1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 1.17, 14.2, 21.23, 23.11-23.12, 26.14, 28.26, 32.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 1.17. לֹא־תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי־אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו׃ 14.2. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יְהוָה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃ 14.2. כָּל־עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ׃ 21.23. לֹא־תָלִין נִבְלָתוֹ עַל־הָעֵץ כִּי־קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי־קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת־אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה׃ 23.11. כִּי־יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה־לָיְלָה וְיָצָא אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל־תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה׃ 23.12. וְהָיָה לִפְנוֹת־עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל־תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה׃ 26.14. לֹא־אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא־בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא־נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי׃ 28.26. וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל לְכָל־עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד׃ 32.18. צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ׃ | 1.17. Ye shall not respect persons in judgment; ye shall hear the small and the great alike; ye shall not be afraid of the face of any man; for the judgment is God’s; and the cause that is too hard for you ye shall bring unto me, and I will hear it.’" 14.2. For thou art a holy people unto the LORD thy God, and the LORD hath chosen thee to be His own treasure out of all peoples that are upon the face of the earth." 21.23. his body shall not remain all night upon the tree, but thou shalt surely bury him the same day; for he that is hanged is a reproach unto God; that thou defile not thy land which the LORD thy God giveth thee for an inheritance." 23.11. If there be among you any man, that is not clean by reason of that which chanceth him by night, then shall he go abroad out of the camp, he shall not come within the camp." 23.12. But it shall be, when evening cometh on, he shall bathe himself in water; and when the sun is down, he may come within the camp." 26.14. I have not eaten thereof in my mourning, neither have I put away thereof, being unclean, nor given thereof for the dead; I have hearkened to the voice of the LORD my God, I have done according to all that Thou hast commanded me." 28.26. And thy carcasses shall be food unto all fowls of the air, and unto the beasts of the earth, and there shall be none to frighten them away." 32.18. of the Rock that begot thee thou wast unmindful, And didst forget God that bore thee. ." |
|
2. Hebrew Bible, Exodus, 3.2, 4.22-4.23, 7.1, 13.19, 21.34-21.36, 22.8, 22.12, 22.30 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 3.2. וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֵלָיו בְּלַבַּת־אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל׃ 3.2. וְשָׁלַחְתִּי אֶת־יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת־מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי־כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם׃ 4.22. וְאָמַרְתָּ אֶל־פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְהוָה בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׃ 4.23. וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת־בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת־בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ׃ 7.1. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל־פַּרְעֹה וַיַּעַשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת־מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין׃ 7.1. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ׃ 13.19. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם׃ 21.34. בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה־לּוֹ׃ 21.35. וְכִי־יִגֹּף שׁוֹר־אִישׁ אֶת־שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת־הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת־כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת־הַמֵּת יֶחֱצוּן׃ 21.36. אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה־לּוֹ׃ 22.8. עַל־כָּל־דְּבַר־פֶּשַׁע עַל־שׁוֹר עַל־חֲמוֹר עַל־שֶׂה עַל־שַׂלְמָה עַל־כָּל־אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי־הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר־שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ׃ 22.12. אִם־טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם׃ | 3.2. And the angel of the LORD appeared unto him in a flame of fire out of the midst of a bush; and he looked, and, behold, the bush burned with fire, and the bush was not consumed." 4.22. And thou shalt say unto Pharaoh: Thus saith the LORD: Israel is My son, My first-born." 4.23. And I have said unto thee: Let My son go, that he may serve Me; and thou hast refused to let him go. ‘Behold, I will slay thy first-born.’" 7.1. And the LORD said unto Moses: ‘See, I have set thee in God’s stead to Pharaoh; and Aaron thy brother shall be thy prophet." 13.19. And Moses took the bones of Joseph with him; for he had surely sworn the children of Israel, saying: ‘God will surely remember you; and ye shall carry up my bones away hence with you.’" 21.34. the owner of the pit shall make it good; he shall give money unto the owner of them, and the dead beast shall be his." 21.35. And if one man’s ox hurt another’s, so that it dieth; then they shall sell the live ox, and divide the price of it; and the dead also they shall divide." 21.36. Or if it be known that the ox was wont to gore in time past, and its owner hath not kept it in; he shall surely pay ox for ox, and the dead beast shall be his own." 22.8. For every matter of trespass, whether it be for ox, for ass, for sheep, for raiment, or for any manner of lost thing, whereof one saith: 'This is it,' the cause of both parties shall come before God; he whom God shall condemn shall pay double unto his neighbour." 22.12. If it be torn in pieces, let him bring it for witness; he shall not make good that which was torn." 22.30. And ye shall be holy men unto Me; therefore ye shall not eat any flesh that is torn of beasts in the field; ye shall cast it to the dogs." |
|
3. Hebrew Bible, Genesis, 1.20-1.21, 1.24, 1.30, 9.10, 9.12, 15.11, 18.17, 23.4, 23.6, 23.8, 47.18, 50.25 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 1.21. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל־נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל־עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב׃ 1.24. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ־אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי־כֵן׃ 9.12. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל־נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם׃ 15.11. וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל־הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם׃ 18.17. וַיהֹוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה׃ 23.4. גֵּר־וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת־קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי׃ 23.6. שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת־מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת־קִבְרוֹ לֹא־יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ׃ 23.8. וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם־יֵשׁ אֶת־נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת־מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ־לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן־צֹחַר׃ 47.18. וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא־נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם־תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל־אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם־גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ׃ 50.25. וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה׃ | 1.20. And God said: ‘Let the waters swarm with swarms of living creatures, and let fowl fly above the earth in the open firmament of heaven.’" 1.21. And God created the great sea-monsters, and every living creature that creepeth, wherewith the waters swarmed, after its kind, and every winged fowl after its kind; and God saw that it was good." 1.24. And God said: ‘Let the earth bring forth the living creature after its kind, cattle, and creeping thing, and beast of the earth after its kind.’ And it was so." 1.30. and to every beast of the earth, and to every fowl of the air, and to every thing that creepeth upon the earth, wherein there is a living soul, [I have given] every green herb for food.’ And it was so." 9.10. and with every living creature that is with you, the fowl, the cattle, and every beast of the earth with you; of all that go out of the ark, even every beast of the earth." 9.12. And God said: ‘This is the token of the covet which I make between Me and you and every living creature that is with you, for perpetual generations:" 15.11. And the birds of prey came down upon the carcasses, and Abram drove them away." 18.17. And the LORD said: ‘Shall I hide from Abraham that which I am doing;" 23.4. ’I am a stranger and a sojourner with you: give me a possession of a burying-place with you, that I may bury my dead out of my sight.’" 23.6. ’Hear us, my lord: thou art a mighty prince among us; in the choice of our sepulchres bury thy dead; none of us shall withhold from thee his sepulchre, but that thou mayest bury thy dead.’" 23.8. And he spoke with them, saying: ‘If it be your mind that I should bury my dead out of my sight, hear me, and entreat for me to Ephron the son of Zohar," 47.18. And when that year was ended, they came unto him the second year, and said unto him: ‘We will not hide from my lord, how that our money is all spent; and the herds of cattle are my lord’s; there is nought left in the sight of my lord, but our bodies, and our lands." 50.25. And Joseph took an oath of the children of Israel, saying: ‘God will surely remember you, and ye shall carry up my bones from hence.’" |
|
4. Hebrew Bible, Hosea, 11.1 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 11.1. אַחֲרֵי יְהוָה יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג כִּי־הוּא יִשְׁאַג וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם׃ 11.1. כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי׃ | 11.1. When Israel was a child, then I loved him, And out of Egypt I called My son." |
|
5. Hebrew Bible, Leviticus, 5.2, 7.24, 11.8, 11.10-11.11, 11.24-11.25, 11.27-11.28, 11.35-11.40, 15.13-15.15, 15.28-15.30, 17.15, 19.28, 21.1-21.4, 21.7, 21.11, 21.13-21.15, 22.4, 22.8, 26.30 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 5.2. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 5.2. אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל־דָּבָר טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם׃ 7.24. וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל־מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ׃ 11.8. מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם׃ 11.11. וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת־נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ׃ 11.24. וּלְאֵלֶּה תִּטַּמָּאוּ כָּל־הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד־הָעָרֶב׃ 11.25. וְכָל־הַנֹּשֵׂא מִנִּבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב׃ 11.27. וְכֹל הוֹלֵךְ עַל־כַּפָּיו בְּכָל־הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל־אַרְבַּע טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל־הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד־הָעָרֶב׃ 11.28. וְהַנֹּשֵׂא אֶת־נִבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם׃ 11.35. וְכֹל אֲשֶׁר־יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו יִטְמָא תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ טְמֵאִים הֵם וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם׃ 11.36. אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה־מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא׃ 11.37. וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל־כָּל־זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ טָהוֹר הוּא׃ 11.38. וְכִי יֻתַּן־מַיִם עַל־זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם׃ 11.39. וְכִי יָמוּת מִן־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר־הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד־הָעָרֶב׃ 15.13. וְכִי־יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר׃ 15.14. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח־לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי יְהוָה אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּנְתָנָם אֶל־הַכֹּהֵן׃ 15.15. וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה מִזּוֹבוֹ׃ 15.28. וְאִם־טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר׃ 15.29. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח־לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל־הַכֹּהֵן אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃ 17.15. וְכָל־נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעֶרֶב וְטָהֵר׃ 19.28. וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי יְהוָה׃ 21.1. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא־יִטַּמָּא בְּעַמָּיו׃ 21.1. וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר־יוּצַק עַל־רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת־יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת־הַבְּגָדִים אֶת־רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם׃ 21.2. כִּי אִם־לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו׃ 21.2. אוֹ־גִבֵּן אוֹ־דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ׃ 21.3. וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא־הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא׃ 21.4. לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ׃ 21.7. אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי־קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו׃ 21.11. וְעַל כָּל־נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא׃ 21.13. וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח׃ 21.14. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת־אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם־בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה׃ 21.15. וְלֹא־יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשׁוֹ׃ 22.4. אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יִטְהָר וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל־טְמֵא־נֶפֶשׁ אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר־תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת־זָרַע׃ 22.8. נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה־בָהּ אֲנִי יְהוָה׃ | 5.2. or if any one touch any unclean thing, whether it be the carcass of an unclean beast, or the carcass of unclean cattle, or the carcass of unclean swarming things, and be guilty, it being hidden from him that he is unclean;" 7.24. And the fat of that which dieth of itself, and the fat of that which is torn of beasts, may be used for any other service; but ye shall in no wise eat of it." 11.8. of their flesh ye shall not eat, and their carcasses ye shall not touch; they are unclean unto you." 11.10. And all that have not fins and scales in the seas, and in the rivers, of all that swarm in the waters, and of all the living creatures that are in the waters, they are a detestable thing unto you," 11.11. and they shall be a detestable thing unto you; ye shall not eat of their flesh, and their carcasses ye shall have in detestation." 11.24. And by these ye shall become unclean; whosoever toucheth the carcass of them shall be unclean until even." 11.25. And whosoever beareth aught of the carcass of them shall wash his clothes, and be unclean until the even." 11.27. And whatsoever goeth upon its paws, among all beasts that go on all fours, they are unclean unto you; whoso toucheth their carcass shall be unclean until the even." 11.28. And he that beareth the carcass of them shall wash his clothes, and be unclean until the even; they are unclean unto you." 11.35. And every thing whereupon any part of their carcass falleth shall be unclean; whether oven, or range for pots, it shall be broken in pieces; they are unclean, and shall be unclean unto you." 11.36. Nevertheless a fountain or a cistern wherein is a gathering of water shall be clean; but he who toucheth their carcass shall be unclean." 11.37. And if aught of their carcass fall upon any sowing seed which is to be sown, it is clean." 11.38. But if water be put upon the seed, and aught of their carcass fall thereon, it is unclean unto you." 11.39. And if any beast, of which ye may eat, die, he that toucheth the carcass thereof shall be unclean until the even." 11.40. And he that eateth of the carcass of it shall wash his clothes, and be unclean until the even; he also that beareth the carcass of it shall wash his clothes, and be unclean until the even." 15.13. And when he that hath an issue is cleansed of his issue, then he shall number to himself seven days for his cleansing, and wash his clothes; and he shall bathe his flesh in running water, and shall be clean." 15.14. And on the eighth day he shall take to him two turtle-doves, or two young pigeons, and come before the LORD unto the door of the tent of meeting, and give them unto the priest." 15.15. And the priest shall offer them, the one for a sin-offering, and the other for a burnt-offering; and the priest shall make atonement for him before the LORD for his issue." 15.28. But if she be cleansed of her issue, then she shall number to herself seven days, and after that she shall be clean." 15.29. And on the eighth day she shall take unto her two turtle-doves, or two young pigeons, and bring them unto the priest, to the door of the tent of meeting." 15.30. And the priest shall offer the one for a sin-offering, and the other for a burnt-offering; and the priest shall make atonement for her before the LORD for the issue of her uncleanness." 17.15. And every soul that eateth that which dieth of itself, or that which is torn of beasts, whether he be home-born or a stranger, he shall wash his clothes, and bathe himself in water, and be unclean until the even; then shall he be clean." 19.28. Ye shall not make any cuttings in your flesh for the dead, nor imprint any marks upon you: I am the LORD." 21.1. And the LORD said unto Moses: Speak unto the priests the sons of Aaron, and say unto them: There shall none defile himself for the dead among his people;" 21.2. except for his kin, that is near unto him, for his mother, and for his father, and for his son, and for his daughter, and for his brother;" 21.3. and for his sister a virgin, that is near unto him, that hath had no husband, for her may he defile himself." 21.4. He shall not defile himself, being a chief man among his people, to profane himself." 21.7. They shall not take a woman that is a harlot, or profaned; neither shall they take a woman put away from her husband; for he is holy unto his God." 21.11. neither shall he go in to any dead body, nor defile himself for his father, or for his mother;" 21.13. And he shall take a wife in her virginity." 21.14. A widow, or one divorced, or a profaned woman, or a harlot, these shall he not take; but a virgin of his own people shall he take to wife." 21.15. And he shall not profane his seed among his people; for I am the LORD who sanctify him." 22.4. What man soever of the seed of Aaron is a leper, or hath an issue, he shall not eat of the holy things, until he be clean. And whoso toucheth any one that is unclean by the dead; or from whomsoever the flow of seed goeth out;" 22.8. That which dieth of itself, or is torn of beasts, he shall not eat to defile himself therewith: I am the LORD." 26.30. And I will destroy your high places, and cut down your sun-pillars, and cast your carcasses upon the carcasses of your idols; and My soul shall abhor you." |
|
6. Hebrew Bible, Malachi, 2.10-2.11 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 2.11. בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ יְהוָה אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת־אֵל נֵכָר׃ | 2.10. Have we not all one father? Hath not one God created us? Why do we deal treacherously every man against his brother, Profaning the covet of our fathers?" 2.11. Judah hath dealt treacherously, And an abomination is committed in Israel and in Jerusalem; For Judah hath profaned the holiness of the LORD which He loveth, And hath married the daughter of a strange god." |
|
7. Hebrew Bible, Numbers, 5.2, 6.11, 9.6-9.7, 9.10-9.11, 17.13, 19.11, 19.13, 19.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 5.2. וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת־שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ׃ 5.2. צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן־הַמַּחֲנֶה כָּל־צָרוּעַ וְכָל־זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ׃ 6.11. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל־הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת־רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא׃ 9.6. וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא־יָכְלוּ לַעֲשֹׂת־הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא׃ 9.7. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת־קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 9.11. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל־מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ׃ 17.13. וַיַּעֲמֹד בֵּין־הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה׃ 19.11. הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל־נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים׃ 19.13. כָּל־הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר־יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת־מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא־זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ׃ 19.18. וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל־הָאֹהֶל וְעַל־כָּל־הַכֵּלִים וְעַל־הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ־שָׁם וְעַל־הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר׃ | 5.2. ’Command the children of Israel, that they put out of the camp every leper, and every one that hath an issue, and whosoever is unclean by the dead;" 6.11. And the priest shall prepare one for a sin-offering, and the other for a burnt-offering, and make atonement for him, for that he sinned by reason of the dead; and he shall hallow his head that same day." 9.6. But there were certain men, who were unclean by the dead body of a man, so that they could not keep the passover on that day; and they came before Moses and before Aaron on that day." 9.7. And those men said unto him: ‘We are unclean by the dead body of a man; wherefore are we to be kept back, so as not to bring the offering of the LORD in its appointed season among the children of Israel?’" 9.10. ’Speak unto the children of Israel, saying: If any man of you or of your generations shall be unclean by reason of a dead body, or be in a journey afar off, yet he shall keep the passover unto the LORD;" 9.11. in the second month on the fourteenth day at dusk they shall keep it; they shall eat it with unleavened bread and bitter herbs;" 17.13. And he stood between the dead and the living; and the plague was stayed." 19.11. He that toucheth the dead, even any man’s dead body, shall be unclean seven days;" 19.13. Whosoever toucheth the dead, even the body of any man that is dead, and purifieth not himself—he hath defiled the tabernacle of the LORD—that soul shall be cut off from Israel; because the water of sprinkling was not dashed against him, he shall be unclean; his uncleanness is yet upon him." 19.18. And a clean person shall take hyssop, and dip it in the water, and sprinkle it upon the tent, and upon all the vessels, and upon the persons that were there, and upon him that touched the bone, or the slain, or the dead, or the grave." |
|
8. Hebrew Bible, Psalms, 2.7, 79.2, 82.6-82.7, 103.13, 110.6 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 2.7. אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃ 79.2. נָתְנוּ אֶת־נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ־אָרֶץ׃ 82.6. אֲנִי־אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם׃ 82.7. אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ׃ 103.13. כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים רִחַם יְהוָה עַל־יְרֵאָיו׃ 110.6. יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל־אֶרֶץ רַבָּה׃ | 2.7. I will tell of the decree: The LORD said unto me: 'Thou art My son, this day have I begotten thee." 79.2. They have given the dead bodies of Thy servants to be food unto the fowls of the heaven, The flesh of Thy saints unto the beasts of the earth." 82.6. I said: Ye are godlike beings, and all of you sons of the Most High." 82.7. Nevertheless ye shall die like men, and fall like one of the princes.'" 103.13. Like as a father hath compassion upon his children, So hath the LORD compassion upon them that fear Him. ." 110.6. He will judge among the nations; He filleth it with the dead bodies, He crusheth the head over a wide land." |
|
9. Hebrew Bible, 1 Kings, 2.23-2.25 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 2.23. וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּיהוָה לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה־לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף כִּי בְנַפְשׁוֹ דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה׃ 2.24. וְעַתָּה חַי־יְהוָה אֲשֶׁר הֱכִינַנִי ויושיביני [וַיּוֹשִׁיבַנִי] עַל־כִּסֵּא דָּוִד אָבִי וַאֲשֶׁר עָשָׂה־לִי בַּיִת כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי הַיּוֹם יוּמַת אֲדֹנִיָּהוּ׃ 2.25. וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּיַד בְּנָיָהוּ בֶן־יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע־בּוֹ וַיָּמֹת׃ | 2.23. Then king Solomon swore by the LORD, saying: ‘God do so to me, and more also, if Adonijah have not spoken this word against his own life." 2.24. Now therefore as the LORD liveth, who hath established me, and set me on the throne of David my father, and who hath made me a house, as He promised, surely Adonijah shall be put to death this day.’" 2.25. And king Solomon sent by the hand of Benaiah the son of Jehoiada; and he fell upon him, so that he died." |
