1. Hebrew Bible, Song of Songs, 5.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 5.16. חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲּמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם׃ | 5.16. His mouth is most sweet; Yea, he is altogether lovely. This is my beloved, and this is my friend, O daughters of Jerusalem.’ |
|
2. Hebrew Bible, Deuteronomy, 6.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 6.5. וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ׃ | 6.5. And thou shalt love the LORD thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thy might." |
|
3. Hebrew Bible, Esther, 2.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 2.5. אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן־שִׁמְעִי בֶּן־קִישׁ אִישׁ יְמִינִי׃ | 2.5. There was a certain Jew in Shushan the castle, whose name was Mordecai the son of Jair the son of Shimei the son of Kish, a Benjamite," |
|
4. Hebrew Bible, Exodus, 6.3 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 6.3. וָאֵרָא אֶל־אַבְרָהָם אֶל־יִצְחָק וְאֶל־יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם׃ 6.3. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה׃ | 6.3. and I appeared unto Abraham, unto Isaac, and unto Jacob, as God Almighty, but by My name יהוה I made Me not known to them." |
|
5. Hebrew Bible, Leviticus, 19.17-19.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 19.17. לֹא־תִשְׂנָא אֶת־אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת־עֲמִיתֶךָ וְלֹא־תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא׃ 19.18. לֹא־תִקֹּם וְלֹא־תִטֹּר אֶת־בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה׃ | 19.17. Thou shalt not hate thy brother in thy heart; thou shalt surely rebuke thy neighbour, and not bear sin because of him." 19.18. Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge against the children of thy people, but thou shalt love thy neighbour as thyself: I am the LORD." |
|
6. Hebrew Bible, Proverbs, 4.10, 5.3, 8.7, 11.4, 15.1, 20.6, 26.17 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 5.3. כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ׃ 8.7. כִּי־אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע׃ 11.4. לֹא־יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת׃ 15.1. מַעֲנֶה־רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה וּדְבַר־עֶצֶב יַעֲלֶה־אָף׃ 15.1. מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת׃ 20.6. רָב־אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא׃ 26.17. מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי־כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל־רִיב לֹּא־לוֹ׃ | 4.10. Hear, O my son, and receive my sayings; And the years of thy life shall be many." 5.3. For the lips of a strange woman drop honey, And her mouth is smoother than oil;" 8.7. For my mouth shall utter truth, And wickedness is an abomination to my lips." 11.4. Riches profit not in the day of wrath; But righteousness delivereth from death." 15.1. A soft answer turneth away wrath; But a grievous word stirreth up anger." 20.6. Most men will proclaim every one his own goodness; but a faithful man who can find?" 26.17. He that passeth by, and meddleth with strife not his own, Is like one that taketh a dog by the ears." |
|
7. Hebrew Bible, Psalms, 45.3 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 45.3. יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶיךָ עַל־כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם׃ | 45.3. Thou art fairer than the children of men; Grace is poured upon thy lips; Therefore God hath blessed thee for ever." |
|
8. Hebrew Bible, Ruth, 2.13, 3.9 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 2.13. וַתֹּאמֶר אֶמְצָא־חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי וְכִי דִבַּרְתָּ עַל־לֵב שִׁפְחָתֶךָ וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ׃ 3.9. וַיֹּאמֶר מִי־אָתּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל־אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה׃ | 2.13. Then she said: ‘Let me find favour in thy sight, my LORD; for that thou hast comforted me, and for that thou hast spoken to the heart of thy handmaid, though I be not as one of thy handmaidens.’" 3.9. And he said: ‘Who art thou?’ And she answered: ‘I am Ruth thine handmaid; spread therefore thy skirt over thy handmaid; for thou art a near kinsman.’" |
|
9. Hebrew Bible, 1 Kings, 1.17-1.18, 1.20-1.21 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.17. וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיהוָה אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי־שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל־כִּסְאִי׃ 1.18. וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ׃ 1.21. וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי־הַמֶּלֶךְ עִם־אֲבֹתָיו וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים׃ | 1.17. And she said unto him: ‘My lord, thou didst swear by the LORD thy God unto thy handmaid: Assuredly Solomon thy son shall reign after me, and he shall sit upon my throne." 1.18. And now, behold, Adonijah reigneth; and thou, my lord the king, knowest it not." 1.20. And thou, my lord the king, the eyes of all Israel are upon thee, that thou shouldest tell them who shall sit on the throne of my lord the king after him." 1.21. Otherwise it will come to pass, when my lord the king shall sleep with his fathers, that I and my son Solomon shall be counted offenders.’" |
|
10. Hebrew Bible, 1 Samuel, 1.1-1.2, 17.12, 17.22, 17.27-17.29, 18.1-18.3, 20.3, 20.8, 20.12-20.13, 20.15, 20.17, 20.24-20.30, 20.33-20.34, 24.13, 25.3, 25.5-25.11, 25.13-25.14, 25.17-25.24, 25.26-25.39, 25.41-25.42 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.1. וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל־יְהוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה׃ 1.1. וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן־הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן־יְרֹחָם בֶּן־אֱלִיהוּא בֶּן־תֹּחוּ בֶן־צוּף אֶפְרָתִי׃ 1.2. וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים׃ 1.2. וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו׃ 17.12. וְדָוִד בֶּן־אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים׃ 17.22. וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת־הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל־יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם׃ 17.27. וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה לֵאמֹר כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ׃ 17.28. וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל־הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר־אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה־זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל־מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת־זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ׃ 17.29. וַיֹּאמֶר דָּוִד מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה הֲלוֹא דָּבָר הוּא׃ 18.1. וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל־שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד ויאהבו [וַיֶּאֱהָבֵהוּ] יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ׃ 18.1. