1. Hebrew Bible, Exodus, 10.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 10.5. וְכִסָּה אֶת־עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת־הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת־יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן־הַבָּרָד וְאָכַל אֶת־כָּל־הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן־הַשָּׂדֶה׃ | 10.5. and they shall cover the face of the earth, that one shall not be able to see the earth; and they shall eat the residue of that which is escaped, which remaineth unto you from the hail, and shall eat every tree which groweth for you out of the field;" |
|
2. Hebrew Bible, Leviticus, 18.4 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 18.4. אֶת־מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת־חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃ | 18.4. Mine ordices shall ye do, and My statutes shall ye keep, to walk therein: I am the LORD your God." |
|
3. Hebrew Bible, Jeremiah, 50.29 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 50.29. הַשְׁמִיעוּ אֶל־בָּבֶל רַבִּים כָּל־דֹּרְכֵי קֶשֶׁת חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיב אַל־יְהִי־[לָהּ] פְּלֵטָה שַׁלְּמוּ־לָהּ כְּפָעֳלָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ־לָהּ כִּי אֶל־יְהוָה זָדָה אֶל־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃ | 50.29. Call together the archers against Babylon, All them that bend the bow; Encamp against her round about, Let none thereof escape; Recompense her according to her work, According to all that she hath done, do unto her: For she hath been arrogant against the LORD, Against the Holy One of Israel. ." |
|
4. Anon., Leviticus Rabba, 6.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 6.3. גּוּפָא אַל תְּהִי שְׁבוּעַת שָׁוְא קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי זְכַרְיָה חָמֵי לֵיהּ (זכריה ה, א): וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה, מֶה עָפָה, שַׁיְיטָא, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה ו, ו): וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים, (זכריה ה, ב): וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה עָפָה, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אֲפִלּוּ עוֹרוֹ שֶׁל פִּיל וְעוֹרוֹ שֶׁל גָּמָל אֵינָן בַּמִּדָּה הַזּוֹ, וְאַתְּ אֲמַר כָּאן (זכריה ה, ג): זֹאת הָאָלָּה הַיּוֹצֵאת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, מֵהֵיכָן יָצָאת מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, דִּתְנַן פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם גָּבְהוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה, אָמַר רַבִּי אַיְבוּ מִפְנֵי מָה מַשְׁבִּיעִין הָאָדָם בְּסֵפֶר תּוֹרָה וּמְבִיאִין לְפָנָיו נוֹדוֹת נְפוּחִים, לוֹמַר אֶתְמוֹל הָיָה הַנּוֹד הַזֶּה מָלֵא גִּידִים וַעֲצָמוֹת, וְעַכְשָׁיו הוּא רֵק מִכֻּלָּן, כָּךְ הַמַּשְׁבִּיעַ לַחֲבֵרוֹ לַשֶּׁקֶר סוֹף שֶׁיֵּצֵא רֵיקָם מִכָּל מָמוֹנוֹ. רַבִּי אַסָּא אָמַר עַל שָׁקֶר, רַבִּי יוֹנָה אָמַר אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת. רַבִּי יַנַּאי הֲוָה יָתֵיב וְדָרִישׁ עַל הֲדָא דְּרַבִּי יוֹנָה אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין מוֹסְרִין אֶת הַשְּׁבוּעָה לְמִי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה, וְאֵין נוֹתְנִין אֶת הַשְּׁבוּעָה לְמִי שֶׁהוּא רָץ אַחַר הַשְּׁבוּעָה. הֲוָה עוֹבָדָא בְּבַר תְּמַלְּיוֹן וְסִיַּע לְרַבִּי אַסֵּי. עוֹבָדָא הֲוָה דְּאַפְקִיד חַד גַּבְרָא גַּבֵּי בַּר תְּמַלְּיוֹן מֵאָה דִּינָרִין, אָזַל בָּעָא לְהוֹן מִינֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ מַה דְּאַפְקַדַת בְּיָדִי מְסָרִית בִּידָךְ. אֲמַר לֵיהּ אִשְׁתַּבַּע לִי. מֶה עָבֵיד בַּר תְּמַלְּיוֹן נָטַל חַד קָנֶה וַחֲקָקֵיהּ וִיהַב בֵּיהּ הָלֵין דִּינָרִין וְשָׁרֵי מִסְמַךְ עֲלֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ צוֹר הָדֵין קַנְיָא בִּידָךְ וַאֲנָא מִשְׁתַּבַּע לָךְ, כֵּיוָן דְּמָטֵי לְבֵי כְנִשְׁתָּא אֲמַר מָרֵיהּ דְּהָדֵין בֵּיתָא טָבָא מַה דִּמְסַרְתְּ בְּיָדִי מְסָרִית בִּידָךְ, הַהוּא מִן דְּבִידֵיהּ נָסְתֵיהּ לְקַנְיָא וְאַקְשֵׁיהּ לְאַרְעָא, שָׁרְיָין הָלֵין דִּינָרִין מִתְבַּדְּרִין, וְשָׁרֵי הַהוּא מְלַקֵּט, אֲמַר לֵיהּ לְקַט לְקַט דְּמִן דִּידָךְ אַנְתְּ מְלַקֵּט. (שמות כב, י): שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם, שֶׁאֵינָה זָזָה מִבֵּין שְׁנֵיהֶם, אִם הַמַּשְׁבִּיעַ מַשְׁבִּיעַ עַל שֶׁקֶר סוֹפָהּ לָצֵאת עָלָיו, וְאִם הַנִּשְׁבַּע נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר סוֹפָהּ לָצֵאת עָלָיו. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחָדָא אִתְּתָא דְּעָלַת לְמֵילַשׁ גַּבֵּי מְגֵירָתָא וַהֲווֹ צָיְירִין בְּשׁוֹשִׁיפָהּ תְּלָתָא דִּינָרֵי, נְסָבַתְהוֹן וְיָהֲבַת יַתְהוֹן עַל גַּבֵּי סוּדָרָא, אִגַּבְלוּן בַּלִּישָׁה, אֲפָה פִּיתָּא וְאָזְלָא לָהּ, אֲמַר לָהּ בַּעֲלָהּ הַב לִי תְּלָתָא דִּינָרִין, אָזְלַת בָּעֲיָא לְהוֹן גַּבֵּי מְגֵירָתָא, אֲמָרַת לָהּ דִּלְמָא חָמִית לִי הָלֵין תְּלַת דִּינָרִין, הַוְיָין לְהַהִיא מְגֵירָתָא תְּלָתָא בְּנִין, אָמְרָה לָהּ תִּקְבְּרִנֵּיהּ הַהִיא אִתְּתָא בְּרָא אִי הִיא יָדְעָה בְּהוֹן, גַּרְמוּן חוֹבִין וּקְבַרְתֵּיהּ, אָמְרָה אִלּוּלֵי דְהַהִיא אִתְּתָא חֲשִׁידָה בְּהוֹן לָא הֲוָה קָבְרָה לֵיהּ, אָזְלָה וְאָמְרָה לָהּ דִּלְמָא חָמִית לִי לְהָלֵין דִּינָרִין, אָמְרָה הַהִיא אִתְּתָא תִּקְבּוֹר בְּנָה אַחֲרִינָא אִי הִיא יָדְעָה בְּהוֹן, גָּרְמוּן חוֹבִין וּמִית בְּרָא אַחֲרִינָא, זְמַן אָחֳרָן אָמְרָה לָהּ דִּלְמָא חָמִית לִי הָלֵין דִּינָרִין, אָמְרָה תִּקְבּוֹר הַהִיא אִתְּתָא בְּרָא תְּלִיתָאָה אִי הִיא יָדְעָה בְּהוֹן, גָּרְמוּן חוֹבִין וּקְבַרְתֵּיהּ. אֲמַר לָהּ בַּעֲלָהּ לֵית אַנְתְּ אָזֵיל לִמְנַחֲמָא לַהֲדָא מְגֵירָתֵיךָ, נְסָבַת תְּרֵין עִגוּלִין דְּפִתָּא וַאֲזָלַת מְנַחְמַת יָתָהּ, כֵּיוָן דְּקָצוֹן עִגּוּלָה נָפְקוּן הָלֵין תְּלַת דִּינָרֵי מִינָהּ, הֲדָא דִּבְרִיָּיתָא אָמְרִין בֵּין זַכַּאי בֵּין חַיָּב לִידֵי מוֹמֵי לָא תֵיעוֹל. (זכריה ה, ד): וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ [ואת] עֵצָיו [ואת] אֲבָנָיו, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מַלְאֲכֵי חַבָּלָה אֵין לָהֶם קְפִיצִין, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, ז): מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ, בְּרַם הָכָא וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא דְּבָרִים שֶׁאֵין הָאֵשׁ שׂוֹרְפָן שְׁבוּעַת שָׁוְא מְכַלָּתָן, דַּרְכָּהּ שֶׁל אֵשׁ לֶאֱכֹל עֵצִים, שֶׁמָּא אֲבָנִים, בְּרַם הָכָא וְכִלַּתּוּ אֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו. | |
|
5. Babylonian Talmud, Bava Metzia, 33b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 33b. בימי רבי נשנית משנה זו שבקו כולא עלמא מתניתין ואזלו בתר גמרא הדר דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא,מאי דרוש כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב (ישעיהו נח, א) הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם,הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות והיינו דתנן ר' יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון,דרש ר' יהודה בר' אלעאי מאי דכתיב (ישעיהו סו, ה) שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אלו תלמידי חכמים [אמרו] אחיכם אלו בעלי מקרא שנאיכם אלו בעלי משנה מנדיכם אלו עמי הארץ,שמא תאמר פסק סברם ובטל סיכוים ת"ל ונראה בשמחתכם שמא תאמר ישראל יבושו תלמוד לומר והם יבושו עובדי כוכבים יבושו וישראל ישמחו:, br br big strongהדרן עלך אלו מציאות /strong /big br br,מתני׳ big strongהמפקיד /strong /big אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו שילם ולא רצה לישבע שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא,נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם למי שהפקדון אצלו,נשבע ולא רצה לשלם נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם לבעל הפקדון:, big strongגמ׳ /strong /big למה ליה למתני בהמה ולמה ליה למתני כלים,צריכי דאי תנא בהמה הוה אמינא בהמה הוא דמקני ליה כפילא משום דנפיש טירחה לעיולה ולאפוקה אבל כלים דלא נפיש טירחייהו אימא לא מקני ליה כפילא,ואי תנא כלים הוה אמינא כלים הוא דקמקני ליה כפילא משום דלא נפיש כפלייהו אבל בהמה דכי טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' אימא לא מקני ליה כפילא צריכא,מתקיף לה רמי בר חמא והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו,אבל הכא | 33b. It was bduring the era of RabbiYehuda HaNasi that the beginning of bthis ibaraita /iextolling the study of Talmud bwas taught.The result was that beveryone abandonedstudy of the bMishna and pursuedthe study of bthe Talmud.It was bthenthat Rabbi Yehuda HaNasi btaughtthem: bAnd always pursuestudy bofthe bMishna more thanstudy of bthe Talmud,as without a firm basis in the fundamental ihalakhotof the Mishna, talmudic discourse is futile.,The Gemara asks: On the basis of bwhat homiletic interpretationdid the itannastate that there is no virtue greater than the study of Talmud? It bisjust bas Rabbi Yehuda, son of Rabbi Elai, interpreted homiletically: Whatis the meaning of that bwhich is written:“Cry aloud, spare not, lift up your voice like a horn, and bdeclare to My people their transgression and to the house of Jacob their sins”(Isaiah 58:1)?,In the phrase b“declare to My people their transgression,” thesepeople bare the Torah scholars, whose unwittingtransgressions bbecome for them tantamount to intentionaltransgressions. Due to their erudition, they are held to a higher standard. b“And to the house of Jacob their sins,” these are the ignoramuses, whose intentionaltransgressions bbecome for them tantamount to unwittingtransgressions. Due to their lack of erudition, they are held to a lower standard. bAnd that isthe basis of that which bwe learnedin a mishna (Avot 4:13), that bRabbi Yehuda says: Be careful inthe study of bthe Talmud, asa transgression based on ban unwittingmisinterpretation of the bTalmud is considered an intentionaltransgression., bRabbi Yehuda, son of Rabbi Elai, interpreteda verse bhomiletically. Whatis the meaning of that bwhich is written:“Hear the word of the Lord, you who tremble at His word: Your brothers that hate you, that ostracize you for My name’s sake, have said: Let the Lord be glorified, that we may gaze upon your joy, but they shall be ashamed” (Isaiah 66:5)? b“Hear the word of the Lord, you who tremble at His word,” these are Torah scholars; “your brothers…have said,” these are masters of the Bible,who are aware of their shortcomings and treat the Torah scholars with deference; b“that hate you,” these are masters of Mishna,who consider