|
10. Hebrew Bible, 1 Samuel, 31.10, 31.13 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 31.13. וַיִּקְחוּ אֶת־עַצְמֹתֵיהֶם וַיִּקְבְּרוּ תַחַת־הָאֶשֶׁל בְּיָבֵשָׁה וַיָּצֻמוּ שִׁבְעַת יָמִים׃ | 31.10. And they put his armour in the house of ῾Ashtarot: and they fastened his body to the wall of Bet-shan." 31.13. And they took their bones, and buried them under a tamarisk tree at Yavesh, and fasted seven days." |
|
11. Hebrew Bible, 2 Kings, 8.5, 19.35 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 8.5. וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אֶת־הַמֵּת וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אֶת־בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל־הַמֶּלֶךְ עַל־בֵּיתָהּ וְעַל־שָׂדָהּ וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה־בְּנָהּ אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אֱלִישָׁע׃ 19.35. וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים׃ | 8.5. And it came to pass, as he was telling the king how he had restored to life him that was dead, that, behold, the woman, whose son he had restored to life, cried to the king for her house and for her land. And Gehazi said: ‘My lord, O king, this is the woman, and this is her son, whom Elisha restored to life.’" 19.35. And it came to pass that night, that the angel of the LORD went forth, and smote in the camp of the Assyrians a hundred fourscore and five thousand; and when men arose early in the morning, behold, they were all dead corpses." |
|
12. Hebrew Bible, 2 Samuel, 7.14, 21.12-21.14 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 7.14. אֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֺתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם׃ 21.12. וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיִּקַּח אֶת־עַצְמוֹת שָׁאוּל וְאֶת־עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵאֵת בַּעֲלֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֲשֶׁר גָּנְבוּ אֹתָם מֵרְחֹב בֵּית־שַׁן אֲשֶׁר תלום [תְּלָאוּם] שם הפלשתים [שָׁמָּה] [פְּלִשְׁתִּים] בְּיוֹם הַכּוֹת פְּלִשְׁתִּים אֶת־שָׁאוּל בַּגִּלְבֹּעַ׃ 21.13. וַיַּעַל מִשָּׁם אֶת־עַצְמוֹת שָׁאוּל וְאֶת־עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וַיַּאַסְפוּ אֶת־עַצְמוֹת הַמּוּקָעִים׃ 21.14. וַיִּקְבְּרוּ אֶת־עַצְמוֹת־שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן־בְּנוֹ בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן בְּצֵלָע בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו וַיַּעֲשׂוּ כֹּל אֲשֶׁר־צִוָּה הַמֶּלֶךְ וַיֵּעָתֵר אֱלֹהִים לָאָרֶץ אַחֲרֵי־כֵן׃ | 7.14. I will be his father, and he will be my son. If he commit iniquity, I will chasten him with the rod of men, and with such plagues as befall the sons of Adam:" 21.12. And David went and took the bones of Sha᾽ul and the bones of Yehonatan his son from the men of Yavesh-gil῾ad, who had stolen them from the open place of Bet-shan, where the Pelishtim had hanged them, when the Pelishtim had slain Sha᾽ul in Gilboa:" 21.13. and he brought up from there the bones of Sha᾽ul and the bones of Yehonatan his son; and they gathered the bones of them that were hanged." 21.14. And the bones of Sha᾽ul and Yehonatan his son they buried in the country of Binyamin in Żela, in the tomb of Qish his father: and they performed all that the king commanded. And after that God was entreated for the land." |
|
13. Hebrew Bible, Amos, 9.6 (8th cent. BCE - 6th cent. BCE)
| 9.6. הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מעלותו [מַעֲלוֹתָיו] וַאֲגֻדָּתוֹ עַל־אֶרֶץ יְסָדָהּ הַקֹּרֵא לְמֵי־הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ יְהוָה שְׁמוֹ׃ | 9.6. It is He that buildeth His upper chambers in the heaven, And hath founded His vault upon the earth; He that calleth for the waters of the sea, And poureth them out upon the face of the earth; The LORD is His name." |
|
14. Hebrew Bible, Isaiah, 1.2, 14.19, 26.19 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.2. וְאִם־תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר׃ 1.2. שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי׃ 14.19. וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב לְבוּשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב יוֹרְדֵי אֶל־אַבְנֵי־בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס׃ 26.19. יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׃ | 1.2. Hear, O heavens, and give ear, O earth, For the LORD hath spoken: Children I have reared, and brought up, And they have rebelled against Me." 14.19. But thou art cast forth away from thy grave Like an abhorred offshoot, In the raiment of the slain, that are thrust through with the sword, That go down to the pavement of the pit, As a carcass trodden under foot." 26.19. Thy dead shall live, my dead bodies shall arise— Awake and sing, ye that dwell in the dust— For Thy dew is as the dew of light, And the earth shall bring to life the shades." |
|
15. Hebrew Bible, Jeremiah, 7.33, 8.1, 26.23 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 7.33. וְהָיְתָה נִבְלַת הָעָם הַזֶּה לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד׃ 8.1. לָכֵן אֶתֵּן אֶת־נְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים שְׂדוֹתֵיהֶם לְיוֹרְשִׁים כִּי מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע מִנָּבִיא וְעַד־כֹּהֵן כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר׃ 8.1. בָּעֵת הַהִיא נְאֻם־יְהוָה ויציאו [יוֹצִיאוּ] אֶת־עַצְמוֹת מַלְכֵי־יְהוּדָה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו וְאֶת־עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים וְאֵת עַצְמוֹת יוֹשְׁבֵי־יְרוּשָׁלִָם מִקִּבְרֵיהֶם׃ 26.23. וַיּוֹצִיאוּ אֶת־אוּרִיָּהוּ מִמִּצְרַיִם וַיְבִאֻהוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים וַיַּכֵּהוּ בֶּחָרֶב וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־נִבְלָתוֹ אֶל־קִבְרֵי בְּנֵי הָעָם׃ | 7.33. And the carcasses of this people shall be food for the fowls of the heaven, and for the beasts of the earth; and none shall frighten them away." 8.1. At that time, saith the LORD, they shall bring out the bones of the kings of Judah, and the bones of his princes, and the bones of the priests, and the bones of the prophets, and the bones of the inhabitants of Jerusalem, out of their graves;" 26.23. and they fetched forth Uriah out of Egypt, and brought him unto Jehoiakim the king; who slew him with the sword, and cast his dead body into the graves of the children of the people." |
|
16. Hebrew Bible, Joshua, 8.29 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 8.29. וְאֶת־מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל־הָעֵץ עַד־עֵת הָעָרֶב וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת־נִבְלָתוֹ מִן־הָעֵץ וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל־פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל־אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ | 8.29. And the king of Ai he hanged on a tree until the eventide; and at the going down of the sun Joshua commanded, and they took his carcass down from the tree, and cast it at the entrance of the gate of the city, and raised thereon a great heap of stones, unto this day." |
|
17. Hebrew Bible, Judges, 14.8 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 14.8. וַיָּשָׁב מִיָּמִים לְקַחְתָּהּ וַיָּסַר לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ׃ | 14.8. And after a time he returned to take her, and he turned aside to see the carcass of the lion: and, behold, there was a swarm of bees and honey in the carcass of the lion." |
|
18. Hebrew Bible, Ezekiel, 4.14, 37.1, 37.3-37.5, 37.7, 37.11, 44.22, 44.25, 44.31 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 4.14. וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא־אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד־עַתָּה וְלֹא־בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל׃ 37.1. וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל־רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד־מְאֹד׃ 37.1. הָיְתָה עָלַי יַד־יְהוָה וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת׃ 37.3. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ׃ 37.4. וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל־הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר־יְהוָה׃ 37.5. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם׃ 37.7. וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי־קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה־רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל־עַצְמוֹ׃ 37.11. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ׃ 44.22. וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא־יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם־בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ׃ 44.25. וְאֶל־מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה כִּי אִם־לְאָב וּלְאֵם וּלְבֵן וּלְבַת לְאָח וּלְאָחוֹת אֲשֶׁר־לֹא־הָיְתָה לְאִישׁ יִטַּמָּאוּ׃ 44.31. כָּל־נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן־הָעוֹף וּמִן־הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים׃ | 4.14. Then said I: ‘Ah Lord GOD! behold, my soul hath not been polluted; for from my youth up even till now have I not eaten of that which dieth of itself, or is torn of beasts; neither came there abhorred flesh into my mouth.’" 37.1. The hand of the LORD was upon me, and the LORD carried me out in a spirit, and set me down in the midst of the valley, and it was full of bones;" 37.3. And He said unto me: ‘Son of man, can these bones live?’ And I answered: ‘O Lord GOD, Thou knowest.’" 37.4. Then He said unto me: ‘Prophesy over these bones, and say unto them: O ye dry bones, hear the word of the LORD:" 37.5. Thus saith the Lord GOD unto these bones: Behold, I will cause breath to enter into you, and ye shall live." 37.7. So I prophesied as I was commanded; and as I prophesied, there was a noise, and behold a commotion, and the bones came together, bone to its bone." 37.11. Then He said unto me: ‘Son of man, these bones are the whole house of Israel; behold, they say: Our bones are dried up, and our hope is lost; we are clean cut off." 44.22. Neither shall they take for their wives a widow, nor her that is put away; but they shall take virgins of the seed of the house of Israel, or a widow that is the widow of a priest." 44.25. And they shall come near no dead person to defile themselves; but for father, or for mother, or for son, or for daughter, for brother, or for sister that hath had no husband, they may defile themselves." 44.31. The priests shall not eat of any thing that dieth of itself, or is torn, whether it be fowl or beast." |
|
19. Hebrew Bible, Haggai, 2.13 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 2.13. וַיֹּאמֶר חַגַּי אִם־יִגַּע טְמֵא־נֶפֶשׁ בְּכָל־אֵלֶּה הֲיִטְמָא וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא׃ | 2.13. Then said Haggai: ‘If one that is unclean by a dead body touch any of these, shall it be unclean?’ And the priests answered and said: ‘It shall be unclean.’" |
|
20. Hebrew Bible, 1 Chronicles, 10.12 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 10.12. וַיָּקוּמוּ כָּל־אִישׁ חַיִל וַיִּשְׂאוּ אֶת־גּוּפַת שָׁאוּל וְאֵת גּוּפֹת בָּנָיו וַיְבִיאוּם יָבֵישָׁה וַיִּקְבְּרוּ אֶת־עַצְמוֹתֵיהֶם תַּחַת הָאֵלָה בְּיָבֵשׁ וַיָּצוּמוּ שִׁבְעַת יָמִים׃ | 10.12. all the valiant men arose, and took away the body of Saul, and the bodies of his sons, and brought them to Jabesh, and buried their bones under the terebinth in Jabesh, and fasted seven days." |
|
21. Hebrew Bible, Nehemiah, 9.37 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE)
| 9.37. וּתְבוּאָתָהּ מַרְבָּה לַמְּלָכִים אֲשֶׁר־נָתַתָּה עָלֵינוּ בְּחַטֹּאותֵינוּ וְעַל גְּוִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִים וּבִבְהֶמְתֵּנוּ כִּרְצוֹנָם וּבְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ׃ | 9.37. And it yieldeth much increase unto the kings whom Thou hast set over us because of our sins; also they have power over our bodies, and over our cattle, at their pleasure, and we are in great distress.’" |
|
22. Anon., Jubilees, 1.22-1.25 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 1.22. when they seek Me with all their heart and with all their soul. brAnd I shall disclose to them abounding peace with righteousness, and I shall remove them the plant of uprightness, with all My heart and with all My soul 1.23. and they will be for a blessing and not for a curse, and they will be the head and not the tail. 1.24. And I shall build My sanctuary in their midst, and I shall dwell with them, and I shall be their God and they will be My people in truth and righteousness. 1.25. And I shall not forsake them nor fail them; for I am the Lord their God. |