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֶל־שָׁאוּל וַיִּתְנַבֵּא בְתוֹךְ־הַבַּיִת וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ כְּיוֹם בְּיוֹם וְהַחֲנִית בְּיַד־שָׁאוּל׃ 18.2. וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת־שָׁאוּל אֶת־דָּוִד וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו׃ 18.2. וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו׃ 18.3. וַיֵּצְאוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים וַיְהִי מִדֵּי צֵאתָם שָׂכַל דָּוִד מִכֹּל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיִּיקַר שְׁמוֹ מְאֹד׃ 18.3. וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ׃ 20.3. וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד וַיֹּאמֶר יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וַיֹּאמֶר אַל־יֵדַע־זֹאת יְהוֹנָתָן פֶּן־יֵעָצֵב וְאוּלָם חַי־יְהוָה וְחֵי נַפְשֶׁךָ כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת׃ 20.3. וַיִּחַר־אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן־נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי־בֹחֵר אַתָּה לְבֶן־יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ׃ 20.8. וְעָשִׂיתָ חֶסֶד עַל־עַבְדֶּךָ כִּי בִּבְרִית יְהוָה הֵבֵאתָ אֶת־עַבְדְּךָ עִמָּךְ וְאִם־יֶשׁ־בִּי עָוֺן הֲמִיתֵנִי אַתָּה וְעַד־אָבִיךָ לָמָּה־זֶּה תְבִיאֵנִי׃ 20.12. וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל־דָּוִד יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי־אֶחְקֹר אֶת־אָבִי כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִשִׁית וְהִנֵּה־טוֹב אֶל־דָּוִד וְלֹא־אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת־אָזְנֶךָ׃ 20.13. כֹּה־יַעֲשֶׂה יְהוָה לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף כִּי־יֵיטִב אֶל־אָבִי אֶת־הָרָעָה עָלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת־אָזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם וִיהִי יְהוָה עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם־אָבִי׃ 20.15. וְלֹא־תַכְרִת אֶת־חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד־עוֹלָם וְלֹא בְּהַכְרִת יְהוָה אֶת־אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׃ 20.17. וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת־דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כִּי־אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ׃ 20.24. וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה וַיְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ על־[אֶל־] הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל׃ 20.25. וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל־מוֹשָׁבוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם אֶל־מוֹשַׁב הַקִּיר וַיָּקָם יְהוֹנָתָן וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד׃ 20.26. וְלֹא־דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּי־לֹא טָהוֹר׃ 20.27. וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־יְהוֹנָתָן בְּנוֹ מַדּוּעַ לֹא־בָא בֶן־יִשַׁי גַּם־תְּמוֹל גַּם־הַיּוֹם אֶל־הַלָּחֶם׃ 20.28. וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת־שָׁאוּל נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי עַד־בֵּית לָחֶם׃ 20.29. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי נָא כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר וְהוּא צִוָּה־לִי אָחִי וְעַתָּה אִם־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אִמָּלְטָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת־אֶחָי עַל־כֵּן לֹא־בָא אֶל־שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ׃ 20.33. וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת־הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתוֹ וַיֵּדַע יְהוֹנָתָן כִּי־כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת־דָּוִד׃ 20.34. וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי־אָף וְלֹא־אָכַל בְּיוֹם־הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם כִּי נֶעְצַב אֶל־דָּוִד כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו׃ 24.13. יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי יְהוָה מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה־בָּךְ׃ 25.3. וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל וְהָאִשָּׁה טוֹבַת־שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא כלבו [כָלִבִּי׃] 25.3. וְהָיָה כִּי־יַעֲשֶׂה יְהוָה לַאדֹנִי כְּכֹל אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֶת־הַטּוֹבָה עָלֶיךָ וְצִוְּךָ לְנָגִיד עַל־יִשְׂרָאֵל׃ 25.5. וַיִּשְׁלַח דָּוִד עֲשָׂרָה נְעָרִים וַיֹּאמֶר דָּוִד לַנְּעָרִים עֲלוּ כַרְמֶלָה וּבָאתֶם אֶל־נָבָל וּשְׁאֶלְתֶּם־לוֹ בִשְׁמִי לְשָׁלוֹם׃ 25.6. וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר־לְךָ שָׁלוֹם׃ 25.7. וְעַתָּה שָׁמַעְתִּי כִּי גֹזְזִים לָךְ עַתָּה הָרֹעִים אֲשֶׁר־לְךָ הָיוּ עִמָּנוּ לֹא הֶכְלַמְנוּם וְלֹא־נִפְקַד לָהֶם מְאוּמָה כָּל־יְמֵי הֱיוֹתָם בַּכַּרְמֶל׃ 25.8. שְׁאַל אֶת־נְעָרֶיךָ וְיַגִּידוּ לָךְ וְיִמְצְאוּ הַנְּעָרִים חֵן בְּעֵינֶיךָ כִּי־עַל־יוֹם טוֹב בָּנוּ תְּנָה־נָּא אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲבָדֶיךָ וּלְבִנְךָ לְדָוִד׃ 25.9. וַיָּבֹאוּ נַעֲרֵי דָוִד וַיְדַבְּרוּ אֶל־נָבָל כְּכָל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם דָּוִד וַיָּנוּחוּ׃ 25.11. וְלָקַחְתִּי אֶת־לַחְמִי וְאֶת־מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי אֲשֶׁר טָבַחְתִּי לְגֹזְזָי וְנָתַתִּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה׃ 25.17. וְעַתָּה דְּעִי וּרְאִי מַה־תַּעֲשִׂי כִּי־כָלְתָה הָרָעָה אֶל־אֲדֹנֵינוּ וְעַל כָּל־בֵּיתוֹ וְהוּא בֶּן־בְּלִיַּעַל מִדַּבֵּר אֵלָיו׃ 25.18. וַתְּמַהֵר אבוגיל [אֲבִיגַיִל] וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי־יַיִן וְחָמֵשׁ צֹאן עשוות [עֲשׂוּיֹת] וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי וּמֵאָה צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים וַתָּשֶׂם עַל־הַחֲמֹרִים׃ 25.19. וַתֹּאמֶר לִנְעָרֶיהָ עִבְרוּ לְפָנַי הִנְנִי אַחֲרֵיכֶם בָּאָה וּלְאִישָׁהּ נָבָל לֹא הִגִּידָה׃ 25.21. וְדָוִד אָמַר אַךְ לַשֶּׁקֶר שָׁמַרְתִּי אֶת־כָּל־אֲשֶׁר לָזֶה בַּמִּדְבָּר וְלֹא־נִפְקַד מִכָּל־אֲשֶׁר־לוֹ מְאוּמָה וַיָּשֶׁב־לִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה׃ 25.22. כֹּה־יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאֹיְבֵי דָוִד וְכֹה יֹסִיף אִם־אַשְׁאִיר מִכָּל־אֲשֶׁר־לוֹ עַד־הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר׃ 25.23. וַתֵּרֶא אֲבִיגַיִל אֶת־דָּוִד וַתְּמַהֵר וַתֵּרֶד מֵעַל הַחֲמוֹר וַתִּפֹּל לְאַפֵּי דָוִד עַל־פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרֶץ׃ 25.24. וַתִּפֹּל עַל־רַגְלָיו וַתֹּאמֶר בִּי־אֲנִי אֲדֹנִי הֶעָוֺן וּתְדַבֶּר־נָא אֲמָתְךָ בְּאָזְנֶיךָ וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ׃ 25.26. וְעַתָּה אֲדֹנִי חַי־יְהוָה וְחֵי־נַפְשְׁךָ אֲשֶׁר מְנָעֲךָ יְהוָה מִבּוֹא בְדָמִים וְהוֹשֵׁעַ יָדְךָ לָךְ וְעַתָּה יִהְיוּ כְנָבָל אֹיְבֶיךָ וְהַמְבַקְשִׁים אֶל־אֲדֹנִי רָעָה׃ 25.27. וְעַתָּה הַבְּרָכָה הַזֹּאת אֲשֶׁר־הֵבִיא שִׁפְחָתְךָ לַאדֹנִי וְנִתְּנָה לַנְּעָרִים הַמִּתְהַלְּכִים בְּרַגְלֵי אֲדֹנִי׃ 25.28. שָׂא נָא לְפֶשַׁע אֲמָתֶךָ כִּי עָשֹׂה־יַעֲשֶׂה יְהוָה לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי־מִלְחֲמוֹת יְהוָה אֲדֹנִי נִלְחָם וְרָעָה לֹא־תִמָּצֵא בְךָ מִיָּמֶיךָ׃ 25.29. וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ וּלְבַקֵּשׁ אֶת־נַפְשֶׁךָ וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע׃ 25.31. וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי