1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 4.44, 14.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 4.44. וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 14.7. אַךְ אֶת־זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה אֶת־הַגָּמָל וְאֶת־הָאַרְנֶבֶת וְאֶת־הַשָּׁפָן כִּי־מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם׃ | 4.44. And this is the law which Moses set before the children of Israel;" 14.7. Nevertheless these ye shall not eat of them that only chew the cud, or of them that only have the hoof cloven: the camel, and the hare, and the rock-badger, because they chew the cud but part not the hoof, they are unclean unto you;" |
|
2. Hebrew Bible, Exodus, 15.3, 23.13 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 15.3. יְהוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהוָה שְׁמוֹ׃ 23.13. וּבְכֹל אֲשֶׁר־אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל־פִּיךָ׃ | 15.3. The LORD is a man of war, The LORD is His name." 23.13. And in all things that I have said unto you take ye heed; and make no mention of the name of other gods, neither let it be heard out of thy mouth. ." |
|
3. Hebrew Bible, Genesis, 11.4-11.9, 15.12, 49.9 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 11.4. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה־לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שֵׁם פֶּן־נָפוּץ עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ׃ 11.5. וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת־הָעִיר וְאֶת־הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם׃ 11.6. וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא־יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת׃ 11.7. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ׃ 11.8. וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר׃ 11.9. עַל־כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי־שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל־הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל־פְּנֵי כָּל־הָאָרֶץ׃ 15.12. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל־אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו׃ 49.9. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ׃ | 11.4. And they said: ‘Come, let us build us a city, and a tower, with its top in heaven, and let us make us a name; lest we be scattered abroad upon the face of the whole earth.’" 11.5. And the LORD came down to see the city and the tower, which the children of men builded." 11.6. And the LORD said: ‘Behold, they are one people, and they have all one language; and this is what they begin to do; and now nothing will be withholden from them, which they purpose to do." 11.7. Come, let us go down, and there confound their language, that they may not understand one another’s speech.’" 11.8. So the LORD scattered them abroad from thence upon the face of all the earth; and they left off to build the city." 11.9. Therefore was the name of it called Babel; because the LORD did there aconfound the language of all the earth; and from thence did the LORD scatter them abroad upon the face of all the earth." 15.12. And it came to pass, that, when the sun was going down, a deep sleep fell upon Abram; and, lo, a dread, even a great darkness, fell upon him." 49.9. Judah is a lion’s whelp; From the prey, my son, thou art gone up. He stooped down, he couched as a lion, And as a lioness; who shall rouse him up?" |
|
4. Hebrew Bible, Psalms, 98.3 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
|
5. Hebrew Bible, Amos, 3.7 (8th cent. BCE - 6th cent. BCE)
| 3.7. כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְהוִה דָּבָר כִּי אִם־גָּלָה סוֹדוֹ אֶל־עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים׃ | 3.7. For the Lord GOD will do nothing, But He revealeth His counsel unto His servants the prophets." |
|
6. Hebrew Bible, Isaiah, 13.3 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 13.3. אֲנִי צִוֵּיתִי לִמְקֻדָּשָׁי גַּם קָרָאתִי גִבּוֹרַי לְאַפִּי עַלִּיזֵי גַּאֲוָתִי׃ | 13.3. I have commanded My consecrated ones, Yea, I have called My mighty ones for mine anger, Even My proudly exulting ones." |
|
7. Hebrew Bible, Jeremiah, 4.7, 5.6 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 4.7. עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב׃ 5.6. עַל־כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם נָמֵר שֹׁקֵד עַל־עָרֵיהֶם כָּל־הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ משבותיהם [מְשׁוּבוֹתֵיהֶם׃] | 4.7. A lion is gone up from his thicket, and a destroyer of nations is set out, gone forth from his place; to make thy land desolate, that thy cities be laid waste, without inhabitant." 5.6. Wherefore a lion out of the forest doth slay them, A wolf of the deserts doth spoil them, A leopard watcheth over their cities, Every one that goeth out thence is torn in pieces; Because their transgressions are many, Their backslidings are increased." |
|
8. Anon., 1 Enoch, 60.7-60.10 (3rd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 60.7. And on that day were two monsters parted, a female monster named Leviathan, to dwell in the 60.8. abysses of the ocean over the fountains of the waters. But the male is named Behemoth, who occupied with his breast a waste wilderness named Duidain, on the east of the garden where the elect and righteous dwell, where my grandfather was taken up, the seventh from Adam, the first 60.9. man whom the Lord of Spirits created. And I besought the other angel that he should show me the might of those monsters, how they were parted on one day and cast, the one into the abysse 1. The words of the blessing of Enoch, wherewith he blessed the elect and righteous, who will be,living in the day of tribulation, when all the wicked and godless are to be removed. And he took up his parable and said -Enoch a righteous man, whose eyes were opened by God, saw the vision of the Holy One in the heavens, which the angels showed me, and from them I heard everything, and from them I understood as I saw, but not for this generation, but for a remote one which is,for to come. Concerning the elect I said, and took up my parable concerning them:The Holy Great One will come forth from His dwelling,,And the eternal God will tread upon the earth, (even) on Mount Sinai, [And appear from His camp] And appear in the strength of His might from the heaven of heavens.,And all shall be smitten with fear And the Watchers shall quake, And great fear and trembling shall seize them unto the ends of the earth.,And the high mountains shall be shaken, And the high hills shall be made low, And shall melt like wax before the flame,And the earth shall be wholly rent in sunder, And all that is upon the earth shall perish, And there shall be a judgement upon all (men).,But with the righteous He will make peace.And will protect the elect, And mercy shall be upon them.And they shall all belong to God, And they shall be prospered, And they shall all be blessed.And He will help them all, And light shall appear unto them, And He will make peace with them'.,And behold! He cometh with ten thousands of His holy ones To execute judgement upon all, And to destroy all the ungodly:And to convict all flesh of all the works of their ungodliness which they have ungodly committed, And of all the hard things which ungodly sinners have spoken against Him. |
|
9. Hebrew Bible, Daniel, 7.1-7.4, 7.6-7.8, 7.14, 7.23, 8.9-8.14, 9.21, 9.24-9.27, 12.10-12.13 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 7.1. נְהַר דִּי־נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן־קֳדָמוֹהִי אֶלֶף אלפים [אַלְפִין] יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רבון [רִבְבָן] קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ׃ 7.1. בִּשְׁנַת חֲדָה לְבֵלְאשַׁצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ עַל־מִשְׁכְּבֵהּ בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר׃ 7.2. עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם־לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא׃ 7.2. וְעַל־קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ וְאָחֳרִי דִּי סִלְקַת ונפלו [וּנְפַלָה] מִן־קדמיה [קֳדָמַהּ] תְּלָת וְקַרְנָא דִכֵּן וְעַיְנִין לַהּ וְפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן וְחֶזְוַהּ רַב מִן־חַבְרָתַהּ׃ 7.3. וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן־יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן־דָּא׃ 7.4. קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי־נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי־מְּרִיטוּ גַפַּיהּ וּנְטִילַת מִן־אַרְעָא וְעַל־רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ׃ 7.6. בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי־עוֹף עַל־גביה [גַּבַּהּ] וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא וְשָׁלְטָן יְהִיב לַהּ׃ 7.7. בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רביעיה [רְבִיעָאָה] דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָא וְשִׁנַּיִן דִּי־פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן אָכְלָה וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא ברגליה [בְּרַגְלַהּ] רָפְסָה וְהִיא מְשַׁנְּיָה מִן־כָּל־חֵיוָתָא דִּי קָדָמַיהּ וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ׃ 7.8. מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת ביניהון [בֵּינֵיהֵן] וּתְלָת מִן־קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אתעקרו [אֶתְעֲקַרָה] מִן־קדמיה [קֳדָמַהּ] וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא־דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן׃ 7.14. וְלֵהּ יְהִיב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי־לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי־לָא תִתְחַבַּל׃ 7.23. כֵּן אֲמַר חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רביעיא [רְבִיעָאָה] תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן־כָּל־מַלְכְוָתָא וְתֵאכֻל כָּל־אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ׃ 8.9. וּמִן־הָאַחַת מֵהֶם יָצָא קֶרֶן־אַחַת מִצְּעִירָה וַתִּגְדַּל־יֶתֶר אֶל־הַנֶּגֶב וְאֶל־הַמִּזְרָח וְאֶל־הַצֶּבִי׃ 8.11. וְעַד שַׂר־הַצָּבָא הִגְדִּיל וּמִמֶּנּוּ הרים [הוּרַם] הַתָּמִיד וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ׃ 8.12. וְצָבָא תִּנָּתֵן עַל־הַתָּמִיד בְּפָשַׁע וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה׃ 8.13. וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד־קָדוֹשׁ מְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר עַד־מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס׃ 8.14. וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ׃ 9.21. וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת־עָרֶב׃ 9.24. שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל־עַמְּךָ וְעַל־עִיר קָדְשֶׁךָ לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם [וּלְהָתֵם] חטאות [חַטָּאת] וּלְכַפֵּר עָוֺן וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים׃ 9.25. וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן־מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד־מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים׃ 9.26. וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת׃ 9.27. וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם וְעַד־כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל־שֹׁמֵם׃ 12.11. וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים׃ 12.12. אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה׃ 12.13. וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין׃ | 7.1. In the first year of Belshazzar king of Babylon Daniel had a dream and visions of his head upon his bed; then he wrote the dream and told the sum of the matters." 