|
23. Dead Sea Scrolls, 4Q174 (The Florilegium) 195, 199, 339, 1.11-1.12 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)
|
24. Dead Sea Scrolls, Community Rule, 11.5-11.8 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)
|
25. Hebrew Bible, Daniel, 3.25 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 3.25. עָנֵה וְאָמַר הָא־אֲנָה חָזֵה גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹא־נוּרָא וַחֲבָל לָא־אִיתַי בְּהוֹן וְרֵוֵהּ דִּי רביעיא [רְבִיעָאָה] דָּמֵה לְבַר־אֱלָהִין׃ | 3.25. He answered and said: ‘Lo, I see four men loose, walking in the midst of the fire, and they have no hurt; and the appearance of the fourth is like a son of the gods.’" |
|
26. Septuagint, Wisdom of Solomon, 9.1, 18.13 (2nd cent. BCE - 1st cent. BCE)
| 9.1. O God of my fathers and Lord of mercy,who hast made all things by thy word 18.13. For though they had disbelieved everything because of their magic arts,yet, when their first-born were destroyed,they acknowledged thy people to be Gods son. |
|
27. Philo of Alexandria, On The Confusion of Tongues, 145 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 145. but they who have real knowledge, are properly addressed as the sons of the one God, as Moses also entitles them, where he says, "Ye are the sons of the Lord God." And again, "God who begot Thee;" and in another place, "Is not he thy father?" Accordingly, it is natural for those who have this disposition of soul to look upon nothing as beautiful except what is good, which is the citadel erected by those who are experienced in this kind of warfare as a defence against the end of pleasure, and as a means of defeating and destroying it. |
|
28. Philo of Alexandria, Questions On Genesis, 1.92 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
|
29. Mishnah, Berachot, 5.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 5.5. One who is praying and makes a mistake, it is a bad sign for him. And if he is the messenger of the congregation (the prayer leader) it is a bad sign for those who have sent him, because one’s messenger is equivalent to one’s self. They said about Rabbi Hanina ben Dosa that he used to pray for the sick and say, “This one will die, this one will live.” They said to him: “How do you know?” He replied: “If my prayer comes out fluently, I know that he is accepted, but if not, then I know that he is rejected.”" |
|
30. Mishnah, Hagigah, 2.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 2.7. The garments of an am haaretz possess midras-impurity for Pharisees. The garments of Pharisees possess midras-impurity for those who eat terumah. The garments of those who eat terumah possess midras-impurity for [those who eat] sacred things. The garments of [those who eat] sacred things possess midras-impurity for [those who occupy themselves with the waters of] purification. Yose ben Yoezer was the most pious in the priesthood, yet his apron was [considered to possess] midras-impurity for [those who ate] sacred things. Yoha ben Gudgada all his life used to eat [unconsecrated food] in accordance with the purity required for sacred things, yet his apron was [considered to possess] midras-impurity for [those who occupied themselves with the water of] purification." |
|
31. Mishnah, Taanit, 3.8 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 3.8. For every trouble that should not come upon the community they sound a blast except on account of too much rain. It happened that they said to Honi the circle drawer: “Pray for rain to fall.” He replied: “Go and bring in the pesah ovens so that they do not dissolve.” He prayed and no rain fell. What did he do? He drew a circle and stood within it and exclaimed before Him: “Master of the universe, Your children have turned their faces to me because I am like one who was born in Your house. I swear by Your great name that I will not move from here until You have mercy upon Your children.” Rain then began to drip, and he exclaimed: “I did not request this but rain [which can fill] cisterns, ditches and caves. The rain then began to come down with great force, and he exclaimed: “I did not request this but pleasing rain of blessing and abudance.” Rain then fell in the normal way until the Jews in Jerusalem had to go up Temple Mount because of the rain. They came and said to him: “In the same way that you prayed for [the rain] to fall pray [now] for the rain to stop.” He replied: “Go and see if the stone of people claiming lost objects has washed away.” Rabbi Shimon ben Shetah sent to him: “Were you not Honi I would have excommunicated you, but what can I do to you, for you are spoiled before God and he does your will like a son that is spoiled before his father and his father does his request. Concerning you it is written, “Let your father and your mother rejoice, and let she that bore you rejoice” (Proverbs 23:25)." |
|
32. New Testament, 1 Thessalonians, 3.12-3.13 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 3.12. and the Lord make you to increase and abound in love one toward another, and toward all men, even as we also do toward you 3.13. to the end he may establish your hearts blameless in holiness before our God and Father, at the coming of our Lord Jesus with all his saints. |
|
33. New Testament, Acts, 21.20-21.24 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
| 21.20. They, when they heard it, glorified God. They said to him, "You see, brother, how many thousands there are among the Jews of those who have believed, and they are all zealous for the law. 21.21. They have been informed about you, that you teach all the Jews who are among the Gentiles to forsake Moses, telling them not to circumcise their children neither to walk after the customs. 21.22. What then? The assembly must certainly meet, for they will hear that you have come. 21.23. Therefore do what we tell you. We have four men who have a vow on them. 21.24. Take them, and purify yourself with them, and pay their expenses for them, that they may shave their heads. Then all will know that there is no truth in the things that they have been informed about you, but that you yourself also walk keeping the law. |
|
34. New Testament, Ephesians, 1.3-1.14 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.3. Blessed be the God and Father of our Lord Jesus Christ, who has blessed us with every spiritual blessing in the heavenly places in Christ; 1.4. even as he chose us in him before the foundation of the world, that we would be holy and without blemish before him in love; 1.5. having predestined us for adoption as sons through Jesus Christ to himself, according to the good pleasure of his desire 1.6. to the praise of the glory of his grace, by which he freely bestowed favor on us in the Beloved 1.7. in whom we have our redemption through his blood, the forgiveness of our trespasses, according to the riches of his grace 1.8. which he made to abound toward us in all wisdom and prudence 1.9. making known to us the mystery of his will, according to his good pleasure which he purposed in him 1.10. to an administration of the fullness of the times, to sum up all things in Christ, the things in the heavens, and the things on the earth, in him; 1.11. in whom also we were assigned an inheritance, having been foreordained according to the purpose of him who works all things after the counsel of his will; 1.12. to the end that we should be to the praise of his glory, we who had before hoped in Christ: 1.13. in whom you also, having heard the word of the truth, the gospel of your salvation, -- in whom, having also believed, you were sealed with the Holy Spirit of promise 1.14. who is a pledge of our inheritance, to the redemption of God's own possession, to the praise of his glory. |
|
35. New Testament, Philippians, 1.9-1.10 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.9. This I pray, that your love may abound yet more and more in knowledge and all discernment; 1.10. so that you may approve the things that are excellent; that you may be sincere and without offense to the day of Christ; |
|
36. New Testament, Romans, 8.14-8.17, 9.4 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 8.14. For as many as are led by the Spirit of God, these are children of God. 8.15. For you didn't receive the spirit of bondage again to fear, but you received the Spirit of adoption, by whom we cry, "Abba! Father! 8.16. The Spirit himself testifies with our spirit that we are children of God; 8.17. and if children, then heirs; heirs of God, and joint-heirs with Christ; if indeed we suffer with him, that we may also be glorified with him. 9.4. who are Israelites; whose is the adoption, the glory, the covets, the giving of the law, the service, and the promises; |
|
37. New Testament, John, 1.12-1.13, 10.30-10.36 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.12. But as many as received him, to them he gave the right to become God's children, to those who believe in his name: 1.13. who were born not of blood, nor of the will of the flesh, nor of the will of man, but of God. 10.30. I and the Father are one. 10.31. Therefore Jews took up stones again to stone him. 10.32. Jesus answered them, "I have shown you many good works from my Father. For which of those works do you stone me? 10.33. The Jews answered him, "We don't stone you for a good work, but for blasphemy: because you, being a man, make yourself God. 10.34. Jesus answered them, "Isn't it written in your law, 'I said, you are gods?' 10.35. If he called them gods, to whom the word of God came (and the Scripture can't be broken) 10.36. Do you say of him whom the Father sanctified and sent into the world, 'You blaspheme,' because I said, 'I am the Son of God?' |
|
38. Anon., Leviticus Rabba, 4.1, 18.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 4.1. נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִּשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת ה', זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת ג, טז): וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט וגו', רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מָקוֹם שֶׁסַּנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה יוֹשֶׁבֶת וְחוֹתֶכֶת דִּינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁמָּה (ירמיה לט, ג): וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ, שֶׁשָּׁם חוֹתְכִין אֶת הַהֲלָכָה, בְּמַתְלָא אֲמַר הָן דִּי תָלְיָא מָרֵי זַיְינֵיהּ, כּוֹלְבָא רַעֲיָא תְּלָא קוּלְתֵיהּ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע, בַּמָּקוֹם שֶׁכָּתוּב בָּהּ (ישעיה א, כא): צֶדֶק יָלִין בָּהּ, עַתָּה עֲבִידִין קָטוֹלִין, שָׁם הָרְגוּ אֶת זְכַרְיָה וְאֶת אוּרִיָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה מִדַּת הַדִּין בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, דִּכְתִיב (שמות לב, כז): עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁם (שמות לב, לה): וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע, מָקוֹם שֶׁהִצְדַּקְתִּים וּקְרָאתִים אֱלָהוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁמָּה הִרְשִׁיעוּ וְעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ. דָּבָר אַחֵר, מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מְדַבֵּר בְּדוֹר הַמַּבּוּל, מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מָקוֹם שֶׁנַּעֲשֵׂית בָּהֶם מִדַּת הַדִּין בְּדוֹר הַמַּבּוּל, כְּדִתְנַן (גמרא סנהדרין קז, ב): דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵינָן עוֹמְדִין בַּדִּין, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁם (בראשית ז, כג): וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע, מָקוֹם שֶׁהִצְדַּקְתִּים, דִּכְתִיב (איוב כא, ט): בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד. שָׁמָּה הָרָשַׁע (איוב כא, יד): וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ. דָּבָר אַחֵר, מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מְדַבֵּר בִּסְדוֹמִיִּים, מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה מִדַּת הַדִּין בִּסְדוֹמִיִּים, כְּדִתְנַן אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא אֲבָל עוֹמְדִים בְּדִין, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁם (בראשית יט, כד): וַה' הִמְטִיר עַל סְדוֹם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע, מָקוֹם שֶׁהִצְדַקְתִּים וְכָתַבְתִּי בְּאַרְצָם (איוב כח, ה ו): אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם, מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ, אָמְרוּ כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן הוֹלֵךְ אֵצֶל הַגַּנָּן וְאָמַר לוֹ תֵּן לִי בְּאִיסָר יָרָק, כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן מְשַׁכְשְׁכוֹ וּמוֹצֵא בְּעַפְרוֹ זָהָב, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ. שָׁמָּה הָרָשַׁע, שָׁם אָמְרוּ נַעֲמֹד וּנְשַׁכַּח תּוֹרַת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵינוּ, (יחזקאל טז, מט): וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַר קְרָיָא בַּשִּׁטִּים, מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה מִדַּת הַדִּין בַּשִּׁטִּים, דִּכְתִיב (במדבר כה, ד): קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁם (במדבר כה, ט): וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע, מָקוֹם שֶׁהָפַכְתִּי קִלְּלַת בִּלְעָם לִבְרָכָה, דִּכְתִיב (דברים כג, ו): וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, שָׁמָּה הָרָשַׁע (במדבר כה, א): וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ שְׁנֵי דְּבָרִים בַּיְּמִין וּשְׁנֵי דְבָרִים בַּיָּד, שְׁנֵי דְבָרִים בַּיְּמִין, תּוֹרָה וּצְדָקָה, תּוֹרָה מִנַּיִן (דברים לג, ב): מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. צְדָקָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים מח, יא): צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ. שְׁנֵי דְבָרִים בַּיָּד, נֶפֶשׁ וּמִשְׁפָּט, נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב, י): אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי. מִשְׁפָּט, דִּכְתִיב (דברים לב, מא): וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי, הַנֶּפֶשׁ נְתוּנָה בִּמְקוֹם מִשְׁפָּט, וְנֶפֶשׁ יוֹצְאָה מִמְּקוֹם מִשְׁפָּט וְחוֹטֵאת, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנֶּפֶשׁ אֲנִי כָּתַבְתִּי עָלַיִךְ (דברים יב, כג): רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם וגו', וְאַתְּ יוֹצֵאת וְחוֹטֵאת, נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִּשְׁגָּגָה. 18.2. דָּבָר אַחֵר, אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (חבקוק א, ז): אָיֹם וְנוֹרָא הוּא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא. אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן מְלֹא כָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּרָאוֹ, מִמִּזְרַח לְמַעֲרָב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, מִן הַצָּפוֹן לְדָרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, וּמִנַּיִן אַף כַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קלט, ה): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, זוֹ חַוָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, יב): וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי וגו'. דָּבָר אַחֵר, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה עֵשָׂו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כז, טו): וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, זֶה עֹבַדְיָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק עֹבַדְיָה גֵּר אֲדוֹמִי הָיָה, וְהָיָה מִתְנַבֵּא עַל אֱדוֹם (עובדיה א, יח): וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו. דָּבָר אַחֵר, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה סַנְחֵרִיב, דִּכְתִיב (ישעיה לו, כ): מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצִילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי. מִמֶּנוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, אֵלּוּ בָּנָיו (מלכים ב יט, לז): וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׁרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב. דָּבָר אַחֵר, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה חִירָם מֶלֶךְ צוֹר, דִּכְתִיב (יחזקאל כח, ב): בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, אָמַר רַבִּי סִימוֹן מָסֹרֶת אַגָּדָה הִיא חִירָם בַּעַל אִמּוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָיָה, עָמַד עָלָיו וַהֲרָגוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כח, יח): וָאוֹצִיא אֵשׁ מִתּוֹכְךָ הִיא אֲכָלַתְךָ. דָּבָר אַחֵר, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר (ישעיה יד, יג): וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה וגו'. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, זֶה אֱוִיל מְרֹדַךְ, אָמְרוּ כָּל אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁעָבְרוּ עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, נָטְלוּ אֶת אֱוִיל מְרֹדַךְ וְהִמְלִיכוּהוּ תַּחְתָּיו, וְכֵיוָן שֶׁחָזַר נְטָלוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְכָל מִי שֶׁהָיָה נִכְנַס בְּבֵית הָאֲסוּרִים בְּיָמָיו לֹא הָיָה יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יד, יז): אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה. וְכֵיוָן שֶׁמֵּת חָזְרוּ עַל אֱוִיל מְרֹדַךְ לְהַמְלִיכוֹ, אָמַר לָהֶם אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם, בָּרִאשׁוֹנָה שָׁמַעְתִּי לָכֶם נְטָלַנִּי וַחֲבָשַׁנִי בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְעַכְשָׁיו הֲרֵי הוּא הוֹרְגֵנִי, וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם עַד שֶׁגְּרָרוּהוּ וְהִשְׁלִיכוּהוּ לְפָנָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה יד, יט): וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ וגו'. אָמַר רַבִּי אָבִינָא וְלֹא עוֹד אֶלָּא כָּל שׂוֹנֵא וְשׂוֹנֵא שֶׁהָיָה לוֹ הָיָה בָּא וְדוֹקְרוֹ בַּחֶרֶב, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (ישעיה יד, יט): לְבֻשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב. דָּבָר אַחֵר, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, שֶׁלָּקוּ בְּזִיבוּת וּבְצָרַעַת, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶן: אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ. | 4.1. \"When a person incurs guilt accidentally by [transgressing one among] all of the commandments of YHVH\": This is that of which the Bible says: \"And indeed I have witnessed under the sun the place of judgment...\" (Ecclesiastes 3:16). Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua [in conversation]... " |
|
39. Babylonian Talmud, Avodah Zarah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 5a. לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואם חטאו צבור אומרים לו כלך אצל צבור,וצריכא דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא ואי אשמועינן צבור משום דנפישי רחמייהו אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא צריכא,והיינו דרבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב (שמואל ב כג, א) נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה,וא"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא שנאמר (ישעיהו נח, ח) והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך וכל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין שנאמר (איוב ו, יח) ילפתו ארחות דרכם וגו',ר"א אומר קשורה בו ככלב שנאמר (בראשית לט, י) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב אצלה בעוה"ז להיות עמה בעוה"ב,אמר ר"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הן לא חטאו אנו לא באנו לעולם שנאמר (תהלים פב, ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון וגו',למימרא דאי לא חטאו לא הוו מולדו והכתיב (בראשית ט, ז) ואתם פרו ורבו עד סיני בסיני נמי כתיב (דברים ה, כז) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם לשמחת עונה,והכתיב (דברים ה, כו) למען ייטב להם ולבניהם וגו' לאותן העומדים על הר סיני,והאמר ר"ל מאי דכתיב (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם וגו' וכי ספר היה לו לאדם הראשון מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו דור דור ופרנסיו כיון שהגיע לדורו של ר"ע שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר (תהלים קלט, יז) ולי מה יקרו רעיך אל [וגו'],וא"ר יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף שנאמר (ישעיהו נז, טז) [כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף] כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי,לא תימא אנו לא באנו לעולם אלא כמי שלא באנו לעולם למימרא דאי לא חטאו לא הוו מייתי והכתיב פרשת יבמות ופרשת נחלות,על תנאי ומי כתיבי קראי על תנאי אין דהכי אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב (בראשית א, לא) ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר אם מקבלין ישראל את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו,מיתיבי (דברים ה, כו) מי יתן והיה לבבם זה להם לבטל מהם מלאך המות א"א שכבר נגזרה גזרה,הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן שנאמר (דברים ה, כו) למען ייטב להם ולבניהם עד עולם,הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי יוסי אומר לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן שנאמר (תהלים פב, ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון,ורבי יוסי נמי הכתיב למען ייטב להם ולבניהם עד עולם טובה הוא דהויא הא מיתה איכא (רבי יוסי) אמר לך כיון דליכא מיתה אין לך טובה גדולה מזו,ות"ק נמי הכתיב אכן כאדם תמותון מאי מיתה עניות דאמר מר ארבעה חשובים כמתים אלו הן עני סומא ומצורע ומי שאין לו בנים,עני דכתיב (שמות ד, יט) כי מתו כל האנשים ומאן נינהו דתן ואבירם ומי מתו מיהוי הוו אלא שירדו מנכסיהם,סומא דכתיב (איכה ג, ו) במחשכים הושיבני כמתי עולם מצורע דכתיב (במדבר יב, יב) אל נא תהי כמת ומי שאין לו בנים דכתיב (בראשית ל, א) הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי,תנו רבנן (ויקרא כו, ג) אם בחקתי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים וכן הוא אומר (תהלים פא, יד) לו עמי שומע לי [וגו'] כמעט אויביהם אכניע ואומר (ישעיהו מח, יח) לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וגו' ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך וגו',תנו רבנן (דברים ה, כז) מי יתן והיה לבבם זה להם אמר להן משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם היה להם לומר תן אתה,כפויי טובה דכתיב (במדבר כא, ה) ונפשנו קצה | 5a. This serves bto say to you that if an individualhas bsinned, one says to him: Go tothat famous bindividualwho sinned, King David, and learn from him that one can repent. bAnd if the community sinned, one says tothem: bGo tothe bcommunitythat sinned, i.e., the Jewish people at the time of the Golden Calf.,The Gemara notes: bAndit is bnecessaryto learn about repentance both in the case of an individual and in the case of a community. The reason is bthat if we had learnedthis idea only with regard to ban individual,one might have thought that he has the option to repent only bbecause his sin is not publicized. Butin the case of ba community, whose sin is publicized,one might bsaythat the community bcannotrepent. bAndlikewise, bif we had learnedthis idea only with regard to ba community,one might have said that their repentance is accepted bbecause their prayers are more numerousthan those of an individual, and they are heard before God. bButin the case of ban individual, whose merit is notas bstrong,one might bsaythat he is bnotable to repent. Therefore, it is bnecessaryto teach both cases., bAnd this issimilar to that bwhich Rabbi Shmuel bar Naḥmanisays that bRabbi Yonatan says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “The saying of David, son of Yishai, and the saying of the man raised on high [ ial /i]”(II Samuel 23:1)? This is the meaning of the verse: bThe saying of David, son of Yishai, who raisedand lightened bthe yoke [ iullah /i] of repentance,as he taught the power of repentance through his own example., bAnd Rabbi Shmuel bar Naḥmanifurther bsaysthat bRabbi Yonatan says:With regard to banyone who performs one mitzva in this world,the mitzva will bprecede him and walk before him in the World-to-Come, as it is stated: “And your righteousness shall go before you, the glory of the Lord shall be your reward”(Isaiah 58:8). bAndwith regard to banyone who commits one transgression,that transgression will bshroud him and lead him on the Day of Judgment, as it is stated: “The paths of their way do wind,they go up into the waste, and are lost” (Job 6:18)., bRabbi Elazar says:The transgression bis tied to him like a dogand does not leave him, bas it is statedwith regard to Joseph and Potiphar’s wife: b“And he did not listen to her, to lie by her, or to be with her”(Genesis 39:10). This teaches that Joseph refused b“to lie by her” in this world,which would have meant that he would have had b“to be with her” in the World-to-Come. /b,§ The Gemara further discusses the sin of the Golden Calf. bReish Lakish says: Come and let us be grateful to our ancestorswho sinned with the Golden Calf, bas had they not sinned wewould bnot have come into the world.Reish Lakish explains: bAs it is statedabout the Jewish people after the revelation at Sinai: b“I said: You are godlike beings, and all of you sons of the Most High”(Psalms 82:6), which indicates that they had become like angels and would not have propagated offspring. Then, God states: After byou ruined your deeds: “Yet you shall die like a man,and fall like one of the princes” (Psalms 82:7).,The Gemara asks: Is this bto say that if they had not sinnedwith the Golden Calf bthey would not have siredchildren? bBut isn’t it writtenthat Noah and his children were instructed: b“And you, be fruitful, and multiply”(Genesis 9:7)? The Gemara answers: This instruction was issued only buntilthe revelation at bSinai,but the Jewish people would have become like angels there, had they not sinned. The Gemara asks: Isn’t it balso writtenabout the Jewish people who were at the revelation bat Sinai: “Go say to them: Return to your tents”(Deuteronomy 5:27), which means that they were instructed to resume marital relations? The Gemara answers: That verse is referring bto the enjoyment of conjugal rights,not to procreation.,The Gemara further asks: bBut isn’t it written: “That it might be good for them, and with their childrenforever” (Deuteronomy 5:26), which indicates that they would continue to bear children? The Gemara answers: This verse is referring bto thosechildren bwho stoodwith them bat Mount Sinai,not to future generations.,The Gemara raises a further difficulty: bBut doesn’t Reish Lakish say: Whatis the meaning of that bwhich is written: “This is the book of the generations of Adam,in the day that God created man” (Genesis 5:1)? bDid Adam the firstman bhave a book?Rather, the verse bteaches that the Holy One, Blessed be He, showed Adam, the firstman, bevery generation and its expositors, every generation and its Sages,and bevery generation and its leaders. WhenAdam barrived at the generation of Rabbi Akiva, he rejoiced in his Torah and was saddened by his death,as Rabbi Akiva was tortured and murdered. Adam bsaid: “How weighty also are Your thoughts to me, O God!How great is the sum of them” (Psalms 139:17). It is evident from here that the Jews were destined to bear future generations from the beginning of time., bAndsimilarly, bRabbi Yosei says:The Messiah, bson of David, will not come until all the souls of the body have been finished,i.e., until all souls that are destined to inhabit physical bodies will do so. bAs it is stated: “For I will not contend for ever, neither will I be always wroth; for the spirit that enwraps itself is from Me, and the souls that I have made”(Isaiah 57:16). According to Rabbi Yosei, in order for the Messiah to come in the end of days, it is necessary for the future generations to be born.,The Gemara answers: bDo not saythat if our ancestors had not sinned bwe would not have come into the world,as we still would have been born; brather,it would have been bas though we had not come into the world.We would have been of no importance, due to the previous generations that would have still been alive. The Gemara asks: Is this bto say that ifthe Jewish people bhad not sinnedwith the Golden Calf then bthey would not have died? But isn’t the chapterthat addresses bwidows whose husbands die childless(Deuteronomy 25:5–10) bwrittenin the Torah, band the chapterthat addresses bthe inheritancea deceased father bequeaths to his sons (Numbers 27:8–11) is also written?,The Gemara answers: These passages were written bconditionally,i.e., if the Jewish people were to sin and not become like angels, those ihalakhotwould take effect. The Gemara asks: bAnd are verses written conditionallyin this manner? The Gemara answers: bYes, as thisis what bRabbi Shimon ben Lakish says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “And there was evening and there was morning, the sixth day”(Genesis 1:31)? This bteaches that the Holy One, Blessed be He, established a condition with the acts of Creation, and He said: If the Jewish people accept the Torahat the revelation at Sinai, all is bwelland the world will continue to exist. bBut ifthey do bnotaccept it, bI will return you tothe primordial state of bchaos and disorder. /b,The Gemara braises an objectionfrom a ibaraitato the new formulation of Reish Lakish’s statement, according to which the Jewish people would have become immortal had they not sinned with the Golden Calf. The verse states about the Jewish people after the revelation at Sinai: b“Who would give that they had such a heart as this always,to fear Me, and keep all My commandments, that it might be good for them, and with their children forever” (Deuteronomy 5:26). The ibaraitastates that although they had reached such an elevated state, it bwas not possible to nullifythe power of bthe Angel of Death over them, as the decreeof death bwas already issuedfrom the time of creation.,Rather, the ibaraitaexplains that bthe Jewish people accepted the Torah only in order that no nation or tongue would rule over them, as it is statedin the same verse: b“That it might be good for them, and with their children forever.”This indicates that had the Jewish people not sinned they would not have achieved immortality, which contradicts Reish Lakish’s statement.,The Gemara answers: Reish Lakish bsaidhis statement bin accordance withthe opinion of bthat itanna /i. As it is taughtin a ibaraitathat bRabbi Yosei says: The Jewish people accepted the Torah only in order that the Angel of Death would not rule over them, as it is stated: “I said: You are godlike beings, and all of you sons of the Most High”(Psalms 82:6), i.e., they had become immortal like angels. Then, God states: After byou ruined your deeds, “yet you shall die like a man,and fall like one of the princes” (Psalms 82:7).,The Gemara asks: bAnd also,according to bRabbi Yosei, isn’t it written: “That it might be good for them, and with their children forever,”from which it may be inferred that although bitwill be bgoodfor them if they remain in this elevated state, btherewill still be bdeath?The Gemara answers: bRabbi Yoseicould have bsaid to you: Since there is no death, there is no greater good than this,i.e., the promise of the verse is immortality.,The Gemara inquires: bAndaccording to bthe first itannaas well, isn’t it written: “Yet you shall die like a man,”which indicates that their mortality was decreed only due to the sin of the Golden Calf? The Gemara answers: bWhatis meant by bdeath?It means bpoverty. As the Master said: Four are considered asthough they were bdead: These are a pauper, a blind person, a leper, and one who has no children. /b, bA pauperis considered as though dead, bas it is writtenthat God said to Moses: “Go, return to Egypt; bfor all the menthat sought your life bare dead”(Exodus 4:19). bAnd who were thesemen? They were bDathan and Abiram. But did theyreally bdie? They werestill alive, as they participated in the rebellion of Korah, which took place years later. bRather,the verse does not mean that they had died, but bthat they had lost their propertyand become impoverished. This demonstrates that a pauper is considered as though he were dead., bA blind personis considered as though he were dead, bas it is written: “He has made me to dwell in dark places, as those that have been long dead”(Lamentations 3:6). bA leperis considered as though he were dead, bas it is writtenthat Aaron said to Moses when Miriam was struck with leprosy: b“Let her not, I pray, be as one dead”(Numbers 12:12). bAnd one who has no childrenis considered as though he were dead, bas it is writtenthat Rachel said to Jacob: b“Give me children, or else I am dead”(Genesis 30:1)., bThe Sages taughtwith regard to the verse: b“If you walk in My statutes”(Leviticus 26:3): In this context, b“if”is ba termthat means bnothing other than supplication,i.e., God is hoping that the Jewish people will observe the Torah. bAnd similarly, it is stated: “Oh that My people would hearken to Me,that Israel would walk in My ways, bI would soon subdue their enemies”(Psalms 81:14–15). bAnd it states: “Oh that you would hearken to My commandments! Then your peace would be as a river,and your righteousness as the waves of the sea. bYour seed also would be as the sand, and the offspring of your bodylike its grains” (Isaiah 48:18–19).,§ The Gemara returns to a verse cited above. bThe Sages taughtwith regard to the verse: b“Who would give that they had such a heart as thisalways, to fear Me, and keep all My commandments, that it might be good for them, and with their children forever” (Deuteronomy 5:26). At a later stage, bMoses said to the Jewish people: Ingrates, children of ingrates! When the Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: “Who would give that they had such a heart as this always,” they should have said: You should giveus a heart to fear You.,The Gemara explains that Moses calls the Jewish people bingrates, as it is writtenthat the Jewish people spoke disparagingly of the manna: b“And our soul loathes /b |
|
40. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 34b. כהן גדול בסוף כל ברכה וברכה והמלך תחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה,אמר רבי יצחק בר נחמני לדידי מפרשא לי מיניה דריב"ל הדיוט כמו שאמרנו כהן גדול תחלת כל ברכה וברכה המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף שנאמר (מלכים א ח, נד) ויהי ככלות שלמה להתפלל וגו' קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו:,ת"ר קידה על אפים שנאמר (מלכים א א, לא) ותקד בת שבע אפים ארץ כריעה על ברכים שנאמר מכרוע על ברכיו השתחואה זו פשוט ידים ורגלים שנאמר (בראשית לז, י) הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה,אמר רב חייא בריה דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דמצלו אצלויי,תני חדא הכורע בהודאה הרי זה משובח ותניא אידך הרי זה מגונה,לא קשיא הא בתחלה הא לבסוף,רבא כרע בהודאה תחלה וסוף אמרי ליה רבנן אמאי קא עביד מר הכי אמר להו חזינא לרב נחמן דכרע וחזינא ליה לרב ששת דקא עבד הכי,והתניא הכורע בהודאה הרי זה מגונה,ההיא בהודאה שבהלל,והתניא הכורע בהודאה ובהודאה של הלל הרי זה מגונה,כי תניא ההיא בהודאה דברכת המזון:, big strongמתני׳ /strong /big המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף:, big strongגמ׳ /strong /big אהייא,א"ר חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות,איכא דמתני לה אברייתא המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן ואם אינו יכול לכוין בכולן יכוין את לבו באחת,א"ר חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות,אמרו עליו על רבי חנינא וכו': מנא הני מילי א"ר יהושע בן לוי דאמר קרא (ישעיהו נז, יט) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו,א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן (ישעיהו סד, ג) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו,ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך,ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנאמר (דברים טו, יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ,וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך,ופליגא דר' אבהו דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין שנאמר (ישעיהו נז, יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב,ורבי יוחנן אמר לך מאי רחוק שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא ומאי קרוב שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו השתא,מאי עין לא ראתה אמר רבי יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית רבי שמואל בר נחמני אמר זה עדן שלא שלטה בו עין כל בריה,שמא תאמר אדם הראשון היכן היה בגן,ושמא תאמר הוא גן הוא עדן תלמוד לומר (בראשית ב, י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן גן לחוד ועדן לחוד:,ת"ר מעשה שחלה בנו של ר"ג שגר שני ת"ח אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים כיון שראה אותם עלה לעלייה ובקש עליו רחמים בירידתו אמר להם לכו שחלצתו חמה אמרו לו וכי נביא אתה אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה וכשבאו אצל ר"ג אמר להן העבודה לא חסרתם ולא הותרתם אלא כך היה מעשה באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות,ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי וחלה בנו של ריב"ז אמר לו חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה אמר רבי יוחנן בן זכאי אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך אמר לה לאו אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך:,ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות שנאמר (דניאל ו, יא) וכוין פתיחן ליה בעליתיה (לקבל) [נגד],ירושלם אמר רב כהנא חציף עלי מאן דמצלי בבקתא,ואמר רב כהנא חציף עלי מאן דמפרש חטאיה שנאמר (תהלים לב, א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה:, br br big strongהדרן עלך אין עומדין /strong /big br br | |
|
41. Babylonian Talmud, Ketuvot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 111b. שאין בה סמיכה עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה,וכן אמרו יצחק ושמעון ואושעיא אמרו דבר אחד הלכה כר' יהודה בפרדות דתניא רבי יהודה אומר פרדה שתבעה אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה,אמר רב נחמן בר יצחק יצחק זה רבי יצחק נפחא שמעון זה ר"ש בן פזי ואמרי לה ר"ל אושעיא זה רבי אושעיא ברבי,אמר ר' אלעזר עמי הארצות אינן חיים שנאמר (ישעיהו כו, יד) מתים בל יחיו וגו' תניא נמי הכי מתים בל יחיו יכול לכל ת"ל רפאים בל יקומו במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר,א"ל ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי ההוא במרפה עצמו לעבודת כוכבים הוא דכתיב א"ל מקרא אחר אני דורש דכתיב (ישעיהו כו, יט) כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו,כיון דחזייה דקמצטער א"ל רבי מצאתי להן תקנה מן התורה (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום וכי אפשר לדבוקי בשכינה והכתיב (דברים ד, כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה,אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה,כיוצא בדבר אתה אומר (דברים ל, כ) לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה,א"ר חייא בר יוסף עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין בירושלים שנאמר (תהלים עב, טז) ויציצו מעיר כעשב הארץ ואין עיר אלא ירושלים שנאמר (מלכים ב יט, לד) וגנותי אל העיר הזאת,וא"ר חייא בר יוסף עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהן ק"ו מחטה מה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברו בלבושיהן על אחת כמה וכמה,וא"ר חייא בר יוסף עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר (תהלים עב, טז) יהי פסת בר בארץ,ת"ר יהי פסת בר בארץ בראש הרים אמרו עתידה חטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים ושמא תאמר יש צער לקוצרה תלמוד לומר (תהלים עב, טז) ירעש כלבנון פריו הקב"ה מביא רוח מבית גנזיו ומנשבה עליה ומשרה את סלתה ואדם יוצא לשדה ומביא מלא פיסת ידו וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו,(דברים לב, יד) עם חלב כליות חטה אמרו עתידה חטה שתהא כשתי כליות של שור הגדול ואל תתמה שהרי שועל קינן בלפת ושקלוהו