וְלִשְׁפָּךְ־דָּם חִנָּם וּלְהוֹשִׁיעַ אֲדֹנִי לוֹ וְהֵיטִב יְהוָה לַאדֹנִי וְזָכַרְתָּ אֶת־אֲמָתֶךָ׃ 25.32. וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַל בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחֵךְ הַיּוֹם הַזֶּה לִקְרָאתִי׃ 25.33. וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי׃ 25.34. וְאוּלָם חַי־יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מְנָעַנִי מֵהָרַע אֹתָךְ כִּי לוּלֵי מִהַרְתְּ ותבאתי [וַתָּבֹאת] לִקְרָאתִי כִּי אִם־נוֹתַר לְנָבָל עַד־אוֹר הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר׃ 25.35. וַיִּקַּח דָּוִד מִיָּדָהּ אֵת אֲשֶׁר־הֵבִיאָה לוֹ וְלָהּ אָמַר עֲלִי לְשָׁלוֹם לְבֵיתֵךְ רְאִי שָׁמַעְתִּי בְקוֹלֵךְ וָאֶשָּׂא פָּנָיִךְ׃ 25.36. וַתָּבֹא אֲבִיגַיִל אֶל־נָבָל וְהִנֵּה־לוֹ מִשְׁתֶּה בְּבֵיתוֹ כְּמִשְׁתֵּה הַמֶּלֶךְ וְלֵב נָבָל טוֹב עָלָיו וְהוּא שִׁכֹּר עַד־מְאֹד וְלֹא־הִגִּידָה לּוֹ דָּבָר קָטֹן וְגָדוֹל עַד־אוֹר הַבֹּקֶר׃ 25.37. וַיְהִי בַבֹּקֶר בְּצֵאת הַיַּיִן מִנָּבָל וַתַּגֶּד־לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְהוּא הָיָה לְאָבֶן׃ 25.38. וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת־נָבָל וַיָּמֹת׃ 25.39. וַיִּשְׁמַע דָּוִד כִּי מֵת נָבָל וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר רָב אֶת־רִיב חֶרְפָּתִי מִיַּד נָבָל וְאֶת־עַבְדּוֹ חָשַׂךְ מֵרָעָה וְאֵת רָעַת נָבָל הֵשִׁיב יְהוָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיְדַבֵּר בַּאֲבִיגַיִל לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה׃ 25.41. וַתָּקָם וַתִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתְךָ לְשִׁפְחָה לִרְחֹץ רַגְלֵי עַבְדֵי אֲדֹנִי׃ 25.42. וַתְּמַהֵר וַתָּקָם אֲבִיגַיִל וַתִּרְכַּב עַל־הַחֲמוֹר וְחָמֵשׁ נַעֲרֹתֶיהָ הַהֹלְכוֹת לְרַגְלָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מַלְאֲכֵי דָוִד וַתְּהִי־לוֹ לְאִשָּׁה׃ | 1.1. Now there was a certain man of Ramatayim-żofim, in mount Efrayim, and his name was Elqana, the son of Yeroĥam, the son of Elihu the son of Toĥu, the son of Żuf, an Efratite:" 1.2. and he had two wives; the name of the one was Ĥanna, and the name of the other Peninna: and Peninna had children, but Ĥanna had no children." 17.12. Now David was the son of that Efrati of Bet-leĥem-yehuda, whose name was Yishay; and he had eight sons: and the man was old in the days of Sha᾽ul, an aged man." 17.22. And David left his baggage in the hand of the keeper of the baggage, and ran into the line of battle, and came and saluted his brethren." 17.27. And the people answered him after the aforementioned manner, saying, So shall it be done to the man that kills him." 17.28. And Eli᾽av his eldest brother heard when he spoke to the men: and Eli᾽av’s anger burned against David, and he said, Why didst thou come down here? and with whom hast thou left those few sheep in the wilderness? I know thy insolence, and thy peevishness; for thou art come down to see the battle." 17.29. And David said, What have I now done? It was only a word." 18.1. And it came to pass, when he had made an end of speaking to Sha᾽ul, that the soul of Yehonatan was knit with the soul of David, and Yehonatan loved him as his own soul." 18.2. And Sha᾽ul took him that day, and would let him go no more home to his father’s house." 18.3. Then Yehonatan and David made a covet, because he loved him as his own soul." 20.3. And David swore moreover, and said, Thy father certainly knows that I have found favour in thy eyes; and he says, Let not Yehonatan know this, lest he be grieved: but truly as the Lord lives, and as thy soul lives, there is but a step between me and death." 20.8. Therefore deal kindly with thy servant; for thou hast brought thy servant into a covet of the Lord with thee: but if there be in me iniquity, slay me thyself; for why shouldst thou bring me to thy father?" 20.12. And Yehonatan said to David, O Lord God of Yisra᾽el, when I have sounded my father to morrow, or the third day about this time, and if there be good intended towards David, shall I then not send to thee, and let thee know?" 20.13. the Lord do so and much more to Yehonatan; moreover, if it please my father to do thee evil, then I will let thee know, and send thee away, that thou mayst go in peace: and the Lord be with thee, as he has been with my father." 20.15. but also thou shalt not cut off thy covet love from my house for ever: no, not when the Lord has cut off the enemies of David every one from the face of the earth." 20.17. And Yehonatan caused David to swear again, because he loved him: for he loved him as he loved his own soul." 20.24. So David hid himself in the field: and when the new moon was come, the king sat down to eat the meal." 20.25. And the king sat upon his seat, as at other times, upon a seat by the wall: and Yehonatan, arose, and Avner sat by Sha᾽ul’s side, and David’s place was empty." 20.26. Nevertheless Sha᾽ul spoke not anything that day: for he thought, It is an accidental pollution, he is not clean; yes, indeed, he is not clean." 20.27. And it came to pass on the morrow after the new moon which was the second day, that David’s place was empty: and Sha᾽ul said to Yehonatan his son, Why does the son of Yishay not come to the meal, neither yesterday, nor today?" 20.28. And Yehonatan answered Sha᾽ul, David earnestly asked leave of me to go to Bet-leĥem:" 20.29. and he said, Let me go, I pray thee; for our family has a sacrfice in the city; and my brother, he has commanded me to be there: and now, if I have found favour in thine eyes, let me get away, I pray thee, and see my brothers. Therefore he does not come to the king’s table." 20.30. Then Sha᾽ul’s anger burned against Yehonatan, and he said to him, Thou perverse and rebellious son, do not I know that thou hast chosen the son of Yishay to thine own disgrace, and to the disgrace of thy mother’s nakedness?" 20.33. And Sha᾽ul raised the spear at him to smite him: whereby Yehonatan knew that it was determined of his father to slay David." 20.34. So Yehonatan arose from the table in fierce anger, and ate no food on the second day of the new moon: for he was grieved for David, because his father had put him to shame." 24.13. The Lord judge between me and thee, and the Lord avenge me of thee; but my hand shall not be upon thee." 25.3. Now the name of the man was Naval; and the name of his wife Avigayil: and she was a woman of good understanding, and fair of form: but the man was hardhearted and evil in his doings; and he was of the house of Kalev." 25.5. And David sent out ten young men, and David said to the young men, Go up to the Karmel, and go to Naval, and greet him in my name:" 25.6. and thus shall you say to him, A hearty greeting! Peace be both to thee, and peace to thy house, and peace to all that thou hast." 25.7. And now I have heard that thou hast shearers: now thy shepherds who were with us, we hurt them not, neither was there anything of theirs missing, all the while they were on the Karmel." 25.8. Ask thy young men, and they will tell thee. Therefore, let the young men find favour in thy eyes: for we come on a festive occasion: give, I pray thee, to my servants and to David thy son, whatever thy generosity prompts thee." 25.9. And when David’s young men came, they spoke to Naval according to all those words in the name of David, and waited." 