7.2. Daniel spoke and said: I saw in my vision by night, and, behold, the four winds of the heaven broke forth upon the great sea." 7.3. And four great beasts came up from the sea, diverse one from another." 7.4. The first was like a lion, and had eagle’s wings; I beheld till the wings thereof were plucked off, and it was lifted up from the earth, and made stand upon two feet as a man, and a man’s heart was given to it." 7.6. After this I beheld, and lo another, like a leopard, which had upon the sides of it four wings of a fowl; the beast had also four heads; and dominion was given to it." 7.7. After this I saw in the night visions, and behold a fourth beast, dreadful and terrible, and strong exceedingly; and it had great iron teeth; it devoured and broke in pieces, and stamped the residue with its feet; and it was diverse from all the beasts that were before it; and it had ten horns." 7.8. I considered the horns, and, behold, there came up among them another horn, a little one, before which three of the first horns were plucked up by the roots; and, behold, in this horn were eyes like the eyes of a man, and a mouth speaking great things." 7.14. And there was given him dominion, And glory, and a kingdom, That all the peoples, nations, and languages Should serve him; His dominion is an everlasting dominion, which shall not pass away, And his kingdom that which shall not be destroyed." 7.23. Thus he said: ‘The fourth beast shall be a fourth kingdom upon earth, which shall be diverse from all the kingdoms, and shall devour the whole earth, and shall tread it down, and break it in pieces." 8.9. And out of one of them came forth a little horn, which waxed exceeding great, toward the south, and toward the east, and toward the beauteous land." 8.10. And it waxed great, even to the host of heaven; and some of the host and of the stars it cast down to the ground, and trampled upon them." 8.11. Yea, it magnified itself, even to the prince of the host; and from him the continual burnt-offering was taken away, and the place of his sanctuary was cast down." 8.12. And the host was given over to it together with the continual burnt-offering through transgression; and it cast down truth to the ground, and it wrought, and prospered." 8.13. Then I heard a holy one speaking; and another holy one said unto that certain one who spoke: ‘How long shall be the vision concerning the continual burnt-offering, and the transgression that causes appalment, to give both the sanctuary and the host to be trampled under foot?’" 8.14. And he said unto me: ‘Unto two thousand and three hundred evenings and mornings; then shall the sanctuary be victorious.’" 9.21. yea, while I was speaking in prayer, the man Gabriel, whom I had seen in the vision at the beginning, being caused to fly swiftly, approached close to me about the time of the evening offering." 9.24. Seventy weeks are decreed upon thy people and upon thy holy city, to finish the transgression, and to make an end of sin, and to forgive iniquity, and to bring in everlasting righteousness, and to seal vision and prophet, and to anoint the most holy place." 9.25. Know therefore and discern, that from the going forth of the word to restore and to build Jerusalem unto one anointed, a prince, shall be seven weeks; and for threescore and two weeks, it shall be built again, with broad place and moat, but in troublous times." 9.26. And after the threescore and two weeks shall an anointed one be cut off, and be no more; and the people of a prince that shall come shall destroy the city and the sanctuary; but his end shall be with a flood; and unto the end of the war desolations are determined." 9.27. And he shall make a firm covet with many for one week; and for half of the week he shall cause the sacrifice and the offering to cease; and upon the wing of detestable things shall be that which causeth appalment; and that until the extermination wholly determined be poured out upon that which causeth appalment.’" 12.10. Many shall purify themselves, and make themselves white, and be refined; but the wicked shall do wickedly; and none of the wicked shall understand; but they that are wise shall understand." 12.11. And from the time that the continual burnt-offering shall be taken away, and the detestable thing that causes appalment set up, there shall be a thousand two hundred and ninety days." 12.12. Happy is he that waiteth, and cometh to the thousand three hundred and five and thirty days." 12.13. But go thou thy way till the end be; and thou shalt rest, and shalt stand up to thy lot, at the end of the days.’" |
|
10. Anon., Sibylline Oracles, 5.28-5.31 (1st cent. BCE - 5th cent. CE)
| 5.28. But after a long time shall he transmit 5.29. His power unto another, who shall have 5.30. 30 Three hundred for his first initial sign 5.31. And of a river the beloved name |
|
11. Anon., 2 Baruch, 29.3-29.4 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
12. New Testament, Apocalypse, 12.3, 13.2, 13.14 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 12.3. Another sign was seen in heaven. Behold, a great red dragon, having seven heads and ten horns, and on his heads seven crowns. 13.2. The beast which I saw was like a leopard, and his feet were like those of a bear, and his mouth like the mouth of a lion. The dragon gave him his power, his throne, and great authority. 13.14. He deceives my own people who dwell on the earth because of the signs which it was given to him to do in front of the beast; saying to those who dwell on the earth, that they should make an image to the beast who had the sword wound and lived. |
|
13. Anon., Genesis Rabba, 44.17, 76.6 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 44.17. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא (בראשית טו, יב), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר תְּחִלַּת מַפָּלָה שֵׁנָה, דָּמִיךְ לֵיהּ וְלָא לָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, דָּמִיךְ לֵיהּ וְלָא עָבֵיד עֲבוֹדָה. רַב אָמַר שְׁלשָׁה תַּרְדֵּמוֹת הֵן, תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה, וְתַרְדֵּמַת נְבוּאָה, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה. תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה (בראשית ב, כא): וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן. תַּרְדֵּמַת נְבוּאָה: וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כו, יב): וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת ה' נָפְלָה עֲלֵיהֶם. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אַף תַּרְדֵּמָה שֶׁל שְׁטוּת, דִּכְתִיב (ישעיה כט, י): כִּי נָסַךְ ה' עֲלֵיכֶם רוּחַ תַּרְדֵּמָה וגו'. רַבִּי חֲנִינָה בַּר יִצְחָק אָמַר שָׁלשׁ נוֹבְלוֹת הֵן, נוֹבְלוֹת מִיתָה, שֵׁנָה. נוֹבְלוֹת נְבוּאָה, חֲלוֹם. נוֹבְלוֹת הָעוֹלָם הַבָּא, שַׁבָּת. רַבִּי אָבִין מוֹסִיף תַּרְתֵּין, נוֹבְלוֹת אוֹרָה שֶׁל מַעְלָה, גַּלְגַּל חַמָּה. נוֹבְלוֹת חָכְמָה שֶׁל מַעְלָה, תּוֹרָה. (בראשית טו, יב): וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. אֵימָה, זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב (דניאל ג, יט): בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא. חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְתַעֲנִית. גְּדֹלָה, זוֹ יָוָן. רַבִּי סִימוֹן וְרַבָּנָן, רַבִּי סִימוֹן אָמַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים דּוּכָסִים, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִפַּרְכוּן, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִסְטְרַטְלִיטִין. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מִשִּׁשִׁים שִׁשִּׁים, דִּכְתִיב (דברים ח, טו): נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב. נָחָשׁ, זוֹ בָּבֶל. שָׂרָף, זוֹ מָדַי. עַקְרָב, זֶה יָוָן. מָה עַקְרָב זוֹ יוֹלֶדֶת לְשִׁשִּׁים שִׁשִּׁים, כָּךְ הֶעֱמִידָה מַלְכוּת יָוָן מִשִּׁשִּׁים שִׁשִּׁים. נֹפֶלֶת עָלָיו, זוֹ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וְיֵשׁ שֶׁמַּחְלִיפִין, נוֹפֶלֶת עָלָיו, זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב בָּהּ (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל. גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, דִּכְתִיב (אסתר ג, א): אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, דִּכְתִיב (דניאל ז, ז): וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה. 76.6. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו (בראשית לב, יב), הַצֵּל אֶת בָּנַי לֶעָתִיד לָבוֹא מִיַּד בְּנֵי בָנָיו שֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶן מִכֹּחוֹ שֶׁל עֵשָׂו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ח): מִסְתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת בֵּינֵיהֵן, זֶה בֶּן נֵצֶר. (דניאל ז, ח): וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקַרָה מִן קָדָמַהּ, זוֹ שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם מַלְכוּתָם, מַקְדִּין וּקְרוֹס וְקַרְדִידוֹסִי. (דניאל ז, ח): וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן, זוֹ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנְיָא מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּתִיב עַל קַרְנַיָא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָא עַשְׂרָא מַלְכִין יְקֻמוּן מִן אַרְעָא, כּוּלְּהוֹן בְּיוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל עֵשָׂו הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶלָּא: מְִתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת בֵּינֵיהֵן, זוֹ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה. וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקַרָה מִן קָדָמַהּ, אֵלּוּ שְׁלשָׁה מַלְכֻיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא, זוֹ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁהִיא מַכְנֶסֶת עַיִן רָעָה בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם, פְּלַן עַתִּיר נַעַבְדִּינֵיהּ אַרְכוֹנוֹנוּס, פְּלַן עַתִּיר נַעַבְדֵיהּ בַּלְיוֹטוֹס. (בראשית לב, יב): פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים, וְאַתָּה אָמַרְתָּ (דברים כב, ו): לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. דָּבָר אַחֵר, פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִּי אֵם עַל בָּנִים, וְאַתָּה אָמַרְתָּ (ויקרא כב, כח): וְשׁוֹר וָשֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד. | |
|