ומצאו בו ששים ליטרין בליטרא של צפורי,תניא אמר רב יוסף מעשה בשיחין באחד שהניח לו אביו שלשה בדי חרדל ונפשח אחד מהן ונמצאו בו תשעה קבין חרדל ועציו סיככו בו סוכת יוצרין: אמר ר"ש בן תחליפא קלח של כרוב הניח לנו אבא והיינו עולים ויורדים בו בסולם,(דברים לב, יד) ודם ענב תשתה חמר אמרו לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה יש בו צער לבצור ולדרוך העולם הבא מביא ענוה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו ומספק הימנה כפטוס גדול ועציו מסיקין תחת התבשיל ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי יין שנא' (דברים לב, יד) ודם ענב תשתה חמר אל תקרי חמר אלא חומר,כי אתא רב דימי אמר מאי דכתיב (בראשית מט, יא) אוסרי לגפן עירה אין לך כל גפן וגפן שבא"י שאין צריך עיר אחת לבצור (בראשית מט, יא) ולשורקה בני אתונו אין לך כל אילן סרק שבא"י שאינו מוציא משוי שתי אתונות ושמא תאמר אין בו יין ת"ל (בראשית מט, יא) כבס ביין לבושו ושמא תאמר אינו אדום ת"ל ודם ענב תשתה חמר,ושמא תאמר אינו מרוה ת"ל סותה ושמא תאמר אין בו טעם ת"ל חכלילי עינים מיין כל חיך שטועמו אומר לי לי ושמא תאמר לנערים יפה ולזקנים אינו יפה ת"ל ולבן שנים מחלב אל תיקרי לבן שינים אלא לבן שנים,פשטיה דקרא במאי כתיב כי אתא רב דימי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם רמוז בעיניך דבסים מחמרא ואחוי לי שיניך דבסים מחלבא,מסייע ליה לר' יוחנן דאמר ר' יוחנן טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב שנאמר ולבן שנים מחלב אל תקרי לבן שינים אלא לבון שינים,רב חייא בר אדא מקרי דרדקי דר"ל הוה איפגר תלתא יומי ולא אתא כי אתא א"ל אמאי איפגרת,א"ל דלית אחת הניח לי אבא ובצרתי ממנה יום ראשון ג' מאות אשכולות אשכול לגרב יום שני בצרתי ג' מאות אשכולות שתי אשכולות לגרב יום שלישי בצרתי ממנה ג' מאות אשכולות שלש אשכולות לגרב והפקרתי יותר מחציה א"ל אי לאו דאיפגרת הוה עבדא טפי,רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומיערב בהדי הדדי אמר היינו זבת חלב ודבש,א"ר יעקב בן דוסתאי מלוד לאונו שלשה מילין פעם אחת קדמתי בנשף והלכתי עד קרסולי בדבש של תאינים אמר ר"ל לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של צפורי והוי שיתסר מילין אשיתסר מילין אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של כל ארץ ישראל | 111b. bwithout support, standing with a support,i.e. an object against which one can lean, bis better than it. /b, bAnd so too,the brothers bsaidto Rabba: bYitzḥak, Shimon, and Oshayaall bsaid the same statement:The ihalakhais in accordance withthe opinion of bRabbi Yehuda with regard to female mules. As it is taughtin a ibaraitathat bRabbi Yehuda says:With regard to ba female mule in heat, onemay bnot mate a horse or a donkey with her,due to the prohibition against crossbreeding of livestock. bRather,one mates her with bone of her kind,another mule., bRav Naḥman bar Yitzḥak said,in explanation of this last statement of Rabba’s brothers: bYitzḥak isto be identified with bRabbi Yitzḥak Nappaḥa; Shimon is Rabbi Shimon ben Pazi. And some saythat he is bReish Lakish,i.e., Rabbi Shimon ben Lakish. bOshaya is Rabbi Oshaya the Distinguished /b.,§ bRabbi Elazar said: The common, uneducated peoplewill bnotcome balivein the future, bas it is stated: “The dead live not”(Isaiah 26:14). In other words, those who were already considered dead in their lifetimes will not come back to life afterward either. bThisidea bis also taughtin a ibaraita /i: b“The dead live not”;one bmighthave thought that this is referring bto everyone,i.e., none of the dead will live again. Therefore, bthe verse states: “The shades [ irefa’im /i] rise not”(Isaiah 26:14). This teaches that bthe verse is speaking of one who weakens [ imerapeh /i] himself from matters of Torah. /b, bRabbi Yoḥa said toRabbi Elazar: bTheir master,i.e. God, bis not pleased that you say this ofordinary Jews. Rather, bthatverse bis written about one who weakens himselfand succumbs bto idol worship.Those who commit this great sin do not merit to be resurrected in the future. Rabbi Elazar bsaid to him: I teachit from ba different verse, as it is written: “For Your dew is as the dew of light, and the earth shall bring to life the shades”(Isaiah 26:19). Rabbi Elazar explains: bAnyone who uses the light of Torah,which is called the dew of light, bthe light of Torahwill brevive him; and anyone who does not use the light of Torah, the light of Torahwill bnot revive him. /b, bSinceRabbi Elazar bsaw thatRabbi Yoḥa bwas grievedover the distress of common, uneducated people, bhe said to him: My teacher, I have found for them a remedy from the Torahso that they will merit life in the World-to-Come, as it states: b“But You who cleave to the Lord your God, are alive every one of you this day”(Deuteronomy 4:4). bBut is it possible to cleave to the Divine Presence? Isn’t it written: For the Lord your God is a devouring fire”(Deuteronomy 4:24)?, bRather,this verse teaches that banyone who marries his daughter to a Torah scholar, and one who conducts business [ iperakmatya /i] on behalf of Torah scholars,by investing their money, band one whoutilizes his wealth bto benefit Torah scholars with his propertyin some other way, bthe verse ascribes himcredit bas though he is cleaving to the Divine Presence. /b, bOn a similar note, you say:The verse states: b“To love the Lord your God,to hearken to His voice, band to cleave to Him”(Deuteronomy 30:20). bBut is it possible for a person to cleave to the Divine Presence? Rather, anyone who marries his daughter to a Torah scholar, and one who conducts business on behalf of Torah scholars, and one whoutilizes his wealth bto benefit Torah scholars with his property, the verse ascribes himcredit bas though he is cleaving to the Divine Presence. /b,§ bRabbi Ḥiyya bar Yosef said: In the future,at the time of the resurrection of the dead, bthe righteous will burst forth and arise in Jerusalem, as it is stated: “And may they blossom out of the city like the grass of the earth”(Psalms 72:16), bandthe term b“city”means bnothing otherthan bJerusalem, as it is stated: “For I will defend this city”(II Kings 19:34)., bAnd Rabbi Ḥiyya bar Yosef said: In the future the righteous will standup from their graves bin their clothes.This is derived by an ia fortiori /iinference bfromthe example of bwheat: Just as wheat, which is buried naked,i.e., the seed alone is planted, and yet it bemergesfrom the ground bwith several layers of garb,including straw and chaff, in the case of bthe righteous, who are buriedfully bclothed, all the more sodo they come out of the ground properly dressed., bAnd Rabbi Ḥiyya bar Yoseffurther bsaid: In the future Eretz Yisrael will produce cakes [ igeluskaot /i] andfine bwool clothing [ imeilat /i]that will grow from the ground, bas it is stated: “Let abundant [ ipissat /i] grain [ ibar /i] be in the land”(Psalms 72:16). The term ipissatis interpreted in a similar manner to iketonet passim /i, Joseph’s valuable clothing of many colors, while ibarcan mean bread.,§ bThe Sages taughtthe following with regard to the verse b“Let abundant [ ipissat /i] grain be in the land upon the top of the mountains”(Psalms 72:16). bThey said: In the future, wheat will rise up, and growtall blike a palm tree, and ascend to the top of the mountains. And lest you saythat if wheat will grow this tall bits reaperwill suffer bdiscomfort, thesame bverse states: “May his fruit rustle like Lebanon.” The Holy One, Blessed be He,will bbring a wind from His treasury and blow across, andthis will thereby binduce the flourto fall from the stalks of wheat, band a person will go out to the field and bring back a palmful [ ipissat /i]of flour, bfrom which he willprovide bhis livelihood and the livelihood of the members of his household. /b,It is stated: b“With the kidney-fat of wheat”(Deuteronomy 32:14). The Sages bsaid: In the future,each and every kernel of bwheat will be asbig as bthe two kidneys of the large ox. And do not be surprisedthat this is possible, bas there wasan incident involving ba fox that nested inside a turnip, and they weighedthis turnip, band they discoveredthat even discounting the space dug out by the fox, bitstill weighed bsixty ilitra /i,as measured bby the ilitraof Tzippori. /b,Similarly, bit is taughtin a ibaraitathat bRav Yosef said:There was ban incidentwhich occurred binthe village of bShiḥin,in Eretz Yisrael, binvolving one whose father had left him three branches of mustard, one of which broke. And they discovered onthis one branch alone bnine ikavof mustard. Andwith the bwood of itslarge branches bthey roofed a booth for artisans.Similarly, bRabbi Shimon ben Taḥlifa said: Father left us a cabbage stalk and we would go up and down on it with a ladder,due to its great height.,§ It is stated: b“And from the blood of the grape you drank foaming wine”(Deuteronomy 32:14). The Sages bsaid: The World-to-Come is not like this world.In bthis world there is sufferinginvolved bin pickinggrapes bandin bpressingthem. By contrast, in the bWorld-to-Comeone will bbring one grape in a wagon or on a boat and set it down in a corner of his house and supply from it enoughto fill baboutthe amount of ba large jug [ ipitus /i], and with its wood one will kindlea fire bunder a cooked dish. And every grape you have will produce no lessthan bthirty full jugs of wine,each with the capacity of a ise’a /i. bAs it is stated: “And from the blood of the grape you drank foaming wine [ iḥamer /i].” Do not readthis term as iḥamer /i; rather,read it as iḥomer /i,which is a measure equaling thirty ise’a /i.,§ bWhen Rav Dimi camefrom Eretz Yisrael to Babylonia, bhe said: What isthe meaning of that bwhich is written: “Binding his foal to the vine”(Genesis 49:11), which is interpreted as a prophecy for the future? It means that bevery grapevine you have in Eretz Yisrael requires a foal tocarry the load of its bharvest.The verse continues: b“And his donkey’s colt to the choice vine [ isoreka /i].”The Gemara explains: bEvery barren [ iserak /i] tree you have in Eretz Yisrael will producesufficient fruit in the future bto loadupon btwo donkeys. And lest you saythat these trees bdo not contain wine, thesame bverse states: “He washes his garments in wine.” And lest you saythat the wine bis not red, the verse states: “And from the blood of the grape you drank foaming wine”(Deuteronomy 32:14)., bAnd lest you saythat this wine bdoes not inebriatethose who drink it, bthe verse states: “And his vesture [ isuto /i]in the blood of grapes” (Genesis 49:11). This verse indicates that these wines will induce [ imesit /i] a state of drunkenness. bAnd lest you saythat this wine bhas no flavor, the verse states: “His eyes shall be red [ iḥakhlili /i] with wine”(Genesis 49:12). This unusual term is read homiletically as follows: bEach palate [ iḥeikh /i] that tastes it says:This is bfor me, for me [ ili li /i]. And lest you saythat the wine bis good for the young but it is not good for the old, the verse states: “And his teeth white [ ileven shinayim /i] with milk”(Genesis 49:12). bDo not readthis expression as ileven shinayim /i; rather,read it as ileven shanim /i,one of years, i.e., an elderly person.,The Gemara asks: bTo what does the plain meaning ofthe aforementioned bverse refer? When Rav Dimi camefrom Eretz Yisrael to Babylonia, bhe said: The congregation of Israel said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe: Hint with Your eyesa love bthat is sweeter than wine, and show me Your teeththrough a smile bthat is sweeter than milk. /b,The Gemara comments: This interpretation bsupportsthe opinion bof Rabbi Yoḥa. As Rabbi Yoḥa said: One who whitens his teeth to his friendby smiling at him bis better than one who gives him milk to drink, as it is stated: “And his teeth white [ ileven shinayim /i] with milk”(Genesis 49:12). bDo not readthis expression as ileven shinayim /i; rather,read it as ilibbun shinayim /i,the whitening of teeth. Likewise, the phrase: With milk, can be read as: Than milk.,§ The Gemara relates further stories concerning the great bounty of Eretz Yisrael. bRav Ḥiyya bar Adda was a school teacher of Reish Lakish.On one occasion, Rav Ḥiyya bar Adda bwas delayed for three days and did not cometo teach the children. bWhen hefinally bcame,Reish Lakish bsaid to him: Why were you delayed? /b,Rav Ḥiyya bar Adda bsaid to him: Father left me one branchof a grape vine, band I harvested from iton the bfirst day three hundred grape clusters,and each bclusteryielded a quantity of wine enough btofill ba jug.On the bsecond day I harvestedanother bthree hundred grape clusters,and every btwo clustersyielded enough wine btofill ba jug.On bthe third day Ionce again bharvested three hundred grape clusters,and every bthree clustersyielded enough btofill ba jug, and I declared ownerless more than half of it.Reish Lakish bsaid to him: Had you not delayedand thereby disrupted the Torah study of children, each grape cluster bwould have produced morewine. Due to your cancellation of Torah study, each cluster yielded progressively less.,§ bRami bar Yeḥezkel happenedto come bto Benei Berak.He bsaw those goats that were grazing beneath a figtree, band there was honey oozing from the figs and milk dripping fromthe goats, bandthe two liquids bwere mixing together. He said: This isthe meaning of the verse “A land bflowing with milk and honey”(Exodus 3:8)., bRabbi Ya’akov ben Dostai said: There are three imilfrom Lud to Ono. Once I rose early in the morning and I walked in ankle-deep honeyoozing bfrom fig trees. Reish Lakish said: I myself sawa region called: The place bflowing with milk and honey by Tzippori, and it wasan area that covered bsixteen by sixteen imil /i,256 square imil /i. bRabba bar bar Ḥana said: I myself sawthe region bflowing with milk and honey of all Eretz Yisrael, /b |