25.10. And Naval answered David’s servants, and said, Who is David? and who is the son of Yishay? there are many servants nowadays that break away every man from his master." 25.11. Shall I then take my bread, and my water, and the fresh meat that I have killed for my shearers, and give it to men from I know not where?" 25.17. Now therefore know and consider what thou wilt do; for evil is determined against our master, and against all his household: for he is such a base fellow, that no man can speak to him." 25.18. Then Avigayil made haste, and took two hundred loaves, and two bottles of wine, and five sheep ready prepared, and five measures of parched corn, and a hundred clusters of raisins, and two hundred cakes of figs, and laid them on asses." 25.19. And she said to her servants, Go on before me; behold, I come after you. But she told not her husband Naval." 25.20. And it was so, as she rode on the ass, that she came down by the covert of the hill, and, behold, David and his men came down against her; and she met them." 25.21. Now David was saying, Surely in vain have I guarded all that this fellow has in the wilderness, so that nothing of his possessions was missing: and he has rendered me evil for good." 25.22. So and more also do God to the enemies of David, if I leave alive of all his people by the morning light so much as a single man." 25.23. And when Avigayil saw David, she hastened, and descended from the ass, and fell before David on her face, and bowed herself to the ground," 25.24. and fell at his feet, and said, Upon me, my lord, upon me let this iniquity be: and let thy handmaid, I pray thee, speak in thy ears, and hear the words of thy handmaid." 25.26. Now therefore, my lord, as the Lord lives, and as thy soul lives, seeing the Lord has prevented thee from coming to shed blood, and from avenging thyself with thy own hand, now let thy enemies, and they that seek evil to my lord, be as Naval." 25.27. And now this blessing which thy handmaid has brought to my lord, let it be given to the young men that follow my lord." 25.28. I pray thee, forgive the trespass of thy handmaid: for the Lord will certainly make my lord a sure house; because my lord fights the battles of the Lord, and evil has not been found in thee all thy days." 25.29. Though a man rises to pursue thee, and to seek thy soul: yet the soul of my lord shall be bound in the bond of life with the Lord thy God; and the souls of thy enemies, them shall he sling out, as out of the hollow of a sling." 25.30. And it shall come to pass, when the Lord shall have done to my lord according to all the good that he has spoken concerning thee, and shall have appointed thee ruler over Yisra᾽el;" 25.31. that this shall not be a cause of stumbling to thee, nor offence of heart to my lord, that thou hast shed blood causelessly, or that my lord has avenged himself: and the Lord shall deal well with my lord, and thou shalt remember thy handmaid." 25.32. And David said to Avigayil, Blessed be the Lord God of Yisra᾽el, who sent thee this day to meet me:" 25.33. and blessed be thy discretion, and blessed be thou who hast kept me this day from coming to shed blood, and from avenging myself with my own hand." 25.34. For in very deed, as the Lord God of Yisra᾽el lives, who has kept me back from hurting thee, if thou hadst not hastened and come to meet me, surely there had not been left to Naval by the morning light so much as a single man!" 25.35. So David received of her hand that which she had brought him, and said to her, Go up in peace to thy house; see, I have hearkened to thy voice, and have granted thy request." 25.36. And Avigayil came to Naval; and, behold, he held a feast in his house, like the feast of a king; and Naval’s heart was merry within him, for he was very drunk: and so she told him nothing, less or more, until the morning light." 25.37. But it came to pass in the morning, when the wine was gone out of Naval, and his wife had told him these things, that his heart died within him, and he became as a stone." 25.38. And it came to pass about ten days after, that the Lord smote Naval, and he died." 25.39. And when David heard that Naval was dead, he said, Blessed be the Lord, that has pleaded the cause of my reproach from the hand of Naval, and has kept his servant from evil: for the Lord has requited the wickedness of Naval upon his own head. And David sent and spoke with Avigayil, to take her to him to wife." 25.41. And she arose, and bowed herself on her face to the earth, and said, Behold, let thy handmaid be a servant to wash the feet of the servants of my lord." 25.42. And Avigayil hastened, and arose, and rode upon an ass, with five girls of hers that went after her; and she went after the messengers of David, and became his wife." |
|
11. Hebrew Bible, 2 Samuel, 14.6-14.20, 20.1, 20.17 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 14.6. וּלְשִׁפְחָתְךָ שְׁנֵי בָנִים וַיִּנָּצוּ שְׁנֵיהֶם בַּשָּׂדֶה וְאֵין מַצִּיל בֵּינֵיהֶם וַיַּכּוֹ הָאֶחָד אֶת־הָאֶחָד וַיָּמֶת אֹתוֹ׃ 14.7. וְהִנֵּה קָמָה כָל־הַמִּשְׁפָּחָה עַל־שִׁפְחָתֶךָ וַיֹּאמְרוּ תְּנִי אֶת־מַכֵּה אָחִיו וּנְמִתֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אָחִיו אֲשֶׁר הָרָג וְנַשְׁמִידָה גַּם אֶת־הַיּוֹרֵשׁ וְכִבּוּ אֶת־גַּחַלְתִּי אֲשֶׁר נִשְׁאָרָה לְבִלְתִּי שום־[שִׂים־] לְאִישִׁי שֵׁם וּשְׁאֵרִית עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃ 14.8. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־הָאִשָּׁה לְכִי לְבֵיתֵךְ וַאֲנִי אֲצַוֶּה עָלָיִךְ׃ 14.9. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַתְּקוֹעִית אֶל־הַמֶּלֶךְ עָלַי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הֶעָוֺן וְעַל־בֵּית אָבִי וְהַמֶּלֶךְ וְכִסְאוֹ נָקִי׃ 14.11. וַתֹּאמֶר יִזְכָּר־נָא הַמֶּלֶךְ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מהרבית [מֵהַרְבַּת] גֹּאֵל הַדָּם לְשַׁחֵת וְלֹא יַשְׁמִידוּ אֶת־בְּנִי וַיֹּאמֶר חַי־יְהוָה אִם־יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת בְּנֵךְ אָרְצָה׃ 14.12. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה תְּדַבֶּר־נָא שִׁפְחָתְךָ אֶל־אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּבָר וַיֹּאמֶר דַּבֵּרִי׃ 14.13. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה וְלָמָּה חָשַׁבְתָּה כָּזֹאת עַל־עַם אֱלֹהִים וּמִדַּבֵּר הַמֶּלֶךְ הַדָּבָר הַזֶּה כְּאָשֵׁם לְבִלְתִּי הָשִׁיב הַמֶּלֶךְ אֶת־נִדְּחוֹ׃ 14.14. כִּי־מוֹת נָמוּת וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים אַרְצָה אֲשֶׁר לֹא יֵאָסֵפוּ וְלֹא־יִשָּׂא אֱלֹהִים נֶפֶשׁ וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח׃ 14.15. וְעַתָּה אֲשֶׁר־בָּאתִי לְדַבֵּר אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה כִּי יֵרְאֻנִי הָעָם וַתֹּאמֶר שִׁפְחָתְךָ אֲדַבְּרָה־נָּא אֶל־הַמֶּלֶךְ אוּלַי יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ אֶת־דְּבַר אֲמָתוֹ׃ 14.16. כִּי יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ לְהַצִּיל אֶת־אֲמָתוֹ מִכַּף הָאִישׁ לְהַשְׁמִיד אֹתִי וְאֶת־בְּנִי יַחַד מִנַּחֲלַת אֱלֹהִים׃ 14.17. וַתֹּאמֶר שִׁפְחָתְךָ יִהְיֶה־נָּא דְּבַר־אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לִמְנוּחָה כִּי כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים כֵּן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לִשְׁמֹעַ הַטּוֹב וְהָרָע וַיהוָה אֱלֹהֶיךָ יְהִי עִמָּךְ׃ 14.18. וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל־הָאִשָּׁה אַל־נָא תְכַחֲדִי מִמֶּנִּי דָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁאֵל אֹתָךְ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה יְדַבֶּר־נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ׃ 14.19. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲיַד יוֹאָב אִתָּךְ בְּכָל־זֹאת וַתַּעַן הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר חֵי־נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם־אִשׁ לְהֵמִין וּלְהַשְׂמִיל מִכֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי־עַבְדְּךָ יוֹאָב הוּא צִוָּנִי וְהוּא שָׂם בְּפִי שִׁפְחָתְךָ אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ 20.1. וַעֲמָשָׂא לֹא־נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד־יוֹאָב וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל־הַחֹמֶשׁ וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה וְלֹא־שָׁנָה לוֹ וַיָּמֹת וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו רָדַף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן־בִּכְרִי׃ 20.1. וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן־בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיֹּאמֶר אֵין־לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה־לָנוּ בְּבֶן־יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל׃ 20.17. וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַאַתָּה יוֹאָב וַיֹּאמֶר אָנִי וַתֹּאמֶר לוֹ שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ וַיֹּאמֶר שֹׁמֵעַ אָנֹכִי׃ | 14.6. And thy handmaid had two sons, and they two strove together in the field, and there was none to part them, but the one smote the other, and slew him." 14.7. And, behold, the whole family is risen against thy handmaid, and they have said, Deliver him that smote his brother, that we may kill him, for the life of his brother whom he slew; and we will destroy the heir also: and so they shall quench my coal which is left, and shall not leave to my husband a name or a remainder upon the earth." 14.8. And the king said to the woman, Go to thy house, and I will give charge concerning thee." 14.9. And the woman of Teqo῾a said to the king, My lord, O king, the iniquity be on me, and on my father’s house: and the king and his throne be guiltless." 14.10. And the king said, Whoever says anything to thee, bring him to me, and he shall not touch thee any more." 14.11. Then said she, I pray thee, let the king remember the Lord thy God, that the revenger of blood destroy not any more, lest they destroy my son. And he said, As the Lord lives, there shall not one hair of thy son fall to the earth." 14.12. Then the woman said, Let thy handmaid, I pray thee, speak one word to my lord the king. And he said, Say on." 14.13. And the woman said, Why then hast thou continued such a thing against the people of God? the king speaks this thing as one that is guilty, in that the king does not fetch home again his banished one:" 14.14. for we shall surely die, and shall be as water spilt on the ground, which cannot be gathered up again; neither does God take away life, but devises means, that none of us be banished." 14.15. Now therefore that I am come to speak of this thing to my lord the king, it is because the people have made me afraid: and thy handmaid said, I will now speak to the king; it may be that the king will perform the request of his handmaid." 14.16. For the king will hear, to deliver his handmaid out of the hand of the man that would destroy me and my son together out of the inheritance of God." 14.17. Then thy handmaid said, Let the word of my lord the king now be comfortable: for as an angel of God, so is my lord the king to discern good and bad: therefore the Lord thy God will be with thee." 14.18. Then the king answered and said to the woman, Hide not from me, I pray thee, the thing that I shall ask thee. And the woman said, Let my lord the king now speak." 14.19. And the king said, Is the hand of Yo᾽av with thee in all this? And the woman answered and said, As thy soul lives, my lord the king, none can turn to the right hand or to the left from anything that my lord the king has spoken: for thy servant Yo᾽av, he bade me, and he put all these words in the mouth of thy handmaid:" 14.20. to turn this matter the other way, has thy servant Yo᾽av done this thing: and my lord is wise, according to the wisdom of an angel of God, to know all things that are on the earth." 20.1. And there happened to be there a worthless man, whose name was Sheva, the son of Bikhri, a Benyeminite: and he blew the shofar and said, We have no part in David, neither have we inheritance in the son of Yishay: every man to his tents, O Yisra᾽el." 20.17. And when he was come near to her, the woman said, Art thou Yo᾽av? And he answered, I am he. Then she said to him, Hear the words of thy handmaid. And he answered, I do hear." |
|
12. Hebrew Bible, Isaiah, 41.8 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 41.8. וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי׃ | 41.8. But thou, Israel, My servant, Jacob whom I have chosen, The seed of Abraham My friend;" |
|
13. Hebrew Bible, 2 Chronicles, 20.7 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 20.7. הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ הוֹרַשְׁתָּ אֶת־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ לְעוֹלָם׃ | 20.7. Didst not Thou, O our God, drive out the inhabitants of this land before Thy people Israel, and gavest it to the seed of Abraham Thy friend for ever?" |
|
14. Anon., Jubilees, 17.18 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 17.18. and his mother took him a wife from among the daughters of Egypt. brAnd she bare him a son, and he called his name Nebaioth; for she said, "The Lord was nigh to me when I called upon him. |
|
