197
heresy Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 195, 196, 197, 200
horeb theophany DeJong, A Prophet like Moses (Deut 18:15, 18): The Origin, History, and Influence of the Mosaic Prophetic Succession (2022) 64
israel x Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 195
likeness to god Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 196, 197
literacy, ideal of universal literacy Carr, Writing on the Tablet of the Heart: Origins of Scripture and Literature (2004) 137
loanword Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 200
maase merkava Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 227
marks of scripture, memorization, indicators of Carr, Writing on the Tablet of the Heart: Origins of Scripture and Literature (2004) 136, 137
memory techniques Carr, Writing on the Tablet of the Heart: Origins of Scripture and Literature (2004) 137
merkava xiii–xvi, xix Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 227, 588
methodology xvii–xix Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 426
midrash Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 195, 196, 197
mishna Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 195, 196, 197, 200
mnemonic Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 197
mosaic revelation at sinai Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 588
moses Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 227
mystery Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 227
mysticism Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 227
pagan Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 200
paradise, pardes, entered pardes Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 426
paul Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 588
pleroma Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 588
pre-existence Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 227, 588
prophecy, etiology of DeJong, A Prophet like Moses (Deut 18:15, 18): The Origin, History, and Influence of the Mosaic Prophetic Succession (2022) 64
rabbinic literature xiii, xvi Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 227
rashi Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 227
revelation DeJong, A Prophet like Moses (Deut 18:15, 18): The Origin, History, and Influence of the Mosaic Prophetic Succession (2022) 64
revision, textual Carr, Writing on the Tablet of the Heart: Origins of Scripture and Literature (2004) 137
sanhedrin Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 197
self, and eyesight Brakke, Satlow, Weitzman, Religion and the Self in Antiquity (2005) 129
sense perception, and deuteronomy Brakke, Satlow, Weitzman, Religion and the Self in Antiquity (2005) 129
septuagint Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 200
spirit, holy spirit Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 426
sugya Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 200
symmachus Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 200
talmud Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 195, 196, 197, 200
testament genre Carr, Writing on the Tablet of the Heart: Origins of Scripture and Literature (2004) 136, 137
the fathers according to rabbi nathan (r. nathan), and list, cosmic adam Brakke, Satlow, Weitzman, Religion and the Self in Antiquity (2005) 211
transmission Allen and Dunne, Ancient Readers and their Scriptures: Engaging the Hebrew Bible in Early Judaism and Christianity (2022) 197
vision Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 227, 588
vision of merkava Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 227, 588
wisdom Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 588
wisdom literature, distinctive function in education' Carr, Writing on the Tablet of the Heart: Origins of Scripture and Literature (2004) 137
wisdom literature, distinctive function in education Carr, Writing on the Tablet of the Heart: Origins of Scripture and Literature (2004) 136