1. Hebrew Bible, Exodus, 28.30 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 28.30. And thou shalt put in the breastplate of judgment the Urim and the Thummim; and they shall be upon Aaron’s heart, when he goeth in before the LORD; and Aaron shall bear the judgment of the children of Israel upon his heart before the LORD continually." |
|
2. Hebrew Bible, Genesis, 28.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 28.18. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר־שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל־רֹאשָׁהּ׃ | 28.18. And Jacob rose up early in the morning, and took the stone that he had put under his head, and set it up for a pillar, and poured oil upon the top of it." |
|
3. Hebrew Bible, 1 Kings, 18 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
|
4. Hebrew Bible, 1 Samuel, 12.17-12.18 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 12.17. הֲלוֹא קְצִיר־חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל־יְהוָה וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי־רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְהוָה לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ׃ 12.18. וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל־יְהוָה וַיִּתֵּן יְהוָה קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּירָא כָל־הָעָם מְאֹד אֶת־יְהוָה וְאֶת־שְׁמוּאֵל׃ | 12.17. Is it not wheat harvest today? I will call to the Lord, and he shall send thunder and rain; that you may know and see that your wickedness is great, which you have done in the sight of the Lord, in asking for a king for yourselves." 12.18. So Shemu᾽el called to the Lord; and the Lord sent thunder and rain that day: and all the people greatly feared the Lord and Shemu᾽el." |
|
5. Hebrew Bible, Isaiah, 28.16 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 28.16. לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ׃ | 28.16. Therefore thus saith the Lord GOD: Behold, I lay in Zion for a foundation a stone, A tried stone, a costly corner-stone of sure foundation; He that believeth shall not make haste." |
|
6. Hebrew Bible, Jeremiah, 51.26 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 51.26. וְלֹא־יִקְחוּ מִמְּךָ אֶבֶן לְפִנָּה וְאֶבֶן לְמוֹסָדוֹת כִּי־שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה נְאֻם־יְהוָה׃ | 51.26. And they shall not take of thee a stone for a corner, Nor a stone for foundations; But thou shalt be desolate for ever, saith the LORD." |
|
7. Anon., 1 Enoch, 26.1-26.6 (3rd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 26.1. And I went from thence to the middle of the earth, and I saw a blessed place in which there were 26.2. trees with branches abiding and blooming [of a dismembered tree]. And there I saw a holy mountain 26.3. and underneath the mountain to the east there was a stream and it flowed towards the south. And I saw towards the east another mountain higher than this, and between them a deep and narrow 26.4. ravine: in it also ran a stream underneath the mountain. And to the west thereof there was another mountain, lower than the former and of small elevation, and a ravine deep and dry between them: and another deep and dry ravine was at the extremities of the three mountains. And all the ravines were deep rand narrow, (being formed) of hard rock, and trees were not planted upon 26.6. them. And I marveled at the rocks, and I marveled at the ravine, yea, I marveled very much. |
|
8. Anon., Jubilees, 8.19 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 8.19. and his portion goeth towards the west through the midst of this river, and it extendeth till it reacheth the water of the abysses, out of which this river goeth forth |
|
9. Josephus Flavius, Jewish War, 3.52 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 3.52. The city Jerusalem is situated in the very middle; on which account some have, with sagacity enough, called that city the Navel of the country. 3.52. Some have thought it to be a vein of the Nile, because it produces the Coracin fish as well as that lake does which is near to Alexandria. |
|
10. Josephus Flavius, Life, 290 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
|
11. Mishnah, Rosh Hashanah, 1.1-1.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 1.1. There are four new years:The first of Nisan is the new year for kings and for festivals. The first of Elul is the new year for the tithe of beasts. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: the first of Tishri. The first of Tishri is the new year for years, for shmitta and jubilee years, for planting and for [tithe of] vegetables. The first of Shevat is the new year for trees, according to the words of Bet Shammai. Bet Hillel says: on the fifteenth of that month." 1.2. At four set times the world is judged:On Pesah in respect to the produce. On Shavuot in respect to the fruit of the tree. On Rosh Hashanah all the people of the world pass before Him like a division of soldier [a numerus], as it says, “He who fashions the hearts of them all, who discerns all their doings” (Psalms 33:15). And on Sukkot they are judged in respect of rain." 1.3. There are six months [at the beginning of which] messengers go out.On Nisan because of Pesah; On Av because of the fast. On Elul because of Rosh Hashanah. On Tishri because of the setting of the festivals. On Kislev because of Hanukah. And on Adar because of Purim. When the Temple stood, they used also to go out to report Iyar because of Pesah Katan (Pesah Sheni)." 1.4. On account of two months they profane Shabbat: on account of Nissan and Tishri, for on those months messengers go forth to Syria and in them the dates of the festivals are fixed. When the Temple stood they used to profane Shabbat for all the months, in order that the sacrifice might be offered on the right day." |
|
12. Mishnah, Taanit, 1.4, 3.6, 4.2-4.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 1.4. If the seventeenth of Marheshvan came and no rain fell, individuals begin to fast three fasts. They eat and drink after it gets dark and they are permitted to do work, to bathe, to anoint themselves with oil, to wear shoes, and to have marital relations." 3.6. It once happened that elders went down from Jerusalem to their own cities and ordered a fast because there was seen in Ashkelon a shidafon which affected as much grain as would fill an oven [with loaves]. They also decreed a fast because wolves devoured two children on the other side of the Jordan. Rabbi Yose says: not because they devoured [the children] but [merely] because they were seen." 4.2. What are the ma’amadot? Since it is said, “Command the children of Israel and say to them: My offering, My food” (Numbers 28:2). Now how can a man’s offering be offered and he is not present? [Therefore] the former prophets instituted twenty-four mishmarot (guards). For each mishmar there was a ma’amad [at the Temple] in Jerusalem consisting of priests, Levites and Israelites. When the time came for the mishmar to go up [to Jerusalem] the priests and Levites went up to Jerusalem and the Israelites of that mishmar assembled in their cities and read the story of creation." 4.3. The men of the maamad fasted on four days of that week, from Monday to Thursday; they did not fast on Friday out of respect for Shabbat or on Sunday in order not to switch from the rest and delight [of Shabbat] to weariness and fasting and [thereby] die. On Sunday [they read], “In the beginning,” and, “Let there be a firmament;” On Monday, “Let there be a firmament,” and, “Let the waters be gathered together;” On Tuesday, “Let the waters be gathered together,” and, “Let there be lights;” On Wednesday, “Let there be lights,” and, “Let the waters swarm;” On Thursday, “Let the waters swarm,” and, “Let the earth bring forth;” On Friday, “Let the earth bring forth,” and, “And the heavens [and the earth] were completed.” For a long section two people read and for a short section one person. [This is how they would read] at Shacharit and Mussaf. And at minhah they assemble and read the section by heart, as they recite the Shema. On Friday at minhah they did not assemble out of respect for Shabbat." |
|
13. Mishnah, Yoma, 5.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 5.2. After the Ark had been taken away, there was a stone from the days of the earlier prophets, called “shtiyah”, three fingers above the ground, on which he would place [the pan of burning coals]." |
|
14. Anon., Genesis Rabba, 33.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 33.3. טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (תהלים קמה, ט), אָמַר רַבִּי לֵוִי טוֹב ה' לַכֹּל, עַל הַכֹּל, שֶׁהוּא מַעֲשָׂיו. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל הַכֹּל שֶׁהֵן מִדּוֹתָיו הוּא מְרַחֵם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר טוֹב ה' לַכֹּל, וּמֵרַחֲמָיו הוּא נוֹתֵן לִבְרִיּוֹתָיו. רַבִּי תַּנְחוּמָא וְרַבִּי אַבָּא בַּר אָבִין בְּשֵׁם רַב אַחָא לְמָחָר שְׁנַת בַּצֹּרֶת בָּאָה וְהַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶן רַחֲמִים. בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְתַעֲנִית, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ אָמְרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזָר תַּעֲנִיתָא, גָּזַר תַּעֲנִיתָא יוֹם קַדְמָאי יוֹם ב' יוֹם ג' וְלָא נְחַת מִטְרָא, עָאל וְדָרַשׁ לְהוֹן אֲמַר לְהוֹן בָּנַי הִתְמַלְּאוּ רַחֲמִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיכֶם רַחֲמִים. עַד שֶׁהֵן מְחַלְּקִין צְדָקָה לַעֲנִיֵּיהֶם רָאוּ אָדָם אֶחָד נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמַרוּ לֵיהּ, רַבִּי מָה אֲנַן יָתְבִין הָכָא וַעֲבֵרְתָּא הָכָא. אֲמַר לָהֶן מָה רְאִיתֶם, אָמְרוּ לוֹ רָאִינוּ אָדָם פְּלוֹנִי נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, שְׁלַח בַּתְרֵיהוֹן וְאַיְיתִינוֹן לְגוֹ צִבּוּרָא. אָמַר לֵיהּ מָה הִיא לָךְ זוֹ, אָמַר לוֹ גְּרוּשָׁתִי הִיא. אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה נָתַתָּ לָהּ מָעוֹת, אָמַר לוֹ רַבִּי רָאִיתִי אוֹתָהּ בְּצָרָה וְהִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים מָה אִם זֶה שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת רָאָה אוֹתָהּ בְּצָרָה וְנִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים, אַתָּה שֶׁכָּתוּב בְּךָ (תהלים קמה, ח): חַנּוּן וְרַחוּם, וְאָנוּ בְּנֵי יְדִידֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, מִיָּד יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְנִתְרַוָּה הָעוֹלָם. רַבֵּנוּ הֲוָה יָתֵיב לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא קַמֵּי כְּנִשְׁתָּא דְּבַבְלָאי בְּצִפּוֹרִין, עֲבַר חַד עֵגֶל קוֹדָמוֹי, אָזֵל לְמִתְנְכָסָה וְשָׁרֵי גָּעֵי כְּמֵימַר שֵׁיזִבְנִי. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אֲנִי יָכוֹל לְמֶעְבַּד לָךְ לְכָךְ נוֹצַרְתָּ, וְחָשַׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו, לֹא הִפִּילָה עֻבָּרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִצְטַעֲרוּ הַיּוֹלְדוֹת, בָּתַר יוֹמִין עֲבַר חַד שֶׁרֶץ קַמֵּי בְּרַתֵּיהּ וּבְעָא לְמִקְטְלָא, אֲמַר לָהּ בְּרַתִּי שַׁבְקֵיהּ, דִּכְתִיב: וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. רַבֵּנוּ הֲוָה עִנְוָתָן סַגֵּי, וַהֲוָה אֲמַר כָּל מַה דְּיֹאמַר לִי בַּר נַשׁ אֲנָא עָבֵיד חוּץ מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ בְּנֵי בְתֵירָא לִזְקֵנִי, שֶׁיָּרְדוּ מִגְדֻלָּתָן וְהֶעֱלוּ אוֹתוֹ, וְאִין סָלֵיק רַב הוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא לְהָכָא, אֲנָא קָאֵים לִי מִן קֳדָמוֹהִי, לָמָּה דְּהוּא מִן יְהוּדָה וַאֲנָא מִן בִּנְיָמִין, וְהוּא מִן דִּכְרַיָא דִּיהוּדָה וַאֲנָא מִן נֻקְבְתָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא רַבָּה וַהֲרֵי הוּא עוֹמֵד בַּחוּץ, נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו אָמַר לוֹ אֲרוֹנוֹ הוּא, אֲמַר לֵיהּ פּוֹק חֲזֵי מַאן בָּעֵי לָךְ לְבָרָא, נָפַק וְלָא אַשְׁכַּח בַּר נָשׁ, וְיָדַע דְּהוּא נָזוּף וְאֵין נְזִיפָה פְּחוּתָה מִשְּׁלשִׁים יוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשִׁים יוֹם שֶׁהָיָה רַבִּי חִיָּא רַבָּה נָזוּף מֵרַבֵּנוּ, אַלֵּיף לְרַב בַּר אֲחָתֵיהּ כָּל כְּלָלֵי דְאוֹרַיְתָא, וְאִלֵּין אִינוּן כְּלָלַיָיא דְאוֹרַיְתָא הִלְכְתָא דְּבַבְלָאֵי. לְסוֹף תְּלָתִין יוֹמִין אָתָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בִּדְמוּתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה אֵצֶל רַבֵּנוּ וִיְהַב יְדֵיהּ עַל שִׁנֵּיהּ וְאִתְּסֵי, כֵּיוָן דְּאָתָא רַבִּי חִיָּא רַבָּה לְגַבֵּי רַבֵּנוּ אֲמַר לֵיהּ מָה עֲבַדְתְּ בְּשִׁנָּךְ, אֲמַר לֵיהּ מִן עוֹנָתָא דִּיהַבְתְּ יְדָךְ עִלּוֹהִי אִתְנְשֵׁימַת, אֲמַר לֵיהּ לֵית אֲנָא הֲוָה יָדַע מָה הוּא. כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן שָׁרֵי נָהֵיג בֵּיהּ יְקָרָא, וְקָרַב תַּלְמִידִים וּמְעַיֵּיל לֵיהּ מִלְּגַאו. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי וְלִפְנִים מִמֶּנִּי, אָמַר לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל. רַבֵּנוּ הֲוָה מְתַנֵּי שִׁבְחֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לֵיהּ אָדָם גָּדוֹל, אָדָם קָדוֹשׁ. חַד זְמַן חֲמִיתֵיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ הַהוּא תַּלְמִידָךְ דַּהֲוַת מִשְׁתַּבַּח בֵּיהּ חֲמִיתֵּיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנָּאי. אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה לָא אִתְכְּנָעַת מִנֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים, כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן מְסַר לֵיהּ תְּרֵין תַּלְמִידוֹי וַהֲווֹ עָיְילִין עִמֵּיהּ לַאֲשׁוּנָה, דְּלָא יִשְׁהֵי וְתִזְעַר נַפְשֵׁיהּ. דָּבָר אַחֵר, טוֹב ה' לַכֹּל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמֵנִי אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁהֵם הוֹפְכִים מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִין, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ה', מִדַּת רַחֲמִים, (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, וּכְתִיב (בראשית ו, ה): וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, (בראשית ו, ו): וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם (בראשית ו, ז): וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה וגו', אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵן הוֹפְכִים מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים. בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהִים הוּא מִדַּת הַדִּין (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, (שמות כב, ח): עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, וּכְתִיב (שמות ב, כד): וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ וגו' (בראשית ל, כב): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, מַה זְּכִירָה נִזְכַּר לוֹ שֶׁזָּן וּפִרְנֵס אוֹתָם כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּתֵּבָה, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, וְהַדִּין נוֹתֵן מִזְּכוּת הַטְּהוֹרִים שֶׁהִכְנִיס עִמּוֹ בַּתֵּבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְשֵׁם קָרְבָּנוֹ נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא לְשֵׁם נַחַת הַתֵּבָה נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, ד): וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר (בראשית ח, כב): לֹא יִשְׁבֹּתוּ, מִכְּלַל שֶׁשָּׁבָתוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שִׁמְשׁוּ מַזָּלוֹת כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹנָתָן שִׁמְשׁוּ אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה רִשּׁוּמָן נִכָּר. | 33.3. bGod is good to all and His mercies are upon all of His works (Psalms 145:9):Rabbi Levi said, \"'God is good to all,' upon all, that He is their maker.\" Rabbi Shmuel said, \"'God is good to all and His mercies' - upon all that are His traits, He has mercy.” Rabbi Yehoshua of Sakhnin said in the name of Rabbi Levi, \"'God is good to all' and His merciful ones He give to His creatures.\" Rabbi Tanchuma and Rabbi Abba bar Avin [said] in the name of Rav Acha, “Tomorrow a famine will arrive and the creatures will have mercy, these upon those, and the Holy One, blessed be He, will be filled with mercy on them.” In the days of Rabbi Tanchuma, Israel required a fast (to bring about rain). They came to [Rabbi Tanchuma and] said to him, “Rabbi, decree a fast.” [So] he decreed a fast on the first day, on the second day, on the third day and rain did not fall. He got up and expounded to them. He said to them, \"My children, have mercy, these upon those, and the Holy One, blessed be He, will be filled with mercy on you.\" While they were still distributing charity to the poor, they saw a man giving money to his ex-wife. They came to [Rabbi Tanchuma] and said to him, \"Rabbi, how are we sitting here [while] there is a sin here.\" He said [back] to them, \"What did you see?\" They said to him, \"We saw Mr. x give money to his ex-wife.\" They sent for them and they brought them in front of the community. [Rabbi Tanchuma] said to him, \"What is she to you?\" He said [back] to him, \"She is my ex-wife.\" He said to him, \"Why did you give her money?\" He said to him, \"Rabbi, I saw her in distress and I was filled with mercy on her.\" At that time, Rabbi Tanchuma lifted his head towards above and said, \"Master over the worlds, just like this one that does not have an obligation to sustain [her] saw her in distress and he was filled with mercy for her, all the more so, You, that it is written about You, 'Compassionate and Merciful' and we are the children of Your friends, Avraham, Yitschak and Yaakov, will You be filled with mercy on us.\" Immediately, rains fell and the world was irrigated. Our rabbi (Yehuda Hanassi) was sitting, involved in Torah in front of the synagogue of the Babylonian [Jews] in Tzippori [when] a calf passed in front of him [and] was going to be slaughtered and started to yell out as if to say, \"Save me.\" He said to it, \"And what can I do for you? That is what you were created for.\" [As a result, Rabbi Yehuda Hanassi] had toothaches for thirteen years. Rabbi Yoss bar Avin said, \"[During] those entire thirteen years that [he] had toothaches, no pregt woman had a miscarriage in the Land of Israel and no birthing mother had pain. After some time, a crawling animal passed in front of his daughter and she wanted to kill it. He said to her, \"My daughter, let it go, as it is written, \"and His mercies are upon all of his works.\" Our rabbi had great modesty and said, \"I will do anything that people tell me except what the sons of Batira did to my forefather - that they came down from their greatness (office) and brought him up; and [even] if Rabbi Huna, the Exilarch, came here, I would get up in front of him. Why? As he is from [the tribe of] Yehuda and I am from Binyamin, and he is from the males of Yehuda and I am from the females.\" Rabbi Chiya the Great said to him, \"And behold, he is [waiting] outside.\" [Rabbi Yehuda Hanassi]'s face changed colors. And when he saw that his face changed colors, [Rabbi Chiya] said to him, \"It is [Rabbi Huna]'s coffin.\" He said [back] to [Rabbi Chiya], \"Go out and see who needs you outside.\" He went out and did not find a person and he knew that he was excommunicated - and there is no excommunication less than thirty days. Rabbi Yossi bar Avin said, \"[During] the entire thirty days that Rabbi Chiya the Great was excommunicated from our rabbi, he taught Rav, the son of his sister, the principles of the Torah.\" And what are the principles of the Torah? They are the laws of the Babylonians. At the end of thirty days, Eliyahu - may he be remembered for good - came in the likeness of Rabbi Chiya the Great to our rabbi and put his hand on his teeth and he became healed. When Rabbi Chiya the Great came to our rabbi, he said to him, \"What did you do to your teeth?\" He said [back] to him, \"From the time that you put your hand on them, they became better. He said, \"I do not know what this is.\" When he heard this, he began to treat him with respect and he brought close the students and brought up [Rabbi Chiya] to the top. Rabbi Yishmael bar Yose said, \"And [should he] come closer than I?\" He said [back] to him, \"God forbid, such should not be done in Israel.\" Our rabbi was teaching the praises of Rabbi Chiya the Great in front of Rabbi Yishmael bar Yose - he said, \"He is a great man, he is a holy man.\" One time, [Rabbi Yishmael bar Yose] saw [Rabbi Chiya] in the bathhouse and [the latter] did not humble himself before him. He said to [Rabbi Yehuda Hanassi], \"Is this your student that you have been praising? I saw him in the bathhouse and he did not humble himself before me.\" He said to him, \"Why did you not humble yourself before him?\" Rabbi Chiya said [back], I was looking at the homilies (aggadot) of Psalms.\" Once [Rabbi Yehudah Hanassi] heard this, he gave him two students to go with him to the dark places, that he not get confounded and lose himself. Another explanation: \"God is good to all, etc.\" \"And God remembered Noach, etc.\" - Rabbi Shmuel bar Nachmani said, \"Woe to the evildoers who switch the [Divine] trait of mercy to the [Divine] trait of [strict] justice. In every place that it states 'the Lord,' it is the trait of mercy: 'The Lord, the Lord, merciful and compassionate God' (Exodus 34:6). And [yet] it is written (Genesis 6:5-6), 'And the Lord saw that the evil of man on the earth was very great[...] And the Lord regretted that He had made man on the earth, and the Lord said, \"I will erase, etc.\"' Happy are the righteous who switch the trait of [Divine] justice to the [divine] trait of mercy. In every place that it states ' iElohim /i,' it is the trait of mercy: 'Judges ( iElohim /i) you shall not curse' (Exodus 22:27); 'to the judges ( ielohim /i) the matter of both of them will come' (Exodus 22:8). And [yet] it is written (Exodus 2:24), 'And God heard their cries and God remembered His covet'; '(Genesis 30:22), 'And God remembered Rachel'; 'And God remembered Noach.' And what memory did He remember for him? That he fed and sustained them all of the twelve months in the ark.\" \"And God remembered Noach\" - and justice requires it, from the merit of the pure ones that he brought with him into the ark. Rabbi Eliezer says, \"[Noach] was named corresponding to his sacrifice, as it states, 'And the Lord smelled the pleasant ( inichoach /i) fragrance.'\" Rabbi Yose bar Chaninah [says], \"He was named corresponding to the resting of the ark, as it states, 'And the ark rested ( itanach /i) on the seventh month, etc.'\" Rabbi Yehoshua says, \"'Will not cease' (Genesis 8:22) implies that they ceased.\"" |