themselves the equals of Torah scholars and resent the fact that the Torah scholars do not treat them as equals; b“that ostracize you,” these are ignoramuses,who distance themselves with their actions from the Torah scholars., bLest you say,with regard to those groups who are not Torah scholars, that btheir hope has ceased and their chances are eliminated, the verse states: “That we may gaze upon your joy.”All of the Jewish people, including the groups listed above, will gaze upon the joy of the Torah scholars. bLest you say that the Jewish people will be ashamed, the verse states: “But they shall be ashamed,”meaning that bgentiles will be ashamed, but the Jewish people will be joyous. /b,, strongMISHNA: /strong In the case of bone who deposits an animal or vessels with another,who is acting as an unpaid bailee, band they were stolen or they were lost,and the bailee bpaidthe owner the value of the deposit, band did not wish to take an oaththat he did not misappropriate the item and that he was not negligent in safeguarding it, that will effect who keeps the deposit if it is found or returned. The bailee may also choose to take the oath, basthe Sages bsaid: An unpaid bailee takes an oath, and he isthereby breleasedfrom the liability to pay the owner.,If bthe thief islater bfound,the thief bpaysthe bdouble payment.If the deposited item was a sheep or an ox and the thief bslaughtered or soldit, bhe paysthe bfourfold or fivefold payment. To whom doesthe thief bpay?He gives the payment bto the one whohad bthe deposit in hispossession when it was stolen, i.e., the bailee. When the bailee paid the owner for the stolen item, the owner granted the rights to the item to the bailee. Therefore, the bailee is entitled to any payment the thief presents for the item, be it compensation for the item’s value or a fine.,In the case of a bailee who btook an oath and did not wish to pay,if bthe thief isthen bfoundand required to bpaythe bdouble payment,or if he bslaughtered or soldthe animal and is required to bpay the fourfold or fivefold payment, to whom doesthe thief bpay?He gives the payment bto the owner of the deposit,not the bailee., strongGEMARA: /strong The Gemara asks: bWhy doesthe mishna need bto teachthe case of one who deposits ban animal, and why doesthe mishna need bto teachthe case of one who deposits bvessels?The mishna could have sufficed with a general ihalakhaabout one who deposits any item.,The Gemara explains: Both bare necessary, as, ifthe mishna btaughtonly the case of one who deposits ban animal, I would say:It bisonly with regard to ban animal thatthe owner agrees to btransferrights to bthe double paymentto the bailee when the bailee pays for the stolen item. This is bdue tothe fact bthat the exertionrequired to tend to the animal, bto bringthe animal bin and to take it out, is great.Consequently, when it becomes clear that the bailee was not responsible for the theft of the animal but nevertheless compensated the owner, the owner waives his rights to any compensation the thief will pay. bButin the case of bvessels, where the exertionthat is required to tend to the vessels bis not great, say thatthe owner bdoes not transferto the bailee rights to the bdouble payment. /b, bAnd hadthe mishna btaughtonly the case of one who deposits bvessels, I would say:It bisonly with regard to bvessels that the owner transfersrights to bthe double paymentto the bailee when the bailee pays for the lost item. This is bdue tothe fact bthat double payment,in btheircase, bis not substantial,as that is the maximum payment that he could receive. bButin the case of ban animal, where ifthe thief bslaughtered or soldit, bhe pays the fourfold or fivefold payment,which is substantial, bIwould bsay thatthe owner bdoes not transferthe rights to the bdouble paymentto the bailee. Therefore, both cases are bnecessary. /b, bRami bar Ḥama objects tothe fundamental reasoning. How can the owner of the deposit transfer rights to the double payment to the bailee? bBut isn’tthere a principle that bone cannot transferto another bownership of an entity that has notyet bcome into the world?Since the thief was not yet liable to pay the double payment when the bailee paid the owner for the item, there was no way to transfer rights to that payment to another person. bAnd even according to Rabbi Meir, who saysthat ba personcan btransferto another bownership of an entity that has notyet bcome into the world, that statementapplies to items bsuch as the fruits of a date palm, which are likely to comeinto being, as they grow on a regular basis., bBut here,where the transfer of rights to the payment is part of the initial agreement between the owner and the bailee, taking effect when the item is deposited |
|