14. Anon., Leviticus Rabba, 13.5 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 13.5. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל הַנְּבִיאִים רָאוּ הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת וגו', רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, מָקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, (בראשית ב, י): וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה נְהָרוֹת, (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זֶה בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. (בראשית ב, יא): הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּיַחֶלֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים. (בראשית ב, יא): אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, (בראשית ב, יב): שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם, מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. (בראשית ב, יג): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זֶה מָדַי, שֶׁהֶעֱמִידָה אֶת הָמָן הָרָשָׁע שֶׁמָּשַׁךְ עִסָּה כַּנָּחָשׁ, עַל שׁוּם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. (בראשית ב, יג): הוּא הַסּוֹבֵב אֶת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, א): מֵהוֹדוּ וְעַד כּוּשׁ. (בראשית ב, יד): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, זוֹ יָוָן, שֶׁהִיא חַדָּה וְקַלָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר לָהֶם כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר, אָמַר רַב הוּנָא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, שֶׁהָיוּ מְאַשְׁרִין עַצְמָן מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְצֵירִין לְיִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, הוּא אֱדוֹם שֶׁפָּרָת וְרָבָת בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל זָקֵן. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לִבְנוֹ. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְבֵיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, פָּרָת עַל שׁוּם סוֹפָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי. אַבְרָהָם רָאָה הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן (בראשית טו, יב): וְהִנֵּה אֵימָה, זוֹ בָּבֶל עַל שֵׁם (דניאל ג, יט): נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא. (בראשית טו, יב): חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ג, יג): לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. (בראשית טו, יב): גְּדֹלָה, זוֹ יָוָן, אָמַר רַב נַחְמָן מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת מֵאָה וְשִׁבְעִים וְאֶחָד אִפַּרְכִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אִסְטְרָטָלִיטוּן, וְרַבָּנָן אָמְרִין שִׁשִּׁים שִׁשִׁים, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חָנִין עַל הֲדָא דְרַבָּנָן (דברים ח, טו): הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, נָחָשׁ זֶה בָּבֶל. שָׂרָף, זֶה מָדַי. עַקְרָב, זֶה יָוָן, מָה עַקְרָב זֶה מַשְׁרֶצֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים. (בראשית טו, יב): נֹפֶלֶת, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (דניאל ז, ז): דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן. גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, עַל שֵׁם (אסתר ג, א): גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. נֹפֶלֶת, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל. רָאָה דָּנִיֵּאל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ב ג): חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא, וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא, אִם זְכִיתֶם מִן יַמָּא וְאִם לָאו מִן חוֹרְשָׁא, הֲדָא חֵיוְתָא דְיַמָּא כִּי סָלְקָא מִן יַמָּא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, דְכַוָּותָא (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר, עַיִ"ן תְּלוּיָה, אִם זְכִיתֶם מִן הַיְאוֹר וְאִם לָאו מִן הַיַּעַר, הֲדָא חֵיוְתָא כִּי סָלְקָא מִן נַהֲרָא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, (דניאל ז, ג): שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא, אַל תִּקְרֵי שָׁנְיָן אֶלָּא סָנְיָן דָּא מִן דָּא, מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֻמָּה שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בָּעוֹלָם הִיא שׂוֹנְאָה לְיִשְׂרָאֵל וּמְשַׁעְבְּדָא בָּהֶן. (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, זוֹ בָּבֶל, יִרְמְיָה רָאָה אוֹתָהּ אֲרִי וְרָאָה אוֹתָהּ נֶשֶׁר, דִּכְתִיב (ירמיה ד, ז): עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ (ירמיה מט, כב): הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה, אָמְרִין לְדָנִיֵּאל אַתּ מָה חָמֵית לְהוֹן, אָמַר לְהוֹן חָמֵיתִי אַפִּין כְּאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַּפֵּיהּ וּנְטִילַת מִן אַרְעָא. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל אוֹתוֹ אֲרִי לָקָה וְלִבּוֹ לֹא לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ז, ד): וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַף לִבּוֹ לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ד, יג): לִבְבֵהּ מִן אֲנָשָׁא יְשַׁנּוֹן. חָזֵה הֲוֵית (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרֵי תִנְיָנָא דָמְיָא לְדֹב, לְדב כְּתִיב זֶה מָדַי, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ירמיה ה, ו): עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זוֹ בָּבֶל. (ירמיה ה, ו): זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, זוֹ מָדַי. (ירמיה ה, ו): נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם, זוֹ יָוָן. (ירמיה ה, ו): כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף, זוֹ אֱדוֹם, לָמָּה, (ירמיה ה, ו): כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם. (דניאל ז, ו): חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר, זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה מַעֲמֶדֶת בִּגְזֵרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. (דניאל ז, ז): בָּאתַר דְּנָא חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה, זוֹ אֱדוֹם, דָּנִיֵּאל רָאָה שְׁלָשְׁתָּן בְּלַיְלָה אֶחָד וְלָזוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, לָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לָהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): וְתִכָּפֵל. משֶׁה רָאָה אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלז, ח): אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. (ויקרא יא, ה): אֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי. רַבָּנָן וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רַבָּנָן אָמְרֵי מַה הַשָּׁפָן הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה וְסִימָנֵי טָהֳרָה, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת מָדַי מַעֲמֶדֶת צַדִּיק וְרָשָׁע. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן דָּרְיָוֶשׁ הָאַחֲרוֹן בְּנָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר הָיָה, טָהוֹר מֵאִמּוֹ וְטָמֵא מֵאָבִיו. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, אִמּוֹ שֶׁל תַּלְמַי אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ פָּרַס, משֶׁה נָתַן שְׁלָשְׁתָּם בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָזוֹ בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר (דניאל ז, ז): יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְתִכָּפֵל. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן מִכָּל הַנְּבִיאִים לֹא פִּרְסְמוּהָ אֶלָּא שְׁנַיִם אָסָף וּמשֶׁה, אָסָף אָמַר (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר. משֶׁה אָמַר (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה, לָמָּה נִמְשְׁלָה לַחֲזִיר, לוֹמַר לָךְ מָה חֲזִיר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹבֵץ מוֹצִיא טְלָפָיו וְאוֹמֵר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר, כָּךְ מַלְכוּת אֱדוֹם מִתְגָּאָה וְחוֹמֶסֶת וְגוֹזֶלֶת וְנִרְאֵית כְּאִלּוּ מַצַּעַת בִּימָה. מַעֲשֶׂה בְּשִׁלְטוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹרֵג הַגַּנָּבִים וְהַמְנָאֲפִים וְהַמְכַשְּׁפִים, גָּחִין וְאָמַר לַסַּנְקְלִיטִין, שְׁלָשְׁתָּן עָשִׂיתִי בְּלַיְלָה אֶחָד. דָּבָר אַחֵר, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, (ויקרא יא, ד): כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן, כָּל מַה שֶּׁפָּרַט דָּוִד כָּלַל אוֹתוֹ רָשָׁע בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, לד): כְּעַן אֲנָה נְבֻכַדְנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָא. מְשַׁבַּח (תהלים קמז, יב): שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַיִם אֶת ה'. וּמְרוֹמֵם (תהלים ל, ב): אֲרוֹמִמְךָ ה'. וּמְהַדַּר (תהלים קד, א): ה' אֱלֹהַי גָדַלְתָּ מְאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. (דניאל ד, לד): דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשֹׁט (תהלים קלח, ב): עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ. (דניאל ד, לד): וְאֹרְחָתֵהּ דִּין (תהלים צו, י): יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים. (דניאל ד, לד): וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ. (דניאל ד, לד): יָכִל לְהַשְׁפָּלָה (תהלים עה, יא): וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ. (ויקרא יא, ה): וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, (ויקרא יא, ה): כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא א, ב): כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, (ויקרא יא, ו): כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְּקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן כַּד הֲוָה חָמֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, אוֹמֵר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֶׁל שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זֶה אֱדוֹם, (ויקרא יא, ז): וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא דַּיָּן שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת אֶלָּא מְחָרֶפֶת וּמְגַדֶּפֶת וְאוֹמֶרֶת (תהלים עג, כה): מִי לִי בַשָּׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת דָּנִיֵּאל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, מט): וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת מָרְדְּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב, יט): וּמָרְדֳּכַי ישֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס כַּד הֲוָה חָמֵי לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הֲוָה קָאֵים עַל רַגְלֵיהּ, אָמְרִין לֵיהּ מִינָאֵי, מִן קֳדָם יְהוּדָאי אַתְּ קָאֵים, אָמַר לָהֶם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵא לְמִלְחָמָה דְּמוּתוֹ אֲנִי רוֹאֶה וְנוֹצֵחַ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים, וְלֹא דַי שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת אֶלָּא שֶׁהוֹרֶגֶת אוֹתָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מז, ו): קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וגו', נַחֲלָתִי רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵרָה הִוא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה גוֹרֶרֶת מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲזִיר, שֶׁמַּחֲזֶרֶת עֲטָרָה לִבְעָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה. | |
|
15. Babylonian Talmud, Avodah Zarah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 2b. וסופריה שנאמר (ישעיהו מג, ט) ויאספו לאומים ואין לאום אלא מלכות שנאמר (בראשית כה, כג) ולאום מלאום יאמץ ומי איכא ערבוביא קמי הקב"ה אלא כי היכי דלא ליערבבו אינהו [בהדי הדדי] דלישמעו מאי דאמר להו,[מיד] נכנסה לפניו מלכות רומי תחלה מ"ט משום דחשיבא ומנלן דחשיבא דכתי' (דניאל ז, כג) ותאכל כל ארעא ותדושינה ותדוקינה אמר רבי יוחנן זו רומי חייבת שטבעה יצא בכל העולם,ומנא לן דמאן דחשיב עייל ברישא כדרב חסדא דאמר רב חסדא מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין שנאמר (מלכים א ח, נט) לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל [וגו'] וטעמא מאי איבעית אימא לאו אורח ארעא למיתב מלכא מאבראי ואיבעית אימא מקמי דליפוש חרון אף,אמר להם הקב"ה במאי עסקתם אומרים לפניו רבש"ע הרבה שווקים תקנינו הרבה מרחצאות עשינו הרבה כסף וזהב הרבינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה,אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם תקנתם שווקים להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמכם כסף וזהב שלי הוא שנאמר (חגי ב, ח) לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות,כלום יש בכם מגיד זאת שנאמר מי בכם יגיד זאת ואין זאת אלא תורה שנאמר (דברים ד, מד) וזאת התורה אשר שם משה מיד יצאו בפחי נפש,יצאת מלכות רומי ונכנסה מלכות פרס אחריה מ"ט דהא חשיבא בתרה ומנלן דכתיב (דניאל ז, ה) וארו חיוא אחרי תנינא דמיא לדוב ותני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין [בשר] כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב,אמר להם הקב"ה במאי עסקתם אומרים לפניו רבש"ע הרבה גשרים גשרנו הרבה כרכים כבשנו הרבה מלחמות עשינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה,אמר להם הקב"ה כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם תקנתם גשרים ליטול מהם מכס כרכים לעשות בהם אנגריא מלחמות אני עשיתי שנאמר (שמות טו, ג) ה' איש מלחמה כלום יש בכם מגיד זאת שנאמר (ישעיהו מג, ט) מי בכם יגיד זאת ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה מיד יצאו מלפניו בפחי נפש,וכי מאחר דחזית מלכות פרס למלכות רומי דלא מהניא ולא מידי מאי טעמא עיילא אמרי אינהו סתרי בית המקדש ואנן בנינן וכן לכל אומה ואומה,וכי מאחר דחזו לקמאי דלא מהני ולא מידי מ"ט עיילי סברי הנך אישתעבדו בהו בישראל ואנן לא שעבדנו בישראל מאי שנא הני דחשיבי ומאי שנא הני דלא חשיבי להו משום דהנך משכי במלכותייהו עד דאתי משיחא,אומרים לפניו רבש"ע כלום נתת לנו ולא