|
15. Anon., Leviticus Rabba, 34.14 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 34.14. כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ (ישעיה נח, ז), רַבִּי אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְרַב וְרַבִּי יוֹחָנָן, חַד אָמַר מְדַקְדְּקִין בִּכְסוּת וְאֵין מְדַקְדְּקִין בְּחַיֵּי נֶפֶשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף בִּכְסוּת אֵינָן מְדַקְדְּקִין, מִפְּנֵי בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, (ישעיה נח, ז): וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, בַּר קַפָּרָא אָמַר הֱוֵי רוֹאֶה בְּשָׂרוֹ כִּבְשָׂרֶךָ. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי מִדָּה זוֹ, אִם לֹא הוּא בְּנוֹ, אִם לֹא בְּנוֹ בֶּן בְּנוֹ. דָּבָר אַחֵר, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר זוֹ גְרוּשָׁתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הֲוָה לֵיהּ אִתְּתָא בִּישָׁא וַהֲוַת מְבַזָּה לֵיהּ קֳדָם תַּלְמִידָיו, אָמְרוּ לֵיהּ תַּלְמִידָיו רַבִּי שְׁבֹק הֲדָא אִתְּתָא מִנָּךְ דְּלֵית הִיא עָבְדָא לִיקָרָךְ, אֲמַר לוֹן פּוּרְנָא דִידָהּ רַב עָלַי וְלֵית בִּי מִשְׁבַּק לָהּ, חַד זְמַן הַוְיָן יָתְבִין פָּשְׁטִין הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מִן דַּחֲסַלּוּן אֲמַר לֵיהּ מַשְׁגַּח רַבִּי וַאֲנַן סָלְקִין לְבֵיתָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, מַה דְּסָלְקִין אַמַּכַת עַל אַפָּא וְנָפְקַת לָהּ, צָפָא בְּהַהִיא קִידְרָא עֲלֵי תְּפָיָה, אֲמַר לָהּ אִית בְּהַהִיא קִידְרָא כְּלוּם, אָמְרָה לֵיהּ אִית בָּהּ פַּרְפְּרָיִין, אָזַל גָּלִיתָא וְאַשְׁכַּח בְּגַוָהּ פַּרְגָּיִין, יָדַע רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה דְּלָא יְתִיבָה דַעְתָּהּ עִם בַּעֲלָהּ, כַּד יַתְבִין לְהוֹן אָכְלִין אֲמַר לֵיהּ לָא אָמְרָה פַּרְפְּרָיִין וְהָא אֲנָא אַשְׁכַּחְנָא בְּגַוָּהּ פַּרְגָּיִין, אָמַר מַעֲשֵׂה נִסִּים הֵן, כֵּיוָן דְּאָכְלִין מַה דְּאָכְלִין, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁבֹק הָדָא אִתְּתָא מִנָּךְ דְּלֵית הִיא עָבְדָא לִיקָרָךְ, אֲמַר לֵיהּ פּוּרְנָא רַב עָלַי וְלֵית בִּי מִשְׁבַּק לָהּ, אָמְרוּ לֵיהּ אֲנַן פַּסְקִינָן פּוּרְנָא וְשַׁבְקַהּ מִינָךְ, עָבְדִין לֵיהּ כֵּן פְּסִיקוּ לֵיהּ פּוּרְנָא וְשַׁבְקָהּ מִנֵיהּ, וְאַסְבוּן יָתֵיהּ אִתְּתָא אָחֳרֵי טַבְתָּא מִנָּהּ, גָּרְמִין חוֹבָא דְּהַהִיא אִנְתְּתָא וְאָזְלָא וְאִתְנְסִיבַת לְסַנְטֵירָא דְּקַרְתָּא, לְבָתַר יוֹמִין אָתוֹן יִסּוּרִין עֲלוֹי וְאִתְעֲבֵיד הַהוּא גַבְרָא סַגֵּי נְהוֹר, וַהֲוַת אִתְּתָא נְגִידָא לֵיהּ בְּכָל קַרְתָּא וַהֲוַת אָזְלָא בְּכָל שְׁכוּנַיָא וּבִשְׁכוּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לָא הֲוַת אָזְלָה, הֲוָה הַהוּא גַּבְרָא חָכֵם קַרְתָּא, אֲמַר לָהּ לָמָּה לֵית אַתְּ מוֹבִילָא לִי לִשְׁכוּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דַּאֲנָא שְׁמִיעַ דְּהוּא עָבֵיד מִצְוָן, אָמְרָה לוֹ מַשְׁבַּקְתֵּיהּ אֲנָא וְלֵית בִּי חָמֵא אַפוֹי. אָתוֹן חַד זְמַן וְקָרוֹן בִּשְׁכוּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, שְׁרֵי חָבֵט עֲלָהּ וַהֲוַת קָלְהוֹן מִתְבַּזְיָן בְּכָל קַרְתָּא, אוֹדִיק רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְחָמוֹן מִתְבַּזְיָן בְּגוֹ שׁוּקָא, נְסִיבֵיהוֹן וִיהַב יָתְהוֹן בְּחַד בֵּיתָא מִן דִּידֵיהּ, וַהֲוָה מְפַרְנֵס יַתְהוֹן כָּל יְמֵי חַיֵּיהוֹן, מִשּׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְרָא אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמָרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזֹר תַּעֲנִיתָא דְּיֵיחוֹת מִטְרָא, גְּזַר תַּעֲנִיתָא פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, פַּעַם שְׁלִישִׁית קָם וְדָרַשׁ אֲמַר לוֹן כָּל עַמָּא יַפְלִיגוּן מִצְוָה, קָם חַד גְבַר וּנְסַב מַה דַּהֲוָה לֵיהּ בְּגוֹ בֵּיתֵיהּ וְנָפַק לְמִפְלְגָה, פָּגְעָה בֵּיהּ מַשְׁבַּקְתֵּיהּ, וְאָמְרָה לֵיהּ זְכֵי בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִן בֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה, נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, חֲמִיתֵּיהּ חַד גְּבַר, סָלֵיק וַאֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי תַּנְחוּמָא רַבִּי אַתְּ הָכָא וַעֲבֵרָה הָכָא, אֲמַר לֵיהּ מַה חָמֵית, אֲמַר לֵיהּ חָמֵית גְּבַר פְּלָן דְּמִשְׁתָּעֵי לְמַשְׁבַּקְתֵּיהּ, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִּיהַב לָהּ פְּרִיטִין, אִי לָאו דַּחֲשִׁיד עֲלָהּ לָא יָהֵיב לָהּ. שָׁלַח רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַיְיתִיתֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ בְּרִי אַתְּ יָדַע דְּעַלְמָא קָאי בְּצַעֲרָא וּבְרִיָּאתָה קָיְימֵא בְּצַעֲרָא וַאֲזַלְתְּ וְאִשְׁתָּעֵית עִם מַשְׁבַּקְתָּךְ, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִיְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין, אִלּוּלֵי דַחֲשִׁיד אַתָּה לָא יְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין, אֲמַר לֵיהּ וְלָא כָךְ דָּרַשְׁתָּ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, אַתְּ אֲמַרְתְּ כָּל עַמָּא יִפְקוּן וְיִפְלְגוּן מִצְוָה, קָאֵים אֲנָא לְמִפְלְגָה מִצְוָה פָּגְעַת בִּי מַשְׁבַּקְתִּי וַאֲמָרַת לִי זְכֵי בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִבֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב, כֵּיוָן שֶׁרְאִיתִיהָ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה נִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַתִּי לָהּ עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָה אִם זֶה שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם וְאַכְזָרִי וְלֹא הָיָה עָלָיו מְזוֹנוֹתֶיהָ נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, אָנוּ שֶׁאָנוּ בְּנֵי בָנֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמְזוֹנוֹתֵינוּ עָלֶיךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרְדוּ גְשָׁמִים וְנִתְרַוַּח הָעוֹלָם. | |
|
16. Palestinian Talmud, Sanhedrin, 17.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
17. Babylonian Talmud, Avodah Zarah, 8a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 8a. רבי יהושע סבר ילפינן ממשה ור"א סבר לא ילפינן ממשה שאני משה דרב גובריה וחכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שואל אדם צרכיו בשומע תפלה,אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר,א"ר חייא בר אשי אמר רב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים,אמר ר' יהושע בן לוי אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר יוה"כ אומר:, big strongמתני׳ /strong /big ואלו אידיהן של עובדי כוכבים קלנדא וסטרנורא וקרטיסים ויום גנוסיא של מלכיהם ויום הלידה ויום המיתה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל מיתה שיש בה שריפה יש בה עבודת כוכבים ושאין בה שריפה אין בה עבודת כוכבים אבל יום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא מבית האסורין ועובד כוכבים שעשה משתה לבנו אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד:, big strongגמ׳ /strong /big אמר רב חנן בר רבא קלנדא ח' ימים אחר תקופה סטרנורא ח' ימים לפני תקופה וסימנך (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני וגו',ת"ר לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה],כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים,בשלמא למ"ד בתשרי נברא העולם יומי זוטי חזא יומי אריכי אכתי לא חזא אלא למ"ד בניסן נברא העולם הא חזא ליה יומי זוטי ויומי אריכי דהוי זוטי כולי האי לא חזא,ת"ר יום שנברא בו אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים היה יושב בתענית ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו שנאמר (תהלים סט, לב) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס,ואמר רב יהודה אמר שמואל שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה [לו] במצחו שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס מקרין תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק מקרן כתיב,אמר רב מתנה רומי שעשתה קלנדא וכל העיירות הסמוכות לה משתעבדות לה אותן עיירות אסורות או מותרות רבי יהושע בן לוי אמר קלנדא אסורה לכל היא רבי יוחנן אמר אין אסורה אלא לעובדיה בלבד,תנא כוותיה דר' יוחנן אע"פ שאמרו רומי עשתה קלנדא וכל עיירות הסמוכות לה משתעבדות לה היא עצמה אינה אסורה אלא לעובדיה בלבד,סטרנליא וקרטסים ויום גנוסיא של מלכיהם ויום שהומלך בו מלך לפניו אסור אחריו מותר ועובד כוכבים שעשה (בו) משתה לבנו אין אסור אלא אותו היום ואותו האיש,אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא דקתני יום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא בו מבית האסורין אין אסור אלא אותו היום בלבד ואותו האיש,בשלמא אותו היום לאפוקי לפניו ולאחריו אלא אותו האיש לאפוקי מאי לאו לאפוקי משעבדיו ש"מ,תניא רבי ישמעאל אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן כיצד עובד כוכבים שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו אע"פ שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר (שמות לד, טו) וקרא לך ואכלת מזבחו,ואימא עד דאכיל אמר רבא אם כן נימא קרא ואכלת מזבחו מאי וקרא לך משעת קריאה הלכך | 8a. bRabbi Yehoshua holdsthat bwe derive fromthe case of bMosesthat one should first praise God in prayer and only afterward issue personal requests. bAnd Rabbi Eliezer holdsthat bwe do not derive from Moseshow to act, since bMoses is different, as his might is great,i.e., he knew how to pray to God in this order. bAnd the Rabbis say:The ihalakha bis not in accordance with the statement of thisSage, who says that one should issue personal requests before praying, bnoris it bin accordance with the statement of thatSage, who says that personal requests should follow prayer. bRather, a person requests his own needs inthe blessing ending: bWho listens to prayer.Therefore, when Naḥum the Mede stated that this is the ihalakha /i, he was merely concurring with the opinion of the Rabbis.,With regard to the halakhic ruling, bRav Yehuda saysthat bShmuel says:The ihalakha /iis that ba person requests his own needsduring the iAmidaprayer binthe blessing ending: bWho listens to prayer. Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, says in the name of Rav: Althoughthe Sages bsaidthat ba person requests his own needs inthe blessing ending: bWho listens to prayer,that is not the only option. bRather, if he wishes to recite at the conclusion of each and every blessingpersonal requests that breflect the nature of each and every blessing, he may recitethem.,Similarly, bRav Ḥiyya bar Ashi saysthat bRav says: Althoughthe Sages bsaidthat ba person requests his own needs inthe blessing ending: bWho listens to prayer, if he has a sick person in his house he recitesa special prayer for him bduring the blessing of the sick. And if he is in need of sustece, he recitesa request bduring the blessing of the years. /b, bRabbi Yehoshua ben Levi says: Althoughthe Sages bsaidthat ba person requests his own needs inthe blessing ending: bWho listens to prayer; but if one wishes to reciteprayers and supplications bafterfinishing bhis iAmida bprayer, evenif his personal requests bare aslong as bthe orderof the confession of bYom Kippur, he may recitethem., strongMISHNA: /strong bAnd these are the festivals of gentiles: Kalenda, Saturnalia, and Kratesis, and the day of the festival of their kings, and the birthdayof the king, bandthe anniversary of bthe day of the deathof the king. This is bthe statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Every death that includespublic bburningis a festival that bincludes idol worship, andany death bthat does not includepublic bburningis bnota festival that bincludes idol worship. Butin the case of bthe day of shaving his,i.e., a gentile’s, bbeard and his locks, and the day ofhis bascent from the sea, and the day that he left prison, andalso in the case of ba gentile who prepareda wedding bfeast for his sonand celebrates on that day, engaging in business bis prohibited onlyon bthat day andwith bthat man. /b, strongGEMARA: /strong bRav Ḥa bar Rava says:When are these festivals celebrated? bKalendais celebrated during the beight days afterthe winter bsolstice,and bSaturnaliais celebrated during the beight days beforethe winter bsolstice. And your mnemonicto remember which festival is that the one that occurs after the solstice is mentioned first in the mishna, and the festival that takes place before the solstice is mentioned after, as in the verse: b“You have hemmed me in behind and before,and laid Your Hand upon me” (Psalms 139:5), where the word “before” appears after the term “behind.”,With regard to the dates of these festivals, bthe Sages taught: When Adam the firstman bsawthat bthe day was progressively diminishing,as the days become shorter from the autumnal equinox until the winter solstice, he did not yet know that this is a normal phenomenon, and therefore he bsaid: Woeis bme; perhaps because I sinned the world is becoming dark around me andwill ultimately breturn tothe primordial state of bchaos and disorder. And this is the death that was sentenced upon me from Heaven,as it is written: “And to dust shall you return” (Genesis 3:19). bHe arose and spent eight days in fasting and in prayer. /b, bOnce he sawthat the bseason of Tevet,i.e., the winter solstice, had arrived, band sawthat bthe day was progressively lengtheningafter the solstice, he bsaid:Clearly, the days become shorter and then longer, and this bis the order of the world. He went and observed a festivalfor beight days. Upon the next year, he observedboth btheseeight days on which he had fasted on the previous year, band theseeight days of his celebration, as bdays of festivities. He,Adam, bestablishedthese festivals bfor the sake of Heaven, but they,the gentiles of later generations, bestablished them for the sake of idol worship. /b,The Gemara raises a difficulty: bGranted, according to the one who saysthat bthe world was created inthe month of bTishrei,one can understand why Adam believed that the days were becoming shorter as part of his punishment, as bhe saw the short daysof the winter and bhad not yet seen the long daysof summer. bBut according to the one who saysthat bthe world was created inthe month of bNisan, he hadalready bseenthe difference between bthe short days and the long days,as the days in the month of Nisan become progressively longer with the passage of time. The Gemara answers: Although Adam had experienced short days, bhe had not seen days that were this short,as in the days before the winter solstice., bThe Sages taught:On bthe day that Adam the firstman bwas created, when the sun set upon him he said: Woeis bme, as because I sinned, the world is becoming dark around me, and the world will return tothe primordial state of bchaos and disorder. And this is the death that was sentenced upon me from Heaven. He spent all night fasting and crying, and Eve was crying opposite him. Once dawn broke, he said:Evidently, the sun sets and night arrives, and bthis is the order of the world. He arose and sacrificed a bull whose horns preceded its hoofsin the order that they were created, bas it is stated: “And it shall please the Lord better than a bullock that has horns and hoofs”(Psalms 69:32). This verse is referring to the one particular bull whose horns preceded its hoofs., bAnd Rav Yehuda saysthat bShmuel says:The bbull that Adam the firstman bsacrificed had one horn in its forehead, as it is stated: “And it shall please the Lord better than a bullock that has horns [ imakrin /i] and hooves.”The Gemara raises a difficulty: Isn’t imakrin /iplural, which bindicates twohorns? bRav Naḥman bar Yitzḥak says: iMikkerenis written,i.e., the letter iyodis missing from the word, indicating that there was only one horn.,§ bRav Mattana says:Since bRome establishedthe festival of bKalendaon a specific date, band all of the nearby towns are ruled byRome, i.e., they pay their tax to Rome and provide its needs but do not themselves celebrate the festival, is it bprohibited or permittedto engage in business transactions with the gentile residents of bthose towns? Rabbi Yehoshua ben Levi says: It is prohibitedto engage in business during the time of the bKalenda with everyone. Rabbi Yoḥa says: It is prohibitedto engage in business bonly with its worshippers,whereas it is permitted to engage in business transactions with gentiles who do not celebrate the festival.,The Sage btaughtin a ibaraita bin accordance withthe opinion bof Rabbi Yoḥa: Although they saidthat bRomehas bestablishedthe festival of bKalenda and all of the nearby towns are ruled byRome, bit is prohibitedto engage in business bonly with its worshippers. /b,The ibaraitacontinues: With regard to the festivals bSaturnalia and Kratesis, and the day of the festival of their kings, andthe bday on whichthe bking was crowned,the ihalakhais that bbeforethe festival it is bprohibitedto engage in business transactions, whereas bafterthe festival it is bpermitted. Butin the case of ba gentile who prepared a feast for his sonand celebrates on that day, engaging in business bis prohibited onlyon bthat dayitself bandwith bthat man. /b, bRav Ashi said: We learnin the mishna bas wellin accordance with Rabbi Yoḥa’s statement that the prohibition applies only to gentiles who celebrate the festival, not to people who are ruled by them. bAsthe mishna bteaches:With regard to bthe day of shaving his beard and his locks, and the day of his ascent from the sea, and the day that he left prison,engaging in business bis prohibited onlyon bthat day andwith bthat man. /b,Rav Ashi explains the proof: bGranted,the mishna specifies that the prohibition is limited to bthat dayalone, in order bto excludethe days bbefore and after it. Butwhen it states that the prohibition applies only to bthat man, what doesthe mishna bexclude?Obviously the prohibition does not extend to all gentiles, as it is a personal festival. bDoesn’tthe mishna’s ruling serve bto exclude those who are ruled by him?Therefore, bconclude fromthe language of the mishna that a prohibition extends only to gentiles who celebrate the festival, not to those who are ruled by them., bIt is taughtin a ibaraitathat bRabbi Yishmael says: Jews who are outside of EretzYisrael bareconsidered to bengage in idol worship in purity,i.e., unwittingly. bHowdoes this occur? In the case of ba gentile who prepared a feast forthe marriage of bhis son, and invited all of the Jews in his town, even though they eat of their ownkosher food band drink of their ownkosher beverages, band their own attendant stands before them, the verse ascribesguilt bto them as though they ate ofthe bofferings to the dead,i.e., idols, bas it is stated:“And sacrifice to their gods, band they call you, and you eat of their sacrifice”(Exodus 34:15). Since Jews participate in a feast in which the gentile sacrifices offerings to his idol, it is as though they partook of the offering themselves.,The Gemara asks: bButwhy not bsaythat the verse is criticizing the Jews only bonce they eatfrom the sacrifice? bRava said: Ifthat biswhat is meant, blet the verse sayonly: bAnd you eat of their sacrifice. Whatis meant by the additional phrase: b“And they call you”?This indicates that the prohibition occurs bfrom the time of the call. Therefore, /b |