6. Babylonian Talmud, Eruvin, 21b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 21b. הבכורות והדוד (ה) אחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע,תאנים הטובות אלו צדיקים גמורים תאנים הרעות אלו רשעים גמורים ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוים ת"ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח,דרש רבא מאי דכתיב (שיר השירים ז, יד) הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא,ועל פתחינו כל מגדים אלו בנות ישראל שמגידות פתחיהן לבעליהן ל"א שאוגדות פתחיהן לבעליהן,חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי וקיימתים,א"ל רב חסדא לההוא מדרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה מי שמיע לך חדשים גם ישנים מהו אמר ליה אלו מצות קלות ואלו מצות חמורות,א"ל וכי תורה פעמים פעמים ניתנה אלא הללו מדברי תורה והללו מדברי סופרים,דרש רבא מאי דכתיב (קהלת יב, יב) ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה וגו' בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה ודברי סופרים כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה,שמא תאמר אם יש בהן ממש מפני מה לא נכתבו אמר קרא עשות ספרים הרבה אין קץ,(קהלת יב, יב) ולהג הרבה יגיעת בשר א"ר פפא בריה דרב אחא בר אדא משמיה דרב אחא בר עולא מלמד שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת,מתקיף לה רבא מי כתיב לעג להג כתיב אלא כל ההוגה בהן טועם טעם בשר,תנו רבנן מעשה בר"ע שהיה חבוש בבית האסורין והיה ר' יהושע הגרסי משרתו בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה יום אחד מצאו שומר בית האסורין אמר לו היום מימך מרובין שמא לחתור בית האסורין אתה צריך שפך חציין ונתן לו חציין,כשבא אצל ר"ע אמר לו יהושע אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך,סח לו כל אותו המאורע אמר לו תן לי מים שאטול ידי אמר לו לשתות אין מגיעין ליטול ידיך מגיעין אמר לו מה אעשה שחייבים עליהן מיתה מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי,אמרו לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו כששמעו חכמים בדבר אמרו מה בזקנותו כך בילדותו על אחת כמה וכמה ומה בבית האסורין כך שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה,אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה (משלי כג, טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ואומר (משלי כז, יא) חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר,דרש רבא מאי דכתיב (שיר השירים ז, יב) לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך,לכה דודי נצא השדה אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות ושבועת שוא ושבועת שקר נצא השדה בא ואראך תלמידי חכמים שעוסקין בתורה מתוך הדחק,נלינה בכפרים אל תקרי בכפרים אלא בכופרים בא ואראך אותם שהשפעת להן טובה והן כפרו בך,נשכימה לכרמים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא פתח הסמדר אלו בעלי משנה הנצו הרמונים אלו בעלי גמרא שם אתן את דודי לך אראך כבודי וגודלי שבח בני ובנותי,אמר רב המנונא מאי דכתיב (מלכים א ה, יב) וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל על כל דבר ודבר של סופרים חמשה ואלף טעמים,דרש רבא מאי דכתיב (קהלת יב, ט) ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם [ו] איזן וחקר תיקן משלים הרבה לימד דעת את העם דאגמריה בסימני טעמים ואסברה במאי דדמי ליה,[ו] איזן וחקר תיקן משלים הרבה אמר עולא אמר רבי אליעזר בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים,קווצותיו תלתלים אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות,שחורות כעורב במי אתה מוצאן במי | 21b. bthat are first ripe, and the other basket [ idud /i] had very bad figs, so bad they could not be eaten”(Jeremiah 24:1–2)., bGood figs, these arethe bfull-fledged righteouspeople; bbad figs, these arethe bfull-fledged wickedpeople. bAnd lest you say that the hopeof the wicked bis lost and their prospect is void, the verse states,interpreting the word iduda’imhomiletically: b“The baskets [ iduda’im /i] yield a fragrance”(Song of Songs 7:14), meaning that bboth of them,the righteous and the wicked, bwill eventually yield a fragrance. /b, bRava interpretedthe verse cited above bhomileticallyas follows: bWhat isthe meaning of that bwhich is written:“The mandrakes [ iduda’im /i] yield a fragrance, and at our doors are all manner of choice fruits, new and old, which I have laid up for you, O my beloved” (Song of Songs 7:14)? b“The mandrakes [ iduda’im /i] yield a fragrance,” these are the young men of Israel who have never tasted the taste of sin. /b, b“And at our doors [ ipetaḥeinu /i] are all manner of choice fruits [ imegadim /i],” these are the daughters of Israel who inform [ imaggidot /i] their husbands about their passageway [ ipit’ḥeihen /i],i.e., they tell them when they are menstruating. bAnother versionof this interpretation is: bThey bind [ iogedot /i] their passagewayand save it bfor their husbands,and do not have relations with others., b“New and old, which I have laid up for you, O my beloved,” the Congregation of Israel said before the Holy One, Blessed be He,and continued: bMaster of the Universe, I have decreed many decrees upon myselfthrough the enactments and ordices of the Sages, bmore than what You decreed upon mein the Torah, band I have fulfilled them.These are the new laws which were added to the old ones stated in the Torah.,It was related that bRav Ḥisda said to one of the Sages who would arrange thetraditions of the iaggadabefore him: Did you hear whatthe meaning of: bNew and oldis? bHe said to him: These,the new, bare themore blenient mitzvot, and these,the old, bare themore bstringent mitzvot. /b,Rav Ḥisda bsaid to him:This cannot be so, bfor was the Torah given on twoseparate