15. Septuagint, Ecclesiasticus (Siracides), 1.12, 2.18, 4.11-4.18, 5.8, 6.1, 6.7, 6.9, 6.14-6.18, 6.34, 6.37, 11.9, 13.15-13.16, 23.7-23.11, 28.13, 28.15, 28.17-28.20, 31.15 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 1.12. To fear the Lord is the beginning of wisdom;she is created with the faithful in the womb. 2.18. Let us fall into the hands of the Lord,but not into the hands of men;for as his majesty is,so also is his mercy. 4.11. Wisdom exalts her sons and gives help to those who seek her. 4.12. Whoever loves her loves life,and those who seek her early will be filled with joy. 4.13. Whoever holds her fast will obtain glory,and the Lord will bless the place she enters. 4.14. Those who serve her will minister to the Holy One;the Lord loves those who love her. 4.15. He who obeys her will judge the nations,and whoever gives heed to her will dwell secure. 4.16. If he has faith in her he will obtain her;and his descendants will remain in possession of her. 4.17. For at first she will walk with him on tortuous paths,she will bring fear and cowardice upon him,and will torment him by her discipline until she trusts him,and she will test him with her ordices. 4.18. Then she will come straight back to him and gladden him,and will reveal her secrets to him. 5.8. Do not depend on dishonest wealth,for it will not benefit you in the day of calamity. 5.8. For there is a friend who is such at his own convenience,but will not stand by you in your day of trouble. 13.15. Every creature loves its like,and every person his neighbor; 13.16. all living beings associate by species,and a man clings to one like himself. 28.13. Curse the whisperer and deceiver,for he has destroyed many who were at peace. 28.15. Slander has driven away courageous women,and deprived them of the fruit of their toil. 28.17. The blow of a whip raises a welt,but a blow of the tongue crushes the bones. 28.18. Many have fallen by the edge of the sword,but not so many as have fallen because of the tongue. 28.19. Happy is the man who is protected from it,who has not been exposed to its anger,who has not borne its yoke,and has not been bound with its fetters; 31.15. Judge your neighbors feelings by your own,and in every matter be thoughtful. |
|
16. Septuagint, Judith, 5.5 (2nd cent. BCE - 0th cent. CE)
| 5.5. Then Achior, the leader of all the Ammonites, said to him, "Let my lord now hear a word from the mouth of your servant, and I will tell you the truth about this people that dwells in the nearby mountain district. No falsehood shall come from your servant's mouth. |
|
17. Septuagint, Wisdom of Solomon, 7.14 (2nd cent. BCE - 1st cent. BCE)
| 7.14. for it is an unfailing treasure for men;those who get it obtain friendship with God,commended for the gifts that come from instruction. |
|
18. New Testament, James, 2.23 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 2.23. and the Scripture was fulfilled which says, "Abraham believed God, and it was accounted to him as righteousness;" and he was called the friend of God. |
|
19. New Testament, Luke, 6.28 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 6.28. bless those who curse you, and pray for those who insult you. |
|
20. New Testament, Matthew, 5.44 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 5.44. But I tell you, love your enemies, bless those who curse you, do good to those who hate you, and pray for those who mistreat you and persecute you |
|
21. Anon., Numbers Rabba, 10.5 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 10.5. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ו, ב), אֵלּוּ הַנּוֹדְרִים בְּנָזִיר, (במדבר ו, ב): וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, לְהַזְהִיר בֵּית דִּין עַל כָּךְ שֶׁלֹא יַנִּיחוּ לְנָזִיר לַעֲבֹר עַל נְזִירוּתוֹ, שֶׁאִם יִרְאוּ שֶׁיִּרְצֶה לְבַטֵּל נְזִירוּתוֹ יִכְפּוּ אוֹתוֹ כְּדֵי לְקַיֵּם דְּבָרָיו, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַגְּדוֹלִים מוּזְהָרִין עַל יְדֵי הַקְּטַנִּים וְהֵם נֶעֱנָשִׁים עַל יְדֵיהֶם אִם לֹא יוֹכִיחוּ אוֹתָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כו, לז): וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו, אִישׁ בַּעֲוֹן אָחִיו, מְלַמֵּד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה. (במדבר ו, ב): אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים יג, ב): וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה וגו'. וַיְהִי, אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי אֵינוֹ אֶלָּא לָשׁוֹן צַעַר, (אסתר א, א): וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הָיָה הָמָן. (רות א, א): וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט, הָיָה רָעָב. (בראשית ו, א): וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם] וגו' (בראשית ו, ב): וַיִּרְאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים וגו'. (בראשית יד, א): וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל, (בראשית יד, ב): עָשׂוּ מִלְחָמָה. (יהושע ה, יג): וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וגו' (יהושע ה, יג): וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ. (יהושע ו, כו): וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ. (יהושע ז, ב): וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם. (שמואל א ח, א): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל, (שמואל א ח, ג): וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו, (שמואל א יח, יד): וַיְהִי דָּוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל. (שמואל א יח, ט): וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד. (שופטים יג, ב): וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה, (שופטים יג, כב): וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת. וַיְהִי אָמַר רַבִּי יוּדָן, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, בַּצַּדִּיקִים, שָׁקוּל הוּא כִּשְׁלשִׁים וְאֶחָד צַדִּיקִים, כְּמִנְיַן וַיְהִי. אִישׁ אֶחָד, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחָד, גָּדוֹל הוּא. בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶאֱמַר אֶחָד דִּכְתִיב (דברים ו, ד): ה' אֶחָד, אֵין בָּעוֹלָם כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְכֵן בְּאַבְרָהָם (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם, לֹא הָיָה בְּאוֹתָן יָמִים כַּיּוֹצֵא בוֹ. בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (דברי הימים א יז, כא): וּמִי כְּעַמְךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, אֵין בָּאֻמּוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֵן. וְכֵן בַּאֲבִימֶלֶךְ הוּא אוֹמֵר (בראשית כו, י): כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם, לְפִי שֶׁהָיָה מֶלֶךְ. וְכֵן בְּאֶלְקָנָה הוּא אוֹמֵר (שמואל א א, א): אֶחָד, לְפִי שֶׁלֹא הָיָה בְּדוֹרוֹ כַּיּוֹצֵא בוֹ. (שופטים יג, ב): מִצָּרְעָה, כָּל שֶׁשְּׁמוֹ וְשֵׁם עִירוֹ מְפֹרָשׁ בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מֵאוֹתוֹ הָעִיר. שְׁמוֹ וְלֹא שֵׁם עִירוֹ, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִירוּשָׁלַיִם. (שופטים יג, ב): מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, לְפִי שֶׁצָּרְעָה הָיְתָה לִיהוּדָה, כְּדִכְתִיב (יהושע טו, לג): אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה וְאַשְׁנָה, וְצָרְעָה הָיְתָה לְדָן (יהושע יט, מא): וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְפָרֵשׁ שֶׁהָיָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, אֵינוֹ אוֹמֵר מִשֵּׁבֶט, אֶלָּא מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה אָבִיו מִדָּן וְאִמּוֹ שֶׁל מָנוֹחַ מִיהוּדָה, וְעַל זֶה אָמַר יַעֲקֹב (בראשית מט, טז): דָּן יָדִין עַמּוֹ וגו', כַּמְיֻחָד שֶׁבַּשְּׁבָטִים, זֶה יְהוּדָה, לְכָךְ הֵקִישׁוֹ לִיהוּדָה, שֶׁמֵּאֶרֶץ יְהוּדָה הָיָה וְאִמּוֹ הָיְתָה מִיהוּדָה, וְכֵן מָנוֹחַ הָיָה מִדָּן, וְאִשְׁתּוֹ הָיְתָה מִיהוּדָה, נִמְצָא שִׁמְשׁוֹן בָּא מִשֵּׁבֶט דָּן וּמִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ: אִמֵּיהּ דְּשִׁמְשׁוֹן הַצְלֶלְפּוֹנִי שְׁמָהּ, וְהִיא מְיֻחֶסֶת עַל שֵׁבֶט יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ד, ג): וְשֵׁם אֲחוֹתָם הַצְלֶלְפּוֹנִי. (שופטים יג, ב): וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ, הָרְשָׁעִים קוֹדְמִים לִשְׁמָם (שמואל א כה, כה): נָבָל שְׁמוֹ, (שמואל א יז, ד): גָּלְיָת שְׁמוֹ, (שמואל ב כ, כא): שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ. אֲבָל הַצַּדִּיקִים שְׁמָן קוֹדְמָם (שמואל א א, א): וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה, (שמואל א יז, יב): וּשְׁמוֹ יִשַּׁי, (רות ב, א): וּשְׁמוֹ בֹּעַז, (אסתר ב, ה): וּשְׁמוֹ מָרְדְּכַי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ. דּוֹמִין לְבוֹרְאָן (שמות ו, ג): וּשְׁמִי ה'. אֲתִיבִין לֵיהּ הָכְתִיב (בראשית כד, כט): וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר אַפָּרָדוֹכְּסוֹס, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר מְלֻבָּן בְּרֶשַׁע. אֲתִיבִין (שופטים יז, א): וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ, לְפִי שֶׁהָיָה מְקַבֵּל אוֹרְחִים נִכְתַּב שְׁמוֹ כְּשֵׁם הַצַּדִּיקִים. אֲתִיבִין מִבְּנֵי שְׁמוּאֵל (שמואל א ח, ב): וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה, רַבָּנִין אָמְרֵי מַה זֶּה רָשָׁע אַף זֶה רָשָׁע, רַבִּי יוּדָן אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן לְבַסּוֹף עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, וּלְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ (דברי הימים א ו, יג): וַשְׁנִי, שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּלְכָךְ זָכוּ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יואל א, א): דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל, זֶה שְׁמוּאֵל. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתוּאֵל, שֶׁפִּתָּה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְפִלָּתוֹ. מָנוֹחַ, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מָנוֹחַ, שֶׁזָּכָה לְדַבֵּר עִמּוֹ מַלְאָךְ, וְהַנְּבוּאָה נִקְרֵאת מְנוּחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נא, נט): וּשְׂרָיָה שַׂר מְנוּחָה, מְלַמֵּד שֶׁזָּכָה בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'. (שופטים יג, ב): וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מַחֲלֹקֶת בֵּין מָנוֹחַ לְאִשְׁתּוֹ, הוּא אוֹמֵר לָהּ אַתְּ עֲקָרָה וּלְכָךְ אֵינֵךְ יוֹלֶדֶת, וְהִיא אוֹמֶרֶת לוֹ אַתְּ עָקָר וּלְכָךְ לֹא יָלַדְתִּי. לֹא הָיָה מָנוֹחַ עָקָר (שופטים יג, ג): וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֶל הָאִשָּׁה, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל מָנוֹחַ צַדֶּקֶת הָיְתָה שֶׁזָּכְתָה לְדַבֵּר עִמָּה מַלְאָךְ, וְלָשׂוּם שָׁלוֹם בֵּינָהּ לְבֵין בַּעֲלָהּ, וּלְהוֹדִיעָהּ שֶׁהִיא עֲקָרָה, וְהִיא מוֹנַעַת הַהֵרָיוֹן וְלֹא בַּעֲלָהּ, לְכָךְ דִּבֶּר עִמָּהּ. וּלְפִי שֶׁרָאֲתָה בַּמַּלְאָךְ נִקְרֵאת שְׁמָה הַצְּלֶלְפּוֹנִי, שֶׁהִיא פּוֹנָה בַּמַּלְאָךְ, וְאֵין צְלֶל אֶלָּא מַלְאָךְ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית יט, ח): כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי. לְהַלָּן שֶׁהָיָה לוֹט צַדִּיק יוֹתֵר מֵאִשְׁתּוֹ בָּאוּ הַמַּלְאָכִים בְּצֵל קוֹרָתוֹ וְלֹא בְּצֵל קוֹרָתָהּ, בְּרַם הָכָא שֶׁבָּא הַמַּלְאָךְ אֶצְלָהּ, לְפִי שֶׁהָיְתָה צַדֶּקֶת, לְכָךְ נִקְרָאת הַצְלֶל. לָמָּה נֶאֱמַר הַצְלֶל, וְלֹא אָמַר הַצֵּל, לְפִי שֶׁשְּׁתֵי פְּעָמִים נִרְאָה לָהּ לָאִשָּׁה, אַחַת בָּעִיר וְאַחַת בַּשָֹּׂדֶה. (שופטים יג, ג): וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, הוֹדִיעָהּ שֶׁהִיא עֲקָרָה וּלְכָךְ לֹא יָלְדָה, כְּדֵי לָשׂוּם שָׁלוֹם בֵּינָהּ לְבֵין בַּעֲלָהּ, לְפִי שֶׁהָיְתָה מִתְרַעֶמֶת עַל מָנוֹחַ בַּעֲלָהּ עַל שֶׁלֹא הָיְתָה יוֹלֶדֶת. (שופטים יג ג): וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן, מִכָּאן וָאֵילָךְ אַתְּ תְּקַבְּלִי הֵרָיוֹן וְתֵלְדִי בֵּן. (שופטים יג, ד): וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, הִזְהִירָהּ שֶׁלֹא תִשְׁתֶּה חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים, שֶׁאֵלּוּ אֵינָם אֶלָּא מִשְׁמֶרֶת לַיַּיִן כְּדֵי שֶׁלֹא יָבוֹא הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן, לְכָךְ אֲסָרָן עָלָיו הַכָּתוּב. (שופטים יג, ד): וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, כְּמַשְׁמָעוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ו, ג): מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר. (שופטים יג ד): וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא, וְאֵין טָמֵא אֶלָּא אִסּוּר, שֶׁהַתּוֹרָה הִזְהִירָה לְנָזִיר שֶׁלֹא לֶאֱכֹל כְּלוּם. (במדבר ו, ד): מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ו, ג): וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל. מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן וגו'. כִּי כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן (שופטים יג, ה), מִכָּאן שֶׁהָיְתָה הַשִּׁכְבַת זֶרַע שֶׁל הַלַּיְלָה שְׁמוּרָה בְּרַחְמָהּ וְלֹא פְּלָטַתָּה, וְכֵיוָן שֶׁאָמַר לָהּ הַמַּלְאָךְ (שופטים יג, ג): וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן, אוֹתָהּ שָׁעָה קִבְּלָה הָרֶחֶם אוֹתָהּ טִפָּה לְשָׁם. (שופטים יג, ה): וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ו, ה): תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שֶׁל תַּעַר, מוֹרָה, שֶׁאֵין הַשֵֹּׂעָר מִתְיָרֵא אֶלָּא מִן תַּעַר שֶׁהוּא מְגַלְּחוֹ גִּלּוּחַ שֶׁל הַשְׁחָתָה, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא יט, כז): וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ. (שופטים יג, ה): כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן, גָּלוּי הָיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁשִּׁמְשׁוֹן הָיָה הוֹלֵךְ אַחַר עֵינָיו, לְפִיכָךְ הִזְהִירוֹ בְּנָזִיר שֶׁלֹא יִהְיֶה שׁוֹתֶה יַיִן, לְפִי שֶׁהַיַּיִן מֵבִיא לִידֵי זִמָּה, וּמַה בִּזְּמַן שֶׁהָיָה נָזִיר הָלַךְ אַחַר עֵינָיו, אִלּוּ הָיָה שׁוֹתֶה לֹא הָיָה לוֹ תַּקָּנָה לְעוֹלָם מֵרֹב שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר זִמָּה. מַהוּ שֶׁאָמַר: מִן הַבָּטֶן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (ירמיה א, ה): בְּטֶרֶם אֶצָרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ. אֲבָל בָּרְשָׁעִים מַהוּ אוֹמֵר (תהלים נח, ד): זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים נא, ז): הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וגו'. (שופטים יג, ה): וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים, בּוֹ תִּהְיֶה חָלָה נְבוּאוֹת יַעֲקֹב, שֶׁאָמַר (בראשית מט, טז יז): דָּן יָדִין עַמּוֹ וגו', יְהִי דָן וגו'. (שופטים יג, ו): וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד וגו', מִכָּאן שֶׁלֹא הָיְתָה שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה אֶלָּא עַל בַּעֲלֵי מַרְאֶה. (שופטים יג, ז): וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וגו', אֲבָל מַה שֶּׁאָמַר לָהּ. הִנָּה נָא אַתְּ עֲקָרָה, לֹא גִלְתָה לוֹ, שֶׁלֹא רָצְתָה לְגַלּוֹת קִלְקוּלָהּ. (שופטים יג, ז): כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ, הִיא הוֹסִיפָה עַד יוֹם מוֹתוֹ, לְפִי שֶׁלֹא יָדְעָה מַה שֶּׁעָתִיד, אֲבָל הַמַּלְאָךְ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁעָתִיד הוּא לְאַבֵּד נְזִירוּתוֹ עַל יְדֵי דְלִילָה, לְכָךְ לֹא אָמַר: עַד יוֹם מוֹתוֹ. (שופטים יג, ח): וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל ה' וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ וגו', אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, לָמָּה נִמְשְׁלָה תְּפִלַּת הַצַּדִּיקִים לְעֶתֶר, לוֹמַר לָךְ מָה עֶתֶר זֶה מְהַפֵּךְ אֶת הַתְּבוּאָה בַּגּוֹרֶן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כָּךְ תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים מְהַפְּכִין מִדַּת אַכְזָרִיּוּת לְמִדַּת רַחְמָנוּת. (שופטים יג, ט): וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ, לָמָּה חָזַר הַמַּלְאָךְ אֵצֶל הָאִשָּׁה וְלֹא בָּא אֵצֶל מָנוֹחַ, שֶׁלֹא לִפְסֹל דְּבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים שֶׁאָמַר לָאִשָּׁה. דָּבָר