|
18. Babylonian Talmud, Bava Batra, 74b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 74b. בר אמוראי לאתויה ורגש ובעי לשמטיה לאטמיה ושדא זיקא דחלא ונחת נפק בת קלא אמר לן מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דר"ח בן דוסא דעתידה דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי,רב יהודה הינדוא משתעי זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא דהוה הדיר לה תנינא נחית בר אמוראי לאתויה אתא תנינא קא בעי למבלע לה לספינתא אתא פישקנצא פסקיה לרישיה אתהפיכו מיא והוו דמא אתא תנינא חבריה שקליה ותליה ליה וחיה הדר אתא קא בעי בלעא לספינתא הדר אתא ציפרא פסקיה לרישיה שקלוה לההיא אבן טבא שדיוה לספינתא הוה הני ציפרי מליחי בהדן אותבינהו עלייהו שקלוה ופרחו להו בהדה,תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה והיה ר"א ישן ור' יהושע נעור נזדעזע ר' יהושע וננער ר"א אמר לו מה זה יהושע מפני מה נזדעזעת אמר לו מאור גדול ראיתי בים אמר לו שמא עיניו של לויתן ראית דכתיב (איוב מא, י) עיניו כעפעפי שחר,אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא והואי אטמא דבשרא בהדן פתחנא ונקרינא ואנחנא אעשבי אדמייתינן ציבי חלם אטמא וטוינן כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינהו להנהו גומרי דהוו קא מלחשי כי אתאי לקמיה דאמימר אמר לי ההוא עישבא סמתרי הוה הנהו גומרי דריתמא הוו,(בראשית א, כא) ויברא אלהים את התנינים הגדולים הכא תרגימו ארזילי דימא ר' יוחנן אמר זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון שנאמר (ישעיהו כז, א) ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו':,(סימן כל שעה ירדן): אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (ישעיהו כז, א) והרג את התנין אשר בים,ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (איוב מ, טז) הנה נא כחו במתניו זה זכר ואונו בשרירי בטנו זו נקבה,התם נמי ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה דגים פריצי וליעביד איפכא איבעית אימא נקבה מליחא מעלי איבעית אימא כיון דכתיב (תהלים קד, כו) לויתן זה יצרת לשחק בו בהדי נקבה לאו אורח ארעא הכא נמי לימלחה לנקבה כוורא מליחא מעלי בשרא מליחא לא מעלי,ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם אמר לפניו רבש"ע די שאעמוד בשלי מיד בעט בו והרגו שנאמר (איוב כו, יב) בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב,אמר ר' יצחק ש"מ שרו של ים רהב שמו ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו שנאמר (ישעיהו יא, ט) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' כמים לים מכסים אל תקרי לים מכסים אלא לשרה של ים מכסים,ואמר רב יהודה אמר רב ירדן יוצא ממערת פמייס תניא נמי הכי ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ומתגלגל ויורד לים הגדול ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן שנאמר (איוב מ, כג) יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו מתקיף לה רבא בר עולא האי בבהמות בהררי אלף כתיב אלא אמר רבא בר עולא אימתי בהמות בהררי אלף בטוחות בזמן שמגיח ירדן בפיו של לויתן,(סימן ימים גבריאל רעב) כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מאי דכתיב (תהלים כד, ב) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל ואלו הן שבעה ימים ימה של טבריא וימה של סדום וימה של חילת וימה של חילתא וימה של סיבכי וים אספמיא וים הגדול ואלו הן ארבעה נהרות ירדן וירמוך וקירומיון ופיגה,כי אתא רב דימי א"ר יונתן עתיד גבריאל לעשות | 74b. i.e., ba diver [ ibar amoraei /i]went into the water bto bringup this chest, bandthe fish bbecame angry and sought to sever his thigh, butthe diver bthrewupon it ba flask of vinegar and they descendedand swam away. bA Divine Voice emergedand bsaid to us: Whatright bdo you have totouch bthe crate of the wife of Rabbi Ḥanina ben Dosa, as she is destined to insert sky-bluewool bin it tobe used in the ritual fringes of bthe righteous in the World-to-Come? /b, bRav Yehuda from India relates: Once we were traveling in a ship and we saw a certain precious stone that was encircled by a snake. A diver descended to bring itup, and the bsnake came and sought to swallow the ship. A raven cameand bcut off its head,and bthe water turned into blooddue to the enormousness of the snake. bAnother snake came, tookthe precious stone, band hung iton the dead snake, band it recovered. It returnedand again bsought to swallow the ship,and yet again ba bird came and cut off its head, took that precious stone,and bthrew it onto the ship. We had with us these salted birds; we placedthe stone bon them,and bthey tookthe stone band flew away with it. /b,§ Apropos the stories of large sea creatures, the Gemara discusses the large sea creatures mentioned in the Bible. bThe Sages taught:There was ban incident involving Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, who were traveling on a ship, and Rabbi Eliezer was sleeping and Rabbi Yehoshua was awake. Rabbi Yehoshua trembled, and Rabbi Eliezer awoke.Rabbi Eliezer bsaid to him: What is this, Yehoshua; for whatreason bdid you tremble?Rabbi Yehoshua bsaid to him: I saw a great light in the sea.Rabbi Eliezer bsaid to him: Perhaps you saw the eyes of the leviathan, as it is written: “And his eyes are like the eyelids of the morning”(Job 41:10)., bRav Ashi said: Huna bar Natan said to me: Once we were traveling in the desert, and we had a thigh of meat with us. We cut openthe thigh band toreoff the sciatic nerve and the forbidden fat band put it on the grass. Bythe time bthat we brought wood, the thigh had repaireditself, band we roasted it. When we returnedto that place bafter twelve monthsof bthe yearhad passed, bwe saw that those coals were still glowing. When I came before Ameimar, he said to me: That grass was a drug of life [ isamterei /i],while bthose coals were of broom. /b,The verse states: b“And God created the great sea monsters”(Genesis 1:21). bHere,in Babylonia, bthey interpretedthis as a reference to the bsea oryx. Rabbi Yoḥa says: This is leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent, as it is stated: “In that day the Lord with His soreand great and strong bswordwill punish leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent” (Isaiah 27:1).,§ The Gemara provides ba mnemonicfor the following statements of Rav Yehuda citing Rav: bEverything; time; Jordan. Rav Yehuda saysthat bRav says: Everything that the Holy One, Blessed be He, created in His world, He created male and female. Even leviathan the slant serpent and leviathan the tortuous serpent He created male and female. And if they would have coupledand produced offspring, they would have bdestroyed the entire world. What did the Holy One, Blessed be He, do? He castrated the male and killed the female, and saltedthe female to preserve it for the banquet bfor the righteous in the future. As it is stated: “And He will slay the serpent that is in the sea”(Isaiah 27:1)., bAnd He created even the beasts on the thousand hills(see Psalms 50:10) bmale and female. Andthey were so enormous that bif they would have coupledand produced offspring, bthey would have destroyed the entire world. What did the Holy One, Blessed be He, do? He castrated the male and cooledthe sexual desire of bthe female and preserved it for the righteous in the future. As it is statedabout the beasts: b“Lo now, his strength is in his loins”(Job 40:16); bthisis referring to the bmale.The continuation of the verse: b“And his force is in the stays of his body”; thisis the bfemale,alluding to the idea that they did not use their genitals for the purpose of procreation.,The Gemara asks: bThere too,with regard to the leviathan, blet Him castrate the male and cool the female;why was it necessary to kill the female? The Gemara answers: bFish are unrestrained,and therefore even if the female was cooled, the female would still procreate. The Gemara suggests: bAnd let Him do the opposite,and kill and preserve the male leviathan. The Gemara responds: bIf you wish, saythat the bsalted female is better; if you wish, sayinstead bthatsince bit is written: “There is leviathan, whom You have formed to sport with”(Psalms 104:26), the male must be left alive for sport, because it is bnot proper conductto sport bwith a female.The Gemara asks: bHere too,with regard to the beasts, blet Himpreserve the bfemale in salt,instead of cooling it. The Gemara answers: bSalted fish is good,but bsalted meat is not good. /b, bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: At the time when the Holy One, Blessed be He, sought to create the world, He said to the minister of the sea: Open your mouth and swallow all the waters of the world,so that there will be room for land. The minister of the sea bsaid before Him: Master of the Universe,it is benough that I will stay within my ownwaters. God bimmediately struck him and killed him; as it is stated: “He stirs up the sea with His power, and by His understanding He smites through Rahab”(Job 26:12)., bRabbi Yitzḥak said: Conclude from herethat bthe name of the minister of the sea is Rahab, and were it not for watersof the sea that bcover him, no creature could withstand his smell,as his corpse emits a terrible stench. bAs it is stated: “They shall not hurt nor destroy in all My holy mountain;for the earth shall be full of the knowledge of the Lord, bas the waters cover the sea”(Isaiah 11:9). bDo not readthis phrase as b“cover the sea”; ratherread it as: bCover the minister of the sea,i.e., the term sea is referring to the minister of the sea, not to the sea itself., bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: The Jordan issues forth from the cave of Pamyas. That is also taughtin a ibaraita /i: bThe Jordan issues forth from the cave of Pamyas, and travels in the Sea of Sivkhi,i.e., the Hula Lake, band in the Sea of Tiberias,the Sea of Galilee, band rolls down to the Great Sea, and rolls down until it reaches the mouth of the leviathan. As it is stated: “He is confident, though the Jordan rush forth to his mouth”(Job 40:23). bRava bar Ulla strongly objects to thisexplanation of the verse, stating: But bthisverse bis written about the beasts on the thousand hills. Rather, Rava bar Ulla saidthat this is the meaning of the verse: bWhen are the beasts on the thousand hills confident? When the Jordan rushes forth into the mouth of the leviathan. /b,§ The Gemara provides ba mnemonicfor the upcoming statements of Rav Dimi: bSeas; Gabriel; hungry. When Rav Dimi camefrom Eretz Yisrael to Babylonia, he said that bRabbi Yoḥa said: Whatis the meaning of that bwhich is written: “For He has founded it upon the seas, and established it upon the floods”(Psalms 24:2)? bThese arethe bseven seas and four rivers that surround Eretz Yisrael. And these arethe bseven seas: The Sea of Tiberias, the Sea of Sodom,i.e., the Dead Sea, bthe Sea of Ḥeilat, the Sea of Ḥeilata, the Sea of Sivkhi, the Sea of Aspamya, and the Great Sea,i.e., the Mediterranean. bAnd these are the four rivers: The Jordan, the Jarmuth, and the Keiromyon, and the Piga,which are the rivers of Damascus., bWhen Rav Dimi camefrom Eretz Yisrael to Babylonia he said that bRabbi Yonatan says: In the future, Gabriel will perform /b |
|
19. Babylonian Talmud, Bava Metzia, 85a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 85a. ובני בתירה ויונתן בן שאול רבן שמעון בן גמליאל הא דאמרן בני בתירה דאמר מר הושיבוהו בראש ומינוהו לנשיא עליהן יונתן בן שאול דקא"ל לדוד (שמואל א כג, יז) ואתה תמלוך על ישראל ואני אהיה לך למשנה,ממאי דלמא יונתן בן שאול דחזא דגריר עלמא בתר דוד בני בתירה נמי דחזו להלל דעדיף מינייהו אלא רבן שמעון בן גמליאל ודאי ענוותן הוה,אמר רבי חביבין יסורין קבל עליה תליסר שני שית בצמירתא ושבע בצפרנא ואמרי לה שבעה בצמירתא ושית בצפרנא,אהורייריה דבי רבי הוה עתיר משבור מלכא כד הוה רמי כיסתא לחיותא הוה אזיל קלא בתלתא מילי הוה מכוין דרמי בההיא שעתא דעייל רבי לבית הכסא ואפי' הכי מעבר ליה קליה לקלייהו ושמעו ליה נחותי ימא,ואפ"ה יסורי דר' אלעזר בר' שמעון עדיפי מדרבי דאילו ר"א בר"ש מאהבה באו ומאהבה הלכו דרבי ע"י מעשה באו וע"י מעשה הלכו,ע"י מעשה באו מאי היא דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי אמר ליה זיל לכך נוצרת אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין,וע"י מעשה הלכו יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא הוה שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו אמר לה שבקינהו כתיב (תהלים קמה, ט) ורחמיו על כל מעשיו אמרי הואיל ומרחם נרחם עליה,כולהו שני יסורי דר' אלעזר לא שכיב איניש בלא זמניה כולהו שני יסורי דרבי לא איצטריך עלמא למיטרא דאמר רבה בר רב שילא קשי יומא דמיטרא כיומא דדינא ואמר אמימר אי לאו צריך לעלמא בעו רבנן רחמי עליה ומבטלי ליה אפי' הכי כי הוו עקרי פוגלא ממשרא הוה קיימא בירא מליא מיא,איקלע רבי לאתריה דר' אלעזר בר' שמעון א"ל יש לו בן לאותו צדיק אמרו לו יש לו בן וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה אתייה אסמכיה ברבי ואשלמיה לר' שמעון בן איסי בן לקוניא אחות דאמיה,כל יומא הוה אמר לקרייתי אנא איזיל אמר ליה חכים עבדו יתך וגולתא דדהבא פרסו עלך ורבי קרו לך ואת אמרת לקרייתי אנא איזיל אמר ליה מומי עזובה דא כי גדל אתא יתיב במתיבתא דרבי שמעיה לקליה אמר הא קלא דמי לקליה דר' אלעזר בר' שמעון אמרו ליה בריה הוא,קרי עליה (משלי יא, ל) פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם פרי צדיק עץ חיים זה ר' יוסי בר' אלעזר בר' שמעון ולוקח נפשות חכם זה ר' שמעון בן איסי בן לקוניא,כי נח נפשיה אמטוהו למערתא דאבוה הוה הדרא לה עכנא למערתא אמר ליה עכנא עכנא פתח פיך ויכנס בן אצל אביו לא פתחא להו כסבורים העם לומר שזה גדול מזה,יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא זה היה בצער מערה וזה לא היה בצער מערה,איקלע רבי לאתריה דר' טרפון אמר להו יש לו בן לאותו צדיק שהיה מקפח את בניו אמרו לו בן אין לו בן בת יש לו וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה,אתיוהו לקמיה אמר ליה אי הדרת בך יהיבנא לך ברתאי הדר ביה איכא דאמרי נסבה וגירשה איכא דאמרי לא נסבה כלל כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה,ולמה ליה כולי האי דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ואמרי לה אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר (ירמיהו טו, יט) אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד,וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנאמר (ירמיהו טו, יט) ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה,אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם שנאמר (ישעיהו נט, כא) ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם,מאי אמר ה' אמר הקב"ה אני ערב לך בדבר זה מאי מעתה ועד עולם אמר ר' ירמיה מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה,רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא ואקריוהו לא ימושו מפיך יתיב ארבעים תעניתא אחריני ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך יתיב מאה תעניתא אחריני אתא ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר מכאן ואילך לא צריכנא תורה מחזרת על אכסניא שלה,ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי דלא נטרדיה יתיב מאה אחרניתא דלא לשכוב ר' אלעזר בשניה ונפלין עילויה מילי דצבורא ויתיב מאה אחריני דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם,כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה שגר תנורא סליק ויתיב בגויה ולא הוה שלטא ביה נורא יומא חד יהבו ביה רבנן עינא ואיחרכו שקיה וקרו ליה קטין חריך שקיה,אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (ירמיהו ט, יא) מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ דבר זה | 85a. bthe sons of Beteira; and Jonathan, son of Saul.The Gemara discusses each case: The incident revealing the modesty of bRabban Shimon ben Gamliel is thatwhich bwejust bsaid,as he referred to himself modestly as a fox. bThe sons of Beteirawere exceptionally modest, as they served in the position of iNasiand yet abdicated their positions in favor of Hillel when he emigrated from Babylonia to Eretz Yisrael. bAs the Master said:The sons of Beteira, upon recognizing that Hillel was a superior expert in ihalakha /i, bseated him at the head and appointed him iNasiover them(see iPesaḥim66a). bJonathan, son of Saul,was extremely modest, bas he said to David: “And you shall be king over Israel, and I shall be second to you”(I Samuel 23:17), despite the fact that his father, Saul, was the current king.,The Gemara asks: bFrom wheredo we know that the aforementioned men were truly modest? bPerhaps Jonathan, son of Saul,relinquished his rights to the kingship not due to modesty, but bbecause he saw that the world,i.e., the masses, were bdrawn after David,and he felt he had no other recourse. With regard to the bsons of Beteira also,perhaps they abdicated only because they bsaw that Hillel was greater than they,as he was able to answer questions that they could not resolve. The Gemara adds: bBut Rabban Shimon ben Gamliel certainly wasa truly bmodestindividual.,§ The Gemara returns to the previous incident. When he heard that the greatness of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, was due to his suffering, bRabbiYehuda HaNasi bsaidto himself: bAfflictions areevidently bprecious. He accepted thirteen yearsof afflictions bupon himself; sixyears bof stones in the kidneys and sevenyears bof scurvy [ ibitzfarna /i]. And some sayit was bsevenyears bof stones in the kidneys and sixyears bof scurvy. /b,The Gemara relates: bThe stableman [ iahuriyareih /i] of the house of RabbiYehuda HaNasi bwas wealthier than King Shapurof Persia, due to Rabbi Yehuda HaNasi’s abundant livestock. bWhenthe stableman bwould place fodder before the livestock, the soundof their lowing bwould travelthe distance bof three imil /i. He would calculatethe right moment so bthathe would bplacethe fodder before the animals batprecisely bthat time when RabbiYehuda HaNasi bentered the latrine,so that the lowing of the animals would drown out Rabbi Yehuda HaNasi’s screams of pain. bBut even so,Rabbi Yehuda HaNasi’s bvoicewas so loud that it bovercame the sound ofthe livestock, bandeven bsailors heard itout at sea.,The Gemara says: bBut even so, the afflictions of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon,were bgreater thanthose bof RabbiYehuda HaNasi. The reason is bthat whereasthe afflictions of bRabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, cameupon him bout of love, and lefthim bout of love,i.e., they were solely the result of his own request, not because he deserved them, those bof RabbiYehuda HaNasi bcameupon him bdue to an incident and lefthim bdue toanother bincident. /b,The Gemara stated that Rabbi Yehuda HaNasi’s suffering bcameupon him bdue to an incident. What was thatincident that led to his suffering? The Gemara answers bthatthere was ba certain calf that was being led to slaughter.The calf bwent and hung its head on the corner of RabbiYehuda HaNasi’s garment band was weeping.Rabbi Yehuda HaNasi bsaid to it: Go,as byou were created for thispurpose. It was bsaidin Heaven: bSince he was not