boccasions,i.e., were the more lenient and more stringent mitzvot given separately? bRather, these,the old, baremitzvot bfrom the Torah, and these,the new, bare from the Sages. /b, bRava expoundedanother verse in similar fashion: bWhat isthe meaning of that bwhich is written: “And more than these, my son, be careful: of making many books [ isefarim /i]there is no end; and much study is a weariness of the flesh” (Ecclesiastes 12:12)? bMy son, be carefulto fulfill bthe words of the Sages [ isoferim /i]even bmore than the words of the Torah. For the words of the Torah include positive and negativecommandments, and even with regard to the negative commandments, the violation of many of them is punishable only by lashes. bWhereaswith respect to bthe words of the Sages, anyone who transgresses the words of the Sages is liable toreceive the bdeathpenalty, as it is stated: “And whoever breaches through a hedge, a snake shall bite him” (Ecclesiastes 10:8), taking hedges to refer metaphorically to decrees., bLest you say: Ifthe words of the Sages bare of substanceand have such great importance, bwhy were they not writtenin the Torah, therefore, bthe verse states: “of making many books there is no end,”meaning that it is impossible to fully commit the Oral Torah to writing, as it is boundless.,What is the meaning of the words: b“And much study [ ilahag /i] is a weariness of the flesh”? Rav Pappa, son of Rav Aḥa bar Adda, said in the name of Rav Aḥa bar Ulla: This teaches that whoever mocks [ imalig /i] the words of the Sages will be sentenced to boiling excrement,which results from the weariness of the flesh of man., bRava strongly objects to thisexplanation: bIs it written: Mock [ ila’ag /i]? “ iLahag /i” isthe word that is bwritten. Rather,the verse must be understood in the opposite manner: bWhoever meditates [ ihogeh /i] upon them,the words of the Sages, bexperiencesenjoyment as if it had bthe taste of meat. /b,Concerning the significance of observing the words of the Sages, the Gemara relates: bThe Sages taughtin a ibaraita /i: bIt once happened that Rabbi Akiva was incarcerated in a prison, and Rabbi Yehoshua HaGarsi wouldcome to the prison to battend to hisneeds. bEvery dayhis disciples bwould bring him water in a measuredquantity. bOne day the prison guard metRabbi Yehoshua HaGarsi and bsaid to him:The amount of byour water today is morethan usual; bperhaps you needit bin order tosoften the walls and thus bundermine the prison. Hethen bpoured out halfthe water, band gave himthe other bhalfto take in to Rabbi Akiva., bWhenRabbi Yehoshua bcame to Rabbi Akiva,and the latter saw the small amount of water he had brought, bhe said to him: Yehoshua, do you not know that I am old, and my life depends on your life?No one else brings me water, so if you bring me less than I need, my life is endangered.,After Rabbi Yehoshua brelated to him the entire incident,Rabbi Akiva bsaid to him: Give me water so that I may wash my hands.Rabbi Yehoshua bsaid to him:The water that I brought bwill not suffice for drinking;how bwill it suffice for washing your hands? He said to him: What can I do; fortransgressing the words of the Sages and eating without first washing hands bone is liable toreceive the bdeathpenalty. And if so, it is bbetter that I should die my own deathby thirst, brather than transgress the opinion of my colleagueswho enacted that one must wash hands before eating., bThey saidthat bhe would not taste anything untilRabbi Yehoshua bbrought him water and he washed his hands. When the Sages heard about this, they said: If in his old ageand weakened state he is still bsometiculous in his observance of the mitzvot, bhow much more somust he have been bin his youth.And bif in prisonhe is bsoscrupulous in his behavior, bhow much more somust he have been bwhen not in prison. /b, bRav Yehuda saidthat bShmuel said: At the time thatKing bSolomon institutedthe ordices of ieiruv /iof courtyards bandof bwashing handsto purify them from their impurity, which are added safeguards to the words of the Torah, ba Divine Voice emerged and saidin his praise: b“My son, if your heart is wise, My heart will be glad, even Mine”(Proverbs 23:15). bAnd it stateswith regard to him: b“My son, be wise and make My heart glad, that I may respond to he who taunts Me”(Proverbs 27:11).,The Gemara cites additional teachings that bRava interpreted homiletically: What isthe meaning of that bwhich is written: “Come, my beloved, let us go forth into the field; let us lodge in the villages. Let us get up early to the vineyards; let us see if the vine has flowered, if the grape blossoms have opened, if the pomegranates are in flower; there will I give you my loves”(Song of Songs 7:12–13)?,With regard to the words: b“Come, my beloved, let us go forth into the field,” the Congregation of Israel said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, do not judge me like those who reside in large cities where there is robbery and licentiousness, and vain oaths and false oaths,but rather: b“Let us go forth into the