קיבלנוה ומי מצי למימר הכי והכתי' (דברים לג, ב) ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכתיב (חבקוק ג, ג) אלוה מתימן יבוא וגו' מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן,א"ר יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה,אלא הכי אמרי כלום קיבלנוה ולא קיימנוה ועל דא תברתהון אמאי לא קבלתוה אלא כך אומרים לפניו רבש"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל,דכתיב (שמות יט, יז) ויתיצבו בתחתית ההר ואמר רב דימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל ואמר להם אם אתם מקבלין את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם,מיד אומר להם הקב"ה הראשונות ישמיעונו שנא' (ישעיהו מג, ט) וראשונות ישמיענו שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם,ומנלן דלא קיימום דתני רב יוסף (חבקוק ג, ו) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים מאי ראה ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום כיון שלא קיימום עמד והתירן להן איתגורי איתגור א"כ מצינו חוטא נשכר,אמר מר בריה דרבינא | 2b. bwith their scholars, as it is stated: “And let the peoples [ ile’umim /i] be assembled”(Isaiah 43:9); bandthe term ile’om /imeans bnothing other than kingdom, as it is stated: “And the one kingdom [ iule’om /i] shall be stronger than the other kingdom [ imile’om /i]”(Genesis 25:23). The Gemara asks: bBut isit possible for bthereto be bintermingling before the Holy One, Blessed be He,that it should be necessary for each nation to stand and be addressed separately? bRather,the nations are instructed to stand separately bso that they will not become intermingled with each otherin order bthat they willeach bhear what He says to them. /b, bImmediately, the Roman Empire enters first before Him.The Gemara asks: bWhat is the reasonthat the Roman Empire enters first? It is bbecausethe Roman Empire is the most bimportantof all of the nations. bAnd from where do wederive bthat it isthe most bimportant? As it is writtenin the book of Daniel with regard to the fourth empire that will rule over the world: b“And it shall devour the whole earth, and shall tread it down, and break it in pieces”(Daniel 7:23), and bRabbi Yoḥa says: Thisempire that will devour the earth is bthe wicked RomanEmpire, bwhose name spread throughout the world. /b,The Gemara asks: bAnd from where do wederive bthat whoever ismore bimportant enters first?This is bin accordance witha statement bof Rav Ḥisda, as Rav Ḥisda says:When ba king and a communityare brought before God for judgment, the bking enters for judgment first, as it is stated: “That He make the judgment of His servant and the judgment of His people Israel,as every day shall require” (I Kings 8:59). bAnd what is the reasonthat it is important for the king to enter first? bIf you wish, saythat it is bnot proper conduct for the king to stand outsideand wait for the trial of his subjects to end. bAnd if you wish, sayinstead that the king is brought in first so that he may be judged bbeforeGod’s banger intensifiesdue to the sins of the community.,The Gemara returns to its narration of the future judgment. First, the members of the Roman Empire enter. bThe Holy One, Blessed be He, says to them: With what did you occupy yourselves? They say before Himin response: bMaster of the Universe, we have established many marketplaces, we have built many bathhouses,and bwe have increased much silver and gold. And we did allof this bonly forthe sake of bthe Jewish people, so that they wouldbe free to bengage in Torahstudy., bThe Holy One, Blessed be He, says to them: Fools of the world!Are you attempting to deceive Me? bEverything that you did, you did for your own needs. You established marketplaces to place prostitutes in them;you built bbathhouses for your own enjoyment;and as for the bsilver and goldthat you claim to have increased, bit is Mine, as it is stated: “Mine is the silver, and Mine the gold, said the Lord of hosts”(Haggai 2:8)., bIs there no one among you who can declarethat they have studied bthisTorah? This is the meaning of the continuation of the verse from Isaiah, bas it is stated: “Who among them can declare this?”(Isaiah 43:9). bAnd “this”is referring to bnothing other thanthe bTorah, as it is stated: “And this is the Torah that Moses setbefore the children of Israel” (Deuteronomy 4:44), and whoever did not engage in its study does not receive reward. bImmediately,the members of the Roman Empire bleave disappointed. /b, bThe Roman Empire leaves, and the Persian Empire enters after it. What is the reasonthat the Persian Empire enters second? The reason is bthat afterthe Roman Empire it is the next most bimportant. And from where do wederive this? bAs it is writtenin Daniel’s vision: b“And behold another beast, a second, like a bear”(Daniel 7:5). bAnd Rav Yosef teaches: These are the Persians,who are compared to a bear, bas they eat and drinkcopious amounts basdoes ba bear, and they are fleshy like a bear, and they growtheir bhairlong basdoes ba bear, and they never rest, like a bear,which is constantly on the move from one place to another., bThe Holy One, Blessed be He, says to them: With what did you occupy yourselves? They say before Himin response: bMaster of the Universe, we have built many bridges, we have conquered many cities,and bwe have fought many wars. And we did allof this bonly forthe sake of bthe Jewish people, so that they would engage in Torahstudy., bThe Holy One, Blessed be He, says to them: Everything that you did, you did for your own needs. You established bridges to collect taxes fromall who pass over bthem.You conquered bcities to usetheir residents for bforced labor [ iangareya /i];and with regard to fighting the bwars, I wagewars, and your success is from Me, bas it is stated: “The Lord is a man of war”(Exodus 15:3). bIs there no one among you who can declarethat they have studied bthisTorah? bAs it is stated: “Who among them can declare this”(Isaiah 43:9), band “this”is referring to bnothing other than the Torah, as it is stated: “And this is the Torah that Moses set”(Deuteronomy 4:44). bImmediately,the members of the Persian Empire bleave from before Him disappointed. /b,The Gemara asks: bBut once the Persian Empire sees thateverything said by bthe Roman Empire is completely ineffective, what is the reasonthat they bcomeforward? The Gemara answers: They believe that their claims will be more effective, as bthey say:The Romans bdestroyed theSecond bTemple, and wehad bbuiltit, as the Second Temple was constructed under the auspices and with the encouragement of Cyrus, the king of Persia. The Gemara adds: bAnd likewise,a similar exchange occurred bwith each and every nation. /b,The Gemara asks: bBut oncethe other nations bsee thatevery-thing said by bthe first ones,Rome and Persia, bis completely ineffective, what is the reasonthat they bcomeforward? The Gemara answers that bthey think: ThoseEmpires bsubjugated the Jewish people, but we did not subjugate the Jewish people.The Gemara further asks: bWhat is differentabout bthese,Rome and Persia, bwhich were singled outexplicitly, band what is differentabout bthoseother empires that come afterward, bwhich were not singled outand mentioned by name? It is bbecausewith regard to bthese,Rome and Persia, btheir kingship extends until the coming of the Messiah. /b,The nations will bsay beforeGod: bMaster of the Universe, did You give usthe Torah band we did not accept it?Since we never received the Torah, why are we being judged for not fulfilling its mitzvot? The Gemara asks: bAnd can one say thatthey were never offered the Torah? bBut isn’t it writtenin the description of the giving of the Torah: b“And he said: The Lord came from Sinai, and rose from Seir unto them”(Deuteronomy 33:2), band it is written: “God comes from Teman,and the Holy One from mount Paran” (Habakkuk 3:3). And the Sages asked: bWhatdid God brequire in Seir and whatdid He brequire in Paran?The Torah was not given in those locations.,And bRabbi Yoḥa says:This bteaches that the Holy One, Blessed be He, tookthe Torah baround to every nation andthose who speak every blanguage,such as the Edomites in Seir and the Ishmaelites in Paran, bbut they did not accept it, until He came to the Jewish people and they accepted it.If the other nations all rejected the Torah, how can they excuse themselves by claiming that it was never offered to them?, bRather, thisis what bthey say: Did we acceptthe Torah bandthen bnot fulfillits mitzvot? The Gemara asks: bBut thisitself bserves as the refutation of theirown claim, as one can respond: bWhy didn’t you accept it? Rather, thisis what the nations of the world bsay before Him: Master of the Universe, did You overturn the mountain above us like a basin, and westill bdid not acceptthe Torah, bas You did for the Jewish people? /b,The Gemara provides the background for this claim: bAs it is written: “And they stood at the nether part of the mount”(Exodus 19:17), band Rav Dimi bar Ḥama says:The verse bteaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain,i.e., Mount Sinai, babove the Jews like a basin, andHe bsaid to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there,under the mountain, bwill be your burial.The nations of the world will claim that they too could have been coerced to accept the Torah., bImmediately, the Holy One, Blessed be He, says to them: The firstmitzvot bwill let us hearthe truth, bas it is statedin the continuation of the same verse under discussion: b“And announce to us the first things”(Isaiah 43:9). With regard to the bsevenNoahide bmitzvotthat preceded the giving of the Torah bthateven byou accepted, whereis the proof that byou fulfilled them? /b,The Gemara asks: bAnd from where do wederive bthat they did not fulfill them? As Rav Yosef teachesin explanation of the verse: b“He stands, and shakes the earth, He sees, and makes the nations tremble [ ivayater /i]”(Habakkuk 3:6): bWhat didGod bsee? He sawthe bseven mitzvot that the descendants of Noah accepted upon themselves, andHe saw that they bdid not fulfill them. Since they did not fulfill them, He arose and nullified for them [ ivehitiran /i]the command to heed these mitzvot. The Gemara asks: Do they bgainfrom not obeying, as they are now released from the obligation to fulfill these mitzvot? bIf so, we findthat ba sinner profitsfrom his transgression., bMar, son of Ravina, said: /b |
|