compassionatetoward the calf, blet afflictions come upon him. /b,The Gemara explains the statement: bAnd lefthim bdue toanother bincident. One day, the maidservant of RabbiYehuda HaNasi bwas sweepinghis bhouse. There were young weasels [ ikarkushta /i] lyingabout, band she wasin the process of bsweeping themout. Rabbi Yehuda HaNasi bsaid to her: Let them be,as bit is written:“The Lord is good to all; band His mercies are over all His works”(Psalms 145:9). bThey saidin Heaven: bSince he was compassionate, we shall be compassionate on him,and he was relieved of his suffering.,The Gemara relates: During ball the years of the suffering of Rabbi Elazar,son of Rabbi Shimon, bno one died prematurely,as his afflictions atoned for the entire generation. During ball the years of the suffering of RabbiYehuda HaNasi, bthe world did not requireany brain,as the moisture of the dew was sufficient. bAs Rabba bar Rav Sheila said: A day of rain is as difficult as a day of judgment,due to the damage that storms and flooding can cause. bAnd Ameimar said: Wereit bnotfor the fact bthatrain is bneeded by people, the Sages would pray for mercy and annul it,due to the nuisances of rain. And beven so,despite the fact that there was no rain all those years, bwhen a radish was uprooted from its rowin the field, bthere remainedin its place ba hole filled with water,due to the moisture in the earth.,The Gemara continues discussing Rabbi Yehuda HaNasi’s relationship with Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. Once bRabbiYehuda HaNasi barrived at the place of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. He said tothe locals: bDoes that righteous person have a son? They said to him: He has a sonwho is wayward, band any prostitute who hires herselfout to others bfor twocoins bhires him for eight,due to his handsomeness. Upon hearing this report, Rabbi Yehuda HaNasi resolved to extricate Rabbi Elazar’s son from his plight. bHe brought himback with him, bordained him as a rabbi, and gave him over to Rabbi Shimon ben Isi ben Lakonya,the bbrother ofthe boy’s bmother,to teach him Torah., bEach day,the boy bwould say: I am going back to my town,because it was difficult for him to study. Rabbi Shimon ben Isi ben Lakonya bsaid to him: You have been made wise, and a golden cloak has been spread over youwhen you were ordained, band you are calledby the title bRabbi, andyet byou say: I am going back to my town?The boy bsaid to him: I vow [ imomei /i]that bthisthought of leaving is now babandoned,i.e., I will stay and improve my ways. bWhenthe boy bmaturedand became a Torah scholar, bhe came and sat in the academy of RabbiYehuda HaNasi. Rabbi Yehuda HaNasi bheard his voice and said: This voice is similar to the voice of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon.Those who were present bsaid to him: It is his son. /b,Rabbi Yehuda HaNasi breadthe verse babout him: “The fruit of the righteous is a tree of life; and he that is wise wins souls”(Proverbs 11:30). The Gemara explains, with regard to the phrase b“the fruit of the righteous,”that bthisis referring to bRabbi Yosei, son of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon,who was the son of a righteous individual and became a great scholar in his own right. When the verse states: b“And he that is wise wins souls,” thisis referring to bRabbi Shimon ben Isi ben Lakonya,who successfully helped Rabbi Yosei reach his potential., bWhenthis Rabbi Yosei bdied, he was brought to his father’s cavefor burial. bA serpent encircled theentrance of the bcave,denying any access. Those present bsaid to it: Serpent, serpent! Open your mouth, so that a son may enter next to his father.The serpent bdid not openits mouth bfor them. The peoplethere bthought thatRabbi Yosei was denied burial alongside his father because bthisone, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, was bgreater than thatone, Rabbi Yosei., bA Divine Voice emerged and said:It is bnot because this one is greater than that one; rather,it is because bthis one,Rabbi Elazar, bexperienced the suffering of the cave, while that one,i.e., Rabbi Yosei, bdid not experience suffering of the cave.Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, suffered with his father for thirteen years in a cave while hiding from the Romans (see iShabbat33b).,The Gemara relates a similar incident: Once bRabbiYehuda HaNasi barrived at the place of Rabbi Tarfon. He said tothe townspeople: bDoes that righteous person,Rabbi Tarfon, bwho would take an oath by the life of his children, have a son?Rabbi Tarfon was wont to take oaths by the lives of his children (see iOholot16:1). bThey said to him: He does not have a son,but bhe hasa grandson, ba sonfrom bhis daughter, and every prostitutewho is bhired for twocoins bhires him for eight. /b,The townspeople bbroughtRabbi Tarfon’s grandson bbeforeRabbi Yehuda HaNasi, who bsaid to him: If you repentfrom your evil ways, bI will give you my daughterin marriage. bHe repentedand became a righteous individual. bThere arethose bwho saythat bhe marriedRabbi Yehuda HaNasi’s daughter bandsubsequently bdivorced her. There arethose bwho saythat bhe did not marry her at all, so that it would not be saidabout him: It was bfor the sake of thatwoman that bthisman brepented. /b,§ The Gemara asks: bAnd whydid Rabbi Yehuda HaNasi exert himself bso muchto save these wayward sons? The Gemara answers: It is because of bthatwhich bRav Yehuda saysthat bRav says, and some saythat which bRabbi Ḥiyya bar Abba saysthat bRabbi Yoḥa says, and some saythat which bRabbi Shmuel bar Naḥmani saysthat bRabbi Yonatan says: Anyone who teaches Torah to the son of another merits to sitand study bin the heavenly academy, as it is stated:“Therefore so says the Lord: bIf you return, and I bring you back, you shall stand before Me”(Jeremiah 15:19). This verse, which is addressed to Jeremiah, indicates that if he is able to cause the Jewish people to return to God, he himself will be brought to stand before God., bAnd anyone who teaches Torah to the son of an ignoramusachieves such an exalted status that beven if the Holy One, Blessed be He,were to bissuea harsh bdecree, Hemay bnullify it for his sake, as it is statedin the continuation of the verse: b“And if you bring forth the precious out of the worthless, you shall be as My mouth,”i.e., you will be like the mouth of God that can rescind a decree.,The Gemara relates other statements pertaining to Torah scholars and their descendants. bRabbi Parnakh saysthat bRabbi Yoḥa says:With regard to banyone who is a Torah scholar, and whose sonis ba Torah scholar, and whose grandsonis ba Torah scholar, the Torah will never again cease from his descendants, as it is stated: “And as for Me, this is My covet… /bMy spirit that is upon you, and My words which I have put in your mouth, bshall not depart out of your mouth, nor out of the mouth of your seed, nor out of the mouth of your seed’s seed, says the Lord, from now and forever”(Isaiah 59:21).,The Gemara asks: bWhatis the significance of the phrase b“says the Lord”?The Gemara answers that bthe Holy One, Blessed be He, said: I am your guarantor in this matter.The Gemara asks: bWhatis the meaning of the phrase b“from now and forever”?The verse mentioned only three generations. bRabbi Yirmeya says:The verse means that bfrom thispoint bforward,after three generations, bthe Torah returns to its lodging,i.e., the Torah is now ingrained in the family.,The Gemara relates that bRav Yosef fasted forty fastsso that the Torah would become ingrained in his family, band he was readthe verse in a dream: “My words… bshall not depart out of your mouth.” He fasted an additional forty fasts and he was read: “Shall not depart out of your mouth, nor out of the mouth of your seed.” He fasted an additional one hundred fasts.In a dream, bhe came and was readthe conclusion of the verse: b“Shall not depart out of your mouth, nor out of the mouth of your seed, nor out of the mouth of your seed’s seed.” He said: From thispoint bforward I do not needto fast anymore, as I am now assured that the bTorahwill breturn to its lodging. /b,The Gemara relates a similar occurrence: bWhen Rabbi Zeira ascendedfrom Babylonia bto Eretz Yisrael, he fasted one hundred fasts so that hewould bforget the Babylonianmethod of studying bGemara, so that it would not hinder himfrom adapting to the unique style of study prevalent in Eretz Yisrael. bHe fasted an additional one hundredfasts so bthat Rabbi Elazar,son of Rabbi Shimon, would bnot die during his lifetime,which would have caused the burden of bcommunal mattersto fall bupon him.As dean of the Torah academy, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, was in charge of all public affairs, leaving Rabbi Zeira unencumbered to study Torah. Rabbi Zeira bfasted an additional one hundredfasts bso that the fire of Gehennashould bnot affect him. /b,The Gemara relates with regard to Rabbi Zeira: bEvery thirty days, he would examine himselfto ascertain if he remained on his exalted level. He would bignite an oven, climb in, and sit inside it, and the fire would not affect him. One day, the Sages gave him theevil beye,i.e., they were envious of him, band his legs became singedin the fire. bAndfrom then on bthey referred to himas: The bshort one with singed legs. /b,§ The Gemara discusses the topic of the acquisition of Torah knowledge. bRav Yehuda saysthat bRav says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “Who is the wise man, that he may understand this? And who is he to whom the mouth of the Lord has spoken, that he may declare it? Why has the land been lostand laid waste like a wilderness, so that none passes through?” (Jeremiah 9:11). bThis matter,i.e., the question: Why has the land been lost |
|
20. Babylonian Talmud, Berachot, 16b, 26b, 31a, 40b, 12b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 12b. רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף זקיף כחיויא:,ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט,ורבי אלעזר אמר אפילו אמר האל הקדוש יצא שנאמר (ישעיהו ה, טז) ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט אלו עשרה ימים שמר"ה ועד יוה"כ וקאמר האל הקדוש,מאי הוה עלה,אמר רב יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט והלכתא כרבה:,ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר (שמואל א יב, כג) גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם,אמר רבא אם ת"ח הוא צריך שיחלה עצמו עליו,מ"ט אילימא משום דכתיב (שמואל א כב, ח) ואין חולה מכם עלי (ואין) [ו] גולה את אזני דילמא מלך שאני אלא מהכא (תהלים לה, יג) ואני בחלותם לבושי וגו':,ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר (יחזקאל טז, סג) למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה' אלהים,דילמא צבור שאני אלא מהכא (שמואל א כח, טו) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה' סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה ואילו אורים ותומים לא קאמר,משום דקטליה לנוב עיר הכהנים,ומנין דאחילו ליה מן שמיא שנא' (שמואל א כח, יט) (ויאמר שמואל אל שאול) [ו] מחר אתה ובניך עמי וא"ר יוחנן עמי במחיצתי,ורבנן אמרי מהכא (שמואל ב כא, ו) והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה' יצתה בת קול ואמרה בחיר ה',אמר ר' אבהו בן זוטרתי אמר רב יהודה בר זבידא בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע ומפני מה לא קבעוה משום טורח צבור,מ"ט אילימא משום דכתיב בה (במדבר כג, כב) אל מוציאם ממצרים לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים,אלא אמר ר' יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא (במדבר כד, ט) כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו,ולימא האי פסוקא ותו לא,גמירי כל פרשה דפסקה משה רבינו פסקינן דלא פסקה משה רבינו לא פסקינן,פרשת ציצית מפני מה קבעוה,א"ר יהודה בר חביבא מפני שיש בה חמשה דברים מצות ציצית יציאת מצרים עול מצות ודעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז,בשלמא הני תלת מפרשן עול מצות דכתיב (במדבר טו, לט) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ציצית דכתיב ועשו להם ציצית וגו' יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי וגו' אלא דעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז מנלן,דתניא אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר (תהלים יד, א) אמר נבל בלבו אין אלהים אחרי עיניכם זה הרהור עבירה שנאמר (שופטים יד, ג) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אתם זונים זה הרהור ע"ז וכן הוא אומר (שופטים ח, לג) ויזנו אחרי הבעלים:, big strongמתני׳ /strong /big מזכירין יציאת מצרים בלילות א"ר אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא,שנא' (דברים טז, ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל להביא לימות המשיח:, big strongגמ׳ /strong /big תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר (ירמיהו כג, ז) הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם,אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו,כיוצא בו אתה אומר (בראשית לה, י) לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך | 12b. With regard to bowing, the Gemara relates: bWhen Rav Sheshet bowed he bowedall at once, blike a cane,without delay. bWhen he stood upright he stood upright like a snake,lifting himself slowly, demonstrating that the awe of God was upon him in the manner that he bowed and stood upright ( iHaBoneh /i)., bAnd,with regard to the formulation of the blessings, bRabba bar Ḥina Sava said in the name of Rav: Throughout the year a person praysand concludes the third blessing of the iAmidaprayer with: bThe holy God,and concludes the blessing regarding the restoration of justice to Israel with: bKing who loves righteousness and justice, with the exception of the ten days between Rosh HaShana and Yom Kippur,the Ten Days of Atonement. These days are comprised of Rosh HaShana, Yom Kippur, and the seven days in between, when one emphasizes God’s sovereignty, and so bwhen he prayshe concludes these blessings with: bThe holy King and: The King of justice,i.e., the King who reveals Himself through justice.,In contrast, bRabbi Elazar saidthat one need not be exacting, and bevenif bhe said: The holy Godduring those ten days, he fulfilled his obligation, bas it is stated: “And the Lord of Hosts is exalted through justice, and the holy God is sanctified through righteousness”(Isaiah 5:16). The Gemara explains: bWhenis it appropriate to describe God with terms like: bAnd the Lord of Hosts is exalted through justice?It is appropriate when God reveals Himself through justice, bduring the ten days between Rosh HaShana and Yom Kippur,yet the verse bsays: The holy God.This appellation sufficiently underscores God’s transcendence, and there is no need to change the standard formula.,The Gemara asks: bWhat isthe conclusion that was reached babout this ihalakha /i?,Here, too, opinions differ: bRav Yosef saidin accordance with the opinion of Rabbi Elazar: There is no need to change the standard formula: bThe holy God and: King Who loves righteousness and justice. Rabba saidin accordance with the opinion of Rav: bThe holy King and: The King of justice.The Gemara concludes: bThe ihalakhaisin accordance bwiththe opinion of bRabba. /b, bAnd Rabba bar Ḥina Sava said in the name of Rav: Anyone who can ask for mercy on behalf of another, and does not ask is called a sinner, as it is statedfollowing Samuel’s rebuke of the people: b“As for me, far be it from me that I should transgress against the Lord in ceasing to pray for you,but I will teach you the good and the right way” (I Samuel 12:23). Had Samuel refrained from prayer, he would have committed a sin., bRava said: Ifthe one in need of mercy bis a Torah scholar,it is insufficient to merely pray on his behalf. Rather, bone must make himself illworrying babout him. /b,The Gemara seeks to clarify the source of this ihalakha /i. bWhat is the reasonthat one must make oneself ill over a Torah scholar in need of mercy? bIf you saythat it is bbecauseof what Saul said to his men, bas it is written: “And there is none of you that is ill over me or tells unto me”(I Samuel 22:8), meaning that because Saul was a Torah scholar, it would have been appropriate for people to make themselves ill worrying about him; this is not an absolute proof. bPerhaps a king is different,and excessive worry is appropriate in that case. Rather, proof that one must make oneself ill over a Torah scholar in need for mercy is bfrom here:When David speaks of his enemies, Doeg and Ahitophel, who were Torah scholars, he says: b“But for me, when they were sick, my clothing was sackcloth,I afflicted my soul with fasting” (Psalms 35:13). One must be concerned to the extent that he dresses in sackcloth and fasts for the recovery of a Torah scholar., bAnd Rabba bar Ḥina Sava said in the name of Rav: One who commits an act of transgression and is ashamed of it, all of his transgressions are forgiven.Shame is a sign that one truly despises his transgressions and that shame has the power to atone for his actions (Rabbi Yoshiyahu Pinto), bas it is stated: “In order that you remember, and be embarrassed, and never open your mouth anymore, because of your shame, when I have forgiven you for all that you have done, said the Lord, God”(Ezekiel 16:63).,However this proof is rejected: bPerhaps a community is different,as a community is forgiven more easily than an individual. bRather,proof that an individual ashamed of his actions is forgiven for his transgressions is cited bfrom here,when King Saul consulted Samuel by means of a necromancer before his final war with the Philistines: b“And Samuel said to Saul, why have you angered me to bring me up? And Saul said, I am very pained, and the Philistines are waging war against me, and God has removed Himself from me and answers me no more, neither by the hands of the prophets nor by dreams. And I call to you to tell me what to do”(I Samuel 28:15). Saul says that he consulted prophets and dreams, but bhe did not saythat he consulted bthe iUrim VeTummim /i. /b,The reason for this is bbecause he killedall the residents of bNov, the city of priests,and because of this transgression Saul was ashamed to consult the iUrim VeTummim /i, which was accomplished by means of a priest.,The Gemara concludes: bAnd from whereis it derived bthat Saul was pardoned byGod in bthe heavensfor his transgressions? bAs it is stated: “And Samuel said to Saul: Tomorrow you and your sons will be with me”(I Samuel 28:19). bAnd Rabbi Yoḥa said: With medoes not only mean that they will die, but also means, in a statement that contains an aspect of consolation, that they will be bin my companyamong the righteous in heaven, as Saul was pardoned for his transgressions., bAnd the Rabbis saythat proof that Saul was pardoned is derived bfrom here,from what the Gibeonites said to David: “Let seven men of his sons be given to us band we will hang them up unto the Lord in the Giva of Saul, the chosen of the Lord”(II Samuel 21:6). Certainly the Gibeonites, who were furious at Saul, would not refer to him as the chosen of the Lord. Therefore, this phrase must be understood as having been spoken by ba Divine Voice that emerged and said the chosen of the Lord,because Saul had been pardoned for his transgressions and included among the completely righteous. brThe Gemara returns to the primary focus of the chapter, the recitation of iShema /i., bRabbi Abbahu ben Zutarti saidthat bRabbi Yehuda bar Zevida said:The Sages bsought to establishthe blessings of Balaam that appear in btheTorah bportion of Balak,as part of bthetwice-daily brecitation of iShema /i. bAnd why did they not establish itthere? bBecauseextending iShemawould place an bencumbrance on the congregation,from which the Sages sought to refrain.,The Gemara seeks: bWhydid the Sages seek to add the blessings of Balaam in the first place? bIf you saythat they did so bbecausethe exodus from Egypt is mentioned, bas