field,” come and I will show You Torah scholars whowork the land but nonetheless bengage in Torahstudy, binpoverty and in bdistress. /b,With regard to the words, b“Let us lodge in the villages,” do not readthe phrase as: bIn the villages [ ibakefarim /i], but ratheras: bBy the deniers [ ibakoferim /i],meaning, bcome and I will show Youthe nations of the world, bwhom You showered with good, butyet bthey have denied You. /b, b“Let us get up early to the vineyards,” these are the synagogues and houses of study. “Let us see if the vine has flowered,” these are the masters of Bible,who are proficient in the first stage of Torah study. b“If the grape blossoms have opened,” these are the masters of Mishna. “If the pomegranates are in flower,” these are the masters of Gemara. “There will I give you my loves,”means bI will show You my glory and my greatness, the praise of my sons and daughters,how they adhere to sanctity.,The Gemara expounds further concerning King Solomon. bRav Hamnuna said: What isthe meaning of that bwhich is written: “And he spoke three thousand proverbs, and his poems were a thousand and five”(i Kings 5:12)? This bteaches that Solomon pronounced three thousand proverbs for each and every word of the Torah,and bone thousand and five reasons for each and every word of the Scribes. /b, bRavaalso btaught: What isthe meaning of that bwhich is written: “And besides being wise, Koheleth also taught the people knowledge; and he weighed, and sought out, and set in order many proverbs”(Ecclesiastes 12:9). Rava interpreted homiletically: bHe taught the people knowledge,meaning bhe taught it with the accentuation marksin the Torah, bandhe bexplainedeach matter bby means ofsomething bsimilar to it. /b,With regard to: b“And he weighed [ iizzen /i], and sought out, and set in order many proverbs,” Ulla saidthat bRabbi Eliezer said: At first the Torah was like a basket without handles [ ioznayim /i], until Solomon came and made handles for it.By means of his explanations and proverbs he enabled each person to understand and take hold of the Torah, fulfill its mitzvot, and distance himself from transgressions.,With regard to the verse, “His head is as the most fine gold, bhis locks [ ikevutzotav /i] are wavy [ italtalim /i],and black as a raven” (Song of Songs 5:11), bRav Ḥisda saidthat bMar Ukva said:This bteaches that it is possible to expound from each and every stroke [ ikotz /i]of the letters in the Torah bmounds upon mounds [ itilei tilim /i] of laws. /b, bBlack [ isheḥorot /i] as a raven [ iorev /i]means: bIn whom do you findthe words of Torah? bIn him /b |
|
7. Babylonian Talmud, Gittin, 60a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 60a. מי קוראין לא הוה בידיה אתא ושייליה לרבי יצחק נפחא א"ל אחריהן קוראין ת"ח הממונין פרנסים על הצבור ואחריהן ת"ח הראויין למנותם פרנסים על הציבור ואחריהן בני ת"ח שאבותיהן ממונים פרנסים על הצבור ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם,שלחו ליה בני גליל לר' חלבו מהו לקרות בחומשים בבהכ"נ בציבור לא הוה בידיה אתא שייליה לר' יצחק נפחא לא הוה בידיה אתא שאיל בי מדרשא ופשטוה מהא דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן ס"ת שחסר יריעה אחת אין קורין בו,ולא היא התם מחסר במילתיה הכא לא מחסר במילתיה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד צבור,ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו האי ספר אפטרתא אסור למקרי ביה בשבת מאי טעמא דלא ניתן ליכתב,מר בר רב אשי אמר לטלטולי נמי אסור מ"ט דהא לא חזי למיקרי ביה ולא היא שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה,דר' יוחנן ור"ש בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא והא לא ניתן ליכתב אלא כיון דלא אפשר (תהלים קיט, קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך ה"נ כיון דלא אפשר עת לעשות לה' הפרו תורתך,בעא מיניה אביי מרבה מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה תיבעי למאן דאמר תורה מגילה מגילה ניתנה תיבעי למאן דאמר תורה חתומה ניתנה,תיבעי למ"ד תורה מגילה מגילה ניתנה כיון דמגילה מגילה ניתנה כותבין או דילמא כיון דאידבק אידבק,תיבעי למ"ד תורה חתומה ניתנה כיון דחתומה ניתנה אין כותבין או דילמא כיון דלא אפשר כתבינן א"ל אין כותבין ומה טעם לפי שאין כותבין,איתיביה אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה א"ר שמעון בן לקיש משום ר' ינאי באל"ף בי"ת,איתיביה כשהוא כותב רואה וכותב מה שכתוב בטבלא אימא כמה שכתוב בטבלא,איתיביה כשהוא כותב רואה בטבלא וכותב מה שכתוב בטבלא מה הוא כתוב בטבלא (במדבר ה, יט) אם שכב אם לא שכב הכא במאי עסקינן בסירוגין,כתנאי אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ואם דעתו להשלים מותר ר' יהודה אומר בבראשית עד דור המבול בתורת כהנים עד ויהי ביום השמיני,א"ר יוחנן משום רבי בנאה תורה מגילה מגילה ניתנה שנא' (תהלים מ, ח) אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי ר"ש בן לקיש אומר תורה חתומה ניתנה שנאמר (דברים לא, כו) לקוח את ספר התורה הזאת,ואידך נמי הכתיב לקוח ההוא לבתר דאידבק,ואידך נמי הכתיב במגילת ספר כתוב עלי ההוא דכל התורה כולה איקרי מגילה דכתיב (זכריה ה, ב) ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגילה עפה,אי נמי לכדרבי לוי דאמר רבי לוי שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן אלו הן פרשת כהנים ופרשת לוים ופרשת טמאים ופרשת