16. Babylonian Talmud, Bava Batra, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 55a. ליעבד לי מר כאידך דשמואל דאמר שמואל לא קנה אלא מקום מכושו בלבד אמר ליה בהאי אנא כשמעתין סבירא לי דאמר רב הונא אמר רב כיון שניכש בה מכוש אחד קנה כולה,שלח רב הונא בר אבין ישראל שלקח שדה מעובד כוכבים ובא ישראל אחר והחזיק בה אין מוציאים אותה מידו וכן היה ר' אבין ור' אילעא וכל רבותינו שוין בדבר,אמר רבה הני תלת מילי אישתעי לי עוקבן בר נחמיה ריש גלותא משמיה דשמואל דינא דמלכותא דינא ואריסותא דפרסאי עד מ' שנין והני זהרורי דזבין ארעא לטסקא זבינהו זביני,וה"מ לטסקא אבל לכרגא לא מאי טעמא כרגא אקרקף דגברי מנח רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו שערי דכדא משתעבדי לכרגא,אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן קשי בה אמימר א"כ בטלת ירושת בנו הבכור דהוה ליה ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק,א"ל אי הכי אפילו טסקא נמי אלא מה אית לך למימר דיהיב טסקא ומית הכא נמי דיהיב כרגא ומית,אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן שאילתינהו לספרי דרבא ואמרו לי הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע ולא היא התם לאוקומי מילתיה הוא דאמר,ואמר רב אשי פרדכת מסייע מתא וה"מ דאצילתיה מתא אבל אנדיסקי סיעתא דשמיא היא,אמר רב אסי א"ר יוחנן המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר אבל לענין פאה וטומאה לא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אפילו לפאה וטומאה,פאה מאי היא דתנן ואלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית | 55a. If so, bthe Master should do for me in accordance with anotherstatement bof Shmuel, as Shmuel saysthat one who hoes ownerless property bhas acquired only the place that he struckwith the hoe. Rav Naḥman bsaid to him: In thismatter bI hold in accordance with our ihalakha /i, as Rav Huna saysthat bRav says: Once he struckthe land with a hoe bonetime, he bacquired the entireproperty.,The Gemara relates that bRav Huna bar Avin senta ruling: In the case of ba Jew who purchased a field from a gentile, andthen banother Jew came and took possession of it, it is not removed fromthe bpossession ofthe second Jew. bAnd so too, Rabbi Avin, and Rabbi Ile’a, and all of our Rabbis agree with regard tothis bmatter. /b,§ bRabba said: These three statements were told to meby bUkvan bar Neḥemya the Exilarch in the name of Shmuel: The law of the kingdom is the law; andthe term of bPersian sharecropping [ iarisuta /i]is for bup to forty years,since according to Persian laws the presumption of ownership is established after forty years of use; bandin the case of bthese tax officials [ izaharurei /i] who sold landin order btopay the bland tax, the sale is valid,as the tax officials were justified in seizing it, and one may purchase the land from them.,The Gemara notes: bAnd this statementapplies to land seized btopay the bland tax, but notto land seized btopay the bhead tax. What is the reasonfor this? The bhead tax is placed on a man’s head,i.e., the obligation of this tax is on the individual and is unrelated to his property. It is therefore theft for the tax officials to sell land for this purpose. bRav Huna, son of Rav Yehoshua, said:Everything, beventhe bbarley in the pitcher, is mortgaged forthe payment of the bhead tax. /b, bRav Ashi said: Huna bar Natan said to methat bAmeimar raised a difficulty with regard to thisstatement of Rav Huna, son of Rav Yehoshua: bIf so, you have abolished the inheritance of the firstborn sonof one who owes taxes to the kingdom. If everything can be seized by the tax collectors to pay the father’s debt, any property that he left behind bisonly ba potentialinheritance, not actually property of the heirs, bandthe ihalakhais that bthe firstborn does not takea double share bin a potentialinheritance bashe does binproperty that the deceased bpossessed. /b,The Gemara continues the statement of Huna bar Natan: And bI said toAmeimar: bIfit is bsothat this presents a difficulty, then bevenif the property can be seized as payment for the bland taxthis difficulty would present itself bas well,as the sons would not inherit their father’s estate in the event that it is seized to pay the land tax. bRather, what have you to sayto deflect this question? That the firstborn son’s right is not negated in a case bwherethe father bgavethe bland tax andthen bdied,so that he is no longer indebted to the government and the field is completely his. bHere too,the firstborn son maintains his rights in a case bwherethe father bgavethe bhead tax andthen bdied. /b, bRav Ashi said: Huna bar Natan said to me: I askedthe bscribeswho wrote documents and recorded halakhic rulings in the court bof Rava, and they said to methat bthe ihalakha /iis bin accordance withthe opinion of bRav Huna, son of Rav Yehoshua,who states that one’s possessions are all mortgaged for the payment of the head tax. The Gemara notes: bButthat bis not so,as bthere,Huna bar Natan bsaidthat in order bto buttress hisprevious bstatement. /b, bAnd Rav Ashi said: An idler [ ipardakht /i]must bassist the townby paying taxes even though he has no income in that town. bAnd this matterapplies in a case bwhere the town saved himfrom his obligation by asking for a reduction on his behalf. bButif the btax collectors [ iandisekei /i]do not seek to collect his debt this bisregarded as bheavenly assistance,and he is not obligated to volunteer to pay his share.,§ bRav Asi saysthat bRabbi Yoḥa says: The boundarybetween fields band the sea squillthat was planted to demarcate the border between fields bserve as a barrierbetween fields bwith regard to the property of a convertwho died without heirs, so that one who takes possession of the property acquires land only until the boundary or the sea squill, but not other land the convert had possessed beyond that point. bButthey do bnotserve as a barrier between fields bwith regard to the matter of produce in the corner of the field, which is given to the poor [ ipe’a /i], and ritual impurity,and even the area beyond it is considered to be part of the same field. bWhen Ravin cameto Babylonia from Eretz Yisrael, he bsaidin the name of bRabbi Yoḥa:They serve as a barrier between the fields beven with regard tothe ihalakhotof ipe’aand ritual impurity. /b,The Gemara explains: bWhat isthe ihalakhaof ipe’a /ithat is affected by determining whether it is one or two fields? bAs we learnedin a mishna ( iPe’a2:1): bAnd these serve as a barrier forthe purpose of ipe’a /i,i.e., the presence of any of these divides a field so that each section constitutes a distinct field from which ipe’amust be given independently: bA streamthat passes through the field; band a canal; /b |
|
17. Babylonian Talmud, Megillah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 11a. (עזרא ט, ט) כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס אימתי בזמן המן,רבי חנינא בר פפא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (תהלים סו, יב) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים באש בימי נבוכדנצר הרשע ובמים בימי פרעה ותוציאנו לרויה בימי המן,רבי יוחנן פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (תהלים צח, ג) זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר,ריש לקיש פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (משלי כח, טו) ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל ארי נוהם זה נבוכדנצר הרשע דכתיב ביה (ירמיהו ד, ז) עלה אריה מסובכו דוב שוקק זה אחשורוש דכתיב ביה (דניאל ז, ה) וארו חיוה אחרי תניינה דמיה לדוב ותני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין בשר כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב,מושל רשע זה המן על עם דל אלו ישראל שהם דלים מן המצות,ר' אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (קהלת י, יח) בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך ואין מך אלא עני שנאמר (ויקרא כז, ח) ואם מך הוא מערכך ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר (תהלים קד, ג) המקרה במים עליותיו,רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (תהלים קכד, א) שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם (תהלים קכד,ב) אדם ולא מלך,רבא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (משלי כט, ב) ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם ברבות צדיקים ישמח העם זה מרדכי ואסתר דכתיב והעיר שושן צהלה ושמחה ובמשול רשע יאנח עם זה המן דכתיב והעיר שושן נבוכה,רב מתנה אמר מהכא (דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו רב אשי אמר מהכא (דברים ד, לד) או הנסה אלהים וגו',ויהי בימי אחשורוש אמר רב ויי והי הדא דכתיב (דברים כח, סח) והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות וגו',ושמואל אמר (ויקרא כו, מד) לא מאסתים ולא געלתים לכלותם לא מאסתים בימי יוונים ולא געלתים בימי נבוכדנצר לכלותם בימי המן להפר בריתי אתם בימי פרסיים כי אני ה' אלהיהם בימי גוג ומגוג,במתניתא תנא לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה ולא געלתים בימי יוונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיה כה"ג לכלותם בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר להפר בריתי אתם בימי פרסיים שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות כי אני ה' אלהיהם לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם,רבי לוי אמר מהכא (במדבר לג, נה) ואם לא תורישו את יושבי הארץ,רבי חייא אמר מהכא (במדבר לג, נו) והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם,אחשורוש אמר רב אחיו של ראש ובן גילו של ראש אחיו של ראש אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש שנאמר (דניאל ב, לח) אנת הוא רישא די דהבא בן גילו של ראש הוא הרג הוא ביקש להרוג הוא החריב הוא ביקש להחריב שנאמר (עזרא ד, ו) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם,ושמואל אמר שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה ורבי יוחנן אמר כל שזוכרו אמר אח לראשו ורבי חנינא אמר שהכל נעשו רשין בימיו שנאמר (אסתר י, א) וישם המלך אחשורוש מס,הוא אחשורוש הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו (בראשית לו, מג) הוא עשו הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו (במדבר כו, ט) הוא דתן ואבירם הן ברשען מתחילתן ועד סופן (דברי הימים ב כח, כב) הוא המלך אחז הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו,(דברי הימים א א, כז) אברם הוא אברהם הוא בצדקו מתחילתו ועד סופו (שמות ו, כו) הוא אהרן ומשה הן בצדקן מתחילתן ועד סופן (שמואל א יז, יד) ודוד הוא הקטן הוא בקטנותו מתחילתו עד סופו כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה,המולך אמר רב שמלך מעצמו אמרי לה לשבח ואמרי לה לגנאי אמרי לה לשבח דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה ואמרי לה לגנאי דלא הוה חזי למלכותא וממונא יתירא הוא דיהב וקם,מהודו ועד כוש רב ושמואל חד אמר הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו,כיוצא בדבר אתה אומר (מלכים א ה, ד) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה רב ושמואל חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם וחד אמר תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי כשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו,שבע ועשרים ומאה מדינה אמר רב חסדא בתחילה מלך על שבע ולבסוף מלך על עשרים ולבסוף מלך על מאה אלא מעתה (שמות ו, כ) ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה מאי דרשת ביה שאני הכא דקרא יתירא הוא מכדי כתיב מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה למה לי ש"מ לדרשה:,תנו רבנן שלשה מלכו בכיפה ואלו הן אחאב ואחשורוש ונבוכדנצר אחאב דכתיב (מלכים א יח, י) חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך וגו' ואי לא דהוה מליך עלייהו היכי מצי משבע להו,נבוכדנצר דכתיב (ירמיהו כז, ח) והיה הגוי והממלכה אשר לא יתן את צוארו בעול מלך בבל אחשורוש הא דאמרן | 11a. b“For we are bondmen; yet our God has not forsaken us in our bondage, but has extended mercy unto us in the sight of the kings of Persia”(Ezra 9:9). bWhendid this occur? bIn the time of Haman. /b, bRabbi Ḥanina bar Pappa introduced this passage with an introduction from here:The verse states: b“You have caused men to ride over our heads; we went through fire and through water;but You brought us out into abundance” (Psalms 66:12). b“Through fire”;this was bin the days of the wicked Nebuchadnezzar,who cast the righteous into the furnace. b“And through water”;this was bin the days of Pharaoh,who decreed that all newborn males be cast into the water. b“But You brought us out into abundance”;this was bin the days of Haman,where abundant feasts played a pivotal role in their peril and salvation., bRabbi Yoḥa introduced this passage with an introduction from here:The verse states: b“He has remembered His mercy and His faithfulness toward the house of Israel: All the ends of the earth have seen the salvation of our God”(Psalms 98:3). bWhen did all the ends of the earth see the salvation of our God? In the days of Mordecai and Esther,for their peril and salvation became known through the letters sent throughout the empire., bReish Lakish introduced this passage with an introduction from here: “As a roaring lion, and a ravenous bear, so is a wicked ruler over a poor people”(Proverbs 