it is written therein: “God, who brought them forth out of Egypt,is like the horns of the wild ram” (Numbers 23:22), certainly mention of the Exodus is not unique to this Torah portion. Many other portions mention the exodus as well. bLet us say the portion of usury(Leviticus 25:35–38) or the bportion of weights(Leviticus 19:35–37), bas the exodus from Egypt is written thereinas well. In addition, they are brief and would not constitute an encumbrance on the congregation., bRather, Rabbi Yosei bar Avin said:The reason the Sages sought to establish the portion of Balak as part of the recitation of iShemais bbecause it is written therein: “He couched, He lay down like a lion and a lioness; who shall rouse Him?Those who bless You are blessed and those who curse You are cursed” (Numbers 24:9). This is reminiscent of what is said in iShema /i: When you lie down, and when you rise.,On this, the Gemara asks: bAndif it is important to include this as part of iShemabecause of this single verse, then blet us say this verse and nothing more. /b,The Gemara rejects this: It is impossible to do this, as bthey learnedthrough tradition that bany portion that Moses, our teacher, divided, wetoo bdivideand read separately. However, a portion bthat Moses, our teacher, did not divide, we do not divideand read separately. And, as stated above, the Sages did not wish to institute the recitation of the entire portion of Balak to avoid placing an encumbrance on the congregation.,The Gemara continues: bWhy was the portion of ritual fringes establishedas part of the recitation of iShemawhen its content is unrelated to that of the preceding portions?, bRabbi Yehuda bar Ḥaviva said:The portion of ritual fringes was added bbecause it includes five elementsincluding the primary reason for its inclusion, the exodus from Egypt ( iMelo HaRo’im /i): bThe mitzva of ritual fringes,mention of bthe exodus from Egypt,the acceptance of bthe yoke of mitzvot,admonition against bthe opinions of the heretics,admonition against bthoughts ofthe btransgressionsof licentiousness, bandadmonition against bthoughts of idolatry. /b,The Gemara clarifies: bGranted, these three are mentioned explicitly: The yoke of mitzvotis mentioned in the portion of ritual fringes, bas it is written: “And you shall look upon them and remember all the mitzvot of the Lordand you shall do them” (Numbers 15:39). bRitual fringesare mentioned explicitly, bas it is written: “And they will make for themselves ritual fringes”(Numbers 15:38). bThe exodus from Egyptis also mentioned explicitly, bas it is written:“I am the Lord, your God, bwho took you outfrom the Land of Egypt” (Numbers 15:41). bBut where do wederive the other elements mentioned above: Admonition against bthe opinions of the heretics,admonition against bthoughts of transgressionsof licentiousness, bandadmonition against bthoughts of idolatry? /b,In response, the Gemara cites a ibaraitawhere these elements were derived from allusions in the verse, “You shall stray neither after your hearts nor after your eyes, after which you would lust” (Numbers 15:39). bAs it was taught: “After your hearts” refers tofollowing opinions bof heresythat may arise in one’s heart. The Gemara offers a proof, bas it is stated: “The fool said in his heart: ‘There is no God’;they have been corrupt, they have acted abominably; there is none who does good” (Psalms 14:1). The phrase: b“After your eyes,”in bthisverse refers to following bthoughts of transgressionsof licentiousness, that a person might see and desire, bas it is stated: “And Samson said to his father, ‘That one take for me, for she is upright in my eyes’”(Judges 14:3). The passage: b“You shall stray after”refers to promiscuity, which in the parlance of the prophets is a metaphor for bidol worship, as it is stated:“The children of Israel again bwent astray after the Be’alim”(Judges 8:33)., strongMISHNA: /strong It is a mitzva by Torah law to mention the exodus from Egypt at night, but some held that this mitzva was, like phylacteries or ritual fringes, fulfilled only during the day and not at night. For this reason it was decided: bThe exodus from Egypt is mentioned at night,adjacent to the recitation of iShema /i. bRabbi Elazar ben Azarya said: I am approximately seventy years old, andalthough I have long held this opinion, bI was never privilegedto prevail ( iMe’iri /i) and prove that there is a biblical obligation to fulfill the accepted custom (Ra’avad) and have bthe exodus from Egypt mentioned at night, until Ben Zoma interpreted it homileticallyand proved it obligatory.,Ben Zoma derived it bas it is stated: “That you may remember the day you went out of the land of Egypt all the days of your life”(Deuteronomy 16:3). bThe days of your life,refers to daytime alone; however, the addition of the word all, as it is stated: bAll the days of your life,comes to add nights as well., bAnd the Rabbis,who posit that there is no biblical obligation to mention the exodus from Egypt at night, explain the word, all, differently and bsay: The days of your life,refers to the days in bthis world, allis added bto include the days of the Messiah. /b, strongGEMARA: /strong The fundamental dispute between Ben Zoma and the Sages appears in the mishna, and the ibaraitacites its continuation. Disputing the position of the Sages that: All the days of your life, refers to both this world and the days of the Messiah, bit was taughtin a ibaraitathat bBen Zoma said to the Sages: And is the exodus from Egypt mentioned in the days of the Messiah? Was it not already saidthat Jeremiah prophesied that in the days of the Messiah: b“Behold, days are coming, says the Lord, that they will no longer say: The Lord lives Who brought up the children of Israel out of the Land of Egypt. Rather: As the Lord lives, that brought up and led the seed of the house of Israel up out of the north country and from all the countries where I had driven them”(Jeremiah 23:7–8).,The Sages rejected this claim band they said to himthat these verses do bnotmean bthatin the future bthe exodus from Egypt will be uprooted from its placeand will be mentioned no more. bRather,redemption from bthe subjugation of the kingdoms will be primary and the exodus from Egypt will be secondary. /b, bOn a similarnote, byou say:The meaning of the expressions: It will not say, and they will no longer mention, are not absolute, as in the verse: b“Your name shall no longer be called Jacob; rather, Israel will be your name”(Genesis 35:10). There, too, the meaning i |
|
21. Babylonian Talmud, Megillah, 29b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 29b. ועל הכלאים,בשלמא על הכלאים דזמן זריעה היא אלא על השקלים מנלן,אמר ר' טבי אמר רבי יאשיה דאמר קרא (במדבר כח, יד) זאת עולת חודש בחדשו אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה,וכיון דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה קדמינן וקרינן באחד באדר כי היכי דליתו שקלים למקדש,כמאן דלא כרבן שמעון בן גמליאל דאי רבן שמעון בן גמליאל האמר שתי שבתות דתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות,אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל כיון דאמר מר בחמשה עשר בו שולחנות יושבין במדינה ובכ"ה יושבין במקדש משום שולחנות קדמינן וקרינן,מאי פרשת שקלים רב אמר (במדבר כח, ב) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי ושמואל אמר (שמות ל, יב) כי תשא,בשלמא למאן דאמר כי תשא היינו דקרי לה פרשת שקלים דכתיב בה שקלים אלא למאן דאמר את קרבני לחמי הכא מידי שקלים כתיבי התם אין טעמא מאי כדר' טבי,בשלמא למ"ד צו את בני ישראל משום דכתיבי קרבנות התם כדר' טבי אלא למ"ד כי תשא קרבנות מי כתיבי שקלים לאדנים כתיבי,כדתני רב יוסף שלש תרומות הן של מזבח למזבח ושל אדנים לאדנים ושל בדק הבית לבדק הבית,בשלמא למאן דאמר כי תשא היינו דשני האי ראש חדש משאר ראשי חדשים,אלא למ"ד צו את קרבני מאי שני שני דאילו ראשי חדשים קרו שיתא בעניינא דיומא וחד בדראש חודש ואילו האידנא כולהו בדראש חודש,הניחא למאן דאמר לסדר פרשיות הוא חוזר,אלא למאן דאמר לסדר הפטרות הוא חוזר ופרשתא דיומא קרינן מאי שני,שני דאילו ראשי חדשים קרו שיתא בעניינא דיומא וחד קרי בדראש חודש ואילו האידנא קרו תלתא בעניינא דיומא וארבעה קרו בדראש חודש,מיתיבי ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים ומפטירין ביהוידע הכהן בשלמא למ"ד כי תשא היינו דמפטירין ביהוידע הכהן דדמי ליה דכתיב (מלכים ב יב, ה) כסף נפשות ערכו,אלא למ"ד את קרבני לחמי מי דמי דמי כדר' טבי,מיתיבי חל להיות בפרשה הסמוכה לה בין מלפניה ובין מלאחריה קורין אותה וכופלין אותה,בשלמא למ"ד כי תשא היינו דמתרמי בההוא זימנא,אלא למ"ד צו את קרבני מי מתרמי בההוא זימנא אין לבני מערבא דמסקי לדאורייתא בתלת שנין,תניא כוותיה דשמואל ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין כי תשא ומפטירין ביהוידע הכהן,א"ר יצחק נפחא ר"ח אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלש תורות וקורין בהן אחד בעניינו של יום ואחד בשל ר"ח ואחד בכי תשא וא"ר יצחק נפחא ר"ח טבת שחל להיות בשבת מביאין שלש תורות וקורין בהן אחד בעניינו של יום ואחד בדראש חודש ואחד בחנוכה,וצריכא דאי איתמר בהא בהא קאמר ר' יצחק אבל בהך כרב ס"ל דאמר פרשת שקלים את קרבני לחמי ובשתי תורות סגי קמ"ל,ולימא הא ולא בעיא הך חדא מכלל חבירתה איתמר,איתמר ר"ח טבת שחל להיות בחול א"ר יצחק קרו תלתא בר"ח וחד בחנוכה ורב דימי דמן חיפא אמר קרו תלתא בחנוכה וחד בר"ח,אמר ר' מני כוותיה דרבי יצחק נפחא מסתברא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם,א"ר אבין כוותיה דרב דימי מסתברא מי גרם לרביעי שיבא ר"ח הלכך רביעי בר"ח בעי מיקרי,מאי הוי עלה רב יוסף אמר אין משגיחין בראש חודש ורבה אמר אין משגיחין בחנוכה והלכתא אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר,איתמר חל להיות בואתה תצוה אמר רבי יצחק נפחא קרו שיתא מואתה תצוה עד כי תשא וחד מכי תשא עד ועשית אמר אביי | 29b. bAnda public announcement is made bconcerningthe need to uproot any instances of bdiverse kindsthat have grown in the fields.,The Gemara asks: bGranted,an announcement is made bconcerningthe need to uproot bdiverse kinds, asthe beginning of the month of Adar bis a time of sowing.Instances of diverse kinds are already noticeable, and therefore it is a fitting time to deal with the matter. bButwith regard to the announcement bconcerning thehalf- bshekels, from where do wederive that it should be made at this point in the year?, bRabbi Tavi saidthat bRabbi Yoshiyya said:It is bas the verse states: “This is the burnt-offering of each New Moon in its renewalthroughout the months of the year” (Numbers 28:14). bThe Torah says:There is a month in which you must begin to brenew and bring thedaily and additional boffering fromanimals purchased with bthe new collectionsof half-shekels collected that year. Each year a collection is made with which to fice the purchase of communal offerings for the following year. offerings during that year may be purchased only from collections made for that year.,Elsewhere it is derived through a verbal analogy that the yearly cycle begins with the month of Nisan. bAnd sincestarting from and bduringthe month of bNisanthe offerings bmust be brought from the new collectionsof half-shekels, it is necessary to make the collection in the preceding month, i.e., in Adar. Therefore, bthey advancethe reading of iShekalim /i, band they readit bon the first of Adar, in order thatthe people bwillbe reminded to bbring thehalf- bshekels to the Templein good time.,The Gemara asks: bIn accordance with whoseopinion is the mishna taught? It is bnot in accordance withthe opinion of bRabban Shimon ben Gamliel, for ifsomeone would suggest that it is in accordance with the opinion of bRabban Shimon ben Gamliel,one could counter: bDidn’t he saythat btwo weeksis a sufficient period of preparation? bAs it is taughtin a ibaraita /i: bWebegin to binquire into the ihalakhotof Passover thirty days before Passover. Rabban Shimon ben Gamliel says:We begin to inquire only btwo weeksbefore Passover. As such, it should be sufficient to announce the collection of half-shekels from two weeks before Nisan, and there should be no need to advance the announcement to the beginning of Adar, as stated in the mishna., bEvenif byou saythat the mishna is in accordance with the opinion of bRabban Shimon ben Gamliel,it is possible that even he agrees that the announcement concerning the collection of the half-shekels should be made on the first of Adar, bsince the Master said: On the fifteenthof Adar money-changing btablesfor collecting the half-shekels bare set up throughout the country, and on the twenty-fifthof Adar bthey are set up in the Temple. Because ofthe possibility to donate the half-shekels at bthe tablesalready from the fifteenth, bthey advancethe reading of iShekalimto inform people of that possibility band read ittwo weeks earlier, on the first of Adar.,§ The Gemara clarifies which passage is read: bWhat isthis bportion of iShekalim /i? Rav said:It is the portion of b“Command the children of Israel, and say to them: My offering, the provisionof My offerings made by fire” (Numbers 28), which details the daily and additional offerings. bAnd Shmuel said:It is the portion of b“When you take the count”(Exodus 30:11–16)., bGranted, according to the one who saidthat it is the portion of b“When you take the count,” this isthe reason bthat it is called the portion of iShekalim /i, forthe obligation to give half- bshekels is written inthat portion. bHowever, according to one who saidthat it is the portion of b“My offering, the provisionof My offerings,” why should that portion be read? bIs there anything writtenabout the half- bshekels here?The Gemara answers: bYes. What is the reasonthat they are collected in Adar? bAs perthe explanation bof Rabbi Tavi,the half-shekels are collected to be used for the coming year’s daily and additional offerings. Therefore, reading the portion concerning those offerings will serve well as a reminder for people to donate., bGranted, according to the one who saidthat it is the portion of b“Command the children of Israel:My offering, the provision of My offerings,” it is logical to read that portion, bbecause the offeringsthat will be purchased with the half-shekels bare written there, as perthe explanation bof Rabbi Tavi. However, according to one who saidthat it is the portion of b“When you take the count,”why should that portion be read? bIsanything about bthe offerings writtenin that portion? The collection of half- bshekels foruse in the construction of bthe socketsof the Tabernacle barethe only thing bwrittenin that portion. What does that have to do with the collection of half-shekels for the purchase of offerings that is held in the month of Adar?,The Gemara answers: The selection of that portion is bin accordance withthe explanation of the portion bthat Rav Yosef taught:The three instances of the word: Contribution, in that portion teach that bthere were three contributionsof half-shekels: The contribution bof the altaris bforthe purchase of communal offerings to be sacrificed on bthe altar; andthe contribution bof the socketsis bforconstructing bthe sockets; andthe contribution bof the Temple mainteceis bfor the Temple maintece.Therefore, according to Rav Yosef, it is understandable why the portion of “When you take the count” is read. It deals explicitly with the collection of half-shekels.,The Gemara asks further: bGranted, according to the one who saidthat it is the portion of b“When you take the count,” this is what is differentabout bthis New Moonof Adar band other New Moonswhen they occur on Shabbat. On the New Moon of Adar, “When you take the count” is read because it describes the collection of half-shekels. On other New Moons, when they occur on Shabbat, the portion of “Command the children of Israel” is read because it mentions the additional offerings brought on Shabbat and the New Moon., bHowever, according to the one who saidthat b“Commandthe children of Israel, and say to them: bMy offering,” what is differentabout the portion read on the New Moon of Adar and the portion read on other New Moons when they occur on Shabbat, for the same portion is read in all cases? The Gemara answers: They are bdifferent: Foron other bNew Moons,when they occur on Shabbat, bsixpeople bread fromthe regular weekly portion bof the matter of the day and onereads bfromthe portion for bthe New Moon, whereas now,on the New Moon of Adar, if it occurs on Shabbat, ballseven read from the portion of bthe New Moon. /b,The Gemara asks: This answer bworks out well according to the one who said thatwhen the mishna states that on the fifth Shabbat, we resume the regular order of readings. The intention is that bone resumes theregular weekly borderof Torah bportions.This implies that on the previous four iShabbatot /i, the regular portion was not read at all. Rather, only the special portions delineated in the mishna were read. Therefore, it makes sense to say that all seven people read from the special portion., bHowever, according to the one who saysthat the mishna’s intention is that bone resumes theregular border of concludingreadings from the Prophets [ihaftarot/b], bandon the previous iShabbatot bone also reads fromthe regular portion bof the matter of the day, thenthe original question stands: bWhat is differentabout the portion read on the New Moon of Adar and the portion read on other New Moons when they occur on Shabbat?,The Gemara answers: They are bdifferent: For whereason other bNew Moons,when they occur on Shabbat, bsixpeople bread fromthe regular weekly portion bof the matter of the day and onereads bfromthe portion for bthe New Moon, now,on the New Moon of Adar, if it occurs on Shabbat, bthreepeople read from the regular weekly portion bof the matter of the day and four read fromthe portion for bthe New Moon. /b,The Gemara braises an objectionfrom the iTosefta( iMegilla3:1): When bthe New Moon of Adar occurs on Shabbat, they read theTorah bportion of iShekalim /i, and they read as the ihaftara /ithe story involving bJehoiada the priest(II Kings 12:1–17). bGranted, according to the one who saidthat iShekalimis the portion of b“When you take the count,” this isthe reason bthat they read as the ihaftara /ithe story involving bJehoiada the priest: Because it is comparablein content btothe Torah reading, bas it is writtenin the story of Jehoiada: b“The money of his assessment of persons”(II Kings 12:5), which is referring to his collection of the half-shekels, and the ihaftarashould always contain a theme similar to the Torah reading., bHowever, according to the one who saidthat b“My offering, the provisionof My offerings” is read as the portion of iShekalim /i, bisthe ihaftara bcomparableto that portion? bIt is comparable, as perthe explanation of bRabbi Tavi:It is appropriate to read the portion about offerings because the collection of half-shekels is for that purpose.,The Gemara braises an objectionfrom a ibaraita /i: If the New Moon of Adar boccurs onthe Shabbat on which bthe portionto be read for the regular weekly reading bis adjacent tothe portion read as iShekalim /i, bwhetheron the Shabbat bprecedingthe Shabbat on which iShekalimwill be read as part of the weekly reading bor following it,then bthey read and repeat iShekalimon both iShabbatot /i, one time as the special portion iShekalimand the other as part of the regular order., bGranted, according to the one who saidthat the portion of b“When you take the count”is read as iShekalim /i, bthis ishow it is possible: bThatportion bcould occur at that timein the yearlong cycle of the order of readings. In the regular order of reading, “When you take the count” is often read during the beginning of Adar., bHowever, according to the one who saidthat the portion of b“Commandthe children of Israel, and say to them, bMy offering”is read as iShekalim /i, bdoesthat portion bever occur at that timeof the year? That portion usually occurs much later in the year, in the summer. The Gemara answers: bYes,it