|
42. Babylonian Talmud, Taanit, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 23b. ולא אסבר להו אפיה בפניא כי הוה מנקט ציבי דרא ציבי ומרא בחד כתפא וגלימא בחד כתפא כולה אורחא לא סיים מסאני כי מטי למיא סיים מסאניה כי מטא להיזמי והיגי דלינהו למניה כי מטא למתא נפקא דביתהו לאפיה כי מיקשטא כי מטא לביתיה עלת דביתהו ברישא והדר עייל איהו והדר עיילי רבנן יתיב וכריך ריפתא ולא אמר להו לרבנן תו כרוכו פלג ריפתא לינוקי לקשישא חדא ולזוטרא תרי,אמר לה לדביתהו ידענא דרבנן משום מיטרא קא אתו ניסק לאיגרא וניבעי רחמי אפשר דמרצי הקדוש ברוך הוא וייתי מיטרא ולא נחזיק טיבותא לנפשין סקו לאיגרא קם איהו בחדא זויתא ואיהי בחדא זויתא קדים סלוק ענני מהך זויתא דדביתהו כי נחית אמר להו אמאי אתו רבנן אמרו ליה שדרי לן רבנן לגבי דמר למיבעי רחמי אמיטרא אמר להו ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה,אמרו ליה ידעינן דמיטרא מחמת מר הוא דאתא אלא לימא לן מר הני מילי דתמיהא לן מאי טעמא כי יהיבנא למר שלמא לא אסבר לן מר אפיה אמר להו שכיר יום הואי ואמינא לא איפגר ומאי טעמא דרא מר ציבי אחד כתפיה וגלימא אחד כתפיה אמר להו טלית שאולה היתה להכי שאלי ולהכי לא שאלי,מאי טעמא כולה אורחא לא סיים מר מסאניה וכי מטי למיא סיים מסאניה אמר להו כולה אורחא חזינא במיא לא קא חזינא מ"ט כי מטא מר להיזמי והיגי דלינהו למניה אמר להו זה מעלה ארוכה וזה אינה מעלה ארוכה,מאי טעמא כי מטא מר למתא נפקא דביתהו דמר כי מיקשטא אמר להו כדי שלא אתן עיני באשה אחרת מאי טעמא עיילא היא ברישא והדר עייל מר אבתרה והדר עיילינן אנן אמר להו משום דלא בדקיתו לי,מאי טעמא כי כריך מר ריפתא לא אמר לן איתו כרוכו משום דלא נפישא ריפתא ואמינא לא אחזיק בהו ברבנן טיבותא בחנם מאי טעמא יהיב מר לינוקא קשישא חדא ריפתא ולזוטרא תרי אמר להו האי קאי בביתא והאי יתיב בבי כנישתא,ומאי טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דהוות קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה משום דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתה [ואנא יהיבנא] זוזא ולא מקרבא הנייתיה אי נמי הנהו ביריוני דהוו בשיבבותן [אנא] בעי רחמי דלימותו והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא [ואהדרו],חנן הנחבא בר ברתיה דחוני המעגל הוה כי מצטריך עלמא למיטרא הוו משדרי רבנן ינוקי דבי רב לגביה ונקטי ליה בשיפולי גלימיה ואמרו ליה אבא אבא הב לן מיטרא אמר לפני הקב"ה רבש"ע עשה בשביל אלו שאין מכירין בין אבא דיהיב מיטרא לאבא דלא יהיב מיטרא ואמאי קרי ליה חנן הנחבא מפני שהיה מחביא עצמו בבית הכסא,אמר ליה רבי זריקא לרב ספרא תא חזי [מה] בין תקיפי דארעא דישראל לחסידי דבבל חסידי דבבל רב הונא ורב חסדא כי הוה מצטריך עלמא למיטרא אמרי ניכניף הדדי וניבעי רחמי אפשר דמירצי הקדוש ברוך הוא דייתי מיטרא,תקיפי דארעא דישראל כגון ר' יונה אבוה דרבי מני כי הוה מצטריך עלמא למיטרא הוה עייל לביתיה ואמר להו הבו לי גואלקי ואיזיל ואייתי לי בזוזא עיבורא כי הוה נפיק לברא אזיל וקאי בדוכתא עמיקתא דכתיב (תהלים קל, א) ממעמקים קראתיך ה' וקאי בדוכתא צניעא ומכסי בשקא ובעי רחמי ואתי מיטרא כי הוה אתי לביתיה אמרי ליה אייתי מר עיבורא אמר להו אמינא הואיל ואתא מיטרא השתא רווח עלמא,ותו רבי מני בריה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה אישתטח על קברא דאבוה אמר ליה אבא אבא הני מצערו לי יומא חד הוו קא חלפי התם אינקוט כרעא דסוסוותייהו עד דקבילו עלייהו דלא קא מצערו ליה,ותו רבי מני הוה שכיח קמיה דרבי יצחק בן אלישיב אמר ליה עתירי דבי חמי קא מצערו לי אמר ליענו ואיענו אמר קא דחקו לי אמר ליעתרו ואיעתרו,אמר לא מיקבלי עלי אינשי ביתי א"ל מה שמה חנה תתייפי חנה ונתייפת אמר ליה קא מגנדרא עלי א"ל אי הכי תחזור חנה לשחרוריתה וחזרה חנה לשחרוריתה,הנהו תרי תלמידי דהוו קמיה דרבי יצחק בן אלישיב אמרו ליה ניבעי מר רחמי עלן דניחכים טובא אמר להו עמי היתה ושלחתיה,רבי יוסי בר אבין הוה שכיח קמיה דר' יוסי דמן יוקרת שבקיה ואתא לקמיה דרב אשי | 23b. bbut he did not return their greetings. Toward evening, as he was gathering firewood, he placed the wood and hoe on one shoulder and his cloak on theother bshoulder.Along bthe entire way he did not wear his shoes,but bwhen he reached water he put on his shoes. When he reachedan area filled with bshrubs and thorns he lifted up his clothes. When he reached the city, his wife came out to greet him, adornedwith finery. bWhen he reached his house, his wife entered first, he entered afterward, and afterward thetwo bSages entered. He sat and ate bread, but he did not say to the Sages: Comeand beat,as was customary and polite. bHe divided bread to his children; to the elderchild he gave bone piece and to the youngerone he gave btwo. /b,Abba Ḥilkiyya bsaid to his wife: I know that these Sages have come due to the rain. Let us go up to the roof and pray for mercy. Perhaps the Holy One, Blessed be He, will be appeased, and it will rain, and we will not receive credit ourselvesfor the rainfall. bThey went up to the roof. He stood in one corner and she stood inthe other bcorner. Clouds began to form on that side where his wifestood. bWhen he descended, he said tothe Sages: bWhy have the Sages come? They said to him: Theother bSages have sent us to the Master,so bthat you should pray for mercy for rain. He said to them: Blessed is God, Who did not require you topetition bAbba Ḥilkiyya,as the sky has filled with clouds and rain is certainly on its way.,They said to him: bWe know that the rain has come on the Master’s account. However, let the Masterplease bsayand explain bto us these aspectsof your behavior bthat are puzzling to us: What is the reasonthat bwhen we greeted the Master, the Master did not return our greeting? He said to them: I am a day laborer,hired for the day, band I saidto myself that I may bnot delaymy work to answer you. They further inquired: bAnd what is the reasonthat bthe Master carried the firewood on one shoulder andhis bcloak onthe other bshoulder? He said to them: It was a borrowed robe. I borrowed it for thispurpose, to wear it, band I did not borrow it for that purpose,to place wood on it.,The Sages continued to ask Abba Ḥilkiyya about his unusual behavior. bWhat is the reasonthat bthe entire way the Master did not wear his shoes, but when he reached water he put on his shoes? He said to them: The entire way I can seeand take care where I walk, and therefore there is no need for me to wear out my shoes, but bin the water I cannot see.Therefore, I put on my shoes to avoid hurting myself. They asked: bWhat is the reasonthat bwhen the Master reached shrubs and thorns, he lifted up his clothes? He said to them: Thisflesh bwill healif it is scratched by thorns, bbut thisgarment bwill not healif it is torn.,They further inquired: bWhat is the reasonthat bwhen the Master reached the city, the Master’s wife came out adornedin her finery? bHe said to them:She dresses that way bso thatwhen I walk through the city bI will not set my eyes upon another woman.They asked: bWhat is the reasonthat bshe entered first, and afterward the Master entered, andonly bafterward we entered? He said to them: Because you have not been checkedby me. I cannot be sure how you will act, and therefore I did not want you to be alone with my wife.,The Sages were not done with their questions. bWhat is the reasonthat bwhen the Master ate bread,you bdid not say to us: Comeand beat?He replied: bBecause there is not enough breadfor guests, band I saidto myself that bI should not gain credit from the Sages for nothing,by offering you food I cannot serve you. They asked: bWhat is the reasonthat bthe Master gave the older child one pieceof bread band the younger child two? He said to them: Thisolder child bstays at home,and if he is hungry he can eat at any time, bbut thisyounger child bsitsand studies bin the synagogue,and therefore he is hungrier.,The two Sages had one final set of queries for Abba Ḥilkiyya. bAnd what is the reasonthat the bclouds began to form on that side where the Master’s wife stoodbefore your own side? He explained: bBecause my wife is frequently at home, and she gives bread to the poor, andtherefore bherprovision of bbenefitto the needy is bimmediate,i.e., soon after the rains fall she is able to provide the needy with provisions. Accordingly, her prayers are answered without delay. In contrast, bI give moneyto the poor, bandconsequently, bthe benefitof my gift bis not immediate,i.e., it takes a lot of time before the rainfall results in my ability to give money to the poor. bAlternatively,her prayers may have been answered first because when bcertain hooligans [ ibiryonei /i] were living in our neighborhood, I prayed that they should die, but she prayed that they should repent. Andindeed, bthey repented. /b,§ The Gemara relates another story about a descendant of Ḥoni HaMe’aggel. bḤa HaNeḥba was the son of Ḥoni HaMe’aggel’s daughter. When the world was in need of rain, the Sages would send schoolchildren to him, and they would grab him by the hem of his cloak and say to him: Father, Father, give us rain. He said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, act on behalf of thesechildren, bwho cannot distinguish betweentheir bFatherin Heaven, bWho can provide rain, andthe bfather who cannot provide rain.The Gemara asks: bAnd why was he called Ḥa HaNeḥba? Because he would hide [ imaḥbi /i] himself in the lavatoryso that people would not bestow honor upon him.,The Gemara relates another story about righteous individuals praying for rain. bRabbi Zerika said to Rav Safra: Comeand bsee what the differenceis between bthe powerful men of Eretz Yisrael and the pious men of Babylonia.This comparison serves to highlight the righteousness of the great men of Eretz Yisrael. By bthe pious men of Babylonia,I mean bRav Huna and Rav Ḥisda. When the world is in need of rain,these Sages say: bLet us assemble together and pray for mercy,and bperhaps the Holy One, Blessed be He, will be appeased and bring rain.In this manner, the pious men of Babylonia publicized their prayers for rain.,By contrast, bthe powerful men of Eretz Yisrael, such as Rabbi Yona, the father of Rabbi Mani,acted differently. bWhen the world was in need of rain, he enters his house and say tohis household: bGive me my sack [ igevalki /i] and I will go and buy myself a dinar of grain. When he went outside, he went and stood in a low place, as it is written: “Out of the depths I have called You, O Lord”(Psalms 130:1). bAnd he would stand in a secluded place, and coverhimself bwith sackcloth, and pray for mercy, and rain would come. When he would come home, they would say to him:Did bthe Master bring grain? He said to them: I saidto myself, bsince rain hasnow bcome,there will be brelief in the worldand prices will soon go down. In this manner, he hid his greatness even from his own household., bAnd furthermore,the Gemara relates that bRabbi Mani,Rabbi Yona’s bson, was persecuted bymembers bof the house of the iNasi /i. He prostrated himself upon his father’s grave and saidto him: bFather, Father, these men are persecuting me. One day,those men bwere passing there,by the grave, and bthe legs of their horses became stuckin the ground buntil they accepted upon themselves not to persecuteRabbi Mani anymore., bAnd furthermore,the Gemara relates that bRabbi Mani was frequently found before Rabbi Yitzḥak ben Elyashiv,a well-known miracle worker. Once, Rabbi Mani bsaid to him: The wealthy members of my father-in-law’s house are persecuting me.Rabbi Yitzḥak bsaid: May they become poor,so they will no longer lord over you. bAndindeed, bthey became poor.Some time later, Rabbi Mani bsaidto his teacher: Now that they are poor bthey are pressuring mefor ficial support. Rabbi Yitzḥak bsaid: May they become richagain. bAndindeed, bthey became rich. /b,Rabbi Mani bsaid tohis teacher: bThe members of my household,i.e., my wife, bare not acceptable to me,as she is not beautiful. Rabbi Yitzḥak bsaid: What is her name?Rabbi Mana replied: bḤana.Rabbi Yitzḥak declared: bLet Ḥana grow beautiful, andindeed bshe grew beautiful.After a while, Rabbi Mani bsaidto Rabbi Yitzḥak: bShe acts haughtily toward me,due to her great beauty. bHe said to him: If so, let Ḥana return to her homelyappearance, band she returned to her homelyappearance.,The Gemara relates: bThese two students, who were sitting before Rabbi Yitzḥak ben Elyashiv, said to him: Let the Master pray for mercy on ourbehalf, bthat we should become very wise. He said to them:This power bwasindeed bwith meat one stage, as I used to be able to pray for matters of this kind, bbut I sent it away.I took it upon myself never to pray for changes in the world order.,The Gemara cites another story involving a complaint. bRabbi Yosei bar Avin was frequently found before Rabbi Yosei from Yokrat.At some point bhe left him and cameto study bbefore Rav Ashi,who did not recognize him. |
|