אַחֵר, כְּדֵי לְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו. (שופטים יג, י): וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וגו', מְלַמֵּד שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים בִּמְהִירוּת. (שופטים יג, י): אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי, אֵינוֹ אוֹמֵר הַיּוֹם אֶלָּא בַיּוֹם, מְלַמֵּד שֶׁלֹא נִרְאָה הַמַּלְאָךְ אֵלֶיהָ עַד לְמָחָר, לְפִי שֶׁמָּנוֹחַ לֹא נִתְפַּלֵּל עַד לְמָחָר בִּתְפִלַּת הַבֹּקֶר, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים ה, ד): ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי וגו', מְלַמֵּד שֶׁהַצַּדִּיקִים מְבָרְרִים עַל מַעֲשֵׂיהֶם. (שופטים יג, יא): וַיֹּאמֶר אָנִי, אֲנִי הוּא בַּתְּחִלָּה וַאֲנִי הוּא בַּסּוֹף, שֶׁאֵינִי מַחֲלִיף בִּדְבָרָי. (שופטים יג, יב): וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ, אָמַר לוֹ מָנוֹחַ עַד כָּאן שָׁמַעְתִּי מִן הָאִשָּׁה וְהַנָּשִׁים אֵינָם בְּנוֹת הוֹרָאָה וְאֵין לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶן, אֲבָל עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ, מִפִּיךָ אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ, שֶׁאֵינִי מַאֲמִין בִּדְבָרֶיהָ, שֶׁמָּא חָלְפָה בִּדְבָרֶיהָ אוֹ פִּחֲתָה אוֹ הוֹתִירָה. (שופטים יג, יב): מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר, מַה נְּזִירוּת יִצְטָרֵךְ הַנַּעַר לִשְׁמֹר אַחַר שֶׁיִּוָּלֵד. (שופטים יג, יב): וּמַעֲשֵׂהוּ, מַה תַּעֲשֶׂה אִמּוֹ קֹדֶם לָכֵן כָּל הַיָּמִים שֶׁתְּהֵא הָרָה מִמֶּנּוּ. (שופטים יג, יג): וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה, לַחְלֹק כָּבוֹד לָאִשָּׁה וּלְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו. (שופטים יג, יג): תִּשָּׁמֵר, עַל חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר וּמִשְׁרַת עֲנָבִים אָמַר לוֹ (שופטים יג, יד): מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִּן וְשֵׁכָר עַל תֵּשְׁתְּ, כְּמַשְׁמָעוֹ. (שופטים יג, יד): וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ו, ג): וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל. (שופטים יג, יד): כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר, מַה שֶּׁאָמַר לָהּ (שופטים יג, ה): וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ. (שופטים יג, טו): וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' נַעַצְרָה נָא אוֹתָךְ, אָמַר לוֹ מָנוֹחַ עֲצוּרִים הָיִינוּ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית כ, יח): כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם, וְאַתָּה בִּשַֹּׂרְתָּנוּ בְּהַרְוָחָה, נַעֲשֶׂה עִמְּךָ יוֹם טוֹב, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר כט, לה): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, (שופטים יג, יד): וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים, שִׂמַּחְתָּנוּ וְנִשְׂמַח עִמְּךָ בִּגְדִי עִזִּים, לְפִי שֶׁאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר. (שופטים יג, טז): וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ אִם תַּעַצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ, אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ אֵין דֶּרֶךְ נְבִיאֵי ה' לְקַבֵּל שָׂכָר עַל נְבוּאָתָם. בִּנְבִיאֵי שֶׁקֶר מַהוּ אוֹמֵר (יחזקאל יג, יט): וַתְּחַלֶּלְנָה אֹתִי אֶל עַמִּי בְּשַׁעֲלֵי שְׂעוֹרִים וּבִפְתוֹתֵי לֶחֶם לְהָמִית וגו'. אֲבָל בִּנְבִיאֵי אֱמֶת מַהוּ אוֹמֵר (מלכים ב ה, טז): וַיֹּאמֶר חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח. (שופטים יג, טז): וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַה' תַּעֲלֶנָּה, רָמַז לוֹ הַמַּלְאָךְ שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲלוֹת עֹלָה לַה' עַל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית יב, ז): לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִיָּד בָּנָה אַבְרָהָם מִזְבֵּחַ עַל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב (בראשית יב, ז): וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו, וְאֵין מִזְבֵּחַ אֶלָּא קָרְבָּן. (שופטים יג, טז): כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁאִשְׁתּוֹ אָמְרָה לוֹ (שופטים יג, ו): וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ ה' נוֹרָא מְאֹד, הָיְתָה סְבוּרָה שֶׁהִכִּיר בּוֹ מָנוֹחַ שֶׁהוּא מַלְאָךְ, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה מְזַמְּנוֹ לוֹ לֶאֱכֹל, שֶׁטּוֹעֶה הָיָה כַּסָּבוּר שֶׁיֵּשׁ אֲכִילָה לְמַעְלָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא, לְכָךְ הָיָה מְזַמְּנוֹ לֶאֱכֹל, אֲבָל אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהָיָה מַלְאָךְ אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ שֶׁיֹּאכַל, שֶׁבָּקִי הָיָה שֶׁאֵין אֲכִילָה לְמַעְלָה. וְלָמָּה לֹא הִכִּיר בּוֹ, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ הַנְּבִיאִים הוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָיְתָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם הָיְתָה נוֹתֶנֶת לָהֶם אֵימָה בְּעֵינֵי רוֹאֵיהֶם, שֶׁהַכֹּל מִתְיָרְאִים מֵהֶם, שֶׁהָיוּ דוֹמִים לְמַלְאָכִים. וְלָמָּה אָכְלוּ הַמַּלְאָכִים שֶׁבָּאוּ לְבַשֵֹּׂר אֶת שָׂרָה בְּהֵרָיוֹן וְזֶה לֹא רָצָה לֶאֱכֹל, לְפִי שֶׁאוֹתָם מַלְאָכִים כְּשֶׁנִּתְרָאוּ תְּחִלָּה לְאַבְרָהָם כִּדְמוּת עוֹבְרֵי דֶרֶךְ נִתְרָאוּ לוֹ, וְהוּא הִכְנִיסָם לְבֵיתוֹ כְּמִנְהָגוֹ וְהִזְמִינָם לֶאֱכֹל, וְהֵם לֹא רָצוּ לְבַטֵּל מִמֶּנּוּ מִנְהַג הָאַכְסְנָאִים, וְאָכְלוּ עִמּוֹ, וְאַחַר שֶׁאָכְלוּ אָמְרוּ שְׁלִיחוּתָן, וְלֹא נִרְאֶה הַדָּבָר שֶׁיְקַבְּלוּ שָׂכָר עַל שְׁלִיחוּתָן, אֲבָל זֶה הַמַּלְאָךְ בַּתְּחִלָּה אָמַר שְׁלִיחוּתוֹ, וְאִלּוּ הָיָה אוֹכֵל עִמּוֹ הָיָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ קִבֵּל שָׂכָר עַל שְׁלִיחוּתוֹ, לְכָךְ נִמְנַע מִלֶּאֱכֹל. וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' מִי שְׁמֶךָ (שופטים יג, יז), לְפִי שֶׁלֹא הִכִּיר בּוֹ שֶׁהָיָה מַלְאָךְ לְכָךְ שָׁאַל לוֹ עַל שְׁמוֹ. (שופטים יגף יז): כִּי יָבֹא דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ. אָמַר לוֹ מָנוֹחַ אֱמֹר לִי שִׁמְךָ כְּדֵי שֶׁאֶשְׁאַל בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֶמְצָאֲךָ בְּעֵת שֶׁיִּתְקַיֵּם נְבוּאָתְךָ וְנִתֵּן לְךָ דּוֹרוֹן, וְאֵין וְכִבַּדְנוּךָ אֶלָּא מִנְחָה, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר כב, יז): כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ. (שופטים יג, יח): וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה' לָמָּה זֶה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ אֵין אַתְּ צָרִיךְ לֵידַע שְׁמִי, שֶׁאֵין סוֹפְךָ שֶׁתִּרְאֵנִי עוֹד לְעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים יג, יח): וְהוּא פֶלִּאי, עַל עַצְמוֹ אָמַר לוֹ שֶׁהוּא יִהְיֶה מְכֻסֶּה מִמֶּנּוּ שֶׁלֹא יִרְאֶנּוּ עוֹד לְעוֹלָם, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים קלט, ו): פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי. דָּבָר אַחֵר, וְהוּא פֶלִאי, אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ אֵינִי יוֹדֵעַ לוֹמַר לְךָ שְׁמִי, שֶׁלְּפִי הַשְּׁלִיחוּת שֶׁשּׁוֹלֵחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָנוּ קוֹרֵא לָנוּ שֵׁם, הֱוֵי: וְהוּא פֶלִיא, לְפִי פְּלִיאָה וּפְלִיאָה שֶׁעוֹשֶׂה עַל יָדֵינוּ הוּא קוֹרֵא לָנוּ שֵׁם. דָּבָר אַחֵר, וְהוּא פֶלִאי, שֵׁם שְׁמוֹ הַמַּלְאָךְ פֶּלִיא, לְפִי שְׁלִיחוּת הוּא בָּא לְהַזִּיר אֶת שִׁמְשׁוֹן, כְּמָה דְתֵימָא (שופטים יג, ה): כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, לְכָךְ קָרָא שְׁמוֹ פֶּלִאי, כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא וגו'. | |
|