sometimes occurs that this portion is read during the beginning of Adar, bfor the people of the West,i.e., Eretz Yisrael, bwho completethe cycle of reading bthe Torahnot in one year but bin three years. /b, bIt is taughtin a ibaraita bin accordance withthe opinion of bShmuel: When the New Moon of Adar occurs on Shabbat, they readthe portion of b“When you take the count,” and they read as the ihaftara /ithe story involving bJehoiada the priest. /b,§ bRabbi Yitzḥak Nappaḥa said:When bthe New Moon of Adar occurs on Shabbat,the congregation btakes out three Torah scrollsfrom the ark band reads from them.From the first bone,they read the portion of the regular weekly reading bof the matter of the day; andfrom the second bonethey read the portion bfor the New Moon; andfrom the third bonethey read iShekalim /i, which begins with b“When you take the count.” And Rabbi Yitzḥak Nappaḥafurther bsaid:When bthe New Moon of Tevet,which always falls during Hanukkah, boccurs on Shabbat, they bring three Torah scrolls and read from them.From the first bone,they read btheportion of the regular cycle of reading bof the matter of the day; andfrom the second bone,they read the portion bfor the New Moon; andfrom the third bone,they read the portion bfor Hanukkah. /b,The Gemara comments: bAndit is bnecessaryfor Rabbi Yitzḥak Nappaḥa to state the ihalakhain both cases, bas, if it had been statedonly bwith regard tothe New Moon of Tevet, one could have mistakenly thought that only bwith regard to thatcase bdoes Rabbi YitzḥakNappaḥa bstatethat three Torah scrolls are used. bBut with regard tothe New Moon of Adar, one might think that bhe holds in accordance withthe opinion of bRav, who saidthat bthe portion of iShekalimisthe portion of b“My offering, the provisionof My offerings,” band two Torahscrolls will therefore bsuffice,since the same portion is used both for the portion for the New Moon and for the portion of iShekalim /i. Therefore, he bteaches usthat three Torah scrolls are used even on the New Moon of Adar.,The Gemara asks: bBut,based on that logic, bletRabbi Yitzḥak just bsaythe ihalakha bwith respect to thiscase of the New Moon of Adar, band there would be no needto state bthatcase of the New Moon of Tevet. The Gemara answers: Indeed, bone was stated from the other by inference,i.e., Rabbi Yitzḥak Nappaḥa stated the ihalakhaexplicitly only with regard to the New Moon of Adar, and it was inferred that the same is true of the New Moon of Tevet.,§ An amoraic dispute bwas stated:When bthe New Moon of Tevet occurs on a weekday,what Torah portion is read? bRabbi YitzḥakNappaḥa bsaid: Threepeople breadfrom the portion bfor the New Moon, and onereads from the portion bfor Hanukkah. And Rav Dimi of Haifa said: Three readfrom the portion bfor Hanukkah, and onereads from the portion bfor the New Moon. /b, bRabbi Mani said: It stands to reasonto rule bin accordance withthe opinion of bRabbi Yitzḥak Nappaḥa, forit is already an established principle that when ba frequentpractice band an infrequentpractice conflict, the bfrequentpractice btakes precedenceover the infrequent practice. Since the portion for the New Moon is read more frequently than the portion for Hanukkah, it should be given greater prominence., bRabbi Avin said: It stands to reasonto rule bin accordance withthe opinion of bRav Dimi,for the following reason: bWhat caused the fourthperson bto comeand read from the Torah? bThe New Moon,as on the other days of Hanukkah only three people read from the Torah. bTherefore,it is only logical that bthe fourth person should readfrom the portion bfor the New Moon. /b,The Gemara asks: bWhathalakhic conclusion bwasreached baboutthis matter? bRav Yosef said: We do not concern ourselveswith making the portion for bthe New Moonthe primary reading. Rather, three people read from the portion for Hanukkah, and only the fourth reads the portion for the New Moon. bAnd Rabba said: We do not concern ourselves withmaking the portion for bHanukkahthe primary reading. Rather, three people read from the portion for the New Moon, and only the fourth reads the portion for Hanukkah. The Gemara concludes: bAnd the ihalakha /iis that bwe do not concern ourselves withmaking the portion for bHanukkahthe primary reading, bandtherefore the portion for bthe New Moon is primary. /b,§ An amoraic dispute bwas stated:If the Shabbat on which the portion of iShekalimis to be read boccurs onthe Shabbat in which the regular weekly portion is b“And you shall command”(Exodus 27:20–30:10), what should be done? bRabbi Yitzḥak Nappaḥa said: Sixpeople bread fromthe portion b“And you shall command,” untilbut not including the weekly portion of b“When you take the count”(Exodus 27:20–30:10), band oneperson reads the portion of iShekalim bfrom “When you take the count,” untilbut not including the verse: b“And you shall makea copper laver” (Exodus 30:11–16). bAbaye said: /b |
|
22. Babylonian Talmud, Sukkah, 53b, 53a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 53a. אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה:,חסידים ואנשי מעשה כו': ת"ר יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו אלו בעלי תשובה אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו,תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן הוא היה אומר כן למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי אם תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך אם אתה לא תבא אל ביתי אני לא אבא אל ביתך שנאמר (שמות כ, כד) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך,אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך ומטיפיך יטופון אמר רבי יוחנן רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה,הנהו תרתי כושאי דהוו קיימי קמי שלמה (מלכים א ד, ג) אליחרף ואחיה בני שישא סופרים דשלמה הוו יומא חד חזייה למלאך המות דהוה קא עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דקא בעו מינאי הני תרתי כושאי דיתבי הכא מסרינהו לשעירים שדרינהו למחוזא דלוז כי מטו למחוזא דלוז שכיבו,למחר חזיא מלאך המות דהוה קבדח א"ל אמאי בדיחת א"ל באתר דבעו מינאי תמן שדרתינהו מיד פתח שלמה ואמר רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה,תניא אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו וכשהוא משתחוה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף ואין כל בריה יכולה לעשות כן וזו היא קידה,לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע והא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי הא והא גרמא ליה,לוי הוה מטייל קמיה דרבי בתמני סכיני שמואל קמיה שבור מלכא בתמניא מזגי חמרא אביי קמיה (דרבא) בתמניא ביעי ואמרי לה בארבעה ביעי,תניא אמר ר' יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפלה משם לקרבן מוסף משם לתפלת המוספין משם לבית המדרש משם לאכילה ושתיה משם לתפלת המנחה משם לתמיד של בין הערבים מכאן ואילך לשמחת בית השואבה,איני והאמר רבי יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר אלא הכי קאמר לא טעמנו טעם שינה דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי:,חמש עשרה מעלות: אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוי קמסדר אגדתא קמיה א"ל שמיע לך הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד א"ל הכי אמר רבי יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן אי הכי חמש עשרה מעלות יורדות מיבעי ליה,אמר ליה הואיל ואדכרתן (מלתא) הכי אתמר בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם | 53a. It was so bright that ba woman wouldbe able to bsort wheat by the light of theCelebration of the bPlace of the Drawingof the Water.,§ The mishna continues: bThe pious and the men of actionwould dance before the people who attended the celebration. bThe Sages taughtin the iToseftathat bsome of them would sayin their song praising God: bHappy is our youth,as we did not sin then, bthat did not embarrass our old age. These are the pious and the men of action,who spent all their lives engaged in Torah and mitzvot. bAnd some would say: Happy is our old age, that atoned for our youthwhen we sinned. bThese are the penitents.Both bthese and those say: Happy is he who did not sin; and he who sinned should repent andGod bwill absolve him. /b, bIt is taughtin the iTosefta /i: bThey said about Hillel the Elder that when he was rejoicing at the Celebration of the Place of the Drawingof the Water bhe said this: If I am here, everyone is here; and if I am not here, who is here?In other words, one must consider himself as the one upon whom it is incumbent to fulfill obligations, and he must not rely on others to do so. bHe wouldalso bsay this: To the place that I love, there my feet take me,and therefore, I come to the Temple. And the Holy One, Blessed be He, says: bIf you come to My house, I will come to your house; if you do not come to My house, I will not come to your house, as it is stated: “In every place that I cause My name to be mentioned, I will come to you and bless you”(Exodus 20:21).,The Gemara cites another statement of Hillel the Elder. bAdditionally, he saw one skull that was floating on the waterand bhe said to it: Because you drownedothers, bthey drowned you, and those that drowned you will be drowned.That is the way of the world; everyone is punished measure for measure. Apropos following one’s feet, bRabbi Yoḥa said: The feet of a person are responsible for him; to the place where he is in demand, there they lead him. /b,The Gemara relates with regard to bthese two Cushites who would stand before Solomon: “Elihoreph and Ahijah, the sons of Shisha”(I Kings 4:3), and bthey were scribes of Solomon. One daySolomon bsaw that the Angel of Death was sad. He said to him: Why are you sad? He said to him: They are asking meto take the lives of bthese two Cushites who are sitting here.Solomon bhanded them to the demonsin his service, band sent them to the district of Luz,where the Angel of Death has no dominion. bWhen they arrived at the district of Luz, they died. /b, bThe following day,Solomon bsaw that the Angel of Death was happy. He said to him: Why are you happy? He replied: In the place that they asked meto take them, bthere you sent them.The Angel of Death was instructed to take their lives in the district of Luz. Since they resided in Solomon’s palace and never went to Luz, he was unable to complete his mission. That saddened him. Ultimately, Solomon dispatched them to Luz, enabling the angel to accomplish his mission. That pleased him. bImmediately, Solomon beganto speak band said: The feet of a person are responsible for him; to the place where he is in demand, there they lead him. /b,§ bIt is taughtin a ibaraita /i: bThey said about Rabban Shimon ben Gamliel that when he would rejoice at the Celebration of the Place of the Drawingof the Water, bhe would take eight flaming torches and toss one and catch another,juggling them, band,though all were in the air at the same time, bthey would not touch each other. And when he would prostrate himself, he would insert his two thumbs into the ground, and bow, and kiss the floorof the courtyard band straighten, andthere was bnot anyother bcreaturethat bcould do thatdue to the extreme difficulty involved. bAnd this was theform of bowing called ikidda /iperformed by the High Priest.,The Gemara relates: bLevi demonstrated a ikiddabefore RabbiYehuda HaNasi and strained his thigh band came up lame.The Gemara asks: bAnd is that what caused himto be lame? bBut didn’t Rabbi Elazar say: One should never speak impertinently towardGod babove; as a great persononce bspoke impertinently towardGod babove,and even though his prayers were answered, he was still punished band came up lame. And whowas this great person? It was bLevi.Apparently his condition was not caused by his bow. The Gemara answers: There is no contradiction. Both bthis and that caused himto come up lame; because he spoke impertinently toward God, he therefore was injured when exerting himself in demonstrating ikidda /i.,Apropos the rejoicing of Rabban Shimon ben Gamliel at the Celebration of the Place of the Drawing of the Water, the Gemara recounts: bLevi would walk before RabbiYehuda HaNasi juggling bwith eight knives. Shmuelwould juggle bbefore King Shapur with eight glasses of winewithout spilling. bAbayewould juggle bbefore Rabba with eight eggs. Some sayhe did so bwith four eggs.All these were cited., bIt is taughtin a ibaraitathat bRabbi Yehoshua ben Ḥaya said: When we would rejoicein bthe Celebration of the Place of the Drawingof the Water, bwe did not see sleep in our eyesthe entire Festival. bHow so?In the bfirst hourof the day, bthe daily morning offeringwas sacrificed and everyone came to watch. bFrom therethey proceeded btoengage in bprayerin the synagogue; bfrom there, towatch the sacrifice of bthe additional offerings; from there,to the synagogue btorecite bthe additional prayer. From therethey would proceed bto the study hallto study Torah; bfrom there to the eating and drinkingin the isukka /i; bfrom there to the afternoon prayer. From therethey would proceed bto the daily afternoon offeringin the Temple. bFrom thispoint bforward,they proceeded bto the Celebration of the Place of the Drawingof the Water.,The Gemara wonders: bIs that so? But didn’t Rabbi Yoḥa say:One who took ban oath that I will not sleep three days, one flogs himimmediately for taking an oath in vain, band hemay bsleep immediatelybecause it is impossible to stay awake for three days uninterrupted. bRather, this is whatRabbi Yehoshua bis saying: We did not experience the sense ofactual bsleep, because they wouldmerely bdoze on each other’s shoulders.In any case, they were not actually awake for the entire week.,§ The mishna continues: The musicians would stand on the bfifteen stairsthat descend from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, corresponding to the fifteen Songs of the Ascents in Psalms. bRav Ḥisda said to one of the Sages who was organizing iaggadabefore him: Did you hearwith regard to bthese fifteenSongs of bAscentsin Psalms, bcorresponding to what did David say them? He said to himthat bthisis what bRabbi Yoḥa said: At the time that David dug the drainpipesin the foundation of the Temple, the waters of bthe depths rose and sought to inundate the world.Immediately, bDavid recited the fifteenSongs of the bAscents and caused them to subside.Rav Ḥisda asked: bIf so,should they be called bfifteenSongs of the bAscents? They should have beencalled Songs of the bDescents. /b,Rav Ḥisda continued and bsaid to him: Since you reminded meof this bmatter, this iswhat bwasoriginally bstated: At the time that David dug the drainpipes,the waters of bthe depths rose and sought to inundate the world. David said: Is there anyone who knows whether it is permitted to write thesacred bname /b |
|
23. Babylonian Talmud, Taanit, 24b, 25b, 26a, 2b, 6b, 7a, 8b, 24a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 24a. יומא חד שמעיה דקא גריס אמר שמואל השולה דג מן הים בשבת כיון שיבש בו כסלע חייב א"ל ולימא מר ובין סנפיריו אמר ליה ולא סבר לה מר דההיא רבי יוסי בן רבי אבין אמרה אמר ליה אנא ניהו,א"ל ולאו קמיה דר' יוסי דמן יוקרת הוה שכיח מר א"ל (הין) א"ל ומ"ט שבקיה מר ואתא הכא אמר ליה גברא דעל בריה ועל ברתיה לא חס עלי דידי היכי חייס,בריה מאי היא יומא חד הוו אגרי ליה אגירי בדברא נגה להו ולא אייתי להו ריפתא אמרו ליה לבריה כפינן הוו יתבי תותי תאינתא אמר תאנה תאנה הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא אפיקו ואכלו,אדהכי והכי אתא אבוה אמר להו לא תינקטו בדעתייכו דהאי דנגהנא אמצוה טרחנא ועד השתא הוא דסגאי אמרו ליה רחמנא לישבעך כי היכי דאשבען ברך אמר להו מהיכא אמרו הכי והכי הוה מעשה אמר לו בני אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנה יאסף שלא בזמנו,ברתיה מאי היא הויא ליה ברתא בעלת יופי יומא חד חזיא לההוא גברא דהויא כריא בהוצא וקא חזי לה אמר לו מאי האי אמר ליה רבי אם ללוקחה לא זכיתי לראותה לא אזכה אמר לה בתי קא מצערת להו לברייתא שובי לעפריך ואל יכשלו ביך בני אדם,הויא ליה ההוא חמרא כדהוו אגרי לה כל יומא לאורתא הוו משדרי לה אגרה אגבה ואתיא לבי מרה ואי טפו לה או בצרי לה לא אתיא יומא חד אינשו זוגא דסנדלי עלה ולא אזלה עד דשקלונהו מינה והדר אזלה,אלעזר איש בירתא כד הוו חזו ליה גבאי צדקה הוו טשו מיניה דכל מאי דהוה גביה יהיב להו יומא חד הוה סליק לשוקא למיזבן נדוניא לברתיה חזיוהו גבאי צדקה טשו מיניה,אזל ורהט בתרייהו אמר להו אשבעתיכו במאי עסקיתו אמרו ליה ביתום ויתומה אמר להן העבודה שהן קודמין לבתי שקל כל דהוה בהדיה ויהב להו פש ליה חד זוזא זבן ליה חיטי ואסיק שדייה באכלבא,אתא דביתהו אמרה לה לברתיה מאי אייתי אבוך אמרה לה כל מה דאייתי באכלבא שדיתיה אתיא למיפתח בבא דאכלבא חזת אכלבא דמליא חיטי וקא נפקא בצינורא דדשא ולא מיפתח בבא מחיטי אזלא ברתיה לבי מדרשא אמרה ליה בא וראה מה עשה לך אוהבך אמר לה העבודה הרי הן הקדש עליך ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל,ר' יהודה נשיאה גזר תעניתא בעי רחמי ולא אתא מיטרא אמר כמה איכא משמואל הרמתי ליהודה בן גמליאל אוי לו לדור שכן נתקע אוי לו למי שעלתה בימיו כך חלש דעתיה ואתא מיטרא,דבי נשיאה גזר תעניתא ולא אודעינהו לרבי יוחנן ולריש לקיש לצפרא אודעינהו אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן הא לא קבילנא עלן מאורתא אמר ליה אנן בתרייהו גררינן,דבי נשיאה גזר תעניתא ולא אתא מיטרא תנא להו אושעיא זעירא דמן חברייא (במדבר טו, כד) והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה,משל לכלה שהיא בבית אביה כל זמן שעיניה יפות אין כל גופה צריכה בדיקה עיניה טרוטות כל גופה צריכה בדיקה,אתו עבדיה ורמו ליה סודרא בצואריה וקא מצערו ליה אמרו (ליה) בני מאתיה שבקיה דהא נמי מצער לן כיון דחזינן דכל מיליה לשום שמים לא אמרי ליה מידי ושבקינן ליה אתון נמי שבקוהו,רבי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא נחית קמיה אילפא ואמרי לה רבי אילפי אמר משיב הרוח ונשא זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא אמר ליה מאי עובדך אמר ליה דיירנא בקוסטא דחיקא דלית ביה חמרא לקידושא ואבדלתא טרחנא ואתינא חמרא לקידושא ואבדלתא ומפיקנא להו ידי חובתייהו,רב איקלע לההוא אתרא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא נחית קמיה שליחא דצבורא אמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא אמר ליה מאי עובדך אמר ליה מיקרי דרדקי אנא ומקרינא לבני עניי כבני עתירי וכל דלא אפשר ליה לא שקלינא מיניה מידי ואית לי פירא דכוורי וכל מאן דפשע משחדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן ליה עד דאתי וקרי,רב נחמן גזר תעניתא בעא רחמי ולא אתא מיטרא אמר שקלוה לנחמן חבוטו מן גודא לארעא חלש דעתיה ואתא מיטרא,רבה גזר תעניתא בעי רחמי ולא אתא מיטרא אמרו ליה והא רב יהודה כי הוה גזר תעניתא אתא מיטרא אמר להו מאי אעביד אי משום תנויי אנן עדיפינן מינייהו דבשני דרב יהודה כל תנויי | 24a. bOne dayRabbi Yosei bar Avin bheardRav Ashi bstudyingand reciting the following statement. bShmuel said:With regard to bone who removes a fish from the seaon Shabbat, bwhenan area bonthe skin of the fish bthe size of a isela /icoin bhas dried up,he is bliablefor violating the prohibition against slaughtering an animal on Shabbat. A fish in that condition cannot survive, and therefore one who removed it from the water is liable for killing it. Rabbi Yosei bar Avin bsaid toRav Ashi: bAnd let the Master saythat this is the case provided that the skin that dried is bbetween its fins.Rav Ashi bsaid to him: And doesn’t the Master maintain that Rabbi Yosei ben Rabbi Avin said thisruling? Why didn’t you state it in his name? Rabbi Yosei bar Avin bsaid to him: I am he. /b,Rav Ashi bsaid to him: And didn’t the Mastersit bbeforeand bfrequentthe study hall bof Rabbi Yosei from Yokrat?Rabbi Yosei bar Avin bsaid to him: Yes.Rav Ashi bsaid to him: And what is the reasonthat bthe Master lefthim band came here?Rabbi Yosei bar Avin bsaid to him:I was concerned and departed because he is so severe and unforgiving. He is ba man who has no mercy on hisown bson, and no mercy on his daughter. How,then, bcould he have mercy on me? /b,The Gemara asks: bWhat isthe incident involving bhis son? One dayRabbi Yosei from Yokrat bhiredday blaborers towork his bfield. It grew late and he did not bring them food.The workers bsaid to the son ofRabbi Yosei from Yokrat: bWe are starving. They were sitting under a fig tree,so the son bsaid: Fig tree, fig tree. Yield your fruits,so that my bfather’s workers may eat.The fig tree byieldedfruit, band they ate. /b, bIn the meantime, his father cameand bsaid tothe workers: bDo not be angry with me for being late, as I was engaged in a mitzva, and until just now I was travelingfor that purpose and could not get here any sooner. bThey said to him:May bthe Merciful One satisfy you just as your son satisfied usand gave us food. bHe said to them: From wheredid he find food to give you? bThey said: Such-and-such an incident occurred.Rabbi Yosei from Yokrat bsaid tohis son: bMy son, you troubled your Creatorto cause bthe fig to yield its fruit not in itsproper btime,so too, you will die young. And indeed, his son bdied before his time. /b,The Gemara asks: bWhat isthe incident involving bhis daughter? He hada very bbeautiful daughter. One dayRabbi Yosei from Yokrat bsaw a certain man piercing a hole in the hedgesurrounding his property band looking athis daughter. Rabbi Yosei bsaid to him: What is this?The man bsaid to him: My teacher, if I have not merited taking herin marriage, shall bI notat least bmerit to look at her? Rabbi Yosei said to her: My daughter, you are causing people distress. Return to your dust, and let people nolonger bstumbleinto sin bdue to you. /b,§ The Gemara relates another story involving Rabbi Yosei from Yokrat. bHe had a certain donkey that people hired each dayfor work. bIn the evening they would send it backwith bthe money for its hire on its back, andthe animal would bgo to its owner’s house. But if they added or subtracted fromthe appropriate sum, the donkey bwould not go. One daysomeone bforgot a pair of sandals onthe donkey, band it did not move until they removedthe sandals bfromits back, bafter which it went off. /b,The Gemara cites more stories about miracles that occurred to righteous individuals. bWhenever the charity collectors would see Elazar ofthe village of bBirta, they would hide from him, as anymoney Elazar bhad with him he would give them,and they did not want to take all his property. bOne day,Elazar bwent to the market to purchasewhat he needed bfor his daughter’s dowry. The charity collectors saw him and hid from him. /b, bHe went and ran after them, saying to them: I adjure you,tell me, bin whatmitzva bare you engaged? They said to him:We are collecting money for the wedding bof an orphan boy and an orphan girl. He said to them:I swear bby the Temple service that they take precedence over my daughter. He took everything he had with him and gave it to them. He was left with onesingle bdinar,with which bhe bought himself wheat, andhe then bascendedto his house band threw it into the granary. /b,Elazar’s bwife came and said to her daughter: What has your father brought? She said toher mother: bWhatever he brought he threw into the granary. She went to open the door of the granary,and bsaw that the granary was full of wheat,so much so that bit was coming out through the doorknob, and the door would not opendue bto the wheat.The granary had miraculously been completely filled. Elazar’s bdaughter went to the study halland bsaid toher father: bCome and see what He Who loves You,the Almighty, bhas performed for you. He said to her:I swear bby the Temple service,as far bas youare concerned this wheat bis consecratedproperty, band you havea share bin it only as one of the poor Jews.He said this because he did not want to benefit from a miracle.,The Gemara returns to the topic of fasting for rain. bRabbi Yehuda Nesia decreed a fastand bprayed for mercy, but rain did not come. He said,lamenting: bHow greatis the difference bbetweenthe prophet bSamuel of Rama,for whom rain fell even when he prayed for it in summer, bandmyself, bYehuda ben Gamliel. Woe to the generation that is stuckwith this leadership; bwoe to him in whose days this has occurred. He grew upset, and rain came. /b,The Gemara relates another story involving a iNasi’sdecree of a fast for rain. bIn the house of the iNasia fast was declared, but they didn’t inform Rabbi Yoḥa and Reish Lakishof the fast the day before. bIn the morning they informed them. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥa:What are we to do? bWe did not acceptthis fast bupon ourselves the evening before,and a fast must be accepted in the afternoon service of the day preceding the fast. Rabbi Yoḥa bsaid to him: We are drawn afterthe community, and therefore, when the iNasideclares a public fast there is no need for an individual to accept it upon himself the day before.,The Gemara further states that on another occasion, ba fast was declared in the house of the iNasi /i, but rain did not come. Oshaya, the youngestmember bof the groupof Sages, btaught thema ibaraita /i. It is written: b“Then it shall be, if it shall be committed in error by the congregation, it being hidden from their eyes”(Numbers 15:24). This verse indicates that the leaders are considered the eyes of the congregation.,Oshaya continued: There is ba parablethat illustrates this, binvolving a bride who is in her father’s homeand has not yet been seen by her bridegroom. bAs long as her eyes are beautiful, her body need not be examined,as certainly she is beautiful. However, if bher eyes are bleary [ iterutot /i], her entire body requires examination.So too, if the leaders of the generation are flawed, it is a sign that the entire generation is unworthy. By means of this parable, Oshaya was hinting that rain was withheld from the entire nation due to the evil committed by the household of the iNasi /i.,The bservantsof the iNasi bcame and placed a scarf around his neck and tormented himas punishment for insulting the house of the iNasi /i. bHis townsmen said to them: Let him be, as he also causes us painwith his harsh reproof, but bsince we see that all his actions are for the sake of Heaven we do not say anything to him and let him be. You tooshould blet him be. /b,§ The Gemara relates: bRabbiYehuda HaNasi bdeclared a fast but rain did not come. Ilfa descendedto lead the service bbefore him, and some sayit was bRabbi Ilfi. He recited: He Who makes the wind blow, and the windindeed bblew.He continued to recite: And bWho makes the rain come, andsubsequently, bthe rain came.Rabbi Yehuda HaNasi bsaid to him: What are yourgood bdeeds,in the merit of which your prayers are answered so speedily? bHe said to him: I live in an impoverished city, in which there is no wine for ikiddushor ihavdala /i. I go to the effort of bringingthe residents bwine for ikiddushand ihavdala /i, and Ithereby enable them to bfulfill their duty.In reward for this mitzva, my prayers for rain were answered.,The Gemara relates a similar incident. bRav happenedto come to ba certain placewhere bhe decreed a fast but rain did not come. The prayer leader descendedto lead the service bbefore himand brecited: He Who makes the wind blow, and the wind blew.He continued and bsaid:And bWho makes the rain fall, and the rain came.Rav bsaid to him: What are yourgood bdeeds? He said to him: I am a teacher of children, and I teach the Bible to the children of the poor as to the children of the rich, andif there is banyone who cannotpay, bI do not take anything from him. And I have a fishpond, and anychild bwho neglectshis studies, bI bribe him withthe fish band calm him, and soothe him until he comes and reads. /b,The Gemara further relates: bRav Naḥman decreed a fast, prayed for mercy, but rain did not come.In his misery, he bsaid: Take Naḥmanand bthrow him from the wall to the ground,as the fast he decreed has evidently had no effect. bHe grew upset, and rain came. /b,The Gemara relates: bRabba decreed a fast. He prayed for mercy, but rain did not come. They said to him: But whenthis bRav Yehuda decreed a fast, rain would come. He said to them: What can I do? Ifthe difference between us is bdue toTorah bstudy, we are superior tothe previous generation, bas in the years of Rav Yehuda all of their learning /b |
|
24. Babylonian Talmud, Yoma, 87b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 87b. אתא ר' חייא הדר לרישא עייל בר קפרא הדר לרישא אתא ר"ש ברבי הדר לרישא אתא ר' חנינא (בר) חמא אמר כולי האי נהדר וניזיל לא הדר איקפיד ר' חנינא אזל רב לגביה תליסר מעלי יומי דכפורי ולא איפייס,והיכי עביד הכי והאמר ר' יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים רב שאני ור' חנינא היכי עביד הכי והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו,אלא ר' חנינא חלמא חזי ליה לרב דזקפוהו בדיקלא וגמירי דכל דזקפוהו בדיקלא רישא הוי אמר שמע מינה בעי למעבד רשותא ולא איפייס כי היכי דליזיל ולגמר אורייתא בבבל,ת"ר מצות וידוי ערב יוה"כ עם חשכה אבל אמרו חכמים יתודה קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו בסעודה ואע"פ שהתודה קודם שאכל ושתה מתודה לאחר שיאכל וישתה שמא אירע דבר קלקלה בסעודה ואף על פי שהתודה ערבית יתודה שחרית שחרית יתודה במוסף במוסף יתודה במנחה במנחה יתודה בנעילה,והיכן אומרו יחיד אחר תפלתו ושליח צבור אומרו באמצע מאי אמר אמר רב אתה יודע רזי עולם ושמואל אמר ממעמקי הלב ולוי אמר ובתורתך כתוב לאמר ר' יוחנן אמר רבון העולמים,ר' יהודה אמר כי עונותינו רבו מלמנות וחטאתינו עצמו מספר רב המנונא אמר אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי עכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי עפר אני בחיי ק"ו במיתתי הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה יהי רצון מלפניך שלא אחטא ומה שחטאתי מרוק ברחמיך אבל לא ע"י יסורין והיינו וידויא דרבא כולה שתא ודרב המנונא זוטא ביומא דכפורי,אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דלא אמר אבל אנחנו חטאנו אבל אמר אבל אנחנו חטאנו תו לא צריך דאמר בר המדודי הוה קאימנא קמיה דשמואל והוה יתיב וכי מטא שליחא דצבורא ואמר אבל אנחנו חטאנו קם מיקם אמר שמע מינה עיקר וידוי האי הוא,תנן התם בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבעה פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים ואלו הן שלשה פרקים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים,מאי נעילת שערים רב אמר צלותא יתירתא ושמואל אמר מה אנו מה חיינו מיתיבי אור יוה"כ מתפלל שבע ומתודה בשחרית מתפלל שבע ומתודה במוסף מתפלל שבע ומתודה במנחה מתפלל שבע ומתודה בנעילה מתפלל שבע ומתודה,תנאי היא דתניא יום הכפורים עם חשיכה מתפלל שבע ומתודה וחותם בוידוי דברי ר"מ וחכמים אומרים מתפלל שבע ואם רצה לחתום בוידוי חותם תיובתא דשמואל תיובתא,עולא בר רב נחית קמיה דרבא פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו מה חיינו ושבחיה רב הונא בריה דרב נתן אמר ויחיד אומרה אחר תפלתו,אמר רב תפלת נעילה פוטרת את של ערבית רב לטעמיה דאמר צלותא יתירא היא וכיון דצלי ליה תו לא צריך,ומי אמר רב הכי והאמר רב הלכה כדברי האומר תפלת ערבית רשות לדברי האומר חובה קאמר,מיתיבי אור יום הכפורים מתפלל שבע ומתודה שחרית שבע ומתודה מוסף שבע ומתודה בנעילה מתפלל שבע ומתודה ערבית מתפלל שבע מעין שמונה עשרה רבי חנינא בן גמליאל משום אבותיו מתפלל שמונה עשרה שלימות | 87b. bRabbi Ḥiyya,Rav’s uncle and teacher, bcame in,whereupon Rav breturned to the beginningof the portion and began to read it again. Afterward, bbar Kappara came in,and Rav breturned to the beginningof the portion out of respect for bar Kappara. Then bRabbi Shimon, son of RabbiYehuda HaNasi, bcame in,and bhe returnedagain bto the beginningof the portion. Then, bRabbi Ḥanina bar Ḥama came in,and Rav bsaidto himself: bShall I go backand read bso many times? He did not returnbut continued from where he was. bRabbi Ḥanina was offendedbecause Rav showed that he was less important than the others. bRav went beforeRabbi Ḥanina bon Yom Kippur eveevery year for bthirteenyears to appease him, bbut he would not be appeased. /b,The Gemara asks: bHow couldRav bact this way? Didn’t Rabbi Yosei bar Ḥanina say: Anyone who requests forgiveness from another should not ask more than three times?The Gemara answers: bRav is different,since he was very pious and forced himself to act beyond the letter of the law. The Gemara asks: bAnd how could Rabbi Ḥanina act this wayand refuse to forgive Rav, though he asked many times? bDidn’t Rava say:With regard to banyone who suppresses his honorand forgives someone for hurting him, God bpardons all his sins? /b,The Gemara explains: bRather,this is what happened: bRabbi Ḥanina saw in a dreamthat bRav was being hung on a palm tree, andhe blearnedas a tradition that banyoneabout whom there is a dream in bwhich he was being hung on a palm tree will become the headof a yeshiva. bHe said: Learn from this that /bprovidence has decreed that bhe must eventually become the headof the yeshiva. Therefore, bI will not be appeased, so that he will have to go and study Torah in Babylonia.He was conscious of the principle that one kingdom cannot overlap with another, and he knew that once Rav was appointed leader, he, Rabbi Ḥanina, would have to abdicate his own position or die. Therefore, he delayed being appeased, so that Rav would go to Babylonia and be appointed there as head of the yeshiva. In this way, the dream would be fulfilled, as Rav would indeed be appointed as head of a yeshiva, but since he would be in Babylonia, Rabbi Ḥanina would not lose his own position.,§ bThe Sages taught:The main bmitzva of confessionis on bYom Kippur eve when darknessfalls. bBut the Sages said:One should also bconfesson Yom Kippur eve bbefore he eats and drinksat his last meal before the fast blest he become confused at the meal,due to the abundance of food and drink, and be unable to confess afterward. bAnd although one confessed before he ate and drank, he confessesagain bafter he eats and drinks,as bperhaps he committed some sin during the mealitself. bAnd although one confessedduring bthe evening prayeron the night of Yom Kippur, bheshould bconfessagain during bthe morning prayer.Likewise, although one confessed during the bmorning prayer, heshould still bconfess duringthe badditional prayer.Similarly, although one confessed bduringthe badditional prayer, heshould also bconfess duringthe bafternoon prayer;and although one confessed bduringthe bafternoon prayer, heshould bconfessagain bduringthe bclosing prayer [ ine’ila /i]. /b, bAnd wherein the Yom Kippur prayers bdoes one saythe confession? bAn individualsays it bafter his iAmida bprayer, and the prayer leader says it in the middleof the iAmidaprayer. The Gemara asks: bWhat does one say;what is the liturgy of the confession? bRav said:One says the prayer that begins: bYou know the mysteries of the universe,in accordance with the standard liturgy. bAnd Shmuel saidthat the prayer begins with: bFrom the depths of the heart. And Levi saidthat it begins: bAnd in your Torah it is written, saying,and one then recites the forgiveness achieved by Yom Kippur as stated in the Torah. bRabbi Yoḥa saidthat it begins: bMaster of the Universe. /b, bRabbi Yehuda saidthat one says: bFor our iniquities are too many to count and our sins are too great to number. Rav Hamnuna said:This is the liturgy of the confession: bMy God, before I was formed I was unworthy. Now that I have been formed, it is as if I had not been formed. I am dust while alive, how much more so when I am dead. See, I am before You like a vessel filled with shame and disgrace. May it be Your will that I may sin no more, and as forthe sins bI have committed before You, erasethem bin Your compassion, but not by suffering.The Gemara comments: bThis is the confession that Ravaused ball yearlong; bandit was the confession bthat Rav Hamnuna Zutaused bon Yom Kippur. /b, bMar Zutra said: We said onlythat one must follow all these versions bwhen he did not saythe words: bBut we have sinned. However,if bhe saidthe words: bBut we have sinned, he need notsay banything furtherbecause that is the essential part of the confession. bAs bar Hamdudei said: I was standing before Shmuel and he was sitting; and when the prayer leader reachedthe words: bBut we have sinned,Shmuel bstood.Bar Hamdudei bsaid: Learn from here that this is the mainpart of bthe confession,and Shmuel stood up to emphasize the significance of these words.,§ bWe learnedin a mishna bthere,in tractate iTa’anit /i: bAt three times in the year, priests raise their handsto recite the priestly benediction bfour times ina single bday: Inthe bmorning prayer, inthe badditional prayer, inthe bafternoon prayer, and atthe bclosing [ ine’ila /i] of the gates. And these arethe bthree timesin the year: bDuringcommunal bfastsfor lack of rain, on which the ine’ilaprayer is recited; band duringnon-priestly bwatches [ ima’amadot /i],when the Israelite members of the guard parallel to the priestly watch come and read the account of Creation (see iTa’anit26a); band on Yom Kippur. /b,The Gemara asks: bWhat is the closing of the gates,i.e., the ine /i’ iilaprayer? bRav said:It is ban added prayerof iAmida /i. bAnd Shmuel said:It is not a full prayer but only a confession that begins with the words: bWhat are we, what are our lives?The Gemara braises an objectionto this from a ibaraita /i, as it was taught: On bthe night of Yom Kippur, one prays sevenblessings in the iAmidaprayer band confesses; duringthe bmorning prayer, one prays sevenblessings band confesses; duringthe badditional prayer, one prays sevenblessings band confesses; duringthe bafternoon prayer, one prays sevenblessings band confesses;and bduringthe ine’ilaprayer, one prays sevenblessings band confesses.This concurs with Rav’s opinion that ine’ilais an added prayer., bThis isa dispute between itanna’im /iThey all agree that ine’ilais an added prayer but disagree about the obligation to confess at the ine’ilaprayer, bas it was taughtin a ibaraita /i: At the end of bYom Kippur, as darknessfalls, bone prays sevenblessings of the iAmida band confesses and ends with the confession;this is bthe statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He prays sevenblessings of the iAmida /i, band if he wishes to endhis prayer bwith a confession, he endsit in this way. The Gemara says: If so, bthis is a refutation ofthe opinion of bShmuel,since all agree that ine’ilais a complete prayer. The Gemara concludes: Indeed, it is baconclusive brefutation. /b,The Gemara relates: bUlla bar Rav went downto lead the ine’ilaprayer bbefore Rava,who was in the synagogue. bHe openedthe prayer bwith: You have chosen us, and he concluded with: What are we, what are our lives? AndRava bpraised him. Rav Huna, son of Rav Natan, said: And an individual says it after his iAmida bprayer.The individual says the confession after his iAmidaprayer, not within the iAmidaprayer as the prayer leader does., bRav said: The ine’ilaprayer exemptsone from bthe evening prayer.Since one recited an added prayer after the afternoon prayer, when darkness fell, it serves as the evening prayer. The Gemara comments that bRavconforms bto hisline of breasoningabove, bas he said: It is an added prayer, and since he has prayed it he needs no furtherprayer in the evening.,The Gemara is surprised at this: bAnd did Ravactually bsay this? Didn’t Rav say:The ihalakhais in accordance with the statement of the one who saysthat the bevening prayer is optional?If it is optional, why would Rav use the term exempt? One is exempt even if he does not pray the closing prayer. The Gemara answers: bHe said this in accordance with the statement of the one who saysthat the evening prayer bis mandatory.Even according to the opinion that maintains that the evening prayer is mandatory, if one recites ine’ila /i, he has fulfilled his obligation to recite the evening prayer.,The Gemara braises an objectionfrom that which we learned in a ibaraita /i: During the beveningafter bYom Kippur, one prays sevenblessings in the iAmida band confesses;during the bmorning prayer,one prays bsevenblessings in the iAmida band confesses;during the badditional prayer,one prays bsevenblessings in the iAmida band confesses; during ine’ilaone prays sevenblessings in the iAmida band confesses;and during bthe evening prayer,one prays bsevenblessings binan babridgedversion of the beighteenblessings of the weekday iAmidaprayer. One recites the first three blessings, the final three, and a middle blessing that includes an abbreviated form of the other weekday blessings. bRabbi Ḥanina ben Gamlielsays bin the name of his ancestors: One praysthe bfull eighteenblessings of the weekday iAmidaprayer as usual |