28:15). b“A roaring lion”; this is the wicked Nebuchadnezzar, as it is written about him: “The lion has come up from his thicket”(Jeremiah 4:7). b“A hungry bear”; this is Ahasuerus, as it is written about him: “And behold, another beast, a second one, like a bear”(Daniel 7:5). bAnd Rav Yosef taughtthat bthesewho are referred to as a bear in the verse bare the Persians.They are compared to a bear, bas they eat and drinkin large quantities blike a bear; and they are coated with flesh like a bear; and they grow their hairlong blike a bear; and they never rest like a bear,whose manner it is to move about from place to place., b“A wicked ruler”; this is Haman. “Over a poor people”; this is the Jewish people,who are referred to in this manner bbecause they are poor intheir observance of bthe mitzvot. /b, bRabbi Elazar introduced this passage with an introduction from here: “Through laziness the rafters [ ihamekare /i] sink in [ iyimakh /i]; and through idleness of the hands the house leaks”(Ecclesiastes 10:18). Rabbi Elazar interprets the verse homiletically: bThrough the laziness of the Jewish people, who did not occupy themselves with Torahstudy, bthe enemy of the Holy One, Blessed be He,a euphemism for God Himself, bbecame poor [ imakh /i],so that, as it were, He was unable to help them, bas imakh /iis bnothing other than poor, as it is stated: “But if he be too poor [ imakh /i] for the valuation”(Leviticus 27:8). bAndthe word imekare /iin the verse bis referringto bnoone bother than the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Who lays the beams [ ihamekare /i] of His chambers in the waters”(Psalms 104:3)., bRav Naḥman bar Yitzḥak introduced this passage with an introduction from here: “A song of ascentsof David. bIf not for the Lord Who was with us, let Israel now say; if not for the Lord who was with us, when a man rose up against us”(Psalms 124:1–2). The verse speaks of b“a man”who rose up against us band not a king.This occurred in the days of Haman, as he, and not King Ahasuerus, was the chief enemy of the Jewish people., bRava introduced this passage with an introduction from here: “When the righteous are on the increase, the people rejoice; but when the wicked man rules, the people mourn”(Proverbs 29:2). b“When the righteous are on the increase, the people rejoice”; this is Mordecai and Esther, as it is written: “And the city of Shushan rejoiced and was glad”(Esther 8:15). b“But when the wicked man rules, the people mourn”; this is Haman, as it is written: “But the city of Shushan was perplexed”(Esther 3:15)., bRav Mattana saidhis introduction bfrom here: “For what nation is there so great, that has God so near to them”(Deuteronomy 4:7), as to witness the great miracles in the days of Mordecai and Esther? bRav Ashi saidhis introduction bfrom here:The verse states: b“Or has God venturedto go and take Him a nation from the midst of another nation?” (Deuteronomy 4:34), as in the times of Esther, God saved the Jewish people who were scattered throughout the Persian Empire.,§ The Gemara returns to its interpretation of the book of Esther. The verse states: b“And it came to pass [ ivayhi /i] in the days of Ahasuerus”(Esther 1:1). bRav said:The word ivayhimay be understood as if it said ivaiand ihi /i,meaning bwoe and mourning. This is as it is written: “And there you shall sell yourselves to your enemies for bondsmen and bondswomen,and no man shall buy you” (Deuteronomy 28:68). The repetitive nature of the verse, indicating that no one will be willing to buy you for servitude, but they will purchase you in order to murder you, indicates a doubly horrific situation, which is symbolized by the dual term ivayhi /i, meaning woe and mourning., bAnd Shmuel saidhis introduction from here: “And yet for all that, when they are in the land of their enemies, bI will not reject them, nor will I abhor them,to destroy them utterly, and to break My covet with them; for I am the Lord their God” (Leviticus 26:44). Shmuel explains: b“I will not reject them”;this was bin the days of the Greeks. “Nor will I abhor them”;this was bin the days ofVespasian. b“To destroy them utterly”;this was bin the days of Haman. “To break My covet with them”;this was bin the days of the Persians. “For I am the Lord their God”;this is bin the days of Gog and Magog. /b,An alternative understanding bwas taught in a ibaraita /i: “I will not reject them”;this was bin the days of the Chaldeans, when I appointed for them Daniel, Haiah, Mishael, and Azariahto pray on their behalf. b“Nor will I abhor them”;this was bin the days of the Greeks, when I appointed Shimon HaTzaddik for them, andthe bHasmonean and his sons, and Mattithiah the High Priest. “To destroy them utterly”;this was bin the days of Haman, when I appointed for themthe righteous leaders bMordecai and Esther. “To break My covet with them”;this was bin the days of the Romans, when I appointed for themthe Sages of bthe house of RabbiYehuda HaNasi band the Sages ofother bgenerations. “For I am the Lord their God”;this will be bin the future, when no nation orpeople of a foreign btongue will be ableto bsubjugate themfurther., bRabbi Levi saidhis introduction bfrom here: “But if you will not drive out the inhabitants of the landfrom before you, then it shall come to pass, that those whom you allow to remain of them shall be as thorns in your eyes” (Numbers 33:55). King Saul’s failure to completely annihilate Amalek allowed for the existence of his descendant Haman, who acted as a thorn in the eyes of Israel during the Purim episode., bRabbi Ḥiyya saidhis introduction bfrom here,the continuation of the previously cited verse: b“And it shall come to pass, that as I thought to do unto them, so I shall do unto you”(Numbers 33:56). Prior to the miracle of Purim, the Jewish people were subject to the punishment that the Torah designated for its enemies, because they did not fulfill God’s commandments.,The Gemara continues with its explanation of the book of Esther, beginning with a discussion of the name bAhasuerus. Rav said:The name should be viewed as a contraction: bThe brother of the head [ iaḥiv shel rosh /i] and of the same character as the head [ iben gilo shel rosh /i].Rav explains: bThe brother of the head,i.e., bthe brother of the wicked Nebuchadnezzar, who is called “head,” as it is stated: “You are the head of gold”(Daniel 2:38). bof the same character as the head, for he,Nebuchadnezzar, bkilledthe Jews, and bhe,Ahasuerus, bsought to killthem. bHe destroyedthe Temple, and bhe sought to destroythe foundations for the Temple laid by Zerubbabel, bas it is stated: “And in the reign of Ahasuerus, in the beginning of his reign, they wrote to him an accusation against the inhabitants of Judah and Jerusalem”(Ezra 4:6), and he ordered that the construction of the Temple cease., bAnd Shmuel said:The name Ahasuerus should be understood in the sense of black [ ishaḥor /i], as bthe face of the Jewish people was blackened in his days like the bottom of a pot. And Rabbi Yoḥa saida different explanation: bEveryone who recalled him said: “Woe upon his head” [ iaḥ lerosho /i]. And Rabbi Ḥanina said:The name alludes to the fact bthat everyone became poor[irash /i] in his days, as it is stated: “And the king Ahasuerus laid a tributeupon the land” (Esther 10:1).,The Gemara continues: b“This is [ ihu /i] Ahasuerus”(Esther 1:1); the term ihu /i, this is, comes to teach that bheremained as he was bin his wickedness from beginning to end.Similarly, wherever the words “this is” appear in this manner, the verse indicates that the individual under discussion remained the same from beginning to end, for example: b“This is [ ihu /i] Esau”(Genesis 36:43); bheremained bin his wickedness from beginning to end. “This is [ ihu /i] Dathan and Abiram”(Numbers 26:9); btheyremained bin their wickedness from beginning to end. “This is [ ihu /i] the king Ahaz”(II Chronicles 28:22); bheremained bin his wickedness from beginning to end. /b,The Gemara continues: The word ihuis also used to recognize sustained righteousness. b“Abram, this is [ ihu /i] Abraham”(I Chronicles 1:27); this indicates that Abraham didn’t change, as bheremained bin his righteousness from beginning to end.Similarly, b“This is [ ihu /i] Aaron and Moses”(Exodus 6:26); bthey remained in their righteousness fromthe bbeginningof their life btothe bendof their life. Similarly, with respect to David: b“And David, this was [ ihu /i] the youngest”(I Samuel 17:14), indicates that bhe remained in his humility from beginning to end. Just as in his youth,when he was still an ordinary individual, bhe humbled himself before anyone who was greater than him in Torah, so too, in his kingship, he humbled himself before anyone who was greater than him in wisdom. /b,The next term in the opening verse: b“Who reigned”(Esther 1:1), is now interpreted. bRav said:This comes to teach bthat he reigned on his own,without having inherited the throne. bSome saythis btohis bcredit, and some say it tohis bdisgrace.The Gemara explains: bSome saythis btohis bcredit, that there was noother bman as fit as him to be king. And some say it tohis bdisgrace, that he was not fit to be king, but he distributed large amounts of money, andin that way broseto the throne.,The opening verse continues that Ahasuerus reigned b“from Hodu to Cush.” Rav and Shmueldisagreed about its meaning. bOne said: Hoduis a country bat one end of the world, and Cushis a country bat theother bend of the world. And one said: Hodu and Cush are situated next to each other,and the verse means to say as follows: bJust asAhasuerus breignedwith ease boverthe adjacent countries of bHodu and Cush, so too, he reignedwith ease bfrom one end of the world to the other. /b, bOn a similarnote, byou saywith regard to Solomon: b“For he had dominion over all the region on this side of the river, from Tiphsah even to Gaza”(I Kings 5:4), and also with regard to this bRav and Shmueldisagreed. bOne said: Tiphsah is at one end of the world, whereas Gaza is at the other end of the world. And one said: Tiphsah and Gaza are situated next to each other,and the verse means to say as follows: bJust asSolomon breignedwith ease boverthe adjacent bTiphsah and Gaza, so too, he reignedwith ease bover the entire world. /b,The opening verse continues, stating that Ahasuerus reigned “over bseven and twenty and a hundred provinces”(Esther 1:1). bRav Ḥisda said:This verse should be understood as follows: bAt first he reigned over sevenprovinces; band then he reigned over twentymore; band finally he reigned overanother bhundred.The Gemara asks: bHowever, ifthat is bso,with regard to the similarly worded verse: b“And the years of the life of Amram were seven and thirty and a hundred years”(Exodus 6:20), bwhat would you expoundfrom bit?The Gemara answers: bIt is different here,in the book of Esther, basthis part of bthe verse isentirely bsuperfluous. Since it isalready bwritten: “From Hodu to Cush,” whythen bdo I need “Seven and twenty and a hundred provinces”?Rather, blearn from herethat these words come bforthis bexposition,to teach that Ahasuerus did not begin to reign over all of them at the same time.,§ Apropos the discussion of the kingdoms of Ahasuerus and Solomon, the Gemara cites a ibaraitain which bthe Sages taught: Threemen bruled over theentire bworld, and they were Ahab, and Ahasuerus, and Nebuchadnezzar.The Gemara explains: bAhab, as it is writtenin the words of Obadiah, servant of Ahab, to Elijah: b“As the Lord your God lives, there is no nation or kingdom where my master has not sent to seek you,and they said: He is not there; and he made the kingdom and nation swear, that they had not found you” (I Kings 18:10). bAnd if he did not reign over them, how could he have made them swear?Apparently, then, he reigned over the entire world., bNebuchadnezzaralso ruled over the whole world, bas it is written: “And it shall come to pass, that the nation and the kingdomthat not serve this same Nebuchadnezzar, the king of Babylonia, and that bwill not put their neck under the yoke of the king of Babylonia,that nation will I visit, says the Lord, with the sword, and with the famine, and with the pestilence, until I have consumed them by his hand” (Jeremiah 27:8). bAhasuerusalso ruled the world, bas we have saidabove. |