שילוח טמאים ופרשת אחרי מות | 60a. bwho readsfrom the Torah? An answer bwas notreadily bavailable to him. He came and asked Rabbi Yitzḥak Nappaḥa,who bsaid to him: After them readthe bTorah scholars who are appointed as leaders [ iparnasim /i] of the community. And after themread bTorah scholars who are fit to be appointed as leaders of the community,even if in practice they received no such appointment. The Sages said that a Torah scholar who knows how to answer any question asked of him is fit to be appointed as leader of the community. bAnd after themread bthe sons of Torah scholars whose fathers were appointed as leaders of the community. And after themread bthe heads of synagogues, andafter them bany person. /b, bThe people of the Galilee senta question bto Rabbi Ḥelbo: What isthe ihalakhawith regard bto reading from iḥumashim /i,i.e., scrolls containing only one of the five books of the Torah, bin the synagogue in public?Is this permitted, or is it necessary to read from a complete Torah scroll? An answer bwas notreadily bavailable to him. He came and asked Rabbi Yitzḥak Nappaḥa,but an answer bwas notreadily bavailable to himeither. Rabbi Yitzḥak Nappaḥa bcame and askedthis question bin the study hall, and they resolvedthe difficulty bfrom that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani saysthat bRabbi Yoḥa says:With regard to ba Torah scroll that is missingeven bone sheetof parchment, bone may not read from itin public. This indicates that an incomplete Torah scroll may not be used for a public Torah reading.,The Gemara rejects this argument: bButthat bis not so,i.e., this cannot serve as a proof to the matter at hand. bThere,it is blackingpart bof the matterit is addressing, as a sheet of parchment is missing, whereas bhere, it is not lackingpart bof the matterit is addressing, as it contains a complete book. bRabba and Rav Yosef both say: One does not read from iḥumashimin the synagogue out of respect for the community. /b, bAnd Rabba and Rav Yosef both say: It is prohibited topublicly breadthe ihaftara /i, the portion from the Prophets that is read after the weekly Torah portion, bon Shabbat, from a scrollcontaining only bthe ihaftarot /i. What is the reasonfor this? It is bbecausethis type of scroll bmay not be written,as the words of the Prophets must also be written as complete books., bMar bar Rav Ashi said: To handlesuch a scroll on Shabbat bis also prohibited. What is the reasonfor this? It is bbecause it is not fit to be read.Consequently, it is treated as set-aside [ imuktze /i] on Shabbat. The Gemara rejects this argument: bButthat bis not so;rather, bit is permitted to handlesuch a scroll band it is permitted to read from it. /b,And a proof for this is bthat Rabbi Yoḥa and Rabbi Shimon ben Lakish used to read from a scroll of iaggada /icontaining the words of the Sages bon Shabbat. Butsuch a scroll bmay not be written,for in principle, the statements of the Oral Law may not be committed to writing. bRather, since it is not possibleto remember the Oral Law without writing it down, it is permitted to violate the ihalakha /i, as indicated by the verse: b“It is time to act for the Lord; they have nullified your Torah”(Psalms 119:126). bHere too,in the case of a ihaftarascroll, bsince it is notalways bpossibleto write complete books of the Bible, due to the expense, it is permitted to apply the reasoning of b“It is time to act for the Lord; they have nullified your Torah.” /b, bAbaye raised a dilemma before Rabba: What isthe ihalakhawith regard to whether it is permitted bto write a scrollcontaining only one portion of the Torah bforthe purpose of enabling ba child to study it?The Gemara notes: bLet the dilemma be raised according to the one who saysthat bthe Torah was givenfrom the outset bscroll by scroll,meaning that Moses would teach the Jewish people one portion of the Torah, and then write it down, and then teach them the next portion of the Torah, and then write that down, and continue in this way until he committed the entire Torah to writing. And blet the dilemmaalso bbe raised according to the one who saysthat bthe Torah was givenas ba completebook, meaning that the Torah was not written down incrementally, but rather, after teaching the Jewish people the entire Torah, Moses committed it to writing all at once.,The Gemara explains the two sides of the dilemma according to each opinion: bLet the dilemma be raised according to the one who saysthat bthe Torah was given scroll by scroll.On the one hand it is possible to say that bsincethe Torah bwasoriginally bgiven scroll by scroll,today as well bone may writethe Torah in separate scrolls. bOron the other hand, bperhapsone should say that bsince it wasultimately bjoinedtogether to form a single scroll, bit was joinedtogether and can no longer be written in separate scrolls.,And blet the dilemmaalso bbe raised according to the one who saysthat bthe Torah was givenas ba completebook. On the one hand it is possible to say that bsince it was givenfrom the outset as ba completebook, bone