|
25. Anon., Exodus Rabbah, 15.22 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 15.22. דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קד, יט): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ, הַרְבֵּה מַעֲשִׂים כָּתַב משֶׁה בַּתּוֹרָה סְתוּמִים עָמַד דָּוִד וּפֵרְשָׁם, אָנוּ מוֹצְאִין מִמַּעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית מִשֶּׁבָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ בָּרָא הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאַחַר כָּךְ (בראשית א ג): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר. וְדָוִד פֵּרְשׁוֹ מֵאַחַר שֶׁבָּרָא אוֹר בָּרָא שָׁמָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה, וְהָדַר (תהלים קד, ב): נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, הֲרֵי לָמַדְנוּ מִשֶּׁבָּרָא אוֹר בָּרָא שָׁמָיִם. שְׁלשָׁה בְּרִיּוֹת קָדְמוּ אֶת הָעוֹלָם, הַמַּיִם וְהָרוּחַ וְהָאֵשׁ. הַמַּיִם הָרוּ וְיָלְדוּ אֲפֵלָה, הָאֵשׁ הָרָה וְיָלְדָה אוֹר, הָרוּחַ הָרָה וְיָלְדָה חָכְמָה, וּבְשֵׁשׁ בְּרִיּוֹת אֵלּוּ הָעוֹלָם מִתְנַהֵג, בָּרוּחַ, בַּחָכְמָה, וּבָאֵשׁ, וּבָאוֹר, וּבַחשֶׁךְ, וּבַמָּיִם. לְפִיכָךְ דָּוִד אָמַר (תהלים קד, א): בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד, אָדָם רוֹאֶה עַמּוּד נָאֶה אוֹמֵר בָּרוּךְ הַמַּחְצָב שֶׁנֶּחְצַב מִמֶּנּוּ. נָאֶה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁחֲצָבוֹ וּבְרָאוֹ בְּדָבָר, אַשְׁרֶיךָ הָעוֹלָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלַךְ [המליך] בָּךְ. בָּשָׂר וָדָם צָר אִיקוּנִין שֶׁלּוֹ עַל הַטַּבְלָא שֶׁל עֵץ, הַטַּבְלָא גְדוֹלָה מִצּוּרָתוֹ, הָאֱלֹהִים יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ הוּא גָדוֹל וְאִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ גְּדוֹלָה. הָעוֹלָם קָטָן וְהוּא גָּדוֹל מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו, ד): כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר צוּר עוֹלָמִים, שְׁנֵי עוֹלָמִים עָלָיו אֵינָן חֲשׁוּבִין כְּלוּם, לְכָךְ נֶאֱמַר: ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד, מִשֶּׁעָטַף אֶת הָאוֹר חָזַר וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה וגו'. בָּשָׂר וָדָם מִשֶּׁבּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת הוּא בּוֹנֶה אֶת הָעֲלִיָּה, הָאֱלֹהִים אֵינוֹ כֵן, מִשֶּׁמָּתַח מַעֲזִיבָה בָּנָה עֲלִיָּה, וּמִשֶּׁבָּנָה עֲלִיָּה הֶעֱמִיד אוֹתָן עַל אֲוִיר הָעוֹלָם עַל בְּלִימָה, וְאַחַר כָּךְ הִתְקִין מַרְכְּבוֹתָיו עֲנָנִים, וְאַחַר כָּךְ הָאִסְטִיס שֶׁלּוֹ עַל סְעָרָה. וּמִי מוֹדִיעֲךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, דָּוִד, שֶׁהוּא פֵּרַשׁ מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, לְהוֹדִיעַ לְבָאֵי עוֹלָם גְּבוּרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָֹּׂם עָבִים רְכוּבוֹ, לֹא בִנְחשֶׁת וְלֹא בְבַרְזֶל אֶלָּא בִּגְזוּזְטְרָאוֹת שֶׁל מָיִם, וְאַחַר כָּךְ בָּנָה אֶת הָעֲלִיּוֹת, לֹא בְאֶבֶן וְלֹא בְגָזִית אֶלָּא רְכָסִים שֶׁל מָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו. בָּשָׂר וָדָם עוֹשֶׂה סַרְגְּלָא שֶׁלּוֹ חֲזָקָה שֶׁתִּשָֹּׂא כָּל מַשָֹּׂאוֹ, וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּבַרְזֶל בִּנְחשֶׁת וּבְכֶסֶף וּבְזָהָב, וְהָאֱלֹהִים יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ הֶעָנָן אֵין בּוֹ מַמָּשׁ וְעוֹשֶׂה סַרְגְּלִין שֶׁלּוֹ עָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשָֹּׂם עָבִים רְכוּבוֹ. בָּשָׂר וָדָם אִם הָיָה לְפָנָיו דֶּרֶךְ שֶׁל שְׁקִיעָה מְהַלֵּךְ הוּא עַל אֲבָנִים שֶׁהֵם קָשִׁים, וְהָאֱלֹהִים אֵינוֹ כֵן אֶלָּא עוֹזֵב אֶת הֶעָנָן הַנִּרְאֶה וּמְהַלֵּךְ עַל הָרוּחַ שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ג): הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ. בָּשָׂר וָדָם מַכְתִּיב לוֹ סִטְרַטְיוֹטִין גִּבּוֹרִים בְּרִיאִים כְּדֵי לִלְבּוֹשׁ קַסְדָּא וְשִׁרְיוֹן וּכְלֵי זַיִן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִכְתִּיב סִטְרַטְיוֹטִין שֶׁלּוֹ שֶׁאֵינָן נִרְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, הָרוּחַ יוֹצֵא וְהַבָּרָק אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לוֹהֵט. מִשֶּׁבָּרָא רָקִיעַ בָּרָא מַלְאָכִים בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וּבוֹ בַיּוֹם בָּרָא גֵּיהִנֹּם, שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ כִּי טוֹב, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא קוֹנֶה עֲבָדִים וְאוֹמֵר עֲשׂוּ אַסְפַּתִּין, אָמְרוּ לוֹ לָמָּה כָּךְ, אָמַר לָהֶם שֶׁאִם יִמְרְדוּ יִשְׁמְעוּ אַסְפִּיקוּלָא, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא אֲנִי גֵּיהִנֹּם שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ כִּי טוֹב, שֶׁאִם יֶחֶטְאוּ בְּנֵי אָדָם יוֹרְדִין לְתוֹכוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁנִּבְרֵאת גֵּיהִנֹּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, שֶׁכֵּן הַנָּבִיא מְפָרֵשׁ (ישעיה ל, לג): כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, מִן הַיּוֹם שֶׁאָדָם יָכוֹל לוֹמַר אֶתְמוֹל, וְאֵימָתַי אָדָם יָכוֹל לוֹמַר אֶתְמוֹל, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, שֶׁיּוֹם אֶחָד בַּשַּׁבָּת לְפָנָיו. וְאַחַר כָּךְ בָּרָא יַבָּשָׁה בַּשְּׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ה): יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ, וְאוֹתָהּ שָׁעָה אֶחָד עָרוּם וְאֶחָד לָבוּשׁ, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, הִפְשִׁיט כְּסוּתוֹ שֶׁל אֶחָד וְהִלְבִּישָׁהּ לַחֲבֵרוֹ, כָּךְ אָמַר הָאֱלֹהִים (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם, גִּלָּה אֶת הָאָרֶץ וְכִסָּה אֶת הַתְּהוֹם. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קד, ו): תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ, (תהלים קד, ז): מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁרָאָה גִתּוֹ מְלֵאָה עֲנָבִים וְהַכֶּרֶם לִבְצֹר, אָמְרוּ לוֹ וְהֵיכָן אַתָּה נוֹתֵן שְׁאָר עֲנָבִים, בִּשְׁבִיל שֶׁהַגַּת קְטַנָּה, אָמַר לָהֶם אֲנִי עוֹשֶׂה גַת שֶׁתִּטֹּל לְכָל הָעֲנָבִים שֶׁבַּכֶּרֶם, מֶה עָשָׂה רָפַשׁ הָעֲנָבִים וּבָעַט רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא אֶת הָעֲנָבִים שֶׁבַּכֶּרֶם וְהֶחֱזִיק הַגַּת כָּל הָעֲנָבִים, כָּךְ הָיָה כָּל הָעוֹלָם מָלֵא מַיִם בְּמַיִם וְהָאָרֶץ שְׁקוּעָה בַּמַּיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית א, ט): וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, אָמְרוּ הַמַּיִם הֲרֵי הָעוֹלָם אָנוּ מְלֵאִים וְעַד עַכְשָׁו צַר לָנוּ לְהֵיכָן אָנוּ הוֹלְכִין, יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ בָּעַט בָּאוֹקְיָנוֹס וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו, יב): בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב, וְאֵין מָחַץ אֶלָּא לְשׁוֹן הֲרִיגָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, כו): וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. כְּשֶׁהָרַג אוֹתָן יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵן בּוֹכִין עַד הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טז): הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם. וְלָמָּה הָרַג אוֹתָן, שֶׁהַבַּיִת שֶׁהוּא מַחֲזִיק מֵאָה חַיִּים מַחֲזִיק אֶלֶף מֵתִים, לְכָךְ נִקְרָא אוֹקְיָנוֹס יַם הַמָּוֶת, וְעָתִיד אֱלֹהִים לְרַפֹּאתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז, ח): אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים וְנִרְפְּאוּ הַמָּיִם. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שְׁאָר הַמַּיִם שֶׁבָּעַט בְּאוֹקְיָנוֹס, לְקוֹל צַעֲקָתוֹ בָּרְחוּ חַבְרֵיהֶן, כְּמוֹ חַמָּר בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי עֲבָדִים, אוֹתָן הָרִאשׁוֹנִים רָצִין וּבוֹרְחִין, כָּךְ הָיוּ שְׁאָר הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם בּוֹרְחִים מִקּוֹל צַעֲקָתוֹ שֶׁל אוֹקְיָנוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ז): מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן, וְהָיוּ בּוֹרְחִין וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין לְהֵיכָן בּוֹרְחִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ח): יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם, כְּגוֹן עֶבֶד בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לוֹ אֲדוֹנוֹ הַמְתֵּן לִי בַּשּׁוּק, וְלֹא אָמַר לוֹ הֵיכָן יַמְתִּין, הִתְחִיל הָעֶבֶד אוֹמֵר שֶׁמָּא אֵצֶל בַּסִילְקִי אָמַר לִי לְהַמְתִּינוֹ אוֹ שֶׁמָּא אֵצֶל בֵּית הַמֶּרְחָץ אָמַר לִי, אוֹ שֶׁמָּא בְּצַד פִּיטְרוֹן אָמַר לִי, עָלָה מְצָאוֹ סְטָרוֹ מִסְטָר, אָמַר לוֹ עַל שַׁעַר פַּלְטֵרִין שֶׁל אִפַּרְכוֹס שְׁלַחְתִּיךָ, כָּךְ הָיוּ הַמַּיִם חוֹזְרִים כְּשֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, לֹא לַדָּרוֹם וְלֹא לַצָּפוֹן אָמַר לָהֶם אֶלָּא הָיוּ פוֹזְרִין, יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת, סְטָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְטָר אָמַר לָהֶם לִמְקוֹמוֹ שֶׁל לִוְיָתָן אָמַרְתִּי לָכֶם לֵילֵךְ. מִנַּיִן כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ח): אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם, וְזֶה מְקוֹמוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד כו): לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ, (תהלים קד, ט): גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁהִכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ לְדִיר וְנָעַל הַמַּסְגֵּר בְּפָנֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹא תֵצֵא וְתִרְעֶה אֶת הַתְּבוּאָה, כָּךְ נָעַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַיָּם בַּחוֹל וְהִשְׁבִּיעוֹ שֶׁלֹא יֵצֵא מִן הַחוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם. (תהלים קד, י): הַמְשַׁלֵּחַ מַעֲיָנִים בַּנְחָלִים, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲקָלִים שֶׁל זֵיתִים, כָּבַשׁ אֶת הַקּוֹרָה זֶה עַל זֶה, וְהַשֶּׁמֶן יוֹרֵד מִלְמַעְלָה וְהַשֶּׁמֶן יוֹרֵד מִלְּמַטָּה, כָּךְ הָהָר מִכָּאן וְהָהָר מִכָּאן כְּבוּשִׁין עַל הַמַּעְיָנוֹת וְהֵן מַקְטִיעִין וְיוֹצְאִין מִבֵּין הֶהָרִים, לְכָךְ כְּתִיב: הַמְשַׁלֵּחַ מַעֲיָנִים בַּנְּחָלִים. אַחַר כָּךְ מַה דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קד, יט): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה חַלּוֹנוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָקִיעַ, מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וּשְׁלשָׁה בַּמִּזְרָח, וּמֵאָה וּשְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב, מֵהֶן בָּרָא לַשֶּׁמֶשׁ וּמֵהֶן בָּרָא לַלְּבָנָה, שֶׁיְהֵא הָעוֹלָם שָׁט אַחֲרָיו וְהוּא מְהַלֵּךְ כֻּלָּן חוּץ מֵאַחַד עָשָׂר חַלּוֹנוֹת שֶׁאֵין הַלְּבָנָה נִכְנֶסֶת לְאֶחָד מֵהֶן, כְּגוֹן אִפַּרְכוֹס וְדֻכָּס, שֶׁהָיוּ נוֹטְלִין דּוֹנָטִיבָא. אִפַּרְכוֹס נוֹטֵל לְפִי כְבוֹדוֹ וְדֻכָּס לְפִי כְבוֹדוֹ. כָּךְ הַשֶּׁמֶשׁ נִקְרָא גָּדוֹל וְהַלְּבָנָה נִקְרֵאת קָטָן, לְכָךְ הַשֶּׁמֶשׁ נִקְרָא גָּדוֹל שֶׁהוּא גָדוֹל עַל הַלְּבָנָה אַחַד עָשָׂר יוֹם, לְכָךְ בָּרָא הַלְּבָנָה בִּשְׁבִיל מוֹעֲדוֹת שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מַרְבִּין וּמְמַעֲטִין כַּלְּבָנָה וְאֵינוֹ רַע לָהּ בַּעֲבוּר תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת, שֶׁכָּל הַשָּׁנָה מוֹנָה לַחַמָּה לִשְׁנֵי עוֹלָם וּלְשָׁנִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְהוּא שֶׁיּוֹדֵעַ קִצּוֹ שֶׁל כָּל אָדָם וְאָדָם כַּמָּה שָׁנִים רָאָה הַשֶּׁמֶשׁ וְכָל הֵימְךָ לוֹמַר שֶׁבִּשְׁבִיל אֵלּוּ הַמּוֹעֲדוֹת עָשָׂה אֶת הַלְּבָנָה, עָמַד דָּוִד וּפֵרַשׁ עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, אָמְרוּ לוֹ לְדָוִד עַד שֶׁאָנוּ בְּמִצְרַיִם נָטַלְנוּ חֹדֶשׁ שֶׁל לְבָנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. | |
|
26. Anon., Numbers Rabba, 18.22 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 18.22. יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה, לְנִפְלְאוֹתָיו אֵין חֵקֶר וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין מִסְפָּר, דִּכְתִיב (תהלים לג, ז): כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת, מַהוּ כֹּנֵס כַּנֵּד, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ אָמַר לוֹ לְשַׂר שֶׁל יָם פְּתַח פִּיךָ וּבְלַע כָּל מֵימוֹת בְּרֵאשִׁית, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דַּיִּי שֶׁאֶעֱמֹד בְּשֶׁלִּי, הִתְחִיל לִבְכּוֹת, בָּעַט בּוֹ וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו, יב): בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב, אַתְּ מוֹצֵא שֶׁשַֹּׂר שֶׁל יָם רַהַב שְׁמוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָשָׁן וּדְרָכָן וְקִבְּלָן הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ד, יג): וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. וְשָׂם לָהֶם חוֹל בְּרִיחַ וּדְלָתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, ח): וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם, וּכְתִיב (ירמיה ה, כב): הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וּכְתִיב (איוב לח, יא): וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף. אָמַר לוֹ הַיָּם רַבִּי אִם כֵּן יִתְעָרְבוּ מֵימַי הַמְתוּקִין בַּמְלוּחִים, אָמַר לוֹ לָאו, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ אוֹצָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג, ז): נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת, אִם תֹּאמַר שֶׁזֶּה תֵּמַהּ גָדוֹל שֶׁאֵין מִתְעָרְבִים כָּל מֵימֵי הַיָּם, הֲרֵי פַּרְצוּף שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְנֵי אָדָם מְלֹא הַסִּיט יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מַעְיָנוֹת וְאֵין מִתְעָרְבִין זֶה בָּזֶה, מֵי עֵינַיִם מְלוּחִין, מֵי אָזְנַיִם שְׁמֵנִים, מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים, מֵי הַפֶּה מְתוּקִין. מִפְּנֵי מָה מֵי עֵינַיִם מְלוּחִין, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם בּוֹכֶה עַל הַמֵּת בְּכָל שָׁעָה מִיָּד הָיָה מִסְתַּמֵּא, אֶלָּא עַל שֶׁהֵן מְלוּחִין פּוֹסֵק וְאֵינוֹ בּוֹכֶה. מִפְּנֵי מָה מֵי אָזְנַיִם שְׁמֵנִים, שֶׁכְּשֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָה קָשָׁה, אִלֵּימָא תּוֹפְשָׂהּ בְּאָזְנָיו מִתְקַשֶּׁרֶת וּמֵת, מִתּוֹךְ שֶׁהֵם שְׁמֵנִים מַכְנִיס בָּזֶה וּמוֹצִיא בָּזֶה, מִפְּנֵי מָה מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם מֵרִיחַ רֵיחַ רַע, אִלֵּימָא מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ מִיָּד מֵת. מִפְּנֵי מָה מֵי הַפֶּה מְתוּקִין, פְּעָמִים אוֹכֵל אֲכִילָה וְאֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת בְּלִבּוֹ, אִם אֵין מֵי הַפֶּה מְתוּקִין אֵין נַפְשׁוֹ חוֹזֶרֶת עוֹד, וְעוֹד לְפִי שֶׁקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה, דִּכְתִיב בָּהּ (תהלים יט, יא): וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, לְפִיכָךְ מֵי הַפֶּה מְתוּקִין, וַהֲלוֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר, וּמַה מְּלֹא הַסִּיט יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מַעְיָנוֹת, הַיָּם הַגָּדוֹל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים קד, כה): זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר, לְלַמֶּדְךָ שֶׁבְּכָל מָקוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ וְלֹא בָּרָא דָּבָר אֶחָד לְבַטָּלָה, פְּעָמִים שֶׁעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ עַל יְדֵי צְפַרְדֵעַ וּפְעָמִים עַל יְדֵי צִרְעָה וּפְעָמִים עַל יְדֵי עַקְרָב. אָמַר רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִי מַעֲשֶׂה בְּעַקְרָב אֶחָד שֶׁהָלַךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְפַרְדֵעַ אַחַת וְעָבַר עָלֶיהָ, וְהָלַךְ אוֹתוֹ עַקְרָב וְעָקַץ אֶת הָאָדָם. וְכֵן מַעֲשֶׂה בְּקוֹצֵר אֶחָד שֶׁהָיָה מְעַמֵּר וְקוֹצֵר בְּבִקְעַת בֵּית תּוֹפֶת, כֵּיוָן שֶׁבָּא הַשָּׁרָב נָטַל עֵשֶׂב וְקָשַׁר בְּרֹאשׁוֹ, אֲתָא עֲלֵיהּ חִוְיָא גִּבָּר קָם קַטְלֵיהּ, עֲבַר עֲלֵיהּ חַבָּר, חָמָא קְטִיל חִוְיָא, אֲמַר לֵיהּ מַאן קְטַל הָדֵין חִוְיָא, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא, אִסְתַּכַּל עִשְׂבָּא דִּבְרֵישֵׁיהּ אֲמַר לֵיהּ מֵרִים אַתְּ עִשְׂבָּא דִּבְרֵישֵׁךְ וְאַתְּ מַשְׁבִּיחַ, עֲבַד הָכֵי, קָרַב לְגַבֵּיהּ, לֹא הִסְפִּיק לִגַּע בּוֹ עַד שֶׁנָּשַׁר אֵבָרִים אֵבָרִים. רַבִּי יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וּפוֹשֵׁט בְּפֶתַח עִירוֹ, רָאָה נָחָשׁ מַרְתִּיחַ וּבָא לָעִיר, מַאן דְּמוֹקְמִין לֵיהּ מִן הָכָא אָזֵיל לְהָכָא, מַאן דְּמוֹקְמִין לֵיהּ מִן הָכָא אָזֵיל לְהָכָא, אָמַר זֶה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לָעִיר נָפְלָה הֲבָרָה בָּעִיר פְּלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת. רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר הֲוָה מְטַיֵּל בְּשׁוּנִיתָא בְּקֵיסָרִי, מָצָא קוּלִית אַחַת מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָיָה מַצְנַע לָהּ מִן הָכָא הָדַר מַשְׁכַּח לָהּ מִן הָכָא, אָמַר כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁזּוֹ מְתֻקֶּנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ, בָּתַר יוֹמִין עֲבַר בַּלְדָּר מִן מַלְכוּתָא נִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל בָּהּ וָמֵת, בָּדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בְּיָדוֹ כְּתָבִין בִּישִׁין עַל יְהוּדָאִין. מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד סוּמָא, יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם לְעִשְׂבֵּי הַשָֹּׂדֶה וְאָכְלוּ, זֶה שֶׁהָיָה פִּקֵּחַ נִסְתַּמָּא, וְזֶה שֶׁהָיָה סוּמָא נִתְפַּקַּח, לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁזֶּה נִסְמַךְ עַל זֶה שֶׁהָיָה סוֹמְכוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, כְּשֶׁהָיָה אוֹכֵל לֶחֶם רָאָה שְׁנֵי צִפֳּרִים מִתְנַצִּין זֶה עִם זֶה, הָרַג אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ, הָלַךְ וְהֵבִיא עֵשֶׂב וְהִנִּיחוֹ עַל פִּיו וְהֶחֱיָהוּ, הָלַךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ וְנָטַל אוֹתוֹ הָעֵשֶׂב שֶׁנָּפַל מִן הַצִּפּוֹר וְהָלַךְ לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר מָצָא אֲרֵי מֻשְׁלָךְ וּמֵת, הֵנִיחַ הָעֵשֶׂב עַל פִּיו וְהֶחֱיָּהוּ, עָמַד הָאֲרִי וַאֲכָלוֹ, מַתְלָא אָמְרִין טַב לְבִישׁ לָא תַעֲבֵיד וּבִישָׁא לָא מָטֵי לָךְ. מַעֲשֶׂה בְּשִׂיחִין אֶחָד סוּמָא שֶׁיָּרַד בַּמַּיִם לִטְבֹּל, נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם וְטָבַל וְנִתְרַפֵּא. טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּשֶׁהוּא מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, עָמַד וְגִדֵּר אֶת הַפָּרֹכֶת וְנָטַל סֵפֶר תּוֹרָה וְהִצִּיעָהּ וְהֵבִיא שְׁתֵּי זוֹנוֹת וְעָבַר עֲלֶיהֶן, וְשָׁלַף חַרְבּוֹ וְקִצֵּץ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה, נַעֲשָׂה נֵס הִתְחִיל דַּם מְבַצְבֵּץ מִמֶּנּוּ, הִתְחִיל מִשְׁתַּבֵּחַ לוֹמַר שֶׁעַצְמוֹ הָרַג, הִתְחִיל מִתְגַּבֵּר וְהוֹלֵךְ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַיָּם הָיָה הַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר, אָמַר אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ אֵין גְּבוּרָתוֹ אֶלָּא בַּיָּם, אִם הוּא רוֹצֶה יַעֲלֶה לַיַּבָּשָׁה וְנִרְאֶה מִי נוֹצֵחַ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע בֶּן רָשָׁע בְּרִיָּה פְּחוּתָה קַלָּה שֶׁבִּבְרִיּוֹתַי אֲנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ לְבַעֶרְךָ מִן הָעוֹלָם. נִכְנַס יַתּוּשׁ בְּחָטְמוֹ וּמֵת בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה. וְלָמָּה נִקְרָא בְּרִיָּה שְׁפָלָה, עַל שֶׁמַּכְנִיס וְאֵינוֹ מוֹצִיא. וּפְעָמִים עַל יְדֵי צִרְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, כח): וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כְּשֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַצִּרְעָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת הָאֱמוֹרִים, רְאֵה מַה כְּתִיב בָּהֶן (עמוס ב, ט): וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וגו'. הָיְתָה נִכְנֶסֶת לְתוֹךְ עֵינוֹ שֶׁל יְמִין וְשׁוֹפֶכֶת אִרְסָהּ וְהָיָה מִתְבַּקֵּעַ וְנוֹפֵל וָמֵת, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ עַל יְדֵי דְבָרִים קַלִּים, לְכָל הַמִּתְגָּאִין עָלָיו שָׁלַח לָהֶם בְּרִיָה קַלָּה לְהִפָּרַע מֵהֶם, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין גְּבוּרָתָן מַמָּשׁ, וְלֶעָתִיד לָבוֹא עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפָּרַע מִן הָאֻמּוֹת עַל יְדֵי דְבָרִים קַלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ז, יח): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר. | 18.22. ---" |
|
27. Anon., Tanhuma, qedoshim 10 (4th cent. CE - 8th cent. CE)
|
28. Anon., Pirqe Rabbi Eliezer, 35
|