|
18. Babylonian Talmud, Qiddushin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 72a. והאידנא הוא דליוה פרסאי אמר ליה אביי לרב יוסף להא גיסא דפרת עד היכא אמר ליה מאי דעתיך משום בירם מייחסי דפומבדיתא מבירם נסבי,אמר רב פפא כמחלוקת ליוחסין כך מחלוקת לענין גיטין ורב יוסף אמר מחלוקת ליוחסין אבל לגיטין דברי הכל עד ארבא תניינא דגישרא,אמר רמי בר אבא חביל ימא תכילתא דבבל שוניא וגוביא תכילתא דחביל ימא רבינא אמר אף ציצורא תניא נמי הכי חנן בן פנחס אומר חביל ימא תכילתא דבבל שוניא וגוביא וציצורא תכילתא דחביל ימא אמר רב פפא והאידנא איערבי בהו כותאי ולא היא איתתא הוא דבעא מינייהו ולא יהבו ליה מאי חביל ימא אמר רב פפא זו פרת דבורסי,ההוא גברא דאמר להו אנא מן שוט מישוט עמד רבי יצחק נפחא על רגליו ואמר שוט מישוט בין הנהרות עומדת וכי בין הנהרות עומדת מאי הוי אמר אביי אמר ר' חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי בר' חנינא בין הנהרות הרי היא כגולה ליוחסין והיכא קיימא אמר ר' יוחנן מאיהי דקירא ולעיל והא אמר רבי יוחנן עד מעברתא דגיזמא אמר אביי רצועה נפקא,אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב חלזון ניהוונד הרי היא כגולה ליוחסין א"ל אביי לא תציתו ליה יבמה היא דנפלה ליה התם א"ל אטו דידי היא דרב חננאל היא אזיל שיילוה לרב חננאל אמר להו הכי אמר רב חלזון ניהוונד הרי היא כגולה ליוחסין,ופליגא דר' אבא בר כהנא דאמר ר' אבא בר כהנא מאי דכתיב (מלכים ב יח, יא) וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי חלח זו חלזון חבור זו הדייב נהר גוזן זו גינזק ערי מדי זו חמדן וחברותיה ואמרי לה זו נהוונד וחברותיה,מאי חברותיה אמר שמואל כרך מושכי חוסקי ורומקי אמר רבי יוחנן וכולם לפסול קסלקא דעתא מושכי היינו מושכני והאמר ר' חייא בר אבין אמר שמואל מושכני הרי היא כגולה ליוחסין אלא מושכי לחוד ומושכני לחוד,(דניאל ז, ה) ותלת עלעין בפומה בין שיניה אמר רבי יוחנן זו חלזון הדייב ונציבין שפעמים בולעתן ופעמים פולטתן,(דניאל ז, ה) וארו חיוא אחרי תנינא דמיה לדוב תני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב ר' אמי כי הוה חזי פרסא דרכיב אמר היינו דובא ניידא,א"ל רבי ללוי הראני פרסיים אמר ליה דומים לחיילות של בית דוד הראני חברין דומין למלאכי חבלה הראני ישמעאלים דומין לשעירים של בית הכסא הראני תלמידי חכמים שבבבל דומים למלאכי השרת,כי הוה ניחא נפשיה דרבי אמר הומניא איכא בבבל כולה עמונאי היא מסגריא איכא בבבל כולה דממזירא היא בירקא איכא בבבל שני אחים יש שמחליפים נשותיהם זה לזה בירתא דסטיא איכא בבבל היום סרו מאחרי המקום דאקפי פירא בכוורי בשבתא ואזיל וצדו בהו בשבתא ושמתינהו ר' אחי ברבי יאשיה ואישתמוד אקרא דאגמא איכא בבבל אדא בר אהבה יש בה | 72a. bAnd it isonly bnowthat bthe Persians movedthe bridge further bupnorthward. bAbaye said to Rav Yosef: Until where doesthe border extend bon thiswestern bside of the Euphrates? Rav Yosef said to him: What are you thinking?Why do you ask? Is it bdue tothe town of bBiram?Even bthose ofpure blineagewho live in bPumbedita marrywomen bfrom Biram,which demonstrates that the residents of Biram are presumed to have unflawed lineage., bRav Pappa says: Just asthere is ba disputebetween Rav and Shmuel as to the northern border of Babylonia with regard bto lineage, sois there ba dispute with regard to bills of divorce.An agent bringing a bill of divorce from a country overseas to Eretz Yisrael must state that it was written and signed in his presence. If he brought it from Babylonia, there is no requirement for him to state this. Rav Pappa is teaching that the borders that define Babylonia with regard to this issue are the same as the borders with regard to lineage. bAnd Rav Yosef says:This bdisputeis bwith regard to lineage, but with regard to bills of divorce, everyone agreesthat it is considered Babylonia bup to the second lake of the bridgethat Shmuel mentioned., bRami bar Abba said:The province of bḤaveil Yamma is the glory of Babyloniawith regard to lineage; bShunya and Guvyaare bthe glory of Ḥaveil Yamma. Ravina said:The town of bTzitzorais balsolike Shunya and Guvya. bThis is also taughtin a ibaraita /i: bḤa ben Pineḥas says: Ḥaveil Yamma is the glory of Babylonia; Shunya and Guvya and Tzitzoraare bthe glory of Ḥaveil Yamma. Rav Pappa says: And nowadays, Samaritans have assimilated with them,and their lineage is problematic. The Gemara comments: bAndthat bis not so.Rather, one Samaritan brequestedto marry ba woman from them and they would not giveher bto him,which led to the rumor that Samaritans had assimilated with them. The Gemara asks: bWhatis this region called bḤaveil Yamma? Rav Pappa said: Thisis the area near the bEuphratesadjacent bto Bursi. /b,The Gemara relates: There was ba certain man who said tothe Sages: bI am froma place called bShot Mishot. Rabbi Yitzḥak Nappaḥa stood on his feet and said: Shot Mishot is located between theTigris and Euphrates bRivers.The Gemara asks: bAnd if it is located between the rivers, what of it?What ihalakhais this relevant for? bAbaye saidthat bRabbi Ḥama bar Ukva saysthat bRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says:The area bbetween the rivers is like the exile,meaning Pumbedita, bwith regard to lineage.The Gemara inquires: bAnd where isthe area between the rivers blocatedfor the purpose of this ihalakha /i? bRabbi Yoḥa said: From Ihi Dekira and upward,i.e., northward. The Gemara asks: bBut doesn’t Rabbi Yoḥa say: Until the crossing at Gizmabut no further? bAbaye said: A strip extendsfrom that region past Ihi Dekira., bRav Ika bar Avin saysthat bRav Ḥael saysthat bRav says: Ḥillazon Nihavnad is like the exile with regard to lineage. Abaye said to them: Do not listen toRav Ika bar Avin about this, as bit was a iyevama /iwho bfell before himfrom bthereto perform levirate marriage, and he said that its lineage was unflawed because he wished to marry her. Rav Ika bar Avin bsaid to him: Is that to saythat this ihalakha bis mine? It is Rav Ḥael’s,and it is not reasonable to say that I was influenced by my own interests in stating it. bThey went and asked Rav Ḥael. He said to them: Rav said as follows: Ḥillazon Nihavnad is like the exile with regard to lineage. /b,The Gemara comments: bAndthis bdisagreeswith the statement bof Rabbi Abba bar Kahana, as Rabbi Abba bar Kahana says: Whatis the meaning of that bwhich is writtenwith regard to the exile of the ten tribes of the kingdom of Israel: b“And he put them in Halah, and in Habor, on the river of Gozan, and in the cities of the Medes”(II Kings 18:11)? bHalah is Ḥillazon; Habor is Hadyav; the river of Gozan is Ginzak; the cities of the Medes are Ḥamadan and its neighboring towns, and some say: This is Nihavnad and its neighboring towns.Since the ten tribes assimilated with the gentiles, the lineage of Jews from those places is flawed, unlike that which was taught before.,The Gemara asks: bWhatare the bneighboring townsof Nihavnad? bShmuel said:The bcityof bMushekhei, Ḥosekei, and Rumekei. Rabbi Yoḥa says: Andall of these are the same with regard bto flawedlineage. bIt was assumedthat bMushekhei isthe same as bMushekanei.The Gemara therefore asks: bBut doesn’t Rabbi Ḥiyya bar Avin saythat bShmuel says: Mushekanei is like the exile with regard to lineage? Rather,it must be that bMushekhei is discrete, and Mushekanei is discrete. /b,In connection to the aforementioned places, the Gemara analyzes the following verse, describing a vision of a bear-like animal: b“And it had three ribs in its mouth between its teeth”(Daniel 7:5). bRabbi Yoḥa says: This is Ḥillazon, Hadyav, and Netzivin, whichthe Persian government bsometimes swallows and sometimes discharges.In other words, control over these places passed from the Persians to the Romans and back again several times.,The first part of that verse stated: b“And behold a second beast, similar to a bear”(Daniel 7:5). bRav Yosef taught: These are Persians, who eat and drinkcopious amounts blike a bear, and are corpulent like a bear, and grow hair like a bear, and have no rest like a bear,which is constantly on the move from one place to another. bWhen Rabbi Ami saw a Persian riding, he would say: This is a bear on the move. /b, bRabbiYehuda HaNasi bsaid to Levi: Show me Persians,i.e., describe a typical Persian to me. Levi bsaid to him:They bare similar to the legions of the house of David.Rabbi Yehuda HaNasi said: bShow me Ḥabbarin,Persian priests. Levi said to him: They bare similar to angels of destruction.Rabbi Yehuda HaNasi said: bShow me Ishmaelites.Levi said to him: They bare similar to demons of an outhouse.Rabbi Yehuda HaNasi said: bShow me Torah scholars of Babylonia.Levi said to him: They bare similar to ministering angels. /b, bWhen RabbiYehuda HaNasi bwas dying, he saidprophetically: bThere isa place called bHomanya in Babylonia,and ball itspeople are the sons bof Ammon. There isa place called bMasgariya in Babylonia,and ball itspeople are imamzerim /i. There isa place called bBireka in Babylonia,and bthere are two brothersthere bwho exchange wives with each other,and their children are therefore imamzerim /i. bThere isa place called bBireta DeSatya in Babylonia. Today they turned away from the Omnipresent.What did they do? bA ditch with fish overflowed, and they went and trappedthe fish bon Shabbat. Rabbi Aḥai, son of Rabbi Yoshiya, excommunicated them, and theyall bbecame apostates. There isa place called bAkra DeAgma in Babylonia. There isa man named bAdda bar Ahava there. /b |
|
19. Babylonian Talmud, Shevuot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
|