may not writeit today in separate scrolls. bOron the other hand, bperhapsone could say that bsince it is notalways bpossibleto write a complete Torah, bone may writeit in separate scrolls. Rabba bsaid to him: One may not writethe Torah in separate scrolls. bAnd what is the reason? Because one may not writea scroll that is only part of the Torah.,Abaye braised an objection to hisopinion from a mishna ( iYoma37b) where it was taught: Queen Helene balso fashioned a golden tabletas a gift for the Temple bon which theTorah bportiondiscussing ba isotawas written.When the priest would write the scroll of a isotain the Temple, he would copy this Torah portion from the tablet, so that a Torah scroll need not be taken out for that purpose. This indicates that it is permitted for one to write a single portion of the Torah. bRabbi Shimon ben Lakish says in the name of Rabbi Yannai:There is no proof from this mishna, as the tablet prepared by Queen Helene was not written in an ordinary manner, but rather it consisted of the letters bofthe ialef-beit /i,i.e., only the first letter of each word was written on the tablet, and by looking at it the priest writing the isotascroll would remember what to write.,The Gemara braised an objectionfrom a ibaraitathat teaches: bWhenthe priest bwritesthe isotascroll, bhe looksat band writes that which is written on the tablet,which indicates that the full text of the passage was written on the tablet. The Gemara rejects this argument: Emend the ibaraitaand bsaythat it should read as follows: He looks at and writes blike that which is written on the tablet.The tablet aids the priest in remembering the text that must actually be written.,The Gemara braised an objectionfrom a different ibaraita /i: bWhen he writes, he looks at the tablet and writes that which is written on the tablet.And bwhat is written on the tablet? “Ifa man blaywith you…and bif he did not laywith you” (see Numbers 5:19). Apparently, the full text of the passage was written on the tablet. The Gemara answers: bWith what are we dealing here?The tablet fashioned by Queen Helene was written bby alternatingcomplete words and initials. The first words of each verse were written there, but the rest of the words in the verse were represented by initials. Therefore, this contribution of Queen Helene does not resolve the question of whether writing a scroll for a child is permitted.,The Gemara comments: The question of whether or not writing a scroll for a child is permitted is bsubject toa dispute between itanna’im /i,as it is taught in the following ibaraita /i: bOne may not write a scrollcontaining only one portion of the Torah bforthe purpose of enabling ba child to study, but ifthe writer’s bintention is to completethe scroll, bit is permitted. Rabbi Yehuda says: Inthe book of bGenesishe may write a scroll from the beginning buntil the generation of the flood. In iTorat Kohanim /i,the book of Leviticus, he may write a scroll from the beginning buntil “And it came to pass on the eighth day”(Leviticus 9:1).,The Gemara returns to discuss the previously mentioned dispute. bRabbi Yoḥa says in the name of Rabbi Bana’a: The Torah was givenfrom the outset bscroll by scroll, as it is stated: “Then I said, behold, I come with the scroll of the book that is written for me”(Psalms 40:8). King David is saying about himself that there is a section of the Torah, “the scroll of the book,” that alludes to him, i.e., “that is written for me.” This indicates that each portion of the Torah constitutes a separate scroll. bRabbi Shimon ben Lakish says: The Torah was givenas ba completebook, bas it is stated: “Take this scroll of the Torah”(Deuteronomy 31:26), which teaches that from the outset the Torah was given as a complete unit.,The Gemara asks: bAndaccording to bthe otherSage, Rabbi Yoḥa, bas well, isn’t it written “take,”indicating that the Torah scroll was given whole? How does he explain this verse? The Gemara answers: bThatverse is speaking about the Torah bafter it was joinedtogether to form a single unit.,The Gemara asks: bAndaccording to bthe otherSage, Reish Lakish, bas well, isn’t it written: “With the scroll of the book that is written for me,”indicating that the Torah was given scroll by scroll? How does he explain this verse? The Gemara answers: bThatverse teaches that bthe entire Torah is called a scroll.This is indicated in another verse as well, bas it is written: “And He said to me: What do you see? And I said: I see a flying scroll”(Zechariah 5:2)., bAlternatively,this verse serves to allude btothe sections of the Torah discussed in bthatstatement bof Rabbi Levi, as Rabbi Levi says: Eight sections were said on the day that the Tabernacle was erected,on the first of Nisan. bThey are: The section of the priests(Leviticus 21:1–22:26); bthe section of the Levites(Numbers 8:5–26); bthe section of the impure(Leviticus 13:1– 14:57); bthe section of the sending away of the impure(Numbers 5:1–4); bthe sectionbeginning with the words b“After the death”(Leviticus, chapter 16); |
|