20. Babylonian Talmud, Yoma, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 77a. שם מושב סמל הקנאה המקנה (יחזקאל ח, טז) ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחוים קדמה לשמש ממשמע שנאמר ופניהם קדמה איני יודע שאחוריהם אל היכל ה' אלא מה ת"ל אחוריהם אל היכל ה' מלמד שהיו פורעין עצמן והיו מתריזין כלפי מטה,אמר לו הקב"ה למיכאל מיכאל סרחה אומתך אמר לפניו רבונו של עולם דיו לטובים שבהם אמר לו אני שורף אותם ולטובים שבהם מיד (יחזקאל י, ב) ויאמר (לאיש) לבוש הבדים ויאמר בוא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר ויבא לעיני מיד (יחזקאל י, ז) וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אל האש אשר בינות הכרובים וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים ויקח ויצא,אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא אילמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל לא נשתיירו משונאיהן של ישראל שריד ופליט,וכתיב (יחזקאל ט, יא) והנה האיש לבוש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי כאשר צויתני א"ר יוחנן באותה שעה הוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד ומחיוהו שיתין פולסי דנורא אמרו ליה אי לא עבדת לא עבדת אי עבדת אמאי לא עבדת כדפקדוך ועוד דעבדת לית לך אין משיבין על הקלקלה,אייתוה לדוביאל שרא דפרסאי ואוקמיה בחריקיה ושמש עשרים ואחד יום היינו דכתיב (דניאל י, יג) ושר מלכות פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס יהבו ליה עשרין וחד מלכי ופרוותא דמשהיג,אמר כתיבו לי לישראל באכרגא כתבו ליה כתיבו לי רבנן באכרגא כתבו ליה בעידנא דבעו למיחתם עמד גבריאל מאחורי הפרגוד ואמר (תהלים קכז, ב) שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא מאי כן יתן לידידו שנא א"ר יצחק אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה בעולם הזה וזוכות לעולם הבא ולא השגיחו עליו,אמר לפניו רבש"ע אם יהיו כל חכמי או"ה בכף מאזנים ודניאל איש חמודות בכף שניה לא נמצא מכריע את כולם אמר הקב"ה מי הוא זה שמלמד זכות על בני אמרו לפניו רבש"ע גבריאל אמר להם יבא שנאמר (דניאל י, יב) ואני באתי בדבריך אמר להו ליעול אעיילוהו,אתא אשכחיה לדוביאל דנקט ליה לאיגרתיה בידיה בעא למרמא מיניה בלעה איכא דאמרי מיכתב הוה כתיבא מיחתם לא הוי חתמא איכא דאמרי אף מיחתם נמי הוה חתמא כדבלעיה מחיק לה מיניה היינו דבמלכותא דפרס איכא דיהיב כרגא ואיכא דלא יהיב כרגא (דניאל י, כ) ואני יוצא והנה שר יון בא עוי עוי וליכא דאשגח ביה,ואי בעית אימא רחיצה דאיקרי ענוי מנא לן מהכא דכתיב (מלכים א ב, כו) ולאביתר הכהן אמר המלך ענתות לך על שדך כי איש מות אתה וביום הזה לא אמיתך כי נשאת [את] ארון ה' לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר התענה אבי וכתיב ביה בדוד (שמואל ב יז, כט) כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר רעב מלחם וצמא ממים עיף ממאי לאו מרחיצה ודילמא מנעילת הסנדל,אלא אמר ר' יצחק מהכא (משלי כה, כה) מים קרים על נפש עיפה ודילמא משתיה מי כתיב בנפש עיפה על נפש עיפה כתיב,ונעילת הסנדל מנא לן דכתיב (שמואל ב טו, ל) ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי (והולך) יחף יחף ממאי לאו מנעילת הסנדל ודילמא מסוסיא ומרטקא,אלא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא (ישעיהו כ, ב) לך ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלוץ מעל רגלך וכתיב (ישעיהו כ, ב) ויעש כן הלוך ערום ויחף יחף ממאי לאו מנעילת הסנדל ואימא במנעלים המטולאים דאי לא תימא הכי ערום ערום ממש אלא בבגדים בלויים הכא נמי במנעלים המטולאים,אלא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא (ירמיהו ב, כה) מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה מנעי עצמך מן החטא כדי שלא יבא רגלך לידי יחוף מנעי לשונך מדברים בטלים כדי שלא יבא גרונך לידי צמאה,תשמיש המטה דאיקרי ענוי מנא לן דכתיב (בראשית לא, נ) אם תענה את בנותי ואם תקח נשים | 77a. bthere was the seat of the image of jealousy, which provokes jealousy”(Ezekiel 8:3). b“And he brought me into the inner court of the Lord’s House, and behold at the opening of the Entrance Hallof the Sanctuary bof God, between the porch and the altar were about twenty-five men with their backs toward the Temple of the Lord, and their faces toward the east, and they worshipped the sun toward the east”(Ezekiel 8:16). The Gemara explains: bFrom the fact that it is stated “and their faces toward the east,” is it not clear that their backs were to the Sanctuary,which is in the west? bRather, whatis the meaning when bthe verse states “their backs toward the Temple of the Lord”? This teaches that they would uncoverthemselves band defecate downward,toward the Divine Presence. The verse used a euphemism to refrain from vulgar language., bThe Holy One, Blessed be He, said to Michael,the ministering angel of the Jewish people: bMichael, your nation has sinned(see Daniel 10:21). bHe replied: Master of the Universe,may bit be enough for the goodpeople bamong themto save them from destruction. bHe said to him: I will burn them and the good among thembecause the good do not rebuke the wicked. bImmediately,God spoke to Gabriel: b“He spoke to the man clothed in linen and said: Go in between the wheelwork and beneath the cherub, and fill your hands with coals of fire from between the cherubs, and scatter them over the city; and he came before my eyes”(Ezekiel 10:2). bImmediately: “And the cherub stretched out his hand from between the cherubs into the fire that was between the cherubs, and took and put it into the hands of him that was clothed in linen, who took it and went out”(Ezekiel 10:7)., bRav Ḥana bar Bizna saidthat bRabbi Shimon Ḥasida said: If it were not for the fact that the embers cooledas they were passed bfrom the hand of the cherub to the hand of Gabriel,instead of Gabriel taking the embers directly himself as he had been told, bnot a remt or a refugee of the enemies of the Jewish people,a euphemism for the Jewish people themselves, bwould have survived.The cooling of the embers limited the punishment.,The Gemara continues. bAnd it is written: “And behold, the man clothed in linen with the slate by his side, reported the matter saying: I have done as You have commanded me”(Ezekiel 9:11). bRabbi Yoḥa said: At that moment, they cast out Gabriel from behind the curtain [ ipargod /i],where the inner angels reside, band they struck him with sixty blows [ ipulsei /i] of fire. They said to him: If you did not do it, you did not do it; if you did do it, why did you not do it according to what you were commandedbut deviated from what you were instructed to do? bMoreover,after byou already did it, do you not haveknowledge of the principle: bOne should not delivera report babout destruction?If one is sent on a mission of destruction, he should not deliver a detailed report of its success but should only hint at it., bTheythen bbrought Dubiel, the ministering angel of the Persians and put him in the place of [ ibaḥarikei /i]Gabriel band he served for twenty-one days. As it is written: “But the prince of the kingdom of Persia stood opposed to me for twenty-one days, but, lo, Michael, one of the chief princes, came to help me and I remained there beside the kings of Persia”(Daniel 10:13). Corresponding to those twenty-one days, bthey gave him,the ministering angel of Persia, btwenty-one kingswho ruled and bthe seaportof bMashhig. /b,The ministering angel of the Persians bsaid: Write for me that the Jewsmust pay btaxes [ iakarga /i]to the Persians. bThey wrote it for himas he asked. He said: bWrite for me that the Sagesmust pay btaxes. They wrotethis bfor him. When they wanted to signthe documents, bGabriel stood from behind the curtain and said: “It is vain for you who rise early who sit up late to eat the bread of sorrow, for He gives His beloved sleep”(Psalms 127:2). bWhatdoes b“for He gives His beloved sleep”mean? bRav Yitzḥak said: These are the wives of Torah scholars who disturbtheir bsleep in this worldby staying up waiting for their husbands, who rise early and return late from learning Torah, bandthey thereby bmerit the World-to-Come.Gabriel asked: Is this the reward they deserve, to pay more taxes? bThey did not listen toGabriel., bHe said before Him: Master of the Universe, if all the wise men of other nations were placed on one side of the scale, and Daniel the beloved man were on the other side, would he not outweigh them? The Holy One, Blessed be He, said: Who is the one who teaches the virtue of My children? They said to Him: Master of the Universe,it is bGabriel. He said to them: Let him comefrom behind the partition, as it bis stated: “And I have come due to your words”(Daniel 10:12), meaning that Gabriel was permitted to enter from behind the partition because he mentioned Daniel’s name. bGodthen bsaidto the other angels: bLet him ascend. They brought him up. /b, bHe cameand bfound Dubielthe ministering angel of the Persians bholding the letter in his hand.Gabriel bwanted to takethe letter bfrom him,but Dubiel bswallowed it. Some say the letter was written, but it was not signed. Some say it was also signed,but bwhen he swallowed it,the signature bwas erased.The Gemara comments: bThis iswhy, bin the kingdom of Persia, there arethose bwho pay taxes and there arethose bwho do not pay taxes,as the decree was not finalized. It also states there: b“And when I depart from him, the prince of Greece comes”(Daniel 10:20). Gabriel bscreamed and screamedthat the kings of Greece should not rule over the Jews, bbut no one listened to him. /b,§ The Gemara returns to the issue of whether refraining from bathing is considered affliction. bIf you wish, sayinstead: The fact bthat bathing is considered affliction, from where do wederive this? bAs it is written: “And to Ebiathar the priest the king said: Get to Anatoth to your fields, for you are deserving of death. But I will not put you to death today, because you carried the Ark of the Lord God before David my father, and because you have been afflicted in all that my father was afflicted”(I Kings 2:26). bAnd it is written with regard to David: “For they said the people is hungry, and weary, and thirsty in the wilderness”(II Samuel 17:29). bHungermeans bfromlack of bbreadto eat, band thirstmeans bfromlack of bwaterto drink. The word bwearymeans lack bfrom what? Is it not from bathing?The comparison of the verses suggests that that too is affliction. The Gemara challenges: bAnd perhaps“weary” means from lack of bwearing shoes?Therefore, this does not teach us that refraining from bathing is considered an affliction., bRather,another source needs to be found. bRav Yitzḥak said:It can be derived bfrom here: “As cold water on a weary soul,so is good news from a far country” (Proverbs 25:25). This implies that the word weary is used to describe someone who has not bathed. The Gemara asks: bBut perhapsthe verse is referring to weariness bfromnot bdrinking?The Gemara rejects this: bIs it written: As cold water in a weary soul?That would mean that it entered one like a drink. Rather, b“on a weary soul” is written,which implies bathing.,§ The Gemara clarifies the next point in the mishna: The fact that not bwearing shoesis considered an affliction, bfrom where do wederive this? bAs it is written: “And David went up by the ascent of the Mount of Olives, and wept as he went up, and he had his head covered, and was walking barefoot”(II Samuel 15:30). bBarefootimplies a lack bof what? Is it nota lack bof wearing shoes?All these deprivations are described as affliction. The Gemara rejects this: No, bperhapshe was barefoot bfrom a horse and whip.Even if he was wearing shoes, a king without a horse and whip was considered as if he were going barefoot., bRather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said:We learn it bfrom here,as it states: b“Go and loose the sackcloth from your loins, and remove your shoe from your foot”(Isaiah 20:2). bAnd it is written: “And he did so, walking naked and barefoot”(Isaiah 20:2). bBarefootimplies a lack bof what? Is it nota lack of bwearing shoes?The Gemara challenges: bAnd saythat perhaps the meaning of barefoot is that Isaiah walked bwith patched shoes. Because if you do not say this,but you claim that the verse is to be understood literally, does “naked” mean bactually naked? Rather,the meaning is that Isaiah walked in bragged garments. Here too,the meaning is that he walked bin patched shoes. /b, bRather,a different source must be found. bRav Naḥman bar Yitzḥak saidthat we derive it bfrom here:It states: b“Withhold your foot from being barefoot, and your throat from thirst”(Jeremiah 2:25), meaning: bKeep yourself from sin, so that your feet will not come to be barefoot; keep your tongue from idle talk, so that your throat will not come to be thirsty.Consequently, we learn that being barefoot is considered an affliction.,§ The Gemara continues to clarify another of the afflictions of Yom Kippur: bFrom where do wederive the ihalakhathat refraining from bconjugal relations is called affliction? As it is written,Laban said to Jacob: b“If you shall afflict my daughters, and if you shall takeother bwivesbeside my daughters” (Genesis 31:50). |
|
21. Aphrahat, Demonstrations, 5.17 (4th cent. CE - 4th cent. CE)
|
22. Anon., 4 Ezra, 6.49-6.52
|
23. Pseudo-Seneca, Octauia, 239-244, 982, 238
|
